PAGE
16
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 559>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ' בשבט התשע"ב (13 בפברואר 2012), שעה 8:30

<חינוך טכנולוגי מקצועי - לציון יום השלטון המקומי בכנסת>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

מוחמד ברכה

>
גרשון כהן - מנהל תחום טכנולוגיה, משרד החינוך

ד"ר עופר רימון - מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

שלום בן משה - מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שלמה מויאל - יו"ר מח' קשר עין וחינוך טכנולוגי, ארגוני מורים

ריקי איגנר - המשנה ליו"ר האגף המקצועי, הסתדרות המורים

דוד אליאס
_
ממונה חינוך טכנולוגי, הסתדרות המורים

שלמה בוחבוט - ראש מרכז השלטון המקומי

שלמה דולברג
_
מנכ"ל מרכז השלטון המקומי

אתי אלוני - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

זיו בר - ראש תחום חינוך נוער וצעירים במש"מ, מרכז השלטון המקומי

סקל דורון - מנהל א. חינוך, עיריית חיפה, מרכז השלטון המקומי

רות דיין מדר - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

נחום חופרי - ראש עיריית רעננה, מרכז השלטון המקומי

מאיר כהן - ראש העיר דימונה, מרכז השלטון המקומי

אירית תלמוד - מנהלת בית ספר דוב הוז, מרכז השלטון המקומי

ד"ר רובי נתנזון - מנכ"ל מאקרו-מרכז לכלכלה מדינית

דרור אלוני
_
ראש המועצה המקומית כפר שמריהו

סיגל זוז
_
כפר שמריהו, מרכז שלטון מקומי

יוסי נשרי
_
ראש עיר קריית אונו, מרכז שלטון מקומי

ד"ר דן שורון - מתאם הפעולות של סטף ורטהיימר, מרכז השלטון המקומי

צביקה אורן - נשיא התאחדות התעשיינים

ד"ר טל לוטן - מנהלת המחלקה לחינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית, התאחדות התעשיינים

חיים רוסו - יו"ר ועדת חינוך, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל
_
התאחדות התעשיינים

קרן בן נתן קרוגר - סא"ל, אכ"א, צה"ל

דוד קשני
_
עמותת "קול בשכונות"

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום
<חינוך טכנולוגי מקצועי - לציון יום השלטון המקומי בכנסת>

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו מברכים את השלטון המקומי. קבענו כאן סדרה של ישיבות, הקשורות לשלטון המקומי בצורה ישירה. אני מברך את ראש עיריית דימונה, מאיר כהן, את נחום חופרי מרעננה ואת יתר נציגי הערים שנמצאים כאן: הסגנים, חברי מועצת העיר, את נציגי משרד החינוך ואת כל מי שעוסק במלאכה.
רבותיי, יש לי הערה לנציגי השלטון המקומי: כאשר אתם עושים יום שלטון מקומי בכנסת כאשר משרד האוצר נמצא ביום עיון, זה קצת בעייתי. בסופו של דבר אנחנו נצטרך תשובות מהם, והם לא כאן. ככה זה הולך להיות כל היום. אני יכול לקיים כאן ישיבה על כל דבר ועניין, אבל בסופו של דבר אני לא רוצה לבזבז יותר מדי זמן של ועדת החינוך ושלכם. אנחנו צריכים לצאת עם החלטות, ולא לקיים רק ישיבות עדכון. תאמינו לי, שלא חסרים לנו כאן נושאים על סדר היום. בחלק מהנושאים אנחנו נצטרך תשובות. כאשר אנחנו מדברים על החינוך הטכנולוגי, אנחנו רוצים לשמוע ממשרד האוצר. משרד הפנים כאן? גם לא.

הדבר שעומד על סדר יומה של הכנסת ושלי, הוא הנושא של הארנונה במוסדות הטכנולוגים להנדסאים וטכנאים. יש הצעת חוק. אני גם יודע את עמדתו של אלי ישי בעניין הזה. הדבר ברור לכולם. לא יכול להיות, שבמדינה שהמשאב העיקרי שלה הוא המשאב האנושי, במיוחד כאשר אנחנו מובילים בנושא הטכנולוגיה, יש אפליה: מוסדות אקדמיים וישיבות לא משלמים ארנונה, ומוסדות הנדסאים וטכנאים, שגם ככה נמצאים בקריסה טוטאלית, צריכים לשאת בנטל הבעייתי הזה. הפתרון צריך לצאת מכל מי שאחראי על העניין הזה: משרד הפנים או משרד האוצר. מישהו צריך לממן את זה. אנחנו לא מבקשים שאתם תספגו את זה. זה לא דבר הגיוני. חייב להיות פה פתרון משמעותי. בסופו של דבר אנחנו מסתובבים סביב העניין של החינוך הטכנולוגי והחשיבות שלו, אבל אם לא יהיו מוסדות, אם לא יהיו מרצים ולא יהיו תקציבים לעניין הזה, אז אנחנו סתם מבזבזים את הזמן.

הגיע יו"ר השלטון המקומי. אדוני, אני העליתי את הסוגיה, שעומדת על סדר יומי, בעניין הארנונה של מוסדות הנדסאים וטכנאים. אני חושב, שקיימת אפליה מאוד גדולה בין מוסדות אקדמיים והישיבות לבין מוסדות הנדסאים וטכנאים, ויש צורך בטיפול. בנושא הזה אנחנו צריכים לעשות מפגש נפרד. יו"ר השלטון המקומי, אני כבר אומר לך שאני רוצה לכנס כאן שולחן עגול עם נציגים של השלטון המקומי, נציגים של משרד האוצר ונציגים של משרד הפנים. חייבים לפתור את הסוגיה הזו. בסופו של דבר אנחנו נראה את כל המוסדות האלה נסגרים, ואז אנחנו ניכנס לשלב שהוא מאוד בעייתי מבחינת מדינת ישראל – אקדמיזציה של כל התחומים שהם תחומים טכניים. זה יהיה מאוד בעייתי. אתם תאבדו אוכלוסייה עצומה של אנשים, שלא רואים את עצמם נכנסים ללימודי הנדסה במסגרת תואר ראשון, אלא רואים עצמם כהנדסאים וטכנאים. כל העולם של התעשייה הולך לאבד מספר רב של אנשים. צריך להיות כאן פתרון.

אנחנו בוועדת החינוך קיימנו כמה ישיבות בנושא של חינוך טכנולוגי. אני רואה כמה פתרונות. הפתרון המשמעותי הוא הקשר בין התעשייה לתושבים ולעיר. לאותן ערים, שיש בהן מוסדות טכנאים והנדסאים ובתי ספר המכשירים כיתות י"ג-י"ד, הקשר הזה יכול לשמור על אותם הצעירים בעיר הפריפרית, כך שלא יעברו לכיוון המרכז. אם יש תעסוקה ויש לימודים, אין סיבה לחפש פתרונות אחרים.
דבר שני, זה פיתוח של המשאב האנושי במדינת ישראל. כמובן שאי אפשר להתקדם בלי תוכניות מיוחדות. כולנו מכירים את הזליגה של תלמידי ישראל לכיוון תחומים יותר עיוניים ולא לתחומים של מדעים מדויקים. אנחנו גם ראינו את המצב הלא פשוט של מערכת החינוך בתחום של לימודים מדויקים: מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. אנחנו יודעים שיש היום חוסר עצום במורים, שיכולים לא רק ללמד את המקצועות האלה בצורה טובה ואיכותית, אלא גם לעניין את תלמידי ישראל להתעסק בתחומים הטכנולוגים האלה. זה הכל תלוי במורים. אם מתחילים בגיל צעיר ללמד את חשיבות הטכנולוגיה, לתת רעיונות ולהוציא מאותם התלמידים את הכישרונות שלהם במדעים מדויקים, אז אף אחד מהם לא ילך. אנחנו יודעים עד כמה לא פשוט היום ללמוד את התחומים האלה. אלה תחומים הדורשים השקעה מאוד גדולה של הילדים. מערכת החינוך יכולה לתת שעות, אבל לא מספיק. אנחנו ראינו את זה בישיבה שקיימנו שבוע שעבר בנושא של לימודי המתמטיקה וביטול המיקוד. ראינו עד כמה השעות התאורתיות שמשרד החינוך נותן הן לא השעות הפרקטיות בפועל שמלמדים בבתי הספר, בגלל כל התעסוקה מסביב. זה לא אומר שזה דבר לא טוב, אלא שבמקצועות האלה צריכים להשלים את השעות האלה בצורה כזו או אחרת.
אני חושב, שיש עוד המון דברים שצריך לעשות בתחום הזה. המערכת צריכה סינרגיה-סנכרון בין כל הגופים שאחראים על העניין הזה: האקדמיה ומשרד התמ"ת, שאחראי על לימודי הטכנולוגיה. יש לנו הצעת חוק, שאני וחה"כ כץ מובילים, להקמת מועצה לחינוך לתעשייה והכשרה מקצועית, שתהיה דומה באופייה למועצה להשכלה גבוהה. כך אנחנו נגיע למצב שכל המערכת, שמתעסקת בתחומים הטכנולוגיים, יודעת מה היא עושה: משרד החינוך אחראי על בתי הספר, משרד התמ"ת האחראי על כל הנושא של לימודי טכנאים והנדסאים, המערכת להשכלה גבוהה אחראית על כל לימודי ההנדסה. כמובן שהשלטון המקומי משחק כאן תפקיד ראשי. שום בית ספר ושום מוסד לא יכול להתקיים ללא תמיכה של ראשי ערים, שרוצים לפתח חינוך חזק אצלם בעיר. כמו שאני יודע, מצבכם לא פשוט. אנחנו ראינו את המאבקים האחרונים שלכם סביב התקציבים. אני כן חושב, שהעניין של סדרי העדיפויות צריך להיות כך שמה שלא נעשה נלך לכיוון החינוך. זה עתידנו.

אנחנו נפתח איתך, שלמה. לפני שהגעת ברכתי את השלטון המקומי לכבוד היום החשוב הזה. אני ציינתי, שחבל שהיום הזה מתקיים ביום שמשרד האוצר נמצא ביום עיון. אני מאמין, שגם לא יהיו נציגים בישיבות האחרות. זה קצת פספוס. הם היו אלה שצריכים לתת את התשובות. אני מאמין, שאם נקבל סיכומים – ויש לנו כמה ישיבות חשובות היום הקשורות לשלטון המקומי – הם יוכלו ליישם אותם בצורה מלאה.

אנחנו שמחים היום להיות כאן ולהתחיל דווקא עם ועדה מאוד חשובה – ועדת החינוך. אדוני היו"ר, גם אם נציגי משרד האוצר לא נמצאים כאן יש לכך חשיבות רבה. הנושא הוא בנשמתנו. מי כמונו ראשי הערים מרגישים את זה בשטח. תאמין לי, לא צריך להמציא את הגלגל. החינוך הטכנולוגי – ששונה שמו. פעם זה היה חינוך מקצועי, והיום חינוך טכנולוגי – הצליח בעבר. מתברר שהיום כולם רוצים להיות עורכי דין, כולם רוצים להצליח ולא רוצים להיות בעבודה יצרנית. אנחנו יודעים, שהיום גם בעבודה יצרנית אתה צריך להיות מאוד חכם. אין דבר כזה פועל פשוט. כולם בעלי מקצוע. אני אומר, שכבר מתחילת השנה הבאה צריך לחשוב איך מחזירים עטרה ליושנה. אנחנו מרגישים, שקשה מאוד לספק ידיים עובדות למפעלים תעשייתיים, בעיקר כאשר דורשים היום טכנאים ובעלי מקצוע אחרים. אם אנחנו לא נעשה את זה מהר מאוד, אנחנו ניתקל בקשיים. לצערי הרב, מדינת ישראל הכניסה מדיניות קלוקלת ולא חכמה – מדיניות של קיצוץ תקציבים. כל שנה אנחנו גדלים, יש צמיחה במשק של 4.5% ולמרות זאת יש משרדים שאוהבים לקצץ בהם. הנושא של הטכנולוגיה קוצץ לפני הרבה שנים, וצריך להחזיר את התקציב כמה שיותר מהר. אני מסכים איתך, אדוני היו"ר, שללא השלטון המקומי אי אפשר לעשות שום דבר. חבל מאוד שמתנהגים לשלטון המקומי כאילו הוא מגזר יצרני המייצר כסף. אתמול חתמו הסכם, ועכשיו מצפים שהשלטון המקומי יוציא לפועל את ההסכם מכסף שאין לו.

אדוני, דיברת על הארנונה. אני מציע, שכמה חברי כנסת יציעו הצעת חוק לבטל בכלל את הארנונה. מי צריך ארנונה במדינה? מדינת ישראל חייבת לתקצב כל דבר שהיא עושה. אנחנו מוכנים לפטור את כולם: בתי ספר להנדסאים ואת כל התושבים עצמם. השאלה היא, מה המקור.

ביום הזה אנחנו קוראים לראש הממשלה, שר האוצר, שר התמ"ת, שר החינוך, לפעול לקידום מדיניות המחזקת את החינוך המקצועי-טכנולוגי. אנחנו גם קוראים לממשלה להקים מועצה ציבורית לקידום החינוך הטכנולוגי, כמו שידעה להקים כל מיני רשויות אחרות. אנחנו מוכנים לשבת איתך מחוץ לישיבות, ולעשות תוכנית. אני יודע, ששר התמ"ת הוא שר שבא מהפריפריה ומכיר ומוקיר את הנושא הזה. יש לנו גם שר חינוך מצוין. אנחנו צריכים לנצל את זה לפני שהם יתחלפו. אתם יודעים שבכל 3 שנים בארץ הזו מתחלפים שרים. בואו ננצל את הרצון שלהם. אני מאחל לעצמנו יום דיון פורה. אנחנו באנו לא רק לשטח בעיות, אלא גם להצדיע לוועדת החינוך, שביחד איתנו עושה עבודה מצוינת.

בנוגע לעניין שדיברת עליו – הצעת החוק להקמת מועצה לחינוך לתעשייה והכשרה מקצועית עברה קריאה טרומית. היא נמצאת בוועדת העבודה והרווחה בראשותו של חיים כץ. אני מקווה, שאנחנו נצליח להתקדם עם הנושא הזה. הנושא הזה לא פשוט. זו רפורמה משמעותית. אנחנו יודעים, שהממשלה רואה חשיבות בקידום העניין הזה. אני מקווה, שבאמצעות לחץ שלכם זה יקודם בצורה מהירה יותר. נחום חופרי, בבקשה.

אני לא אציין שוב את החשיבות של החינוך הטכנולוגי, הן למדינה והן לתלמידים. החינוך הטכנולוגי קיבל את הנוק אאוט שלו כאשר הוא יצר הפרדה בין כאלה שיש להם תעודת בגרות ובין כאלה שאין להם תעודת בגרות. אז הוא קיבל את הנוק אאוט שלו. התדמית שלו, עד היום, קשורה באותה הפרדה, שנעשתה באמצעות הסקר וכל מיני תהליכים אחרים בבתי ספר לחינוך מקצועי כאלה ואחרים. הדרך לשקם ולקדם את החינוך הטכנולוגי צריכה להיות דרך שתי תובנות: האחת, שאין מערכת המפרידה בין כאלה שיכולים לעשות בגרות טובה ובין כל היתר. החינוך הטכנולוגי מתברג בצורה אורכית ולא בצורה רוחבית, וחלק מהתלמידים בו עושים תעודת בגרות מדעית מצוינת, עם 5 יחידות מתמטיקה ו-5 יחידות פיזיקה, בדיוק כמו במערכת החינוך העיונית.
הדבר השני הוא שינוי תרבותי. אותה הפרדה שנעשתה בעבר השאירה לנו את הרצון של כל אמא יהודייה, שהילך שלה יהיה בתוך מערכת חינוך עיונית – מערכת חינוך הדואגת שלילד שלה תהיה תעודת בגרות. אני לא זוכר, מתי בפעם האחרונה ציינו את היישובים בהם מלמדים חינוך מקצועי או את מספר התלמידים שבגרו חינוך טכנולוגי. זה לא מצוין בשום מקום. מה שמצוין בתקשורת – ויש למשרד החינוך חלק בעניין הזה - זה כמה תלמידים זכאים לתעודת בגרות ביישוב זה או אחר. את זה אפשר לעשות בצורה מאוד פשוטה: אוספים את הנתונים, מפרסמים אותם ומאדירים את אותם יישובים או את אותן מערכות הדואגות לחינוך הטכנולוגי ולחינוך המדעי. אני חושב, שהשינוי צריך קודם כל להיות שינוי תרבותי במדינת ישראל, כך שלא יהיה מצב שבו אלה שהולכים לחינוך המקצועי ולחינוך הטכנולוגי ייחשבו פחות חכמים. את השינוי התרבותי הזה צריך לעשות דרך אותה מועצה, דרך ועדת החינוך, דרך הפרסומים של משרד החינוך. אני לא הייתי מציע עכשיו לשכור עוד חברת לובי או פרסום. זו צריכה להיות עבודה משותפת של כולנו: של משרד החינוך, של משרד התמ"ת, של המל"ג שלך, אדוני היו"ר, ושלנו. אני חושב, שאתה יכול בהחלט להרים את הכפפה הזו ולרכז עבודה סביב השינוי התרבותי הזה.

בתור בוגר של חינוך טכנולוגי, אני את הכפפה הזו הרמתי כבר בקדנציה הקודמת. זה קשה. אני צריך פה 5 קילו, אבל זה בסוף יגיע.

השלטון המקומי יירתם לעניין הזה, מתוך ראיית החשיבות, הן עבור התלמידים והן עבור המדינה. אני מברך על היוזמה, ואני מקווה שתצא היום בשורה, גם בלי שינוי תקציבי שכרגע הוא עדיין לא מוקד הבעיה. מוקד הבעיה הוא השינוי התרבותי.

נציג משרד החינוך, ואחריו נציג משרד התמ"ת.

אנחנו מצטרפים לברכות ומודים על קיום הישיבה. אנחנו מודים לחה"כ אלכס מילר בכלל על התמיכה בחינוך הטכנולוגי. יו"ר המרכז לשלטון מקומי, ראש עיריית מעלות תרשיחה, שלמה בוחבוט, יו"ר ועדת החינוך במרכז השלטון המקומי, ראש עיריית רעננה נחום חופרי, תומך נלהב וחבר של החינוך הטכנולוגי שנים, יו"ר התאחדות התעשיינים, מר צביקה אורן, ברכות.

שר החינוך גדעון סער שם את הנושא של חינוך טכנולוגי, בקדנציה הזו, בראש סדר העדיפויות, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים: בתקציבים מאוד גדולים שאנחנו קיבלנו. אחרי שנים של דעיכה בחינוך הטכנולוגי, יש שינוי משמעותי. אנחנו מרגישים אותו בשטח. אנחנו מקבלים גיבוי, שהחינוך הטכנולוגי לא קיבל אותו כבר הרבה שנים. אני חושב, שנכון לפרגן. נציג את העשייה.

לפרגן זה לא אצלנו. כל מי שעושה את עבודתו, זו עבודתו. אנחנו יודעים להגיד מילה טובה בתדירות די גבוהה.

בניגוד לעבר, שבו החינוך הטכנולוגי הוצנע, אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים לחזק את החינוך הטכנולוגי, גם ברמת המצוינות.

אדוני יכול להגדיר לנו מהו חינוך טכנולוגי?

בוודאי.

אני חושב, שאנחנו מדברים על רתכים ומסגרים ואתם מדברים על חינוך טכנולוגי אחר.

אנחנו מדברים גם וגם.

על רתכים בחלוק לבן.

אנחנו מדברים על 18 מגמות, המקיפות את כל מגמות החינוך הטכנולוגי שיש בארץ: חשמל, מכטרוניקה, הנדסת תוכנה. קח לדוגמא את מגמת הנדסת תוכנה. יש לנו מגמת הנדסת תוכנה לתלמידים המצטיינים, אשר לומדים 5 יחידות פיזיקה ו-5 יחידות מתמטיקה. בנוסף, אנחנו הקמנו את מגמת תקשוב, המיועדת לתלמידים שאולי לא יגיעו לתעודת בגרות.

אני ניהלתי בית ספר 30 שנה. אני יודע.

ההגדרה היא אחת מ-18 המגמות, המורכבת משלושה צבירים: המקצוע המדעי, המקצוע המוביל הטכנולוגי וההתנסות המעשית של התלמידים. זה חינוך טכנולוגי. אנחנו מדברים על יצירת מסלול התקדמות לצד תעודת בגרות, המובילים להשתלבות בתעשייה. אנחנו הצגנו תוכנית מקיפה, התומכת בדברים האלה וכל הזמן מתקדמת. אני רוצה להציג כמה חלקים מתוך התוכנית הזו. נציג קודם כל את תוכנית "טוב", שאנחנו מובילים ביחד עם התאחדות התעשיינים. כבר ב-100 בתי ספר פועלת תוכנית, שבמסגרתה עד לכיתה י"ב מגיעים גם לתעודת בגרות וגם לתעודת טכנאי. מדובר ב-2,500 טכנאים נוספים שאנחנו מכניסים לתוך המערכת. "הזנק לתעשייה" – זו תוכנית שפועלת בבתי ספר מקיפים על בסיס זה שחוק חינוך חובה אומר שיש אחריות מלאה לבתי הספר עד כיתה י"ב. אנחנו לא רוצים לתייג תלמידים: אלה ילכו למערכת התמ"ת ואלה ילכו למערכת החינוך. אנחנו רוצים לתת מענה לכולם. תוכנית "הזנק לתעשייה" היא תוכנית הנותנת מענה לתלמידים המאתגרים ביותר. אנחנו משלבים אותם בתעשייה במקביל ללימודים שלהם, כי אנחנו חושבים שזה מסלול נכון ורוצים להוביל גם אותם להמשך לימודי טכנאי בעתיד, לפחות ל-14 יחידות לימוד. "שילוב בנים חרדים בחינוך טכנולוגי" – תוכנית שיצאנו איתה בתקציבים חסרי תקדים. כבר 20 כיתות מהחינוך החרדי נכנסו למסגרת התוכנית בשנת הלימודים הקודמת. רבותיי, בחינוך החרדי לומדים חינוך טכנולוגי, כאשר אנחנו מקווים להרחיב את התוכנית הזו לעוד 20 בתי ספר בשנת הלימודים הבאה, בתיאום עם המגזר החרדי. זו תוכנית שנבנתה כחליפה המתאימה למגזר החרדי, כדי לעודד בנים חרדים שנפלטו מישיבות ללכת לחינוך הטכנולוגי. אנחנו מדברים על פתיחה של עוד מגמות.

נתוני ה-OECD מדברים על זה שבממוצע 43.5% מהתלמידים הם בחינוך טכנולוגי. בישראל 34.5% מהתלמידים הם בחינוך טכנולוגי. אנחנו שמנו לנו יעד להגיע אל הממוצע של ה-OECD. כלומר, לגדול ב-10%. אני שמח להראות לכם את הטבלה המרשימה הבאה, שמצביעה על כך שתוך שנתיים עשינו גידול מ-112,846 תלמידים בחינוך הטכנולוגי ל-125,549 תלמידים השנה. זו עבודה מאוד קשה, סיזיפית. אנחנו כל הזמן מגדילים את החינוך הטכנולוגי, אחרי שנים של ירידה.

יושב כאן גרשון כהן, מנהל תחום טכנולוגיה בחינוך הטכנולוגי, שעושה ימים ולילות כדי להביא עוד ילדים לחינוך הטכנולוגי, ביחד עם כל השותפים שלנו: התאחדות התעשיינים, שלטון מקומי, צה"ל. פתחנו הרבה מאוד מגמות, גם לתלמידים מצטיינים, גם לתלמידים בינוניים, בכל המגמות.

מה קורה עם המורים? כאשר אתה קובע לעצמך יעדים לא פשוטים, מה קורה עם המורים?

יחד עם התאחדות התעשיינים, כחלק מהתוכנית הזו, אנחנו בונים שני מרכזי טכנולוגיה אזוריים: אחד בצפון ואחד בדרום. התאחדות התעשיינים עזרה לנו מאוד לגייס את התקציב ממשרד האוצר – מדובר בהשקעה תוספתית של 50,000,000 שקלים. התעשיינים קובעים את המפרט של מה יהיה במרכזי הטכנולוגיה האזוריים. התעשיינים מעורבים, כדי שהתלמידים גם יהיו במרכזים וגם ישולבו בתעשייה. אנחנו מאמינים, שאת החינוך הטכנולוגי אי אפשר להפריד מהתעשייה.

כבר בשנה שעברה יצאנו בקמפיין תקשורתי, בהשקעה של קרוב למיליון וחצי שקלים, ביחד עם צה"ל, על מנת לעודד תלמידים לבחור בחינוך הטכנולוגי. אתם רואים חלק מתוצאות הקמפיין בגידול התלמידים במגמות. השנה אנחנו נמשיך הלאה בקמפיין, אבל אנחנו נכפיל את התקציב לקמפיין ונמשיך להגיד לתלמידים: "תחשוב שונה, תחשוב מתקדם, בוא אל החינוך הטכנולוגי". אנחנו גם נעזרים באנשים המשפיעים על דעת הקהל, כמו שמעון פרס שבאתר שלנו קורא לתלמידים לבוא לחינוך הטכנולוגי. גם דב מורן קורא לתלמידים לבוא לחינוך הטכנולוגי. כך גם הרבה מאוד אנשים משפיעים באים לתלמידים ואומרים להם: "בואו לבחור בחינוך הטכנולוגי, זה העתיד".


בקשר למורים – במענה לשאלתך – בשנה שעברה בפעם הראשונה, אחרי ששנים לא הוכשרו מורים לחינוך הטכנולוגי, הכשרנו 50 מורים לחינוך טכנולוגי, ששובצו כבר במערכת. אלה מהנדסים שהבאנו מהתעשייה. הכשרנו אותם ללמד חינוך טכנולוגי, גם במגמות העלית וגם במגמות המעניינות אותך, ולא פחות מעניינות אותנו. אנחנו מקווים השנה לפתוח עוד 4 כיתות של 100 מורים, שנשלב אותם במערכת. כמובן שזה תלוי בתקציבים. בשנה שעברה האוצר נתן לנו תקציב תוספתי להביא מורים מהתעשייה, לתגמל אותם ולהכשיר אותם. תוכנית של חרדים לחינוך הטכנולוגי דורשת תוספת תקציבית. אנחנו רוצים להגדיל את זה מ-20 ל-40. אנחנו צריכים תקציב תוספתי מהאוצר. "הזנק לתעשייה" – לא נתייג ילדים בתוך בתי הספר ונגיד: "אלה הולכים למשרד התעשייה". הם יישארו בתוך מערכת החינוך. לשם כך אנחנו צריכים עוד תוספת תקציבית.

איך אתה מתגמל את המנהל? אני יכול לומר לך, שבדרום הם יסגרו את זה בשנה הבאה. הם אמרו: "זה לא הוגן. אנחנו מחזיקים 20 חבר'ה, שמורידים את אחוזי הבגרות, ואחר כך באים מהפיקוח ואומרים לנו: נו, נו, נו, איך ירדו האחוזים? אנחנו אומרים: "אנחנו מחזיקים 20 ילדים במסגרת תוכנית הזנק לתעשייה. שמישהו יתגמל אותנו על זה".

בקשר לתוכנית "הזנק לתעשייה" - רמת התגמול שלנו היא חסרת תקדים, ואתה יודע את זה.

לא בכסף. אני מדבר על שינוי תרבותי. חופרי אמר את הדבר הכי חשוב.

כסף זה גם חשוב. אנחנו הבאנו את התקציבים ואת המשאבים. כאשר אין כסף, אומרים: "כסף חסר". תראה את התקצוב שלנו לפתיחת כיתות טכנולוגיות במגזר החרדי. אנחנו עושים את כל המאמצים, ונחושים להמשיך קדימה. בדימונה יש המון שיתוף פעולה והרגשה של התקדמות ותזוזה קדימה. תודה רבה לך ולכל השותפים.

יו"ר התאחדות התעשיינים, בבקשה.

אני מאוד שמח על הדיון.

ברכות על התפקיד. עוד לא נפגשנו ולא יצא לנו לשוחח, אבל היינו בקשר מאוד הדוק עם ההתאחדות - ואני מקווה, שכך ימשיך בעתיד בפרויקטים השונים - בעבר כיו"ר ועדת משנה של ועדת כספים לעסקים קטנים ובינוניים, והיום כיו"ר ועדת חינוך. אגב, בזמנו שרגא דיבר על חוסר של 5,000 טכנאים בתעשייה בכל שנה. זו היתה המקפצה שלנו בכנסת הקודמת לחקיקת חוק להקמת מועצה לחינוך לתעשייה והכשרה מקצועית. מבחינתנו, זה הרגולטור העליון שצריך לתת לתעשייה את הכמות הנדרשת של אנשים שצריכים לעבוד בה. התחושה שלנו היא, שאנשים יוצאים עם א' כאשר התעשייה צריכה ב'. אנחנו מחפשים סנכרון. כמובן שהתפקיד שלכם בעניין הזה הוא תפקיד ראשי. אנחנו בטוחים, שבכל גוף ובכל מועצה שתקום חייבים להיות נציגים של התאחדות התעשיינים, שיוכלו לבוא ולשקף את הצורך של התעשייה בעניין של הבוגרים: הנדסאים והטכנאים. זה צריך להיות תוך סינרגיה עם האקדמיה כשזה נוגע להנדסה, אבל עדיין אנחנו רואים בכם שותף בכיר בכל הסוגיה.

אני מסכים כמובן עם כל מילה שאמרת. אני שמח על הדיון, גם בתור נשיא ההתאחדות וגם בתור איש פרטי. חצי מחיי אני מתעסק עם הנושא של הכשרה מקצועית וחינוך טכנולוגי. אני הייתי בעבר קצין חימוש ראשי, ואתם יודעים שאנחנו הצרכנים. אני רוצה לרדת לרמה שעליה דיבר מאיר. אני רוצה לומר הצהרה: "לנו בתעשייה יש מחסור עצום בבעלי מקצוע". אני לא יודע למה אנחנו כל הזמן מדברים על חינוך טכנולוגי ולא מדברים על רתכים, מסגרים, רפדים ונגרים. זו לא בושה. אני חושב, שצריך לתת הרבה כבוד לאנשים שיש להם ידיים חכמות. זו עיקר הבעיה. כל המגמה שהתחילה לפני 20 ומשהו שנה, שאומרת לאנשים: "אל תפסלו את החינוך הטכנולוגי, מכיוון שזה דומה לחינוך העיוני. תקבלו תעודת בגרות ותעשו דברים מהסוג הזה", רק מחמירה את הבעיה. גם חלק ממה שאמרו כאן הדוברים, בעיקר נציגי משרד החינוך, מחמירים את הבעיה. לדעתי, המחסור נובע כתוצאה מתדמית לא נכונה של בעלי מקצוע, כתוצאה מזה שאנחנו לא יודעים לתת כבוד לאנשים שיש להם ידיים חכמות. כאשר אני התמניתי לקצין חימוש ראשי, חייבתי כל סדנה לשים על הקירות שלה את הסיסמה שאומרת שאנחנו מחפשים אנשים עם ראש טוב וידיים חכמות. יש הרבה גאווה בלהיות רתך. יש הרבה גאווה בלהיות נגר. לא צריך לעטוף את המקצועות החשובים האלה בכל מיני עטיפות של מחשבים. אנשים אומרים: למה שלא תהיה חרט, יש הרבה מחשבים. מחשבים זה לא חזות הכל. אני לא יודע מי קבע, שמי שיודע לדפוק על מקלדת הוא יותר חשוב מאשר אחד שיודע לרתך.

היום יש לנו בעיה עם כוח אדם מקצועי. אני לא יודע מה מכשיר משרד החינוך ומהו הגידול ל-125,000 שמדברים עליו. רתכים, מסגרים ורפדים אין. ביחד עם ידידי מאיר כהן, אני הקמתי מפעל בדימונה. אני רוצה להגיד לכם, שהחשש והסיכון הכי גדול היה מאיפה נמצא בעלי מקצוע. היתה לי הפתעה עצומה. חיפשנו אנשים למקצועות רכבת, וראו זה פלא: הגיעו 130 אנשים מצוינים מדימונה, שרוצים לעבוד עם נכונות עצומה, שרוצים ללמוד. אני מניח, שלמאיר היה חלק בזה שהגיעו כל כך הרבה אנשים, אבל זה סימן שזו בעיה של תדמית. אני רוצה להסביר לכם למה הבעיה הזאת קלה.

זו גם בעיה של תדמית, וזה גם שילוב בין ביטחון לתעסוקה.

נכון, אבל אני לא מכיר רתך אחד באזור הדרום שהוא מחוסר עבודה. אם יש לך היום לתת לי 20 רתכים, אני עכשיו מראיין אותם וקולט אותם. עד כדי כך המצב חמור. בואו נסתכל על המציאות. רתכים מקבלים בין 10,000-15,000 שקלים לחודש. אין בעיה של משכורת. זה מקצוע סופר חכם. אגב, אני רתך בעצמי, ואני אוהב את זה מאוד. למה אנחנו לא יכולים לשבת פה ולהגיד: בואו נכריז על תוכנית, שאומרת שמדינת ישראל חושבת שהכשרה מקצועית ובעלי מקצוע הם חשובים? לא חינוך טכנולוגי, לא טכנאים ולא הנדסאים. עזבו אתכם מכל העטיפות האלה, הן רק מזיקות. חשוב להיות רתך. זה כבוד להיות רתך. רתך היום זה מקצוע מבוקש, ששכרו בצדו. בואו נכשיר אנשים. שמשרד החינוך ייקח על עצמו אחריות לבדוק. עופר, למה אתה מגחך?

אני לא מגחך, אני מחייך. עשינו מאמץ כל כך גדול, ביחד עם התאחדות התעשיינים, על מנת להגדיל את שיעור הטכנאים וההנדסאים ב-2,500, ולכן לא הייתי אומר עכשיו: "עזוב אותך מטכנאים וההנדסאים".

זה לא במקום.

תסלח לי. אני שמתי לב גם להערות שלך למאיר. אתה יותר מדי מסתכל על הצדדים השליליים. לכולנו פה יש מטרה משותפת. אנחנו לא באנו להתעמת. אני לא נגד טכנאים והנדסאים. צריך טכנאים, הנדסאים ומהנדסים, אבל צריך גם נגרים, רתכים וחשמלאים. זה נושא הדיון. אני לא מתנגד למה שאתם עושים. אני יודע מה עושים בהתאחדות, ואני מאוד גאה על מה שעושים בהתאחדות. אני רק אומר לך, שצריך רתכים ובעלי מקצוע.

צריך רתכים טובים בצנרת.

רתכים בחלוק לבן. זה הנושא.

הגיצים יעופו עליהם. לא נורא.

אני לא רוצה גיצים, ואני לא רוצה שיעופו. אני רוצה פה שיתוף פעולה, כדי שכולנו ביחד נעשה מאמץ. הבעיה היא תדמיתית, והיא פשוטה. אני אתן לכם דוגמא למה אני חושב שהיא פשוטה. כאשר אני הייתי צעיר, בשביל שמישהו יודה שהוא טבח הוא היה צריך לקבל מכות רצח. היום יש תוכנית טלוויזיה, והאמא היהודית כבר לא מתביישת להגיד שהבן שלה הוא שף. האם אנחנו לא יכולים לעשות את זה לגבי דברים אחרים?

שף ולא טבח.

אין שום בעיה עם שמות.

מחבר ולא רתך.

רתך זו מילה טובה ונכונה.

לזה יש בעלי מקצוע. לא באתי פה לקטר, אלא לנסות להיות חלק מהמאמץ הקולקטיבי, שאני מקווה שכולנו נעשה פה, בשביל לדאוג לזה שיהיו בעלי מקצוע במדינת ישראל בכמות, באיכות ובמגוון הדרושים. בשביל שזה יקרה, צריכים לעשות שתי פעולות. פעולה אחת: משרד החינוך-ממשלת ישראל צריכה לקחת על עצמה את האחריות לאתר את הצרכים, כמו שהיא יודעת לאתר את הצרכים יפה מאוד בחינוך העיוני, ולהגיד: אני צריכה להכשיר בשנה איקס בעלי מקצוע במגוון הזה והזה, ולדאוג תדמיתית לכך שהאנשים הטובים יגיעו. אגב, אני הרציתי לא מזמן ב-OECD, ואמרתי להם שאחת הסיבות לאופטימיות שלי היא הרמה של היזמים ושל בעלי המקצוע המגיעים היום לתעשייה הנקראת מסורתית. אם אנחנו מצליחים להגיע להישגים שהגענו עד היום, תארו לכם מה יקרה אם נצליח להסית את כל האנשים הטובים, שאמא שלהם אמרה להם להיות עורכי דין, והם יהיו כל חייהם עורכי דין מתוסכלים, למקצועות האלה ולגרום לאמא לרצות שהבן שלה יהיה רתך. זו לא בושה.

יש לי שאלה. בזמנו, ניסיתי לקדם רעיון, כך שמפעלים מסוימים, במשותף עם מערכת החינוך, תמ"ת או לשכת התעסוקה, יעשו פרויקט, שבמסגרתו כאשר מפעל צריך 10-20 אנשים במקצוע מסוים, המפעל מתחייב לתת עבודה לכל מי שעובר את הקורס. צריך לדאוג לזה גם בפרסום, כדי שאנשים יידעו. היום כל מי שמתעסק בתחום הטכנולוגי-המקצועי יודע שלא מדובר במשכורות מינימום. מפעלים יודעים לתת משכורות יפות, אבל הציבור לא כל כך יודע על זה. אם יפנו לאותם אנשים שנמצאים ללא עבודה, נמצאים בלשכת התעסוקה ולא מצליחים למצוא את עצמם במסגרת כל הקורסים שנותנים, לא מצליחים למצוא עבודה גם אחרי קורסים שהם עוברים, יכול להיות שכאשר יבוא מפעל מדימונה, קריית שמונה או כל מקום אחר ויגיד: "אני צריך 20 אנשים עם תנאי סף כאלה, ואני מתחייב שכל מי שמסיים יתחיל לעבוד אצלנו, עם כל התנאי", זה יהיה משהו שימשוך.

זה מה שאנחנו עושים היום. היום כל בעלי המקצוע מוכשרים בהכשרה פנים מפעלית. אגב, ההצלה שלנו ב-20 שנה האחרונות היתה על ידי העלייה הרוסית.

לא רק שלכם, אלא גם של משרד החינוך.

זה מה שנתן לנו את המרווח של ה-20 שנה. לצערנו, הם התבגרו כמו כולנו, והסיפור הזה נגמר.

אנחנו צופים שתהיה בעיה מאוד גדולה בעשור הקרוב, גם בתחום הרפואה, גם בתחום התעשייה וגם בתחום החינוך. רוב האנשים שהגיעו לכאן, תוך עשור, ייצאו לפנסיה, ואז יהיה פה לא פשוט.

אני אשלים את דבריו של צביקה אורן. נמצא איתנו כאן חיים רוסו, יו"ר ועדת חינוך שלנו. אני אספר בקצרה מה ההתאחדות עושה. כמובן שאנחנו רואים את החינוך הטכנולוגי כקשת רחבה של מקצועות: מהמקצועות עתירי המידע ועד המגמות של מתכת. הכל בעינינו זה חינוך טכנולוגי מקצועי. התעשייה צריכה את כל הרמות, כפי שנאמר: הרמות הנמוכות והרמות הגבוהות. אני לא אחזור ואומר איפה נמצאת ישראל היום מבחינת החינוך הטכנולוגי, הקיצוץ המאסיבי שהיה לאורך השנים והפגיעה בתעשייה כתוצאה מזה.
התעשייה הישראלית, כידוע, היא מנוע צמיחה של המשק. כבר היום חסרים לנו אלפי עובדים בכל הרמות, ממכונות חשמל, עיבוד שבבים, פלסטיקה, עץ, מסגרות וריתוך. אנחנו חוששים, שחסרה לנו העתודה הטכנולוגית למחקר והנדסה. אין מספיק תלמידים שלומדים ברמה של 5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה במקצועות גבוהים.
כמו שנאמר, מזלנו שהיתה העלייה מחבר העמים. היא הצילה אותנו. אם אנחנו לא נגדיל את היקף הלומדים, כמו המגמה שאנחנו פועלים בכיוונה היום עם משרד החינוך ומשרד התמ"ת, אני חוששת שאנחנו נצטרך להעביר את רצפת הייצור לחו"ל. זו הסיבה שהתאחדות התעשיינים, בהובלתו של נשיא ההתאחדות הקודם, שרגא בראש, וגם בהובלתו של הנשיא הנוכחי, פועלת אקטיבית להעלאת מספר הבוגרים בחינוך הטכנולוגי והמקצועי, בשיתוף משרד החינוך ומשרד התמ"ת. אנחנו עושים את זה כל השנים האחרונות, והמגמה הזו צריכה להמשיך.

אנחנו חושבים, שנדרשת תוכנית ממשלתית יסודית מקיפה לקידום החינוך הטכנולוגי מקצועי בכל הרבדים, מרתכים ועד תלמידים שלומדים רובוטיקה, בכמות ובאיכות הנדרשת, בהתאם לצרכים העתידיים של המשק. צריכים לזהות את הצרכים העתידיים של המשק והתעשייה, ובהתאם לכך להכשיר את היקפי הלומדים.
ראשית, אנחנו חושבים שצריכים להגדיל את היקפי הלומדים בחינוך הטכנולוגי המקצועי לממוצע של ה-OECD – 46%. בנוסף, הגדלה משמעותית של התלמידים בתחום מדעי-טכנולוגי. המגמה הזו נעשית, אבל צריך להעצים את המגמה הזו, אם לא להכפיל את היקף הלומדים. צריך להתאים את מקצועות הלימוד לצורכי המשק העתידי והנוכחי. אנחנו כבר היום עושים את זה בתחום של אלקטרו אופטיקה, אנרגיה, אחזקה, ובשיתוף המעסיקים בתעשייה בונים תוכניות לימודים שהן רלוונטיות לשוק העתידי. החכמה היא לא ללמד עכשיו רק לצרכים הנוכחיים, אלא לראות 10-15 שנה קדימה, ובהתאם לכך מערכות החינוך יכוונו לצרכים הנוכחיים והעתידיים. בנוסף, נדרשת השקעה מאסיבית בסדנאות מתקדמות. חינוך טכנולוגי-מקצועי לא לומדים בהתכתבות. צריך ללמוד "הנדז און" בסדנאות מתקדמות. הכיוון עכשיו הוא של שתי סדנאות בבאר שבע ובחיפה, בהשקעה של 25,000,000 שקלים לכל מרכז. זה הכיוון, וצריך להעצים אותו. היעד הוא להגיע לפחות ל-10 מרכזים כאלה. אנחנו חושבים, שצריכים לטפל בעתודת כוח האדם. העלייה מחבר העמים הצילה גם את תחום החינוך. צריך לחשוב, איך עושים את זה ביחד על מנת שיהיו לנו מורים טובים, מדריכים טובים, שילמדו את המקצועות האלה. בנוסף, צריך להכשיר את המורים הנוכחיים, כמו שאנחנו עושים היום בשיתוף עם התאחדות התעשיינים. אנחנו מכשירים מורים נוכחיים שיהיו אפ דייט לחינוך הטכנולוגי. בנוסף, אנחנו מדברים על שינוי תדמית. צריך לעשות משהו. כולנו ביחד צריכים להירתם לשינוי התדמית ושיווק של החינוך הטכנולוגי המקצועי והתעשייה.

הדבר האחרון הוא לגבש מדיניות ארוכת טווח לחינוך הטכנולוגי, באמצעות אותה מועצה שדיברנו עליה, בשיתוף כל הגורמים, שתקבע את המדיניות בהתאם לצורכי המשק, שתגדיר כיוונים עתידיים, תוכניות אופרטיביות: לובי וחקיקה, תטפל טיפול מהותי בנושא של המורים, מחקרים ושינוי תדמית.

תודה רבה. חה"כ ברכה, בבקשה.

אני מצטרף לברכות על קיום הדיון הזה. מעבר לזה, אני מברך על הקשת הרחבה שנוכחת בישיבה הזו, שיכולה לייצר דיון רציני ומקיף. אני מסכים עם מה שנאמר, שאחת הבעיות העיקריות של החינוך הטכנולוגי המקצועי הוא העניין של הדימוי. אני לא יודע, באיזו מידה הקמפיין לקרוב המקצועות האלה אל התלמידים מגיע לכלל הציבור ולכלל התלמידים במדינת ישראל. למרבה הצער, חלק גדול מהעבודה לקרוב תלמידים מצטיינים לא נעשית בידי המוסדות הממלכתיים של המדינה אלא דרך חברות שמתעניינות בכוח עבודה מיומן. הן באות, מחפשות ומאתרות. אני חושב, שהמדינה צריכה לקחת את תפקידה ביתר שאת בעניין הזה. אני חושב, שהבעיה העיקרית – וזה גם משתמע מדבריו של נשיא התאחדות התעשיינים, ואני מברך על חלק ניכר מהדברים שהוא אמר – היא החיבור בין לימוד טכנולוגי לבין תעסוקה. כמו אותה אמירה שאנחנו אומרים מדי פעם כאשר אנחנו מדברים על הצמיחה במשק המדינה, כאשר באותו זמן אנחנו מדברים על כך שמספר העניים לא ירד. פה יש מחסור, אבל יש גם אנשים מובטלים. פעם היה דיון בכנסת בנוכחות ראש הממשלה, והוא אמר שהממשלה תקדם תגבור התחבורה הציבורית ותגבור מעונות יום. אני חושב, שהגישה צריכה להיות אחרת, אדוני היו"ר: לא איך להביא את העובד לעסק, אלא איך להביא את העסק לעובד. הפריסה של מקומות העבודה צריכה לקחת בחשבון גם צרכים כלכליים וגם צרכים חברתיים. המדינה צריכה לתת הטבות לפי אזורי עדיפות, גם במקומות בהם יש אבטלה גדולה או אחוז בלתי מועסקים גבוה, כך שמקום העבודה יבוא למקומות האלה. אני מדבר בעיקר על הציבור הערבי. בתחום של תעסוקת נשים יש אבטלה איומה בקרב הנשים והצעירות הערביות. קרוב ל-68% אינן מועסקות. זה דבר מחייב הסתכלות. זה דבר המחייב התייחסות. אני יודע שאחוז הבנות בבתי ספר טכנולוגיים הוא הנמוך ביותר.

שליש.

זה בהחלט נמוך. יש מקום לברך על המאמצים של התעשייה ושל בעלי עניין באיתור ועידוד תלמידים שיבואו ללימוד הטכנולוגי, אבל יש גם מקום לתוכנית ממשלתית שתטפל בעניין הזה בראייה רחבה, כך שהיא תטפל גם במוקדים של אבטלה. כולם שמחים שאחוז האבטלה ירד ל-5.3% בישראל, אבל כאשר בודקים רואים שיש שתי מדינות לשני עמים במדינת ישראל. אצל הערבים אחוז האבטלה קרוב ל-15%. זה דבר שהוא בלתי נסבל לחלוטין. אני לא יודע אם מישהו יכול לראות בזה ברכה או סיבה שהדבר הזה ימשיך להתקיים. המשולש של לימוד טכנולוגי, אבטלה ותעסוקה צריך להיות משולש מאוד משמעותי בקביעת המדיניות.

אני רוצה להסב את תשומת הלב לנושא של העלמות של כמה מהמקצועות הטכנולוגים. נשיא התאחדות התעשיינים דיבר על רתכים. אני מדבר גם על הנגרים, גם על המסגרים. בחינוך המקצועי הערבי זה מצטמצם למכונאות רכב וחשמלאות רכב. במקומות אחרים יש את מקצועות המחשבים, הדרושים לאינטל וכו'.

אני חושב – וכאן אני מתחבר לדבריו של נשיא התאחדות התעשיינים - שצריך לראות במקצועות האלה מקצועות מכובדים, מקצועות שהמדינה מעוניינת בעידודם. מותר לטפל גם בעניין של הפריסה. אתה אמרת, אדוני, שאם יביאו לך 20 רתכים בדימונה. כנראה, שבדימונה יש תעסוקה מלאה או עומדת על הממוצע הארצי. אני חושב, שיש מקום שהתאחדות התעשיינים ומשרד התמ"ת יפנו משאבים לקליטת עובדים מקומות שבהם יש אבטלה. כלומר, לקחת את העסק לאנשים ולא את האנשים לעסק. ככל שמדובר בנשים - וזה לא עניין מנטאלי, שהנשים הערביות לא עובדות מחוץ ליישוב. - נשים לא ייעדו מהבית 10-12 שעות, בגלל המטלות שיש עליהן כאמהות. כאשר מביאים את העבודה למקום, אפשר לשלב צרכים חברתיים וצרכים הנחוצים למשק.

אצלי בבית זה הפוך. אני צריך להיות בזמן בגלל המטלות.

אצלי זה אותו דבר, אבל הילדים שלי גדלו. כאשר אשתי עשתה את הדוקטורט בכימיה, אני ישבתי בבית וטיפלתי בילדים.

גם אנחנו עושים מטלות. הכל מתחלק בסופו של דבר. משרד התמ"ת, בבקשה.

אדוני היו"ר, אני מודה לך על הדיון הזה ועל ההזדמנות והיוזמה של השלטון המקומי. אני מבקש לפתוח ולומר, כי המשרד שלנו, כמי שאחראי על התעשייה, המסחר והתעסוקה, אומר שכל הפעילות נעשית כדי שלאנשים יהיה מקצוע. אנחנו מדברים באופן ישיר ואומרים: התפקיד שלנו הוא להכשיר אנשים וללמד אותם על מנת שיהיה להם מקצוע – חינוך והכשרה למקצוע. טכנולוגיה היא אמצעי. השימוש בטכנולוגיה נעשה לפני כך וכך שנים כדי לתת לזה אימאז' מיוחד של תדמית. אנחנו מדברים על לימוד מקצוע. במערכת שלנו, שהיא מערכת משלימה למשרד החינוך ולא מתחרה איתו – והלוואי שזו תהיה התפיסה הכוללת – נותנת הזדמנות לתלמידים, שלא רוצים ללמוד לימודים עיוניים אלא מקצוע, ללכת למסלול של מקצוע. צריך לאפשר להם את הבחירה הזו. היא לא תמיד מתאפשרת, בטח לא כמו שנעשה בעבר. היום שמעתי שהם מתויגים. כלומר, מי שעובר ממשרד החינוך ללימודים בבתי ספר כאלה מתויג. אני מתקומם נגד האמירה הזו. אין לה שום מקום. היא מיותרת, והיא נעשית בכוונת מכוון. אנחנו מסתכלים על ההכשרה באופן הרבה יותר רחב.

מי מכוון?

כשלא מאפשרים לתלמידים והורים לבחור לעבור לבית ספר בפיקוח שלנו, זה במתכוון.

האם אתה מכיר הרבה מקרים בהם הורים רוצים לעבור לבית הספר שלכם ועוצרים אותם?

מקרים רבים מאוד. אנחנו יכולים היום לקלוט עוד אלפי תלמידים, והם לא מגיעים.

הפתרון הוא להעביר את זה למשרד החינוך.

אנחנו מסכימים.

לפני שאתם מקבלים החלטות להעביר משהו ממקום אחד למקום אחר, קודם תשאלו את השרים שלכם.

כאשר מזכירים את אירופה מדברים על מערכת חניכות של חינוך נוער סיסטם, של לימודים בבית הספר והתנסות תוך כדי עבודה במשך שנתיים בתעשייה ולא בביקור כזה או אחר. מאז שנות החמישים אנחנו פועלים על פי חוק ולא בגלל מישהו שהתנדב והוא מחוץ למערכת. המערכת שלנו פועלת בצורה שהיא מסתכלת על הצרכים הכלליים - ויש לנו קשר הדוק מאוד עם התעשייה ועם גורמי המסחר - מתחילים בנוער, אחר כך ממשיכים עם כל מי שמגיע אחרי צבא ורוצה ללמוד מקצוע טכנאי או הנדסי – ויש לנו היום מערכת שמלמדת 23,000 סטודנטים לתעודת הנדסאי או טכנאי ב-24 מגמות שונות. אחר כך, את כל מי שלא הצליח ואין לו מקצוע אנחנו מקבלים כבוגר. אנחנו עושים הכשרה מקצועית למבוגרים. כלומר, אנחנו מטפלים בחצי השני – החצי שמסיבות אלה ואחרות אין לו בגרות. אם אין לו בגרות, אין לו מקצוע. הוא צריך לרכוש מקצוע.

בחצי אתם מטפלים?

אנחנו רוצים לטפל. אנחנו מטפלים בהם אחר כך כמבוגרים. אנחנו בסך הכל 10% מכלל החינוך הטכנולוגי. אנחנו מדברים על כך שהמדינה מטפלת בהם כאשר הם בוגרים שאין להם מקצוע. אני רוצה להדגיש עוד שני דברים. כמו שאמר עופר, יש מהפיכה שנמשכת כמה שנים. מזה שנתיים, חרדים, שמעולם לא באו ללמוד מקצוע, באים ללמוד מקצוע. יש לנו 500 תלמידים שלומדים בבתי ספר בפיקוח שלנו, חלקם בפנימיות. יש לנו גם כ-500 מבוגרים, שבאים ללמוד מקצועות חשמל ומחשבים.

אני רוצה לסכם ולומר, שאני ממליץ ומציע שכל גידול שנעשה אצלנו בחינוך מקצועי יירשם במסגרת הסטטיסטיקה של משרד החינוך כגידול כללי. זה לא עסק פרטי שלנו. אם נגדל יותר, סך הכל הכולל יהיה יותר.
אני רוצה להזכיר שתי נקודות שאתה הזכרת. לאחרונה, ביחד עם האוצר, העברנו 10,000,000 שקלים מתקציבנו ו-10,000,000 מתקציב משרד האוצר, כדי לעשות ניסיון לגייס מעסיקים, שיקבלו אנשים בוגרים ויכשירו במשך זמן נתון 500 רתכים. עכשיו בעקבות הכניסה של הגז הטבעי, במדינת ישראל אין בעלי מקצוע במגוון רחב מאוד בתחום הגז. היינו צריכים להביא 3 אנשים מקצוע מאיטליה ב-15,000 שקלים, כדי שילמדו אנשים שלנו סוג של ריתוך מיוחד שלא קיים בארץ. אנחנו בשוקת שבורה בתחום הזה.

אני מציע שבקמפיין הבא שיעשה משרד החינוך, הוא ישתף אותנו ונכוון לשני כיוונים: האחד לתלמידים עיוניים שילכו למקצועות טכנולוגים גבוהים של 7-10 יחידות. השני, לקרוא לתלמידים שיבואו ללמוד מקצועות חשמל, אלקטרוניקה, ריתוך, נגרות וכו' - מקצועות שאנחנו מומחים בהם.

תודה רבה. דן, בבקשה.

אני רוצה להצטרף למה שאמר יו"ר ההתאחדות. אני חושב, שזה הכיוון. הכיוון צריך להיות בעלי מקצוע. אני לא חושב, שאנחנו צריכים להיכנס לוויכוח שבין משרד התמ"ת ומשרד החינוך, שעוסק בהשכלה טכנולוגית, בהעשרה ובכל מיני מקצועות. אני הזקן של כולכם פה.

הוותיק.

אני רוצה לומר לכם, שהתפוקה של בעלי מקצוע, מתוך בתי הספר המקיפים, לא היתה מי יודע מה בעבר. זאת אומרת, רובם לא פנו למקצוע. יושב פה מאיר, שיודע מה זה ילדים שקופים בבתי ספר מקיפים. אלה ילדים שבמרתף למדו נגרות. זה לא תמיד הצליח.

אצלי זה לא הצליח.

נכון, אנחנו יודעים. לאחרונה פרסם קרוגמן, כלכלן שכותב בניו יורק טיימס, על Apple. הוא אמר: תראו חבר'ה המנייה עלתה, סטיב ג'ובס נפטר והיה כל הסיפור של ההצלחה שם. כמה אנשים עובדים יש ב Apple בארצות הברית? קרוב ל-50,000 עובדים. זה מספר גדול. כמה עובדים יש ל Apple-בסין? מיליון. זאת אומרת, Apple מייצאת עבודה לסין. למה? משום שבמייל אחד מסדרים שם את כל ההזמנה. יש שם את כל הקלסתר של אלה שמייצרים ויודעים לקרוא ולכתוב את השרטוטים. זאת אומרת, שאנחנו מדברים על רקע תעשייתי, שיכול לנצל את הכישרון הלאומי שלנו. ברגע נתון זה אנחנו מייצאים עבודה למזרח, מחזיקים מרכזי פיתוח בישראל לכל מיני מוצרים על ידי הבוגרים של עופר ואחרים, כדי שיפתחו. הייצור עובר לחו"ל, ובשלומי יש אבטלה. זה הסיפור הפשוט. אנחנו מייצרים אבטלה מצד אחד, ומייצרים ייצוא של עבודה מן הצד השני. אלה הנתונים הקשים. ככה אנחנו נראים.
אכן היתה הצלה. הרוסים עזרו לנו, אבל הם נגמרים. הם מזדקנים. אנחנו עומדים לפני משבר חברתי וכלכלי מאוד רציני. הדיון פה הוא לא דיון אקדמי. חבר'ה זה רציני מאוד. לא יהיה מי שיעבוד בארץ.
מה המשימה של החינוך? מערכת החינוך צריכה להתאים חינוך לכישרונות ולנטיות של התלמידים. זאת אומרת, אם יש לנו כך וכך ילדים בשנתון, צריך להתאים כמה שיותר סוגי חינוך ולא רק הכשרות ולמידה עיונית. המטרה היא להכשיר בעלי מקצוע. בעלי מקצוע מכשירים. זה לא קטע של עוד מקצוע או עוד 10 שעות. הנטייה שלנו לבנות תוכניות לימודים על סמך שעות של נושאים, היא נטייה אקדמית. היא נחמדה מאוד, אבל זה לא הקטע של ייצור בעלי מקצוע.

הנקודה הראשונה שאני רוצה להדגיש - גיוון ההיצע של החינוך בארץ צריך לעלות בצורה דרמטית. אין לנו מורים ומדריכים ללימוד המקצועות. אנחנו מנסים ללמד בבתי הספר שהקמנו, אבל אין לנו מורים. כאשר יש, הם לא בעלי מקצוע מספיק טובים. המורים האלה לא טובים מספיק. כאשר אנחנו מסתכלים על בחינות ההסמכה בחו"ל, בגרמניה בעיקר, אנחנו רואים שאנחנו אפילו לא מתקרבים אליהם ביכולות. יש לנו בעיה עמוקה מאוד, שאליה צריכים להיכנס מחר בבוקר. אם לא נתחיל, לא נוכל לייצר רתכים, חרטים או אנשי מקצוע אחרים.

בעלות מקצוע או רכש מקצוע איננו תהליך של למידה. הוא תהליך של חיברות, של התחברות חברתית של נער או נערה לתוך התעשייה. אנחנו מכשירים כבר כמה שנים טובות בעלי מקצוע. כאשר אני מסתכל על אלה שיוצאים מהצבא, אחרי שלמדו אצלנו ועשינו כל מה שיכולנו, אני רואה שהם לא מתכוונים לפנות למקצוע. הם הולכים לעבוד בפיצה, בביטוח, בסוכנויות, אבל לא במקצוע. כדי שהם יחזרו למקצוע, אנחנו חייבים לעשות מנגנון שלם – מנגנון חברתי, שכנועי, חימומים וכן הלאה.

ושכר.

ושכר, נכון. גם לימודים. כאשר מפעל עושה את תהליך החיברות הזה, קורה תהליך יפה מאוד. לא מדברים רק על הקניית ידע, אלא גם על הקניית יכולות ביצוע. יכולות ביצוע זה תהליך של אימון. הצטרפות לתעשייה זה תהליך של חיברות. אני רוצה לומר, שאין לנו סולם הסמכות מקצועי ראוי לשמו. זה לא כדאי היום מבחינת פרסטיז'ה, מבחינת תפיסת עולם, מבחינת האמא ששולחת את הילד. חסרות לנו הסמכות מקצועיות אמיתיות. אני יודע, שבמשרד התמ"ת התחילו לעבוד על זה. צריך לעודד אותם לזה. חבר'ה, אם אנחנו לא נעשה פה שינוי, לא יהיה לנו אוכל.

מאיר, בבקשה.

חברי דן שורון אמר בעצם הכל. לא בכדי שאלתי את השאלה, עופר. לא בכדי ביקשתי שתנסו להגדיר את החינוך הטכנולוגי. את התשובה מצאתי בשקף של הגברת מהתאחדות התעשיינים. השקף האקלקטי הזה ביטא יותר מכל מה אנחנו רוצים. אני נסעתי לגרמניה כדי לבדוק את החינוך הטכנולוגי בעיר התאומה. אמרתי לעצמי: אולי נלך ללמוד, חוץ מלדשדש בשלג. חזרתי נפעם. לומדים את המקצועות הטכנולוגיים: רתכים וטבחים, בתוך בית הספר, לא מתויגים, עם סדנאות יפות, כאשר הילדים האלה גם ניגשים לבחינות בגרות. השכילו לבנות תעודת בגרות בסדר גמור, מקצועית, שנספרת כשאר תעודות הבגרות. לא באים למנהל בית הספר.

ממה נפשנו? כולנו יושבים פה ומדברים על כמה אנחנו צריכים מסגרים ואנשי מקצוע אחרים. תראו לי מנהל בית ספר שיהיה מוכן לוותר על 10% בגרות. יורידו לו את הראש. תראו לי את ראש העיר, שיהיה מוכן להכניס בצורה מאסיבית – כמו שעופר אומר – את תוכנית "הזנק לתעשייה". משרד החינוך אומר בעצמו: "קח את הילדים האלה ושים אותם במסגרת התמ"ת, כי שם הם לא נספרים".

לא.

אתה יכול להגיד עד מחר לא, אבל אני חי את המציאות. אני אתווכח איתך אחרי זה.

על איזו קדנציה אתה מדבר? אנחנו קיבלנו מהשר ומהמנכ"ל הנחיה אחרת.

ובכל זאת, בסוף השנה הבאה אתה לא תפרסם כמה ילדים יש במסגרת הפרויקט "הזנק לתעשייה". אתה תפרסם את תוצאות בחינות הבגרות, וזה יפחיד את מנהל בית הספר בפעם הבאה.

לא. אנחנו מדווחים רק על התלמידים שלנו.

זה יפחיד את מנהל בית הספר. אתם גורמים לכך.

אלה התלמידים שאנחנו הכי גאים בהם.

עזוב את זה שאתה גאה בהם.

זה יפחיד את מנהל בית הספר רק אם אתה תפחיד אותו.

אני אומר, שזו שרשרת של דברים.

להפך. אנחנו לא רוצים לוותר עליהם, לא מוכנים לוותר עליהם, לא רוצים להעביר אותם לתמ"ת.

אמר דן, שהנושא הוא השינוי התרבותי. האמהות לא רוצות לשלוח את הילדים שלהם להיות השוליה של הרתך. תזכרו שילד יכול ללמוד 4 שנים רתכות ומסגרות, אבל הוא גם יכול לעשות קורס של 3 חודשים, כמו שאני עושה עכשיו עם צביקה, במסגרת משרד העבודה, והוא יקבל את אותה התעודה. לכן, משרד החינוך צריך לקבל החלטה אמיצה, שבכל בית ספר צריכה להיבנות סדנה. מנהל בית הספר יבחר: סדנה לריתוך, סדנה לנגרות או כל סדנה אחרת.

וזה לא נעשה? בעיר שלך יש שתי מעבדות גדולות לשילוב תלמידים בתעשייה.

למה כל פעם שמדברים עם משרד החינוך הוא מתגונן. אתם לא צריכים להתגונן.

זה נעשה.

יהיה נהדר, אם בבית ספר התיכון הכי טוב אצל חופרי ובבית ספר התיכון הכי טוב אצלי, מנהל בית הספר יידע שהוא מקים – ואתם תעזרו לו – סדנה לריתוך.

הקמנו לו את זה בבתי ספר הכי טובים.

אני מזמין אותך לעשות את זה בכל מקום בארץ. זה יפתור את הבעיה.

בקריית אונו הקמנו מגמת ביו-טכנולוגיה בבית ספר בן צבי.

אל תגיד עוד פעם "ביו-טכנולוגיה". אני מדבר על ריתוך, כרסום, חרטות.

אצלך הקמנו מגמות עליהן אתה מדבר כרגע.

תקים גם אצל חופרי.

יש לנו עוד שתי ישיבות היום, ותוכלו להתבטא גם בסוגיות האלה. אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו מזהים פה כמה בעיות. אכן יש בעיה בסנכרון בין משרד החינוך לבין משרד התמ"ת. הגיע הזמן ליישר קו ולעשות סנכרון בין שני הגופים, במיוחד כאשר מדובר על הנושא של לימודי טכנולוגיה. אנחנו רואים שיש חוסר בלימודי מקצועות, שהשלטון המקומי מזהה בחסרונם. בעניין הזה מי שצריך לטפל הוא גם משרד החינוך וגם משרד התמ"ת. אני חושב, שאתם צריכים לקיים ישיבה מיוחדת, ביחד עם השלטון המקומי, שיכולה לתת מענה ופתרונות, לפחות אסטרטגית, ל-5 שנים קדימה, כדי שתוכלו לבנות תוכנית שמכשירה אנשים למקצועות שהם הכי בעייתיים מבחינת המודעות של הציבור ואותם הצעירים.

יש לנו פחות עניין בשיווק ופרסום של מקצועות מחשוב ואלקטרוניקה, שכולם מכירים. צריך להתמקד במקצועות כמו נגרות. שם צריך להתמקד ולתת את התשובה במערכת החינוך. כמו שאמר מאיר, אנחנו מכירים הרבה מדינות בהן תחת קורת גג של מערכת החינוך מלמדים מקצוע של עבודת יד, במסגרת סדנאות אליהן התלמידים יכולים להיחשף. כמובן שהיום במדינת ישראל, עם המצב הכלכלי, צריך לגעת בסוגיה הזו. יכול להיות שאותם אנשים המחפשים מקצוע או עבודה לא כל כך יודעים כמה משלמים במקצועות האלה. השאלה היא האם זה רלוונטי. אם זה רלוונטי והנושא של המשכורות הוא דבר שניתן לצאת איתו לשיווק, אז יכול להיות שגם בעניין זה כדאי לחשוב ולעשות צעד נוסף, ביחד עם לשכת התעסוקה. יש לנו במדינת ישראל המון אנשים שנמצאים עם מקצוע מסוים ולא מצליחים למצוא עבודה. הם יכולים לעשות שינוי. שם צריך להתמקד. לפני שאנחנו מצליחים לשכנע את הצעירים שלנו ללכת וללמוד את אותם מקצועות, כדאי להתמקד בפול של האנשים שנמצאים כרגע ללא עבודה ומסוגלים לעבור קורס כזה או אחר ולעבוד במקצועות האלה ולפרנס את משפחתם.
אחרי הפגרה אני רוצה לקיים 2-3 ישיבות. נקיים ישיבה מורחבת בנושא של חינוך מקצועי. נקיים גם ישיבה הקשורה לחינוך ולחיבור עם התעשייה בעניין של אותם המקצועות הנדרשים בתעשייה. אני אבקש מהתאחדות התעשיינים לשלוח לנו מסמך המפרט את אותם המקצועות, שהם מזהים שחסרים היום בשוק. בעבר דיברנו על הנושא של סנכרון בין טכנאים, הנדסאים ואקדמיה. יש פה פער עצום שאינו מנוצל. לאותם אנשים שלומדים שנתיים ורוצים להמשיך ללמוד לתואר ראשון, צריך לבנות תוכנית מסודרת. היום לאותם אנשים שלמדו שנתיים, מכירים בסמסטר אחד מסכן. אני כן חושב שאפשר לסנכרן את זה. צריך לעבוד במשותף.
אני רוצה לברך את כל הנוכחים. אני מתנצל שלא הצלחנו לתת לכל האורחים להתבטא כאן. כמו שאם יודעים זו ועדת כנסת, ואנחנו כפופים לזמנים שקבענו. יש היום לו"ז מאוד צפוף. אני מברך את השלטון המקומי על כך שהעלה את הנושא הזה על סדר היום. אני חושב, שנגענו בבעיות הקשות שהשלטון המקומי מתמודד איתן בכל הנוגע לאנשי המקצוע ומקומות עבודה. מבחינתי, נקיים ישיבות נוספות שיוכלו לתת ביטוי לכל אותם אנשים שלא הצלחנו להגיע אליהם מבחינת סדר הדוברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 9:45.