PAGE
23
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
21/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 239 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ח בשבט התשע"ב (21 בפברואר 2012), שעה 13:30

<צמצום לא מוצדק של מכסות העלייה מאתיופיה>

חברי הוועדה: >
יוליה שמאלוב-ברקוביץ – מ"מ היו"ר
אורי אריאל

שלמה מולה

>
אללי אדמסו - יועץ ראש הממשלה לענייני אתיופים, משרד ראש הממשלה

חביב קצב - סמנכ"ל דיור, המשרד לקליטת עלייה

אופיר להב - מנהל אגף תקציבים, המשרד לקליטת עלייה

רבקה לויפר - רפרנטית עלייה באגף התקציבים, משרד האוצר

עמוס ארבל - מנהל רשות האוכלוסין, משרד הפנים

ישראל שוורץ - סמנכ"ל אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

ג'וש שוורץ - מזכ"ל וסמנכ"ל קשרי ממשל ותפקידים מיוחדים, הסוכנות היהודית

יהודה שרף - מנהל היח' לעלייה קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

יעקב בצלאל חרר - ראש לשכת הרב הראשי לישראל שלמה עמאר, הרבנות הראשית

אברהם נגוסה - מנכ"ל, ארגון מכנף דרום לציון וסגן נציגות

יאיר שחל - סמנכ"ל תנועת "בני עקיבא"

עדיאל בר שלום - תנועת "בני עקיבא"

נגה כץ - תנועת הנוער העובד והלומד

יוסף פייט - Representative, Member of Baord, Attorne, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

רוני אקלה - מנכ"ל הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל

שמואל קליין - פעיל בועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

דני ווזנר - מנהל תקשורת של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

יצחק הילדסהיימר - עיתונאי מקור ראשון, כתב רדיו גלי ישראל ופעיל למען יהודי אתיופיה

דנה גורדון

ר.כ. חבר המתרגמים
<צמצום לא מוצדק של מכסות העלייה מאתיופיה>

צהריים טובים לכולם. צהריים טובים למגיש ההצעה לדיון מהיר, חבר הכנסת אורי אריאל ולחבר הכנסת חברי היקר שלמה מולה. אני פותחת את הדיון בנושא צמצום לא מוצדק של מכסות העלייה מאתיופיה. האמת היא שכשאמרו לי שאני מחליפה את יושב ראש הוועדה וזה הנושא, חשבתי בהתחלה שזה קצת מדע בדיוני. לא הבנתי בכלל איך מדינת ישראל מעיזה לחשוב על צמצום מכסת עלייה מאיזה שהוא מקום, על אחת כמה וכמה מאתיופיה. כידוע לי, הממשלה ביקשה להציג בפני הוועדה את עמדותיה בנושא בעוד שבוע, ולכן אנחנו היום לא נסכם. אנחנו נדון כדי שהממשלה תדע שהנושא הזה הוא נושא שמאד מאד קרוב לחלק נכבד, לא כולם נמצאים כאן, אבל הרבה מאד חברי כנסת מצטרפים לדיון הזה. אני מתכוונת שרוחם נמצאת איתנו, וזה מאד מאד חשוב.
אני מתכבדת להעביר אליך, אדוני מציע הדיון, חבר הכנסת אורי אריאל, את זכות הדיבור.

תודה גברתי יושבת הראש. אני אשתדל לקצר. אנחנו מקיימים פה דיונים בוועדה הזאת במקומות אחרים ולצערי הרב יש נסיגה בעת האחרונה. אם כל חטאת זה הסכמה בכלל למכסות, כפי שאת ציינת. אין דבר הזה בעלייה.

כן, זה לא ברור.

רק לגבי העלייה הזאת של העדה האתיופית, דווקא העדה הזאת שסובלת אני חושב יותר מכל עדה אחרת בארץ מוצאם, בתנאים קשים מאד. הייתי יחד עם ידידי חבר הכנסת שלמה מולה בוועדה שנשלחה מטעם הכנסת. ראינו את הדברים מקרוב, לפני חצי שנה בערך. ובמקום לזרז את העלייה מאתיופיה, מהגלות הזאת ולסיים אותה, כפי שהממשלה החליטה, הממשלה מוצאת כל פעם תירוץ אחר כדי לדחות את עלייתם של יהודי אתיופיה. והדבר הזה לא יכול להישאר בלי זעקה גדולה ובלי לשנות את ההחלטה הזאת, ואנחנו לא מתכוונים להניח לממשלה. לא רק שהיא צריכה לחזור למה שהיא עצמה קבעה, שזה 200 עולים בחודש, לפי דעתי היא צריכה להעלות את המכסה הזאת הרבה יותר. נקווה שנשמע פה את נציגי הסוכנות על היכולת להתארגן לעלייה, כי יש טענות שונות ומשונות. אלה מסבירים על אלה ואלה מסבירים על אלה. במקום שכל אחד יגיד מה הוא עושה ואיך הוא פותר את הבעיות, אז כל אחד מסביר על השני מה הבעיות.

אני רוצה לציין שהפחידו אותנו שנים רבות בעניין הזה - שייצאו היהודים, אז תמיד יבואו עוד מהכפרים וזה יתמלא, ויש מיליונים, פחות ממיליונים לא מדברים במדינת ישראל. לא בא אחד, בסדר? אחד. כל ההפחדות האלה זה מן סוג, אני מחפש את המילה, כדי לא להשתמש במילה בוטה מדי. סוג של שערורייה שאין כדוגמתה, עוד פעם, כדי למנוע את העלייה. עכשיו, הרב הראשי, הרב עמאר ולפניו הרב עובדיה ואחרים, כבר פסקו שהם יהודים. הנושא הזה הוא לא לדיון מבחינתי. אין שום פקיד שיכול פה בעניין הזה לחוות דעתו, אלא בבית שלו, באופן פרטי יעשה מה שהוא רוצה. אנחנו מזמן אחרי זה. לא עכשיו, לא בזמן האחרון, אנחנו מזמן אחרי זה. וישראל, מדינת ישראל שאני רוצה שעושה מעשה אדיר בעלייה ובקליטה בכלל, וגם בקשר לעדה הזאת, צריך לומר את זה. זה לא שהכל רע פה. יש הרבה דברים טובים, אבל מטבע הדברים אנחנו עוסקים בבעיות. והבעיות הן קשות מאד.

ביקשה הממשלה, דרך משרד ראש הממשלה, שלא נקיים את הדיון היום כי פלוני לא יכול לבוא ואלמוני לא יכול לבוא, כי יש דברים יותר חשוב. אז אלף, זה מעיד בעצמו על ההתייחסות של הממשלה ושל העוסקים בעניין, לעניין הזה עצמו. אז אני אומר את זה לאלה הרי שכן באו, אז זה תמיד בעיה, אבל עצם זה שזה לא מספיק חשוב אלא יש דברים יותר חשובים, בעיני מעיד על המציאות שבה אנחנו חיים.

ב', היות ויש רצון הרי לאכול ענבים ולא לריב עם השומרים, רוצים לגמור את העניין, הסכמנו, הסכמתי שהדיון יתחיל היום ונסיים אותו בשבוע הבא בהשתתפות נציגי משרד ראש הממשלה, שהודיעו שהם לא יכולים לבוא. אני מקווה שאכן בשבוע הבא תתקיים הישיבה, מנסים לתאם אותה פה עכשיו ואני מקווה שנוכל לסיים באיזו שהיא הסכמה בישיבה הבאה, בעוד שבוע. לעתים כשאומרים אבל תגיד, מה זה כל כך חשוב? בסדר. אז סיכמנו שזה ייגמר תוך שנתיים ועכשיו זה קצת יותר. מי שאומר את זה – איננו יודע מה הוא סח. לא מבין על מה מדובר בכלל. מה, יש יהודי אחד, נניח שזו המציאות, רק אחד שסובל באיזה שהוא מקום בעולם, אז אנחנו נגיד לו – לא נורא, תחכה עוד יום? אמרתי, אני לא רוצה להגיד פה את השמות אבל אמרתי לפקיד בכיר מאד ממשרד ראש הממשלה – שעה אחת לא, מה זה יום? מי אתה או מי האנשים שמחליטים שאפשר לחכות? מה זה הדבר הזה? הרי אנחנו יושבים פה ברוך השם במדינת ישראל, יש חשמל, יש מיזוג, יש אוכל, הכל מסודר, ואנחנו מחליטים שהאחים שלנו יכולים לסבול עוד קצת. מה קרה? זה פשוט, עוד פעם, אני לא רוצה ---

שערורייה אמיתית.

אני לא רוצה להחריף במילים. זאת שערורייה שאין כדוגמתה, ואני מקווה שאנחנו פה בכנסת לא נאפשר אותה ולא ניתן אותה. צריך לעשות כל מאמץ להעלות.

אני רוצה לציין, לסיום דבריי, עבודה טובה של כל העוסקים במלאכה ויש כאלה שעוסקים ואם אני שוכח מישהו אז סליחה מראש. יש פה את משרד הפנים שבעבר היו בעיות קצת ואני חושב שאפשר להגיד עכשיו שהעבודה מתקיימת. אולי נשמע אחרי זה איזה דיווח קצר מהם. אנחנו יודעים שלא כל מי שבמחנה קיבל אשרת עלייה, או אשרת כניסה יותר נכון, אם אני רוצה לדייק עכשיו במינוחים. כי נמצאו אלפים, זה לא בודדים, שהם לא יהודים. וזו עבודה טובה של משרד הפנים ששלח את האנשים שלו, בתנאים לא קלים הייתי אומר, אבל עשה את העבודה. אנחנו יודעים מי יהודי, מי מגיע לו לעלות, מי לא מגיע לו לעלות. נצטרך לטפל גם באלה שלא עולים כי הם היו במחנות. זה סיפור נפרד, הוא לא להיום, אבל אנחנו יודעים היום מי עולה ואנחנו יכולים להעלות את כולם ולסגור את המחנה.

צריך לזכור, מי כמו אנשי הסוכנות יודע את זה, אם נצליח לחסוך בזמן, מעבר להקלה לאנשים, למשפחות, מעבר לאיחוד המשפחות, מעבר לזה שנחסוך את הרעב ואת הסבל ואת התנאים. היינו שם ביחד בחדר של 6 מטר רבוע, 6 נפשות. אין שירותים כמובן, חבל לדבר על חשמל, מים זורמים - מי בכלל מזכיר. זה לא דברים שצריכים להימשך, אבל גם בצד הכספי, הרי אם נצליח לחסוך על ידי העלאה מהירה של העולים שנה, נדמה לי שהעלות, ככה נמסר לי, אבל נציגי הסוכנות פה. עלות החזקת המחנה כרגע, עם כל הדברים של לימוד עברית וכל מה שעושים שם, היא עצמה איזה 2 מיליון דולר לשנה. זה לא ששם נמצאים בחינם ופה זה עולה כסף. אז אולי נועיל דרך השיקול הכלכלי, אם לא מספיק כל השיקולים האחרים והם לפי דעתי כמובן מספיקים, אבל לפחות מהצד הכלכלי, למה לא לחסוך שנה ולהשקיע את זה פה?

אולי אדוני, נציגי הציבור והממשלה נהנים להיות בגונדה והם רואים את זה כמחנה קיץ וטוב להם שם.

לא, לא, גברתי יושבת הראש. אני הייתי שם, אני אומר לך באחריות – יותר טוב להיות בארץ ואני לא חושד באף אחד בעניין הזה. בואו, אני לא רוצה עכשיו להטיל רפש באף אחד. יש לנו עניין רציני מאד שאנחנו עוסקים בו הרבה מאד שנים. הזכרתי את משרד הפנים, הסוכנות פה, האחרים, משרד הקליטה, הרבנות, הארגונים הלא פורמאליים, אבל נדמה לי שהם מניעים לא מעט פה. נציג ראש הממשלה. יש פה רבים וטובים שרוצים ועוסקים, אבל אנחנו צריכים להביא את זה לשפת המעשה. הדיבורים זה בסדר גמור, צריך לדון, דנים, אבל בסוף צריכה להיות החלטה. בסוף, אחרי כל הכידרורים האלה, צריך להיות גול, אחרת לא מנצחים, זה סיפור כל השאר. זה יגיד לזה, הוא אמר לזה.
אני מבקש שהוועדה, בהמשך למה שהיא כבר קבעה, שהמספר לא ירד מ-200, כמו שהממשלה החליטה, ראש ה- עשה על זה מסיבת עיתונאים, כל העולם ואשתו, הוא הזמין את כולם. אני מודה, הזמינו אותי, אמרתי שאני לא אגיע. שאלו אותי למה לא תגיע, סוף סוף פעלת, הנה עושים, החלטה היסטורית. אמרתי ההחלטה היא אכן חשובה, אני לא מזלזל בה, אבל לפי מיטב ניסיוני אנחנו עוד נדון בה כמה וכמה פעמים לצערי, והלוואי והטעה. אז לא טעיתי אבל זה לא חשוב. חשוב הוא שממשלה תעשה את המינימום וזה מה שהיא החליטה. אני חושב שצריך להגביר את הקצב, לגמור את העלייה הזאת. זה באמת יהיה מעשה היסטורי, נגמרה הגלות, מכאן ואילך סוגרים את המחנה. יש על זה הסכמות, עם נאקוג' ואחרים, אני לא רוצה להיכנס לכל הסוגיות האלה, וכל אחד יהודי, יבוא לשגרירות כמו כל יהודי בכל העולם, יגיד אני לפי חוק השבות מגיע לי לעלות, מאה אחוז, Welcome to Israel, ברוכים הבאים.
סיכום, משפט ממש אחרון, אלף, תודה לכל העוסקים במלאכה במשך כל השנים, זה לא התחיל אתמול ולא היום, ועושים עבודה מצוינת. ובכל זאת צריך עוד להשתפר ולגמור, ולעבור לגלויות אחרות, יש מספיק עבודה בכל העולם. תודה גברתי יושבת הראש.

תודה רבה על הדברים המאד חשובים. לפני שאני מעבירה לשמוע את נציגי המשרדים הממשלתיים, מה יש להם להגיד בנושא הזה, אני מניחה שאי אפשר שלא לשמוע קודם כל את חבר הכנסת שלמה מולה.

תודה רבה גברתי, תודה רבה אורי. האמת היא שאני אומר כל הזמן, זה כמו פגישת מחזור קבועה שאנחנו באים לפה וכמעט אפשר לפתוח את הפרוטוקול שהיה, ורק להחליף את התאריך וללכת הביתה. זה פחות או יותר מה שקורה עם העניין הזה.

לא, בינתיים עלו כמה יהודים.

תיכף. אני מדבר עכשיו על, ולא אמרתי נרשום את מספר העולים שעלו, אני רק אמרתי, הדיונים שאנחנו מקיימים פה עם נציגי המשרדים, משרדי הממשלה וחברי הכנסת, זה בדיוק אותו דבר. תראו, מדינת ישראל עושה טעות חמורה בעיני. אתם יודעים שלא סוד שיש מסתננים שמגיעים דרך סיני. כל יום בין 100 ל-300. בחודש – לפחות 1,000. בשנה – יותר מ-12,000 מגיעים לכאן והמדינה קשה לה להתמודד עם זה. כל מה שאנחנו עוסקים בעצם בסיפור הזה, שאנשים יגיעו אחרי שהם נבדקו, משרדי הממשלה עשו את העבודה המאומצת, הסוכנות מעלה אותם על המטוס, מגיעים לארץ, לקלוט אותם. בשנה, בואו נדבר על 200 לחודש. כמה זה, 2,400? 2,600? 2,500? 2,000? זה המספר. זה ביחס למספר המסתננים, 2,000 מול 12,000 בשנה. זה הסיפור. הרי כולנו הסכמנו בעצם במשא ומתן שהיה, שבין 300 ל-600 ירדנו, אנחנו באנו ואמרנו בואו נעשה באמת את המעשה הנכון, נתכנס כולנו לאותה החלטת ממשלה, נדבר בשפה אחת. רק על דבר אחד לא הסכמנו, אם הממשלה או נציגי הממשלה יפרשו או יתנו פרשנות מוטעית להחלטת הממשלה, אנחנו נמשיך לעשות את הלובי למען העלייה הזאת. אנחנו בדיוק נמצאים במקום הזה. עכשיו, אחרי ההקדמה הזאת אני רוצה לומר שקודם כל מילים טובות ביותר למשרד הפנים. אני חושב אחרי החלטת הממשלה, משרד הפנים והנציגים שלו, אני יודע את זה מקרוב, באמת עשו את עבודת הקודש הזאת. יש היום קרוב ל-4,000, יכול להיות שעמוס יתקן אותי, אנשים שכבר יש להם אישורים ביד באתיופיה. אני גם יודע שהנציגים או היו או שנמצאים עדיין באתיופיה, לבדוק את זכאי חוק השבות, 400-500 הלכו עם הרשימות. זאת אומרת משרד הפנים, מכל המשרדים, שעמד על פי החלטת ממשלה. משרד החוץ לא עמד בהחלטת הממשלה ככתובה, כלשונה. היה צריך להסדיר את מעמד הסוכנות, זה לקח הרבה זמן. בסופו של דבר הנאקוג' שהיו צריכים לעזוב בצורה פורמאלית, נאקוג' עדיין פורמאלית לא עזבו. האמנם העבירו את האחריות לסוכנות? הפורמאליות הזאת, חילופי אגרת בין ממשלת אתיופיה לממשלת ישראל, האגרות, דרך אגב הולכים, אנחנו הגענו ברגל דרך סודן בדרך קצרה. זה לקח לנו כמה חודשים. האיגרת הזאת היא כבר מאוקטובר, עד היום היא מסתובבת. מה הבעיה? אני לא מבין, לא יודע למה. האיגרת הזאת לא נחתמה עד היום, לכן פורמאלית הנקאוג' לא עזבו את המעמד, לא פורמאלית, לא עזבו את גונדר למשל, אפשר להגיד. נכון שפורמאלית הסוכנות היהודית התארגנה, הסוכנות התארגנה, אפשר היה לתת יותר, אבל במה שהיא נותנת לפחות התארגנה. אשר עושה עבודה מצוינת באתיופיה, והשליחים שגם כאן. ואני חושב שכאן בעצם, מכאן אנחנו חוזרים למספרים.
אני רוצה להגיד גברתי יושבת הראש, אומרים לנו, הפרשנות שנותנים גם בוועדה בראשות חיים, של מנכ"ל האוצר שהוקמה ---

חיים שני.

כן. היו צריכים לסיים את עבודתם בפרק זמן קצוב מסוים. נדמה לי קיבלנו את ההחלטות שלהם כמעט חצי שנה, אם לא תשעה חודשים אחרי. זאת אומרת הממשלה מקבלת החלטה, היא לא עומדת ביעדים ובתאריכים שהיא קובעת. למה? עכשיו, נניח קבעתם גם את התאריכים, אבל יש החלטות שהתקבלו. אנחנו חולקים על החלטות של ועדת שני, בעיקר על הפרשנות של חלק של המשפט שנכתב שם, אם יש צורך חיוני להוריד את המספרים. אנחנו מתווכחים על המספר הזה.

ועכשיו, אני רוצה מראש לבוא ולהגיד, אני לא חושב שיש מישהו כאן בבית הזה, בא ואומר בוא נפתח מרכז קליטה. אנחנו לא נמצאים בקטע הזה שבאים ואומרים בואו נפתח מרכז קליטה. הויכוח שלנו הוא בעצם היום על המספרים. נכון לעכשיו גברתי יושבת הראש, יש כמעט נדמה לי 5,600 מיטות במרכזי הקליטה, בכל מרכזי הקליטה. יש כ-1,200 מיטות ריקות נכון להיום בבוקר. 1,200 מיטות ריקות נכון להיום בבוקר. יש 365 בתי אב שרכשו דירות, שהם 1,578 נפשות, מתוכם כ-1,269 אמורים לעזוב עד אוגוסט, שהם 287 בתי אב. היתר, לדעתי משהו בסביבות 400 נפשות, 249 סליחה, 250 אמורים לעזוב. בסך הכל, אם אני מתכלל את כל המספרים, יש היום 2,778 מיטות למשך מהיום עד סוף השנה. אז מה הבעיה לבוא ולהגיד אנחנו נוכל להביא 200 לחודש. בינתיים הרי משרד הקליטה גם יהיה מתוקצב למשכנתאות לשנת 2013. אם תהיינה מצוקת מיטות, אפשר לבוא להתדיין איתנו, להוריד את המספרים ל-110, אבל בינתיים למה לעצור? למה? אני חושב שזה גם 1,200 מיטות ריקות שהם אולי נמצאים. זה בזבוז כספי הציבור. למה? זאת אומרת תראי, עמוס היה באתיופיה, חביב היה באתיופיה יחד איתי. יהודה היה באתיופיה, אללי לא צריך להגיד מאיפה הוא בא. תראו, כולנו היינו באתיופיה, אורי היה באתיופיה. אנחנו יודעים בדיוק באיזה תנאים אנשים נמצאים. לכן אם יש 1,200 מיטות ריקות עכשיו, יתפנו עוד 1,278 מיטות בהמשך השנה, מה הבעיה לקחת ולהביא את האנשים האלה? למה? למה? למה לתת פרשנות, איזה צורך חיוני עכשיו יש כי אין מקום?

עכשיו, אני רוצה להגיד עוד דבר נוסף.

ממתי בגלל שאין מקום אנחנו לא מקבלים?

תראי, את יודעת מה, נגיד קיבלתי את ההחלטה ויש מקום, אבל אני ---

למה אין מקום? ולמה צריך ---

למען הסר ספק, אם חסר מקום – צריך לפתוח עוד מרכז קליטה.

כן, ומה זה הדבר הזה? מה, להם צריך מקום ו---

בסדר, אני רוצה להיות בן אדם ריאלי, אני חי את המציאות. אני הייתי מוכן להיות אפילו גם פרגמאטי וגם באמת, אני רוצה שאנחנו נגיע, נתכנס לעמק השווה שכולנו יכולים לחיות איתו. אורי, ידידי הטוב, אני הייתי רוצה לראות את כולם מחר בבוקר, אבל אני חי בתוך עמי ולכן קשה לי לפנטז.

לכן אני רוצה לסיים ולהגיד, גברתי יושבת הראש, זה נכון, יש מימים ימימה כבר, יותר מ-20 שנה אנחנו עוסקים בעלייה הזאת. הויכוח הזה הוא ויכוח קיים. מי זכאי עלייה, לא זכאי עלייה וכן הלאה. עכשיו תראו, אני רק אמרתי את זה גם בשיחה אישית שהייתה לי עם אודי פרבר. אני רוצה להגיד לכם, מי שחושב שאנחנו נמנה במספר הזה את המיטות, את זכאי חוק השבות שגם כן, בלי קשר אם הם צריכים לבוא לארץ, בנוסף למספרים הקיימים, אנחנו לא נקבל את הדבר הזה. זאת אומרת, זכאי חוק השבות, מצידי תפתחו להם מסגרת קליטה, תפתחו להם עוד לא יודע מה תתנו להם, אין לי. זאת אומרת אנחנו עומדים על כך, ב-2,778 מיטות אנחנו רוצים את העלייה הזאת של החלטת הממשלה מאוקטובר 2010 ולזכאי חוק השבות תמצאו פיתרון אחר, אם כי זכאי חוק השבות לא יכול להתעכב אפילו שעה באתיופיה. שעה הוא לא יכול להתעכב. אז אני מציע שאנחנו ננסה למצוא את הפתרון ההולם, שכולנו יכולים להיות שבעי רצון.
רבותי, אנחנו רוצים לסיים, אני רוצה להגיד, אנחנו רוצים לסיים את הפרק הזה של העלייה מאתיופיה. אנחנו רוצים. אני רוצה. אני לא רוצה לעשות Advocate. אני רוצה לעשות, לסנגר על הקליטה בארץ. אני רוצה. עכשיו, לפני כמה שנים אמרו לנו אל תתנו תשובות שליליות לאנשים. אני הזהרתי ואמרתי – תתנו תשובות שליליות. מי שיקבל תשובה שלילית ימצא את פתרונו באתיופיה. סוף סוף נותנים, זה בסדר גמור. יש אלפים שקיבלו תשובות שליליות. הם לא צריכים להיות מטופלים אצלנו. הנה, נעמי בלומנטל מגיעה, יושבת ראש ועדת ראש ועדת העלייה והקליטה לשנים רבות, שהייתה ידידה שלנו גם כן. נעמי, את יכולה להיכנס.

נעמי, בואי שבי לידינו.

האמת זה נכון. דרך אגב נעמי, לא השתנו הדברים מאז שאת-. אז אני רוצה לסכם ולהגיד שאנחנו חייבים למצוא פתרון, להתכנס כולנו ביחד ואפשר לחזור לאותו מספר שנקב ידידי הטוב אורי אריאל. אפשר תמיד הרי לקבל החלטה בספטמבר או אוקטובר, לבוא ולהגיד אין מיטות, אנחנו לא רוצים. תשתפו איתנו פעולה. אני אומר לך, נציגת האוצר, רבקה, אנחנו נהיה שותפים לכל החלטה שאתם תבואו ותגידו לנו - אנחנו במצוקה. אבל תנו כרגע להמשיך להביא. יש מקומות. תודה רבה. אני יודע שאני הארכתי.

לא, אתה מדבר מדם ליבך, בגלל זה הארכת. אני האמת שומעת, בגלל שאני מנהלת את הוועדה הזאת ומחליפה כרגע את יושב הראש דני דנון, האמת היא שזה קצת מוזר לי לדבר על דיני נפשות, על חיי יהודים שממתינים אי שם, ולדבר על מספר מיטות. זה כאילו אולי אפשר להשתמש במה שראש ממשלה, יש דבר כזה שהוא אומר – יתנו יקבלו? אז אפשר לשנות את זה – יהיו מיטות – יעלו. לא יהיו מיטות – לא יעלו. לא יודעת, זה קצת מוזר.

אני מבקשת לעבור למנהל אגף מרשם ומעמד, מנהל רשות האוכלוסין, עמוס ארבל. אני מבקשת אבל להיות מאד תכליתי.

לגמרי. גברתי יושבת הראש, אנחנו על פי החלטת הממשלה ב-31 בדצמבר 2011, סיימנו את הבדיקה שנדרשנו לעשות באתיופיה, בארץ, בכל יתר המקומות וכל הפוטנציאל שמצורף להחלטת הממשלה נבדק. בגדול זה בסביבות 8,000 נפשות שנבדקו, אושרו כ-6,000 איש לעלייה. זאת אומרת שהמספרים יהיו עגולים. כ-2,000 איש סורבו.

זה אי אפשר, אני מצטערת, אני חייבת להגיד לך. אנחנו מדברים על בני אדם ואנחנו רוצים לעגל מספרים. זה נראה לי, לא סתם כאילו הערה. זה לא אחד יותר אחד פחות.

לא, לא, את צודקת.

זה בני אדם.

הרשימות שלי הן למספרים, את רוצה לרשום מספר – בבקשה: 5,927 אושרו, 1,857 סורבו. אז יותר קל לזכור 2,000 ו-6,000.

כמה ממתינים עוד שם?

אני אומר אושרו וסורבו, זו תחילתה של העבודה וזה עד סוף דצמבר סיימנו את כל התהליך. כל השמות, כל התשובות הועברו לסוכנות היהודית בתהליך הקבוע שאנחנו עובדים איתם, גם לגבי המאושרים וגם לגבי המסורבים. מתוך מה שאני יודע, עלו כמחצית מתוך ה-6,000, כ-3,000 איש מתוך כ-3,000 מתוך 6,000, כ-50% עלו. יהודה יוכל לפרט קצת יותר במספרים קצת יותר מדויקים. ויתר האנשים, כ-3,000 שאושרו – עדיין נמצאים באתיופיה על מנת לעלות על פי הסדר, על פי הקצאות או על פי מה שסוכם. אנחנו לא עוסקים באקט של העלייה, אנחנו עושים באקט של הזכאות, באישור העלייה ולאחר מכן הכובע, או התהליך מתבצע על ידי אנשים אחרים.

המספרים האלה אינם כוללים את זכאי חוק השבות. נכון לרגע זה נמצאים שלושה שליחים, שלושה עובדים של רשות האוכלוסין בשליחות קצרה של כחודש. הם כבר משבוע שעבר שם, בשיתוף, שוב, עם הסוכנות, ואני מציין את זה כל הזמן. שיתוף הפעולה הוא מאד טוב עם הסוכנות היהודית, שם ופה. והם אמורים לבדוק עוד כ-400 נפשות, שמרביתם זכאי חוק השבות, שהצטברו אלינו במהלך 2011 כי שמנו אותם קצת בצד, כי התעסקנו יותר בהחלטת הממשלה ועוד כל מיני תיקים או בקשות נוספות, משפחות נוספות, של בירורים ועוד כל מיני תהליכים משלימים להחלטת הממשלה. מבחינתנו זכאי חוק שבות הוא ברגע שמסתיימת הבדיקה לגביו ויש אישור, אמר את זה חבר הכנסת מולה, שעה אחרי זה הוא יכול לעלות על המטוס מבחינתנו. אין לגביו שום הליך אחר, כפי שאנחנו נוהגים לגבי כל יתר המדינות, או בטיסה מרוכזת, או בבודדים, או כפי שהסוכנות מוצאת לנכון לעשות. מבחינתנו, ברגע שהוא נוחת בשדה התעופה הוא מקבל מעמד עולה כמו כל יתר העולם. אנחנו, כששליחים יחזרו משם, נראה שאין שלנו יותר מה לעשות באתיופיה, בהיבט של טיפול בהחלטת הממשלה הנוכחית ובהתאם לכך אנחנו סיימנו את תפקידנו.

אני ברשותך הייתי רוצה להעלות פה שתי סוגיות שהן חשובות ומשמעותיות. בהחלטת הממשלה בסעיף 3 צוין שאכן זו הפעילות וזו הרשימה והיא תסתיים ולא תהיינה רשימות נוספות, ולא תתבצע שום פעילות מרוכזת אחרת לגבי אתיופיה. ולא כך הדברים הם לאחרונה, לצערי הרב, ויש רשימות שמתחילות להתגלגל בשטח. אני לא יודע מי יוזם אותן, אני לא שוטר, אני לא ---

שמה זה, חוק שבות או מה?

לא, לא, לא, רשימות אחרות מכל מיני, שמתחילות גם להגיע אלינו ואנחנו לא בודקים אותן מן הסתם, כי אנחנו מצווים על פי החלטת הממשלה לא לבדוק שום רשימה אחרת, שהיא לא בפוטנציאל של החלטה. והעניין הזה עושה לא טוב בתחושות הטובות שלנו, של לעשות כל מאמץ לאומי להעלות את הקבוצה הזו. ברגע שמתחילות להיות רשימות אחרות אז זה מוריד אוויר.

אבל אם הם כן יהודים, אז מה אתה עושה?

סליחה, ומוריד אוויר ---

אבל אם הם כן יהודים, אז מה אתה עושה עם זה?

לא, לא, לא יהודים, לא יהודים. אני מדבר על רשימות חדשות, נוספות, של ---

אבל מה, אתם כבר יודעים בכל אתיופיה מי הוא זכאי חוק השבות ומי ---

לא. אני יודע לבדוק זכאי שבות. בשביל לבדוק זכאות שבות אני שואל מי האבא, מי האמא, יש חוקים. עד נכד, עד גיל מסוים, לא נעשה עכשיו שיעורים.

עמוס, קיבלת רשימה כזאת?

אני קיבלתי גם רשימה כזאת של מעל 1,000 איש.

אתה יכול להעביר לנו?

אני יכול להעביר אותה, זה לא משנה.

אתה יכול להגיד מאיפה זה בא?

היא הגיעה אלי דרך לשכת שר הפנים. היא לא סודית, היא לא. אני לא עוסק עכשיו בפוליטיקה, אני עוסק בצד מקצועי לגמרי, ובצד של אם אנחנו מצווים לקיים את החלטת הממשלה כלשונה, וכולנו מצווים, כי היא החלטת ממשלה וזה בסדר גמור. אוקי, אני חושב שכל רשימה כזו עושה נזק ---

גברתי, אני רוצה להגיד ---

היא עושה נזק להחלטה הזו, ולא משנה מי מכין אותה ולא משנה מי רושם אותה.

אני רוצה להגיד גם לפרוטוקול ----

אני מצווה, אני כפקיד ממשלתי ---

רק רגע, שנייה, אנחנו התחייבנו. אני אומר לפחות בשמי, אנחנו התחייבנו לא לעשות שום דבר נוסף, עלייה מאורגנת או רשימה מאורגנת כל שהיא. אני מסתכל גם על ג'ו, גם על אברהם, וכולנו התחייבנו. הדבר היחיד שכן אנחנו ביקשנו, ששר הפנים יפעיל את סמכותו, אם יש עניין של איחוד משפחות בלבד, אין ותו לא, אין, לא יכולה להיות רשימה מאורגנת. עכשיו אני רוצה לבוא ולהגיד, דווקא בגלל זה, ואני אומר לך כדי שהסוכנות תסיים את פעולתה והאנשים האלה יבואו, נסגור את העניין.

נקודה נוספת ברשותך גברתי, זה לגבי, אנחנו, אמרתי, עוד שבועיים-שלושה מחזירים את החברה' שלנו משם, וזכאי שבות יש עוד באתיופיה, ואנחנו לא נסיים לבדוק אותם עכשיו. אנחנו מניחים שעם השנים כל הזמן יצוצו זכאי שבות ובקשות לעלייה לחוק השבות, ושם צריך למסד את התהליך, באחריות הסוכנות היהודית באתיופיה, כמו כל יתר מדינות העולם. וברגע שתהיה נציגות קבועה, שהם יבדקו זכאות, יאשרו עלייה דרך הקונסוליה הישראלית, אז ייסתם החור הזה, או ייסתם הצינור הזה של כל מיני בקשות אחרות. אתה זכאי שבות, ראשי לבוא ---

ויש תהליך כזה של הסוכנות?

היום לא קיים כזה הליך, צריך לבנות אותו ביחד. אני מעלה אותו כאן כמשהו שצריך לבנות אותו ומהר, כדי להוביל את זכאי השבות לאותו נציג, כי מחר בבוקר זכאי שבות יהיו באתיופיה, אין מי שיבדוק אותם, אין מי שיטפל בהם ושוב נתחיל לשאול את עצמנו שאלות למה זכאי שבות לא עולים מאתיופיה. תודה.

אוקי, אני מאד מודה לך. אני פה שמעתי מחבר הכנסת שלמה מולה שעשיתם עבודה יוצאת מן הכלל, דרך אגב, הוא מאד מפרגן. אני רוצה את נציגת האוצר, ממש בקיצור, כי בדרך כלל אתם אומרים רק משפט אחד – אין כסף וזהו, כך שזה יכול להיות נורא ---

אבל היא יכולה להרחיב קצת.

אפשר לסכם את זה בזה, אבל אני אגיד קצת יותר מזה. אני לא יודעת איך כל הסיפור הזה כל פעם מתגלגל, כאילו האוצר, יושב איזה פקיד באוצר עם האצבע על השלטר. יש החלטת ממשלה, החלטת הממשלה נתנה מנדט לוועדת שני לקבל איזה שהן החלטות או מסקנות. המסקנות הוצגו לממשלה וקיבלו את ברכתה. עכשיו, אני רק ---

לא, נדמה לי שהחלטת ועדת שני לא באה להחלטת ממשלה. היא לא קיבלה תוקף של החלטת ממשלה.

היא הוצגה לקבינט השרים.

אז עשיתם את זה בסתר, בלי שידענו.

לא, היא הוצגה, אבל לא קיבלה החלטה.

היא הוצגה והוצגה גם בוועדת שרים.

בוועדת שרים לענייני כלכלה.

קיבלה החלטת קבינט כלכלי חברתי.

היא גם הוצגה בפני ה ---

רגע, חביב, אתה עוד מעט מקבל זכות דיבור.

כן, נכון, חביב מוסיף היא גם הוצגה בוועדת התיאום של הממשלה עם הסוכנות. אז קודם כל זה התוקף.

דרך אגב, למה אנשי הסוכנות לא הוזמנו לוועדה הזאת?

לוועדת שני? אני אסביר בקצרה.

הם היו באתיופיה.

הוועדה עצמה קיבלה בעצם מנדט על ידי הממשלה, ,לדון בקצב העלייה וגם נקבע כמה קצב העלייה יהיה, בין 110 ל-170. זאת הייתה כל ההחלטה בנוגע למספר. עכשיו, עיקר העבודה של הוועדה הסתכם בהגדלה של המשכנתאות, בפתיחה של מסלול שכירות, בהמון המון פתרונות, כדי לקלוט יותר טוב את האוכלוסייה, וזאת הייתה העבודה. שוב, הוועדה הייתה בראשות מנכ"ל האוצר, אבל אנשי המקצוע הרלבנטיים הם אלה שהיו שם והם אלה שגם נתנו את הטון ואת הנתונים.

לכן אני לא מבינה למה כל פעם חוזרים ואומרים ---

בגלל שהכוונות שלכם הן טובות, אבל את יודעת, זה עניין של יעילות וזמן. זאת אומרת אין ספק שאתם רוצים לקלוט אותם פה טוב, אבל השאלה כמה זמן לוקח לכם כדי להגיע לזה.

רבקה, רק משפט אחד אם תוכלי להתייחס. האוצר הוא לא השעיר לעזאזל ולא זה הסיפור, הדיון הוא דיון. למה מזכירים אתכם? כי בכירים מאד, מאד, מאד בלשכת ראש הממשלה, אומרים שהבעיה היא תקציבית בשני מישורים. אחד, אין מספיק מיטות. כדי לפתוח עוד מרכז קליטה צריך כ-6 מיליון, אל תתפסו אותי בסכומים כי זה לא משנה אם זה 6 מיליון או 7 מיליון, ומי שמתנגד לזה זה האוצר. זה ציטוט. אני לא נותן לו ציון, זה הציטוט. והדבר השני שאומרים, בכלל לא צריך להגביר את הקצב, כי המשמעויות בעיקר במשכנתאות ודברים אחרים, הם כאלה שהאוצר לא מוכן לשמוע על זה. אני לא רוצה להגיד מילים יותר חריפות שמצטטים בשמכם. לא בדקתי ולא צריך להחריף. לכן זה מוטל במידה רבה לא רק, בסוף יש החלטות מנהיגותיות. אני שמעתי איך התקבלה ההחלטה על הגדר במצרים. אמרו זה ככה, זה ככה. הוא שאל כמה זה עולה, אמרו לו 1-2 מיליארד, אמר אז זה מאושר.

חבר הכנסת אורי אריאל, אנחנו חייבים לסיים כי מתחילה ועדה נוספת בוועדת הקליטה, ואסור לקיים שתי ועדות באותו זמן. סתם, חוקי כנסת, תלמדו.

אני מאשר.

אז אני מבקשת, אני מבינה שיש לך הרבה מה להגיד. אני לא מבינה את השאלה התמימה שלך שלמה האוצר אשם, אבל את יכולה לקבוע איתי פגישה, אני אסביר.

אני לא שאלתי למה האוצר אשם. מדובר כאן על החלטת ממשלה, זה העניין.

בסדר.

אוקי, ואתם חלק מהממשלה.

נכון. רבקה, הבעיה שלנו בפרשנות שאתם נותנים. יש לנו בעיה. אני אומר לך עוד פעם, יש 2,700 מיטות ריקות עד אוגוסט. אתם באים ואומרים – אם יהיה צורך חיוני אנחנו נוריד את המספרים. רבותי, מה הסיפור פה?

לא, פה יש מחלוקת על הנתונים.

אין.

מה זה אין, חביב? יש 1,200, בוא נתחיל בזה.

אין 1,200.

שנייה רגע, אני מבקשת חביב, תגיד באמת מה יש לנו.

מה אין 1,200?

שלמה, אין 1,200.

אז מה יש לנו? בוא תגיד מה יש לנו.

אתה יודע בדיוק שאת הנתונים בדיוק שאני אומר לה מילה אתה יודע את זה. אין 1,200.

אז כמה יש?

יש.

סליחה, זה לא נעים.

אני עומד דרך אגב על כל מספר שאמרתי.

אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. כמה יש? ואתה צריך להיות מאד קצר.

סליחה.

אחריך ידבר יהודה שרף ואחריו אף אחד לא מדבר, למרות שכולם רוצים לדבר, אני מצטערת, אני לא יכולה לתת לך בגלל שאנחנו חייבים פשוט לסיים.

לפחות שאחד ידבר.

אין ספק שאתה בעד שאנחנו נביא את כולם מהר.

לא, הבעיה כי זה רק הממסד מדבר ואנחנו שומעים והולכים. אנחנו גם רוצים להגיב לכמה דברים שנאמרו.

אבל בשביל זה נבחרו, מה לעשות?

לפחות אחד.

רגע, תן לי רגע. אברהם, תגיד.

עכשיו אני אגיד? אני עמדתי להגיד אחרי קצב.

לא, לא, אתה קודם תגיד. אתה רואה, אני אפילו מכבדת אותך יותר מהממסד.

תודה, תודה. אני קודם כל מברך את חברי הכנסת שמתמידים בנושא הזה. באמת יישר כוח. הממסד זה כמו ממסד, זה כל הזמן הם יבואו עם תירוצים חדשים. שנים סיפרו לנו שהאנשים האלה לא שייכים ולא זכאים ולא מגיע להם לעלות. אבל ברגע שהם נבדקים – הנה, הם זכאים. כשהם מקבלים גם את הזכאות – לא רוצים להביא אותם. אז הפרצוף האמיתי של הממסד, אנחנו רואים אותו שכל השנים היו מסתתרים בלא יהודים ולא זכאים. אבל כשהם זכאים – אנחנו ראינו. זה תקציב, זה כל זה.

ברור.

באיזו מדינה, תנקטו בשם מדינה אחת, שיש מכסת עלייה. באיזו מדינה? רק באתיופיה.

אוקי, אברהם, תודה רבה.

אז לכן אנחנו נגד מכסה, צריך להעלות את כל ה-3,500, כמה שיותר מהר ולאחד אותם עם המשפחות. כל היתר זה פשוט ---

אברהם, אתה צודק.

אברהם, ידוע לך השמות של ה-1,000 החדשים שמדברים עליהם שהגיעו ללשכת השר?

לא ידוע לי על שום רשימה שהוגשה לשר הפנים. אם הוגשה, בוודאי שר הפנים יודיע ממי הוא קיבל אותה.

מישהו מנצל פה את הפרצה הזאת.

ולכן, ממי הוא קיבל אותה?

אוקי אברהם, סליחה, אני מבקשת.

ולכן עמוס אתה יכול לשאול את שר הפנים מי נתן לו את הרשימה. מטעמנו היא לא התקבלה.

לא, אברהם, אני מצטערת, די. הבנו. אני חייבת לסיים. אני רוצה להגיד שאני קיבלתי פה פתק מיצחק הילדסהיימר, שכותב לי שסבו, עוד לפני 400 שנה ---

100 שנה.

100 שנה. לא יודעת, פה כתוב לך כמו 400. 100 שנה כבר בדק ואמר שהקהילה האתיופית היא קהילה יהודית. אנחנו לא נשמע אותך כרגע, כי פשוט אין לנו זמן. חביב, בבקשה, מה יש לך להגיד? אני פשוט מאד סומכת על חבר הכנסת שלמה מולה ---

גם אני מאד סומך עליו.

שהוא כנראה יודע על מה הוא מדבר, ויתכן שהוא אפילו הלך וספר את המיטות באופן אישי.

כמעט.

אני אשמח שנלך ביחד לספור אותן ונגיע למסקנה אחרת בוודאי.

טוב.

אני רוצה להגיד שלושה דברים. קודם כל אנחנו מבצעים החלטת ממשלה. החלטת הממשלה קבעה באופן הברור ביותר 200 בשנה ראשונה. אחרי שנה ראשונה, באמצעות ועדה שבראשות מנכ"ל משרד האוצר, קובעת בין 170 לבין 110, תלוי בצרכים, ביכולת הקליטה וקבעה בשלב זה 110. אנחנו מבצעים בדיוק את החלטת הממשלה. זה נקודה אחת.

על מנת לבצע את החלטת הממשלה גברתי, וזו הנקודה הכי רצינית, אסור לנו לקלוט פחות מ-110 לחודש. החלטת הממשלה אמרה, עד מרס 2014 – אסור לנו לקלוט פחות מ-110 לחודש.

לא נכון. אם יהיה צורך חיוני. אם יהיה צורך חיוני. כשיש 2,700 מיטות פנויות – איזה צורך חיוני יש למדינת ישראל היום?

רגע, אברהם, סליחה.

ולכן זה סילוף של החלטת הממשלה.

אברהם, אתה יודע מה מוזר לי? בחיי, אני פעם ראשונה מתעסקת בנושא הזה ---

סליחה, גברתי, אני לא מוכן לשמוע מילה כזאת.

אני כאילו שומעת שאנחנו לא מדברים על בני אדם, כאילו אנחנו מדברים על איזה, אני אפילו לא רוצה להיות בוטה ולהגיד על מה. על, עזוב. עדיף שאני לא אגיד.

סליחה, גברתי, יש החלטת ממשלה שאת יכולה לעבור עליה. אם את כנבחרת ציבור חושבת אחרת אני אשמח מאד שתתקני החלטת ממשלה. אנחנו עובדים בהתאם להחלטת הממשלה.

אני חולק עליך.

החלטת ממשלה, אולי הפרשנות שלכם לא נכונה?

חביב, רק רגע ---

אין בעיה, את נבחרת ציבור, לא אני. אנחנו מבצעים החלטת ממשלה. שלמה, אנחנו מבצעים החלטת ממשלה.

חביב שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו.

תרשה לי, אני לא נגרר ל----

החלטת ממשלה שאתם מדברים עליה, הפרשנות שלכם היא מוטעית, זו הבעיה שלנו.

אוקי, הבנו.

מאה אחוז. מצוין.

הבנו. אתה אומר שזה 110.

אתם נבחרי ציבור, זכותכם לתקן. אנחנו פקידים מבצעים, זו החלוקה בינינו. אנחנו על פי הבנתנו, לפי מה שאנחנו מבינים זאת החלטת ממשלה ואסור לנו להגיע למצב שנקלוט פחות מ-110 עולים לחודש. זאת החלטה ברורה. על מנת לקלוט 110 עולים לחודש, אנחנו צריכים לדאוג מעכשיו לכל השנה וגם שנה הבאה, שנוכל לקלוט 110 עולים לחודש. איך אומרים, זה כל התורה על רגל אחת.

אוקי, הבנו. ונקודה שלישית.

ונקודה שלישית, על פי הנתונים האלה שנמצאים אצלנו כרגע, מבחינת מספר המיטות ואלה שאמורים להתפנות, אנחנו עד אפריל שנת 2013 יכולים לקלוט כל חודש 110. אין לנו בעיה. אם אנחנו לא נעמוד בזה ---

מה, הם צריכים שנה שלמה להיות שם האנשים האלה? אני לא מבינה.

לא, עוד שנתיים.

שנה פלוס.

עד מרס 2015, זה עוד שנתיים.

אבל מה קרה תגידו? אתם מומחים בקליטת עלייה. מה קרה שדווקא יש בעיה עם קליטת העלייה האתיופית? משהו לא ברור לי פה, באמת. כאילו, אני נפעמת שלילית.

יש יכולת חיובית מאד לקלוט את האנשים ולעמוד בהחלטת הממשלה. אלה הנתונים. אם מישהו רוצה לתקן, יש תג מחיר לכל דבר ---

לא, זאת לא החלטת הממשלה. אתה מפרש את זה לפי מה שאתה רוצה.

אברהם, רק רגע, תראו ---

לא. הוא מפרש לפי מה שהוא רוצה.

לכל דבר יש לו תג מחיר שלו.

זו לא החלטת הממשלה.

רק רגע, תראו, אם האוצר והמדינה, אללי אני מסתכל עליך. ראש הממשלה, אם הוא יחליט, אם ראש הממשלה יגדיר שהדבר הזה חיוני, שצריך להביא את 3,000 האנשים האלה, אני כמה שאני יודע, מדינת ישראל ---

במכה. מה, אתה תקלוט אותם?

לא במכה.

לא, אבל מבצע שלמה היה במכה, נכון?

נכון. 24 שעות, 14,000 איש.

אז למה לא במכה? מה הבעיה?

אם יש יכולת או אין יכולת.

אבל השאלה היא אם הממשלה באה ואומרת – אתה במכה, 110 בשעה, לא ביום, מה אתה עושה?

מצוין. הממשלה יכולה גם לפתוח מחנות צבא.

הבנתי. טוב. טוב שאתה חושב שקליטה מאתיופיה צריך לזרוק למחנות צבא.

למה לזרוק? למה את אומרת דברים כאלה?

כי ככה. ככה זה נשמע לי. אני מצטערת, מוזר לי, לא מכירה את הנושא. עצם העובדה שבמדינת היהודים אני מדברת על מכסת קליטת עלייה, נשגב מבינתי, לא מבינה את זה. קשה לי להבין את זה ותצטרף אותי למאבק שלכם, לא רק שאני מנהלת את הישיבה הזאת, כי משהו פה נראה מאד מאד מאד לא ברור לי.

אני מבקשת מיהודה שרף, בבקשה, תקצר, כי באמת אנחנו חייבים לסיים.

גברתי יושבת הראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני אהיה מאד קצר. אנחנו הסוכנות היהודית אחראים על כל מה שנעשה בגונדר. אנחנו בארץ לגבי העלייה מבצעים מדיניות של הממשלה.

הבנתי, אוקי. אז יש לנו אשמים, קוראים לזה הממשלה, אנחנו צריכים לסיים.

אמרת לי לקצר.

יש מרכזי קליטה של הסוכנות, לא?

לא, לא, לאט לאט כבר מסתיימים.

לא, יש מרכזי קליטה של הסוכנות היהודית. הם לא מסתיימים.

יש שניים שעכשיו מבקשים מאיתנו שנשלם להם כסף.

מבחינת העלייה האתיופית 14 מרכזי קליטה ממומנים על ידי ממשלת ישראל, לא התכנים, התכנים זה משהו אחר, ושניים על חשבון הסוכנות היהודית. 16 מרכזים סך הכל.

גם שניים של הסוכנות היהודית הם ... של משרד הקליטה.

אוקי. אני רק רוצה לחדד, חביב. אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת קטנה. מה שאתה אומר בעצם, שהבעיה היא לא היכולת שלכם לקלוט, אלא הבעיה היא החלטת ממשלה. זאת אומרת ---

היכולת שלנו לקלוט. החלטת הממשלה תהיה קשורה ביכולת שלנו לקלוט, אבל הממשלה היא אחראית. היא יכולה לקבל כל החלטה.

זאת אומרת אתם מעבירים להם את היכולת שלכם, ואז הממשלה אומרת שהבנו שאתם לא יכולים.

גברתי, ברשותך, בזמן העלייה הברוכה מתחילת העלייה מחבר העמים, שנת 1990, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, פתחה מחנות צבא לקלוט אנשים זמנית ---

חביב, ואיפה אתם קולטים את ה-300? את ה-400 זכאי חוק השבות שצריכים להשתחרר עוד חודש, איפה תקלטו אותם?

מה קורה איתם?

על חשבון המיטות האלה?

אני חייב להגיד לך, בוודאי. זו פעם ראשונה שאני שומע על המספר. אף פעם אף אחד לא דיבר איתנו על המספר. אנחנו כל יום שומעים נתונים.

זו עוד רשימה שמתגלגלת. אוקי, חברים יקרים, אני רק רוצה לתת ---

זו פעם ראשונה שאנחנו שומעים את הנתונים האלה, אני חייב להגיד לך את זה.

אני יכול להגיד לך שזה לגבי מספר זכאי חוק השבות, לפחות אני יודע יותר מעשרה חודשים.

יש מעל 400.

הלוואי שיהיו אלפים.

הלוואי, אמן.

מעל 400, אתה שמעת מה שהוא אומר? מעל 400. מה תעשו?

מה תעשה?

אנחנו נקלוט אותם באותם מקומות.

אנחנו בבעיה.

רק שנייה, אתם מבינים שיש לכם בעיה? זאת אומרת ---

ממה שאנחנו שומעים פה אנחנו בבעיה.

אני רוצה לחדד ואני רוצה לומר לכם, אנחנו לא נאפשר, אני אומר לכם, לא נאפשר ,במיטות הפנויות האלה תקלטו את זכאי חוק השבות, תצטרכו לפתוח מרכז קליטה, נקודה. לא יעזור לכם שום דבר.

יש לי הצעה. אני חושבת שאולי בגונדר אנחנו נקים מועצה. מועצה ישראלית, אבל כאילו שם, ואז הם ירגישו חלק ממדינת ישראל. טוב, זה תם ולא נשלם. אנחנו נעשה דיון. אוקי, בקיצור ורק אם יש לך משהו שעוד לא נאמר פה.

מאד, מאד קצר. דבר ראשון, נקבל את הפרשנות שלכם, נקבל אותה. אני לא מסכים, אבל נקבל. ועדת שני החליטה 110 על סמך שלא יהיו מיטות פנויות בדצמבר. זה מה שכתוב שם. זה מה שכתוב שם. עובדה. עכשיו, מדברים על כ-1,000 מיטות. אז ועדת שני הייתה צריכה להחליט מזמן לזמן מה הקצב. עובדה שהשתנו העובדות. יש עוד 1,200, אז למה אתם לפחות לא אומרים 170? למה היא לא התכנסה על עובדות שונות? אני לא מבין את זה בכלל.

דבר שני, אני אשאל את ידידי יהודה שרף, אתם אחראים שם. כמה מיטות פנויות היום, לדעת הסוכנות, כמה יהיו פנויות בקיץ והאם יש לכם אפשרות לקלוט 200 לשנה.

בחודש.

בחודש. שלוש שאלות – כמה היום, מה הצפי לקיץ, ואם אפשר 200 ל-2012.

אני מאפשרת לך לענות ובזה נסיים את הישיבה.

יש לי נכון להיום קצת יותר מ-1,000 מיטות במרכז הקליטה.

מה שהוא אומר.

ברור.

יש לו את הנתונים, גברתי יושבת הראש. אני פקחתי זוג עיניים כשהוא אמר את הנתונים, כי חשבתי שהם רק אצלי, אבל יש לו אותם.

העלייה מאתיופיה היא מאד איכותית, הם יודעים על מה הם מדברים.

אנחנו גם במקרה חברים אישיים.

כמה יהיו בסוף, יהודה?

אני צופה שעד אוגוסט יהיו לי מעל 1,000 מיטות ריקות גם כן. כלומר סך הכל מעל 2,000 מיטות.

אז איך יש הבדלים?

אני לא מאשר את זה, גברתי.

אתה לא מאשר?

לא.

אתה יכול להגיד מאיפה אתה חושב יש את השינויים האלה, ההבדלים?

במקרה אני זה שעוקב אחרי כל אכלוס ואני מאשר כל משכנתא ואני יודע בדיוק את המועדים ואת הלו"ז לפינוי. זה בדיוק ככה. עכשיו אתה מבין את ההבדל?

אבל חביב, אבל מדובר בחוזים של אנשים שיש להם חוזים, רכשו דירות, ביצעו משכנתא. חביב, נו באמת.

שלמה, לך תבקר במרכזי קליטה ותראה בכל דירה של 30 ---

אולי באמת צריך לעשות, אולי תגיד לי חביב ---

אתה יודע מה, אני שולח את העוזר שלי מחר בבוקר לעשות ספירה בכל מרכזי הקליטה. אתה מוכן לקבל את ספירת המלאי שלי?

באמת תעשה את זה.

הוא עשה את זה.

אתה תקבל? בבקשה, אני מוכן לשלוח מחר בבוקר.

אוקי, אנחנו נסכם.

אתה לא יכול להמשיך לעבוד על אנשים.

בבקשה, בואו איתי.

חברים יקרים, אנחנו נסיים את הישיבה הזאת, עד לישיבה הבאה שתהיה בשבועות הקרובים מאד. כמו שראיתם פה את רוח הדברים, לפחות חברי כנסת לא יתנו להחלטות ממשלה כאלה. תראו, אם הייתי יודעת שאותם 110 מחכה להם לא רק מיטה, כי כשאני שומעת רק מיטה זה נורא מפחיד אותי. אני לא מבינה מה זה המושג הזה – מיטה. נניח שיש לו דירה ויש לו פה בית ספר, והוא גם מקבל סל קליטה של איזה 50,000 דולר, וגם יש לו פה תכנית עבודה והוא כבר מצאו לו בת זוג, אז נוכל להגיד אוקי, 110 אתם פשוט כל כך בפינצטה רוצים לקלוט אותם, מילא. אבל הרי זה לא העניין.

אז אנחנו נמשיך את הישיבה הזאת. תודה רבה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:20.>