PAGE
22
ועדת משנה של ועדת העליה הקליטה והתפוצות

לקשרי ישראל והקהילות היהודיות בעולם
07/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 5 >
מישיבת ועדת משנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לקשרי ישראל והקהילות היהודיות בעולם
יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ב (07 בפברואר 2012), שעה 14:00

<מנהיגות ושוויון נשים בארגונים יהודיים>

חברי הוועדה: >
עינת וילף - היו"ר

>
עמנואל מהל - מנהל מחלקת קהילות יהודיות, משרד החוץ

מוחמד מסאלחה - הרשות לקידום מעמד האשה, משרד ראש הממשלה

ילנה אייזנשטיין - רכזת תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

שלום ראובן - מזכ"ל ההסתדרות הציונית העולמית

עדנה ויינשטוק-גבאי - מנהלת יוזמות בינלאומיות, הקונגרס היהודי העולמי

יוליה פיינברג - רכזת בכירה לניהול ותקשורת, הקונגרס היהודי העולמי

אבינועם בר יוסף - נשיא ומנכ"ל מייסד, המכון לתכנון מדיניות עם יהודי

נדיה אליס - המכון לתכנון מדיניות העם היהודי

דב מימון - המכון לתכנון מדיניות העם היהודי

בקי כספי - מנכ"לית המשרד הישראלי, סגנית נשיא, הפדרציות היהודית בצפון אמריקה

גייל נורי - יו"ר "פיתוח פילנטרופית נשים" הפדרציות היהודית בצפון אמריקה

שפרה ברונזוויק - עידוד מקצועיות נשית, הפדרציות היהודית בצפון אמריקה

ג'ף דאובה - ארגון ציוני אמריקה בישראל

מיכל יודין - יו"ר עמותת "כן" - כח נשים

גלית דיין - עמותת "כן" – כח נשים

חנה קהת - מנכ"לית "קולך"

מאיר ואן דן ברג - מנהל יעוץ "יפתח"

עדי שטיין - התנועה המסורתית

אורי רגב - מנכ"ל עמותת חדו"ש - חופש דת ושוויון

גלית דשא - מנכ"לית, שדולת הנשים בישראל

ניר ורגון - עמותת רבני צהר

נעה סתת - מנהלת המרכז הרפורמי לדת ומדינה

יצחק הילדסהיימר - תנועת "עזרא" העולמית, עיתונאי - מקור ראשון וגלי ישראל

פליס פדרסון - תקשורת, מדיה ליין

דנה גורדון

ר.ל. - חבר המתרגמים
<מנהיגות ושוויון נשים בארגונים יהודיים>

צהרים טובים, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת המשנה לענייני יחסי ישראל והעם היהודי עם הקהילות היהודיות. היום ביקשתי שנעסוק בשאלה של מנהיגות נשים ומיקומן של נשים בראשות ארגונים יהודים, בראשות תנועות יהודיות, בדגש דווקא על הקהילות היהודית מחוץ לישראל.
את אחד המשפטים היפים בתחום הזה נתנה לי לאחרונה ג'יין אייזנר מן ה"פואוורד", שם חקרו את כל הנושא הזה של מנהיגות נשים ואמרו שבבית משפט העליון האמריקאי יש יותר נשים יהודיות מאשר בראשות פדרציות גדולות, כשבראשות פדרציות גדולות המספר הוא אפס ובבית המשפט העליון האמריקאי הוא שתיים, אז המטרה היתה להעלות את הנושא לסדר היום וגם שהנושא ידון כאן בכנסת.
אחד ההיבטים החשובים הוא שכל הנושא של מעמד הנשים, מעמד הנשים בעולם היהודי ובדגש על ההנהגה - ידון לא רק בהקשר של ישראל וקהילות בתוך ישראל או כנסת ישראל אלא ידון בהקשר של העולם היהודי בכלל וגם בהקשר של הערכים של העולם היהודי, שגם עליהם נדבר.

ביקשתי משפרה ברונזוויק שנמצאת בארץ, היא מארגון שנקרא advancing women professionals ואני נעזרתי בה בעבר כדי לעשות קצת עבודה על מעמדן של נשים יהודיות, כיוון שהיא נמצאת בארץ תיאמנו במיוחד את הדיון היום כדי שהיא תוכל להציג כמה מן המימצאים שלה, אחרי זה נראה עוד מספר מצגות ונפתח את הדיון.

תסלחו לי אם אני מדברת אנגלית.
I’m very happy to be here today and I’m very happy that this is the topic, that has brought all of us together. I have happy news for Einat Wilf, that things have changed slightly and there are actually the same numbers of women heading large city federations, two, as there are in the Supreme Court, so, I have brought everybody a list on page two of your document.
About two years ago Jennifer Gurevitz became the first women to head a large city federation in San Francisco and this year Debra Corber was appointed at Montreal. However, while the particular fact has changed, thankfully, things continue to really reveal a challenge that I think we will talk about today, which is: where are we in the progress of women in leadership in the Jewish community? and I prepared this paper for you, it is on two sides, of women –who in fact now are leading in the jewish community, and one of the things this mapping reveals is that there are really different spheres now in the jewish community and in those spheres women are in very different roles relative to leadership.
So what do I mean by that? If you looked at the article that Jane Eisner was doing in the “Forward”, which was a salary survey of 72 large veteran Jewish organizations, there were very few women on that list. I think that the number was 10% of the organizations were headed by women. And those are the long standing organizations that we know: the Jewish federations of North America, Most of the large city federations despite these two breakthrough, most of the medium federations, the Joint Distribution Committee, the Anti Defamation League, the American Jewish Committee and the “alpha bet soup” that you have been familiar with – for probably a hundred years, many of them, the heads of the seminaries, the heads of the most of the major education organizations, still headed by men. And that is something that is really significant, given the fact that 80% of the professionals in the jewish community are women.

So clearly there is something challenging about those numbers, because if 80% of your core people, your talent ’pool’ is not being called upon to step into top leadership positions, is not being groomed for top leadership positions, obviously we are not making the most of the talents within these long standing organizations.

But I prepared this sheet for you to show you some of the changes that are starting to happen, and to map out some of the differences, so there are different sectors now in jewish life, for example we call something fondly the innovation sector, and its many of the start-ups that you’re hearing about, and in the guide called slingshot that focuses on the innovation sector and picks 50 of the most innovative and effective organizations of jewish life, that are starting up - half of those are headed by women, which is interesting.
If you look at some of the civic, there are about a thousand women Rabbis now at least. It is not the exact number but we are working on the exact number. There are about 1,000 women Rabbis, not a lot of these women rabbis are heading large congregations but if you look at some of the most vibrant spiritual communities that are growing up and being creative, weather it is “Ikar” in Los Angeles, that’s attracting 1,700 young jews for holidays and hundreds and hundreds of young jewish for regular series weekly services, you see that many of those are being started by women and headed by women, so I gave you some of those.
If you look at the sphere of social justice, Jewish social justice organizations, focused on “Tikun Olam” so Ruth Messenger - many of you may have heard her name – headed up the American Jewish World Service, that went from being an organization that really was virtually on its death bed when she came in, it was really struggling, is now an organization with a 50 million dollar annual budget. Now, money isn’t everything and please, many of the start ups I mentioned have tiny little budgets, but money is also something, it is an indicator of the certain kind of growth, as is the fact that - in the recent consulting study I did, when I asked one or two organization that, you know, really represent the best of view, almost every person mentioned the American Jews World Social Service, almost everyone of this particular group of 83 interviews, so, it’s not just about the money.
Now at first the sphere of Jewish Social Justice was very similar to our veterans here. About 90% of the staff were women, most of the volunteers were women, most of the participant and service were women, and they head were mostly men. That is starting to change, as I documented for you in this list that shows “rabbis for human rights” and מזון, ועבודה and encounter, very vibrant and effective organization are now headed by women as well.

So we are seeing this breakthroughs, not to mention the fact that in our media, in our Jewish media, it’s significant to note this for leading national publications, “moment”, “Shemah” and the “forward”, now they all headed by women. So: is the glass half empty or is the glass half full? What I’m seeing is a bifurcation, a bifurcation.
In the organizations that have been here for a long time and many of whose heads are staying on for many many years, we do not see a lot of movements, not only in terms of women becoming c.e.o.’s of these organizations, but even the way women are being groomed for public leadership. Most recently, I have been distressed, though I welcome Rabbi Rick Jacobs as the head of the Reform Movement, and I welcome Rabbi Jona Pesner as his number two and I welcome Mark Goldsmith as his number three, when I look at that and I look at David Ellenson – the head of the Hebrew Union College and I look at David Saperstein - a head of the religious action center, I’ve asked my colleagues in the reform movement: which list do you want to be on? the list of people who have not yet made women the public face of your leadership, or the list of organizations that are showing a certain vitality and dynamism?
So I think it’s a question that I’d love to talk about: is there were relationships between organizations and spheres of
influence, that are succeeding in moving women forward to top positions and vitality? Because our name of our organization is “advancing women professionals and the jewish community” not “in the jewish community” because it was our perception that there is a link between gender equity and share leadership, and organizations effectiveness and excellence, and that in environments: where you see acuity you see vitality.
In organizations that are putting in the kind of work practices that allow people over the life span of a career to navigate affectively, the challenges of professional ambitions and personal commitment, in those organizations we are seeing a lot of vitality and the organizations that have been very resisted at thinking about, something you take for granted in Israel - paid parental leave. When I was talking to Nellah in preparation I said: you know, we have a campaign to get jewish organizations to institute paid parental leave, and we are up to fifty organizations that are a part of our “better work - better life” campaign, even if it is a month at the minimum, were striving for twelve weeks, I said: you know, in Israel you already have a very very good “leave” and he said to me: “I’m from Canada, in Canada we get a year.”

So its all relative but we know that the United States is a “back water” when it comes to this and we’re hoping that the jewish organization will actually lead the way, by embracing these kind of practices, that both allow them to create robust opportunities professionally for women, and allow them to extend those opportunities to men, with a new way of thinking, because those work practices around flexible work arrangements, and all kinds of other job shares, are also about focusing on: what are we doing? What are we trying to achieve? What are our values? As opposed to just creating a list of activities to “check off the box”, its looking at: what is our goal and what is our strategy for reaching the goal and who are the people who can contribute and how could we both support them in contributing and hold them accountable for results?
And so we are seeing those kinds of links between efforts to advance women and efforts to create vital jewish life. They are not at odds or ‘au contraire’ (my French accent is as bad as my Hebrew accent) but really on the contrary, they were absolutely linked and we are drawing those links tighter and tighter and I hope today we will talk about this.

So while I brought you a list of c.e.o.’s I also wanted to talk about two other important areas we have, that we are looking at. One is that c.e.o.’s is just an indicator, it is important because c.e.o.’s tend to have the best compensation, the most power to make decisions, the most public influence, the most positional power, but, we also believe that changing models of leadership is vital, vital for the health of our community, because leadership has become so much more demanding now than it was; You don’t just have to run an excellent organization, you have to be a part of networks, you have to influence in your sphere, you have to connect across sectors, all of that connections creates such a pressure on these positional c.e.o.’s and they have two choices: sort of “batten down the hatches” and just kind a hunker down and kind of keep doing what they have always been doing, or, really open up their minds to different ways to build within their organization, shared leadership, that includes working with boards, public influence, control over budgets etc. and so forth.

So we are not just saying: who’s the c.e.o.? but were saying: how are the new models for sharing leadership within the organizations? So one, we have more diversity, we have more diversity in our leadership, and women and men are really together, and: who are the voices we’re hearing in the public sphere?
And here’s where everybody in this room can play such a critical role, we have launched an initiative which was first the staff initiative, it was called “men as allies” and we ask men, we ask men, to just stop speaking on panels or in fora where it was all men, and, at first, we say: lets make that a big public pledge: no more fora like this, and you know, the A.W.P. is pledged etc. and then I actually had a brain storm and my brain storm was: I’d rather, instead of making a big public pledge to us and then everybody comes to us saying: well, who should I speak on - women in biology? Who should I have speak on, you know, genetic engineering, who should I have speak on - spiritual leadership? I’m not an expert on that, I’m an expert on knowing we need many voices. So what I said is: make the pledge, and when they ask you, you can say to them: oh, I made a pledge that I can’t speak on this but I have many women colleagues whom - and I know because this is actually my field, so I actually know them and can speak to their credentials, and as a result many more women have been brought on to these fora, we now have fifty of what we call “men as allies”, thought leaders of all kind, we intend to expand this, to hundreds of men, so it literally becomes a norm, to think more broadly about: who’s voices we hear in the public sphere? And truthfully, when we hear more voices in the public sphere, we have a much more rich and interesting dialogue.

Now, many of the conferences that have taken place in this country – as well as many of the conferences that are taking places in the United States – which is the area I know best, unfortunately do not call fully on the many brilliant, talented, accomplished, not just women but people who have not the positional power, but they are the real power inside the organizations, younger people, people who have different gender orientation, people who have different backgrounds, we tend to go the safe way and as a result we attend to dull ourselves and diminish our capacity for surprise, curiosity, imagination, not knowing what somebody is going to say next. When I see certain of my colleagues stand up and I am going to put myself there because I brought another colleague to speak as well, I know what they are going to say and I don’t want to hear it again, so it also offers the capacity for people who do get asked to speak a lot – to be surprised by the wisdom of others, and therefore see that sparks in them, new levels of intellectual athleticism.

“men as allies” - that we are working on it, and that I hope – with the help of these people in this room – we’re going to make that practice something that is standard operating procedure, not because it helps women but because it enriches the dialogue so tremendously.

The third point I wanted to make – and then I’ll end and open it to the discussion, is the family. There is nowhere were I go that people say: please don’t mention the gender gap and pay, that’s not the topic, and what I’m here to say today, from my work, not just in the jewish community but my work with catalyze the organization: “advances women in business”,” the White House Project”, Advances Women in Political Leadership, the National Council Research for Women, that advances women in the academy, and dozens more organizations that I had the privilege to work with over the years, including the great one: “women moving million” where women are now stepping up and giving million dollars gifts and raising a 121 million dollars in new money in the recession, so the power of women is so on topped.
In all these organizations we are stuck with the reality - the jewish community is stucked with too, which is the research, including last week speaker, Steven Cohen has shown, that there is a gender gap and pay, and while that gender gap and pay may seem rather minimal, at the starting faces, over the course of a life time that gap ends up to a half a million, a million, more than a million, which means pension money, which means philanthropy money, which means inheritance money, all kinds of money, and so we really want to draw people’s attention in the jewish community for the opportunity for us to close that gender gap and pay, which also ends up being linked to opportunity in leadership, because the money at those beginning fazes of peoples careers, buys them, buys them things they need, maybe it’s to take of over shabbath instead of cooking, maybe it is the extra babysitter, maybe it is somebody to help out with something, that money helps those women stay on track also at a point in their career were they are not very well paid, and continue throw the course of a life time.
Actually, while we don’t want to value people by what they are paid, when somebody is looking at somebody for promotion and they say: ah! this person only being paid such and such, this person is already such and such - they start thinking: maybe the person who’s better paid is worth for? Because after all, why would we pay them more if they not worth more? So it is a vicious cycle and we want to turn it into a virtuous cycle of creating share leadership, looking at work practices, not just at flexibility and pay parental leave but, but at coaching, and mentoring and networks and leadership opportunities, and holding c.e.o.’s accountable, not just for what they do, but for the opportunities they create within their organizations, for people to be visible and affective and take on new opportunities.
And all of those three, the wage gap, the opportunity gaps, the leadership gaps, are gaps the we, in the jewish community used to be away behind everyone, and now we are starting to catch up a little, and being like everyone, but what we want to invite people to do throw “advancing women professionals in the jewish community”, is for the jewish community to once again be on the forth front in America, the way it used to be. Our organizations used to be the envy of the not for profit sector, now we do not proceed that way.
If we start moving on this agenda, with all of the benefits that will occur in terms of vitality and effectiveness to our organizations, not to mention brilliant leadership, because it is a leadership that share, I think, once again, that jewish community can move, not only the not for profit sector but all of America in a new direction, as it did when it started out.

תודה רבה, זה היה מרתק. מאד אהבתי את החיבור שעשית בין מעמדן של נשים בהנהגה ובארגונים היהודים לבין הרעיון של חיוּת, של החכמה וזה אחד המסרים שמאד חשוב שיהיה לנו גם כאן בכנסת, שיישמע כאן, ביחס למדינת ישראל, ביחס לקהילה היהודית בכלל, שגם הבטחת החיות של החיים היהודיים, העתיד שלהם, היכולת שלנו להתפתח כעם יהודי -ופה במדינת ישראל- קשורה קשר הדוק לקיומן של נשים, למעמדן של נשים לכך שקולן של נשים יישמע, שנשים תהיינה בעמדות הנהגה יותר ויותר ואני שמחה על החיבור הזה שהוא חיבור חשוב ומרתק. העובדה שאת מראה שהארגונים החדשניים, אלה שעושים הרבה מן העבודה החדשנית בעולם היהודי נוטים להיות יותר מונהגים על ידי נשים, זה בהחלט אומר משהו לגבי השאלה: לאן אנחנו הולכים, דווקא כדי להבטיח את החיים היהודיים, במיוחד בעידן שנראה שיש בו קולות שאומרים שהבטחת החיים היהודיים תלויה דווקא בדחיקתן של נשים, חשוב שיישמע פה קול מאד ברור, שהבטחת החיים היהודיים בעתיד תלוי דווקא בכך שנשים יהיו לפנים, בקידמה, שקולן יישמע ושהנהגתן תיראה.

נדיה, מהמכון למדיניות העם היהודי, תציגי גם את המחקר שלכם.

Good afternoon everybody, first of all, in my presentation I would like to give a brief over few of the situation in the American Jewish organizations, though Shifra gave a very good picture of it. Afterwards I will give you an over view of what is being and has been done in Europe and in America as well, in order to advance the situation of women, after which I will be speaking about Israel, more specifically of course, and finally, I will give some recommendations in order to improve the situation.

So even though Shifrah said that the situation is lightly better and it is true, still the situation is still far from being ideal. What you can see in the slide here is that the higher we go in the budget of American Jewish organizations the lower is the presentence of women whom lead them. In organizations where the budget is lower than 250,000$, we have 64% women leading, but the percents drops dramatically to 16% when the budget raises above 50 millions$. So, in this year of women leadership and congregations, the jewish world continuous to lay behind, unfortunately. The situation in the wage gap, as you reminded before, is not better. Female e.c.o.’s earn slightly more than 62 cents for every dollar that their mail counterpart earns, and the situation in the jewish world is even worse than the global national american situation where women working full time, earn 77 cents for every dollar that a mail counterpart earn. This persistent absence of women from the highest runs of professional leadership, effects very large concern of the system. First of all, the absents of women c.e.o. highlights and reflects the system over all the efficiencies in recruitment, retention and development of qualified personal. Younger women, moreover, may read the absents of women e.s.o.’s as a very discouraging massage, and they may start to look elsewhere for a satisfying career.
And finally, of course, a federation system that is dominated by older mail donors and middle age mail fundraisers, will eventually appear as less innovated, less inclusive and ultimately less appealing to the next generation, where we will have more female donors and female activists. We already have, in fact.
The leaking pipe line in the jewish world is not much different from the rest of the American situations as Shifrah said, you can see here, in the slide, that as up to 2011 only 16% of the 500 boards had women sitting in. This situation can be partly explained by the level of female attrition from the work force. The numbers of women and men graduate entering the work force is practically equal, however, the equality whereas its maintain at the junior management positions, suffers a mark drop in the senior management levels.
As you can see in the next slide, the current picture shows that men tend to be highly concentrated in the top professions such as supervisors, managers, executives, and on the other hand, women tend to be way over represented in the lowest ranking and in the lowest pay professionals in the work force, such as secretaries, sell associates, teachers, nurses, child care providers and in this stereotypically mail occupations 60-75% of the workers in the higher are men and then those occupations are way over paid compared to the 60-75% occupations that women are in.
This situation – I’m positive, all of you heard about the expression “glass ceiling” its called glass ceiling, it is the unseen and un reachable barrier that keep women from rising to the upper ranks of the corporate ladder, and it’s due to many factors. I can’t now enter to all of the factors that cause the situation, however, I can mention some of them,
First of all, in equal, division of duties in the household and then, the perception, the cultural perception – not only in America, of course, that women’s first responsibility is at home. And this is the perception that is also shared by many women, which cause some sort of “self selection” in that many women at some point “shoes to drop out”. It is also a matter of personal choice but sometimes, in many times, it is not a personal choice.
And of course, there are other factors that are very important, the lack of flexibility at work, sexual harassments –which is a main problem for women and nobody likes to talk about it but it is a big factor, the fact that women under estimate themselves and find it very difficult to advance and of course, there is a lack of appropriate policy to overcome issues.
In this slide –I’m afraid you can’t see very well (I was hoping for this screen to be better or bigger) I’m just giving here an over view of what happens mainly in Europe, for the situation is much much better than in the United State and Israel. I’m speaking, of course, not about the Jewish world, I’m talking about the general situation, just to show that there are ways to improve situations.
In Norway, for instance – which is the best example in the world right now, in February 2002 the government gave a dead line of three years, for private listed companies to raise the proportion of women in their boards to 40%. And it didn’t work, it didn’t work. When they got to the dead line only 24% of women were sitting on the boards, so a new legislation was introduced, and this legislation was about sanctions, very very hard sanctions, for companies that will not apply, and, at 2009 44% of women were sitting in the boards of Norwegian companies.
Spain is another example of gender and there are many more, I can’t enter right now, to the details of every country, unfortunately but it is very interesting what is going on in Europe. On the other hand, in the United States, there was a new code that was introduced in 2009 requiring the disclosure of domination comities consider diversity in selecting candidates for boards
exposition. Unfortunately, not withstanding, this new code, the situation didn’t improve that much, and according to a catalyst… women have not made such a giant steps in the past six years on the contrary, there are still 10% of the companies that have no women at all, serving on their boards, women hold only 14% of the executive officer positions and only 7% of the top earner positions.

Saying is true for England that you see on the right, many initiatives were introduced but they are not laws, and when the law is not introduced companies tend not to comply, unfortunately, and the situation is -if you see it on the right, is that female, non executive directors on boards, are 11% and when we go to women executive directors - the percents drops to 2% so the under presentation is still extremely important.

Noe where does Israel stand in all this? Israel, of course, as the center – or one of the centers of Jewish people, the main pool of the Jewish people, in Israel the situation is very good for whatever concerns state companies, there is a law that demands state companies to comprise a balance representation of both sexes and this balance representation was defined at 2007 as 50-50. We arrived at 44% at 2010 – that’s already excellent. However, if we just look at the chair persons of the companies we can see that only 3% are women.
As far as public companies are concern, the situation is way worse, much more similar to the rest of the world, much more similar to the United States, in fact, only 18% of the board and directors is Israel are composed with women, or better, women compose only 18% of the boards and here, in this slide, basically you can see the highest percentage of women in boards, which is between 10%-20%. On the left you can see that there are about a 120 companies that have no women at all, and then on the right, you have the number that seems positive but its not – there are 26 -to be precise- companies whom have 50% women on their board now, out of these 26 companies 6 of them have boards of directories that are composed of two people, so it’s a women that make 60% but this is not enough.

In Israel the role to equality is really still long, unfortunately, half the women in israel work in the six traditional female occupation that I mentioned before, secretaries, teachers, nannies, etc. The difference in the salary between women and men is better that in the u.s. but still far from idle. Women earn 83% of the men salary, and here you see, we don’t need to go very far, in the Knesset, only 20% of the members are women.

Just to show you where Israel stands compared to the rest of the world, I circle Israel in red as you can see, Isreal is not the worse but it is far from being the best. And I believe, as you said, that we have to set the example. Israel needs to set the example and of course, not just for Jewish organizations
but also to the rest of the world.

Given the situation that I described until now, I believe there is no need for me to make the case for gender diversity, however, I just would like to remind you a few main reasons why gender diversity contributes to businesses and to organizations. First of all the pool of talents, of course, to advance the economy of the organizations it is very important that officers in leading business will be chosen from a pool of talent that is as broad as possible, and second of all, group thinking is very important, meaning that a homogenous board will lightly have a very homogenous thinking, gender diversity is contributing to more productive board discussion or organizations discussion.
The third point is what I call consumer demands. There are researches that show that 80% of consumers are women, so women are more likely to understand the consumer but, in the jewish world, specifically, women are the once who hand down tradition and there are the one hand down the Jewish values, traditionally speaking, and women understand this, probably better than men. Now, the lack of women, in very senior positions in the Jewish organizations is almost not logical.

I would like to just briefly go to other recommendation shortly. Positive discrimination as I described before, can be made into a lot more, can be suggested is as complying or explained policy, this is what we suggest for American Jewish organizations. Complying explain means you should get to have gender equality in your board and if you don’t then you should explain why and how you got to such a situation that you don’t manage, and this is a policy that has been under taken in many countries in Europe.

The next one, Israel specifically has another couple of issues, the child care centers don’t have enough budget, they are not free, you should improve the situation and the glass ceiling in Israel appears also in the army and this is critical, because the relations that men build in the army go along with them in their role career and if women don’t get to the top positions, they are likely to have problems afterwards.

This is not exactly my conclusion but quite a nice sentence, as he said, “I don’t think that this is the goal we should aspire to" but, you know, and thank you!

מצוין. תודה רבה ותודה רבה על הנתונים. אנחנו מקיימים כאן דיון שיש בו מצד אחד את ההיבט הטכני, אנחנו רוצים לדעת כמה נשים יש, בכמה ארגונים, מה התהליכים, לאן אנחנו מתקדמים, מה נעשה ומהן ההמלצות אבל, יש כאן גם – ושתיכן הצבעתן על זה, היבט ערכי מאד חשוב.

מדינת ישראל, בהשוואה ליהודים בעולם לא בהשוואה למדינות אחרות, בהרבה מובנים, לא ממצה את הפוטנציאל שלה פה, אם רוב היהודים מחוץ למדינת ישראל יש תואר ראשון ונוטים להשתייך למעמד הבינוני, הבינוני-גבוה ומעלה, אז בישראל זה לא המצב. יוצא שמשום מה, בתחום הנשים, מצבנו לא יותר גרוע ובמקרים מסויימים אפילו קצת יותר טוב אז צריך להבין גם מאיפה זה נובע, ההיבט המטריד כמובן הוא לשאול את השאלה האם יש משהו בערכים היהודיים שגורם לזה, מחייב את זה, מביא את זה לשם ואני רוצה לבקש את הרב ניר ורגון, שעוזר לראש "צהר" לחקיקה, שרצה לומר מספר מלים על הדברים הערכיים.

תודה רבה. אני מדבר בשם רבני "צהר" ואני בא עכשיו בדיוק מדיון סוער הרבה יותר ממה שיש פה, בוועדת שניט, על חזקת הגיל הרך, שבעצם בו ארגוני הנשים נאבקו על הזכות לגדל את הילד אצלן עד גיל שש, כפי שהחוק במדינת ישראל כיום קובע ולא לתת את זה לתחום השוויון. באיזשהו מקום ההדיינות סביב הענין הזה, וזה הוזכר גם כאן, שלנשים יש את התפקיד הזה, התפקיד האמהי, שעדיין הגברים לא הצליחו לשחרר אותן ממנו, שזו הרי ההטפה של ועדת שניט, כלומר, לחלק את התפקידים יותר טוב, ובמידה מסויימת אני רואה גם מן הדברים ששמעתי מהדוברות החשובות שדיברו לפניי, שהמגבלה ההלכתית היא לא המגבלה שגורמת לנשים בסופו של דבר לא לצמוח אלא זה יותר ענין תרבותי, הרבה יותר רחב.

מה שאני באמת רציתי להציג פה היום הוא שגם בהלכה האורתודוכסית, ההלכה המקובלת בעם ישראל, אין איזושהי תקרת זכוכית שאומרת: אשה לא יכולה להנהיג - אין דבר כזה. מי שנדרש לשאלה הזו – ואני מקריא פה מדף מקורות שיחולק, דברים שכתב הרב עוזיאל, מי שהיה הרב הראשון לציון, הרב הספרדי הראשון של מדינת ישראל, כשהוא נדרש לשאלה הזו.

הוא דן שם בהרבה דברים כמו האם נשים יכולות לבחור, גם זה לא היה ברור לכולם אבל נתבקשתי להתמקד ביכולת שלהן להיבחר ואז הוא אומר דבר מאד מאד פשוט. ההלכה המסורתית מדברת על זה שהמלכים הם זכרים וכך בדרך כלל הם מתמנים וכו' והשאלה היא האם עכשיו אנחנו, בשיטה הדמוקרטית, האם הדבר הזה עדיין קיים, ואז הוא באמת טוען שלא, שברגע שהבחירה היא בחירה של הציבור אז מי שהציבור בוחר בו, מי שהציבור חושב שהוא הכי טוב להנהגה, אין מגבלה הלכתית שזה יהיה דווקא גבר, כמו שהוא אומר – והוא לוקח את התקדים של דבורה הנביאה, שקראנו בבית הכנסת בהפטרה בשבוע שעבר עליה, היא הנהיגה את עם ישראל והוא אומר: הנה, רואים מדבורה הנביאה שאשה יכולה להנהיג והאמת היא שהסיפור שם היה מוזר, שברק בן אבינעם, שר הצבא, הוא אומר: "אם תלכי עמי והלכת, אם לא תלכי עמי" – אני לא הולך בלעדייך, עד כדי כך הגיעה ההנהגה של דבורה הנביאה.

הרב כותב, אני לא אקרא את כל הדברים אלא מן השורה השניה "...ולכן במינוי בחירות שהוא קבלת הנבחרים עליהם לאלופים, מדינא..." - מצד הדין "...יכולים לבחור גם בנשים ואפילו לדעת הרמב"ם ולא מצאנו בדברי הראשונים שום חולק בזה...".

מה זה, זה לא מכובד, יש היום במדינת ישראל הרבה סוגיות שבהן אומרים: זה לא צנוע, אנחנו מכירים את זה מכל מיני דברים אחרים והוא מתייחס גם לדבר הזה, במקור השני: "לא אמרו רבותינו 'אל תרבה שיחה עם האשה' אלא בשיחה בטלה שלא לצורך. ושיחה כזו היא הגוררת עוון אבל לא שיחה של ויכוח בעניינים חשובים וציבוריים ואין הישיבה במחיצה ובכפיפה אחת לשם עבודת הציבור שהיא עבודת הקודש מרגילה לעבירה ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל - האנשים והנשים קדושים הם ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר". כלומר, כאשר עוסקים בדברים חשובים, בתרומה לציבור ובדיני נפשות הרבה פעמים, בדברים האלה אין ענין של קלות ראש, לא על זה נאמר אלא כאשר נמצאים במקום של בילוי, אז ברור שהתערובת בין גברים ונשים עלולה להביא לידי דברים לא רצויים אבל, בוודאי שכאשר מדברים על הנהגת ציבור, על ראיית צרכי הצבור, קריאת המפה הצבורית בוודאי שהדברים האלה הם דברים חשובים וענייניים ואין שום סיבה בעולם, לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה יהודית, שנשים לא תכהנה בתפקיד מנהיגות.

תודה רבה. היה לי חשוב שהדברים האלה גם ייאמרו פה בכנסת, מאחר ויש נטיה לפעמים לחשוב שיש איזשהן טענות הלכתיות, הרי המפלגות הדתיות לא שולחות נשים לכנסת, אמנם אין טענות הלכתיות כאלה בארגונים היהודיים בחו"ל אבל תמיד החשש הוא שמחלחלים הבדלים תרבותיים או נורמות תרבותיות היסטוריות גם לכדי מודלים של הנהגה היום, וחשוב מאד שהדברים האלה ייאמרו בכנסת, כי אני מאמינה שכדי להיאבק עבור ערכים מתקדמים וכדי שאכן, כמו שנאמר כאן, נבטיח את חיותו של עם ישראל לעתיד באמצעות קידומן של נשים, חשוב שייאמר בצורה ברורה, שכל נסיון לטעון טענות הלכתיות למניעת הדבר הזה הוא תירוץ עלוב ולא יותר מכך.

אני רוצה להודות לכם, לחברות שהביאו את הנושא של הדיון ולָךְ, על הדיון החשוב הזה. חשוב לי לומר שאני מייצגת כאן את התנועה הרפורמית ובעינינו שוויון האשה הוא ערך יהודי, חלק מערכי האדם ומבחינתנו זה דבר שהוא לא רק תורם לויטאליטי של הארגון שזה דבר מאד חשוב אלא חשוב לנו להתנהל על פי ערכים, הערכים היהודיים שאנחנו מאמינים בהם.
לא במקרה הנושא הזה מגיע מחו"ל, אם בארץ אנחנו דנים על מינוי שתי נשים מתוך עשר, לא חמישים אחוז, לוועדה למינוי דיינים, אם בארץ אנחנו דנים על הזכות של נשים לשיר בצה"ל, לשבת מלפנים באוטובוס וכו', ברור שאנחנו עוד לא בשלים לדיון שמעלות חברותינו מחו"ל.

הסיבה שיש לי לאופטימיות היא דבר אחד – ההתעוררות הצבורית בנושא שוויון הנשים בכלל ושוויון הנשים ביהדות בפרט. אנחנו נכנסים לעידן חדש בתחום הזה ושהדיון על הערכים האלה יסייע לנו גם בקידום הנושא הזה. וכמובן אני מאד שמחה שאנחנו יכולים לקבל השראה מרבנים חשובים כאלה. תודה רבה.

תודה. אגב, במידה שיש לוועדה חזון, זה אחד מהם. כחלק מעיצוב המרחב הציבורי בישראל, יש ערך מאד גדול לכך שהדיונים יתקיימו בהקשר היהודי הכולל, כי בגלל שהשאלה של הערכים היהודיים במדינה והקשר שלהם לערכים ליברליים הוא דבר קריטי, אז ככל שאנחנו מרחיבים את הדיון לדיון יהודי רחב, מדינת ישראל פנימה, רק מרוויחה מתוך כך.

תודה רבה.

Thank you for the opportunity to speak to you today. I am truly honored to be invited, to take part in today’s committee meeting and believe the work that you are doing here today and in general, is vitally important. The more we can understand what links us together and how we can work constructively to move this agenda forward – the better.

It is also very encouraging that here, in the Knesset, there is a discussion going on about how the Israeli government can be more supportive of women in leadership positions in Jewish communities worldwide, and I can say that we would really welcome the opportunity to collaborate in North America.
As the chair of National Women Philanthropy we help women become successful leaders, and by participant in their Jewish community in the United States and In Canada.
Women contribute almost 25% of the Jewish federation annual campaign
and remain vital advocates for global Jewish needs. Through the end of last year National Women’s Philanthropy raised 160 million dollars for the annual campaign and more than 157 north American Jewish communities. As you may know, 60% of all world is concentrated in the hands of women and over 70% of all estates and the majority of philanthropy decisions are made by women.

I am here as part of the National Women’s Philanthropy, heart to heart mission, which is traveling the country, exploring it, cultural, political, economic and social landscape and learning about the programs that the Jewish federations support.

This year’s mission includes 150 women from 26 different communities. Many of them have never been to Israel before. As national women’s philanthropy members and leaders, we work hand in hand, alongside the talented women professional at Jewish federations. Our partnership is critical in exemplifying and encouraging women leadership at Jewish federations and in the Jewish communal world. For example, our major by annual gathering, the international “lion of judah” conference is a phenomenal opportunity for show casing challenge. There are 17,500 Lions of Judah worldwide, who give, at least, a minimum contribution of 500,000$ and some up wards of toward 50,000$ every year and supporting the needs in their local Jewish communities in Israel and around the world.
I’m certain that we could find a ways for the government to be more engaged and supportive this year, when we gather in New York, in September and in 2014, when we meet here, in israel. And you should know that there is also a vibrant group of Israeli alliance who hosted us last night, actually, for dinner and we already planned on coming to the conference in New York.

We are proud that there are so many women in senior positions at the Jewish federations. As you heard there are only two women at the top of the federation communities in the largest – San Francisco and Montreol but there are already 50 women executives to other the federation system.
And I also want to emphasize the importance that we place in gender acuity in all executives’ searches that take place which are facilitated by J.F.N.A. mental center.

I certainly wish that many of these women had been appointed sooner but I do think that we have actually breached significant barrier, and I believe that we will see more leadership appointments, such as this going forward.

We are actively investing in developing women leaders are incredibly excited about the new jewish federations professional women’s leadership conference, which will be held, again, for the second year of 2012.
The women’s leadership conference provides an incomparable opportunity for Jewish federation professionals to enhance their leadership’s skills, network with their women colleagues and here, for strong women leaders in the Jewish communal world, including J.F.N.A.’s chair of the board, Kathy Manning.

If the government will be interested in helping us include more women leaders in this important forum… and coming leaders, for example, I know we will welcome them with open arms.
As community leaders we are continuing to push federations to address issues that affect woman leadership’s, family and work balance skills development, training and mentoring.
This has certainly been the case as we seek to address the very significant concerns, in our communities, around the status of women, here in Israel. Becki caspi who serves as the director general of the J.F.N.A. Israel office, and our senior vice president for Israel overseas, is here today obviously with me, and she and her team work extensively to bridge gaps and build understanding around these challenges.

I want to stress here today and for the protocol, the importance of not under estimating the way these issues and the tremendous coverage that they have received in the global press, and they are impacting our work and our efforts to build strong support for Israel.

Though that isn’t the focus of today’s discussion, we encourage you to act swiftly and decisively to address every single incident which calls women’ rights for the status of women in Israeli society into question.
And we encourage the government to work pro actively to strengthen women’s leadership everywhere. We believe this practice starts at home. We urge you to continue addressing the worries of incidence in Beit Shemsh and elsewhere,
perpetrated against women by individuals in the “charedi community”.
We welcome your support of women in professional roles in the Jewish communal world and ask you to consider becoming greater advocates of women in leadership positions in the Diasporah. This advocacy could come in the form of scholarship assistant for women, to learn some of the Israel premier educational institutes, in an order to give a deeper understanding of the relationship between Israel and the North American Jewish community, for example.
We ask her to consider creating professional cooperate positions for women leaders from North America to work alongside some of your own women leaders to learn more about Israeli society and, we invite you to focus on expanding the groups of women, involved in some of Jewish federations established programs for young people, like “Otzma” which brings young Jewish adults to live in Israel, learn Hebrew and volunteer in small communities and partnership with their local Jewish federations.
Thank you for your time today and your hospitality toward the many many Jewish federations groups which visit Israel. With Your partnership we look forward to accomplishing new and exciting things in the area of professional development for women in our communities. This is how we can work together to advance and advocate for women social equality throughout the Jewish community. Thank you.

תודה רבה לך ואין ספק שאכן מדובר כאן במאבק משותף שהוא על דמותה של החברה הישראלית ועל דמותו של העם היהודי בכללו.

אני אדבר גם בכובע של שדולת הנשים ואני גם רוצה קצת לייצג את ארגוני הנשים בישראל למספר דקות. אני קודם כל רוצה להגיד ששדולת הנשים, ביחד עם חברת "שטראוס" וחברת "גיאוקרטוגרפיה" אחראית למיזם "קטליסט" בישראל זו השנה השניה, ואנחנו נחשוף את הנתונים –אני לא יכולה לגלות לכם מהם כרגע כי נחשוף אותם ביום האישה הבינלאומי אבל הנתונים נשארים דומים לשנים הקודמות והם מאד לא גבוהים.
אזרחי ישראל התעוררו לפני מספר חודשים לטרמינולוגיה החדשה שנקראת 'הדרת נשים' ומעט התבלבלו כשחלק קראו לזה הדרת נשים שזה בערך ההיפך, והתעסקו הרבה מאד בצבור הדתי בעוד שבישראל באופן סיסטמטי מדירים נשים בהרבה מאד דרכים - אלימות ואחרות, ממגוון תחומים והזכרתם כאן את הענין של תעסוקה וצבא ובעיקר את הנושא של שכר שווה.

צריך לעשות איזשהו צעד משמעותי מאד בכיוון של יצירת דיאלוג אחר בין ארגוני הנשים בישראל לבין הפדרציות היהודיות בכלל ופדרציות הנשים בארצות הברית ובקנדה בפרט. כרגע הדיאלוג שלנו ברובו מתנהל סביב שאלות של תרומות וכסף, זה לא סוד שמצבם של הארגונים החברתיים הדרדר בשנתיים האחרונות לתהומות שכמותן לא ידענו מעולם. הרבה מאד קרנות לא מתפקדות, לא פותחות תרומות אבל אני דווקא רוצה להגיד שכסף זה לא הסיפור היחיד פה, חשוב מאד לנסות לייצר איזשהו דיאלוג ושותפות יותר עמוקים בין ארגוני הנשים בישראל ובפרט עכשיו, כשאנחנו מקימות קואליציה של ארגונים שעוסקים בתעסוקה בישראל, והיינו מאד שמחות לייצר שותפות יותר עמוקה עם ארגונים מן הסוג הזה, עם ארגוני פינלטרופיה בכלל ועם הארגונים שכאן בפרט, כדי שהקשר לא יתמצה בתהליכים של לבקש כסף ולקבל או לא לקבל אותו, כי בנוסף לזה שצריך קשר הרבה יותר עמוק, כי אנחנו בעצם מדברות באותה שפה והצרות שלנו הן אותן צרות, הדרך היחידה לייצר שינוי עמוק בישראל ובכלל, אולי בעולם המערבי בחלקים אחרים, הוא באמת דרך איזשהו סוג של network של נשים. להבין את השפה שאנחנו מדברות בה, את המצוקות שלנו, את תפיסות העולם שלנו, את הדרך שבה אנחנו מנהלות את חיינו, שבהרבה מאד פעמים שונות גם מבן הזוג שלנו שחי אתנו באותו בית, והיה לי מאד חשוב לדבר כדי לעודד יצירה של קשר כזה מעבר לקשר הרגיל שאנחנו מנהלות, כי הקשר שקיים היום הוא מאד ספורדי, הוא מבוסס על קשרים אישים והיכולת להגיש בקשות ולקבל אותן או לא לקבל אותן אבל אנחנו רוצות סוג אחר של דיאלוג.

תודה רבה, זו גם המטרה סביב הדיונים כאן, שהם דיוני שולחן עגול. במובן מסוים, המטרה היא, כחלק מן התפיסה של הקשר בין ישראל והעם היהודי, כקשר שהוא שוויוני ושיתופי, שהוא גם על בסיס של ערכים ולא רק על 'מי נותן ומי מקבל', המטרה היא לקחת נושא שבעיניי הוא נושא מרכזי כמו שוויון בין נשים לגברים, של מנהיגות נשים בקהילה בעם היהודי ובישראל, ולקיים את הקשר הזה כקשר שוויוני שהוא על בסיס ערכים, בוודאי לא סביב תקציבים.

אני רוצה בקצרה לומר שלצד תחושת המועקה שמלווה אותנו, לנו, ארגוני הנשים זה לא חדש, כבר מספר שנים של אפליה של נשים שמתבטאת בהדרה של נשים אבל, זו אפליה שהיא מובנית בתוך החברה האולטרה-אורתודוכסית ומתפשטת החוצה. אנחנו מתריעות נגד זה כחברות בקהילה כבר שנים גם במאבקים משפטיים. רק השבוע היה לנו את המאבק – והגשנו בג"ץ לענין של הועדה למינוי דיינים, יחד עם ארגונים אחרים.
לצד המצב הקשה מבחינה פוליטית, כאשר גם מבחינת המימסד הדתי המצב שלנו עגום, במדינת ישראל מתרחש תהליך מדהים של יצירה וצמיחה, דווקא של פמיניזם יהודי, ומבחינה זו הפעילות עם הפדרציות והארגונים ובכלל עם יהדות התפוצות יכולה להועיל ולקדם, הן את היהדות בעולם והן את היהדות בישראל.
אני כמעט בטוחה שאנחנו, הנשים האורתודוכסיות, כיוון שכמעט אין לנו פה קהילות לא אורתודוכסיות, אנחנו בחזית, יחד עם חברותיי מן הארגונים הלא דתיים, הלא אורתודוכסיים אבל אנחנו בחזית המאבק על מעמד הנשים במדינת ישראל ועל הפנים של המדינה ואנחנו חייבות וזקוקות לתמיכה ולעזרה הרבה מעבר לשאלה של הכסף והתרומות, ממש להתגייסות של נשות כל העם היהודי יחד אתנו.
הרבה שנים הרגשנו מאד מאד לבד במאבק הזה כי גם הארגונים הלא דתיים פה, החברות שלנו בקואליציות של הארגונים הפמיניסטיים חשבו שזה בעיה שלנו כי אנחנו בתוך קהילה אורתודוכסית ו"מה אתן רוצות? אז תעזבו את האורתודוכסיה. היום כבר כל אחד מבין מבין שהשאלה היא לא מה יהיה עם האישה האורתודוכסית – שזו שאלה גדולה, אלא מה יהיו פני המדינה? איך המדינה הזו תיראה? כי במאבק שלנו, הנשים, בתוך האורתודוכסיה ובתוך החברה, היא בתוך החברה בישראל בכלל וזה לאissue שלנו אלא זה issue של כל עם ישראל, איזה פנים יהיו למדינה הזו? לכן אנחנו חייבות את התמיכה במאבק שלנו נגד אפליית נשים, בתוך החברה האולטרה-אורתודוכסית והאורתודוכסית, זה באמת מאבק משותף שאסור להשאיר אותנו לבד בו.
מצד שני, אני רוצה לומר שיש לנו הרבה מהמשותף וגם הרבה מה לתת, בתחום של יצירת הפמיניזם היהודי. הבאתי רק דוגמה אחת, רק הארגון שלנו, "קולך" מתוך הספרים שאנחנו מוציאים לאור, על פמיניזם יהודי או יהדות פמיניסטית, דווקא בגלל שפה אנחנו צריכות לגבש את הדברים, להתמודד עם שאלות תיאולוגיות הלכתיות, תרבותיות, רוחניות, מסורתיות, יש יצירה מדהימה של התמקדות בהיבטים הפמיניסטיים של היהדות או בהיבטים היהודים של הפמיניזם. יש המון כתיבה, יש בתי כנסת שוויוניים אורתודוכסים חדשים, יש הרבה מאד עשייה ויצירה של טקסי חיים, תכניות לימוד, תכניות חינוך, ולנו היה חזון – ואני רוצה לשתף את החברות, שיקום מרכז להעצמה לנשים יהודיות שיעסוק לא רק בשאלות של המעמד והשכר והקיום הפוליטי, אלא בשאלות של ההתחדשות היהודית שהפמיניזם היהודי מביא. הוא מביא המון התחדשות יהודית, המון מאמרים, שירים, מדרשים שנכתבים, שיבואו נשים מכל העולם ופה זה המקום לעשות את זה, כאן, במדינת ישראל, "כי מציון תצא תורה", שפה יבואו לקבל קורסים בהעצמה של יהדות שוויונית פמיניסטית מתוך השרשים והמקורות המאד עמוקים, אני מדברת כאשה מאד אורתודוכסית, מלמדת הלכה, מלמדת מקרא, מלמדת תורה, כל כך הרבה חדש יש בתחום הזה.
אני לא אומרת שאלו רק נשים אורתודוכסיות כי כל הנשים היהודיות בארץ ישראל עסוקות בזה אבל, דווקא כאן יש בלי סוף יצירה, כמעט כל יום יוצא ספר חדש עם פרשנות פמיניסטית לתורה, למקרא, להלכה ואני חושבת שהעמקת הזהות היהודית הפמיניסטית הנשית יכולה לתרום היום המון לדור הצעיר ולנשים הצעירות, שהרבה פעמים נוטשות מתוך תחושת עלבון, כשלא חושפים אותן לאופציה הזו, של דרך של יהדות שוויונית ליברלית פמיניסטית שנותנת להן מקום מרכזי, שמאפשרת להן, גם אם לא בפועל, שהחזון הזה שנשים ישמשו בכל התפקידים המנהיגותיים, הדתיים הפוליטיים בכולם, לפי ההלכה, ושמענו את זה רק עכשיו, שהן יודעות שבפוטנציאל זה קיים ומה שאולי מפריע זה אולי מאבק מימסדי- פוליטי אבל לא מאבק דתי, היהדות לא מפריעה ואני קוראת לחברותיי לחשוב על זה, לחשוב על מרכז העצמה למנהיגות נשית יהודית.

תודה רבה לך וגם על המאבק האמיץ. אכן, לא רק בישראל עינינו נפקחות כי בכל העולם יש הבנה היום שאם מגלים סובלנות לערכים לא סובלניים בקבוצה סגורה, הערכים האלה אף פעם לא נשארים בתוך אותה קבוצה, הם זולגים החוצה ולכן, המאבק הוא על הערכים ועל החברה בכלל ואי אפשר להשאיר אותם באותה קבוצה נושאת ערכים לא סובלניים, אני חושבת שזה דבר משמעותי.

אחד המשפטים שאני מאד אוהבת, בתחום של המאבק הפמיניסטי, זה שהמאבק במאה העשרים התמקד בזכויותיהן של נשים, בשוויון נשים, ובמאה ה-21 הוא מתמקד בהנהגתן. כמובן שהדברים קשורים אלה באלה, ראינו את הקשר בין ההנהגה לבין השכר לבין מעמד אבל, במדינת ישראל הרבה פעמים אנחנו מנהלים מאבקים של מספר מאות: יש מאבקים של המאה ה-21, יש מאבקים של המאה ה-20 ויש מאבקים של המאה העשירית אבל, בהחלט, היום הדגש הוא גם על אותו מאבק של המאה ה-21, ואיך לדאוג שגם במדינת ישראל וגם בעולם היהודי בכלל, כלומר, אנחנו נוטים לחשוב שבעולם היהודי היהדות היא פרוגרסיבית וליברלית ועדיין הנתונים של ההנהגה אינם יותר טובים מאלה של מדינת ישראל בחלק מן המקרים פחות טובים.

תודה רבה. אין ספק שהאיכות והרוחב של היריעה שנפרשת בוועדת המשנה הזו הן דבר חריג וראוי לברכה והערכה בכל מובן. ותודה לך על ההנהגה של הערוץ המאד מאד מיוחד הזה בדיוני הכנסת.

ההקשר של הדיון פה הוא, בסופו של דבר, יחסי ישראל והתפוצות ולא הועדה לקידום מעמד האשה, נדמה לי שחשוב ומאד שמחתי לשמוע את העדכון על הפעילות של המסגרת הפילנתרופית של הנשים במסגרת ה Jewish Federations of North America, ההקשר הוא יחסי ישראל תפוצות כלומר, השאלה של שוויון בשכר והשאלה של מספר הנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות וכד' הן חשובות אבל חשוב להבין שהן עשויות מעור אחר, מסוג אחר של איום, שונה מזה שהתריע עליו החברה הנכבדה הזו.
סיפור בית שמש איננו המקבילה של מספר הנשים היושבות בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. אי-השילוב של נשים בחברות ציבוריות ובחברות פרטיות בתפקידים אקזקוטיביים נובע מדעות קדומות, הוא נובע מעצלנות רעיונית, הוא נובע מ vested interest, מכל מיני דברים שאין ביסודם אידיאולוגיה אמיתית. המאבקים שאנחנו מדברים עליהם בבית שמש והמאבקים של האוטובוסים והמאבק על מינוי נשים והכללת נשים בוועדה למינוי דיינים והכשרת תופעה של תורים נפרדים בקופות חולים ומרכולים וכד', כולם מבוססים על אידיאולוגיה - זה דבר שונה לחלוטין.
עם כל הכבוד אני לא הייתי מזדרז כל כך מהר לקבוע, לאחר ששמענו את הפסוקים מחבר מ"צהר" שברור שלא מדובר במניעה הלכתית. לדידי כלל לא ברור. כי אם הדבר הזה מוכיח משהו, הוא מוכיח שיש אילוזיה שישנה הלכה, יש דעה אחת בהלכה ולאחר ששמענו את הפסוקים שהביא הרב מ"צוהר" אנחנו יודעים שכל מי שאומר אחרת לא גורס עמדה הלכתית.

איחרתי להגיע הנה, משום שהייתי בדיון של הכינוס בענין חוק טל. דיבר חבר הכנסת הרב אמסלם, דיבר חבר הכנסת עתניאל שנלר ושניהם גרסו שעמדת ההלכה כפי שהם מבינים אותה היא שאין מניעה לשרות צבאי של חרדים אבל, כל זה לא ישנה, לא הציטוטים של הרב מצוהר, ולא הציטוטים של הרב אמסלם, כי אותם גורמים שטוענים שבשם ההלכה אסור לחרדים לשרת בצבא יחזיקו בדעתם ולכן, זה חוזר לשאלה האמיתית –שנדמה לי שדר' חנה קהת רמזה אליה והשאלה היא האם אנחנו באמת מדברים על פיתוח של חזון משותף לדרך שבה תֵיראה, תפעל, תחוש ותחיה מדינת ישראל? האם אנחנו מבינים שהחזון הזה בחלקו אכן קשור למעמדה של האישה כפי שהוא מתעורר בכל חברה מערבית, ולאחר מכן אולי גם בחברות לא מערביות, אבל הדיון המיוחד בישראל, שבו צריכה להתקיים שותפות של ישראל ויהדות התפוצות, הוא השאלה של זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
העימות הקיים שהוא הבסיס למה שאירע בבית שמש, העימות הקיים בין דת ומדינה, היעדר קבלה של עקרון השוויון של חוק שיווי זכויות האישה ושלל החוקים שנעשו לאחר מכן, ממניעים אידיאולוגים שאומרים: היהדות אוסרת על כך.
השאלה היא האם באמת, מעבר להבעת המחאה, כמו למשל על ענייני בית שמש, יש הבנה שכאשר בישראל מאות אלפי אזרחים אינם יכולים להינשא, כלומר, נפגעת זכות הנישואין, הזכות הבסיסית, זכות האדם הבסיסית הזו, זה תחום שבו הגורמים הפעילים המובילים של נשות יהדות התפוצות – ואני מקווה גם מספר גברים ביניהן או לצדן, ואנחנו, ולענין הזה גם "קולך" וארגונים רבים אחרים שותפים למאבק לחופש בחירה בנישואין בישראל. השאלה של הגירושין, המצב הבלתי נסבל שאתו מתמודדות נשים בישראל כאשר הן באות לפרק קשר נישואין בלתי רצוי, ומוצאות את עצמן בפני קיר אטום שנובע רק מדבר אחד והוא הברית הבלתי קדושה של דת ומדינה. משום שחשוב לדעת, כולנו יודעים את זה, וחשוב שגם ביהדות התפוצות וביהדות ארצות הברית יידעו את זה, הרוב המכריע במדינת ישראל רוצה שינוי. אין שום ספק, אין שום נושא בין הנושאים שעלו כאן שבו יש תמיכה ציבורית במדיניות הננקטת בישראל ממניעים זרים, שאינם קשורים לחיי היסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לכן, אני מאד מקווה, שבמסגרת הביקור החשוב הזה וההיחשפות לשאלות העכשוויות שמתמודדת אתן מדינת ישראל, יובן, שזו הזדמנות לנסות מחדש, אחרי ששים וארבע שנים, לחשוב מהו החזון המשותף של מדינת ישראל, ואם החזון הזה יהיה מעוגן באותן דרכים בסיסיות של מדינת העצמאות, "מדינה יהודית אשר מבוססת על ערכי הצדק והשוויון לאור חזונם של נביאי ישראל, שמבטיחה חופש דת ומצפון, שמבטיחה שוויון אזרחי ומדיני גמור ללא הבדל דת, גזע ומין" - אזי יש לנו בסיס לשיתוף פעולה שיהפוך – הן את פניה של ישראל ובאקסטנשן, מכח המהלך הזה, גם את יחסיה של יהדות התפוצות לישראל.

תודה רבה. הסיבה שחשוב שיש אמירות הלכתיות בנושאים ערכיים במדינת ישראל היא, כי הרוב המכריע שאינו מצוי בהלכה ואולי גם לא מעוניין להיות מצוי בהלכה, נוטה לקבל טיעונים מרגע שאומרים שהם נטועים בהלכה. כלל שנחשף שיש ויכוח סביב הנושא הזה אתה מוציא את זה מן התחום ההלכתי ומנהל את הויכוח האידיאולוגי, או אז אתה חושף אותו כויכוח אידיאולוגי פוליטי כוחני שאינו נטוע בשום צו מלמעלה ולכן, כן יש חשיבות, לא כדי לטעון ש"זו ההלכה" אלא דווקא כדי לחשוף שהצד השני אינו בהכרח ההלכה.
אמנם אנחנו יושבים בכנסת ישראל אבל יש לנו נטיה לקחת כל דיון ביחסי ישראל תפוצות לישראל אבל, היה לי חשוב דווקא שאנחנו נשים לב גם למעמדן של נשים בהנהגת הקהילות היהודיות בחו"ל, כדי שלא נהיה תחת האשליה שזו בעיה רק בישראל, כי כחלק מן התפיסה שמדינת ישראל מקבלת אחריות ורואה עצמה גם שותפה לעיצוב החיים היהודיים מחוץ לישראל ולא רק בישראל, חשוב שנקבל את התמונה הכוללת שם.

עמותה "כן" היא עמותה על מפלגתית העוסקת אך ורק בקידום מנהיגות נשים בישראל. בהקשר לדבריךָ, אנחנו מאמינות בקשר הדוק עם הפדרציות ואכן אנחנו גם מקיימות כזה. רק הבוקר נפגשתי עם נשים מניו יורק ומסן דייגו וכך אנחנו כבר נוהגות מספר שנים, מאחר ואנחנו בהחלט רואות את החשיבות של מנהיגות נשים בקהילות, בפדרציות בקרנות ובכל מסגרת, מאחר ואנחנו מאמינות שנשים מביאות דבר אחר לשולחן, נשים חושבות אחרת, מחליטות אחרת, יש להן סדר עדיפויות שונה ולכן, גם הארגון וגם המדינה, מדינת ישראל, ו- United States of America will benefit מכך שיהיו לנו יותר נשים מנהיגות.
על כן אנחנו גם בהקשר הזה, אציין שעמותת "כן" כבר פעם שלישית, תגיש הצעת חוק להבטחת יצוג לנשים בפוליטיקה, מאחר ורק על ידי כח פוליטי נגרום לכך שנצמצם את פערי השכר, נגדיל את מספר הנשים בדירקטורים בחברות ציבוריות ובחברות ממשלתיות, נצמצם את המגפה של סחר בנשים, של אלימות במשפחה, כל המצוקות החברתיות האלו לא מטופלות נכון, לא על ידי המדינה ולא על ידי הכנסת מאחר והם לא נמצאות בסדר העדיפויות של מדינת ישראל כמימסד.

שיתוף עם חברות הכנסת, או השׂרות.

הן עושות עבודה מאד חשובה, יש הרבה מאד שיתוף בין חברות הכנסת ויש פה ושם גם חריגים אבל אנחנו פועלות לשיתוף, גם אם לא מסכימים על עמדות פוליטיות מדיניות כן מסכימות על נושאים חברתיים ולנו חשוב ללכד ושכן תהיה הרמוניה על נושאים חברתיים כי רק על ידי כך נוכל לשנות את המצב במדינה, לא רק בנושא של הדרת נשים באורתודוכסיה אלא גם הדרת נשים בכלל בכל תחומי החיים.
על כן אנחנו מקדמות חקיקה להבטחת יצוג ודרך אגב, המושג הוא אבטחת יצוג שהוכיח את עצמו בכל רחבי העולם כמו ששמענו מנדיה אבל אני רוצה לציין מדינה שלא הוזכרה והגיעה להישג הגדול ביותר וזו מדינת רואנדה, שעברה טרגדיה נוראית וכאן אנחנו כן ידידותיות לשרים ולגברים בכנסת ובכל מקום אחר כי אנחנו רוצות את הקשר וברואנדה, בעקבות ההליך שגרם נשיא רואנדה, שמאמין באיכויות ש נשים מביאות, עבר החוק להבטחת היצוג לנשים והיום היצוג הגבוה ביותר בעולם הוא ברואנדה, 56%, ובעקבות ההישג הזה נשים פיתחו לא רק את מערכת החינוך והרווחה אלא פיתחו מערכת של עסקים קטנים. אנחנו לא כולם לפייסבוק או לגוגל או לכל עולם ההייטק, כי אנחנו גם לעסקים קטנים, ונשים פיתחו עסקים קטנים ובעקבות ההישג הזה נשים יצאו לעבודה, ילדים הלכו לבית הספר והיום רואנדה נחשבת לכלכלה החזקה.
אין להם משאבים של יהלומי דם או זהב ואחרים אבל הם פיתחו עסקים קטנים ורואנדה היא היום כלכלה חזקה. כאן אני רואה גם את השינוי הגדול שנשים מביאות גם לכח כלכלי לא רק לכח חברתי ומכאן אני פונה וכאן אני רואה – ועינת היא שותפה שלנו כבר מימים ימימה, אני בהחלט חושבת שהקשר עם הקהילות ברחבי אמריקה - ואני מכירה הרבה מן הנשים הפעילות, אין לי ספק שהקשר עם הקהילות צריך להיות קשר של אידיאולוגיה כמו שציינתָּ, קשר של תרומה ותמיכה בעמותות שפועלות לשנות את המצב הפוליטי חברתי, כי עם כל המצב הכלכלי הקשה עדיין אנחנו נזקקות לתרומות האלו, הרבה יותר מן המשאבים שיש לנו פה בארץ, זה מצד אחד ומצד שני, אני בהחלט מאמינה שבקהילות אמריקה צריכים יותר נשים מנהיגות ואני חוזרת ומרצה ומדברת על כך שרק בידינו, הנשים, הכח לשנות כי אנחנו רוב, אנחנו לא סקטור, אנחנו בכל סקטור רוב, וככל שנשים יפנימו ויבחרו נשים מנהיגות כי בקהילות, בפדרציות, נשים לא תמיד מצביעות למען הנשים המתמודדות ולכן, חשוב להפנים בקהילות שנשים תצבענה עבור הנשים שמתמודדות לתפקיד ה c.e.o. ושנשים פה בישראל יפנימו שהכח שלנו הוא כח אלקטוראלי שישנה את המצב החברתי במדינת ישראל.
מכאן, אני גם מברכת את היוזמה ואני הייתי רוצה לראות המשכיות וקשר. קחו אותנו בחשבון לכל מפגש ולכל אירוע ואני פונה לכל מי שכאן: אנחנו רוצות להגיע לכל בית בישראל וב- 2013 יש לנו בחירות ואנחנו רוצות לראות יותר נשים נבחרות לראשות עיר, לכנסת ישראל ולמועצות מקומיות ואין לי ספק שהמדינה תצא נשכרת מכך.

תודה רבה.

שלום, צהרים טובים. אתייחס גם להיבט הערכי-אידיאולוגי וגם לתהליכי-כמותי. אתייחס לחוקת ההסתדרות הציונית העולמית שמגדירה בסעיף "אופי הציונות": "הציונות היא תנועה הדוגלת בעקרונות יסוד של צדק, שוויון ודמקורטיה, ושוללת אפליה מטעמי מוצא , לאום גזע ומיגדר.

זה חידוש.

זה היה בשינוי. גם המילה מיגדר היא שינוי. הנושא השני תהליך כמותי-איכותי. ארבעת ארגוני הנשים המרכזיים העולמיים היהודיים הם חברים מן המנין בשולחן הציוני, ויצ"ו, הדסה, נעמת.

צרפו גם את עמותת "כן". אנחנו קטנות אבל חשובות.

לגבי התהליכים ואני מתייחס למה שאת אמרת. בחוקה שלנו נכנסו מינימום 30% לכל רשימת צירים לקונגרס, בין אם זה מפלגה כזו או אחרת, אנחנו מציעים גם מפלגת הבחירות לקונגרס, בארץ אין בחירות וזה לפי חברי הכנסת ואנשים של ההסתדרות הציונית אז גם הם, כל אחד מחוייב במינימום של 30% לרבות ש"ס ולרבות כל גוף. החוקה לא עשתה שום 'יוצא מן הכלל' ולכן, בקונגרס יהיו יותר מ 30% כי ארגוני הנשים ודאי יביאו את ה 100% אז אנחנו במצב שמתקרב למה שאנחנו רוצים, לפחות בשוויון. אבל, זה בא גם בתפקידים - - -

ממתי התהליך הזה?

זה נכנס בקונגרס האחרון שהיה ב 2010.

האם יש לזה 'דד ליין' או שזה חייב לקרות בפעם הבאה?

הנסיון שלנו והרב אורי רגב מכיר את התהליכים אצלנו, מה שבחוקה מקויים, כמו הדור הצעיר שנכנס בפעם הקודמת, הדברים מתקיימים ודרך אגב, נשיאת בית הדין הציוני העליון היא השופטת שטרסברג כהן, עוד אישה.

ברכות, זה תהליך מבורך.

יושבת ראש ועד הפועל הציוני, שהוא המקביל לכנסת אחת לארבע שנים, היא גם אישה, לנה גלזר. במחלקות המרכזיות התפעוליות יש את יושבת ראש המחלקה, גם היא אישה, גוסטי ברוורמן, ועוד. אני אומר את זה כדי שנדע ואני מקווה שאנחנו בכיוון הנכון שהציונות מובילה ואני רוצה להגיד משהו גם על הארגון האמריקאי שלנו, ה A.Z.M. היות ודיברו פה על הארגונים האמריקאיים, פתחתי כאן עכשיו את האתר שלהם, שבעה אופיסרס, ארבע נשים, מרלין פוסטר ואתן ודאי מכירות בהקשר של פורוואד, סנדרה סוקול, ארבע מתוך שבעה.

אני אומר דבר נוסף, בוועד הפועל הציוני הקרוב, הנושא המרכזי הוא האשה הציונית. אלה הדברים.

תודה רבה וברכות על התהליך הזה. זה גם מתקשר למה שמיכל אמרה, לצערנו אנחנו נמצאים בתקופה שיש פער בין הערכים, אנחנו מאמינים בשוויון, לבין המימסד, כלומר, המימסד עדיין לא משקף את הערכים האלה ומסתבר שכנראה מה שעובד הוא כח, הבטחת יצוג, הגדרות מינימום, שריונים, זו הדרך היחידה להתגבר על הפער כי אחרת זה יקח כנראה מאה שנים ואנחנו לא רוצות לחכות.

שלום, את הבנת את הנושא - ואני לא מצטט בדיוק מנהיגות יהודית, שותפות ומעורבות של נשים יהודיות ונשים במדינות בתפוצות, אני חושב שהיה כדאי ומן הראוי להתמקד בעיקר בנושא הזה ופחות במה שמתרחש בישראל ואני רוצה להתרכז בעיקר בנושא הזה.
פסק ההלכה של הרב עוזיאל הוא פסק שכמו שנאמר כאן, מקובל כיום על חוגים רחבים מאד של פוסקי הלכה ושל רבנים ואני רוצה לספר לכם על תנועה מסויימת שאנשיה משמשים כמנהיגים בקהילות יהודיות בכל רחבי העולם, יש להם מנהיגים, נציגים ושליחים במאות קהילות יהודיות, יותר מאשר כל ארגון או תנועה אחרת, תנועה שיש כאלה - גם מבין אלה שיושבים כאן אוהבים להשמיץ אותה, תנועת חב"ד, תנועה בהחלט חרדית. אם תפתחו באינטרנט את אחד האתרים של חב"ד תראו שבכל קהילה שהיא בעולם וכמו שאמרתי יש לה נציגים או שליחים ומנהיגים בכל קהילה שיש בה חמש מאות יהודים ומעלה, ותראו את בעלי התפקידים אז תוכלו למשל לראות את הרב שניאור שניאורסון, יושב ראש התנועה, בקהילה ברובנאו אוקראינה, אחרי זה, מיד מתחתיו, תוכלו לראות: הרבנית שניאורסון, chairman, יושב ראש או מנהלת או דיירקטור, או צ'רמן, במעמד שווה לבעלה. וכך כל הקהילות בעולם שבהן נמצאים אלפי שליחי חב"ד וזה לא מקרי, זאת מדיניות שקבע אותה הרבי מיליובביץ', אדם שלגביו בוודאות איש לא יכפור שהוא נחשב לאדם חרדי, זכרונו לברכה, והוא קבע את ההלכה כי הוא ראה שהשליחים של תנועת חב"ד יש להם חלק ניכר מאד בהנהגה של קהילות יהודיות בכל העולם, והוא הבין שחשוב מאד להעלות את מעמד הנשים ולתת להן מעמד שווה למעמד של הגברים –בעליהן או גברים אחרים.
גם כשיש בקהילה אחת מספר מנהיגים כאלה של חב"ד גם אז הנשים יהיו במעמד שווה לכולם, לכל המנהיגים, לאו דווקא לבעל של אותה אישה. ודאי שתנועת חב"ד מקפידה על כללי הצניעות שנהוגים ומקובלים אצלה בין גברים לנשים אבל זה לא פוגע בכלל בתיפקוד של הנשים כמנהיגות, כמדריכות. נכון שלמשל יש כל שנה כנס שליחים של חב"ד, כנס שליחים עולמי שמתקיים בנובמבר או לפני ראש חדש כסלו, וחודש או חודשיים אחרי זה יש כנס של כל השליחות של חב"ד בעולם אז שוב, יבוא מישהו ויאמר: מדוע לא ביחד? וזה בהתאם לכללי הצניעות המקובלים שם אבל נותנים מעמד שווה לגמרי לתפקיד של המנהיגות והשליחות.
כאנקדוטה אומר לכם, תשימו לב, בהרבה הזמנות לחתונות של הציבור החרדי כתוב בדרך כלל שם הגבר "ורעייתו", שמה הפרטי של האשה לא יופיע אבל בחב"ד, למשל אין דבר כזה, תמיד יופיע השם של הכלה והחתן, ואב ואם החתן בצורה שווה.

מעמדן של הנשים בהנהגה של הקהילות בתפוצות, הוא חשוב מאד וחיוני מאד בעיקר במילוי שני תפקידים, היות והקהילות בתפוצות יש להן חלק חשוב בהנהגת החינוך היהודי, לדעתי, ולדעת כולם בעצם, הנשים יש להן תפקיד שהוא הרבה פעמים חשוב בחינוך והבנה יותר גדולה בחינוך מאשר לגברים ולכן, מבחינה זו חשוב שלשנים יהיה חלק חשוב וחזק בתיפקוד של הקהילות היהודיות כדי שהן תוכלנה לדאוג למילוי הצרכים של החינוך היהודי.

דבר אחרון, הנשים יכולות למלא תפקיד חשוב במיוחד והוא מניעת התבוללות בקהילות היהודיות בתפוצות, התבוללות ונישואי תערובת. לנשים יכולה להיות יותר השפעה מאשר לגברים.

תודה. צריך גם שישמרו. לפני שנסיים, האורחת שלנו, שפרה, אם תרצי להתייחס להוסיף דברים.

I want to say that I think there is a relationship between what’s happening in the state of Israel and the states, that our Jewish organizations fulfilling for many years. The ossification of the leadership in a lot of the united states Jewish organizations, I think has resulted in the dynamic between the Diaspora in Israel or the united states and Israel, in which rather that the two partnerships that have been discussed over the course of today or yearning for, I heard somebody expression of yearning for it, there is really been an attitude among many of them, not so much the reform movement but among many of them, that we can’t really speak up, especially when it comes to matters of Halacha, that somehow that becomes sacrosanct and it’s like the electric rail and we cannot really speak about them.
I think a lot when I think about women’s leadership, there is that old saying that if you were making horses and buggies and carriages a long time ago, when the car came in, and you thought that your were in the horse and buggy business, you were out of business when the car came in, but if you thought you are in the transportation business then you started thinking about what’s next, and the way I see women’s leadership and feminism, is that we’re not in the gender business but we are in the agenda business, we are in a business of building an agenda of transformation for the Jewish community, a robust dialogue of not been fearful to stand up when we see something is wrong, and speak loudly about it. I don’t think that it is a coincidence that one of our strongest groups right now in advancing women is the group of orthodocs women in leadership and in fact, I am sorry I didn’t get to say it, but we are hosting “kolech” next week, during a trip that they are having and it’s a group of twelve amazing women, including rabbi Sarah harwitz who started Yeshivat Maharat, an organization to train other people to be “rabbot” and there is going to be a breakthrough among the next generation of orthodocs women in leadership, one of our youngest members is a congregational scholar, at Kehilat Jashman, who risked everything to stand up, give her speech there and to say: I’m going to be a rabbi, 24 years old, brilliant, remember her name, Gila Clitenic.
There is a relationship between the fact that we had, until recently, very little progress, the progress that I was showing you, in terms of women in leadership and, what has been allowed to develop and grow in a toxic way in this country, where we feel we have no right to speak and to speak loudly about what’s completely unacceptable in our value system, and that that value system is the equipment of any value system at this country.

Two, I have to say that I don’t support the notion that my goal is to get unqualified women jobs and its not a joke for me, because for me, we have kept the talent pool narrow instead of deep and diverse and as a result, I believe that when women get these jobs, they are more qualified, not less qualified. They are more qualified because they had to exceed expectations and get through many barriers that their men counterparts have had remove and lifted for them. One of the more interesting catalyst studies now has proven that when men are assess for leadership positions their assess based on their potential: “I think he can do it”, women are based on: if they can prove what they did twice as good yesterday “then maybe she can do some of it tomorrow”. These are paradigms that must shift. In order for us to have the relationship with our colleagues here, that makes nobody bagging for money because the idea is so compelling, that women step up and give the money to them, and it is my hope that we don’t see this as a little side agenda, of course I feel that the state of Israel is completely on the line, that’s why I am here this week but, what I feel also, is when we see these issues as technical, small, on the side, we do not make the progress, we need to make, to have the shared leadership we need to have, and it’s a shared leadership where women are fearless about saying what is and what should be, and when women speak up as Gale did drawing her remarks to say. We, as the Jewish confederation cannot even defend Israel if this is gonna be the Israel we are trying to defend, so I applaud that voice but I also want to be relentless in my desire to say: until everybody looks at the salaries of women and make sure they paid equally, looks at the position and say: we are open and make sure that they have all the opportunities, looks at our public fora, my “men as allies” ever started because the Jewish people policy institute had a meeting of all mail decision makers, the year that Michelle Bachelet was elected the first woman president of Chilay and they hear cabinet with 50% women but our institutes couldn’t find any woman to come and your institutes in israel still suffers from this and I’d love leave here with three pledges:
one, we need more “men as allies”, we can use some here, I love what you announce that you are doing and I’m sorry I didn’t know about it, want to learn more, but these are the kinds of very practical steps that are going to change the public voice of women in this country, in a very important way and advance our values.
Two, we need to hear from our isreli colleagues to all the local federations, the Jewish Federations of North America and U.J. federations is already taking the steps of adapting pay parental leave and flexibility, but many of the other federations have not, and we need to hear from our partners in Israel that it is unacceptable, that we are gonna raise money to send here to make sure that this country has paid parental leave and our Jewish workers do not have paid parental leave so we need to hear that thoroughly.
Three, we really need to have shared leadership in every kind of way, the partnership of equality between us.
Thank you so much for inviting me and bringing this table together, the partnership that’s gonna elevate pool of the work, that has been done, and not just the political and ideological but the spiritual, the cultural, we are in this transformation business together, we are in this transformation business together and I really invite us to take the serious steps so Nadja, thank you for presenting your work but the next time I want to know what the J.P.P.I. is doing, who’s on its border? who’s on its ballot? and what we search in supporting, because let’s look at ourselves as well as looking at others and lets look together about what we can do if we are really committed to create the kind of world we want to leave in. together.

תודה רבה שפרה, זכינו לא רק לקולך ולידע, אלא גם ללהט שמאפשר לנו לקיים דיון בנושא הזה.
היו לנו כאן מספר רגעים אופטימיים עם מספר חדשות טובות, גם קצת על ההתקדמות בפדרציות, גם על מה שנעשה ואני מקווה שנראה את התוצאות בקרוב בהסתדרות הציונית העולמית.
עדכנו אותי, שבמהלך הישיבה פורסם שפרס ישראל בחקר המוסיקה, יוענק לפרופ' רות כץ ולפרופ' דליה כהן אז עוד צעד קטן למעמדן של נשים.
יצאתי מכאן עם עצה אחת פרקטית, הרעיון של "גברים כבני ברית" בנושאי נאומים בפאנלים - זה רעיון מבריק. אדבר עליו עם יושב ראש הכנסת, שגם חברי כנסת גברים יקחו על עצמם, שכשהם מוזמנים לדבר בסיטואציות שונות, שגם הם ידרשו את זה, זה רעיון מבריק ואקדם אותו בכל הזדמנות שתהיה לי.
ככל שזה בעל ערך, הועדה מביעה את תמיכתנו המלאה בכך שבארגונים יהודים תינתן לנשים ולגברים, הורים צעירים, האפשרות להיות עם ילדיהם בחודשים הראשונים ולשמור להם את מקום העבודה ואני רואה כאן שותפות של ישראל והעם היהודי והקהילות היהודיות לגבי הערך הזה של השוויון בין נשים לגברים. יש כאן מאבק משותף של כולנו, גם על דמותה של החברה הישראלית וגם על דמותו של העם היהודי, שאנחנו רואים את עצמנו אחראים גם למה שקורה שם.
אסיים עם מה שאת אמרת ואמרה גם חנה, על החיבור בין מעמדן של שנים בקידמת הבמה לבין החִיוּת של עתיד החים היהודיים, ההתחדשות בחיים היהודיים, זה אחד המסרים הכי חשובים שיכולים לצאת מפה, שעתיד העם היהודי כעם חי ומתחדש תלוי בכך שלא רק שיהיה שוויון בין נשים לגברים אלא גם בזה שנשים תהיינה בקידמת הבמה, בהנהגה, בכל תחומי החיים.

אני רוצה להודות לכם על התרומה לדיון היום. ואנחנו לא ניפגש בשבוע הבא אבל תצא הודעה לגבי הפגישה שלאחר מכן.
תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 15:55.>