PAGE
13
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
21/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 240>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ח בשבט התשע"ב (21 בפברואר 2012), שעה 14:30

<ישיבה מיוחדת במלאת 70 שנה להטבעת אוניית המעפילים 'סטרומה' וטביעת 769 מעפילים>

חברי הוועדה: >
דני דנון – היו"ר

>
יושב ראש הכנסת ראובן (רובי) ריבלין
חה"כ אילן גילאון

חה"כ יעקב כץ

אדוארד יוסיפר - שגריר רומניה בישראל

אאורל ויינר - חבר הפרלמנט הרומני ונשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה

קולט אביטל - חברת כנסת לשעבר

מושיק כהן - מנהל אגף השתלמויות, משרד החינוך

יעל אוהד קרני - נציגת מזכירות פדגוגית, משרד החינוך

ברוך טרקטין - ס. יו"ר מוזיאון 'סטרומה', בשם המשפחות השכולות

מנחם הכהן - רב ראשי לשעבר של הקהילות היהודיות ברומניה

יוסף גוברין - שגריר ישראל לשעבר ברומניה

אריה קופפרשמידט - ס.יו"ר אקמא"ר, האיגוד העולמי לתרבות יוצאי רומניה

אברהם מילגרם - נציג 'יד ושם'

מיכה חריש - יו"ר אמי"ר, ארגון מאוחד של יוצאי רומניה ושר מסחר ותעשייה לשעבר

משה נגור - סגן ומ"מ יו"ר ארגון אמי"ר

זיגי זילברמן - הנהלת אמי"ר

צבי בן דב - הנהלת אמי"ר

שלמה קידר - הנהלת אמי"ר

רחל שרמן - מזכירות אמי"ר

אפרים גוטמן - נשיא יד זיכרון ליהדות רומניה

אריה רייטר - יו"ר בית הכנסת ומוזיאון 'סטרומה' בבאר שבע

אורלי ניר - ע. מנהלת אגף הנצחה והסברה ב'יד ושם'

דר' דורון גולר - יו"ר ארגון יוצאי דורוהוי והסביבה

דן קורן - איגוד עולמי יהודי בסרביה

אלחנן גוטמן - מזכ"ל יד זכר ליהדות רומניה

שרית בלונדר - עורכת האנציקלופדיה לרבני רומניה

מאיר שפי - יו"ר ארגון ניצולי טרנסניסטריה

דוד דוידי -

יצחק בן גד -

משה איציל -

מרים נגור -

יחזקאל גרוסריו -

זיגי קאופמן -

מאיה גל -

דינה מייסלס -

ברקו שכטר -

בלה שכטר -

לייזר אוסי -

שושנה טרקטין -

יואב טרקטין -

שפריר טרקטין -

מאיה רדזינסקי -

דניאל רדזינסקי -

שירן רדזינסקי -

יעל ברון -

אברהם ברון -

גבי בלום -

פרופ' אילנה בלום -

מיכל קורן -

חיים פיבל -

ראובן אברמוב -

אהרן בר -

ברטי שכטר -

דוד שליט
–

דנה גורדון

ס.ל., חבר המתרגמים
<ישיבה מיוחדת במלאת 70 שנה להטבעת אוניית המעפילים סטרומה וטביעת 769 מעפילים>

אני מתכבד לפתוח ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אני רוצה לומר ששנינו, כחניכי תנועת בית"ר, למדנו וגדלנו על המסר של טביעתה של אוניית המעפילים סטרומה ואני רוצה באמת להודות לך. אין לנו בכנסת בוסים, אבל מי שבעצם מנהל פה את כל העניינים ביד רמה ובהדר הבית"רי הוא יושב ראש הכנסת, מר ראובן ריבלין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב ראש הוועדה, ועדת העלייה והקליטה וסגן יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת דני דנון. ברוך טרקטין, האדם שבאמת יזם ופנה אליי בכל אותו עניין, דר' אאורל ויינר, חבר הפרלמנט ברומניה, יושב ראש פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה, אדוארד יוסיפר, שגריר רומניה בישראל, מיכה חריש, יקירי, השר לשעבר, יושב ראש אמי"ר, הארגון המאוחד של יוצאי רומניה, שר המסחר והתעשייה, חבר הכנסת ואיש רב פעלים ומקדם הקולנוע בישראל בצורה שלא תיאמן, הרב אפרים גוטמן, נשיא יד זיכרון ליהדות רומניה, אריה רייטר, יושב ראש מוזיאון ובית הכנסת 'סטרומה' בבאר שבע, נציג 'יד ושם', דר' אברהם מילגרם, מר אריה קופפרשמידט, סגן יושב ראש האיגוד העולמי לתרבות יוצאי רומניה, הרב מנחם הכהן, אדוני חבר הכנסת המהולל והמפורסם ורב ראשי של יהודי רומניה עד תשע"ב, וגב' קולט אביטל יקירתנו, חברת הכנסת. הייתי צריך להתחיל איתך, אני באתי מישיבה אחרת ונתנו לי נייר, אם אני הייתי עושה את הנייר, את היית ראשונה.

הנושא של 'סטרומה' הוא חשוב מאוד ואני מברך אותך, אדוני היושב ראש, על כך שאתה מעלה את זה כי חשוב שייאמרו הדברים. חג פורים של שנת תש"ב, שהייתה שנת 1942, לא נחוג בארץ ישראל, אני חגגתי אז את יום הולדתי, יום הולדת של גיל 3. המומים ומזועזעים הכריזו מוסדות היישוב היהודי, הוועד הפועל, התאחדות עולי רומניה, ארגון האצ"ל וגופים נוספים על שבעה ימי אבל ובכללם ביטול של כל חגיגות הפורים. המאורע הקשה, מותם של 769 נפשות, בהם למעלה ממאה תינוקות, עם ירידה למצולות של אוניית המעפילים 'סטרומה' הטביע את חותמו על היישוב בארץ. מה לא נאמר אז על העלייה הבלתי ליגאלית, פתאום הטיימס הלונדוני טען שהיהודים אינם מעריכים מספיק את העובדה שבריטניה הייתה משרתת את מדיניותו של היטלר אילו הייתה מקבלת לארץ ישראל פליטים יהודיים, 'משרתת את מדיניותו של היטלר', אנשי בית"ר הואשמו אז כחסרי אחריות, כמי שהשיטו ספינה חסרת סיכוי, דחפו אותה אל מותה כדי ליצור כותרות. הבריטים, שניסו לסכסך בין ההסתדרות הציונית החדשה, הצ"ח, ובית"ר, לבין מוסדות היישוב, האשימו את אנשי בית"ר בכך שהם בוחרים בקפדנות גברים צעירים בגיל הצבא ונשים צעירות, לא אנשים ונשים, זקנים וילדים שהיו על הספינה אילו היה מדובר בפליטים אמיתיים. הם התעלמו מהתינוקות הרבים ששהו אז על ה'סטרומה', הם התעלמו מההוראה המפורשת שנכתבה בכרטיס הנסיעה של האונייה ובה נקבע, ואני מצטט: 'על אונייה זו אין תאי שינה, לא חדרי רחצה ולא תאי אוכל, הנכם', כך נאמר לעולים, 'נדרשים להתארגן בהתאם. חלוקת מקומות הלינה צריכה להיעשות', כך נאמר בהודעה, 'תוך התחשבות בחלשים, בנשים, בילדים ובזקנים, להם יש לתת את המיטות למטה, כדי שיוכלו לנוע ביתר קלות'. מכובדיי היקרים כאן בכנסת, לפני כשני עשורים, שנת 1992, פתח יושב ראש הכנסת דאז, דב שילנסקי ז"ל, ישיבת כנסת מיוחדת לזכרה של אוניית המעפילים 'סטרומה'. בדבריו הוא תיאר בצורה חיה את אשר אירע עם טביעתה של האונייה, מאותו הרגע שבו הכריחו הטורקים את ה'סטרומה' להפליג, וכך אמר מר שילנסקי: 'אוניית גרר של הצי הטורקי גררה את סטרומה עד הכניסה לבוספורוס, שם נותק החבל בין הגוררת לנגררת ו'סטרומה' שמנועה היה מקולקל, נסחפה עם הזרם מזרחה לאורך החוף. כאשר הייתה 'סטרומה' במרחק של כ-2 קילומטר מן החוף נשמע קול נפץ, נראו אש ועשן, האונייה התרסקה וטבעה. עברה שעה ארוכה עד שהספינות שהיו בקרבת מקום שלחו ספינות הצלה. מאונייה טרופה, נאבקים אנשים בגלים, מושיטים ידיים וזועקים לעזרה, אך העזרה מתמהמהת לבוא. למי זה אכפת? אמנם אלה יצורי אנוש, אך יהודים, וחיי יהודים בזמן ההוא לא היה שווים ולא כלום, חיי היהודים אז היו הפקר', כך אמר זיכרונו לברכה יושב ראש הכנסת דב שילנסקי.

כיום, מורותיי, גבירותיי, מוריי ורבותיי, ממרחק זמן ועם היוודע עומק הזוועה של שואת יהודי אירופה, בה איבד העם היהודי קרוב ל-2,500 נפש כל יום, כל יום היו 2,500 איש נכחדים, אירוע טביעתה של האונייה 'סטרומה' לא זכה להדים, אך בזמן ההוא, כאשר היישוב היהודי עוד לא העלה בדעתו את הזוועות הנעשות באירופה הנאורה, טביעתה של 'סטרומה' הייתה אירוע מכונן. אירוע מכונן בתולדות האדישות, בתולדות חוסר האכפתיות, בהאשמה הקולקטיבית של מעצמות אירופה שהכשילו באטימות לב ניסיונות הימלטות של פליטים חסרי ישע. אירוע מכונן בתולדות ההעפלה, בתולדות היישוב ואדוני, נציב בית"ר לשעבר, בתולדותיה של בית"ר. הטיבוע של האונייה, לאחר חודשים רבים שבהם שהו אנשים על הסיפון חסרי תנאים בסיסיים, הבהיר ליישוב היהודי בארץ ישראל כי בשונה מעמים אחרים הוא חסר נמל בית. אוניית רבות טבעו אז בים, אך להם היה בסיס, להם אם רצו היה לאן לחזור, לאן לצאת ומהיכן לצאת, העם היהודי היה חסר בסיס, נמלים היו סגורים בפניו, למפליגים היהודים לא היה לאן להפליג, הם היו חסרי תקווה. גם אם זכו מעטים להימלט מאימת הטורף הנאצי, הים התיכון סגר בעדם ואילו הים השחור הקפיא אותם למוות, או שמא הם קפאו למוות עוד קודם לכן, אל מול חוסר האכפתיות של עולם אדיש ואכזר, נרדפים ללא מוצא, יהי זכרם של כל הנספים ברוך.

תודה רבה ליושב ראש הכנסת הבית"רי ראובן ריבלין.

אני רוצה לבקש מהאורח, חבר הפרלמנט ויינר, שהוא גם יושב ראש פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה, שוב אני מודה לך שהגעת במיוחד לישיבה, לומר מספר מלים. בבקשה, מר ויינר.

(תרגום מאנגלית).

אדוני יושב ראש כנסת ישראל, מר ראובן ריבלין, אני יודע שאתה אדם מאוד נחמד, נפגשתי איתך פעמים רבות ויצרת בי רושם טוב ביותר. יו"ר ועדת הקליטה, דני דנון, חבריי ואחיי היקרים, בייחוד כבוד הרב מנחם הכהן.
מאוד התרגשתי כאשר הוזמנתי לשאת דברים מעל במה זאת, אמנם נאום קצר, אבל זה בכנסת וזה נפלא. הנושא הוא מאוד חשוב ומלא בזכרונות, על מה שאירע ברומניה באותו זמן. כעת, אני מודה לך מאוד על ההזמנה, יושב ראש הוועדה דני דנון, זה כבוד גדול עבורי. אני מנסה להתקרב ככל שאפשר לכבוד הזה, אולם, זה לא קל להיות אורח מיוחד של כנסת ישראל.
אני מאוד מודה לכל האנשים שארגנו את הכנס הזה, אני מכיר את כל יושבי ראש הארגונים היהודיים מרומניה החיים בישראל, במיוחד חברי מר ברוך טרקטין, אני יודע בדיוק מה חלקו בהבאה שלי לכאן, תודה לך מר ברוך טרקטין, "ברוך אתה ה', ברוך...".

הרב מנחם הכהן אמר, שכאשר הרב מתכונן לשאת דברים, הוא לא נעזר בשעון אלא בלוח שנה. אני הכנתי נאום, אמנם שבעה עמודים, אולם אני מודע לכך שעליי לדבר בקצרה.

יש לי זווית ראייה מיוחדת, לגבי הקישור הקיים בין היהודים לבין ההיסטוריה. אני חושב שיש לנו את העם היחיד מתוך עמים רבים, שחי וקיים כבר המון שנים לכל אורך ההיסטוריה של העולם. יש מאחרינו, חמשת אלפים שבע מאות ושבעים ושניים שנים,על פי לוח השנה שלנו, שזה כמעט שש פעמים "מילניום" וזה הרבה מאוד עבור עם. העם היהודי הוא יחיד במינו, לא רק בגלל חייו הארוכים אלא גם בגלל תפקידו המיוחד במהלך ההיסטוריה. הוא עשה היסטוריה, הוא סבל במהלך ההיסטוריה, והוא יוצא הצד המנצח בכל פעם, שזה מאוד חשוב, כי זה מוכיח את מה שאנו אומרים בכל פעם "עם ישראל חי".
יש לנו את הנוכחות הארוכה ביותר בהיסטוריה וסבל שנמשך הרבה מאוד שנים. העם היהודי, עבר שנים רבות וארוכות של סבל מאוד גדול, אחד האירועים בסבל הזה, הוא מקרה האניה "סטרומה", יש לנו את העובדות על המקרה, ואני אנסה להסביר במספר משפטים על העובדות האלה.
בדצמבר 1941, הספינה "סטרומה" הפליגה מנמל "קונסטנזה" שברומניה, שעליה בערך 850 יהודים, בגילאים שונים, שניסו להגיע לארץ ישראל, המדינה שלנו, המולדת הישנה שלנו. לצערנו הרב, הספינה לא הצליחה להגיע לארץ ישראל, היא טבעה וכל נוסעיה ניספו בים השחור. מדוע זה קרה? מפני שהרומנים לא היו מוכנים להפלגה, באותם ימים המנדט הבריטי לא רצה שיבואו יהודים לפלשתינה, השלטון הטורקי לא רצה שיגיעו יהודים לאיסטנבול, הם הגיעו רק לבוספורוס, אחרון אך לא חביב, לברית המועצות היתה עמדה, להרוג את כולם, ברגעי הספינה האחרונים. זה הסיפור שסופר, אני חוזר, כ- 850 יהודים שלא נותרו בחיים לאחר אותה "הרפתקה" שמטרתה היתה להגיע לארץ פלשתינה.
מה באמת קרה? מה הניע אותם לצאת ולעלות באותה תקופה לארץ ישראל? כידוע, רומניה היתה אז תחת משטרו של "אנטונסקו", שלא היה ידידותי כלפי היהודים. הוא נקט באמצעים רבים ומאוד נוקשים כלפי היהודים ונגד היהדות. במקרה הזה, אנשים ניסו להגיע לקצה אחר של העולם,לפלשתינה, לארץ ישראל, להתרחק מהאפשרות של מוות בתקופת משטר אנטונסקו. אל לנו לשכוח שלרומניה היתה היסטוריה ארוכה של התנועה הציונית, כך שכציונים, הם רצו להגיע באותה תקופה לפלשתינה. הם שילמו הרבה מאוד, באותה תקופה עלות הכרטיס היתה 1000 דולר, שזה לא דבר פשוט. אז זה היה הרבה מאוד כסף, אבל הם קיוו שלהיות על סיפון ה"סטרומה" יתן להם את הסיכוי להישאר בחיים במקום אחר.

המשטר הרומני, המשטר הבריטי, המשטר הטורקי וכמובן ברית המועצות, אשר לצערנו הרב היא זו שנתנה את המהלומה האחרונה והמכרעת. עבורנו, יהודי רומניה, זה היה פרק קשה מאוד בהיסטוריה שלנו.
אני חוזר ואומר, עבורנו העם היהודי, ההיסטוריה היא בעצם "עם ישראל חי", וההוכחה הטובה ביותר היא כעת בכנסת ישראל בירושלים, אתם מנציחים את זכר "סטרומה".
אני מעדיף שלא להוסיף דבר, מאחר ואני יודע מה המשמעות של זמן בחיינו. הרשו לי רק להודות שוב, לכם לקהל ובמיוחד למארגנים. תודה מיוחדת למר דני דנון, שהזמין אותי לכאן. תודה רבה.

Thank you very much, Mr. Vyner, for coming. תודה רבה ליושב ראש הכנסת, שכיבד אותנו בנוכחותו.

תודה רבה לכם. חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת גילאון, חבר הכנסת לשעבר דני קורן.

אנחנו נמשיך בדיון. לפני שנבקש מהשגריר, מר אדוארד יוסיפר, שגריר רומניה בישראל, לומר מספר מלים, אני אבקש מהדוברים לקצר בדבריהם כי יש לנו רשימה ארוכה ואני רוצה לתת לכולם להספיק לדבר על הנושא החשוב וגם אני רוצה למקד את הדיון יותר לגבי פני העתיד והחינוך וההנצחה, פחות בנושא ההיסטורי, כי אני חושב שאנשים נמצאים פה היום בחדר, המשפחות וראשי הארגונים, מכירים את הסיפור ומכירים את הפרטים, ואני רוצה שנצא מפה עם מסרים והחלטות לגבי איך אנחנו מצליחים לחנך את הדור הבא.
אני לא יודע מי מביניכם יצא לו לראות את הסרט בערוץ הראשון, של יאיר שטרן, ששודר השבוע, הוא סרט מדהים ואני ממליץ לכולכם לצפות בו. אני דיברתי אתמול עם ראש הממשלה, הוא לא ראה אותו ואני אוודא שהוא יראה את הסרט הזה, אני רק רוצה לומר מלה לאותם אנשים ותיקים שנמצאים פה איתנו, אני מזהה חלק מהאנשים, את אהרן וראובן ואחרים, שיצא להם ללחום במחתרות ולהיות פה בתקופה של הקמת המדינה ומבחינתנו, הדור הצעיר, שלא זכה לזה, אתם בעצם גיבורים שנגעתם ברגעים הכי חשובים של התקומה של העם היהודי, וגם הסיפור של האונייה 'סטרומה' זה חלק מאותו סיפור, של רגעים קריטיים שעיצבו את עתיד העם היהודי.
אני רוצה לבקש מהשגריר אדוארד יוסיפר לברך אותנו. בבקשה, כבוד השגריר.

(תרגום מאנגלית).
תודה אדוני היושב ראש, כבוד גדול הוא לי להיות כאן. ברצוני להודות לך ולוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, על ההחלטה לקיים ישיבה מיוחדת, לציון 70 שנה להטבעתה של ספינת המעפילים "סטרומה". מאוד מרשים אותי לראות, כל כך הרבה חברי כנסת גם כאלה המכהנים כיום וגם חברי כנסת לשעבר, שמכבדים אותנו היום בנוכחותם, מה שמראה לנו עד כמה הנושא הזה חשוב.
אני מאמין, טביעתה של ה"סטרומה", הוא אכן אירוע מאוד חשוב בהיסטוריית מלחמת העולם השנייה. כפי שאנו יודעים, זה היה האסון הימי השני בגודלו בהיסטוריית המלחמה וגם אחד האסונות הגדולים בהיסטוריית יהודי רומניה. הטרגדיה הנוראה הזו, גבתה חייהם של 768 גברים נשים וטף והותירה אחריה רק ניצול אחד ויחיד. סיפורה של הסטרומה, מייצג גם את המצב של חוסר התקווה, שבו יהודי אירופה מצאו את עצמם במהלך השואה.

האנשים שעלו על סיפונה של הסטרומה, היו בעיקר יהודים אמידים מרומניה, שהיתה להם היכולת לשלם את המחיר הגבוהה של הכרטיס והם הסכימו לעלות על ספינה שהיתה במצב גרועה, היא בקושי יכלה להפליג, דבר שמראה לנו את רמת היאוש של הקהילה, שעד אז כבר עברה התקפות של גזענות, והתחלה של העברה למחנות ריכוז. זה גם מאוד משעותי, כי אף אחת מהמדינות המעורבות בסיפור הסטרומה, לא הראתה שום תמיכה לאנשים שהיו על סיפונה של סטרומה. בין אם זו רומניה, שבאותה תקופה היתה בת ברית של גרמניה הנאצית, או טורקיה שהיתה מדינה ניטרלית אשר לא הרשתה להם לעגון ולא אפשרה לאנשים שעל הספינה לרדת לחוף ולהמשיך דרך היבשה לפלשתינה, או אויביי גרמניה הנאצית שהם בריטניה וברית המועצות. בריטניה סרבה לאפשר לאנשים שעל הסיפון להגיע לפלשתינה, לגבי ברית המועצות כפי שכולם יודעים, לבסוף הספינה הוטבעה ע"י פצצות טורפדו שנורו מצוללת סובייטית.
כל זה מראה לנו, עד כמה המצב של יהודי אירופה היה נואש, ואיך האנשים האלה היו נתפסו בין המדיניות של בנות בריתה של גרמניה הנאצית וחילוקי הדעות של מדינות אחרות.
אדוני היושב ראש, כפי שאמרת, מאוד חשוב להדגיש את חשיבות החינוך. אכן, מאוד חשוב לזכור ולהזכיר, זה מתפקידנו להעביר את הסיפור הזה לדורות הבאים ולחנכם ברוח הסובלנות וההבנה. זה מתפקידנו לוודא שדברים מסוג זה לא יקרו שוב. אני שמח להודיע לכם, שבתשע השנים האחרונות, רומניה עשתה מאמצים רבים בשיקום ההיסטוריה שלנו והשלמה עם מורשת העבר. עשינו צעדים מאוד חשובים וגדולים בכיוון הזה, הקמנו נציבות אשר הציגה דוח על ההיסטוריה של השואה ברומניה, בראש הנציבות עומד חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, הקמנו מכון לחקר השואה ברומניה, הצטרפנו כחברים במרכז הבינלאומי לחקר ולימוד השואה. יש לנו יום שאנו מקדישים לזכר ואזכור השואה, בכל בית ספר ברומניה ב- 9 בנובמבר, תאריך שבו החלה ההעברה למחנות הריכוז. לכל בתי הספר ברומניה יש תוכניות לימוד, לזכר ואזכור קורבנות השואה ברומניה. ההיסטוריה של הספינה "סטרומה" היא חלק מתכנית הלימוד בבתי הספר ברומניה ויש גם סרטים דוקומנטריים שמשדרים בטלוויזיה הממלכתית. יש לנו גם אתר זיכרון לשואה, הממוקם במרכז העיר, ששם מבקרים כל האנשים רמי המעלה הישראלים, שלא מזמן ערכו שם ביקור, נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בניימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן.
אנחנו אסירי תודה על העזרה הרבה שקיבלנו מישראל, במיוחד ממוזיאון יד ושם, עבור כל התכניות האלה והכשרת המורים. בכל שנה יש לנו תוכניות שבגינן מורים ללימוד השואה מגיעים ליד ושם כדי לקבל הכשרה כיצד ללמד את נושא השואה. קיבלנו תמיכה רבה עבור תכנית הלימודים שלנו ועבור המכון לחקר ולימוד השואה. כך שאנו מאוד אסירי תודה על התמיכה הזאת ואני בטוח שזה ימשיך כך במשך שנים רבות לעתיד. אני בטוח, שעם מדיניות חזקה ומחייבת ותמיכת החברה האזרחית, הדור החדש של רומניה יגדל וחייב לגדול עם ערכים לצדק יושר וכבוד. זה החלק המכריע של המאמצים שלנו.
אדוני היושב ראש, ברצוני לברך אותך שוב על נושא הדיון, לציון ואזכור את אלה שנספו באסון נוראי זה. אנחנו גם צריכים לחגוג את החיים, מפני שאלה ששרדו את השואה, זכו לעלות לארץ ישראל ולהגשים את החלום של אלה שנספו על סיפון הסטרומה ולא זכו לעלות ולראות את ארץ ישראל. התרומה של יהודי רומניה להקמתה ופיתוחה של מדינת ישראל היא מעל ומעבר, ואני שמח לראות כאן כל כך הרבה נציגים מהקהילה הזאת. חשוב גם שבזמן שמזכירים את אלה שנספו באסונות כאלה, שגם נדגיש שאלה ששרדו, מגישים את חלומם ונמצאים היום איתנו.
תודה לך אדוני היושב ראש ושוב ברכות על קיום הדיון הזה.

(תרגום מאנגלית)

תודה אדוני השגריר, אנו מעריכים את כל מה שאתם עושים בנושא חשוב זה.

אני רוצה להמשיך בסדר היום. נמצא איתנו השר לשעבר, שר המסחר והתעשייה, מיכה חריש, יושב ראש הארגון המאוחד של יוצאי רומניה. בבקשה, מר חריש.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, חברי הכנסת המכהנים, כל אלה שבאו לזכר ההטבעה של 'סטרומה'. אדוני היושב ראש, אני אקבל את העצה שלך ואדבר בעיקר על העתיד ועל המסקנות מהנושא של 'סטרומה', כי הנושא של 'סטרומה', למרות שבמספרים והשפעה על השואה אלה לא מספרים גדולים, 769 איש שנהרגו מול ה-6 מיליון זה כאילו מספר קטן, אבל ההטבעה של 'סטרומה' הייתה מאוד סמלית למה שבא אחר כך במלחמת העולם השנייה ומה שקרה ליהדות אירופה. ההטבעה של 'סטרומה' הייתה הסימן הראשון שיש שני כוחות מול העם היהודי באירופה, הכוח הנאצי הגרמני והשותפים שלהם ברחבי אירופה וכנגד זה הלוחמים, בנות הברית וגרמניה, אדישים לגורל העם היהודי. ב'סטרומה' זה התחיל. הם ברחו מההתחלה של הפוגרומים ברומניה, מצאו את עצמם על אונייה שעמדה להתפרק, בריטניה סוגרת את ארץ ישראל בפניהם, הטורקים הניטראליים שולחים אותם לים, בעצם לגורלם. מה שקרה אחר כך בקנה מידה גדול היה מאוד דומה, עד היום השאלה מדוע לא הפציצו את קווי הרכבת לאושוויץ או למקומות אחרים היא שאלה שלא נענתה על ידי המערב.
אדוני היושב ראש, כבר כמה שנים אני לא פה, בבית הזה, הייתי פה 22 שנה ולכן אני לא יודע בפרטי פרטים כל ועדה במה היא עוסקת, אני רק ראיתי שהוועדה לעלייה וקליטה קיבלה גם את התפקיד של התפוצות, ואני אבקש סליחה אם אני לא אדבר---

יושבת לידך גב' קולט אביטל שהייתה בתפקיד של יושב ראש הוועדה ואין סמכויות ברורות, כשיש רצון של יושב ראש ועדה לעסוק בנושא מסוים, כמו שקולט הובילה נושאים מסוימים---

בדיוק לזה אני חותר כרגע, כי אני חושב שמה שהעלית כשאלה לגבי העתיד, הדיון על 'סטרומה' הוא מבחינה זאת באמת סמלי וחשוב בעניין הזה. אני מניח שבנושא של קליטת העלייה הנושא האתיופי כרגע הוא התפקיד הראשון במעלה של הוועדה הזאת במדינת ישראל, העיסוק בעידוד עלייה לא קל היום בעולם היהודי שאנחנו נמצאים בו, אבל הוא תפקיד חשוב. הקשר עם התפוצות הוא בוודאי משמעותי ביותר, אבל יש עוד דבר אחד שנדמה לי שמתקשר לכל העניין הזה וזה הנושא של המורשת של הקהילות היהודיות, המורשת של אלפי שנים ברחבי העולם, אם זה בברית המועצות לשעבר ובאירופה ובצפון אפריקה ובמערב אירופה ובארצות הברית, המורשת הזאת היא החלק המהותי של ההיסטוריה של העם היהודי. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו, על מדינת ישראל של היום ובעתיד, על התרבות שמתהווה פה, התרבות הישראלית והתרבות העתידית, היא נשענת על המסורת הזאת של אלפי שנים של קהילות שונות שהביאו איתן את כל המסורת הגדולה הזאת.

אני נולדתי ברומניה ויצאתי מקונסטנציה, מאותו נמל שיצאה 'סטרומה' וכך הגעתי לארץ ישראל, למדינת ישראל כבר. אני עוסק כיושב ראש ארגון אמי"ר בהנצחה של יהדות רומניה, מצד אחד השואה, ואבדו מעל 400,000 יהודים במה שהיה רומניה בגבולות השונים שלה מתוך כ-700,000, רובם נרצחו על ידי הצבא הרומני ומשתפיהם, מיעוטם בהונגריה, כמויות של קרוב ל-200,000 איש, בטרנסילבניה הצפונית, שמשם גורשו לאושוויץ, כולל המשפחה שלי, אבל אני שם דגש גדול מאוד בפעולת ההנצחה הזאת לשמר את המסורת ואת ההיסטוריה של יהדות רומניה משום שזאת הייתה יהדות שהתרומה שלה לדת ולתרבות ולאמנות ולמדע, כמו הרבה קהילות אחרות בעולם, הייתה תרומה אדירה, ואחר כך להתיישבות בארץ ישראל ולמדינת ישראל. אנחנו מקימים מוזיאון בראש פינה, להנצחת יהדות רומניה, ב-1882, לפני הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. הגיעה קבוצה של כמה מאות יהודים מעיירה בשם מואינש במולדובה לחופי ביירות, ירדו דרומה ברגל, הקימו את ראש פינה, חלק המשיך הלאה והקימו את זיכרון יעקב. אני מנסה לראות בצד התפקיד שלי איך להנציח לא רק את הטרגדיה של השואה, שאי אפשר לברוח ממנה, אלא גם את החיים העשירים. אם אני יכול להגיד על ברוך טרקטין, שעובד קשה מאוד על עניין 'סטרומה', הוא הוציא לפני כשנה ספר על הרבנים ברומניה. ספר מדהים על תולדות הרבנות ברומניה ואת זה אפשר לעשות בהרבה מאוד פעילויות אחרות ונדמה לי, אני לא יודע עד כמה אתם עוסקים היום בעניין הזה, אבל יש כמעט תפקיד היסטורי בעיתוי שאנחנו נמצאים בו, יש דורות שהולכים ונעלמים מאלה שעוד הביאו איתם את המסורות האלה, להפוך אותם חלק מהתרבות הישראלית, להבטיח שבעתיד החלק הזה יישמר.

בעניין הזה אני רק רוצה לסגור מעגל אחד אישי. באירוע של 50 שנה להטבעת 'סטרומה' הייתה יוזמה שגם ברוך טרקטין הוביל בכנסת, לקיום דיון במליאה. הדיון היה ביוזמה של מר דב שילנסקי, אבל הוא התקיים לאחר שהוא הפסיק להיות יושב ראש ויצא לי כשר תעשייה ומסחר להיות זה שסיכמתי את הדיון במליאת הכנסת ואני מודה לכם שחילקתם את הנאום הזה שלי פה בעניין הזה. קראתי אותו מחדש ומי שקרא יכול לזהות עד כמה התרגשתי והייתי נרגש כשדיברתי במליאת הכנסת. לי נסגר מעגל, של מאיפה שבאתי, לאן הגעתי, עם הקמת מדינת ישראל, מה המשמעות של מדינת ישראל בעניין הזה של תיקון של היסטוריה ובין היתר אני הזכרתי בנאום שלי את האונייה 'אגוז', כי 'סטרומה' לא הייתה אחרונה, אלא כמה שנים מאוחר יותר בעצם היה גורל דומה של יוצאי צפון אפריקה על אונייה אחרת שהתרסקה בניסיון להגיע לארץ ישראל בתנאים שלא היו תנאים, ולכן, אדוני היושב ראש, אני לקחתי את האתגר שזרקת לנו, לדבר על העתיד, אני חושב שכאן כל אלה שהם יוצאי ארצות שונות, שעוסקים עדיין בהנצחה, יכולים להיות שותפים נאמנים לוועדה שלך.

תודה רבה, מר חריש. אנחנו לא מוחאים כפיים אבל בהחלט מגיעות למר חריש מחיאות כפיים.
אני רוצה לבקש מחבר הכנסת אילן גילאון לומר מספר מלים וגם אני אעביר לו את שרביט הניהול לשתי דקות שאני נאלץ לצאת.

אני יוצא רומניה בהחלט גאה וחברי הטוב, אאורל ויינר, חבר הפרלמנט הרומני, מר אדי יוסיפר, מיכה, קולט, אני מדבר בשם שנינו, אנחנו אנשים עם שערות על הפנים ועם מקלות. אני אדבר באמת בקיצור רב משום שאנחנו ניפגש שוב במליאה ואומר גם שם כמה דברים. למי שרוצה לחנך, שבדרך כלל מדבר בקודים, בסמלים, אין ספק ש'סטרומה', במקרה הזה גם 'מפקורה', הן בהחלט סמלים של תקופה של אנשים שניסו להגיע לכאן ובהחלט מה שמעניין היום במצב הזה זה מה האנשים האלה, אם הם נמצאים באיזה שהוא ממד, איך הם מסתכלים על מה שמתרחש כאן, מיכה. ראיתי את נאומך הנרגש, לרגע חשבתי, אמרו לי 70 שנה וראיתי שכתוב פה 50 ואז שמתי לב שאתה כותב את זה. לי התמזל מזלי ולא יצאתי באונייה בכלל, בגיל 7 עליתי עם מטוס, כבר נתנו לנו מטוסים, אני חושב שאני מגיע עם אותה עלייה שנקראת 'היהודים היקרים', כי שילמו עבורנו 5,000 דולר לכל ראש. נכון?

נכון מאוד.

5,000 דולר אני עליתי למדינת ישראל, היה שווה, אתה חושב? (מדבר ברומנית). אני אומר את הדברים לאחר מכן במליאה ובמליאה מותר לדבר רק בשפה הרשמית וברומנית אין הרבה סיכוי לדבר. (רומנית). הייתי במרכז ויזל בבוקרשט. אנחנו הצגנו כאן תערוכה של ציירים רומנים צעירים בעקבות אנשי עדות על השאלה. (רומנית). אין שום ספק שגם האנדרטה שלאחרונה הוקמה בבוקרשט לזכר השואה היא בהחלט משמעותית מהבחינה הזאת, אני חושב שמדובר במדינה ידידותית, עבור הרבה מאיתנו היא המולדת השנייה בכל מקרה ובכל זאת, המולדת הראשונה היא פה. אני מאוד נרגש על ההזדמנות הזאת להיות איתכם ואני מאוד מצטער שהרומנית שלי הייתה כל כך דלילה, הגעתי בסך הכול בגיל 7 ארצה, אבל זה מה שאני זוכר והיום אין לי כל כך עם מי לדבר בשפה הזאת, חוץ מאשר עם חבר הכנסת כץ והוא לא תמיד מסכים לדבר. אז ברוכים תהיו, אנחנו נמשיך בתרבות הישראלית לשלב גם את האוניות ואולי גם את האוניות שבדרך, ואני אומר את זה בדרך משל, משום שהיום כבר לא מגיעים עם אוניות, מגיעים בדרך כלל בכלי תחבורה אחרים, אבל אנחנו כאן ותמיד נהיה כאן ולעולם לא נקפח את ההיסטוריה הציונית, אותה עלייה שנייה בגודלה, שהתמזל מזלי להיות חלק ממנה.

כבוד הרב אפרים גוטמן, עכשיו תורך. אנחנו גם מכירים ותיקים מהאנדרטה באשדוד.

כבוד יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דני דנון, חברי הכנסת הנמצאים כאן, אישי ציבור חשובים, חברי הנשיאות הנכבדה שנמצאת כאן, שטיפלה ודאגה לקיים את המעמד הזה שאנחנו נמצאים כאן, יש כאן הרבה ידידים, אני לא מכיר את כולם ולא מזהה את כולם, אבל יש כאן כבוד שגריר רומניה, אדוארד יוסיפר, כבוד יושב ראש איגוד הקהילות של רומניה, דר' ויינר, כבוד ידידי המהנדס ברוך טרקטין, שאחיו נספה ב'סטרומה'.
בתלמוד מספרים במסכת כתובות, דף קי"ב, על אחד מחכמי ישראל, רבי זירא, אשר חשקה נפשו כלות לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, אחת המצוות שלנו. הנושא של עלייה לארץ ישראל חשוב עד כדי כך שלכולנו יש עניין של מחלוקת בעניין האם כן או לא לעלות לארץ ישראל, אני מדבר על אותו זמן, על תקופת התלמוד, ורבי זירא, כאשר הגיע למעבורת לארץ ישראל לא המתין למעבורת שתעביר אותו את הנהר המשמש כגבול, ייתכן שזה היה במעברות הירדן, אלא קפץ על קרש עץ שמשליכין על רוחב הנהר שהיה נעזר בחבל, וכך בסיכון עצמי ומאמץ רב הצליח לחצות את גבול הארץ. ראה אותו צדוקי לאחר המעשה ופנה אליו, 'עם פזיז, עמא פזיזה אתם, שהרי גם במתן תורה הקדמתם פיכם לאוזניכם, כלומר שאמרתם אז נעשה ונשמע, שאמרתם קודם נעשה ואחר כך נשמע. במלים אחרות הפזיזות הייתה תורשתית העוברת מדור לדור על עמכם. עדיין בפחזותכם אתם ממשיכים בכך'. כוונתו של אותו צדוקי הייתה לקנטר אך התשובה שהשיב ר' זירא היא החשובה לענייננו, 'נכון המקום שמשה ואהרן, גדולי האומה, לא זכו להיכנס אליה, אז מי אומר שאזכה אני להיכנס לתוכו? מי אמר שאני אוכל?' הכוונה שלו הייתה לומר לא יכולתי להרשות לעצמי להחמיץ את ההזדמנות הראשונה הנקרית בדרכי ואפילו במחיר של סיכון וחוסר נוחות, העיקר שאוכל לזכות להיכנס בה ולהגיע לארץ ישראל. כך התבטא ר' זירא כאשר העיר מה שאמרנו שהעיר.
מוריי ורבותיי, העניין של האונייה 'סטרומה', אני זוכר עוד שנה לפני שקרה אסון 'סטרומה' היה פוגרום קשה בבוקרשט נגד היהודים, כידוע שהתנועה הליגיונרית ערכה, ארגנה וביצעה את זה. אני זוכר. הייתי ילד, אבל אני זוכר עד היום מה היה ברובע היהודי של בוקרשט, איך עלו הלגיונרים, הרסו את כל בתי הכנסת, עשו שם הרבה נזקים וערכו רשימה של ראשי הקהילה, האנשים המכובדים שם. אני זוכר היטב מהקרבנות שהיו שם, למשל ראש משרד ארץ ישראל, שלחובסקי, הי"ד, ועוד אנשים חשובים, זיגמונד פולין שהיה גזבר הקהילה, ועוד כהנה, וגם דאגו לבוא לביתו של מר אבי מורי הרב ר' צבי גוטמן ז"ל, שלקחו אותו מהבית לפני הבנים הגדולים שלו יעקב ויוסף, הי"ד, הוציאו בכוח מהבית, תוך מכות קשות והביאו אותם לאותו יער שעל יד בוקרשט וירו בהם. אמרו לכולם, לכל היהודים שהיו שם, 130 יהודים, לשכב על השלג והם ירו בהם. אבי מורי הרב ז"ל היה גם כן שם, על יד שני האחים בשלג, וחיכה לסוף, וחיכה, אבל הכדורים לא פגעו בו והוא נשאר כל הלילה שם בשלג. לילה שני הוא שוב הוצא החוצה, יחד עם חמישה יהודים שניצלו בלילה הראשון, הביאו אותה החוצה ליער ההוא, ירו בהם, אבל הוא לא הרגיש כלום, הכדורים לא פגעו בו. ככה עינו אותו שלושה ימים, עד שהפוגרום הסתיים בגלל עניינים שהיו בהנהגה הליגיונרית בהנהגת הממשלה בזמן ההוא. יצא פרסום בקהילה הגדולה, היו 100,000 יהודים בבוקרשט בתקופה ההיא וכולם התפעלו על הנס שקרה לו. ראו אנשים שזה המצב, שזה קשה, רומניה הפכה למדינה בת ברית עם גרמניה הנאצית והם חיפשו מוצא מזה. המוצא היה הפרויקט של אוניית 'סטרומה', כשלמעשה היוזמה יצאה מההסתדרות הציונית החדשה הרביזיוניסטית. אנשים נרשמו ודאגו למקום על האונייה 'סטרומה', הפלגתה הייתה מנמל קונסטנציה בים השחור והם רצו לברוח מרומניה להינצל. ערב הפלגת האונייה הגיע, אני זוכר כשהייתי ילד, לביתנו יאשה סטוליארד, עם בנו, דוד סטוליארד, ואמר לאבי 'רבי, תברך את הבן שלי, הוא יוצא לארץ ישראל, נקווה שיצליח'. עם הברכה הזאת יצא מהבית דוד סטוליארד והצטרף ל-769 היהודים שהיו על האונייה הזאת. המשא ומתן במשך חודשיים שהאונייה הייתה באיסטנבול נמשך עם כל מיני גורמים, כמובן שהסוכנות דאגה, אבל ממשלת המנדט התנגדה בתוקף לתת רשות להמשיך מאיסטנבול לארץ ישראל.

קודם הבאנו דוגמה של יהודים חשובים, גאונים, גדולי הדור, כמו רבי זירא, כמה נלחמו וכמה התאמצו להגיע לארץ ישראל. אנחנו רואים בכלל שבמשך אלפי השנים של קיום עם ישראל כמה יהודי רגיש כשהוא שומע ונודע לו משהו על אפשרות להגיע לארץ ישראל. אנחנו יודעים שגם בתקופתנו היו בעיות קשות בענייני עלייה, ידוע מה המצב ומה העמדה של ברית המועצות, של רוסיה לשעבר, וכל הארצות הגרורות לרוסיה, איך המשטר התנגד בתוקף שיהודי יוכל לעשות עלייה, לצאת משם ולהגיע לארץ ישראל. ודאי שהדוגמה של דוד סטוליארד היא מעניינת מאוד, עם הברכה שקיבל מאבי, הוא נלחם קשות עם גלי הים השחור, דיברתי איתו כמה פעמים בעניין זה והוא סיפר מה עבר עליו ואיך הוא ניצל בסופו של דבר כאשר הוא נלחם בהצלחה בים השחור והגיע, היחיד שניצל מכל אלה שהיו על האונייה 'סטרומה'.

אני מקווה שנשמות נספי 'סטרומה' תעלינה במליצות ישרות והמשפחות וכל יהודי רומניה, על כל אלה שאוהבים את העלייה החשובה לארץ ישראל, יהי זכרם ברוך.

אמן. תודה רבה לכבוד הרב.
אני עכשיו אבקש ממר אריה רייטר, יושב ראש מוזיאון בית הכנסת 'סטרומה' בבאר שבע לשאת דברים. בבקשה, מר רייטר.

ערב טוב, אדוני היושב ראש, חברים, ציבור נכבד. לפני 50 שנה בבאר שבע הוקם בית הכנסת הראשון המרכזי בבאר שבע על שם קדושי 'סטרומה'. עד כמה שידוע לי, זה בית הכנסת היחידי בעולם שנושא את שם הקדושים האלה. בית הכנסת הזה נשא מספר מקומות כמספר הנספים ועד היום זה בית כנסת מרכזי, מפואר. לפני שש שנים, על מנת לחנך את הדור הצעיר, את חיילי צה"ל, הקמנו בקומה השנייה בבית הכנסת מוזיאון 'סטרומה', תחת המלצות של משרד החינוך, קצין החינוך הראשי של צה"ל, מבקרים מדי יום תלמידים וחיילים ומקבלים חינוך מתאים. קיימות בארץ מספר מצבות, אבל זה בית כנסת והמוזיאון זה המצבה החיה שהקמנו בבאר שבע, עיר האבות, ובעצם בנגב, כי הנגב מסמן את היבשה, החלום הגדול של אלה שרצו להגיע לארץ ישראל, אל היבשה. תודה רבה.

אני רוצה לבקש מברוך טרקטין שיזם את הישיבה הזאת ויזם את היום הזה בהתמדה רבה, שהוא אח שכול שנושא את זכר המשפחות, יש פה משפחות רבות. אני רוצה להודות לך, ברוך, על ההתמדה שלך והנחישות שלך. אני פעם ישבתי עם ראש הממשלה לשעבר שמיר ואמרתי לו 'אני מעריץ אותך, מר שמיר, על הנחישות שלך להילחם בבריטים, מה היה סוד ההצלחה שלך?' הוא אמר לי 'בחור צעיר, אתה צריך שלושה דברים, אתה צריך אידיאולוגיה, אתה צריך ארגון, אבל הכי חשוב זה התמדה, התמדה התמדה', ויש לך את זה, ברוך, את היכולת להתמיד, אני מברך אותך באמת על כל הארגון של הפעילות הזאת, בבקשה, ברוך.

אדוני היושב ראש ומכובדיי. יום גדול הוא זה שכנסת ישראל מתייחדת עם זכר 769 מעפילי 'סטרומה' שהיו בדרכם לארץ ישראל והוטבעו במי הים השחור ב-ז' אדר תש"ב, 24 בפברואר 1942, במלאת 70 שנה לאסון הגדול ביותר של ההעפלה.

הייתי בן 14 אבל זכור לי היטב כשהדוור החזיר מברק ששלחנו לאונייה לדעת מה שלום אחי, הי"ד, ואותו כתבו שלטונות טורקיה. לא ידענו כלום על טביעת האונייה הרבה זמן היות ששלטונות רומניה לא היו מעוניינים שיידעו על דבר טביעתה של האונייה על כל מעפיליה, עם ניצול אחד. על האונייה היו מיטב בניה של קהילת רומניה שמטרתם הייתה לבנות את ארץ ישראל ובחלקם הגדול חניכי בית"ר אשר הסיסמה 'אף על פי כן' של זאב ז'בוטינסקי הייתה בדמם.
בשמי, כאח שכול אחרי אחי, רומן יצחק טרקטין, מפקד בית"ר יאסי וממפקדי האונייה, בשם המשפחות השכולות, דר' אילנה לובל בלום, אשר אביה לובל אריה לוקה היה רופא באונייה, היא נמצאת כאן, בשמו של רואה חשבון דן ראדר, אשר גם הוא נמצא פה, אשר אביו ראדר יחיאל היה באונייה, ובשם כל המשפחות השכולות אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת דני דנון, יושב ראש הוועדה לעלייה וקליטה ותפוצות, אשר לקחת על עצמך משימה קשה זו, למרות עיסוקיך המרובים כיושב ראש הליכוד העולמי ושליחויותיך הרבות להיאבק בזירה הבינלאומית ולקיים את היום הגדול הזה, לזכור ולא לשכוח את מיטב בניה שנפלו על קידוש ה'. בטוחני שהנשמות הטהורות נמצאות יחד איתנו. אני מודה ליושב ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, אשר התפנה מעיסוקיו והגיע לפה ונתן לנו שיעור על מה שהיה ב'סטרומה'.

אני חייב להזכיר כאן את מר דב שילנסקי ז"ל אשר בזמן כהונתו כיושב ראש הכנסת ולאחר מכן כסגן יושב ראש קיים ישיבה מיוחדת במלאת 50 שנה לטביעת האונייה ובנאומו במליאה אמר, 'האסון הסעיר את היישוב בארץ ישראל ואת הקהילות היהודיות בעולם. אסון 'סטרומה' חשף את מדיניותה הבלתי הומנית של הממשלה הבריטית כלפי פליטים מהמשטר הנאצי'.

ידידי, עורך דין מיכה חריש, יושב ראש אמי"ר, ואז שר המסחר והתעשייה, שדיבר בשם ממשלת ישראל ונאומו חולק פה, הזכיר אותם 769 ילדים, נשים, זקנים וזקנות שבמשך חודשיים וחצי ויותר היו סגורים בקופסה קטנה ללא מזון, כאשר כל העולם נסגר מסביבם ואתה חושב על מה שעבר על האנשים האלה יום יום, לילה לילה, בצפיפות הנוראה, ברעב, במצוקה, במחלות, ואתה מתחיל להיפתח ולהרגיש ואז אתה לא מדבר עוד על מאות אלפים או 6 מיליונים, המספרים, אלא אתה מתחיל מחדש את הגורל של כל יהודי וכל יהודייה בכל הקהילות ששילמו את המחירים האלה שעברו את התקופות האלה.

ההיסטוריון או סמנכ"ל משרד החוץ לשעבר, דר' יוסף גוברין, שגם נמצא באולם, כתב לי בעבר שמקרה 'סטרומה' השפיע הרבה על החלטת האו"ם ב-1947. הנה אני פונה אליכם, מראשי המדינה, אנא באם המצב המדיני ישתנה עם שלטונות טורקיה, להמשיך ברעיון שהוחל בשנת 2002, על ידי חטיבת התפוצות במשרד החוץ שלנו, לנסות למצוא את שרידי האונייה 'סטרומה'. סגן אלוף מחיל הים נשלח במיוחד לטורקיה על ידי משרד החוץ באותו הזמן וביקר במקום טביעת האונייה בו רואים שרידים מאונייה קבורה וקבע שיש סיכוי סביר שמתחת לחול בים בו השרידים של האונייה ישנם עדיין עצמות הנספים.

אני מודה מקרב לב לגב' דנה גורדון, נפש הגונה, אשר כל כך, עם הרבה סבלנות והקשבה הייתה איתי בקשר וארגנה את האירוע הגדול הזה. תודה ליפעת, לציפי, לכל מי שנתן יד להצלחת האירוע. תודה לידידי אריה רייטר אשר ביחד איתי עשינו ימים כלילות לארגן את שלושת האירועים לזכר 70 שנה לטביעתה של 'סטרומה', האירועים של היום בכנסת, יום עיון ב-ז' אדר, ב-1 במרץ, באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע והאירוע המרכזי בבית כנסת במוזיאון 'סטרומה' בבאר שבע. תודה ל'יד ושם' ולהנהלת אמי"ר וליתר המוסדות אשר נתנו יד כדי שנוכל השנה במיוחד לזכור את מה שעשה עמלק. תודה לחברי הכנסת הנמצאים כאן, לרב אפרים גוטמן, רב הכולל מנחם הכהן, לראשי ארגונים, לאורחים הנכבדים, ליושב ראש קהילת רומניה וחבר הפרלמנט דר' אאורל ויינר, לשגריר רומניה בישראל, מר אדוארד יוסיפר, ולכל הנוכחים. יהי זכרם של אלה שאנו מזכירים היום ברוך.

יישר כוח.

לפני שאני אבקש מהדובר הבא, נציג 'יד ושם', יש פה את דר' בנט, שכתב ספרים. יצחק, אני רוצה להקריא לך מספר שכתב סופר רוסי על מלחמת העולם השנייה ובספר הוא מציין את ההישגים של חיל הים הסובייטי במלחמה, ומתוך ההישגים, אני מצטט, הוא כותב שבים השחור היו תשע תקיפות נגד ספינות אויב, ארבע מתוכן הוגדרו בהצלחה ומתוך ארבע התקיפות שהוגדרו בהצלחה של חיל הים הסובייטי הוא מציין אוניית אויב בלתי מלווה, של ה'סטרומה'. עד היום בספרי ההיסטוריה של ברית המועצות הטבעתה של ה'סטרומה' מצוינת כאירוע מוצלח מבחינה צבאית.
אני רוצה לבקש מנציג 'יד ושם', דר' אברהם מילגרם, בבקשה.

מכובדיי, הסיפור של 'סטרומה' הוא סיפור של אטימות ומוות, בעוד שאת המוות ניתן לכמת, 768 נספים, אטימות אי אפשר לכמת. אטימות זו תכונה אנושית שהייתה שם והיא כנראה מלווה את המין האנושי עד ימינו אנו. ב'יד ושם' מיקמנו את הסיפור של 'סטרומה' במוקד שעוסק באטימות העולם נוכח שואת יהודי אירופה ושם אנחנו מציגים גם את שתיקת האפיפיור והאידיפרנטי של בעלות הברית וה'סטרומה' כאחד המוקדים שמבטא ומסמל את אותה אטימות. ב-42', מיד אחרי טביעת ה'סטרומה', הנציגות הרומנית בארץ כתבה מכתב מחאה לנציב הבריטי ובין היתר הם כתבו שהטרגדיה של ה'סטרומה' לא הייתה בלתי נמנעת, כלומר זו הייתה טרגדיה שבהחלט ניתן היה למנוע אותה אפילו במסגרת המדיניות הבריטית הנוקשה נגד כניסת עולים בלתי ליגאליים לארץ. כי זה היה מוסכם במשרד המושבות וגם במשרד החוץ שאילו יגיעו לארץ אז ישלחו אותם לאי מאוריציוס, וזה אחרי הטרגדיה האחרת של הפטריה. אבל גם זה לא התאפשר.
אני רוצה להתייחס לאיזה שהוא היבט חינוכי בימינו. אני חושב שלנושא של 'סטרומה' יש פוטנציאל חינוכי אדיר לדורות הצעירים ולא רק כי זה מלמד על המוקד הספציפי של ההיסטוריה היהודית באותה תקופה, על החולשה של העם היהודי, אלא גם כי יש בסיפור הזה פוטנציאל לחדד את הרגישות של הנוער כלפי סבל אדם באשר הם ואני יכול לציין כמה דוגמאות. אנחנו היום במצב שונה לגמרי, מדינה חזקה ולא רק מבחינה צבאית, אבל יש קבוצות אדם שבמידה מסוימת, ולפעמים הם מזכירים לי את אנשי 'סטרומה', נרדפים, ללא מוצא וגם נהרגים ומופלים ולסיפור של 'סטרומה' במובן הזה יש פוטנציאל חינוכי הומניסטי שהמוסדות ומערכות החינוך צריכות לדעת לנצל וללמד היטב וזה יחשל אותנו מבחינה אנושית. אין לי שום ספק.

תודה רבה.

כבוד הרב מנחם הכהן, הרב הראשי של הקהילות היהודיות ברומניה לשעבר.

אני מבין שהמליאה מתחילה בעוד ארבע דקות---

בבית הספר היו אומרים לי 'הצלצול הוא בשביל המורה, הוא לא בשביל התלמידים'.

אבל כאחד הגורמים להקמתה של הוועדה הזאת הייתי חבר בה בקדנציה הראשונה שלה.
בעניין הזה שאנחנו התאספנו היום, התאריך העברי של הטבעת 'סטרומה' הוא ז' באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו. יש דבר סמלי מאוד, משה רבנו רצה לעלות לארץ ישראל ולא זכה להיכנס אליה ומקום קבורתו לא נודע. אנשי 'סטרומה', עולי 'סטרומה', מעפילי 'סטרומה' חתרו לארץ ישראל ולא זכו, כמו משה רבנו, ומקום קבורתם לא נודע, אבל זכרם יהיה איתנו תמיד וכפי שכבר נאמר כאן, לא לאלו שיושבים כאן, הם זוכרים ויודעים מה הייתה 'סטרומה', 'סטרומה' חייבת להיות נושא לימודי בבתי הספר שלנו כי היא מסמלת את המאבק כולו, רדיפת היהודים, בריחתם, ניסיונם להגיע לארץ, וכל נושא ההעפלה מתגמד מול הסיפור הנורא של 'סטרומה'. באותה הזדמנות, אני חושב שזה הוזכר במלה אחת, אבל הייתה גם מפקורה, שגם גורלה היה כמו של 'סטרומה'.

גם פטריה.

פטריה הייתה קודם. בהיותי ברומניה כל שנה, יש בבית העלמין ברומניה שתי אנדרטאות, אחת לקדושי 'סטרומה' ואחת לקדושי מפקורה, כל שנה הקהילה מקיימת שם אירוע עם אזכרה וזה חשוב שגם במקום הזה יידעו שעדיין שרידי הקהילה שם זוכרים את 'סטרומה' ומנציחים אותה וההנצחות שיש בארץ קיימות בהרבה מקומות, יש אנדרטאות, רחובות, אבל לא מספיק בתחום החינוכי, ואני מקווה שבתחום הזה יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דני דנון, שהוא איש התפוצות, יידע גם להנחיל את המורשת הזאת או יותר נכון את הסיפור הנורא הזה שהוא סיפור השואה, אבל בדרך לתקומה. אי אפשר לספר את סיפור הטרגדיה בשואה בלי לדעת שיש גם תקומה, והישיבה כאן בכנסת היא גם סמלית לתקומה היהודית.

תודה רבה, כבוד הרב.

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ציינה בישיבה מיוחדת 70 שנה להטבעתה של אוניית המעפילים 'סטרומה', בה טבעו בלב ים 769 גברים, נשים וילדים. סיפורה של אוניית 'סטרומה' מסמל את המאבק הנחוש של דור השואה ותקומתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. אדישות אומות העולם שבאה לידי ביטוי והשלכתם של גיבורי ה'סטרומה' ללב ים לא תימחק לעולם.
הוועדה קוראת למשרד התפוצות לעודד פעילות הסברה בקהילות היהודיות בעולם בנושא טביעתה של אוניית 'סטרומה'. הוועדה קוראת למשרד החינוך לחזק את הפעילות החינוכית בנושא חשוב זה בכל מוסדות החינוך. הוועדה קוראת לרשויות המקומיות, וראיתי פה נציגים מעיריית חולון, בחולון יש הנצחה, אבל יש רשויות רבות שעדיין אין והוועדה קוראת לכל הרשויות המקומיות לפעול להנצחת סיפור טביעתה של האונייה 'סטרומה' בצורה ראויה.

הוועדה מודה לממשלת רומניה, לשגריר רומניה, לכל הארגונים הפועלים בנושא חשוב זה, להנצחת סיפור טביעתם של גיבורי 'סטרומה'.

אני רוצה להודות לברוך ולכולם על ארגון היום החשוב הזה, אנחנו נמשיך בפעולות המשותפות על מנת לחזק את הסיפור שמעביר מסר ברור לכל ילד יהודי בעולם.

תודה רבה.

תודה רבה לך.

<הישיבה ננעלה בשעה 16:00.>