PAGE
28
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 545>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ו' בשבט התשע"ב (30 בינואר 2012), שעה 09:30

<הדרישות האקדמיות ללימודי תואר שני ושלישי>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר
זבולון אורלב

עינת וילף

>
חה"כ מיכאל בן-ארי



חה"כ דב חנין



חה"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ



משה ויגדור - מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, ות"ת

מרק אסרף - ממונה בכיר – אוניברסיטאות, המועצה להשכלה גבוהה

ד"ר שמעון עמר - ראש מכללת אוהלו, קצרין, רמ"א

פרופ' ריאד אגבריה - אוניברסיטת בן-גוריון

דבורה מרגוליס - ראש מינהל, ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות

סתו ארז - ראש מחלקת אקדמיה, התאחדות הסטודנטים

הדס קושלביץ - רכזת אקדמיה, התאחדות הסטודנטים

דוד גיל דהאן - פעיל המשמר החברתי

יהודה סקר - ארגון הורים ארצי


ד"ר שירלי אברמי - מנהלת מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

טלי רם
<הדרישות האקדמיות ללימודי תואר שני ושלישי>

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בתאריך 30 בינואר 2012, ו' בשבט תשע"ב, בנושא הדרישות האקדמיות ללימודי תואר שני ושלישי.
רבותי, יזמתי את הישיבה לאחר שנחשפנו בתקשורת לכך שבאוניברסיטת בר-אילן נפתח מסלול בו אפשרו לסטודנטים כאלה ואחרים להתקבל ללימודי תארים מתקדמים ללא תנאי קבלה שהוא הבסיסי ביותר – לפחות כפי שהיה ידוע לי – שזה תואר ראשון.

הסוגיה הזאת היתה מאוד מוזרה בעיני. אני שקלתי האם בכלל לקיים את הישיבה הזאת מכיוון שכמובן – כמו שציפיתי – עצם הנושא יהיה מקושר לחשיפה סביב אותו אדם שכולנו מכירים, יאיר לפיד.
רק כדי להבהיר – אני לא מתעסק כאן בסטודנטים בודדים, זה לא תפקידנו וזאת לא המהות של ועדת החינוך. אנחנו מתעסקים בנושא הכללי, והנושא הכללי הוא כבוד הסטודנט בכלל היום במדינת ישראל, וכמובן הרמה האקדמית של כל מוסד ומוסד. זה דבר ראשון.

שנית, אנחנו כביכול מתחילים לזהות הפרטה של האקדמיה הציבורית בכך שנפתחים על ימין ועל שמאל מסלולים שהם מסלולים לא מתוקצבים, ודרך אגב, לא הייתי אומר שאני מתנגד לכך. אני חושב שאם יש היום אפשרות לתת מענה לסטודנטים בכך שהם לומדים במסלולים כאלה או אחרים, והאוניברסיטה יכולה להרשות לעצמה, וגם דרך המסלולים האלה לתחזק, כשאנחנו יודעים שהיום האקדמיה בישראל לא במצב הכי טוב בהיבט התקציבי וגם כל אותם מסלולים שנפתחים, אם הם נמצאים בפיקוח ובאישור הרגולטור שהיא המועצה להשכלה גבוהה, לפחות לי אישית אין עם זה שום בעיה.
הבעיה מתחילה בעניין ההפרטה של תנאי הקבלה, וזה כבר דבר שהוא לא מקובל. אני חושב שהאקדמיה בישראל הגיעה למעמד מאוד גבוה. היום בצהרים נקיים ישיבה חגיגית על כך שקיבלנו השנה בשורה מאוד טובה וחזקה לאקדמיה - פרופסור שכטמן קיבל פרס נובל - וזה בעצם דרכנו. לא סתם מגיעים לכאן נציגים מכל המדינות ללמוד מאתנו את דרכנו במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, במיוחד כשאותן מדינות שמגיעות לכאן הן בדרג הרבה יותר גבוה מבחינת הישגים במבחנים הבין-לאומיים.

הם באים ללמוד מאתנו, ומה שמתחיל לקרות כאן ולפחות מה שאנחנו מתחילים לזהות זה שאנחנו בדרך אחורה, אנחנו לא בדרך לחיזוק המערכת אלא להיפך.
חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ פנתה אלי בסוגיה זאת וגם חבר הכנסת בן-ארי. בשבוע שעבר החלטתי לקיים כאן ישיבה, שוחחתי עם משה ויגדור, והייתי מצפה גם לאמירה מאוד ברורה של התאחדות הסטודנטים כי בסופו של דבר אתם מייצגים את כל אלה – כמו כל אחד מאתנו, רובנו שנמצאים כאן באולם – שעברו את הסיוטים הלא-פשוטים של תואר ראשון, מבחנים ועבודות, המצב הכלכלי הלא-פשוט של הסטודנט, של אותן עבודות מזדמנות שכל אחד מחפש רק כדי לשרוד.

אם יש פה דרך לקפוץ מעל דבר שהוא בסיסי ביותר, אני חושב שזוהי פגיעה חמורה מאוד במעמדו של הסטודנט היום במדינת ישראל, ואם יש היום אפשרות לאוניברסיטאות לקבל סטודנטים לתואר ראשון עם התניות, עם משהו שיסייע להם להיכנס למערכת האקדמית, זה דבר שהוא מבורך, הגמישות היא בסדר, אבל כאשר אנחנו מדברים על ויתור לגמרי לגבי תואר ראשון זה דבר שהוא בעייתי.
חברת הכנסת זהבה גלאון סיפרה לי שבעת קבלה לדוקטורט במסלול המגדר, היא עברה סיוטים רק כדי להתקבל – עם שנה של השלמות, עם שנה של כל אותן סוגיות שעובר כל סטודנט שצריך להתקבל לתארים מתקדמים – ופה אנחנו מדברים על מצב שהוא אבסורדי, שלדעתי צריך לטפל בו מהשורש, בלי שום קשר ליאיר לפיד או לכל אחד אחר.
אני מאמין שכל סטודנט, חלומו להתקבל לתואר שני בלי לעבור את כל הסיוטים ואת כל הלימודים הקשים של התואר הראשון, אבל לא כך מערכת אקדמית צריכה להתנהל. גברתי, את רוצה להתייחס עכשיו או שניתן למל"ג?

ראשית, אני מברכת אותך שמהר מאוד כינסת את הישיבה הזאת ומבקשת להצטרף לדבריך ולומר שאכן הבקשה שלי אליך לא היתה בגלל אישיות זו או אחרת, על-אף שאין לי ספק שמבחינת הידע והיכולות הרטוריות, בטח הכתיבה, יאיר לפיד אולי אפילו נמצא ברמה של חלק מהמרצים באוניברסיטאות אחרות, זאת לא הכוונה. אני פשוט לא אוהבת את התגובות הציניות שלו, בגלל שהוא נכנס לפוליטיקה כולם פתאום בהיסטריה.
אני מאוד בעד שייכנסו אנשים לפוליטיקה, ובלבד שכבר מלכתחילה הם לא יחשבו שהם שווים יותר ממישהו בבית הזה או ממישהו במדינה הזאת, ואני באמת רוצה לחזק את דבריך ולהגיד שכסטודנטית לתואר ראשון עבדתי בכשלוש עבודות, בלילה, בבוקר – הייתי עולה ותיקה מחבר המדינות – וכשהתקבלתי ל"אקזקיוטיב", תואר שני במינהל עסקים ברקנטי, אני זוכרת שחיי היו מאוד מאוד לא פשוטים, הדרישה היתה ציון 80 בתואר ראשון ובין חמש לעשר שנות ותק בניהול בדרגה בכירה מאוד.

אני רוצה מאוד להצטרף לדבריך, אלכס. המדינה הזאת לא יכולה להפוך למדינה שיש בה שווים יותר ויש שווים פחות, ולא משנה כמה הם יפים ולא משנה כמה הם חכמים. אני חושבת שהבעיה הכי גדולה שלנו זה אכיפת החוקים במדינה הזאת, ומבחינתי מישהו עבר פה על חוקי האוניברסיטה. צר לי מאוד להגיד, אמרתי את ההערה הזאת מרגע שנכנסתי – אני מקווה שכל האוניברסיטאות נמצאות פה, או לפחות נציגי מל"ג.

מי שצריך – נמצא כאן.

אני שמחה. אני גם מקווה, כמו שאמרת, שנצא מפה עם תוצאה ברורה מה עושים עם אותם סטודנטים שהתקבלו לתואר שני ואף לתואר שלישי כבר, האם הדבר הזה אכן יעמוד בעינו או שיצטרכו לגבי אותם אנשים – במידה שנגיע לאיזשהן מסקנות – לבטל את התואר השני או לפחות לדרוש מהם תואר ראשון. תודה רבה.

תודה, גברתי. משה, אני אתן לכם לפתוח במצגת שהכנתם. יש בפנינו גם מחקר שנעשה על-ידי מרכז המחקר של הכנסת. במידה שיהיה מה להוסיף על מה שיציגו לנו המל"ג, אני אתן לך, גברתי, להתייחס. בבקשה.

משה ויגדור, מנכ"ל מל"ג ות"ת. תודה רבה ליושב-ראש ולוועדה. קודם כול אני רוצה באמת לשבח את מרכז המידע של הכנסת, שבזמן קצר מאוד הכין דו"ח – דו"ח מאוד משכיל שנותן תמונה כללית ומראה באמת את העקרונות ואת קיומם, ואת התופעה.

אני רוצה להתייחס לעקרונות – אני לא מתייחס כמובן לאיש כזה או אחר וגם לא למוסד כזה או אחר – קודם כול לעקרונות של מל"ג לאישור תוכניות, תארים ותנאי קבלה, מל"ג כמי שהוא הרגולטור והאחראי על קביעת העקרונות האלה ועל האכיפה שלהם.
כמה מלים כלליות. המל"ג מקבלת כל שנה עשרות בקשות לפתיחת תוכניות לימודים חדשות לתואר אקדמי, משקיעה זמן ומשאבים כספיים לבדיקה היעילה והמהירה. מדובר בעשרות בקשות שונות מהאוניברסיטאות, מהמכללות, מהמכללות המתוקצבות והלא-מתוקצבות.

הבדיקות נעשות על-ידי ועדות מומחים מקצועיות במשך מספר חודשים, כל תוכנית, וזה לפני שהמוסד מקבל אישור – אם הוא מקבל אישור – לפרסם ולרשום תלמידים לתוכנית. הבדיקה היא בדיקה מאוד יסודית, עם אנשים שהם מומחים בתחומם.

בבדיקות של מל"ג באישורי תוכניות מושקעים משאבים ניכרים, תוך הסתייעות באנשי אקדמיה מובילים מהארץ ומחוץ-לארץ באותם תחומים שנבדקים.

לאחרונה נערכה במל"ג רפורמה לייעול תהליך הבדיקות ויכולת לתגובה מהירה, ולמל"ג לא לוקח בשום מקרה יותר משנה לבדוק תוכנית חדשה ולתת לגביה אישור או לפסול אותה באמירה שהיא לא מספיק טובה. לא כל התוכניות מאושרות. מה שלא מתאים ולא עומד בסטנדרטים אקדמיים, לא יכול להמשיך.

המוסד המבקש מגיש את התוכנית תוך פירוט מלא של תכני הלימודים, רשימת המרצים, מעמדם האקדמי, פירוט הקורסים, מצב התשתיות הפיזיות של המוסד, המתווה התקציבי כי התוכנית צריכה להיות מאוזנת תקציבית, תנאי הקבלה – חשוב מאוד לציין גם את תנאי הקבלה – ועוד פרטים רבים שנדרשים להערכת התוכנית. זה תהליך לא פשוט, יש הרבה מאוד פרטים שצריכים לתת ולבדוק, תהליך מאוד רציני שהרגולטור, המל"ג, אחראי עליו.
ועדת המומחים של מל"ג בודקת את התוכנית ואם היא מאשרת אותה, אזי היא מאשרת אותה, צריך להבין, כמקשה אחת שלמה, אי-אפשר לחרוג ממנה. אי-אפשר לקחת חלק מהאישור ולא לעשות חלק אחר, הכול הוא מקשה אחת, ובמקשה הזאת יש את פירוט הקורסים של אותו מקצוע, אותו תחום, אותה תוכנית, תנאי הקבלה, תנאי המעבר מתואר ראשון לתארים שני ושלישי, רשימת המורים, ועוד. אישור התוכנית תמיד יתבסס על המלצות הוועדה, שיכולות להיות מאוד מפורטות.

קיימנו כאן ישיבה ואמרנו שזה בעייתי מבחינתנו שהמוסד מתחיל בקבלת סטודנטים למסלול שלא אושר על-ידי המל"ג.

אין דבר כזה.

יש דבר כזה. אני שומע, ברדיו אפילו מפרסמים מסלולים ואומרים בסוף – בתנאי, באישור המועצה להשכלה גבוהה.

לא, אני אסביר. המועצה מאשרת לאשר ולפרסם. את ההסמכה היא נותנת תוך כדי מעקב במהלך שלוש השנים הראשונות.

ומה יכול לקרות במידה שקורה משהו?

בדרך כלל יש מה שנקרא, רשת ביטחון. אנחנו מבטיחים שתוכנית שמתחילה, מוסד אחר שכבר קיבל הסמכה יקלוט את אותם תלמידים, התהליך הוא תהליך מתמשך.

אבל אם נניח בטבריה פותחים עכשיו מסלול מסוים.

אני לא יודע, עוד לא פתחו שם ולא אישרו.

לא. תיאורטית, פותחים שם מסלול מסוים. יש איזושהי בעיה?

אז יבטיחו שאם יתברר בתוך השנתיים- שלוש הראשונות שהם לא יכולים לקבל הסמכה, הסטודנטים האלה יועברו בכל שלב למוסד אחר קרוב שילמד את התוכנית הזאת. זו הדרך שבה אפשר לקחת ולפתח את המערכת האקדמית, תוך בקרה צמודה קודם כול על התוכנית עצמה ועל האישור שלה, ואחר כך על הביצוע כי צריך גם לאשר וגם לעקוב אחרי הביצוע. לכן אתה באמת שומע את אותם דברים, שזה מפורסם אבל התואר מותנה באישור כי האישור יבוא תוך שנתיים, שלוש שנים, והמוסד עומד בזה. הניסיון שלנו בזה הוא בסך הכול ניסיון טוב.

תודה.

אתה אומר שאם המוסד לא קיבל אישור, הם מקבלים את זה ממוסד אחר?

אז הם יעברו ללמוד במוסד אחר. הם יודעים מראש שאין את ההסמכה עדיין – יעברו למוסד אחר ויקבלו שם את ההסמכה.

אבל אז הקורסים שהם לומדים מתקבלים במוסד אחר?

אנחנו עוקבים אחרי אותם קורסים מקובלים. ודאי, זה חלק מההסדר.

אני אמשיך. אין למוסד הרשאה לסטות מהמקשה השלמה שאושרה, וככלל, המוסדות לא חורגים. בדו"ח של מרכז המידע גם אפשר לראות שככלל, המוסדות לא חורגים. אם מוסד רוצה לחרוג מהמקשה שאושרה, הוא צריך לפנות למל"ג לקבל אישור.

כדי להבטיח רמה אקדמית נאותה, המל"ג מקפידה על הכללים ואכיפתם, על שקיפות הכללים ועבודה על-פי קריטריונים ועל אחידות בדרישות סף במתן אישורים ודרישות קבלה ומעבר. המל"ג בודקת ומלווה את התוכניות כדי להבטיח שהדברים באמת נעשים לפי הכללים.

בהתאם לכללי המועצה להשכלה גבוהה להיתר ולהכרה, מוסד לא יקבל היתר ולא יקבל תלמידים לתואר ראשון, אלא על יסוד תעודת בגרות ישראלית או שוות-ערך, או על-פי קריטריונים שקבעה המל"ג. צריך לזכור שלמרות זאת יש תלמידי תיכון מצטיינים שמתחילים ללמוד באוניברסיטה – אנשים מבריקים שמאפשרים להם את זה – אבל את התואר הראשון הם יקבלו כשישלימו תעודת בגרות אחר כך במקביל, או ישלימו משהו שהוא מקביל, זאת אומרת יש גם מסלול לגאונים חריגים לתואר ראשון - לא לתואר שני- לתואר ראשון. אלה הם בודדים.

מה זה משהו שהוא מקביל?

בחינות שהאוניברסיטה יכולה לעשות על-פי היתר שהיא קיבלה מהמל"ג, למשל.

מכינות.

יש מצב של מכינות. יש מכינות שבהן אתה לומד – מי שלא היתה לו אפשרות לעשות בגרות – והמכינה מוכרת באותו מוסד שהוא שווה-ערך, גם על-ידי משרד החינוך, אבל זה רק לתואר ראשון, ואני אומר שוב, המקרה הזה הוא מקרה של חריגים. יש היום לא מעט מקרים של תלמידי תיכון מבריקים שרוצים כבר ללמוד באוניברסיטה, אין סיבה לא לאפשר להם – הם תלמידים לא מהמניין אבל הם לומדים תואר ראשון ויכולים לגמור עם הבגרות גם תואר ראשון, אין סיבה לחסום את זה.

אני יודע שגם נושא הגיל – נניח מגיל 30 ומעלה יש פסיכומטרי - - -

יש מכינה קצרה.

לא צריך פסיכומטרי או בגרות?

לא. יש מכינת 30 פלוס, שאם אתה עובר אותה – לא צריך את הבגרות. אלה הכללים, נכון, אבל 30 פלוס צריך פסיכומטרי, תלוי מה אתה רוצה ללמוד, תלוי למה אתה רוצה להתקבל, אבל בעיקרון יש מכינה שצריך לעבור, יש בסיומה מבחן שמחליף את הבגרות לבני 30 פלוס.
בהתאם לכך, המוסדות לא רשאים לקבל תלמידים לתואר ראשון ללא תעודת בגרות – אמרתי – אלא במקרים הקיצוניים האלה של גאונים שאסור להפסיד אותם.

יש את הסיפור שמספרים תמיד על אפי ארזי, שהקים את "סאיטקס", שהתקבל ל-MIT בלי בגרות. יש גם פה מקרים בודדים ביותר של גאונים כאלה שלא למדו, מאפשרים להם את זה ותוך כדי זה הם צריכים להשלים את הבגרות או שווה-ערך או את המכינה, כדי לקבל תואר ראשון. הם לא ילכו אף פעם לתואר שני, מדובר על תואר ראשון.

בהתאם להנחיות מל"ג, לא יתקבלו ללימודים – וזה חשוב לזכור – לתואר שני בתוכנית לימודים כלשהי מי שאינם בעלי תואר ראשון. המוסד רשאי לקבוע קריטריונים נוספים אם הוא רוצה – הוא יכול להחמיר, הוא לא יכול להקל, זאת אומרת אי-אפשר ללכת לתואר שני בלי תואר ראשון.

יש מצבים, אגב, של תוכניות משולבות שלומדים תואר ראשון ושני ביחד, אבל לא יקבלו שני לפני שישלימו תואר ראשון, ברור לגמרי.
במסגרת בדיקת בקשות של המוסדות לפתיחת תוכניות חדשות ובמסגרת הבדיקות להערכת איכות, בודקת המל"ג, באמצעות הוועדות המקצועיות, גם את תנאי הקבלה הנוספים שנדרשים לתוכנית. כמו כן, לעתים במסגרת בחינת תחומים מסוימים או בתוכניות מיוחדות, נדרשת המל"ג בעצמה לקבוע דרישות נוספות לעניין תנאי הקבלה - תמיד, מלבד התנאי של תואר ראשון שהוא חובה. כדי להיכנס לתואר שני חייבים תואר ראשון. אגב, זה לא רק בארץ, זה בכל העולם. אין מצב שהולכים לתואר שני בלי תואר ראשון.
תואר שני ושלישי – לגבי הקבלה לתואר שלישי, מדיניות המל"ג, כמו גם של מערכת ההשכלה הגבוהה הנוהגת בעולם, היא כי קבלה לתואר שלישי חייבת להתבסס בין היתר על זכאות המועמד לתואר שני. אי-אפשר ללכת לתואר שלישי בלי שיש תואר שני, זה המסלול.
אנחנו מדברים פה אגב על תוכניות תקציביות, כי החוץ-תקציביות – ה"אקזקיוטיב" – הן בלי תואר שלישי, אלה תוכניות רגילות, חייבים תואר שני.
ככלל, המל"ג אינה מאשרת את תכני התוכניות הספציפיות לתואר שלישי. תואר שלישי בדרך כלל זה סטודנט ומנחה – מאשרים את ההרשאה של המוסד לתת תואר שלישי אבל לא מאשרים את התכנים עצמם אלא עוקבים אחריהם.

צריך לזכור שהאינטרס האקדמי של המוסדות הוא לפעול בדרך זו של שמירת סטנדרטים אקדמיים. בסופו של דבר, ה"רפיוטיישן" של המוסד זה דבר חשוב לאין-ערוך, והמוסד מקפיד על זה – וכל המוסדות מקפידים – כדי להבטיח שיהיה להם "רפיוטיישן" אקדמי בארץ ובעולם כי זה בסיס האקדמיה, "רפיוטיישן" אקדמי.

האכיפה נעשית בדרך של בדיקות איכות שוטפות – יש כל הזמן בדיקות איכות שוטפות; לפני חודש היה פה בוועדה דיון על אחת מבדיקות האיכות שעשתה המל"ג בנושא מדע המדינה, יש כל הזמן בדיקות איכות על-ידי מומחים מכל העולם שבודקים לרוחב את כל המערכת, את תנאי הקבלה, את איכות הסטודנטים, את איכות ההוראה והמחקר; יש בירורים פרטניים ויש צורך גם לקבל אישור לכל תוכנית ולכל חריגה ממה שאושר לפתיחת תוכנית. גם לגבי מסלול חדש שמישהו רוצה לעשות צריך לדווח ולקבל אישור, אי-אפשר לעשות דברים שהם בניגוד למה שאושר.
הטענה בדבר קבלת תלמידים לתארים מתקדמים בתוכניות רגילות, שלא על-פי הכללים, הגיעה לאחרונה אלינו לגבי פרסומים בתקשורת על אוניברסיטת בר-אילן. בהמשך לכך החלנו, פתחנו בבדיקה יסודית ומיפוי של הנושא, תוך פנייה לכלל האוניברסיטאות לבירור.

עד אז לא ידעתם בכלל שקיים כזה דבר?

כן, איך זה קרה?

אני אומר שוב, צריך להבין – יש אינטרס של המוסדות לקיים את הכללים. יש כללים מאוד ברורים של המל"ג. המל"ג, אין לה מערכת חקירות, היא לא בולשת, היא עובדת גם מתוך אמון. כפי שאמרתי, היא עושה בדיקות רוחב, היא עושה בדיקות שוטפות.

ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלתי - -

על התוכנית הזאת לא ידענו.

- - האם עד שהתעורר הסיפור של מר לפיד, לא ידעתם שקיימת כזאת תופעה.

אני לא יכול להתייחס לסטודנט ספציפי. לא ידענו שיש תוכנית שמאפשרת להיכנס לתואר שני בלי תואר ראשון.

אבל יש 20 סטודנטים כאלה.

לא ידעתם, פירושו של דבר שגם איש לא ביקש את אישור המל"ג בעניין.

לא ידענו, אף אחד לא ביקש ולא העלינו על דעתנו שמישהו עושה דבר כזה שהוא בניגוד לכללי המל"ג.

רק שאבין. מדובר על מסלול שהוא מסלול רק למי שאין לו תואר ראשון או שזהו מסלול משותף?

התוכנית אושרה כתוכנית שיש בה תואר ראשון, שרק סטודנטים מצטיינים יעברו לתואר שני ויוכלו להמשיך לתואר שלישי אחרי שהם יגמרו את התואר השני.

כלומר, התוכנית שאנחנו מדברים עליה היא תוכנית המחייבת תואר ראשון.

נכון מאוד. היא תוכנית שאושרה עם תואר ראשון, כשהמעבר לתואר שני הוא רק למצטיינים, ותואר שני יילמד על-ידי מצטיינים, ומשם לתואר שלישי.

זאת אומרת, ההחלטה היתה חד-משמעית רק של האוניברסיטה מבחינת הגמישות בתנאי הקבלה.

חד-משמעית. האוניברסיטה עשתה מה שעשתה, היא טוענת שיש לה תקנון לעניין – זה בניגוד לכללי המל"ג – ושוב לשאלה, לא ידענו, ויותר מזה, לא העלינו בדעתנו שזה קיים שמקבלים לתואר שני בלי תואר ראשון.

אבל אתה אומר שאתם עוקבים באופן שוטף.

נכון. גם במעקב כשעושים סריקה, אנחנו לא מערכת חקירות, אנחנו לא יושבים בתוך כל תוכנית ובודקים מי נכנס ומי לא נכנס, אנחנו לא שולחים מפקחים. זאת מערכת אקדמית, מערכת פתוחה, מערכת שיש לה כללים, מערכת שיש בה אמון, מערכת שיש בה שמירה של סטנדרטים, מערכת שעובדת עם קשר בכל העולם, מערכת מחקרית שבנויה על העיקרון של אמון ושל יכולת החוקר לעשות מחקרים לפי הבנתו ולהגיע בסוף לתוצאות של פרס נובל – למרות שהרבה פעמים המערכת האקדמית חושבת שמה שהוא עושה זה לא לעניין, אבל בסוף מתברר שזה כן לעניין וזה כן עשה פריצת-דרך – זו התפיסה של המערכת, זו מערכת שיש בה כפי שאמרתי חופש והבנה.

לפי הידוע לכם, זה מקובל בעולם?

לא, אמרתי שזה לא מקובל בעולם ולא ידוע לנו על מערכות שמאפשרות.

רציתי שזה ייאמר כמשפט עצמאי.

אמרתי במפורש וגם רשום פה - כמו שמקובל בעולם לתואר שני, רק בתואר ראשון. לאחרונה היתה פה קבוצת מחקר מאוניברסיטת ניו-יורק, מכון מחקר של השכלה גבוהה, בדקנו גם איתם – אין דבר כזה כניסה לתואר שני בלי תואר ראשון, לא שמוכר להם.

חבר הכנסת אורלב, אם המערכת המקצועית בסופו של דבר, אחרי דיון מקצועי בתוכה, מקבלת החלטה שאפשר, זה כבר משהו אחר. אם הדבר נעשה בלי שהמערכת המקצועית - - -

מי זה המערכת המקצועית – של המל"ג או של האוניברסיטה?

של מל"ג, הרגולטור.

אתה אומר מערכת מקצועית. צריך לומר המערכת המקצועית של המל"ג.

בסופו של דבר, אם ההחלטה היא בידי אותו דיקן שמאשר פר סטודנט שנכנס לתוך המסלול – נניח לפי שיחה אישית – זה דבר אחד. אם המערכת המקצועית, המל"ג, הרגולטור, קבע קריטריונים, לפי הקריטריונים צריך לפעול. אם לא נקבע קריטריון, אם לא היה דיון, אני לא חושב שבכלל גמישות כזאת יכולה להתקיים אצל אותם מקבלי החלטות במסגרת כמה גמישים יכולים להיות התנאים בקבלה לתואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי. לפחות חייבים להיות באיזושהי מסגרת. אם המסגרת פרוצה לגמרי, אנחנו פה בבעיה מאוד רצינית.

בעקבות הידיעה הזאת פנינו לכל האוניברסיטאות, נתנו להן מספיק זמן – עד אמצע פברואר – כדי שיתנו לנו בדיקה האם יש להם במקרה דבר כזה. לפחות לפי הבדיקה שעשה מרכז המחקר בכנסת אין אף אוניברסיטה אחרת שזה קיים אצלה. אנחנו עוד נידרש לזה בצורה יסודית.

להם זה לקח 48 שעות.

חבר הכנסת אורלב, צריך לעשות פה בדיקות ביסודיות, לבדוק את הכול. אני רוצה סריקה יסודית, אני רוצה תשובות מוסמכות, אני רוצה לתת להם את הזמן. אני לא חושב שאם אני אתן להם עוד חודש או שבוע, זה מה שישנה. זה לא חדר מיון.

אבל עד אז הוא כבר יסיים דוקטורט.

זה לא קשור אליו.

זה לא שייך. צריך להבין – יש דברים שצריך לעשות אותם מהרגע להרגע ויש דברים שצריך לתת להם את הזמן.

מי אישר את זה בבר-אילן, איזה דרג?

אני לא יודע. המועצה האקדמית של האוניברסיטה, זאת אומרת הסנאט בסופו של דבר אישר – כנראה זה הסנאט – אני לא יודע להגיד לך את זה, אבל בתקנון של האוניברסיטה, שבדרך כלל מאושר גם על-ידי הסנאט, יש את האפשרות הזאת.

אחת הטענות המעניינות שהועלו, שמדובר כאן גם בהטבה כלכלית וכספית לא מועטה.

אני לא יודע להתייחס לזה.

בוודאי.

- - -

רבותי, אנחנו תיכף נגיע לזה.

אני רוצה לומר שוב – האוניברסיטאות שפנינו אליהן משתפות פעולה, יהיה לנו דו"ח.
.

המקרה שלפנינו – מל"ג הוא גוף סטטוטורי מקצועי שפועל על-פי חוק ובמסגרת אחריות מוגדרת לפי אותו החוק. המל"ג רואה בחומרה סטייה מהאישורים שניתנו ומהכללים שנקבעו על-ידה. המל"ג תביא את הנושא – חשוב לדעת – של חריגת אוניברסיטת בר-אילן לדיון בוועדה לפיקוח ואכיפה שלה. הדיון יתקיים מחר, צריך לתת למל"ג למצות את הצעדים – יש לה כללים, יש לה ועדה לפיקוח ואכיפה, הוועדה הזאת צריכה להתכנס ולהחליט. המל"ג יודעת לנהל את ענייניה בצורה מקצועית ורצינית, והיא תעשה את זה ככל שהדבר ניתן וצריך.

המל"ג תשלים את הבדיקה הכוללת בהקדם, תסיק את המסקנות בעניין המקרה הנוכחי. המל"ג קבעה לוח זמנים לקבלת מידע מכלל האוניברסיטאות עד אמצע פברואר, כפי שאמרתי, ותפרסם את הממצאים והצעדים שיינקטו בהמשך לכך, על-פי הצורך.

צריך להבין – יש לנו נחישות לפעול, לעשות, זו אחריות שלנו, אנחנו צריכים לוודא שאנחנו פועלים על-פי החוק וממצים את האחריות שלנו ואת החובה שלנו, ונעשה את כל הצעדים בלי כחל וסרק, בלי חששות ובלי מורא. תודה רבה.

לפחות לידיעה כללית. אותם סטודנטים שהיו במסלול הזה, האם הם סיימו את הלימודים או שהם עדיין בלימודים?

עדיין בלימודים.

לפחות לפי מה שנשמע, שכל אותם קריטריונים מצביעים על כך שאין שום היגיון בקיום מצב של מסלול כזה, למה בעצם לא הקפאתם את המסלול?

משום שאנחנו נביא את זה מחר לדיון בוועדה לפיקוח ואכיפה. הדבר הזה התחיל לפני שבוע. שבוע, שבועיים זה לא מה שישנה. הוועדה תדון, המועצה מוסמכת, יש הסמכה של המועצה.

אבל אני לא רואה שום דרך שאתם מאשרים את המצב הזה כמו שהוא.

קודם כול, המועצה תידרש לזה. המועצה מתכנסת גם כן מחר, המועצה תקבל דיווח, המועצה תקבל את ההחלטות שלה. מחר יהיה הדיון בוועדה לפיקוח ואכיפה. אלה המסגרות. זה לא שמנכ"ל המל"ג או מישהו מחליט החלטות. יש מועצה, מביאים לה את הנתונים, היא מחליטה. באקדמיה זה לא דבר שקורה מהרגע להרגע, צריך לתת להם את הזמן ללמוד.
אני אומר שוב – מתוך בדיקה ראשונית שנעשתה, מתוך הידיעה שלנו, אין דברים נוספים כאלה בשום אוניברסיטה אחרת.

אשאל אותך שאלה תיאורטית, משה. נניח בקיץ אנחנו שומעים על אוניברסיטה או על מכללה שיוצאת בכל כלי התקשורת – אנחנו פותחים מסלול ללימודי רפואה, אפשר להתקבל אליו ללא פסיכומטרי וללא דרישות, ממחר אפשר להירשם. הרי ברגע שאתה שומע דבר כזה אתה ישר אומר – אני לא מאשר שום מסלול מסוג זה, אני כבר אומר לסטודנטים לא להירשם לקורס כי הקורס הזה בחיים לא יאושר.

אני מכנס דחוף ומתייעץ עם יושב-ראש הוועדה של המל"ג.

אתה הרי לא תחכה עד תום הפגרה.

לא, ודאי שלא. קודם כול, המל"ג מתכנסת כל שלושה שבועות, אז שום דבר לא קורה בתוך השלושה שבועות. מלבד זה יש לא מעט מקרים שכאשר נעשה דבר שהוא בוטה, והוא מתחיל והוא קורה, אנחנו עוצרים אותו.

בסדר...

פה יש דבר שצריך ללמוד אותו לעומק. יש פה חריגה מאוד בסיסית מסטנדרטים אקדמיים, צריך לבדוק אותם, צריך להבין אותם וצריך לנקוט בצעדים.

בסך הכול, צריך להבין. כאשר הדבר הזה התברר לנו, מייד ביררנו עם בר-אילן מה קורה, באותו יום של הפרסום. קיבלנו תשובה, מייד פנינו לכל האוניברסיטאות.

מה היתה תשובתן?

התשובה היתה שעל-פי תקנון האוניברסיטה – תקנון פנימי של האוניברסיטה שאושר – הן פעלו במסגרת הזו, שאפשר לקבל לתואר שני בלי תואר ראשון.

העמדה שלנו היא שזה בלתי אפשרי משום שהאישור לתוכנית ניתן עם תנאי קבלה מאוד ברורים ומוגדרים, ולכן זה המצב.

כפי שנעשה וידוע לנו עד עכשיו, אין שום חריגה נוספת מהסוג הזה באף מוסד אחר.

תודה.

יחד עם זאת, יינתנו תשובות מוסמכות וברורות אחרי בדיקה יסודית וסריקה של כל התוכניות כדי שלא יהיו לנו הפתעות ויתברר שמשהו לא היה בתוך הסריקה.

לכן, נתנו עד אמצע פברואר ואנחנו אחר כך נדון. הנושא הספציפי הזה של חריגת בר-אילן – כשברור שיש פה חריגה – אותו נביא מחר לוועדה לפיקוח ואכיפה של המועצה להשכלה גבוהה והיא תדון ותחליט איזה צעדים לנקוט. יש לה מגוון שלם של צעדים שהיא יכולה לנקוט בהם על מנת לעצור, על מנת להבטיח שזה לא יקרה, על מנת לנקוט צעדים כאלה או אחרים.

האם נציגי אוניברסיטת בר-אילן כאן? לא. שאלה נוספת בעניין התקנון. תקנון האוניברסיטה, האם הוא חייב להגיע לאישור שלכם?

לא. התקנון של האוניברסיטה הוא תקנון פנימי, שעל-פי הכללים הם מקיימים את התקנון שלהם. התקנון לא יכול לחרוג בשום דבר – לא מהחוק ולא מהכללים.

גם בנושא תנאי הקבלה?

ודאי, הוא לא יכול, חד וחלק. הוא חייב להיות על-פי הכללים של המל"ג.

ומה עם המחיר?

התשלום הוא תשלום לפי חוק. שכר לימוד הוא שכר לימוד על-פי חוק.

אלא אם זה מסלול חוץ-תקציבי.

במקרה הזה זה חוץ-תקציבי.

לא. זה תקציבי. תואר שלישי הוא תוכנית רגילה.

לא. תואר שני.

אבל זה תואר שני במסלול שמוביל לתואר שלישי. זו תוכנית רגילה.

אבל קודם אתה צריך לשלם על תואר שני.

נכון, ודאי.

תואר שני עומד בכללים שלכם או שכל אוניברסיטה יכולה להחליט כמה כסף היא לוקחת?

הכול בכללים. תואר שני, יש כללים מהו שכר הלימוד. יש כללים לגבי שכר לימוד תואר שני, למעט התוכניות החוץ-תקציביות, ה"אקזקיוטיב", שזה במינהל עסקים בעיקר.

רבותי, צריך פה להבהיר. אנחנו מדברים על מסלול שהוא מסלול תקציבי, מתוקצב על-ידי המדינה.

במסלול רגיל.

לא "אקזקיוטיב" ולא - - -

זה לא תוכנית "אקזקיוטיב".

חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה.

תודה רבה. ראשית כול, אני מודה לך, מר ויגדור, על העמדה המאוד בהירה ומאוד ברורה ומאוד חד-משמעית, כפי שהוצגה כאן, ואני מצפה שתעביר - לפחות אני מניח שתהיה רוח הוועדה – שאנחנו מצפים שגם המל"ג לא ימרח את העניין ולא יערפל את העניין וימשיך להיות חד-משמעי, כי כאן מדובר במעמד של האקדמיה הישראלית, במוניטין של האוניברסיטאות בישראל, שלא כל אחד יעשה כבתוך שלו, עם כל מיני מסלולים עוקפי מל"ג.
דבר שני, אני חושב שנעשה כאן דבר שלא ייעשה - ולמרות שאני מאוד ידידותי עם אוניברסיטת בר-אילן ואני מאוד מכבד את האוניברסיטה ואת העומדים בראשה, ואני חושב שיש לאוניברסיטה הרבה מאוד זכויות, ואני חושב שהיא ממלאת תפקיד מאוד חשוב במסכת האקדמית - אני חושב שנעשה כאן מעשה שלא ייעשה, שנראה מאוד לא טוב, בבחינה שיש פרוטקציה, פשוט פרוטקציה של אנשים לקבל תארים אקדמיים במסלולים מקוצרים, כשיש גם טובת הנאה כספית כי הם חוסכים את שכר הלימוד של התואר הראשון שהוא בערך 30,000 שקלים.

למה אתה ממעיט?

למה אתה מפריע לי? רק התיישבת לידי, עוד לא הספקת לחמם את הכיסא, כבר אתה מפריע לי.

אני יכול לספר לך כמה זה עולה לסטודנט באמת, זה לא 30,000 שקלים.

תן לי לסיים. הממעיט ממעיט, והמרבה מרבה, כל אחד בגישה שלו. אם באמת הייתי משוכנע שמדובר פה בגאוני עולם, באותו אלפיון עליון של מדינת ישראל שיש לנו אינטרס שיתקדמו כמה שיותר מהר בתארים – אתה יודע, אני אומר – לשים את זה על השולחן, ולא רק בבר-אילן אלא בכל הארץ, ושוויוני לכולם.

כאן, על פניו, זה נראה מסלול פרוטקציוניסטי, והרי אתה יודע שבמדינת ישראל אומרים שלא צריכים פרוטקציה, מספיק קשר אישי, אז אני חושב שגם לטהר את האווירה, צריכים לפרסם מי למד שם. יכול להיות שאני לא רוצה לסמוך על אותו אחד שקיבל את התואר המקוצר הזה, שחסרים לו היסודות. אני חושב שזה יהיה חלק מהחובה ואני מבקש שתביא את בקשתי – לפרסם מי למד שם, מה היו הכללים, לפי מה.
הרי אם לוקחים את מר לפיד כדוגמה – ואני מצטער שאני צריך לדבר על משהו אישי – כמוהו יש מאות ואולי אלפים. בכישרון שלו, אני רואה, יש מאות – הוא אדם מוכשר, עיתונאי מוכשר, אני לא יודע להעריך אותו כסופר, למרות שבספר אחד שהוא כתב הוא כתב דבר שלא ייעשה, משהו שקשור איתי אבל אני לא רוצה כרגע להיכנס לסיפור הזה - כמוהו יש אלפים, מה זה הדבר הזה? מה הפרוטקציה הזאת?

ולכן, חשוב מאוד לטהר את האווירה. אני חושב שהאקדמיה צריכה להסיר את הכתם הזה ממנה, וככל שהיא תטהר והיא תבהיר והיא תפרסם, והכול יהיה גלוי, כך יהיה ניתן לחסל את הפרשה הזאת, ואני משאיר לכם מה לעשות עם אלה שלומדים שם כי אני לא חושב שאלה שלומדים שם צריכים להיענש. אני לא יודע, אני לא בטוח שהם צריכים להיענש – הם בוודאי לא עשו מעשה רע מבחינתם כי יש תקנון, הם פעלו לפי התקנון. אני לא תמיד בעד שהש"ג ישלם את התשלום הזה.

וגם עבורכם במועצה להשכלה גבוהה, אני חושב שאתם גם צריכים ללמוד את הלקח – לא לצאת מתוך נקודת הנחה שכולם מקיימים את מצוות החוק. אני לא יודע אם במל"ג יש מה שיש בכל הגופים הממשלתיים – מבקר פנימי.

יש.

אני, על כל פנים, לא נתקלתי בו אף פעם, ואם אני לא נתקלתי בו אף פעם, ובכל זאת אני קצת מצוי, אז תגידו לו להתחיל להתעורר. להתחיל להתעורר כי אני חושב שהביקורת הפנימית היא מאוד חשובה בעניין הזה – לוודא שהמוסדות להשכלה גבוהה לא חורגים מההוראות החשובות מאוד שהמל"ג קובע. תודה רבה.

תודה. יש לנו תוספת ממרכז המחקר של הכנסת למה שנאמר כאן.

אני רוצה לקדם בברכה את אתי וייסבלאי, שהיתה עוזרת המחקר של הוועדה לזכויות הילד ועשתה שם עבודה מעולה ומצוינת, ובצער רב אנחנו רואים שהיא התקדמה והפכה להיות עוזרת המחקר של ועדת החינוך.

בצער רב אתה אומר שהיא התקדמה?

לא. אני מפסיד אותה בוועדה לזכויות הילד.

אבל זה נובע מכך שאנחנו מפסידים את יובל וורגן, שהתקדם בתפקידים.

אתי, אני מאחל לך הצלחה רבה.

רבותי, קידום של אדם זה לא הפסד של אף אחד. אני כמובן מברך גם את יובל וגם את אתי, ברוכים הבאים ואנחנו מאמינים שתמשיכו לעשות את עבודתכם נאמנה כלפי הציבור בישראל. בבקשה, גברתי.

תודה. לקראת הדיון, יושב-ראש הוועדה ביקש מאתנו לבדוק את תנאי הסף לקבלה לתארים מתקדמים באוניברסיטאות. בזמן הקצר שעמד לרשותי להכנת הסקירה התבססתי בעיקר על מידע זמין באתרי האינטרנט של האוניברסיטאות ושל חלק מהאוניברסיטאות שענו לי, באמת תודה רבה לכל מי שענה בפרק זמן כל כך קצר.
כמו שנאמר, ככלל, האוניברסיטאות מציבות קבלת תואר ראשון כתנאי סף להגשת מועמדות ללימודי התואר השני. יש אוניברסיטאות שקובעות ציון נדרש ודרישות נוספות שנקבעות על-ידי המוסד או המחלקה הספציפית. כן יש אפשרות ברוב האוניברסיטאות שסטודנטים שלא הציגו את הציון הנדרש יוכלו להתקבל באופן חריג, או סטודנטים שעדיין לא סיימו את החובות שלהם לתואר ראשון. האוניברסיטאות העבירו לנו מידע שמספר הסטודנטים שנתקבלו באופן חריג הוא מאוד קטן.

אוניברסיטת בר-אילן היא המוסד היחיד שהתקנון שלו – שאושר על-ידי הסנאט – מאפשר לשקול את קבלתם של מועמדים ללא תואר ראשון.

רק בתוכנית הזאת או בתוכניות נוספות?

באופן כללי. התקנון מאפשר לשקול את הקבלה שלהם.

כלומר, יכול להיות שגם בתוכניות אחרות זה קיים.

זה לא יכול להיות. זה בטוח.

לא הבנתי. תקנון של מי?

התקנון של אוניברסיטת בר-אילן, שאושר על-ידי הסנאט, מופיע באתר האינטרנט של בר-אילן.

מתי התיקון הזה הגיע?

קיבלתי אתמול בערב מאוניברסיטת בר-אילן עותק מפרוטוקול דיון של הוועדה לתואר שני מ-2008, שבו הם מאשרים את הנוהל הזה. הנוהל אומר שניתן לדון בקבלתם של מועמדים שיש עדויות לבקיאותם ולפעילות מקצועית ברמה שוות-ערך לתואר ראשון. נציגי האוניברסיטה מסרו שנוהל הקבלה בעניין הזה הוא קפדני במיוחד. ההחלטה על הקבלה טעונה הסכמה פה אחד של הנוכחים בישיבה, הקבלה היא לשנה אחת בלבד, כאשר המשך הלימודים טעון אישור של הוועדה. המידע שמסרה אוניברסיטת בר-אילן הוא שכיום לומדים בבר-אילן עשרה סטודנטים לתואר שני שנתקבלו לפי הנוהל הזה, לא דובר על תוכנית ספציפית.

בכל הנוגע לתואר שלישי, בכל האוניברסיטאות מוצעים מסלולים שונים לתואר שלישי, חלקם מסלולים ישירים ומשולבים שאינם מחייבים את המועמד לסיים תואר שני לפני ההרשמה. המסלולים האלה מיועדים בדרך כלל לסטודנטים מצטיינים, שהצטיינו בלימודיהם לתואר ראשון או הצליחו לגבש כיוון מחקרי ברור במהלך התואר השני, ללא צורך בכתיבת עבודת גמר נפרדת.

תודה, גברתי. התאחדות הסטודנטים, אחרי כן חברת הכנסת עינת וילף.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

דרך אגב, משום מה, אתכם לא שמענו בכל הסוגיה הזאת.

בבקשה, אנחנו נציג את עמדתנו. קוראים לי סתו ארז, אני ראש המחלקה האקדמית בהתאחדות הסטודנטים בישראל.

לשאלתך, לא מדובר בתוכנית ספציפית. מדובר בכ-20 סטודנטים – לפי המידע שאנחנו קיבלנו – שמתפרסים על כמה תארים שניים, שהתקבלו ללא תואר ראשון. יש ביניהם עורכי-דין, יש ביניהם משפטנים.

איך עורך-דין יכול להיות ללא תואר ראשון?

עורך-דין לא יכול להיות בלי תואר ראשון.

יכול להיות שזה תואר שני במשפטים. אני אגיד בדיוק.

יכול להיות שאנשים מתקבלים – אין לנו בעיה שבן-אדם נכנס למסלול של תואר שני כשיש לו תואר ראשון בתחום אחר. לא על זה מדובר.

סליחה. בלי תואר ראשון אנחנו מדברים על עיתונאים, אנחנו מדברים על סופרים, וכדומה.

זה צריך להיות בתחום שלך. לא תעשה תואר שני בפיזיקה אם התואר הראשון שלך הוא בחינוך.

אנחנו מדברים על אנשים שאין להם תואר ראשון, זה במספר מסלולים, זה לא במסלול ספציפי, וזאת גם אני חושבת הסיבה, בין היתר, שבמועצה להשכלה גבוהה לא עלו על הנושא הזה של תנאי הקבלה כי לא מדובר במסלול ספציפי שתנאי הקבלה שלו שונים.

לגבי עמדת התאחדות הסטודנטים – אנחנו רואים את זה בחומרה רבה, אנחנו חושבים שמדובר בזילות של האקדמיה. אני אוסיף ואומר שאני חושבת שמדובר בפגיעה בסטודנטים שלומדים תואר ראשון במשך שנים, עובדים, מכלכלים את עצמם, מתמודדים עם כל הקשיים שנלווים להיותם סטודנטים, וממשיכים לתארים מתקדמים.
בשורה התחתונה, תואר אקדמי אמור להיות איתות בשוק העבודה. ברגע שמוותרים לך על תואר ראשון, ואתה אוטומטית ממשיך לתואר שני, האיתות הזה הוא לא אמין – קיבל על כך פרס נובל מייקל ספנס – ויש עם זה בעיה מאוד מאוד חמורה. הפגיעה היא קודם כול בסטודנטים שלומדים, גם בסטודנטים שלומדים בבר-אילן באופן ספציפי.
אני רוצה להתייחס ספציפית לבר-אילן, אני חושבת שזה לא בהכרח מקרי שזה קרה ספציפית באוניברסיטת בר-אילן. יש לנו מספר בעיות. אני חושבת שהבעיה המרכזית היא שאין לנו מידע לגבי בר-אילן – בניגוד לדיון שנערך בוועדת החינוך לפני כמה זמן, בו כל האוניברסיטאות הצהירו שיש להן ממונה על חופש המידע, בבר-אילן אין ממונה על חופש המידע – ונתונים כאלה ומידע כזה אנחנו לא מצליחים לקבל.
אתן לכם דוגמה נוספת. יש בבר-אילן תוכנית של מבקרי פנים. סטודנטים משלמים את הכסף ללשכת מבקרי הפנים אבל מקבלים תואר של אוניברסיטת בר-אילן – אנחנו לא מצליחים אפילו להבין אם זוהי תוכנית שהיא חוץ-תקציבית, תוכנית שהיא תקציבית. אנחנו כבר רודפים חודשים אחרי המידע הזה ואנחנו לא מצליחים לקבל מידע מבר-אילן.
יש דבר אחד שאולי כן חשוב להגיד. במועצה להשכלה גבוהה יש תהליך שבו מאשרים תוכניות. מתחילים מהסמכה זמנית, יש ועדה שבוחנת, הסמכה זמנית נוספת והסמכה קבועה. גם במסגרת ההסמכה הקבועה, בוועדת האיכות של המועצה להשכלה גבוהה בוחנים פעם בשש שנים פחות או יותר את התוכניות ובודקים את האיכות שלהן, ובין היתר, כמו שהציג מנכ"ל ות"ת ומל"ג, בודקים גם את תנאי הקבלה.
בהשקפה שלנו – וזוהי גם השקפה שהצגנו בפני המל"ג – הרעיון של הסמכה קבועה הוא אחת הסיבות לדברים כאלה, לאיזושהי ירידה שהיא ירידה ברמה, לאיזשהו שינוי תנאים מהעובדה שכמו בתוכנית הזאת של מבקרי הפנים אנחנו יודעים שהם קיבלו אישור – כשהסגל אמור להיות פרופסורים, היום כולם שם דוקטורנטים. עצם העובדה שהם יודעים שהם קיבלו הסמכה קבועה, גם אם הם יודעים שבעוד כמה שנים – לא ברור להם כמה, זה יחסית אמורפי – יבדקו אותם מבחינת איכות, הם יודעים שיש להם הסמכה קבועה והם מרשים לעצמם להוריד את הסף, הם מרשים לעצמם להוריד את האיכות. אני לא יודעת אם ספציפית כאן, כפי שאמרתי זה לא מסלול ספציפי אלא תנאים ותקנון פנימי של בר-אילן שחל על כל המסלולים, אבל אנחנו כן חושבים שיכול להיות שביטול ההסמכה הקבועה ורק הסמכה זמנית כן יעזור לעלות על דברים כאלה בזמן, יותר מוקדם.

אם יש עוד אנשים שאפשר להגיד עליהם שבקיאותם בכל התחומים כל כך גבוהה, שאפשר לוותר להם על התואר הראשון, הייתי שמח לשמוע מי האנשים האלה.

יש פה דוקטור מבר-אילן.

במסלול ישיר?

חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה.

לפני שאתייחס, שאלה. למשל כשלוקחים את הסופר עמוס עוז להיות מרצה במחלקה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון.

פרופסור.

כן. איך ההליך שם?

קודם כול, אני מוכרח להעיר. ההסמכה שאנחנו נותנים היא לא הסמכה קבועה אלא הסמכה בלתי מוגבלת בזמן. זה אומר שאפשר להפסיק אותה, היא לא קבועה. אנחנו לא קוראים לה קבועה אלא בלתי מוגבלת בזמן, והמקרה שהיה פה לפני חודש – דיברנו על המחלקה של מדע המדינה – אלה מחלקות עם הסמכה בלתי מוגבלת בזמן, דובר שאם לא כך וכך אז הן לא ימשיכו.
לשאלתך, חברת הכנסת וילף. יש אפשרות באקדמיה לקחת מרצים שהם מומחים בתחומים שונים, שייכנסו למסלול כמורים ולתת להם מה שקרוי תואר זמני, פרופסור נלווה, Adjunct Professor, מקובל בכל העולם. זה לא עניין של לימודים אלא מדובר בתואר אקדמי שמתייחס לכך שהוא לא הלך במסלול המחקרי אלא הוא בעצם מורה וקוראים לו "פרופסור נלווה". זו התשובה לשאלה הזאת.

מצוין, רציתי להבין את הנושא הזה. ראשית, אני באמת מודה גם על העמדה שלכם, שהיא מאוד ברורה בנושא. אני חושבת שחשוב לסיים את זה מהר מאוד כי יש כאן לכאורה תחילה של מגמה שאם נאפשר לה להתבסס, היא מאוד מסוכנת – של לנסות להשיג רייטינג כפיצוי על היעדר מצוינות אקדמית.
הרבה פעמים, אוניברסיטאות בדרג השני – כדי לנסות איכשהו לקדם את עצמן – מנסות למצוא קיצורי דרך, בעיקר בעולם שבו אנחנו חיים היום קיצור הדרך הזה הרבה פעמים באמצעות הרייטינג, כדי לייצר את התחושה שיש כאן מקום אטרקטיבי וכדאי לבוא אליו, ולכן מה שאתם מדברים עליו הוא מצוין.
אני ארצה לשמוע איך אתם רואים את הפתרונות לאלה שכבר נמצאים בתוך התוכנית היום. מבחינתי, נראה לי בסך הכול ראוי לאפשר להם לסיים בתנאי שישלימו את התואר הראשון, כלומר שיסיימו את התוכנית אבל כמו שאמרת לגבי אותם גאונים שצריכים להשלים בגרות כדי לקבל רשמית את התואר הראשון, נראה לי שזה הפתרון הראוי במקרה הזה כדי לאפשר למי שנרשם בכל זאת לקבל את התואר, אבל לא לפגוע בתהליך האקדמי – להכריח אותם להשיג את התואר הראשון, לשלם עבורו – ואז אתה גם מחזיר את עיקרון השוויון והמצוינות האקדמית.

תודה. אני אתן לך אחר כך להתייחס לכל הנושאים. ועד ראשי האוניברסיטאות, לאחר מכן חבר הכנסת בן-ארי.

דבורה מרגוליס, ראש מינהל, ור"ה. אין לי הרבה להוסיף, אני חושבת שהכול כאן נאמר – גם על-ידי אתי, ודאי על-ידי מנכ"ל ות"ת מל"ג. כל האוניברסיטאות - שישה מוסדות – פועלות גם בשקיפות מבחינת מה שמתפרסם באתרים שלהן, גם מבחינת התשובות שאני קיבלתי מהרקטורים.
העניין של בר-אילן הוא מסלול שונה, יש להם קריטריונים קצת אחרים, אבל שישה מתוך שבעה מוסדות עומדים בכל תקן ישראלי או בין-לאומי, וזה חשוב פה לזכור.

תודה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני הייתי אומר תמיד שבחינוך אין דילוגים. אין דילוגים. הרבה פעמים יצא לי לחנך ילדים בתיכון, ובסוף י"א כבר היו גומרים בגרות ורוצים להמשיך הלאה, בדרך כלל לישיבות. הייתי אומר - חבר'ה, אתם צריכים לעבור את השלבים, גם את כיתה י"ב וגם מבחינה חברתית, גם במגרשי כדורסל, כדי להיות בשלים למה שאתם צריכים להגיע לאחר מכן, גם אם אתם גאונים גדולים.

ולכן, הדברים שנאמרו כאן, צריך להסכים עליהם. תואר ראשון הוא בעצם הצעדים הראשונים שעושה כל מי שבא לאקדמיה, להכיר את העולם הזה, ללמוד את היסודות, ללמוד את המבואות, לדעת להיות מצוי בספריה. מניסיון שלי, מי שמדלג על זה, הוא בדרך כלל מגיע גם לרשלנות כזאת או אחרת.

אני חושב שיש פה היבט אחד שלא שמו אליו לב, וזה ההיבט הכספי, והייתי שואל פה שאלה.

התייחסנו אליו כשלא נכחת.

יכול להיות שלא הייתי, אבל בכל זאת אני רוצה להעיר.

דרך אגב, זה מסלול מתוקצב, אדוני.

לא. ההטבה הכלכלית.

אני רוצה לדבר על המסלולים המיוחדים. במדינת ישראל יש היום רפואה ציבורית ורפואה פרטית. ברפואה פרטית המסלולים הם יותר מקוצרים, יותר איכותיים, וכולי.
יש היום מסלולים באוניברסיטאות – לא יודע מה קורה באוניברסיטת בר-אילן לגבי המסלול הזה- אני יודע לגבי אוניברסיטת תל-אביב, שאנשים שרוצים לעשות תואר שני במסלול מיוחד, והם כן באים עם תואר ראשון, מקבלים סוג של מסלול מיוחד עבור תשלום אקסטרה, פי כמה מאשר משלמים סטודנטים רגילים. אני חושב שיצטרכו לאשר או לא לאשר את דבריי, ואני חושב שנוצר פה מתח.

אתה מדבר על "אקזקיוטיב".

אני מדבר על מציאות של אנשים - - -

יש מסלולי "אקזקיוטיב". אני יכול להגיד שאני בעצמי סיימתי את המסלול הזה, אין שום רע בכך.

אני לא מדבר על הבעיה, אני מדבר על התוצר של הבעיה. זכור לי משפט אחד אחרי האירוע הנורא של רצח ראש הממשלה. אני למדתי באוניברסיטת בר-אילן באותם ימים, והיה עליהום על אוניברסיטת בר-אילן, עליהום מאוד מאוד קשה, אמרו "בר-אילן היא טהרן", אינני יודע אם אתם זוכרים את האמירות הקשות האלה, אפילו היה פה יושב-ראש הכנסת בזמנו שדיבר באופן כזה.
התקיפו את האוניברסיטה, ואז בא מרצה ואמר: אוניברסיטה זה לא מוסד חינוכי, והוא צודק. אוניברסיטה, אני קורא לזה "כנסיית השכל" – זה מקום שבו אתה לוקח מידע, מקום שבו אתה מרכז לעצמך כמה שיותר ידע, אתה לא מתחנך באוניברסיטה, זה לא מקום חינוכי. ואז הוא אמר משפט אחר: "אוניברסיטה זה ביזנס", ואני חושב שמישהו פה לקח את המשפט הזה קצת יותר מדי ברצינות.
אני אומר – אין פה נטייה מיוחדת לתת ללפיד. רוצים למשוך סטודנטים, רוצים למלא מחלקות, רוצים למלא תוכניות, ומתוך כך מגיעים לאותה מציאות מעוותת, שאנשים מסוימים מקבלים פריבילגיות שאנשים אחרים לא מקבלים אותן. יש פה מן הסתם כמה אנשים שעברו – עינת, אני, אחרים – עברנו את המסלול באוניברסיטה, לא ויתרו לנו על אלפית של עבודה סמינריונית, לא ויתרו לנו על כל תהליך, על כל תשלום, ואם חרגתי בדוקטורט בעוד שנה הייתי צריך לשלם עוד שכר לימוד, וכן הלאה. לא ויתרו לנו כי אלה היו הכללים, ויש כאלה שכן מקבלים.

אני אומר, זה לא מתוך כך שאוהבים את לפיד. רוצים למשוך סטודנטים. ופה, זוהי שאלה שראשי האוניברסיטאות צריכים לשים אליה לב, צריכים לתת את הדעת עליה, המתח הזה שבין הרצון למלא את הקופה – למלא את הקופה כי זה מוסד שדרושים לו האמצעים הכספיים – בין זה לבין העיוותים שנוצרו, האם אין אפשרות לקבוע כללים יותר נוקשים.
לכן, לא סתם הזכרתי את התוכניות המיוחדות, כי שם זה מתחיל. למה עושים תוכניות מיוחדות? אתה רוצה ללמוד תואר שני – תלמד תואר שני כמו כולם. תירשם, תבוא כמו כל סטודנט, תבוא לשעות שנוחות לנו, אנחנו נשים את המרצה הזה. מה עושים בתארים האלה? נותנים לאנשים את היום הנוח להם- יום חמישי כל היום, יום שישי חצי יום, יש כל מיני פטנטים כאלה. למה? אומרים, אנחנו רוצים למלא את השורות, אנחנו רוצים למלא את החשבון שלנו בבנק, ומתוך כך מגיעים לאותם עיוותים. לכן אני אומר, צריך לתת את הדעת גם על העניין הזה.

יכול להיות שהאוניברסיטה היא גם מוסד שמרוויח כסף. יכול להיות. אבל לא יכול להיות שזו המטרה שלה. זה לא עוד מפעלי כי"ל או משהו כזה. תודה רבה.

תודה. משה, בבקשה, אם אתה רוצה להתייחס.

תשובה לחבר הכנסת ד"ר בן-ארי ואחר כך לחברת הכנסת ד"ר וילף. קודם כול, אוניברסיטה היא מוסד חינוכי, אין בכלל ספק. יש בה אלמנט של חינוך, של השכלה – והשכלה זה חלק מחינוך.

השכלה זה לא חינוך.

יש גם אלמנט של הכשרה מקצועית, זה גם מאוד תלוי בדיסציפלינה. יש דיסציפלינות שונות, וצריך לראות את זה במובן הרחב, אבל בלי ספק זה חלק גדול ומרכיב חשוב מסך כל מערך החינוך. האוניברסיטה היא בשום אופן לא ביזנס, אוניברסיטה היא גוף כלכלי גדול.

לגבי המשפט האחרון אני מסכים איתך.

יש אוניברסיטאות שהתקציב הכולל שלהן הוא 2.5 מיליארד שקלים. זה גוף כלכלי ענק, ויש בו גם אלמנטים נקודתיים – למשל, חברות היישום האוניברסיטאיות שמרוויחות כסף מתמלוגים, עם מסחור ידע לתעשייה, יש בהן אלמנט של הכנסה כספית שחוזר חזרה למחקר. יש הרבה פעילויות אבל לא יכול להיות שנושא ההכשרה יהפוך להיות לנושא ביזנס, זה לא קיים.

בשנים האחרונות – בעיקר בתקופה של המצוקה והקושי הכלכלי הנוראי שהיה לאוניברסיטאות – התפתחו בצורה מואצת, יש כאלה שאומרים מואצת מדי, תוכניות מיוחדות, תוכניות מיוחדות שמיועדות למנהלים, לכאלה שעובדים ורוצים להכשיר את השכלתם.

מהנדס בתעשייה האווירית שלא רוצה להפסיק לעבוד, הוא גם לא יכול להרשות לעצמו, ורוצה ללמוד הנדסת מערכות תואר שני – הוא לומד את זה ביום חמישי וביום שישי, יש בזה את המסגרת.

אני לא אתייחס לפרטים, מסיבה פשוטה. זה נושא שצריך להידרש אליו בצורה רצינית. מבקר המדינה בימים אלה יושב על המדוכה, ואני לא רוצה להיכנס לנושא הזה עכשיו. הנושא הזה יקבל טיפול בשנה הקרובה על-ידי מל"ג וות"ת בצורה יסודית, תוך צפייה ותוך ראייה של איך הדברים קורים, אבל בשום מקרה – וזה מוסכם על כולם – שום מערכת לא יכולה להיות על ויתור של סטנדרטים אקדמיים. מה שאני הצגתי פה, שיש סטנדרטים אקדמיים שצריך לעמוד בהם, אסור לוותר, מדובר פה במוניטין של ההשכלה הגבוהה, מדובר פה במיצוב של ההשכלה הגבוהה, של אמון הציבור בהשכלה הגבוהה, ואת כל זה צריך לשמור.

אני בכלל לא בחילוקי דעות בעניין הזה, אני רק רוצה לפרוס את הראייה שלנו את הנושאים האלה.

אתה מודה שיש מתח שצריך לאזן אותו.

שצריך לטפל. לכן אני אומר במפורש, הנושא הזה יעבור טיפול ואתם תראו את הטיפול הזה בשנה הקרובה.

תודה. עוד מישהו?

אמרת שרצית לענות לי.

חשבתי שעניתי לך.

שאלתי לגבי הפתרון, אם יידרשו להשלים את התואר הראשון לאחור.

אי-אפשר לעשות את זה.

לא, זה אנחנו לא קובעים כאן.

אני אומר שוב, בקטע הזה – אני מנכ"ל מל"ג ות"ת, אני הדמות המקצועית הבכירה במל"ג ות"ת. מי שמקבל את ההחלטות זה המועצה והוועדה. אפשר להביא את הרעיון הזה לוועדה.

אני לא הייתי הולך על זה, חברת הכנסת עינת וילף, מסיבה מאוד פשוטה – כי מחר זו תהיה שיטה מאוד טובה גם של האוניברסיטאות, ככה להכניס את הרגל לפני שהדלת נסגרת.

לא, אבל צריך למצוא פתרון לקבוצה מסוימת.

בסדר, אבל אם מחר יפתחו מסלול אחר, יכניסו לשם סטודנטים, אנחנו נקיים כאן דיון.

לא. אני אומרת – עוצרים את הדברים להבא, אבל יש קבוצה שצריך למצוא לה פתרון.

זה לא בהחלטתנו.

הוועדה לפיקוח ואכיפה של המל"ג שתדון בזה, תידרש גם לנושא הזה. ודאי.

בבקשה. מי אדוני?

פרופסור אגבריה מבאר-שבע. צר לי להגיד שחלק מהדיון היה פופוליסטי, והיתה פזיזות מסוימת.

מאיפה אתה, אדוני?

מאוניברסיטת בן-גוריון.

איפה הסוגיה הפופוליסטית?

כל מבחן, כל קורס שמועבר באוניברסיטה, יש ועדת הוראה ברמה מחלקתית, פקולטית, אוניברסיטאית, שמאשרת את זה, ושם יושבים אנשים, כשבסוף זה מאושר בסנאט – שם יש רק פרופסורים.

תאר לעצמך שבישיבת סנאט אנחנו נעשה דיון כמו שאתם עשיתם כאן, חברי הכנסת, עם כל הכבוד, נתחיל לדון בצורת העבודה הפרלמנטרית שלכם, איך אתם מקבלים את ההחלטות ואיך אתם עושים את הוועדות.

אתם עושים את זה כל הזמן.

לא, לא, זה לא נכון.

אנחנו כל הזמן תחת פיקוח.

אני ראיתי את חבר הכנסת בן-ארי - - -

אתה יודע רק מה ההבדל בינינו, אדוני.

אתה לא נותן לי לדבר.

אני רק אגיד לך מה ההבדל. ההבדל, שאנחנו נשלחנו על-ידי הציבור - הציבור בחר בנו לייצג את עמדתו - ואתם מוניתם, זה ההבדל. אתה מונית.

לא. אנחנו תחת פיקוח של המל"ג.

תקשיב. בסדר, אז אנחנו מייצגים כאן עמדה ציבורית, אדוני. אנחנו לא דנים ככה על מה שאתם עושים - -

אולי תיתן לי לסיים את דבריי ואז אולי אני - - -

- - אנחנו דנים כאן על עמדה ציבורית. אדוני, אני מבקש ממך, תתייחס לנושא ספציפי בלי לתת ציונים לחברי הכנסת.

אוקיי. אני רוצה להזכיר לכם שאיינשטיין – לא היתה לו בגרות, ואם היינו מבקשים מאיינשטיין בזמנו, לך תשלים בגרות, תואר ראשון, זה היה סוג של משהו לא נורמלי.

דוגמה יוצאת מן הכלל. אני עוד לא רואה בינתיים איינשטיין - - -

שנייה, שנייה.

גם לא אלה שלמדו תואר שני בישראל.

אבל ועדות קבלה, ועדות הוראה, יש להן מקרים חריגים. אנחנו לא רוצים לחסום אנשים גאונים שייכנסו. מה שאתם מנסים לעשות, להגיד – מי שאין לו תואר ראשון - - -

אם הוא כזה גאון, הוא יכול לגמור תואר ראשון בשנה וחצי.

אני, לצערי, לא עברתי השתלמות להיות חבר כנסת. אין לי את הכישרונות האלה להיכנס לדברים שלכם.

לפי איך שהתחלת עם פופוליזם, אתה באת לפוליטיקה מוכן.

בדיוק בגלל שהיתה בעיה, צריך להתחיל עם אוניברסיטת בר-אילן, בלי להזכיר את לפיד, ופה עשו לו גם משפט על הרמה הספרותית. באיזו זכות חבר כנסת אורלב - - -

סליחה, אדוני. סליחה. תקשיב, אדוני, אני מכניס אותך קצת לפרופורציות. אנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית, ואתה לא תסנן דברים של חברי כנסת. מה שחבר כנסת רוצה להגיד כאן, זו עמדתו, כמוך, אתה תגיד מה שאתה רוצה להגיד. אתה לא תגיד לחבר כנסת באיזו דרך להתייחס לנושא כזה או אחר. אני מבקש ממך בפעם השנייה – לא הגעת לכאן לתת ציונים לחברי כנסת.

אבל אתם נתתם לנו ציונים, אלה קולגות שלי.

אני מבקש ממך להציג את עמדתך כלפי הנושא של קבלה לתואר שני ללא תואר ראשון. אם יש לך עמדה בנושא הזה, בבקשה.

קולגה שלך? לפיד הוא קולגה שלך?

- - -

כבוד היושב-ראש, אני איש אקדמיה, ואתם נתתם לנו ציונים – אנחנו "ביזנסמנים". אתם נתתם לנו, אני לא נתתי שום ציון.

לא שמעת מה אמרתי. אני דיברתי בשמו של פרופסור באוניברסיטה, שאמר - - -

אנחנו פרופסורים - - -

סליחה, אדוני האקדמאי. אני אמרתי דברים שראש ות"ת אמר, שאני מסכים איתם, שיש מתח. אם היית מקשיב לדברים ולא מחפש להתריס ולא מחפש לתקוף – אנחנו מקיימים פה דיון ואני חושב שהדיון הוא דיון רציני ולא פופוליסטי, כמו שאתה מנסה להדביק לו, כדי שנענה לדברים בצורה רצינית ועניינית, ואני מציע שתמשיך את דבריך באופן ענייני. תודה רבה.

ולעניין עצמו.

אנחנו בונים תוכנית לתואר שני להכשיר רוקחים קליניים – אני גם מנהל בית-ספר לרוקחות באוניברסיטה. הרוקחים הקליניים האלה שעובדים במרפאות, אי-אפשר להביא אותם כמו שרוצה חבר הכנסת בן-ארי.

ד"ר מיכאל בן-ארי.

- - -

כבר אמרו שאני דוקטור. בסדר, אני אתלה את התעודה.

ד"ר בן-ארי. הרוקחים האלה, אחרי שיש להם ניסיון שלוש שנים, אנחנו מחזירים אותם כדי לתת להם הכשרה לתואר שני. אי-אפשר לבקש מהם לבוא כמו כל תלמיד רגיל לתואר שני, בן 22–23, שהוא עדיין בתחילת דרכו – תבוא כל יום ותלמד. אנחנו מקיימים תוכנית, לימודים יום מרוכז ויום שישי – שזה יום החופש שלהם. אין בזה שום פסול, זה עבר את כל הבדיקות.

אבל הם עשו תואר ראשון?

ברור.

זה לא קשור למה שאנחנו מדברים.

לא, נאמר פה שהאוניברסיטאות הפכו להיות ביזנס. מי שמחליט על תוכניות לימוד זה לא הדרג האדמיניסטרטיבי המינהלי של האוניברסיטה. זה הפרופסורים, הסנאט של האוניברסיטה. לבוא להגיד על אנשי האקדמיה והפרופסורים שהם מתעסקים בביזנס, זה לדעתי לא מתאים.

האם שכר הלימוד דומה לתואר שני?

אותו דבר, אין שום הבדל. זה תחת פיקוח של המל"ג. האם החברה צריכה את זה? ברור. אני אתאר דברים שלא קשורים לדיון. כל יום במדינה מתים חמישה בני-אדם בגלל שימוש לא נכון בתרופות, מול אחד שמת בתאונת דרכים. האם כדאי להביא אנשים ולהכשיר אותם יום וחצי בשבוע על מנת לשפר את המצב או לבקש תואר שני כמו כל אחד, חמישה ימים בשבוע?
יש מקרים שוועדות קבלה, מגיע אליהן מישהו שהוא גאון, שלא עשה בגרות, לא עשה תואר ראשון. יושבת ועדת חריגים – תשמעו גם את בר-אילן לפני שאתם שופטים.

אם היו באים, היינו שומעים.

אני מניח, וככה זה יתברר, שנותנים להתחיל תואר שני עם השלמות לתואר ראשון. כמו שהוזכר פה עמוס עוז. לעמוס עוז יש דרגת פרופסור באוניברסיטה, גם לבארי יש דרגת פרופסור.

לפי הידוע לי, אדוני, יש אפשרות להתחיל תואר שני, ובלבד שאתה מתחיל תואר ראשון תוך כדי, ויש לך שנה לסיים את התואר הראשון, כך שכל מה שאתה אומר לא רלוונטי לדיון שאנחנו קיימנו אותו.
מה שאתה אומר אלה דברים שאנחנו יודעים שקיימים, ואין לנו שום טענה כנגדם, ובטח לא לאגודת הסטודנטים. הטענה שלנו היא לגבי אותם אנשים מורמים מעם, שמשום מה מישהו החליט שהוא גאון והוא לא עשה תואר ראשון, ועל זה אנחנו מוחים.

מי צריך להחליט אם הוא גאון או לא?

יש מל"ג קודם כול, שמחליט מה הקריטריונים לעשיית תואר ראשון - -

מל"ג, אין לו מנדט להחליט.

- - והאמת, אין אף אחד שיכול להחליט מי גאון ומי לא.

אנשי האקדמיה, הם אלה שצריכים לתת את המנדט, הם מחליטים.

תודה. האם עוד מישהו רוצה להתייחס? לא. רבותי, אני מבקש לסכם. ראשית, שמענו כאן את כל הצדדים. צר לי על כך שאוניברסיטת בר-אילן לא מצאו לנכון להגיע לכאן ולהסביר את הסוגיה בצורה פומבית וציבורית. בכך אני חושב הם מאשרים שהמצב הוא מצב לא תקין כאשר היתה גמישות בתנאי הקבלה.

גמישות יתר.

כדי למנוע את הסוגיות האלה בעתיד אני מבקש שכל אותם תקנונים שמאשרים בסנאטים ויש בהם פריצה של אותם סטנדרטים שקבעה המועצה להשכלה גבוהה בכל מה שקשור לתנאי קבלה ופתיחת המסלולים, אנחנו קוראים לוועד ראשי האוניברסיטאות לקבל החלטה שכל אותן סוגיות יעברו למועצה להשכלה גבוהה – שהדבר לא יתקבל ללא ידיעת הרגולטור.
אנחנו מדברים על מסלולים שהם מסלולים מתוקצבים, ולא יעלה על הדעת שהמוסד יפתח את אותם קריטריונים והסטודנטים ייכנסו לכל אותם מסלולים על מקום של סטודנטים שעמדו בכל הקריטריונים שקבעו המועצה להשכלה גבוהה והאוניברסיטאות.

לאור העובדה שראינו שיש כאן חריגה – וחריגה מאוד בעייתית – אני מבקש מהמועצה להשכלה גבוהה להקפיא את המסלול הזה.

להקפיא?

להקפיא את המסלול הזה, שבעצם נתן אפשרות לסטודנטים להיכנס ללא תנאי קבלה המקובלים במערכת האקדמית.

ומי שכבר נכנס?

זאת כבר החלטה שלהם. אני חושב שזה דבר שהוא בעייתי, כאשר קודם כול עושים צעד – שהוא צעד לא תקין – ואחר כך כל העולם צריך לחפש פתרונות כדי איכשהו לגבות את הצעד הזה.

אני מאמין שבהחלטות חד-משמעיות אנחנו לא נראה בעתיד דברים מסוג זה, אבל אתם כמערכת צריכים לקבל החלטות, והחלטות ברורות.

אנחנו עדיין מדברים כאן על גוף שמתוקצב על-ידי המדינה. אדוני, אתם לא איזשהו אולימפוס כאשר קבעתם לעצמכם חסינות בכל דבר ודבר, ללא התערבות ציבורית וללא שום סוגיה, כשכביכול מפיך נשמע זלזול בכלל במערכת האקדמית שאנחנו מקיימים כאן איזשהו דיון.
אני עדיין סומך גם על המועצה להשכלה גבוהה וגם על ועד ראשי האוניברסיטאות שיקבלו החלטות ברורות, שאנחנו לא נחזור לכאן לדיונים – כמו שגם ציינתי בתחילת הישיבה - אני גם לא התכוונתי לקיים את הדיון הזה ספציפית על סטודנט כזה או אחר, וכל חבר כנסת זכותו להביע את דעתו ואת עמדתו כלפי כל דבר ודבר, תודה לאל אנחנו חיים במדינה דמוקרטית.
להבא, רבותי, צריכה להיות כאן אחריות אישית של כל מוסד ומוסד כלפי כל עניין של גמישות בתנאי הקבלה למוסדות אקדמיים. אנחנו לא ניתן שהמערכת הזאת תהיה מופרטת גם בתנאי הקבלה. זה דבר שהוא לא מקובל, ולא לזה התכוון המשורר כאשר הקים וחיזק את מערכת ההשכלה הגבוהה.

אני מצפה מכם לתשובות בזמן הקרוב, ואנחנו ממשיכים בסדר-היום בשעה 11:00, בנושא המגזר הבדואי.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>