PAGE
50
ועדת החוקה, חוק ומשפט
01/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 547>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, ח' בשבט התשע"ב (01 בפברואר 2012), שעה 9:00

<הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 7) (הפעלת צו הגבלה), התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
יצחק הרצוג

אברהם מיכאלי

אורי מקלב
זבולון אורלב



זאב בילסקי



דב חנין



עתניאל שנלר

>
דארין דניאל - עו"ד, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

פרץ סגל - עו"ד, ראש תחום חקיקה, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

תומר כרמי - עו"ד, משפטן, משרד המשפטים

בת-שבע שרמן-שני - עו"ד, יו"ר ארגון "יד לאשה"

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית, "נעמ"ת"

מיכל לאב-שורץ - עו"ד, ראש תחום חקיקה, מרכז רקמן באונ' בר אילן

בתיה כהנא דרור - מנהלת ארגון "מבוי סתום"

נתנאלה כהן - מתמחה, ארגון "מבוי סתום"

דבורה ליסי - מתמחה, ארגון "מבוי סתום"

ציפורת שימל - עו"ד, אמונה

גרמי שרון - עיתונאי

תמי סלע

דורית ואג

רונית יצחק
<הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 7) (הפעלת צו הגבלה), התשע"א-2011>

בוקר טוב. שנלר פה?

כן.

הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 7) (הפעלת צו הגבלה), חבר הכנסת עתניאל שנלר - - -

לא שומעים - - -

מי שלא שומע, לא צריך לשמוע. וחבר הכנסת זבולון אורלב. כולם שמעו זבולון אורלב? בסדר. כן, רבותי, צריך לגמור.

להציג מה השונה?

כן.

קודם כל, אגיד שההצעות מוזגו וגם אושר במליאה הפיצול של החלק שמדבר על המערכת של מעקב ופיקוח, אז כרגע זאת הצעה אחת. בעצם השינוי בעקבות הדיון הקודם, השינויים שהוכנסו לתוך הנוסח שהיה על האתר – עדיין יש פה נוסח שמבחין בין פסקי-דין של חיוב וכפייה לבין פסקי-דין של המלצה ולשון אחרת גם מבחינת המועדים, וגם מבחינת הצורה שבה הניסוח של הסמכויות של בית-הדין בדיון במובן הזה שפסק-דין שכופה או מחייב, הדיון בסידור הגט הוא לא יאוחר מ-45 ימים וזה לא השתנה, והדיון במתן צו הגבלה, אם לא סודר הגט, הוא 15 ימים לאחר מכן.
יש פה שינוי במועד לגבי פסקי-דין הפחות מחמירים של מצווה או לשון אחרת מ-105 ימים אחר כך זה ירד ל-90, ל-75 ימים פלוס 15 ימים בעצם, שזה בסך הכול 90 ימים, ועדיין הדיון מנוסח בצורה יותר רכה, כלומר, דיון מעקב שבו בית-הדין יהיה רשאי ליתן צו הגבלה. צריך אולי כן להדגיש שבשני המקרים הוא לא "מחויב" לתת צו הגבלה, בשני המקרים הוא "רשאי" לתת צו הגבלה, אבל המחויבות לדון במתן צו הגבלה, לכאורה, היא יותר חזקה בסוג הראשון של הדיונים, אם אפשר להסביר את זה ככה. זה שינוי אחד.

עניין אחר שעלה בדיון הקודם בעצם, זה בסעיף הערעור 4א שבו יש את סעיף קטן (ב) שאומר: "קיים בית הדין דיון כאמור בסעיף 4(א) ולא ניתן צו הגבלה", וההבהרה היא בעצם בהתאמה לסעיף 4: "בתוך עשרים ואחד ימים ממועד הדיון... יראו זאת כהחלטה שלא ליתן צו הגבלה ובעל דין רשאי לערער על ההחלטה כאמור בפני בית הדין הרבני הגדול", יש פה הצעה להאריך את התקופה "בתוך 60 ימים... מיום הדיון", ואז בעצם הדיון עולה לדרגה של בית הדין הרבני הגדול, "על הדיון בבית הדין הרבני הגדול יחולו ההוראות החלות על דיון במתן צו הגבלה ובלבד שדיוני המעקב כאמור בסעיף 4(ג1) יתקיימו בפני דיין של בית הדין הרבני הגדול". אלה השינויים שהיו הנוסח שדנו בו בישיבה הקודמת.

כן, פרץ מה אתה אומר? מה מפריע לך?

ראשית, העמדה שלנו וכמונו גם סבר מבקר המדינה שהנוסח הנוכחי של החוק, אני יכול לומר גם כמי שהיה אחראי לחקיקה, זה היה בשיתוף פעולה מלא של בתי-הדין הרבניים, שבית-הדין הרבני חייב לדון במתן צו הגבלה.

חייב לדון, הוא חייב לתת.

סליחה, חייב לתת צו הגבלה.

הוא חייב לתת צו הגבלה.

הוא חייב לתת צו הגבלה, זה נובע מהצירוף של שני הסעיפים – סעיף 1 וסעיף 4. המטרה של סעיף 1 אומר את המטרה של החוק, והמטרה של החוק היא להביא לכך שפסק-דין יקוים, ואם אין צו הגבלה ומשאירים את זה לרצונו של האיש בלי שפועלים נגדו, הרי למעשה פסק-הדין לא מקוים.
אולי כדי להבהיר את הדברים, הרי אם במדינה אחרת בית-משפט קובע שהאדם צריך להתגרש, די בהכרזה של בית-המשפט כדי שהוא יתגרש. פה אנחנו אומרים: צריך מעשה מצד הבעל, אבל כל עוד המעשה לא נעשה – זה לא הוצאה לפועל כפי שבדרך כלל חושבים, יש פה פסק-דין ואחר כך הולכים להוצאה לפועל כדי לגבות את הכסף, זה לא שבאים לגבות את הגט, כי בית-הדין למעשה לא אמר אלא דבר אחד: האיש, חובה עליו, מצווה עליו, וגם מצווה זה דבר לא פשוט למי שחי בעולמה של תורה.

אם תוגש עתירה נגד בית-הדין הרבני במקרה הזה שהוא לא כפה גט, אני מניח שהיועץ המשפטי לממשלה לא יגן עליהם.

אכן כך. להיפך, העמדה שלנו תהיה כפי שנקבעה בעקבות דוח המבקר - -

שמעתם?

- - שאכן נגיש - - -

מתי העתירה תוגש?

כשיגיע המקרה הנכון.

מה זה המקרה הנכון? אם בית-הדין לא כפה גט, זה המקרה הנכון.

המקרה הנכון הוא כאשר לא ניתנו סנקציות לפי החוק והפרשנות של היועץ המשפטי. זה המקרה, ברגע הזה אנחנו - - -

לפי הפרשנות - - -

אבל אני חושבת שזה לא מספק כרגע.

כן, לפי הפרשנות שלו יש הרבה מאוד מקרים.

בדיוק, לכן אני חושבת שזה לא מספק וכן צריך לעגן את זה בחוק בצורה מאוד ברורה, להגיד את זה.

טוב.

ברשותך, כלומר לעגן שיהיה מפורשות, זה הנוסח שיבהיר שזאת חובת בית-הדין, זאת הכוונה שלך?

כן.

אבל אולי רק להעיר הרי - -

שזה מטרת - - -

- - בסך הכול אמרת פה שעמדת הממשלה, איך שהצגת אותה, בכלל מתנגדת לכל שינוי בחוק בנוסח הקיים. עמדת ועדת השרים היתה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתנאי אחד.

בכפוף לתנאי שלא תהיה שום הבחנה בין פסק-דין מחייב, כופה, מצווה, ראוי או לשון אחרת.

כן, בסדר.

לא, בכפוף לזה כן תמכתם בשינויים שהוצעו בהצעת החוק.

כתוב בהחלטת ועדת השרים, מה שאתה אומר כרגע?

כן.

בהצעת החוק המקורית לא היו שינויים כמו שיש שינויים עכשיו - -

לא בעניין הזה, אבל כן היו שינויים במועדים.

- - היה שינויים רק במועדים, אז למועדים אנחנו לא התנגדנו, גם לא מתנגדים היום. אבל השינויים האחרים שהוסבו משנים לחלוטין את ההצעה, בוודאי שהחלטת ועדת השרים היא לא - - -

אני הצעתי הצעה לפתרון הבעיה הזו, שלא ליצור שינוי מהותי בכלל, הצעתי לפני הדיון בפני שר המשפטים - - -

בהחלטת ועדת השרים תמיכת הממשלה הותנתה בתנאי מפורש שלא יצומצם האמור בסעיף 1(ב) ש"אין נפקה מינה" לעניין מתן צווי הגבלה בין "לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת".

מה שאני הצעתי בשביל לפתור את הבעיה הזאת, ואני הולך כאן בעצם נגד ההבנות והסיכום שהיו, לגבי לשון אחרת שקיימת כאן, שבמקום שיהיה כתוב שבו יהיה "רשאי" ליתן צו הגבלה, אתמוך ברעיון שבו "יקיים" בית-הדין דיון על צו הגבלה. אומנם יהיה כתוב דיון מעקב ובו יקיים - - -

כשיש החלטה של ועדת שרים, אתה לא יכול להתנות עליה. אתה התחייבת ללכת לפי החלטה של ועדת שרים, אז או שאתה מקבל את זה או שאתה לא מקבל את זה. אתה לא מקבל את זה, אני מחזיר להם את זה לוועדת שרים.

מה זאת אומרת?

אתה שוכח, אני חבר קואליציה.

רגע, אני לא מבין לאן אתה מנסה לדחוף את זה עכשיו?

אני מנסה לדחוף את זה לכך שאין לך ברירה, ואין לזבולון ברירה, ואין לי ברירה אלא לקבל את התנאי הזה, שגם אם כתוב "כל דרך אחרת", זה יהיה מצב שחייבים לכפות גט. אתה אומר לי שהם לא יעשו את זה, אני מסכים אתך, אבל זה מה ש - - -

לא רק שלא יעשו - עד היום מסורבות הגט - -

עתני, למה אתה מתווכח אתי?

- - ממשיכות להיות מסורבות גט בגלל משרד המשפטים.

למה אתה מתווכח אתי? תגיד, אני עשיתי לך משהו?

למה שתעשה לי משהו?

תלך לוועדת השרים - אתה היית יכול להגיד כשהחוק שלך עלה שאתה לא מסכים לתנאים שלהם. אתם קודם מסכימים ואחר כך אתם באים אלי שאני אפר לכם התחייבויות.

לא, כי כשאני דיברתי עם שר המשפטים על הדבר – ואני אומר את זה לפרוטוקול – מספר פעמים על החוק הזה והסברתי לו את האילוצים של סך הכול המערכת, כולל בתי-הדין הרבניים, כולל הרבנים הראשיים, הוא לא העמיד את הדברים בצורה שמעמידים אותם כאן עכשיו. אני משתדל להיות בלשון מאוד רגישה ועדינה עכשיו.

עתני, אבל בלשון מאוד עדינה יש רק בעיה אחת, אתה יודע אני חדש יותר ממך פה, אתה יותר ותיק ממני.

ביומיים.

מה זה חשוב? גם ביומיים זה יותר ותיק ממני. אני רוצה רק להזכיר לך דבר אחד, שר המשפטים עלה על הדוכן, אחרי שאתה הצגת את החוק שלך, ואמר בתנאי שאל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ת, ואז יושב-ראש הישיבה פנה אליך ושאל אותך אם אתה מסכים לתנאים, ואמרת לו כן. עכשיו אתה אומר לי: רגע, אבל דיברתי עם שר המשפטים - - -

אז אני מציע דבר נושא פשוט, אתה כיושב-ראש הוועדה תצביע על מה שאתה חושב שנכון - להוריד, לא להוריד לאותו נוסח, אני אגיש הסתייגות שהיא תהיה הנוסח הזה - - -

אתה לא מבין שפה אורלב ואני נפיל לך את ההסתייגות.

למה? בשביל מה?

מה זה למה?

היא תעלה למליאה - -

שהיא תעלה למליאה.

- - והיא תיפול במליאה.

עזוב, מה אכפת לך? אם נצליח לשכנע את שר המשפטים שעד היום יש מסורבות גט בגלל העקשנות של משרד המשפטים - - -

אין מסורבות גט בגלל משרד המשפטים.

אין מסורבות גט בגלל משרד המשפטים.

רק בגלל משרד המשפטים. כך אני חושב, מה לעשות?

לא.

פרץ, למה אתה מתווכח? אתה לא מבין, בתי-הדין הרבניים לא דואגים לכך שיהיו, הארגונים לא דואגים לכך שיהיו - -

רק משרד המשפטים.

- - רק משרד המשפטים. אתה לא יודע את זה וזה המצב.

נכון, נכון.

אני מסכים אתך.

באמת ככה, אז ממה נפשך? אם שר המשפטים יסכים - - -

אני לא מבין, אז למה אתה מציע חוק כזה? תציע הצעת חוק לפרק את משרד המשפטים, נפתור את הבעיה.

זו הצעת חוק שראויה לדיון. אבל משום שאני חושב שהעקשנות הזאת אין לה שום דבר מהותי אלא נגד אנשים, פשוט זה עקשנות נגד אנשים, ואני אומר את זה גם בתקשורת אם צריך, כי זה פשוט עקשנות נגד אנשים. כי אם לא מבינים שבתי-הדין הרבניים צריכים את הפער הזה בגלל שאלות הלכתיות לשיטתם, גם אם ד"ר סגל חושב שהוא מבין בהלכה יותר טוב מכולם, אם לשיטתם הם צריכים את ההבחנה הזאת - - -

לא, אבל אני קודם כל מציע שאעצור את הישיבה ואני אדחה את המשך הדיון - -

לא, למה?

- - כדי שתוכל לדבר בתקשורת. לא, אתה לא מבין. מה, אתה מאיים עלי עם תקשורת? נו, באמת.

אוי, דודו, נו, באמת.

עתני, אני נורא אוהב את האיומים האלה, אני אדבר בתקשורת ואני אגיד בתקשורת. מה אכפת לי מה שתגיד בתקשורת.

דודו, נו, באמת. אני אומר דבר נורא פשוט, לשיטתי, אני מאמין בזה בכל לב, העקשנות של משרד המשפטים לא מקדמת את הפתרון. אני חושב שבית-הדין הרבני דרש את ההבחנה הזו וסיבותיו עמו והוא נימק את זה בהרבה ישיבות, בהרבה שעות, הסביר את הפערים האלה. העקשנות דווקא ככה או לא, היא לא מועילה לעניין, פשוט לא מועילה לעניין.
ניסיתי ללכת לקראתכם בניסוח שהתקרב מאוד-מאוד וכן להשאיר את ההבחנה, אבל לא המהותית אלא רק הסמנטית, אבל כנראה שהרצון לכופף גדול יותר מהרצון לחשוב, ואין לי יכולת להתמודד מול השכל של אנשים, מה אני יכול לעשות?

אפשר לנסות להציע הצעה שאולי היא איזושהי פשרה בין הגישות? אני לא יודעת מה תהיה עמדתכם.

אפשר, אדרבה.

מצד אחד, כן לקבוע סעיף 1 בדומה למה שקיים היום וללכת על ה-45 ימים שהוא חל על כל סוגי פסקי-הדין והוא נוקט באותה לשון שמתייחסת לדיון, אבל לומר שאם פסק-דין הוא לא מסוג חיוב כפייה, אז דיין של בית-הדין הרבני הגדול יכול לתת ארכה לקיום הדיון במתן צו ההגבלה.

אני אגיד לך מה הבעיה בכל הסעיף הזה בצד הארכה. המשמעות היא שכל פסק-דין, כל 45 יום יהיה דיון, זה טוב. אלא מאי, זה דורש לפנות לאוצר עכשיו ולבקש ממנו עוד חמישה-שישה הרכבים.

לא, לא בהכרח כל 45 יום יהיה דיון. קודם כל, יכול להיות - -

אבל הויכוח על הזמן היה בגלל זה.

- - שבאיזשהו שלב גם יינתן גט, ואז לא צריכים להמשיך לקיים כל הזמן דיוני מעקב, זה חלק מהרעיון.

אתה גם חבר הוועדה לבחירת דיינים - -

כן.

- - אז אתה תדאג לכך שזה - - -

אז אני אומר, אז אי-אפשר להרחיב?

ואם הרכב בית-הדין יודע שזה מקרה שבאמת רוצים לעודד שלום בית, אז הם יפנו לדיין של בית-הדין הרבני הגדול מראש ויגידו: אין טעם לקיים את הדיון במתן צו הגבלה במועד הזה, כי זה מקרה – הרי אנחנו יודעים גם שהרבה מהתיקים שבהם פסק-הדין ניתן בלשון אחרת או מצווה, זה לא מקרים שבאמת בית-הדין חושב שיש סיכוי לשלום בית. אם זה כן מקרה כזה, אז הוא יבקש את הארכה ולא יתקיים הדיון הראשון - - -

אתה לא צריך לדאוג, לא יהיו פסקי-דין כאלה. אין לך מה לדאוג.

זה מצד אחד שומר על המסגרת של סעיף 1 שמתייחס לכל פסקי-הדין, אבל נותן איזושהי הקלה אם זה פסק-דין - - -

תמי, תחזרי עוד פעם על ההצעה שלך.

הסעיף הבסיסי יהיה סעיף 4(א) כמו שעכשיו כתוב ב-4(א)(1), אבל הוא יתייחס לניתן פסק-דין, לא רק כופה ומחייב, ניתן פסק-דין, כמו באחד הנוסחים שהיו לנו קודם. ויש סעיף שיאמר שאם פסק-הדין אינו פסק-דין הכופה או מחייב את הצדדים להתגרש, אז דיין של בית-הדין הרבני הגדול יכול לתת ארכה לקיום הדיון במתן צו ההגבלה של 30 או 45 ימים, אם הוא סבור שיש סיכוי לשלום בית.

טוב.

האם צריך להוסיף את המלים: אם יש סיכוי לשלום בית?

לא.

מה אומר פרץ?

כשבית הדין כבר נותן פסק-דין זה כבר לא שלום בית, אין שום סיכוי לשלום בית אחרת בית-הדין לא היה נותן את פסק-הדין ולא היה אומר מצווה להתגרש או ראוי להתגרש וכדומה.

אבל זה מתייחס לטענה שהם צריכים יותר ימים בהמלצה.

שיהיה רשום שאם הוא סבור שיש סיכוי לשלום בית - - -

אני לא מבין. קודם כל, אין דבר כזה שבית-הדין לא סבור שיש סיכוי לשלום בית - -

אבל אין צורך להגיד שלום בית.

- - גם כשבאים לדבר ולסדר את הגט, אז בית-הדין עדיין סבור שיש מקום לשלום בית.

- - -

בית-הדין כל הזמן - - - שלום בית.

אחרת הם יאריכו כל הזמן.

אז הוא יגיד שיש סיכוי לשלום בית. ולמה דווקא שלום בית?

בסדר, אני תוך כדי מציעה, לא חייבים לכלול את הפסקה הזו. זה גם יעורר אולי יותר התנגדות אלא שהוא רשאי להאריך מטעמים שיירשמו.

הוא יהיה רשאי להאריך בעוד כך וכך.

אני חושבת שכן - -

ואז ההפרדה ממילא תתבטל בימים.

- - חשוב שיהיה כתוב שזה דווקא אם הוא סבור שיש סיכוי לשלום בית, ואז יש אפשרות לבחון את הסבירות של ההחלטה, האם זה החלטה סבירה או לא. צד שבפירוד שבע שנים, כבר אין פסק-דין לחיוב וכפייה, דיין בית-הדין הגדול מחליט לתת הארכה לדון בסנקציות כי יש סיכוי לשלום בית, אני חושבת שזה יהיה פסק-דין שהוא לחלוטין לא סביר ועל זה אפשר שתהיה ביקורת, אבל אם - - -

רגע, למה הוא לא סביר? מה, אחרי שבע שנים כבר נגמר הסיכוי לשלום בית? אני לא מבין על מה אתן מדברות, אני מצטער.

אפשר גם ללכת הפוך ולהגיד שהוא יכול לתת ארכה - - -

אני לא מסכימה, אני ממש לא מסכימה. אני חושבת שזה עלול לגרום למצבים שבית-הדין כל הזמן יכריז על שלום בית, וראו את המצבים של שבע שנים של פירוד - בית-הדין חושב שיש שלום בית.

זה נכון, בית-הדין כל הזמן יכריז על שלום בית, ובצדק, צריך תמיד לעשות שלום בית.

אבל זה מה שנראה בעיני בית-הדין.

הוא יאריך את זה סתם - - -

אבל זה בכל זאת דיין של בית-הדין הרבני הגדול.

אז מה, אבל את מעדיפה שהוא יוכל להאריך את זה בלי שום תירוץ?

לא, זה פעם אחת, הארכה של פעם אחת.

כן, עתני.

אני אציע את ההצעה הבאה, על מנת כן להגיע לידי הבנות - הדבר שהטריד מאוד את הרב הראשי, את הרב עמר, היתה האינטנסיביות שדורשת הרבה מאוד הרכבים. משום שהטענה שלכם זה השוויון בלשון ולא בפרוצדורה – אם אני מבין נכון את מה שעומד אחרי הדבר הזה, על אף שאני לא מקבל אותו – אם אנחנו ניקח את סעיף (א)(1) ובמקום 45 ימים בסעיף (א)(1) יהיה כתוב 75 ימים כמו שהוסכם בישיבה הקודמת על בסיס הנוסח הקיים, אני אציע שנסכים על הדבר הזה, זה בעצם התקפלות בפני ועדת שרים, אבל זה משאיר - - -

מה זה התקפלות בפני ועדת שרים? זה הסכמה שלך עם ועדת שרים, ריבונו של עולם, תעשה כמוני, תלמד - אני אף פעם לא מסכים לתנאים של ועדת שרים, תתנגדו.

טוב, בקדנציה הבאה.

זאת אומרת שזה יחול על כל סוגי פסקי-דין, אבל המועד יהיה 75 ימים.

כן, אבל יהיה כתוב: "ניתן פסק-דין הכופה או מחייב או כל לשון אחרת", זה יופיע בצורה הזאת. לא צריך לשנות את המהות, אבל חשוב "החיים והמוות ביד הלשון". זה חשוב שיהיה כתוב כך – דין הכופה או מחייב או כל לשון אחרת את הצדדים להתגרש, יקבע בית-הדין לא יאוחר מ-75 ימים מיום פסק-הדין, לא סודר הגט, יקיים בית-הדין תוך 15 יום צו הגבלה.

יופי.

עכשיו אני מבקש - - -

פרץ, מה דעתך?

לצערי, זה משנה את המצב החוקי הקיים היום, כי היום המצב - - -

זה מרע.

מרע אותו. אני באמת לא מבין. הרי החוק נחקק כדי שבית-הדין, אחרי שהוא פסק, והוא פסק שהוא הגיע למסקנה שאין סיכוי לשלום בית, והוא פסק שעל הצדדים מצווה להתגרש, פירושו של דבר מצווה. עכשיו בא החוק ואומר: כדי שהמצווה הזאת תתבצע בית-הדין צריך לתת צו הגבלה. עכשיו אנחנו באים ואומרים: לא, לא צריך לקיים את המצווה הזאת, זו מצווה שלא חייבים לקיים אותה, אומנם בית-הדין פסק אותה, אבל אם אדם רוצה יקיים, לא רוצה - לא יקיים אותה. זו המשמעות שאתה רוצה לתת לחוק?

בוא נאמר ככה, אם אתה אומר לי שבית הדין - -

לא הבנתי אף מלה ממה שאמרת.

- - קובע מצוות - מוטב שלא יקיימו אותם.

- - - אתם רוצים מועדים ארוכים? תעשו את זה מסידור הגט עד סנקציות, למה עד סידור הגט?

לא, זה פשוט מאריך את המועד של חיוב וכפייה.

אני לא מבין מה - אני לא מבין מה הם אומרים בכלל.

עתני, אתה לא מבין?

אני הסכמתי למה שהם רוצים - - -

רגע, אומרים לך ארגונים שאתה עושה להם נזק.

הם אמרו לי את זה כל הזמן, אני יודע את דעתם.

- - -

- - -

משום שהיום אין מסורבות גט והארגונים הגיעו להצלחות מפליגות, יוצאות מן הכלל, אין מסורבות גט, אז כל הכבוד, הצלחתם יפה מאוד. מה אתם רוצים לקדם עכשיו?

- - - אנחנו מנסים לקיים דיון, אני מנסה להבין, אני רוצה לשאול, למה המועד הארוך הוא מהחיוב ועד סידור הגט ולא - אם מדברים על מועדים - למה לא מסידור הגט ועד מתן הסנקציות? אם הוא חייב או כופים אותו לתת גט, צריך כמה שיותר מהר לקבוע - אולי הוא רוצה לתת גט? תקופה של 15 יום - - -

- - -

אני גם מסכים ללכת לקראתכם עם זה ולומר שמתן הגט יהיה תוך 45 יום, אבל מועד דיון על סנקציות יהיה - -

50 יום.

- - בתום אותם 90 יום - - -

לא, סך הכול יש 90 יום, תעשה את סידור הגט יותר מוקדם.

עצור, רגע, סליחה. פרץ, אני בדקתי עכשיו את החלטת ועדת השרים. אני תמיד אומר שחוק יסוד שקובע שהמשפט העברי הוא וכו' - לא מתממש, כי הם פשוט לא יודעים מה זה משפט עברי. גם ועדת השרים לא ידעה מה זה מצווה, היא לא חשבה על מצוות.

אתה אומר עכשיו לשון הרע.

אני לא אומר לשון הרע, אני אומר לשון הטוב. ועדת השרים אמרה ככה - - -

אני רוצה לדעת מי ישב באותו יום בראש הישיבה.

בדיון השתתפו השרים יעקב נאמן ומשולם נהרי.

- - -

ברגע שהשתתף שם משולם נהרי אתה מבין שלא הבינו מה זה מצוות. מחליטים בהתאם לסעיף 56 - -

לא, אבל נאמן כבר היה.

- - לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת עתניאל שנלר בכפוף לכך שלא יצומצם הקבוע בסעיף 1(ב) בחוק. 1(ב) בחוק זה רק נושא הלשון. הזמנים - אתה מתנה עכשיו תנאי חדש. אם נקבע 75 ימים זה מרע את המצב, אז מה?

אין לי בעיה. אם 75 יום כל פסקי-הדין אין לי בעיה.

כל פסקי-הדין.

זה מה שהוא אמר.

אם זה מה שרוצים - - -

כל פסקי-הדין בכל לשון.

- - -

לכן אני שאלתי את חבר הכנסת אם זה מה שהוא רוצה, לגרום לכך, להרע את המצב החוקי הקיים - -

זה מרע את המצב.

- - שיימשך יותר זמן העניין הזה - - -

הוא בטוח שהוא - - -

כן, אני רוצה להרע, אני רוצה שיהיו מסורבות גט, בסדר? אחרי ההצלחה המפליגה שלכם בחוק הקודם, אני רוצה להרע את המצב.

סליחה, זה לא חוק שלנו, עם כל הכבוד - - -

לא, פרץ, תעזוב, נו.

כן, אתה עבדת הרבה על החוק ההוא.

זבולון, מה אתה אומר?

אני קודם כל רוצה לשמוע את דעתם של ארגוני הנשים ואחרי זה אסדר את דעתי.

טוב.

אולי רק לפני כן, הכוונה שלנו שהנוסח הקיים של סעיף 4(א), כפי שהוא היום, שבית-הדין ידון במתן צו הגבלה ולא יהיה רשאי לדון ולא יהיה רשאי מעקב אלא יישאר כפי שהוא.

ידון.

זה הצעתי מקודם, כבר בתחילת הדיון הצעתי לכם את זה.

בסדר, נו, אז מוסכם, אל תאריך.

עוד לפני הדיון הצעתי לך את זה.

מה דעתכם?

יש פה נציגויות מכמה ארגוני נשים, אני חושבת שכל ארגון מייצג עמדה אחרת. אני מייצגת את ארגון - - -

לא, כל ארגון מייצג נשים אחרות.

נכון, אנחנו מייצגות נשים מסורבות גט בכל הארץ, בסניפים גם בצפון וגם במרכז, ירושלים והדרום, ומהניסיון שלנו, אני רוצה לשאול, אני מבינה שהמועדים מוארכים, עד היום המועדים נקבעו לעניין הסנקציות - כמה ימים מיום שלא סודר גט ידונו בסנקציות, למה מאריכים את המועד - אם צריך 90 יום, נגיד יהיו 90 יום, אבל למה להאריך את המועד עד סידור הגט?

אני מסכים אתך, יהיה עד סידור הגט 45 יום, כמו שאמרנו, ועד הסנקציות עוד 45 יום.

50 יום, עוד 40 יום.

מצוין.

ואז הגענו למה שהנהלת בתי-הדין הרבניים ביקשה. מצד שני לא הארכנו את המועד, אדרבה, אני אתך.

והנהלת בתי-הדין מסכימה לזה? זו הנקודה הרי שעומדת פה.

לא, יש לך טעות.

לא, בתיה זו לא הנקודה שעומדת כאן.

את מייצגת את הנהלת בתי-הדין?

התשובה היא כן.

לא חשוב מה אומרת ארגוני הנשים, זה רק חשוב לעתני ולזבולון, לא חשוב מה אומרת הנהלת בתי-הדין, לא חשוב כל הדברים האלה, מה שחשוב זה דבר אחד, מה פרץ מסכים ועל זה אני מצביע.

כן.

החלטת ועדת שרים ביקשה אומנם לא לצמצם את סעיף 1(ב), אבל כמו שאני מבינה את החלטת ועדת שרים, המשמעות העמוקה של ההחלטה היא לא ליצור נזק, לא להרע את המצב הקיים.

אין שום משמעות עמוקה בהחלטה של ועדת שרים.

כנראה אני נותנת יותר קרדיט להחלטת ועדת שרים מאשר ליושב-הראש, אבל כיום החוק אומר שיש לדון בצו הגבלה תוך 30 יום. אני לא רואה סיבה לדון במצב של מסורבת גט, מצב שבני הזוג הגיעו לבית-הדין ורוצים להתגרש, לפחות אחד מהם רוצה להתגרש, למשוך את זה על פני זמן בלתי מוגבל.

לא אומרים בלתי מוגבל.

טוב, בסדר - - -

ברגע שיש קביעה לגט, אין שום סיבה - - -

אי-אפשר לחזור על הטענות האלה עוד פעם, פעם רביעית חוזרים על אותו - - -

אז בוא נקבע סידור גט תוך 15 יום.

מה הרציונל בלהאריך את המועד שקבוע היום? מה הרציונל? אנחנו מנסים להבין.

אנחנו כאן דיון רביעי שואלים אותן שאלות עם אותן תשובות.

אני אגיד לך מה הרציונל. הרציונל הוא דבר נורא פשוט. רבותי, אתם בוועדת השרים ובמשרד המשפטים תומכים בחוק בתנאים אל"ף, בי"ת, גימ"ל, אבל יש גם קואליציה ויש פה גם חברי כנסת שלא מקבלים את כל החלטות ועדת השרים, ואז צריך לדון עם בתי-הדין הרבניים ועם הרבנים הראשיים. ושנלר, זה מה שהוא עשה, הוא התאמץ ועבד ורץ אתם כדי להגיע אתם להסכמות, כדי שהם לא יבואו מחר ויגידו: טוב, בסדר, אנחנו מתנגדים לחוק הזה והנהלת הקואליציה, תתמודדו.

גם סיכון שהם לא יגיעו לפה?

אנחנו דנים יומיום עם בתי-הדין. בעניין הזה יכלו לבוא לדון אתנו - - -

פרץ, "מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ", בסדר, אנחנו יודעים, אתם הכול יכולים.

לא אמרנו שאנחנו יכולים, אבל הוא מדבר אתנו.

בסדר, אומר שנלר: זה מה שאני יכול להגיע.

מה שאני מנסה לחדד את הנקודה שבעצם כל הצעת החוק הזאת מבחינתנו, בטוח שגם מבחינתכם, אנחנו רוצים לראות איך אנחנו מיטיבים עם הציבור. ומה שאני מנסה להבין, איך תוספת של הימים - - -

מה זה מיטיבים?

החלטת ועדת השרים רק תזיק לציבור, שלא יהיה לך שום ספק, לא תהיה החלטה – תגידו, אני לא מבין, אני לא מכיר את בתי-הדין, או אתם לא מכירים את בתי-הדין? לא תינתן החלטה בלשון אחרת וכל ההחלטות מעכשיו יהיו או חיוב או כפייה ואם לא, לא יהיו החלטות.

מה השתנה עכשיו ממה שהיה עד היום מיום שנחקק החוק? מה השתנה?

אתה מגביל אותם בזמנים, אתה מטיל עליהם - - -

גם החוק היום – מבקר המדינה הרי קבע שהם לא מקיימים את הזמנים.

- - -

מבקר המדינה קבע, אז הם מאוד התרגשו מזה.

רגע, ומה קרה מאז?

יכול להיות שכשקובעים 30 - - -

אז מבקר המדינה יגיד במקום אחרי 30 יום, הוא יגיד את זה אחרי 90 יום.

- - -

הרי ראינו שיש 1.5% של שימוש בסנקציות.

אבל יכול להיות שכשקובעים 30 יום ממתן פסק-הדין, אז זה באמת מנותק מהאפשריות הריאליות ויש פה משהו שהוא קצת יותר ריאלי וחוץ מזה יש פה תוספת של דיוני מעקב - - -

היה פסק-דין, מה אפשר יותר מאשר פסק-דין – תמי, אין שום אפשרויות, יש 50 יום - - -

אין שום בעיה לקבוע סידור גט במועד קבוע, זה בסך הכול להביא את - - -

לא מדברים היום על סידור גט, היום החוק מדבר על דיון במתן צו הגבלה ופה באמת עושים את ההפרדה הזאת.

רבותי, תודה.

הרי סידור גט זה התוצאה של פסק-הדין, אין משהו אחר.

בסדר, אבל קובעים לו דיון, זה לא באותו מועד שניתן פסק-הדין.

אז קובעים אתו, הפעולה הפיזית של לתת את הגט אין בזה שום דבר.

הרציונל הוא לשקף קצת יותר אולי את המציאות שהיא גם ריאלית, לא בטוח, אבל יכול להיות שכן, וגם לקבוע דיוני מעקב שהם אמורים לחול - - -

תמי, אם בשביל סידור הגט - - -

שנייה, פרץ, עד שיינתן בסופו של דבר הגט, כלומר, זה לא רק דיון אחד ומתן צו הגבלה.

תמי, יש לי בעשר ישיבה אחרת, אני רוצה לגמור.

אני יודעת.

רבותי היקרים, תמי, תקריאי בבקשה את ההצעה שאת מציעה.

אנחנו מוכנים - - -

ההצעה שעלתה פה היא שבסעיף 4(א) יאמר: ניתן פסק-דין הכופה או מחייב או בלשון של מצווה או לשון אחרת, כלומר ניקח בעצם את מה שהיום יש בהגדרה של פסק-דין, יקבע בית-הדין הרבני מועד לסידור גט לא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן פסק-הדין, לא סודר הגט, יקיים בית-הדין בתוך 45 ימים מאותו מועד דיון במתן צו הגבלה. פסקה 2 תימחק.

כמה אמרת? יקיים בית-הדין בתוך?

45 יום.

45 פלוס 45, כלומר הדיון במתן צו ההגבלה עצמו יהיה ב - -

שלושה חודשים אחרי.

- - אחרי 90 ימים ממועד מתן פסק-הדין, אם לא סודר הגט, זאת המשמעות.

במקום חודשיים, זה אחרי שלושה חודשים.

ובעצם הדברים האחרים נשארים כפי שהם בנוסח, אין בהם שינוי.

רק שינית שינוי קטן, הארכת את המועד, נניח אם צריך יותר זמן בשביל לסדר את הגט, 30 יום לא מספיק לסדר את הגט? 45 יום? אבל מה שהנוסח הנוכחי של החוק אומר: ידון במתן צו ההגבלה, ואת אומרת: יקיים בית-הדין - - -

ידון.

יקיים דיון במתן צו הגבלה.

יקיים, אני אומר עוד פעם - - -

מה ההבדל בין ידון ויקיים דיון?

אנחנו פירשנו את המילה: ידון, פירושו של דבר שהוא חייב לקיים דיון.

אין בעיה, ידון - - -

יקיים דיון.

לא, תשאירי: ידון.

ידון, שיהיה באותו נוסח.

אם את רוצה שיהיה – כלומר, המשמעות של הדבר היא למעשה הארכת המועדים.

אז ידון בית-הדין בתוך 45 ימים מאותו מועד במתן צו הגבלה.

- - -

לא, אבל אז גם יפרשו את זה כרשאי.

בדיוק, הם ממילא מפרשים את זה כרשאי, לא משנה מה יהיה כתוב.

הם יפרשו את זה - - -

- - -

צריך לשון יותר חזקה.

- - -

אני לא אכתוב: נקבע סנקציה, חבל.

לא יקבע, ידון, אבל יקיים את הדיון. יקיים דיון אחרת - - -

רגע, אני רוצה להבין, גם זה בוועדת שרים כתוב?

לא. עכשיו אתה בבעיה לא עם משרד המשפטים.

אלא עם יושב-ראש הוועדה.

לא, מה פתאום יושב-ראש הוועדה? יושב-ראש הוועדה מוכן להצביע. עם ארגוני הנשים.

טוב.

זה אין לך בעיה. אז תגיד לאורלב שיגמור את השידור שלו, כי אני הולך להצביע.

לא, מה הבעיה עם ארגוני הנשים? מה הבעיה? אני לא מבין. כתוב: יקיים בית-הדין. למה - - -

מתי הסתייגות?

אתה רוצה להסתייג ממשהו?

כן.

אחרי שאנחנו נצביע.

קודם כל נצביע ואז תסתייג. קודם כל נצביע.

זה אותו - יקיים דיון - - -

אז הוא רוצה ידונו, אני אעשה - תשאירי ידונו.

- - -

- - - גם אם יהיה כתוב: בית-הדין חייב לדון הרי לא ידונו.

גם אם יהיה כתוב ליתן צו הגבלה הם לא - - -

- - -

לא יהיה כתוב חייב.

יפרשו את זה אחרת.

אפשר להגיד יקיים דיון ובו ידון במתן צו הגבלה.

רבותי, אין בעיה. אתם יודעים מה, הנה תמי כבר דואגת לנשים יקיים דיון - - -

יקיים דיון ובו ידון במתן צו הגבלה. שומר על הנוסח.

כן.

מצוין, גמרנו - - -

אני מבקש על הרקע הזה - - -

פרץ, מה אתה עושה לי לא עם הראש? יקיים דיון ובו ידון ויחליט וייתן פסק-דין תוך כך וכך זמן, עזוב, יש לך חוק, שום דבר לא יקוים.

תגיד לי, אתה גם תתמוך בי כשאני אעשה את אותו חוק לגבי בית-משפט אזרחי?

לא.

בוודאי שלא.

בוודאי שלא, אני גם לא אתן לך להעביר אותו.

אם אפשר לרמוס את בתי-הדין בכל מקום, למה לא לעשות את זה?

יש משפט אזרחי, להוציא לפועל את פסק-דין - - -

תמי, אני מבקש להגיש הסתייגות ואני רוצה את הנוסח הזה.

רגע, אתה רוצה להגיש הסתייגות?

על המלה הזאת: יקיים או ידון.

למה?

למה לא?

אין בעיה. תגיש הסתייגות.

- - -

חבר'ה, עזבו, תן לו שיגיש גם הוא הסתייגות. אין בעיה. הבעיה שלך, אתה יודע מה יהיה, אנחנו נעלה את ההסתייגות שלך למליאה ושם כולנו נצביע בעדך והחוק יחזור הנה והוא לא יעבור.

רגע, את יכולה שוב לתת את המשפט מה שזה יהיה?

תציעי עוד פעם את הנוסח ועליו אני מצביע.

סעיף קטן (א) יאמר: ניתן פסק-דין בלשון של כפייה, חובה, מצווה, הצעה, או לשון אחרת - - -

לא צריך לחזור על זה, כי פסק-דין בכל החוק הוא הרי מוגדר בסעיף 1.

בסדר, אבל זאת ההצעה שלי, אם תחליטו אחרת, ההצעה של חבר הכנסת שנלר היתה לשמור על כל הלשונות בסעיף - - -

בסדר, זה קיים בהגדרה בתוך החוק.

אני יודעת שזה קיים, אבל אני אומרת פסק-דין, אז עוד פעם נשמע אותו, מבחינת ניסוח עדיף להגיד פסק-דין, אבל - - -

כל החוק הזה, זה לתקן משהו שלא צריך תיקון, אז להוסיף גם את זה.

זה בסדר לחזור על ה - - -

ניתן פסק-דין. יקבע בית-הדין הרבני מועד לסידור הגט לא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן פסק-הדין, לא סודר הגט, יקיים בית-הדין בתוך 45 ימים דיון ובו ידון במתן צו הגבלה.

שוב, אני אומר עוד פעם, אני מבקש לשמור על הנוסח הנוכחי, 45 יום לסידור הגט ועוד 45 יום ובסופם יהיה הנוסח הקיים: ידון במתן צו הגבלה. הנוסח הקיים, אז 90 נתנו, זה פעל לטובת הנשים?

טוענים כאן שאת המלים: ידון במתן צו הגבלה היום בתי-הדין מפרשים כ"רשאי".

יש הבדל, יש חוות דעת שלנו, של היועץ המשפטי לממשלה.

ומצד שני יש חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה שמחייבת אותם.

בסדר, אבל למה לא להבהיר פה שאין פה שיקול דעת לקיים את הדיון או לא לקיים את הדיון.

לא צריך להבהיר.

זה לא שאלה של לקיים את הדיון.

תמי, זה לא לקיים את הדיון.

אני חושבת - - -

למרות חוות הדעת שלכם, אין דיונים בסנקציות.

תמי, עזבי, הם מנסים להכריח את בתי-הדין לדון. רבותי, תנו להם להכריח את בתי-הדין לדון.

אני רוצה אולי להבהיר את הדברים כאחת שאין לה עמדה בעניין. אם אנחנו נשנה את הנוסח מ"ידון" ל"יקיים דיון" לפי עמדת משרד המשפטים, אנחנו כביכול אומרים שנוסח הקיים הוא לא מספיק, ועמדת משרד המשפטים היא שהנוסח הקיים הוא מספיק.

מספיק.

אבל הוא גם ככה משתנה.

לדידי, לא הנוסח הקיים ולא הנוסח החדש משנה - -

נכון.

- - גם אם יהיה כתוב יקיים דיון, גם אם יהיה כתוב חייבים לקיים דיון, זה לא יהיה משנה, אז אתם יכולים לבחור איזה נוסח שאתם רוצים.

נכון.

לדידם - - -

זה לא יקיים דיון, זה יכריח גם במצווה והרווחנו פה את המצווה והמלצה - - -

זה לא יכריח אף אחד, הם יפרשו את זה - - -

הרווחנו דיון בסנקציות במצווה והמלצה.

ממש.

רבותי, תודה רבה. רבותי, תקריאי את הנוסח.

אמרתי, יקיים דיון ובו ידון במצב צו הגבלה. אני חושבת שזה עונה על שני דברים, גם שומר על הנוסח - - -

מצוין.

- - -

רגע, סליחה, די. חבר הכנסת מיכאלי.

אני מבקש הסתייגות, להשאיר את הנוסח כפי שהוא כתוב פה בלי שום תיקון.

איזה נוסח?

גם 30 יום וגם ידון?

כן.

1 ו-2.

1 ו-2, מה שהקראת קודם.

לא, 2 יורד.

הבנתי, אתה אומר: לא לנסח. מצוין. טוב, בסדר.

2 נמחק גם ככה. לא לתקן את סעיף 4.

מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת מיכאלי?

הצבעה

בעד – 2

נגד – 3

נמנעים – אין

ההסתייגות של חבר הכנסת מיכאלי לא נתקבלה.

בעד – 2, נגד – 3. ההסתייגות תעלה למליאה. אתה רצית גם להסתייג ממשהו? מי בעד הסעיף כפי שהוצע כאן?

רגע, מה ההסתייגות שלך?

הסתייגויות דיבור אני רוצה.

יש לך רשות דיבור ממילא כיוזם.

רגע, אתם תצביעו נגד?

לא, אני כבול להסתייגות.

הם לא יצביעו נגד.

אפשר להקריא את הנוסח עוד הפעם?

אב בית-הדין לא נמצא פה, אני גם לא חושב, עם כל הכבוד לשר המשפטים - - -

בית-הדין הוזמנו, הם כבר ישבו על זה 20 פעם ונמצא פה משרד המשפטים שמייצג גם את בתי-הדין הרבניים.

אני לא רואה את ה - - -

על מנת להעביר לפרוטוקול לגבי ההערה שלו, רוצה להבהיר לו משהו לפרוטוקול.

"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ודאי שאין למישהו פשוט אם לא רואה את הדיין לפניו.

הבנתי.

זה פרשנות שאין - - -

- - -

זה פרשנות עמוקה מדי, היא לא נמצאת בבתי-הדין.

- - - מילא דיין, אבל אני יכול כשאני לא רואה את הדיין? איך אני יכול - - -

מישהו מכם מוכן ללכת? אני לא רוצה להצביע בעד החוק הזה, אבל אני גם לא רוצה לתת לכם להפיל אותו. זה חוק רע.

הוא לא מצביע.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר הערה.

אם אתה חושב שזה חוק רע, אז אפשר להצביע נגד.

אני חושב שזה חוק רע.

אפשר להתנגד.

אני רוצה להעיר הערה, היא לא הערה של חבר הכנסת אורי מקלב, שלא יובן לא נכון. סעיף 4 וסעיף 1 ו-2 זה בדיוק הנוסח שסוכם בהסכמה עם הנהלת בתי-הדין, מנהל בתי-הדין, הרב עמר, היועץ המשפטי לממשלה, אני אומר את זה כי אני רוצה שנדע שזאת היתה ההסכמה יחד אתם. זהו.

טוב, אוקיי. פרץ, אפשר להצביע? מקובל עליך?

איפה הצעת החוק?

כן, אני יודע מה אתה רוצה. ידון - - -

הנוסח הזה יישאר ידון? כלומר, מה שאמרת - - -

לא, הנוסח יהיה כמו שהקריאה תמי.

יקיים דיון ובו ידון על מתן צו הגבלה.

- - -

את בעצם - - - חוות הדעת שלנו, את משנה לנו את חוות הדעת שנתנו - - -

אנחנו - - -

פרץ, אתה יכול גם כן להסתייג. השר יגיש הסתייגות ויכתוב שהוא רוצה רק - - -

הרבה פעמים משנים נוסח ואומרים שזה הבהרה למען ה - - -

כן, אבל זה הרעה מהמצב שהיה היום לאחר חוות הדעת שלנו.

- - -

דודו, אתה מצביע סעיף-סעיף?

אני לא מצביע סעיף-סעיף.

אתה מצביע על החוק.

אתה מצביע על החוק.

אבל עכשיו יהיה להם פחות במה להתלות.

היה ויכוח על הפסיקים על חוות הדעת.

רבותי היקרים, מי בעד הצעת החוק בנוסח כפי - - -

בכפוף להסתייגות שלי.

הכול בכפוף להסתייגות שלך שתעלה במליאה ותיפול גם שם.

יש זמן להסתייגויות דיבור?

רשות דיבור, תקבלו רשות דיבור.

תקבל רשות דיבור, תקבל מה שאתה רוצה.

אני רוצה 15 דקות.

15 דקות?

אין לך 15 דקות.

הסתייגות דיבור.

זה שלוש דקות. אין דבר כזה כבר.

אין כבר הסתייגויות דיבור. לך יש שתי אופציות, אחת אחרי ההצבעה לדבר - - -

תגידי, סליחה, עכשיו את נותנת לו שיעורים בתקנון? שיבוא אחרי ה - - -

- - -

אתה יכול לקבל רשות דיבור שלוש דקות.

מאה אחוזים. יש לי אז עוד משהו לומר, לא רק שלוש דקות, איך אני עושה זה?

לא, יש לך - - -

אחרי שיגמר הדיון ויעבירו את החוק – אם החוק יעבור בשנייה ושלישית, אתה תוכל להגיד עוד פעם תודה רבה.

לא, זה לא מספק אותי.

זה לא מספק אותך.

אז אני חייב לעשות איזה שינוי?

היושב-ראש יוכל לתת לך להציג את זה.

אם אין לך הסתייגויות - - - לא רשות דיבור אלא שלוש הסתייגויות דיבור.

לא, הוא לא חבר ועדה.

מי לא חבר ועדה?

עתני.

איך הוא הצביע קודם?

אבל הוא לא יכול להציג את החוק במליאה.

אפשר להגיד לפרוטוקול.

תמי, את יכולה לרשום לו הסתייגויות ממש, שהוא יבקש להוריד אותם אחרי שהוא ידבר.

לא, לא צריך להגזים, תפסיקי לרשום לי הסתייגויות.

פעם ההצבעות שלהם היו על חשבון מישהו אחר.

אבל צריך להגיד את זה, את צריכה להגיד - - - שהוא במקום מישהו אחר והוא לא חבר ועדה.

הם כל הזמן על חשבון מישהו אחר, עתני הוא במקום מולה ואורלב הוא במקום אורבך.

כל הכבוד.

סליחה רגע, אדוני, אני קורא את הנוסח של הצעת החוק כפי שהיא רשומה בכחול, ואני לא רואה שום סיבה שלא נשאיר את הנוסח כמות שהוא.

אמרת את זה כבר שש פעמים בערך, שאתה לא רואה שום סיבה, ואני כן רואה סיבה, לפחות אחרים רואים פה סיבה, תיכף נראה מה יהיה בהצבעה. יכול להיות שבהצבעה אתה תראה שאתה שכנעת את כולם. רבותי, מי בעד?

אז אפשר רק להקריא את הנוסח לפני כן, שנדע במה מדובר?

ודאי, הקראנו את זה כבר כמה פעמים.

היא הקריאה את זה כבר שלוש פעמים.

בעניינים האחרים אין שינוי לעומת הנוסח, קראתי קודם את הסעיפים. השינוי היחיד הוא בסעיף 4 סעיף קטן (א) שבו במקום שיש כרגע פסקאות 1 ו-2, תהיה רק פסקה 1, 2 תימחק, בעצם לא יהיו פסקאות, והיא תאמר: ניתן פסק-דין, יקבע בית-הדין הרבני מועד לסידור גט לא יאוחר מ-45 ימים ממתן פסק-הדין, לא סודר הגט, יקיים בית-הדין בתוך 45 ימים דיון ובו ידון במתן צו הגבלה.

זה שינוי מנוסח החוק.

ומה עם ליידע את הצדדים בדבר סמכותו - - -

בסדר, זה שינוי, אנחנו יודעים שזה שינוי.

הדברים האחרים - - -

- - -

סעיף 3 נשאר?

כן, בית-הדין – זה פשוט יתווסף לאותה - - -

מה עם 4 (א) לגבי הערעור?

כל זה נשאר.

לא, הוספתם פה חלק שלם ויש 30, 60 - - -

נכון, הקראתי את ה-60 כשהקראתי קודם זה היה 60, זה המקום היחיד שיש.

רבותי, אני עובר להצבעה. לפני שמצביעים - - - רגע, סליחה, זה לא בית-דין רבני, אני מבקש להיות בשקט. אז מה אתה רוצה?

אני מצביע אתו.

אתה מבקש רוויזיה?

מסוכם, שלא יהיה לי - - -

כן.

הוא רוצה רוויזיה על ההסתייגות.

אני מבקש רוויזיה על ההסתייגות, כי אני רוצה לחזור בי ולהצטרף להסתייגות של מיכאלי.

תצביעו על הרוויזיה.

אבל אז אנחנו צריכים חצי שעה.

רגע, ההסתייגות של מיכאלי זה בעצם מה שפרץ צועק כל הזמן.

נכון, זה בדיוק מה שפרץ - - -

הבנתי, אוקיי, בסדר, אתה רוצה לחזור למה שקיים.

לא לתקן - - -

נשאר 30 יום ונשאר ידון.

אני לא יודע אם הנוסח הזה תואם לנוסח של פרץ.

למה רוויזיה?

לא צריך לחכות.

אני כן צריך לחכות.

למה?

זה התקנון.

למה רוויזיה? הוא לא יכול להצטרף?

אני הצבעתי כבר, אז הוא לא יכול להצטרף. אחרי שאני מצביע אי-אפשר להצטרף להצבעות.

לא להצבעות, לצרף את שמו להסתייגות, מה הבעיה? בשביל צריכים הצבעה?

אני רוצה להצטרף להסתייגות הזאת.

הוא רוצה להצטרף והוא רוצה להצביע על זה.

הוא לא רוצה להצביע.

אתה יודע מה? נעשה אחרת. אתה תציע את אותה הסתייגות ונצביע על ההסתייגות שלך.

אוקיי, בסדר.

אז גם אתה מציע לא לתקן את סעיף 4, לא לגעת. נשאר 30 יום, נשאר ידון.

בדף הלבן, לא בדף הכחול.

בדף הלבן, בנוסח הזה.

אה, את שתי הפסקאות, זה מה - - -

לא הובן ככה.

זאת אומרת, להשאיר את שתי הפסקאות.

בדף הלבן.

בסדר גמור. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – 2

נגד – 2

נמנעים – אין

ההסתייגות של ח"כ עתניאל שנלר לא נתקבלה.

2 – בעד ההסתייגות, 2 – נגד ההסתייגות. ההסתייגות נפלה, תעלה למליאה. עכשיו אני מצביע על הסעיף כמות שהוא.

על החוק.

על החוק.

על הסעיף של תמי, שתמי הקריאה?

כן.

מי הצעת החוק? מי נגד?
הצבעה
בעד – 2
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 7) (הפעלת צו הגבלה), התשע"א-2011, נתקבלה.

תודה, בעד – 2, נגד – 1. 2 נגד 1, הצעת החוק תעלה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.

אני מבקש לתת לנו הזדמנות לבקש משר המשפטים להגיש בקשה לרוויזיה - -

לרוויזיה על מה?

- - -

- - על הנוסח הנוכחי שתמי הקריאה, הוא לדעתנו מנוגד להצעת החוק כפי שהיא היתה ובמצב הנוכחי - - -

איזה עניין? ש"יתקיים דיון" ו"ידון"?

אין בעיה - - -

אני יכול דקה אחת לקבל הסבר.

מה שאני אומר, אם חבר הכנסת אורלב היה מציע את הנוסח שלו לא היתה לי בעיה, הרי אנחנו דנים רק בהצעה של שנלר, לא בהצעת החוק של אורלב.

לא, הם מאוחדים, זה אותה הצעה עכשיו.

אז אני מבין שחבר הכנסת אורלב הצטרף לנוסח של חבר הכנסת שנלר? זאת הכוונה?

כן.

לא, חלק ממנה.

חלק ממנה, סעיף 1 יצא החוצה, בחלק הזה.

כי בנוסח של חבר הכנסת אורלב כפי שהיה היינו יכולים לתמוך. אני מבין שהנוסח הזה ירד, לכן אנחנו מבקשים - - -

שר המשפטים רשאי להגיש תוך 48 שעות הסתייגות בכתב ואני אצביע על ההסתייגות, מה תגיד ההסתייגות שלכם?

להחזיר את זה ל"ידון"?

כפי שאמרתי, אנחנו נבקש משר המשפטים בקשה לרוויזיה.

רוויזיה או שאתם רוצים הסתייגות?

רוויזיה או הסתייגות?

רוויזיה.

רוויזיה על מה?

על הנוסח הזה שאיננו תואם את הצעת החוק - - -

אז זה הסתייגות, זה לא רוויזיה.

הסתייגות.

הסתייגות. אז תגיד לי מה ההסתייגות.

ההסתייגות היא להישאר בנוסח הנוכחי של החוק כפי ש - - -

לא לחוקק.

לא לחוקק.

רגע, רק בעניין ה"ידון" ו"יקיים דיון", זה העניין היחיד? רק בעניין ה"ידון" ו"יקיים דיון".

- - -

כמו בקריאה הראשונה - - -

מה שהיה בקריאה הראשונה הוא רוצה. בסדר, רבותי.

כמו בקריאה הראשונה, הנוסח כמו שהיה בקריאה הראשונה.

טוב, 48 שעות. מי בעד ההסתייגות של שר המשפטים?

שר המשפטים עוד לא הגיש.

אם הם ירצו להגיש אותה הוא יביא מכתב, הוא יכול להעלות את זה להצבעה.

עזוב, אני רוצה להצביע, אחרת אני אצטרך לחכות מי יודע עד מתי. מי בעד ההסתייגות של שר המשפטים?

כלומר שבמקום "יקיים דיון" יהיה כתוב "ידון במתן צו הגבלה".

הנוסח הנוכחי של החוק כפי שהיה בהצעת החוק? זה היה הנוסח גם של חבר הכנסת שנלר וגם חבר הכנסת אורלב.

לא. היו שם הרבה דברים. לא לגבי המועדים אתם מתכוונים. אני רוצה לדייק שהם ידעו על מה הם מצביעים. רק לגבי העניין של "יקיים דיון" לעומת "ידון במתן צו הגבלה"?

אם אנחנו כבר נגיש, אז גם את המועדים, חבל על הסתם - - -

אין שום בעיה.

לא, אז אתם צריכים להגיד על מה - -

סתם להרע את המצב, סתם לפגוע ב - - -

- - מה, 30 יום? איזה מועדים? אז תגידו מה ההסתייגות, הם צריכים לדעת על מה הם מצביעים, 30 יום?

מבחינת המועדים אין שום סיבה שבעולם להרע מהמצב הקיים.

אתה מסכים להוסיף תקציב להנהלת בתי-הדין להוסיף עוד שמונה שופטים?

הוא מציע הסתייגות שלא לתקן - לא את סעיף 4 ולא את כל הדברים האלה.

לא לחוקק את החוק, הבנתי.

לחוקק את החוק כמו שהוא בנוסח הכחול שלו, זה מה שהוא רוצה.

אוקיי.

רבותי, אין שום בעיה.

בנוסח הכחול יש לי שתי הצעות, יש לי שנלר, יש לי אורלב, אני לא יכולה להגיד את זה ככה. יש לי בעיה, אני לא יודעת לאיזה נוסח מצביעים. הכוונה היא לא לתקן את 4 הקיים בחוק היום? זאת ההסתייגות שלכם? שנשאר 30 יום ונשאר ידון במתן צו הגבלה או משהו אחר?

לא, לחזור לכחול.

אין לנו בעיה שיהיה תיקון כמו הנוסח שהיה בקריאה ראשונה.

תגידו מה הנוסח שאתם רוצים שיצביעו עליו. איזה? יש שתי הצעות, יש אורלב ויש שנלר בקריאה ראשונה.

אני מבין שההצעה של חבר הכנסת אורלב נפלה.

לא, הם מוזגו והם הצעה אחת.

אבל איזה נוסח היום עומד לדיון?

הנוסח שעומד לדיון זה השנייה, השלישית שעומד.

ממוזג.

אין, מיזגנו אותם.

לא, אתה צריך להגיד מה הנוסח שאתם רוצים שהם יצביעו עליו. אי-אפשר להגיד: להפנות לקריאה ראשונה.

הנוסח כמו בהצעת החוק של חבר הכנסת אורלב מקובל עלינו לחלוטין.

אבל זה לא עומד להצבעה.

בסדר, אף אחד לא מתנגד לו.

סליחה, רבותי, אני לא מבין, מה אתם רוצים? אנחנו נפיל עכשיו את ההסתייגות של השר, ואני מבטיח לכם רק דבר אחד, הוא לא יגיש הסתייגות.

בנוסח שחבר הכנסת אורלב הגיש, הצעת החוק המקורית, זה דיון בצו הגבלה של 30 יום.

בנוסח של חבר הכנסת אורלב כפי שהיה בקריאה הראשונה.

של סעיף 4.

מי בעד ההסתייגות של שר המשפטים?

רק תגיד מה הנוסח של אורלב.

הכחול.

לא משנה, זה הכחול.

מה זה חשוב? אתה בעד ההסתייגות?

בנוסח של חבר הכנסת אורלב, כשהוא הגיש את הצעת החוק המקורית זה דיון בצו ההגבלה ל-30 יום מיום מתן פסק-הדין.

רבותי, אני רוצה להצביע. מי בעד ההסתייגות של שר המשפטים? ירים את היד. דב, אתה יכול להצביע. מי נגד? תודה רבה, הסתייגות שר המשפטים נפלה.

- - -

נגד ההסתייגות. לא, אני שאלתי מי בעד, ראיתי שאף אחד לא הצביע. מי נגד?
הצבעה
בעד – אין
נגד – 2
נמנעים – אין
הסתייגות שר המשפטים לא נתקבלה.

תודה רבה. הסתייגות שר המשפטים נפלה, היא תעלה למליאה - -

תגיד לו, אבל - - -

- - אבל יש לך 48 שעות שהיא תהיה פה בכתב.

כן, אני צריכה לקבל מכתב של השר.

חתומה על-ידי השר.

חתומה על-ידי השר.

עם נוסח.

דודו, על הרוויזיה שלי, מתי?

אתה אין לך רוויזיה, אתה יש לך הסתייגות.

לא, אבל עכשיו אנחנו נבקש רוויזיה בשביל להפיל את הרוויזיה שלא תהיה לי עוד רוויזיה.

על מה? על מה אתה רוצה רוויזיה?

על ההצבעה.

אנחנו רוצים להבטיח שלא יהיו עוד סיפורים.

לא, - - -

רוויזיה בשביל שלא תהיה רוויזיה נוספת, לעגן את זה.

אין בעיה, רבותי, אחרי שהפלנו את ההסתייגות, מי בעד החוק כפי שהוא? דב אתה לא רוצה להצביע?

אני לא מספיק מכיר את הנושא.

זה לא חשוב.

בילסקי, אתה לא רוצה להצביע? אתה יכול להצביע.

- - -

הנה, גם בוז'י יכול להצביע. בקיצור, אתה ומקלב נגד.

- - -

- - -

הצביעו. על מה לא הצביעו? הצביעו עוד פעם, רבותי, רגע, סליחה. מי בעד הצעת החוק כפי שהיא? מי נגד?
הצבעה

בעד – 4
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 7) (הפעלת צו הגבלה), התשע"א-2011, נתקבלה.

4 – בעד, 1 – נגד, תודה רבה. החוק התקבל בקריאה שלישית.

אנחנו צריכים לעשות - - -

אושר לקריאה שנייה.

עכשיו מה אתם רוצים?

אתה לא רוצה רוויזיה, שנלר?

מי רוצה רוויזיה?

אני.

על מה אתה רוצה רוויזיה?

בשביל לפתור את ההסתייגות שלו.

מה לעשות?

לפתור את תוכן ההסתייגות שלך.

מכיוון שתהיה לי הסתייגות של השר - אולי, אז אני אקיים רוויזיה.

- - -

אז יופי, אני חייב - - -

אתה לא חייב לקיים - - - אתה חייב לקיים דיון רוויזיה?

אם מבקשים רוויזיה - - -

אני חייב לקיים דיון רוויזיה, כן, רבותי, אתם יודעים מה, סליחה - -

אז למה לא לעשות עכשיו את הרוויזיה?

- - אני לא יכול - חצי שעה.

צריכים לחכות 30 דקות.

רבותי, בשעה 10:50 אני אצביע על הרוויזיה. תודה רבה, רבותי, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:08.>