PAGE
41
ועדת הכלכלה
23/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 724 >
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ח בטבת התשע"ב (23 בינואר 2012), שעה 12:30

<ביטול נסיעות החיילים בימי ראשון בבוקר ברכבת>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר
נינו אבסדזה

רוברט אילטוב

דליה איציק

אורית זוארץ

יואל חסון

ישראל חסון

רוברט טיבייב

מרינה סולודקין

חמד עמאר

>
אל"מ רון אילוז - ראש מחלקת לוגיסטיקה אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, משרד הביטחון

אל"מ אייל הנס - ראש מחלקת תכנון ותקציבים אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, משרד הביטחון

אורלי רכטמן - ראש מערך הסעים באגף מבצעים ונכסים, משרד הביטחון

דפנה עין דור - מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אריאל אבלין - רכז תחבורה באג"ת, משרד האוצר

בעז צפריר - מנכ"ל, רכבת ישראל

ערן כץ - מנכ"ל בון תור בע"מ, חברות להפעלת תחבורה ציבורית

שמריהו ארביסמן - יו"ר, ארגון חברות ההסעה

יהושוע שדה - מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה

לירן גורדון - דוברת, רכבת ישראל

בעז רקוץ' - פעיל המשמר החברתי

ריקי ארגיי - מנכ"לית עמותת עלמי"א

עו"ד עידן דביר - משרד עורכי דין, ארגונים וולונטריים וזכויות חיילים

דוד קשאני - עמותת קול בשכונות

לאה ורון

שרון רפאלי
<ביטול נסיעות החיילים בימי ראשון בבוקר ברכבת>

צהריים טובים לכל האורחות והאורחים, חברי הכנסת, חברות הכנסת. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום ההחלטה לבטל נסיעות חיילים בימי ראשון בבוקר ברכבת ישראל. מדובר על ההחלטה לבטל נסיעה ללא עלות לחיילים בימי ראשון בבוקר ברכבת ישראל. הנושא מעורר ויכוח ציבורי נוקב ורחב. כולנו מרגישים שהחיילים והחיילות הם בנינו, בנותינו, אחינו ואחיותינו, ועל כן הרגישות להחלטה.
ההחלטה נובעת מבעיה בסיסית שהיא הצפיפות בקרונות הרכבת של רכבת ישראל שמגיעה לפעמים למצבים בלתי נסבלים. אבל השאלה היא של מי בעיית הצפיפות? הבעיה של מדינת ישראל, הבעיה של כל אזרחי ישראל או בעיה של חיילי צה"ל או כמו שראינו ביום ראשון - בעיה של חלק מחיילי צה"ל? כי מה שראינו בביקור של ועדת הכלכלה ביום ראשון הוא שחלק מחיילי צה"ל עדיין נוסעים ברכבת. מי שיש לו כסף – לא מהמשכורת הצה"לית, כמובן – מהמשפחה או מכיוון כזה או אחר עדיין משתמש ברכבת ישראל גם בימי ראשון בבוקר. כלומר בעיית הצפיפות נכון לעכשיו נפתרת על-ידי החלטה שמושפעים ממנה ישירות חלק מחיילי צה"ל. כלומר ההחלטה עושה הפרדה בין לובשי מדים לבין אזרחים, כאשר העליונות ניתנת לאזרחים בצורה ברורה; ההחלטה עושה גם הפרדה בין חיילים מסוג א' לחיילים מסוג ב', שההבחנה היא יכולת כלכלית. אלה שני דברים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון לצד המרוויחים מההחלטה, שרכבת ישראל סוף-סוף נותנת שירות מדויק יותר ואיכותי יותר, ועל זה תבוא הברכה. צה"ל חוסך לקופתו כמה עשרות מיליוני שקלים, וגם לחסוך זה חשוב. אבל השאלה היא אם כשאנחנו שמים את הבעיה ואת המחיר לפתרונה, האם המחיר הזה שווה? גם צריך לאמוד את המחיר. בביקור שלנו ראינו מצד אחד חיילים שהגדירו את ההחלטה החדשה כפי שהם מרגישים וחשים כ"מכה" וכ"גזירה". ראינו גם חיילים שממתינים ועומדים בצד כמו בעונש ומחכים שתעבור השעה 9:00 כדי לעלות על רכבת למחוז חפצם.

מצד שני גם פגשתי חיילים שאמרו, סבבה – יש לנו אוטובוס, נותנים לנו משקה, נותנים לנו כריך, עוגה – אם ייתנו לנו את זה כל שבוע, אנחנו מרוצים. זה היה ממש רגע הלידה עוד לפני שהשתמשו בשירות, עוד לפני שחוו את המשמעויות האמיתיות שלו. אני בטוח שראשון הזה עבר, ובראשון הבא הדעה תהיה כבר יותר מגובשת. בכל אופן, כפי שאני רואה את זה, התהליך היום הוא תהליך שדי כופה על מי שאין לו כסף לנסוע באוטובוס; הוא נותן אופציה לחייל שיש לו כסף להמשיך ולהשתמש ברכבת. אם האופציה באמת טובה, כמו שחושבת הממשלה – אם באמת, לטענתם, זה הרבה יותר נוח ויעיל לנסוע באוטובוס למה לא להשאיר את האופציה לנסוע ברכבת? אם לאדם וגם לחייל או חיילת נותנים אופציה שהיא נוחה לפחות בצורה שווה, בטח אם היא נוחה יותר – לא צריך להכריח אותו ולהגיד לו, אל תעלה לרכבת. הוא יעלה לבד לאוטובוס.
לכן במבחן הזמן, ולא מדובר במבחן של זמן רב, מאחר שההחלטה התקבלה ולא הייתה צריכה את אישור הכנסת – אנחנו נכנסנו אליה כשהיא כבר נפלה בממשלה, כלומר בין משרד התחבורה, משרד הביטחון והרכבת – וניסינו לעורר על זה דיון במליאה, אבל עמדת הממשלה, כפי שהציג שר התחבורה הייתה שזאת ההחלטה, מבחינתנו הכנסת יכולה לקיים דיונים עד כמה שהיא רוצה, אבל אנחנו לא מתכוונים לשנות את ההחלטה. אם זאת העמדה של ממשלת ישראל זה דבר מצער מאוד. כי אין דבר שלא צריך לחשוב עליו, ואין דבר שלא צריך לבחון אותו, ובטח כשלא רק חלק מהחיילים זועקים פה לסיוע, אלא גם האמהות, ההורים וסתם אזרחים שמזדהים. צה"ל הוא צבא העם. אני אמרתי את זה גם בביקור ברכבת: אותנו חינכו וקיבלנו את זה באהבה גם בבית וגם בבית ספר – "והדרת פני זקן" – גם באוטובוס וגם ברכבת. מבחינתי יש אזרחים שאומרים, למה אתה שומר על כמה עשרות חיילים לעומת 8 מיליון אזרחים שלא יכולים להשתמש ברכבת בצורה סבירה. אז א', חיילים שומרים עלינו כל היום וכל השנה; הם לא יכולים לשמור כי הם חיים תחת פקודות – הם לא יכולים להפגין, הם לא יכולים לשבות, הם לא יכולים למחות, ואנחנו צריכים להילחם את המלחמה שלהם כמו שהם נלחמים מלחמות אחרות שלנו שאנחנו לא יודעים להילחם ולא יכולים להילחם.

לכן אין לי ספק שאם תוך תקופה של ימים קצרים לחיילים עדיין לא יהיה טוב עם ההחלטה הזאת, להערכתי יהיה מאוד מעניין גם בכנסת במליאה וגם בכנסת בוועדת כלכלה ובוועדת חוץ וביטחון, כי הנושאים האלה חודרים "משמעת קואליציונית". אני מניח שהעמדה האטומה שהציגה הממשלה במליאה בתשובה לשאילתה שהציגו חברי כנסת לפני כשבועיים, חייבת להשתנות. אני מתכוון לפנות אל ראש הממשלה ולהציג בפניו את הנושא בפירוט, כולל מסקנות הדיון. בדיון נרצה לשמוע על התהליך שהוביל לקבלת ההחלטה – מי היה שותף לה, מה היו השיקולים, האם נכון שההחלטה תהיה גורפת בכל הקווים? כי נניח בקווים הרחוקים יותר, ראש העין-באר שבע, לחיילים הייתה פחות התנגדות, וחלקם אפילו הביעו שביעות רצון, ולעומת זאת בקו ראש העין-תל-אביב כשחייל צריך לעלות על אוטובוס בפקקים מצומת קסם ועד תל-אביב זה משהו בלתי נסבל, זה יכול לקחת שעתיים במקום רכבת שלוקח לה אולי רבע שעה-עשרים דקות או פחות מכך. האם הקטע הזה עדיין מצריך את ההחרגה הזאת?
בבסיס עומדת השאלה האם ההחלטה המפלה – וצריך לדון אם היא מפלה לטובה או מפלה לרעה – האם את המחיר של צפיפות ברכבות ישראל ואת המחדל שנערם לאורך עשרות שנים במדינה צריכים לשלם חיילי צה"ל, וכפי שראינו, זה חלק מחיילי צה"ל – אלה חיילי צה"ל שאין להם היכולת לקנות כרטיס לבד לרכבת. אלה השאלות המונחות בבסיס הדיון. ידברו ראשונים חברי הכנסת ולאחר מכן נשמע את נציגי הממשלה.

מי קיבל את ההחלטה? שידבר מי שקיבל את ההחלטה.

אולי חברי הכנסת יעלו את הנושאים שהם רוצים להעלות, והנציגים ייתנו את התשובות.

אין בעיה. חבר הכנסת אילטוב הוא חבר בכיר בוועדת הכלכלה, אנחנו נענה לבקשתו. כן, חבר הכנסת אילטוב.

כבוד יושב ראש הוועדה, חבריי חברי הכנסת. אני לא מרבה לדבר בוועדות, אבל המקרה הזה הוא מקרה חריג וחריף. הדיון הוא עקרוני, לא אם יש עומס ברכבת ספציפית או בשעה ספציפית או שאין עומס. הדיון הוא עקרוני על חיילי צה"ל, והאם הם צריכים לשלם את המחירים. המגמה הזאת הולכת וחוזרת לא פעם. לפני מספר שבועות הייתה בעיה ברכבת הקלה בירושלים שבסופו של דבר נפתרה, אבל גם אז הגשתי את הבקשה לדיון מהיר בוועדה, ובסופו של דבר הדברים הסתדרו. אבל המגמה הזאת הולכת ומתגברת. היה עוד רעיון הזוי של פתרון של כרטיסיה רב קווית שהחייל יגיע רק מהבסיס הביתה או מהבית אל הבסיס. זאת אומרת אם הוא יצא לחופשה הוא צריך לשלם על הנסיעות שלו. אפשר לחשוב – הוא מקבל שכר מינימום, הוא גם יקבל נסיעות בשכר שלו כדי שהוא יוכל גם לנסוע. זה דבר שלא יכול להיות מקובל על כל בן אדם שפוי במדינת ישראל.
עוד ראיתי ושמעתי בימים האחרונים דבר שלא קשור בדיוק לוועדה הזאת, אבל החליטו לבטל לחיילים קרביים את ההנחה על נעליים. זה דבר הזוי לגמרי. וזה גרושים. למשרד הביטחון יש כל כך הרבה כסף – אנחנו מעבירים בוועדת הכספים ובוועדת החוץ והביטחון מיליארדים של שקלים. אז נתפסים פה בגרושים, בדברים שפוגעים ביחס שלנו אל חיילי צה"ל, אל אלה שמתנדבים ומשרתים אותנו, שומרים לנו על הביטחון.

הגשתי הצעת חוק שגם אתה, כבוד יושב הראש - -

שותף לה.

לא שותף. אתה יוזם מתוך 18 יוזמים.

כל בן אדם שחתם על הצעת החוק ביקש להיות יוזם; כי הדבר הזה בנפשנו. אנחנו בעצם רוצים לקבע את המצב שחיילי צה"ל ימשיכו לנסוע חינם בתחבורה הציבורית. ביקשתי השבוע פטור מחובת הנחה כדי שנוכל לדון בכל תהליך החקיקה. אתה יודע, אדוני היושב ראש, שהליך החקיקה הוא לא שבוע-שבועיים, הוא מספר חודשים. אז הטענה של השרים, ובראשם שר המשפטים, שהוא רוצה לבחון את הרפורמה? על מה אנחנו מדברים? הוא ביקש חודש לבחון את הרפורמה אז מה אני צריך פטור מחובת הנחה אם בעוד חודש הוא ייתן לי את הפטור הזה? אני בעוד חודש יכול להניח את זה לבד בלי פטור.
מה שמתנהל היום בממשלה בנושא החיילים הוא דבר שלא מתקבל על הדעת. כחבר נאמן בקואליציה אני לא עובר על זה בשקט ולא מתכוון לעבור על זה בשקט. הממשלה מחויבת לחיילי צה"ל בראש ובראשונה. תודה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת אילטוב.

הדובר הבא, חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה .

תודה רבה. כבוד יושב הראש, אני רוצה לתקן את דבריך. אמרת בתחילת דבריך: "אחים שלנו, אחיותינו, הילדים שלנו" – שלנו, של 50% מהאוכלוסייה במדינת ישראל. 50% מהאזרחים והאזרחיות לא משרתים בצה"ל בכלל. לכן שוב אנחנו מדברים בפגיעה אנושה באותם 50% שמשרתים, שמוכנים לתרום מחייהם שלוש שנים. תיקנו את זה בהליך מזורז לפני שבוע לשנתיים וחצי, ובהוראת שעה החזירו את זה לשלוש שנים לגברים, והכול עבר בשתיקה. כשצריך לשאוב אותם ולסחוט אותם ולהוציא את כל המיץ מאותם חיילים וחיילים – זה בסדר, המדינה שם; כשצריך לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם – ואנחנו לא מדברים על איזושהי פריבילגיה של חיילים שנוסעים ומטיילים ברחבי הארץ – מרבית החיילים משתמשים בשירות הזה כשירות בסיסי כדי לנסוע הביתה ולחזור ממנו. כן, אם בסוף השבוע הם רוצים לבקר בני משפחה, שיאפשרו להם את זה. לא ייתכן שיפגעו דווקא במקום הזה. בעיניי, ההחלטה הזאת רעה, היא פופוליסטית, אין לה מקום. המאבקים הפנימיים בין משרד הביטחון לבין האוצר אסור שייעשו על גביהם של החיילים. אנחנו מייצגים כאן 50% מאזרחי המדינה שנושאים בנטל. הפגיעה הזאת היא פגיעה נוספת באותם חיילים וחיילות.
ברמה האישית מעבר לעובדה שיש לי ילד ביחידה קרבית שמגיע פעם בכמה שבועות הבית פגשו אותי הורים בשישי-שבת ביישוב שבו למעלה מ-90% מתגייסים לשירות צבאי, רובם ביחידות מובחרות. פנו אליי הורים לילד שהוא חובל בקורס באילת. הוא מגיע הביתה פעם בשלושה-ארבעה שבועות, ואומר לי, מה אתה רוצה שאני אעשה? שהוא ייסע – מעבר לנסיעה המרוחקת – גם מתחנת הרכבת בבאר-שבע בפקקים של יום חמישי או שישי כשמשחררים אותו פעם ב- כדי להגיע הביתה? זה נראה לכם סביר? זה נראה לכם הגיוני? בעיניי, זה פופוליסטי. תחזרו לכיס של משרד הביטחון ותחטטו פנימה היטב ותוציאו משם את כל הפזרניות שיש במשרד הביטחון. בכל פעם מחדש אני אומרת, צר לי שאני תוקפת את שר הביטחון בכל פעם מחדש. אבל ואנחנו יודעים על זה אוטובוס בפקקים? זה נראה לכם סביר? זה נראה לכם הגיוני? תחטטו פנימה היטב ותוציאו משם את המעטפות הפזרניות. צר לי שאני תוקפת את שר הביטחון כל פעם מחדש, אבל בכל פעם שמתעוררת סוגיה תקציבית הוא הולך למקום שכואב לכולנו, והוא פוגע שוב בחיילים ובחיילות.
שמעתי על הרעיון ההזוי הזה, לקצץ בסבסוד נעלי התעמלות. רוב החיילים שמקבלים סבסוד לנעלי התעמלות אלה חיילים שנמצאים ביחידות מבצעים שהכשירות המבצעית שלהם תלויה בנעליים שלהם. מה לעשות? גם את זה לחתוך ולקצץ? יש ילדים באותן יחידות מבצעיות שמגיעים הביתה, פותחים מקרר והוא ריק. למה לא נותנים על זה את הדעת? למה קל לכם להכניס את היד לכיס של החיילים שמרוויחים גם ככה מעט? זה אפילו לא החזר הוצאות, זה סכום מבזה, ועדיין מוכנים לשרת בנטל ולשרת בצבא.

תודה.

אגב, פגיעה נוספת ששמעתי עליה היא פגיעה ברמת המזון. על זה אנחנו - -

זה לא הדיון כרגע.

צריך להראות את היריעה כולה.

אם נתפזר - -

זה לא להתפזר, זה להתמקד ביריעה כולה. זאת החלטה פופוליסטית, כבוד יושב הראש.

חברת הכנסת זוארץ, המטרה של כולנו פה, ועוד לא שמעתי מישהו שהתבטא אחרת, זה להעיר את הממשלה - -

לבטל את ההחלטה הרעה הזאת.

- - לגרום לה לחשוב מחדש ולהביא לשינוי ההחלטה. כרגע זה המצב. אם לא נתמקד ולא נאחד כוחות ולא נרכז מאמץ בנושא הזה - -

אז אנחנו נעשה מה שעושים אלה שלא רוצים שירת נשים, ואנחנו נקרא לסרבנות - -

תודה רבה.

- - כמו שהרבנים שהמדינה מממנת אותם קוראים לסרבנות - -

תודה רבה.

אנחנו, ההורים הנושאים בנטל נקרא לסרבנות. זה לא מקובל עליי.

תודה רבה. חבר הכנסת טיבייב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. בחיי הקודמים הייתי קצין בצבא האדום.

שם לא הייתה בעיה ברכבות.

שם היה כבוד לחייל, ולכל איש שלקח חייל בטרמפיאדה זה באמת היה כבוד. אנחנו, לצערי הרב, חיים במציאות קצת אחרת, ושחיילים ייסעו בטרמפיאדה זה לא כדאי. כשהגיע זמן הגיוס של הבנות שלי – אני קצין, גבר קווקזי, זה לא כל כך הסתדר לי אז בראש שהילדה שלי צריכה לשרת בצבא. אמרתי, אולי שירות לאומי? אדוני היושב ראש, ראיתי רק את המבט ושתקתי. מצד אחד אני מאוד גאה שיש לילדים שלנו הגאווה לשרת בצבא; מצד שני אנחנו כחברה מתייחסים אליהם כמו בסיפור האחרון – לא מתייחסים ככה לחיילים שלנו, אחרת הם יתייחסו אלינו כך. כשהבנות שלי בבסיסים, והן צריכות להשתחרר לחופשה, הדבר הכי חשוב שאנחנו ההורים שואלים הוא האם הם נוסעים בטרמפיאדות? האם הטרמפיאדות הם אלטרנטיבה לאוטובוס? אני בטוח שכל אחד ואחד מסכים איתנו שהאלטרנטיבה הזאת רעה. אני מסכים איתך, אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים להילחם נגד התופעה הזאת. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת טיבייב.

חברת הכנסת דליה איציק, בבקשה.

אדוני, אני רואה את פניהם של אנשי הצבא כאן ונדמה לי שאם אני מתרגמת נכון, אתה אומר, על מה הם מדברים בכלל, זה לא העובדות. אז בואו נניח שאנחנו מדברים סתם. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב ראש היעיל והנמרץ, יושב ראש הוועדה, במקום שאין איש, יהיה איש. זה המקום שלך. זה מסוג הגזרות שלא מתחילים איתם בכלל, אי אפשר לנצח בסיפור כזה, לכן זה אווילי. אי אפשר לנצח. אני אתמול כתבתי הצעת חוק עם אחת מחברות הכנסת, וזה התפרסם ברדיו. אתה יודע, אנחנו עושים פה הרבה הצעות חוק – פחות טובות, יותר טובות – אתה היית צריך לראות כמה טלפונים קיבלתי. הואיל ויש לי שם משפחה מאוד מוזר גם קל להשיג אותי, והיית צריך לראות כמה טלפונים קיבלתי. חלק זה גם דמוני – מה עושים לנו עכשיו, ועכשיו ניסע רק בטרמפים, והסכנה של החיים שלנו. חייל אחד שיסתכן, אחד שיסתכן – יגידו מיד שזה אתם. יש דברים שלא מתחילים איתם, פשוט לא נוגעים בהם. א', כי זה צה"ל ואנחנו יודעים מה זה צה"ל בחברה הישראלית, אנחנו יודעים מה זה הבנים – הם של כולנו.
אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני יושב ראש הוועדה, זאת ממשלת המסים של מדינת ישראל. מה זה? זה בסוף מס. הרי אם אין מקור – אז למה כשמישהו משלם יש מקור? תהרוג אותי, מה ההיגיון בדבר הזה? זה בכלל חוצפה שאין דומה לה. זה עוד מס להטיל על ההורים. מה תעשה האמא המסכנה – היא תגיד לילד שלה שלא ייסע בטרמפ? לא. היא תוציא את הכסף, ראס בן-אנו, היא תמצא את הכסף ותשלח לו.

למי שיש.

גם למי שאין.

גם למי שאין.

לא נעים לי להגיד לך, למי שיש – לא נורא, למי שאין זה נורא. זה פשוט בלתי נסבל, אני לא מבינה, אין פה ראש ממשלה? אני חושבת לעצמי, אני הייתי שרה כמה פעמים. באים אליי עם הצעה כזאת, הייתי אומרת, סליחה, לא יקום ולא יהיה, קורעת מיד את הנייר. כי אני יודעת שאי אפשר לנצח בסוג כזה של דברים. אני לא חברת ועדה – אני באתי לפה כי זה כל כך מרתיח את דמי.
אני צריכה ללכת. אתה יודע, בקדימה יש עכשיו הרבה כסף, ואני חייבת לנהל אותו - -

שקט במיוחד.

אני צריכה לעשות קצת רעש כי אחרת השקט הזה הורג אותנו. אני גם מתנצלת בפניכם, אבל אני כל כך אשמח אם תקום ותגיד, חבר'ה, אתם ממציאים, לא היה, לא נברא, איזה סתם כתב הזוי אמר משהו.

אני עכשיו פרסמתי בפייסבוק שלי קו חם לחיילים – אתה צריך לראות, אני כבר מרגישה את התנועה. חייבים להודיע לנו כאן שלא היה ולא נברא, שאנחנו חבורה הזויה שמחפשת רק פרסום, ואין פה שום דבר, נסגור את העסק. אני הכי סומכת עליך כי אתה יושב ראש הוועדה, אתה בקואליציה, ואני בטוחה שאתה יכול "לחרב", כמו שהילדים אומרים, את כל המהלך הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אחרי דברי יושבת ראש הסיעה קשה להמשיך, אבל אני אנסה. אני אמשיך את הקו הזה, שמעניין אותי לדעת איך היה תהליך קבלת ההחלטות בתוך צה"ל בין הרכבת לבין צה"ל. לדוגמה, עולה בדעתי מחשבה, מה היה קורה, אם כביש 6 היה פונה לצה"ל, והיה אומר, שבשעות הבוקר כשכל הקצינים והנגדים יוצאים עם הרכבים שלהם הם סותמים את הכביש, ולכן הם מבקשים לקחת מהצבא יותר כסף או שלא יעלו על כביש 6. מעניין אם אז אתה או שר הביטחון או הרמטכ"ל או מישהו היו מעלים בראשם מחשבה שיגידו עכשיו לקצינים ולנגדים, אתם לא עולים על כביש 6 בין 6:00 בבוקר ל-9:00 בבוקר בימי ראשון. ואתם עושים פקקים, שלא תטעו. לא הייתם מעלים את זה על דעתכם. מאיפה חוסר הרגישות הזאת? אתם לא חיים פה? חשבתם שזה באמת יעבור ככה? אז הלכתם לחלשים, לחיילים; לחיילים המסכנים, לחיילים שעובדים הכי קשה. לא שהקצינים עובדים פחות קשה, אבל חיילי סדיר בסופו של דבר עובדים הכי קשה.

הלכתם לכזה כיוון מה היה יותר פשוט – יש בעיה, יש עומס, יש קושי – אגב, צריך גם להגיד בצורה כנה – אנחנו מגנים על החיילים, וזה בצדק, אבל צריך גם להגן על הציבור הרחב. הציבור הרחב הוא נוסע ברכבות. אנחנו כן צריכים לדאוג לציבור. זה נכון, יש בעיה, וצריך לפתור אותה. אז מדוע צה"ל לא בא ואמר, כמו שעשה בהרבה מקרים אחרים, שאם יש לו בעיה הוא משנה את זמני היציאה ואת זמני החזרה, משנה את - - - העבודה שלו, אין מה לעשות. אז אני לא אצפה שהחייל יגיע ב-10:00 או ב-11:00 בבוקר – שיגיע ב-14:00, ויעשה הכול בצורה אחרת, אולי ייצא יותר מאוחר - -

יעשה התאמות, נכון.

- - או אם לתת לחיילים עוד שעתיים וזה לא יפגע בביטחון המדינה, אז אפשר. אבל אם זה יפגע בביטחון אז תסדרו את - - - העבודה שלכם אחרת.

אולי הסכם עם חיזבאללה?

זה הפתרון הכי הגיוני. אני לא הייתי שר בשום ממשלה, אבל אם הייתי אני שר, לשם הייתי אומר לכם שתלכו. לא לשום פתרון אחר. אבל לא העליתם את זה והלכתם על הדבר הכי מורכב.

בנוסף הגדלתם ועשיתם, וצריך להגיד את זה אף על פי שזה נאמר, ואני ראיתי את זה – היינו בתחנות רכבת וראינו את זה. מילא הייתם אומרים שאף חייל לא יכול לעלות על אף רכבת בין 6:00 ל-9:00 – סבבה. אבל מי שמשלם יוכל לעלות? חבר'ה, איפה אתם חיים, מה עובר עליכם? הרי המשפחות פה מפרנסות את צבא ההגנה לישראל. מה משלמים לחייל סדיר היום – 370 שקלים? מישהו באמת חושב שחייל חי מזה? אלה שלא חיים מזה, שהם בודדים, עניים, אתם גם ככה עוזרים להם. או שלא, לא לכולם. אבל רוב המיינסטרים? ההורים משלמים. רק הסלולר של החייל הזה עולה לו 200 שקל בחודש.

במקרה הטוב, תאמין לי. הבת שלי הייתה מש"קית חינוך, את כל השיחות שלה היא עשתה על חשבונה.

והצבא החמיר בעניין עד שכמעט אי אפשר להוציא שיחות. פעם קו טלפון היה חופשי, בטח ביחידות שדה. היום הבנתי שגם זה השתנה.

בשורה התחתונה – אני מוטרד מהתהליך.

זה מה שהצגנו בשאלה הראשונה. רוצים לשמוע איך מתקדם התהליך הזה, מי יזם אותו, מי ניהל אותו.

מה היה תהליך החשיבה פה, מה לקחתם בחשבון? התהליך מדאיג אותי.

גם שאפשרו להם מעבר ל-9:00. אתם יודעים איזה פקקים היו אתמול?

דבר שני, ההחלטה הזאת לא יכולה להישאר. לא אוטובוסים, לא שום דבר. תשנו את זמני ההגעה של חיילים אם אתם לא יכולים להעלות אותם על הרכבת בשעות השיא. זה לגיטימי, זה הגיוני. תשנו את שעות החזרה. ככה בשיטה הזאת של האוטובוסים אני אדרוש מחר ואפנה לכביש 6 ואגיד שאני אזרח, ואני מבקש שקציני צה"ל לא יעלו על כביש 6 - -

תודה, חבר הכנסת חסון.

- - בין 6:00 ל-9:00 בבוקר בימי ראשון וחמישי.

תודה. כל חברי הכנסת שדיברו פה הביעו עמדה מאוד ברורה. היא מסתכמת בזה שהמטרה והייעוד של חיילי צה"ל זה לתת מענה למצוקות הביטחון של מדינת ישראל, ובטח לתת למצוקות של תשתית ולמצוקות כלכליות לשים את הקיצוץ או את הרעת התנאים רק עליהם או רק על חלק מהם זה דבר בלתי נסבל.

לקנות קרונות.

קנו, יגיעו בעוד 10 שנים.

חברי הכנסת שהיו בתחנות אתמול, ודיברו עם חיילים, שמעו. גם אם זה לא כל החיילים, אבל מספיק שיש מספיק חיילים שמדברים בכאב על ההחלטה הזאת. לא רק לא נוח לנו, אנחנו פגועים - נפגענו מהמדינה, אנחנו מרגישים שמזלזלים בנו, מרגישים שמתייחסים אלינו כאל "סוג ב'" – אלה תחושות הכי קשות. זה לא פחות מסוכן מהחיזבאללה ומהחמאס ומאויבים אחרים. זה דבר שמכרסם בדבר הכי יקר לכולנו, ואסור לקחת אותו כמובן מאליו.

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אדוני היושב ראש. הדבר הכואב כאן הוא שהפכו את החיילים לחוליה החלשה. באו ואמרו שמחליטים שחיילים לא נוסעים מ-6:00 בבוקר עד 9:00 בבוקר ברכבת. זה הדבר הכואב. אני לא חושב שרע לנסוע באוטובוס, לשבת על כיסא, להגיע לבסיס שלך, זה לא רע. בכלל לא רע. יכול להיות שלחיילים יכול להיות שזה יותר נוח. אני עצמי נסעתי בימי ראשון בבוקר לא מזמן וראיתי איזה קושי לנסוע ברכבת. יצאתי מחיפה עד שדה התעופה, וראיתי איזה עומס, איזה קושי, איפה אני אצטרך לשים את התיק, איך כולם עומדים אחד על השני. זה לא רע לנסוע באוטובוס, לדעתי. אבל מה שכואב כאן הוא שחייל שיש לו יכולת כספית, שההורים יכולים לשלם – יכול להרשות לעצמו לנסוע ברכבת. אני מתחבר לדברים שלך, חברת הכנסת דליה איציק. אם העניין הוא באמת לפתור את העומס, צריך היה ללכת על כולם. אומרים שחיילים לא יכולים לנסוע מ-6:00 עד 9:00 בבוקר, וכולם צריכים לנסוע באוטובוסים. אבל מכיוון שיש להורים שלי יש כסף אני יכול לנסוע ברכבת? זה כואב. זאת אפליה לשמה. מי שיש לו יכולת כלכלית יכול לנסוע.

אתמול הייתי בבית-ג'ן. אני מתאר לעצמי חייל מבית-ג'ן שצריך לחפש לו טרמפ מבית-ג'ן כי אין תחבורה ציבורית – עד שהוא יגיע לרכבת בנהרייה ייקח לו שעה וחצי, ומשם הוא צריך לחפש איך לעלות לאוטובוס עד שיגיע לבאר-שבע או לדרום. או שצריכה להיות החלטה ברורה שכל החיילים לא נוסעים מ-6:00 עד 9:00 או שאומרים, בואו נזיז את ההגעה שלהם לבסיס – במקום שיגיעו ב-11:00 יגיעו ב-13:00, ואז אתה פותר את כל הבעיה הזאת. אני בטוח שצריך למצוא את הפתרון של העומס ברכבות. לא יכול להיות מצב שחייל יעמוד על חייל, תיק יעמוד על תיק, ואף אחד לא יכול לזוז ברכבת. זה מה שצריך לשים לנגד עינינו כדי שלא תהיה אפליה בצבא, שמי שיש לו יכולת כספית יכול לנסוע ברכבת, ולמי שאין לו יכולת כספית לא יכול לנסוע ברכבת. תודה רבה.

תודה רבה. מרינה סולודקין.

חבר'ה, מדינה קטנה – לקנות את הקרונות ולבנות מסילות. זהו.

אבל זה, אומרים ברכבת, ייקח שלוש שנים.

אז קודם כול לפטר את מנכ"ל הרכבת - -

רק עכשיו הוא מונה.

זוהי הצעה פרקטית.

אולי אתה יכול לשאול גם חלק מהשאלה ושיענו עכשיו?

אבל אתם בחרתם שלא. אי אפשר.

יש לי שאלה חשובה: כמה כסף נחסך בתהליך הזה?

30-20 מיליון ₪.

- - -

חותכים בחיילים – שיחתכו במקומות אחרים.

יואל, זה לא משנה.

חברת הכנסת ברקוביץ' - -

אפשר למשל לפטר שר מסוים במשרד הביטחון שעולה לנו הרבה מאוד כסף, ואין לו לא תקציב ולא סמכויות.

חברת הכנסת זוארץ, אני אתחיל לקרוא אותך לסדר- -

אני מנסה לייעל.

- - אני לא יודע באיזה ועדות את חברה באופן קבוע - -

חוץ וביטחון.

פעם, פעמיים, שלוש – די.

חבר הכנסת חסון שאל לגבי החיסכון הכספי בתקציב משרד הביטחון. כפי שהוצג לנו אתמול בסיור בתחנת הרכבת מדובר על חיסכון שבין 20 ל-30 מיליון ₪. זה היקף הכספים.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ', בבקשה.

לפי הנתון שנמסר לוועדת חוץ וביטחון, זה יותר.

יותר?

הוא אומר שלא, הוא מוסמך.

אדוני היושב ראש, היינו איתך אתמול בבוקר מוקדם בתחנת ראש העין. אני לא יודעת למה החלטנו בסוף להגיע לשם, אבל זאת הייתה תחנה מאוד רגועה, מאוד שקטה, והייתה תחושה שבעצם אין כזאת בעיה. אבל התברר לי אחרי שבדקתי שחברינו האחרים היו בתחנות אחרות - -

בתל-אביב.

- - והיה עומס הרבה יותר גדול. אמרתי את מה שאמרתי אתמול, ואני אחזור על כך, שההחלטה הזאת היא החלטה שאי אפשר לקבל אותה מסיבה מאוד פשוטה: כל אמא כאן שולחת את הילד שלה, כל אבא שולח את הילד שלו. אין ספק שההסברה שלכם, כפי שדיברנו אתמול, לא הייתה מספיק נכונה ומספיק טובה כי בעצם גרמתם לתחושה שמדובר כאן בהרבה כסף. אתמול בדקנו, וזה היה בין 30-20 מיליון. היה פה win-win situation – הרכבת הרוויחה 30 מיליון יותר כי ציבור יותר גדול ייסע ברכבת, והצבא הרוויח כסף, חסך כסף.

אני רוצה לשאול שאלה את הרכבת, בבקשה. המנכ"ל? זה שמפוטר?

זה שמפוטר, כן.

אני רוצה לשאול אותך שאלה: יש משהו מאוד חיובי שקרה ברכבת – לא ציפיתם לעומס כזה ולא ציפיתם שהרכבת תהיה כל כך נחשקת – מה אתה עושה מחר אם ציבור לא של חיילים ממשיך לנהור לרכבת ויש עומס כבד מאוד ברכבת? מה תגידו? חיילים – הוצאנו; עכשיו נגיד שנוציא חד הוריות, ובעוד שלושה חודשים נגיד שנוציא עכשיו את החרדים כי אוהבים להתנפל עליהם – בסוף נגיע למצב - -

יוציאו גם חברי כנסת. גם לך יש נסיעה חינם.

א', יש לנו נסיעה חינם. הם יודעים למי לתת, כן? הם נותנים לאלה שלא נוסעים חינם.

בואו נגיד שהעומס הוא לא בגללנו.

אני פשוט רוצה שתיתן לי תשובה איך אתה מתכוון להתמודד לפני אותן שלוש שנים, ומי באמת הקהל הראשון שתחליטו להוציא ולתת הסעות. יש כאן גם חברת הסעות שאולי תיתן פתרון. יכול להיות שיהיה חייל אחד או שניים שיהיו מבסוטים מהמצב אף על פי שאתמול ניסינו לבדוק בעומס הבלתי לא עמוס שהיה שם – היו בסך הכול שלושה חיילים שמצאנו שם – ושני אוטובוסים - -

לא, היו כמה עשרות חיילים.

אז היו יותר, בסדר.

כמה עשרות – אני מגזימה בכוונה כדי להראות את הבעיה. אפילו אותם כמה עשרות אמרו שיש להם בעיה, לא נוח להם. הייתה חיילת שלקח לה שעתיים-שלוש.
אתמול שמעתי אתמול ברדיו הרבה מאוד אנשים שיצאו דווקא להגנת הרכבת וצה"ל בטענה שכשהם היו חיילים הם היו יוצאים ב-5:00 בבוקר – הייתה מין תחושה של "מפונקים", הם יכולים להסתדר. ויש עוד משהו שאני פשוט לא מקבלת בשום פנים ואופן: לבוא ולומר, אז יאחרו רבע שעה לצבא. אפשר לאחר רבע שעה לצבא? איך אפשר בכלל לחשוב על זה? הרי יש משמעת בלתי רגילה בצבא, מה קרה שפתאום הם יאחרו רבע שעה?

תודה. חבר הכנסת חסון, בבקשה.

אתה לא נתת לי להגיד את הפאנצ'-ליין.

כולם לעצור נשימה – פאנצ'-ליין, בבקשה. עכשיו אין לך סיכוי לתת פאנצ'-ליין.

למה לא?

עם כזה בילד-אפ שעשינו לך.

אני אגיד לך מה הפאנצ'-ליין: בואו תשבו אחד עם השני, תתחילו לחשוב איפה לחסוך כסף ותשחררו, בבקשה, את החיילים לדרכם בעומס שהם מאוד אוהבים – לא להיכנס אחד מאחורה, אחד מקדימה – אלא כולם יחד.

את אומרת, תוותרו על משלחת רכש אחת.

נניח.

ואיזה אירוח אחד של שר הביטחון בפריס, נניח- -

חברים, אל תרדו - - -

סליחה, מה זה? זה הכסף שלנו.

אל תרדו, זה לא בעיה של כסף.

זאת לא בעיה של כסף.

לא ידעתי שיש לנו כל כך הרבה כסף. בכל מקום כסף.

תאמיני לי, יש הרבה כסף.

זאת לא בעיה של כסף. הם מסכסכים בין חיילים לבין - - -

ברור.

אם היינו יודעים שזאת בעיה של כסף היינו יודעים איך לטפל בה. זאת בעיה של תפיסה.

בגלל זה אני אומרת – פוליטיקה קטנה על חשבון החיילים והחיילות. על המעט שנשארו.

בבקשה, חבר הכנסת חסון.

אדוני היושב ראש, תודה. אני חושב שמרוב הנוכחים פה, כנראה, אני היחיד שיש לו בן חייל שגר בצפון ומשרת ליד אילת. בחודשיים וחצי שהוא בצבא אני נסעתי שלוש פעמים לבאר-שבע כדי להסיע אותו לטבעון ולחזור לירושלים ולהפך. כולכם הלכתם לראש-העין-תל-אביב, ואף אחד לא לקחת את עצמו לצפון או לפריפריה. אני הייתי במחזה של יום שישי שמוציאים את החיילים מהדרום לתחנת באר-שבע ולתחנת אגד. אני אומר לך, זה מכות. אני הייתי שם. אני קם בשעה 5:00 בבוקר, נוסע לבאר-שבע בשביל להעמיס אותו ולהקפיץ אותו לטבעון, אחרת האלטרנטיבה שלו – אם הוא לא עולה על רכבת – ותכף אני אגיד לך איפה הפתרון, לטעמי. אני הייתי שם, אני ראיתי את זה, ואני לא מאחל לאף הורה לראות את הדבר הזה. הם יוצאים ליד אילת ב-4:30 בבוקר, וכשהרכבת הייתה בשיפוצים במשך שבועיים הם היו צריכים לנסוע באוטובוסים. הצבא לא דאג לרכב אחד, אגד לא שם תגבור באוטובוס לחיפה. הוא לקח אוטובוס מאסף – יצא ב-4:30 בבוקר, והגיע ב-15:00 אחרי הצהריים לטבעון.
גם בדרך לשם – הם מחויבים להגיע ב-9:30 בבוקר למחנה דרומית לבאר-שבע; הם נדרשים לצאת בשעה 5:00 בבוקר מהבית, ומגיעים לבסיס בסביבות 18:00 בערב. באמצע צה"ל לא נותן להם סנדביץ'. יש חיילים שלא יורדים מהאוטובוס כי אין להם כסף לקנות סנדביץ'. יש חיילים כאלה.

השאלה היא הרי לא כספית. יש פה בעיה פיזיקלית נתונה: כמה אנשים אתה יכול להכניס לקרון בשעה נתונה – זאת הבעיה. הבעיה היא לא כסף. חבר'ה, אם הבעיה הייתה 20 מיליון, היא הייתה נפתרת. הבעיה היא לא כספית. נקלענו לשבר. עכשיו בשרשרת הזאת, מי צריך בעצם לייצר את הפתרון? כנראה, אין פתרון בנקודה אחת, אלא צריך להיות מדרג של פתרונות. הצבא, בעיניי, צריך להוציא לעצמו תעודת עניות אדירה. אין סרט כזה שאתה אומר לחייל, תעלה על אוטובוס, ואתה לא מראש אומר לו, תגיע עד השעה 12:00-11:00. אין סרט כזה, שחייל יוצא מהצפון בשעה 5:00 בבוקר ומגיע לבסיס ב-18:00-17:00 בערב, ובאמצע אתה לא דואג לו לאכול. אין סרט כזה. זה לקוח שבוי.

פה אנחנו יושבים ומדברים מיליון פעם על לקוחות – הצבא לא רגיש לנושא הזה, שלא תהיה לכם טעות. הם מגיעים ב-9:30 בבוקר למחנה דרומית לבאר-שבע, ויוצאים משם ב-12:30 - -

נא לסכם, חבר הכנסת חסון.

מה שאני מנסה לומר הוא שמאחר שיש פה בעיה פיזית, והבעיה היא לא תקציבית. היא לא כספית, שאף אחד לא יזרוק אותנו לשם – בואו, בבקשה, ותגידו לנו איך אתם מתארגנים בצורה אנושית עם הכול: מ"תגיע יותר מאוחר" ל"בדרך אני נותן לך לאכול", ל"אני מסיע אותך בצורה מכובדת". תגידו לנו איך אתם עושים את זה. עזוב אותי, - - - הרכבת הוא לא נשוא הדיון פה. זאת תקלה שאני לא יודע לתקן אותה בשנתיים הקרובות. מה אני עושה? מה הצבא עושה?

תודה. מנכ"ל הרכבת, בבקשה.

לפני שאתה מתחיל לדבר אני חייב לשאול אותך שאלה: הישיבה הזאת הייתה אמורה להיערך אתמול בתום הסיור, וביקשנו מרכבת ישראל, כפי שנעשה בעבר, לקיים את הדיון במשרדי רכבת ישראל. קיבלנו סירוב. אני יכול לשמוע נימוק, למה רכבת ישראל סירבה לארח את ועדת הכלכלה כדיון המשך לסיור?

אני מבקש לא להגיב על השאלה.

סליחה?

אני מבקש לא לענות על השאלה.

אני אמרתי עובדה שהיא לא נכונה? כי זה מה שדווח לי מהנהלת הוועדה.

<בעז צפריר>
מה שדווח זה נכון - -

ואתה מנוע מלהגיב.

מי קיבל את ההחלטה?

אני מנוע מלענות.

אני יכול להכריח אותו בכוח לענות? שאלתי אותו שאלה.

הוא חייב לדווח לוועדה. הרי מישהו קיבל את ההחלטה הזאת. אתה יודע מי קיבל את ההחלטה הזאת, צריך לשתף את הוועדה. אתה לא יכול - - - את הוועדה. אלא אם כן תגיד שאתה לא יודע מי קיבל את ההחלטה.

יואל, הוא הונחה. כנראה, יש שני אנשים שיכולים להנחות אותו.

שיגיד מי הנחה אותו. הוא יודע מי הנחה אותו.

תרביץ לשניהם. יש שניים שיכולים להנחות אותו – אחד יושב ראש, אחד שר.

שיגיד.

בכל מקרה, מתשובתו ברור שזאת לא החלטה שלו. כך אני מבין.

כן.

בזה נניח לעניין. זאת לא החלטה שלו אין מה - -

אם הוא קיבל את ההחלטה ואומר שהוא מנוע מלהגיב - -

לא, זאת לא הכוונה.

- - אז הוא לא קיבל את ההחלטה. נקודה.

בסוף באמת יפטרו אותו על מה שאתם עושים לו.

כן, בבקשה.

שלום, שמי בעז מהמשמר החברתי. אפשר להעיר הערה?

כן.

אבל מנכ"ל הרכבת קיבל רשות דיבור.

הוא ביקש הערה.

יש כאן דוגמה להיעדר הסמכויות של ועדות הכנסת. למעשה, דוגמה מצערת לכך שהכול פרוץ. האורח המכובד נשאל שאלה מהיושב ראש, ולמעשה, צריך לפתוח במסע ניחושים מי הנחה אותו, מי נתן את ההוראה. הדבר הזה - -

לוועדה ידוע מי נתן את ההוראה.

אז אני מבקש, לאלה שאינם יודעים, והם אורחים בדיון, שלפחות יגידו מאיזה טעם האדון המכובד לא מוסר את תשובתו.

תודה. השאלות האלה עומדות באוויר, וכל מי ששמע את השאלה ואת התשובה שואל את השאלות האלה. אבל אי אפשר להפעיל עליו יותר משאלה ברורה שחזרה על עצמה. בכל זאת מדובר במנכ"ל של חברה ממשלתית. יש לו השיקולים והאילוצים שלו למה לא לענות. זה נראה לא טוב, זה נשמע לא טוב – אני מסכים איתך. אבל לא אצלו הבעיה. אם אצלו הייתה הבעיה לא הייתי מרפה ממנו. לכן נניח לזה בזה. הפנמנו את המסר מכיוון אלה שנתנו לו את ההנחיה, והנושא יילקח בחשבון.

תודה רבה.

אני רוצה להעיר הערה - -

אבל תיתנו לו לדבר.

זה חשוב מה שהעלית, כי אני קצת המום. אני אולי קצת בראש של ראש הוועדה לביקורת המדינה לשעבר, ובוועדה לביקורת המדינה אף פקיד לא היה עונה תשובה כזאת. אבל בסדר, אני קצת המום מהתשובה, אבל אני אומר- -

- - -

חברים, יש לכם עוד שאלה בעניין, אז בבקשה.

אז אני רוצה להגיד, חוק החסינות – הרי אם כקבוצה של חברי כנסת היינו מגיעים לבניין רכבת ישראל ומבקשים להיכנס פנימה, אף אחד לא היה יכול לעצור מאתנו מלהיכנס למתקן ממשלתי - -

כן, אבל אנחנו לא עושים דברים בכוח.

לכן אני אומר, של מי התעוזה להגיד לוועדת הכלכלה – "לא". זה לא שמעתי עד היום, וזאת תעוזה. אני לא הייתי עובר על זה לסדר היום, כולל ייעוץ משפטי וכולל לדעת של מי הייתה התעוזה. הציבור צריך לדעת את זה. הציבור צריך לדעת של מי התעוזה הזאת.

אין ספק שיש פה צעד לא ברור, ואני גם לא מבין את הסיבות או את החשש מקיום ישיבה, כי אז קיימנו את הישיבה יום אחרי. פשוט כשהתייעצתי עם מנהלת הוועדה איפה אפשר לקיים את הישיבה, היא אמרה שהרכבת תשמח לארח אותנו, מניסיון העבר. אמרתי, בבקשה, בשמחה, נתארח אצל הרכבת. כי אני זוכר גם בתקופתי הקצרה כבר קיימנו ישיבה אחת במשרדי הרכבת בתקופת המנכ"ל הקודם. לתדהמתי, לילה אחרי זה קיבלנו תשובה שיש סירוב לקיום הישיבה, ולכן במקום לשכור אולם בעלות לכנסת החלטנו לדחות את הישיבה להיום, ועובדה שהישיבה מתקיימת. אם זה היה עוצר, אם זה היה פוגע במהות של הדיון של הוועדה, אם היה צורך הכרחי לקיים שם – תאמינו לי, היינו הופכים את המדינה; הייתי מגיע עד ראש הממשלה כדי שינער את מי שקיבל את מי שקיבל את ההחלטה ההזויה הזאת, לבטל את האפשרות להתארח. אבל מאחר שבסך הכול מדובר בדחייה של 24 שעות, וברור לנו מה עומד מאחורי זה ומי עומד מאחורי הנושא הזה – אף על פי שמי שעמד מאחורי הנושא הזה עמד מעל דוכן הנואמים בכנסת ואמר, ועדת הכלכלה, מבחינתי, יכולה לקיים כמה דיונים שהיא רוצה, בכל מקום שהיא רוצה – אני לא אשנה את החלטתי. אבל כנראה, שמישהו חושש מהדיונים בוועדת הכלכלה. אנחנו התחלנו מסע שאני מקווה שלא יהיה ארוך, ובסוף נוכיח שהכנסת היא הריבון.

זה יהיה מסע "חוצה ישראל"?

יכול להיות.

אדוני היושב ראש, יכול להיות שהם סירבו כי זה היה יום ראשון, והיה להם עומס?

לא, לא.

את יודעת על מי מדובר, יוליה?

בבקשה, כבוד המנכ"ל.

זה ברור ליושב הראש, שלא צריך לנחש.

אני מדבר כמנכ"ל רכבת ישראל, אבל גם כאב לחייל ולחיילים וגם כמילואימניק ותיק מאוד. אז בבקשה, אם הדברים שאני אומר לא בדיוק אהודים אז יש לי גם הצד - -

רק הבהרה אחת: אתה היית שותף מתחילת התהליך?

אני הייתי שותף מהאצת התהליך.

נכנסת לתוך התהליך.

התהליך היה בהפסקה. לפני שלושה חודשים - -

תן לנו סקירה של כל מה שידוע לך בעניין.

ברכבת ישראל ביום א' בשעות השיא משתמשים כ-50 אלף נוסעים. היצע המושבים ברכבת ישראל, נכון לימים אלה, הוא 35 אלף מושבים בלבד. בשעות מסוימות תפוסת הרכבות מגיעה ל-200%. ביום חול רגיל בשעות העומס אנחנו בערך 120%. לפיכך הגענו למצב שאם אנחנו מדברים על כבודם של החיילים, כמו גם כבודם של האזרחים – לראות תופעות של חיילים יושבים אחד על השני על הקיטבגים, על המזוודות של החיילות המכובדות, כמו מזוודות לאמריקה, חיילים רובצים בשירותים, דלתות של הרכבות אינן נסגרות, צריכים להוריד נוסעים בין אם הם חיילים, בין אם הם אזרחים מהרכבות כי יש לנו סוג מסוים של רכבות בעומס יתר ואי אפשר להמשיך בנסיעה, הדלת לא נסגרת. צריך להוריד נוסעים – חיילים ואזרחים – מהרכבת. אנחנו בהנהלת הרכבת הגענו למסקנה שצריך לחדש את התהליך שהתחיל בעבר ולמצוא פתרון הולם לרווחתם של הנוסעים – החיילים והאזרחים. הפתרון שגיבשנו יחד עם צה"ל הוא פתרון כזה ששומר על כבודם ועל רווחתם של החיילים. מי שראה בשבועות האחרונים, בחודשים ובשנים האחרונות את החיילים ברביצה הזאת – ואני ממש קורא לזה "רביצה" – ובהידחסות הזאת, זה לא לכבוד של אף אב, אף אם, אף אחד מאזרחי מדינת ישראל.
הפתרון שאנחנו יצרנו יחד עם הצבא בהעמדה של 300 אוטובוסים, קרי – 15 אלף מקומות ישיבה לחיילים מכל הנקודות הצפוניות לתל-אביב, ומכל הנקודות מתל-אביב וצפונה - -

בכמה זה מאריך לחייל?

אני אשיב.

כל החיילים יושבים, אף אחד לא רובץ. כל המטען של החיילים בתאי מטען ייעודיים – לא על הברכיים, לא על הראש, לא בשירותים, אלא הכול בתאי המטען הייעודיים. מערך ההסעות שהופעל היה מאוד יעיל מצפון ועד לבאר שבע, כפי שחבר הכנסת תיאר. שירות ההסעות המיועד לחיילים בלבד מחיפה וצפונה, שנסעה דרך מנהרות הכרמל ובכביש מס' 6 והגיע לבאר-שבע, ויתרה מכך – גם למחנה נתן; מי שיודע, מחנה נתן הוא מרכז ההובלה והפיזור של חיילים לבסיסים. הם יכלו לחסוך את מוניות ה"חאפרים" שהחיילים מדלגים כשהם מגיעים לבאר-שבע בעומס נוראי. אין מקום באוטובוסים, ויש שאטלים של מוניות ביום ראשון. בתור אב לחייל שנמצא כמוך הרבה פעמים בבאר-שבע, כמוך, חבר הכנסת חסון, הם עושים הון מהנסיעה הזאת – חמישה שקלים, חמישה שקלים, חמישה שקלים - -

זה עוד כשל של מערכת הביטחון.

ההסעה שלנו לחיילים הביאה את משרתי הצבא עד למחנה נתן. בסיבוב "עוקף תל-אביב", אני אקרא לו, זמן הנסיעה היה בדיוק כמו רכבת, פלוס-מינוס רבע שעה-20 דקות, חלק קצת יותר, חלק קצת פחות.

זניח.

חיילים שהיו צריכים לנסוע לתל-אביב – משך הנסיעה הוא ארוך יותר – אין מה להסתיר כי יש פקקי תנועה בכניסה לתל-אביב. כל החיילים שכמו תמיד היו צריכים לנסוע מתל-אביב ודרומה יכלו להשתמש בשירותי הרכבת, וכך היה אתמול - -

תרשה לי, אדוני, רק שאלה אחת: מתי התעוררה הבעיה ברכבת ישראל?

הרבה זמן.

אז הרבה זמן היו החלטות?

אני אשיב גם על זה.


אתמול נסעו בשירותי ההסעה באוטובוסים שהרכבת העמידה לטובת החיילים 9,500 חיילים. אנחנו הכנו את התוכנית ל-12 אלף חיילים, שכרנו מושבים במקביל ל-15. השתמשו 9,500 חיילים – רובם מהצפון הרחוק לדרום הרחוק, ולהם הייתה נוחות נסיעה הרבה יותר טובה, הפרשי זמן מזעריים, מיעוטם לתל-אביב. נוחות נסיעה טובה – זמן קצת יותר ארוך.

רכבת ישראל בשנתיים האחרונות ביצעה הזמנות ענק שלא בוצעו שנים רבות, לציוד נייד – קטרים ורכבות. בסך הכול החל מדצמבר 2011 ועד יולי 2013 יגיעו 24 רכבות חדשות לרכבת ישראל עם היצע מושבים של 22 אלף מושבים.

תוספת.

תוספת לקיים. אבל זה לא ייתן רווחה מספקת כי אנחנו גם פותחים קווים חדשים. בעיית הקו שנסגר לעיתים כל כך תכופות בשנים האחרונות בבאר-שבע – החל ממאי תהיה יותר - -

ההזמנות החדשות רק לקווים החדשים?

לא.

מערכת.

לא, זה גם יוסיף. למשל, הקו לבאר-שבע שכל כך הרבה חיילים משתמשים בו בימי ראשון – תהיינה שתי רכבות בשעה ארוכות יותר ממה שקיימות היום. הקו הזה ייפתח במחצית השנייה של שנה זו. הקווים לדרום ישופרו – יש הרבה מאוד חיילים שנוסעים תל-אביב-דרומה לכיוון אשקלון-עוטף עזה. הקו שלנו מגיע בשלב זה רק עד אשקלון, ובהמשך יגיע לשדרות-נתיבות שחיילים משתמשים בו. הקו הזה גם יתוגבר בשנה הקרובה, וגם לשם חלק מהציוד הנייד מיועד. כמובן, להקטנת הצפיפות שמצויה היום כל כך ברכבת.

מאיזה מדינות הזמנתם קרונות?

מגרמניה.

היה על זה דיון בוועדת הכלכלה.

הם מתמחים ברכבות.

ההיסעים מהצפון לדרום – איפה יש נקודות איסוף? זאת אומרת הבחור שיוצא מנהרייה - -

הוא יכול לנסוע או לתל-אביב או לחיפה או למחנה נתן.

מנהרייה ישירות למחנה נתן?

כן. זאת אחת ההצלחות של יום אתמול. הביקוש לקווים הארוכים מאוד, "עוקפי תל-אביב", נקרא להם - -

היה גדול יותר.

היה הרבה יותר גדול. הייתה לנו יתירות של 50% בהיצע המושבים, ואוטובוסים שחיכו בנקודות רזרבה, התחנות תוגברו בעכו, בנהרייה, שתי תחנות מרכזיות בחיפה. והאוטובוסים האלה "עוקפי תל-אביב", כפי שאני קורא להם - -

כבוד המנכ"ל, אם התפיסה היא כזאת, וזאת התחושה שלכם, ואני לא פוסל אותה – למה בכפייה? למה לא לתת לחיילים את האופציה לעלות לאוטובוס, ומי שרוצה וחשוב לו לנסוע ברכבת – יעלה ברכבת? אם אתם מאמינים ומרגישים שהאופציה הזאת היא טובה לפחות כמו הרכבת.

ברשותך, אדוני היושב ראש, אני רוצה להוסיף שאלה.

זה יפגע בהם.

במי יפגע? אם אני נותן לאדם לבחור?

קודם כול באוכלוסייה חלשה. חייל, בהתמודדות על לשים את הרגל על הקרון של הרכבת הוא יותר טוב ממך וממני. אתה אומר, תפתח את זה – הראשון עולה, השני עולה על האוטובוס - -

נכון.

אני אומר לך, אתה תפגע יותר באזרחים.

למה? אין סדרנים במדינה הזאת? אין מאבטחים?

לא, אין סדרנים בסיטואציה הזאת.

אין שוטרים צבאיים?

אין סדרנים.

לא, אני לא מקבל שאין סדרנים.

יושב הראש, ההתייחסות הייתה על השעות 9:00-6:00. אני אשמח לשמוע מה היה אחרי 9:00. אנחנו קיבלנו טלפונים מהורים, וזה לא בדיוק התיאור שאתה מתאר פה.

אחרי 9:00 אין שום בעיה.

אתה יודע איזה בלגן היה שם אחרי 9:00? כולם חיכו ל-9:00. פנתה אליי אמא שיש לה ילד שמשרת בצאלים, סיפרה על החוויה של כל החברים שלו.

ביום ראשון רגיל אחרי שעה 9:00 ולפני שעות השיא של אחרי הצהריים נוסעים כ-6,700 חיילים. אתמול, ביום ראשון, נסעו 9,700 חיילים. כלומר אחרי השעה 9:00 הייתה תוספת של 3,000 חיילים שזאת הייתה הסטה של הגעתם לבסיס. זה נכון ליום ראשון כמו אתמול שאולי הצבא היה ליברלי יותר. אנחנו מעריכים, ונעשה מקצה שיפורים – גם אנחנו, גם עם הצבא, אנחנו נבחן את עצמנו. יש כמה נקודות שאנחנו יכולים לשפר, להסיט אוטובוסים במקום שהיה לנו יתירות רבה יותר, נעביר למקומות אחרים.
כבוד חברי הכנסת, דיברתם הרבה מאוד על החיילים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש כרטיסים. אנחנו היינו פרוסים בכל התחנות. אין לנו יכולת לבדוק בדיוק כמה קנו, אבל אנחנו יודעים להעריך את זה מהאנשים שהיו בקופות במאות בודדות של חיילים שרכשו כרטיס בכסף. 9,500 חיילים נסעו בהסעה חינמית ליעדים שלהם.

מה זה "חינם"? למי עולה ההסעה הזאת? מי משלם אותה? מי מממן אותה?

- - -

אבל על חשבון מי זה? על חשבון משרד הביטחון או על חשבון הרכבת?

עכשיו עשית טעות; שנכנסת לזה עשית טעות ענקית.

לא, אין חינם. הרי מישהו משלם את האוטובוסים האלה, ומישהו מרוויח.

החייל אינו משלם על הנסיעה.

לא החייל, אני מדברת על המדינה. הרי מנסים לקצץ ולייעל את ההוצאות של המדינה, אז מממן את האוטובוסים? ממי הם מקבלים את הכסף?

כמה עולים האוטובוסים האלה?

משרד הביטחון משלם.

ולמי הוא משלם?

בסדר, אבל כמה עולים האוטובוסים האלה?

אנחנו עוד לא יודעים.

מה זה "לא יודעים"? איזה מין דבר זה?

אבל זה לא רלוונטי מה ששואלים.

אתם מנסים לחסוך 20 מיליון, ואתם לא יודעים כמה האוטובוסים עולים?

אתם נכנסים לתוכנית כזאת, מזמינים 300 אוטובוסים, ואתם לא יודעים כמה זה עולה?

סליחה, לא הבנתי את השאלה.

לא, היא שאלה ברור – כמה זה עולה.

אז אני אומר – בין 20 ל-30 מיליון שקל במונחים שנתיים. אתמול שכרנו 300 אוטובוסים שזה היקף גדול מאוד - -

הרכבת שכרה?

כן. הרכבת שכרה.

צה"ל לא משלם על זה? משרד הביטחון? אתם הולכים לספוג את זה?

אנחנו שכרנו את זה, אנחנו מגובים על-ידי משרד האוצר. כל הארגון - -

שאלתי הייתה ברורה: האם אתם הולכים לספוג את זה על ציר של זמן, ב-long run.

אמרתי שאנחנו ממומנים על ידי - - -

האוצר, שיפצה - - -

אבל אני לא מבינה, אנחנו צריכים לחשוב - -

אוצר המדינה יספוג את זה, חברים. זה מה שיקרה.

יש פה נציג אוצר?

יש.

אתה הולך לממן את זה?

כן.

יש סעיף תקציבי?

בואו נעבור לנציג צה"ל.

לכן אני אומר, העניין לא כספי.

בחייך, כבר היינו בישיבות ובוועדות. ראינו את הסרטים האלה, "האוצר יספוג". אחרי זה הוא יקיא.

האם באיזשהו זמן בדיון עלה הרעיון או עלתה האופציה שהחיילים יגיעו מאוחר לבסיס, שהחיילים יעלו על הרכבת ב-10:00 ולא ב-6:00.

זה נציג צה"ל יענה לך.

אבל אני רוצה לדעת אם זה עלה בדיונים, אם הוא שמע את זה.

בחודשים האחרונים הנושא הזה לא עלה לדיון.

החבר'ה הקרביים יורדים מהאוטובוס ומתחילים לרוץ. נראה לך שהם יושבים ושותים קפה?

חברים, רגע. נשמע את נציג צה"ל, ואחרי זה נחזור לשאלות לשניהם.

אני ראש מחלקת תכנון ותקציבים באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה. אני אנסה להתייחס לכל הדברים שעלו פה.

קודם כול אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה ולחברת הכנסת שהיו אתמול בביקור ברכבת, ביקור מקצועי וענייני. ראיתם בעין את מה שאנחנו ראינו, ולצורך העניין סיירנו יחד כדי לראות שהרכבת אכן עומדת בדרישות שלנו.

התהליך שאנחנו מדברים עליו הוא תהליך שיזמה אותו חברת רכבת ישראל. רכבת ישראל פנתה למערכת הביטחון וביקשה ממערכת הביטחון לסייע לה להתמודד עם בעיית הצפיפות ועם ביקושי השיא ביום א', ודיבר על זה מנכ"ל הרכבת, אז אני לא אמשיך לפרט על זה. צריך להגיד בהקשר הזה שאנחנו לא היינו שבעי רצון מתנאי ההסעה של החיילים ביום ראשון בבוקר, וראיתם לצורך העניין בעיתונים תמונות של חיילים שיושבים בתאי השירותים; ראיתם בכתבות בטלוויזיה חיילים שישבו במסדרונות עם הקיטבגים עליהם; ראיתם את החיילים שנדרשים לשיח עם הציבור על הקת של ה-M-16 או של הגלילון שנתקע באישה או באיש שיושבים. ואנחנו חושבים שלחיילי צה"ל מגיעים תנאים טובים יותר בנסיעה בבוקר. מהסיבה הזאת אנחנו נענינו לבקשת הרכבת. ביקשנו מהרכבת, ועדיין אנחנו מבקשים מהרכבת לייצר בעבורנו מענה הולם לנסיעת חיילי צה"ל ביום ראשון בבוקר.
מעט נתונים כדי שתכירו אותם. אתמול ראינו חלק מהנתונים בתחנה, והיום אנחנו נמצאים אחרי סיכומי ביניים שגם עשתה חברת רכבת ישראל וגם שעשה צה"ל שמפקח אחר המהלך. אני אציג את הנתונים כדי שתכירו אותם: דבר ראשון מנתוני העבר: בימי ראשון בשעות 9:00-6:00 נסעו כ-12 אלף חיילים ברכבת. אתמול, ביום הראשון, אנחנו יודעים לדווח על כ-9,000 חיילים שנסעו בהסדר ההיסעים החילופי שהעמידה הרכבת. זה אומר שמספר נכבד של חיילים אכן השתמשו בהסדר ההסעות - -

9,000 או 7,900?

נכון לאתמול הרכבת דיווחה על 10,000. אנחנו דיווחנו על מספר בין 6,000 ל-7,000- -

כמה נסעו בטרמפים, אין לך נתון, נכון?

אסור לנסוע בטרמפים.

אסור.

אסור לנסוע בטרמפים.

גם אני יודע שאסור לנסוע בטרמפים.

אבל זה אתה לא יכול למנוע, זה לא קשור לבעיה.

כבוד חבר הכנסת, אני תכף אתייחס לנושא הטרמפים. רשמתי את זה לפניי, אני אתייחס לסוגיה הזאת.

9,000 חיילים נסעו ביום ראשון האחרון. הרכבת העמידה 243 אוטובוסים שנסעו בפועל בקווים השונים, וזה מתוך צי של כ-300 אוטובוסים שהיא תכננה להעמיד.
באשר לזמני הנסיעה – אנחנו נמצאים עדיין בשלב של סיכום זמני הנסיעה. אבל אני יכול להגיד לכם שבחלק מהקווים אנחנו ראינו שזמני הנסיעה אפילו התקצרו. אפרופו דיברנו על צפון-באר-שבע – מרכזית המפרץ בחיפה-באר-שבע, מחנה נתן – יצא אוטובוס ב-6:30 בבוקר והגיע ב-9:05; במקביל רכבת יוצאת ב-6:09 דקות, ואמורה להגיע, על-פי הזמנים המפורסמים באתר של הרכבת ב-9:09, ומשם אמור החייל לעלות על הסעה מבאר-שבע למחנה נתן, וזה לוקח לפחות עוד 15 דקות. הרכבת ביום א', וזאת עוד אחת מהטענות שהיו לנו כלפיה – לא הצליחה לעמוד בזמני הנסיעה. היו איחורים של 10 דקות, 15 דקות. לדעתי, אנשי הרכבת שולטים בנתונים הסטטיסטיים יותר ממני. גם את זה כדאי שחברי הכנסת יכירו. במקרה הזה שסיפרתי עליו יש פער של 40 דקות לטובת האוטובוס.

מצד שני אנחנו כן ראינו קווים שבהם הנסיעה לקחה יותר זמן, כמו למשל, קו עכו-תל-אביב, שהפער בזמנים היה שעה וחמש דקות. אלה בגדול הפרשי הזמנים, ואנחנו עדיין נמצאים בשלב של סיכום הנתונים.

האם מעבר לכך שמדדו את הזמנים שאל את החיילים בסוף הנסיעה, האם הם מרוצים?

שנייה. הנחיית סגן הרמטכ"ל היא לעשות סקר בעוד כחודש ימים בקרב כל החיילים שנוסעים ברכבת ביום ראשון וגם במהלך השבוע, כדי לתפוס את כל אותם חיילים ולבדוק את שביעות הרצון. יש החלטה כזאת של סגן הרמטכ"ל, ובימים האלה אנחנו נערכים לכך.

מתי הסקר הזה אמור להיערך?

בעוד כחודש ימים. למה בעוד כחודש ימים? כי יש כאן תהליך של שינוי שדיברתי איתכם אתמול עליו. התהליך הוא לא פשוט תודעתית, ולוקח זמן עד שמתרגלים.

דרך אגב, תסתכלו היום אחרי אתמול מה הם הקולות – הקולות הם פחות נוראיים. אנחנו מחזיקים בידינו פניות של הורים למשרד הביטחון שהן אמירות אחרות לגמרי. יש אמירות כאלה, אנחנו מכירים אותן, ויש אמירות אחרות לגמרי, על הורים שהביאו את החייל לתחנה וראו שהכול מסודר ומאורגן, האוטובוסים עומדים, והחיילים עולים על האוטובוסים, יושבים בתוך האוטובוסים, ולא כבעבר – שוכבים במסדרונות או יושבים בתאי השירותים. כדאי שנכיר את העובדות האלה.
הסוגיה הבאה שגם אליה התייחסתי אתמול, וצריך לדבר עליה, היא עניין השיקול הכלכלי. אני אומר את זה בצורה ברורה: לא השיקול הכלכלי הוא זה שעמד לנו מול העיניים, אלא הפנייה של הרכבת. היקף החיסכון, כמו שדיווחתי לפניכם אתמול, ואני מדווח פה גם עכשיו נע סביב 20 מיליון שקל.

למה את החיסכון הזה לא מחזירים לחיילים באיזושהי דרך?

מה זאת אומרת?

אם חסכת 20 מיליון שקל כתוצאה מפעולה שמופעלת על החיילים, הזדמנות לשפר להם את השכר.

כיוון שאינני מוסמך - -

זה כסף שלא בנית עליו לכאורה, נכון?

התשובה היא כזאת: מכיוון שלמערכת הביטחון יש מצוקות ויש פערים, שנדמה לי שנדונו בוועדות השונות, יש למערכת הביטחון לא מעט דברים לעשות בכסף שייחסך בהמשך כי זה חיסכון עתידי.
הסוגיה הבאה היא סוגית האיחורים שגם אליה אני רוצה להתייחס - -

עלתה האפשרות לגרום לחיילים להגיע מאוחר יותר? לאפשר להם?

אין צורך לאפשר לחיילים להגיע מאוחר יותר. אני אסביר גם למה: במחנה נתן שהוא המחנה הדרומי – דרך אגב, חייל שנוסע מהצפון ומשרת בצאלים, למשל, ונוסע עם הרכבת מנהרייה לבאר-שבע, מבאר-שבע הוא מגיע למחנה נתן, וממחנה נתן יש לו היסעים שלוקחים אותו עוד זמן עד הבסיס שלו – גם את זה כדאי שתדעו. הוא לא נוסע ישר ונוחת בבסיס שלו. אין סיבה, אם אלה האיחורים, לבצע שינוי בשעון הפעילות של צה"ל. שנית, במחנה נתן ההסעות שיוצאות לבסיסי ההדרכה המרכזיים של צה"ל שנמצאים בדרום הארץ יוצאים בשעה 11:00. גם את זה כדאי שתכירו. הם לא יוצאים בשעה 8:00 בבוקר, אלא בשעה 11:00 - -

אבל דיברנו על איחור של שעה לתל-אביב, ואז מתל-אביב הוא צריך להמשיך דרומה.

אבל הוא לא צריך, חברת הכנסת. אם הוא גר בנהרייה וצריך להגיע למחנה נתן יש לו קו ישיר- -

אבל אם הוא לא גר בנהרייה. ולא כל החיילים גרים בנהרייה. ואלה שנסעו באוטובוס לתל-אביב וצריכים להגיע דרומה, והם לא גרים בנהרייה – מה קורה לחיילים בדרך?

הוא אומר שאין להם סיבה לעבור בתל-אביב.

לא, אלה שעלו בדרך. נו, בתוך עמנו אנחנו חיים.

קווי ההיסעים שהעמידה הרכבת בהמשך לבקשה שלנו מתחלקים לשני סוגי קווים: ישנם קווים ישירים שנוסעים מנקודה אחת לנקודה שנייה ולא עוצרים בדרך. דרך אגב, אתמול הם עצרו באלונים. הייתה עצירה יזומה של רבע שעה שקיבלה אישור של הצבא, לעצור באלונים כדי שהחיילים יתרעננו – גם את זה כדאי שתכירו. בשיטה שהייתה לפני כן הם לא התרעננו.
ישנם גם קווים מאספים. הקווים המאספים האלה עוברים בכל התחנות ומגיעים בסופו של דבר לבאר-שבע. לכן חייל, למשל, שגר בנתניה עולה על קו מאסף שנוסע לבאר-שבע.

אז כמה זמן? אלה השאלות שנשאלו. אני נשאלתי על מקרים שבהם החיילים עולים בין חיפה לתל-אביב על הקווים המאספים ומגיעים לתל-אביב ומשם ממשיכים דרומה.

אבל למה לתל-אביב? הוא אומר שהם לא צריכים.

זה בדיוק העניין, אין להם ברירה. בית יהושע, נתניה, בנימינה, עתלית.

חברת הכנסת. בהוד השרון, כפר סבא, פתח-תקווה, באר-שבע, שזה השאטל ההתחלתי, היה פער של 30 דקות בין הרכבת לבין האוטובוס.

אני רוצה לדעת, אם הזכרת את ראש העין והוד השרון. ראש-העין-תל-אביב והוד השרון-תל-אביב, חיילים שצריכים את המקטע הזה – הכבישים במקטעים האלה פקוקים בטרוף בפרופורציות לעומת רכבת.

כביש 5 זה משהו לא נגיש.

למה אי אפשר לבטל את זה ולהקל בסוגיה הזאת עד להכרעה הסופית בעניין?

אחד הדברים שבאמת ראינו, ואנחנו מנתחים אותם, ולכן אני לא יודע כרגע לייצר תשובה - -

אני לא יודע אם שמת לב, אנחנו קיימנו אחרי זה ישיבה בנושא אחר - -

שמתי לב לכול.

- - עמדה חיילת בצד, אז שאלנו אותה למה היא עומדת בצד בפינה – היא אמרה, שהיא מחכה שתעבור השעה 9:00 כי לא שווה לי לנסוע באוטובוס לתל-אביב כי הפקקים מטורפים. שמעת את זה?

שמעתי. הייתי ערני מאוד אתמול. אנחנו מבינים, כתוצאה מאותו ויכוח שאכן באמת ההגעה הזאת לתל-אביב היא בעייתית. אנחנו צריכים לייצר ביחד, אני עוד לא יודע איך, איזשהו פתרון לעניין הזה. דיברנו עליו, דרך אגב, בבוקר. אנחנו מבצעים תהליך משותף, וגם את זה כדאי שתכירו; כל שבוע אנחנו יושבים ביום שני או ביום שלישי עם הרכבת ועושים תהליך של הפקת לקחים, כי בסוף אנחנו לא מתבלבלים – אנחנו מבינים שלנו כמערכת ביטחון יש אחריות על החיילים. אחד הנושאים שנמצאים בתחום האחריות הזה הוא נושא ההסעות בתחבורה הציבורית. אנחנו מבינים את זה אפרופו - - -

אז למה החייל שמשלם יכול לנסוע? אז תקבעו שאף אחד לא נוסע.

או לחילופין, יש חיילים שמשרתים ביחידות קרביות ומגיעים פעם בשלושה שבועות הביתה, ויש כאלה שנוסעים תל-אביב-עתלית כל יום. אני לא מזלזלת באלה שנוסעים תל-אביב-עתלית כל יום, אבל יחד עם זאת צריך לגלות קצת יותר רגישות לחיילים שמגיעים פעם בכמה זמן הביתה ורוצים להגיע לבסיס. אותם חיילים יורדים מהאוטובוס ולא בדיוק הולכים לקנטינה לשתות קפה. הם יורדים ישר לפעילות מבצעית, אין פה חוכמות.

חברת הכנסת, אני מכיר את העולם הזה. אמנם זה היה קצת לפני הרבה מאוד שנים - -

אני חיה את העולם הזה יום-יום עם בני ועם החברים שלו.

תני לו לענות.

הייתי במקום הזה. אבל אני יכול להגיד לאותו חייל קרבי שאתמול הוא נסע בישיבה, הוא יכול היה לישון באוטובוס בצורה נוחה, כי בדרך הוא בדרך כלל ישן. הוא ישן בצורה יותר נוחה; הוא לא התעורר כל שנייה ממכה פה, מכה שם – גם את זה צריך לדעת.

הוא הגיע באיחור של שעה כי הוא עלה בעתלית או בבית יהושע או בנתניה.

מה עם התשלום?

- - -

חברת הכנסת זוארץ.

חברת הכנסת זוארץ, אבל מה קרה אם הוא יגיע באיחור?

ידעתי שתגידו את זה.

את זה תדברו עם מפקדי היחידות שלהם.

לא קרה שום דבר, וסגן הרמטכ"ל - - -

שיהיה אזרח, שיוריד את המדים, בסדר? ידעתי שתגידו את זה. היא פשוט לחשה פה, למה אפשרו לחיילים להיכנס. היא אומרת, אי אפשר לאכוף את זה כי חייל יוריד את המדים ויהיה על אזרחי. נכון, הראש היהודי ממציא פטנטים וגם הדרוזי והצ'רקסי. אבל עם כל הכבוד, מי שטורח להוריד את המדים שלו שיטרח. אני לא נוגע בחיילים שזה מה שיגרום להם לטרוח ולהוריד את המדים ולהחזיר ולהוסיף כי הם צריכים אחר כך את המדים לכל מיני הנחות אחרות. חבר'ה, לפחות את ההחלטה הזאת תבטלו. מי שרוצה להוריד מדים ולעלות על אזרחי – אתם יודעים מה? לא אכפת לי, לפחות אין מראית עין של חייל עולה וחייל לא עולה. אבל במדים הוא עולה בכסף – זה לא מקובל. התירוץ הזה לא מקובל.

תן לו לסיים את דבריו.

יש עוד הרבה דברים שעוד לא התייחסתי אליהם. תנו לי לסיים.

אנחנו מקשיבות קשב רב.

העליתם פה את נושא האיחורים – חשוב לדעת שסגן הרמטכ"ל הוציא הנחיה לכל המפקדים בצה"ל להתחשב בעניין הזה, כולל גם בכך שאנחנו מבינים שבמהלך השבועות הראשונים, בעיקר בגלל חששות, ייתכן שיהיו עיכובים מסוימים. אנחנו רואים את המספרים: העיכובים הם לא כאלה נוראיים.
בהמשך לשאלה שנשאלה פה – עניין השוויוניות – גם על זה עניתי אתמול, ואני עונה עכשיו: אנחנו אחראים לשוויוניות מרגע שהחייל נכנס לש.ג. של הבסיס. אנחנו לא אחראים על השוויוניות לפני זה. אנחנו מבטיחים שחייל שנמצא בבסיס יקבל מזון בדיוק כמו החייל האחר. גם אצלי במשרד יש חיילת שמצבה הכלכלי - -

זה לא קשור למה שדיברנו.

סליחה, ביטול זמן של חייל- -

סליחה, אני לא באתי אליך בטענה שאם חייל מגיע לשק"ם אז יש חייל שמוציא יותר וחייל שמוציא פחות. כאן מדובר על שירות ציבורי, ואני רוצה שבשירות הציבורי בתחבורה הציבורית לא תהיה כאן איפה ואיפה. אני לא דיברתי על קניות בשק"ם או בסופר או אם אפילו חייל בא עם רכב או לא בא עם רכב. אבל כשאתה בא לקבל שירות ציבורי - -

- - -

- - אם זאת ההחלטה – שחיילים לא עולים בכלל. לא יהיה גם וגם.

וגם העניין הזה – האחריות שלך על חיילים זה מהרגע שהם לובשים מדים - -

חברת הכנסת זוארץ, פעם ראשונה.

- - זה לא מקובל.

אלוף משנה הנס, אם תזהו שההחלטה הזאת הייתה שגויה – מחר, בעוד חודש, בעוד יומיים, כשנצליח לשכנע אתכם או שתשתכנעו קודם – מי הסמכות לשנות את ההחלטה? האם אתם צריכים את ההסכמה של הרכבת או משרד התחבורה או צה"ל לבדו?

אני מתאר לעצמי שאנחנו צריכים את ההסכמה של הרכבת. אנחנו לא יכולים לאכוף על הרכבת להסיע אותנו. אנחנו, כנראה, נצטרך לפנות לרכבת ולהגיד לרכבת שאנחנו לא שבעי רצון מהפתרון שניתן לנו על-ידה.

איך ההסכם שלכם עובד בשאר הימים עם הרכבת? יש לכם סידור כספי איתם.

יש לנו סידור כספי איתם.

באיזה נימוק יכולים להגיד לחיילים לא לעלות ביום ראשון אם הצבא משלם?

למרב הבנתי, אין נימוק. מכיוון שסוכם סיכום עקרוני בין מערכת הביטחון – לא צה"ל, אלא מערכת ביטחון, כי סיכומים לא מסוכמים על-ידי צה"ל - -

זאת הסכמה. עם הסכמה אין בעיה. מאחר שהאינטרסים שלכם קצת שונים, הרכבת, יש לה מצוקה, היא רוצה לתת שירות טוב ומדויק, היא רוצה להוריד לחץ - -

חשוב לי להבהיר שיש שיתוף פעולה, ובמידה שנראה - -

זה לא אינטרס זר.

מי הדוברת?

מרכבת ישראל, אני מניח.


הצבא אחראי לרווחת החייל, לכבודו של החייל, לתחושתו של החייל, לכך שהחייל יגיע ממקום למקום בצורה נוחה ובטוחה, וכל מה שקשור בזה. זאת אחריות קודם כול שלו. אני בטוח שגם אתם רוצים בזה, אבל הוא אחראי לזה ואמור לדאוג לזה. לכן אני שואל, כי מבחינתי צריך להיות מצב שלמשרד הביטחון צריך להיות שיקול דעת בלעדי להפסיק את התהליך הזה. אם מישהו יכריח אתכם להפסיק את זה בחוק או שתחליטו לשנות את המצב – זה שאתה אומר שאתה צריך את ההסכמה של משרד התחבורה או של הרכבת זה מדאיג אותי.

אתה קונה שירות. יכולים להגיד לך לא לקנות שירות? או לחילופין למצוא איזשהו פתרון - -

- - -

אני יכולה לשאול שאלה? זה קשור לזה.

בבקשה, גברתי.

שמי אורלי רכטמן, ואני ראש מערכת היסעים במשרד הביטחון. נעשה הסכם בימים אלו בינינו לבין הרכבת. בהסכם יהיה נספח עקרונות לגבי ימי א'. במקרה שיום א' לא יצלח מאיזו סיבה – אם בגלל כל הפוליטיקה מסביב או מכיוון שזה לא מתאים לנו מבחינת החיילים – אנחנו נחזור לסטטוס שהיה לפני כן.

או לחילופין למצוא פתרון ביניים. אם אתה אומר שהקו מנהרייה דרומה עובד - -

האמירה שלך על הפוליטיקה מסביב היא אמורה חמורה ביותר, את צריכה לחזור במה שאת אומרת. דרישות ציבוריות מצד נבחרי ציבור ומורת רוח מהחלטה שלכם היא לא פוליטיקה, גברתי. היא הנבחרים והריבון שחושבים אחרת מכם. אתם עובדים אצלנו, לא אנחנו עובדים אצלכם.

אנחנו עובדים יחד.

אני מבקש ממך לחזור בך מסגנון הדיבור הזה. כאן הבית והממשלה. הממשלה מקבלת החלטה. אם שר הביטחון יקבל החלטה אחרת או מישהו מחברי הכנסת או יהיה פה חוק – זה לא הפוליטיקה, זה הריבון שקיבל החלטה, שאת עובדת אצלו.

אוקיי, חבר הכנסת חסון, אני חוזרת בי אם זהו רצונך. עקב ההחלטה כפי שזה הופץ בהתחלה ולא הגיעו בכלל למינון הנכון שזה היה אמור להיות בין 6:00 ל-9:00 בבוקר, אלא הפיצו שזה יהיה כל השבוע וימי חמישי - -

זה המסר שעבר, לכן אני שואלת.

- - אף אחד לא נכנס לעומק, ואף אחד לא בירר. במקרה שזה לא יצלח מכל סיבה שהיא אנחנו נוריד את הנספח של יום ראשון מ-6:00 עד 9:00 בבוקר.

או לחילופין כמו שאמרתָ, לעשות שילוב.

אני רוצה לשאול אותך, אדוני המנכ"ל, בהמשך למה שאמרת שאם יהיה עומס תורידו את החד הוריות ואחר כך את החרדים, אחר כך את האתיופים ואחר כך את העולים וכולי. אני לא מבינה דבר אחד: איך בכלל מבחינה בטיחותית רכבת ישראל מאפשרת העלאת נוסעים עד למצב שהדלתות לא נסגרות, שהם יושבים בשירותים, שהם יושבים אחד על השני. הרי אם הייתם עומדים בכללי בטיחות – בוא תסביר לי מה אני לא מבינה – יכול להיות שבכלל לא היה צורך להגיד שחיילים לא, והציבור כן. כי מי שהיה מספיק להגיע לרכבת עד שעה מסוים, עד עומס מסוים שאתה מאפשר אותו, לא צריך היה בכלל לעשות אפליה כזאת. איך הגענו למצב שאתה לא סוגר דלתות? זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, זה לא נשמע דבר בטיחותי. אני מבקשת את תשובתך. ייתכן מאוד שאם הייתם עומדים בבטיחות הזאת או היא בכלל הייתה קיימת, לא היינו במצב הזה. משהגיעה הרכבת, נסגרו הדלתות – זה לא חשוב אם אתה חייל או אזרח – זה לא משנה מי אתה. איך אתם מגיעים למצב הזה?

גברתי, כל מה שאת אומרת זה נכון, ולפיכך היינו חייבים ליצור פתרון שחלק מהנוסעים שאנחנו יכולים לספק להם שירות ראוי ומכובד, חייל צבא ההגנה לישראל, זה חלק מהפתרון לצפיפות הנוראית, המסוכנת והבלתי בטיחותית ברכבת ישראל.

אתה לא עונה לי על השאלה.

אני עונה לך - -

אני שואלת, איך אתה מאפשר כמנכ"ל הרכבת שאנחנו יודעים שכבר יש מנכ"ל רכבת אחת שנשפט או יש לו בעיות, כמובן לא מסוג זה – איך אתה כמנכ"ל הרכבת מאפשר? לא משנה – מחר זה לא חיילי צה"ל, מחר זה הציבור הרחב – איך אתה מגיע למצב הזה?

לכן אנחנו נערכים בכמה מישורים: האחד, תחבורה באוטובוסים חילופית לחיילי צה"ל - -

עזוב את החיילים, אתה לא עונה לי.

אני עונה לך.

אני לא מדברת על חיילים, אני מדברת על - - -

היא מדברת על תקינת בטיחות, זה משהו מאוד פשוט - -

אני מדברת על תקינת בטיחות, זה לא קשור לחיילים - -

- - איך אתם אוכפים תקינה של בטיחות? זה הכול.

ולמה אתם בכלל צריכים לבקש אישור?

יוליה, מה את שואלת – אין כאן תרבות של רכבות.

יש תקינת בטיחות?

אנחנו ממדינה שרכבת לא יכולה לצאת עם דלת פתוחה.

אם משתמע שאנחנו נוסעים עם דלתות פתוחות - - -

אבל אם חייל יושב בשירותים איך אתה מאפשר עומס כזה לא בטיחותי?

או אזרח.

כל אזרח, לא חשוב.

ולפיכך יצרנו שני פתרונות חילופיים: האחד, הסעת חיילים והשני רכש קרונות מסיבי - -

עכשיו אני רוצה להבין - -

יוליה, תני לו לענות.

אבל הוא לא עונה לי.

הוא אמר שתי מילים וקפצת עליו. אי אפשר.

כי הוא לא עונה לי. לא מעניין אותי חיילי צה"ל כרגע - -

תאפשרי לו לענות.

- - מעניין אותי לדעת על בטיחות. חיילי צה"ל תמיד מעניינים אותי.

רכבת ישראל עומדת בכל תקני הבטיחות האירופים המחמירים. לפיכך גם שמעתם הרבה מאוד שבחודש אוגוסט נחתם הסכם בטיחות חדש עם ההסתדרות ועם נציגות העובדים. בעקבות התאונות שציינת ומנכ"לים שעומדים למשפט רכבת ישראל עושה מהלכים מאוד מהותיים בנושא הבטיחות. גם תגבור הציוד, הקטנת הצפיפות, יעילות הרכבות ובטיחותן הם חלק מהותי מהעשייה.

איך זה קשור לחיילים? למה חיילים הם הקורבן לכך שיש לכם בעיות בטיחות? אני רוצה להבין, איך הגענו למצב שאתה החלטת – אתה, קודמך, אתה האצת את התהליך. אני לא מקבלת תשובה, אני מצטערת. אני רוצה לקבל תשובה.

בסדר, אוקיי.

גם אין כאן תשובה ברורה.

אני מבקשת לשמוע את המנכ"ל.

חברת הכנסת ברקוביץ', בסדר.

לא הבנתי, לא קיבלתי תשובה.

אנחנו אף פעם לא מקבלים פה תשובות.

אני כן רוצה להתעקש על התשובה.

היושב ראש מנהל פה את הישיבה, לא את.

אני מבקשת את תשובתך.

תשובתי היא שהרכבת עומדת בכל תקני הבטיחות. נכון שתשובתי אינה אהודה עלייך, אבל אחד הפתרונות הוא פתרון תחבורה חילופי בשעות העומס בימי ראשון ששם הבעיה העיקרית, לחיילי צה"ל.

למה לא לאזרחים רגילים אחרים?

למה הפתרון הוא לא לכולם?

למה הפתרון הוא לא לכולם?

למה זה לא עובד בדרך חזרה מתל-אביב בשעות אחר הצהריים - - -

אל תעזרי לי.

מכיוון שבדרך חזרה מתל-אביב – את מתכוונת, כנראה, לפיזור ביום חמישי - -

רגע, אורית - -

אני מדברת על תקינה.

חברת הכנסת ברקוביץ', אני קורא אותך פעם ראשונה לסדר.

אני עוד מעט יוצאת גם ככה.

אם זה היה אוכלוסייה אחרת, אגב, לא היו נותנים לי לתת אלטרנטיבה כזאת כמו שאני יכולה לתת לחיילים. זה נורא חבל לי שאתם מסתכלים על זה כאילו אנחנו רואים את החיילים כקורבן או משהו כזה. לגילוי נאות, אני ששירתי בצבא, וזה לא היה עד כדי כך מזמן, נסעתי באוטובוסים ונשארתי בחיים וגם לא חשבתי שהמדינה מפקירה אותי על כך שהיא שלחה אותי לנסוע באוטובוס לבסיס הקרוב- -

למה הפתרון לא יכול להיות לכלל האוכלוסייה?

הפתרון הוא לא לכלל האוכלוסייה כי האלטרנטיבה שנותנים לי פה לתת לחיילי צה"ל, לא היו נותנים לי לתת אותה לאף ציבור אחר.

למה לא?

למה? ככה - -

מי לא ייתן לך?

כי לחיילי צה"ל אנחנו יכולים לספק הסעה חילופית מכובדת ליעדים מאוד ברורים. 40 אוטובוסים מחיפה-עכו-נהרייה למחנה נתן. האוכלוסייה האזרחית מתפזרת. חיילי צה"ל מאוד ממוקדים בשל שליחותם.

האוכלוסייה האזרחית נוסעת אצלך מתחנה לתחנה. לא משנה איזה תחנות, במסלול של תחנות. אוטובוס יכול לעקוב אחרי המסלול הזה.

אבל הפיזור של אזרחים הוא הרבה יותר גדול מאשר של חיילי צה"ל. אין הרבה אזרחים שנוסעים למחנה נתן. מחנה נתן זה מסה של חיילים, זה אלפי חיילים ביום א'. לכן "עוקף תל-אביב" הזה מחיפה וצפונה הוא פתרון מאוד מכובד.

אני רוצה להעיר לנושא הזה, ואני כן מתעקש שחיילים משלמים יכולים לנסוע, ולא משלמים לא נוסעים. יש הרבה דברים שיש חיילים יכולים להרשות לעצמם, ויש חיילים שלא יכולים להרשות לעצמם, ובשביל זה קמות כל מיני עמותות שעוזרות לחיילים שלא יכולים לקנות, לדוגמה, מעיל או לא יכולים לקנות כל מיני דברים משלימים לבסיס או לא יכולים לשלם בעבור נעליים – יש כל מיני עמותות שעושות את זה. אני כבר רואה איך תקום עוד מעט עמותה שיקראו לה "רכבת לכל חייל". ואז עמותות יתחילו לתת חינם לחיילים כרטיסי נסיעה ברכבת. ואז מה תעשו? אני אומר לכם, זה יקרה. אני כבר שמעתי פילנתרופ גדול שאם הוא יחליט לקחת את זה הוא יחלק פה כרטיסים בכמות גדולה מאוד. הוא אמר, אני אחלק לחיילים כרטיס חינם ברכבת. ואז מה תעשו, לא תכבדו את הכרטיסים האלה? לכן אני אומר לכם, אם זאת ההחלטה, ואתם עומדים בה – אני חושב שהיא מוטעית, אבל אם אתם עומדים בה, לפחות תחליטו שאם אף חייל לא יכול לנסוע אז אף חייל לא יכול לנסוע. חוסר השוויוניות הזה צועק לשמים, כואב ומפריע.

שני דברים, חבר הכנסת: דבר ראשון, נתת פה דוגמה של מעיל, אני חייב להגיד שאני לא מכיר אותה, ואחד הדברים שאני אחראי להם - -

התכוונתי לפליזים האלה.

צה"ל נותן אותם אם מגיע לחייל פליז; צה"ל נותן מעיל אם מגיע לחייל מעיל. חייל קרבי, כנראה, יקבל פליז – חייל עורפי, כנראה, לא יקבל פליז. אלה הדברים שקבעה מערכת הביטחון וצה"ל- -

אז יהיה מי שייתן לו פליז.

- - ואני חושב שהם בסדר גמור.

דבר שני, הבנתי מה שאתה אומר, ואנחנו ניקח את זה בחשבון.

אני מאוד מתקוממת על האמירה שלך שאתה אחראי על החייל מרגע שהוא נכנס לבסיס. כשאנחנו שולחות את הבנים ואת הבנות שלנו לצה"ל הם תורמים מחייהם שלוש שנים. האחריות שלכם היא מהרגע שהוא לובש מדים ועד הרגע שהוא פושט אותם, וצריך לקחת את האחריות. אני מאוד מתחברת לדברים שאמר חבר הכנסת חסון על כל מה שקשור להזנה בדרך, כי כשחייל שאין לו בבית מזון כמעט כשהוא מגיע בסוף השבוע צריך להתארגן לארוחה עד הרגע שהוא מגיע לבסיס או לקנות בדרך באיזושהי קנטינה או גזלן – יש חיילים שלא יכולים לעשות את זה.
לגבי הרכבות, אני בהחלט שמעתי וקיבלתי את הדברים שנאמרו כאן שחיילים שמתגוררים באזור הצפון וצריכים להגיע לאזור הדרום, יכול להיות שהפתרון הזה יעיל עבורם. אני מדברת על אלפי חיילים שגרים בדיוק בתפר הזה שבין חיפה לתל-אביב ועולים על הרכבת בדרך וצריכים להגיע לאותו מחנה בדרום. להם, לדעתי, הפתרון באוטובוסים יהיה פתרון מזעזע. אז השילוב של שני הפתרונות יכול לתת מענה.

סילבן שלום הציע - יום א' – חופש. אם אנחנו מאמצים את זה רק חיילי צה"ל ייסעו ביום ראשון.

הציבור הרגיל לא ייסע לעבודה?

לא, אם יום ראשון הוא יום שבתון - -

אולי הם דווקא ייסעו לטייל בהמוניהם, דווקא כי יש להם יום לטייל ולקנות.

חברת הכנסת סולודקין, בבקשה.

אני רוצה לומר שאני מאוד מבקשת להקפיד על בטיחות. אני זוכרת את המקרה שקרה לפני חמש שנים כשחיילת נפלה והיא הייתה בבה"ד 1. אני הייתי עם ההורים של החיילת הזאת בכל מיני בתי משפט. כשאני שומעת עכשיו שדלתות לא סגורות והרכבת נוסעת אני אומרת שזאת בורות טכנולוגית. רכבת לא יכולה לצאת מהתחנה - -

סליחה על ההפרעה, את לא הבנת. רכבת לא יוצאת עם דלתות לא סגורות.

אבל הם דחוסים בפנים.

למדנו משהו ממוסקבה.

יש הרבה מה ללמוד, אל תתבלבל.

בואו נסכם, חברים. חברי ועדת הכלכלה וחברי הכנסת שהשתתפו בדיון הבהירו היטב שנכון לעכשיו יש התנגדות מוחלטת בכנסת להסדר המוצע. אם צה"ל ורכבת ישראל יודעים להוכיח שההסדר האלטרנטיבי יגרום לכך שחיילי צה"ל יהיו מרוצים ממנו בין על-ידי סקרים ובין על-ידי כך שנבדוק את הנושא, יהיה ניתן לבחון לטווח הארוך את קיום ההסדר כאלטרנטיבה ולא בכפייה. מעבר לכך אנחנו מבקשים עד לקביעה סופית לגבי ההסדר לשמור על רמת ביצוע של ההסדר הקיים על-ידי קביעת מינימום של אוטובוסים שעומדים לטובת חיילים והסדר לביצוע ההסדר ברמה נאותה. לוועדה הגיעו דיווחים על מאבקים גם בתחנות האיסוף בין חיילים לבין - - - וביניהם לבין עצמם.

כמו כן הוועדה מבקשת להעביר את תוצאות סקרי שביעות הרצון של החיילים לעיון חברי ועדת הכלכלה - -

מה עם פרסום?

כמו כן ועדת הכלכלה ביום ראשון הקרוב תהיה באחת מתחנות הפריפריה כדי לפגוש שם את החיילים ולבחון את הביצוע שם. זה יהיה או בחיפה או בנהרייה. אנחנו נהיה עם האצבע על הדופק בעניין הזה. זה גם לטובת העניין - -

גם מעבר לשעות האלה.

אנחנו רוצים ללמוד, ויכול להיות שאתם תשכנעו אותנו שזה טוב, אולי אנחנו נשכנע אתכם שטעיתם. בסוף אנחנו רוצים בסך הכול לטובת החיילים – זאת הכוונה של כולם.

הם מפרסמים את התחנות?

לא, לא, יש פרסום מאוד בולט.

לא במקום - -

בתקשורת – יש.

הישיבה נעולה, תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:10.>