הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 499

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ב (7 בפברואר 2012), שעה 10:00

הדברה ידידותית לסביבה ופיתוח בר-קיימא לשמירה על מאגרי המים בישראל

חברי הוועדה: אמנון כהן – היו"ר

אריה ביבי

אבישי ברוורמן

ניצן הורוביץ

דב חנין

אורי מקלב

ד"ר שלמה קפואה - ראש אגף אגרואקולוגיה, המשרד להגנת הסביבה

אלון זסק - ראש אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

שושי זינגר - מפמ"ר גיאוגרפיה, המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

משה אבנון - מרכז תחום מים, ביוב וניקוז, מרכז השלטון המקומי

שירי בס ספקטור - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

לאה בן אשר - מנהלת יחידת אספקת מים עמקים, חברת מקורות

ברק גרבר - מתאם פיתוח בר-קיימא, חברת מקורות

ד"ר ברכה לימוני-רליס - מנהל יחידת איכות המים, חברת מקורות

יוסי שמעיה - מנהל חבל הירדן, חברת מקורות

ד"ר הראל גל - ממונה טיפול במים, רשות המים

יובל אסרף - מנהל פרויקט מי תהום, ידידי כדור-הארץ המזה"ת

מיכל גולדברג

יפה שפירא

הדר אביב

הדברה ידידותית לסביבה ופיתוח בר-קיימא לשמירה על מאגרי המים בישראל

בוקר טוב, שוב. אני פותח את הדיון של ועדת הפנים והגנת הסביבה, והוא דיון שני היום. אנחנו חוגגים היום במסגרת "יום מקורות המים בכנסת לציון 75 שנים לחברת המים מקורות". אנחנו מברכים כמובן את "מקורות" – חברה לאומית ממדרגה ראשונה, גאוות יחידה אפשר להגיד. אנחנו יודעים שהם נותנים שירות לכל אזרחי מדינת ישראל, כ-7 מיליון אנשים נהנים מהשירותים הללו.

נתבקשנו ביום הזה לעשות דיון על חומרים להדברה – מצד אחד, אנחנו רוצים שחומרי ההדברה יטפלו במזיקים למיניהם, לטובת ירקות וגידולים חקלאיים; אבל מצד שני, החומרים האלה יכולים להגיע למקורות מים ויכולים לסכן את החיים שלנו, ולהביא כל מיני מחלות לאזרחים. הדיון יעסוק בשאלה איך לראות את התופעה "בגדול".

אני מברך את מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהכין לנו עבודה מתומצתת וטובה לגבי כל המערך הזה. לגבי סוגי חומרים – איזה מהם מסוכנים ואיזה מהם נכנסים לתוקף, ואיזה מהם יוצאים ממאגר חומרי ההדברה.

אנחנו רואים שיש פה לא מעט משרדי ממשלה שקשורים אחד לשני, ומטפלים בנושא הזה. נשמע את כולם כמובן, ונראה איך המדינה ומשרדי הממשלה נערכים לטפל, מצד אחד, באותם חרקים או מזיקים במגזר החקלאי, ומצד שני, שכל סוגי ההדברה האלה לא יגיעו למי שתייה או למי תהום שלנו או בסופו של דבר ל"מקורות" שעושה את כל תהליך הפילטריזציה.

אנחנו מברכים גם על כך שהם נכנסו לנושא של התפלת מים, והבנתי מהמסמכים שתוך שנה-שנתיים רוב מי השתייה שלנו יהיו מהתפלת מים. גם בנושא הזה הוועדה דנה, וגם בשאלה אם צריך מגנזיום או לא צריך מגנזיום. ואנחנו מטפלים בנושא איכויות המים אחרי תהליך ההתפלה, שבו מורידים מהם את כל המינרלים, ומה אנחנו צריכים ל החזיר למים לטובת העם ולטובת בריאות הציבור. הדברים האלו יבואו בהמשך, אבל היום יום חג לחברה, למדינה.

בבקשה, "מקורות", קודם כל תקבלו אתם את הבמה. אתם רוצים להציג מצגת? בבקשה. ואחר-כך נפתח את הדיון, חברי כנסת ירצו לברך אתכם.

גם משרד החינוך פה.

אני יודע. כל משרדי הממשלה קשורים לעניין – חינוך, בריאות, חקלאות, הגנת הסביבה.

וגם הציבור הרחב מוזמן להשתתף בדיון החגיגי הזה. אנחנו פה עד לשעה 11:00, אז תעשו את הדברים העיקריים, בקצרה ולעניין. חברי כנסת, יש לכם זכות דיבור. אתם רוצים עכשיו או אחרי המצגת?

אחרי המצגת.

אחרי המצגת. חג שמח.

חג שמח. תודה רבה על ההזמנה.

שמי יוסי שמעיה, אני מנהל את חבל הירדן של חברת "מקורות" וחבר הנהלה ב"מקורות". נמצאים אתי מספר קולגות, גם דוקטור ברכה לימוני שהיא מנהלת היחידה לאיכות מים בחברת "מקורות", והיא תציג את הפרק הבא.

ראשית, אני רוצה להודות לך, אמנון כהן, ולכל חברי הוועדה על ההזמנה לוועדה.

אנחנו חוגגים השנה 75 שנים להיווסדנו. חברת "מקורות" קמה טרם הקמת מדינת ישראל, ב-1937. גם אתם, הכנסת, חוגגים מחר יום הולדת בט"ו בשבט, ואנחנו חוגגים שבוע אחרי.

הנושא הראשון שהייתי רוצה להציג לוועדה הוא הפעילות של חברת "מקורות" בנושא פיתוח בר-קיימא. "מקורות" היא חברת המים הלאומית של מדינת ישראל, היא מספקת מים לכ-7 מיליון צרכני קצה, מספקת כ-1.5 מיליארד מטר קוב. אנחנו לא מספקים את כל המים במדינת ישראל. כ-60%–70 מהמים מסופקים על-ידינו, והשאר על-ידי ספקים מקומיים. אנחנו פרושים על 3,000 מתקנים – מהצפון ועד אילת, עם 10,000 קילומטר של קווים. "מקורות" היא מבין החברות היחידות שמדורגת דירוג AAA, ואנחנו שומרים על זה בקנאות.

יש לנו שתי חברות בנות – אחת, חברת "מקורות שחמ ביצוע" שמבצעת עבורנו את כל פעילות הפיתוח, תחנות, אלקטרו-מכני; וחברה שהוקמה בשנים האחרונות, "מקורות פיתוח וייזום" – זו החברה שפועלת עבורנו במגזר הפרטי והעסקי, בארץ ובחו"ל. היא החברה שתבנה את מתקן ההתפלה באשדוד. היא מפעילה מט"שים, מתקני טיהור שפכים. היא פועלת במספר מדינות בעולם, ביניהן קפריסין. היא בונה מתקן התפלה, והולכת לקבל עוד מתקן התפלה. ולמעשה, בעוד כשנה-שנתיים החברה הזו תספק כ-40% ממי השתייה של קפריסין. זו חברה ישראלית, הרבה גאווה, עם הרבה טכנולוגיה. אנחנו מתעסקים בנושא המים לרשות הפלסטינאית, וכמובן, השאיבה בכנרת לממלכת ירדן.

קודם כל, הניהול האינטגרטיבי של מקורות המים. זה קשור לדיון שלנו, כי הנושא פה הוא ניהול אחראי ברמה לאומית של כל מקורות המים, לשמור עליהם למען הדורות הבאים, לא להרע את מצבם. אם זה האקוויפרים התת-קרקעיים, ואם זו הכנרת. כשיש מחסור אנחנו נכנסים לתחום ההתפלה, ואנחנו בתחום ההתפלה כבר למעלה מ-40 שנה. כל המים של העיר אילת הם מים שמסופקים ממתקני התפלה, גם של מים מליחים וגם של מי ים. אנחנו ניכנס למגה-מתקן התפלה החדש באשדוד, כבר עכשיו אנחנו בשלבי ביצוע. אנחנו מדברים על תחום ליבה חשוב מאוד של אספקת מים, לא רק בכמות, אלא גם באיכות ובאמינות גבוהה. דוקטור ברכה לימוני תציג את הפעילויות שאנחנו עושים כדי שלכל אזרח במדינת ישראל יגיעו מים בביטחון, באיכות הגבוהה ביותר, ובסטנדרטים הגבוהים ביותר שנהוגים היום בעולם.

אדוני, מתוך הפרויקטים השונים להתפלה, כשהתוכנית תושלם, כמה אחוז מתוך המים המותפלים יסופקו על-ידי "מקורות"?

אם מתוכננים כ-600 מיליון קוב בסך הכול למתקני התפלה, "מקורות" תספק במתקנים הגדולים עליהם אני מדבר, לאורך חופי הים התיכון, כ-100 מיליון בלבד. השאר זה קבוצות פרטיות, יזמים פרטיים.

תודה.

אנחנו נדבר על פיתוח בר-קיימא, על שיתופי פעולה, ועל מחקר ופיתוח שנעשה בחברת "מקורות". אנחנו חברה עם 400 מהנדסים בתחומים השונים, וזה כוח הנדסי אדיר שמבצע המון מחקרים, פיתוחים ופטנטים בתחומי המים, בשיתופי פעולה גם עם האקדמיה וגם עם מכונים כאלו ואחרים בתחום של פיתוח.

בנושא ביטחון מים – גם עליו דוקטור לימוני תדבר קצת – בנושא אספקת מים לא רק באיכות אלא בביטחון, עם מערכות ניטור למערכות מים המתקדמות ביותר בעולם. זו גאווה לאומית, אנחנו מציגים את זה בכל העולם, והרבה חברות גם ממדינות מערביות – אני לא מדבר על מדינות מתפתחות, אלא על מדינות מפותחות – באות ולומדות מאתנו את נושא ביטחון המים. הרבה שנים לפני זה כבר נכנסנו ונדרשנו לנושא.

וכאמור, חברת "מקורות" היא הישג אדיר, שלא כולם יודעים עליו במדינת ישראל – ש-70% ממי הקולחין של מדינת ישראל מושבים חזרה לחקלאות. 90% מהמים מטופלים, ואנחנו נגיע בסופו של דבר לכך ש-90% מהמים המטופלים במדינת ישראל יוחזרו לחקלאות. זה עוד מקור מים שאנשים לא מדברים עליו – מדברים על הכינרת, מדברים על קידוחים – אבל חברים, זה מקור מים גדול מאוד של מאות מיליוני קובים, ואנחנו המדינה הראשונה בעולם בהשבת מי קולחין. המדינה הבאה אחרינו, רק כדי לסבר את האוזן, היא ספרד, שהיא מפותחת מאוד באירופה בתחום השבת קולחין והיא מחזירה כ-12% עד 15% מים לחקלאות. אנחנו מחזירים 70% מים לחקלאות. זהו הישג גדול מאוד. אנחנו מתעסקים בהגברת המטר ותפיסת שטפונות.

הצורך במים, כמו שכולם יודעים, רק הולך ועולה. יש עלייה דרמטית באוכלוסיית העולם, ב"שכונה" שלנו, באזור שלנו. במאה האחרונה גדלה האוכלוסייה כמעט פי שמונה. יש עלייה מתמשכת באיכות החיים, וזה אומר שאוכלוסיות רוצות יותר ויותר מים. כתוצאה מהפיתוח האורבני והתעשייה יש זיהום של מקורות מים, ופה נציע עוד הצעה לנסות למנוע את הזיהום הזה כדי לשמר את זה לדורות הבאים. גם שינויים באקלים גורמים למחסור גדול במי השתייה.

אם לדבר על מחסור מי השתייה, אנחנו בדפיציט מתמשך, וטוב שממשלת ישראל קיבלה את ההחלטה לפני שנים אחדות להשלים את מה שקיבלנו מהטבע באמצעים מלאכותיים. ולמעשה עברנו מהפקת מים לייצור של מים. היום אנחנו מייצרים מים, מדינת ישראל מייצרת מים ולא רק מפיקה מים.

כדי לעשות את כל הפעילויות האלו – וראינו באיזו חתימה סביבתית גדולה ונרחבת אנחנו נמצאים פה במדינת ישראל, על 3,000 אתרים וכל-כך הרבה פעילויות – יש לנו בהחלט חתימה סביבתית, ואותה אנחנו מנסים לצמצם ככל שניתן. חלק מזה הוא התוכנית האסטרטגית של חברת "מקורות" לפיתוח בר-קיימא. "מקורות" מובילה כיעד אסטרטגי את תחום פיתוח בר-קיימא, במטרה לשמור על משאבי המים והסביבה למען הדורות הבאים.

לשם כך הוקמו ועדות בראשות מנהלים בכירים בחברת "מקורות", זו הרצינות שאנחנו נותנים לנושא, ואנחנו פועלים במספר תחומים שקשורים לשימור משאבי מים. אחד, הוא הניהול האחראי של משאבי הטבע והגנה על מקורות המים הטבעיים. אחד ההישגים הגדולים שלנו – הוא אחת הגאוות שלנו – הוא איך אנחנו שואבים בצורה מבוקרת, במאזן של מי התהום, גם בכינרת, ככל שניתן וככל שהטבע מספק לנו, באחריות, מבלי לגרום לנזק בלתי הפיך במקורות המים. אנחנו מטייבים בארות שכשלו באיכות המים. אנחנו מספקים מי קולחין לחקלאות, כאמור, באיכות גבוהה ובלתי מתפשרת. אלו מים שלולא מפעל ההשבה, היו זורמים לים ולנחלים. אנחנו לוקחים אותם, מטפלים בהם ומחזירים אותם, כדי למנוע נזק סביבתי נוסף. אנחנו משפרים ומצילים אקוויפרים שאילולא הפעילות של "מקורות", היו נכנסים לנזק בלתי הפיך של המלחה. אחד הפרויקטים הגדולים שלנו הוא פרויקט הנקז המזרחי, ששואב מים מליחים בפן הביני, מתפיל אותם בשני מתקני התפלה, את המלח מנקז חזרה לים ואת המים המתוקים מחזיר חזרה להשקיה, לטבע, לצריכה; ועל-ידי כך אנחנו מונעים השחתה ופגיעה של מקורות מים מתוקים. אנחנו מבצעים סקרים סביבתיים לקידוחי מי השתייה, כדי שחלילה לא יגיע איזשהו זיהום ממקור חיצוני אל מקורות המים שלנו; מטפלים במפגעים; משקמים נחלים, במידה ואנחנו יכולים. אחד הפרויקטים הגדולים שאנחנו מובילים בימים אלו הוא פרויקט "גאולת הירקון" – לספק לירקון מים שעד היום היו מזוהמים, לטפל בהם, גם מבחינה נופית וגם מבחינת זרימת מים נקיים בירקון, ולאחר מכן, שאיבה והשבת המים האלו לחקלאות במקום שיזרמו לים. ואפילו התחלנו ב-pilot של תנשמות להדברה ביולוגית, במקום ריסוסים שהיינו עושים לבעלי-חיים באזור.

אחת החתימות הסביבתיות הגדולות שלנו ב"מקורות" היא צריכת האנרגיה הגבוהה של החברה. זו חברה שצורכת כ-1,850 מיליון קילוואט-שעה בשנה. זה שווה ערך לכ-1.3 מיליון טון CO2. אנחנו בהחלט מודעים לנושא הזה, ואנחנו פועלים במשך 20 שנה כמעט בצמצום והתייעלות אנרגטית. אחת מפעולות הליבה של חברת "מקורות" זה להתייעל. אנחנו מתייעלים ב-1.5% לשנה, והיו שנים בהן עשינו גם יותר מזה. אנחנו פועלים גם בנושא הבקרה על מערך ציוד השאיבה, כדי לפרק ציוד לא יעיל ולהכניס ציוד יעיל שמבזבז פחות אנרגיה.

אנרגיה סולארית לא יכולה לעזור לכם? למה לא לעבור לזה?

אנחנו תיכף נדבר על זה. אנחנו נכנסים גם לתחום האנרגיה הסולארית, וגם לאנרגיה הידרו-אלקטרית, לנצל עודפי לחץ לטורבינות שמייצרות חשמל. זה בהחלט הולך, וגדל וגובר.

בשקף הבא נוכל לראות תמונות של תאים פוטוולטאיים, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, "ירוקות". יש לנו מודלים מאוד מתוחכמים, מתמטיים, איך להפעיל את כל אלפי המשאבות שלנו בצורה נכונה ויעילה.

גם בתכנון הסביבתי אנחנו בונים ומפתחים. אדוני היושב-ראש, חברת "מקורות" מבצעת בחמש השנים הקרובות פרויקטים בהיקפים של 1.2 מיליארד שקל בשנה. זה אומר, קווים, תחנות ובריכות. איך עושים את זה מבלי לפגוע או לפגוע בצורה מזערית בנוף – אפשר לראות מספר תמונות של שיקום נופי, התאמת המתקנים שלנו בצבע לסביבה כדי שלא יבלטו. אנחנו משקיעים על זה הרבה מאמצים והרבה כסף, כי לא קל לעשות את ההתאמות ואת השיקום הנופי, וכמובן שאנחנו בשיתוף פעולה מלא עם הגופים ה"ירוקים", עם קרן קיימת לישראל, עם שמורות הטבע, ועם כל הגופים שפועלים סביבנו. אנחנו רואים אותם כעמיתים שלנו ומפתחים יחד אתם את הסביבה.

סיימנו עם המצגת? כי יש הרבה אנשים שרוצים להתייחס לדברים.

יש שני שקפים אחרונים, ואפשר מבחינתי לעצור ולשאול בכל נקודה.

תגיע לנקודה האחרונה, לדבר העיקרי שאתה רוצה להגיד, ואז נעבור לדיון. בבקשה, אדוני.

אנחנו מדברים על צמצום בכימיקלים ושיפור איכות הקולחים. יש לנו אחריות סביבתית, החל מ-2010 נכנסנו לדירוג זהב בדירוג מעלה. אנחנו מפעילים מוזיאונים ומרכזי מבקרים לטובת הציבור, בחינם. אחד הפרויקטים שאנחנו מובילים – ואולי פה אסיים – הוא פרויקט "נעים על המוביל". אני חושב שזה פרויקט שאתם שומעים עליו בפעם הראשונה. זהו פרויקט ברמה לאומית, לדעתי, ובו אנחנו רוצים לקחת את רצועת המוביל, רצועה של 80 קילומטר - -

ועל זה לבנות פארקים?

ולהפוך את זה משטח נטוש, כמו שאתם רואים בתמונה, שלא ניתן לעשות עליו שום דבר כי הוא שמור לתשתיות של מים, ולהפוך אותו לריאה ירוקה, לשביל אורך חוצה מדינה, לשבילי אופניים, להולכי רגל, לפעילות ספורט כזו או אחרת. הוא מצטלב עם כ-15 נחלים ומסלולים רוחביים של מסלולי אופניים.

מה אורכו?

אנחנו נתחיל כנראה בכ-60 קילומטר, מתוך 85 קילומטר שבתכנון כרגע. את הפרויקט הראשון ננסה לקדם באזור טירה, אורכו כ-2 קילומטר, כחלק מפיתוח ודו-קיום, וכדי לשפר שני קילומטר שחוצים את העיר טירה לרווחת התושבים והציבור כריאה ירוקה.

תודה. אנחנו רוצים לעשות סבב.

- - -

בסדר, ניתן ל"מקורות" לדבר עוד אחר-כך. אנחנו יודעים שיש פה יום חג, אבל גם חברי הכנסת רוצים להתייחס.

אני רוצה לשמוע גם את רשות המים בשאלה אם נכנסים ליותר התפלות מים, ויהיו יותר מים, לא נבכה. אומנם נתפלל כל הזמן שיהיו מים טבעיים מהשמיים, אבל יהיו התפלות מים. האם זה ישפיע על המחיר לצרכן בסופו של תהליך? כי המחירים עלו מאוד כתוצאה מהקמת תאגידי המים. אם זה בטווח של שנה-שנתיים, אחרי שההפקה תהיה מירבית, ורוב המים יגיעו מהתפלת מים – האם זה יוזיל? אני יודע שגם ההפקה וגם הטיפול במים עולים כסף, השאלה היא אם הצרכן ירגיש את זה בכיסו. אנחנו נגיע אליכם, אבל קודם כל וכמו שהבטחנו חברי הכנסת.

פרופסור ברוורמן, היית גם בבנק העולמי, נגעת בכמה מהדברים האלה והכנת מחקרים בנושא המים העולמי. יש לך ניסיון רב בתחום הזה. כבודו יגיד כמה משפטים בנושא החגיגי היום.

קודם כל אני מברך פה, זהו יום חג. אני נמצא פה גם כחבר ועדת הפנים וגם כחבר כנסת להצדיע ל"מקורות", אבל בעצם חלק גדול מחיי הקדשתי לחלק מהנושאים האלה.

אני אדבר גם במליאה היום בנושא המים שהוא אחד הדברים שהיו המרכזיים בישראל, והגדולה היא שבתחילת הדרך – אני זוכר את עצמי ילד בגיל חמש, ב-1953, ובני משפחתי שהם מקיבוץ גבעת השלושה, לוקחים אותי, שאז היתה החלוקה של מפעלי הירקון לנגב, על יד ראש-העין. ואני ילד קטן, מסתכל במנהיגות המדינה, אשכול וספיר שהובילו את "מקורות", ויש את הפריצה של מפעל הירקון לנגב.

במשך חיי – קודם כל בבנק העולמי, כשהייתי אחראי בשנות ה-80 על המדיניות החקלאית של הבנק העולמי, רוב האנשים שהובילו בבנק בנושא המים היו אותם בוגרים של אנשי "מקורות" ו'תה"ל'. ישראל הובילה אז בעולם, ונזכיר את שאול ארלוזורוב ואחרים. לאחר מכן, כשהגעתי לאוניברסיטת בן-גוריון, בעיית המים היתה כל-כך חמורה, ואז ב-1994 פנה אלי סגן נשיא הבנק העולמי - - - בהסכמת רבין, כדי שנוביל עבודה בשאלה איך פותרים את בעיית המים ממערב לירדן. וכאן באה הנקודה בצורה הכי בסיסית, שברור וידוע שההיצע מוגבל והביקוש גדול. המלצנו, והיו אתי פרופסור זוסמן, פרופסור פישלזון זכרונו לברכה, עזרא סדן שייבדל לחיים ארוכים, נחמיה חסיד שהוביל. המסר היה שבישראל יש את כל הידע, הזנחנו את ההשקעה במחקר ובפיתוח. לאחר מכן, זכיתי להקים את מכון המים בשדה בוקר וכולי.

מה שיש בעולם היום, המסרים שבאו מישראל והיכולות, ואני שמח שבשנים האחרונות חיזקנו מחדש את כוח-האדם באוניברסיטאות ובמכונים. מדינת ישראל כבר מזמן היתה צריכה להגדיל את ההתפלה. לצערי, מה שכתבנו אז וקיבלנו את כל התקשורת, אבל מכיוון שכל הדבר חוזר על עצמו, ההבדל בין עכברים ואנשים הוא תרבות הזיכרון – כשאין זיכרון אנשים כעדר עכברים. אותו דוח שכתבתי ב-1994 נכתב כבר שבע פעמים עם ועדות חקירה.

אני חושב שהיום אנחנו במצב שבו צריך להגדיל את ההיצע על-ידי ההתפלה. דבר שני, צריך להיאבק בכל הדרכים כדי לתקן את השימוש הלא נכון במים. דבר שלישי, זה ברור לחלוטין שהיתה טעות, ואני שמח שהיושב-ראש, ידידי, לקח את זה ודיברנו על זה בעבר – ההפרטה לתאגידי המים, זה שמחירי המים עולים והתמורה עוברת למגזר העסקי במקום לחזור לגופים ציבוריים, ההפרטה הזו היתה בטעות. פה ושם היא עזרה. כללית היא נכשלה, ולכן צריך לבחון את כל הנושא הזה מחדש. הדבר הרביעי – זה ברור שבתהליך גידול האוכלוסייה האדיר ממערב לירדן ושהמקום הזה כל-כך צפוף – ולכן, בעיית הזיהום לגביה המלצנו גם בעבר, טיהור מי השפכים והשימוש שלהם לחקלאות, זה ברור שגם בנושא הזה שגברת לימוני דוחפת עם מר שמעיה, זה ברור לחלוטין שבנושא ההדברה צריך לפעול ובמהירות כדי למנוע את זיהום מקורות המים בישראל. אני גם מקבל בברכה את היוזמה שלכם לגבי פארק. ישראל היא מדינה צפופה כל-כך – נתן אלתרמן פילל ל"שלמת בטון ומלט" בישראל, שהיתה כולה ריקה – היום שלמת בטון ומלט תחסל את ישראל, כולל גם למטה, בזיהום. ולכן גם את הפארק אנחנו צריכים לדעת איך לבנות ואיך לעשות.

אם לסכם, אני מאוד שמח שלאחר תקופה שבה האנשים שהקימו את "מקורות", וציינתי את אשכול וספיר, שבכל העולם, בכל מדינות העולם השלישי, לקחנו את המומחים הישראלים שהובילו בעולם. היתה תקופה שבישראל היתה הזנחה ואי הבנה לחשיבות נושא המים, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. לקחנו את זה בעבר, באוניברסיטת בן-גוריון ובטכניון, זה עלה מחדש. אני שמח היום שגם חברת "מקורות" היא חברה חזקה, צריך לחזק אותה. ובמקביל, גם בנושא של 'תה"ל' שהיא חברה חזקה. אבל נושא המים הוא נושא אמיתי שבו אנחנו יכולים גם לפתור את הבעיה בישראל ומסביבה, וגם להיות אור לגויים. ואני מצדיע שוב לאנשי "מקורות" הוותיקים, ואלה הצעירים שנכנסים למפעל שהוא אדיר – ברוכים תהיו.

תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

רגע, רגע, אתה פה? מה אתה עושה פה? הצבעת כבר? היום בוחרים יושב-ראש.

כן, אחרי צהריים.

ובבוקר באים לעבודה כרגיל? לא עושים טלפונים? לא עושים דברים?

בתחילת המהפכה. בקרוב גם פה זה יהיה.

מה יהיה פה?

אני מודיע לך. מה אתה חושב, לנצח תשבו פה?

אנחנו נשב פה לנצח, זה כתוב. עד שיבוא המשיח אנחנו פה. קח בחשבון.

אתם רואים, חבר'ה? יש "מקורות" ויש פוליטיקה. ומה הכי מעניין – פוליטיקה.

יש להם בחירות היום לבחירת היושב-ראש.

אחר הצהריים.

במי אתה תומך, אתה יכול להגיד?

כולם טובים. על זה הדיון? אני מוכן להתייחס.

אני רוצה לברך את חבר הכנסת דב חנין, וגם את חבר הכנסת אורי מקלב. הם זכו כחברי כנסת מצטיינים. לא פשוט להצטיין בכנסת ישראל. אני מברך: יישר כוח. אנחנו גאים ששניכם גם חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה. יש לכם משקל רב בתחום הסביבה ובכלל בתחום הוועדה שלנו. זו גאווה, ורק בגלל שאתם פה זכיתם שם. אם לא הייתם חברי ועדה לא הייתם זוכים.

יש לך חלק נכבד מאוד בזכייה, וגם שיתוף הפעולה שלנו הוא הרבה פעמים - -

תודה רבה. זו גאווה לפרלמנט שלנו.

בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. ואני רוצה להתחיל בתודה לך, גם על הברכה וגם על שיתוף הפעולה לאורך כל הדרך. ואכן, כפי שחברי, חבר הכנסת מקלב אמר, ההישג שלנו הוא בוודאי גם ההישג שלך, של הוועדה שכולנו שותפים בה, ומנסים לקדם בה דברים לתועלת הציבור בישראל.

אני רוצה לברך ולהביע שתי דאגות. נתחיל בברכה: חברת "מקורות" היא סיפור של הצלחה. כשאנחנו עוברים על הנתונים, אנחנו יכולים להבין עד כמה תחום המים במדינת ישראל – עם כל הקשיים ועם כל הבעיות, כל האילוצים, השמיכה הקצרה שאנחנו נמצאים בה – הוא תחום שמנוהל נכון, מטופל נכון, בסך הכול, אני מיד אדבר גם על הדברים שצריכים שינוי, ויש זכויות רבות לחברת "מקורות" בעניין הזה. אני אומר את הדברים כי חברת "מקורות" היא חברה ציבורית. והנה הציבור שצופה בנו היום יכול לראות איך מערכת ציבורית עובדת, עובדת נכון, עובדת טוב, יש לה תוצאות סביבתיות – דיברתם ובצדק על הגאווה הלאומית שכולנו יכולים להרגיש לגבי סוגיית השבת המים לחקלאות, זה הישג שלכם וצריכים להיות גאים בכך, האפקט החברתי של פעולת חברה כמו "מקורות", וכמובן, האיתנות הכלכלית שלה. ראו – אני אומר לציבור הישראלי – מערכת ציבורית שעובדת טוב.

אני אומר את הדברים גם כמתקשרים באופן ישיר לדאגה, כי אנחנו נמצאים היום בפני מהפך היסטורי בתחום המים בישראל. אם בעבר תחום המים בישראל נשלט במידה רבה על-ידי חברת "מקורות" כגורם שסיפק את מרבית המים בישראל – כפי ששמענו, בשנים הקרובות התחום הזה הולך להשתנות באופן דרמטי לרעה, כאשר מתוך 600 מיליון מטרים מעוקבים מים מותפלים יופקו על-ידי המערכת הציבורית 100 בלבד, 500 יופקו על-ידי בעלי הון פרטיים. הדבר הזה מטריד, מדאיג, והייתי אומר, אפילו מסוכן.

כולנו יודעים איך נראות מערכות מים שעברו הפרטה. אם המערכת הציבורית היום היא מערכת שנותנת לאזרח הישראלי ביטחון שהוא יקבל מים בברז, מים בסך הכול באיכות סבירה – בעתיד, גם מים יהיו סחורה, וסחורה דינה כסחורה, עם כל התהפוכות, העליות והירידות שמאפיינות את תחום הסחר. ההפרטה של משק המים בישראל כבר התחילה, עם מערך התאגידים. זה כבר גרר התייקרות, זה כבר גרר סרבול, זה כבר גרר המון-המון מחירים לצרכנים בבית, וזה כבר גרר רווחים לגורמים שלא פועלים לטובת משק המים. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא לנו, עמיתי חברי הכנסת, לפעול להגנת משק המים בישראל מפני ההפרטה. זו הולכת להיות מכה קשה, כואבת, ולחלוטין מיותרת.

ודאגה שנייה, אני אומר את זה בקיצור – הסוגיה שנדון בה היום: שימוש בחומרי הדברה בקרבת מקורות מים בישראל, ואני מברך את מרכז המחקר והמידע על המחקר, את שירי ואת איתי, השורה התחתונה היא מדאיגה. מסתבר שבמדינת ישראל אין מערכת שיודעת לפקח על כל הגורמים, כולל גורמי תשתיות, ויודעת לומר לנו איפה, ואיך, ומה נעשה בפועל בתחום הזה. ואנחנו ממש לא רוצים שחומרי ההדברה ימצאו את דרכם למאגרי המים שלנו. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. רשות המים פה? שלום ידידי. תן לנו בהיבט החגיגי מצד אחד, ומצד שני, לגבי מה ששאלתי אם כתוצאה מהתפלות מים אנחנו גם חוסכים, וגם בחקלאות משתמשים במי קולחין. ובכלל, אנחנו רוצים בסופו של תהליך, כמדינה, רצינו להיטיב עם התשתיות במדינת ישראל. המדינה חשבה שלהקים תאגידים זה יהיה מין אגף כזה, כמו שהיה במחלקת מים, אז שזה יעבור לתאגיד כזה. אבל פתאום זה התנפח שם, כתוצאה מכך אזרחים משלמים המון כסף ומע"מ בפנים, והכול בפנים. ועכשיו אולי תהיה בשורה, כשמהצד השני כשתהיה מספיק התפלת מים ומספיק מים – כמובן שאנחנו צריכים לחסוך, אבל אם תהיה לזה השפעה על המחיר כי אתם אמונים על המחיר.

ודבר נוסף, שלחו לי במייל שאלה – דיברנו על מכסות מים בכמות מסוימת לתא משפחתי בן ארבע נפשות. ומעבר לזה, כשחורגים, אז יש אנשים שלא הספיקו לדווח. אז תקופה מסוימת, מי שלא מדווח אוטומטית על נפש אחת, תאגידי המים מחשיבים, ומעל נפש אחת לוקחים את התעריף הגבוה. בא אזרח ואומר: טעיתי, לא הספקתי להגיד לכם, ועכשיו אני אומר שמחודש כזה וכזה המשפחה שלי מונה ארבעה איש. ואומרים לו: לא, זה הנהלים, מה ששילמת – שילמת. לא מחזירים כסף.

יש שתי תקופות, רטרואקטיבית, אני חושב.

אני לא זוכר. מישהו שאל אותי ואני זוכר שטיפלנו בזה בוועדת הכספים אז.

זה היה לגבי היטל הבצורת.

אז תן לי גם תשובה בדרך אגב כדי לתת לאזרח.

אתה טיפלת בעניין היטל הבצורת. אבל אתה מדבר על החשבון השוטף. היום, אדוני, זה כבר לא צריך להיות ארבע נפשות ומעלה. היום כבר מהנפש השלישית יש עוד מכסה.

השאלה היא אם הוא איחר ולא ידע, ופתאום גילה.

אתה נקטת בלשון של ארבע נפשות ויותר. היום המכסה היא רק לשתיים. משתי נפשות ואילך, לכל שתי נפשות נוספות, יש מכסה של 7 קוב. מכאן ואילך מקבלים עוד 3.5 קוב. דהיינו, 7 קוב יש למשפחה גרעינית.

תן לאיש מקצוע, אתה מומחה בתחום. אני יודע שאתה מתעסק בזה המון.

הם חדשים, אני לא יודע כמה הם מומחים.

קוראים לי הראל גל, מאגף איכות המים ברשות המים. תהיה ישיבה אחר-כך עם "מקורות", אבל אנחנו רוצים להצטרף כבר לברכות לחברת "מקורות". אנחנו שמחים על שיתוף פעולה מאוד פורה והדוק שיש לנו אתם, ומקווים להמשך שיתוף פעולה כזה בכל התחומים – בתחומי הנדסה, איכות המים, ביטחון מים, וכולי.

ברשותך אני אתייחס בקצרה לנושא שלשמו התכנסנו – חומרי הדברה בקרבת מקורות מים, אליו התייחס גם חבר הכנסת חנין. כפי שצוין במסמך שהועבר, בערך ברבע ממקורות המים, במי התהום, נמצאו סימזין ואטרזין שהם חומרי הדברה שבעבר נעשה בהם שימוש נרחב בחקלאות. כאשר רוב הזיהומים שנמצאו היו בריכוזים נמוכים מאוד – מתחת ל-30% מתקן מי השתייה. למרות זאת, דרשנו במשך השנים להפסיק את השימוש באטרזין וסימזין ולעבור לחומרי הדברה ידידותיים יותר לסביבה, פחות ניידים בקרקע ויותר פריקים על-ידי חיידקים. בנוסף לזה ביצענו ניטור בנחלים שמתנקזים למפעלי החדרה של "מקורות", מפעל "נחלי מנשה" ומפעל "שקמה", שמחדירים את מי השיטפונות אל האקוויפר ולאחר מכן נשאבים כמי שתייה. גם שם מצאנו ריכוזים של חומרי הדברה. שוב, ברוב המקרים בריכוזים שמתחת לתקן למי השתייה. אבל הם קיימים, ובצורה נרחבת.

חשוב מאוד שתהיה פה אכיפה, ושילוב של - -

מי אמון על אכיפה? המשרד להגנת הסביבה או משרד החקלאות?

זה מתחלק בין המשרד להגנת הסביבה לבין - -

אם זה מתחלק, אין אכיפה.

ייתכן שזאת אחת הבעיות. המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, משרד הבריאות ורשות המים צריכים לשלב ידיים ולהשתתף באכיפה. חלק מהאכיפה צריכה להיעשות על-ידי אכיפה על החקלאים שמרססים בשדות שלהם. כיום, מרבית השימוש בחומרים האלה נעשה דווקא בריסוס של צדי דרכים, מסילות רכבת, לפעמים בתוך ערים.

מי יכול לדעת, אם חקלאי מסוים רוצה לעשות הדברה לטובת שמירה על הגידולים שלו, מי יכול לבדוק אם הוא השתמש בחומר הזה או לא השתמש?

עד כמה שאני יודע, משרד החקלאות מפקח על זה. הוא מחויב ברישיון להשתמש בחומרים האלה. לשמחתי, החומרים האלה יוצאים לא-לאט משימוש, ואני מניח שזה יקרה גם בפועל שהם יפסיקו.

מלבד הסקרים שעשינו בעבר, אנחנו עושים היום סקר נוסף בסביבות 500 קידוחים שחלקם הגדול הם דווקא לא קידוחי מי שתייה. הניטור של חומרי ההדברה שהתחיל בשנת 1996, נעשה בעיקר בקידוחי מי שתייה על-מנת לוודא שהמים שמסופקים לצרכנים אינם מכילים את ריכוזי חומרי ההדברה מעל לתקן המותר. על-מנת לקבל תמונת מצב טובה יותר על מה שנעשה במי התהום ובאקוויפר, גם במקומות שאינם מספקים מים לשתייה כרגע, וכדי למנוע או לאתר בעיות לפני שמגיעים לקידוחי מי השתייה, אנחנו בעיצומו של סקר נרחב עכשיו בנושא, שיבדוק את ריכוזי חומרי ההדברה בנוסף לחומרים נוספים שאנחנו בודקים – חומרים ממקור תעשייתי, מקורות חקלאיים, וכדומה.

להתייחס לנקודות שהעלית ושהעלה גם חבר הכנסת חנין – אספקת המים לא עוברת לידיים פרטיות. חלק מייצור המים עובר לידיים פרטיות, וזה הבדל משמעותי ומהותי. חברת "מקורות" מקבלת את המים ביציאה ממתקן ההתפלה, שאכן ברוב המקרים, מלבד המתקן שיוקם באשדוד - -

אדוני יוצא מתוך הנחה, שאני מקווה שהיא נכונה, שהתאגידים לא יהפכו להיות גופים פרטיים. אנחנו ניהלנו על זה קרב קשה בכנסת – אני לא יודע אם אדוני היה אז כבר במערכת – אבל משרד האוצר רצה לאפשר שהתאגידים יועברו לידיים פרטיות ויהיו גורמים עסקיים לכל דבר ועניין. אנחנו הצלחנו להכשיל את זה בכנסת הקודמת במאמצים קשים ביותר, אבל משרד האוצר לא שינה את אמונתו ואת השקפת עולמו. כך שתאגידי המים בהחלט יכולים ועלולים להיות גם הם גורמים פרטיים. כך שגם הייצור, וגם השיווק לצרכן – בסופו של דבר, יהיו פרטיים.

חבר הכנסת חנין, תדע לך, חוק התאגידים מאפשר הפרטה.

שנייה, שנייה, שנייה אחת. אני פה עם לוח זמנים, ואנחנו לא צריכים להיכנס לזה. בקצרה בבקשה, כי עוד כמה אנשים צריכים לדבר.

אני התייחסתי להובלת המים ואספקת המים עד לתאגידים, שתיעשה עדיין על-ידי חברת "מקורות". בנושא ההתייקרויות – עיקר ההתייקרות נובעת לא מהקמת התאגידים, ייתכן שחלק קטן מזה כן – אבל עיקר ההתייקרות נובעת מהחלטת הממשלה שמחיר המים ישקף את עלות ייצור והובלת המים, ההפקה וההולכה, ושהיא לא תישען על תקציב המדינה. רשות המים כפופה להחלטת הממשלה הזאת ומיישמת אותה. כמו ששמענו קודם מנציג "מקורות", בשנים הקרובות חברת "מקורות" תשקיע מעל ל-2 מיליארד שקל?

מיליארד ו-200 מיליון כל שנה.

מיליארד ו-200 מיליון כל שנה, שחלק מזה יצטרך לבוא מהמחיר לצרכן.

אדוני היושב-ראש, זה לא מדויק. מה שנאמר לא מדויק.

שנייה אחת, שנייה אחת.

חבר הכנסת הורוביץ?

הוא לא ענה תשובה לשאלה שלך.

לשאלה שלי הוא יענה אחר-כך.

יש לי דיון מהיר.

בבקשה.

אדוני, תודה רבה. אני יודע שאתה בקיא בענייני מים ואתה רגיש לנושא הזה - -

לא כל-כך, לא כל-כך.

- - זה מאוד חשוב.

אני חושב שדיון כזה הוא הזדמנות לדבר על כמה מושכלות יסוד במשק המים בישראל. אתם יודעים, יש תופעה שנקראת "האנומליה של המים". אתם אנשי מקצוע, אז אתם יודעים במה מדובר. האנומליה של המים, זה אומר שבמצב מוצק הנפח שלהם גדול יותר מאשר במצב נוזלי.

הבעיה היא שבארץ יש לנו אנומליה של מים מבחינת גופי המים. האנומליה נובעת מכך שגופי המים, ביסודם, הם מה שנקרא בעלי די.אן.איי. חקלאי. הם נוסדו וקמו מתוך מחשבה, שהיתה נכונה אז ונכונה בחלקה גם היום, לספק מים להשקיה לצורך הפרחת השממה ופיתוח החקלאות. העניין הוא שבמהלך השנים השתנתה המדינה, השתנה משק המים, השתנו הצרכים. אבל גופי המים לא שינו את הגישה היסודית, שזה הדי.אן.איי. שלהם, הדי.אן.איי. החקלאי.

אנחנו רואים את התוצאות של העניין הזה בשתי נגזרות מרכזיות. האחת, מבחינת מחיר המים לצרכן העירוני, מחיר מי השתייה שעולה בגלל כל מה שתיארו כאן קודם, התפלה ודברים אחרים. אבל זה פחות מעניין את גופי המים, כי את גופי המים מעניין מה קורה בסוף. זאת אומרת, מה מגיע בסוף לחקלאות דרך מתקני טיהור השפכים ודרך הטיהור העצום הזה שהמדינה משקיעה. זו בעצם המטרה הסופית. והנגזרת השנייה שבה אנחנו רואים את האנומליה, היא מה שנשאר לטבע. כשלוקחים את שני הדברים האלה ושמים אותם במרכז – קודם כל את צרכן המים, צרכן מי השתייה, המגזר העירוני; ואת הטבע, שלטבע כמעט לא נשאר – אם זה בכינרת, ואם זה ים המלח שמתייבש, ואם זה הנחלים, ומקומות אחרים – אנחנו רואים את הנזק שהגישה הבסיסית הזו גורמת.

אני יכול לדבר על הרבה. אני אומר את זה ככה, בקודים. אני לא יודע אם כולם יורדים לסוף דעתי. אני חושב שאנשי המים יודעים ומבינים בדיוק על מה אני מדבר.

יש כאן מערכת שחייבת להתאים את עצמה. אבל היא לא עושה את זה. במקום ללכת למה שנקרא: חיסכון במים – ואני טוען כאן, אדוני, ואני עומד מאחורי דברי, שביסודם גופי המים בישראל אינם מעוניינים בחיסכון במים. אינם מעוניינים. אנחנו רואים את זה למשל, בסיפור של חוק "מים אפורים" ובדוגמאות אחרות. ובעיקר אנחנו רואים את זה בהיקפים העצומים של מה שנקרא: התפלה, כאשר כל המחיר מגולגל אחר-כך על הצרכן, וכאשר המטרה היא בעצם התוצר המשני של אותם מים מותפלים שהם מי הביוב המושבים שמגיעים לחקלאות.

שלא תבינו אותי לא נכון. חשוב שתהיה חקלאות במדינת ישראל. אני גם מייצג חלק מהמגזר החקלאי, אני אוהב את החקלאות. חקלאות זה דבר חיוני, מבחינת אספקת מזון, מבחינת "ירוק", מבחינת שטחים. אבל לא יכול להיות שעדיין, בשנת 2012, כל מדיניות המים במדינת ישראל תהיה משועבדת לסקטור החקלאי. שהוא בסופו של דבר, כמה שהוא חשוב, הוא עדיין סקטור קטן. וההתחשבות בו, לא ייתכן שתעוות את כל מדיניות המחירים ואת כל מדיניות המים ביחס לצרכן הישראלי, וביחס לטבע הישראלי. ולכן אני קורא לכם מכאן לנסות להתחשב קצת גם בגורמים אחרים.

ועוד דבר, הגישה הזאת של ללכת סחור-סחור ולא להסכים לעיקרון היסוד של חיסכון במים, ולהגיד: "אין לנו בעיית מים, נתפיל, את כל הים התיכון נתפיל". זה שזה לוקח אנרגיה, זה שזה מזהם, זה שאחר-כך הצרכן משלם עלויות מים מטורפות בגלל ההתפלה הזאת – "אין בעיה, נתפיל". כמה זה עולה – אמר נציג רשות המים. מי משלם – אני, בחשבון המים שלי, כדי שאצרוך מים כמה שיותר, אייצר ביוב כמה שיותר, הביוב יטוהר בעלויות מטורפות, ויזרום אחר-כך להשקיה בעלויות מינימליות לחקלאים. המערכת הזאת היא מעוותת. לצערי אתם הולכים בקו הזה, אבל חשוב היה לי לבוא ולהגיד לכם את הדברים האלה. דעו לכם שיש גם גישה נוספת, ויש גם מחשבה אחרת. ובסופו של דבר, אני מאמין שנגיע לשוקת שבורה בגלל העלויות הבלתי נסבלות של המערכת הזאת שנשענות ונובעות – וזה מה שחשוב לי שתבינו – ממושכלות יסוד כלשהן שחייבות לעבור שינוי והתאמה. תודה.

תודה. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. נראה לי שאתה כבר תסיים את הדיון, אדוני, והרבה פה לא דיברו.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני לא אנצל את טוב לבך ואת אורך הרוח על שאתה נותן לי לדבר - - - אני אקצר את כל מה שחשבתי ואני אגיד רק משפט.

קודם כל, תודה על הברכות שלך, ועל כך שייחדת דיון מיוחד בנושא המים.

מיותר להגיד מהי חשיבות המים. שמעתי פעם מאיש חכם, שהדבר הדומם היחיד שאנחנו קוראים לו חי, הדבר הדומם שהוא גם חי זה רק מים. מים חיים, ועוד הרבה ציונים לדבר הזה. מכיוון שאנחנו יודעים שזה המקור והבסיס לחיות, הדבר הראשון זה האוויר שיש בשפע, אבל כמובן שגם המים.

ביום החג הזה, ביום ציון 75 שנה ל"מקורות", אני חושש ש"מקורות" בעוד 75 שנה יגידו: 75 שנה ועוד 75 שנה. זה לא יהיה 150 שנים ברצף, מכיוון שהשינויים שקורים בתקופה האחרונה בנושא המים, גם בשיח הציבורי, גם במציאות בשטח, וגם בכנסת, בכל היבט שהוא בנושא המים – אנחנו יודעים הרבה על המחיר, אבל חוץ מהמחיר וכמו שאתה ייחדת את הדיון הזה על איכות המים. להגיד שהמים שווים לכל נפש, לא רק במחיר, אלא גם באיכות שלהם, ובחינוך שלנו – כמו שאמר חבר הכנסת ניצן הורוביץ – על חינוך לחיסכון במים או התנהלות של חיסכון במים. ומה שאמר חברי, חבר הכנסת דב חנין, על איכות המים. כשאנחנו מפריטים את זה, הרבה ידיים "זרות", אני יכול לקרוא לזה במירכאות, מתעסקות בתוך המים ואנחנו מאבדים את השליטה. איכות המים זה לא רק דברים מזהמים שנכנסים למים מכוח ההתפתחויות שיש היום וטיפולים, זה גם מבחינת בריאות ואיכות המים הטבעיים שגם אותם אנחנו מאבדים, וגם לזה ייחדנו לא מעט דיונים. שחסרים הרבה מינרלים, ועוד חומרים שיש במים – אנחנו עוברים, כפי שאמרת אדוני, לכך שקרוב ל-40% מהמים יהיו מים מותפלים בעוד שנה-שנתיים.

אומרים ש-70% בעוד שנתיים-שלוש.

בעוד שנתיים אני חושב שזה 40%. אבל בכל אופן, אין ספק שזו כמות גדולה מאוד של מים. לכן חשוב מאוד שאנחנו מעלים את זה. יש היבטים רבים שאנחנו צריכים לדון בהם ביום הזה בנושא המים, ואני חושב שטוב עשית שייחדת דיון בנושאים האלה, וגם בנושאים אחרים שחובתנו להמשיך לדון בהם לא רק ביום הזה אלא במשך השנה.

כתוב, אדוני: "החל משנת 2014 תספק "מקורות" ל-75% מהבתים בישראל מי ים מותפלים לשתייה", ואז גם המחיר נובע מזה וכל מה שמסביב. אתה סיימת, חבר הכנסת מקלב?

כן, כן.

תודה. אני רוצה לשמוע את כולם. יש לי פה רשימה ארוכה של דוברים, ואתם עוד לא סיימתם להציג. מה אנחנו עושים? ויש עוד דקה.

אני אשמח לקבל גם דקה או שתיים.

קיבלת.

אנחנו אומנם הכנו מצגת. אני לא אציג אותה, אבל אני רוצה לומר כמה מילים.

אני מודה קודם כל על זה שאנחנו יכולים להציג פה את אחד מתחומי הליבה של חברת "מקורות", הוא תחום איכות המים, ולא במקרה זה מוצג בוועדה הזאת. הוועדה הזאת שדנה בתקנות איכות מי השתייה, דנה גם בתקנות איכות הקולחים, אנחנו מחוברים אליה - -

גם מים "אפורים".

נכון. אנחנו מחוברים לוועדה הזאת בחבל הטבור, אפשר לומר.

אבל למה אתם מתנגדים ל"חוק מים אפורים"?

לא הם. הם לא מתנגדים.

זה חוק של חיסכון במים.

לא אנחנו, לא "מקורות".

לא, הם לא מתנגדים. זה האוצר, האוצר.

חברת "מקורות" שלחה נציג לדיון האחרון.

אני אודה לך אם לא תגזול ממני את מעט הזמן שקיבלתי.

בבקשה, גברתי. חג היום.

כן. הנושא של תקנות ושמירה על התקנות הוא מרכזי ביותר בפעילות של חברת "מקורות" בנושא איכות מים. אבל חברת "מקורות" עושה הרבה מעבר לתקנות. היא יוזמת פעילויות שתפקידן להבטיח את איכות המים, ולא רק לעמוד בדרישות החוק.

אני לא אספיק להראות הכול, אבל אני רוצה להראות לכם את הגרף שמתאר בקרה בקטריולוגית וכימית במי השתייה. אפשר לראות שהעמודים בגרף הולכים ועולים, וזה מראה שכמות הבדיקות הולכת ועולה עם השנים; והקו הצהוב עם הנקודות מראה איך כמות החריגות מהתקנות יורדת בצורה דרמטית עם השנים. בשקף הבא יש טבלה שמשווה - -

והוא שקף אחרון.

זה שקף אחרון. זו טבלה שמשווה ומראה איפה אנחנו, בישראל, עומדים מבחינת חריגות באיכות מי השתייה בהשוואה למדינות הכי מפותחות – צרפת, הולנד, מדינות בארצות-הברית, כמו: ניו-יורק, אוהיו, וכן הלאה. אתם יכולים לראות שאנחנו מדברים על אותו סדר גודל. זה דבר מאוד מכובד ולא מובן מאליו.

צריך לזכור שחברת "מקורות" מספקת מים מהמקור עד הכניסה ליישובים, לא עד הברז. אבל גם בברז, אם אתם מסתכלים על השורה התחתונה, האיכות היא טובה מאוד ברשויות המקומיות.

תודה. אנחנו רואים פה כבר את יושב-ראש הוועדה ההמשכית - -

רק עוד מילה לגבי היוזמה שלנו לחוק חומרי הדברה.

בואי נשאיר את זה. אני יודע שאתם עושים מעל ומעבר בעניין חוק חומרי הדברה. אנחנו גם רוצים לשמח את אזרחי מדינת ישראל ולומר שאפשר לשתות את המים בברזים, לא חייבים להתקין כל מיני מתקנים. אנחנו אומרים ביום חג זה ל"מקורות" – חג שמח, יישר כוח, אנחנו גאים בכם, תמשיכו לעשות לטובת עם ישראל. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>