הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

<פרוטוקול >
מישיבה משותפת

של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (מס' 621) ושל הוועדה לזכויות הילד (מס' 160)

יום שלישי, כ"ב בטבת התשע"ב (17 בינואר 2012), שעה 11:00

<ילדים בישראל - שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד 2011>

חברי הוועדה: >
זבולון אורלב – היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

מגלי והבה

דב חנין

מסעוד גנאים

>
אילנה זנגילביץ - מדור מחקר וסטטיסטיקה, משטרת ישראל

ליזה רובין - מנהלת, משרד הבריאות

שוש צימרמן - מנהלת אגף תוכניות וסיוע ומניעה, משרד החינוך

חנה שדמי - מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

ויסאם חיר - מנהל מחלקה- היחידה להסכמים בינלאומיים, משרד המשפטים

ליאת יעקובוביץ - עו"ד במחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

קארן שוורץ - סגנית הממונה על האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים

דליה לב שדה - מנהלת שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חנה סלוצקי - עו"ס ראשית לחוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נועה עסיס וינשט - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

ערן קמין - רמ"ח נוער באח"מ, המשרד לבטחון פנים

טלי רוטשילד - מדור מחקר וסטטיסטיקה, המשרד לבטחון פנים

ברהן מלדה - רכז ארצי לתוכניות יוצאי אתיופיה, המשרד לקליטת העליה

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, המשרד לקליטת העליה

אילנה דורי - ממונה חוק עבודת נוער, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

לאה לוגסי - מנהלת תחום בכירה, ביטוח לאומי

עמוס ארבל - מנהל אגף מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין

מוטי ברקוביץ - רשות האוכלוסין

דפנה קלנברג - ראש תחום ייעוץ, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אליזבט לוי - מנהלת פיתוח משאבים וקשרי חוץ, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

שמחה סחר - נציגה, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

מלכה מלמד - מנהלת תכניות הגיל הרך המכון לחקר הטיפוח בחינוך האו' העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים

יונה אמיתי - ועד מנהל, המועצה הלאומית לשלום הילד

עפרה בן מאיר - מנהלת תכנית ליווי ילדים נפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

ציפי ברמן - מנהלת תחום מידע ונתונים, המועצה הלאומית לשלום הילד

דב ברנשטיין - ועד מנהל, המועצה הלאומית לשלום הילד

ורד וינדמן - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

ברוך עובדיה - ועד מנהל, המועצה הלאומית לשלום הילד

כרמית פולק – כהן - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

יפה ציונית - מנהלת מחלקת מחקר, המועצה הלאומית לשלום הילד

יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיכל קמחי - ראש מחלקת פרויקטים, המועצה הלאומית לשלום הילד

פנינה צדקה - סמנכ"לית, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

הילה צדקה שולדינר - עוזרת מחקר בכירה, מכון ברוקדייל

ישי שרון - סנגור ציבורי, סנגוריה ציבורית

רחל עזריה - חברת מועצה, עיריית ירושלים

מוטי יצחקי - מ"מ רה"ע, עיריית רמלה

כהן איתי - סיו"ר המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גיא גריאני - דובר המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

הוד ספיר - נציגת המועה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איה בן עמוס - רכזת פעילות פרלמנטרית, קרן אברהם

לילי הלפרין - מרצה

דוד דהאן - פעיל, המשמר החברתי

רחל סעדה

יפעת קדם

<ילדים בישראל - שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד 2011>

חברים, בוקר טוב, אנחנו מתכבדים לפתוח ישיבה מסורתית משותפת לוועדה לזכויות הילד ולוועדת העבודה והרווחה בה אנחנו מציגים את הממצאים העיקריים של שנתון המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת 2011, שכותרתו "ילדים בישראל". הממצאים האלה מהווים מוקד לדיונים, לאפשרות הפיקוח של הכנסת על רשויות המדינה, מאפשרים לרשויות המדינה לעמוד מול הראי ולראות את הנתונים העובדתיים.

אני לא אסתיר את דעתי שלמעשה המועצה לשלום הילד ראויה כאן לכל הוקרה כי היא לקחה משימה שהמדינה הייתה צריכה לעשות אותה. בעצם המדינה הייתה צריכה להוציא את השנתון הזה. אני מקווה שאם נוכל לקדם את חוק נציבות זכויות הילדים בישראל כרשות ממשלתית, אזי המועצה תהיה פטורה מהמשימה הזאת ותוכל לעסוק בביקורת על הנציבות, אם היא עושה את עבודתה כראוי. בכל מקרה אני חושב שהמועצה ראויה לכל הוקרה על כך שהיא לקחה על עצמה משימה לאומית חשובה מעין כמוה בהצגת הממצאים. היא עושה זאת בעקביות.

יש לנו היום יתרון. הואיל שהשנתון מתפרסם כסדרו מידי שנה בשנה במהלך 20 השנים האחרונות, אזי יש לנו גם אפשרויות לזהות מגמות, לזהות כיוונים, האם אנחנו במהלכים חיובים, האם אנחנו במגמות שליליות. ריבוי הממצאים מאפשר לרשויות רבות מאוד בשירות המדינה להעמיד את הראי מול פניהן.

בישיבה אחת של שעתיים אי אפשר למצות את כל הממצאים, לכן אני סומך על יושב-ראש המועצה, מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן, שימקד אותנו למה שהם רואים כעיקרי הממצאים בדוח הזה. בוודאי גם בישיבות נוספות אנחנו נעסוק בממצאים ספציפיים מול משרדים ספציפיים באותם דברים ראויים.

באופן כללי אני אומר שמעיון בעיקרי הממצאים יש לי צער עמוק על כך שעדיין רשויות המדינה לא מקדישות את מלוא תשומת הלב לקדם את מעמדם של ילדים בישראל. עדיין אנחנו נמצאים במקום שראוי מאוד לשים לב לתיקונים, לקידומים. יש בעיה גדולה מאוד של אי אכיפת חוקים, בעיה גדולה מאוד של אי תיאום בין משרדי ממשלה ובעיה גדולה מאוד של מחסור בתקציבים. יש לנו כמה בעיות קשות מאוד. בוודאי שכל מי שירצה לקדם את מעמדם של ילדים בישראל, השנתון הזה ייתן לו הזדמנות מצוינת כדי לכוון את מעשיו באופן מושכל. אני מציע שד"ר קדמן ייקח על עצמו להציג את עיקרי הממצאים.

אני אומר רק 3 משפטי פתיחה. אני אתן לעורכת השנתון להציג את המצגת ב-10 דקות. אני קודם כל רוצה להודות ליושב-ראש.

הוזמנו להצעות לסדר.

אני מתנצל בפניך, לא ידעתי שמדובר כאן בהצעות לסדר. כנראה שזה על הנייר. אורלי עדיין לא הגיעה, היא מנהלת את ועדת העבודה והרווחה. אתה צודק במאת האחוזים. מכיוון שהישיבה הזאת היא ישיבה מסורתית שתוכננה, אז היא גם הגיעה אל הישיבה של מליאת הכנסת בעקבות הצעות שחברי כנסת העלו במליאה והעבירו לדיון בוועדה. אנחנו נאפשר לחבר הכנסת מגלי והבה, שהיה אחד מחברי הכנסת שדאגו להעלות את הנושא במליאה – אני מודה לו על כך – לפתוח את הישיבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי שנמצאים כאן. אני מצטרף לברכות לד"ר קדמן ולכל מי שעמל על כך. אני שמח שהכרתי אותך לפני שנבחרתי לכנסת. אני כבר פה שנים רבות ואני עדיין רואה אותך. אני מקווה שהרבה יתמידו בפעילות החשובה שאתה עושה בכל הנושא הזה של ילדים בישראל. כשאחת העוזרות שלך נתנה לי את הספר אמרתי שאם לפי המשקל הזה צריך לשלם, אז מדינת ישראל צריכה לשלם באמת הרבה.

לדיון הזה בנושא הילדים התייחסנו בדיון במליאת הכנסת. התייחסנו לנושא של הילדים שנמצאים במצבי סיכון על סמך הדוח הזה. שמעתי גם את היושב-ראש. צריך להודות לו על ההתמדה בטיפול בסוגיות האלו. היושב-ראש דיבר על רשויות מדינת ישראל. אני רוצה להצטמצם ולהתחיל בראש הממשלה ובאלה שאחראים על יישום ההחלטות השונות בכל הנושאים החברתיים, בעיקר בנושא של הילדים. המספרים מהדוח שלכם מפחידים. הכרתי ראש ממשלה שלא יכול היה לישון בשקט כי הוא ידע מה יש לו במדינתו. יש כנראה ראשי ממשלות שישנים טוב. כשאני רואה את הנתונים..

המספר שאנחנו דנים בו הוא 2.5 מיליון ילדים, מתוכם 35% מתחת לקו העוני. היום כל ילד שלישי בישראל הוא ילד עני. כשאני מדבר על ילד עני זה לא שהאבא והאימא לא עובדים, אלא שגם האבא וגם האימא עובדים ולא מסיימים את החודש. אם הילד צריך לקום לבית הספר ואין לו מה לקחת לבית הספר, אז זה העוני בעצמו. 889 אלף ילדים עניים בישראל. זה הדוח שלכם, זו התורה ששמתם. זה דבר מדהים. כשאני שומע את אלה שמנסים להתרברב על כלכלה יציבה וממשלה יציבה אני לא יודע מה הם סחים, אני לא יודע אם הם רואים מה קורה במשפחות העוני. אנחנו מדברים על מיליון 722 אלף משפחות עניות במדינת ישראל.

אני רוצה לגלות לכם סוד ידוע. אני חבר ועדת הכספים. מי שטוען שבמדינת ישראל יש בעיה של כסף טועה ומטעה. במדינת ישראל יש בעיה של סדר עדיפויות. בסוף השנה כולם באים אלינו ממשרדי הממשלה השונים בדחילו ורחימו, כדי שנעביר להם תקציבים ממקום למקום כי הם לא הספיקו להשתמש, האוצר לא אפשר להם. אם אני אומר לכם ש-750 מיליון ₪ לא נוצלו מתקציבי הממשלה, זה אומר דרשני. כשאני מדבר אני לא מבדיל בין ילד יהודי לילד ערבי. כשאני רואה עוני אני לא מבדיל ביניהם.

אבל הנתונים במגזר הערבי הרבה יותר קשים. תציין את זה.

גדלתי במשפחה של 10 נפשות. במשפחה יש 5 קצינים, 4 אחיות. כולנו גדלנו והלכנו לבית ספר. אף פעם לא הלכנו לבית בלי שאכלנו בבוקר או בלי שהייתה לנו צידה לדרך. איך רוצים היום לגדל אנשים שיצליחו בחברה אם אין להם את הדברים הבסיסיים האלה? כשאני רואה את האישה מחצור הגלילית – ביקרנו שם – שאין לה בפריז'ידר שום דבר. היא עובדת, משתכרת 4000 שקל ועומדת בפני פיטורים. איפה הרחמנות? איפה הלב הרחום של אותם מקבלי החלטות?

אני שמח על הנוכחות המאסיבית של האנשים מכל הקשת החברתית. תודה לכם שאתם מביאים לנו את המסר, אבל המסר צריך להיקלט בממשלת ישראל. אם לא ישנו את סדר העדיפויות אנחנו בבעיה. שאלו אותי מאיפה המקורות התקציביים. אישרו לשר התחבורה 8.7 מיליארד ₪ לתשתיות. מצוין. אם שר התחבורה עומד עד סוף השנה בתשתיות שלו אני מצדיע. אני אתן לו שנתיים. ממילא הרכבת לאילת תיקח עוד 8 שנים או 4 שנים – אני לא יודע כמה – והרכבת לקריית שמונה עוד יותר. השלטים, דרך אגב, מוכנים עם ביבי נתניהו וכץ. היועץ המשפטי ביקש לכסות, אבל השלטים קיימים. אני לא יודע מתי הרכבות יהיו. על מי אנחנו עובדים?

אני כל יום מתרגש ומתרשם ממך, ד"ר קדמן, כשאני שומע אותך במאבקים שלך. אני מניח שכל אחד מכם. אם מטרת הישיבה, אדוני היושב-ראש, לבוא לפה ולהגיד שיש דוח טוב וחשוב ואין המלצות לממשלת ישראל להביא כספים, להעמיד את זה בסדר העדיפויות.. לא יזיק שום דבר לאף ממשלה אם יתנו את ה-2 מיליארד לרווחה ולטיפול במשפחות העוני. לא יזיק, תאמינו לי. אי אפשר לגדל חברה שיש בה פער כזה גדול. מצד אחד יש לנו אנשים שנעשים עשירים ברמות שאתם לא יודעים, מצד שני, יש משפחות שצר לי, גם האישה וגם הבעל עובדים ולא גומרים את החודש. הם גם לא מחנכים את הילדים כמו שצריך. אם לא נשקיע בילדים האלה שהם עניים, לא מחונכים נגיע לחברה שאנחנו לא רוצים להגיע אליה. התחרות יותר קשה. פעם, כשהיית מנכ"ל משרד החינוך, היו אומרים שהיתרון הטוב של מדינת ישראל הוא שיש לה מאגרים של אנשים שיכולים להוות חברה יותר טובה שתעלה בפער שלה מול האחרים. היום האחרים בדיוק כמונו. האקרים של סעודיה מגיעים לפה יותר מהר. היום ה-F15 וה-F18 זאת אותה טכנולוגיה ואותם אנשים. אם לא נשמור על החברה שלנו, נשמור על הילדים שלנו, ניתן להם את הכוח הבסיסי להתחנך טוב, אז כל העוני הזה לא ייעלם. אפשר להעלים את העוני, אם רוצים. מי שגדל עם כפית זהב, למה שיחשוב על העניים? מי שלא עסק בחינוך ולא גידל דורות – יש לנו פה מנכ"ל משרד חינוך ואיש שתרם למערכת החינוך..

ושר רווחה לשעבר.

התחלתי, אבל לקחת לי את המילים. אני רואה איך הוא טוען את זה מעל במת הכנסת. חברים, אנחנו לא באנו לפה בשביל לסמן לכם וי. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שתצא מפה המלצה לממשלת ישראל – עדיין בידנו – להשיג את התקציבים הנכונים לאותם מקומות בשביל לחזק את החברה, את הילדים, בשביל שנבוא ונתגאה בפניכם עם חברה פחות ענייה, חברה שיכולה לעמוד באתגרים של מדינת ישראל, כדי שיחד נוכל לצעוד קדימה.

אני שוב רוצה להודות ליושב-ראש, להודות לכל אלה שעוסקים במלאכה. אני אוהב לשמוע ולהיות אתכם – אני אקרא את הפרוטוקול – אבל אני חייב ללכת לוועדת הכספים. אתה, אדוני היושב-ראש, תנהל פה, אבל שם יש מלחמות אחרות. אזרחי ישראל, אין לנו בעיה של כסף, יש בעיה של סדר עדיפויות. אם אנחנו יחד לא נצליח לשנות את הג'וק הקטן הזה במחשב של כמה ממקבלי ההחלטות, אז כולנו נמשיך לסבול. תודה רבה, אדוני.

עכשיו אנחנו נבקש מד"ר קדמן לפתוח במשפטים קצרים, נציג את המצגת במשך 10 דקות ונאפשר לחברי הכנסת וליתר המוזמנים להשתתף. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני גם מודה לוועדת העבודה והרווחה ששותפה לדיון הזה. אני יודע שיושבת הראש מנהלת כרגע ישיבה בוועדת העבודה והרווחה העוסקת באחד הנושאים החשובים לילדים, שזה שירותי בריאות התלמיד בבתי הספר שנמצאים על סף קריסה. היום התבשרנו שהמכרז, שמלכתחילה היה דבר רע מאוד כי הוא דיבר על הפרטת שירותי בריאות התלמיד, בוטל. עכשיו צפויה קטסטרופה עוד יותר גדולה, מפני שמי שימשיך לנהל את השירות המופרט של אחיות בתי הספר יהיה הגוף שבגלל הכישלון שלו הוציאו את המכרז. הוא ניגש שוב למכרז ולא זכה. הוא ימשיך להפעיל את זה מכוח האינרציה, כי אין מישהו אחר שיעשה את העבודה. אני מיד אקשר את זה לשנתון. אגב, אחד הדברים שהצגנו שם הבוקר הוא שכתוצאה מהפרטת שירותי הבריאות לתלמיד ירד בצורה דרסטית שיעור בדיקות הראייה והשמיעה שעושים לילדים בבתי הספר. אני לא צריך להגיד בפני הנוכחים פה מה המשמעות כשבודקים פחות ראייה ושמיעה, איך זה משליך על בריאות התלמיד, איך זה משליך על החינוך של התלמיד. הוא מהר מאוד מוגדר כתלמיד עצלן רק בגלל שהוא לא יכול לקרוא מרחוק. אף אחד לא מאתר את זה.

השנתון הזה הוא יחיד מסוגו בעולם. אנחנו עשינו בדיקה. אין עוד שנתון בהיקף כזה, בתדירות שלו, בוותק ההופעה שלו. זה השנתון ה-20 שאנחנו מוציאים. אין לזה אח ורע. צודק חבר הכנסת שאומר שאם זה יהיה משהו יפה, אסתטי על המדף, מעצור לדלת, אז כל העבודה שלנו היא לשווא. הנתונים פה נועדו לתת מפת דרכים לעשייה. הנתונים פה באים למנוע את האליבי של כל רשות שעוסקת בביצוע להגיד שהיא לא ידעה. אנחנו יודעים. אם אנחנו רק נפתח את העיניים אנחנו יודעים. אנחנו יודעים בדיוק איפה מונחות הבעיות, היכן מונחים ההישגים, איפה אנחנו עומדים בהשוואה לארצות אחרות בעולם, איפה אנחנו עומדים בהשוואה לעצמנו לפני כמה שנים. אי אפשר יותר להגיד: לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי. הכל נמצא, צריך רק לרצות. צריך גם לרצות לתכנן עשייה ומדיניות. אני מסכים עם כל מה שאמרת על סדרי עדיפויות ומשאבים, אבל צריך גם לדעת את המשאבים לנצל נכון. לא לנצל אותם על סמך מיתוסים ופולקלור, אלא על סמך נתונים.

אחד הדברים המדהימים בשנתון זה השונות העצומה שיש בנתונים בין ישוב לישוב, בין אוכלוסיה לאוכלוסיה במדינה הקטנה הזאת שקרויה ישראל. מישהו צריך, למשל, ללמוד ולהבין מדוע דווקא בחיפה ובירושלים שיעור המאושפזים בקרב ילדים שהגיעו לחדר מיון הוא פי 2 מאשר בכל בתי החולים בארץ. מישהו צריך לבדוק את זה. מישהו צריך לבדוק האם העיר ירושלים זוכה להתייחסות נאותה. אני אומר לכם מספר - אולי לא יהיה כלול בשקפים - אבל בירושלים כל שנה נולדים למעלה מ-22 אלף ילדים. כל שנה נולדת עיר. מה זה אומר מבחינת היערכות לכיתות לימוד, למשל? מי שבקי במה שקורה בירושלים ובחלקים מסוימים בירושלים יודע שאין כיתות לימוד. 22 אלף ילדים - זה גודל של עיר בישראל – נולדים כל שנה בירושלים. לכל הדברים האלה יש השלכות מובהקות לעשייה.

אני רק אגיד עוד משפט אחד בטרם אעביר לגברת יפה ציונית וציפי ברמן שיושבת לידה, שהן עורכות השנתון, את רשות הדיבור. זאת הזדמנות להודות להן על העבודה הנפלאה שהן עושות. אני רק רוצה להגיד מילה אחת שקשורה לנתונים בשנתון. הבוקר נודע לי שתינוק בן 4 חודשים מת ביום חמישי האחרון באחד מ"מחסני הילדים" שנמצאים בדרום תל-אביב. אדוני יודע היטב מה הכוונה כשאני אומר "מחסני הילדים". זה אותם מעונות שכביכול אין להם שום סטנדרטים, שום אמצעים מינימאליים והם פועלים בלי רישיון כי לא צריך רישיון. הילד הזה מת כתוצאה מכך שהוא נחנק. באותו מעון שבו הוא היה יש מטפלת אחת על 40 ילדים בחדר צר אחד. היא לא שמה לב שהוא נחנק כשהוא אכל את האוכל מהבקבוק. אגב, למרבה האירוניה, לילד הזה קראו שליו. הוא בן של ישראלי ועובדת זרה מהפיליפינים. בשום מקום לא קראתם על הילד הזה שמת. גם לא תקראו. זה ילדים שלא נמצאים בכלל. הם מתחת לרדאר.

אפילו לא דווח.

אין חוק שמחייב פיקוח ורישוי.

יש פה נתונים בשנתון כמה ילדים כאלה הם ילדים "נעלמים".

זה חלק מהביטוי שאין פיקוח ורישוי על גיל 0-3.

זה גם חלק מהעובדה שהילדים האלה שאין להם מעמד לא מוכרים על ידי רשויות הרווחה כזכאים להתייחסות ולטיפול, אלא אם כן זה מגיע למקרי חירום. ביום יום אין מי שמטפל בילדים האלה, אין מי שסוגר את המעונות האלה. כדאי לדעת שהמספרים פה הם לא רק מספרים. מאחורי כל מספר יש ילד, יש עיניים של ילד, יש נשמה של ילד. אני רוצה לעצור פה. אני מברך את כל השותפים מסביב לשולחן הזה, הם מייצגים קשת רחבה של משרדי ממשלה. כולם אנשים טובים ונאמנים שרוצים לעשות הכל למען ילדים, אבל הם צריכים את הכלים לעבוד למען ילדים.

אולי עוד מילה אחת. בשנתון הזה – אני אומר את זה לחברי הכנסת. אני שמח שחברת הכנסת אורלי לוי הצטרפה – אין רק דברים רעים, יש גם דברים משמחים. יש גם תחומים שבהם הגענו להישגים. הם רק מוכיחים שאם משקיעים בתחום כזה או אחר אפשר להצליח. אני רק אגיד שיש ירידה – בניגוד לכל המיתוסים – משמעותית בעבריינות הנוער במדינת ישראל. אני שמח שערן נמצא פה. יש ירידה בהיפגעות ילדים בתאונות דרכים. יש ירידה נוספת בתמותת תינוקות תודות לעבודה הנפלאה שעושות טיפות חלב, שגם אותן רוצים לחסל. אם אתם חושבים שכשיפריטו את טיפות החלב התמונה תישאר כל כך אופטימית, אז היא לא תישאר. אני אבקש עכשיו מגברת יפה ציונית לעבור בחטף..

אני רוצה להמשיך ולומר שהשנתון הוא פרי עמלם של רבים וטובים מהמועצה לשלום הילד, בעיקר חברתי ושותפתי, ציפי ברמן, שאיציק כבר הציג אותה, חניתה כושר וצוות נוסף.

השנתון הוא עב כרס. בחרתי מספר נתונים. היות והתבקשתי לקצר אני אעשה את זה ממש על קצה המזלג. בשנת 2010 עמד מספרם של הילדים בישראל על יותר מ-2.5 מיליון. מספר הילדים בישראל גדל ב-40 השנים האחרונות פי 2. שנתון הגיל גדל פי 2, אך קצב תמיכת השירותים לא הדביק את הגידול שנראה כאן. דבר זה הביא לעומס ולקריסת חלק מהמערכות, למשל זו של הרווחה והבריאות. בהמשך נראה מספר דוגמאות לכך.

ילדים מהווים כשליש מכלל האוכלוסייה בישראל. מבחינה זו ישראל צועדת בראש מדינות המערב מבחינת חלקם של הילדים באוכלוסייה. מבחינה זו אנחנו דומים יותר למדינות מתפתחות, שבהן בסיס הגילאים הם ילדים ולא מבוגרים וקשישים כמו באירופה.

קבוצה נוספת של ילדים בישראל היא של אלה ללא מעמד חוקי קבוע. בנוסף על הילדים אזרחי המדינה ישנה קבוצה גדולה מאוד של קרוב ל-100 אלף ילדים ללא מעמד חוקי קבוע, מתוכם כ-84 אלף עם אשרת תייר שאינה בתוקף, כמו ילדים שאמם או אביהם לא חידשו את האשרה מסיבות שונות.

בשקף הבא אנחנו רואים את אחוז הילדים מאוכלוסיית עשרת האשכולות או היישובים בהתפלגות חברתית כלכלית, מהנמוך ביותר לגבוה יותר. ככל שאשכול היישובים בהם מתגוררים ילדים חלש יותר, כך גדול יותר אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה..

כ-9% מהילדים בישראל הם ילדים ממשפחות חד-הוריות. מספרם של הילדים האלה נמצא במגמת עלייה מתמדת. הוא הכפיל את עצמו מאז 1995. נציין את מספרם של הרווקות שבוחרות לגדל ילד בעצמן, שהולך וגדל והכפיל את עצמו במשך 16 השנה האחרונות.

מה האבחנה בין החד-הוריות לרווקות?

כולן חד-הוריות, אבל בתןך החד-הוריות יש פלח של נשים שלא נישאו ובחרו לגדל ילד בעצמן.

אלו שנכנסו בחוק של שתי כתובות.

אין שתי כתובות. הכתובת השנייה היא בנק הזרע.

מתוך כ-2 מיליון תלמידים שלמדו בשנת הלימודים החולפת, 4.3%, שהם יותר מ-85 אלף תלמידים, היו בתקנים של קציני ביקור סדיר. מדובר בתלמידים הנמצאים בסכנת נשירה. יש לציין כי מספר התקנים של קציני ביקור סדיר עומד על כ-460. בחישוב פשוט עולה שיש תקן אחד ל-185 תלמידים. אלה כאמור נתונים טרם נשירת התלמיד. 2.2% מהתלמידים ממערכת החינוך נשרו מבית הספר ולא עברו ללמוד במסגרת חליפית. מדובר במעל 15,000 ילדים. ניתן לראות את הפערים הקיימים בין החינוך היהודי לערבי, בין ילידי הארץ לעולים וחרדים.

אחד המדדים החשובים ביותר למדידת הישגיהם של ילדים הוא הזכאות לבגרות. בשנת תש"ע פחות מ-50% מהילדים בגיל 17 היו זכאים לתעודת בגרות. ישנה מגמת יציבות בתחום, כאשר אחוז הזכאים מבני ה-17 לא הצליח בעשור האחרון להתרומם מעל ל-50%. הפער בין אחוז הזכאים לאחוז הניגשים לבגרות נשאר גדול מאוד.

כ-900 אלף ילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני. כל ילד שלישי הוא עני.

אני רוצה להוסיף משהו שלא כתוב, אבל רואים אותו בשקף. אני לא יודע אם כולם מבינים אותו. זה לא רק שעלה מספר הילדים העניים. ההבדל בין שני הקווים זה במה שהצליחו הקצבאות והביטחון הסוציאלי לצמצם את הפער. הקווים האלה מצטמצמים. זה אומר שהקצבאות מצליחות פחות ופחות להפחית את שיעורי העוני.

כולם אומרים לי למה אני משווה למדינות אחרות בעולם, הרי לישראל יש בעיות ביטחון, בעיות של קליטת עלייה. אני מפנה את תשומת ליבכם איפה עמדנו בשיעורי העוני ב-1980 באותה מדינה, שהיא מדינת ישראל. זאת לא גזירת גורל שאנחנו חייבים להיות עם שליש מהילדים עניים. היינו פעם במקום של 8.1%.

בהשוואה בינלאומית ניתן לראות שעל פי ה-OECD מדד העוני בישראל הוא מהגבוהים ביותר..

אלופי העולם.

בינואר 2011 מספרם של הילדים המוכרים למחלקות לשירותים חברתיים הגיע ל-430 אלף. בין השנים 2001 ל-2010 גדל מספר הילדים האלה בכ-48%. גם חלקם מכלל הילדים הולך וגדל.

בשנת 2010 היו בישראל כ-47,000 ילדים נפגעי התעללות שנוספו לעובדים הסוציאליים בחוק הנוער, רובם עכב פגיעה פיזית והזנחה. מאז 1995 חלה עלייה של 180% במספרם, שאת חלקה ניתן להסביר במודעות ובדיווח, לא את כולם.

במהלך שני העשורים האחרונים ירד שיעורם של הילדים שהופנו למסגרות חוץ ביתיות מ-5% ל-3.4%, זאת למרות הגידול שראינו קודם לכן במספר הילדים בסיכון בכלל ובילדים נפגעי התעללות בפרט.

יש איזה שהוא מיתוס שמוציאים יותר מידי ילדים מהבית. בלי להתייחס למקרה כזה או אחר, לטענה הזאת אין שום בסיס במציאות. בשנים האחרונות ירד בצורה דרמטית שיעור הילדים שמופנים לסידור חוץ ביתי. צריך לדעת את העובדות במקרה הזה, לא להסתמך על מיתוסים.

תגיד את זה לחברת הכנסת סולודקין.

אני אומר את זה בכל מקום אפשרי. בשביל זה יש נתון.

כשהייתי שר הרווחה הסבירו לי שיש 3 קטגוריות של ילדים שסודרו במסגרות חוץ ביתיות. קטגוריה אחת היא סיבה כלכלית, זאת אומרת להורים אין אפשרות לקיים את הילד ולכן עליית הנוער או משרד הרווחה מממנים לילד את השהייה שלו. זה לא בעיות של תפקודי ההורים. ההורים יכולים לתפקד מצוין. קראו לפנימיות האלו פנימיות חינוכיות.

זה מינהל החינוך. עוני זאת לא סיבה להוצאת ילד מהבית.

פנימיות חינוכיות. אני מבין שהם בתוך כל הקטגוריות האלו.

אלה ילדים שסודרו על ידי שירותי הרווחה.

בשנת 2003, כשנכנסתי להיות שר הרווחה, היו כ-2500 ילדים שסודרו במסגרות חוץ ביתיות בידי שירותי הרווחה בפנימיות חינוכיות.

זה היה פעם.

במספר של 2000, שזה 9337, הם לא כלולים? יש ירידה מ-2000 ל-2005 בסדר גודל של 1500 ילדים. זה לא הפנימיות החינוכיות?

הוצאת הילדים מהבית דרך משרד הרווחה איננה..

אני כבר רגיל שאני שואל שאלה ולא עונים עליה.

כתוצאה מהמדיניות של "עם הפנים לקהילה"..

2%. זה הירידה מ-2000 עד 2005?

בדיוק. היום רק 600 ילדים מסודרים בפנימיות חינוכיות.

אנחנו רואים שיש קיצוץ גם בילדים שלא יוצאים וצריכים לצאת.

האוכלוסייה גדלה, התקציב לא. זאת כנראה הבעיה העיקרית.

זאת לא הבעיה.

על כל שקף אפשר לקיים דיון מאוד רציני. יש הצעת חוק שחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס מובילה.

אתה גם שותף לה.

אני גם שותף לה. ההצעה שלה יותר רחבה משלי. היא באה להגדיר פעם אחת את הנושא הזה כך שלא יד האוצר תקבע כמה ילדים יוצאים, אלא רק השירותים המקצועיים הם שיקבעו כמה ילדים צריך להוציא. זה כמו שלגבי חינוך חובה - לא משנה כמה ילדים יהיו במדינת ישראל - האוצר לא יכול לומר שיש לו כסף רק ל-X ילדים ולאלה שנולדו מעבר ל-X הילדים אין לו כסף. זה בדיוק אותו עניין.

אני מציע שתסתכלו פה היטב. אמנם מדובר במספרים קטנים, אבל מדובר, לדעתי, בתופעה שגם אותה צריך לבדוק. אני קורא לה קץ האימוץ במדינת ישראל. האימוץ בישראל הולך ונעלם. יש לזה סיבות..

כולל אימוץ מחו"ל?

יש שקף נפרד על אימוץ מחו"ל. גם שם יש ירידה. יכולות להיות לזה סיבות טובות וסיבות רעות מאוד. הסיבות הטובות הן שיש פחות ילדים שמוצאים אותם בפחי אשפה, יש פחות הריונות לא רצויים, יש פחות נטישה של ילדים. זה בהחלט חיובי.

יש משפחות שמגדלות ילדים שנולדים לקטינות מחוץ לנישואין.

זה חיובי. זה לא רק זה. יש גם צד אחר לעניין, וזה שינוי מאוד משמעותי – מי שעוסק בזה יודע – בגישתו של בית המשפט לנושא האימוץ. רק לאחרונה ניתן פסק דין שאמר – אני לא יודע על סמך מה – שאומנה ואימוץ זה אותו דבר וזה לא משנה כלום מבחינתו של הילד. אני לא מבין איך אפשר להגיד דבר כזה. יכול להיות שהאימוץ במדינת ישראל ילך וייעלם, עם כל המשמעויות. תסתכלו על המספרים. המספרים ברורים מאוד. אגב, בדקנו גם את האימוץ הבין מדינתי. גם שם יש ירידה. שם ההסברים יכולים להיות אחרים.

שם הפונדקאות.

בין השאר בעלייה של שיעורי הפונדקאות שהורידה את שיעורי האימוץ.

טיפולים שמאפשרים ללדת ילדים גם במקרים קשים.

בהקשר הזה אני רוצה לשאול אתכם, אתם לא חייבים לענות כרגע. אני מכיר את פסק הדין שאדוני מתייחס אליו. נדמה לי שהנושא חייב להיפתר בחקיקה, כי אני חושב שאנחנו מדברים פה על השלכות רוחביות שאני לא יודע אם בית המשפט היה ער להן.

למה? אנחנו רוצים שיהיה להורים את..

גם היום יש.

כפי שידוע לכם, זה היה מקרה שהאימא לא רצתה לגדל את הילדים.

אתה מדבר על ההרכב המורחב בבית המשפט העליון?

לא, זה שני מקרים שונים.

רק לאחרונה, אגב, עשינו עדכון רחב מאוד של חוק האימוץ בוועדת החוקה. בבקשה, תמשיכי.

בשנים 1998-2010 גדל בכ-36% מספר התיקים שנפתחו בגין עבירות כנגד קטינים. דרך נוספת ללמוד על הגידול בפגיעה בקטינים היא עבירות נגד חיי אדם. בשנים האחרונות קיימת מגמת גידול ניכרת במספר העבירות האלו. מ-26 בשנת 2005 ל-260 ב-2010. עיקר הגידול נרשם בעבירות לא במשפחה.

תופעה נוספת היא שבישראל חיים כ-500 ילדים נטושים שמקבלים גמלה להבטחת הכנסה. אלה ילדים שננטשו בידי אחד מהוריהם או בידי שניהם.

את יכולה להסביר לי מה זה הנתון הזה?

משפחות אומנה.

לא בהכרח. חלקם גם ברחוב.

חלקם במשפחות אומנה, חלקם אצל קרובי משפחה.

מי שנמצא במשפחה אומנת לא זכאי לקבל קצבת ילד נטוש.

נכון, אבל הסידור..

מה ההבדל ביניהם?

לאומנה מגיעה קצבה של 3000 שקל, לילד נטוש 1500.

בשנת 2010 נעדרו מביתם – היעדרות מוגדרת כהיעדרות מעל ל-48 שעות – כ-1000 ילדים שדווחו למשטרת ישראל. מאז 2002 ירד מספרם בכמחצית.

במספרים האלה גם כלולים ילדים מאוד קטנים, כולל ילדים בגילאי 5-12. נכון שרובם הן נערות בגילאים יותר גבוהים, בדרך כלל 14,15,16. זה שווא דיון.

מ-2010 5% מההורים לילדים דיווחו שנאלצו לוותר על שירות אחד או יותר מהשירותים הרפואיים שלהם נזקקו ילדיהם בשל העלות הכספית הכרוכה בכך. אלה הם נתוני שירות בריאות התלמיד שד"ר קדמן הזכיר קודם לכן על אחוז התלמידים הנבדקים והמחוסנים בידי שירותי בריאות הציבור שירד בין תשס"ט לתשע"א באופן משמעותי.

השקף הזה עוסק באחוז התלמידים שנבדקו ונמצא אצלם תת משקל או גובה נמוך מידי. אנחנו רואים פערים בין סך כל הילדים הסובלים מתת משקל וגובה נמוך מידי לחרדים ובדואים בנגב.

ב-2010 היו כ-600,000 ביקורים של ילדים במיון. מדובר בנתון יציב יחסית, שמצביע על כך שהורים מעדיפים עדיין את חדרי המיון על קופות החולים.

בחלק מהמקומות אין קופות חולים.

בבית שאן, למשל, אחרי 12:00 בצהריים אם יש לילד משהו שהוא יותר מחום ואתה לא רוצה לזלזל, אתה חייב ללכת לבית חולים ולחשוף אותו למחלות אחרות.

זה אומר שכל ילד רביעי במדינת ישראל – בממוצע - היה בחדר מיון בשנה האחרונה. אין לעניין הזה אח ורע, אין לזה שום הצדקה. ההשערה שלנו, וזה גם שווא דיון מאוד מקיף, שכשבודקים באיזה שעות הילדים הגיעו לחדרי מיון, רואים שרובם מגיעים בין 24:00 ל-6:00. לדעתנו זה מעיד על חסר רציני מאוד בשירותי בריאות בקהילה שהם נגישים להורים ולילדים, בעיקר בשעות אחרי הצהריים והערב. זה פתרון רע מאוד ללכת עם ילד עם חום גבוה לחדר מיון. חדר מיון יקר מאוד, בחדר מיון ממתינים המון זמן, בחדר מיון אפשר להידבק בכל מיני מחלות. הפתרון ללכת לחדר מיון עולה למדינה הרבה כסף, מסכן את הילדים. זה פשוט דבר שהוא בלתי נתפס. רק לשם הקוריוז, בבית חולים יוספטל באילת ביקרו בשנה החולפת כ-12,500 ילדים, כאשר כלל הילדים באילת הוא פחות מזה.

זה בגלל שכנראה שירותי הבריאות הקהילתיים בשעות רבות של היממה לא פועלים.

חייבים להגיד שישנה תכנית למשרד הבריאות של חדרי מיון קדמיים במקומות מרוחקים. הם אמורים לתת את השירות, הם אמורים למנוע את ההליכה שלא לצורך לבתי חולים.

הם עדיין ייכנסו לסטטיסטיקה של פניות ילדים לחדרי מיון.

למה? זה חדר מיון קדמי. זה יוריד את העומס בבתי החולים.

מספרם של הפונים לחדרי מיון עכב תלונות הגיע ל-191,000 ב-2010. רוב הפניות הן על רקע תלונות לא מכוונות. חשוב לדעת שנפילות ופציעות, שניתן היה למנוע בקלות, מגיעות עדיין למיון.

הנתון האופטימי שד"ר קדמן הזכיר הוא בירידה בתאונות הדרכים, מה שמראה שכשיש השפעה ומניעה יש אפשרות להגיע לתוצאות.

לגבי תמותת תינוקות.

גם פה זה שקף אופטימי.

שקף מאוד אופטימי.

איפה אנחנו בעולם? במקום טוב?

בין העשירייה הפותחת.

הם מתגאים בזה כל שנה.

חלקם של הקטינים החשודים בביצוע עבירות היה ב-2010 1.9%.

ערן, לפי הקצב הזה אתה תהיה תת ניצב כי המספר גדל.

אנחנו דווקא מבקשים להעלות את הנתון הזה, כי אנחנו מבקשים לעשות יותר חשיפה. המפכ"ל מבקש להגביר לא כדי לייצר תיקים, אלא כדי לעשות יותר תיקים במקומות שאנחנו לא מגיעים אליהם. הנתון הוא מבורך, אין ספק.

פה צריכים לעשות אבחנה בין עבירות חשיפה לכל היתר. צריך לעשות כאן פילוח. זה דיון נפרד. השקפים האלה נותנים רעיונות לדיונים שצריכים לקיים.

בדיוק.

במקביל ליציבות שראינו קודם לכן אנחנו עדים לירידה במספר התיקים שקטינים חשודים מאז 2005. זאת ירידה מבורכת.

אני מצטרף לברכות לד"ר קדמן לא על הנתונים החמורים אלא על העבודה כל שנה. זה חושף את האקלים, את מזג האוויר האנושי שבמדינה. זה מן סולם ריכטר של רעידה, אבל רעידת אדמה אנושית, לפי דעתי.

לפני שהתפרסם השנתון או הדוח העלינו על סדר יומה של הכנסת - כל אחד מהזווית שלו - את הנושא של העוני. העוני הוא חמור מאוד, מסוכן. מדובר בעוני של 35% מקרב כל הילדים בישראל, כך עולה מהדו"ח, כאשר העוני בקרב הילדים הערבים, שהוא 65%, הוא אחוז גבוה מאוד, מסוכן, חמור, מדאיג, לפי דעתי גם מביש. לא צריך להתייחס אליהם רק כסטטיסטיקות או כאל נתונים יבשים. אלה דברים כואבים מאוד, חמורים מאוד. הם מסמלים או משקפים מציאות קשה מאוד, לכן, לפי דעתי, לגבי הממצאים האלה צריכה להיות תכנית עבודה לאלה שיכולים לשנות את הנתונים המבישים והמסוכנים האלה. צריך לטפל בשורשים. העוני זה הפרי המר. ילד עני בא ממשפחה ענייה, מסביבה ענייה, מחינוך. תמיד אנחנו אומרים שהחינוך הוא המנוף לשינוי, קיבוע לכישלון או למציאות קשה מאוד. אני מקווה שנקבל תשובה מכל אלה שיכולים לשנות, אם מהממשלה, ממשרדי הממשלה ומאיתנו. אני לא אומר שאנחנו רחוקים מהאחריות. גם לנו יש חלק. פעמיים שמעתי תשובה כשהיינו בסיור עם ועדת הכספים בפרי הגליל בחצור. משרד האוצר אמר שהוא מעוניין, אבל אין לו את הכלים. מה זה מעוניין ואין לו את הכלים? אני מעוניין ויש לי את הכלים. לממשלה, לרשות המבצעת יש את הכסף, היא יכולה לשנות את סדרי העדיפויות. הממשלה מחלקת, מובילה. היא הקברניט. לקברניט נתונים כאלה הם תעודת עניות, לפי דעתי, שצריך לשנות. אני מקווה שבנוגע לנושאים האלה יעשו תכנית עבודה על-מנת להתחיל לשנות את המציאות הקשה והמבישה שמוצגת בדוח.

אני רק אציין ואומר – אני בטוחה שהיושב-ראש אמר את זה קודם – שזאת ישיבה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והוועדה לזכויות הילד במסגרת בקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת המציעים, כאשר אני ביניהם.

אני חייבת קודם כל לברך את הוועדה הזאת ואת המועצה לשלום הילד שמידי שנה בשנה - אנחנו גם נעזרים בזה כדי לקבל נתונים – אנחנו מקבלים את השנתון הזה שמצביע על המציאות, נותן לנו את הכלים, נותן לנו את הנתונים האמיתיים. יושב הראש אמר קודם שהוא רגיל לשאול משרדים שאלה מסוימת, אבל הוא לא מקבל תשובה. זה קורה לנו גם בפעולה השוטפת שלנו. אני חייבת להגיד שחלק מאנשי המקצוע הם באמת בסדר ומשתדלים אפילו מעבר לתפקידם, אבל בחלק אחר מהמקרים אנחנו צריכים לעשות מלחמת חורמה רק כדי להשיג נתונים וכדי שנוכל להצביע שמשהו לקוי וצריך לתקן.

אני מודה על הדוחות המאוד מפורטים האלה. זה נותן לנו חומר לעבוד, זה נותן לנו איפה לשים את האצבע. חברים, כמו שאמר קודם חבר הכנסת גנאים, לא די בלהצביע על הליקויים. אני חייבת להגיד שמהניסיון שלי פה בכנסת הצלחנו להעביר כמה חוקים, בחלקם אפילו חוקים משותפים של המועצה לשלום הילד שנוגעים לעניינים האלה, לילדים שהם ילדים בסיכון, שהם ילדים שחשופים לפגיעות, לפעמים מצד המשפחה, לפעמים מצד החברה ולפעמים בגלל הקושי בלהשיג את הכלים. בחלק מהמקרים כשאנחנו מצביעים על זה אנחנו מואשמים בכך שאנחנו עוברים למשהו אישי. אי אפשר לעבור על זה לסדר היום, אי אפשר להשאיר את הנושא הזה, לעשות וי ולהמשיך הלאה. פה יש מספיק חומרים לעבודה – אני חושבת – לכנסת שלמה, לקדנציה שלמה.

אני חייבת להגיד לכם שהיה אתמול משהו מזעזע, בעיני, בכנסת. זה כמעט עבר ככה מתחת לרדאר. זה היה שוב פעם דחייה של קיום החוק משנת 2008. על מה הוא מדבר? הוא מדבר על מרכזי הגנה לטיפול בילדים נפגעי עבירה ונפגעי מין. מרכזים שהתקבלו בשנת 2008. המטרה שלהם הייתה לגבש את כל הטיפול ואת מה שצריך תחת קורת גג אחת, למנוע את הסחבת, ויותר מכך, למנוע את הטרטור של הילדים ממקום למקום. אחר כך אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה הדברים לא התגבשו, או שנבוא בטענות למשרד לביטחון פנים למה הדברים תקועים. חבר'ה, היה בידינו לעצור את זה. בשנת 2008 התקבל החוק. עד אפריל 2011 היו צריכים לקום כל 18 המרכזים. מישהו פה לא עשה עבודה. צריך להתארגן לזה, צריך לעשות תכנית עבודה, צריך לבדוק מידי פעם תחנות ביניים לגבי מה בוצע, מה לא בוצע, מה צריך לעשות.

יש חוק הסדרים שגם ככה היום סופג המון ביקורת, ובצדק, אבל זה קורה בחסות תקציב שנתי, מתחת לפני השטח. הרבה פעמים אנחנו אפילו בעצמנו לא מודעים למה שקורה בתוך חוק ההסדרים. אנחנו מקבלים את זה על השולחן, לאור יום, בלי בושה, בלי דין וחשבון, אפילו בלי להתפטר. עושים חוק הסדרים וחוק עוקף בג"ץ. חברי הקואליציה שאתמול נחרדו לדעת את זה, ואני ביניהם.. אני כמובן יצאתי כנגד, אבל הצלחנו לעשות מהלך. אנחנו בוועדות לא ניתן לזה לעבור ככה. אנחנו פשוט לא ניתן לזה, כי אנחנו מפנים את הגב לילדים במצב הקשה ביותר. אם לא תגיש להם את העזרה בזמן יכול להיות שהם בעצמם יהפכו להיות פוגעים. לא צריך לראות מחקרים פסיכולוגיים כדי להבין במה דברים אמורים, פרט לטרגדיה האישית המאוד מאוד גדולה של הילד ושל המשפחה. חלק מהנתונים אני בטוחה מופיעים גם פה, בחלק מהדברים אנחנו גם מטפלים. לא יכול להיות שלאורך השנים מספר הילדים גדל ומספר הכלים הולך וקטן. אם עובד סוציאלי צריך לטפל ביותר ילדים, עם חוקר ילדים.. לאיזה פרק זמן נשארו המספרים על כנם? יותר מידי שנים.

למעלה מ-10 שנים.

מספר הילדים שמחכה בתור הולך וגדל. אנחנו יושבים בחיבוק ידיים. מישהו צריך להצביע. חברים, אני לא מדברת על שר כזה או אחר. השרים מתחלפים, השרים מנסים ללמוד. ישנה איזו שהיא התנהלות קלוקלת של אנשי מקצוע בתוך המשרדים השונים שלא נותנים את הדין, אם זה בדיור הציבורי, אם זה במשרד הרווחה ואם זה במשרדים אחרים. תפקידנו להצביע על כך. תפקיד השרים לתקן, לתת הוראה לתקן. לא ייתכן שמי שמנהל את המדינה הזאת ולא נותן את הכלים אלה אותם פקידים שמפקירים את חיי ילדנו, מפקירים את האנשים בלי קורת גג. כשהורה עם ילדים לא מקבל קורת גג, אז גם הילד שלו יהיה מתחת לכיפת השמיים ברחוב. מישהו מטפל בזה? ביום מפנים אותם. היום היה לנו על זה דיון בכנסת. היה לנו עוד דיון מורחב. ביקשנו בשבוע שעבר להפוך את זה לדיון כך שראש הממשלה יהיה חייב להיות וגם השרים הרלוונטיים. לא ייתכן שמפנים אותם. גם אם יבוא עובד סוציאלי כדי לראות מה קורה עם הילדים, עדיין לא יודעים לאן מפנים אותם. אין להם דיור. יש להם טופס שמזכה אותם בדיור הציבורי. זאת קורת גג לילדים במצב הסוציאלי הקשה ביותר. אבל מה? העיקר שלא נראה אותם מתחת לפנס כאשר אנחנו עוברים בשדרה, שלא נדע שיש מצוקה. בוא נרחיק אותם מהעין, בדיוק מה שקורה היום במוסדות של החוסים. הם בשולי החברה. הם נמצאים בדרך כלל באזורי תעשייה נדחים, לא רוצים לקבל אותם בשכונות, אפילו לא בתוך דירות. זה כל כך מקיף, כל כך גדול וכל כך מרתיע, שאם אנחנו לא נראה את זה בזווית העין נחשוב או נרמה את עצמנו שזה לא קיים. זה קיים במספרים גדולים. הספר הזה נותן לי הרבה חומר לעבודה ולכולנו פה. אנחנו צריכים להתחייב ולנסות לתקן את הדברים האלה. אנחנו לא רק נצביע, אנחנו נכריח את השרים גם לתקן. תודה וסליחה שאני כל כך.. כי הדברים האלה, לדעתי, הולכים יותר מידי זמן וביותר מידי סחבת.

אני בטוח שיש פה חבורה רצינית וגדולה של חברי כנסת שבוודאי הדוח הזה נותן להם עוד תמריץ כדי להיאבק ולהלחם. כשיש לך נתונים ואתה יודע על מה אתה מתבסס, יש יותר יכולת להיאבק.

תודה והערכה למועצה לשלום הילד לא רק על הדוח המרשים. כמו שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס אמרה, ובצדק, זה דוח שמייצר הרבה מאוד נושאים והרבה מאוד עידוד לפעולה שלנו. דוח שמשקף את המצב ומראה לנו איפה הבעיות נמצאות. לא רק על הדוח הזה, אלא גם על העבודה המסורה שלכם לאורך כל ימות השנה. אני חושב שזה אחד המוסדות הציבוריים המדהימים שקיימים בחברה שלנו. המון תודה בשם אותם ילדים שלא יכולים להגיד תודה, אבל בהחלט חבים הרבה לעבודה הגדולה שלכם.

כשאני מעיין בדוח הזה אני נזכר באמירה של המנהיג הסוציאליסטי הגרמני מהמאה ה-19, שאמר שאם אתה רוצה להבין את מצבה של חברה אתה צריך לראות את מצבן של הנשים. כשאני קורא את הדוח הזה אני רואה פרמטר מאוד מדויק למצבה של החברה ולמצבם של הילדים. הנתון, כפי שאתה, ד"ר קדמן, הפנת את תשומת ליבנו - איתו אפשר לסכם את הכל בקליפת אגוז - זה הנתון הזה שאומר שב-1980 8.1% ילדים בעוני, בשנת 2010 35.5%. הדבר הזה הוא דבר מדהים. מדינת ישראל ב-1980 היא מדינה צעירה, ענייה יותר, חלשה יותר.

אין כסף, אבל יש תקציב לכל דבר.

כנראה.

היום יש כסף ואין תקציב.

אכן יש כסף ואין תקציב. כספים נמצאים במקומות אחרים. הדבר הזה מראה שמצבם הקשה של הילדים הוא תולדה של מדיניות. זה חלק מאותה מדיניות שבה המדינה נסוגה מאחריותה. היא נסוגה מאחריותה מכל התחומים, קודם כל בתחום של הילדים. הילדים הם הקורבנות של המדיניות הזאת. מדיניות ניאו-ליברלית של חוסר אחריות של המדינה, חוסר לקיחת אחריות, חוסר התמודדות, העדר פתרונות ובעצם הפקרה של הילדים גם במצבים הקשים ביותר שהם נמצאים בהם.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לנתון מעניין וחיובי דווקא. אני שמח לראות, למשל, בניגוד לתחושה שקיימת בציבור – אגב, גם אצלי הייתה התחושה הזאת – שעבריינות הנוער נמצאת במגמת ירידה. זה מראה שלמרות שהילדים בעוני, במצוקה הם כל כך טובים שהם נזהרים לא להיקלע לעבריינות. זה נתון מאוד יפה ומאוד..

אני לא יודע אם העבריינות פחתה, אני יודע שהדיווחים..

הנתונים פה הם נתונים רוחביים על שורה ארוכה של פרמטרים. הנתונים הם חיוביים. אני מברך בהזדמנות זאת את כל הגורמים שעוסקים בתחום הזה על העובדה שנעשית עבודה. זה דבר חיובי. אני מברך עליו.

אני רוצה לומר כמה משפטים על הסוגיה שהעלתה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, על החוק שנתקלנו בו אתמול בלילה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שקרה בכנסת אחד הדברים החמורים והמקוממים ביותר. קרה פה מהלך – חברת הכנסת אבקסיס הציגה אותו בצורה מאוד חדה גם אתמול במליאה – שהוא מקומם פעמיים. הוא מקומם פעם אחת מכיוון שמישהו בממשלה חושב שצריך להתעלם מחוקים, וזה מה שקרה פה, והוא מקומם פעם שנייה כי מישהו בממשלה חושב שאפשר להתעלם מבית המשפט העליון. בעצם חוקקו פה חוק שהוא עוקף בג"ץ. הדברים האלה יכולים לקרות רק מכיוון שכנראה, למרבית הצער, במערכת הפוליטית ישנם אנשים שחושבים שניתן לפגוע בילדים ולא לשלם את המחיר. אני חושב שזה המסר שצריך לעבור בדיון של הוועדה הזאת ומהעבודה של הוועדה הזאת. גם מהעבודה של כל אותם גורמים שמסורים ולוחמים למען עניינם של ילדים. מי שיפגע בילדים צריך לדעת שהוא ישלם על כך מחיר פוליטי. אם אנשים ידעו שהם משלמים מחיר פוליטי – גם אם הם פוליטיקאים מאוד מוכשרים או שרים שזוכים להרבה הערכה – על פגיעה בילדים, הם יימנעו מלפגוע בילדים. זה המסר שאנחנו צריכים להעביר.

אנחנו מברכים על הנתונים. אנחנו העברנו. אני חושבת שאת כל סוגית הילדים בסיכון צריך לבחון מזוויות הראייה שדווקא לא באות לידי ביטוי בתוך הדוח, כדי שאפשר באמת יהיה לראות מה המשמעות לכך שמספר הילדים בפנימיות החינוכיות פחת ל-600, מה המשמעות של מספר הילדים בפנימיות טיפוליות ופוסט אשפוזיות שעלה בהיקפים מאוד מאוד גדולים. כשאנחנו באים לבחון תופעות של ילדים במסלול של פשיעה זאת תוצאה אחת. אנחנו בכל זאת יכולים לראות שמצבם של ילדים גם מחמיר, נעשה מורכב יותר. השאלה איך אנחנו מתמודדים איתם, איזה סוג של פתרונות המדינה נותנת. היא נותנת די הרבה פתרונות. יש היום גם מחקר - שווה לראות אותו - של רמי בנבנישתי, שקובע יחד עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מה קורה עם הילדים האלה בגיל 19, מעל 20 ומעל 24. בסך הכל אנחנו רואים שהילדים מצליחים להשתלב בחברה. גם זה נתון שאפשר לבחון ולראות.

איזה מהילדים?

ילדים שהיו במסגרות של שירותי רווחה, של חסות הנוער ושל מינהל החינוך ההתיישבותי. אנחנו אומנם רואים הבדלים בתוצאות כי בכל זאת ילדים של משרד הרווחה הם ילדים שברובם נמצאים בחינוך המיוחד, בטיפולים הפוסט אישפוזיים. הסיכוי להגיע שם להישגים מוגבל יותר.

לברוקדיל יש נתון כמה מהם מצליחים לעומת אלה שלא.

המחקר האחרון נעשה על ידי פרופ' רמי בנבנישתי עם מישהי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

עדנה שמעוני.

זה ממש המחקר האחרון שהגיע לפני פחות משנה. הם בודקים מה קורה עם הילדים האלה. זה באמת שווה. אני אשמח להעביר.

כפי שהבנתי מהשקפים יש גידול בעשור האחרון של קרוב ל-50% של ילדים בסיכון, למרות שיצא דוח של פרופ' שמיט. אני מבין שגם הוקמה ועדה בין משרדית.

יש תכנית לאומית.

למרות התכנית הלאומית יש גידול. איך זה עובד ביחד?

אתה יכול להוסיף שהתקציבים של שירותי הרווחה בשנים האחרונות לטיפוח שירותים בקהילה גדלו. גם את זה אפשר להוסיף. גם בתכנית הלאומית וגם בתקציב של שירותים ונוער התקציבים גדלו.

הטענה של המועצה לשלום הילד בראשית הדיון הייתה שהכסף וגידול התקציבים למתן שירותי רווחה לא גדל בקצב של גידול האוכלוסייה שבה שירותי הרווחה צריכים לטפל. הבנתי נכון את הטענה של ד"ר קדמן?

זה נכון מאוד.

זה נכון, אבל תיקחו בחשבון שאנחנו מאתרים היום הרבה יותר ילדים מאשר לפני כן איתרנו. מצד אחד התקציב גדל, מצד שני, אנחנו מאתרים יותר ילדים, יותר בעיות משפחתיות ומספקים יותר טיפול כך שזה שוב גדל. חלק ממערך השירותים מופרט. אמנם כוח האדם בלשכות לא גדל, אבל כוח האדם המטפל גדל.

איך זה יכול להיות?

כי אם פותחות הרשויות המקומיות מרכזי טיפול לילדים והורים שהם מופרטים, אז כוח האדם לא נכלל במצבת כוח האדם, הוא פועל דרך עמותות.

מה אמצעי הפיקוח שלכם על השירות שניתן לאותו ילד?

עכשיו הבנתי למה מספר הילדים בסיכון גדל. אני מוכן לעשות פעם מחקר איך ההפרטה גדלה ויחד איתה גדלים כל הפרמטרים השליליים.

מעסיקים את מדריכי חסות הנוער ומשלמים להם 22 שקלים לשעה, בתוספת 10 שקלים ללילה. את מי מביאים לשם? איזה מדריכים את יכולה להעסיק ב-22 שקלים לעבוד במסילה ובגלעם ב-22 שקלים בשעה? כבר יותר כדאי לעמוד בפתח של סופרמרקט בתור מאבטח.

מר קדמן, אצלנו שירותי הפנימיות מופרטים מאז קום המדינה. הם תמיד היו מופרטים. אי אפשר להגיד שהשירותים כל כך גרועים. דרך אגב, חלק מהמדריכים מקבלים לינה וכלכלה במקום.

דליה, אני מוכרח לתקן אותך. אני עושה אבחנה מאוד מאוד גדולה בין כך שבראשית שנות המדינה היו ארגונים ציבוריים שראו שליחות ציבורית לשרת את הציבור..

משען, למשל.

..והיו תחת פיקוח ציבורי ולא למטרות רווח, לבין האובססיה, הלהט הבלתי נשלט והעברה של שירותים לאנשים שמטרתם רווח. הפעילות הזאת היא לא שליחות ציבורית, היא שליחות למען הכיס, שליחות למען רווח.

הנתון הזה של 15%.. במגזר הערבי כל הנושא של עמותות עוד לא..

ראה שר האוצר ב-2003. אצל ביבי נתניהו זה התחיל.

יש לי חדשות רעות בשבילך. זה התחיל קודם לכן.

בסדר, אבל הוא העצים את זה עד היום. אל תבוא בטענות למשרד הרווחה.

אני מציע שתבדוק את הנתונים. אני לא בא בטענות למשרד הרווחה. אני אחד הלוחמים העיקריים נגד הפרטות ונגד מכרזים, כי המכרז גורם לבינוניות. מי בסופו של דבר מרוויח?

אתה מוציא יותר כסף ומקבל פחות.

זה גם נכון. אני לא יודע אם מוציאים יותר כסף.

כל פעם מופתעים מחדש כמה המדינה מוכנה לשלם בשביל להפריט.

אני רק אשמח שיהיה דיון נרחב. המדינה עושה הרבה מאוד לילדים בסיכון.

אנחנו נעשה דיון על מה שהמדינה צריכה לעשות ולא עושה, לא על מה שהיא עושה. זה תפקידנו.

יש פה את הנתונים של כל הראייה המערכתית. לכל משרד יש יותר את הראייה שלו, לא את הראייה המערכתית. המורכבות של הילדים - אני לא יודעת איפה זה נכנס – לא באה לידי ביטוי. אין לנו את התמונה של ילדים שהם גם עניים, גם עם בעיות נפשיות, גם עם בעיות מצוקה מאוד מאוד קשות. המורכבות היום היא הבעיה הכי קשה שלנו להתמודד עם הילדים ועם המשפחות. יש את הנושא הזה של השותפות הזאת שעדיין לא במיטבה, לכן החוק הזה של מרכזי הגנה כל כך נדחה וכל כך היה קשה להביא את כולם ביחד כדי להקים את המרכזים האלה.

קיבלתם פטור לעוד 3 שנים אחרי 3 שנים שדחיתם את זה. משנת 2008, כשנחקק החוק, לא הכנתם תכנית עבודה?

הכנו.

זה כמו שב-99 החליטה הממשלה על הדיור הציבורי, על דברים שיגיעו. למה הם לא הגיעו? כי לא הייתה תכנית עבודה.

תאמיני לי שהכנו.

למה לא בדקתם לאורך הזמן מה התקדם, מה לא, איפה החסמים, איך מסירים אותם, לא רק כשמגיעים לבג"ץ וצריכים לענות למועצה לשלום הילד למה זה לא מתקיים? נותנים לכם אורכה של 3 חודשים. עושים עוקף בג"ץ ומבקשים פטור לעוד 3 שנים. לא ביקשתם מאיתנו חצי שנה כדי לברר את העניין. ביקשתם פטור לא לעשות דבר לעוד 3 שנים. לא ייתכן. מה שעשיתם אתמול מסוכן שבעתיים. יראו המשרדים האחרים שמשרד הרווחה לא רק שלא מקיים את החוקים אלא גם מצפצף על בג"ץ וגם יוצא מזה נקי, הם יאמצו את זה בחוקים אחרים שקשורים לחברתי. אנחנו, כמו שאמר חבר הכנסת דב חנין, לא ניתן לכם לצאת מזה נקיים, למרות שאתמול כמעט יצאתם מזה נקיים. אנחנו היינו מספיק ערניים כדי למנוע מ"הניקיון" הזה לעטוף אתכם. אנחנו נעקוב אחריכם. כל פעם שתמעדו אנחנו נהיה הרמזור כדי להאיר על המידע הזה. אתם יודעים למה? כי אתם מהווים דוגמה רעה ביותר לכל המשרדים האחרים. אתם העליתם את הרף. למה העליתם את הרף? אתם גם לא עושים וגם בסוף אתם אומרים שאתם לא רוצים שתצאו באיזה שהוא אופן מפירי חוק או לא מקיימים את החוק, לכן מכיוון שלא עמדתם בזה עד עכשיו אתם מבקשים עוד ארכה של 3 שנים. מה יהיה בעוד 3 שנים? תפקירו את הילדים האלה שוב? אנחנו לא נפקיר אותם. אנחנו נהיה שומרי הסף. אנחנו, גם אם לא נצליח להזיז כי אנחנו לא בתפקיד ביצועי, נהיה אלה שיגרמו לכם להיראות לא טוב בעיני הציבור כדי שתהיו מוכרחים לעשות את עבודתכם. חנה, אני לא פונה אליך באופן אישי. שולחים אותך כמטרה. זה לא בסדר שאין פה את מנכ"ל המשרד כשיש פה דוח כל כך חשוב. לא המנכ"ל, לא סמנכ"לים. פעם שעברה עשינו דיון על האירוע הנורא ביותר מאז תולדות המדינה, שבו הפדופילים פוגעים בלמעלה מ-100 ילדים. לא שלחו לפה חוקר ילדים אחד מטעם המשרד. לא היה מנהל של חוקרי הילדים. אתם מזלזלים בוועדות, מזלזלים בחברי הכנסת. הגיע הזמן להגיד: חאלס, די, נגמר. אנחנו לא ניתן לכם לצאת נקיים מזה שאתם לא עושים.

חברת הכנסת אבקסיס דיברה מדם ליבה ובהתרגשות, אבל כל דבר שהיא אמרה מקובל לא רק עליה אלא גם עלינו.

נכון, אני לא חולקת.

אני מבין לליבה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לכן פניתי להנהלת המשרד יותר מפעם אחת והצעתי שאני מוכן להחליף כיפה ולהיות יועץ להנהלת המשרד, לאיך המשרד צריך להתכונן לדיוני ועדות הכנסת, את מי לשלוח, איזה תיאום הוא צריך לעשות. כשר רווחה לשעבר כואב לי לראות איך המשרד מופיע לא טוב, לא מוכן, לא בדרג הנכון. אני לא מתכוון לנושא שלנו כרגע. הוא לא מפגין את האחריות הלאומית, את הדאגה הלאומית, את האיכפתיות, את המסירות ואת תחושת השליחות העמוקה שיש לו לדברים החיוניים שהוא מופקד עליהם. זאת התחושה שהוא מעביר. זה כואב לי, כי אני שר הרווחה לשעבר. כל פעם אני מסמס תוך כדי הישיבה למנכ"ל, למשנה למנכ"ל, לסמנכ"ל. אני כותב להם ששוב הם פישלו, שהם לא הביאו את זה ואת זה. חבל. אני שומע שזה לא רק בוועדה הזאת.

חנה, אין לי שום טענה אישית כלפייך, את עושה את עבודתך נאמנה, דליה עושה את עבודתה נאמנה, כל אחד עושה את עבודתו נאמנה, אבל פה זה שאלות של מדיניות, של סדרי עדיפויות בתוך המשרד. השאלה אם המשרד הופך שולחנות או לא הופך שולחנות. לפעמים אנחנו באים בהצעות חוק מסוימות למשרד ומבקשים לקדם, אבל אז אומרים לנו שיש הסכם עם האוצר ושאם נתמוך בהצעת החוק כל ההסכמים עם האוצר בטלים. אני אומר להם לבטל את כל ההסכמים עם האוצר אם הם חושבים שצריכים לעשות שינוי בסדרי העדיפויות ולא להיות כבולים. יש לנו ויכוחים. אנחנו בתחושה שהמשרד לא מקשיב מספיק. לצערי, הוא לא עומד במקום הנכון. זה ממש כואב, וחבל.

כשהייתי שר הרווחה לא מנעתי את עצמי מלבוא לכנסת. גם המנכ"ל, פרופ' גולדברגר. נכחנו בכנסת באופן מאסיבי. שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך נוכחים באופן מאסיבי בוועדת החינוך והתרבות. סגן שר הבריאות נוכח באופן מאסיבי בוועדת העבודה והרווחה. שר האוצר ושרים אחרים נוכחים באופן מאסיבי בוועדת הכספים. שרים נוכחים ומנכ"לים נוכחים באופן מאסיבי בוועדה לביקורת המדינה. רק בתחומי החברה יש לנו בעיות. תבדקי מתי שר הרווחה היה פעם אחרונה באיזו שהיא ועדה, מתי מנכ"ל משרד הרווחה היה פעם אחרונה בוועדה, מתי המשנה למנכ"ל משרד הרווחה היה פעם אחרונה בוועדה. לא רק בוועדה שלנו, גם בוועדות אחרות. תראי שיש עם הדבר הזה בעיה גדולה מאוד. אני מוכרח לומר שהשר לביטחון הפנים מופיע בוועדת הפנים יותר מאשר שר הרווחה מופיע בוועדת הרווחה, בוועדה לזכויות הילד או בוועדת החינוך. יש עם זה בעיה. אין לי טענות כלפייך. עכשיו את יכולה להמשיך לנושא הבא. אל תתייחסי לנושא הזה, הוא לא מעניינך.

ודאי שלא. לגבי הנושא של מרכזי הגנה אני רק רוצה ליידע..

ביקשתי להפנות. זה יעבור לוועדת הכנסת.

אנחנו מרחיבים בלי החוק. לפני שהחוק עבר יצאנו למכרזים. אנחנו מרחיבים לעוד מרכזים בצפון ובדרום.

השאלה למה 3 שנים. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל אין שום סיבה בעולם ש-3 שנים לא יספיקו להיערכות.

אתה רוצה שנרחיב על זה עכשיו?

לא. אגב, הצבעתי בעד החוק אתמול, בשונה מאורלי שנעדרה מהישיבה. אני כחבר קואליציה חשבתי שראוי מאוד שהחוק הזה יידון. אני מבטיח שהחוק לא יצא כמו שהוא נכנס. אני מתחייב בפנייך ובפני כולכם שהוא לא יצא כמו שהוא עבר בקריאה ראשונה. יש כרגע ויכוח באיזו ועדה הוא יידון.

הוועדה הזאת חוקקה את החוק.

זה לא קשור אלינו.

זה מכשול שאפשר להתגבר עליו.

ועדת הכנסת תחליט באיזו ועדה זה יידון. אז נראה מה יקרה עם החוק הזה. כשר לשעבר לא מקובל עלי שיש חובה על שר במשך 3 שנים לקיים חוק והוא לא מקיים. לא מקובל עלי. אני ער לכך שהשר כחלון מכהן כשר בקושי שנה.

הוא שר של שני משרדים.

לא משנה. הוא כרגע שר הרווחה.

יש המון שרים בממשלה.

אני לא רוצה לפטור את השר הרצוג. הוא היה כמה שנים שר הרווחה. זה חוקק בזמן שהוא היה שר. בוודאי שהסיפור הזה הוא עוד תמרור מאוד אדום למה שקורה בתחום הטיפול בילדים.

אני רוצה להתייחס בקצרה לנתונים שעלו מהדוח בכל מה שנוגע לפערים בין החברה היהודית והערבית, שהם פערים מאוד מאוד חריפים. הנושא של העוני הוזכר פה. אחוז הילדים העניים בחברה הערבית הוא כמעט פי 3 מהשיעור שלהם בחברה היהודית. יש גם פערים בתחומים אחרים. בתחום החינוך יש אחוזי נשירה מבתי הספר, אחוזי זכאות לבגרות, אפילו נתונים כמו תחושת ביטחון אישית בתוך מערכת החינוך. הפערים האלה מצריכים איזה שהוא טיפול שורש, שמתחיל בהקצאת משאבים שוויונית ואחר כך הולך לתיקון הפערים הקודמים. זה משהו שאני לא יודעת לומר אם יש נכונות היום לעשות אותו, אבל זו באמת הדרך היחידה לפתור את הסוגיה הזאת של הפערים שבחלק מהנושאים גם הולכים ומתרחבים.

באשר לנושא של העוני חשוב לומר שיש נתונים מאוד ברורים - גם של משרד התמ"ת - בנוגע לעובדה שהוספת מפרנס נוסף למשפחה מורידה דרמטית את הסיכוי של משפחה להיות מתחת לקו העוני. במובן הזה ההשקעה בתעסוקה של נשים ערביות וקידום תעסוקה של נשים ערביות היא השקעה חיונית וקריטית שלא רק תסייע בלהוציא אחוז מאוד משמעותי של המשפחות מתחת לקו העוני, אלא גם תסייע בכלל בקידום הכלכלה הישראלית ותיתן איזו שהיא קפיצת מדרגה של הכלכלה הישראלית בהתאם לנתונים של ה-OECD. הנושא הזה הוא משהו שהממשלה צריכה להציב אותו כיעד ממשלתי של לקדם ולעלות את אחוז הנשים הערביות שלוקחות חלק בכוח העבודה. זה צריך להיעשות לא רק על ידי תכניות שמשקיעות בהשמה ובהכשרה של נשים, אלא גם על ידי כל התשתיות התומכות, כמו תחבורה ציבורית, מעונות יום ודברים אחרים שבלעדיהם זה בלתי אפשרי. אני חושבת שזה נושא חשוב שצריך לשים עליו את הדגש אם רוצים לצמצם את הפערים בעוני.

אני כמובן מצטרף למברכים. מעבר לדוח השנתי שמתפרסם אחת לשנה, ליצחק ולי יש מערכת יחסים של טיפול נקודתי כל אימת שאירוע לא טוב קורה. אני חושב - יצחק יאשר – שהארגון מגיב במהירות מתוך רצון לא לחכות לפרסום חד שנתי, אלא לטפל בדברים כאן ועכשיו. חבר הכנסת דב חנין הזכיר את עוז בראל. הוא אמר שאנחנו רוצים שייעשה משהו היום. אנחנו משתדלים לעשות היום. לא תמיד לשביעות רצונו של יצחק, אבל לפחות אנחנו מנסים לעשות את זה לשביעות רצונן של הנסיבות כפי שהן מתהוות. אנחנו נמשיך לשתף פעולה. אנחנו כמובן משתפים פעולה סביב השנתון הזה, אבל כבר עכשיו, בשנה הקרובה, המשטרה תירתם לנושא ההליך החלופי שאדוני היושב-ראש הוביל. אנחנו מברכים על כך.

שני חברי הכנסת שפה הגישו שתי הצעות חוק. נכון שהייתי הקודם יותר, אבל יחד עם דב חנין הייתה הצעת חוק מהכנסת הקודמת שהוחל עליה רציפות. רק לפני כחודש ימים זה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

אפשר כבר לספר לוועדה הנכבדה שבשנת 2011 קיימנו למעלה מ-400 הפניות להליך החלופי. אנחנו מקווים להכפיל את הנתון הזה בשנת 2012. אנחנו, בהנחיתו של המפכ"ל, נוביל הליכים חלופיים בדמות משאלה או חוויה, כפי שמוכרים היום, מתוך ראייה - יחד עם משרד הרווחה - להוביל הליכים טיפוליים אמיתיים, למרות, כפי שהיושב-ראש אמר, המטרה שלנו היא לאכוף את החוק בראש וראשונה. אנחנו מקווים שנעשה את זה בצורה טובה יותר בשנת 2012. אנחנו בהחלט מתכוונים לעשות את זה.

בדרך יהיה שירות המבחן לנוער.

אנחנו יודעים, אדוני.

אני חושב שמחלקת הנוער במשטרת ישראל ראויה לציון באופן יחסי בהתייחסויות שלה ובהופעות שלה כאן בוועדה. יש התייחסות. רק לאחרונה היה לנו דיון קשה מאוד לגבי תופעת הפדופיליה בשכונת נחלאות. לא רק שהופיע קצין אח"מ מחוזי, אלא הופיע גם קצין אח"מ מהמרחב. 3 ימים אחרי הדיון כאן שמענו על שורת המעצרים. לא צריף לרדוף אחריהם. בהזדמנות הזאת אני מקווה שהם ימצאו את החיזוק הזה ולא ייפול רוחם, אלא להיפך. רק תגיד למי שצריך להודיע שם, שהוועדה מתכוונת לעשות ביקור פתע בשכונה בימים הקרובים, להיפגש עם התושבים. שתדעו מהדבר הזה. אני מדליף את זה באופן שאף אחד לא שומע.

אני רוצה להצטרף לברכות לעבודה המצוינת שעושה המועצה לשלום הילד, לכך שהיא מאפשרת לקבל החלטות בצורה מושכלת. אני רוצה להתחבר לשני פרקים. פרק אחד עוסק בתאונות, פרק אחר עוסק בעוני. אנחנו יודעים שילדים עניים מתים פי שניים מילדים מבוססים.

מתים ממה?

מתים מתאונות. הסיבה הראשונה והמובילה היא תאונות הדרכים. לאחר מכן מדובר על תאונות בית במגוון השונה. אנחנו מדברים על תמותה, לא על אשפוז. באשפוזים אנחנו רואים את הפער הגדול בכל מה שקשור בתאונות בית, בתאונות חצר וכן הלאה. אני מדברת רק על תמותה. תמותה שהיא פי 2 מילדים מבוססים.

מאיפה את לוקחת את הנתון שיש קשר בין תמותה לעוני?

אני מחזיקה בידי נתונים שפרסמנו לשנת 2011.

את מדברת על דוח בטרם.

אחד מהנתונים שיוצא מדוח בטרם. מדובר על תמותה בשנת 2011. מדובר על כ-106 ילדים שנהרגו בתאונות לא מכוונות. אפשר לעשות את הפילוח על פי יישובים ועל פי האשכולות הסוציו אקונומיות.

האם עשיתם את זה והגעתם למסקנה הזאת?

כן, הגענו. הנתונים הם של פי 2 ילדים כשמדובר על המגזר הערבי.

את הנתונים על המגזר הערבי אנחנו יודעים, עשינו אפילו דיון מיוחד.

עשינו את הפילוח על פי האשכולות הסוציו אקונומיות כך שלא רק האוכלוסייה הערבית נמצאת שם, אלא גם היישובים האחרים. אני רוצה לומר שהפער הזה הוא פער מטריד, הוא מצריך איזו שהיא עבודה מעמיקה. אני רוצה להאמין שבזמן הקרוב תעלה לשולחן הממשלה הצעת מחליטים בהובלת משרד הבריאות. המטרה היא ליצור תכנית לאומית לבטיחות ילדים, שתאפשר את הראייה המערכתית ל-7 משרדים ותטפל באמת בפערים המאוד מדאיגים האלה.

אני רוצה לברך את המועצה לשלום הילד, את ד"ר יצחק קדמן. אני חושבת שחשיבות הנתונים היא גם בעזרה לעשות את הממשקים בין המשרדים. למשרד הבריאות יש קשרים לא רק בנתונים, אלא בעשייה ובפעילות.

אני מודה לך על פרק יחסי הציבור. מה תגובתכם לדוחות, לנתונים, לממצאים? מה זה מעורר אצלכם? התייחסתם לזה? היה על זה דיון במשרד? הדוח על המדף? מה קרה עם זה?

שירותי בריאות לציבור ושירות בריאות לתלמיד נידון בוועדת הכנסת בישיבה הקודמת. המכרז שבוטל זה עתה בוטל בגלל סיבות משפטיות. אנחנו ערים לכך. אנחנו פועלים ויש דיון מידי יום לגבי איך להבטיח את מתן המשך השירות בתקופת הביניים. ברור לנו, ואנחנו יודעים, שיש פיקוח הרבה יותר מוגבר. שיעור החיסונים עלה לאחרונה גם בבתי הספר. הפעילות באשר לשירות בריאות התלמיד והקשיים שנבעו מכך, הובילו לדיון מעמיק בתוך המשרד יחד עם משרד החינוך באשר לאופי של השירות ומה צריך לעשות. הוא הגדיר את זה שונה . זה העלה את העלויות. אני לא יכולה להוסיף הרבה מעבר למה שהיה בוועדת העבודה והרווחה הקודמת.

באשר לנתונים של תמותת תינוקות יש דיון. צמצום הפערים נמצא בתוך האתגר הראשון המוצהר של משרד הבריאות. יש הרבה מאוד פעילויות שנעשות בכדי לצמצם את זה. אני רוצה להוסיף את הנתונים שמראים את ההבדלים ואת הפערים. צריך להבדיל בין הנסיבות שקשורות למתן שירות לסיבות שאינן קשורות בדברים שהמשרד אחראי עליהם. זה דורש הבנה יותר מעמיקה של הנתונים והמורכבות של מה שהם מציגים.

היה כאן שקף שהראה עלייה מאוד משמעותית במספר הילדים שפונים לחדרי מיון. אני לא יודע אם זה בתחום האחריות שלך או לא.

זה לא בתחום האחריות שלי. רשמתי את זה. צריך להבין את הנתונים. צריך להבין מה הן הסיבות לנתונים האלה, האם באמת הם משקפים איזה פערים או בעיות של נגישות.

נדמה לי שהדוח הזה פורסם ב-26 בדצמבר. נכון? אנחנו נמצאים היום ב-17 בינואר. האם את יודעת אם זומן על זה דיון? האם כששולחים אותך לפה יש איזה שהוא תדרוך של המנכ"ל שמתייחס לנתונים, או שאת באה לפה, שומעת מה שאומרים ומגיבה? מה הפרוצדורה שנהוגה במשרד הבריאות?

לא היה לי תדרוך. היה דיון עם מנהל השירות שלי.

למה הוא מנהל שירות?

שירותי בריאות הציבור.

אני עשיתי טעות. בפעם הקודמת חילקתי מחמאות למנכ"ל משרד הבריאות. זאת כנראה הטעות שלי. זה ממש מקומם, הרי הדוח ידוע. יש כאן כמה נתונים שמתייחסים למערכת הבריאות. מה חשבו? שהכנסת לא רוצה לברר מה קרה כאן, או לקבל איזו שהיא תשובה אם מקיימים דיון, הקימו צוות, משהו? זה נתון שזועק לשמיים. כמעט כל ילד רביעי במדינת ישראל מבקר פעם בשנה בחדר מיון. זה נורמאלי, לא נורמאלי, זה צריך להיות, זה לא צריך להיות? יש גידול. ראינו את הגרף שהולך למעלה. אין לי שום דבר אישי נגדך, את בוודאי עובדת..

את הדברים האלה צריך להבין לפי שיעור הילדים, לא רק לפי מספר הביקורים. לא יכול להיות שיש רק עלייה מ-1995. נכון שיש עלייה, אבל קצב העלייה אינו משקף את אותו..

אני מתייחס עכשיו ל-2010.

המספרים המוחלטים מדאיגים בפני עצמם.

אני מקבלת את זה, אבל צריך לבחון את זה.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים.

לבוא לפה ולהגיד שצריך לבחון – אני מאוד מודה לך. אם משרד הבריאות שולח לפה..

בדיקה כזאת לא יכולה להיערך מיד.

אני מסכים איתך, אבל ציפיתי.. יכול להיות שאני מצפה דברים שהם.. תאמרי לממונים עלייך שזה אחד הנושאים שנקיים עליו דיון. זה נתון שקשה מאוד לעבור עליו לסדר היום. כרגע, לפחות מהדברים שלך, אין שום כיוון. יש, לעומת זאת, נתונים שלגביהם מערכת הבריאות ראויה לכל שבח. אם יש ירידה משמעותית בשיעור תמותת תינוקות, אז זה בוודאי דבר שראוי לכל שבח ולכל הוקרה. אם יש נתון אחר שמדליק אור אדום זה מחייב לראות מה קרה כאן, למה זה, האם זה נכון. יכול להיות שהכל נורמאלי, זה בסדר גמור. אולי רוצים להגדיל את מספר הילדים. אולי יגידו שבחדר המיון הטיפול יותר טוב, אינני יודע. בשביל זה יש את מערכת הבריאות. אנחנו לא באים במקום הרשות המבצעת.

אני מברכת על הדוח. אני רוצה להפנות לנתון שפחות התייחסו אליו, שזה העניין של עלייה ניכרת באחוזי התמכרות של נוער. יש לזה כמה גורמים, אני לא אפרט אותם פה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שתרבות פנאי נכונה של ילדים ונוער מורידה עניין של התנהגות מסוימת, שיטוט ברחובות, חשיפה לגורמים מסכנים וכל הנלווה לזה. יש התייחסות לתרומה לקהילה של נוער, של ילדים, של התנדבות ושל חשיפה לתכנים חינוכיים במסגרת של תרבות. אני חושבת שיש מקום לקרוא לגורמים שקשורים לעניין של התנדבות להרחיב את ההתנדבות ואת היחס של נוער וילדים בקהילה. אין כאן נתונים לגבי השעות של היום שילדים ונוער מבלים באינטרנט, במחשב. אין ספק שיש לזה השפעה לגבי התכנים שבני נוער וילדים צופים בהם. אולי יש מקום לבדוק את העניין הזה.

דנו בזה במשרד.

את אומרת מתוך אינטואיציה והבנה בריאה של צעירה, שככל שמערכת החינוך הפורמאלית והלא פורמאלית תהיה יותר פעילה, תמלא יותר את עולמו של הילד, כך הרבה מאוד מהנתונים הגבוהים כאן יקבלו שינוי מגמה. אני בטוח שערן קמין מסכים לדבר הזה.

לחלוטין, אדוני.

חשוב מאוד שהדברים נאמרים.

גם אני רוצה להודות על הדוח, כי, כמו שנאמר כאן, הוא מעמיד מראה. אנחנו כבר לקחנו על עצמנו כמה סוגיות לדיון. רציתי להתייחס לכמה סוגיות. הסוגיה הראשונה זו שאלת שיפור ההישגים באוכלוסיית דוברי הערבית. אני אספר כאן לוועדה על פעולות רבות שננקטו בשנתיים האחרונות על מנת להשפיע על ההישגים. במבחני המיצ"ב האחרונים יש איזו שהיא מגמה קלה של עלייה, שכמובן בשלב הזה ממש לא מספקת אותנו. נעשו פעולות לחיזוק שליטת התלמידים ברמת שפת אם, כולל תכנית לימודים חדשה לגני הילדים של תשתית לקראת קריאה וכתיבה. השנה אומצה תכנית חדשה ללימוד השפה הערבית התקנית. פותח לראשונה בעולם כלי מבדק קריאה וכתיבה בשפה הערבית לילדי כיתה א', שמשמש לאיתור ילדים כבר בשלב הזה שמתקשים בקריאה. ניתנה תוספת שעת תגבור רצינית למדעים ולמתמטיקה – 7500 שעות, ו-25 אלף שעות תגבור לקראת בגרות. זה באמת ה-highlights מתוך רשימה של פעולות שהמשרד נקט על מנת לעשות שינוי משמעותי בהישגים של דוברי הערבית.

אחד הדברים שבולטים בשנתון הזה, כמו גם בשנתונים קודמים, זה הקשר הגורדי שיש על רקע הסוציו אקונומי של הילד לבין ההסתברות שהוא יוכל למצות את הכישורים שלו ולהגיע לתוצאות בלי שום קשר לרקע שלו. זה אחד הדברים שבולטים. השאלה היא השונות של הקצאות המשאבים בתוך מערכת החינוך כדי לתת מענה לבעיה הזאת. כשאת מדברת על כל ההקצאות האלו, אז מה שקשור להקצאה למגזר הערבי ככלל נכון כי יש פערים. אני לא יודע איך זה מושקע בתוך המגזר הערבי, כי כמו שאת יודעת, גם בתוך המגזר הערבי יש מגזרים שהתוצאות שלהם יותר טובות מהמגזר היהודי. התוצאות של המגזר הנוצרי, למשל, הן יותר טובות מהמגזר היהודי. הדיון העיקרי עם מערכת החינוך היא בסוגיית הפערים של עולים חדשים מול ותיקים, של רשויות חלשות מול חזקות, של ערבים מול יהודים. יש כאן כמה סוגיות.

אני חושבת שהמשרד מאוד מודע לזה. זה בוודאי עבודה משולבת של רווחה ותעסוקה. זה הרבה מעבר למה שמשרד אחד יכול לקחת על עצמו.

מה, התייאשתם?

זה לא מהמקום של התייאשות, אלא ממקום של עבודה משולבת עם משרדים אחרים.

יש לך מושג כמה אחוזים משעות התקן בחינוך היסודי הן אוניברסאליות וכמה הן דיפרנציאליות כדי לצמצם פערים?

תראה, אין לי מושג.

אז אני אומר לך.

לפני שאתה אומר אני רוצה להגיד. בשנה האחרונה נעשה פיצול כיתות בבתי הספר היסודיים.

זה חשוב מאוד. בכיתות היסוד ובמיומנויות היסוד.

65% מהכיתות שפוצלו הן בקרב דוברי ערבית. יש מודעות לשאלות האלו. אני בהחלט חושבת שלעשות שינוי בקרב אוכלוסיית דוברי הערבית זה פרויקט משולב לכל משרדי הממשלה.

חשוב מאוד. רק שתדעי שראינו ששיעור העוני הוא בערך 30%, קצת יותר, כשהקצאת המשאבים הדיפרנציאליים היא רק 6%. בחינוך העל יסודי היא 8%. הקצאה דיפרנציאלית כזאת היא לא מאסה קריטית שיכולה להתמודד עם 30% שחיים מתחת לקו העוני. לגבי האשכולות של הרשויות המקומיות יש דיון מאוד עקרוני. שרי החינוך לדורותיהם אמרו שהם לא יפחיתו מאוניברסאלי כי הם הגיעו לקו התחתון וכל תוספת משאבים שהם יקבלו הם יפצלו ויתנו את זה במידה רבה יותר לעניינים דיפרנציאליים. כולנו מחכים לתוספות האלו. רק לומר שבמשרד החינוך יש מנהג מזה 20 שנה – אני מכיר את מנכ"ל משרד החינוך שייסד את המנהג הזה – שביום ראשון בבוקר, בזמן שהממשלה יושבת, יושב מנכ"ל משרד החינוך עם המתאמת של המשרד לענייני הכנסת, עובר על סדר היום של הכנסת והוועדות אליהן מוזמנים נציגי משרד החינוך, לוקח את הסמנכ"לים שלו שקשורים לתחומים האלה וקובע איתם מה הולכים להגיד, מה הנתונים, מי הולך לייצג. בדרך כלל זה לא יהיה פחות מרמה של מנהל אגף.

שוש מנהלת אגף.

איזה?

אגף תכניות, סיוע ומניעה.

קלעתי נכון. דליה, מתי נבחרת למנהלת השירות?

4 שנים. זה השירות שבהיקף שלו הוא כמעט כמו כל אגף במשרד הרווחה.

זה שירות שהיה פעם אגף במשרד וצמצמו אותו לשירות.

יצחק ואני שרידים של משרד הסעד.

גם אני.

נכון. שלושתנו זכינו לעבוד במשרד הסעד לפני 77.

זה מנפלאות הבירוקרטיה. לעבור שינויים דרך הנציבות זה גם תהליכים.

אני רוצה להתייחס לדברים המשמחים ולירידה בעבריינות ילדים ונוער. אנחנו רואים בזה בהחלט חלק מפעולות ממוקדות כיעד שהצבנו במשרד לצמצום אלימות ולצמצום צריכת אלכוהול. אני חושבת שהנתונים שערן הציג הם לא ירידה בדיווחים, אלא נתונים שמתקבלים מכל מיני מדידות, כולל מחקר ניטור.

זה נתוני אמת של ירידה אמיתית בפשיעה ובעבריינות.

אני רק אומר שאנחנו רוצים להשיג יותר. הירידה היא נכונה. אנחנו שואפים להשיג יותר, לאו דווקא להוריד.

אגב, ככל שתחשפו יותר כך יימצאו העבריינים.

זה מאוד מעניין לציין שבנתונים שאנחנו אוספים ממדידות שונות שאנחנו עושים בתכנית המערכתית שמכוונת לצמצם אלימות באלכוהול והתנהגויות סיכון אנחנו מקבלים נתונים מאוד מאוד דומים לנתונים שהתקבלו כאן. אם מכל מיני כיוונים מקבלים נתונים דומים, אז כנראה שקורה משהו במציאות.

אני רוצה להגיד כאן איזו שהיא אמירה ראשונית על כך שהמשרד מציב יעד חדש בין היעדים של המשרד. הוא נקרא יעד של החלה. אמנם המטרה המיידית שלו היא לצמצם את האפליות בחינוך המיוחד, אבל באופן שהיעד הזה נבנה עם תכניות עבודה מהגן עד החטיבות העליונות, המטרה היא לאתר את הילדים המתקשים בכל שלב, להבנות להם תכניות לימוד ייחודיות. ילדים מתקשים לא רק בהיבט הלימודי – ליקויי למידה - אלא גם בהיבטים רגשיים. אני מניחה שככל שנתקדם במימוש היעד הזה זה ישפיע על עלייה בהישגים ועל עלייה באחוז התלמידים שניגשים לבגרות. זה פרויקט חדש שאנחנו לוקחים על עצמנו.

חשבתי שתצייני עוד חוק אחד שקשור מאוד בעניין, שזה חוק לימוד חובה לכיתות י"א, י"ב. נדמה לי שאנחנו נמצאים ב-35%.

17 יישובים נוספים נוספו השנה בצו.

כל שנה צריכים להוסיף 10% או 15%.

17 נוספו.

במקרה זה גם חוק שלי.

בשנה הבאה נעבור את רף ה-50%.

אני שמח, למרות הביקורת שהייתה על הדירוג שהוא יותר מידי פרוץ.. מתברר שככל אנחנו פורסים את יכולת הביצוע, כך אנחנו מבטיחים אחוזים יותר גבוהים של הביצוע. אני חושב שבינתיים הפריסה די מוכיחה את עצמה. אני פשוט בקשר באותן רשויות. ביקרתי בכמה רשויות ששם זה מבוצע. אני בטוח שזו תהיה אחת הסיבות שיפחיתו על פי הנוסחה שנתנה ספיר, שככל שנוער נמצא במסגרות חינוכיות פורמאליות ולא פורמאליות כך הדבר הזה רק מועיל. אם הממשלה החליטה ב-8 בינואר במסגרת טרכטנברג להוסיף עוד 20 מיליון שקל לתנועות הנוער, שזה דבר שיגדיל את החניכים בתנועות הנוער בעוד 20 או 30 אלף תלמידים, אז זו שוב תהיה עוד סיבה טובה שנוכל לראות הפחתה בכל המדדים השליליים שקשורים לנוער.

חשוב לי לציין שמעצם התפקיד הדואלי של האגף אני לא יכולה לייצג את עמדת המשרד עצמו, אלא את עמדת האגף. האגף, בשונה מהמשרד, מייצג אזרחים נוספים.. חשובה לי האבחנה הזאת.

ובהתייחסות לממצאי הדוח.

הפרק הרלוונטי הוא בעיקר הפרק השני. הפרק השני מדבר על דברים שבהם האגף אצלנו מייצג את הקטינים הבלתי מלווים. האגף הגיש עתירה לבג"ץ נגד רשויות הממשלה השונות בנוגע לתנאי הכליאה של הקטינים. הדוח אף הזכיר את מתקן מת"ן שהוקם בעקבות הבג"ץ הזה.

גם בו אנחנו עומדים לעשות ביקור פתע. מת"ן זה שלכם?

יש לנו שם רק עובדת סוציאלית.

של השב"ס.

מי מתקצב אותו?

השב"ס.

מת"ן זה ראשי תיבות?

מרכז תמיכה לנוער. יש חוק חדש שעלול ל.. את כל העבודה הענפה בתחום הזה. הבג"ץ עדיין לא הסתיים. אנחנו בהתחלה של פיילוט משותף עם משרד הרווחה והנהלת בתי המשפט, שהוא חלק מוועדת המשנה לגבי חובת ייצוג קטינים בבתי המשפט לנוער. באתי הנה ללמוד ולשמוע.

בימים אלה, בעקבות הדיון שעשו, מתקיימות בקצב מואץ ישיבות של הצוות הבין משרדי לבחינת הקמה של נציבות זכויות ילדים, כאשר השאלה אם בכלל יש צורך בהקמה, באיזה מוסד זה יהיה, האם כרשות, האם כנציבות.

בפגישה שהייתה לי עם המנכ"ל שלך ועם מנכ"לי משרדי מממשלה הבנתי שהמנכ"ל של המשרד שלך סבור שיש מקום. יתר על כן, בעקבות דיון הכנו הצעת נוסח לחוק פרטי. שלחתי אותו למנכ"ל שלך. נאמר לנו שאין הערות שליליות. לא שיש הסכמה. אמרנו שנגיש הצעת חוק פרטית כי בדרך כלל זה גם מזרז את הממשלה.

לגבי הצעת החוק הפרטית ביקשנו להמתין עד אשר יגובשו המסקנות.

ההצעה הונחה על שולחן הכנסת לפני שבוע או שבועיים. אנחנו בהחלט נמתין להצעת החוק הממשלתית, בתנאי שלוח הזמנים יהיה סביר. בכל מקרה, בשלב מסוים, נבקש להעביר אותה בטרומית ואז להמתין, כי הצעת חוק פרטית צריכה טרומית, הצעת חוק ממשלתית הולכת ישר לראשונה. נמתין חודש, חודשיים. הבקשה שלנו עלתה לפני..

אנחנו מפספסים כרגע ישיבה של הצוות. חלק מהתפקידים האפשריים שנבחנו בצוות זה העניין של הנתונים.

פרסום. אני מאוד מעריך את העבודה שהם עושים, אבל לממשלה יש אפשרות להגיע לנתונים שעדיין היא לא יכולה להגיע אליהם.

בינתיים זה להיפך.

בכל מקרה חשוב לציין שיש ישיבות שמתקיימות משבוע לשבוע. יש לנו ישיבה שקבועה לאמצע פברואר.

את רואה לוח זמנים?

אנחנו מקווים שהישיבה האחרונה תהיה בסוף פברואר או בתחילת מארס. קשה לתאם בין כולם.

ההצעה שלנו, כמו שאת יודעת, שונה מההצעה שהגישה חברת הכנסת רונית תירוש, שלצערי נחפזה מידי, ועדת השרים שללה אותה והיא בכל זאת העלתה אותה במליאה והמליאה הפילה אותה. ההצעה שלנו אומרת שצריך להיות שולחן עגול בממשלה, לא לקחת סמכויות מאף אחד, לא לקחת תקציבים מאף אחד, אלא מקום שבו יושבים כולם יחד עם איזה שר מוביל. בהצעה שאנחנו הגשנו שר המשפטים יהיה ממונה על זה כי הוא לא שר ביצוע, הוא שר מתאם. גם האחריות לגבי האמנה הבינלאומית מצויה אצלכם. יהיה מוקד אחד שבו אוספים את הידע, מתאמים בין משרדים, יוזמים הצעות חוק, מפרסמים נתונים.

עוד לא ראיתי את ההצעה, כבוד היושב-ראש.

אני מציע לך לראות אותה באתר הכנסת. זה משקף את רוח הדברים שהייתה אז בישיבה. שלחתי את זה למנכ"ל. לא שמענו תשובות שליליות. אני לא יכול לומר שהייתה הסכמה, אסור לי גם לומר שהייתה הסכמה.

לא ראינו. נעיין ונוכל לתת תשובה.

אני אחראית על הנושא של מתן היתרים להעבדת ילדים בהופעות, בפרסומים, בתיווך להעבדת ילדים ובמתן היתרים לעבודת לילה.

הילדים שהיו בתכנית "בית ספר למוסיקה" קיבלו היתרים?

כן, אחרי שישבתי עם המפיקים וביקשתי מהם התחייבויות בכתב ובעל-פה שלא תהיינה הדחות, שלא תהיה פגיעה בילדים, שלא יהיה שום דבר אלא בכיוון החיובי. הם הבטיחו בעל-פה ובכתב שהדבר ייעשה בצורה הכי נעימה והכי מתאימה לילדים. השתדלו לעמוד בזה, פחות או יותר. זו תכנית ריאליטי. בינתיים אין חוק נגד תכניות ריאליטי.

בינתיים את צריכה שלא יהיה פחות או יותר, שיהיה רק יותר.

נכון, יש בעיה. אני יודעת שלד"ר קדמן יש הסתייגות מכל תכניות הריאליטי, אבל בתקנות שתוקנו בהשתתפות המועצה לשלום הילד לא מופיע שום סעיף שאוסר לאפשר לילדים..

זה נכון. המבחן היחידי צריך להיות אם התכנית הזאת פוגעת או לא פוגעת בילדים. אם את אומרת פחות או יותר זה מטריד אותי. אם את אומרת ששוכנעת מעל כל ספק סביר שהתכנית הזאת פוגעת בילדים, אז..

אני שוכנעתי שהיא לא פוגעת בילדים.

אמרת פחות או יותר.

אני לא יודעת. אולי איזה ילד שבסופו של דבר לא זכה במקום הראשון כן נפגע. גם בבית ספר כאשר מורה מחליט לקיים הצגה או מחזה..

זה אותו דבר?

זה לא אותו דבר, אבל גם אז יכול להיות מצב שאיזה שהוא ילד נפגע. אני השתדלתי בבקשה שלי אליהם ובקבלת התחייבות מהם שלא יהיה מצב שילדים יודחו.

יש מעקב? אתם עושים איזו שהיא פגישה לאחר מכן כדי לראות אם שגיתם, לא שגיתם? יש איזו בדיקה לאחר מכן שיושב איזה עובד סוציאלי או פסיכולוג עם הילדים, מברר מה קרה שם, מה עבר עליהם, כדי שתדעו בשנה הבאה כשתקבלו בקשה אם לאשר, להגביל יותר, להתיר יותר?

נתת לי רעיון, כי לא. זה באמת רעיון שאני אקח לתשומת ליבי לגבי העניין של איך לבקר, מה עוד שלא פעם ולא פעמיים אנחנו כן דורשים פסיכולוג צמוד. בהצגה "גטו" של הקאמרי דרשתי שילדים יהיו מעל גיל 14. יש שם מספר ילדים. הגעתי למסקנה שבנושא השואה ילדים צעירים מגיל 14.. גם ועדה מייעצת שעובדת איתי ומייעצת לי תמכה בנושא הזה.

מי זה ראש הוועדה המייעצת?

הוועדה המייעצת מורכבת מ-3 נציגים. מנציג משרד הבריאות, נציג משרד החינוך ונציג ממשרד התמ"ת.

מי הנציג ממשרד החינוך?

גברת דני ג'רנו.

סגנית הפסיכולוגית הראשית.

נציגת משרד הבריאות היא ד"ר לילי רוטשילד. גם היא פסיכולוגית קלינית.

האם מותר לי לשאול מה הדיסציפלינה שלך?

אני הממונה על החוק. אני בסופו של דבר המחליטה.

מה מקצועך?

לא שייך. במשך הזמן רכשתי את הידע והמיומנות. אנחנו בודקים. דרשתי פסיכולוג צמוד..

זה איזה שהוא סימפטום העובדה שיש לנו ייצוג יתר או ייצוג גבוה מידי, לטעמי, בנשירה גלויה ובנשירה סמויה. גם דבריה של ספיר קודם על הנושא של הפנאי האיכותי זאת לא הפעם הראשונה שזה מופיע. הנתונים שכאן הם נתונים שהציגו את הבעיה בחסד, כי אתם לוקחים, לפי מה שאני יודעת, עולים בקריטריונים פחות מחמירים מאיתנו. אנחנו מתייחסים גם לדור שני לעלייה. אנחנו אף רואים ומחקרים מראים שבדור שני לעלייה המצוקות לפעמים גדולות יותר בנשירה גלויה, בנשירה סמויה, באי ידיעת עברית ובאי יכולת השתתפות במקצועות רבים כמו שצריך.

ילדים עולים חשופים לפוטנציאל של סיכון מעצם משבר ההגירה של המשפחה ושלהם. אם אנחנו מדברים על גיל ההתבגרות, על חטיבות הביניים ואילך, אז אנחנו מדברים על משבר גיל ההתבגרות שמתלבש על זה, כאשר הצפי הוא עוד יותר גבוה. אנחנו לוקחים את מסגרות החינוך הלא פורמאלי ונותנים תגבור לימודי לילדים עולים ולילדים בני עולים - 7 שעות בשבוע תגבור לימודי - עם ועדות היגוי שתופרות חליפה לפי צרכי היישוב והילדים, 2 שעות העצמה, מתן ארגז כלים, זהות ושייכות. כל הדברים האלה כדי שאחר כך לא נראה את הנשירה הגלויה והסמויה.

דיברו כאן גם על שיעורי הזכאות לבגרות. הציגו כאן קרוב ל-50% זכאות לבגרות בכלל האוכלוסייה. אם מדברים על יהודים ותיקים, אז אנחנו עדים שהאחוז הזה לא מתקרב אפילו ל-60. באוכלוסיות שכוללות גם יוצאי בוכרה וקווקז דור שני הממוצע עומד על 37% זכאות.

רק ביום חמישי קיבלנו את אחוזי הזכאות לבגרות של תלמידים באחת מתכניות התגבור הלימודי שלנו. אנחנו עומדים על כ-60%. אני חושבת שזה בהחלט שיפור ופתיחת האפשרות לחלון רחב יותר. אני רוצה להתייחס גם למה שנאמר פה על נושא העבריינות, האלכוהול או תופעת הנוער המתגודד. אנחנו רואים שגם פה, לצערנו, לקליינטים של המשרד שלנו יש ייצוג יתר. פה האינטגרציה היא מוחלטת. אם תסתובבו בגנים אפשר לראות בהחלט יוצאי חבר העמים יחד עם יוצאי אתיופיה, צרפת וותיקים. התחלנו עכשיו בהפעלת פיילוט לנושא הזה כדי לעשות reaching out לילדים, להפנות אותם למקומות שהם יכולים לקבל טיפול. אנחנו מדברים על אינטרוול רחב מאוד. יש נוער נורמטיבי ונוער שכבר יש לו תיקים. בקרית שמונה - עליה דיבר ספיר - עשינו פרויקט התנדבות של עיר מתנדבת נוער. קראנו לזה "אמן בעלייה". זה מאוד הוכיח את עצמו. מה שלמדתי זה שכשאנחנו מתגברים את הפנאי האיכותי ומתגברים את אחוז או את מבנה ההזדמנויות אנחנו בעצם נותנים ולו התחלה של מענה לבעיות שהועלו כאן.

משרד הקליטה מקיים קשר רציף עם הוועדה לשלום הילד. אנחנו עורכים מזה שנתיים את השנתון על ילדי עולים. נבנות תכניות על צמצום העבריינות והאלכוהול בכל מה שקשור לשעות הפנאי של בני הנוער. יש הפקת לקחים ונערכים בהתאם.

אני רוצה לומר בראש וראשונה שאנחנו במרכז השלטון וברשויות המקומיות מבינים שכדי לדעת לעבוד באופן מושכל יש צורך לעבוד עם נתונים. הפעילות של המועצה לשלום הילד, של ארגון בטרם, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כל הגופים האלה שנותנים לנו נתונים על בסיס יישובי, רשותי מאפשרים לנו להתייחס לנתונים בתכנית העבודה ולהפנות משאבים בצורה מושכלת על מנת להגיע לתוצאות ולטפל בבעיות האמיתיות, לא מתוך תחושת בטן של עובדים בתוך הרשות. העבודה הזאת מאפשרת לנו גם עבודה תוך מערכתית שכל האגפים של החינוך, הרווחה, הבריאות, ההנדסה יושבים יחד ומעלים בעיות ופתרונות על מנת לתת מענה לבעיות שבהן אנחנו נתקלים. גם עבודה חוץ מערכתית מול משרדי הממשלה אם יש נושא מסוים שאנחנו נתקלים בו, כמו למשל הנושא של הבגרויות. אחוז הילדים שמוציאים תעודת בגרות הוא 48%. יש צורך לבדוק איזו אוכלוסיה זאת, איזה מענה נותנים לה על פי משרדי הממשלה, ללכת לכיוון של יותר קב"טים, ללכת לכיוון של יותר בתי ספר מקצועיים טכנולוגיים על מנת לתת מענה לכלל הילדים. העבודה היא עבודה מערכתית על כל הרצף עם משרדי הממשלה. מיום ליום אנחנו רואים עבודה יותר משותפת שאני מאמינה שגם תביא לתוצאות על בסיס של נתונים, מיפוי, הערכה ובקרה. זאת עבודה הרבה יותר מסודרת ומאורגנת, שמאפשרת תוצאות. מספיק אפילו לראות את הרצף שהתקיים פה בוועדה לזכויות הילד, מהנושא של מעונות יום וכל משרדי הממשלה שהיו יחד, כדי להוביל את השינוי. נושא של חינוך לגילאי 3-4. לכל דבר כזה יש רצף. גם בתחום של תעסוקה של הורים, בתחום של בריאות ובתחום של חינוך, ככל שנגביר את שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, יהיו לנו יותר נתונים אני מאמינה שהעבודה שלנו תהיה הרבה יותר אפקטיבית. אני מברכת על הנתונים האלה.

אני מנצל את ההזדמנות כדי לומר לך שקבענו כבר מועד לקיים דיון בוועדה על תפקוד הוועדות למעמד הילד ברשויות המקומיות, כפי שמחייב החוק. אני מציע שתודיעי לרשויות המקומיות. כדאי להתחיל לאסוף מידע לקראת הדיון הזה, כי אנחנו בתחושה לא טובה עם הסיפור הזה.

אני רוצה לסכם את הישיבה המשותפת של הוועדה לזכויות הילד וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדות מברכות את המועצה הלאומית לשלום הילד ואת העומד בראשה על פרסום השנתון "ילדים בישראל" המשקף את מצבם של הילדים בישראל במגוון רחב מאוד של תחומים ופעילויות ומהווה תשתית לתכנית עבודה, לתיקון ליקויים ולהחלטה על סדרי קדימויות ועדיפויות בכל הקשור לשמירת זכויותיהם של ילדים ושיפור מעמדם, בריאותם ורווחתם.

בצד התחומים המעטים שבהם חל שיפור במעמדם של ילדים, כגון הפחתה משמעותית בשיעור תמותת תינוקות, הוועדות מביעות דאגה עמוקה מהמשך התדרדרות מצבם של ילדים בכלל - ילדים בסיכון בפרט - בתחומים רבים, כמו שיעורי עוני, שיעורי הגידול של ילדים בסיכון, שיעור ילדים הפונים לחדרי מיון ועוד.

הוועדה קובעת כי עיקרי הממצאים מהווים תמרור אדום ואיתות אזהרה למשרדי הממשלה השונים באשר לצורך לקדם ולטפל כראוי בשיפור מעמדם ומיצוי זכויותיהם של ילדים בישראל.

הוועדה תקיים דיונים מיוחדים בסוגיות העיקריות שבהן קיימת בעיה קשה, כמו הפערים, שיעורי העוני וכדומה.

הוועדה חוזרת ומפנה את תשומת לב השרים הנוגעים בדבר לשלוח לדיוני הוועדה את הדרג הבכיר של המשרד, כדי לאפשר דיון ענייני עם יכולת של קבלת אחריות וסמכות של נציג המשרד. יש הערות לסיכום? אין. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:25.>