PAGE
35
ועדת המדע והטכנולוגיה
15/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 121>
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום רביעי, כ"ב בשבט התשע"ב (15 בפברואר 2012), שעה 9:00

<תגבור לימודי המדעים בפריפריה - הצגת דגם חמד"ע (המרכז לחינוך מדעי בתל-אביב)>

חברי הוועדה: >
רונית תירוש - היו"ר

>
אבי ענתי - סמנכ"ל לתיאום תכנון ובקרה, משרד המדע והטכנולוגיה

עופר רימון - מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

דר' משה גולדברג - ראש יחידה למחקר ותשתיות טכנולוגיות, משרד הבטחון

פרופ' דניאל זייפמן - נשיא מכון ויצמן למדע ויו"ר המרכז לחינוך מדעי

דר' תהלה בן גיא - מנהלת המרכז לחינוך מדעי

דר' אופיר אשל - מנהל מרכז בלמונטה, האוניברסיטה העברית

דר' אסנת כהן - מנהלת הרשות לקהילה ולנוער, האוניברסיטה העברית בירושלים

רעות ינון ברמן - קשרי קהילה, הרשות לקהילה ונוער, האוניברסיטה העברית

קרן שאול - מרכז נוער שוחר מדע, הרשות לקהילה ונוער, האוניברסיטה העברית

פרופ' אהוד קינן - נשיא החברה הישראלית לכימיה, הטכניון

פרופ' דן מאירשטיין - נשיא המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

דר' עירית ששון - מנהלת המרכז האקדמי לנוער, המכללה האקדמית תל חי

פרופ' נח דנא-פיקארד - נשיא בית ספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים

דר' יאיר ברקאי - ראש מכללת ליפשיץ

דר' טלי נחליאלי - ראש החוג למתמטיקה, מכללת לוינסקי

גיא לוי - מנהל מוצרים מתוקשבים, המרכז לטכנולוגיה חינוכית

סיגל עצמון - מנהלת תכנית "“נחשון”", המרכז לטכנולוגיה חינוכית

דר' רונן מיר - מנכ"ל "מדע טק" המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, חיפה

חגית יפה-ויזל - מנהלת תחום חינוך, אינטל

יצחק מילגרום - סגן נשיא, המכללה האקדמית הדסה

קלאודיה ברזילי - סגנית פורום מדע וטכנולוגיה, עמותת "פנים חדשות"


דנה אשכנזי - עמותת "פנים חדשות", אוניברסיטת תל אביב

ענת לוי

ר.ל. - חבר המתרגמים
<תגבור לימודי המדעים בפריפריה - הצגת דגם חמד"ע (המרכז לחינוך מדעי בתל-אביב)>

בוקר טוב. אני שמחה לפתוח את דיוני הועדה היום. יהיה קצת מגוון. אני ביקשתי לדון הבוקר בתיגבור לימודי מדעים במערכת החינוך שלנו. במהלך הדיון אני אשמח להיכנס לרזולוציות של בנים-בנות, נשמע סקירה קצרה על מה שקורה היום בשטח ואיך אנחנו מקדמים את לימודי המדעים בקרב תלמידי ישראל בכלל ואולי בקרב בנות בפרט.
לצורך זה ביקשתי את נציגי המרכז לחינוך מדעי בתל אביב להגיע לכאן, ושמחתי לשמוע שמט"ח -ואולי גם גורמים נוספים רוצים להציג תכניות ופרויקטים שהם מנחילים לתלמידי ישראל על מנת לקדם את לימודי המדעים.
כשאני מדברת על מדעים – רק כדי לחדד את הנושא, אני מדגישה, בעיקר, לימודי פיזיקה וכימיה אבל ברור שאני מדברת גם על מתמטיקה וגם על ביולוגיה ואולי תעלו כאן נושאים נוספים. אני מתכוונת לנושאים הספציפיים הללו ונשמע איך ניתן עוד לקדם, תוך כדי קבלת סקירה של איזושהי עקומה של גידול או לא גידול, נשמע מנציג משרד החינוך, דר' עופר רימון, איפה אנחנו עומדים בנושא הזה.
אני מודה לפרופ' דניאל זייפמן שהגיע לכאן, בוקר טוב לך, נשיא מכון ויצמן ויו"ר חמד”ע. היה לי הכבוד כמנהלת מינהל חינוך בעירית תל אביב להיות חלק מזה אבל גם כמנהלת עירונית אני זוכרת את חיתוליה של חמד”ע, המרכז המדעי, כאשר נתבקשתי לשלוח את תלמידיי פעמיים בשבוע במהלך יום הלימודים, על מנת להצטרף לתלמידים אחרים בעיר, כדי ללמוד את הלימודים הגבוהים הללו. כשאני אומרת 'גבוהים' אני מדברת על כך שאותו המרכז לחינוך מדעי תיכלל גם איכויות של מורים שיכלו להעסיק אותם בתנאי שכר שונים ובדרך כזו להביא מורים מאד מקצועיים למרכז וגם כמובן להביא או לצייד את המרכז בציוד מעבדות כזה שלא מתאפשר היה לשים אותו בכל בית ספר ובית ספר. ככלל היתה אז בתל אביב גישה של בתי ספר "מגנטיים" למיניהם שהרעיון שעמד מאחורי זה הוא לצייד מקום אחד במיטב הציוד, מיטב המרצים ומיטב המומחים, מה שאי אפשר היה לפזר בבתי ספר שונים ואז, לצורך זה היו צריכים להביא את התלמידים מכלל בתי הספר בעיר על מנת ליהנות מן השירותים שאותו מרכז נותן. זה יצר קצת "כאב ראש" למנהלי בתי הספר, למי שתיכנן את לוח השעות השבועי, משום שצריך היה לשחרר את התלמידים מבית הספר, להסיע אותם לאותו המרכז ולהחזיר אותם מבלי לפגוע בשיגרת הלימודים של הכיתה עצמה, כאשר ברור לכם שהם לא בהכרח היו מרוכזים בכיתה מסוימת. וכמובן שהיה צריך להיות שיתוף פעולה בינ-מערכתי ובינ-מוסדי כדי שבאותה שעה באותו היום ישלחו את התלמידים המסויימים הללו ללמוד יחד בכיתת לימוד אחת.
מה שחשוב יהיה לי לשמוע במהלך הדיון הוא כיצד אנחנו יכולים להעשיר גם תלמידים מן הפריפרייה מאותם משאבים טובים שקיימים במרכז לחינוך מדעי, בין אם זה בוידאו קונפרנס או בכל דרך אחרת שתמצאו לנכון, שוב, מן הסיבה הפשוטה שאי אפשר יהיה לפצל את המשאבים הללו, לא בעיר תל אביב ובוודאי שלא בכל חלקי הארץ.

זה היה ה'טריגר' לדיון הזה אבל כפי שציינתי בפתיח, אני מעוניינת לדעת איך אפשר לקדם את הלימודים הללו ואני עדיין תחת הרושם של אותו מפגש עם פרופ' שכטמן, חתן פרס נובל, שלא רק שקיבל פרס אלא דיבר במהלך נאומו בשטוקהולם בעיקר על החשיבות של החינוך, החינוך בכלל והחינוך המדעי טכנולוגי בפרט.

הבמה שלכם ואני כמובן אשמח לתת את דברי הפתיחה לפרופ' דניאל זייפמן, כפי שאמרתי, נשיא מכון ויצמן ויושב ראש המרכז לחינוך מדעי.

תודה רבה. תודה רבה גם על היוזמה לדיון הזה. אני אדלג על הצורך בלימודי מדע. אני חושב שכל אחד שיושב פה מבין למה צריך ללמוד מדע ולמה זה חשוב במדינה הזו בכלל. אז תרשו לי לא לשכנע אתכם למה לימודי פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה וכימיה הם דבר קריטי, אני רק אגיד דבר אחד, לימודי מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה הם קריטיים יותר מאשר לימודי ננו-טכנולוגיה או ביו-טכנולוגיה. אלה לימודי ליבה, בהם צריך להתרכז, הם צריכים לבוא במקום גבוה יותר מכל סוג לימודי המדע הלכאורה אחרים, אז צריך להבין את זה.
כשאנחנו מנסים לשפר ולהגביר את לימודי המדע במדינת ישראל בכל מקום אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה יגרום לילד ללכת וללמוד מדע? למה בכלל שהוא ילמד את התחום הזה ואיך הוא בוחר מה הוא רוצה ללמוד? אני רוצה קודם כל להסביר שילד – למיטב הבנתי אבל גם לפי הרבה מאד מחקרים, לא בוחר מקצוע לפי מה שהמקצוע הוא אלא לפי מי שהוא במקצוע, תשאלו את התלמידים שלכם "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" ותקשיבו טוב לתשובה שהם יענו לכם "מי הם רוצים להיות כשיהיו גדולים" הם רוצים להיות זמרים, הם רוצים להיות אנשי עסקים, הם רוצים להיות עורכי דין, חברי כנסת, אולי מדענים אבל, הם לא רוצים לעסוק בעריכת דין, הם לא רוצים לעסוק במדע, הם לא רוצים לעסוק בדבר אחר, הילדים מסתכלים היום על החיים – ואני מדבר על זה בעשרים השנים האחרונות, לא במובן של 'מה' אלא במובן של 'מי', אני רוצה להות מישהי, מישהו, לכן, כשרוצים לגרום לאוכלוסיה מסוימת - ובמקרה זה לילדים, לעשות משהו, אנחנו חייבים לתת להם את ההזדמנות להיות 'גיבורים'. ילד רוצה להיות 'גיבור', הוא רוצה להשתייך לפלח של החברה שהוא רואה - דרך העיניים של הילד, שהפלח הזה של החברה הוא נכון, הוא הדבר העילי, הוא גיבור. תסתכלו מה קורה בצבא, תשאלו את עצמכם למה בצבא יש תור ארוך לטייסים, לכל היחידות העיליות האלו, למה לא כל הילדים רוצים להיות ג'ובניקים, למה כל כך הרבה רוצים היות דווקא צנחנים או ב"גולני" או טייסים וכו', למה? זה הרבה יותר קשה, הרבה יותר קשה להיות צנחן מאשר ג'ובניק ולמרות הקושי יש רשימה ארוכה ולא מקבלים את כולם לשם. הסיבה היא שפשוט הצלחנו במדינה הזו לתת איזושהי הילה מאד יפה ליחידות האלו ודרך אגב, ככל שקשה יותר להתקבל ליחידות האלו כך יש יותר מועמדים. ואני אומר לכם את זה כי מי שחושב שצריך להוריד את רמת לימודי המדע כדי שיותר ילדים ירצו ללמוד שם הוא טועה, ההיפך הוא, ככל שהרמה תהיה גבוהה יותר ויהיה קשה יותר להתקבל יותר ילדים ירצו ללמוד אותם. אני רואה את זה במכון ויצמן, ככל שאנחנו מעלים את הרמה או את הדרישות לסטודנטים לתואר ראשון להתקבל למכון ויצמן, לעשות תואר שני ושלישי, יש יותר מועמדים. ילדים - לא מעניין אותם שזה יהיה קל אלא, מעניין אותם שזה יהיה - סליחה על הביטוי – 'מדליק', חזק, גיבור וזה מה שצריך להציע.

חמד"ע אינו בית ספר אלא מרכז לימודי מדע שהוקם על ידי פרופ' חיים הררי, מי שהיה בזמנו גם נשיא מכון ויצמן ועבד עם רונית בנושא הזה לפני קצת יותר מעשרים שנה, לקח בחשבון בדיוק את מה שאמרתי כרגע. שהדבר החשוב בלימודים, בהוראה בכלל ובפרט בהוראת מדעים הוא מיהו המורה. אם המורה הוא לא הערך העליון שם והוא לא באמת נראה טוב - בכל מובן המילה אז הילד לא ילך ללמוד מדע.
חמד”ע מבוסס על שלש עקרונות, הראשון הוא שאיכות ההוראה היא כמו איכות המורה, אתם יכולים לשנות את הסילבוס איך שאתם רוצים, להכניס תנע זוויתי או להוציא תנע זוויתי – כמו בפיזיקה, להכניס נושאים בכימיה או להוציא אותם – לא שאני תומך בהוצאה של כל הנושאים אבל אני חושב שזה הרבה פחות חשוב מאשר מיהו המורה לכן, המערכת - הדבר הראשון שהיא צריכה לעשות הוא לגייס אנשים יוצאי הדופן שהידע שלהם במדע הוא הרבה יותר רחב מזה שנדרש בסיליבוס שצריך ללמד בתיכון. אם המורה, כל מה שהוא יודע הוא מאה אחוז מן החומר אז בעצם הוא לא יודע שום דבר כי ברגע שהילד ישאל שאלה שהיא מחוץ לתחום – וזה הרגע המעניין – אז הוא לא יידע לענות ולכן, המורים בחמד”ע הם כמעט כולם בעלי דוקטוראט בפיזיקה או בכימיה, ודרך אגב, אלה שיש להם דוקטוראט בפיזיקה מלמדים פיזיקה ואלה שיש להם דוקטוראט בכימיה מלמדים כימיה, ואני אומר את זה על דרך השחוק אבל זה באמת חשוב. אז קודם כל המורים הם יוצאי דופן במובן הזה שהם בעלי ידע ונסיון במדע והם קודם כל מדענים לפני שהם מורים ולכן, כשהילד בא הוא רואה מול העיניים שלו 'מישהו', הוא לא רואה מורה אלא הוא מזדהה – ושימו לב שוב למשפט: הוא רוצה להיות כמו מישהו. הילד היום ואני מצטער ככל שיושבים פה מורים, אני מעריך את המקצוע הזה, אבל הוא לא רוצה להיות מורה אלא הוא רוצה להיות 'מישהו', וה'מישהו' שהוא רוצה להיות אולי זה מדען, אולי מהנדס ולכן, כשהוא לומד מדע חשוב מאד שהוא יראה את האנשים האלה שלהיות כמותם הוא שואף. אם הוא רוצה להיות היסטוריון אז כנראה שהמורה להסטוריה הוא הסטוריון בעצמו אבל, כשהוא לומד מדע והמורה שעומד מולו הוא לא מדען, שבמערכת החינוך זה כמעט תמיד כך, אז בחמד”ע המורה שעומד מול העיניים של הילד הוא מדען, הוא דוקטורנט בפיזיקה או בכימיה ולכן הוא יכול להזדהות אתו ולכן, העקרון הראשון הוא: 'מיהו המורה?' ובחמד”ע יש כיום עשרים ושלושה מורים, נמצאת כאן המנהלת של חמד”ע, דר' תהילה בן גיא, עשרים ושלושה מורים כימיה ופיזיקה שכולם מדענים קודם כל ואחרי זה מורים.

העקרון השני הוא שלימודי מדע בהחלט יש בהם חלק אבסטרקטי, חלק שהוא יותר קשה מאשר נושאים נוספים, והם גם לימודים היררכיים, אי אפשר ללמוד בכיוון מעלה מבלי שעברנו את כל הבסיס להבדיל ממוזיקה או היסטוריה, אפשר להתרכז בהיסטוריה שלפני חמש מאות שנה ובהסטוריה שלפני מאתיים שנה, זה לא מדויק ואפשר להיות מומחה בלי לדעת את הבסיס. במוזיקה זה בכלל נכון.

לכן העקרון השני בחמד"ע הוא, שמכיוון שהלימודים, ויש הרבה מאד, וזה מאד מובנה, כיוון יש הרבה מאד מושגים אבסטרקטיים אז חשיבות המעבדה היא מרכזית. אי אפשר ללמד מדע אם אין מעבדה שהיא ברמה הכי גבוהה. מכיוון שחמד”ע הוא מרכז ששואב אליו הרבה מאד תלמידים מן האיזור של תל אביב אז בחמד”ע יש מעבדות שהן המתקדמות ביותר שיש בארץ, אני מעז להגיד, לא שבדקתי כל בית ספר אבל אני חושב שזה די נכון, שיש בו ציוד מאד מתוחכם וזה מתוחכם כל כך שהילד רואה בזה אתגר וגם זה חשוב, כי אם המעבדה שבבית הספר מורכבת מציוד מיושן והרי אתם יודעים, הילדים שלנו מפעילים את הטלפונים שלהם הרבה יותר טוב מאשר, אנחנו אז אם כל מה שהם רואים מול העיניים הוא ציוד שהטכנולוגיה שלו מבוססת על מה שהיה לפני עשרים שנה והיא לא טכנולוגיה מתקדמת שתגרום לו לרצות משהו, אז אין שום סיכוי ולכן, בחמד”ע אנחנו מעמידים מעבדות עם ציוד שהוא מן הטוב ביותר שבארץ ועם אנשים שיודעים לטפל בו ועם מורים שיודעים להפעיל את הציוד הזה, גם זה לא פחות חשוב.
יש לזה ערך כלכלי אדיר, כמו שאמרה יושבת הראש, במקום שהציוד הזה יימצא בכל בית ספר בתל אביב הוא נמצא במקום אחד ובמובן הזה הוא בהחלט מהווה מגנט. לכן היעילות של הציוד הזה היא הרבה יותר גבוהה. היא עוברת לכל הילדים, כל הכיתות עובדות עם אותו ציוד ולכן אנחנו מנצלים את הציוד היקר הזה והמתוחכם מאד הזה, לטובת כל איזור תל אביב.

הדבר השלישי שיש בחמד”ע ושהוא קריטי הוא העובדה שאנחנו מייצרים את הרוח הזו של צוות עלית, של יחידה עלית. איך עושים את זה? זה דבר שלא יכול להתקיים בבית ספר. אם אנחנו נקח את הדוגמה שבה נמצא מדען שרוצה להיות מורה בבית ספר רגיל באשדוד, בחולון, בתל אביב או בירושלים, אז הוא יהיה המורה היחיד אולי, או מתוך שניים, בתוך כל בית הספר, יהיו שם מאה מורים אחרים להיסטוריה, תנ"ך, אנגלית וכך הלאה והלוא אנחנו יודעים טוב מה שקורה, בתוך כמה שנים המורה הזה יורד, האיכות שלו יורדת והסיבה היא לא שצריך כל הזמן להשלים את החומר כל הזמן אלא בגלל שהוא לא חלק מיחידת העלית הזו ששואפת כל הזמן למעלה. בחמד”ע, עשרים ושלושה המורים האלה יושבים ביחד כל הזמן, הם יוצרים בדיוק את רוח היחידה הזו, והם מאמינים – והם גם צודקים, שהם באמת יחידת עלית של לימודי מדע במדינת ישראל. כך אנחנו נותנים את התחושה. אנחנו רואים בהם גיבורים, אנחנו רואים בהם את הקו הראשון של המדע וכך הם רוצים להרגיש. וכך הם פועלים. האנשים האלה לא פועלים ומלמדים בצורה יוצאת דופן כי הם מקבלים משכורת יותר גבוהה, שזה גם נכון אבל באחוזים בודדים, כי הם עובדים ארבעים שעות בשבוע, אחד עשרה חודשים וחצי בשנה, הם מלמדים הרבה יותר שעות והם יושבים בבית הספר כמו בהייטק. אז זה לא השכר אלא העובדה שהם מרגישים כחלק מיחידה עלית. לכן, המרכז עצמו, כבנין סגור, שבתוכו נמצאים המורים האלה כל הזמן, עם העובדה שהם בתקשורת תמידית, יום ולילה – הם דבר קריטי. במודל כזה, אם מחלקים את המורים לכל בתי הספר, כמה שטובים הם יהיו אז בתוך מספר שנים האפקט הזה ייעלם. קחו חיילים של חטיבת הצנחנים, שימו אותם ביחידות רגילות ותראו שהאפקט נעלם. לכן צריך לקחת בחשבון את החשיבות הזו.

אלה בעצם שלושת העקרונות של חמד”ע, מרכז אחד שהוא מרכז אינטלקטואלי עילי שנותן שירותים לבתי ספר שנמצאים היום בתל אביב. אנחנו רואים את התוצאות אחרי עשרים שנה. אני אחד מהאנשים שלא אוהבים למנות תוצאות על ידי בחינות בגרות. זה יפה מאד שהציונים הם גבוהים ודרך אגב הציונים בבגרות של תלמידי חמד”ע הם מן הגבוהים ביותר במדינת ישראל, אני מדבר על ציוני בגרות ולא ציוני מגן והמכלול והשקלולים וכך הלאה אלא ממש הציון שמשרד החינוך נותן בצורה עצמאית, לא מה שאנחנו נותנים אלא התוצאה כשהיא לא משוקללת עם כל מה שבית הספר יכול להוסיף לתוצאה הסופית. אבל זה לא תמיד הדבר שאני מסתכל עליו. אני, כמדען יודע שהציון הסופי של המבחן לא מייצג תמיד את היכולות האינטלקטואליות של האינדיווידואל אלא יש דברים נוספים.
אנחנו רואים מספר דברים בהמשך הדרך אחרי עשרים שנה. האחד, לאן הילדים הולכים בצבא? הצבא עושה את המיון של עצמו וזה לא תלוי בנו, אנחנו רואים את מספר הילדים שהולכים לעתודה שהוא הגבוה ביותר בארץ, אנחנו רואים את מספר הילדים שהולכים ליחידות כמו 8200 וכך הלאה, שהוא הגבוה ביותר בארץ וכל שנה, אני יכול להגיד לכם, כשאני מחלק את התעודות לדוקטורנטים בפיזיקה ובכימיה במכון ויצמן על הבמה, ולא חסר, בכל שנה, שבאים התלמידים של חמד”ע, שהיום כבר מסיימים דוקטוראט, שלמדו לפני חמש עשרה שנה בחמד”ע ואומרים לי: אני למדתי בחמד”ע והיום סיימתי במכון ויצמן. מספר הבוגרים שלנו – וזה מספר שלא בדקתי, אני מודה, אנחנו מאמינים שהמספר של הלומדים מדע וטכנולוגיה או מדע והנדסה הוא כנראה מאד מאד גבוה אז יש פה משהו שעובד, משהו שנותן רוח גבית לחלק מן האוכלוסיה, הוא פועל בעיקר בחטיבה עליונה אבל גם בחטיבת ביניים וכך גם את את התלמידים האלה.

עוד משהו, אנחנו מלמדים, למרות שמשרד החינוך דורש לימודי פיסיקה וכימיה משך שש שעות בשבוע, על מנת להגיע לחמש יחידות, אנחנו מלמדים שמונה שעות, כלומר, הם מקבלים הרבה יותר ממה שהם צריכים, נכון, יש קושי בתיאום עם בתי הספר אבל היום, אחרי עשרים שנה – ותהילה תסביר את זה, התיאום הזה הוא מלא ועוד משהו, המורים של חמד”ע הם גם חלק מבתי ספר המקוריים כלומר, תעודת הבגרות שייכת לבית הספר המקורי שממנו בא הילד זאת אומרת, אין לנו תעודת בגרות שכתוב עליה חמד”ע, ואם תלכו למשרד החינוך לא תראו את חמד”ע וזה בסדר, תעודת הבגרות הסופית היא של בית הספר בתל אביב.

אסיים בכך שאנחנו בתהליך של הקמת חמד”ע 2 ברחובות, על יד מכון ויצמן, כדי לשרת את האוכלוסיות שנמצאות ברחובות, נס ציונה, יבנה ואני מקווה גם מלוד ורמלה. בית הספר הזה, המרכז הזה יכול לשמש אוכלוסיות רבות, לפריפרייה הוא יכול להגיע בתנאי שאפשר יהיה להביא את הילדים אל המקום הזה, הוא יכול בהחלט להיות מרכז, הוא גם עושה את זה היום ותהילה תסביר את זה, גם לגורמים נוספים, מעביר את החומר ועושה השלמות למורים האלה, הוא יכול בהחלט לדחוף את זה דרך האתר ודרך האינטרנט כדי שילדים יקבלו את החומר, אבל אין ספק שיצירת מרכז פיזי שבו נמצאים מספר מורים במקום, הוא דבר מאד חשוב.
אנחנו חולמים על מערכת שבה מספר הכיתות במדינה יגדל מאחת או שתיים לתשע ועשר, שבכל עיר יהיה מרכז כזה, שישרת את בתי הספר, כדי שנגרום לא רק ליותר ילדים לרצות ללמוד מדע על ידי כך שיראו איזשהו מקום שהם ירצו להשתייך אליו אלא גם נעלה את הרמה על ידי כך שהמורים יהיו קודם כל בעצמם מדענים ואחרי זה מורים.

התמיכה –ותהילה פה תסביר את זה, התמיכה של חמד"ע באה רובה ככולה מעירית תל אביב ואני מזכיר לכם שהעלות היא עלות מוסתרת במובן הזה שגם העיריה מרוויחה מזה שאין לה מורים לפיזיקה ומעבדות שהיא צריכה לשלם עבורן, זאת אומרת, היא מרוויחה מזה שאין יותר תשלומי מעבדות ומורים בבתי הספר כי הכל מרוכז במקום אחד, לכן זה גם יתרון של הגודל.

אם יהיו שאלות על המודל הזה אשמח לענות.

תהילה בן גיא, מספר שאלות אלייך במיוחד בעקבות הדברים שאמרתָּ. הזכרת את המרכז הנוסף ברחובות, יש שמועות שגם בראשון עומדים להקים וגם ברעננה. אשמח לשמוע התייחסות.

התיזה שלי היתה שאתם באמצעים טכנולוגיים מתקדמים – וידאו קונפרנס ואולי עוד אמצעים, תוכלו להביא ולשתף את ילדי הפריפרייה אבל הבנתי ממך שהילדים יגיעו אל המרכז. ברור שזה לא אותו דבר אבל באין אפשרות אז האם אתה חוסם את הרעיון הזה שאני מעלה ואם כן אז אני אשמח לשמוע את הנימוקים.

עוד הערה שלך שהעלתה תהיות בקרבי, האם אין יותר מורים לפיזיקה בבתי הספר ככלל או גם מעבדות? האם 'זהו'? הרי אתם לא באמת נותנים שירותים לחטיבת ביניים, וחטיבת ביניים היא עד ט'? או שאני טועה ודברים השתנו מאז שהייתי? אשמח אם תרחיבי.

רק אגיד דבר. בנושא של ראשון לציון – נכון, אני במספר פגישות עם ראש העיר של ראשון לציון שמוכן להקצות קרקע להקמה של מרכז כזה, אנחנו מדברים על זה, אנחנו בתהליך של "לעשות" עדיין כך שאם זה יקום אז זה יהיה חמד"ע מספר 3, אני מקווה. על שאר השאלות תענה תהילה.

ברשותך, אני רוצה בכמה מלים, עוד לפני התשובות לשאלות ואתייחס לזה. קודם כל כשפרופ' חיים הררי קיבל אותי לעבודה לפני כעשר שנים, ישבנו ודיברנו ובין הדברים שעלו לאורך שנים כשדנו בשאלה מה קורה בחמד"ע אז מר הררי אמר לאורך השנים שהוא צפה הרבה מאד דברים שקורים בחמד"ע אבל הוא לא לקח בחשבון את הערך המוסף של קבוצת המורים כפי שזה קרה – ואני יכולה להעיד.
אני רוצה להתחיל מן הנקודה השלישית של פרופ' זייפמן והיא הנושא של עבודת הצוות והתרומה היחודית שלה. מאד חשוב מירכוז הטכנולוגיה וחשוב מירכוז כח האדם אבל בסופו של דבר, מה שבאמת עושה את חמד"ע למה שהוא, והערך המוסף העיקר בעיניי, בסופו של דבר, הוא מה שקורה בנושא עבודת הצוות, החל מספרי לימוד שנכתבים, וחוברות עבודה, והאתר שלנו, כל עבודה שנעשית בחמד"ע פתוחה באינטרנט לטובת כל ילדי ישראל כולל אפשרות לשאול שאלות, כולל אפשרות לראות מערכי שיעור למורים, ואיך לבנות מעבדות ללבורנטים ואיך לענות ולהגיש דוח מעבדה של תלמידים. זאת אומרת, מה שאני רואה כאן הוא ערך מוסף או צירוף סינרגטי של מה שקורה בחזקת "אחד ועוד אחד" בחמד"ע.

לפי סדר הדברים. חשוב היה לי להדגיש את זה בראש הדברים, חמד"ע היא הרבה יותר מסך כל הגורמים.
לגבי הטכנולוגיה, בעזרתו של דר' רימון – שנמצא כאן, ומכיר את עבודת חמד"ע ותומך ועוזר, אמורים לקבל סכום כסף נכבד מאד כתוספת לציוד. ואני רואה בזה גורם מאד משמעותי שעליו נשענת חמד"ע. המעבדות של חמד"ע מאפשרות לכל לתלמיד hands on, הוא בעצמו יכול להיות מאותגר מול תשתית של מחשבים יישומיים, מעבדות והצגות, כל מה שצריך בעצמו ולהביא את היכולת שלו לידי מיצוי. בעיניי זה דבר חשוב ביותר אז כאן תודה מאד גדולה לדר' רימון שמייצג בשבילי את משרד החינוך, אני אמנם עובדת בחלק המקצועי ואנחנו מאד מעריכים את זה.

הגורם השני שאני רוצה לדבר עליו הוא כח האדם שעובד בחמד"ע. אני מדברת על אנשים שהתואר הוא תנאי אבל לא מספיק. התואר שלהם והיכולת המקצועית שלהם הם תנאי אבל לא מספק. אני מדברת על אנשים ששיתוף פעולה הוא "בעצמות שלהם". אני מדברת על עבודת צוות של צוות כימיה עם צוות פיזיקה, של צוות פיזיקה-כימיה עם מפתח הניסויים של חמד”ע ועם הלבורנטים של חמד”ע. אני מדברת על רמות שונוות של עשייה ובסופו של דבר תלמיד שמגיע לחמד”ע - לא רק ציון לבגרות הוא זה שהוא אתו מגיע, והציונים שלנו הם לשמחתי הגדולה ושוב אמרתי, אם אני לא נשאלת אני לא אומרת משום שהיום מגיעים לחמד”ע שלושה עשר בתי ספר חזקים מאד וחמישה בתי ספר שהם יותר מאותגרים ואנחנו חושבים שיש מקום גם לילדים מבית ספר שיש בו מקום רק לשמונה ילדים. ואולי הקמה של חמד”ע בפריפרייה יכולה להיות הדבר הנכון. אנחנו יכולים לתרום ואוכל לומר עוד אבל בנקודת הזמן הזו אומר שזה הדבר החשוב, אנחנו מביאים לחמד”ע תלמידים שאולי בבית ספר אי אפשר לתת להם מענה כי הם רק שמונה תלמידים או עשרה תלמידים ואין זה מספיק כדי לפתוח כיתת כימיה או כיתת פיזיקה אבל, אצלנו הם מגיעים, הם מחוברים לכיתות מבתי הספר החזקים, הפחות חזקים, עם כולם והם יושבים ומקבלים ועושים שם אינטגרציה אמיתית שבה מקבלים את אותם מורים, אותם דוקטורים שמלמדים בי"ב מלמדים גם בט'. אצלנו לומדים מכיתה ט' עד י"ב.

דר' בן גיא, אני רוצה היום לגעת בנקודה של המספרים. בממוצע, מבית ספר חזק, כמה תלמידים מגיעים בשכבת גיל?

בממוצע מבית ספר חזק בסביבות 15%-17%.

ומבית ספר מאותגר?

הרבה פחות. אני מדברת על 5% או 7%.

מבחינת הציונים הסופיים בבגרות – האם יש הבדל בין הילדים האלה לאלה?

באיזושהי צורה. יש אבל מעט מאד. אומר כך, לקחתי את זה על עצמי לפני עשר שנים, כשהגעתי לחמד”ע, לקחנו את כל בתי הספר שביקשו להצטרף לחמד”ע ואמרתי: זו הפרופורציה, אנחנו צריכים קודם להיות עם מועדון טוב ואחר כך בתי ספר מאותגרים שמאד ירצו להיות חלק מאתנו.

ציון הבגרות ירד בנקודה אחת. לפני שהגעתי היה בסביבות 90-91 אבל קיבלתי את חמד”ע עם 360 תלמידים וכעבור ארבע או חמש שנים חמד”ע מנתה 1,150 תלמידים אז בהחלט - - -

באילו כיתות? באיזו שכבה?

מט' עד י"ב. אנחנו לוקחים את הילדים המתאימים עם הפוטנציאל, אלה שרוצים, אלה שאפשר אתם לעשות את העבודה, מכיתה ט' נותנים להם תכנית יחודית שמחזקת אצלם את לימודי המתמטיקה, מחזקת את החוויה, את הניצוץ בעיניים מדליקה להם בכיתה ט' כדי שירצו לבחור אחר כך - - -

איך אתם מאתרים אותם בכיתות ט'?

אנחנו עושים מבחן אבל מאד חשובה לנו המלצת בית הספר. אף ילד לא יישאר מאחור אם בית הספר יגיד - - -

איך מאתרים אותם? כי אין פיזיקה וכימיה בט', אז מן ה מתמטיקה!?

נכון. זה הדבר. מה אפשר לעשות? כימיה ופיזיקה הם מקצועות מכווני מתמטיקה, אנחנו לא יכולים לקחת ילדים מה שכן, אנחנו כן יכולים, אם אנחנו יכולים לקחת אותם מוקדם יותר, אנחנו יכולים לתגבר אותם במתמטיקה.

האם יש נשירה?

יש בין ט' לי' משום שאנחנו מתחילים מט', לצערי הגדול זה השלב שבו בנות נשברות. הן לא נשברות כי קשה להם, הן עם ציונים מצויינים ואני חושבת שזה משהו חברתי שאומר: אני יכולה להתאמץ הרבה פחות ולהגיע לציונים הרבה יותר גבוהים או אז יהיה לי זמן לדברים אחרים כמו פייסבוק.

אנחנו עושים הרבה מאמצים, גם עם מנהלים של בתי הספר, מנהלת אליאנס, ורדה כגן, שפונה אל התלמידות ואומרת להן: "אתן יכולות!" ואז אנחנו באמת רואים שכשיש שיתוף פעולה עם המנהל ואנחנו אז אחוז התלמידות עולה אבל עדיין לא הגענו למה שאנחנו רוצים.

בנשירה שבין ט' לי' את רואה בעיקר בנות?

לצערי.

אני רוצה להציע בנקודת הזמן הזו – ואני כבר אמרתי לעופר, שעשינו ניסוי בזמנו, כשכיהנתי כמנכ"לית, עשינו ניסוי, בנינו כיתות הומוגניות לבנים ולבנות, הפרדנו. ההסבר שלי היה שבנות מתביישות להיכשל ולטעות בגיל הזה בפני הבנים. ביסודי זה לא קיים אבל שם יש סיכוי שיגידו איזו שטות או לא יצליחו כל כך והדבר יפגע בתדמית שלהן ולכן הפרדנו. הוכח, בצורה מאד מובהקת שברגע שהפרדנו, בנות רצו קדימה.

נכון. פשוט נכון. יש מדינות בהן זה קרה. הסתכלו על צרפת, למשל, שם דרך אגב, אחוז המדעניות הוא הרבה יותר גדול מכל מדינה אחרת וכשמנסים לשאול 'למה?' יש לזה שתי תשובות. אמנם צריך להיזכר כי לכל דבר יש תמיד הרבה גורמים ואסור לעשות הפשטה של כל בעיה אבל "בגדול" יש שני דברים, האחד, זה מארי קירי בהקשר של השאלה "מי אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" והשני שבצרפת משך הרבה מאד שנים, למדו בכיתות נפרדות, בנים ובנות. זה מאד לא פוליטיקלי קורקט היום אבל האמת היא שזה משפיע חזק. מציע להיכנס לגוגל, במקום בו מחפשים ומוצאים תמונות, רישמו שם scientists תסתכלו על התמונות שאתם רואים, כמעט ואין נשים, תכתבו שם דרך אגב, lawyer תראו שם הרבה מאד נשים, אז יש הרבה מאד נשים שרוצות להיות עורכות דין אז יש פה דימוי מאד קשה של המדען אבל את צודקת לחלוטין.

אז אפשר לעשות, דווקא בזמן השבירה, בט', כבר שם לקחת אותן לכיתות נפרדות.

אני מאד מתלבטת בענין הזה ונוטה שלא משום שאני חושבת שזה לא נכון, ולא מכין אותן לחיים. אני עדיין חושבת שאולי אפשר, במערך של כיתה הטרוגנית, לשים לב ודגש בצורה הדידקטית שבה מעבירים שיעור כדי לתת לבּנות יותר את האפשרות להתבטא בדרכים שלהן אבל, אני מוכרחה לציין שגם אני קצת נשברתי בעניין הזה ובעוד יומיים אנחנו נזמין את כל הילדות מכיתות ט' והאמהות שלהן לחמד”ע, גם מאליאנס, יגיעו גם ורדה כגן ומישהו שידבר על המבנה וההתאמה של בנות למדעים, היום יותר מאשר אי פעם בגלל האינטר-דיסציפלנריות שלהן. והמח שיכול לעשות. אנחנו יודעים שאנחנו יכולות לעשות הרבה דברים.

אשמח.

ברשותך עוד כמה דברים.

כדי לסיים, אני ממש רוצה שתעשו נסיון לעשות את ההפרדה בין בבנים ובנות. פרופ' זייפמן בוודאי יוכל לכוון אותך למקורות. אני חושבת שסטטיסטית, אם תבדקי – ואשמח לקבל נתונים – איזה אחוז של בנות נשר ואיזה אחוז של בנים אז זה ישכנע אותך שאנחנו מאבדים פוטנציאל אדיר. תעשו ניסוי אפילו במשך שנתיים, תראי אם אחוז הנשירה נשאר אותו אחוז ואם השתנה, אני שמחה.

מבטיחה. עכשיו אולי עוד דבר אחד חשוב. חמד”ע וכל מה שיש בה, ממומנים על ידי עירית תל אביב ותורמים של קרן תל אביב. זו נקודה מאד חשובה כי בזה הם בעצם נותנים כמעט את כל תקציב ההפעלה.

האם תלמיד משלם?

תלמידים משלמים, אם הם יכולים, רק לפרויקטים מיוחדים, כמו למשל לימודי מדע חישובי, שזה מקצוע שאנחנו יזמנו והוצאנו לפועל, של תלמידים מצטיינים במיוחד והמקצוע הזה נלמד כרגע רק בחמד”ע ובמכון ויצמן, גם במכון דייוידסון והיינו שואפים ליותר אבל באופן עקרוני, כמו שתלמיד בוחר לימודי פיזיקה בכל מקום בארץ ולא משלם, הוא לא משלם גם עבור פיזיקה.

זה ברור אבל הוא משלם על משהו. גם על השיעור המיוחד הזה, למה?

כחלק מן ההשתתפות. שוב, מי שלא יכול לא משלם שלא יהיה לא ברור כאן. אין אף תלמיד שרוצה ולא יגיע בגלל תשלום לחמד”ע. עירית תל אביב היא גורם מאד מאד דומיננטי בסיפור. הרבה מאד ראשי ערים היו בחמד”ע לאורך השנים שאני נמצאת שם. לא אמנה כי אני לא יכולה לזכור את כולם אבל הענין של הקמת חמד”ע נוספת רק מוכיח שכשראש עיר כמו רון חולדאי - - -

עזבי, נו, זה לא הענין. יש הרבה ראשי ערים שהם מאד "minded חינוך" אבל מה לעשות, ארנונת העסקים שלהם היא לא בשיאה ובטח לא החניה. נעזוב את זה, זה ענין כספי. אני רוצה רק - - -

כן אבל זה ענין בעל משמעות. מה שראש עיר יחליט זה מה שיהיה בשורה התחתונה ואני רק רוצה לומר לגבי השאלה שאת שאלת, איפה חמד”ע יכולה לעזור ולתרום אז חמד”ע, בשיתוף והכוונה של גב' דפנה לב ממינהל החינוך בהחלט רואה את עצמה גם כשותפה ומוכנה לשאת באחריות לעזרה לפריפרייה. איך בדיוק, איך פורטים את זה לפרוטות, אם בעזרת ווידאו קונפרנס, אם בעזרת ייעוץ בשאלה איך להקים חמד”ע נוסף, כמובן שכל הדברים האלה דורשים תוספת של כח אדם.

האם תהיי מוכנה להכין לדיון מעקב המשך תשובות לבקשות שלי כמו הפריפרייה וכמו הפרדת בנים ובנות?

בהחלט וברצון.

תודה רבה לך. נעשה סדר. נפתח את זה למשהו קצת רחב יותר כי הלוא חמד”ע היא רק טריגר. כל אחד שנמצא כאן ידבר אבל בתמצות. דר' עופר רימון, תן לנו תמונה רחבה.

אתן תמונה רחבה ואולי היא תשנה את הדיון. נגיד כך. קודם כל כמה לומדים פיזיקה בארץ חמש יחידות לימוד? ב- 2010 אנחנו מדברים על 7,624 תלמידים, שהיוו כ 7.8% מן הלומדים בי"ב.

האם זה בקו עלייה? ירידה? סטטי?

די סטטי. לגבי בנים בנות שמאד מעניין אותך, בערך שני שליש בנים, שליש בנות, המיגזר היחידי ששובר את הפרדיגמה בין בנים בנות – וזה מעניין, הוא המיגזר הערבי ששם היחס שווה מבחינת 50 - - -

האם הם לומדים באותה הכיתה?

לא בדקתי.

אני חושבת שלא, ולא הייתי מתפלאה אם היית אומר לי שבמיגזר הדתי זה שווה. הם לא לומדים ביחד.

שווה לבדוק את זה, חיפשתי כל הזמן תשובה לשאלה אם זה נחוץ ולא חשבתי על זה, אני אבדוק את זה.

אני לא יודעת למה אתם אומרים שהם לומדים ביחד אבל, “נחשון”- - -

עוד כמה נתונים שאני חושב שמאד יעניינו אותך. רשמתי לפני את הבקשה שלך. העיר החזקה ביותר בארץ מבחינת מספר הילדים שלומדים חמש יחידות פיזיקה היא לא תל אביב אלא העיר חיפה, ששם 13.4% מן התלמידים עוברים חמש יחידות פיזיקה. בעיר תל אביב בסך הכל ב-2010 רק 8.1% מן הילדים עברו חמש יחידות בפיזיקה, זה בערך 50% מחיפה. יותר מזה, העיר שדרות מגיעה ליותר תלמידים שמסיימים חמש יחידות פיזיקה והעיר באר שבע מאד קרובה לעיר תל אביב כשאנחנו יודעים שהמדד החברתי כלכלי של תל אביב הוא הגבוה ביותר, או בין הגבוהים ביותר מבין הרשויות הגדולות ואנחנו מדברים על פערים של 3-4 במדד החברתי הכלכלי, זאת אומרת, כשאני בודק את הדברים, היום תל אביב, היא נמצאת בין הערים הגדולות בארץ, לא בערים החזקות, בנושא של שיעור התלמידים וגם כשאני בודק את הציון הממוצע של התלמידים אני לא מוצא הבדל אבל דניאל ביקש ממני -ובצדק- להפריד בין ציון מגן לבין ציון בגרות "נקי" ואנחנו נבדוק גם את זה.
אבל, אני לא בא להמעיט מן החשיבות של חמד”ע, חמד”ע הוא מוסד מדהים מבחינת הייחוד שלו, מבחינת הידע בפיזיקה שהוא מפיץ, ואני אתן לכם דוגמה אישית, הבת שלי לומדת חמש יחידות פיזיקה בכיתה י' ויש לה ספר שפותח על ידי חמד”ע, "מתמטיקה לתלמידי פיזיקה", שעוקף בעיה מאד גדולה שתכנית הלימודים למתמטיקה לחמש יחידות לא מסונכרנת עם תכנית הלימודים בפיזיקה. אני חושב שהעוצמה הגדולה של חמד”ע וזו דוגמה קטנה, היה צריך להשתמש בה ברמה ארצית ולא ברמה עירונית. חמד"ע היה צריך להיות מוסד ארצי ללימודי פיזיקה, לקדם את מורי הפיזיקה במדינת ישראל, להוות מודל לשאלה איך צריך להיראות שיעור בפיזיקה, שיהיו שם, כמו שדניאל אומר, מודלים לחיקוי ומאד מאד - - -

האם יש שם השתלמויות למורים בפיזיקה?

יש, לא מספיק, הייתי רוצה לראות אותם לוקחים את זה ברמה ארצית, מאד ניסיתי לשכנע את דניאל שהוא, זה מדהים כמה הוא dedicated לנושא הזה של חיזוק לימודי הפיזיקה, לעזור - - -

מדע ולא רק פיזיקה.

לעזור לנו לקדם את הנושא ברמה הארצית.

האם נתקלתם בסירוב?

לא, לא נתקלתי בסירוב, אני עדיין מנסה לשכנע אותו, יש חילוקי דעות.

אפעיל עליכם לחץ גדול.

הוא לא צריך לשכנע אותי, הבעיה היא איך עושים את זה, זה הכל. הכ פה חשוב.

אנחנו פתחנו את התכנית לעתודה מדעית טכנולוגית שאנחנו סברנו שהבעיה המרכזית שמנהלי בתי ספר בבתי הספר לא דוחפים מספיק ילדים לכיוונים האלה. ורונית, כשאני בודק את הדברים ברמה הבינלאומית, אנחנו בעוד עשר או עשרים שנה נהיה בבעייה מאד רצינית .אני מסתכל בעיקר על מדינות מזרח אסיה, מדבר על דרום קוריאה, על סין, על טייוואן, על הונג-קונג, על יפן, אתה רואה ששיעור המצטיינים במדע וטכנולוגיה שם עובר את ה 20%, 25%, בדרום קוריאה מתקרב ל 40% ואנחנו בסביבות ה-6%. הפער הזה מתישהו יתן את אותותיו. גם מדינה כמו איראן יש לה 1.5% מצטיינים במדע וטכנולוגיה, אבל גודל שכבת גיל באיראן היא 1.3 מליון תלמידים ואצלנו כ-100,000 תלמידים זאת אומרת שאנחנו חייבים לדחוף יותר.

בתכנית מדעית טכנולוגית היום, כמאתיים בתי ספר, יש לנו בכיתה ז' כ-5,600 תלמידים שמכוונים כבר לכיוונים האלה, 5,600 תלמידים תוספתיים ובכיתות י' יש לנו 4,800 תלמידים, שמכוונים לתעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית. בבתי הספר האלה, כשאני משווה את זה למצב שהיה לפני שנכנסנו, היו 2,400 תלמידים זאת אומרת ב-200 בתי ספר תיכוניים הכפלנו את מספר התלמידים שמכוונים לחמש פיזיקה, חמש יחידות מדעיות, ביולוגיה, פיזיקה או כימיה וביקשנו עוד חמש יחידות מדעיות/טכנולוגיות. הכפלנו, מ- 2,400 ל 4,800 תוך שאנחנו מקפידים על 50% בנות ו 50% בנים.

ברור שמתוך ה 4,800 שהפעלנו מכבשי לחצים מאד גדול על מנהלי בתי הספר להפעיל אותם, לא כולם ישארו ולא כולם יגיעו בתוך שלש שנים לתעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית אבל אני מעריך שאנחנו בכיוון, בבתי הספר האלה, לעלות מממוצע של 8% תלמידים שתהיה להם תעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית לאיזור ה-14% אם נמשיך לתמוך בהם, שבבתי הספר האלה זו רעידת אדמה כי אתה מעלה ב 50% את מספר התלמידים.

לכן, בסופו של דבר, אתה צריך לדבר על שני אלמנטים מרכזיים, האחד, צריך להציב למנהל בית הספר יעדים מאד מדידים ולהגיד לו: עם כמה תלמידים אתה בדרך כלל מגיע עם מדעית טכנולוגית איכותית, קדימה, שכל אחד ישים לעצמו יעד וידחף את התלמידים לכיוון הזה. השני, צריך לכוון את מנהלי בתי הספר ואת המורים וגם לתת להם רשתות תמיכה כמו חמד”ע כדי למצוא את הפוטנציאל הלא ממומש שנמצא לדעתנו בשלושה מקומות ובזה אסיים: בנות כמובן, במקום השני הוא שיש הרבה ילדים שאם אתה לא מתחיל לעבוד אתם מכיתה ז' אז בכיתה י' זה יהיה מאוחר מדי ולכן צריך להתחיל לעבוד אתם מכיתה ז' וזה מה שאנחנו עושים, מכיתה ז' תוספת מתמטיקה, תוספת פיזיקה, תוספת מדעי מחשב. הדבר השלישי, צריך לחפש את אותם ילדים שלא חולמים את החלום, לא חושבים בכלל על הכיוון הזה, לדחוף אותם ומצד שני, את אותם ילדים שחלמו את החלום אבל אחרי שנה פתאום קשה להם, לתת להם תמיכה בדיוק ברגע שקשה להם ואנחנו מכירים את השלבים בהם זה קשה, אתה עולה לכיתה י', החודשיים הראשונים, שלושה החודשים הראשונים הם קריטיים, אנחנו מאבדים הרבה מאד ילדים בשלושה החודשים הראשונים כי "המורה למתמטיקה התחלף", הסגנון התחלף, הקצב התחלף ואתה מאבד אלף תלמידים. אז כל הפעולות האלה, אם נעשה אותם בתיאום ונהיה מאד נחושים, אני חושב שתוך שש שנים אנחנו יכולים להכפיל את מספר המצטיינים בתחומים האלה בישראל.

דבר אחרון, אני מאד מסכים עם פרופ' עם העטיפה של הדברים, איך אתה משווק אותם, איך אתה משכנע ילד שזה יהיה מודל החיקוי שלו. העלינו לא מזמן בפורטל של מינהל מדע וטכנולוגיה סרטונים שקיבלנו ממוזיאון למדע בירושלים, של מדעניות מאד מצליחות בישראל,
שמספרות על עבודת המחקר שלהן, כל מיני דברים כאלה, ואנשים מצליחים בתעשיית ההייטק שעולים ואומרים: בואו אלינו וכולם יודעים איזה הנפקות הם עשו וכו', לחפש את המודלים האלה, לחיקוי, לחפש את המשיכה הזו ואני חושב שזה הכיוון.

שתי שאלות קצרות. האם "עתידים" תורם לענין?

"עתידים" היא תכנית שבמקור שלה באה ואמרה: אנחנו נתן תגבור שיעורי עזר, בעצם, בתחומי המדעים אבל, אנחנו צריכים יותר לסנכרן, אין מספיק - - -

מה עם כח אדם מעורב?

אנחנו יודעים מאד יפה ואת מכירה את זה טוב, כח האדם בהוראה הוא בחזקת הביצה והתרנגולת, כל עוד אתה לא מגדיל את הצורך המערכת לא משתוללת. פתאום כשהתחלנו לפתוח את הכיתות האלה הצורך במורים הוא - - -

האם יש מספיק מורים?

כרגע, כרגע אנחנו גם מורידים מן החטיבה העליונה לחטיבת ביניים - --

אין מספיק מורים.

אין מספיק מורים. שנה שעברה פתחנו שתי קבוצות להסבת מהנדסים להוראה, השנה אנחנו מתכננים לפתוח ארבע קבוצות כאלה - - -

האם יש אפשרות להעסיק אותם בשכר אחר? אני רואה את הפשרות בדרך ואתה מדבר על מעטפת, מעטפת היא גם: מי מלמד אותי, כי אם הוא מגומגם זה לא עושה חשק ללמוד, אז יש לנו גם בעיית מורים. אני אשמח לשמוע איך בחיפה מצליחים להביא אחוז גבוה יותר מתל אביב?

אני מדבר כאן לא רק בשמי אלא גם בשם מערכת החינוך בחיפה שעשתה מהלך אסטרטגי והחליטה, יחד עם מדע טק, לקדם לימודי מדע וטכנולוגיה במרחב חיפה. זה התחיל בעיר, היה לנו מטרה שכל תלמיד ייחשף למדע וטכנולוגיה בצמתי החלטה, וביחוד כל תלמידה, לפני שהיא מחליטה to drop it, לעזוב את הנושא. כדוגמה התמקדנו בתכנית להעצמת בנות, אנחנו מאתרים כל שנה ארבע מאות בנות בכיתה ט', מביאים אותן לתכנית שבועית, כל שבוע למדע טק או לרפאל, או במקומות דומים, בשותפות עם משרד החינוך כמובן ועם אינטל, ונותנים להן roll modelsדמויות מפתח להזדהות אתן של מהנדסות, מדעניות, טכנאיות שמלמדות אותן. ההערכה שאנחנו עושים לכל התכניות שלנו מראה ש 30% מן הבנות האלו בכיתה ט' החליטו ללמוד לימודי מדע וטכנולוגיה בתיכון בעקבות התכנית הזו, שלא בחרו - - -

כמה?

30% נוספות. לא 30% אבסולוטי אלא כאלה שאמרו: לא רציתי, באתי לתכנית, אני עכשיו רוצה את זה. מעבר לזה, אנחנו גם יוצאים אל הפריפריה, מדע טק ומוזיאוני המדע האחרים, שמנו לעצמנו שליחות להגיע אל הפריפרייה, יש ניידות מדע ל-150,000 אנשים כל שנה, מתוכם 40,000 בצפון ובכל הארץ, גם בדימונה, בבאר שבע, באשקלון ובאשדוד, כל מקום שאנחנו יכולים להגיע אליו, כרגע אנחנו באשדוד וכמו שעופר ציין, היא עיר מאד מובילה בחינוך מדעי, כל מגמת הפיזיקה של אשדוד תהיה במדע טק לעבוד אתנו ואנחנו נהיה אצלם, עם ניידות מדע, כבר בגני הילדים, אנחנו מאמינים שחינוך למדע וטכנולוגיה מתחיל בגני הילדים, פרופ' דני שכטמן מוביל תכנית עם עירית חיפה ואתנו, שהולכת להטמיע את זה בכל מרחב חיפה.
אנחנו מהווים בעצם מה שדניאל, פרופ' זייפמן דיבר עליו, מרכז למידה 'מדליק'. אצלנו אף אחד לא נכשל במוזיאון המדע, כולם מתלהבים, - - -
לצערי אנחנו משאב לאומי שלא מנוצל מספיק. אני העליתי את זה גם בישיבה הקודמת - - -

למה אי אפשר להפוך אתכם לסוג של חמד”ע?

אפשר, זה אפשרי בהחלט ואפשר ללמוד מחמד”ע שעושה עבודה נהדרת בתל אביב וחמד”עות שעומדות לקום ברחבי הארץ, במדע טק, לדוגמה, יש מרכז מעבדות שהוקם בהשקעה של 40 מליון של 25 יחידות מצויינות שהוא עומד לא מנוצל ברורו והנה לדוגמה לאפשרות שאפשרית. אבל כאן, שוב, אני חוזר, יש שותפות עם מערכת החינוך ועירית חיפה. העיריה צריכה לרצות את זה ולכוון לקבוצות הנכונות. אני לא יודע עם מודל תל אביב או מודל חיפה הוא המודל, את זה לא אנחנו מחליטים, אנחנו רואים את עצמנו ככלי ללימוד מדע וטכנולוגיה, כלי הכי טוב שיש, בואו תנצלו אותנו, כך אנחנו עובדים, גם כשאנחנו נותנים את הבטחון ואת העוצמה לקובעי מדיניות, אם אלה קובעי מדיניות חינוך בעיריה או במשרד החינוך, זה מול משרד המדע ומשרד הגנת הסביבה שגם עובדים אתנו בנושאים האלה, זה מהווה כח מנצח.
לאחרונה, כמו שעופר ציין, יזמנו תכנית שנקראת תכנית נובל למצויינות מדעית. התכנית היא חדשנית והיא אומרת: בואו נחשוף יותר מ-15% מן הילדים שמגיעים אל מוזיאוני המדע ונגיע ל 100% אם אפשר וזו המטרה. למה רק 15% מגיעים? ישנן מגבלות טכניות, בעיקר תקציביות, וגם של תכנית הלמודים, אנחנו שואפים להיות חלק אינטגראלי מתכנית הלימודים הפורמאלית, אנחנו לא לימודים לא פורמאלים, אנחנו לא העשרה, אנחנו נותנים לילדים האלה את המפתח להתקדם ולבחור את הלימודים, אנחנו לא מחליפים את מערכת החינוך אלא אנחנו מחזקים אותה.
התכנית הזו אומצה על ידי משרד החינוך, גדעון סער מאחוריה, אנחנו כרגע מקימים צוות של נציגי מוזיאוני המדע, משרדי הממשלה, עופר משרד החינוך, משרד המדע, המשרד להגנת הסביבה, הצוות הזה פועל בחסות חתני פרסי נובל למדע, הישראליים, פרופ' דני שכטמן מאחורי זה ויש לנו גם תומך נלהב, לא במדע אמנם, חתן פרס נובל שמעון פרס שגם מאחורי התכנית הזו, כחתן פרס נובל כי אסור לו כנשיא.

אנחנו מאד היינו רוצים, יושבת ראש הוועדה, להזמין את הועדה ליום ביקור ב sessionהבא, כשתחזרו מן הפגרה, במדע טק ותראו את האפשרויות הגלומות בחינוך דרך מוזיאוני מדע.

תיכף אגיע גם אל משרד המדע שמאד חשוב שיסייע פה בסינרגיה של הדברים. אני אשמח לשמוע את נשיא החברה הישראלית לכימיה בטכניון, פרופ' אהוד קינן.

תודה רבה. אני רוצה קצת למקד את הדיון בנושא שרשום כדיון הזה, קודם כל לדבר על הכימיה באיזור הדרום, כי לדבר הזה יש משמעויות לא רק לאיזור הדרום אלא לכל מדינת ישראל. קודם כל משהו על הכימיה, כי יש הרגשה שאולי כימיה היא דבר פחות חשוב ואין ספק – ונמצאים כאן כימאים נוספים, נשיא המרכז האוניברסיטאי אריאל, פרופ' דן ארשטיין, יש כאן עוד מספר כימאים סביב השולחן והם יסכימו אתי שכימיה היא מרכז המדעים. למעשה כל המדע מבוסס על חומר וחומר הוא מולקולות ויוצא שפיזיקה וביולוגיה ורפואה ומדעי כדור הארץ וכל ההנדסות מבוססות על כימיה.
הכימיה במדינת ישראל במיוחד תמיד היתה אחד משני הדברים החזקים ביותר מבחינה מחקרית, שני המדעים החשובים ביותר במדינת ישראל מעל הממוצע העולמי היו מדעי המחשב וכימיה. יש לזה סיבות הסטוריות, זה לא פלא שכל חתני פרסי נובל שלנו למדעים, כולם, ארבעתם לכימיה, ששניים מתוך תשעת הנשיאים שהיו לנו הם פרופסורים לכימיה, שבייצוא 25% מן היצוא הישראלי הוא כימיה, ישראל מייצאת כימיקלים. המספרים של היצור הם יותר גדולים, כמעט 40%, הפעילות המשקית היא בלתי רגילה.
הדבר שמבסס את מה שאני רוצה לומר הוא הסיפור של רמת חובב. רמת חובב עד לא מזמן היתה פיסת קרקע צחיחה בנגב והיא מייצאת כל שנה היקף של שלושה מיליארד וחצי דולר, כלומר 10 מליון דולר כל יום יוצאים משם, כולל שבתות וחגים. דיברתי עם אנשים מ"טבע" ומ"כיל", והם במצוקה נוראית של כח אדם, הם משוועים לכימאים ואין להשיג. ישבתי לא מזמן עם מישהו בכיר בכח אדם של "טבע", והתחיל לתנות בפני את צרותיו, וסיפר לי למשל שאין להם כימאים אנליטים, הם שולחים את החומרים שמייצרים לקוריאה ולהודו, יש להם שם מתקן שעושים להם אנליזה, הם שולחים את זה לקוריאה ומקבלים חזרה את התוצאות, אין מי שיעשה את זה בארץ. אמרתי לו שאני עושה חשבון גס, כיוון שדיברתי גם עם נשיאים אחרים של חברות בארץ, אז אני שואל אותו: אם מחר בבוקר אני מביא לכאן אלפיים כימאים מתאילנד או ממקום אחר, האם הם יקבלו עבודה? הוא אומר לי: למחרת בבוקר אבל זה לא אלפיים כי זה כנראה שלושת אלפים. דיברתי עם נשיא הארגון האיטלקי לכימיה, הייתי שם לא מזמן וסיפרתי לו את הסיפור אז הוא אומר לי: שמע, תכתוב לי מכתב רשמי, אני מוציא לך תוך יומיים אלפיים כימאים מובטלים באיטליה ושולח אותם לישראל. וכנראה שזה מה שיקרה, יבואו לכאן איטלקים כדי לעבוד.
למה אני מספר את הסיפור הזה? כי אני מנסה לראות מה קורה מסביב לרמת חובב, מיהן האוכלוסיות שגרות סביב לרמת חובב ואגב, רמת חובב מספקת תעסוקה לעשרת אלפים משפחות באיזור הנגב, אז אני מסתכל ורואה שמי שלומד כימיה באיזור הדרום, קודם כל זה לא הרבה כימיה אבל מי שלומד כימיה נמצא בשלושת הערים הגדולות, שהן אשדוד, אשקלון ובאר בשבע, האוכלוסיות המבוססות, ערד, עומר, בדואים, לא הרבה, כמעט שליש מלומדי הכימיה בדרום הוא בדואים, מסייפה, מלקיה, מחוואה, מכל העיירות של הבדואים, מרהט, מתל שבע, ערערה ואיפה לא לומדים כימיה? ירוחם, דימונה, קרית מלאכי, אופקים, נתיבות, שדרות, מצפה רמון. אפס. אני רוצה לדייק, זה לא אפס, זה תלמיד אחד, אני מצאתי תלמיד אחד בשדרות, 'צדיק' אחד שלומד כימיה חמש יחידות, אחד. אבל, אני קודם כל צריך לבדוק אם זו לא טעות. - - -

מי מלמד אותו?

אין מי שמלמד אותו, אני לא יודע מי מלמד אותו, את המסכן הזה, אין כימיה בשבע עיירות הדרום. אז אני שומע וציטטו כאן את דני שכטמן שהיה כאן, היתה כאן ועדה משותפת לא מזמן, אם את זוכרת, דני שכטמן התבטא בצורה יותר בוטה ממה שאני מדבר, והוא אמר שחלק מן המושגים שלו לגבי הועדה לשלום הילד הוא לא רק התעללות פיזית אלא זה גם מניעת חינוך מילדים, ואילוץ שלהם אחר כך להיות קבצנים מכיוון שהם לא קיבלו את החינוך. אני לא אומר קבצנים אבל הם יהיו עובדי קבלן כנראה.
מה שאני אומר הוא שאני שומע מדר' רימון שמשרד החינוך עושה מאמצים אדירים להוסיף שעות, הוא גם מוסיף מדעים, יש מורים, אבל לצערנו, אנחנו בוחנים את הבעיה במבחן התוצאה ולא במבחן המאמץ. בארץ יש היום פחות מורים בכימיה ממה שהיה אי פעם, המספר הזה יורד בתלילות אדירה מסיבה פשוטה, היום בארץ יש פחות מ-800 מורים בכימיה והגיל הממוצע שלהם הוא בסביבות חמישים, עם היציאה לפנסיה, תעשו את החשבון בעצמכם, הסתכלתי על הרשימות, יש היום ששה עשר מורים שהם מתחת לגיל שלושים ואחד בכימיה. כשאני מסתכל על מה שקורה במדרשות למורים, אף אחד לא רוצה לבוא, המספרים הם חד ספרתיים, בכל הנושא בכל המכללות ואם מסתכלים במכללות מי הולך להיות מורה למדעים המספרים מדכאים אם משווים את זה למה שהיה בשנים קודמות. אנחנו שומעים על כל מיני מאמצים לגייס מורים ממן הגורן ומן היקב, לעשות להם הסבה של הייטק או להביא סטודנטים ודוקטוראטים מכל מיני אוניברסיטאות וכל מיני רעיונות אחרים, אני לא רואה שזה הולך לפתור את הבעיה וכאן אני רוצה לעצור כי אמרתי מספיק. הבעיה היא סוּפֶּר חמורה, לא ייתכן שבכל שבע עיירות הדרום ואני רוצה לומר, ירוחם קרית מלאכי נתיבות, אופקים, שדרות ומצפה רמון - אפס וזה לא מעכשיו, יש לי את הנתונים של 2006, אין כימיה בעיירות הפיתוח.

האם יש פה מקביל לך - נשיא חברה ישראלית לפיזיקה? האם התמונה דומה?

לא, המצב יותר טוב, יש לי את הנתונים, המצב יותר טוב.

יותר טוב אבל לא בהרבה.

עופר, מה –במשפט- ההסבר שלך לזה?

קודם כל במשפט, כשאני מסתכל על הנתונים מ-2007, מספר התלמידים שעברו חמש יחידות כימיה בישראל היא 6,800 תלמידים וב-2010 נקח ארבע שנים, יש לנו 7,500 אז יש כאן גידול.

כן אבל הם כנראה מאיזור מחיפה.

נכון שכימיה במקומות מסויימים נמצאת בירידה וצריך לחשוב על פתרונות, אבל רק רציתי להגיד שבדרום הוקם מרכז אילן רמון ללימודי פיזיקה, מרכז מאד חזק, שמאד מאד חיזק בדרום, ואת רואה את זה בבאר שבע ובאשדוד, את הצד של הפיזיקה, יכול להיות שמה שקרה כאן, הרי בתי ספר קשה להם להחזיק גם מגמת כימיה חזקה וגם מגמת פיזיקה חזקה, וזה לפעמים אותם תלמידים אז יכול להיות שמה שקרה כאן הוא שבמקומות האלה פיזיקה באה על חשבון הכימיה, צריך לבדוק את זה אבל לא צריך להתעלם מן הדברים, גם כימיה היא מאד חשובה.

אני רק רוצה להגיד, לחמד”ע אין שום בעיה למצוא מורים לכימיה, והסיבה היא שוב, כי אנחנו לא מחפשים מורים לכימיה אלא אנחנו מחפשים כימאים.

הבנתי את הדקויות ואציע משהו בענין הזה. פרופסור דן מאירשטיין, מתי תוגדרו כאוניברסיטה?

על הנייר בחמישה עשר ביולי. מתי זה יקרה בדיוק? זה תלוי בשלש ועדות, - - -

ראוי לזרז את זה.

אני מסכים. אני עוסק שש עשרה שנים, כמעט שבע עשרה שנים, ולא בדבר הזה, למרות שאני מלמד כימיה בדרום אבל לא באוניברסיטה, בשעות הפנאי, בהתנדבות. יש לי מספר הערות. הראשונה, שמשרד החינוך, כן יכול לפתור, בית ספר לא מאפשר או בוא נגיד שלא כל בתי הספר אבל ב-90% מן התיכונים חמש שעות כימיה וחמש שעות פיזיקה הן באותה השעה, הם לא יכולים ללמוד את שניהם ושניהם נחוצים כי כשהמחלקה לכימיה רוצה לקבל סטודנט אז היא דורשת גם פיזיקה, בלי פיזיקה אי אפשר ללמוד כימיה, זה אבסורד שקיים וזו הערה אחת. ופה משרד החינוך צריך להתערב משום שהפתרון הוא פשוט יחסית.

אני מודה לך על ההערה הזו.

ההערה השניה היא מורים. ואני אהיה מאד נוסטלגי ואחזור ללימודים שלי בתיכון, כשאני למדתי משרד החינוך העסיק – תמורת מילגות סבירות מאד, דוקטורנטים מן האוניברסיטה כמורים למדעים, או בכלל כמורים, אז לימדו אותי צבי יעבץ היסטוריה ודב ניר גיאוגרפיה ועוזי אורנן דקדוק ואבנר טריינין כימיה ושמעון עופר פיזיקה וזה היה בית ספר מעולה. אחותי למדה שנתיים אחר כך, המורים היו אחרים, מורה כזה לימד מחזור או שניים, גמר את הדוקטוראט, נעלם, היה דוקטוראנט ואני לא זוכר מי לימד את אחותי אבל כימיה אני יודע זה היה גדעון שבסקי אז הדברים היו, ואפשר לחזור לזה, לפחות חלקית. דוקטוראנט צעיר - כמו שפרופ' זייפמן אמר, הוא מדען, הוא עדיין קרוב מספיק בגיל, הוא עדיין "חם" על המקצוע ואפשר להפוך את זה לכלי לזירוז אנשים ללמוד. אני הצעתי את זה לדר' שושני, כשנתמנה להיות מנכ"ל משרד החינוך, קיבלתי מכתב שזה רעיון מצוין ולצערי אני לא רואה שקורה משהו בענין.
הנושא השלישי שאזכיר הוא תעודת הוראה. רבותי, אי אפשר במכללות להוראה להכשיר מורים למדעים.

מדוע?

כי אם אי פעם היית במעבדה והייתי בכמה כאלה, מתוך חיפוש למציאת מקום שבו אפשר לעשות את זה, אם את נכנסת למעבדה במכללה, ברוב המכללות להוראה, לא בכולן, המעבדה יותר גרועה מן המעבדה שלמדתי ממנה פיזיקה בבית הספר התיכון לפני למעלה מחמישים שנה.

דר' ברקאי, אתה לא תכחיש, נכון?

עמדתי לחזק מאד את דבריך.

אני מזמינה את כולם לבקר בחמד”ע.

זאת אומרת, אי אפשר - - -

משם צומחים דברים.

האם את יודעת איזה מאבק היה לי מול אנשי האוצר כדי לתת לי תקציב לצייד מעבדות, את כל המכללות להכשרת מורים כי זו בושה וחרפה, מה שקורה שם.

אי אפשר לצפות שמן המקומות האלה יצאו מורים שיודעים להפעיל את הציוד שחמד”ע מפעילה, אין שום סיכוי. ולכן, כאחד מן הפתרונות אני מציע – ועכשיו אני מפסיק להיות כימאי אבל ב"אריאל" הצענו, משך שנים, שיתנו לנו לתת תעודת הוראה במדעים. יש לנו את המעבדות, המעבדות מצויידות, הן אולי לא המעבדות של מכון ויצמן אבל הן בהחלט מעבדות שמאפשרות פעילות מחקרית טובה. ואפשר לעשות את הדברים. אני בטוח שיש עוד מקומות בארץ שאפשר לעשות בהם.

אני רוצה להגיד שאנחנו עושים את זה במכון ויצמן, אנחנו נותנים תעודת הוראה בחינם לכל תלמיד דוקטוראט שרוצה לקבל תעודת הוראה, אנחנו מעניקים לו אותה, כששים תלמידים עושים את זה כל שנה, אני לא יודע אם הם מגיעים למשרד החינוך. את זה לא בדקתי.

גם בטכניון, גם בטכניון כל סטודנט יכול ללמוד בחינם לתעודת הוראה.

תודה רבה. לפי הסדר. דר' משה גולדברג, איפה הצרות שלכם?

המודל שלכם כפי שאנחנו רואים אותו הוא מודל חשוב מאד ומהווה דרך להתגבר על פער איכותי וכמותי בהוראה. כמו שהזכיר פרופ' זייפמן, מורים מחוללי סקרנות, באים ועושים את זה, מרכז שמשרת מספר תיכונים, זה מהלך שחשוב במיחד לפריפרייה, מזוית הראייה שלנו, שם הפער חריף יותר.

זה מהלך שהוא חשוב לפריפרייה ואין להם את זה.

נכון נכון ואנחנו רואים את זה כמהלך חשוב מאד. אנחנו מנסים מאד – ופרופ' זייפמן מכיר את זה אישית, אנחנו מנסים לעשות את פיתוח מצויינות הפרט, זה הוצג לוועדת המדע בעבר, כמה וכמה תכניות, גם "עתודה", גם "תלפיות", גם "פסגות" וכו' אבל, אנחנו רואים במהלך שמדובר בו כאן, מהלך משלים וחשוב כי הוא עשוי להגדיל את מאגר האיכות של המתגייסים בפריפרייה, רואים מאיפה מגיעים אנשים, המספרים שעליהם דיבר דר' רימון הם קטנים יחסית. אנחנו רואים פה פן לאומי חברתי של סיכוי שווה לתלמיד בפריפריה לחינוך איכותי, ובראייה רחבה יותר זה העלאת אחוז הפונים למדעים, כי יש ירידה מתמדת ואני שומע גם מן האקדמיה, שיש ירידה מתמדת בפונים למדעים בכלל. זאת סוגיה - --

זה בניגוד לעלייה במשרד חינוך. זאת אומרת שיש יותר בוגרים במדעים ולעומת זאת כשמגיעים לשלב האקדמיה יש ירידה.

במספר הפונים למדעים יש ירידה באקדמיה. זו הבדיקה שלנו. עד כאן.

תודה רבה. קצר ולענין. נעבור לאופרציות אחרות, נתחיל במכללת ליפשיץ, האם אתה רוצה להתייחס להצעה כפי שניתנה כאן על ידי פרופ' מאיר שטיין, האפשרות שילמו אצלכם פדגוגיה של הגיל הרך והשאר אבל כשיגיעו לשלב הת'כלס - דידקטיקה של מקצוע אז ילכו לאחת המכללות, האוניברסיטאות או הטכניון.

אני לא מוכן לחבור להצעה, אני מוכן לחבור לבעיה שהעליתָּ.

למה?

מיד אסביר. אני חושב ודרך אגב אני מייצג פה גם את ראמ"ה ולא רק את מכללת ליפשיץ. זו דרך אגב, הגישה של האוניברסיטאות לגבי המכללות להוראה ולא רק במדעים: תתעסקו אתם בפדגוגיה ואנחנו נתן את ה subject matter.

לחצתי על נקודה רגישה.

אנחנו סבורים שאנחנו מסוגלים היטב ובמשך שנים רבות אף עשינו זאת לתת גם את ה subject matter ברמה גבוהה אבל יש דבר אחר. להקים מעבדות משוכללות זו עלות עצומה, כולנו יודעים את זה ואינני יודע כיצד אפשר לתת לכל מכללה להוראה, שעוסקת בהכשרת מורים למדעים, להקים לה מעבדה משוכללת, עד כמה שדעתי משגת, משרד החינוך לא יוכל לעמוד בזה בזמן הקרוב.

איזה אחוז מתוך כלל הלומדים אצלכם עומד להכשיר את עצמו למדעים?

בערך 15%, 17%. וזה בא בגלל שראש המכללה החליט לפטור את התלמידים - כדי לעודד אותם - משכר לימוד, לפחות לשנה ראשונה למדעים כי אחרת זה היה יורד כדי מחצית ממה שאמרתי עכשיו, מתוך ראייה ממלכתית ולא רק מכללתית.

אבל זה מכוון ליסודי וחטיבות ביניים או גם לתיכון?

אנחנו מכשירים לחטיבות ביניים

שזה מקצוע משולב?

מדעי הטבע. חד חוגי. פיזיקה, כימיה, ביולוגיה.

לימודי מט"ב?

אנחנו לחטיבות הביניים. הפתרון שאני רואה אותו כרגע כפי שמשתקף מתוך השיחה שהיתה בוועדה ובזה אסיים, הוא שמשרד החינוך יחליט לקחת את זה כיעד לאומי. זה לא - - -

מה זה אומר? כסף?

זה אומר שהמדען הראשי פלוס המזכירות הפדגוגית והאגף להכשרת עובדי הוראה יחליטו על תכנית חומש שתכלול את כל מה שמתבקש כדי להביא לידי עידוד הכשרה של מורים למדעים, כולל הסבה אבל לא רק הסבה וכמובן שזה יתבטא גם במרכז למשל. מכללת ליפשיץ החליטה לא להשתמש במעבדות שלה בלבד אלא גם במעבדות של האוניברסיטה העברית, תמורת כסף שאנחנו משלמים לה. יכול להיות שזה יכול להיות פתרון בשלב הראשון אבל זה לא יכול להיות פתרון באופן קבוע כי חייבים גם לשפץ ולשכלל את המעבדות בתוך המכללות להוראה. אין לי פתרון אחר כרגע פרט לעובדה שאנחנו כולנו, רמא"ה מוכנה, ואני אעלה את זה בפניהם, אבל כפי שאני מכיר היא מוכנה לחבור להצעה שתבוא מטעם משרד החינוך ומשרד המדע ביחד, ולעזור בכל מה שאפשר ליישום הדברים אבל, אי אפשר להחיל את זה רק על מכללות הוראה אלא כיעד לאומי. אגב, גם לגבי הפריפרייה לא יכול להיות שזה ייגמר בגדרה או כמו שכרגע שמעתי, ראשון לציון, רחובות, האם יש משהו דרומה מזה? לא. שם זה נעצר, אפילו בבאר שבע אין מרכז.

אני מודה לך.

בוקר טוב. אני לא אדבר על הפעילות של משרד המדע אבל ישנו פן, ישנה תכנית של מדע וקהילה שאנחנו מפעילים במשרד. אני אזכיר שלש תכניות עיקריות, אנחנו נכנסים לכל הנושא הזה של קדם עתידים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנחנו יודעים שמספר מקבלי תארים, נשים, לתואר ראשון, שני ושלישי מגיע ל 57% כאשר מספר הבנים הוא 43%. אבל, כשאנחנו מסתכלים על המקצועות אז מקצועות ההנדסה והמדעים המדוייקים אז אנחנו מדברים על 25%-30% ולכן אנחנו נכנסים לתכנית הזו של קידום הנדסה, קידום תלמידות שמתקבלות ללמוד הנדסה ומדעים מדוייקים וללוות אותן מכיתה ט' עד יב'. אנחנו מתחילים עם חמש מאות תלמידות כל שנה. אני מדבר על הפריפרייה, אני לא מדבר על המרכז. לא הוזכרה, דרך אגב, אף מילה בענין המיעוטים, שום נתונים לא דוברו, דובר רק על המרכז.

מרכז מיעוטים יש לנו - - -

שאלה, אתם מדברים על המרכז בתל אביב - -

היא מדברת על יפו.

יפו, בסדר אבל אני לא מדבר על הפריפרייה החברתית אלא על הפריפרייה הגיאוגרפית ושם אנחנו נכנסים לשלושים ישובים כל שנה, היקף התכנית הוא 8 מליון שקל בתור התחלה, ב-steady state נגיע ל 2,000 תלמידות וזה במסגרת "עתידים".

האם אתם עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך?

בוודאי זה מתואם עם המנכ"לית של משרד החינוך.

500 הן טיפה בים, צריך לדבר על 5,000.

אנחנו מתחילים עם משהו.

זו התחלה מצויינת.

התכנית של משרד החינוך עם "עתידים" היא 20 מליון שקל. אנחנו מתחילים עם 8 מליון. תכנית אחרת שאנחנו מפעילים היא תכנית של חונכות והיינו רוצים להרחיב אותה, אנחנו נותנים מלגות לסטודנטים למדעים באוניברסיטאות שיחנכו "אחד על אחד" תלמידי תיכון. זה מן פר"ח אבל זה לא פר"ח, אלה שיעורים פרטיים לתלמידים שלומדים מדעים, תלמידי תיכון בכיתות ט' עד י"ב.

רשמתי לעצמי פר"ח לסטודנטים אבל ברמה אחרת כלומר, כמו שפר"ח משלם את שכר הלימוד של הסטודנט בתנאי שהוא חונך איקס שעות בשבוע את התלמיד אז למה לא לקחת, לפי אותו 'פטנט' של הדוקטורנטים, לקחת דוקטוראנטים שנשלם את שכר הלימוד - - -

גם את זה אנחנו עושים.

שנשלם את שכר הלימוד שלהם והם ילמדו כיתה, לא רק חונכות - - -

או.קיי. אז לא רק זה.

אין שכר לימוד ללמוד לדוקטוראנט.

או.קיי. אז אני יורדת לתואר שני. האם תואר שני מספיק?

במדעים כמעט ואין שכר לימוד למסלול.

האם גם שם אין שכר לימוד?

רק באוניברסיטאות.

אז בי.איי. לא מספיק טוב ללמד. בעלי תואר m.a. – האם זה מספיק טוב כדי שייכנסו לבתי ספר ללמד בגלל המחסור במורים? אתם מעדיפים דוקטורנטים!? אז איך אפשר לעודד? האם עם מילגת קיום? כלומר, לתת לו את אותן הטבות אבל לתת לו למשל, מילואים, וזה טוב לצה"ל אז מכסת ימי מילואים בשנה, למשך תקופה מסומנת, למשל.

אני חושב שיש פה בעיה. רק אגיד. אני לא חושב שמורה יכול להיות מורה לשעתיים בשבוע. מורה זה מקצוע, מורה זה מקצוע שבו הוא משקיע את כל חייו לדבר הזה. כאן רוצים לקחת סטודנטים ולהפוך אותם למורים - אנחנו ניסינו את זה במכון ויצמן, ביקשתי מסטודנטים מי מוכן ללמד בבתי ספר והיתה היענות אדירה. אגב, במכון ויצמן האסור לסטודנטים לעבוד כי אנחנו נותנים מילגה ואמרתי: לזה אני מוכן. תלכו, אתן לכם חופש, תלכו, היתה היענות אדירה, הלכו, התיאום עם בית הספר הוא מאד קשה, סטודנט נכנס לבית הספר לשעתיים או לארבע שעות כדי ללמד פיזיקה, הוא לא מתחבר עם המחנכת, עם התלמידים, בסופו של דבר זה לא עובד.

אם הוא יעשה את זה בכיתות הנמוכות יותר, רק כדי לאתגר וליצור ענין, האם אתה יודע מה מורה צעיר בבית הספר עושה לתלמידים?

אני רואה את זה הפוך. אני חושב שאין בעיה למשוך סטודנטים שסיימו דוקטוראט להיות מורים.

נחזור לזה.

מאחר והוזכר הנושא של דוקטוראנטים, אנחנו מעניקים מלגות לדוקטוראנטים ומלגות יוקרתיות, אנחנו מדברים על סדר גודל של 250,000 שקל לדוקטוראנט, 200,000 שקל לפוסט דוקטוראנט ואנחנו מבקשים, הדרישה היא שהם יתנו 100 שעות התנדבות במסגרת המילגה הזו. אם היה אפשר - - -

של חונכות?

זה לא חונכות "אחד על אחד" אלא מדובר פה בקבוצות, כי מדובר פה בדוקטוראנט שהוא לא - - -

סוג של תיגבור?

נכון ואם היו לדוגמה מרחיבים את הפעילות הזאת של כל מקבלי המלגות – וכל הדוקטוראנטים מקבלים מלגות באוניברסיטאות, אז יכלו לתת את שעות ההתנדבות האלו ויכולנו להצליח במידה מסויימת.

התכנית השלישית נוגעת לנושא של מרכז בלמונטה בירושלים. אנחנו, בשיתוף פעולה עם מרכז בלה מונטה, ניסינו להעתיק את המודל או את חלקו לאיזור המיעוטים. אנחנו הקמנו במכללת אל-קאסמי בבקעה אל גרבייה, הקמנו מרכז בלה מונטה, פועל כבר שנתיים ואנחנו מקווים שהוא יורחב ואולי נקים מרכז כזה גם בגליל.

תודה. אופיר, תסביר מה זה מרכז בְּלמוֹנְטֶה.

כן, מרכז בלמונטה חולק את אותם יעדים בדיוק כמו המרכז לחינוך מדעי שדיברנו עליו. יחד עם זאת יש לנו ראיה קצת שונה בשאלה איך אנחנו משיגים את אותם יעדים. יש מספר דברים שבקצרה אומַר. קודם כל מרכז בלמונטה הוא של האוניברסיטה העברית, הוא יושב בתוך האוניברסיטה העברית והוא יחידה של האוניברסיטה העברית והמעבדות שיש במרכז הזה הן מעבדות מתקדמות למדעים, והן מעבדות א8ניברסיטאיות לכל דבר. הצוות של המרכז הוא צוות אקדמי של האוניברסיטה ומעבר לחינוך למדעים שהוא נותן לתלמידי תיכון יש בו שני מאפיינים שאני חושב שהם מאד קריטיים גם לדיון שאנחנו מקיימים פה. האחד הוא שאנחנו משתדלים לא לייתר את בית הספר, כלומר, בתי הספר מקיימים את מגמות המדעים ואנחנו נותנים להם את ההשלמה על מנת לקיים אותם ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו אומרים לבתי הספר: תעשו כל מה שאתם יכולים לעשות ואת כל מה שאתם לא יכולים תעשו אצלנו במעבדות המתקדמות.

והמורים שלכם עובדים בשיתוף פעולה עם המורים של בית הספר?

בוודאי, המורה הוא הציר המרכזי. מבחינתנו הוא המדריך הראשי של פעילות כשהם באים לעשות פעילות מעבדה של ארבע שעות, המורה מכין את התלמידים לפני כן, הוא עובר השתלמות על מנת שהוא ידע מה הוא הולך לעבור שם, הוא הציר המרכזי והדוקטוראנטים והמסטרנטים של האוניברסיטה הם בעצם מסייעים בידו כדי לקיים את הפעילות הזו אבל זה לא במקום הפעילות הבית ספרית.

למה אי אפשר להעתיק את הקונספט הזה למקומות אחרים?

אבי סיפר שהעתקנו את זה לבקעה אל גרבייה שנותן את זה לכל אזור המשולש.

בבקעה אל גרבייה אין לך אוניברסיטה או מכללה.

יש שם מרכז.

אה! להם יש מעבדות שלהם והם משלמים.

ולא רק זה, הקמנו שם מעבדות יעוץ מיוחד.

אני מדברת על המועצה, יש אוניברסיטאות, יש טכניון עם מעבדות, אז למה לא לקחת - - -

המודל הזה קיים בבקעה אל גרבייה אבל הוא גם קיים במספר מקומות באירופה והועתק מן המודל של האוניברסיטה העברית.
דבר אחד חשוב נוסף הוא הנושא של המורים. בלי להתכוון, אנחנו משמשים גם מרכז להכשרת מורים ואסביר למה אני מתכוון. אחד, המורים של המערכת מוצאים במקום הזה לתת את הדבר שאין אפשרות לתת בבית הספר, אבל, לא רק זה, נדמה לי שבשנה שעברה הצטרפו למעגל ארבעה עשר מורים חדשים ותקנו אותי אם אני טועה, ארבעה עשר מורים חדשים לכימיה, אני מניח שפרש מן המאגר מספר גדול יותר של מורים. מורים לכימיה חדשים שהצטרפו למעגל, הם מאסטרנטים דוקטוראנטים שסיימו את הלימודים שלהם באוניברסיטה העברית. הם עברו חניכה של שלש ארבע או חמש שנים כמדריכים אצלנו בשלב המחקר שהם מקיימים באוניברסיטה, הם נחשפים כבר לעבודה עם תלמידים, זה לא חדש להם וזה "תופס" אותם, הם מחליטים שהם רוצים להיות מורים. הם נכנסים למערכת לאחר שהם מסיימים את הלימודים שלהם באוניברסיטה, ולפעמים עוד לפני שהם מסיימים את הלימודים שלהם באוניברסיטה, כמורים לכל דבר. זה מאד חשוב ואני חושב שהנקודה היא חשובה כי מורה הוא מקצוע וצריך כבוד כלפי המקצוע הזה, לא כל כימאי דגול הוא גם מורה דגול, חייבים לשלב את הדברים האלה ואני חושב שמה שאנחנו מקיימים פה במסגרת באוניברסיטה הוא לתת לדוקטוראנטים הטובים ביותר הזדמנות לחוות את ההוראה, להתנסות בה בצורה לא פורמאלית, ולקבל את ההחלטה העתידית אם לבוא ולהיות מרים בעתיד.

אני רוצה רק להגיד לך שאנחנו משתפים פעולה אתכם, אתה יודע את זה!?

מכללת ליפשיץ עושה את המעבדות שלה אצלנו.

כבוד יושבת הראש, מכללת ליפשיץ משתפת פעולה – וזה המודל שהתכוונתי אליו, עם בלה מונטה - - -

זה לא מייתר את המורים ולא את המכללה.

בוודאי שלא. והנה כאן אפשרות לפתור בעיה של מעבדות על ידי שיתוף פעולה כאשר משרד החינוך, המדען הראשי וכיוצ"ב יעזרו לנו לסבסד.

אני רוצה דבר אחרון, הנושא של חטיבות הביניים שעופר העלה קודם, הוא קריטי, כי מבחינתנו זו עתודה של תלמידים שיבחרו במגמות המדעיות. אחת הבעיות של בתי הספר היא שאין מורים למדעים בחטיבות הביניים ואנחנו רואים שבאותם בתי הספר שיש בהם גם חטיבת ביניים וגם תיכון, המורים למדעים, בתיכון, שהם מקיימים את הלימודים בחטיבת הביניים והם מורים מנוסים וטובים למדעים, זה עושה את ההבדל אחר כך במספר התלמידים שיבחרו.

להזכיר שבעיר ירושלים הנושא של לימודי הפיזיקה מאד מדאיג אותנו.

נכון, גם אותנו. זה זן נכחד לצערי.

זה מעניין, כי יש פה מרכז בלמונטה ויש פה מכללת ליפשיץ ובכל זאת, אנחנו ננסה להבין. אני אשמח לשמוע עוד. נציגי תכנית "נחשון".

אפתח בשניה אחת, אנחנו מציגים תכנית שהיא חונכות וירטואלית להכנת בגרות במתמטיקה ובמדעים בפריפרייה, עם דגש על הפריפרייה, זה החל כפרוייקט לפני תשע שנים ולפני שלש שנים משרד החינוך נכנס כשותף למימון של ההפעלה עם יפה פס מנהלת האגף במינהל הפדגוגי, השיתוף עם משרד החינוך הוא מוצלח. אני חושב, כבוד יושבת הראש שזו דוגמה מצויינת ל pilot to policy, תכנית שהתחילה כפרוייקט עם מאתיים תלמידים והיום מגיעה כבר לשלושת אלפים וחמש מאות.

אני מנהלת את תכנית “נחשון” מאז הקמתה, המטרה שלנו היא קידום הישגים של תלמידים בפריפריה לקראת בגרות במתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה. כל התלמידים שלנו הם תלמידי כיתה י' שבחרו ללמוד מתמטיקה ברמת ארבע או חמש יחידות, או כימיה, פיזיקה וביולוגיה ברמה של חמש יחידות, באמצעות חונכות וירטואלית מרחוק, אנחנו דואגים שכל תלמיד שבחר יצליח בסופו של דבר לסיים חמש יחידות באמצעות חניכה של חונכים.

אני רוצה לומר מילה על חונכים, כל החונכים שלנו, יש לנו כשבע מאות וחמישים חונכים, כולם סטודנטים שנה שניה ומעלה באוניברסיטאות כולל דוקטורנטים כמו מן הפקולטה ברחובות שתומכים בתלמידים בשעות אחרי הצהרים והערב. כל זה בטכנולוגיה סינכרונית.

אנחנו עובדים במיגזר היהודי ובמיגזר דובר השפה הערבית כשלכל שני תלמידים יש חונך.

אחת, להגדיל את מספר הניגשים לבחינות הבגרות במקצועות האלה, שתיים, שכל תלמיד יגיע אל הציון הגבוה ביותר אליו הוא יכול להגיע, שלש, לטפל במוטיבציה שלהם. דיברתם פה על כמה תלמידים אומרים: זה קצת קשה לי, קיבלתי 65 והמורה לחמש יחידות אומר לו: לך, לך לארבע יחידות אבל החונך אומר לו: לא, יש לך חשיבה, אני רואה איך אתה עובד, אני אדבר עם המורה בכיתה, אני ארים טלפון ואנחנו נדאג שאתה תישאר בחמש יחידות לימוד. ויש לנו מאות מקרים כאלה, של תלמידים, בזכות טלפון של חונך מן הטכניון, הוא הרים טלפון למורה ואמר לו: תראה, אני עובד אתו 'אחד על אחד', שווה להשאיר אותו בכיתה של חמש יחידות לימוד, יחד אתך אנחנו נשפר את ההישגים שלו והוא הצליח בסוף בבחינת הבגרות במתמטיקה.
אתה דיברת על מודל לחיקוי, כל סטודנט שיושב בטכניון אומר: שמע, שווה להתאמץ ודרך אגב, לא הזכרתי אבל חלק מן החונכים שלנו, הם סטודנטים מ"עתידים", סטודנט מ"עתידים" שהוא שנה שניה באוניברסיטה ובא מבית שאן תומך בילד מדימונה ואומר לו: שווה להתאמץ, תראה איפה אני נמצא, מכאן אני אוציא אותך, תוכל אחר כך להגיע לצבא ולעסוק במקצועות חשובים" וזו נקודה מאד חשובה. יש לנו מאה וחמישים סטודנטים, מתוך השבע מאות וחמישים, שהם סטודנטים מפרוייקט "עתידים". חשוב שתדעו שיש לנו תלמידים בתיכון שהיו תלמידים בפרוייקט “נחשון” והיום הם חונכים שלנו והם סטודנטים ב"עתידים". אנחנו התחלנו לפני תשע שנים במימון קרן "יד הנדיב" עם קבוצה קטנה של מאתיים תלמידים, צמחנו, את תשס"ט סיימנו עם 720 תלמידים במתמטיקה ופיזיקה, לפני שלש שנים משרד החינוך החליט לממן את הפרוייקט, היום יש לנו 3,700 תלמידים ודרך אגב כולם פעילים מחמש עד אחת עשרה בלילה בשעות אחר הצהרים.

לכל תלמיד יש חונך, כל חונך חונך שני תלמידים ששייכים לאותו מורה בוקר בכיתה ונבנים על ידי המורה כקבוצה, כמה שיותר הומוגנית. זאת אומרת, החונך מקבל שניים, שני תלמידי פיזיקה בירוחם שהם פחות או יותר ברמה דומה, הוא נפגש אתם לפחות פעם בשבוע למפגש סינכרוני שתיכף אראה לכם דוגמה שלו, - - -

וירטואלי?

וירטואלי.

האם יש מפגש פנים אל פנים?

קודם כל, לפני יש מפגש וירטואלי ותיכף אראה דוגמה, יש מפגש שבו התלמיד והחונך מדברים שומעים וכותבים. אני רוצה לומר משהו, גם מתוך היותי מורה במערכת החינוך: במתמטיקה פיזיקה וכימיה כל עוד התלמיד לא יפתור לעולם הוא לא יידע. המורה עומדת ליד הלוח ואומר לו: בוא, ופותרת את הבעיה, באה הטכנולוגיה הסינכרונית, אם התלמיד לא יהיה פעיל התלמיד הולך לפייסבוק. כאן העבודה היא של התלמיד ומישהו בוגר מלווה את דרך העבודה שלו.
חבר'ה, מורים הכי טובים הם מתאים אבל לחדור למחברתו של התלמיד ולראות איפה התלמיד טועה ושלא ימשוך חודש ימים עד שיעשה בוחן או מבחן ואראה פירוט שלו וחלק מן התלמידים בכלל לא מסתכלים על המבחן הם רק אומרים: היי, קיבלתי 85 בחמש יחידות זה מצוין, אני לא יודע מה הטעות שלי, חלק מן החוזק שלנו הוא בעצם לעקוב שבוע אחר שבוע אחרי שבוע אחרי הבעיות של התלמידים במקצועות מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, מקצועות שנדרשת בהם הרבה עבודה של התלמיד בבית.
החונכים והתלמידים נפגשים בסוף השנה, יומיים לפני בחינת הבגרות במפגש פנים אל פנים לראות מי החונך ומי התלמיד, אלה מפגשים מאד מרגשים. כל העבודה היא וירטואלית, מרחוק, זה היתרון, שאפשר להביא סטודנט מן הטכניון לדרום ולהביא סטודנט מן הטכניון לדימונה או לירוחם בלי להסיע אותו.
המינימום הוא שעתיים בשבוע, תלמיד ממתחייב להיכנס, אם הוא לא נכנס אנחנו מתקשרים, שואלים, מפעילים את בית הספר, נמצאים בקשר יומיומי עם מערכת החינוך. אנחנו לא מחליפים את המורה בבוקר בכיתה אלא עושים המשך למה שקרה בבוקר בכיתה, בחיזוק.

לגבי בנים ובנות, קודם כל מתוך 3,700 תלמידים שני שליש הם בנות, רק שליש הם בנים. לא מעט בנות בוחרות קבוצות הומוגניות של בנות, הן לא רוצות להיות עם בנים ואנחנו מאפשרים את זה. לא פעם רוב הקבוצות הן בנות לחוד ובנים לחוד.
יש לנו 7% נשירה בשנה, זאת אומרת כל שנה מאז שהפרויקט צמח ל 3,700 תלמידים יש לנו 7% נשירה. דרך אגב, כשאנחנו שואלים את התלמידים, העברנו שאלון משוב לכל התלמידים, תוך שבועיים המימצאים, יש לנו דוח על כל 3,000 תלמידים וכששאלנו את הפורשים למה הם פרשו הייתי בטוחה שהם יגידו, החונך לא היה טוב אבל התשובה של התלמידים היתה כי זה היה מאד מאד קשה, לעבוד, לפתור תרגילים, ואז אמרו: סליחה, אני רוצה לבוא לכיתה, להיות שומע, קצת פחות לעבוד אבל אנחנו דרשנו מהם עבודה. זה לא היה בגלל החונך.

הסתכלו על המימצאים של תשע"א, שמתי פה שלושה מימצאים. בימים אלה הנתונים שלנו ברמא"ה. האחד, שאלנו את התלמידים האם הם שיפרו את ההישגים, חבר'ה שבועיים לפני בחינת בגרות, שאלון לכל התלמידים 86% מן התלמידים אמרו שהם שיפרו את ההישגים. זה אומר למה הם נשארו בתכנית כי בסופו של דבר אחד, הוא יודע יותר טוב את החומר, שתים, הוא מקבל במקום 65 הוא מקבל 80, במקום לרדת לארבע יחידות הוא נשאר בתוך החמש יחידות.

96% מן התלמידים אמרו שהחונך הראה אכפתיות וכל מי שבא מחינוך יודע שכשמדברים על מורה אז מורה שמגלה איכפתיות ושואל את הילד בבוקר מה שלומך ואיך פתרת את התרגילים ומתחבר אליו באופן אישי הוא יצליח הביא את התלמידים להישגים יותר גבוהים וזה מאד בולט אצלנו, גילוי האכפתיות. החונכים שולחים להם מסרונים אחרי מבחן, איך היה? מה היה לך קשה? הם עובדים על כל מבחן ומבחן שניתן בתוך בתי הספר ואנחנו מעבירים את המבחנים האלה לחונכים, כל חונך מקבל את המבחן שהילד נבחן בו.

בערך בשנה, ראיתם מן הנתון הקודם, 80,000 שעות מעבירים לתלמידים במדינה. נכון להיום יש לנו כבר 60,000 שעות שהועברו לתלמידים במדינה עד היום.

יש תלמיד – ועופר ראה את זה לפני שבוע, שנכון לבחינת פברואר כבר קיבל ב"נחשון" 180 שעות, תחשבו על 100 שעות כפול 100 שקל, בפריפרייה, שלא תמיד יש לו מורה, והעזרה, כמה כסף ההורים שלו חוסכים, כסף שאין להם.

אתם רואים כאן שכל מה שקורה ברשת מתועד, כל מפגש וירטואלי של חונך ותלמיד, כל מפגש כזה נשמר. אני אמרתי לעופר לפני מספר ימים, שאלנו את התלמידים כמה מהם חוזרים למפגש הזה, תחשבו שעכשיו מנסים לפתור תרגיל במתמטיקה ומחר בבוקר הוא מנסה לעשות שיעורי בית ולא מצליח לפתור תרגיל, הוא נזכר, הוא יודע ששם הסבירו לו, הוא לוחץ על כפתור ורואה את ההקלטה. חבר'ה, יתרון של הטכנולוגיה.

שאלנו את התלמידים בשנה שעברה, מתוך 3,000 30% מן התלמידים דיווחו שהם משתמשים בהקלטות שלנו, זאת אומרת שהמפגש בין החונך לתלמיד היה לו כל כך משמעותי שהוא נכנס לשם שוב וראה איך החונך הסביר לו.

מה מעניין תלמידים? לא כל אחד מבין אחרי פעם אחת. אין מה לעשות יש תלמידים שצריכים להקשיב שלש פעמים עד שנכנס להם לראש וזכותם לשבת בחמש יחידות. יש תלמידים שמקשיבים ויודעים ויש תלמידים שעד שהם לא עובדים ועובדים הם לא מצליחים וזה החוזק שלנו, להפעיל תלמיד לעבודה.

בלחיצת כפתור –וכל מי שירצה יוכל לראות מאוחר יותר, אנחנו יודעים כל יום באילו שעות הם פעלו, כמה זמן, מה הם עשו בשיעור, אנחנו מקשיבים להקלטות כל יום ועוקבים אחרי התלמידים כדי להכשיר יותר טוב את התוכנית.
כל חונך ב”נחשון” עובר מבחן עיון, תתפלאו שסטודנטים מן הטכניון לפעמים לא מצליחים לעבור מבחן ברמת חמש יחידות פיזיקה. אנחנו אומרים להם: לכו הביתה, אנחנו לוקחים רק את הטובים ביותר ואנחנו אומרים, וזה מאד מאד מביך להגיד לסטודנט שנה שלישית בטכניון: לך הביתה, לא הצלחת לעבור את המבחן.
שתיים, כל חונך בא ויושב שמונה שעות פנים אל פנים ואנחנו עובדים עליו במתודיקה. כל חונך עובר הכשרה ברשת. חבר'ה, לא כל סטודנט לתואר שני או שלישי שנותן קורס פנים אל פנים באוניברסיטה יודע לחנוך דרך הרשת, זו מיומנות אחרת ואנחנו מכשירים אותו, רק אחרי שאנחנו יודעים שהוא עבר את המבחנים, עבר את ההכשרה, עבר הכשרה ברשת, יודע מה זה ללמד ברשת, רק אז אנחנו מצרפים אותו לתלמיד ויש לנו שביעות רצון מאד מאד גבוהה מאיכות החונכים שבסופו של דבר אנחנו מאתרים וחונך טוב עושה 90% מן העבודה.

אנחנו מספקים להם חומרים והחומרים האלה פתוחים לקהל הרחב, כל מי שעובד במכללות למורים, כל תכנית הלימודים היום במצגות עם סימולציות והאתר פתוח לתלמידים. דיברת על מורים בכימיה, אם תשאל היום כמעט כל מורה לכימיה מכיר את החומרים שלנו ומשתמש בחומרים שלנו ברמת הכיתה כדי שההוראה תהיה יותר טובה. כל מורה מתחיל חייב שיהיה לו מערך שיעור מסודר ומשתמשים בחומרים שלנו בכימיה ובביולוגיה, ופיזיקה, גם עופר ראה את הסימולציות שפיתחנו, יעודיות לפתרון שאלות בפיזיקה.

יש לנו 560 מתוך 3,700 דוברי השפה הערבית. אנחנו בכל המיגזרים גם בצפון וגם בדרום - - -

איך מגיעים אליכם?

כששאלת למה אמרתי שלומדים ביחד, ובכן, אני עוברת במיגזר הערבי בכיתות, הכיתות הן בנים ובנות ביחד, גם בבדואי, גם בנוצרי, מגיעים אלינו, אנחנו, לשמחתי הרבה אצלנו עומדים בתור היום. מחכים לנו בתור. הצלחה אדירה. צריך לפנות אלינו בספטמבר. אנחנו עשינו כנסים במחוזות השונים במערכת החינוך, בשיתוף פעולה עם יפה פס, לכנס הזה - - -

האם המנהלים מכירים את זה?

מנהל יחד עם רכזי מקצועות בא, שמע אותי מדברת שעה וחצי, בא, נותן הפרוייקט אבל מה נדרש מבית הספר בבית הספר יש לנו רכז, וברמת הטלפון הוא יודע מה מדובר עם התלמידים. מנהל בית הספר אמר שהוא רצה ואנחנו הגענו לתוך בית הספר, מישהו מן הצוות שלי, להציג את הפרוייקט בפני התלמידים, תלמיד בחר להשתתף - - -

האם הוא משלם?

רק רגע, את שואלת איך הגענו לכמות כזו של תלמידים, היום, בבתי ספר, שמנהל בית ספר היה לו אומץ, ביום ההורים בתחילת השנה, כשהוא עושה ימי הורים להורים, לספר על תכנית “נחשון” ולתת עלון פרסומי של תכנית “נחשון” כי לא תמיד המידע מגיע להורים.

למה צריך אומץ?

לא הייתי מנהלת אלא מורה. אם זה לא 'תכנית' אז היא לא טובה, עכשיו מנהל בית הספר מעביר את הטלפונים. בעיניי זה אומץ והיום יש הרבה מאד מנהלים שעושים ויש לנו כבר כמות גדולה של תלמידים מתוך בית הספר. תלמיד משלם 200 שקל דמי רצינות לשנה. אין תלמיד שאין לו ולא יהיה ב”נחשון”. יש בכל בית ספר שניים או שלושה תלמידים שלא משלמים כי אין להם אפשרות.

עובדים עם "נוער נעלה" למשל, גובים מהם חמישים שקל ומחזיקים להם בסוף השנה חמישים שקל אם הם רציניים. המודל הזה של נעלה, למשל, מבחן בסוף כיתה י"א, בכלל בקושי יודע עברית, אז החונך שלו הוא רוסי ממכון ויצמן שיכול ללמד ברוסית ולאט לאט מלמד אותו בעברית ומסיים כך את השנה.
כל החמרים שלנו תורגמו לערבית. לצערי כימיה וביולוגיה נלמדים בערבית במדינה. פיזיקה ומתמטיקה בעברית. בכימיה וביולוגיה נבחנים בערבית, כל החומרים שלנו תורגמו לערבית.

שאלתי האם משרד החינוך מממן?

משרד החינוך ממן, האגף לחינוך על יסודי מממן את פרוייקט “נחשון”. את ההפעלה של פרוייקט “נחשון”, פיתוח החומרים נעשה מתקציבי מט"ח, תלמיד משלם 200 שקל דמי רצינות.
כל חונך מקבל מרכז משאבים שאנחנו פיתחנו, כמצגות וסימולציות, הוא מקבל את ספר הלימוד של התלמיד, והיו תלמידים שזה לא מענין אותם מה איש מט"ח פיתח, מעניין אותו תרגיל 10 בעמוד 100 כי זה מה שהוא לא מבין ולכן לחונך יש את הספר הלימוד. שניים, לחונך יש טאבלט שבעזרתו - - -

עלינו לסיים באחת עשרה ועלי לשמוע עוד.

רק משפט אחד, משרד חינוך איפשר לעלות מ 700 ל 3,700, זו שנה שלישית וזה דרמטי. יש לנו סרטון קצר של שתי דקות וחצי.

הקרנת סרטון

תודה רבה.

שלום, אף אחד פה לא שאל איפה התעשייה בכל הסיפור הזה. נכון, אנחנו מחפשים אנשים שיודעי לשאול שאלות, שיצירתיים ושיש להם, כמובן, את הבסיס בתחומי המדעים. המנכ"לית שלנו גם כימאית וגם מורה לשעבר ואנחנו עוסקים הרבה בשאלה: איך אנחנו כתעשיה, יכולים באמצעות האנשים שלנו ובאמצעות תכניות שאנחנו שותפים להם, לסייע בכל המהלכים האלה.

התחלנו לאחרונה, בשותפות עם עופר ואנשיו ממשרד החינוך, עם מוזיאון המדע בירושלים ושותפים נוספים במהלך משלים לתכנית הפורמאלית, במהלך של הבניית תשתית של ירידי מדע, החל מרמת בית ספר אפילו עם תלמידים כבר בכיתה ו' וגם בחטיבת הביניים, ברמת בית ספר, ברמת עיר וברמה איזורית. כמובן אחר כך ברמה של תחרות לאומית .תלמידים שישאלו שאלות, כי בעצם להיעשות מדען זה לא רק ללמוד ולהשיג ציוני בגרויות שנדונו כאן אלא לשאול שאלה מעניינת ולבנות מודל. ילד בכיתה ו' יכול למדוד מי גשם בחצר הבית שלו, לא צריך בשביל זה ציוד או משהו יותר מדי בעל השקעה. אבל, אנחנו חושבים שמדע צריך כמו שאומרים to celebrate it, זה מהלך שגם משתף את ההורים ואת הצבור, את הקהילה ואת העיר - - -

חגית, האם יש לכם תחרות שאתם מכריזים עליה?

לא, יש לנו תחרות שנקראת מדענים צעירים והיא תחרות ארצית יחד עם מוזיאון המדע בירושלים ועם משרד החינוך. לשם מגיעים רק ילדים מצטיינים שהם כבר בתיכון. כדי לגרום לילדים הצעירים יותר לרצות לבחור במדע ולעשות גם פרוייקט בשלב יותר מאוחר, אנחנו צריכים לעודד כבר עכשיו, כשהם רק בכיתה ו' בבית ספר או בכיתה ח' או ט', לעשות משהו בקטן, אבל, כשילד כזה משתתף ביריד בית ספרי או אזורי ואחר כך אנחנו שולחים אותו לתחרות ארצית וזה גם לתחרויות בחו"ל והם רואים את כל היופי הזה מסביב, כשהם יצטרכו לבחור מגמה הם ידעו כבר מהו מדע, הם יחזקו את העולם הזה ויבואו מן הכיוון, כמו שאמרנו ה'מדליק', ה'קולי', הנחמד, האטרקטיבי. זה משהו שהוא בעצם השלמה.

אני רוצה לבקש אם יש פה נציגים של תעשיות נוספות שיחברו אלינו למהלכים האלה.

תודה רבה.

אני רוצה להזכיר כמה דברים ולהתחבר לדברים שנאמרו בהתחלה על ידי פרופ' זייפמן. המודל שאתה הצגת הוא המודל שאני גדלתי בו, ולפי המבטא שלי אתם מבינים איפה, בבית ספר הנפוליאוני יש הפרדה של בנים ובנות ולא מסיבות דתיות אלא משום שזה היה בצרפת דאז. המודל הזה כן הוכיח את עצמו והמחקרים שמקיימים היום בעולם, ה gender studies זה משהו מאד מאד 'טרנדי' ובכל העולם כולו זה כן מראה שההפרדה בין שבנים לבנות נותנת את אותותיה. עשינו את זה במוסד שלנו, בנים ובנות לומדים בקמפוס - - -

דר' בן גיא - תקשיבי טוב גם לקצב.

אנחנו מלמדים בנים ובנות בקמפוסים נפרדים ועם זאת, תוכן הלימודים, הסילבוסים זהים לחלוטין אצל בנים ואצל בנות עד לרמה של המטלות השבועיות. המחקר שלנו הראה שבמצב כזה – וחבל שאין עיתונאים כי הם היו אוהבים את זה, שהתוצאות של הבנות טובות יותר.

גם אנחנו אוהבים את זה.

זה עד כדי כך שאני משקיע המון משאבים, כולל משאבים כספיים, במתן אפשרות לְבּנות להגיע למקצועות שבדרך כלל בנות – ובמיוחד בנות דתיות לא מגיעות אליהם, ולכן, ה'בייבי' שלי הוא המגמה לפיזיקה לבנות. מדובר במחזור שהוא בדרך כלל קטן, כי באולפנות ובמוסדות הדתיים אין הרבה פיזיקה, למרות זאת, מגיעות תלמידות ותלמידות כל כך מוצלחות שאחר כך הן ממשיכות לתואר שני, בדרך כלל באוניברסיטה העברית או באוניברסיטת בן גוריון, כי הפיזיקה שלנו היא מכוונת לפיזיקה שימושית, והן בדרך כלל גורפות הרבה מן הפרסים בהצטיינות.

הצבא התחיל לבוא אלינו למכון טל, כדי לגייס את התלמידות האלו, ושלא יִשַמָע לא נכון, רוב התלמידות שלנו לא שרתו בצבא אלא בשרות לאומי, ואחר כך הן מגוייסות כאזרחיות עובדות צה"ל. כיוון שהן מומחיות באלקטרואופטיקה וכו', הן מעורבות בתכנית הטילים או בתכנית החלל של הצבא והן מוצלחות מאד. הגאווה הנשית שלי.

האם אין כימיה אצלכם?

לצערי הרב מעט מאד כימיה. יש לנו משהו שדווקא רק לבנות – ולא פתחנו אותו לבנים כי הבנים לא רוצים את המקצוע הזה, פתחנו משהו בכימיה חישובית, שהיום עובר גלגולים לכיוון של ביואינפורמטיקה אבל פה צריך להבין את נבכי המל"ג כי האישורים על הדברים שאנחנו ללמד בענין נמצאים במל"ג ו"יום כן יום לא", בכל מקרה זו לא ההפתעה היחידה, אני צריך להפתיע אתכם במשהו אחר. ביחד עם הלימודים לטכנולוגיה התעשייה נמצאת כי אנחנו מכוונים לעוד ועוד מדע יישומי בתעשייה.

יחד עם זה התלמידים שרוצים יכולים ללמוד בשביל תעודת הוראה, אנחנו המוסד האוניברסיטאי היחיד שיש לו היתר לתת תעודת הוראה אוניברסיטאית במדעים. הנה ההפתעה השניה, למרות אישור מל"ג ות"ת מסרבת לממן ולכן פה אנחנו לא יכולים לעשות מה שאתם עושים, לתת תעודת הוראה בחינם ואנחנו חייבים לקבל קצת שכר לימוד עבור הדבר הזה.
בכל אופן, כל שנה, מאות תלמידים ותלמידות שלומדים תעודת הוראה למדעים. זה כולל את הקמפוס החרדי שלנו לנשים, ברמת גן, ואתם יודעים שבדרך כלל הציבור החרדי נוטה ללכת – לפחות נשים – להוראה של גננות או מורות ביסודי אבל פה, במקרה הזה, אנחנו יכולים לשדרג אותן לכיוון אחר. בכל זאת לרוב, אני צריך להודות, לא הולכות להוראה, אלא למקצועות ההכנדה בחברות ההייטק ושם יש לנו הרבה מכל הגוונים של הציבור התורני.
אתה הזכרת את מה שקרה בצרפת, לפני מספר שנים הייתי בצוות של משרד החינוך שכתב דוחות על תכנית הלימודים במתמטיקה במדינות מסויימות בחוץ לארץ. אני כתבתי את הדוח על צרפת, אחד המאפיינים שיש שם הוא שלימודי מתמטיקה בתיכון אינם עומדים בפני עצמם אלא יש חלוקה לפי המגמה העיקרית של התלמידים, מי שלומד מדעים יכוון לפיזיקה-כימיה, ויש לו תכנית לימודים במתמטיקה שמותאמת לדבר הזה. מי שהולך למגמות כלכליות, יחש לו תכנית מתמטיקה לזה, מי שהולך לשפות יש לו התאמה לדבר הזה וזה נותן אותות מצויינים. התלמידים האלה לא פוחדים מן המתמטיקה אלא אדברא, יכולים לאהוב את המתמטיקה משום שהם רואים את התועלת שיש להם במה שהם יהיו חזקים בו. אני כתבתי את זה אז בדוח ואני לא יודע מה נעשה ומה לא נעשה ואני מוכן לחקור בדבר הזה עוד.
נקודה נוספת. הנקודה הזו יכולה להיות משותפת אִתָךְ והיא זו: הטכנולוגיה חייבת להיכנס וחייבת להיכנס מוקדם. רק מה, יש יותר מדי אנשים שחושבים שטכנולוגיה היא חישוב או משתמשים בזה כ black box והתוצאה היא גרועה מאד כי אז מה שקורה זה שאתם יכולים ללכת למקום כלשהו ואתם צריכים לתת, למשל, עשר חולצות לגיהוץ ובחנות הזו גובים ששה שקלים על כל חולצה, אז יוציאו מחשבון כדי לעשות 6 כפול 10 וזו התוצאה של מה שעושים כשלוקחים את זה כ black box. אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר טוב.
אני שותף במחקרים – עם דר' נורית זהבי אצלךָ במחלקה להוראת המדעים, והוצאנו ספר אלקטרוני על הוראה גיאומטריה אנליטית אבל הספר הוא אלקטרוני והשימוש הוא computer algebra system. אם עושים את הדבר הזה בצורה חכמה ונכונה אז אנחנו הופכים את המתמטיקה למקצוע יישומי ולא רק יישומי אלא גם אקספרימנטאלי. מה שמבחינת אלה שאחר כך רוצים ללמוד במקביל למתמטיקה, פיזיקה, כימיה וכו' אלה אותן מיומנויות, שאפשר להשתמש בהן, אנחנו כן יכולים לעשות את הדברים האלה וזה מאד חשוב.
הכל מתחיל באל"ף, בלתת את החשק לתלמידים ולהכשיר מורים שיש להם חשק לעשות את הדבר הזה, ושיש להם את הכלים, גם את הכלים הטכנולוגיים וגם את הידע subject matter על מנת לחבר.
אני חסיד של שילובים של כל הדברים האלה, רב-דיסצפלינריות היא חשובה מאד אבל זה דורש המון מחשבה והמון שינויים בתכנית הלימודים של התיכוניים ואפילו לפני זה, בהכשרת המורים ובכל התפיסה הכוללת של "לאן אנחנו הולכים?"

תודה רבה. אגב, הובלתי מהלך בפסיכומטרי, השינוי בפסיכומטרי לפיו יהיו שני ציונים, פסיכומטריים למי שמתעתד ללמוד מדעים המוניסטיים לבין אלה שהולכים לריאלים, גם המתמטיקה מותאמת בהתאם, הציון הוא שונה, זאת אומרת, בציון המשוקלל הסופי, זה על פי אותו הגיון.
סבב אחרון להערות קצרות.

אני רק רוצה, אני הייתי חברת סגל באוניברסיטה העברית והיום אני יזמית. גם דוקטור לכימיה. אני רק רוצה לציין דבר אחד, בתור הערה שתישאר לנו בראש, לגבי הנתונים שהוא הביא ועל הסתייגות בין בנים בנות - הפרדה. זה נכון, יש תוצאות להפרדה בין בנים לבנות אבל הנקודה האמיתית שצריכה להיות ממול היא מה המטרה, אם המטרה שלנו היא שהבנות יצליחו במגמות ויצאו עם תואר ותעודה אז זו הדרך כי אנחנו רואים ויש נתונים שהן באמת יצליחו אבל אם המטרה שלנו היא יותר רחבה, שיהיו הרבה יותר בנות שישתמשו בתארים האלה במדע וטכנולוגיה בעיתות חשובות יותר ויהיו חלק מחברה של עשייה והשפעה במקומות אחרים אז אנחנו בעצם 'יורים בעצמנו', כי במוקדם או במאוחר הן יצטרכו להתמודד עם חברה שהיא יותר גברית, עם אותן ביקורות - - -

את אומרת שאנחנו דוחים את ההתמודדות.

אנחנו דוחים את זה חד משמעית.

אז אולי נעשה משהו משולב, לומדים בנפרד ואז התחרות היא סמסטריאלית והתחרות סמסטריאלית ובאים במגע - - -

אני חושבת שבשלב ההתחלתי הנושא של המנטורים והחונכות מתחברים מאה אחוז. המנטורים, אנשים שהצליחו איפה שם בתוך כל ההקשר התעשייתי-מדעי-חברתי-אקדמי, מנטורים וחונכות מן השלב הראשוני ביותר כדי לפתוח להן עיניים על שנשים יכולות להיות בסביבה בדיוק באותה צורה ושגם לטעות זה בסדר גמור.

הערה מעניינת, נתייחס אליה, תודה רבה.

קודם כל אוסיף שאינטל מעורבת בעוד פרויקטים ובין השאר חשוב לציין גם תכנית של קידום נערות במזרח ירושלים שזו אוכלוסיה ש"נופלת בין הכסאות" בנושא של מדעים וטכנולוגיה.

אני רוצה להתייחס למאמצים האדירים שמושקעים באחריות של עופר בשנים האחרונות, בקידום שלנו, של הנושא הזה, של החינוך למדעים.

יש תחושה שזו השקעה לטווח הארוך ואת התוצאות נראה בעוד עשר או עשרים שנה אבל, כמו שעופר הזכיר את הנושא של אשדוד והיא דוגמה נהדרת לכך שהשקעה ממוקדת, שהיא גם מגובה בתקציבים מביאה לתוצאות מיידיות, של השנה הבאה ובעוד שנתיים, ותוצאות רואים בשטח במכפלות ולא בתוספות של עוד חמישה או עשרה אחוזים. צריכה להיות מעורבות ופה זה מאד חשוב כי ההצלחה של אשדוד וגם מה שתהילה דיברה עליו, הקשר המוניציפאלי, כי אם הרשויות המוניציפאליות לא תהיינה מעורבות ולא תדחופנה גם והתקציבים לא יגיעו משם, הדברים לא יזוזו.

תודה רבה.

שלום. בהקשר הדיון שנאמר פה על מוסדות אקדמיים תל חי היא יחודית בהקשר של הקשר ההדוק שלה עם מכון מחקר בקרית שמונה והסגל בפקולטה למדעים במכללה, הם חוקרים פעילים במכון, מנחים לדוקטוראט מאוניברסיטאות אחרות, אם זה מכון ויצמן ואם זה האוניברסיטה העברית או הטכניון.
זה נותן לנו מעבדות מחקר ולא מעבדות הוראה רגילות ולפני כארבע שנים הוקם מרכז אקדמי לנוער, לקידום החינוך המדעי.

אדגיש מספר נקודות שהיתה פה התעלמות מהן, כשמדברים על קידום החינוך למדעים בפריפרייה. בניגוד לתל אביב, לירושלים ולחיפה, כשאנחנו מסתכלים צפונה מחיפה ומגיעים עד למטולה אנחנו מוצאים מספר עצום של ישובים שהמרחקים ביניהם הם גדולים זאת אומרת, מודל כמו חמד”ע שיש לי המון הערכה אל המודל הזה ובלה מונטה בירושלים לא יכול להתאים מקום כמו פריפרייה כי שזה לא יעבור את מבחן המציאות.

אסביר את נקודת החוזק. נסעתי ללמוד מודלים ובאמת כולם ראויים ומצאתי את עצמי אחרי שנתיים מעצבת מודל שהוא מותאם לפריפרייה הצפונית. הוא עובד על דגש מצד אחד שהוא העצמה של המורים בבית הספר, אנחנו עובדים על מיגוון של פרויקטים ואחד מהם הוא עבודה עם מורים לפיזיקה, קבוצה של כעשרה מורים לפיזיקה מבתי הספר שאין מה לעשות, הפרופיל שלהם הוא נמוך, לא בכדי התוצאות הן כאלו, אנחנו למעשה עובדים אתם בפורום שהקמנו, של מומחים שמגיעים אחת לשבוע, ובפורום הזה יושבים אנשי אקדמיה, אנחנו מקבלים גם עזרה ותמיכה מצוות של הטכניון שמגיע אלינו, אל תל חי, למרכז האקדמי לנוער, והפורום הזה הוא פורום שמסייע למורים להתפתח ולהתקדם.
יש בתי ספר כמו בקרית שמונה שלא יכול להקים למגמה לפיזיקה אז התלמידות של בית הספר מגיעות אלינו ללמוד חמש יחידות פיזיקה במסגרת הסגל של המכללה אבל, יש גם מודלים שלפיהם אנחנו מגיעים אל בתי הספר, פועלים בתוך בית הספר או באמצעות המורים.
המודל המוצע הוא הרבה יותר גמיש שלוקח קצת מכל הרעיונות היפים שהוצגו פה והחוזק שלו הוא שהוא בא מתוך הפריפרייה לטובת הפריפרייה. מה שאנחנו זקוקים לו, קרו דברים מאד מרשימים בארבע שנים - - -

עוד משפט אחד לסיום.

לגבי לימודי הפיזיקה, אנחנו מודדים כל שנה את מספר תלמידי הפיזיקה באיזור. מתוך עשרה בתי ספר שעובדים אתנו בשנים האחרונות יש עלייה שך פי שלש בשלש השנים האחרונות במספר לומדי הפיזיקה ואפשר לחולל את השינויים, הם חייבים להיות מתוך המקום.
הקושי האמיתי שלנו הוא להבטיח את התמיכה הזו לאורך זמן ופה אשמח לכל עזרה מכל גוף כדי שאנחנו נוכל להבטיח את זה ולחזק את הפריפרייה מתוך הפריפרייה - - -

עופר, האם אתה מכיר את זה?

כן אבל - - -

הוא מכיר את הפרוייקט אבל לצערי אנחנו לא מספיק שותפים.

אתייחס לזה. תודה רבה לך.

רק להוסיף לדבריו של נח, אנחנו כולנו מקבלים את חשבון החשמל כל חודשיים ויש שם דיאגרמת עמודות של צריכת החשמל לאורך החודשים במהלך השנה. ואני לא יודע אם אתם יודעים אבל פחות מ-35% מאזרחי ישראל מסוגלים לקרוא את העקומה הזו.

אני לא מאמינה.

כן, נדמה לי ש-31% לא יודעים. לא יודעים לקרוא. 35% פחות מזה מסוגלים לקרוא את דיאגרמת העמודות של חברת החשמל.

למה אתה נוקב במספר? האם בדקתם את זה?

בדקו את זה, כן.

האם אתה רציני?

אני רציני מאד אבל אני רוצה במשפט אחד, ראי, זה לא מפתיע מכיוון שרק 20% מאזרחי ישראל נחשפים למדעים אז זה לא מפתיע.

אני לא מבינה, כולם נחשפים ברמה מאד בסיסית, לא?

זו הבעיה שהרמה כל כך בסיסית וזה מוביל אותנו אל הנתונים האלה. השאלה במשפט אחד, מה אנחנו עושים מחר בבוקר? ברור לגמרי שבעיירות הדרום - ואני חוזר לאותן שהזכרתי, הבעיה לא נפתרה במהלך חמש או שש השנים האחרונות וגם לא תיפתר בהמשך אם אנחנו נמשיך כ business as ususal. שמענו כאן על תכניות, על חמד”ע, על בלמונטה, על נחשון, שאלו תכניות מחוץ למערכת, וגם עתידים, עתידים היא תכנית מדהימה, אני מכיר אותה ממקור ראשון כיוון שאחת הסטודנטיות, אחת המורות שהפכה את טירת הכרמל לעיר כימיה, מורה אחת, היא עושה אצלי מאסטר במעבדה והיא הכפילה פי שנים ופי שלושה את התלמידים במסגרת עתידים. היא מורה חיילת והיא הפכה את טירת הכרמל עד שזה כבר לא אותו דבר. אדם אחד יכול לעשות את ההבדל.

אני חושב שהצעה סבירה מאד ובהשקעה יחסית לא גדולה, יחסית לתוצאות, יש להקים שני מרכזים נוסח חמד”ע, אחד במיקבץ של הנגב המערבי, אופקים, שדרות, נתיבות והשניה, ירוחם ודימונה, מרחקי הסעה של עד 30 דקות הם בהחלט סבירים, אפשר לצרף גם את מצפה רמון וזו תהיה הדרך לפתור את הבעיה. כמובן שנחשון הוא יוצא מן הכלל אגב, סיגל, פתרת לי את הבעיה, לא הבנתי איך יכול תלמיד בשדרות ללמוד חמש יחידות כימיה ועכשיו הבנתי איך.

הסטודנטים מ"עתידים להוראה", כל סטודנט שלומד הוראה – הוראת כימיה או הוראת פיזיקה, קודם כל שיהיה חונך ב"נחשון", ילמד מה זה ללמד שני ילדים, מה זה להוביל של ילדים, לפני שהוא עומד בכיתה, אני לאט לאט מצליחה, יש לי יותר סטודנטים שלומדים בירושלים מעתידים להוראה, שהיו שלנו, ואנחנו יוצאים לדרך.

תודה רבה.

אני מאד מבקשת לצאת עם מחשבה תחילה, שלא על ידי הגברה של מספר הלומדים על חשבון זה שיורידו את הרמה בבתי הספר במקצועות האלה או שישימו דגש או שיחלקו משאבים למקצועות שצריכים להילמד באוניברסיטה ולא כמקצועות ליבה. וזה בעיניי דבר מאד חשוב. לשים את הדגש על מקצועות הליבה, אל תורידו את הרמה של אותם מקצועות ליבה כדי שיגיעו אל האוניברסיטה עם ידע, וכמובן עם במתמטיקה.
ההערה השניה המאד חשובה בעיני היא שכזה דבר, כמו שעכשיו אודי דיבר עליו, להניח שני דגמים של חמד”ע בשני מקבצים בדרום הוא לא משהו שאפשר להפיל על הרשויות כי זה לא יצמח ועוד בתכנון זה יפול. זה חייב להיות משהו שקשור למשהו מערכתי שמשרד החינוך יקח על עצמו.

תודה רבה. ברשותכם, אנסה לסכם מספר תובנות מן הדיון עם קצת 'שיעורי בית'. ראשית, אני רוצה לציין שה-8 למרץ הוא יום האישה וב-6 למרץ אנחנו נקיים כאן ישיבה מיוחדת שתמוקד בנושא קידום נשים במדע ובאקדמיה, ואני אשמח אם כל מי שהיה כאן ומוצא ענין, יקח חלק מן הדיון, יירשם ונזמין אותו באופן רשמי, נסדיר את כניסתו לכאן.

לגבי מה שדיברנו כאן היום וזה הרבה מאד דברים. קודם כל אני שמחה על השיח הזה כי אולי מישהו הבין ולמד ושמע אחד מן השני, שכולכם אנשי מקצוע מאד מכובדים. אני מברכת על כך ובהחלט מצפה לשיתופי פעולה.
אני פונה בעיקר למשרד החינוך ולמשרד המדע, שכרגע הנציג שלו יצא אבל, בכל זאת, משרד המדע הוא גם מקור בעל ענין שיכול לתקצב ולהיות שותף וישמח להיות שותף. עם כסף שהוא סכומים קטנים מאד ביחס לאלה של משרד החינוך אבל הוא יכול לתת את תרומתו.

אני רוצה לברך את משרד החינוך על המאמץ המרוכז שהוא עושה בראשותו של עופר רימון וזה מורגש. ואני בהחלט אשמח אם אתה תיצור סינרגיה ואיזשהו סינכרון עם שיתופי פעולה בין גורמים שונים שהופיעו כאן היום ואולי גם נוספים, וליצור מספר מודלים שרמא"ה תעקוב אחריהם.
ההערה האחרונה היתה בהחלט במקומה. אני בהחלט בעד קבוצות לימוד הומוגניות לצרכי דיסציפלינה כזו או אחרת אבל במודלים שונים. תנסו הומוגני לגמרי, הפרדה ממשית בין - - -

קודם אני רוצה לבדוק את המצב הקיים, יכול להיות שיש לנו דברים קיימים.

אם אתה מנכה משתנים ולוקח בחינוך ממלכתי דתי, למשל, אז אתה בהחלט יכול למצוא, יש גם בית ספר לנזירות מיגזר הלא יהודי שגם בו יש הפרדה. קח ותנכה משתנים לא רלבנטים אז תוכל להשוות. או אז אם יש לזה תרומה אז זה נהדר.

תנסה מודל שמשלב – בין אם זה נחשון או כל גורם אחר, שיטה של חונכות, וככלל, תנסה לבנות ממה ששמעת אולי שניים שלושה מודלים ולראות מה המודל הכי מקדם. זה לצורך בניית הכיתות או מיצוי פוטנציאל קיים. איך אנחנו נמצה את הפוטנציאל במיטבו?
הדבר הבא הוא המורים. יש לנו בעיית מחסור במורים, יש לנו בעיה של איכות המורים, פשרות שאנחנו עושים עם עצמנו, אני רואה את זה באנגלית ובכל מקצוע שבו אנחנו נמצאים בחסר, יש פשרות. צריך לדעת איפה הקו האדום ואני לא יודעת לקבוע אותו. יכול להיות שהקו האדום הוא היות המורה דוקטורנט או בעל תואר שני או מבחנים שתעשו ותגידו לא מתפשרים על פחות מזה אבל, תראו את הפוטנציאל האקדמי הקיים בשטח כדי לשדרג את איכות המורים. זה יכול להיות חמד”ע, מכללת ליפשיץ, בית הספר הגבוה למדעים, מדע טק, או כל גורם אחר שאתה יכול להיעזר בו בצוות המקצועי שבו ובמעבדות שיש לו, החומרה. ואם אתה יכול בעזרת המורים הקיימים, לשדרג ולשפר את איכותם, הם יכולים לנסוע שעה פעם בשבוע ולהיות מתומרצים על ידי "אופק חדש" או "עוז לתמורה" או כל מיני פטנטים אחרים שקיימים. לשפר את האיכויות שלהם ואולי לרתום למרכזים הללו גם דוקטורנטים בשיטה של תימרוץ כמו מלגות כשמשרד החינוך יסייע.

הדבר הבא הוא המוקדים הפיזיים. המרכזים עצמם, המבנה. איפה יש לי את המבנה. הרי מישהו מצפת לא יסע לתל אביב. לא פעם בשבוע וגם לא פעם בחודש ולכן, צריך להקים מרכזים כאלה, הוצע פה לעשות את זה עבור הנגב, אולי הגליל, אתם תמפו לעצמכם, לפחות שני מרכזים נוספים בארץ אבל ברור לחלוטין, כמו שאמרה תהילה ובצדק, אי אפשר להסתפק בתפקיד של הרשויות. אז שהיה מס רצינות שהרשויות תשתתפנה אפילו במשהו מאד סמלי על מנת להוכיח רצינות אבל פה משרד החינוך חייב לרתום את משרד האוצר, בגיבוי של משרד הבטחון והתעשיינים ויגיד: רבותי, אנחנו מדינת ישראל לא תישאר במקום שהיא נמצאת בו, בהייטק לסוגיו, אם אנחנו לא נעשה מהלך לאומי. מהלך לאומי דורש תקציב אחרים ולכן צריך לרתום את משרד האוצר, לישיבות הבאות נדאג שהם יבואו וישמעו כדי לתת את התקציבים. זה לא הרבה תקציבים. זה "לא בשמים" והתפעול יכול להיות על ידי משרד המדע בשילוב עם משרד החינוך וקרנות. אפשר לעשות את התיאום הזה ולהרים שני מרכזים כאלה. או אז יהיה יותר קל ונגיש לעשות את הפעולות.
נאמר פה ענין של שעות מקבילות לפיזיקה וכימיה זה דבר שאתה יכול להוציא כהנחיה עם המינהל הפדגוגי לפיה אתה מבקש שבתי הספר ייערכו לשנה הבאה כך שלימודי פיזיקה וכימיה לא ייערכו באותן שעות, על מנת לאפשר לפוטנציאל הזה להרוויח 'גם וגם' ולא אחד על חשבון השני.
אם אתה תוכל למפות בארץ, מיקומים של מעבדות למדעים, במכללה כזו או במרכז אחר, למפות אותם ולהגיע למנהלי בתי הספר שאפשר להיעזר בלימודים, כמו גם למכללות להכשרת מורים שאין להן מעבדות, אתה יכול למפות ולומר: תיעזרו. תוכל ליצור את הדוח שיח ולפעמים כל מה שצריך הוא מישהו שיחבר, שיזמין לישיבה משותפת ומשם יוצאים לדרך. ודאי יהיה לזה ערך מוסף.

אמרתם שהדוקטורנטים כמעט לא משלמים שכר לימוד אז אני לא יודעת איך לתמרץ אבל כן לרתום את הסטודנטים הללו לחונכות, כמו נחשון או אחרת מנחשון, אולי פחות וירטואלי ויותר פיזי. שמעת פה הרבה, תחשוב איך אתה יוצר איזה ערך מוסף מכל מה ששמענו.

אני מאד מאד מודה לכם. מצפה לראות אתכם גם בישיבות הבאות. בהצלחה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:15.>