ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 17/01/2012

הכרה בצרכים מיוחדים של ילדים עולים על סמך איבחונים מארץ המוצא

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 535

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ב בטבת התשע"ב (17 בינואר 2012), שעה 9:00
סדר היום
הכרה בצרכים מיוחדים של ילדים עולים על סמך אבחונים מארץ המוצא
נכחו
חברי הוועדה:
אלכס מילר – היו"ר
מוזמנים:
אשר אור נוי - מנהל המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

רעיה לוי גודמן - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

אלכס צסרסקי

_

דוברות, משרד החינוך

יעקב פרידברג - עו"ד, משרד המשפטים

ברהן מלדה - רכז ארצי לתוכניות יוצאי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, המשרד לקליטת העלייה

רות דיין מדר - ראש תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

אביבית ברקאי - אהרונוף - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, המועצה לשלום הילד

לאה פרנקל - יועצת למזכ"ל לחינוך המיוחד, הסתדרות המורים

שמואל דוד - יועץ, שתי"ל

לאנה אייזנשטדט

_

עמותת "קשר"

פולינה רובצ'ינסקי - תקשורת בשפה הרוסית, שתי"ל

טלילה נשר

_

כתבת, "הארץ"

אלה אברסון

לנה אוספנסקי

איגור אוריך

ילנה אוריך

דיאנה אוריך

לנה אייזנשטט

עיסאם עומר
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית
מיטל בר-שלום

הכרה בצרכים מיוחדים של ילדים עולים על סמך איבחונים מארץ המוצא
היו"ר אלכס מילר
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. כינסתי את הישיבה בעקבות כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ". ראיתי לנכון לדון בסוגיה הזו, ולבדוק איך עובד המנגנון של הכרה באבחונים של ילדי עולים הזקוקים למסגרות מיוחדות במערכות החינוך, כאשר האבחונים נעשו באותן המדינות מהן הם עלו. הייתי רוצה לשמוע מאנשי המקצוע על מנגנון ההכרה: כמה זמן זה לוקח, מהן העלויות הכספיות, אם קיימות, האם יש התייחסות שונה למדינות שונות או האם יש מגנון כללי לכולם, מאיזה רגע אותו ילד עם צרכים מיוחדים המגיע לכאן נכנס למסגרת.

יש כאן כמה הורים שנמצאים, חלקם מדברים עברית וחלקם לא. בסופו של דבר נוכל לשמוע את כל הצדדים, ואם יהיה צורך נסכם כאן. נציגת משרד החינוך, תספרי לנו מה קורה מרגע שאותו ילד מגיע לארץ וצריך להיכנס למערכת החינוך: לאולפן או לכל מנגנון אחר. מתי, מבחינתכם, אתם מתחילים בטיפול, איזו מסגרת מקבל אותו ילד ומאיזה שלב.
רעיה לוי גודמן
לפני שמגיעים למערכת החינוך המיוחד, מגיעים אל השלטון המקומי. הרשות המקומית, בתוקף תפקידה, היא זו שמנהלת את כל התיק של הילד, החל מהדיונים, הזמנה לדיון, וועדת ההשמה. הרשות המקומית היא יו"ר ועדת ההשמה. הרשות המקומית היא יו"ר ועדת השיבוץ. האחריות החוקית הסטטוטורית בנושא של שיבוץ ילד עם צרכים מיוחדים, היא של הרשות המקומית.

הרשות המקומית לא נושאת לבד באחריות. יש לה שותפים, כאשר משרד החינוך הוא אחד השותפים, גם של ועדת ההשמה וגם של ועדת השיבוץ. חשוב להגיד שיושבים בתוך הוועדה הזו יו"ר ועדת ההשמה, שהיא הרשות, מפקח חינוך מיוחד ונציגו, מנהל השירות הפסיכולוגי של הרשות המקומית או מישהו מטעמו, נציג הורים שאינו הורה הילד, וגורמים נוספים על פי הצורך.

למעשה, ילד בעל צרכים מיוחדים שמשפחתו עלתה לארץ, לא צריך לחכות לזמן שבו על פי הנוהל מתקיימות ועדות ההשמה. ועדות ההשמה מתקיימות בדרך כלל בין ינואר ל-30 במאי. אלה התאריכים הקובעים, אבל יש החרגה. ההחרגה כוללת את העולים החדשים. לכן, כאשר ילד עולה ומסתבר שהוא ילד עם צרכים מיוחדים, אפשר לקיים לו ועדת השמה באופן מיידי, 10 ימים אחרי שמודיעים להורים על קיום הוועדה. מארגנים את התיק שלו ואת המסמכים שלו, ואפשר לקיים ועדה לאורך כל שנת הלימודים. לא מחכים לתקופה המוגדרת של ועדות ההשמה.

המשפחה מגיעה עם המסמכים שיש לה, וצוות מקצועי יושב ובוחן את המסמכים. המסמכים צריכים להיות מתורגמים לעברית, כדי שהוועדה תוכל לקיים דיון מקצועי. אם הצוות המקצועי מתרשם שהמסמכים אמינים ורציניים, שאפשר בעזרתם להחליט איפה הילד ילמד, משבצים את הילד במסגרת המתאימה לו על בסיס מקום פנוי. תיכף אני אומר מה קורה אם המערכת מלאה. לא מחכים. זה דבר שנעשה באופן מיידי. במקרה שהאבחונים מתגלים לא סבירים או לא מקצועיים, מפנים את המשפחה לאבחונים נוספים בקהילה. חשוב להגיד, שבמקרים של צרכים מיוחדים מורכבים לא מחכים לסיום תהליך האבחון. זאת אומרת, כאשר הצוות המקצועי רואה ילד, הוא יודע להתרשם ולהחליט לאיזו מסגרת לשבץ אותו, כדי שלא להגיע למצב שילד יושב בבית עד שהמערכת הרפואית או המערכת של משרד החינוך – תלוי בסוג האבחון - תסיים את התהליך. מאפשרים לילד להיכנס למסגרת הדומה ביותר, כפי שמתרשם הצוות מהניירות ומההסתכלות על הילד, והילד משובץ לתקופה מסוימת, עד אשר מסיימים את התהליך. במקרה שהמסגרת האופטימאלית באזור המגורים מלאה ואין אפשרות לעשות החרגה – כאשר במקרים מסוימים כן עושים החרגה. אם תקן של כיתת אוטיסטים הוא בין 5 ל-8 ילדים ויש ילד בדימונה, אנחנו לא נסיע אותו לבאר שבע. במקרים מסוימים נאפשר ילד תשיעי, ונשים תמיכה נוספת בתוך המסגרת על מנת לאפשר את הקליטה של הילד. זה המסלול המסודר.

יש מקרים מסוימים – בין היתר המקרים שהעברתם אלינו לבדיקה – בהם ההורים התנגדו להמלצת הצוות המקצועי לשיבוץ, ואז חל תהליך אחר. ישנו תהליך של בחינת חלופות, ישנו תהליך של דיאלוג. עד אשר ההורים לא מסכימים לשיבוץ, הילד לא נמצא במסגרת.
יהודית גידלי
אז הוא בבית?
רעיה לוי גודמן
אנחנו לא יכולים להכריח ילד להיות באופן מיידי בתוך מערכת. נותנים להורים את התקופה הזו, כאשר עוזרים להורים להבין מהן החלופות. במקרים מסוימים הילד בבית עד אשר מגיעים עם ההורים לדיאלוג והסכמה.
היו"ר אלכס מילר
ברשותכם, אני אבדוק עם ההורים שהגיעו, אם הם רוצים להתייחס. יועץ השר יתרגם. יש פה הורה שנמצא חודש בארץ, והוא גם אחר כך יתייחס.
אלכס צסרסקי
אני מתרגם את לנה אוספנסקי: אנחנו נמצאים שנה בארץ. כאשר עלינו לכאן נתקלנו בבעיה. הילד שלנו לא יכול ללכת. יש אבחון מקצועי. היינו צריכים ללמוד באולפן. אנחנו מירושלים. יש פה קליניקה. בגלל שהילד שלנו היה בבית, רק אחד מאיתנו יכול היה ללכת לאולפן. בעלי הלך לעבוד. עד הצהריים הוא ישב עם הילד, ואני למדתי באולפן. אחרי שהלכנו לקליניקה, אמרו לנו להגיש מסמכים כדי לאמת את האבחון. התהליך היה מאוד ארוך, והילד היה חצי שנה בבית.
היו"ר אלכס מילר
תבינו, שחצי שנה אף אחד לא הציע להם שום דבר. אמרו להם להגיש מסמכים, וחצי שנה הילד ישב בבית. ממה שאני מבין ממנה: הם פנו למשרד החינוך, משרד החינוך פנה לגן עם בקשה לקליטה, והגן סרב לקלוט את הילד באמצע שנה. בסופו של דבר הילד נשאר ללא מסגרת במשך חצי שנה.
אלכס צסרסקי
שאלה חשובה היא, האם היא פנתה למשרד החינוך או לאגף החינוך בעיריית ירושלים?
היו"ר אלכס מילר
לאגף החינוך של העירייה. היו שתי ועדות בביטוח הלאומי. נתנו להם 30% נכות. הוגש ערר, כי הילד לא יכול ללכת בלי כיסא גלגלים. אחרי הערעור הם קיבלו 80% נכות. אחרי חצי שנה הילד נכנס לגן בירושלים. היא העלתה עוד סוגיה הקשורה אליה אישית, בנושא של כיסא הגלגלים והדיור, אבל הסברתי לה שזה קצת לא קשור אלינו.
רעיה לוי גודמן
אני רוצה לשאול שאלה: בן כמה הילד היום?
היו"ר אלכס מילר
בן חמש וחצי.
אשר אור נוי
אני גם רוצה לשאול משהו. ילד עם בעיות הליכה צריך גם טיפול רפואי. איך התנהגה כאן קופת החולים? האם הוא קיבל פיזיותרפיה בתקופה הזו? האם הם קיבלו את האבחון, האם אבחנו אותו עוד פעם וכו'?
היו"ר אלכס מילר
היא אומרת: חודשיים וחצי לקח לסגור את כל הסוגיות בקופות החולים, ורק אחר כך הוא התחיל עם כל הטיפולים, כולל הפיזיותרפיה.

עכשיו אני אתרגם מה שאומר איגור: הוא הגיע עם ילדה שהיא בעוד חודש בת 6. הם עדיין לא קיבלו פגישה.
לאנה אייזנשטדט
אני מארגון קשר. אני מטפלת בהם ומלווה אותם. לקח חודש וחצי עד שנוירולוג נתן אבחון. הם נמצאים כבר שנה בארץ, והילד כבר הולך לבית הספר מראשון לספטמבר. הם חיכו מינואר עד ספטמבר.
היו"ר אלכס מילר
אני ממשיך לתרגם את איגור. לפי מה שאני מבין, יש שם כל מיני שלוחות.
לאנה אייזנשטדט
זה הולך לפי רמת התפקוד. אם התפקוד יותר נמוך - - -
היו"ר אלכס מילר
אבל כך או אחרת, אני מאמין שעד הראשון לספטמבר הם לא יקלטו. לפני שתהיה הפניה מקופת החולים, הם אפילו לא יכולים לגשת לשם. אני חושב, שמשרד הבריאות ביחד עם הביטוח הלאומי שחקנים מרכזיים פה. תיכף נגיע למשרד הקליטה, וכמובן גם למשרד החינוך.

הבנו את הדברים. אנחנו עדיין נמצאים במצב בו אנשים מגיעים עם מסמכים, ולוקח כמה חודשים לעבור את הסאגה של ההכרה במסמכים האלו, כאשר הילדים נמצאים בבית.

לאנה, אני מבין שאת רכזת עולים בארגון קשר. האם יש לך נתונים, מה קורה היום: כמה ילדים יש בשנה-שנתיים שלא נקלטו במערכות?
לאנה אייזנשטדט
הנתונים שלי הם של משפחות שמגיעות אלינו.
היו"ר אלכס מילר
כמה יש אצלכם?
לאנה אייזנשטדט
יש אצלנו 10-20 בשנה. הרבה מאוד משפחות לא יודעות על השירות שאנחנו נותנים, ולא מגיעות אלינו. הסטטיסטיקה שלנו היא לא רלוונטית, כי אנחנו יכולים להגיד בוודאות שכל ילד עם צרכים מיוחדים שעולה לארץ עובר את הפרוצדורה ונשאר בבית לתקופה זו או אחרת. אם אנחנו עוזרים ועושים את הכל כדי לזרז את הפרוצדורה ועדיין התקופה המינימאלית בה הילד נשאר בבית היא שלושה חודשים, אז אפשר להניח שאלה שלא יודעים על העזרה שלנו ולא מגיעים אלינו נשארים יותר זמן. זה גם תלוי בזמן שהם עלו ארצה.
היו"ר אלכס מילר
נציגי משרד הקליטה, אני אשמח לשמוע איך עובד המנגנון אצלכם מבחינת העברת המסמכים. הרי אתם מקבלים חומר על האנשים שמגיעים לארץ עוד לפני שהם מגיעים לארץ.
שרי פייר
אני יכולה לדבר על הצד של החינוך. הטריטוריה של החינוך הפורמאלי, לכל הגילאים, היא לא הטריטוריה שלנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מאיה ממשרד החינוך. קודם כל, הייתי שמחה לדעת אם הם פנו ללשכה שלנו בירושלים, ואם הם קיבלו את הטיפול ההולם. לכל עולה שמגיע מצוות יועץ קליטה, שמקבל אותו, מראיין אותו ואמור להפנות אותו ולסייע לו. אני אומרת זאת, למרות שזה לא התחום הספציפי שלי. לגבי התחום שלי - אנחנו נותנים סיוע בתחום החינוך הלא פורמאלי למגוון גילאים ברשויות. הדלת פתוחה לכולם.
היו"ר אלכס מילר
מה שקורה איתם כאשר הם מגיעים לארץ, אנחנו הבנו. זאת פרוצדורה מסובכת, כך שלוקח שלושה חודשים-חצי שנה עד שהילד נקלט. השאלה היא כזאת: האם ניתן לבחון אפשרות שהמסמכים הקיימים אצל אותם העולים יגיעו לכל אותן הרשויות קצת לפני שהם מגיעים לארץ? כך לפחות תהיה הכרה זמנית, והילד יגיע וייכנס למערכת. כאשר ילד לא הולך, לא מדובר בלקות למידה הדורשת 20-30 דקות תוספת למבחן. יש הבדל מאוד עצום. רובם יודעים לאיזה גן הוא ילך.

יש כמה בעיות. הבעיה הראשונה, לפי מה שאני שמעתי, היא שאנשים מגיעים למקומות בהם אין שום מסגרת. כאשר מעלים אותם לישראל, צריכים לקבל מידע איפה כן ואיפה לא. דבר שני – הם נכנסים למערכת בירוקרטית מאוד קשה, עם קביעת תור של חודשיים-שלושה. כמובן שתור לנוירולוג מהיום למחר זה כמעט בלתי אפשרי. זה לוקח חודש- חודש וחצי. מבלי להגיע לשם, אין להם שום הפניה לגן כזה או אחר. באמצע שנה גן לא קולט, וכך ההורים נמצאים בבית, אחד חייב להיות צמוד לילד ולא הולך לאולפן, והשני הולך לאולפן וגם עובד. נוצר פה פער עצום, וממשיכים אחר כך לחשוב מה עושים עם האנשים. הם כמעט בשנה איחור של כל מה שהמדינה רצתה לעשות עם קליטת עולים. יש בן אדם שנמצא בבית.
שרי פייר
אני תיכף אעביר את רשות הדיבור לברהן משירות הרווחה של המשרד, והוא ייתן מענה מקצועי ספציפי יותר. אני בהחלט אביא את זה לתשומת לב במשרד. אני יודעת שלגבי קליטה קהילתית אנחנו אוספים את כל הנתונים לפני כן. אני אבדוק את הנושא.
היו"ר אלכס מילר
האם יש לכם נתונים, כמה ילדים שעלו לישראל בתקופה האחרונה, בשנה האחרונה, נקלטו וכמה עדיין מחכים למנגנון? האם אתם מקבלים פידבק מאותם האנשים?
שרי פייר
לי כמי שממונה על החינוך הרגיל, לא. אני אעביר את רשות הדיבור לברהן.
ברהן מלדה
אין לי נתונים ביד. בתוך הלשכות שלנו נמצאות עובדות סוציאליות מחוזיות, שהן אמורות לעשות עבודה כדי לסייע ולהקל בהמתנה הזו. יכול להיות שאותם האנשים עם בעיות כאלה ואחרות לא מצליחים להגיע ללשכות שלנו כדי לקבל את הסיוע. רציתי קודם לשאול, האם הגברת פנתה ללשכה וקיבלה סיוע מהעובדת הסוציאלית אצלנו.
לאנה אייזנשטדט
בלשכת שיקום הדרום. אני הלכתי איתה. אין דוברי רוסית.
ברהן מלדה
לא של שירות הרווחה, אלא של משרד הקליטה. של שירות הרווחה של משרד הקליטה.
לאנה אייזנשטדט
יש את יונה, רכזת, שהיא עוזרת להם מאוד.
ברהן מלדה
כנראה, שאותה יונה היא יועצת קליטה שעובדת בצמוד לעובדת הסוציאלית שלנו, שמנתבת בעיות מסוג זה לאותם גורמים כדי להקל על העולים ולקבל את השירות הטוב ביותר.
לאנה אייזנשטדט
השירות של משרד הקליטה הוא שירות מצוין. ברגע שנוחתים מקבלים את כל המידע מהרכזת.
ברהן מלדה
כבר בשדה התעופה אנחנו מטפלים באותם אנשים.
היו"ר אלכס מילר
אני שאלתי, האם ניתן לקבל נתונים על הדברים האלה לפני שמגיעים לארץ.
שרי פייר
אם המשפחות פונות.
היו"ר אלכס מילר
אבל הם עוברים איזשהו תהליך, דרך הסוכנות או גורם אחר במדינות המוצא. הם עוברים תהליך, הם מגישים מסמכים, הם בודקים מה האופציות שלהם. בן אדם לא לוקח את המזוודות וטס. הוא עובר איזשהו תהליך. השאלה היא, האם במסגרת התהליך הזה אתם יכולים להעביר הנחיה לעתיד, שברגע שיש מסמכים של הצהרת נכות כזו או אחרת של ילדים ואתם יודעים שמסגרות בישראל צריכות לטפל בהם בעתיד - וכמובן שזה חייב להיות באישור ההורים – להעביר אותם. צריך להגיד להם: רבותיי, כמה שיותר מהר תעבירו אלינו את המסמכים, כך יותר מהר תהיה לכם אפשרות להגיע לארץ. תיכף נדבר על מה שיקרה כאן בארץ, אבל המערכת צריכה לדעת מה יקרה עם אותם אנשים שאמורים להגיע.
ברהן מלדה
אנחנו נחזור למשרד ונבדוק את הנושאים האלה, ונספק לוועדה את הנתונים, אם יש. אם לא, נראה איזו דרך יש כדי לקבל את המסמכים מראש, כדי שהעולים שמגיעים לארץ לא יגררו אחרי הטיפול הזה ויוכלו לקבל את השירות והטיפול המגיע להם.
היו"ר אלכס מילר
נציגת השלטון המקומי, בבקשה.
רות דיין מדר
אני בדיוק מבקשת את תגובתם של מנהלי המחלקות הרלוונטיות כאן.
היו"ר אלכס מילר
האם את לא בשביתה? אתמול היה לנו דיון, וראש עיריית לקייה מצא לנכון לשבות דווקא בדיון שלי.
רות דיין מדר
מרכז השלטון המקומי לא שובת. הרשויות שובתות. המרכז זו עמותה. לגופו של עניין – אני בהתחלה חשבתי שאין בעיה, אבל אני מבינה שאכן יש בעיה. מבדיקה של תעודות הזהות של הילדים שקיבלנו, הובהר לנו שכולם משובצים. אני מבינה, שלא כך המצב. אנחנו נקיים ישיבה משותפת עם משרד הקליטה.
היו"ר אלכס מילר
השיבוץ זו לא הבעיה. בסופו של דבר, ברור שהם יהיו משובצים. השאלה היא, מתי. אם ילד ישב חצי שנה בבית ורק אחר כך שובץ, זה כבר משהו אחר.
רות דיין מדר
על זה בדיוק אני מדברת. אני מדברת על שיבוץ מיידי, ולאחר מכן להמציא את כל המסמכים הנדרשים על מנת לשבץ את הילד במקום המתאים לו ביותר, בהתאם לצרכים ולטיפול שהוא צריך לקבל. אנחנו נקיים ישיבה משותפת עם משרד הקליטה, משרד החינוך ונציגים של מנהלי מחלקות חינוך ברשויות, כדי לראות איך סוגרים את זה כדי שמצב כזה לא יישנה.
רעיה לוי גודמן
צריך לזכור, שלפני שמדברים על משרד החינוך צריכים לדבר על משרד הבריאות. כל הנושא של האבחונים צריך להיעשות על ידי קופות החולים והמכונים להתפתחות הילד. אם יש בעיה עם המסמכים שהעולים מביאים איתם, אני בהחלט תומכת בנושא של קבלת מסמכים טרום עלייה. אין סיבה שהילדים עם הלקויות הקשות יעלו כדי לקבל את המסמכים. צריך להיערך לכך. כדי שאנחנו נתחיל לטפל בהם, צריך איזשהו נייר רפואי.
היו"ר אלכס מילר
רבותיי, אנחנו לא חיים בעולם, שבו בברית המועצות קוראים למחלה מסוימת א', באתיופיה קוראים למחלה ב', בישראל קוראים למחלה ג' ובצרפת קוראים לה אחרת. בסופו של דבר, המושגים הרפואיים הם אותם מושגים. מבחינת האבחון ישנם דרגים. אם יש דרג שהוא קשה ביותר, הגמישות שאותה ועדה יכולה לשחק איתה היא לא הכי גדולה. כאשר משרד החינוך יושב עם משרד הבריאות ועם המרכז לשלטון מקומי ומשרד הקליטה, יש דרגים שהוא יכול להחליט עליהם. אם בן אדם נותן לי מסמכים ביום שהוא עולה, אני כבר יודע לאיפה הוא הולך להיות משובץ. אני אתן לו הכרה זמנית, הוא ייכנס שבוע-שבועיים לתוך מסגרת מסוימת, ואז נמשיך בתהליך. מקסימום נגיד לו: "תשמע, מהשלוחה הזו תעבור לשלוחה אחרת, כי הנכות שלך קלה יותר". רבותיי, ילד לא יכול חצי שנה לשבת בבית. זה בלתי סביר. אני מבין שהבירוקרטיה במדינת ישראל זה דבר חיובי, שיוצרים אותו. אני שומע, שילד מגיע ומקבל 30% נכות, ואחרי הערר הוא מקבל 80% נכות. זה כבר לא מצחיק. אני לא יודע מי מחליט בביטוח הלאומי ובאיזה מנגנון, אבל זה כבר ממש לא מצחיק. בסופו של דבר מדינה צריכה לקחת אחריות, ברגע שהיא קיבלה החלטה שעולים כולם. צריכים לקבל אחריות באיזו דרך עושים את זה. בסופו של דבר, אנחנו נשב כאן בכל פעם על סוגיה אחרת, וזה מוגזם. האם נציגי הביטוח הלאומי נמצאים?
יהודית גידלי
לא.
היו"ר אלכס מילר
כמובן.
אשר אור נוי
קודם כל קבלו את התמונה האמיתית. המתנה של ישראלי לנוירולוג היא לפחות שלושה חודשים במרכז הארץ, כאשר בפריפריה זה יכול להגיע עד 4-5 חודשים. חודשיים וחצי לסיום כל התהליך זה בדרך כלל יותר מהר מאשר מה שקורה לילד ישראלי שנולד פה. זה ברור, שלילד שעלה צריך לתת רכבת אקספרס כדי לעשות את הדברים מהר יותר. מקובל עלי.
היו"ר אלכס מילר
אבל ילד ישראל לא מתחיל את התהליך שלו בזמן שההורים שלו צריכים למצוא מסגרת.
אשר אור נוי
לכן אמרתי שזה מקובל עלי. פה צריך למצוא פתרון. אחד הפתרון הוא באמת שהניירות יגיעו קצת יותר מוקדם. איפה הבעיה? הרי מי שנותן את השירותים זאת קופת החולים. אני לא בטוח, שעולה יודע לאיזו קופת חולים הוא ישתייך לפני שהוא עולה לארץ. אם יגיעו ניירות ואנחנו לא נדע לאיזו קופה שייך האדם, הם ישכבו סתם.

הנקודה השנייה – לא כל אבחנה שנעשית במדינה כזו או אחרת מקובלת פה על המערכת הרפואית. יש אבחנות מעבדתיות, ועל זה אין ויכוח. לכן, רופא שרואה את האבחנה ואת הניירות, אומר: "זהו זה". יש אבחנות, שהקריטריונים פה בארץ עשויים להיות שונים מאלה שקיימים במדינות אחרות. גם משרד החינוך מקבל את הקריטריונים של משרד הבריאות, ואין לו ברירה אלא לחכות שהאבחון יהיה אבחון חוזר.

אני מוכן לבדוק עם הקופות – כמו שאנחנו עושים לגבי ילדים עם חשד לאוטיזם, שיש להם עדיפות באבחון - להכניס גם ילדי עולים המגיעים ארצה למסגרת של עדיפות לאבחון. זה, קרוב לוודאי, יקצר את ההליך לחודש-חודשיים. אני מקווה, שלא יותר.

לגבי הביטוח הלאומי – אני מכיר את הנושא, ואני מוכן לומר כמה משפטים. יש בביטוח הלאומי סוגים שונים של ועדות. יש ועדה ראשונה, שאליה מגיע כל אדם אשר חושב שמגיעה לו גמלת לנכות. הוועדה יכולה לקבוע מה שהיא רוצה, והאזרח יכול לערער על הקביעה הזו ולהגיע לוועדת ערר. ועדות ערר לא מתחשבות לחלוטין – ובצדק, כי אלה ועדות במעמד משפטי – במה שהוועדה הראשונה קבעה. לכן, יכול להיות פער – לטוב או לרע. כלומר, יכול להיות מצב בו הוועדה הראשונה קבעה 30% וועדת ערר תקבע 80%, אבל יכול להיות גם להפך: הוועדה הראשונה תקבע 80%, וכאשר מגיעים לערר ועדת הערר תחליט הפוך. זה התהליך. זה תהליך המאפשר לכל אזרח ערעור.
היו"ר אלכס מילר
השאלה היא, האם אחרי ההמלצה ל-30% נכות נותנים לו מסגרת א', ואחרי המלצה של הערר ל-80% נותנים לו מסגרת ב'.
אשר אור נוי
אני לא חושב, שזה תלוי במסגרות. המסגרות לא קשורות לכך בכלל.
לאנה אייזנשטדט
הבעיה היא לא רק אבחון. נניח שחיכינו חודש וחצי-חודשיים לאבחון. הבעיה לא נגמרת פה, אלא רק מתחילה. אחרי שיש אבחון, לוקח זמן להזמין ועדה בביטוח הלאומי. מחכים לוועדה הראשונה, אחר כך מחכים להחלטה של הוועדה, ורק אחרי זה לוקחים את המכתב מהביטוח הלאומי והולכים למשרד החינוך.
אשר אור נוי
זה לא קשור. אם יש לך אישור רפואי, החינוך המיוחד לא מחכה לביטוח הלאומי.
רעיה לוי גודמן
הוא לא מחכה יום אחד.
אשר אור נוי
אין קשר.
לאנה אייזנשטדט
אחרי האבחון באנו למשרד החינוך, וביקשנו ועדת השמה.
רעיה לוי גודמן
אני בתפקיד 11 חודש. לא היתה פנייה אחת אל האגף לחינוך מיוחד על ילד עם אבחון שלא שובץ. לא היתה אפילו פנייה אחת מארגון קשר, ואני נמצאת בקשר שוטף עם תמי קריספין.
לאנה אייזנשטדט
ילד ישב עד ספטמבר בבית. אנחנו פנינו.
רעיה לוי גודמן
אף לא פנייה אחת.
לאנה אייזנשטדט
אבל פנינו.
יהודית גידלי
למי?
קריאה
אולי לעירייה.
יהודית גידלי
אז לא למשרד החינוך.
לאנה אייזנשטדט
פנינו לאגף החינוך בעירייה, כי אנחנו יודעים שזו הפרוצדורה.
אשר אור נוי
אני רוצה לסכם. הבעיה מובנת. אנחנו ננסה לשכנע – כי אנחנו לא יכולים לכפות – שתהיה עדיפות לילדי עולים באבחון ובטיפול.
רעיה לוי גודמן
מבחינת הבנת התהליך: אין קשר בין קבלת קצבת נכות לשיבוץ במערכת החינוך. אפשר להשתבץ במערכת החינוך ולא לחכות לסיום תהליך של הביטוח הלאומי. זה לא קשור.
טלילה נשר
יכול להיות שפספסתי, אבל יש היום תלות בין מה שמקבלים מהביטוח הלאומי לבין המצאות במערכת החינוך.
לאנה אייזנשטדט
את ה-20% הילד מקבל רק אחרי שהוא הלך לבית הספר.
טלילה נשר
בדקנו את זה. גם בביטוח הלאומי אמרו לנו, שילד לא יקבל את מלוא דמי הביטוח הלאומי עד אשר הוא נקלט במערכת החינוך. יש פה דיון תיאורטי, אבל ילדה יושבת כבר חודשיים בבית. תראו אותה.
רעיה לוי גודמן
אבל הם עוד לא היו אצל הרופא.
טלילה נשר
לשם כך התכנסנו. כן מכירים באבחון או לא מכירים באבחון, אבל במצב הזה אי אפשר להתבלבל.
לאנה אייזנשטדט
היא לא תקבל 20% תוספת על זה שהיא ישבה בבית.
יהודית גידלי
תוספת על מה?
לאנה אייזנשטדט
נניח שמגיע לה 100% נכות, היא תקבל 80% על התקופה שהיא היתה בבית, ו-100% היא תקבל רק מהיום שהיא תשובץ במערכת החינוך.
רות דיין מדר
זה רלוונטי לביטוח הלאומי.
לאנה אייזנשטדט
בי"ת, מגיע לה גם קצבת ניידות. קצבת ניידות היא לא מקבלת מיום העלייה אלא רק מיום בו היא הגישה מסמכים.
היו"ר אלכס מילר
איך זה קשור לאיפה היא לומדת?
טלילה נשר
הביטוח הלאומי לא נותן את מלוא המענק עד שנקלטת במערכת החינוך. במקור, זה נועד לעודד הורים לשלוח ילדים עם צרכים מיוחדים.
לאנה אייזנשטדט
מורידים 20% מקצבת נכות על זה שהילדה, בבית בגלל שלא מאפשרים לה.
היו"ר אלכס מילר
זאת אומרת, יש השלכה לכך שמערכת החינוך לא קלטה, גם על המצב הכלכלי של ההורים של הילדים.
טלילה נשר
ממקרים שאנחנו בדקנו, מוועדת ההשמה ועד אשר הם נקלטים יכולים לעבור כמה חודשים. זאת אומרת, שעד אשר משרד החינוך והשלטון המקומי מכנסים ועדה ועד אשר הם נכנסים לתוך המערכת, עוברים כמה וכמה חודשים.
שמואל דוד
חשוב לציין, שיש הנחיות המונעות או מעודדות להימנע מלאבחן בהקשרים מסוימים בשנה הראשונה של הקליטה, בגלל שזו שנה של מצוקה רגשית ואחרת. זה לא חל על אבחנות פיזיולוגיות, כמו פגיעה ברגל, אבל זה כן חל על אבחנות שהן רכות יותר, שנוגעות למימד הקוגניטיבי והרגשי.
יהודית גידלי
אמרת שיש הנחיות. הנחיות של מי?
שמואל דוד
בחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך, למיטב ידיעתי.
היו"ר אלכס מילר
אני גם לא נכנס לבעיות שפה שקיימות.
מאיה שריר
זאת הכוונה. הכוונה היא למקרים, בהם ילד הוא לקויי למידה ומתקשה. אז אנחנו נותנים זמן של קליטה.
רעיה לוי גודמן
חשוב להגיד, שזה רק אם ההורים לא רוצים.
היו"ר אלכס מילר
איך אתם במשרד החינוך יודעים, שהגיע ילד לישראל שצריך להיכנס למערכת החינוך?
רעיה לוי גודמן
לפי הפנייה של הרשויות המקומיות. הרשות מקומית מזמנת ועדה.
היו"ר אלכס מילר
נגיד שאני עליתי עכשיו ארצה ויש לי ילד בן 11 או 13. אני עסוק בזמנים מסוימים, והילד יושב בבית. האם אתם יודעים שהגיע ילד?
מאיה שריר
במקרים של קהילה, כמו שהעולים מאתיופיה מגיעים למרכזי הקליטה, אנחנו מקבלים ממשרד הקליטה רשימות ואנחנו אחראים על השיבוץ. במקרים של קליטה ישירה, כאשר משפחות מגיעות לרשות, תהליך ההרשמה של ילד עולה הוא כמו של ילד הנולד בארץ – באמצעות הרשויות המקומיות.
היו"ר אלכס מילר
אבל ברגע שילד נולד, יודעים שיש ילד. יש את כל המנגנונים שהילד עובר, וכך או אחרת הוא חייב להיכנס למסגרת.
מאיה שריר
הילד ממשפחות עולות מגיע בכל גיל ובכל מהלך השנה. בחצי הכדור הדרומי שנת הלימודים מסתיימת במרץ-אפריל. אנחנו לא יודעים. הרישום הוא באמצעות הרשויות.
יעקב פרידברג
מבחינת ההסתכלות של משרד המשפטים, הדבר בעייתי. האכיפה של ביקור סדיר נעשית על ידי הרשויות המקומיות, ואדוני באמת מעלה כאן קושי. הרשות המקומית לא תמיד יודעת שיש ילד חדש בשכונה. אם לא מביאים את זה לידיעתה, היא לא בהכרח יכולה לאכוף ביקור סדיר. בעייני, זו נקודה שדורשת טיפול.
היו"ר אלכס מילר
היא גם לא יודעת מה לעשות עם ילד שיש לו צרכים מיוחדים ואין לו מענה.
יעקב פרידברג
זה מקרה פרטי של מקרה כללי בעייתי יותר.
לאה פרנקל
אני מנהלת בית ספר מיוחד לשעבר, ומפקחת בחינוך המיוחד. אנחנו רוצים להחיש את התהליך. אנחנו רוצים למנוע מהעולים והילדים את הייסורים שהם עוברים עם הזמן. אם זה בדרך, אנחנו צריכים לזכור, שהשמה מיוחדת של ילד עם צרכים מיוחדים לפי אבחנה מבדלת, זה דבר חשוב ביותר.
היו"ר אלכס מילר
אין בעיה. אחרי שבוע שהוא מגיע לארץ תשימו לו בן אדם צמוד בבית, שיישב איתו עד אשר אתם תסיימו את המהלכים. אם אתם אומרים: אנחנו רוצים להיות מדויקים, בבקשה. תצמידו לו אדם בבית, כדי שההורים יוכלו ללכת לאולפן ויוכלו ללכת לעבוד. ככה יהיה לכם את כל הזמן שבעולם. הוא יהיה איתו בבית, הילד ילמד, יעשה פיזיותרפיה והוא ילך איתו לפה ולשם. אנחנו תמיד רוצים את הטוב ביותר, אבל אנחנו שוכחים שיש פה חיים של אנשים. אפשר לעשות את זה. אני אצייר לכם נוסחה איך אתם עושים את זה בלי שום תוספת תקציבית ובצורה מהירה ביותר.
נטע זלינגר
מה הקשר בין משרד הקליטה לרשות המקומית? מאותו הרגע שעולה נקלט, משרד הקליטה יכול להודיע לרשות המקומית, ומאותו הרגע הרשות המקומית תהיה אחראית על החינוך של הילד.
שרי פייר
משרד הקליטה עושה את זה. משרד הקליטה מתחיל את הטיפול שלו, למעט בעלייה קהילתית, ברגע ההגעה לארץ. בחו"ל מי שאחראי זה הסוכנות. חבל שאין פה נציגים שיכולים לטפל בעניין הזה.
היו"ר אלכס מילר
אבל הסוכנות היא לא גוף ממשלתי.
שרי פייר
ברגע שאדם מגיע לארץ הוא מייד נפגש עם יועץ קליטה בקהילה. יועץ קליטה בקהילה או יועץ קליטה בכלל, מלווה אותו צמוד יד ביד.
אביבית ברקאי-אהרונוף
יש לי שאלה אחת לגבי אבחון פסיכולוגי. במידה והאבחון שמגיע מארץ המוצא איננו מוכר, על מי מוטלת העלות של האבחון הזה? שאלה שנייה, היא לגבי מעונות יום שיקומיים. כאן בוודאי יש תלות, בין אם זה בקצבת ילד נכה ובין אם זה אבחונים אחרים. מה הפרוצדורה בנוגע לפעוט עם מוגבלות שצריך להיכנס למעון יום שיקומי?
אשר אור נוי
לגבי מעונות יום שיקומיים – באופן ראשוני זכאי למעון רק מי שיש לו גמלת ילד נכה מהביטוח הלאומי, אבל לפחות 200 ילדים מאושרים להיכנס למעונות יום שיקומיים גם בלי שיש להם אישור מהביטוח הלאומי, על ידי ועדה מסוימת שאני היו"ר שלה. במידה וישנם מסמכים רפואיים ואבחון פסיכולוגי, שמאשרים שהילד הזה נופל בקריטריונים מסוימים שנמצאים בחוק, הוא ייכנס למעון יום שיקומי ללא קשר אם הוא קיבל גמלה או לא קיבל גמלה מהביטוח הלאומי. אני חוזר ואומר: מדובר בלפחות 200 ילדים בשנה.

לגבי האבחון הפסיכולוגי – זה נכון שלגבי ילדים בגיל הצעיר המערך ההתפתחותי עושה את האבחון, אבל המימון של האבחון הזה הוא של משרד החינוך. כלומר, משרד החינוך מחזיר כסף לקופות החולים. למעשה, אני מניח שאותו דבר צריך להיות גם לגבי ילד עולה שעובר אבחון פסיכולוגי או שהוא זקוק לאבחון פסיכולוגי שוועדת השמה ביקשה בשבילו.
ברהן מלדה
אני רוצה לשאול שאלה לגבי האבחון הפסיכולוגי. בקרב עולי אתיופיה, האבחון הפסיכולוגי לא תמיד נכון, ומוציאים אותם עם כל מיני הגדרות התואמות את ארץ המוצא שלהם או את היכולת השפתית שלהם. אין מאבחנים יוצאי אתיופיה שיכולים לאבחן אותם. יש מספר לא מבוטל של אבחונים, שהוא מוטעה. לפעמים מוצאים ילדים במסגרות שלא מתאימות להם.
אשר אור נוי
אין לי תשובה לזה. כדי שיהיו מאבחנים יוצאי אתיופיה, צריכים להיות מספיק פסיכולוגים יוצאי אתיופיה. אני מוכרח לומר, שיש לנו לא מעט פסיכולוגים שבודקים באנגלית וברוסית. אין לנו פתרון. הפסיכולוגים עושים את הערכה בשפה העברית, ונעזרים בהורים ככל האפשר. אני לא יודע אם יש או אין מקרים בהם האבחון לא אמין, מפני שבמערך ההתפתחותי אין רק פסיכולוג אלא גם רופא וגם אנשי מקצוע נוספים. האבחון הוא רב מקצועי, ואם יש חוסר התאמה בדרך כלל עולים על זה. עם זאת, אני לא יכול לבוא ולומר, שבטוח שכל האבחונים הפסיכולוגים לילדים יוצאי אתיופיה הם אמיתיים ומתארים את התמונה האמיתית. אין לי פתרון.
היו"ר אלכס מילר
אני רוצה לסכם.
טלילה נשר
אני רוצה לומר עוד משפט: במקרים שאנחנו בדקנו ישנה תלות מוחלטת בארגונים. כולם אומרים: "אנחנו", אבל בסופו של דבר בלי הארגון המתווך הם פשוט אבודים. אין מערך מסודר.
היו"ר אלכס מילר
אני אנסה לראות איך אפשר להסדיר את כל הסוגיה הזו. אני אשב ואדבר עם שר החינוך, שרת הקליטה ויו"ר הסוכנות היהודית על כל הסוגיה הזו. באופן כללי המלצתי היא כזו: קודם כל, כל ההליך הקשור לקליטה של ילדים עם צרכים מיוחדים צריך להיות שונה לחלוטין. ההורים צריכים לקבל מידע, לאיזו עיר כדאי להם לנסוע בשביל להיקלט. הסוכנות ומשרד הקליטה צריכים להחזיק בחומר ממשרד החינוך, איפה יש גנים ובתי ספר לחינוך מיוחד. אם מגיעים לעיר מסוימת בגלל משפחה אבל אין בתי ספר, מתחיל כל הבלגן. חייבת להיות הכוונה מסוימת, אם יש צרכים מיוחדים.

דבר שני – צריכה להיות אפשרות למשרד הקליטה לשוחח עם הסוכנות על הסוגיה של המסמכים, כך שכמה שיותר מוקדם הם יגיעו לידכם ואתם תוכלו להעביר את זה לגופים הרלוונטיים. מבחינת משרד החינוך ומשרד הבריאות – אין שום בעיה שברגע שאתם מקבלים מסמכים של ילדים כאלה ואחרים, לפני שהם הגיעו לארץ, תתנו הכרה זמנית – ושההורים יידעו שזו הכרה זמנית – והילד ייקלט ברגע שהוא מגיע, ורק אז אתם יתחילו את התהליך.
רעיה לוי גודמן
זה קורה.
היו"ר אלכס מילר
הנה יש פה ילד. בבקשה תקלטו אותו. תקלטו את הילדה. למה אי אפשר לקלוט אותה? בסך הכל מרימים טלפון לראש העיר, ואומרים לו: "תשמע, הילד ברשותך ואנחנו מבקשים קליטה זמנית של ילד, ולא משנה לנו אם זה בינואר או במרץ. עד הראשון לספטמבר נסגור את כל הסוגיה". רבותיי, צריך להבדיל בין ליקויי למידה – שזה הנושא של הישיבה הבאה שלנו - לבין נכות של ילד, שכולם יודעים באיזה גן הוא הולך להיות כאשר הוא מגיע לאותה עיר. זה לא שיש לכם 30 גנים כאלה. יש לכם סך הכל כמה גנים, ואתם יודעים איפה הילדים הולכים להיות. אין בעיה לקלוט אותם.
רעיה לוי גודמן
יש לנו 1,432 גני חינוך מיוחד.
היו"ר אלכס מילר
בירושלים?
רעיה לוי גודמן
בארץ.
היו"ר אלכס מילר
אני מדבר על כך, שכאשר משפחה מגיע לעיר אתם יודעים כמה גנים מיוחדים לילדים עם נכות יש לכם. אתם גם יודעים שלא תהיה מסגרת אחרת והם ייקלטו שם, כך או אחרת. תתנו להם אפשרות להיכנס. אתם כך מאפשרים להורים להשתלב. ההורים לא מצליחים להשתלב, אם הילדים יושבים בבית. אתם ביחד עם כל המשרדים צריכים לקבוע מגבלת זמן, ולהגיד: "תוך חודש וחצי נגמר הסיפור". תהפכו את העולמות. בחודש וחצי אפשר לעשות הכל. מדובר בעשרות, ולא מדובר במאות. מדובר בסך הכל בעשרות משפחות המגיעות לכל הארץ. אל תשכחו שיש פה פרמטר של השפה ועוד כל מיני פרמטרים אחרים, שצריך לקחת אותם בחשבון. משרד הקליטה לא יודע על זה, ולכן הוא לא יכול לעשות שום דבר. אם הם לא יודעים שילד שהגיע היום לישראל נוסע לקריית שמונה, לערד או לאריאל, אם אין להם שם שום דבר וגם אם יש, הם לא יכולים לתת פתרון.

הגננות לא מדברות את השפה האמהרית, הצרפתית, הרוסית או כל שפה אחרת. לתקופה מסוימת, אפשר לכוון את הילדים. אנחנו מדברים על התקופה של גן ילדים ועד כיתה י"ב. האינפורמציה היא המפתח לכל הסיפור הזה. כל אותם שלושה משרדים צריכים לשבת ביחד ולבנות מנגנון של קבלת אינפורמציה והעברה אחד לשני. אני בטוח שגם משרד המשפטים יסייע לכם. אין פה משהו הגובל בפרטיות. זה בסך הכל טיפול, שבמסגרתו, כך או אחרת, האינפורמציה עוברת. מה הבעיה לבוא ולהוציא מסמך מסוים שאתם תגבשו לסוכנות היהודית – מנגנון קליטה של ילדים עם נכות?

הרי במשרד החינוך יש לכם מנגנון של הכרת תארים. אתם יודעים מה שווה כל מוסד. הרי בדקתם את זה מתישהו. אותו דבר גם לגבי האבחונים. בדרגים הגבוהים אפשר לקבוע מגנון, שהוא מנגנון הרבה יותר פשוט. יש כמה מחלות, שאפשר לקבוע על פיהן. אם בית חולים בוטקין במוסקבה החליט שזה ככה, הוא לא פחות טוב מסורוקה. תאמינו לי. אפשר לבדוק את זה. לקלוט רופאים ולתת להם לעבוד ולנתח בישראל, זו לא בעיה. למה לקבל את האבחונים שהם עשו שם זו כן בעיה? רבותיי, זה עניין של בירוקרטיה מיותרת, שפוגעת קשות בילדים ובמשפחות. אפשר להקל ולצמצם את הזמן בו מחכים, בצורה משמעותית.

הייתי שמח, שמעכשיו המערכת תעשה בדיקה מקיפה. חשוב מאוד, שתהיה הוראה ממשרד החינוך למחלקות החינוך בעיריות, להעביר את האינפורמציה. אם הן לא מעבירות את האינפורמציה, זה מה שקורה. ההורים פה פנו לעירייה, אבל העירייה לא העביר האת האינפורמציה. צריך לחייב אותן להעביר אינפורמציה על כל הסוגיות הקשורות לקליטה של ילדים נכים. יכול להיות שהן בעצמן מחפשות דרך. יכול להיות שהן לא רוצות את הילדים האלה אצלן בעיר, ואז הן עושות הכל בשביל שהם ייצאו משם. אני מכיר. צריך שייצא חוזר מנכ"ל ממשרד החינוך, שמחייב מחלקות חינוך בעיריות להעביר אינפורמציה בכל הסוגיות. בסופו של דבר, משרד החינוך אחראי על הכל. אתם כן לוקחים את האחריות על עצמכם, אבל אם אתם לא מקבלים את האינפורמציה, מה עשינו כאן? ילד ישב חצי שנה בבית. תאמינו לי, שאם הייתם מקבלים אינפורמציה על ילד אחד או ילדה, טלפון אחד והכל היה נפתר. אני כבר אומר לכם, שבטלפון אחד הכל היה נפתר. צריך שהדברים האלה יזוזו.
לאנה אייזנשטדט
לגבי מוסדות החינוך – היה ילד שישב מעל לחצי שנה בבית. המקום היחיד שיכל לקלוט אותו היה גן שיקומי. אם מלא באותו מקום שיכול לקלוט את הילד, הם פשוט אומרים: "אין לנו מקום".
רעיה לוי גודמן
שיבוץ הוא לא בהחלטה של גן ילדים. גן לא מחליט אם הוא מקבל ילד או לא. לגן יש מפקח ויש רשות מקומית, והם אלה שמחליטים. כמו שאמרתי קודם, גם במצבים של תפוסה מלאה, במקרים מיוחדים, אני מאשרת תקינה חריגה ונותנת תוספת תמיכה למסגרת. לכן, אם זה היה מגיע אלינו זה היה נפתר.
לאנה אייזנשטדט
כן, אבל היינו צריכים לדעת לאן להגיע.
היו"ר אלכס מילר
רעיה, אני מציע שתעבירי את המייל שלך, הפקס שלך והטלפונים של הלשכה שלך לגברת.
רעיה לוי גודמן
אני בקשר ישיר עם המנהלת שלה.
היו"ר אלכס מילר
לגבי המקרים הפרטניים – אני בטוח שתפתרו אותם באופן מיידי. גם את הסיפור של הילדה וגם מה שיש היום בצינור ועדיין לא מטופל. אני מדבר על טיפול מערכתי. טיפול מערכתי חייב להיות הרבה יותר מסודר. אתם חייבים לשבת בתקופה הקרובה עם משרד הבריאות, עם השלטון המקומי ועם משרד הקליטה, ולקבוע מנגנון שהוא מופחת בצורה משמעותית מבחינת הבירוקרטיה. אנחנו לא נכנסים לפרמטרים המקצועיים. זו הבהרה למשרד הבריאות. אנחנו בסך הכל רוצים שהקליטה תהיה כמה שיותר קלה לאותם אנשים המגיעים לישראל. את זה אפשר לעשות על ידי מנגנון של הכרה זמנית בנכות, אם זו נכות קשה, ומשם קביעת מסגרת עד מתי חייבת להיות החלטה סופית. בנוסף, קביעת מנגנון של ערר. זה צריך להיות מוסדר, כך שגם במשרד הקליטה יהיה מסמך שאיתו הם יוכלו לעבוד. אם מגיעים ללשכות שלהם אנשים עם שאלות, הם צריכים לדעת איך לתת תשובות. הם בעצם הקשר היחיד שיש להם לעולם הבירוקרטיה של מדינת ישראל. אם יש אם או אב עם בעיות כאלה ואחרות, הם מגיעים רק למשרד הקליטה. הם לא יתחילו להסתובב בירושלים ולחפש אחראי על החינוך המיוחד במשרד החינוך. הם מגיעים ללשכה של משרד הקליטה. זה מגנון שחייב לעבוד. אם אתם יכולים לדאוג לכך עם שיתוף פעולה עם הסוכנות, כך שתוכלו לקבל את המסמכים לפני כן, עוד יותר טוב. אני לא יודע באיזו מסגרת זה עובד. פעם היינו צריכים לחכות חודשים בשביל לקבל אישור עלייה. היום, לדעתי, זה הרבה יותר קל. אנחנו מדברים על כך, שהאינפורמציה חייבת לעבור, במיוחד בעולם של אינטרנט בו הכל יכול לעבור תוך שנייה, בלי מכתבים.
רעיה לוי גודמן
אני רוצה להוסיף משהו. בניגוד למה שאמרה הגברת טלילה נשר מעיתון "הארץ", העניין נבדק עם הלשכה המשפטית, ואין שום חיוב לקבל שיבוץ למערכת החינוך כדי לקבל את קצבת הביטוח הלאומי. היתה הצעת חוק כזו, אבל היא לא עברה. זו ההודעה מהלשכה המשפטית.
לאנה אייזנשטדט
הם לא מקבלים.
היו"ר אלכס מילר
צריך פשוט לבדוק. זו לא בעיה לבדוק את זה. תוך 21 יום אני אביא לך תשובה. אני מגיש שאילתה לשר הרווחה, ותוך 21 יום אני אקבל תשובה.
טלילה נשר
יותר מזה, הוא הודיע לי שהם עומדים לתקן את זה, וצריך להעביר את זה בחקיקה בכנסת. זה עוד לא קרה.
היו"ר אלכס מילר
אם אף חבר כנסת לא הגיש הצעת חוק בעניין הזה, אנחנו נגיש הצעת חוק בעניין הזה. נציג משרד הבריאות, הצעת פה משהו שיכול לעזור לקופות החולים.
אשר אור נוי
אני אמרתי, שנלחץ על קופות החולים, שילדים עולים לא ימתינו בתור. אני מבקש שתרשום את זה בפרוטוקול.
היו"ר אלכס מילר
משרד הבריאות יפנה לקופות החולים עם בקשה לתת עדיפות לילדי עולים באבחון וטיפול במערכת ההתפתחותית. בנוסף, ועדת החינוך תבחן צורך בהגשת הצעת חוק לתיקון של התלות בשיבוץ במערכת החינוך בקבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי.

ועדת החינוך קוראת למשרדים: משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הקליטה, עם בקשה לסוכנות היהודית למצוא דרך ליצירת מנגנון מופחת בירוקרטיה לקליטת ילדים עם נכות במערכת החינוך. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך למצוא מנגנון לקבלת אינפורמציה ממחלקות החינוך בשלטון המקומי, בכל הקשור לקליטת ילדים עולים בתוך השטח העירוני שלהן.

אנחנו גם מבקשים ממשרד הקליטה, לבחון אפשרות שבעת הגעתם של ילדים לארץ תועבר אינפורמציה למשרד החינוך על כך שהגיע ילד בגיל של מערכת החינוך. כך תוכלו גם לעקוב אחרי הקליטה.
שרי פייר
את זה הרשות המקומית עושה.
היו"ר אלכס מילר
אני מעדיף שאתם תעשו את זה. עד שהוא יגיע לשם יעברו שבועיים-שלושה לפחות. אם ביום שהוא מגיע את תעבירי אינפורמציה למשרד החינוך: "הגיע ילד כזה לעיר כזו", תהיה להם את האינפורמציה, והם יידעו להתעסק בכל הסוגיות האלה.

אני מבקש שתעבירו את כל הסוגיות. אני חושב, שעד תום המושב הזה תוכלו להעביר מסמך המתייחס לסיכום הוועדה. אם יהיה צורך, בסוף המושב נקיים ישיבת מעקב על הסוגיה. לדעתי, אין שום בעיה שתוך חודשיים תעשו פגישה עם משרד הבריאות ומשרד הקליטה, כדי להחליף רעיונות איך לטפל בסוגיות כאלה. להוציא הוראה למחלקות החינוך בעיריות, זו לא בעיה. את זה אתם יכולים לעשות תוך יום. בנוסף, בשיתוף עם משרד הבריאות תיצרו מנגנון של הכרה זמנית. הם נסמכים עליכם. אם הרופאים והאגף המקצועי שלכם יגיד: "אין בעיה, לדעתנו נכיר בסוגיה הזו", הם יוכלו להתחיל בהליך של הכרה זמנית. אני חושב, שלא תהיה בעיה. אם אתם כמשרד הבריאות מצליחים לתת איזושהי דרך לקליטה זמנית, זה יקל מאוד על משרד החינוך. הם לא מתעסקים בהיבט הרפואי, אלא על סמך ההמלצות שלכם. ברגע שתהיה לכם הדרך לתת להם את המנגנון הזמני, הם ישר יקלטו.

סוגיה נוספת היא סוגיית התרגום. מי אחראי על הנושא של תרגום המסמכים? נניח שהורה מגיע עם כל המסמכים, מי אחראי על התרגום של המסמכים?
רעיה לוי גודמן
אני לא יודעת. אנחנו תלויים במשרד הבריאות בנושא הזה.
אשר אור נוי
משרד הבריאות לא מתרגם מסמכים.
רעיה לוי גודמן
גם אנחנו לא, אבל אתם אלה שבודקים את האבחונים.
אשר אור נוי
לא אנחנו. תבינו: לא משרד הבריאות נותן שירותים, אלא קופות החולים.
היו"ר אלכס מילר
אני מבקש להפסיק עם הפינג פונג הזה. תקיימו ישיבה בין משרדית, ותתנו לי תשובה על כל הסוגיות הבעייתיות, מתחילת ההגעה לישראל ועד הקליטה. מי אחראי על מה, גם מבחינת תרגום המסמכים. משרד הקליטה, אבקש למצוא דרך להקל בסוגיה של תרגום המסמכים. אם תוכלו למצוא מנגנון שיסייע להם, זה יהיה חיובי מאוד. את אותם מסמכים שיתורגמו הם יוכלו להגיש למשרד החינוך ולמשרד הבריאות.
שרי פייר
צריך לבדוק את הסוגיה. נראה לי שזה צריך להיות תרגום נאמן למקור. לא נראה לי שזו סוגיה כל כך פשוטה.
היו"ר אלכס מילר
תשבו ביחד ותבדקו במה זה כרוך. אני גם לא יודע. אם לבן אדם אין עכשיו שקל בכיס והוא צריך ללכת ולשלם על שירותי תרגום, זה ייקח עוד שבוע, שבועיים-שלושה. אנחנו מכירים את כל העניין הזה. צריך למצוא פה מנגנון. מדובר באוכלוסייה לא גדולה במיוחד. מדובר בסך הכל בעשרות משפחות בשנה, שיש דחיפות מאוד גדולה בקליטתן. לא מדובר בילד שיכול לטפל בעצמו. זה לא ילד שמגיע בגיל שבו הוא יכול לשבת שבוע- שבועיים בבית, יצפה בטלוויזיה ויקרא ספרים עד שיקלטו אותו, כאשר ההורים יכולים ללכת לאולפן ולעבוד. מדובר כאן במצב בו אחד מההורים חייב לשבת בבית. אם מגיעה משפחה חד הורית, נגמר הסיפור.
לאנה אייזנשטדט
יש לנו פה אמא חד הורית.
היו"ר אלכס מילר
חצי שנה בלי אולפן, בלי עבודה, ואלוהים יודע אחר כך איך אתם קולטים את הבן אדם הזה. אז אתם אומרים: "נגמר לו הזמן בו הוא יכול היה לקבל אולפן". זה הולך להיות מסובך מאוד, ולכן אני מציע שתקיימו ישיבה בין משרדית, ותבנו מנגנון מהרגע שהוא מגיע לישראל עד הרגע בו הוא נקלט במערכת החינוך: מי אחראי על מה, מי אחראי על אבחון של הילד, מתי מגיעים מסמכים, כמה זמן כל תהליך צריך לקחת, התחייבות של הקופות. אפשר גם לשבת עם הקופות. זו לא בעיה לשבת איתן, ולקבל מהן התחייבות בסוגיה הזו. בנוסף, תקבעו מי אחראי על התרגום של המסמכים. זו תהיה ישיבה הכוללת גם את השלטון המקומי. ההורים יקבלו אינפורמציה לפני שהם מגיעים לישראל, לאיזו עיר כדאי להם להגיע, בהתחשב במצב הבריאותי של ילדם, כדי שלא יהיה מצב בו אתם צריכים לחשוב איך אתם מעבירים ילד מעיר כזו לעיר כזו. דברים כאלה יכולים לקרות. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.

קוד המקור של הנתונים