PAGE
33
ועדת הכלכלה
23/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 722>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ח בטבת התשע"ב (23 בינואר 2012), שעה 10:00

<1. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - הודעת תשלום קנס בשל חניה במקום אסור), התש"ע-2009, של חברי הכנסת אילן גילאון, ניצן הורוביץ (פ/1917).>
<2. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון- דו"ח חניה במקום אסור), התש"ע-2010, של חה"כ נסים זאב, חה"כ אברהם מיכאלי, חה"כ יצחק וקנין, חה"כ אמנון כהן, חה"כ משה (מוץ) מטלון, חה"כ חמד עמאר, חה"כ אילן גילאון, חה"כ דוד אזולאי, חה"כ ציון פיניאן, חה"כ יעקב כץ, חה"כ מסעוד גנאים (פ/2581).>

חברי הוועדה: >
כרמל שאמה-הכהן – היו"ר

>
חה"כ אילן גילאון



דפנה מהלל - מנהלת מחלקת עדכון ובקרה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה ראובני - עורכת-דין, סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

טארק קסיס - עורך-דין, ייעוץ וחקיקה- כלכלי פיסקלי, משרד המשפטים

מיכל צברי דוד - עורכת-דין, לשכה משפטית, משרד הפנים

חיים אמיגה - עורך-דין, עוזר היועץ המשפטי, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק ריקי ויציהנלדר - תובעת, אגף התנועה, משטרת ישראל

פקד דניאלה פולקוב - תובעת, אגף התנועה, משטרת ישראל

יואב ירדני - מנהל אגף הפיקוח, עיריית תל אביב, מרכז השלטון המקומי

כפיר כהן - היועץ המשפטי, מרכז השלטון המקומי

ישראל אבן זהב - רכז תחום נגישות, מטה מאבק הנכים

יהודה דורון - מנכ"ל ארגון נכי הפוליו בישראל

חיה קינן - יושבת-ראש ארגון נכי הפוליו בישראל

מיכל שיק הר-טוב - יועצת משפטית, עמותת נגישות ישראל

הרצל מוכתר - מנכ"ל המרכז לעיוור

יוסי לוי - מלווה, נהג, המרכז לעיוור

שמחה בניטה - עמותת מזור

שמעון יאיר - ארגון נכי ישראל

אלכסנדר סיגלוב - ארגון נכי הפוליו

משה בר - יושב-ראש עמותת "תנו יד לחירש ונכים למען נכים"

דניאל גלילי - מזכיר יושב-ראש עמותת "תנו יד לחירש ונכים למען נכים"

עופר לידרור - "ביופארק"

דוד דהאן - פעיל המשמר החברתי

ליאור רותם - דובר הוועדה

תלמידי כיתה י"ב - בית-ספר תיכון "גאון הירדן", נווה איתן

אלקנה אפרתי
אמיר רוזנברג – מתמחה

לאה ורון

טלי רם
<הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - הודעת תשלום קנס בשל חניה במקום אסור), התש"ע-2009, של חה"כ אילן גילאון, חה"כ ניצן הורוביץ (פ/1917)>
<הצעת חוק חניה לנכים (תיקון- דו"ח חניה במקום אסור), התש"ע-2010, של חה"כ נסים זאב,>
<חה"כ אברהם מיכאלי, חה"כ יצחק וקנין, חה"כ אמנון כהן, חה"כ משה (מוץ) מטלון, חה"כ חמד עמאר, חה"כ אילן גילאון, חה"כ דוד אזולאי, חה"כ ציון פיניאן, חה"כ יעקב כץ, חה"כ מסעוד גנאים (פ/2581) >

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים דיון, על סדר-היום: הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הודעת תשלום קנס בשל חניה במקום אסור), התש"ע-2009, של חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ (פ/1917); וכן הצעה מקבילה, הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – דו"ח חניה במקום אסור), התש"ע-2010, של חברי הכנסת: נסים זאב, אברהם מיכאלי, יצחק וקנין, אמנון כהן, משה (מוץ) מטלון, חמד עמאר, אילן גילאון, דוד אזולאי, ציון פיניאן, יעקב כץ, מסעוד גנאים. חבר הכנסת אילן גילאון מופיע בשתי הצעות החוק.

כן. שלח לחמך על פני המים, אולי משהו יתפוס.

לפני שנתחיל לדון ולהתקדם בהצגה ובחקיקת הצעת החוק, אני רוצה לברך את תלמידי בית-ספר תיכון "גאון הירדן", כיתה י"ב, מנווה איתן. ברוכים הבאים לוועדת הכלכלה.

הצעת החוק היא הצעה פשוטה שמסדירה נורמה מצומצמת יותר לפיה רק שוטרים יוכלו לרשום דוחות חנייה לרכבים שנושאים תו של נכה, בניגוד למצב היום שהוא הרבה יותר רחב, שבו כל פקח עירוני יכול לתת דו"ח, קנס.
מציעי החוק מצביעים על בעיה שהרשויות המקומיות הפכו את דוחות החנייה למקור תקציבי לא מבוטל, ולכן השוטרים הם במקרה הזה חפים מכל ניגוד עניינים אלא רק אחראים לביצוע החוק – בניגוד לפקחים, שניתן "לחשוד" בהם שגם טובת קופת העירייה עומדת לנגד עיניהם או לנגד עיני מנהליהם.

בהצעת החוק סעיף אחד, יציג אותו חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

אדוני, תודה רבה. אני מודה לך על הדיון הזה שנקבע באמת במהירות בלתי מתקבלת על הדעת, ואני ממש מודה לוועדת הכלכלה.

הבעיה המרכזית היא לא שפקחים רוצים למלא את קופות העירייה – בסדר גמור, אין לנו טענה – גם זה בהחלט כיוון. הבעיה המרכזית היא שפקחי העיריות – בעיקר עיריות גדולות בארץ כי שם בעיקר יש את בעיית החנייה – עוברים על חוק מפורש מ-1994 לגבי חניית נכים ותוקעים דוחות על ימין ועל שמאל. חוק חניית נכים מ-1994 קובע במפורש באיזה מצבים בעל תג נכה למכוניתו יכול לחנות, כשאדם שאיננו בעל תג נכה אינו יכול לחנות.
על כן, אנחנו מגיעים בעשרות, אולי במאות – ואני אומר, באלפים – של מקרים לבתי-המשפט, ואני רוצה לומר לאדוני, בתור מי שגררו לו רכב שחנה – אם אדוני מכיר את אוסישקין בתל-אביב, זה מגרש סגור לגמרי – החנה את רכבו שם, באמצע הלילה באו וגררו לו את הרכב עם תג נכה. מדוע? כי זה היה מקום שאסורה בו החנייה.
לכאורה, אדם לוחם אחר – נניח שזה לא אילן גילאון שהוא אחד שלא כל כך נלחם, והוא סתם פחדן שיושב בבית – היה צריך לצאת למלחמת גוג ומגוג מול בתי-המשפט ומול עיריית תל-אביב. ואני, לבושתי, אומר לאדוני – לא הלכתי לעשות את זה ושילמתי בסופו של דבר את הגרירה כי הייתי זקוק לאוטו באותו רגע. אם אני לא עושה את זה, מה אדוני חושב על אלפי-אלפי נכים שמקבלים את הדוחות האלה, מה הם עושים? הם הולכים לקחת עורך-דין? הם הולכים לטפל בנושא הזה? מדובר על עירייה ועיריות – ובראשן צועדת לפני כולן עיריית תל-אביב, שהיא עיר ללא הפסקה כנגד נכים, באופן מוחלט, ללא הפסקה כנגד נכים ברמת הנגישות שלה וברמת המלחמה שלה בנכים; גם ירושלים לא מצטיינת במיוחד, וגם האחרים לא כל כך טובי-לב.

לכן, אם אני צריך לצטט את האחראי על החנייה בעיריית תל-אביב, אדוני – אני רוצה שאתה תראה כי קיימנו ישיבה. אגב, החוק הזה שאנחנו מביאים הוא בהסכמת הממשלה, יש לנו איזושהי המרה שנרצה לעשות תיכף, אבל כך היה. אני שואל בישיבה כמה דוחות חנייה ניתנו לבעלי תג נכה בתל-אביב בשנת 2010, התשובה היא: אינני יודע כמה דוחות לבעלי תג חנייה של נכה בוטלו. אומר אלון שרף מאגף החנייה: בשנת 2010 בוטלו 5,163 דוחות, זאת אומרת אם זה מספר הדוחות שבוטלו, כמה ניתנו?

אדוני, כמה דוחות נתתם לאנשים שאינם בעלי תג חנייה, שחנו בחניית נכים – אתה יכול להסביר לי? הוא אמר: 6,100.

זה מאוד יפה, אני עכשיו מבין. זאת אומרת, זה נכון מה שאדוני אומר שהנכים הם מקור הכנסה מצוין לעיריות, ואוי לנו שכך. אם אלה המספרים, אליבא דמי שאחראי לחניות בתל-אביב, אז מה יש לנו להלין, על מה אנחנו בכלל מדברים.

ולמרות הכול ולחילופי חילופין, כך הגענו לסיכום גם עם שר התחבורה וגם עם השר מיקי איתן, שאנחנו בכל זאת, ומשום שהמשרד לביטחון פנים איננו מסוגל למלא את המטלה הזאת, ואנחנו לא רוצים – למרות שהרשויות העירוניות, ובראשן תל-אביב, אני אומר שוב - - -

וירושלים.

וירושלים – בסדר.

גם נתניה. כל הערים.

- - -

ירושלים, שלא נזניח רשויות. נגיד גם חיפה.

תל-אביב בעיקר.

לא, גם רמת-גן, כל מקום. כל מקום שיש קצת חנייה ואפשר לעשות בוננזה על אנשים, ובעיקר כאלה, כי הם יוצאים מנקודת הנחה – בסדר, נלך ונלבן בבית-המשפט. כמה אנשים יבואו להתלבן בבית-המשפט, ומי מתאר לעצמו מהי המטלה הזאת של לרוץ לבית-המשפט?

בסדר, תישאר המטלה בידי הרשויות המקומיות, ובלבד שכל עבירה אשר מתבצעת על-ידי אדם הנושא תג נכה על מכוניתו, תצולם, אבל לא סתם תצולם – יצולם האופן שבו הוא מפריע לתנועה והוא פועל בניגוד לחוק חניית נכים מ-1994.

הראיה תהיה הפעם על הרשות המקומית. היא תצטרך להציג בתמונה בדיוק מהי העבירה – האם לא נשמר המרחק הסביר מקיר? האם לא חנו במרחק סביר ממקום חנייה? באיזה אופן האוטו הזה הפריע לתנועה בסך הכול? את הדברים האלה אני רוצה לדעת, ואני חושב שמן הדין ומן הצדק לקבל את זה.

תודה רבה.

הערת ביניים, היושב-ראש. מה שהגענו לסיכום עם הממשלה זה קצת יותר מזה, אילן. הגענו לסיכום שתצטרך להופיע בצילום הפרעה, שיצטרכו לראות הפרעה ממשית.

כן, ממש אמרתי את זה. זה אפילו כתוב – הצילום חייב לכלול את ההפרעה הממשית.

בדיוק. שרואים פקק, שרואים משהו.

זה בהסכמה עם השר מיקי איתן וזה בהסכמה עם שר התחבורה.

ואחרי שהשר מיקי איתן באמת נוכח בכך.

תודה רבה, חבר הכנסת גילאון.

והנה אני רואה את האנשים מראשות עיריית תל-אביב, שלום לכם. קיבלתי עוד דו"ח בינתיים, מאז קיבלתי עוד דו"ח.

חבר הכנסת גילאון.

אני צריך להגיד להם שהם יתעשרו בעוד 250 שקלים.

אני יכול להגיד לך שפעם עשיתי בדיקה ברשות מקומית מסוימת לגבי מאזן הכנסות מחנייה וכל ההוצאות שהרשות מוציאה כדי לגבות את הקנסות – מערך הפיקוח, עורכי-הדין החיצוניים – לא נשאר הרבה כסף בסך הכול בסוף, לפחות ברשות המקומית שבה אני בדקתי.

מה שנקרא, זה עולה להם יותר.

כן. או שמערך החנייה שם הוא כר למינויים של פי כמה פקחים ממה שצריך, משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, או שעורכי-הדין עושים שם חגיגה. כשעשיתי הכנסות מקנסות פלוס הוצאות של אותו אגף, זה כמעט מתאזן.

אני יודע שפוליטיקה וכסף זה לא מעניין אותי...

הדובר הבא, ישראל אבן זהב, מטה מאבק הנכים.

בוקר טוב. אני רוצה לספר על נושא החניות בעיריית תל-אביב. היה לי דיון עם מר טיומקין לפני כשבועיים, הוא אמר שאצלם יש הפרדה מוחלטת בין הפיקוח לתביעה. שאלתי איך זה יכול להיות, כי את המספר של 5,000 דוחות שבוטלו אנחנו יודעים. מתברר שהפקחים קיבלו הנחיה לרשום דוחות – כן מוצדק, לא מוצדק, כן מפריע, לא מפריע – הם רושמים דוחות באופן אוטומטי.

אני חושב שבכל זאת יש פה איזשהו ניסיון להוסיף הכנסות לעירייה כי חלק גדול מהנכים לא נלחמים – כמו שחבר הכנסת אילן גילאון אמר – ולא הולכים לבתי-משפט.

אני יודע שיש הרבה יותר מדי תגי חנייה, יש תגים כפולים, כשאנחנו מנסים כבר מספר שנים, יחד עם משרד התחבורה או מול משרד התחבורה, לשנות את חוק חנייה לנכים – ראשית, שיהיה תג אחד לנכה ולא שני תגים, ושנית, שיהיו קריטריונים ברורים למי מגיע תג ולמי לא, כי היום יש הרבה מאוד אנשים שלא מגיע להם תג ובכל זאת מסתובבים עם תגים, והם לדעתי גורמים גם לחוסר במקומות חנייה.
יש לזה כמובן גם פתרונות טכנולוגיים חדישים, משום מה משרד התחבורה לא רוצה לבדוק את זה – פתרונות הרבה יותר חכמים מהתג שישנו כיום.

בסדר, זה לא נושא הדיון.

אני חושב שבכל זאת, אם הפקחים לא יודעים למי כן לרשום דו"ח ולמי לא לרשום דו"ח, פשוט צריך לשלול מהם את הזכות לרשום את הדוחות, ואז שהמשטרה תעשה את האכיפה. תודה.

תודה רבה. דורון יהודה, מנכ"ל ארגון נכי הפוליו ונציג פורום ארגוני הנכים.

אנחנו נתקלים בתופעה שרושמים לנו דוחות חנייה במקומות שאנחנו עומדים ולא מפריעים לתנועה, ואנחנו באים לבטל – ויש הוראה לא לבטל, לא מבטלים דוחות חנייה בעירייה.
אנחנו כולנו מגיעים לבתי-משפט. בבתי-משפט יושבת שופטת עירונית שאומרת לנו: אדוני, אתה תשלם את הקנס. אל תשלם את הריבית וההצמדה, תשלם רק את המקור. אני אומר לשופטת: למה אני צריך לשלם אם אני לא מפריע לתנועה? אין הפרעה ממשית, תראי לי איפה ההפרעה.

אתן לכם דוגמה. אני עומד במדרכה, כאשר השטח של המדרכה הוא 10 מטרים רוחב, יכולים לעבור עשרה כיסאות גלגלים ויש מקום. אני עומד באותו מקום – יש לי את הדו"ח פה – והם כותבים שאני מפריע. למה אני מפריע? אני מוציא מעלית שהאורך שלה 1.5 מטרים. כדי לצאת מהמעלית אני צריך עוד מטר, זאת אומרת אם אני מצליח לצאת ולהכניס את המעלית, כל בן-אדם יכול לעבור וזה בדיוק על-פי החוק. אבל מה? הרשויות לא מבטלות, וזוהי שיטה – כל יום יש דו"ח.

דבר נוסף, הרשויות עושות גינון על שפת המדרכה לכל אורך הכבישים, ושימו לב – רחוב וייצמן, סמילנסקי, שדרות בנימין.

רזיאל.

כל הרחובות. גם לבית שלי שהיה אני לא יכול להגיע, לא יכול לעמוד. למה? עשו גינון על שפת הכביש – אתה רוצה להוציא מעלית, אתה לא יכול, כך שאתה צריך לעמוד בכניסה לבניינים ולחסום לדיירים את הכניסה. זה מה שיצרו.

אם זה חדש, יהודה, זה כבר עבריינות - - -

חבל שלא הבאתי את התמונות.

יצרת מצב שאתה לא מאפשר לי בכלל לחנות בעיר. בנוסף, הפכת את כל החניות – כדי להרוויח כסף מהציבור – אחת ליד השנייה. אני ממתין כמו ילד טוב, עושה סיבוב ומחכה. התפנה מקום, אני נכנס – אני לא יכול להוציא את המעלית, אני צריך שייצאו שתי מכוניות כדי שאני אכנס. זאת אומרת, האפשרות שלי כנכה להחנות בהרבה מקומות לא קיימת.

תודה רבה. עורכת-דין מיכל שיק הר-טוב, היועצת המשפטית של עמותת נגישות.

שלום. אנחנו מברכים על הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת מוץ מטלון, אנחנו מנסים לקדם חקיקה בכל מה שקשור לחניות נכים כי יש בעייתיות אמיתית.
אנחנו בעמותת נגישות ישראל מקבלים מאות פניות ותלונות של נכים על דוחות שהם קיבלו שלא כדין, לטענתם. הבעיה בחוק חנייה לנכים, שנטל ההוכחה הוא על הנכה. הנכה פשוט צריך ללכת עם מצלמה ולהראות.

זאת לא הבעיה בחוק הנכים.

זו אחת מהבעיות.

זאת לא הבעיה בחוק.

שמעון, אתה לא ברשות דיבור.

זאת הערת ביניים.

אבל יושבים פה הרבה אנשים בחדר.

אבל היא טועה.

אז בתורך אתה תדבר.

תפסיק להפריע. אתה מעיר יותר מדי הערות, שמעון.

אני אשמח להראות לך שאני לא טועה.

זה לא בחוק. החוק הוא בסדר.

אתה תדבר בזכות הדיבור שלך.

חוק חנייה לנכים בא ואומר שצריכים להתקיים מספר תנאים כדי שאדם עם מוגבלות חונה את רכבו במקום שהוא אסור ולא יקבל דו"ח. בית-המשפט בא ואמר בהמון פסקי-דין – נטל ההוכחה הוא על הנכה.

בדיוק. אז הבעיה לא בחוק.

הבעיה היא בחוק. נטל ההוכחה הוא על הנכה, וזו הסיבה שהרבה מאוד נכים לא הולכים לבתי-משפט כי הם יודעים מראש שהדרך שלהם אבודה.

קיימת מצוקה אמיתית של חניות לנכים, אין הרבה חניות לנכים. והשרירות – אין מה לעשות, אנחנו מקבלים המון-המון תלונות על כך שפקחים נותנים דוחות חנייה לנכים.

שוטרים הם נטולי אינטרסים, הם מבינים את הבעייתיות, הם מבינים את הרגישות. הצעת החוק הזאת היא נכונה מאוד לטעמנו ואנחנו תומכים בה.

המשטרה גם מבטלת את הדוחות.

עורך-דין כפיר כהן, מרכז השלטון המקומי, ראש מינהל למשפט.

בוקר טוב. אני רוצה לפתוח בבקשה בהתייחסות לדברי ההסבר של ההצעה. דברי ההסבר – אנחנו לפחות בשלטון המקומי מוצאים אותם פוגעים, מיותרים, מה גם שאינם נכונים.
לבוא ולצייר תמונה שהשלטון המקומי גמר אומר לצאת כנגד ציבור הנכים ולמצוא בו איזושהי כתובת נוחה על מנת להעשיר את קופתו, זאת דמגוגיה זולה וזה לא נכון, והטענה הזאת היא פוגענית בעליל.

על איזו שורה בדברי ההסבר אתה מדבר?

אני מדבר גם על שורה בדברי ההסבר וגם על הדברים שנאמרים פה.

אני אמרתי את זה, ואני עומד מאחורי הדברים שלי.

גם אני עומדת מאחורי הדברים שלי.

כולנו.

אתה אמרת, ואני אומר מה שאני חושב. יואיל אדוני לא להפריע. אני מבקש לסיים את דבריי.

אנחנו משתתפים בצערך.

אל תשתתף בצערי. אל תשתתף בצערי.

פגענו בו.

לא, אתה לא פגעת בי. אתה פוגע בציבור שלם של עובדים. אתה לא פוגע בי. אני אומר את דברם.

ואנחנו לא נפגענו...

אני לא מנהל איתך עכשיו ויכוח. אני רק רוצה להגיד לך, שאני – בניגוד להרבה דברים אחרים ובניגוד להרבה אנשים אחרים, ויעידו פה חלק מיושבי השולחן הזה – עוד בתקופתו של היושב-ראש הקודם, אני זה שיזמתי "שולחן עגול" במרכז השלטון המקומי על מנת שיגיע ציבור, לפחות חלק מהאנשים כאן שמייצגים את ציבור הנכים, לפתוח ניסיון הידברות כדי לתת איזשהו מענה לחלק מהמחלוקות שעניינן מצוקת חנייה. אני הייתי האדם, אז לא אני זה שנפגעתי.

עורך-דין כהן, אתם תומכים בהצעת החוק? בנוסח?

אנחנו תומכים בה, בהסתייגות קלה, ולפני שאני אסיים את דבריי נעביר את רשות הדיבור ליואב ירדני מעיריית תל-אביב, שגם יסביר את הבעייתיות.

בבקשה, מר ירדני.

בוקר טוב לכולם. קודם כול, הערת ביניים. הפקחים בעיריית תל-אביב מכירים את החוק לא פחות טוב מציבור הנכים, אם לא יותר טוב – כולל כל הפרשנויות, כולל זה שבעיריית תל-אביב, בניגוד לחוק שמותיר 1.30 מטרים על מדרכה – אנחנו קבענו בהחלטה שלנו שמאפשרים חניית חסימה למטר ולא ל-1.30 מטרים, ומי שמבין את המשמעות, היא משמעות קיצונית בהיקף כמות הרכבים שאפשר לחנות על מדרכות.
אז קודם כול, זה לא רק שאנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים מצוין, המפקחים שלנו מתודרכים חדשות לבקרים, ואפשר לבדוק את זה. הכי קל לזרוק ולהגיד שלא מעודכנים ולא מבינים, זה הדבר הכי קל כי הם לא פה.

הם גם מבינים, תאמין לי, זה חטא על פשע מה שאתה אומר עכשיו.

בדיוק. זה עוד יותר גרוע.

תודה, תודה. אחד הדברים הבעייתיים שנאמרו פה בחוק – החוק מקובל עלינו, למעט סעיף אחד.

כולו סעיף אחד. כל החוק זה סעיף אחד.

לא. ההערה שלך היא נכונה, יש פה פסקה, לגבי הסיפה. כשרכב של נכה חונה בכביש ברחוב דו-נתיבי, קרוב לצומת, או חוסם נתיב נסיעה, לא צריך לחכות לתאונה הבאה שתקרה כי מישהו מחכך רכב אחר, אלא זאת חסימה והפרעה לתנועה.

אפשר תמיד לבוא ולהגיד – בנקודת זמן שהוא חלף שם, בשעה הזאת, אולי לא עבר רכב ואולי כן עבר רכב. המשמעות היא האם אנחנו חיים את הרגע או מונעים את התאונה הבאה. זאת השאלה, ומהניסיון שצברנו בעיר יש לא מעט אנשים שחונים ברחובות שהם דו-נתיביים, יש הפרעה לתנועה כשרכב בא ממול.

כמה לא מעט, אדון ירדני? אם אתה ביטלת 5,200 – ביטלת – כמה נתת? וכמה מתוך אלה עשו את מה שאתה אומר כאן? מה אתה נותן לנו פה מסך עשן, איזה מין שטויות אלה.

שטויות לגמרי.

אני מכבד את מה שאתה אומר ואני לא אמרתי על מה שאתה אמרת שזו שטות.

לא יכול לכבד את מה שאתה אומר - - -

- - -

סליחה, אני מכבד את מה שאתה אומר - - -

מישהו אומר לך לסכן את התנועה? מישהו אמר לסכן את התנועה?

חבר הכנסת גילאון.

אני לא מבין את הסגנון הזה.

חברים, לא חייבים להסכים פה על הכול אבל חייבים לפעול לפי ההוראות של סדר הדיון.

מסכנים את התנועה. מי שמסכן את התנועה זה הנכים האלה שחונים לך בכיכרות, הם מסכנים לך את התנועה.

חבר הכנסת גילאון, זה רק מפריע עכשיו להתקדמות של החקיקה. הוויכוחים האלה לא מקדמים אותנו.

חשיבה מינימלית צריכה להיות גם. אני, אין לי טענה נגד הפקידים ונגד הפקחים. יש לי טענה נגד ראש עיריית תל-אביב וראש עיריית ירושלים וראש עיריית חיפה כי זאת המדיניות שלהם. אני, אין לי טענה אליך אבל אתה לא ידעת לענות לי גם בפעם הקודמת כששאלתי אותך – אם ביטלתם את המספר הזה, כמה נתתם. גם אז לא ידעת וגם עכשיו כנראה.

זה לא הייתי אני, אבל לא חשוב, אני הייתי בדיון – כי לא על כל דבר אפשר לקבל נתונים, מה לעשות.

תודה. זה ברור שאם הוא ביטל X, הוא לפחות נתן X פלוס 1.

אני רק אסבר את האוזן – צריך להציג את הפרופורציה, קודם כול להבין את המשמעות הזאת. דבר שני, אם לדבר על הנתונים, אנחנו בשנה אוכפים רכבים שחונים בחניית נכים, מעל 7,000 דוחות.

תבורכו.

זאת אומרת, צריך לראות את הפרופורציה.

איך זה קשור? מה זה שייך?

ועוד איך שייך.

סליחה, כל דבר קשור לכל דבר. כל אחד מסתכל, בצדק, דרך חלקת האלוהים הקטנה שלו. לכן אנחנו הולכים – לא סתם אמרתי, המשמעות היא 30 סנטימטרים על מדרכה, כשרוב המדרכות הן 1.30 מטרים או לפחות 2.20 מטרים, מה המשמעות של עוד 30 סנטימטרים בחנייה, צריך להבין את גודל העניין. ואם אנחנו עושים את זה – לא שאנחנו לא רוצים את רעתם, אלא להיפך. אני חושב שזה חלק מהעניין, שמסתכלים דרך משהו שהוא לא נכון.

ולעצם העניין, אני חוזר. כל דו"ח שנעשה היום, לא רק שהוא נעשה, הוא גם מצולם, ורוב הדוחות הם באמת בהפרעה ממשית לתנועה. הרבה פעמים, או רוב הדוחות שבוטלו – הסביר את זה גם מי שהיה פה – לפנים משורת הדין, פה בגלל בעיה כספית ופה בגלל בעיה כזאת או אחרת, ולכן אני מציע להסתכל על זה דרך המשקפיים הנכונות.

נא לסכם.

לכן אני מציע – אני מקבל את העניין. אנחנו מצלמים את העבירות, אנחנו לא יכולים לעמוד ולחכות לאירוע הבא שיקרה, ואני בטוח שאף אחד פה בחדר לא רוצה שתהיה התאונה הבאה ויגידו: טוב, אמרנו לכם, אבל כשאמרנו לכם זה יהיה מאוחר מדי.

תודה רבה.

בפריקה וטעינה יש הפרעה לתנועה?

המשאית הבאה שחונה בפריקה לטעינה היא כן מפריעה לרכב הבא.

אגב, פריקה וטעינה לא מופיע פה.

שמעון יאיר.

בסדר, אז בוא נהפוך את כל הפריקה וטעינה לחניית נכים, ונפתור את הבעיה.

ידידי, זמנך עבר.

אני רוצה לספר איך הצעת החוק הזאת נולדה, החוק ייוולד עוד מעט. לפני ארבע שנים הלכתי למסעדה בעשר בלילה ברחוב נידח בירושלים וחניתי באזור פריקה וטעינה – ריק, עשר בלילה. אני יוצא אחרי שעתיים, שתים-עשרה בלילה, יש לי על החלון דו"ח 500 שקלים שחניתי באזור פריקה וטעינה, הפרעתי לתנועה – חניתי בניגוד לחוק חניית נכים, לפי טענתם.

התקשרתי לעירייה, במקרה היועץ המשפטי שם היה חבר שלי, שאלתי: משה, מה הסיפור? בשתים-עשרה בלילה 500 שקלים? הוא אמר: אתה יודע מה, תשלם 250 שקלים, בוא נגמור את זה. אמרתי לו: אתה לא מקבל כלום, אני לא נותן אגורה, ואנחנו נלך לכנסת לשנות את החוק. נשנה אותו.

אגב, לגבי מה שנאמר – החוק הוא טוב, החוק מכסה את כל האופציות. יש לנו ארבעה מקומות ספציפיים שבהם אסור לנו לחנות – נכון, ישראל? – מוניות, אוטובוסים וצומת.

ברזי כיבוי.

זה הכול, ארבעה מקומות. באו העיריות, לקחו חוק שחוקק הריבון – הבוס של העיריות; מי הריבון במדינה הזאת? הכנסת. לקחו העיריות את החוק הזה, אדוני היושב-ראש, ושינו אותו. הוסיפו לו והגבילו אותו ועיקרו אותו והרגו אותו.

ופירשו אותו.

ועכשיו הם יושבים פה והם מספרים לנו ש-15 שנה של התעמרות ושל ניצול הנכים ושל שוד הנכים, זה בשביל למנוע תאונות דרכים.

אני מוחה בתוקף על מה שאתה אומר.

סליחה, אל תפריע לי. אל תפריע לי.

אתה הפרעת לי.

אל תפריע לי, אני לא הפרעתי לך.

ועוד איך אני אפריע. אתה אומר דברים קשים שהם לא נכונים.

אלה הדברים, אתה צודק. אתה פושע.

לא, לא , לא.

אתה תתנצל.

כעירייה, לא אתה.

אתה תתנצל עכשיו. זה חסר-גבול מה שאתה מדבר כרגע.

העיריות פושעות, העיריות שודדות, העיריות מתעמרות.

אני מבקש שהוא יתנצל.

ברור, רק - - -

אני לא מתנצל, והעיריות פושעות.

אתה תתנצל.

העיריות פושעות.

רק בית-משפט קובע מי פושע.

אתה תתנצל בפניי באופן אישי.

סליחה, מי שעובר על החוק ועושה פשע – הוא עבר על חוק חניית נכים, נקודה.

מי? אני?

העיריות. לא יודע מי אתה, לא מכיר אותך בכלל.

- - -

לא, אתה קראת לי.

אישית, אני לא התכוונתי אליך. לעיריות התכוונתי.

ועוד איך התכוונת.

עבירה על חוק הנכים זה לא פשע לדעתי.

אתה יודע שהוא לא התכוון אליך, הוא לא מכיר אותך אישית.

זה עוון. העיריות עושות עוון כבר 15שנה.

הוא כן מכיר אותי, וזה לא מהיום.

סליחה, משנת 93' העיריות מתעמרות בנכים.

חצוף.

נא לסכם את דבריך.

חוק חניית נכים הוא חוק מצוין. מה שעכשיו אנחנו נדרשים לעשות זה להוסיף איזה סייג.

הבהרה.

הבהרה, כי העיריות לא מבינות, אנחנו צריכים לבוא ולהגיד להם – ילדים, מפגרים שכמותכם, אתם מבינים מה זה חוק חניית נכים?

איזה צורה, חוצפה.

אני לא מבין את זה, היושב-ראש, אני לא מבין - - -

אני מחיתי והתריתי בפניו. אתה רוצה שאני אוציא אותו?

אני לא מוכן לקבל את סגנון הדיבור הזה. אני לא מבין איך נותנים לזה יד. אני דיברתי אליו בכזאת צורה פוגענית?

אתה לא מדבר אלי בצורה פוגענית, אתה לוקח לי כסף.

אני לא מדבר אתך עכשיו, אני מדבר עם היושב-ראש.

יותר גרוע. אני מדבר אתך.

אני מדבר אתו. אני אתך סיימתי.

לא, אני לא סיימתי אתך. אני לא סיימתי אתך.

הסגנון שלך לא מקובל. הסגנון שלך לא מקובל.

מקובל, ועוד איך. בוא נשאל את החבר'ה שאתה דופק אותם.

לא, לא מקובל. לחלוטין הוא לא מקובל. אתה מבייש את המקום הזה.

- - -מקובל. לא אותי. חצוף.

אני חצוף?

כן, העיריות פושעות, העיריות שודדות.

אולי תשמור על הפה שלך מסגנון הדיבור הזה. תתבייש לך.

העיריות פושעות. לא יעזור כלום.

אף אחד לא דיבר אליך בכזאת צורה פוגענית.

כי אני לא עשיתי שום דבר רע.

אתה עשית בעצם הדיבור שלך.

אני חונה לפי החוק.

לא, אתה לא.

מספיק. די.

לא יפה. באמת לא יפה. תפסיקו עם זה.

זה לא מוסיף - - -

אני מבקש את סליחתך, זה לא עניין אישי בכלל.

גם לא לגבי ציבור עובדים שלם, באמת.

אדוני, זה לפי החלטות הכנסת עלול לעלות 300,000 שקלים בקלות...

לא, בית-משפט צריך להכריע שזה שווה 300,000 שקלים.

בסדר, אבל נכים לא הולכים לבית-משפט כפי שאתה יודע כי קשה להם. אני מתנצל בשם חברי. אין לנו שום טענה – לא לירדני, לא אליך, באמת שלא, אלא לקובעי מדיניות כזאת.

הם עושים את העבודה שלהם.

שמחה בניטה, ארגוני הנכים.

כיושבת-ראש העמותה, אני מטפלת ומקבלת הרבה מאוד תלונות, והמסה של התלונות, של המכתבים שאנחנו מקבלים ומטפלים בעמותה, מול חניות של נכים, בעיקר מדובר ליד בתי-חולים. בתל-אביב אין מקומות חנייה, ואנשים – גם חולי סרטן – הולכים לטיפולים, חוזרים ומוצאים על הרכב דוחות חנייה.
אני אומרת – לפעמים אפילו האנושיות. אדם – גם נכה, חולה סרטן, טיפולים סופניים – אתה כותב מכתב לעירייה, כמו שאומרים, לגעת בציפור שבציפור של הנפש – לא מעניין אותם.

נכה כזה מקבל 2,300 שקלים לחודש. כל יום שהוא בא לטיפול – זה בנוי על שבוע טיפול, שבוע מנוחה – ואם בכל יום טיפול הוא מקבל דו"ח, זה כל המשכורת שלו, והעירייה, לא נוגע בה. אז אתה יודע, אני אומרת, אם לא נחוקק חוק שיזעזע את אמות הסיפים שם, אז אנחנו הנכים לא עושים את מלאכתנו נאמנה כלפי האוכלוסייה שלנו. זה אל"ף.
בי"ת, בשנים האחרונות יש את המכוניות הגדולות, כשבאמת היטיבו איתנו שאנחנו מסוגלים לנהוג עם העגלה בתוך הרכב. המעלית לוקחת מטר וחצי, ואצלי למשל – משום שהרגליים שלי ישרות עקב תאונה – זה לוקח עוד יותר ממטר וחצי כי אינני יכולה להיתקע במשהו, שהרגליים שלי יישברו – הרגליים צריכות לצאת עד שאני יוצאת מהמעלית, ואחר כך לסגור את המעלית.
אתה בא לעירייה, הם מסדרים לך מקומות חנייה אבל שמים עמודים. אם יש ארבעה-חמישה מקומות חנייה לנכים, ושני נכים נכנסו, אני עם האוטו הגדול שלי צריכה לתמרן בצורה כזאת שהדלת שלי תיפתח ושהמעלית תהיה בין שני העמודים. אם מישהו נכנס לפניי אני לא יכולה – או אחורה או קדימה – אתה לא יכול לעמוד. אפילו אם אני אעמוד באמצע, המעלית תיפול על העמוד.

החלמאיות הזאת – רק לא לתת למישהו לעמוד בחנייה – הם סוגרים לך את כל המדרכות או בעצים, או בעציצים, או בעמודים, אז דחילק, איפה תעמוד.

תודה. שמחה, הנקודה ברורה.

אני רוצה להסביר. אתה בא לבתי-משפט ואתה מבהיר שאין מקומות חנייה לנכה עם כיסא גלגלים – עם עגלה, עם המעלית שנפתחת – אטימות טוטלית.

אני אומרת לך, מיכאל איתן לא היה תומך בנו אם הוא בעצמו לא היה נוכח בכך לגבי עיריית ירושלים ועיריית תל-אביב – כשרוב הדוחות משם. היושב-ראש, רוב האכזריות והאטימות אתה מגלה בעיריית ירושלים ותל-אביב.

תודה.

לכן, אני אומרת, המשטרה היתה צריכה לקחת את זה על עצמה כי שם כשאתה כותב מכתב, יש איזושהי התייחסות שונה.

אם כל אחד ימשיך פה לנאום את הנאום שהוא תכנן, לא יהיה חוק היום. תסביר להם. כולם מדברים באותו נושא, ואתם רוצים שהחוק יעבור היום, יש לנו דיון נוסף עוד מעט.

אתה יודע, פעם היו אומרים אצלנו: מה אתה רוצה ממגן-דוד-אדום - שיהיה יותר אדום, אז הנה.

הרצל מוכתר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו קודם כול רוצים באמת להודות לך על הצעת החוק כי לדעתנו החוק הזה בא לעשות סדר בכל הבלגאן.
אנחנו במרכז לעיוור בדרך כלל נושאים תו נכה, ואני נוסע בדרך כלל עם אותו נהג. לעתים קרובות אנחנו מגיעים לאיזשהו מקום ומתברר שאין חניית נכים. מחנים את האוטו במקום שהוא מאוד מאוד לא מפריע ואנחנו שואלים אלף פעם אנשים שמסתובבים בשטח האם זה מפריע, אומרים שלא.
היות ואני בתור אדם עיוור לא יכול להגיע למחוז חפצי, הנהג חייב לרדת מהאוטו וללוות אותי. הוא אפילו לא נשאר כשאני נכנס לישיבה, הוא מייד רץ לרכב וכשהוא מגיע הוא רואה דו"ח חנייה – לפעמים 500 שקלים, לפעמים 250 שקלים.

כשאנחנו פונים לעירייה ומתחננים שיבטלו את הקנס כי בכל אופן זה כסף ציבורי – בשום אופן אנחנו לא מצליחים, ואז שולחים לנו אפשרות ללכת לבית-משפט או פשוט לשלם את הקנס המקורי.

פעם אחת בכל זאת הלכתי למשפט ובאמת עשו צחוק מהעניין. השופט נתן לנו את הקנס המקורי וגם הוסיף על הקנס.

לכן אני אומר – החוק הזה צריך באמת לעשות סדר. לצערי, לא בכל מקום יש אפשרות לנכה לחנות, ואם הרכב לא מפריע ויש תו נכה – לא שאין תו נכה – למה צריך לרשום דו"ח? תודה.

תודה רבה, מר מוכתר. משה בר, בבקשה.

חבר'ה, מהדובר הזה אני כבר מבקש, אנחנו צריכים להתקדם עם החוק. אם יש לכם דברים חדשים לומר, תאמרו; אם לא, בבקשה בואו נתקדם עם החוק.

אני רוצה להגיד דבר אחד שפה לא אמרו. יש לנו בעיה שלהרבה נכים יש רכב גדול של נכים קשים, עם מעלון.

אמרו את זה.

בכל החניונים של בתי-חולים אנחנו לא יכולים להיכנס עם הרכב, גם לחניון פה בכנסת אנחנו לא יכולים להיכנס עם הרכב, ואז אנחנו חונים במקומות שהם לא מפריעים. אני צילמתי את זה והגעתי עם זה לפיקוח אחרי שקיבלתי דו"ח – עברו משאיות ועברו רכבים והמדרכה היתה פנויה והכביש היה פנוי- נאמר לי: בבית-חולים איכילוב ביקשו ממני לא להתחשב ולרשום דוחות.

זה נאמר, חבל.

הוא נכנס ליועץ המשפטי. אחרי שעה שהייתי שם ביטלו לי את הדו"ח ואמרו: אם עוד פעם תהיה שם אנחנו לא נבטל לך את הדו"ח. חניתי שם בכיכר וצילמתי במקום רכבים גדולים מאוד, פתחתי אפילו את דלת הרכב, רכבים הצליחו לעבור ולא היתה הפרעה לשום דבר.

אני חושב שבמקומות ציבוריים ואיפה שיש חניות, את המקומות למעלה צריכים לתת לרכבים גדולים.

משה, תאמין לי, כל המוסיף גורע.

ובחניות להכניס את הרכבים הקטנים.

תודה.

אני רוצה למקד את עצמנו. אנחנו מדברים רק על דבר אחד - לחשק את חוק חניית נכים מ-1994 כדי שלא לתת פרשנות, וחובת הראיה על הרשויות, זה הכול. בואו, בלי דוגמאות נוספות.

בדיוק, זה הכול.

חיה קינן, בבקשה.

אנחנו מוותרים.

אלכסנדר סיגלוב.

מוותרים.

אוקיי. נא להקריא את סעיף החוק.

אני אקריא את הצעת החוק כפי שהיא עברה בקריאה טרומית, אחרי כן אני מבין שיש איזשהן הסכמות.

קודם כול, נאחד בין שתי הצעות החוק.

יש את ההסכמה הממשלתית, אמרת את זה.

יש פנייה של חבר הכנסת נסים זאב – אומנם בכתב – אבל יש פנייה עם בקשה ליושב-ראש הוועדה לאחד את הצעתו עם הצעת החוק של חבר הכנסת גילאון.

מי בעד הצעת האיחוד?

הצבעה
בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

הבקשה לאחד את הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – דו"ח חניה במקום אסור), התש"ע-2010, עם הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – תשלום קנס בשל חניה במקום אסור), התש"ע-2009, נתקבלה.

אושר פה אחד.

לגבי ההסכמה שמופיעה בהחלטת הממשלה, אני אקריא את החלטת הממשלה, לאחר מכן איזשהו נוסח לסעיף הזה, ונשמע אם יש הערות: "הממשלה החליטה לתמוך, בכפוף לתיאום הליכי החקיקה עם משרד הפנים ובהסכמה כי סמכות האכיפה לא תופקע מידי העירייה, ובמקום זה הצעת החוק תקבע כי פקחי העירייה ירשמו דוחות רק במקרים שבהם יש הפרת תנועה בפועל, ומהות ההפרעה לתנועה תצולם."
סעיפים 2 ו-3 לחוק חניה לנכים – סעיף 2 במפורש מדבר על הפרעה ממשית לתנועה, גם סעיף 3 כולו מתייחס להפרעות מהסוג הזה. למעשה, בהתאם להחלטת הממשלה, מה שנשאר לנו להתייחס אליו זה נושא צילום העבירה.

צילום ההפרעה. לא העבירה.

כן, מהות ההפרעה. אני אקרא ונשמע ככל שיש הערות – נוסח ראשוני שיעבור עוד ניסוח: על-אף האמור בכל דין, לא תימסר הודעת תשלום קנס לגבי רכב הנושא תג נכה החונה בניגוד להוראות סעיפים 2–3, אלא אם כן צולמה מהות ההפרעה לתנועה.

מה זה מהות?

מהות זה הפרעה ממשית לתנועה.

שרואים את הפקק?

אני מבקש להבין מה זה מהות. אני באמת רוצה לעשות את זה בעצה אחת.

לא תוכל לתת דו"ח מבלי לצלם צילום שמוכיח את ההפרעה לתנועה.

גם היום - - -

- - -

אני שואל שאלה.

על-פי הצעת החוק הזאת, כל רכב הנושא תג נכה, והעירייה נותנת לו דו"ח, הדו"ח הזה יהיה צריך להיות מצולם בצילום המוכיח מהי ההפרעה לתנועה.

אני מבקש לשאול אותך שאלה.

הנוסח מקובל?

הוא לא ברור.

אני מבהיר כדי שיהיה ברור לכולי עלמא.

הממשלה, בבקשה.

האם אפשר להקריא את חוק חניית נכים מ-1994 כדי שיהיה ברור מה מותר לבעל תג נכה ומה לא מותר לו?

בדיוק בהקשר הזה רציתי להעיר. יש שני סוגים של איסורי חנייה לנכים. האחד, אמירה כללית בסעיף 2 – הכול מותר, ובלבד שזה לא גורם הפרעה ממשית לתנועה; סעיף 3 קובע רשימה של איסורי חנייה שחלים בכל מקרה, בלי קשר להפרעה לתנועה.

נכון.

לכן לדעתי, הצילום של מהות ההפרעה לא צריך להיות מוסב על סעיף 3 אלא רק על סעיף 2.

אנחנו לא מסכימים. זה לא נכון.

מר יאיר, תן לי להשלים. החוק הנוכחי אוסר לחנות על מעבר חצייה – בין אם זה מפריע לתנועה ובין אם לא; הוא אוסר לחנות בנתיב תחבורה ציבורית.

לא גברתי, לא. יהיה צילום על העבירה.

אם כך, אם רוצים לצלם את זה, אין בעיה, אבל - - -

על כל החוק. לא על סעיף.

אני מציע שהתיקון יהיה הפרעה בפועל. הפרעה לתנועה, בפועל – לא הפרעה לתנועה לפי הגיגים של מישהו.

- - -

חבר'ה, אם זה לא ברור, אני אגיד לכם, כי אם לא – נחזור להצעה הקודמת, שהזכות תופקע.

- - -

שמעון, אל תעזור לי. כל עבירה שתינתן לרכב נושא תג נכה תצטרך להיות מצולמת ומוכיחה את מה שאתם אומרים, בפועל. יש משהו לא ברור במשפט הזה?

ברור מאוד.

אני חושב שהוא ברור לגמרי.

אדוני, כמו שאמרו נציגי משרד התחבורה, סעיף 2 אכן מתייחס להפרעה ממשית לתנועה.

אבל למה זה משנה להם?

- - -

חברים, מספיק להפריע. גם לממשלה אסור להפריע.

אם הוא חונה קרוב לתחנה - - -

חבר הכנסת גילאון, אני רוצה לשמוע את היועץ המשפטי.

סעיף 3 לא מתייחס להפרעה ממשית לתנועה, אבל הוא מונה – וכדי שיהיה ברור על מה אנחנו מדברים, נדבר על איזה מצבים הוא מונה, ואני אקרא:
"מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 2(א)(3) ו-(4), לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה –

(1) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטרים ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור..."

אנחנו יודעים. לזה אנחנו צריכים את התמונות יותר מכול.

לזה צריך תמונה. השאלה אם פה צריך - - -

אז הוא יגיד שחניתי בתחנת אוטובוס, ואולי לא חניתי בתחנת אוטובוס?

עמדתי שני מטרים ממנו.

מה ההתחכמות הזאת?

אם כך, האמירה צריכה להיות - - -

לא חשוב האמירה. האמירה צריכה להיות שכל עבירה שאתם נותנים היא מצולמת.

כל דו"ח. לא כל עבירה.

צריך לשאול את השאלה למה זה מפריע להם.

זאת אומרת, אדוני, אדם שעבר על הוראות סעיף 3, מהות העבירה - - -

לא משנה איזה עבירה הוא עבר. כל עבירה שתינתן לגבי רכב הנושא תג נכה, תהיה מצולמת ומוכיחה את מהות הדברים שנאמרו, גם אם הם מובנים מאליהם.

- - -

והמילה "בפועל" תהיה המילה שתיכנס. בחוקיות הזאת אני רוצה שנהיה ברורים. אגב, השפה הפשוטה היא הנגישות, שאתם כל כך מבלבלים אותה כדי שאף אחד לא יבין מה מצפים ממנו. אז אני מודה לך על ההערה. כל עבירה תהיה מלווה בתצלום, גם אם היא מובנת מאליה, גם בסעיף כמו סעיף 3.

אם כך, צריך פשוט לנסח סעיף אחר, זה הכול.

אם כך, לא צריך שום דבר. צריך לנסח את החוק.

גם בחוק הנת"צים התנגדת.

באמת, אני מכיר את התחמון והתחכום המשפטני.

כל דבר, יש לה התנגדות.

אדוני היושב-ראש, אפשר להימנע מהערות אישיות ולאפשר לי להעיר הערות מקצועיות?

עורכת-הדין ראובני עושה את עבודתה.

גברתי, יש 70,000 עורכי-דין במדינת ישראל - - -

יש לעשות את עבודתה, ויש לעשות את עבודתה.

אתם חייבים להירגע בצד הזה, אילן.

מה הסיפור הזה.

חבל שתיאלץ להתנצל פעם נוספת בדיון אחד.

אני לא מתנצל.

לא, היא דיברה אלי, אבל אין על מה.

נא להירגע. מה הנוסחים שמוצגים לוועדה?

מה שהקראנו קודם זה לגבי צילום מהות ההפרעה לתנועה. אני מבין שלמשרד התחבורה יש הצעה אחרת.

אנחנו לא חולקים על התוצאה שאנחנו רוצים להגיע אליה. אם הכוונה היא בכל דו"ח שנותנים לנכה, לצלם את העבירה, צריך לומר את זה בסעיף ולנסח את זה אחרת: צולמה מהות ההפרעה לתנועה, אלא אם כן צולם הרכב בעת ביצוע העבירה – משהו בסגנון הזה.

בדיוק. צודקת.

כי אחרת, אם נאמר "הפרעה", כשלא נדרש הפרעה תיווצר בעיה פרשנית.

בסדר.

אז שיצלמו את זה.

- - -

חברים, אני אתחיל להוציא מעכשיו אנשים.

מקבל את הניסוח הזה.

עם כל הכבוד, אני צריך פה להצביע על החוק, תנו לי להבין על מה אני מצביע.

אם אפשר לחזור.

אלא אם כן צולם הרכב באופן המראה את נסיבות העבירה, משהו בסגנון הזה. לא הכנתי ניסוח, אבל זה הרעיון. אני חושבת שזה הרעיון שמקובל על כולם.

מוכיח את אופן ההפרעה בפועל.

לא.

אני מבין שלזה הם מתנגדים.

היא מתכוונת לסעיף 2.

היא לא אמרה שהיא מתנגדת.

גם לסעיף 2 וגם לסעיף 3.

כי בסעיף 3 לא נדרשת הפרעה.

בסעיף 3 לא נדרשת הפרעה.

לא נדרשת הפרעה אבל חשוב שתצולם העבירה.

תצולם העבירה, אבל לא נדרש בסעיף 3 להוכיח הפרעה בפועל. אין לנו בעיה שתצולם העבירה בכל מצב – גם בסעיף 2, גם בסעיף 3. העניין הוא שבסעיף 2 צריך באמת להוכיח את ההפרעה הממשית לתנועה, ובסעיף 3 לא צריך להוכיח את ההפרעה הממשית.

תחנת אוטובוס - - -

מספיק שאתה מוכיח שהוא עמד על מעבר חצייה. אין בעיה לצלם. מספיק להוכיח.

מקובל.

אלא אם כן צולמה העבירה באופן המראה את נסיבות העבירה – משהו כזה, לאחר מכן נקבע את הניסוח אבל ברור לכולם למה התכוונו.

נסיבות העבירה בפועל.

מספיק נסיבות העבירה.

בסעיף 2 צריך להוכיח את ההפרעה; בסעיף 3 את נסיבות העבירה. בסדר?

בסדר גמור.

בפועל.

המילה "בפועל" חשובה.

תעשו את ההתאמה.

מי בעד הנוסח שהוסכם והסמכת שינויי ניסוח לייעוץ המשפטי?

אני לא חבר ועדה, לכן אני לא יכול להצביע.

הצבעה

בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

הנוסח שהוסכם והסמכת הייעוץ המשפטי לשינויי ניסוח, נתקבלו.

אושר פה אחד. תודה רבה לכולם.

נציג אגף התקציבים באוצר, עמית סדן, מסר שההצעה אינה כרוכה בעלות תקציבית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:55.>