PAGE
3
ועדת החינוך התרבות והספורט
30/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול>
מישיבה משותפת של וועדת החינוך התרבות והספורט (547) וועדת המדע והטכנולוגיה (118)
יום שני, ו' בשבט התשע"ב (30 בינואר 2012), שעה 12:45

<ישיבה חגיגית לכבוד פרופ' דן שכטמן חתן פרס נובל לכימיה>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

רונית תירוש – היו"ר

דניאל בן-סימון

יעקב כץ
נסים זאב
יצחק הרצוג

מאיר שטרית

רוברט אילטוב

שר החינוך גדעון סער

שר המדע והטכנולוגיה פרופ' דניאל הרשקוביץ

יושב-ראש הכנסת ראובן (רובי) ריבלין

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ
מנחם גרינבלום - מנכ"ל, משרד המדע והטכנולוגיה

אלה שטראוס - ראש תחום כימיה אנרגיה חומרים וננו טכנולוגיה, משרד המדע והטכנולוגיה

אברהם ענתי - סמנכ"ל לתאום תכנון ובקרה, משרד המדע והטכנולוגיה

מלי פולישוק - עו"ד, חברת כנסת לשעבר, ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה לשעבר

רות ארנון - פרופ', נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

יגאל תלמי - פרופ', חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; מכון ויצמן למדע

בוב לפידות - מנהל האגף הבין-לאומי, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

בת-שבע שור - מנהלת פרויקטים מיוחדים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

סימה דניאל - מנהלת לשכת נשיאה ומנכ"ל, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

יוסף לנץ - סמנכ"ל לכספים ולמנהל, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

אביטל בר - דוברת, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

מרים ברקת - ד"ר, חברת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזורי

נפתלי ארנון - יועץ למועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזורי

יהודית בירק - פרופ', חברת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזורי; חברת האקדמיה הלאומית למדעים

פרידה סופר - מזכ"ל, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזורי

פרץ לביא - פרופ', נשיא הטכניון

דן שכטמן - פרופ', חתן פרס נובל לכימיה, הטכניון

בועז גולני - פרופ', סגן נשיא לקשרי חוץ, הטכניון

הלל פרת - פרופ', דיקן לימודי מוסמכים טבע תעשיות, הטכניון

וויין קפלן - פרופ', דיקן הפקולטה להנדסת חומרים, הטכניון

ישעיהו ליפשיץ - פרופ', חבר סגל בטכניון

מיכאל סילברסטין - פרופ', חבר סגל בטכניון

יוג'ין רבקין - פרופ', חבר סגל בטכניון

אהוד קינן - פרופ', נשיא החברה הישראלית לכימיה, הטכניון

אסף זינגר - יו"ר אגודת הסטודנטים, הטכניון

מאשה פרידמן - סגנית יו"ר אגודת הסטודנטים, הטכניון

מרנינה הרמן - חברת ועד אגודת הסטודנטים לתארים מתקדמים, הטכניון

לירון דוד - סטודנטית לתואר שלישי, הטכניון

אחמד מסארוה - סטודנט לתואר שלישי, הטכניון

חן דותן - משתלם לתואר דוקטור, הטכניון

דגנית דוד - משתלמת לתואר דוקטור, הטכניון

רעות אברהם - סטודנטית לתואר שני בכימיה, הטכניון

אפרת סולל - סטודנטית, הטכניון

ציפורה שכטמן - משפחתו של פרופ' שכטמן

יואב שכטמן - משפחתו של פרופ' שכטמן

אלכס פינקלשטיין - משפחתו של פרופ' שכטמן

תמר פינקלשטיין - משפחתו של פרופ' שכטמן

יעל פינקלשטיין - משפחתו של פרופ' שכטמן

נעמה פינקלשטיין - משפחתו של פרופ' שכטמן

רבקה כרמי - פרופ', נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון ויו"ר ור"ה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל, ור"ה

אהרון בן-זאב - פרופ', נשיא אוניברסיטת חיפה

חיים טייטלבאום - פרופ', רקטור אוניברסיטת בר-אילן

שי סופר - מדען ראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עדי מתן - ד"ר, נספחת מדעית, שגרירות בריטניה

חניתה צימרין - ד"ר, נשיאת אל"י - האגודה להגנת הילד

אבי רונן - מנכ"ל, עמותת "בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל"

דוד דהאן - פעיל, עמותת "המשמר החברתי".

בלה אברהמס - סמנכ"ל קשרי חוץ, אינטל

חגית יפה-ויזל - מנהלת תחום חינוך, אינטל

גלית לוי - מנהלת קשרי ממשל, אינטל

יהודית גידלי (מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט)
ענת לוי (מנהלת ועדת המדע והטכנולוגיה)

מוריה אביגד
<ישיבה חגיגית לכבוד פרופ' דן שכטמן חתן פרס נובל לכימיה>

צהרים טובים לכל המכובדים. אנחנו מקיימים כאן ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט. יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר, היושב לצדי שמיד יפתח יחד אתי, ואנוכי, יושבת-ראש ועדת מדע וטכנולוגיה. יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, כמובן יצטרך אלינו מיד. הוא עוזב למעננו את ישיבת הנשיאות שהוא מקפיד להימצא בה ולא לעזוב, אבל לכבוד האירוע המיוחד הזה – אנחנו בהחלט נמתין לו בסבלנות. עד אז אני רק אומר שנמצאים כאן אתנו, כמובן, חתן פרס נובל, כולנו כאן כדי לברך אותו, פרופסור דן שכטמן. לצדו יושב שר המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת דניאל הרשקוביץ. אנחנו מאוד שמחים שגם שר החינוך נמצא אתנו, חבר הכנסת גדעון סער. נמצאת אתנו גם יושבת-ראש ור"ה ונשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, פרופסור רבקה כרמי. גם נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, פרופסור רות ארנון, יושבת לצדו של שר החינוך. נמצא אתנו גם נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא. גם יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה לשעבר, שאני החלפתי אותו, חבר הכנסת מאיר שטרית. נמצאים אתנו גם חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת כץ, שהצטרף אלינו. נשיא אוניברסיטת חיפה, גם כן נמצא כאן אתנו. נמצאת אתנו גם מי שהיתה בכנסות הקודמות יושבת-ראש ועדת המדע הטכנולוגיה, חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק. מנהלות הוועדות, מנהלת הוועדה לחינוך, יהודית ומנהלת הוועדה למדע וטכנולוגיה, ענת. והנה, יושב-ראש הכנסת, אנחנו מברכים אותך. ברשותך, חבר הכנסת מילר, אתה לומר כמה מילים? אני אתן ליושב-ראש הכנסת.

תודה. צהרים טובים לכולם. כמו שציינה חברת הכנסת תירוש, יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, אנחנו מקיימים כאן ישיבת ועדה משותפת לועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת המדע והטכנולוגיה. אני כמובן מצטרף לברכות לחתני פרס נובל, וכמובן לך, אדוני, פרופסור דן שכטמן ולכל מי שנמצא כאן אתנו. רק לפתיחה, אנחנו נמצאים בעידן של התקדמות, הייתי אומר, בכל מה שקשור למערכת החינוך וההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. אין ספק שאנחנו בדרך הנכונה עם המאמצים האדירים שעושה כל מי שנמצא במערכת הזאת. אני גם שמעתי את דבריך, אדוני הפרופסור, כלפי מערכת החינוך, ואין ספק שאנחנו מחויבים לעשות את השינויים ולשמור על הדרך שבחרנו. לא לעצור באמצע וחס וחלילה לחזור אחורה. אני כמובן מברך כאן גם את השרים, שר החינוך ושר המדע. יושב-ראש הכנסת, אדוני ראובן ריבלין, אתה נמצא כאן אצלנו כבר לעיתים קרובות.

הייתי הרבה שנים בוועדה.

לא, בתור יושב-ראש, כמעט כל שבועיים, וכמובן שאנחנו מברכים אותך כאן אצלנו. כל האורחים – אני רואה שגם אוניברסיטת בר-אילן הגיעה, אני מאמין שהפקק השתחרר מהבוקר והצלחתם להגיע. אמנם לישיבה של הבוקר, איפה שבאמת חיכינו לכם, לא הספקתם אבל לפחות כאן התייצבתם יחד עם כולם. אין ספק שבאמת אנחנו כאן עושים ישיבה חגיגית. הלוואי והיינו עושים כאן את רוב הישיבות שלנו בנושאים של קדמה ולא בנושאים שקשורים לבעיות, שכמובן, אני מקווה מאוד, שגם ההמלצות שלנו מיושמות במערכות, אם זה במערכת האקדמית, אם זה במערכת החינוך. אני, ברשותך, יעביר את זכות הדיבור ליושב-ראש הכנסת. אדוני, ברכות שלך ואחר כך גברתי תמשיך.

רק לומר לאדוני היושב-ראש, עד שהגעת מניתי את המכובדים היושבים כאן אתנו. הזכרתי קודם את נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופסור בן-זאב, אני רוצה להוסיף ולומר שכמובן נמצא אתנו פרופסור חיים טייטלבאום, רקטור אוניברסיטת בר-אילן, שבירכת אותו שהגיע, וכמובן, מנכ"ל משרד המדע, מר מנחם גרינבלום וכמובן, ירדנה מלר-הורוביץ, מזכירת הכנסת, איך לא? בבקשה, אדוני.

אדוני שר החינוך, חבר הכנסת גדעון סער, אדוני שר המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת דניאל הרשקוביץ, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת אלכס מילר, גברתי יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, לשעבר גם – ראוי להזכיר – מנכ"לית משרד החינוך, חברת הכנסת רונית תירוש, חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר שטרית, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת אילטוב, חבר הכנסת בן-סימון, חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק, גברתי מזכירת הכנסת, כמובן, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מכובדי, כל ראשי האוניברסיטאות, נשיאי האוניברסיטאות, חברי האקדמיה, מכובדנו, פרופסור דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה ובני משפחתו, גברותי מורותי, מורי ורבותי, נכבדי כולם, לפוליטיקה ולמדע יש מכנה משותף. כמו בפוליטיקה, גם במדע, התפיסה השלטת, ההגמונית, מבוססת גם היא על הנחות מוצא שמשותפות לרוב, על מערך מושגים מוסכם וכלי מחקר מושכלים. התפיסה המדעית, כמו כל מוסכמה חברתית ופוליטית, יונקת את כוחה מן הקהילה, קהילה מדעית במקרה זה, הנכונה להסכים על כללה ולחקור בתוכה.
אך אט אט, כפי שמתאר ההיסטוריון של המדע תומס קון, מתגלים סדקים בפרדיגמה. מדעני מיעוט, ה"אנדרדוג" של הקהילה המדעית, כפי שהיו קופרניקוס, ניוטון ואיינשטיין, כל אחד בזמנו, חושפים ממצאים חדשים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת העולם המדעית הקיימת. נוצרות בעיות מדעיות, צרימות מדעיות, וכאשר הממצאים מעפילים על ההסברים המוצעים על-ידי הפרדיגמה הישנה, מתרחשת מהפכה מדעית. את מקומה של הפרדיגמה הישנה תחליף עכשיו פרדיגמה חדשה. את המנהיגות המדעית הישנה תחליף עכשיו מנהיגות חדשה. יחד, הם יהוו את תפיסת העולם המדעית, הלגיטימית בעתיד הקרוב.
מכובדי, מורותי, מורי ורבותי, כל מי שקרא על דרכו המדעית של הפרופסור דן שכטמן, מחזיק פרס נובל, מבין שלפנינו עומד מהפכן. מהפכן מדעי אמיתי. בתחילה, כאשר הוא עמד על תגליתו, הוא עצמו היה שקוע בתפיסת העולם הקיימת, כבול בפרדיגמה המדעית הישנה. הוא חשב שהוא הוזה, הוא לא האמין למראה עיניו – כך אני מתרשם, זה לא חייב להיות בדיוק. אט אט הוא הרשה לעצמו לחרוג מגבולותיה של המוסכמה המדעית ולהציע אלטרנטיבה שמהווה היום בסיס לתחום מדעי בפני עצמו. המהפכן המדעי יכול להזדהות במידה רבה עם המהפכן הפוליטי והחברתי.
אמנם הוא איננו יוצא לכיכרות המדינה, רחובות המחאה שלו הם מסדרונות המעבדה, ושלטי המחאה שלו מתגלים רק מאחורי המיקרוסקופ. אמנם, המהפכן המדעי, בניגוד לעמיתיו המהפכנים הפוליטיים, חי בעולם תובעני ותחרותי עם אמות מידה כמעט מוחלטות ועם דרישה מתמדת להוכחה של טיעוניו. אך כמותם, כמו הפוליטיקאים, גם הוא צריך להיות חדור אמונה, נחוש ובטוח בצדקת דרכו. כמותם, גם הוא צריך לעמוד איתן ולא להישבר נוכח תגובות מזלזלות ותנועות יד מבטלות. רבים היו נשברים, ושמא נשברו, מהכתף הקרה שהופנתה אל הפרופסור שכטמן. דחיית פרסומיו המדעיים והוצאתו מקבוצת המחקר שלו היו יכולים לעלות לו, ולנו, בגדיעה של קריירה מבריקה. אבל הוא היה קשה עורף. פרופסור שכטמן היה ועודנו מהפכן מדעי.

מכובדי, רבותי השרים, היו שאיימו שהקמתה של התנועה הציונית, חזרתם של יהודים לעבודת האדמה וגאולת הקרקע ליצרנות תפגע בגניוס היהודי. לשיטתם, העם יהודי הציג במשך 2,000 שנה מודל של ציביליזציה בלי טריטוריה. החזרה אל האדמה, אל הלאומיות, היתה עבורם נסיגה. הם האמינו שרק תנאי הגלות, חוויית המיעוט והצורך הבלתי פוסק בהוכחה עצמית יוכלו להוכיח את המצוינות היהודית. הם האמינו שמדינת ישראל לא תהיה מסוגלת לפתח מדע לשמו או לטפח זוכי פרס נובל, אלא אם זה יהיה בתחום השלום. אך ברור היום שנבואות הזעם האלה לא התקיימו. מדינת ישראל הצליחה ליצור מערכת השכלה גבוהה ששמה הולך לפניה ושחוקריה זוכים בהכרה מהעולם המדעי. הצלחנו ליצור תרבות לאומית היודעת לשוחח עם קהילות מדעיות אוניברסאליות. הצלחנו להוכיח שחזרתנו לטריטוריה, לארץ ישראל, לא השפילה את רוחנו אלא זקפה אותנו.
אך אל לנו, אל לנו לנוח על זרי הדפנה. עלינו להאזין בקשב רב. רבותי השרים, שר המדע ושר החינוך, רבותי יושבי ראש הוועדה, עלינו להאזין בקשב רב לדבריהם של פרופסור שכטמן – פעם אחת הוא כבר צדק – פרופסור עדה יונת ואחרים בדבר הצורך בחיזוקה של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. עלינו להשקיע תקציבים במחקר ובפיתוח לא רק בתחום ההיי-טק, עלינו להשקיע גם בתחומי המדע השונים: פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, וכן, גם במדעי הרוח. אם אנחנו רוצים עוד "שכטמנים", עוד "יונות", אנחנו צריכים להשקיע ביצירת אווירה לימודית ומדעית מתאימה המופקדים על החינוך הגבוה.
הרשה לי, פרופסור שכטמן, לאחל לך ברוך הבא לכנסת ישראל. העם בישראל, כמו גם שליחיו לשעה זו, חברי הכנסת, גאים מאוד בך, בך ובהצלחתך יוצאת הדופן. ברוך תהיה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שר המדע, בבקשה.

לפני תשעה שבועות, למען האמת תשעה שבועות ויומיים, בשטוקהולם הקרה – השמש שוקעת בשעה שלוש אחר הצהרים, כך הצלחנו להגיע לטקס בזמן, כן? – בכל אופן, ישבנו שם באולם כאשר דן שכטמן קיבל את פרס נובל לכימיה מידיו של המלך קארל גוסטב. אני חייב לומר שבאותם רגעים ממש צבטתי את עצמי כי הרגשתי בתוך חלום. קודם כל, אני לא יודע כמה אנשים בעולם יכולים להגיד ששלושה חברים אישיים שלהם קיבלו פרס נובל, וזה מבלי שיש לי קשרים בוועדה. זה בפני עצמו, אני חושב.

אבל מעבר לזה, באמת המחשבה, נדמה לי שמבין שמונה מאלה שהיו על הבמה – בעצם קיבלו תשעה אבל שמונה היה על הבמה, אחד הרי קיבל לאחר פטירתו – אם אני זוכר נכון שישה היו יהודים. חמישה או שישה היו יהודים. אבל לא רק זה, גם שכטמן הוא השלישי בטכניון. הישראלי הרביעי בשבע השנים האחרונות שקיבל פרס נובל בכימיה. המדען הישראלי השישי בעשור האחרון שקיבל, אם נוסיף את השניים שקיבלו בכלכלה. ואנחנו אחת המדינות הקטנות בעולם, שרק לפני 67 שנים קמה מן האפר. פשוטו כמשמעו, קמה מן האפר ורק לפני 64 שנים נוסדה כאן כנגד כל הסיכויים. 600,000 יהודים, בסך הכול, מוקפים במיליונים שיש להם שאיפה – היתה, יש, עודנה - להשמיד את הישות הזאת. עם שמאז נלחם על עצמו וקלט עלייה נגד כל הסיכויים.

מדינת ישראל הפכה להיות מעצמה מדעית, טכנולוגית, ולא רק בתחומים האלה. אנחנו בימים האלה בדיוק מציינים כאן את כנס החלל השביעי על שם אילן רמון ובאים לכאן כל ראשי סוכנויות החלל בעולם, כולם. כולם מצפים לשתף אתנו פעולה כי מדינת ישראל היא מעצמה בחלל. היא מעצמה בחלל. אין אף לא מדינה – מלבד ארצות הברית ואולי רוסיה – אין אף לא מדינה שבעצם הישגיה בחלל מתקרבים למדינת ישראל, ויש דברים שאנחנו אפילו המובילים בעולם. היינו כחולמים, וזה באמת הודות, לא לאוצרות הטבע שיש לנו, כי אין לנו – לגבי הגז עוד נראה אבל בכל אופן אין אוצרות טבע – אבל יש הון אנושי.
וההון האנושי הזה, כאשר אנחנו מסתכלים על כל אלה שקיבלו את הפרסים – אגב, כדאי גם להזכיר כאן את מדליית פילדס במתמטיקה שלפני שנה קיבל אלון לינדנשטראוס – כשאנחנו מסתכלים על כל הדברים האלה, בעצם האנשים שמביאים לנו את הכבוד הזה, וכמובן, דני שיושב כאן לצדי, הם באמת מהווים מודל והשראה לכולם. הם מהווים מודל והשראה לכולם לא בגלל שאני מצפה שכל בן נוער יישב ליד מיקרוסקופ אלקטרונים ויגלה קוואזי גביש – הסיכוי לכך הוא קטן, זה באמת גם לא תחומו של כל אחד, אולי רק בודדים עוסקים בתחומים האלה – אבל המודל וההשראה הוא בעצם הדבר שעליו פרופסור שכטמן קיבל את הפרס. על אותה דבקות במטרה, אותה יכולת ללכת נגד הזרם, אותה יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. זו היא בעצם מנהיגות. המנהיגות היא לא הברקה כי יש הרבה אנשים שיש להם הברקות, אבל היכולת באמת לצאת מחוץ לקופסה. אפילו הקופסה שאומרת: אני יודע כל דבר והמדענים, כולם, לא רק מדענים – הזכיר יושב-ראש הכנסת שיש הרבה דמיון בין המדע לבין הפוליטיקה - - -

זה רק כי רציתי להחניף לעצמנו קצת.

כן, כן. אם כי אני חשבתי לעצמי באותו רגע שאמרת שעולם המדע הוא מדע תובעני, חשבתי שגם עולם הפוליטיקה הוא עולם טובעני, אבל שם הת' מתחלפת בט'. אבל זה נושא אחר. בכל אופן, אני חושב שאחד הדברים שבאמת כולנו יכולים לקחת ממנו מוסר גדול, אנחנו כולנו חיים בתוך קופסה, והקופסה שהכי קשה לצאת ממנה היא הקופסה שבה אדם חושב שהוא יודע הכול. הוא יודע הכול והוא יודע יותר טוב ואף אחד לא יוכל לומר לו ואף אחד לא יוכל לתקן אותו וכו'.

מבחינתי, הדוגמה שפרופסור שכטמן כאן נותן לכולם, גם לפוליטיקאים אבל בוודאי לאותם בני הנוער שכולנו מקווים וסמוכים ובטוחים שימשיכו להביא כבוד לארצנו, אותה הדוגמה של יציאה מחוץ לקופסה. על זה גאוותנו. זו ההזדמנות באמת להודות לך שוב, פרופסור שכטמן, באופן אישי וגם על הגאווה הכפולה והמכופלת שלי כאיש הטכניון, כאיש חיפה, אבל בראש ובראשונה, כשר במדינת ישראל וכבן לעם היהודי. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני השר. הזכרת את בני הנוער, את חשיבותם ומקומם, וזה בדיוק הזמן להעביר את רשות הדיבור לשר החינוך שאמון על חינוכם של כל בני הנוער בישראל.

תודה, גברתי. מכובדי, יושבי-ראש וגברתי היושבת-ראש, תודה על ההזמנה להשתתף באירוע החשוב והנעים הזה. אני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, במספר הזדמנויות ופגישות למדתי להכיר במקצת את פרופסור שכטמן. אדם שהוא מרשים, לא רק ביכולות המדעיות והמקצועיות שלו שעליהן הוא קיבל את ההכרה הגבוהה ביותר שניתן לקבל בעולם המדעי, אלא גם אמיץ לב מתוקף אותו מאבק שתיאר פה בפרוטרוט יושב-ראש הכנסת על תפיסתו המדעית, אבל גם מרשים בצניעות, באנושיות, בפטריוטיות ובאכפתיות לגבי מה שקורה במדינת ישראל. זה מחבר את המדע לחברה, למדינה ולקהילה וזה דבר חשוב.
המחויבות שלנו, אנשי ציבור שנמצאים בצמתי קבלת החלטות, היא לפעול כדי להגדיל את הסיכוי – ככל שזה תלוי במעשה ידינו – שבעוד דור ובעוד שני דורות, לדורי דורות, ישראל תעמוד בחזית המחקר העולמי באותה מידה שאנחנו היום זוכים לאותם הישגים, ומדענים שלנו זוכים בקהילה המדעית הבין-לאומית לאותם הישגים. אני חושב שיהיה נכון שאומר כמה מילים בהקשר הזה.
ראשית, בשדה ההשכלה הגבוהה אנחנו הפכנו מגמה. אנחנו עברנו מעשור שהיה עשור קשה ביותר להשכלה הגבוהה ולמחקר למקום אחר. ברור לי שהמאמץ שנדרש הוא מאמץ ארוך טווח ושהתחלנו רק לצעוד, אבל היום יש לנו תוכנית רב-שנתית, יש לנו מתווה תקציבי עולה אחרי שהיה לנו הרבה שנים מתווה תקציבי יורד, וזה השפיע על היכולת של האוניברסיטה לגייס חוקרים ולהתפתח, האוניברסיטאות בכלל. יש לנו מודל תקציבי חדש שהוא מוטה מצוינות. אנחנו עמדנו בהחלטת הממשלה ממרץ 2010, הקמנו כבר ארבעה מרכזי מצוינות. אנחנו עומדים בפני הסבב השני של עוד עשרה מרכזי מצוינות, בדיוק על פי התוכנית שהתווינו. ולכן אני יכול לומר, שלא רק במובן הזה שבו אנחנו נהנים מהישגים שהם פרי השקעת העבר, אלא אנחנו יכולים להיות אופטימיים אם נדע להמשיך באותו תווי ולא לחזור למקומות לא נכונים. וזה קביעת סדר עדיפות לאומית, מה מדינת ישראל כמדינה שמה בראש סדר העדיפויות הלאומי שלה.

שתיים, במערכת החינוך עצמה אנחנו פועלים כבר השנה השלישית על פי תוכנית אסטרטגית לחיזוק החינוך המדעי והטכנולוגי. תוכנית שתוקפת את הנושא מהרבה מאוד היבטים. אנחנו כבר רואים לה תוצאות יפות ואני אומר מפאת קוצר היריעה מספר נקודות. ראשית, החזרנו כ-10,000 שעות לימוד בשנה, אחרי הרבה מאוד שנים שתחום המדעים, בדגש על תחום המדעים בחטיבות הביניים, נפגע בצורה קשה ביותר. אני חושב שקשה מאוד על מחצית משעות הלימוד שהוקצו בשנות ה-90 היה להגיע לאותם הישגים עם היקף שעות הלימוד כפי שהוא היה קיים לפני הקדנציה האחרונה. אנחנו החזרנו סדר גודל, בכלל במערכת החינוך, של 40% משעות הלימוד שקוצצו בעשור הקודם, בפרק זמן של שנתיים. בוודאי שהמרכיב הזה הוא מרכיב חשוב.
קבענו הגדרות יותר ברורות של מה ללמד, מתי ללמד ולסייע למורים כיצד ללמד, דהינו, בהשתלמויות והדרכות מורים. דגש על הידע הדיסציפלינרי שנדרש במקצועות המדע השונים: כימיה, פיזיקה וביולוגיה, עם התאמה לסטנדרטים בין-לאומיים שלא היתה קודם. שמנו דגש על חקר מדעי וביצוע עבדות מחקר על-ידי תלמידים. אני יכול לומר שאחרי שנתיים ראינו באופן מובהק במבחני המיצ"ב האחרונים בתחומי המדע לכיתות ח' – דהיינו, חטיבות הביניים – את הקפיצה הגדולה ביותר, קפיצה של 35 נקודות ממוצעת במיצ"בים, חוצת מגזרים. ראינו את זה אצל התלמידים היהודיים וראינו את זה במגזר הערבי. הדבר הזה מעיד שאנחנו הולכים בדרך נכונה.
התחלנו במסלול לתלמידים מצטיינים מכיתה ז' ועד כיתה י"ב שהמטרה שלו היא להגדיל את שיעור התלמידים שמסיימים תעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית, דהיינו, חמש יחידות במתמטיקה או בפיזיקה או במדעים. אנחנו היום משלבים כבר כ-200 בתי ספר שמפעילים את התוכנית. בנקודה קרובה פעלנו בצורה ממוקדת לחזק את החינוך הטכנולוגי. גם שם אנחנו רואים שיפור, גם שיפור בהיקפים אחרי שנים של ירידה, זה הקשר קצת שונה. אנחנו צריכים לחזק – עשינו את זה בתוכניות ממוקדות אבל בתוכניות ארוכות טווח – גיוס של מורים למדעים לבתי הספר שלנו. זו נקודה שאנחנו חייבים לתת עליה את תשומת הלב בשנים הקרובות.

אני מאמין שאנחנו התחלנו דרך, שאנחנו נמצאים בעיצומה של עבודה, כפי שבעצם קורה בתחום החינוך בקדנציה הזאת בכל ההקשרים, מהגיל הרך עד האוניברסיטאות. ומאחר שאנחנו פה וזה פורום גם של ועדת החינוך, אני מבקש לומר מספר מילים בנושא שהוא נושא שהיום חשוב לכל בית והוא ודאי נושא חשוב למערכת החינוך. אנחנו, גם משרד החינוך וגם הרשויות המקומיות, פועלים היום במרץ ליישם את החלטת הממשלה בנושא חינוך חינם לגילאי שלוש וארבע. זה מבחינתנו מגה-פרויקט מבחינת ההיקף שלו.

אני לא רוצה להיכנס כאן – אמרתי את זה בהזדמנויות קרובות ואולי הוועדה תדון בזה – מה המשמעויות על פי המחקר של ילדים שנמצאים במסגרת לגיל הרך יותר משנה, ואיך יש לזה קשר מובהק אחר כך להישגים בבית הספר היסודי והלאה. זו תמונה חד-משמעית. לכן, זה לא רק מהלך שמסייע ליוקר המחייה של משפחות צעירות, גם יש לו משמעות בסופו של דבר על צמצום פערים לימודיים וזה בסוף צמצום פערים בחברה. על פי החלטת הממשלה זאת תוכנית רב-שנתית עם יישום הדרגתי. אנחנו, יחד עם הרשויות המקומיות, נערכים לבנות גנים ציבוריים בהיקף נרחב מאוד ונערכים גם להיבטים אחרים של כוח אדם וכדומה.
מרבית הרשויות כבר הגישו תוכניות לבינוי ואני מקווה שוועדת הכספים – שלפי דעתי קיבלה הבוקר את הפנייה התקציבית שהוגשה לה בעניין יישום החלטת הממשלה, לרבות ההרשאות לבינוי גני ילדים, לרבות נושא של שכל לימוד לגילאי שלוש-ארבע – תאשר בהקדם את הבקשה הזאת. עם זאת, חשוב לציין שלא ועדת טרכטנברג ולא החלטת הממשלה מתייחסות ליישום מלא של 100% לשנת הלימודים הקרובה, תשע"ג. אנחנו יודעים לומר שהרוב המכריע של ילדי ישראל כבר בשנת הלימודים הקרובה, דהיינו, שנת תשע"ג, בעוד שבעה חודשים, ייהנו מהשירות הזה, כאמור, חינם. עם זאת, חשוב להבהיר, לא יהיה ולא יכול להיות מענה מלא של 100% כבר בשנת היישום הראשונה.
בהתאם להחלטת הממשלה, ככל שיהיה פער בין הביקוש לגנים הציבוריים להיצע המקומות בגנים אלו ברשויות מקומיות, ייקבעו כללי קדימות בהתאם לקריטריונים שוויוניים. אנחנו נדע תמונה יותר מלאה אחרי שלב הרישום לגנים. גם המצב ברשויות לא יהיה זהה. יהיו רשויות בשנה הראשונה שיהיו יותר ערוכות ויהיו רשויות שיהיו פחות ערוכות. מה שחשוב הוא לומר שאנחנו עושים את המאמץ המרבי שלא רק הרוב המכריע, אלא מעבר לרוב המכריע, ייהנו מכך בשנת הלימודים תשע"ג. מאחר שאני בוועדת החינוך, גם ועדה משותפת, מצאתי לנכון לציין גם את הנקודה הזאת.

תודה רבה. אכן מגה פרויקט ואנחנו מאחלים לך ולכולנו הצלחה במימוש הפרויקט הכל כך חשוב הזה. ברשותכם, אנחנו נשמח לשמוע דברים מפיה של פרופסור רות ארנון, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בבקשה.

תודה. קודם כל, אני מאוד שמחה להשתתף בטקס הזה ומודה באמת לראשי הוועדות למדע וטכנולוגיה והוועדה לחינוך על קיום הטקס הזה. אני זוכרת את הטקס שנערך לפני שנתיים כאשר עדה יונת קיבלה פרס נובל גם. באולם הזה נערך טקס לכבודה. אין דבר משמח יותר, אני חושבת, לאנשים שמשתייכים למערכת האקדמית בארץ מאשר באמת לראות את ההכרה והערכה של בית המחוקקים הישראלי למדענים שמצטיינים וזוכים להכרה וכבוד בין-לאומי.
פרס נובל ידוע כפרס היוקרתי ביותר בעולם למרות שהוא לאו דווקא הפרס שמבחינה כספית הוא הגובה ביותר. יש פרסים העולים עליו מבחינה כספית, ויחד עם זאת, פרס נובל זכה במשך השנים ליוקרה בלתי רגילה. זה ממש סטטוס. להיות חתן פרס נובל זה ממש רכישת סטטוס. אז אולי מעניין לחשוב על כך, ואנשים רבים, לא ישראלים, שאלו אותי – אם מסתכלים במהלך השנים, התחילו לחלק את פרס נובל בשנת 1900, כלומר, עכשיו בערך 110 שנים שמחלקים את הפרס. יש למעלה מ-1,000 זוכים, עכשיו אולי מתקרב ל-1,100 זוכים בפרס, בכל השטחים, כולל ספרות. אם מתסכלים על מספר הזוכים, יש למעלה מ-250 יהודים שזכו בפרס, כלומר, הרבה מעל ומעבר לכל התייחסות לחלקם באוכלוסייה, אפילו אם מסתכלים רק על האוכלוסייה של הארצות המפותחות, שמהן בדרך כלל באים חתני וכלות הפרס.

איך זה שכל כך הרבה יהודים מקבלים פרס? האם זה הגניוס היהודי? האם יש משהו בגנים? אני לא חושבת שיש משהו בגנים, בכל אופן, וודאי שאף אחד לא הראה את זה או הוכיח את זה. אבל אני חושבת שמה שכן יש בעם היהודי, והיה בעם היהודי במשך דורות, זה הדגש והכמיהה ללימוד. אם מסתכלים על הספרות של הסופרים היהודיים מתקופת הגולה, כמעט בכולם יש הדגשה על תלמידי חכמים, על עילויים מסוג זה או אחר. הקומפלימנט הגדול ביותר שאפשר היה לתת למישהו זה להגיד לו "תלמיד חכם", או להגיד "הוא יודע ללמוד". אני זוכרת אפילו אנשים מקרובי משפחתי, סבי וסבתי, המחמאה הגדולה ביותר שהם יכלו לתת למישהו זה על יכולתו ללמוד. הכמיהה הזאת ללימוד ליוותה את העם היהודי במשך דורות, ולכן התופעה הזו קיימת גם ביהודים בארץ וגם ביהודים שנמצאים בארצות אחרות. זה אולי אחד הגורמים לכך שאחוז יותר גבוה מבין היהודים זוכים בפרס נובל. בארץ, עד לפני כמה שנים, לדאבוננו, כמעט לא היו זוכים ישראלים. אבל בשנים האחרונות התברכנו בשבעה זוכי פרס במדע הטבע.

כשהפוליטיקאים שלנו הפסיקו לזכות, המדענים התחילו. זה הלך פה בסדר הפוך.

אני חושבת שמפני שגם בארץ ההדגשה על הלימוד, ההדגשה על ההשכלה הגבוהה, על הצורך בהשכלה הגבוהה, קיימת לא מהיום ולא מאתמול. רבות חשבתי על כך, שהרבה לפני שמדינת ישראל הוקמה כישות מדינית היתה בה מערכת להשכלה גבוהה, כי הטכניון התחיל ללמד בשנת 1924, האוניברסיטה העברית הוקמה והתחילה ללמד בשנת 1925, מכון ויצמן הוקם בשנת 1934 – הוקם כמכון זיו שהפך אחר כך למכון ויצמן. אני לא חושבת שיש מקום – וצריך לזכור שבשנים 1924 ו-1925 אני לא חושבת שהיו 200,000 יהודים בארץ.

היה רק יישוב, לא מדינה.

היה יישוב יהודי והיישוב היהודי הקים בתוכו שני מוסדות להשכלה גבוהה, האוניברסיטה והטכניון, ולאחר מכך מכון מחקר. אז טוב שאנחנו עכשיו בישות פוליטית במדינת ישראל שבאמת יכולה להציב לעצמה את הקווים החשובים ביותר שהם יעצבו את דמותה. אם אנחנו באמת נמשיך לשים את ההשכלה החל מגני הילדים – אני מסכימה אתך – אבל להמשיך דרך בתי הספר התיכוניים, לתת את רמת החינוך הנאותה באוניברסיטאות, בכל התחומים, כולל במדעי הרוח, כי אני חושבת שבמדינה שאין בה מדעי הרוח שנותנים להם את הכבוד ואת ההדגש הראוי אז אי אפשר לקיים רמת תרבות נאותה. על כל הנושאים האלה אנחנו צריכים לתת את תשומת הלב וכמובן, גם על השכלה הגבוהה.
אז כחלק מהאקדמיה הלאומית למדעית, שבעצם משתלבת בתוך המערכת של ההשכלה הגבוהה בארץ, דני, בשם כל חבריך באקדמיה, אני רוצה לברך אותך על זה שזכית בפרס. אתה באמת הבאת כבוד ויוקרה, גם למדע הישראלי, גם לאקדמיה הישראלית ולכולנו בארץ. עלה והצלח.

תודה רבה.

תודה רבה לך. בשם ראשי האוניברסיטאות – על אף שאני אשמח גם לשמוע את דבריהם בהמשך – אבקש מפרופסור כרמי, יושבת-ראש ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות בישראל.

תודה רבה. אני מבקשת להצטרף באמת בגאווה גדולה מאוד לברכות ולאיחולים לפרופסור דן שכטמן. אני כאן, גם אישית, וגם ציבורית בשם כל האוניברסיטאות, רוצה להביע גם ברכה ליושבי-ראש הוועדות למדע וחינוך שהחליטו להביא את הנושא בצורה כל כך חגיגית, יפה וראויה על שולחנה של כנסת ישראל משני טעמים עיקריים. אחד, משום שבעיני זו הוקרה למערכת האוניברסיטאות המאוד מאוד מפוארת של המדינה שלנו שהיתה, עודנה ותהיה בעתיד אחד המנועים החזקים והמרשימים ביותר לפיתוחה של מדינת ישראל בכל היבט שהוא, בהיבט הטכנולוגי, המדעי, החינוכי והתרבותי. ולכן, האופק שהציב משרד החינוך באמת באומץ לב גדול מאוד בשנים האחרונות לפיתוחה של המערכת האוניברסיטאית, אני מקווה מאוד מבטיח את איתנותה ומבטיח את יכולתה לייצר עוד כלות וחתנים לפרסים גדולים מרשימים, כולל פרס נובל.
הדבר האחר הוא, אני מאוד מקווה שהאמירה הזאת – שפרס נובל, המדע, הטכנולוגיה, התרבות והחינוך נמצאים בראש מעייניהם של המחוקקים במדינה שלנו – אני חושבת צריך גם לסמל אות ומופת לנוער שלנו. ואני מאוד מאוד שמחה לראות כאן בני נוער יושבים היום ומשתתפים כאן אתנו. בדור שבו תוכניות ריאליטי מככבות, בדור שבו דמויות מופת והתייחסות הן לא כאלה שהיינו רוצים אולי לקדם, אני חושבת שחשוב מאוד לשים על השולחן המאוד מאוד מכובד הזה את העובדה שהמדע והטכנולוגיה, התרבות והחינוך, הם הדברים החשובים ביותר. הם הדברים שיכולים להביא להישגים גדולים ביותר והם אלה שמבטיחים, לא רק את ההישרדות, אלא גם את הפריחה והשגשוג של המדינה האדירה הזאת לעולמים. תודה רבה לכם, ותודה רבה לך, דן, על כל הכבוד הגדול שהנחלת לנו.

תודה רבה.

תודה רבה. אני מאוד מאוד הייתי רוצה שהיושבים עמנו, השרים ויושב-ראש הכנסת, יישארו עד תום התכנסות המכובדת הזאת, אז אני אבקש משני הדוברים הבאים להתמקד בדבריהם כדי לאפשר גם לפרופסור שכטמן לספר לנו מחוויותיו ולהמליץ מהמלצותיו כשהמכובדים יושבים ושומעים. אני אעבור בבקשה לפרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון. בבקשה.

תודה, גברתי היושבת-ראש. הטכניון מ-11 לאפריל 2012 חוגג 100 שנה להנחת אבן היסוד,מ-1912. לא היתה יכולה להיות מתנה יפה יותר לטכניון מאשר פרס הנובל השלישי שניתן לפרופסור שכטמן. אבל ברצוני לקרוא לכם שלוש-ארבע שורות מהנאום של מנחם אוסישקין בסיום המחזור הראשון של הטכניון שהתחיל ללמוד ב-1924. אוסישקין אמר כך: היום הנני פותח חגיגת המחזור הראשון, פרי המוסד הצנוע הזה. החגיגה צנועה כמו המוסד עצמו, אולם, למעשה, זה הוא חג גדול היום לא רק למסיימים, כי אם בשביל היישוב כולו. יש מאורעות גדולים שגדולתם היא בהווה אולם הם נשכחים בעתיד, ולהפך, מאורעות צנועים בהווה אשר ערכם גדול בעתיד. חגיגתנו הצנועה היום היא מהסוג השני כי ערכה גדול בעתיד. והוא הוסיף כך ל-17 המסיימים, 16 גברים ואישה אחת: אתם בתור 17, כלום, אולם בתור 17 הראשונים מאותם האלפים שיבואו זה הוא כוח שבו מנצחים בעולם. ואם זה הוא איננו נאום נבואי, אינני יודע נאום נבואי מהו.
אנחנו גאים בדן, אנחנו גאים בכל חתני פרס נובל של האקדמיה במדינת ישראל, ואני מקווה שזה ייתן רוח גבית להחזיר עטרה ליושנה ולשים את ההשכלה הגבוהה במקום הראוי לה. תודה, רבותי המכובדים.

אני מודה לך על דבריך. פרופסור בן זאב, העיר שבה צמח הכול.

כן, תודה, איך שנאמר: הכול כבר נאמר אבל לא על ידי כולם. אין ספק שפרופסור שכטמן מציג הישגים אדירים לא רק במדע אלא גם בדמות האנושית שלו, הדמות שהיא לא מוותרת, הדמות שמחפשת את האמת, ובאמת אפשר לגדל הרבה תלמידים לאורו. אני מברך גם את הטכניון, כמובן, על ההישגים. ופה אני רוצה גם לברך את פרופסור ציפי שכטמן, העזר כנגדו, חברת הסגל אצלנו.

תחרות בין המוסדות.

לא, לא תחרות, זו השלמה. הקשר הזה הוא לא יחיד. סך הכול, אם אנחנו מסתכלים, אחוז הגברים בטכניון הוא שני-שליש, אחוז הנשים באוניברסיטת חיפה הוא שני-שליש, אז אפשר לראות למה יכולים להיות זיווגים כל כך ברוכים. אני מברך אותך, ציפי, כמובן, על ההישג הזה.

הייתי רוצה להגיד מילה אחת רק על מערכת ההשכלה הגבוהה שבאמת בשנים האחרונות, בשנתיים-שלוש האחרונות, מתחילה, או ממשיכה, לפרוח, גם בקבלת משאבים מרביים יותר – עדיין לא מספיק, לוחש לי פרץ שאני אדגיש את הנושא – אבל לפחות הכיוון הוא נכון, וגם בתשומת הלב. בהקשר הזה באמת אני גם מברך את שני יושבי-ראש הוועדות שראו לנכון להדגיש את ההישג של פרופסור שכטמן. ואני חושב שבהקשר הזה של ההשכלה הגבוהה, אנחנו, המוסדות והמדע, כולנו באותו צד של המתרס, וגם כל האנשים בישראל וחברי הכנסת. זו משימה לאומית של כולנו לעלות ולשפר את ההשכלה הגבוהה. ואני, בתור היותי אופטימי מטבעי, אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה. עוד פעם, הרבה ברכות, פרופסור שכטמן.

תודה רבה.

תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת בן-סימון שוויתר על זכות הדיבור ומאפשר לי להציג את פרופסור שכטמן. אני הכרתי אותך כשהייתי מנכ"לית משרד החינוך, כבר אז היית מאוד מכוון חינוך וקצת קראתי עליך על מנת להבין מה יש בדנ"א של מדענים זוכי פרס נובל שמביא אותם למעמד הכל כך מכובד הזה. ראשית, אני רוצה לומר שהתכוונו לקיים ישיבה כזאת שבוע קודם, בסמוך ליום הולדתך שחל ב-24 לינואר אבל מטעמים של הטכניון דחינו בשבוע. בכל זאת, ברכות ליום הולדתך במרחק של שבוע.
אתה היום יושב בראש מחקר וולפסון שבטכניון, אתה פרופסור באוניברסיטת איווה, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעית, חבר האקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית, חבר האקדמיה האירופאית למדעים ובטח עוד היד נטויה. דיברתי על התכונות וניסיתי לראות בדנ"א מה יש. אגב, אני קוראת ביוגרפיות של מנהיגים והקו המאפיין את כולם הוא הצניעות, שעליה גם דיבר יושב-ראש הכנסת. הצניעות והענווה הן מתכונות היסוד שלך. יתרה מזו, אתה ניחנת, אמר שר המדע, בדבקות במטרה, אני אומרת באמונה בדרך, ואמר מי שהציג אותך בפני מלך שבדיה, פרופסור לידין: יש בך את האיזון בין מרדנות לחדשנות.
אז אתה אדם עם תעוזה. אדם שיש בך רצון ליצירתיות, לחדשנות. יש בך חתירה למצוינות, יש בך יכולת התמדה וגם מצאתי אצלך הרבה תכונות של עבודה בצוות, צוות חוצה יבשות. העבודה שאתה הבאת, התגלית שלך, נתמכה תוך כדי התהליך על-ידי מדענים – גם כן, כמובן, חברים בישראל, קולגות בישראל – אבל גם בארצות הברית, גם בצרפת, גם באנגליה ואפילו בסין. צדקתי?

צדקת.

עד שהגעת באמת לתגלית הכל כך חשובה הזאת של קוואזי גבישים, קוואזי קריסטל, כמו-קריסטל. ומי שמאוד הפריע לך בעבודתך וניסה לקעקע את הביטחון העצמי שלך היה פרופסור שהלך לעולמו, הטוב אני מקווה, למרות שהוא כינה אותך "קוואזי מדענים". אז הנה, אתה הוכחת לכל העולם שמי שמאמין בדרכו ומי שמתעקש, הוא בסוף גם משיג את המטרה ומביא לפריצת דרך שמאפשרת למדע לפרוח עוד יותר כדי להבין את חוקי הטבע שבהם אנחנו חיים.
אני מרגישה שמגרונך – ואתה תכף תדבר – יש הרבה מאוד היבטים חינוכיים. כבר הזכיר פרופסור בן זאב את רעייתך, פרופסור ציפי שכטמן, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בנושא החינוך, בהדרכת קבוצות באוכלוסיות שזקוקות לנו כדי שנרים אותן מהמקום שהן נמצאות כדי לממש את הפוטנציאל שטמון בהם, כי יש בכל אחד מאתנו פוטנציאל. נמצאת עדי נכדך, שהיא בטח מאוד מאוד גאה – ואני שמחה שכך – ובתך.

אני רוצה לומר לך, אני חייה בדור – ששר החינוך מנסה קצת לשנות אותו – דור האינסטנט. אנחנו מאוד חסרי סבלנות, אוהבים לעשות קיצורי דרך. אני מקווה שלא יכעסו עלי, אבל יש הרבה שטחיות ורדידות בקרב בני הדור שאנחנו מנסים להחזיר אותם לעולם הספר. למרות שהמחשבים מאפשרים קיצורי דרך, להעתיק עבודות, לעשות קישורים ולהגיש כבר עבודה כמעט מוכנה, שר החינוך, והצוות הטוב שאתו, מנסים באמת להחזיר אותנו לעבודה אמיתית של העמקה, של סקרנות ודבקות במטרה.

לסיום, אני רק רוצה לומר לך שאני אשמח אם משפחתך, רעייתך ואתה, תתרמו גם כן לקידום נשים בכל מה שנוגע למדע וטכנולוגיה, שם אנחנו, לצערי, רואים פחות ופחות נשים. בבתי הספר פחות ופחות נערות מעיזות ללכת ללמוד חמש יחידות בפיזיקה, חמש יחידות בכימיה, מדעים, הנדסה, טכנולוגיה. אני חושבת שצריך לעשות מעשה, וככל שנקדים לעשותו אותו בגילאים הצעירים, זה יבוא כמובן מאליו באופן הכי טבעי, ואז אנחנו ננצל 50% מהפוטנציאל שקיים ממילא בחברה שלנו, קרי בבנות ונשות ישראל. עד כאן דברי. אני אשמח לשמוע את דבריך באשר לחינוך, לחשיבה רציונאלית ולסובלנות, כפי שציינת בנאום המאוד מאוד קצר, ממוקד ואיכותי שנאמת בשבדיה, בטקס פרס נובל. בבקשה. כבוד גדול הוא לי להעניק לך את זכות הדיבור, חתן פרס נובל לשנת 2011, פרופסור שכטמן.

תודה רבה, רונית. מכובדי, אני מוכרח לומר שהמראה מהכנסת של מדינת ישראל נראה מאוד ורוד, מאוד נחמד, מאוד יפה, מאוד מתקדם ובאמת נראה נהדר מכאן. אני מזמין אתכם גם לבקר לא בירושלים, לראות איך ישראל נראית באמת, ואני אתן לכם כמה אינדיקציות על העניין הזה.

קודם כל, אני רוצה להגיד כמה מילים על עצמי. שאלתם מה הוא הדנ"א, אני אומר לכם. צריך להתחיל בתחילת המאה הקודמת, כשסבתי עלתה בעלייה השנייה לישראל יחד עם הוריה כדי ללמוד בבצלאל, שבוריס שץ הקים ב-1906. באותה שנה עלה גם סבתי כחלוץ, מורד. הוא גר עם בוריס שץ באותה דירה אז הוא הכיר את אחת הסטודנטיות שלו והתחתן אתה. סבי היה איש רב פעלים וממקימי תנועת העבודה בארץ. חבריו היו בן צבי, רחל ינאית, בן-גוריון. הם היו החבורה שהקימו את דפוס "אחדות", הוא היה הרוח החיה. היה בהנהלת "השומר". איש באמת רב-פעלים, ואני מרגיש כממשיך דרכו. אני ציוני, כך אני מגדיר את עצמי, וכל דבר שאני עושה קשור למדינת ישראל ולטובתה, כפי שאני רואה אותו.
אמר ידידי, כבוד השר דני הרשקוביץ, שיש לנו מדינה קטנה עם הרבה זוכים פרס נובל. נכון, יחסית לאוכלוסייה בארץ אנחנו טובים בקטע הזה. בואו אני אתן לכם את הצד השני של המטבע. בואו נניח לרגע – מתמטיקה – שמספר היהודים בישראל הוא כמספרם בארצות הגולה הדוויה, אותו מספר בערך. אם תסתכלו על מספר זוכי פרס נובל בארצות הים בקרב היהודים ותסתכלו על מספר זוכי פרס נובל בישראל מקרב היהודים, תראו שהסיכוי לזכות בפרס נובל ליהודי בעולם הוא בערך פי 10 מאשר בישראל. עוד אומר לכם, שהזוכים בפרסי נובל בישראל קשורים למדענים ברחבי העולם. למשל, עדה יונת היתה צריכה סינכרוטרון שנמצא בארצות אחרות ולא נמצא בישראל אז יש לה שותפים מארצות אחרות. החברים שלי מהטכניון, צ'חנובר והרשקו שזכו בפרס נובל, גם כן להם יש שותף מארצות אחרות. אני, את התגלית שלי, עשיתי כשהייתי בשבתון בארצות הברית. כלומר, התמונה שמצטיירת כמאוד ורודה מהכנסת, צריך לאזן אותה. זה דבר אחד.

דבר שני – אני לא חושב שאורלב נמצא כאן, הוא יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, ועדה מאוד מאוד חשובה. אחד התפקידים של הוועדה הזאת הוא כמובן למנוע התעללות בילדים באשר היא. אבל מה היא התעללות בילדים? האם כשכופתים ילד ומכים אותו זו התעללות, וכשמונעים ממנו השכלה בסיסית שתהפוך אותו למקבץ נדבות, זו לא התעללות? בספר שלי, זו היא התעללות וזו היא התעללות. על הוועדה הזאת לדאוג לכך שלא יתעללו בילדים וכשכל ילד בישראל, כל ילד בישראל, יזכה לחינוך בסיסי שיאפשר לו למלא את הפוטנציאל הטמון בו. זה הוא תפקידה של הכנסת ובמיוחד של הוועדה, של אורלב, אבל גם של החינוך וכן הלאה. צריך לדאוג לכך שכולם יזכו לחינוך. דמוקרטיה, כפי שאני מבין אותה, קשורה בשוויון זכויות לכול, אבל אולי גם בשוויון חובות לכול? האם פירוש הדבר שהממשלה והכנסת והציבור צריך לתת? האם אולי גם הציבור צריך לתת במידה שווה, בחזרה, למדינה שלו? אלה דברים שצריך לשים אליהם את הלב.

אשר למדע. אני אגיד שלוש מילים בקשר למדע. מדברים על בריחת מוחות מהארץ, אני אישית לא רואה את בריחת המוחות. אני רואה שהרבה מאוד מדענים מבריקים, צעירים וצעירות, רוצים לחזור לישראל ואין להם לאן. אנחנו מקבלים פניות כל הזמן בטכניון מהרבה מאוד מדענים שרוצים לשוב ארצה. מספר התקנים שלנו הוא מוגבל, ואני מוכרח לציין שבשנים האחרונות – לשבחה של האדמיניסטרציה הנוכחית יאמר – הדבר הזה משתפר, יש יותר תקציבים, יש יותר תשומת לב להשכלה הגבוהה. בעשור האחרון, בעשור הקודם, השררה הכתה בתורה. זה לא קורה עכשיו, אנחנו רואים שיפור בעניין הזה ויכולים לקלוט יותר אנשים.
אבל אחד הרעיונות שאני מנסה לדחוף הוא להקים מרכז, או מרכזי מחקר גדולים, גדולים, בישראל. מרכז גדול מחקר כזה יכול להיות הקמה של סינכרוטרון. זו היא מערכת גדולה מאוד וקיימות 70 כאלה, אבל בונים כאלה גם באיראן, גם בירדן וכמובן גם בארצות הברית, גרמניה, צרפת, יפן, אנגליה והגיע הזמן שנקים גם כאן מרכז מחקר אזרחי גדול. יש כאן הרבה מרכזי מחקר אבל הם כולם שייכים למערכת הביטחון, שזו ברכה ללא כל ספק, אבל גם מרכזי מחקר אזרחיים.
סינכרוטרון כזה, אם יקום בישראל, יביא עשרות רבות של מומחים מרחבי העולם, יקשר אותנו עם העולם המדעי. עדה יונת לא תצטרך לנסוע לגרמניה בשביל לעבוד בסינכרוטרון או לארצות הברית, תוכל לעבוד כאן. האוניברסיטאות, אם כל אחת מהן תקבל beamline, של ויצמן, של הטכניון וכן הלאה, כל אוניברסיטה שעוסקת במדע תוכל לקבל beamline. העובדים ב-beamline הזה יהיו עובדי האוניברסיטה. זאת תהיה מעבדה של האוניברסיטה. כמו שלאוניברסיטה העברית יש את הפקולטה ברחובות, אז לטכניון יהיה beamline בסינכרוטרון שיקום בפריפריה, בכל מקום שאתם רוצים, אבל להקים. זו דוגמה אחת של דבר שאפשר לעשות. זה לא בשמים, התקציבים הם לא גדולים במיוחד. פשוט מישהו צריך להרים את הכפפה ולקיים את המצווה הזו, כפי שאני רואה אותה כחשובה ביותר לכנס את המוחות.
אשר לנשים במדע. בטכניון יש הרבה נשים שלומדות ובמיוחד לומדות לתארים גבוהים. בפקולטה שלי – אני לא בטוח, ראש היחידה נמצא – אולי יש יותר נשים שעושות תארים גבוהים מאשר גברים.

יש יותר.

מה זה, הנדסת חומרים?

הנדסת חומרים בטכניון. זאת אומרת, לא מדובר כאן באיזשהו מקצוע אוורירי קליל כזה. מדובר בהנדסת חומרים, מקצוע-מקצוע שבו רוב האנשים לתארים גבוהים הן נשים בפקולטה שלנו. יש הרבה כאלה, וגם יש המון בוגרות. כך גם בפקולטות אחרות. נכון שיש פקולטות שבהן מספר הנשים פחות, אבל זה על פי בחירתן, כמובן. הן יכולות להירשם לאן שהן רוצות ואנחנו מקבלים אותן בשמחה רבה. אותו דבר באוניברסיטת חיפה, שנשיאה יושב כאן, גם שם יש נשים רבות. נכון שזה לא מדעים, בעיקר מדעי הרוח, אבל גם שם יש נשים רבות. זאת אומרת, יש התקדמות בעניין הזה.

אני מוכרח לומר שכשאני הייתי סטודנט בטכניון, למדתי הנדסת מכונות, היינו 80 בנים ובת אחת, חמודה, וכולנו נורא אהבנו אותה. היא היתה ה-mascot של הכיתה שלנו. היום היא עובדת במפא"ת, במשרד הביטחון. היום המצב הוא אחר. אמנם בהנדסת מכונות אין הרבה נשים אבל בהנדסות אחרות בהחלט יש. זאת אומרת, קיימת התקדמות, בוודאי רצוי עוד לקדם את הנושא הזה אבל זה כבר כרוך בחינוך הבסיסי, בתיכונים, באיכות המורים, באיכות המורות – אולי כדאי להגיד – בבתי הספר היסודיים.

ובאמת, החינוך הוא בוער בעצמותי. זו השנה ה-12 שאני מתרגם את הפוסטרים של פרסי נובל לעברית ומחלק אותם בכל בתי הספר התיכוניים בארץ, במכללות וכן הלאה. 25 שנה אני מלמד בהתנדבות קורס שנקרא יזמות טכנולוגית בטכניון. כבוד נשיא הטכניון הוא אחד המרצים אצלי ואני יכול להגיד לכם שהוא בסדר גמור בקטע הזה. מרצה בקורס אצלי, יזמות טכנולוגית. עד היום יש לקורס הזה בערך 10,000 בוגרים שהצ'יפ של היזמות הטכנולוגית הושתל במוחם. במשך 25 השנים האחרונות ישראל הפכה לstart-up nation. אני לא יודע מה חלקי בעובדה הזו אבל אני בטוח שיש לי חלק בעניין הזה. בהתמדה, 25 שנה באמת אותו קורס, 11 שנה ועד יומי האחרון אתרגם את הפוסטרים שפרסם נובל. השנה קל במיוחד, לפחות את אחד מהפרסים האלה, לתרגם.
אני רוצה להודות לכם, מכובדי, שהזמנתם אותי, את עמיתי ואת משפחתי, ציפי, שתי נכדותי שיושבות כאן, בתי תמר ובעלה אלכס שיושב אתנו כאן. באמת תודה שאתם מכבדים אותנו לא רק בנוכחותכם אלא גם ביוזמה לכבד את פרס נובל. באמת פרסי נובל הם נדירים, הם יוצרים הזדמנות אדירה להציג את ישראל בעולם. בשבדיה לבד נתתי 10 הרצאות כישראלי, כחיפאי, כאיש הטכניון. ובכל מקום, אגב, אני ציפיתי לשאלות בעניינים רגישים. באחת ההזדמנויות, פעם אחת באוניברסיטה אחת, מישהו שאל אותי על היחסים בין ישראל והערבים הישראלים ואמרתי לו: תודה רבה שנתת לי על ההזדמנות לספר לך מה קורה בארץ ביחסים שבין ישראל. ואמרתי לו – אגב, אני אגיד רק מילה אחת – שאלתי אותו אם יש מיעוטים בשבדיה, הוא אמר: כן, פינים. שאלתי אותו: האם הפינית היא שפה רשמית בשבדיה? הוא אמר: מה פתאום? אמרתי לו: מה פתאום? כן, יש מיעוט ערבי בישראל, הערבית היא שפה רשמית בישראל. הוא אמר: מה אתה אומר? כן, וכך האלה וכך הלאה. זאת אומרת, זו ההזדמנות לייצג.

אני השנה הזאת אתן הרצאות בהרבה מאוד מדינות. אני מייצג את ישראל, אני נפגש עם השגרירים במדינות האלה. שגריר ישראל בשבדיה עשה מסיבה לכבודי, בני, ושם הוא הזמין מכובדים, ייצגתי את ישראל שם. אני ממשיך לייצג את ישראל בעולם, בעיקר, וגם – אני מקווה לטובה – גם בישראל. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

אפשר למחוא כפיים.

תודה רבה.

אנחנו רוצים להעניק לפרופסור שכטמן איזושהי מזכרת מביקורו כאן. אנחנו רואים בזה גאווה גדולה שמזכרת מהכנסת תמצא בביתך. יש אנשים שאומרים שיש בך איזושהי מידה של "מעל", בצדק.
(יושב-ראש הכנסת מעניק מתנה לפרופסור שכטמן)

תודה רבה. עכשיו, רגע, אני רואה שאתה נטול עניבה.

אני לובש עניבה או בבית המשפט, כשהייתי עורך דין, או כשאני מנהל את ישיבות הכנסת. אנחנו מן היישוב אז אנחנו לא - - -

כן.

לא, אתה באת לכנסת, אני נמצא פה כבר.

אז יש לך פה עניבה, איך זה נראה?

יפה.

אז בבקשה

חן-חן, תודה רבה, תודה רבה. את זה אנחנו נצטרך לרשום, זו תהיה העניבה של כל יושבי ראש הכנסת. תודה רבה. באמת תודה לך, אנחנו גאים. עכשיו רצינו רק לומר דבר אחד, אוסישקין היה נביא. על כן שכונת רחביה, שהיא שכונה שנבנתה יחד עם האוניברסיטה העברית בירושלים והיתה שכונת המורים, היא כולה שזורה בחכמי ספרד: אבן עזרא, הרמב"ם, הרמב"ן, אברבנאל, אלחריזי. אחד נפקד והוא יהודה הלוי, שכן הרחוב שהיה מיועד ליהודה הלוי – שהוא עובר מרחוב אלחריזי עד בואכה הרמב"ם, ביתו של ראש הממשלה הראשון בישראל – היה מיועד להיות רחוב יהודה הלוי, הרחוב הראשי, מקביל לאבן עזרא, בשכונת רחביה. הבית של אוסישקין עמד במרכזו של רחוב יהודה הלוי. אמר אוסישקין: את יהודה הלוי כולם יזכרו, לגבי אוסישקין יש לי חששות כבדים מאוד, ולכן ייקרא הרחוב שהוא רחוב יהודה הלוי – רחוב אוסישקין. ומאז שזור אוסישקין כשאדם שרואה את הנולד עם כל חכמי ספרד.

תודה רבה.

תודה רבה. אני רק, ברשותכם, רוצה לצרף את פרופסור שכטמן לאותה רשימה מכובדת של חתני וכלת פרס נובל. ש"י עגנון, מנחם בגין, שמעון פרס, יצחק רבין, דניאל כהנמן, אברהם הרשקו, אהרון צ'חנובר, ישראל אומן, עדה יונת – שבהזדמנות זו נאחל לך החלמה מהירה, לכן היא נעדרה מהישיבה כאן – ואחרון חביב, וכן ירבו שכמותו ויתווספו לרשימה, פרופסור דן שכטמן. תודה רבה לכם, הישיבה הסתיימה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>