הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 227
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, ט"ז בטבת התשע"ב (11 בינואר 2012), שעה 10:00

הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים – מקרה קריית מלאכי

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

עינת וילף

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

חה"כ נינו אבסדזה

חה"כ רחל אדטו

חה"כ אריה ביבי

חה"כ רוני בר-און

חה"כ משה גפני

חה"כ ניצן הורוביץ

חה"כ מגלי והבה

חה"כ נסים זאב

חה"כ דב חנין

חה"כ שלי יחימוביץ

חה"כ שלמה מולה

חה"כ פניה קירשנבאום

חה"כ נחמן שי

השרה לקליטת עלייה סופיה לנדבר

חגי מן - יועץ השרה לקליטת עלייה

אלעד סון - דובר, המשרד לקליטת עלייה

דוד יאסו - מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

חנניה מרמור - סגן מנהל מחוז ירושלים והדרום, המשרד לקליטת עלייה

עו"ד חנן ארליך - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שרה וינטר - מנהלת מחלקת האכלוס, מחוז ירושלים, משרד הבינוי והשיכון

עופר מסינג - ראש ענף חקירות מחוז דרום, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

מוטי מלכה - ראש העיר, עיריית קריית מלאכי

חיים שטיינר - סגן ראש העיר, עיריית קריית מלאכי

יוסי סולימאני - מ"מ ראש העיר, עיריית קריית מלאכי

גדעון מהארי - חבר מועצת קריית מלאכי

ד"ר אברהם נגוסה - מנהל מכנף דרום לציון וסגן יו"ר נציגות הארגונים של עולי אתיופיה בישראל

קסה בייסין - קשרי חוץ, ארגון Nacoej

אפרת ירדאי - דוברת, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

אינברם אליאס - סטודנט ללימודי משפטים

גדי יברקן - פעיל חברתי

יהודה סקר - יו"ר ועד הורים ארצי ונציגהּ בכנסת

אילה הנדין - עוזרת מחקר בכירה, מכון ברוקדייל

עו"ד גיל גן-מור - האגודה לזכויות האזרח

איציק יצחק דסה - מנכ"ל, עמותת טבּקה

גדעון מהארי - חבר המועצה, עיריית קריית מלאכי

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל, עמותת פידל

שמואל יתמנו - פעיל חברתי

דנה גורדון

הדר אביב

הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים - מקרה קריית מלאכי

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה דחופה של העלייה, הקליטה והתפוצות. על סדר יומנו: הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים – מקרה קריית מלאכי. כולנו ראינו את התמונות הקשות, ואפשר לומר גם המרגשות, של ההפגנה של יוצאי אתיופיה ושל ישראלים אתמול בקריית מלאכי. ראש העיר יצטרף אלינו בעוד מספר דקות.

הנושא של קריית מלאכי הוא "מקרה בוחן", הוא מניף דגל אדום בחברה הישראלית. הגענו למצב, ותמיד ידענו שיש אפליה בקרבנו, אבל מצב שבו מתארגנים - - -

אני ער לרגישות שלך, אדוני. הוא מניף דגל שחור.

סליחה, סליחה, דגל שחור, אדום, המצב שבו מתארגנים קבוצה של ועדים וחותמים על הסכמים יחד עם מתווכים, זה דבר חדש במחוזותינו, דבר חמור ביותר שהחוק היום מגדיר כעבריינות. אבל אמצעי האכיפה שיש לשוטרים – ונמצא פה גם מפקד המשטרה – מוגבלים ביותר, ולכן היום אנחנו רוצים לצאת מפה, מהוועדה, לא רק עם אמירות והזדהות עם יוצאי העדה שנמצאים פה, ויגיעו נציגים נוספים, אנחנו רוצים לצאת עם החלטות, הן במישור החקיקתי, שיבהירו בחוק שמי שנוהג כך ומתארגן ומתאגד עובר על החוק, ולקבוע עונשי מינימום. וכמו כן, לפנות לשרת הקליטה שנמצאת אתנו ולשר החינוך שלא נמצא אתנו, לפעילות הסברתית-חינוכית בקרב הדור הצעיר על-מנת שמקרים כאלו לא יישנו. ואני אומר פה בידיעה: קריית מלאכי זה לא מקרה יחיד. אנחנו בוועדה טיפלנו בתחילת שנת הלימודים בפתח-תקווה, שם ניהלנו מאבק קשה שבסופו הצלחנו לפרק את בית-הספר שהיה כולו על טהרת יוצאי אתיופיה. אני חושב שהמקרה הזה שמונח לפתחינו, הוא מקרה לא פחות חשוב ואנחנו צריכים לתת - -

רק למען הדיוק: יש 24 בתי-ספר. הצלחנו עם בית-ספר אחד, אז לא צריך להתהדר בזה יותר מדי.

צריך להתהדר בזה ולהמשיך ולעשות, ואני חושב שהתפקיד שלנו כוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, זה כן לדרוש מהמשרדים הרלוונטיים להציג וליישם תוכניות רלוונטיות שיאמרו לחברה בישראל: אין הדרה ליוצאי אתיופיה. אנחנו אזרחים שווים. ואני חושב שהמסר החשוב הוא לאו דווקא, ואני מתנצל בפני תושבי קריית מלאכי שהגיעו, זה לא רק הסבל שלכם והבושה, אלא על כל הילדות והילדים יוצאי אתיופיה שפותחים את העיתונים היום בבוקר, ורואים בטלוויזיה אתמול שבמדינת ישראל, שנת 2012, יש התארגנות של בעלי בתים שאומרים: אנחנו לא רוצים לראות יוצאי אתיופיה בשכונתנו.

אני רוצה לבקש מאיציק דסה, מנכ"ל עמותת "טבּקה", שהיה אתמול בהפגנה להציג את הדברים. אני מאוד התרגשתי, איציק, גם מהנוכחות של הצעירים שהגיעו מכל הארץ. הם ביקשו שלא יגיעו פוליטיקאים, אנחנו לא הגענו, אבל הנוכחות של צעירים שם שהגיעו מכל הארץ בצורה עצמאית – זה היה מרשים מאוד. אני רוצה לשמוע מה בדיוק היה שם ומה אתה חושב שצריך לעשות. בבקשה, איציק דסה, מנכ"ל עמותת "טבּקה".

תודה כבוד היושב-ראש. אז קודם כל הערה מקדימה: כן ביקשו שגם פוליטיקאים יגיעו, אם כי הם לא היו מוכנים שמי שיהיו בפרונט יהיו דווקא הפוליטיקאים והעמותות, אלא מי שיהיה בפרונט זה אותם צעירים, אותם אנשים, שחשו בעצם את הכאב של התופעה.

אכן, ההפגנה, המחאה, היתה שקטה ומאורגנת באופן מופתי שצעירים הובילו אותה, רובם ילדים שנולדו בארץ והם בעצם נמצאים במציאות המסובכת והקשה ביותר. התהלוכה התחילה למעשה מבניינים שמדירים את העולים מאתיופיה. על אף שהיתה התגרות מצד אותם הדיירים, גם במהלך המחאה, המפגינים שמרו על איפוק. ואני חייב לומר שאני הופתעתי לטובה – על אף שאנחנו כן חששנו, גם ב"טבקה" וגם ארגונים אחרים – שההפגנה עלולה להיות אלימה בגלל הנושא הרגיש שהיה כרוך בכך. אם כי בכל זאת, אנחנו כן עבדנו מאחורי הקלעים בשביל להרגיע את הרוחות, אבל גם הצעירים עצמם לקחו את העניינים לידיים והם כן דאגו לכך גם בפייסבוק, שהם כן הזמינו את האנשים לבוא למחאה שקטה, להביע את הכאב. אבל להם היה מסר ברור: נשבר לקהילה מהתופעות השליליות האלה, שהקהילה לא תעבור לסדר היום, ושהקבוצה הזאת והקבוצות הרבות יגיעו לכל נקודה שבה יתקיימו תופעות של אפליה וגזענות.

איפה זה קיים בארץ?

אני יכול לומר שכבר בשנת 2002 היתה מודעה של מתווך שאמר בחדרה: בבניין הזה יש אתיופים, ובבניין הזה אין אתיופים. כאשר המסר היה ברור לגמרי – בבנין הזה אתם יכולים לקנות, ובבניין הזה אל תקנו. לכן היתה אז פנייה שלנו ליועץ המשפטי לממשלה דאז, כבוד השופט אליקים רובינשטיין, שנפתחה חקירה פלילית, אם כי התוצאות לא הניבו פרי בסופו של דבר.

התופעות האלה קיימות כמעט בכל עיר, זה לא רק קריית מלאכי. במקרה התופעה בקריית מלאכי נחשפה, אבל התופעה הולכת ומעמיקה. התחושה של הציבור שהפגין אתמול היתה שהמערכת, גם הפוליטית וגם מערכת אכיפת החוק, הפקירו את הקהילה. שלמעשה יש כאן יותר מדי סובלנות כלפי תופעות גזעניות והתבטאויות, גם של אנשים יחידים וגם של קבוצות שמתארגנות. הגיע הזמן שגם הכנסת תבוא ותוקיע, ולא רק תוקיע, תחוקק חוקים חד-משמעיים וברורים שאומרים: לא בבית-ספרנו. אם אנחנו מדברים על שוויון בדיור, השוויון הדיור ריק מתוכן אם לי כעולה מאתיופיה, וזה לא משנה כרגע אם אני עורך-דין או קצין מהצבא ואם אני תושב רגיל, אם אין לי את הזכות לבחור איפה לגור – הזכות לשוויון בדיור היא ריקה מתוכן. דווקא במהלכים האלה הגיע הזמן שכנסת ישראל תחוקק חוק, שאומר במפורש: המתבטאים באופן גזעני, המדירים את האתיופים-הישראלים מבניינים שלהם גם בהכשרה וגם ברכישה, הם חייבים לבוא על עונשם. וזה חייב להיות חד משמעי.

הסיפור בקריית מלאכי הוא מעבר לגזענות, הוא מעבר לזה שמדירים את האתיופים, יש פה והיתה אמירה והסתה לאלימות. כשאדם בא ואמר, עם כל הכבוד, אתיופי טוב זה אתיופי בקבר, סליחה, עם כל הכבוד, זה הסתה לאלימות, זה מעבר לגזענות. שתבינו, הציבור הצעיר היה אתמול רגוע ושליו יחסית, אבל זה חומר נפץ חברתי. ובפעם הבאה זה כבר לא יהיה מחאה שקטה, בפעם הבאה אנחנו עלולים לראות תופעות כמו שאנחנו רואים במדינות אחרות, שיהיו גם אלימויות קשות, הבערת צמיגים והבערת פחי אשפה. אסור לנו להגיע למצב כזה.

יש לכם, אתם חברי הכנסת, את האפשרות כרגע להיות מאוחדים ובלי מחלוקת כרגע – אני ליכוד, אני קדימה, אני מפלגה אחרת – הגיע הזמן שאתם תתנהגו כחברי כנסת, ותגיעו ותוקיעו שהגזענות לא בבית-ספרנו, וחייב להיות חוק.

אני חייב לומר שגם התחושה שלי וגם התחושה של המפגינים אתמול, שדווקא הקולגות שלי מארגונים חברתיים – אף אחד מהם לא הופיע אתמול. אף אחד מהם לא הופיע, כאילו שגזענות נגד אתיופים זה בסדר, זה רק אתיופים בלבד, כשיש גזענות נגד רוסים זה רק לרוסים בלבד. הגיע הזמן שכולם יתלכדו - -

הם היו בהפגנה בנושא המסתננים, כנראה.

מה אתה עכשיו מכניס את זה?

- - -

דרך אגב, יש קשר הדוק בין החוק להעביר את הסיפור של המסתננים, באופי שלו - - - לסיפור הזה.

שנייה, כבר אתן לך לדבר, מולה. בבקשה.

אני רק אסיים ואומר, לכם יש הזדמנות כרגע גם מבחינת חוק לשון-הרע הגיע הזמן להכניס גם שם תיקון שבו אם יש הוצאת דיבה נגד ציבור מסוים שהיום יש הגבלה של אפשרות לתבוע את האנשים האלה הגיע הזמן גם לתקן את החוק הזה. גם אם יש פה הוצאת דיבה נגד ציבור מסוים. אני כבר למוד ניסיון - -

אתה מתכוון לירון לונדון?

תודה. אבל נא לסיים בבקשה, איציק.

ואני כן מבקש שתצא מפה היום קריאה שגם מערכת אכיפת החוק, שלפחות יישמו את החוקים הקיימים. היום יש לא מעט חוקים, וכמעט והם לא מיושמים.

תודה רבה לאיציק דסה, מנכ"ל עמותת "טבקה". אנחנו נצא מפה עם קריאה לחקיקה. אתה אומר שהגזענות הנפשעת של אותם גזענים מקומם בכלא, ולא נשאיר את זה ככה כמו שאתה חושב. אנחנו כבר לא נשאיר את זה במילים, אנחנו נעשה תוכנית וזו המטרה של הישיבה הזאת. הצטרף אלינו - -

חקיקה יש מספיק, אדוני היושב-ראש.

לא, בנושא הזה, חבר הכנסת רוני בר-און, אין בחוק היום כלים מול מתווכים, מול אנשים שמפרסמים. החוק היום לא מאפשר - -

אבל שבוע שעבר הפלתם את הצעת החוק שלי שבדיוק על זה היא דיברה. מה אתה פתאום עכשיו - -

תודה. הצטרף אלינו ראש העיר קריית מלאכי. אני מבקש מהדוברים לדבר בקצרה כי יש פה הרבה מאוד דוברים, וארגונים וחברי כנסת. מוטי מלכה, אני למדתי על המקרה המזעזע הזה מהתקשורת. אתה כראש עיר ידעת על הדבר הזה? זה דבר חדש בקריית מלאכי?

קודם כל, שלום לכולם. צריך לזכור שקריית מלאכי קלטה וקולטת עלייה עד עצם היום הזה. בקריית מלאכי 20% מתושבי העיר הם עולי אתיופיה. אני חושב שהציונות האמיתית היא של תושבי קריית מלאכי – אוכלוסייה חלשה שלקחה על הגב שלה כמות כזאת גדולה של עולים והצליחה במשך 20 שנה לעשות אינטגרציה מלאה: הן בחינוך, הן בחברה, הן בכל מה שאפשר וניתן לעשות. והדבר הגרוע מכל הוא שאנחנו לא מצליחים לטפל בבעיות, אלא תמיד מתעסקים עם הסימפטומים. אני חושב שהבעיה המרכזית של העולים מאתיופיה, בראש ובראשונה, היא נופלת או עומדת בפתחן של ממשלות ישראל לדורותיהן. כי לא יכול להיות כזה מצב, שייקחו עדה שלמה או קהילה שלמה ויפריטו אותה. היום הטיפול בעולים מהקהילה האתיופית – כולו במסגרת המגזר השלישי. ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה כמעט ולא עושים דבר על-מנת לקלוט אותם בצורה נכונה וטובה. לא למדה מדינת ישראל שום דבר, לא מהקליטה של שנות ה-50 ולא היום. ואני אומר לכם שבקריית מלאכי אנחנו עושים לילות כימים על-מנת לעשות את האינטגרציה המהירה, את הפעילות המסיבית, טיפול הוליסטי בכל הקהילה, ואנחנו מגיעים להרבה-הרבה הצלחות בתחום הזה.

אבל מוטי, זה חדש או לא חדש, הסיפור הזה?

הסיפור הוא חדש לגמרי. אני נחשפתי אליו פעם ראשונה ב"ערוץ 2", ומייד כשראיתי את זה הוריתי, ביקשתי ממפקד תחנת המשטרה לפתוח בחקירה פלילית ולבקש אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, על-מנת לטפל ולמגר את העניין הזה מכל וכול. וכבר הסיפור הזה נחקר ומתבצעת פעילות, גם סמויה וגם גלויה, על-מנת לנסות ולראות אם יש כאלה דברים בעיר, ואנחנו מתכוונים לטפל בזה בכל מה שהחוק מקנה לנו ועל-מנת לטפל בזה בצורה טובה מאוד.

תודה. אני רוצה השלמה קצרה של נציג המשרד לביטחון פנים, סגן ניצב עופר מסינג, ראש ענף חקירות דרום. אתה יכול להרחיב על מה שאמר ראש העיר לגבי החקירה?

קודם כל בוקר טוב, ובמילה טובה על המפגינים מאתמול, היתה הפגנה מכובדת מאוד, הם הביעו את המחאה שלהם בצורה מרשימה. היה לי את הכבוד להיות שם אתמול כחלק מכוח אחר.

אני יכול להעיד על עצמי, באופן אישי, אני לא מרבה להסתכל בטלוויזיה - -

אתה לא מפסיד שום דבר.

איך אתה יודע את זה?

נדמה לי שגם אתה אמרת את זה - -

אז על האירוע נודע לנו בעצם מפניות אלינו גם משוטרים וגם מקצינים בתחנות ובמשטרה בכלל. למעשה פתחנו בחקירה עוד לפני שהוגשה לנו תלונה באופן פורמלי. פנינו ליועץ המשפטי לממשלה וקיבלנו את אישורו לפתוח בחקירה בהסתה לגזענות. ביצענו כבר פעולות, מטבע הדברים אני לא לא אפרט כמובן את מה שמתרחש בתיק החקירה. ביצענו פעולות, בחלק מהמקרים גם חקירה באזהרה ולדעתנו יש לנו את התמונה המלאה.

אבל רק בקריית מלאכי?

בקריית מלאכי. זה המקום שבו אנחנו נתקלנו.

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. קודם כל אני רוצה לשבח את ראש העיר, מוטי מלכה, ואת גדעון מהארי, חבר מועצת העיר יוצא אתיופיה, שנמצא גם הוא, ועל ההתנהלות הציבורית שלהם מאז שהאירוע נחשף לפחות, וגם על הרגעת הרוחות. אם אנחנו רוצים לראות איש ציבור לדוגמה אישית, כשתופעה כזאת פתאום פורצת לנו – על הצעדים שנקטת, מוטי, אני מודה לך וזה דבר ראוי לשבח. וגם על ההשתתפות שלך אתמול בהפגנה, ולכן המפגינים לא ראו את מוטי מלכה ככתובת על הסיטואציה הזאת, בניגוד לראש עיריית פתח-תקווה שהוא "סופר" גזען, שהוא נותן מחסה לגזענות.

לעצם העניין עצמו, אדוני היושב-ראש – אנחנו מתכנסים בוועדת העלייה והקליטה כמו במין מפגש מחזור על כל מיני תופעות, ובסופו של דבר אנחנו אומרים מה שיש לנו לומר, השיירה עוברת, שום דבר לא קורה. אני מציע לכולנו, גם לחברי הכנסת ולאישי ציבור, אני מבקש, בואו תהיו קשובים, נהיה קשובים, ולא שכל אחד יתבצר בעמדתו, במה היא הבעיה.

קודם כל נישלו, לקחו, את סמכותם של המנהיגים הרוחניים מאתיופיה, שלא משתתפים בשום דבר שקשור בחוויה דתית במדינת ישראל. אנחנו חוזרים על זה פעם אחר פעם, זו בעיה שהיא כבר 30 שנה.

הדבר השני, צעירי יוצאי אתיופיה שרוצים להתחתן, בוגרי צה"ל, משרתי צבא, שרוצים להתחתן, הם לא יכולים לעשות זאת בכתובתם במקום מגוריהם. שולחים אותם למקום אחר, אומרים להם: בואו, תחפשו אולי איזה רב שיעשה טובה שיחתן אתכם. אני מדבר כרגע על תחושות, ולא נכנס בכלל לכל הנסיבות.

הדבר השלישי, אדוני היושב-ראש, אנחנו חוזרים ואומרים: יש בתי-ספר בריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, ואני רוצה לקחת כדוגמה את מה שקרה בנתניה; היה בית-ספר שבו לא היו הרבה יוצאי אתיופיה, ומה שקרה באותו בית-ספר כשילד יוצא אתיופיה בא ונרשם, ההורים הוותיקים, האזרחים הוותיקים, החליפו את כתובתו לכתובת פיקטיבית כדי שהילדים לא יהיו יחד עם הילדים של יוצאי אתיופיה. אנחנו אמרנו: רבותי, זה דבר מסוכן. ולכן נוצרו כאן יותר מ-24 בתי-ספר, שיותר מ-80%–90% בהם יוצאי אתיופיה בלבד. דרך אגב, לא פרטיים, חבר הכנסת גפני, בתי-ספר חילוניים אפילו. התוצאה הסופית היתה גטאות של עולי אתיופיה, ואמרנו, זה לא טוב. ראשי ערים, חברי מועצות ערים מסוימות, ואנשי מקצוע של החינוך נתנו לזה יד. צעקנו ואמרנו, איך שר החינוך הצליח לפתור את הבעיה של פתח-תקווה – בית-ספר אחד. אבל היה גן ילדים ליוצאי אתיופיה בבאר-שבע, היתה הפגנה. היה לפני שלושה שבועות, יש שני גני ילדים על טהרת יוצאי אתיופיה בבית-שמש, אמרנו, למה זה קורה. ותראו מה שקורה, יוצאי אתיופיה אומרים: אנחנו רוצים אינטגרציה, ואנשים אומרים: לא, אתם תהיו בגטאות שלכם. זה הפוך על הפוך.

תודה.

סליחה, אני מבקש ממך, אני יודע שיש לך מה להגיד אבל לפחות תקשיב גם לי.

אני מקשיב לך.

יפה מאוד. תקשיב, וזה טוב וזה כדאי. אנחנו אמרנו, נעביר חוק מורשת יהדות אתיופיה, וחלק מההתמודדות שלנו עם הבעיה של עולי אתיופיה, היא שהחברה הישראלית, הממסד הישראלי, לא מכירים את עולי אתיופיה. מה עשיתם? הממשלה הקודמת העבירה בקריאה טרומית, בקריאה ראשונה, ואתה פה, בוועדה הזאת, קברת את החוק. למה? מה, אתה לא מבין שהחוק הזה הוא היה צריך לפתור הרבה מאוד בעיות – כולל הכרה את יהדותם שלעולי אתיופיה - - - וכולל הסיפור המפואר שנקרא: המסורת של יהודי אתיופיה? דרך זה, כדי שאפשר יהיה להכיר את עולי אתיופיה, אתם קברתם אותו. אז לא צריך להתהדר.

עכשיו לעניין החוק נגד גזענות. אנחנו הבאנו את הצעת החוק וביקשנו לחדד יותר, שלי נמצאת כאן, ולמשל בסיפור של הסלקציה במועדונים, היתה התאחדות. דרך אגב, יענקל'ה, שר המשפטים, דווקא היה נדיב בסיפור הזה, הוא שיתף אתנו פעולה.

מי זה יענקל'ה?

יענקל'ה זה יעקב נאמן. אני קורא לו: יענקל'ה.

הוא לא היה במועדון?

הוא לא היה במועדון, אבל הוא שמע שיש תופעה כזאת.

הוא לא עבר את הסלקציה.

ואז הוא סייע לנו, העברנו את החוק, וגם פה כשרצינו להעביר את החוק הזה, כמה משוכות עברנו. ואז לפני שבועיים אמרנו: רבותי, ראינו הרבה מאוד תופעות גזעניות – לאו דווקא של עולי אתיופיה אבל גם של אחרים – וביקשנו לחדד את החוק הזה. הממשלה הזאת, ועדת השרים הזאת, היא קברה את החוק ואמרו שאין צורך.

על איזה חוק אתה מדבר עכשיו?

אני מדבר על לחדד את חוק לשון הרע ואת האפליה בגזענות, כולל מתווכים, כולל ארגונים, וקבוצות אחרות שמפלות, ביקשנו לחדד אבל אמרו שאין צורך, אין גזענות בישראל. אין, אז לכן לא צריך שום שינוי חקיקה.

לא, זה לא בגללכם דחו את זה. דחו את זה בגללנו.

גם נכון. יכול להיות.

אם אנחנו לא היינו, היו מעבירים לכם את זה.

זה מראה אפילו כמה אנחנו ציניים. ברשות השידור היתה גברת, קוראים לה צגה מלקו, שהיתה מנהלת "רשת א".

היא פה.

היא פה, היא נמצאת כאן. ואצל רוני בר-און התקיים פעמיים דיון. אתה יודע? זרקו אותה. לא שמעתי אף איש ציבור, חוץ מהדיון שהתקיים אצל רוני.

זה לא נכון.

רק שנייה, סליחה. את יודעת מה, אני חוזר בי, לא איש ציבור. זה מסר ציני, מכוער, שאומר, יש אישה, מנהלת "רשת א", שיכלה להיות, היא היתה מצוינת שלוש שנים, פתאום עכשיו היא לא טובה? למה? הסיפור הוא הרבה יותר עמוק, ביחס של הממסד וכלפי עולי אתיופיה.

אני אסכם, החבר'ה שהפגינו אתמול אין להם סבלנות יותר. אנחנו, דור הביניים, חשבנו שנהיה מגשרים, מפשרים, 30 שנה, 27, נגמר, אין יותר. הצעירים האלה הם חדורי מוטיבציה. הם ילמדו את החברה הישראלית על דרישתם לאזרחות שווה. זה יבוא, אבל הם עשו את זה אתמול גם בדרך יפה. אני מקווה שזה ימשיך להיות ככה.

תודה, חבר הכנסת מולה. קסה בייסין מ"נאקוץ'", את היית אתמול בהפגנה?

אני הייתי אתמול בהפגנה, תודה רבה על רשות הדיבור. קודם כל, השם הוא קסה בייסין. זה ביינסאי ושינו את זה לבייסין, וכדי לשנות את זה דרוש תהליך משפטי, אז אמרתי: טוב, נו, זה רק השם. יש המון דברים שאני צריכה לעבור.

בזמן האחרון אנחנו ערים מאוד לתופעה של הדרת נשים והמלחמה, במקרה שלי אני גם אישה וגם שחורה, ההדרה היא כפולה.

איפה את מרגישה את זה?

אני מרגישה את זה בעיקר בתעסוקה, כי בדיור עדיין לא, אני רק שוכרת.

מה את עושה בחיים?

אני אחראית על קשרי חוץ של ארגון "נאקוץ'", זה ארגון חינוכי שעובד עם עולי אתיופיה שקיים כמעט 30 שנה.

דרך אגב, היא היתה שליחה בארצות-הברית.

אני רוצה לתת לכם דוגמה מהסיפור שלי.

תסבירי על הפעילות של "נאקוץ'" במשך השנים.

הארגון "נאקוץ'" קיים מ-1982, הוא ארגון חינוכי שעובד עם יהודי אתיופיה מגיל יסודי ועד סיום האקדמיה.

כמה מהכסף שהוא לוקח תרומות הוא באמת מעביר ליהודי אתיופיה, וכמה כדי לפרנס את עצמו?

אני, כסטודנטית באוניברסיטה העברית, קיבלתי תמיכה כלכלית מהארגון הזה. וכילדה בבית-ספר יסודי ברמלה, הארגון מקים לימודיות שבשעות אחר בית-הספר עוזר בשיעורי-בית ומנסה לגשר על הפערים בין הילדים האתיופים לבין כיתת האם. זה מה שהארגון עושה, והארגון הזה עושה את זה מצוין. כשהייתי עולה בבית-ספר יסודי, הארגון הזה עזר לי גם להתמודד עם השפה, ומתמטיקה, ואנגלית, וכל זה, עד שהיום אני יכולה להיות בעלת תואר גאה. הייתי שליחה בארצות-הברית באוניברסיטת אוהיו סיטי, וכשחזרתי משליחות בת שנתיים כמחנכת ציונית – כמחזקת הקשר בין העם היהודי שנמצא בגולה, בין הצעירים של התפוצות בארצות-הברית לבין ישראל – כשחזרתי לישראל לחפש עבודה, אז היה לי מאוד-מאוד קשה למצוא עבודה, גם אם האנגלית שלי מצוינת ברמת שפת אם. האנגלית שלי היא שפה שלישית.

חיפשו דוברי אנגלית בחברה מסוימת, ואני הגשתי מועמדות, שלחתי את קורות החיים שלי באנגלית. וכשבאתי לריאיון הם אמרו לי: אבל המבטא שלך הוא לא אמריקאי. איזה מין דבר זה?

זה שאמר לך את זה, יודע אנגלית בכלל?

זו דוגמה אחת, ואפילו למשרה סטודנטיאלית בשירות לקוחות בחברת אשראי מסוימת לא קיבלו אותי. דברים כאלה זה לא בגלל הכשרונות שלנו, יש לנו כשרונות מעל ומעבר, זה פשוט, רואים בן-אדם שחור, אתיופי וישר כל הדעות הקדומות: הוא בטח לא יודע. אף אחד לא שאל אותי מה רמת האנגלית שלי, מה הידע שלי והקשרים שלי. שום דבר, קודם כל רואים את צבע העור. ואני כאישה, גם הדרה כפולה.

הם לא קיבלו אותך גם בגלל שאת אישה? באמת אני שואל.

אולי גם בגלל שאני שחורה.

שחורה, הבנתי. אבל גם בגלל שאת אישה?

אבל זה לא ה-issue.

זה שילוב כזה, גפני. שילוב מנצח – גם אישה וגם שחורה.

שילוב קטלני כזה.

בארצות-הברית הייתי גם אישה, גם שחורה, גם יהודייה. אז זה היה issue אחר. בעניין הדרת העדה שלי, זה מתחיל לא רק מבתי-הספר, זה מתחיל במערכת החינוך בגני ילדים, לדוגמה: בראשון-לציון יש גני ילדים נפרדים לילדים אתיופים, קטנים, "זאטוטונים" שרק נולדו, והם נולדו בישראל. למה להפריד אותם? גם בבית-שמש, ראש העיר לקח על עצמו, כעסק פרטי-משפחתי שלו, את גן הילדים ואמר, הילדים האתיופים הם עוללים מסכנים, שצריכים הגנה, הם צריכים גן נפרד. למה? למה לא לשלב, ולמה תינוק לא יכול לגדול ולראות גם ילדים שחורים? הרי מכאן מתחילה ההפרדה ומכאן מתחיל החינוך. אם אתם רוצים לחנך לאינטגרציה ול-coexistence, אז חייבים גם בגני ילדים. איזה מין דבר זה? אני ראיתי בבית-שמש עסק משפחתי של ראש עיריית בית-שמש, אשתו מפעילה את הגן הזה, שמארגנים הסעות מרחבי העיר – גן לאתיופים בלבד.

בנושא של הדיור אני חייבת לציין, מעבר לזה שבאו עכשיו בצורה בוטה שאני לא יכולה להבין איך אנשים חשבו, ישבו, ניסחו וחתמו: לא מכניסים אתיופים. מה הם חשבו לעצמם בכל התהליך הזה? אבל מעבר לזה, ההדרה היא גם כלכלית. ההדרה של המגורים היא כלכלית. אז ההדרה של יהודי אתיופיה אינה מסתכמת בדיור בלבד, זה גם בתעסוקה, וזה גם בחינוך. יש לנו חבר'ה צעירים מבריקים, אתמול הייתי בהפגנה ויצאתי בכזאת גאווה של "ברוך שעשני אתיופית", איזה אנשים צעירים, מבריקים, משכילים, אסרטיביים, אמביציוזיים, הם מנהיגי המחר של מדינת ישראל.

כשאובמה היה בתהליך של הבחירות, פגשתי אותו כשארגנתי את אגוד הסטודנטים האתיופים באוניברסיטה העברית, שנקרא "גוזו". פגשתי אותו כשהוא עוד היה סנאטור והתחלתי לספר לו על סטודנטים אתיופים, שחורים. כשהוא היה בתהליכי הבחירות לנשיאות, אני הייתי שליחה באוניברסיטת אוהיו סיטי באוהיו, ולא אמרתי לסטודנטים שלי שפגשתי אותו כי לא רציתי להביע דעה, אבל אני אומרת שהצעירים היהודים, באש ובנלהבות, עזרו לו להיבחר. ואם בארצות-הברית הצליחו לבחור נשיא שחור כנשיא מדינה, אז לאן מדינת ישראל הולכת? האם היא הולכת ההיפך, להדיר אתיופים?

תודה רבה, אני חושב שכולנו מסכימים אתך ואת גם מציגה את הדברים בצורה מרשימה מאוד. אני לא יודע מי ראיין אותך אבל כנראה שהוא צריך לעשות איזשהו אבחון.

אני רוצה לבקש מהדוברים להתמקד בנושא שלשמו התכנסנו. הוועדה נוגעת רבות בנושא של יוצאי אתיופיה ונושאים רבים, יש הרבה מאוד דיונים, אבל הנושא שהתכנסנו אליו הוא התופעה הגזענית שראינו בקריית מלאכי. חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על כינוס הדיון. דרך אגב, אני חושב שהסיפור של הצעירה ששכחתי את שמה - -

קסה. קסה זה כמו "בית" בספרדית. אז אתה יכול להגיד - - -

זה דבר סיפור של הצלחה ואל תתעסקי בזוטות שמציקות לך, למרות שהן חשובות.

אבל איך אפשר להצליח אם מדירים אותי? אני מצטערת שאני מתפרצת, אבל האנגלית שלי מצוינת, אני רוצה להתקדם לתפקידים.

את תתקדמי.

איך אפשר? כשכול פעם אומרים לי: לא, גברת זה לא רלוונטי.

תודה.

כך או כך צריך לשבח את ראש העיר, את מוטי מלכה. אני כשר פנים, כשהייתי מגיע לערים שהיו להן בעיות, וקריית מלאכי נתברכה בלא מעט בעיות – להבדיל מראשי עיר אחרים שהסעיף הראשון שהיו מעלים על סדר היום של הדיון עם שר הפנים היה: למה דוחפים לנו את העלייה האתיופית, למה דוחפים לנו אתיופים, למה דוחפים לנו רוסים, איך נפרנס אותם, איך נכלכל אותם – ומוטי דווקא בירך על העניין הזה. ו-per capita היתה לו הרבה יותר התיישבות של עולים חדשים מאשר בחלק כמעט ניכר מכל הערים. הוא טיפל בהם, וגם הטיפול שלו בפרשייה הזאת הוא טיפול עוצמתי וראוי על הברכה. ובמיוחד, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשמשווים את זה לטיפול הבזוי של ראש עיריית פתח-תקווה בבעיה הזאת מלפני שנה-שנתיים.

השאלה המרכזית היא מה מידת האחריות של השלטון המרכזי לבעיות שמתחילות ברמת הטיפול של השלטון המוניציפאלי. ובואו לא נעשה לעצמנו הנחות, העניין הזה, שעכשיו אומרים, לא מכניסים אתיופים הביתה – חוויתי אותו גם כחבר כנסת, גם כעורך-דין, גם בהתייחסות כלפי חרדים. כשבא חרדי או שניים לשכונה שהיא חילונית או מעורבת, תיכף מתחילה בהלה, מה יהיה לנו פה, תיכף בית-ספר חרדי, ויסגרו לנו את הרחוב בשבת.

גיבורים על קריית מיכאלי.

הבעיה בקריית מלאכי, שמי שדיבר את הדיבורים המטורפים האלה, הגזענים האלה, שמזכירים באמת ימים אפלים מלפני 60 ו-70 שנה שאז היו שלטים ואמירות: בלי יהודים ובלי כלבים, הם קרובים או רחוקים, עולים קרובים, שמקרוב או מרחוק באו. לא ילידי הארץ אמרו להם את זה. זאת החוצפה. זה אנשים שהתמודדו עם בעיות עלייה וקליטה בעצמם, מגלויות כאלה ואחרות, פתאום מתנפלים על הבאים מהגלות של יהודי אתיופיה.

למה אני אומר שזה שייך לשלטון המרכזי? כי תראה עד איפה הגיע, נגע או פשה הנגע. הזכיר שלמה את העניינים, רשות השידור, המקרה של צגה מלקו הוא עניין אחד, אני לא ארחיב עליו. אתמול עלה בדרכי עקלתון עניין של אחד בשם: איינאו – אני מצטער אם אני לא אומר נכון את השם – עיתונאי, בעל תואר שני, 17 שנה עיתונאי ברשות השידור. כל מה שהוא ביקש זה לעבור מהטלוויזיה לרדיו. שומו שמיים, אתה יודע מה עשו אותו, חבר הכנסת גפני? מוקדן, עונה לטלפונים: סליחה, הוא איננו; סליחה, הוא יבוא מחר. אבל יותר חמור מזה: לפני שבוע ימים, בכנסת, עמד חבר כנסת והתבלבל, אמר מילה, את המילה 'קטסטרופה', התבלבלה לו המילה. אם אני הייתי מתבלבל במילה קטסטרופה, התבלבלתי במילים יותר קלות. ואני נולדתי לשפה הזו. ראש הממשלה היה מעיר לי?

אתה גבר אשכנזי לבן.

אם חברת הכנסת יחימוביץ היתה מתבלבלת במילה קטסטרופה, או דוקטור עינת וילף היתה מתבלבלת, ראש הממשלה היה אומר לה: אם לא היו כותבים לך את הנאומים שלך לא היית מתבלבלת? אבל לשלמה מולה הוא הרגיש חופשי להעיר את ההערה הנקלית, הנבזית, הירודה הזו. מפה זה בא, אדוני היושב-ראש.

טוב, תודה רבה.

תודה רבה לכם.

אני אשתדל שזה לא יהיה פוליטי, למרות שאנחנו אנשים פוליטיים.

זה פוליטי.

זה לא פוליטי.

גזענות היא גזענות.

גזענות היא פוליטיקה.

אני רוצה לבקש מאליאס אינברם ממארגני ההפגנה אתמול, אליאס, בוא תצטרף לשולחן.

טוב, אבל דני, אל תיתן commentating לדברי חברי הכנסת. זה לא ראוי - - -

סליחה, כשאתה בוועדה לביקורת המדינה, חבר הכנסת בר-און - -

אני לא מפרשן את חברי הכנסת.

אני ראיתי אותך מנהל את ישיבות הוועדה, ופה בוועדה אנחנו - - - זכות דיבור גם ליושב-ראש.

נכון.

אליאס, בוא תצטרף בבקשה ותאמר את דבריך. בוא בבקשה.

אולי אני אעמוד.

לא, לא , לא. שב, שב.

יושבים פה, כולם שווים.

לא, אתם מעלי קצת.

לא, אה, אליאס, אנחנו יושבים פה.

אנחנו פה באופן זמני, אתה קבוע.

איפה דני איילון, שירים לך את הכיסא?

תראו, אני לא חבר כנסת ולא מנכ"ל של משרד ממשלתי, ולא איזה חברה ענקית. אני אזרח מן השורה שעלה מאתיופיה ב-1983 - -

בן כמה אתה?

אני זקן מדי מכדי לציין את זה.

אה, זקן מדי. בן כמה? באיזה גיל אתה עלית?

עוד מעט 40.

באיזה גיל היית כאשר עלית?

תשע, משהו כזה.

אני הקשבתי, מאז שנכנסתי, הקשבתי לכולכם. אני חושב שהיו דברי טעם אבל עם הזמן היה לי עומס מנטלי, זרם פה המון-המון מידע. אני לא דברן גדול, אני אתמצת לכם מה אנחנו חושבים כמארגני המחאה.

מה שאנחנו זקוקים לו היום זה לפזר את השכונות, את ריכוזי האתיופים הקיימים בישראל. לפזר אותם. ולזה יהיו אפקטים, אפקטים חינוכיים ואפקטים חברתיים. לפזר אותם. יש מספיק תקציב ליוצאי אתיופיה. פשוט, ללכת, לעודד אותם, על-ידי מענקים כספיים, ולפזר אותם. לא להגביל אותם, לא ברחובות ולא בשכונות. זה אחד.

דבר שני, תשאפו שלא יהיו מנהלי בתי-ספר או בתפקידים בכירים שדומים לחבר'ה בקריית מלאכי. כי אלה, אלה האנשים או דומיהם שיוצרים מצב - -

סליחה. אדוני היושב-ראש, אני מתנגד לזה. אתה לא יכול לעשות הכללות כאלה על כל אנשי קריית מלאכי, עם כל הכבוד.

הוא לא אמר את זה.

הוא לא אמר.

בגלל אמירה של שני אנשים אל תאשים את כל קריית מלאכי. סליחה, היו שני אנשים שאמרו אמירה איומה ונוראית, שגם התנצלו עליה, ואי אפשר מתוך זה להכליל על יישוב שלם ועל עיר שלמה.

ויש 120 תושבים שחתמו על זה.

זה לא נכון.

הם חתמו על זה.

זה לא נכון. זה לא נכון, הם לא חתמו על שום דבר.

זה מה שהיה בכתבה. זה מה שנאמר - - -

אוקיי, אין בעיה, בסדר גמור, בסדר, אוקיי, אז אנחנו מקבלים את התיקון, בסדר: שלא יהיו אנשים שדומים לשני האנשים האלה. תשאפו שלא ינהלו בתי-ספר, ולא יהיו מנכ"לים, ושלא יהיו בצמתים המרכזיים של החיים שלנו, כי אלה יודעים גם לנמק יפה ולעכב את ההתקדמות שלנו. הם לא יגידו: תשמע, אתה יוצא אתיופיה, לא רוצים – במפורש. הם יודעים לנמק, ולכן אנחנו גם מגיעים לגזענות מ"הצווארון הלבן".

איפה אתה הרגשת את זה, אליאס?

איפה הרגשתי את זה? בכל גישה שהיתה ושנותנים לי נימוק מן הסוג של: תראה, העניין סגור כבר, מאוחר מדי. ואז אתה מגלה ששבוע אחר כך זה עדיין פתוח, בכל תחום. יודעים לנמק יפה מאוד כדי להדיר אותך כמעט בכל נושא. גם בעולם התעסוקה במגזר הציבורי – אם הזכירו פה כל מיני אנשים, אנשים יודעים לנמק – חבריך לעבודה ובמגזר הציבורי בכלל, יודעים לתת נימוקים וראיות מסודרות כדי להדיר אותך. ואז קשה גם להוכיח את עצם קיום הגזענות, ואנחנו מבקשים מחברי הוועדה לטפל גם בנושא הזה.

אני מתנצל, אני באמת לא דברן כזה גדול בוועדות, אבל אני כן אוהב שיעורי-בית: אם אתם באמת מגנים את הגזענות, ובוודאי חלקכם אומר: טוב, גזענות זה בגלל בורות – מי בעד שבתל-אביב נעשה לעם ישראל ערב תרבות לכלל החברה הישראלית? ודאי יש תקציב במשרד הקליטה, נסתדר עם זה.

תודה רבה אליאס.

אתם מוכנים? אני מחכה להצבעה. מי בעד?

זה לא - -

אני מוכנה לארגן אפילו.

יש תקציב?

אני מבטיח להגיע.

אני מציע באמת להביא להצבעה. אני בעד זה שייכנסו אתיופים לרמת-אביב. מי בעד?

לא, בואו נהיה פרקטיים. אפשר לעשות בתל-אביב ערב תרבות עם אוכל ומוזיקה, ששלי יחימוביץ תבוא - -

זה לא יפתור את הגזענות.

אני אפילו מוכן לשיר.

תודה רבה. חברת הכנסת פניה קירשנבאום, בבקשה.

כן, כבוד היושב-ראש, שרת הקליטה והעלייה, חברי כנסת ואורחים נכבדים, האמת שכשראיתי את התוכנית בטלוויזיה על מה שקרה בקריית מלאכי, באתי ישר לשלמה ואמרתי לו: תקשיב, אני פשוט מזועזעת, זה נוגע בקרבַי. ונכון, מדינת ישראל היא מדינת עולים, אבל אנחנו לא פעם חוזרים ואומרים: אנחנו אוהבים עלייה ולא כל כך אוהבים את העולים בדיוק.

אני מקווה שבשנים האלו אנחנו שינינו את הגישה.

אני מאוד מקווה אבל אני עדיין לא רואה. אני מתביישת, מתביישת בשם עם ישראל, בכל הגזענות שאנחנו מגלים אחד כלפי השני. והגזענות הזאת, היא מתבטאת עכשיו כלפי העדה האתיופית, אבל זה לא שאני רוצה להרגיע, אני רוצה לציין שבדיוק אותה גזענות אנחנו מרגישים גם כלפי יוצאי חבר העמים. כל מה שנאמר, בתי-הספר שמיועדים לאתיופים, ואין מספיק אנשים בצמתים כלכליים וחברתיים ובתפקידים, וכל חוק שאנחנו נעביר לא יפתור את הבעיה. לצערי הרב, אותו מערכון "הלול" שכולנו אוהבים לראות אותו ולצחוק, הוא מתגשם ברמות לא רגילות. כי מי שחתם בחוזה הזה לא לקלוט או לא למכור דירות לעדה האתיופית, זה בדיוק אלה שבשנות ה-50 וה-60 סבלו מאותה גזענות, רק ממי שהגיע קודם.

כי האתיופים לא גרים ליד אשכנזים, להזכירכם.

אבל כשהגזענות הזו מגיעה, למשל, כשהשדרן או הכתב אומר ומשווה את יוצאי חבר העמים למסתננים, ואומר שהמסתננים הם יותר טובים כי אלה הם זונות, ושיכורים, ושתיינים, וכל מה שרוצים. ואין שום דבר, ואף אחד, שום ועדת אתיקה של הכתבים, של העיתונות לא קמה, לא משעה אותו, והוא ממשיך לשדר ולהופיע על המרקע של הטלוויזיה – אז אני שואלת מה באמת. זה יפה מאוד שאנחנו מתכנסים פה, וזה יפה מאוד שאנחנו משחררים את שסתום הלחץ וכולנו מדברים. אני מאוד מקווה שאנחנו ככנסת, נוכל להעביר חוק או איזושהי החלטה שתהיה ישימה, ואולי סוף-סוף תשים באמת את הקץ לגזענות שמתקיימת בינינו.

אני, אין לי ספק שגזענות היא גם משהו שבא מיותר גבוה. לא יודעת, זה לא בהכוונה ממשלתית, אבל זה בהחלטות מאוד מוזרות, כי כשלמנהל רדיו בשפות זרות שאחראי על התחנות באמהרית או ברוסית, ממנים מישהו שאינו יודע אף שפה שמשודרת ברדיו – זאת גזענות. כי תמיד אני אומרת שהשפה היא גם תרבות. כדי להבין מה צריך לשדר באמהרית, מה צריך לשדר ברוסית, עומד בן-אדם שלא מבין, לא את התרבות הזאת ולא את התרבות הזאת – זאת גזענות לשמה. ואני מקווה שאנחנו נוכל לשנות את זה, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. תודה.

תודה רבה. בהחלט, אנחנו רואים גם שיש פה 18 חברי כנסת מרוב מפלגות הבית שבאים וזועקים את הזעקה. אני מבקש מהדוברים לצמצם בדבריהם כי יש לנו רשימה ארוכה. גדי יברקן, בבקשה.

תודה רבה.

שומעים.

אני מאמין שתשמעו את מה שיש לי להגיד. תשמעו, אין לי בעיה, אין לי תלונות כלפי תושבי קריית מלאכי, ולא לאזרחי מדינת ישראל. יש לי תלונות כאן לבית הזה שהוא בית צבוע, אתם אנשים צבועים.

כשהיתה ההפגנה בבית-שמש וכל עם ישראל היה שם ובצדק, כל אחד מחברי הכנסת רץ לגנות את זה, וכולנו בכינו יחד עם אותה ילדה, גם כל מי שלא הגיע וישב בבית בכה אתה. אתם חברי הכנסת, אל תגידו: הוא פופוליסט, זה בוטה. זה לא מה שאני בא להגיד. אבל לא ראיתי אף חבר כנסת אחד, להוציא את חבר הכנסת שלמה מולה, שהוציא הודעת גינוי לדבר הזה. אתם פתחתם פה באפרטהייד במאה ה-21 במדינת ישראל.

לא ראיתי, לא את ראש הממשלה, לא שר, לא אכפת לי באיזה מפלגה. תבינו מה אתם מוליכים פה, - - - לראות חבר כנסת אחד שהוציא הודעת גינוי.

לא רק הודעת גינוי, אלא הצעה דחופה לסדר.

גדי, אני מעריך אותך מאוד.

אתה לא צודק.

אתה טועה. יש שתי הצעות דחופות לסדר, גם של מולה וגם שלי, והיום הן נדונות.

וגם של עפו אגבאריה, ויש בקשה לגינוי מהיר שלי.

אבל אתה לא צודק. אילן גילאון וזהבה גלאון הוציאו שתי הודעות. אז למה אתה סתם אומר? אל תגיד.

רגע, וכמה היו בפתח-תקווה? כמה היו בפתח-תקווה?

לא היו.

לא היו? היו כן. אנשי קדימה היו בפתח-תקווה, סליחה.

גדי, סליחה רגע, אני רוצה להגיד לך משפט. אני מאוד מעריך את הפעילות שלך - -

סליחה, אני לא רגיל שסותמים לי את הפה.

בסדר, אני אתן לך להמשיך. שנייה גדי, אני רוצה לומר לך משפט. אתה באת פה לאנשים שבאו לוועדה כי אכפת להם. אם אתה רוצה לספור הודעות גינוי, אני שמעתי את ההודעה של השרה, של אילן גילאון, של דב חנין, של פאינה, אני הוצאתי הודעה. לא מחלקים פה ציונים. אנשים פה באו כי אכפת להם, ולא שאתה אומר, כן אכפת לכם, לא אכפת לכם.

יפה, מצוין. תראו, כולכם פה אנשים טובים, ראויים, חברי הכנסת, בשביל זה אנשים - - -

אז אנחנו צבועים או אנחנו טובים? אנחנו צבועים או אנחנו טובים?

אתם ממש צבועים.

אתה מגזים, סליחה. אתה מגזים, סליחה.

סליחה, גברתי השרה, כשהיה את רצח משפחת אושרנקו בראשון-לציון עשית מסיבת עיתונאים יום למחרת - - -

קודם כל, הייתי בהלוויה ולא עשיתי מסיבת עיתונאים, ואת - - - שלי אתה לא קראת ואת ההודעה שלי אתה לא קראת. בזמן שאתה מחלק כאן ציונים אתה צריך להגיד שמדינת ישראל, עם כל הכבוד, משקיעה בכל עיר ועיר, כולל קריית מלאכי.

היא לא משקיעה כלום. על מה את מדברת? מה את משקיעה? אל תטיפי לנו פה.

תודה רבה.

זה השורש. זה שורש הבעיה. זה שורש הגזענות.

דוקטור נגוסה, כל מי שירצה לדבר ידבר פה. סליחה רגע - -

אתם צודקים, אנחנו כפויי טובה.

- - אני מקפיד שיהיה פה גם סדר בין חברי הכנסת לנציגים, אחד אחד אם לא שמתם לב. אז בבקשה, תנו לגדי לסיים.

תודה רבה. אתם יודעים שאנחנו ממש נחמדים ומנומסים, אני יש לי כבר תואר כבוד של בעל נימוס וכמו בציבור שלי. וזו לא הנקודה שלי, זו הנקודה החיובית, ואני מאמין שאת הנימוס הזה כן נחיל על החברה הישראלית. אני מקווה שאת הטוב שבקהילה שלנו, ואני לא רוצה להגיד: רק אנחנו, יש הרבה אנשים טובים במדינה הזאת, יש הרבה אנשים. יש פער עצום בין הציבור למה שהבית הזה לרוב אומר, כי מדינת ישראל התייאשה, אין כבר מילים, הבטן ריקה כבר, הוצאנו ואף אחד לא שומע. פה בבית עושים כינוס כי זה קרוב. אני לא אלך למקום העבודה שלי? באתם לעבודה היום, ואני צריך להגיד לכם תודה רבה שהתכנסתם.

תודה גדי, תודה רבה. אני לא מסכים עם הציניות שלך.

אדוני היושב-ראש, רק משפט: יש ישיבה של ועדת הקליטה על הנושא של קריית מלאכי, מה שנאמר שם, נמצאים פה כל חברי הכנסת מכל המפלגות בבית. כשראש העיר דיבר נגד החרדים בקריית מלאכי, לא התכנסה ועדת הקליטה.

ועדת הכספים לא התכנסה?

מה? לא התכנסה. זה התחיל שם נגד החרדים ולא התכנס אף אחד.

סליחה, לא שנייה, אתה לא בזכות דיבור, לא הצעה לסדר.

אני מתפלל לקדוש ברוך הוא: לו הייתי אתיופי. אם הייתי אתיופי לפחות הייתי מקבל פה הגנה. כשראש העיר בקריית מלאכי דיבר נגד החרדים, אף אחד לא צייץ. אף אחד לא צייץ.

אתה לבן - - -

די, די כבר. מספיק. די באמת.

למה, בגלל שהוא מקדימה? הוא אמר לא להביא חרדים בגלל שהם יהיו נטל - - - הלוואי והייתי אתיופיה.

אתה מוציא דברים מהקשרם, אדון גפני. אתה מוציא דברים מהקשרם, אדון גפני.

הלוואי והייתי אתיופי.

אם היית אתיופי לא היית יושב בוועדת הכספים.

הלוואי והייתי בלונדינית עם עיניים כחולות.

את בלונדינית, הלוואי והייתי שחור.

לא היית יושב-ראש ועדת הכספים.

היום מדברים על האתיופים.

די גפני, אל תעשה פרובוקציות. אל תעשה פרובוקציות.

אני אעשה.

לא.

אני אעשה. למה לא דיברת אז?

אתה מסית מספר אחת לגזענות.

אני מדבר, בכל הזדמנות. היום מדברים על הסוגיה - - -

חברים, הרב גפני, אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה. אני אתחיל, נחמן שי - -

די, צילמו, צילמו כבר. אפשר להירגע.

תצלמו גם אותו. תצלמו גם אותו.

צילמו, צילמו.

למה, אמרתי משהו לא נכון?

תירגע, תירגע.

אם אתם רוצים, הרב גפני תודה רבה. הרב גפני אני קורא לך לסדר פעם שנייה.

אמרתי משהו לא נכון?

הרב גפני, עכשיו לצורך העניין אתה אומר. פעם אחת אמרת הלוואי והייתי רוסי? פעם אחת היית אומר כזה דבר? לא, ואתה יודע למה.

לא אמרתי, לא. הסבא שלי היה רוסי. אבל הסבא שלי היה מרוסיה, מה אני אגיד?

אתה הבנת למה אני התכוונתי. אתה הראשון - -

למה להסית את הדיון? בבקשה, היושב-ראש - -

לא הדיון. אני מזדהה אתו, אני חושב שהוא צודק.

הלוואי והייתי בלונדינית עם עיניים כחולות.

תודה רבה, כולם דיברו.

לא דיברנו, אדוני.

- - - תודה רבה, חשבתי שהוועדה תמצא פתרונות. ביי.

אני מבין שהדברים, תודה אליאס, אני מבין שהדברים הם ברומו של עולם ואנשים נסערים. אני אומר לחברי חברי הכנסת, אני פשוט אוציא אתכם מהדיון. מי שלא ידבר בזמנו, הרב גפני, קראתי לך לסדר פעם שנייה. מי שרוצה לדבר שיירשם, אנחנו עובדים פה עם הדברים בצורה מסודרת. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה.

איפה גדי? גדי מאחורי?

הוא מאחוריך.

אני רוצה לומר לגדי שלהסתפק בזה שחברי כנסת יוציאו הודעת גינוי זה התביעה הכי קלושה שאפשר לתבוע מחברי כנסת. אין דבר קל יותר מלהוציא הודעת גינוי, אס.אם.אס. קטן אחד והכול מסודר. המחויבות שלנו היא הרבה-הרבה יותר עמוקה מהוצאת הודעות גינוי, שזה השלב המקדמי והקל ביותר בעבודתו של חבר הכנסת. לחברי כנסת יש כלים פרלמנטריים כדי להילחם על השקפת עולמם. הכלי הפרלמנטרי הבסיסי הוא הצעה לסדר, אני הגשתי הצעה לסדר, וחברי כנסת נוספים. אגב, הפגנות זה כלי ששמור לציבור. חברי כנסת יכולים לבוא מדי פעם להפגנות, אבל חברי כנסת לא צריכים לבלות את חייהם בהפגנות. הם צריכים להיות כאן בבית הזה, לחוקק חוקים ולעשות את עבודתם. לכן קיבלנו את הכלים הייחודיים האלה, 120 איש, ובכלים הייחודיים האלה אנחנו צריכים להשתמש כמיטב יכולתנו. הכלי של הפגנה, הוא כלי שנמצא בידי כל הציבור וטוב שהוא נמצא, כי אנחנו מדינה דמוקרטית.

הפגנות הן נגדנו, שנתקן את מה שמקולקל. אנחנו המחליטים ולא המפגינים.

וזה אפילו, במידה רבה, אבסורד כשפוליטיקאים הולכים להפגנות. כיוון שהם הולכים להפגין בעצם נגד עצמם. לכן, בואו נשים את הדברים במקום.

אמר כאן דסה שצריך לחוקק חוקים. יש המון חוקים - - - רק לפני שנה חבר הכנסת שלמה מולה ואני חוקקנו את החוק למניעת אפליה בכניסה למקומות ציבוריים - -

חוק חשוב מאוד.

- - גם בבריכות שחייה, וגם מועדונים. זאת הגזענות הנראית לעין והגלויה, ולמה בכלל הצלחנו לחוקק את החוק הזה אחרי עשרה מדורי גיהינום ולא שבעה? כיוון שבאו לנו במזל זוג חברים בני 30 יוצאי סיירת מטכ"ל, רואי-חשבון במקצועם, חברים המון שנים, שבאו יחד למועדון, אחד נכנס והשני לא. כי אחד היה אתיופי, והשני היה אשכנזי. והם עזרו לנו לקדם את המהלך הזה עד לסיום החקיקה.

חברת הכנסת מרינה סולודקין ואני חוקקנו חוק למניעת אפליה בקבלה לעבודה. מרגע הריאיון ועד רגע הפיטורים, והוא כולל גם את הקריטריון של מוצא. ויש חקיקה עוד למכביר, אני בטוחה שיושבים כאן חברי כנסת נוספים שחוקקו. סוגיית החקיקה היא לא הסוגיה, מה גם שיש חוק נגד גזענות. קודם כל, יש סוגיית אכיפה, והנה כבר אנחנו שומעים שהמשטרה אוכפת לרגל המחאה את החקיקה נגד גזענות, וטוב שכך. טוב שהחוקים לא יישארו "אות מידע" אלא ייעשה בהם שימוש על-ידי הרשות המבצעת, ואני שמחה לשמוע שנעשה שימוש בחוק הזה.

גזענות זו תופעה נתעבת, נתעבת באמת. תחושת זילות של קבוצה אחת באוכלוסייה על פני קבוצה אחרת – זילות, התנשאות, ביזוי, השפלה, הדרה, בגלל צבעה, בגלל השתייכותה – אלה דברים שאנחנו לא יכולים לסבול. בוודאי לא במדינה שלנו, מדינה שחוותה את הגזענות באופן העמוק והנורא ביותר. חלה עלינו חובה לתקן את העוולות האלה, להיות שמן הסיכה בדברים האלה.

חובת יתר.

להיות חברת מופת ולהוות דוגמה. והנה אנחנו שוב ושוב נופלים בתהום הזאת של הגזענות. אני רוצה לגנות כאן באופן עמוק כל גילוי של גזענות, בוודאי כלפי יוצאי אתיופיה. הגזענות הזאת קיימת בכל מקום: היא קיימת כלפי ערבים באופן קיצוני ביותר כשמסרבים למכור להם דירות; היא קיימת כלפי חרדים כשקוראים להם כבדרך אגב "ג'וקים" ו"מקקים" - -

או "שחורים".

- - ואף אחד לא מהסה, אף אחד לא אומר: דברים כאלה לא ייאמרו; היא קיימת כלפי נשים כשאוסרים עליהן ללכת במדרכה – ואנחנו צריכים לגנות את הגזענות הזאת מכל וכל.

אבל זה הרובד הגלוי. מעבר לכל זה יש כאן סוגיה הרבה יותר מבנית של התנערות המדינה מאחריות. שמעתי כאן את הוויכוח אם הקרן שתורמים לה ככה וככה, עשתה או לא עשתה. זה בכלל לא תפקיד של קרנות, ולא תפקיד של עמותות, זה התפקיד של המדינה והמדינה הולכת ומתנערת מהאחריות הזאת. לכאורה, אין קשר בין הדברים. אתמול בלילה עבר החוק למניעת הסתננות, איך מממנים את החוק הזה? באמצעות קיצוץ של 2% בתקציב. באותו שבוע קוצצו עוד 4% בתקציב. קיצוץ של 6% בבסיס התקציב פוגע בכם, כי הוא מקטין את היכולת של המדינה לטפל בחינוך, לטפל דרך הרווחה, לטפל דרך משרד העלייה והקליטה. לכן, אנחנו נתפסים ובצדק, כשיש את הגילוי הקיצוני והנורא הזה של הגזענות, אבל צריך תמיד לזכור שכדי שהדברים האלה יתוקנו, השיטה תתוקן בבסיסה, ולא ימשיכו למנוע מכם ומקבוצות אחרות את מה שהמדינה חייבת לכם בדין.

תודה רבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. לגבי החוק, נכון שהחוק קיים, אבל אני חושב שצריך לשקול לעשות סעיף פרטני לקבוע גובה קנס מינימלי. כי ה חוק נגד גזענות הוא חוק מקיף - -

רק שתדע, כמי שעשה בדיקה לקראת החקיקה שלנו, כמעט אף אדם לא הועמד לדין - -

נכון. היישום של החוק הזה הוא מאוד בעייתי.

זאת אומרת, החוק לא רלוונטי.

לכן אני חושב שאנחנו כן צריכים חקיקה פרטנית שתקבע גובה מינימלי של קנס או שישה חודשי מאסר, דברים ספציפיים שייצרו הרתעה. דוקטור נגוסה, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. הגזענות על-ידי האזרחים אפשר לטפל בה במסגרת החוק, להעמיד אותם לדין. איך אנחנו נטפל בשורש הגזענות שנותן לגיטימציה לגזענות וזה הגזענות הממסדית? בואו נקרא לילד בשמו: הגזענים הם הממסד, הגזענות נמצאת במשרדי הממשלה ואצל ראשי ערים. כשהם מפרידים את הילדים מגני הילדים, מבתי-הספר, המרחק בין זה ובין להפריד את יוצאי אתיופיה גם במקום מגוריהם הוא מרחק קטן. ולכן אני אומר: קודם כל, להוציא ולהוקיע, ולתקן את הגזענות במשרדי הממשלה. כשלא מבצעים את החוק של לשלב את האקדמאים במגזר הציבורי והעירוני, ולא מבצעים אותו בתירוצים של תקציבים, אין יותר גזענות מזה. כשלא נותנים להשתלב במקומות בילוי, זה גזענות.

ולכן, אם השרים, אם משרדי הממשלה, לא מתקנים בעצמם ונותנים לעולי אתיופיה להשתלב, אז הגזענות מאוד קל לאזרח מן השורה לבצע את זה. אנחנו מגנים כל סוג של גזענות, אבל חברי הכנסת, הפתרון הוא להרתיע. כדי להרתיע צריך להוציא חוק, לא דיבורים. להוציא הצעת חוק להעניש ב-150,000 שקל זה בדיחה. צריך לסגור מאחורי סורגים ל-10 שנים את מי שעושה כמו שעשו האנשים בקריית מלאכי. מי שעושה את הדברים האלה, הקנס צריך להיות - - - מיליון שקל – זה מה שירתיע אותם, ולא 150,000 שקל, כי הוא קל לו להיפטר מאתנו. מי שיש לו ניסיון, שהפריד את הילדים שלו מהילדים שלנו, קל לו מאוד להפריד גם את זה. אנא, קחו את זה ברצינות ותעבירו חוקים רציניים, משרדי הממשלה יתעשתו ויתקנו את המדיניות הגזענית של משרדי הממשלה.

נגוסה, אתה יודע כמה שופטים אתיופים יש במערכת המשפט בישראל?

אפס. אפס. זה הגזענות.

תודה רבה, דוקטור נגוסה. שרת העלייה והקליטה, בבקשה.

כמה מנכ"לי משרדי ממשלה יש?

אפס.

אבל שם יש רק 40, ושופטים יש כמעט 1,200. זה הבדל קטן, לא?

אפס. זה הגזענות.

היתה מנהלת של "רשת א", גם היא כבר לא.

ולא רק זה, מנכ"ל רשות השידור אומר לה: עשיתי לך טובה שאת היית מנהלת "רשת א".

שקלטתי אותך. רק בגלל שאת אתיופית.

אם זה לא גזענות, אני לא יודע מה זה.

תודה רבה. שרת העלייה והקליטה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני קודם כל רוצה להגיד לחברי כנסת ונציגי העדה שאת התופעה הזו של גזענות כולנו מגנים.

נו, נו. פה אולי כן, פה כולנו בכנסת.

אני מתכוונת לכך. אנחנו כולנו במשרד הקליטה והעלייה, ואני, מגנים את התופעה הזאת. אנחנו עדים היום לתופעה נוספת, לתופעה שאני חושבת שלא שייכת לכל החברה. היא שייכת לאנשים בתוך החברה, אחד נגד דתיים, שני נגד רוסים, שלישי נגד יוצאי אתיופיה, נגד נשים, והלאה והלאה. ונגד התופעה של שנאה אנחנו כולנו צריכים, נגד התופעה של אנשים בודדים בחברה, בגלל שאני הייתי נותנת לחברה שלנו ציון קצת יותר גבוה מאשר נתנו חלק מהעיתונאים אתמול.

אני רוצה לקחת את כולנו מקריית מלאכי שגם אני עם שבחים לראש העיר, הוא ראש עיר טוב שיודע לטפל בבעיות של העיר, יודע לטפל בבעיות של שכבות, ושל עדות ושל יוצאי אתיופיה בפרט, ו-15% מיוצאי אתיופיה נמצאים אצלו, עם הכלים של מדינת ישראל. אני מדברת על כלים רבים ביותר, מדינת ישראל, וממשלת ישראל, והמשרד לקליטת העלייה נתנו לרשויות בהן יש גם יוצאי אתיופיה וגם עולים אחרים, ואסור לשכוח.

את יכולה לפרט מה נתת לראש עיריית קריית מלאכי בכדי שייקלטו ביישוב שלו ויקבלו את המענקים?

ברשותך, מתקציבים שאנחנו נתנו בשנת 2010 - -

נדמה לי שדווקא הממשלה הזאת קיצצה - - -

את מוכנה לפרט?

כן, אני מפרטת. אתה לא נותן לי לדבר.

בבקשה.

בשנת 2010 אנחנו נתנו כמעט מיליון שקלים - -

מיליון שקל?

מיליון שקל.

לכל עולה, לכל עולה.

והם עדיין ממשיכים לגור בקריית מלאכי?

את יודעת מה, צריך לתת מיליון שקל לראש עיריית תל-אביב ושיקלוט אתיופים.

רבותי, אל תהיו ציניים עכשיו. הקריטריונים והקיצוצים שהיו גם במשרד לקליטת עלייה, לא נתנו אפשרות לתת יותר.

מיליון שקל זה מימון מפלגות של חבר כנסת וחצי.

ועשרה מיליון שקל שהורידו ממענק איזון במקביל.

עשרה מיליון שקל הורידו לך?

במקביל.

אם לתת תפוז לכל אתיופי בקריית מלאכי זה יותר ממיליון.

הוא אומר שהורידו לו ממענקי האיזון עשרה מיליון שקל השנה. את יודעת מה זה עשרה מיליון שקל - - - של קריית מלאכי, גברתי השרה?

אתה יודע, אני אירחתי אתמול כנס של 120 רשויות שנתמכות על-ידי המשרד לקליטת עלייה, וחוץ משבחים ותודה לא קיבלתי דבר. בקדנציה שלך, של המפלגה שלך, אני קיבלתי משרד בתמיכה ברשויות בגובה 1.7 מיליון ואני הגדלתי את התקציבים האלו ל-52 מיליון ברשויות.

ראש הממשלה נסחט על-ידי השותפים הקואליציוניים.

אז צריך להיות צנועים, ואתה צריך בינתיים לשמוע ולהקשיב.

מצד שני, קיצצו את מענקי האיזון לרשויות.

לא הכול רע, רבותי. לא הכול רע, רבותי. אני יכולה להגיד על מה שאתם לא הצלחתם לעשות ואנחנו כן הצלחנו לעשות.

זה לא מטרת הדיון, השרה המכובדת. ביקשנו לדעת מה את, איזה תקציב, יושב פה יושב-ראש ועדת הכספים, תשאלי אותו בסוף השנה כמה מיליונים החזרנו שמשרדים לא עמדו בהתחייבויות שלהם. את מדברת על מיליון שקל לעדה שלמה, לעיר כמו קריית מלאכי?

משרד הקליטה מבצע את הדברים ואנחנו לא החזרנו כספים. המשרד לקליטת עלייה לא מחזיר כספים ואני חושבת שמגיע לנו שבחים על כך, אבל לא על זה אני מדברת. אנחנו קידמנו את הפרויקטים של עולים מאתיופיה, קליטת מדענים עולים יוצאי אתיופיה ממלגות בפרקטיקה 100, שדרגנו אותם בפרויקטים של תעסוקה, הצענו ושחררנו את הכספים לסטודנטים.

סליחה, על מה את מדברת?

- - -

גברתי השרה, האם אתם תתמכו בחוק שאוסר אפליה בדיור כמו שאנחנו הצענו והממשלה הפילה?

אל תיכנסו בדברי - -

זו השאלה: האם אתם מוכנים לתמוך באיסור אפליה בדיור? למה לדבר אתי עכשיו על מדענים עולים?

חברים, אפשר לא להסכים עם דברי השרה, סליחה, אפשר לא להסכים, אפשר לחלוק, אבל צריך לאפשר לה להגיד את הדברים.

כן, אבל לזרוק דברים באוויר - -

זה לא דברים באוויר, אל תהיה פופוליסט. בגלל שאתה יושב באופוזיציה, אני אתן לך אפשרות להיות פופוליסט?

אני לא פופוליסט.

אז אני אגיד לך בגאווה רבה שבקדנציה הזאת עשיתי דברים שלא הצלחתם לעשות אותם.

גברתי השרה, שאלה עניינית: מה דעתך, מה דעתכם על חוק של איסור אפליה בדיור?

אני לא רוצה להשיב לפני שאתה לא תיתן לי לסיים. בסדר?

זו השאלה. אבל את תעני לי?

אתם יכולים לא להסכים, אבל להקשיב אתם חייבים.

אני אקשיב ברצון.

אתם חייבים להקשיב. אני גרמתי - - - על תוכנית של יוצאי הפלשמורה, אני הייתי באתיופיה, אני המלצתי לראש הממשלה והתקבלה החלטה.

לא, לא, לא, לא צריך לקחת קרדיט שלא צריך.

עכשיו קיצצתם אותו. קיצצתם את מספר העולים.

זה לא נכון. אתה אומר דבר שהוא לא אמת.

אדוני יושב-הראש, עם ה"אני, ואני, ואני" היא מזכירה לי מישהו.

את ביבי נתניהו.

אני מוכן ואני מבקש מהשרה לעשות דיון, לא עכשיו, להביא את ההישגים של השרה ציפי לבני, מול השרה הקיימת, לראות תקציבים, להשוות. חברים, בואו נעשה את זה, אבל כרגע אני מבקש לאפשר לשרה לסיים את דבריה, ואחרי זה נשמע את חבר הכנסת ביבי, וחנין - -

תודה על האובייקטיביות, היושב-ראש. אתה האדם האובייקטיבי ביותר בכל יושבי-ראש הוועדות. מה זה קשור כרגע לדיון על משרד הקליטה, על מה שנתנו לקריית מלאכי?

אתה יודע, לפני שאתה הגעת לוועדה אתה לא נכנסת לדברים של אף אחד. ובגלל זה סגן יושב-ראש, חבר כנסת - -

רגע, את מלמדת אותי שאני צריך להקשיב לך, אבל אני מדבר ליושב-ראש לא אליך.

לא, אל תדבר. אני עכשיו בזכות דיבור, ואני ישבתי שעה וחצי בשקט והקשבתי לכל מי שדיבר כאן היום, ואל תהיו פופוליסטיים.

- - -

כן, אני, אני, כשרה לקליטת עלייה.

מעניין שכול פתיחת דיון פותחים אותו ב-15 פעם "אני". "אני" 15 פעם, ואחר כך פותחים דיון.

תודה רבה, אני מבקש שנתכנס לקראת סיום. חברי הכנסת שרוצים לדבר, אז בחוץ. אני מבקש מהשרה לסיים את דבריה, אנחנו צריכים להתקדם. בבקשה.

אנחנו ממשיכים בתוכנית חומש, ממשיכים תוכנית של 22 מוקדים בכל עיר - - - ערים, אנחנו בדרך לסיום הנצחת שמות של נספים בדרך מסודן, שלא נעשה במשך שנים רבות במדינת ישראל, אנחנו משתתפים בפרויקטים של סטודנטים, במלגות, ואתם יודעים מה, אפשר להגיד שהעדה, ואני עם העדה, יכולה להיות כה מרוצה - -

- - -

לא, אתה לא יכול - - -

לא, אתה לא יכול להיכנס.

רק להעיר הערה: אתם ממשיכים עם אותן תוכניות של ממשלות קודמות, אבל לא המצאתם שום דבר חדש. זאת האמת.

לא תעירי לחברי כנסת. את חוצפנית.

לא היה דבר חדש?

לא, לא היה שום דבר חדש. יש דברים - -

מולה, אתה לא עמדת באולם המליאה ולא אמרת תודה לשרת הקליטה על מה שאנחנו עושים?

התוכניות של ממשלות קודמות, תוכנית חומש לא שייכת לכם, מוקדים זה לא שייך לכם, תוכניות החינוך זה לא תוכניות - - - לכם. אני מדבר על דברים חדשים, לא היה לכם שום דבר חדש.

תודה. אני מבקש מהשרה משפט סיכום בבקשה. משפט סיכום.

אדוני, לפני מספר חודשים היינו אצל שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, עם הצלחות רבות, אחרי 20 שנה לציון "מבצע שלמה". אני הייתי שם וראיתי איך עלו על הבמה אצל נשיא המדינה, ויכול להיות שחלק מהצעירים שהיו אתמול בהפגנה בקריית מלאכי נגד התופעה הנוראית היו גם שם אצל שמעון פרס. ומה קרה שם? הם עלו אחד אחרי השני ואמרו על ההשקעות של מדינת ישראל, על השקעות של ממשלות וההשקעה של הממשלה הנוכחית, על מה שמדינת ישראל עשתה כדי לעבור את הפערים העצומים של שנים רבות. אני כן הייתי באתיופיה, ואני אמרתי כאן בוועדה לא פעם אחת: הפער בין אתיופיה למדינת ישראל שיוצאי אתיופיה צריכים לעבור הוא פער של שנים, זו גדולה של יוצאי העדה אבל גם גדולה של מדינת ישראל על כל ההשקעות. ואנחנו לא צריכים לעשות עכשיו הכללות.

תודה רבה.

כן, לפעמים צריכים גם להגיד תודה רבה.

אני אומרת.

אני כעולה, שהייתי עולה חדשה, אני אומרת היום למדינת ישראל: תודה רבה על כל מה שנעשה לכל העולים במדינת ישראל.

תוכנית החומש לא עובדת, היא לא מיושמת.

מה זה לא עובד? שום דבר לא עובד? הכול רע? אם יש תופעה של גזענות, אפשר להגיד הכול ולשפוך על התינוק שלך, להגיד הכול שחור? לא יכול להיות דבר כזה. אז יש תופעה נוראית שנגדה צריכים לצאת כולנו יחד, אבל להגיד שהכול רע במדינת ישראל, סליחה, על כך אני לא מסכימה.

תודה רבה.

לא, חכה שנייה.

גברתי השרה.

אבל אתה לא נתת - -

נתתי לך לדבר הרבה, וגם נלחמתי על זכותך לדבר. אני מבקש משפט סיכום, בבקשה.

אתה נתת לחברי כנסת להיכנס לדברי, ובגלל זה אני רוצה להגיד: במדינת ישראל לא נולדו 3.5 מיליון איש. הם הגיעו מכל העולם, וכולם הרגישו באיזשהו שלב – גם יוצאי מרוקו, וגם יוצאי גרוזיה, גם דוברי רוסית, וגם דוברי צרפתית, וגם דוברי אנגלית – הרגישו שהם אחרים במדינת ישראל, וצריכים להגיד שמדינת ישראל עושה ואנחנו נעשה הכול כדי לקלוט אותם בצורה הכי טובה.

תודה, אנחנו לא באים פה לחלק ציונים או לקחת קרדיט, מי עשה ומה עשה, התופעה היא הרבה יותר חמורה. אני מבקש מהדוברים הבאים בקצרה ממש. קיפלה, משפט, בדקה.

תודה רבה לכבוד היושב-ראש. אני קצת שונה מהאחרים, רובם מספרים שהגזענות במדינה הזאת תיעלם. אני חושב להיפך, כי העם הזה הוא שורשי, גזעני, אנחנו לא היחידים שעברנו גזענות. מ-1948 הגזענות הזאת ממשיכה. אז לכן אני לא מצפה. לפעמים לגזענות יש רמות, אם אפשר להוריד את הרמה של הגזענות, זה יכול לתת לנו קצת שלווה בחיים במדינה הזאת.

לגבי גברתי השרה, שדיברת רבות על הסיוע ליוצאי אתיופיה. אני הייתי במשרד שלך כמה שנים טובות, וכמו שאומרים: הכושי עשה את שלו, הכושי ילך. ברגע שרוצים אותי או אותנו – עובדים, אחר כך כשבן-אדם מתחיל לפתוח את הפה - -

אתה היית אצלי?

שנייה, שנייה.

סליחה, סליחה. אתה היית אצלי?

תני לי לסיים. עבדתי במשרדך, אולי לא בתקופה שלך. אני מכיר את המשרד שלך מהשורש, ושורש הבעיה הוא במשרד שלך. אני לא אומר שבתקופה שלך. אנחנו מנוהלים על-ידי קבלנים. כל יוצאי אתיופיה, בכל הנושאים, אנחנו מנוהלים על-ידי קבלנים. כמו שיש קבלנים בחברות כוח אדם - -

מנהל אגף של יוצאי אתיופיה הוא יוצא אתיופיה, במשרד לקליטת עלייה.

קיפלה, משפט סיכום בבקשה. משפט אחד לסיכום.

לא לסכסך בינינו. אני שמח וגאה שהגיע בן העדה שלי לתפקיד כזה. אני שמח. אין אדם יותר שמח ממני.

מתי הוא הגיע?

מה זה חשוב מתי הוא הגיע - - -

צריכים לדעת להגיע את האמת.

יש אדם שיושב בכסא, ויש אדם שמבצע ומקנה מדיניות. אני חושב שהמדיניות במשרד הקליטה, במשרד הפנים, במשרד החינוך, אינה נכונה.

במה היא לא נכונה?

כל המדיניות שיוצאת מהמשרדים האלה מובילה אותנו לתהום. אנחנו לא תמימים יותר. גברתי, אני זוכר בתקופה של הבחירות - -

קיפלה, סליחה, אני לא יכול לאפשר לך.

כפרה עליו, אני רוצה לדעת מתי הוא היה אצלי. אני רוצה לדעת מתי היית אצלי.

האמת כואבת. האמת כואבת. אני לא צריך להיות אצלך - - -

קיפלה, אני מזמין אותך להישאר פה אחרי הדיון ולהבהיר את הנושא. אני רוצה במשפט, בדקה, כל אחד מהדוברים. אפרת ירדאי, בבקשה.

אני פעם ראשונה רואה אותו.

אני לא רוצה לראות אותך, את לא מועילה.

שלום, שמי אפרת. אני מסכימה עם הדברים שנאמרו פה ועוד דברים אחרים שנאמרו. אבל אני רוצה להבהיר, שמה שהיה בקריית מלאכי זה דוגמה קטנה שמלמדת אותנו איך החברה שלנו נראית. האזרחים הישראלים, השרים, חברי הכנסת, כבוד השרה, אני חושבת שהוועדה הזו לא צריכה להתכנס בגלל "ערוץ 2". עם כל הכבוד, התקשורת לא צריכה להיות זו שמובילה אתכם להתכנס פה. זה היה משהו שברגע שזה עלה, לפני שהתארגנה ההפגנה, היה צריך לגנות. אם שלמה מולה לא היה, אז מי היה עושה את זה? אני צריכה חבר כנסת אתיופי שיגנה את הגזענות כלפי אתיופים?

אפרת, רק להעיר את תשומת לבך שהדיון נקבע לפני ההפגנה.

לא נכון.

כן נכון. כן, כן, הדיון הזה נקבע לפני ההפגנה. אז זה לא חשוב, הנושא חשוב. חבר הכנסת מולה, אנחנו דנו בנושאים של יוצאי אתיופיה, אם אתה רוצה לעשות בדיקה, תיכנס לאתר הכנסת ותבדוק כמה דיונים נערכו בנושא.

כבוד היושב-ראש, ההחלטות מיושמות? אני יושבת בוועדת הקליטה ובוועדת החינוך. ההחלטות שמתקבלות לא מיושמות. נוהל משרד הקליטה, הרחובות של עולים חדשים, שעד היום יש את רשימת הרחובות הזו שלא התעדכנה.

לא נכון. היא התעדכנה.

איך היא התעדכנה, לפי איזה קריטריונים?

אם את לא יודעת, אז היא התעדכנה, כן. ואנחנו הרחבנו את הגבולות, ואנחנו הגדלנו את המענקים - -

סליחה, השרה, אין פה דיאלוג. אין פה כרגע דיאלוג, תודה.

- - ואם את לא יודעת, את צריכה להכיר את זה יותר - - -

אז אני מכירה את זה, ותוכנית החומש לא מיושמת, וזה נראה שיש פה קבלנים. וכל חבר כנסת עם כל מפלגה, כל חבר כנסת מושך את זה לכיוון שלו. וזה לא עניין, לא של דתיים-לאומיים, ולא פליטים, ולא מזרחים, ולא אשכנזים. אנחנו מבקשים מכם לקחת את הנושא הזה ברצינות, כי ההפגנה הזו שהיתה אתמול תחזור על עצמה, וכנראה שרק ככה דברים עולים לסדר היום במדינת ישראל, וזה יקרה שוב.

תודה רבה אפרת. חבר הכנסת ביבי, בבקשה.

אפרת, מה את למדת?

סליחה, לא. לא, את יכולה להישאר אתה אחרי הדיון. אני אזמין אותה למשרד שלי.

political science.

אפרת, את יכולה לבוא למשרד שלי ותמשיכו את הדיאלוג. בבקשה, חבר הכנסת ביבי.

היא ילידת הארץ דרך אגב, לידיעתכם.

היא לא קיבלה מלגה ממדינת ישראל?

סליחה, אני לא מבינה. למה אני צריכה לבקש. להגיד תודה ולבקש.

מה זה הדבר הזה? כל אתיופי צריך לכתוב - - -

הבאתם אותנו, ואנחנו צריכים לקבל ולסתום את הפה.

אני ילידת הארץ, ולכן לא קיבלתי מלגה. ואני מימנתי את עצמי, תואר ראשון, תואר שני, עד עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה.

שאת ישראלית.

ולא הבאתם אותי לארץ.

אבל איך היא תתקדם עם "התקרה השקופה"? צריך לשבור את זה. איך אפשר להתקדם ולהשפיע כאן?

אין מי שהביא ומי שלקח. המדינה והתקציבים שייכים פה לכולם.

תגידו תודה בכלל שהבאנו אתכם מאתיופיה.

נכון. לא צריך להסתובב עם מדבקה על הראש, לבוא ולהגיד: תודה, תודה, תודה. מה זה?

תודה. חבר הכנסת ביבי, בבקשה.

קסה, אל תאשימו אותם. גם אליהם דיברו ככה לפני 10 ו-15 שנה.

חברים, אם אתם רוצים לנהל, אני אנעל את הישיבה ותישארו פה לדבר.

כשאני שומע על גזענות אני מקבל "חררה" ורעד, ואני אגיד לך למה: בשנות ה-50, אבא שלי עם עשרה ילדים, לא היה לו פנקס אדום, שנתיים ישב בבית בלי עבודה עם עשרה ילדים. ואני לתומי חשבתי שאחרי 50 שנה לא יהיה לנו מצב כזה. אני לא חושב שאפשר לבוא בטענות לראשי ערים שהמצב שם בתוך העיר הוא מצב סוציו-אקונומי נמוך, ו"דוחפים" להם עולים חדשים עם מצב סוציו-אקונומי נמוך. אם היה אפשר לא לבוא לראשי הערים בטענות, אלא לבוא לממסד בטענות, לממסד הראשי וזה הממשלה. לפזר אותם בכל הארץ, למשל בתל-אביב, למשל ברמת-גן, לפזר אותם בכל הארץ. אני חושב שהתפיסה של לפזר אותם בכל הארץ זאת התפיסה הטובה. ואם כולנו רוצים לראות אור בקצה המנהרה, ולא את האור של האופנוע, אנחנו חייבים לצאת מפה עם מסרים אופרטיביים, מסרים של עשייה, ולא מסרים של דיבור.

תודה. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה, בקצרה.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדיון הזה הוא לא הראשון שמתקיים בוועדה הזאת. מי שלא היה ולא שמע כנראה, הדיון הזה לא מתקיים בגלל מה שקרה בקריית מלאכי, קריית מלאכי זאת דוגמה להרבה מאוד ערים. אבל אנחנו כציבור ישראלי, כתקשורת, לא ראיתי את אותה התמקדות שהיתה לפני שבועיים-שלושה על שטויות של הדרה בבית-שמש ובמקומות אחרים, אני לא ראיתי שהתקשורת מגויסת. היתה כתבה ב"ערוץ 2" על בית-שמש. מי יעשה כתבה על רמת אביב? יש תחקיר מלפני שבועיים בעיתון שאני אציג היום בהצעה לסדר שהגשתי אותו כבר לפני שבועיים, לפני קריית מלאכי בכלל. שמתי הצעה לסדר, נשיאות הכנסת לא אישרה את זה, כנראה שזה לא חשוב לכנסת שנדון במליאה על רמת אביב. ברמת אביב מדירים אנשים יוצאי אתיופיה, לא רוצים לתת להם דירות, אף אדם לא מוכן להשכיר להם דירה. אבל מה, אנחנו במדינת ישראל יפי-נפש, התקשורת לא תתעסק בזה כי זה לא חשוב. התקשורת תתעסק על שטויות של סיקריקים בבית-שמש, סיקריקים בירושלים - -

לא, לא, דווקא בגלל התקשורת - - - זה לא נכון.

אדוני חבר הכנסת מולה, אל תטיף לי בזה. האמן לי - -

סליחה, לא, אתה לא יכול להעיר לו.

גם על הסיפור של בית-שמש לפני שבועיים, על גן ילדים. רק שנייה, ידידי הטוב מיכאלי, אתם באתם להגן על שני גנים בבית-שמש. אתה גייסת את אנשי ש"ס כדי להגן על ראש העיר בוועדת העלייה והקליטה פה. אז לבוא ולהגיד שזה לא נכון? תקפתם את "ידיעות אחרונות" על החשיפה. נו באמת, בדרך כלל אתה בסדר.

שלמה, אתה מערבב עכשיו שמחה בשמחה. היה פה דיון על בית-שמש ושמענו בדיוק מה היה בבית-שמש, על הגנים. אני מדבר על סיקריקים שהעיתונות היתה מלאה. רבותי, אנחנו פוחדים להתמודד עם חזקים. זימנתם את ראש עיריית קריית מלאכי, גיבורים גדולים. תזמנו לפה את חולדאי, נקיים דיון אתו, למה בתל-אביב? אבל מה, ראש העיר לא תמיד שולט בזה. זה הציבור, זאת המנטליות שלנו שאנחנו לא אוהבים כנראה את השונים.

תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לאחי האתיופים: ברוכים הבאים למועדון.

הם מזמן פה.

אני אומר את זה בכאב, לא בצחוק. כי אנחנו, מאז קום המדינה, תרמנו להקמת המדינה הזאת, עושים שירות חובה, מיטב הבנים שלנו שילמו בחייהם למען תקומת המדינה הזאת, זה מאז קום המדינה ועד היום. ואני רואה את אחי האתיופים, הבאתם אותם לכאן. אני ציפיתי שהמשטרה תבוא היום, ותציין, ותגיד: תראו, אני חשבתי בינתיים על מה שקרה וכל גילויי הגזענות שהם לא חדשים. אני באה אליכם עם בשורה, בשורה של איך פותרים את בעיות הדיור של אותם עולים ביישובים השונים. איך אפשר להגיד לראש עיריית קריית מלאכי: אדוני ראש העיר, קח, הנה, אני יודעת מה הבעיות שלך כרגע. מהתקציב של הרזרבות שלא ניצלנו אותן, קח כמה מיליונים.

מי זה לא ניצל אותן?

סליחה, לא הפרעתי לך.

אתה לא הפרעת לי? מי לא ניצל אותן?

אני יודע על מה אני מדבר. תקשיבי טוב, אני בוועדת הכספים - -

אתה לא תגיד לי - - -

- - אני יודע איפה כל שקל.

- - - המשרד לקליטת עלייה לא החזיר כלום.

אדוני היושב-ראש, אני לא נתקלתי עוד בשרה או בשר שמפריע לחבר כנסת.

רק לחבר כנסת חסר נימוס, הוא יכול להפריע לשרה.

אני אזכיר לך שהשרה היא גם חברת כנסת.

זה נכון.

אני ציפיתי שהיום, אם נעשה דיון בשביל לסמן, להגיד לחבר'ה: אתם, יש לכם צבע יפה ושונה. אז הצלחנו. אם המטרה לפתור להם את הבעיות, את צריכה לבוא עם בשורות.

אתה לא נתת לי להגיד את הבשורות.

אמרת לי מיליון שקל. מיליון שקל, לְמה זה מספיק?

זה תפוז אחד לכל אתיופי בקריית מלאכי.

ליוצאי אתיופיה זה כן - - -

עוד מעט תגידי לי, יוצאי אתיופיה אולי - -

אתה חבר ועדת הכספים. אתה יודע על מה שקרה לפני כמה ימים? אתה יודע מה התקציבים שהיו במשרד הקליטה? אתה יודע מה המפלגה שלך השאירה במשרד הקליטה?

את מערבבת שמחה, את מערבבת שמחה. אני לא יודע מי שם אותך

- - - אבל אני לא אתן לך - - -

אני, בשביל להגיע לכנסת, בחרו בי מאות ואלפים. את, בשביל להגיע לכנסת,ליברמן החליט שאת ברשימה שלו.

תודה רבה.

אז אל תטיפי לנו מוסר, זה אחד. שתיים, כשאני מדבר על האוכלוסייה המקופחת פה, צריך לטפל בהם בתקציבים, לא במיליון שקל.

נכון. נכון. אבל אתם לא עשיתם את זה. למה אתם לא עשיתם את זה? למה השארתם את המשרד - -

נו, באמת.

סליחה, תודה רבה. תודה רבה חבר הכנסת והבה, תודה רבה לשרה.

אדוני היושב-ראש, עוד מילה אחת.

משפט לסיכום.

אני פונה אליך ואני תולה בך תקוות יותר מבשרה: אם אנחנו, הוועדה, תצא היום עם מסר אחד שיקצו תקציבים לאותה אוכלוסייה, לאותה עיר, שסובלת בגלל שהחליטו לקפח את האוכלוסייה הזאת – די, בואו נצא עם בשורה שאנחנו פותרים להם את הבעיות ולא מקשים עליהם.

רבותי, שיהיה מפתח. לא רק לאותה עיר, שיהיה מפתח - -

חברת הכנסת נינו אבסדזה, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהבעיה העיקרית שמטרידה אותי כאן זה לא מתי נקבעה הישיבה – לפני ההפגנה, אחרי השידור, התקשורת אשמה – נו באמת, שטויות. מה שבאמת מטריד אותי, ואני חושבת שכולנו צריכים לדבר על זה, זה אחריות ובעייתיות במדינת ישראל עצמה ובחברה הישראלית שחיה, ממשיכה לחיות בסטיגמות, ולא רוצה להיפרד מהן. ואני יפה מאוד מבינה מה שאמרו הבחורות האתיופיות, כי אני בדיוק ויפה מאוד יודעת מה זה להיות עולה חדשה, מילא עולה חדשה, גם רוסייה, מילא רוסייה, גם גרוזינית, ומילא גרוזינית, גם אישה. תאמינו לי, אני יודעת מה זה. אבל לא זאת הבעיה - -

זה המזל שלך, שאת גם יפה.

תודה רבה. הבעיה שאנחנו כחברה, באופן מנטלי ופסיכולוגי התרגלנו לזה ואני רואה אנשים שבאים מכל הלב ואומרים לי: אל תתרגשי, ילדה. ככה זה היה עם כל העליות. זה בסדר, זה יעבור. הבעיה היא שהמדינה מאמצת את השיטה הזאת – בסדר, תחיו כאן, תסבלו – ובמקום לשנות משהו ולקחת אחריות. אין לי שום טענות לראש העיר. גברתי השרה, אין לי גם שום טענות אליך, כי אני יודעת, אפשר לחשוב, משרד הקליטה, אם היה לו עשירית מתקציב משרד הביטחון אולי הוא היה עושה משהו. ובוודאי שלא לראש העיר, שהמדינה לא עומדת בהתחייבות שלה לטפל בבעיות החברתיות, בכל אזרח.

ואתם יודעים מה, אני לא רוצה לספור, אני לא רוצה לדעת כמה חברי כנסת, כמה מנכ"לים וסמנכ"לים רוסים או אתיופים יש. ברגע שאנחנו נפסיק לספור את זה, מכיוון שיהיה מובן מאליו שאם בן-אדם הוא שווה – הוא יכול להיות גם אישה, גם אתיופי, גם רוסייה, גם ללכת עם חצאית אם לא בא לה לעלות לאוטובוס כפי שמבקשים ממנה היום – אז אנחנו באמת נגיע לחברה שוויונית. הבעיה היא בחברה ובמדינה שאיכשהו מטפחת את כל הסטיגמות האלה במקום לחנוק אותן. היום יש עוד סטיגמה חדשה. כבוד השרה, את מכירה את כל הסטיגמות על רוסיות? היום יש סטיגמה שאם חברת כנסת רוסייה הולכת עם כוס שתייה, אז יש בעיה, אנשים זזים הצידה. לא רוצה את הסטיגמות האלה, ולא רוצה גזענות גם בכנסת.

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ.

אני ממש אשתדל להיות קצרה, לומר למי שפה ביקש לגנות את התופעה שכמובן, אני מצטרפת לגינוי. אבל תראו מה קורה פה, משהו נורא מצחיק, יושב פה חבר הכנסת מגלי ואומר: ברוכים הבאים למועדון, יושבת נינו ואומרת שהיא גרוזינית, אני בוכרית דרך אגב, וקיבלתי גם גזענות לא פחות מהעולים מחבר המדינות, האשכנזים, ויש פה את העולים עצמם שאתמול ראינו. אחמד טיבי דיבר על כך שזה לא "ישראל ביתנו", זה "רוסיה ביתנו". אז גם הערבים נגד הרוסים, רוסים נגד הערבים. כמובן שאני מגנה את התופעה הזאת, אבל יש פה משהו שאנחנו צריכים לזכור. נכון אמרת שהבעיה היא בממסד. ולמה הבעיה בממסד? כי הממסד צבוע. שלי יחימוביץ נתנה פה נאום יוצא-דופן לפני רבע שעה, אבל בפריימריז של שלי יחימוביץ, מאחורי הנערים של שלי יחימוביץ, לא ראיתי, לא פרצוף אחד אתיופי, לא פרצוף אחד ספרדי, לא פרצוף אחד דרוזי, לא פרצוף אחד ערבי. אז קודם כל, אני חושבת שכדי שאנחנו נפתור את הבעיה, וגם לא בוכרי, וגם לא גרוזיני, לפחות מבחינת החזות - -

עיראקי ראית?

- - לפחות מבחינת החזות זאת היתה מפלגה, אלה היו פריימריז לבנים. ככה זה נראה בכל התקשורת. אז לשבת פה עכשיו ולדבר, שהעברתי חוק כזה והעברתי חוק כזה, זאת הבעיה של מדינת ישראל: הצביעות בכנסת ישראל.

עד שכאן חברי כנסת שמדברים גבוהה-גבוהה לא יבינו שעוקבים אחריהם, וכשהם מדברים יש גם אנשים, יש ציבור שרואה את זה, שום דבר לא ישנה.

אדוני היושב-ראש, חוק אחד בכנסת אי אפשר להעביר: חוק להיות בן-אדם. אי אפשר להעביר. אנחנו יכולים כולנו ביחד להגיע לכאן ולהשתדל, ולא נצליח. גם אם יהיה פה, גם קואליציה, גם אופוזיציה.

מה יהיה העונש למי שיעבור על החוק?

לשפוך עליו מים.

אדוני היושב-ראש, גם מה שקרה פה כרגע נורא כאב לי, כי אפילו בין החילופי-דברים - - -

גזענות, חבר'ה. גזענות. רוצים להשתיק אותי.

אפילו זה נגדך. אפילו זה נגדך.

זה חוק לשון הרע. זה להשתיק את התקשורת.

משפט סיום בבקשה.

משפט סיום, אדוני. גם מה שקרה כרגע, שימו לב מה היה פה, ואני מצטערת שכל חברי הכנסת יכולים לכעוס עלי, במקום לטפל בבעיה המאוד-מאוד חמורה של מה שהיה בקריית מלאכי כדוגמה, ואדוני ראש העיר, אתה יודע כמה אני מעריכה אותך ואין לי ספק שאם לא היית מוקיע את התופעה, אז לא היו רק 120 משפחות, אולי היו אפילו יותר. אבל שימו לב מה קרה כאן: למעט האשמות אחד כלפי השני, מה עשית, מה נתתי, מה עשית, מה נתתי, לא קרה פה כלום. הדיון כולו הלך לקואליציה, אופוזיציה.

לא, לא, לא.

כן, שלמה. כן, ואנחנו נגיד את האמת בכנסת הזאת. כן.

אני לא - -

שלמה, מותק, אני מאוד מעריכה אותך, ואני בטח יודעת גם שאתה - -

נא לסיים בבקשה. משפט סיום בבקשה, יוליה.

היא מעריכה אותך ועוקבת אחריך.

עד שאנחנו כולנו בכנסת הזאת, חברים שלי באופוזיציה וחברים בקואליציה, לא נפסיק להעביר את הוועדות ונושאים שאתה מעלה לסדר, אדוני, חבר הכנסת מיכאלי, עד שלא נבין שלא אנחנו העניין, לא אנחנו, ה-120, אלא הציבור בחוץ – שום דבר בחברה הישראלית לא ישתנה. נקודה.

תודה.

כל הכבוד ליושב-ראש הוועדה שקיים את הדיון הזה בדחיפות, זה מגיע לו לדעתי.

תודה, דוקטור נגוסה. דב, משפט קצר.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, אני מתנצל שלא הייתי פה בדקות הקודמות כי הייתי במליאת הכנסת, היתה שאילתה שלי.

אני רוצה לומר כך: ברמה המעשית אנחנו חייבים להתמודד באופן מאוד-מאוד חד מול התופעה של אפליה בדיור. זו כרגע הסוגיה הבוערת והדחופה ביותר, לא מכיוון שאין עוד בעיות, אלא מכיוון שפה הסוגיה הגיעה לפיצוץ ולדברים שאנחנו לא מסוגלים, לא מוכנים, לראות אצלנו.

ידידי, חבר הכנסת שלמה מולה, ואני, היינו שותפים בהצעת חוק שאוסרת אפליה במקום מגורים. לצערי הגדול, גברתי השרה – אני לא בא אליך בטענה בעניין הזה, יכול להיות שאת אפילו לא היית באותו דיון בוועדת השרים – אבל ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד לחוק הזה, והחוק הזה נפל בכנסת. אבל הלקחים ממה שאנחנו לומדים הם שהחוק הזה מאוד חיוני, כי בלי חוק ברור שייתן עונשים למי שמפלה, בלי חוק מאד ברור, אין לנו כלים מספיקים להתמודד עם הבעיה הזו.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שמעבר לוויכוחים ולהבדלי קואליציה ואופוזיציה, אתה כיושב ראש ועדת העלייה והקליטה תוביל מהלך, עם שרת העלייה והקליטה, תובילו מהלך של הצעת חוק ברוח הזו. אנחנו הגשנו מחדש את הצעת החוק שלנו, אתם רוצים לקדם הצעת חוק משלכם ולקדם אותה? מקובל עלינו. השאלה היא לא שאלה של קרדיט. אנחנו רוצים שהנושא הזה יוסדר ויטופל. ולכן אני מציע שבסיכום הדיון החשוב הזה בוועדה, נחליט שהוועדה תקדם חקיקה ברוח הזאת. זה חשוב, זה דחוף, ובלי זה לא נוכל להתקדם.

תודה רבה.

ברשותכם אני רוצה לקרוא את הודעת הסיכום: ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימה ישיבה דחופה בנושא גילוי הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה. הוועדה רואה בחומרה את ההקצנה ואת עצם ההתארגנות להדיר את תושבי קריית מלאכי על רקע מוצאם. אנו לא יכולים לתת לתופעה הזאת להרים את ראשה, זה דגל אדום עבור כולנו, ולכן, הוועדה תקדם חקיקה לקביעת עונשי מינימום לעוברים על החוק. הוועדה תקדם חקיקה בנושא: אפליה בנושא דיור. הוועדה קוראת למשרד הקליטה ומשרד החינוך להגדיל את התקציבים המושקעים בפעילות חינוכית בקריית מלאכי.

חינוכית זה משרד החינוך.

לא, שיתוף.

בוא נקרא לראש הממשלה להגדיל תקציבים.

אנחנו קוראים, גברתי השרה, למשרד הקליטה ולמשרד החינוך יחדיו, לעשות פעולה משותפת, להגדיל את התקציבים לפעילות חינוכית בקריית מלאכי. הוועדה קוראת למשרד לביטחון פנים למצות בהקדם את החקירה עם העבריינים.

אדוני היושב-ראש, אבל הבעיה זה לא יוצאי אתיופיה. הבעיה זה החברה, לא יוצאי אתיופיה.

אני רוצה להודות לראש העיר. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30