PAGE
24
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
31/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 144 >
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, ז' בשבט התשע"ב (31 בינואר 2012), שעה 9:40

<פניות ציבור בנושא הסעות נכים בוגרים למרכזי יום- ישיבת מעקב לישיבה שהתקיימה בנושא ב- 21.11.2011>

חברי הוועדה: >
דוד אזולאי - היו"ר

אורי מקלב

>
אריאלה טוקר - חשבת משרד הרווחה, משרד האוצר

מיכל גולן - מנהלת השרות לשיקום בקהילה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ויויאן אזרן - מנהלת שרות לקהילה האגף לטיפול באדם עם פיגור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לילי אבירי - מנהלת השירות לטיפול באדם עם אוטיזם, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גלית רייכמן מימון - מנהלת תחום תקצוב רשויות מקומיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

פיני קבלו - סמנכ"ל, המרכז לשלטון מקומי

אבנר עורקבי - יו"ר, אהב"ה- ארגון הנכים בישראל המיוחד

דפנה אזרזר - מנכ"לית, אהב"ה- ארגון הנכים בישראל המיוחד

זיו מגור - מנהל אגף לקידום זכויות, אלו"ט-אגודה לאומית לילדים אוטיסטים

מרגנית ריינס - מנהלת חטיבת בוגרים, אלו"ט-אגודה לאומית לילדים אוטיסטים

מלכי איציק - הורה, אלו"ט-אגודה לאומית לילדים אוטיסטים

ציון אבוקרט - הורה, אלו"ט - אגודה לאומית לילדים אוטיסטים

מרק סברדלוב - הורה, אלו"ט - אגודה לאומית לילדים אוטיסטים

קארין אלהרר - מנהלת הקליניקה, אוניברסיטת בר אילן

רעות קליין - רכזת הקליניק לזכויות אנשים עם מוגבלויות, אוניברסיטת בר אילן

דני כץ - מפקח ארצי תעסוקה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חני שביט - פונים

אהרן אינדיק - פונים

ישראל בן סניור - פונים

פתאן סאלח מסרי - פונים

יוסף גמיל מסרי - פונים

אילנית סבן - פונים

דוד דהאן - פעיל, המשמר החברתי

אסף וינינגר - מרכז מידע ומחקר של הכנסת

שלומית אבינח

ש.י. חבר המתרגמים
<פניות ציבור בנושא הסעות נכים בוגרים למרכזי יום ->
ישיבת מעקב לישיבה שהתקיימה בנושא ב- 21.11.2011

אני פותח את ישיבת הועדה לפניות הציבור. הנושא שעל סדר היום: פניות ציבור בנושא הסעות נכים בוגרים למרכזי יום.

אנחנו קיימנו, למעשה עד היום התקיימו שתי ישיבות: ישיבה אחת אצל קודמי, חבר הכנסת אורי מקלב, הישיבה השנייה אני קיימתי אותה ב – 21 בנובמבר ואז קיימנו שיח בנושא של הסעות הנכים הבוגרים, וגם הנושא של הבוגרים האוטיסטים גם כן הנושא הזה עלה. קבענו שנקיים ישיבה נוספת לאחר תקופה כדי לשמוע מהגורמים ברווחה ומהשלטון המקומי.

בישיבה האחרונה ביקשתי ממנכ"ל משרד הרווחה ומנציגי מרכז השלטון המקומי למצוא איזה שהוא פתרון למצוקה של הקבוצות האלה שבעצם חלק גדול של ההסעה נופל על כתפיהם ולא תמיד ההורים מסוגלים לשאת בעול הזה. חלק מההורים, גם אם רוצים, העול הוא גדול מאד על ההוצאה הכספית שלהם ולכן הם לא יכלו לשאת בזה. ביקשנו שהשלטון המקומי ישתתף בזה. השלטון המקומי, מסיבות שלו, ואני ביקשתי שהעניין הזה ייבדק למה הם באמת לא משתתפים בכל המקומות. מתברר שחלק מהמקומות הם כן שותפים, בחלק מהמקומות הם לא שותפים.

עלתה בעיית הבוגרים האוטיסטים, שגם שמה, הקבוצה אומנם היא לא גדולה, זו קבוצה קטנה, והם פרוסים על פני כל הארץ, כאשר לא תמיד לאותה אוכלוסייה יש מרכזי יום בסביבה הקרובה, והם נאלצים לנסוע והמימון הוא גבוה.

אני שומע שעד היום היה להם את ההשתתפות בסכום של חופשי – חודשי. אני שומע שעכשיו גם זה הופסק משום מה, לא יודע, יתקנו אותי, תיכף נשמע.

מנכ"ל משרד הרווחה החליט לכנס צוות, בעקבות הפניה שלי בנושא הזה, צוות של המשרד כדי לבדוק את הנושא הזה. אני, בכל אופן, לא קיבלנו שום תשובה, נכון? בעקבות הדיון שלו, אם היה דיון, מה התוצאות של הדיון הזה.

לא קיבלנו.

לא קיבלנו. נכון להיום לא קיבלנו שום תשובה. עלתה סוגיה, אמרתי לגבי הנושא של הבוגרים האוטיסטים דיברנו על זה. אני חושב שפחות או יותר זה הנושאים שעלו. [בתגובה להערה שלא נשמעה] מדובר שעצם נוכחותו של התלמיד תהווה אישור להחזר ההוצאות, ולא יידרשו לקבלות בנוסף, כי אחת הטענות שעלו שבעצם בכל מקרה משרד הרווחה לא מממן את כל העלות והם נדרשים להביא קבלות ואם לא הביאו את הקבלות, אני זוכר את הסיפור הזה, אז ביקשתי בנושא הזה לקבל קצת על ההורים, ועצם הנוכחות של הילד במקום היא האישור להחזר הוצאת הכסף.

הייתי רק מבקש, קודם כל לשמוע מנציגי משרד הרווחה אם המנכ"ל אכן קיים ישיבה כזאת, ואם יש איזה שהיא בשורה?

נעים מאד, אני גלית רייכמן – מימון, אני מנהלת תחום תקצוב רשויות מקומיות של המשרד. אני רוצה לפתוח ולומר שהמשרד רואה חשיבות מאד גדולה בכל הנושא של הנגשת השירותים לאוכלוסיות שנזקקות לזה, וזה בא לידי ביטוי בתקציב שגדל בעשרות ומאות אחוזים בשנים האחרונות. הנושא הזה מאד מורכב, ולכן המנכ"ל אכן מינה צוות, אני עומדת בראש הצוות, שיבדוק את כל נושא ההסעות אל מרכזי היום ואל מסגרות היום במשרד. היתה ישיבה אחת בשבוע שעבר. הצוות עושה קודם כל מיפוי של כל נושא ההסעות במשרד. ניפגש עם גורמים בשטח כדי למפות את כל הבעיות גם ואת כל הצרכים. ננסה למצוא פתרונות לכל הבעיות שהעלו.

פתרונות יש כרגע?

אנחנו מנסים, תראה, לגבי הנושא של החזרים ללא קבלות – הנושא הזה בעייתי כיוון שאנחנו נדרשים להעביר החזרי תשלום רק בגין אסמכתאות.

אבל דיברנו בישיבה הקודמת ואמרתי, הרי עצם העובדה שאותו נער, אותו בוגר הגיע למרכז היום, הוא לא בא ברגל. מישהו הביא אותו. עצם הנוכחות שלו זה האישור, זה הקבלה. אז אפשר פה להקל, להתגמש קצת. תמורת חתימה על תצהיר של ההורים פלוס מנהל המקום שמה שמאשר שאכן באותו יום הילד הופיע והיה שמה, עושים את המכפלה. מה כל כך מסובך בדבר הזה?

יש הבדל בין החזר הוצאות לבין תעריף. נכון להיום זה החזר הוצאות. החזר הוצאות, על פי חוקי המס בארץ, חייב להיות לפי קבלות. עכשיו, חלק מהנושאים שיעלו בועדה זה איך להכניס אולי את הכסף לתוך הליך אחר, להחזיר אותו באמצעות אחרת ולא כהחזר הוצאות.

תיראי, תקראי לזה איך שאת רוצה.

נכון להיום זה החזר הוצאות.

תיראי, פעם, אני לא יודע היום מה קורה, אבל בזמנו אני זוכר היינו מקבלים החזר הוצאות אש"ל – אכילה, שתייה, לינה. לא הגשנו קבלה. מילאתי טופס. דיווחתי, וקיבלנו החזר הוצאות אש"ל. אני חושב שכולכם מכירים. אני לא יודע מה הנוהל הזה היום.

הסכום מאד מינימלי.

יפה.

סכום אפסי.

בסדר, לא משנה. אני מדבר על פרוצדורה. זה דבר פשוט. היום ההורים האלה, הרי אין חילוקי דעות על כך שהם, ילד מגיע למערכת, הוא נמצא שם. הוא לא הגיע מהאוויר. מישהו הסיע אותו. עכשיו אני בא ואומר: תקלו עליו. חתימה של מנהל המקום שאכן התלמיד הופיע באותו יום. חתימה של ההורה על תצהיר שאכן הסיע את בנו למקום. מה יותר פשוט מזה? על סמך זה מקבלים את ההחזר הוצאות.

גם אש"ל זה לפי החוקים. גם אש"ל שבאמת כמו שהצהרת, פה זה חוקים של המדינה. אנחנו, שוב, כהחזר הוצאות זה לא יכול להיות. זה יכול להיות בנושא אחר, אבל אז זה בדרך כלל, גם אם זה ייכנס לתוך התעריף זה יהיה סוג של ממוצע ולא כולם יקבלו.

וזה יגרום לבעיות אחרות.

וזה יגרום לבעיות אחרות ולכן - - -

לכן עדיף המצב הנוכחי.

לכן הועדה הזאת צריכה לקחת בחשבון את הכל, כשהחזר הוצאות, שוב, אנחנו מדינה. אני קראתי באמת מה שאמרת, באמת בצדק, בדיון הקודם, כי אין לנו הרבה, אנחנו מדינה... הבעיה היא בעיה ואנחנו מודעים לה, ולכן זה יעלה בועדה של גלית.

החזר הוצאות זה בעייתי.

תיראי, אנחנו למעשה, הישיבה האחרונה היתה לפני חודשים. זה הסיכום.

כן, כן, עליה אני מדברת.

במשך חודשיים, ציפיתי שאחרי חודשיים נפגשים פה עם תשובות. אין לי תשובות. אין. יושבים פה הורים שהם מסיעים את הילדים שלהם יום יום. זה המעט שאנחנו יכולים לעזור להם, אז גם פה אנחנו מסבכים להם את החיים? זה באמת, את יודעת מה? לפעמים אני מתפלא על כל התסבוכת הזאת. דבר כל כך פשוט, יושב צוות שלם במשרד הרווחה, לא יכולים לחשוב? קשה לכם? אז תזמינו את ההורים, תשמעו אותם. אולי יש להם רעיונות יותר מקוריים מאשר אתם, הצוות שנמצאים במקום? תשמעו אותם. תבינו את מה שהם עוברים יום יום. יושבים פה הורים, יספרו לכם קצת.

אפשר אולי לתרום מידע אישי. אני לא יודע אם זה אפשר, אני ... למה שמעלה היושב ראש, אני הייתי, לפני שהייתי בכנסת הייתי חבר מועצה ואני ראיתי לא פעם הגיע לועדת הכספים של המועצה השתתפות של הרשות זה היה, שהרשות בהסעות של ילדי החינוך המיוחד להורים. מכיוון שאותו ילד לא יכול היה לנסוע בהסעות של החינוך המיוחד, אז קבעו הסדר שההורה מקבל החזר דרך הרשויות. הרשות יש לה כן רשות להעביר, יש לה אפשרות להעביר להורים את הכספים האלה. מדובר כאן ... שמתפזרים על מספר רשויות. בדרך כלל המשרד מעביר לרשות את הכסף, הרשות יכולה דרך ועדת הכספים שלה להעביר להורים השתתפות בהסעות ואז לא צריך להביא קבלות, ואז לא צריך שום דבר. קובעים את זה מראש.

אורי, יש לי הצעה בשבילך. נשלח אותך לשמה, ישלמו לך ... הרעיון כל כך פשוט.

יש דברים, יש כל מיני פתרונות.

ודאי שיש פתרונות. כשרוצים, הכל. נתתי חודשיים וחצי בשביל למצוא פתרונות. לצערי הרב, חודשיים וחצי חלפו ואין פתרונות. אנחנו דורכים במקום.

אם אפשר להעיר זה באמת עובד בדיוק בשיטה הזאת. זאת אומרת, הרשות המקומית, לרשות המקומית יש מערך היסעים, היא יכולה לבצע את ההסעה.

איזה מערך יש לנו?

ואנחנו מתקצבים את הרשות המקומית בעבור תקציב הסעות, והרשות מדווחת לנו. אבל הדיווח של הרשות המקומית חייב להיות מלווה בקבלות. כל ספק במדינת ישראל שמספק שירות אמור להוציא קבלה.

אני במו עיני חזיתי, במו עיני, נתנו להורים, לא קבלות. שנתנו להורים, הרשות נתנה להורים השתתפות. ועדת הכספים של העירייה, של הרשות, יכולה להחליט, יכולה לתת מימון. צריכים לאשר את זה בלי. אין קבלה של ההורים.

מענק – אין בעיה.

אז אולי זה מענק.

לא מענק. זה סוג של תקצוב.

אפשר למצוא איזה שהוא פתרון, אם רוצים למצוא פתרון.

תיראי, את יכולה לקרוא לזה מענק, את יכולה לקרוא לזה החזר הוצאות. את יכולה לקרוא לזה דמי, לא יודע איך תיקראו לזה. תקראו לזה מה שאתם רוצים. צריך למצוא את הדרך להקל על ההורים האלה. זה הדבר שאנחנו מבקשים. זה לא מסובך.

נעים מאד, שמי חני שביט. אני ממושב קדרון. אני אמא לבת בשיתוק מוחין, בחורה בת 22.5. אני רוצה להתחיל מזה שבעצם המרכזי יום של איל"ן נפתחים בשיתוף עם משרד הרווחה. עכשיו, אני גרה בקדרון, שהוא צמוד גדרה, למי שלא יודע, האופציות שלי הם או רמת גן או באר שבע, ... לא לפה, לא לפה, שתשב בבית, מה יכול להיות? שום דבר. גמרה גיל 21 שתשב בבית. שזה הדבר שמתחיל לקומם, שהמרכזים האלה אומנם קיימים אבל הם לא תמיד גם נגישים במהלך קרוב. עכשיו, אני לא יודעת מה זה, אם מישהו מכיר את הנסיעה הזאת מרחובות לתל אביב, לרמת גן ב – 7 בבוקר, 7 וחצי בבוקר. מזל שאני עם רכב נכה, אני יכולה לעבור בנתיב המהיר, שם משרד הרישוי או מישהו משלם, המדינה משלמת את זה, שחוסך לי חצי שעה פקק.
איל"ן משתתפים דרך משרד הרווחה ב – 1,200 שקל לחודש, וזה לא משנה אם אתה גר 20 דקות מהמרכז, או שעה וחצי מהמרכז. אתה מקבל 1,200 לחודש, מעבר לזה תשבור את הראש. מיניבוס שמסיע עם כיסא גלגלים עם מעלון, כיסא ממונע, והבת שלי נכה מאה אחוז, עולה לי 600 שקל ליום הלוך חזור, שזה מטורף, אפילו אם אתה יכול להרשות לעצמך, זה מטורף.

אני פניתי לרשות באוקטובר, או משהו כזה, אוגוסט, באמצע שנת כספים וביקשתי לפנים משורת הדין השתתפות. לפנים משורת הדין בתוך שבועיים אישרו לי השתתפות של 1,200 שקל, שמותנים, לצורך העניין, בדו"ח נוכחות שחתום על ידי המרכז. זה הכל. אני עושה את הטופס. מכינה כל חודש.

איזה עירייה זאת?

מועצה אזורית גבעת ברנר. אני לא יודעת מה קורה לגבי שנת הכספים הזאת, אני ביקשתי שיגדילו את ההשתתפות. זה גם לא מעניין אותם איך אני מסיעה. הם משתתפים כמשתתפים. הם פשוט עוזרים למאמץ המלחמתי.

הרשות מעבירה לך?

זה יותר פשוט.

הרשות מעבירה לי כל חודש צ'ק. מבחינתם שאני אסיע, שאני אקח הסעה, זה לא משנה. הם משתתפים תמורת דו"ח נוכחות, שזה מעשה גדול, זה מעשה מאד יפה. עכשיו, מה שקורה - - -

אני מודה לך. את יודעת למה אני מודה לך? איך אומרים?

זה לא אני, זה הם.

יושבים פה אנשים שישמעו שלא בשמים היא.

לא, זה לא. זה לא מסובך. זה פשוט עניין של רצון טוב.

אם היו משרד הבריאות, או היו מעבירים לרשות עוד 3,000 שקל, או 2,00 שקל הם היו מעבירים לה- - -

הם הגדירו סעיף תקציבי במחלקת הרווחה לילדה.

הם יכולים.

והם יכולים.

למה אתם לא יכולים באמת לעשות את זה?

הם פנו למועצה, וזה סעיף בתוך תקציב של מחלקת הרווחה.

ברגע שהרשות המקומית ... לדווח אלינו, הם מחויבים לדווח עם קבלות. אלה הכללים - - -

טכנית זה כן אפשרי. היא אומרת שזה אפשרי. מה? הם יכולים ואתם לא?

הם לא מדווחים לכם, הם סופגים את זה. הם עושים שירות לאדם מהקהילה.

מדברים על אנשים. בסופו של דבר מדברים על אנשים. ופה מדובר, מראים דוגמה איך במאמץ מוצאים פתרון - - -

1,200 זה סוג של ממוצע. את מבינה? הם באו ואמרו שזה כמענק הם מוכנים לקחת - - -

סליחה, אנחנו מדברים על עלות של 11 וחצי אלף שקלים לחודש. אני מקבלת 2,400. את היתר אני, או שאני מסיעה, או שאני עושה קומבינציה עם ילד אחר שנוסע, שאוספים אותה ב – 6 וחצי בבוקר, לוקחים לחולון את הילד ההוא, לוקחים אותה לרמת גן, אותו סיפור בחזרה, כדי שאני לא אצטרך, זה גם לא רק הכסף, צריך להבין את זה, זה לא רק העלות הכלכלית, זה גם הטרטור הזה שאתה צריך לקחת ילד בבוקר, לחזור הביתה שעה, שלושת רבעי שעה, שעה נסיעה, ובצהרים לחזור שוב לקחת אותו. זה גם טרטור.

תיראי, הרעיון ברור. כשיש רצון אפשר לעשות הכל. אני מניח שגבעת ברנר באמת באו לקראתך וסייעו בידך ונתנו לך וכל הכבוד, וכך צריך להיות. פה אני מצפה ממשרד הרווחה לגלות את אותה גמישות. למצוא את הדרך להקל על ההורים האלה. איך? אני סומך. תמצאו את הדרך. אם לא מצאתם את הדרך תזמינו אותנו. אני מוכן לשבת אתכם, לחשוב אתכם ביחד. מה לעשות?

הצוות קם, רק היתה פגישה אחת, כמו שאמרתי, ואני מניחה - - -

את יודעת מתי היתה הישיבה שלנו? לפני חודשיים וחצי. נראה לך שזה תקין שאחרי חודשיים וחצי מקיימים דיון, בסוף מגיעים לפה בלי תוצאות?

אני אדוני, ישב פה שלמה ניסן, נכון? מהמשרד, והוא התחייב שאנחנו נפתור. אני לפחות הרמתי אליו שני טלפונים, אמרתי לו: בוא ניפגש לנסות להתמודד עם העניין של ... הוא בעצם אחראי, מנהל אגף השיקום. אפילו נקבעה פגישה ואחר כך בוטלה. אחר כך בשיחות טלפון עם הרכזת שלי הוא ניסה לגלגל את זה לפתחנו, אנחנו החזרנו את זה לפתחו. אני יכול לומר דבר אחד, וזה אנחנו רק בשבוע שעבר קיימנו דיון עם עיריית ירושלים, מה שהיה פעם משהו קטן, היום זה הפך למערך גדול מאד של היסעים, עם המון המון מכרזים. שירותי הרווחה, בניגוד לחינוך, למשל במערכת החינוך יש מרכז שמטפל במכרזים, בהסעות, בבטיחות, וכל הנושא של הרכבים. זה נופל על כתפי משרדי הרווחה כאשר הם צריכים להתעסק עם מערך של היסעים, עם מכרזים, דברים שהם לא ברורים, דברים שהם קשים, דברים של ביטחון, ולכן בעניין הזה חשוב אולי לקיים בכל, כמו שיש במועצות האזוריות, שזה קצת יותר מסובך שם כל מערך ההיסעים, אוטובוסים הצהובים, לדעתי כל הנטל הזה שנופל על משרדי הרווחה שהם אמורים לעשות את כל הפרוצדורות האלה.

לשכות הרווחה.

לשכות הרווחה זה מאד מאד, לכן לדעתי המשרד, אנחנו סך הכל - - -

זה הכל עניין של רצון טוב.

סליחה, עובד סוציאלי לא צריך להתעסק עם מערך היסעים.

רגע, אז מה ההצעה?

צריך להקים מערכת שתהיה מסודרת - - -

בבקשה, תאפשרו לו.

אנחנו יודעים בדיוק את העבודה שלנו ועושים מעבר לעבודה שלנו. אני רק מנסה לעשות את זה יותר מקצועי, שיהיה מערך מסודר של הסעות, עם מכרזים תקינים, עם בקרה. לכן אני אומר, משרד הרווחה צריך להקצות משאבים. זה עשרות רכבים שיוצאים כל בוקר ואוספים, ובעניין הזה העסק כבר הפך להיות גדול מידי על שירותי הרווחה, ולכן אני פונה למשרד הרווחה להקים איזה שהוא מערך היסעים בצורה מסודרת שיטפל בכל הנושא הזה, כמו שקיים במערך - - -

פיני, אני שואל אותך שאלה, תרשה לי, אני שואל אותך שאלה: אתם כשלטון מקומי, הרי אתם יש לכם את המומחיות בכל מערך ההסעות במדינת ישראל. כל רשות מקומית יש לה, ברוך השם, הסעות לבתי ספר, לכל מיני מפעלים, לכל מיני גורמים. השאלה שלי: למה אתם לא יוזמים מהלך של ישיבה עם משרד הרווחה פעם אחת ולתמיד לעשות סדר בנושא הזה?

הנושא עולה. אנחנו גם קבענו ישיבה והיא נדחתה על ידי, המשרד בורח מהנושא הזה של הסעות. יש בנושא, בטיפול הזה בהסעות זה לא רק, זה גם הנושא של עלויות. תקופה של החזרים. החזרים, אם אנחנו משלמים ההחזרים מגיעים אחרי 4, 5 חודשים. יש בעיות לא קטנות. יש רשויות שמתמודדות עם זה יפה. יש מועצות אזוריות שכן מתמודדות עם זה, והם מטפלים ומעגלי פינות. אבל אני אומר, כל מערך ההסעות והתקצוב של הסעות הוא לוקה בחסר ואנחנו שמים את זה על השולחן. העלינו את זה בפני השר בפגישה לפני.

פיני, בוא, אני רוצה, איך אנחנו פותרים את הבעיה? תן לי מענה.

הבעיה היא של משרד הרווחה. אני לפחות ניסיתי באופן אישי להיפגש עם שלמה על מנת לטפל בבעיות האלה. הוא קבע ישיבה, דחה את הישיבה. והוא אפילו לא הגיע לפה.

יצא לכם לשבת בתקופה הזאת?

אני כל הזמן רק פוגש אותו בכנסת ואני אומר לו: אנחנו חייבים לשבת.

ישיבת עבודה מסודרת לא היתה לכם.

כי אנחנו, אני אומר לו, כי אנחנו התחייבנו לדוד אזולאי לחזור אליו בתשובות והוא מתחמק מפגישה כזאת. אני מצטער.

צריך להוציא מכתב למשרד הרווחה, שהמנכ"ל ידע, ואם צריך - - -

אבל הוצאת כבר מכתב.

לא, שהמנכ"ל יידע, ואם צריך,

אתה כבר הוצאת את המכתב.

בסדר. שיידע מה קורה במשרד שלו.

שמי זיו מאלו"ט. אני מנהל האגף לקידום זכויות של אלו"ט. אני הייתי רוצה שמרגנית, שהיא מנהלת חטיבת הבוגרים תספר קצת מהשטח. אני קצת לא מבין אבל, נכנסתם קצת לעניין של הקבלות ודברים, אבל יש - - -

הנושא של הקבלות עלה בדיון הקודם.

נכון. אבל אני רוצה למקד את זה.

כאשר הם היו צריכים לבוא עם פתרונות.

וזה חשוב מאד, אין ספק. אני גם אתייחס למסמך שאתם הוצאתם, הועדה, לקראת הדיון. יש פה עניין, יש הוראות התע"ס – תקנון העבודה הסוציאלית - שהם ההוראות של משרד הרווחה, הם זהות לחלוטין בעניין של הפיגור. אני לוקח את הפיגור כדוגמה לעומת האנשים עם האוטיזם. לאנשים עם הפיגור שיוצאים למרכזי יום יש מערך הסעות למרכזי היום והם גם מקבלים גמלת ניידות, מה שלאוטיזם אין. הם מקבלים, למי שיש גמלת ניידות, יצא חוזר מנכ"ל מיוחד, מספר 29, ב – 1 בספטמבר, שמקבלים עד, ההשתתפות העצמית של ההורים, לא משנה היכן ההסעות זה עד 1,000 שקל. מי שלא מקבל גמלת ניידות, וזה המצב אצל הבוגרים עם האוטיזם, משלם בגובה חופשי – חודשי. הוראות תע"ס זהות. יש לפיגור גם מערך הסעות. ההורים לא מתעסקים בזה בכלל. יש מערך של השלטון המקומי שדואג להסעות.

אני לא כל כך מבין מה צריך לשבת ולחשוב. אני מבין שצריך לשבת ולחשוב ולארגן את זה, אבל אין פה יצירה של יש מאין. יש כבר משהו שקורה. יש מערכת שעובדת. לפי הנתונים שאסף כתב במסמך ה – מ.מ.מ. בישיבה הקודמת, יש 1,904 מוסעים למרכזי היום של הפיגור. בוא נוריד את אלה שמקבלים ניידות, יש 1,500 בוגרים שמוסעים היום, דרך הרשות, והם משלמים לא יותר מחופשי – חודשי, גם אם זה עולה לרשות 20,000 שקל בחודש. אני לא מבין, אנחנו מדברים פה על גג, כרגע, 100 איש וזה מוקד הדיון. אני מבין את הועדה את הצורך למפות, אבל צריך להגיד בדומה לפיגור, תעשו את המערך הסעות ושההורים לא ייאלצו להתעסק בזה, וישלמו לא יותר מגובה של חופשי – חודשי. וזה מיקוד העניין.

חופשי – חודשי הבנתי שהופסק.

הכוונה שלי בחופשי – חודשי שמה שכתוב בהוראות התע"ס הם לא ישלמו יותר מגובה חופשי – חודשי גם אם הוא צריך לשלם 2,000 שקל בחודש להשלים, וגם אם הוא צריך 20,000 שקל. זה לא ההתעסקות שלהם.

עכשיו, צריך לזכור גם שה – 100 האלה, מלבד הדבר האבסורדי הזה, ה – 100 האלה הם יוצאים מהחינוך, רובם מהחינוך המיוחד. בחינוך המיוחד כבר קיים המערך הסעות הזה. אתה בגיל 21 זורק אותם, ההורים אמורים לשבת ולהתחיל לדאוג להסעות. זה פשוט מצב שלא רק, בכל השלבים בחיים יש כל מיני נקודות שיאים כאלה של פיק של טראומה. אנחנו מגיעים לגיל 21 שוב פעם טראומה. יש כבר, יש דוגמה שזה עובד.

עד גיל 21 ההסעה שלהם היתה במישור המקומי.

פשוט שינינו משרד. פשוט משנים משרד.

נכון. אני אומר את זה כהסתכלות שניה אישית של ההורים. אני אומר: בגיל 21 יש מערך שעובד כבר בפיגור. וגם עשו להם הסדר מיוחד עם הניידות, שזה בכלל סוגיה אחרת, אני לא מבין את העניין הזה, אבל יש כבר משהו שקיים. תעשו את אותו דבר עם האוטיזם. זה מאד פשוט.

זה גם יושב באותו משרד ממשלתי גם הפיגור וגם - - -

להתלבש על אותו מערך הסעות של הרשות המקומית. זה הכל.

ואכן אנחנו מתקצבים את הרשויות המקומיות בדיוק בשביל מה שאמרת.

אז למה הורים צריכים לדאוג להסעה? למה הורים צריכים להסיע את הילדים שלהם ולא ללכת למקום העבודה? כי יושבים פה הורים שזה מה שהם עושים כל יום. לוקחים את הילדים שלהם יום יום. הם כבר נוסעים ככה כמה שנים.

מבחינת המשרד – המשרד אכן מתקצב את הרשויות המקומיות על מנת שהם יפעילו את ההסעות האלה בדיוק כמו שתואר פה. כיוון שזה לא מתקיים, אנחנו רוצים לבדוק למה זה לא מתקיים? ולמה הרשויות אכן מפעילות בפיגור בהיקפים מאד גדולים.

נכון. עכשיו, כי אנחנו מדברים על היקפים מאד מאד קטנים. העומס על הרשות הוא זניח, ועדיין יושבים פה הורים שכל יום או משלמים מכספם, או מסיעים ולא הולכים לעבוד.

למעשה זה נופל על כתפיכם, ככה מה שנאמר פה. אז השאלה, אומר כאן נציג השלטון המקומי: ניסה להיפגש עם נציג משרד הרווחה חודשיים וחצי, לצערי הרב.

זה לא הוא.

לא יודע. זה הוטל עלינו כאן בועדה על ידי היושב ראש, ואני ביקשתי להיפגש איתו.

אם הוא לא האיש, אז בבקשה, מי האיש שאיתו צריך לשבת?

רק רגע, אתה מדבר על כל הבעיות שיש לך בהיסעים.

אני מדבר על הכל. זה לא רק הבעיה.

אבל אנחנו כרגע מדברים.

בעוד שבוע תבוא קבוצה אחרת לכן הבעיה היא כללית.

אבל כבר יש לכם את הבעיה של ה – 1,900 יש לכם בעיה של הפיגור. פה מדובר, לא יהיה אפילו 100, אולי יהיו 70. מדובר, הרי זה לא מה ששובר את כל הבעייתיות של ההסעות. כלומר, כאילו, זה אותה בעיה אם זה 1,900 או 1,970,

על כל רשויות המדינה בערך.

הנושא של החופשי – חודשי, כבר הספקתי להעלות את זה בועדת הכספים. משרד התחבורה לא נותן, העליתי את זה כבר בועדת הכספים. הנושא של החופשי – חודשי יכול להקל במה? בנושא של ההנחה שיש עבור נכים. היא לא מתקבלת עבור הנכים פה במקרה הזה. זאת אומרת, יש הנחה עבור אדם רגיל.

הוא לא נוסע עם זה. זה הקצבה המכסימלית שמעבירים, שמשתתפים לרשות, לא אליו. יכולה להיות הסעה.

לקחו מודד וקבעו שהחופשי – חודשי זה הסכום שמשתתפים. אבל בזה לא משתמשים.

לא נוסעים.

לא משתמשים בזה.

זה משהו וירטואלי.

החופשי חודשי בהוראות התע"ס 10.2 לעניין האוטיזם: "כאשר ההורים, או האפוטרופסים של אדם עם אוטיזם אינם מקבלים רכב או קצבת ניידות", שזה מה שקורה אצלנו, "עבורו, השתתפותם בהוצאות נסיעה, הליווי", שכל זה מדובר, "תהיה בגובה של נסיעה עירונית אחידה הלוך ושוב ברכב ציבורי לכל יום פעילות". הוראה זהה יש לפיגור וזה מיושם ויש להם את המערך הסעות והם לא משלמים יותר. מפילים את זה על ההורים בגיל 21 והם צריכים לשאת בנטל.

לכם יש מיפוי של אותם 100 ילדים?

בטח.

יש לכם את המיפוי הזה. כלומר, יש לכם את הנתונים האלה. אפשר לעשות את החישוב מה העלות של הדבר הזה מאיפה לאיפה. נכון?

זה מורכב.

לא, לא, זה בעיה.

מה הבעיה?

לרשויות המקומיות יש את הנתונים.

ללילי יש את כל הנתונים. היא אמרה עכשיו שיש לה את הנתונים.

לגבי האנשים. לגבי עלויות זה - - -

מה פירוש? יודעים. זה עד 1,600. מה פירוש?

לא, את זה אני יודעת, 1,600. כמה העלות באמת?

כמה הדלתא? אבל העלות באמת היא כי כל אחד צריך להמציא לעצמו גלגל.

הנה, יש פה בן אדם שכרגע מבחינת המשרד הוא פשוט מרוויח כסף, כי הוא לא משלם שום דבר כיום. אבל ההורים שזה לא, שיספר.

רק רגע, שניה, אני שואל שאלה, אני שאלתי אותך בפגישה שלנו: יש לכם אפשרות להגיש מיפוי של כל אותה קבוצת,

אבל ללילי יש אותה.

ללילי אין אותה.

היא אומרת שאין.

יש לה. יש לה.

יש לי את השמות רק, שמות של אנשים, זה מה שיש לנו.

שמות של אנשים, מאיפה לאיפה, יש לך? לכם יש מיפוי? כשאני אומר: מיפוי, אני מתכוון: שמות של אנשים, מאיפה לאיפה הם נוסעים, יש לכם את זה?

בטח שיש.

או.קיי. את אמרת שאין לכם את זה, אז רציתי לתת לכם.

... אנשים מאיפה לאיפה אנחנו יודעים.

או.קיי. אז יש להם.

עכשיו, חישוב עלויות גם אתם יודעים לעשות?

זה יש ברשות המקומית שהיא יודעת.

אין. אין. הם לא מסיעים. אין.

תקשיבי רק רגע, הרשות המקומית היא זו שמטפלת באדם מהתחלה עד הסוף. כלומר, היא יודעת - - -

היא לא יודעת אם זה עולה לו 4,000 או 5,000. היא יודעת שזה 1,600.

למה כל הזמן הרשות המקומית? למה לא משרד הרווחה? תסבירי לי למה לא משרד הרווחה? מה אתם מתחמקים? מה ההתחמקות שלכם? איזה בושה וחרפה זאת. לענות את האנשים האלה עם צרכים מיוחדים. בשביל מה אתם יושבים במשרד? בשביל מה אתם יושבים במשרד? תסבירי לי את זה.

הרשות המקומית היא זו שמטפלת. היא למעשה, אנחנו מעבירים כספים.

זה בושה וחרפה איך שאת מתבטאת שהרשות המקומית. הרשות המקומית אין לה כסף. אין לה מימון. תממנו אותה, היא תיתן.

אבנר, אני מבקש.

הנקודה למעשה, מי שאחראי ויגיד את זה גם יושב ראש הרשות, מי שאחראי כלפי האוכלוסייה ומי שמטפל באוכלוסייה לפי חוק, ואני פה, שוב, אני לא יועץ משפטי, אבל זה למעשה הרשות המקומית, שהיא מקבלת עבור זה כספים מהמשרד. יכול להיות שתבואו ותגידו: הכספים לא מספיקים, וזה מה שהם אומרים וזה נכון. אבל מבחינת טיפול ומי שמכיר את כל התיק ולא רק את הילד עצמו, אלא עם כל התיק כולו, זה לשכות הרווחה.

רגע, אבל מנהלת מחלקת הרווחה פנתה יותר מפעם אחת למשרד הרווחה, למחוז, לכולם. חוסמים אותה בכל מקום. היא נתקעת. אין לה כלום. אין לה תשובות.

רק רגע, גבירתי החשבת אני רוצה להגיד לך משהו, יושבת פה ויויאן, שאנחנו מנהלים איזה שהוא דו שיח בקשר לאיזה משפחה, אני כרגע לא רוצה להיכנס לזה. אנחנו נמשיך את הדיון הזה, עוד לא סיימנו אותו. את מדברת על ההסעות שהרשות המקומית צריכה לבצע.

לא, אני מדברת על הטיפול בילד בכלל. כלומר, מי שיודע את כל הנתונים, הכל על האוכלוסייה.

את אומרת שהרשות המקומית מכירה את הבעיה. אבל הרשות המקומית, יושב פה נציג של השלטון המקומי כאן והוא אומר: יכול להיות שאנחנו צריכים להסיע, אבל אנחנו לא מקבלים את המימון הדרוש, ולכן אנחנו לא מבצעים את ההסעות. והיה לי ויכוח עם ראש רשות מקומית שאומר: תראה דוד, אני רוצה לבצע את זה. אני, עלות של X, כך וכך כסף אני לא יכול לעשות את זה. לא מסוגל לעמוד בזה. אני מוכן להשתתף ב – 50 אחוז, אבל מעבר לכך לא. אז בשביל 50 אחוז האיש הזה נופל ולא נוסע למקום לימודיו.

ונשאר בבית.

אמר זיו שבאמת זה נמצא, כלומר, בפיגור זה נמצא ופה זה לא נמצא. זה חלק מהדברים שבפירוש זה נכון וצריך לבחון את זה.

את מדברת על לבחון, אז אני באמת חושבת שכדאי שתשמעו את ההורים. בינתיים שבוחנים, אז בינתיים מורידים מימון שכבר היה איכשהו, היה קצת כסף, אז עכשיו מורידים.

לא מורידים. למה מורידים?

בואו תשמעו. תשמעו את ההורים.

אני הורה לילד אוטיסט וגם חירש שאני לוקח אותו כבר כ – 6 שנים, עד גיל 21 היו לו הסעות לבית ספר "עופר" בחיפה, דרך הרשות המקומית.

איפה אתה גר?

בחיפה. דרך הרשות המקומית כל בוקר באה מונית, לקחה אותו, החזירה אותו עד גיל 21.

מחיפה לחיפה.

כן. מחיפה לבית ספר "עופר", שזה בדרך הים. נסיעה של איזה 25 דקות.

אבל אתה בתוך העיר.

בתוך העיר.

מזלך. אתה, איך אומרים? התמזל מזלך. לא כל אחד זוכה לדבר כזה.

כן, יש רשויות שיש בעיה. אבל בגיל 21 חבל הטבור הזה נחתך.

למה? למה?

כי אחרי גיל 21.

אחרי גיל 21 אתה לא שייך למערכת יותר.

כי משרד החינוך כנראה.

מגיל 21 אתה לא קיים. נקודה. על פי חוקי מדינת ישראל.

כך אני מתרשם, כי אני עכשיו שומע את הועדות.

עד גיל 21 זה משרד החינוך. מגיל 21 זה משרד הרווחה.

הם מחויבים לזה על פי חוקי מדינה.

עם כל הכבוד, זה משרד מקצועי שיודע לפתור בעיות. כי מה שאני שומע עכשיו, משרד הרווחה, תיכף אני אכנס לסיפור שלי האישי, זה בדיוק מה שקרה בשריפה בכרמל, שמשרד האוצר רב עם משרד הפנים איך לתקצב את מערך הכיבוי.
עד שקרתה שריפה, המערכת התעוררה. עד שיקרה פה משהו המערכת תתעורר. אנחנו כבר חצי שנה מתכתבים. יש את התקציב, רק לא מעבירים אותו. כמו שמשרד האוצר אמר: עד שלא תמצאו נהלים, תמצאו את הנהלים אנחנו לא נעביר את התקציב, ועכשיו שר האוצר הולך ללכת הביתה, וגם שר הפנים, ואולי ילך עוד פה מישהו הביתה.

אני אומר את הדברים כי זה חמור מאד. אנחנו לפני חצי שנה קיבלנו, קודם כל 5 שנים, 4 שנים בערך, יש לי פה מכתבים, תיכף אראה אותם, אנחנו מסיעים את הילד בכספנו. אף אחד לא סייע לנו. לפני שנתיים, יש לנו פה מכתב, הוציאו לנו מכתב מהרשות המקומית שיש תקציב לעזרה להסעת הילד שלנו ואז אישרו לנו להסיע אותו. במשך שנה וחצי בערך.

על חשבון מי?

השתתפות של משרד הרווחה, 1,000 ומשהו שקל.

והשאר אתם ספגתם?

אנחנו לוקחים אותו ברכב שלנו. אז זה עזר לנו. 1,000 ומשהו שקל, ועוד ליווי. זה יצא 1,600 שקל. זה עלה עד שהגיע עד 1,600. לפני חצי שנה אנחנו מקבלים מכתב מהרשות המקומית בחיפה, שללא קבלות אנחנו לא נוכל לקבל את ההשתתפות. ללא קבלות. ניתן לערער. כתוב שמה: "ניתן לערער בפני משרד הרווחה, בפני ועדת חריגים על מנת לפתור את הבעיה".

סליחה, כמה זמן קיבלתם את המימון? ל – 4 שנים.

לא, לשנה וחצי. 4 שנים לא קיבלנו, בעצמנו. פתאום מישהו מצא את התקציב, שלחו לנו, הרגילו אותנו, אז אני כבר עזבתי את העבודה, ירדתי למשרה חלקית כדי לקחת את הבן שלי, הרגילו אותנו לאיזה שהוא פתרון. פתאום הפסיקו לנו את הפתרון הזה. הוציאו לנו מכתב לפני חצי שנה שלא ניתן, אבל יש ועדת חריגים, לפנות לועדת חריגים לדון כל מקרה לגופו.

הזמנו דיון בועדת חריגים. ישבתי שם בועדת חריגים, ישבו שמה עורכי דין וכל מיני אנשים חשובים, עובדי רווחה, ועדת חריגים.

זה לא פשוט. אתה היית אמור לקבל כמה מיליונים. מה אתה חושב? זה הולך ברגל.

אז זהו, אני יושב שם בועדה, שעה מסביר את הבעיה של הבן שלי, כאילו צריך להסביר. מה? הם לא יודעים מה זה ילד אוטיסט? מה זה ילד חרש? שעה אני מסביר, כדי להסביר להם למה אני צריך להסיע אותו ולא, כי מי יסיע אותו? נהג מונית יודע לדבר שפת סימנים? יכול לתקשר עם הילד שלי? מי יסיע אותו? אז אני צריך שעה להסביר. הרגשתי, אני אומר לכם את האמת, כמו אשה שנותנת עדות בבית משפט קורבן אונס. אותה הרגשה. הרגשה לא נעימה. להיות בועדה כזאת כדי להסביר משהו שמובן מאליו להסביר. אחרי שעה שנגמר הועדה אנחנו מקבלים מכתב שהועדה מודיעה לנו שללא קבלות לא ניתן, הכל כתוב פה. ללא קבלות לא ניתן להשתתף. אז בשביל מה עשו לי את הועדה? מה? הם לא ידעו שזה הנושא של הועדה? אפילו לא כתבו שום דבר נוסף: ללא קבלות לא ניתן להשתתף. וזה היה בדיוק יום אחרי יום כיפור.

איך אתה יכול להביא קבלות? אם אתה מסיע, איך אתה יכול להביא קבלות?

איך אני יכול להביא קבלות? אני הסברתי להם את זה לועדה. הם אמרו: אנחנו נדון וזה. עכשיו, זה היה בדיוק יום אחרי יום כיפור, כי אני זוכר שזה היה אחרי הצום, באתי בבוקר לועדה. מיום כיפור עד עכשיו שום דבר לא קרה.
יום אחרי זה, אחרי שקיבלנו את המכתב, שלחנו מכתבים לכל העולם, כולל מנכ"ל משרד הרווחה, איצקוביץ, מר איצקוביץ. יש לי פה העתקים, לכל הגופים.

ענה לך?

לא קיבלנו שום תשובה. שלחנו העתקים.

גם בטלפון הוא לא עונה.

לכבוד השר, העתק למר נחום איצקוביץ, לילי אבירי, למפקחת, לכל העולם. שום דבר. חצי שנה. עד שאהרן, ידידי, שהוא גם הורה לילד שאנחנו נפגשים כל יום בבוקר, אחרי הצהרים, אומר לי: יש דיון בכנסת, הרים לי טלפון לפני שבוע: יש דיון בכנסת בדיוק על הנושא הזה. תבוא. אז באמת רשמו אותי ובאתי. עברה חצי שנה, לא קיבלנו שום תשובה, שום מכתב, שום כלום. אנחנו ממשיכים להסיע את הילד. אנחנו נמשיך להסיע אותו גם עוד 10 שנים.

אני אומר לכם, רבותיי, אני אומר לכם זאת התעללות בהורים האלה שאין לה שום סיבה ואין לכך שום הצדקה, פשוט זה פשע מה שאתם עושים. ההורים האלה גם ככה התאכזר להם הגורל ואתם, במקום לעזור להם, אתם רק מוסיפים חטא על פשע לאנשים האלה. רבותיי, עד מתי? תפסיקו עם זה. תפסיקו עם זה. תמצאו את הדרך. לא מדובר פה במיליונים. במה מדובר? תשמעו הורה, שבעת מדורי גיהינום הוא עובר, מסיע את הבן שלו, לקח על עצמו יוזמה. עובד עבודה חלקית. מסיע את הבן שלו, משלם מעצמו, מבקש את ההשתתפות, אומרים לו: קבלות. מאיפה הוא יביא לכם קבלות? מאיפה? תצאו מהמרובעות הזאת. תפסיקו, תצאו קצת מהמעגל הזה. תחשבו קצת בהיגיון. תרדו לאנשים האלה. תשבו, תיראו מה קורה להם. כמה? כמה אפשר לשמעו? כמה אפשר לסבול?

אפשר לפתור את הבעיה הזאת באמת, תאמינו לי. אני מכיר קצת את איצקוביץ. אני לא מכיר אותו שהוא כזה מרובע. אני לא מכיר אותו כזה מרובע. אני מכיר אותו כאדם חכם, כאם פתוח, כאדם שיודע לעשות. הוא איש מצויין. אני מכיר אותו הרבה שנים, עוד לפני שהיה במשרד הרווחה, ודבר כזה הוא לא יכול לפתור? בושה וחרפה.

לא, אני לא רוצה להמשיך את הדיון. אין לי מה להמשיך את הדיון. על מה אני אמשיך דיון? על מה? סתם לטחון מים? לא רוצה.

אני רק רוצה להגיד לך שגם שמה אין פתרונות.

אני לא רוצה.

אין להם תקציב.

אני לא רוצה להמשיך דיון. רבותיי. אין טעם להמשיך דיון, סתם לטחון מים. אני לא רוצה. לא רוצה. אני מתנצל בפני אותם הורים. אני מתנצל בפניכם. תודה שהגעתם מרחוק. אני מכיר את הנסיעות האלה, אני יודע כמה שזה קשה. אתם הוצאתם כסף מכספיכם, אתם לא מקבלים אש"ל, אתם לא מקבלים החזר הוצאות נסיעות, אתם לא מקבלים שום דבר. אבל באתם לפה כדי לעזור לילדים שלכם. אבל לצערי הצד השני אטום.

מה יש לך יותר טוב מזה? הבטיחו פה בישיבה. הבטיחו פה בישיבה לתת הסעה לילד, לא נותנים לו.

פיני, אני מבקש ממך, באמת, בעניין הזה תגלו קצת יותר רגישות. אתם, השלטון המקומי, אני מכיר את העבודה שלכם. אני יודע מה שאתם עושים. תמצאו את הדרך. אל תחכה שיבואו אליך, לך אתה אליהם.

אני מוכן לבוא אליו. אני לא ביקשתי שיבוא אלי. אני קבעתי איתו פגישה וברגע האחרון הוא - - -

אדוני, יש לו ממונה עליו. עם כל הכבוד, מי הוא? יש ממונה עליו, שהממונה עליו יקרא אותו לסדר. מה זה הדבר הזה? חודשיים וחצי ועדה מתכנסת, מקבלת החלטות אחרי שמדברים, מחליטים. מה התוצאה הסופית? כלום לא קרה במשך חודשיים וחצי. ההורים האלה, המסכנים האלה, מגיעים מרחוק לפתור את הבעיות שלהם. הורה אחד שבכלל לא שמע, בא לפה כי הוא חושב שיפתור פה את הבעיה.

אתה מבין את הבעיה שלו, כי הם, בשביל שהעירייה תקבל החזר של הכסף היא צריכה להציג קבלות. אם אין לו קבלות אז הם לא משלמים, ולכן העירייה מה נאלצת לעשות? היא מפסיקה.

זה מתחיל בזה שבגיל 21 המערכת פולטת את הילדים האלה החוצה, בזה זה מתחיל. את החוק הזה צריך לשנות.

פיני, אני מכיר אותך הרבה זמן. אני מכיר את השלטון המקומי לפני ולפנים. ואתה יודע, אתה מכיר את עמדתי בנושא הזה. אני מבקש ממך תערב אותי. צריך לדבר עם שלמה בוחבוט? אני מוכן לדבר איתו.

לא, לא קשור לשלמה.

אתה רוצה שאני אזום את הפגישה הזאת? אני מוכן ליזום אותה. אבל אנא ממך. אתה רואה אותי פה כל יום, תעדכן אותי. פנית אלי פעם ואמרתי לך: לא מוכן לשמוע אותך, לא רוצה לדבר איתך? בוא, אני מבקש ממך, קח יוזמה. אם הצד השני לא לוקח, קח אתה. במקום שאין איש, השתדל אתה להיות איש.

הבעיה תיפתר רק בדרג של שר.

כן, אבל אני פשוט רוצה לנעול את הישיבה.

תגידו על מי אני צריכה לצעוק, אני אלך לצעוק.

אני רוצה להעלות כאן דבר, אולי רעיון שכל הבעיה כאן היא לא בעיה של כסף. זה לא בעיה תקציבית. אותו דבר ראיתי בועדת הכלכלה בנושא של החיילים, הנושא של הסיפור של הרכבת שהיה, ומה שקורה, אותה בעיה היתה שם, אותו דבר אני העליתי גם כן שם,ליושב ראש שאמה, ופשוט אותו דבר אני מעלה כאן. שמה לא היתה גם כן בעיה תקציבית, הצבא משלם 30 מיליון שקל לרכבת לאותם שעות עבור החיילים, עבור הסעת החיילים. אותו דבר כאן גם כן. אני מעלה הצעה, כי אין בעיה תקציבית. יש בעיה של הקבלות. יש בעיה טכנית פה. את הבעיה הזאת אפשר לפתור.

לא, יש עוד בעיה. שה – 1,600 שקל האלה לא מספיקים.

רגע, אז יוסיפו. לא בעיה. זה בעיה של תוספת זה לא תהיה. אחר כך זה כבר יבוא. תהיה מלחמה על הנושא הזה של תוספת. אבל כדי לפתור את הבעיה אפשר להקים גוף בארץ שבעצם כמו שם, במקום ה – 30 מיליון שהצבא נותן לרכבת, פה הכסף הזה שהם אמורים לתת פה להסעות פה, בגלל שאין קבלות, בגלל שזה פרטי הורים פרטיים, להקים גוף בארץ, לאגד, לאגד ממש בקישוריות.

בוא, עם כל הכבוד.

רכבים פרטיים.

זה לא עובד בנכויות האלה.

אני לא מסכים איתך שאין בעיה תקציבית. אם לא היתה בעיה תקציבית - - -

אני חושב שיש בעיה תקציבית.

קבלות הם אומרים.

גם וגם. זה שתי בעיות.

הבעיה התקציבית קיימת. הבעיה הטכנית קיימת, ושתי הבעיות האלה אפשר לפתור. אפשר לפתור עם רצון טוב.

אפרופו שמנכ"ל משרד הרווחה לא עונה אני חייבת להגיד משהו. יש ילד אצלנו במרכז שגר על יד בני ברק, בני תקווה, שערי תקווה,

גני תקווה.

גני תקווה. בתוך, איל"ן מספק הסעה לאנשים שנמצאים בתוך המטרופולין. בסדר? יש הסעות לילדים האלה שנמצאים בתוך תל אביב. הם נמצאים 10 דקות מחוץ לתחום ההסעה, ולכן הם נסמכים, במקרה הזה, על יד שרה. אני לא מצליחה. ניסיתי, לא עבד. הוא כתב 3 פעמים במשך שנה וחצי לאיצקוביץ. הוא לא קיבל תשובה ולו פעם אחת. שנה וחצי שלוש תזכורות. אף פעם הוא לא קיבל תשובה ממשרד הרווחה על הבעיה הזאת של ה – 10 דקות שהוא מחוץ לתחום. 10 דקות מחוץ לתחום. שנה וחצי, ויש לי את התכתובות האלה בבית. זה פשוט לא ייאמן. זה התעלמות מאנשים.

אני חייבת לציין שבדרך כלל זה לא מתאים לו.

יש לך כאן עוד הוכחה.

את שומעת שהוא לא עונה.

סליחה, רבותיי, משפט אחרון, בבקשה, אני רוצה לסכם את הדיון הזה.

משפט אחרון. התחלתי ואני רק רוצה להגיד, אני מבקש שהדיון, כמו שכתבת, הוא פשוט העניין שכמו שיש בפיגור שהועדה שכינסתם, שפשוט יחילו את ההסדר הזה, זה גם יפתור את העניין התקציבי שההורים צריכים להוציא כל כך הרבה כסף מעצמם. מה שקיים בפיגור שיחול גם על האוטיזם במערך ההסעות.

יחול גם על נכים.

בסדר. מאה אחוז. אני מייצג. אין בעיה. ושהועדה הזאת, כאילו, אפילו אם צריך תשתפו אותנו. לא יודע, אבל אני רואה פה שאתם צריכים עד סוף אפריל.

שילבתם את נציגי אלו"ט?

היה אמור להיות, אבל לא שיתפו.

לא, ואני גם לא מבין למה זה עד סוף אפריל? חודשיים וחצי מאז 21 בנובמבר.

רבותיי, מונח פה בפני מכתב שקיבלתי מהמנכ"ל, נחום איצקוביץ, מ – 18 בדצמבר. הוא כותב לי:

"לפני מספר חודשים הגענו להסדר יחד עם השלטון המקומי באשר למתווה מוסכם להסעות אנשים עם פיגור שכלי. בכוונתי לכנס צוות פנים משרדי שיניח בפני חלופות להסדרים דומים גם בתחום האנשים הנזקקים לשירותי שיקום, וגם בתחום האנשים בעלי האוטיזם. אני מקווה כי האוצר ייתן גיבוי תקציבי להסדר זה". המכתב הזה נכתב ב – 18 בדצמבר. כלומר, אנחנו חודש. אני כבר לא מדבר על הישיבה שאני קבעתי, אני מדבר מאז שהמכתב הזה יצא, חודש וחצי.

רבותיי, בתכל'ס, עם כל הכבוד, שום דבר לא נעשה. אני רואה בחומרה רבה.

אני הפעם, כמו שהיושב ראש הטיל עלי, אני אקח את זה, אני לא אעבוד מול שלמה, אני אדבר ישר עם נחום איצקוביץ כשאני אצא מפה.

דבר עם נחום איצקוביץ.

אם הוא יענה לך.

הוא יענה לי.

אמרתי לך, רבותיי, תיראו, נחום איצקוביץ עונה.

תן לנו שבועיים, אדוני, אני אחזור אליך.

אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, אם העסק תקוע באיזה שהוא מקום, אנא ממך, תערב אותי בנושא הזה. אני נמצא פה. אני לא מוכן לעבור לסדר היום, ואני אומר לכם, רבותיי, אם אני צריך לקיים כל יום ישיבה ולהביא אתכם לפה, אני אעשה את זה כל יום. אני אתפנה מכל העיסוקים. אני לא מתכוון להרפות. מי שיש לו הרגשה, או מחשבה שבסופו של יום תתישו אותי, תשכחו מזה. אותי לא תתישו בנושא הזה. אולי את ההורים תתישו, אולי גורמים אחרים, אבל לא אותי. אני מתחייב לכם, כל יום אני אקיים כאן ישיבה עד שהנושא הזה ייפתר. לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל סדר גודל כזה של 100 ילדים אף אחד לא מצליח למצוא פתרון. אין דבר כזה. על בעיות יותר מסובכות במדינת ישראל מצאו פתרונות. פה אין פתרון.

ילד אחד בצפון - - -

אני אהרן אינדיק, אבא של אוטיסט, פשוט אין לי מה להוסיף, כי פעם שעברה אמרתי הכל. אני רק רוצה להודות ליושב ראש הועדה על הרגישות שיש לו, על הנחישות, ולעזור לנו, פשוט מאד.

תודה רבה אדוני.

טוב לדעת שלמישהו אכפת.

לא, לא, אני לא מקבל את זה. אני בטוח שיש אנשים שאיכפת להם פה. ותאמיני לי, כמה שאני כועס על הצוות הזה פה, האמיני לי שהאנשים האלה עם לב, אבל גם הם יש להם את המוגבלות שלהם. לא הכל הם קובעים. גם להם יש בעל הבית שיושב להם על הראש ומכתיבים להם את התנאים האלה. בוא נלמד זכות על כל אחד.

אני מאד מבקש, בכל לשון של בקשה, בתוך שבועיים וחצי, שבועיים, עד 3 שבועות אני מקיים דיון חוזר בנושא הזה. אני מבקש לבוא עם תשובות.

פיני, אני מטיל עליך את המשימה לגבי מה שקשור לשלטון המקומי, שלא יהיה אי הבנות. שלא יפילו את הכל על השלטון המקומי. בסדר?

רבותיי, אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>