PAGE
25
ועדת החינוך התרבות והספורט
11/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 533>
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום רביעי, ט"ז בטבת התשע"ב (11 בינואר 2012), שעה 9:30

<תוכניות הרדיו החינוכי של קול ישראל>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

ישראל אייכלר

נסים זאב

>




דורית באלין - מפמ"ר תקשורת וקולנוע, משרד החינוך

יוני לביא - מדריך ארצי לרדיו, משרד החינוך

דוד נחל - מנהל ביה"ס "אשל הנשיא", משרד החינוך

תומר נח - תלמיד בביה"ס "אשל הנשיא"

מעין פינגולד - תלמידה בביה"ס "אשל הנשיא"

מיקי מירו - מנהל "קול ישראל", רשות השידור

מנחם גרנית - מנהל חטיבת הביצוע, "קול ישראל", רשות השידור

צילה אילן - מפקחת על שידורי הרדיו החינוכי, רשות השידור

מוטי אמיר - רשות השידור

מנשה סמירה - מנכ"ל רדיו, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

אופיר ביתן - עו"ד, ע' יועמ"ש, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

יוחאי רוטנברג - מנהל מרכז תקשורת "כגן", ירושלים, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית

ניתאי ענבי - מנהל מרכז תקשורת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

רונית יצחק
<תוכניות הרדיו החינוכי של קול ישראל>

בוקר טוב. נפתח את ישיבת ועדת חינוך, תאריך 11.1.2012, ט"ז בטבת תשע"ב, הנושא: תוכניות הרדיו החינוכיות של קול ישראל, פרוטוקול 533.
רבותי, כינסתי אתכם כאן, כי כמובן שהנושא הזה כוועדת חינוך חשוב לנו, זו פעילות מאוד חשובה ומבורכת של התלמידים והסטודנטים בישראל. מדובר כאן על תחנה 10, נכון? אם אני לא טועה, שמשודרת ברחבי הארץ. אנחנו שומעים מדי פעם, בחלק מהמקומות יש פעילות מאוד אינטנסיבית, בחלק יש פחות. חשוב לנו לשמוע מה בעצם קורה היום בכל התחום של רדיו חינוכי וכמובן, מה עתידו בהיבט של הפיקוח, בהיבט של מי בעצם לוקח אחריות בפועל גם עכשיו וגם בעתיד. וכאן, הצעות, המלצות לחיזוק והרחבה. זה היה כפתיחה. אני אתן קודם כל אולי לראש הפרויקט, מוטי כאן?

אני מוטי.

אז אתן לך להציג בפנינו באופן כללי את פרויקט הרדיו החינוכי. הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כאן?

כן, כאן.

רק אתה הגעת?

גם המנכ"ל בדרך.

אה, מנשה בדרך? יופי.

מי עוד כאן?

משרד החינוך.

משרד החינוך, זהו? גלי צה"ל? רשת ב'?

לא, זה רק "קול ישראל".

"קול ישראל"? אוקיי, טוב.

כי זה בחסותנו.

מצוין. בבקשה.

מנהל "קול ישראל" כאן, מיכאל מירו.

בסדר, לא משנה. מי שתחליטו.

אני מציע שהוא יפתח, כי הוא מנהל הרדיו.

בסדר גמור, אין בעיה.

הפרויקט הזה של הרדיו החינוכי זה פרויקט ייחודי, שכבר פועל שנים רבות, ומוטי מעורב בו ממש מההתחלה, עוד ביוזמתו של אמנון נדב, והוא עושה את הקשר הנכון בין השידור הציבורי אל המערכת הציבורית והממלכתית, ובעצם מעמיד את הרדיו ככלי חינוכי במקום ראוי. כי התפיסה שלנו במהלך השנים, ושלי במיוחד, זה שהרדיו יכול וצריך להיות מאוד משמעותי בתוך מערכת החינוך.
אנחנו רוצים להיכנס חזק יותר לשם, להתחבר לתוך מערכת החינוך, כי אנחנו חושבים שחלק מהחינוך לדמוקרטיה, ובכלל להקניית ידע, יכול להיעשות בצורה הטובה ביותר באמצעות רדיו. כי רדיו נותן הרבה אפשרויות נוספות, ומשאיר יד גם לדמיון ולמחשבה, ולא כולא אותך בתוך תמונות קבועות, אלא נותן לך מקום למחשבה, וזה יכול לפתח אוריינות, לפתח את יכולת הביטוי.
ואני זוכר שפעמים רבות הצעתי לדורית באלין להכניס את זה לתוכניות הלימודים, אפילו מגיל הגן, ולעשות תחנות רדיו בית-ספריות, כי זאת יכולה להיות מתודה של לימודים, גם של לימודי היסטוריה, שפות וכן הלאה וכן הלאה. לעשות את זה חלק במעגלים סגורים וחלק במעגלים חיצוניים, והקשר הוא קשר שרק מצמיח יותר את התודעה לכלי הזה, וגם יכולת למידה טובה יותר.
כעת, בסך הכול יש בארץ 46 תחנות, מקצתן או מרביתן זה תחנות של בתי-ספר ברמות שונות. יש בתי-ספר יסודיים, יש חטיבות ביניים ותיכונים, ויש גם אקדמיה. זאת אומרת, מכללות שגם הן מכללות בתוך הסיפור הזה. מן הסתם יש פערים גם ביכולות, באמצעים, וצריך לראות באמת איך מאזנים בין כל הצרכים, ואני נותן למוטי להציג.

יש לך תקציב שמיועד לרדיו החינוכי ב"קול ישראל"?

אנחנו פה נטולי תקציב בנקודה הזאת, בקושי מצליחים להחזיק את עצמנו מעל המים במצב הקיים. אתה שמעת על זה לא אחת. ופה, לדעתי, משרד החינוך צריך להיכנס, כי זה כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, וצריך להקצות לזה כסף. לדעתי, לשים כסף ייעודי למטרות האלה, לא להשאיר את זה רק – יש כסף של משרד החינוך, אבל לא מספיק, זה דורית תוכל - - -

כמו שאני מכיר את משרד החינוך, ברגע שהם שמים שקל, אז הם גם לוקחים הכול לעצמם. אם תיתן למשרד החינוך להחליט שעתיד הרדיו החינוכי כעתידה של הטלוויזיה החינוכית, אז זה יהיה רק אצלם, כבר אני אומר לך. וככה עובדים המשרדים הממשלתיים, תסמוך עלי.

אנחנו נותנים את המקצוענות שלנו בהתנדבות. הם לא צריכים לתת פה כל כך לעניין, כי בתי-הספר מסתדרים, אבל יש עניין של התפעול השוטף.

תבין, אצלנו במדינה זה הולך פשוט מאוד. אצלנו, מי שמשלם הוא לוקח את האחריות. ברגע שמשרד החינוך יפעיל את התקנה התקציבית, ויהיה תקצוב של הרדיו החינוכי, אז ברגע שיהיו סוגיות כאלה ואחרות, הם יהיו אלו שיצטרכו לתת דין. ללא מנגנון של פיקוח משמעותי של העורכים ושל הכול, אני לא מאמין שהם יתחילו לתקצב סוגיות, שקשורות לתקשורת היום במדינת ישראל, בלי להיות חלק מהרגולציה הפנימית.

כך זה גם עם החינוכית, הרי ברגע שהחינוכית היום מתוקצבת על-ידי משרד החינוך, הם הרגולטור. אם היו מעבירים את זה עכשיו נגיד לרשות השידור, אז הם לא היו מעבירים שקל לעניין הזה, כל הסיפור של הטלוויזיה החינוכית היה מגיע מתקציב של רשות השידור ולא ממשרד החינוך.

צריך להבין ששיתופי הפעולה יכולים להיות היום ברמה של תוכן, אבל כאשר אנחנו מגיעים לתקציב זה כבר סיפור אחר, וזה גם עולם אחר של עבודה. אבל בסדר, אני מסכים שכך או אחרת, אם אנחנו מדברים על רדיו חינוכי, התוכן חייב להיות חינוכי, והשאלה - - -

בדיוק. ופה אני חייב להיאחז במה שאמרת, כי אמרת דבר מאוד חשוב. יש כזה דבר שנקרא קניית תוכן. משרד החינוך מחליט שהוא עושה ב-outsourcing פעולה, הוא לא יודע לעשות את ההפעלה, הוא יודע ללמד, לחנך. את העניין של הפיקוח והבקרה עושה רשות השידור, וזה בשמחה רבה ובאהבה, כי זה פרויקט שאנחנו התחלנו אותו ומקדישים לזה בן-אדם ברמה בכירה כמו מוטי, שאחראי על הדבר הזה, אז בוודאי שאנחנו נעשה את זה, וזה קניית תוכן, כמו שעושים בהרבה דברים מגוף ציבורי.

אוקיי, בסדר גמור. כן, מוטי, בבקשה.

לפרויקט יש שלושה שותפים, כמו שאמרת, זה עושה את זה יותר אפשרי, כיוון שכל אחד יש לו את התחום שלו. אנחנו הרי רדיו, אנחנו לא אנשים פדגוגיים, ומשרד החינוך ממונה על הפדגוגיה, יש לו תוכניות לימודים למגמות תקשורת, למל"ג יש את כל הסילבוס לחוגי תקשורת, ומאשר תואר ראשון לתקשורת וכו' במכללות ובאוניברסיטאות, שאנחנו מפעילים תחנות רדיו חינוכיות. משרד התקשורת נותן לנו את כל הסיוע הטכני, שידור, קליטה, רישיונות למשדרים - - -

משרד החינוך?

משרד התקשורת. זה שלושה שותפים, משרד תקשורת, משרד החינוך ורשות השידור. העסק הזה נכנס לעבודה רגילה ומסודרת עם קריטריונים, מי יכול להיכנס, להתקבל לפרויקט הזה וכמה, כמה כל אחד משקיע בזה, עם הסכמים משפטיים מסודרים, עם כל תחנת רדיו שאנחנו מקיימים. רשות השידור נכנס לעבודה מסודרת ב-1997 כשהרגולטור היתה עורכת-דין דורית ענבר, שהיום היא כבר לא נמצאת במשרד התקשורת. ועם משרד החינוך יחד עם מנהל הרדיו - - -

הספיקה לעבור דרך רשות השידור.

כן. ומנהל הרדיו דאז – קיבלנו אז חמש תחנות רדיו, זה היה משהו ניסיוני שעבד כמה שנים ודי הצליח, ואז פנה אלי מנהל הרדיו ואמר: קח את זה, תפתח את זה.
היום יש לנו 46 תחנות פועלות, כמו שאמר מנהל הרדיו, יש לנו עוד שבע תחנות בקנה, רק לפני כמה ימים הייתי בקריית-מלאכי, אצל ראש העיר, לפתוח שם תחנת רדיו חינוכית בעיר, שהיום נמצאת בחדשות. יש לנו תחנות רדיו בכל המקומות, אצל דתיים, הרב אייכלר, ב"אולפנת בהר"ן" יש לנו תחנת רדיו, שהבנות משדרות, יש לנו גם אצל ערבים במכללה בבאקה-אל-גרבייה, ואנחנו פותחים בנצרת עוד מעט, ובקסייפה עוד מעט, יש לנו תחנות רדיו אצל כל סוגי האוכלוסייה בארץ, אנחנו איננו מקפחים איש.
הקריטריונים שווים לכל נפש, לכל בית-ספר, הם קבועים, משרד החינוך נותן את ההמלצה שלו, אנחנו יכולים לעבוד, אם משרד החינוך לא ממליץ, אנחנו לא יכולים לעבוד. יריית הפתיחה באה ממשרד החינוך בנושאי בתי-ספר תיכוניים.

רק שאני אבין, כל אותם 40 תחנות הכול בהתנדבות, נכון?

מבחינת רשות השידור. אני יכול להגיד לך שאני עובד בזה – עשיתי את זה בנוסף לתפקידים אחרים - -

אנחנו משקיעים שכר בכירים.

לא עליך אני מדבר. לא, לא עליך, אני מדבר על התחנות, על מי שנמצא שם.

לא, תחנות רדיו, אני אסביר. כל בית-ספר או מכללה משקיעים את ההשקעה מכספם, הם בונים את האולפן.

אוקיי.

משרד החינוך – היא תסביר אחר כך, דורית, שנמצאת פה, המפקחת הראשית לתקשורת של משרד החינוך – מקצה שעות הוראה ותקצוב לשעות הוראה בנושא רדיו, שזה צריך להיות נוסף. זה לא עולה כסף לתלמידים, זה התנאי שאצלנו, אנחנו לא גובים כסף מהתלמידים.

וגם לא - - -

לא אנחנו ולא בית-הספר, אם בית הספר גובה כסף אנחנו לא מסכימים. זה לא עולה כסף לילדים. משרד החינוך מממן את המורים, המועצות המקומיות או העיריות עושות את ההשלמה, כי הם רוצים רדיו. אתה יודע, ראש-העיר קורא לי, הוא רוצה רדיו בקריית-מלאכי יש לו עניין, אז הוא צריך להשקיע כסף ברמה העירונית שלו. וזה עובד ככה.

ומי מפקח על התוכן?

צילה אילן, יושבת פה.

כאן, אנחנו. אנחנו עושים פיקוח.

כן, אבל את מקבלת follow-up מתוך 40 תחנות ועוברת על מה שנאמר שם?

לפני פתיחת התחנה אני עוברת, בוחנת, על-פי קריטריונים של רשות השידור, אנחנו עובדים על-פי - - -

אני סתם שואל שאלה, אם אתה אומר שראש-העיר עכשיו יכול לבוא - -

לא, הוא לא - - -

- - ולהשתתף תקציבית בתחנה, מי מפקח שלא יהיה שם תשדיר: ראש-העיר אתה מלך העולם – מהבוקר עד הערב?

זה לא יהיה, אנחנו מפקחים.

התחנה נסגרת תוך שנייה.

אנחנו מפקחים. אין שם פרסומת מסחרית, אין פוליטיקה ברמות האלה, שאנחנו מדברים עליהם. ראש-עיר יכול אומנם - - -

לא, לא. פוליטיקה ברמות שאני אמרתי, וכמובן שאני מצפה שלא יהיה, אבל השאלה באמת עד כמה הנושא הזה נמצא תחת הפיקוח, ועד כמה בעצם אותם התחנות לא הופכות להיות כמו – אנחנו מכירים – מנגנון של התקשורת - - -

כמו עיתונים.

כן, התקשרות המקומית, שחלקה הופכת להיות כאיזשהו - - -

עירונית.

שופר.

ראש-העיר, בוא נגיד, כן.

לא, זה לא. זה ממש לא.

מקפידים מאוד.

צילה עושה, היא תסביר תיכף את כל הפיקוח שאנחנו עושים, אבל - - -

אני מבין שהמורים יושבים שם, זה לא - - -

כן, כן. רדיו לתלמידים - - -

אז המורים הם - - -

- - -

המורים חונכים אותם לאורך כל הדרך. אני שמעתי ראיונות שתלמידים ראיינו ראשי-ערים, והם שאלו אותם שאלות כאלה קשות, שהם יותר לא באו להתראיין.

למשל, כשאני מסתכל ב"ספיר", יצא לי לא מזמן להיות שם, כל צוות המורים, כל מי שרלוונטי נמצא שם, ויש אחראי משמרת שיש לו אחריות, זאת אומרת, זה לא מופקר לעשות מה שרוצים.

איפה שומעים את זה? זה משהו טכני. רק בתחומי הבניין של בית-הספר?

לא, זה בתחום העירוני.

לא.

זאת אומרת, אפשר לשמוע את זה בכל העיר למעשה?

אם זה במקום כמו שדרות, אתה יכול בכל העיר. בירושלים, זה קצת מוגבל, כי יש לך בהר-הצופים -

זה כמעט בכל העיר.

- - אבל זה במקומות – בתל-אביב שומעים את זה בכל העיר.

זה בתדר 106, הרב אייכלר.

אוקיי.

ויש תחנות שהפכו ממש ללהיט, יש את "קול הקמפוס", שהרבה אנשים – 106 והמכללה למנהל, יש גם באריאל. באריאל יש תחנה חזקה מאוד.

במכללה.

יש איזשהו מנגנון של חובת זמן שידור או שזה פתוח לגמרי?

יש מנגנון, אני אסביר. אנחנו, על כל חמישה תלמידים או חמישה סטודנטים לצורך העניין, מאשרים שעה שבועית אחת. מי שלומד תקשורת, על כל חמישה מאשרים שעה אחת, כדי לא להכביד על הסטודנטים יותר מדי - - - רדיו. מאידך, כדי לא ליצור מצב שאנשים משדרים כל הזמן - - -

רגע, יש לכם בעיה שהרדיו ישדר כל הזמן?

אין לנו בעיה אם התוכן הוא תוכן רדיו והוא תוכן טוב, 50% מלל, 50% מוסיקה, יש לנו כללים, יש כללים מסודרת לעניין הזה. קבענו אותם מזמן, אנחנו מפיצים נהלים. עכשיו עם תיקון "לשון הרע" הפצתי גם הודעה בעניין הזה, כי יש לרשות מחויבות בענייני לשון הרע, גם בתחנות האלה. אנחנו משלמים את זכויות היוצרים על המוסיקה. כלומר, מה שמשדרים, הם משדרים - - -

שאלת אם אנחנו עושים חינם. אתה רואה לאט, לאט עוד כסף ועוד כסף שאנחנו משלמים.

רשות השידור משלמת את זכויות היוצרים.

בגלל זה אני גם שואל.

כמה זה עולה?

זה יוצא לנו, אף פעם לא כִּמתנו את זה עד ה - - -

לא, אני חושב שבעתיד - -

אתה צודק.

- - אנחנו לא נראה, שזה הופך להיות לאיזשהו נטל, ללא חיבורים מסודרים עם הגופים, שיכולים לתמוך בעניין הזה, ואז אתה יודע שאתה פשוט פיזית לא יכול להחזיק את הדבר, ואז זה פורץ לחלוטין לדבר שאי-אפשר לשלוט עליו גם.

אדוני, עוד משפט אחד. לא אנחנו יזמנו את הכינוס היום פה, מי שיזם אותו זה חברי יוחאי רוזנברג - -

לא, זה יוזמה של היושב-ראש.

יוזמה שלך? סליחה.

התעניינות אישית שלו.

רבותי, בינתיים זה פְּרֶרוֹגָטִיבָה של חברי כנסת ליזום דיונים, לפחות בבית הזה.

אבל מה שהכוונה היתה, בכל אופן, מה שרציתי לומר, שהם אולי ביקשו את הדיון, לא רשות השידור ביקשה, אז אני שמח מאוד שהזמנת אותנו - -

לא, לא, זה היכרות.

- - להגיד את דברינו. הרדיו החינוכי, הפרויקט הזה, הוא פרויקט שיש לו – הוצאתי חוברת כזאת לא מזמן, לפני שבוע-שבועיים סיימנו להדפיס אותה, מנהל הרדיו אישר לנו 50 עותקים, אני אשמח אם נקבל עוד עותקים, נוכל להפיץ בין כולם, כדי להסביר מה - - -

אתם רואים את עצמכם משתפים פעולה עם גופים אחרים בעתיד?

גופים?

רדיו אזורי, או כאלו.

הרדיו האזורי היום מקבל מאתנו את כל הבוגרים לעבודה.

תשמע, זה כמו שהיום יבואו אלי גלי צה"ל ויגיד: ערוץ 2 וערוץ 10 צריכים להגיד תודה על הכתבים הפרלמנטרים.

כמו שאמרתי, חבר הכנסת מילר, הנושא הזה יקר ללבנו, אנחנו לא נוותר עליו מתוך אידיאולוגיה, מתוך תפיסת השידור הציבורי. באמת, אנחנו רואים אותם כתחנות בת שלנו, זאת הסיבה שאנחנו משקיעים בהם, ונשקיע בהם עוד מאמץ של הדרכה. הם גם באים אלינו להדרכות ולחניכות, ואנחנו עושים גם לפעמים שידורים משותפים, למשל, היינו ב"כנס שדרות לחברה", אז שידרנו במשותף עם 106, כדי להראות להם, ב-88 יש שיתוף פעולה גם עם המכללות, כדי להכניס אותם בכל הדברים. אנחנו ננסה ב"מורשת" להכניס גם את התחנות הרלוונטיות.
הרעיון הוא לחזק את הקשר. מבחינת קשרים, אנחנו נראה, על אותו רעיון שאמרתי, אם זה קניית תוכן, יכול להיות שנגיע לקשר עם משרד החינוך, יכול להיות עם עוד גורמים, אבל ציבוריים, כדי שישמר הנופך הציבורי ולא הפרטי. זאת אומרת, להשאיר את זה במגזר הציבורי, ולא לעשות שם איזה תהליך של הוצאת דברים החוצה למגזרים פרטיים.

אוקיי. כן, משרד החינוך, בבקשה.

אני שמחה על הדיון הזה שמתקיים אחרי שתוכניות רדיו קיימות במערכת כבר 20 שנה. התחנה הראשונה שהיתה ב"אשל הנשיא", שקמה ועדיין בועטת בצורה יפה מאוד בכל רחבי הארץ - הבוגרים שלה. אני גם מודה על שיתוף הפעולה הנפלא, שיש לנו עם "קול ישראל", שבאמת הביא את הרדיו למערכת החינוך.
ואני רוצה לספר משהו. במערכת החינוך יש תוכנית לימודים בתקשורת חמש יחידות לבגרות, שמחולקת לשלוש יחידות עיוניות ושתי יחידות מעשיות של הפקה – אני בכוונה עומדת על זה כדי להסביר שתלמידים שלומדים הפקה, לומדים קודם לימודי תקשורת על כל התיאוריות שלהם, על כל האתיקה שיש בזה, על כל מפת התקשורת במדינת ישראל ובעולם. הם באים ללימודים היישומיים האלה של רדיו או וידיאו במקומות אחרים, מתוך ידע בתקשורת.
כל הקשר שלנו עם "קול ישראל" הגיע מהרצון שלנו לאפשר לתלמידים ליישם את הידע שלהם בלימודי תקשורת. זאת אומרת, שהתלמידים נכנסים היום לתחנת רדיו, הם עסוקים בלהפיק תוכניות רדיו, בללמוד אותן מהיסוד, לא רק לשדר מוסיקה, כמו שהם אוהבים, אלא להגיע למצב של הכנת כתבה, לדעת לראיין אנשים, לדעת לעשות תחקיר בצורה נכונה. העבודה הזאת היא עבודה מאוד-מאוד לא קלה, ברמה החינוכית, ברמה של להביא את התלמידים להיות סקרנים, להעלות נושאים לדיון, לדעת לראיין אנשים, אם זה פרונטלית או בטלפון – את כל הדברים האלה, זה תהליך לא קל, ואני מאוד-מאוד שמחה שזה נמצא בתוך מערכת החינוך.
אפשר אחר כך לתת לשני תלמידים פה לדבר, כדי להבין שכשתלמידים עוברים את התהליך הזה, הם נמצאים לגמרי במקום אחר מתלמיד אחר במערכת החינוך. יש איזה סוג של העצמה, העצמה גם אזרחית, גם אישית, של תלמידים שיכולים לעמוד לפני הציבור ולהעמיד את הדעות שלהם בצורה מאוד-מאוד ברורה.
חשוב לציין שהרדיו הזה של משרד החינוך מקיים היום 22 תחנות, שבהם תלמידים ניגשים לבגרות ברמה של שתי יחידות. זאת אומרת, שמשרד החינוך בוחן את התלמידים האלה על תוכנית רדיו של שעה, שהם מכינים לבגרות, כולל תיק הפקה. כמובן שהביקורת היא של "קול ישראל" ברמה של השידור, אבל אנחנו מבקרים כאן יחד עם המדריך יוני לביא את התכנים, את צורת ההוראה, את צורת ההבעה, את ההגשה הנכונה וכן הלאה.
משרד החינוך שם על הפרויקט הזה את החלק החינוכי, את ההדרכה שהיא כמובן שלנו, את כתיבת תוכנית הלימודים, הדרכת המורים, הכוונה של הבגרויות, בדיקת הבגרויות, שזה תהליך מאוד-מאוד קשה וארוך. מי שבחן פעם בגרות ברדיו יודע.
כמובן, הקמת התחנה היא בדרך כלל על הבעלות, הבעלות של בית-הספר, אם זה העירייה או "אורט" או "עמל". זאת אומרת, הרשתות עצמן מקימות את זה. אין ספק שזה לא פשוט, מפני שלהחזיק תחנה כזו עובדת 24 שעות ברשת, בעיקר אנשים, כוח אדם שיפעיל את הדבר הזה, זה לא רק בעיה של "ברזלים", אלא בעיה אנושית.

אני רק יכולה להגיד מהמקום שלי, שמאז שיש תחנות רדיו, יש הצלחה בלתי רגילה של תלמידים להגיע למקומות נפלאים ברמה האזרחית שלהם. הייתי שמחה אם הייתי יכולה להעביר את רשות השידור לשני תלמידים, שאולי יספרו מה עושה רדיו בשבילם בנושא הזה.

תיכף אנחנו נגיע אליהם. כן, הרשות השנייה, אתם רוצים להתייחס?

עוד קצת.

כן, בבקשה.

אני השנה בכיתה י"ב. אני משדרת ברדיו מכיתה י' ב"אשל הנשיא", התחנה ראשונה. מה שחשוב לי להבהיר בנושא הזה, זה שקודם כל זה לימודים בסגנון אחר. בזמן שאנחנו יושבים ולומדים היסטוריה או ספרות או תנ"ך, ומשננים בשביל כביכול "להקיא" את זה במבחן, כאן ברדיו אנחנו עובדים תוך כדי הרחבה, העמקה, עשייה, בעצם, ואז גם מה שאנחנו לומדים, אנחנו מעמיקים בהמון תחומים. אז גם מה שאנחנו עושים, אנחנו בעצם זוכרים אותו אחרי זה, לא כמו שקורה לרוב בדברים אחרים.
מלבד זה, בכיתה י"ב אנחנו, כמו שדורית הזכירה, עושים עבודות גמר, שזה הבגרות שלנו, וזה עבודה שהיא בעצם, חלקה דוקו-אקטיביסטית. אני למשל, עושה עבודת גמר בנושא טיפוח של תלמידים מחוננים בתיכון. ואני באמת מנסה גם במשרד החינוך להזיז כל מיני דברים שקורים, וזה באמת עבודה שהיא אחרת והיא עבודה חשובה, חשובה גם אזרחית.

אוקיי.

אני אומר, כבר הייתי לוקח אותה לשדר אצלי.

שלום, אציג כמו שאני מדבר אל המרואיינים בטלפון, שמי תומר נח, אני מרדיו "אשל הנשיא", ואני חושב שהרדיו החינוכי הוא היום אחד מהכלים הכי חשובים במערכת החינוך. יש אצלנו פה מערכת, שלדעתי כבר היא מאוד ישנה, לא מעודכנת, והרדיו איכשהו דבר יותר מודרני שנכנס לתוכה, ונכנס בכוח, וטוב שכך.
אנחנו עובדים כל יום שלישי בימי העבודה שלנו, כי אנחנו בית-ספר חקלאי, אז אנחנו עובדים למשק, והשאר באים לרדיו. אנחנו עובדים על מגזין, כל אחד עושה אייטם, מראיין אנשים שבחיים לא חשבתי שאני בכלל אדבר אתם, למשל אתמול דיברתי עם עמנואל רוזן, מי שמכיר.
אנחנו עובדים בעבודת צוות, עוזרים אחד לשני, אנחנו רואים את החשיבות של עזרה הדדית של קבוצה, וזה המטרה של הרדיו החינוכי. אני זוכר מתי פעם אחרונה שידרתי מוסיקה, אבל זה בקושי קורה. אני כל הזמן עובד רק על אייטמים. הרבה פעמים כשאני שומע שדרנים שהרבה יותר בכירים ממני עושים אייטם, ולפעמים זה אפילו אחרי, אז אני מרגיש קצת "קוקיונר", אבל ככה צריך להיות, הרדיו החינוכי הוא כלי מאוד חשוב כאן.

אוקיי. יוחאי רוטנברג, בבקשה.

אני מנהל מרכז תקשורת "כגן" בירושלים, אני גם יושב-ראש בהתנדבות של האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית, שאנחנו מדי פעם מסייעים או תומכים, לא במובן של צינור של עמותה, אלא בהשתלמויות שאנחנו עושים לתוכניות רדיו חינוכיות.
הניסיון שלי הוא שזה כלי, כמו שאמר תומר, מהמדרגה הראשונה לא רק לצעירים. זה כלי שמביא את הצעירים, את בני הנוער להיות אזרחים מהדרגה הראשונה במדינת ישראל, בהבעת למידת הנושא של הדמוקרטיה וחינוך אחר, חינוך לערכים שבשום מקום אחר אנחנו לא מצליחים אולי להנחיל אותם.
אני חושב שאפשר היה לעשות את זה מגיל יותר צעיר, שהתקשורת בכלל תילמד כמקצוע חובה מגיל הרבה יותר צעיר, כמו שיש בארצות אירופה - - -

מהגן.

נכון, גם מהגן. מניסיון שלנו, יש לנו הרבה מאוד בדברים האלה, גם מהגן. אני מסתובב בארץ בשנתיים האחרונות בהתנדבות, לא תיאמתי עם אף אחד, והניסיון שלי במגע עם מנהלי בתי-ספר, זה כשפורסים בפניהם את האפשרות ללמד רדיו כדרך חשיבה, כדרך של תקשורת אחרת גם במקצועות הדעת שהם תנ"ך, היסטוריה, אזרחות, ספרות, לשון עברית, הם רואים את זה: לא חשבנו על זה שאפשר. זאת אומרת, שהרדיו הוא כלי, הוא פחות חושף אותך כמו טלוויזיה ודברים אחרים, זה לא אינטרנט, זה כלי מאוד עוצמתי, והרבה מאוד מבּוגרינו מגיעים לכאן או לכנסת, גם כחברי כנסת, אבל לא רק כחברי כנסת, אלא הם נמצאים גם בצה"ל, נמצאים במקומות אחרים.
אבל מה שאנחנו נתקלים בו בצורה הישירה, זה שאנחנו כמנהלי תחנות רדיו – אמרתי: אני מנהל מרכז קהילה ותקשורת – כלומר, אנחנו לא היינו מקבלים את הרישיון ממשרד החינוך או מרשות השידור, אילולא היינו נותנים את הכלי הראשון לבגרויות, לבתי-הספר באזור ירושלים, שלומדים תקשורת כתובה ומשודרת, וזה "הפרובוקטיבה" על הנושא הזה. אבל אין לנו שום תקצוב, ואנחנו צריכים או לדעת – סליחה על הביטוי – לבכות טוב או שאנחנו צריכים לדעת לאסוף משאבים ולגייס אותם, והנושא הזה שיש תקינה למשרד החינוך בבתי-הספר למורים, הוא לא קיים מול האמצעים האחרים, שניתן לתת אותם.
בשיחה שהיתה לי עם ניצן חן, שהוא יושב-ראש המועצה לשידורי כבלים, שאין לו קשר בחלק התקצובי, הוא העלה את הרעיון שאמר: למה לא לעשות את זה כמו שעשו לטלוויזיה הקהילתית במשרד התקשורת? יש תקנה שתומכת או בעמותות או בגופים חוקיים, שהם גופים משדרים, באיזשהו כלי, שיהיה שקל לשנה, אבל אם זה יהיה שקל לשנה, זה שקל אחד יותר ממה שמקבלים היום. וזה איזושהי דרך לממן ולסייע. לילדים אסור לעשות פרסומות, אסור לעשות גופי חסות, עושים נטו תקשורת, נטו חינוך.
לקחתי את זה בשני פרמטרים, אחד, של שילוב הרדיו ככלי לימוד במקצועות הדעת מגיל צעיר, והדבר השני, זה אפשרות שאולי תימצא באמצעות ועדת החינוך של הכנסת, ברשותך, יושב-ראש הוועדה, דרך להמליץ למשרדי הממשלה להביא את הנושא הזה לכדי ביטוי במידה של תקנות כלכליות כאלה או אחרות. יש לזה משמעות של לימוד מגיל צעיר.

רק החינוכית מופיעה כחלק מחוק של רשות השידור?

זה פרויקט שהתחיל ב-1992, 1993 וזה לא בתקנות, אבל אנחנו ברשות השידור בזמנו אחרי שכבר התחילו לפעול כמה תחנות וכו', הכניסה את זה לתוך הפרסומים שלה כפרויקט שאנחנו מקיימים אותו, שרשות השידור מקיימת אותו.

זה כבר הפך להיות לחלק מהעבודה של רשות השידור, בעצם. וגם במה שאומר יוחאי, עלול להיווצר קצת בלבול בתחומים. זאת אומרת, צריך להישמר ולהיצמד למסגרת הזאת, ולהיזהר לא לפנות לעוד ערוצים, כי אז באמת יתחיל המישמש של בלבול בין ציבורי לפרטי שצריך להיזהר אתו. הפרויקט הזה כרגע הוא פרויקט באמת מצליח וטוב, ואם צריך למצוא בעיות – לא כדאי בגלל בעיות תקציביות לבלבל את תחומי האחריות, זה מה שאני אומר. צריך למצוא לזה את הפתרון הראוי.

אין בעיה. אבל מה שאני רוצה להבין, עד כמה בעצם אפשר להגיד שהרדיו החינוכי היום הוא בעצם נותן את מלוא הפוטנציאל שלו מבחינת השידור, כי אם זה נגיד פעם אחת בשבוע שעה-שעתיים זה מצוין, אבל זה רק פעם אחת בשבוע. השאלה אם אפשר להרחיב את זה ובאיזה - - -

מבחינת השידורים יש כאלה שמשדרים 24 שעות ביממה.

בגלל זה אני אומר, שאם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מזהים מה חסר ומה צריך להשלים ובאיזה דרך עושים את זה, אז מוצאים את הדרך. שלא יקרה מצב שאתה יודע – כי אתה אומר, לך אין תקציב, בתי- הספר והמכללות בעצם מסתמכים על התקציב שיש להם בלי שום קשר לעניין של הרדיו, שאם צריך להחליף שנה או צריך לעשות איזושהי פעילות או לרכוש ציוד כזה או אחר, אם יש בעיה תקציבית – פשוט באים וסוגרים את הבסטה.

יש מקומות.

בגלל זה אני אומר, צריך לראות כאן, בלי שום קשר לאבא המפקח, צריך לראות כאן גם - -

אבא מתקצב.

- - האֵם המתקצבת.

מישהו עם הארנק.

אתה מאוד צודק, אדוני היושב-ראש.

השאלה, האם המנגנון העתידי של תקצוב יכול לבוא על חלק ממנגנון השידורים. אני אומר שנגיד אם עכשיו יש תחנה שנמצאת במצב של חוסר תקציבי, ומשדרת פעם אחת בשבוע, האם אפשר לבוא וכביכול לעשות מנגנון שתהיה השקעה תקציבית שתרחיב שידורים, תשמור על המנגנון של השידורים שקיימים, תיתן עוד הזדמנויות ועוד אפשרויות לאלה שמשדרים פעם אחת בשבוע לשדר קצת יותר, במידה ויש להם את הרצון והיכולת, אבל לתת – סתם לדוגמה, אתה משלם עכשיו על זכויות היוצרים בעניין של המוסיקה, אז יכול להיות שאפשר לחשוב איך חוסכים את העניין הזה, ועושים חיבורים עם אלו שמתעסקים היום בסוגיות שקשורות למוסיקה.
כך או אחרת, אנחנו חיים היום במצב של התייעלות בעולם התקשורת גם ברשות השידור עם הרפורמה, שאני מקווה מאוד שמתישהו אנחנו נצליח להעביר את זה, וגם במנגנון של אותם הערוצים, שעוברים היום מזיכיונות לרישיונות. וכמובן שכל העולם הזה הולך, לדעתי, להשתנות בשנים הקרובות.
צריך לראות איפה גם העניין הזה שהוא לא ייבלע, שברפורמה כזו או אחרת של רשות השידור יבואו ויגידו: רבותי, אתם פה מתעסקים בדברים שמבחינתנו לא צריכים אותם, אז תורידו את זה, ואז ברגע שמורידים מכם, ואין מישהו שלוקח על עצמו, אז פשוט הדבר הזה נסגר, כי אף אחד לא ייתן לשדר ללא פיקוח מסודר.

אל"ף, בדבר הזה ברור שיש לנו מחייבות טוטלית. לגבי הסוגיה שאתה מעלה, ללא ספק צריך לעשות פה דיון מחודש גם עם משרד החינוך ואולי עם מרכז השלטון המקומי, לחשוב אולי באמת על כל המרכיבים, ואולי גם עם משרד התקשורת - -

אני גם אשמח. כן, אני חושב שגם משרד התקשורת צריך - - -

הוא הוזמן.

- - צריך להיות מעורב בזה, כן.

הזמינו, כן. חייבים להיות חלק מהסיפור הזה, כי הם בסופו של דבר, כך או אחרת, הם מובילים כל מיני רפורמות היום בתחום הזה, וצריך לראות איך הם רואים את כל הנושא הזה גם כן. מפתח-תקווה, ניתאי, בבקשה.

בוקר טוב. אני תלמיד כיתה י' ב"תיכון בן-גוריון" במגמת התקשורת, לומד חמש יחידות, שתיים מהם מעשיות, שלוש עיוניות. את צילה אני קצת מכיר, ביום ראשון אני אבוא לשדר ברשת א' תוכנית בנושא קולנוע. אני כתב בפורטל הנוער האינטרנטי וחבר ב"ארגון העיתונאים הצעירים", שזה פורום של עיתונאים, שתחת חסות "אגודת העיתונים" בתל-אביב, אנחנו נפגשים מדי חודש עם עיתונאים ואנשי תקשורת, פשוט לומדים מהם.
אז המרכז הישראלי לאסטרטגיה תקשורתית "אג'נדה", פרסם בשנה שעברה כמה נתונים, מרבית האזרחים בישראל מכורים לתקשורת, 63% מהם קוראים עיתון יומי, בהשוואה לכ-40% בארצות-הברית, למעלה מ-60% מאזינים לרדיו באופן קבוע - -

ככה לא תהיה שדר. סליחה, קצת יותר לאט, בבקשה.

קצת יותר לאט.

לא, הוא מדבר לגיל שלו, זה בסדר. אנחנו לא מבינים על מה הם מדברים.

לפחות את המלים הבנו. סליחה.

אז אני אדבר יותר לאט. אנחנו צורכים תקשורת – אני מדבר על הישראלים ביחס למדינות מערביות אחרות – באופן טוטלי. אנחנו מחוברים באייפון, באינטרנט, בכל מקום. ולתקשורת הזאת יש כוח, בפרט אצלנו, יש לה משקל גבוה מאוד באופן שבו האזרחים תופסים את המציאות, ובאופן שבו הם מעצבים את עמדותיהם ומגדירים את סדרי העדיפויות שלהם.
בני הנוער זו הקבוצה שסופחת אליה את כל הדעות האלה. במהלך גיל ההתבגרות הם למעשה שומעים את כל הדעות. אנחנו מתיימרים, שהם ישמעו את כל הדעות על מנת שהם יגבשו דעה אחת שהיא נכונה, שהיא מובנת, שאני יודע גם את הצד השני, אבל אני בכל זאת בחרתי בצד אחד, בנושאים מדיניים, בנושאים חברתיים.
מה שקורה היום בשיעורי הדמוקרטיה, שבני נוער נחשפים רק לצד אחד של התקשורת והם תמיד קוראים עיתון מסוים, ותמיד שומעים תחנת רדיו מסוימת, שלאו דווקא משדרת תכנים כאלה, אלא יכולה סתם לשדר תכנים של מוסיקה, והדעה שלהם היא לא נכונה ושקולה ובדרך כלל היא קיצונית.
אבל למכה הזאת יש תרופה. לימודי התקשורת שבמהלכם למדים ונבחנים התלמידים על סוגיות אקטואליות למיניהם, תוך הצגת ספקטרום הדעות בכל נושא ונושא, דנים בהשפעתם על הדמוקרטיה וחיי היום-יום, לומדים על הרומן של הדמוקרטיה עם התקשורת, חופש הביטוי, אתיקה עיתונאית. הלימודים הללו הם בהיקף של שלוש יחידות עיוניות ושתיים מעשיות – הרחבתם על זה, אני אדלג.
בשלבים שלפני הדלקת הנורית האדומה שבשלט ה-on air לומדים התלמידים את הנושא שאותו בחרו – לאחר שהתייעצו עם המורים לתקשורת, שזמינים ועובדים אתנו, והם תמיד שם, ומספיק שאני אשלח לו הודעה במייל והוא יענה לי מייד, כי זה המורה לתקשורת שלי – מתחילים לחקור אותו מפרספקטיבות שונות ולחפש מרואיינים מתאימים.
בעת התוכנית מפנים שאלות למרואיינים רלוונטיים, ואתה הזכרת, שאלות תמימות, הם באמת תמימות, כאלה ששום עיתונאי בוגר לא יעז לשאול, כי הם רוצים לדעת, להבין, לחקור וללמוד את הנושא, כי הנושא מעניין אותם, והם רוצים לדעת אותו מהמסד ועד הטפחות, ורק כך יוכלו באמת לגבש עמדה בנושא ולעצב את אישיותם. בעת הגיוס לצבא, ישנם לא מעט תלמידים המתגייסים לאשכול הדוברות והמידע בצה"ל, ממשיכים את הקריירה התקשורתית שלהם.
אם כן, הרדיו החינוכי מעניק לתלמידים בבתי-הספר התיכוניים, במרכזי התקשורת ובמוסדות ההשכלה הגבוה, כלים ייחודיים והכרחיים שישמשו אותם בעתיד כאזרחים, כמו צריכה ביקורתית של התקשורת, הפרדת העיקר מן הטפל, יכולת הקשבה, עמידה בזמנים, ניהול דיון, וידע בעולם הדמוקרטיה ובתחומים נוספים. הדמוקרטיה כל כך עדינה, היא כל כך שברירית, ובלי תקשורת אין דמוקרטיה, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שלא נוכל לשבת כאן. אנחנו חייבים את הדמוקרטיה.

ובנימה אישית, אתמול ציינו ב"מדיה תקשורת" – שזה הרדיו החינוכי הקהילתי, שאני משדר בו, יחד עם רחמים מעבי שהוא המנהל של התחנה, העמותה מפעילה את הרדיו החינוכי בעיר – שנתיים לעת ההיא, שבה לחצתי לראשונה על הכפתור הצהוב והנורה האדומה נדלקה, ואז עוד קראתי מדפים, התרגשתי, טעיתי, התבלבלתי, דבר לא השתנה. שנתיים אחרי ולמעלה מ-100 שעות שידור, ואני מתרגש כל פעם מחדש, הקסם הזה שבמיקרופון.

אני יכול להגיד, שכל הכלים שרכשתי באמצעות האנשים שליוו אותי לאורך כל התהליך, המיומנויות, שזו גם יכולת להגיד את זה בתוך משפט בלי לטעות, גרמו לי עוד יותר להתאהב במדיום הזה, ברדיו, ולהבין את העוצמה והחשיבות של התחנות החינוכיות קהילתיות, כי בלעדיהן אני חושב שהייתי עוד נער שמתבכיין להורים, שיקנו לו אייפון s4 כדי שיוכל להעיף ציפורים על מגדלים.
אני פונה אליכם, מכובדי, שמרו על התחנות הללו, על חממות הגידול של אנשי התקשורת שנשתלים עכשיו כזרעים בערוגות הדמוקרטיה, כי הם יפרחו, עם קצת אור ומים וכולנו נהנה מזה.

תודה. כן, בבקשה.

בוקר טוב ותודה. אני חושב שאין מחלוקת על החשיבות של תחנות הרדיו, זה מיזם, מפעל חשוב, יוצא מהכלל, ובשביל הגילוי, הייתי מנהל בית-ספר תיכון ויחד עם רשות השידור ועם דורית, עם משרד החינוך, הקמנו תחנת רדיו חינוכית אצלנו ב"תיכון באר-טוביה", כך שאני בוודאי מכיר את זה גם מהצד הזה, ובאמת אין לי ספק שמה שהנוער כאן מספר בהחלט כך.

זה חממה טובה לגידול צעירים, שיעסקו בתקשורת מהצד המעניין, מהצד הטוב, מהצד האיכותי, וזה מפעל חשוב שצריך בוודאי לקיים אותו ולעודד אותו וגם לפתח אותו. יחד עם זאת, אני לא בא ומסתכל עכשיו מההיבט של התחנה הספציפית או התחנה בבית-ספר זה או אחר, אלא קצת בהסתכלות כוללת ורחבה על תמונת התקשורת ותמונת הרדיו בישראל, והעסק מתפתח, יש צמיחה, יש הרחבה.
קודם כל, אני לא רואה עין בעין את תחנות הרדיו בקמפוסים כמו תחנות הרדיו בבתי-ספר התיכוניים. אני חושב שיש הבדל גדול. אני חושב שתחנות הרדיו בבתי-הספר התיכוניים - - -

מנשה יש לי שאלה, האם באותה עיר יש תחנת רדיו בקמפוס, מה קורה אם נגיד בית-ספר גם רוצה לשדר?

משדר יחד אתם.

עובדים ביחד.

עושים סנכרון?

לא, הם עובדים ביחד על אותו תדר.

על אותו לוח שידורים.

לוח שידורים.

אוקיי.

יש לוח שידורים, יש שעות שידור, כי עד כמה שאני מבין - - -

יש חלוקה ביניהם.

יש חלוקה. בכל אופן, התחנות בקמפוסים צורכות קצת מעבר לרעיון החינוכי הבסיסי, וצריך לחשוב על זה ולראות לאן זה הולך, כי זה כבר יוצר לנו – הקמפוסים, הסטודנטים, שזה כבר level גבוה יותר, מורכב יותר, יש להם כבר מן הסתם גם יכולות, גם שאיפות, גם עוצמות, ובקמפוסים גם יש להם יותר מקורות מימון. התחנות האלה מקבלות מעמד קצת של כמעט תחנות אזוריות, ואם אנחנו מסתכלים, לא בצד המסחרי, בהקשר של מפת הרדיו ומפת ההאזנה, צריך לקחת את זה בחשבון.
אני חושב שמה שמוטי אמר, יש הכרח, כבר הגיע הזמן להסדיר את הדבר הזה בתוך תקנות, חקיקה, whatever. לא להמשיך במצב הזה, שאנחנו לא יודעים לאן יתפתח, כי הלחצים הם לכל מיני כיוונים. יש תחנות שמחוברות מאוד לרשות המקומית, אני לא הייתי, אבל הבנתי ששאלת שאלה בעניין הזה, ויש תחנות שפחות, ויש תחנות שמשרתות – כל מיני, צריך לראות שזה לא יתפתח, כי זה הולך וטופח ומקבל עוצמה.
הדבר השלישי, יש גם לחץ והיו לא מעט פעמים וניסיונות, אפילו אצלי בתיכון, שרצו מקורות מימון, אז רצו גם לממן את זה מחסויות ודברים מהסוג הזה, וצריך לבלום ולשמור על המסגרת הציבורית, והמסגרת הזאת שלא תהיה. יחד עם זאת, צריך מקור מימון, צריך לחשוב לאן לוקחים את זה. יש מקומות היום, אני יודע את זה גם מעבודה, שהציוד בתחנה כבר לא – אנחנו יודעים, במצב ירוד ביותר - - -

עדיין הציוד שלהם יותר חדש משלנו ב"קול ישראל". הרבה פעמים אני מקנא בהם, במה שיש להם.

אבל דווקא במקומות החשובים, שזה מאוד חשוב לחברה, אין כסף, כמו דימונה וכו', שם יש בעיה.

ולכן, המצב הזה לדעתי הוא לא בסדר. עוד פעם, וגם כאן, אדוני היושב-ראש, אתה מוצא את התופעה, שבמרכז התחנות – למעט "אשל הנשיא" שזה סיפור מאוד מיוחד במינו, תחנה שהיא חזקה ודומיננטית, וגם תיכף אני אדבר גם על עוצמות השידור, גם זה סיפור, אפרופו "אשל הנשיא", אבל בכל אופן אלה תחנות שבפריפריה, ציוד על הפנים, אתה רואה שם את ההבדל – תחנות המרכז מן הסתם מבוססות, וגם יש יותר נוער, יותר מבחר, וגם הם יותר באים ליד ביטוי, זאת אומרת, גם בזה צריך לטפל.

מלה על העוצמות. הרדיו החינוכי קם עם עוצמה מסוימת מקומית, בסביבה של הקמפוס החינוכי ולא מעבר לכך, זה לא המצב, עם האוכל התיאבון, וחלק מתחנות הרדיו הפכו להיות אזוריות, והפכו להיות ממש בעניין הזה. וכדאי – ומשרד התקשורת לא כאן, שממונה על הדבר הזה – צריך קצת יותר לעשות סדר, יש הפרעות, יש טענות קשות, אנחנו כל הזמן מקבלים גם בהקשר שלנו, כי התחנות האזוריות שמתמודדות כדי לבצע את הייעוד ואת מטה לחמן, אז צומחות להן תחרויות קצת מסוג אחר, שאינן מפוקחות באותה מידה ובאותה צורה.
אנחנו כן חושבים שצריך לחשוב חשיבה קצת יותר יצירתית לגבי העתיד, מיקי, ולחשוב קצת על שיתוף פעולה עם התחנות האזוריות. הרי תחנות הרדיו נמצאות בתוך אזורים שיש לנו שם תחנות אזוריות מן הסתם, וצריך לחשוב איזה סוג של זיקה ואיזה סוג של קשר ניתן לטפח, שכולנו נצא מורווחים מן העניין. אני לא מדבר רק על כך שבוגרים של הרדיו החינוכי נקלטים, כאלה ואחרים, ברדיו האזורי ומשדרים שם. אנחנו יכולים להרוויח מכך, הרשות השנייה, בזה שתוכניות איכותיות - - -

אתה פספסת כאן, עלתה כאן סוגיה שלדעתי זה בקשר למה שאתם אחראים עליו, הסוגיה שמשלמים כסף על זכויות יוצרים, שמשלמים על מוסיקה, גם התחנות האזוריות - - -

משלמות הרבה מאוד, הרבה יותר.

אז יפה, הרי אם היו עושים נגיד שיתוף פעולה, לפחות בתחום מוסיקה, הרי לא ישלמו כפול, נכון? אם עושים את זה במשותף.

לא, אתה בכל מקרה משלם פר השמעה, זה לא משנה, אתה לא יכול - - -

לא בעיה, ישמיעו את זה במקביל.

לא, אם אתה עושה השמעה כפולה - - -

אם אתה משדר ביחד, אז ברור, אבל בכל מקרה ההתחשבנות היא פר השמעה.

אבל אם סתם לדוגמה, עכשיו לוקחים את החבר'ה, שמשעה 12:00 עד שעה 13:00 יש להם שעת שידור מוסיקה, ונותנים להם לשדר בכללי, לא רק ב-106, אלא גם עושים את זה נגיד בעוד תחנה.

פה נכנסים בדיוק לתחום שאמרתי. התחנות האלה הן תחנות ציבוריות, התחנות שעליהן מדבר - - -

כמו שבגלי צה"ל כשהם משדרים את החדשות של ערוץ 2, ברגע שערוץ 2 יוצא לחדשות, אז באים ואומרים שערוץ 2 יצאו לחדשות - -

לפרסומות.

- - והם עושים את זה. הם לא משדרים את הפרסומות, זה לא - - -

שוב, חלק מהבלבול שיש בארץ שלנו. ארצנו היקרה, עדיין לא יודעים, אולי זה בגלל שאנחנו בתהליך של גדילה, נבין את זה בסוף, צריך לעשות הבחנה ברורה בין הציבורי לפרטי, אז החיים יותר פשוטים.

לא, אין בעיה, ההבחנה - - -

כשלוקחים תחנה צבאית ומחברים אותה לתחנה פרטית, הבלבול הוא אדיר. וכבר נשאלת השאלה הראשונה - - -

כשלוקחים תחנה ציבורית והיא מוכרת גם פרסומות, אז הבלבול קיים ממילא גם מהצד שלך - - -

מנשה, אנחנו מוכנים מחר לגמור עם הפרסומות, גם הצענו את זה, יש הצעה, תתמכו בנו.

לא מכיר את זה.

רבותי, סליחה, כמו שאני מכיר גם את המערכות שלנו, ולאן זה מתגלגל, בסופו של דבר מי שנופל, הוא החלש, החזק לא ייפול. בשביל שהחלש לא ייפול, צריך לזהות את הבעיות לפני. הבעיות שאני כבר מזהה עכשיו למול מה שמתפתח בשנה-שנתיים-שלוש הקרובות, אני כבר אומר לכם שהעניין הכלכלי הכספי הוא העניין שיכריע, במקביל לרפורמה שעושים ברשות השידור - -

לכן אני מציע - - -

- - כי כרגע משרד האוצר נמצא בבעיה מאוד גדולה במימון הרפורמה ברשות השידור. למה? כי בעצם מנגנון מימון הרפורמה לא בא כדרך שרצו, אז מתחילים עכשיו לחשוב על דרכים יצירתיות. דרכים יצירתיות זה מכירת נדל"ן וכו', ואז הם מתחילים להסתכל מה אפשר לצמצם. ואז יושב מנכ"ל רשות השידור ומתחיל לחשוב מה הוא מוריד ומה הוא משאיר, את מי הוא מוריד ואת מי הוא משאיר.
אם אנחנו רוצים לשמור על הרדיו החינוכי בצורה כזו, שלא יהיה אפילו שיקול דעת עתידי על סגירה, ושלא יפגעו התלמידים והסטודנטים, שבעצם רואים את עצמם ממשיכים לשדר, ורואים את עצמם בסופו של דבר מגיעים משנה לשנה למימדים יותר גדולים, אז צריך לזהות את המהלך, לעשות את החיבורים המתאימים, לחשוב איך בעצם מונעים את אותם הסוגיות, שאתה מעלה, הנושאים של כניסה לחסויות, לפרסומות, לא הופכים את המנגנון הזה בעתיד גם למאבק בין רדיו אזורי לבין רדיו חינוכי, כי אני כבר אומר לך שברגע שמתחיל המאבק הזה, זה מאבק שיפגע.

הוא קיים, הוא קיים כבר.

אז חבל שמתחילים להפעיל לובי, ומתחילים להפעיל כל מיני גופים ולחצים על רשות השידור, הרשות השנייה, על משרד התקשורת, זה בסופו של דבר יבוא ויצוף ויפגע. אז אני חושב שהישיבה כאן זו ישיבה שאמורה לזהות את הבעייתיות, שתהיה בעוד שנה-שנתיים-שלוש - -

יש לי פשוט רעיון.

- - ואנחנו יכולים לעשות מהלכים, שהם בעצם ימנעו מבעיה, שיכולה לקום בעוד שנה-שנתיים - - - לא קמה עכשיו. מנשה, תסיים.

אל"ף, לגבי העוצמות, אתה צודק לחלוטין שמסתמנות בעיות, וככל שהדבר הזה יכה שורש, ויש לו עניין במיוחד במרכז, איפה שגם יש צפיפות, ושם יש גם את הביקוש הגדול, ושם יש את ההצלחה הגדולה, אז אנחנו באמת נראה מתחים מהסוג שאתה מתאר, בין אם זה יהיה כלכלי, בין אם זה על עוצמות, בין אם זה על מאזינים. וגם אנחנו נתפתח גם לכיוון של התכנים, לדעתי, גם ראשי רשויות וגורמים שונים יזהו את הפוטנציאל, למרות שיש לנו פה בלנס את משרד החינוך, אין ספק, אבל אני חושב שצריך לתת את הדעת, צריך להסדיר את הנושא באיזושהי חקיקת משנה, כזו או אחרת, ולראות את התמונה כולה, לקבוע קריטריונים, לדבר על יעדים, כמה צריכים להיות וכמה יהיו, מה התשתית הנדרשת, מקורות המימון.
ובתוך התהליך הזה, מה הזיקה ומה הקשר שיכול להתפתח עם תחנות הרשות השנייה, הרדיו האזורי למינהו, למשל כדי שגם אנחנו נרוויח במובן הזה שאיכות, הרי יש תוכניות איכות בחינוכית שיכולות להשפיע ולהיות בתוך האזורי ולהיפך. או שהאזורי גם יסייע בציוד ובדברים לתחנות החינוכיות, אבל אם תהיה איזושהי חלוקה והבחנה.
כדי שזה יקרה, ההצעה שלי האחרונה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שמאחר שהנושא הזה באמת צמח מהשטח והצליח ויש לו תשתית יפה, אבל צריך לראות לאן אנחנו הולכים. כדאי שיהיה איזשהו צוות מקצועי משותף שישקול בראשות הגורמים שמובילים את זה היום, ושיעשה איזושהי עבודת מטה עם חשיבה, ולהביא לוועדה כאן איזושהי חקיקת משנה כלשהי, שיסדיר את הדברים האלה.

בסדר.

אני חושב שלפני שנגיע לתהליכי חקיקה, כי יותר מדי חקיקה זה גם לא טוב בעניין הזה, ההצעה שלי, כמובן היושב-ראש הוא הקובע, שאנחנו ניכנס לדיון עם משרד החינוך ועם משרד התקשורת למצוא את המענה לבעיה שאתה מדבר עליה, שהיא בעיה, אני מסכים אתך בכל מאת האחוזים, זה לראות כיצד מגיעים לאיזה "תקציב צבוע", שמבטיח את הקיום של התחנות החינוכיות, ואני מדגיש החינוכיות, מנשה, כדי שבאמת לא לעשות עירוב תחומים, ולתת פה לתחנות האזוריות את הפריחה המתאימה.

- - - להגדיר מה זה החינוכי, כי מה זה התפקיד של התחנות של הקמפוסים, של האוניברסיטאות, שזה יהפוך להיות משהו אחר.

לא, זה תקבל תשובה, עוד שנייה מוטי ייתן לך את התשובה לגבי זה.

אוקיי.

אבל אני כרגע מדבר על העניין של המימון. להקציב את זה כרגע בזמן וללכת - - - כסף.

אני רוצה להגיד כמה דברים מאוד חשובים, שכבודו יידע, מערבבים פה כמה דברים. מנשה הוא מהרשות השנייה, יש תחנות אזוריות שהן פרטיות שהוא מפקח עליהן כמדינה. זאת אומרת, אנחנו מדינה, גם הוא וגם אנחנו, רשות.

אותה מדינה.

לנו, ל"קול ישראל" יש תחנות רדיו - -

בינתיים, מוטי.

חינוכיות, בתחנות רדיו שאנחנו משדרים, שהם רדיו ציבורי. אין לנו תחנות פרטיות של אנשים מסוימים שקנו אותן, מרוויחים או מפסידים מהן וכו'.

כן.

זה לא קנוי.

זה זיכיון.

זה זיכיון. זה תחנות ציבוריות שמקבלות זיכיון מסחרי - - -

רכשו.

בסדר, השתדלתי לא להפריע. צודק מנשה סמירה בעניין של עוצמות. העוצמות של תחנות רדיו שנמצאות במכללות באוניברסיטאות, יש בכמה מקרים שהעוצמות שם הן גבוהות מדי וזה באישור משרד התקשורת. אני אמרתי קודם, אנחנו שלושה שותפים. מי שנותן רישיונות במדינת ישראל לשדר זה משרד התקשורת, זה לא אני. מי שנותן רישיון להתקין משדר על הגג, זה משרד התקשורת, הוא מקבל ממני המלצה, ומשרד התקשורת מחליט על העוצמה. והעוצמה בכל תחנות הרדיו, בוא נגיד ב-90% מתחנות הרדיו, אולי אפילו יותר, העוצמה היא 50 ואט, זה לא שתחשוב שאנחנו משדרים בעוצמות מי יודע מה, זה מה שמשרד התקשורת מאשר.

וזה מה שיש בפועל?

יכול להיות שיש בפועל כמה חריגות, יש למשרד התקשורת את הפקחים שצריכים לאכוף את תנאי הרישיון, כמו בכל דבר אחר. זה דבר אחד, זה בעניין בעוצמות. בעניין התחרות בין הרדיו החינוכי לרדיו האזורי – יש מאבק על אוזנו של המאזין, ואני אומר כך, זה קצת, לטעמי, לא במקום שתחנות רדיו מקצועיות, אזוריות יתחרו בתחנות רדיו של תלמידים, בתחנות רדיו של תלמידים אין פרסומות, מי שמפרסם אני סוגר אותו, מי שעושה פרסומת נסגר תוך - -

מייד.

- - יום. מי שחורג מהכללים של רשות השידור, שאגב הקריטריונים והכללים וכל הנהלים קיימים כבר, לא צריך להמציא אותם מחדש, זה עובד כבר 20 שנה. אפשר לעבור ולראות מה לעדכן - -

מנשה מכיר אותם, הוא יודע אותם.

- - ומנשה היית שם, והיית מנהל בית-ספר כשפתחנו אצלך תחנת רדיו. הפרויקט הזה הוא פרויקט יפה, שהביא בעיקר לשינוי במפת התקשורת במדינה, כי מה היה, עד לפני 15 שנים, גם כצל'ה בזמנו רצה לפתוח תחנת רדיו בישראל, למה? כי הוא הבין שכולם בתקשורת הם מאותו מקום, או מתל-אביב או מירושלים, מאותו בית-ספר, מאותו - - -

לפני 15 שנה סגרו לו את התחנה.

כן, סגרו לך את התחנה, אבל עד שסגרו לך - -

עוד יפתחו, עוד יפתחו.

- - פתחת ושידרת. מה הבעיה פה? הבעיה פה שאנחנו ב-20 שנה עשינו מצב, שגם מנשה מודה בו, הבאנו אנשים מהפריפריה אל מקצועות התקשורת, זה כבר לא הכול תל-אביב והכול ירושלים. הבאנו הרבה אנשים ממקומות, שבחיים לא היו מגיעים והם היום נמצאים – הביאו אתם את הרעיונות שלהם, את הדעות שלהם, את ההון התרבותי שלהם, את החינוך מהבית שלהם, והכניסו לתוך סך הכול התקשורת בישראל. וזה דבר מאוד חשוב, זה שינה את המפה.
לכן, אני בא ואומר, יש תמיד ויכוחים בינינו לבין הרשות השנייה בנושאים כאלה ואחרים, אין לי שום בעיה שאנחנו נשב ונדבר גם אתם, ונראה מה מציק באמת בעניין הזה. יכול להיות שמה שמנשה מציע, לחוקק חוקים ולקבע במסמרות בחוק, יכול להיות שזה דבר שכדאי לעשות אותו לדורות הבאים, אבל כרגע הפרויקט הזה חי ונושם, הם משדרים ב-46 תחנות רדיו, כשיש בכל תחנה עשרות, מאות תלמידים. אנחנו מדברים על אלפי תלמידים שעושים בגרויות בכל שנה. חבל לקלקל ולפגוע בזה.

למה לקלקל.

לא, אף אחד לא – רבותי, הסדרת הנושא, זה לא פגיעה וזה לא ניסיון לבלימה. להיפך, הסדרת נושא זה עשיית סדר - -

זה אנחנו רוצים מאוד.

אנחנו מאוד רוצים.

- - במצב שוק פרוץ, שחי על מנגנון שהיום זה הכול בסדר, מחר אלוהים יודע מה יקרה. בגלל זה, דרך אגב, גם שר החינוך מנסה להסדיר עכשיו גם את התכנים בחינוכית, שזה פעם ראשונה. אומנם עושים את זה דרך ה-DTT בחוק בוועדת הכלכלה, אבל עדיין זה מצב בו הגיעו לקבלת החלטה, כי אחרת זה הופך להיות לדבר בעייתי.

אז מה שאני הולך לעשות זה דבר כזה, אני הולך להתייעץ, אני הולך להקים מן ועדה כזאת פנימית שלי בכוח כך שאני אקח את כל הנציגים, גם אם זה מרשות השידור, מהרשות השנייה, ממשרד התקשורת, ממשרד החינוך על העניין של חקיקת חוק שיסדיר גם את הנושא של החינוכית. לדעתי, גם בטלוויזיה אנחנו צריכים לעשות חוק מסודר בכל נושא התכנים, כי גם הנושא של הטלוויזיה החינוכית זה משהו שלא מוסדר בעניין של הקריטריונים והפרמטרים בפנים. לדעתי, הוא עובד לפי חוק החינוך, לפי הקריטריונים של מערכת החינוך, ולא לפי החוק של הטלוויזיה החינוכית, אותו דבר גם עם הרדיו.
וברגע שהנושא הזה יהיה בחקיקה ומוסדר, וכל אחד יידע מי האבא ומי האמא, ומאיפה בא התקציב ומי לוקח על עצמו אחריות ואיזה שיתופי פעולה, אפשר לעשות בחוק. זאת אומרת, שלא יקרה מצב שמישהו שפה כל פעם ממציא גלגל. אז אם אנחנו קובעים בחוק שאפשר לעשות שיתוף פעולה בצורה כזו, ככה ואחרת וזה המגבלות לשיתוף פעולה, אז כל תחנה יכולה, לפחות כשיש להם את החוק ביד, לפנות לכל מי שהם רוצים לעשות אתם שיתוף פעולה ולהגיד: אלו המגבלות שלי, אלו האישורים שלי, בוא נעשה לפי זה את שיתוף הפעולה.

ודרך אגב, זה ייתן לכם הגנה מכל צד של הגבלה או סגירה בעתיד, או לחיפוש של מישהו אחר שייקח על עצמו אחריות, כאשר הנושא הזה מוגדר בחוק.

צודק.

עכשיו, כמובן שצריך להבין גם שהדבר הזה צריך לבוא, וכל אחד שרוצה להיות חלק מזה, גם צריך להבין שהוא חלק מזה. אז אם משרד החינוך רוצה להיות חלק משיתוף הפעולה של ישיבות ושל חקיקת חוק, אז משרד החינוך צריך להיות גם חלק בלתי נפרד מכל הפרויקט הזה גם בעתיד, אם זה ברמה תקציבית, ואם זה ברמה של תוכן והכול. זאת אומרת, שלא יקרה מצב שאומרים: זה לא קשור אלינו, אם אתם רוצים שעות תורה, יש לנו, זה לפי החוק, תלמידים, בבקשה קיבלתם, כל מה שקשור למערכת ההשכלה הגבוהה זה בכלל לא קשור אלינו, אנחנו לא נכנסים לשם.
אז מי היום מפקח בכלל על התכנים של מערכת ההשכלה הגבוהה? רבותי, דרך אגב, כל מה שיוצא מהמנגנון של מערכת ההשכלה הגבוהה מגובה בחוק החופש האקדמי, אז אני לא יודע בדיוק מה קורה שם מבחינת התוכן, מי אחראי, מי העורך, בידי מי זה נמצא, האם - - -

זה עדיין בפיקוח שלנו.

בסדר, אבל שוב, אנחנו מדברים - - -

לא, אני מבין לאן אתה מכוון.

רבותי, אני מתכוון – במושב הקרוב עד ל-25 במרץ, אני פונה לכל המשרדים. אני לא מבקש שתגיעו כל פעם לכנסת לשבת פה בוועדות. אני מבקש מכל המשרדים הרלוונטיים, ובכך יצאו המסקנות מוועדת חינוך גם למשרד התקשורת, גם לרשות השנייה, לטלוויזיה ורדיו, וגם לכבלים וללווין, וגם כמובן לרשות השידור, למשרד החינוך, ולמועצה להשכלה גבוהה, ויעבירו את ה - - -

מרכז שלטון מקומי, לא?

גם שלטון מקומי, כמובן – להעביר בעצם התייחסות לנושא של הרדיו החינוכי, ובעצם את הרצון להיות חלק משיתופי פעולה מבחינת הנושא של ההגדרות בחוק של רדיו חינוכי. היום אני נפגש עם שר החינוך, אני אתייעץ אתו בכל מה שנוגע לטלוויזיה החינוכית.
ובכך אנחנו נתקדם, אני מאמין שעד סוף המושב הזה נגבש חקיקה, שכמובן תבוא לאישור המשרדים הרלוונטיים, כאשר היא תהיה מוכנה, ואנחנו נראה איך אנחנו מתקדמים, ולדעתי, זה רק יעשה סדר.

ואני גם כמובן רוצה לברך את כל מי שהיום נמצא ומפתח את הרדיו החינוכי. שמענו גם את התלמידים כאן שעושים עבודה נפלאה, נאחל לכם הצלחה, ובאמת תקפידו על אי-תלות שלכם בלחצים כאלה ואחרים. אתם כמובן משדרים, והרצון להיות עיתונאי זה דבר לא פשוט היום במדינת ישראל, ואת עצמאותכם אתם צריכים להרוויח כמובן בכבוד.
תודה רבה לכם על כך שבאמת הגעתם והתייחסתם, ואנחנו נקיים ישיבה פנימית שלי יחד עם כל הגורמים שהיו כאן או שנקיים עוד ישיבה פורמלית בוועדת החינוך, אבל כמה שיותר מהר תעבירו את החומר אלי, כך אנחנו נוכל להתקדם במהירה. שוב, מי שלא מעביר זה לא אומר שאנחנו נתקענו.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:39.>