PAGE
19
ועדת הפנים והגנת הסביבה
09/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 482>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, י"ד בטבת התשע"ב (09 בינואר 2012), שעה 13:30

הצעה לסדר-היום בנושא: שטח השיפוט של העיר סח'נין

חברי הוועדה: >
זאב בילסקי – מ"מ היו"ר

דב חנין

אורי מקלב

אברהים צרצור
מסעוד גנאים

טלב אלסאנע

>
מיכל גולדשטיין - מנהלת אגף בכיר למינהל מוניציפאלי, משרד הפנים

נאזם גנאים - ראש העיר, עיריית סח'נין

אבו צאלח מדין - סגן ראש עיריית סח'נין

סולימאן עותמאן - מהנדס העיר, עיריית סח'נין

אתי לוי - מנכ"ל המועצה, המועצה האזורית משגב

חיאדרי מחמד - הוועדה הציבורית סח'נין להגנת האזרח והאדמה

איה בן עמוס - יוזמת קרן אברהם

ראובן פרידמן - משמר חברתי

תומר רוזנר

יפה שפירא

הילה מליחי

שטח השיפוט של העיר סח'נין

אנחנו פותחים את הישיבה. על סדר היום הצעה לסדר-יום של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא שטח השיפוט של העיר סח'נין. אנחנו נבקש מידידנו הטוב, חבר הכנסת גנאים, לנמק את ההצעה לסדר שלו.

תודה אדוני היושב-ראש. תחילה אני מברך את כל האורחים, במיוחד את האורחים מסח'נין: ראש העירייה, סגן ראש העירייה, מהנדס העירייה, וגם המחנך מחמד חיאדרי, חבר הוועדה העממית הציבורית בסח'נין.
אדוני היושב-ראש, בקשת סח'נין להרחבת שטח השיפוט – זה כבר סרט טורקי, הייתי אומר, שהוא ארוך מאוד. כבר משנת 99' הם הגישו את הבקשה, והיום כמה? 12 שנה. ב-2003 הייתי חבר עיריית סח'נין, וגם השתתפתי בדיונים של ועדת הגבולות שהקים משרד הפנים, שהיא ועדת ביגר, השתתפתי בה. למרות שהמלצות הוועדה המליצו על 1,700 דונם מתוך כ-8,000 דונם או 7,000 ומשהו דונם שמבקשת עיריית סח'נין – למרות שהעירייה נתנה תשובה ש-1,700 דונם זה לא מספק אותה – עברו כבר כשש שנים, והתשובה הזו והמלצת הוועדה – שכבר נפסלה, זה משנת 2005 – משרד הפנים לא הזיז שום דבר, לא נתן תשובה, לא התערב. כבר כמה שרי פנים היו – כשלושה או ארבעה שרי פנים – לא התייחסו לבקשת סח'נין להרחיב את שטח השיפוט.

אדוני היושב-ראש, אני אקצר, כי אני אתן לאורחים מסח'נין שהם ידברו – אולי הדיבור שלהם אפקטיבי או משפיע יותר מחבר כנסת. מה שאני רוצה להגיד הוא שבקיץ שעבר עברנו מחאה חברתית בכל ישראל. הבסיס של המחאה הזו הוא המשבר בדיור. בסח'נין – ובשאר היישובים הערביים, אבל מאחר ואנחנו מדברים על סח'נין, נתמקד בסח'נין – יש משבר דיור, יש בעיה. אין לאנשים איפה לבנות. יש אדמות, אבל תן לעירייה להרחיב את שטח השיפוט ואת המתאר כדי שיבנו ויתרחבו. יש צרכים טבעיים, יש ריבוי טבעי שצריך להתחשב בו.
שאלתי, אדוני היושב-ראש – לא רוצה תשובה, או לא להשיב – איך במדינה כולה רוצים להתחשב בתרבות הבנייה או בצרכים של כולם – שר השיכון בונה עיר שלמה, העיר חריש – זה לחרדים. בישראל במיוחד, בשונה משאר מדינות העולם, יש בנייה כבקשתך – קיבוצניקים, יישובים למיניהם, יישובים קהילתיים. שמעתי באוזני כאשר ישבנו עם הנציגים של המועצה האזורית משגב, מיובלים ואחרים שאומרים שאנחנו לא נסכים להרחבת השיפוט של סח'נין. אנחנו לא רוצים שתתקרבו אלינו, אתם עיר, יש לכם אורח חיים עירוני, ואנחנו רוצים לשמור על אורח החיים שלנו.

אדוני היושב-ראש, גם לנו יש צרכים, יש לנו אורח חיים, ורוצים שיכבדו אותו, ורוצים גם שיכבדו את הנחיצות, את הצורך שלנו בהרחבת שטח השיפוט. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה. ראיס אלבלדיה.

תסלם, תודה חביבי.

אנחנו מאחלים לכם הרבה הצלחה בכדורגל.

כנראה, אולי יש פה אוהדי מכבי חיפה.

אנחנו נוקטים עמדה.

זה טוב. אדוני היושב-ראש, לימדו אותי ואמרו: תמונה אחת שווה מיליון מילים. לכן, בהזדמנות זאת, אני מזמן אתכם לבוא ולראות את המצוקה, לראות את הצרכים של תושבי סח'נין. אני נבחרתי ב-2008 כי אנשים האמינו בי שיש לי את האומץ לחולל את השינוי. אבל עברו שלוש שנים, ואני הראשון שיזם מפגש עם רון שני, ראש מועצת משגב, אצלי בבית. אמרתי לו יותר מפעם: ידנו מושטת להקמת אזור תעשייה משותף, קריית חינוך משותפת. אפילו את "קבוצת איחוד בני סח'נין" – אין לי שום בעיה שיקראו לה ממחר בבוקר "סח'נין-משגב"; אבל בתנאי שאותו שכן יכיר בצרכים של השכן ממול. אמרתי לו בישיבה אצל שר הפנים הקודם – ועם אריה בר, מנכ"ל משרד הפנים – אם אני בוכה ואתה מחייך, ואתה לא שואל למה אני בוכה – יש בעיה. ואם יש לך אוכל ואני רעב – בסופו של דבר אני אתנחל לך בתוך הסלון, כי אני לא גנב, אני רוצה לאכול.
פשוט מאוד, הסרט הטורקי שמספר עליו חבר הכנסת מסעוד גנאים – זה יותר מסרט טורקי, כי בסופו של סרט רואים משהו חיובי, אבל אצלנו בסח'נין אני יכול להגיד לך – אנחנו יושבים על פצצה מתקתקת. אנחנו רוצים שכנות טובה, אבל לצערי, כל זמן שהסכסוך הזה מתמשך עם המועצה המקומית משגב, לצערי, הפצצה המתקתקת הזאת תלך ותגדל. ואל תגידו שאני לא הזהרתי, אז הנה, אני אומר בפניכם, אני אומר בלב פתוח – ואין אדם שרוצה בשלום ובשכנות טובה יותר ממני – אבל אם לא נפתור את הסכסוך המתמשך הזה, בסופו של דבר, כולנו נפסיד.

אני רוצה להגיד לך את שרשרת ההפקעות שעברה העיר סח'נין: בשנת 61' – המוביל הארצי, בשנת 64' – הבסיס הצבאי, "רפא"ל", "תרודיון", הכול. בשנת 76' – כולכם יודעים – שטח 9, "יום האדמה" וכל זה. השאלה שאותו אזרח בסח'נין שואל את עצמו, ומסתכל לי בעיניים ואומר: אדוני, עד מתי? ואני באמת שואל אתכם – עד מתי? ועדת ביגר דיברה על 1,700 דונם, שמתוכם 1,250 דונם יער. אז אני רוצה להגיד לך – זה כמו שאחד הולך עם עניבה ועם סנדלים. זה לא יכול להיות. אני רוצה לבנות דבר ראשון, אני רוצה לבלום את ההגירה מסח'נין לכרמיאל – מאות אנשים שמשכירים וקונים בתים.

אני רוצה להגיד לך, בתעמולת הבחירות האחרונה של הגברת רינה גרינברג מישראל ביתנו, שהתמודדה נגד עדי אלדר על ראשות העיר, מה כתבה – שלט גדול: "נלחמים על הבית". נגד מי? אתה רוצה לשמור על הבית ממי? מאותו שכן בסח'נין, מאותו שכן מעראבה? אנחנו לא רוצים, ידנו מושטת לשכנות טובה. אותה וועדת ביגר לצערי - - וכולנו יודעים – הפרופסור המכובד הזה הוא זה שאמר: אנחנו רוצים להחליף למשל את ואדי עארה – לקחת אותו למדינת הפלסטינית, וכאילו - - -

החלפת אוכלוסין.

החלפת אוכלוסין. עד כדי כך. אני רוצה להגיד לך אדוני, עם כל הכבוד לשכנות עם משגב, אבל הכתובת היא לא משגב. הכתובת היא משרד הפנים. מי שבא ועשה שם את הגבולות הוא משרד הפנים. מי שאמור לפתור את הבעיה הוא משרד הפנים. אז אל תגידו: אנחנו מנותקים מאחריות. האחריות היא של שר הפנים, של משרד הפנים בלבד. משנת 1983 עד היום סח'נין התרחבה בארבעה דונמים בלבד. לפני שנה המועצה המקומית משגב אמרה: נותנים לכם 100 דונם – ככה מתנה – תבנו בית ספר תיכון בצד המערבי של העיר. עד היום שר הפנים מסרב לחתום על 100 דונם. יש לנו הסכמה עם משגב, עם ראש הרשות שם. שר הפנים אומר: לא, ידי רועדת כשאני חותם על האדמות.
ואני רוצה להגיד לאדוני, רוב האדמות שאנחנו מבקשים כדי להרחיב את תחום השיפוט – חלק גדול זה אדמת טאבו. אנחנו לא אומרים שכל 7,000 הדונמים שביקשנו הם אדמת מינהל. חלק גדול הוא אדמת טאבו – שלי, שלו ושל כל אחד. אז השאלה היא אם למשרד הפנים לא יהיה את האומץ לפתור את הבעיה הזאת.
לצערי, הכתובת נמצאת על הקיר, ובסופו של דבר השכנות הזאת בסכנה אחת גדולה, ואף אחד מאיתנו, חס וחלילה, לא רוצה בשכנות הזאת. אנחנו רוצים את השכנות הזאת, אנחנו מברכים על השכנות הזאת, אנחנו רוצים שיתוף פעולה. אנחנו רוצים להקים – כמו שהזכרתי בתחילת דברי – דברים יפים לאזור – יהודים וערבים כאחד. אבל בינתיים אני לא יכול לראות את השכן שלי ממול בונה וילה על שטח של 700 מטר, ואומרים לנו: תבנו לגובה. אני רוצה לבנות לגובה, אבל המנטאליות היא שונה. אנחנו פרסמנו בתקופה האחרונה מכרז שאף יזם לא רוצה להיכנס לשם. השקענו 800,000 שקל רק לפרסום. אבל מה לעשות אם לא יזמים יהודים ולא ערבים, וגם האוכלוסייה עצמה אומרת: אדוני, אנחנו לא רגילים.
אז אני מבקש מאדוני היושב-ראש, דבר ראשון, לבוא לבקר בסח'נין. היו לנו הרבה ישיבות, אבל מהישיבות שהיו לא יצא כלום. אז אני מבקש מאדוני היו"ר, יחד עם הנכבדים, לבוא לבקר בסח'נין, לראות את המצוקות – אנחנו לא מדברים דיבורים, אלא אמת. בוא נעצור את הפצצה המתקתקת בינינו לבין שכנינו.

תודה רבה. חבר הכנסת טלב אל-סאנע.

ברשותך, אני מברך על היוזמה, ואת חברי חבר הכנסת מסעוד גנאים על יוזמת דיון חשוב זה. רק לצורך הבהרה – כי אין לי הרבה להוסיף לדבריו הברורים של ראש העיר נאזם גנאים, אלא רק כדי שאני אדע – מה מספר האוכלוסייה של המועצה האזורית משגב, ומה תחום השיפוט של המועצה האזורית משגב - - -

אני כבר אגיד לך.

- - לעומת זאת, מספר האוכלוסייה של העיר סח'נין ותחום השיפוט של העיר סח'נין כדי שנדע בדיוק על מה אנחנו מדברים, איפה הבעיה.

בוא אני אגיד לך – המועצה המקומית משגב קמה בשנת 1983. האוכלוסייה שם היא 22,000, חמש מהם הם מאחינו הבדואים. סח'נין היום מונה 28,000. תחום השיפוט של משגב הוא 181,000 דונם. תחום השיפוט של סח'נין הוא 9,000 דונם. כמו שהזכרתי בתחילת דברי, חלק גדול מהאדמה ששולטת עליה משגב היא אדמת טאבו של סח'נין.

כשהזכרתי את ההפקעה בשנת 61' – זה המוביל הארצי, שעובר מתוך בית נטופה, אדוני היושב-ראש, ולא הצלחנו לגדל אפילו חסה אחת. זאת אומרת, המוביל הארצי עובר באדמתנו ולנו אסור לקחת אפילו כוס אחת של מים על מנת לגדל חסה אחת. אז רק שאדוני היושב-ראש ידע באיזה כאב ובאיזו מצוקה, ואיך אני אביט בעיניים של אותו צעיר מסח'נין, שרק יוצא עשרה מטרים מסח'נין ומסתכל ימינה או שמאלה – הוא רואה את ההבדל האדיר. אז ריבונו של עולם – עד מתי?

בבקשה.

צהריים טובים לכולם. אני סולימאן, מהנדס העיר סח'נין. ראשית, אני רוצה להגיד לכולם: אני שמח מאוד שבפעם הראשונה שאנחנו מציגים את הנושא הזה של תחום השיפוט של סח'נין, אנחנו מציגים אותו לפחות בפני ועדה עצמאית, לא נשלטת על-ידי הממסד, או על-ידי כל גוף אחר, כמו המועצה האזורית משגב. כי צר לי, צר לי, שברוב המקרים, כשאנחנו יושבים – אפילו עם יושב-ראש הוועדה, ביגר, שישבנו איתו מספר ישיבות, בארבע עיניים. כשהייתי מדבר איתו, הוא היה אומר לי: כל הצרכים שלכם, הבקשה שלכם, בינינו – צודקת. צודקת. אין לי מה להגיד אפילו על דונם אחד שהגשתם, ביקשתם אותו, ולא מגיע לכם. 7,880 דונם מגיעים לכם. אבל אני כפוף למה שמשגב מכתיבה לנו.
אם כבודך אפילו יקרא את ההמלצות שלו – ההמלצות שלו הן בושה וחרפה, כי הוא לא בא וטען נגד מה שאנחנו הגשנו. אני הגשתי חוברת כזו, כרך גדול, אדוני היושב-ראש, שמנמק את הבקשה שלנו, ובהמלצות שלו הוא כותב: תושבי מעלה צביה לא רוצים לשמוע את המואזין. לתושבי יובלים מפריעים הזיקוקים בחתונות. אם השיקולים הם שיקולים של זיקוקים, שיקולים של מואזין - -

בא להם גואל – אנסטסיה.

- - אז אדרבא, לא צריך להגיש את הבקשות האלה. אנחנו מגישים למהנדס המחוז – שהוא גם חברי – בקשה לתוכנית אב סח'נין, לכיווני התפתחות של סח'נין. הוא יושב-ראש הוועדה, הוא הגוף הדומיננטי, המניע של הוועדה הזאת. גם הוא, גם נציגי המינהל – כל נציגי משרדי הממשלה – מגיעים להסכמות שמצד צפון סח'נין צריכה להתרחב עד לכביש העוקף, שהוא גבול פיזי בינינו לבין משגב; כי למשגב אין אינטרסים תכנוניים – לפחות לפי מה שהם מצהירים – מעבר לכביש העוקף, ולסח'נין אין אינטרסים תכנוניים צפונה לכביש העוקף.
אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה המכובדים – כשאנחנו באים לישיבה, הוא אומר: סולימאן, אומנם סיכמנו ככה, אומנם זה מה ששרטטנו, אבל הונחת עלי מלמעלה. אז חברים, אם אנחנו מדברים ומדברים ומדברים, ומגישים חומר, ומגישים חומר, ובסופו של דבר קובעים במועצה האזורית משגב מה צריך להיות באזור, אז חבל על המאמץ. חבל.
גם יותר גרוע מזה, אדוני היושב-ראש, בירושלים כאן, קובעים אנשים מדיניות מסוימת, פוליטיקה מסוימת, אינטרסים מסוימים שפועלים בשטח. כי במשרד ראש הממשלה יש מנכ"ל, או שיש עוזר למנכ"ל שהבת שלו נמצאת באשבל – ישוב שם – שאת היישוב הזה צריך לקבוע כסטטוטורי, ולהכיר בו כישוב. מישהו יכול להגיד לי, מישהו מקצועי יבוא ויגיד לי שצריך עוד ישוב במשגב? יש דירות בנויות במשגב, אין בהן אנשים. ובכל זאת מאשרים, למרות שראש המועצה האזורית משגב אמר על היישוב הזה שהוא קוץ בגרון. אבל אריק רז, יושב-ראש הוועדה בזמנו, דווקא –כי גם שם יש אינטרסים שפועלים בשטח – מאשרים, כי משרד ראש הממשלה רוצה כך.
הם לא מכירים את השטח. לא אכפת להם מה יהיה – יהיו הפגנות, יירצחו אנשים, יהיו קורבנות, יהיה דם, לא יהיה דם – למי אכפת? בסופו של דבר, אנחנו חיים את החיים שלנו שם. מרקם היחסים בינינו לבין תושבי משגב הוא כל-כך עדין, וכל טיפה קטנה עושה פיצוץ, כמו שהיה באירועי אוקטובר. איפה זה יכול להיות, אדוני היושב-ראש? איפה זה יכול להיות?
יושב איתנו פה חבר הכנסת דב חנין, שגם דואג לאיכות הסביבה. כשמקימים ימ"ח, מחנה צבאי בסח'נין, מקימים את רפא"ל, מקימים את איזור התעשייה "תרודיון-משגב", והממשלה – הם נושקים לסח'נין, מפריעים לסח'נין, איפה הצדק הסביבתי שאנחנו מדברים עליו? כל הזיהום שלהם בא לסח'נין, והארנונה למשגב. אפילו הפיצוי הכספי החומרי – שלפחות אם שכנינו היו אומרים: בואו נתחלק בזה, אפילו לזה הם לא מוכנים. למרות שגם בהמלצות, קראתם, של ביגר, הוא מציע שבארנונה תהיה חלוקה.
אבל זה לא הנושא שלנו. אני מנסה להגיד שאנחנו לא מרגישים שאנחנו שייכים למדינה הזאת. אין לנו אבא ואין לנו אמא. כנראה שיש מישהו שם שקובע את המדיניות.

אדוני, אני לא רוצה לשטוח עכשיו בפניך את כל הבקשה שלנו, כי הבקשה שלנו היא מקצועית – מקצועית – שנבנתה על-ידי שיקולים תכנוניים, צרכים תכנוניים, שיקולים חברתיים, שיקולים כלכליים, שיקולים ניהוליים. זכותנו לנהל את אדמתנו, אנחנו מעבדים אותה. אם אני רוצה לעשות דרך חקלאית כדי להגיע לאדמה שלי – אני צריך לבקש היתר ממשגב? למה? למה למשגב יש את אזור התעשייה "תרודיון", ויש להם את "בר-לב" – לא מספיק. לנו יש אזור תעשייה קטן ומוזנח. כשרוצים להרחיב אותו, לסדר אותו – אומרים: לא, אתם נכנסים לתחום השיפוט שלנו. חצי מהקרקע הזאת של אזור התעשייה בבעלות פרטית של תושבי סח'נין, וחצי אדמות מינהל.
למה עיר - - למה ראש ממשלה – בזמנו, המנוח, יצחק רבין – מכריז על סח'נין כעיר. אם לא רוצים לחזק אותה, אז תשאירו אותנו מצפה אפילו, לא כפר. עדיף לנו להישאר מצפה אם אתם לא רוצים לתת לנו להתחזק. סליחה שאני מאריך בדברים שלי, אבל אלו דברים שכואבים, אם אתם לא רוצים לתת לנו להקים אזור תעשייה כמו בני אדם, כמו אנשים מסודרים, שיש שם תעשייה של היי-טק, תעשייה של מפעלים שיהיו בהם מאות של עובדים, אז מה אתם רוצים שאנחנו נעשה? למה למשגב מותר שיהיה שני אזורי תעשייה – מהטובים בארץ – והם לא מסכימים שאנחנו נתרחב. ואם אתם רוצים להקים אזור תעשייה, אז הוא יישאר בתחום השיפוט שלנו, ומתחלקים חצי-חצי. למה? לא מספיק לכם.

סליחה, אדוני, יש לי עוד משהו, כי זה באמת כואב. אני יודע שזמנכם יקר. אזור תעשייה – לא. יש באר מים כאן. למה מגדירים אותנו שאנחנו, תושבי המדינה, לא מסוגלים לשמור על באר מים. אומרים: באר המים ברדיוס של 276 – אסור לכם להתקרב, שיהיה בתחום השיפוט שלכם. למה? אנחנו ג'וקים? אנחנו מסוממים? יש באר מים בעראבה – באמצע עראבה – איזו באר נשמרת יותר טוב מהבאר הזאת? יש באר ליד ואדי סלאמה – הבאר שנמצאת באזור הזה, שאנחנו מבקשים אותו לתחום השיפוט שלנו – שמשיקולים לא שיקולים, אומרים: אתם לא יכולים לשמור על הבאר. למה? היום, מי מפריע לתושב סח'נין להיכנס לבאר, אם הוא רוצה להרעיל את הבאר?
אז אדוני, יש לי הרבה מה להגיד. אני יכול לדבר שעות על גבי שעות, אבל אני מצטרף לבקשתו של ראש העיר, שהישיבה הבאה של ועדת הפנים בנושא הזה תהיה בסח'נין. תסיירו, תשמעו, תראו. לא מגיע לנו – לא רוצים. תגידו לי שהפרופסור המכובד, וההמלצות שלו, הוועדה שהוקמה, שיגידו לי רק משפט אחד תסתכלו, תקראו פה – שיגיד שמה שרשם מהנדס העיר בבקשה שלו, 200 הדונם האלה לא מגיעים לכם. אף אחד לא התייחס. התייחסו למה שאומרים במעלה צביה – שלא רוצים מואזין. אנחנו ננמיך את הקול, אם זאת הבעיה.

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל, ברכות לך על ניהול הישיבה הזו, ולחברי, חבר הכנסת גנאים, על היוזמה החשובה הזאת. בדרך כלל - - -

ברגע שביקשו ממני לנהל את הישיבה, הבנתי שיש פה משהו קשה מאוד.

בדיוק, ובצדק. זו בדרך כלל שעה, אדוני היושב-ראש – ופה בחדר הזה מתנהלת ישיבת הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות, שכפי שאדוני יודע, אני עומד בראשה והיא מאוד יקרה לי. אבל כשאני רואה שהדיון מתנהל על סח'נין, אני בנפש חפצה מוכן לוותר כדי שהדיון הזה יוכל להתנהל, זה דיון מאוד חשוב.
אני מלווה את הסיפור הזה כבר שנים, אדוני היושב-ראש, ואני חייב לומר לך שאני מאוד מתוסכל. ההזמנה שאנחנו קיבלנו מראש העירייה וממהנדס המועצה של העיר סח'נין היא הזמנה חשובה, כי חייבים לראות את הדברים בעיניים כדי להבין מה מתרחש פה. אנחנו מדברים על עיר שהיא מאוד צפופה. אפרופו סביבה ובריאות – הצפיפות בעיר הזאת היא בלתי אפשרית. אתה יודע, זו צפיפות שמגיעה לזה שיש לך בעצם עיר שאין בה שטחים ירוקים, אין בה מרחבים של משחק לילדים – דברים שבעירו של היושב-ראש, רעננה, אני חושב שהתושבים לא היו מסכימים לחיות ככה שבוע. תושבי סח'נין, לדעתי, חיים כך עשרות שנים, והם כבר אפילו ויתרו על זה. הם אומרים: עזבו אותנו מהגנים, אנחנו רק רוצים שתיתנו לנו לבנות בית, שהילדים שלנו יוכלו לחיות עם קורת-גג, כמובן, במסגרת שהיא מאושרת, במסגרת של תוכנית ובמסגרת של הסדרה.

ולכן, אדוני היושב-ראש, יש פה בעיה סביבתית. כרגע אני מדבר מהזווית הסביבתית, משני הכיוונים. הכיוון האחד הוא הכיוון של העיר סח'נין, שבה יש מצוקה בלתי אפשרית, באמת בלתי אפשרית; ואני אומר: לא רק בהשוואה לסך הכול היישובים בארץ, אפילו בהשוואה ליישובים ערביים – אנחנו מדברים על אחד היישובים הצפופים ביותר. הצפיפות הזאת, וצורת החיים – שהיא באמת לא מכבדת – שמאלצים את תושבי העיר לחיות, זועקת במיוחד כשאותם תושבים, כאשר לוקחים את – לא צריך אפילו ברכב, הולכים ברגל, 20 דקות ליישוב הסמוך, למצפה הסמוך – רואים יישוב מאוד יפה, עם דשאים מסביב לכל בניין, עם שבילים מטופחים. ועינם לא צרה אגב, הם לא אמרו שום דבר נגד. הם אומרים: רק תיתנו לנו להתקדם, עוד לא להגיע לסטנדרטים האלה, קצת להתקדם.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הבקשה שלהם היא בקשה מאוד מתונה. הם הגישו בקשה מאוד מינימליסטית, זה באמת, ללכת על הדבר - - אני הבנתי שכשהעיר סח'נין הגישו את הבקשה בצורה הזאת, הם אמרו: אנחנו רוצים ללכת על בטוח. לא רוצים שיגידו לנו: אתם משתלטים על אדמות. אנחנו נלך על המינימום האפשרי שמאפשר לנו רק את הנשימה – ואת המינימום הזה המדינה לא נותנת, וזה מאוד מקומם.
הצד השני הוא הצד של המועצה האזורית משגב. אני חייב לומר כאן את מה שאמרתי לראש המועצה. אני חושב שראש מועצה והמועצה האזורית משגב לא מייצג בצורה טובה את האינטרסים של התושבים שם. כי התושבים במשגב צריכים להיות מעוניינים – אתה יודע, יש בפרקי אבות: איזה דבר אדם צריך לבחור כדי שהחיים שלו יהיו טובים. אחד האנשים אומר: שכן טוב – זה הדבר הכי חשוב. אתה צריך שכן טוב, אתה צריך שהשכן שלך יחיה בסדר, יהיה מרוצה, ואז גם החיים שלך יהיו טובים. כאשר מועצה אזורית משגב חונקת אני סח'נין – וזה המצב, זו המילה הקשה, אבל המתאימה – זה בוודאי לא מייצר שכנות טובה, זה מייצר הרבה מאוד כעס, והכעס הזה מאוד מוצדק.

בהיבט הסביבתי, שמעתי טיעון שהוא מאוד מרגיז – ואני אומר את זה כאיש סביבה – שהמועצה האזורית משגב באה ואמרת: תפקידנו, אחריותנו היא לשמור על השטחים הירוקים. כמובן ששטחים ירוקים הם דבר מאוד חשוב. אבל פה יש קודם כל איזשהו רמז שאומר שאם תיתנו לעיריית סח'נין שטח, היא בוודאי לא תדע לשמור על שטחים ירוקים. והטיעון המקומם הזה, אני חושב שהתשובה הכי טובה לו היתה בזה ש"החברה להגנת הטבע" – שלא תגיד שהיא ארגון חברתי, אלא ארגון סביבתי מובהק – תמכה בבקשה של עיריית סח'נין, ואפילו הצטרפה לצידם בבג"ץ. אז אנחנו פה נמצאים בסיטואציה מיוחדת במינה, שאתה רואה הסכמה מאוד רחבה של כל גורם מקצועי שניגש לעניין הזה – של גורמי סביבה, גורמי חברה – ותמיכה בבקשה של עיריית סח'נין.
הבקשה שלי, אדוני היושב-ראש, שבסיום הדיון הזה של הוועדה, אנחנו נפנה לשר הפנים ונציע לשר הפנים לבוא יחד איתו לסח'נין, שנבוא אנחנו יחד איתו. אם הוא משוכנע, אם הוא שלם מצפונית עם המסקנות האלה, שיסביר לנו בשטח איך הוא חושב שסח'נין יכולה לפתור את בעיותיה. אם אין לו הסבר לזה, והוא לא מסוגל להסביר לנו בשטח, הוא צריך לשנות את הגישה, וסוף-סוף להביא לבעיה הזאת איזשהו פתרון. תודה רבה.

רק להשוואה, אדוני היושב-ראש, תמרה כמו סח'נין. לתמרה יש 30,000 דונם בתחום השיפוט. לסח'נין אותו מספר תושבים כמו תמרה – 9,600. אנחנו שליש מתמרה מבחינת תחום השיפוט. כפר כנא, שהוא חצי מסח'נין – גם כן יותר מסח'נין.

תודה. אתה עוד רוצה להגיד משהו?

אני חבר הוועדה העממית הציבורית בסח'נין, ועדה ציבורית להגנת האזרח, האדמה והבית.

רק את השם שלך, לפרוטוקול.

מחמד חיאדרי, לשעבר מנהל תיכון - - -

מנהל תיכון שם.

עבדתי במשרד החינוך 43 שנים. הסתפקתי – מספיק.

הוא יצא בלי נזק, אלחמד ללה.

היום אני פלאח בן פלאח, אני עובד באדמה בבית נטופה – זורע חיטה ואבטיחים, ואני מזמין אתכם בקיץ לבוא לאוהל. אני מקים אוהל, אבל בבית נטופה - - -

אחרי ההמלצות, אבו מג'די, אחרי ההמלצות. כשנראה את ההמלצות, אחר-כך תבוא ההזמנה.

עוד הזמנה.

כשיהיה פתרון, נזמין את כולם.

אדוני, בבית נטופה יש לסח'נין 15,000 דונם. האימאם של סח'נין, לפני שבועיים מספר לי שהוא הקים מחסן, קרוואן. הוא נשפט ב-1,000 שקל ולהרוס את ה - - - ומי התובע? מועצה אזורית כפר תבור. אדמות סח'נין בשיפוט של מועצה אזורית תבור – במרחק של 40-30 קילומטר, אין רצף טריטוריאלי, אין שום דבר. למה שאדמת סח'נין בבית נטופה לא תהיה שייכת לעיריית סח'נין?

בשנת 64' – ב-16.7.64 שר האוצר, בזמנו ספיר, הפקיע 1,000 דונם אדמה חקלאית פרטית; ויש לסבא שלי 75 דונם שלא השתמשו בהם בכלל, חוץ מגידור, וזה בור. ומה מציעים היום בתמורה? אדמה לא נותנים. שמעתם? 2,500 שקל עבור כל דונם. העירייה ביקשה 7,880 דונם. הרוב זה אדמה חקלאית, מטעי זיתים. והטענה שלנו – ואני אחד מהם – שהאדמה הפרטית, לא כל הערים, שתהיה שייכת למי? טבעי – לעיריית סח'נין, לא למשגב. פעם התווכחתי, לא רוצה - - -

אני אומר: הכתובת שלנו היא לא משגב. זה לא לנהל משא ומתן עם משגב – וזו טעות גדולה, ואני אינני - - בזמנו ב-83' מי שרטט את הגבול? קיניק בזמנו. משרד הפנים אישר. היום הכתובת שלנו היא משרד הפנים. בשנת 2005 ועדת ביגר בוטלה, והיתה החלטה – פה, בוועדת הפנים של הכנסת – ששר הפנים צריך להחליט בעצמו או להקים ועדה. אז אנחנו כפלאחים מבקשים משר הפנים בעצמו, או שיקים ועדה חדשה, ולא שירקו אותנו לנהל משא ומתן עם משגב.

תודה רבה. אנחנו נעבור למשרד הפנים – מיכל.

כן, בבקשה.

מיכל גולדשטיין, שהיא מנהלת אגף בכיר למנהל מוניציפאלי. יש לה ניסיון רב מאוד בתחומים האלה, ואנחנו נשמח - - -

אנחנו נשמח לתשובה קצרה - - -

אנחנו מצפים לבשורות עכשיו.

אנחנו נשמח לתשובה קצרה, את יכולה בשתי מילים להגיד: אני מסכימה.

או לתת תקווה לפחות.

קודם כל, אני כמובן מסכימה עם חבר הכנסת חנין. ודאי שמשרד הפנים רוצה לאפשר לכל רשות מקומית להתפתח אורבאנית, לאפשר קליטה של בנים במקום, לצמוח ולחיות חיים תקינים. שיהיו בסח'נין – כמו ברעננה – עצים ומדרכות, ואפשר יהיה לשבת – חיים אורבאניים תקינים. על זה אני כמובן מסכימה, חבר הכנסת חנין. איזושהי מילה כללית – מותר, היושב-ראש?

כן, כן. אם התשובה שלך בסוף - - הם מוכנים שתגידי כל מה שאת רוצה.

באופן כללי, כולכם יודעים שבידי המועצות האזוריות יש כ-80% מקרקעות המדינה, ובידי העיריות כולן – כולל תל-אביב, כולל סח'נין, כולל חיפה, כולל רעננה, כולן – יש כ-15% מהקרקעות בישראל, ו-5% הם חסרי מעמד. הסיבות הן היות הקרקע משאב חסר, רצון לקיימות, והעדר תופעות של פרבור מפוזר ודברים מהסוג הזה, בשונה – מי שהיה בארצות-הברית, בהרבה מקומות בעולם, מכיר שיש הרבה פרברים כאלה, שטח ענק. בישראל אין מספיק קרקע לתופעות האלה, ואז כל פעם שעירייה או מועצה מקומית מעוניינת להתרחב, היא נדרשת לבוא למשרד הפנים; ואז – אני מקווה ומאמינה, וככלל שזה תלוי בי – ודאי וודאי הבקשה תידון בצורה אחראית ומקצועית.
קצת לדברי המהנדס – לא נכנסים פה עניינית לדיון – אבל בוודאי שתשאל השאלה האם ההרחבה הנדרשת בתוכנית המתאר, וכל מיני סוגיות מקצועיות שלא ניכנס אליהן, אתה ודאי מכיר אותן. הועדה הזאת בוטלה ועבר יותר מידי זמן. לא ניתן לקבל החלטות על סמך ועדה מ-2005, אבל אני מזמינה אתכם להגיש בקשה, לערוך אותה. אני אמנה ועדה במהירות האפשרית - - -

רגע, סליחה מיכל, תני לי להבין – את אומרת שהוועדה שדיברה על 1,700 דונם בוטלה.

בוטלה.

בוטלה.

כן, היא בוטלה.

כלומר, אין לנו לא 7,000 ולא 1,700 ולא עשרה דונם.

חבר הכנסת בילסקי, אי-אפשר לקבל החלטות - - זה הנוהג במשרד הפנים – ועדה שעברו יותר מחמש שנים מהיום שהיא הגישה את המלצותיה – אין שר הפנים מקבל החלטות לפי אותה ועדה, מהטעם שבינתיים חמש שנים שעברו, והוועדה הזו מונתה עוד ב-2004 - - -

אבל גברתי, אני לא רוצה לחכות עוד חמש שנים. אין לנו שום בעיה, גברתי - -

יש ועדה מ-2008.

- - להסכים על הקמת ועדה כזאת - -

לא, לא, אבל חמש.

אני לא רוצה לחכות עוד חמש שנים.

רק שנייה, תיכף נגיע לזה. זה חשוב מאוד מה שאת אומרת, כי למעשה, מה שאת אומרת – שהיום בפועל, מבחינת נוהלי המשרד, אין שום דבר.

אין שום דבר. ההצעה שלי לאנשי סח'נין – תגישו בקשה. אני מופקדת על זה, אני אוכל לתת את כרטיס הביקור שלי לכל אחד. אתם לא צריכים כרטיס ביקור, אתם פשוט מוזמנים. החדר שלי בקומה הראשונה, תמיד אפשר לבוא ולשאול איפה זה עומד ומה קורה. בואו נקים ועדה חדשה, בואו - - -

הבקשה קיימת.

רק שנייה, מיכל, יש לי עוד שאלה אליך. בואי נניח שהיום אנחנו באים ומגישים בקשה. כמה זמן, לפי מיטב הערכתך, עד ש - - -

עד שהוועדה מוקמת?

עד שוועדה מוקמת, וכמה זמן לוקח לוועדה כדי לסכם את עבודתה.

זה לוקח כחודשיים, במקרה שעובדים - - - להקים ועדה. הסיבה שזה לוקח זמן היא שנדרשות חוות דעת. אנחנו מקבלים חוות דעת – אני מגלה לך סודות ממשרד הפנים – הזמן הוא חודש. אני חייבת לתת להם זמן של חודש – זה מחוז, זה מנהל התכנון – להגיש את ההמלצות שלהם. אז זה ייקח, להערכתי כחודשיים.

נניח חודשיים. ואז כמה זמן נותנים לוועדה כזאת לקבל החלטה?

הוועדה עובדת בממוצע – אבל זה ממוצע – כשבעה חודשים. זה משך הזמן של עבודת ועדת חקירה.

יש לי עוד שאלה אליך – במידה ואנחנו נחליט להגיש את הבקשה, ובהתחשב בכל הזמן שעבר – כי למעשה, בכל אופן, עברו פה שנים – האם יש סיכוי, בואי נניח שעל הקמת ועדה תוך חודשיים, איך אומרים? אני חותם על זה. אבל נניח שהוועדה המיוחדת הזאת - - כי למעשה, היא בטח תסתכל גם על מה שהיה קודם, והרבה דברים כבר קיימים - -

היא לא תתחיל מחדש.

- - ולא כל-כך השתנו. האם ועדה כזאת יכולה, נניח תוך ארבעה-חמישה חודשים לסיים את העבודה, אם את תלחצי על העניין הזה?

עוד פעם אני אומר משהו – הכתובת היא משרד הפנים. משרד הפנים אחראי, משרד הפנים מוביל. מאוד מאוד יעזור אם תהיה הסכמה עם משגב ועם גופים נוספים. זאת האמת. הסיבה שוועדות משתהות היא כאשר אין הסכמה, ואז חובת הוועדה – אחרת עבודתה נפסלת – לשמוע את עמדות כל הצדדים, ולהתרשם - - -

מיכל , יש לי רעיון. בואו נתכנס אחר-כך – אם תרצי כמובן להגיד, את מוזמנת. אם היתה הסכמה עם משגב אז - -

לא היינו מגיעים לפה.

- - כל הישיבה הזאת מיותרת. היינו מגיעים – זה רוצה 7,000, זה נותן 3,000 או 4,000 וגמרנו – הולכים, שכנים טובים וזהו. זה לא המצב כרגע. יכול להיות שאנחנו יכולים להגיע לזה, אבל את זה אני אנסה לעשות בערוצים אחרים.
מה שאני מציע היום, לאור מה שאומרת מיכל, זה שתוגש מייד בקשה, בלי שום דיחוי, להקים ועדת חקירה. מיכל תיקח על עצמה, תוך 60 יום מהיום שהיא מקבלת את הבקשה, לנסות ולייצב ועדה של אנשים. אנחנו רשמנו לפנינו את דבריה של מיכל – אני קורא לך מיכל, אני מקווה שזה בסדר – שבדרך-כלל ועדה כזאת לוקחת שבעה חודשים, אבל במקרה המסוים הזה ייעשה כל מאמץ כדי לנסות ולצמצם את זה עד כמה שאפשר, בוא נאמר, במסגרת הזאת כדי לנסות ולהביא המלצות.
אז אנחנו עומדים במצב שבמקום ששום דבר לא קורה, יש לנו הליך שאנחנו נוכל, כל אחד, להביא את דבריו בפני אותה ועדה, שהיא ועדה שונה ממה שהיתה. היא יכולה להסתכל על מה שהיה, אבל היא לא חייבת להתחשב, היא לא קשורה ל-1,700 דונם ולא לשטח חקלאי זה או אחר. היא רואה את המצב של 2012 ולא מה שהיה אז. ואז קורים אחד משני הדברים: או שהוועדה הזאת מגישה מסקנות שנראות ואפשר להמשיך הלאה מהם; או שאז יש דרכים משפטיות, יש דרכים אחרות. אבל אני חושב שלפחות כדאי למצות פה, אם כבר חיכינו כל-כך הרבה שנים – מאז הקמת המדינה ועוד מ - - מתי היתה הוועדה של ביגר?

2005.

2005 – כבר שבע שנים עברו ועוד לא עשינו שום דבר. לכן אני חושב – ואני חייב להגיד גם לפרוטוקול, שהיתה לי שיחה עם ראש המועצה המקומית משגב, שאני מכיר ומוקיר אותו. לי נראה שיש רצון טוב, זה לא שאין רצון טוב בכלל, כי בכל אופן, גם יחסי השכנות חשובים.
אני חושב שאם תוך מספר חודשים יש לנו ועדה עובדת – זה מסלול מצוין כדי להביא את כל מה שאנחנו חושבים, את כל מה שאנחנו רוצים, כשאנחנו יודעים שמשרד הפנים לוקח על עצמו להקים את הוועדה תוך 60 יום. תוך שבעה חודשים, בוא נאמר, אם קרה מה שקרה והתארך, אבל לנסות קצת לצמצם. ואז אנחנו עומדים באותו מצב שאנחנו עומדים, אבל הרבה יותר טוב – עם ועדה חדשה, עם מסקנות חדשות, ועם אפשרויות לדעת מה משרד הפנים מוכן לתת לנו.

אם זה נראה לכם, אני חושב שזאת הדרך הטובה ביותר ללכת. אני גם מקבל את הצעתו של חבר הכנסת דב חנין – שנעשה ביקור. אנחנו נציע לשר.

השר או הוועדה.

רוב השרים וחברי הכנסת - - -

אני ביקשתי מראש הוועדה, דוד אזולאי, כאשר הוא היה ראש ועדת הפנים, לסייר בסח'נין ולראות דברים מקרוב. בקשר לבקשה או להמלצה, אדוני היושב-ראש, בקשר לוועדה – רק שהעניין צריך להיות מזורז. לא למשוך זמן.

סליחה, זאת לא הבעיה. אדוני היושב-ראש, הדרך היא יותר קצרה. למרות שאני לא מסכים עם חלקו הגדול של מה שנאמר פה – השר יכול גם כן לקבוע היום, לשר יש את הסמכות. אבל בכל זאת, אדוני היושב-ראש, אם משרד הפנים – היום, מחר, עוד שבוע, עוד שבועיים – יכריז על הקמת ועדת חקירה, אנחנו במקביל – עד שתתכנס הוועדה, ועד שתבוא לסח'נין – נשדרג את הבקשה שלנו. הרי מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו לא עושים בקשה חדשה. אנחנו רק משדרגים אותה, כי אולי היו נתונים של 2004. אז שיקימו קודם ועדת חקירה, כי אני ניסיתי את זה. ברגע שיצאנו מפה, ואנחנו מגישים עכשיו בקשה חדשה, זה ילך למחוז, לבחורה בשם אסתי מלכי, שגם שם תשב שנתיים - -

סולימאן - -

- - לא נתקדם.

- - מותר לי לקרוא לך סולימאן?

כן.

מהנדס העיר.

יותר קצר.

אסמע מני, לפעמים הדרך הקצרה היא בסופו של דבר הדרך היותר ארוכה. מהניסיון שלי – ואולי טוב שאני יושב פה, כי הייתי גם בסכסוכים קצת עם כפר-סבא, קצת עם - - כל אחד רוצה קצת, אתה יודע, מסתכל על הדשא של השכן שלו, ועברנו. אני חושב שהדרך הנכונה, דרך המלך, היא הדרך שהציעה מיכל. זאת דרך שבמקום לשדרג בקשה – אין מהלך כזה מבחינה חוקית. ברגע שיש ועדה חדשה שנכנסת, בוחנת את הצרכים - -

אני מעריך שהיום יש יותר תושבים בסח'נין מאשר היו ב-2005. אני מעריך שהיום יכול להיות שיש תפיסות אחרות ממה שהיו ב-2005. אני מעריך שאלו יהיו אנשים אחרים מאלה שיכול להיות שהיו ב-2005. אם מיכל נותנת לנו פה מסלול של 60 יום להקמת הוועדה, ועוד מספר חודשים כדי ש - - זו הדרך הטובה ביותר, הקצרה ביותר.

מה ההבדל בין מצב רגיל והמצב של היום? היום אנחנו פה בכנסת מפקחים על התהליך הזה. אנחנו רשמנו, הישיבה פה גם מצולמת, נכון? אז למה לא אמרת לי בהתחלה? היא גם מוקלטת. אנחנו נעקוב אחרי ההתקדמות. אנחנו נקיים דיון נוסף – נניח בעוד חודשיים – כדי לראות שאכן באמת הוועדה התמנתה. אני חושב שזאת הדרך הנכונה. אתם בינתיים תכינו – יש לכם את הזמן להכין את כל החומרים שצריך להגיש, אתה יודע כבר איך לעשות את זה, עשית את זה פעם, עכשיו תעשה את זה במשנה מרץ. משרד הפנים מבין פה את רוח הדברים, כמו שעולה. ואז אנחנו נמצאים, לפי דעתי, בעוד מספר חודשים, כשבדרך נקיים עוד דיון פה כדי לראות שהכול מתנהל כשורה.
אנחנו נמצאים במצב הרבה יותר טוב מאשר אנחנו נמצאים היום, כשלמעשה, היום אני קצת הופתעתי, כי אני חשבתי שהמסקנות של הוועדה ההיא - - אז רציתי להגיד לחבר שלי ראש העיר: אתה יודע מה, בוא קודם כל תיקח 1,700, אחר-כך נשבור את הראש. הלא במילא יש לך גם עוד הרבה שטחים, אדוני מהנדס המועצה, שאתה לא בונה עליהם. יש לך שטחים פנויים, זה לא מצב שאין לך דונם אחד פנוי. יש לך היום שטחים פנויים לשבעת החודשים הקרובים, אתה לא במצב שאין לך כלום.
לכן אני חושב שגם הצדק החברתי, גם הצדק התכנוני יתבצע במסגרת של ועדה כזאת, ואני מאוד הייתי מבקש מכם לקבל את הצעתה של מיכל, ואז אנחנו יכולים לא לבזבז זמן בדיבורים, אלא להיכנס מיד למעשים - -

יאללה, חיכינו 33 שנים, נחכה עוד חודשיים.

- - ולך, מהנדס העיר, תהיה הרבה עבודה.

אם יש לוח זמנים שקבוע ומוזכר - - רק, אדוני, הערה אחת – דוח התאמות שמוסכם על סח'נין ומשגב – מוסכם – מ-2009 - -

נכון.

- - עדיין לא יצא אישור, החלטה. לפחות דוח מוסכם. אני מתפלא איך עובדים במשרד הפנים.

אתי, מנכ"לית המועצה משגב.

החוק לא מאפשר להעביר, לא ניתן להעביר – גם אם יש הסכמות בין רשויות העיר, רעננה וכפר-סבא – אי-אפשר להעביר בין רשויות שטחים בלי שתהיה ועדת חקירה, ובלי - - -

אבל לא צריך, ישבנו עם משרד הפנים – חנה שחורי - - סליחה, מיכל, אני אומר את זה בכאב, באמת. יש פה מישהו - - העניינים מתנהלים פה – אני לא יודע איך. דברים - - -

סולימאן, תן לי לייעץ לך, אני מרגיש יותר ויותר שאני הולך לצד הזה, אתה מבין?

לא, יש לנו בית ספר בתחום שיפוט של משגב. אדוני, זה כואב.

בסדר, אבל תשמע, אני נותן לך פה דרך, שהיא הדרך החוקית היחידה שרשויות התכנון מכירות. אין דרך אחרת. אתה לא יכול להעביר – אפילו בהסכמה – דונם אחד מרעננה לכפר-סבא.

אם אדוני ייתן לי להגיד איזושהי עצה. ללא ספק את המסלול שאתה ומיכל אמרתם – אנחנו נכבד. אנחנו נגיש את הבקשה מחר בבוקר. למה שאדוני לא ייקח יוזמה, ששר הפנים ייקח יוזמה – לזמן את סח'נין ואת משגב ביחד, נשב על שולחן אחד עד שייצא עשן לבן. חבל לחכות כל-כך הרבה זמן. בסמכותו של שר הפנים – בחתימה אחת הוא פותר את הבעיה. אתה יודע מה, אנחנו מוכנים ללכת בשני הערוצים, אבל הערוץ היותר מזורז הוא שלשר הפנים יהיה את הכוח לזמן את שני הצדדים לפה, ולהגיד להם: חברים, ככה אני רואה, וככה צריך לעשות.

נאזם, תראה, יש פה שתי גישות: קודם כל משגב - - אבל צדק מהנדס העיר במה שהוא אומר – הבעיה היא לא בין משגב לבין - - הבעיה היא במדיניות של משרד הפנים. יש למשרד הפנים מדיניות, יש לו תכנון, יש לו הכול. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה – מהניסיון שלי – שמה עשתה הוועדה הקודמת לא ילך. באיזשהו מקום, ועדה חדשה שנכנסת, בוחנת והיא מתחילה משם. יכול להיות שאנחנו יכולים בדרך הזאת גם את אותן הסכמות שיש לך – לעגן אותן בתוך דוח של ועדה. הוועדה הזאת יוצאת. כמובן שאנחנו נעשה הסכמות. אני מוכן להתנדב, אני לא יודע אם אתה יכול להרשות לעצמך את ההתנדבות שלי, אבל - - -

בכיף.

לא, זה תעריף יקר מאוד. לנסות, כי היתה לי שיחה עם ראש המועצה, עם רוני, ואני רואה פה, יכול לחוש את הרצון הטוב שיש. כמובן שמשרד הפנים הוא בסופו של דבר זה ש - - אתה יודע, יכולים להסכים ביניהם, אבל הוא צריך. לכן המקום של הוועדה יהיה מקום – גם יושב ראש הוועדה, כל יושב-ראש ועדת גבולות תמיד מחפש איזהשהם הסכמים. זה הרבה יותר קל לו, בסופו של דבר, הדוח הרבה יותר מאוזן. הוא עצמו מרגיש בתור איזושהי ערכאה חצי שיפוטית – שהוא מנסה לקרב את הצדדים, ואז גם יותר קל לו לעגן את זה בהמלצות שלו. לכן אני חושב שכדאי לנסות גם את ההידברות הזאת, אבל - - -

במסגרת הוועדה, אתה אומר.

מסעוד, יכול להיות במסגרת ולא במסגרת. יכול להיות גם דיבורים. אבל הכלי היחידי שמעגן בצורה חוקית זאת הוועדה. לכן, לפי דעתי, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות מחר בבוקר – להגיש את הבקשה, להקים ועדה, להתחיל להתקדם במסלול, ובינתיים ננסה, אתה יודע, גם לקרב יותר בין הצדדים.

אם אפשר רק משפט - - -

רק שנייה, רגע, סליחה. אתי, את רוצה להגיד משהו?

אני אומר בשם רון, אני לא אומר בשמי. לרון היה חשוב – ואני אקריא את המכתב שהוא ביקש שאני אקריא, מתוך התפיסה – כי רון באמת הוא איש של שכנות, וכך הוא מתייחס לכל האזור, וכל מה שנאמר – חשוב להגיד שזה בא ממקום אחר.

ברשותכם אני אקריא את המכתב. "בהתראה קצרה קיבלתי זימון לישיבת ועדת הפנים של הכנסת, לדיון בנושא שטח השיפוט של העיר סח'נין. לצערי, בשל נסיבות אישיות לא אוכל להשתתף" – הוא מבקש ממני לייצג אותו – "ואתכבד במכתב זה להציג את עמדתנו. בסח'נין כיום, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש 26,000 תושבים, ושטח השיפוט הוא 9,816 דונם. הצפיפות הממוצעת בעיר היא 2,671 תושבים לדונם. מתוך תחום השיפוט של סח'נין – המוגדר בתמ"א 35 כמרקם עירוני – כצי הינו שטח המיועד לפיתוח, אך אינו בנוי".
מה שחשובה היא עמדת משגב – "משגב מכירה בצורך של הרשויות השכנות להתרחב, ומציגה עמדה פרגמאטית ועניינית בכל בקשה של כל אחת משכנותיה. לדוגמא, רק לאחרונה ביצענו העברת שטחים לעראבה בהסכמה, ואנחנו במגעים עם ביר אל-מכסור להעברת שטחים בהסכמה. בכל פעם שמוגשת למשגב בקשה" - -

סח'נין לא.

זה לא נכון. "בכל פעם שמוגשת למשגב בקשה מרשות שכנה, היא נבדקת לגופו של עניין, לצורך של הרשות המבקשת, והמצב התכנוני ובשטח, ואז נקבעת עמדתנו. כך היה עם בקשת סח'נין לאחרונה להקמת בית ספר" – כמו שדובר פה – "על יסודי בתחום השיפוט של משגב. בחנו והמלצנו חיובית". אני לא מבינה למה זה לא עבר.
"גבולות השיפוט של סח'נין – כשיש בקשות שינוי גבולות בין רשויות מקומיות, משרד הפנים, האמון על הנושא, בוחן את הבקשות. במידה והמשרד חושב שיש מקום לבחון לעומק, הוא ממנה ועדת גבולות" – וזה מה שמומלץ פה כרגע. "לפני מספר שנים" – ולדעתי זה לא 2005 – "פעלה ועדת גבולות ובחנה את גבולות סח'נין ומשגב. הוועדה המליצה להעביר שטח של 1,700 דונם ממשגב לסח'נין. משגב קיבלה את המלצת הוועדה. סח'נין מוזמנת להמשיך את ההליכים מול משרד הפנים ולקבל את השטח".
שוב, אם הוחלט פה - - -

אתי, רק שאלה אחת - -

אתי, את יודעת - -

- -מתוך ה-1,700 - -

שמתוך - - -

הערה גברתי – הוועדה בוטלה. אנחנו לא מקבלים דבר מבוטל.

רגע, רגע. היית בבית ספר 45 שנה, מה קרה עכשיו? אתי, שאלה אחת – מתוך ה-1,700 דונם, כמה זאת אדמה חקלאית?

אני לא יודעת להגיד.

כמה זה יער?

אני לא יודעת את הנתונים.

1,242.

יער זה 1,315 דונם.

יש את זה במפה.

יער, תמ"א 22.

אוקיי, בסדר. בואו, אנחנו - - -

מה שחיובי במכתב זה שהמנכ"לית נוכחת פה. זה הדבר החיובי בכל מה - - -

רון - - -

השכנות - - גברתי הנחמדה, אני זימנתי את רון אלי הביתה, ויותר מפעם נפגשתי, לצערי. מה שהוא מדבר זה לחוד, ומה שהוא כותב זה לחוד. אין לו כוונה לשכנות טובה. פשוט מאוד, הוא רוצה - -

איך אומרים? הצדק צריך להיראות - - -

- - להיבחר, מה ש - - - זה כיסא ראש רשות המועצה המקומית. לא אכפת לו – לא שכנות ולא שכנים.

בואו לא נגיע לשם - - -

ראש העיר, אנחנו - - -

אדוני, רק משפט, ברשותך - -

אני צריך לסכם את הדיון.

- - רק להגיד לה, משפט אחד. אנחנו מבקשים שהוועדה הזו תהיה מקצועית, ניטראלית.

זה שאמרת "מקצועית, ניטראלית" – זה יעני שהוועדות האחרות הן לא כאלה.

כן, משום שראש הוועדה - -

מן המפורסמות הוא שמשרד הפנים - - -

זאב, ראש הוועדה לשעבר, ביגר, היה מתפקד וחבר ישראל בתינו.

הייתי בטוח שהוא בקדימה, אבל לא משנה. אני חייב להגיד לך, אני מכיר את יושב-ראש הוועדה שהיה, הוא אדם - -

אישית, אין לנו משהו נגדו.

- - עתיר ניסיון. הניסיון שלי עם משרד הפנים – יש להם קבוצה של אנשים שמתוכם הם ממנים יושבי-ראש - -

אה, שכחתי, הוא היה גם אוהד "בית"ר ירושלים".

את זה באמת, משרד הפנים לא לקח בחשבון. מיכל, אנחנו מבקשים - - בכל אופן, אני מציע שאנחנו נסכם. מסעוד, בתור היוזם, אם זה מקובל עליך, אני מציע שאנחנו נסכם את הדיון כדלקמן: שהעיר סח'נין תגיש בקשה מוקדם ככל האפשר למשרד הפנים. משרד הפנים יעיין בבקשה הזאת ותוך 60 יגרום לכך שתוקם ועדה. הוועדה תפעל מקסימום שבעה חודשים, אבל ייעשה כל מאמץ על-ידי משרד הפנים לקצר, בהתייחס למשך השנים שעברו מאז שהיתה הוועדה הקודמת, ובכך שהמלצותיה למעשה לא קרה בהן שום דבר. הוועדה גם תיקח בחשבון את אותן התאמות שנעשו בפועל, אבל משום מה זה לא מצא הדרך החוקית כדי לעגן את הרצון הטוב של משגב, ואת זה שסח'נין מקימה בית ספר.
במקביל לכל זה, אנחנו ננסה למצוא אנשים שעם רצון טוב ינסו לקרב בין הצדדים, אבל המסלול העיקרי שלנו הוא מסלול הוועדה. מיכל, עד עכשיו, כל מה שאמרתי בסדר?

כן, מעולה.

את קיבלת את האחריות לזרז. הדבר החשוב ביותר זה זמן קצוב ולזרז. לפי דעתי, הוועדה לא חייבת להתחיל מחדש, מבראשית, כי יש משהו שהיא יכולה להתחיל ממנו.

אני בסדר, הייעוץ המשפטי - - -

נשמע לי בסדר גמור.

וגם שכחנו משהו – שוועדת הפנים תעקוב אחרי חודשיים אחרי מה שנעשה.

זה נכון. תודה רבה.

לפקח על - - -

תודה רבה. רבותי, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:31.>