PAGE
46
ועדת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
15/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 139 >
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום ראשון, כ' בטבת התשע"ב (15 בינואר 2012), שעה 11:30

<סיור וישיבת ועדה ב"בית גנאור", קרית אתא>

חברי הוועדה: >
דוד אזולאי – היו"ר

>
ויויאן אזרן - מנהלת השרות בקהילה של האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

תמי רייזנר - מרכזת השרות לטיפול באדם עם פיגור שכלי במחוז צפון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר דליה טל - מפקחת ארצית וממונה על תלמידים עם פיגור שכלי, משרד החינוך

עיני דברת - מפקחת חינוך מיוחד ומפקחת בית הספר גנאור, משרד החינוך

שמואל וויינגלס - מנהל הקרן לביטוח שירותים לנכים, המוסד לביטוח לאומי

מיכאל אורון - יו"ר אקי"ם חיפה

רחל שינפרבר - מנהלת בית גנאור- אקים חיפה, בית גנאור

שולה קליש - חברת הנהלה, בית גנאור

חן ברזילי איתן - רכזת סינגור באזור הצפון, אקי"ם

לאה ברקמן פורת - מנהלת סינגור בקהילה, בית גנאור

איריס ברלה - חברת ועדת ביקורת, בית גנאור

שרונה מזרחי - יועצת משפטית, אקי"ם

רוני צוויק - אקי"ם

סימה בנימיני - מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית קריית אתא

דפנה אזרזר - מנכ"לית, אהב"ה- ארגון הנכים בישראל המיוחד

טליה מוסקוביץ - אמא לבוגרת בבית גנאור

רותי שיין - אמא לבוגרת בית גנאור

זהבה רוזנברג - אמא לבוגר בית גנאור

חוסין סעד - אח של בוגר בבית גנאור

גברת סעד
_
משפחה של בוגר גנאור

אסף וינינגר
_
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שלומית אבינח

ר.כ. חבר המתרגמים
<סיור וישיבת ועדה ב"בית גנאור", קרית אתא>

בירושלים זה תמיד קל, שם אנחנו נמצאים עם חדרים ממוזגים ועם תאורה נאותה ואווירה יותר טובה ולכן אני החלטתי שהפעם אנחנו באים לפה, לראות מקרוב, לשמוע ולהתרשם, ומה לעשות, אני כיושב ראש ועדת הפנים לשעבר, תמיד אהבתי קודם כל לסייר ואחר כך לקיים דיונים, ואז גם יודעים על מה מדברים בדיונים ולכן גם כשבאתי היום לפה, רחל שאלה מה אתם רוצים קודם דיון או קודם סיור, אמרתי לה אני מעדיף קודם כל סיור. עכשיו שסיירנו, אז לפחות חז"ל אמרו – אין דומה שמיעה לראייה. אז רואים, זה אחרת מאשר שומעים.

אנחנו מקיימים את הדיון הזה בעקבות פנייה שקיבלנו מארגון נכים בישראל, מה שנקרא ארגון אהב"ה. פנו אלינו בתחילת ינואר וביקשו לקיים דיון על הנושא הזה והכותרת של המכתב הזה מדברת על העברת חלק מהתלמידים למקומות אחרים, אולי, אני אומר את הדברים בזהירות רבה, יכול להיות במגמה בסופו של יום לסגור את המקום הזה. אני לא רוצה כרגע להביע דעה בנושא הזה, כי אני רוצה קודם כל לשמוע את הגורמים הנוגעים בדבר ורק לאחר מכן אני אגיד את מה שאני חושב.

הייתי מבקש מרחל, מנהלת המקום, אולי דברי פתיחה קצרים, כדי שנדע במה מדובר. אני מניח שפה יושבים כולם אנשי מקצוע שכל אחד פה בצורה כזו או אחרת, וודאי מכיר את המקום. בבקשה.

אנחנו מרכז יום של אק"ים חיפה לילדים ובוגרים עם נכויות התפתחותיות קשות. המקום קיים 30 שנה. אני בסך הכל שנה שישית פה, אבל יש פה את יושב הראש שמכיר את המקום וחברי הנהלה נוספים שהקימו את המקום. המקום מנוהל על ידי עמותת הורים. אקי"ם הוא כמובן, כולם מכירים שזו אגודה לקימום מבוגרים, עכשיו זה קצת השתנה והילדים שנמצאים פה כולם ההורים שלהם שייכים לאק"ים. אקי"ם ישראל, אק"ים חיפה, בהגדרה. במקום יש 56 ילדים ובוגרים, גילאי 3 עד 40, כאשר בגן יש 6 ילדים, בבית ספר 20 ילדים ובבוגרים 30 בוגרים. בית הספר מחולק לארבע כיתות פלוס כיתת הגן שציינתי. הבוגרים הם שלוש קבוצות גדולות, שתי קבוצות של בוגרים שהם ניידים, הם מסוגלים להתנייד, להגיע לסדנאות עבודה ולעשות דברים נוספים אחרים, גם בסדנאות וגם בחוץ, וכיתה אחת שהיא מאד סיעודית, של ילדים שהם סיעודיים, הם על כיסאות גלגלים. רוב הבוגרים שלנו זה בוגרים שגדלו פה מגיל הגן או מגיל בית ספר. אנחנו מקבלים תקציבים ממשרד החינוך לילדי בית הספר, שזה תקציב עשיר מאד לטיפולים פרא רפואיים, תקציב למורות, תקציב לצוות הטיפולי בחלקו, ואנחנו מנהלים את המסגרת הזו ---

זה כולל ילדי הגן?

כולל ילדי הגן. מנהלים את התקציב בנפרד רק לגן ולבית ספר. תקציב נוסף מגיע ממשרד הרווחה, גם לילדים של הגן ובית ספר שנשארים אחר הצהריים מהשעה 14:30 עד 18:00, וגם לבוגרים שנמצאים פה מ-08:00 בבוקר עד 18:00. חלק מהתקציבים האלה משמשים אותנו ביום יום, אבל כמובן שהם לא מספיקים לאקי"ם חיפה, ... לכל התקציבים שאנחנו זקוקים להם כדי להשלים את החסר. יש פה הרבה מאד טיפולים, טיפולים טירכואיסטים, טיפולים עם קבוצות, התעמלות, מוסיקה, אתגרים, פינת חי עשירה, טיפולים בתוך הכיתות גם לבוגרים של פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תנועה, מוסיקה, התעמלות, שיאצו ורפלקסולוגיה, אמנות, הרבה הרבה מאד טיפולים, כשמכניסים את המקום למינוסים גדולים מאד, וכמובן שאקי"ם, כל פנייה שלי, אם מתקלקל סנן לבריכה או שמשהו אחר מתקלקל, כל פנייה אני נענית מההנהלה בחיוב וסוגרים לי המון תקציבים.
גם בתוך הצוותים אנחנו עם צוות מעל למה שקיים במקומות אחרים.

כמה אנשי צוות בסך הכל יש כאן?

יש לנו 76 אנשי צוות עם 56 ילדים. כמובן לא כל ה-70 באים יום יום, אבל זה מעל ומעבר ומאחר שהילדים צריכים השגחה לפעמים של 4 עיניים, רוב הקבוצות הן עם מטפלים שמכסים, גם המורה, גם המטפלים, גם בכיתות הבוגרים, כמעט איש צוות אחד על אחד, כמעט, בעיקר בבית הספר ובגן.

70 אנשי הצוות שיש לך פה משכורתם משולמת באמצעות אקי"ם, או שחלקם מקבלים דרך הרווחה והחינוך?

כן, המשרדים הממשלתיים מעבירים את התקציב לאקי"ם, ואקי"ם הוא הבעלות שלהם, זה שמעסיק את כולנו.

והמימון זה מימון של 100% מרווחה והחינוך?

אמרתי שהמימון של הרווחה ושל החינוך לא מספיקים.

דברי איתי באחוזים, אני רוצה להבין.

באחוזים, אני יכולה להגיד לך שאנחנו נכנסים למינוס של 50%. 50% מהתקציב שלנו אנחנו חסרים בו, ואנחנו מקבלים אותו מאקי"ם חיפה.

הרשויות המקומיות ששולחים לכאן את הילדים ---

נותנים אגרת חוץ, הם משלמים בבית ספר אגרת חוץ וזהו.

וזהו. כל הרשויות ----

ולאחר ה... כמובן יש תקציב.

רגע, כל הרשויות משלמות את החלק שלהן כאגרת חוץ? בזה אין בעיה?

כן, בדרך כלל כל הרשויות. אם יש איזו רשות שעושה בעיות אז משרד החינוך מקזז את התשלום, אנחנו מקבלים את כל התשלום. מהרווחה, לפעמים יש קצת בעיה, אבל בדרך כלל גם. התקציב שמגיע לנו כחוק, שהוא לא 100%, כי אנחנו נותנים פה מעל ומעבר, משולם. אבל אקי"ם .... אנחנו צריכים להוסיף הרבה מאד כספים ואנחנו חשבנו שהכספים האלה נקבל אותם מהקרנות. לכן פנינו, אנחנו פנינו גם לקרנות של ביטוח לאומי וגם לקרן שלם וייאמר לזכותה של קרן שלם שעד לשנה האחרונה קיבלנו כל הזמן תקציב. לשיפוץ הגן, לשיפוץ ---

מה זה עד השנה האחרונה? עד ינואר 2011?

כן.

טוב, אבל ינואר רק התחיל, אז יכול להיות שבסוף החודש כן תקבלו.

שנה לא קיבלנו. בינואר 2011 קיבלנו. לביטוח הלאומי הרבה פנינו הרבה מאד פעמים ולא קיבלנו תקציבים, וכל הזמן אמרו לנו – בגלל שאין פה הפרדת גילאים ועל זה אנחנו יושבים פה ומדברים. אנחנו כן רוצים שיבינו אותנו ---

נכון. מי הגה את הרעיון הזה של הפרדה בין הבוגרים לבין הצעירים?

הייתה פה ישיבה של משרד הרווחה, קרן שלם וביטוח לאומי, נציגים. ובישיבה יצאה החלטה שאנחנו צריכים תוך שבעה חודשים להראות כיוון, תכנית שאנחנו הולכים להפריד את בית הספר והגן. שפה יישארו הבוגרים ובית הספר או שנפזר את הילדים במקומות אחרים, או שנמצא להם מקום חלופי לשנה הבאה. אבל הצרה הייתה שתוך שלושה חודשים אנחנו צריכים להגיש מסגרת של תכנית.

ואותם ילדים שרוצים לפנות אותם מכאן יש להם מסגרות אחרות שיכולים לקלוט אותם במיידי?

לא בדקנו, כי אנחנו רוצים שיישארו פה.

לא, אני רק שואל עקרונית.

אני לא בטוחה. אבל גם הרצון של ההורים שהילדים יישארו פה.

אני תיכף אשמע, שמעתי שיש כאן הורים, אז אני תיכף אשמע את ההורים, מה יש להם להגיד בעניין הזה. אדוני מנהל אקי"ם?

אני יושב ראש אקי"ם חיפה. שמי מיכאל אורון, אני יושב ראש אקי"ם חיפה. לשאלתך האחרונה למעשה האם יש פתרונות לתלמידים באוכלוסייה שבה אנחנו מטפלים, למיטב ידיעתי, אבל בטח יגידו לי שאולי אני טועה. למיטב ידיעתי – באזור שלנו יש בעיה גדולה מאד לתת את השירותים שאנחנו נותנים, מבחינה תקציבית וכל זה ענתה רחל את מה שנכון, אבל השאלה האחרונה היא החשובה. אין להערכתי מקום שיכול לתת את מה שאנחנו נותנים כאן לאוכלוסייה, ברמת המורכבות שנמצאת כאן וברמה הטיפולית שניתנת כאן.

אתם הבאתם את זה לידיעת הנוגעים בדבר, לידיעתם של אלה שאמורים לקבל את ההחלטה הזאת?

הם יודעים.

אני מניח שזה לא סוד, כולם יודעים.

אני שואל, לא, לפעמים אתה יודע, נוח לא לדעת.

התשובה היא חיובית, בוודאי שאנשים יודעים איזו רמת טיפול כאן מקבלים כולם, זאת אומרת האנשים, האוכלוסייה המיוחדת הזאת. אם אני אגיד, עוד פעם, אני לא אגלה דברים חדשים.

רחל, עוד שאלה לי אלייך – ההורים משלמים, משתתפים באיזה שהוא תשלום?

ההורים משתתפים בטיפולים המיוחדים שזה רכיבה, בריכה, שיאצו ואתגרים.

מה זה נקרא השתתפות של ההורים?

פעם בחודש מגיע תשלום, אנחנו עושים ועדת הנחות באקי"ם ומשתדלים להוריד את התשלומים כמה שפחות שהורה ישלם. בבית ספר יוצא שהורה משלם 200 שקלים בערך, ובוגר משלם יותר.

עכשיו ראיתי פה, אני מניח שחלק גדול של הילדים מגיעים לכאן בהסעות, נכון?

כן.

מי מממן את נושא ההסעות?

הרשויות המקומיות.

כל רשות מקומית מממנת?

עד גיל 21.

סליחה, מה פתאום?

בהשתתפות.

רגע, רבותי.

דוד, זו הישיבה שהייתה לנו.

לכן אני מכוון למקום מסוים. עד גיל 21 הרשות המקומית משלמת, ומעל גיל 21?

מעל גיל 21 ההורים יחד עם שירותי הרווחה מביאים לפה את הילדים. חלק מממנים את כל העלות וחלק מממנים חלק.

הבנתי.

הם עובדים מול הרווחה. על פי חוק מעל גיל 21 ----

אני תיכף אשמע. הנושא הזה של ההסעות ואני לא רוצה להתמקד בזה, הנושא הזה של ההסעות הוא מונח בעצומם של ימים אלה על שולחן הוועדה. יושבת כאן משפחת חמזי שאת בטח מכירה אותם, חואסם, שהסיפור שלהם מוכר שם שלצערי הרב הילד תקופה לא הגיע לכאן, בגלל נושא ההסעה, מימון ההסעה ואנחנו מעורבים בעניין הזה, אבל תיכף נגיע גם לזה. אדוני סיים?

אם יש לך שאלות נוספות, אני אשמח לענות.

לא, אני שואל אם יש לך עוד משהו להגיד.

בשלב זה כן.

בסדר. הייתי מבקש את נציגי משרד הרווחה, אם אפשר.

בוקר טוב לכולם. קוראים לי ויויאן אזרן, אני מנהלת את שירותי הקהילה באגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד הרווחה. אנחנו התכנסנו היום באמת סביב הסוגיה של גנאור, ואני הייתי רוצה ברשותכם להקדים ולומר כמה דברים לגבי נושא של פיתוח שירותים בכלל לאנשים עם פיגור שכלי. אנחנו מפתחים גם שירותים שנותנים תשובה לילדים עד גיל 21. בדרך כלל הילדים עד גיל 21 נמצאים בחינוך חובה, כמו שאתם יודעים, ואנחנו מזה מספר שנים מקיימים גם תכניות אחר הצהריים, על מנת לאפשר גם למשפחות אורח חיים, כדי שהילדים לא יחזרו בשעה 13:30 או בשעה 14:30 הביתה, ואנחנו מקיימים תכניות שנקראות יום שהות ארוך. יום שהות ארוך מבחינתנו הוא הארכת היום שנותנת קצת העשרה, עובדת קצת על כישורי חיים וכמובן על שימור יכולות, בהתאם ליכולות של האנשים. יום שהות ארוך לרמות פיגור בינוני ומטה הוא עד 18:00 בערב, ואחר כך יש הסעה וליווי אל הבתים, כך שהאנשים מגיעים הביתה, הילדים מגיעים הביתה בין 18:30 ל-19:00 בערב והמימון הוא של משרד הרווחה.

באופן כללי חשוב לציין פה לידיעת כל הפורום, שהמימון בדרך כלל מתחלק 75% מהמשרד ו-25% הרשויות המקומיות, כאשר ההפניה נעשית באמצעות מחלקות הרווחה, ומה שנקרא מעבירים מועדה. עד השנה היו לנו הרבה מאד בעיות סביב הנושא באמת, אדוני, של ההסעות לגבי ילדים, בגלל שחלק גדול מהמסגרות – הארכת היום לא הייתה בבית הספר והיו צריכים להסיע ואז היה מה שנקרא הסעה שלישית. בעקבות, אני חייבת פה לציין, בעקבות בג"ץ אקי"ם ובעקבות עבודה של המשרד, הוסדר העניין בין שני המשרדים ואכן גם נושא של הסעה שלישית סודר, והילדים יכולים גם לזכות להעברה למסגרת של יום שהות ארוך. מסגרות מעל גיל 21 הן מסגרות בדרך כלל של אנשים שסיימו את חוק חינוך חובה, ואז הם או צריכים להיות משולבים במסגרות תעסוקה, כאשר אנחנו עובדים קשה מאד ואנחנו באמת מכוונים לכיוון של שילוב במסגרות נורמטיביות, או לחילופין בתוך מפעלים מוגנים. יחד עם זה ---

מה הקשר? זה לא קשור לילדים שלנו פה.

סליחה, סליחה.

בבקשה, אני עכשיו מגיעה, דקה.

אתם הורים? אני מייד מאפשר לכם, אני אתן לכם.

אני ברשותכם, עם כל הכבוד, נמצא פה פורום גדול ואני אשמח מאד אם תתנו לי גם להביע את הנושא הזה ולציין שאכן ---

בינתיים נתנו לך ואת יכולה להביע ואף אחד לא יפריע לך.

מאה אחוז. אני פה בשביל זה.

יפה.

אנשים ברמות תפקוד יותר נמוכות ועם בעיות רפואיות ובמצבים יותר מורכבים, משולבים מבחינתנו במרכזי יום. זה נקרא מרכזי יום טיפוליים סיעודיים, שהוקמו במיוחד לטובת העניין הזה והמסגרות האלה הן בדרך כלל מהשעה 08:00 עד השעה 16:00. למסגרות האלה, על פי התע"ש 14.8. למסגרות האלה אנשים אמורים להיות, אם הם לא כמובן מסוגלים להגיע בכוחות עצמם, אמורים להיות מוסעים באחריות הרשות המקומית ובמימון משרד הרווחה, 75% המשרד ו-25% הרשות. זה עונה להערה שנאמרה פה לגבי הנושא הזה של ההסעות. אני גם הייתי פה והסברתי את זה.

חבל שאין פה נציג של מרכז השלטון המקומי.

נכון.

בוודאי שהיה קופץ ממקומו ומגיב לך ואומר לך מי מממן. אנחנו מכירים את זה.

אני יכולה להגיד לאדוני שעד השנה, התקצוב של ההסעות היה בסביבות 8 מיליון. השנה זה הוכפל וזה 17 מיליון שקלים, וזה נמצא בספר התקציב שלנו וזה מועבר בתחילת השנה מבחינת תקציבים גם לרשויות, ועדיין, עדיין – אני יכולה להגיד לך – שמבחינתנו אנחנו עושים הכל על מנת שאנשים יוסעו בצורה מסודרת ונמצאים פה גם נציגים של המחוזות. בצורה מסודרת מהבתים אל מסגרות היום ובחזרה.

חבל שאין לי פה, הייתי מראה לך מכתב שקיבלתי מראש רשות שכותב לי חד וחלק – אין לי תקציב לשלם הסעה.

בדיוק ככה. זה הרבה כסף.

אני מדבר עכשיו, אני לא יודע, אני לא נכנס לאחוזים, אבל ראש רשות מקומית כתב לי – אני לא מסוגל לממן הסעה. המשמעות היא שהילד יושב בבית, חד וחלק.

הנושא של ההסעות באמת הוא מגיע לפתחנו כמעט בכל הזדמנות, כאשר באמת גם המשרד וגם הרשויות מתווכחות של מי בעצם האחריות, כאשר ברור לכל שהאחריות על ההפעלה של ההסעה היא על הרשות המקומית, ואחר כך החלוקה היא בין המשרד לבין הרשות. ונכון הוא ש ---

אז אולי תואילי בטובך בבקשה, כאחראית על הנושא הזה, לשבת עם מרכז השלטון המקומי ולהוציא נייר שמנחה את כל ראשי הרשויות לפעול על פי ההוראות האלה. יש ראשי רשויות שפועלים, הרי מחר אנחנו צפויים לשביתה, את יודעת את זה.

כן.

של כל הרשויות. את יודעת מה הרקע של השביתה הזאת?

כן, המיסים?

זה לא רק המיסים. זה חלק מהעניין. חלק מהרשויות המקומיות טוענות שמלבישים עליהן כל מיני דברים ולהן אין את היכולת לממן את זה. אם גברתי אומרת שאתם מעבירים את ה-75%, מדובר על 25% שהרשות המקומית צריכה לממן, אנא ממך תעבירו הנחיה ברורה שלפחות ההורים יידעו שיש להם כתובת. מישהו צריך לממן את הנסיעה הזאת.

קודם כל, לא רק אני אשב עם השלטון המקומי, גם יושב מנכ"ל המשרד במרכז השלטון המקומי, ובוודאי אתה יודע שיש לנו פורום משותף יחד איתם וההנחיה הזאת לא פעם עברה אליהם. אני מסכימה איתך שהויכוח עם הרשויות הוא כזה שבדרך כלל התשלום של המשרד הוא לאחר ביצוע, והרשויות מבקשות, וזה לא סוד, הרשויות מבקשות את כל התקצובים מראש, ולא רק אחרי שהן מבצעות את ההסעות. ולכן, פה באמת הפער ופה באמת אולי הסוגיה שצריך שוב לחזור ולהבהיר אותה והיא מגיעה באמת בפניות רבות למשרד, לשר ולמנכ"ל, וגם אנחנו נאלצים גם לענות על העניין הזה. אבל זה באמת באופן כללי לגבי הנושא הזה באמת של הסעות ולגבי המסגרות שלנו.

ונעבור כרגע, ברשותך, אם זה בסדר, אל הנושא באמת פה של גנאור.

אני רק רוצה לסיכום הנושא הזה, לבקש אחר כך את ההורים שיתייחסו לעניין של ההסעות, כי זה מאד חשוב ואני מאד מבקש ממך, כאחראית במשרד לנושא הזה, תוציאו לנו מסמך הנחיה שנדע מי באמת, כשהורים פונים אלינו, שנדע למי להפנות אותם בעניין הזה. אם הדברים לא סגורים, אנא מכם תסגרו את זה מול השלטון המקומי, מול משרד הרווחה, שכל אחד יידע איפה החלק שלו. אני אומר לך מתוך ידיעה ואם תרצי אני אוכל גם להעביר לך מכתב שקיבלתי מאחד מראשי הרשויות. הוא פנה אלי כדי שאני אעזור לו להשיג תקציב כדי להסיע ילד מהיישוב שלו.

אני רוצה שתמצא ראש רשות שבסוף שנת 2011 נשאר חייב ומשרד הרווחה לא כיסה לו את כל תקציב ההסעות, עד השקל האחרון, אדוני.

אז יכול להיות שאותו ראש רשות לא דיווח בזמן ולכן הוא טרם קיבל את ההשתתפות, אבל אני מדבר כרגע על אותו ילד שהוא, כתוצאה מאי דיווח, לא הועבר דיווח, הילד הזה יושב בבית. זה העובדות. אז תמצאו את הפתרונות לתת מימון ביניים. פה לא מדובר על אנשים שיכולים לספוג את המצב הזה עד שהרשות תדווח ואחרי שהרשות תדווח יקבלו תקציב. הילד הזה צריך להגיע למסגרת חינוכית מדי יום ביומו.

מימון ביניים זו לא סוגיה שהיא קשורה רק למשרד הרווחה ורק לעניין הזה, ויתרה מזאת אני רוצה כן לעדכן אותך ואת כל הפורום. עד השנה למעשה כל האנשים שהיו זכאי קצבאות ניידות, על פי כל הנהלים ועל פי הת"ס, היו מחויבים בתשלום של כל קצבת הניידות.

זה שונה בעקבות הדיון בוועדה האחרונה.

סליחה, סליחה, לפני הדיון בוועדה זה בכלל שונה.

ממש לא. ממש לא.

טוב, זה לא משנה, אוקי, בזכותכם הנושא הזה שונה והאנשים משלמים עכשיו גג 50% או גג 1,000 שקלים, וכמובן לא יותר מעלות ההסעה. זה מהלך שהמשרד הוביל אותו, זה מהלך ש ---

ממש. אבל זה לא נכון, את אומרת פה עובדות לפרוטוקול.

עוד לא שמעתי שמשרד הרווחה מחלק תקציבים, איך הוא יכול להוביל דבר כזה? הרי ביושר לא הולך אתכם.

המשרד הוסיף 7 מיליון שקלים לטובת המשרד הזה.

הוסיף אחרי שזה ישב בוועדה.

המשרד בראשותו של מנכ"ל המשרד, מר איצקוביץ, הוביל את המהלך הזה ואתם יודעים מה, זה לא משנה כרגע מי הוביל. מבחינתנו שורה תחתונה – אנחנו מאד שמחים שכולם חברו יחד ונכון לעכשיו האנשים שבאמת זכאי קצבת ניידות ומוסעים ומשלמים רק את הסכום הזה.

השאלה מה קורה בפועל. אני יכולה לציין כהורה שבפועל הבת שלי שהיא חניכה בגנאור מגיל 4, דרך אגב, והיא בת 29 היום, מגיל 21 אני מסיעה אותה.

למה, מאיפה את?

אני מכפר חסידים.

את פנית למחלקת הרווחה?

בוודאי. התשובה הייתה שמגיל 21 אין תקציב, אין להם. הם צריכים רכב מיוחד עם עיגון מיוחד ואין להם תקציב כזה ואני מבחינתי מסיעה אותה ביום יום.

אני רק רוצה להוסיף משהו, קוראים לי לאה ואני ---

רק שנייה, אני מיד אאפשר לך.

... שהורים לא פונים לאקי"ם, יש את שרונה מזרחי פה, עורכת הדין שקו הסיוע מפוצץ עם פניות, התכתובת בינם לבין אנשי משרד הרווחה, לא שאני באה להגן עליהם, אבל כשיש בעיה באיזו רשות מקומית הם מתערבים ----

את יודעת אבל שבפאוץ' שלי יש הרבה שאלות ושאילתות, וברגע שאומרים לא אז יש את האנרגיה, איזה משאבי אנרגיה ולאן את מובילה את זה, אז ---

כמה שנים את מסיעה את הילדה?

מגיל 21, בשבועות ימלאו לה 30, אז 9 שנים. אני מסיעה אותה יום יום.

במשך כל התקופה הזאת את מסיעה אותה בעצמך מבלי לקבל מימון משום גורם?

שום גורם, אני מסיעה אותה בעצמי. זה פוגע ביכולת שלי לצאת לעבודה בשעה מסודרת, זה פוגע בהרבה דברים.

היא מקבלת את הניידות.

אבל לאה, הניידות בכלל לא ---

מה שאני אמרתי שהיא כבן אדם נפגעת כי היא צריכה להיות הנהגת, בעוד שבעצם יש לרשותה, על פי חוק, את האלטרנטיבה.

... חבל שאנחנו לא יודעים על המקרים.

קודם כל לא יודעים ---

אני אמא לילד בן 21. שמי זהבה רוזנברג. קודם כל אני רוצה להגיד לפני ההסעה, וגם על ההסעה יש לי מה להגיד. את בית הספר גנאור הכרתי לפני 7 שנים, בעקבות זה שהוא למד בבית ספר של איל"ן ולא התאים וחיפשתי מקום שיתאים לו מבחינת הצרכים שלו. מה שאהבתי במקום הזה, מה שהתאהבתי במקום הזה, שהוא נתן לי את כל הדברים שהייתי רצה אחריהם, רצה אליהם אחר הצהריים, שזה באף מקום לא ראיתי דבר כזה. זה דבר שבאמת חסך מאיתנו כהורים ללכת לבריכה לחוד, לרכיבה לחוד, לפיזיותרפיה לחוד, שפה הכל קיבלנו במקום אחד. זה נפלא. הדבר השני שזה פה עד 18:00, שאני יכולה לעבוד, שאני יכולה קצת זמן בשבילי ואני גם סבתא שרוצה גם קצת את הנכדים, שיש לי את הזמן לכל דבר אני מוצאת, ובפרט לילד שלי. ברגע שהוא מגיע הוא מגיע נטו לנו. לא רצים לא לפיזיותרפיה ולא לשום דבר. נטו אנחנו איתו בכיף. והדבר הכי קשה לי שהוא לפני שנה חגג 21, באוגוסט, ממש חמישה ימים לפני תחילת הלימודים אני מקבלת ממך טלפון, טלפון מהעירייה. אנחנו גרים בקריית ים, אין לך הסעה. אמרתי חמישה ימים לפני תחילת השנה אין לי? אין לך. אוקי. מתחילים לרוץ למקומות לחפש. עכשיו, אני עובדת בבית ספר לחינוך מיוחד, אני חייבת להתחיל לעבוד בשעה מסוימת. אני לא כמו טליה יכולה להסיע את הילד, בעלי עובד כי הוא מפרנס. אני חיפשתי חברה שתסיע אותו בתשלום. אני משלמת כל חודש 2,000 שקלים עבור שהילד יגיע לבית הספר. אני קיבלתי מדפנה, שהיא כל הזמן משתפת אותי בהרבה דברים, היא אומרת לי זהבה מה-1 בספטמבר מגיע לך. אמרתי מגיע לי מה? פניתי לעירייה שלי, אין כסף. אומרת לי מה זה אין? קודם כל אני ממשיכה להסיע את הילד כי חשוב לי שהוא יגיע למסגרת. הוא לא יכול לעבוד בשום דבר, כי הוא במצב מאד קשה. אין כסף, זה מה שאמרו, אני מתפלאת מאיפה הכסף. אין כסף. עד היום אני משלמת לבד. אין כסף.
עכשיו, אני לקחתי את כל ההורים של קריית ים, שאנחנו חמישה, ואמרתי להם – בואו נעשה משהו ביחד.

כל הילדים שלומדים נמצאים פה?

אני מדברת על מי שלומד כאן.

חמישה תלמידים.

כן, פה חמישה ילדים לומדים כאן, חמישה מעל גיל 21, מקריית ים. אני איגדתי את כל ההורים ואני באתי, הבאתי את כולם לעירייה, לרווחה ואמרתי למנהלת – הנה ההורים. היא אמרה – אין כסף. חכי, תהיה ועדה, חכי. אמרתי מה חכי? ספטמבר עבר ואוקטובר ונובמבר ודצמבר וכבר ינואר עוד מעט, אנחנו מממנים.

ובינתיים אתם מממנים את ההסעה?

בהחלט.

זאת הסעה משותפת לכל הילדים או שכל אחד מקבל הסעה נפרדת?

לא, עשינו משולב, משותף.

ומה עם הביטוח ומה עם האחריות על ההסעה? מה עם כל המשתמע מההסעות האלה?

כן, אבל השאלה היא שאלה קשה, אבל זאת האלטרנטיבה.

... התשלום ... זה הפתרון שהם מצאו.

אין משהו אחר, זה לא שהציעו להם משהו אחר.

עכשיו, הבן שלי הוא ילד שמקבל התקפי אפילפסיה, אין לי מקום להכניס לאוטו הזה מלווה צמודה. אז לי יש עובדת זרה היא נוסעת עם הילד לא כל יום, אבל חס וחלילה אם הוא יקבל התקף אפילפסיה, אני צריכה לממן את הסייעת שתהיה לי באוטו?

זו אחריות, זה ביטוח.

כן, נכון שזו אחריות, אבל מצד שני תבינו את המצב שההורים האלה נמצאים והם צריכים שהילד יגיע למסגרת הזאת. לקחו יוזמה, הם מממנים את ההסעה ומביאים. נכון שיש בזה, זה לא בדיוק מה שדורשים מהם, אבל זאת עובדה שהם עושים את זה, אחרת מה הייתה האלטרנטיבה השנייה? להשאיר את הילד בבית ושההורים לא יעבדו, זאת הייתה האלטרנטיבה.

וגם ככה יש הרבה קשיים בנושא של להתגייס לעבודה.

עכשיו, עוד דבר רק להגיד. אני הגעתי לכאן כשהבן שלי כבר היה יותר גדול, אבל אני בקשר פה עם הורים שהילדים שאני עוזרת לקבל אותם לכאן מגיל מאד קטן. מקום כזה שהילדים יכולים להיות מגיל כזה עד גיל כזה, אין דבר כזה. אין באף מקום דבר כזה. וזה המקום הייחודי שלנו, שאנחנו נותנים להם, גם מכירים אותם. אתה יודע, לפעמים אני אומרת אנחנו יודעים, הם מכירים את הילדים יותר מההורים לפעמים, הצוות כאן. וזה חשוב שהילדים יודעים שמתחילים לנו כהורים לחפש מוסד אחר, לחפש מקום אחר. שיש להם פה את הכל מהגיל הזה. אנחנו לא רואים את ההבדל. אנחנו בעד שלהיפך, שיראו איזה טיפול פה הם מקבלים מהגיל הקטן עד הגיל הגדול, שאין פה גיל ואין פה משפחה. אנחנו קוראים לזה משפחת גנאור, ואת זה אתם צריכים לדעת, שאין דבר כזה.

אני חייב להגיד לך שבסיור שעשיתי, אני פשוט אומר שהצוות פה עושה עבודת קודש.

כן, עבודה באמת, גם אני עובדת בחינוך מיוחד, אבל אין דבר כזה.

יש פה עוד אמא אחת שביקשה גם להתייחס.

אוקי, אני גרה באזור ראש הנקרא ושמי רותי שיין. אם אני התעקשתי שהבן שלי ייסע כל יום מראש הנקרא עד גנאור, שזו נסיעה ועם כל בעיות התנועה והעומס בכבישים, כולם יודעים כמה זמן זה לוקח, זה רק יכול ללמדך עד כמה המקום הזה הרשים אותי מלכתחילה, ובכל אזור הצפון לא קיים מקום שנותן שירותים ומענה לצרכים של אותם ילדים, שבעצם לא מסוגלים לעשות שום דבר מפאת הנכות והפיגור הקשה שבו הם לקו. ומקום כזה, כמו שאמרה זהבה, נותן את כל מה שאנחנו היינו קודם, לפני כן, רצים לבד. אם זה פיזיותרפיה ואם זה שחייה ואם זה רכיבה טיפולית וכל הדברים האלה כלולים במקום אחד. אין מקום כזה לדעתי בכל הארץ לא קיים. זה דבר אחד.

עכשיו לגבי ההסעות. אני חושבת שזה תלוי מועצה. אני שייכת למועצה האזורית מטה אשר ואני רוצה להגיד לך שהמועצה נותנת לי גב יוצא מן כלל, משלמת לי את ההסעה. נכון שאני משתתפת, נותנת את כל קצבת הניידות, אבל קצבת הניידות, כמו שאמרו פה, בהתאם לחוק הם עובדים, עד 1,000 שקלים ואת ה-1,000 שקלים האלה אני נותנת בשמחה, כי תאר לך כל יום נסיעה של מונית הלוך וחזור מראש הנקרא לכאן, זה 250 שקלים.

את לבד, אין לך עוד מישהו שמשתתף איתך בהסעה הזאת?

לא, אף אחד לא גר באזור. אז מונית כזאת לוקחת את הילד וכל יום 250 שקלים לשני הכיוונים.

את משלמת כל יום 250 שקלים.

לא, המועצה. אני משתתפת, אני נותנת את קצבת הניידות. אתה מתאר לעצמך שזה סכומים של 4,000-5,000 שקלים לחודש מהמועצה. זאת אומרת שבאמת יש כאן סיפור שעד כמה המועצה מוכנה לבוא לקראת ההורים. יש מועצות ויש מועצות. במקרה הזה שלי התמזל מזלי להיות שייכת לרשות המקומית.

נכון, למועצה האזורית מטה אשר. יש לך את יהודה שביט שהוא מבין עניין.

נכון, והרווחה שהם מאד ---

לא, גם קריית ים אני מכיר את ראש העיר, אני בטוח שהוא היה רוצה לעזור, אני מכיר אותו, אבל אני מכיר גם את המצוקה שלו ברשות המקומית.

אז אתה לא מכיר אותו טוב.

יכול להיות. לא מתיימר להכיר את כולם. אסף.

ויויאן, אני רציתי לשאול אותך שאלה בהמשך למה שהיא אמרה. שמי אסף וינינגר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. היא אמרה שהרשות המקומית יכולה לקחת מהם 1,000 שקלים לפי החוזר החדש. עכשיו, מה שרציתי לברר ומה שאני יודע שהחוזר הזה אומר 50% עד 1,000 שקלים, זה נכון? זאת אומרת שאם היא מקבלת 1,000 שקלים יכולים לקחת ממנה רק 500.

לא, לא, אני מקבלת 2,000 שקלים.

אוקי, בסדר, זה מה שרציתי.

זה עד 1,000 שקלים. כאילו זה צריך להיות שאם נניח 1,700 שקלים קצבת הניידות, אז זה 50% מ-1,700, לא 1,000 מתוך ה-1700 שקלים.

ברור, רציתי רק לוודא.

טוב.

ברשותך, אני רציתי גם לומר. שמי סעד חוסין מכפר... אני אח של ח. ההרגשה כאן שילד מגיע לגיל 21 הוא פצצה מתקתקת והזמן משחק נגדו. המשפחה נכנסת ללחץ, לפאניקה, מה עושים. ... מכירים את הסיפור שלי, סיפרתי שאח שלי ישב חודשיים בבית בגלל ההסעה, הגעתי, קיבלתי מכתב מראש המועצה שמוכן להשתתף איתי 50%, לשלם 50%, אבל משרד הרווחה לא הסכימו לתת גם. היא אמרה 75% אז הוא נתן יותר מ-25%, נתן 50% והם לא הסכימו בכלל. ועל מעון גנאור, אני הסתובבתי לא מעט והרבה ביליתי מהזמן שלי וביקרתי בהרבה מקומות. אין כמו המקום הזה.

אין יותר טוב בעולם.

ההרגשה של אח שלי שמגיע הביתה עם חיוך – בשבילי שווה את כל מה שאני עושה ואת כל מה שההורים שלי עושים בשביל ח. וממש, אנחנו רוצים ---

אז זו דוגמא של רשות מקומית, שאל ההורים היא פנתה והודיעה שהם משתתפים ב-50%. אלי פנו ואמרו שאין להם לממן אפילו את ה-50%.

אחרי שקיבלתי את המכתב מהם הודיעו לי שהם מפסיקים לו את ההסעה.

אז הם עשו טובה במשך שבועיים או שלושה שבועות נתנו ואחרי זה הפסיקו. זהו. ועכשיו איך הילד מגיע לפה?

היום אני ביקשתי מהנהג בקשה אישית שהוא יגיע בשבוע הזה, כי אני בצבא, האוטו שלי לא יכול להסיע אותו כי הוא נכה, אמא שלי אין לה רישיון ואין מישהו שייתן לו את המענה הזה ואת העזרה. ומשפחה שאיבדה שלושה ילדים במצב של מחלה ושיודעת ומכירה הרבה מעונות וביקרה בהרבה מעונות ויודעת מה זה ילד נכה, בשבילה שהבן שלה יקבל טיפול טוב. לפני הילדים שבבית ספר, לפני ולפני שאנחנו מקבלים אוכל – ח. צריך לאכול. ככה זה בשבילנו.

אתה יודע איך אומרים ----

והזמן, למרות שהוא גדל גם יותר קשה למשפחה. זה לא שהוא נהיה יותר, המשקל שלו יותר גדול, זה קשה, קשה. אני ממש מתרגש לדבר על זה ולספר את הסיפור.

דרך אגב, אני ניהלתי דין ודברים עם דניאל כץ בנושא הזה, ספציפית לגבי משפחת חמזי הייתי מעורב בנושא הזה.

גם המנכ"ל וגם השר מעורבים.

יפה. כי אנחנו הפנינו אליהם. סליחה רק רגע ----

שאני הייתה לי בדיקה אני ... בבית ספר על ידו, בבית, ואני הלכתי לבדיקה, שיש לי בדיקה.

יש לי אחות בכיתה ח', היא לומדת בטכניון, היא מחוננת. היא יושבת לידו והוא בן 21, אם יש לו פרכוס היא לא יכולה לתת לו עזרה. היא גם לא יכולה להרים אותו לבד.

אז אני מודיע לכם רבותי, אחרי התערבות האישית שלנו, קיבלנו מענה ואפשרו לילד הזה להגיע לפה במשך שבועיים או שלושה שבועות ובזה זה נגמר, ואנחנו שוב חזרנו לתחילת הדרך כפי שהמצב היה קודם. ופה באמת ראש הרשות גילה נכונות אבל אמר תשמע, לי אין תקציב, אין לי מאיפה.

לא, הוא נותן 50%.

אז אני אומר לך, ממכתב שאני קיבלתי, חבל שאין לי פה את המכתב, הם היינו בירושלים הייתי מציג בפניכם את המכתב שהוא טוען אני לא יכול, תשיג לי מאיפה לממן, זה מה שהוא כותב לי, ראש המועצה. אז הבעיה קיימת ובואו לא נטמון את ראשינו בחול, צריך לפתור אותה ואני מבקש לתת מענה לאותם הורים. אלא הם תחליטו שאתם לא מוכנים לממן, תודיעו להורים האלה, תחזיקו את הילדים בבית- אל תביאו אותם. תגידו להם את זה, שלפחות יידעו להתמודד. מצד אחד אומרים אנחנו מממנים את ההסעות, ומצד שני אני שומע הורים פה שמממנים. יש הורים שהתמזל מזלם והרשות המקומית משלמת. אבל לא כולם אותו דבר.

זה לא הרשות המקומית משלמת, זה המשרד משלם בהשתתפות של הרשות המקומית.

תראי, בואי, אני מבין אותך. אני מדבר מבחינת אותה אמא שבאה מראש הנקרא. היא אומרת הרשות המקומית. נכון שאתם מעבירים אבל יש כאן פתרון. לאלה אין פתרון ואני מניח שיש עוד הורים שלא הגיעו אלינו וגם להם אין פתרון. אז אני מבקש ממך גברתי, תכנסי לעובי הקורה, תביאי את זה לידיעת הנוגעים בדבר, תקבלו החלטה, תגידו – אתם מממנים את הנסיעות או לא מממנים. אם אתם מממנים כפי שאת אומרת – 75% אתם מממנים – מצוין. תוציאו הנחיה שמרכז השלטון המקומי יוציא הנחיה לראשי הרשויות, להודיע להם, רבותי, את הילדים האלה אתם מסיעים, תמורת זה אתם מקבלים 75% ואתם מממנים 25%. שהרשויות יידעו מזה. וחבל מאד שלא יושב כאן נציג של השלטון המקומי. הוא היה עונה לך בדיוק כמו שאני אומר. הם אפילו לא יודעים מזה. לא, אני אומר לך. תראי ---

ברשותך, אני רוצה לענות.

אני מכיר את הויכוחים.

הם לא יכולים להגיד שהם לא יודעים מזה.

את יודעת מה, נוח להם לא לדעת, בסדר?

זה סיפור אחר.

כי הרשויות המקומיות היום מחפשים על שולחנו של מי לסמוך, זה המצב.

אני רוצה לענות בבקשה. אני תמי רייזנר, אני מרכזת את התחום של הפיגור השכלי במשרד הרווחה במחוז צפון, אני עובדת תחתיה של ויויאן אזרן ואני אחראית על כל הנושא של תקצוב של כל תחומי הפיגור השכלי במחוז. עכשיו, אני שומעת את הסיפור של שניכם. מנהלות הרווחה בשני המקומות מכירות את התקלות, עובדות עם תקציבי ההסעות, פונות אלינו ומבקשות תקציב להסעות, ואני באמת מאד מופתעת ---

היא לא ידעה ---

סליחה, לא, לא, אני שואל אותך גברתי.

רק רגע, רק דקה, ואני באמת מאד מאד מופתעת שאתם מסיעות על חשבונכם ובהתארגנות פנימית שלכן, מבלי שפנו אלי כדי לבקש תקציב. עכשיו אני אומרת שאני מתחייבת שבתום הישיבה הזאת, אני פונה לשתיהן גם לזהבה מקריית ים, גם לטליה מרכסים ---

לא מרכסים, אני מכפר חסידים.

אני יכולה להעביר לך עוד 40 ---

דרך מועצה אזורית ---

אני יכולה להעביר לך עוד 40 שמות.

לא, לא, דפנה, סליחה.

רק דקה, וכדי באמת לבחון את הסוגיה הזאת, אני רק רוצה לומר שויויאן דיברה על זה שתקציב ההסעות יותר ממוכפל בשלוש השנים האחרונות. התקציב שלנו במחוז, לפני שלוש שנים היה 2.5 מיליון שקלים ואפילו פחות, והיום הוא עומד על 5.5 מיליון שקלים, ואין רשות שפונה להסעות, אין רשות שפונה ומקבלת סירוב, בהנחה שהבקשה היא סבירה ואין, אני מדברת פה על מקרה פרטי שנמצא פה בחדר ואני לא רוצה להיות יותר מדי ספציפית, כאשר אין שירות ספציפי קרוב יותר, שהוא מבחינת האיכות שלו איננו נופל מהמקום הזה. זאת אומרת שממשרד הרווחה מממן כל בקשה שמגיעה לפתחו, ואם הייתי יודע את מה שאתן אומרות לי היום קודם, זה היה מטופל ויטופל.

כמה הורים כאלה, רק רגע, סליחה, אני רוצה לשאול אותך.

כשאני ביקרתי פה בגנאור אני גם אמרתי לכן את זה.

מנהלות הרווחה מכירות את החוזרים, יודעות את ה---

את יודעת כמה הורים --- אני שואל האם אתם כמשרד הרווחה, כמה הורים כאלה אתם מכירים שהם מממנים את ההסעה מכיסם הפרטי?

אני לא מכירה הרבה הורים.

לא מכירה הרבה הורים כאלה.

הם לא פונים, הם לא יודעים.

אז תראי, כשהם לא יודעים מה את מצפה שהם יידעו? אני חושב שבעניין הזה, אני גם פונה למנהלת המוסד כאן, רחל. אני חושב שגם לך יש כאן חלק נכבד ---

אני מודיעה להורים והם פונים לרווחה.

לא, לא, אבל אני חושב שצריך להיות, ההורים לא תמיד יודעים מה הן הזכויות שלהם. זה מקרה קלאסי שאת, כמנהלת המקום, צריכה להודיע לאותם הורים, ואפילו את יודעת מה, גם לרווחה שלא יגידו לא ידענו, שהם יקבלו העתק ויידעו – יש לנו כך וכך הורים שהם מממנים את ההסעה לילדים שלהם.

אגב, אלה בדיוק המקרים שבעקבותיהם אקי"ם הגישה לפני כמה שנים את הבג"ץ, ולכן הוכפל באמת תקציב ההסעות.

שמי סימה בנימיני ואני מנהלת הרווחה בקריית אתא. כשמוכפל הסעיף הזה של ההסעות, גם העירייה מכפילה את התקציב שלה ויש עם זה קושי. אם אנחנו מדברים היום אצלנו במחלקה על סדר גודל בין 350 ל-400,000 שקלים שאנחנו צריכים לעשות את הקטע של ההסעות, אנחנו מסיעים לגנאור את הילדים, אבל יש לנו עוד ועוד ויש כל הזמן גידול של הנושא הזה. ההשתתפות היא 25%, כאן יש קושי גדול על העיר.

את כמנהלת מחלקת רווחה בקריית אתא, שמעת פה את המקרים האלה ואתם אצלכם כן מסיעים את הילדים. איך קורה שמספר משפחות לא מקבלות את תקציב המימון שלהם, למרות שהרווחה מכירים אותם. זה לא מקרים שנעלמים שלא מכירים אותם.

לא, בוודאי שלא, זה עניין של הרשות, עוד פעם. אבל אני אומרת, זה כספים שהולכים וגדלים והולכים וגדלים. זאת אומרת התקציב של הרווחה של המשרד גדל, אבל זה כפועל יוצא גם התקציב של העיריות גדל, ויש עיריות שלא מוכנות לעמוד בעומס הזה. זו תוספת תקציב מאד גדולה.

הנושא של הרווחה מנוצל במלואו, אגב?

עד הגרוש, מבחינתנו, עד הגרוש האחרון מיושם.

ושוב, העירייה צריכה קודם להוציא.

רק דקה, אני רק רוצה להסביר. גם בסוף שנה, חשוב לי מאד להבהיר לכם, שאין אף רשות שנמצאת בגירעון, זאת אומרת שאנחנו לא כיסינו את סעיף ההסעות ואני לא מדברת רק על שנה אחת. אני מדברת על כל השנים האחרונות, ובדרך כלל בהרבה מאד סעיפים אחרים, אצלי באגף אין לי סעיפים גירעוניים בכלל. זאת אומרת כל ההוצאות שהרשויות אמורות לשלם את ה-25%, בסעיפים של האגף, של שירותים תומכים, מכוסים במאת האחוזים. אני יכולה להגיד לך דבר אחד קטן. אנחנו שדרגנו את התעריפים של מרכזי היום השנה.

1,200 שקלים.

השדרוג של התעריפים, של תשלומים, של אחזקת אנשים ---

1,200 שקל.

לא, לא, למה? זה 4,000 שקלים. בין 3,000 שקלים ל-4,000 שקלים בסיעודי. רגע. מה שאני רוצה להסביר זה, כשאנחנו משדרגים הרשויות לא הסכימו לשדרג, אתה יודע למה? כי הן אמרו – אין לנו את ה-Matching, של ה-25%, ולכן לקח יותר משמונה חודשים עד שמרכז השלטון המקומי הסכים למהלך הזה של השדרוג שהוא מעל 25 מיליון שקלים של שדרוג תעריפים במרכזי היום לאנשים טיפוליים וסיעודיים. אז לכן אי אפשר מצד אחד לבוא ולהגיד למשרד אנחנו כן רוצים לשדרג וכן רוצים להוסיף, ובגלל שהרשויות אין להן את ה- Matching- אנחנו נעצור את זה.

אוקי, רבותי.

אדוני, אפשר שאלה?

בבקשה.

השאלה שלי האם המימון של המשרד הוא פרופר להסעות או שהוא מתפזר בצורה אחרת?

פרופר להסעות. הסעות וליווי.

בדרך כלל הסעות זה כסף צבוע שמגיע למשרד ---

זה לא לתקנים ---

לא, לא, לא, לא. אוקי.

אבל עדיין, העירייה קודם צריכה לממן ואחר כך, אחרי דיווחים, שלושה חודשים, זה לא, יש בעיה.

בסדר, אם היא טוענת שמשלמים – אז יש לה ניסיון.

טוב, רבותי, אני רוצה לסכם את הנושא. גברתי, מה תפקידך?

אני מרכזת את התחום של הפיגור השכלי במשרד הרווחה במחוז הצפון.

אוקי. מה שאני מבקש את נציגי משרד הרווחה, הנושא עלה, זה לא דבר שאני הזמנתי אותו, זה לא היה בתכנית שלנו להיום. הנושא עלה ואני מבקש שיימצא פתרון לאלתר, וזה לא יהיה חוצפה מצדי גם לבקשת שזה יהיה רטרואקטיבי.

ברור. נשמח מאד.

כי אני חשוב שהאנשים האלה שילמו עד היום את הכסף הזה, אז צריך לתת להם מענה לכך שהם עד היום מממנו את ההסעות שלהם, שעל פי כל הכללים שלכם, שאתם קבעתם, הם לא היו צריכים לממן את ההסעות האלה.

צריך גם לבדוק אבל עם משרד הפנים באמת, את הקטע של העלויות של הרטרואקטיבי גם של העיריות.

עכשיו יתחילו – תביאו קבלות.

אנחנו לא נקיים פה את הדיון.

אני חושב, יש אנשי מקצוע שיושבים מכל משרדי הממשלה יחד עם נציגי הרשות המקומית. יישבו ומה שהכי חשוב, הדבר החשוב ביותר זה שההורים יידעו, ואני מבקש ממנהלת המקום פה, בבקשה תביאי את זה לידיעת ההורים, שהם יידעו. הם לא צריכים לממן את זה. יש להם מספיק הוצאות על דברים אחרים. כן.

אני לא יודע אם כבודו שם לב, כשתמי דיברה היא אמרה – על הפתרונות סבירים שיש בנוסף לגנאור, כי המשרד וגם הרשויות אומרות יש לנו פתרון אחר, במקום אחר, למה להסיע לגנאור?

זה יותר זול.

זו בעיה, זאת אומרת הם תמיד יכולים להגיד ---

אוקי, אני מכיר את הסיפור בינוח, ולשם כיוונו לכיוון מעלות ---

נכון.

אוקי, בואו לא ניכנס למקרים פרטניים, אתה צודק.

יש כאן התחכמות.

טוב. רבותי, אני רוצה לעבור לנושא שלשמו התכנסנו, וכאן אני מחזיר לך את רשות הדיבור.

טוב, רשות הדיבור. אנחנו באמת כבר מספר שנים דנים בסוגיה שקשורה לפיתוח של המסגרת פה בגנאור, שלמעשה המסגרת צמחה וגדלה יחד עם הילדים. מדובר פה בשילוב גם של ילדים עם פיגור שכלי בגילאים כמו שכבר נאמר פה גם על ידי רחל, יש פה טווח גילאים גדול מאד. כאשר המדיניות שלנו היא באמת מדברת על כך, וגם כל ילד אחר בישראל, שילדים במסגרות של בתי ספר לומדים במסגרות פחות או יותר סביב הגילאים שלהם, גם מסגרות של החינוך המיוחד, אחר כך נמצאות פה נציגות של משרד החינוך, גם הן ידברו על כך, הן מסגרות מתאימות לטווח הגילאים, וגם ישנו מצב שבונים את המסגרות גם בהתאם לרמות התפקוד. כאשר הילדים מסיימים את חינוך החובה, אנחנו חשבנו שיהיה נכון לפתח ולשים אותם, לשלב אותם בתוך מסגרות שהן מסגרות מותאמות לצרכים שלהם. לתת להם הזדמנות, לאנשים עצמם, לילדים עצמם, לחיות, להיות בסביבה חדשה, עם אנשי מקצוע נוספים, בסביבה שמתאימה ---

אנחנו מדברים על פיגור קשה.

רגע, לא הבנתי, אני רוצה לשמוע עוד פעם מה שאמרת.

אדוני, ברשותך, אני לא פה באתי להתנצח ואני ---

לא, אני לא שמעתי.

סליחה, היה נושא קודם שדיברנו עליו, אפשרתי לכם להתבטא. גם בנושא הזה אני אאפשר לכם, אז אנא מכם, תאפשרו לאנשי המשרד גם להגיד את דבריהם.

המשרד, במהלך כל השנים לא מנע תקציבים מגנאור, נהפוך הוא. אנחנו משלמים פה את כל ההורדות של כל האנשים שמגיעים לפה, גם במסגרת יום שירות ארוך, שהנושא הזה של להיות פה עד 18:00 בערב לילדים בגילאי בית ספר, זה בעזרת ובאמצעות מסגרת משרד הרווחה, שהיא נותנת פה את התמיכה עד 18:00 בערב, ומשלמת על זה גם את ההורדה.

לא פעם עלה הנושא הזה של הפרדת המסגרות, גם מטעם משרד הרווחה וגם מטעם משרד החינוך. הסוגיה הזאת היא סוגיה שבאה לפתחנו, ואנחנו כל פעם באנו ודיברנו והטענה בעצם של גנאור, שזאת לא פררוגטיבה של משרד הרווחה, ומדוע משרד החינוך, לפחות בפעם האחרונה שאני הייתי פה, נאמר לי מדוע משרד החינוך לא אומר את אותה אמירה. ואנחנו מבחינתנו חשבנו שיהיה נכון, אנחנו לא אמרנו מחר בבוקר, ואני לפחות לא יודעת על אולטימאטום של שלושה חודשים.

הנה, יש פה פרוטוקול. שלושה חודשים אמרתם.

לא יודעת. אני לא הייתי בישיבה הזאת, ומי שהיה בישיבה הזאת ודיבר על שלושה חודשים אני לא יודעת. אבל יחד עם זה, אני כן אומרת שאנחנו כן מבקשים ואני כן באתי לפה על מנת לדון בסוגיה הזאת, וכן פתחתי אותה ואמרתי שאני רוצה באמת לראות מה העתיד של המסגרת פה. משום שזה מתחיל ככה שמתחילים ולומדים פה באמת בבית הספר, ואחר כך יש ילד אחד שהוא עבר את גיל 21, ואז המשפחה וכולם אומרים לאחד אנחנו לא נעביר אותו למסגרת אחרת, ואחר כך זה שניים, והיום כבר אתה רואה שמחצית מהילדים הם בגילאי 21 פלוס, ומחצית מהילדים הם בגילאים של עד גיל 21, ואנחנו ---

מה הבעיה עם זה?

רגע, רגע, רגע.

אנחנו דיברנו על זה.

מה הטענה שלך? מה הבעיה שיהיה ילד מעל גיל 21?

תראי, גם ילדים רגילים ----

לא, כשאתם באים וקובעים קביעה כזאת שצריך להפריד את הבוגרים מהילדים, על סמך מה אתם קבעתם את זה?

אנחנו באים ואומרים שמבחינת הילדים אנחנו רוצים לתת הזדמנות לילדים לחיות ---

לאיזה ילדים?

רגע, רגע, רגע. אני שואל שאלה, כשאת אומרת שאתם החלטתם לעשות את ההפרדה בין הבוגרים לבין הילדים, על סמך מה אתם החלטתם את זה?

אנחנו באים ואומרים שבוגרים מעל גיל 21 צריכים להיות במסגרת שמתאימה לגיל שלהם, צריכים להיות במסגרת של אנשים שהם פחות או יותר באותה רמה שלהם. אנחנו רוצים לאפשר להם את החיים שמגיעים לגיל שלהם.

יש לכם ברווחה אמהות לילדים נכים? אתם יודעים מה קורה פה בכלל? איך לגדל ילד נכה? מה זה לשנות להם פתאום?

אני מבקש שתי מילים.

רק רגע אדוני, אני אאפשר.

בגיל 21 זהו?

למה זהו? למה זהו?

למה לקחת להם את החממה שהם גדלו בה?

רגע, רגע. רבותי, רבותי.

למה תינוק בן 3, ילד בן שלוש צריך לחיות עם ילדים בני ---

את תלושה מהמציאות, את תלושה מהמציאות.

דקה, לא, לא, אני מבקש.

את חושבת שאם את עובדת רווחה אז את יודעת מה קורה בפועל, אבל כנראה שלא.

אני מבקש ---

אני רוצה שהבן שלי יראה כל בוקר בני 21 פלוס, ובזה אני מתגאה במקום הזה. ודרך אגב, כל האקדמיה בשנת 2011 היא בעד שילוב של בוגרים וילדים. אני לא יודעת מאיפה אתם מביאים את התיאוריות האלה שלכם.

אני מבקש, אני מבקש.

מה הקשר בכלל?

רבותי, אני יכול לבקש ---

את יודעת מה זה לשנות לילד במצב כזה את המקום?

אף אחד לא אומר לשנות.

אבל למה להפריד?

לא, לא, אני לא יכול ככה לנהל דיון, זה בלתי אפשרי, באמת שלא. לא נגיע לשום מקום בסופו של יום ולא לשם כך באנו לכאן. תראי, אני שומע את הגישה שלכם, שאתם החלטתם שצריך להפריד בין הבוגרים לבין הילדים. אבל על סמך מה אתם מבססים את מה שאתם אומרים? על סמך זה שמישהו קם בבוקר והחליט שהמצב הזה שהיה קיים 30 שנה היום אי אפשר להמשיך את המצב הזה? זאת השאלה שלי. אלא אם קבעתם באיזה שהוא מחקר, מישהו בדק את הנושא, הכין איזה שהוא נייר עמדה, הכינו עבודה בנושא הזה ובאים עם נתונים ואומרים רבותי – יש לנו הוכחות, יש לנו נתונים שהמצב הזה לא יכול להימשך. את יודעת מה, לפחות אני יודע שמישהו בדק את הנושא, שאל את ההורים, שאל את ההנהלה, שאל את כל הגורמים. לבוא בצורה שרירותית ולהגיד – לנו זה לא נראה, המצב הזה הוא לא בריא שצריכים להשאיר את שתי קבוצות הגיל האלה. אם רוצים לעשות הפרדה, בבקשה, תתכבדו ותואילו בטובכם להכין איזו שהיא עבודה יחד עם ההורים, יחד עם הגורמים המקצועיים במשרדים השונים, תשמעו אותם, תגיעו למסקנה – בסדר, בואו נקיים על זה דיון. אבל לבוא ולהחליט בצורה חד צדדית, בצורה שרירותית ולהגיד – כזה ראה וקדש - אני חושב שמשהו לקוי במערכת שלכם. אם כך מקבלים החלטות, אני אומר לך ---- אני מבקש לא לעזור לי. אם כך מקבלים החלטות – אני רוצה להגיד לך שאני מודאג.

לא, אז בוא תסיר דאגה מליבך.

אני מודאג, זו עובדה.

אנחנו מודאגים.

זה יושב על הרבה מאד גם מחקרים וגם תפיסות עולם וגם ---

הבאת אחד?

דפנה, אני מבקש, אני מבקש.

דפנה, עם כל הכבוד לך, באמת, יש גבול גם כמה אנחנו יכולים להתחיל להתנצח פה בוועדה הזו.

אני לא מתנצחת.

אני לא רוצה התנצחויות, לא, אני מבקש.

אנחנו באנו וקיימנו דיון כאן, היה פה גם דיון, זה לא דיון אחד שהיה פה, אדוני חבר הכנסת, והנושא הזה גם עבר לפתחו של משרד החינוך ומבחינתנו חשוב לנו שאנשים בוגרים, עם פיגור שכלי, אנחנו נאמין בהם וניתן להם, לא נתייחס אליהם רק כאל ילדים בני 3 וכן נאפשר להם, וכן ---

אני אגיד לך את האמת, אני רוצה להגיד לך, אני מודה שאני לא מבין בתחום הזה ואני לא מתיימר להבין בו בישיבה של שעה-שעתיים, אבל אני מצפה מכם כאנשי משרד החינוך, כאנשי משרד הרווחה, שתכינו איזו שהיא עבודה בעניין הזה, תגיעו לאיזו שהיא מסקנה מקצועית. אחרי שהגעתם לאיזו שהיא מסקנה מקצועית בהשתתפות כל הגורמים הנוגעים בדבר, את יודעת מה, לפחות יש חומר למחשבה, יש חומר על מה לדבר, לא בצורה שאת אומרת לי כרגע וזה עלי לא מקובל.

נציגים של משרד החינוך נמצאים כאן? בבקשה.

שמי ד"ר דליה טל ואני נציגת החינוך המיוחד כאן. אני מפקחת ארצית, ממונה על תכנון פדגוגי ... וגם על תלמידים עם פיגור שכלי. אני רק אציין בהקשר הזה שאנחנו דנים בו, שאני בעברי ניהלתי בית ספר דומה לבית ספר גנאור, זה נקרא בית ונצואלה בתל אביב. תלמידים פחות או יותר עם לקויות דומות. גם שם כל התלמידים הם עם נכות פיזית קשה, עם פיגור שכלי ברמה בינונית ומטה, וניהלתי את המסגרת 11 שנים. יש לי גם היכרות אישית עם האוכלוסייה, מלבד התפקיד הארצי שאני ממלאת היום.

תראו, באופן עקרוני גם אנחנו בעד הפרדת אוכלוסיות עד גיל 21 ומגיל 21 ומעלה. אנחנו גם בעד הפרדה בשלבי גיל נמוכים יותר מ-21, וזה חשוב שיהיה. אנחנו מדברים היום על אוכלוסייה, גם תלמידים וגם אנשים עם פיגור שכלי עמוק, אין להם פיגור רגשי. יש להם פיגור שכלי. הם ערים לדברים שקורים סביבם, התנאים, תוכנית העבודה ותכנית הלימודים, צריכים להיות שונים כאשר אנחנו מדברים על אוכלוסייה עד גיל 21. אני רוצה כאילו לחדד את זה. כשאנחנו מדברים על ילד בגיל הגן אנחנו מדברים על ילד בגיל 6 עד 16, אנחנו מדברים על ילד בגיל 16 עד 21 וכמובן אדם מבוגר מגיל 21 ומעלה, כל תכנית הלימודים, כל העבודה איתו צריכה להיות גם פונקציה של הגיל הכרונולוגי. כמובן של פונקציה של התפקוד שלו, התפקוד ההוליסטי, גם מבחינה מוטורית, גם מבחינה שפתית, גם מבחינה שכלית, גם מבחינה רגשית, גם מכל הבחינות. אבל גם הגיל הכרונולוגי משחק כאן תפקיד והעבודה משתנה גם ביחס לשינוי בגיל הכרונולוגי וביחס להתפתחות.

התכניות הן שונות.

דקה, התכניות צריכות, אני אסיים אז רחל תדבר. התכניות צריכות להיות שונות. הצוות צריך להיות צוות אחר, כי המיומנות לעבודה עם תלמידים צעירים היא מיומנות אחרת כאשר מדובר בעבודה עם אנשים מבוגרים. עכשיו, אני מרגישה שיש פה חשש כבד מאד של ההורים, שכתוצאה מהפרדה תהיה איזו שהיא פגיעה בשרות שהבוגרים יקבלו. השרות לא אמור להיפגע כתוצאה מהפרדת המסגרת. במסגרת לאנשים מבוגרים מעל גיל 21, הם צריכים לקבל את הטיפולים שנדרשים, הם צריכים לקבל תוכנית פעילות שמותאמת ליכולות שלהם, לייחוד שלהם.

לעשות שתי בריכות? הפרדה.

תראה, אני מדברת כרגע באופן כללי.

קודם לדבר על הפרדה באופן כללי, אז לעשות שתי בריכות. שמי רוני צוויק, אני חבר הנהלה.

אני מדברת כרגע באופן עקרוני, גם ---

אבל אני, עם כל הכבוד לד"ר טל, בכדי שאני גם אבין, אני אבא לילדה מפגרת, אז אני צריך להבין. הפרדה – למה הכוונה בהפרדה? לשתי בריכות, לארבעה סוסים? הפרדה זה מילה כללית מדי בשבילי, לא הצלחתי להבין. אם ההפרדה היא להקים כאן קיר גבס ולהגיד עשינו הפרדה בכדי להגיד שעשינו הפרדה, או אם לקחת את הבוגרים ולהעביר אותם עכשיו לקריית חיים, וזאת תהיה הפרדה. אינני יודע מה הדרישה להפרדה. אז אני שואל בכדי שאני אבין. לעשות עוד בריכה מצוינת כמו שיש לנו? להביא עוד סוסים? כי אני שומע כאן את הזמזום באוויר, והוא בדרך כלל כסף. זאת אומרת אם ---

אני לא דיברתי על כסף.

לא, אבל זה חלק מהעניין, זה חלק מהעניין. ואני עוד, מכיוון שכבר התפרצתי ---

אני נשאלתי לגבי מה אנחנו חושבים על נושא ההפרדה.

ד"ר טל אני שואל שאלה ואני אחדד את השאלה – האם אתם כמשרד החינוך, ומדבריך אני שומע שיש תמיכה ברעיון ההפרדה הזה. השאלה שלי היא אם אתם במשרד החינוך ערכתם גם כן איזו שהיא בדיקה או מחקר, עד כמה הדבר הזה רצוי וחשוב.

תראה, אין צורך לעשות מחקר בעניין הזה, זה דבר שהוא מקובל בכל העולם. אין אף מקום, אני לא מכירה מקום לא בארץ ולא בחוץ לארץ, גם תלמידים שלמדו בבית ספר ונצואלה, ההורים שלהם יזמו הקמת מסגרת לבוגרים מעל גיל 21, שזה בית נועם, שהתלמידים עוברים לשם, וזה לא נמצא בתוך המתחם של בית ספר ונצואלה. בית ספר ונצואלה נמצא בתל אביב, מסגרת ההמשך שאליה מופנים התלמידים היא נמצאת בקריית חיים. עכשיו, זה לא חייב להיות. זה יכול גם להיות באזור קרוב יותר, אבל צריכה להיות הפרדה גילאית, צריכה להיות הפרדה בפעילות, כי זה נכון שזה יהיה. זו פעילות אחרת. כשתלמיד עובר ממסגרת למסגרת הצוות שלו צוות חדש רואה אותו.

אולי נשמע את רחל בעניין הזה, אני הייתי רוצה לשמוע את רחל, רק רגע, סליחה.

נשאלתי לגבי הבריכה. בריכה לא צריך לחלק, אני מדבר על הפרדה ---

עזבי רגע את הבריכה. בואי נשמע, רחל, הרי אין חכם כבעל ניסיון. היא הרי עובדת פה ביום יום והיא מכירה והיא מכירה את כל שלוש קבוצות הגיל. בואי תגידי לנו בבקשה איך את עושה את ההפרדה, ואם בכלל קיימת הפרדה.

בגן ובבית הספר עובד אותו צוות מטפלות, מורות, מורים. הצוות הפרה-רפואי זה הצוות הפרה- רפואי של בית ספר ושל הגן. בבוגרים – זה קבוצה נפרדת. יש צוות מטפלים, יש צוות אחראי כיתה, יש צוות פרה-רפואי שהוא שונה לגמרי. המרפאה בעיסוק, הפיזיותרפיסט, האיש שעובד במוסיקה הוא עובד בבוקר בבית הספר ובאמת יש לו כמה שעות בבוגרים, אחד. כל יתר האנשים זה אנשים שונים. התכניות שונות, לכל ילד ולכל בוגר יש תכנית אחרת. כל אחד עובד לפי קידום אישי, לפי תכנית וזה לגמרי נפרד. אז אני גם לא יודעת מה פה ----

אז את לא מבינה על איזו הפרדה מדברים.

כן. עכשיו, אני רוצה להעיר משהו. משרד החינוך הוא המשרד היחידי שרק לפני חודשיים נכנס לעובי הקורה, כי כנראה פנו אליו מהמשרדים האחרים ושאלו את דעתו. עד עכשיו משרד החינוך לא הביע את דעתו. אני מכירה כן מחקרים ואני גם מכירה אנשי אקדמיה מחיפה שדיברתי איתם, שאין מחקרים בארץ ובעולם שבעד הפרדות. נהפוך הוא. מדברים על שילוב, מדברים על הטרוגניות גם בגילאים וגם בפיגור, ברמות הפיגור. עכשיו, ונצואלה קצת שונה מאיתנו. הילדים שם פגועים פיזית יותר. קוגניטיבית כמו שאמרת זה פיגור קל ובינוני.

לא, זה לא פיגור קל. לא אמרתי קל. אמרתי בינוני ומטה.

אז לא הבנתי נכון. אבל אני חושבת שכל הנושא של ההפרדה נפל עלינו במכה, ונכון שהיו שתי ישיבות בשנה האחרונה ונכון שאנחנו הצהרנו וקיבלנו ממועצת זבולון אדמה ואנחנו הולכים לבנות, והצהרנו לפני כולם שיהיו שם שני בניינים נפרדים. בתוך מתחם של 10 דונם ייבנה בניין לבוגרים וייבנה בניין לבית הספר ולגן. אז אני לא יודעת למה צריך למהר לא לתת לנו את הזמן.

באיזה שלב זה נמצא?

בשלב התחלתי. זה ייקח לפחות עוד שלוש שנים.

עוד לא הוגשו תוכניות לאיזה שהוא גורם?

לא, רק עכשיו מוגשים. קיבלנו אישור של המינהל.

אוקי, תודה. אני מיד אאפשר לכם. סליחה, אתה ביקשת קודם רשות דיבור.

אם אנחנו נחזור קצת אחורה, בקשר לעניין של הגילאים, אז מ. בתי היקרה היא בת 35. אני מנסה עם כל הצוותים שאני רק מכיר, לנסות ולהעלות אותה מעל פרפר נחמד, ואני לא מצליח. היא נשארת בפרפר נחמד. זה הדבר היחידי שמעלה לה חיוך על השפתיים. לא הצלחתי להעלות אותה לא לפינוקיו ולא לדבר אחר, ואני מדבר בשיא הרצינות, אנשים יקרים. כשהיא שומעת את פרפר נחמד היא מתיישבת מול הטלוויזיה וצופה את מספר הדקות שהיא מסוגלת לשבת ולהתרכז, והיא לא עולה בדרגה בעניין הזה. היא בת 35, היא ילדה מקסימה ונהדרת. לצערי הרב היא לא נמצאת בגנאור, מכיוון שלא היה מקום, היא נמצאת במע"ש חיפה. אבל גם מתוך מע"ש חיפה היא בחוץ בפעילות של גן חיות. גם שם היו בעיות של הסעה. אני חושב שאנחנו טועים בעניין של הגילאים. חברים, אם אנחנו רוצים ואם אנחנו לא רוצים, אנחנו ביום חמישי היינו בירושלים, כל אקי"ם ישראל בכנס מדהים שבין יתר הדברים היה שינוי השם של האדם עם הפיגור, או איך לקרוא לאדם שיש לו בעיית פיגור. לא הצלחנו להגיע למסקנה שם. הבן אדם נשאר מפגר.

חברים, גם אם לא נסכים וגם אם לא נרצה – הבן אדם יישאר ילד, כי אני לא יכול לדבר למ., שהיא בת 35, כמו לבחור שיוצא כרגע מגולני בן 18, שהוא חצי ממנה בגיל. אני לא יכול לדבר למ. או לחבריה בשפה שהיא לא של ילד. ואם תשימו לב איך כולכם פונים לילד מפגר, זה תמיד כמו לילד, זה אף פעם לא כמו לבן אדם מבוגר. ואני לא בא בטענות שפונים למ. כמו לילדה בטונציה ובתכנים. אף פעם לא ישאלו את מ. אם היא רוצה ללכת לסרט, אבל ישאלו אותה אם היא רוצה סוכרייה, אם היא רוצה קרמבו. הם תמיד נשארים ילדים והם נשארים ילדים שלנו ואנחנו צריכים להיאבק בכדי שיהיה להם הכי טוב. נכון שאנחנו יודעים שלכל דבר יש תקציב ולכל דבר צריכים להיכנס לאיזו שהיא פרופורציה. אבל אם טוב – למה לקלקל? טוב. בואו נשאל את הילדים. אם אתם חושבים שהם כל כך אינטליגנטים והם יכולים לענות- בואו ניכנס לכיתות ונשאל אותם אם הם רוצים הפרדה? ואנחנו נוסף לזה מוכנים גם לתת הפרדה. מוכנים, רק על מה מדובר? על איזו הפרדה מדוברת? האם היא הפרדה של מילימטר, האם היא הפרדה של סנטימטר, של קילומטר? בואו נדון בעניין. אנחנו לא נלך עם הראש בקיר ונגיד שמה שאנחנו חושבים – זה המצאת הגלגל ומה שאתם חושבים – זו טעות. בואו קודם נגיע לאיזה שהוא מכנה משותף. אחר כך נתחיל לדון אם זה נכון לסנטימטר או נכון לקילומטר.

תודה. יש פה נציגים של הביטוח הלאומי? בבקשה אדוני.

אני שמואל וויינגלס, מנהל הקרן לפיתוח שירותים לנכים במוסד לביטוח לאומי. הקרן עוסקת בפיתוח תשתיות ושירותים לאנשים עם מוגבלות, בנייה, רכישה של מבנים, ציוד, שיפוצים, לכן אנחנו מעורבים כאן. יש לי את הזכות להקים את המסגרת הזאת כבר כ-20 שנה. בעבר אנחנו השקענו במקום הזה ובעתיד אנחנו נמשיך להשקיע. העצירה הזמנית של הסיוע שלנו למסגרת, נובעת למעשה מאי הבהירות של ה---

כמה זמן העצירה הזאת קיימת מבחינתכם?

מספר שנים. העצירה הזאת נובעת בעיקר מאי הבהירות לגבי המשך המסגרת. אחד לגבי המקום הפיזי של המקום הזה, וגם לגבי הסוגיה של ההפרדה, שהיא סוגיה שמשרד הרווחה עוסק בזה כבר כמה שנים. אנחנו מעוניינים ---

באיזו שנה הפסקתם את התמיכה?

לפני כמה שנים, 3 שנים, 4 שנים, משהו כזה.

מהיום שקודמתך היה בתפקיד הוא הפסיק את השירות.

אוקי, בסדר, זה בערך 3 שנים. אני רוצה לומר גם שאנחנו עוסקים באלפי מסגרות של אנשים עם מוגבלות. אנחנו לא עוזרים לכל מסגרת כל שנה. אנחנו עוזרים לפי צרכים. עכשיו, אנחנו במסגרת הזאת רוצים לדעת קודם כל מה העתיד של המסגרת. האם המסגרת תהיה פה, אם תהיה במקום שציינתם במגרש החלופי ---

אבל שים לב אדוני, אתם בינתיים חמש שנים לא מעבירים תקציבים, חמש שנים הם יושבים פה ואתם בביטוח הלאומי בעצם לא מסייעים, וזה יכול להימשך עוד. השאלה היא למה לא לעשות סדר בדבר הזה ולהגיד – בואו, בינתיים עד שהמקום הזה ייסגר הוא פעיל, להעביר לו את התקציבים הדרושים.

אז אני אתייחס לזה. אנחנו אלף כמו שאמרתי, אנחנו רוצים להיות שותפים לחלופה העתידית שתהיה כאן לגבי בנייה. אנחנו מתכוונים להיות שותפים לנושא של הבנייה העתידית של המסגרת, זה דבר ראשון.

אבל אתם בינתיים לא שותפים.

סליחה, אנחנו למסגרת העתידית לבנייה אנחנו מתכוונים להיות שותפים, נקודה.

תבוא עליכם הברכה.

איפה הייתם חמש שנים?

עכשיו, כגוף שאמון על כספי ציבור, בדרך כלל מקובל אצלנו, אם יש בנייה, אנחנו לא עוזרים בפתרון זמני כי אנחנו רוצים להשקיע את הכספים העיקריים שלנו לפתרון הקבוע כאן. בגלל שהנושא הזה מתרחק ואני מקווה שהיום תתקבל החלטה או בקרוב, לגבי מה האופי של המסגרת. האם מדובר במסגרת נפרדת לחלוטין, האם מדובר בשתי מסגרות שיפעלו במתחם משותף, שזה גם נראה לי הגיוני מאד. אנחנו באופן חריג כן ניתן סיוע לצרכים הדחופים ביותר במקום הזה, וגם אם מדובר במסגרת זמנית.

מתי זה ייכנס לביצוע?

ברגע שיש החלטה על הנושא של ההפרדה ויש החלטה על מה יהיה בעתיד, מה לוח הזמנים למסגרת הקבע כבר, אז אנחנו נוכל להחליט. אני רק מחכה להחלטה הזאת ואנחנו מיד נסייע למקום.

אני רוצה להגיד לכם רבותי, וחלילה וחס, אני לא משווה. אני טיפלתי בנושא שירותי הכבאות במדינת ישראל הרבה זמן והתרעתי, וכל השנים אמרו – לא תהיה רפורמה – לא יהיו תקציבים. קרה אסון - הזרימו מיליונים. אם היו מזרימים אז את המיליונים – לא היינו מגיעים למצב של היום. תסלחו לי שאני אומר לכם את הנושא הזה. זה בדיוק לצערי מה שקורה כרגע פה. מדברים על הפרדה, אף אחד עוד לא בא והוכיח שההפרדה הזאת חשובה, ובעצם מנהלת המקום פה אומרת במילים פשוטות שקיימת הפרדה בעבודות השונות עם התלמידים השונים ומדברים כבר כמעט 5 שנים. בינתיים הביטוח הלאומי הפסיק את התמיכה בו, ואנחנו נמצאים במצב שכל אחד בדרכו שלו, ואין כלום. אז אני שואל שאלה פשוטה אדוני, למה אתם כביטוח לאומי, מאותן קרנות שיש כסף – למה לא תעבירו עד שתתקבל החלטה?

אז השבתי לך שאנחנו כן הולכים לסייע פה.

מתי? לא שמעתי ממך מתי.

אז אני אומר, זה יהיה לכל היותר שנה.

תראה, אם אתה תולה את זה בהחלטה אז אנחנו בעצם נמשיך באותו מצב שהיה עד היום.

אז אני רוצה להסביר לך. אנחנו מתכוונים להשקיע כספים רבים מאד, השקעות של מיליונים, בהקמת המתחם החדש, אם זאת תהיה ההחלטה.

על כך תבורכו.

בסדר.

בסדר? אבל יש מה שנקרא סור מרע ועשה טובה. זה עשה טוב, עכשיו בוא נעשה את הסור מרע.

בכל זאת אדוני, אנחנו ממונים על כספי ציבור. אם אנחנו מדברים על פסק זמן של לא יודע, אני יודע כמה זמן ייקח עד שאנחנו מגיעים למתחם הזה, אני לא יכול להשקיע מיליונים גם בבניין הזה, אם אנחנו נשקיע אותם במתחם החדש. לכן, מה שאנחנו מתכוונים לעשות, היות ואני מבין שתתגבש כאן החלטה להעביר את המסגרות האלה למקום אחר, למתחם אחר שייקח מספר שנים, אנחנו לצרכים הדחופים ביותר במקום הזה, עשיתי סיור לפני כן עם מיכאל אורון במצב השירותים – מאד מאד קשה פה. אנחנו נסייע באופן זמני לדברים הכי דחופים שלא ניתן לדחות פה.

אנחנו פנינו גם לגבי הצטיידות.

גם בנושא של שירותים מטפלים. הצטיידות אין לנו בעיה, אנחנו נסייע לכם בזה.

אז איפה הייתם בהצטיידות חמש שנים?

אני שוב חוזר שהייתה כאן אי בהירות מתי, מה לוח זמנים, מה העתיד של המסגרת הזאת, וכל השאלות האלה חשובות.

אני רוצה להגיד לך שלצערי הרב, להגיד לך שאני שבע רצון ממה שאתה אומר עכשיו, בפירוש לא. בעצם מה שאתה אומר – חכו עד שהם יחליטו, ובעצם אנחנו נמצאים באותו סטאטוס, לא השתנה שום דבר.

אבל אדוני, אני לא אמרתי את זה. אמרתי שאנחנו נסייע, עכשיו אנחנו נטפל בצרכים. אני מבין שלפי ההחלטה של ---

חסכתם הרבה כסף בחמש שנים.

לא חסכנו, ניצלנו את כל התקציב שלנו כל שנה לאנשים עם צרכים מיוחדים.

בסדר, למקום הזה חסכתם ולא העברתם, אז לפחות עכשיו תעבירו חלק מהכסף הזה.

אנחנו פה השקענו הרבה מאד בעבר ואנחנו נשקיע בהמשך ואנחנו נשקיע גם בטווח הזמנים.

תודה. כן, ההורים רוצים להתייחס? בבקשה.

כן, אני רוצה להתייחס לכמה דברים וקודם כל לנקודה אחת שדובר כאן על יחס הגילאים. זאת אומרת שכמות הבוגרים גדלה וכמות הגיל של בית ספר קטנה יותר. אז כנראה שהיום עושים בדיקות שנמצאים בהריון, כנראה שיש פחות ילדים שנמצאים, כנראה שישנם פחות ילדים במצבים קשים כמו הילדים שלנו פה, בגילאים קטנים יותר, ולכן היחס הוא, זאת אומרת אין פה תזרים של גילאי גן ובית ספר, כמו אותם בוגרים, כמו א. שלי למשל, שנמצאת פה כבר מגיל 4, שמבחינתי כהורה, עצם הידיעה ברצף השנים שיש למקום שמכירים אותה ושהיא מכירה, וכל מה שקשור לרמת תפקוד בסביבה חדשה, שאצל א., כמו אצל שאר הילדים זה משהו שהוא מאד משמעותי, כי רמת התפקוד היא רמת התפקוד. זאת אומרת א. בגיל 4, היא אותה א. בגיל 29. אולי עם תוספות של בעיות אחרות. וסביבה חדשה עבורה, זה גם כן קריטי ואני חושבת שיש דברים שהם לא כל כך רלבנטיים, דווקא בגלל שידוע שכל אחד הוא יחיד ומיוחד, ובפרט בפרט אנשים בעלי צרכים מיוחדים, אז היחיד והמיוחד מתחדד. ולילדים שנמצאים פה היחידים והמיוחדים, כל נושא של שינוי, או כל מגדר של טווח גילאים, הוא פחות אקטואלי, הוא פחות רלבנטי עבורם, כמו שהאבא הציג לגבי הנושא של פרפר נחמד, גם אני יכולה לתת כל מיני דוגמאות ש--- עם חיתול ולא נגמלה ואין סיכוי שתיגמל. אז אנחנו צריכים גם לכבד גם את המקצוע שלנו, או כאנשי מקצוע, וגם לכבד את מי שאנחנו אמורים לתת לו את השירות ולהיות מותאמים, ולהיות בגובה העיניים ולא לבוא עם איזה שהן נוסחאות של הפרדה. וכן יש מקומות בעולם של ביחד שאני יודעת, וכן יש גם גיבוי מחקרי. אז אם באים לעשות איזה שהוא שינוי, שזה יהיה באמת מתוך התייחסות עניינית ורלבנטית לילדים שנמצאים פה, כי יש איזו שהיא תחושה שיש איזה שהוא רצון של אנשי המקצוע, לבנות איזו שהיא תכנית שהיא לא מותאמת, ממש לא מותאמת לילדים שנמצאים פה.

תודה. כן, אדוני.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים, ברשותך. דיברו כאן על חלוקה של עד 21 ומ-21. זאת אומרת יש כאן איזו שהיא חלוקה שרירותית. אם החוק היה קובע שזה 22 אז היינו מדברים עד 22? או אם החוק היה קובע שמדבר על 18 אז היינו מדברים רק עד 18. זאת אומרת מה זה ה-21 הזה, למי זה מתאים? לחוק. לתקציבים. זאת אומרת יש כאן חלוקה תקציבית שאמרו עד 21 - משרד החינוך, מ-21 - משרד הרווחה. יש כאן בעיה, אני מרגיש, בעיה תקציבית בבסיס הדברים.
לנושא שהדוקטור אמרה לנושא שלא ייפגעו, אז חברי כבר אמר את הדברים, אני לא רוצה לחזור עליהם. אני רק רוצה להגיד בקשר למקום עצמו. אקי"ם חיפה שמנהל את המקום הזה משנת 76', זה לא 30 שנה, קצת יותר, לא חוותה איזו שהיא בעיה מבחינת השילוב שבין האוכלוסיות, גילאי האוכלוסיות, בוא נגיד ככה. כי כמו שכולם כבר אמרו כאן, האוכלוסייה שנמצאת כאן היא לא רק פיגור קשה, היא גם רב תחומית מבחינת נכויות נוספות ואמרו אחרים שאין דבר כזה, זאת אומרת אי אפשר ללמוד ממקומות אחרים, וכמו שכבודו אמר, אני לא ראיתי מחקרים. על מה מבססים את הדרישה?

יש פה דבר אחד והוא ברור לכולנו ומבחינתי הם כרגע המחקר והם העדות והם הגורמים שקובעים. אחד זה מנהלת המקום, שהיא אומרת את הדברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. היא אמרה את הדברים. והדבר השני זה ההורים. הם אלה השותפים הבכירים לכל החלטה שצריכה להיות.

אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים. יש לי בן, אני גם יושב ראש אקי"ם חיפה, אבל גם אב לבחור שנמצא כאן 34 שנים במקום הזה. בחור שהתחיל את "החינוך שלו" כשהוא היה בן 5 ועד היום אפשר להביא אותו לכאן, אני יכול להציג אותו בפניכם, הוא נמצא כאן בכיתת הבוגרים. וכמו שחברי אמר, הרמה שלו זה פרפר נחמד והיום הוא בן 39. למזלי, שפר עלי מזלי, אם אפשר לומר ככה, הוא הולך לבד, זאת אומרת הוא יכול ללכת, הוא לא זקוק לכיסא גלגלים, בניגוד לרבים אחרים שבוודאי ראיתם כאן. אקי"ם חיפה כבר 10 שנים תקצבה במיליוני שקלים תקציב שעומד ומחכה שנשיג מגרש. ויושבים כאן חברי הנהלת אקי"ם חיפה, בנוסף אלי, שיודעים את הדברים וזה לא סוד. כמובן שאין לנו את כל הכסף. יש לנו כסף או לרכוש מגרש או לבנות. לא יכולים את שני הדברים ביחד לעשות, ו-10 שנים אנחנו מחפשים שמישהו יקצה מגרש. בשנה האחרונה מצאנו אותו, את זה שמוכן להקצות מגרש, וזה מועצה אזורית זבולון. הם מוכנים להקצות מגרש והמגרש נמצא כרגע בהליכי, איך להגיש את זה?

הפשרה.

בהליכי טיפול, אני לא יודע כרגע איך להגדיר בדיוק את המילים. המגרש, כפי שגם ציינו כאן הוא של 10 דונם בערך, והוא נמצא בהליכי הפשרה או What ever. אנחנו מעריכים שהתהליכים ייקחו לפחות שלוש שנים עד שנוכל להגיד – הנה, מצאנו פתרון משביע רצון לכולם ואנחנו גם מעוניינים לצאת מכאן, זה לא מקום טוב כאן. אנחנו קיבלנו את המקום הזה בשנת 83', מראש עיריית קריית אתא, שהוא היחידי מכל הרשויות המקומיות האחרות, שהיה מוכן בכלל להקצות מגרש לאנשים עם פיגור שכלי ברמה הזו. והמגרש שהוא הקצה זה המגרש הזה, שאנחנו כרגע יושבים בו ושנמצא בלב אזור תעשייה, בגב של המפעלים הפטרוכימיים של חיפה, ובכל אירוע מלחמתי כלשהו, הדבר הראשון שמטווח זה המקום הזה, כי הוא שכן. אז אתה יודע, שני קילומטרים הטיל נופל במקום שם, הוא נופל פה. וחווינו את זה במלחמת לבנון האחרונה. למזלנו סגרנו את המקום במלחמה ולא היו פגיעות. אבל היו כאן אנשים וחווינו את הדבר הזה, שלא לדבר על זיהום אוויר ועל מריעין בישין אחרים. אני לא רוצה לפרט כאן את כל הבעיות שיש סביב המקום הזה. ולכן אנחנו הראשונים שרוצים לצאת מכאן. אבל בכדי לתת את השירות שהוא פנינה, בעיני לפחות, להורים, שאני מודה – אני אחד מהם, אבל לא כולם מודעים לבעיות כאן.

בכדי לתת את השירות הזה חייבים לאגן משאבים, לאגום משאבים, וכמו שידידי אמר, בריכה עלותה, להחזיק בריכה, רק את הבריכה, אני לא מדבר כבר על המחירים הנוספים – זה מחירים בשמיים. אז צריך לעשות איגום משאבים וככל שאנחנו נאגום משאבים וניתן שירותים למספר אוכלוסיות, אפשר לומר באותה משבצת קרקע, היעילות הכספית של השירות תהיה יותר נמוכה.

אני רוצה להגיד לך ולכל מי ששומע כאן, אקי"ם חיפה מממן את הגירעון התקציבי השנתי של המקום הזה, שהוא בסדר גודל בממוצע רב שנתי, כחצי מיליון שקלים, כל שנה אק"ים חיפה מכניסה כאן מתרומות. בנוסף ---

סליחה שאני קוטע אותך, לא רק מתרומות, מזה שתשעה חברי הנהלה עובדים 24 שעות ביממה וחוסכים כמיליון שקלים בשנה. זאת אומרת כל מה שחברי ההנהלה ---

בהתנדבות שכחת להגיד.

בהתנדבות מלאה. את מה שאני עושה אני מעביר כאן לגנאור מכיוון שהאח שלו והבן שלו וכל הילדים האלה חשובים לנו וחשובים לנו בלי שום פער של גיל, ואין לנו רצון להישאר כאן אפילו לא שנייה אחת, חברים. לא שנייה אחת. כשאני ראיתי את המקום הזה בפעם הראשונה אמרתי – הלו, כאן חוות הגז וכאן פטרוכימיה, ושם בתי זיקוק – זה המקום שהכי טוב בשבילנו? אבל כשפנינו לראש עיריית חיפה הוא זרק אותנו מכל המדרגות. כשפנינו לראש עיריית קריית ביאליק הוא אמר שהוא יבדוק, וכן הלאה וכן הלאה. אני לא אלעיט אתכם את כל ראשי הערים מסביב. זאת אומרת אף אחד מכל הגוורדיה של ראשי הערים לא מוכן בכלל לשמוע מאיתנו. אז חברה' קצת, בואו תעזרו לנו, תנהלו מלחמה בשבילנו להביא קרקע איפה שאתם רוצים.

אבל יש כבר, רוני, יש כבר, אנחנו בדרך.

בסדר, יש, נכון. מזל שהמצפון שלי נמצא תמיד מולי.

טוב.

רגע, תני למיכאל לסיים, אני התפרצתי לדבריו.

אתה קטעת לי את חוט המחשבה.

דיברנו על הכסף הצבוע שיש לנו לעניין הזה.

אמרתי את זה.

אז אני מתנצל.

בסדר, הוא בסך הכל אמר דברים חיוביים. טוב, עד שתיזכר, בבקשה.

אוקי, שוב, אני פונה באופן אישי לאחראית על הגברת ממשרד הרווחה, לשתי הגברות ממשרד הרווחה וממשרד החינוך. כשאני הגעתי לרופאות בבית חולים הדסה ושערי צדק ושאלתי מה עם הילד ומה הצפי וזה, הן אמרו לי – את האמא ואת יודעת הכי טוב. את זאת שתעדכני אותנו ואת זאת שתדעי הכי טוב מה טוב לילד שלך. ולכן אני פונה אליכן ואומרת – שמעתן פה את קולות ההורים ואקי"ם חיפה זה הורים, וכולנו הורים פה לילדים. תאמינו לי, אם אתם תפתחו בבקשה את ליבכם וגם כמובן את ראשכם, את המוח, ותשמעו לקולות של ההורים, ההורים יודעים מה הטוב ביותר לילדים שלהם. ואם אנחנו אומרים שהפרדה כזאת, שהיא נובעת ממניעים אחרים לחלוטין, זרים לחלוטין למטרה לשמה נמצא פה גנאור, וטובת הילדים לטעמי לא עומדת בפניכם בקטע הזה. אז תסתכלו טוב פנימה למצפון שלכם ותקשיבו למה שההורים אומרים לכם, כי הם אלה שמכירים טוב ביותר את הילדים, ותענו לבקשה הזאת, כי לגדל ילד כזה, אני לא מאחלת לאף אחד, ואם יש פה איזה שהוא גוף כזה שנותן לנו כזה רווחה נפשית ופיזית למשך כל היום, אין דבר יותר טוב מזה. וכמו שאומר מיכה, כל הפרדה כזאת היא הרי תעשה בדיוק תלך לכיוון ההפוך, והמשאבים יהיו הרבה יותר גדולים. אז על מה אתם מדברים? בשביל מה הדבר המלאכותי הזה שהוא נוגד גם עניין כספי לוגי וגם את בקשותיכם של ההורים שמכירים את הילדים שלהם הכי טוב.

תודה רבה, אני מודה לך. רבותי, לפני שאני אגש לסיכום הדיון, אה, דפנה, סליחה.

קודם כל אני רוצה להודות לכבודו שהגיע.

אני מקבל משכורת בשביל זה, לא צריך להודות לי.

יש הרבה שמקבלים משכורת ולא היו באים.

אנחנו לא בהתנדבות, אנחנו מקבלים משכורת בשביל זה. מה לעשות.

ושלומית, שתמיד פתוחה לפניות שלנו.

שמעתי שהמשכורת שלהם זה כמו התנדבות.

לא התלוננתי על המשכורת. תודה, בבקשה.

קודם כל אני דפנה אזרזר, אני זאת שפנתה לוועדה ואני אמא של ע., שנמצא פה בכיתת הגן. אני רוצה להגיד לך שעד שהבן שלי הגיע לפה אני עברתי הרבה מדורים, מדורי גיהינום בבתי ספר אחרים באזור, וכשהגעתי לפה הבנתי שאני יכולה לשבת בבית והראש שלי שקט. עד שהגעתי לפה זה לא קרה.

כמה זמן הילד נמצא פה?

שנה רביעית.

שנה רביעית.

תראי כמה המנהלת מעורה פה בהכל, את לא יודעת, היא יודעת.

שזה בראש ובראשונה דבר שלא מוצאים בהרבה מקומות.

בסדר, בסדר.

אני בכלל לא מבינה למה אנחנו צריכים בכלל לשבת פה ולמה אנחנו צריכים להתחנן ולמה אנחנו צריכים להסביר. הרי כל מה שנאמר פה, כל אנשי הרווחה ואנשי ביטוח לאומי יודעים, ויודעים כמה שהמקום הזה הוא טוב לילדים, ולא הוכח אחרת עד היום. ומה שאותי מטריד זה, אם לא הוכח אחרת אז למה בכלל לבוא ולהגיד להפריד? 36 שנה פועל המקום, 30 שנה ---

30 פה, 6 שנים במוצקין.

פועל באותה צורה והוכיח שהילדים מתקדמים והוכיח שההורים, תראה איך ההורים מרוצים ואנחנו גם ככה מספיק קשה לנו ואנחנו עוברים, הגידול של הילדים האלה זה לא דבר קל וכל אחד פה יודע את זה. אז אם טוב לנו באיזה שהוא מקום מסוים – למה להרוס לנו את זה? למה בכלל ועוד בייחוד שיודעים שעוד שלוש שנים עוברים למקום אחר, אז למה לא להגיד להשאיר את זה עוד שלוש שנים בנוהל הקיים, להמשיך לתת את התקציבים, הרי מי נפגע? הילדים. במי פוגעים? בילדים אתם פוגעים. אתם פוגעים בנו? אתם פוגעים בילדים המסכנים, במי אתם פוגעים?

וגם בנו.

אני לא מבינה את זה. ועוד דבר אחד. נאמר לפרוטוקול של רחל שתוך שלושה חודשים אם הנושא לא מסתדר מפזרים את הילדים למוסדות באזור. אני רוצה פה הבטחה לפרוטוקול שזה לא ייעשה. אני לא רוצה שעוד חודש יגידו לי – הבן שלך עובר לבית ספר אחר. אני מבקשת מכבודו שידאג שתהיה פה הבטחה לפרוטוקול.

תודה רבה. טוב, לפני שאני אגש לסיכום הדברים, ויויאן, אני רוצה ל חזור אליך בנושא של משפחת חמזי. הסיפור של משפחת חמזי הוא סיפור עצוב, ויכול להיות היום הבנתי שהם לא היחידים. כלומר יש פה עוד משפחות אחרות ואני היה לי דין ודברים גם לי וגם למנהלת הוועדה, שהיינו בקשר ישיר עם דני כץ. ביקשנו לקדם את הנושא הזה ולמצוא את הפתרון להסעה. פנינו גם למנכ"ל, גם לראש הרשות, גם לדני ולצערי הרב קיבלתי הבטחה שזה דבר שיטופל מיד, אבל זה לא כך. הייתי מבקש אם אני יכול כרגע לקבל ממך תשובה חד משמעית שהילד ימשיך לקבל את המימון להסעות כדי להגיע לפה.

ברשותך, אני לא רוצה לקיים את הדיון פה בפורום הזה.

למה לא? היה דיון בפרוטוקול.

סליחה?

הנושא שלו נדון בפרוטוקול בישיבה הקודמת.

אני אומרת עכשיו שוב, הסיכום בפרוטוקול היה לקיים דיון במועצה, במחלקה, דיון מקצועי. זה נעשה עם המפקח.

קיימתם דיון כזה?

כן, כן.

ומה הייתה ההחלטה שם?

ההחלטה הייתה שעדיין יש מסגרת שהיא מסגרת במרכז כוכב, שהיא קרובה, 7 קילומטרים מג'ת ינוח, שהיא לא פחות טובה מגנאור, עם כל הכבוד. ואנחנו מבקשים מהמשפחה ומכולם וגם היה פה דין ודברים של רכזת האגף עם האח, ושיחות, ללכת לבדוק את המסגרת וללכת לראות.

הילד היה שם תקופת ניסיון.

לא, לא היה.

הבחור היה שם.

לא היה. לא היה, סליחה.

סליחה.

לא היה.

ההורים היו?

לא, לא היו.

אח שלך היה?

יש לי בן דוד שם שנמצא שם, אנחנו מכירים את המקום, אני מכיר את המקום טוב, מכיר את מנהל כוכב, בשם גבי, וההורים שלי ---

והוא היה מוכן לבוא אליכם הביתה, להציג לכם. ההורים לא הסכימו.

אני לא רוצה שאח שלי יעבור ---

משפחת חמזי, אני רוצה לשאול אתכם, כמה זמן ---

זה חלק מהדיון ---

שנייה, כמה זמן בן דודך נמצא פה?

13 שנים.

שהוא נמצא פה?

כן.

אני רוצה להגיד משהו, הבן שלי היה עם נהג, היה בגן אחר. כל פעם הוא חוזר אלי עם מכות, עם משהו. היה נהג לא טוב. כל הזמן אני פונה לעובדת סוציאלית בכפר שלנו. הבן שלי אומר תלכי, תדברי עם הנהג. אני איבדתי אח שלי בביטחון, איבדתי שלושה ילדים ועוד הבן שלי, הם לא נותנים לעזור לו, לא נותנים לעזור לי. אני כואב לי הלב, אבל המקום הזה פה טוב והנהג טוב והם רוצים מה שהם רוצים. לא מרגישים להם בן נכה, הוא צריך עזרה. כל הזמן הם מדברים מה שהם רוצים, לא מה שאני רוצה. אני אמא. איבדתי שלושה ילדים. איבדתי את אח שלי, הבעל שלי נכה. כל הזמן לא מרגישים. לא מרגישים. אני רוצה להשאיר את הבן שלי פה, אני לא רוצה כל יום לספר לאיזה מקום, מה הסיפור שלי, מה היה לי בחיים שלי. אני לא רוצה לספר כל יום.

תודה רבה, תודה. ויויאן, תראי, אני מבקש, הנושא הזה, אני מבין את הרגישות שלך לא לקיים דיון פומבי. הנושא הזה כבר עלה אצלנו בוועדה וזה נמצא ב פרוטוקול ואני איך אומרים, לא הולך לחדש חידושים כאן.

אני לא חושבת כבודו שזה הפורום להתחיל גם להביע וגם לתאר.

אין לי בעיה, את יודעת מה, שזה לא הפורום, בואי תתני לי פתרון ---

אני נתתי פתרון.

לא, לא, סליחה, הפתרון, סליחה, אני מבקש לא לעזור לי. תראי, הפתרון שאת אומרת הוא פתרון שבעצם ילכו למעון במעלות ושם יהיו, נכון, זה הפתרון?

שלפחות יבדקו את זה.

בסדר, אוקי. לבדוק את זה אני מוכן לקבל, שהם יבדקו ---

כן, אני רוצה שיבדקו ובסופו של דבר אדוני חבר הכנסת ----

אבל בסופו של דבר תדעי שגם לשם עולה לך כסף להסיע אותם.

אני לא אמרתי שלא, מי אומר שלא?

לא, אני אומר, גם שם זה עולה כסף, זה לא בחינם.

אבל מי אמר שלא?

בסדר. טוב.

אני לא מקבל את זה. אח שלי יישאר כאן, אם לא – נשאיר אותו בבית. אני לא מוכן.

בסדר, מאה אחוז.

טוב, אני מציע ככה ---

לא, אני מכיר את המקום, יש לנו שם בחור מהמשפחה.

שנייה, יש לי הצעה.

המסגרת בכוכב היא עד השעה 15:00 ואין יום שישי, לא נותנים. אני בצבא, אני לקחתי יום חופש בשביל, כל פעם אני לוקח יום חופש, וכל פעם אותו סיפור. זה אתה ... אולי תיקח, אפילו לא רוצים לשמוע, לא רוצים להקשיב.

ויויאן, יש לי בקשה אליך. המשרד שלך בירושלים או בצפון?

בירושלים.

מצוין.

אני מוכנה לבוא לצפון, אם אתה רוצה, אני מוכנה.

כן, כן.

אני פשוט בשבוע הבא, אבל ---

אם אפשר, החיסכון הכלכלי שהם עושים---

אני רוצה, אני מבקש ממך דבר אחד, ופעם שעברה ביקשתי לקיים איזה שהוא דיון יחד אתכם, יחד עם ראש המועצה. לצערי הרב ---

נכון, היה דיון.

אני ביקשתי לשתף אותי וזה לא קרה. אני מבקש ממך דבר אחד, עד למפגש שלנו, בינתיים, תאפשרו למשפחה להביא את הילד לפה. אני מתחייב מצדי שאני אתפנה מכל עיסוק כדי לפגוש אתכם יחד עם המשפחה, יחד עם ראש המועצה. אז זוהי בקשתי. תקבעו תאריך, מצדי מחר. בסדר?

הבעיה היא לא ראש המועצה, אדוני.

אוקי, אז תראי ---

אנחנו אמרנו את הדברים, קיימנו את הדיון, קיימנו דיון מקצועי, אנחנו עדיין חוזרים ואומרים וברשותך, אם תרצה אני מוכנה להישאר עם המשפחה ואיתך אחרי הוועדה ולהסביר בדיוק מה השיקולים שהיו בפנינו, ולא לקיים פה איזה שהוא, באמת, שיג ושיח בפורום כזה.

זה דיון שהתחיל בוועדה והיה אמור להסתיים והיה סיכום בעניין הזה ולצערי הרב לא עמדתם בסיכום.

הסיכום היה שיתקיים דיון במחלקה וזה מה שנעשה.

ודוד צריך להיות בסיכום.

בסדר, אז אנחנו נעשה עוד דיון אם אתם רוצים.

לא, אבל בינתיים חלף כבר למעלה מחודש ימים והילד, הבחור יושב בבית.

לא, הוא הגיע היום.

אה, הוא פה? סליחה. ועד היום מה היה?

הם אמרו לי, הוא ישב שבוע שעבר שבועיים, לפני זה חודשיים, חודש הוא היה בבית. אני שילמתי מהכיס שלי, מהמשכורת שלי.

איך הבאתם אותו היום לפה?

עם הנהג.

כשאתם מממנים את ההסעה הזאת.

כן, אני משלם לו ואני משלם לו כל יום, אני מהכיס שלי משלם, ההורים שלי לא יכולים לשלם.

טוב, אתה צודק. אני מוכן להקדיש לנושא הזה מיד אחרי הישיבה פה, ואני אבקש שנשב ביחד, בסדר?

בסדר גמור.

רבותי, אני רוצה לסכם את הדיון הזה. דבר ראשון, אני רוצה להודות. פותחים בכבודה של אכסניה, אז אני רוצה קודם כל להודות לכם על האירוח כאן ואני התרשמתי פה מהסיור הקצר שעשיתי פה. אתם עושים פה עבודת קודש וכל מילה לא תספיק בעניין הזה. אני רק יכול להגיד כיהודי מאמין, שבוודאי צריך כוחות מיוחדים. אני יכול רק לבקש שיהיו לכם באמת כוחות מיוחדים להמשיך ולטפל בילדים האלה. איך אומרים, יש קונה עולמו בשעה, כנראה שזה נאמר בין היתר עליכם, שאתם במסירות נפש שאתם עושים פה, וראיתי את הדברים, אז אתם עושים למען אותם אנשים דברים אדירים.
להורים אני רוצה להגיד כל הכבוד לכם, שיכולתם לעשות לעצמכם חיים קלים ולשלוח את הילדים לאיזה שהוא מקום, ואז שלום עליך נפשי, טוב לילד, טוב לכם, לא צריכים לעמוד פה ולהתווכח על כל שקל. אז באמת, יישר כוח ואנחנו כוועדה אני אומר, אנחנו נמשיך ונתמוך ונחזק ונסייע לכם. כי צריכים להבין, זה לא שמישהו עושה לכם טובה, זה מגיע לכם. ודווקא משרדי הממשלה הם צריכים להיות הגורם לעודד ולחזק הורים כאלה, בכל דרך אפשרית. מי שלא יבין את זה בדרך הקלה יבין את זה בסוף על הדרך הקשה, וחבל, זאת לא הכוונה.

לגבי הנושא של הנסיעות, שמענו כאן הורים שמממנים את הנסיעות. לקחת את זה על עצמך, אני מבקש באמת שתפסיקו עם הדבר הזה, שההורים כבר יפסיקו מצידי מחר בבוקר שיארגנו את ההסעה ואני אמרתי קודם ואני חוזר ואומר- הנושא הזה צריך גם להיבדק רטרואקטיבית, עד כמה שרק אפשר. אני מכיר את הנהלים במשרדי הממשלה ולכן אמרתי - אני מבקש שהנושא הזה ייבדק, לפחות מפתיחת שנת הלימודים, מתחילת ספטמבר, זה הזמן שראוי ובוא נגיד שאני לא מדבר על שנתיים לאחור כי זה באמת לא מעשי.

.... מבחינה פרוצדוראלית ---

אם את מדברת מספטמבר זה נשמע הרבה יותר קל. אם אנחנו מדברים על שנתיים לאחור --- רבותי, רבותי ---

זה שצריך לשלם זה עוד הרבה לפני ספטמבר, זה מה שלא ברור לנו.

רבותי, חבל על הויכוח הזה הוא ויכוח סרק. רבותי, תודה. אני רוצה להמשיך. רבותי, רבותי.

אני רוצה לפנות למנהלת המוסד ולבקש ממך שמקרים כאלה, כשיש לך כאלה מקרים, הרי את יושבת פה, מרכזת את הנושא, את מכירה את הדברים האלה מקרוב. מה שאני מבקש ממך, לפחות תביאי את זה לידיעת ההורים, תביאי את זה לידיעה שההורים יפנו אליהם, לרווחה. כי פה משרד הרווחה טוען, ואמונים עלי הדברים כאן שבאמת לא ידעו. ועובדה שהם היום יודעים והם הולכים לטפל בנושא הזה ואני שמח על כך.

הרווחה בכל מקום יודעת, ההורים יודעים.

רחל, אם יש בעיות – תפני ישירות אלי.

אוקי. אני חושב שסך הכל במסגרת כל הפעולות הטובות שאת עושה בבית הזה, זו עוד פעולה אחת שבאה לסייע לאותם ילדים, אין פה. את לא עושה את זה למען ההורים, את עושה את זה למען הילדים בראש ובראשונה, כי אחרת גם ההורים באיזה שהוא שלב, ברגע שלא יהיה להם כסף לא ישלמו והילד לא יבוא לפה. אז בעקיפין את עושה את זה למען הילדים.

אני פונה למשרד הרווחה ואני מבקש – עד לקבלת כל החלטה, ואני לא יודע איזה החלטות יקבלו, שיהיה ברור, לסגור את המקום הזה כפי שאתם חושבים כרגע, אני אומר לכם שזה לא ילך כל כך קל. כי אולי היום זה כרגע נמצא במסגרת הוועדה לפניות הציבור, ואני מודיע לכם – ברגע שהעסק הזה ייצא החוצה, הוא יגיע לעוד גורמים. יש מספיק חברי כנסת, יש משרדי ממשלה, בוודאי שכולם יהיו מעורבים בעניין הזה. ורבותי, זה לא טוב לאף אחד. זה לא טוב למערכת, זה לא טוב לכם. אין סיבה שבעולם לסגור את המקום הזה מבלי שנעשתה איזו שהיא עבודת מחקר, מבלי שהכינו שיעורי בית לקראת פעולה כזאת, ואני חושב שהחלק המרכזי של אותו מחקר, של אותה בדיקה – תהיה ההורים יחד עם הנהלת המקום, ואני אומר אני, לו זה תלוי בי, הייתי אומר רבותי, כל החלטה צריכה להיות מוקפאת עד לבניית המבנה החדש. ברגע שיקום המבנה החדש – הכל פתוח. עד אז, בואו נתנהל, המוסד הזה, אלא אם תבואו אלי עם רשימה ותגידו שחלק גדול מההורים כאן אינם שבעי רצון ממה שקורה בבית הזה. אז באמת הכל נראה אחרת ואז אני עם אותם הורים שצריך באמת לסגור את המקום. אבל כל עוד וזה לא קורה, אנחנו שומעים בדיוק הפוך על שביעות הרצון של ההורים מהמערכת כאן, צריך לעודד, לחזק את המקום הזה ולתת לו אפשרות, לא לייבש אותו. לא לייבש אותו, רבותי, זה פשוט עוול. וכל אחד שיסתכל על עצמו בראי ויגיד – למה לעשות את זה לילדים האלה. אתם לא פוגעים בהורים, אתם פוגעים בילדים.

אנחנו מבקשים שמהוועדה הזאת תצא גם הנחיה שצריך להתקיים דיון פתוח סביב הנושא באמת – פני המקום הזה לאן, עם נציגות של אקי"ם חיפה, עם נציגות של משרד הרווחה. אנחנו מבקשים, כי עד היום כל פעם שהדברים נאמרו ---

ויויאן, מי מנע ממך את זה עד היום?

לא הייתה היענות, אנחנו כל פעם באנו ---

לא מגיעים.

אז אנחנו אומרים, אתה יודע מה? אנחנו אומרים.

אין בעיה, אני חושב שבנושא הזה ---

לא, אנחנו רוצים שיתקיים דיון מסודר, אנחנו הזמנו גם את ---

דיון זה לא פסול לקיים דיונים על הרעיון. אין פה שיתוף ההורים, שיתוף ההנהלה, שיתוף כל הגורמים הנוגעים בדבר. אני חושב שזו דרישה לגיטימית ואני תומך בה וטוב שהיא תהיה.

מאה אחוז, בסדר גמור.

אבל יחד עם זה אני אומר, לפני שמקבלים החלטות, אנא מכם, במיוחד כשיש בשורה שכרגע הולכים להקים מבנה חדש, תנו את ההזדמנות והאמיני לי, ברגע שיבואו למקום חדש הכל יכול להראות אחרת, למרות ששמעתי מהמנהלת שגם ככה בכל המקום הזה יש הפרדה. אולי לא מדברים עליה מספיק, אבל יש. זה לפחות מה ששמעתי וראיתי.

אני פונה לביטוח הלאומי, תהיה פנייה שלי למנכ"ל הביטוח הלאומי ואני אבקש ממנו להמשיך ולתת מהקרן לפיתוח שירותים לנכים, במשך 4 שנים, דבר שלא יעלה על הדעת, כשמתנהל כאן ויכוח אם כן לסגור או לא לסגור, ותוך כדי הדיון הזה בינתיים הקפיאו תקציבים ולא מעבירים. אני מבקש לפתוח את הנושא הזה, לנהוג במקום הזה כמקום שמתנהל בדרך הראויה ומגיע לו את אותם תקציבים שקיבלו עד לפני 3 או 5 שנים. אסור שהמצב הזה ייקרה שמקפיאים תקציבים על סמך מישהו שחושב או רוצה או מתכוון לעשות משהו. כרגע יש עובדה, המקום קיים, המקום פועל לשביעות רצון כל הצדדים. לא שמעתי כאן שום ביקורת משום גורם – לא מהרווחה, לא מהחינוך, לא מהביטוח הלאומי, לא מההורים. אף גורם כאן לא התלונן, לא בא ואמר שהמקום הזה לא מתפקד ולכן מה שאני מבקש – עד שזה יקרה, אנא מכם.

אמרתי את זה ואני חוזר על מה שאמרתי.

קיבלתי. אני כרגע מסכם את הדברים, זה דברי הסיכום שלי. אוקי, אני חושב שפחות או יותר הנושא של משפחת חמזי, אנחנו כרגע נקדיש לנושא הזה יחד עם ויויאן, נשב ונחליט ביחד.

רבותי, אני קודם כל רוצה להודות למנהלת, להודות להורים, להודות לכל האורחים, תודה רבה לכם והישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:30.>