PAGE
12
ועדת החינוך התרבות והספורט
03/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 527 >
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בטבת התשע"ב (03 בינואר 2012), שעה 9:00

<הרחבת והנגשת "קו ער"ן" לתלמידים -לציון "יום ההקשבה הלאומי" של "ער"ן">

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

>
נעה טייך פייר - מנהלת יח' למצבי לחץ וחירום, משרד החינוך

ד"ר דוד איבגי - מחלקה פסיכיאטרית, משרד הבריאות

ד"ר אריה באואר - המחלקה לפסיכיאטריה משפטית, משרד הבריאות

דוד קורן - מנכ"ל עמותת ער"ן

ד"ר שירי דניאלס - מנהלת מקצועית, עמותת ער"ן

אלי שרון - יו"ר הוועד המנהל, עמותת ער"ן

טל פרי - מנהלת סניף ירושלים, עמותת ער"ן

רחל כהן - יועצת לעמותת ער"ן

מאיר ברום - מתנדב בסניף ירושלים

גל פליישמן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודית גידלי

יעל, חבר המתרגמים
<הרחבת והנגשת "קו ער"ן" לתלמידים -לציון "יום ההקשבה הלאומי" של "ער"ן">

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לחינוך, התרבות והספורט. התאריך ה-3 בינואר 2012, ח' בטבת תשע"ב.

הרחבה והנגשת "קו ער"ן לתלמידים – לציון "יום ההקשבה הלאומי" של "ער"ן". פרוטוקול 527.
ברוכים הבאים לוועדת החינוך, נפתח עם מנכ"ל "ער"ן".

תודה ובוקר טוב. אני אבקש מדוקטור שירי דניאלס להראות לנו מצגת קצרה על הפעילות שלנו ואז נאמר כמה מילים.

בוקר טוב. בדקות הקרובות, אני אציג לכם בקצרה את עמותת "ער"ן" ואת הפעילות שלנו בתחום החינוך. אנחנו מעניקים שירות רגשי לכל אדם שחווה מצוקה באופן אנונימי ובאופן מידי 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. השירות ניתן על ידי מתנדבים מאומנים שעוברים הכשרה מקצועית ממושכת בעשרה סניפים ברחבי המדינה. כל סניף מנוהל על ידי איש מקצוע שנותן סיוע למתנדבים, אמון על הכשרתם וגם על הליווי המקצועי וההתפתחות שלהם.

"ער"ן" עונה על כ- 150 אלף פניות בשנה. אנחנו פועלים להגברת הזמינות שלנו, כדי לתת מכסימום היענות לקהלים גדלים ומתרחבים. "ער"ן" יודעת להגיד שבתקפות חירום אנחנו מקבלים עלייה של 40% בפניות ל"ער"ן" וכך בכל לאירוע משמעותי בחברה הישראלית שמעסיק את אזרחי המדינה.

היתרונות שלנו והעקרונות איתם אנחנו פועלים הם מאוד מובחנים בהשוואה לשירותים אחרים, הם גם אלה שמלמדים מדוע החברה הישראלית רואה ב"ער"ן" כתובת גם בשגרה וגם בעיתות חירום. קודם כל הנגישות והזמינות כאשר מדובר בבני נוער הצורך בעזרה במשבר הוא מיידי. בני נוער כשהם נמצאים במצוקה, למשל חוו פרידה מחבר, נכשלו במבחן, רבו עם ההורים הם רוצים עזרה מיידית כאן ועכשיו. היכולת להרים טלפון או לפנות ל"ער"ן" באמצעות האינטרנט ברגע המשבר מעלה את היכולת ואת הסיכוי שאכן הם יתגברו על מחסום הבושה שאנחנו יודעים שמאפיין מתבגרים, והם אכן יפנו לסיוע. המפגש הוא חד-פעמי, אפשר לפנות ל"ער"ן" שוב, אבל השיחה תהייה שיחה מלאה ותעמוד בפני עצמה. המתנדבים והפונים הם אנונימיים ולכן בני נוער יכולים להרגיש חופשיים לחשוף רבדים עמוקים יותר בנפש, צדדים שהם לא ימהרו לפנות איתם לצוות החינוכי. באמצעות האינטרנט לא רואים, לא שומעים, לכתיבה בעצמה יש לך ערך תרפויטי ולכן אנחנו רואים עלייה הולכת וגדלה של בני נוער שפונים לשירות "ער"ן".

על ההכשרה לא אאריך, אני רק אומר שההכשרה היא ממושכת ומתנדבי "ער"ן" עוברים הכשרה בסיסית שכוללת גם מרכיב עיוני-תיאורטי וגם מרכיב מעשי של חונכות והאזנות לשיחות עד שהם עונים עצמאית לקו. הם משתתפים בקבוצות הדרכה פעם בחודש. הם בעצם נמצאים בתהליך מתמיד של התפתחות מקצועית והעשרה אישית.

תוכלו לראות גם בחוברת שבפניכם, עם מיפוי מעמיק יותר, אבל אפשר לומר שחלק מהבעיות איתן פונים אלינו הן בעיות תוך אישיות, אנשים שמתמודדים, בני נוער שמתמודדים עם דיכאון, עם חרדה, עם מצוקות נפשיות. חלק הן בעיות בין-אישיות בעיקר יחסים עם ההורים ויחסים עם קבוצת השווים. אנחנו יודעים שבגיל הנוערים שהם היחסים המשמעותיים ביותר והם אלה שעוזרים למתבגרים להגדיר את עצמם ולמצוא זהות אישית. לחצים סביבתיים שיכולים להיות במעגל הסביבתי הקרוב ובמעגל הרחוק יותר. כמו שאמרתי אירועים משבריים, חברתיים ולאומיים נכנסים תחת הקטגוריה הזאת. אנחנו עונים ל- 4,000 שיחות בשנה בנושאים אובדניים מתוכם כ- 500 עד 700 אירועים פעילים ממש, כלומר מתבגר יכול להתקשר לאחר שהוא בלע כדורים או חייל יכול להתקשר במשמרת לאחר שהחברה שלנו עזבה אותו והוא עם מחסנית מלאה שאומר שהוא בחר לסיים את חייו. בכל המקרים האלה כשיש סיכון מיידי אנחנו עושים הערכה של מסוכנות ודרך המנהלים והכוננים של "ער"ן" מפעילים נוהל חירום.

"ער"ן" פועלת 40 שנה לטובת הציבור הישראלי. יש פרויקטים לאומיים שאנחנו שותפים להם. אני רוצה להזכיר רק את התכנית הלאומית למניעת אובדנות שבמסגרתה "ער"ן" מפעילה קווים חמים לבני נוער. אנחנו מפעילים גם תכניות כדי להנגיש את העמותה ואת השירות שלה לכמה שיותר בני נוער. אנחנו מקיימים בכלל זה גם הכשרות מקצועיות - - -

מהאחוזים שראיתי, זה משהו כמו 10% מכלל התלמידים בישראל שפונים אליכם?

כן.

יש מיליון וחצי תלמידים בישראל. לפי מספרי הפניות ראיתי, כ- 150 אלף פניות - - -

אפשר להגיד שהן של צעירים ובני נוער.

ה- 150 אלף פניות בשנה, שאמרת קודם, זה בכלל?

בכלל. של בני נוער זה 15 אלף פניות בשנה.

רבותי, בני נוער זה מגיל 7 עד גיל 18. יש מישהו בגיל כזה, שהוא לא במערכת החינוך?

בהמשך לנאמר, לעיתים הפנייה היא לא מבין הנוער עצמו אלא ממבוגרים משמעותיים כמו ההורים שלו, אנשים שקרובים לו.

ברור, אנחנו מדברים כעת על בני נוער.

קצת על האפשרות לסייע באמצעות האינטרנט. המחקר שלנו מלמד שהאינטראקציה הכתובה מאפשרת למתבגרים להישאר אנונימיים ויחד עם זאת לתת להם תחושה של הגנה רגשית, מה שאין לך כשאתה עומד פנים אל פנים מול דמות מסייעת. דיברתי כבר על הכתיבה, הנגישות הגבוהה שמאוד מדברת אל בני הנוער.

אם אנחנו מסתכלים אחורה זה יכול להצביע על משהו? האם היום אנחנו מתרחבים או מתחילים להצטמצם בנושאים האלה?

מבחינת הצורך יש צורך גדל והולך, במיוחד במדיום האינטרנטי אנחנו מדברים הרבה ורואים הרבה על הסכנות שיש באינטרנט. אנחנו יכולים להגיד שיש אחוז גדל של בני נוער שפונים ל"ער"ן" בגלל שהם חוו התעללות באמצעות האינטרנט או בריונות ברשת. זה סוג שונה של בעיות שלא ראינו בעבר ואנחנו רואים אותן יותר היום.

כדי להנגיש את שירות "ער"ן" וכדי להרחיב את מעגלי ההיעזרות אנחנו מקיימים גם תכנית של דיאלוג בתוך מערכת החינוך. זו תכנית שאנחנו מציעים להורים, למורים ולתלמידים בהן אנחנו מלמדים על איך לקיים שיחה מסייעת, איך לזהות מצוקה, איך לנהל דיאלוג נכון. אנחנו נקרין בהמשך - - -

מצד אחד אנחנו עשינו כאן ישיבה על אלימות במערכת החינוך ואנחנו רואים שיש צמצום מאוד רחב בכל מה שקשור להגשת תלונות ולפתיחת תיקים במשטרה. כאן אני שומע ממך שדווקא אצלכם הפניות גדלות. אפשר אולי לומר שהמערכת הטיפולית הפורמאלית נכשלת ואנשים יותר פונים לגופים כמוכם יותר משהם פונים למשטרה?

היתרון שלנו הוא, קודם כל אנחנו עזרה ראשונה. אנחנו כן מפנים להמשך טיפול, במקרים שבהם אנחנו מזהים מצוקה. אנחנו כן נעודד את הילד לפנות - - -

יש לכם מעקב כמה הפניות היו מכם?

בערך ב- 25% מהפניות אנחנו נציע לילד. לפעמים כשמדובר במצוקה חמורה אנחנו אפילו נעשה עבורו את הקישור לפנות ליועצת בית הספר ולחשוף בפניה את הקושי. אנחנו מאוד מעודדים פנייה לגורמים משמעותיים במערכת. אנחנו תמיד ננחה את הפונים להרחיב את מעגלי התמיכה ולא להישאר לבד במצוקה.

זאת אומרת שאת מדברת היום על כך שמתוך ה- 150 אלף פניות קרוב ל- 35-40 אלף פניות של בני נוער אתם ממליצים לפנות למשטרה.

אני לא מדברת על פנייה לרשויות החוק, אבל קודם כל למישהו מקצועי שיקשיב, יתמוך וינחה אותו מה לעשות. בדרך כלל זאת תהייה יועצת בית הספר.

כך או אחרת, הם מזהים היבט פלילי בעניין זה.

לפעמים כן ולפעמים לא. אנחנו ניקח את זה יותר לכיוון של המצוקה הרגשית ואיך הוא חווה אותה לפני שאנחנו נלך לפתרונות מעשיים, כי בעצם הצורך הראשוני שלו היא בהקשבה.

אני רוצה להבין איפה אנחנו עומדים, כי אנחנו מקבלים מספרים קצת שונים מהמנגנוניים הרלוונטיים בין אם זה ממערכת החינוך או מערכת אכיפת החוק ביחס למה שקורה בפועל. אנחנו רוצים להבין האם זה משהו שמנסים לומר לנו לא לדאוג כי המצב הוא טוב.

אני חושבת שהמצב פחות טוב ממה שאומרים והוא נובע ממחסור בנתונים ובמידע. היות ואצלנו הפניות אנונימיות ילדים יכולים לחשוף יותר את החוויות שהם חווים בגלל מחסום הבושה, החשש ותיוג, דבר שהם לא יעשו במערכת הפורמאלית.

אני הייתי רוצה להעיר הערה אחת. בסך הכל אנחנו נענים ל- 40% מהפניות אלינו, כלומר כל מספר שאתה רואה תוכל להכפיל ב- 2.5 – סטטיסטית זה יהיה נכון כי אנחנו נענים רק ל- 40%.

אני רוצה לדבר על ההמלצות שלנו ומכאן לפתוח את הדיון. אנחנו רואים צורך בלפתוח קו שיהיה ייעודי לילדים ונוער. שילדים ונוער ידעו אודותיו, הוא יהיה מפורסם, הוא יהיה משווק, הוא יהיה מנוגש לאוכלוסייה הזאת. אנחנו מוצאים שהפעילויות שאנחנו מכשירים בתוך מערכת החינוך להורים, ילדים, מורים לזיהוי התנהגויות מסכנות הן מאוד משמעותיות – אתם תראו את זה בסרטון קצר שנקרין. אנחנו רוצים להנגיש את הסיוע הזמין. כפי שאמרתי קודם, ברגע שאני אומרת לילד שיגיע אלי לשיחה בשבוע הבא או אפילו בעוד כמה שעות זה יכול למנוע ממנו לפנות לעזרה אפילו שהוא היה נכון לעשות זאת קודם. כמו כן, לפתח דרכי סיוע שהן מותאמות לגיל. אנחנו יודעים שבאירופה, בארבע מדינות, פועל שירות סיוע באמצעות SMS, אנחנו מבקשים לפתח ולהטמיע שירות כזה בארץ.
הילדים מחוברים לטלפון שלהם, הוא נגיש להם וזה מדיום שנמצא כמאוד יעיל גם בהפחתת אובדנות וגם בסיוע בהקטנת מצוקה רגשית. כמו כן לאפשר לנו גם להרחיב את הפעילות שלנו בחירום. יש לנו 1,000 מתנדבים בעשרה סניפים ברחבי הארץ. בעת חירום לאומי של טרור או כל התקפה אחרת יש לנו את היכולת לתגבר את הקווים באנשי מקצוע, באנשי חינוך, יש לנו את היכולת לתת מידע אמין למשפחות, להורים, לתלמידים. אנחנו צריכים לשדרג את כל מערכת המחשוב שלנו. לשם כך אנחנו צריכים להטמיע מערכת שתאפשר למתנדבים שלנו לעבוד גם מהבית עם כל הלווי המקצועי שמאפשר להם עבודה בסניף כדי לעשות את זה. תודה.

אני יושב ראש עמותת "ער"ן" ובין השאר אני מתנדב מהשורה, כלומר אני יושב על הקו ומדבר עם אנשים. אני רוצה לתאר בכמה מילים את עמותת "ער"ן". עמותת "ער"ן" כמו ששירי דניאלס רמזה, פרוסה בעשרה מקומות ברחבי הארץ משום הצורך לגייס מתנדבים בפריסה גיאוגרפית רחבה. היום אנחנו פועלים בעיקר מתוך הסניפים. אחד הפרויקטים שנמצאים אצלנו על הפרק הוא היכולת לעבוד בצורה הרבה יותר מאסיבית מהבתים של האנשים. זה יכול לשמש אותנו בעיתות חירום כאשר מכניסים את כולנו למקלטים המתנדבים יוכלו לשבת אצלם בבית במקלט, מתנדבים שיש להם מקלט ביתי ויש רבים כאלה, הם יוכלו לשבת בבית במקלט ולענות לשיחות. ברור שבעיתות חירום מספר הפניות עולה, אין לי כאן סטטיסטיקה וזה נושא אחר.

מאחר ואנחנו מרוכזים בבני נוער, יש לנו 1,000 מתנדבים, מתוכם קרוב ל- 10%, כלומר כ- 90 או 100 מתנדבים הם מתנדבים שעובדים על האינטרנט. האינטרנט זה השטח שגדל אצלנו בצורה דרמטית, הגידול הוא הרבה יותר גדול מאשר הפניות בטלפון. גם שם יש לנו 'פקק תנועה', כלומר שגם שם אנחנו נענים רק לכמה עשרות אחוזים מהפניות בשל מיעוט המתנדבים – הדרישה היא הרבה יותר גבוהה מהיכולת שלנו להיענות. הבעיה שלנו היא להגדיל מאוד את מספר המתנדבים, זה כסף, ההכשרה עולה הרבה כסף, הציוד עולה לנו כסף, המערכות הלוגיסטיות שלנו לא מסוגלות היום לתמוך ב- 3,000 מתנדבים. כלומר אם נכפיל את זה פי שלוש, אבל השטח גדל במהירות, והכי רבה הוא השטח האינטרנטי, זאת אומרת שזאת אוכלוסייה צעירה, לאו דווקא בני נוער, אבל זה הרבה בני נוער ואנשים מאוד צעירים. דוד קורן אולי יגיד על זה משהו, הוא עכשיו נמצא במהלכים מול ארגונים דומים באירופה שנכניס שירות SMS. שירות SMS יענה עוד יותר לבני הנוער בעיקר משום שאצלם זה מכשיר פעיל מאוד, הם לא מדברים היום בטלפון, היום הם מסמסים. גם תהיינה טכנולוגיות עתידיות, אני מניח שיום אחד ישתלו לנו איזה שבב במוח.
הנושא של טיפול בבני נוער והגידול בדרישה עדיין לא נענה על ידנו מספיק ואין ארגונים אחרים בהיקף שלנו. אין אף ארגון היום בארץ שהוא בהיקף שלנו ואנחנו גדלים בין השאר בגלל מחסור בתשתיות וכסף. אנחנו מסתכלים גם על פני המדינה ואומרים 'איפה אתם בואו תעזרו לנו'.

מאיפה אתם מקבלים מימון היום?

אני רוצה שדוד קורן המנכ"ל יענה כי זה בטיפולו בדרך כלל. בבקשה.

המימון שלנו היום הוא מבחינת המדינה, זו הסיבה שאנחנו לא מגיעים הנה כל יום וזו הסיבה שאנחנו נמצאים היום. התמיכה שלנו מהמדינה היא בלשון הרחוב, 'פתטית'. אנחנו מקבלים 300 אלף ממשרד הבריאות ועוד איזה סכום מהקרן לתמיכה בעמותות שזו לא תמיכה בסיוע אלא איזשהו "אקמול" כדי שלא נסגור את השירות.

ממשרד הרווחה כלום?

כלום.

נחשב באחוזים. פחות מ- 10% מהתקציב שלנו מכוסה מהמדינה, פחות מ- 10%.

וכל השאר מתרומות?

היתר מתרומות. זאת הסיבה שאנחנו פה כי בעצם יש פה שירות שאנחנו מציעים אותו למדינה. זה סוג של מד"א (מגן דוד אדום) רגשי שהמדינה - - -

חוץ מכם, יש שעוד מישהו שעוסק במתן שירות כזה?

לא בהיקפים האלה. יש עוד מספר ארגונים שנותנים שירות כזה, אבל בהיקפים הרבה יותר קטנים.

צריך לקבל אישור מיוחד כדי להתעסק בסוגיות האלה?

אנחנו קיבלנו את האישור הזה בשנת 1971 מאישה יקרה כאן בירושלים שהחליטה להקים את השירות הזה. כך הוא נוצר. הגברת מריה ברטה זסלני שהקימה את זה פה בירושלים מהמרפאה של בעלה. זה מסוג הארגונים שהוקם הרבה לפני ששאלו מי צריך לתת את השירות הזה. היום אנחנו באים ואומרים שיש כאן שירות שהרוכש אותו - הציבור מצביע בידיים או בחוגה ואנחנו מתקשים לתת את השירות הזה בגלל שחסרה תמיכה, בעצם היא קטנה מאוד. כאן אנחנו בשולחן של וועדת החינוך ולכן הצפייה שלנו היא ממשרד החינוך להרים את הכפפה ולהבין שאנחנו יכולים לתת להם את השירות הזה כמשהו משלים לשירותים של שפ"י, או לכל שירותי הייעוץ האחרים. הנוער מכיר אותנו, אולי לא מספיק, המורים מכירים אותנו, כלומר זה לא מוצר שצריך להתחיל לשווק אותו מהתחלה. צריך להגיד הוא קיים בואו ניקח אותו.
הדבר שכל פעם מדהים אותנו, שכולם שואלים "רגע, הרי המדינה מתקצבת אתכם, אתם שירות של המדינה" וזה לא נכון. אנחנו מציעים את השירות הזה למדינה אם זה למשרד הבריאות, אם זה למשרד החינוך ואם זה למשרד הרווחה ולצה"ל. כל פעם "מנסים" להמציא את הגלגל מחדש במקום לקחת משהו שהוא מוצלח, הוא קיים, הוא על המדף – פשוט בואו תעזרו לנו לעשות את הצעד הנוסף. זה המודל שקיים באירופה, זה המודל שקיים בכל המדינות שמכבדות את עצמן. שירות כזה לא ניתן אף פעם על ידי המדינה ממש, הוא תמיד ניתן על ידי ארגוני מתנדבים, יושב איתנו מאיר ברום שניהל בית ספר שנים והוא מתנדב. אלו אנשים שהם 'מלח הארץ' שנותנים מזמנם ומליבם ולכן השירות הזה הוא כל כך טוב.
הצפייה שלנו היא להרחיב את השירות הזה לבני נוער ולילדים, להיכנס למודל של עבודה גם ב- SMS שמכל הניסיון שיש לנו במדינות אירופה מכפיל את מספר הפונים, ולאו דווקא כאלה שעומדים להתאבד או עם בעיה פלילית, אלא פשוט לזקוקים לסיוע ולתמיכה כדי לתפקד יותר טוב גם כתלמידים וגם בני משפחה ובני נוער. זאת הסיבה שלכן אנחנו כאן. אני שוב מודה לכם על שפתחתם את הדלתות של הוועדה עבורנו.

תודה. בבקשה אדוני, רצית לשאול משהו?

תודה. רציתי לשאול את הדובר הקודם. אני דוקטור אריה באואר, אני מנהל מחלקה פסיכיאטרית משפטית במשרד הבריאות שירותי בריאות הנפש. שמעתי את מה שאמרת לגבי האינטרנט. מעניין, כל התכתובת ואני מבין שגם התשובות הן דרך האינטרנט, בסך הכל חסר בו ממד מאוד חשוב לעומת הטלפון והוא לזהות את הקול ולזהות מצוקות, וכמו שאומרים לגעת יותר בפונה. ודרך האינטרנט זה די וירטואלי כל הנושא. אומנם אתה עונה לו תשובות ענייניות, אבל אתה לא חש אותו, לא מרגיש את קולו או את טון קולו מה שלנו מבחינה מקצועית מאוד חשוב כמו שאתה מרגיש דרך הטלפון.

אני אשמח מאוד, אם דוקטור שירי דניאלס תענה על זה כי זה המקצוע שלה.

כשאנחנו פתחנו את הסיוע באינטרנט חשבנו בדיוק על אותם דברים, מי ירצה לפנות עם מצוקות רגשיות באמצעות מדיום, לכאורה, כל כך קר. הניסיון מלמד קודם כל שהמדיום הוא לא קר, החום מועבר באמצעות אמצעים ויזואליים שהיא שפה בפני עצמה., על ידי חזרות על מילים, על ידי שימוש בסמלים, שימוש בדימויים, על ידי שימוש באייקונים. זו שפה בפני עצמה שהנוער בעצם מבין. אפילו כשאני עונה לפונה דרך האינטרנט "אני שולחת לך חיבוק". אם הייתי עושה את זה פנים מול פנים זה היה נחשב כהטרדה. באינטרנט זה מתקבל בחום. בני הנוער ממש כותבים שהם מרגישים את זה. שאלנו בני נוער למה הם בעצם פונים במדיום הזה, נשמע מוזר, אבל אנשים בוחרים לכתוב שהם רוצים להתאבד דרך המייל. בני הנוער אומרים שזה מאפשר לחזור ולקורא את התשובה שהם קיבלו מהמתנדב מתי שהם במצוקה. גם לנו זה נותן את היכולת לקרוא בספרות אם אנחנו רוצים, לראות מה צריך לענות על איזו בעיה, במה צריך לגעת. החיבור עד כדי כך רגשי שאנחנו מקבלים גם מכתבים חוזרים שמראים כמה זה היה משמעותי.

דבר נוסף שחשוב לציין, בנושאים של פגיעה מינית והתעללות הפניות באינטרנט הן פי חמש מאשר הפניות בטלפון - שוב בגלל המדיום הזה. בספרות קוראים לזה "אפקט הסרת עכבות". ראו שמצד אחד זה גם גורם מסכן ומצד שני זה גם גורם מסייע בזכות האפקט הזה שמאפשר לבטא ולהתבטא.

תודה. משרד החינוך, בבקשה.

אני מנהלת היחידה להתמודדות במצבי לחץ ומשבר בשפ"י. משרד החינוך באופן כללי תומך ומוקיר את העבודה שנעשית ב"ער"ן", עבודה משמעותית למתבגרים רבים במדינת ישראל. אני חושבת שהייתה טעות קודם בחישוב, מדובר על אחוז מכלל התלמידים במדינת ישראל ולא 10%. אם יש 15 אלף פניות בשנה - - -

150 אלף.

150 אלף בסך הכל ב"ער"ן", מתוכם 15 אלף של בני נוער.

חשבתי שהטבלה התייחסה רק לבני נוער.

בעקבות קשר טוב ומשמעותי שיש לנו עם "ער"ן" ועם עמותת נוספות שנותנות מענה טוב ואיכותי יצא בספטמבר האחרון חוזר מנכ"ל שמדבר על אותות מצוקה וסיכון, דיברה עליו המנכ"לית גם כאן בוועדה שעסקה באובדנות. בסוף החוזר הזה יש דף של כל גורמי הסיוע שאנחנו מפנים תלמידים גם על ידי יועצות וגם על ידי אנשי חינוך - - -

הבעיה היא, שהדף הזה לא מגיע לתלמידים.

הדף הזה מגיע לתלמידים.

התייחסות נוספת שהייתי רוצה לתת לעניין הזה, שירי דניאלס סיפרה וסקרה, אני חושבת שהמענה הוא מענה נכון לילדים מופנים, לילדים שקולם פחות נשמע בבית הספר, שכן נכונה להם המדיה הזאת שהיא זירה כשדווקא אם מסתכלים על התנהגויות סיכון באינטרנט, זו זירה של התנהגויות חיוביות שנותנות מענה איכותי לתלמידים של אנשי מקצוע שיכולים לתת להם מענה הולם, בטח במצבים של מצוקה ואובדנות. תודה.

תודה. יש לכם הנחייה בתוך מערכת החינוך, כשאתם מקבלים פנייה מ"ער"ן"? הרי יש לכם שיח, כי כשיש אירוע אתם הגוף האחראי. "ער"ן" מפנה את הפונה למערכת החינוך, לכם יש משוב ומעקב על האירוע? אולי אצלכם זה מגרש אחד ואצלם זה מגרש אחר, כך שלא יודעים מה קורה באמצע.

אתה מדבר על הקשר שלנו עם "ער"ן", או כאשר תלמיד מגיע בהפניה של "ער"ן" אלינו.

אכן.

כאשר תלמיד מגיע אלינו בהפניה של "ער"ן" לנו יש נוהל טיפול במצב שתלמיד בא ומדבר על מצוקה. אם מדובר על אובדנות ישנה הפניה לגורמי מקצוע - - -

אתם מעדכנים אותם שהוא הגיע אליכם?

לא.

למה?

מכוון שאנחנו מחויבים לזכויות הפרט של תלמיד וכשתלמיד פונה לאיש חינוך אנחנו לא פונים לעמותות ומדווחים להן.

ואם העמותה הפנתה אותם?

בהרבה פעמים הורים מפנים, עמותות מפנות, חברים - - -

נניח שיש מצב עם מקרה מאוד בעייתי ומפנים אותו ולא יודעים אם הוא הלך או לא הלך, הרי לא רודפים אותו.

הם לא רודפים אותו ואנחנו עושים את הטיפול המקצועי שלנו במסגרת בית הספר וגורמי סיוע טיפוליים שאליהם אנחנו מפנים. אנחנו לא מדווחים על הטיפול.

ואם הם מפנים אליכם אדם, אתם עונים להם שהוא בטיפול?

אנחנו לא יכולים לתת אישור כזה על טיפול ללא הסכמת הורים.

מועצת התלמידים אתם רוצים לומר משהו.

אנחנו חושבים שהיוזמה הזאת היא יוזמה מבורכת ושהצורך בקרב בני הנוער להקשבה זו קיים. בני הנוער יודעים על הקו ומשתמשים בו, אבל ממש לא מספיק ולכן צריך להגביר את הפרסום והשיווק שלו, ואולי זה יכול להיות קו ייעודי. הקמה של קו כזה עם פרסום מתאים יכולה לשפר את הנגישות של בני הנוער לשירות. לבני הנוער יש חוסר רצון להתייעץ או לדבר כי זה מצטייר כמשהו שלילי. אני מאוד אוהב את המשפט שכתבתם "גם לאנשים חזקים יש רגעים חלשים". אם הקו יפורסם ככזה בני הנוער יראו אותו כדבר כזה ויהיה להם הרבה יותר קל להתקשר ולהתייעץ. דרך האינטרנט קל לנו הרבה יותר להתקשר ולדבר כי בשיחת הטלפון במקרים רבים קשה לנו להציג את עצמנו. ברגע שזה בכתב זה הרבה יותר פשוט וזה אותו דבר לגבי עם ה- SMS שזה אמצעי נגיש וגם הרבה יותר פשוט להחליט שאתה עושה את זה.

נציגי משרד הרווחה נמצאים כאן?

הם הוזמנו.

היינו רוצים להקרין סרטון קצר בו ניתן לשמוע בני נוער מדברים על חשיבות ההכשרה על הדיאלוג.

זו דוגמה לפרויקט בבית ספר שבח בתל אביב.

- - - - -של ניהול דיאלוג שהוא דיאלוג משמעותי. צריך להיות ערוך לדעת להתמודד גם עם העולם הרגשי. אני לא כאן רק כדי לדבר על ההישגים אלא להיות עם הילד - - -

לממש את מיומנויות ההקשבה, איך לסייע להקשיב ולהבין. להקנות כלים לדובב, איך לשאול, איך להיות אמפאטי. המון קבלה של רגשות, לתת מקום לרגש הקשה ויתרה מכך במדיום הטלפוני. מורים לא רק נתקלים בצורך לתת סיוע פנים מול פנים בפגישה אישית עם הורה או תלמיד.
· למדנו בסדנה שקודם כל צריך להקשיב, לחזור לדברים של מישהו אחר.

· בני הנוער לומדים איך לדבר, מתרגלים את זה.
· זה עובד. הנתונים בשטח מראים שזה עובד.
· למדתי להקשיב יותר לאנשים.

· אני באמת מקשיב, אני ממש מקשיב, מנסה לראות לאיפה אני יכול לקחת משהו שישנה בי.
· אני זוכרת את עצמי שלפני זה לא הקשבתי לאנשים בכלל. הייתי אומרת את דעתי ובזה זה היה נגמר.
· זה עזר לי יותר להתגבש, להבין אחד את השני, לראות את התכונות של האחד והשני.
· למדתי יותר על האנשים שמסביבי.
· למדתי גם להכיר את עצמי טוב יותר.
· זה אחד הרווחים המאוד גדולים, איזה מיומנות יש לי ומה אני מיישם, עם אני מביא את עצמי בכלל למפגש ועד כמה אני יכול לזהות מתי מדובר על מצבי סיכון. זה עוד אחד מהנושאים שנגענו בהם בסדנה. מתי מדובר על מצב סיכון ומתי צריך לפנות לעזרה.

· נהנתי לראות איך אנשים מסביב פועלים ביחד בקבוצה.
· זה מגבש את הכיתה, מלכד אותה, מאחד אותה ופותח המון המון דברים שתלמידים בדרך כלל לא מדברים עליהם.
· בגלל שיש אינטימיות יש לך יכולת להתבונן בהם מהצד, זה גם יצר גיבוש ועוד דרך להכיר אותם ולא רק דרך הציונים.
· הרבה מאוד דברים שלמדתי בשיעור הזה דווקא עזרו לי ואני חושב שהם יעזרו לי בעתיד.
· היא דיברה הרבה על הקשבה, על יחסים והכל וזה ממש עזר לי בחיים עם ההורים, עם החברים. אני והאח שלי היינו תמיד בכאסח ועכשיו ממש יודעים איך לתקשר האחד עם השני ויותר אני ואימא שלי מדברות מאשר רבות.
· הרגשתי שחל איזה שינוי. בתחילת השנה זה נראה כמו שוק, כל אחד צעק, כל אחד אמר את דעתו בלי להקשיב אחד לשני. היום זה היה דיון מכובד ורציני. ניהלו דו-שיח האחד עם השני – תוצאה של הסדנה שהם עברו.
· חשוב לא רק לתלמידים אלא גם למורים.
· אפשר לראות שינוי באמת בהתנהגות של המורים אחרי הסדנה הזאת. המורים יותר מקשיבים, יותר נותנים לנו לדבר.
· אנחנו יותר קשובים, יותר חדים אחרי הסדנה הזאת לפניות שלהם. אני חושבת שגם ההתנהלות מול הורים קיבלה איזו תפנית.
· המורים סיפרו שזה עזר להם במיומנויות שלהם בינם לבין עצמם, בחדר מורים. אקלים העבודה שנוצר הוא אקלים של שיתוף פעולה, הוא אקלים של הידברות, הוא אקלים של סבלנות.

· אני חושב שצריך להרחיב את הסדנה.
· צריך יותר פעילויות כאלה לתלמידים.
· זה פרויקט שבאמת צריך לתת אותו בתחילת שנה לכל כיתה שצריכה להתגבש יותר.
· "ער"ן" התברר שהוא גוף מופלא.
· לפי דעתי צריך יותר לפעול ללמד אותנו, לחנך אותנו כמו שחינכתם את השכבה שלנו שאנחנו צריכים להיות אנשים מקשיבים, שמבינים, שפתוחים לדעות שונות ולא פוסלים אנשים על רקע כזה או אחר.
· להקשיב אחד לשני, להיות יותר סבלני ובכלל כדי שתהייה חברה מגובשת יותר.
· הידע שלנו ב"ער"ן", מהניסיון שאנחנו רכשנו מאוד חשוב שיובא לידי מימוש בתוך מערכת החינוך.

תודה רבה.

תודה רבה לכם. כמובן, לאור העובדות שראינו כאן, אנחנו מברכים על פעילותכם החשובה. אם יש אפשרות לסייע אין ספק שזה המקום שצריך להפנות אליו את המשאבים הקיימים היום במערכת למען הטיפול בסוגיות בהן אתם מטפלים.

חבל לי שמשרד הרווחה והשירותים החברתיים לא כאן, אנחנו נוציא מכתב מאוד חריף לשר כחלון, על כך שדווקא בנושא הזה אף נציג ממשרד הרווחה לא הגיע. בלי שום קשר לכך גם משרד החינוך לדעתי צריך להיות בשיתוף פעולה קצת יותר הדוק. אנחנו רואים את זה בסדנאות שהם מעבירים, גם בטיפול. אני חושב שזה רק יעזור לכם. לא צריך להיות אטומים כל הזמן ולפעול רק לפני הנהלים היבשים, אם כך זה עובד אנחנו לא זזים לא ימינה ולא שמאלה. אפשר לחשוב איך מרחיבים את האופקים בעניין הטיפול בבעיות הנפשיות של הילדים והתלמידים שנמצאים במערכת החינוך בכך שתיצרו מנגנון מסודר של פניות יחד עם "ער"ן".

יש מקומות שאתם מסתדרים ואין בעיה ויש מקומות שפחות, יתכן שכדאי לקחת למקומות הזקוקים למשאב הזה. אם תכניסו אותם לשטח בית הספר, אם תעזרו להם לפרסם ולשווק את השירות, ואם תקימו מנגנון למשוב ובקרה בין הגופים שגם יקבלו מידע על מה שקורה בשטח, אז יתכן שכדאי למורים, שממילא קשה להם לטפל בסוגיות אלה, כי הם יוכלו לומר לתלמידים שאם יש להם בעיה שלא רוצים או שקשה לתלמידים לדבר עליה עם המורה, הם ימליצו להם לפנות ל"ער"ן" בצורה אנונימית, ששם הם יקבלו מענה. זאת לא בעיה ואני חושב שזה כן יכול לעזור. זה צריך להיות חלק מהמנגנון שאתם מפעילים.
הוועדה תמליץ למשרד החינוך לקיים ישיבה מסודרת, כדאי שתחשבו איך אתם מפתחים את הסוגיות של העמותות, הנמצאות בחזית עם התלמידים היום, כמסייעות למשרד החינוך בטיפול בסוגיות שהן סוגיות לא פשוטות של מערכת החינוך שהן הבעיות הנפשיות של תלמידים המתמודדים עם אלימות הפיסית או מילולית, עם אלימות דרך האינטרנט וכל דבר אחר, או עם בעיות אישיות נפשיות פנימיות שאיתן קשה להם להתמודד. אפשר לבנות את המנגנון - זה קשה להשגה. ניתן לבנות מנגנון, אפשר להפנות דווקא את "ער"ן" לכיוונים שהיום למשרד החינוך, לכיוונים שמערכת החינוך רואה בהם כבעלי חשיבות הדחופה לטיפול.

אני מאמין שגם משרד הבריאות יכול להיות שותף מלא לעניין זה גם בהיבט של אנשי מקצוע המכירים את הבעיות האלה. כשתקימו מנגנון משותף עם משרד החינוך ועם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה תוכלו לפחות לראות קדימה לכמה שנים איך אתם מכינים תכנית כללית מסודרת למערכת החינוך לטיפול בסוגיות שהן סוגיות לא פשוטות שלא ניתן לטפל בהן בכלים הנמצאים כרגע ברשותכם. כולנו יודעים שבסופו של יום תלמיד לא ילך למחנכת בשיעור של 30 ומשהו תלמידים ויתחיל לבכות לה. אין דבר כזה.

בנוגע לאלימות, בנוגע לאינטרנט, בהקשר שהפונים לא יודעים מי נמצא מעבר לקו, יתכן שצריך לפתח ולהרחיב את השירות הזה מבלי קשר למה שאתם עושים בשטח כדי לתת את הפתרון הראוי. אני בטוח שמה שאתם עושים בשטח נותן מענה ופתרון לא פחות טוב. צריך להרחיב ולבחון איך אנחנו לוקחים את כל המערכת הזאת מכל הכיוונים.

מבחינתי חשוב שמשרד החינוך ייקח על עצמו להיות מוביל, כי מדובר כאן על המערכת שלכם, אנחנו לא נמצאים כעת בוועדת העבודה , הרווחה והבריאות שמדברת באופן כללי. למשרד החינוך מערכת שיודעת לעבוד במסגרת. אני חושב שכדאי לכם לקחת את היוזמה לכנס את כל הנציגים הרלוונטיים מהמשרדים השונים כולל "ער"ן" הגופים אחרים שמתעסקים בסוגיות אלה, ולבנות תכנית עבודה של שיתופי פעולה. זה לא לחייב, כל אחד יכול לתת את מה שהוא יכול, אבל אתם כגוף שמסתכל מלמעלה יכול לרכז את החשיבה ולעשות מזה משהו שכן יוכל לסייע למערכת. זאת המלצתנו.
בנוגע לתמיכה הכספית - הלוואי ולוועדת חינוך היה פנקס שיקים שיכולנו לתת תקציבים לגופים כאלה ואחרים, אבל מצטערים אנחנו לא וועדה שמנהלת תקציב. אנחנו כמובן יכולים להמליץ להרחיב את התמיכה הממשלתית ב"ער"ן" לפעילות המבורכת שאתם עושים. יכול להיות שבעזרת הוועדה או המועצה שמשרד החינוך יוביל יראו לנכון להמליץ למשרד האוצר להרחיב את התמיכה כדי שיהיה טיפול בנושאים שלכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 09:45.>