PAGE
23
ועדת הכלכלה
09/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 713>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ד בטבת התשע"ב (09 בינואר 2012), שעה 10:30

<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32) (זיכוי בשל ביטול עסקה), התשע"א-2011>
של חברת הכנסת רונית תירוש (פ/2187)

חברי הוועדה: >
ישראל אייכלר – מ"מ היו"ר

>
חברת הכנסת רונית תירוש
חנה וינשטוק-טירי - יועמ"ש הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

הילה דוידוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

סוזנה רבינוביץ - מנהלת המחלקה הבין-לאומית, איגוד לשכות המסחר

וגיף אליאב - יועץ לרשות ההסתדרות לצרכנות, ארגוני צרכנים

סלעית קולר - יועצת משפטית, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגוני צרכנים

רונית פרל - יועצת משפטית, התאחדות התעשיינים

ליאור רותם - דובר ועדת הכלכלה

אתי בנדלר
אמיר רוזנברג – מתמחה

לאה ורון

אושרה עצידה
<


>
<

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32) (זיכוי בשל ביטול עסקה), התשע"א-2011>
<של חבר הכנסת רונית תירוש (פ/2187)>

שלום לכם. אנחנו פותחים את הישיבה. אנחנו דנים בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 32)(זיכוי בשל ביטול עסקה), התשע"ב-2011, של חברת הכנסת רונית תירוש.
הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והוועדה מכינה אותה לקריאה שנייה ושלישית. כדי שנוכל להיכנס לעניין, אולי נבקש מחברת הכנסת רונית תירוש להציג את הנושא עליו נדון היום.

תודה רבה גם למנהלת הוועדה, וגם לך, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון.

אני אפתח ואומר שיש חוק שכבר חוקק בדבר החזר כספי עבור מוצר שמחזירים לחנות. שם יש סייגים למוצרים שונים. למשל, ביגוד והנעלה. כמדומני, אם אתה לא מחזיר תוך 48 שעות, אתה לא מקבל את הכסף ואז אתה מקבל זיכוי. הצעת החוק שלי נכנסת כאן כהמשך לאותה חקיקה. ברגע שאני מקבלת זיכוי, אני מבקשת כמה וכמה דברים. הדברים הטכניים הפשוטים יותר הם שהזיכוי יינתן על נייר שהוא לא מחיק על מנת שאנחנו נוכל לראות באמת מה גובה הזיכוי, ועד מתי הוא תקף.
הדבר המרכזי של הצעת החוק מדבר על השאלה כמה זמן תקף הזיכוי. היום יש דיפרנסאציה ומגוון של אפשרויות, החל משבועיים ימים, דרך חודש ימים, שלושה חודשים, ונדמה לי כי חצי שנה זה המקסימום. כלומר, לכל חנות יש את המדיניות שלה לגבי תוקף הזיכוי – דבר שגורם לבלבול רב אצל הצרכן, משום שכשאני שמה את אותה פתקית בארנק, ואני כנראה, ובדרך כלל, ואני מעידה על עצמי, אני מניחה שיש גם רבים כמוני שהם שוכחים את הזיכוי, ואז חולף הזמן. לפעמים הם לא שוכחים. אבל, הם טועים. הם חושבים שהיה להם חודש, והנה היה להם רק שבועיים. ואז כשמגיעים לממש את הזיכוי, נאמר להם על-ידי בעל החנות שפג תוקפו של הזיכוי. זה אומר שהכסף שלך הולאם על-ידי החנות. זה כסף שלי שהוא תקף, ולקחו לי אותו. אני לא יכולה לעשות בו שימוש.
אי לכך, ביקשתי להאריך את תוקף הזיכוי עד לשנתיים ימים. במהלך הדיון לקראת ההצבעה לקריאה ראשונה היו פה מספר בקשות שלפיהן אנחנו עשינו כמה וכמה שינויים. למשל, דיברנו על כך שאם ההחזר הכספי הוא פחות מ-100 שקלים אז לא יינתן זיכוי, יינתן ההחזר הכספי. דיברנו גם על ההפרש שלא יעלה על 5% מהסכום הנקוב, וכו' וכו'.

אפשר לקרוא את ההצעה ולראות אם יש לה סייגים. אני רוצה להאמין שאין, ושאפשר לקדם אותה להצבעה לקריאה שנייה ושלישית.

עו"ד טירי-וינשטוק, היועצת המשפטית של הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, בבקשה.

יש לנו הערה אחת מהותית. אנחנו מסכימים להצעה, זו הצעה טובה.

לגבי סעיף קטן (א) - דיברנו על: "ביטל צרכן הסכם לרכישת טובין או שירותים, ולא היה זכאי להחזר כספי לפי סעיף 14ו". אני חושבת שצריך לשנות את זה ולכתוב: ולא היה זכאי להחזר כספי לפי הוראות כל דין. כי יכול להיות שלצרכן תהיה זכאות לקבל החזר כספי מכוח חיקוקים אחרים, לאו-דווקא סעיף 14ו. למשל, עסקת מכר מרחוק שאני רשאית לבטל ולקבל כסף. גם, למשל, כשאני קונה מוצר והמוצר פגום, והעוסק לא מצליח לתקן לי את המוצר, בסופו של דבר, אני זכאית לבטל את העסקה ולקבל השבה של הכסף שלי. לכן, אני מציעה לא להגביל את זה רק לסעיף 14ו. אלא לכתוב: ולא יהיה זכאי להחזר כספי לפי הוראות כל דין.

למען הסדר, מנהלת הוועדה אמרה שיעירו הערות שכאלה כאשר נקריא את הסעיפים אחד לאחד, ושעכשיו נדבר רק על הדברים הכלליים. תשמרי את ההערה הזאת כשנגיע לסעיף הזה.
האם עוד מישהו נרשם לדבר?

עו"ד אליאב, רשות ההסתדרות לצרכנות.

אנחנו תומכים ומברכים על ההצעה. נכון להיום, התחום הזה לא מוסדר, וכל עוסק בוחר כיצד ליתן זיכוי, מה הסייגים וכיצד להתנות. הרבה מאוד פעמים הנושאים מבלבלים את הלקוחות ואת הצרכנים. הם לא יודעים במפורש מה נותן להם הזיכוי הזה.

האם יש עוד מישהו? כן, בבקשה.

עו"ד סלעית קולר, המועצה הישראלית לצרכנות. סליחה על האיחור.

קודם כל, גם אנחנו מברכים כמובן על החוק עצמו. יש לנו כמה הערות שמתייחסות לצורה של הזיכויים היום. חלק מהעוסקים נותנים זיכויים במקום שהם לא צריכים לתת זיכוי, אלא צריכים להחזיר כסף. כדאי שזה יהיה מובהר בחוק בסעיף הרלוונטי.

אז תעירי את זה. נשמע את ההערה לסעיף הספציפי, ואז נראה אם יש לה מקום כאן או לא.

תודה. בבקשה.

רונית פרל, עו"ד מהתאחדות התעשיינים.

קודם כל, אני באמת מברכת על התיקונים שנעשו לאור הערות שלנו בדיון הקודם. אני רק רוצה להגיד הערה כללית. לדעתי, הצעת החוק הזאת גם יכולה להוות תמריץ שלילי למתן זיכויים, כי מתן זיכויים העסק נותן מתוך שיקולים שלו, שיקולים עסקיים, ולא כשהצרכן זכאי לקבל. זה ההבדל הגדול. יש תקנות ביטול עסקה, שם נקבע מתי צרכן זכאי לקבל החזר כספי, ויכול לממש את זה. כשצרכן לא יכול לקבל החזר כספי והוא מגיע לחנות ובכל זאת רוצה להחזיר את המוצר, בעל העסק יכול להחליט אם לתת לו זיכוי או לא. ואם הוא נותן לו זיכוי, אז נכון שצריך להחיל בו - - -

כפוף למדיניות החזרת מוצרים שהוא פרסם.

כל עוסק מפרסם את מדיניות החזרת המוצרים שלו. יש כאלה שמפרסמים שהם כן יחזירו, ויש כאלה שלא.

ברור.

ברגע שהוא מחויב, אין ספק שהוא יחזיר והוא ייתן זיכוי. אבל, אם הוא לא פרסם את זה, ומאז תקנות ביטול עסקה הרבה עוסקים עשו שינויים, אני רק אומרת שברגע שאנחנו בהצעת חוק כזאת - - -

אם הוא לא פרסם מדיניות החזרת מוצרים, גם אם אין זכות לביטול עסקה, הוא חייב לתת זיכוי.

להחזיר כסף.

ברור. אני אומרת שיש כאלה שבעקבות תקנות ביטול עסקה פרסמו מדיניות החזרת מוצרים שמתייחסת - - -

הוא חייב להחזיר כסף, אומרת עו"ד חנה טירי.

כן. אם הוא לא מפרסם מדיניות, הוא חייב להחזיר כסף.

אני לא דיברתי על מצב שהוא לא מפרסם, כי זה גם עבירה על החוק. אני מדברת על מצב של פרסום מדיניות החזרת מוצרים. הרבה עוסקים ברגע שפרסמו את מדיניות החזרת מוצרים אחרי תקנות ביטול עסקה, עשו שינויים. ואם החוק הזה בא להסדיר מצב מסוים - ואני מברכת על ההסדרה שלו - אבל, ברגע שיש התערבות יתר בשיקולים העסקיים ובשיקולים השיווקיים כמו להגביל עוסק כשהוא נותן זיכוי במיני מבצעים שהוא מחליט לעשות, אז עוסק יכול לחשוב פעמיים אם לתת את הזיכוי או לא לתת את הזיכוי מקום שהוא יכול להחליט לעשות את זה.

אני מניחה שגם הצרכן יחשוב יותר מפעמיים אם לקנות אצל עוסק כזה, או לא לקנות אצל עוסק כזה.

הצרכן יכול להחזיר את המוצר לפי התקנות שהיום נותנות לו את האפשרות הזאת.

אני רוצה להבין מה ההערה שלך.

בבסיס פה מדברים על מתן זיכוי כאיזושהי חובה. זה לא משהו שהוא חובה אם העוסק לא פרסם את זה במדיניות החזרת מוצרים, והצרכן כבר איבד את הזכות הזאת לפי תקנות ביטול עסקה.

אני אתנגד לזה. אני יודעת למה את שואפת, אני אתנגד לזה. כסף שלי הוא כסף שלי, הוא כסף שלי. לא יהיה מצב שמישהו יפרסם מדיניות שהוא לא נותן פיצוי במקרה שהחוק הראשון לא חל עליו. דהיינו, החזרת הכסף. זה או כסף, או פיצוי שווה ערך לכסף, ותמיד אני אוכל לממש את הכסף שאני משכנתי אצלו והשארתי אצלו.

אני רוצה להבהיר. המצב החוקי הוא לא כזה. מה שאומרת גברת פרל הוא שיכול להיות שעוסקים שהיום מדיניות החזרת המוצרים שלהם מאפשרת קבלת זיכוי, בגלל ההוראות החדשות הם יגידו: אצלנו לא מקבלים. אי-אפשר לבטל עסקה, אי-אפשר להחזיר מוצרים. את יודעת, לכל אנטי יש אנטי. יש מחיקון, יש אנטי מחיקון. עם זאת, אם יתברר שבסופו של דבר המדיניות של רוב העוסקים היא שאין ביטול עסקה בשום מקרה, ושאי-אפשר להחזיר מוצרים אז החוק יחייב אותם. יש איזשהו מאזן אימה, וצריכים לקחת את זה בחשבון. כל עוד החוק הוא לא בלתי חוקתי אז הכנסת מסוגלת לפעול נגד מגמה אנטי צרכנית.

אני רוצה להבין. האם החוק הקיים היום מחייב בעל עסק להחזיר כסף או לתת זיכוי?

לא. יש מקרים שבהם החוק מחייב להחזיר כסף. למשל, ביטול עסקה לגבי מוצרים שנקבעו בתקנות תוך X ימים מחייבים להחזיר כסף, ולאו-דווקא במזומן – לא משנה. יש מקרים אחרים, כפי שאמרה גברת טירי, קודם. למשל, פגם במוצר. יש לצרכן זכות לבטל עסקה, לקבל את כספו חזרה. אבל, מקרים אחרים. אדם קנה משהו או קיבל מתנה, והמוצר לא נושא חן בעיניו, או לא מתאים לצרכן, ואנחנו לא נמצאים בגדר המוצרים שחובת החזרת כספים או בתוך המועד, חלים עליהם, רשאי אותו אדם לבוא לחנות ולהגיד: אני לא מעוניין במוצר הזה. כל עוסק שמוכר טובין חייב לפרסם מהי מדיניות החזרת מוצרים אצלו. יש כאלה שיגידו: אצלנו אין החלפת מוצרים, או בסוף עונה אין החזר כספי, או אין ביטול עסקה. אם הוא לא זכאי לזה מכוח החוק, אז אין.

חברת הכנסת תירוש, זאת אומרת, החוק שלך לא בא לשנות את זכותו של המוכר להגיד: אני לא מוכר ולא מחזיר. אין אצלנו אני מכיר הרבה בעלי חנויות שאומרים: תעשה לי טובה, אל תקנה, אל תחזיר. עדיין נשארת לו הזכות, כן?

החוק שלי עדיין לא מתיימר לעשות זאת, למרות שזה רעיון לא רע במסגרת הצעת חוק חדשה.

אנחנו נתחיל לקרוא את החוק ונתקדם קדימה. קדימה לא במסגרת המפלגתית.

למה לא?

אה, את מקדימה, סליחה.
מי מקריא את הצעת החוק?

אני מוכנה לקרוא.
"בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 אחרי סעיף 14ו יבוא:
"זיכוי בשל ביטול עסקה 14ז. (א) ביטל צרכן הסכם לרכישת טובין או שירותים, ולא היה זכאי להחזר כספי..." – כאן יש הפנייה לפי סעיף 14ו, ההערה של הגברת טירי – "...והעוסק נתן לו שובר זיכוי בשל ביטול עסקה, יחולו הוראות אלה:

(1) השובר יודפס באופן שימנע את מחיקת הכתוב בו בהתאם לתקנות שיקבע השר;
(2) הסכום הנקוב בשובר יהיה הסכום ששולם בעת ביצוע העסקה;
(3) השובר יהיה תקף לשנתיים לפחות מיום מסירתו;
(4) מימוש השובר לא יותנה בהצגת החשבונית שניתנה לצרכן בעת ביצוע העסקה;
(5) לא יהיה תוקף לתנאי המגביל את האפשרות לממש את השובר, לרבות לעניין מימושו במכירה מיוחדת, אלא אם כן קבע השר אחרת."

מה פירושו של סעיף קטן (5) הזה? האם את יכולה להסביר לנו?

כן, אני יכולה להסביר את זה. באופן כללי יש סוחרים או עוסקים שמגבילים את הזכות לממש שוברים בכל מיני תנאים שהם מוצאים לנכון. אחד, שזה לא יהיה תקף, למשל, בעת מכירת סוף עונה. שתיים, שזה לא יהיה תקף בחנויות פרימיום, או בחנויות outlet, או כל מיני ביטויים אחרים.

או לסוג מסוים של מוצרים.

או שניתן יהיה להשתמש בזה רק למעילים, אינני יודעת, וכך הלאה כיד הדמיון הטובה.

בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה, הן לגבי ההוראה הכלולה בפסקה 1: השובר יודפס באופן שימנע את מחיקת הכתוב בו - זאת אומרת, למה הכוונה במחיקת הכתוב? כי הרי יש דברים שאפשר למחוק בטיפקס. לא על זה אנחנו מדברים - הוראות לעניין הזה והוראות לעניין פסקה (5) הזאת עדיין מאפשרים לשר לבחון את השוק, לבחון את הצרכים, ולהתקין תקנות שיפתחו קצת את האיסור המוחלט שמופיע בסעיף 5, או יבהירו את האמור בפסקה (1).

אני לא מבינה למה צריך לתת לשר סמכות בסעיף 1.

כשאנחנו מנסחים חוק, זה הרי כללי כל-כך. יכול להיות מצב שאנחנו לא חושבים עליהם. אני לא יכול להביא עכשיו דוגמה. אבל, שנאפשר לשר לתת איזשהו - - -

אני רוצה להציע משהו. קיבלתי המלצה פה במייל מבחור בשם ישראל פסטרנק. הוא מבקש להציע שההחזר יינתן באמצעות כרטיס נטען כזה.

כל חנות קטנה בשדרות תרכוש מכשיר להנפקת כרטיסים נטענים?

אני מסכימה איתך שזה ייקר את התהליך. אבל, אני מחויבת להציע.

חלק מהחנויות עושות את זה באופן וולונטרי.

כן, מי שרוצה רשאי לעשות.

את מקבלת היום, למשל, כרטיס שי מתנה בחנויות. זה כרטיס נטען שממנו זה יורד.

צריך להבחין. אנחנו לא מדברים פה על תווי קנייה. אתם מדברים על שוברי קנייה או מתנות. פה מדברים על זיכוי. יש הבדל בין הדברים האלה.

ברור לי. אני יודעת על מה אני מדברת כי אני הצעתי את החוק.

היום, למשל, גם תווי קנייה מוגבלים למבצעים מסוימים. יש היגיון מסוים ברגע שמגבילים תו קנייה שזה שווה ערך לכסף, להשתמש בו במבצע מסוים או לא. אבל, ברגע שאני נותנת זיכוי מתוך באמת רצון וולונטרי לבוא לקראת הצרכן, אני חושבת שזה קצת - - -. סעיף 5, למשל, מהווה דוגמה לכן התערבות בשיקולים העסקיים של עסק בשאלה מתי לאפשר את השימוש בזיכוי. ושוב, לא מדובר על תווי קנייה, מדובר על זיכויים.

לא, לא. תקראי את הצעת החוק שלי. הצעת החוק שלי מדברת גם על שובר מתנה, תקראי את סעיף (ה) בהצעת החוק שלי. אני כרגע דיברתי על כרטיס נטען כהמלצה. דיברתי על המלצה שניתנה פה. גם אני אישית חושבת שזה ייקר את התהליך, ולכן אני לא אכניס את זה. אבל, אני מעירה את ההערה בהקשר: בהתאם לתקנות שייקבע השר. אם ימצא השר שהוא יגדיר מה זה נייר לא מחיק, או לחלופין יגדיר כרטיס נטען, אז בסדר - שיעשו את השיקולים, שיבדקו את הבדיקות. אני מניחה שהוא ילך לקולא, ולא לחומרא. לכן, אני כן הייתי משאירה את העניין לשיקול השר.

בדיוק. תמיד טוב שחוק לא יהיה כגולם שקם על יוצרו.

אבל, אני הייתי בכל זאת רוצה להציע בפסקה (1). כשניסחתי את זה, ניסחתי את זה כמובן בהתאם להחלטות הוועדה. אבל, אני חושבת שכדאי שפסקה (1) תנוסח באופן שייאמר בה שהשובר יודפס באופן שימנע את מחיקת הכתוב בו. קודם כל, שזה יהיה הכלל.

כן, נכון.

והשר רשאי לקבוע את תקנות לעניין זה.

גם אני חושבת שזה צריך להיות כך, כי יכול להיות שיש טכנולוגיות - - -

מאה אחוז, בסדר גמור. זאת הכוונה.

לא, כי ככה עצם הקביעה הזאת תלויה בהתקנת תקנות. ולכן, אני רוצה: והשר רשאי לקבוע תקנות.

טוב, בסדר.

מה לגבי ההערה לגבי פסקה (א), האם אני צריכה לחזור עליה?

לפי כל דין. סעיף 14ו שיהיה לפי כל דין.

יש לי נוסח אחר כי מדובר פה: ביטל הצרכן עסקה או הסכם. זה לא בדיוק ביטל, כי זה לא פעולה חד-צדדית.

למה זה לא עסקה חד-צדדית? ודאי.

כי הוא לא יכול לבטל, אלא הצד השני חייב להסכים. לכן, זה לא ביטול חד-צדדי. אני אקריא את הנוסח שלי, יכול להיות שהוא יתאים יותר: בחר עוסק ליתן לצרכן זיכוי בגין החזרת המוצר בנסיבות שבהן על-פי דין לא היה חייב להשיב לצרכן את כספו – כי בעצם הוא נותן זיכוי מבלי שהוא חייב לתת לו זיכוי, וכשאנחנו מדברים על ביטול עסקה זו איזושהי פעולה חד-צדדית שטעונה הסכמה של הצד השני - - -

זה חד-צדדי עכשיו למוכר.

לא, לא. זה לא חד-צדדי. זה תמיד, זה הסכמה. אני רוצה להחזיר, והעוסק רוצה ליתן לי זיכוי. זו פעולה שהיא בהסכמה.

אם כן, בחר עוסק ליתן לצרכן זיכוי בגין החזרת המוצר בנסיבות שעל-פי דין לא היה חייב להשיב לצרכן את כספו, יפעל כדלקמן, או יעשה כדלקמן. יכול להיות שהעניין של ביטול הסכם יכניס אותם לאיזושהי מחלוקת משפטית האם ביטול הסכם, לא ביטול הסכם. זו פעולה בהסכמה, זה סוג של שיתוף פעולה בין הצרכן לעוסק. הוא מעוניין להחזיר, והעוסק מעוניין לתת לו זיכוי. אנחנו קובעים באיזה תנאים וכיצד הוא ייתן את הזיכוי.

אני מוכנה לבחון את זה בשלב הנוסח. כרגע אני לא יכולה לשים את האצבע, אבל אני מרגישה שמשהו כאן לא בסדר. בדרך כלל יש לי מספיק ניסיון בדברים האלה. אבל, אני אבדוק את זה.

זה המצב הקיים, הוא לא חייב לתת זיכוי. אתה החלטת לתת זיכוי, תעשה את זה בצורה שהיא סבירה והיא צרכנית.

היא תבדוק את זה. אני רוצה לחייב.

אבל, המהות של הצעת החוק של חברת הכנסת רונית תירוש היתה לחייב עוסק לתת.

לא, ממש לא. והעוסק נתן לו. זאת אומרת, זה רק אם הוא נתן. מדובר על יחסים הדדים.

לא, אמרנו שזה חקיקה - - -

בחר העוסק ליתן לצרכן זיכוי בגין החזרת המוצר בנסיבות שעל-פי דין לא חייב להשיב לצרכן את כספו - - -

מפריע לי, ואני מבינה את הטענה. אני צריכה לבדוק אותה. אומרים: אין כאן ביטול חד-צדדי של הסכם. מדובר כאן בפעולה מוסכמת בין הצרכן לבין העוסק.

רציתי לשאול מה מקובל בחוץ-לארץ? האם יש מצב בחוץ-לארץ שאפשר לא לתת לא החזר כספי ולא זיכוי?

החקיקה בחוץ-לארץ - נכון לפני מספר שנים כשבדקתי את זה – לא התייחסה בכלל לחובה שחלה על עוסק לקבל בחזרה, לאפשר לצרכן לבטל עסקה בשל סיבות שאינן תלויות בפגם, או בכשל אחר שטמון בעסקה. אבל, הסתבר שבחלק ניכר מהמדינות המפותחות זה נוהג הסוחרים. ולכן, אין צורך לעגן את זה בחקיקה כי פשוט כך פועלים.

מרכז המידע והמחקר הכין מסמך לגבי המצב בעולם.

זאת אומרת שיש פה תקדים עולמי שמחייבים?

לא. אין, אין. אנחנו לא עושים תקדים.

לא החוק שלך, החוק הקודם.

של חבר הכנסת כבל.

כן.

יש לי הערה קטנה. אם אנחנו בכל זאת רוצים להתייחס למדיניות החזרת המוצרים שלא עקב פגם אז יכול להיות שצריך להגיד: נתן העוסק זיכוי בהתאם למדיניות החזרת המוצרים שלא עקב פגם. אם אנחנו כן רוצים להתייחס לזה, אז נגיד את זה בצורה מפורשת: נתן העוסק זיכוי בהתאם למדיניות החזרת מוצרים שלא עקב פגם, ואז אנחנו באים ואומרים איך הוא אמור לעשות את זה.

האם אפשר להצביע על סעיף (א)?

כן. השאלה רק אם התקנות לפי סעיף קטן (א)(5) יהיו טעונות אישור ועדה, או שאין צורך?

שהוועדה תאשר את התקנות של השר?

כן. האם אתם מעוניינים שהתקנות האלה יובאו לאישור ועדת הכלכלה?

אני לא חושבת. אני לא רואה פה יותר מידיי ניגודי אינטרסים או משהו. זה רק יאריך.

בפרוטוקול הדיון הקודם, יושב-ראש הוועדה אמר שהוא מעוניין שהכול יעבור דרך הוועדה.

כן? אני לא זוכרת, לא קראתי את הפרוטוקול הקודם. זה היה חלק מהחלטת הוועדה?

לא. כשדיברו על תקנות, הוא ציין: הכול יועבר דרך אישור הוועדה. אני לא יודעת כמה זה רלוונטי וכמה זה חשוב. אבל, זה עלה.

זה לא דרמטי, לא מדובר בעניין דרמטי.

זה לא דרמטי, אבל אני לא רוצה לעכב את החקיקה אם וכאשר הם עוד לא התקינו תקנות.

לא, זה לא תלוי בחקיקה. החוק ייכנס לתוקפו בלי שום קשר לתקנות.

אנחנו מדברים על התקנות לפי פסקה (5). זאת אומרת שאם השר ירצה לקבוע איזשהן הגבלות.

למשל, במכירות סוף עונה אנחנו יכולים לא לכבד זיכויים.

אם כן, אנחנו נלך להצבעה על סעיף (א) כולל סעיפים קטנים: (1), (2),(3),(4),(5)?

כן, כן - הכול. השאלה היא מה אתם מחליטים? האם אתם רוצים לאפשר לשר לקבוע תקנות שיגבילו את האפשרות לממש שובר, נניח למכירה מיוחדת, ללא שהוועדה תהיה מודעת לכך, ללא שהיא תאשר את זה?

אולי שיבוא לוועדה, שלא יהיה גורם לחיץ בפני כל מיני גורמים, כמו עם סימון מחירים. בסדר, שיבוא לוועדה.

אלא אם כן קבע השר אחרת באישור ועדת הכלכלה.

אני חושבת שלגבי פסקה (1) אין מקום לקביעת ועדה, כי כאן זה ממש עניינים טכניים.

נצביע?

כן.

מי בעד הוספת הסעיף לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א, אחרי סעיף 14 1. - כמו שהקריאה היועצת המשפטית - סעיף (א), על הסעיפים הקטנים (1), (2),(3),(4),(5) ירים את ידו?

חברת הכנסת רונית תירוש מצביעה ותצביע במקום חבר הכנסת יואל חסון.

מי נגד?

הצבעה
בעד – פה אחד

הסעיף אושר פה אחד.

הסעיף אושר פה אחד.

"סעיף קטן (ב) תקופת תוקף שובר הזיכוי וציון האפשרות להשתמש בו ללא תנאים מגבילים או בתנאים מגבילים שקבע השר לפי סעיף קטן (א)(5) יופיעו על גבי השובר, באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת."

מי יקבע מה זה?

יש עכשיו תקנות חדשות בנושא, וזה יחול גם על זה. יש את תקנות הגנת הצרכן גודל אותיות במידע לצרכן שאומרות שככל שמדובר בסייגים לגבי מידע לצרכן אז הסייגים צריכים להיות בגודל מסוים – תקנות שאושרו בוועדת הכלכלה.

זה לא בדיוק אותו הדבר. אין כאן תנאים מגבילים. להיפך, זה מודיע: אין תנאים מגבילים.

לא. תקופת תוקף שובר הזיכוי זה תנאי מגביל כי הוא אומר: אתה יכול לממש את זה רק לשנתיים. זה תנאי מגביל. כעיקרון, התקנות יחולו על זה.

אני לא בטוח שהתקופה זה סייגים.

השאלה היא האם זה גורע שהדברים נאמרים כאן ברחל בתך הקטנה, ולא להשאיר את זה לפרשנות.

זו חקיקה ראשית, ושם זה תקנות. החשש שלי הוא שיבואו ויגידו: אני לא כפוף לתקנות כי זה משהו ספציפי שלי בחקיקה ראשית, ולכן התקנות לא חלות. אני חוששת מאמירה כזאת. השאלה היא איך אנחנו מוודאים שלא יבואו ויגידו לנו שככל שמדובר בהגבלות על שובר זיכוי זה לא חל עלינו, כי זה חקיקה ראשית. שוב, תקופת תוקף שובר הזיכוי וציון האפשרות להשתמש בו ללא תנאים מגבילים או בתנאים מגבילים אם השר יקבע – אלה תנאים מגבילים.

אוקיי. אז אולי אפשר להוסיף: יופיעו על גבי השובר באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת בהתאם להוראות לפי סעיף כך וכך, וזה סעיף 4א או משהו כזה, נכון?

כן, סעיף 4א רבתי.

ואז נחיל כבר בדיוק את התקנות. 4א, בסדר.

זאת אומרת, לפי אותם חוקים שחוקקו עכשיו בעניין האותיות הברורות.

כן, הסימון. התקנות ההן קובעות באיזה שיעור מתוך המודעה צריכים להופיע אותם תנאים מגבילים וכו'.

את רוצה להצביע על הסעיף הזה? את מוסיפה: לפי ההוראות - - -

כן.

מי בעד סעיף (ב) ירים את ידו? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
בעד – פה אחד

הסעיף אושר פה אחד.

סעיף (ב) לחוק הגנת הצרכן התקבל פה אחד. (ג).

"(ג) מימש צרכן שובר זיכוי ברכישת טובין או שירותים שמחירם נמוך מהסכום הנקוב בשובר, וההפרש לא עלה על 5% מהסכום הנקוב בשובר או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם, יהיה הצרכן זכאי לקבל את העודף במזומן."

האם יש הערות לסעיף הזה?

כן. אנחנו רוצים להגביל את זה עד 100 שקלים?

לא יותר מ-100 שקלים, בהתאם להערות שנשמעו.

אמרנו שזה סכום קטן, וכנ"ל 5% מהסכום- - -

כי מעל 100 שקלים אפשר לתת זיכוי, ואז הסכום מספיק גבוה בשביל לממש. זה הרציונאל.

זה ביחס למוצר שנרכש.

לא, לא. עד 100 שקלים. זאת אומרת, בלי ה-5%. אנחנו נדבקנו לאיזשהו נוסח שקשור לזה. אבל, עד 100 שקלים.

כן. אבל, אם היה זיכוי על 200 שקל – הם לא רוצים. - - - יהיה 5% מ-200 שקל.

אני רוצה להבין. החוק הזה עוסק גם במוצרים קטנים, נכון?

כן.

כן. ודאי, ודאי.

אז 100 שקלים זה כמעט החזר כספי.

לא, או 5%, לפי הנמוך מביניהם.

את העודף הוא ייתן לו בכסף.

כן. מדובר פה רק על העודף.

כן, כי ישנם מקרים שבהם עוסקים מוציאים זיכוי על 5 שקלים.

שלא יחייב את הצרכן ללכת לחפש מוצר נוסף, ואז הוא יוסיף מכספו רק על מנת איכשהו להשתמש בזיכוי.

בדרך כלל, זה מה שקורה.

אני זוכר שכאשר הייתי ילד וביקשתי בקבוק יין, והייתי צריך לקבל עודף, אז הוא אמר: אתה יכול לקבל זיתים שחורים אם אתה רוצה.

האם אין הערות על סעיף (ג)? אם כן, אנחנו נצביע על סעיף (ג). מי בעד סעיף (ג) ירים את ידו? מי נגד?

הצבעה
בעד – פה אחד

הסעיף אושר פה אחד.

הסעיף התקבל פה אחד.

סעיף (ד) בבקשה.

"(ד) עוסק החייב לתת לצרכן החזר כספי, לפי הוראות סעיף 14ו, רשאי להציע לו זיכוי במקום ההחזר הכספי, ובלבד ששובר הזיכוי יימסר לצרכן במעמד ביטול העסקה, והסכום הנקוב בו יהיה מלוא סכום הרכישה. העוסק יבהיר לצרכן כי זכותו לסרב להצעה."

יש קושי עם הסעיף הזה במציאות. אין פה באמת משא-ומתן. זה התלונות שאנחנו מקבלים מהצרכנים. הם באים ואומרים לנו: ביקשתי את הכסף בחזרה, נתנו לי זיכוי. זה לא שאנחנו באמת נוכל לאכוף את הסעיף כמו שהוא.

אני לא יודעת מה יותר טוב. האם עדיף לוותר עליו לגמרי או לנסות לשנות? אבל, ברמת העיקרון ברגע שנתנו לך זכות על-פי חוק, יכול להיות שעדיף את הזכות על-פי חוק. ואם הם רוצים לעשות הסכמות אחרות והצרכן לא התלונן על זה אז אין בעיה, אז לא צריך לכתוב את זה בחוק. אבל, אם מדובר במשהו שהצרכן זכאי לקבל, ואתה בא ואתה אומר: אני כותב בחוק איזושהי הערה, אז אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שיבואו אלינו צרכנים, ובאמת באים אלינו צרכנים, והם אומרים לנו: לא, הם מוכנים רק בזיכוי.

קודם כל, קיים קושי להוכיח שהבהיר. מי יוכיח? הסעיף מדבר על מצבים שלא מגיע על-פי דין לקבל החזר כספי. אנחנו פה מכניסים בכל זאת מצבים שהם שונים. לדעתי, הסעיף אמור להתייחס לאותם מצבים שלא מגיע לקבל את הכסף, וזה הסכמה בין הצדדים. את נושא ההחזר הכספי נשאיר לאותן תקנות שמתייחסות לזה.

אני רק רוצה להעיר מאיפה זה נולד. אני לא זוכרת של מי היתה ההצעה בדיון הקודם – של איגוד לשכות המסחר, או מי שלא יהיה. מכל מקום, מה שעלה מתוך הדברים, בתנאים שבהם זה מופיע בהצעת החוק, הוא שלצרכן יש תועלת כתוצאה מכך. משום שכאשר הוא מבטל עסקה גם כשהוא זכאי להחזר כספי, העוסק רשאי לגבות דמי ביטול. דמי הביטול הם, אם אינני טועה, 5% או 100 שקלים, לפי הנמוך מביניהם – אותו סכום. כאן אם הוא מקבל זיכוי והוא מסכים לזה לאחר שהוצע לו הזיכוי, התנאי הוא שהוא לא משלם שום דמי ביטול בשל ביטול העסקה. לפעמים זה סכום משמעותי.

המציאות היא כזאת. מי שרוצה לקבל היום זיכוי והוא בא לעוסק, והעוסק אומר לו: תשמע, או 5%, אני מוריד לך 5%, או שאני נותן לך זיכוי על כל הכסף, והצרכן מסכים לזה, אין שום מניעה בחוק לעשות את זה. הצרכן לא יתלונן, הצרכן לא ילך לתבוע בבית-משפט את זכותו. הצרכן הסכים לפשרה, נקודה, ומותר לו להסכים לפשרה. ולכן, אין פה בעיה בכלל, אין פה כשל בחוק. אין פה לקונה שצריך לתקן אותה בחוק הספציפי הזה. מה שעושים בחוק הספציפי הזה זה בעצם מאיינים את התקנות הקודמות, כי יבוא אז כל עוסק ויגיד: תדע לך, אבל אני נותן לך, וזה מה יש. ורוץ לבית-משפט, תוכיח שאתה הסכמת או לא הסכמת.

אני עכשיו בעל חנות, ולפי החוק הזה, בלי הסעיף, בא אליי מישהו והוא אומר: אני רוצה כסף. אני אומר לו: קח זיתים שחורים. אז הוא עובר על החוק. אבל, אם יהיה הסעיף הזה הוא לא עובר על החוק.

לא, לא. אבל, אני רוצה שהוא יחזיר כסף.

התקנות נותנות לצרכן זכות, זה לא חובה.

אבל, הוא רוצה להציע לו. ראית פעם חנות שלא רוצה למכור סחורה?

השאלה היא אם זה באמת הבחירה, זאת השאלה. גם איך אפשר אחר כך להוכיח שהוא הציע לו.

כתוב במפורש: "עוסק יבהיר לצרכן כי זכותו לסרב להצעה".

האם הוא ילך עם מכשיר הקלטה?

השאלה היא האם הוא עובר על החוק אם הצרכן מסכים לקבל זיכוי במלוא - - -

לא,אם הצרכן מסכים הוא לא עובר על החוק. הנקודה היא מאוד פשוטה. האם באמת העוסק אומר לצרכן: תראה, אתה זכאי לקבל את הכסף. אבל, אני מוכן לתת לךמשהו - - -

הוא לא יגיד לו. הוא יגיד לו: קח זיתים, וזהו, נגמור עניין. האזרחים לא יודעים בדיוק את ניסוח החוק ולא יגידו לו: אדוני - - -. אני חושבת שהיא צודקת.

אני לא יודע. משום מה אני חושב שזה סעיף טוב מאוד.

לא. אבל, צריך לזכור מה המטרה של ביטול עסקה. אתה שוכח את המטרה.

לטובת מי אתה? לטובת בעל החנות או הצרכן?

לטובת הסחר ההוגן.

הסחר ההוגן אומר: על-פי חוק, תן לו כסף.

מותר לו להציע. אסור לו להציע?

מותר לו. אבל, אתה לא צריך להוסיף את זה בחוק.

זה קיים.

אם אין את הסעיף הזה - - -

אפשר להגיע לאותה תוצאה. הוא לא עובר על החוק, כי הצרכן זכאי להחזר כספי בניכוי דמי הביטול. ואם העוסק אומר לו: תשמע, אני מוכן לתת לך במקום החזר כספי פיצוי - קח זיכוי, קח סחורה אחרת במלוא הערך – אז מותר לו. להיפך, הוא נתן לו משהו מעבר.

זה סחר הוגן. בעל החנות יעשה את החשבון שלו ויגיד - - -

לי נראה שהסעיף הזה מבטיח גם מה שאת אומרת. זאת אומרת, שהעוסק יכול להגיד לו: תודה, לא, והוא יכול להגיד - - -

לא. אבל, פה יכולות להיות תביעות משפטיות. כי אחרי שאני אבין שעבדו עליי ומכרו לי זיתים ובכלל יכולתי לקבל את הכסף, אני אלך לבית-משפט, ויבוא המוכר ויגיד: מה פתאום? אני הצעתי לו, אני לא הכרחתי אותו. אני אגיד: מה פתאום? אתה לא הצעת, ישר אמרת לי קח זיכוי. יהיה ויכוח. איך אני אוכיח שאתה היית מספיק הגון להגיד לי: אדוני, יש לך זכות לקבל ממני כסף. אבל, אני מציע לך זיתים. זה בעיה, זה יביא את זה לתביעות שקשה מאוד להוכיח.

זה הכלל לגבי רוב העוסקים, ההתייחסות לגבי עוסקים שעושים הרבה בשביל הצרכנים, וגם הם מעוניינים בסחר הוגן. המצב הכללי הוא שהעוסקים הם בדרך כלל מאוד הגונים. ואם יש רעות חלות, גם אנחנו נגדן. ברגע שיש איזה הסדרה חוקית אז לא צריך להחיל על הכלל את הסרח העודף. כעוסקים אנחנו מעודדים סחר הוגן, ואנחנו חושבים שסעיף כזה אם הוא ראוי או לא - - -. ההתייחסות פה לכלל העוסקים כגנבים ורמאים זה התייחסות כללית מאוד לא הוגנת.

חס וחלילה, ממש לא. קודם כל, נתחיל מזה שמה שאני אומרת הוא שכשעוסק מציע את זה, והצרכן מסכים, לא צריך הוראה בחוק. אני חוששת מהכמה הקטנים – לא הרבה – שינצלו לרעה את ההוראה בחוק. אני אומרת, עדיף שלא תהיה הוראה בחוק, ובוודאי לא אחת שמתייחסת לסעיף אחר, לתקנות אחרות.

יש חוק שאומר שאתה חייב בתנאים מסוימים להחזיר לי כסף. יש כבר חוק כזה של איתן כבל. מה אני אמרתי פה? שיכול המוכר לבוא ולומר לך: תשמע, אתה יכול לקבל את כסף על-פי חוק. אבל, אני מציע לך – כי פה יש איזה הורדה שאני מורידה ממך דמי ביטול – קח זיכוי, והזיכוי היה על מלוא כספך.

אז הוא רשאי לעשות את זה.

גם בלי החוק שלי הוא יכול לעשות את זה, אני לא צריכה לכתוב. למה החוק שלי מסבך קצת את העניין? הניסוח הזה הרי רוצה את אותו הדבר. כי יכול להיווצר מצב שהלכתי הביתה והתחרטתי. אמרתי: רציתי את הכסף. אבל, כשאני חוזרת, אתה אומר לי: אין, לא עשינו הסכם. אני הולכת איתך לבית-משפט ובבית-המשפט אני צריכה להוכיח שאתה אמרת לי כמוכר שאני רשאית לקבל את הכסף, אבל כדאי לי לא לקבל כסף, כדאי לי לקבל זיכוי. יתחיל ויכוח, ואין אפשרות להוכיח, לא שאתה אמרת, ולא שההוא אמר. זה רק מסבך את העניינים.

בסחר חופשי זה יקרה ממילא. זאת אומרת, מוכר אינטליגנט שיודע לעשות מכירות טוב יבוא ויגיד לו: תשמע, לא כדאי לך לקחת ממני את הכסף. קח ממני זיכוי, בזיכוי יש לך יותר כסף. אין דמי ביטול.

והם עושים את זה, ואנחנו יודעים שעושים את זה. זה בסדר גמור.

אז את מאפשרת את זה בסעיף הזה. מה רע בזה?

אני הסברתי שמה שרע בזה הוא שכאשר זה בחוק, אני יכולה לגרום לבן-אדם להתחרט, וללכת ולומר: הוא לא פעל על-פי חוק. הוא לא אמר לי שיש לי זכות לקבל כסף. אם זה לא היה בחוק שלי, ועדיין האדם מתחרט - - -

אז אפשר לבטל את המילים: והעוסק יבהיר לצרכן כי זכותו לסרב להצעה, אלא פשוט: העוסק רשאי, והוא חייב את ההסכמה של הצרכן.

צריך לבטל את הסעיף.

האינטרס של העוסק זה להשאיר את הכסף אצלו, וזה גם מה שהיום. כל מי שמבטל עסקה, קודם כל, אומרים לו: תקבל זיכוי, או קח זיכוי. אף אחד לא מזכיר לצרכן שזכותו לקבל את הכסף. בדרך כלל רק הצרכן הנבון אומר: רגע, רגע. מגיע לי לקבל את כספי, והוא מסביר. המצב קיים.

מטרתו של הסעיף הזה היא מצוינת. אבל, בפועל אותם עוסקים שלא יתנו את ההחזר הכספי, ויחפשו דרך לנמק את ההתנהגות שלהם, יסתמכו על הסעיף הזה. זה יעודד פנייה לבתי-המשפט. והפוך, זה יגרום נזק. התקנות עברו בקושי רב. לדעתי, צריך לשמר את המצב הקיים כי הסעיף הזה יכול להכניס לעוסק הלא הוגן לתת נימוק משפטי ולהצדיק את ההתנהלות שלו. לכן, לדעתי, זהו סעיף שהוא מיותר.

המוכר הלא הגון ישר יציע לך זיכוי, הוא לא יציע לך את הכסף. ועכשיו לך תוכיח שהוא לא הציע.

זה ברור. אני רק לא רוצה שהחוק יהיה חד-צדדי. היום אני צרכן, מחר אני מוכר בחנות. צריך להיות פה סחר הוגן בין האזרחים. אני לא רואה פה מישהו שיכול לגרום לאי-הגינות בסחר. כל הגבלה בסחר בעולם דמוקרטי שהיא איננה למען אחד מהצדדים, היא הגבלה בלתי - - -

למה אתה צריך את החוק שלי במקרה הזה?

אני לא יודע. ראיתי שזה כתוב, זה נראה לי יפה.

לא, את הסעיף. אני שואלת, למה אתה צריך? הרי אם אתה מוכר, ואתה יודע שהחוק מחייב אותך להחזיר כסף, ואתה לא רוצה להחזיר כסף - - -

אז זכותו להציע - - - כספי, נקודה.

לא, גם בלי שאני אגיד את זה. גם עדיין זכותך.

זה מה שאני שואל. האם זה ברור שלפי החוק הזה מותר לו להגיד: קח סחורה במקום כסף?

בוודאי. אם אני זכאית לקבל עכשיו מעוסק 90 שקלים והוא אומר לי: את יודעת מה? במקום שאני אתן לך עכשיו 90 שקלים, אני אתן לך זיכוי על 95 שקלים.

או זיכוי פלוס עוגה.

נו, אז זה בסדר?

זכותו, בטח. הוא לא צריך אותי בשביל זה.

טוב. אם זה אותו דבר, אז אין בעיה. אבל, מישהו הכניס את הסעיף הזה מסיבה מסוימת. את המחוקקת, מה הסיבה שהכנסת?

לא, זה נדון פה. זה לא היה במקור כמדומני.

זה לא היה במקור.

היה דיון. אמרו: בואו נציע לצרכן עוד אפשרות.

וזה אושר על-ידי הוועדה, נכון?

זה אושר על-ידי הוועדה. אבל, בשביל זה יש הכנה לקריאה שנייה-שלישית. עושים חשיבה נוספת על הדברים.

מה העמדה שלכם?

אני שוש רבינוביץ מאיגוד לשכות המסחר. בדיון הקודם אמרנו שלפעמים גם על-פי תקנות ביטול עסקה, העוסק יכול להטיב עם הצרכן, ולהציע לו את מלוא הסכום בזיכוי רק אם הוא כמובן ירצה. נדמה לי שגם משרד התמ"ת אמר שזה צריך להיות אולי ברור. ולכן, צריך להבהיר את זה פה.

מבחינתנו, לא צריך לכתוב את זה כי באמת זה המצב החוקי. ואם בכלל, אז אולי זה משהו שדווקא צריך לכתוב בתקנות ביטול עסקה, לא כאן.

אז אתם מסכימים להוציא את זה?

אין לי בעיה, כי המצב הקיים הוא שמותר לעשות את זה גם בלי שזה כתוב.

אז אין בעיה, נוציא את זה.

אז סעיף קטן (ד) נמחק.

סעיף קטן (ד) נמחק. סעיף (ה).

"(ה) הוראות סעיף זה יחולו על שובר זיכוי שניתן בהתאם להוראות סעיף קטן (ד)..." – זה כמובן שצריכים למחוק – "...ובשינויים המחויבים גם על שובר מתנה.". למעשה, מה שצריך לכתוב הוא שהוראות סעיף זה יחולו גם על שובר מתנה.

מי בעד סעיף (ה)?

הצבעה
בעד – פה אחד

סעיף אושר פה אחד.

סעיף (ה) התקבל פה אחד. החוק הוכן לקריאה שנייה ושלישית.

רגע, סעיף 2.

"2. תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו."
אני מזכירה שתוך 30 ימים מיום פרסומו של החוק, לאחר שהוא התקבל בקריאה שנייה-שלישית כמובן במליאה, כל בתי העסק יהיו חייבים להיות מצוידים בקופות - - -. חלק מהזיכויים הניתנים היום הם מקופות רושמות שהנייר שלהן או הדיו שלהן הוא דיו מחיק. זו אחת הבעיות שאיתה מתמודדת הצעת החוק. אני מקווה שאתם עשיתם את מה שצריך, והבאתם לידיעת כל העוסקים במשק שהצעת חוק זו עומדת להתקבל.

אנחנו הבאנו לידיעתם. עם זאת, באמת יכול להיות ש-30 יום הוא פרק זמן קצר.

השר צריך להתקין תקנות איזה נייר צריך?

לא, לא. החוק חל גם אם אין תקנות. להיפך, התקנות של השר הן תקנות שיכולות - - -

אז איזה נייר צריך? נייר לא מחיק.

נייר שהדיו לא מחיק.

בפסקה (1) כשכתוב: "השובר יודפס", האם זה אפשרי גם שייכתב בכתב יד כמו שעושים חלק מהעוסקים?

זו שאלה טובה. השובר יודפס או ייכתב. יכול להיות שיש מקום באמת להוסיף את זה.

כי חלק מהעוסקים כותבים את זה בכתב יד, ואז זה בוודאי לא - - -

מקובל עלייך שזה יהיה 50 יום?

כן. אני חושבת שצריך לתת זמן למען ההגינות. רוב העסקים באיגוד הלשכות אין להם שום בעיה עם החוק. הם מבינים את הצורך. אבל, אני חושבת שלמען ההגינות צריך לתת להם זמן להיערך, לפחות לקטנים. העסקים הגדולים - - -

אין שום בעיה שייתנו בכתב יד.

יש כאן הערה שהשובר מתייחס תמיד לשובר מודפס. אולי יהיה כתוב השובר יודפס או ייכתב.

תוסיפי: ייכתב.

השובר יודפס או ייכתב.

השאלה היא האם זה לא יביא לכל מיני זיופים?

אני לא יודעת.

כתיבה. חתימה של צ'ק זה גם - - -

נכון, אתה צודק.

חייב להיות: או ייכתב. זה עושה את זה פשוט יותר. פתרתי את הבעיה.

כן, או ייכתב. את זה אני אוסיף בסעיף קטן (א)(1). לכן, אפשר לעשות את זה תוך 30 יום, כי מי שעדיין אין לו מכונה כזאת אז שיתכבד וייתן את ה- - -

אם ייכתב, אז אין לכם בעיה של היערכות.

נסכם. היועצת המשפטית תוסמך להוסיף בסעיף (א)(1): השובר יודפס או ייכתב.

כן.

אנחנו נאשר את סעיף 2: תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו. מי בעד סעיף 2? מי נגד?
הצבעה
בעד – פה אחד

הסעיף אושר פה אחד.

התקבל פה אחד.

תודה רבה, הישיבה נעולה. בהצלחה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:35.>