PAGE
44
ועדת החוקה, חוק ומשפט
22/01/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 535>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, כ"ז בטבת התשע"ב (22 בינואר 2012), שעה 10:00

<הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
יצחק הרצוג
אורי מקלב

>
אסא קלינג - ראש רשות הפטנטים, משרד המשפטים

הווארד פולינר - ממונה בכיר קניין רוחני, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שמרית גולן - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סימונה אהרונוביץ' - ראש מינהל - בוחני פטנטים, משרד המשפטים

ז'קלין ברכה - סגנית ראש רשות הפטנטים, משרד המשפטים

נעמה דניאל - יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

יואל ליפשיץ - סמנכ"ל קופ"ח, משרד הבריאות

דבורה מילשטיין - עו"ד לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

בתאור סיטון - ראש ענף צוער מינהל סחר חוץ, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

כרמל פלדמן - סגנית מנהל איגוד הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים

זבולון תומר - חבר הנהלה, התאחדות התעשיינים

יהודה ליבנה - סמנכ"ל קניין רוחני וחקיקה, חברת טבע

גיל תומר - חבר הנהלה, התאחדות התעשיינים

טסה מרים מלמוד-כהן - Senior Patent Counsel, חברת תרופות

טלי רוזין - Public Affairs and Policy Manager, פארמה ישראל

ליעד וטשטיין - עורך דין, לשכת עורכי הדין

רועי מלצר - עורך דין, לשכת עורכי הדין

גלעד בוק - עורך דין, אוניפארם

טל בנד - עורך דין

מתי גיל - עורך דין

יאיר זיו - עורך דין

רעות זילברשץ - מוזמנים שונים

מיכל חכמי - יו"ר אגודת עורכי הפטנטים בישראל

נסים עוג'ר - מרצה בנושאי חוק ומשפט

דניאל פייגלסון - עו"ד ועו"פ, וכן מנהל בלוג בנושא פטנטים

יואב שכטר - פארמה ישראל

גרשון גולומב - מדען, האוניברסיטה העברית בירושלים

נעמה אור - Head DRA, פארמה ישראל

חן בן דורי אלקן - עוד, פארמה ישראל

גיא גורצקי - מנכל, פארמה ישראל

דויד גילת - עורך דין, פארמה ישראל

מאיר פוגטש - יועץ, פארמה ישראל

נעמה מנחמי

דורית ואג

רמי בן שמעון
<הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע"א-2011>

בוקר טוב. חוק הפטנטים תיקון 12. אנחנו נמשיך לקרוא את החוק. גמרנו את סעיף 16, הגענו ל-16א.

ברשות אדוני אבקש את רשות הדיבור לזמן קצר.

מי אדוני?

אני עורך דין ואני רוצה לציין שאני נמצא כאן היום בשני כובעים: בכובע אחד אני מחליף את חברי רן ברקת, שהיה כאן בדיון שעבר, מטעם הפארמה.

אבל אני כאן מופיע בכובע אחר, של מייצג את איגוד תעשיות התוכנה והאלקטרוניקה בישראל, מה שאנחנו קוראים תעשיות הי-טק. מכיוון שהארגון הזה לא היה נוכח בדיון הקודם, מר שלמה וקס, מנכ"ל הארגון, היה כאן בדיון של שבוע שעבר והיום הוא לא יכול היה להגיע וביקש ממני להביא את העמדה הכללית, אם יותר לי, בקצרה.

אני הולך קדימה, אני לא הולך אחורה. אצלי לא חוזרים אחורה. אצלי גומרים דיון, גומרים סעיפים והולכים הלאה. אם אני אתן כל פעם לפתוח ולחזור אחורה – אני לא אגמור את החוק לעולם. ולכן, זה שהם לא הגיעו בישיבה הקודמת – בעיה שלכם. זה שמר וקס היה פה ודיבר – נרשם והתייחסנו אליו. לכן אין מקום לחזור אחורה.

לא ביקשתי לחזור אחורה. רק רציתי להגיד שנמצא כאן גורם שהוא איגוד תעשיות התוכנה, וכשאני אדבר – אני אדבר בשמם. זה כל מה שרציתי להודיע.

אין שום בעיה.

ברשות אדוני. הישיבה הקודמת בתיקון מספר 12 הסתיימה בזה שאדוני שלח אותנו ואת הרשות לסדר עניינים טכניים. הגענו להסכמה בנושא אחד שאולי הרשם יוכל להציג אותה או הממונה על הבוחנים, בקשר להודעה מוקדמת למבקשים או לבאי כוחם, לגבי הפרסום לפי סעיף 16א.

טוב. אנחנו עכשיו בסעיף 16א.

כן. אני מציע שנתחיל לדבר על 16א ואז נתייחס לעניין – מה אפשר לעשות ומה נעשה.

אני מבקש שכל מי שמדבר שיציג את עצמו כדי שבפרוטוקול ידעו מי המדבר.

אפשר לקרוא שוב את סעיף 16א כדי שכולים יהיו מאופסים עליו.

"16א. (א)
הרשם יפרסם הודעה באינטרנט, כאמור בסעיף 166א, סמוך ככל האפשר לאחר המועד הקובע, ובה רשימה של בקשות שכל המסמכים הנוגעים להן יהיו פתוחים לעיון הציבור באופן שיורה, ממועד הפרסום ואילך (בסעיף זה – ההודעה); ואולם לא יפרסם הרשם בהודעה כאמור –
(1)
בקשה אשר סורבה או בוטלה לפני המועד הקובע;
(2)
בקשה שדבר קיבולה פורסם לפי סעיף 26 לפני המועד הקובע.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), ההודעה לעניין בקשה שהיא בקשה בינלאומית כהגדרתה בסעיף 48א, תפורסם בתוך שלושה חודשים מהמועד שבו קיים המבקש את הוראות סעיף 48ד.

(ג)
לעניין סעיף זה, "המועד הקובע" - 18 חודשים מיום הגשת הבקשה ללשכה, ולעניין בקשה שנדרש לגביה דין קדימה - 18 חודשים מתאריך הבקשה הקודמת כמשמעותה בסעיף 10(א), או 18 חודשים מתאריך הבקשה הקודמת המוקדמת ביותר כאמור בסעיף 10(ב), לפי העניין."

אתם רוצים הסבר הקטן לסעיף הזה? הסעיף הזה הוא לב התיקון. הוא קובע שהפרסום של הבקשה מתחיל 18 חודשים לאחר הגשת הבקשה. יש שלושה מסלולים אפשריים להגשת הבקשה. מסלול אחד: כאשר מבקש הפטנט מגיש את הבקשה רק בישראל, התאריך הקובע הוא התאריך שבו הגיש את הבקשה בישראל. תוך 18 חודשים הבקשה שלו תתפרסם, זאת אומרת, שלכל העולם תהיה הודעה על הבקשה שלו וגם יאפשר לציבור לעיין בתוך התיק כדי לראות מה יש שם. זה פתוח לעיון הציבור מהתאריך הקובע.

אם יש דין קדימה, זאת אומרת שמישהו מגיש קודם בחוץ לארץ ועל סמך זה הוא מגיש בארץ תוך 12 חודשים מהתאריך שהוא הגיש בפעם הראשונה בחוץ לארץ – אז הוא נכנס לשלב הלאומי בשלב זה. גם הבקשה שלו תתפרסם תוך 18 חודשים מהתאריך הקובע שהוא התאריך שהוא הגיש בחוץ לארץ בפעם הראשונה.

מישהו שמגיש באמצעות Patent Cooperation Treaty. כשהוא מגיע ל- Patent Cooperation Treaty על-ידי הגשה קודמת בחוץ לארץ ואז נכנס ל-PCT אחרי 12 חודשים – נוכל להסביר את זה מורחב יותר אחר כך – אז הבקשה שלו תתפרסם בישראל תוך שלושה חודשים מהתאריך שהבקשה שלו נכנסה לשלב הלאומי בארץ, שזה עד 33 חודשים אחרי ההגשה שלו ל-PCT. זה בגדול ההסבר של הסעיף.

33 חודשים מה-PCT או מהבכורה?

מהבכורה.

אדוני, לגבי שאלתה של גב' חכמי. לא תהיה לנו שום מניעה לתת הודעה למבקש על דבר העלייה לאוויר, דהיינו הפרסום, לפי סעיף 16א, זמן קצר לפני העלייה לאוויר כדי שהוא יידע שתיק הבקשה שלו עומד להיות פתוח לעיון הציבור. אני מאמין שזה עונה על הצורך של המבקשים.

אולי הרשם יכול לתת עוד הבהרה, ברשות אדוני. כמו שמר פולינר אמר, זה לב התיקון. לב התיקון הוא שהמידע אמור להיות פתוח לעיון הציבור – בקשת הפטנט, תיק הבחינה וכל מה שקורה. עכשיו, במתכונת שבה מציעים את סעיף 16א, מה שיפורסם זה רשימה עם מספרים של בקשות, כשהמידע עצמו לא מצוי זמין לציבור באינטרנט אלא הוא צריך ללכת ולהגיע אליו. זה לא ברור מתוך נוסח החוק אם הוא צריך ללכת אליו פיזית ולעיין בתיקים הישנים שבמשרד או אם יש לו קישור באינטרנט .

שוחחנו בעניין הזה עם הרשם והבנו שהוא מצוי בעיצומו של מהלך של העלאת את כל החומר לאינטרנט כדי שהכול יהיה זמין. אבל זה לא מסתדר כל-כך עם נוסח החוק הנוכחי. אולי הרשם יוכל להסביר מה התוכניות ואיך אפשר ליישם את זה ולעגן את זה בחוק.

השאלה היא אם צריך לעגן את אופן העיון בחוק או בתקנות. אני משאיר את זה לוועדה. כפי שציינתי בדיון הקודם, כוונת הרשות לאפשר את העיון באופן אלקטרוני מלא. כבר הכנו אפיון של אופן העיון שיהיה: את כל הטפסים – טופס הבקשה, את הפרוט, את התביעות, השרטוטים יהיו זמינים לעיון וגם כל התכתובות שהתקבלו מהמבקש והתכתובות שנשלחו אל המבקש, יפויי כוח. כל המסמכים הטכניים יהיו זמינים לעיון באופן אלקטרוני מלא.

כפי שציינתי גם כן בדיון הקודם, הרשות אינה ערוכה לעיון פיזי, דהיינו שמבקשים יבואו לעיין בתיקי הפטנטים וזה בהחלט באינטרס של הרשות לאפשר את השרות הזה באופן מקוון מלא. אנחנו בעיצומו של מהלך – במקביל לדיוני הוועדה – על מנת שנוכל לעמוד בלוח הזמנים שייקבע על-ידי הוועדה. נכון לעכשיו, נוכל לעמוד במועד כניסה לתוקף של העלאת המערכת הזו, לאחר סריקה של כל התיקים, ב-1 ביוני 2012.

מתי זה יקרה, לדעתך?

אנחנו נהיה מוכנים להעלות את זה לאוויר כשהמערכת תהיה זמינה לשימוש הציבור ב-1 ביוני 2012.

הם ימצאו פטנט איך לעשות את זה יותר טוב.

בדקת את האפשרות – איפה אתה הולך להעלות את זה?

באתר האינטרנט של רשות הפטנטים, אדוני.

והמערכת הממשלתית בנויה לקבל את זה?

הגורמים הטכניים - - -

אני נתקל במערכת המחשוב הממשלתית פעמיים ביום ואני מכיר את הבעיות שם. אתה מבין, להוסיף שם עוד שדה אחד עולה המון כסף וזה לוקח המון זמן – ואין.

אני בהחלט מקבל את עמדתו של אדוני. אנחנו בתהליך של אפיון: עברנו הליך של אפיון ראשוני. אנחנו בתהליך, כפי שהסבירו לי, בתהליך של תיקוף טכנולוגי – למדתי מילה – ואנחנו מתקדמים בתהליך. במקביל התחלנו בשבוע שעבר לסרוק פיזית את כל התיקים. כולי תקווה שאכן נעמוד במועדים שאני מקבל.

אז תיקח מקדם ביטחון.

אתה רוצה את זה בחוק?

אני בהחלט לא. כפי שציינתי, אני משאיר את זה לשיקול דעתה של הוועדה. איני סבור שהדבר דורש הבהרה בחוק, אלא אם כן יוחלט אחרת.

אני חושב שאולי צריך להבהיר בחוק שזה יעלה אבל לא צריך לקבוע זמן.

כתבנו בחוק בכוונה שהמסמכים יהיו פתוחים לעיון הציבור ולכן לא ציינו במפורש בדיוק באיזה אופן. אנחנו גם מקווים שהעיון יהיה בצורה מקוונת אבל בכל מקרה יהיו מסמכים שפתוחים לעיון הציבור ואם המערכת באמת לא תפעל באופן המקווה – היא תפעל בצורה אחרת: או בצורה ידנית או בצורה של הזמנת מסמכים סרוקים או הזמנת מסמכים לפי דרישה. אבל המסמכים יהיו פתוחים לעיון הציבור במועד שהחוק יכנס לתוקף.

יש לכם הערכה כמה עומס זה יטיל על המערכת מרגע שזה יכנס?

זה מטיל עלינו עומס כבר בימים אלה מבחינת עבודת ההכנה, אדוני. השאיפה היא שברגע שהמערכת תהיה פעילה – זה יוריד מאיתנו את העומס של בקשות לעיין, ככל שיהיו. במהלך החודשים הקרובים זה בהחלט מטיל עלינו עומס ומשפיע על המדדים והתפוקות שלנו.

אתם מתארגנים בהתאם?

אנחנו בהחלט מתארגנים בהתאם. לרשות הפטנטים יש ועדה מייעצת וועדה שנקראת "בקרה ותפוקות" בראשות מנכ"ל משרד המשפטים ומנכ"ל משרד האוצר שהם קובעים לנו את המדדים. במסגרת המדדים לשנת 2012 ביקשנו ומבקשים – עדיין אין החלטה לגבי היעדים שלנו ל-2012 – להביא בחשבון את המאמץ הנקודתי הזה.

אני חושב שכדאי שאנחנו נציין בחוק שהכול יהיה באינטרנט אבל לא נקבע לכם מועד, כדי שלא יהיה מצב שבעוד שנתיים אתם תגידו: זה כן וזה לא וכו'. אז כן, אסא, אני יודע שלא אתה אבל יש אחרים.

עוד דבר שאפשר לעשות זה פשוט לקבוע את התיקון הנוסף הזה בהוראת שעה ואז היא תיכנס לתוקפה, נגיד, בעוד שנה או זמן שאתם שהוא סביר, ואז זה גם יהיה בחוק אבל, כרגע לפחות, לא יחל עליכם את החובה.

נכון. אפשר לקבוע ששר המשפטים יחליט מתי היא תכנס לתוקף.

לקבוע הוראת שעה זה מקובל עליכם, זה בסדר?

הוראת שעה או הוראת מעבר או תחילה נדחית?

תחילה נדחית, כן.

אני עובד עם תעשיית פארמה ישראל. אם יורשה לנו, מעבר לאלמנט הטכני של פרסום המידע, היינו רוצים להתייחס בקצרה לנושא של מטרת השימוש במידע. אנחנו רוצים, ברשותכם, לדון ולשאול או לבקש שההבהרה שמוצעת בהצעת החוק הממשלתית, לדברי ההסבר שמתייחסים לעובדה שמוצע להבהיר כי התיאור התמציתי של ההמצאה, יש להגישו יחד עם הבקשה לפטנט, לא ישמש לבית המשפט או לרשם כחומר ראייה בבואם לפרש את הפעילות או ההמצאה.

בנוסף לזה שגם ההערות שיוגשו לבוחן על בסיס אותו תיק פתוח לציבור, לא ישמשו – וזה הנושא הכי חשוב – לשום פתיחה של הליך התנגדות נוסף הליך הקבוע כיום בחוק. ברשותכם היינו רוצים לפתוח את הנושא לדיון כי אנחנו חוששים - - -

תגידו מה שאתם רוצים להגיד. אל תפתחו לנו דיונים. תגידו מה אתם רוצים.

אני אבקש מעורך דין דוידי שפשוט יבהיר את הנקודה.

יש פה שני דברים ודווקא הייתי רוצה להתחיל בכובע השני שאני מדבר בו היום, זה הכובע של איגוד תעשיות התוכנה והאלקטרוניקה – מה שאנחנו קוראים: תעשיית ההי-טק בישראל. כולם יודעים שתעשיית ההי-טק תופסת 50% מהייצוא שלנו, זה מנוע הצמיחה של הכלכלה שלנו, זה הקטר שמוביל את הכלכלה שלנו, וללא היכולת להביא לעולם חדשנות – כל זה לא היה מתרחש.

בכלל, הנושא של פתיחת תיק הבחינה בשלב מוקדם זה תהליך מבורך, תהליך שקיים בעולם. אבל בעולם הוא קיים עם עוד דבר: בעולם הוא קיים עם מה שנקרא Post-Grant Opposition – קודם נותנים פטנט ואחר כך מתנגדים.
העמדה של תעשיית התוכנה והאלקטרוניקה בישראל היא בראש ובראשונה שיש לעודד חדשנות, צריך ללכת עם המבקש וצריך לקבוע, במקביל, לסעיף של פתיחת התיק גם סעיף שאומר שקום תתנו פטנט ואחר כך תפתחו אותו להתנגדויות ולא ההפך. כך זה מקובל בעולם. תעשיית התוכנה מגישה הרבה פטנטים, מסתמכת על פטנטים וזאת בקשתה של תעשיית התוכנה.

איפה הייתם במשא ומתן עם ארצות הברית, שפתאום אתה מעלה דרישה כזאת?

המשא ומתן עם ארצות הברית - - -

הרי כל החוק הזה נולד בעקבות משא ומתן עם ארצות הברית. אז יש איזה בסיס לכל הסיפור הזה.

קודם כל אני מייצג תעשייה ישראלית ולא מייצג - - -

אז מה, גם אני מייצג תעשייה ישראלית. אני שואל קודם כל, איפה הייתם בסיפור הזה? האם הייתם מעורבים בתהליך או לא?

לא היינו מעורבים בתהליך. מה שקורה עם הצעת החוק הזאת: לקחו את תעשיית הפארמה ומתנהגים ומתייחסים לחוק הפטנטים כאילו תעשיית הפארמה היא חזות הכול. ובאמת הדבר הזה עבר מתחת לרדאר של תעשיות מאוד משמעותיות בישראל, כי מי שטיפל ומי שדחף את החוק הזה היו תעשיות הגנריקה במאבק מול פארמה וגנריקה, בלי קשר. אני אתן רק דוגמה אחת - - -

לא בטוח שהם דחפו. אני חושב שזה נכפה עליהם על-ידי ממשלת ארצות הברית, אל תשכח. רק נתקן את העובדות. התחיל מאיום אמריקאי דרמטי של נשיא ארצות הברית בעצמו, ככה זה התחיל, אחרת ישראל הייתה ממשיכה לחיות בגן העדן הזה בלי בעיה.

אני לא יכול להשיב מדוע תעשיות התוכנה והאלקטרוניקה הישראליות לא השתתפו בדין ודברים שהיו עם ממשלת - - -

זה כל מה ששאלתי. לא השתתפת. אולי משרד התמ"ת ידע לענות על זה. מי פה מהתמ"ת?

אני מהלשכה המשפטית בתמ"ת. אני יודעת שהיו מעורבים בתהליך נציגים מהתאחדות התעשיינים. אני לא בטוחה כרגע ביחס בין התאחדות התעשיינים ובין איגוד האלקטרוניקה, אבל נדמה לי שיש איזשהו קשר.

לעניין הדברים שאמר כאן מר פוגטש: זה שהתיק פתוח וניתן לראות מה קורה כאן זה לא אומר שאפשר לעכב את בקשת הפטנט ולתת לצדדים אחרים מעמד ולמשוך עוד יותר את תהליך קבלת בקשת הפטנט שהוא ארוך ממילא.

מה שצריך לעשות זה להגביל את היכולת של צדדים שלישיים להתערב בתיק הבחינה בכלל. זה שהם יוכלו לראות אותו זה דבר אחד אבל לא יהיה להם שום מעמד ושום Standing. הבוחן לא צריך להיות מחויב להישמע להם.

צריך לקבוע מסגרת זמן שבה צדדים שלישיים יוכלו להתערב בהליך הבחינה כי מה שיקרה – ייגמר הליך הבחינה ופתאום יישמרו כל מיני פרסומי ידע קודם בארסנל ולפני קיבול עוד פעם ישלחו לבוחן עוד פרסום, וככה עוד פרסום ועוד פרסום וכך יעכבו לנו את קבלת הפטנטים.

אנחנו רוצים לקבל פטנטים כמה שיותר מהר ולכן צריך להגביל את האפשרות בזמן של צדדים שלישיים להתערב בבחינה הזאת.

אני יו"ר ועדת קניין רוחני בלשכת עורכי הדין. אני מבקש להשלים את הנקודה בהערה אחת עקרונית ובהערה אחת טכנית שאני חושב שתסייע לחדד את הנקודה הזו. ראשית, המקור של הצעת החוק היה ברצון לתת תמריץ לחדשנות ולאפשרות להגנה על טכנולוגיה במדינת ישראל וליישר קו עם מה שקורה ברחבי העולם מהבחינה הזאת.
בפועל, הייתה הסתערות רבתי על הצעת החוק שהפכה להיות פלטפורמה להקשות על חייהם של מי שמבקשים הגנה על טכנולוגיה במדינת ישראל. אני חייב להודות – לא הייתי בישיבה הקודמת, קראתי את הפרוטוקול – התרשמתי שחלק מהנוכחים כאן מתייחסים לפטנט כאל מילת גנאי.

צריך להבהיר את הדברים ולשים את הדברים על השולחן: אין כלכלה מודרנית, מפותחת ומשגשגת ללא הגנה פטנטית ראויה. אין דבר כזה. והצעת החוק הזו, שמטרתה הייתה למנוע את הניצול לרעה של מנגנון ההתנגדויות בישראל – הפכה להיות פלטפורמה להקשות עוד יותר על חייהם של בעלי הפטנטים.
"בעלי פטנטים" זה לא רק תעשיית הפארמה, כפי שעורך דין גילת ציין. גם תעשיית הפארמה, דרך אגב, היא תעשייה מאוד חשובה. תעשיית הפארמה אחראית למאות ואלפי מקומות עבודה בישראל, השקעות עצומות במו"פ. פארמה זה לא רק לרכוש חומר גלם זול בהודו ולארוז אותו בישראל. פארמה זה קודם כל השקעה בפיתוח ובחדשנות.

מעבר לזה, פטנטים מכסים מגוון עצום של טכנולוגיות והחוק הזה, כפי שהוא עומד כיום וכפי שמנסים לשנות אותו, יגרום נזק עצום למדינת ישראל כמעצמה טכנולוגית.

לגוף העניין. כל הנושא של התערבות צד גימ"ל ופתיחת תיק הבחינה: הנושא של התערבות צד גימ"ל – Third-party intervention – הוא מוכר וידוע גם באירופה וגם בארצות הברית. מה ההבדל? באירופה, הפטנט, לאחר שהוא נבחן ולאחר שהוא עובר את המסננת של ה-EPO של ה- European Patent Office, ניתן ונרשם ורק לאחר מכן אפשר להגיש התנגדויות.

לעומת זאת בישראל, ברגע שצד מעוניין – צד אינטרסנטי לחלוטין – מגיש התנגדות, לרבות התנגדות סרק, הרישום של הפטנט מעוכב למשך שנים ארוכות. אנחנו נותנים כאן Carte blanche לכל אינטרסאנט למנוע רישום פטנט שמפריע לו מבחינה עסקית וכלכלית. אין לשיטה הזו אח ורע בשום מקום מתוקן.
במקום לשבת ולדון בכל התיקונים שמופיעים כאן, היה צריך לדון במעבר לשיטה מ- Pre Grantל-Post grant, השיטה המקובלת בעולם. אבל אם אנחנו עדיין תחת המסגרת של התנגדות שמקפיאה אוטומטית רישום פטנט – צריך לקחת את ההשלכות של פתיחת התיק ומתן אפשרות לצדדים שלישיים להתערב בפרוצדורה. בעצם, אני נותן אופציה לכל צד מעוניין לעכב ולתקוע את תהליך הבחינה בנקודת הזמן שמתאימה לו אסטרטגית.

אבל עכשיו ההגנה מתחילה ב-18 חודש בלי קשר להתנגדויות.

עם כל הכבוד להגנה הזאת – היא חסרת כל משמעות, נדבר על זה כשנגיע לכך. מדובר בעצם בחיקוי של מנגנון רישיון הכפייה, ה-Compulsory license, מדובר שם בתשלום תמלוגים סבירים- - -

תסביר לנו בכל זאת למה ההגנה חסרת משמעות, זה נורא חשוב.

אני מוכרח לומר, עורך דין וטשטיין, אני בטוח שאתה צודק במאת האחוזים, אותי כבר שכנעת. אבל תגיד לי למה לשכת עורכי הדין לא הגישה נייר עמדה?

הגישה נייר עמדה.

לא הגישה.

הגישה, בוודאי. אנחנו הוצאנו נייר עמדה בקשר לנקודות המרכזיות של החוק.

למי הוצאתם נייר עמדה?

למשרד המשפטים.

לא לוועדה.

שלחנו את עמדתנו למשרד המשפטים. חלק מהדברים התקבלו, חלק אחר לא התקבל. אבל אני שוב חייב לשים - - -

הייתם שותפים לגיבוש הפשרה בסיפור הזה?

לא. לא היינו שותפים לגיבוש הפשרה. הרושם שלי הוא - - -

ממתי שלשכת עורכי הדין תהיה שותפה למשהו? מה אתה רוצה מלשכת עורכי הדין?

אני בפן המקצועי של הלשכה. אני לא קשור לעניינים אחרים של הלשכה. אני אך ורק עוסק בפן המקצועי. הרושם שלי הוא שנעשה כאן שימוש בהצעת החוק כדי לבנות פלטפורמה לפגוע בהגנה הפטנטית בישראל.

אתה אומר משהו מאוד חמור – תסביר למה אין הגנה בעבות החוק הזה? תסביר להדיוטות. אתה אומר משהו שמקעקע את כל היסודות של החוק.

אני אסביר, בבקשה. ניקח את תעשיית הפארמה כדוגמה: מה מייחד את תעשיית הפארמה לעומת התעשיות האחרות? כדי לפתח תרופה, צריך להשקיע מיליארדי דולרים, זה תהליך שנמשך בין 10 ל-15 שנים - - -

אתה בדקת - - -

חברה, תתווכחו לשם שמים.

מר תומר, אל תפריע לי. במרבית המקרים זה תהליך שנכשל בסופו של דבר. אני מציע לכם להיכנס לאתרי האינטרנט של חברות הפארמה הגדולות ביותר ותראו שה- Pipelineשלהם מכיל מספר מאוד מצומצם של תרופות. התרופות שבפועל מגיעות לשוק הוא מאוד מצומצם.

ברגע שנכנסת תרופת חיקוי – דרך אגב, קל מאוד להכניס אותה. כי בניגוד להשקעה העצומה בפיתוח תרופה, החיקוי שלה, העלות שלו היא אפסית. כל מה שצריך לעשות זה לקנות חומר גלם זול בהודו או באסיה איפה שהוא, אורזים אותו בתוך טבלייה ובזה נגמר הסיפור.

אז ברגע שנכנס, מה קורה?

באיזה מחיר מוכרים אותו לציבור?

רגע. ברגע שנכנסת - - -

לא רגע. באיזה מחיר מוכרים אותה? אתה מזלזל בתעשייה הזאת שקונים חומר זול ואורזים אותו.

לא מזלזל.

הציבור נהנה מזה? זה חשוב.

לא. לא. הוא לא נהנה כי האינטרס של הציבור - - -

מחיר התרופות שמוכרים לו יורד פלאים.

ההנאה תהיה קצרת טווח. אם לא ניתן יהיה למכור תרופות שמגלמות את ההשקעה ואת הסיכון העצום בפיתוח שלהן – לא יהיה מו"פ פרמצבטי.

בסדר, זה מקובל. לכן הגיעו להסדר הנוהג כאן שהוא בעצם שינוי המצב והרעת המצב של - - -

לא. הוא Meaningless.

זאת שאלה גדולה. האם הרשם - - -

אני רק רוצה במשפט אחד - - -

משרד המשפטים לא חושב זה Meaningless. זה לא הוכח בפסקי דין שזה Meaningless.

אני אסביר. ברגע שנכנסת תרופת החיקוי לשוק, השוק של התרופה הממותגת, התרופה שהושקעו בפיתוחה מיליארדי דולרים נשמט כליל.

כעבור כמה שנים.

מיד. מה שאתם מציעים או מה שהצעת החוק קובעת זה איזשהו תשלום של תמלוגים - - -

למען השקיפות הנכונה, אתה מדבר בתור לשכת עורכי הדין או שאתה גם מייצג חברות בעניין הזה בזמנך החופשי?

אני כאן בכובע - - -

יש לך עוד כובע?

אני כאן בכובע של לשכת עורכי הדין. אני מייצג גורמים רבים. בין היתר, אני מייצג חברות פארמה ובין אני מייצג את מדינת ישראל בתיקים שקשורים להגנה על קניין רוחני של מדינת ישראל. בעברי הרחוק גם חלק מהאנשים שנמצאים כאן ממול באו להתייעץ איתי. אני מנסה לתאר כאן את הסיטואציה המשפטית שנוצרה ושמעמידה את מדינת ישראל בבדידות מזהרת לעומת מה שקורה בעולם המערבי, זו הסיטואציה.

אן מענה מספיק בהצעת החוק לבעייתיות הזאת ומה שקורה – אם נחזור ונתכנס לעניין הטכני – מה שקורה בארצות הברית זה שתוך פרק זמן של חודשיים ממועד הפרסום של בקשת הפטנט, רק אז יכול צד גימ"ל להגיש אסמכתאות – לא טיעון – להגיש אסמכתאות לרשות הפטנטים האמריקאית.

זה מה שצריך להיות גם בישראל: לקבוע לו"ז צפוף ומוגדר כדי שאותו צד גימ"ל, אינטרסנט, לא יוכל לעכב את תהליך הבחינה.

אני רק רוצה לענות לנקודה של החדשנות והתרופות האתיות והגנריות. משרד הבריאות בעד חדשנות, בעד תרופות המקור כי הן מביאות מזור לחולים. כל שנה, מדינת ישראל משקיעה כ-300 עד 400 מיליון שקל בתוספת טכנולוגיות חדשות לסל, מרבית הכסף הולך על התרופות החדשות.

אם לא תהיה תחרות – גם לא תהיה חדשנות. ואם יהיה להם פטנט שנמשך לעולם ועד – אז לעולם הם גם לא יבואו וישקיעו בחדשנות החדשה. התעשייה הגנרית היא מאוד חשובה: היא מגיעה, היא מורידה מחיר – לא בטווח הקצר אלא בטווח הארוך – ואז היא מפנה את הכסף כדי להרחיב את ההתוויות לטיפול בחולים ואז יותר חולים מקבלים את התרופה וגם להכניס את התרופה האתית הבאה לתוך המערכת. השנה, בגלל כניסה של תרופות גנריות בישראל, 26 תרופות מקור נכנסו לסל ללא תוספת עלות.

לכ יש פה איזשהו קשר בין שתי התעשיות האלה וזה לא לטווח הקצר, בניגוד למה שעורך דין ליעד וטשטיין אומר.

התשובה לשאלת היושב-ראש מי מרוויח מזה, האם הציבור מרוויח או לא? האם הציבור מרוויח או קופות החולים מרוויחות? מכיוון שבסל הבריאות עדיין משלמים על תרופות גנריות, חוק הבריאות בסל הבריאות, משלמים כפי מחיר המקור ולא כפי שעולה - - -

מחיר המחירון.

ממש לא.

זה מה שהיה עד השנה. אבל תרופות שאין כבר המחיר הוא זול מאוד, המחיר של תרופה גנרית עדיין – משרד הבריאות משלם לקופות החולים כפי התרופות של המקור ולא מורידים להם, זה רק לרווחים של קופת חולים.

זה לא מדויק כי מחירי התרופות נקבעים לפי ממוצע של מספר מדינות בעולם ועל בסיס החומר הפעיל. ברגע שנכנסת תרופה גנרית – גם המחיר המרבי יורד וגם ההשתתפות העצמית יורדת. היום אתה משלם על תרופות שיש להן תחרות גנרית, במקום 15% מהמחיר המרבי אתה משלם 10%. יש פה ירידה של 33% גם בהשתתפות העצמית שהציבור משלם. מי שנהנה מזה אלו גם קופו החולים וגם הציבור.

בדיוק הפוך. התרופות שעולות לקופות החולים 90 אגורות הציבור משלם על זה 12 שקלים או 13 שקלים, כפי מחיר המנה, אבל זה עוד סיפור.

אין מנות.

את זה שמעתי משר הבריאות בעצמו אז יש לי על מה להסתמך.

אבל אנחנו מדברים על תרופות יקרות.

אבל גם כן, זה ככה, שהציבור מרוויח או לא – אני עדיין לא יודע.

אני רוצה שתבינו את הבעיה: אתם באים אחרי שכבר גובשה הסכמה. יכול להיות שאתה בא ואומר שנזרוק את כל החוק הזה ונכתוב חוק חדש. תגיד לנו אם זה מה שאתה אומר, אם אתה אומר לזרוק את החוק הזה כי אתה רוצה חוק חדש, אני צריך לשמוע את העמדה שלכם העניין הזה.

מה הבעיה? כל הרעיון הזה של Post או לא, הכול הגיוני. אבל יש פה מערכת שלמה שעבדה שנים כדי לפתור משבר. אתה לא יכול, על הגב שלנו, לשנות עכשיו את כל העולם הגנרי, זה לא ילך.

לא, אני גם לא מתייחס לעניין - - -

אני לא יודע איך "לאכול" את ההערות האלה. לכן אתם צריכים להגיד. אם אתם אומרים: תשמע, החוק הזה, אנחנו מחויבים לו, אפשר ללכת עליו אבל יש לנו הערות ענייניות לתקן פה ושם – זה נראה לי. אחרת, אני לא יודע איך אנחנו - - -

מה שאני מציע: אני פרקטי וריאלי. אני לא באתי להמציא את הגלגל מחדש כאן. אבל כאשר פותחים את תיק הבחינה צריך להטיל מגבלות על התערבות של צדדים שלישיים וזה צריך להיות ברוח החקיקה האמריקאית.

אל"ף – ההערות של צדדים שלישיים צריכות להיות מוגשות תוך חודשיים מיום פרסום הבקשה, כדי לא לתקוע בהמשך את תהליך הבחינה. בי"ת – מדובר אך ורק בהגשת אסמכתאות נוספות לבוחן ולא בטיעונים בכתב. טיעונים בכתב וכל אופרציה אחרת – זה בהליך ההתנגדות. אלה שתי ההערות הנקודתיות שיש לי בנושא הזה.

אדוני, מאוד בקצרה לגבי ההערות הכלליות ואז אני רוצה להתמקד בצד הפרקטי, משום שאין על השולחן היום הצעה לשנות את שיטת הפטנטים הישראלית מ- Pre Grantל-Post grant – ולא שלא הייתה דרישה אמריקאית כזאת, הייתה ונדחתה על-ידי הממשלה. יש סכם ומנסים לפתוח את הדברים מחדש כאן – "על הדרך".
התיקון לחוק הזה לא בא כדי לעודד חדשנות, בכל הכבוד לעורך דין וטשטיין, ואני לא יודע איך הטלת יותר פיצויים רטרואקטיביים עוד כמה שנים מעודדת את החדשנות. התיקון כאן בא על פי דרישה של פארמה שדרשו ממשלת ארצות הברית וזו כופפה לממשלה שלנו את היד, ואת זה אנחנו צריכים למלא. זה הכול.

כופפו חזק?

כופפו חזק מאוד, אדוני.

למישהו זה כאב? אני רוצה לדעת למי מהשרים זה כאב.

לפואד זה כואב עד היום. זה עלה לרמה הכי בכירה בממשלה, אני יכול להגיד לך.

ביבי טיפל בזה?

זה היה בממשלת אולמרט, לדעתי. לא זה היה נתניהו, סליחה.

אדוני שאל איפה הייתה תעשיית ההי-טק קודם. האיגוד הזה של ההי-טק הוא אכן חלק מהתאחדות התעשיינים ואומרים לי שניסו לערב אותו במהלך הזה. זה לא פלא שלא נשמע קולה של תעשיית ההי-טק משום שבארצות הברית – אם נשאל איפה הם היו מול האמריקאים – תעשיית הפארמה ותעשיית ההי-טק לא הולכות יד ביד, הן הולכות אחת נגד השנייה משום שתעשיית הפארמה חיה מהפטנטים על-ידי זה שהיא אוכפת אותם, קובת את המחיר וכו'. ותעשיית ההי-טק, המחשבים וכו' היא תעשייה שסובלת בארצות הברית מהפטנטים.

לא הבנתי. למה היא סובלת?

בגלל הטרולים. התופעה, אדוני, של הממציאים וההפרעה לפעילות העסקית. הפטנטים בארצות הברית הרבה יותר מפריעים לפעילות העסקית של התעשייה הזאת מאשר כל דבר אחר ולכן היא מתנהגת בצורה שונה לגמרי. היא דווקא הצליחה להביא את האמריקאים לרפורמה בחקיקה שלהם שהולכת בכיוון שנוח לה יותר. לכן זה לא פלא שקולה לא נשמע כאן.

עכשיו באופן פרקטי לגבי מה שעומד כאן על השולחן: העניין של פתיחת התיקים ומעורבות של צד גימ"ל בתוך ההליך הוא מקובל, כמו שנאמר כאן, גם באירופה וגם בארצות הברית. בניגוד למה שעורך דין וטשטיין אמר – למשל בחוק הקנדי, בו כתוב במפורש: "A person who filed prior art shall explain the pertinence of the prior art". לא זורקים על הבוחן Prior art בלי להסביר לו למה זה רלוונטי.

הוא אומר: אני לא רוצה שמישהו יתקע לי את זה פיקטיבית, אלה תרגילים מוכרים בענף הזה. מה אתה עונה על זה?

אין כאן שאלה. כיוון שלא מדובר בהליך של התנגדות, אז אין כאן שאלה של לתקוע שום דבר. מדובר על מצב שמשרד המשפטים כותב בהצעת החוק, שהוא קיים גם היום, שבו צד יכול לשלוח לבוחן את ההערות שלו והבוחן יסתכל על החומר שנמצא בפניו ויחליט, ישקול מה לעשות עם זה, ובזה זה נגמר.

אנחנו לא מציעים שיהיה משהו אחר. לא הצענו לחייב את הבוחן להחזיר תשובה. הצענו לאפשר לאדם – לפעמים זה אדם שאין לו כסף לנהל את הליכי ההתנגדות, גם לא כולם הם הלקוחות, חברות הפארמה שאני מייצג – ואותו אדם, שניקרא באירופה: A poor man opposition, הוא שולח את ההערות שלו, מביא אותן לתשומת לב הבוחן. אם הבוחן מצא בהערות האלה שבקשת הפטנט לא ראויה – בזה זה נגמר. ואם הוא מצא שהיא לא משנה – אז הוא מתקדם הלאה.
העמדה שלנו היא שהתיקים צריכים להיות פתוחים. האפשרות שקיימת היום צריכה להמשיך ולהיות קיימת. הרעיון של לשלוח לבוחן, בבחינת כתב חידה, פרסומים קודמים בלי להגיד איך זה קשור לעניין זה לא מקל עליו, זה מכביד עליו.

יש לנו חוזר – אסא יתקן אותי אם אני טועה – נדמה לי שזה מנ-77. חלק מהחברים התקוממו שרשם הפטנטים מבקש בכל מקרה שיסבירו לו ולא רק שישלחו לו Prior art או דוחות חיפוש ממקומות אחרים, יסבירו לו מה רלוונטי.

אני מסכים לזה שהבוחן לא חייב להתכתב בחזרה עם המבקש, אבל לכתוב בחוק שאפשר לשלוח לבוחן חומר והבוחן יכול לא להסתכל עליו – זה פשוט, אנחנו עושים מעצמנו צחוק, אז לא לכתוב שאפשר לשלוח חומר. אם שולחים לו חומר ברור שהוא צריך להתייחס אליו.

אם החברים פה מהצד הזה של השולחן רוצים באמת לייעל את הבחינה ורוצים להטיל מגבלות זמן – אני בעד. אני מציע גם לקבוע אותם חודשיים שזה יהיה המועד האחרון שבו מבקשי הפטנט יכולים לחלק בקשות, לתקן בקשות ולעשות כל שינוי שהוא – סבבה לגמרי, בלשון הרחוב – ואנחנו נתקדם קדימה. כל הצדדים יהיו מאוד יעילים והבחינה תרוץ קדימה. אבל להטיל את זה על צד אחד – זה לא בשביל לעודד חדשנות.

יש כאן דברים - - -

סליחה, רגע, רבותי, עם כל הכבוד. יש פה יהודי שכבר מצביע – לא יודע כמה – יש סדר.

אני מחברת אוניפארם – חברה ישראלית גנרית. שמעתי בקשב רב את דבריו של עורך דין וטשטיין ואני חושב שלמעט מר טל בנד, יש לי הכי הרבה שעות וטשטיין בבתי משפט, והטעונות שלו כאן - - -

לא. זה לא לעניין. יש לך פלוגתות – זה בסדר.

בדיוק. זה ממש לא רלוונטי. אגב, אני גם קורא מאמרים שלו, הוא כותב מאמרים טובים.

אני חוזר.

הפסדת או זכית?

אני בטוח שאתה נהנה מכל רגע, מר תומר.

אני נהנה ואתה מקבל את השבחים.

רותם ואני יודעים כמה אנחנו מפסידים כשאנחנו שומעים אתכם פר שעה. הכול בסדר.

ובכן, אני רוצה להשלים את דבריו של טל. העניין של Observation של צד גימ"ל נהוג, למעשה, בכל ארצות העולם המתקדם. שוב פעם אני חוזר ואומר: זו לא התכתבות של הבוחן עם מישהו. ואני, מתוך ניסיון של קרוב לארבעים שנה בענייני פטנטים יכול להעיד שה- Observationשל צד גימ"ל תורם הרבה מאוד לבוחן, כשהבוחן צריך לקבל, בסופו של דבר, את ההחלטה. מה שהבוחן לא הצליח למצוא בעצמו – היה גוף אינטרסנטי, שאומנם אין לו כסף והוא לא ילך להליך התנגדות, אבל הוא מפנה את תשומת לב הבוחן ומסביר לו. 90% מה- Observationsהאלה נכנסים לתיק הבחינה כאילו זה הערת הבוחן, ככה שאין דבר יותר חשוב ונעלה מלעזור לבוחן לעשות את תפקידו.
כל מה ששמעתי כאן – למה כן ולמה לא – זה מתמצה בדבר אחד שניקרא: זמן. יאריכו את ההליכים או לא יאריכו את ההליכים? רבותי, אני רוצה להגיד לכם שמה שנאמר כאן על-ידי הצד השני זה Eye wash. אני מעורב במשך השנים בעשרות התנגדויות לפטנטים והצד שמושך את ההליכים זה הצד של מבקש הפטנט.
זה מתחיל, קודם כל , משום שיש לו תועלת אישית בזה וממשיך להטיל עלי אימה, כי ברגע שהפטנט התקבל אז הוא יודע שאני אצטרך – אם אני אפסיד – לשלם פיצויים רטרואקטיביים. אז אם מפעילים עלי מאזן אימה – אני צריך לחשוב פעמיים: או שאני יוצא עם התרופה On risk או שאני מוותר עליה והציבור יוצא בינתיים ניזוק. גם אני.
עכשיו, במה זה מתבטא? מתחילים בהליך התנגדות, יש פתאום בקשות חלוקה. הרשם הקודם החליט: מרגע שהוגשה בקשת חלוקה, אני לא דן בתיק הזה לגמרי. יש היום תיקים שמתעכבים אצל הרשם שלוש שנים בגלל התנגדויות. אם אני שואל את השאלה: איפה מבקש הפטנט, לאור דבריו של וטשטיין שרוצה החלטות מהירות כי גוזלים אותו, איפה מבקש הפטנט שיבוא ויגיד: אני הולך עם בקשת החלוקה ומבקש ממך, אדון רשם, לגמור את זה מהר.
לא. הם ממשיכים את בקשת החלוקה שלוש-ארבע שנים ואחרי זה יש כבר פטנט חדש – שהפסיקו אותו אמנם – מבקשים בקשת חלוקה מבקשת חלוקה, ושוב פעם, התיק הולך ומוקפא. כל מה שאני ראיתי במשך השנים זה שכשרוצים לעכב הליך של התנגדות לפטנט, בא המבקש ואומר: אני חברה זרה, כל חתיכת נייר שאתה מגיש לי אני צריך לתרגם – זה לוקח זמן – אני צריך לשלוח לחוץ לארץ, בחוץ לארץ האנשים לא זמינים – אלה חברות גדולות – הם מסתובבים בעולם, הם לא זמינים בשביל לענות לי, אז לכן אני צריך עוד ארכה ועוד ארכה ועוד ארכה.
רבותי, כל עוד שלא ייפתר, חד-וחלק, אם זה בחוק ואם זה בתקנות – חוזר רשם של הרשם הקודם, מאיר נועם, קבע את זה פעם: תוך 24 חודש מיום הגשת התנגדות, הוא רוצה להגיע לשלב של שמיעת ההתנגדות עצמה, זאת אומרת הדיון המשפטי. זה לא מיושם, אני חושב, זה לא מיושם.

לא מכיר כזה חוזר.

הדבר הזה זו צביעות לשמה - - -

אני דווקא זוכר מהחודשים האחרונים את בקשות הארכה שלך.

עורך דין וטשטיין, זה לא לשכת עורכי הדין. פה יש סדר, עם כל הכבוד.

זו צביעות לשמה לבוא ולטעון שכל זה יביא לארכה בהליכי ההתנגדות. טול קורה מבין עיניך.

שווה לשמוע מה חושב על זה הרשם.

רגע. מר פולינר, יש לך מה להגיד?

זהו. מה אתה אומר על הטענות האלה?

קודם כל, כל הנושא של הערות צד גימ"ל זה בסעיף הבא, לא בסעיף שדנו בו עכשיו, זה דבר ראשון. לגבי הנושא של השמן – אין ספק שזה דבר חשוב ביותר. זה ידוע שאם יש לך המצאה חזקה או פטנט חזק כביכול, אז אתה רוצה את רישום הפטנט כמה שיותר מהר.

אם יש לך ספקות ואם זה פטנט חלש – אז אתה רוצה למשוך את הזמן. זה משחק שידוע לכולם. זה יכול לשרת את כל הצדדים. העניין של Pre Grantו-Post-Grant Opposition זה לא נושא לדיון היום. זה נושא מורכב אבל זה לא נושא לדיון היום. הדיון היום זה רק יישום - - -

אז מה אתה אומר על מה שהם אומרים? צד אחד אומר לך: תשמע, כל העניין של גימ"ל נועד לתקוע את התעשייה הישראלית לחלוטין. והוא אומר לך: להפך, זה בכלל הפוליטיקה שלהם לתקוע אותנו. מה אתה אומר בתור הרגולטור? מה העמדה המקצועית לגבי הדבר הזה? מי צודק?

כפי שהתחלתי להגיד: לפעמים זה משרת צד אחד ולפעמים זה יכול לשרת את הצד השני – תלוי אם מדובר על פטנט חזק או פטנט חלש. המצב הנוכחי היום הוא ששולחים הערות צד גימ"ל. אנחנו לא רוצים לייצר הליך התנגדות בתוך הליך התנגדות. לדעתנו, לציבור יש חלק חשוב בהליך של הבחינה – מעין עוזרים לרשם לבחינה טובה.

כלומר, אתה תומך בהצעת החוק כמו שמובאת כאן, זה מה שאתה אומר לנו?

זאת הצעה ממשלתית.

מר פולינר, השאלה היא אחת: מכיוון שאנחנו לא רוצים לשחק בין פטנט חזק לבין פטנט חלש – תאמין לי, אני בפטנטים מבין מעולה, כבר הסברתם לי את זה שש פעמים, אני כבר מבין גדול בפטנטים – השאלה היא האם אנחנו יכולים לשים מחסומים לפטנטים חזקים ולפטנטים חלשים כדי שנדע שיש מסלול מסוים ואי אפשר לשחק?

אני שומע פה כל מיני משחקים שאני רוצה למנוע אותם. זה מה שאנחנו קוראים: להטיל אגרות בהליכי ביניים.

מה שאנחנו הצענו בחוק, נגיע לזה בסעיף 18, זה לאפשר – המנגנון של זה קיים – לאפשר לצד שלישי לשלוח פרסומים קודמים שיכולים להשפיע על הליך הבחינה, ומעבר לזה אנחנו לא מאפשרים. זה דבר שקיים כבר היום ואפילו לא הצענו את התיקון הזה, זה המצב הנוכחי.
הצענו את התיקון הזה כדי להבהיר שאפשר לקבל את הפרסומים האלו. הבוחן לא צריך להשיב, הוא לא צריך לפתוח הליך חדש, זה לא נותן לעכב את תהליך הבחינה אלא לעזור לבוחן להגיע לתוצאה סבירה.

אבל ההצעה אומרת דבר והיפוכו. דברי ההסבר מנוגדים להצעה עצמה.

לדברי ההסבר אין חשיבות.

אבל מבחינת מה שנאמר כרגע: יש תהליך התנגדות, קראנו לו Post-Grant Opposition ולא נוגעים בו, הוא מתקיים, בסדר. מה שהעלו פה זה האם ייווצר מסלול התנגדות כפול עכשיו.

לא.

איך מצד אחד אפשר להגיד לבוחן: בוא תקבל את כל הפרסומים. ומצד שני, בדברי ההסבר להגיד: תתעלם מהם או אל תתייחס אליהם.

לא, לא. תקבל אותם ואל תתעלם מהם.

אז צריך לסדר, כמו שאמר כבוד היושב-ראש, מגבלות. מה הוא אמור לעשות איתם כשהוא קיבל אותם? כי אחרת - - -

אז כשנגיע לסעיף 18 ונראה אם צריך להכניס בהם מגבלות – אז נכניס מגבלות.

הגענו לזה כרגע, אני חושב.

לא, עוד לא הגענו. אנחנו בסעיף 18.

אתה לא מניח שהוא יזרוק את זה לפח.

אבקש לחדד שני דברים. כפי שמר פולינר אמר, בהינתן השיטה הקיימת כיום, של שיטת ההתנגדויות – Pre Grant – יש לנו כאן שני שלבים בחיי הבקשה: שלב עבודה מול הבוחן שם אנחנו מדברים על ההתכתבות מול הבוחן, משלוח הפרסומים והעבודה המקצועית לפי שיקול הדעת של אותו בוחן.

וההליכים המשפטיים בפני הרשם – במידה והמבקש אינו מרוצה בהליך חד-צדדי מהסירוב או במידה ומישהו מהציבור בוחר להתנגד. אז זה הליך משפטי. כפי שמר תומר ציין, יש את האמצעים האחרים שמשמשים לשני הצדדים באותה מידה וזה באמת אתגר לרשות לייעל ולקצר תהליכים שנמשכים מעט יותר מדי זמן. זה נושא לתיקון של תקנות הלשכה שגם יונחו על שולחן הוועדה. למען יעילות הדיון, צריך לחדד על מה אנחנו מדברים כאן: העבודה מול הבוחן ומידת שיקול דעתו בהתכתבות שלו מול המבקש.

התייחסו כאן לחוזר רשם 77 שהושהה ולא נכנס לתוקף רק לעניין ההתייחסות לפרסומים למרות שזה עניין שבשיקול דעתו של הבוחן. כפי שצוין כאן לעניין בקשות חלוקה מחלוקה מחלוקה – זה נוהל שקודמי בתפקיד הפסיק אותו. זה היה שימוש לרעה בשיטה.

אבל חלוקה אחת יש.

חלוקה אחת יש – זה ההסדר שבחוק. זה בדיוק האיזון שבו מדובר כאן. לגבי ה-24 חודש, למען ההגינות והדיוק, איני מכיר, אולי היו הודעות בציבור אבל לא הודעה מחייבת. לסיום, ברור שהשאיפה של כולנו לניהול התנגדויות באופן מזורז ויעיל והוגן. יחד עם זאת, כפי שציינתי, אני לא חושב שזה מה שנמצא היום על שולחן הוועדה.

מה זה העניין של התקנות שדיברת עליהן?

ישנן תקנות לפי חוק הפטנטים. הן כפופות לאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט.

מתי זה מגיע? זה הגיע כבר?

זה הגיע וזה מונח על שולחן הוועדה.

הן נועדו לייעל את המערכת? מה הן נועדו לעשות?

בין היתר. יש שם תיקון לגבי אופן הדיון בהתנגדויות.

אני חייב להעיר לעניין התקנות האלה. ראיתי את - - -

רגע, רגע. היושב-ראש, אני שאלתי שאלה והוא אמר שיש תקנות. התקנות נועדו לייעל את הדיון. אדוני מודע לתקנות האלה?

כן, אני מכיר את התקנות האלה. הן נועדו לייעל את הדיון.

הן אמורות להגיע לפה?

כן.

בסדר. כשיגיעו – אתם תבואו, לא נפתח עוד דיון על דיון. אבל זה אומר שהסיפור הזה של ה"פקק בצנרת" זה בעצם האתגר הכי גדול שלך היום, נכון?

בין היתר.

מה הפיגור שיש לך בהתנגדויות?

אין סטטיסטיקה מדויקת אבל מספר השנים שצוין כאן הוא מספר נכון.

זה אומר שמרד המשפטים היה צריך להקציב לך יותר תקציב וכוח אדם.

בהחלט כן.

תזכור את זה ביום פקודה.

מה ביום פקודה? זה לא משרד המשפטים. מה אתה רוצה ממשרד המשפטים?

אז מי זה, האוצר?

משרד המשפטים מאוד רוצה להוסיף לו, הבעיה היא שהאוצר לא נותן לו.

הוא יכול היה בסדרי עדיפויות לתת לו. יש לו סדרי עדיפויות, הוא בונה תקציב. בכל מקרה, זה נושא גדול לדיון, אין ספק.

אדוני, אבקש להתייחס לדברים האלה. אני מבין שהנושא של Post Grant לא עומד כרגע לדיון, אבל יש בין העובדה הזאת לבין הדרך שאנחנו מוצאים את האיזון, למשל, באוסטרליה ובהודו שהן המדינות היחידות שאנחנו מכירים שיש בהן את הנושא של Pre Grant אז איןThird-party Observation . אם כאן עורך דין בנד רוצה בנוסף למתן פרסומים גם לתת כל מיני Observations ולכתוב מסות – בוחן הפטנטים הוא איש מקצוע – מבחינת עורך דין בנד: חכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל. הם לא יודעים מה הם קוראים.
הם יודעים היטב מה הם קוראים. אם מגישם להם את הפרסומים ואם שולחים להם חומר – די בכך. אם רוצים לשלוח אובזרבציות לגבי פרסומים מסוימים אז לפחות לגבי אותם פרסומים, או לגבי פרסומים שהיו בפני הבוחן, בוא נגיד שלפחות אלה לא יכולים לעלות בהתנגדות Pre Grant. אם כבר הבוחן ראה אותם – אז הבוחן ראה אותם. לא צריך לבחון פעמיים את אותם פרסומים.

מה פתאום?

צריך להיות די בפרסומים שהבוחן ראה.

יש בעיה. לא בטוח שהוא יבין אותם.

בדיוק, בדיוק.

לגישתך, הדבר פשוט: למה צריך בכלל לנהל משפטים? ניקח את תיק התביעה, ניתן אותו לשופט. נשאל את הסנגור מה יש לו להגיש – גם הוא יגיש. ואז נלך הביתה. לא צריך טענות, לא צריך חקירות, לא צריך פסקי דין, לא צריך שום דבר. שופטים הם לפחות כמו הבוחן – מבינים עניין.

אבל זה מה שיקרה רק במעמד צד אחד. לאור מה שייצר פה, רק צד אחד ייתן אובזרבציות לאותו בוחן שלא ישמע את הצד השני - - -

הוא ישמע את הצד השני. הוא פונה אליו ושואל אותו: מה יש לך להגיד. זה מה שקורה בעולם.

אני לא הפרעתי לך. כיוון שאחר כך אנחנו ניכנס לאותו מנגנון או Position שאנחנו לא מדברים עליו, שהוא מייצר גם כן את אותו תהליך משפטי של שני צדדים שמתדיינים ואחר כך יש גם בית משפט. אנחנו ניצור פה מצב כזה שבכל מקרה אנחנו יוצרים פה מנגנון התנגדות משולש בישראל על בסיס דבר תמים, של לכאורה לפתוח את תיק הפרסום לכולם.

מה שאנחנו מבקשים פה כתעשיית הפארמה: מבחינה עקרונית אנחנו תומכים בהצעת החוק, אנחנו לא אוהבים את כולה, אבל היא משקפת את הפשרות ואין מה לעשות – כל פשרה צריך לחיות. אבל את המנגנון הזה שבמקום לפשט את התהליך, רק יהפוך אותו למסובך עד בלתי אפשרי, צריך לפתור, צריך לשים מגבלות באופן שבו פעם, כשפותחים את הכול לציבור, שולחים הערות לפני שמתחיל אותו תהליך התנגדות. דרך אגב, הממשלה עצמה, בדברי ההסבר, מתייחסת לזה, ואומרת - - -

יש לי הצעה: תתעלם מדברי ההסבר. לדברי ההסבר אין שום חשיבות.

אז לכן אנחנו מודאגים מהסעיף הזה בחוק כי אנחנו חושבים שהוא פותח פתח - - -

למה? תסביר לי. אני קורא אותו: "הבוחן רשאי, לשם קיום הוראות סעיף קטן (א) – (1) לדרוש מהמבקש להמציא לו כל אחד מהמסמכים המפורטים", זה בסדר? מוזכר, מוסכם? אתה מדבר על סעיף קטן (3)?

לא. אני מסתכל על – באיזו הצעה אתה מסתכל?

במתוקנת, בסעיף 18, כמובן.

לא. אני מסתכל על סעיף 16א.

כן, נו?

סלח לי, אבל אני חייב גם לעקוב אחרי הצעת הממשלה, וכתוב שם: "הרשם יפרסם הודעה כאמור בסעיף 166א, סמוך ככל האפשר לאחר המועד הקובע, ובה רשימה של בקשות שכל המסמכים הנוגעים להן יהיו פתוחים לעיון הציבור", מהרגע הזה התחיל פה דיון – וחלק יגיע לדיון אחר כך – כשהתיקים האלה פתוחים לעיון הציבור, מה אפשר לעשות איתם? וזה עוד לפני שהתחיל בכלל תהליך התנגדות פורמאלי, כפי שמוגדר בחוק.

החשש שלנו הוא שאם התיקים יהיו פתוחים לציבור ויתחילו לשלוח הערות הבוחן, בין אם הוא רוצה או לא רוצה, ייאלץ ויהיה חייב להתייחס אליהן.

זה כתוב גם בסעיף 18, תסתכל.

זה אותו דבר - - -

רבותי, רגע. סדר. לא הבנתי מה אתה רוצה, שלא יפרסמו?

אז מה הבעיה?

קיבלנו - - -

חברים, אל תתערבו.

אני מבקש בלי הערות ביניים. אני שואל: האם אתה חושב שלא צריך לפרסם?

העלו פה שתי הצעות. לא לגבי אי-פרסום. העלו פה ששתי הצעות: אחת בנושא לוחות הזמנים - - -

אני לא רואה פה לוחות זמנים.

נכון. זאת ההצעה שלנו.

לסעיף הזה תכניס את לוחות הזמנים?

אנחנו מציעים להגדיר בסעיף הזה או בסעיף שאחריו. סעיף 18.

אבל אנחנו בסעיף 16, למה אתם קופצים לי?

לא. אני הקראתי לו את סעיף 18. הרי כל הבעיה היא סעיף 18.

אבל אנחנו בסעיף 16.

אין בעיה. זה מתחבר אחד לשני. יש זיקה בין שני הסעיפים. אז מה אתה מציע בסעיף 18?

אז נחכה בסעיף 18.

רק שאלה אחת יש לי למר פוגטש. תגיד לי מה ההבדל בין אובזרבציה של אדם גימ"ל שנתן פרסום או שהבוחן מצא את זה בעצמו? אתה אומר: אם הבוחן מצא את זה בעצמו – זה בסדר. אבל אם אני הצלחתי למצוא פרסום שהבוחן לא ידע עליו – את זה הבוחן לא יבחן.

לא. חס וחלילה.

רבותי, את כל הדיונים האלה ביניכם כשאתם רוצים להבין אחד את השני – תעשו בחוץ מתי שיש לכם זמן. אנחנו מקבלים פה משכורת מספיק גבוהה כדי שלא נבזבז את הזמן שלנו. הלאה.

סיימנו עם סעיף 16?

מר פולינר, האם אתה יכול להתייחס לגבי לוחות זמנים להעברת מסמכים נוספים?

האם אתה רוצה את לוחות הזמנים פה או אתה רוצה אותם בסעיף 18?

נראה לי שדי ברור שניתן יהיה להגיש מסמכים נוספים על-ידי צד גימ"ל ושהבוחן יצטרך להתייחס אליהם. האם אתה חושב שצריך להגביל את זה בזמן?

ראשית, בתהליך של הבחינה יש הרבה "תן וקח" אז יכול להיות שבמהלך הבחינה המבקש משנה קצת את הבקשה שלו וכול התהליך הזה יהיה פתוח לעיון הציבור – אם אנחנו מגבילים את האפשרות של הערות של צד גימ"ל אז יכול להיות שההגבלה בזמן היא לא - - -

אבל אז צריך גם להגביל את האפשרות לתקן את הבקשה וכול הדברים האלה.

דווקא יכול להיות שכאן אפשר להשתמש בזה כמעין מאזן אימה: אם תיקנת את הבקשה שלך אז נפתח אותו חלון זמן שקבענו קודם – נגיד קבענו שלושה חודשים אחרי 16א לשלוח פרסומים נוספים – ואם היה תיקון אז אפשר עוד פעם לשלוח.

לא, לא. אני רוצה שהפטנט, פעם אחת ולתמיד, יירשם. כי באיזשהו מקום, כמו שטוענים פה אנשים, יש את מאזן האימה. הרי אם בסוף, הפטנט הזה ירשם ואני הצהרתי – אז יתבעו אותי על פיצויים לכל התקופה. לשני הצדדים פה, שמעתי, יש עניין למשוך. זה בערך כמו המשפטים שאנחנו ניהלנו במשך השנים.

זה דווקא מעודד – אני זורקת את זה כאופציה – יכול להיות שמנגנון כזה יעודד מבקשי פטנט שלא לנסות למשוך את ההליך על-ידי בקשות סרק של חלוקה ושל תיקון כי כל פעם שהם יבקשו בקשה כזו הם בעצם מערימים על עצמם - - -

על כל בקשה יש אגרה?

לא על התכתבות. על התכתבות במהלך הבחינה לא.

אנחנו יכולים לקבוע זמנים אבל הביעה היא כזאת: אתם צריכים להגיד לנו אם אתם מסוגלים לעמוד בהוראה הזאת. הרי יש מציאות חיים יומיומית, אנחנו לא מנותקים מהמציאות. בשיקול דעתכם – האם צריך להוסיף לסעיף הזה לוחות זמנים, לאור הטענות שהועלו כאן, כן או לא?

לוח הזמנים פה זה ביחס לצד גימ"ל.

זה לצד גימ"ל, לא לגבי - - -

הוא טען שאתה פותח פה פרצה בלתי נגמרת, האם זה נכון? מה הניסיון שלך? אתם חיים את זה כבר עשרות שנים, אתם יודעים אם יש דבר כזה או לא?

תשובה מדויקת אין לי להגיד לך.

עד היום לא היו הודעות צד גימ"ל. לא היה הליך כזה.

נכון להיום, ההתערבויות החיצוניות מוסדרות בתהליך ההתנגדות. דהיינו, צדדים שלישיים שומרים את ההתייחסות שלהם להליך ההתנגדות. עקרונית, אם יתגלגל פרסום כזה או אחר, בצורה כזאת או אחרת, לשולחנו של הבוחן – יש להניח שהוא יתייחס, במיוחד אם זה פרסום מאוד רלוונטי.

מהי ההנחיה שלך לבוחנים? אתה מנחה את הבוחנים, מה אתה אומר לה?

נכון להיום אין הנחיה מאחר וזאת פרקטיקה שאינה קיימת.

אבל תהיה עכשיו פרקטיקה, על זה הם מעירים.

צריך לחלק את זה לפן הטכני ולפן המהותי. בפן הטכני, אנחנו לא יודעים איך הדבר הזה יתפתח. עד כמה באמת הציבור ישתמש בכלי הזה שמתפתח כאן ושיינתן לו. לפי מה שאנחנו יודעים, בארצות הברית ובאירופה ה- Third-party Observationזה לא כלי נפוץ יותר מדי. אני אשמח אם יתקנו אותי כאן עם נתונים מדויקים יותר כי אני לא הצלחתי לאסוף נתונים מאוד מדויקים.

אתה צודק.

אז אנחנו לא יודעים עד כמה ישתמשו בכלי הזה ועד כמה זה יטיל עלינו עומס – זה ברמה הטכנית וככל שניתקל בבעיה טכנית, יכול שנצטרך להוציא נהלים יותר מסודרים.

תודה רבה. אולי נסמיך את הרשם להמשך.

יחד עם זאת, כדי שהכלי הזה לא ייעשה בו שימוש לרעה, אם ברמה המהותית, אולי יש מקום לתחום אותו בזמן מסוים לאחר פרסום, לפי סעיף 16א.

אז תביא לנו עמדה. אתה צריך להביא לנו עמדה. אנחנו מוכנים להיות היוזמים ואנחנו סומכים עליך שתבוא עם עמדה מוגדרת לגבי הנושא הזה. מצידי לדיון הבא או איך שהיושב-ראש רוצה.

איזה מידע - - -

תראה, יש פה נושא שכולם "חמים" עליו, ה- Third party הזה, אחד חושב שזה יתקע לו לנצח את כל היכולת של התעשייה והשני חושב בדיוק הפוך עם אותו תרגיל. מה אתה עושה? אם אתה אומר לי שזה משהו חדש לגמרי ואתה לא יודע מה זה יביא, אתה לא רוצה לפגוע אלא לפעול על פי הצדק אז תבוא ותגיד לנו מה אתה חושב.

אם אתה רוצה סמכות להתקין הוראות ביצוע לעניין זה – בבקשה. אם אתה רוצה לקבוע לוחות זמנים – בבקשה. תגיד לנו מה עמדתך.

אני חושב שהאפשרות הראשונה שאדוני אמר. בואו נראה איך הדבר הזה מתפתח, עד כמה זה מכביד. תהיה סמכות לקבוע תקנות ולקבוע הוראות בעניין הזה לפי המידה שהדבר ישפיע על כלל המערכת.

אז אנחנו נגדיר סמכות לקביעת תקנות.

אבל כרגע מדובר בלי הגדרת זמן.

אני בעד הגבלת זמן.

אני חושב שמה שאמרה היועצת המשפטית זה חשוב. אם אתה נותן לממציא, למגיש הבקשה, להגיש מסמך אחר אז זה גם פתוח לציבור, כי כשהוא מגיש – כולם יודעים שהוא מגיש מסמך אחר. ושינוי בקשות הרי זה גם פותח את המידע. צריך לאפשר לצד השני לאפשר להגיש מסמכים.

כן, אבל אז זה מתחיל בית משפט בלתי נגמר, זאת הבעיה שאף אחד לא רוצה - - -

אתה לא יכול לתת לצד אחד לעשות שינוי. הוא גם משתמש בו. צריך לתת לצד השני להגיב עליו.

צריך לזכור עוד דבר אחד – אנחנו מדברים בשלב זה על בחינה.

בדיוק. זה רק מידע מצד שלישי.

אז יכול להיות מצב שהמידע שהוא יקבל אומר: ההמצאה היא בכלל לא פטנטית. אז חבל להעמיד פטנט לכל אחד שיתנגד אבל ש גובל כי אחר כך יש את שלב ההתנגדות. אחרי מתן הפטנט - - -

לפני מתן הפטנט, אדוני, לפני מתן הפטנט.

- - - בקשות הנוספות הם מהלכים די דרמטיים בתהליך. הוא לא מהלך זוטר או מהלך משני. ההלך של מגיש הבקשה לשינויים הם מהלכים מכוונים מראש או שהם חלק שעושה את השינוי.

נכון. מי שרוצה להתנגד לפיצול הזה בטענה שהשינוי גורם לשינוי בפטנט – יוכל להתנגד.

אם אתה באמת מאפשר בכל שלב לתת – וברור שאנחנו מאפשרים בכל שלב למגיש לעשות שינויים – צריך לקבל החלטה שאתה יכול גם לתת לצד השני. אם יראו שזה מעכב את התהליך אז הרשם יבוא בבקשה לשנות את תהליכי ההגשות. השאלה מה הכלל שאנחנו קובעים בחוק?

כמו שאמרה היועצת המשפטית: לא מגבילים.

לא מגבילים. ובמידה וזה גורם לעיכוב – אז נקבע לוח מועדים.

חשבתי שנותנים לרשם סמכות.

חשבת לא טוב. לא נותנים לרשם סמכות. אנחנו קובעים.

הערה כללית שאני מקווה שתסייע גם בהקשר הזה וגם בהמשך הדיון, כי הנושא של תיקון תביעות בפטנט מוזכר לכל אורך הדיון הזה.

זה סעיף אחר.

איזה סעיף?

זה גם רלוונטי להקשר הזה, זה גם עלה בהקשר הזה. אני חושב שזה ישים את הדברים בקונטקסט וחשוב מאוד להבין, כי לא כולם חיים את הנושא שאנחנו קוראים לו: Prosecution של פטנטים, כל הדיאלוג הזה מול רשם הפטנטים, מול הבוחן ברשות הפטנטים.

בקשת הפטנט שמוגשת מלכתחילה, החלק הקובע שלה והחשוב שלה והרלוונטי שלה זה הפרוט – ה- Specification– שם יש תאור מקסימאלי של ההמצאה, של הידע, של התרומה של הממציא, התרומה הטכנולוגית שלו. הגיבוש של התביעות ​– וזה בכל מקום בעולם – הגיבוש של התביעות שמגדירות אחר כך באופן ספציפי את היקף המונופולין, זו תוצאה של דיאלוג בין מבקש הפטנט לבין הבוחן.

זה נגזר משיקולים פורמליסטים, מדרישות פורמליסטיות וטכניות של חוק בפטנטים, זה נגזר מפרסומים כאלה ואחרים שעולים בתהליך הבחינה. אני אגלה לכם סוד: זה גם נגזר – בראש ובראשונה – מהתביעות כפי שנתקבלו במדינות אחרות – בראש ובראשונה – ב-EPO כי לבוחן הישראלי, בהרבה מאוד מקרים, נוח לקבל בישראל את התביעות כפי שהן התקבלו במדינות אחרות שעברו בהן גם תהליך בחינה יסודי.
לכן, התהליך של תיקון התביעות במהלך הבחינה הוא לא מניפולציה, זה לא תוכנית לעכב את הבחינה או לקנות זכויות מקום בו לא מגיעות זכויות – זה החלק האינהרנטי והחשוב ביותר של תהליך בחינת הפטנט וזו נקודה שחשוב מאוד שתהיה בפניכם גם לעניין הנוכחי וגם להמשך הדיון בחוק.

אפשר להגיד משהו על העניין של צד גימ"ל?

כן. מי גברתי?

אני מייצגת את ביוטכנולוגיה כללית שהיא החברה הכי ותיקה בתחום הביוטכנולוגיה בישראל. מר אסא קלינג אומר שבאירופה לא משתמשים כל-כך הרבה משתמשים בהגדשות של צד גימ"ל. זה נכון מאוד אבל זה נובע מכך שזה Post-Grant system ואילו זה היה Pre-Grant system, אני מאמינה שהחברים מהצד השני פה היו משתמשים בה הרבה יותר כי אז אפשר היה לעכב את הפטנט כבר בשלב מאוד מוקדם ושוב ושוב, מה שתהיה התוצאה פה בישראל.

לא נכון, לא נכון.

אף אחד לא יעיר.

בגלל שפה זה לא Post-Grant system, העניין של ה-Third-party Observations באמת יגרום לפעמיים לסוג של מערכת התנגדות ונטל ההוכחה, בשני המקרים, יהיה על המבקש ולא על המתנגד. באירופה נטל ההוכחה הוא על המבקש, ובתהליך ההתנגדות הוא על המתנגד. זה הבדל מאוד גדול של הסעיף הזה של Third-party Observations, פה מול אירופה.

חסר כאן משהו מאוד מהותי לגבי האובזרבציות – וזה נוגע להערה שאדוני העיר קודם – אם רוצים להשתמש בצדדים שלישיים לעזור לבוחן, זה מצוין. הרי הוא עושה חיפושים בעצמו ואם הוא לא עולה על משהו – אפשר לעזור לו.
אבל לשלוח לו אובזרבציות זה מעין מיני-התנגדות, ועוד אנונימית. זאת אומרת, אם אתה שולח אובזרבציות, לפחות תגיד מי אתה. אם רוצים שקיפות – אז שקיפות מלאה. כל הנושא של אובזרבציות זה גם לא מה שמציע משרד המשפטים, שאומר: בלי אובזרבציות. אסור לנו פה להתבלבל, רק תשלחו את הפרסומים – לזה אנחנו לא מתנגדים ובלבד שתקבעו לזה זמן, ומבחינה זאת זה בסדר.

אני לא מסכים עם מה שאתה אומר מסיבה אחת פשוטה: מה איכפת לי שישלחו לו גם אובזרבציה?

כי זה מעכב לי את התהליך.

זה לא מעכב את התהליך. הרי מה יהיה אובזרבציה: יהיו טעמים שיסתמכו על המאמרים שאני מצרף לו.

יהיו דיסרטציות.

סליחה. כשאני מדבר אפילו קריאות ביניים לא קוראים. זאת הזכות שלי – שלי אפילו קריאות ביניים לא קוראים.

הרי ככה הוא יצטרך לקרוא את כל המאמרים – או שהוא יגיע לאותן מסקנות או שלא יגיע לאותן מסקנות. אני בא ומתמצת לו את זה, ואומר לו: אדוני, יש אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ת. מה קרה?

אני אסביר לאדוני. אני בעצם עושה הליך כפול – מבחינה משפטית יש בזה פסול – אני עושה הליך כפול מול הצד שכנגד, שהולך להתנגד בעוד זמן מה. הוא שולח את הטענות שלו, אני משיב לו – לא נשמע כדבר הזה בשום הליך משפטי תקין – אני לא יודע בכלל מיהו, אני עונה לו, הוא כבר יודע את התשובות שלי.

המטרה בחוק הפטנטים – ובכל הכבוד, אולי יש כאן גם בלבול – מטרת חוק הפטנטים, קודם כל, לתת פטנטים.

למה שראוי להיות פטנט.

נכון, ברור. אבל זה הבסיס ולבוא ולהגיד שהתיקון הסה לא מעודד חדשנות – זה פשוט חותר תחת אושיות חוק הפטנטים. מונופול של פטנטים הוא מונופול שנועד להגדיל את המשאבים לטובת הכלל, לעומת מונופול רגיל שהוא מצמצם את המשאבים לעומת אדם פרטי.

לכן יש פער עצום בין מונופול, שאנחנו משתמשים באותה מידה, לגבי פטנטים – שהוא בא לטובת הכלל ובטווח הארוך, עם כל הכבוד לדברים ששמענו כאן, זה הכרחי, וזו הבחירה של המחוקק – לתת פטנטים לעידוד הטכנולוגיה, ועל זה אנחנו מדברים. צריך לתת פטנטים כמה שיותר מהר.
בהתייחס לדבריו של מר פולינר שאם יש לו ספק אז לפעמים זה ככה ולפעמים זה ככה – הכלל צריך להיות, כפי שאומר חוק הפטנטים: תעודדו טכנולוגיה, תנו פטנטים להמצאות וכמה שיותר מהר.

אני רוצה לסכם את העמדה שלנו, כמו שכתבנו בהצעת החוק. אנחנו לא רצינו לפתוח הליך נוסף של התנגדות. מה שעשינו בפסקה (3) זה לעגן משהו שהיום קיים מכוח חובות המשפט המנהליים: אם בפני הבוחן יש מידע שיכול להשפיע על ההחלטה שלו, אז ברור שהוא לא יכול להתעלם ממנו. החובה תהיה קיימת גם אם אנחנו נוותר על התיקון של הסעיף. אני בהחלט מסכימה עם כמה מהדברים שנאמרו כאן שאין כוונה לפתוח הליך התנגדות ולכן, רק במידה שהוועדה תרצה להגביל את פסקה (3) בלוח זמנים, אז אנחנו נסכים, כמובן. אבל אנחנו בהחלט לא מתכוונים שכל טיפול וכל מסמך שיכנסו לתיק מטעם המבקש – יפתחו תגובה.

כל הדברים האלה, כולל למה הבוחן לא התייחס להערות צד גימ"ל, יוכלו להיות נדונים בהתנגדות שתהיה אחרי כן.

זה היה בפשרה שהוסכמה? הסעיף הזה הוא תוצאה של הפשרה? מי אחראי פה על הפשרה הזאת?

לא על כל הנקודות הייתה הסכמה של שני הצדדים.

אני שואל: האם זה היה בפשרה?

בקשר לפשרה: היא מול ארצות הברית. היו שלושה נושאים במשא ומתן מול ארצות הברית. הנשוא של הפרסום אחרי 18 חודשים זה היה נושא כללי שדרשו מאיתנו להתחיל את ההליך הזה אבל בלי להגיד לנו בדיוק איך ליישם את זה.

לא ירדו לדקויות.

כאשר התחלנו לפתוח את העניין הזה אז ראינו שאם אנחנו עושים את השינוי הזה אז הוא משליך על הרבה דברים אחרים. נצטרך להתייחס אליהם כיד להגיע לחוק קוהרנטי.

תודה

תודה, ענית לי.

מאחר ודובר פה שהוועדה היא זו שתקבע את המועדים, אז מבחינת אופן העבודה יש הגיון, ככל שישנן עמדות צד שלישי, שיהיו בפני הבוחן בפעם הראשונה שהוא מגיע לבקשה, זאת תקופה של 28 חודשים ממועד הבקשה – זה הזמן שאנחנו עומדים בו כיום, אני מאוד מקווה שנוכל גם לצמצם אותו. דהיינו, ככל שישנן הערות – ראוי שיוגשו לפני תחילת בחינה, ויש הודעה לפני תחילת בחינה.

הרבה-הרבה לפני.

אני אומר כמקסימום - - -

רגע. אפשר להגיד שזה יהיה עד תחילת בחינה ושתצא הודעה לפני תחילת בחינה?

לא, לא, לא. אני לא רוצה לשגע להם את השכל בלהתחיל להוציא הודעות וכו'. אנחנו נקבע זמן.

אבל הוא אומר שהם גם ככה הולכים לעשות את זה, אז יש נקודות זמן שבהן ברור שהבוחן מתיישב לבדוק את זה ואז אנחנו גם לא מגבילים מדי, גם לא מאפשרים להוסיף אחרי שהבוחן כבר בחן. זה נראה ליותר יעיל.

גם כל חומר הגלם בפניו בפעם הראשונה.

זה צריך להיות זמן קבוע אחרי הגשת הבקשה.

בדיוק.

אחרי פתיחתה לעיון ופרסום.

אחרי פתיחתה לעיון?

אבל אם הנטייה שלנו לחשוב שפרסומים נוספים כאלה שמובאים בפני הרשם, לפני שהוא יושב בפעם הראשונה לבחון את הבקשה, הם פרסומים שיכולים לקצר ולייעל את ההליך כי יכול להיות שבמקום להתחיל לבחון ולחפש חומרים, כבר הפרסום הראשון יסיים את כל הליך הבחינה כי יהיה ברור שזה לא פטנט.

אבל זה תמיד יהיה אחרי שזה פורסם. הוא לא יבדוק את זה לפני כן.

נכון, אבל יכול להיות שאם נגביל את זה, אפילו בשנה, הבוחן מתיישב לבחון - - -

מה שנה?

נגביל את ההוספות של צד גימ"ל לחצי שנה או שנה, לא משנה, כל נקודת זמן שאנחנו נקבע – מאוד יכול להיות שאחרי אותה נקודת זמן תעבור עוד שנה או יעברו שנתיים עד שהבוחן מתיישב לבחון את הבקשה, אלה פרקי הזמנים הנוכחיים, ואז יכול להיות שבאותה תקופת זמן יתבררו דברים שחבל שהוא לא יידע אותם.

את זה הבוחן ימצא בעצמו.

אבל הפרסום הקודם ממילא צריך להיות לפני מועד ההגשה.

זה הבוחן ימצא בעצמו.

ההנחה היא שהפרסומים הקודמים ידועים כבר.

כן, אני יודעת. מה תקופת הזמן שנראית לכם סבירה? שלושה חודשים-חצי שנה? אתם רוצים לחשוב כל זה לקראת הישיבה הבאה?

אתם תחשבו ותגידו לנו לקראת הישיבה הבאה.

בואו נתקדם. אז מה הקראנו עד עכשיו?

נקריא את סעף 18 כדי לראות אם יש עוד הערות, למעט ההערה הזאת.

אפשר להוסיף עוד הערה קטנה לסעיף הזה?

כן, מר תומר.

ההערה הקטנה אומרת שהרבה פעמים, כשמבקש הפטנט מבקש את מה שהוא מבקש, אנחנו מבינים את זה בצורה מסוימת. לאחר שהבוחן פונה בפעם הראשונה למבקש ואומר לו: תסביר לי, זה לא מסתדר לי. אז המבקש אומר: לא, לא, ההמצאה שלי היא משהו אחר לחלוטין. אם ההמצאה היא משהו אחר לחלוטין, אז על זה יש לי פרסום ואז אני רוצה להגיש אותו.

אז תגיש אותו בהתנגדויות. רבותי, נקרא את סעיף 18 כולו למען הסדר הטוב:
"18.
(א)
הבוחן ישתמש באמצעי בחינה נוסף, אחד לפחות, מבין אלה:
(1)
רשימת האסמכתאות שעליהן הסתמכו רשויות הפטנטים בכל מדינת-חוץ בבדיקת בקשה לפטנט על אותה אמצאה שהוגשה במדינת-החוץ בידי המבקש או מי שקדם לו בזכות הבעלות על האמצאה;
(2)
רשימה של פרסומים שפורסמו לפני תאריך הבקשה, הידועים למבקש והנוגעים במישרין לאמצאה;
(3)
עותקים של פרסומים ואסמכתאות שהמבקש חייב  בהמצאת רשימתם לפי סימן זה, במידה שידרוש זאת ממנו הבוחן;

(4)
עותקים של פרסומים ואסמכתאות שאוזכרו בפרסומים או באסמכתאות שהמבקש חייב בהמצאתם לפי סימן זה במידה שידרוש זאת ממנו הבוחן;
(5)
העברת פירוט הבקשה, לשם חיפוש חומר המאפשר ללשכה את הבחינה, למוסד בישראל או מחוצה לה, שעמו התקשרה הלשכה לפי כל חוק בחוזה שערך הרשם והכולל סעיף בדבר שמירה בסוד של כל בקשת פטנט ואי גילוי ידיעה לפי סעיף 165".

על פי הצעת החוק מוצע למחוק את ההמשך שהופיע קודם לכן שהוא: לשם כך רשאי הוא לעשות אחד או יותר מאלו: (1)
לדרוש מהמבקש להמציא לו כל אחד מהמסמכים המפורטים בפסקאות (1) עד (4); (2)
להעביר את פירוט הבקשה לשם חיפוש כאמור בפסקה (5).

ובמקום זה מוצע לעגן את זה בנוסח אחר, בסעיף (ב) המוצע:

"הבוחן רשאי, לשם קיום הוראות סעיף קטן (א) –
(1)
לדרוש מהמבקש להמציא לו כל אחד מהמסמכים המפורטים בסעיף קטן (א)(1) עד (4);
(2)
להעביר את פירוט הבקשה לשם חיפוש כאמור בסעיף קטן (א)(5);
(3)
להשתמש במסמכים המפורטים בסעיף קטן (א)(1) עד (4), אף אם הומצאו לו על ידי אדם אחר שאינו המבקש", ותוספת שנתבקשה לאחר מכן: "ולעניין סעיף קטן (א)(2), אף אם לא היו ידועים למבקש." וזאת מאחר שסעיף קטן (א)(2) כן מציין מסמכים וביטויים למבקש.

יפה.

אז למעט הנושא של הזמנים וכל מה ש"דסקסנו" עד עכשיו, האם יש עוד תוספות?

אני מבקש להתייחס למה שמופיע כהערות הוועדה בסעיפים קטנים (1) ו-(2). סעיף 18 בא לתת כלי עזר לבוחן, אמצעי בחינה נוספים, שיעזרו לו להגיע למסקנה אם לתת את הפטנט או לא. שני אמצעי הבחינה מופיעים כאן: בסעיף 18 (1) שבעצם אומר: תגיד לי, מבקש הפטנט, מה אמרו רשויות פטנטים אחרות. ובסעיף 18 (2) שאומר: תגיד לי מה אתה יודע, שאני צריך לדעת. תגלה לי את המסמכים הרלוונטיים שאתה יודע.
בפתיח של סעיף 18 נאמר: "הבוחן ישתמש באמצעי בחינה נוסף, אחד לפחות, מבין אלה". הבקשה שלנו, שהועברה למשרד המשפטים, הייתה לעגן בחקיקה את המצב הקיים היום שבו, לפי חוזר הרשם, נדרשים מבקשי הפטנטים לענות על שתי הדרישות, גם 18 (1) וגם 18 (2). הבקשה שלנו הייתה שלא ללכת אחרוה באיכות השרות שניתן לציבור או באיכות הבחינה. ולא לומר: שיכול להיות שפעם אנחנו נרצה להקל על מבקשי הפטנטים והיום אנחנו מבקשים שהם יגלו לנו את כל מה שרלוונטי ובעתיד לא נבקש מהם לגלות את כל מה שרלוונטי.
התשובה שקיבלתי ממשרד המשפטים הייתה – אולי נשמע את זה מהרשם – שהרשם מבקש לשמר לעצמו חופש פעולה. הבקשה שלנו היא שלא יהיה חופש פעולה שלוקח אותנו אחורה.

כתוב: "אחד לפחות". השאלה היא אם זה יהיה אצלך אחד?

היום זה שניים. בפועל זה שניים. יחד עם זאת, ההיגיון שלהותיר את הדברים ברמה המנהלית הוא להותיר שיקול דעת בכל מקרה - - -

השאלה אם זה מותיר לך שיקול דעת, איך שזה כתוב כאן?

כן. זה מותיר לו שיקול דעת מאוד רחב.

כתוב: "אחד לפחות", הוא יכול להחליט אם הוא לוקח שניים, שלושה, או ארבע..

אולי זה כמו "רשאי". "רשאי" שווה "חייב" – אז אחד לפחות זה אחד.

אני אמרתי שהיום מופעלים שניים.

אני יודע מה אמרת. הבנתי.

בפועל, הכלל הוא שמפעילים את שני הכללים.

אז למה לא לקבוע? למה אנחנו חוששים מלקבוע שניים?

למה אתה לא רוצה לקבוע שניים?

מפני שהכלל השני, בסעיף קטן (2) הוא העניין – הרשימה שבידיעת המבקש. אם המבקש מציף אותי במידע לא רלוונטי – מטעמיו הוא – אז הבוחן מפעיל שיקול דעת. הוא רשאי להשתמש והוא ישתמש רק בסעיף (1) ולא בסעיף (2) או מתוך סעיף (2) הוא יברור מה שנראה לו רלוונטי.
ברגע שמחייבים שימוש גם בסעיף (1) וגם בסעיף (2) – אז צריך להתייחס לאותה הצפה של מידע, שהיא אולי ניצול לרעה של המערכת. דהיינו, אם ייקחו ממני, הבוחן, את שיקול הדעת האם אני אכן אשתמש – ונשאלת השאלה: מה זה "להשתמש"? – איך אני אתייחס לאותה הצפה של מידע?

המצב הנוכחי מותיר בידי הבוחן את האפשרות להחליט מה באמת רלוונטי ומה לא, כאשר בפועל הוא מבקש את הכול. אבל הוא לא חייב, באמת, להשתמש בכל.

זה בסדר. אנחנו לא נכתוב שהוא חייב להשתמש בכל. אבל אני רוצה שהוא יקבל את כל החומר – כול סעיף (1) וגם (2) – ויעשה שימוש במה שהוא חושב שנכון לעשות.

זה המצב הקיים.

אז זה מה שאני רוצה לכתוב בחוק פה.

אין כאן שפה מדויקת של מה שכתוב. אם זו הכוונה – אין לנו בעיה עם זה. כל עוד אין חובה להשתמש אלא חובה לקבל.

אז אפשר בסעיף (ב) להגדיר שהבוחן ידרוש מהמבקש להמציא לו את המסמכים המסוימים ואחר כך "רשאי לבקש" וכו', בסדר?

לא. רשאי להשתמש במה שהוא מקבל, כולו או חלקו.

אבל כבר היום כתוב שהוא רשאי לדרוש מהמבקש להמציא לו - - -

"רשאי" – זאת אומרת לא חייב.

יש לו סמכות לדרוש.

לא. כתוב בסעיף 18 (א): " הבוחן ישתמש באמצעי בחינה נוסף, אחד לפחות, מבין אלה". מה כתוב פה? הוא חייב או רשאי?

חייב.

באמצעי אחד. אבל היום משתמשים בשניים.

לא. היום הוא דורש את שניהם, לפי חוזר הרשם - - -

ושוקל איפה.

יפה. אז אני רוצה לכתוב את זה בחוק. שלא יהוא מחר ויגידו: אדוני, הרשם חרג כי בעצם אתה יכול להשתמש רק באחד.

נכון.

אני אומר שבסעיף קטן (ב) נרשום: הבוחן חייב – לא נרשום חייב – הבוחן יבקש, לשם קיום הוראות סעיף קטן (א), את המסמכים המפורטים בסעיף קטן (א)(1) עד (2) ורשאי הוא לבקש את המסמכים המפורטים בסעיף קטן (3) עד (4).

אני לא רואה איך זה משרת את הבקשה כאן.

זה מעגן את מה שקורה היום.

זה משרת, קודם כל, את הנוהל הקיים. את מרעה את המצב בחוק הזה.

הרשם ידרוש?

אנחנו ניתן לרשם את האפשרות, לבוחן את האפשרות לעיין בחלק או לא לעיין בכלום.

זה בעצם להפוך את סעיף (א) ל-(ב).

נאפשר לו להשתמש במה שהוא רוצה, ואם הוא לא רוצה להשתמש בזה – הוא לא ישתמש בזה.

שמרית, זה בסדר אם נחליף בין (א) ל-(ב)?

לדעתי, זה נכון יותר מבחינת סדר הדברים.

כלומר, קודם מה הוא דורש ואחר כך במה הוא חייב להשתמש או רשאי.

נכון.

אני חושבת שזה בסדר.

הלאה, תתקדמו.

טוב. סיימנו את סעיף (3). תעבירו לנו רק מה אתם רוצים לגבי הזמנים. אנחנו בסעיף 18ב, מוסיפים: "הרשם יפרסם ברשומות הודעה על המוסדות שאיתם התקשרה הלשכה לפי סעיף 18(א)(5)". או אולי זה יהיה (ב)(5), רק הבהרה לנוסח.

האם העמדה שהביע מר פולינר זאת העמדה שהתקבלה לגבי כל אובזרבציות וכו'? כי מה שאמר מר פולינר זה פשוט לעזור לבוחן ולתת לו עוד פרסומים. מעבר לכך, נאמרו פה דברים אחרים ולא ברור מה נסגר בסוף. האם יש אפשרות אובזרבציות או אין אפשרות?

על איזה סעיף אתה מדבר?

יש אפשרות. נראה לי שהוא יוכל להוסיף, אלא אם כן אנחנו מגבילים את זה, הוא יוכל להוסיף למסמך שהוא שולח איזשהו הסבר. כמובן שזה צריך להיות בסבירות – אם טל בנד יצרף לאותו מסמך שהוא שולח מסמך של 500 עמודים, אני בספק אם הרשם יתייחס אליו.

זאת בעיה עקרונית. זה חושף אותנו להליך כפול.

אין פה התכתבויות. זה לא הליך משפטי.

אבל בפועל זה מה שקורה, כי אני מתכתב מול טל בנד דרך הבוחן ועוד אני לא יודע שזה טל בנד.

עדיף לא לדעת שזה טל בנד.

כי הוא אנונימי.

אבל ככה אתה עושה באירופה. ככה אתה עושה באירופה כל הזמן.

באירופה יש לי Post-Grant Opposition. באירופה המערכת שונה.

זה לא שייך לעניין.

זה כן שייך לעניין ואני יכול להסביר את זה. זה מאוד שייך לעניין. זה בדיוק העניין כי כל הזמן אנחנו מדברים על האיזון שצריך להיות, איפה עובר הקו, ובמקום שיש Post-Grant Opposition אז הראינו שהקו עובר במקום מסוים. במקום שיש Pre-Grant Opposition, כמו באוסטרליה, אין בכלל Third-party Observation.

אין פה Third-party Observation. מה שקורה זה שהוא מקבל מכתב אנונימי - - -

אפשר יהיה להבהיר את זה בטקסט?

הוא מקבל מכתב אנונימי. במכתב האנונימי כתוב: ראה את הפרסומים המצורפים, לאור זה אני חושב שההמצאה הזאת היא לא פטנט.

אז את זה אנחנו מבקשים לכתוב. אם זה המצב – אין לנו התנגדות, אנחנו בעד, זה מייעל את התהליך. אנחנו בעד, אבל את זה אנחנו מבקשים לכתוב כי זה ינוצל לרעה בהתנגדות כפולה.

זה יהיה כתוב.

תודה רבה.

איך אתה סבור, מהטקסט הנוכחי, שהוא יתחיל התכתבויות?

אני לא מבין למה אתם בכלל מנהלים פה ויכוח?

אני אענה לך על השאלה, אם אפשר.

לא. אתה לא צריך לענות על השאלה. שאדוני יגיד מה שרצה להגיד.

אני מלשכת עורכי הדין. כשבאים לבחון פטנט, יש מספר שאלות. אחת זו שאלה של חדשנות: האם הדבר הזה בכלל חדש? כלומר, האם מישהו אי פעם אמר את אותו דבר בדיוק? זאת שאלה שבעובדה – קיים או לא קיים. זה מה שנקרא לפי החוק "חידוש".

שאלה נוספת היא "התקדמות המצאתית" – כאן יש עניין של פרשנות. זאת שאלה משפטית, לא שאלה שבעובדה. בשאלה משפטית, אם כל אחד יכול לבוא ולטעון אם קיימת התקדמות המצאתית או לא קיימת התקדמות המצאתית – אנחנו פותחים את הדלת לטעון טענות משפטיות.
הטענות המשפטיות הלאה, אם הן נעשות במעמד צד אחד, כלומר, אני מגיש את המסמך ואומר: לדעתי אין התקדמות המצאתית – אז יש כאן בעיה. מועלים טיעונים משפטיים על-ידי צד אחד ולא ניתנת לצד השני - - -

ואם הרשם בעצמו מעלה את הטיעונים המשפטיים האלה?

זה נהדר.

והבוחן?

הבוחן, זה נהדר.

ומה נעשה שהבוחן לא יודע הכול? אז אני רוצה לאפשר לעזור לו.

אתה צודק. אני חוזר על מה שאמרתי בישיבה הקודמת: הכי חשוב שיישפך אור על כל המידע. ככל שמגישים כמה שיותר מסמכים – זה טוב. וכמה שמאפשרים לצד השני, נקרא לזה: צדדים שלישיים, להגיש מסמכים – זה בסדר גמור.

אבל לתת להם את הבמה לטעון טענות משפטיות ולגרום לבוחן - - -

זה לא כתוב. מאיפה אתם ממציאים את זה?

נגיד שזה כתוב, כן? הרי זה לגרום לבוחן לבדוק ולהגיע למסקנה ולהגיד: אין פה חידוש המצאתי.

אז אם מעלים טענות של חידוש, כלומר אומרים לבוחן: תראה, יש כאן מסמכים – זה בסדר גמור. אבל אם אומרים לבוחן: תראה, יש כאן מסמכים ואם מחברים את המסמכים האלה אז אפשר לטעון שההמצאה המתבקשת אין בה התקדמות המצאתית – אז זו בעיה.

זאת אומרת, אם אני אומר לבוחן: תראה, אחד יש, שתיים יש, שלוש יש – זה בסדר. אבל אם אני אומר לו שאחד ועוד שתיים ועוד שלוש זה שש – זה כבר לא בסדר? הבוחן יגיע לזה לבד, אל תדאג.

אם הבוחן יגיע לזה לבד – נהדר. שאלו אותי למה זה לא בסדר? העניין הוא כזה: לפי הנוהג, כשבאים לחבר מסמכים, אי אפשר לבוא ולחבר שני מסמכים שלא קשורים ולהגיד: היה טבעי לחבר ביניהם. צריך להראות שיש קשר שמאפשר את החיבור ביניהם.
אותו קשר הוא עניין של פרשנות ועניין שצריך לטעון לפעמים מולו וזה, למעשה, עיקר ההליך מול הבוחנים.

ואם הבוחן, בטעות, מצא את שני המסמכים האלה והוא עושה את הקשר, אז הוא יזמין אותך לטעון?

זה בדיוק המצב.

הוא יזמין, בוודאי.

זה בדיוק מה שקורה. הבוחן מעלה את הטענה והוא נותן לך לטעון כנגדה.

אז הוא ייתן לך גם כאן. רבותי מלשכת עורכי הדין, רק אחד מדבר. אי אפשר ששניכם תדברו במקביל.

ברגע שאתה נותן לכל אחד לבוא ולהגיש טענות משפטיות מחדש ולצדדים נוספים, כמו שעושים הרבה פעמים באירופה: יש לך גורם אחד שמחלק את התביעות להרבה גורמים כדי שזה לא ייראה שזה מגיע רק מגורם אחד או בצורה אנונימית – כלומר, ההליך הזה יכול להימשך לנצח מבחינת הבוחן ולשאוב את כל הזמנים של הבוחנים. אם הוא צריך לתת את המענה שלו ואת התשובה שלו ואת היחס שלו לכל שאלה משפטית שעולה – אז כל בקשת פטנט הופכת להיות להתנגדות.

לכן אנחנו בעד לתחום את זה בזמנים.

כן, גברת חכמי.

ישבתי בשקט הרבה זמן.

מי הגברת?

אני מאגודת עורכי הפטנטים. אני רוצה לחזור לאותו חוזר שעורך דין בנד הזכיר וכבוד הרשם הבהיר שהוא לא בתוקף, חוזר מספר 77, שדיבר על הערות מטעם המבקשת לגבי פרסומים שהיא מגישה וזה לא בתוקף. כלומר, גם המבקשת מצידה מספקת לרשות את כל המידע ולא מעירה הערות אלא משאירה את זה לשיקול דעתו של הבוחן.

אותו דבר, אני חושבת, בעניין צד גימ"ל, שיגיש, ואנחנו מעוניינים – וכל מבקש מעוניין, על מנת שהפטנט שלו יהיה תקף – שכל הפרסומים יוגשו לרשות וכך אני גם קוראת את סעיף 18ב (3): "להשתמש במסמכים".
המסמכים האם האסמכתאות, ותו לא. וכך גם תישמר הסימטריה בין המבקש לבין אותו צד גימ"ל אנונימי וגם אנחנו סומכים על המקצועיות ושיקול דעת של הבוחנים אשר יפעילו אותם ויקראו את המסמכים כי הם יודעים איך לבחון כשירות למתן פטנט והם לא זקוקים לעזרה.

כל ההערות שמישהו ירצה להעיר – בין אם המבקשת, בין אם המתנגדת – בעתיד, לאחר קיבול הבקשה, יובאו בהליך ההתנגדות.

טוב. מה אומר הרשם?

אני אשמח להימנע מניירת מיותרת. כפי שגברת חכמי ציינה, אנחנו בהחלט סומכים על שיקול הדעת של הבוחנים ועל המקצועיות שלהם. כפי שהם מוצאים פרסום בעצמם – הם ידעו לקרוא ולנתח גם פרסומים שיקבלו מכל צד אחר.

מה שיקרה בפועל זה שהם "יחטפו" דיסרטציות טרחניות שעוסקות בנושאים משפטיים ולא טכניים. זו הבעיה.

אני אחדד את ההתייחסות שלי – הכוונה היא שאנחנו נשתמש - -

רק בדברים לא משפטיים.

- - אנחנו נשתמש בפרסומים. אם מישהו רוצה לכתוב לי מכתב מלווה ארוך מאוד, שיכתוב. אבל אני אשתמש רק בפרסום.

בשביל זה אנחנו שומרים את האופציה לתת לך אפשרות רק להשתמש בנושא אחד ולא בכל. הוא לא אחד שלא מבין מה הוא מקבל.

אדוני, אני מפארמה ישראל. האיגוד שלנו מייצג את תעשיית תרופות המקור. היינו מעורבים בתהליכים. אנחנו עוקבים אחריהם ואנחנו בקשר עם הגורמים השונים – זה לשאלת חבר הכנסת הרצוג
גם אחרי שאנחנו נשלים את כל ההליכים עדיין יהיה פער בין הסטנדרט בישראל, החקיקה בישראל לבין זאת שמקובלת בארצות הברית ובאירופה. כל החלטה שניתנת כאן צריכה להתקבל בפרספקטיבה הזאת.

היום מדברים על משהו חדש לגמרי ובגלל זה בא הרשם ואומר: אני עוד לא יודע להתמודד עם זה. צריך להבין שהיום אין את זה. אנחנו פותחים הליך חדש וצריך לנסות לצפות היום את ההשלכות שלו. זה מה שהתעשייה שלנו באה ואומרת: אנחנו בעד הפרסום, זה ראוי, כל אחד יכול לשלוח פרסומים חדשים. יש מקום להתנגדות, זה כתוב היום בחוק – הוא גם שונה מחוץ לארץ – אך כל העבודה שתעשה כאן מטרתה אך ורק להבהיר ולעזור לבוחן ולא להפוך להליך התנגדות נוסף.

רבותי, מכיוון שבשעה 12:00 יש לי עוד ישיבה, אני צריך לשתות כוס מים. אנחנו נעצור כאן ואנחנו נמשיך ונדון בישיבה הבאה. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:45.>