הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
31
ועדת משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות
20/02/2012

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 73 >
מישיבת ועדת משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות
יום שני, כ"ז בשבט התשע"ב (20 בפברואר 2012), שעה 13:30

<הכוונה להקים מתקן התפלת מים בשטחי שבי ציון>

"הכוונה להקים את המתקן לקליטת גז בחוף עכו" של חה"כ דב חנין ודוד אזולאי

חברי הוועדה: >
דב חנין – היו"ר

דוד אזולאי
רחל אדטו

>
גדעון ברסלר - אגף זיהום ים, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר גיל זיידנר - אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה

יואב צלניקר - אגף תכנון סביבתי, המשרד להגנת הסביבה

סמדר בת-אדם - ראש מטה השר, משרד האנרגיה והמים

דורית הוכנר - תכנון פיזי, משרד האנרגיה והמים

עדית אורלב - משרד האנרגיה והמים

ורד ספיר חוף - האגף לתכנון נושאי, משרד הפנים

מיכל איתן - מנהלת תחום תוכניות מתאר נושאיות והנדסיות, משרד הפנים

שלום גולדברגר - מהנדס ראשי ארצי בריאות הסביבה, משרד הבריאות

עירית הן - מהנדסת ארצית מי שתייה, משרד הבריאות

חגי פדר - מנהל תחום מים ואנרגיה, החשב הכללי, משרד האוצר

עינת גמזו - ראש ענף משק המים בחשב הכללי, משרד האוצר

נדב כהן - יועץ מדיני מח' רב צדדי, משרד החוץ

אברהם טנא - מנהל אגף התפלה, רשות המים

יהודה שביט - ראש המועצה, המועצה האזורית מטה אשר

שלמה אברמוביץ - יועץ תקשורת למאבק, המועצה האזורית מטה אשר

ישראל בן עזרא - יועץ בכיר לרוה"ע, עיריית עכו

יהודית דיאמנט - עיריית עכו, מוזמנים שונים

מאיר בן שיה - ראש מטה מאבק נגד מתקן התפלה בשבי ציון, מוזמנים שונים

אריק עפרון - מטה מאבק הגליל המערבי, נציגי תושבים

דן ארבל - מטה מאבק הגליל המערבי, נציגי תושבים

דרורית תוינה - מטה מאבק הגליל המערבי, נציגי תושבים

יורם תוינה - מטה מאבק הגליל המערבי, נציגי תושבים

שרון דרורי - מטה מאבק הגליל המערבי, נציגי תושבים

עידו סוקר - מטה המאבק במפעלי הגז, המועצה האזורית מטה אשר

גילי תוינה - תלמיד ביה"ס מנור כברי, תושב שבי ציון, מוזמנים שונים

יובל קרן - תלמיד ביה"ס מנור כברי, תושב שבי ציון, מוזמנים שונים

נמרוד סוקול - תלמיד ביה"ס מנור כברי, תושב שבי ציון, מוזמנים שונים

משה צ'רטוף - נציג מטה המאבק בעכו, נציגי תושבים

אביב אלחסיד - משרד לרמן אדריכלים, מוזמנים שונים

גדעון לרמן - ראש צוות התכנון של תמ"א 37/ח, משרד לרמן אדריכלים, מוזמנים שונים

יואב הנדל - הפורום הישראלי לשמירה על החופים, מוזמנים שונים

שירה גל - כלכלנית במחלקה לכלכלת עסקים, התאחדות התעשיינים

דוד דהאן - המשמר החברתי, מוזמנים שונים

תומר רוזנר

שוש אזולאי

קובי סימן טוב
<הכוונה להקים מתקן התפלת מים בשטחי שבי ציון>

"הכוונה להקים את המתקן לקליטת גז בחוף עכו"

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של הכנסת לענייני סביבה ובריאות. סדר יומנו כפול: אנחנו נעסוק, היום, בכוונה להקים מתקן להתפלת מים בשטחי שבי ציון, ולאחר-מכן נעסוק בכוונה להקים את המתקן לקליטת גז בחוף עכו. יש מכנה משותף בין שני הנושאים האלה: שניהם עוסקים באזורי חוף של מדינת ישראל, ואזורי חוף ברצועה הצפונית של החוף – שבי ציון ליד נהריה; חוף עכו, כמובן.

ההצעה השנייה היא תוצאה של החלטת מליאת הכנסת להעביר לוועדה הזו הצעה לסדר-יום שלי ושל חבר הכנסת דוד אזולאי, שיצטרף אלינו בהמשך הדברים.
לפני שאני אפתח את הדיון אני לא יכול לעבור לסדר-היום על הפרסום שהיה היום בנושא שהוועדה הזו הרבתה לעסוק בו – אני מתכוון לנושא קידוחי הנפט בים. אנחנו עסקנו בנושא הזה כמה וכמה פעמים, והבענו דאגה קשה ממצב היערכותה של מדינת ישראל לסכנות הסביבתיות ולסיכונים הסביבתיים שעלולים להתרחש כתוצאה מקידוחי נפט בים. קיימנו בנושא הזה דיונים; שמענו על המסקנות של החקירה האמריקאית שנעשתה בעקבות האסון במפרץ מקסיקו – אסון שלקח לארצות הברית הגדולה יותר מחצי שנה כדי לבלום את הדליפה, וייקח עוד שנים כדי לשקם את התוצאות הסביבתיות - - - מדליפת הנפט שהיתה במפרץ מקסיקו.
אמרנו בוועדה הזו שהים התיכון שונה ממפרץ מקסיקו, והקידוחים בים התיכון שונים מהקידוחים במפרץ מקסיקו בשלושה דברים: דבר ראשון, הים התיכון איננו חלק מהאוקיינוס האטלנטי; מפרץ מקסיקו הוא חלק מהאוקיינוס, הוא פתוח לאוקיינוס האטלנטי והוא המקור של המסוע האטלנטי – מה שקרוי בשפת העם "זרם הגולף": זרם מים מסיבי שיוצא מהמפרץ לכיוון צפון מזרח, ומנקה בהדרגה את מימי המפרץ. לכן, הים התיכון הוא שלולית גדולה שיש לה שני מוצאים לאוקיינוס: אחד, מיצרי גיברלטר. שניים, תעלת סואץ. גם הים התיכון מחולק לשני חלקים כאשר באזור סיציליה המיצר הוא מאד – המים, יחסית, רדודים. כך שאם קורה אסון נפט במזרח הים התיכון, אנחנו בבעיה מאד מאד גדולה.
ההבדל השני בין מה שקורה בים התיכון – קידוחי הנפט המתוכננים בים התיכון, לבין הקידוח שבו היתה התקלה במפרץ מקסיקו – הוא, כמובן, עומק הקידוח. במפרץ מקסיקו התקלה התרחשה בקידוח בעומק של כ-1,500 מטר; אצלנו מדברים היום על קידוחים מתחת לשכבת הגז ultra deep water – 6,000 מטר, 7,000 מטר – פי ארבעה יותר עמוק. חסר ידע – איך מתמודדים עם תקלות נפט בעומק כזה. ידע כזה חסר לא רק אצל הגורמים שקודחים בחופי ישראל, אלא גם בעולם.
הדבר השלישי שמאבחן אותנו ממה שקרה במפרץ מקסיקו הוא, כמובן, שלמרבית הצער, ישראל היא לא ארצות הברית של אמריקה: אין לנו את היכולות הכלכליות; אין לנו את האמצעים הטכניים העצומים שממשל אובמה העמיד לרשות ההתמודדות עם התקלה במפרץ מקסיקו, כאשר היא התרחשה.
לכן, אנחנו מחויבים לסטנדרטים הרבה יותר גבוהים, הרבה יותר מחמירים והרבה יותר קפדניים של התנהלות מול קידוחי הנפט שמתנהלים בחופינו. אבל במקום סטנדרטים יותר גבוהים ויותר קפדניים, למרבית הצער, הקידוחים האלה מאושרים בסטנדרטים הרבה יותר נמוכים: יש לנו חוק נפט היסטורי משנת 1952 – חוק שמקים מועצה מייעצת לענייני נפט, שאינה כוללת בתוכה אפילו נציג אחד של המשרד להגנת הסביבה, שלא לדבר על ארגונים סביבתיים.
והיום התפרסם מאמרו של מר טרילניק בעיתון דה-מרקר, ובו התייחסות לנהלים ולתקנות שמקדם משרד האנרגיה והמים בנושא הזה, כאילו כדי להביא פתרון לסוגיית הפיקוח; ובפועל כדי להכשיר מצב שהוא, לחלוטין, בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת.
מה שמשרד האנרגיה והמים מנסה לקדם זו הסדרה שאיננה נותנת הכלה לחוק התכנון והבנייה, בשום צורה ואופן, על מה שקורה בים; איננה מאפשרת מנגנון התנגדויות; איננה מאפשרת מנגנוני בקרה אחרים שנמצאים בחוק התכנון והבנייה, ובעצם מייצרת מסלול מהיר לקידוחי נפט. קידוחי נפט לא ראויים למסלול מהיר; קידוחי נפט ראויים למסלול קפדני, וזו עמדתה של הוועדה הזו כפי שחזרנו ואמרנו בדיוני הוועדה.
לכן, אני מנצל את ההזדמנות שכולנו מתכנסים כאן כדי לומר בצורה ברורה וחד-משמעית, שאנחנו נעשה את הכול כדי שתקנות מהסוג הזה לא יעברו במבחן החקיקה. אנחנו צריכים להתייחס לקידוחי נפט במלוא הרצינות; אף-אחד לא מתנגד לקידוחי נפט ברמה העקרונית, אבל כולנו צריכים להבטיח, ביחד, שקידוחים כאלה נעשים בסטנדרט המקצועי, הבטיחותי והסביבתי הגבוה ביותר, ואם אי-אפשר להבטיח את הסטנדרט הזה כרגע, אי-אפשר לקדם את הדברים בצורה מהירה. הדברים האלה חייבים להיאמר.

אני – בעקבות דיון קודם של הוועדה המשותפת – פניתי לראש הממשלה במכתב. הבעתי בפניו את דאגתי הגדולה ביחס לחוסר ההיערכות של מדינת ישראל לתקלות אפשריות, ולסכנות של זיהומים שתתרחשנה בים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר לוקר, ענה לי במכתב, והוא אמר שאכן ישנה סכנה גדולה ואף-אחד לא מתכחש לסכנה, שקידוחי נפט יגרמו לבעיות סביבתיות קשות, ובכל זאת לא אושר התקציב. אפילו התקציב המועט שהממשלה אישרה, ברמה העקרונית, לתכנית למניעת זיהומי ים – התקציב הזה לא הועבר בפועל. לטענת מנכ"ל משרד ראש הממשלה בגלל מחדלים שנמצאים במשרד להגנת הסביבה – שלא הכין את העבודה או לא תיאם, או לא הכין את עבודת הבית שהיה צריך להכין בעניין הזה. התשובה הזו מצערת. אני גם שמעתי את התייחסותו של השר להגנת הסביבה במליאת הכנסת לתשובה הזו, והוא דוחה אותה מכל וכל.

המציאות שאנחנו נמצאים בה היא מצערת ומקוממת שבה לפני שמתרחשת תקלה, משרדי ממשלה מתחילים לגלגל – אחד על השני – את האחריות. אנחנו לא מעוניינים להגיע למצב של דו"ח מבקר המדינה שיקבע אחריות אישית מיוחדת, כי זה יהיה השלב המאוחר. זה יקרה אחרי שיקרה אסון נפט כזה, שלא נדע לשקם את הים ואת החופים שלנו במשך הרבה מאד שנים. אנחנו לא מעוניינים בדו"ח מבקר מדינה; לא באחריות אישית מיוחדת; ולא ששרים יתפטרו ויוצאו מהמעגל הפוליטי. אנחנו בעניין של למנוע את התקלה לפני שהיא מתרחשת, ולמנוע את התקלה לפני שהיא מתרחשת זה עכשיו באמצעות סטנדרטים גבוהים ונורמות קפדניות, ובאמצעות הסדרה שמבינה שבקידוחי נפט בים אי-אפשר להתקדם בלי הסדרה סביבתית מלאה ומספקת.
אני מסתפק בהודעה הזאת כדי שלא יהיו אי-הבנות בסוגיה הזו, ואנחנו נתקדם מכאן לדיונים שלנו. אני רוצה לאפשר לחברתי, חברת הכנסת אדטו, שמלווה את המאבק בשבי-ציון לפתוח, ואני אשלים כמה דברים, ואחר-כך אנחנו נתחיל בדיון. בבקשה.

תודה רבה. לפני חודשיים-שלושה הגיע לכנסת ועד הפעולה של תושבי שבי-ציון כדי להציג בפניי את הנושא, ולבקש עזרה או לחפש דרך בכדי לקדם את ההתנגדות לפרויקט הקמת מתקן ההתפלה בשבי-ציון. האמת היא שלא לקח להם הרבה זמן לשכנע אותי בנחיצות להתגייס לעזרה, ולי לא לקח הרבה זמן לשכנע את חבר הכנסת חנין להתגייס לעזרה.

מאז עברנו אי-אלו תהליכים, מאז אותה פגישה. הגשתי שתי שאילתות במהלך אותה תקופה: פעם אחת לשר האנרגיה והמים, ופעם שנייה לשר ארדן – השר להגנת הסביבה – כאשר השאלה העיקרית היתה: למה דווקא שם? למה דווקא באזור מגורים, באזור חקלאי, באזור תיירותי? למה מכל הגליל המערבי? ואנחנו לא מתווכחים על הצורך בהקמת מתקן התפלה – הצורך ברור לחלוטין. בואו נגיד שהוא ברור, אפילו אם יש ויכוחים אם זה צריך היה להיעשות עכשיו או לא, אבל לא משנה. בהנחה שיש צורך במתקן התפלה, השאלה העיקרית היתה: למה דווקא שם? למה בדרך של קיצור תהליכים? למה בדרך המקובלת מאד במקומותינו, כאשר מקימים מתקן כזה ואין עליו תסקיר השפעה סביבתית, ובוודאי שאין תסקיר השפעה על הבריאות? למה אצה הדרך לבחור את המקום הזה?

נסעתי לראות את זה במו עיניי – זה נכון שאומרים שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. כאשר הגעתי לשם, וראיתי את המקום שבו מתכוונים להקים את מתקן ההתפלה – שזה יושב על הכביש הראשי, במרחק הבתים של שבי-ציון – אמרתי שזה לא קביל שמישהו ישב במשרד ולא היה בשטח, ואמר והצביע: זה המקום. זה פשוט נראה הזוי להושיב את זה שם.

מה שיותר חמור, שהתגלה לי באותה עת, הוא כשמדברים על מתקן התפלה זה נראה משהו קצת ירוק, מים זורמים מהים. מסתבר שלא די שיש מתקן התפלה אלא הוא צריך תחנת כוח לידו, וההצגה של הדבר הזה בתור מתקן התפלה – שעוד אפשר לספוג את זה – בלי לחדד את העובדה שצריך גם מתקן כוח, בעיניי, היא דרך לא ראויה להציג את זה. קל-וחומר שצריך את תסקיר ההשפעה הסביבתית ותסקיר ההשפעה על הבריאות. לכן, אני חשבתי שאנחנו צריכים לעזור בדרכים שלנו כדי למנוע את ההחלטה בלי חשיבה חוזרת.
בינתיים – מה שקרה במסגרת התהליך – הדבר עבר חזרה לוועדת התכנון, כאשר החליטו לשנות או לדחות קצת את ההחלטה, ולמצוא מקומות חלופיים. יש בגליל המערבי מקומות חלופיים. כאשר מדברים על מרחקים – אתה אמרת: זה ליד נהריה, וזה ליד עכו – מה המרחק בין עכו לנהריה? תשעה קילומטר? בקושי.

שבעה קילומטר.

שבעה קילומטר; כאשר בעכו יש אזור תעשייה, ועוד יותר: יש ראש-עיר שרוצה את המתקן הזה אצלו, שזה מאד משמעותי בזה שהוא חפץ. הוא לא אומר - - -

לא מדויק, לא כל מתקן – ישנם סוגים שונים של מתקנים, צריך לדייק.

בסדר. יש ראש-עיר שדיברתי איתו, והוא לא פוסל או שהוא אומר: אני מוכן לשקול, אני מוכן לבדוק. הוא לא אמר על הסף: אינני מעוניין, תרחיקו את הבעיה ממני, לא רוצה את זה בשטח של העיר שלי. זאת אומרת שכבר מלכתחילה יש עם מי לדבר.
בכל המקומות, בכל האזור הזה, יש עוד מספר מקומות שיהיו חייבים להיבחן, ולאו דווקא לקחת את הדבר הכי פשוט והכי קל על הכביש הראשי, כאשר מכל הכיוונים יש את הקיבוץ, ואת רגבה – לא רגבה - - -

- - -

גם וגם.

לא משנה – את הקיבוצים, ואת הבתים הדרומיים של נהריה, ואת הבתים של שבי-ציון. זאת אומרת שבחירת המקום היתה – מבחינתי, לפחות – לא ראויה, לא נכונה, לא מספיק מושכלת והכי חמור: אנחנו חוזרים פעם אחר פעם שפרויקטים לאומיים קמים, כאשר לא נבחנת ההשפעה – מה הפרויקטים האלה עושים לסביבה: סביבתי ובריאותי. לכן, כל הפרויקט הזה, כרגע, פסול, עד שאנחנו לא נקבל את דרישות הסף, שגם אתה וגם אני מנסים בכל פעם מחדש, ומרימים גבה בכל פעם מחדש, כאשר אנחנו תמהים איך פרויקטים כאלה קמים בלי שמישהו לוקח את האחריות על ההשפעה הסביבתית של הפרויקטים האלה.

לכן, אני מניחה שלאור ההחלטה של ועדת התכנון שייבחנו מקומות נוספים – אני מקווה שהוועדה הזאת לא החליטה לדחות את ההחלטה רק בכדי לסבר את האוזן ולהרגיע את הלך הרוחות, אלא היא באמת מתכוונת לבחון את המקומות החלופיים בנפש חפצה ובידיים נקיות, ולבחון ולראות את המקום שיהיה הראוי וההולם. ואם כך זה יהיה, אז אנחנו נקבל את זה, אני מקווה, בהסכמה. תודה.

תודה, גברתי. אני רוצה לומר לכם, מה שאני אומר תמיד בדיוני הוועדה הזו בנושאים כאלה: ועדת הכנסת היא לא החלופה למוסדות התכנון. יש מוסדות תכנון במדינת ישראל, יש לנו כבוד והערכה אליהם – אנחנו לא באים במקומם. אנחנו מסגרת של דיון ציבורי שצריכה לברר שאלות עקרוניות רוחביות, גם כשהן נוגעות למוסדות התכנון.

אני אתן כמה דוגמאות, רק כדי לסבר את האוזן: למדינת ישראל יש מדיניות תכנונית כללית, שאומרת שמפעלים מוקמים באזורי תעשייה או באזורים המיועדים לכך, או שהם צמודי דופן לאזורי תעשייה. כאן אנחנו מדברים על החלטה להקים סוג של מפעל באזור שהוא לחלוטין בתולי, אזור שהוא חוף ים, והשאלות הן: למה זה קורה? מה השיקולים? מהן החלופות שנבדקו? האם, בכלל, נבדקו חלופות? האם נבדקה שאלת החיוניות של המתקן, עוד לפני השאלה – איפה שמים אותו? קודם-כל, לפני שאנחנו הולכים להרוס חוף, בואו נשאל את השאלה: האם באמת צריך? האם זה חיוני להרוס חוף? ואז נתווכח על השאלה: איפה הורסים את החוף, אם צריך.
השאלות האלה הן שאלות שחייבות לעמוד על שולחננו. אני מוטרד קצת מההיבט התכנוני – אני חייב להגיד שצורת ההתנהלות התכנונית פה לא כל-כך מובנת לי: למה נושאים שצריכים להיכלל בתכנית מתאר ארצית, מוסדרים פה באיזושהי תכנית מפורטת לאתר בודד. יש פה שאלה: האם אנחנו, עדיין, מחויבים למה שכולנו למדנו ולימדנו בבתי-הספר למשפטים – איך מדיניות תכנונית אמורה להתנהל, כי זה נראה קצת שונה. אני אומר את זה בשפה עדינה לפתיחת הדיון.

אנחנו נקיים דיון מסודר. מסגרת הזמן שלנו לא ארוכה. אני מבקש מכל אחד מהדוברים להתמקד. ראשון הדוברים, יהודה שביט, ראש המועצה האזורית מטה אשר – ברוך הבא, אדוני, ורשות הדיבור לך.

כאמור, לי קוראים יהודה שביט, ואני במועצה האזורית מטה אשר. אני רוצה לדבר על שני האירועים האלה שאנחנו דנים פה, היום. אני שמח שזה הגיע לכנסת, לדיון. אני, בהחלט, מקווה שנוכל להיעזר בכנסת, בחברי הכנסת, כדי להוריד את שתי ההצעות שבהן אנחנו דנים פה: מתקן התפלה, שכפי שנאמר, נמצא בקרבה מאד מסוכנת, לטעמי, לבתי תושבים; יחד עם תחנת הכוח שאמורה להיות שם, אני חושב שזה יהיה לא נכון לעשות את הדבר הזה בקרבה של 400 מטר, או 450 מטר, מהבית הקיצוני של הישוב שבי-ציון, על שטח חקלאי – שהיכולת שלנו להרחיב, כשמדברים על שנת 2030, כשיהיו במדינת ישראל 17,000,000 תושבים, אז יצטרכו מקום לשכן אותם. זה, בהחלט, השטח שהוא כיום שטח חקלאי – אם יצטרכו להרחיב אותו אי-אפשר יהיה להרחיב את שבי-ציון לכיוון הים, אלא רק לכיוון השדות ולכיוון הכביש.

זה בנוסף לאי-היכולת לבצע שם את המתקן הזה, ולכן אני חושב שנכון עשתה ועדת התכנון – ועדת העורכים – שהחליטה לחפש מקום חליפי, ואנחנו מלווים את החיפושים שלהם. אני בהחלט מקווה – כפי שאמר חבר הכנסת – שזה לא רק מס שפתיים, אלא באמת ימצאו מקום אחר למתקן הזה.

נראה לי שזה, איזשהו, סרט דמיוני, לשים מתקן גז ברדיוס של 600 מטר מבתי תושבים, כשאנחנו – והחברים פה יציגו את זה הרבה יותר טוב ממני – שבאירוע שהיה בדנמרק או בבלגיה - - -

בבלגיה.

בבלגיה הגיעו הנזקים וההרוגים עד למרחק של שישה קילומטר. איך אפשר לעשות את זה במקום שהוא גם קרוב למפעל כמו "רפאל", וגם קרוב לישובי עין-המפרץ ולכפר מסריק, וכמובן גם לעכו – איך אפשר לעשות מפעל גז כזה? לא ברור לי. אבל זה נובע ממה שפה נאמר, שהתכנון נעשה מאוחר מדי ורחוק מדי. זה במסגרת תמ"א ארצית: החליטו לבדוק את הגליל המערבי באופן ספציפי – את שני הנושאים האלה שבהם מדובר – ולכן אנחנו מאד מתנגדים, ועוזרים למטות המאבק השונים לגרום לזה שהחלטת הולנת"ע תהיה אחרת, כי אם זה יגיע לולנת"ע זה יהיה מאוחר מאד. אנחנו צריכים לנסות ולעצור את זה, לפני הדיונים של הוועדה לתכנונים עקרוניים.

תודה רבה, אדוני.

נציג או נציגת מטה המאבק, מי משניכם? אני חושב שרק אחד יוכל לדבר.

נציג.

אתה? בבקשה, אדוני.

שלום, שמי מאיר בן שיה. אני עומד במטה המאבק כנגד הכוונה להקים מפעל התפלה בשבי-ציון. בראשית דבריי אומר שחברי המאבק פה, ואנחנו רוצים להודות לראש המועצה, ולתקן מינוח אחד: זה לא מתקן התפלה, זה מפעל התפלה. מפעל לייצור מים, בגודל 100 דונם, בגובה של 20 מטר, עם עוד מאגר של 90 דונם, ויש התחייבות של ראש המועצה למצוא מקום למאגר המים. אבל זה מפעל, וכמפעל צריך להבין את הקונוטציה, ולא איזשהו משהו, כמו שאמרה חברת הכנסת אדטו שזה מתקן ירוק, יפה, אלא מדברים על מפעל להתפלה. יש פה את המצגת, שאם תסבו להסתכל עליה.

הכוונה שלנו בפגישה כאן, חבר הכנסת חנין, היא לקבל את תמיכת הוועדה להתנגדות הגורפת להקמת, או לרצון להקים, מפעל התפלה בשבי-ציון; ולבטל את שבי-ציון מהחלופות האפשריות בגליל המערבי, כי – כמו שאמרה חברת הכנסת אדטו, האיוולת בהתגלמותה כשרואים את זה בעיניים – לא ניתן להקים מפעל כזה במקום שכזה.
אם אני אפרט את הרקע, אז, כאמור, כוונת רשות המים היתה להקים מפעל התפלה כזה בשטחי שבי-ציון, ובסמוך למפעל להקים תחנת כוח כדי להוזיל את עלות המים, וזה, כמובן, באחריות היזם.
החלופות ייבחנו בוועדת העורכים, אחרי החלטה אמיצה מאד של הגברת בינת שוורץ – ראש מינהל התכנון – להחזיר את החלופה לבחינה בוועדת העורכים מחדש, יחד עם בחינת חלופות נוספות. וכמו שאמרת, אנחנו מקווים שזה לא מס שפתיים, ושיש פה בחינה רצינית ומעמיקה לחלופות נוספות; ותיכף תראה, כפי שאנחנו מצאנו חלופות נוספות, בטוחני כי הוועדה תוכל למצוא, בהכרח, חלופות אחרות, ולנטרל התנגדויות כאלה ואחרות שעומדות בבסיס החלופות האלה.
כמו שאמרתי, הגברת בינת שוורץ ביקשה שאחרי שוועדת העורכים תערוך את הבדיקות שלה, תגיע אליה בחזרה לבחינה, לדיון מחודש, ורק אחרי זה היא תחליט אם להעלות את זה לולנת"ע או לא.
מה זה מפעל התפלה?

אדוני, תתקדם במהירות, יש לך שלוש דקות.

זה מפעל התפלה באשקלון – 100 דונם, 20 מטר גובה. ככה זה נראה בפלמחים רק על 50 מיליון קוב מי התפלה. כך נראית כל היציאה לים, כדי להבין על מה מדובר ולסבר את האוזן על גובה המפעל הזה.
מפעלי ההתפלה בארץ היום, זו הכוונה – החלטת הממשלה דיברה על 750 מיליון קוב; כיום כבר מותפלים 777 מיליון קוב, ועוד 60 מיליון מותפלים כמים מליחים. בסך-הכול זה הרבה מעבר ליעד הממשלתי לשנת 2020, ואנחנו הולכים בתהליך מואץ – שלא ברור למה עושים אותו – לשנת 2015 בגליל המערבי, למתקן שבין 150-50 מיליון קוב, שלא ברור; שבניגוד לכלל המפעלים בארץ, שכולם הוקמו באזורי תעשייה, אצלנו מתכוונים להקים את זה בקרבת מגורים.
זה האזור המיועד – אפשר לראות את השטח החום, זה השטח שמיועד. אפשר לראות את הבתים מנגד, וזה צילום מהכביש. ככה זה ייראה במידה ויהיה מפעל התפלה. זאת בעיה משותפת של הדבר הזה.
אלה היו הנחיות התכנון כפי שלקחנו אותן מהתמ"א – לא לעשות את המפעל עד שלושה קילומטר. כל ההנחיות האלה – למעט הראשונה שבהן – החלופה של שבי-ציון לא עומדת.

ביקשו להתבסס על שטחים המיועדים לתעשייה, ואנחנו זה שטח חקלאי. ביקשו לאחד את זה עם תשתיות קיימות, או בקרבה לתחנות-כוח – אנחנו לא שם. ביקשו למנוע פגיעה בשטחים פתוחים, או ברצועות חוף ושמורות טבע ונוף – אנחנו שמורת טבע מוצעת בגלל רכס הכורכר שיש לנו בים. ביקשו להתרחק מאזורי מגורים – אנחנו אזור מגורים. ולמנוע - - - מי הָרֶכֶּז לשטחי ים החשובים לשימור אקולוגי – זה בדיוק רצועת החוף של שבי-ציון.
כך שאפשר היה להבין שאנחנו חלופה שלא עומדת בקריטריונים האלה, ופשוט אין לי להבין את השיקולים שעמדו בזמנו בפני הוועדה.
אלה חלופות אפשריות שאנחנו מצאנו, כבוד היושב-ראש, לפי המתכננים, ולפי עבודה שעשה מהנדס המועצה: באזור התעשייה עכו, באיגום שטחים של שטחי חברת החשמל, יש שטח של 150 דונם; יש 400 דונם ב"פְרוּטְרוּם" עם הזיהום ועם ניקוי השטח שצריך לעשות שם; יש 200 דונם באזור התעשייה "מילואות"; יש 200 דונם באזור התעשייה של כפר מסריק – יש חלופות אחרות.

ברשותכם, כבוד היושב-ראש, אם תאפשר לנו להראות סרטון קצר בשתי דקות, שיסביר למה אנחנו מבקשים להתנגד לחלופה הזו: 1. זה להקים, בפעם הראשונה, מפעל גדול לייצור מים. אנחנו מבקשים למנוע את הקמת המפעל, כי זה לא אזור תעשייה. כמו שאמרתי, החריג פה הוא שיש בקשה להקים באזור חקלאי. אנחנו ישוב שמתפרנס, ברובו, מתיירות ומחקלאות מקומית, וזו חקלאות משגשגת במדינת ישראל היום, ואת זה רוצים לסגור.

עיקרון פיתוח בר-קיימא – שזו החלטת ממשלה מהשנה הזו, וזה עומד בסתירה להחלטת הממשלה. כך שאפשר לראות שיד ימין ויד שמאל לא מתואמות כל-כך.
בנוסף, כאשר מקימים מפעל כזה – כל נושא הרעש וזיהום האוויר; הצורך במשאבות; האנרגיה של תחנת-כוח כזו; הפגיעה בסביבה הימית, כמובן. חוף הים שלנו מוגדר כשמורת טבע מוצעת, והולכים לפגוע בזה. זה המקום היחיד באזור הצפון, או בכלל, שאפשר לראות מכביש 4 את החוף. זה המקום היחיד שנותר לצפות לים מאזור הכביש ומבתי התושבים, ובזה, כאמור, רוצים לפגוע.

היישוב קטן, 250 משפחות, לא אזור תעשייה, ובטח לא להקים על שטח חקלאי.

אנחנו ממוקמים כ-11 קילומטר מגבול לבנון. אנחנו לא מבינים את ההיגיון הביטחוני, ואני מאמין שיש אנשים שמבינים בזה קצת יותר טוב ממני – לא הרבה. אבל יש פה, בהחלט, עניין אבסורדי.

14-11 מיליון תושבים – זה הצפי לשנת 2050, שלשמו המתקן הזה, המפעל הזה, אמור להיבנות. איפה יגורו התושבים האלה? זה אזור שיכול לשמש להתרחבות הישוב. בצפון אנחנו סגורים על-ידי נהריה; במזרח אנחנו סגורים על-ידי הכביש וקיבוץ רגבה; ובדרום מפעל התפלה. זה מה שרוצים לשים, כדי לסגור את הישוב ולחנוק אותו לגמרי.
לסיכום, אין לתקן דבר אחד בעוול שרוצים לייצר בדבר אחר. רוצים להחזיר מים לטבע, ולהרוס טבע אחר שיש לנו. יש חלופות אחרות. אנחנו לא אומרים: - - -. יש חלופות אחרות באזורי תעשייה – נא לבחון אותן ברצינות רבה. ומי שאומר שהוא מתנגד להקים מפעל נוסף באזור תעשייה, לא ברור לנו ההקשר. ובטח אם הוא מתנגד, אז צריך לבחון את זה. אבל כשמתנגד מפעל תעשייה להקים מפעל לידו, ומתנגד אזור חקלאי וכפרי, אז ברור לי שההיגיון ינצח. ובוודאי שקיימות חלופות אחרות – ואמרו זאת בוועדה אצל הגברת בינת שוורץ: מעבר להקים מפעל התפלה בגליל המערבי, יש חלופות אחרות שהן, לא בהכרח, הקמת מפעל התפלה.
צריך לזכור שבין חוף בת-גלים לבין חוף נהריה, יש חוף אחד, כמעט, שהוא, עדיין, פתוח לרחצה – זה החוף שלנו. כל שאר החוף, מלא מחוף בת-גלים ועד אלינו במפעלי תעשייה.

אנחנו הצגנו פה רק ארבע חלופות, וכנראה שיש יותר, שבהן אפשר להקים את המפעל.

תודה רבה, אדוני.

מר אברהם טנא, מנהל אגף התפלה ברשות המים.

תודה רבה בשביל ההזדמנות.

מר טנא, אם אתה גם יכול להשכיל אותנו בכמה מילים: איפה עומד המהלך התכנוני?

אני מציע שלגבי המהלך התכנוני – יושבת כאן הגברת מיכל איתן ממינהל התכנון במשרד הפנים, והיא תיטיב ממני להצביע על המהלך התכנוני במקרה הזה.

אז אם כך, קודם-כל נשמע ממנה.

איפה זה עומד תכנונית, ברמת העיקרון?

ראשית, אנחנו עוסקים במתקן הזה במסגרת הכנת תכנית מתאר ארצית כללית – תמ"א 34 ב' 2, שהיא מעדכנת תכנית מתאר ארצית מאושרת לעניין הזה, למתקני התפלה. המטרה שלה היא לחזות את פני העתיד, ולמקם, במידת הצורך, לאפשר ולייעד שטחים למתקנים נוספים.
כלומר, אנחנו פה במסגרת תכנית מתאר ארצית, בניגוד למה ששמעתי שנאמר כאן – לא בתכנית מפורטת. תכנית שרואה את כל הצרכים ברמה הלאומית, ברמה הארצית. וכתוצאה מזה הובא הצורך במתקן באזור הגליל המערבי, שאני מניחה שנציג רשות המים יסביר מיד.
ועדת העורכים נמצאת הרבה מאד זמן בדיונים במתקנים השונים, ובייחוד בנושא הגליל המערבי – אני חושבת שהיו עשרות דיונים בעניין הזה. כשוועדת העורכים הגיעה להמלצה לגבי האתר שהנוכחים מתייחסים אליו.
כפי שנאמר, ההליך התכנוני הוא שתכנית מתאר ארצית צריכה להגיע לדיון במועצה הארצית, והיא זו שמחליטה לאמץ אותה ולהעביר אותה להערות הוועדות המחוזיות. אנחנו, עדיין, לא שם. אנחנו בשלב מקדים של דיונים בוועדת העורכים. וכפי שנאמר פה, לפני הגעה לוועדת ההיגוי שהיא הולנת"ע, אנחנו, בהנחיית מנהלת מינהל התכנון, בינת שוורץ, מקיימים עכשיו מהלך נוסף של בחינת חלופות, כולל האפשרות להקים את המתקן הזה באזור התעשייה עכו. זו אפשרות שנבחנה בעבר, והסיבה העיקרית לפסילתה היתה סוגיית איכות המים – איכות מי הים – והבעייתיות שהציג משרד הבריאות בדרישות שלו לגבי מיקום מתקן מול מי ים מזוהמים, בהיבט של בריאות הציבור.

אז היום, כפי שתואר, אנחנו במהלך נוסף של בדיקת חלופות. אנחנו מקווים להגיע במהלך חודש מרץ לסיכום הבדיקות. מתבקשות פה התייחסויות של משרד הבריאות לנושא איכות המים, ואנחנו מקווים לסכם את הנושא הזה בוועדת העורכים בחודש מרץ, כדי שנוכל להתקדם עם התוכנית למועצה הארצית.

איזה קריטריון היה לכם כשקבעתם ביישוב הזה? ישוב פסטורלי, כל-כך שקט, ליד חוף הים – שהחלטתם שצריך למקם אותו שם. לפי מה קבעתם את זה?

אני רוצה להגיד – - - - לא הבאנו להקרין את זה כאן – אבל נבחנו הרבה מאד חלופות במרחב הגליל המערבי, כשהמטרה היתה לנסות להיצמד, ככל הניתן, לאזורים מופרים; ככל הניתן להיכנס לאזורי תעשייה. לא נמצאו אזורי תעשייה שהיה ניתן למקם מתקנים בשטחים שלהם, כאמור; לא רק בגלל ההיבט הקרקעי של מתקן ההתפלה – איפה ממקמים את המתקן עצמו – אלא גם בהיבט של הסוגיות הקשורות לים, וצריך להדגיש את זה: למתקן התפלה יש מרכיב יבשתי, והוא מרכיב חשוב. הוא מרכיב שצורך את השטח. הוא מהווה טרדה לתושבים שנמצאים לידו, אבל יש גם מרכיבים ימיים.
מזעור הפגיעה בשמורה הימית בנושא העברת מי התמלחת לשמורה הימית, שהיה בדיונים מאד ארוכים מול רשות שמורות הטבע ונציגי המשרד להגנת הסביבה, כיוון אותנו - -

השמורה הימית שמצפון.

כן.

- - לאזורי חיפוש בים, שיצמצמו את המפגע הזה.

כיום לא ניתן למקם מתקני התפלה על-פי הערכות רשות המים, בטכנולוגיה הידועה והמוכחת היום, במרחק של מעל לשלושה קילומטר מהחוף, בשל בעיות טכנולוגיות ובעיות סביבתיות כבדות משקל.

תקציביות.

כל הסוגיות האלה, כולל נושא איכות מי הים, עמדו בפני הוועדה. לאחר שהוועדה בחנה את כל המרכיבים האלה ושיקללה את כל הנתונים האלה, היא הגיעה, בסופו של דבר, למיקום המוצע.

האם עמדו בפניכם חָוֹות-דעת של תסקיר בריאות - - -, ותסקיר של משרד הביטחון או פיקוד העורף, לגבי הנושא הביטחוני של הקמת תחנת-כוח בגבול טילים?

אנחנו נמצאים עכשיו בשלב של הכנת תכנית מתאר ארצית. בשלב הזה אנחנו קובעים את המיקום ברמה של פוליגון. כשהתכנית הזו תאושר, יצטרכו להקים תכנית מפורטת לכל מתקן ומתקן. התכנית הזאת מְלוּוָה במסמך סביבתי בריאותי, ויש כבר הנחיות של המשרד להגנת הסביבה ושל משרד הבריאות – הנחיות משותפות – שבוחנות את הסוגיות הבריאותיות והסביבתיות. ועדת העורכים דנה הרבה מאד זמן בהנחיות האלה, כך שישקפו את מכלול הנושאים - - -

אני שואלת ספציפית לנושא הזה. לא באופן תיאורטי.

אני אומרת: בשלב הזה של עריכת תכנית מתאר ארצית, אנחנו, עדיין, לא מבצעים מסמך מפורט של תסקיר השפעה על הסביבה. המסמכים האלה נעשים בשלב התכנית המפורטת, שהיא זאת שקובעת את המיקום המדויק של המתקן, את הטכנולוגיה, ואת כל הסוגיות שיכולות להוות בסיס לבחינה כל-כך מפורטת.

האם זה לא "הביצה והתרנגולת"? – את קודם אומרת: אנחנו ממקמים את זה כאן; עכשיו אנחנו יורים; עכשיו תתחילו לתת לנו. יכול להיות שאם הייתם עושים תסקיר סביבה, בריאות וביטחון, הייתם, מלכתחילה, פוסלים את האלטרנטיבה הזאת?

אנחנו אמנם לא מבצעים תסקיר כל-כך מפורט, אבל בדיונים שלנו נמצאים כל הגורמים האמונים על הנושאים האלה, והם נותנים התייחסויות סביבתיות. וכמובן שהתכנית נערכת על-ידי צוות תכנון רב-תחומי, עם הרבה מאד יועצים בתחום הזה, שנותן חוות-דעת. אמנם לא ברמת מסמך סביבתי מפורט, אבל זו חוות-דעת מקיפה שבוחנת את כל הנושאים האלה, וחוות-הדעת רלבנטית לשלב בחינת החלופות.
לעניין הביטחוני, אנחנו מציינים שנציג מערכת הביטחון מלווה אותנו לאורך כל התהליך, והוא יושב דרך קבע בוועדת העורכים. הוא נותן את דעתו לסוגיות האלה, ותומך בהחלטה הזאת.

יש פה רק נציג של משרד הבריאות?

יש, הוא כבר נרשם לדבר.

מר טנא, בבקשה.

קודם-כל, צר לי שנאמרו הרבה מאד דברים בלהט הדיבור, אבל העובדות רחוקות מאד מזה. אני רק אציין תמונה פסטורלית: מתקן ההתפלה באשקלון אסון סביבתי – זו המערכת שהיום מחזיקה את כל הנגב. זו המערכת שמספקת מים לקו אשקלון, קריית-גת ועד מצפה-רמון – האסון הסביבתי הזה. לולא האסון הסביבתי הזה, ועוד שני אסונות סביבתיים שנקראים מתקן פלמחים ומתקן חדרה, היינו במצב של שכנינו – ירדן וסוריה – שמקבלים מים בערי הבירה שלהם פעם בשבוע. יום אחד בשבוע מקבלים שם מים, כי יש להם את אותה כמות גשמים שיש בישראל. אז אני חושב שבקטע הזה זה יופי להשתלח, אבל קצת, באמת קצת ענווה.

מר טנא, אני רוצה לתקן: אין לנו דבר נגד - - - התפלה - - -

לא משתלחים ברעיון להתפיל מים - - -

חברים, חברים, לא. מר טנא ברשות דיבור, בבקשה.

כל מתקן התפלה לא מוקם לפני שהוא עובר בחינה סביבתית ובריאותית מדוקדקת, מהעמוקות ביותר שנעשות במדינת ישראל באיזשהו דבר: בנושאי הים, היבשה, האוויר, וכך הלאה. זה נושא אחד.

מתקן אשקלון נמצא במרחק שישה קילומטר מרצועת עזה. אתם מוזמנים לבוא ולשמוע את ההתרעות, ולראות את הפגיעות. אתם מוזמנים לבוא ולראות. ובכל זאת, המתקן הזה מייצר בשיתוף פעולה מלא עם מערכת הביטחון, וכל הגורמים שאחראים לעניין הזה.

במדינת ישראל, אנחנו לא חפים מפגיעת טיל בשום מקום שהוא. אני לא רוצה להביא דוגמאות – הפרוטוקולים פתוחים. זה לא issue.
הנושא החשוב, וכאן צריך לקחת בחשבון, ועוד מוזמנים לבקר בפלמחים: יש שם חוף ים יפהפה. מתקן ההתפלה עובד, וחוף ים יפהפה, מהיפים בארץ. אנשים מתרחצים, מבלים ומתחתנים שם. הכול על חוף הים. אין שם זכר להקמת מתקן התפלה.

הישוב פלמחים השלים, זה עתה, תכנית מתאר מקומית להקים בתים במרחק 70 מטר ממתקן התפלה קיים. לא משהו עתידי, אלא מתקן קיים. והם יודעים בדיוק מה השפעת המתקן הזה, והם מוכנים להקים בתים במרחק 70 מטר מגבולות המתקן. אתם מוזמנים לבוא ולראות את הדבר הזה.
לכן, העליהום הזה הוא דבר טוב, אבל זה ממש not in my back yard. אנחנו כבר מעל שלוש שנים מחפשים אתר באזור הגליל המערבי. הצורך הוא להיום, זה לא צורך בעוד 50 שנה. תושבי שבי-ציון שרוצים לשתות מים באיכות טובה, מתעלמים מהבעיה שישנה כבר היום בגליל המערבי, של מים מלוחים. אנחנו מגיעים היום למליחויות של קרוב ל-300 מיליגרם לליטר כלורידים במי הברז. לחקלאות – שמשתמשת שם בקולחין – אנחנו מגיעים למספרים של 450-400 מיליגרם לליטר, שממליחה את כל האקוויפרים הקיימים באזור הזה. וחלק גדול מהקמת המתקן הזה, נועד להביא את איכות המים של הגליל המערבי לאותה איכות מים של תושבי המרכז, שמתחילים ליהנות ממנה.

מאיפה הנתונים האלה?

למה? לא שמענו שבלכיש היה? זה לא בדיוק הכול כצעקתה. זיהום מים שגם-כן - - -

איך משקים אבוקדו ב-400 מיליגרם כלורידים? ביותר מ-250 מיליגרם אי-אפשר להשקות אבוקדו.

תבדקו.

אנחנו בודקים, אנחנו יודעים.

תבדקו את הכלורידים.

גם אנחנו בודקים.

אומרת לך רשות המים שכנראה אתה משקה, אולי אתה לא יודע.

כן, בבקשה.

בכל אופן, כל הנושא הזה, ואין ספק שיש עדיפות להקים מתקן התפלה באזור תעשייה; ואין ספק שלהקים מתקן התפלה באזור - - - תשתיות – הכול נכון. בסופו של דבר, צריכים לקבל החלטה במידה ולא מוצאים שטח – לא כאן ולא כאן – ועדיין צריך את המים האלה, ועדיין צריך את רווחת תושבי ישראל. כשיהיו 14 מיליון אנשים – אנחנו לא נגיע, לא לדאוג. אם לא יהיו לנו מים, לא נגיע למספרים האלה, אז אנחנו יכולים להיות רגועים.

תודה רבה.

לא רק שְבָּחָנוּ – בחנו ובוחנים את אזורי התעשייה. אנחנו נשמח לכל עזרה, ולאתר לנו שטח באזור תעשייה מול ים שהוא גם זמין, למים שיכולים להיות גלם להתפלה.

תודה רבה.

רשות הדיבור לנציג משרד הבריאות, מר גולדברגר.

אני אהיה קצר. אני חושב שהדיון מגיע לנקודה שכולם מסכימים.

ממש לא.

ממש לא.

אנחנו לא במקום מוסדות התכנון. לא בפורום הזה. אנחנו בעד בחינה מקיפה של כל ההיבטים הסביבתיים והבריאותיים. אני חושב שדווקא בנושא תכנית המתאר הארצית להתפלה, זו פעם ראשונה שהוכנס נושא של מסמך בריאותי. כתוב במפורש שבכל מתקן התפלה צריך להכניס מסמך בריאותי. זה מין תקדים מבחינתנו, איזושהי דריסת רגל.

- - - חבר הכנסת חנין בא אליי בעניין. תסתכל - - -

אנחנו תומכים בכל הליך שיקדם את הנושא של המסמך הבריאותי. פה כבר יש אותו, אז אני לא בוחן אותו. צריך לבחון כמו שכל מוסדות התכנון בוחנים.
ביחס לשבי-ציון, כמו שאמרתי – זה לא הפורום שאנחנו נבחן את כל החלופות. הוזכרו פה כמה חלופות מבת-גלים ועד עכו, ולהבהיר לכל היושבים פה: מבת-גלים ועד עכו, זה בתוך מפרץ חיפה. מפרץ חיפה, שאם הים התיכון הוא השלולית בקשר לקידוחי הגז והנפט, אז מפרץ חיפה הוא השלולית של השלולית. ובתוך השלולית הזו יש נמל, ואת נחל הקישון שנשפך - - -

אדוני, למשל יש מתקן התפלה באשדוד, שיש שם אזור תעשייה וגם נמל גדול. האם מבחינתכם יש הבדל כל-כך גדול בין אשדוד לבין עכו?

יש הבדל, ואנחנו צריכים את ההוכחה האוקיינוגרפית, המדעית, שההבדל הזה באמת קיים. אנחנו, כרגע, מתייחסים לנמל חיפה, למפרץ חיפה, כשלולית שבה מניתי את כל המזהמים. צריך לזכור, שבסופו של דבר, המים האלה שאנחנו מדברים עליהם צריכים להגיע לברזים של האנשים – מי שתייה הכי טובים שאנחנו יכולים לספק. ולהכניס את כל הביצים שלנו, את כל החיפושים באזור הגליל המערבי דווקא לתוך המפרץ כי הוא מזוהם; כי כבר אי-אפשר לנצל אותו לשום דבר אחר – לנו זה נראה כטעות חמורה, ואנחנו מתנגדים.

יש תוצאות של בדיקות של איכות המים.

עוד מילה אחת, ואני עוד פעם אצטט מדבריך, אדוני היושב-ראש: אנחנו לא רוצים דו"ח מבקר מדינה אחר-כך. אנחנו רוצים למקם את מתקן ההתפלה הזה במקום שנהיה חפים מאיזושהי טעות שעלולה לקרות. אנחנו חוששים שמיקום בתוך המפרץ, בתוך אותו קילומטר של מים רדודים – רק כדי לסבר את האוזן: ההצעה של עכו עומדת מול "פְרוּטְרוּם"; מול המפרץ; מול אותו מפעל ששפך את טונות הכספית שלו לחול ולים.

לפני 10 שנים.

אז יכול להיות שהכספית אינה בעיה. אבל אנחנו לא רוצים את זה.

אפשר להאריך צינור. - - -

אנחנו לא רוצים בתוך מפרץ חיפה - - -

- - - מים בשורק מהשפד"ן.

אתרים נבחנו, ואנחנו מסכימים: זה לא צריך להיות - - -. יש את הכללים של תכנית המתאר הארצית, וצריך לקיים אותם.

זה משהו כללי שאמרת: אנחנו לא רוצים את אזור בת-גלים עד עכו? או שזה משהו ספציפי, שנבדק ספציפית, לגבי מרכיבים ספציפיים באזור הזה? זה - - - האזור הזה כאזור - - - של ישובים?

א. - - - הכרזה כללית. אני חושב שמישהו היה צריך להכריז על מפרץ חיפה. מדברים על הכרזת חיפה כאזור מוכה, ואני חושב שמפרץ חיפה – עד שלא יוכח לנו אחרת – הוא אזור מזוהם.

אתם לא בדקתם? - - -

נבדק, נבדק. יש בדיקות של איכות מי הים. איכות מי הים באזור מפרץ חיפה גרועה יותר מאשר במקומות אחרים. הים הפתוח נקי יותר.

תודה רבה.

המשרד להגנת הסביבה – מי מכם מדבר?

מר ברסלר.

בבקשה, אדוני.

גידי ברסלר, מתכנן אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. אני מלווה את התכנית גם בוועדת ההיגוי.

אני אתחיל משתי השורות התחתונות כדי שלא - - - עליי, כי יש לי הערות לאחר-מכן: בשורה התחתונה, אנחנו חושבים שמאד חשוב לבדוק ברצינות – בכל זאת, מה שנאמר על-ידי משרד הבריאות והם האחראים, ואנחנו מבינים את הנטל באבטחת איכות המים לשתייה. אנחנו רוצים ואנחנו חושבים שצריך לתת זמן לבדיקה רצינית של אפשרות לקיחת מים ממפרץ חיפה ומחוץ למפרץ – זה בעבודה, כמובן לא במסגרת ועדה כזאת. זאת נקודה אחת, וזו המטרה שלנו כיום.

אנחנו תמכנו, והתכנסנו מחוסר ברירה ובאי-אהבה גדולה לאתר המדובר. אני אומר את זה, ואני תמכתי כנציג המשרד בוועדת ההיגוי, משום שעברנו אתר-אתר. אני לא רוצה להעיד על העבודה כי אני חבר בה, אז אני לא אעיד על העיסה שאני חלק מבישולה, אבל, באמת, נעשתה עבודה – בעיקר משרד האדריכלים שמוביל, וצוות ההיגוי – עברנו סיבובים וחיפושים ארוכים. בכל חלקה שהאדריכל הביא – הלכנו, בדקנו והיינו בשטח בכל המקומות, והדברים נפסלו. ומחוסר ברירה, בהבנה - - -

הם אמרו לכם לא, אז עברתם לאתר הבא.

בצורך – אנחנו, ממש, מחוסר ברירה - - - על האתר הזה.

לגבי האתר הזה, וכאן אנחנו שותפים כולנו, אני חושב. רבים מסביב לשולחן שותפים ברצון הזה לבדוק ברצינות את נושא אתר המפעל בעכו, ולקיחת מים דרומית יותר.

משום שזו ועדת כנסת ומאד מקצועית, אני חושב שאנחנו צריכים לדייק: הבעיה היא בניית בניין בגובה 20-18 מטר, חצר גדולה, בשטח פתוח שאנחנו מאד לא אוהבים. אני כמתכנן מחוז הצפון לשעבר במשרד נאבקתי על חיבור עכו לנהריה – מאבקים רבים – שהתבטאו בתכניות המתאר, - - - מחוז צפון ואחרות.

אני לא מזלזל בשום אופן בצד החזותי ובתפיסת השטח הפתוח, אבל זאת טעות לבנות על זה מפלצות לא מדויקות: נושא הרעש פתיר לחלוטין; נושא חומרים מסוכנים זניח ופתיר. זה לא מושך תעשייה אחרת. אני כן מסכים – אני חושב שבמקרה הזה ובמקרים דומים אנחנו לא צריכים להסכים לתחנת-הכוח במקום. כלומר, אם יש לנו מגבלות: מרחק מִיָם, לקיחה והחזרה וכך הלאה, זה צריך להיות באיזשהו מקום בסביבת החוף. זה כן, אבל להבנתי את הכוח, את החשמל, אפשר במקרים כאלה, וצריך לספק – גם אם זה יקר יותר – מהרשת, ולהוריד את הנושא. ואני לא חושב כרגע על התושבים, אלא מבחינת שימוש חופי: מה שחייב להיות בחוף הים צריך להיות בחוף הים, ומה שלא חייב להיות בחוף הים צריך להרחיק מחוף הים.

אני חושב שאם לא תהיה ברירה ואם לא נמצא מקום טוב יותר בעכו, ואם לא תהיה ברירה ונצטרך לקבל באזור כזה או דומה לו – גם החלופות האחרות שבדקנו לא היו גן-עדן; מהר מאד זרקו אותנו מאזורי התעשייה, הבדיקות זרקו אותנו מאזורי התעשייה. וכאן אפשר להגיע לאיזה שהם הישגים.

אנחנו חושבים שכן, בנושא הניטור - - -

לא, לא ניכנס להערות ברמה הזאת.

תודה לך, תודה אדוני.
אנחנו נקטע בשלב הזה את הדיון כי יש כמה גורמים שרוצים להתייחס לשני הנושאים, ואנחנו נאפשר להם להתייחס לשני הנושאים. אבל לפני זה אני רוצה לאפשר לחברי, חבר הכנסת אזולאי – שהוא אחד מיוזמי הדיון במליאת הכנסת בנושא המתקן לקליטת גז בחוף עכו – להציג את הנושא, ואז אנחנו נמשיך גם בנושא השני, וגם בשילוב בין שני הנושאים.
בבקשה, אדוני.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, קודם-כל, להתייחס לנושא הקודם, לגבי שבי-ציון: אני שמעתי את התשובה של נציגת משרד הפנים בעניין המיקום. אני חושב שהגיע הזמן שתניחו קצת לצפון לפרוח. יש עדיין קצת אזור ירוק במדינת ישראל, אז בואו – תרדו קצת מהתכניות שלכם, ותאפשרו פיתוח.

אני אכן יזמתי את הדיון. אני אקדים ואומר שאני תושב העיר עכו במשך הרבה מאד שנים, ובעכו – מי שלא יודע, אז כדאי שיידע – יש תנופת פיתוח אדירה בעשור האחרון; והקמת מפעל הגז שמדברים עליו כרגע, במקום שאמורים להקים אותו – אין לי מילה אחרת מאשר להגיד שזו מכת מוות לעיר עכו. במשך שנים מנסים לשפר את התדמית של העיר; מנסים להביא אנשים, תושבים חדשים לעיר ;בונים פרויקטים. והנה, בהחלטה שכזאת, הכול ילך לטמיון.
אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, ואכן בשביל זה יזמתי את הדיון הזה – אני אומר לכם: תחדלו מהעניין הזה, תרדו מהנושא הזה, זה לא ילך. למרות שמי שמנסה להתנחם ולהגיד: במקום הזה, פעם היה מפעל "פְרוּטְרוּם", ולכן יש סיבה מוצדקת לכך. או שמנסים לשכנע אותנו בכך שהמקום יהווה מוקד לתעסוקה לתושבים רבים מעכו ומהסביבה. אז על זה אני אומר: רבותיי, לא מדבשכם ולא מעוקצכם. יש התנגדות חריפה מאד של תושבי עכו, לא לתת למפעל הזה לקום.
לכן, אני מציע לכל מתכנני התכניות לרדת מהנושא הזה, מפני שחבל מאד שעיר שהתחילה לעמוד על הרגליים. מי שלא יודע על מה אני מדבר, אני מציע לו שיבוא לראות את עכו – שינתה פניה בשנים האחרונות.

יש לה ראש עיר טוב.

אני גם מסכים שיש לה ראש עיר טוב. יש לה ראש עיר טוב, ויש תושבים טובים, וכולם רוצים בהצלחתה של העיר. מפעל כזה מחזיר אותנו 20 שנה לאחור.
אני לא רוצה להרחיב יותר בעניין הזה. אני גם מתנצל, אדוני היושב-ראש, יש לי ישיבת סיעה ואני חייב לצאת. אבל אני מאמין שאתה תהיה שגריר נאמן גם לעכו.

תודה רבה אדוני. אני נותן את רשות הדיבור למר בן-עזרא, שהוא נציג עיריית עכו.
אדוני, אני חושב שחבר הכנסת אזולאי ייצג את העניין בצורה מצוינת מבחינתכם. אבל אם לאדוני יש מה להוסיף, בבקשה, בקצרה.

אנחנו גאים מאד בחבר הכנסת דוד אזולאי.

אגב, כולנו גאים בו.

תודה, תודה.

זה חבר כנסת שכולנו בכנסת גאים בו.

אני רוצה להתייחס בקצרה למה שנאמר פה: מקומם אותי שמנדבים מקומות אחרים. אני לא מנדב מקום אחר, כשמדובר במפעל הגז שאנחנו נתייחס אליו אחר-כך. אני אומר: לא, בשום מקום אחר, אלא בים.
הבעיה בעכו, כמה אנשים יודעים שיש קו תמלחות? היום קוראים לזה מפעל ירוק, תמלחות, חווה – כאילו מדובר בכבשים. מדובר בקו תמלחות, שהיום, כשאנחנו יושבים פה, יש רכבת של מכליות שנוסעות, פורקות את כל הזיהום של התעשייה בצפון דרך קו התמלחות הזה.

- - -

בדיוק באותו מקום ששם חושבים, מייעצים להקים שם קו לשאיבה למפעל התפלה. ממש מגוחך.

אדוני, אני לא רוצה להיכנס - - -

אני רוצה להעיר את עינינו בהערה.

אדוני, אני רוצה לומר לך שגם בפנינו הונח מכתבו של ראש העירייה, מר לנקרי, שאומר שעיריית עכו לא מתנגדת להקמתו של מתקן להתפלת מים באזור התעשייה, בשטח המוניציפאלי של העיר עכו. אני בטוח שיש לכם הערות נקודתיות.

שתי הערות, זה הכול.

לא, לא – אני אומר שאנחנו, ברמת הוועדה, לא נכנסים לפירוט הזה. אז אני מבקש, ככל הניתן, - -

אני מנצל את ההזדמנות שכולם פה, כדי להעיר: רבותיי, יש שם קו תמלחות. אנחנו נשמח שיבטלו את קו התמלחות, ושיעשו צינור.

מאה אחוז.

שלא לדבר על ההערה השנייה - - -: שידידי הטוב, צוללן, הלך לעולמו, כי הוא עסק שם בדיג תת-ימי. ומי שנכנס שם לים רואה את ענני הכספית מטיילים. אבל זה בסדר – יְנָקוּ, ויהיו מים נקיים. כשמדובר במפעל שהוא לא גדול, לא מזהם, לא בעייתי – אז בעיקרון אין לנו בעיה. בתנאים האלה, בשני התנאים האלה.

ולעניין מתקן הגז.

לגבי מפעל הגז: ידידי, אנחנו הרי ישבנו ואנחנו תמימי דעים, חוץ מדבר אחד שהוא תמוה מאד: אנחנו, היהודים, כל-כך גאים בהומאניות שלנו. מתחילת הישיבות האלה, מזה זמן רב, כל מוסדות התכנון דיברו על כל ההיבטים המקצועיים. העניין ההומאני לא עניין אף-אחד. איפה הרגישות? פתאום מדברים איתנו עד כמה זה זול יותר ביבשה לעומת הים – כולם, כולל השר להגנת הסביבה.
גם אתה אדוני, לצערי הרב – למרות שבכל הדברים האחרים אנחנו מסכימים בנושא הזה – דיברת על ההבדלים בינינו לבין מקסיקו וארצות הברית. רק דבר אחד שכחת – בנוסף לכל הדברים, וזרם הגולף וכולי, יש עוד הבדל אחד קטן: מקסיקו לא מפציצה את ארצות הברית. אנחנו היינו מטרה כשלא היה מפעל. בעכו נהרגו שמונה תושבים יותר מאשר בכל ישוב אחר בהפצצות האחרונות, במלחמת לבנון השנייה. אני אומר שאם יהיה כזה ישוב, אני לא רוצה. וגם כל המתכננים שכל-כך מנדבים אותנו, לא היו רוצים שילדיהם יגורו שם. אנחנו נהפוך למטווח של ממש.

אני אומר שבטרם תיפול שם פצצה אחת, אנחנו ניכנס לסחרור נורא. כי קיבלנו כבר מכתבים – אני לא רוצה להאריך, אלא לגעת בכמה נקודות. אני יכול לספק מכתבים של יזמים ששלחו לנו: עכו מדהימה, לעכו יש פוטנציאל. אירוח יוצא מן הכלל וכולי, אבל עד שלא יתבהר אם אתם מקימים או שיקימו שם מפעל, אנחנו לא מתכוונים לעשות שם פרויקטים של תיירות או פרויקטים אחרים. וזה כמו מכה לכל רוחב - - - – אם זו תעשייה נקייה, וכולי.
צריך לזכור, במה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים, מצד-אחד, על עיר שיש לה ייחוד. אני חושב שהעיר הזאת – אם נניח לרגע לירושלים בגלל קדושתה – הכי מיוחדת בארץ: בגלל חמש הדתות; בגלל הדו-קיום שישנו שם; בגלל שזו העיר היחידה שהוכרה על-ידי אונסק"ו, התחתית והעילית; בגלל שאנחנו נמצאים בפיתוח אדיר, כפי שהזכיר ידידי. אנחנו לא במקרה בעדיפות לאומית א', משום שלעכו יש כל-כך הרבה נכסים; קשרים לאורך אלפי שנים עם אומות העולם – ההיסטוריה שלהם, המורשת שלהם ומה לא. אנחנו רק התחלנו לדגדג את הפוטנציאל. וכשאנחנו מקבלים מכתבים מיזמים שבהם נכתב: לא תודה, אנחנו מבטלים – אנחנו מבוהלים.

אולי כדאי גם להגיד שהאינטרס הזה לא שלי. אני גר בסמוך לשבי-ציון, וליבי ליבי לשבי-ציון גם אם לא הייתי גר שם, כי מדובר באזור יפה להפליא, ולא צריך לחסל כל פינה ירוקה. כמעט ולא נשאר מה לחסל בארץ הזאת.

תראו, מדובר פה בעניין ברמה הלאומית, לא המקומית – לעכואים אין בעיה. הם לוקחים את - - -, כבר עשו טעות פעם אחת. אני אומר בציניות שאנחנו אלופי העולם בהקמת ועדות למיניהן. האסון הגדול הוא לא שאנחנו מקימים ועדות, אלא שאנחנו לא לומדים לקח. אנחנו תמיד מקימים ועדות בדיעבד, לאחר מעשה.

תודה רבה.

יש לי עוד שתי הערות, ברשותך.

אז ב-30 שניות.

לאחר מעשה. וגם לא מפיקים את הלקחים, ובוודאי לא מיישמים אותם.
שתי ההערות האחרות שחשוב מאד לדבר עליהן: העיר העתיקה בעכו – שמוכרת על-ידי אונסק"ו – לא ניתנת למיגון. בגלל המבנה שלה לא ניתן לעשות שם שינויים. אין ממ"דים, והמרחק שם שואף לאפס, כשמדובר - - -

ברור. וההערה השנייה?

ההערה השנייה היא בנושא החוף – המקום הזה יכול להיות אחד משני הדברים, אבל הוא לא יכול להיות שני הדברים: או שזאת תהיה ריוויירה כמו שמינהל מקרקעי ישראל מעוניינת, והיא השקיעה כמה מיליונים לתכנון הנושא, שהוא, כנראה, ייעשה בשלבים. או שיהיה מקום מזוהם, מטווח להפצצות – זה אחת מהשתיים, והאינטרס הזה לאומי.

תודה רבה.

ד"ר זיידנר, המשרד להגנת הסביבה.

תודה אדוני. אני משמש כאקולוג הימי במשרד להגנת הסביבה, אגף ים וחופים. רציתי להתייחס בקצרה לשלוש טענות שהועלו פה – אחת מנציג עיריית עכו, והשנייה מנציג משרד הבריאות.

התיאור שלך, אדוני, היה קצת מופרז – אין היום במפרץ עכו ריכוזי כספית גבוהים שמרחפים במים, ומהווים סכנה קריטית לבריאות הציבור. ואני מציע לכולם לקרוא בעיון את דו"ח הניטור הלאומי שמתפרסם במשרד להגנת הסביבה מידי שנה, ומנטר את איכות מימי החופים של מדינת ישראל.
יחד עם זאת, אני חייב לציין שהמצב במפרץ חיפה ובגבול הצפוני – מפרץ עכו – אינו מזהיר, וזאת בלשון המעטה, כתוצאה מהזרמות של חומרים מזהמים למים שנמשכו שנים. אבל, בהחלט, ניכר שיפור משמעותי, באיכות - - -, ובאיכות מי הים. זאת הנקודה הראשונה.
הנקודה השנייה, לגבי איכות מי הים, והאפשרות לבחינת הקמת מתקן התפלה באזור עכו –פְרוּטְרוּם: אנחנו יודעים היום, והטכנולוגיה קיימת, לטפל במי ים, בזיהום ברמה מסוימת, על-מנת להכשיר אותם כמי ים שישמשו להתפלה. הטכנולוגיה קיימת, ולכן צריך לבחון אותה.
הניטור שעליו מתבסס משרד הבריאות בהערכה שלו, הוא ניטור סביבה ימית שעורך המשרד להגנת הסביבה מזה שנים – מזה כ-30 שנה, באזור מפרץ - - - –, והוא ניטור סביבתי שעונה על פרמטרים של מצב סביבה. הוא לא ניטור שעוסק בפרמטרים של בריאות הציבור. לכן אני מציע לבחון בקפדנות. ואם צריך, אז גם לבצע ניטור נוסף שיענה על שאלות שנוגעות ישירות לבריאות הציבור.
דרך אגב, אנחנו מכירים מתקני התפלה שקיימים בדרום, באזור אשקלון. ובאזור אשקלון – ואני מצטער לבשר את זה, אני מניח שחלקכם יודעים את זה – אנחנו מקבלים איכות מים ברמה ירודה מאד, שמגיעה מהגבול הדרומי, מאזור עזה. איכות המים הזאת מנוטרת בדרום במסגרת דו"ח הניטור הלאומי, ואני לא רואה שם בעיות קריטיות בנושא בריאות הציבור, כתוצאה מהמים שמתקן ההתפלה מתפיל שם.

והשפד"ן.

תודה רבה.

אנחנו נעבור למטה המאבק בנושא הגז, מר סוקר?

כן.

אדוני רוצה להציג איזושהי מצגת קצרה?

כן.

כמה זמן אדוני צריך?

נעשה את זה קצר.
נושא הגז, ונמצא פה מתכנן - - - ונמצאים פה עוד חברים. דנו בו כבר בהרבה מקומות, - - -. ואני אנסה, בגלל הזמן הקצר, להתמקד דווקא בדברים שקורים לאחרונה. ומה שמאד מטריד אותי זו צורת ההתנהלות והמרוץ סביב העניין הזה.
לא יהיה לנו זמן לדון בהיבטים הטכניים, ולמה מתקן כזה ולמה מתקן אחר. אבל חשוב לי שתשימו לב לכמה משפטים חשובים: אם תשימו לב, אז רק לאחרונה ראש הממשלה ביקש לחוקק חוק שיעקוף את כל הליך התכנון, ואז מר ברסלר ואני נוכל ללכת לשתות בירה כי לא תהיה לנו עבודה, וכולי. שימו לב לניואנס הזה, הנושא הזה מאד מטריד אותי, ותיכף אני ארחיב עליו.

אגב, לא צריך חוק שיעקוף את הליכי התכנון, כי, ממילא, חוק שעוקף את הליכי התכנון נמצא בכנסת, ונדון כבר שנתיים. המטרה היא לעקוף את כל הליכי התכנון. אז אולי זה חוק שיעקוף את החוק שעוקף את הליכי התכנון – זה מה שאתה מתכוון להגיד.

אני אומר שלהרבה מהיושבים פה לא תהיה עבודה – אנחנו נהיה מובטלים. אז נירשם בלשכה.

להיפך, לעורכי-הדין שבינינו תהיה המון עבודה.

שימו לב למשפט הבא, מה שאמר ראש הממשלה: בגלל מטע חקלאי, המשק הישראלי מפסיד 10 מיליון שקל. רבותיי, זו דמגוגיה זולה; ולהגיד שבגלל כמה חקלאים לא מגיע גז לארץ – תסלחו לי, אבל אני לא יודע איך להתייחס לזה. זה ממש לא נכון. אם תרצו להיכנס לפירוט, נוכל להגיד בדיוק מה קרה בהליכי התכנון, ולמה - - -. אם היו מקבלים אז, ב-2010, את התכנית הנוראית של חוף דור – עד היום, שלוש שנים וחצי לוקח להקים מפעל, לא היה - - - המפעל. רק בזכות המאבק התחילו לשים את הצינור שלוקח שנתיים להכין אותו, ואולי דווקא בזכות זה נוכל להזרים את זה למתקן – את "תמר" יוכלו להזרים למתקן באשקלון, ולקבל גז מהר יותר. אז בואו נדייק בעובדות.
רבותיי, זה מלפני שבוע – המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ועדת המשנה – הולנת"ע. שימו לב, לכמה משפטים שמטרידים אותי: דווקא שם אישרו את המלצת - - - לחלופה מספר 7 שמדברת על מתקן טיפול מרבי בים, עם חלופה של 90 דונם ביבשה, שאותנו זה מאד מטריד כי, לדעתנו, זה לא ייגמר ב-90 דונם. אבל גם לזה אני לא אכנס בגלל קוצר הזמן.

מדובר על חששות ציבוריים, חלק גדול - - - ומהמרדה. זה נהיה נושא שמתנגדים לו מסיבות פוליטיות. אלו דברים שנאמרו בוועדה מקצועית. לא ידוע לי שבוועדה הזו יושבים סוציולוגים או פסיכולוגים. מי נתן לוועדה הזו סמכות להגיד שכל המאבקים הם ממניעים פוליטיים? אני מנהיג מאבק, מישהו, אי-פעם, שאל את דעתי הפוליטית? לידי בשולחן המאבק יושבים נציגים מכל המפלגות. פעילים מרכזיים בכל המפלגות. אנחנו נפגשים עם חברי כנסת ועם שרים מכל המפלגות. חבר הכנסת שישב מולנו ועוזר לנו במאבק, הוא בוודאי לא חבר בישוב שאני נמצא בו, וכולי.

פוליטי זה לאו דווקא מפלגתי.

פוליטי זה מפלגתי.

בשם האקדמיה ללשון.

המאבק גם לא מגזרי.

פוליטי זה לא מפלגתי?

בבקשה, אדוני – לא פוליטי, לא מפלגתי.

גם פוליטי מקומי זה בסופו של דבר – לכן, להגיד שהמאבק הוא מסיבות פוליטיות זה הדבר הכי לא נכון, והכי לא בסמכות של אנשים שמטפלים בזה להגיד דבר כזה. רבותיי, אני גר ברצפטור ציבורי שנמצא במרחק של 300 מטר ממפעלי הפלדה. אני נמצא במרחק של 400 מטר ממחסנים של "טמבור" וממפעל מסוכן מאד לייצור צבעים. אנחנו, בתור ילדים, ראינו עננים צהובים ממפעל פְרוּטְרוּם שזורם בתוך הישוב, ונשמנו את זה, וילדים חלו באסתמה. עד היום אחי זוכר את טעם הצריבה בפה.
אנחנו חיים מול מפעל "רפאל" – רבותיי, מפעל הנשק הגדול ביותר בארץ, עם מחסני נשק אדירים. המפעל נמצא צמוד אלינו במרחק של מאות מטרים מהבית שלנו.
זה הכול בגלל טעויות של סבא וסבתא שלנו, והם מודים בטעויות האלה היום. אנחנו לא יכולים לעשות את הטעויות האלה לנכדים שלנו. אנחנו לא יכולים לאפשר למפעל מסוכן – וזה לא חשוב אם זה צינור כזה או צינור אחר – לקום בלב אוכלוסייה.
לא סתם נמצאים בדיון הזה גם תושבי שבי-ציון וגם תושבי מפרץ עכו – רבותיי, עזבו את הגליל המערבי. זה אזור צפוף. אזור שאם תסתכלו על עתודות הקרקע שלו ועל עתודות הפיתוח העתידיות שלו, אין לו יותר עתודות. לא יכולים לדחוף לשם עוד ועוד מפעלים כאלה – מפעלים מסוכנים.

עד היום כל הנציגים הרשמיים אמרו שישנה ועדה מקצועית. ההליך תקין. ועדת העורכים – הם לקחו את מר גדעון לרמן ומשרדו לתכנן את זה מקצועית, וכולם מחכים לתשובות שלו. והם גם רמזו שיקבלו את הטיעונים שלו. רבותיי, זה דבר שקרה לפני שבוע – משרד ראש הממשלה ומשרד האנרגיה והמים אומרים: לא. אנחנו מתנגדים למה שוועדת העורכים מציגה. אנחנו דורשים לבדוק, לבחון ולהשאיר אופציה לחלופה יבשתית מלאה. אלה ציטוטים מלפני שבוע, אני לא כתבתי את זה בעצמי. אני רוצה תשובות לזה. עכשיו, פתאום, ועדת העורכים באה בהתנגשות עם משרד - - - ועם משרד האנרגיה והמים, ואני תוהה: איזה אינטרסים עומדים מאחורי המשפטים האלה?
מפת זיכיונות שדות הגז של ישראל: רבותיי, כמויות הגז וכמויות הזיכיונות לקידוחי גז בים התיכון, הוא הרבה יותר גדול ממה שמדברים עליו היום. היום מדברים על "תמר", "לווייתן" – יהיו עוד עשרות קידוחים, מי יטפל בהם? איפה יטפלו בהם? לאן הם יגיעו? למתקן הבודד הזה שמדברים עליו? או לשני המתקנים הקטנים האלה? – זה לא יכול להכיל את זה. זה ברור לכולם.
המנדט שלהם הוא לא לטפל ביצוא. הרי ברור שיצטרכו לייצא את הגז הזה. איפה יטפלו ביצוא? – בטח שייבנו מתקן ימי לטפל ביצוא. אין סיבה לא לתכנן אותו כבר היום.

נפסח על השקף של הפיזור בארץ, כי זה גם מאד משמעותי. זה רק מראה – ולא ניכנס לזה – שאין כל-כך לחץ, כמו שמנסים להפחיד אותנו.
רבותיי, זאת דוגמה לפיצוץ במפעל גז בבלגיה. הפיצוץ היה בסך-הכול בצינור של 80 בָּר לחץ. בארץ מדברים להכניס את הלחץ ב-110 בָּר, ב-80 בָּר בצינור. צינור בסמוך למפעל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם המפעל היה מעל לצינור. בסך-הכול טרקטור חפר ופגע בצינור – 24 הרוגים, 131 פצועים.

לא - - -

מה נכון?

- - - תקלה - - - שנים אחרי זה.

יש לנו את הדו"ח של משרד המכרות של בלגיה, והדו"ח מדבר בדיוק על מה שהיה.

אתה יודע מה? זה בסדר, מה שאתה אומר יותר טוב לטיעוני. אתה מחזק אותי, זה בסדר. - - -

לא משנה, עובדה שזה קרה. זה לא חשוב אם זה ככה או ככה.

שימו לב: מרחק של 400 מטר – זו דוגמה לאיפה שהחום לא פגע. איפה שכל השדות נשרפו מסביב. אלו הלהבות שנראו. זה הבור, המכתש, של הצינור שהתפוצץ. דרך אגב, הפיצוץ קרה אחרי שהכבאים הגיעו.

אדוני, אני יכול לחסוך לך. אני חושב שכולם מסכימים – כולל הנציגים של משרד האנרגיה והמים – שאמרו את זה בפרוטוקול דיון של ועדה בכנסת, שאם מתרחש אסון מפיצוץ במתקן גז הוא עלול להיות מאד מסוכן, ועלול לייצר השלכות מאד קשות על הסביבה, על החיים ועל הבריאות של האנשים בסביבה. הנושא הזה איננו שנוי במחלוקת, אתה יכול להתקדם.

הוא לא שנוי במחלוקת – אני מקבל את מה שאתה אומר ואני קופץ הלאה.
שימו לב שבדו"ח ובמסקנות מדובר על 600 מטר. זאת אומרת, שניתן לגור במרחק של 600 מטר ממתקן הגז. בבלגיה אין שום ישוב במרחק של 600 מטר.

תסתכלו מה קורה במרחק של 600 מטר – 600 מטר זה לא רק מקום היישוב: יש שתי תחנות דלק; מפעל ענק של צבעים; מפעל נשק ענק עם מחסני נשק אדירים במרחק של מאות מטר, וכולי.

ועדת העורכים לא קיבלה את המלצת נציג משרד הביטחון להוריד את חלופת עכו בגלל הקרבה למפעל "רפאל". משפט תמוה.

שימו לב, החלופה הנוספת שאנחנו מדברים עליה היא חלופת כפר מסריק: זה האזור הפתוח, החקלאי – היחיד שנשאר בגליל המערבי, בסדרי הגודל האלה. כל הגליל המערבי צפוף, וזה השטח החקלאי השטוח היחיד. שימו לב לכל היישובים מסביב: מדובר על 300,000 תושבים – זו חלופת כפר מסריק. אם יקימו פה את מתקן הגז, זה לא יהיה רק מתקן גז – יתפתח פה אזור תעשייה גדול שיחנוק את כל הקריות משני הצדדים. אני לא רוצה להגיד לכם מה קורה במפרץ חיפה.

רבותיי, אנחנו חיים במקום המזוהם ביותר בארץ והמסוכן ביותר בארץ. להוסיף פה מתקנים מסוכנים, זה יהיה עוול שהדורות הבאים ישלמו עליו. אני מבקש לא לקבל את שתי החלופות האלה, הן סכנה לכולנו. שימו לב לצפיפות שיש פה. אני חוזר: זו תהיה טעות לעשות את זה.

תודה רבה.

אני אסיים במשפט אחרון: למה אנחנו מתעקשים על מתקן הטיפול המלא בים? בגלל שניתן לחבר – ויש לי חילוקי דעות עם גידי על זה – לחיבורים יבשתיים קטנים. ניתן להצמיד חיבורים יבשתיים קטנים לתחנות-כוח קיימות, וניתן לעשות את זה אפילו ביותר משני מקומות – בשלושה מקומות, בארבעה מקומות – ואז לפצל את הסיכון. ליצור חלופות קטנות בתוך תחנות-הכוח של 20, אפילו 30 דונם, ניתן למצוא. צריך לפתוח שטח חדש בשביל מתקן של מעל 100 דונם, או מעל 90 דונם; ואין לנו שטחים חדשים, ואסור לנו לעשות את זה.

תודה רבה, אדוני.

מר לרמן. אני בטוח שיש לך הרבה מה לומר, אני רק אבקש שתנסה להתמקד בעיקרי הדברים.

מערכת ההולכה של הגז הטבעי בישראל היא כ-400 קילומטר כיום, ומסומנת בירוק, והיא תגדל בצורה משמעותית לפי התכניות המאושרות. כל המערכת הזאת בלחץ של 80 בָּר, דומה מאד למדינות אחרות: בלגיה, הולנד, דנמרק, סין, יפן. בהרבה מאד מדינות יש מערכת הולכה כזאת של אלפי קילומטר. לשם השוואה, בבלגיה יש 5,000 קילומטר צנרת כזו. כל הבתים בהולנד, למשל, מקבלים גז טבעי. גם בבלגיה ובקנדה. גז טבעי משמש כמו שבישראל משמש גז בישול שהוא יותר מסוכן ממנו, כמקור חיוני למארג החיים בהרבה מאד מדינות. הוא משמש לחשמל, בישול, חימום ולהרבה מאד דברים, ולכן צריך להביא אותו לחוף. מקובל בהרבה מאד מדינות בעולם שגז טבעי מגיע לכל אחד הביתה.

היום יש שתי כניסות פעילות של גז: באשדוד ובאשקלון. כולם מכירים את הבעיה בתגלית שבאשקלון. אנחנו חושבים שבשביל ליצור אספקה סדירה לארץ יש ליצור שתי כניסות נוספות בצפון, מאחר ואלה שתי מערכות מקבילות אחת לשנייה, וביניהן יש מערכת גיבוי. בכל כניסה דרוש מתקן קבלה המחבר אותה למערכת ההולכה. אחת מהחלופות שאנחנו ממליצים, ושאושרה בוועדת העורכים, היא למתקן קבלה בדומה למה שאתם קוראים: מתקן טיפול מלא – אין ביניהם שום הבדל מבחינת - - -. אנחנו עשינו חישוב מה השטחים הנדרשים ביחס להספקים, ואף-אחד אחר, עדיין, לא עשה את זה.

התכנית שלנו מיועדת למדינת ישראל, ולא לזכיין זה או אחר. היא נערכת על-ידי מימון של משרד האנרגיה והמים ולא על-ידי זכיינים, והיא נערכת לכניסה של כמות בלתי מוגבלת של ספקים בשתי הכניסות הנוספות. כלומר, למדינת ישראל תהיה כמות בלתי מוגבלת של ספקים בארבע הכניסות כתוצאה מהתכנית. התכנית לא נועדה לספק ספציפי זה או אחר.

אנחנו מדברים על מערכת שתוכל לתת אספקה אמינה למשק, שתמנע את הצורך במערכות גיבוי שמשתמשות בדלקים חלופיים שמזהמים הרבה יותר. וכן תוכל לתת אותה בצורה שתהיה יותר זולה למשתמש – אני לא מדבר על היצרן, אלא על המשתמש. כלומר, הדברים האלה חשובים כי אנחנו עושים את זה בכללי הבטיחות והביטחון הגבוהים ביותר, שמאושרים על-ידי משרדי הממשלה.

המשרד להגנת הסביבה אישר לנו את מרחקי הבטיחות שהוצגו קודם, אז אני אתייחס אליהם. הדברים האלה נבדקו. אותו משרד להגנת הסביבה שמאשר תחנות דלק; מתקני גז בבית; מתקני גז בלולים של עופות; בבתי-חולים, חומרים מסוכנים בבתי-חולים – זה אותו המשרד להגנת הסביבה שבודק את כל סוגי החומרים, ומאשר את הדברים האלה. אני לא רואה סיבה לא להתייחס להנחיות שלו.

אנחנו מסתכלים על שמירת האינטרס הציבורי, כמו שאמרתי, ואת האפשרות של מדינת ישראל לעבור לעידן אנרגטי חדש – להשתמש בגז, שהוא הרבה פחות מזהם מאשר הדלקים החלופיים שמשמשים היום: כפחם - - -

אדוני, אני מסב את תשומת-ליבך, מסגרת הזמן שלנו מאד מצומצמת. חלקי המבוא מיותרים – כולנו בעד גז, אני אומר את זה גם לפרוטוקול. אנחנו חושבים שגז פחות מזהם. אנחנו בעד שהמערכת תייצר מגוון של נקודות כניסה. כל הדברים האלה מקובלים ומוסכמים, וגם נדונו בוועדה הזו בהקשרים נוספים.

תנסה להתמקד, ספציפית, רק בסוגיה של המתקן בעכו. תודה.

אני לא יכול להתמקד במתקן בעכו כי אנחנו - - - 25 מתקנים ברחבי הארץ – אני עוד מעט אציג מפה. אין לנו העדפה לעכו או למתקנים אחרים. כל המתקנים האלה – וזה בדיוק הנושא של בחינת החלופות – הולכים לתסקיר השפעה על הסביבה. אנחנו, כרגע, בהמלצה של הולנת"ע, ללכת לתסקיר השפעה על הסביבה למתקנים הימיים. עדיין לא למתקנים היבשתיים. אנחנו רוצים ללכת לתסקיר השפעה על הסביבה לכמה שיותר אתרים - - -

זו תכנית ארצית מפורטת?

כן.

תכנית מפורטת. תסקיר השפעה על הסביבה לתכנית מפורטת.

כל התהליך שקוף לציבור. נפגשנו עם נציגי ציבור. קיימתי כ-30 מפגשים שונים עם נציגי ציבור, בהתאם לדרישות הרשויות המקומיות, כולל נסיעה עם ראש עיריית עכו לחוץ לארץ לראות מתקנים כאלה שעומדים כ-600-500 מטר מיישובים, ואפילו הרבה פחות, דרך אגב. - - -

שם אין להם את לבנון. תפסיקו כבר עם המריחה הזאת. תפסיקו להטעות.

מר בן עזרא.

זה בלתי נסבל. לא מדובר בבלונים של בית.

חברים, אנחנו בדיון מסודר. מר לרמן, רשות הדיבור שלך.

אני לא הפרעתי לך. אנחנו ישבנו, ואתה הבעת את דעתך. אנחנו מכירים לא מהיום.

התכנית שלנו – כרגע אנחנו הולכים לקראת אישור האתרים לבחינה בתסקיר ההשפעה על הסביבה. אף-אחד מהאתרים, עדיין, לא הומלץ כאתר לטיפול בגז. חלק מהתסקיר זה בחינת החלופות – כל החלופות – מהן תיבחרנה שתיים, שתקודמנה לתכנון מפורט. אנחנו מקווים שבמהלך 2012 נוכל לעשות את זה, ובמהלך 2013 נוכל להציג תכנית מפורטת לאישור הממשלה לשני מתקני קליטה של גז בחוף.

בחנו מה זה מתקן קליטה, ויש לו כל מיני חלקים. כל המתקנים שאנחנו מדברים עליהם בבחינה כוללים מתקנים ימיים לטיפול, ויש מכלול כניסה לחוף שכולל את המתקן לטיפול משלים ומתקן קליטה ביבשה, ומתקן של העברה לנתג"ז.
התכנית - - - מאד – מדברים על יותר מספק אחד. לחץ הכניסה לחוף לא יעלה על 110 בָּר ולא 450 בָּר, כמו שטענו פה התושבים. ההספקים שאנחנו מדברים עליהם הם כשני מיליון מטר מעוקב שעה – כ-25% מהביקוש הצפוי בישראל בשנת 2040.

כל תוצרי הלוואי של הגז מטופלים. אנחנו לא מתעסקים באחסון, בהנזלה ובייצוא גז – זה לא המתקנים האלה, וזו לא התכנית הזו. עשינו את כל התיאומים הנדרשים עם האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה, ואף נלקחו מקדמי ביטחון גדולים יותר. כלומר, מרחק של 600 מטר גדול מהדרישות שנדרשו על-ידי המשרד להגנת הסביבה.

מטיפול מלא ביבשה ועד טיפול מלא בים, גם עם אסדה צפה שיהיה רחוק מהחוף, רחוק מהתושבים ורחוק מהעיניים של כולם. בדקנו את כל החלופות האלה, יושב איתנו צוות בינלאומי שמייעץ לנו כל הזמן. גם משרדי הממשלה שבודקים אותנו נפגשים, באופן סדיר, עם אותו צוות בינלאומי, ושומעים את ההנחיות שלו בצורה בלתי אמצעית, כלומר לא דרכנו, ויכולים לשאול אותו שאלות ישירות.

בדקנו את כל החלופות האלה. יש המון חלופות, ואפשר להסביר על זה הרבה מאד דברים לגבי הטיפול בים. זאת החלופה שיש באשדוד ביבשה שאנחנו מסתכלים עליה כחלופה. כל מי שמתנגד למתקני גז, כדאי שילך ויראה מה זה המתקן באשדוד; איפה הוא יושב; סמוך למה הוא יושב; ואיך הוא עובד. אני חושב שאז אופן ההתנגדות ישתנה.

אנחנו חושבים שכל החלופות שבדקנו, שמתאימות למדינת ישראל, כוללות מרכיבים בים. כלומר, אנחנו מדברים על מתקן טיפול ימי, ומתקן טיפול חלקי או משלים ביבשה.

החלופות של טיפול מלא בים נבדקו על-ידינו ועל-ידי היועצים הבינלאומיים שלנו, ונמצאו כלא אמינות לתנאים של מדינת ישראל, וזאת מסקנה חד-משמעית של צוות התכנון. כל המסמכים שקיבלנו בנושא הזה – מהתושבים ומיועציהם – נבדקו, ובתיאום עם מה שקרה שם אנחנו חושבים שהמתקנים שאנחנו מדברים עליהם הם היחידים שאמינים, ולא המתקנים של טיפול מלא בים. מאד נוח לדבר על טיפול מלא בים, אבל זו, עדיין, לא חלופה שנחשבת בעינינו כאמינה, וזה תפקידנו לייעץ לוועדת העורכים, שהיא ועדה בין-משרדית, שעושה את התכנית הזאת.

כל נושא הביטחון והבטיחות נבדקים בתסקירי ההשפעה על הסביבה. המתקנים שבדקנו – מתקן לטיפול מלא ביבשה, שכרגע נפסל על-ידי הולנת"ע.- - - במועצה הארצית, אז אני אציג אותו: כ-375 דונם; מרחקי ההפרדה מסביבו - - - שטח של 3,000 דונם, 600 מטר מגבול הגדר; בים יש שטח למתקן לוויסות לחץ, כ-15 קילומטר מרובע בים. יש לו שלוש - - - יצור שמביאות את הארובות האלה, שמהן - - - את הגז החוצה.
מתקן לטיפול חלקי או מלא בים נראה כמו זה. יש לו שטח של כ-17 קילומטר מרובע למתקנים כאלה בים, וכ-90 דונם ביבשה שמסביבם יש כ-2,000 דונם מרחקי הפרדה.

זאת הגדלה של המתקן הימי, וזאת הגדלה של המתקן החופי. אלה האזורים שבהם יש את עיקר הטיפול בגז, והם האזורים המסוכנים יותר. יש מיכלי אחסון לחומרים הנלווים – זה אחסון תפעולי ולא אחסון מסחרי.

זה המתקן לטיפול משלים בשטח של כ-90 דונם שיש ביבשה, וזה מה שאנחנו מדברים עליו כמתקן לטיפול משלים. מתקן לטיפול משלים נועד ליכולת להתמודד עם תקלות, אם יש נוזלים בגז. תמיד יש נוזלים בגז, הם מתעבים במהלך הזרימה בצנרת. ברגע שיש נוזלים, יש יכולת התמודדות איתם ולא צריך לסגור את המערכת ולטפל בה בים, אלא אפשר להמשיך ולהזרים גז ולהשתמש.

תודה רבה.

אני אעבור על האתרים הימיים, ואני אלך לאתרים היבשתיים, בכדי שיהיה לנו רקע.

לא, אתה לא תלך כרגע לאתרים היבשתיים.

אני רק אציג את התמונה.

אוקיי.

אלה כל האתרים ברחבי הארץ – 25 אתרים שמסומנים פה. עם כל התושבים נפגשנו, כל התושבים מתנגדים וחבל שאין פה ייצוג מלא של כל התושבים כי כל התושבים מתנגדים באותה עוצמה. אני לא חושב שתושבי כפר-מסריק או תושבי עכו מתנגדים בעוצמה גדולה יותר מאשר תושבי עמק-חפר, למשל, או תושבי - - -

תודה רבה לך, אדוני.

רשות הדיבור לגברת סמדר בת-אדם – ראש מטה שר האנרגיה והמים, אני מתרגל לשם. ברוכה הבאה, גברתי. רק בקצרה כי אנחנו בשלהי הזמן של הדיון הזה.

רק לפרוטוקול אני רוצה להעיר שאתה מבקש מאיתנו בקצרה בתשובות, אבל הטענות נשמעו באריכות רבה מאד. אבל כיוון שכולנו תושבי המדינה, וכולנו מאותו צד, ואתה רואה שגם בחרתי לשבת מהצד הזה, אין שום בעיה.

עד עכשיו היה 50%-50% בזמן, אל תרגישי מקופחת.

הערה ראשונה לחברת הכנסת אדטו שציינה שהיא פנתה לשר להגנת הסביבה ולשר האנרגיה והמים: אני רוצה לציין ששר האנרגיה והמים שלח לך תשובה. הוא השיב לך - -

השיב במליאה.

- - במליאה, שהוא הנחה את רשות המים וביקש לבדוק חלופות נוספות. אני מציעה לציין שלפעמים גם השרים חושבים שיש טעם לבחון.

השר להגנת הסביבה הגדיל ואמר שהוא תומך במציאת חלופה נוספת.

כולנו בעד מציאת החלופה הטובה ביותר שיש.

אנחנו מדברים על שבי-ציון, ולא על עכו, כרגע.

אנחנו מדברים, כרגע, על מתקן ההתפלה.
כולנו בעד מציאת החלופה הטובה ביותר שיש, ובהיעדר חלופה אחרת כולנו מבינים שצריך מתקן, ובסוף יהיה מתקן במקום שבו צריך יהיה להקים את המתקן. ולמרות שאנחנו רוצים שתימצא חלופה במקום שלא יפריע לאף-אחד, ואף-אחד מהרשימה הזאת לא יתנגד לו. זה בקשר לזה.

דיברת על דמגוגיה. הייתי אומרת שאתה יכול להתחרות יפה מאד באופן הצגת הדברים.

יש לי מורים טובים.

זה ציון על אופן הופעתך.

אני לא אומרת את הדברים - - -

הגברת בת-אדם, יש לך שלוש דקות.

אי כניסת הגז בצפון גרמה לדחייה של שמונה חודשים, לפחות, בהגעת הגז. אני רוצה לציין: ניתן היה להקים מתקן. אם אנחנו מדברים על לוחות-זמנים, ניתן היה להקים מתקן עד למחצית השנה הזאת, כלומר עד ליוני 2012. אנחנו נמצאים במצוקת גז איומה ונוראה. חלק מן ההסתמכות על הדחייה, כמו הדחייה האינסופית של תחנת-הכוח שנועדה להיות פחמית והיום מתוכננת להיות דו-דלקית - - -; חלק מהדחייה הסתמך על כל מיני דברים, ברוך ד', הגז המצרי וכולי. היום יש לנו מצוקה שבגללה אנחנו משלמים לדלקים מאד יקרים ומזהמים.
עלות הדחייה הזו לצרכני החשמל בחלק הזה עומדת, כפי שאמר ראש הממשלה – וכולם פה יודעים שאני אין תפקידי להגן על ראש הממשלה – על עשרה מיליארד שקל. בנוסף, גדלה עלות הפרויקט בכמיליארד דולר. בנוסף יש למדינה הפסד מיסוי, שגם הוא נמדד, בערך, בכמיליארד דולר.
אני לא אומרת את כל זה כדי לומר שהכסף או לא הכסף. אני אומרת שגם גורמים כלכליים – כולם יודעים – צריכים להילקח בחשבון, כי אחר-כך כשאנחנו יוצאים, כולנו, כל עם ישראל, להפגנות בנושאי – איך זה נקרא? מה שהיה בקיץ האחרון.

קוראים לזה צדק חברתי.

צדק חברתי. כשכולנו רוצים צדק חברתי, אז אנחנו רוצים את העשרה מיליארד האלה לשים על בריאות ועל בנייה, וכולי. כדאי לקחת את הדברים האלה בחשבון.

וגם בני-האדם נחשבים קצת.

ודאי, ודאי. בני-אדם.

לא שמענו את זה מתחילת עבודת המוסדות התכנוניים, אף-פעם אחת.

אבל אם תיתן לי לדבר, אז תיכף תשמע.

רשות הדיבור שלך, ויש לך עוד שתי דקות.

פגשנו את ראש עיריית עכו בשמחה רבה, וכמובן גם לנו הודיע ראש עיריית עכו – הציג את אותם הדברים שהציג כאן סגנו, ואף הודיע לנו שבשמחה יקבל את מתקן ההתפלה. הוא אמר: הנה, אני מודיע לכם, אני רוצה מתקן התפלה. גם זה - - -

בשני תנאים.

הוא לא התנה תנאים בפגישה, אבל חבל על הזמן. באותה הפגישה עם השר הוא לא התנה תנאים.

כמובן שאנחנו עוסקים כל הזמן באנשים. אבל אנחנו רואים את כל האנשים, כפי שציין גידי, את כל האנשים שנמצאים כאן. ואנחנו – כולם היו בניי – חושבים על המצוקות של כולם, ועל הבעיה של כולם. אף-אחד לא רוצה ליד ביתו את העניין הזה.

דבר נוסף שציין מר סוקר, ואני רוצה – נדמה לי מר סוקר, או אולי מישהו אחר. תקנו אותי אם אני טועה – אולי אתה דיברת על זה שמישהו דיבר שזה יותר בזול להקים מתקן יבשתי, ולכן זה טיעון. זה ממש לא טיעון. הסיבה - - -

השר ארדן אמר זאת. כתוב.

אין תפקידי לייצג את השר ארדן. בשם שר האנרגיה והמים אני מבקשת לומר שהסיבה ששר האנרגיה והמים סבור שמדינת ישראל צריכה, לפחות, מתקן יבשתי אחד, ואנחנו לא מציינים כרגע מקום. וזו גם הסיבה שאנחנו מבקשים שגם המועצה הארצית לא תפסול את הטכנולוגיה של מתקן יבשתי, כרוך בביטחון אסטרטגי – לא בסיבה אחרת. ביכולת לפגוע בים, לעומת היכולת לפגוע ביבשה או להגן על מתקן ביבשה. ויש לנו בנושא הזה מן הצבא, יותר ממסמך אחד שמדבר על כך שהיכולת להגן על מתקן ביבשה גדולה יותר.

מה שאני אומרת לא פוסל, וכפי שאתם רואים גידי הציג אפשרויות נוספות של מתקנים, שהטיפול חלקי: חלק יהיה בים, וחלק ביבשה. עדיין מבקשים לא לפסול מתקן יבשתי בתקווה שיימצא לו מקום.

תודה רבה.

מה שאני מבקשת זה שדורית - - -

דורית תדבר בדיון הבא. אני מבטיח לך.

אוקיי.

תודה רבה, גברתי.

אנחנו מסכמים את הדיון. אני מראש אומר: תם ולא נשלם, מכיוון שאנחנו נמשיך כוועדה ללוות את שני הנושאים האלה. אנחנו בסיכום ביניים.

בנושא שבי-ציון אנחנו מביעים דאגה מהתפתחות המהלך הזה. ישנה - - - במדינת ישראל לפתח מתקני התפלה. זו החלטה שהתקבלה. אבל איך עושים את זה; באיזו צורה; באיזו מתכונת; באיזה מקומות – אלה הן שאלות שצריך לדון בהן במלוא העומק.

הקריאה שלנו – בשלב הזה של הדיון – לכל הגורמים המעורבים היא לבדוק באופן מאד מעמיק את כל החלופות, כולל חלופת האפס. השאלה האם צריך את המתקן הנוסף הזה, שמתוכנן לגליל המערבי, בכלל, או לא צריך אותו, היא שאלה שצריכה להישאל, להיבדק, בצורה רצינית, בצורה אובייקטיבית. גם חלופת האפס, וגם חלופות אחרות.

כמובן, ההעדפה צריכה להיות לחלופות שהן, ככל הניתן, יותר צמודות דופן לאזורי תעשייה, לאזורים מפותחים ולא לאזורים לא - - -. מבחינה זו אנחנו מודאגים מהאופן שבו המהלך, כרגע, קוּדָם ביחס לחוף שבי-ציון, שהוא חוף יפה, מיוחד ומהנדירים שיש לנו בתוך רצועת החוף הצפופה שבמדינת ישראל.

עמדתה של הוועדה הזו, לאורך כל הדרך, היא שגז מאד חיוני למדינת ישראל. אנחנו צריכים את הגז. אנחנו צריכים אותו אנרגטית, כלכלית וסביבתית. לכן, אנחנו בעד לקדם חלופות של הכנסת גז למדינת ישראל. וכמו שמר לרמן בצדק אמר, נסתכל על המפה מצפון עד דרום, כמעט בכל מקום אנשים מתנגדים לזה שמתקן יבשתי יהיה בתחומם.

אני אומר כאן את מה שאמרתי כבר לפני שנתיים בדיון: כדי לקצר הליכים; כדי לקצר את הזמן; כדי למנוע התנגדויות; כדי למנוע מלחמות שעוד תהיינה – לא מלחמות, חס-וחלילה, אזוריות, אני מדבר על מלחמות פנימיות.

מאבקים, מאבקים.

מלחמות אזרחים. מאבקי אזרחים.

כדי למנוע, כדי לייעל את המהלך הזה – אני אומר את זה מראש, כי אני מכיר את הדברים האלה היטב. אני יודע, בדיוק, איך זה יהיה.

אני פונה שוב לכל הגורמים ומבקש בשם הוועדה שֶתֵיעָשֶה בדיקה מעמיקה של היכולת לייצר, ככל הניתן, חלופה ימית. חלופה ימית עולה יותר. היא עולה יותר. היא מסובכת. עולה יותר – לא מרתיע אותנו, ואני שמח גם על דברי נציגת שר האנרגיה והמים. יש המון כסף בגז בים. המון-המון כסף. אז הבעיה של להשקיע יותר היא לא הבעיה הגדולה.

אנחנו יכולים וצריכים להשקיע יותר כדי להגיע לפתרונות היותר נכונים. הפתרונות היותר נכונים הם בטיחותיים, סביבתיים והם גם, בסופו של דבר, מתחשבים בזה שאנחנו, לשמחתי, חיים בדמוקרטיה, שבה אם האנשים אומרים: על גופתי, זה משפיע בסוף.

אז במקום ללכת בדרך הארוכה, ושנתכנס פה בעוד שנתיים לדיון נוסף בעוד מתקן יבשתי שהתושבים יתנגדו לו, ומן הסתם בצדק מבחינתם, אני מציע ללכת בדרך הקצרה שהיה צריך ללכת בה לפני שנתיים; ללכת על חלופה שבה המקסימום נמצא בים, המינימום – ואנחנו לא אנשי מקצוע. מר לרמן איש מקצוע. יש אנשי מקצוע טובים שנמצאים במערכת. אני למדתי את הנושא, אבל אני לא יכול להגיד שרמת הידע שלי היא ברמת הידע המקצועית שלכם יש במערכת. אני אומר כשאלה של מדיניות, וכהצעה של מדיניות או כהנחיה של מדיניות.

הוועדה פונה לכך שהמהלך הזה יהיה מהלך ימי, ככל הניתן וככל האפשר. שמענו בקשב רב את נציגי התושבים ומטה המאבק שהתארגן במפרץ עכו, ובאזור עכו ובכפר-מסריק. וכיוון שכבר היינו בסרט הזה – גם בחוף דור, ומכירים אותו גם ממקומות אחרים – אנחנו משוכנעים שמאבק כזה גם יכול להצליח. בהחלט יכול להצליח.

לכן, הפנייה פה היא מתוך מקום של שיתוף פעולה, ורצון אמיתי לקדם מהר את המהלך של קליטת גז למדינת ישראל. לכו בדרך הקצרה והבטוחה של מתקן ימי, ואנחנו נגיע לזה הרבה יותר מוקדם.

תודה לכולכם על הזמן. נמשיך לעקוב בנושא.

תודה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:10.>