הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
3
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
26/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 74 >
מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
יום שני, ל' בכסלו התשע"ב (26 בדצמבר 2011), שעה 11:30

<בחינת התמודדות המדינה, עם הקושי בהשמת עובדי סיעוד זרים אצל מעסיקים סיעודיים קשים (מעקב)>

חברי הוועדה: >
ניצן הורוביץ – היו"ר

>
שושנה שטראוס - יועמ"ש יחידת סמך לעובדים זרים, רשות ההגירה

מאיה טאוסיג - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

רננה לוי - מפקחת ארצית על עו"ס

יפעת סולל - יועצת משפטית, כן לזקן

יריב שוריאן - אחיעוז

אבנר עורקבי - ארגון הנכים בישראל המיוחד

ירון בן גרא - ארגון הנכים בישראל המיוחד

שמחה בניטה - יו"ר עמותת מזור

עידית לבוביץ' - "קו לעובד"

מאיה פסטרנק - המשמר החברתי

יפתח בריל - המשמר החברתי

ד"ר גלעד נתן - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

ערן אמסלם - דובר הוועדה

תמר אמיר -

מרדכי אמיר
–

בת-שבע פנחסוב

ד.ש. - חבר המתרגמים
<בחינת התמודדות המדינה, עם הקושי בהשמת עובדי סיעוד זרים אצל מעסיקים סיעודיים קשים (מעקב)>

בוקר טוב, הנושא שלנו היום הוא מעקב אחר בחינת התמודדות המדינה עם הקושי בהשמת עובדי סיעוד זרים אצל מעסיקים סיעודיים קשים.
הנושא הזה הוא נושא שהועדה הזו דנה בו בעבר, לצערי היא נדרשת לדון בו פעם אחר פעם, היא הבעיה הנמשכת ואפילו המחמירה. אנחנו הגדרנו את הנושא במדויק. התמודדות המדינה עם הקושי בהשמת עובדי סיעוד זרים אצל מעסיקים סיעודיים קשים.
כבר כמה שנים חוזרת ועולה כאן בועדה הבעייתיות של השמת עובדי סיעוד אצל מטופלים סיעודיים קשים. אני קודם כל צריך לציין, שלפי משרד הפנים גם בקרב סיעודיים מורכבים, ילדים נכים ובעלי נכויות קשות שהטיפול בהם הוא קשה ותובעני יותר מאשר בקרב סיעודיים אחרים, רוב בעלי ההיתר מעסיקים עובדים זרים בצורה נאותה. זאת אומרת, ההתמקדות שלנו כאן בדיון הזה, היא לא בהפרת תנאי ההיתר או בהעסקה לא נאותה מצד המעסיק, שהוא בעצם המטופל, שגם זאת בעיה בפני עצמה שאנחנו תיכף ניגע בה, אלא במצב עצמו שהוא מצב קשה ביותר. הפיתרון והועדה הזאת אומרת את זה בהרבה נושאים אחרים, הפיתרון היעיל לטווח ארוך הוא, הסבת הטיפול בכל בעלי הצרכים הסיעודיים בישראל לטיפול בידי עובדים ישראליים, בבית ובקהילה וגם במסגרות סיעודיות, אנחנו גם אומרים את זה בפורומים לא פשוטים של חקלאים, של קבלני בניין, של בעלי מסעדות, שהפיתרון היעיל לטווח ארוך הוא שעובדים ישראליים יעשו את זה ככל האפשר.
אנחנו מודעים לכך שלפעמים לא אפשרי ויש מציאות מסוימת ולכן, כל עוד הטיפול נעשה בחלקו היום בידי עובדים זרים, צריך שהמדינה תדאג לזה שהנזקקים, אלה שנזקקים לטיפול הסיעודי יהיו להם מספיק אמצעים כספיים לשלם שכר כחוק לעובדים הזרים ולהעסיק אותם לפי חוקי העבודה והמגן. לצורך העניין צריך כסף ולא תמיד, היות ואנחנו מדברים בסיעודיים קשים, לא תמיד יש את הכסף הזה.
לגבי העובד הזה עצמו, לא יכול להיות, זה גם עלה כאן הרבה פעמים, אבל אני אדגיש את זה פעם אחר פעם, לא יכול להיות שהשכר לעובד זר יהיה שווה בכל ענף הסיעוד ולכל עבודה. עבודה עם סיעודי מורכב או עם נכה קשה, קשה יותר מאשר עבודה עם סיעודיים אחרים והתשלום צריך להיות בהתאם. אין דין עבודה עם קשיש, שמישהו שהוא בכל זאת יכול לטפל בעצמו, כדין מישהו שצריך לטיפול סיעודי מלא ומורכב.
היות והמדינה, שימו לב, אני לא מטיל את זה כאן על המעסיקים הישירים, שזה המטופלים, אני רוצה להתמקד במדינה. היות והמדינה בחרה לאפשר מתן טיפול באמצעות עובדים זרים, הגיע הזמן שהמדינה גם תקבע סוף סוף קצבה לצורך תשלום לעובדים הזרים, שבעצם מעניקים שירות שהמדינה הייתה צריכה להעניק לנזקקים. ולכן, גם הפיתרון הנכון ביותר הוא שהמדינה תעסיק אותם בעצמם, המצב הנוכחי שבו המעסיק של העובד הזר בסיעוד הוא הנזקק, הוא הנזקק בעל ההיתר הסיעודי הוא מצב בעייתי ביותר. המדינה צריכה לקחת אחריות ולתת את השירות לזכאים בעצמה. או באמצעות חברות סיעוד בעניין הזה, גם הארגונים שותפים וארגוני הנכים וארגוני הגמלאים, אנחנו נוביל כאן מהלך בועדה הזאת של ניתוק קשרי מעסיק, מה שנקרא מעסיק מטופל, זה לא מצב תקין מה שקורה.

העבודה עם סיעודיים קשים, נכים קשים וסיעודיים מורכבים היא עבודה קשה ושוחקת. העובדים הזרים שעובדים בזה נדרשים גם ליכולות פיזיות וגם יכולות נפשיות להתמודדות עם דבר שהוא באמת מאוד מורכב. העובדים הזרים הם עובדים בעלי זכויות ככל עובד אחר במשק הישראלי, חוקי העבודה כידוע לכם הם חוקים אוניברסאליים, ובין זכויותיהם נכללת גם הזכות לעזוב מקום עבודה. עכשיו, צריך להיות מודעים לעובדה שעזיבה כזו יוצרת בעיות קשות ביותר. גם כאן אי אפשר להטיל את הכול רק על המעסיק זאת אומרת, רק על המטופל או רק על העובד הזר המדינה חייבת להיכנס כאן במצבים האלה ולהבטיח את השירות הרציף לטיפול סיעודי בבית, והעמדה שלנו היא שהקבילה היא לא יכולה להיות פיתרון, היא לא יכולה להחליף משהו שהמדינה צריכה לעשות.
זהו. עד כאן ההערות שלי לפתיחה. יש לנו כאן סביב השולחן גורמים שונים בעניין הזה אני שוב מדגיש, זה לא דיון ראשון ואנחנו בעניין הזה, אני לפחות, אנחנו לא נרבה כי פה יש אנשים שנמצאים במצוקה מאוד קשה ולא יכול להיות שהם יופקרו בצורה כזו. טוב, אנחנו נתחיל. אולי נתחיל איתך תמר, אורחת של הועדה, ואת מעורבת בעניין מבחינה אישית, אז בואי תספרי לנו בקשה.

טוב. אני באתי פה עם בטן מאוד מלאה וכאובה. אני, יש לי בת בת עשרים ושש היום, היא נכה עם בעיות קוגניטיביות, שהיא לא עצמאית והיא חייבת מטפלת עשרים וארבע שעות. עד היום הייתה לי מטפלת, עשר שנים, לא ידעתי מה שקורה בחוץ, בשוק הזה, שאני כבר חודש וחצי, מעל חודש וחצי, מחפשת מטפלת לבת שלי. אני קורסת. אני קורסת ואני לא מוצאת. אני לא מוצאת כי כל המשרדים אומרים לי שהם לא מוכנים לעבוד אצל משפחות. שואלים אותי כמה אנחנו במשפחה. כולה אני ובעלי והבת שלי, גם כשהייתה לי מטפלת אני קראתי למצב, שאני בבית סוהר חיה. נכנסתי עכשיו לצינוק כי אין לי מטפלת. לא ייתכן שעשרים ושש שנה, מגיל שלושים ושש אני נלחמת כל הזמן, אבל כל הזמן, להשיג את המטרות בשביל הבת שלי הנכה, ואני נלחמת ואני אלחם עד יום מותי. אני רוצה שהבת שלי תישאר בבית, היא במסגרת, היא מטופלת, יעידו על כך כל הצוותים מגיל אפס מה אורטל מקבלת, אבל די! אני היום אשה בת שישים, לא ייתכן שאני אהיה תלויה באנשים האלה, שהחזקתי עובדת שגנבה לי ,שמצאתי את היד שלה בכיס של התיק שלי והיא לקחה לי מוצרים מהבית, פדים של הילדה שלי, הכול ויתרתי. אני אומרת לכם דברים כואבים אני חיה, סוגרת עם מפתח, אבל אמרתי בסדר, העיקר שיהיה לי מטפלת. ויתרתי, אבל גם היום? סליחה.

לא, מאה אחוז.

היות ואת מכירה את זה מקרוב, מאוד מה לדעתך צריך לעשות?

הם רוצים סכומים אדירים מאיתנו. הבת שלי בקצבה שהיא מקבלת צריכה לשלם קרן פנסיה. לבת שלי יש קרן פנסיה! אני צריכה לשלם כל כמה שנים פיטורין? הם רוצים שגם אני אהיה סיעודית? מה רוצה המדינה? למה אף פעם הם לא דואגים לחלשים ולנכים?

בואי תירגעי. בדיוק על זה אנחנו מקיימים את הדיון, אז את לא צריכה לבכות.

לא, אני רוצה. אני באתי, אמרתי מראש, אני באתי מלאה. אני חודש וחצי מחפשת, כבר קובעים איתי, אפילו לא מודיעים לי שהם לא מגיעים. הם בוחרים אשה זקנה לבד, שהמשפחה לא בקרבתם, הם עושים פה מה הם רוצים, כשאני אומרת העובדת שלי עוזבת ואני מצלצלת למשטרת ההגירה הם לא באים ותופסים אותה, נותנים לה שתסתובב. ואז הם הולכים ועושים משק בית בחמישים שקל. למה שיעבדו אצל הבת שלי? הסתובבתי כמו איזה מסכנה בתחנה מרכזית, תעבדו אצלי. אני ובעלי עם הילדה הנכה שלי. עשיתי את כל המאמץ לא הצלחתי.

כמה קצבה אתם מקבלים?

הילדה מקבלת שלוש קצבאות וזה גם לא מספיק.

בסך הכול?

בסביבות השבעת אלפים שקל, עם ניידות, עם שירותים מיוחדים, עם נכות כללית. שזה אומר שהם רוצים שאני אעסיק, אומרים בחוק שאסור להעסיק שבעה ימים. הם רוצים שאני אעסיק אותם שבעה ימים, כולל שבת, שאני צריכה לשלם שלוש מאות חמישים שקל כל שבת.

מי רוצה, העובדים?

העובדים רוצים, אחרת הם לא יעבדו אצלך. משרדים מצלצלים, אה, את עם בעיית התקציב? לא יעבדו אצלך כי את לא נותנת להם לעבוד בשבת, סליחה.

לא הבנתי.

יש טרנד חדש אצל העובדים, רוצים לעבוד ללא חופשים. אנחנו פה לתקופה קצובה רוצים לעשות .as much as we can

הם מחייבים אותנו.

לא כל משפחה יכולה לעמוד בהוצאה הכלכלית של פדיון יום החופש, שזה עוד אלף שקל בחודש.

סטטיסטיקות תשאירי ל"קו לעובד" לא להגיד סטטיסטיקות, את יכולה לפתור להם את הבעיה? אז תפתרי להם עם הסטטיסטיקות שלך את הבעיה.

בסדר, כן? אבל לא פתחתי פה דיון.

אני הלכתי, הם מחייבים אותנו שנעסיק אותם שבעה ימים, אחר כך הם תובעים אותנו ב"קו לעובד" שהעסקנו אותם שבעה ימים. התשלומים שלהם לא ברורים. חלק אומר לי, ככה תשלמי. חלק אומר לי, ככה. חלק אומר לי, עשיתי הלנת שכר מהעובדת הקודמת על שבעים שקל. "קו לעובד" אומר אסור להוריד כלכלה. "קו למעסיק" אומר כן מותר. אנחנו לא יודעים, לא מוגדר כמה צריך להוריד להם, גם שכר הברוטו. אנחנו, תקשיבו, אני יש לי ילדה נכה, אני לא יכולה לנהל את כל הדברים האלה. הדברים האלה לא ברורים ואז תובעים אותנו. אני לא מסוגלת. אני צריכה לטפל בבת שלי, אני לא צריכה לטפל בהנהלת חשבונות, אני לא מצריכה להיות עו"ד, אני לא צריכה להיות רואת חשבון, אני לא מסוגלת לזה. אני צריכה להתמקד בבת שלי, ולא נותנים לי. גם ככה החיים שלנו, החיים שלנו אני אגדיר לכם מה זה, זה שבעה שלא נגמרת. זה שבעה. ומגינים על העובדים הזרים ולא עלינו, פשוט מאוד ככה. אני שבעה שלא נגמרת עשרים ושש שנה ואף אחד לא דואג לנו.

זה ברור.

אבל "קו לעובד", אני אגיד כל הכבוד להם, שהם מגינים עליהם. מי מגן עלינו? מי מגן עלינו? יש להם זכויות יותר טוב מהילדים. הילדה שלי צריכה לעשות קופת פיצויים מהקצבת נכות שלה. המדינה מחייבת אותנו על הרבה דברים שהם לא יודעים מי עומד מאחורי זה.

בואי תראי, הגישה שלנו כאן, ואנחנו רואים את זה גם בהרבה נושאים אחרים, לא של עימות בין המגזרים השונים לבין העובדים הזרים, זה בעיני, זה גישה מוטעית, האויב, שהבעיה שלך היא לא מול העובד הזר, הבעיה שלך היא מול המערכת שמתקצבת את זה בכסף---

ברור, ודאי.

את מפילה את הנטל הזה על עובד אחד, הם לא סופרמנים העובדים האלה, הזרים שיכולים לעבוד כמו, הבעיה היא בתקצוב החסר של המערכת ואז מעמידים אותך מול העובד הזר. אתם שניכם משני צידי המתרס, זה לא צריך להיות ככה, זו לא צריכה להיות הבעיה שלך זו לא צריכה להיות הבעיה של העובד הזר, יש מדינה שנסוגה מאחריותה ונותנת לך להתמודד לבד מול העובד הזר, התקצוב הוא---

אני לא זוכרת מתי ישבתי עם בעלי לכוס קפה בחוץ, אני לא יוצאת לחופשות, אני כל הזמן בעצבים בבית. לא ייתכן שהמצב הזה ימשיך כך. בינתיים גם, הרי העניין הזה שגם מרשים להם לעשות, הם מתעללים בנו, הם מראיינים אותנו. המצב הזה צריך להיפסק. גם העניין הזה שאני לא רוצה להתמודד, אני לא רוצה להיות רואת חשבון של הפיליפינית שלי, ואני לא רוצה להיות עובדת, אני לא רוצה את הדברים האלה, כבר אין לי כוח. תעזבו אותי, זה הכול.

כן, בקשה.

אני רוצה רק להזדהות עם הגברת. לי קוראים יריב, ואני בעל תאגיד לעובדים זרים. יכול להיות שגם פנית אלי, אני פשוט לא זוכר.

מי אתה?

יריב מחברת "מקום לכולם" לא משנה, אני פה ב---

יש לי את כל הרשימה, הפנקס הזה מלא ברשימה של משרדים.

רציתי רק להגיד דבר אחד---

אנחנו מנסים לקדם את העניין. המצוקה ברורה, אני אמרתי את זה כבר בהתחלה.

הגברת הזו היא דוגמה אחת מיני לא מאות אלפים. עכשיו, זה פרי עיטם של כמה מהיושבים פה בחדר, חלק מהם נציגי המדינה חלק מהם נציגי העובדים הזרים. בעיה אחת עיקרית יש במדינה הזו, אין חוק עובדים זרים. אין חוק עובדים זרים שבא ואומר מה מגיע לעובד, נתנו את זה בכלליות. עובד זר עובד ישראלי, אחד הם. מה לעשות? זה לא בדיוק כך. לא בכל מדינה בעולם וגם במדינות נאורות כמו קנדה הדברים לא אותו דבר לגבי עובד זר ולגבי אדם מקומי. לדוגמה, בקנדה עובד לא יכול להתנייד ממחוז למחוז. אתם דיברתם על קבילה, כביכול על העבדות המודרנית. בקנדה שזו מדינה נאורה, עובד לא יכול להתנייד ממחוז למחוז ככל העולה על רוחו. הוא בא למחוז אלברטה הוא יישאר במחוז אלברטה.

אלברטה היא יותר גדולה מכל מדינת ישראל.

זה לא משנה, זה לא משנה. אין שום קשר, אם הגברת הזו---

אל תתווכח.

אני לא מתווכח, הם פשוט התפרצו לדברי.

היה יותר פשוט אם מדינת ישראל הייתה מוציאה חוזה אחיד לכולם, ואז הגברת הזו לא הייתה צריכה להיות לא עו"ד ולא רואת חשבון. "קו לעובד" היה בטל בשישים בתביעות כמו שהוא היום.
גם כן המצב שהגברת מתמודדת איתו זה תולדה של החוסר בעובדים זרים, תולדה של חוסר בעובדים זרים. כאשר יש מצוקה של עובדים זרים העובדים הם אלה שמנהלים את התחום. לא הועדה הזו, עם כל הכבוד לי, לועדה, ולא שום דבר אחר. העובדים הזרים הם אלה שמנהלים את התחום. הם יבואו אליה ויגידו, הנאה לי, הנראה לי, זה הסכום? אני רוצה כולל שבתות. שום דבר ממה שהיא או אני נגיד לעובד הזר לא ישפיע, העובד הזר הוא זה שמנהל את התחום.

צריך להביא עוד עובדים זרים?

לא. אנחנו ניצור עוד מצוקה ואתה חושב שהעובדים הישראליים---

אני שואל, ואתה מתנצח איתי.

כן, בהחלט, בהחלט שכן.

צריך להביא עוד?

לתת לשוק להתנהל כמו שהוא צריך ולא להגביל אותו ולא לחנוק אותו. זה המצב שהגענו אליו בעקבות זה שצמצמתם את כמות העובדים הזרים. אני לשכה שקיימת קרוב לשתים עשרה שנים, אם אצלי בלשכה עוברים עובדים פנויים, יש לי סך הכול מלשכה של אלף מאתיים, שלוש עשרה עובדים פנויים שמתוכם שמונה חודשים מתוך השלוש עשרה, עשרה-שמונה חודשים אין קשר איתם. אז אני יוכל לנהל לשכה ולתת כבוד לפנייה של גברת מעבר מלרשום אותה עם שלושה עובדים? אני יכול לתת מענה כלל ארצי?

וכמה לדעתך צריך להביא?

כמה שאני צריך. אם היא צריכה להביא עובדת מחו"ל היא תביא עובדת מחו"ל.
כמה? לפי הצורך, אתה יכול להתנבא כמה ימותו?

העיקר שמציגים אותנו---

שמה? מה זה אותנו?

שאנחנו רוצים להציף את המדינה בעובדים זרים, אבל בעצם אתם רוצים לעשות את זה.

אני לא רוצה להציף. עזוב, אתה עכשיו לוקח את מה ששוטפים "קו לעובד" את המוח שלכם ושל הרגולטור ואתה מתרגם את זה למציאות, זו לא המציאות, ידידי, זו לא המציאות.

שאלתי אותך שאלה ברורה.

כמה שאני צריך. אתה יכול להגיד לי כמה מחר ייוולדו? כמה מחר ימותו? אם אתה תצליח, איך אומרים לנבא את הדברים האלה, זה בסדר.

סלח לי, מדינת ישראל לא מתנהלת לפי האינטרסים שלך.

ממש לא, אני לא מרכיב במשוואה הזו.

אני לא אתן כאן שום גושפנקה, להבאת עובדים זרים ללא הגבלה למדינת ישראל, שום גושפנקא.

מי אמר ללא הגבלה? אם היא בעלת היתר---

אתה אמרת.

לא. אמרתי לפי הצורך, תתקן את עצמך, אמרתי לפי הצורך. אם היא צריכה להביא עובדת זרה---

הצורך הזה, ואני אסביר, מדינה צריכה לפתור בראש ובראשונה על ידי עובדים ישראליים לא על ידי- - -

אמת.

אבל זה ייקח זמן.

בוודאי שזה ייקח זמן.

העניין הוא שצריך לקחת גם את העובדים.

מי שהתחיל עם עובדים זרים זה משרד הביטחון בטיפול בנכים, נכי מלחמות. בגלל שהישראלים לא היו מסוגלים לתת מענה לדברים האלה, לא סתם זה נולד, העובדים זרים.

הישראלים, אתה יודע, הועדה הזו עוסקת לא רק בתחום הסיעוד, גם למשל בתחום שבו נשמעות אפילו צעקות יותר חזקות, למשל בתחום הבנייה. באים קבלנים בעלי אינטרסים וצועקים אנחנו חייבים עובדים זרים כי ישראלים לא רוצים לעבוד בבנין, אתה מכיר את זה, אתה בטח מכיר.
אז מסתבר שכשהמדינה מסכימה להכניס את היד לכיס ולתת שכר יותר טוב ותנאים יותר טובים, באים עובדים ישראליים שמוכנים לעבוד בכל העבודות הקשות, שעליהם אומרים שרק ערבים או רק סינים יכולים. זה הכול עניין של תנאים ושל יחס מצד המדינה. אותו הדבר בחקלאות וכך גם צריך להיות בסיעוד. הפיתרון הוא לא להפיל את הבעיה על החולים עצמם ולדרוש מהם להתמודד עם מצב בלתי אפשרי, ולא להפיל את הבעיה על עובדים זרים שנדרשים כאן להתמודד עם מצבים, שבאמת הם מצבים קשים, אלא המדינה צריכה לממן את כל העניין הזה בצורה אחרת לחלוטין וזה לא יהיה גם אם אתה תביא עוד עשרת אלפים עובדים סיעודיים או עוד חמש עשרה אלף. ברגע שהנורמה, נורמות השכר מבחינת התקצוב של המדינה לקצבאות יהיה כפי שהם, לא תפתור את הבעיה.

ומתי זה יקרה, התקצוב של הקצבאות? היא צריכה פיתרון להיום, אז מה היא תחכה עד שתעבור הועדה וזה יעבור בכנסת?

אתה יודע, אני מסתכל על הבעיה, בגלל זה אנחנו כנסת, ברמת המקרו והחקיקה והתקציב.

אבל הזמנת גם ברמת המיקרו.

זה תפקידנו. אנחנו שומעים את הדברים ומנסים לפתור, לתת פיתרון ברמת המקרו, רמה שתתאים לכולם, אני מודע לבעיה.

אבל יש גם פיתרונות שאתה יכול לתת נקודתית לאותו רגע או לאותו נקודה על ציר הזמן ---

יריב, עם כל הכבוד, וזה לא עוזר בכלום, כי אם הבעיה היא שהעבודה קשה והעובד בה חדש הולך, הולך שלושה חודשים עוד עובד עוד עובד עוד עובד החברות יכניסו בינתיים עוד עובדים ועוד עובדים שלא יעבדו אצל הגברת, כי הם קמים והולכים ולא פתרת שום דבר.

אולי שיציבו תנאים, כשהם מגיעים לארץ שלנו, הם צריכים להיות מודעים עם מי הם הולכים לעבוד.

יש חוזה עבודה.

את כל התנאים. סליחה, רגע, אני חייבת, זה בחיים שלי, זה נמצא אצלי. אני היום, העובדת שלי לקחה לי את האשראי, מסתובבת חופשי, אני היום, עובדת זרה לא יכולה להזמין.

עובדת זרה ישראלית, שנמצאת בישראל?

לא, מחו"ל היא לא יכולה להזמין כי היא תקועה.

היא תקועה, כי היא לקחה לי את האשראי, לא מתכוונת בכלל לחזור למדינה שלה, היא מצאה חבר ישראלי, היא מסתובבת. אבל רגע, סליחה, עם כל הכבוד לכולם.
מה שקורה עכשיו, נגיד שרציתי, אני כבר חודש וחצי, מעל חודש וחצי בלי מטפל. כאילו יכולתי כבר להשיג מטפלת. אמרו לי, שאת לא יכולה כי היא לקחה לך את האשראה. בוא נגיד שאני הזמנתי עכשיו וחיכיתי עוד חודש, והמטפלת באה והגיע לארץ, כמו שאתה אומר נביא נביא, גם לזה צריך להיות פיתרון ואני מסכימה איתכם, איזה הגבלה.
אחרי חודש היא באה, במציאות היא רואה שהבת שלי לא נוח, לא יודעת מה לא טוב, ואז היא לוקחת את הרגליים ובורחת לי. עוד פעם אשראי היא לוקחת לי. היא צריכה משהו, המדינה צריכה כשהיא מביאה עובד, משהו בינינו פה מתפקשש. אני לא חברת כנסת, אני אדם פשוט. יש נכה במשרד הביטחון, חיכתה לעובדת זרה חודש וחצי, היא באה לארץ, כנראה לא היה לה נוח לעבוד איתה, זה קיים ואני יודעת את זה במציאות. "גברת, אני לא באה". אבל חיכיתי לך חודש וחצי? "אני לא יכולה לעבוד אצלך". עוד פעם היא נשארה בלי מטפלת, הייתכן מצב כזה?

זו בדיוק הבעיה. אנחנו בדיוק בגלל זה מקיימים את הדיון.

כן, לפי הסדר, בקשה.
<עידית לבוביץ' >
עידית מ"קו לעובד", זה שכולם מתקיפים.
קודם כל זה מאוד נוגע לליבי מה שאמרת ואני מאוד מצטערת בשבילך על המצב הזה והלוואי שהייתה לי דרך לעזור או לנסות לפתור את זה. הבעיה פה של מה שאת הצגת עכשיו מתחברת בדיוק למה שנאמר כאן בתחילת הדיון. כשכל העובדים, ולא משנה במי הם מטפלים ומה סוג העבודה, מקבלים את אותו שכר ויושבים על משבצת של אותם תנאים, קשה לי להאשים אותם, קשה לי להאשים אותם כי אני יודעת מה אני הייתי עושה באותו מצב, אם היו מציעים לי עבודה בחמשת אלפים שקל ,שהיא עשרים שעות ביום או עבודה בחמשת אלפים שקל שהיא חמש שעות ביום, הייתי לוקחת את הקלה יותר. אנחנו בני אדם. כולנו בני אדם, והפיתרון, באמת אפשר לצעוק פה הרבה ולהגיד שצריך להכניס עוד הרבה מאוד עובדים ושזה הפיתרון---

סליחה, אנחנו לא צעקנו. אני דיברתי מהכאב שלי.

מאה אחוז מה שדיברת.

לא, חלילה, אני לא אמרתי מילה. אני אומרת שאפשר לומר הרבה דברים על כמות העובדים שצריכה להיכנס או שלא צריכה להיכנס. העובדות הן עובדות ברורות. אחד, כל עובד שנכנס מכניס פה הרבה מאוד דולרים לכיסים של חברות כוח האדם, לכן לחברות כוח האדם ברור שיהיה אינטרס להכניס עובדים ללא הגבלה, לפי הצורך תקראו לזה, זה מדברים על אותו הדבר. האינטרס של החברות האלה ברור, אז אני עוזבת אותן לרגע בצד.

זה שעובדים שנמצאים כאן צריכים לעבוד, גם נכון. מיליון אחוז. הם באו לעבוד בסיעוד עם השראה של סיעוד והם צריכים לעבוד בסיעוד.

הם לא רוצים.

"קו לעובד" נותנים להם גב.

אני אגיד לך יותר מזה, עובדים באים אלי למשרד ואומרים לי, אני מחפש עבודה כבר שלושה חודשים, כל החברות שאני הולך אומרות לי אין עבודה. אין עבודה. הם שואלים אותי, איך זה יוכל להיות? למה החברות אומרות לי שאין עבודה, למה אף אחד לא רוצה לעזור לי? והם הולכים לחפש עבודות בקופות חולים---

הם משקרים. הם משקרים.

אני איתן לך את הכרטיס ביקור שלי.

גם אצלך היו.

תפני אותם אלי.

העניין הוא שאתם מאמינים להם.

אני הקשבתי לכם, אני מבקשת שתקשיבו גם לי.
אני התלוויתי לשתי עובדות בשלוש לשכות של כוח אדם וראיתי איך החברות אומרות, אני מצטערת אין לי עבודה בשבילך. אני הייתי שם פיזית, אל תגידו לי זה לא קיים, כי אני ראיתי את זה במו עיני. ולמה? שוב, כי לחברות יש אינטרס להכניס עובדים מחו"ל, הם לא רוצים להעסיק את העובדים שכבר נמצאים ובסופו של דבר, אנחנו מדברים באמת על פתרונות, אין מה לעשות, עד שהמדינה לא תשלם קצבה ראויה וקצבה ראויה, את מדברת על קצבאות כוללות של שבעת אלפים שקל, ומה יעשה חולה אלצהיימר שיושב בבית שאפילו לא יודע איך קוראים לו? הוא לא מסוגל לעושת צעד אחד בעצמו, ומקבל רק אלפיים שקל מהמדינה לחודש, איך הוא אמור לממן את זה? מי אמור לטפל בו?

עד שלא ישולמו קצבאות ראויות, אנשים לא ירצו לעבוד אצל אנשים שהמצב שלהם קשה, ויחפשו עבודה שהיא קלה יותר. ואני חושבת שזה טבע האדם, אני לא חושבת שזה משהו, זה שהם זרים ומגיעים ממדינה אחרת לא הופך אותם לפחות בני אדם.

זה לא אמרנו שאנחנו, אני חושבת---

שניה, סליחה, יש נקודה שעלתה כאן, אולי תיכף יפעת סולל תתייחס, לגבי הטיפול, המעמד של מעסיק, שאותו נזקק או מטופל, כדי שהיא בשם הבת שלה לא תצטרך לטפל בתנאים ובתשלומים---

היא צודקת במאה אחוז.

נכון. כולנו פה מסכימים. איך מתקדם העניין הזה, אולי תיכף יפעת, את תעדכני אותנו לגבי זה. זה יוריד ממנה חלק מהנטל.

אני מזכירה, שכל מי שהיום הוא מעסיק של עובד זר, משלם דמי שירות חודשיים וזה לא מעט כסף.

וזה גם מוטל עלינו.

נכון. אני אומרת, כל מי שמעסיק היום עובד זר משלם דמי שירות חודשיים ללשכות.
זה עדיין שמונה מאות ארבעים שקלים בשנה, ואני שמחה שאתה מרשה לעצמך לזלזל בזה. אבל כל מי שמעסיק עובד זר משלם שבעים שקלים דמי שירות חודשיים ללשכה. הלשכה אמורה להיות זו שדואגת לחוזה ההעסקה בין העובד למעסיק, היא אמורה לוודא שהחוזה הוא חוקי, שכל הסעיפים בו הם תקפים. האמא של המטופלת לא אמורה לעבור על החוזה ולבדוק סעיף סעיף אם הוא נכון או לא, היא לא אמורה לבדוק את אותה חברה, זה התפקיד של החברה. בשביל זה משלמים לה דמי שירות, בשביל זה המדינה נתנה להם רישיון להביא עובדים לארץ, להעסיק עובדים זרים. אם החברה לא מבצעת את התפקיד זו בעיה, זו אכן בעיה, כן.

בקשה, יפעת סולל.

עורכת דין יפעת סולל, יועצת משפטית של "כן לזקן"
אני חושבת שאנחנו באמת נמצאים פה בסיטואציה, שהיא בלתי אפשרית מהבחינה, מבחינה הזאת שאין היום שום הגדרות ואין היום שום הבחנות בין סוגים שונים של טיפול. אין ספק שהמדינה כאן יצרה לעצמה איזה, יצרה איזה מוצא שהוא משחרר אותה מאחריות. כאשר אנשים נשארים בלי היכולת לתת טיפול, בעצם לאפשר לעצמם קבלת טיפול הולם, אנחנו באמת בשיתוף פעולה עם יו"ר הועדה, יזמנו הקמה של איזשהו, כינסנו בעצם מחדש פורום שהוא פורום ארגונים של מטפלים ומטופלים. זאת אומרת, של זכויות המטפל והמטופל הסיעודי ואנחנו מעוניינים לקדם גם את הנושא של ניתוק יחסי עובד מעביד, אנחנו חושבים באופן מאוד ברור, שצריך שהמדינה תיקח אחריות על הדבר הזה, תעסיק, בעיני באופן ישיר.
מאחר שאני מכירה את מדינת ישראל בעשרות שנים האחרונות, הסיכוי שהיא תעשה את זה באופן ישיר הוא כנראה נמוך למדי, ולכן צריך למצוא את הדרך לעשות את זה דרך ארגונים עם רגולציה מאוד מאוד מאוד ברורה. זה כמובן צריכים להיות ארגונים שיפעלו שלא למטרות רווח, ואשר ההפרשים באשר לסכומים, שיישארו אצלם יהיה מוגדר מראש.
מעבר לזה, וכאן אנחנו צריכים גם לדבר על הדברים שהם מעבר לניתוק יחסי עובד מעביד, אנחנו חייבים ליצור את המנגנון שיוכל לבחון באופן אובייקטיבי מהן שעות הסיעוד שנדרשות לכל מטופל ומה, רמות שונות של קושי העבודה, ובהתאם לזה צריכה להיות משולמת המשכורת לעובד.
וכמו שעידית אמרה, אנשים מגיעים לכאן לא כי הם באים לעשות את העבודה הכי קלה, הם באים לכאן בעיקר כי הם רוצים להשתכר באופן שגבוה משמעותית מהיכולת שלהם להשתכר במדינות המוצא שלהם, ולכן הם גם מוכנים להגיע למצבים שהם אבסורדיים מבחינה אנושית. זאת אומרת, עצם העובדה שאת מדברת על מצב שבו עובד מוכן, רוצה אמרת, לעבוד שבעה ימים בשבוע, זה מצב שהוא לא סביר מבחינה אנושית. אנשים מגיעים למצב הזה כי השכר שלהם, גם אם הוא יותר גבוה מהשכר שלהם במדינות המוצא, הוא לא מאוד גבוה והם רוצים למקסם את כושר ההשתכרות שלהם, ולכן---

יש להם תיאבון גדול.

אני לא בטוחה.

אני אומרת לך מניסיון.

אני לא בטוחה שיש הרבה מאוד אנשים שמתנדבים מרצונם הטוב והחופשי להעדיף עבודה כזו על עבודות אחרות. זאת עבודה מאוד קשה, גם כשהיא לא הכי קשה שאפשר, ולכן אנחנו חייבים ליצור מנגנון שהוא קודם כל מנותק, בוודאי באופן ישיר בין המטפל למטופל, לא ייתכן שזה המצב היחיד, זה המצב היחיד, אנחנו עשינו בדיקה על זה, אין סוג אחר של טיפול שבו המטופל מעסיק את המטפל שלו, זה מצב לא תקין, לא סביר וצריך להפסיק את זה.

צריך ליצור מנגנון שמאפשר תשלום הולם, וככל שיהיה תשלום הולם גם לעבודות קשות יהיה מי שיהיה מוכן לבצע גם את העבודות הקשות, לכן אני חושבת שכמהלך---

את יודעת שיש לנו באמת סוגים של נכים ומטופלים במדינה, שמקבלים יחס אחר לחלוטין. זאת אומרת, המדינה יודעת---

משרד הביטחון זה משהו אחר.

אבל הסבל הוא אותו סבל, הקושי הוא אותו קושי, הצרכים הם אותם צרכים, רק הטייטל הוא שונה.

אגב, גם במצבים שהם יותר פשוטים, עדיין אם המטופל הוא ממשרד הביטחון, התנאים הם שונים לגמרי.

או פעולות איבה, לא רק נכי צה"ל.

בכל אופן, אני חושבת שאנחנו צריכים לעבוד כאן כרגע באמת בשני מסלולים במקביל---

ואת יודעת, הפער בסטנדרטים מבחינת התקציב הוא עצום.

עצום. לכן אנחנו צריכים לעבוד כאן בשני מסלולים בעיני. האחד, זה באמת לפעול ליצירת מנגנון שיהיה מנגנון העסקה. זאת אומרת, לראות איך אנחנו בונים מנגנון שיפעל באופן שיאפשר מתן טיפול למטופל על ידי גורמים שיהיו אחראיים על זה, במימון מלא של המדינה.
זה לבנות את המנגנון שקובע מהן שעות הטיפול הנדרשות ואופי העבודה ולתגמל את זה בהתאם. אני חושבת שאלה שני מסלולים שצריך לעבוד עליהם במקביל.

תראי, אני אמרתי שכבר אני מעוניין לקדם דרך חות דעת, הצעת חוק הזאת. אז מרגע שאתם תביאו נוסח נדון בזה כאן, ואני מאמין שאפשר יהיה לגייס תמיכה רחבה של חברי הכנסת, זה חוצה מפלגות, ונעביר את זה כהצעת חוק פרטית. ואני, נהיה חייבים לעשות את זה, זה ממש דבר שעולה ישיבה אחר ישיבה, זה נטל נוראי על הבן אדם שקוראים לו מעסיק, אבל הוא בעצמו לפעמים פשוט לא מסוגל לעשות את הדברים האלה, ואז כן באים אליהם, כי הוא פורמאלית המעסיק, ואז זה, זה לא עובד ככה, לא יכול להיות.

כן. שושנה שטראוס, בבקשה.

אני אנסה להתייחס לכל מה שנאמר פה, כי באמת אני מרגישה שכבוד יו"ר ביטא את המורכבות של הנושא הזה, ואחר כך כל הדוברים שלנו נתנו כל אחד את הצדדים שלו.
ובאמת שמעתי פה את האמא ,שאני שומעת, שעשר שנים היא הצליחה להעסיק עובדת זרה אחת בסיטואציה לא קלה, אני מתארת לעצמי שזאת משפחה מיוחדת וראויה להערכה.
מבחינת המדינה, אנחנו מנסים שוב לאזן בין דרכי ההסתכלות השונים והפסיקה של בתי המשפט, כי בג"ץ פסק לפני כמה שנים שזכות יסוד במדינת ישראל זה הזכות להתפטר מעבודתך. אי אפשר לכבול אדם לעבודה במקום מסוים, ובג"ץ אמר, התייחס במפורש לנושא של ענף הסיעוד, עובדים זרים בענף הסיעוד ואמר דווקא גם בענף סיעוד הלכה זו חלה.

תגידי על מה שיש עכשיו בבג"ץ.

הוגשה עתירה נוספת. עכשיו, היא עתירה מאוחדת, גם לשכות פרטיות וגם קבוצה של נכים מיוצגת על ידי עורך דין דוידוביץ' שמאוד הציג את המציאות הקשה של נכים קשים, בצורה מאוד בהירה לבתי המשפט, וגם "קו לעובד" הצטרף והציג את הפן של העובדים, ובג"ץ עכשיו, מה שיש לכבוד יו"ר פה סביב השולחן, יש לו את זה, והוא שומע את כל הזוויות.
לפני חודש בערך הוציא החלטה, רוצה לשמוע, מחכה להודעה מעודכנת מהמדינה, להתייחס עכשיו בו מצוי הליך החקיקה, שמטרתו להבטיח את הנכים הקשים מפני נטישה פתאומית ללא כל הודעה מהמטפלים שלהם.
עכשיו, המדינה הודיעה לבג"ץ, שלפני כמה חודשים תוקן חוק הכניסה לישראל והוכנסו סעיפי אסמכה שמאפשרים לרשויות להגביל, הכניס כמה הגבלות בקשר לעובדים הזרים. הגבלה גיאוגרפית, הגבלה בקשר לסוגי הנכות, בקרה, אמצעי בקרה על מספר מעברים של עובד זר. והמדינה, הנה אני באתי לפה מישיבת מחלקת הבג"ץ, ואנחנו עובדים עכשיו על קביעת נהלים, על קביעת תקנות, כששוב בתקנות האלה אנחנו חייבים לאזן בין ההשקפות האלה, ואת ההצעות האלה כשאנחנו נסיים אותם, אנחנו צריכים להביא אותם לפני השר ולקבל את העמדה של השר.

שושנה, יש איזה לוח זמנים או מסגרת להליך הזה של התקנות?

זה לא פותר כלום.

בשלב אלף הייתה ועדה שישבה וקבעה את העקרונות, הם הוצעו לשר, השר לא ראה בזה פיתרון מספיק ואמרנו את זה לבית משפט.

לא אמרנו, הוא כתב.

כן, הוא גם כתב. וביקש מבית משפט בעצם לקבל את העתירה, עד כמה שהדבר אפשרי. בית משפט הוציא את ההחלטה שלו, שהוא ביקש שתהליך החקיקה יבוצע, ואנחנו ממהרים לעשות את זה. שוב, הוא נתן לנו שישים, הקציב לנו שישים יום כדי לדווח. ויש עכשיו הצעה, אנחנו שוב עובדים, זה בשלב של עבודה אז אני לא רוצה להתחייב, אבל הרעיון הוא נוהל שקובע שעובד זר חייב לתת הודעה מוקדמת לפני שהוא נוטש ואם לא זאת לכאורה הפרה של תנאי האשראי שלו, ובמקרים חמורים יעשו שימועים כדי להבין אם הייתה פה ניצול לרעה, וכן הנושא של תקנות לגבי בקרה על מספר מעברים, שפה אנחנו, בחלק מהדברים שנאמרו פה, הכיוון הוא עובד שמגיע בתוך שלושת החודשים הראשונים לאחר שהוא מגיע, בהנחה שהוא קיבל את המידע שהוא היה צריך לקבל על אופי העבודה, אם הוא עוזב, שם אנחנו גם נעשה שימוע, אנחנו ננסה לברר אם זה ניצול לרעה של ההשראה או שהייתה פה איזה פגיעה בעובד, שזה גם יכול להיות. הרבה עזיבות תוך תקופה קצרה או מעל הממוצע גם יביא לשימוע בהחלטה אם לבטל את האשראי, לסייג את האשראי, אם להזהיר, וגם עובד שעוזב מעסיק באופן פתאומי, נטישה אנחנו גם נעשה את השימוע.

זה אסור על פי החוק, זה פלילי.

נכון.

תגידי שושנה, אולי לצורך הדיון, ואולי גלעד, הערת ביניים לדברים שלך, אולי כדאי להביא פעם נתונים, אם יש לכם, ואולי אנחנו גם ננסה לבדוק, אני אבקש מגלעד, לגבי היקף התופעה הזאת של נטישה וגם אם אפשר לבדוק לגבי זמנים, אם זה בהתחלה או בסוף. יש---

יש נתונים, הם לא מעודכנים בחצי שנה האחרונה.

אני רוצה להבין.

אפשר לקחת נתון מעודכן, אבל בגדול אנחנו רואים כאן מקרה קצה. כשלוקחים את כל הבעיה זה לא שיעורים כל כך גבוהים של מעברים, אבל יש אוכלוסיות ספציפיות בתוך אוכלוסיית הסיעוד הכללית, שיש בהם יותר מקרים וזה בדיוק חלק מהסיבות---

אוקי, אז בשביל זה תביא לנו פילוח, גם לגבי הזמנים וגם לגבי קבוצות מסוימות, לא רק סיעודיים. תנסה אם יש לך את האפשרות לגבי סיעודיים קשים, כדי שנוכל באמת להבין האם שם יש בעיה בהיקפים יותר גדולים.

אנחנו באמת, משה נקש מצטער שהוא לא יכל להגיע היום, הוא פשוט בבדיקות, אבל לצורך השימוש של הועדה, הכנת התקנות והנהלים, הוא באמת עשה פילוחים, כל פילוח אפשרי, ואם אני לא טועה הוא באמת מצא שבקרב האוכלוסייה של הנכים---

דרך אגב, אחד הטיעונים שאוהבים להשתמש בהם, שזה הטיעון הגיאוגרפי, לא נמצא כנכון. אין בעיה - - -

יש נתונים.

בדיוק בגלל זה ביקשתי ממשרד הפנים. עוד פעם, זה נתונים מלפני חצי שנה, אבל בדקנו חמש שנים אחורה וראינו שאין בעיה אמיתית, כן של נטישה של צפון ודרום למרכז. יש עובדים בצפון ויש גם עובדים מובטלים בצפון ואותו הדבר עובדים בצפון ועובדים בדרום. אני יעשה הכול מחדש, מה הבעיה?

אני אומר, מה שהכי טוב זה באמת לראות את הנתונים, ואז לפעמים אנחנו נציג את הנתונים כאן בצורה ברורה, נפרסם אותם וזה יהיה בשבועות הקרובים. כן, שושנה בקשה, תמשיכי.

חוץ מזה אפשר גם לדבר על הנושא הזה, שהנה הלשכות או המעסיקים יגידו, העובדים לא רוצים לעבוד ואנחנו שומעים את זה הרבה, או לעבוד במקום קשה, במה שעידית סיפרה שהיא התלוותה לעובדים, שלשכות לא היו מוכנים להציע להם עבודה. עכשיו, המדינה מנסה להתגבר על, באמת מאוד קשה להבין מה המציאות, זה לוקח זמן. אבל מה שהמדינה עשתה, זה להקים מאגר, יש רישום של כל העובדים שהם בתוך תקופת ההעסקה המותרת בסיעוד, והם לא מועסקים כעת. היא שולחת את זה כל שבוע לכל הלשכות הפרטיות עם מספרי טלפון, כדי שהם יוכלו להתקשר איתם, אם אין לה עובדים מתוך ישראל. מלבד זה אירית עסוקה, היא עשתה כבר פעם אחת, זה לא היה מוצלח במיוחד, אפילו בג"ץ הבין כשסיפרנו את זה. העובד חושש לבוא למקום שרשות ההגירה מפרסמת. תבוא, אבל אנחנו מנסים לגרום למפגשים בין הלשכה לבין העובד, שיציעו עבודות שאנחנו, יש שם פקידים של הרשות כדי שנבין האם זה באמת שהעובדים מסרבים, האם זה באמת שהלשכות לא רוצות לנסות באמת להביא את המצב הזה, שבעצם אנחנו, המצב הנורמטיבי הנכון צריך להיות שהלשכות כן רוצות את העובדים האלה, העובדים כן רוצים לעבוד. למה? יש לנו עכשיו במאגר שבע מאות שמות עם מספרי טלפון. למה אנחנו לא מצליחים---

תתקשרי אליהם ותראי אם הם לא החליטו.

ניסית להתקשר אליהם?

אנחנו כן מתקשרים אליהם ומנסים.

עשית פילוח שלהם.

שלחת אותם?

זה במעקב, אבל זה ניסיון שהמדינה עושה להתערב פה, כשיש שתי גרסאות לגמרי שונות של מה שקורה בשטח, אז זה עוד ניסיון. אנחנו מקוים שהשילוב של הנהלים והחקיקה יחד עם הרעיון הזה של ירידי תעסוקה, שאנחנו מנסים לשכלל אותם, בסיוע כל הגורמים כדי שהעובדים יגיעו ויבינו שהם מחויבים להסכים להצעות סבירות, הרי יש להם רק תשעים יום שהם יכולים להיות --- ושגם הלשכות יבינו, שהם צריכים לקחת עובדים מהארץ. אנחנו מקווים שכל זה מביא לאיזה איזון.
מלבד זאת יש אפשרות להבאת עובדים מחו"ל. כמו שנאמר, זה לא כל כך הנושא, כי כמו שהסבירו כאן יכולה להגיע עובדת ואחר כך, אחרי כמה חודשים להגיד שזה לא מתאים לה, אבל יש אפשרות, אנחנו עוקבים, שתמיד יש אפשרות להביא כמה אלפי עובדים מחוץ לארץ.
ויש ועדות חריגים, כשבאמת יש השראה תפוסה, יש ועדת חריגים שאם היא משתכנעת שדווקא במקרה הספציפי יש נסיבות מיוחדות ודווקא הבאת עובד מחוץ לארץ, במקרה הספציפי אולי כן יעזור, כן יכולה להתיר את הדבר הזה. אז מנסים בכל המישורים.
אני אתייחס רק להצעה של חברות סיעוד, שיעסיקו את העובדים, שזה דבר, זה רעיון מעניין וצריך לחשוב עליו אני רק אומר שבתחום עובדי הקשישים, הרי יש חברות סיעוד ודווקא יש התנגדות לחברות הסיעוד ודווקא היה לחץ על ביטוח לאומי לעשות ניסוי, כדי שתהיה העסקה ישירה.

כי הם לא משלמים את הכול. זה הכול עניין של כסף.

זה היה רק כדי להגדיל את הקצבאות, לא בשביל---

אנחנו נתייחס לזה בהליך שאנחנו רוצים במסגרת הצעת החוק הפרטית.

אני יכולה שני משפטים להשלים? אני צריכה לצאת.

כן.

אני חושבת שבסך הכול, ההעסקה של עובדי סיעוד ישראליים באמצעות חברות הסיעוד נותנת פיתרון מצוין למטופלים. יש הרבה מאוד עובדים, אפשר לקבל שירות באופן מאוד מאוד יעיל, אפשר להחליף עובדים באופן מאוד יעיל.
לעומת זאת, החברות האלה, יש בעיה איתן לגבי הזכויות של העובדים בהרבה מאוד מקרים. כי שוב, המדינה מתגמלת את זה באופן חלקי, יש בעיה של שעות מעבר, שהן בעייתיות. זאת אומרת, עובד צריך למעשה לטפל בשלושה מטופלים ביום, ואז לא משלמים לו על כל השעות שהוא בדרכים.
אבל, הבסיס הזה כבסיס העסקה הוא בסיס בהחלט סביר והוא נותן שירות טוב. הבעיה בעניין הזה היא שוב, שמאחר שהמדינה מפקחת על זה באופן חסר, יש שם הרבה יותר מדי כספים שנשארים אצל החברות ולא מועברים לעובדים, וכך נוצר מצב שיש גם דרישה להעסקה ישירה.
אגב הניסוי לגבי העסקה ישירה מתייחס אך ורק למי שמעסיק עובד זר. למעשה הוא לא מתייחס בכלל למי שמעסיק עובד ישראלי לפי שעות. זאת אומרת רק למי שיש לו עובד של עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע או שישה ימים בשבוע, הוא רשאי להשתמש בניסוי ובניסוי הזה, צריך לזכור, שמדינה, כשהיא החליטה על הניסוי, החליטה גם לגנוב עשרים אחוז מהכסף ולהעביר קצבה רק של שמונים אחוז.

דבר נוסף שחשוב לי להזכיר בעניין הזה שדובר עליו, בהקשר לזה, שיש היום מצב שבו עובד יכול, הדברים נאמרו אני רק רוצה לחדד אותם מבחינה חוקית, יש היום מצב שבו אין כבילה של העובד למעביד. יש כבילה של מעביד לעובד, מה שנאמר כאן, שהאשראי היום ניתנת למעביד עם שם מסוים של עובד וכאשר יש בעיה עם עובד או שהוא מחליט לקום ולעזוב, וזה לא חוקי גם היום, נוצר מצב שבו המטופל כבול למעשה ויש לו בעיה להשתחרר מזה, ואני חושבת---

הוא יכול להשתחרר מזה, אבל הוא צריך---

זה תהליך לא פשוט בכלל.

דבר אחד נוסף שאני חושבת שחשוב לי לומר, דבר אחד, משפט אחד נוסף, שחשוב לי לומר. כל הפיתרונות שהוצגו כאן כפיתרונות של המדינה, כולם יוצאים מתוך תפיסת עולם שאומרת, נגביל יותר את העובדים ואז נצליח להשאיר אותם אצל מטופלים, שהם יותר קשים, בתנאים יותר בעייתיים. אני חושבת שהגישה הזאת נובעת בדיוק מאותו בסיס רעיוני שאומר, המדינה לא רוצה להשקיע, לא רוצה לתת שכר הולם, לא רוצה לדאוג לכך שבאמת יינתן הטיפול, אלא באמת ברמה של לראות איך אנחנו מגבילים זכויות ולא איך אנחנו נותנים זכויות.
אני חושבת שכל הפתרונות האלה לא יצליחו לשנות את המצב, אם יצליחו לשנות, זה בשוליים של השוליים של השוליים. הם לא יאפשרו העסקה בתנאים שהם, באמת מדובר בסיטואציות קשות, בשביל זה צריך לדאוג לכך שיהיה שכר דיפרנציאלי.

עכשיו, רגע שאלה שושנה, מה באמת בעניין תקופת ההחלפה. נגיד קרה משהו לעובד, חלה, מה, לא יודע? נפצע בתאונת דרכים.

או הולך לחופש.

או הולך לחופש.

לך תחפש.

כן, מה?

עובד שנפצע, שלא מסוגל לעבוד תקופה של לפחות שלושה שבועות, יש נוהל שאפשר לשבץ עובד אחר מתוך ישראל.

וכמה זמן זה לוקח עד ש---

אני יכולה להגיד שברגע נתון שלחו לי s.m.s , יש שבע מאות שמות של עובדי סיעוד פנויים בארץ, יכול להיות שחלק מהם---

רגע, סליחה. שושנה, הטענה היא, ואת מכירה אותה היטב, שזה לוקח לפעמים חודש ואפילו חודש וחצי עד שמוצאים מחליף או מישהו, איך אפשר לקצר, לדעתך, את התקופה הזאת, כי אלה אנשים, שנגיד רתוקים, הם חייבים באותו יום, למחרת.

אני חושבת, ואין פה שירותי רווחה, אבל לדעתי למקרי חירום כאלה יש נופשונים ויש פתרונות של שירותי רווחה, כי באמת קשה למצוא עובד ולהתאים את העובד ולהכשיר את העובד בין יום. אבל שוב, המאגר שלנו, של עובדים זרים פנויים לעבודה מהארץ נועד לפתור את הבעיה הזו. אכן, הזמנת עובד מחו"ל לוקח זמן.

תגידי, המאגר הזה שאמרת, של שבע מאות, הוא מאגר מתפקד?

לדעתנו כן. שוב, זה שבע מאות שרק עד שלושה חודשים לא הועסקו. זאת אומרת, על כל העובדים שהשמות שלהם ומספרי הטלפון שלהם מופיעים שם, הם הועסקו כדין על פי דיווחי הלשכות בתוך שישים יום.

עד שנה.

לא, זה תשעים יום. שוב, אנחנו שמענו טענות נגד המאגר ושמענו את שני, כמו שהנה יושבים ביחד.

עוד כמה שאלות. שושנה, באמת שאלה מעניינת, לפעמים בעבודות האלה צריך כוח פיזי. למה בעצם יש העדפה להעסיק עובדות ולא עובדים גברים?

אין ההעדפה.

אבל רוב העובדים הן עובדות, בעצם למה?

כי זה טיפול הומאני, אני חושבת. ברור שבדרך כלל אשה רוצה אשה, והרבה גברים גם מעדיפים אשה, אני חושבת שזה אופי העבודה. גם גבר שחי יחד עם אשתו הרבה פעמים היא מעדיפה, אבל יש גברים, אני לא יודעת אצל---

אצל שנגיד צריך להרים או לקחת או לסחוב או להביא דברים, זה לפעמים קשה לאישה.

הדבר הזה תלוי במזמין, במטופל. המדינה לא קובעת גבר או אשה, אבל אני רואה שיש העדפה. בדרך כלל גם אישה לא תרצה מבחינה אינטימית להיות מטופלת, בדרך כלל על ידי גבר, כשגבר הוא בדרך כלל יותר גמיש בנושא הזה. אבל שוב, זה לא קשור אלינו, בתוך הלשכות הן גם נותנות ייעוץ בנושא.

זה תלוי באבחון. כשאתה בא ויושב עם המשפחה, תלוי במצב של הקשיש. אם זה קשיש ששוקל מאה קילו ומעמיד כתנאי, אני רוצה רק אישה. אז כמובן שמנסים להבהיר לו שזה נועד מראש לכישלון, ורק גבר או מנוף, יש מצב שאשה יכולה להתמודד עם גבר ששוקל מאה קילו, אם יש את התנאים המתאימים בבית. אם יש מנוף, אם יש פתחים מורחבים, אם האמבטיה מתאימה, אם זה מיטה מתכווננת. יש מצבים שכן ויש מצבים שאתה בא, וזה תפקידנו כלשכות, ויש לנו גם עובדות סוציאליות, גם אנשי השטח שאמורים להתאים את העובד בצורה האופטימאלית, אף על פי שתמיד נשאר דבר אחד בגדר נעלם, וזה הכימיה שבין המעסיק לבין העובד. זאת אומרת, אתה יכול לבנות פרופיל פיזיולוגי של העובד בצורה הכי מתאימה ובשורה התחתונה יבוא, זה שחור זה לבן, לא יסתדרו.

עכשיו עוד שאלה אחת ספציפית, לגבי ההכשרה. לפעמים העובדים, הם צריכים לעשות כל מיני דברים, צריך ללמד אותם כל מיני סוגים של דברים, שצריך לעשות עם המטופל. הם מקבלים את ההכשרה המתאימה?

אנחנו פחות מלווים, הלשכות בחברות הסיעוד מלוות למקרה הספציפי. אנחנו מנסים עכשיו לקדם הסכמים ליטראליים, ניסויים בענף הסיעוד, ממש פרויקטים, פיילוטים. ובמסגרת הפיילוט יהיה אפשר באמת להתאים במדינת המוצא מהן התכונות בהכשרה, שהעובדים יקבלו ויותר לכוונן לתכונות של---

כי למשל הוזכרה פה קנדה. שם אתה צריך לבוא עם הכשרה מסוימת.

קורס סיעוד.

לא בהכרח.

גם באנגליה צריך קורס של סיעוד.

אם אתה הולך להיות אחות באנגליה---

איזשהו ידע בסיסי בעזרה ראשונה, שושנה.

רננה בודאי יכולה להתייחס לזה, העובדת סוציאלית שלנו.

אני דווקא רוצה להתייחס לפן של ההכשרה. זאת אומרת, שאנחנו---

רק מי את לצורך הפרוטוקול.

אני רננה, אני מפקחת ארצית על עובדים סוציאליים במשטרת ההגירה.
הנושא של ההכשרה מטופל בשתי רמות אצלנו כרגע, נכון להרגע. אנחנו סבורים שבמידה, ככל שניתן כלים יותר מקצועיים, אותם עובדים סוציאליים שאחראיים על הקשר שבין עובד זר לבין מעסיק, כך תיטב המערכת וההתאמה תיעשה הרבה יותר פונקציונאלית בתוך הבתים. אנחנו סבורים שהעובדים הסוציאליים, התפקיד שלהם בעצם הוא לאזן בין כל מה שקורה בתוך הבתים, ולכן אנחנו גם מעשירים אותם בתקופה האחרונה בהמון המון נושאים שהם רלוונטיים, בין אם זה בהיבטים הבין תרבותיים והרב תרבותיים, והדיפרנציאציה בין עובד שמגיע מהודו לעובד שמגיע מרומניה. להבחין בין הניואנסים, להבחין בין התרבויות השונות, לזהות את המרכיבים הייחודיים של כל תרבות ולהוות איזשהו גשר בתוך התהליך בארץ. זה מחד.

מצד שני, אנחנו גם מנסים כרגע לבנות איזשהו מערך של הכשרה עבור אותם עובדים זרים, שנמצאים בתוך הארץ. אותם עובדים זרים, שבעצם צריכים לתחזק מקרים כמו אוכלוסיות מורכבות קשות, צריכים לתוך התהליך העבודה שלהם לקבל איזושהי מערכת הכלה, מערכת של ההעצמה, מערכת של וינטלציה, כדי שיוכלו לתחזק את אותם מקרים קשים, כי הרי בסופו של יום, כולנו מסכימים שאנחנו מדברים על בני אדם, וככל שנעשיר אותם ונתייחס אליהם כאל עובדים שזקוקים גם להעצמה הזאת, כך ייטב לכולנו. אלה שני המרכיבים שאנחנו כרגע פועלים כדי לשדרג את המערכות הקיימות.

כן, עוד מישהו רצה להתייחס? הצג את עצמך.

שמי ירון. אני מעמותת אהב"ה, אני גם סמנכ"ל של תאגיד של עובדים זרים.

אהב"ה זה ארגון הנכים בישראל המאוחד.

זה אתה?

אני במקרה היו"ר.

נכון, נכון, אהב"ה.

העמותה נותנת שירותים להרבה נכים, להרבה ילדים עם צרכים מיוחדים. עכשיו, הבעיה מוכרת, הבעיה של הגברת מוכרת בעמותה. לגבי המצב היום במדינה בעצם הוא שאין עובדים. אין עובדים. בסדר אין עובדים, זה נשמע כמו משהו ששולפים, אבל המצב הוא שאותה גברת יכולה להמתין עוד הרבה מאוד זמן למטפלת שתבוא לעזור לבת שלה, שמטפלת תגיע עם יביאו לה מחו"ל ושתביא כל חודש מחו"ל עובדת, זה לא יעזור. אם לא יהיה איזשהו פיתרון, שמשרד הפנים ימציא פיתרון שמסוגל להחזיק עובד בעבודה וזה לא משנה אם זה באותו שכר, אם משרד האוצר כן יתקצב את זה או לא יתקצב את זה. היא עוד הרבה זמן יכולה למצוא את עצמה כמטפלת של אמא שלה, של הבת שלה, סליחה. התאגיד שאני פעיל בו נותן גם שירותים למשרד הביטחון, לנכי צה"ל, עובדים זרים שעובדים---

איזה תאגיד זה?

"יד ביד סיעוד ורווחה".

הוא גם תאגיד שנותן לנכה צה"ל פתרונות של עובדים זרים, וגם משרד הביטחון למד שמטפל זר כבר לא מרוויח עשרים ושלושים אלף שקל כמו שהיה נהוג בעבר. היום יש הסכם מאוד מאוד מסודר, שעובד זר מרוויח בסביבות חמשת אלפים שקל, כך שהפער הוא לא כזה עצום.

זה בעלי הזכאות לקצבה, הם לוקחים את ההפרש.

אני חושבת שהמעסיקים---

היום כדי למנוע את התופעה---

זה בין שבעת אלפים תשעת אלפים.

אוקי- תורידי מיסים.

הם מקבלים ביד.

אני נותן שירותים לכאלה, לרוב אפילו. אני מכיר את הסכומים מצוין. עד שלא יהיה פיתרון, שמשרד הפנים יציע פיתרון שיכול למנוע זליגה של עובדים זרים ממעסיק סיעודי למעסיק סיעודי כלומר, בין מעסיק מורכב כמו הבת של, מה שם בתך? אורטל. מאורטל למעסיק סיעודי אחר, זה לא משנה כמה עובדים היא תביא בשנה היא לא תמצא פיתרון.
אני רוצה להגיד בניגוד למה שגלעד אמר, שלנו יש נתונים אמיתיים. דרך אגב הנתונים לגבי עזיבה מהפריפריה, יש עזיבה בפריפריה. כלומר, עובד שמגיע לצפון הרחוק יש סיכוי טוב, שלא מייד, אבל תוך שנה ימצא את עצמו מחוץ לעבודה מהסיבה הפשוטה שהוא רוצה להיות גם בקרבת הדירה שלו. הם שוכרים דירות וחיים בקומונה, הדירות ברובם בתל אביב, אז הוא גם רוצה להיות קרוב לדירה והוא גם רוצה להיות קרוב לחברה שלו כלומר---

למרכזים התרבותיים.

אנחנו התאגידים, עד כמה שניסינו עוד לא, אין איזה תרבות בפריפריה לעובדים זרים, כך שכן יש זליגה. הנתונים, דרך אגב, עוברים מהתאגידים למשרד הפנים בערך תוך שבועיים כלומר, שעובד עוזב עבודה, אני התאגיד בערך תוך שבוע שבועיים מדווח למשרד הפנים, כך שלא יכול להיות שהנתונים האלה אינם לא חצי שנה, אלא כבר מאלפיים ותשע כשהתחלנו לדווח בצורה מסודרת.

אם פונה אליך עובד כל שהוא, שהוא עזב עבודה, הוא אפילו לא משלך, מה קורה איתו, מה קורה?

תראה, ההיפך ממה שהגברת מ"קו לעובד"---

בשביל זה אני שואל אותך.

ההיפך ממה שגברת מ"קו לעובד" אמרה שהיא ליוותה עובדים זרים, השלב הראשון שאנחנו נתחיל איתו זה לבדוק את האיכויות של העובד זאת אומרת, אנחנו לא ניתן, נשתדל לא לתת עובדת גם במצב הקשה למישהי שגונבת ומכניסה יד לארנק.

אתה לא תדע אם היא גונבת.

אתה בודק את ההמלצות.

היא לא תבוא אליך ותגיד שהיא גונבת.

אתה בודק המלצות, אתה יכול לבדוק המלצות.

אולי הגברת מ"קו לעובד" לא בדקה, לקחה אותה לחפש עבודות. אנחנו עושים איזשהו מיון וסינון ראשונית של העובד, בדיקת ההמלצות שלו, ובמידה שהוא כשיר לעבודה גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מקצועית, מבטיח לך שתוך עשר דקות הוא יהיה בדרך לעבודה, ואם זה לא אצלי זה אצלו ואצל כל אחד, כל אדם שיש לו תאגיד. העובד לא יישאר פנוי, תאמין לי. אנחנו נמצאים במצב שהפכנו להיות נהגים, גם של העובדים האלה, אני מוציא איש שיווק עם רכב, קח אותה לפה ולפה ולפה. את יודעת שהיא לא תזוז מהמשרד שלנו.

רשמנו לפנינו.

אם אפשר עוד דבר קטן לגבי המהות של העזיבה, הנטישה, כן. אין לנו היום כלים להתמודד עם נטישה. יש סעיף קטן בנוהל שמציין שתוך, אם אנחנו נצהיר למשרד הפנים שאדם הוא מטופל מורכב כמו אורטל, אז משרד הפנים יכול, ימנע מאותה עובדת זרה לעזוב את העבודה. מה זה ימנע? אם היא תברח אז משרד הפנים שלושה חודשים לא יאפשר לאף משרד אחר לרשום אותה בצורה חוקית. אין לזה אכיפה לעניין הזה. כלומר, אז העובד הזר יעבוד שלושה חודשים לא חוקי. מרגע שנגמרו השלושה חודשים הוא יכול למצוא לעצמו עבודה בצורה מסודרת, כך שהיום עובד זר---

לא הבנתי.

אחרי שלושה חודשים ללא אשראי אי אפשר לחדש ויזה יותר.

אני אסביר. אם עובדת סוציאלית של תאגיד כלשהו חושבת, שמטופלת כמו אורטל היא מטופלת מורכבת. מורכבת הכוונה לא רק בטיפול הסיעודי שלה, אלא גם שהיא גרה עם אמא ואבא. נכון? אמא ואבא בבית, אמא ואבא בודקים שהטיפול יהיה כמו שצריך, אמא ואבא מפקחים---

אבא עובד. אחרת אם אבא יבדוק אז גם לא פרנסה תהיה.

הן רוצות כמה שפחות מנהלים, אנחנו יודעים. עובדת סוציאלית תחליט שהאדם הוא המטופל, הוא מטופל מורכב היא יכולה להעביר פנייה למשרד הפנים. משרד הפנים יכול להצהיר שהמטופל הוא באמת מורכב, ואז שלושה חודשים מיום הכניסה של העובד לישראל משרד הפנים ימנע מהעובד לעבור מבחינה חוקית, מבחינה של רישום, לעבור ממעסיק למעסיק זאת אומרת, שאם עבר חודש ימים והעובד עזב, אז הוא ימצא את עצמו חודשיים כנראה עובד לא חוקי, והחל מהחודש הרביעי הוא יירשם בצורה מסודרת.

שמחה בקשה.

תודה רבה.

אני, כלומר כבר כל כך הרבה ישיבות מדברת על דברים מאוד מאוד מאוד בסיסיים בנושא של סיעוד. קודם כל בעניין של נטישה, אז מכיוון שאולי אנחנו הפגועים הראשונים, אז אני אומרת לך שיש הרבה. יכול להיות שאנחנו הקצה הקרחון, אבל בגלל שאנחנו האוכלוסייה כנראה האוכלוסייה הכי מורכבת והטיפול הכי אישי והכי מורכב, וזה לא קשישה שאתה נותן לה כדור לישון והיא ישנה משעה שש בערב עד שש בבוקר, ואפשר בשעות האלה לעשות וללכת ולבלות ולרקוד ולנקות בתים, זה לא בדיוק. אז זה לא כל כך נוח לעבוד אצל אנשים כמונו.

בית, אני אומרת לך בפירוש, שהעבודה מאוד מורכבת אצל נכים, ולמרות שיש שני ויזות לנכים, נכים כדי לממן את העובד הולכים ומקבצים נדבות, אני אומרת לך מר ניצן, אני אביא לך הנה זוג נכים, שהם הולכים במשך כל השבוע לקבץ נדבות עם המטפלים הזרים שלהם. נכים סי פי קשים מאוד, שזה ידוע שרק ההופעה שלהם, אני אומרת לך שאני פשוט מתביישת שאני שומעת שנכים בדרגות כאלה קשות, הצורה שלהם מביאה להם כסף, אבל מי מלווה אותם לשוק מחנה יהודה כדי לגייס את הכסף? זה העובדים עצמם, העובדים בעצמם מספרים על קיבוץ נדבות. ועם הכסף הזה הם עושים קנייה לזוג נכים שהם מטפלים בהם. כלומר, שהביזיון הוא של אוכלוסיה הזאת הוא פשוט מנותק מכל מוסד שמטפל באוכלוסיה הזאת. וזה מה שאני, חבל שביטוח לאומי לא נמצא פה. אני לא יודעת אם האוצר נמצא, אבל אין לזה שום מודעות. שאתם מדברים פה על חמש אלפים, שש אלפים, שבעת אלפים שקל לחודש, אף נכה, במיוחד אלה שמחזיקים שני מטפלים, לא יכול בלי לקבץ נדבות ולגייס תרומות כדי לממן את העובד השני ובצדק, עבודה מורכבת, לקום בלילה להפוך אותו ולעשות את העובדה הזאת.

אתה מכיר את הדעה שלי, לא יכול להיות שאדם שהוא לא יצרני, אדם מוגבל, שבקושי יכול להיות אחראי על עצמו יהיה אחראי על מטפל ויצטרך לעמוד בהתחייבויות כמו ביטוח לאומי קופת חולים פנסיה.

כן, ברור.

בכל הוצאות האלה שמטילים עליו חדשות לבקרים. אני רוצה להעיר, וזה דבר, אחד הדברים שפשוט מקוממים אותי כל פעם שאני שומעת את שושנה, ולא שיש לי משהו נגדה, אלא אני מרגישה שכאילו יושבים במשרד הפנים, במחלקה של שושנה, איזה אנשים שהם מנותקים בכלל מהחיים, בכלל מנותקים מהמציאות. יש להם איזה רשימות, אני אומרת לך, אני לא חברת סיעוד, ותאמין לי באים אלי בגלל שלא מפחדים ובאים אלי הביתה, אני אומרת לך, עובדים מכל הגוונים. במיוחד היום אחרי חוק הכניסה לישראל ששינו את העניין של חמישים ואחד חודש, אני אם אני אומרת לך, אם אני לא שלחתי עובדים מעל חמישים ואחד חודש לחמישים נכים, אני אומרת לך שאני לא אבוא להנה מחר. אני אומרת לך, הם יכולים לראות את המכתבים של כל הנכים שלי, היום כל הנכים, כמעט כל הנכים מטופלים עם עובדים מעל חמישים ואחד חודש. נמצא פיתרון. אלה של החמישים ואחד חודש רוצים להישאר, כולם באים לנכים. אז אני אומרת לך, לפחות את זה.
אבל מה התופעה שאני פשוט בהלם? גם עובדים כאלה מחליטים יום אחד בהיר, אפילו שהם כבר בדרך לקבל ויזה שהם מייחלים אליה, מחליטים מרגע לרגע. יש להם איזה חבר ישראלי או איזה בילוי, לוקחים את הרגליים והולכים מתוך שעה ועוזבים נכה לבד. זאת אומרת, שגם אצלם לפעמים אני בהלם, עד כמה ההסתכלות על האינטרס האישי במקום להסתכל על זה שיש נכה, גם נכה גם חולת סרטן, שנמצאת לבד. לבד היא והמטפלת, לבד. מסוגלת המטפלת יום שישי, שאי אפשר להשיג באף מקום עובד, לקחת את הרגליים וללכת. התופעה הזאת פשוט לא יודעת איפה היא מוכרת או איפה היא יכולה להיקלט, אבל יש את זה באוכלוסיה שלנו וזה תופעה שאותה צריך למגר בכל מחיר.
והעניין הזה של שבע מאות עובדים, אני לקחתי כמה פעמים מהם, מהיחידה שמה טלפונים. לא היה טלפון אחד שצלצלתי ומישהו נענה. וזה לא חברה, וזה לא ייקחו ממך כסף. ישירות. תעשה לי טובה, עכשיו. הצילו, עכשיו. תבוא עכשיו כי אין מטפל שם. זה לא מעניין אותם. מה המחיר? קודם כל שאלה ראשונה: זה live out? אבל זה עשרים וארבע שעות. לא, אני לא רוצה.

הם כבר מראיינים אותך. אז ריאיון של עובדים, ואני לא, אני מתנגדת לזה שאנחנו כל הזמן יוצאים במצב שאנחנו נגד "קו לעובד" אני לא נגד "קו לעובד" אני מעריכה אותם בפעילות שלהם למען זכויות של אנשים. אבל יחד עם זה הם צריכים לכבד אותנו---

הם עובדים הרבה עבור עובדים ישראליים הם לא רק לעובדים זרים.

לא. אני מכבדת אותם. אבל שהם יכבדו אותנו, שאנחנו נמצאים במצוקה. אנשים שלא מסוגלים לטפל בעצמם ולא יכולים להיות אחראיים גם על הכספים האלה. לתבוע נכה במאתיים אלף שקל---

בארבע מאות אלף שקל, מה מאתיים אלף?

אז אני אומרת לך שעכשיו יש לי תביעה, של מאתיים ושתים עשרה אלף שקל, נכה. שהיא בחיים לא עבדה והיא לא יכולה, ואין לה איפה- - -

"קו לעובד" מקבל אחוזים מזה, את יודעת את זה, עשרים אחוז מהתביעה.

יש כאן עזות מצח, שאין פה חמלה. יש כאן נכים, תסתכלו לפניכם שעומדים פה נכים, שלא רק צד אחד צודק. צריכים להיות פה בשימוע עם שני הצדדים ולראות מי כן צודק. ולפעמים אנחנו יודעים את הצד שלנו והם עומדים עם שני רגליים אחוריות על הצד שלהם. טוב שיש בתי משפט שבסוף עושים את הסדר, אבל עד שזה מגיע לבתי משפט הנכה נכנס לפרנויה, לפחדים ובנוסף לנכות הם גם הרבה פעמים חולי נפש, שכל תביעה כזאת היא רק מגבירה.

אני אומרת לך מר ניצן, את החלק שעובדים נמצאים בספייר, אני אומרת, לך תמחוק את זה. אין את זה בלקסיקון אפילו פה במשרד לא צריך להיות.

בית, העניין הזה של הנטישה.

גימל, את העניין של העסקה. אתה צריך להעביר את החוק הזה, העסקה על ידי המדינה. לא מעניין אותנו. הם לוקחים אחריות, הם ישלמו את כל הזכויות ואת כל החובות כך שנכה צריך לקבל נטו טיפול. זה מה שצריך לצאת מהשולחן הזה, הנכה מוגבל של המדינה, יש אחריות של המדינה לתת לו את הטיפול, הטיפול הטוב ביותר בצורה הנכונה ביותר.

כן. רק שנייה, רגע, עוד סיכום. הערות סיכום.

רציתי להעיר דבר קטן. אני רוצה להבהיר פה שרק לשכה פרטית עם היתר בתוקף יכולה לספח עובדים זרים, שלא ישמע פה משהו אחר, ורק בהתאם לכללים שנקבעו, שלא ישתמע משהו אחר.

אני יו"ר ארגון אהב"ה. יושבים פה בחדר הזה ומתדיינים, ואורטל לא מוצאת פיתרון. אורטל מחר לא תמצא פיתרון כי אנחנו יושבים ומדיינים וטוחנים מים. אנחנו צריכים למצוא פיתרון לאורטל, אנחנו צריכים למצוא פיתרון. וויזה שקשרה אותה, שכבלה אותה. זה מה שמעצבן אותנו, אנחנו יושבי ראש הארגונים, שהוויזה קובלת את הנכה, היא קובלת אותנו אליהם. הוא יכול להסתובב לבלות בדיסקוטקים, בכל מיני מקומות ואנחנו נשארים כבולים אליהם, אנחנו לא יכולים להביא עובד אחר. את זה הרבה הורים לילדים אצלנו גם מתענים לזה. אני מצאתי אולי פרוזדור קל במשרד הפנים על מנת להוציא את הדברים האלה, אבל זה לא פיתרון. זה צריך למצוא לזה פיתרון. כמו שלא כובלים את העובד הזר, כמו שעשה "קו לעובד" וביצע את הנושא הזה בברכה, לא כובלים את העובד אל המעסיק כך אל תכבול אותי אליו. תן לי ברגע שהוא בורח, תן לי להשתחרר ממנו, זה אלף.

בית, תפתרו את הבעיה הזאת של אורטל עוד היום, כי המקרה שכפי שפירטה האמא, הוא מקרה מאוד מאוד קשה. אני מבקש מיו"ר הועדה לקחת את המקרה הזה אליו ולפתור את הבעיה הזו. דבר אחד.
דבר שני, פה דיברו על השולחן הזה שעובדים מרוויחים חמשת אלפים שקל, שבעת אלפים שקל, תשעת אלפים שקל. אני שואל את השאלה, אני מאוד, שואל שאלה, בוא נמצא בפיליפינים או בכל מקום בארץ או בכל מקום בעולם, כמה הוא מרוויח לחודש? מאה חמישים דולר? למה הוא בא לפה בכלל? למה הוא כל כך רוצה לבוא והוא מוכן להשקיע, מה ששמעתי ממש נבהלתי, עשרות אלפי דולרים בשביל להגיע לפה. למה הוא משקיע את זה? בשביל להרוויח כסף. הוא בא להרוויח כסף, אבל ברגע שהוא בא ונותנים לו חמשת אלפים שקל, שמה הוא מוכן לבוא בעד חמשת אלפים שקל או בעד ארבעת אלפים שקל הוא מוכן לבוא אפילו בעד שלושת אלפים שקל, רק תן לו לעבוד. יש כאלה שאני יודע באופן אישי, עובדים זרים שביססו את החיים שלהם בארצות מוצאיהם בצורה טובה מאד, אני יודע את זה. אני רוצה, אני מבקש לדעת למה כובלים אותנו לעובדים הזרים, ולא משחררים אותם כשהם בורחים?

למה מלכתחילה נותנים להם לברוח?

לא נותנים להם---

אני רוצה לומר, זה שאנחנו תולים במדינה שהמדינה תממן לנו את העובד זר, אני יכול לצחוק. אתם יודעים מה שקורה עם חוקים אחרים, שאנחנו מנסים להעביר שהם חוקים תקציביים, כמה קשה לנו להעביר אותם? בבחינת כמה קשה לכם, אפילו להעביר אותם, שמאוד צודקים. כמה קשה? המדינה תממן לי עובד זר?

כן. למה לא?

הלוואי.

חזון אחרית הימים.

אם זה יהיה בחקיקה, כן.

אני יכול לומר לך גברת בניטה, אפילו אם זה יהיה בחקיקה---

לנכי צה"ל כן נותנים.

אם האוצר יגיד לא, זה לא יהיה.

פעולות איבה נותנים? נכי צה"ל נותנים? גם לנו.

כן, עוד מה?

אני גמרתי.

אני יפתח בריל. אני מייצג כאן את משמר החברתי, אגיד רק בשתי מילים. אני, גם שנינו נכדים לסבתא שהיא חולת אלצהיימר והמצב שלה בזמן האחרון החמיר, ואנחנו גם מכירים את המטפלת שלה שעובדת כבר כמה שנים איתה ועושה עבודה מצוינת, בדיוק בגילי אגב, בת שלושים ושתיים. ממנילה, בוגרת תואר ראשון שם. הגיעה לפה בגלל שמטבע הדברים המצב בפיליפינים בשוק התעסוקה הוא כידוע אסון גדול לכן, רוב בני המשפחה שלה עובדים במדינות זרות. ואני ציפיתי שזה מה שיקרה בדיון הזה, כמו שאכן קרה, שיוצא שאנחנו צריכים להעמיד את הזכויות של סבתא שלי מול הזכויות של המטפלת והדבר הזה

ביקשתי, אם שמעתי את דברי ואת זה מה שהדגשתי, שהעמדת העניין בצורה כזאת היא שגויה והיא משרתת, היא מאפשרת למדינה להתחמק מאחריות. זה מה שאני לא רוצה שזה יקרה.

אני לא הבהרתי את עצמי נכון. לא רק ששמעתי אלא אפילו כתבתי את מה שאתה אמרת, זה אפילו מצוטט. אבל הצדדים בדיון, במיוחד האנשים שבאים מהלשכות להעסקת עובדים זרים, שאני האמת היא, שבאמת קשה לי לשמוע את העובד שבו בעיקר הטיירים האמת היא, מדבר אליהם. כאשר אלו אנשים שאתה עובד איתם יומיום.

מי?

אותם עובדים שאתה משבץ אותם.

מה נאמר לא בסדר?

זה כמעט עניין של טון, אבל נעזוב את זה כרגע.
הנקודה היא, אני חושב שאנחנו מסכימים, אנחנו הסכמנו אני חושב, שהדרך היחידה למנוע את העמדה הזו של הזקנים והנכים מול עובדים הזרים משני צידי המתרס, היא שהמדינה תדאג לתקצוב הולם שיאפשר לפצות את העובדים על עבודות יותר קשות שהם אמורים לבצע. והדבר המשונה הוא שאנחנו מדברים כאן בינינו לבין עצמנו, ואין כאן לא אנשים ממשרד האוצר שישתתפו בדיון ולא ממשרד הרווחה---

לא ביטוח לאומי.

ולא דיברנו, לא שמענו כאן אף אחד שנותן איזושהו עלויות של ההעברה של חוקים כאלה.

זה לא דיון ראשון פשוט, ויש כבר סדרה של דיונים אז אנחנו פה כבר בצעדים---

הראית פרוטוקולים של דיון קודם כמעט באותו נושא וגם שם לא היית---

אבל דיברו גם כבר על כספים ועל הוצאות. הכול דובר.

כן הערה קונקרטית?

אני רציתי לשאול בדיוק את השאלה הזו, לפחות בדיון הזה. מה באשר להערכות, תוכניות לגבי העלויות של הדבר הזה, והאם מתקדם משהו בכיוון הזה?

עוד משהו?

בהמשך למה שנאמר כאן, ברחה או לא ברחה, או שכן תמצא מטפלת מחר או לא תמצא מטפלת מחר. אני חושב שהטיפול בבעיה הזו צריכה להיות טיפול מהשורש, לא טיפול נקודתי. היום עובדת ברחה, בואו נמצא פיתרון למשפחה. אני גם לא חושב שאפשר להחזיק עובד כנגד רצונו בעבודה. עובד רוצה לעזוב עבודה, זכותו. שיעשה מה שהוא רוצה. אבל שלפחות תהיה איזושהי בקרה על זה, לא יכול להיות, או שעובד יגיע למטופלת כמו אורטל ויגיד אני רוצה לעזוב כי חברים שלי גרים בתל אביב או כי אני שמעתי שעם קשישה יכולים להרוויח בדיוק את אותה משכורת ולעשות עבודה הרבה יותר קלה. שיהיה סוג של בקרה של משרד הפנים שיהיה אפשר לפקח על זה.

כן, טוב. עוד הערה.

בנושא של השבע מאות. תראו, שבע מאות זה יפה מאוד, אבל זה לא מציף בעיות אחרות. עובד לא עובד עשרים וארבע שעות. אין כזה דבר. עובד לא עובד שבעה ימים בשבוע גם אם הוא רוצה, זה לא חוקי וצריך לטפל בסיפור הזה. אין כזה דבר חוזה עם שבעה ימים בשבוע.
לא יכול להיות שלא יהיו עובדים שיחליפו, וזו לא צריכה להיות בעיה של המעסיק, שעובד צריך לצאת לחופשה או שעובד רוצה, כן עובד רוצה לצאת בערב ערב אחד בשבוע ורוצה לעשות את החגים שלו. אם התאילנדים שמעבידים שש עשרה שעות ביום, ויש לי פה צעקות מהיום עד מחרתיים וכל הבעיות בכנסת, וזה כאן עובר בטבעיות. זה לא יכול להיות. איפה העובדים המחליפים? איפה העובד שנמצא כשעובד גמר לעבוד שישה ימים בשבוע? איפה העובד שמחליף אותו כשיוצא לחופש? איפה העובד של האינטר ויזה? שבע מאות עובדים? מה זה שבע מאות עובדים? זה בדיחה.

טוב, די.

אני רוצה להגיד משהו קצר לגבי אינטר ויזה. אנחנו כבר דיברנו על זה, גלעד מכיר, אנחנו כבר דיברנו על הפיתרון, דיברנו גם עם משרד הפנים. יש קבוצה מאוד מאוד גדולה של עובדים שסיימו את חמישים ואחד חודשי ההעסקה ועדיין לא מיצו את השישים ושלושה. יש תקופה של שנה שחוקית מותר להם להישאר בארץ, הם ישמחו לעבוד כמחליפים. אפשר להגדיר את זה שלא יעבדו יותר מחודש אצל מעסיק, אם משרד הפנים פוחד שייווצרו איזה יחסים מיוחדים. לצורך החלפות. קבוצה ענקית של עובדים, שמיצו ארבע שנים ושלושה חודשים לא הגיעו לחמש, שאלה יעבדו מקסימום חודש כל פעם אצל מעסיק. יהיה מאגר גדול, הם ישמחו שהם קיבלו עוד שנה לעבוד. אני חושבת שזה פיתרון מצוין ומשרד הפנים לא אמורה להיות לו בעיה, כי חוקית הם יכולים להישאר בארץ. על פי חוק הכניסה לישראל מותר להם להיות פה.

הדבר שעלה כאן---

אני חושבת שזה יעזור לכל הנוגעים בדבר. לעובדים, למטופלים. משרד הפנים לא אמור להיות בעיה. אני חושבת שזה פיתרון שאפשר אפילו ליישם אותו כבר עכשיו, זה אחד.
ודבר שני, אני רוצה להגיד משהו שאולי ישמע מאוד קשה, אבל גם ככה אני לא פופולארית פה, אז לא ממש אכפת לי. אנחנו מדברים פה על טיפול סיעודי במעסיקים מורכבים, אני לא רוצה לדבר כרגע על מעסיקים נכים, אבל כן יותר על סיעודיים מורכבים, בעיקר קשישים. אנחנו צריכים לחשוב האם מעסיק שהחליף עשרה עובדים בשנה, האם זה אומר משהו על העובדים או שזה אומר משהו על המעסיק? האם מעסיק שכל חודש עוזב אותו עובד כי בלתי אפשרי להמשיך לטפל בו, האם הפיתרון הוא טיפול סיעודי בבית ואם כן, האם זה צריך להיעשות על ידי עובד אחד או שניים או שלושה, ואם לא מי צריך לממן את זה, ואיך. ויש פה בעיות של אשפוז סיעודי שהמדינה עד היום לא פתרה. לא תמיד הבעיה היא---

אני חתמתי על הצעת חוק, יש הצעת חוק פרטית, שימשיכו לקבל גם שיעברו למוסד. כי לפעמים יש אנשים שאי אפשר להחזיק אותם בבית---

ואי אפשר לממן ואין להם כסף לממן את המוסד.

נכון. ואז הם מאבדים את הקצבה ברגע שהם מועברים, ואז יש לו אינטרס להחזיק אותו כמה שיותר בבית, שזה מצב---

אם הוא במוסד אז אין ויזה. הם לא נותנים לו היתר.

וטוב שכך.

אני דיברתי אתמול עם בת של מעסיקה, ששאלתי אותה. אמא שלה חולת אלצהיימר באמת במצב מאוד קשה ושאלתי אותה, אם היא חושבת שאמא שלה באמת מקבלת טיפול מיטבי עם עובדת בבית? אמרתי, את חושבת שהיא באמת יכולה לטפל בה? והבת אמרה לי דבר מאוד פשוט, לאשפז אותה יעלה לי תשעת אלפים שש מאות שקל בחודש, אין לי כסף. אין לי כסף.

טוב, הערה לסיכום, יריב.

אני רוצה רק להזכיר פה לכל הנוגעים בדבר, כל התחום שלנו זה תחום של עבודה סוציאלית, אנחנו מדברים פה על בני אדם. זה לא משהו יצרני. גברת שושנה שטראוס מדברת על מאגר שהוא פיקציה של שבע מאות עובדים. הגברת הזו מחפשת חודש וחצי, אני יוכל לתת עוד רשימה של עשרות, לפחות אצלי של מחפשים יותר מחודש, ומקרים לא בהכרח מורכבים, כאלה או אחרים. המדינה בקטע הזה, עד שהיא מצאה פתרונות ועד שיימצאו פתרונות חייבת לתת את הפיתרון, ואני יכול להגיד לך אם הם מסוגלים, המדינה מסוגלת לתת פתרונות מתוך הארץ. במידה ולא, תמצאו פתרונות אחרים.

טוב, אז אני לסיכום אספר לכם סיפור. אתמול הייתי צריך לנסוע לבית חולים פלימן בחיפה. מכירים את הבית חולים הזה? בית חולים שיקומי, סיעודי, ממשלתי. גדול, על הכרמל. נוף מאוד יפה. הייתה קרובת משפחה שם, מאד קרובה, והייתי צריך לשנע אותה משם ולהעביר אותה למוסד בתל אביב, גם מוסד פרטי. אז קודם כל בבית החולים הממשלתי הזה כל העובדים הם ישראליים, כולם. והם עובדים בסיעוד, רוחצים את החולים ומטפלים כמו שצריך בבית חולים שיקומי, ותאמינו שזה בית חולים שיקומי, אז באים המקרים הקשים ביותר. כולם ישראלים.
עכשיו, חברים וחברות, אם אנחנו נאפשר, נגיד נמכור את בית החולים הזה לאדם פרטי ונאפשר לו להעסיק עובדים זרים, מהיום למחר כל העובדים הישראליים מפוטרים. מפוטרים. יש כמובן הרבה יותר אינטרס להעסיק עובדים זרים בעבודות האלה, והעובדים האלה, אתם יכולים, אני לא אכנס, אתם יודעים מי האוכלוסייה שבאים לעבודות האלה, לא כל ישראלי הוא מהנדס הייטק. יש גם עובדים ישראליים שעובדים בעבודות כאלה ובעבודות של ניקיון ובעבודות אחרות וגם להם יש זכות לעבוד ואנחנו כמדינה צריכים לראות את התמונה הכללית.
הבאה, ואתם חייבם להבין את זה מנקודת המבט של המדינה, הבאה של עוד ועוד עובדים זרים מורידה את רמות השכר במשק ופוגעת קודם כל בעובדים ישראליים ברמות הנמוכות, מהסוג הזה שעובדים בבתי חולים סיעודיים, בניקיון, בחקלאות, בבניה ובעבודות קשות אחרות. לכן המדינה חייבת לשמור על הדברים האלה. ברגע שלמשל אנחנו, ויש הצעות כאלה, לאפשר כניסה של עובדים זרים למוסדות סיעודיים, אנחנו קודם כל נפגע בהמון עובדים ישראליים שעובדים במקומות האלה, ואת זה אנחנו לא יכולים להתיר. לא יכולים לתת לזה לקרות.
עכשיו, את הדודה שלי העברנו למקום בתל אביב, לא מהיקרים, שתים עשרה אלף שקל בחודש מכיסנו,

זה לא יקר?

יקר מאוד. למזלי, אמא שלי זה אחותה היחידה. בסדר, נתנו. אבל אני לא יודע כמה אנשים יכולים לעמוד בסכומים כאלה. וזה, מה יהיה אחרי החודש? ומה יהיה הלאה? אני לא יודע. אגב, גם במוסד הזה זה מוסד, כל העובדים ישראליים. אין שם עובדים זרים.

אבל זה שמונה שעות ביום, זה משרות של שמונה שעות, תעשה הבחנה.

ברור. גם בעניין הזה אני חייב להגיד. עבודה היא עבודה. בן אדם הוא לא סופרמן, בין אם הוא ישראלי ובין אם הוא זר, הוא לא יכול לעבוד עשרים וארבע שעות רצוף. יש היגיון בלקבוע שעות עבודה ומנוחה, חוקי המגן יש להם היגיון ואתה לא יכול לסטות מהם.

טוב, אני אסכם את הדיון הזה ככה בכמה נקודות. ככה,
בעייתיות בהעסקת עובדי סיעוד בכלל ועובדי סיעוד זרים בפרט אצל מעסיקים סיעודיים קשים, אני מדגיש את העניין של קשים, היא עניין שהוא הולך וגובר ובמצב הנוכחי של היעדר פיתרון מצד הממשלה לבעיה הזו פשוט לא יכול להימשך. האנשים נמצאים במצבים קשים ביותר. הועדה הזאת, ממילא זה הנושא שהיא מקדישה לו את תשומת הלב הרבה ביותר, ובצדק. בדיון הבא יתקיים בדרג של שרים. אנחנו נעבור פשוט שר שר, נשתמש בסמכויותינו כאן בכנסת ונזמין את השרים הרלוונטיים ואת מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי לדווח לועדה.
התשלום, גם לעובד זר, לא משנה, לעובד שעובד בעבודה מאד קשה ותובענית צריך להיות בסדר גודל אחר מעובד שעובד בעבודה קלה. חייבים ליצור את המדרג הזה. תשלום טוב יותר אין לי ספק יוריד תופעות של נטישה, יוריד תופעות של בעיות וחיכוכים בעבודה. עובד יהיה יותר מרוצה, המעסיק יהיה יותר מרוצה והטיפול יהיה טיפול יותר טוב. אבל צריך לשלם יותר, וזה לא יכול לבוא מהכיס הפרטי של המעסיק, אלא זה אנשים שהם תלויים, הם כמו הבת של הגברת כאן, המדינה חייבת לתת את הפיתרון לעניין הזה בדיוק כמו שהיא נותנת פיתרון, אני אומר את זה שוב, חלילה, לו הבת שלך הייתה נפגעת מפעולת טרור, אותם בדיוק מה שיש לה, אבל זה היה כתוצאה מפעולת טרור, היית מקבלת קצבאות וטיפול בסדר גודל אחר לחלוטין. חלק גדול מהקושי שלך היה נעלם.

אתה יודע ממה אני מוטרדת? שאני מחר לא אהיה בחיים, ואז מה יהיה? אין מי, היום אני עוד מממנת אותה.

טוב, אני חוזר. על עניין העובדים הישראליים. אני הסברתי את זה, אנחנו רוצים לעודד העסקת עובדים ישראליים, אנחנו לא יכולים להיות תלויים בזרם הולך וגובר של עובדים מבחוץ בין אם הם באים מאפריקה או בין אם הם באים מהפיליפינים, העניין הזה חייב להשתנות. אנחנו נותנים, בועדה הזו עוקבים נקודתית בחקלאות, בבניין, שם זה פחות עובדים, אולי יותר פשוט. אבל זה חייב לקרות גם בסיעוד, ושוב אני אומר זה לא מהיום למחר, זה הדרגתי. דיברנו על זה מספיק.

טוב, לסיכום.

צריך גם, על הקיצבה המיוחדת אני אמרתי. אחר כך את העניין הזה תדגיש.

ביקשתי מהמ.מ.מ. דרך ד"ר גלעד נתן להביא לנו נתוני נטישה מעודכנים עם פילוחים של תחומים, של קושי ושל איזור, כדי שהתמונה תהיה לנגד עינינו. מה היקף התופעה הזאת, ומה הסיבות לה.
הצעת החוק לניתוק הגדרת מעסיק, מה שנקרא מהמטופל, אנחנו מתאמים אותה עם הארגונים דרך יפעת סולל.

לא אנחנו איתם כבר בקואליציה.

אוקי, זה טוב, זה חשוב, זה יוריד נטל מהאנשים, זה דבר חשוב.

דבר שלישי, שושנה בעניין המאגר, אני מציע לבדוק את זה. נשמעו טענות מכל הגורמים כאן שבעצם המאגר, יש לכם איזה רשימה, אבל הוא לא מתפקד.

אנחנו בודקים את זה כל הזמן, ויודעים שיש קושי ומשכללים את זה כל הזמן, ולכן עושים---

אז אני חושב שגם כדאי לשקול את העניין של האינטר ויזה לצורך החלפות. כי באמת, לצורך עניין הנטישה או העזיבה או הבעיה או העובד שאני לא יודע מה קרה לו משהו, בלי צורך להטיל מי אשם או מה, היא צריכה פיתרון.

הנושא הזה עלה כמה פעמים לדיונים. ברשות לא התקבלה עמדה סופית, ואני הייתי מציעה שאולי תפנו לרשות.

אבל מה עם העמדה הסופית?

אז שוב, אני חושבת שאם תעלו את זה שוב לסדר היום יכול להיות, כי באמת זה נדון מול קשיי אכיפה שזה יכול ליצור, אבל אני חושבת שאם תתקבל איזה המלצה---

אבל אנחנו בלי עובדים.

חבר'ה אנחנו לא לשכת תעסוקה כאן. אנחנו מטפלים במצב הכללי, אנחנו לא מוצאים פתרונות ספציפיים של עובד לבן אדם מסוים .אנחנו מנסים לשנות את המצב הכללי. זה תפקידנו כאן, בשביל זה זה כנסת. גם רשמנו לפנינו, וזו נקודה אחרונה, שהלשכות הפרטיות מוכנות ורוצות לקלוט ולהציב עובדים זרים שרוצים עבודה אז גם אנחנו נצפה לראות, כי גם שומעים דברים אחרים. אז אנחנו רושמים את זה לפנינו ונשמח לקבל---
זהו, אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>