PAGE
19
ועדת החינוך התרבות והספורט
26/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי









*
<פרוטוקול מס' 520 >
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שני, ל' בכסלו התשע"ב (26 בדצמבר 2011), שעה 10:00

<1. הצעה לסדר היום בנושא: "הטבח בעם הארמני">
<2. הצעה לסדר היום בנושא: "ציון יום רצח העם הארמני">

חברי הוועדה: >
היו"ר אלכס מילר

רחל אדטו

אורי אורבך

ישראל אייכלר

רוברט אילטוב

אריה אלדד

זאב אלקין

זהבה גלאון

ניצן הורוביץ

דב חנין

אנסטסיה מיכאלי
עתניאל שנלר

>
יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין -

אנה אזארי - סמנכ"ל אגף מרכז אירופה ואירו-אסיה, משרד החוץ

אלכס גולדמן-שיימן - מזכיר שני מדיני במח' אירו אסיה 2, משרד החוץ

אירית ליליאן - מנהלת מחלקת דרום אירופה, משרד החוץ

אורנה כץ - מפמ"ר היסטוריה, משרד החוץ

צולק מומג'יאן - קונסול הכבוד של ארמניה

ארכיבישוף אריס שירביניאן - דובר, הפטריארכיה הארמנית

ג'ורג' הינטליאן - מנהל ספריה, היסטוריון ארמני

ד"ר ג'ורג'ט אבוקאן - ועד הפעולה הארמני

לב ספיווק - התאחדות בינל"א ישראל אזרבייג'ן

פטר לוקימסון - התאחדות בינל"א ישראל אזרבייג'ן

יאנה סלמן - התאחדות בינל"א ישראל אזרבייג'ן

אריה גוט - דובר, התאחדות בינל"א ישראל אזרבייג'ן

פרופ' ישראל טשרני - חוקר השואה

פרופ' יהודה באואר - יועץ אקדמי, יד ושם

ד"ר אליהו ריכטר - מנהל המרכז הירושלמי למניעת רצח עם

יאיר צבן - ח"כ לשעבר

חיים אורון - ח"כ לשעבר

אלי חזן - עיתונאי

יעקב אחימאיר - עיתונאי

פיני קבלו - מרכז השלטון המקומי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים

"ציון יום רצח העם הארמני"

בוקר טוב לכולם, נפתח את ישיבת ועדת החינוך, בתאריך 26 לדצמבר 2011, ל' בכסלו תשע"ב, הנושא – הצעה לסדר היום. הצעה לסדר היום בנושא הטבח בעם הארגמני, של חברת הכנסת זהבה גלאון והצעה לסדר היום, ציון יום הרצח העם הארמני, של חבר הכנסת אריה אלדד, פרוטוקול מס' 520.
גבירותיי ורבותיי, ראשית אני רוצה כאן לברך את יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, על כך שהביע את רצונו להשתתף כאן בדיון בוועדה. זה לא ברור מאליו שיושב-ראש הכנסת משתתף בדיונים בוועדות. יש לו אחריות גדולה לניהול המשכן וכך הכבוד לנו שהיושב-ראש כאן איתנו בדיון כה חשוב.
כידוע לכולם, הטרגדיה של העם הארמני היא ידועה ומוכרת לכולנו. אנחנו דנים כאן אמנם לא בוועדות, אלא במליאת הכנסת כבר לא פעם אחת הסוגיה הזאת עלתה. כל שנה הנושא היה עובר לוועדת חוץ וביטחון, הפעם לפני כמה חודשים, המליאה החליטה שהדיון חייב להיות פתוח בוועדה ובוועדת החינוך, שזה הוועדה שחברי הכנסת החליטו שבה נדון על הנושא.

אני חושב, רבותיי, שהדיון הוא חשוב, הנושא הוא נושא מורכב, בשביל זה אני גם מבקש מכל הנוכחים לשמור על תרבות הדיון וגם מבחינת הסוגיות שאתם מעלים, חשוב להבין שאנחנו נמצאים בוועדת החינוך של הכנסת, זה לא ועדת חוץ וביטחון. הוועדה הזאת דנה בסוגיות שהן סוגיות חינוכיות ואקדמיות, היא לא דנה בהצהרות והכרזות מדיניות. אנחנו מעלים כאן סוגיות שונות וגם, אדוני היושב-ראש, לכל אותם אלו שפנו אליך, פנו אולי לאנשים אחרים, עם בקשה כזו או אחרת לדחות דיון, יש את יושב-ראש הוועדה, סדר היום נמצא אצל יושב-ראש הוועדה ורק אני או כל יושב-ראש ועדה אחר, רשאי להחליט מתי יהיה דיון, כמובן במסגרת התקנון של הכנסת. אז יכול להיות שיש כאלו שלא כל-כך מכירים את התקנון ואת מסגרת העבודה של הכנסת, אבל להבא, עם כל הבקשות מסוג זה, אני מציע לפנות ליושבי-ראש הוועדות ולא לבזבז את זמנו של יושב-ראש המשכן. זה בעניין זה.
בנוסף, כמובן שאותם חברי כנסת שהעלו את הסוגיה על סדר היום, נמצא כאן אתנו חבר הכנסת ג'ומס שהעלה את הסוגיה הזאת.

חבר הכנסת אורון או ג'ומס, איך שאתה רוצה.

אורון, ג'ומס. בסדר, אדוני, אתה מבחינתי, אתה יודע, כי אני מכיר אותך כבר קדנציה, גם יאיר צבן, אני מכיר אותך תקופה די ארוכה, עוד מהכנסת הקודמת. אדוני היה, אני חושב, חבר הכנסת הראשון שהשתתף אתי בפאנל בבחירות ב- 2006 ולמדתי המון ואנחנו מברכים אותך בוועדה. כמובן, כמישהו שקידם את הנושא הזה גם בעבר וחשוב שבאמת אנחנו מגיעים כאן למצב שהדיון הוא דיון מקצועי ודיון שהוא דיון כמובן פתוח וכל מי שמעוניין להשתתף בדיון, כמובן שלא מייצג את הגופים הרשמיים שיקבלו את רשות הדיבור כסדרה, יכולים להירשם. אני מבקש להעביר את השם, שם המשפחה, אלי כאן ואנחנו ניתן זכות דיבור. רבותיי, הדיון יהיה עד השעה 11:30, אם לא נספיק להתייחס או לתת זכות דיבור לאנשים שביקשו, אנחנו מתנצלים מראש.
קודם כל, לפי סדר הדיון, אנחנו נותנים למציעים לפתוח. אתם תתייחסו, לאחר מכן אני אתן ליושב ראש הכנסת להביע את עמדתו כלפי הנושא ולאחר יושב ראש הכנסת, משרד החוץ, האורחים וכל מי שנרשם, לפי הסדר. תודה רבה, בבקשה, גברתי, חברת הכנסת גלאון.

תודה רבה, אדוני יושב ראש הוועדה. אדוני יושב ראש הכנסת, אני מודה שזה רגע מרגש בעיני, שוועדת החינוך של הכנסת מקיימת דיון פתוח בנוכחות משתתפים רבים. יושבים כאן חבריי לסיעת מרצ, חבריי לסיעת מרצ לשעבר, יאיר צבן, חיים אורון ויוסי שריד, שברבות השנים העלו כל שנה מחדש את הבקשה שכנסת ישראל תכיר ברצח העם הארמני. אני שמחה שהיתה לי הזדמנות להיענות לבקשתה ולבקשת ועד הפעולה הארמני שיושב כאן היום, גם בישיבה, להעלות את הנושא הזה שוב.
אני חושבת שלכנסת ישראל יש חובה מוסרית להכיר ברצח העם הארמני, מיליון וחצי בני אדם נטבחו ואני רוצה לומר, אני ערה לזה שזו סוגיה רגישה. ברבות השנים, תמיד הנושא של ההכרה ברצח העם הארמני שימש כלי משחק בידי מדיניות החוץ של ישראל, לא חשוב איזו ממשלה היתה בשלטון, תמיד אמרו לא בשלה העת, זה עניין להיסטוריונים, ואני חושבת, אני רוצה לומר משהו אישי, דווקא כבת לניצולי שואה ואני לא גוזרת גזירה שווה, אני חושבת שיש לנו חובה מוסרית, היסטורית, בעיקר כשאנחנו רואים איך עכשיו עדיין אנחנו ממשיכים להיאבק בהכחשת השואה. יש לנו חובה מוסרית להבליט את הייחודיות של השואה. אבל עם זה ובמקביל, להכיר ברצח העם הארמני. לא יכול להיות שבמערכת הלימודים הג'נוסייד הארמני יהיה נושא מושתק, כמעט לא עולה לדיון. אני חושבת שדווקא על הרקע הזה, יש לנו חובה להכיר בזוועות העבר.
והערה אחרונה, אדוני היושב-ראש. במשך שנים ישראל תמיד התחשבה ביחסים עם הטורקים. אני חושבת שזה היה הגורם המרכזי שבגינו ההכרה ברצח העם הארמני לא התקבלה על-ידי כנסת ישראל וזה למעשה חוצה מפלגות. חוצה ימין, חוצה שמאל. ברבות השנים, חברים מכל סיעות הבית, יושב כאן יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת אלדד ואחרים, קואליציה ואופוזיציה, תמכו בנושא. לצערי, היחסים עם טורקיה מאוד מאוד מתוחים ואני שייכת לאלו שחושבים שזה אינטרס אסטרטגי ישראלי לא לדרדר את היחסים עם טורקיה, אסור לנו לדחוק אותם לזרועות "הרעים", האיראנים והסורים. אבל אני חושבת שממשלת ישראל צריכה לפתור את הבעיות שלה עם הטורקים במנותק מהסוגיה הארמנית וממשלת ישראל צריכה לשבת למשא ומתן ולשיחות ישירות עם ארדואן, ראש ממשלת ישראל, אחרי שמשרד החוץ לדעתי ולצערי, דרדר את היחסים עם טורקיה ולא להמשיך ולהשתמש בנושא הארמני ככלי משחק ביחסים בין המדינות. זו חובה מוסרית, זו חובה היסטורית. בואו נכיר בזוועות העבר ולא על חשבון עתיד היחסים עם הטורקים. תודה רבה, אדוני.

תודה, גברתי. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. באמת, זה הזדמנות ראשונה לדון בנושא בכנסת, בוועדה, בפורום פתוח ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח.
בימי מלחמת העולם הראשונה, התחולל רצח עם בטורקיה ואחד המרבה ואחד הממעיט, יש אומרים 500,000, יש אומרים מיליון וחצי ארמנים נרצחו בתהליך הזה. אני שמעתי לראשונה על רצח העם הארמני, כשהייתי בן ארבע או חמש. היינו מדי שנה מתארחים בבית אהרונסון בזיכרון יעקב. ושם רבקה אהרונסון היתה מספרת לנו על אחותה, שרה אהרונסון, שהיתה בטורקיה בימי מלחמת העולם הראשונה, ראתה בעיניה מה שקרה, עזבה את בעלה, עזבה את טורקיה, באה לארץ, כי היא אמרה שהיא צריכה לעשות כל מה שאפשר, כדי שאותו דבר לא יקרה ליישוב היהודי בארץ ישראל. שנים אחר-כך, כשמנהיגי גרמניה הנאצית דנו באפשרות להשמדת העם היהודי והיו ביניהם שאמרו – אי-אפשר, העולם לא ייתן. שאל אחד מהבכירים ביותר – מי זוכר היום את רצח העם הארמני? זו הסיבה שאנחנו חייבים לדון בדבר הזה, זו הסיבה שמדינת ישראל חייבת לעסוק בזה, כדי שאיש לא יעלה על דעתו בעולם, שאפשר לעשות את זה שוב, כי זה סוג של בעיה שבגלל רגישויות שונות, מוחקים אותה, דוחקים אותה, לא לומדים אותה, לא זוכרים אותה. בעבר, תמיד אמרו לנו שאי-אפשר לעסוק בנושא הזה, בגלל מערכת היחסים הטובה שיש לנו עם טורקיה. עכשיו אומרים לנו שאי-אפשר לעסוק בזה, בגלל מערכת היחסים הרעה שיש לנו עם טורקיה. כל פעם ימצאו סיבה של רגישות יתר כזו או אחרת, ואי-אפשר, בגלל אינטרסים, למחוק פרק נורא בהיסטוריה. אי-אפשר לוותר על דמותה המוסרית של מדינת ישראל, שתאמץ כאחת ממדינות התרבות שהכירו ברצח העם הארמני, אי-אפשר מטעמם תועלתניים שגם הם להבנתי מפוקפקים למדי, לא לעסוק בנושא הזה.
אני הגשתי הצעת חוק בעניין הזה, כשראיתי שהקואליציה תהיה מגויסת כולה להפיל אותה, מטעמי רגישות היתר הידועה הזו, הסכמתי להפוך אותה להיות הצעה לסדר במסגרת ההצעה הזו ואני מברך על קיום הדיון הזה. אני מקווה שנוכל בסוף הדיון לקרוא לממשלת ישראל לציין כיום אזכור לאומי את יום רצח העם הארמני, להכניס את זה לתוכנית הלימודים, ללמד אנשים צעירים מה קרה, כדי שלעולם לא יקרה שוב.

תודה. משרד החוץ, נמצאת כאן אתנו, אנה הסמנכ"לית, נכון, גברתי? תפקידך הרשמי, בבקשה.

אני מוכרחה להגיד, אני הולכת להקריא את העמדה של משרד החוץ, כפי שהיא קיימת שנים לא מועטות כבר ואני מוכרחה להגיד שביחסינו עם ארמניה, הנושא הזה איננו נושא שעולה כלפי השגריר הלא תושב שלנו שם. רוב הטרוניות שאנחנו שומעים זה על היעדר נציגות ישראלית בירוואן אבל להלן העמדה: כיהודים וכישראלים, יש לנו רגישות מיוחדת ואף חובה מוסרית להזכיר טרגדיות אנושיות וביניהן את מעשה הטווח באוכלוסייה הארמנית שאירעו במלחמת העולם הראשונה. מדינת ישראל מעולם לא הכחישה אירועים נוראיים אלה, אדרבה, אנחנו מבינים את עוצמת הרגשות הקשורים בנושא, להתחשב במספר הקורבנות הגבוה ובסבל הקשה שעבר על העם הארמני. עם זאת, במהלך השנים, הפך הנושא שלא בטובתו, לנושא פוליטי טעון בין הארמנים לטורקים וכל צד מנסה להוכיח את צדקת טיעוניו באשר לפרטי האירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותה עת. אל חקר האירועים בסוגיה רגישה זו יש להגיע תוך דיון פתוח המבוסס על נתונים ועובדות ולא על החלטות או הצהרות פוליטיות. מדינת ישראל מבקשת, לפיכך, לא לקבוע מוסכמות לאשר אירע, שכן אלו הנם בחזקת צידוד בעמדה פוליטית של אחד הצדדים. אנו מקווים ששתי המדינות, המצויות בדיאלוג ביניהן במאמץ להגיע לפיוס היסטורי ואף הגיעו להסכם בנושא, שעדיין לא אושרר על-ידי בתי הפרלמנט בשתי המדינות, תקיימנה דיאלוג פתוח ומעמיק אשר יאפשר להן להבריא פצעים שנותרו פתוחים עשרות שנים.
עד כאן, הנוסח.

תודה, גברתי. אדוני, יושב ראש הכנסת, בבקשה.

אדוני יושב ראש ועדת החינוך, אלכס מילר, רבותיי המציעים, גברתי זהבה גלאון, חברת הכנסת, חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד, חבר הכנסת אורי אורבך, חבר הכנסת עתניאל שנלר, חבר הכנסת דב חנין, חברי הכנסת והשרים לשעבר יאיר צבן וחיים אורון הלא הוא ג'ומס, מכובדיי האורחים, אנשי אקדמיה. הנושא עולה בכנסת לא משום שקרו דברים בין ישראל לטורקיה. לא משום שאנחנו מבקשים לנצל איזה שהיא, איזה שהוא מצב פוליטי, כדי לעשות חשבון. מאז שנים, אני הגעתי לכנסת ב- 88 יחד עם חבר הכנסת חיים אורון, וב- 89 הגשנו מספר חברי כנסת יחדיו, הצעה לסדר יום בנושא האסון הארמני. נמנענו מלדבר עליו כשואה מהטעם שלא רצינו להשוות את השואה היהודית לאסון הארמני, אבל בהחלט דיברנו וחשבנו שאנחנו כבני אדם, שאנחנו כיהודים, שאנחנו כאזרחי מדינת ישראל, יחד עם חברי הכנסת בישראל, שאינם יהודים, חייבים לבוא ולהעלות את הנושא הזה ולהציף את החברה בשאלות הרבות אשר מתעוררות כתוצאה מכך, מתוך ידיעה שאנחנו מחויבים כעם וכמדינה, שלא לאפשר איזו שהיא הכחשת אסון משום שאנחנו עומדים קלה כחמורה מול כל אומות העולם ובדרישה המוסרית הנעלה ביותר באים ואומרים שהכחשת שואה מהווה דבר שההיסטוריה האנושית אינה יכולה להסכים אתו.
אנחנו היום התכנסנו כאן, אדוני היושב-ראש, לא לדון בנושא פוליטי ולא להתייחס לנושא פוליטי. אנחנו יושבים כאן כדי לדון בנושא מוסרי, נושא שהכנסת מבקשת על-ידי מספר חברי כנסת, מכל חלקי הבית, לדון בו כבר זה למעלה מ- 30 שנה. אנחנו פעמים רבות נתקלנו בסירובה של ממשלת ישראל לדון בנושא בכלל, תוך דרישה להוריד כל הצעה כזאת מסדר היום, מהטעם של הרגישות, של היחסים של מדינת ישראל עם מדינה חשובה ליחסיה של מדינת ישראל ולמצבה ולמעמדה במזרח התיכון בכלל ובעולם, בעולם כולו ובמזרח התיכון בפרט ואנחנו ראינו את מדינת, את כנסת ישראל, מסירה מעל סדר היום, מאזכרת את הנושא על-ידי הצעה לסדר יום, ולצערי הרב, מורידה אותו מסדר היום.
זכיתי להיבחר ליושב ראש הכסת ואז בפעם הראשונה שנדון העניין על-פי בקשתו אז של חבר הכנסת חיים אורון, ניסיתי לשכנע את הממשלה שלא תבקש להסיר את הנושא מסדר היום. שתעבירו לדיון בוועדה. אני גם אמרתי שדיון בוועדה אינו איזה מעשה או אקט אשר מדבר על טורקיה של היום, אלא מנסה לבחון נושא מוסרי היסטורי, על-מנת שמדינת ישראל תיתן את דעתה כחברה וכעם וכמדינה. אני שמחתי לגלות שינוי בעמדת הממשלה, כאשר השר ארדן היה הראשון אשר בשם הממשלה הסכים להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון.
כך נמשך הדבר עוד שנה שנתיים ולאחר מכן אנחנו ביקשנו ועל-פי בקשתי, מעל בימת הכנסת, כאשר ניהלתי את הישיבה, ביקשנו להעביר את הנושא לוועדת החינוך, משום שבוועדת החוץ והביטחון נתקלנו בסירוב שנבע כנראה מעמדת הממשלה שרצתה להשאיר את העניין בצריך עיון ולא לקבל החלטות והכרעות. חשבנו שהואיל ו-ועדת החוץ והביטחון היא ועדה שעוסקת בענייני מדיניות. אולי טוב יהיה אם אנחנו נעביר זאת לוועדת החינוך, על-מנת שתדון בצד המוסרי, בפן המוסרי, בפן הערכי, בפן המחייב אותנו כמדינה הדורשת מהעולם כולו להתייחס לאסוננו, אשר מבקשת ודורשת ונאה מקיימת.
אני רוצה לומר שכל הפרשה שאני מדבר בה, היתה שנים רבות לפני שהבית התחתון הצרפתי קיבל איזו שהיא החלטה. אני רוצה לומר שהדברים שאנחנו מדברים בהם היו שנים רבות לפני שהסנאט והקונגרס האמריקאי נזקקו לשאלה. אנחנו כמובן נשאלנו פעמים רבות על-ידי אנשי מוסר ואנשי תקשורת, אם אתם מעלים את העניין, מדוע אתם לא באים ומגיעים לידי אמירה מפורשת של הכרת העם, של הכרת מדינת ישראל באסון העם הארמני כ- Genocide שהתחולל על-ידי מי שביצע את אותו טווח.
בשלבים, שלב אחר שלב, מגיעה מדינת ישראל לישיבה של היום והישיבה של היום אינה רק הרצאות בפני המליאה, על אותם דברים שמבקש המבקש חבר הכנסת, להעלות לסדר היום, אלא היום נתכנסנו על-פי דרישתך ובקשתך, והזמנתך, אנשי אקדמיה, אנשי חינוך, פוליטיקאים, אנשים הנוגעים בדבר, הקהילה הארמנית השוכנת בישראל, אשר מלווה את הכנסת במשך 30 שנה בכל פעם ביציע באותו יום שבה הכנסת ביקשה להביע את הזדהותה או ביקשו חברי כנסת להביע את הזדהותם ויושבי ראש הכנסת לדורותיהם, אישרו את ההצעה לסדר היום, לפי תקנון הכנסת.
אני חושב שהישיבה הזאת היא בהחלט ישיבה שיש לה איזה שהוא מימד של הכרה של מדינת ישראל בצורך שלא להתעלם ולא להתכופף כאשר מדובר באיזה שהוא צורך דיפלומטי, צורך מדיני חשוב ביותר למדינת ישראל, כאשר מדובר בענייני מוסר. הדברים האלה מחייבים אותנו. אנחנו נמצאים בדילמה. נכון, יש ויכוח בין העם הטורקי לעם הארמני, אך ויכוח זה איננו יכול בשום אופן להצדיק אפילו שמץ של התכחשות לאסונו של העם הארמני. הדיון כאן, שמיעת היסטוריונים וניתוחם לגבי המאורעות שהיו, הם שלב ראשון באותה דרך שבה אנחנו, כדורשים מכל העולם, שלא להתכחש לאסון העם היהודי, שלא להתכחש לאסונם של אחרים אשר פקד אותם דבר שהוא מבחינה אנושית איום ונורא.
אני חושב שהישיבה הזאת צריכה גם להביא למליאת הכנסת איזה שהוא דו"ח, מליאת הכנסת תוכל להתייחס לכך גם בדיון יותר רחב. אני רואה ואני יודע שאנחנו מדברים עדיין בשלב. רוצה לומר רק דבר נוסף אחד. כנציגה של מדינת ישראל, הן כשר והן כיושב ראש הכנסת, ביקרתי בטורקיה ואכן, הטורקים, שלא באופן רשמי, שוחחו אתי על עניין היותי חבר כנסת והצטרפותי להגשת הצעות לסדר יום כפי שהוגשו בזמנו על-ידי חבר הכנסת חיים אורון ואני אמרתי שאנחנו איננו מתייחסים לממשלת טורקיה הנוכחית, איננו מתייחסים למצב פוליטי הקיים היום. אנחנו מתייחסים לאירוע היסטורי, שהעולם צריך לנתח אותו, להיות מודע לו, על-מנת שאירוע כזה לא יקרה פעם נוספת. ואני מוכרח לומר שנשאלתי בפעם הראשונה, נשאלתי בפעם השנייה ונשאלתי בפעם השלישית בשלושת ביקוריי בטורקיה. מעולם לא החליטו להכריז עלי כפרסונה נון-גראטה, אני גם לא מספיק חשוב שיעשו זאת, בטורקיה, כאשר עזבתי כשר וחזרתי כיושב-ראש כנסת ואת תשובתי כיושב-ראש כנסת היתה בדיוק כתשובתי כשר, גם בפעם השלישית אני הוזמנתי להיות בטורקיה, לצורך איזה שהוא אירוע שאירע שם ואני מוכרח לומר, הייתי יחד עם פואד בן אליעזר והייתי יחד עם השר אלי ישי וגם אז נשאלתי שאלה, כמובן לא ברמה הרשמית והבעתי את עמדתי הקלה ונחצה לגבי החובה שלנו לא להתכחש לאסונו של עם אחר. כך עשיתי, לא הסכימו אתי, אבל אני מעולם לא הייתי מנודה, כנציגה של מדינת ישראל, על כך שהייתי שותף להליך אשר ביקש לברר את הנושא ההיסטורי ולהתריע על מעשה כזה, כדבר אשר יכול לפגוע באנושות כולה.
הטורקים, גם הם מבינים שאנחנו לא יכולים להתכחש למחויבותנו כאנשים, כיהודים וכאזרחי מדינת ישראל, כי בכנסת ישראל גם לא יהודים הזדהו עם אסונו של העם הארמני ואני חושב שהדבר הוא רק לכבודה של מדינת ישראל, גם בעיני טורקיה. אין כאן התרסה כלפי הממשלה הנוכחית, יש כאן דרישה היסטורית לברר עניין ואני מודה לך, אדוני היושב ראש, על כך שאתה מקיים את הישיבה הזאת. תודה רבה.

תודה לאדוני. רבותיי, אנחנו נקבע את סדר הדוברים בצורה כזאת שמדבר חבר כנסת, מדבר אורח, מדבר חבר כנסת, מדבר אורח, כך אני מאמין שאנחנו נוכל גם להתקדם ולתת לרובם את זכות הדיבור. אני מבקש מחבר הכנסת לשעבר, חיים אורון, אדוני, תתייחס ואחריך חבר הכנסת שנלר ואחריו יאיר צבן. זה בינתיים.

בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי הכנסת והידידים מהעדה הארמנית שמלווים אותנו שנים רבות במהלך הזה. אני מכיר את הדיונים בכנסת ואני יודע שנקבע לוח זמנים והוא מאוד קצר ופה רשימת הדוברים ארוכה. אני מאוד אקצר בדבריי ואני בטוח שיאיר צבן יאריך יותר ממני. אני אומר רק דבר אחד – עשרות פעמים ... מליאת הכנסת, בהתחלה, כפי שנאמר, מתוך הסתייגות של הממשלה, בהמשך מתוך איזה הסכמה שהיתה דרך לקבור את העניין ואני מאוד שמח שבזכותם של חברת הכנסת גלאון ואריה אלדד, השנה הדיון מגיע לדיון פומבי, זה מה שרצינו, פתיחה של הדיון הפומבי שלא הסתיים בדיון בלבד, אלא תסתיים בהצהרה של הכנסת, שמבטאת עמדה ובעמדה הזאת ישנה הכרה של כנסת ישראל, על דעת כל תושבי ישראל ומבחינה זאת, על-פי ראיית העדה הארמנית כנציגים הבולטים של העם היהודי, הכרה ב- Genocide הארמני.
יש פה מספר אנשי מדע שעוסקים בנושא הזה. אחי, יאיר, הוא אחד מהם. הם עסקו רבות בשאלת הקורבן, עסקו רבות בשאלת המבצע. אבל הם עוסקים המון באלה שעמדו מנגד. אוי לנו, אם אנחנו נהיה בקטגוריה של אלה שעומדים מנגד. כי לעתים, אחריותם גדולה מאחריותו של המבצע. ולכן, אנחנו צריכים לצאת מהמקום של העומדים מנגד, לקבל החלטה, יש לה משמעות לגבי ה- Genocide הארמני, יש לה משמעות לגבי אירועים שמתרחשים עכשיו, של רציחות עם במתכונת כזאת או אחרת. אנחנו, אסור לנו שנהיה בין אלה שעומדים מנגד. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת שנלר, בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב ראש הוועדה, אדוני יושב ראש הכנסת, חברי הכנסת, חברים. אי-אפשר לקיים דיון ולהגיד אנחנו מתנקים מהמציאות. נשמע בעיני קצת ככה, לא רוצה לכנות בשם, אפשר לעשות באמת הבדל בין דיון בוועדת החינוך, לבין ועדת חוץ וביטחון? אנחנו חיים בשני עולמות נפרדים?
אני מצטער, זה פעם ראשונה, אני חושב, בשתי הכנסות שאני חבר, שאני חולק על יושב ראש הכנסת, אבל אני חייב לחלוק על דבריו. אנחנו לא נמצאים בעולם אחר, שכל המדינות מסביב, הכל משתנה. הכל משתנה. העולם האסלאמי הופך להיות יותר ויותר ויותר קיצוני. יותר ויותר ויותר נכנס לתוכו, אנחנו לא מחליפים ארץ, אין לנו ארץ, אין לנו אוגנדה. אנחנו כאן. ולחשוב שבעולם שהכל משתנה, אנחנו באיזה מין פתיחות כזאת, נסכים לדון על כל דבר, ולנתק את הצד האמיתי, היום-יומי, משאלות אחרות, כן, זה זמן שאנחנו צריכים לשקם מאוד את יחסינו עם טורקיה. למה? כי זה קיומי. נכון, יש לזה מחיר. נכון, אנחנו צריכים להשתלב במזרח התיכון בעת הזאת, גם אם יש בזה הרבה כאבים. ולכל אחד מאיתנו יש את הכאב שלו בהשתלבות הזו. בין אם אתה נמצא בפוזיציה X או Y. אני אומר את זה גם כבן לניצול שואה. אני אומר את זה כן, גם כאחד שהולך לשלם אולי מחיר גדול מאוד, לעובדה שאנחנו יושבים בארץ ישראל במזרח תיכון אסלאמי. אני אומר את זה משום שלפעמים, היצר האמיתי שלנו, האמיתי, לא המזויף, האמיתי שלנו, של הרצון להיות צודק ומוסרי, בצדק, לפעמים הוא גובר על היצר הקיומי של האינטרס של המדינה והחברה כולה. היצר שלי לומר את האמת לגבי המוסר היהודי, לגבי המוסר האנושי, שלא יכול לקבל שום רצח עם, בשום מקרה, בשום מקום בעולם. בין אם זה שם ובין אם זה ברואנדה ובין אם זה בקמבודיה, זה לא חשוב. רצח עם, אי-אפשר לקבל אותו. ולכן, אדוני היושב ראש, ולכן זה טוב שזה בוועדה כאן. לדון על סוגיות רצח עם, בוודאי שצריך. לדון ולחנך על-מנת לא לעמוד מנגד, שלא יהיו אירועים כאלה בעתיד, בוודאי שצריך, כי אנחנו יהודים, כי אנחנו בני אדם ואנחנו לא יכולים לקבל רצח עם. לעשות הפרדה ולהגיד – זה לא קשור לנושא הארמני טורקי בעת הזאת? בעיני, זה לא נבון. זה לא חכם.
ולכן, ועדת החינוך צריכה לדון על עיקרון של לחנך בכל מקרה נגד רצח עם בכל מקום כי האדם נברא בצלם, כי בצלם אלוהים ברא את האדם ולא חשוב איפה, ולהצמיד את זה לנושא הטורקי, אני חושב שזאת שגיאה פטאלית, מיותרת, חסרת אחריות לעת הזאת ולכן אני ממש מתנג להוציא הודעה שמתייחסת בעת הזאת לעניין הזה. נדמה לי שסייג לחוכמה שתיקה.
ואסיים במשפט אחד – בית המקדש חרב על הדין. לא בגלל שלא הלכו על האמת, בגלל שהלכו על כל האמת, בכל מקום, בכל זמן, על זה בית-המשפט חרב. טוב, מפני שיש לנו רק מדינה אחת, צריכים לשמור עליה.

תודה. בבקשה, אדוני.

אדוני יושב ראש הוועדה, אדוני יושב ראש הכנסת, יישר כוחך על כל מה ... במשך השנים, נשיאי הקהילה הארמנית, חברי כנסת. להכחשה יש צורות שונות. אצלנו ההכחשה התחילה לפני 22 שנים, כאשר הגיע לטלוויזיה הישראלית סרט על רצח העם הארמני, משרד החוץ לחץ על רשות השידור למנוע את ההקרנה. רשות השידור נכנעה ללחץ הזה ואז יזמתי עצומה של חברי כנסת מכל הסיעות, אנשי רוח, שתבעו מרשות השידור לא להכחיש, לא להעלים, אלא להעלות על סדר היום בהקרנת הסרט הזה, את הנושא.
יש הכחשה של ההכחשה. אנשים מכחישים את רצח העם הארמני והם מכחישים את העובדה שהם מכחישים. יש פנקסנות כפולה. אנחנו נאבקים בכל הכוח, בצדק, נגד הכחשת השואה, אבל אנחנו לא נאבקים כראוי ולא עושים מה שצריך בנושא הכחשת רצח העם הארמני.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לשניים. למי שהיום מכהן כראש ממשלה, בנימין נתניהו, שבאותו דיון בכנסת על הפרשה שהזכרתי, אמר את המילים הבאות, בעניין רצח העם הארמני: יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה. שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזאת. לכן אנחנו לא מתייחסים לנושא הזה מבחינה תועלתנית.
ואני רוצה לתת את רשות הדיבור לנתן אלתרמן, שבשנות ה- 40, כשאנחנו שיווענו לעזרה ולא קיבלנו, ואנשים טובים כביכול אמרו – אתם צודקים, אבל יש לנו אינטרסים, יש לנו אינטרסים קיומיים שמונעים מאתנו להושיט לכם יד ואז כתב אלתרמן את השורות הבאות: כי טיפחה יד בורים וזדים תמונת- קסם, של תבל דמיונית בה כל עם, למשל, מצווה להגן על קבוצת אינטרסים, ולכבדם בתפילה ומשקה ומבשל. לאותם אינטרסים נבנו בניין-קבע, מזבחות-ענקים (עוד נתור בשרידים). לאותם אינטרסים, לרגל הזבח, הקרבו במאה-העשרים ילדים. לאותם אינטרסים (פסילים של הבל!) קיסרויות השתחוו בשבועה והלה. אמיתות-נצחים, עקודות בחבל, לאותם אינטרסים היו לעולה.
ואני מציע לנו לחרוט על ליבנו את הדברים האלה. יש לנו אינטרסים אנחנו לא מתעלמים מהם, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את ההפך ממה שאנחנו תבענו מאחרים שיעשו כלפינו. אני חושב שוועדת החינוך יכולה לגבש עמדה חינוכית, יכולה לבקש ממשרד החינוך לקיים את אותה משאלה עתיקת יומין כבר, בעניין תוכניות לימודים על רצח העם הארמני. אני מציע גם לכנסת ליזום יחד עם הקרן הקיימת לישראל, נטיעת יער לזכר קרבנות רצח העם הארמני.

תודה. ד"ר ג'ורג'ט אבוקאן ואחריה חבר הכנסת אורבך.

אדוני, יושב ראש הוועדה, אדוני יושב ראש הכנסת, חברת הכנסת זהבה גלאון, פרופ' אלדד, חברים נכבדים רבים. תרשו לי להביע כמה מהדברים החשובים ללבי. אני בת העדה הארמנית, בת לניצולי השואה הארמנית, אשת חינוך במקצועי, מנהלת בית-ספר. היום אני יושבת על כיסא קטן בפורום זה, מהכיסא הקטן הזה, אני רוצה להגיד לכם על מה שאני חושבת. חשוב לי מאוד מבחינה חינוכית ומוסרית לחשוב על הערכים שאנו צריכים להקנות לדורות הבאים. החשוב ביותר בסופו של דבר, הוא הילדים, העתיד שלנו, איזה מסר אנו מעבירים להם ואיך הם יסתכלו עלינו, כאשר הם יצטרכו להגיד – ההורים שלנו העדיפו שיקולים חלופיים, של נוחות, על פני גישה מוסרית וצודקת.
אנו לא מבקשים מכם לעשות דברים שלא נעשו קודם או חסרי תקדים, אף על פי רקע היסטורי שמדינת ישראל תהיה בראש החץ. בשנת 1919, הממשל הטורקי הכיר ברצח העם שלנו, אחרי המשפט שנערך באיסטנבול לאדריכלי השמדת העם שלנו. טלעד, שר הפנים, אנואר שר המלחמה, מדחת וג'מאל שר הצי והרופא האיום נאזם. המשפט לא היה בנוכחותם, הם נמלטו בצוללת גרמנית לברלין. טורקיה של היום מתעלמת ממנו, אותה מדינה שמטיפה מוסר על הפרת החוק הבינלאומי, ומאיימת על כולם, אותה מדינה מכחישה ומתכחשת למה שכבר נקבע וממשיכה להפרת זכויות האדם.
אין לנו בארץ פזורה טורקית, אבל יש לנו קהילייה ארמנית אותנטית, שיושבת בארץ מדורי דורות. מחויבויותיה של מדינת ישראל, לאזרחים הארמניים שלה, להכיר במה שקרה להם. אין סוף לרצח עם בעולם, כל פעם במקום אחר והפושעים לא נענשים. אנו רוצים מהחברים להעמיד את עצמם מול גרמניה, לו לא הכירה בשואה היהודית.

אני מקווה שכאשר מסתכלים בעיני הילדים שלכם, לא להתבייש, שישראל אינה מכירה ברצח העם הארמני, שהיא מתנהלת כך וצריך לשים לזה קץ. אנו לא באנו להוכיח על מה שקרה לעם הארמני, בין השנים 1915 ו- 1923. כולם יודעים ואם יש היסוסים, אני מבקשת להפנות אתכם ליומניהם של אנשי היישוב, אנשי ניל"י, השומר, בלקינד, אהרונסון ואחרים, הם ראו ותיעדו. גם לארמניה יש ערך אסטרטגי.

תרשו לי להזכיר את התבטאויותיו של היטלר בשנת 1939, שנזכרו היום, מי זוכר היום את הארמנים. הדבר המוזר ביותר שחבר הכנסת לשעבר יוסף שגל, השווה בין הטבח בארמנים ב- 1915 על-ידי הטורקים, ובין רצח אנשי צד"ל בלבנון. האם בזה הוא רצה לרצות את חבריו האזרים?

גברתי, אני מציע שאנשים שלא נמצאים כאן ושנאמרו, הם לא יכולים גם לבוא ולהגיב על הדברים שאת אומרת, אז אני מציע שהדברים שנאמרו על-ידי חברי כנסת לשעבר, מציע לא להעלות אותם כאן כי אין גם מי שיגיב וחבל שאנחנו ניכנס לפינות האלו. זה לא המקום כרגע. בבקשה.

בסדר.

אם ישראל היתה מכירה בשואת הארמנים עוד בשלב שיחסינו עם טורקיה היו טובים, יותר היחסים שורדים, טורקיה היתה מתייחסת לישראל בכבוד והיה מפסיק להיות הפיל שבחדר ולא היה במה לאיים ולסחוט את מדינת ישראל. לא היינו עומדים עכשיו במצב מה יחשבו האזרבייג'נים, אספקת הנפט לישראל לא תינזק.
אני לא רוצה להזכיר לכם את ההחלטה של הסנט בצרפת והסנט בארצות-הברית בקשר לרכוש ולכנסיות. האנשים שקיבלו את ההחלטות הם אנשים אמיצים, לא פוחדים מקבלת ההחלטות הנכונות גם באמריקה וגם באירופה מבינים את העניין. עכשיו הגיע הזמן של הארמנים. זו מגמה היסטורית, ערכית, אנושית, מוסרית, ועל הפוליטיקאים לקרוא את ההיסטוריה. אין מה להפסיק ומקווה שלא תהיו בצד הלא נכון. זה לא פלא שחברי הכנסת מהימין ומהשמאל, מהמרכז מכל הקשת הפוליטית, פועלים יחד כי הם מאמינים בצדקת מאבקנו.
אני בטוחה שתקבלו את ההחלטה הנכונה, תנו למצפונכם האנושי המוסרי והערכי להתגבר על כל דבר אחר, תתחשבו בזכויות האדם ותעלו את הצדק לאור. כאזרחית ישראלית, ממוצא ארמני, אני מקווה שכנסת ישראל תאפשר לי להיות גאה בהחלטות שמקבלת מדינת ישראל.

תודה, גברתי. חבר הכנסת אורבך, בבקשה.

על-פי יומנים רבים שנכתבו בתקופה הזאת על-ידי אנשי ניל"י, מסתבר אולי בדיעבד שה- Genocide שנערך בארמנים היה לצערנו מעבר לאסון הגדול עצמו, פרומו לשואת יהודי אירופה. והחשש של אנשי היישוב היה שייעשה ביהודים דאז, מה שנעשה, מה שהם ראו בעיניהם, בדרך, ברכבות, לאורך הדרכים, בארמנים. ואני מודה שאני פעם ראשונה רואה פה בכנסת את היתרון שביחסי חוץ מעורערים. משום שזה מאפשר לנו ליצור עם המוסר שלנו יחסים יציבים. דברים שרצינו, שרבים מאתנו רצו לעשות מזמן, אבל זה לא הסתדר, ולא יכשר דעת, כמו שאומרים בארמית, הדור לא כשר ויש לזה מחירים, ואינטרסים שאין לזלזל בהם בכלל, נדחו בגלל צוק העתים. אבל כמו שתינוק לא הורגים פעמיים, גם שגריר לא מחזירים פעמיים. זאת אומרת, יש גבול כמה אפשר לעשות את החישוב של העלבונות של אחרים. הלוואי שמדינת ישראל היתה מתחשבת בעלבון שלה עצמה, כמו שהיא עושה את החישובים של העלבונות של מדינות ואומות אחרות. אין זאת אומרת שעכשיו צריך להוסיף שמן למדורה המתוחה ולפסוק פסיקות היסטוריות מכריעות, אבל יש לנו חובה לילדינו, לתלמידינו, לאקדמיה שלנו, לכל המקומות שבהם צריך ללמוד את מה שנעשה, את רצח העם בעם הארמני, ללמוד אותו בשל האירוע החשוב הזה בתולדות העמים, בתולדות המאה ה- 20 כאירוע שאולי בישר על הנוראות הבאות, וגם בהקשר צדדי אולי, שקשור לשואת העם היהודי. וכל החישובים והאינטרסים והפחדים זה מין נבואות שמגשימות את עצמן, כאילו מי יודע מה יקרה, כמעט כמו בבדיחה של הרשל'ה, מה יעשו לנו אם אנחנו. רבותיי, אנחנו מדינה ריבונית, אנחנו יש פה חופש לימודי, חינוכי, אקדמי, יש לנו חובות מוסריות, וברגישות ובזהירות ובהקשר נכון, זו חובתנו ללמוד ולהזכיר ולהוקיר את מה שקרה בתחילת, בעשורים הראשונים של המאה הזאת.

לא זאת. המאה העשרים, לא זאת. תודה רבה, חבר הכנסת אורבך. יש לנו את סלמן? יאנה סלמן, בבקשה, גברתי. אחריה, חבר הכנסת אלקין, כי הוא ממש חייב לרוץ, לפי מה שהוא ביקש ממני. בבקשה.

האירועים שהתרחשו בטורקיה במלחמת העולם הראשונה.

גברתי, את יכולה להציג את עצמך, מאיפה את?

כן. אני אשת חינוך גם ואני מציגה את התאחדות יוצאי אזרבייג'ן בארץ.
האירועים שהתרחשו בטורקיה במלחמת העולם הראשונה, בהם נפגעו המון בני-אדם בני הלאום הארמני, לא יכולים להיקרא רצח עם, מכמה סיבות. ראשית, הארמנים, אזרחי טורקיה, אשר גויסו לשורות הצבא בטורקיה, שיתפו פעולה עם מדינות אויבות של מדינתם, בפרט רוסיה וצרפת, כיוון שאלה הבטיחו להם עזרה בהקמת מדינת ארמניה בצפון מזרח טורקיה. בכך הם בעצם היו גיס חמישי, אשר פעל נגד מדינתם.

יש לנו קושי. אתה הערת לד"ר אבוקאן לא להשתמש בציטוטים.

נכון, בחברי כנסת, כן.

בציטוטים.

של חברי כנסת. יש דברים שנאמרים והם קשים לצד אחד ולצד שני, אז אנחנו לא נסתום פה פיות. בבקשה.

בתגובה לכך, ממשלת טורקיה החליטה להעביר את הארמנים ממזרח טורקיה למרכז ומערב. בשאר האזורים ובמדינות שהיו תחת שלטון טורקיה, הארמנים המשיכו לחיות רגיל ואף אחד לא פגע בהם. בזמן הטרנספר הזה, נספו אנשים רבים וזו טרגדיה גדולה של העם הארמני ולבנו כואב על האנשים האלה, אבל זה איננו רצח עם.
שנית, אינני מבינה ובטח שלא מסכימה עם הטיעונים של אלו שטוענים שעלינו, כיהודים וישראלים, לגלות הבנה ולהכיר ברצח העם הארמני. זה לא טיעון שמחזיק מים. הייתי מצפה שהחלטות להכיר באירוע כזה או אחר, תתבסס אך ורק על העובדות ההיסטוריות. ההיסטוריה הפרטית של העם שלנו אינה אמורה להיות רלוונטית להחלטה. יתרה מכך, לגמרי לא נכון לקבל החלטות כמו זאת, תוך ניצול המצב הבעייתי שקיים כיום בין טורקיה לישראל. לדעתי, טרגדיה של עם היא לא נושא לסחר מכר ואסור להשתמש בזאת בתור כלי פוליטי.
אגב, טורקיה הסכימה לפתוח את הארכיונים שלה והיא מוכנה להעמיד אותם לרשות ועדת חקירה בינלאומית. בניגוד לזה, ארמניה אינה מוכנה לעשות את המתבקש ולפתוח את הארכיונים שלה ולתת אותם להיסטוריונים.
במשך 100 שנה, העם הארמני מנסה לשכנע את העולם בצדקתו על מנת להרוויח דיבידנדים פוליטיים וכלכליים וכמו כן זה אינו סוד שהארמנים עושים שימוש ציני באמצעים שונים על מנת לבסס את טענתם לרצח עם. כך, הם משתמשים בתמונות של יהודים מהשואה ומציגים אותם כאירועים שהתרחשו בטורקיה בזמן מלחמת העולם הראשונה. יתרה מכך, הם משתמשים גם בתמונות של האזרחים האזרים, אשר מאות מהם גורשו ונרצחו בכיבוש הכפר חוג'אלי, על-ידי הארמנים עצמם לפני 20 שנה, ב- 1992.
ולבסוף, העם היהודי יודע על בשרו מה זה רצח עם והיה זה עלבון וביזיון לשמוע על מישהו שמכיר או לא מכיר בשואה בהתאם לצרכים הפוליטיים. אני קוראת לוועדה הנכבדה לא לקבל החלטות פזיזות אלא להשאיר את השאלה לוועדה בינלאומית, מורכבת מהיסטוריונים. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מודה לך על זכות הדיבור ואני חייב להגיד שלא במקרה בחרתי להתיישב בצד הזה של השולחן ולא בצד שם לצדך, של חברי הכנסת, כי לצערי, בסוגיה הזאת, הכאובה מאוד והקשה מאוד, כנסת ישראל טרם מילאה את חובתה הבסיסית ועל כך אני מתבייש. לכן, כל עוד שזה לא קרה, אני חושב שמקומי בדיון הזה, לידה, וליד האנשים בחלק הזה של האולם ולא בצד השני.
אני רק שמח, אדוני היושב ראש, שנפל בחלקך להוביל אירוע היסטורי. כי כשאני מסתכל על מה שקרה בשנים האחרונות בסוגיה הזאת, מה שקורה כאן היום זה פריצת חומה. החומה עוד לא נפלה, כן? חומת ברלין המוסרית הזאת, המוזרה מאוד של מדינת ישראל, ההתעקשות הזאת להיות מדינה אחרונה בעולם הנאור שתקבל את ההחלטה הדרושה, עוד לא נפלה לגמרי, אבל מה שקורה כאן היום ואסור להקל בזה ראש, פעם ראשונה, כנסת ישראל מקיימת דיון רשמי בסוגיה הזאת.
הרי מה שהצלחנו לעשות עד עכשיו זה רק להעלות את הנושא הזה לסדר היום. גם את זה, נלחמנו הרבה שנים וגם את זה לא הצלחנו, רק זה הועלה ונפל. אבל כבר כמה שנים, עוד בסוף הקדנציה הקודמת, ולאחר מכן במהלך הקדנציה הזאת, שנה אחרי שנה, הכנסת מצליחה להעלות את הנושא לסדר היום ופעם הראשונה כשבקדנציה הקודמת החומה הזאת נפלה, זה גם כן היה אירוע היסטורי, שכנסת ישראל בכלל החליטה לדון בזה.
אבל רצונה הסוברני הזה של כנסת ישראל, אף פעם עד היום, לא בא לידי ביטוי. הכנסת החליטה לדון ואחר-כך הנושא התמסמס כי הוא עבר לדיון במחשכים של ועדת חוץ וביטחון ולא התקיים מעולם. אני זוכר את הקרבות שהיו עוד בכנסת הקודמת בנושא הזה, בוודאי גם אתה, חברי, זוכר אותם, את הדיון הסוער בוועדת הכנסת ובסופו של דבר הנושא נקבר שנה אחרי שנה במרתפי ועדת חוץ וביטחון ומעולם לא ראה את אור היום. והיות וזה היה המצב, אנחנו חברי כנסת שמטפלים בזה, החלטנו ונאבקנו להביא את הדיון לוועדה ששם הדיון הוא פתוח, לכאן, לשולחן הזה של ועדת החינוך. ראיתי הרבה פרשנויות בתקשורת, למה הדיון מתקיים בוועדת החינוך ולא בוועדת חוץ וביטחון, במטרה להוריד..

אפילו עכשיו ממשיכות.

במטרה להוריד את פרופיל הדיון.

שעל רקע המתיחות, אני רק רוצה להבהיר, רבותיי. לכל מי שאולי לא כל-כך עוקב אחרי מה שקורה כאן בוועדה, אני חושב שאנחנו דיברנו עם חבר הכנסת אלדד וחברת הכנסת זהבה גלאון עוד לפני חודש וחצי על קיום הדיון. יושב ראש הכנסת הביע את רצונו להשתתף בדיון. אני אמרתי שמאוד חשוב לי שיושב הראש ישתתף בדיון, בגלל זה היינו צריכים לקבוע את התאריך בכפוף לסדר היום, גם של יושב הראש וגם של חברי הכנסת מבקשי הדיון, שנקבע לפני שלושה שבועות. אז אין שום קשר למה שקרה לפני שבוע, שבועיים, שלושה, ושלא יהיו פה קונספירציות כאלו ואחרות, של מי שרוצה תמיד לקחת את זה למקומות שאחר-כך אנחנו לא נדע איך יוצאים מהם.

נכון. אתה בזה צודק במאה אחוז, אני מאשר את דבריך, הייתי חלק מהמגעים האלה ויותר מזה, אני בא כאן להבהיר, כי שוב, ראיתי פרשנויות שונות שהדיון מתקיים בוועדת החינוך, לא כדי להנמיך את הפרופיל, אלא זה היה הדגל שנאבקנו עבורו שנים רבות ולא הצלחנו. ורק השנה הצלחנו להביא אותו לכאן, כי כאן הוא מתקיים פתוח, מול התקשורת, מול נציגי הציבור ומה שיותר חשוב מכל, הוא מתקיים. גם לנקודה הזאת לא ידענו להביא את הדיון עד עכשיו ולכן, זה דווקא נכון מאוד שזה מתקיים בוועדה הזאת ואני חושב שבהחלט אני שוב חוזר ואומר, זכית באירוע היסטורי. אתה יושב ראש הוועדה הראשון בכנסת ישראל שמקיים לראשונה דיון רשמי בכנסת ישראל, לא העלאת הנושא לסדר היום, אלא מקיים את עצם הדיון במהות הבעיה.
אני מקווה מאוד שהאירוע ההיסטורי הזה יוביל לאירוע היסטורי אחר, שסוף סוף כנסת ישראל תקבל את ההחלטה המתבקשת והכל-כך ברורה, שמשום מה אנחנו כל פעם מוצאים תירוץ אחר למה להימלט ממנה.

אבל אדוני היושב ראש, הרי ברור שכשהנושא הזה יובא להצבעה, אני אשמח אם תעשה את זה היום, אם לא תעשה את זה היום, יבוא היום שתצטרך לעשות את זה. כשהנושא יובא להצבעה בכנסת, אני חושב שהתמונה אפילו מהדיון הזה היא ברורה, מה עמדת הרוב של חברי הכנסת. יכול להיות שנגזר על הנושא הזה לעבור עוד כל מיני משוכות ובעיות כפי שכבר לצערי התרגלנו, לא ברור למה נושא כל-כך מוסרי צריך לעבור כל-כך הרבה משוכות, אבל לצערי כבר הרגילו אותנו בכך.
גם כאן, אדוני היושב ראש, אני משתמש בישיבה הזאת, גם להודות לך על עצם קיומה וגם לקרוא לך, גם אם לא נצליח למצות את הנושא היום, לא להרפות אלא להביא להמשך הדיון ובסופו של דבר להחלטה. אגב, אם ייקבע המשך דיון, אני הייתי רוצה לבקש ממך, למשל, שתאיר את עינינו באמצעות ה- מ.מ.מ., מה המצב בסוגיה הזאת בפרלמנטים השונים במדינות המערב. מה ההצהרות שהתקבלו, מה הנוסחים של ההצהרות האלה. יש לנו כאן בהחלט על מה להסתכל ואז אולי גם נבין עד כמה גדולה הבושה, כשנסתכל מסביבנו ונבין איפה אנחנו נמצאים. כאמור, אשמח אם נצביע היום, אבל אם לא נצביע, אני אבקש ממש ממך שעד לישיבה הבאה, נדע את התמונה ההשוואתית, כדי להבין את מקומנו כאן.

לסיכום, אדוני היושב ראש, אני רוצה להעיר שתי נקודות. אחת, איזה שהיא הערה אישית.

אני מבקש להתנצל.

אני תכף גם מצטרף אליך, אדוני היושב ראש, אני יודע בדיוק לאן אתה עוזב.

אני ממהר לישיבת נשיאות הכנסת, אחרת לא יהיה סדר יום לשבוע.

חשוב מאוד.

אני תכף מצטרף אליך. אבל אדוני היושב-ראש, לסיום אני רוצה להעיר שתי הערות קצרות.

כן.

הערה אחת, חשוב להזכיר באירוע הזה, דווקא כאן, בוועדת החינוך ודווקא מאוד סמלי שאתה הוא זה שמנהל את הדיון, שם אחד, של חבר כנסת שלפחות מבחינתי באופן אישי, הוא זה שהוריש לי את שרביט המאבק, אל"ף, להעלות את זה לסדר היום, ובי"ת, להביא את זה לוועדת החינוך, חבר הכנסת יורי שטרן ז"ל. הוא היה אחד ממנהיגי המפלגה שלך והוא היה, הוא נאבק על זה לאורך כל הדרך ולכן כשמתקיים דיון כזה בוועדה שיושב בראשות הוועדה חבר מפלגתו, אני חושב שזה בהחלט ראוי לציון ובהחלט יש כאן מעין איזה שהוא נתינה של זיכרון וכבוד לחברנו ז"ל שהלך מאיתנו בטרם עת.

והערה שנייה, אדוני היושב-ראש, כבר נוגעת למהות ויכול להיות, לא הייתי כאן בתחילת הדיון אז אני לא אתפלא אם המשפט הזה כבר צוטט, כי אי-אפשר שלא לצטט אותו בדיון מן הסוג הזה, אבל אני חושב שעם כל הוויכוח שיש, מה טוב למדינת ישראל ומה רע למדינת ישראל, בפן התועלתני, יש משפט אחד שלא משאיר לנו ברירה, מה כנסת ישראל צריכה לעשות והמשפט הזה נאמר על-ידי גדול צוררנו, אדולף היטלר, ב- 1939. משפט מאוד פשוט – לא איכפת לי מה תגיד עלי הציוויליזציה האירופית החלשה. בסופו של דבר, מי מזכיר היום את השמדת הארמנים. ולו רק בגלל המשפט הזה, חובתה של כנסת ישראל לקבל החלטה מאוד מאוד ברורה, כי אם אנחנו לא נזכיר, אז בוודאי מה איכפת לכולם.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה לאדוני. משרד החוץ ביקש התייחסות נוספת? בבקשה. תפקידך, בבקשה.

אני מנהלת מחלקת אירופה 2, דרום אירופה. עמיתתי קראה את התשובה, נקרא לזה פחות או יותר הסטנדרטית, שמשרד החוץ מדי שנה עם שינויים כאלה ואחרים מעביר, בנושא זה ובניגוד לתמונה שהצטיירה כאן, משרד החוץ, חלילה, אינו, לא רק שלא קורא להכחשה, אלא חוזר מדי שנה בשנה, ממשלת ישראל חוזרת על הרגישות המיוחדת שלנו ועל החובה המוסרית להזכיר את הטרגדיה ולא להתעלם ממנה חלילה ויתרה מזו, אנחנו גם קוראים באותה החלטה, באותה עמדה, להגיע לדברים תוך דיון פתוח שמבוסס על נתונים ועובדות ולא על-ידי הצהרות פוליטיות, אנחנו מבקשים שלא לקבוע מוסכמות לאשר אירע, אבל חלילה, אין אנו עומדים בפני דיון חינוכי וערכי בשאלה שכמובן יקרה ללבנו.
עם זאת, הייתי רוצה לעמוד על מספר דברים. ראשית, על שאלה שהעלה כאן חבר הכנסת אלקין וזה לגבי הכרה בינלאומית. עד היום הכירו בסך הכל 21 מדינות בעולם..

חמש.

כן, אם מצרפים, אבל עדיין מדובר במספר קטן מאוד של מדינות שהכירו בטבח בארמנים. אין בכך לומר, חלילה, שיתר המדינות הרבות הן מדינות שאינן מוסריות או מדינות שאינן מזכירות או חלילה מכחישות את הטבח בארמנים. מדינות מחליטות החלטה כזו מתוך איזה שהיא החלטה שמבוססת על אינטרסים כאלה ואחרים. זה לא אומר שבמדינות שלא הכירו באופן רשמי בטבח בארמנים, לא לומדים את הנושא ולא מאזכרים אותו, אלא שכמו שאמרנו, לא קובעים מוסכמות בנושא הזה. יש הבדל בין הפן הערכי, באמת לאותו פן שאנחנו אמונים עליו, שהוא הפן של יחסי החוץ של מדינת ישראל ובנושא הזה הייתי רוצה להתייחס לדברים שכבר נאמרו כאן, אך לחדד אותם.
לצערנו, הבעיה הזו הפכה שלא בטובתה לנושא פוליטי. אף שכולנו מסכימים שהיתה צריכה להישאר במישור הערכי, המוסרי, שעליו אין כאן מחלוקת, אבל היא הפכה להיות נושא פוליטי ולנושא שעלול חלילה באווירה שאנחנו נמצאים היום, לדרדר את יחסינו עם טורקיה, ושוב, אנחנו לא ניכנס כאן לפרטים משום שהדיון נערך כדיון פתוח בוועדת החינוך ולא בוועדת החוץ והביטחון. אבל יחסינו עם טורקיה היום הם כה שבירים וכה רגישים, שאין מקום להעביר אותם אל מעבר לאותו קו אדום שלצערי אנחנו כבר יושבים בו חודשים ארוכים ויושבים היטב.
העובדה שהקריאה לעסוק בנושא הזה במנותק מיחסינו עם טורקיה היא קריאה מאוד בעייתית, משום שהדבר לא תלוי בנו אלא תלוי בתגובה הטורקית העלולה לבוא על הכרה רשמית מסוג זה.

אנחנו צריכים לנהוג בנושא הזה בתבונה, דבר בעצם לא השתנה מאז הדיונים הקודמים שבהם עסקנו. לצערנו, אפילו תשובת הממשלה להצעות השונות לסדר היום השתנתה בניואנסים ובעיקר הזכרת העובדה שמתקיים דיאלוג בין טורקיה לארמניה בנושא. זאת אומרת, הם עצמם שוקדים על הבראת הפצעים. אנחנו לא צריכים היום, במצב היחסים המאוד מאוד מאוד סבוך ורגיש שלנו, להיות באותו מקום, להגיע..

אם מצב היחסים שלנו עם טורקיה ישתפר, אז נעשה את זה?

זו שאלה אחרת לגמרי.

כי בעבר אמרו לנו בגלל היחסים הכל-כך טובים עם טורקיה, אנחנו לא עושים את זה.

לא, אני לא רוצה להיכנס לניואנסים, משום שלגבי..

לא, השאלה היא מתי. מתי להערכתך יהיה הזמן?

אני לא יכולה לענות על השאלה הזו. אני יכולה לומר שכרגע, הכרה מהסוג הזה, עלולה להיות בעלת השלכות אסטרטגיות קשות מאוד.

תודה, גברתי. חבר הכנסת חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני רוצה לפתוח באמת בהערכה ליוזמי הדיון וליוזמי הדיון לאורך השנים, נמצאים אתנו חברי הכנסת יאיר צבן, חיים אורון, חבר הכנסת יורי שטרן שעסק בנושא הזה. אדוני היושב ראש, אני רוצה לקרוא שני בתים משיר של פיטר בלקיאן, ושני הבתים האלה מחברים אותנו למה שאני רוצה לומר בדיון הזה. כותב פיטר בלקיאן כך: ניסיתי לדמיין את גטו וילנה, לראות את עץ האפרסמון לאחר ההבזק בנגסקי, שכן העץ שלי נגדע. ניסיתי לנשק את שפתי ארמניה. נזכור את החוק שהכזיבנו, נזכור את הילד העירום הממתין ביום בהיר למותו בירייה, כשצבעונים מלבלבים סביב השוחה.
האסוציאציות של השיר הזה, אני חושב, מאוד ברורות לכולנו והן מכוונות אותנו לעובדה שטבח הארמנים, רצח העם שנעשה בארמנים, הוא חלק משמעותי מהרצף ההיסטורי שהוביל בסופו של דבר גם לשואת היהודים ורצח העם הארמני הוא המודל הראשון במאה ה- 20 של רצח עם. תוכנן בחשאי ובוצע בגלוי ובעוצמה ומה שחמור, אדוני היושב-ראש, הוא לא רק רצח העם, אלא תופעה נוספת שגם אותה אנחנו חווים ביחס לשואה שלנו וזאת תופעת ההכחשה. יש לנו מאבק לא רק ברצח העם, יש לנו מאבק בתעשייה שלמה של הכחשה, ומחיקת היסטוריה, שכמו שנעשית בארמנים, נעשית גם אצלנו ולגבינו.
לכן, אדוני היושב-ראש, יש לנו שלוש חובות בעניין הזה. החובה הראשונה היא כמובן החובה האנושית, לא צריך לומר עליה שום דבר. החובה השנייה, שגם עליה לא צריך לדבר הרבה, היא החובה היהודית, בוודאי, אנחנו קרבנות השואה הגדולה, המונומנטאלית ביותר, שהתרחשה במאה ה- 20, חייבים חובה מיוחדת ביחס לרצח עם שנעשה בעמים אחרים. והחובה השלישית היא חובה בין לאומית. אנחנו נמצאים בהחלט בהתרחבות של ההכרה הבין לאומית, צריך לברך על ההתרחבות הזאת. 25 מדינות עכשיו וזה הולך ומתרחב ומדינת ישראל, אסור לה למצוא את עצמה במקום האחרון בעניין הזה.
אני מאוד מצטער על ההקשר הפוליטי של הדיון הזה, אני חושב שיש בו, משני הצדדים, בעייתיות גדולה. קודם כל, אני חושב שצריך לדחות על הסף את הבריונות והסחטנות שמאיימת על מי שמעיז בכלל להכיר ברצח הארמנים בכל מיני צעדי עונשין. אני חושב שזו נורמה פסולה בזירה הבין לאומית ואסור להסכים לה. ואני גם רואה בצער את הצביעות שמנסה לנגח היום את טורקיה, בהקשר של היחסים הישראלים – טורקיים. שתי התופעות האלה הן תופעות בעייתיות. הדיון חייב להיות דיון עקרוני, היסטורי, ערכי, ברצח העם שנעשה בארמנים על-ידי האימפריה העותומאנית ב- 1915, וכאן האמירה חייבת להיות עקרונית, חדה, ברורה, ונטולה הקשרים אקטואליים.
אני רק רוצה לומר בהקשר הזה, שיש לנו פה חובות שמסתכלות אחורה לעבר, אבל לא פחות חשוב, חובות שמסתכלות קדימה, לעתיד. כיוון שאנחנו במאה ה- 21 כבר צריכים להבין שאנחנו נמצאים בעולם שבו אפשר לבצע רצח עם. הרבה יותר קל לבצע היום רצח עם, ממה שהיה ניתן לבצע בהיסטוריה. ולכן, המלחמה בתופעת רצח העם היא לא רק חובה היסטורית שלנו, היא חובה שלנו, כלפי האנשים שחיים היום, הילדים שגדלים היום וכלפי העתיד שלהם. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מקווה ומצפה שהוועדה תחליט היום על קריאה לציון ממלכתי של רצח העם הארמני ובוודאי להכללת הנושא הזה בתוך תכני הלימוד במערכת החינוך שלנו. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת חנין, אבל כמו שאתה יודע, שגם הנושא הזה, הנושא המורכב מאוד, וגם אפילו את המורכבות מדגישה את החשיבות לשיח. אנחנו דווקא בימים בהם העם בישראל מצוי במחלוקת סביב נושאים כאלו ואחרים, אז חשוב שהדיון והשיתוף יהיו בצורה פתוחה ושתהיה אפשרות לכל אחד להתייחס לנושאים כאלו ואחרים. אבל תקוותי היא שכמובן שמה שמדינת ישראל משדרת לכל העולם, שבעצם, שזה הדרך שלנו להתמודד עם כל הסוגיות שאנחנו לא סוגרים דברים בפנים, אנחנו יודעים לעשות דיונים, אנחנו יודעים לשתף את כולם וזה תפקידנו, תפקיד של הכנסת ותפקיד של דמוקרטיה. במיוחד עם מה שקורה כאן באזור, כאשר אנחנו רואים שמחפשים דרכים שהן דרכים לבוא ולא לתת התבטאויות כאלו ואחרות, גם לפחות אצלנו, אנחנו יכולים בעניין זה לשמש דוגמה.
יש לנו את פרופ' ישראל טשרני. בבקשה.

תודה על רשות הדיבור לי ואז הבאתי מכתב מאת פרופ' יאיר אורון, אז אני אבקש את רשות הדיבור עבורו.

אבשלום פיינברג מקבוצת ניל"י, ב- 1916, כותב כי אני, כיהודי, שאלתי את עצמי אם יש לי את הרשות לבכות אך ורק את האבל של עמי ואם הנביא ירמיהו לא זלג דמעות גם על דם הארמנים.
לפני חצי שנה היה לי הכבוד להיות בירוואן, לקבל פרס כדוגמת פרס ישראל, פרס ארמניה מהנשיא, על עבודתי בנושא של הכחשות רצח עם, רבים, כולל רצח העם הארמני. האם ידוע לכם שיש אנדרטה כיום בירוואן, שהיא מוקדשת בו-זמנית לשואה של העם היהודי ולרצח העם של הארמנים? אני מתבייש, כמו כמה וכמה אנשים טובים, כיהודי מההיסטוריה שלנו בנושא. הרב מלכיאור אמר לי לפני כמה ימים, ההכחשה שלנו היא פשע נגד ההיסטוריה היהודית.
אני לא ילד ואני יודע שיש מציאות שצריכים להתייחס אליה, יש דברים הכרחיים, יש דברים ראויים מבחינה פרגמטית. ריאל פוליטיק, קוראים לזה. אי-אפשר לחיות בלי זה, אבל באיזו מידה, עד לאיזה גבול. אני שואל כל אחד בלבך, בליבך, באיזו מידה אתה, את, מסכימים להכחשת השואה של העם היהודי, באיזה תנאים אתה מסכים להכחשה כזאת, למסחר? לענייני נשק? להישרדות ביטחונית, ובאיזה רמה של ביטחון?

הנושא של רצח העם הארמני הוא בכלל לא חדש. אחי המנוח, המשורר ט. כרמי, היה העורך של ביטאון של משרד החוץ אריאל, ולפני 35, 40 שנה, שגה העורך והרשה לדף אחד בתוך כתבה על הרובע הארמני בירושלים, לכלול הערה על רצח הארמנים במלחמת העולם הראשונה. בושה לכם וטיפשות מצדכם, משרד החוץ, שדרשתם להחזיר את אלפי החוברות בכל השפות שפורסמו, בכדי לעקור את הדף הזה. היו הערות שטורקיה מוכנה לדיון חופשי, זה שקר. טורקיה מצנזרת, טורקיה רודפת, טורקיה מענישה בכל העולם, את מי שמעלה את הנושא של רצח הארמנים וההשתתפות שלהם, באיזו מידה שהיא וכיום יושבים בבתי-סוהר בטורקיה מאות סופרים ועיתונאים, טורקים, אשר העיזו להעלות את הנושא.
אני אסיים במה שנראה לי כבדיחה. הייתי בכנס בוונציה והשתתפו שם טורקים, תסלחו לי, אנחנו קוראים להם הטורקים הטובים. הווה אומר, כמה היסטוריונים והמספר הולך וגדל, מטורקיה, שבהחלט מכירים ברצח העם הארמני, אבל הם סובלים, הם סובלים. אז אני אמרתי להם שלנו, לי, לנו, יש גם בעיות בארץ ולהזכיר את המושג של רצח עם וחס וחלילה את המושג שואה ארמנית, שאגב, כבר מצאתי משנות ה- 70 או ה- 60, יותר נכון, מפרופסור להיסטוריה בבר-אילן, בביטאון של האוניברסיטה. אמרתי להם – אתם יודעים מה? אני אנסה לעזור לכם ואתם תעזרו לי. כשאתם בטורקיה ואתם מהססים להשתמש במושג רצח עם או שואה בטורקית, בואו תיקחו, תשאלו מאיתנו את המילים בעברית ותאמרו, אני אלמד אתכם – רצח עם. שואה. ואני אומר לכם, מה שאני אעשה בארץ, כשעומדים לבקר אותי על זה שאני מדבר על רצח עם חוץ מרצח העם הנורא והאיום של היהודים, אתם תלמדו אותי את המילים בטורקית ואני אשתמש במילים בטורקית בארץ וככה אנחנו נוריד מהלחץ שמופנה לכל אחד מאיתנו. הטורקים רובם התפוצצו מצחוק בוועידה המדעית והאינטלקטואלית.

פרופ' יאיר אורון, שלכבודנו ולשמחתנו, אחיו ישב לידי, הרבה אנשים לא יודעים, כי הם שניהם מאייתים את השם באנגלית בצורה קצת שונה. יאיר עומד שנים רבות בראש חוג לימודים על רצח עם באוניברסיטה הפתוחה. משך השנים, הוציא שורה של ספרים, ספרי לימוד בעברית, זה ספר אחד מ- 12, הוא הסופר, רצח העם הארמני, השכחה והכחשה. אתם לא תאמינו, בייחוד אלו מכם שעוסקים בענייני אקדמיה ונלחמים כל השנים האם יהיו לנו עשרה תלמידים או 20 תלמידים לקורס, בשנה האחרונה נרשמו לקורסים ברצח עם באוניברסיטה הפתוחה 1,500 תלמידים.
יאיר שלח לי מכתב מצרפת, ביקש שאקריא אותו, אני אקריא קטעים.

אדוני, אני מבין, תראה, יש עוד דוברים.

מאה אחוז, אני עובר לקולו של יאיר.

חשבתי שאתה הולך להקריא את המכתב. אנא לסיים, אני אתן לך עוד דקה ובזה סיימנו.

אני אקח משפט אחד ממה שהוא כותב. הוא כותב על צרפת ועל האירועים שם, שאני חושב שבהחלט יש להזכיר. בשנת 2000, חתם נשיא צרפת על חוק המכיר ברצח העם הארמני ועל זה אנחנו מדברים. בשנת 2006, נקבע במדינה חוק נוסף, הקובע כי הכחשת רצח עם היא עבירה פלילית ואתם יודעים על ההתפתחות בשבוע האחרון.
אני אסיים עם ציטטה מסרקוזי – רצח העם הארמני הוא עובדה היסטורית וצרפת מכירה בה. עלינו להיות חזקים ולהישיר מבט על ההיסטוריה. ואני אומר – גם אנחנו, ישראלים ויהודים, הגיע הזמן להישיר מבט. תודה רבה.

תודה. יש לנו את הפרופסור יהודה באאור מיד ושם, בבקשה, אדוני. גם, תשתדל לקצר.

קודם כל, תודה רבה לכב' יושב הראש של הישיבה הזאת. אינני רוצה לחזור על דברי קודמיי. אני הייתי רוצה להציע הצעות. אני הייתי מציע שוועדת החינוך תפנה למשרד החינוך ותבקש בהמלצה חמה ביותר ללמד את רצח העם הארמני בכל בתי-הספר, בכל העדות ובכל המגזרים ולהמליץ לאקדמיה לעשות את אותו הדבר. אני גם אציע שב- 24 באפריל, שזה יום הזיכרון של רצח העם הארמני, להעביר בכנסת ישראל החלטה המכירה ברצח העם הארמני.
יש פה, היתה פה, בשתי הודעות של משרד החוץ, הם דיברו על טבח הארמנים, כי זה המושג שמי שרוצה להכחיש את רצח העם, הוא משתמש בו. זה שקר. זה פשוט שקר. אתם מתעלמים מן העובדה שההיסטוריונים בעולם, לבד מכמה מכורים, מכירים במה שקרה בטורקיה העותומאנית במלחמת העולם הראשונה היה רצח עם, על-פי האמנה לרצח, למניעת רצח עם, שהועברה ב- 9 בדצמבר 1948, ואתם חתומים על זה, אנחנו חתומים על זה. ואני הייתי מציע, אם אתם רואים שאין לכם ברירה אחרת, פשוט לשתוק. כי מה שאתם אומרים זה פשוט בושה וחרפה.
אני הייתי אומר דבר נוסף ובזה, כי היושב ראש כבר מסתכל עלי שאני כבר אגמור, אני עובד ביד ושם, אני מלמד את ההשוואה בין רציחות עם אחרות לשואה, כי אי-אפשר להבליט ולהדגיש את חוסר התקדימיות של השואה, מבלי להשוות אותה לרציחות עם אחרות. אני גם אמליץ לכל חבריי לא להשתמש במושג שואה לציון רצח העם של העם הארמני. ישראל חתומה על הצהרת שטוקהולם משנת 2000 ובה נאמר במפורש – שואה, באנגלית Holocaust, זה רצח העם היהודי. הארמנים עצמם משתמשים במושג נכון, של Genocide, וכך אנחנו צריכים להשתמש בו. הייתי מציע שזה יהיה התוכן באופן כללי, של ההצהרה ב- 24 באפריל, גם אני הייתי יחד עם חברי, ישראל טשרני בירוואן פעם אחת, ואחר-כך עוד פעמיים, בנפרד, ואני יכול להעיד שהשאיפה של הארמנים, לאו דווקא של הממשלה הארמנית, אבל של הציבור הארמני, זה תבינו, שני שליש מן העם הארמני נרצח ברצח העם במלחמת העולם הראשונה. שליש מהן העם היהודי נרצח בשואה. אני לא משווה אבל אני אומר שמי שמתכחש לזה, מתכחש לכל ההיסטוריה האנושית. ולישראל כמדינה יהודית, יש חובה מוסרית ראשונה במעלה, עלינו מסתכלים, אם גואטמלה תעשה את זה, אז היא עשתה, יפה מאוד. אם ישראל לא עושה את זה, כל העולם מסתכל על ישראל.

תודה, אדוני. ביקש אריה גוט, בבקשה.

שלום לכם, גבירותיי ורבותיי, חברי הכנסת. אני אריה גוט, דובר של עמותה בינלאומית ישראל אזרבייג'ן. אני פונה אליכם לגבי הנושא שאנחנו הולכים לדון היום כאן. רציתי להדגיש שלוש נקודות. נקודה ראשונה – במצב שהכנסת תקבל החלטה על הכרזה השואה הארמנית, אנחנו לא רק פוגעים, וגם הולכים להתנתק יחסים עם טורקיה. כן, אני יודע שחלק האנשים יגידו שהיחסים כבר הידרדרו, אני מסכים, רק הידרדרות היחסים, ולא התנתקות הסופית. אל תשכחו, בין העם הטורקי והעם היהודי יש 500 שנה היסטוריה, אל תשכחו שהסולטן הטורקי הציל את העם היהודי מספרד, 500 שנה לפני ואל תשכחו בזמן מלחמת העולם השנייה, בזמן שבאירופה יהודים עברו את השואה, הטורקים הגנו על היהודים ואי-אפשר לסרב את העובדות היסטוריות.
אנחנו רוצים ולא רוצים. טורקיה מדינה המשפיעה על העולם הערבי ועל העולם המוסלמי היום, שיש לנו עדיין דיאלוג פוליטי אתם. ובמקביל עם טורקיה, אם אנחנו הולכים לקבל את ההוצאה השואה הארמנית, זה יפגע מאוד ביחסים עם רפובליקת אזרבייג'ן. היום אזרבייג'ן מנהיגה רגיונאלית של אזור דרום הקווקז, מדינה חילונית, מוסלמית, שיעית בגבול עם הרפובליקה האסלאמית של איראן. שנים רבות יש לנו יחסים מצוינים עם אזרבייג'ן. אני מזכיר לכם, 2,500 חברות ישראליות היום עובדות באזרבייג'ן בתחום הנפט, גז, תקשורת, כלכלה, חקלאות, רפואה, מסחר. באזרבייג'ן היום, ארבעה מיליארד דולר. באזרבייג'ן גרים במצב הטוב ביותר, 30,000 יהודים, מדינת אזרבייג'ן בנתה ליהודים בתוך שנה שני בתי כנסת. תביאו לי מדינה אחרת, מוסלמית, או נוצרית, שיכולה לבנות ליהודים מה שבאזרבייג'ן בנו.
אני רוצה להזכיר לכם שבארמניה גרים רק 300 יהודים. תגידו מה אני אומר עכשיו. אליטה פוליטית ומנהיגות אזרבייג'נית, מתייחסת עם סימפטיה מאוד גדולה לעם היהודי.

יש לך עוד הרבה?

לא, קצת. השאלה שלי – למה אנחנו צריכים היום, במצב הגיאו-פוליטי הקשה ביותר באזורנו, להכיר בשואה הארמנית ולפגוע ביחסים עם טורקיה ועם אזרבייג'ן, שהן מדינות לא אחרונות בעולם המוסלמי. אני שואל אתכם, למה אנחנו צריכים את זה? כדי לקבל מחמאות וכפיים מארמניה?

גבירותיי ורבותיי, תסתכלו על ארמניה היום. היא מדינה שבנתה יחסים אסטרטגיים עם איראן, עם אויב גדול שלנו.

אדוני, תשמע, אתה נכנס לנישות.

לא, אבל זה חשוב להגיד, שמוכן להרוס את המדינה היהודית.

אדוני, אני אגיד לך, זה לא קשור לוועדת החינוך, אנחנו כרגע לא מקבלים החלטה שהיא החלטה ביחס שיש לנו עם ארמניה או עם אזרבייג'ן, או עם טורקיה. כרגע אנחנו מדברים על נושא אחר לחלוטין. אני ביקשתי עוד מתחילת הדיון שלא ניכנס לנושא הזה, בהיבט הזה. כי ההשלכות הן השלכות לשני הצדדים.

כן, אני מסכי אתך.

תשמע, תבין אותי. תבין אותי, כי בסופו של דבר, להיכנס לנישות האלו, הן נישות לא נוחות להיכנס ואז בסופו של דבר, הדיון הזה יהיה דיון שהוא דיון מדיני ולא דיון חינוכי, וזה לא בוועדה הזאת. זה אפשר לחזור לוועדת חוץ וביטחון, הנה, יושב כאן יושב ראש ועדת משנה לענייני חוץ, הוא יכול לקיים את הדיון הזה ללא שום בעיה.

עוד דקה קטנה אני רוצה לבקש, דקה קטנה. אני מבין אותך ובאמת, פשוט אני רוצה שתבינו שאנחנו לא גרים בעולם וירטואלי, אנחנו גרים באזור מאוד קשה היום.

נקודה שלישית, אני נכד שסבא שלי איבד בזמן השואה ביום אחד 40 בני משפחה באוקראינה. העם שלי יודע מה זה שואה אמיתית. אני מזכיר לכם מילים של כבודו הנשיא שמעון פרס, שבזמנו אמר – אי-אפשר להשוות את השואה של העם היהודי עם טרגדיה של עם אחר. אני מבקש מכם, לפני שאתם הולכים להצביע, לחשוב פעמיים.

תודה. ואחרון הדוברים, פרופ' אליהו ריכטר.

תודה רבה. אני מברך על הקמת הדיון הזה ועל דברי כמה מעמיתיי כאן שדיברו בצורה מאוד מפורטת לגבי נושאים הקרובים ללבי. הערך היסודי שלנו הוא כבוד לחיים והזכות לחיים ורצח עם הוא ההתקפה הקשה ביותר על הזכות הזו ואני אומר שנקודות אלו והכבוד אמת היסטוריה, האמת ההיסטורי, הם אינם נושאים לסחר מכר. אנחנו עומדים כאן לא על-מנת לנקוט עמדה בעד או נגד, איזה עם או קבוצה אחרת. אנחנו לא נגד הטורקים, אנחנו לא בעד הארמנים או יוונים או אשורים, אלא בעד כבוד לחיים בעצמו, בכל העמים באזור. ואני מברך על כך שדווקא בוועדת החינוך מתקיים הדיון הזה.
היום, הכחשה של רצח עם הוא בעצמו צורה של הסתה, בעצמו מוביל לרצח עם בעתיד וצורות אחרות של פגיעות בזכויות האזרח. אנחנו חייבים להכיר בכך שההסתה לרצח עם, שעדיין קיימת בטורקיה, ואגב גם אצלנו, הוא בעצמו סימן התרעה. ראינו את התוכניות בטלוויזיה הטורקית לפני כמה שנים, שהם בעצמם סימן אזהרה שחייבים אנחנו לפעול בהתאם. כמו שההסתה לשואה הקדימה את השואה באירופה.

אני אומר, אנחנו חייבים לעמוד על כך שלא רק ננקוט עמדה נגד רצח העם, אלא גם כן סימני התראה לרצח העם, כלומר לשון הסתה ומי כמונו לא יודעים, החשיבות של ההסתה היום כפי שאנחנו רואים, במיוחד מאיראן, אבל גם כן בכל הארצות באזור.
אני בעצמי בעד אמת ופיוס. אני אוהב את איסטנבול. אני רוצה לראות אמת ופיוס. בלי אמת, לא יהיה פיוס. אבל פיוס צריך לבוא בצורה של אמצעים משותפים ואזוריים לקדם את החיים. בו בזמן שאנחנו נוקטים עמדה נגד רצחי עם למיניהם, אני בעד קידום המאמצים לקדם את החיים. שיתוף פעולה במניעת אסונות טבע, רעידות אדמה וכדומה, בעיה אזורית גדולה וכדומה. אנחנו חייבים לא רק לגנות את רצח העם של הארמנים והיוונים והאשורים, אלא גם כן להציע צעדים לבנות צעדי אמון וקידום החיים לכולנו, כערך עליון. תודה.

תודה, אדוני.


רבותיי, אני רוצה קודם כל להודות לכל האורחים שלנו על דיון מרתק וכמובן לאותם חברי כנסת שיזמו דיון חשוב זה וכמו שחבר הכנסת אלקין גם אמר, שלקח הרבה מאוד זמן עד שאנחנו הגענו למצב שוועדת החינוך בכנסת מקיימת דיון פתוח על הטרגדיה הארמנית.
אנחנו התייחסנו בכללי לנושא של הטרגדיה של העם. אני מקווה מאוד שגם בישיבה הבאה שאנחנו נקיים על הנושא, נוכל להיכנס לתוך עובי הקורה ולבחון אותן סוגיות שהועלו כאן על-ידי חברי כנסת, הקשורות למערכת החינוך וקשורות לאותן מערכות שבעצם היום קשורים לפעילות כזו או אחרת, חינוכית או תרבותית, בעניין זה.
אני גם אבקש ממחלקת המחקר של הכנסת שלישיבה הבאה תיתן לנו סקירה מלאה מבחינת אותן הצהרות, ההכרות שהיו במדינות השונות, כל אחת בדרכה, ואנחנו צריכים גם לראות באיזה דרך עשו את זה במדינות אחרות.

בשלב זה, הדיון תם, אבל לא נשלם, ואנחנו נקיים דיון נוסף על עניין זה במועד מאוחר יותר. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.