PAGE
8
ועדת החוקה, חוק ומשפט
21/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 509>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, כ"ה בכסלו התשע"ב (21 בדצמבר 2011), שעה 9:45

<תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ב-2011>

חברי הוועדה: >
אורי מקלב – מ"מ היו"ר

דורון אביטל

יצחק הרצוג

שלמה מולה
חנא סוייד

>
מורן פרוינד - עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

שירי לנג - עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

לירון בנית-ששון - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

גיל ריבלין - לשכת עורכי הדין

אלה אלון - אוניברסיטת תל-אביב

תמי סלע
אלעזר שטרן

דורית ואג

הדס צנוירט
<תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ב-2011>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. היום א' חנוכה, כ"ה כסלו התשע"ב, 21.12.11. על סדר היום: תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ב-2011 – בקשת שר המשפטים מיום 4.12.11. בבקשה.

התיקון המוצע לתקנות האגרות נולד על רקע תיקון אחר לחוק בתי המשפט, שאושר כאן בוועדת החוק בחודש אוקטובר השנה, אך טרם אושר על-ידי מליאת הכנסת. כתנאי לקידום התיקון לחוק בתי המשפט התבקשנו לתקן את תקנות האגרות באופן שבו תיגבה אגרה מופחתת בעד הליכי ערעור שמוגשים על החלטות של ניוד תיקים, ומכאן התיקון המוצע.

בוא נבהיר, יש פה יושב-ראש מאוד מסודר. אני הבנתי שהממשלה רצתה לקבל אישור לא רק לנייד תיקים אלא גם חששנו מזה שיהיו אגרות לצורך ניוד, כאשר לא האזרח מבקש את הניוד אלא הממשלה, כדי להקל על המערכת. לכן ביקשנו מהם בזמנו: תציגו לנו את בקשתכם לגבי אגרות, שזה יידרש, ולפי זה נעלה את זה במליאה או לא. לכן יש פה אישור מותנה.

מבית משפט לבית משפט לבד?

<שירי לנג>
כן.

כמה מקרים כאלה יש בשנה?

<שירי לנג>
אסביר מה התיקון עושה – התיקון לחוק בתי המשפט, שכפי שאמרתי, טרם אושר במליאה, נותן סמכות למנהל בתי המשפט, סמכות שלא קיימת היום, לנייד תיקים מבית משפט אחד למשנהו לצורך איזון עומסים בין בתי המשפט, כאשר החוק גם קובע כל מיני מגבלות כמו הגבלה של 60 ק"מ וסוגי תיקים וכו'.
בעל דין שנפגע מהחלטת המנהל, רשאי לבקש ממנו לעיין מחדש בהחלטתו – זה מה שקובע התיקון לחוק. מנהל בתי המשפט ידון בבקשה, הוא בעצם באותה מסגרת יצטרך לבחון את הנסיבות הספציפיות של אותו תיק, ורק על ההחלטה של המנהל בבקשה לעיון מחדש, בעל הדין יוכל להגיש ערעור לבית המשפט העליון.

על החלטת מנהל בתי המשפט, אבל כשדנים בעיון, דנים גם בבתי המשפט המקומיים שבהם הבקשה מוגשת.

יש שני גורמים שיכולים להחליט על ניוד תיקים: אחד זה נשיא בית משפט שלום לגבי העברה באותו מחוז, בין בתי משפט שלום באותו מחוז, ואז העיון מחדש הוא לאותו גורם שקיבל את הבקשה, נשיא בית משפט שלום, והערעור הוא לבית משפט מחוזי, וההחלטה של מנהל בתי המשפט, שמתייחסת להליכים אזרחיים, הערעור עולה.
<שירי לנג>
אם לא היינו באים עם התיקון המוצע, בעל הדין היה נדרש לשלם עבור הגשת ערעור לבית המשפט העליון על החלטת המנהל סכום גבוה של 1,707 שקלים, כי רואים את זה ככל ערעור, ופה אנחנו מציעים לקבוע אגרה מופחתת של 600 שקלים, ואם הערעור היה מוגש לנשיא בית המשפט המחוזי, אז גם כאן הסכום היה אמור להיות מאוד גבוה - 1,317 שקלים, ואנחנו מציעים לקבוע סכום נמוך שלך 400 שקלים. הרציונל הוא שדיון בערעור על ההחלטה להעביר תיק הוא דיון פשוט יחסית, שבו בית המשפט נדרש לבחון את מאזן הנוחות של הצדדים, את מידת הפגיעה בבעל הדין כתוצאה מהעברת התיק, והוא לא נכנס לשאלות המשפטיות העובדתיות בכל ערעור שעליהם יש אגרה גבוהה. זה היה הרציונל.

היוזמה היא של המערכת, לא של בעלי הדין, אז למה הם צריכים לשלם עליה?

<שירי לנג>
אנחנו מאוד חוששים מהטלת פטור גורף.

לא פטור, אבל תיתני אגרה זולה יותר, כי בסופו של דבר זו החלטה מינהלית פנימית של המערכת.
<שירי לנג>
הסכום שקבענו, שאושר על-ידי ועדת אגרות הבין-משרדית, מהווה כשליש מהסכום שהיה משתלם אילולא היינו עושים את התיקון הזה. אנחנו חשבנו שזה סכום שכן משקף, מצד אחד, לאפשר נגישות קלה יותר לבעל הדין לבית המשפט, ומצד שני, הוא ימנע ערעורי סרק.

אבל מי שייפגע זה אוכלוסיות חלשות יחסית, כלומר אדם שיש לו כסף, במילא הוא ישלם, גם אם את נותנת לו 5,000 שקל.

בוא נחזור רגע לכוונת המחוקק.

היא דיברה על הערעור, אבל הבקשה לעיון- --

<שירי לנג>
היא פטורה מאגרה.

בהתחלה חשבנו שזה גם עולה, ואנחנו מבקשים לציין במפורש בתקנות.
ליווינו את החוק הזה – כבר הרבה מאוד שנים החוק הזה מסתובב פה בוועדה. מה התכוונו כשבאנו לתת לממשלה אפשרות לנייד? למה האזרח צריך לסבול ולשלם מכיסו?

בדיון שהיה על הצעת החוק נאמר מפורשות, גם על-ידי יושב-ראש הוועדה, וגם הוסכם על מנהל בית המשפט, שהאגרה צריכה להיות סמלית בלבד. נזרקו אז סכומים כמו 100 שקל או דברים כאלה, ודאי לא 400 או 600, שזה סכומים מאוד-מאוד גבוהים. הרעיון היה שמכיוון שהדבר נכפה על האדם – זה לא הליך שאדם בוחר בו מיוזמתו, אלא גררו אותו לזה, רק כדי למנוע את ההצפה שעליה את מדברת, השאלה, עד כמה באמת החשש המעשי לה הוא כל כך גדול, גם אם כן, דובר על אגרה סמלית בלבד.

<שירי לנג>
לנו חשוב יותר שלא ייקבע פטור גורף.

בוא נטיל שקל אחד כסמלי.

למה רציתי לשמוע – כי הרבה זמן דנו בזה, בכובד ראש, ואנחנו רוצים לעזור למערכת כדי להקל.

זה כולל תביעות קטנות?

<שירי לנג>
כן.

לא יכול להיות שאנחנו באים לקראת הקלה במקום למצוא פתרונות אחרים, שאנחנו חושבים שצריך למצוא כדי להקל על עומס בבתי המשפט- - -

אם אני תובע 600 שקל בתביעה קטנה, אני צריך לשלם 600 שקל אגרה. איך יכול להיות דבר כזה?

זה המקרה הכי קיצוני. לא יכול להיות שאזרח, נכפה עליו ההליך הזה – הוא הגיש את ההליך שלו בעפולה, ושם הוא רוצה להידיין. הוא לא רוצה לנסוע מחוץ לעיר. למה שאטרטר אותו להגיע 60 ק"מ?

אני רוצה להזכיר ליושב-ראש שתקנות סדר הדין עדיין לא תוקנו, ותקנות בעניין סמכות מקומית- - -

מייד. יושב-ראש הוועדה בזמנו - הוא באמת הביע את הנכונות, שהמערכת תבין שאנחנו לא מחפשים פה לתקוע; אנחנו רוצים להקל. מדברים פה על בקשה של בית משפט נמוך, שזה שלום, רוצים 400 שקל על הערעור למחוזי, ועל הערעור ממחוזי לבית משפט עליון 600 שקל.

כמה זה תביעות קטנות?

תביעות קטנות זה ביחד עם שלום, תלוי מי קיבל את ההחלטה על ניוד התיקים. אם זו היתה החלטה של מנהל בתי המשפט, זה יהיה ערעור לעליון, ואם זו היתה החלטה של נשיא בית משפט שלום, זה יהיה ערעור למחוזי.

אני מודיע למשרד המשפטים – אני לא מוכן לאשר את זה היום כך, עד שלא יביאו לנו שיפור דרמטי.

אולי חברי הוועדה יציעו סכום שנראה בעיניהם סמלי יותר.

זה קנס על אזרח. בבקשה.

אני חושב שבתי המשפט, ודאי החלטה מינהלית של בית המשפט לניוד תיקים, היא החלטה של המערכת בכלל, ולכן אני מציע לכם, שבכלל אל תטילו שום אגרה על החלטה מינהלית של בית המשפט, אבל אם בכל זאת אתם מבקשים תשלום סמלי כלשהו, מבחינתי בין שקל אחד ל-100 שקל, אבל גם זה לא יכול להיות גורף; לא יכול להיות תביעה שהיא שווה 100 אלף שקל – אני סתם נותן דוגמה – לבין תביעה של 600 שקל, שכולם ישלמו אותו תשלום. זה לא מתקבל על הדעת. אם אתם רוצים לעשות, תציעו לנו הצעה דיפרנציאלית, שיש בה היגיון. אני לא רוצה לאשר להם כלום היום.

<שלמה מולה>
אמרתי שאני בכלל נגד הטלת אגרות, אבל בכל זאת, אם משרד המשפטים מתעקש, אמרתי שזה לא יכול להיות מעל 100 שקל, וגם זה צריך להיות דיפרנציאלי, לפי גודל התביעה. מבחינתי, זה מס עקיף על האזרח הפשוט שמבקש לקבל שירות.

בבקשה.

המנגנון הזה בכל זאת נועד גם לשפר שירות לאזרח – בוא לא נשכח את זה, ובמקום שהאזרח יחכה בתביעה קטנה או בשלום 5 שנים, מתברר התיק שלו מהר, כלומר יש לזה גם יתרונות. לכן אני חושב שבבית משפט לתביעות קטנות ובשלום – לא יותר מ-30 שקל, ובכל מקרה לא יותר מ-10 אחוז מסכום התביעה בקטנות; במחוזי 50 שקל, ובעליון עד 100 שקל.

עיון מחדש - יש הסכמה זה פטור.

קטנות – 30 שקל, שלום – 50 שקל, ועליון - עד 100 שקל.

המשמעות של קביעת סכומים נמוכים כאלה היא שיוגשו המון ערעורים על ההליכים האלה. המטרה היא לא לחסום אלא לייעל את ההליכים.

רבותיי, ראשית, את מצהירה שאין לך כרגע שום הערכה, כמה יהיה ואיך יהיה. אני מוכן היום לאשר לכם ב-0 שקל עד חצי שנה מהיום, ובעוד חצי שנה תבואו ונדון בזה, כי אתם מניידים את האזרחים – האזרח לא ביקש את זה. נכון שזה בא להקל, אבל בסוף האזרח הוא שישלם מכיסו, כי הוא צריך לנסוע – אזרח שאין לו יכולת לנסוע מעפולה עד נתניה, אני לא יודע כמה זה 60 ק"מ, זה עוד כמה עשרות או מאות שקלים, לכן אתם לא רק מכבידים עליו באגרה; הוא צריך גם להתרוצץ, לנהל תיק, שזה לא הופעה אחת בבית משפט - לפעמים זה שתיים, שלוש ואף יותר.

אני מוכן היום, אם יש לכם סמכות להחליט, לאשר היום ב-0 שקל, לא יהיו שום אגרות.

אתה יכול לאשר, ואם תהיה בעיה, יגישו נתונים ויראו שהוגשו הרבה ערעורים.

נאמר שאתה האזרח הקטן, תובע חברה גדולה, ותוך שנייה החברה הגדולה מערערת על המיקום של התביעה.

הכול יכול לקרות. אני כרגע מפסיק את הדיון בסוגייה הזאת. אני מבקש – תשקלו את זה.

אפשר לחזור עוד כמה דקות ולהציע- - -

אני נותן לך חצי שעה, ונעבור בינתיים לדיון אחר. תבדקו את זה, תחזרו אליי בסביבות 11:00. אני עושה הפסקה בדיון.

<שירי לנג>
ננסה להביא לכם תשובה עוד היום. חשוב לנו לקדם את החוק הזה.

חצי שנה, שלושת-רבעי שנה, שתוכלו למדוד כמה המערכת נסתמה או לא נסתמה, כי אין טעם להעניש אזרחים על כך שמטוב לבם הם מסכימים למדינה שניידו את התיק שלהם - עוד ישלמו מכיסם על נסיעות, על הופעות ובסוף גם אגרה. אני עושה הפסקה בסוגייה הזאת.

<(היו"ר אורי מקלב, 10:05)>

כאמור, לא סגרנו את הדיון בנושא הזה, ואני חושב שאנחנו צריכים להעביר פה מסר ערכי – אנשים, אנחנו מטילים עליהם עכשיו הידיינות בערעור, בבקשה לעיון מחדש. זה קודם כל עלות של האדם עצמו, יש לו עורכי דין, הוא צריך לשלם להם על התהליך הזה. מי יפצה אותו על התהליך הזה, שבהחלט יכול להיות שהצדק אתו ייפגע – אדם שמעבירים אותו עשרות קילומטרים, יכולה להיפגע האפשרות שהוא יקבל משפט צדק או התנהלות נכונה. אגרות – לא יכול להיות במהותן, למנוע הטרדות של בית המשפט או של כל אחד. אגרה צריכה לשקף בעיקרון את ההוצאה סביב הטיפול בבקשה שלו. משרד המשפטים, אני תמיד מופתע מחדש. אגרה זה לא קנס וזה לא מכשיר, למנוע בקשות יתר; אגרה צריכה לשקף פחות או יותר את עלות הבקשה שלו. הבקשה שלו במקרה הזה נובעת מתוך בקשה של המערכת, מתוך רצון של המערכת להתייעל.

זה מס סמוי.

יש לו מספיק סיבות שהוא לא יבקש עוד ערר ועוד בקשה לדיון, כי זה עולה לו כסף – הוא צריך להפסיד ימי עבודה, הוא צריך לקחת עורך דין, וזה לא קל ולא זול.

אני מציע, אם כבר, בלי שום דבר. 30 שקל, 50 שקל – אני לא חושב שיש לזה משמעות לבקשה. אנחנו צריכים להעביר מסר – אנחנו מבקשים להעביר את התיק שלך, ומאפשרים למידיין אפשרות גם בקשה ואחרי זה לערעור, ובחלק הזה לא צריכים לקחת ממנו כסף. זה חלק מהאפשרות שנתנו לאדם, או שאנחנו מציעים או מבקשים, או לפי החוק, אנחנו יכולים לנייד תיקים, ויחד עם זאת, אותו אדם שאנחנו מניידים את התיק שלו, אנחנו נותנים לו האפשרות גם לבקש עיון בתיק ואחר כך גם לערער על כך. זה אפשרות שאנחנו נותנים לו, אז נבקש על זה כסף?
(הפסקה)

יצאנו להתייעצות, ואנחנו מסכימים להצעת חברי הוועדה, לקבוע סכום נמוך משמעותית ממה שהצענו בתיקון; אנחנו מציעים סכום סמלי, בעינינו, של 50 שקלים בעד ערעור שיוגש למחוזי, ו-70 שקלים בער ערעור שיוגש לעליון.

בעצם יוסף לנוסח שהוגש, שם דובר על הערעורים, גם פטור לבקשה לעיון מחדש.

<שירי לנג>
מקובל.

כלומר מדובר רק בערעור. בקשה לעיון - אין אגרה.

זה גם קטנות?

<שירי לנג>
כן, אבל היום אם אתה מגיש בר"ע על החלטת בית משפט בתביעה קטנה, אתה משלם סכום של 400 ומשהו שקלים.

אני כן הייתי מקבל את מה שאמר חבר הכנסת הרצוג, שזה לא יכול לעלות מעל 10 אחוז.

השאלה אם מוכנים לכך שייאמר, שאם התביעה- - -
<שירי לנג>
אני מבינה את הרציונל, אבל זה נורא מסבך את המזכירויות לבדוק, מה היה הסכום.

מצביעים.
הצבעה
בעד – 3
נגד – אין

נמנעים – 1

אושר.

3 בעד, 1 נמנע. תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ב-2011 – 50 ש"ח אגרה עבור ערעור בית משפט מחוזי, ועבור בית המשפט העליון זה 70 ש"ח. אנחנו שבים ואומרים לפרוטוקול - בקשה לעיון מחדש תהיה פטורה מכל אגרה.

אני אעביר נוסח משקף.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:41.