הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

<פרוטוקול מס' 230 >
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, ז' בטבת התשע"ב (02 בינואר 2012), שעה 9:00

<חוות דעת מבקר המדינה על העברת כספים לחברות שהיו בבעלות שר הביטחון, אהוד ברק (ניסן התשע"א - אפריל 2011)>

חברי הוועדה: >

רוני בר-און – היו"ר

אורי אריאל

גאלב מג'אדלה

מרינה סולודקין

עינת וילף

אריה אלדד

>
שר הביטחון אהוד ברק



מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס



גלי בן-אור - ממונה בכירה ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מרגנית לוי - מתמחה, משרד המשפטים

עו"ד נורית ישראלי - יועמ"ש, משרד מבקר המדינה

רות זקן - סגנית מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

אריה אבנרי - יו"ר הנהלת אומ"ץ, תנועת אומ"ץ

בני שגיר - חבר הנהלה וגזבר תנועת אומ"ץ

מרדכי שנבל - נשיא לשכת המבקרים הפנימיים, ישראל

שלמה קלדרון - נשיא כבוד לשכת המבקרים הפנימיים, ישראל

חנה פריידין

קובי סימן טוב

<חוות דעת מבקר המדינה על העברת כספים לחברות שהיו בבעלות שר הביטחון, אהוד ברק (ניסן התשע"א - אפריל 2011)>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה. הנושא שעל סדר היום הוא ישיבת מעקב בעניין חוות-דעת מבקר המדינה בעניין העברת כספים לחברות שהיו בבעלות שר הביטחון, דו"ח שהוגש באפריל 2011.

אני אפתח במספר מילות פתיחה שיעמידו את הנושא ואת המצע לדיון על בסיס של מכנה משותף לכולם. אחר-כך ככל שיבחר לעשות ידבר מבקר המדינה או מי מטעמו, ואחר-כך אתה, אדוני השר, תאמר את אשר אתה מבקש לומר. אחר-כך יתקיים דיון.

הכללים בישיבה הזאת הם שכל אחד מדבר בתורו ואנחנו לא נסבול התערבויות ולא ניתן לעשות מהדיון הזה שום דבר יותר ממה שהוא אמור להיות – דיון ענייני ותו לא.

כך או כך, בחודש אוקטובר 2009 החליטה הוועדה לענייני ביקורת המדינה לקבל חוות-דעת ממבקר המדינה מכוח הוראות סעיף 21 לחוק מבקר המדינה בנושא שאנחנו דנים בו היום. הרקע לדיון היה עניינו של המבוקר, שר הביטחון, שלאחר תום כהונתו כראש הממשלה פתח חברה עסקית וניהל עסקי ייעוץ בינלאומיים שבהם הוא עסק באמצעות החברה הזאת. לאחר שהצטרף לממשלה מחדש בשנת 2006 ומונה לשר הביטחון, העביר המבוקר את מניות החברה לשלושת בנותיו.

הבסיס הנורמטיבי לביקורת ולדיון הם כללי ניגוד העניינים בהם חייבים שרים וסגני שרים – כללים שנקבעו על-פי ועדה ציבורית שנקראה "ועדת אשר", או כפי שנקבע בשנת 1977. בין היתר קובעים הכללים – ואלה הדברים החשובים לצורך העניין שלנו – כי על שר חדש להביא לניתוק הקשר עם עסקיו הפרטיים הקודמים. בסעיף נוסף מציעים הכללים מספר חלופות לביצוע הניתוק, ובכל מקום שבו מבקש השר לחרוג מהכללים הוא חייב לפנות מראש לוועדה למתן היתרים, שממנה מבקר המדינה ושבראשה עומד שופט בדימוס ולבקש פטור מהכללים הנוקשים, או להציע את ההסדר שהוא מציע ולקבל את האישור להסדר.

כך או כך, כאמור, באוקטובר 2009 הוחלט לקבל חוות-דעת ממבקר המדינה בנושא, ואכן דו"ח המבקר פורסם במסגרת דו"ח 61ב' שפורסם באפריל 2011. הדו"ח עסק באותה חברה שבה החזיק השר במלוא המניות ובחברה נוספת שבה החזיק ביחד עם שותפים.

הדו"ח קבע כי השר פעל שלא בהתאם לכללים שנקבעו על-ידי ועדת אשר ולא דאג לקבלת ההיתרים הדרושים. בסוגריים ייאמר לגבי הקביעה הזאת כי על פי הכללים שר רשאי להעביר חברה לבני משפחתו – להעביר את אחזקותיו בחברה לבני משפחתו – רק אם עבדו בה בשנה שלפני כניסתו לתפקיד הציבורי, או אם קיבל היתר מיוחד לכך לפי הפרסום; שני התנאים האמורים במקרה דנן לא התקיימו.

הפעילות של השר, כפי שעלה מדו"ח הביקורת, התקיימה בהיותו מועמד כמעט ודאי, כפי ההגדרה, לתפקיד שר, ולתפיסת הביקורת לא עמדה בקנה אחד עם הכללים חרף העובדה שראוי היה שכך יעשה.

גם קבעה הביקורת כי לא התקיים גילוי מלא ולא נמסר שהחברה בעלת מניות בחברות בנות, שגם לגביהן עלול להתעורר חשש לניגוד עניינים שלא נפגע.

בסעיף נוסף בביקורת נקבע כי התקיימה או התמשכה פעילות כספית בחברות חרף הצהרת המבוקר כי לא מתנהלת כל פעילות עסקית, התברר כי החברות פעילות ויש בהן פעילות כספית. גם עלה כי החברות "אהוד ברק" בע"מ וחברת הבת של החברה שעסקו במתן ייעוץ, הניבו הכנסות גדולות בתקופה שבין מחצית 2007, לאחר מינוי המבוקר לשר, ועד סוף 2009. מקור הכספים היה גם מישראל וגם מחוצה לה.

במהלך הביקורת בוקרה גם העובדה כי רעיית השר הקימה חברת ייעוץ בשם "טאורוס" שהוקמה בתחילת 2008 על-ידי אשת המבוקר, ומדובר היה בחברת ייעוץ בתחום הקישור לקרנות השקעה בינלאומיות המעוניינות לבדוק אפיקי השקעה בישראל.

החברה הוקמה לאחר שהשר כבר מונה לתפקיד שר הביטחון, הגיש הצהרת הון וכבר ניהל מגעים עם ועדת ההיתרים שהודיעה לו כי היא אינה יכולה לאשר מראש פעילות עסקית של רעיית השר, וכי עליו לפנות לקבלת אישור פרטני מהוועדה. חרף כך, לא נעשתה פנייה שכזאת.

כמה חודשים לאחר שהחלה לפעול סגרה רעיית השר את החברה, וגם בעקבות פניית מבקר המדינה שקבע כי ראוי שרעיית השר תשיב את כל הכספים ללקוחותיה, ואכן הכספים הושבו לאחר-מכן.

המסקנה המובילה, כאמור, היתה כי ימים ספורים לפני מינויו לשר פעל המבוקר שלא בהתאם לרוח הכללים ותכליתם, ואף לא ביקש היתר חריגה מן הוועדה למניעת ניגוד עניינים.

המבקר קובע כי המבוקר הזדרז להעביר את המניות שבבעלותו שלא על פי הכללים, מבלי לפנות לוועדה לשם קבלת היתר מראש, והיה ראוי, לדעת המבקר, להיערך למציאת פתרון קודם לכן ולא רק שלושה ימים לפני המינוי לשר.

המבקר קובע כי הקפדה על הכללים נדרשת במיוחד לאור העובדה, שלכאורה, תחום העיסוק של החברות שבהן הועברו המניות איננו תחום העיסוק הרגיל של בנות השר שלהן הועברו המניות. קביעה של המבקר בעניין זה אומרת ש"הפעילות של המבוקר בעניין זה לא עלו בקנה אחד עם נורמות ציבוריות שמצופות משר, וגם ממועמד לתפקיד שר".

השר לא מסר את כל המידע שנדרש ממנו, וכך לא איפשר לבדוק את כל הזיקות העסקיות ולמנוע את החשש של ניגוד העניינים. השר גם לא פעל שהחברות יעמדו לביקורת מבקר המדינה על-ידי חתימת הסכם עם הממשלה כנדרש בכללים, ובכך נמנע פיקוח אפקטיבי ראוי.

"עשה דין המבוקר לעצמו; יצר הסדר; ספק אם היה יכול להשיג, לו פנה מראש".

פה חייבים להדגיש את הקביעה של המבקר כי גם המועמדים לתפקידי שר והמועמדים לתפקידי סגן שר, יש להציב בפניהם רף התנהגות גבוה ולדרוש מהם להקפיד הקפדה יתרה על ניהול ענייניהם.

המבקר קבע כי על המבוקר לפעול מיד לניתוק מוחלט בינו ובין שתי החברות בהתאם לכללי ניגוד העניינים, כיוון שהעברת המניות לבנות לא מנתקת לחלוטין את הזיקה לחברות כנדרש. עוד קבע המבקר כי אי הגשת הבקשה לוועדה לגבי פעילותה של רעייתו לא תאמה את הכללים. לפי המבקר, על המבוקר היה להקפיד על הכללים המחייבים אותו ועל החלטות הוועדה בנוגע להתנהלות שלו בנוגע להתנהלות קרוביו. יש להצטער שלא פעל כן, אבל נוכח סגירת החברה של רעיית השר והחזרת התקבולים קבע המבקר כי אין עוד טעם לעסוק בעניין זה יותר.

עד כאן בקליפת אגוז, הפרטים או העובדות שהביאו להחלטת הוועדה לענייני ביקורת המדינה לבקש את חוות-דעת המבקר, ובתמצית שבתמצית גם קביעות המבקר.

אדוני המבקר, אתה רוצה להוסיף?

אני רק רוצה להוסיף שניים-שלושה משפטים, וביקשתי מהיועצת המשפטית של משרד המבקר, עורכת-הדין ישראלי שנמצאת פה לימיני, לומר את מה שיש לה לומר לגבי הדו"ח, הכנתו של הדו"ח והממצאים שמופיעים בו.

אני מצאתי כחשוב לומר, אדוני, אחרי שאתה הבאת את כל הסיכומים בנושאים שדיברת עליהם, גם קטע אחד שמופיע בסיכום בעמוד 13, שהוא הצגת שאלה שהעמיד בג"ץ לגבי פעולה של איש ציבור המתבצעת בגבולות החוק ואינה חורגת ממנו, העשויה עדיין להעלות את השאלה: האם חרף היות הפעולה מותרת על פי החוק, עדיין היא אסורה מכוח עקרונות המשפט - - - של המשפט הציבורי, שעל הפרתם הוא צפוי לסנקציה מינהלית. או שמא, גם אם הפעולה חוקית מבחינת הנורמה המשפטית, החקיקתית והפסיקתית, עדיין היא עשויה להפר נורמה אתית, ציבורית, - - - משפטית, שמנגנוני הביקורת על הפרתם מצויים כולם מחוץ לתחום המשפט בתוככי ההליך הציבורי-פוליטי השזור במשטר הדמוקרטי בישראל.

בית-המשפט העליון השיב על השאלה בכותבו שחובתו של איש ציבור להתנהל גם לפי נורמות משפטיות מחייבות, וגם לפי נורמות חוץ משפטיות שמקורן בכללי האתיקה הציבורית, ואף כי הן אינן כתובות הן חקוקות בתודעה הציבורית. אני מתייחס לעניין הזה בעמוד 13, כפי שאמרתי לכם, בסיכום. לבג"ץ הזה יש חשיבות גדולה; הוא נותן לנו את הסרגל להתנהלות שר במקרה כזה.

כן, אבל למען להשלים את התמונה צריך לומר שזה נאמר בבג"ץ 6280/2007 – הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ואחרים, נגד נשיא המדינה מר שמעון פרס.

נכון, זה מראה המקום.

אדוני, ברשותך אבקש מהגברת ישראלי - - -

בבקשה.

בוקר טוב, נכבדיי, אם-כן, חוות-הדעת, או הדו"ח, עומד בעינו ועל השר לקיימו, כמובן. הנורמות שלפיהן נבדק העניין, כפי שאמר כבוד היושב-ראש - - -

אנחנו מאד מקווים שהדו"ח עומד בעינו, אבל אנחנו מקיימים את ישיבת המעקב כדי לראות מה נעשה מאז וכדי לתקון את המעוות.

אם-כן, נקצר. היו שתי המלצות אופרטיביות בשורה התחתונה של הדו"ח: המלצה אחת דיברה על הצורך להעמיד את החברות לביקורת מבקר המדינה. ההמלצה השנייה דיברה על הצורך של השר לפעול לניתוק מוחלט בינו ובין שתי החברות שבהן מדובר, בהתאם לחלופות שמנויות בכללים.

כל אחת מההמלצות נמצאת בתהליכי ביצוע מתקדמים, ואולי מעבר לכך. אני מניחה שהשר יפרט את הדברים. בכל אופן, ככל שזה היה תלוי בנו, העמדנו לרשות הגורמים המתאימים במשרד ראש הממשלה את המודל – את הדגם – להעמדת החברות לביקורת. התהליך הזה, עד כמה שאני מבינה, הושלם או עומד להיות מושלם.

לגבי ההתנתקות מהחברה, היה דו-שיח או היוועצות של באי-כוח השר עם משרדנו. היתה ישיבה נוספת של הוועדה למתן היתרים; הוצגו כמה חלופות אפשריות; הוועדה בחרה את החלופה של פירוק מרצון של החברות. החלופה הזאת הצריכה הצבעה או הסכמה של כל השותפים או כל בעלי המניות בחברות – ההסכמה הזאת - - -. החברות הציעו מפרק, או השר הציע מפרק. הוועדה למתן היתרים אישרה את המפרק והתהליך הזה אמור להיכנס לתוקף ולהתבצע.

כמובן שהציפייה של משרדנו שזה ייעשה תוך זמן סביר, ובכוונת מבקר המדינה לעקוב אחר הביצוע.

תודה רבה.

תודה רבה. בבקשה אדוני, שר הביטחון.

חוות-הדעת של מבקר המדינה הוכנה, כאמור, בעקבות דיון קודם בוועדה הזאת, בחלק האחרון של שנת 2009. לפני כחצי שנה, באפריל 2011, פורסמה חוות-הדעת. זה לא סוד שאני מתייחס ברצינות רבה לביקורת בכלל, ולעניין שבפנינו בפרט. אני רוחש הערכה רבה למוסד מבקר המדינה – מבקר המדינה המכהן שאיתנו כאן. אני מאמין שגורמי ביצוע שנתונים לביקורת, חייבים לקבל את הממצאים ולפעול על-פי המסקנות ורוחן; כך נהגתי בעבר וכך אנהג גם הפעם במקרה הזה; אנהג ונוהג.

כפי שכבר מסרתי למבקר, אני מקבל את כל הממצאים, המסקנות וההמלצות של דו"ח הביקורת מיד עם פרסום הדו"ח באפריל 2011, ומאז פעלתי בכל האמצעים שלרשותי כדי ליישם בפועל את ההמלצות שבדו"ח.

אם זה נראה בפניכם, בפני המבקר והיועצת המשפטית, אז אני גם אפרט את הדברים שהעלתה היועצת המשפטית בסוף, על מה שנעשה בהמשך, עכשיו, כדי להשלים - - -

זאת הכוונה בדו"ח המעקב הזה - - - להיכנס לפרטים.

אז אני אגיע במהירות עם - - -

לעצם העניין, אני מבקש לומר שכל הפעולות שנסקרו, שנקטתי בהן, בקשר להעברת המניות בחברות לבנותיי, ובקשר לגביית הכספים באותן החברות, נעשו בתום-לב ובשקיפות.

בחודש יוני 2007 נבחרתי לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה. בתוך מספר ימים לאחר-מכן התמניתי לתפקיד שר הביטחון, כאשר הימים הללו כללו סוף-שבוע ונותרו שלושה ימי פעילות עסקית בפועל. הייתי צריך להפסיק לאלתר פעילות עסקית שנמשכה כחמש שנים, בעיקר בתחום ייעוץ אסטרטגי לחברות שרובן בחוץ-לארץ. היה ברור לי שלחברות האלה, שאני הייתי התוכן היחיד של פעולתן, אין שום דרך להתחיל פעילות חדשה כשאני לא אהיה שם. לעומת זאת, החברות צברו במשך השנים זכויות כתוצאה מפעילות עבר והגיעו להן גם תקבולים שטרם נגבו בגין פעילות העבר שקדמה למועד מינויי לשר. הטעם היחיד להמשך קיום החברות היה לאפשר את גביית החובות הללו ומימוש הזכויות המגיעות להן, מה שנקרא בשפה העסקית run off.

לאחר מינויי לתפקיד שר הביטחון נפסקה כל הפעילות העסקית בחברות, למעט גביית הכספים התקבולים שהגיעו היו כולם בעקבות הפעילות מהעבר. כל הכספים האלה נרשמו, דווחו ומוסו כחוק וכדין.

כספים שנמשכו אליי, אישית, לאחר המינוי, נמשכו על-פי ההיתרים שניתנו לי על-ידי הוועדה, שזה תפקידה – זה מופיע גם בעמודים 9 ו-10 על חוות-הדעת.

דיבידנדים מהחברות, אני מניח, או שיש - - -

לא, גם נמשכו כספים ישירות אליי - - -

זאת אומרת, היתה זכאות, גם ישירות, שלך, לא באמצעות החברות. אוקיי, בסדר.

הכול היה בהיתרים, ביקשו היתרים וקיבלו אותם. משכנו רק לפי היתרים.

אני מבקש להדגיש שלאף-אחד מהלקוחות של אותן חברות לא היו קשרים, לא עסקיים ולא אחרים, מול מערכת הביטחון. - -

את זה גם מציינת הביקורת.

- - כך שבשום רגע נתון לא נוצר חשש לניגוד עניינים בין הפעילות לבין התפקיד החדש שלי.

מבקר המדינה הנכבד קבע בחוות-הדעת שהיה עליי לפעול לפי החלופות של כלל 13, שתמציתו שבמקרה כזה אפשר למכור את זה לזר; למכור או להעביר לקרוב שעבד יותר משנה שקדמה למועד או להחכיר את זה בסכום קבוע. או לחילופין, על-פי חוות-הדעת, לפנות לוועדה למתן היתרים – אני כמובן מקבל את ההערה. אני מבקש רק להדגיש שהעברת המניות לבנות לפני המינוי, לא עמדה בניגוד להוראה של הכללים כמות שהיא, אלא כפי שקבע המבקר, בניגוד לרוח הכללים ולתכליתם, ומכיווני, מכל מקום, היא נראתה בעת המעשה כפתרון הראוי בנסיבות העניין – בעיקר קוצר הזמן לדעת עורכי הדין שטיפלו בעניין הזה מטעמי.

פה צריך להבהיר נקודה מהמשפטים האחרונים שאמרת, שתנאי השנה הוא לא להעברה אלא תנאי לפעילות של קרובי משפחה באותה חברה.

כן, כן. אין שום - - -. הבנות לא עברו לשם כמישהו שיודע או עוסק בדברים או מבין בהם משהו. זה קרה לפני המינוי שלי, כהעברה שכל מטרתה לקיים את החברה עד שיקרה איתה - - -, שהיא תמשיך לגבות. כי פעילות, מעצם מהות החברות, לא יכלה להתקיים מרגע שאני איננו בחברות.

מיד עם תחילת הבדיקה הנחיתי את היועצים שלי שמשרד מבקר המדינה יקבל את כל מה שיתבקש על-ידם, כמובן. העמדנו לרשות הביקורת את כל החומר הרלבנטי לרבות הדו"חות הכספיים, המאזנים של החברות ושל החברות הבנות כשהתבקשנו. וכפי שהערתי בפתח הדברים, אם תרצו אני אפרט לגבי הדברים שנעשו מאז.

בסעיף 43, עמוד 10 לחוות-הדעת, קבע מבקר המדינה שהשר – אני – לא פעלתי לפי כלל 14 ולא חתמתי על הסכם עם הממשלה שמעמיד את החברות לביקורת מבקר המדינה. מדובר בתקלה שאירעה בתום-לב. הכספים התקבלו בגין פעילות העבר. הם שולמו על-ידי גופים שרובם המכריע הן חברות זרות שלא פועלות בארץ.

אבל זה תוקן בינתיים?

כן, כן.

זאת אומרת, החברות כרגע חשופות בפני הביקורת?

כן. אני חושב שכן.

ההסכם נחתם.

- - -

אני הנחתי את באי-כוחי לפנות ולהשיג את ההסכמה של הבנות, השותפים האחרים על-מנת ששתי החברות תחתומנה על הסכם עם הממשלה שמכפיף אותן ואת חברת הבת – שרק 50% ממניותיה מוחזקות על-ידי חברת "אהוד ברק" בע"מ – לביקורת של מבקר המדינה.

היינו צריכים לעשות את זה מול הממשלה, אולם לא נמצא במשך כמה חודשים במזכירות הממשלה נוסח מתאים של הסכם ביקורת; אנחנו, בינתיים, כמובן נתנו לבקר או העברנו את כל הנתונים שהתבקשו. בסופו של דבר, משרד מבקר המדינה העביר לבאי-כוחי נוסח של הסכם היסטורי שנחתם ביוני השנה – או הכינו ניסוח של הסכם על בסיס הגרסה הזאת.

הממשלה עדיין לא חתמה – לא הצלחנו להשיג את חתימתה – אבל באי-כוחי הציעו שנחתום באופן חד צדדי ונראה את עצמנו כמחויבים לפעול על פי ההסכם שעוצב מהנוסח ההיסטורי שקיבלנו ממשרד מבקר המדינה, ושהחברות יראו עצמן כמחויבות גם בהיעדר חתימה של הממשלה לפעול לפי זה. לפי מה שנמסר לי – הרי אני לא יכול לפעול ישירות מול החברות – אבל באי-כוחי מסרו לי שלפני קצת יותר מחודש העבירו הסכמים חתומים למזכיר הממשלה ולמבקר המדינה על-ידי שתי החברות. היועצת המשפטית הודיעה באמצע חודש דצמבר השנה שהיא קיבלה את ההסכמים לרבות הפרוטוקולים של כל אחת מהחברות, שהסמיכו את בעלי התפקידים לחתום על ההסכמים הללו.

נכון להיום, עוד לא התקבל הסכם חתום על-ידי הממשלה, אבל החברות הודיעו למבקר המדינה שהן רואות את עצמן כפופות ומחויבות לביקורת גם בהיעדר החתימה.

אתה יכול לומר בטובך לוועדה – אני כמובן אומר משמרת שבמשמרת, למרות שהדברים ברורים מאליהם, שאנחנו לא נתערב ולא נביע את דעתנו גם מכיוון שאין לזה מקום, וגם מכיוון שזהon going process – למה הנושא מול ועדת צור, המקבילה של ועדת אשר, להסדרת העניין הזה לא מסיימת את עבודתה?

אני חושב שנכון להיום היא סיימה, למעט אולי חתימת הממשלה.

זה חידוש דרמטי כי משקבענו את הישיבה - -

נכון.

- - לדיון במעקב, שמעתי קול זעקה גדולה: למה מקיימים את המעקב כשהוועדה עוד לא סיימה? אמרתי: היא הנותנת; אם אחרי למעלה מארבע שנות כהונה וחצי הוועדה עוד לא סיימה את תפקידה, אז אולי כדאי לזרז אותה, אבל אם סיימה אז - - -

יש שתי נקודות ושתיהן מצויות בתהליך מאד מתקדם: הנקודה הראשונה, היא הכפפת החברות לביקורת. מנקודת הראות שלנו, השר, באי-כוחו והחברות עשו כל שלאל ידן כדי להביא לתוצאה הזאת - -

מאה אחוז.

- - הממשלה עדיין לא חתמה, אבל למה עוד אפשר לצפות מהשר? השר עשה הכול, מבחינתנו, כדי להביא לזה שהחברות יהיו כפופות לביקורת.

אני חושב שהממשלה עסוקה מדי, לא - - -

בסדר.

הנקודה השנייה היא ההחלטה של הוועדה למתן היתרים, בראשות כבוד השופטת בדימוס יהודית צור, שעסקה בשלושת החלופות להתנתקות מלאה של השר מהחברות.

שזה עד לפני עשרה ימים נאמר לי שהיא לא סיימה לשבת על המדוכה.

נכון. הוועדה סיימה והחליטה ששתי החברות יפורקו פירוק מרצון. יש החלטה על זהות המפרק.

אתה מודיע לנו שהחלטת הוועדה מקובלת עליך ואתה תכבד אחריה?

כן, כן.

אוקיי, בסדר גמור.

לא יכול להיות אחרת.

ההחלטה הזאת תפורסם בהקדם, כמקובל לגבי החלטות הוועדה למתן היתרים.

יכול להיות אחרת – עובדה - -

לא, לא יכול להיות אחרת מבחינת הנורמה.

- - שהיתה איזה התדיינות של give and take.

היתה התדיינות בוועדה מספר פעמים.

נכון, אבל ברגע שהיא סיימה אני מניח שהיא מיצתה את התהליך של לשמוע את עמדת באי-כוחך וכל הדברים האלה. מבחינתנו זו קופסה סגורה, נכון?

זה עדיין לא - - -

כי אתה צריך לאתר את זה?

- - -

אוקיי.

זה לא נגמר פורמאלית, נדמה לי, כי שמעתי שהפקסים עם החתימות עוד לא הגיעו. אבל נדמה לי שהמבקר צריך לאשר את זה ומהבחינה הזאת זה לא - - -

צריך לאשר. כל זמן שזה לא מאושר, זה פתוח.

ועדת צור שמעה – מה שהסכמת הסכמת, ואת מה שלא הסכמת היא הכריעה. הוועדה סיימה את עבודתה ועכשיו ה- due process הוא למבקר, לאשר את ההסדר הזה - -

להשלים.

- - והדעת נותנת שבדרך-כלל גם מבקר המדינה מאשר את ההסדרים שהוועדה בראשות שופטת מאשרת. אבל מכל מקום, מבחינתנו, אין לנו מה לדון בעניין הזה עכשיו, כי, ראשית, אנחנו לא יודעים - - -

באי-כוחי לא התווכחו על השאלה: מה הפתרון, פשוט היו תהיות. בגלל האופי המיוחד של המקרה הזה, יש קושי לבצע את כלל 13 כפשוטו. לדוגמא, היות ובחברה אין פעילות והדבר היחיד הוא שהחברה מחכה לגביית חובות עבר ויש תמיד אי-ודאות לגבי מה ייגבה מהחובות ומה לא ואני לא מדבר על זכויות שיכולות לייצר הכנסות – יש קושי להעריך שווי. אם אני אמכור את זה לזר תמיד תעלינה תהיות איך נבחר הזר הזה, עד כמה הוא זר באמת ומה קבע את המחיר. אלה דברים טכניים.

אני רוצה לברר נקודה אחרת, כבוד השר: מי הוא זה בממשלה – האיש, הגורם, המשרד, הפונקציונר – שמעכב את חתימת הממשלה על ההסכם שאתה היית נכון וחתמת עליו, ומבחינת המבקר גם מיצית את חובתך לחשוף את מה שלא היה חשוף בשעתו; מי הוא זה? מזכיר הממשלה פה? משרד המשפטים הוזמן, הוא פה?

כן, אנחנו כאן.

את יכולה להבהיר בבקשה את הנקודה הזאת? היה עניין שבדו"ח הביקורת התקשו לעשות את ה-drill down במקומות שבהם התקשו. המבוקר, מצידו, לפי הנאמר, גם על-ידי הביקורת וגם על-ידו, אמר: קדימה, תיכנסו ואפילו חתם על זה. כל זה הסכם היסטורי - - -

לא מצאו נוסח הסכם, אז משרד מבקר המדינה העביר לנו.

בסדר, אבל השימוש במונח היסטורי שמור לשר אחר בממשלה, אני לא אפגע בזה – אצלו כל דבר הוא היסטורי.

למה הממשלה לא מסוגלת למלא את חובתה האלמנטארית גם אם אין לה עניין מובהק בדבר הזה – היא רק מכשיר שמוכרחים לעבור דרכו; כאשר השר מקבל והמבקר נחה דעתו שזה פתרון שמאפשר לו את עבודתו, למה התיק הזה צריך להיות פתוח בגללכם?

כפי שציינה היועצת המשפטית של משרד מבקר המדינה הפעולות לחתימת ההסכם - - - במשרד ראש הממשלה – אני מניחה שמול הלשכה המשפטית. אנחנו נשמח לסייע ולבחון איפה הדברים מתעכבים ולנסות לסייע בזירוז העניין כדי שהממשלה - - -

אדוני היושב-ראש, אנחנו נעקוב אחר ביצוע קפדני של כל אחד ואחד מהגורמים שנמצאים פה, ואז המבקר יחתום - - -. הוא לא יחתום קודם מפני שהוא לא בדק את זה עד תום.

זה, כמו שאמר ראש הממשלה המנוח בגין: גם המובן מאליו מוטב שייאמר מפעם לפעם. זה ברור. אבל הכוונה או הרעיון המסדר מאחורי ישיבות המעקב האלה הוא לראות האם המבוקרים מתייחסים לביקורת, מסיקים את המסקנות, מפיקים את הלקחים ומתקנים, ובסוף היום הדברים צריכים להיסגר, הם לא צריכים להיות מונחים לעד. אז כרגע, לפחות לכאורה, שמענו שהנושא של הסדר ניגוד העניינים בוועדה מסודר; והעובדה שהיו דברים שלא יכולתם להיכנס אליהם, סודר, לפחות, על-ידי המבוקר עצמו. הוא אפילו חתם לכם חד-צדדית על העניין הזה כדי שלכם לא תהיה בעיה איתו, ושלשר לא תהיה בעיה אתכם. לא יכול להיות שגורם, מה שנקרא, מעורב פורמאלית – כי הממשלה היא "מעורב פורמאלי" בעניין הזה; לא מעורב בעל הקשר או בעל זיקה עניינית. הוא מעורב ברמה המושגית ולא הקונקרטית – והוא יושב ומחכה שיבוא המשיח.

אז אני מבקש לקבל על זה תשובה, אם אפשר בכתב בתוך עשרה ימים. מכיוון שאת נציגת הממשלה היחידה פה, תבררי את זה עם הגברת פרגו-ברנע – נכון שזה השם?

בהחלט.

שלומית.

שלומית. ואני מבקש לקבל תשובה בכתב בתוך עשרה ימים, חמישה עשר יום – אם הזמן לא עומד לך – כדי לדעת איפה עומד העניין הזה, מתוך מגמה ברורה שנוכל לעשות את ה-check-list ולדעת שקיימנו את המעקב. המעקב בוצע, ויש שביעות רצון, כזאת או אחרת, מהעובדה שהליקויים תוקנו ואפשר לעבור לסדר היום על העניין הזה, ככל שהדברים נוגעים לדו"ח ולמילוי הוראות המבקר אחריו.

האם יש פה עוד מישהו מאיזשהו משרד ממשלתי לפני שאני פונה לחברי הכנסת? אין. תודה רבה. חברי הכנסת, לפי סדר כניסתם. בבקשה, פרופסור אריה אלדד.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מבקר המדינה. המבקר קבע, באופן ברור לגמרי, שאין במעשיו של שר הביטחון היבטים פליליים. לכל היותר, הוא הסב את תשומת-לבנו לכך שהיתה כאן מעין התחמקות מחשיפת מידע לפיקוח אפקטיבי. אבל הוא הצביע על פגם אתי-ציבורי בהתנהלות הזאת, ובפסקת הסיום של הדו"ח שלך, אדוני המבקר, אתה קורא להציב גם למועמדים לתפקידי שרים ולתפקידים אחרים, רף התנהגותי גבוה ומשמעותי, והשאלה היא האם הממשלה עשתה משהו בעניין הזה. האם היא פרסמה חוות-דעת מטעמה; כללי התנהגות; קווים מנחים לחברי הממשלה, למועמדים להיות חברי ממשלה. לקבוע חד-משמעית איך להתנהג גם אם אפשר לעבור ליד סעיפי החוק הפלילי, אבל עדיין לפספס באופן משמעותי את כוונת המחוקק. הצורך בשקיפות מלאה; את הצורך באמון ציבורי בכל מי שנושא תפקיד שלא עשה משהו פלילי, אבל עדיין איננו עולה בקנה אחד עם ההיבטים האתיים והציבוריים.

שוב, בעניין הזה הבעיה היא של הממשלה שצריכה להגדיר את זה באופן ברור ומפורש. אולי לצאת מהמקרה הזה של שר הביטחון, לנתח אותו ולומר לכל חבריה ולכל מי שמתעתד, אי-פעם, להיות חבר בממשלה: מה תעשה, ומה לא תעשה.

תודה רבה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.

תודה אדוני. אני מודה לך שנתת לי זכות דיבור. אדוני היושב-ראש, סוף דבריך, מבחינתי, מאד חשובים. הייתי בממשלה, וכשרצינו נייר קטן מהממשלה – איזשהו אישור – זה לקח לנו הרבה זמן. הם לא מודעים, כנראה, לחשיבות הפרדת הרשויות בין הכנסת והממשלה. הם חושבים שהכנסת עובדת אצלם. זה דבר שצריך להביא לתשומת-ליבם.

לפי מה שאני רואה מדבריך, ועם כל הכבוד ליועצת המשפטית ממשרד המשפטים, מי שהיה צריך להיות כאן היא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. את חילופי התפקידים ביניהם אנחנו מזהים מידי פעם – אם צריך להגיע ממשרד המשפטים, אז מגיע ממשרד אחר, ואם צריך להגיע ממשרד ראש הממשלה, אז מגיע ממשרד המשפטים. נתת להם שבועיים? זה בסדר, אני מעריך את רוחב ליבך ואת סבלנותך. אבל, לפי דעתי, הדבר הזה, ואני רואה שאתה מקפיד ואני מעריך את זה, צריך לומר להם את זה באופן ברור.

תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל.

שנכנס אחריי.

מה?

שנכנס אחריי.

לא ראיתי, אני מתנצל.

היא נכנסת בצניעות.

סליחה. ח"כ ד"ר עינת וילף, בבקשה.

תודה רבה. ראשית אני רוצה לברך על מה שנראה כסיום, או לקראת סיום, שאני חושבת שהוא מוצלח וראוי. אני רוצה לקחת את דבריו של פרופסור אריה אלדד לכיוון ההפוך: בביקורת הזאת מטרידה אותי – ממה שנראה מהמקרה הזה – כאיזושהי הרחבה, בדיעבד, של אמירה, שכל מועמד צריך מיד לראות את עצמו.

לצורך העניין, כל חבר כנסת, וגם הרבה אנשים מחוץ לכנסת, רואים את עצמם כמועמדים לשרים ולסגני שרים, והם היו שמחים אם זה היה קורה בבוקר למחרת.

איך אתה מגדיר את הוודאות? כלומר, ההרחבה הזאת נראית לי מבחוץ – אתה אומר את זה בכמה משפטים – דרמטית, שיש לה משמעויות, שבעיניי, הן קצת מרחיקות לכת. כי בשיטת המשטר שלנו, אתה תגיד: כל חבר כנסת הוא בפוטנציה מועמד לשר, ולכן בואו נאחד את הסטנדרטים לחברי כנסת ולשרים וגמרנו. אבל האמירה של ודאות; כמעט ודאות; ודאות קרובה; יודע; נראית לי הרחבה מוגזמת, שבמובן מסוים נעשתה, במקרה הזה, באמירה, אבל היא דרמטית, ולטעמי, דרמטית מדי.

אוקיי, תודה רבה.

רק בהערת אגב, אני אפילו לא הייתי חבר כנסת אז.

בוודאי, - - -

אמרתי: יש כאלה בתוך הכנסת, ויש כאלה מחוץ לכנסת וזו בעיניי הרחבה - - -

אבל היה ברור לחלוטין, דווקא במקרה הקונקרטי הזה, - -

היו פריימריז.

- - שמרגע שאהוד ברק נבחר לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה, החבל שהולך אחרי הדלי הזה הוא קצר ומהיר, וזה להיות שר בממשלה, וכמעט הכול ידעו כבר גם איזה שר.

בסדר, את זה אתה אומר. אתה אומר: היה כאן מקרה מסוים. אבל תחת המקרה הזה יש אמירה שמרחיבה דרמטית את הכללים, באופן שבעיניי הולך רחוק מדי בשיטת המשטר שלנו. הוא גם נעשה בדיעבד על מקרה מסוים, שאתה אומר: אוקיי, במקרה הזה זה ברור, אבל מכאן ואילך נתחיל להגיד: טוב, היה ברור שגם פה וגם שם וגם זה, ואני רואה בכך הרחבה מוגזמת של הרעיון הזה.

טוב, תודה רבה. יש עוד חברי כנסת שנכנסו בלי שראיתי שאני - - -

אורי אריאל.

אורי אריאל לא מחל לי.

- - - הכוכבים לפנות שחר.

אז אני לא אצטרך להתנצל יותר שלא ראיתי.

משרדי ממשלה נוספים – אין. ארגונים חוץ-ממשלתיים, תנועת אומ"ץ? כן, בבקשה מר אבנרי.

בוקר טוב. קודם כל רציתי לומר שתנועת אומ"ץ היתה מעורבת בשני האירועים הללו – החברות של בנות שר הביטחון, והחברה שהקימה רעייתו. פנינו למבקר המדינה בנדון, ואני שמח שהמבקר ואנשי צוותו הגיעו לחוף מבטחים בנושא הזה. אולם, מצער אותנו שהממשלה לא אישרה עדיין את המהלך האחרון.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמר פרופסור אריה אלדד, והתייחסה לזה גם חברת הכנסת וילף: המבקר המליץ שכל מי שיהיה מועמד לתפקיד שר או סגן שר יקפיד על הכללים, וחברת הכנסת וילף אומרת שזה נוגע, כביכול או לא כביכול, לכל חברי הכנסת או למרבית חברי הכנסת. אבל כולנו יודעים מה קורה בארצות אחרות, בעיקר בארצות-הברית, שכל מי שהולך לכהונה ציבורית כזו, ודאי שחושף את עצמו בצורה ציבורית, גלויה.

זאת שיטה אחרת.

בסדר, אבל יש כאן בעיה אחרת שאנחנו מזהים אותה. הבעיה היא נושא הצהרת ההון במס ההכנסה. החוק קובע, כמובן, שקיימת סודיות מוחלטת לגבי הצהרות הון של כל אדם, הכנסותיו, ביקורת הכנסותיו וכ"ו – זה נכון וצריך לכבד את החוק. אבל נדמה לנו שאולי יש מקום לחשוב על אופציה אחרת לגבי אישי ציבור, שיהיה גוף מסוים – לא בפני הציבור הרחב – שיוכל לבחון את הצהרות ההון ואת - - -

קודם כל יש, אדון אבנרי. כל חבר כנסת, מרגע כניסתו לכנסת, - - -

אבל זה נשאר חתום במעטפה.

שנייה, אבל יכול להיות - - -

חבר הכנסת בר-און, אנחנו פנינו, בזמנו, לרשות המיסים לגבי איש ציבור מסוים, וביקשנו הבהרות אחרי שהתברר לנו שיש לו מקורות הכנסה לא - - -, יש ניגוד אינטרסים ובעיות. קיבלנו תשובה רשמית שאי-אפשר - - -; רק שר האוצר יכול לחתום על היתר לגלות את ההצהרות על - - -

רגע, אני רוצה להבין: לו יתואר שיש חבר כנסת ראובן ואזרח שמעון. חבר הכנסת ראובן שהגיש את הדו"ח שלו ליושב-ראש הכנסת – שכפי שאתה אומר: הוא חתום בקופסא ולא חשוף לעין הציבורית – עדיין יש לו הכנסות, והוא מצהיר עליהן למס הכנסה. אתה מבקש את הדו"חות שלו ואת הדו"חות של שמעון. של שמעון יתנו לך, כי הוא אזרח מן השורה.

לא יתנו.

לא יתנו לך. אז זה בדיוק אותו דבר. אתה רוצה שמצבו של חבר הכנסת במובן הזה, כאשר הוא מדווח למס הכנסה, והוא ממלא את חובתו המיוחדת כחבר כנסת שהוא מגיש את ההצהרה ליושב-ראש הכנסת, תהיה לו עוד חובה – עוד עומס של חובה – מעבר לאזרח הרגיל, - - -

אני לא מדבר על עומס של חובה. אני אומר שלפעמים יש מקרים שאין גם לרשות המיסים את מלוא האינפורמציה.

זה דבר אחר.

לא. נתקלנו בזה, ואמרו לנו שלא רוצים לתת דיווח אם מוגש דו"ח על הנושא הזה, או לא הוגש - - - על הנושא הזה. אני חושב שצריך להחמיר, ואני מקווה שמבקר המדינה יסכים איתי, שלגבי אישי ציבור צריך להחמיר גם בנושא של הצהרות הון מדויקות ומלאות.

אני יכול לומר לך שההצהרה ליושב-ראש הכנסת או הצהרה של חבר כנסת, היא ערוכה, מדויקת, מפורטת והיא מדברת על כל מקורות ההכנסה האפשריים: סחר, תמלוגים, דירות מושכרות – שלך ושל רעייתך – צוואות וירושות שאתה זוכה בהן – היא די מפורטת. היא די דומה לדו"ח - -

- - -

- - שזכיתי להכיר אותו. היא קצת יותר קצרה.

מפורטת.

והיא מפורטת מאד, והיא הולכת, אמנם, למעטפה. ונדמה לי שבכל איזו תקופה צריך לחדש אותה; כי הרי, בסוף היום, רוצים לראות עם איזה כיסים נכנסת ועם איזה כיסים אתה יוצא – זו תכלית ההצהרה. נדמה לי שבכל שנה צריך לפרט אותה - -

כן.

- - אינני זוכר. - -

- - -

- - אני לא רוצה להגיד משהו שלא - - -

בסוף קדנציה.

אולי בסוף קדנציה –Once you are in, once you are out

לא, לא, יותר - - -

לא. לגבי שרים בתחילת כהונה צריך להגיש הצהרה, ומידי שנה צריך להגיש הצהרה נוספת.

אנחנו לא מתבקשים - - -

השרים מידי שנה.

שרים וסגני שרים – בטוח מידי שנה.

- - - מידי שנה.

תאמין לי, זו אופרה לא קטנה.

חבר הכנסת בר-און, ההסדר הזה מוכר לי.

להצהיר זה קל, אבל לאסוף את כל המסמכים האלה; תאמין לי, המסמכים זה - - -

אני רוצה לסיים את דבריי ולומר: - -

כן, בבקשה.

- - ההסדר הזה מוכר לנו.

אוקיי.

אני עדיין טוען שישנם מקרים מסוימים, ואני לא רוצה לפרט אותם כרגע – גם מצנעת הפרט, וגם זה לא רלבנטי – שיש חורים לא חוקיים. - - - לא לדבר.

תודה רבה. יש פה עוד מישהו שבא לכיכר העיר וטרם נשמע? אין.

כן, בבקשה, הגברת ישראלי – היועצת המשפטית.

אם-כן נכבדיי, להערת חבר הכנסת, פרופסור אלדד, ולהערת חברת הכנסת, ד"ר וילף, לגבי הרחבת הכללים על מועמדים: קודם כל, הרחבת הכללים היא הרחבה סטאטוטורית – היא נובעת מהכללים עצמם. לא מדובר ביציר כפיו של מבקר המדינה – למרות שאם הוא היה יוצר את זה, הייתי חושבת שזו יצירה ראויה – אבל הכללים קבעו זאת. בכלל 20 נאמר: פנייה לוועדה בבקשה לקבל היתר, יכול שתבוא מאת השר הנוגע בדבר – שזה מובן מאליו; בהגדרת הכללים, שר זה גם סגן שר – או מאת מי שמועמד להיות שר.
שמע מיני שכל הכללים האלה חלים גם על מועמד. וגם מועמד יכול לפנות לוועדה למתן היתרים, ולהגיד: אני עומד להיות שר, ואני רוצה להסדיר את ענייניי מבעוד מועד. אז את זה הכללים קבעו.

עכשיו הדילמה שעמדה בפנינו היא לא כיצד להרחיב את זה, אלא כיצד לצמצם את זה. ופה מבקר המדינה, כבוד השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, נקט קו - - -

אגב, יש הגדרה של מועמד?

לא. לא. לכן, היתה פה יצירה פרשנית של המבקר, ועם כל הכבוד, אני חושבת שזו יצירה מאד - - -

אני מוכן להגיד שאין שום בעיה – כל מי שרואה עצמו מועמד, שייגש עכשיו לוועדה. יכין, למה שנקרא, משמרת שבמשמרת. אם יעבור אוטובוס, והדלת תיפתח ויגידו לו: בוא, תעלה, תצטרף לממשלה – שיהיה מוכן.

זו דילמה פרשנית מאד רצינית, כי,למשל, בחוקי מימון מפלגות, הגדרת מועמד היא מאד רחבה, ונוגעת למי שרואה את עצמו והתחיל לעשות פעולות בשלבים הראשוניים ביותר, וברור שזו לא הכוונה. כמו שאומרים: בתרמילו של כל חייל יש שרביט הרמטכ"ל, ובתרמילו של כי מי שיש לו אמביציה פוליטית הוא רואה עצמו כשר – אנחנו לא רוצים שכל אותם אנשים יבואו לוועדה, ולא זאת הכוונה.
אני חושבת שננקט פה קו מאד זהיר וסולידי של פרשנות, שמבקר המדינה קבע – לדעת מבקר המדינה – ככל שהסיכוי למינוי של איש ציבור לכהונה כשר או כסגן שר במשרד ממשלתי מסוים עולה, והוא בגדר קרוב לוודאי, וככל שמועדו מתקרב, מן הראוי להתייחס אליו, מן הבחינה הציבורית, כאל מי שכבר מונה. לפיכך ראוי - - - וכולי.
זאת אומרת מבחינה משפטית, הגדרה של "קרוב לוודאי", וזו הגדרה משפטית - - - מכל הצורך לאזן בין אינטרסים – אנחנו מכירים את "סכנה קרובה לוודאי" וכולי, זו הגדרה מאד שמרנית וזהירה.
בעיקר בנסיבות העניין, כשהוודאות היתה ודאות קרובה – לא מדובר בראשית של תהליך, ולא מדובר במעשה מרכבה קואליציוני שאנחנו לא יודעים מי בסופו של יום יהיה שר ומי ילך הביתה במפח נפש. אלא היה מקרה מובהק, ומהרגע שהמועמד להיות שר נבחר, היה ברור שהוא הולך להיות שר.
לכן, אני חושבת שיש צורך, כמו שאמר חבר הכנסת, פרופסור אלדד, להטמיע את הכללים ואולי להגדיר אותם. אבל במקרה הזה ההגדרה מאד זהירה, והמסר מאד חשוב: יידע כל איש ציבור שמועמד להיות שר, שיש כללים שחלים עליו, שהם הכללים למניעת ניגוד עניינים, שאוסרים עליו לקבל טובות הנאה ואוסרים עליו להימנע מניגוד עניינים, ומחייבים אותו להתנתק לחלוטין מכל העולם העסקי שהוא היה בו, וגם מהעולם ההתנדבותי שהוא היה בו. ואם הוא רוצה להותיר לעצמו זיקות, הוא צריך לקבל היתר מהוועדה למתן היתרים שיושבת ליד מבקר המדינה, והדברים ברורים וידועים.

ושבראשם שופטת.

תודה רבה.

תודה רבה, הגברת ישראלי.
אדוני המבקר, אתה רוצה להוסיף משהו?

לא. הדברים ברורים לחלוטין.

תודה רבה.
אדוני השר, אתה רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן לאחר שדיברת את דבריך?

לא.

טוב, תודה רבה.

אני אסכם כלהלן: הדיון היה דיון מעקב אחר חוות-דעת מבקר המדינה שהומצאה לוועדה באפריל 2011, ושעניינה הנושא הנדון. שמענו גם את המבקר ואת היועצת המשפטית של משרד המבקר, וגם את שר הביטחון בעצמו.
העולה מן המקובץ הוא שגם הדברים שהיו טעונים תיקון בדו"ח, אכן תוקנו. א', שר הביטחון מיוזמתו ובעצמו התיר לביקורת – במירכאות להיכנס. סגור מירכאות – לאותן חברות שבלי הסכמתו, לא ניתן היה להיכנס. חבל רק שהממשלה, שמשום מה, היא הגוף שצריכה לחתום על ההסכם הזה ולא ידענו בין מי למי, מתמהמהת לעשות כן. הורנו את היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה להסביר לנו על מה ולמה העיכוב, ולאחר שנקבל את ההסבר הזה נבחן אם יש צורך לשוב ולהידרש לעניין.
ב', בעניין סיום הסדרת ענייניו של שר הביטחון בוועדה למניעת ניגוד עניינים בראשות השופטת צור, התבשרנו היום שהוועדה סיימה את מלאכתה, והוציאה תחת ידה מסמך שהשר מקבל אותו כמחייב לכל דבר ועניין; וגם בעניין זה נמצאנו למדים שההתנהלות בעקבות דו"ח הביקורת, בהחלט משביעת רצון.
ג', הוועדה דנה ושמעה את תשובתה המלומדת של היועצת המשפטית של משרד מבקר המדינה לעניין נושא – במירכאות – המועמדים – סגור מירכאות – לתפקידי שרים וסגני שרים, ונחה דעתה שהנושא מוסדר כיאות – ראה כללי ניגוד העניינים שעל-פיהם נוהגים הכול היום – ואין צורך בהסדר נורמטיבי או סטאטוטורי נוסף על הקיים היום.

אני, על כל פנים, אעקוב - - - שהכול בוצע.

ככל שאנחנו שומעים מן המבקר, הביקורת תמשיך - - - שהעניינים הטעונים תיקון, ו/או כאלה שטעונים פיקוח ובקרה מתמשכת, ימשיכו להיות מפוקחים על-ידי המבקר, ועל כך גם מברכת הוועדה. וככל שהיא תצטרך ותזדקק, היא תקיים ישיבות מעקב מטעמה.
תודה רבה. אני מודה לכל המשתתפים.

הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:00.>