PAGE
27
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
29/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 222>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, ג' בטבת התשע"ב (29 בדצמבר 2011), שעה 9:30

<ישיבה וסיור במוסד החינוכי בכפר הירוק ומפגש עם תלמידים עולים>

חברי הוועדה: >
דני דנון – היו"ר

>
יחיאל שילה - מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

בתיה דרובינר - מפקחת על תלמידים עולים בחינוך ההתיישבותי, משרד החינוך

אסף בר שיר - מרכז פיקוח במינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

אילנה בן עזר - מפקחת פנימייתית, משרד החינוך

אלישבע טסלר - מפקחת כוללת, משרד החינוך

חומה פינצ'ב - מנהלת לשכה מחוז תל אביב, המשרד לקליטת העלייה

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך אגף קליטה ועלייה, המשרד לקליטת העלייה

אסתי בן דוד - ועדת קליטה בקהילה, המשרד לקליטת עלייה

ישעיהו יחיאלי - ר' מנהלת נעל"ה, מנהלת נעל"ה

אבי טולדנו - מפקח על תכנית נעל"ה

יואל ישורון - יו"ר הדירקטוריון, הכפר הירוק

קובי נווה (סיסקו) - מנכ"ל, הכפר הירוק

עליזה בשור - מנהלת בית הספר, הכפר הירוק

עודד קדם - מנהל הפנימייה, הכפר הירוק

יגאל אמיתי - דובר הוועדה

תומר כהן - עוזר פרלמנטרי לחבר הכנסת דנון

תלמידים - בית הספר הכפר הירוק

נירה לאמעי רכלבסקי

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים
<ישיבה וסיור במוסד החינוכי בכפר הירוק ומפגש עם תלמידים עולים>

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכפר הירוק ואנחנו אורחים של הכפר היום. אני רוצה להודות לחברי הטוב, יואל ישורון, יושב ראש הדירקטוריון, שהפנה את תשומת לבי לפעילות היפה של הכפר וגם הנושא של קליטת עולים ושילוב עולים. אני מכיר את הכפר ממקומות אחרים, על ההישגים שלו, אבל הקטע של קליטת העלייה, אני חייב להודות שלא נחשפתי אליו לפני שקראתי את המכתב של יושב ראש הדירקטוריון, ולכן מצאתי לנכון, כוועדה שמסיירת ומבקרת ברשויות רבות ובמקומות רבים, להגיע גם לכפר הירוק. הישיבה היא ישיבה של ועדת כנסת, לכן יש פרוטוקול. אני רוצה להודות לדנה, מנהלת הוועדה, על תיאום היום, נמצא איתנו גם דובר הוועדה, יגאל אמיתי ותומר, היועצת המשפטית של הוועדה הצטרפה אלינו וכמובן מנהלת הוועדה. בכנסת אני מקפיד כן לנהל את הישיבות ביד רמה, אבל פה אני רוצה להעביר את רשות הדיבור וגם את ניהול הישיבה ואת הסיור ליואל ישורון, יושב ראש הדירקטוריון, שינחה אותנו ויחשוף אותנו לפעילות היפה, לקשיים, לאתגרים, לבעיות, של הכפר הירוק. בבקשה, יואל.

קודם כל בוקר טוב מכובדיי. לא לנהל את הישיבה, לא לזה אני מתיימר, אני אתן רק מספר דקות, ברשות יושב ראש הוועדה, ומי שיעשה את הסקירה יהיה המנהל הכללי של הכפר הירוק, קובי נווה, שנקרא סיסקו.

האמת, כשכתבתי את המכתב לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת, כדי לתת מצד אחד שנה לכהונתי כיושב ראש הדירקטוריון, מצאתי לנכון לתת כמה דגשים על הישגי הכפר הירוק, שהוא מוסד חינוכי מהמובילים בארץ, הוא כבר די ממותג, וכשיושב ראש הוועדה העלה את הרעיון לקיים את ישיבת הוועדה כאן בכפר הירוק, קפצתי מיד על המציאה, על הרעיון הזה, לא רק בגלל הסימבוליקה שאחת מוועדות הכנסת מחליטה לקיים את ישיבתה כאן וזה מאוד יפה ומכובד ודי מרגש, אלא משנה התוקף הנוסף זה כאשר נבחרי הציבור באים ושומעים מהשטח, מקרוב, נפגשים עם תלמידים שהם, אגב, די נרגשים מהסיור שעומד להתרחש לאחר ישיבת הוועדה, עם צוות המורים והעובדים. מה שאני אומר לסטודנטים שלי באוניברסיטה, כשאני מדבר על מנהיגות, אני תמיד נותן את הדוגמה של סוקרטס שאמר שהסגולה הטובה ביותר היא הידיעה, וחלק מהדרך שלו לקנות ידע היה מזה שהוא מסתובב בשווקי העיר ולומד על מצוקות האזרחים ביוון דאז, מהאזרחים עצמם. זו הדרך הטובה ביותר וזה נותן משנה תוקף גם לעבודת הוועדה, באמת להיות כאן במקום הזה, לפגוש את התלמידים ולראות מקרוב.

המוסד הזה הוא מהמוסדות החינוכיים המובילים בארץ, ההישגים שלו הם אדירים בכל פרמטר ופרמטר, הרבה מעל הממוצע הארצי, אבל יותר מזה, המוסד הזה ממקסם את הוועדה על שמה, ועדת העלייה, הקליטה ותפוצות, בצורה המלאה ביותר. אנחנו נותנים כאן במוסד הזה, אני יודע שלפעמים יש את הדימוי, הסטריאוטיפ, שאולי זה מוסד אליטיסטי, ממש לא, בגלל שהוא תמיד נכנס לשם הזה, צומת הכפר הירוק, אז תמיד הוא מוזכר ומוזכר, אבל מעבר להישגים שלו, פה זה חממה שלוקחים, אתם תראו את זה גם בסיור, כשיהיה לכם את המפגש עם התלמידים, המשפחתונים שנמצאים פה בכפר, זה לקחת ילדים מהתחתית שבתחתית, לתת להם חיבוק חם במשך 24 שעות, החל מגיל 5, אם אני לא טועה, ולהגיע איתם ולהעפיל איתם להישגים כאלה אדירים ולראות אותם. אני, כיושב ראש הכפר, כשנבחרתי להיות יושב ראש המוסד הזה, מיום ליום כשאני מגיע למקום הזה, מיום ליום כשאני מתוודע לתלמידים ולהישגים של הכפר, אני מתפעל ומתפעם, וזו הסיבה שהעברתי את המכתב הזה לחברי הכנסת ולשרים, וזו גם הסיבה שאני מאוד שמח שהמפגש הזה מתקיים כאן. כמובן שאני רק יושב ראש הדירקטוריון, מי שעושה את המפעל הזה, זה מפעל ששייכים לו צוות לא מבוטל, ביניהם מי שיישא דברים אחריי ויציג בתמצית את הישגי הכפר ויגיד כמה מלים על הכפר הזה, דר' קובי נווה, שאיך שאמרתי לך בדרך, נקרא סיסקו, על שם מזכיר המדינה, שההישגים שלו כאן, יחד עם הצוות שלו פה, הם אדירים.

אני רוצה להודות לך, כיושב ראש הוועדה, ולחברים שהואלתם והסכמתם לקיים כאן את הישיבה. אותנו זה מרגש מאוד וזה גם ניכר בקול שלי. זהו, אני רק הצגתי את הפתיח, אני באמת רוצה להודות גם ליחיאל שילה, שניאות להגיע לכאן. אני לא מנהל את הישיבה, אבל אני מציע שדר' קובי נווה---

סיסקו. תסתובב בכפר ותשאל 'מי זה קובי נווה?' אני לא יודע אם התלמידים יודעים שקוראים לי קובי נווה. אשתי היא היחידה, ושני עובדים קוראים לי קובי, אפילו אמא שלי ואחים שלי קוראים לי כבר סיסקו. אז שמי באמת קובי, אני בוגר הכפר הירוק, אני אתחיל באמת בסיפור האישי, ובשנת 68' הגעתי לכפר הירוק מקרית מלאכי, כאן פגשתי את אשתי, בת רמת השרון, ושנינו מיד אחרי השירות הצבאי חזרנו לכפר הירוק כעובדים, אני כמדריך חברתי, היא בספרייה, וכאן הקמנו את ביתנו וכאן נולדו ילדינו ובעצם משנת 68' ועד היום חיינו שזורים בחייו של הכפר הירוק.

כמובן סיפור הכפר הירוק התחיל הרבה קודם. הכפר הירוק נוסד בשנת 1950 על ידי גרשון זק, שהיה מפקד חיל הים הראשון. בשנים הראשונות הכפר הירוק היה כפר נוער של עלייה, הוא קלט עלייה. תמונת המחזור הראשונה היא של 22 תלמידים מ-22 ארצות שונות. בהמשך הכפר הירוק הפך להיות כפר הייתי אומר קצת יותר אליטיסטי, עם 15% יוצאי עיירות פיתוח, התמזל מזלי ואני הייתי באחוזים האלה של יוצאי עיירות פיתוח שזכו ללמוד במקום המופלא הזה, שהוא באמת מקום, בעיניי, מיוחד ומופלא מהימים שלמדתי כאן כתלמיד ועד היום. בהמשך הכפר הירוק הפך להיות, כמו הרבה מאוד כפרי נוער, כפר נוער שקלט בעיקר ילדי מצוקה, הייתי אומר רק ילדי מצוקה. לפני קצת פחות מעשור התחלנו שינוי בכפר הירוק, היות שתלמידים ממשפחות מבוססות, תלמידים טובים, כבר לא מגיעים ברובם אל החינוך הפנימייתי, אלא באמת מעטים, חשבנו שזה נכון... אני באופן אישי רציתי לתת לילדים של הכפר הירוק, ילדי הפנימייה, את מה שאני קיבלתי בכפר הירוק כתלמיד, המפגש הזה, הבין תרבותי, של תלמידים משכבות נקרא לזה פחות מבוססות, או מרקע תרבותי-כלכלי נמוך יותר, המפגש הזה עם תלמידים אחרים יוצר משהו אחר שרציתי לתת אותו לתלמידים שמגיעים היום אל הכפר הירוק. היות שאי אפשר היה לעשות את זה בשילוב עם תלמידי פנימייה שכאלה, הלכנו בניגוד לכל התחזיות ואמרנו שנעשה את האינטגרציה הזאת עם תלמידי חוץ. פתחנו חטיבת ביניים ופתחנו מסלולים ייחודיים שקיימים רק בכפר הירוק, וההצלחה היא באמת בלתי רגילה. מכפר נוער שהיה מאוד מתויג, עם אחוזי זכאות של 6% לבגרות בקרב ילדי הפנימייה, אז היו רק ילדי פנימייה, בתוך באמת שנים ספורות הכפר הירוק הפך להיות, אני חושב, בית הספר המבוקש ביותר באזור המרכז.

מה המספרים?

מבחינת המספרים, יש לנו היום 1,300 תלמידי חוץ, מרביתם ככולם הם תלמידים טובים מאוד, מצוינים, מחוננים, בתוכם הרבה מאוד ילדי עולים יוצאי ברית המועצות, או יוצאי ארצות אנגלוסכסיות.

החוץ זה חטיבה, מ-ז' עד י"ב?

ז' עד י"ב. אלה 1,300 תלמידי חוץ, כאמור מרביתם צברים, חלקם תלמידים למשפחות עולים מברית המועצות ומארצות אנגלוסכסיות. בנוסף יש לנו בכפר עוד כ-600 ילדים בפנימייה שמתחלקים כדלקמן; 50% במשפחתונים, משפחתונים אלה ילדים מגיל 5, גילאי יסודי, שהוצאו מבתיהם בתוקף נסיבות קשות במיוחד, אני לא אפרט כאן אבל באמת מסיבות מאוד מאוד קשות. אתם בטח מבינים לבד שאף משפחה לא שולחת ילד בגיל 5, או 6, או 7 או 8, לכפר נוער או לפנימייה, ואנחנו הבית שלהם בעצם כל השנה. בנוסף יש לנו 300 תלמידים ב-ז' עד י"ב, עוד 200 תלמידים י"ג-י"ד, מכללה שפועלת כאן לתואר טכנאים והנדסאים, שאגב היא ממוקמת במקום ראשון בישראל במבחני הסמכה לטכנאים והנדסאים בחשמל ובמכונות. ויש לנו כאן גם מכינה קדם אקדמאית ליוצאי אתיופיה, אנחנו מהווים אכסניה עבורם והם לומדים במכללות באזור. בסך הכול כ-600 בפנימייה ועוד 1,300 אקסטרנים, קהילת תלמידים של 1,900 תלמידים. מבחינת המוצא וההרכב העדתי, אז יש לנו כאן יוצאי אתיופיה ויש לנו יוצאי ברית המועצות, כולל פרויקט נעל"ה, ישעיהו יחיאלי ראש מנהלת נעל"ה נמצא כאן גם ושנים היו לנו קבוצות נעל"ה, לצערי היתה הפסקה והשנה הצלחנו אחרי מאמץ גדול ותמיכה של שני היחיאלים לחדש את פעילות פרויקט נעל"ה בכפר הירוק, שזה סיפור בלתי רגיל של ילדים, יוצאי ברית המועצות במקרה שלנו, שבאים לפני ההורים מתוך כוונה ומטרה---

כמה ילדים יש בכפר היום?

מנעל"ה קבוצה אחת כרגע, 28 ילדים, אבל זה צומח, משנה לשנה תהיה עוד קבוצה ואנחנו מקווים לסגור את המעגל כפי שהיה בעבר. יש לנו גם משהו מיוחד, שלא קיים בבתי ספר אחרים בישראל וזה כיתות של תלמידים עולים חדשים, או תושבים חוזרים, מארצות אנגלוסכסיות. אנחנו נבקר את הילדים האלה בכיתות. מבחינת הסיור והמפגש עם תלמידים תכננו שאתם תיפגשו עם ילדי נעל"ה, עם התלמידים מהארצות האנגלוסכסיות ועם קבוצת תלמידים יוצאי אתיופיה, בתוכם, אגב, יש לנו מדריך חברתי יוצא אתיופיה, בוגר שלנו, אבל הוא לא נמצא היום, לצערי, אבל יש לנו גם, וגם לא אמרתי, בית בוגרים כאן, שזה אחד הדברים היפים שקיימים בכפר הירוק, אבל גם בהרבה מאוד כפרים אחרים, שבוגרים שלנו, של הפנימייה שאין להם בית לחזור אליו, הם מסיימים י"ב והם מוצאים את עצמם במצב בלתי אפשרי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם ואפילו בזמן השירות הצבאי אין להם בית לחזור אליו, אז אנחנו עד גיל 25 פתחנו כאן בית בוגרים. הם גרים כאן, אחרי שהם מסיימים י"ב, הם באים לכאן בחופשות כשהם בצבא, אנחנו עוזרים להם לרכוש מקצוע או ללמוד באוניברסיטה ואחרי השירות הצבאי הם נותנים גם תרומה לקהילה, הם גרים כאן, אוכלים כאן, ללא שום תשלום, אבל הם מחזירים אחרי השירות הצבאי. בזמן השירות הצבאי הם לא צריכים לעבוד, אבל אחרי השירות הצבאי הם נותנים איזה שהיא תרומה לקהילה, לתלמידים הצעירים יותר.
זה באופן כללי על הכפר.

מה המצב הכלכלי של הכפר? מבחינת האיתנות הכלכלית? אני מכיר את חוות הנוער של בית"ר וגם שם הייתה פעילות מבורכת ולצערי העסק קרס, היה כונס וסיפור ארוך. השאלה מבחינת איתנות כלכלית היום, מה מצבכם?

אני אגיד משהו ואני מקווה שיחיאל לא יכעס עליי, בזה שאני אומר ככה; קודם כל נקודת המוצא היא כזאת שהתקציב שהמדינה נותנת לקיום כפרי הנוער, לדעתי, אני אומר שוב, אני חושב שיחיאל לא כל כך מסכים איתי, לא מספיק כדי לקיים כפר נוער ברמה הייתי אומר מעל המינימלית. אנחנו הרי לוקחים, ילדי הפנימייה הם ילדים שבאו עם חסכים רבים וקשים והם זקוקים לטיפול נפשי ולסיוע לימודי ולתמיכה ואתה רוצה להביא אותם מהפריפריה, או משכונת המצוקה ולתת להם מגורים אסתטיים וכיתות אסתטיות ולתת להם רמה גבוהה יותר. כדי לתת את הרמה הגבוהה יותר, צריך משאבים כלכליים גדולים יותר.

תראו, כפרי נוער רבים, לא רק חוות הנוער של בית"ר, נמצאים בקשיים כלכליים גדולים מאוד, הכפר הירוק, אני לא יודע אם זה טוב שאני אומר את זה כאן, אבל הוא איתן מבחינה כלכלית. זאת אומרת אנחנו---

יש לו גם עודפים.

לא, אין לנו עודפים. אנחנו חברה ממשלתית לתועלת הציבור, הישות המשפטית שלנו, זה חשוב לומר, היא חברה ממשלתית לתועלת הציבור, שייכים למדינת ישראל, בבעלות מלאה של מדינת ישראל. אנחנו נותנים יותר לילדים, אנחנו משקיעים יותר, אין לנו עודפים, אבל אנחנו גם בלי גירעונות, אין לנו חוב כלשהו לגוף כלשהו, לא לקרנות ההשתלמות של העובדים, מה שקורה בהרבה מקומות, לא לקרנות הפנסיה, לא לבנקים, לא לספקים, לא לאף אחד, אבל אנחנו נאבקים מהבחינה הזאת שכאן, הכפר הירוק בגיבוי, בתמיכה ובעזרה של הדירקטוריון, הצלחנו לגייס מקורות הכנסה נוספים. אנחנו מקיימים כאן קייטנות בקיץ ופעילות באמת ענפה ומגוונת מסוגים שונים וכל ההכנסות הולכות לילדים, 100% של ההכנסות, אין חלוקת רווחים ואין בונוסים ואין דיבידנדים ואין כלום, כל ההכנסות הולכות אל הילדים.

כמה עובדים יש בכל המערך?

יש לנו היום קרוב ל-300 עובדים בכפר הירוק, מרביתם במשרה מלאה, חלקם במשרות חלקיות יותר, שהם בפנימייה, בבית הספר. לא אמרתי, יש לנו פנימייה גדולה, יש לנו בית ספר גדול, יש לנו משק חקלאי גדול. הכפר הירוק הוא בית ספר חקלאי וגם אם התלמידים היום לא עובדים כפי שהם עבדו בעבר בהיקף גדול מאוד. אתם יודעים שאני כתלמיד עבדתי כל יום ארבע שעות עבודה פיזית קשה במשק החקלאי, שלושה ימים בשבוע עבדנו עד 12:00 ב-13:30 התחלנו רק ללמוד, שלושה ימים בשבוע למדנו בבוקר ועבדנו אחר הצהריים, חודש ימים בשנה, בחופשות, עבדנו, מחצית חופשה עבדנו, בקיץ שוב גם מחצית חופשה וחודש ימים בשנה לא למדנו בכלל, היו גיוסים לקטיפים. זאת אומרת בעיקר עבדנו ובאורח נס קיבלנו תעודת בגרות, אני לא יודע איך הצלחנו לעשות את זה, אבל זה נס היום. אז נכון שלא עובדים היום ברמה הזו, אבל תלמידים שלנו עובדים במשק החקלאי יום בשבוע, ברפת, בלול, באורוות, במטעים, בפרדסים, בגידולי השדה, עובדים.

כל התלמידים?

כל התלמידים מכיתה ט'. ז'-ח' לא, מכיתה ט'.

למנות את כל ההישגים של הכפר הירוק, אני חושב שזה בלתי אפשרי. באמת יש הישגים רבים בתחומים רבים ומגוונים, אבל קודם כל בתחום האקדמי התלמידים של הכפר מצטיינים. במיצ"ב למשל אנחנו הרבה מעל הממוצע הארצי בכל הפרמטרים, גם בהישגים הלימודיים, גם באקלים וגם בשביעות הרצון, גם של התלמידים וגם של המורים, הרבה הרבה מעל הממוצע הארצי והמיצ"ב, אגב, בודק, הוא לוקח חתכים סוציו אקונומיים נמוכים, בינוניים וגבוהים. גם בחתכים הסוציו אקונומיים הנמוכים, שזה ילדי המשפחתונים ותלמידים יוצאי אתיופיה בעיקר, גם שם אנחנו הרבה מעל הממוצע הארצי, שלא לדבר כמובן על החתכים האחרים. בבחינות הבגרות, כאמור התחלנו במקום מאוד נמוך, היום אנחנו במקום מאוד גבוה, כשרק לפני שבועיים-שלושה יחיאל שילה קיבל מכתב מהמפמ"רים להיסטוריה שהישגי הבגרות של תלמידי הכפר הירוק הם במקום ראשון בישראל. לא כל המפמ"רים מוציאים, בודדים, רק מחשבים והיסטוריה, אז גם במחשבים אנחנו בין הראשונים בארץ. שחמט, אנחנו אלופי ישראל, לימוד אתגרי. יש תחומי הצטיינות רבים ומגוונים במוזיקה, במכללה אנחנו מקום ראשון בישראל, וההישג, אני חושב, הכי גדול ובזה אני אסיים ואם יהיו לכם שאלות אני אשמח לענות, הוא באקלים המיוחד שלו. העובדה היא שתלמידים נלחמים על הזכות ללמוד כאן, למרות שיש פה אתיופים ויש פה ילדים מרקע של מצוקה וילדים ממשפחתונים. אני מדבר על הילדים שבאים משכבות מבוססות. במקומות אחרים הם לא רוצים אינטגרציה, הם רוצים סגרגציה, וכאן ילדים נלחמים על הזכות לבוא ללמוד בכפר הירוק ולהיות באקלים המיוחד הזה, והם כולם לומדים יחד בהרמוני מלאה ולפני כמספר חודשים הצטרפו דירקטורים חדשים, אז עשינו סיור לדירקטוריון, לחברים החדשים, שיכירו, והם נכנסו לכיתות והם שאלו את הילדים, 'תגידו, מה מיוחד...'. היום אנחנו מראים לכם חתך שונה, אחר,של בעיקר עולים, והם שאלו אותם, 'מה מיוחד בכפר הירוק?' וכחוט השני בכל הכיתות הילדים דיברו על זה שבכיתות אחרות לעגו להם, צחקו להם, כי הם היו שונים, כי הם היו חנונים והם אהבו ללמוד, ופה יש כבוד לכל ילד, לא לועגים לאף ילד ולא פוגעים באף ילד, יש פה אפס אלימות, וזה ההישג הכי גדול והכי יפה של הכפר הירוק. אין ונדליזם, אין גרפיטי בשום מקום, אתם תראו בעלי חיים מסתובבים באופן חופשי בכפר, טווסים ותרנגולות ופניניות ואף ילד לא יפגע. זה, אני חושב, אם תשאל אותי, או אם תשאלו אותי מה הוא ההישג המיוחד והיפה ביותר של הכפר הירוק? הוא זה – האינטגרציה והאקלים המיוחד שלו.

שאלה אחת לגבי הקבלה. אני יודע שיש ביקוש, יש את העניין של מה סף הקבלה, וגם אני יודע שמרעננה, יש כל מיני ערים שמאפשרים להגיע, לא מאפשרים להגיע. איך זה עובד פה?

פה יש מלחמת עולם. כמו שאמר יחיאל, יש מלחמת עולם. כל עוד הכפר הירוק היה... בוא נגיד ככה, היחסים בין הכפר הירוק לרשויות סביבו היו נפלאים, למה? כל ילד שהם לא רצו, בחלק מהרשויות ראש העיר הרים טלפון בעצמו, אמר 'תעשו לי טובה, קחו את הילד הזה ממני' ולקחנו, והתמודדנו עם כל האוכלוסיות, וגם היום אנחנו מתמודדים עם כולם. מה שקרה הוא, בשנים האחרונות יש מצב כזה שבאזור המרכז הייתי אומר שכל הילדים של שנתון מסוים, השנתון שעולה לכיתה ז', רוצים ללמוד בכפר הירוק. היה דיון שהשתתפו בו ראשי ערים, עם שר החינוך וקם שם ראש עיריית אריאל ואמר את מה שאמר, נגד הכפר הירוק, אגב, דיברתי איתו אחר כך בטלפון והוא התנצל בפניי והוא אמר שזה לא היה בסדר---

תדע לך, הכול מוקלט, הכול יודפס.

כן, הכול מוקלט, אין לי בעיה. שנתיים קודם הוא התקשר אליי ואמר לי 'סיסקו, תראה, יש לי בעיה, הילדים רוצים ללמוד בכפר הירוק, הם באים בהמוניהם, זה פוגע בי ביישוב', הוא הסביר לי, הוא אמר 'אני יישוב ספר, אם הייתי תל אביב, אם הייתי רמת השרון, הילדים האלה הטובים, אני נלחם עליהם', באמת הייתה שיחה של אדם לאדם---

זו החלטה של ראש רשות?

זו החלטה של ראש רשות. אמרתי לו, 'תראה, אני בא מקרית מלאכי, אני בא גם משם, אני מבין אותך, אני מבטיח לך שינוי', ומאז עשיתי שינוי, ובדיון הוא קם ואמר את מה שאמר, ואז קם ראש עיריית אלפי מנשה ואמר לו 'תשמע, אני רוצה להגיד לך, אתה מדבר על זה שיש 10, או 20 או 30 ילדים שרוצים ללמוד בכפר הירוק, אני לא מתבייש לומר', זה מלה במלה מה שהוא אמר, הוא אמר שזה מוקלט, לא ידעתי שזה מוקלט, שכחתי, אמרו לי בעצם, אבל לא חשוב, אני חוזר על הדברים, הוא אמר 'אני לא מתבייש להגיד, כל הילדים אצלי, כל השנתון', ראש מועצת אלפי מנשה, 'כל השנתון רוצה ללמוד בכפר הירוק והפתרון הוא לא להילחם בכפר הירוק, בואו ניסע לשם, בואו נראה מה קורה שם, בואו נלמד'. אנחנו, אגב, מרכז הפצה בינלאומי למנהיגות סביבתית. מכל העולם, מ-15 מדינות, באים ללמוד, באים כל קיץ אורחי הכבוד בכנס הבינלאומי של מנהיגות סביבתית. בשנים האחרונות היו לפי הסדר הבא, מנכ"ל משרד החינוך, שר החינוך, שר האוצר. 15 מדינות מרחבי העולם וזה גדל משנה לשנה, באים ללמוד מה קורה כאן בתחום של מנהיגות וסביבה. בואו נלמד, בואו נראה, הם לא רוצים ללמוד, הם רוצים... עכשיו, אנחנו לא מאיימים קיומית על שום רשות, זאת אומרת באים 0.5% או 1%, בודדים, הבעיה היא בעיה של יוקרה, כל הילדים רוצים להיות בכפר הירוק---

צריכים להסביר גם ליושב ראש הוועדה, על פי חוזר מנכ"ל ועל פי הנחיות של המשרד ילדי חטיבות הביניים, ז', ח' ו-ט' כמובן, וגם ביסודי, חייבים ללמוד לפי אזורי מיפוי. בכפר הירוק אין אזור מיפוי, כמו לכפרים אחרים, אין אזורי מיפוי, ולכן הוא חייב לנהוג כפי שכרגע סוכם, אחרי כל המלחמות שלי עם כל הרשויות, לגבי חטיבות ביניים הוא לוקח אך ורק על פי פנייה של הרשות המקומית, או אם ראש הרשות דוחה או המחלקה דוחה, זכותו של הורה להגיש לוועדת ערר בפני מנהל מחוז.

במשרד.

במשרד. מכיתה י' ומעלה כל אזרח במדינת ישראל, מה שהוא רוצה, אין יותר אזורי רישום.

לגבי העולים האתיופים שנמצאים פה, האוכלוסייה בבית הספר הפתוח, נקרא לו, הם אנשים מאוד עשירים, נקרא לזה, חתך סוציו אקונומי גבוה---

האקסטרנים.

כן, חתך סוציו אקונומי מאוד גבוה.

נכון, רובם, לא כולם.

בבית ספר, אני זוכר, יש את הג'ינס הזה, את הנעליים האלה, איזה ממתק הבאת לטיול. איך מתגברים על ה---

לא קיים בכפר הירוק, זה היופי של הכפר הירוק.

איך לא קיים אבל?

הפשטות. אתה תראה, הילדים לבושים בפשטות, אין מותגים, אני אומר לך, תשאל את הילדים, לא נתקלנו בדבר הזה, אין, זה לא קיים פה. הילדים באים לבושים בפשטות, אין פה בכלל שאלה של מותגים, הנושא הסוציו אקונומי הוא בכלל לא בולט, הוא לא על פני השטח.

ילדים באים עם טלפונים ניידים?

עם טלפונים הילדים באים---

אני בטוח שלילדים בפנימייה, אם אני אשאל אותם אם יש להם אייפון 3 או 2, ולילדים בחוץ יש---

מנהל הפנימייה נמצא כאן, אני לא יודע, עודד, שהוא אגב בוגר הדסים בעצמו, אתה רואה בעיה בעניין הזה? אגב, הוא בעצמו נשוי לאישה אתיופית, יוצאת אתיופיה, שהיא עורכת דין במקצועה.

והיא גם הייתה בלהקה של שלמה גרוניך, בין הילדים שהופיעו בכל העולם וייצגו את מדינת ישראל. הילדים, באמת, אם אני מסתכל על הילדים שלנו, בגלל הפינוק הרב שאנחנו משתדלים, וזה באמת גם מה שסיסקו אמר, על הצורך שלנו לתת להם יותר באמת להדביק את הפער, הם מרגישים אצלנו, הילדים, ילדי... אבל גם יהיה אפשר לשאול אותם כי אנחנו נפגוש אותם, הם מרגישים אצלנו מאוד מפונקים, ודווקא הרבה פעמים אנחנו אפילו שומעים טיפה טרוניות מצד החוצניקים שאנחנו מפנקים במידה עודפת את ילדי הפנימייה. לגבי אייפון או ג'ינס זה או אחר, אנחנו פחות רואים את זה, יותר רואים את זה בתשומת הלב שאנחנו נותנים להם. הם פחות מתרשמים ממותגים חיצוניים ואני באמת חושב שעכשיו, היום, אנחנו באמת כולנו נתאסף ונראה אותם, אני חושב שאפשר יהיה לשאול אותם איך ההרגשה שלהם להשתפשף עם ילדי החוץ העשירים, אני לא חושב שהם מרגישים... זאת אומרת אני יודע שהם לא מרגישים---

אגב, הרבה מאוד ילדים יוצאי אתיופיה שמסיימים י"ב אצלנו נשארים לגור כאן, יש לנו פה כמה וכמה סטודנטיות שלומדות היום באוניברסיטה, בוגרות שלנו, הן נשארות כאן, אנחנו הבית שלהן, הן גרות בפריפריה, אנחנו הבית שלהן לעוד כמה שנים טובות עד שהן מתבססות, לומדות, רוכשות מקצוע, והן מודלינג נפלא לילדים יוצאי אתיופיה כי הן מלמדות במרכז הלמידה את כולן, לא רק את יוצאי אתיופיה, אבל הן בהחלט מהוות מודלינג יוצא מן הכלל עבור בני העדה.

אני רוצה להגיד, לשתיהן היו תכנונים להבוקר, אמרתי להם שזה חשוב, אנחנו רוצים אותן פה. הן ביטלו הכול, אמרו שבשביל הכפר הירוק, 'שבאמת אנחנו מקבלים פה כל כך הרבה, אנחנו רוצים להגיד מה יש לנו', ואנחנו נפגוש אותם היום.

אנחנו כבר נעבור לשם.

אני מקווה שתספיקו לדבר איתם, כי אמרתי, הם ביטלו הרבה תכניות כדי לראות אתכם, אז אני מקווה שלא נאכזב אותם.

אנחנו מסיימים פה שאלה אחת ואנחנו נצא לדרך.

אני רציתי לשאול שאלה אחת, אני יודעת שלילדי חוץ עושים פה בחינות ובחינות שהילדים אפילו מתכוננים אליהן, האם גם ילדי העולים נדרשים לעמוד בבחינות?

לא, קודם כל הבחינה היא בחינת רשות, ילד שלא רוצה לעבור את הבחינה, לא נדרש, הבחינה היא מכשיר בידי ההורים והילד כדי לראות אם המסלול שהוא בחר הוא המסלול המתאים עבורו. יש לנו בכפר הירוק מסלולים מכיתה ז', המסלולים הם מדעיים, אמנותיים, וגם במדעיים יש כאלה---

נבחן, אתה מחליט לקבל אותו או לא לקבל אותו?

לא, התשובה היא לא, לא על פי המבחן. המיון הוא מיון פנימי, בפירוש. היום קיבלתי---

אבל את ילדי הפנימייה, אתה לא עושה להם---

אם זו השאלה, ילדי הפנימייה, ילדי עולים---

היא דיברה על ילדי חוץ.

אמרתי ש אני יודעת שילדי חוץ עוברים מבחן כזה ושאלתי האם, כי אני יודעת שזה גם מבחן הישגים, האם ילדי העולים או ילדי הפנימייה נדרשים לעמוד במבחן הישגים.

לא, התשובה היא לא.

וילדי העולים, מי ממיין אותם? מי מחליט מי מגיע?

החינוך ההתיישבותי. מקבלים הפנייה, כי יש פה גם תמיכה כספית של המדינה, הרי כל הילדים באים מרקע סוציו אקונומי נמוך אז יש תמיכה של המדינה.

איך מתקבלים בכיתות הנמוכות?

זה בתי ספר חיצוניים. מה קורה עם הילדים שלנו? הם לומדים ברמת השרון ובכיתה ז'---

לא, יש פה בית ספר שהוא יסודי, לא? למיטב ידיעתי.

פה? זה אקס טריטוריאלי, הוא לא שייך לכפר הירוק. אנחנו רוצים לפתוח בית ספר יסודי, אבל זה הליך שייקח לנו כמה שנים---

לא תהיה בהתיישבותי.

אני רוצה שניים-שלושה משפטים, ברשותך. קודם כל אני גם מקדם בברכה את יושב ראש הוועדה ואת כל האורחים, כל מה שאמר סיסקו אני חותם עליו, אבל קודם כל אני רוצה להציג את החברים שלנו כאן, כל המפקחים של המינהל, חינוכי, פנימייתיים, הנחלת הלשון, תכנית נעל"ה. שלושה משפטים על המינהל, המינהל היום אחראי על קרוב ל-400 מוסדות חינוך, מתוכם 280 פנימיות ו-120 בתי ספר אזוריים. הכפר הירוק משתייך ל-40 כפרי הנוער שמוגדרים כפרי נוער שיש בו בית ספר שהוא פנימייה ויש בו משק חקלאי. כפי שסיסקו אמר, ואני מסכים, מתבצעת פה עבודה פדגוגית יוצאת מן הכלל משובחת, גם ערכית וגם חינוכית עם הישגים מאוד מאוד יפים ונכון הוא שגם האוכלוסיות קצת השתנו, אם בעבר הוא כלל ילדי פנימייה מאוכלוסיות הרבה יותר מורכבות, היום קצת פחות מורכבות, מתוך המערך הזה, אבל זו אחת הפנימיות הגדולות במינהל, כולל המכללה לי"ג, אמרנו 600 ילדים, וזה בהחלט מגנט שקולט המון ילדים, אבל העבודה הזאת לא הייתה מתבצעת בלי התמיכה של המינהל, שזה יחידה של משרד החינוך שנדמה לי שלמעלה מ-80% מתקציבו הוא ממשרד החינוך, המינהל ההתיישבותי, גם לפנימייה וגם לבית הספר. התחלת לענות תשובה עוד יותר אחרת, הוא שאל אותך לגבי יוצאי אתיופיה, בכלל כל ילד פנימייה מקבל פה מעטפת של ליווי, חוץ מהליווי של המפקחים הפנימייתיים, המפקחים של בית הספר, יש עובדים סוציאליים, פסיכולוגים וקב"סים ויש מערכת שלמה שתומכת בילד הזה, הוא גם כאן מקבל מעטפת שממומנת על ידי המינהל, קודם כל חוץ מהמזון הרוחני גם המזון הגשמי שנמצא פה 24 שעות ביממה, כולל הקצבה לביגוד, כולל לדמי כיס ולדמי נסיעות, כולל הקצבה לשיעורי עזר מיוחדים שאנחנו מתגברים את ילדי הפנימייה, כולל כל מיני חוגים. כלומר יש פעילות ענפה שהמינהל תומך בכפרים כדי לקדם את אותן האוכלוסיות, על מנת לצמצם את הפערים שאתה הצבעת עליהם. יוצאי אתיופיה וגם יוצאי חבר העמים, מי שמגיע לפנימייה מגיע עם חסכים סוציו אקונומיים מאוד מאוד רציניים. לכן אני מברך את סיסקו ואת אנשי הצוות שעושים עבודה יפהפייה כאן.

תודה, דר' שילה.

אני מציע שאנחנו נתקדם ונסייר ונראה את הילדים.

מבחינת התכנית, אנחנו נפגוש תלמידים בארבע כיתות, שלוש כיתות עולים וכיתה רגילה, שהיא כיתה שמרביתה תלמידים אקסטרנים וגם נצא לסיור עם טרקטור ועגלה, שתראו את הכפר הירוק.

בחוץ מחכים לכם חבר'ה שהגיעו לפני חודש ארצה, עם גיטרות.
סיור בכפר הירוק – כיתה ט'

בוקר טוב.

כולם מדברים עברית?

אני אציג אתכם. אני אגיד כמה מלים, ברשותכם. נמצאים איתנו חבר הכנסת דני דנון שהוא יושב ראש ועדת הקליטה והתפוצות של הכנסת, ישעיהו יחיאלי, שהוא ראש מִנהלת נעל"ה ודר' יחיאל שילה, שהוא מנהל המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, שאנחנו שייכים לאגף הזה ועוד אורחים רבים מוועדת הקליטה של הכנסת ומשרד החינוך וממשרד הקליטה.

ואת יואל ישורון הכרתם, הוא היה כבר פה.

ועכשיו, אם יש לכם שאלות. זאת כיתת נעל"ה.

מה אתם לומדים עכשיו?

רוסית.

מה לומדים ברוסית? דקדוק? מה החומר של היום?

הם לא הבינו את השאלה שלך.>

אני שואל עכשיו ברגע זה מה הם לומדים?

<
הם לא יודעים לדבר עברית. אני אסביר. >

עבודה על---

עבודה על מה? טעויות?

כן, כן.

עבודה על טעויות.

אתם נהנים בכפר?

כן.

מה יותר טוב ללמוד, רוסית או עברית?

רוסית.

למה?

עברית קשה.

יותר קל.

כמה זמן אתם בארץ?

ארבע חודשים.

ארבעה חודשים.

ומאיזה מקומות הגעתם?

אחד אחד.

אוקראינה, רוסיה, מולדובה, רוסיה, אוקראינה.

מארצות שונות.

לטביה יש לנו.

הם מדברים בעברית, זה רק שהם קצת מתביישים.

הם מתביישים, הם נרגשים.

תשאלי אותם מה חסר להם פה עכשיו בכפר.

הורים.

זה אני לא יכול כרגע, בקיץ. מה עוד?

ממש טוב.

הכול טוב?

כן.

לא נפריע לכם ללמוד.

מי רוצה בסוף הלימודים להישאר פה בארץ?

אני.

כולם רוצים.

מי הכי קטן פה בגיל?

כולם אותו גיל, כולם אותו שנתון, כיתה ט', 14, חלק פחות וחלק קצת יותר.

הילדה שניגנה לך בחוץ היא הקטנה.

אני רוצה לספר משהו יפה, קודם כל ריטה ומארק, בואו תתקרבו. מארק הוא המדריך של כיתת נעל"ה, ריטה אם בית של כיתת נעל"ה. אני לא יודע מה דרגתו בצבא, אבל היא סיימה כסרן בצבא ושניהם בוגרי הכפר הירוק, בוגרי נעל"ה בכפר הירוק, שניהם חזרו לעבוד בכפר הירוק, הוא הגיע השנה, היא כבר אצלנו כמה שנים---

שנה שמינית.

היא מנהלת את פרויקט המחוננים אחר הצהריים, ומה שאני רוצה גם לדבר, ויקטוריה, אפרופו קליטת עלייה, היא הגיעה אלינו מהמטוס, הגיעה לארץ, הייתה יום-יומיים בארץ ואיזה שהיא משפחה ישראלית הכירה בינינו ואני זוכר, אנחנו בהתחלה דיברנו בתנועות והיא יודעת צרפתית אבל אני לא יודע צרפתית ואיכשהו הסתדרנו ואפילו יצאנו יחד---

הסתדרנו, אתם רואים? עכשיו אני פה.

אני הייתי אז מנהל הפנימייה ויצאתי איתה למרכזי קליטה לגייס תלמידים ואני רציתי להסביר לה מה להגיד וניסיתי בתנועות כל הזמן להסביר לה, והיא כל הזמן אמרה לי 'יהיה בסדר', 'יהיה בסדר', סימנה לי עם היד, 'יהיה בסדר', זהו. אז היא כבר מה?

21 שנים.

21 מהשנים, ישר מהמטוס, זה גם חלק מהעניין של קליטת עלייה.

יפה מאוד.

אני רוצה להוסיף משהו, ריטה ומארק הם ילדים שלי ואלה כבר נכדים שלי.

קובי נווה (סיסקו): אני לא יודע בכמה בתי ספר אתם מסתובבים בארץ, אבל אתם יכולים לראות, אמרת 'נורא נקי', זה כל הזמן נקי, מטופח, אתם רואים, יש לילדים כורסאות, ספות, זו תחושת בית וילדים לא פוגעים, לא הורסים, לא שוברים. זה חלק מהיופי של הכפר הירוק והאקלים של הכפר הירוק.

חבריה, בוקר טוב. אנחנו נציג קודם כל את המבוגרות שנמצאות פה, זה קובי, זה אלישע ובוב. הם המורים, המחנכים המשמעותיים שמלווים את ילדי העולים מארצות דוברות אנגלית שיש לנו פה. הכיתה מאוד מיוחדת, היא מעורבת בגיל, הם מחולקים לשתי קבוצות, היום אנחנו קיבצנו אותן, עובדים בכיתות מאוד קטנות ואני באמת רוצה שתשמעו אותם, כי לצד השמחה יש גם קשיים, אני רוצה דווקא שהם ידברו וישמיעו את קולם.

אולי לפני כן אני רוצה להציג בפני התלמידים, חבר הכנסת דני דנון הוא יושב ראש ועדת הקליטה והתפוצות של הכנסת, ישעיהו יחיאלי, שהוא ראש מִנהלת פרויקט נעל"ה ויש פה אילנה, המפקחת על הפנימייה, אני לא יודע אם הכרתם אותה, ואלישבע, יואל ישורון, יושב ראש הדירקטוריון, אלישבע, מפקחת שלנו.

הם דוברי עברית?

הקבוצה הזו היא קבוצה מעורבת, יש תלמידים שהם דוברי עברית טובה מאוד ויש תלמידים שהעברית שלהם חלשה יותר, אבל מה שמשותף לכולם זה שהם דוברי אנגלית מצוינת.

איזה כיתה אני נמצא?

י"א וי"ב.

הם מחולקים כרגע.

תשאלו אותם, הם יודעים עברית, הם יכולים לענות. תשאלו כל מה שאתם רוצים. שאלו אם אתם עשיתם עלייה עם ההורים שלכם.

מי הגיע לבד? ומי שהגיע לבד גר בפנימייה?

כן.

כן, אני גר בפנימייה, עזבתי את הארץ שלי בגיל 12, נסעתי עם ההורים שלי לניו יורק וחזרתי כתושב חוזר ונכנסתי ל...

ואיפה אתה גר?

אני גר בבאר שבע, אבל אני נשאר בפנימייה בסופי שבוע.

ושאר החברים?

אני בפנימייה. אני מדרום אפריקה, באתי בשנה שעברה בלי ההורים שלי ואני גר בפנימייה וסוף שבוע עם המשפחה שלי.

ובאיזה גיל עזבת את הארץ עם המשפחה?

לא, אני---

אה, נולדת בדרום אפריקה.

כן.

והחבר'ה האחרים?

אני שלומי, אני מתאילנד, בלי הורים גם. אני עכשיו גר עם חברים וקרובי משפחה שלי.

וכמה זמן אתה בארץ?

שנה ותשע.

אני ירדן, אני בפנימייה כאן מלפני שנה ובאתי בלי הורים וגרתי עם המשפחה שלי שגרה כאן.

אני סטפן, אני הגעתי לפני שלוש שנים לארץ, הגעתי מצ'כיה, אבל ההורים שלי עזבו למיאמי ונשארתי פה בפנימייה ו...

ואתה לא חושב להצטרף למיאמי?

<
לא, זו המדינה שלי. >

ומה ההורים שלך אומרים?

הם לא מסכימים, אבל---

לסטפן יש מלחמה קשה, הוא נלחם מאוד כדי להישאר פה.

ההורים רוצים אותו שם והוא רוצה להיות איתנו.

הכפר הוא מאוד מיוחד וגם ככה זו המדינה שלי ואין לי תכנית כזאת...

ובסופי שבוע לאן אתה הולך?

רוב סופי השבוע אני נשאר פה בפנימייה, אבל יש לי אח בצבא וסבתא באשדוד ואני הולך אליהם פעם בחודש.

מה עושים בסוף השבוע בפנימייה?

שיעורים...

יש קבלת שבת, פעילות, יש המון פעילות.

יש כל מיני פעילויות בקבוצות.

וגם שיעורים. הוא כנראה תלמיד מצטיין, אז הוא כל הזמן מכין שיעורי בית. אז הוא שכח אפילו את הפעילויות האחרות.

אלה כל הילדים---

יש עוד קבוצה דומה, מספר דומה.

באותה גיל?

כן, באותו גיל.

פחות או יותר, אבל אני רוצה שהילדים יציגו... יש להם בעיה, אני מנצלת את הנוכחות שלכם פה כי יש לנו בעיה מאוד מובנית עם הקבוצה הזאת. מי שיש לו את הבעיה שאני מדברת עליה, למי יש? סטפן? בבקשה, בוא תסביר. אתה יכול להסביר את הבעיה הזאת?

כן. בגלל שאני עולה ותיק אני חייב לעשות את הבגרות בעברית. כן, העברית שלי מאוד טובה יחסית לכל השאר, אבל זה בגלל שההורים שלי גידלו אותי עם עברית, הם אמרו 'כשנעלה לארץ, אנחנו רוצים שיהיה לך לפחות את הבסיס'.

מה זה עולה ותיק?

נער שעלה לארץ לפני גיל 15 הוא עולה ותיק והוא לא יכול לעשות את הבגרות בשפת האם שלו.

בואו נשמע, יש פה את חומה ממשרד הקליטה.

אני רוצה לחדד. אני אתחיל מתושבים חוזרים. תושב חוזר זה מי שנולד בארץ והוא תושב חוזר, גם אם הוא לא למד במערכת החינוך, בגיל שנתיים עזב עם ההורים וחזר, לכיתה י"א הוא נחשב לעולה חדש והוא יכול להיבחן בשפת האם שלו, חזר לכיתה י' או ל-ט', הוא נבחן בעברית. אני אומרת תושבים חוזרים, כי לעולים, מי שנולד בחוץ לארץ, יש לו את הפריבילגיה של עוד שנה, אם הגיע ל-י' הוא נחשב עדיין כעולה חדש, ט' כבר לא, יהיה עולה ותיק. אבל הבעיה עם התושבים החוזרים, שנקטעת מהם שנה ואם בבית לא דיברו עברית, לפעמים יש נישואים מעורבים של בן המקום אז גם הבית דיבר בשפת המקום והם חייבים לעשות את הבגרות בעברית.

וזו משימה מורכבת, בלתי אפשרית. הבחינות מתחילות כבר ב-י'.

אין ועדות חריגים או משהו כזה?

זה לא עובד.

קוראים לי חנה ואני בכיתה י"ב והעברית שלי לא טובה וקשה לי לדבר בעברית ואני ממש רוצה ל...

אם יורשה לי עוד מלה אחת, על פי הכללים שחלים היום יש גם מצב שתלמיד שהיה בארץ בכיתה א' אפילו חודש-חודשיים ולאחר מכן עזב את הארץ ולא היה בארץ בכלל עד כיתה י"א, בגלל החודשיים האלה שהוא בילה בארץ בכיתה א', או ד', או כל כיתה שהיא, הוא נחשב לעולה ותיק ולא מורשה לעשות בחינות באנגלית. שלומי למשל היה כאן בכיתה ו' למשך חודשיים וזה מיידית קבע את הסטטוס שלו בהגעתו עכשיו כעולה ותיק והוא יושב איתנו ולא יודע מה יהיה עתידו, כי הוא לא יוכל להיבחן בבחינות בגרות בעברית, הוא לא ברמה כזאת.

אחרון, כי אנחנו חייבים לעמוד בלוח זמנים.

...הייתי פה רק חודשיים ועברתי לתאילנד, אבל לא... לא סיפרתי להורים שלי... אז כשעברתי לתאילנד לפני חמש שנים ועליתי לפה עוד פעם, אבל אני עולה ותיק, כאילו... יש לי בעיה מסובכת.

יש פה מצב שלמד שנה בארץ, הוא מופיע במערכת משרד החינוך שהוא למד שנה בארץ. האבא טוען שהוא למד רק חודשיים ולא למד, ביקשתי מהאבא, הייתי איתו בתקשורת, שיביא מכתב מבית הספר שבית הספר אכן מסכים לכך שהוא לא למד.

אנחנו נדון בזה, אבל אני מציע לכם לא לבנות על מה שאנחנו נעשה. תלמדו לבגרות כאילו שהיא מתקיימת בעברית ואם תהיה הפתעה, אז היא תהיה הפתעה לטובה.

אנחנו לא בונים על זה, אבל תחשבו על זה, זה חשוב.

תודה רבה, נגמר הזמן.

רציתי רק להוסיף מלה, מכיוון שאני עובדת עם הילדים שנתיים מתחילת אפריל. יש פה שתי בעיות רציניות שזה נורא חשוב להבין. בעיה אחת היא הבגרויות, אפילו עם העולים החדשים, שיש להם את הזכות לעשות מבחני בגרות בשפת האם, אנחנו לא מקבלים אישורים מהמפמ"רים, מכיוון שיש עניין של בוחנים, הם אומרים שזה עניין של כסף, הם אומרים שאין בוחנים באנגלית, אין תקציב לשני בוחנים לכל מבחן. אנחנו נלחמים. כרגע יש לנו למעשה רק את מפמ"ר ספרות ומפמ"ר אזרחות שמוכן ובא לקראתנו, כל שאר המפמ"רים אינם מוכנים וזה דבר אחד. דבר שני זה העולים הוותיקים, אלה ילדים שלא יודעים עברית, מדברים עברית אבל לא יודעים קרוא וכתוב.

דבר אחרון שאני חייבת לציין זה שהכיתה שאתם ראיתם עכשיו, הילדים שמגיעים אלינו הם ילדים שנשרו מבתי ספר ישראליים, מכיוון שלא היו מסוגלים לעמוד בדרישות, אלה ילדים שהם או לבד או עם משברים נוראיים. זאת אומרת אין לנו פה את גאוני הדור, כמו שאומרים, לכן הילדים האלה באמת צריכים כל עזרה שאנחנו יכולים לתת להם והמצב של כל אחד מהם הוא מאוד מורכב ומאוד מסובך, במיוחד משפחתי. אנחנו העובדים הסוציאליים.

סיור בכיתה נוספת

טוב, שלום לכם. בוקר טוב. נמצאים איתנו חבר הכנסת דני דנון, שהוא יושב ראש ועדת הקליטה והתפוצות של הכנסת, מר יואל ישורון, שהוא יושב ראש מועצת המנהלים של הכפר הירוק. אתם יודעים, לכפר הירוק יש מועצת מנהלים והוא היושב ראש, הוא בעצם מספר 1 בארגון שלנו בכפר הירוק, נמצאים פה גם ישעיהו יחיאלי שהוא ראש מנהלת נעל"ה והמפקחות שלנו, אלישבע ואילנה, ואורחים נוספים גם ממשרד הקליטה וגם מהכנסת, ואנחנו היום, היות שהוועדה היא ועדת קליטה אז היא עוסקת בנושא של קליטת עלייה ושילוב של תלמידים מעדות שונות, מוצאים שונים, בכפר הירוק. ביקרנו את הילדים מנעל"ה, הקבוצה האנגלוסכסית ואתם כאן, אז יש להם שאלות בטח אליכם.

זו כיתת עולים?

הם מכיתות שונות, הם מפוזרים בכל הכיתות, רק ילדי נעל"ה והכיתה האנגלוסכסית, בגלל בעיית העברית, לומדים בכיתות הומוגניות, כל השאר לומדים בכיתות הטרוגניות.

איפה הבנים?

קודם כל יש פה בן אחד.

סליחה, לא שמתי לב, זה בן שווה מאוד.

אבל זה יותר בנות מאשר בנים וחלק הם בכיתות, לחלק יש בחינה, מבחנים.

שתי הבוגרות שלנו, שסיימו פה אצלנו י"ב, יצאו לצבא, אפטם אפילו הייתה קצינה וחזרו אלינו הביתה מתוך רצון להמשיך ולדאוג להן הן איתנו פה. היא ביטלה עבודה והיא ביטלה שיעורים והיא אומרת 'יש לי עשר דקות ואני חייבת לברוח לשיעור'. הן באמת נקראו לדגל וישר...

בוקר טוב. אני רוצה לשאול את התלמידים שלומדים פה לגבי הקשר שלכם עם התלמידים שלא היו בפנימייה, אם יש ממשקים, אם יש קשר, אין קשר.

עם תלמידי החוץ?

כן.

יש קשר. לא קשר כזה טוב כמו תלמידי הפנימייה, כי אתה גר איתם ואתה חי איתם, אבל יש קשר.

והכיתה מעורבת?

כן.

בכיתה שלך כמה תלמידי פנימייה יש?

לא, יש כיתות של פנימייה.

יש עתידים שזה כיתות רק של פנימיסטים וכל השאר...

הרוב.

הכיתה שלך, לדוגמה, זה פנימיסטים?

זה רק פנימיסטים.

והכיתה שלך?

לא.

זה עתידים. יש כיתת עתידים. זה התנאי של פרויקט עתידים שיהיו רק תלמידי פנימייה כי הם נותנים תמיכה מיוחדת ולכן הם רוצים שרק יהיו---

זו כיתת מצוינות.

זו כיתת מצוינות של הפנימייה.

אבל יש ילדים בכיתות... הילדה בכיתה ח', מה שמך?

כנרת.

באיזה כיתה?

ח'4.

מה זה ח'4?

מנהיגות סביבתית.

כמה פנימיסטים יש בכיתה שלך?

23.

וכמה חוצניקים?

יש פעילויות שהן לא לימודיות, משותפות לכולם?

אנחנו בית ספר שהפורמלי והלא פורמלי שלו די מעורבב, חוץ מזה שילדי הפנימייה מקבלים אקסטרה בפנימייה, אז בית הספר נגמר ב-16:20, אבל כל הפורמלי והלא פורמלי הוא חלק מהיום יום. כלומר כל הפעילויות הן שכבתיות או כיתתיות והכול ביחד, אבל תדברו אתם, אני עושה יחסי ציבור---

איך אתם מרגישים בכפר?

מעולה.

מרגישים ביטחון עצמי.

כן.

נשאלה שאלה, הם ככה מתביישים לשאול, איך אתם מרגישים ליד הילדים האליטיסטים שמסתובבים אצלכם בכיתות?

ה-מה?

הילדים היותר ככה ממשפחות יותר חזקות, איך אתם מרגישים בכיתה?

שמסתובבים עם אייפונים ומסתובבים עם מותגים.

מרגישים בסדר גמור עם זה. אייפון עושה בן אדם?

אייפון זה עדיין לא מדד, אני חושבת שלרובם יש פה אייפון.

האם אתם מרגישים שמשהו חסר לכם, או האם אתם מרגישים נחותים לידם?

לא, אנחנו מרגישים יותר מהם.

למה?

יותר מהחוצניקים.

אנחנו מקבלים יותר. הרבה דברים אנחנו מקבלים בפנימייה.

זה מה שאמרתי גם.

דואגים לנו יותר.

מה למשל אתם מקבלים יותר?

דמי כיס.

כמה דמי כיס את מקבלת?

אנחנו מקבלים כל אחד 50 שקל בחודש.

וזה לא כולל נסיעות.

לא, הנסיעות בהסעות.

יש גם, כמו שעליזה אמרה, את מרכז הלמידה וזה לא משהו שכל ילד מקבל, גם לא בפנימיות אחרות. יש פנימיות שבכלל לא מקבלות מרכז למידה.

תסביר להם מה זה מרכז למידה.

אנחנו לומדים אחרי בית הספר ועוזרים לנו, סטודנטים באים עם תגבורים. גם אילנה במרכז למידה, עוזרת לנו בזמן הפנוי שלה.

בשיעורים, בלהתכונן לבחינות?

כן, בשיעורי בית, במבחנים.

איך הגעתם לפה? בחרתם לבוא לפה?

כן, בחרנו.

איך זה בוצע? מישהו יכול לספר לי על התהליך? אני יכול לבחור? את. מאיפה את? איך קוראים לך?

מולו.

מאיפה את בארץ?

לוד.

איך התהליך שהגעת לפה?

חברה שלי סיפרה לי אז החלטתי לבוא לפה.

ואז איך זה הולך? יש מבחנים, ראיונות?

לא, ראיונות.

באיזה כיתה את היום?

י"א.

ובאיזה כיתה הגעת לפה?

בשנה שעברה, ב-י'.

אז היית בתיכון בלוד.

כן, בפסגה.

ומשם החלטת לעבור לפה?

כן.

את מרגישה את ההבדל?

כן, למשל ברמה שם, הרמה שם הייתה ממש נמוכה ופה עוזרים לי יותר, אז יש הבדל בלימודים ובחברה.

ויש לך אחים ואחיות? איפה הם לומדים?

כן, אחותי כבר סיימה, עכשיו היא משרתת, והם לומדים בלוד, הם היו ביסודי.

מה אתם מרגישים שהיה אפשר לשפר בבית הספר? בפנימייה?

אין משהו שאפשר לשפר, גם נותנים לנו... החג שלנו, שזה חג הסיגד, נראה לי שפה נותנים לו הכי אפשרויות לעשות את זה הכי גדול שיש, מביאים את ויקטוריה, מביאים את הפטם, מוציאים אותנו, רק כדי שהכול יהיה... העלינו, נראה לי, את ההופעה הכי יפה.

המשפחות הגיעו?

כן. ואחרי זה יש גם את המאכלים שלנו, שגם האנשים האחרים, לא רק אתיופים.

את חג הסיגד אנחנו חוגגים עם כל התלמידים, זה חג שלהם, הם מופיעים על הבמה והם רוקדים והם שרים.

והם משתפים פעולה, הם רוקדים, הם שרים איתנו, מצלמים אותנו, גם מתלהבים.

מאיפה את בארץ?

רחובות.

היא תהיה עורכת דין.

לפי איך שהיא מדברת, בטוח.

כמה יוצאי אתיופיה יש בכפר?

ב-ז' עד י"ב יש 18 וי"ג-י"ד יש עוד כמה עשרות.

אז הרוב פה נמצאים בחדר.

כן, מ-ז' עד י"ב.

איזה שיעור הפסדתם עכשיו שהוציאו אתכם?

יש לנו שעתיים חופשיות.

אנחנו לא נגזול לכם את זה...

אבל הם לא אוהבים להפסיד לימודים, זה בסדר.

משפט מהבוגרות.

אני למדתי פה ב-98', התחלתי. אני חייבת להגיד שבתקופה שאני הייתי פה הכפר היה... הייתה פה יותר אווירה של קיבוץ, כל הפעילויות שהיו היו בתוך הכפר. אני חושבת היום, כשבאתי לפה, אני עושה היום תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה ואני מתנדבת במרכז הלמידה עם כל החבר'ה הצעירים, עוזרת להם בשיעורי בית---

איפה את לומדת?

באוניברסיטה הפתוחה. ואני חושבת שהיום הכפר הרבה יותר חשוף לכל מיני פעילויות חיצוניות, כמו צהלה, כמו כל מיני ארגונים ומנהיגות צעירה, ובעיניי זה נורא מקסים שחושפים אותם לדברים הרבה יותר גדולים ממה שהיה פעם. זה נורא חבל לי שבתקופה שלי זה לא היה. בקטע הזה אני נורא מקנא.

מה זה צהלה?

פרויקט צהלה זה פרויקט מנהיגות, משהו ששייך צבא, שחושף אותם לכל התפקידים שיש בצבא.

יוצאי מערכת הביטחון שמתנדבים.

אני סיימתי ב-2007, משם האמת ישר התגייסתי לצה"ל והייתי בקבע של שנה, הייתה לי אפשרות לעשות השלמה של בגרויות בכל מיני מכללות, אבל כששמעתי על האפשרות לחזור לפה, מבחינתי לא הייתה בכלל התלבטות, חזרתי לכאן. גם כסטודנטית אני עדיין מקבלת תמיכה מעודד, באמת בדברים הכי בסיסיים שיש. יש פה מקום שאני מרגישה בו שייכת.

גם יש לנו את תכניות 10, שזה רק לילדי פנימייה, שזה נותן לנו אפשרות לשחק ולהראות את עצמנו, כאילו ילדים שבחיים לא היו על במה. כל הכפר, זה לא רק הקבוצה שלנו, באים, מעודדים, שלטים, ורדים, וזה לא משהו שעושים, נראה לי, בכל פנימייה.

את אוהבת במה?

אני? בסדר...

תודה רבה לכם.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>