PAGE
15
ועדת הכספים
19/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 929 >
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ג בכסלו התשע"ב (19 בדצמבר 2011), שעה 11:50

<מניעת סגירת מפעל "סלינה תעשיות">

"הלנת השכר של עובדי מפעל "סלינה" בנצרת עלית"

חברי הוועדה: >
משה גפני – היו"ר

רוחמה אברהם-בלילא

זבולון אורלב

אבישי ברוורמן

דב חנין

ציון פיניאן

מירי רגב

ליה שמטוב

>
חזי צאיג - מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אלי גרשנקוין - סגן מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

מרצדס צרפתי - יועצת מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אורן משה - אגף התקציבים, משרד האוצר

נעם שטרן - אגף התקציבים, משרד האוצר

שמעון גפסו - ראש העיר נצרת עילית

טובה מעוז - מנהלת פרויקטים, עיריית נצרת עילית

חיים גיטרמן - מנכ"ל ובעל מפעל סלינה תעשיות בע"מ

עו"ד גלילה הורנשטיין - בא כוח העובדים, מפעל סלינה תעשיות בע"מ

דוד הוברמן - יושב ראש ועד עובדי סלינה תעשיות בע"מ

מוחמד אבוליל - ועד עובדי מפעל סלינה תעשיות בע"מ

גילה רייטמן - ועד עובדי מפעל סלינה תעשיות בע"מ

שרגא צור - כלכלן, מפעל סלינה תעשיות בע"מ

עו"ד ורד וייץ - ההסתדרות החדשה

חיה איצקוביץ - מזכירת איגוד מקצועי, מרחב העמקים, ההסתדרות הכללית החדשה

שגית אפיק

טמיר כהן

חבר המתרגמים – אהובה שרון
<מניעת סגירת מפעל "סלינה תעשיות">

"הלנת השכר של עובדי מפעל "סלינה" בנצרת עלית"

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום מניעת סגירת מפעל סלינה תעשיות.

יש כמה מציעים בנושא הזה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה.

אדוני היושב ראש, לפני כארבעים שנים הגיע יהודי אחד לנצרת עילית, והוא יושב כאן, עם חזון ואני אומרת שהוא יהודי ציוני עם חזון שבא להקים מפעל בנצרת עילית, מפעל שמייצר את אריזות הפוליפרופילן, מפעל שמעסיק כ-160 עובדים כאשר רוב העובדים גרים בנצרת עילית, עולים שהגיעו לארץ גם בשנות ה-90. הוא מעסיק את העובדים ומפרנס כ-160 משפחות. כמו שאומרים כאן, מפעל עוגן, אכן זה מפעל עוגן כלכלי לעיר נצרת עילית. חשוב מאוד שהדיון שיתקיים כאן יהיה דיון ראשון ואחרון.

מה קרה למפעל?

נמצאים כאן הבעלים וכלכלנים שיסבירו מה קורה, אבל המפעל עובד. זה לא שהוא לא עובד. גם כשהיה משבר כלכלי עולמי ב-2008 ואנחנו שמענו על מפעלי היי-טק שקרסו, המפעל הזה המשיך לעבוד.

יש הצעות לסדר של ליה שמטוב וציון פיניאן ולאחר מכן יש הצעה לסדר שבאה מהמליאה.

כשהיה המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 והיו מפעלי היי-טק שקרסו, המפעל הזה המשיך לעבוד והעובדים קיבלו כל חודש את משכורותיהם.

בשנים אלה המפעל גם בנה תשתית של לקוחות גם בחוץ לארץ וגם בארץ והלקוחות נאמנים ובמשך כל השנים האלה עובדים עם המפעל ולא מוכנים ולא צריך לתת להם אפשרות לקנות במקום אחר בחוץ לארץ. המפעל הוא מפעל ישראלי בפריפריה, בנצרת עילית.

מה שקרה עם המפעל, יאמרו הבעלים אבל לי יש שאלות שהייתי רוצה לקבל עליהן תשובות. אני יודעת שמינו כונס נכסים.

כונס מפעיל.

כונס מפעיל מבנק הפועלים כי למפעל יש חובות לבנק הפועלים. אני רציתי לשאול אם יש למפעל חובות מחוץ לבנק הפועלים. אם יש חוב לבנק הפועלים, איזה פריסת חובות אתם מבקשים. האם אתם מבקשים מהמדינה מענק או הלוואה? מה אתם עשיתם במפעל בשנים האחרונות? אני מבינה שהייתה איזושהי התייעלות של המפעל ואני מבקשת לדעת גם מה אתם עושים היום. האם המדינה קונה אצלכם את המוצר שלכם? גם זה דבר שמעניין לדעת, אם קונים כחול-לבן.

אני מקווה מאוד שהיום אנחנו נשאל שאלות ונקבל תשובות ולעובדים במפעל יהיה נס חנוכה והמפעל ימשיך לפעול עוד לפחות ארבעים שנים.

אדוני היושב ראש, זה עוד מפעל בסדרה של מפעלים שנקלעים לקשיים בצפון ושיום יום אנשים הולכים הביתה. זה מפעל שמעסיק כ-160 עובדים ו-160 עובדים בצפון זה פי שלוש מפרי הגליל. יש שם כתשעים עובדים מנצרת עילית.

נאמר לי שמזה ארבעה חודשים המפעל נקלע לקשיים והחוב לבנק הפועלים, שהוא הנושא העיקרי, עומד על כחמישים מיליון שקלים וזה רק לבנק הפועלים ועוד חמישים מיליון שקלים חוב לספקים.

העובדים כאן מקבלים שכר בלי תנאים נלווים, דבר שכשלעצמו מהווה עבירה פלילית. אם זה לא כך, יתקנו אותי הבעלים. נאמר לי על ידי עיריית נצרת עילית שהם מקבלים שכר ללא תנאים נלווים ואני שואל האם זה נכון.

מאוד לא נכון. בארבעת החודשים האחרונים.

קיים חשש כבד מאוד לכל המפעל הזה. העובדים ילכו הביתה. אני מבין שבנק הפועלים מונה ככונס נכסים והבעלים שוקלים לפנות לבית המשפט בנושא. אני חושב כמו שאמרה ליה שמטוב, צריך לשקול כי אנחנו עוד בנקודה בה אפשר להציל את המפעל.

מה אתה מציע? לשקול מה?

תכף נשמע את בעלי המפעל, נשמע את העירייה ונראה מה לעשות.

אדוני היושב ראש, בהחלט מדובר במפעל שמבחינתנו יכול לשמש נקודת מבחן ושאלות רבות שיכולות להיות מונחות לפתחנו בשנים הקרובות.

ראשית, אין שאלה, המפעל הזה יצר היקף חובות מאוד גדול. מאה מיליון שקלים זה דבר לא פשוט. הדבר השני הוא הסימן המעודד. כאן הסימן הפסימי הוא היקף החובות, אבל הסימן המעודד הוא שהבנק וגם בית המשפט הסכימו לקונספט של מפרק מפעיל, כלומר, הפעלה כעסק חי בניסיון לייצר תהליך של גיוס משאבים באמצעים הבעלים הקיימים או קונה. הרי יכלו להתעקש על כך שיהיה כונס מפרק ולא כונס מפעיל והמפעל הזה היה נסגר ובזה הייתה תמה הפרשה והיינו יכולים אז רק להיאבק על זכויות ועל השלמת זכויות וכולי.

אני חושב שמה שנמצא בפנינו מחייב אותנו לדבר אחד. אדוני היושב ראש, מעבר לטיפול היום יומי במפעל הזה הרי אנחנו צריכים להכניס נורמה במדינת ישראל של התרעת עסק חי. אין התרעה כזאת. זה לא יאומן. יכול מפעל להגיע למצב שהוא מפסיק להפריש זכויות. הרי הם מנכים בשכר, בתלוש המשכורת אתה תמצא ניכוי אבל אין לו כסף ולכן הוא לא מעביר. העובדים גם אומרים שקודם ייתן להם את המשכורת, וכשהוא יתאושש יעביר להם. העניין של הוויכוח הפלילי, אין כאן כוונות רעות. לא מדובר כאן בכוונות רעות אלא מדובר כאן במצוקה.

אנחנו צריכים לפתח איזושהי שיטה שיש התרעה על עסק חי. לא יכול להיות שאנחנו נידרש לעניין כאשר המשבר כבר בשיאו ואנחנו במצב של כמעט שוקת שבורה.

מה אתה מציע במקרה הזה?

אני חושב שצריך לשמוע את הבעלים ואת נציגי העובדים. נמצאת כאן המומחית לפירוקים והצלות.

אני לא מומחים לפירוקים. להצלות, לא לפירוקים.

אני מקווה שאת כאן היום כחלק מההתמחות שלך בהצלה. אני בהחלט חושב שצריך להגיע כאן לתהליך מוסכם עם הבעלים. אם הבעלים מתכוונים להמשיך ולהתמודד כדי להמשיך להיות בעלי המפעל, זאת שאלה אחת. אם הבעלים אומרים שהם הרימו ידיים ושימצאו מישהו אחר, זאת שאלה אחרת. את זה אנחנו צריכים לשמוע היום כדי שנדע לאיזה מסלול הולכים. מיליון וחצי השקלים שהעבירו יספיקו לשבועיים בלבד. הבנק שהוא בעל החוב הגדול, הוא לא עושה טובה. בנק הפועלים רוצה להציל את החמישים מיליון שלו, אז הוא אומר שהוא ינסה וישקיע עוד שלושה-ארבעה מיליון שקלים כדי לתת סיכוי למכור את העסק כעסק חי. אחר כך נשמע במה המדינה יכולה לסייע במקרה של משבר כזה כי בכל זאת מדובר במפעל בצפון שחשוב לנו מאוד לשמור על מקומות העבודה שם.

תודה רבה. מירי, את רוצה לדבר לפני הבעלים?

לא. אני רוצה לשמוע את הבעלים. אני רוצה לשמוע מהמדינה מה היא אומרת שהיא יכולה לעשות.

אני רוצה לשאול את הבעלים מה עלות השכר לחודש כולל תנאים נלווים.

מיליון וחצי.

בחודש?

בחודש.

תכף נשמע אתכם. אני רוצה לשים את הדברים בפרופורציות ושכל אחד ידע את מקומו בעניין הזה. בניגוד לפרי הגליל, במקרה הזה מדובר על מפעל שהוא מפעל טוב – לא הכרתי אותו קודם עד שלא הגישו את ההצעה לסדר – בעלים ציוני, יהודי וכל מה שנלווה. הכול בסדר. יש בעיה פנימית בתוך המפעל שעדיין אני לא יודע מה מקומנו בעניין הזה. מבחינה ציבורית אנחנו סבורים שנצרת עילית היא מקום שצריך לפתח אותו. המציאות היא ששם יכול להיגרם נזק עצום לעובדים ולישוב. אני עדיין לא בטוח מה היכולות שלנו בעניין הזה. אני לא רוצה שנכניס את האנשים לאשלות עד שלא התקיים הדיון.

בעל המפעל, בבקשה, חיים גיטרמן.

אני המייסד, הבעלים והמנכ"ל במשך ארבעים שנים. התחלנו מפעל של מאה מטרים עם שישה-שבעה עובדים והגענו למצב של היום שאנחנו מפעל בגודל בינוני כששני-שלישים מהתוצרת שלנו הם יצוא ישיר למערב אירופה ולארצות הברית כשווקים יקרים. עוד עשרים אחוזים מהתוצרת שלנו הם מוצרי אריזה. אנחנו אורזים תוצרת חקלאית, דברי מאפה ופרחים. עוד עשרים אחוזים הם יצוא עקיף. זאת אומרת, אנחנו אורזים תוצרת ישראל שנוסעת לחוץ לארץ. זה אומר שבסביבות 85-90 אחוזים מהתוצרת שלנו מיועדת לחוץ לארץ. אנחנו נוהגים לומר בצורה ציורית שהתחנה הסופית של המוצר שלנו הוא פח האשפה בחוץ לארץ.
ההתפתחות שלנו הייתה מאוד מקבילה לתרבות הסופרמרקטים בעולם כי הפוליפרופילן כחומר שקוף דומה לצלופן אורז מנות קטנות של מוצרים שצריכים להיראות יפה על המדף. הסופרמרקטים וכל הרשתות הם המקום הטבעי. זאת אומרת, מי שמסתובב באירופה, בארצות הברית ובישראל בתוך הסופרמרקטים יראה הרבה סחורות שלנו, הרבה מוצרים וזה חלק מהתצוגה אותה רואים. השמות הכי גדולים של הרשתות הם לקוחות שלנו. אנחנו פיתחנו שוק נאמן – לקח לנו הרבה שנים לעשות זאת – שמאוד מאמין בנו, בסחורה ובאיכות ומוכן לשלם את המחירים שאנחנו מבקשים.

היום אנחנו בסכנה. המפעל עובד תחת כונס.

רק רגע. אותי מעניין משהו אחר. אתה מייצא, אתה מקבל סיוע ממרכז ההשקעות?

המפעל הוא מפעל מאושר. הציוד שנקנה, קיבלנו במסלול מענקים.

בגלל שאתם גם מייצאים. חזי, אתה עזרת להם?

אני אתקן. המפעל קיבל מענקים בתחילת שנות ה-2000, עוד לפני שהיה תיקון בחוק. בזמנו לא היו תנאי יצוא. מבחינת המחויבות כלפי המדינה, כלפי מרכז ההשקעות, הוא סיים אותה בשנה זאת. כלומר, אין לי התחייבות כלפינו יותר.

אבל הוא קיבל סיוע.

הוא קיבל סיוע ב-2003-2004.

האריזה נראית יפה ויש לכם לקוחות נאמנים. איך הגעתם לחובות בסכום של מאה מיליון שקלים? אתה יכול גם לא לענות לי כי בעצם זה עסק פרטי, אבל אם אתם רוצים, תצטרכו להגיד לנו כי הרי צריך להתמודד עם זה באיזשהו שלב. למה הגעתם לחובות כאלה?

זה מורכב מכמה סעיפים. הסעיפים העיקריים הם שישים מיליון למערכת הבנקאית, בנק הפועלים בראש ועוד שישה בנקים קטנים.

לא שאלתי למי החובות. שאלתי למה.

אתה מפסיד בשוטף?

בשלוש השנים האחרונות אנחנו מפסידים.

למה? זאת השאלה.

הצטברות של כמה גורמים במקרו כלכלה שאין לנו שליטה עליהם. השקל החזק פגע בנו חזק. העלייה החריפה ביותר בחומרי גלם הפלסטיים שבשנתיים האחרונות המחיר שלהם עלה ליותר מכפול, פגע בנו קשות כי התקשינו מאוד להעביר הלאה את העלויות ואת המחיר המתבקש. המשבר שהיה ב-2008 צמצם בצורה מסוימת את השווקים שלנו.

את הביקוש.

את הביקוש. הצטברות הגורמים האלה גרמה לנו להפסדים. ההפסדים פורסמו בתזרים המזומנים שלנו. הגענו לקטע בו אנחנו בלי אוויר לגמרי. עד לפני חודש הפקדנו תקין אבל היום יש 160 משפחות שמתפרנסות מ"סלינה" ובמשך ההיסטוריה שלנו אנחנו פרנסנו מאות משפחות מהאזור שלנו. לפני חודש נשארנו בלי אוויר והבנק סגר לנו את הברז וההמשך הוא כונס נכסים.

בקשר לכונס הנכסים. כל יום שעובר, זה אסון למפעל כי השיקול של כונס הנכסים הוא להכניס כסף מזומן לחברה. זאת אומרת, למכור ללקוחות שמשלמים רק במזומן. רוב הלקוחות לא משלמים מזומן ולא רוצים לשלם במזומן אלא בתנאי אשראי של תשעים ימים, שזה פחות מהמקובל. כתוצאה מכך הלקוחות יברחו מאתנו ועבודה של הרבה שנים תרד לטמיון.

הלקוחות בורחים בגלל בעיית המזומנים. האשראי.

ברור. היום המפעל מרוויח או מפסיד?

החל מאוגוסט 2011 כתוצאה מקו דפוס מאוד מתקדם שהכנסנו למפעל שמיועד לתת הרבה ערך מוסף, המגמה היא לקראת איזון אבל בהתחלה עצרנו בגלל חוסר במזומנים.

כל יום שעובר תחת הכונס, הוא אסון למפעל. זה מבריח לקוחות כי לקוחות לא אוהבים לשלם במזומן. כל העבודה שהושקעה כדי לקיים את השוק הזה ולבנות אותו עלולה לרדת לטמיון בזמן קצר אם אנחנו לא פועלים מהר.

אתה אומר שאתה זקוק למזומנים או שייתנו לך אפשרות של אשראי בבנקים כי הם רוצים כרגע רק מזומנים ואתה אומר שאין לכם יכולת להביא מזומנים. השוק בעולם לא עובד עם מזומנים אלא רק עם אשראי, ואם מבקשים מאתכם מזומנים, אין לכם יכולת לעשות זאת והלקוחות בורחים והמפעל נופל. זה מה שאתה אומר.

כן.

הוא כבר נפל.

יש כונס מטעם הבנק והכונס מוכן למכור סחורה רק למי שמשלם לו מזומן. הוא לא מוכן להתחייבויות. הבנק הוא המפעיל עכשיו והוא לא מוכן למכור ללקוחות. אומר בעל המפעל שעכשיו הם מפסידים לקוחות היסטוריים. בוא נשמע לאן המפעל הולך ומי הולך להיות הבעלים.

אני רוצה להוסיף. לפני שנה פנינו לקרן מצוקה למפעלים בינוניים שהיא מיועדת לעזור למפעלים כמונו שנקלעו למצוקה זמנית. באו כלכלנים, בדקו אותנו בקריטריונים של בנק מסחרי והגיעו למסקנה שלא בטוח שבמצב בו נמצא היום המפעל הוא יכול להחזיר את ההלוואה. במלים אחרות, הקרן הזאת נותנת את המטריה כשלא יורד גשם.

היא נותנת את המטריה רק לחזקים.

כשצריך את המטריה – וזה כולל קולגות שלנו מהם שמענו – וצריכים את הכספים האלו, לפי הקריטריונים של הקרן אנחנו זכאים לקבל הלוואה של 5.5 מיליון שקלים להון חוזר.

אם אתה עדיין בהפסדים, מה זה עוזר לך?

אם היה היום כסף בקופה, לא היינו יושבים כאן.

היינו יושבים בעוד שלושה חודשים.

על איזה קרן אתה מדבר?

על קרן סיוע למפעלים בינוניים.

לשאלת חבר הכנסת פרץ. נניח היית מקבל את הכסף, מה יקרה בעוד חודשיים?

יש דבר נוסף שמעמיס עלינו מעמסה כבדה ואלה החובות. החזר החובות. במקביל להון חוזר שאנחנו צריכים מבקשים מאוד פריסה מחדש של החוב.

אם אתה מנטרל את עלות המימון שלך, אתה מרוויח?

כן. אני מתאזן. עם הנתונים עד עכשיו.

אנחנו צריכים להיות בטוחים שבסוף אתה מפעל מצליח.

העובדים.

לאור מה שאמרת בדיון הקודם, אני מתנצלת על כך שאני עורכת דין. בזמנו גם הייתי עורכת הדין של פרי גליל.

עורך דין זה לא חסרון. החסרון הוא שמנצלים את המעמד של משפטן ויוצרים בעיות. הקדוש ברוך הוא נתן טבע לבן אדם שכל מה שיש לו, הוא יכול לעשות עם זה טוב ויכול לעשות רע. אני מקווה שאת עושה עם זה טוב.

גם אני.

אני מעיד.

החברה נקלעה לקשיים ואני לא אדבר על ההיסטוריה כי אני לא מכירה את החברה. הוגשה בקשת כינוס על ידי בנק הפועלים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בד בבד הוגשה על ידי החברה בקשה להקפאת הליכים לבית המשפט בנצרת. בית המשפט בתל אביב החליט על כונס זמני והחליטו באותו מושב גם לדחות את הבקשה של הקפאת הליכים שהגישו הבעלים. למה? כי הבעלים הודיע באותה בקשה שאין לו מימון להפעיל את החברה. אנחנו, העובדים, תמכנו בבנק הפועלים רק בגלל שבנק הפועלים אמר שהוא יכול כן לממן את ההפעלה ולעובדים היה חשוב שתהיה הפעלה ואפשרות למכור את העסק כעסק חי. שום שאלת אשראי של הבעלים, שום שאלה של פריסת חובות של הבעלים כבר לא עומדת על הפרק. ההליך נעשה והוא בלתי הפיך. למה? כי החברה חייבת מאה מיליון, ואולי יותר אבל אנחנו יודעים על מאה מיליון, ביניהם גם חוב לעובדים והחברה היא בעצם חדלת פירעון. מבחינה משפטית היא חדלת פירעון. כדי להציל אותה צריך לבוא רוכש שיגיד שהוא רוצה לקנות את החברה או את הפעילות או את הנכסים.

מה אנחנו צריכים לעשות?

לדעתי מה שאתם צריכים לעשות, אם יש לכם את הכוח לעשות, יש לנו בעיה עם בנק הפועלים. אני לא מדברת על המדינה שיכול להיות שהיא יכולה לעזור אולי לרוכש הבא כמו שבפרי גליל. כרגע יש לנו בעיה גם עם בנק הפועלים. בנק הפועלים אומר שהוא נותן מיליון וחצי שקלים כדי להציל את החברה. המיליון וחצי האלה מספיקים מיום ראשון שעבר, אז ניתן הצו, עד יום ראשון שיגיע.

כוסות רוח למת.

זאת אומרת, אין כאן הפעלה. רוצים אולי להציף את המפעל, העובדים לא יעבדו יום אחד בלי שישלמו להם משכורת. אנחנו צריכים את עזרת הוועדה שתודיע לבנק הפועלים, אם היא רוצה שהמפעל יעבוד כעסק חי, שיבוא רוכש שיקנה אותו כעסק חי, שחלק מהחובות שיחזירו להם יממנו את ההפעלה אבל לא על הגב של העובדים.

תודה. מירי, את רוצה להתייחס?

כן. מה מצפים מאתנו שנעשה כרגע?

היא אמרה.

הדבר הכי חשוב הוא לראות איך אנחנו יכולים לשנות את הקריטריונים של הקרן שכאשר המפעל במצוקה יעזרו לו ולא כשהוא בריא.

אני לא יודע מה זאת הקרן הזאת.

כשהמפעל בעייתי, אז הקרן צריכה לבוא ולסייע לו בכספים ולא כשהכל בסדר.

נכון. רוחמה, בבקשה.

אני קצת מעורה בכל מה שקשור לעסקים הקטנים והבינוניים. זאת לא תהיה תופעה חדשה. כל מה שאנחנו חווים היום, הן בסוגיה של פרי הגליל והן בסוגיה של סלינה, אלה מפעלים שנקלעים לקשיים כתוצאה מהמשברים שפקדו אותנו בשנים האחרונות ושנת 2012 תהיה שנה מכרעת ואני חוזרת ואומרת את זה.

במשרד התעשייה בעבר, בשנת 2008, אז גם היה איזשהו משבר, נערכו והביאו למשל מסלול של פתרון של יציאת עובדים לחופשה במימון המדינה, לקיחת אותה קרן לסיוע למפעלים במצוקה והתאמת הקריטריונים שלה על מנת שמפעלים כדוגמת סלינה יוכלו להיעזר בה.

ועדת הכספים לא יכולה לפנות לבנק הפועלים. אנחנו לא יכולים להתערב עד כדי כך, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לכתוב מכתב בשם כולנו – ואתה היושב ראש תוביל את זה לאור החלטה של הדיון המהיר הזה – ופנייה דחופה לשר האוצר ולשר התעשייה שיקבעו כללים ומסלולים למפעלים כדוגמת סלינה. אני חושבת שבפרק זמן של שבועיים עד חודש יתכנסו האוצר ומשרד התעשייה ויביאו לכאן פתרונות. אני חושבת שטוב שזה עולה כאן, אבל כאן זה לא השולחן כדי לתת את המענה.

מה שאת מציעה, זה סגירת המפעל.

נכון.

זאת לא סגירת המפעל. אתה לא יכול להתערב. זה מפעל פרטי.

אני כן יכול. בעבר עשינו את זה הרבה פעמים.

מי שיכול להידרש לסוגיה הזאת במציאת הכלים המשפטיים – הרי בעבר טיפלו במפעלים כאלה – וכל מה שצריך לעשות, זה לעשות התאמות במציאת המסלולים שהיו בעבר למציאות הנוכחית בשטח שהיא תהיה יותר חמורה מכפי שאנחנו רואים כרגע.

לצערי אני לא רואה שממשלות ישראל – וזאת לא ביקורת על הממשלה הזאת או אחרת – או ועדת הכספים יצליחו בשבועיים האלה למצוא חוק חדש ותקנות. לכן, כפי שאמרה הגברת הורנשטיין, המפעל הזה יצטרך להיסגר.

יש לי שתי הערות. אני חושב שאנחנו בתקופה שתהיה קשה מאוד ואני חוזר ואומר שבעולם ייסגרו מפעלים. לחזי צאיג אין כרגע פתרון ואם אין לו פתרון, אני לא רואה שהדברים האלה יקרו בשבועיים הקרובים והשאלה היא האם בצורה נקודתית, כמו בפרי הגליל, יש איזו דרך בה אפשר לעזור נקודתית. לגבי הבעיה הגדולה, אנחנו נכנסים כאן למשבר גדול עולמי שישפיע גם על ישראל למרות התקציב הדו-שנתי ונצטרך להיערך ולראות מה אנחנו עושים עם מפעלים שייסגרו.

לכם יש מה להציע? משרד האוצר ומשרד התעשייה, לכם יש מה להציע?

כפי שאמרתי קודם, במרכז ההשקעות אין מחויבות או אין לנו כרגע מה להציע להם. בטח הם לא הולכים להשקיע ואנחנו לא יכולים לתת פתרונות למפעל שנמצא בקשיים.
יחד עם זאת שוחחתי ביחד עם הנציגים של המשרד שלנו עם דורית כדי לנסות ולעניין אותם במסלול עליו דיברה חברת הכנסת רוחמה אברהם, מסלול שנקרא חל"ת בו המדינה הייתה מממנת יציאה של עובדים לחופשה לפרק זמן של עד חצי שנה ובתנאי שהם חוזרים. עניינו אותה בזה. זה היה מצריך אותנו לעשות שינוי של ההוראה. לפני שאנחנו רצינו לעשות את השינוי הזה, שאלנו אותה אם זה מעניין אותה והאם זה יכול לתת לה איזשהו מענה או פתרון. היא אמרה שכרגע יש התעניינות גדולה מאוד של קונים פוטנציאליים והיא מאמינה שתוך שבועיים היא יכולה למכור את המפעל. היא אמרה שכרגע זה לא מעניין אותם.

כפי שחזי אמר, אלה מסלולים שמותנים בהשקעה. אמירה לגבי הקרן למפעלים בינוניים. הקרן הזאת קולטת מפעלים שהם לא מצליחים לקבל אשראי בבנק כי הריבית שלה היא קצת יותר יקרה ויש שם גם עמלות. בסוף הבנקים שמים שם כסף והם לא רוצים לשים את הכסף על קרן הצבי. זאת אומרת, הם ייתנו הלוואה רק היכן שהם חושבים שהם יקבלו את הכסף למרות שיש ערבות מדינה על שבעים אחוזים מההלוואה. אם הם עדיין חושבים שיהיה מקרה של פשיטת רגל, עדיין הם יאבדו במקרה הזה חמישה אחוזים כי הם רוצים גם ערבות של הלווה, אבל הם לא היו מוכנים לתת את זה. לכן זאת לא קרן שהיא תחליפית לשום דבר.

מה לגבי ההצעה של חזי?

ההצעה של חזי היא הצעה טובה, אבל השאלה אם זה רלוונטי לצרכים הספציפיים של המפעל. אני לא מכיר ספציפית את המקרה הזה, פעם ראשונה ששמעתי עליו זה היה לקראת הדיון הזה, אני לא יודע כמה היא רלוונטית.

דורית אמרה שהיא לא רלוונטית. דיברתי אתה. אני רוצה להעלות עוד פתרון שלא נמצא על השולחן שלי. ב-2008, לאור המשבר, מדינת ישראל יצאה בגיוס של מוסדיים ביחד עם כסף של המדינה לקרנות מנוף ושם גויסו כמה מיליארדי שקלים שאמורים לתת פתרון למפעלים במשבר. הקרנות האלה פועלות והיום הן ממחזרות חוב.

של מי הן?

הכסף של המדינה הוא כרית ביטחון. המוסדיים שמו כסף מול כסף של המדינה כאשר המדינה סופגת את ההפסדים אם יש. השאלה אם אתם פניתם לקרנות האלה.

עמיר, יש לי שאלה אליך. אתה מסכים בשם הוועדה לפנות לבנק הפועלים ולבקש מהם את הדחייה הזאת?

הוועדה תפנה.

בשם הוועדה.

אנחנו צריכים לפנות לבנק הפועלים.

ברור, אבל לא זאת השאלה. יש לך כאן שני גורמים שחסרים בדיון הזה.

הכונס והבנק.

כן. לא הבנתי מהבעלים אם הם רוצים להמשיך להיות בעלים. אם הם מעמידים את המפעל למכירה, זה משהו אחר. כל מה שאתה מדבר על פרי הגליל, רק בשל העובדה שהיה קונה שהסכים לקנות לפני שנתיים והוא נכנס לתהליך מהסוג הזה. יש כאן שותפים לדבר. גם בנק הפועלים יצטרך לוותר על חלק מהחוב שלו, גם להכניס את האלמנט החדש שהציע כאן חזי לגבי העניין של מסלול הכשרה מקצועית בתוך המפעל, חל"ת. המסלולים האלו ידועים. כאן צריך לבנות תוכנית שכוללת כמה מרכיבים. מאה מיליון שקלים על מפעל על מחזור שאין לי מושג מה גובהו.

שבעים מיליון שקלים.

אני מדבר על המחזור בחודש. זה שבעים מיליון בשנה.

כן.

עמיר, אתה רוצה להיכנס לעניין?

אני שוקל את זה.

אני אתן לראש העיר לומר משפט ובזה נסיים את הדיון.

מדובר על דיון שעבר לכאן מהמליאה. הייתי צריך לקיים דיון במשך 10-15 דקות ולהגיע למסקנות, אבל הארכנו בעניין הזה. אני אגיד לכם מה צריך לעשות. הכול כאן בוסר. אף אחד לא יודע. אתה שאלת השאלה הנכונה והיא האם הבעלים של המפעל רוצים להמשיך את המפעל. אומר אורן שהוא בכלל לא מכיר את המפעל הזה. גם חזי לא בעניין.
אם אני הייתי לוקח על עצמי את הטיפול במפעל הזה, אני יודע שאתה יודע לעשות את זה יותר טוב ממני, הייתי מזמן ישיבה, קורא לבנק הפועלים, קורא לאורן, קורא לחזי, קורא לבעלים, קורא לראש העיר, קורא לוועד העובדים, מושב אותם יחד ומברר מה הם רוצים. הבנו את הבעיה אבל השאלה היא אם אתם רוצים להמשיך או לעזוב את המפעל.

אני מוכן אדוני שהמנדט שלי יהיה מוגבל להביא לכאן תוך שבוע עד עשרה ימים את ההצעות לכיוונים. אני לא רוצה שיהיה מצב שמחר אני אמצא את עצמי נקלע למקום שאי אפשר לצאת ממנו.

חברי הוועדה, אתם מסכימים? זאת ההצעה הטובה ביותר שאתה אנחנו יכולים לצאת אתה.

אנחנו מסכימים.

עמיר, אנחנו סומכים עליך. בפעם הקודמת זה הצליח.

כמה נתונים שאני חושב שהם חשובים.

לא הרבה.

תן לראש העיר לדבר. הוא בא עד לכאן.

אני חסיד של גפסו. הוא מהיחידים שאומר שהוא רוצה חרדים בניגוד לכולכם.

תראה מה קורה בבית שמש. הרסתם את העיר.

אנחנו הרסנו בכלל את המדינה. תגידי, איפה את יושבת באוטובוס, בצד האחורי?

קדימה.

היא נוהגת את האוטובוס.

תודה רבה אדוני היושב ראש. חברים, בראש וראשונה אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת והשרים שנרתמו לנושא הזה.

השרים עוד לא נרתמו.

גם שרים ואפילו ראש הממשלה באופן אישי. אני רוצה לומר שהיינו לפני מספר דקות בדיון על פרי גליל וזה בדיוק הדיון אליו אנחנו לא רוצים להגיע. עם התבונה הנכונה של כל הנוכחים כאן, אנחנו לא נהיה שם.

אני רוצה לומר שבמפעל הזה יש מוצר, יש פוטנציאל ייצור ולדעתי יש שוק מצוין. אני רוצה לומר מה שלא נאמר כאן. מעבר לכך שיש למפעל חובות, למפעל יש נכסים גדולים מאוד בנצרת עילית, קרקעות וקרקעות שוות היום הרבה מאוד כסף. זה דבר שצריך להילקח בחשבון. עם כל הסנטימנטים לכולם, המטרה שלי היא שהמפעל הזה ימשיך להתקיים בנצרת עילית ולהעסיק את העובדים. הבעלים מבין וישבתי אתו. אני אומר לכם, אני מכיר את המפעל הזה הרבה שנים.

שמעון, הסיכום שהצעתי הוא טוב?

אני מוכן לסייע לעמיר שכבר דיבר אתי בטלפון, אבל אני מוכן לסייע לכל אדם שמוכן לסייע למפעל הזה.

אתם ביקשתם דיון בוועדה.

נכון. אני חושב שהפתרון הזה הוא מצוין.

אין לי פתרון אחר.

תוך עשרה ימים יובאו לוועדה מספר אופציות והועדה תשקול כאן מה הכי טוב קודם כל לעובדים. תודה רבה אדוני.

רצית לומר משפט. אני חייב לסיים את הישיבה.

פעם ראשונה שמישהו מסתכל על העובדים. הגיע הזמן שכל הנושא הזה יהיה בידיעת העובדים ובמעורבות העובדים. אנחנו לא היינו מאורגנים במשך ארבעים שנים אבל למדנו. אני מבטיח שאת החלק שלנו אנחנו ניתן אבל לא ניתן עוד פעם שזה יהיה על הגב שלנו. תודה רבה.

אנחנו מחליטים.

אני מבקש להטיל עלי לבדוק ובתוך כמה ימים להביא לך מסקנות. אל תטיל עלי לפתור.

לא. אני לא מבקש ממך לפתור.

אני בודק וחוזר.

עמיר, אני אתך. הנושא הזה בכלל לא עלה לדיון ואנחנו לא יודעים היכן אנחנו עומדים. לכן הוועדה מבקשת ממך לבדוק את הדברים עם הבנק, עם הבעלים, עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, עם העובדים, עם העירייה. אחרי בדיקה תחזור עם מסקנות מה צריך לעשות.

אם הוא היה אומר לי שבלי חובות הוא מרוויח, הייתי יותר שקט.

תודה רבה. הפסקה עשר דקות וממשיכים בסדר היום.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:35>