PAGE
39
הוועדה למאבק בנגע הסמים
27/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 67 >
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, א' בטבת התשע"ב (27 בדצמבר 2011), שעה 10:00

<האלימות במגזר הערבי - הגורמים ודרכים להתמודדות עם תופעה זו>

חברי הוועדה: >
טלב אלסאנע – היו"ר
מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

מגלי והבה

חנין זועבי

ג'מאל זחאלקה

אחמד טיבי

גאלב מג'אדלה

אנסטסיה מיכאלי

>
סנ"צ אביעד סוהר - רמ"ד מחקר תשתיתי, המשרד לבטחון פנים

תנ"צ אפי ברכה - רח"ט חקירות באח"מ, המשרד לבטחון פנים

רפ"ק מנדי רוטרו - רמ"ד שותפויות באג"ת, המשרד לבטחון פנים

מפקח ענת סייג - ק' חוליית אמל"ח ואלימות באח"מ, המשרד לבטחון פנים

ד"ר חיים מהל - ראש אגף טיפול, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

יעקב נוי - ראש אגף קהילה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

חיים ויסמונסקי - פרקליטות המדינה

שאול ברקוביץ - מפקח מחוזי, שרות מבחן לנוער, משרד הרווחה

יעקב סלמה - מנהל אגף בכיר לעדות, משרד הפנים

זיאד אבו מוח - משרד הפנים

מוחמד אלהיב - ממונה על החינוך הבדואי, משרד החינוך

דר' אילן שמש - מפקח ארצי בתחום קידום הנוער, משרד החינוך

עינב לוק - מפקחת על מניעת אלימות, משרד החינוך

קרן רוט איטח - ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול,משרד החינוך

אייל גבאי - מחלקה לביקור סדיר, אגף שחר, משרד החינוך

אריה מור - מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך

דר' אילנה פיפלקס - רופאת התמכרויות מחוז ת"א, משרד הבריאות

עו"ד מורסי אבו מך - ראש העיר באקה אל גרבייה

אברהים מואסי - סגן ראש העיר באקה אל גרבייה

זידאן בדראן - ראש מועצה מקומית בסמ"ה

ד"ר יאסר חוג'ראת - ראש מועצת ביר אל מכסור

קשוע עבד אלסלם - מ"מ ראש עיריית טירה

פיני קבלו - סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי

עולה עג'מי - ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי

עומר עסאם - התאחדות ועדי הורים ארצי במגזר הערבי

רדא ג'אבר - יוזמות קרן אברהם

רוני שוקן - יוזמות קרן אברהם

יסמין יחיא - מרכז רימונים

וופא אבן ברי - עמותת אג'יק

בות'ינה אבו גוידר - עמותת אג'יק

פאטמה אבו גוידר - עמותת אג'יק

עיסא הדיל - עמותת אג'יק

מאג'דה אבו גוידר - עמותת אג'יק

רום אלקאדי - עמותת אג'יק

כמאל ראיין - עמותת אג'יק

ד"ר חאלד אבו עסבה - עמותת אג'יק

נגוד עתאמלה - עמותת אג'יק

עבדאללה אלסאנע - עמותת אג'יק

מוסטפה אבו שקרה - עמותת אג'יק

בת-שבע פנחסוב

ר.ל. - חבר המתרגמים
<האלימות במגזר הערבי - הגורמים ודרכים להתמודדות עם תופעה זו>

רבותי, בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. נושא הדיון הוא אלימות במגזר הערבי – הגורמים ודרכי ההתמודדות עם תופעה זו. אני מקדם בברכה את כל המשתתפים, יש רבים שאמורים לבוא וליטול חלק מדיון חשוב זה, הם מתעכבים בשער הכניסה.

לדעתי הנושא הוא כל כך חשוב שהגיע הזמן להתייחס אליו במלוא הרצינות. אנחנו בדיון היום לא נגלגל אחריות, אנחנו היום נקבע אחריות. שכל אחד יקבל אחריות במסגרת התפקיד המוטל עליו אם זה במסגרת אחריות הורית, גם בית ספרית, שלטון מקומי והחשוב, האחריות של משרדי הממשלה השונים. בתור תופעה חברתית אני חושב שיש צורך גם להתייחס אליה כאל תופעה חברתית ולרתום את הקהילה, את החברה כולה וגם את משרדי הממשלה.

לא יכול להיות שילדים יוצאים מן הבית ואנחנו בספק אם הם יחזרו בשלום אל הבית, לא יכול להיות שאתה הולך לחתונה ותחטוף כדור במסגרת השמחה הזו. לא יכול להיות שאנשים הולכים בכבישים ולא חוזרים בשלום ולא יכול להיות שהרחוב הערבי יהיה מוצף בנשק, בכמויות כל כך אדירות ואנחנו עומדים במצב של אוזלת יד. לא יכול להיות שהבטחון האישי מעורער עד כדי כך ואנחנו במדינת ישראל אומרים שהם יכולים להגיע לכל פינה, לכל מקום, בזרוע ארוכה וקצרה ולא יכולים להגיע לישובים הערבים הסמוכים במידת האכיפה.

פעמוני האזהרה מצלצלים, האורות האדומים מהבהבים ואני אתן סקירה של מספר נתונים שנדהמתי לקבל:

80% מאירועי הירי הם במגזר הערבי, להזכירכם שהמגזר הערבי הוא בסך הכל 20% מאזרחי המדינה.51 מקרי הרצח במגזר הערבי, 18 מתוך 60, 48% מן ההצתות, 52% ממקרי השוד, איום על ראשי רשויות, בתי הספר - שהם המקום שאמור להתמודד עם התופעה לפעמים הם המקור של הבעיה. קטטה בין שני תלמידים מגיעה לקטטה בין שני שבטים. יש קשר בין סיבות העומק לכך, הענין של המצב הסוציואקונומי. כאשר רואים ש- 50% מן המשפחות חיות מתחת לקו העוני במגזר הערבי ומצד שני 50% ממקרי הרצח הם במגזר הערבי. יכול להיות שיש קשר הדוק בין העוני ובין האבטלה לבין המצוקות הקשות. יכול להיות שהצעירים המתוסכלים, במקום שיוציאו את התסכול על מקור התסכול, מקור הכעס, אין שוויון הזדמנויות, גם בתעסוקה, אז את התסכול מוציאים על אחרים, כמו שאומרים, מנהל על מורה, מורה על תלמיד תלמיד על חבר או על רכוש. יש השלכה בין כעס לתסכול. אין לנתב את הכעס הזה בצורה קונסטרוקטיבית? באיזו מידה החשיפה של הציבור שלנו לתרבות אחרת משפיעה? ובאיזו מידה חוסר ההתחברות של השלטון המרכזי לתרבות הערבית משפיע? או הנסיון לבטל את התרבות ואת הזהות הערבית, במיוחד בעיני הממשלה הנוכחית, גורם לתחושה של פגיעה בכבוד הפרטי והקולקטיבי והגברת התופעות? באיזו מידה האלימות המרכזית או השלטונית היא גם מדרבנת או מנציחה או מגבירה את התופעה של האלימות ממנה סובלת החברה הערבית? יש לנו ענין של הריסת בתים, תרבות ברוטאלית כזו או אחרת במסגרת ההפגנות.

לכן היום אנחנו נבקש שתהיה התייחסות לסיבות העומק וגם נשאל מה משרדי הממשלה עושים ונדרוש גם התוויית מדינות של כל משרד ומשרד בתחום אחריותו, אם זה משרד החינוך או משרד הרווחה או המשרד לבטחון פנים, מה המדיניות שהם מתווים כדי להתמודד עם התופעה, כאשר אנחנו יודעים שהנזקים הכלכליים של האלימות הם גבוהים הרבה יותר מן ההשקעה שיכולה להיות כדי למנוע את התופעה עצמה.

במסגרת המוזמנים שעוד יגיעו יהיו אנשי דת, אנשי חינוך ונציגים מן הקהילה. אנחנו לא פוטרים את עצמנו משום אחריות. אנחנו חושבים שזו בעייתנו בראש ובראשונה, זו אחריות שלנו כלפי החברה שלנו, אנחנו רואים שאנחנו מאבדים את הדבר החשוב ביותר והוא האדם, אנחנו שואלים את עצמנו לאן הולכת החברה שלנו? מה יהיה אם המצב הזה ימשיך? ומה כל אחד ואחד יכול לתרום?

אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אחמד טיבי שעושה רבות בתחום הזה. אנחנו ניתן לו את זכות הדיבור והדיון יהיה בצורה הזו: דר' חאמד אבו עסבה יתן סקירה כי הוא ערך מחקר, אחר כך נשמע התייחסות של משרדי הממשלה השונים גם לגבי הנתונים וגם לגבי השאלה מה הם עושים. אחר כך נקבל התייחסות של המוזמנים, לאחר מכן תהיה תגובה של משרדי הממשלה ובסוף הסיכום של הדיון.

תודה רבה לך אדוני יושב הראש. אני רוצה להודות לך ולוועדה על היוזמה החשובה של קיום הדיון הזה בנושא שהוא כיום הנושא המדאיג ביותר את החברה הערבית במדינת ישראל. אם תשאלו את הציבור הערבי: מה מדאיג אותך, מה הנושא שמדאיג אותך הכי הרבה, תעשו מספר סקרים אם זה חברתי כלכלי, ענייני שלום, עניינים מדיניים או נושאים אחרים והתשובה הברורה והמוחצת תהיה: האלימות הפנימית והשימוש בנשק. לכן, לא פלא שזה הנושא המדובר ביותר בקרב החברה הערבית ולצערי הרב יש כל הזמן 'טריגר' להעלות אותו מחדש ואלה מעשי הרצח שמתרחשים כמעט כל שבוע או אפילו לפעמים בתדירות גבוהה יותר בישוב זה או אחר.

אני בא מישוב מוכה אלימות, לאחרונה התפרצה האלימות הזו שנית, העיירה טייבה. בשנים האחרונות עשרות מקרי רצח אבל, לצערי הרב, ה'מחלה' הזו התפשטה לישובים רבים ואין כמעט ישוב שלא סובל מן הדבר הזה.

יש שני רבדים שאנחנו מצביעים עליהם, והם שני אלמנטים. אל"ף, אחריות המשטרה מצד אחד ובי"ת, האחריות שלנו, האחריות המדינית ולכן, למרות שאני מצביע על המשטרה כאחראית בנושא מניעה, בנושא פיענוח, בנושא איסוף נשק שלא מתקיים בצורה אפקטיבית, אני רוצה לומר שלא תמיד המשטרה - גם אם יש לה רצון טוב או כלים, יכולה למנוע מקרה רצח מסוים. למשל, אם מישהו רוצה לרצוח אישה אז הוא לא צריך נשק חם, כי לפעמים הוא עושה את זה בדרכים אחרות והנושא הוא נושא מוסרי, ערכי של הפרט, שמשתמש באלימות ככלי לפתור בעיה או באלימות לשמה.

לא בכדי יושב הראש הזכיר את הנושא של ירי בחתונות. ירי בחתונות הוא תולדה ישירה של זמינות הנשק. כאשר יש נשק קל יותר להשתמש בו, קל יותר לבצע פשע או רצח או הרג בטעות, כמו שקרה לפני מספר חודשים, האח של החתן נהרג בגלל שימוש בנשק בעת חתונה. זו הסיבה שאני העברתי חוק - ואני מפנה את זה לקציני המשטרה, של החמרת הענישה על משתמשים בנשק או ירי בחתונות, לרבות בחתונות ובמקומות קהילתיים. אתם פשוט לא אוכפים את החוק. יש כלי, יש חוק, יש כפל קנס, יש ענישה מוגברת אבל אין אכיפה של חוק. אנחנו קוראים לכם למנוע ירי בחתונות. זה אלמנט ברוטאלי, לא תרבותי אבל גם הורג. התוצאות הן בשטח ולכן אני קורא לכם ליישם את החוק, לאכוף אותו.

בי"ת, הזכרנו את הנושא של רצח נשים, הטענה הנבובה של "רצח נשים על רקע חילול כבוד המשפחה" אדוני יושב הראש, אין לה ולא כלום עם כבוד, גבר שרוצח אישה אין לו כבוד ולכן, השימוש במושגים חיוביים – לעתים על ידי דוברי המשטרה, בהודעות ל'ביפר', הוא שגוי, הוא לא נכון, הוא לא במקום. לא כבוד ולא רומנטיקה. בדרך כלל בעיתונות הישראלית מייחסים רצח נשים מן הסוג הזה לכבוד, "על רקע חילול כבוד המשפחה" ואילו אצל יהודים "רצח על רקע רומנטי", זה יותר 'דיגניטי'. ולכן, זה לא נכון וזה לא נכון. אפשר להסתפק אגב, באמירה של רצח נשים, זה חמור כשלעצמו, המעשה חמור, ולפעמים ההודעה הראשונה, כמו שקרה בלוד, לפני פחות משנה, ההודעה הראשונה היתה ש"אשה נרצחה כנראה על רקע חילול כבוד המשפחה" אז זו בחזקת התעללות בגופה כי אחר כך מתברר שזה לא כך וזה פוגע בשמה, בשם הבת שלה, בשם המשפחה, לדורי דורות. לכן הצעתי הצעת חוק שתחסום את השימוש בביטויים החיוביים בהקשר של רצח.

הדבר החשוב ביותר הוא הסטטיסטיקה שהציג יושב הראש בהקדמה. 80% מאירועי הירי במגזר הערבי הם במגזר הערבי, יותר ממחצית מקרי הרצח, יש סטטיסטיקה שמדברת על 60% ויש על 40% אבל גם 51% זה נורא, אנחנו 20% מן האוכלוסיה ולכן, אנחנו קוראים לכם, למשטרה, ועדת המעקב הוציאה הודעה, קריאה, בקשה, דרישה, ואנחנו שבים ומעלים אותה כאן באמצעות הועדה, לאסוף את הנשק מן הישובים הערבים. פניתי לשר לבטחון פנים, היפנה אותי לשר האוצר, פניתי לראש הממשלה בנושא הזה, כולם יש להם גישה חיובית. שר האוצר מסרב להקצות עוד חמש מאות כלים שדורש השר כדי לטפל בנושא הזה ואנחנו נתקעים באמצע והירי ממשיך. בשבוע שעבר בטייבה היה אירוע של ירי מתמשך, שלושים דקות, עם מירדף בתוך הרחובות, אנשים חששו לצאת מן הבית, רק אחרי שהירי שנמשך חצי שעה נפסק, הגיעה המשטרה. זה נורא, אי אפשר לחיות. האדם, האזרח הפשוט, איבד את הרגשת הבטחון האישי שלו ולכן, נדרשת אחריות מכם אבל בעיקר, הביקורת העצמית צריכה להיות מופנית גם אלינו פנימה, צריך חינוך במסגדים, בבתי הספר, בבית, בעיתונות, בכל מקום, אלימות היא לא דרך, נשק הוא לא דרך ולכן, פתחנו בקמפיין לפני מספר חודשים, "די לאלימות!", "הנשק הורג אותנו!" וזה אכן קורה כל יום. תודה רבה.

תודה רבה. נקבל בברכה את הנציגים שמצטרפים.

אדוני יושב הראש, אורחינו המכובדים. הנושא מאד מורכב, הוא נושא יסודי. אנחנו, כנבחרי ציבור, נדרשים לנושא הזה וטוב שישנם כאן גם אנשי מקצוע כי בלעדיהם לא נוכל להתמודד עם הנושא.

ראשית אני אומר, לפני שאנחנו מפנים כל דרישה מכל גורם, אנחנו לוקחים אחריות על עצמנו ועל חלקנו בנושא כי זה לא מתחיל במשטרה, זה מתחיל בבית, זה מתחיל בבית הספר, זה נמשך במסגרות החינוך הבלתי פורמאלי, זה ממשיך בעיריה או ברשות המקומית ובשלטון המקומי, זה נמשך בשלטון המרכזי ואחר כך גורמי האכיפה למיניהם. אז בואו קודם כל נניח את הנחות היסוד הנכונות, אדוני יושב הראש, ולכן אני אומר: הנושא מורכב. הוא מורכב, הוא סבוך, הוא הולך ומחמיר, זה כבר לא תופעה - כפי שנהגנו לומר לפני מספר שנים אלא זה מעבר לתופעה שמאיימת על שלמותה ועל ראשיה של החברה הערבית. אגב, גם על החברה הישראלית בכלל. האלימות, הפשיעה, העבריינות, הסמים, לכן, אדוני יושב הראש, טוב עשית ונכון עשית וראיתי לפי רשימת המוזמנים, אמנם מן העם מוזמנים הרבה וזה טוב, אבל ראיתי גם שהגורמים השונים נמצאים כאן כדי שכולנו יחד נוכל היום לצעוד את הצעד הראשון הנכון בכיוון הנכון כדי להתמודד עם בעיה כאובה, נוגעת לכולנו, לכל אחד מאתנו, שלא תהיינה אי הבנות, "זה לא יקרה אצלי" ו"זה לא יקרה ברחובי" ו"זה לא יקרה בשכונה שלי" ו"זה לא יקרה בביתי", אלה מבוטלים לחלוטין. הדבר הזה – פשיעה אלימות וסמים – יכול לקרות בכל מקום.

למען האמת, וצריך לומר את האמת, כי צופים בנו גם בבית, אזרחי ישראל, הנושא לא טופל עד היום, לא טופל טיפול שורש, טיפול אמיתי, טיפול מעמיק, ולא ניתן לו הטיפול הדרוש, לא אנחנו ברמת הבית והמקום, לא בית הספר וגם לא הרשויות. גם הממשלה – או הממשלות לדורותיהן - לא הציבו ולא סייעו ולא תמכו ולא שמו את הנושא על סדר יומן. אני שואל את עצמי שאלה אחת בסיסית, מה יותר חשוב מנושא כזה להתמודד אתו יום יום בכל הכלים שעומדים לרשותנו? הרי אם אנחנו מטפלים טיפול מונע ונכון, ונתחיל בבית ובבית הספר ונמשיך הלאה, אז אם אתם רוצים במונחים כספיים-תקציביים - אנחנו חוסכים מיליארדים. אם אתם רוצים בדבר הכי חשוב – חיי אדם – אז אנחנו מונעים הרג רב למינהו.

אני לא רוצה להיכנס לפרטי הסוגים, אלימות נוער ונשים וקשישים, כל דבר הוא אלים והכל הוא אלימות, כל הפשיעה. אין העדפה לשום דבר ומבחינתנו זו עובדה, אם זה נער בן שתים עשרה, כפי שקרה לפני שבועיים או באום אל פאחם, משפחה שלמה, או במקום אחר אישה – מבחינתי, כל אובדן הוא אובדן.

ואני רוצה להזהיר פעם נוספת ולומר: זו לא תופעה, ראו, אני פותח את הרדיו אחרי שאני שומע מחמש עד שבע רשת ב', אני פותח את הרדיו בערבית, גם קול ישראל וגם רדיו א-שמס, האם אתם יודעים מה הדבר הראשון שאני עם היד על הלב מפניו? איפה קרה רצח הלילה ובאיזה ישוב? לצערי הרב לא פעם מה שאני מפחד הוא שאני שומע ואני רואה. מה שאני רוצה לומר אדוני יושב הראש, אני קודם כל מציע לך דבר פרוצדוראלי, לא להסתפק היום בדיון אחד, חייבים לבוא עוד שניים ושלושה דיונים יסודיים וממצים, שיבואו אליהם כל הגורמים הנוגעים בדבר וישתתפו ויתחייבו ויטלו חלק וכל אחד יאמר מה חלקו ומה הוא מתכוון לעשות. אם לא נעשה את זה אני בטוח שאנחנו נחטא את המטרה ואני בטוח שאתה רוצה להשיג את המטרה שהיא של כולנו לטובת החברה שלנו, החברה הערבית ובוודאי לטובת החברה הכוללת, שלא יתבלבל מישהו. האלימות בטייבה היא לא פחותה מזו שבנתניה והסמים ביישוב ערבי סמוך לישוב יהודי לא נעצרים ביציאה מן הישוב הערבי, שאף אחד לא יתבלבל ושאף אחד לא יחשוב לרגע שזו בעיה שלנו כי זו בעיה של החברה הישראלית כולה ואנחנו חלק אינטגראלי ממנה.

תודה רבה. תודה רבה לחברי הכנסת שמשתתפים. חברת הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת זחאלקה חבר הכנסת מסעוד גנאים וכל המשתתפים הנוספים. זה מראה את החשיבות של הענין. המטרה שלנו להציב את הנושא הזה בסולם עדיפות במקום הולם וברור לאור חשיבותו. אין ספק שסוגיית האלימות לא מתחילה היום כי היא מימי קין והבל אבל, המצב היום הוא מאד מאד מדאיג. אי אפשר להמשיך ולשתוק כי שתיקה מעודדת את התופעה. כל רצח לא מפוענח מזמין את הרצח הבא אחריו. אני אתן לחבר הכנסת זחאלקה להתייחס ולאחר מכן יציג דר' חאלד אבו עסבה את המחקר ונשמע את ההתייחסות של משרדי הממשלה השונים.

כבוד יושב הראש, אורחים יקרים, - - -

רק ברשותך, חבר הכנסת זחאלקה, הנוכחים, הנציגים והאורחים של הוועדה, מי שירצה זכות דיבור נא למסור פתק למנהלת הועדה, בת שבע. לרשום את השם ונדאג שהוא יקבל רשות דיבור. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה.

הבעיה של האלימות והפשיעה בישובים הערבים מקבלת בשנים האחרונות ממדים מפלצתיים. אנחנו בחברה בחרדה, מגיעים למצבים שהורים מאד מפחדים על ילדיהם בלילה, ירי ברחובות, השתלטות של הפשיעה, כל כך מפחדים האנשים עד כדי כך שמשפחות וארגוני פשיעה מקבלים מקום של כבוד בישוב בכח, לא בגלל שאנשים אוהבים אותם אלא בגלל שהם כופים את עצמם.

והתופעה צריכה טיפול וטיפול מיידי. אם יש פשיעה בארץ, כמו כל בעיה, ככה מטפלים בבעיות בעולם, אם יש יושרה מינימלית, הגינות, equate, אנחנו דורשים לפחות equality ואם לא שוויון אז לפחות הגינות. הטיפול בבעיה הזו הוא טיפול לא הוגן. אין מינימום, לא מתקרב אפילו. יש את הבעיה הזו, אנחנו במצב של תבערה ושל שריפה. את השריפה צריך לכבות מצד אחד אבל מצד שני, צריך להכין את הבית כך שיהיה מורכב מחומרים שהם לא דליקים עם חומרים מעכבי בעירה וכו'. כיבוי השריפה הנוכחית הוא עיקר המאמץ, יותר מ 80% להערכתי הוא בידי המשטרה. והמשטרה לא ממלאה את תפקידה בשורה התחתונה. למה היא לא ממלאה את תפקידה בשורה התחתונה? כי אנחנו סובלים מאפליה בכל תחומי החיים, גם בטיפול בפשיעה ישנה אפילה חמורה ועמוקה. לא דין רצח בתל אביב כדין רצח באום אל פאחם. שלא יספרו לנו סיפורים. המשטרה מטפלת ברצח בתל אביב הרבה יותר חזק, עם כח הרבה יותר גדול, עם הקצאת משאבים הרבה יותר גבוהה, והתוצאות הן כאלו. יש מקרים בהם המשטרה והרשויות החליטו, לא רק המשטרה כגוף אלא הפוליטיקאים והממשלה, החליטו לטפל באלימות באופן ממוקד במקומות מסויימים. הרי לכם המקרה של נתניה שאנשים פחדו לנסוע שם. אני זוכר את הימים האלה, הפשיעה השתוללה שם, התקבלה החלטה לטפל באופן ממוקד כדי למגר את הפשיעה בנתניה ואכן, לאחר תקופה הוקצו משאבים ומיטב הכוחות, תקציבים, סיורים, מעצרים, חקירות ובסופו של דבר נתניה חזרה להיות עיר כאחת הערים. לא לגמרי, אי אפשר, אבל עיר כאחת הערים. אנחנו רוצים גם בענין הזה להיות אזרחים כשאר האזרחים.

אחת הטענות שאולי תישַמָע כאן אבל אני מקדים ואני אענה לה והיא מקוממת; שהאזרחים הערבים לא משתפים פעולה, אם הם רואים מישהו הם לא מדברים עליו. אני רוצה שהמשטרה תמסור לנו דוח על השאלה כמה אנשים העידו נגד משפחות הפשיעה בנתניה? שאתם עצרתם? כמה אנשים עמדו בבית משפט אזרחי ואמרו: אני ראיתי אותו, את פלוני או את אלמוני, בלי לנקוב בשמות? הרי אתם יודעים שיש בעיה, הכדור במגרש שלכם, אם אזרח יעיד אתם לא תגנו עליו, אין לו הגנה ולכן האזרח לא מעיד. זה גם אזרח ערבי וגם יהודי באותה המידה, זה גלגול האחריות עלינו ואנחנו דוחים את זה מכל וכל.

מצד שני ההנהגה של הציבור הערבי מעוניינת מאד, ופועלת יום ולילה, כדי להילחם בפשיעה עד כמה שאנחנו יכולים. אם זה בהרצאות, אם זה בכנסים, אם זה בדיבורים, בהתערבות בסכסוכים, כל מה שאנחנו יכולים אבל אין לנו משאבים. והשאלה היא - אם אתם שואלים אותי - או שואלים אפילו את ראשי הערים והמועצות המקומיות: מה אתם עושים? תן להם תקציבים, תן להם תקציבים לבנות מרכזים של פעילות חברתית ושל ספורט וכד'. אין להם את התקציב, אין להם את הכלים, אתה לא יכול לזרוק אדם כפות לים ולהגיד לו: אתה אל תירטב. תנו לנו כלים, תשחררו את הידיים שלנו ואנחנו נטפל בזה הרבה יותר טוב.

מאה אחוז. תודה רבה. דר' חאלד אבו עסבה יציג את המחקר שערך, בבקשה.

תודה רבה. ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת טלב אלסאנע, יושב הראש, שזימן אותי לוועדה ונתן לי את האפשרות להציג את מה שאני עומד להציג. האמת היא שאני לא בא להציג מחקר אמפירי ולא חסרים מחקרים אמפיריים אשר מצביעים על מגמה של עלייה, לאורך השנים, בתופעות של אלימות ותופעות של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, בסמים. כמי שעוסק בזה עשרים שנה וכמי שכתב את עבודת הדוקטוראט שלו בתחום, כמי שכרגע מלווה מחקר בינלאומי מטעם ארגון הבריאות העולמי, עם ה- h.p.c. מי שמכיר מאנשי המקצוע שיושבים סביב השולחן, המחקר נעשה לאורך שנים גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, כמי שכתב עשרות מאמרים, גם מדעיים בתחום, אני הגעתי למסקנה שיש צורך לבוא ולהציע מודל, לנסות ולהציע מודל שהוא מודל כוללני, שהוא מודל שלדעתי יכול להוות בסיס של עבודה. אני לא אומר שהוא "תפור מכל הצדדים" אבל אני מנצל את הבמה הזו כדי להגיד - ואני לא רוצה לחזור על דבריהם של חבר הכנסת שהקדימו אותי, המצב הוא קטסטרופאלי, המצב הוא בלתי נסבל, הגיע הזמן לחשוב אולי קצת אחרת, לצאת מתוך הקופסה והריבוע ולהתחיל לחשוב על בניית מודל והמודל שאני עומד להציג אותו, אני אומר מראש, הוא עובד ברמה מקומית ולא ברמה ארצית. זאת אומרת שאפשר להקים מינהלת שהיא מנהלת ארצית אבל אני מתכוון שהוא יעבוד ברמה מקומית-ישובית כאשר לכל ישוב יש את התנאים שלו, לכל ישוב יש את המבנה שלו ואת המבנה החברתי שלו, המבנה התרבותי שלו, המצב הסוציואקונומי שלו וכו'. אז תרשו לי בקצרה להניח מספר הנחות יסוד ולהציע את המודל.

אחת, אלימות היא סימפטום לבעיות חברתיות, התנהגות אלימה היא תוצאה של מציאות חברתית פוליטית וכלכלית. אלימות היא לא הבעיה. אנחנו לפעמים הולכים ומחפשים את המחט מתחת לאור כאשר היא נפלה באיזור החשוך. הבעיה היא בעיה חברתית-פוליטית-כלכלית והיא לא בעיה של התנהגות אלימה. אם היא היתה בעיה של התנהגות אלימה אז אפשר היה לטפל בה נקודתית. היתה אלימות מאז ומתמיד ותמשיך להיות אלימות אצל אנשים מסויימים - לפי תפיסות מסויימות - אבל למעשה, אלימות היא סימפטום של בעיות חברתיות-כלכליות-פוליטיות שקיימות בתוך מציאות חברתית. את זה צריך להגיד והבסיס הזה, הוא אחד הבסיסים שאני בונה עליהם.

האלימות והפשיעה הולכות ומתפשטות והפכו לנגע קשה בחברה הערבית עד כדי כך שניתן להבחינן כמרכיב בחיי היומיום, כפי שחברי הכנסת פה גם ציינו, מי שלא חי את המציאות לא יודע על מה אנחנו מדברים, אנחנו מדברים על מציאות לפיה היום אין בטחון אישי לשום אדם בתוך ישוב ערבי, בטחון אישי פשוט לילד, למבוגר, במקום העבודה, בכל מקום, מציאות מאד מאד קשה שהנורה האדומה מזמן כבר נדלקה בגינה ולכן, זו אלימות או פשיעה שמתפשטת ואוכלת כל חלקה טובה בתוך החברה הערבית.

שתיים, שינויים חברתיים מהירים לצד מצוקות כלכליות גרמו בין היתר לניכור חברתי ולמשבר ערכי ומוסרי חריף. אני לא רוצה להיכנס לזה, אפשר לכתוב על זה מאמר שלם, על שינויים חברתיים ותרבותיים, לְמה גורם כשזה בקפיצות קוונטיות ובמהירות מסחררת, שגם אין התפתחות כלכלית לצידם ולכן, המודל בא וגם לוקח בחשבון גם את התופעות של התפתחות חברתית ושל שינויים חברתיים די מהירים ומזורזים.

תופעת האלימות הפכה מהתנהגות אלימה לתרבות אלימה אשר באה לידי ביטוח בצורות שונות, אלימות פיזית, מילולית, נפשית, תופעות שחיתות, אופורטוניזם, שימוש בעוצמה שלטונית ככלי לקביעת הגמוניה, כל התנהגות שהיא התנהגות אלימה אפשר לאפיין אותה כהתנהגות אלימה אבל כשהיא תרבות והיא הופכת לתרבות אלימה, אז גם השיח הופך להיות, השיח הופך להיות אלים, גם האינטראקציה בין הפרט לבין השלטון הופכת להיות אלימה, גם היחסים בין הפרט לבין הפרט האחר הופכים להיות אלימים ואני מדבר על תרבות שהיא תרבות אלימה ולא על אלימות גרידא.

מורגשת החולשה של האכיפה של החוק על ידי גורמי הבטחון אשר אמורים לספק בטחון. בנקודה הזו לא אחזור על מה שאמרו חברי הכנסת אבל אוסיף דבר אחד: מי שקובע אם המשטרה עושה את תפקידה או לא לדעתי זה האזרח, האם הוא מרגיש בטחון או לא מרגיש בטחון. נקודה. ואם אנחנו הולכים אל האזרח הערבי הפשוט בתוך הישוב ושואלים אותו: האם אתה חש בטחון אז הוא אומר שהוא לא חש בטחון. לכן, זה המדד, בעיניי זה המדד, אם המשטרה עושה את שלה או לא עושה את שלה. מי אשם? החברה אשמה, המועצה אשמה, האנשים אשמים, אותי - כאזרח מן השורה, פשוט, שחי בתוך ישוב, מה שמעניין אותי הוא שלי ברמת הפרט, יהיה בטחון אישי, ולבן שלי בטחון אישי, זה מה שבעיניי המדד לבטחון. לא כמה מושקע שם ומה עושים שם והאם המשטרה כן עושה את שלה או לא עושה את שלה, האם הקהילה עוזרת או לא עוזרת, מעידה לא מעידה, את הפרט זה לא מעניין, אני אומר את זה באחריות, זה לא מעניין, יש תחושה בישובים הערביים שאין להם בטחון וברגע שלי אין בטחון והמדינה אינה מספקת לי בטחון אז אני צריך לספק לעצמי בטחון, ואז לא פלא שיש לי נשק, סליחה שאני אומר את זה ממש בגסות כזו, ואנשים רוכשים להם נשק כדי שהם יגנו על עצמם ולכן, לא צריך להתפלא למה אנשים מחזיקים נשק, תנו לי בטחון אז אני לא צריך את הנשק הזה ואני לא צריך את הפושעים ואני לא צריך את המאפיות שנמצאות בכל מקום.

הקהילה לבדה לא מסוגלת לטפל בתופעה בהיעדר אחריות של הרשות המרכזית. הרשות המרכזית - אני מדבר על המדינה. מכאן שעל הרשות המרכזית על כל מרכיביה, אחריות בשעה שמעלים פתרונות. אי אפשר לבוא ולהגיד: תלכו ותתבשלו במיץ של עצמכם, יש לכם את התקציבים שלכם, הרשות המקומית שלכם, הקהילה שלכם, החברה האזרחית שלכם – תטפלו בזה. אנחנו לא מדינה. סליחה, בישוב הערבי, המועצה הוא לא מדינה, היא לא יכולה לטפל בנושאים שהם תפקידה של המדינה. לאסוף נשק זה לא תפקידה של הרשות המקומית, עם כל הכבוד, לא עם איזושהי ועדה ולא איזשהו גוף שיקום שם שיטפל בתופעת האלימות, זה תפקידה של המדינה.

כל מודל אשר מתכוון להעלות פתרון כדי למגר או לצמצם את התופעה, חייב להיות כוללני כאשר מטרתו המרכזית היא ביטוח חברתי וכלכלי. שוב אני אומר, בלי ביטוח חברתי וכלכלי ברמה ישובית וברמת החברה הערבית אנחנו לא נפתור את הבעיה, אנחנו חייבים לפעול כך שהמודל הזה יעבוד ולא רק לכבות שריפות כי לכבות שריפות כן צריך, חבר הכנסת זחאלקה, מאד צריך, מחר בבוקר כבר לכבות את השריפות אבל צריך לחשוב גם עשרים שנה ושלושים שנה קדימה וללכת ולעבוד על פיתוח חברתי וביטוח כלכלי.

בית הספר הוא אחד ממוסדות החברה ולכן לא ניתן להרחיקו מסביבתו הטבעית. המוסד החינוכי חייב ליטול אחריות חברתית בכל הקשור לחינוך הילדים בצד אחד ומתן אופק עתידי לכל התלמידים בצד השני. על זה, שוב, אפשר להיכנס כאן לעולם ומלואו ולדבר על גישות חינוכיות בהקשר של השאלה מה צריך לעשות אני מניח את המודל הזה, אני אעשה, ואמר לי כבוד יושב הראש שיש עשר דקות או רבע שעה שהוא יתן לי ולכן לא אספיק לפתח את זה, אני מניח שאנשים שהם אנשי מקצוע, אני מוכן לשבת ולפתח את זה ולדבר על זה יום שלם אפילו עם סדנאות.

אנחנו ננצל דיון מיוחד למטרה הזו, רק תציג באופן כולל את הנושאים אבל כל נושא הוא חשוב, גם פיתוח כלכלי חברתי וגם בתי ספר- - -

אני רק אנסה להציע את המודל, אני בינתיים מדבר על הנחות בסיסיות. קיימת חשיבות באיתור הנתונים וניתוחם אולם אין בכך מספיק, אלא שיש ולהעלות הצעות ומודלים לפתרונות. מופעלים בשדה פרוייקטים ותכניות יחודיות ולאומיות ואין בהן די. אין ביכולתן להתמודד עם גודל ועוצמת התופעה, יש "עיר ללא אלימות", אני מכיר אותה, אני מכיר אותה לפרטיה, אני יודע איך היא פועלת, אני יודע מה המבנה שלה, האנשים שיושבים כאן מן הקצונה שמעו אותי בטירה, כשדיברתי גם לגבי התכנית הזו ולגבי תכניות אחרות. יש את תכנית שמידט, יש תכניות לאומיות, מושקעים שם, חבר הכנסת מוג'אדלה, מושקעים שם מאות מליונים, מאות מליונים והשאלה היא איך אנחנו - - -

"עיר ללא אלימות" התחילה עם משרד המדע, התרבות והספורט ובטחון פנים.

או.קיי., השאלה היא לא שאלה של: האם יש תכניות או אין תכניות. כי יש תכניות והשאלה היא האם יד ימין יודעת מה עושה יד שמאל, השאלה היא האם אנחנו יושבים כולנו ביחד עם כל התכניות ובונים קו כך שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים ברמה ישובית? ואגב, לא כל הישובים נמצאים ב"עיר ללא אלימות" ולא כל היושבים נמצאים ב"שמידט", של ילדים ונוער בסיכון אלא רק ישובים מעל חמישה עשר אלף תושבים וכי רוב הישובים הערבים הם מתחת לחמישה עשר אלף.

אני הולך אל המודל ואני אציג אותו בחמש דקות כי אין לי זמן להציג את המודל בהרחבה. המודל הוא קהילתי-כוללני לשינוי, כמו שאני קורא לו, שבנוי – ואני אנסה להסביר את זה – בנוי על ארבעה מרכיבים שאני קורא להם ארבעה ה”הונים”: הון חברתי, הון אנושי, סליחה, ברוכים הנכנסים עכשיו לחדר.

רגע, יש מקום לכולם.

כאמור, בקביעת מודל יש להתייחס לארבעה צירים מרכזיים שאני קורא להם ארבעת ה”הונים”, הון חברתי, הון אנושי, הון כלכלי והון פוליטי. אלה ארבעת ה”הונים” שקיימים בכל חברה ובכל קהילה. אני בא ואומר כך, לכל ישוב אני בא ועושה סריקה לגבי ארבעת ה”הונים”, אני בודק בהון חברתי - מה קורה, הון אנושי – מה קורה בכל ישוב, הון כלכלי - מה קורה והון פוליטי – מה קורה. זה תהליך שלוקח חודשיים, שלושה חודשים, אני בא ואני עושה ממש סריקה, ויש לי מיפוי של ישוב מבחינת ארבעת ה”הונים” האלה. אני לוקח את ארבעת "ההונים" האלה ובא ובונה מודל של התערבות, כשאני לוקח בחשבון, את הרשות המקומית, את הרשות המרכזית, את החברה האזרחית, את הציבור, את המשטרה הקהילתית ואת מוסדות החינוך. את כולם ביחד אני מושיב בתוך איזושהי מינהלת ברמה שהיא רמה מקומית ואני מתחיל לעבוד ולפתח מודלים ולפתח פרוייקטים ברמה ישובית עצמית, כשהפרוייקטים ינבעו מן הצורך המקומי. אני יודע מה שקורה, למשל, ב"שמידט". בשמידט יש ספר של פרוייקטים, לא בדיוק הספר של הפרוייקטים יכול להתאים ליישובים הערבים ואני מכיר את הפרוייקטים שבתוך הספר. עכשיו יבואו ויגידו: אבל לא הצעתם פרוייקטים, לא צריך להציע פרוייקטים, הישוב צריך להציע פרוייקטים בהתאם למיפוי שנעשה, לא מיפוי של ילדים ונוער בסיכון – כמה ילדים וכמה נוער בסיכון, אלא מה המצב של ההון החברתי בישוב, הון אנושי בישוב, והון כלכלי וגם הון פוליטי. מה המצב הפוליטי בתוך הישוב. שוב, על מרכיביו הראשוניים וניתן לעשות את המיפוי הזה ואז, מתוך המועצה המקומית עצמה או העיריה, תהיה מינהלת שתקח את המיפוי הזה יחד עם כל המחלקות של הישוב - מחלקת החינוך, מחלקת הרווחה, כמובן שהרשות המרכזית נמצאת שם, גם משרד הפנים, גם משרד החינוך, גם משרד הרווחה, משרד התעשייה והמסחר, המשרד לבטחון פנים, משרד הבריאות, משרד התחבורה – כולם נמצאים, תהיה להם נציגות בתוך הישוב וגם מוסדות החינוך שיש להם תפקיד מאד מאד מרכזי.

אני לוקח את ההיבט החברתי, מפתח אותו בפרוייקטים, וגם את ההיבט החינוכי, אני מכניס גם את ה”הונים”, מכניס את התשתיות החברתיות, בריאות ואיכות סביבה, בריאות וחינוך סביבתי, צד כלכלי, צד פוליטי ואז אני בא אל המבנה הארגוני ואני בונה את המבנה הארגוני כך שהוא עובד ברמה ישובית כאשר הנהלת המועצה המקומית מנהלת ריכוז פעילויות שונות, ועדה מייעצת מורכבת מאנשי מקצועי שונים, מתוך הישוב ומחוץ לישוב, יחידת הערכה, מעקב וניטור, יש לנו חינוך, כלכלה, בריאות, וגיוס משאבים, ועדות מקצועיות לתכנון פרוייקטים בנוסף למנהלי אגפים, צוותי עבודה, ועדת היגוי, נציגים רלבנטים נציגות ציבורית.

לדעתי, במודל כזה שהוא מודל כוללני, ברמה שהיא רמה ישובית, כשאני מושיב את כולם ביחד אני עושה הרבה. ראשית אני חוסך המון כסף, אתה צדקת, אני יכול לחסוך פה הרבה מאד משאבים, אני יכול לגייס משאבים, אני יכול גם לבנות איזושהי עבודה שהיא עבודה של "ביחד" גם ברמה של רשות מקומית.

אחד הנושאים שאני מציע אותם בתוך המודל, משהו שכבר התנסיתי בו, זה מבוצע הלכה למעשה והוא פיתוח מקצועיות של אנשים שעובדים ברמת הרשות המקומית. אחת הטענות שלנו היא שאין לנו אנשים מקצועיים ברמה של רשות מקומית וצריך להביא יועצים מבחוץ. אני טוען שלא צריך להביא יועצים מבחוץ כי אפשר לפתח מנהיגות מקצועית ברמה ישובית. אחד הפלחים של המודל הזה הוא ללכת ולפתח אותם, לפתח מנהל מחלקת חינוך, מנהל כוללני, מנהל מחלקת רווחה וכו', כל בעלי התפקידים שהם תפקידים מאד קריטיים ומרכזיים.

דר' חאלד, בבקשה - - -

אני מסיים פה כי אני חושב שמודל כזה, בכדי לפתח אותו ולדבר עליו על כל מרכיביו אני צריך שעות ואולי יום שלם. אני מאד מודה לך.

אני מודה לך, אני חושב שהדברים שאמרת הם מאירי עיניים כולל ההצעה של איגום משאבים ברמה המקומית והארצית, כולל התיחסות מערכתית משולבת, אני חושב שאפשר לאמץ, אני חושב שאתה יכול לתרום להמשך הדיון של הוועדה בכל נושא ונושא, שרק נגעת בהם 'על קצה המזלג'.

אני מקדם בברכה ראשי רשויות שהצטרפו אלינו, כולל חברי כנסת והאורחים שלנו. אהלן וסהלן. לפני שנקבל התייחסות מנציגי המשרד לבטחון פנים, משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרדי ממשלה שונים, אתן לחברי כנסת ונציג מן השלטון המקומי. אם אפשר רק בקצרה כדי שנוכל לתת לכמה שיותר אנשים להתייחס.

תודה. קודם כל תודה לחבר הכנסת טלב על הדיון. לא אחזור על הטרגדיה, לא תופעה - זו טרגדיה שאנחנו מדברים עליה ואני לא אחזור גם על כמה אנחנו, כחברה, וכנציגים של החברה, לוקחים אחריות על עצמנו, הרי עצם הדיון הזה הוא לקיחת האחריות, עצם ההתגייסות של נציגי השלטון המקומי, של הקהילה, אלה גם לקיחת אחריות ואני חושבת שאתם עוקבים אחרי הפגנות שאנחנו עושים, אחרי מאמרים שאנחנו כותבים, אמנם השב"כ יותר עושה את זה אבל גם אתם יודעים, על חינוך לנוער שאנחנו עושים ועל פעילות שלנו שהיא חלק מן הפעילות הפוליטית הכל כך מהותית ואנחנו מייחסים לה חשיבות .ואני רוצה קצת לרדת למיקרו.

קודם כל גם הגישה של המשטרה, בתוך הישיבות האלה היא חשובה לנו. כי אם המשטרה – כמו כל פעם – מתחילה להגן על עצמה ובמקום להדגיש ולהסכים אתנו - לא רק על חומרת התופעה אלא גם על הפערים בין החברה היהודית לבין החברה הערבית כי אז יש בעיה. זאת אומרת אם אתם באים ומגנים על עצמכם ואומרים מה אתם כן עושים, אז זה גם למדליק לנו אור אדום. אנחנו לא באים כאן להאשים, אנחנו מדגישים שיש בעיה ואנחנו תומכים בכל פעילות, בכל מאמץ, בשביל לפתור את הבעיה אבל, נקודת ההתחלה של המשטרה – ואני רוצה רק להתמקד בפעילות של המשטרה, היא שהמשטרה עצמה תקח אחריות על רמת הפשיעה שלא מטופלת בחברה הערבית ויש לנו סטטיסטיקה פשוטה, שהיא אומרת: לא רק שאחוז מקרי הרצח בחברה הערבית הוא פי שלש מאחוז החברה הערבית מכלל האוכלוסיה אלא גם התיקים שנסגרים הם יותר מן התיקים שנסגרים כאשר מקרה הרצח הם מקרים בקהילה היהודית ומספר התיקים שנפתחים הוא גם יותר נמוך בחברה הערבית. זו סטטיסטיקה וממנה אני מתחילה, ממנה מתחילה סטטיסטיקה שהגיעה אל הכנסת.

אני רוצה להצביע על מספר טענות 'מיקרו', לא 'מאקרו', נמאס לנו מה'מאקרו', עכשיו 'מיקרו'. אין שום סיבה שקמפיינים ושל פעילות של איסוף נשק לא חוקי יקרו פעם בחמש או בארבע שנים, עשיתי פעם – ואנחנו מברכים על זה, קמפיין של איסוף נשק מן הצפון אבל, תגידו לנו מה התכיפות של המקרים האלה, האם יש לכם תכנית לאומית של איסוף נשק לא חוקי הרי אתם יודעים שיש נזק עם נשק לא חוקי וכמות הפעילות ורמת הפעילות בנושא היא כל כך קטנה לעומת ההיקף והחומרה של התופעה. הטענה של אי איתור - ואני קוראת מתיקים של מקרי רצח, הטענה של אי איתור חשודים שנמלטים אחרי החקירה הראשונה, זה קרה ביותר ממקרה רצח אחד בעכו. אי הצבת מצלמות במקומות שיש בהם אחוז פשיעה גבוה, רמלה, לוד ועכו העתיקה, אי פעילות המשטרה אחרי תלונות, המשטרה מקבלת תלונות, היא לא פועלת אחרי התלונות, היא סוגרת את תיקי התלונות ואחרי התלונה, אחרי שהתיק נסגר יש לנו מקרה רצח שקשור לאותה תלונה שהאזרח הגיש אותה בתחנת המשטרה. חוסר פעילות אחרי ירי של תושבים, הרי רוב מקרי הרצח, גם בלוד גם ברמלה וגם בעכו, אם אנחנו רוצים לציין או לדחוף מתכנית 'מיקרו' אז אנחנו צריכים גם כן לדבר על מוקדי אלימות, וכשאני אומרת מוקדי אלימות אני מדברת על עכו ובוחרת את עכו ואת המרכז - לוד ורמלה. שם רוב מקרי הרצח קורים אחרי ירי על זה שנרצח או על הסביבה שלו, וגם המשטרה לא פועלת אחרי מקרי הירי ויום יומיים או ארבעים ושמונה שעות אחרי מקרה הירי אנחנו עדים למקרה רצח.

אני רוצה שהמשטרה פה תצביע על הקושי, לא תגן על עצמה, מה הקושי? האם הקושי הוא תקציבי? האם הקושי הוא המשאב האנושי, הצוות, ה'קאדר' של חוקרים או של המשטרה? תצביעו על מוקדים, אל תגידו: אנחנו פועלים, כי אף אחד באמת לא יאמין לכם, גם לא האזרחים, גם לא הנציגים של האזרחים אז תצביעו על קוטבי אלימות ומה הקושי הנקודתי של המשטרה ואנחנו נתמוך. תודה.

נשמע את מוסטפה אבו שקרה, אב ששיכל את בנו עקב מעשה אלימות, שיתייחס לאירוע הקשה ולאסון שפקד אותו ולאחר מכן נשמע התייחסות לטענות ולדברים האחרונים שנאמרו מנציג המשרד לבטחון פנים, תבחרו מי שיציג, ואם מישהו יבקש להשלים אז נתן לו את הזכות. תפדל.

הייתי מציע, יושב הראש, לפני שהמשרד לבטחון פנים יענה אולי נשמע כמה אחרים כי רוב הדברים יהיו מופנים לבטחון פנים ועדיף שהם ישמעו אותנו ויתייחסו.

יכול להיות שלדברים שהם יגידו יהיו גם התייחסויות. נתן להם להגיב בסוף.

בוקר טוב לכולם. אני מוסטפה אבו שקרה מאום אל פאחם, בן ששים ואחת, כל החיים שלי אני פועל לטובת הציבור, אם זה באמנות, אם זה בבתי ספר, אם זה בצדקה. אני חינכתי את הילדים שלי טוב מאד, גידלתי חמשה-עשר אחים מאז שאני בן חמש עשרה, דאגתי לכל טוב בעיר אום אל פאחם, לפני חמש מאות ארבעים ותשעה יום, איבדתי את הבן שלי, אני הייתי באילת, קיבלתי הודעה שמישהו ירה בו בגלל הטרדות שנכדה שלי קיבלה ואין אף אחד שעזר, שיפסיקו עם זה. הבן שלי נתן לו כמה סטירות, שבוע לפני זה, הוא הגיע אל החנות, לפתח החנות שלי, בצהרי היום בעשרה לשתים עשרה, ירה בבן שלי ונסע לירות בבן אחותי גם כן, מה שמעניין שאני הייתי באילת ומיד חזרתי ובדרך אמרתי: אני אלחם באלימות, אני מספר אחד, אני נגד האלימות, היה לי צעד שעמדתי על יד עשרת אלפים איש לפני ההלוויה, כשהבן שלי היה בדרך הביתה, הלוויה של קרובה שלו והודעתי: אנחנו לא נשרוף בתים, לא ננקום, לא נעשה מאומה למישהו.

למחרת, כשידעתי כל מה שקרה, הוא הגיע - וזה מתועד בטלויזיות, זה אצל המשטרה, מתועד שהוא הגיע עם בן אחותו, ירו בבן שלי, עשרים איש שם, וחזר. מה שמדהים אותי הוא שבן אחותו נעצר לשעה וחצי, ואני באותו היום, שידעתי שהוא השתחרר, בן אחותו, הודעתי למשפחה שלי: זו ההרגשה שלי, זה האמונה שלי, שבן אחותו שוחרר כדי שנחסל אותו. אני אגיד דברים שלא נוח למישהו עכשיו לשמוע אותם. קרה מה שקרה, יום רביעי אחרי ההלוויה, ארבעה ימים אחרי, הגיע חוקר בשם מחמוד, הוא אחראי על החקירה, אני אומר לו: למה שיחררתם את השותף שלו, הוא אומר לי: ראה, הוא לא מודה, לא הודה, לא בנשק ולא ברצח. למרות שהוא הסגיר את עצמו למחרת. לכן הוא סיפר לנו ואמר לי בערבית שהוא סידר את הכל. המשיך, נשפט, לא עצרו אותו, במשפט אני לא נוכחתי, אח שלי שהוא עורך דין נוכח שם, הפרקליטות החלה לבקש מאתנו שנסכים לעיסקת טיעון, לא הסכמתי ואני לא אסכים, ועשו את זה עיסקת טיעון, הוא קיבל שמונה עשרה שנה, שמונה עשרה שנה זה אומר, שתים עשרה שנה בבית סוהר עם יחס טוב ועוד עשרים ושמונה יום שזה חודש בבית סוהר, עשר או אחת עשרה שנים הוא יוצא, ואם הוא חרוץ הוא יכול לצאת עם בי.איי. ואמ.איי. ולצאת להכין לו בית וכלה. ואני איבדתי את הבן שלי.

מה שמדאיג ביותר הוא שעיסקת הטיעון, אדם רצח בצהרי היום, עיסקת טיעון שם, אני חושב גם בית המשפט הלך בכיוון עיסקת הטיעון וזה בעיניי, ראו, אני סוחר במוצרי חשמל, מדי פעם אנחנו עושים מבצעים ואתם כולכם קוראים בעיתונות, אני רואה במבצע - וכך אני מאמין, שיש מבצע שמי שמחסל, מי שהורג, הוא רוצח לא הורג, הוא מקבל שמונה עשר שנים ואחרי תשע או עשר שנים הוא כבר משתחרר.

אני אישית אומר, אין לנו בטחון לגור בבית, ואני שמעתי את זה מהרבה, היו איזה שלושים כתבות על הרצח של הבן שלי, מפקד משטרת אום אל פאחם בא לניחומים ואמר לי במלים האלו: לפי התצפית שלנו הגיע לניחומים אצלנו חמישים אלף איש, כל ערביי ישראל הגיעו ואמרו גם בעיתונות, כי אם הגיע הרצח לבית של מוסטפא אבו שקרה, שהוא מעורב בכל דבר טוב, כל דבר שיש לו, אין סולחה שאני לא מתווך בסולחה, אז כולנו בסכנה. אז לכן זה מסוכן מאד ואני מרגיש שזה על יד כולם, שמרגישים, אני רואה כל אחד קרוב מאד, אם הוא קרוב מעט לשב"כ או המשפחה שלו, או שאם אחרי הרצח הוא מתגייס אז הוא מקבל עונש קל. אני אחראי על מה שאני אומר, אני רואה את זה בשטח, הרגשתי את זה על עצמי.

תודה רבה. אנחנו משתתפים בצערך. הדברים קשים, כשהטרדה שמסתיימת ברצח, התוצאות קשות. מלים כדורבנות.

קודם כל אני מודה לידידי, טלב, מברך אותו על המפגש הזה. להערכתי מפגשים כאלה היו אמורים להיעשות לפני. אני שתיתי מן הכוס הזו רבותי, ואחרי ששתיתי מן הכוס הזו החלטתי לעשות כל מאמץ, להתגייס בכל כוחי, שאחרים לא ישתו מן הכוס הזו. אני ראש רשות לשעבר, אני סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי ועכשיו בחל"ת. אני יושב ראש שתי עמותות שהתפקיד שלהן הוא רק לתרום בחברה הערבית ובכלל גם. ובכל זאת, האש הזאת לא פסחה על הבית שלי והגיעה לפתח של הבית שלי.

אני רוצה לפנות בשתי פניות קודם כל אלינו, אל ראשי הרשויות במיוחד ולחברי הכנסת הערבים. שיעשו כל מאמץ ואני אתן לכם פסק הלכה, תתפנו מכל העיסוקים, החיים של הילדים שלכם והילדים שלנו קודמים לכל עבודה אחרת, קודמים לכל תכנית אחרת, לכן אנחנו חייבים להתגייס ולהציל את הילדים שלנו ואת הבנים שלנו ואת החברה שלנו. המשטרה - אני לא רוצה להכביד עליה ורק דבר אחד לבקש: יש קבוצת אנשים שנרצחו, שהמשטרה הודיעה להורים שלהם, הודיעה למשפחות שלהם, הודיעה להם: אתם מאויימים ואתם עלולים להירצח, אנחנו רוצים לדעת כמה מקרים כאלה? מה עשתה המשטרה במקרים כאלה, על מנת להציל את האנשים האלה? ולבדוק את המקרים שבהם יש קשר בין המשטרה לבין גורמים עבריינים ואני אחראי על מה שאני אומר. לבדוק את זה. אנחנו רוצים לשמוע את הסטטיסטיקות בנושא הזה. תודה רבה.

אדוני יושב הראש, אני מברך אותך על הכנס הזה, ועל חשיבותו. אני רואה הרבה אנשים, גם נשים משתתפות בכנס הזה, מן המגזר הערבי, יבורכו אנשים כמוהם על מנת למגר את התופעה הזו, זו לא תופעה, זה כבר חלק יומיומי.

קודם כל אני לא רוצה להאשים אף אחד, מי אשם, מי גורם לזה, אנחנו רוצים קודם כל לקחת אחריות על עצמנו. אני שואל את השאלה הזו: כמה מראשי המועצות הערביות וראשי הרשויות, בתקציב השנתי שערכו השנה, שמו איזה פיסקה לאלימות, למלחמה באלימות? אני בטוח ש- 90% אף אחד.

לכן, אלימות לא יוצאת מתוך משרדי הממשלה, כל האלימות יוצאת מתוכנו, אנחנו, כחברה ערבית. אם אנחנו לא נעמוד, כל חבר כנסת שנמצא בחתונה ויורים בחתונה, הוא יוצא מן החתונה ואומר: אני יצאתי מן החתונה בגלל היריות – עם זה אנחנו מתחילים לדבר.

זה חלק, יריות בחתונה הן חלק מאלימת. כשחבר הכנסת מוחמד ברכה ייצא מחתונה כי יש יורים והוא יגיד: אני יצאתי בגלל יריות אז זה ילמד לקח את החתן ואת האנשים בסביבה, שלא יורים בחתונה ומכאן אנחנו מתחילים למגר את הנשק הזה. - - -

אני יוצא. אבל יש כאלה שלא יורים בחתונות.

אני רק להדגמה, השתמשתי בשם הרחוב שלך,

צריך גם לומר וגם לפעול. זה חד משמעי.

לכן אני, כראש רשות, קורא לעמיתיי כאן, קודם כל אנחנו בתוך תוכנו, בתוך הרשות צריכים לפעול עם תכנית שהיא ארוכת טווח למיגור האלימות, לא לסמוך על משרדי הממשלה, לא לסמוך על המשטרה, לצערי, שעדיין לא עושה - - -

גם ראשי הרשויות עצמם הם מאויימים.

על זה אני לא רוצה לדבר, על זה אני לא רוצה לדבר, היא לא עושה מאומה על מנת למגר את התופעה הזו וזה לא בגללם שאין להם את כח האדם כי אנחנו לא עוזרים להם, אנחנו לא עוזרים להם למגר את התופעה.

מה נעשה תגיד לנו מה נעשה?

יש הרבה דברים. כשאתה שומע יריות בלילה אתה צריך להתקשר כשאתה שומע יריות. מאיזה כיוון הן מגיעות. לא לפחד.

אבל הוא יאיים עלינו עוד פעם.

אחרי פעמיים שלש הם ישמעו לך. לבקשת יושב הראש אני אסכם. אני אומר כך. אלה מעגלים שקשורים אחד בשני, קודם כל אנחנו, הרשויות, מעבירות את החינוך הזה לחברה עצמה, לחברה הישראלית, אחר כך לחברה הערבית ואחר כך מעבירים את זה לממשל. תודה רבה.

ראש רשות שנבחר לאחרונה. מברוכ. אנחנו נותנים את זכות הדיבור ליאסר חוג'ראת, ראש מועצה מקומית ביר אל-מכסור. בהמשך תתייחס. אנחנו רוצים לברך אותך.

קודם כל תודה רבה על הכנס הזה. אני לא רוצה לקחת אשמה, אנחנו לא אשמים - ראשי הרשויות וראשי הרשויות עושים את המכסימום כדי למגר את האלימות. מי שער למצב הסוציואקונומי של הישוב הערבי בכלל רואה שבעצם כולם מדורגים כסוציואקונומי שתיים.

המצב החברתי עצמו הוא בעצם יוזם ומזמין את האלימות. יש הרבה סיבות אנחנו שמענו את ההרצאה, יש הרבה סיבות לאלימות, יש פרוייקט של "עיר ללא אלימות" כשבעצם חלק גדול מן הישובים הערבים נכנסו לזה, אנחנו בתוך זה, ענין של אכיפה לדוגמה, אנחנו כבר שלש שנים בתכנית של "עיר ללא אלימות" ואנחנו לא מצליחים להוציא את הסעיף התקציב של אכיפה עם מצלמות, והם מחזיקים את הקלפים. רק עכשיו לפני מספר שבועות הוציאו את המכרז ויש זכיינים, כשאנחנו ששלש שנים בתוך התכנית וזה לא מספיק. זה חינוך, זה מקומות עבודה, זה איזורי תעשיה, כל עוד שאנחנו, הישובים הערבים נמצאים בדירוג סוציואקונומי נמוך, כל עוד 30% מבתי האב בתוך הישובים הם מטופלים על ידי הרווחה, האלימות רק תגבר ורק תעלה. אני מאשים גם את המשטרה כי הם לא עושים די מספיק, אם זה באיסוף נשק לא חוקי, הם לא צריכים לעשות אלא צריכים בעצם להוציא את זה. לא כל הזמן לדבר בעדינות והמשטרה אשמה, היא לא עושה די, והנשק - אני גם מאשים את כל מחזיקי הנשק הלא חוקי, אני יודע ואני מאמין שכוחות הבטחון במדינה יכולים לצאת ולמצוא כל כלי נשק לא חוקי ואני אפילו אומר שאני יכול להאשים את זה שיש שיתוף פעולה בין גורמי הבטחון לבין מחזיק הנשק הלא חוקי בתוך המגזר הערבי ובישוב הערבי. ברגע שקליע אחד מגיע לישוב יהודי אז הם עושים את הכל, מכניסים את כל הכוחות בשביל למצוא את הנשק הזה אבל כשיש ירי בתוך ישוב ערבי אז זה לא מעניין אותם. כשיש ירי ויש הרג ויש רצח אז זה לא מעניין אותם, רק מגיעים בסוף, אחרי שהרצח נגמר והכל נגמר. אני גם מאשים ואומר שזה גם טוב למדינה, שהסכסוך יהיה בתוך הישוב הערבי, הם אומרים: זה בסדר, שיריבו ביניהם, כל עוד שזה לא מגיע אלינו זה בסדר גמור.

תודה רבה. אנחנו נשמע התייחסות של המשרד לבטחון פנים. אני קודם כל מברך על כך שיש כ אן קצונה בכירה, התייחסות ראויה ואני מברך על ההתייחסות הראויה הזו. אני מקווה ששאר משרדי הממשלה כך יתייחסו, כך מתייחסים, אנחנו נשמע אותם בהמשך.

ראשית, אדוני יושב הראש, אנחנו מברכים על קיומו של הדיון הזה ועל זימוננו לדיון. אנחנו חושבים שהדיון הזה הוא מאד חשוב. מבחינתנו, אנחנו יכולים להגיד שהשר לבטחון פנים והמפכ"ל יודעים ומכירים בחשיבות של התופעה והעמידו בסדר עדיפויות מאד גבוה את הטיפול בתופעה הזו. אני אציין במספר נקודות את עיקרי העשייה של משטרת ישראל ואני חושב שהן יתנו מענה לרוב הדברים שהועלו כאן.

אחד הדברים המרכזיים הוא מבצעים ודיברנו על אמל"ח, אין ספק שאחד הביטויים הקשים לאלימות הוא שימוש באמל"ח, משטרת ישראל - - -

תפרט מה זה אמל"ח, לא כולם יודעים.

אמצעי לחימה, נשק.

גם זמין וגם נגיש.

משטרת ישראל ערכה בשלוש השנים האחרונות שלושה מבצעים שהיו מאד מאד רחבים בהיקפם וארוכי טווח, באמת, לאורך זמן, לטיפול בתופעה של מְצַאי הנשק החוקי והלא חוקי במגזר הערבי. אני רוצה לציין שבמהלך המבצעים האלה, מראשית שנת 2009 ועד היום והזה, נתפסו מאות רבות של אמצעי לחימה, שכוללים את כל סוגי הנשק, מטעני חבלה למיניהם, רימונים וטילים וכל מה שרק אפשר להעלות על הדעת.

אילו מחוזות ומי הציב היה היעד?

קודם כל המבצעים היו ברמה ארצית אבל חלק מן המבצעים התמקדו במחוזות, מחוזות צפון מרכז ודרום כשעיקר הפעילות היה במגזר הערבי, בשובים שאנחנו סימנו כבולטים בתחום הזה במגזר הערבי. בסופם של המבצעים האלה נרשמו מאות כתבי אישום לאנשי המגזר, שהחזיקו בנשק לא חוקי ועשו בו שימוש. זה לגבי הנשק הלא חוקי.

לגבי הפעלות של סוכנים, זה כלי מודיעיני מאד מאד חשוב, משהו שאנחנו משתמשים בו במשׂורה, הוא כלי שאנחנו יודעים שהשימוש בו הוא מאד קשה ומאד יקר ואנחנו רוצים לציין שלמעלה משליש מן המופללים בתכניות הסוכנים מתחילת השנה ועד היום היו מן המגזר הערבי, כשאנחנו מדברים על הפעלות סוכן בנושא של סמים, של אלימות ושל אמל"ח, אמצעי לחימה. בולטת מתחילת החודש, הפעלה של סוכן במחוז חוף החדש - ותיכף אני אגע גם בענין הזה, שבמהלכה הופללו למעלה משמונים מופללים בנושא של סמים, אלימות ואמצעי לחימה, ששים וששה מהם היו מהמגזר הערבי.

ענין נוסף, במסגרת תכנית החומש של משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים, השר לבטחון פנים ומפכ"ל המשטרה, - - -

איפה רוב הנשק שנמצא במגזר הערבי? מה המקור שלו? מהיכן הוא מגיע?

יש על פי מחקרים שלנו – ואני לא אכנס יותר מדי לענין הזה, אבל זה נשק שנגנב מבתים של אזרחים, לגבי חלקו אתם יכולים להגיד שהוא מוברח מן השטחים וחלק מן הנשק הוא בייצור מקומי, נשק שמסוגל להרוג, אויל לא באיכות של נשקים תקניים אבל בהחלט מסוגל להרוג.

ומהצבא לא?

גם מן הצבא.

לא הזכרת את זה.

לא הזכרתי את זה, צודק, גם מן הצבא. היתה גניבה גם מן המשטרה.

התייחסות של המשטרה מבחינת הימצאות אמל"ח, כאשר אתם יודעים שהיעד הוא בטחוני או עברייני, האם ההתיחסות היא שונה?

כשאנחנו מקבלים מידע על הימצאותו של אמל"ח במקום כלשהו אנחנו לא מסתכלים על תעודת הזהות של אותו חשוד, לא בוחנים אם הוא יהודי או ערבי, אנחנו פשוט הולכים, מבצעים את הפעילות, באופן המיידי. כך לאורך השנים האחרונות - - -

לא זה מה ששאל יושב הראש, הוא שאל על הרקע, נשק שלדעתכם הוא נשק פלילי לעומת נשק שלדעתכם או לדעת השב"כ הוא נשק שמטרתו מה שאתם קוראים "על רקע לאומי", האם היחס שלכם ושל השב"כ הוא דומה? האם הנשק נשאר בבית?

אותו יחס, אותו יחס, אנחנו כמשטרה - ואני כרגע לא נוגע בגופים האחרים, אנחנו כמשטרה רואים בכל תיק שמבחינתנו הוא תיק פלילי, אם יש לו חשיבות בטחונית כזו או אחרת, ויש לנו שותפים לפעילות הזו ואנחנו מתנהלים אתם בשותפות. אנחנו מתייחסים להימצאותו של נשק לא חוקי באופן מיידי, אנחנו מבצעים את הפעילות ואין חשיבות יתרה ל"בטחוני" או "פלילי". אנחנו מבצעים את הפעילות באופן מיידי כדי לתפוס את האמל"ח ולתפוס את החשוד.

על רקע הנתון ש 80% מן העבירות הן במגזר הערבי והרקע של עבירות הרצח, הן יותר מ 50% עם כל הנימוקים והסיבות שציין דר' חאלד אבו עסבה וציינו ראשי הרשויות, מצב סוציואקונומי, אבטלה, עוני, תסכול כל מיני, האם אתם מאמינים שהמציאות הזו - אפשר להמשיך לחיות אתה? האם צריך לשנות אותה ומה אתם עושים כדי לשנות אותה?

זו בדיוק הנקודה אליה שעמדתי לגשת אליה ברגע זה. על פי החלטת השר והמפכ"ל יוקמו במהלך השנים הקרובות עד סוף 2015 ארבעה עשר אורגנים של שוטרים, כל אורגן כזה ימנה עשרות שוטרים בתחומי האח"מ והאג"מ וכל אורגן כזה יופנה לתא שטח במגזר הערבי, נכון להיום הוקמו כבר שלושה אורגנים כאלה שכבר התחילו לפעול ולעבוד בשטח, כמובן שזה תלוי-תקציב וזו תכנית חומש. - - -

שלושת האורגנים שדיברת עליהם, - - -

מה זה אורגן במובן שלנו?

אורגן הוא מעין כח משימה, כח משטרתי שיהיה תחת פיקוד תחנת המשטרה - - -

מהם שלושת המקומות?

נצרת, טייבה ובנגב, בכל אופן, הכח הזה מונה עשרות שוטרים, אני לא רוצה לשגות, משהו בסביבות ארבעים או חמישים שוטרים וכל כח כזה מונה אנשי חקירות, מודיעין ואג"מ.

ברשותך, הזכרת את טייבה, לפני שלושה ימים היה מקרה רצח בטייבה ובמקרה המשטרה היתה במקום.

זה לא במקרה.

או.קיי. התושבים פנו אל המשטרה כדי לטפל. הם ענו להם שהם לא יכולים כי הם לא ראו. המשטרה היתה במקום. אלו התלונות של האזרחים שהיו בשטח.

קשה לי להתייחס נקודתית למקרה הזה, אבל מה שאני רוצה לומר הוא ש- - -

זה אומר הרבה.

בקשר לתכניות שאתם מריצים בפועל, "עיר ללא אלימות", הרי אחוז - - -

אני מבקש את ההתיחסות של חברי לענין הזה של "עיר ללא אלימות", אני אמשיך להתייחס בקצרה לענין נוסף. תיקי הרצח מטופלים באופן שיטתי, לרוב על ידי היחידות המרכזיות במחוזות - שהן חוד החנית של משטרת ישראל וכרגע לא משנה אם זה במגזר הערבי או במגזר היהודי, תמיד הימ"ר הוא זה שיקח את הטיפול - - -

אבל הדוח הוא פונקציה של השקעה, של מאמצים, תסכים אתנו שרוב מקרי הרצח במגזר הערבי, יותר מ 60%, 70% הם לא מפוענחים, מקרי רצח לא מפוענח מזמין את הרצח הבא, כי הוא מעודד: "אנחנו נרצח, אף אחד לא יתפוס אותנו" ולכן התחושה היא, כמו שציינו מוסטפה אבו שקרה ואחרים הוא שאפשר לבצע ולא להיתפס ולא לשלם מחיר. מהי המדיניות שלכם? מה אתם מתכוונים לעשות כדי שיפענחו מקרי רצח, כל מקרה רצח מפוענח הוא הרתעה למקרה הבא.

אחד הדברים שעשינו והוא על פי החלטת השר והמפכ"ל הוקצה למחוז הצפוני, לשני מחוזות, מחוז צפון ומחוז חוף, ואגב, זה נעשה במה שנקרא "אפס תקינה" כי לא קיבלנו תקנים נוספים וזה היה בתשלום פנימי, ב"משחק" פנימי של תקנים על ידי המפכ"ל והשר, שראו בחשיבות הטיפול בתופעה משהו שהוא מבחינתנו בסדר עדיפות מאד גבוה ולכן, הוכפלו הכוחות, הוקמה עוד יחידה מרכזית שתטפל במה שאמרנו עכשיו, באירועי רצח. כמי שטיפול באירועי רצח גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, ונמצא פה ראש מחלקת חקירות, שטיפל בהרבה יותר תיקים, ואני רוצה להגיד לכם שהיחס שלנו למקרי רצח במגזר הערבי הוא בדיוק באותו אופן כאל תיק רצח במגזר היהודי ויש לנו - - -

לפי נתון סטטיסטי, הפיענוח במגזר הערבי לעומת מקרי רצח במגזר היהודי, האם התוצאה, מבחינת הנתון, האם זה אותו הדבר סטטיסטית ? במה זה שונה? רצח הוא רצח, זה לא משנה, אבל לידע כללי, האם מבחינת זה אותו דבר או שונה?

נכון לאתמול נתון סטטיסטי הוא ש- 30% במגזר הערבי ו 40% במגזר היהודי, פחות או יותר הפיענוח אז הסטיה היא 10%.

דבר נוסף, ואחרון שאני רוצה לגעת בו זה הטיפול בעדים, זה עלה כאן, אנחנו לא באנו ואמרנו שאנחנו לא מקבלים שיתוף פעולה כזה או אחר אבל אנחנו רוצים להגיד שברגע שיש לנו שיתוף פעולה אנחנו מחויביים לשלומו של העד באופן זהה, במגזר היהודי ובמגזר הערבי, יש את הרשות להגנה על עדים, אנחנו יודעים שברגע שיהיה לנו עד.

ולגבי השאלה אם בנתניה טיפלו יותר טוב או פחות טוב אני רוצה להגיד לכם שגם בנתניה היו לנו משתפי פעולה ואם צריך אז הם נכנסים לתכנית להגנה על עדים.

מבחינת המקרים שהיו לכם, האם שמתם לב שהקהילה הערבית מוכנה לפעול ולשתף פעולה לגבי איסוף נשק, מבצעים שאתם נאלצים לאסוף נשק מן המגזר הערבי, האם אתם מוצאים תמיכה ונכונות.

יש לנו שיתוף פעולה עם חלקם אבל כמובן שלא יכולים לדבר בפורום הזה על השאלות 'איך' ו'מה'.

כי כולם מזמינים, תבואו, תשיגו את הנשק, זה הורג אותנו, זה מה שאנשים אומרים, זה כל הקהילה צועקת: תאספו את הנשק הזה.

זה נכון שצועקים בתקשורת אבל כשמגיעים בצורה ספציפית אז כמובן שמתכחשים, אבל יש שיתוף פעולה ועושים את זה ועושים את זה על הצד הטוב ביותר, בכל פעם כשמשתפים אתנו פעולה, גם בצורה סמויה,

השאלה היא אם יש מספיק כח אדם לזה.

כח אדם הוא שאלה של תקציב.

אז אולי ניתן להשלים בקשר ל"עיר ללא אלימות" כדי שנמשיך לשאר המשתתפים שרוצים להתייחס.

בוקר טוב, שוב, לכולם. אנחנו עוסקים בחלק המשטרתי שמציג ב"עיר ללא אלימות". אני חייב לציין ש"עיר ללא אלימות" היא תכנית לאומית, היא תכנית של המשרד לבטחון פנים והיא לא תכנית של המשטרה, כשהמשטרה היא רק חלק אחד ממנה, אחד מחמשת החלקים שמרכיבים את התכנית. החלקים הם אכיפה, שאנחנו אחראים עליה, הרווחה, הפנאי, החינוך בהקשר העירוני שזה שייך לרשות העירונית בעצמה. כרגע התכנית פעולת בעשרים וששה ישובים ערבים - - -

כלל הישובים שבהם היא פועלת - יהודים וערבים.

שמונים וששה ישובים בסך הכל. מתוכם עשרים וששה במגזר הערבי. בינואר 2012 מתוכננים להצטרף עוד כשנים עשר ישובים. זה בהקשר של התכנית "עיר ללא אלימות". אני חייב להתייחס לנושא של מינהל - - -

האם התחלתם להריץ את התכנית והאם יש צורך ב matching או אין?

יש איזשהו matching ואני לא יודע בדיוק להגיד לך "אחד לאחד" מהו ה- matching אבל יש אחוזיוּת בענין הזה ויש כמובן הקשר להיבט סוציואקונומי ולהיבט של כמות בישוב. יש איזשהו matching ויש איזושהי התאמה, יש איזשהו קריטריון שהמשרד לבטחון פנים עושה. יוצא כך שיוצא 'קול קורא' בתחילת שנה, ראש רשות שנענה ל'קול הקורא' הזה, מתחייב להגיע לתכנית, מתחייב לעשות את הדברים שבהתאם לקריטריונים ובמידה והוא עונה לקריטריונים אז - - -

אתה יודע שיש מצב סוציואקונומי, או שישוב לא יכול לעמוד במאצ'ינג, וברוב הישובים הערבים יש קול אחד או שניים, עד שלושה אז התוצאה היא שיישוב שהוא חזק, עשיר, יכול לשלם ולקבל את השירות, נכנס לפרוייקט, ואילו ישוב חלש לא נכנס לפרוייקט. אז נהנים עשירים וסובלים עניים.

אדוני יושב הראש, זה לא בדיוק כך, זה לא בדיוק כך, לפחות לא בישובים האלה. כי אם לשיטתך לענין הזה, אז רוב הישובים לא היו נכנסים לתכנית. הם רואים את המצוקה והם מבינים את הטענות האלו אבל כן נכנסים לישובים כאלה כי מבינים את החשיבות.

במסגרת הפרוייקט מה אתם עושים ומה האפקטיביות של הפרוייקט? האם זה שינה? האם זה הוריד? מה במבחן התוצאה?

ישנם הרבה מקומות שטוענים ואומרים "כל הכבוד לתכנית". התכנית בעיקרה היא תכנית של איגום משאבים, כמו שדר' אבו עסבה הציג קודם, של איגום משאבים, להיכנס למשרד, לשולחן עגול ואולי צריך ולהשאיר את האגו מחוץ למשרד ולשאול: מה אנחנו עושים לטובת אותה תכנית נגד אלימות. אם לוועדת אכיפה מגיע נציג של הרווחה ונציג של ההורים ונציג של ועד התלמידים וכל אחד מהם לוקח אחריות לגבי החלק היחסי שלו בטיפול באלימות, כך אנחנו מגיעים לתוצאות טובות יותר. בהרבה מן הישובים מגיעים לתוצאות ממש טובות.

תודה רבה.

לגבי "עיר ללא אלימות", אנחנו אחד הישובים שנכנסו, ושוב, הכניסה ל"עיר ללא אלימות" גם תלויה בישוב. האמת היא שמי שנכנס ומי שנשר מ"קול קורא" יכול כבר לקבל ובדרך כלל הם פתוחים לזה. עיקר התכנית הוא במישור החינוכי-חברתי ומעט באכיפה וכל ישוב מקבל את התקציב שלו לפי הגודל שלו אז ביר מכסור כדוגמה, מקבלים 360,000 שקל בשנה מתוך זה חצי תקן למנהל תכנית וכמובן שיש מאצ'ינג אבל אם אתה לוקח כדוגמה, אצלי, אני לא שם מאצ'ינג - כסף נזיל כי אין לי כסף נזיל. לקחתי מישהו מתוך כח האדם כמנהל הפרויקט וזה ה- matching שלי, תכנית טובה, מתבצעת בצורה טובה, כמובן מדגישה ובעיקר מטפלת בנוער שמסתובב בלילה, במגרשים מוארים, אם עושים אותה כמו שצריך זה יכול עושים להקטין את ממדי האלימות, אבל כמובן לא למגר את זה לאפס, אבל, התכנית היא בעיקר טובה ואני ממליץ לכל ראשי הרשויות להצטרף ואנחנו מבקשים גם כאן מן המשרד לבטחון פנים לפתוח את זה ליותר רשויות ערביות כי זה ממש נחוץ.

תודה רבה.

תודה. תחילה אני מברך על הדיון ואני מקווה שהוא יתרום ולו במעט למלחמה בתופעה שהפכה לסכנה קיומית לחברה הערבית אבל, ברור שאנחנו "עשירים" באיבחון המחלה אבל, לא כל כך עשירים בתכניות ובתרופות.

אני אחלק את זה לשניים ובקצרה, לא אאריך כי אני מסכים עם כל מי שדיברו לפניי מבין חברי הכנסת וראשי המועצות ובטח עם חברנו דר' חאלד אבו עסבה. אם אני משווה את זה לעץ אז יש את השורשים ויש את הפרי. אנחנו רואים את הפרי המר, היריות, האלימות, הם הפרי, הפרי המר והנתונים שנתן השר לבטחון פנים אתמול לפיהם 80% ממקרי הרצח בכל ישראל הם אצלנו בחברה הערבית ואנחנו מעל 50% מכל השאר, אם זה שוד או אם אלו הצתות אבל, צריכים לטפל בשרשים וכדי לטפל בשרשים אלו תכניות שהן לא פשוטות, כי הן במישור החינוכי התודעתי, אנחנו מדברים על ערכים שלנו בחברה וגם צריך להפסיק את ה'פינג פונג' הזה שבסוף מפספסים אתו את הלחימה באלימות. אני מתכוון שעל המשטרה להפסיק להאשים את ראשי הציבור הערבי שהם לא משתפים פעולה. אנחנו תמיד אומרים את זה. אנחנו מוכנים ואנחנו משתפים ואנחנו עושים כדי למגר את האלימות. לאסוף את הנשק, את הסמים וכל הדברים האלה ועל המשטרה לקיים ולשאת באחריות ולאכוף את החוק להעניש את האחראים, העבריינים האלה. אנחנו גם לא מכחישים את זה שיש אחריות עלינו כחברה, כחברה ערבית, כולנו, אם אנחנו מחנכים או ראשי רשויות או חברי כנסת, אחריות שצריך למלא אותה. אני מקווה שביחד כולנו נצליח באמת לעמוד בפני הגל הזה, הצונאמי הזה, שהוא בסוף מסכן את קיומנו כחברה הערבית.

תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אנחנו בשלב שבו לא מגלגלים אחריות אלא מקבלים אחריות ודורשים מאחרים שיקבלו אחריות אגב, אין ספק שמבחינת הסמכות, הרי אפשר לקבל אחריות אבל אם אין לך סמכות אז איך אתה יכול לבקש? אז יש אנשים יש להם גם את האחריות וגם את הסמכות.

נבקש מנציג משרד החינוך להתייחס גם לענין האחריות, המדיניות, והתכניות שהמשרד מריץ כדי להתמודד עם הופעה, אם זה בהווה ואם זה בעתיד, ענין האלימות בתוך בתי הספר, גם בקרב בני הנוער.

ככלל הבעיה היא בעיה הוליסטית. אנחנו לא נתאר עכשיו את כל הגורמים המשפיעים על סף האלימות בתוך המגזר הערבי בכלל אבל, היא בעיה כל כך מורכבת. משרד החינוך בכלל בשנים האחרונות עיגן כל כך הרבה משאבים למניעת האלימות במסגרת שפ"י, יש תכניות מפורטות שהן בבית הספר היסודי, ובבית הספר העל יסודי. בבית הספר היסודי יש תכנית שהמשרד פיתח אותה לפני שלש או ארבע שנים, תכנית "מפתח הלב" והתכנית האחרת של היעוץ החינוכי, שמטפלת בצורה כל כך מקיפה ועמיתיי יתייחסו אליה לעומק, בחלק של החינוך העל יסודי - - -

התכניות טובות אבל האם תוכל להתייחס לפריסה של התכניות?

שתי התכניות האלו, "מפתח הלב" היא בכל בתי הספר הערבים במדינת ישראל, ללא יוצא מן הכלל, מכיתה א' עד כיתה ח' בבית הספר היסודי ובעל יסודי היא בכל בתי הספר התיכוניים ללא יוצא מן הכלל. יש לנו את הכח היעוצי-חינוכי בתוך בתי הספר, בכל בית ספר יש יועצת חינוכית או יועץ חינוכי ויש פיקוח של היועצים הבכירים מטעם משרד החינוך שמפקח על אכיפת כל התכניות שהמשרד בונה אותן.

ביעד הסופי אנחנו מצפים שההתנהגות, הפנים בית ספרית בין תלמידים שונים לבין מורים לבין קהילה, תהיה התנהגות טובה והתנהגות חינוכית ולא התנהגות אלימה. אנחנו כמובן לא אומרים שההתנהגות היום בבית הספר הערבי היא מאה אחוז סטרילית ונקיה מאלימות כי יש אלימות אבל, יש גם פעולות אינסופיות לצמצום האלימות בתוך בתי הספר.

מצד אחר, משרד החינוך, מזה שנתיים, משנת תש"ע, הפעיל במסגרת חוק חינוך חובה, גילאי 17, 18 מתוך כשבעים רשויות שנכנסו לחוק חינוך חובה, 31 רשויות מתוך המגזר הלא יהודי השתלבו במסגרת תכנית הזו והתכנית הזו או החוק הזה מאגד בתוכו משאבים רבים שכוללים גם הקצאה של תקני קב"סים, קציני ביקור סדיר, למניעת נשירה ולמלחמה בנשירה, ומצד אחר המשרד הקצה לכל רשות שנכנס למסגרת חוק חינוך חובה, מה שנקרא כיתות חממות, חממה חינוכית, שמקבלת גם תלמידים אשר הוחזרו מן הרחוב אל בית הספר, ומספרם בכיתה לא עולה על עשרים וחמישה תלמידים. המשרד העביר סכום של כ-90,000 שקל כעבור כל חממה חינוכית כזו ויש רשויות עם חמש חממות, שבע חממות, חממה אחת וכו'.
בנוסף הוקצו כיתות שנקראות כיתות אתגר והן גם מטפלות בתלמידים שמתקשים בכיתות י"א וי"ב ובנוסף, אמרנו שחלק מבתי הספר, חלק לא גדול, קיבלו גם כיתות טכנולוגיות על מנת לתת מענה גם לתלמידים שקשה היה לשלב אותם בתוך בתי הספר ולא היה להם מענה. מעבר לזה - - -

בחינוך הלא פורמאלי. מה שיעור התלמידים הערבים המעורבים בחינוך הלא פורמאלי לאחר שעות הלימודים בהשוואה לתלמידים יהודים? האם נכון ששיעור הערבים הוא 5% מן התלמידים בהשוואה ל- 30% מן התלמידים היהודים?

שוב, משרד החינוך, במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי, יש שתי פונקציות מרכזיות שמשרד החינוך מקצה אותן לרשויות המקומית ובאמצעותן אנחנו מפעילים את כל החינוך הלא פורמאלי, אלו יחידות נוער, בפן אחד שתפקידו הוא לטפל בכל תרבות הפנאי והחלק השני הוא קידום נוער, שתפקידו לטפל בנוער בסיכון. ברוב הרשויות הערביות במדינת ישראל זה מופעל, אני יכול להגיד שאפילו כמעט במאה אחוז מן הרשויות המקומיות יש יחידות נוער ויש יחידות של קידום נוער ועכשיו, בעקבות חוק הנוער, שרק לאחרונה נחקק, כל הרשויות המקומיות תקבלנה פונקציה של יחידת נוער, המשרד ישתתף בכ-90 אלף שקל עבור כל יחידה ולפי ההסכם בין משרד החינוך לבין המרכז לשלטון מקומי, הרשות המקומית תצטרך לשלם גם סכום של 40,000 שקל כ-matching ואז היחידה הזו תופעל ברשות שאין בה יחידת נוער - - -

לגבי היועצים, יועצים חינוכיים בבתי הספר הערביים.

בכל מדינת ישראל, במגזר הערבי, להוציא את הנגב, יש יועצים חינוכיים בכל בתי הספר. בנגב, מתוך כמאה בתי ספר יש כששים יועצות חינוכיות, יש מחסור של שלושים יועצים חינוכיים, ואנחנו, כמשרד חינוך, בחמש השנים האחרונות הכשרנו שתי כיתות של יועצים חינוכיים בדרום אבל חלק מהן אחרי שהכשרנו אותם, עזבו את הנגב ועברו למחוזות אחרים, אם זה לצפון ואם זה לירושלים ואם זה למרכז אבל, שאר בתי הספר שאין בהם מענה, בפיקוח המייעץ הבכיר שלנו במחוז אנחנו נותנים מענה לכל בעיה.

אתה מסכים שזה אילתור? הרי זה לא מענה.

מענה אמיתי היה צריך להיות יועץ בכל בתי הספר.

כן, לפעמים אין לנו יועצים אבל אנחנו במקביל, הכשרנו יועצים ואנחנו כבר לשנים הקרובות נכשיר יועצים, בשלב הזה יש לנו קבוצה של כעשר יועצות שעכשיו משתלמות באוניברסיטה במכללה בדרום וכולן בנות הדרום על מנת שגם לא תעזובנה את הדרום אחרי הכשרתן.

לגבי השירות הפסיכולוגי בתוך בתי הספר.

שוב, לפי מפתח אחיד לכל הרשויות, אם זה מגזר יהודי ואם זה מגזר ערבי - - -

נתון של המגזר הערבי לעומת נתון של המגזר היהודי.

המגזר הערבי גם כן, כמו המגזר היהודי, מקבל כ 70% השתתפות במשרד מבחינת - - -

28%.

אמרתי כ- 70%, בסדר.

הבעיה של המועצות היא שהן להן כסף, הן לא יכולות - - -

אי אפשר לקדם את המטרות כי הן מותנות. כשזה מותנה קשה לנו לקבל. ה- matching הזה הורס אותנו.

אני לא יכול לשנות את החוק ואנחנו כפקידי משרד לא נוכל לשנות את הנוהל הזה. תוכלו לפנות אל הגורמים המוסמכים כדי לבקש שינוי אבל, כל הרשויות המקומיות היום במדינת ישראל במגזר הערבי, יש בהן פסיכולוג.

אתה מציג תכניות שיש אבל מבחינה מעשית, מבחינת התוצאה, בפועל, במסגרת ההתמודדות עם תופעת האלימות, האם אתה מרוצה מן המדיניות הקיימת ומן התכניות שאתה מציג, מבחינת מבחן התוצאה? אנחנו רואים שיש אלימות שהיא חורגת ובמקום שבית ספר ייחנך נגד אלימות בית הספר הפך לפעמים למקור שמייצר את האלימות שמגיעה אל הקהילה ויש לנו כיתות במספר ישובים שמגיעות למקרי רצח.

בית הספר הערבי הוא מאגד בתוכו את כל הילדים של כל השכונות, של כל השבטים, של כל המשפחות שבלילה מסתכסכות אבל בבוקר כל הילדים נפגשים שם אז בית הספר הוא מקום חברתי מקום חינוכי אבל, המחנכים, המורים היועצים עושים עבודת קודש לא רק כדי למגר את תופעה האלימות אלא גם לחנך לסבלנות, לסובלנות ולקבלת האחר.

אמר פה דר' חאלד אבו עסבה על חברה במשבר, חברה במשבר זהות, חברה במעבר, האם יש תכניות לגבי הענין של הזהות, לגבי ההתמודדות עם אלימות ולא רק הישגים ולימודיים עם תחרותוית אלא יותר סבלנות, יותר תכנים ערכיים, יותר יחס אנושי, יותר ניתוב של הכעס לכיוונים חיוביים ויצירתיים?

אתן את זכות הדיבור לחברותיי מאגף שפ"י.

שלום, אני מנהלת את היחידה לפיתוח אקלים בטוח וצמצום אלימות במערכת החינוך ונמצאת אתי קרן שמנהלת את היחידה בנושא של צמצום אלכוהול וסמים. אני אתייחס למספר דברים שהעלו כאן. אציג את הנתונים מתוך המיצ"ב שנמצאים בשקיפות מלאה ואומר מה הנתונים של המיצ"ב אומרים על אקלים ואלימות, ואציג את התכנית המערכתית של משרד החינוך שפועלת בנושא של קידום אקלים.

רק להגיד שמשרד החינוך בשנתיים האחרונות, שם את הנושא האלימות כיעד מרכזי של המשרד ותיקצב את הנושא הזה בתיקצוב ייעודי ופועל בשיתוף פעולה מלא עם המשרד לבטחון פנים בנושא של תכנית "עיר ללא אלימות". לגבי הנתונים של המיצ"ב אנחנו רואים – ואני אתייחס כמובן למגזר הערבי בלבד, אנחנו רואים ששיעור גבוה של תלמידים במגזר הערבי דוברי ערבית בהשוואה לדוברי עברית במגזר מדווחים כי הם מעורבים באלימות חמורה ועקיפה, לעומת דוברי עברית ששם אנחנו רואים את האלימות המתונה של דחיפות ומכות, זאת אומרת אלה ההבדלים בין שני המגזרים.

הילדים בבתי הספר, על פי נתוני המיצ"ב, 17% מתלמידי בתי הספר בכיתות ה' ו-ו' מדווחים שהיו מעורבים באלימות, היו קרבנות לאלימות, ב כיתות ז' ו-ח' - - -

כשאת אומרת "תלמידים" - האם בנים ובנות?

כן, בנים ובנות מדווחים. 13% מכיתות ז'-ט' מדווחים ו- 9% מכיתות י"א, כלומר, אנחנו רואים ירידה עם הגיל אבל יחד עם זאת, במגמות לאורך שנים, מיצ"ב יש לו ארבע מדידות: מתשס"ח עד תשע"א אנחנו רואים מגמה בכיתות ה' יסודי וחטיבות הביניים של ירידה מתונה במהלך השנים האלו לעומת י' ו-י"א עלייה משמעותית מתש"ע ל- תשע"א. אלה הנתונים של מיצ"ב שהיה חשוב לי להציג פה.

לגבי התכנית של משרד החינוך, משרד החינוך, כמו שאמרתי, הוציא בתחילת תש"ע - - -

האם יש הבדל בין בנים לבנות? זה חשוב מאד.

אני יכולה להביא את הנתונים, אין לי אותם כרגע בפילוח.

יש הבדלים עצומים.

נכון, אין לי אותם בצורה מדוייקת ולכן אני לא רוצה להגיד בצורה לא מדוייקת.

בתחילת תש"ע פירסם משרד החינוך חוזר מנכ"ל חדש "קידום אקלים בטוח לצמצום אלימות" והציב סטנדרטים לכל מערכת החינוך, מהו טווח התגובה שיש להגיב כשקורים אירועי אלימות ומהי התכנית שבתי הספר צריכים לעשות כדי להתמודד עם התופעה. חוזר המנכ"ל פורסם בכל מערכת החינוך והכשרנו כ- 300 אנשים מקצועו שמתמחים בתחום של קידום אקלים וצמצום אלימות והם מגיעים לבתי הספר. כרגע נמצאים בתכנית - - -

כמה מתוך השלש מאות הם מן האוכלוסיה הערבית?

אני כבר אומרת. מתוך השלש מאות מדריכים יש ששים וארבעה ימי הדרכה שמוקצים למגזר הערבי, 248 בתי ספר נמצאים בתכנית עצמה וזה כמובן בנוסף לכל מה שנאמר כאן, שכל בתי הספר פועלים בתכניות הקיימות של "מפתח הלב", "כישורי חיים" אלו תכניות ששייכות לכל המערכת, כל התכניות האלו, ובנוסף להן לקחנו קבוצה של 248 בתי ספר שהמפקחים סימנו כבתי הספר שכדאי להשקיע בהם עבודה אינטנסיבית, ללוות אותם עם מדריך צמוד לבית הספר, - - -

האם התכנית הזו רצה בפועל או שהיא לעתיד?

התכנית הזו רצה כבר מתחילת תש"ע באופן אינטנסיבי ב 248 בתי ספר, מתוכם 22 בתי הספר שאותרו כבתי ספר במיקוד עם אלימות ברמה גבוהה ולשם מגיעים מדריכים ותיקים ומנוסים יותר והם מגיעים לשם בצורה הרבה יותר אינטנסיבית, - - -

האם בוחנים את התופעות, האם יש מערכת ש- - - ?

אני אגיד את הכל - - -

לא, סליחה, כמה מתוך ה-22 שזומנו מן החברה הערבית?

הכל חברה ערבית, כל מה שהצגתי הוא רק לגבי המגזר הערבי, כל מה שאני מציגה הוא לגבי החברה הערבית. בבתי הספר האלה, כשאנחנו מגיעים לשם, המדריך מגיע לבתי ספר, הוא מעביר איבחון לכל התלמידים שאלון אינטרנטי מאד ארוך, קורים לו שאלון אח"מ, הילדים ממלאים אותו באינטרנט והוא בודק גם את ממדי האלימות מנקודת ראותם של התלמידים, כמה הם נפגעו אלימות פיזית, מילולית, גניבה וסחיטה, נשיאת נשק, הטרדה מינית, התנהגויות סיכון, צריכת אלכוהול, סמים וכו' וכמובן, במקביל לזה, הוא בודק את החוויה שלהן. באיזו מידה הם מרגישים מוגנים בבת הספר, מרגישים שייכים, מרגישים שמתייחסים אליהם בכבוד, מרגישים שיש להם יחסים טובים בינם לבין התלמידים האחרים, בינם לבין המורים, באיזו מידה ההורים שלהם מעורבים בנעשה בתוך בית הספר זאת אומרת, האיבחון הוא מאד מאד מקיף, שואלים אותם על התחושה שלהם, באיזו מידה ההורים מצליחים לטפל בבעיות האלימות וכמובן הוא בודק גם את המיקום, איפה מתרחשת האלימות? במסדרון? בהסעה? בכיתות? הוא בודק וממפה את כל היקף התופעה ועל סמך הנתונים צוות בית הספר, יחד עם המדריך, בונים תכנית התערבות, על סמך הנתונים. אחרי שנתיים מעבירים שוב את השאלון לכלל התלמידים ובודקים את מדדי השיפור, באיזו מידה היה שיפור בין בתי הספר ואני חושבת שכדאי להגיד שבכל בתי הספר בממוצע ראינו ירידה משמעותית של מדדי האלימות. בבתי הספר שנמצאים בתכנית יש ירידה של 18% במדדי האלימות, הילדים מדווחים שהם מרגישים ירידה משמעותית באלימות, הם מדווחים על עלייה של 10% בתחושת המוגנות, יש ירידה בכל התנהגויות הסיכון, למרות שאנחנו לא עובדים בממוקד על כל התנהגות סיכון אנחנו עובדים על התחושה שלהם בתוך בתי הספר, על היחסים שלהם בתוך בתי הספר, על הערכים, מחזקים את הקשר של ההורים ושל הקהילה עם בית הספר, יש בתי ספר שעושים דברים מדהימים, עושים הדרכות לאמהות על הצבת גבולות בבית, על יחסים בין ההורים לילדים ובאמת נעשית עבודה מעמיקה בכל התחומים ואנחנו רואים ירידה בכל - - -

אנחנו מעוניינים לראות תלמידים שהתייחסו לשאלה איך מריצים אצלם בבית הספר את התכנית הזו - - -

אני חושבת שזה יהיה מעניין לשמוע. חשוב להגיד שבאלימות החמורה נמצאה הירידה המשמעותית ביותר בבתי הספר האלה וגם ירידה באלכוהול ובסמים - - -

מהו מבחן הזמן של הירידה?

חשוב להגיד שאנחנו מדברים על תכנית של שלש שנים. במהלך שלש שנים אנחנו מצפים לראות את השינוי. לפעמים בשנה הראשונה שמופעלת התכנית לא ניתן לראות שינוי משמעותי, לפעמים כשמציפים את הבעיה ומתחילים לדבר עליה בכיתות, בחדר המורים, מזמינים את ההורים לא רואים שינוי משמעותי ולפעמים הגרפים מראים איזושהי עלייה קטנה בנתונים. אחרי פרק זמן של שנתיים שלש אנחנו רואים את התוצאות האלו. אני חושבת שאורך הזמן הזה, כיוון שהתכנית לא עוסקת רק בגבולות ובתקנון ובאכיפה ובענישה, אלא עוסקת בערכים, בהטמעת היחסים בתוך בתי הספר ובהכנסת ההורים כחלק מן השותפים המשמעותיים שלנו בתוך התהליך, היא חייבת להיות תכנית ארוכת טווח ואנחנו עומדים על כך, אנחנו לא מאפשרים לבתי הספר להעביר שאלונים מיד אחרי שנה אלא באמת נותנים להם לחוש חוויית הצלחה מתוך התהליך שהם שותפים לו.

אני רוצה להגיד שגם בנסיון שלנו בבתי הספר במגזר הערבי, לוקח זמן לייצר שיח על רגשות, שיח שבאמת מאפשר לדבר על הדברים בצורה כנה וחופשית ולכן תהליך ארוך טווח מצליח לייצר את התהליך הזה.

נקודה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה היא טיפול בתלמידים עם בעיות התנהגותיות קשות. כולנו יודעים שמעבר לעבדה מערכתית כמו שתיארתי - - -

בין תלמידים נושרים!?

צריך להשקיע באותם תלמידים שאנחנו מזהים אותם כתלמידים עם בעיות התנהגות. יש לנו תכנית חדשה שנקראת "עוצמה" של טיפול בתלמידים עם בעיות התנהגות. כרגע הוכשרו לתכנית מדריכים מכל הארץ, ויועצים, השנה פועלים בתכנית, זו תכנית שפותחה על ידי פרופ' תמי רונן מן האוניברסיטה בתל אביב, זו שיטה קוגנטיבית התנהגותית, ויש היום חמישים ושש קבוצות בחמישים וששה בתי ספר במגזר הערבי שמפעילים את התכנית. דבר נוסף, השירות הפסיכולוגי, כפיילוט, השנה, התחיל ברשות אחת ערבית בה הקמנו מרכז טיפולי לתלמידים עם בעיות התנהגות ובשנה הבאה יפתחו מרכזים טיפוליים לילדים עם בעיות התנהגות בשירותים הפסיכולוגיים נוספים.

שאלה בבקשה. מבחינת התכנים שאתם מתמקדים בהם, אני מתרשם – ותקני אותי אם אני טועה, שהתוכן מתמקד בהטפה ושל התנהגות טובה וכו'. אני חושב שיש מקום להפיץ בתוך הפעילות הזו גם ערכים מכוננים משותפים של בני החברה הערבית, שהם ערכים גם פדגוגיים, גם חברתיים וגם לאומיים. פדגוגיים זה ברור, חברתיים - הכוונה לשילוב של אנשים מסטטוס חברתי שונה, לאומיים - לראות את המשותף, האזרחיים וכו'. אני חושב שאנחנו ניכשל כולנו, במערכת החינוך, אם נתמקד רק בסוגיה של "זה לא בסדר" ו"זה לא טוב" כי זה לא מספיק, צריך לייצר היגד שבנוי על ערכים מכוננים. האם זה נלקח בחשבון והאם אתם מקבלים ייעוץ של אנשי מקצוע ערביים שמעורים בחיי החברה ובתרבות הערבית על מנת לעצב את המכוננים האלה?

בהמשך לשאלה של חבר הכנסת, לא ציינת את זה אבל מתוך הנחה שזה נכון, אני רוצה לשמוע את זה ממך, ה'קאדר' שהכשרתם – האם עם מחנכים ערבים ואנשי חינוך ערבים? והדבר השני הוא הסמליות שבדבר, אמרת ששם התכנית "עוצמה" ואני רוצה לשמוע שם ערבי שמדבר על גם ערך אבל גם על מסר. "עוצמה" זה בסדר, אבל תכנית שמופעלת בישוב ערבי, השם שלה צריך להיות בערבית.

כמובן שאגיד שאנחנו עוסקים בהכשרת מדריכים ודרך אגב, כל המדריכים שתיארתי כאן הם יועצים חינוכיים מבתי הספר, במגזר הערבי בדרך כלל, שהם יועצים שהובילו תהליכים משמעותיים בתוך בתי הספר, יועצים מצטיינים שהם הגיעו לעבור את תהליך ההכשרה להיות מדריכים בתחום של קידום אקלים וצמצום אלימות. ברובם, רוב המדריכים שמגיעים אל בתי הספר בחברה הערבית, הם יועצים חינוכיים מן המגזר הערבי, למעט במקרים בהם אנחנו לא מצליחים עדיין לגייס מדריכים כאלה, אנחנו נעזרים באנשי מקצוע שאינם דוברים ערבית שמגיעים יחד עם יועצים חינוכים ומדריכים מן המגזר הערבי וחשוב להגיד שנעשה תהליך מאד משמעותי ואמרתי, התכנית עצמה אין לה פרוטוקול אחיד לכל בית ספר ובית ספר אלא שכל - - -

האם יש פרוטוקולים? האם אתם יכולים להביא את הפרוטוקולים האלה שנוכל לעיין בהם ולהתרשם? על מה מדברים ואיך?

בוודאי. אני רק רוצה להגיד שהתכנית עצמה יש לה קווים ועקרונות מנחים אבל כל בית ספר בונה לעצמו את התכנית המתאימה לו, לצרכים הקהילתיים, התרבותיים, למבנה הבית ספרי, ליחסים בתוך בית הספר, זה מותאם לנתונים שעלו מתוך האיבחון הבית ספרי זאת אומרת, כל תכנית היא שונה מבית ספר לבית ספר כאשר העקרונות הם אותם עקרונות אבל מותאמים לנתונים, לאיבחון הבית ספרי ולצרכים הקהילתיים.

הערה מתוך ידיעה כי העברת את הנתונים האלה כאשר הייתי מורה, במיוחד כישורי חיים - - -

נכון.

הבעיה היא לא בתכניות. תכניות יש מאד נפלאות אבל היישום הוא הבעיה. הבעיה היא ביישום וגם במעקב אחרי היישום של התכניות האלו. לא רק להסתמך על זה שמנהל הבית הספר או מי שאחראי ידווח על רמת האלימות אצלו או שיישום התכנית הוא באחוז כזה וכזה. זו הבעיה. אנחנו לא משלים את עצמנו, בתי הספר הם לא חממה ולא בבועה, הם לא מנותקים מן המציאות ולא מן החברה אבל, אנחנו מקווים שלפחות בית הספר יהיה רחוק קצת מן העולם האלים שסביבו - - -

התנאים של בתי הספר מייצרים אלימות. הצפיפות, התנאים עצמם, הפיזיים, יוצרים אלימות.

רק רציתי להגיד שעל משרד החינוך בעצמו לעקוב, לעקוב אחרי הנתונים האלה ויישומן.

שניה, אני רק רוצה להבהיר. אני ממלא את מקומו של חבר הכנסת טלב אלסאנע ולכן לא מדברים בלי רשות שלי. אני רק מקפיד יותר עכשיו.

ברשותך שאלה, דר' יאסר, בקיצור, אמרת שיש עלייה באלימות בחטיבות העליונות, בתיכונים, מכיתה י' עד י"א. האם משרד החינוך בדק מה הגורם או הגורמים לזה והאם יש לו תכניות לטפל בזה?

האם אני יכול להמשיך את השאלה? אני מכיר את הנתונים של המיצ"ב, אני שואל האם יש נתונים אחרים שהם לא של המיצ"ב והם לא בדיוק תואמים את המיצ"ב?

שתיים, האם אתם עושים הערכה חיצונית חוץ מן ההערכה הפנימית של משרד החינוך לבדיקה אקלים בית ספרי?

יש לנו כרגע שני כלים שמודדים את היקף התופעה של האקלים הבית ספרי, האחד הוא המיצ"ב והשני הוא ניטור אלימות, שנעשה בהדרכתו של פרופ' עמי בנבנישתי וראמ”ה והנתונים האלה יפורסמו בקרוב, כרגע הם לא נמצאים בידי כי הם עדיין לא קיימים לפרסום. הנתונים של המיצ"ב נעשים על ידי ראמ”ה ונמצאים בשקיפות מלאה - - -

ראמ”ה היא יחידה במשרד החינוך.

אמרתי, בנוסף לזה יש את המחקר של ניטור אלימות שאמור להתפרסם בקרוב.

הנתונים שהצגתי על התכנית המערכתית, אני רק רוצה להגיד ולדייק, שאני חושבת שבבתי הספר האלה, לעומת כל התכניות שהן תלויות בשאלה באיזו מידה בתי הספר לוקחים אז ברגע שמגיע מדריך שמלווה את בית הספר במהלך השלש שנים ומגיע כל שבועיים לבית הספר, הוא בודק מה בתי הספר עושים בתכנית, הוא מלווה את התהליך וברגע שמנהלי בתי הספר לוקחים אחריות מלאה על התהליך הם מצליחים לצמצם בצורה משמעותית את שיעורי האלימות ולכן - - -

מבחינת משרד החינוך, מיציתם את הזמן שעומד לרשותכם. נעבור.

בענין בטחון וחינוך. מדובר על בטיחות בבתי ספר ערביים כי התכנית הזו, בחודש הבא, אמורים להתחיל ליישם אותה.

בקצרה. שאלות קצרות ותשובות קצרות, כדי להתקדם.

אני מאגף בטחון, בטיחות וחירום במשרד החינוך. קודם כל החלטת ממשלה מוסיפה המון כח לתהליך. אנחנו התחלנו לפני שנתיים לצמצם את הפער, אני תיקננתי באגף שלי חמישים וארבעה תקנים ברשויות, תקנים של מנהלי בטחון, בטיחות וחירום ברשויות המקומיות במגזר הערבי, כדי לצמצם את כל הפער, כדי שהם יהיו יחד, יחד עם כל הקב"טים ומנהלי הבטיחות בכל המגזר. הכשרנו אותם גם בנושא בטיחות, גם בנושא חירום וגם בנושא בטחון. לגבי החלטת הממשלה תיקצבנו באופן נקודתי גידור והכנה של כל התשתיות במגזר הלא יהודי, לפי סדר עדיפויות. 50% מן התקציב של מחוז צפון הלך רק למגזר הערבי. - - -

מבחינת היעד תוך פרק זמן - -

ב- 2012 את כל נושא הגידור והאמצעים הטכניים נסיים לצורך הענין אבל, נושא האבטחה הוא החלטה לארבע שנים כשאנחנו מתחילים את התהליך ב-2012, ב-8 לינואר, עת החזרה ללימודים, ב-134 רשויות, התהליך עם משטרת ישראל בעיצומו, אנחנו רואים מגמות חיוביות בהשתתפות של הרשויות יש כמה בעיות, אנחנו נתגבר על הכל ונמצא פתרונות.

הדבר הנוסף שהוא קשור לענין הזה הוא שחלק מאותה החלטה הוא 22 תקני שוטרים, 22 תקני שוטרים שאחד עשר מהם יהיו ב- 2012 ואחד עשר ב- 2013 שזה גם מוסיף כח, שוטר עם קטנוע, למטרה אחת ויחידה, מתן מענה לאותם מוסדות ולאותה אבטחה. זה משהו חדש, אני מעריך שיהיו קשיים בהתחלה אבל המטרה ברורה. יש את התקציבים ואנחנו, כמו שאומרים, בכיוון הנכון.

תודה רבה.

אני עוסק במתן שירותי דת לכל העדות. אנחנו מוציאים את הפוטנציאל והיכולת של אנשי הדת שינצלו כל במה אפשרית כדי שיתנו הסברה נגד אלימות, אם זה במסגדים, בכנסיות, בבתי לוויות ובכל מקום אחר. עשינו חמש הכשרות לאנשי הדת שלנו, כדי שיידעו להסביר לבני הנוער, גם בבתי הספר וגם בתוך המסגדים ואנחנו מוכנים לשתף פעולה עם כל גוף אחר שמוכן להירתם למשימה הזו, נגד אלימות.

אנחנו הקמנו גוף בינ-דתי של אנשי דת מכל העדות והגוף הזה פועל גם בבתי ספר וגם בישובים, בעיקר נגד אלימות ומשקיעים הרבה מאד שעות בהפסקת האלימות או בעצירת האלימות אחרי התפרצות של אלימות באחד הישובים או במקרים דומים, ומשקיעים הרבה מאד שעות כדי שהמעגל הזה לא יתפשט בהמשך.

אנחנו הקמנו את מועצת ראשי הדתות בהשתתפות כל ראשי הדתות בישראל וגם אותם רתמנו להסברה נגד אלימות ועשינו יום עיון לכל ראשי הדתות והכותרת שלו והתכנים היו "ראשי הדתות נרתמים למאבק באלימות".

הכרזנו בסוף אוקטובר על יום נגד אלימות, כל האימאמים שלנו, עובדי המשרד וגם אימאמים אחרים, ביקשנו מהם שיקדישו את יום דרשת יום ששי של סוף אוקטובר נגד האלימות וכך זה היה.

אני מודה שזו פעילות לא מספיק גדולה ולדעתי צריך להקים איזשהו גוף שיסנכרן את כל הפעילות של כל הגופים ביחד, כי כל אחד מושך בכיוון אחר, אין תיאום בין כולם, אם יקום גוף אחד שירכז את כל הפעילות הזו ברמה ארצית, לדעתי, התוצאות יהיו הרבה יותר טובות.

תודה. רעיון מצוין. תודה רבה.

קודם כל אני מברך על הכנס הזה. ראשית כל יש לנו יעד כהתאחדות ארצית של ועדי הורים במגזר הערבי, היעד המרכזי שלנו הוא תכנית נגד אלימות וההישגים. התחלנו עם כנסים, עשינו כנס אחד באום אל פאחם, עשינו כנס בבקה אל גרביה, מלווה אותנו דר' חאלד אבו עסבה בכל הנושא הזה.

יש לי שתי שאלות למשרד החינוך. משרד החינוך, יש הבדל בין תיאורטי למעשי. הם מדברים על תכניות יפות ואני אישית, אני לא איש משרד, יש לי אנשים שעובדים במשרד אבל אני מסתובב בהרבה מקומות. כבר עברתי מאז שנבחרתי בארבעים ושמונה כפרים וערים. מה שקורה הוא שאתם נותנים תכניות לבתי הספר אבל אתם לא עוקבים אחרי התכניות האם הן מיושמות. אתם לא נותנים את אנשי המקצוע.

אני גם חבר בעירית נצרת בתכנית "עיר ללא אלימות". מה עשינו במשך שלש שנים? קנינו רכב קטן? האם זו התכנית? אתם לא עוקבים אחרי הדברים. אתם מזריקים תקציבים, אני אתן לך דוגמה הכי קטנה. בשנת הלימודים הזו, 2011-2012, הזרמתם 60 מליון ש"ח ₪ לילדים כדי לקנות ספרים, לעזור להם בקניית ספרים, איפה הכסף הזה? חזר לאוצר. למה? לא השתמשו בו. יש לכם בעיה, משרד החינוך, גם הנציג של הבטחון, מה הוא אומר? הוא אומר שיש לנו ויש לנו ויש לנו, אם תהיה רעידת אדמה, אדוני,
או תהיה מלחמה, איפה הילדים שלנו יהיו? האם חשבתם על זה? האם יש לנו מקלטים? שלחתי לכל השרים, ואתה יודע מה ענה לי נשיא המדינה? אני מצטער שאתם חיים בצורה כזו, איפה אנחנו חיים? בכוכב אחר? אתה יודע מה הבעיה של משרד החינוך? שאתם לא עוקבים אחרי. אתם נותנים כסף, מזרימים כסף אבל אתם לא יודעים איפה נמצאת הבעיה.

תודה רבה.

שלום, אני מעמותת "נשים נגד אלימות", אני מצטערת אבל נמאס לי לברך אתכם על דיונים שמעלים את כל נושא האלימות בכנסת. אתן הסבר קצר, אני רוצה להתמקד בכל נושא האלימות נגד נשים ערביות. לפני חודש וחצי הציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת ש- 98.5% מן התיקים של רצח נשים ערביות נסגרו מחוסר ראיות, ב-2011 עשר נשים נרצחו מתוך שש עשרה, עשר נשים ערביות, רק תיק אחד פוענח והסבר לזה הוא מאד חשוב.

דבר אחר שגם מאד חשוב להתמקד בו, גם לבירור תופעת האלימות הוא כל נושא החוקרים והחוקרות הערביות שנמצאים באגף המשטרה לחקירת האלימות. יש ששה חוקרים שהם מתוך שמונים חוקרים לאלימות, ששה, ארבעה מהם ערבים ושניים מדברים ערבית, זה מה שאמרה המשטרה.

האם אפשר לחזור על ההערה האחרונה?

לגבי מספר החוקרים והחוקרות של אלימות נגד נשים, יש ששה חוקרים או חוקרות ערביות מתוך שמונים, ארבע מהן ערביות ושתיים מדברות ערבים - - -

יש שבע עשרה. כך אמרו בדיון האחרון, במשטרה יש שבע עשרה. הם אמרו: יש לנו שבע עשרה.

יש תקנים לשבע עשרה אבל בפועל יש פחות.

הערה נוספת, לגבי כל התכניות שנמצאות במשטרה, במשרד החינוך, אם זה "עסא", "מצילה", "עיר ללא אלימות", יש הרבה תקציבים שמקצים לתכניות הללו אבל אנחנו מפסידים הרבה אחוזים מן התקציבים ממשרד למשרד או ממשרד לחברה ממשלתית כדי לסיים את התכנית ואחר כך זה עובר למועצה המקומית, עושים מיפוי לשנה או לשנה וחצי ואז, ברגע שאנחנו עומדים לבצע את התכנית הכסף נגמר, התקציב נגמר ולכן אין ישום של התכניות.

לסיכום, עשיתי עבודה התנדבותית ב-2011, עקבתי אחרי כל הדיונים שהיו בנושא האלימות בחברה הערבית, נגד נשים או בכלל, יש הרבה מסקנות והרבה המלצות, אני פונה לכל המשרדים ולכל חברי הכנסת, שתעקבו אחרי ההמלצות שיצאו.

תודה רבה. האם יש התייחסות מטעם המשרד לבטחון פנים?

אמרנו את זה בוועדה המפורסמת שחברת הכנסת חנין זועבי היתה בה, יש שבעה עשר חוקרים דוברי ערבית, ישנן שתי חוקרות ערביות ויש גם דוברות ערבית.

יש הבדל בין דוברי ערבית לבין ערבים.

אתה צודק, אדוני, זה כולל אנשים שהתגייסו, - - -

תדייקו. החבר'ה מנוסים בדברים האלה. שואלים אותך על חוקרים ערבים, תגיד כמה ערבים.

אמרתי חוקרים בערבית.

לגבי חוקרים ערבים.

אין כרגע מולי את מספר החוקרים הערבים אבל אני יכול להגיד לך - - -

אז תביא לנו את הנתון הזה.

באלימות שבעה עשר חוקרי בערבית. זה כולל מספר אנשים שהם קיבלו - - -

חשוב לא רק לדבר את השפה כי חשוב גם הרקע. לכן באלימות בתוך המשפחה, יש בעיה עם הקודים.

זה שאני מדבר ערבית לא אומר שאני לא מכיר את המנטליות.

גם תרבות, גם ערבים, גם הווי, במובן הרחב שלהם, לכן, אל תלמדו אותנו מה אנחנו, אנחנו יודעים מה אנחנו.

אני רוצה גם שתבדקו מן ה- 26 ערים או מועצות מקומיות שהן ערביות שיש בהן תכנית "עיר ללא אלימות", בכמה מהן יש ועדות ואני שואלת את זה בכוונה.

אין באף אחת, לא.

מה פתאום 'אין אף אחת'?

שמעתי שלאחרונה הכניסו אבל שם משרתים את התושבים לא משרתים את הועדה הממונה אלא את התושבים שנמצאים. אנחנו נתקדם, רבותי.

אנחנו מודים על ההזמנה ואנחנו מאד שמחים להיות כאן. אני יצאתי מן הבית ביום חמישי אחד כשהתחלתי את הקדנציה שלי, בשעה 07:30 ובחמש עשרה דקות לפני שמונה התקשרו אלי ואמרו לי שיש רצח בעיר. אחרי רבע שעה מאז שהתחלתי.

אני למדתי עריכת דין ועבדתי גם בתחום הפלילי ועכשיו אני ראש עיר. אני אומר כך: הבעיה היא יותר באכיפה משתי סיבות: הראשונה, אין ספק שיש מחדלים מטעם המשטרה ויש גם מחדלים מטעם האוכלוסיה. למשטרה אין כח אדם מספיק למגזר הערבי ואותו הכח שיש הוא עסוק בצווי הבאה ובפקודות מאסר של הוצאה לפועל מאשר לפעול נגד אלימות. מצד שני, אנחנו במגזר הערבי עדיין לא מצליחים להבין שאנחנו צריכים לשתף פעולה עם המשטרה במקרים כמו מקרה של רצח, כי יש הרבה אנשים שיש להם אינפורמציה בבית ובסופו של יום הוא אומר: אני מעדיף לא למסור את הפרטים למשטרה אלא להשאיר את זה בבית. ויש לזה סיבה אבל, גם במשטרה צריכים לדעת שצריך להגדיל את אחוז השוטרים הערבים במשטרה כי ברגע שאנחנו מגיעים לישיבה כזו ואני רואה שאחד מן המגזר הערבי יושב ביניכם והוא מדבר אתנו אז בטוח שהאכיפה תתחיל להיות יותר רצינית כי אתם צריכים להבין שאתם צריכים להעביר מסר למגזר שאתם באתם לאכוף את החוק ויש לכם חלק מן החוק, שייכים לאותו החוק, הבעיה היא שאנחנו מגיעים לכאן ואני מסתכל, ועם כל הכבוד לכבודכם ולכולכם, אנחנו צריכים לראות גם אחד מאתנו יושב ביניכם.

תעודדו אנשים להתגייס אלינו.

האם אתה רוצה שאני אתן לך עכשיו תשובה רצינית? יש הרבה אנשים שהגישו בקשות להתגייס וסירבתם להן. זו שיחה ארוכה, בוא לא ניכנס לזה.

לגבי משרד החינוך, משרד החינוך צריך לדאוג קודם כל - - -

לגבי מספר המתגייסים שהגישו בקשות ונדחו – מה הסיבות?

טוב, הבעיה היא שאם מישהו מבקש מן המגזר הערבי להתנדב אז מקבלים אותו אבל מי שרוצה להתגייס קשה לו מאד להיכנס. זו העובדה שבשטח.

לגבי משרד החינוך, משרד החינוך צריך לדאוג קודם כל שיהיו לנו בתי הספר עם 25-30 תלמיד בכיתה ואחר כך לעשות תכניות. הכסף שאתם משקיעים לתכניות - תנו לנו את הכסף ואנחנו נבנה בתי ספר כי ברגע שיש לנו בתי ספר נורמאליים, שיש בהם עד שלושים תלמיד בכיתה, אפשר יהיה לדבר אתם על אלימות. התלמידים הערבים הם כמו כל התלמידים במדינה, ההבדל היחידי הוא שאני מגיע לעיר כמו בקה, שיש כיתות עם ארבעים ושניחם תלמידים, אפילו תכניסי ארבעים ושנים מלכים לתוך חדר אחד בטוח שתהיה אלימות. מה את חושבת, ארבעים תלמידים בכיתה ו' שאת מכניסה אותם לחדר אחד, אז מה את חושבת, שלא תהיה אלימות?

חדר לא תקני.

וגם המקלטים. אז הבעיה היא רצינית ולא פשוטה. יש בְּבקה היום בתי ספר בלי יועצים חינוכיים וזה גם אסון אחד גדול, ודווקא איפה? מקום שיש בו אוכלוסיה ענייה. מדוע? - - -

אז זה לא רק בדרום, לפי מה שאני שומע, שיש בתי ספר ללא יועצים חינוכיים - - -

הבעיה לצערי הרב היא דווקא במקום שבו אתה צריך יועץ אז אין לך יועץ שם. לכן אני חושב שצריכים לעשות ישיבות ולחלק את הועדה הזו למספר ישיבות. אחת תדון בענישה, באכיפה, מה הסיבות לאלימות שיש במגזר הערבי, מה תפקיד משרד החינוך, משרד החינוך צריך לקום ולהגיד ולמקד את הבעיות שישנן ולהתחיל שלב שלב. כי בסופו התוצר הסופי הוא אלימות אבל לאלימות הזו יש רקע, יש רקע, לכן אם אנחנו נחפש היום איפה יש אלימות במגזר הערבי או היהודי אני אגיד לך איפה, האלימות היא ברובה במגזר הערבי ובמגזר היהודי במקום שיש עיר עולים חדשים, במקום שיש מזרחים יש שם אלימות, מדוע? כי שם לא מקבלים תקציבים משום מקום. אתם רוצים שאנחנו נתפקד בצורה נכונה כראשי רשויות אבל מצד שני תנו לנו תקציבים, בקושי יש לנו תקציב למים וביוב אז אתם רוצים למגר את האלימות?

תודה רבה.

ברשותך, משפט אחד ואסיים. רוצה רק להגיד לכם שבבקה, רק כדי שתדעו על מה אני מדבר, מאז שהוקם חוצה ישראל, כביש חוצה ישראל, אחוז ההכנסה לחנויות בעיר ירד ל 65%. 65% תארו לעצמכם שעם חוצה עכשיו אף אחד לא עבר דרך בקה, אותה חנות שהיתה מכניסה ביום מאה שקל מכניסה היום 45 שקלים, מאותם 45 שקלים הוא צריך גם לפרנס את המשפחה וגם לשלם מסים וגם וגם.

הכביש נבנה על אדמת בקה והזכיון הוא ל"דור אלון".

גם לקחו פרנסה, גם לקחו את הכביש וגם לא נתנו פרנסה. "דור אלון" צריכה להתפרנס, הטייקונים.

תודה.

רבותי, אני לא ארבה במלים על האחריות שנדרשת מאתנו כפרנסי הציבור הערבי, אם כחברי כנסת, אם כחברי מועצות, אם כמחנכים, אנשי דת, וראשי בית, תא משפחתי. אם אני אאשים אז אני אאשים את עצמנו גם בענין הזה אבל, אני גם מאשים בעיקר את המדינה ואני גם מצטרף לדבריו של דר' יאסר ראש מועצת ביר אל מכסור, ואני מחכה, מבחן ההוכחה חל על המדינה ורשויותיה.

יש מי שחושב שהמדינה יוצאת נשכרת מהתרחבות מעגל האלימות בקרב הציבור הערבי. שאנשים פחות דואגים לענייניהם הקולקטיביים ולזכויותיהם ולמאבקם האזרחית, ומתבזבזים בתוך המיץ של עצמם. אני אומר לכם, האלימות היא אש, אש יכולה להתחיל בטייבה אבל להסתיים בנתניה, היא יכולה להתחיל בשפרעם ולהסתיים בקרית אתא ולכן אל לו לאף אחד לחשוב שהוא יכול להרוויח מהתרחבות האלימות בקרב הציבור הערבי, והשתיקה, או עצימת העין או אפילו מתן אור ירוק להתרחבות תופעת הנשק הבלתי חוקי וגם הנשק החוקי שגם לפעמים משתמשים בו לעניינים שלהם, כל זה נגמר בצורה כזו או אחרת. מה שלא נגמר כאן, אדוני יושב הראש, ואני פה רוצה להסב את שימת לבם של הנוכחים, לאלימות לא שבתוך הערבים אלא אלימות נגד ערבים.

יש תופעות שהולכות ומתרחבות בתקופה האחרונה של אלימות כנגד אזרחים ערבים על רקע לאומי גזעני. הדוגמה, מה שקורה נגד הסטודנטים הערבים בצפת. אנחנו לא מרגישים שיש טיפול נכון למיגור התופעה הזו, על אף שההערכה שלנו היא שהאנשים שמבצעים את המתקפות האלו הם מוּכָּרִים פחות או יותר. למשל לפני מספר ימים, לפני שבועיים, ביום של המשחק הסופר-קלאסיקו, בין ריאל מדריד לברצלונה, פועלים שעובדים בסביבה של ירושלים ולנים בבית שמש, התקלקלה להם הטלוויזיה, יצאו לראות את המשחק באחד מבתי הקפה והם קיבלו מכות רצח. הם קיבלו מכות רצח ועד היום לא שמענו שום דבר על תפיסת אותם חוליגנים, פשיסטים, שמסתובבים כדי לצוד ערבים. אני חושב שזו גם הענין של 'תג מחיר' שהוא נושא, עד לפני כמה חודשים היתה לנו אשליה לחשוב שזה נמצא רק בשטחים הכבושים אז עכשיו אנחנו רואים שזה מתרחב למקומות אחרים ולמסגדים.

אני חושב שצריך לתת את הדעת לא רק על אלימות שקיימת בתוך הציבור הערבי ועל ההתרחבות של שימוש בנשק בלתי מורשה וכו' אלא גם יש הרגשה, אדוני יושב הראש, יש הרגשה שדמו של האזרח הערבי יכול להיות הפקר במקומות מסויימים במדינת ישראל ורשויות החוק לא עושות מה שהן צריכות לעשות בענין הזה. אני מבין שהתפקיד של המשטרה הוא להילחם באותן תופעות שהן מסריחות ושצומחות על אותו הבִּיצה, אני יודע שהמשימה העיקרית היא לייבש את הביצה אבל, המשטרה וזרועות הבטחון הן האחראיות לבטחונו של האזרח ואין רשות אחרת שהיא יכולה לעשות את זה ואם המצב של הבטחון האישי מופקר עד כדי כך אז כנראה שהמשטרה לא ממלאה את תפקידה כראוי.

תודה רבה. היו מקרים במדינות שונות בהן המשטרה הצליחה להתמקד ולהוריד את רמת האלימות ואת הפשיעה, לא רק אלימות ככלל. אני זוכר את מי שיצא למשל להיות מועמד בארצות הברית על רקע ההישג בתחום הזה אז יכול להיות שאם תלמדו אתם יכולים להגיע להיות ראשי ממשלה בישראל, כמו ג'וליאני.

דבר נוסף, אמר דר' חאלב חסבי משפט מאד חכם, אל"ף, אם אנשים חשים שבטחונם האישי מאויים ואין מי שיגן ומי שאמור לעשות לא עושה אז הם גם יגייסו, ירכשו נשק, וגם ינסו להגן על עצמם בעצמם. זו אחת הסיבות - - -

וח'אלד אבו עסבה מכיר את זה היטב, תקשיב, בז'אן יש אדם שאויים, והוא לא מצא מזור בתלונה למשטרה אז הוא הלך לקבוצת פשע אחרת מפלג פשע אחר, קבוצות מגנות ועושות את השירות, מספקות את הבטחון בבקום בו המשטרה נכשלה - - -

אוי ואבוי, אוי ואבוי אם זו תהיה הכתובת לאנשים שזקוקים להגנה והמחדל הזה כנראה שהוא מצמיח תופעות מאד חמורות שמהן ניזונה הפשיעה.

הנושא של הפשיעה, ואני מציע לא נקרא לזה "תג מחיר" אלא נקרא לזה פשיעה לאומית כי זו פשיעה. לא "תג מחיר". אנחנו הקמנו כח ספציפי מיוחד שייטפל בזה, שילוב של מספר יחידות ואני מאמין שאנחנו נראה תוצאות בקרוב. אנחנו כמובן שמנו שם את מירב האמצעים - - -

גם בצפת אנחנו רוצים לשמוע תוצאות.

נשמע, אדוני, אני מאמין שנראה תוצאות בקרוב.

מאה אחוז. אנחנו נמשיך עם נציג משרד ממשלתי. נשמע התייחסות של משרד המשפטים. מי נמצא כאן? אני מקווה שלא התייאש מכל כך הרבה פשיעה. משרד הרווחה?

אני קצין מבחן מחוזי לנוער במחוז חיפה והצפון ואני מייצג כאן את שירות המבחן לנוער. מה שהיה חשוב לי להביא לידיעת כל הנוכחים הוא ששירות המבחן לנוער מקפיד על כך שאחוז קציני המבחן הערבים יהיה פחות או יותר -ולפעמים אפילו מעט יותר, זהה לאחוז המופנים מקרב בני הנוער הערביים שמבצעים עבירות, ושכל תכנית טיפול שיש לשירות למבחן לנוער מיושמת גם במגזר הערבי, אני מדבר על טיפול קבוצתי לעברייני אלימות, טיפול קבוצתי לפוגעים מינית ויש לנו פעילות שטח שמיועדת בעיקר לנערים שמבצעים עבירות אלימות, וכל התכניות האלו מיושמות גם על מופנים מן החברה הערבית.

יש לנו יחידה מיוחדת שעוסקת בקטינים שנעצרו במחוז חיפה והצפון שמרבית האוכלוסיה הערבית שמטופלת בשירות המבחן מטופלת במחוז שאני מנהל אותו. מתוך תשעה עובדי מעצרים ששה הם עובדים ערבים כדי לתת את המענה המיידי והטוב ביותר לנערים ערבים שנעצרו, כולל נערים שנקראים שב"חים, שוהים בלתי חוקיים שאנחנו אמורים לכתוב תסקיר לבית המשפט לגביהם.

התחלתם לכתוב תסקירים לגבי שב"חים? ממתי אתם כותבים לשב"חים תסקירים?

קטין לא יכול להישפט במדינת ישראל מבלי שהוגש תסקיר.

האם אתה בטוח?

במאה אחוז.

בסדר, זה לא הויכוח. לגבי התקנים, גם מבחינת קציני שירות המבחן וגם לגבי עובדים סוציאליים, האם יש התייחסות של משרד הרווחה, האם יש מחסור בתקנים כדי להתמודד עם התופעה של האלימות בתוך המשפחה ובתוך החברה ככלל? האם יש התייחסות? אני יודע שתסקיר מבחן, במקום שבועיים או שלשה לפעמים לוקח חודשיים או שלושה ושלושה חודשים ואנשים עצורים וממתינים לקבלת התסקיר.

יכול להיות שזה קורה יותר עם בגירים מאשר עם קטינים, אנחנו משתדלים להגיש את התסקיר מוקדם ככל האפשר. לפעמים אנחנו מבקשים דחייה כדי לבדוק תכנית טיפול אבל לא מתוך בעיה של כח אדם, לא בשירות המבחן לנוער, בכל אופן.

באופן כללי אני יכול להגיד שהיינו שמחים לקבל תקנים נוספים אבל את מה שיש לנו אנחנו מחלקים בצורה כזו לפי אחוז המופנים אלינו מכל מגזר.

תודה רבה.

שתי נקודות. האחת היא פרקטית והנקודה השניה היא עקרונית. בפרקטית אני רוצה להמשיך את מה שחבר הכנסת ברכה אמר לענין הפשיעה. אנחנו עושים הנחות אם אנחנו לא מפלחים את האלימות לשני פלחים. הפלח הראשון הוא אלימות רגילה, כמו נוער, שכנים או סכסוכים שהם רגילים, ושזה משרד החינוך, חינוך ומתנ"סים ודברים כאלה שזה בסדר - - -

בתשובה להערת חברת הכנסת חנין זועבי שלא נשמעה אני אומר שכן, אבל זו לא הבעיה העיקרית של המגזר הערבי עכשיו כי הבעיה העיקרית – וצריך להגיד את זה בצורה מאד חריפה – היא שיש ארגוני פשיעה ויש פשיעה מאורגנת שכמעט ומשתלטת על המרחב הציבורי של הציבור הערבי ועל הישובים הערבים בישראל והיא כמעט נותנת את הטון בכל עיר ועיר ובישוב וישוב. רוב המקרים הקטלניים ומקרי האלימות הקשים והאמל"ח וההשתלטות על הנתח הזה, הוא של אנשים שהשתלטו על המגזר הערבי בנקודה הזו, וכאן, לא אני כאזרח פשוט צריך לעשות את זה כי זה נמצא לפתחה של המשטרה ושם המשטרה צריכה לנקוט יד מאד קשה כדי לרסק את הגופים האלה. ואנחנו, יש לי הרגשה שאנחנו לא מדברים על זה בצורה פומבית, או שאנחנו כחברה לא כל כך מתמודדים עם האגוז הקשה הזה וצריך להתמודד עם הדבר הזה. זה הענין הפרקטי שהמשטרה צריכה לעשות.

נקודה שניה שהיא מאד עקרונית, אנחנו לא התייחסנו – או מסרבים להתיחס – ליחס שלנו עם המשטרה, ליחס של הערבים למשטרה. אנחנו לא מאמינים למשטרה –ואת זה אמרה חברת הכנסת זועבי, יש חוסר אמון מוחלט במשטרה. אמרו פה אנשים ומר רייאן אמר את הדבר, יש סוג של מחשבה שלמשטרה יש אג'נדה בטחונית כלפינו ולא אג'נדה אזרחית. כך אנחנו חשים כלפי המשטרה וגם המשטרה מן הצד השני, המשטרה מתייחסת - - -

האם המשטרה מודעת לתחושה הזו ומה היא עושה כדי לשנות?

אני רוצה להשלים כדי שהם ישיבו גם לטיעון הזה כי התמונה היא מורכבת, יש גם לנו טיעונים כלפי המשטרה וגם למשטרה יש טיעונים כלפינו על שאנחנו לא משתפים פעולה, באים לעצור אנשים והמשטרה מתמודדת עם אנשים שלא סומכים עליה ומתקשה לאכוף את החוק במגזר הערבי.

יש חוסר אמון מוחלט בין המשטרה לבין הציבור הערבי וחוסר האמון הזה הוא הדדי. כאן צריך לעשות פעילות וגם אנחנו, פעם ראשונה - ואני פונה אל המשטרה, פעם ראשונה שחברי הכנסת, הרי לפני עשר שנים לא יכולת לשמוע חברי כנסת לא מבל"ד ולא מחד"ש ולא מהחזית הדמוקרטית אומרים למשטרה: בואו תעשו פעילות בתוך החברה הערבי, אף פעם לא היית שומע דבר כזה. הפעם יש הזדמנות, אנשים אומרים לכם: בואו תעשו את הפעילות שלכם כי אנחנו רוצים שירות אזרחי, ואני ממקד את המילה אזרחי, אני לא רוצה לשתף פעולה עם המשטרה אלא אני רוצה לקיים את חובתי כאזרח, המלים האלו רק מייצרות חוסר אמון במשטרה וכל הדוברים, גם אנשים ששיכלו את הבנים שלהם, אומרים לכם: חושבים שהמשטרה משתפת פעולה עם העבריינים, חוסר האמון הזה צריך להבקיע אותו ולא מבקיעים אותו עם דיבורים אלא מבקיעים אותו עם מעשים. תפענחו את מקרי הרצח, תעשו את הפעילות בצורה שיטתית ואז אתה תראה שגם אנחנו, את החלק שלנו, כחברה נעשה.

הדברים ברורים.

אנחנו, ב"קרן אברהם", וזה הכובע שאתו באתי, אנחנו מפעילים מיזם מאד יחודי בתחום הזה של יחסי אמון בין המשטרה לבין החברה, בחברה רב תרבותית כמו החברה הישראלית ומנסים להבין למה. למה המשטרה ככה, היחס שלנו כלפיה וגם היחס של המשטרה כלפינו, מנסים לבנות תכניות גם להעצים את החברה הערבית שאנחנו נהיה מעורבים גם בסדר העדיפויות של המשטרה בכל עיר ועיר וישוב וישוב, ולא נאפשר לאף אחד שיקבע לי בטייבה, למשל, שאני רוצה רק קנסות על חגורה ולא להתמודד עם עבריינים שמשתוללים עשרים דקות ברחובות טייבה, בין תשע לתשע ועשרים, וקרב יריות בין ברחובות, לא משטרה - וגם אני כאזרח, אל תצפו ממני שאני ארד, אחשוף חזה ואתמודד עם העבריינים בתוך הישובים שלי.

תודה רבה.

אם לומר את האמת, אני לא יודעת למה להתייחס מכל הדיון שנקבע פה. עלו כמה דברים ושאלתי את עצמי, הרי אנחנו בוועדה ערבית ואנחנו מנהלים את זה בשפה העברית. למה לא מדברים את זה בשפה הערבית? אם אתה דיברת על המנטליות הערבית ודיברתם על שצריך להכיר את החברה אז יש כמה דברים שאני צריכה לשתף בהם בשפה הערבית שלי, זו הזכות שלי והיא לא מתקיימת פה, פה, בכנסת, שיש בה חברי כנסת ערביים.

מצד שני אני רוצה להתייחס גם למשטרה שתמיד – כיועצים - מזמינים אותנו לשתף פעולה אתכם ואני לא מרגישה את הבטחון הזה. אני מאד מפחדת לשלוח את הילדים למשטרה אני לא רוצה להיות במקום הזה שיגייסו - - -

אתה מעיר על החיוך שלי בהקשר של בטחון ואני לא יודעת מה מסתתר מתחת לחיוך הזה, כי אני מאד מפחדת.

אני רוצה להציג את הכובע השני שלי, אני מטפלת בילדים שנפגעו מינית, אני מטפלת במרכז "רימונים" וכשאני מבקשת מן ההורים לשלוח את הילדים למשטרה לדבר אז הם אומרים: אנחנו לא רוצים שהמשטרה תגייס את הבנים שלנו להיות משת"פים במשטרה ואתם נתפסים מבחינה בטחונית - ואני אומרת את זה כיועצת - שקשה לי לשתף פעולה עם המשטרה, כשאני נכנסת למקום הזה וגם כשנכנסים אלי לבית הספר עם מדים של שוטרים זה מכווץ אותי במקומי, ואני לא חושבת שאלה סתם הרגשות כי זה ממש מקומם אתי לפעמים שאני רואה אתכם בתפקידים שהם ממש מנוגדים, כעוזרים, וגם כדברים שאני חווה אתכם כתוקפניים ולפעמים אוייבים.

אז אני מאד רוצה לומר לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע, שאני רואה המון אנשים שהם צריכים להיות פה ולא נמצאים אתנו היום, אני לא רואה מפקחים ערביים, ראיתי חלק מהם, אני לא רואה משפ"י אנשים גם מן החברה הערבית, אני לא רוצה להגיד מגזר ערבי ואני שומעת את זה מכם וזה מאד מכעיס אותי. אני רוצה להזמין עוד אנשים שאנחנו לא נהיה תגובתיים כי על מנת לבנות משהו יחודי, שגם עם התרבות שלנו, עם הדברים שאנחנו כואבים אותם, ודברים שאנחנו צריכים לבנות אותם לא כמשהו תגובתי לאירוע שקרה אלא כמשהו מניעתי וטיפולי. תודה.

תודה על הכנות והדברים והעצות הטובות - - -

רבותי, צהרים טובים. אני בא מבקה, בקה עיר מרכזית, הסטטיסטיקה המצערת מראה שהפונקציה עולה, מספר ההרוגים ומספר הנפצעים, המריבות, הקטטות, תמיד עולה אצלנו. בנוסף לדברי עורך הדין אבו מוך, ראש העיר, שהתכנון במגזר הערבי הוא מרכיב חשוב - התכנון והבניה. הוא מרכיב חשוב מאד למניעת אלימות. ישובים מתוכננים כפי שהם. הנתונים אומרים שזו חממה כמקור לאלימות ואני אתן מספר על בקה אל גרבייה שיש שלש מאות בתי עסק בתוך הישובים, יש לנו עוד מספר של תושבים של חמשת אלפים שהם לא נחשבים במשרד הפנים, כל בבקה עשרים וחמישה אלפים, אבל ישנם עוד חמשת אלפים ראשי צאן שחיים בתוך הבתים שלנו ובשכונות, זה מקור לריב, זה מקור לאלימות.

אתן שתי דוגמאות שהיו בבקה בשנה שטרם הסתיימה. מפעל "המרכז" מעסיק שבעים פועלים, צריכת המים היא 60,000 קוב והנתונים מראים על היקף העסק הזה. היתה קטטה, בין בעלי המפעל לבין השכנים, כי כבר עשרים שנה הם סובלים מן המטרד הסביבתי-חברתי ובריאותי הזה. בצדק הם טוענים שהמפעל הזה פוגע בהם ויש חששות שזה גורם לסרטן, אמנם זה לא אבל מה לעשות, כשהחששות גוברים - - -

מי נתן לו רשיון עסק? הרי זה העיריה.

אדוני, אנחנו לא ניתן, לא נמנע מהם לעשות עסקים כל עוד אין איזור תעשיה, הפתרון לזה שיהיה איזור תעשיה ופיתוח כלכלי. אני מבקש מחברי הכנסת וממקבלי ההחלטות, לפנות למועצה הארצית לתכנון ובניה ומיד, ליישם את כל התכניות שתוכננו במגזר הערבי, מספיק דיבורים. תודה רבה.

סלאם עליכום. אני ממלא מקום ראש העיר טירה ויש לנו תכנית "עיר ללא אלימות". לצערי תכנית "עיר ללא אלימות" לבדה לא יכולה לעשות כלום. בשביל תקציבים ממשרד החינוך צריך מאצ'ינג, בשביל תקציבים ממשרד רווחה צריך מאצ'ינג ולכן אנחנו נמצאים בתכנית "עיר ללא אלימות" ללא תקציבים אבל המשרדים מסביב. אני אדבר על טירה שהיא 24,000 תושבים, שיש 15 תקנים ברווחה, ואני פונה אליכם עכשיו, אל הרווחה, שיש לה חמישה עשר תקנים של עו"סים כשמגיע לה שמונה עשר אבל בפועל, מה שנתן משרד הרווחה לפני הדיווחים שלו כאילו 24,000 זה שמונה עשר אבל, אם נאמר את האמת אז בשביל 24,000 ביישוב הערבי צריך עשרים או עשרים ושניים. תקן עו"ס ללחימה באלכוהול ובסמים אין לנו כי גזרו את זה מאתנו מאז.

לגבי משרד החינוך מה שאמר, דר' אבו עסבה, מה שאמר בקשר למשרד החינוך, שהדיווחים שאתם מקבלים, לצערי, מה שאתם מקבלים מן המפקחים שלכם על זה אתם אומרים: זו אמת, זו תורה שירדה מסיני אבל חבר'ה, זו טעות, אנחנו היינו בוועד הורים ונלחמנו כדי לדווח למשרד החינוך על בית ספר שמייצר אלימות אצלנו שנים על שנים, עד שהגענו לשלטון, ורבנו אתכם ועם המפקחים שלכם ואפילו עם מנהלת המחוז ועם וכולם, בסוף שיכנענו אתכם שבית הספר הזה אלימות והחלטנו את מה שהחלטנו. בית הספר הזה כמעט נסגר, ומשרד החינוך אמר את זה, בית ספר כזה הייתי סוגר אם הייתי יודע את הנתונים האלה, ומה שקרה אתו זה בדיוק מה שקרה היום בכפר קאסם, מאה ושבעים תלמידים בשנתיים, זה מה שהיה אצלנו לפני מספר שנים.

לגבי הרצח, המקרה הכואב, וחלק מן המשפחות השכולות נמצאות כאן, קודם כל אין פיענוח רצח, אני אקח עכשיו והייתי אומר עשרים וחמש אבל, לפני יומיים היה מקרה רצח בטירה, שדיבר עליו דר' אחמד טיבי, זה היה בטירה ולא בטייבה, הרצח היה שמונים מטר מן האוטו המשטרתי, וזה ויכוח מיוחד, לא ויכוח רגיל, כי נתנו ג'יפ טויוטה וג'יפ טויוטה נותנים לא לוויכוח שהוא ויכוח רגיל אלא לוויכוח מיוחד והרכב שירד עבר ליד הרכב המשטרתי ולא עשו כלום. אנשים צעקו: תראו הם לא עושים שום דבר, לא יודע למה, זה משהו שאתם תענו עליו. עשרים וששה מקרי רצח בטירה, אם אנחנו חוזרים מספר שנים אחור, רק מקרה אחד פוענח מתוך העשרים וששה.

האם יש לכם תכנית "עיר ללא אלימות?"

יש לנו תכנית "עיר ללא אלימות".

וזה אחרי התכנית!?

אחרי. התכנית כבר שנתיים.

אני רוצה להגיד לכם, בעשרים וששה מקרי הרצח, אדוני יושב הראש, מעשרים וששה מקרי רצח פוענח רק מקרה אחד, רק מקרה אחד והמקרה הזה הוא השומר של רכב פד-אקס שמביא את הכסף לבנק הפועלים והוא יהודי. לצערי, זה מקרה היחיד שפוענח.

לגבי העדים, בטירה היו ארבעה עדים שהגיעו למשטרה והעידו, אחד מהם התלונן על מישהו שנכנס לשטח של הבית שלו, בחור מוכר כבחור טוב, אפילו מחליף אימאמים במסגדים, יש לו משפחה, יש לו מספר ילדים, הוא פעם התלונן במשטרה, אחרי זה האנשים, העבריינים האלה ירו עליו על הבית שלו, התלונן עוד פעם, במשטרה אמרו בפה מלא: אנחנו נגן עליך. אתה איש שלנו. אל תפחד, אנחנו אתך כל הזמן. ועד הסולחות הגיע אליו הביתה אמרו לו: בוא לעשות סולחה בינך לבינם ותוריד את התלונה. אמר להם: לא, יש לי את המשטרה, המשטרה תגן עלי, אף אחד לא יתקרב אלי. לצערי, אחרי פחות מחודש הבן אדם נרצח. נהרג. עוד שלושה שנשארו, שניים מהם ירו להם ברגליים והם עכשיו נכים, ואחד ברח לחוץ לארץ.

זה לגבי העדים שאתם מבקשים, אתם לא תקבלו עוד עדים, לא תקבלו עוד עדים, לא תקבלו שיתוף, איזה שיתוף אתם רוצים מאתנו, כמו שאמר חברי כאן, אנחנו רוצים אבל אנחנו לא יכולים, מי רוצה למות? מי רוצה שירצחו את המשפחה שלו?

עכשיו אני רק אדבר קצת, ברשותכם, דיברנו על החינוך והרווחה ולא אדבר על זה שוב, לגבי הדיווחים על בתי הספר, אני רוצה רק תשובה לפני שנסיים, ואני חושב שב"עיר ללא אלימות" צריכים קודם כל, התכנית הזו ליישם אותה בכנסת, קודם כל להביא את "עיר ללא אלימות" לכנסת, חברי כנסת והשרים שייכנסו לתכנית "עיר ללא אלימות", שידעו שהם מונעים ממני מן הישוב שהוא במצב סוציואקונומי 3 או 4, טירה רשומה עכשיו כמצב סוציואקונומי 4.

ב- 2009 הקמנו התחלנו לעבוד על זה שתהיה לנו קבוצת כדורסל. היום יש לנו שלוש מאות שחקני כדורסל, אני הגשתי ל"טוטו-ווינר" אמרו לי שיש לי אולם כדורסל, אני משחק גם בטייבה וגם בכפר סבא וגם ברמת הכובש, כל משחק בישוב אחר כדי שיוכלו לשחק השחקנים האלה. לצערי ה"טוטו ווינר" נותן לי אולם בששה מליון וחצי שקל. אולם חדש. אז אומרים: לא, אתה מקבל מאתנו 60% ו-40% מאצ'ינג. לך תמצא מאצ'ינג 40%. הגעתי עד מפעל הפיס, במפעל הפיס יש יושב ראש חדש, עוזי דיין, קיבל אתנו וניסה לקדם את הענין, ישבנו וסיכמו שכן, הם יתנו את ה 40%, למה? כי בכל השנים שעברו "טוטו ווינר" ו"מפעל הפיס" הם אויבים, מתנגדים אחד לשני, אחרי כמה שבועות אני מקבל מכתב תשובה שיושב הראש של ה"טוטו ווינר" מסרב. לא יעשו במשותף, אז מתי יהיה לנו אולם ספורט? מתי החבר'ה האלה נקח אותם לתוך אולם הספורט?

אין כבר מה להגיד, אמרו פה את הכל, אני מוותר.

שמענו מספיק על מה שעושים ומשרד הבריאות ישתדל לעשות כמה שיותר. אין לי מה להוסיף.

הערות קצרות של המשרד לבטחון פנים לגבי הדברים החמורים שנאמרו כאן, בקצרה.

הם לא ענו על כלום.

בסדר, נשמע התייחסות.

הנה שמעתם את הערבית שלי.

זהו קידום. אפשר להגיד שהתקדמת.

ואני אשכנזי. קודם כל שָׁטַחְתי פה מספר גדול של צעדים שאנחנו –כמערכת- כן התחלנו לבצע ומבצעים כל העת, והם ברי השלכה על כל מה שעוד עשוי להתבצע בענין הזה. גם פיצול המחוזות, גם אותם אורגנים שהם כוחות משטרה יעודיים לטיפול במגזר הערבי ואני רק ממליץ על דבר אחד: גם אני יכול מפה לבוא ולהגיד להטיל אשמה בכל אחד מן הגורמים שהיו פה, כל אחד שיעשה את המיטב בתחום שלו, אני לא מסיר אחריות מן המשטרה, חלילה, למשטרה יש את האחריות שלה - - -

אתם לא עניתם לכלום.

סליחה, חברת הכנסת חנין, נמשיך. יהיו לנו עוד ישיבות.

ממש ב"מילה אחת". אנחנו כן, לפחות מה שנתתי כאן מקודם - - -

אל תחזור על מה שאמרת. אני מבקש התיחסות למה שאמר ראש העיר, דברים מאד חמורים, שאנשים התלוננו, אחר כך לא נתתם הגנה, אחר כך נורו, אלה דברים - - -

במילה אחת אתיחס לעובדה שהעלה קודמו, שאנחנו מתיחסים באוריינטציה לאומנית או בטחונית או אוריינטציה פלילית והתשובה היא חד משמעית – באוריינטציה פלילית. כמי שבקי בתהליכים ובאופן שבו מתנהלים הדברים אני אומר לכם את זה באופן מוחלט.

לענין התיק הספציפי הזה אני באמת לא מכיר את המקרה, המקרה הזה של ארבעה עדים שאחד מהם נרצח ושניים נפצעו, אני באמת לא מכיר, אני רק יכול לומר, שגם אנחנו נעשה את המיטב כדי לשפר, אני מוכן לבדוק.

ותחזיר תשובה לוועדה.

אני אחזיר.

רבותי, אני מודה לכל המשתתפים. לסיכום של הישיבה, הועדה הזו תתמודד עם סיבות העומק של האלימות. אנחנו יודעים שאלימות היא תוצאה ויש לה הרבה סיבות.

אנחנו לא נסתפק בהצהרות וסיסמאות אלא אנחנו דורשים תכניות שנתיות ומקיפות בתחום של החינוך, של האכיפה, גם מבחינת השלטון המקומי וגם מבחינת המערכת של משרד הפנים ומשרד הרווחה.

אנחנו מאמינים שצריך מדיניות מערכתית משולבת, שילוב כוחות בין הקהילה והשלטון המקומי לשלטון המרכזי כולל הצבת יעדים ומעקב אחרי השגתם.

היום אנחנו מקימים ועדת משנה של הוועדה למלחמה בסמים לנושא הזה ספציפית וממנים את דר' חאלד אבו עסבה ליועץ הועדה, שתקיים ישיבות פעם בחודש, כאשר כל פעם נתמקד במשרד ממשלתי, נקבל סקירה כולל התוויית תכנית שנתית, גם לגבי השאלה מה הולכים לעשות במהלך השנה, להציג את התכנית, נקיים דיון על התכנית ונקיים גם מעקב על מה שנעשה במשך השנה כדי לראות מה עושים. לא להסתפק רק במה שאומרים אלא לוודא שאת מה שאומרים מיישמים בפועל.

הישיבה הזו היא הצפת הנושא, לא התמקדנו בסוגיה ספציפית אבל הישיבות הבאות יהיו יותר ספציפיות ויותר פרטניות. אני מודה לכל המשתתפים ושתהיה לנו הצלחה במאבק.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:35.>