PAGE
25
הוועדה לקידום מעמד האישה
19/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 118 >
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, כ"ג בכסלו התשע"ב (19 בדצמבר 2011), שעה 10:00

<מניעת אלימות ורצח בתוך המשפחה>

חברי הוועדה: >
שלמה מולה – מ"מ היו"ר

>
ורד פאר-סוויד - מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

מחמד מסאלחה - יועץ משפטי הרשות לקידום מעמד האשה, משרד ראש הממשלה

אפריים ברכה - ר' חטיבת חקירות, המשרד לבטחון פנים

סנ"צ אורנה נחמני - רמ"ד נפגעי עבירה, משטרת ישראל

אידה בן שטרית - מנהלת אגף פרסום וממונה על קידום מעמד האישה , משרד הקליטה

שרה כהן - מנהלת שירותי רווחה, המשרד לקליטת עלייה

ליאת יעקובוביץ - מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ענת אסיף - מחלקת ייעוץ וחקיקה, אגף פלילי, משרד המשפטים

שירי לנג - הלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט, משרד המשפטים

הדס גבריאל זני - הנהלת האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים

ענבל וייל - הלשכה לסיוע משפטי, משרד המשפטים

בטי ריטבו - מדריכה ביחידה למניעת התעללות בילדים ובני נוער, משרד החינוך

סאיד תלי - מפקח ארצי, מניעת אלימות במשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מאירה בסוק - מחלקה משפטית, נעמ"ת

שרון צ'רקסקי - מנהלת תחום קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

ליאת קליין - יעוץ משפטי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

שולה אגמי - יועצת לעניייני קידום מעמד האישה, מרכז השלטון המקומי

שלומית בן יוסף - מנהלת הרווחה, עירית קרית מוצקין

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה והתמודדות, הסוכנות היהודית

חגית חובב - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

רוני דסה אקלה - מנכ"ל, הפרויקט הלאומי האתיופי

שלמה אקלה - מנכ"ל, מרכז ליהדות אתיופיה - "בהלצ'ין"

אברהם נגוסה - סגן יו"ר נציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה, הפרוייקט הלאומי האתיופי

צגה מלקו - מנהלת רשת א' ברשות השידור

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.ל. - חבר המתרגמים
<מניעת אלימות ורצח בתוך המשפחה>

שלום, בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה לקיום מעמד האישה בנושא מניעת אלימות ורצח בתוך המשפחה. יושבת ראש הועדה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, נמצאת בחוץ-לארץ וביקשה שאנחנו נקיים את הדיון. אנחנו נקיים את הדיון כהמשך דיון למה שהיה לפני כשנה בענין הזה. לאחרונה נראו מקרי רצח והתאבדות בקרב עולי אתיופיה ועוד מקרה נוסף בקרית ארבע. ה"טרור" הזה נגד נשים הפך להיות לאיזושהי תופעה שהחברה הישראלית מתמודדת אתה בשנים האחרונות.
אני רוצה בפתח הדברים להגיד שגם כמי שהגיע מקרב העלייה מאתיופיה, כל נושא הרצח הוא דבר זר בכלל ולעלייה מאתיופיה בפרט. מכאן אפשר להניח שהתופעה הזו של רצח, התאבדות ואלימות בתוך המשפחה היא תופעה של מעבר בין שתי המדינות, המעבר הבינ-תרבותי, והתופעות האלו הן תופעות קשות מאד. לפחות ממה שאני יודע לומר, יש גופים שונים, גם משרדי ממשלה וגם ארגונים אחרים שעושים עבודה, משתדלים ומתאמצים אבל, הלכה למעשה, כשאנחנו בוחנים, אז המאמצים האלה, בסופו של דבר, לא מצליחים להוריד משמעותית את התופעה של הרצח.

יש כאן מספר סוגיות שאנחנו נצטרך לברר היום. יש גם החלטות שהתקבלו בשנה שעברה ואנחנו נבקש ממשרדי הממשלה לתת התייחסויות לאותן החלטות. אני יודע שהופנו שאלות לשר הרווחה וגם בקשות לשרת הקליטה ואנחנו נשמח לדעת מה השתנה מן השנה שעברה.
אני לא משלה את עצמי, אנחנו לא נגיע למצב שבו לגמרי מפסיקים את התופעה, זה יהיה יומרני מדי אבל, אני חושב שאפשר לצמצם אותה בצורה משמעותית. למרבה המזל היום, בעיקר לגבי טיפול בעולי אתיופיה, יש אלפי סטודנטים אקדמאים שהם יכולים להיות גם מגשרים, מפשרים ומסייעים, גם לצורך העברת תוכניות מניעה וגם לצרכי חקירה ולכן, אני חושב שכדאי וחשוב שנשמע מספר יוצאי אתיופיה אקדמאים שהם שותפים לתהליך החברתי הקשה הזה שבו אנחנו מצויים. עד כאן הפתיח שלי.
קודם כל, האם נמצאת כאן מנהלת מחלקת הרווחה של קרית מוצקין? מן הסוכנות, הגברת מירה, אם את יכולה לתאר לנו את האירוע שקרה בקרית גת, מה אתם יודעים עליו? זאת כמובן, בחלקים שאותם אתם יכולים לספר בלי להיכנס למה שעדיין בחקירת המשטרה. מה נודע לכם לפני כן? מה עשיתם עם זה? האם זו היתה הפתעה או לא היתה הפתעה? ואני יכול לומר שיש תכניות שהסוכנות מפעילה יחד עם משרד הקליטה, אם כן, האם התכנית הזו הופעלה במרכז הקליטה?

אני ודאי מנועה מלתת פרטים על האירוע שהיה, אני רק יכולה לומר שמדובר ברצח בין שני אנשים במרכז הקליטה, שלא היו – ככל שאנחנו יודעים – לא היו בקשרי זוגיות ביניהם, כל אחד היה גרוש ממערכת נישואין אחרת ואף אחד מאנשי הצוות לא ידע ולא היה ער לדברים. אנחנו עד היום לא יודעים אם היתה מערכת זוגית ביניהם או לא. הייתי שם במרכז הקליטה יום אחרי האירוע הקשה, במסגרת ההתארגנות שלנו עם העולים האחרים, כי כל מקרה כזה מעורר פחדים ורגשות מאד שליליים בקרב עולים ובקרב עולות ואנחנו שומעים גם – בעקבות אירוע כזה – איומים של גברים על הנשים שלהם. באותו היום הוצאנו מן הבית, ממרכז קליטה אחר, עולה שהיתה מאויימת ברצח, ויש לנו ב"קנה" עוד מספר אירועים שאתם אתחנו מתמודדים עכשיו.

אני רוצה להתייחס, חבר הכנסת שלמה מולה, למה שהעלית בראשית הדברים שלך, לגבי הדיון שהיה לפני שנה. לפני שנה היה כאן דיון משותף לשתי הועדות, הועדה לקידום מעמד האישה והועדה לעלייה וקליטה. הצגתי בדיון ההוא את התכנית שאנחנו עושים שהיא "זוגיות במעבר", תכנית שפיתחנו עם דר' מלכה שבתאי וורדה עשהאל ממשרד הרווחה, תכנית מאד "כבדה", של שמונה-עשר מפגשים לעולים ולעולות, זוגות נשואים יוצאי אתיופיה, לאו דוקא אוכלוסיית קצה אלא גם לאוכלוסיה הנורמטיבית. יש לנו עדויות והערכות ומשובים לפיהם התכנית אפקטיבית ובמקומות שבהם היא פועלת יש ירידה באלימות, ירידה באיומים ובמיוחד ירידה בסכסוכים, כי הדברים מתחילים, בדרך כלל, עם אי הבנות וסכסוכים.
לצערי, למרות הסיכום של הדיון מלפני שנה, לפיו התכנית הזו תתוקצב ותתופעל בתוך מרכזי הקליטה שלנו, לא קיבלנו סיוע מן המדינה ויותר מזה, גם התרומות שהסוכנות היהודית מפעילה באמצעותן את התכניות הן מצומצמות כך שהיום התכנית הזו פועלת בשני מרכזים בלבד, בקרית-ים ובצפת. זה חבל כי יש לנו כלי אפקטיבי וב'כסף קטן' אנחנו יכולים לעשות עבודה מאד משמעותית.

האם ניסיתם במהלך השנה לדבר עם משרדי הממשלה?

בוודאי. יושבת כאן חברתי שרה כהן והיא תדבר ותתייחס למה שמשרד הקליטה עושה ובמיוחד בישובי הקבע, כי יש שם התפתחות יפה והיא תתאר אותה. אני מדברת מתוך מרכזי הקליטה שלנו, אנחנו לא הסתייענו על ידי אף גורם ותכנית שהיא "שווה", שפיתחנו אותה במשך ארבע שנים, שמכילה שמונה עשר מפגשים, שעולים רוצים אותה, גברים מגיעים לתכנית הזו, משתתפים השתתפות מלאה, אז התכנית הזו יושבת על המדף כי אין לנו תקציב להפעיל אותה.

תודה. אני מבקש מנציג העיריה, תודה שבאתם, התחלנו כבר את הדיון. אני יודע שהמקרה שהיה בקרית מוצקין – גם מידיעה אישית – שהם לא עולים חדשים אלא יחסית ותיקים. כדי שאנחנו נוכל להיכנס לדיון, האם תוכלו לספר לנו בכל זאת מה ידוע לכם, האם המשפחה היתה מטופלת אצלכם, האשה במיוחד, אני מבין שהגבר היה גם בעפולה. מה ידוע לכם?

בני הזוג היו גרושים כשבע שנים, כאשר הגבר גר בעפולה, האישה התגוררה בקרית מוצקין, יחד עם ארבעת ילדיה. היה קשר עם מחלקת הרווחה - - -

אני יודע שהיא טיפלה גם באמא קשישה.

בתוך הבית גם אמא קשישה, כן. היא טופלה אצלנו במחלקת הרווחה בעיקר על רקע קשיים כלכליים. לא בגדר הזה. היא אף פעם לא התלוננה על אלימות או על איזושהי תחושה שהיא מאויימת, היה גם נסיון – וזה נתברר בדיעבד כי בדקנו, התברר שהיה נסיון לשיקום היחסים ביניהם.

כמה זמן היו פרודים?

הם היו גרושים שבע שנים ובמהלך התקופה הזו התברר שהוא נישא, הוליד שלושה ילדים והספיק להתגרש אבל במקביל. במהלך שבע השנים האלו, כנראה אחרי שהוא התגרש ממנה הוא שוב עשה נסיון לשיקום היחסים. כנראה שהיא שיתפה פעולה עם זה כי היא הזמינה אותו לסופי שבוע ובחודשיים האחרונים הוא הגיע אליה כמעט לכל סופשבוע.

במהלך התקופה האחרונה, מתי היתה אצלכם בשירותי הרווחה, לפני האירוע, הטרגדיה הזו? האם את יכולה להגיד מתי?

היא היתה כשבועיים לפני. היא לא שיתפה בכלל את העובדת הסוציאלית בנסיון הזה לשיקום היחסים.

האם העובדת הסוציאלית היא יוצאת אתיופיה?

לא. יש לנו עובדת מתוך הקהילה האתיופית שמגשרת והיא בקשר מאד אינטנסיבי עם המשפחות, היא מלווה את העובדות והן עובדות די צמוד ביחד. היא לא שיתפה את העובדת הסוציאלית בנסיון הזה לשיקום היחסים.

מה קורה עם הילדים?

כרגע יש בן 21, בוגר, שרק השתחרר מצה"ל בימים אלה ויש שלש קטינות בנות 14,12, ו-10. הם קמו מן ה'שבעה' אתמול ועכשיו אנחנו מתחילים להיערך לבניית תכנית עבורם.

כמה משפחות יוצאות אתיופיה יש אצלכם?

מאתיים וחמישים משפחות בקרית מוצקין. מטופלות מאה וחמישים.

האם לא נראה לך שכדאי לכם שיהיה עובד סוציאלי מקצועי יוצא אתיופיה, בהתחשב בכך שיש לכם מאה וחמישים משפחות? כמה עובדים סוציאליים יש בשירותי הרווחה בקרית מוצקין?

יש עשרים ושניים והאמת היא שכן, זו מחשבה - - -

אני מציע לחשוב על זה טוב. וורד, אני מבין שעלייך ללכת.

אני עדיין נשארת.

הגברת שרה כהן, התייחסי גם לתכניות שאתם מפעילים בשיתוף עם ארגונים, גופים ויוזמות, וגם כמשרד שהוא מכליל את משרדי הממשלה האחרים בנושא קליטת עלייה, ואני רוצה שנקבל גם התייחסות לגבי מה שמירה קידר העלתה, את התכניות שהובאו בפנינו בשנה שעברה כפיילוט.

אנחנו, במסגרת המקום של המשרד לקליטת עלייה, בכל מה שקשור לנושא של אלימות במשפחה, מהווים גורם משלים לעבודה של רשויות המדינה - שזו האחריות הפורמלית שלהן, והמקום שלנו הוא בעיקר מתן הערך המוסף של הצורך בהכנסת תהליך עבודה רגיש תרבות בתוך מערכת השירותים האוניברסאלית. זה אומר, שפיתחנו, יחד עם משרד הרווחה, שהוא במקרה הזה השותף המרכזי שלנו, עם עם המשטרה ועם גורמים נוספים שהם רלבנטים כמו הרשויות המקומיות, את התכנית "קשרים" שהיא היום התכנית המרכזית שעוסקת בתהליך של התמודדות רגישת-תרבות עם בעיית האלימות במשפחה בקרב האוכלוסיה של העולים.
על מנת לשבר את האוזן, נכון להיום ההשקעה המרכזית בתכנית היא השקעה של משרד הקליטה, במסגרת התכנית הוכנסו עובדים סוציאליים שהם דוברי רוסית ואמהרית אל המרכזים למניעת אלימות במשפחה ברשויות המקומית - - -

האם העובדים הסוציאלים האלה הם במימון שלכם?

נכון.

לא של משרד הרווחה!?

התכנית היום פועלת בסדר גודל של כשלושה מליון שקל כשמתוכם שני מליון ומחצית הם מתקציב משרד הקליטה. התחלנו עם מליון ומאתיים אלף שבעיקרם יועדו להכנסה, בראשית הדרך, בשלהי 2004, לנושא של יוצאי חבר העמים כי באותה עת עיקר מקרי הקיצון היו נשים שנרצחו מתוכם ומקרי הקיצון, בין מקרי הרצח, משקפים רק את המקרה הקיצוני ביותר של האלימות במשפחה ולא משקפים באופן כללי את הבעיה עצמה אבל, באותה העת, עיקר מקרי הקיצון היו בקרב יוצאי חבר העמים ועיקר העובדים הסוציאליים שנכנסו מן התקציב הזה היו לטובת מטופלים שהם יוצאי חבר המדינות.
הכנסנו אז גם עובדים סוציאליים שהם דוברי אמהרית ותוך כדי הבחינה שלנו - גם המסמך שאני מרכזת בו את הנתונים ועוקבת אחריהם באופן שוטף, הראה שינוי במגמת מקרי הרצח זאת אומרת, שמה שאנחנו רואים הוא שיותר עולות יוצאות קהילת אתיופיה נרצחו והתהליך הזה, במקביל למספר צעדים שתיכף אפרט אותם, הביא גם לגידול מאד משמעותי בתקציב שלנו ממשרד הקליטה, לטובת העסקת עובדים סוציאליים שהם דוברי אמהרית במרכזים למניעת אלימות במשפחה. אנחנו - - -

כמה עובדים סוציאליים דוברי אמהרית יש?

יש היום כעשרים עובדים סוציאליים דוברי אמהרית וכעשרים עובדים סוציאליים דוברי רוסית. ראה את היחס ביניהם.

האם כל אלה מועסקים - - -

בחלקיות משרה שונות.

כמה משרות מלאות בסך הכל?

אולי סאיד יוכל גם להגיד. חמש עשרה מישרות מלאות שכרגע הן ליוצאי אתיופיה ושתים עשרה מישרות וחצי עבור יוצאי חבר המדינות. במקומות שונים הם עובדים בהיקפים שונים של חצאי משרה ושלושת רבעי משרה זאת אומרת שבפועל יש הרבה יותר עובדים מאשר המשרות עצמן.

סך הכל שתים עשרה משרות וחצי?

ליוצאי חבר המדינות וחמש עשרה ליוצאי אתיופיה.

צריך רק לציין, שרה, שבחלק מן המקומות יש הקצאה תקציבית ואין עובד.

תיכף אתייחס לזה. מה שאני רוצה לומר כדי לשקף את התמונה המלאה, אחרי מליון ומאתיים הראשונים שהקצינו, הוספנו תקציב של חצי מליון שקל רק לטובת יוצאי אתיופיה, משרד הרווחה הוסיף חצי מליון מטעמו לנושא של יוצאי אתיופיה ובשנת 2011 הקצינו תקציב נוסף של 780,000 שקל מתקציבי החומש לעובדים סוציאליים בששת יישובי החומש, זאת אומרת, ששה העובדים סוציאליים הנוספים התפקיד שלהם מחולק לשני מרכיבים: פרטני וקהילתי, שהוא בא מן המקום שלנו, בתהליך שאנחנו חושבים שהוא התהליך הנכון, של רצף, דרך הנושא של העלאת מודעות, הסברה, שיתוף הקהילה, טיפול שהוא טיפול רגיש תרבות ועבודה שהיא עבודה עם כלים שונים שאתם אנחנו יכולים להנגיש את השירות ליוצאי הקהילה. המשמעות היא שבעת האחרונה התקציב שלנו ליוצאי אתיופיה, מהווה את חלק הארי מתוך התקיב שמופקד.

לגבי העבודה ההוליסטית, מה שהוצג לנו בשנה שעברה, כאן, בוועדה הזו, יחד עם דר' מלכה שבתאי ומה שמירה ציינה, השאלה שלי האם באמת בניתם מודל עבודה על בסיס מה שאתם עושים, או שאתם את לא אימצתם התכנית?

יש להבחין כאן בין התהליך שנעשה על פני רצף במקומות שונים. המודל שמירה הציגה אותו ואני מכירה אותו, שנקרא "זוגיות במעבר", הוא מודל שנעשה עבור מרכזי הקליטה. המודל הזה מתייחס לחלק מתוך תהליך ההתמודדות עם אלימות במשפחה והוא כרגע מאומץ על ידי משרד הקליטה, במסגרת ישובי החומש וכרגע אישרנו את העבודה עם האגודה הישראלית לתכנון המשפחה, בששת ישובי החומש, יחד עם שתי היועצות האקדמיות שליוו את התכנית במרכז הקליטה, שהן דר' מלכה שבתאי וורדה עשהאל, הן תיכנסה להפעלת תכנית בישובי החומש. מה שקשור מבחינתנו, למשמעות הרצף ולמידה מתוך תכניות - - -

אני מניח שבמסגרת תכנית החומש - - -

עם תקציב נוסף שהושקע מבחינתנו.

אני מבין שבמסגרת תכנית החומש קרית מוצקין לא שם ואני לוקח את קרית מוצקין כדוגמה. תכניות החומש הן בעשרה ישובים בלבד, אבל, עד כמה שאני מבין, יוצאי אתיופיה פרושים בכל הארץ, אז השאלה היא, מעבר לתכניות החומש, האם יש לכם תכניות - ונשאל גם את משרד הרווחה, האם יש לכם תכניות שהן גם reaching out, שהן גם מתן פתרונות, זה מה שאנחנו שואלים.

אני חוזרת ומנסה להסביר. התכנית "זוגיות במעבר" היא תכנית מסויימת מתוך המכלול שקיים כרגע. המכלול הוא מכלול של התקציב שניתן באמצעותנו עבור העסקת העובדים, שהם לא רק בישובי החומש אלא בישובים שונים באיזורים שונים ברחבי הארץ והתהליך שאנחנו מקיימים יחד אתם, כשם שציינתי גם קודם, הוא תהליך שמכיל בתוכו גם את המרכיב הפרטני וגם את המרכיב של העלאת המודעות ברמה הקהילתית תוך שימוש בכלים כמו הצגות וקשר עם הקהילה.

אני רוצה להגיד משהו שמתחבר למה שאמר סאיד, יש קושי במציאה של עובדים סוציאליים שהם דוברי אמהרית לנושא של אלימות במשפחה ואני אומר מדוע. אם אנחנו בוחנים את המקום של ה"ערך המוסף המקצועי" הגדול ביותר של איש מקצוע, אז הוא שהוא יוכל לעבוד עם כל אחד, ואין שום סיבה שעובד סוציאלי יוצא קהילת אתיופיה שלמד והוא איש מקצוע עם כלים מקצועיים, שיעבוד באופן כללי עם כלל האוכלוסיה ואנחנו רואים את זה ומעודדים את זה. לדעתי זה היתרון הגדול ביותר של קליטה של איש מקצוע אל תוך מערכת השירותים. יש עובדים סוציאליים שהם בני הקהילה שלא רוצים שכל הזמן יחזירו אותם לעבודה עם בני הקהילה זאת אומרת שהם רוצים לעבוד עם אוכלוסיות אחרות ואני חושבת שזה לגיטמי וצריך לכבד את זה. ברמה של תוצאה, במקומות שונים, כמו בקרית מלאכי, מחפשים עד היום עובד סוציאלי שהוא דובר אמהרית למרכז למניעת אלימות במשפחה ולא מוצאים.
חלק מן הפתרונות שלנו הוא יצירה של מה שאנחנו גם רואים כיום בספרות המקצועית ובכלל בקרב המסרים של אנשי מקצוע שבאים וגם מתוך התיקוף של האקדמיה, שהיצירה של השילוב, של איש מקצוע, שהוא בן הקהילה ודובר השפה, יחד עם איש מקצוע שהוא מתוך מערך השירותים, השילוב של שני אנשי המקצוע ביחד יוצר את הערך המוסף הגדול ביותר ברמה המקצועית להתמודדות עם הצרכים השונים של האוכלוסיה. זה נותן את היכולת לאפשר 'גם וגם', במיוחד לאוכלוסיה שנמצאת פרקי זמן שונים במדינת ישראל ואז צריך להתאים את מה שאתה יכול לתת גם בהתאם למקום שהאנשים נמצאים היום בישראל.

עוד משפט אחד לפני סיום, אנחנו באופן שוטף מפיצים חומרים, נמצאת פה אידה שהיא מנהלת האגף למידע ופרסום, "הנורות האדומות" שנעשות בשיתוף עם הרשות לקידום מעמד האישה מופקות במספר שפות כולל בשפה האמהרית וזה מצוי כאן. כל העלונים של "הנורות האדומות" מבחינתנו מופקים בשש שפות, יש לנו כאן, וכל הדברים האלה מופצים באופן שוטף על ידי המשרד לכל אוכלוסיית היעד.
לסיום, אנחנו רואים באופן משמעותי גידול במספר האנשים שפונים לטיפול ובעיקר הגברים. אנחנו רואים את זה כאחד מן ההישגים היותר משמעותיים של הטיפול. הבחינה שלנו את התכנית "קשרים" מראשית הפעלתה ב 2005 ועד עכשיו, מראה שיש כמעט הכפלה של היקפי האוכלוסיה שמגיעים ופונים ומבקשים לקבל טיפול. אחוז הגברים דוברי האמהרית שמקבלים את הטיפול במסגרת "קשרים" הוא בלי פרופורציה לגברים שמגיעים - גם לוותיקים וגם לעולים יוצאי חבר העמים - שזה אומר שנעשתה כאן פעולה תשתיתית שגורמת לגברים להרגיש שהם יכולים להגיע ולקבל את העזרה ואת ההתייחסות.

לגבי הדברים שמירה אמרה, הנושא של התקציבים, תקציבי הרווחה למרכזי הקליטה, הוא נושא שמצוי כרגע על סדר היום בשיח שמתקיים בין שלושה מנכ"לים, מנכ"ל משרד הרווחה, מנכ"ל משרד הקליטה ומנכ"ל הסוכנות היהודית. מירה קידר התבקשה להגיש מסמך למוטי וינטר - שהיום מונה מטעם משרד הרווחה לבחינת כל סוגיית העבודה הסוציאלית והמקום של שירותי הרווחה במרכזי הקליטה, וזה נמצא כרגע בעיצומו של התליך של בחינה, כי המשמעות של הפנייה של הסוכנות היא לא רק לגבי תכנית "זוגיות במעבר" אלא לכל נושא ולכן נדרשת ראייה שהיא יותר כוללת.

סאיד, אני מבקש לשאול אתך באופן אישי, האם אתם באמת שבעי רצון ממה שקורה בכל הארץ, עם הנושא של ההתמודדות עם בעיית האלימות בכלל ותופעות קיצוניות שכאלו בפרט? האם יש לכם חשיבה הוליסטית? איפה אתם עובמדים בעבודת המטה שלכם? אם נקודת הקצה - כמו שירותי הרווחה בקרית מוצקין - רוצָה לבקש מכם סיוע מקצועי בתחומים האלה, האם יש לכם כזה? מה אתם עושים?

בנוסף, לגבי התופעה של האלימות, במיוחד של גברים יוצאי אתיופיה, האם עשיתם עבודת מטה בנושא התיחסות מיוחדת לגבי גברים אלימים? פתרונות שהם אפשריים? סדנאות? מקלט לגברים? פתרונות של משרדי הממשלה או שלא עשיתם עבודת מטה כלל ואגב, השאלה הזו היא לא רק לגבי יוצאי אתיופיה אלא באופן כללי. אחר כך אבקש את ההתיחסות של המשטרה לענין הזה. ענה על החלק שלכם.

קודם כל אני חושב שלא נכון להתכנס רק בעקבות מקרה רצח ולצערי, אני לא מדבר רק על רצח של אתיופים אלא בכלל יש מגמה שבה אנחנו מוזמנים לדיונים רק בעקבות - - -

תעשו עבודה אז לא יהיו. מאד פשוט. נעשה חלוקת עבודה: אתם תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך ואנחנו לא נזמן דיונים. לא יכול להיות שאנחנו נקיים פה דיון, יתקבלו החלטות ואני אומר לך שלפחות בהתאם לחלק מן ההחלטות שהיו, עד כמה שאני התרשמתי, גם לפני שבאתי לכאן, כמעט לא עשיתם שום דבר אבל אני רוצה לשמוע ממך מה עשיתם אז לא להטיף לנו מוסר על קיום הדיון.

אתייחס רק לקרית מוצקין שכן מקבלת – ותתקנו אותי אם אני טועה, במסגרת המרכז של חיפה, גם - - -

לא, אנחנו לא מקבלים, לא.

בעקרון - ולכן אני גם שואל על קיום דיונים רק בעקבות רצח, כי אני מטיל ספק בהנגשה של הטיפול באלימות בכלל רק על סמך המספר של הנרצחות. כי למשל, בשנת 2006 נרצחו ארבע עולות מאתיופיה ובשתי השנים העוקבות נרצחו שתיים. האם זה אומר שבשנת 2008 ו-2009 המצב היה טוב?

לא.

אני אומר שעל מנת לבחון את המצב של הטיפול, גם בעולות מאתיופיה וגם בכלל, צריך להסתכל על כל המשתנים, כולל על הנתון של מספר הנרצחות אבל לא רק. למשל, אם אתה מסתכל על הסיכום לשאלה 'מה נעשה?' אז אני יכול להגיד שבמסגרת המשרד שלנו, גם במסגרת התכנית "קשרים" שמשותפת למשרד לקליטת עלייה - - -

אתה מתייחס לתכנית הזו, תכנית של ששה ישובים - תכנית חומש.

לא, לא, - - -

לא, לא, - - -

רק רגע

התכנית עובדת בארבעים ישובים.

רק רגע, אני רוצה שאתה תתן לנו פריסה ארצית של ההתמודדות שלכם עם מניעת אלימות ולאו דוקא בקרב עולי אתיופיה אלא גם במיגזר הלא יהודי וכל המיגזרים במדינה.

אתן נתונים שמתייחסים ל-2010. ישנם כיום 88 מרכזים, בשנת 2010 היו 86. השנה נוספו שניים, שטיפלו במעל 10,000 משפחות, כמעט 7,500 נשים, כמעט 1,000 ילדים וכמעט 3,000 גברים. יש שלושה עשר מקלטים מתוכם שבעה לכלל האוכלוסיה, שניים לאוכלוסיה הערבית, שניים מעורבים, אחד לאוכלוסיה החרדית ואגב, בהתייחס לנתון שמופיע במסמך שאתם הגשתם, בשנת 2011, מתוך 700 שסודרו במקלטים כמעט 70 הן עולות מאיתיופיה. זה מעבר לאחוז היחסי שלהן באוכלוסיה אבל יש לזכור שכשאישה מגיעה למקלט היא במצב של סכנה מאד גבוהה, לאישה לא קל ללכת למקלט ובטח לאישה שחיה בקהילה סגורה וזה אומר שמדובר על מקרים שיש מצב שנמנע שם רצח או נמנעה שם פגיעה חמורה. אלה נתונים שלא מופיעים. כנ"ל לגבי מספר הנשים שטופלו במרכזים. גם האחוז של העולות מאתיופיה הוא כמעט 8% כלומר, אלו נשים שלא מופיעות בכותרות של העתונים אלא בחדרי חדרים, מקבלות טיפול שאולי אתו יִמַנָע משהו, אולי הן יצאו מן המעגל של האלימות. אין ספק שיש השקעה תקציבית וגם - - -

מה התקציב שלכם בנושא מניעת אלימות במשפחה?

אין לי כרגע את המספר המדויק אבל אני יכול להעביר אותו. אני לא רוצה 'לשלוף' סתם.

האם יש גידול בתקציב משנה שעברה?

אין ספק שיש גידול. אני לא אומר שזה מספיק. יש לא מעט תכניות שהיינו רוצים להרחיב אפילו את תכנית "קשרים" וגם את התכנית "עו"ס משטרה" ויש המלצות שלנו, הרי דיברת על עבודת מטה ועבודת המטה שלנו מדברת וכוללת היום את תכנית "עוס משטרה", שזו עו"ס שמקיימת קשר רציף עם תחנת משטרה וזה על מנת להגביר ייעוץ והפנייה, גם של הורים וגם של נשים לטיפול. אנחנו יודעים שטיפול יכול לצמצם ולהוציא אנשים ממעגל של אלימות. זו המלצה שדורשת כמובן גידול תקציבי.

נתון נוסף. משנת 2004 ועד היום פועלת ועדה שבודקת מקרי רצח. כל מקרה רצח מגיע לוועדה, שדנה על בסיס החלטת ממשלה מ-2002 ונתון מאד חשוב הוא שכ-50% מן המקרים שהגיעו אל הועדה לא היו מוכרות, לא לרווחה ולא למשטרה. כלומר, הנושא של גיוס - ודיברת קודם על reaching out, על גיוס, על לגרום לנשים לפנות, יש שם מחסור, יש שם בעיה. אני לא בטח שזו אחריותן הבלעדית של הרווחה ושל המשטרה או של משרד הקליטה זה משהו יותר כולל.

שרה אמרה שיש להם כחמש עשרה מישרות וחצי, חלקיות או מלאות, לטיפול בעולי אתיופיה ושתים עשרה משרות לטיפול בעולים מחבר העמים. כמה יש לכם למיגזר הלא יהודי אם בכלל? האם יש לכם - - -

למיגזר הערבי?

כן.

פה בכנסת אומרים לא יהודי, לא אומרים ערבי.

במיגזר הערבי, מתוך 88 מרכזים, ישנם 18 מרכזים. יש שני מקלטים ויש כמובן – ותיכף אתן את הנתוון המדויק.

כמה פניות יש?

יש פחות פניות. אחוז הגברים הערבים שפונים לטיפול הוא מאד נמוך אלא אם כן החוק מפנה אותם כמו בתי משפט או קציני מבחן או נשים גם כן, יש - - -

יש עלייה.

יש עלייה אבל היינו רוצים לראות יותר - - -

יש חוסר בטחון.

כמובן, אני לא נכנס לסיבות ולרקע אבל אין ספק שזה נכון. יש מרכזים כמו בלוד, כמו בחיפה, מקומות שמטפלים בשתי האוכלוסיות, עדיין יש מקומות בהם אין דובר ערבית או דוברת ערבית, או ממחסור או מסיבות אחרות אבל, נראה לי שזה דיון בפני עצמו.

התכניות לא מותאמות לתרבות ועל זה גם דיברנו בוועדה. תכניות שמטפלות גם בקרבנות, בנשים, הן לא מותאמות גם לתרבות, זה לא רק ענין של שפה.

יש השקעה רבה בהתאמות. לא מתאימים תכנית לכל סקטור וסקטור, הרי בסופו של דבר, אלימות במשפחה, בתשתית העמוקה שלה יש לה מכנה משותף של שליטה והפעלת כוחניות על נשים. נכון שיש תרבויות שונות וצריך להתאים ואת זה אנחנו עושים, יש השתלמויות, יש ימי עיון, יש הכשרות, יש חוברות שמופצות, יש הדרכות מקצועיות, כלומר, הדברים האלה קורים יום יום ויש כמובן עדיין, למשל, אם אנחנו מוציאים משהו כמו שכרגע עבדנו על איזשהו מסמך מאד מקיף של איבחון מסוכנות, כל זה עובר, כשאנחנו מפיצים אותו ומנסים להטמיע אותו במקומות שבהם מטפלים בערבים אז אנחנו מנסים לעשות איזושהי התאמה תרבותית, מתרגמים את זה לא רק מילולית כמו שמתרגמים שלטים ברחובות העיר.

מגיעים ליישם את זה גם בעבודה עם האוכלוסיה האתיופית וגם בזו שהיא עם עולים ממקומות אחרים.

שלום ובוקר טוב לכולם. אמנם צר לנו להגיד 'בוקר טוב' בכל בוקר שאנחנו קמים ושומעים על איזשהו מקרה רצח אני יכולה להגיד שאני לוקחת את זה באופן אישי כטרגדיה אמיתי.

המשטרה, מאז הרבה שנים, נערכה כבר לנושא הזה, גם ככלל לנושא של אלימות בין בני זוג, אם זה הקמת מערך מיוחד של חוקרים, הנחיות מיחדות לחוקרים, בקרה ופיקוח וספציפית לגבי מיגזרים מסויימים, ומיגזרים ספציפיים שלהם יש שוני תרבותי או מגוון תרבויות שאנחנו צריכים להתמקד בהן בנושא של החקירות, אנחנו עושים זאת באמצעות מהשתלמויות ובאמצעות הקשרים שלנו עם המשרדים השונים.

יושב הראש בעצם אומר – ואני חושב שזו בעצם רוח הדברים, שגם מועברת בתוך המשטרה, היא הנושא של הפניה למערכות טיפוליות. ברגע שמגיעים אלינו – וזה מובנה אצלנו בנהלים, ברגע שמגיעים אלינו, גם נפגעי עבירות אלימות וגם הפוגעים עצמם, הנוהל שלנו מחייב לנסות להפנות אותם. כמובן שאם הם לא רוצים ואין סכנה ממשית אז אין לנו אפשרות וזה לא חוקי להפנות אותם לגורמי טיפול ולהכריח להעביר הפניה לטיפול אבל אנחנו מכשירים את החוקרים שלנו לעודד את אותם האנשים שמגיעים שיפנו לקבלת טיפול מתאים גם במרכזים למניעת אלימות וגם, במקרים קיצוניים שבהם יש מסוכנות גבוהה, כמובן הפניה למקלט. לצערנו, שני המקרים שאירעו לאחרונה לא היו מוכרים למשטרה - - -

המקרה בקרית ארבע כן היה מוכר.

המקרה של קרית ארבע נמצא כרגע בחקירה ובדיקה. היו מוכרים למשטרה, זה מקרה של רצח לא במיגזר. כן, הם היו מוכרים אבל אני מדברת כרגע על שני מקרי הרצח בקרב אתיופים, הם לא היו מוכרים כלל ואפילו הרצח שיה בקרית גת, בכלל לא ברור לנו עד היום שהיתה איזושהי מערכת זוגית בין השניים וכמובן הכל כרגע בחקירה וזה מה שכרגע ידוע לנו.
אנחנו יודעים שהבעיה המרכזית היא כמובן אי דיווח, אי דיווח בזמן וחוסר אפשרות להגיע ולבצע גם פעולות אכיפה וגם פעולות טיפול בְּמקום שצריך. זו אחת הבעיות המרכזיות בנושא של מניעה - - -

לגבי הרחקה באמצעות צו הרחקה של בית המשפט או כשאתם מבקשים להרחיק, בקרב העולים מאתיופיה, כל הנושא של הרחקת גברים מייצר הרבה מאד אלימות ללא טיפול. השאלה היא אם אתם מודעים בכלל לכך שהתופעה הזו של הרחקת גברים ללא טיפול אינטנסיבי, מזמינה אלימות קשה?

אנחנו יודעים שבעקרון יש כל מיני דברים שמהווים קטליזטורים להסלמה באלימות. בין היתר, גם גם הרחקה, כשאין מקום שקולט אותם. אנחנו עובדים בשיתוף עם רשויות הרווחה, אנחנו מציעים לו להגיע לרשויות הרווחה, לא תמיד האדם רוצה. אנחנו, מבחינת אכיפה, מוטל עלינו לבצע אל"ף את הפעולות שהחוק מקנה לנו, סמכויות ש - - -

האם יש לכם המלצה לחקיקה בענין?

לא חשבתי על זה מספיק לעומק. יש לנו המלצות שאנחנו חושבים שצריך למצוא פתרון קלט לאותם אנשים שמורחקים מן הבית למשל.

יש פתרון כזה, משרד הרווחה, יש בשנתיים האחרונות דירות שלב שקולטות. יכול להיות שצריך עוד מקומות אבל כרגע יש שני דירות שלב שהן עבור מורחקים מן הבית, כדי לתת מענה לאותם גברים שהורחקו. בשנה שעברה היו ששים גברים כאלה.

כאמור, אנחנו יודעים והצענו כל מיני הצעות בכל מיני פורומים, גם ברשות לקידום מעמד האישה, שאנחנו חושבים שצריך ונכון ליישם אותן לגבי אלימות בכלל ובין בני זוג בפרט. אנחנו מקווים שמשהו יקרה. אנחנו רוצים ש"עוס משטרה" יהיה בכל תחנת משטרה.

בכמה תחנות יש לכם?

כרגע יש בשש עשרה תחנות.

מתוך?

מתוך 72 או 73 תחנות.

כמה תחנה אחת עולה? האם את יכולה להגיד או שאת רוצה לבדוק?

אני לא יכולה להגיד, משרד הרווחה מקצה את התקציב לזה. זו חצי משרה. אנחנו חושבים שזה באמת מאד חשוב.

האם זה פיילוט?

לא. זה פרוייקט ש"רץ" כבר שנים, זה פרוייקט ש"רץ" שנים והוא מוכיח את עצמו.

אני מבקש בענין הזה - ואלה מסקנות ביניים בשיחה הזו, אני מבקש שאתם תדווחו לנו על העלות של התחנות, אנחנו נפנה אליכם, אנחנו צריכים לדעת ויחד עם משרד הרווחה והמשרד לבטחון פנים נרצה לקיים על זה דיון בנפרד.
תגידו כמה זה עולה, תעשו עבודה מקצועית. אני לא יודע אם צריך את כל שבעים ושתיים התחנות אבל תגידו לנו לפחות לגבי המקומות שנראה לכם שהם היעילים ביותר. אני מציע לשתף אנשי מקצוע נוספים, ארגוני נשים וארגוני עולים, קבוצות שיש להן ענין וכמובן את משרד הקליטה, עם גופים נוספים, תבדקו, תעשו עבודה מעמיקה ותודיעו לנו. נחזור אליכם.

ראו, אני גם מסתכל על הנתונים שנמצאים לפנינו, כשפעלנו המספר ירד, כשלא פעלנו המספר עלה, זה אומר שכל מה שאנחנו מדברים עליו כרגע הוא תקציב.

מה המקצוע שלך?

אני עובד סוציאלי במקצועי ולכן גם על חלק מן הדברים שנאמרו יש לי הערות. אני לא חושב שעובד סוציאלי שסיים עכשיו את התואר שלו ומשתלב, יכול להיות טוב למניעת אלימות. לדעתי, אלימות לא התחילה עכשיו, אלימות היתה, ובלי שיתוף של זקני הקהילה, או של אנשים בקרב הקהילה, המניעה שאנחנו מדברים עליה היא בעייתית. אני רואה שכל יום אבא שלי יוצא בשעות הבוקר וחוזר בשעות הערב, אז אני יכול להיות מסייע אבל זו לא תכנית עבודה שנתית, ממוקדת, ואני מסכים אתך ולכן אני רוצה לשלב, כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם כרגע, ללא שילוב של בני הקהילה, זקני הקהילה יחד עם עובדים מקצועיים יהיה קשה מאד למנוע.

דבר נוסף, אני רואה את המסמך של ישראל למען יהודי אתיופיה ואנחנו הדגשנו את זה בעבר, גבר שמורחק מן הבית ואין לו לאן להגיע, לאן ללכת ואיפה להיות, הסיכוי שול לחזור ולרצוח את האישה הוא גבוה מאד. אנחנו יודעים את זה ואנחנו גם התרענו על זה חשוב מאד לתת את הדעת על זה. שמעתי עכשיו שיש מסגרות אבל אף אחד לא יודע עליהן. אפילו שאנחנו רוצים להפנות את הגברים שמורחקים מן הבית כדי שיוכלו להגיע לאותן מסגרות כדי שלפחות ישנו שם או יקבלו טיפול אבל אני לא רואה שגם הנושא הזה מגיע עם האינפורמציה הזו.

לדעתי, בלי עובדים סוציאליים שדיברנו עליהם ואני שומע גם כרגע, שאין עובדים סוציאליים מן הקהילה האתיופית שמוכנים לטפל בעולי אתיופיה, אני לא חושב כך, אני יודע שיש עובדים סוציאליים שרוצים לטפל אבל הם מועסקים דרך קבלני כח אדם לתקופה של ששה חודשים או שנה וזה - - -

האם יש בעיית העסקה?

ההעסקה היא בעייתית. הם לא יכולים לבוא ולעשות עבודה ללשה חודשים או שנה ואחרי שנה נגמר התקציב והולכים הביתה. אז כל אחד בודק את המקום שבו הוא יכול להתקדם.

שרה, העובדים שאתם מעסיקים אותם, בחמש עשרה או שתים עשרה המישרות, האם הם עובדים שלכם או עובדים של משרד הרווחה? מה הסטטוס שלהם?

העובדים מועסקים על ידי משרד הרוווחה באמצעות התקציב שעובר למרכזים למניעת אלימות במשפחה.

זאת אומרת שמעסיקים שלהם הם המרכזים עצמם.

הרשות המקומית. התקציב שלנו פועל משנת 2004 ורק הולך וגדל. זה דבר אחד שצריך להגיד. נכון הוא שאין בסיס תקציב שהוא מסומן לנו בספר התקציב של משרד הקליטה שהוא קבוע, אבל, מרבית התקציב שלנו היא מתקציבים שהם תקציבי פעולות. ברמה של תוצאה האנשים מועסקים כבר לאורך זמן, בפרק זמן שהוא מאד ממושך ותקן אותי, סאיד, אם אני טועה, אבל, מרבית העובדים שמועסקים במרכזים למניעת אלימות במשפחה, באופן כללי במשרד הרווחה הם מתקציבים - - -

לא, אני שאלתי לגבי סוג ההעסקה שלהם.

אני חזרתי ואני השבתי, אני מעבירה התחייבות חשב אחת לשנה למשרד הרוחה, משרד הרווחה מעביר את התצקיבים לרשויות המקומיות והם מועסקים על ידי הרשויות המקומיות ולא על ידי עמותות. הרשות מוסיפה עושה את ה- 25% שלה במתכונת הנהוגה הקיימת במשרד הרווחה, זאת אומרת שעל הבסיס של התקציב שלי עוד מתווספים 25% של משרד הרווחה ובחלק מן המקומות, אני רוצה להגיד, נעשה כבר תהליך מאד חיובי לפיו הם נקלטים למשרות עם תקן ברשות המקומית. בנתניה, לדוגמה, - - -

כבר הרבה שנים בנתניה.

נכון, זה התחיל כתהליך ובסוף הרשות המקומית מעסיקה אותם במישרה בתקן. זה המנגננון - - -

טוב, תודה.

אמשיך משום שלפני שלושה שבועות היה דיון בנושא של העסקת עובדים באמצעות תקן ממשלתי או על ידי נציבות שירות המדינה, ואין בין בני הקהילה שמועסקים על ידי משרדי ממשלה.

במשטרה יש, במשרד הקליטה יש, במשרד הרווחה אין. זו היתה המגמה, עובדים יוצאי אתיופיה. במשרד הרווחה כרגע, צריך לדייק, יש משרדים שכן מעסיקים.

ולכן, גם הרשות, ואני מכיר את הרשות טוב מאד, אני נפגש אתם הרבה, העסקה של עולי אתיופיה, עובדים סוציאליים של עולי אתיופיה, מועסקים לא דרך הרשויות אלא דרך גוף שני, חברות בת, שם פתרו את הבעיה, גם מבחינת - - -

אני לא רוצה להיכנס לענין הזה, זה ענין לדיון אחר ולמקום אחר. אנחנו רוצים להתמקד בפתרונות ולנתח את התכניות הקיימות. מה ששרה הציגה, למשל, הן תכניות מצוינות, כך אני מתרשם, אני גם חושב שהן אפקטיביות אבל - - -

אני לא חושב שבאתי מול מה שמשרד העבודה עושים. במשרד העבודה עושים, במשרד הרווחה עושים וזה מצוין אבל, מה שאני מציע הוא שישתפו את בני הקהילה בחשיבה, בעשייה, לא בני הקהילה שמועסקים, אלא גם כאלה שיכולים לסייע בנושא הזה.

דבר אחרון, אי אפשר להעסיק עובד סוציאלי בחצי מישרה, כי גם נושא של פרנסה יש לו חשיבות רבה מאד, אם מחפשים בהיקף של חצי מישרה אז לא ימצאו עובד סוציאלי לבני הקהילה האתיופית.

מופיעה כאן עלתקן של בת העדה, אני אגיד לכם שקודם כל הנרצחת האחרונה קרית מצקין היתה קרובת משפחה שלי, סבא שלי וסבתא שלה אחים.
אני במשך חמש עשרה שנה או עשרים שנה, בתוקף תפקידי, כשניהלתי את השידור באמהרית גם בתור שדרנית, בכל ישיבה השתתפתי ודיווחתי. לצערנו הרב, אני אגיד לכם, "בגדול" נכשלנו. יש כשלון טוטלי. אם זה משרד הקליטה או משרד העבודה והרווחה, כולם אומרים שכל אחד עושה אבל במבחן התוצאה נכשלנו. עובדה - האלימות ממשיכה. למה זה קורה? צריך לעשות בדק בית. למה זה קורה? האם הטיפול נכון או לא נכון? לא באנו לפה לחלק ציונים או להאשים אנשים. מה שקורה במציאות הוא שיש כשלון טוטלי. כולנו. אתן דוגמה. בתחום שאני מופקדת עליו בתקשורת, היה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם משרד הקליטה והפרוייקט הלאומי, ישבנו עם משרד הקליטה, היתה תכנית עם הסברה וזה לא הצליח. יש כמה סיבות לכך שהוא לא הצליח:
אל"ף, לגבי תנאי העסקה של עובדים סוציאליים, שאנחנו מדברים, כמה עובדים סוציאליים שאלתם או נשאלו או שהיה פרסום מכרז שלא ניגשו לעבוד בכלל עם הקהילה? אי אפשר להגיד היום שבני העדה לא רוצים לעבוד עם הקהילה, זה לא כך, אני מאמינה שיש אנשים שרוצים לעשות, חלק מן האנשים שאני מכירה מועסקים כעובדים סוציאליים בתחום הבריאות, לצורך הענין זה בתחום של מניעת התפשטות h.i.v. אנשים שהם עובדים סוציאליים לא עובדים עם תקן אלא עובדים עם קבלנים. אז מי יבוא לעבוד בזה? האם בדקתם את זה?

בי"ת, תמיד אנחנו מדברים כשקורה רצח, אבל אנחנו צריכים לדבר על זה כל הזמן, כל הזמן. אם הדבר הזה אין לו פתרון והפתרון לא עולה אז צריכים לדבר על זה וצריך לעבוד. לא רק על האישה, איפה הגבר האלים הזה? הגבר האלים הזה, למה הוא הגיע למצב הזה? אם הוא היה כל הזמן מטופל והתקבלו פה החלטות, באתי, סיכמתי, אני אגיד לכם, אני לא מגזימה, לפחות במאה ישיבות השתתפתי והחלטות יוצאות יפה אבל שום דבר לא מיושם אז האם יש מעקב? ואני הייתי מבקשת מחבר הכנסת שלמה מולה, איפה המעקב? מה נעשה? איפה ההחלטות
הקודמות? האם רק כל פעם כשקורה רצח אז אחננו באים ויושבים, בכנסת, מקום מכובד, מקום יפה, שומעים, כל משרד בא ומדבר על בעיות תקציבית שלו ועל מה שהוא עושה, אין עובדים סוציאליים וזהו אבל, איפה המעקב?

גימ"ל, מדובר בקהילה של יוצאי אתיופיה, יש לנו תרבות שונה וכולם יודעים, אני לא מזלזלת בעבודה של זקני העדה ולזקני העדה יש משמעות. כשזקני העדה עבדו אז היה פתרון, לא מאה אחוז אבל יכלו לעזור הרבה. לזקנים שלנו, למבוגרים שלנו יש מעמד, לקאסים שלנו יש מעמד, נכון שבחברה המודרנית לאנשים האלה אין מעמד אבל בקהילה יש מעמד שיכול להשפיע.

לכן, הייתי הולכת ומבקשת היום, יישום של ההחלטות. המעקב, צריך להיות מעקב, איפה הוא נעשה? אנשים עושים עבודה, אם זה משרד הקליטה ואם זה משרד הרווחה ואם זה המשטרה, כולם עושים, אבל אם ככה אז איזה מעקב? למה נכשלנו? וההחלטות – למה לא יישמנו אותן?

תודה רבה. אולי לפעמים אנחנו חוזרים ומתחילים מנקודת האפס מבחינת הדיון פה בוועדה למעד האישה ואנחנו לא חוזרים על ההמלצות האחרונות ומשם ממשיכים. כי היו דיונים, כלומר, בכל שנה יש עשרות דיונים בנושא ואנחנו צריכים לעקוב, לא רק לעקוב אחרי התכניות של המשרדים אלא גם אחרי ההמלצות שלנו עצמנו, מתוך הועדות האלו, מתוך הועדה לקידום מעמד האישה. למשל, בדצמבר לפני שנה, ב 2010, נעשה דיון על המיגזר הערבי, ושם היו שתי המלצות, יצאנו עם שתי המלצות לגבי הטיפול של המשטרה – ואני לא מדברת עכשיו על הטיפול של משרד הרווחה אלא על הטיפול של המשטרה, לגבי הטיפול של המשטרה, אנחנו התמקדנו בשתי סוגיות. הראשונה אנחנו עמדנו על הנתון לפיו 50% מן התיקים במשטרה, תיקים של אלימות, נסגרים, 50% נסגרים, בגלל חוסר ראיות, זו הסיבה הכי שכיחה והיו עוד סיבות אחרות אבל, 50% מן התלונות נסגרות ולכן, יש עלייה בפניות של הנשים גם למשטרה וגם למקלטים אבל יש גם חוסר בטחון ואמון בטיפול של המשטרה.
לגבי מקרי הרצח, רוב מקרי הרצח של נשים ערביות לא מפוענחים, מסקירה סטטיסטית עולה שמתוך 30 או 40 מקרי רצח רק שני תיקים פוענחו ולכן - - -

מזה זה 'פוענחו'? אם יודעים שהגבר רצח אז יודעים. האם הסיבות לרצח לא פוענחו?

כלומר, לא מצאו אשמים. לא רק בני זוג הם רצח בתוך המשפחה. זה גם בעיה. אחת ההמלצות היתה שאנחנו נגדיר רצח במשפחה לא רק את אותם המקרים שהאשם הוא בן הזוג אלא גם כשמשפחה מורחבת מעורבת במקרי הרצח האלה. הרי רק אחוז מסוים, ואחוז קטן הוא שבו בן הזוג רוצח את האישה אז השאלה היא: למה התיקים נסגרים?

בענין האחר, הכשרת חוקרות ערביות, מבין 148 חוקרות שחוקרות את המקרים האלו, רק שתי חוקרות ערביות ולפני שנה ההמלצה היתה שצריכים תכנית של הכשרת חוקרות ולהעלות את אחוז החוקרות הערביות.

יש לנו שבע עשרה חוקרות בשפה הערבית והנתון הזה לא נכון.

זו לא השאלה, השאלה היא האם מספיק שהחוקר יודע לדבר ערבית.

יכול להיות שזה לא מספיק אבל הנתון של שניים הוא לא נכון.

יש אולי שתי מישרות וזה נתון שהמשטרה בעצמה נתנה לנו לפני שנה. היה דיווח פה מטעם נציג של המשטרה. אני כן רוצה לשמוע את ההתיייחסות שלכם ונשאלת השאלה האם זה מספיק?
לגבי משרד הרווחה, במפגשים ובישיבות הקודמות של הועדה דיברנו על שני אלמנטים והיו גם המלצות לגביהם: מחסור בעובדות סוציאליות שמטפלות בנושא של אלימות במשפחה מטעם השלטון המקומי, אני לא זוכרת את הסטטיסטיקה ואת הנתונים, כמה תקנים חסרים או אם יש בעיה באיוש או שיש בעיה בתקנים עצמם ודיברנו גם על הבעיה של הפעלת תכניות שהן מותאמות לתרבות, אז הסכמנו בדיון של השנה, רק לפני חודש, שיש מחסור בתכנית של משפחות אומנות, כי זה לפעמים יותר מתאים לחברה הערבית מאשר לללכת למקלט. הן מרגישות יותר בטוחות שם מאשר ללכת למקלט. אני רוצה להתמקד בנושאים שכבר יש המלצות לגביהם, המלצות מן הועדה ולעקוב אחרי ההמלצות שלנו. חוקרות ערביות, למה האחוז הגדול של תיקים שנסגרים במשטרה הוא בגלל מחסור בעובדים סוציאליים ומחסור במשפחות אומנות יחד עם מחסור בתכניות מותאמות תרבות.

אנחנו, כפי שאתם רואים, עברנו על ההחלטות וההחלטות הללו של הועדות התקבלו בדרך כלל בוועדת הקליטה.

חלקן יחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה.

כדאי שהמעקב ייעשה יחד אתם. מצאנו שאין שום מעקב מסודר אחרי ההחלטות. היה טוב אם הדבר הזה היה נעשה. אחד הדברים שעלו כאן הוא קו החירום בשפה האמהרית. האם נפתח? מי מפעיל? מתי מפעיל? אין שום מידע על הנושא.

יש קו חירום ארצי - 118 – בכל השפות כולל ערבית כולל אמהרית ורוסית. תתקשרי לשם.

יוצאות אתיופיה פונות, וצריך גם להנגיש את השירות. לא די שיש שירות אלא שהוא חייב להיות מונגש לאוכלוסיה בשפתה ולפי תרבותה. אינני בטוחה שהדבר הזה נעשה וחבל.

הערה נוספת היתה לגבי מורחקים. בבקשה למתן צו הגנה, האיש נדרש לחתום, מרחיקים אותו ולא תמיד ברור שהגבר שצריך לחתום – ובדרך כלל זה גבר - על הטופס הזה מבין מה שנעשה, אז גם כאן היתה בקשה שהטופס יהי הגם בעברית וגם באמהרית ובעברית יהיו לידו גם דברי הסבר כי אנשים לא תמיד מבינים.

לגבי צו הגנה, על פי המכתב שהופנה לחבר הכנסת דני דדון ולחברת הכנסת ציפי חוטובלי מתאריך 29.11.2010 רשום בסעיף 7: "הועדה מקבלת יוזמת מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן" ואני יודע שצווי ההגנה הם גם באמהרית, אני קיבלתי אותם - - -

הדבר נעשה בשיתוף עם מרכז רקמן, גם הטופס של צו ההגנה וגם דברי ההסבר שמסבירים כיצד למלא את הטופס תורגמו לאמהרית, ערבית ורוסית. יש אותם כאן ואפשר להראות אותם. זה עבר לכל הגורמים הרלבנטים, גם למשטרה, ליחידות הסיוע, ללשכות הרווחה וכמובן גם לבתי המשפט. אנחנו עומדים להפיץ אותם בימים הקרובים לבתי הדין הדתיים.

היום יוצאי אתיופיה יותר ויותר מפוזרים ביותר ישוןבים ולכן, מה ששמענו כאן שבישובים שרק לאחרונה נכנסו לשם, אין עובדים סוציאליים דוברי אמהרית. התקן נקבע בזמנו והביאו אותם לאותם ישובים כמו נתניה, למשל, שם יש ריכוז גבוה. אנחנו היינו מבקשים שיהיה מיפוי של הפיזור של האוכלוסיה והשירותים הניתנים לה, כי אנחנו מתרשמים באגודה, שאין בהכרח הלימה ביניהם. בישובים חדשים שנכנסו אליהם, כמו למשל קרית מוצקין, אין עובדים דוברי אמהרית.

סאיד, אני רוצה לשאול אותך: מבחינתכם, החמשה עשר, השנים עשר עובדים סוציאליים במרכזים האלה, המודל המשותף ששרה דיברה עליו, ואני מתייחס אלייך כי התיקצוב מגיע מכם אז מבחינתי המקור הוא משרד הקליטה, הרי אם לא היה משרד הקליטה אז למשרד הרווחה לא היה התקציב והוא לא היה מפעיל את התכנית.

השאלה היא, הרי בסוף אנחנו רוצים להגיע לאיזשהן מסקנות מול משרד הרווחה ושר הרווחה, ואני מוכרח להגיד ששר הרווחה הנוכחי הוא איש מצוין, אי אפשר לחשוב עליו אחרת אז אני שואל אותך: אנחנו רוצים להפנות אליו פניה מסודרת של "עקב תקנים" – לא העסקת קבלני כח אדם, לא בגלל עובדים כאלה ואחרים, ולעשות את זה אפילו בצורה מדורגת, "מה שרצינו לבקש ממך לדעת, אם משרד הקליטה יבוא מחר ויגיד: רבותי, לא תיקצבנו, המשרד בסך הכל לא אחראי בנושא הרווחה, אנחנו רק מסייעים, אז אנחנו יוצאים מחוץ לעסק אז מה אתם עושים?" אני מבקש שתאמר לנו, האם אתה חושב שכדאי שתיעשה פניה מסודרת, או שאתם תבנו תכנית שהיא תכנית רצינית מאד, שהיא גם עבור אותן אוכלוסיות שקשורות לאותן שש עשרה תחנות של המשטרה שרוצים להגיע אליהן או אחרת? כי אפשר שתעשו תכנית רצינית מאד של משרד הרווחה, ואם זה תלוי בתקציב אז תאמרו לנו ואנחנו נעזור.

קודם כל התכניות הקיימות הן רציניות אבל, עדיין, - - -

מעט מאד.

רק בגלל שהן גם מוצלחות ויש להן גם תוצאות בשטח אז אנחנו כן רוצים להרחיב אותן למקומות מסויימים על ביסי מיפוי עדכני. יש גם מיפוי עדכני ואנחנו עדיין לא פועלים רק מנתניה, ואז, אשמח מאד אם זה יכול לעזור, אנחנו כבר מחר נגיש, יש תכניות שהוגשו ויש תכניות שאפשר להוציא מן המגירה ולהביא לכאן. אם זה יעזור לנו להרחיב את ה"עוס משטרה" או את ה"קשרים" לעוד מקומות כמו מוצקין או מקומות אחרים אז זה מצוין.

רק לגבי קו החירום, ראיתי במסמך של ההמלצות שהיגשתם, יש קו חירום שהוא ארצי, אין ו - - -

אין דובר אמהרית שמקבל את השיחה.

יש דובר אמהרית, איך את אומרת שלא?

בדקנו.

מתי בדקת? אני מבקר שם. אני מפקח על הקו הזה. - - -

רגע, רגע, אני אשאל אותך שאלה - - -

אדוני, אני מציע לכם- - -

רגע, לקו הזה, בשידור, אני פרסמתי, אבל לא היה מענה. אנשים מתקשרים ואומרים את זה.

אני לא מטיל ספק בזה שיש לכם. רק תגיד לנו כמה שעות, עשרים וארבע שעות?

עשרים וארבע שעות. זה בהחלטה וזה קו שמאחד, את תתקשרי אליהם עכשיו, זה קו אחד שמאחד את כל שירותי הרווחה, לא רק בנושא של אלימות. יש עובדים. אם יש בשעה מסויימת מחסור אז זה סתם אבל אני מציע לא להסיק ולא להגיד שאין כלום.

אני רוצה לעזור לך, יכול להיות - - -

מקומות שאמורים להפנות כלומר, אם יש הליך פלילי במשטרה או הליך אזרחי בבית משפט ואנשי מקצוע, שהוא, הגבר, מגיע אליהם, הם יודעים שיש את המענה ועובדה שיש ששים או שבעים גברים שסודרו, כולל אתיופים, יש כאלה שאולי לא ירצו, זה לא בכפייה.

ראה, אם יש איזושהי בעיה של נגישות של השירות אז זה צריך לעבוד בשלושה ערוצים. האחד באמצעות אנשי מקצוע, השני באמצעות אנשי ארגונים שפועלים והשלישי עם מוקדי קליטה של משרד הקליטה, של המשטרה, של בית המשפט ואחרים. בנוסף לזה, אני מציע שתבדקו, בלי להיכנס לפרטי הפרטים שהם יכולים לחשוף את המקור, תגיעו לתקשורת באותן שפות. רק רגע, שניה, אני מדבר על נגישות, זה לא מספיק שיש לך קו כי אם בן אדם פונה אליו ביום אז לא כולם יודעים ומה שאני מנסה לומר הוא שתחשבו על הנגשת השירות.

לא כל המלצה שאנחנו ממליצים פה או שהועדה ממליצה, יש לה מיד גיבוי תקציבי ואנחנו יכולים "להריץ" אותה ולהוציא אותה לפועל אבל, יש דברים שכן. הנושא של הגברים והטיפול בגברים הוא משהו שהוא פועל יוצא של חשיבה ותכנון, עובדה שהשירות הוא יחסית חדש, של השנים האחרונות.

לגבי השאלה של חברת הכנסת זועבי, לגבי נשים, בשנה החולפת, וזה גם הנתון של השנה, יותר מ-30% מן הנשים שנמצאות במקלטים – ואני הייתי במקלטים – הן ערביות, כמעט שלש מאות נשים, כלומר, זה לא שאין נשים - - -

זה לא מה שאמרתי.

בסדר אני לא אומר, אבל את אמרת לגבי אומנה, שהפתרון הקיים הוא בעצם - - -

"בנוסף" – היא אמרה לך.

יש, אז יש, יש למשל בנגב, באיזור הדרום, כי אנחנו ראינו שהפניות של נשים בדואיות ערביות למקלטים הן אחוז נמוך מאד ועדיין יש נשים בסכנה גבוהה אז כן נמצא פתרון דומה למה שכאן מציעים לקהילה האתיופית, שבשיתוף עם שייח'ים ואנשים מכובדים, שהם כן מהווים סוג של משפחות אומנה לנשים האלו ואז האחוז כן עלה, כלומר - - -

צר לי שאתה מתייחס לסוגיה הזו בצורה כזו. זה לא ענין של מה אחוז נשים אלא שזה ענין של צורך, יש מחסור. עם כל הפניות, עם כל האנשים שפונים הם כן מקבלים מקום במקלט ועובדה שלא.

מאה אחוז. תודה רבה.

אקצר. אני רוצה להפנות אתכם לנתונים של משרד הקליטה בשנת 2008 ו- 2009, שאנחנו רואים שיש ירידה משמעותית במקרים. אני זוכר שבשנים האלו, נעשו עבודות מצויינות בשיתוף פעולה עם כל הגורמים. אני לא רוצה להזכיר, הכשרת עשרה עובדים סוציאליים, על ידי הפרוייקט הלאומי ואוניברסיטת בר אילן, הוציאו אותן לפעולה בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה - זה היה. ואני זוכר גם את חיזוק הפעילות של "בהלצ'ין", עד שמשרד הרווחה בא ולקח את זה - - -

מה זה "לקח את זה"?

פיטרו אותם, הוא לא נותן את התקציב להמשיך את הפעולה. ואז זה שוב עולה, לפי הנתונים, וזה אומר לי, זה אומר לנו, לכולנו, שאם עושים עבודה משותפת מקצועית,כל הגורמים ביחד אז יש תוצאות בשטח. ואפשר להשתלט, אפשר לשלוט במצב, אם אנחנו רוצים להשקיע ולעבוד ביחד.

הדבר השני, נאמר פה שיש מחסור של עובדים סוציאליים דוברי אמהרית. מה עשינו כדי שלא יהיה מחסור? מה שירותי הרווחה עשו? מה משרד הקליטה עשה? מה המשרדים הרלבנטים עשו כדי שיהיו עובדים סוציאליים? האם שיפרו את תנאי העסתקם ומשכורתם?

מצד שני, האם יצאתם ביזומה כדי להכשיר עובדים סוציאליים דוברי אמהרית, האם יוזמה כזו יצאה מן המשרדים? אני בטוח, שבמשטרה, אם יש חוסר כח אדם אז מגייסים אנשים אז האם יצאתם עם זה? כלום לא נעשה אז לכן, אם אנחנו לא עושים, אז אנחנו רואים את התוצאות בשטח.

אני יודע שאתה פעיל, גם רוני וגם שלמה, ואי אפשר להשאיר את זה רק לאנשי משרדי הממשלה כי גם אתם, כפעילים של הקהילה, צריכים ליזום את האפשרות הזו כדי שהיא תתממש. לא צריך לחכות לישיבה בוועדת עלייה או לישיבה בוועדה לקידום מעמד האישה.

אם אתם הייתם יוזמים איזושהי תכנית פעולה ואתם מגיעים ומבקשים שאנחנו נסייע, אני מניח שגם אנחנו - - -

ציינתי קודם שהיו יוזמות וסגרו את היוזמות האלו. אמרתי, היו יוזמות. דווקא, מצד הקהילה, קדם צגה הזכירה את היוזמות, נעשה קמפיין, בהסברה, ישבנו ודנו הרבה ולא יצא לפועל. למה? אמרו: יש תקציב פה, יש חוסר תקציב וכל הדברים האלה. אני חושב שבמקום להשקיע הרבה בחגיגות ובטקסים, אנחנו צריכים להשקיע במניעת אלימות.

אני רוצה להתייחס למספר דברים. צריך באמת לצאת מן הועדה הזו ולהיצמד להחלטות כי אנחנו כל הזמן דנים ב'מה קורה' ו'מה נהיה' ו'מה עשו' ויש פה המלצות, יש פה החלטות, אז בדיון הבא להתייחס דווקא להמלצות ולהחלטות שהיו בוועדה הקודמת ואז אנחנו מתקדמים הלאה כי אנחנו כל הזמן מדברים על 'מה נעשה'.
דבר נוסף, בנושא של העסקת קבלנים. אם יהיו תקנים – ו זו פעם ראשונה שאני שומעת שזה לא תקנים אלא דרך קבלנים, כן לתת לזה, לתת לזה, אם אנחנו פה נאמר לעדה האתיופית שיש לנו תקנים בכל רשות לטובת הענין אז אולי כן נמצא כל מיני אנשים טובים בתוך המערכת שיוכלו כן לבוא ולהציע את עצמם בתפקיד. אולי זו הסיבה שלא מציעים. כי אף אחד לא רוצה דרך קבלן. אני מציעה עוד דבר. - - -

אנחנו רוצים שתעזרי לנו, אני מבין שאת מייצגת גם את השלטון המקומי. אני רוצה לבקש ממך, באמצעותך, להגיע אל השלטון המקומי ולשאול אותם: האם העסקה של עובדים - כמו שנאמר לנו, באותם המרכזים האלה, היא באמצעות קבלנים, האם באותן הרשויות, אנשים יכולים לקבל תקני עבודה לפחות על מה שקיים כרגע, או שהאחריות מגיעה בסוף לרשות המקומית?

אני מוכנה, אם המנכ"ל שלנו יוציא בחוזר מנכ"ל את הנושא זה.

דבר נוסף, הייתי רוצה לראות פה את כל חברות הכנסת ולא אחת. חברות כנסת, התופעה היא תופעה מאד כאובה, היא תופעה שמדברת אל כולנו, הרבה יותר חברי כנסת וחברות כנסת, לנסות, לראות, למשל, היום, אני מוזמנת לשלש ישיבות באותה השעה, זה מצחיק. ורד פאר סוויד, למשל, ניגשה לעוד וועדות. אם תהיה ועדה אחת אז לייחס חשיבות לוועדה הזו, שלא תהיה במקביל לוועדות אחרות, על מנת לראות פה יותר חברי כנסת וחברות כננסת כדי שנוכל להתקדם. וכמו שנאמר כאן, להמשיך עם יישום החלטות בהמשך ועדה, בוועדה הבאה, להתיייחס למה שנאמר שסוכם ולא 'מה נעשה' ו'מה לא'.

אני יכול לומר לגבי הועדה הזו, של קידום מעמד האישה, בנושא הזה באופן עקבי מתקיימים דיונים בנושא הזה, רק לפני שלושה שבועות ציינו גם את יום 22.11. את היום הבינלאומי למניעת אלימות, גם התקיימו דיונים, גם במליאה, גם פה וגם בוועדות של הכנסת ובכוונה לא ביקשתי להציג את הנתונים כי היכרנו אותם וידענו אותם, לא חלו בהם הרבה שינויים מלפני שלושה שבועות – אלא אם כן התווספו להם, לצערי הגדול. לגבי ההערה שלך, בדרך כלל חברי כנסת רצים לכל מיני ועדות ולכן, זו הסיבה שהם לא כאן אבל, ההערה שלך נרשמה. ואני רוצה לחזור אל המשטרה.

לגבי נתונים מדוייקים, לגבי חוקרים, יש לנו שבעה עשר חוקרים דוברי ערבית בענייני אלימות במשפחה, יש לנו עשרות חוקרים דוברי ערבית. לגבי סגירת תיקים בגלל חוסר ראיות, אנחנו נתקלים שם בחוסר שיתוף פעולה מוחלט - - -

תמיד אותה טענה. אנחנו צריכים לעזור למשטרה.

יש לי דוגמה חיה לענין הזה.

מה שחשוב הוא שאנחנו נתקלים בחוסר שיתוף פעולה ובנוסף, גם חוסר - - -

מה העבודה שלכם?

לא רק שמגיעים לזירה אלא גם משבשים את הזירה, מעלימים ראיות ולכן נוצר המצב - - -

האם אתה מאשים את החברה שהיא מעלימה ראיות?

לא אמרתי. אמרתי שחלק - - -

אז לא פלא שאין בטחון, אין בטחון בסיסי בחברה הערבית לגבי הפעילות של המשטרה.

אנחנו פועלים בשיתוף פעולה - - -

תראה אילו טענות, תראה באיזה שיח אתה משתמש פה.

איזה שיח? אני - - -

אתה אומר, אתה מחזיר את האשמה על החברה ואומר שהיא מעלימה ראיות אז אין טעם בכלל לקיום הדיון. אם אין בטחון, אם אין ציפיה שהמשטרה צריכה לעשות את העבודה שלה אז למה לקיים דיון בכלל?

העבודה של המשטרה היא גם על בסיס של אמון ושל שיתוף פעולה עם איסוף ראיות. כדי לאסוף ראיות צריך אנשים שגם חיפשו, וזה גם, שישתפו פעולה עם המשטרה.

מה זאת אומרת? רוב מקרי הרצח נעשים בלי שאף אחד יראה את הרצח. רוב מקרי האלימות נעשים בין הקרבן לבין המבצע. לא נעשים לאור יום. בשכונה, והכל רואים. כל פעם, עם שאילתות, אחרי שאילתות, בדיונים במליאה, בדיונים בוועדות "גוזרים" את אותה הטענה שאין שיתוף פעולה.

הליך חקירה בנוי מעדויות, הליך חקירה לא בנוי ממשהו אחר, ראיות, בלי זה, בלי שיתוף - - -

העדויות לא תמיד באות מן הקהילה.

אין מה לעשות כש - - -

לא רוצחים לפני כולם.

אם יש עד ראייה בזירה שרואה רצח - - -

ואם אין? ואם אין? האם תמיד יש עדים והאם תמיד סומכים על עדים?

רגע, השאלה השניה. בכל זאת, אנחנו עוסקים פה בדיני נפשות ובאנשים נרצחים, לא יכול להיות שאדם יירצח ויבואו ויגידו: "אין ראיות" ולא עושים שום דבר. רגע, רגע, אני לא מרחיק לכת. אם סגירת תיקים היא באחוזים גבוהים המשמעות של זה היא שצריך לעשות איזושהי חשיבה מעמיקה, ואני אומר חשיבה מעמיקה, כולל בשאלה אם צריך שינוי חקיקה שהוא יאפשר למשטרה אפשרויות חקירה ודרכים כמו שימוש בטכנולוגיות, למשל, יכולים להיות הרבה מאד דברים, רק רגע, שניה, השאלה היא, המשמעות של זה היא שאם יש, בסופו של דבר, מקרה רצח, בנושא שקשור באלימות בתוך המשפחה, ו-40% מן התיקים נסגרים מחוסר ראיות אז יש לנו בעיה בחברה, יש לנו בעיה חברתית ומקצועית, גם כמחוקקים.

המקרים הם לא רק בגלל אלימות בתוך המשפחה, מקרי הרצח הם לא רק בגלל אלימות בתוך המשפחה, יש לנו מספר תיקים מאד חשובים וצריך לדעת שאנחנו משתמשים בכל הכלים ובאפשרויות לאסוף ראיות. בין היתר, גם צריך לאסוף עדויות וראיות. אנחנו נתקלים שם בחוסר שיתוף פעולה כמעט מוחלט. ללא ספק.

אני יכול להגיד לך שחברי הכנסת הערביים מטיפים לנו מוסר כאן, בכל מקום, כל יום, זאת אומרת שהמנהיגות הזו שנמצאת כאן בכנסת כן רוצה לשתף פעולה. אני חושב - - -

בסדר, גם כלפי מטה.

גם אם האזרחים פוחדים אז זו האחריות של המשטרה. גם אם האזרחים פוחדים. נגיד שאני פוחדת להגיד שהוא רצח, אני פוחדת, אז זה גם בגלל שהמשטרה לא עושה עבודה טובה ולא נותנת הרגשה של בטחון עצמי לאזרחים.

יש לנו היום גם תכנית הגנה לעדים, כל מי שבא ומשתף פעולה, אנחנו מנסים להגן עליו על הצד הטוב ביותר, ומי שרוצה לבוא להעיד ואומר שהוא פוחד אז אנחנו פועלים כדי לעזור ולסייע לו, והיו גם מקרים, ש - - -

מה בשורה התחתונה?

עוד מעט נסיים, משרד המשפטים, קודם כל אנחנו מודים לכם על התשובה לפנייה של חברי הכנסת. אתם היחידים שעשו דברים באופן משמעותי. האם, מבחינתכם, אכיפת החוק הקיימת כרגע, לאור התופעות האלו והתמודדות, כשהמספרים לא הולכים ויורדים, האם מבחינתכם, משרד המשפטים, האתם אתם שבעי רצון? האם יש לכם אפשרות או שאתם רוצים לייצר כלים אחרים או שהכלים הקיימים מספיקים?

יש במספר מישורים. לגבי רצח ילדים יש תזכיר חוק של משרד הרווחה בנושא העברת מידע על קטינים, לאפשר העברת מידע בזמן אמת, אפשרות של העברה באופן חריג יותר מידע מן הרגיל, זה תזכיר חוק שכבר הופץ וקויימו לגביו דיונים רבים אצלנו במשרד. התסקיר הזה אושר על ידינו בקיץ וזה כרגע קידום חוק שמצוי במשרד הרווחה. זו אופציה אחת לגברי נושא של ילדים.

לגבי אלימות במשפחה, יש מספר תהליכים שמתקיימים במקביל. על חלק מהם היו ישיבות אצל גילה גמליאל, סגנית השר, ויש גם החלטת ממשלה שיצאה.

במקביל יש גם תזכיר חוק על טיפול בגברים אלימים והוא טרם הופץ וגם הוא - - -

מי היוזמים של תזכיר החוק של גברים אלימים?

זה כרגע במשרד הרווחה, שוב, זה גם משהו שאמור לתת מענה לדברים שמתעוררים ועולים פה. מעבר לזה, אנחנו במקום שבו מנסים לפעול על פי הדין הקיים ושוב, תזכירי חוק שהופצו והם בשלבים "לפני", שגם הם אמורים "לסגור" איזושהן התיחסויות נוספות לנושא.

תודה אדוני יושב הראש. אני רוצה להיכנס לדיון, היו המון דיונים פה, אני לא יודע אם היה מעקב כמו שנאמר וחיפשנו את הפתרון לבעיה מן השורש. אני רוצה לתת נתון מסוים, מאז שאנחנו התחלנו לפעול ב 96', 5,280 זוגות, תתארו לכם, המספר הזה הוא מספר אדיר, אצל כל הזוגות האלה, אף מקרה אלימות ואף מקרה רצח לא קרה. בהתפלגות לפי הגילאים בין הגילאים 28-35 250 זוגות ובגילאים 36-45 950 זוגות, גילאים 46-50 1,150, גילאים 50-60 980 זוגות, 60-65 950, 65-70 880, ו-65-75 120 זוגות.
בנוסף לכך, נכון שהנושא הזה של 2008 ו-2009 בנושא של מקרי רציחות בקרב הקהילה ירד. יושבת כאן אישה שמייצגת את הסוכנות היהודית. ביקשה שיהיו מרכזי הקליטה, נותרו מרכזי הקליטה, אני בטוח במאה אחוז שירדו מקרי אלימות כי אנשים שם טיפלו במקרים שאמורים היו להיות במשבר רציני מאד.
מה שאני אומר הוא שגם משרד הקליטה, גם משרד הרווחה, אחרי התכנית שהיתה ב 2008, וב-2009, במשך שנתיים, עשרה עובדים סוציאליים הוכשרו, קיבלו הנחיות גם לגבי גורמים תרבותיים של הקהילה, היו צריכים לעבוד יחד בשטח, זה לא שאחרי שנתיים זה נגמר.

הפניות עדיין ממשיכות לבוא אלינו, הפרוייקט הלאומי עזר משך שנה אחת, עד סוף אוגוסט 2008 וטיפלנו בעשרים וששה זוגות בתוך השנים האלה, כיום הפניות ממשיכות לזרום, יש פה התעלמות ביודעין מן המוטיבציה ומן הכח הקיים בתוך הקהילה, לכן, הייתי מאד מבקש שהועדה הזו תסיק מסקנות, תשתף את בני הקהילה, אורח החיים שונה, זה לא כמו העולם המודרני כי צריך לטפל בקהילה שלנו. לכן, אני מבקש לתת איזשהו דין מסויים, מקרי רצח – אי אפשר לפתור ולמנוע במאה אחוז אבל אפשר להפחית אותם.

זמננו תם. אסכם את הישיבה. תודה לכל המשתתפים, שבאתם ונתתם סקירה. אנחנו לא שבעי רצון, אנחנו נבקש לפנות שוב עם אותן שאלות שהפנינו לשרים הרלבנטים בענין.

המשטרה תקח בחשבון את כל הנושא של חוקרות ערביות ותדווח לוועדה. אמרתם שיש לכם חוקרים ערבים אבל אני מדבר על חוקרות ערביות, זה דבר חשוב, אם רוצים להתמודד גם עם ההתמודדות שלכם כשיש בעיה של איסוף ראיות והעלמת ראיות, כמו שאתה אמרת יחד עם קשיים נוספים, הרי שזה נתון חשוב לכם, כדי לאכוף את החוק.
משרד הרווחה והמשטרה יציגו תכנית לגבי כל התחנות הרבלנטיות, אותן שש עשרה תחנות שפועלות ואני מציע שבצורה מקצועית תנסו להעביר את התכניות ואנחנו רוצים לדעת אם התכניות האלו מורחבות אם לאו.

משרד הרווחה יבדוק אפשרות של ייזום תכנית העסקת יוצאי אתיופיה כעובדים סוציאליים בתקנים. אם יש לכם בעיה של תקנים אז תבדקו ותדווחו על מה שאפשר לעשות. העסקת עובד סוציאלי בחלקי משרה היא לא כל כך נכונה, אני לא רוצה להיכנס כרגע לכל הסיבות של ההעסקה אצלכם.

הסוכנות היהודית תדווח לעבודה על הפעילות והתכניות, גם בעקבות הדיון היום והדיונים בחודשים הבאים, האם אתם תמשיכו להפעיל את התכנית שהיא מותאמת תרבות, תכנית "זוגיות במעבר", ותכניות אחרות שנתבקשתם להגיש למנכ"לים והאם הם נתקבלו אם לאו.
משרד הרווחה ומשרד הקליטה, תסתייעו ב"בהלצ'ין". תבדקו פעם נוספת האם התכניות שהיו בעבר הן באמת כמו ששלמה ואברהם אמרו שב- 2008, 2009 היתה ירידה משמעותית. אם התכנית הזו כל כך טובה ויפה אז אולי כדאי שתעשו רוויזיה, הרי בסופו של דבר אנחנו עוסקים בהצלת נפשות.

דבר נוסף למשרד הקליטה, זה לא מספיק רק להתעסק בתכניות שהן במסגרת תכנית החומש. אני מסתכל על קרית מוצקין כדוגמה או על ישובים קטנים יחסית שבהם יש עולי אתיופיה. אם אין תכניות אטרקטיביות אז זה אומר שקבוצה גדולה של עולי אתיופיה לא נהנית מן השירות. אל תתרכזו רק בתכניות שמופעלות בישובים עם ריכוז גבוה של עולי אתיופיה, כי אז יש ישובים שאתם לא מגיעים אליהם.

ככלל אני מציע שאתם, גם ברמת השטח, תחשבו בצורה יזומה, נקבתי כאן דווקא במספר 150 אבל 150 משפחות זה הרבה, אני לא יודע בכמה משפחות מטפלת עובדת סוציאלית אחת אבל אני מודע לקושי של העובדים הסוציאליים. בכל זאת, כדאי שיהיה לכם עובד סוציאלי יוצא אתיופיה. זה לא פותר את כל הבעיה ודרך אגב, בכל הנושא של אלימות במשפחה, עם כל התכניות האלו, אז עובדים סוציאליים צעירים – לא בטוח שהם הפתרון הנכון אבל, אפשר להכשיר, אפשר להסתייע, יש כל כך הרבה אקדמאים יוצאי אתיופיה שהם לא מוצאים עבודה, אפשר גם להכשיר אותם.
בהמשך אני אומר שאנחנו נמליץ - ואני אמליץ ליושבת ראש הועדה, להקים תת-ועדה של הועדה לקידום מעמד האישה, שתעסוק בנושא של מעקב אחרי התכניות של מניעת אלימות בכל המיגזרים. אני מקווה שהיא תאמץ את המלצתנו ובהמשך לדיון הזה אני אומר ששמעתי מה שחגית אמרה והסתכלתי על ההחלטות שלנו, רואים שחלק בכלל לא נפתחו אפילו ולא התייחסו אליהן.
המטרה בסופו של דבר היא לצמצם את התופעות האלו. זו המטרה. אנחנו לא באים להאשים אחד את השני אלא לעבוד בצורה הוליסטית וזו תהיה ההמלצה האופרטיבית של הועדה. בנוסף, נקיים דיון בעוד חודשיים או שלושה, דיון נוסף, גם אם לא תוקם תת-ועדה, אנחנו נקיים דיון כדי לעקוב אחרי מה שיקרה בחודשים הבאים.

להוסיף המלצה שאנחנו רוצים דוח ונתונים ממשרד הרווחה על המספר של העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות שמטפלות בנושא של אלימות במשפחה גם מטעם שלטון המקומי וגם ממשרד הרווחה, כי משרד הרווחה אחראי עליהם ולמסור אם יש מחסור בעובדים סוציאליים. כפי שאמרתי גם בדיון הקודם עמדנו על הסוגיה של מחסור בעובדים סוציאליים.

תודה רבה. רשמנו גם את הודעת משרד המשפטים לגבי תזכירי החוק שלכם ואני מניח שחלק יגיע גם אלינו לדיון. ככל שיהיו הערות נאמר לכם. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:40.>