PAGE
10
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
12/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 217 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ב (12 בדצמבר 2011), שעה 10:30

<הוקרה לפעילות ארגון NCSJ (עורכי דין למען יהדות רוסיה, אוקראינה, המדינות הבלטיות ואירו אסיה)>

חברי הוועדה: >
דני דנון – היו"ר

נינו אבסדזה
אנסטסיה מיכאלי
מרינה סולודקין

>
שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין
חגי אליצור - מנהל תחום בכיר תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

פלורינה הלמן לוין - יועצת השר לענייני תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

גלעד נול - מזכיר שני מדיני - מח' אירו-אסיה 1, משרד החוץ

זאב חנין - מדען ראשי, המשרד לקליטת העלייה

מריאנה לבטוב - עוזרת מדען ראשי, המשרד לקליטת העלייה

ג'וש שוורץ - מזכ"ל ואחראי על קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

חיים - ויטלי בן יעקב - סגן המזכ"ל, הקונגרס היהודי

מלה תבורי - ראש תחום בכיר מידע ומחקר, נתיב

מרק לוין - חבר ארגון NSCJ

פרנק ברודצקי - חבר ארגון NSCJ

קטלין סאקס - חברת ארגון NSCJ

אלה שטראקס - חברת ארגון NSCJ

ריצ'ארד סטון - חבר ארגון NSCJ

לזלי וייס - חברת ארגון NSCJ

דיויד היל - חבר ארגון NSCJ

לסלי ישראל - חבר ארגון NSCJ

הווארד זקש - חבר ארגון NSCJ

ססלין גולדשמידט - חברת ארגון NSCJ

דניאל גולדשמידט - חבר ארגון NSCJ

אלכסנדר סמוקלר - חבר ארגון NSCJ

אילן שטיינברג - מתורגמן, מוזמנים שונים

נירה לאמעי-רכלבסקי

דנה גורדון

חבר המתרגמים
<הוקרה לפעילות ארגון NCSJ (עורכי דין למען יהדות רוסיה, אוקראינה, המדינות הבלטיות ואירו אסיה)>

בוקר טוב לכולם. אנחנו מתנצלים על העיכוב, אנחנו מתכבדים לכנס את הישיבה במעמד השר יולי אדלשטיין, שר ההסברה והתפוצות. נושא הישיבה הוא הוקרה לפעילות ארגון NCSJ, עורכי דין למען יהדות רוסיה, אוקראינה, המדינות הבלטיות ואירו-אסיה.

אני אעבור לאנגלית:
We are here today to say thank you for all of you who did a lot for bringing good people to Israel.


I know that you are still very active in promoting good causes. And this event today is especially to thank you for what you are doing for the State of Israel, for the Jewish people, to hear about your activities. I want to thank Minister Edelstein, who I have to tell you I knew about your organization before, but after we spoke, we know more about it. And we wish that we had more organizations in some other areas, not only where you work today.

אני אבקש קודם כל משר ההסברה והתפוצות, השר יולי אדלשטיין, לפתוח את הישיבה ולאחר מכן כמובן אנחנו נשמח לשמוע אתכם. בבקשה, כבוד השר.

תודה, אדוני היושב ראש.

אני רוצה קודם כל להודות לך ולמנהלת הוועדה, במיוחד על כך שעל פי בקשתנו נערכתם תוך זמן קצר לביצוע הישיבה הזאת. התודה שלי, היא מגיעה לכם, אבל יחד עם זאת אני חושב שזה מחובתנו, כפי שאתה כאן ציינת, להודות לאנשים שנמצאים איתנו כאן, רק חלק מאותם עשרות ומאות אלפים שנאבקו במשך עשרות שנים למען שחרור יהודי ברית המועצות.

Thank you very much, Mr. Chairman. I'd like to thank also the director of the committee. Surely, it was a great achievement to convene such a meeting within such short notice. So this gratitude is something that you really deserve. And I believe that it's our duty, it's incumbent upon us to thank all of those wonderful people, part of whom are here, and they're just a small proportion of the dozens or even hundreds of people who for years and years have been struggling for the benefit of Soviet Jewry

אני חושב, אדוני היושב ראש, שקיום הישיבה הזאת וקיום כל האירועים האלה, שהם 40 שנה לארגון מסוים, ארגון חשוב, בין הארגונים המובילים, National Conference of Soviet Jury , הם אולי גם הזדמנות להזכיר לכולנו כמה דברים. אחד, זה אחד הפרקים, לדעתי, היפים בהיסטוריה המודרנית של עם ישראל, באיחוד הכוחות של היהודים היושבים בציון לבין היהודים בקהילות השונות ברחבי העולם למען מטרה משותפת. זאת דוגמה לכך שכשאנחנו מאוחדים ופועלים ביחד למען מטרה טובה, אז רבים וטובים נסחפים אחרינו ועובדים איתנו וגם בסופו של דבר כולנו ביחד משיגים תוצאות.

אני חושב שכשאני אומר 'להזכיר לכולנו', הכוונה שלי היא בכך שלצערי אנחנו בארץ והדור הצעיר בארץ והדור הצעיר בתפוצות לא לומדים ולא זוכרים מספיק מה שקרה רק לפני דור אחד ולדעתי חבל.

אני אגיד ודאי בחיוך, אבל אני זוכר שכשעליתי לארץ, ב-1987, והוזמנתי לדבר בין היתר בכמה ישיבות הסדר, אז כשהייתי נכנס לישיבת הסדר באופן ספונטני היו פוצחים בשירה והחבר'ה היו מרימים אותי על הכתפיים וצועקים 'עם ישראל חי' או 'ושבו בנים לגבולם', כשבימים אלה לפעמים מזמינים אותי, למשל לכבוד חנוכה או פסח, לישיבת הסדר ויושבים אותם חבר'ה, רק דור צעיר יותר, אני צריך להתחיל את ההרצאה מכך וזה נשמע, אדוני היושב ראש, כמו באיזה שיעור משעמם, 'היה הייתה פעם מדינה, קראו לה ברית המועצות, אנשים רעים שלטו בה והם לא אהבו יהודים', ורק אחרי 20 דקות אני יכול להגיע לפרק של אסירי ציון ומסורבי עלייה וכל מה שהאנשים היושבים כאן בחדר מכירים היטב.
אדוני היושב ראש, אני אנסה לקצר כי אנחנו נאלצים לדבר כאן עם תרגום, ואני לא אתחיל עם שמות, כל האנשים שיושבים סביב השולחן הזה מאוד יקרים ללבי, אבל שם אחד אני כן אציין בקונטקסט הזה וזה האדם הצעיר הזה שיושב מולנו, קוראים לו רבי דיויד היל. אני אסגיר שהוא עבר את גיל ה-90 כך שבכמה עשרות השנים הבאות, חוץ מן הפעילות הרגילה שלו, הוא גם מבטיח שיכתוב זיכרונות, בין היתר על התקופה הזאת של 40 שנה בחייו שהוא היה חלק פעיל מכל המאבק למען יהודי ברית המועצות. למה אני מציין את זה? כי אני חושב שכמו שבתחומים רבים, גם בשבילי וגם בשביל ידידינו מארצות הברית, אנשים כמו דיויד היל היו דוגמה, אז אני מציע שגם אנחנו ניקח דוגמה ממנו בתחום הזה ולא נתבייש בצורה זו או אחרת להשאיר, לכתוב, להקליט, לא יודע באיזה עוד צורה, לאסוף ארכיון, אבל להשאיר זיכרונות מהתקופה הזאת, שהיא, חס ושלום, לא תלך בעוד דור לאיבוד.

With your permission, Mr. Chairman, I'll switch into English just to say, on a personal note, with all our American friends here, and I promise not to start with name-dropping, I think that, on behalf of many of my friends, I want to tell you that all of your efforts are greatly appreciated, not forgotten. We know about the things you continue to do. And with all the turmoil in several parts of the world, shall I say in a diplomatic manner, we understand these days that these activities are still very important. I do want to say that even the issues that you brought up in your meeting with the Prime Minister are being taken care of even right now when we speak. I sincerely hope that when we celebrate, Mr. Chairman, our next occasion, our next date of whatever, national conference, the fight for the Soviet Jewry, the fall of the Iron Curtain, or however we define it next time, we will have even more positive news about the refuseniks who are here in Israel, about your activities, and about, most important, the ability of the Jewish people to stand together for a good cause the way we knew how to stand together on behalf of the Soviet Jewry. So, thank you, really. A personal thank you to all of you, not in my capacity, or not only in my capacity as Minister of Diaspora Affairs, but mostly in my capacity as a former refusenik and prisoner of Zion who speaks on behalf of many of our mutual friends at this occasion.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, ועוד פעם תודה רבה על ההתארגנות לפגישה הזאת.

תודה רבה לשר יולי אדלשטיין. לפני שנבקש מריצ'רד סטון, יושב ראש הארגון, לומר מספר מלים, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי. ב-92' הייתי שליח של תנועת בית"ר בארצות הברית, אדוני השר, והגיע ראש הממשלה שמיר אחרי שהוא הפסיד את הבחירות והיה אירוע גדול מאוד, וקם יהודי ושאל אותו 'מה תעשו עם האיום הדמוגרפי? עם כל הערבים?' ושמיר אמר, כמו שהוא ידע לומר, 'אנחנו נביא מיליון יהודים', ובקהל אנשים צחקו, אמרו, טוב, הוא כבר כנראה סנילי, הוא לא מבין מה קורה. הוא האמין בזה וזה היה ב-92' והיום אנחנו נמצאים פה 20 שנה לאחר מכן כמעט ואנחנו רואים שזה מציאות.

ואפילו הוא היה צנוע מדי.

ולכל האנשים פה בחדר יש חלק נכבד בהישג האדיר הזה שמחזק את מדינת ישראל.

Well, just let me tell you something; it's a personal note: In '92 I was an emissary for the Beitar Movement in the United States. Then Prime Minister, former Prime Minister already because he had just lost elections, Shamir came to visit the United States. And in a gathering, one Jew rose and asked him 'Sir, what can you say, what can you tell us about the demographic threat because of the Arabs surrounding Israel?' And he said 'No problem. We're going to bring one million Jews from the Soviet Union.' Everybody was actually laughing. People were sort of asking each other 'Has he gone gaga or something? Doesn't sound right.' Well, anyway, it was 1992. Here we are 20 years later. Those million Jews came. And as says Minister Edelstein, apparently Shamir was very humble, because it's way over 1 million; it's basically 1.5 million by now, and this is thanks to all the wonderful people around here and all the supporters worldwide.

ריצ'רד סטון, בבקשה, ריצ'רד.

Thank you. Mr. Chairman, members of the committee, we're very, very pleased and privileged to be able to appear before you today. I am, as stated, the chairman of NCSJ. I am also the chairman of the Conference of Presidents of Major American Jewish Organizations, which is in large part, in my opinion, a tribute to NCSJ and the importance with which the American Jewish community views our work. We are celebrating this week, as you know, our 40th anniversary. It is really more or less the 40th anniversary of the movement, at least in its strengthened stage. I want to emphasize what Minister Edelstein said at the beginning of his remarks, that we are really a very, this is a fragment of the movement. It was a large important movement in which our organization played a very leading role, but this was really one of the most interesting and important movements that ever existed in American Jewry. We like to think that we accomplished a great deal for the Jews in the Soviet Union with our pressures, with our constant visits, beginning with people who had never seen foreigners before but, as the years went on, we were visiting people who'd become quite sophisticated about dealing with the outside world. I myself made, most of us on this delegation made trips, during the height of the Cold War, to the Former Soviet Union. I made a trip in 1973; I was living in Israel temporarily at the time, and the Yom Kippur War broke out while I was here. And I was a part of a pair of people who were the first to visit the Jews seeking visa applications, visa permits in the towns of Siberia. And we ended up in Moscow with the incredible experience of meeting that group in Moscow of amazing heroes, democrats, visa applicants and great Jews. We were hosted by Vladimir Slepak and Masha for a week and brought to Andrei Sakharov. And whatever good that it did for Soviet Jewry, it did an incredible amount of good for my traveling companion and myself, whose attachment to Jewish life was solidified forever by that amazing time. We like to think also that we accomplished a great deal for the State of Israel. And our communal efforts all have united for one purpose, because this immigration to the State of Israel, as Yuli Edelstein just said, was an enormously important movement demographically. But qualitatively as well as quantitatively, it will undoubtedly be viewed in Israeli history as one of the most important things that ever happened.


But the interesting thing is that I think, most of all, that what the Soviet Jewry movement did was to create maturity and a power and influence in the American Jewish community, which had watched helplessly, almost in a state of denial during the Second World War, unable to mitigate, certainly to stop and even to mitigate the catastrophes that were happening in Europe. And a very different community faced the problem of oppression of Jews in the Former Soviet Union, and I think it created a lasting heritage of activism, influence, ability to use our power that may in its way have been, for us, the most important heritage of all.


Finally, I want to simply add to my concern that Minister Edelstein expressed that the history of this movement in such a short term, something that happened in my, I'm not Rabbi Hill, I'm a young man. And in the brief time that I've been an active and committed Jew, only 45 years, this history is becoming lost. And we are joining, we are instituting, just at our board meeting this week, we had meetings with other major Jewish organizations to talk about how to reinvigorate the memory of this movement with the American Jewish people and with world Jewry.

Again, thank you very much for the opportunity to be here and to participate, for you to participate with us in our 40th anniversary celebration.

Thank you very much, Richard Stone. And now we'd like to hear the president of the organization, Alexander Smukler.

I'm Alexander Smukler. I'm president of NCSJ. And as you said, as representing a younger generation, I would like to point that our organization is not only celebrating 40th anniversary and has an incredible history in the past, but still active today and, I hope, will be active and will be in business for many years to come, because we know that there are still about a million or more Jews remaining in the Former Soviet Union and the Former Soviet republics, and we, I think and hope, are playing an important role to combating anti-Semitism, monitoring the development of the Jewish issues and Jewish life in republics of the Former Soviet Union. We are lobbying and mediating many important issues which are important not only for American Jewry but, first of all, for Israel. One of the issues which is bothering us, and important for us, and which I would like to raise today among the members of the Knesset, is the issue with refuseniks who came to Israel before December of 1990. It's a group of, I'm speaking about the group of about 200 people who've been really unofficial shaliachs, or shlichim in the Former Soviet Union and been refused for more than 10 years, and now they left without normal pensions, and their retirement conditions are not acceptable from our point of view. For the last 5 years they've been getting support from the private fund which was created with the initiative of Natan Sharansky on behalf of his mother. But right now, due to various reasons, these funds exhausted its efforts to provide help. So today we think it's extremely important if the Israeli government, and specifically your commission and the members of the Knesset, will raise this issue again and finally resolve it, because these people really deserve the attention. Most of them are older than 70, 75 years old. As I said, I'm speaking about 200 names. And I hope our visit to Israel will help to resolve it as an important part of the history of the movement and big aliya, because they played an unforgettable role a most important role in what we called "big aliya to Israel".

Thank you very much. We will make a note, at the conclusion of the meeting, about those people. We had one discussion but we will continue on that, Alexander.


The next speaker is Executive Director, Mr. Mark Levin. Please.

Mr. Chairman, members of the committee, I want to add my thanks. This is a particular honor. I also want to give a special thanks to Minister Edelstein, who, without his support during our visit, I'm not sure it would have been as meaningful a trip as we've had. And if I can be personal for a second, Yuli, for almost 30 years now, you have always, whether in Moscow or elsewhere, in Israel and the United States, when the NCSJ has asked for your help and support, you've been there, and I hope we've been able to do the same thing. So, sitting here today is a special treat for me.


Last week, before we made our trip to Israel, I was testifying before the U.S. House of Representatives on the issue of global anti-Semitism, and this week I'm sitting before a Knesset committee, talking about the work of our organization. There's an old expression; we used to say "Only in America". But today I can say "Only in Israel" would this be possible. The issues that we focus on today center around the rise in anti-Semitism, trying to help emerging Jewish communities throughout the Former Soviet Union. And one of the most important things we do today is to try to strengthen the relationship between Israel and the 15 countries that once were a part of the Soviet Union. We work with these governments to try and ensure that their voting records are better in the United Nations. We try to work with these governments on issues that deal with Israel security. We work with these governments to try to ensure that when Israel is threatened, there'll be more voices, not less voices, speaking out in support. We do this as Americans, we do this as Jews, and it's become a fundamental part of our mission.


I want to finish by reiterating something that my chairman mentioned, and that was what the Soviet Jewry movement meant to the American Jewish community, but to my generation in particular. My generation were the children of many Holocaust survivors, many Americans who didn't know what was going on, who were either ignorant or were ill-informed by their government or just not knowing. And my generation said this could never happen again. And for us, when we saw what was going on in the Soviet Union, when we saw our people being oppressed, it brought new meaning to the phrase "Never again." And we didn't want to have to answer the questions from our children and grandchildren that our parents and grandparents had to ask when we raised, "How could this take place?" during World War II? And to sit here today before you in the Knesset, in one of the great democratic institutions in the world, knowing that there are over a million Jews now living in Israel from the Soviet Union, in one way we can say that was never going to happen again and that we were able to rescue a million-plus people and reunite them to the Jewish homeland. And if nothing else happens in our lifetime beyond the significance of our own families, I think all of us should be proud of the part that we've played, and no more proud than those refuseniks, prisoners of Zion, and activists, who sacrificed so much so that so many people could live in freedom and live a Jewish life.

So, Mr. Chairman, thank you again for this opportunity, thank you for honoring the work of NCSJ, and thank you for continuing to build the State of Israel.

Thank you very much, Mark. And I would like to ask MK Marina Solodkin.

תודה רבה, אדוני היושב ראש ותודה רבה לשר אדלשטיין, I feel privilege to be with you, our friends. בשנות ה-70 אני למדתי עברית ומסורת יהודית במחתרת, היו לי חברים באותה מחתרת, אחד מהם, אנטוני מלקין ז"ל, שהכניסו לכלא, והשני נתן שרנסקי שכולם יודעים, ייבדל לחיים ארוכים. אנחנו יודעים וזוכרים איזה תפקיד היה לכם כדי לשחרר את אסירי ציון ולתת למסורבים וגם ל-1,300,000 איש לצאת משם למולדת ההיסטורית שלנו.

אני רוצה לומר לכם, לא כביקורת, אבל לא נוח לנו שהקשר הזה בין יהדות ברית המועצות ליהדות ארצות הברית היה מנותק כאן בארץ, חבל מאוד, כי אני חושבת שיכולנו ביחד לעשות הרבה למדינת ישראל. אתם דיברתם על החוקים של אסירי ציון והמסורבים. אתם יודעים שיש חוקים כאלה, אבל לא מעבירים אותם. אולי בשיחה שלכם עם השלטונות של מדינת ישראל, אולי צריכים עוד פעם לומר שהאנשים האלה לחמו עשרות שנים ועכשיו הם בגיל מבוגר, חלק מהם בעוני מחפיר, ואני חושבת שמה שמדינת ישראל חייבת לעשות להם זה לעזור בגיל הפנסיה שלהם ובזה אני מבקשת את עזרתכם.

אז קודם כל אנחנו אסירי תודה לכם ואני מאחלת לנו אולי להסתכל אחד על השני ולעשות הרבה דברים ביחד. תודה.

תודה רבה.

חברת הכנסת נינו אבסדזה

תודה רבה, אדוני היושב ראש, תודה רבה אדוני השר, על הדיון ועל הפגישה, לדעתי, החשובים האלה כל כך.

אדוני היושב ראש, רק למען הצדק ההיסטורי אני חייבת להוסיף משהו אופטימי מאוד. כפי שראש הממשלה שמיר בזמנו אמר על מיליון ואף אחד לא האמין, היה עוד ראש ממשלה, קוראים לו אריאל שרון, שדיבר על עוד מיליון כבר אחרי המיליון שלנו שהגיע, אז יש לנו כל הסיבות לאופטימיות.

אתה הזכרת סיפור, אני בעבר שלי הייתי עיתונאית ואני זוכרת כתבה שכתבתי על הנציגים הישראליים, כי אני כבר שמעתי על כמה אנשים שטוענים שהיו באותה פגישה, אז אני לא רוצה לפגוע באף אחד, שישבו בסטייט דיפרטמנט עם הדרג הראשון של הסטייט דיפרטמנט, כנראה בדיוק באותה תקופה, ואז האמריקאים שאלו, 'בסדר, אז נתחיל לשחרר את הרוסים מברית המועצות, אבל כמה אתם רוצים?' הישראלים שתקו כי זה לא היה המנדט, אז האמריקאים הסתכלו ואמרו 'מה אתם רוצים, 10,000 איש?', אלה שותקים, האמריקאים אומרים, '25?!' זה באמת היה איזה סוג של... ועד שלא הגיעו ל-100,000 וכאן הנציגות הישראלית אמרה 'עד כאן, אנחנו לא רוצים...', כי מצד אחד 100,000 היה נראה משהו שלא יכול לקרות אף פעם, מצד שני כל ישראלי שישב שם אמר 'אני לא יכול להגיד, מה, אני אומר 100,000 ו-101 לא יבוא?' ובזה נגמר אותו דיון.
אני לא למדתי עברית במחתרת בגלל שגרתי בגרוזיה, שם לא היו צריכים ללמוד במחתרת, כי הייתה רפובליקה סובייטית, אבל פחות סובייטית מאחרים, יכולתי ללכת עם הסבתא לבית הכנסת ונמשכתי להיות קונסומולית ויכולתי ללכת עם סבתא שלי. אז לא הייתי צריכה ללמוד במחתרת, אבל אני בהחלט מכירה את ההיסטוריה ואני יודעת עד כמה העבודה שאתם עושים מקודשת ואני גם יודעת כמה היא אקטואלית גם בימים האלה, כי האנטישמיות, לצערי הרב, לא נגמרת ולא מתה ועליה אנחנו עוד לא יכולים להגיד זיכרונה לברכה. לצערי הרב, אני לפחות חושבת שיש לזה גם השלכות והיא איכשהו מתחברת גם לאנטי ישראליות.

ועוד דבר נוסף שמאוד חשוב לי, אנחנו עם שטוענים ורוצים, בצדק, שיתייחסו אלינו בליברליות, בשיא הדמוקרטיות שקיימת במאה -21. אני חושבת שזה מחייב גם אותנו במדינת ישראל, להתייחס ככה לכל מה שיש מסביבנו, כדי שאנחנו בהחלט נקבל את היחס שמגיע לנו.

Thank you very much, Chairman and Minister, for historical justice. There's some other optimistic notion that I have to add. In addition to Prime Minister Shamir, where the time he spoke about one million Soviet Jews, there's another Prime Minister, namely Ariel Sharon, who said 'We want an additional million to the first million of Jews who should come here.' So we're actually enveloped in anti-Semitism.


As a journalist, I remember that I wrote once about a meeting of Israeli delegates who were meeting with the high echelon of the State Department. The Americans were asking several questions and they said 'Okay, so you want us to liberate a few Jews from the Soviet Union. How many do you have really in mind?' So there was silence, and one of them started 'Would 10,000 do?' Israelis keep silent. '20,000?' Silence. '25,000?' They reached 100,000 eventually. And one said 'Never. We can never accept 100,000. What about the one extra more? Shall he not be liberated?'


But, anyway, I did not learn Hebrew incandescently, because I'm from Georgia. It was part of the Soviet Union but not as strict or rigid. I would even go to synagogue with my grandmother and yet be registered at the Komsomol and apparently was some kind of an inspector.


I know how important how important and sacred your work is and how important it is even today, because unfortunately we can never speak about the late anti-Semitism. It always remains, is there. There are some other implications as far as anti-Semitism is concerned, because it's somewhat intertwined also with anti-Israeli notions.

So, regardless of everything, I have to say the following: We in Israel want, and very rightly so, to be treated in a spirit of liberalism and democracy as valid in the 21st century. But if this is the approach that we would like to be treated with, I believe that it compels us to treat all others surrounding us in the same way for our joint course.

תודה רבה.

דר' מלה תבורי מנתיב, ראש תחום בכיר מידע ומחקר.

תודה, אדוני היושב ראש.
Thank you, Mr. Chairman, Minister Edelstein. I think it is a tribute to the NCSJ and its officers and past officers that they have chosen to celebrate 40 years of activity here in Israel with us. Throughout the history of the NCSJ, the organization has been a stalwart friend and ally of the State of Israel, and this was not something self-evident. So we have had ongoing cooperation over these years. Nativ, where I work, was founded somewhere at the beginning of the 1950s. And in 1971, NCSJ joined in writing this amazing chapter of Jewish history of which we are all a part. As we honor the heroes of this movement, each one from his own background, bringing his own talent, I think we have to strategize for the future and how we continue working together. And in the countries of the Former Soviet Union there are young people who are not necessarily confident of their Jewish identity, and it is our task here in Israel to make sure that they know they're Jewish, find out that they're Jewish, stay Jewish, connect to Israel, connect to the Jewish people. And so I see that we have a lot of work to do together, and I'm confident that the NCSJ will do its utmost to continue the partnership and the beautiful friendship that you have so magnificently contributed to.

תודה רבה. לפני שנעניק תעודות, לומר דברי סיכום של הוועדה. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מצדיעה ל-NCSJ על פעילותם למען יהודי רוסיה. עלייתם של יהודי רוסיה חיזקה ומחזקת את מדינת ישראל בכל הרבדים. הוועדה קוראת למשרד הקליטה להציג את עמדתה בפני הוועדה לגבי נושא הפנסיה לכ-200 מסורבי עלייה תוך מתן התייחסות לעלות התקציבית של הנושא. הוועדה מודה לשר ההסברה והתפוצות על פעילותו לקידום והוקרת פעילות הארגון.

So, before conferring certificates, a few words in summing up. The Aliya Committee is saluting the activity, your activity on behalf of Russian Jews and their immigration, the real vision for the State of Israel in a multitude of levels. We would like also to urge the Ministry of Absorption to take a strong position with regard to the pension allowance for the 200 refuseniks. We'd like to thank Minster Edelstein in this regard, for everything that he has been doing in order to promote this cause.

And prisoners of Zion. You cannot speak only about refuseniks.

אין לי שום בעיה להוסיף, מסורבי עלייה ואסירי ציון.

So we are adding, I mean, both refuseniks and prisoners of Zion, or prisoners of Zion that are refuseniks.

הערה קצרה לזאב חנין, המדען הראשי במשרד הקליטה.

Thank you very much. I would like to say that it's very moving for me to be here in both capacities: as an expert in the field of the late Soviet and post-Soviet Jewish history, and an expert in contemporary Russian Jewry in Israel and Diaspora. But I will skip my academic lecture at the moment and just move to a contemporary period. Actually, there are a lot of things we can do together, and probably we'll have another time to discuss what we can do. But I would like to answer to my friend Alex Smukler and Dr. Marina Solodkin and other persons. We are talking about this relatively small group of former refuseniks that were unable to accumulate their pensions and unable to live in Israel on their, let me say, modest but respectable level. Our ministry, and here is a good opportunity to convey best regards and admiration on the behalf of our Minister Sofa Lander and Director General Dima Parsov. So our ministry is doing quite a lot together but … institutions?

Yana Pensia, colleagues, as you probably know, there is a sort of the draft decision of the government. And the question was discussed and actually approved on various government levels. The only, probably not the only but among the problems that are becoming a sort of, that are stopping the issue at the moment, is the way how we can deal with the issue concerning the refuseniks from the Former Soviet Union and, at the same time, not insult representatives of the other group of Jewish activists that came from the Middle East and North Africa. So that's probably one of the questions that are discussed. And I very much hope that in a very short period of time we will be able to solve the problem. Thank you very much.

תודה, זאב.
I would like to ask Mr. Edelstein to present a small souvenir, not souvenir, a token of appreciation. I want to just say that it's not the end of your year; it's the middle of the year. You have a lot more to do, and we need you to do a lot more. So like I tell my son, you know, on Tu B'Shvat we get the media; I tell him 'We'll talk about your present or appreciation at the end of the year.' So we expect a lot from you to do more for the Jewish people. Thank you very much.

Thank you. I do have to notice that I guess I'm breaking certain protocol rules, but I spoke to the chair of the committee and I said I have a small letter of appreciate for those who are present here, our American friends who are present here, and he kindly agreed for us to use this platform.
(חלוקת תעודות).

תודה רבה לכולם. תודה רבה לאורחים שהגיעו מחוץ לארץ.
I can assure you we'll do another meeting in a few years to see how many good more deeds you did for the people of Israel. Five years.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>