PAGE
33
ועדה למאבק בנגע הסמים
18/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 69>
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום ראשון, כ"ב בכסלו התשע"ב (18 בדצמבר 2011), שעה 10:00

<מדיניות הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול להתמודדות עם התפשטות נגע הסמים במגזר הבדואי בנגב>

חברי הוועדה: >
<טלב אלסאנע – היו"ר>

>
תנ"צ פרץ עמר - מפקד מרחב נגב, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אייל אזולאי - מפקד תחנת רהט, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ז'אן אלוש - קצין מודיעין דרום, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק בועז חממי - קצין מדור חקירות באח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטוחן פנים,

רפ"ק שמואל לרמן - קצין נוער באח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

ד"ר מרינה רפפורט - מפקחת התמכרויות אזור דרום, המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

עוגניה חננאל - עובדת סוציאלית מפקחת בשירות לטיפול בהתמכרויות, מחוז דרום, משרד הרווחה

ד"ר שלום אלדר - ממונה קידום נוער, מחוז דרום, משרד החינוך

מוחמד אלעתמין - מפקח כולל יסודי, מחוז דרום, משרד החינוך

עלי אלקרנאווי - מפקח כולל על יסודי, מחוז דרום, משרד החינוך

נג'וא עבאס - יועצת במגזר הבדואי, מחוז דרום, משרד החינוך

טאלב אבו חאמד - מפקח מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

יאיר גלר - מנכ"ל, הרשות הלאומית למלחמה בסמים

יעקב נוי - ראש אגף קהילה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים

וליד חדאד - מנחה מגזר ערבי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים

גלעד היימן - דובר הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

איה בן עמוס - יוזמות קרן אברהם, רכזת פעילות פרלמנטרית

שבתאי ארטוב - מנהל יחידה אזורית, הרשות לשיקום האסיר

רונן אילון - יועץ מחוזי, הרשות לשיקום האסיר

אסחאד אלעטסוונה - מנהל מחלקת הרווחה, ערערה בנגב


מג'ד קייס - עובד סוציאלי, מחלקת רווחה, ערערה הנגב, פורום מנהלים בקרב האוכלוסייה הערבית

סמיח נסאר - עובד סוציאלי, מחלקת הרווחה, ערערה הנגב, פורום מנהלים בקרב האוכלוסייה הערבית

שיפאא אלסאנע - מנהלת מחלקת רווחה, לקייה, פורום מנהלים בקרב האוכלוסייה הערבית

פאיז אבו סהיבאן - ראש העיר רהט, עיריית רהט

עבדאללה אלעוברה - סגן ראש העיר רהט

עדנאן אלעוברה - חבר מועצת העיר רהט

אלעוברה סעיד - מנהל אגף הרווחה, מחלקת הרווחה, עיריית רהט

עלי אלהוזייל - מנהל אגף החינוך, עיריית רהט

אתי ברקי - עובדת סוציאלית התמכרויות, מחלקת הרווחה, עיריית רהט

עטווה אבו פריח - מנהל מרכז צעירים, רהט

אבו שארב אברהים - מנהל מתנ"ס, רהט

חולוד חוג'יראת - יושבת ראש מועצת תלמידים ברהט, יושבת ראש ועדת נוער וקהילה בדרום, נציגה מן המגזר הבדואי במועצת תלמידים ארצית

סיאף אבו -אעמר - סגן יושב ראש מועצת תלמידים ברהט, נציג במועצה מחוזית וארצית

בילאל פראינה - יושב ראש מועצת תלמידים והנוער שגב שלום

עטא אבומדיעם - עורך עיתון ערב ניוז

בת שבע פנחסוב

ש.י. חבר המתרגמים
<מדיניות הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול להתמודדות>
עם התפשטות נגע הסמים במגזר הבדואי בנגב

חברים, אנחנו מתחילים. בוקר טוב לכולם. אני מברך את הועדה למאבק בנגע הסמים. היושב ראש שלה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, מפקד המרחב, המנכ"ל וגם מפקחים, משרד החינוך, אנשי המשטרה, חברי העירייה ומנהל המתנ"ס.
אני חושב שאנחנו היום, הועדה היום דנה, וזה גאווה לרהט שבאמת דנים על העניין הזה ברהט וחשיבותו גם. זה לא צירוף מקרים, שלשום ביום שישי, היתה ברהט דרשה כללית בכל המסגדים על עניין הסמים, וגם על עניין האלכוהול. אנחנו באמת מטפלים ברהט במישור הקהילתי, גם בבתי הספר, גם במתנ"ס, בכל התופעות השליליות שיש לנו בעיר. יש לנו גם מערכת לעניין הזה, אנחנו גם מדברים על עניינים חברתיים שהם באמת באים לתועלת הציבור ולשמירת גם לרווחת תושבי רהט. העיר רהט היא כבר, ... שהיא עיר ענייה גם מבחינה כלכלית, גם היא עיר, כמו שאר הערים במדינת ישראל שיש בה גם בעיות חברתיות, אלימות, סמים, אלכוהול.
היא נמצאת גם באשכול 1 מבחינה סוציואקונומית, היא וכל המגזר הבדואי בדרום, וזה מעיד באמת על הצורך במשאבים בתוך היישובים הבדואים, לא רק בעניין המלחמה בנגע הסמים והאלכוהול, אלא גם בדברים אחרים, תשתיות, גם חינוך, גם רווחה.

בעיר רהט מטופלים במחלקת הרווחה שלנו כמעט 13,000 תושבים. ו – 80 אחוז מתושבי רהט הם מתחת לקו העוני. אחוז האבטלה ברהט הוא 38 אחוז, מהגבוהים במדינה. אם יש אלימות באוכלוסיה, או סמים, אז הדבר הזה מתבטא באוכלוסייה שיש בה אחוז אבטלה גבוה מאד. אנחנו אכן יש לנו את האחוז הזה, אחוז האבטלה הגבוה במדינה.

אנחנו מנסים, כי העירייה גם כקהילה, לצאת מהבְרוֹך הזה בכל מיני דרכים, להעסיק את הצעירים, ואנחנו אומרים: אם צעיר מאינו מועסק, נעסיק אותך. לכן אנחנו נרתמים לכל משימה שהמדינה נותנת לנו על מנת להעסיק את הצעירים שלנו וגם את הצעירות. זה דבר חשוב מאד. זה ממנף את העיר גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית.

אני באמת רוצה להודות ליושב ראש, חבר הכנסת טלב אלסאנע, שיזם את הדיון הזה בעיר שלו. זה מראה על איכפתיות שלו כיושב ראש ועדה, גם על חברי הועדה, ואני אומר לכם: ברוכים הבאים לרהט, אהלן וסהלן. תודה.

תודה אדוני ראש העיר. אורחים יקרים. אני רוצה לציין שנושא הדיון של הישיבה היום הוא: מדיניות הרשות למלחמה בסמים, ובעצם לא רק הרשות למלחמה בסמים, אלא כל משרדי הממשלה השונים, כדי להתמודד עם נגע הסמים והאלכוהול במגזר הערבי הבדואי בנגב.
אנו שמחים, אדוני ראש העיר, להיות אורחים שלך בעיר רהט, היא העיר הגדולה בנגב, ולכן חשוב מאד שאת הנושא הזה להתייחס אליו בישיבה, כאשר המטרה היא לא רק לגבי רהט, אלא לכלל היישובים הבדואים בנגב.

אני אעבור לגבי רשימת המשתתפים בדיון.
[מקריא את רשימת המוזמנים]
אנחנו במהלך הישיבה היום נתייחס בהתחלה גם למדדי התופעה. על איזה תופעה אנחנו מדברים? באיזה מידה יש עליה? ואיך מתמודדים כאשר בהקשר להתמודדות אנחנו נקבל גם התייחסות של משרד החינוך בתחום של הסברה במערכת החינוך, תחום של המינהל. תכניות שרצות ברשויות המקומיות וגם ביישובים הלא מוכרים. מה התכנית של משרד הרווחה לקדם תכניות בהקשר הזה? גם משרד הבריאות לגבי העניין של הגמילה והטיפול. באיזה מידה העניין של המצ'ינג, מאחר ואני מבין שכל הרשויות הערביות בנגב הם במקום 1, לצערנו, אשכול 1 מבחינת המצב הסוציואקונומי, דבר שמכביד על האפשרות של השתתפות של הרשויות בהרבה מהתכניות. באיזה מידה זה מכביד? באיזה מידה מאפשר, או לא מאפשר? מתוך סקירה קצרה שעברתי ראיתי שהמצב, הנתונים הם, בלשון של המעטה, נתונים מזעזעים, כאשר אנו רואים בחלק מהיישובים למשל, עניין של יחידת סמים במחלקת הרווחה. זה לא קיים באבו בסמה, זה לא קיים בְחוּרה, זה לא קיים בכסייפה, זה לא קיים בלקייה, זה לא קיים בערוער, זה קיים ברהט, שגב שלום, בתל שבע זה לא קיים. רכז של הרשות לשיקום האסיר – זה לא קיים באף יישוב חוץ מרהט. התכניות הלאומיות לילדים ונוער בסיכון – זה לא קיים בכסייפה, זה לא קיים בערערה בנגב. זה לא קיים בתל שבע. עיר ללא אלימות – זה לא קיים בלקייה, זה לא קיים בשגב שלום, זה לא קיים בתל שבע. יחידה לקידום נוער – זה לא קיים בכסייפה התכנית הזו, גם בלקייה לא קיימת. ערערה בנגב וגם בשגב שלום. עניין של השירות לנוער וצעירים – זה לא קיים בלקייה, זה לא קיים בתל שבע.
עצם העובדה שיש הרבה תכניות שהם לא קיימות בהרבה יישובים כאשר אנחנו יודעים את המצב הקשה, חברה שהיא במעבר, חברה שהיא במשבר ושאנו יודעים שהקורבן של התופעות האלה, של הנגע הזה, בין אם זה סמים או אלכוהול, הם הצעירים. זה המשאב האנושי החשוב ביותר. כאשר המטרה שלנו שהיא למצות את הפוטנציאל שנמצא בתוך החברה, בקרב הצעירים. הם הופכים להיות במקום נכס של החברה, הופכים להיות נטל של החברה. ובמקום שנראה אותם תורמים לחברה, לא פעם פוגשים אותם בתוך כותלי, בין כותלי בתי הסוהר, וההתייחסות היא אחרת.
לכן מבחינת ההתייחסות אני אבקש אולי לקבל נתונים ממפקד המרחב, מהמשטרה לגבי מימדי התופעה, אחר כך לקבל התייחסות משרדי הממשלה השונים מה הם אכן עושים? מה התוכניות שלהם? מה המדיניות שלהם? וגם נשמע מהרשות למלחמה בסמים, כאשר מדברים על מגזר ייחודי שיש לו את הבעיות הייחודיות שלו. כפי שציין ראש העיר, עניין של העוני, עניין של אבטלה, עניין של המצוקות, וגם חברה שהיא במעבר, שיש לה בעיות ייחודיות.
אני אבקש מהמשטרה, מי מציג?

יציג מפקד תחנת רהט, את תחנת העיר רהט שבפזורה הבדואית קשה מאד לקבל את המספרים משום שעיקר הפעילות מתמקדת ביישובים, ביישובים עירוניים, הדוגמה של רהט היא הדוגמה שמשקפת כמעט את כל המגזר הבדואי, ותיכף נאמר מה אנחנו עושים, מה עשינו עד כה, ומה אנחנו עושים גם בהמשך.
קדימה, אייל.

בוקר טוב לכולם. ראשית אני רוצה לברך את המתכנסים כאן, יש לזה חשיבות וסמליות. אנחנו רצינו להציג קצת נתונים בנושא סמים, אבל אני חושב שכדרך התמודדות זה לא רק בסמים. אנחנו מסתכלים על המכלול, וסמים זה אומר בכלל חוק. כל תרבות הציות לחוק, וכל הנושא של הסמים והאלימות, והירי, ויש פה הרבה מאד דברים שהכל נוגע אחד בשני, ולכן המצגת כאן היא תתייחס לא רק לנושא סמים, למרות שכמו שאפשר לראות, בכל פרמטרים של עבירות הסמים הן בשימוש, הם בסחר בסמים ואחזקת סמים, שזה דרגות שונות מבחינת החוק והחומרה, יש יותר עבירות. עכשיו, מה זה אומר יותר עבירות? זה אומר עבירות חשיפה. זה אומר שהמשטרה הגיעה ליותר מקרים של פתיחת תיקים.
הנתונים כאן מתייחסים לנתונים של העיר רהט מתחילת השנה ועד היום, ביחס לאשתקד. שימו לב לנתון הזה: קודם כל ברהט התחנה עובדת במתכונת המתוגברת מזה כ – 8 שנים בשיתוף פעולה מלא עם העירייה. נתונים מאפיינים של המגזר הבדואי, למי שמכיר, כל הנושא של אירועי ירי, כל הנושא של הסמים, האלימות, אלה דברים שבעצם אם אנחנו מסתכלים על תרבות ציות לחוק, אלה סממנים ... במגזר הבדואי.

אז למשל, אם אנחנו רואים במגמה של 3 שנים, בין 2009 עד השנה, אנחנו רואים שבאירועי ירי יש ירידה מתמשכת ומשמעותית באירועי הירי. שימוש ומסחר – אנחנו, יחד עם עוד רשויות, עם הרשות המקומית, עם האיממים, עם השייחים, עם אגף הרווחה, עם תכנית עיר ללא אלימות, בעצם, ברגע שאתם מאחדים כוחות ומתקצבים - יש תוצאות.

אני בכוונה לוקח ומדגיש, כי לצערי בנושא הסמים אין את התקצוב, אין את הדברים. לטפל בתופעות, זה לא רק משטרה. אם תשימו לב לשקף האמצעי, בחודש ספטמבר 2009 המפכ"ל הקודם, דודי כהן, לאור שיחות ובדיקות של ראשי המגזר הבדואי שיש פה תופעה קשה מאד של ירי, החליטו לתקצב, מה זה לתקצב? לצורך העניין זה לא רק כספים. הביאו לפה יחידה שלמה של מג"ב, 50 לוחמים עם כל הציוד, הם עבדו פה מספטמבר 2009, ועד אפריל 2010.
בתקופה הזאת הצלחנו לעשות פעילות מאד מאד אינטנסיבית של הגעה לכל בתי האב, חיפושים, עבודה מאד מאד קשה. הצלחנו לאסוף, רק בעיר רהט, משהו כמו 180 כלי נשק. 180 כלי נשק זה לא, אני מדבר על נשק לא חוקי. לא נשק חוקי, אלא נשק לא חוקי שבדרך כלל משמש בסכסוכים ובקטטות שמביאים לתוצאות קשות מאד.
על אותו משקל שאנחנו רואים בקטטות תשימו לב שיש מגמה של ירידה. אומנם מתונה יותר לאורך השנים של, יש פחות קטטות. הדבר הזה נובע גם מכמה מקומות: תכנית עיר ללא אלימות שמוקצבת העיר, שעד אתה היא היתה מתוקצבת ב – 1,700,000 מיליון בערך בשנה, ועכשיו צמצמו את זה, לצערי, לצערי למשהו כמו מיליון שקל. התכנית הזאת בעצם היא מערכתית שגם המשטרה שותפה לה, הרשות, הרווחה, החינוך, יש פה הרבה מאד שחקנים שנכנסים לעניין הזה ועובדה שברגע שמשקיעים לאורך זמן יש תוצאות.

השאלה שלי אם הנתון הזה משקף תופעה בכלל הישובים הבדואים, או רק ייחודי לעיר רהט, כי כל התכניות שלנו ראינו, קיימות ברהט. למשל: עיר ללא אלימות ותכניות אחרות. האם השקף שהצגת לגבי קטטות וירי זה משקף ירידה בשאר היישובים הבדואים?

אני חוזר על השאלה למי שלא שמע: האם הנתונים שמוצגים כאן, מתייחסים לכל יישובי מהגזר הבדואי בנגב? הדוגמה של רהט היא היא דוגמא לחינוך. כלומר, מה קורה כשמשקיעים, איזו תוצאה מקבלים? מפקד התחנה יתייחס.

מה שאייל הציג פה, כמובן בשיתוף פעולה, שילוב בין זרועות. מה שקורה כאן ברהט זה משהו שמשקף את כל המגזר אבל כמובן יש שינויים מיישוב ליישוב. לדוגמה: ההתנהלות בתוך העיר רהט, 60,000 תושבים ממוקדת ברשות מקומית אחת מול תחנת משטרה אחת, היא יותר פשוטה מבחינת ההתנהלות והיכולת להשפיע מאשר המגזר של הפזורה, שהוא יישובים קטנים יותר וזה פזור על כל המגזר. המשמעות היא, לכמת את המספרים, לא בטוח שנגיע בכל היישובים לאותם מספרים.
המגמה היא אותה מגמה. אני כמפקד מרחב רואה במגזר הבדואי, כל המגזר מבחינתי הוא שווה בין שווים. כמובן יש את הקטע הצפוני שדווקא בו אנחנו כן יכולים להשקיע יותר משום שיש פה אנשים שניתן איתם, מה שנקרא, לשלב זרועות ולהשפיע.

לכן, מה שאתה רואה כאן זה משהו שהוא בעצם ניתן לכימות מדעי מבחינה מספרית, ואיתו, כמודל, אפשר לטפל בכל התופעות במגזר.

השקף שמוצג כרגע, בעצם אני לא, לא אסבך אתכם בנתונים למי שלא מכיר, אבל יש איזה משוואה מאד מאד פשוטה, שוב, יותר עצורים, יותר כתבי אישום שווה הרתעה. המשטרה היא לא יכולה להיות בכל מקום בכל זמן, לכן יש איזה שהוא, המטרה של המשטרה היא לייצר הרתעה ככה שלמשל בן אדם נוסע בכביש, אם הוא יידע שהסיכוי שלו שייסע מהר ניידת משטרה תעצור אותו באיזה שהיא נקודה, הוא באופן אוטומטי ישגיח. אם הוא יידע בוודאות שהסיכוי שלו להיתפס הוא נמוך – אז הוא ירשה לעצמו, אם הוא לא עם משמעת עצמית, הוא ירשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה. אז שימו לב שהנתונים של העיר רהט, וזה גם מתייחס גם לעבודה שהמשטרה עושה, יש יותר עצורים, יותר כתבי אישום, יותר עצורים עד תום ההליכים, שזה בעצם מייצר הרתעה ועוזר לנו מאד, מחדד את שלטון החוק.

עוד שאלה, ברשותך, למפקד המרחב, לגבי השקף הקודם. לגבי השקף הקודם, 47 אחוז מכלל המעצרים הינם מעצרים עד תום ההליכים?

כן.

זה נתון גבוה מאד לדעתי.

כבר אמרתי, אנחנו נמצאים, ביחס לרמה הארצית, הרבה יותר גבוה מאשר שאר המקומות. אני חושב שמפקד המחוז בזמנו הגדיר איך הוא רואה את רמת הציות לחוק במגזר, ואם הוא רואה, אם הוא נכנס ליישוב חורה, או לרהט, באופן די, במפתיע, הוא רואה האם הנהגים חוגרים חגורות? אם הם חוגרים חגורות בטיחות זה אומר ציות לחוק במגזר, ואני אומר לכם, תנסו אותי, תיגשו למקומות האלה, תסתכלו אם אנשים חגורים. אני אומר לכם, רוב האנשים במגזר הבדואי חגורים חגורת בטיחות. זה לא אומר שהם לא רוצים לשמור על הבטיחות שלהם, אבל בעיקרון זה משהו שמשפיע עמוק לציות לחוק. וזה לא רק למשטרה. זה הרשויות, זה הרבה מאד דברים שכרגע מתנהלים במגזר. בין היתר: עיר ללא אלימות. האגודה למלחמה בסמים ואלכוהול, וכל הדברים הנוספים שנכנסים פה כפעילויות שהם פעילויות חינוכיות גרידא.
אתה עובד היום, אתה משפיע, זה כמו הטיטאניק, אתה מסובב את ההגה, הגחון של האונייה יתחיל לזוז רק בעוד תקופה ארוכה. ככה זה השקעה של היום אם תשפיע בעיקר על הצעירים, ובהמשך אני חושב שהתושבים היום די התבגרו בזה שהם באים ומבקשים מאיתנו להגביר את האכיפה, להגביר את ההשפעה שלנו, כי בסופו של דבר הם מבינים שמי שסובל בעיקר מהתופעות האלה, זה התושבים עצמם. קודם כל התושבים. אני חושב שאנחנו די מתקדמים בעניין הזה. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל אנחנו די מתקדמים.

המקום של התאונות דרכים זה נתון שבעיר רהט יש השקעה, באמת, השקעה גדולה מאד בתחום של התנועה. גם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גם הרשות המקומית, גם המשטרה, גם אגף התנועה שעושה פה הרבה מאד פעילות. גם כאן שאפשר לראות שיש מיקוד של עשייה. למשל: למי שלא יודע, במגזר הבדואי יש תופעה של תאונות קטלניות, תאונות חצר: נסיעה לאחור ודריסה של פעוטות. הדבר הזה זה בעיקר מוּדעוּת, זה בעיקר מוּדעוּת. מה שעשו, למשל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יחד עם המשטרה, ואם הרשות תעבור בכל בתי האב, 15,000 בתי אב, עברו מבית לבית סטודנטים עם לפטופ ועם איזה שהוא סרטון קצר ומצגת ועברו מבית לבית והסבירו, התוצאה של ירידה דרסטית, במיוחד בתאונות חצר, מ – 8 תאונות קטלניות של תאונות חצר לפני כמה שנים, לתאונה אחת של תאונת חצר בשנה האחרונה. אני עושה הקבלה, גם בנושא הסמים, אם הנושא יקבל את התקצוב המתאים, את ההתייחסות המתאימה, אין לי ספק שאפשר להגיע לתוצאות.

בתחום המניעה - כדי לעשות דברים המשטרה עובדת, באמת משתדלת לעשות את המקסימום. אנחנו לא לבד, יש פה עוד שחקנים. אני אומר לכם שפה ברשות, יושב פה פאיז, ראש העיר, יושב פה סעיד, מנהל אגף הרווחה, יושב פה עלי אלהוזייל, מנהל אגף החינוך. אני אומר לכם שביחד אנחנו עושים דברים מדהימים, וכדי שיראו את הדברים, ישימו לב, יש פה קצת נתונים: 26 בתי ספר קיבלו הרצאות בשנה האחרונה, שזה 1,200 תלמידים, בעיקר בנושאים של סמים, אלימות, אלכוהול, בטיחות בדרכים.

אלה הם תמונות שלא אני עשיתי, זה תמונות שאני לקחתי מהתקשורת, למי שלא מכיר את האתר הזה, זה 1,100,000 מיליון כניסות ביום. זה בערך כמו ווינט של האוכלוסייה היהודית, אז זה חשיפה גדולה מאד. לא אלימות, למשל, אני סתם אסביר לכם את התמונה הזאת. במרץ 2011 נרצח פה קייס אבוסיאם, זכרונו לברכה, נער מוכשר מאד בן 16, באמת נער תושב העיר הזאת. אין פה הרבה כאלה. עד שמביאים באמת נערים כל כך מוכשרים, הוא מת, מי שזוכר את האירוע, נרצח על רקע של קנאה. שני חברים שלו לכיתה רצחו אותו, כי הוא הביא את הציונים הכי טובים, כי הוא היה, חובב אומנות, נקרא לזה, כולם, בקיצור, הוא היה תלמיד לדוגמה. נרצח.

על מנת להתמודד עם התופעה הזאת, מעבר למשטרה שעצרה את האשמים והגישה כתב אישום, זה בסדר. זה צד אחד. עשו פה שרשרת אנושית, פאיז ראש העיר, יחד עם כל ... פה בעיר, 21,000 תלמידים, הייתם צריכים לראות מה זה. הקיפו את כל העיר שלובי ידיים עם שלטים, וזה רק חלק מהדברים. זה אומר שברגע שרוצים ... סביב משימה מסויימת, אז אפשר להגיע לתוצאות.

שבוע ההדרכה, או הרשות לבטיחות בדרכים שמשקיעה, באמת, הרבה, לא נמצא פה, אני חושב, אף נציג שלהם, אבל צריך לפרגן להם, מנהל הרשות בדרום. זאת פעילות שנערכה במשך שבוע שלם בבתי הספר התיכוניים.

מנכ"ל הרשות.

סליחה, בסדר, אבל הפרגון זה תמיד טוב, גם אם לא נמצאים. יש פה תמונות של שבוע הפעילות שנעשתה פה בבית ספר שהוא התיכון הגדול ביותר ברהט, משהו כמו, אם אני זוכר, 1,700 תלמידים. יש פה תמונות גם של הרובוט המשטרתי, וגם של, מצד ימין למטה, תשימו לב, זו סימולציה שמסבירים לילדים, מכניסים אותם לתוך האוטו, חוגרים אותם, והאוטו פשוט מסתובב 360. מי שלא עשה את זה אני ממליץ לו בהזדמנות לעשות, רק אז אתה מבין מה החשיבות של חגורת בטיחות.

עכשיו, למה אני אומר עוד פעם את הדברים? זה מנטרה. איפה שמשקיעים ועושים ומסבירים ויש תקצוב ויש אמצעים ויש פעילויות, אני מניח שיש גם תוצאות. יש ירידה בהיקף התאונות. יש מוּדעוּת יותר גבוהה. אנשים בעצם לא מוכנים רק שהשוטר ייתן לו דו"ח על החגורה, הוא מבין את החשיבות של החגורה אחרי הדבר הזה. אני באמת ממליץ לכל אחד, אני עשיתי את זה, זה ממש מפחיד לעשות.
פורום שייחים ומגשרים – אני חושב שזה מודל, אני לא יודע אם זה עובד בכל הארץ, אבל אצלנו ברהט זה עובד כבר שנה שלישית. יש כאן משהו כמו 30 שייחים שאנחנו בעצם, כמשטרה, מנסים להגיע לכמה שיותר. זה חינם, מה שנקרא, זה לא תקצוב, זה רצון טוב של האנשים עם יכולת השפעה. לאחרונה הוספנו גם את האימאמים של מסגדים, שפאיז גם בא ומוביל, והרווחה. אנחנו בעצם מגיעים לאוכלוסיות מכל הכיוונים: גם בהיבט של האכיפה של המשטרה בדו"חות, גם האימאם של המסגד שהוא מדבר בדרשת יום שישי על החשיבות שהבטיחות ודווקא נציגים שלנו בכל שבט ושבט. כל אחד כזה שיושב פה זה לא שבאנו ואמרנו לו: זה קורס שנמשך חצי שנה, יחד עם הרצאות מקצועיות, גם שלנו, גם של הרשות, של הרווחה, מסייעים לנו בהתמודדות עם כל התופעות בעיר.
הפערים מבחינתנו, ופה אני נוגע בבעיות הכואבות. קודם כל המנטליות, המסורת של האוכלוסייה הבדואית השבטית – למרות שלאחרונה יש איזה שהוא שינוי במגמה, אבל ככלל, בדואים מטעמי כבוד, לא שהוא לא סומך על המשטרה, מטעמי כבוד הוא לא יבוא וימהר להגיש תלונה. כלומר, אם הוא רואה מישהו שסוחר בסמים אז הוא יבוא ויגיד למשטרה, או לראש העיר: יש בעיה של סמים. אבל תבוא תגיש תלונה, אתה רואה מי מוכר את הסם. הוא לא יעשה את זה.

כלומר יש איזה שהוא רצון שמישהו אחר יפתור את הבעיה. הבעיה היא מאד כואבת, אבל עדיין יש לנו את הבעיה של חוסר שיתוף פעולה, לא מוסרים את שמות העבריינים. חמור מכך, לפעמים מפריעים לנו גם לעשות את העבודה. אני לא אומר, כולם, ואני לא עושה הכללה, אבל אלה המאפיינים שלנו בעבודה. אנחנו מגיעים לחיפוש סמים במתחם מסוים, לפעמים יוצאים כל השבט, עשרות אנשים, או מאות אנשים ומתעמתים עם השוטרים, כשהם עצמם לא יודעים למה, כי הם רואים משטרה. אנחנו משקיעים בכוח אכיפה מאד אינטנסיבי. יש איזה שהוא שינוי מגמה, משום שהיום אנשים לפחות מבינים, משתפים פעולה, וכשיש קטטה הם לא מחזירים, הם באים להגיש תלונה. הם סומכים על המשטרה ונותנים לה לעשות את העבודה שלה.

תודה רבה.

כבוד היושב ראש, קודם כל, אני רוצה לומר לפורום שאולי לא כל כך מכיר, בשנת 2011, המשרד לביטחון פנים הוסיף עוד 108 משרות. 108 משרות של שוטרים במגזר הבדואי, שזה מתחלק, השנה יתחלק לתל שבע ולערוער, זה תוספת משמעותית מאד למגזר. אם בתחנת העיירות ישנם 7 או 110 משרות, הוסיפו להם עוד 108, הכפילו להם את הכוח אדם במגזר הבדואי. שימו לב, זה רק למגזר הבדואי של הפזורה. הכוונה היא לתת שירותי משטרה טובים יותר למקומות שעד היום, כדי להגיש תלונה, אם בערוער אירע איזה שהוא תרחיש מסוים משיהו מרגיש כקורבן, הוא צריך להגיש תלונה בתחנת העיירות בצומת שוקת, המשמעות היא שהיום ניידת תבוא אליו הביתה ותיקח ממנו את התלונה, ותטפל בזה. זאת אומרת, אנחנו בשנת 2011, 2012 נשפר את שירותי המשטרה למגזר הבדואי בצורה מאד מאד משמעותית. אני חושב שיש פה איזה שהיא נקודת מפנה בעניין הזה.
כשאני מדבר על שירותי משטרה, אני מדבר על שירותי משטרה בכל התחומים: בנושא של שימוש בסמים ואלכוהול. אני מדבר על תאונות דרכים ובטיחות בדרכים. אני מדבר בכלל על עבירות רכוש ואלימות. אני חושב שבמגזר הבדואי תוספת של 108 משרות אתם תרגישו את השינויים המשמעותיים בשנת 2012 בכל מה שקשור לשירותי משטרה ותחושת הביטחון של הציבור גם בפזורה וגם ביישובים הנוספים שיש מעבר לעיר רהט.

הכוונה, בסופו של דבר, לטפל במגזר, המגזר המיעוטים, המגזר הבדואי, כמו שמטפלים בעיר באר שבע. אותם שירותי משטרה. אותם שירותי משטרה שניתנים בעיר באר שבע יינתנו גם למגזר הבדואי. אני חושב שאנחנו עשינו צעד ענק קדימה. אם נסתכל בעשור האחרון, אני מדבר על כמות נוספת של תקנים מאד מאד משמעותית של מעל 200 שוטרים, או יותר, מאשר היו לפני 10 שנים.

אני, כמפקד מרחב, לאור תופעת הסמים ואלכוהול והשפעה שלה על התרבות וההתנהלות ביום יום בתוך היישובים, על תרבות הנהיגה, על תרבות הבטיחות בדרכים, בכלל בקטע החינוכי והערכי במגזר, החלטתי להכריז את נושא של אכיפה בנושא סמים כיעד מרכזי לשנת 2012 של מרחב הנגב.

אנחנו נגדיל את כמות האכיפה בתחום הזה. אנחנו נמגר תופעות פשיעה בתחום הסחר בסמים גם לנערים וגם למבוגרים. אני חושב שבמידה מסוימת, כמו שנאמר פה על ידי מפקד התחנה, איפה שאנחנו נוגעים – אנחנו משפיעים. אנחנו נוגעים ומשפיעים. אנחנו לא רוצים לעשות את זה לבד. אנחנו רוצים לעשות את זה יחד עם הרשויות, יחד עם הרשות למלחמה בסמים, יחד עם רשויות נוספות שיש להם ... אני חושב שזה לא בגלל מצוקות של כוח אדם, אלא בגלל היכולת ושילוב הזרועות באמת להביא ולהפנים ולהטמיע את הקטע החינוכי, שהוא הקטע החשוב.

כשדיברנו פה על הרתעה ולא מצאו את החוק, היא תוצאה ישירה, בעיקר בנושא של חינוך. איפה שנחנך, איפה שנרתיע – אנחנו נשפיע. אז זה מה שהיה לנו להציג. אנחנו נעשה עוד הרבה. יש עוד הרבה מה לעשות. למרות שהתקדמנו בצעדי ענק בכל מה שקשור לאכיפה. תודה.

תודה רבה.

אני רוצה לציין את הפורום של שיתוף הפעולה בין המשטרה לבין הקהילה, מעורבות גם כן ... הרצאות. לדעתי מתוך המצגת שראינו בכל הפרמטרים של קטטות, ירי ואלימות, רואים שהמגמה היא מגמה חיובית. אבל הם אלה ... כאשר רואים שאתם משלבים גם שייחים, גם אימאמים, גם העיר, ומנהלי המחלקות, לדעתי זה דוגמה טובה.

אני רוצה לקבל א' – ממנהלי מחלקות הרווחה גם נציגים יכולים לעלות, לבקש רשות דיבור, אם הם רוצים להתייחס. אני אבקש ממשרד החינוך את המדיניות שלו, התכניות שלו שהוא מריץ ביישובים בתוך מערכת החינוך במגזר הערבי.

מי מתוך המערכת רוצה להתייחס? כן.

בוקר טוב. אני מפקחת במגזר הבדואי. אני אציג חלק מהמערך שאנחנו עושים עם משרד החינוך בכל הנושא של מניעת התנהגויות סיכוניות, ובתוך זה מניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק. אני מייצגת את השירות הפסיכולוגי באזור דרום. בנוסף ד"ר שלום אלדר יציג גם את הפעילות של היחידה לקידום נוער במחוז דרום. שתי היחידות ביחד פועלות בתוך בתי הספר גם בתחום הפורמלי וגם בתחום הבלתי פורמלי.

נתחיל בפעילות המחוזית, אחר כך אני אתייחס לפעילויות הספציפיות שנעשות בתוך בתי הספר.

יש לנו בכל שנה, מה שנקרא: סמינר עמיתים. סמינר עמיתים זה סוג של תלמידים מכלל בתי הספר העל יסודי והיסודי, אני אתייחס לחלוקת הנושאים לפי שכבת גיל. כל שנה זה משתנה על פי הנושא שאנחנו בוחרים. מכל כיתה נבחרים בין 2 ל – 3 תלמידים, שהם תלמידים מובילים, תלמידים שיש להם יכולת השפעה על החברים שלהם, ובכלל כל הרעיון של סמינר אמיתי זה שבני נוער מקשיבים אחד לשני יותר מאשר מקשיבים לנו כהורים, או כמורים, או כמבוגרים. אז לקחנו את ההרצאה הזאת וניסינו להשפיע באמצעותה על בני נוער.

אנחנו לוקחים משהו כמו בין 15 ל – 20 תלמידים בכל בית ספר ומביאים לשני ימי שיא, תלוי בתקציב. שני ימי שיא, או יום שיא אחד. מעבירים אותם הרצאות וסדנאות, כאשר מכשירים אותם לחזור לאותם כיתות אם ולהעביר את אותם סדנאות ואותו ידע שהם רכשו בתוך הכיתות שלהם.

כמובן חשוב לי מאד לציין, שאותם תלמידים לא מגיעים בלי הקשר, אלא מגיעים לאחר תהליך הכנה מאד משמעותי שהם עוברים בבתי הספר, יחד עם היועצים החינוכיים. הם עוברים סדרה של 5 סדנאות, כאשר עובדים יחד איתם בנושא של למידה, בנושא של מה יש בתוך הנרגילה? נזקי עישון, נזקי סמים.

אחר כך מלווים את הפעילות שלהם הבית ספרית?

כן. בהרצאה שהם עוברים עם היועצים על הנושא של לחץ חברתי, הם מגיעים אלינו לסמינר, ואחרי הסמינר הם בונים, יחד עם היועצים, תכנית פעולה בתוך הבתי ספר, ואז מה שראיתם פה - - -

האם בכל בית ספר בנגב, בכל בית ספר במגזר הבדואי, מתקיימת פעילות, או התקיימה, לגבי השלכות של הסמים והאלכוהול?

בכל הבתי ספר העל יסודי, כולל חטיבות ביניים, וכולל תיכון במגזר הבדואי, שזה 26 בתי ספר, התקיימה, השתתפו גם בסמינר למניעת שימוש בסמים ואלכוהול. השנה זו פעם ראשונה שאנחנו מעלים את נושא האלכוהול, מניעת שתיית אלכוהול. עשינו את הסמינר בתל שבע, השתתפו בו 150 תלמידים, שהם חוזרים לבתי הספר שלהם ומעבירים, זאת העבודה שלהם, שזה בעצם להיכנס לכיתות ולהתערב בתוך הכיתות.

עד לשנה שעברה היה לנו 26 מב"סים. מב"ס זה תפקיד ספציפי למניעת שימוש בסמים ואלכוהול. הוא קיצור של: מוביל בית ספרי למניעת שימוש בסמים ואלכוהול. השנה, בגלל הגודל של בתי ספר, אז ביקשנו שכל מב"ס יכלול בתוכם שני מב"סים, שזה בעצם מב"ס אחד לחטיבת הביניים, ומב"ס אחד לחטיבה העליונה. יש לנו 36 מב"ס במגזר הבדואי, והם מקבלים תגמול, תגמול לריכוז מהמשרה, ובעצם הפעילות שלהם היא אך ורק בתחום מניעת השימוש בסמים ואלכוהול, וזה נמצא בכל הבתי ספר העל יסודי.

לגבי הבתי ספר היסודיים נחלק את זה לשני חלקים. בכל הבתי ספר שיש להם יועצים, מופעל בתוך בית הספר יועץ גם לפני שהיה הנושא המרכזי אורח חיים בריא, יועצי בתי ספר ערכו שבוע לקידום הבריאות, ובתוך זה בכל בית ספר מתייחסים לנושא של מניעת עישון. עושים להם סדנאות, הרצאות עם רופא או עם היועצים עצמם. בבתי ספר שאין בהם יועצים, תיכף טאלב בטח יתייחס לזה בחינוך החברתי, אז רכזי החינוך החברתי מפעילים את שבוע הבריאות, וגם הנושא הזה הוא נושא הכרחי בתוך שבוע הבריאות, אז כן, כל הבתי ספר יש להם.
מעבר לזה גם, האמת שזה מאד שימח אותי, היה לנו בשבוע שעבר היה לנו סמינר שהשתתפו בו 150 תלמידים, שבוע בתל שבע. שבוע לפני היה סמינר ברהט שהשתתפו בו 130 תלמידים, ובעצם הם השגרירים שלנו בתוך הבתי ספר.

להבדיל משנים קודמות השנה זאת היתה השנה הראשונה שהורים באו וביקרו, היינו פה במתנ"ס והגיעו קרוב ל – 15 הורים שהתעניינו במה שאנחנו עושים. שאלו שאלות, ישבו יחד איתנו בהרצאות.

מעבר לזה גם אנשי המקצוע, שהם היועצים החינוכיים בתוך בתי הספר, אני יועץ פה גם ליסודי וגם לעל יסודי. נערכים כל שנה לפחות שני ימי עיון. אחד מהם מתייחס לאיתור וטיפול בתלמידים בסיכון, ובתוך זה תלמידים משתמשים, וגם ימי עיון שמתייחסים להפעלת תכניות מתערבות ותכניות מניעה, המטרה שלנו היא להגיע לכמה שיותר תלמידים, ולפעול לא בכיוון של הטיפול בתלמידים משתמשים, אלא יותר במניעת התופעה. אנחנו פועלים בבתי ספר יסודי לנושא הזה, למעשה, לתלמידים התמודדות עם מצבי לחץ כי בעצם, כשתלמיד בכיתה ד', בכיתה ג', ולצערי היום כל המחקרים מראים שגיל התלמידים הולך ויורד בשימוש בנרגילה או בעישון. פעם חשבנו שמתחילים בכיתה ז' או בכיתה ח', והסמינרים באמת היו מתרכזים בגילאים האלה, והיום אנחנו רואים שמגיעים אלינו, בכיתה ג', תלמידים שמעשנים נרגילה, נרגילה מאד נפוצה במגזר, או שהם מעשנים סיגריות, ולכן אנחנו מתייחסים לכך בגיל מאד צעיר. המוקד הוא: איך אני יכול לעמוד בפני לחץ? אם מציעים לי סיגריה איך אני יכול להגיד: לא.

אנחנו יודעים שהתפיסה הגברית בחברה שלנו היא, שמי שמעשן הוא בעצם גבר. אנחנו מנסים גם, בין היתר, לשנות - - -

מי מריץ את התכניות האלה בתוך בתי הספר? יש את היועצים, או המורים? יש מורה שקיבל הכשרה? בתוך בתי הספר.

אנחנו עובדים בתוך בתי הספר - - -

כשאת אומרת "אנחנו", כמה אתם? כמה תקנים? כמה אנשים?

היום יש במגזר הבדואי 71 יועצים. בכל בית ספר יש רכז חינוך חברתי, ביסודי וגם בעל יסודי, כשבעצם יש בחלק מבתי הספר צוות של יועצים ולא רק יועצת אחת. שיטת המניפה אומרת שאותו יועץ חברתי מכשיר את חדר המורים, הוא נותן את ההדרכה לחדר המורים, נכנס לכיתה ואת אותם מסרים, אותם סדנאות שהוא בעצמו עבר, הוא מעביר לכיתה שלו.

המב"סים מוביל ... למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, עוברים גם הכשרה של 30 שעות, והם גם מדריכים את חדר המורים. אז בעצם יש שלוש פונקציות בבית ספר שמתעסקות עם הנושא הזה. כמו ... ברמה הכללית של מניעת ... מדברים על סמים, אלא על כל ... את המב"ס, את רכז החינוך החברתי, את היועץ החינוכי, שהם כולם מכשירים את המחנך, או חלקם גם מגיעים לתלמידים. כמובן שברגע שאנחנו מאתרים, היועץ מאתר תלמיד שמשתמש אם זה בסמים, או באלכוהול, או מעשן, אז הוא עובד יחד איתו על פי תכנית ידועה מראש: שיחות פרטניות, וטיפול, והיו גם מקרים שגם שלחנו, לצערי, תלמידים למרכזי גמילה.

קיים שיתוף פעולה בין מערכת החינוך, בתי הספר לבין המשטרה בעניין הזה?

כמובן. במקביל, כל סמינר שאנחנו חוזרים ומפעילים, היועצים החינוכיים חוזרים ומפעילים את התכנית בתוך בתי ספר, בתוך זה זה שבוע הבריאות שבעצם המשטרה עכשיו הציגה את הפעילות שלה, אז היועץ החינוכי, או הרכז חינוך חברתי מזמין של השיטור הקהילתי, ואת יום או סדרה באמצעות פעילות והמשטרה, באמת לזכותה ייאמר, מתאימים את התכנים שהם מעבירים לשכבת הגיל. יש גם פעילות מעבר לכך, יש פעילות בעוד כמה יישובים וכל הנושא של הרצאות והגברת מעורבות.

בתוך התכניות שלנו הכלליות, לא רק מניעת שימוש בסמים ואלכוהול. יש תכנית של כישורי חיים, שכל בתי הספר, אני יכולה להציע סקר אחרון שעשינו בנושא של כישורי חיים, כל הבתי ספר מכיתות א' עד ט' יש להם שעה אחת שבועית כישורי חיים, ששם בעצם הם עובדים ביחד עם התלמידים למתן כלים להתמודדות עם מצבי לעץ, התנהגויות סיכוניות, כל הנושא של קבלת החלטות, כי כשאני משתמש זה קבלת החלטה. כשאני מנסה לעשן סיגריה, אז אני עומד בפני החלטה שאם אני אומר כן או לא.

בנוסף לזה ישנם 36 בתי ספר שנמצאים בתוך תכנית הדרכה אינטנסיבית ומקבלים הדרכה ממדריכי משרד החינוך שבאים אחת לשבועיים לבית הספר ועובדים יחד, צוות שמורכב ממנהל בית ספר, סגן מנהל, יועצת אגף חינוך, פסיכולוג של בית הספר וכל הצוות הזה יושב ובונה יחד עם המדריכה, על בסיס של סקר שאנחנו עושים, סקר אינטרנטי, כאשר על בסיס התוצאות האלה המותאמות לכל בית ספר ובית ספר, בונים תכנית פעולה לשיפור ולטיפוח האקלים הבית ספרי.

יש הערכות לגבי התכניות מידת הצלחה, עם הסקת מסקנות?

בשלב הראשון עוברים את הסקר האינטרנטי הזה שהוציא השירות הפסיכולוגי, בונים את תכנית הפעולה על פי הממצאים של הסקר, שנה וחצי בערך אחרי הפעלת התכנית אנחנו מעבירים עוד פעם את אותו סקר ואז יש לנו מקום להשוואה בין התוצאות הראשונות, לבין התוצאות האחרונות.

שאר התכניות שאתם מריצים, שאר התכניות?

בכישורי חיים יש לנו סקר אינטרנטי שאנחנו שואלים בעצם את היועצים ואת המדריכים, לא את התלמידים עצמם. סקר האקלים, הוא הסקר היחידי, בנוסף להיותו פדגוגי ומתייחס לאקלים בחלקו הקטן, אבל סקר האקלים החינוכי של השירות הפסיכולוגי הייעוצי הוא הסקר היחידי שמגיע ישירות לתלמידים, ואנחנו מעבירים אותו לתלמידים מכיתה ד' עד תלמידים מכיתה י"ב. הסקר הוא אנונימי, הוא לא סקר שהתלמיד אמור להזדהות. ואז אנחנו שואלים גם משל, לגבי הנושא של הטרדה מינית, של שייכות, של דיאלוג מורה – תלמיד, יש שם כמה מרכיבים שהם יכולים להצביע על רמת הרווחה הנפשית של התלמיד בתוך בית הספר. על פי התוצאות האלה - - -

לגבי העניין של הסקר, הוא בוחן אם יש תופעות. השאלה, המטרה של הערכה של התכניות של משרד החינוך, באיזה מידה התכניות האלה יש להם הצלחה, והדבר השני – יש מקרים שמישהו, ילד, תלמיד שנזקק לטיפול, הוא זקוק למסגרת. האם אתם משלבים אותו, יש לכם מענה לבעיות שאתם בהם נתקלים, או חוסר במתן מענה לגבי נוער שנזקק לעזרה ולסיוע?

נוער שצריך טיפול?

כן.

מעבר לתכניות המניעה, יש תכנית שהיא תכנית טיפולית לתלמידים שנמצאו תלמידים משתמשים. התכנית הזאת נקראת: תכנית ... לצערי הרב היא לא עובדת בכל הבתי ספר, כי תהליך ההכשרה של היועץ החינוכי לתכנית הזאת היא תהליך ארוך, ואחרי ההכשרה הוא גם ... ובעצם הם יושבים, היועץ החינוכי יושב עם קבוצה שנמצאה כמשתמשת, או כקבוצה בסיכון, והוא מפעיל את תכנית התיקון שלו. כמובן שאנחנו בבתי ספר לא עובדים ... אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם גורמי החוץ.

הצד החזק שלנו הוא המניעה, אבל עכשיו אנחנו ... לצד של הטיפול. מעבר לתכנית ... יש גם את הרווחה שאנחנו עובדים יחד איתם. אנחנו פונים לפקידי סעד, אנחנו פונים לעובדים סוציאליים, ובעצם כל שיתוף פעולה בין כל הגורמים, גם הרשות למלחמה בסמים, שהיא שותף מאד פעיל בהפעלת הסמינרים והכל, אז ככל שאנחנו משתפים פעולה עם גורמים ... אז אנחנו מגיעים באמת לתלמידים גם במניעה וגם בטיפול. תודה.

תודה רבה. אנחנו נעבור, אולי נשמע נציגי מועצת התלמידים, ואחר כך גם נשמע התייחסות, לפני שאנחנו גם נקבל התייחסות משרד הרווחה והתכניות שלהם, אני אשמח לקבל גם בעיות שנתקלים בהם מנהלי מחלקות רווחה, כדי שנשמע את ההתייחסות של משרד הרווחה.

יש לנו נציגי מועצת תלמידים ונוער מחוזית, חולוד חוג'יראת, סיאף אבו אעמור, בילאל פראינה.

[מדבר בערבית]

[מדברת בערבית]

ד"ר עלי אלהוזייל יתרגם את הדברים.

מה שהיא אמרה שיש תכניות בבתי הספר. והתכניות בעצם לתלמידים. היא טוענת שהשימוש הוא בא עקב זמן פנוי שיש לתלמידים אחר הצהרים, שהם בוודאי מאחר והזמן שלהם הפנוי לא מנצלים אותו לדברים חיוביים, אז יש כאלה בסופו של דבר, ומגיעים לשימוש בסמים. היא לא שוללת שחלק קטן מהתלמידים שנוגעים בסמים גם בערוער.

תודה רבה. אנחנו נקבל התייחסות לגבי הפעילות הלא פורמלית, התכנים, התכניות. לגבי משרד הרווחה. בבקשה, מי שרוצה יכול לבקש רשות דיבור. אז אנחנו נוכל להתייחס. אחרת אי אפשר לדעת מי רוצה.

יש לי מצגת קצרה.

בסדר גמור. אז נשמע מצגת מסעיד אלעוברה, מנהל מחלקת רווחה ברהט. אבל סעיד, תנסה גם להציג את הבעיות שאתם נתקלים בהם כדי שנשמע גם התייחסות של משרד הרווחה, או משרדי ממשלה.

שלום לכולם. אני מנהל אגף הרווחה. בעצם אני חושב שמה שאני מציג הוא כפיילוט לכל המגזר הבדואי. ראיתי את התכנית שהכינו ועדת הכנסת, אבל התמונה היא אחרת.

כמובן השקף הראשון, ראש העיר דיבר על הנתונים מה שיש, טוב, נתונים דמוגרפיים – אוכלוסייה: 50,000 פלוס. אשכול סוציואקונומי 1. נתוני אבטלה מהגבוהים – 19 אחוז, מה שרשום, מכוח העבודה הפוטנציאלי. שכבתית שהיא 18 עד 21, זה גיל התגייסות. נשים צעירות, בשל המסורת, לא דורשות עבודה. תושבים – 62 אחוז מתחת גיל 18. רק 6 אחוז משתלבים בלימודים אקדמאיים. 80 אחוז מהמשפחות מתחת קו העוני. ממוצע נפשות במשפחה הוא כיום מעודכן, ממוצע 7 נפשות, כאשר הממוצע הארצי – 3.74. במגזר הערבי בכלל – 4.92. תופעות שימוש בסמים ואלכוהול בעיר רהט שרוב המשתמשים בסמים ואלכוהול בעליה מדאיגה בעיקר בקרב בני נוער.
יש מספר שכונות, וזה מפקד התחנה גם יודע כמה, אנחנו נפגשים על זה מידי פעם, חלק מבני הנוער המשתמשים בסמים ואלכוהול שייכים למשפחות בהם ראש המשפחה מהגדה המערבית ואין דמות סמכותית בבית. יש נורמה שלפיה אפשר להשיג כסף בדרכים קלות, ויש לגיטימציה חברתית בקרב חלק מהמשפחות לכך.
גיל השימוש בסיגריות וסמים במתכונת שאמרה המפקחת כאן הוא באמת בשנים האחרונות במגזר בגיל 8 ל – 12 עד 13, יש פגיעה בסמכות ההורים בהתפרקות המערכת המשפחתית בקרב חלק מהם.

שימוש - אמרנו היעדר פעילות פנאי והפעלה לנוער, היעדר מקומות תעסוקה. שיעור נשירה גבוהה ממערכת החינוך, לצערי, לצורכי סמים. עליה חדה בשיעור בני הנוער המעורבים בפלילים, וכאן נתייחס לתכניות של עיריית רהט והמתנ"ס, שפעלו ביחד בתכנית עיר ללא אלימות כדי לתת מענה, לתת הזדמנויות לבני הנוער הללו. היעדר רישום של מספר גדול של משתמשים שלא נמצאים במערכת טיפול. אין להם את הכוחות לצאת מהמצב בו הם נמצאים. המשפחה לא מספיק חזקה בעצמה על מנת לעזור, שיעור הנשירה המדווח בקרב בני נוער מהחינוך הוא 12 אחוז לשנה, הנתונים בפועל הם הרבה יותר גדולים. יש עליה חדה במעורבות ישירה של נערים בפלילים. אלימות לצורך שימוש בסמים, שוטטות, נהיגה ללא רישיון. שיתוף הפעולה של המערכות צריכה להיות יותר חזקה. עשרות נערים ברהט מופנים לשירות מבחן מידי שנה. עשרות נערים לא נמצאים במסגרות חינוך, שיקום או טיפול. מאות נערים בסיכון ומשפחותיהם ובקהילה.

ברשותך, אנחנו כרשות וגם מנהלת המחוז של משרד החינוך, הולכים בתחילת ינואר להקים בית ספר למניעת נשירה. האישור הזה כבר קיבלנו ממשרד החינוך ואנחנו באמת, רק דרך המסגרות המתאימות לילדים שלנו. יש ילדים שנותנים להם מסגרת מעשית. רוצים להשתלב בבית ספר אז אנחנו בתחילת ינואר, בעזרת השם, אנחנו נקים את בית הספר הזה.

הנתונים מאגף הרווחה ברהט: 25 מטופלים, מטופלים מוכרים לרווחה באופן ספציפי. 16 מטופלים מוכרים לרווחה, אך אינם משתפים פעולה. התקציב השנתי, רבותיי, הוא 30,000 שקל, זה היה מצ'ינג. אני לא מאשים את משרדי הממשלה, תקן אחד של עובד סוציאלי ברהט, בעיר רהט, שהוא אמור להיות המטפל. תכנון להקמת קבוצה טיפולית, לסיוע למשפחות, מרכזי גמילה.

מלחמה בסמים. מה שהבנתי זה חינוך, עובד סוציאלי לבד לא יכול גם לבקר בבתי ספר, וגם לתת מענה בשירותי הרווחה. שיתוף הפעולה בין מערכות השונות ביישוב, זה חייב, חינוך, רווחה, מתנ"ס, משטרה, כולם צריכים לשלב ידיים. הכשרת כוח אדם מיומן בתחומי המינהל והתכנון. בניית תכנית אסטרטגית בתחום המניעה, וזה תפקידך, אדוני ראש העיר שלנו, שולחן עגול, כל המערכות לטפל בתופעה האנטי חברתית, פתיחת מרכז גמילה. כיום, המכור כשהוא מתעורר, קובעים לו טיפול בשעה 9:00, הוא מתעורר ב – 11:00, ועד שהוא מגיע לקבל דמי כיס, וכאן יש לי שאלה למערכות ניהול. צריך את השירות הזה בתוך הקהילה. אישפוזית, הקצאת המשאבים, הגברת האכיפה. אמנם אתם עושים די, אבל עדיין בקרב בני נוער צריך עוד להגביר את האכיפה. המשאבים שמקצה משרד הרווחה ומשרדי הממשלה, היעדר מועדון חברתי למכורים, יש רק תקן אבל אין את המסגרות הטיפוליות. אין מועדון. אין יחידה פוסט אישפוזית. אין כלום.

תודה רבה.

אנחנו נבקש התייחסות למה שאין, מה שאמר סעיד: אין ואין. אנחנו נבקש התייחסות גם מהרשות למלחמה בסמים, וגם נקבל התייחסות ממשרד הרווחה ומשרד הבריאות. אז אנחנו נבקש התייחסות של משרד הרווחה, משרד החינוך. ההתייחסות הזאת בוודאי מי שיעיד הוא יאיר הרבה היבטים שגם קשורים למשרד החינוך.

יחידות לקידום נוער.

אני ביקשתי שאתם תהיו, חשוב לי מאד שתהיו, ואנחנו נשמע אתכם. כן.

תודה.

בוקר טוב, אני עובדת סוציאלית ואני מפקחת במחוז דרום בשירות טיפול בהתמכרויות. כמה דברים שרשמתי לעצמי בעקבות הדברים שנאמרו, של סעיד מהשירות לאוכלוסיית היעד שלנו, שזה מכורים לסמים, אלכוהול והימורים מבוגרים ובני נוער באמצעות הרשויות המקומיות. מתוך 34 רשויות מקומיות ב – 10 מהן יש יחידות ספציפיות לטיפול במכורים. זאת אומרת 24 רשויות במחוז בעצם מקבלות שירותים מיחידות סמוכות, ורק 10, שזה באופן טבעי, מן הסתם, הרשויות הגדולות יותר, השירות מטפל באמצעות תקנים בתוך הרשויות המקומיות. רהט היא אחת מתוך ה – 10 האלה.
מרכז היום, שעלה כאן קודם, יש לנו יחידה עם סמכויות. אגיד כמה מילים כלליות, קודם כל, על הטיפול שניתן ביחידות. העובדת הסוציאלית שעובדת עם מי שנמצא בתוך היחידה לטיפול בהתמכרויות, שוב, אוכלוסיית היעד שזה המכורים ובני משפחותיהם. מרכזים, מרכזים אזוריים יש לנו במחוז הדרום, רק בשביל שתבינו על מה אנחנו מדברים, אחד בבאר שבע, ואחד באילת, מרכז היום בבאר שבע הוא אחד ויחיד שפועל ונותן מענה לכל הרשויות בפריפריה, ורהט נמצא בתוכם.

רק בשביל שתבינו את סדרי הגודל: בבאר שבע, שזו עיר עם למעלה מ – 200,000 תושבים, 220, משהו כזה, יש מרכז יום, שכמו שאמרתי הוא אזורי, מקבל אוכלוסייה מכל רשויות הפריפריה. ברגע נתון נמצאים שם בערך 20 מטופלים. זאת אומרת, שמיותר לציין שאי אפשר להקים מרכז כזה בכל אחת מהרשויות.

אבל הנתון הזה מראה על בעייתיות כלשהי.

המשרד מסייע במימון נסיעות לאנשים שאין להם יכולת לממן את הנסיעות. אמרתי לכל עובד סוציאלי, לכל מנהל מחלקה, ואני אומרת פעם נוספת: לא יהיה אדם שלא יקבל טיפול כי אין לו כסף לנסיעות. אין, לא היה וגם לא יהיה. כל אדם שאין לו את הדרך להגיע למרכז בבאר שבע, העובדת הסוציאלית תפנה אלי, והמשרד, השירות יממן את זה. אף פעם, מעולם לא היה מצב שאדם לא קיבל טיפול, לא רק במרכז יום, גם לא באשפוזים או בקהילה טיפולית בגלל שלא היה לו כסף. אין חיה כזאת, חד משמעית. אני חייבת גם - - -

עצם העובדה שהנתון לגבי התייחסות למרכז יום בבאר שבע. האם המרכז הזה, את מאמינה שהוא אכן נותן מענה ליישובים הבדואים בנגב? האם הנתון של 20 מטופלים בתוך המרכז זה לא מראה על, מציב סימן שאלה גדול? כי לא יכול להיות שמרכז אזורי, שיש בו אולי 400,000 נפשות שהוא אמור לתת מענה, יש רק 20 מטופלים שנמצאים בתוך המרכז הזה.

או.קיי. אז קודם כל, המרכז היום כמובן לא השירות היחידי שניתן למטופלים. אנחנו מדברים על רצף של שירותים שמרכז היום הוא רק אחד מהם, חשוב לציין את זה. כן, מדובר באוכלוסייה, למי שפחות מכיר, זו אוכלוסייה שההבאה שלה לטיפול והתמדה בטיפול היא מסובכת בפני עצמה. אבל אני ציינתי את זה כעובדה, אני לא רוצה לומר לאנשים פה בחדר שטיב השירות במגוון השירות, בכל מקום שהוא, הוא פונקציה של תקציב ומספר מטופלים. במקום קטן, יש שירות עני לעניים.
אני חייבת לציין לטובה שמאז ומתמיד, לפחות בתקופה שאני עובדת, שזה מספיק שנים, יש שיתוף הפעולה של מחלקת הרווחה עם ראש הרשות, לבחור ולעשות כל מה שהם יכולים על מנת שבית הספר יהיה מאויש עם כל הבעיות של הרשות המקומית, וזה אני חייבת להגיד בקול רם. הטיפול ביחידה הוא איתור, טיפול ושיקום, אני גם רוצה להגיד שחלק מתוך אותן רשויות, אני מדברת על באר שבע, קריית גת, רהט, אופקים, נתיבות, שדרות, ירוחם, דימונה, אילת וערד, חלק מהתקנים כבר במימון אותה רשות מקומית. עדיין יש חלון הזדמנויות והצעתי לו לקדם תכנית של טיפול ואפילו ישבנו יחד מספר פגישות. הושקע הרבה זמן ואנרגיה. בסופו של תהליך אמר מנהל מחלקת הרווחה: נושא הטיפול במכורים לא על סדר היום של הרשות המקומית. ככה שגם עם מעט המשאבים שיש לנו כבר היה ניסיון לתגבר משהו בתוך המגזר הבדואי, זה נפל, לצערי הרב, ובהחלט מסיבה של הרשות המקומית ולא של המשרד. מה עוד תירצו לדעת?

או.קיי. תודה רבה. אני מודה למפקד המרחב שכיבד אותנו בנוכחותו והוא חייב לעזוב אותנו. תודה רבה.
אנחנו נשמע את הרשות לשיקום האסיר, מר שבתאי ארטוב, מנהל היחידה האזורית. בבקשה.

אני תמיד אוהב לתת את הנתון הזה בפתיחת כל דיון שמדבר על מה שקרה למגזר הבדואי בעשור האחרון. זה אחד הדברים הכי מדאיגים, מה שבעיני הופך את הבעיה הזאת לבעיה לאומית, היא לא מטופלת ברמה המקומית, בוודאי לא ברמה לאומית, מבחינתי. חבר הכנסת, זה תפקידך להציג את זה בכנסת ולנסות להסביר, שבעשור האחרון מספר האסירים הבדואים במחוז דרום גדל ב – 500 אחוז. אין לזה אח ורע בשום אוכלוסייה אחרת, מה שיכול להצביע ולהסביר באופן כללי - - -

סליחה, לא שמעתי את הנתון הזה, תחזור שנית.

אמרתי שמספר האחוזים שאסירים במגזר הבדואי גדל בעשור האחרון הוא האחוז הגבוה ביותר בארץ. הוא גדל ב – 500 אחוז. בשנת 2000 היו 100 אסירים בפועל בזמן נתון, וכיום יש כ – 500 אסירים מהמגזר הבדואי. זה מספר מדאיג, זה מספר מטריד, זה מספר שהולך ועולה כל הזמן. וזה נתון שחייב להאיר את תשומת לבנו.
האחוז הגבוה ביותר, וזה מצביע אולי, זה נשמע לא טוב, אבל, זה לא עבירות תעבורה, זה עבירות של סיכון חיי אדם יותר מתחבורה ציבורית, מפני שהוא נכנס לפני כ – 7 שנים והעלה באופן דרמטי. אבל זה מראה על איזה שהיא תפיסה, או איזה שהוא עולם שאנחנו חייבים לתת גם על זה את הדעת, מדובר על איזה שהיא התנהגות כוללת, מה שנקרא, "על הגבול",זה לא רק לנהוג ללא רישיון, אלא מה שמצאנו ש– 50 אחוז מהעבירות נעברו בגילופין.

50 אחוז בעבירות גילופין?

50 אחוז מהעבירות שנעברו, שעברו החל בשימוש, בעבירות תעבורה, החבר'ה היו בגילופין. זאת אומרת שאחוז השתייה, אחוז השימוש באלכוהול בשנים האחרונות, אני לא רוצה להצביע באחוזים, כי לא נעשה מחקר, אבל ללא ספק עלה לאין שיעור, שבפועל אין שום מענה בשטח. זאת אומרת, מבחינתי אין שום מענה בשטח לעניין הזה של בעיית הסמים באוכלוסייה הבדואית. חבר'ה שותים ושותים בלי סוף, כמובן שזה פתח רחב מאד לעבור עבירות. מי שלא שותה, אחד הסממנים של אלכוהול זה שהוא מסיר עכבות, וכשהוא מסיר עכבות אז אפשר לעשות הרבה דברים מטרידים.
לצערי, הרשות לשיקום האסיר, בנושא השתייה ביחס לגודל האוכלוסייה כאין וכאפס. הנתון בטבלה הזאת הוא לא נכון, יש רכז שיקום האסיר במשרה מלאה, גם בתל שבע יש לנו אבל זו השקעה אפסית לעומת הצורך. אני באופן אישי הגשתי תכנית בשווי 3 מיליון שקלים כדי לטפל למגזר הבדואי ספציפי, שזה אומר הקמת מרכזי טיפול. הקמת הוסטל לשיקום האסירים. הקמת מרכז ערב שיבואו אליו אסירים משוחררים, אזורי, שיבואו אליו אנשים מהאזור, שיקומו בבוקר, ילכו לעבודה, מה שקשור לשיקום אסירים, ובעיני הבעיה הכי משמעותית כשאני בא לשקם אסיר מהמגזר זה הנושא של התעסוקה. אין תשתית תעסוקתית ראויה המאפשרת. ההיפך, ההיפך הגמור. החבר'ה האלה והעובדה שהם אסירים, הם גם אסירים מהמגזר, אבל בכלל יש קושי עצום לשים לב לתעסוקה, ולכן אין תעסוקה – אין שיקום, לא יעזור, מי שלא קם בבוקר למקום עבודה, הסיכוי שלו לחזור לעשות עבירות ולעשות מה שהוא עשה לפני שנכנס למאסר, זה מאה אחוז. אם אנחנו משנים את התפיסה, ומדברים כמו בני אדם זה חייב לעבוד. זה אומר מבחינת השראה, זה אומר, למשל, לתמרץ מעסיקים שיעסיקו אסירים משוחררים. על כל העסקה של אסיר משוחרר, משרד התמ"ת יכול לתת על פי סיכום של 1,000, 1,500 שקל בחודש ואז תגרום לזה שיהיה מוטיבציה. בעניין הזה התכנית שלנו לשנת 2012, הגשנו אותה לאישור תקציב משרד האוצר, לפחות שיהיה מענה סוציאלי לכל היישובים האלה, לכל היישובים שמופיעים פה ברשימה. לצערי הגדול לא, אני כן רוצה להחזיר את זה קצת לראשי רשויות.
כשאני ניגש לדורה , לכסייפה, לכל היישובים האחרים ואני מבקש להשתתף איתי במאבק לצורך שיקום, שיקום אסירים. אז הם אומרים לי: אין לי כסף, זה לא בסדר העדיפויות. אני לא חושב שאפשר להתעלם. פעם אמרו: אין סמים, אין מכורים, אין אסירים. אבל ראינו בעשור האחרון, ברגע שהשקענו במקום מסוים, ברגע שהשקענו בתל שבע הצלחנו להוריד את אחוז המכורים האלה שחוזרים למאסרים. זה פר השקעה כספית. זאת אומרת, ברור לחלוטין שאם אנחנו נשקיע יותר, אנחנו נוריד את מספר האסירים החוזרים לבתי סוהר. זה נתון שהוא גם במגזר הרגיל, בוודאי במגזר הבדואי.

אני חושב שהמסר ברור.

אני מצאתי לנכון, שדווקא במגזר הבדואי האוכלוסייה, משום מה, מגיבה לסמכות בצורה טובה, ולא חוזרים לבית הסוהר. זאת אומרת, אחוז הרצסיביים במגזר הבדואי נמוך יותר ממקומות אחרים. כמובן שזה פר השקעה.

אני חושב שהנתונים הצגת הם מזעזעים לגבי שיעור העבריינות. לגבי גם כן עניין השירות, לגבי שיקום האסיר, ומתן הזדמנות להשתקם ולהשתלב בתוך החברה. אני חושב שזה דברים חשובים מאד. אנחנו ניתן את דעתנו, בסכום הישיבה לעניין.

כמו שאתם יודעים, המשרד עובד מול הרשויות המקומיות במצ'ינג של 75 אחוז מימון המשרד, 25 אחוז רשות מקומית. מה שנוצר ברהט, לענייננו זה שהפרה צריכה להיניק יותר משהעגל יכול לינוק. אני לא אגיד: רוצה. זאת אומרת, בתקציבים שלנו, וזה מאד חשוב לדעת. בתקציבים שלנו יש תמיד יותר כסף ממה שהרשות מסוגלת להשלים את החלק שלה על מנת ליצור את המאה אחוז.

והתוצאה שהקהילה נענשת. כי הרשות היא חלשה. ורשות שהיא יכולה להשלים – מקבלת. והרשות שהמצב שלה קשה – לא מקבלת. ולכן המציאות הזו לא הגיונית. יש תכניות לא מיושמות.

חלק מתקציבי הרשות להשלים את המצ'ינג.

או.קיי. זה יהיה חבל. כי בסופו של דבר, העלות של אחזקת עבריין היא הרבה יותר מעלות של השקעה בו כדי למנוע חזרתו לעבריינות. אז נקבל התייחסות, לפני שנקבל נשמע ד"ר אלהוזייל. התייחסות של משרד הבריאות. כן, בבקשה.

שלום לכולם. מכל הדברים הטובים ששמענו יש ירידה לפי מה ששמעתי מנציגי המשטרה. אבל כמובן יש דברים עם השפעות. למשרד הבריאות, יש קשר מאד נקודתי עם הרווחה ברשויות המקומיות. לא מפנים טיפול. הכל טוב ויפה, כולם לא ישתמשו בסמים, זה טוב מאד. אבל לא כולם מצליחים להיגמל. לפחות כשצעירים, במשך הזמן אנחנו ראינו שגם המוּדעוּת הולכת וגוברת, וגם בריאות יורדת. מצב הבריאות יורד. אז לכן הם פונים באופן עצמאי לטיפול אבל במשרד הבריאות בנויה מערכת מאד מוצלחת לגבי טיפול בהתמכרות לסמים. למשל בבאר שבע, יש מרכז מתדון שנותן את המענה לתושבי באר שבע, ויש בכמה מהערים האחרות, כמו קריית גת,למשל, או קריית מלאכי. ישנם 420, 430 מטופלים. ויש מרכז גמילה נוסף שהוא מטפל בתושבי טבריה. יש שם רופאה בחצי משרה, לצערנו, יהיה עוד מעט עוד רופא, אבל יש לנו 280 מטופלים. וכמה, אתם חושבים, יש מהמגזר הבדואי? סך הכל, גם בבאר שבע, שישנם 2 מתל שבע, ו – 6 מטופלים מפריפריה, וכאן עוד 6. סך הכל בסביבות 15, 16 מטופלים בדואים שמקבלים טיפול באמצעות מתדון. ומתדון גם כן יש שיטות שונות של טיפול. אפשר לטפל בעזרת מתדון. אפשר אחר כך להוריד ל – 40 מיליגרם, יש שיטות שונות.

את מאמינה שבחצי תקן של רופא, או רופאה, אפשר לתת מענה לפריפריה?

יש שם משרד וחצי. פשוט עכשיו מסיבות רופא חולה, מנהל המרכז חולה, בינתיים אני ממלאה את המקום. אני גם שם. אבל זה משרה וחצי. הבעיה שלנו זה רק משרה אחת של עובדת סוציאלית שלנו.

כשאנחנו מבקשים, למשל, להפנות מטופלים יותר ויותר, אין מענה.

כשאת אומרת: אין מענה. מה הכוונה?

שלא מפנים.

אין שיתוף פעולה ביניכם לבין הרשויות המקומיות?

יש לנו ועדה שמחליטה מה החולה הזה צריך. אם הוא צריך טיפול במתדון, הוא צריך גמילה או גמילה ביתית, הוועדה מחליטה.

מידת שיתוף הפעולה ביניכם לבין הרשויות המקומיות, לבין מחלקות הרווחה, באיזה מידה אתם נפגשים, מבקרים, מנסים להגיע למטופלים כדי להתמודד עם הבעיה שלא מפנים אליכם? מנסים לאתר.

הצוות מאד עמוס, ל- 280 מטופלים יש עובדת סוציאלית אחת ו – 2 מדריכות. אנחנו לא יכולים לצאת ולחפש, אנחנו מבקשים שיפנו אלינו. למרות שאנחנו עמוסים עד אפס מקום, אז אנחנו מקבלים אנשים, אבל לא מפנים.

או.קיי. תודה רבה.

יש מרכז לטיפול מתדון, יש ניידת שמטפלת בפריפריה מגיעה ללהבים, רהט, ויש שם 6 מטופלים, ויש גם בלקייה 2.

או.קיי. תודה רבה.

ד"ר עלי אלהוזייל בבקשה. מנהל מחלקת חינוך בעיריית רהט.

לדעתי יש עליה במספר אסירים, אולי זה לחומרה שנאמרה על ידי המשטרה: יותר עצורים, יותר כתבי אישום, אני רוצה להגיד שאנחנו סובלים משני תחומים חוץ מאלכוהול וסמים, זה אלימות, אלימות זה מתחיל באוכלוסייה בכלל, אבל בשנים האחרונות זה אלימות תוך משפחתית.
כולכם יודעים שאפילו מתוך המסגרת המשפחתית הקרובה: אחים, דודים, בני דודים, זה מאד מזעזע ועליה באלימות שבסופו של דבר מגיעים ללשכה. רק אני אומר שזאת תופעה, אלימות בבתי ספר במשך השנים, בשנה האחרונה אני רוצה להגיד שיש ירידה, אבל יש סוג חדש של אלימות, כאשר אפילו המורים לא מעיזים להעיר לתלמידים. אני מדבר כרגע על שני מקרים, בבית ספר מסוים, שאיימו על מורה ואמרו לו שאם יגיד לי שהוא סבל מתקיפה, הוא יוענש על ידי משפחת התלמיד.
הדבר החמור ברהט זה עבירות התנועה. בשעות מסוימות בלילה, עושים על הכביש מה שהם רוצים, לפעמים בא ומדבר עם חבר שלו, גם נושא החניונים אני חושב שהעירייה צריכה לאכוף את החניונים, צריך לסמן את מקומות החניה, וצריך גם שיהיו מאבטחים של הרשות עצמה.
נושא סמים – אני חש גם הסמים זה לא רק נחלת הגברים. יש נשים ברהט שגם משתמשות באלכוהול, ויש עליה, במיוחד בבית ספר מסוים אני אפילו צפיתי בסרטון של בית הספר, שתלמידים ישבו בחצר, שתו, ואחר כך הם טענו שהם נכנסו לבית ספר והשחיתו ציוד.
נושא סמים זה לא חדש. זה שנים. שימוש בסמים קלים, וסמים כבדים, התחום הזה הוא רב שנים. הסברה זה רק באוכלוסייה של תלמידים, האוכלוסייה של המבוגרים והאוכלוסייה של האנשים הצעירים, היא צורכת סמים מסוכנים, גם בחתונות יש גם כלות צעירות שלוקחות את זה, פשוט מאד מרוב טיפשות של אנשים שמקבלים את זה כי זה דבר משמח, נותן מצב רוח, אבל זה סם לכל דבר, והמשטרה יודעת שיש גם כדורים בתוך היישוב הזה. הרבה אנשים בתוך היישוב אומרים: אתה נותן כדור, אתה מרגיש טוב. אף אחד לא מסביר לאנשים שמחוץ למסגרות הפורמליות את הסכנה. אחרי תקופה מסויימת אתה רואה הרבה, או המשטרה שהיא מגלה מישהו, קודם כל יש את העבירה עצמה, ויש את העבירה של האדם נגד המשטרה. זאת אומרת: דחיפה, או אדם תחת השפעת סמים בוודאי לא רואה את עצמו מי ששותה פה בחצר של המתנ"ס. אנחנו ביקשנו שהמצלמות הנייחות והניידות שיצלמו ה לא יתכן, במיוחד ברחבת העירייה, ברחבת המתנ"ס, ברחבת בתי ספר המשטרה עשתה כמה פעולות במיוחד באזור, אבל בכל זאת זה כמו עשה, עשבייה קשה שאי אפשר להוריד אותה, אתה צריך לעקוב אחריה כל הזמן.

או.קיי. תודה רבה.

ד"ר שלום אלדר, ממונה קידום נוער. כאשר אני מסתכל על הרשימה של הפרוייקט הזה, באיזה מידה הוא מיושׂם ביישובים הבדואים בנגב, אני רואה שבכסייפה, בלקייה, בערוער בנגב, בשגב שלום לא מיושם. אנחנו גם נקבל התייחסויות של הפרוייקטים של משרד הרווחה שהוא מריץ, מדוע הם לא מיושמים בכל היישובים הבדואים. אחר כך נשמע בסוף את המענה לצרכים שהועלו כאן, מבחינת הרשות למלחמה בסמים. מה המדיניות שהיתה? מה המדיניות שתהיה? כי כל המטרה שלנו היא גם כן לגבש מדיניות עתידית, ולא בכדי קיימנו את הישיבה היום, כי אנו מוּדעים לצרכים ואנו מנסים להתמודד, ואני מקווה שהעתיד יהיה יותר טוב מהעבר מבחינת ההתמודדות, לא מבחינת התפשטות התופעות השליליות.

כן, בבקשה.

שלום לכולם. שמי שלום אלדר. אני מפקח ממונה במחוז על התחום של קידום נוער ולמידה. אני רוצה, קודם כל, להגיד תודה על הכינוס ויישר כוח ונקווה שיהיו עוד ישיבות כאלה.

אני רוצה לדבר על המדיניות של משרד החינוך. המדיניות של משרד החינוך לפתיחת יחידות לקידום נוער ברשויות היא בבחינת: ברוכים הבאים, אהלן וסהלן. הלוואי ויהיה אפשרי. אני רוצה לומר, הנימה האישית שלי, אני מאד מעוניין להיות בכל רשות, יותר מאשר ברשות במגזר היהודי. זאת התפיסה שלי ואני מנסה לעשות את זה ולהיאחז. העובדה, אני יכול להגיד לך כמויות של סמים ברהט שישבתי פה בישיבות צוות ביחידה.

לצערי, מאז שהיחידה ברהט נסגרה, 4 שנים, אנחנו מנסים לעשות כל מאמץ, אנחנו בדיאלוג מתמיד עם הרשות על מנת להקים יחידה. מבחינת המשרד יש עניין. בהחלט יש עניין. יש בטבלה שלפניך כתוב שברהט קיים. לא. בשגב שלום קיימת יחידה, ברהט לא קיימת עדיין יחידה. יש תקציב, אנחנו שומרים תקציב כבר שנה שניה ולצערי - - -

מה הבעיה, מה הסיבה?

היכולת של הרשות. לא רק היא, לא רק הרשות היחידה. היכולת בכלל, אני לא צריך לספק לך את המצב הסוציואקונומי של הרשויות במחוז שלנו, שהם חלשות. המצ'ינג הוא קשה.

אז אתם מענישים אותה בגלל שהיא חלשה?

חס וחלילה. נהפוך הוא. נהפוך הוא. אנחנו מעמידים תקציב, והתקציב לא מצליח להתגבש ולהתממש. אז אין מה לעשות. אני מעוניין. ימצאו אנשים ומקום, מהיום להיום אנחנו עושים את זה. אני רוצה לומר שבסך הכל בארבעת הרשויות שאנחנו פועלים, מטפלים בכ – 300 בני נוער. מתוכם בערך 200 נמצאים במצב של נשירה מבית הספר. 100 עדיין בתוך כתלי בית הספר. זאת אומרת שהמערכת שלנו מטפלת גם בנוער שבתוך בית הספר, וגם באמצעות היחידות לקידום נוער. היחידות לקידום נוער זה מדיניות של הרשות. המדיניות של משרד החינוך בהחלט כן. בהחלט כן להיות, להעמיד את כל המשאבים שניתנים במגזר היהודי, אותו דבר. לטעמי, צריך לתת למגזר הבדואי יותר. צריך להתאמץ. לא יודע באיזה צורה, אולי במעורבות שלך במשרדי הממשלה שיקבלו, אולי, פרמטרים שונים להתייחסות, על מנת שנוכל לקיים באמת את היחידות, כי מה לעשות? הרשויות הם חלשות.

לי חסר, למשל, נתון אחד שלטעמי הוא בהחלט אחד הגורמים לסיכון, זה תופעת הביקור הסדיר. אני לפני 4 שנים, יותר אני חושב, מלפני קודמך, ראש העיר הקודם ברהט, הנחתי לו נתון מזעזע של מספר הנערים שלא מבקרים בבית הספר, וזה בערך 1,200 נערים שיש לו בעיה של ביקור סדיר. ישב המפקח, המקביל שלי, על הביקור הסדיר ואמר: 600 מהם אנחנו יודעים. על 600 עדיין הביקור הסדיר לא ידע. אני חושב הנתונים האלה יכולים לתת לנו את מימדי התופעה של גורמי סיכון, שברגע שאתה מקבץ אותם, ואתה יודע לפחות מה הבעיה, אז אתה יכול להתחיל לבנות תכניות להתייחסות.

לגבי הנושא שאנחנו דנים בו היום, אנחנו ביחידות לקידום נוער, הם מתחלקות לשני חלקים: חלק אחד החינוכי – טיפולי, וחלק אחד – השלמת השכלה. יש ממש מערכת של השלמת השכלה ממצב של קרוא וכתוב, אי ידיעת קרוא וכתוב, עד למצב של בגרות מלאה. תלוי בנכונות של הנער, תלוי בתכניות, ותלוי בפרק הזמן שהוא נמצא ביחידות לקידום נוער. בדרך כלל, שנה וחצי. ככל שהוא מגיע בשלב יותר מתקדם של הלימודים אנחנו יכולים להחזיר אותו.

מגיעים אלינו כ – 45 אחוז מבני הנוער שהם לא מצליחים בלימודים, מגיעים ליחידות לקידום נוער. יתר 55 אחוז מתחלקים לכל מיני בעיות סיכוניות אחרות. אחת המטרות העיקריות שלנו ביחידות לקידום נוער, זה מניעת התנהגות סיכונית. מצמידים לנער, לכל 24 נערים, מצמידים מדריך חינוכי – טיפולי, שהוא בא מהתחום של החינוך, או מתחום של עבודה סוציאלית, מצמידים אליו, והוא הופך להיות האבא, האמא, הדוד, הכל של אותו נער. ממצב של הוא קולט אותו עד למצב שהוא משלב אותו בתכניות.
אנחנו גם מטפלים בנושא של העצמה ומנהיגות והתנדבות בקהילה. חשוב לנו שנער מקבל שגם ייתן. אנחנו גם עושים הכנה לעולם התעסוקה. במגזר היהודי אנחנו גם עושים הכנה לשירות משמעותי בצה"ל. במגזר הבדואי, באופן טבעי, זה פחות בא לידי ביטוי. כמובן הנושא של השלמת ההשכלה. לצערי הרב, אני אומר כאן שבמגזר הבדואי יש לנו התמודדות לגמרי לא קלה גם על רקע של כח אדם. לא תמיד מוצאים כוח אדם מיומן כדי שיבוא ויבצע את העבודה. לפעמים זה מעכב את תחילת העבודה שלנו. אנחנו מתעכבים ומתעכבים עד שאנחנו מוצאים את כוח האדם. יש מערכת גדולה מאד, גם ברמת המטה, וגם ברמת הרחוב, של הכשרה. כל יחידה כזאת מלווה על ידי שני מנחים מטעם המחוז. הוא מנחה ... טיפול והתנהגות סיכונית, ומנחה להשלמת השכלה. אנחנו יושבים ביחד עם מנהל היחידה, עם מנהל ההשכלה באותה יחידה, עם המדריך חינוכי – טיפולי של הנער אחת לשבוע, שבועיים, רואים איפה הנער נמצא, באיזה מצב נתון, ומדברים על התכניות שלו להבא. אם החליפה שתפרו לו היא טובה ונכונה ומתאימה, כי צריך להכין, לבנות אולי את הזה, הכל ביחד עם הנער. זאת צורת העבודה שלו.

תודה רבה. לגבי התכניות החינוך הלא פורמלי, פעילות חוץ בית ספרית מבחינת משרד החינוך, כי שמענו מחולוד, אז אחת הבעיות, אם יש התייחסות מטעם משרד החינוך, איזה תכניות מיישמים במגזר הבדואי, מפקח טאלב אבו חאמד.

שלום לכולם. אני מתייחס למה שהחברים שלי אמרו לגבי בעלי משרות בחינוך הבלתי פורמלי, יש גם בעלי תפקידים שהם בחינוך הבלתי פורמלי החוץ בית ספרי. יש לנו הכשרות לבעלי התפקידים ברמה מחוזית, וגם הכשרות ברמה רשותית, שהנושא הזה הוא חלק בלתי נפרד מהפשרה שהם מקבלים אותה, וכל אחד למוסד שלו, אם זה הבית ספר, או זה המתנ"ס. זה גם מגיע ברמת צוותים בית ספריים, כמו המובילים הבית ספריים בנושא הסמים, מניעת סמים ואלכוהול, ומשם זה מגיע לתלמידים.
אנחנו במשרד החינוך רואים בכל התכניות שאנחנו מפעילים בחינוך הבלתי פורמלי תכניות מניעה, ותכניות חוסן לכל ההתנהגויות הסיכוניות. אנחנו מפעילים תכניות ברמת המנהיגות הצעירה, וגם הנושא הזה ספציפית דרך כל פעילות של מנהיגות צעירה אם זה מועצת התלמידים בבית הספר, אם זה מועצת התלמידים ... שהיום יש לנו רוב הרשויות במגזר הבדואי יש מועצת נוער רשותית. דבר שלפני כמה שנים לא היה.
גם לגבי קבוצות של מד"צים, מדריכים צעירים, יש לנו גם תכנית מעורבות חברתית קהילתית מזרחית, חברתית בבית ספרי, וגם רשותי. כמו שיש רכז בית ספרי, יש גם רכז רשותי. ויש לנו תכנית של החידון המיוחד שעשינו לפני 6 שנים למגזר הבדואי, ועוד תכניות, שאני יכול לבנות הרבה תכניות שכולן עובדות סביב הטמעת ערכים של סובלנות, כל כבוד לאחר, של הגברת שותפות ליישוב שלך, לבית ספר שלך, גם התנהגויות של השחתת רכוש. גם התנהגויות, בכלל, כל ההתנגדויות הסיכוניות שהם התנהגויות לא רצויות.

היום אנחנו רואים במסגרת הפעילות של המעורבות החברתית גם בחוץ הבית ספרי, יש הרבה קבוצות נוער, אם לוקחים לדוגמה את רהט, יש מגוון של היענות של בני נוער לתכניות האלה בפעילות שלהם וההשתתפות.

תודה.

שיפאא אלסאנא, מנהלת מחלקת רווחה, מועצה, יישוב לקייה. בבקשה.

שלום לכולם. שמענו שיש בעיה. אנחנו מסכימים שהבעיות קיימות. הצרכים קיימים. אני באה מהשטח, אני מכירה את מה שקורה במגזר. יש בעיה מאד רצינית, יש לנו בעיה מאד רצינית בתחום הלא פורמלי מיוחדת, בגלל התקציבים של הרשויות, שהרשויות לא יכולות להשתתף במצ'ינג, התקציבים נכנסים, נטמעים בתוך הגירעונות של הרשות ואי אפשר לבצע את התכניות.

אני תמיד אומרת, אנחנו לא צריכים לשבת ולבכות כל הזמן, אלא באמת למצוא את הדרך הנכונה ומתאימה לצרכים של האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה: קבוצת הנוער בסיכון, אוכלוסיית המשתמשים, למנוע להשתמש בעתיד, אוכלוסייה שהיא באמת בעלת צפי גדול להיכנס לעולם של הסמים, אלא ביחד לחשוב איך אנחנו באים ומטפלים.
אחד הדברים שאני צריכה בתוך היישוב שלי בשביל להתחיל להתייחס לבעיית הסמים, לטפל, וגם לעשות תכניות הסברה, קודם כל, א', ב' – בן אדם, כוח אדם כוח אדם שיוכשר למען המטרה הזו, שגם יטפל, וגם יעשה מן איגום משאבים בתוך היישוב. אני רואה שותפות בין הגורמים בתוך הקהילה, בתוך היישוב, זה א', ב' התאמה של התכניות. אם זה חינוך – מחלקת הנוער, מחלקת, כל מי שמטפל בעניין של החינוך, אם זה רווחה, ואם זה משטרה, משטרה קהילתית. זה א', ב' של ההצלחה שלנו. להקים ועדה יישובית, בכל יישוב, להקים ועדה יישובית שהיא בטוחה, השותפים הרלוונטיים לזה, כולל רשות, כולל ראש הרשות. אם ראש הרשות לא ייקח את זה על סדר היום שלו, ייקח על עצמו לקדם את הנושא, ואני מאד מברכת את מר פאיז על הדרך המבורכת הזו לקחת את העניין ברצינות ועל סדר היום בלי זה אנחנו לא נצליח להתקדם הלאה.

שיפאא, ברשותך, אני עשיתי שלשום הקדמה לעניין הישיבה הזאת. כששמעתי שטאלב מגיע לפה, גם הועדה מגיעה לרהט אז דיברנו על העניין הזה בכל המסגדים ברהט, וזה נתן באמת הד חיובי בכל העיר כמעט בקשר לעניין הזה.

לגבי מה שאמרה שיפאא, סליחה, אני חושב שעל פי חוק יש חובה שבכל רשות מקומית תהיה ועדה מקומית שתדון בעניין של הסמים ואלכוהול.

יש לנו את זה.

והיא מתקיימת? והיא מתכנסת? והיא מתווה תכנית?

לצערי לא.

לנו אין ועדה כזו בכלל, גם לעשות סדר עדיפויות. במשרד הרווחה, אני חושבת, עוגניה, אני חושבת גם משרד הרווחה צריך להשתנות בהתאם, וגם אין את כוח האדם ותקציבים הולמים ומתאימים לתנאים של השטח. זה צחוק מהעבודה התקציבים בתחום הסמים. צחוק מהעבודה שזה באמת אני לא יכולה להפעיל כוח אדם בתוך המחלקה, אני חושבת שבקטע הזה משרד הרווחה צריך לקחת את האחריות ולהגיד: כוח אדם שמיועד, כמו שמייעדים את זה לזה, ולזה, מתקציבים שיש לי, כוח האדם שיש לי, אני לא יכולה לממן משרה לסמים. אלא זה בא מכוח עליון ואני חושבת שגם דבר מאד מאד חשוב, להדגיש אותו עוד פעם: השיתוף פעולה, השולחן העגול שיבוא מכולם. אני, נג'וא, אני לא שומעת דיווחים מהתיכון. אני לא מקבלת דיווחים מהתיכון. אין שיתוף פעולה כמעט, מפחד, מחשש לחשוף את הבעיה, אנחנו לא מקבלים. אני יודעת, אמהות מגיעות אלי שהבן שלהן השתמש בסמים עם עוד. הילדים האלה לומדים בבתי ספר וכולם יודעים, ואנחנו אחרונים שלא יודעים על זה. אז לכן חשוב מאד להציף את הבעיה בצורת ועדה יישובית מקומית שאנחנו כולנו נשב ונדבר אחד עם השני, על מנת, באמת, להגיע לאוכלוסייה החשובה ביותר.
בתחום של ההסברה, קודם כל לחדד, להציף את ההורים. להעלות את המודעות. יש לנו בעיה עם לשדל נערים לסחר בסמים. יש לי במחלקה 3 נערים שמשדלים אותם בסחר בסמים. הסוחרים הגדולים כבר פשטו רגל, אז הם משתמשים בנערים אלה. אז להקצין את הסמכות ההורית מול הילדים, להעלות את המודעות שלהם שהילד מסתובב אחרי שעה מסויימת, איפה הילד? איפה הוא הולך? מה קורא עם הילד? לראות מה עובר על הילד שלו.
צוות המורים. אני חושבת חלק מהמורים וחלק מהצוות הם לא כל כך מגלים הסימפטום של משתמש, או הסימפטום שהוא עלול להשתמש, שהוא בסיכון. לכן שני המישורים האלה: גם המורים וגם צוות המורים,לקחת אותם כתכנית במשרד החינוך, זה אתם יכולים לעשות, לא אני את הרווחה, אלא גם אתם ביחד איתנו נוכל לעשות את זה ביחד, כי יש בעיה. יש בעיה מאד כואבת שבעצם הנערים האלה הם קורבן של הסוחרים הגדולים, וזה הולך ומתפתחת התופעה הזאת. תודה.

תודה. יפה מאד. תודה.

אנחנו נשמע את הנציג של הרשות, את מנכ"ל הרשות, מר גלר, לגבי התייחסות והמדיניות של הרשות, בבקשה.

בוקר טוב. תודה לכולם. ראשית אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, על הקיום של הועדה הזאת כאן ברהט. אני חושב שגם המקום וגם הסוגיה כמובן מאד מאד משמעותיים בחברה הבדואית, ואני מאד שמח על הדיון הזה, הוא בשבילנו מאד מאד חשוב. אני מודה לך, אדוני ראש העיר, על האירוח, באמת תודה רבה.

אני רוצה להגיד כמה מילים. אנחנו נחלק את ההתייחסות שלנו לשניים: אני בכמה מילים ואחרי ד"ר וליד חדד. כאשר אני אתן כמה כותרות: ראשית, אני שמח מאד על המודעות של העלאת הנושא בכל מדינת ישראל. הנתונים, אני רצתי, אם ראיתם אותי לפני כמה דקות, רצתי למכונית להביא כמה נתונים עדכניים ואני רוצה להגיד לכם שדווקא החברה הערבית, אם אני משווה אותה לחברה היהודית, במצב עוד הרבה יותר טוב מבחינת סמים ואלכוהול. עד לפני שנתיים שלוש, הנושא של אלכוהול כמעט לא עלה. הוא לא עניין הרבה אנשים, פרט לנהיגה בשכרות ומכירה מתחת לגיל 18 לא היתה חקיקה, ובשנתיים האחרונות קרה תהליך מאד מאד יפה וחשוב במדינת ישראל, וזה הנושא של העלאת תחום האלכוהול והסמים כמובן, אבל במיוחד האלכוהול, וזה קיבל תעדוף מאד מאד משמעותי ואני חושב שהממשלה והכנסת, הממשלה - עם חבר הכנסת אהרונוביץ כמוביל, כשר לביטחון פנים, והכנסת – יושב ראש הועדה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, מן הצד השני, יחד עוד עם הרבה מאד משרדי ממשלה אחרים, ועוד גופים, חלקם מיוצגים פה, כמו הרשות לשיקום האסיר, אבל כמובן המשרדים של חינוך, רווחה ובריאות, אני חושב שהרימו את הכפפה.

עצם העובדה שהיום יושבים ומדברים פה בכזה להט ובכזאת עוצמה על הבעיה זה אומר שעשינו את עבודתנו היטב, משום שאי אפשר להתעלם יותר. עוד לפני שנתיים מנהלי בתי ספר אמרו: אצלנו אין בעיה של סמים, אצלנו אין בעיה של אלכוהול. ראשי ערים וראשי רשויות מאד מכובדים במדינת ישראל אמרו: אצלנו אין נרקומנים. לא רחוק מפה, אחת הערים הגדולות, כמה? 10, 15 קילומטר דרומה אמר לי ראש העיר: אצלי אין בעיה. בינתיים הוא כבר לא ראש העיר, התחלף, וכמובן פתרנו את הבעיה שם ברמת טיפול מסויימת. אבל זאת רק הדוגמה.
כלומר, הנושא הזה היום על סדר היום, הוא על סדר היום החברתי ואני חושב שאי אפשר, לא רק שאי אפשר להתעלם, אלא מחויב תהליך של מציאת פתרון ומציאת מענה. בשנה האחרונה, כאמור, חל תעדוף מאד מאד משמעותי לכיוון גם של המגזר ואני תיכף אדבר באמת על הפתרונות ועל המענה. יש היום תעדוף הן ברמת כוח האדם, הן ברמת התקציבים. מטבע הדברים, כמובן, זה לקח זמן, אבל כבר בימים אלה, ודיבר ראש העיר על כך שאמור להיכנס לכאן מתאם, בפעם הראשונה ללא מצ'ינג משום שגם כאן, טלב זה לזכותך, כל הזמן. בלי מצ'ינג, בלי מצ'ינג, עזוב את האוכלוסיות האלה ואת הערים החלשות האלה, עזוב את המצ'ינג. אז הוקצע פה תקציב 5 שנתי של כמיליון ש"ח שיכלול את המתאם ואת הפעילות. אני אשמח מאד, כמובן, אם הרשות תסייע. כל שקל נוסף הוא שקל נכון והוא הולך לפעילות טובה וחיובית וחשובה לרשות. אבל אני אומר, בכל מקרה העסק יוצא לדרך.

הרכבת יוצאת לדרך, בלי שביתות אני מקווה, אלא היא באמת יוצאת לדרך ואנחנו מתחילים פה ברהט. זה המקום הראשון. אבל אליה יצטרפו עוד רשויות נוספות. אנחנו מדברים היום על תל שבע ושגב שלום, וחורה, ולקייה, ואבו בסמה, וערערה, וכספייה, על הערים האלה ייכנסו בהמשך, אולי לא באותו היקף, כי בסך הכל פה עומד להיות, כאמור, מושקע תקציב גדול של כמיליון ש"ח לעיר, ולא בכל מקום יהיו את היכולות כוח אדם ואת התקציבים. אבל ספק שהכיוון זה הכיוון.
הדבר הבא שאני רוצה להגיד, ואני מאד מאד מודה לך על מה שאמרת. רבותי, אין יותר טריבונות. כולם על המגרש וכולם משחקים. זה אומר שזה הממשלה וזה אומר שזה הכנסת וזה אומר הרשות המקומית וזה אומר שזה הקהילה וזה אומר שזה המשטרה וזה אומר הורים. אני מאד שמח, אני כל הזמן חיפשתי את הראשון שיגיד: ההורים. רבותיי, במגזר היהודי ההורים מקבלים היום משקל עצום בעבודה מול הנושא הזה, מול הסוגיה ואני יודע שכאן זה יותר קשה. אני מכיר את התהליכים, אני מכיר את התרבות. תיכף וליד בטח ידבר על זה יותר לעומק, אבל יש קושי עצום, אבל הם חלק חשוב.

אני אומר לכם שעם כל הכבוד לטלב, ועם כל הכבוד לראש העיר, וכל הכבוד לי, הילדים כבר לא כל כך מקשיבים לנו. להורים שלהם הם כן מקשיבים, ולחברים שלהם. תיכף אני אדבר פה על מועצות התלמידים כמה הם חשובות. להורים ולחברים התלמידים מקשיבים. הילדים הצעירים כן מקשיבים, ואדוני ראש העיר, חייבים לעשות פה מאמץ עצום לחבר את ההורים ואת התלמידים. אתה תראה איזה השפעה שזה עושה תוך מספר חודשים ספורים ואתה אפילו תופתע אתה מהתוצאות, שלא לדבר על העלויות שהם כמעט אפסיות. אנחנו לוקחים עלינו את ההכשרה במקרה הזה. זאת אומרת, הרשות עושה את ההכשרה, מממנת, בונה את ההכשרות, היא מכשירה את האנשים. זה אנחנו יודעים לעשות נהדר. אבל אני לא יכול במקום ההורה, או במקום התלמיד לרוץ בלילה. את זה אתה חייב פה להוביל את המהלך הזה.

משמרות הורים?

סיירות הורים. היום בערב, לדוגמה, היום בשבע וחצי בערב עבדך הנאמן עומד בראשון לציון, ערב הוקרה עם ראש העיר, עם דב צור, ואומר תודה ומברוק לכל הסיירות הורים בראשון לציון. הם עושים עבודה נפלאה. אנחנו עוברים ככה מעיר לעיר ואומרים: כל הכבוד. יש היום יותר מ – 100 סיירות הורים כבר במדינה. לצערי, במגזר פה לא רואים אותם.

התחלנו, אבל עוד פעם, אני זימנתי כל מיני הורים ודיברנו על זה, הוצאנו מנשר, אבל לצערי הרב.

זה קשה, אני יודע.

זה קשה בהתחלה.

נכון.

גם העמדתי רכב לרשותם.

אני יודע שזה יכול להיגמר באלימות, אבל צריך, אי אפשר. אתה יודע, יש איזה שלב שאתה אומר: לא מפחד יותר. יש בעיה, כולנו מדברים על הבעיה, זה חלק מהפתרונות. ההורים ותלמידים זה חלק מהפתרון. אי אפשר להתעלם יותר.

הדבר הנוסף שאמרת פה על היוזמה של אנשי דת והמסגדים – מצויין. בחברה היהודית זה לא קיים. אצלכם זה יותר חזק. אהלן וסהלן, תעשו את זה.

רק בשביל הנתונים, אני הסתכלתי פה, אז באלכוהול החברה המוסלמית הרבה פחות. קודם כל זה בכל מדינת ישראל. אין היום כבר מי שכן ומי שלא, זה בנים, בנות.

יש איזה שהוא מחקר עדכני שנעשה לאחרונה?

עדכני, עדכני, זה של ארגון הבריאות העולמי, כמובן ספציפי לישראל. ממצאים ראשונים ישראל 2011. זה יולי האחרון, שזה 4, 5 חודשים. אני רק אתן לכם, ככה, במספרים: השתכרות אי פעם בכיתה י"א, י"ב: אז המגזר היהודי הוא פי 5 מאשר המגזר המוסלמי. נכון שהבנות פה קצת מעוותות את הסטטיסטיקה, כי מדובר פה על בנים. אני לא זוכר מי דיבר פה על בנים. הבנות שהם שותות פחות, מעוותות. בנים יהודים זה 49 אחוז, מול 8 אחוז. כיתה י' – 32 אחוז מול 10 אחוז. כיתה ח, כי אנחנו יודעים שהגיל כבר מדובר שהוא הולך ויורד.

אפשר לעשות, לקבל השוואה לעומת מחקר קודם? כדי לראות את המגמה שיש?

כן, כן. קודם כל המגמה יורדת. אז אני קודם כל חייב להגיד שמאז כניסת התכנית הלאומית לאלכוהול לפני שנתיים, בדצמבר 2009, לפני שנתיים ששוב הממשלה והכנסת הובילו אותה עם הרבה מאד חקיקה, יש שתי ירידות מאד יפות: אחת זה בנושא של הילדים, גילאי 10, 11. שם מבין 15 ל – 20 אחוז ירד ל – 5, 6 אחוזים. כאן ההורים לקחו אחריות, דרך אגב. כי בדרך כלל הרי הם לא יוצאים. ילד בכיתה ז' לא יוצא לפאב לשתות. הוא שותה בבית. ההורים לקחו אחריות. אז באותן רשויות שההורים לקחו אחריות יש ירידה מצויינת.

הירידה השנייה זה בנושא של נוער. גם שם יש ירידה, ששוב, זה נכון שהתחושה היא שכולם שותים וכולם מסוממים. אני שומע הרי את האמירות האלה. האמירות האלה אנחנו בודקים אותם כל הזמן, כל 3 חודשים, וגם שם, בשנתיים האחרונות באלכוהול יש ירידה מאד יפה של נוער. עדיין זה הרבה מאד, כמובן, כי אנחנו מתייחסים לפרט וכל אחד ששותה הרי אני יודע שהנזק שהוא יגרום אם בתאונת דרכים, או באלימות, או בעבירה אחרת הוא מאד מאד קשה. אבל השנתיים האחרונות יש ירידה יפה. בינואר, אם לא יהיה שינוי, תהיה ועדת שרים לאלימות, בראשותו של השר לביטחון הפנים ואנחנו מתכוונים לבקש תכנית נוספת לשנתיים, תקציב נוסף לשנתיים. אני מניח שאתה וודאי תעזור לנו בעניין הזה, כי יש תוצאות. יש הצלחות. גלעד עכשיו פה הדובר, יש לו את הנתונים החדשים, אני מניח שזה תוך יום, יומיים, שלושה אתם תיראו את זה גם בעיתונים. בקיצור, כדאי ורצוי ואפשר לעשות מעשה. אגב, איפה שיש בעיה, עם מריחואנה וחשיש פחות במגזר.

אין התייחסות שלגבי, שמדובר במגזר המוסלמי בכלל, אין התייחסות לגבי המגזר הבדואי למשל בנגב?

אין לי את זה פה. אם אתה רוצה זה ניתן לבדיקה. לאסוף כמה חודשים, ויהיו לנו את הנתונים. אנחנו יודעים לבדוק את הדברים האלה. אז מריחואנה וחשיש פחות, אלכוהול פחות, סמים קשים יותר. הרבה יותר, את זה צריך לזכור. יש לי פה את הנתונים של LSD ודברים, צרות מהסוג הזה, כאן יש בהחלט הרבה יותר במגזר בקרב בני נוער.

באיזה תחומים?

LSD, קוקאין, קראק, הרואין וסמים יותר קשים.

יש יותר במגזר?

כן.

מאשר הממוצע הארצי?

כן. אלה נתונים חדשים, חדשים, ממש עכשיו, ממש מהמכבש, מה שנקרא. הנה: אופיום, הרואין, קוק פרסי, קראק וקוקאין, כאן יש בהחלט יותר. במגזר הערבי יש יותר. במריחואנה וחשיש פחות, ואלכוהול פחות, אבל בסמים קשים מהסוג הזה, למרות שאני לא אוהב את המילה: קשים – קלים.

יכול להיות בגלל הנגישות, אני לא נכנס לסיבות. עכשיו, מה שרציתי להגיד, מאחר וכאן דובר על הבעיה, המכרז אמור כאמור להסתיים בימים אלה. ייכנס אדם, יפעיל את כל המערכות הקהילתיות והציבוריות והפרטיות, גם אם יש כאלה פה, שיוכלו לסייע בצורה כזאת או אחרת, וכאן אני מעביר את רשות הדיבור לד"ר וליד חדד שייתן לכם תמונה יותר גדולה.

[מדברת בערבית]

[מתרגם את הנאמר] היא אומרת שפשוט להורים אין את הידע המספיק בשביל ללמד את הילד, איך הם יכולים לעזור לו, ואז צריך ממש לתרגם ולהביא בהסברה לקהילה - - -

אני חושב שאנחנו צריכים שיקחו את בני הנוער ויכניסו אותם למסגרות שימלאו להם את זמן הפנאי שלהם. זה יתחיל מגיל צעיר, אני חושב שרובם ידעו שזאת הדרך ולא יצאו מהנתיב. אז זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעבוד היום, אנחנו צריכים למצוא את אותן מסגרות, שאנחנו מעצבים אותם בגיל צעיר, בהתנהגות שלהם בעבודה בתחום הזה, אז למשל, תלמידים שצוברים את הידע, לא יצטרכו לגשת לדרך הלא נכונה. גם אנחנו חייבים תכניות, כדי לחזק את הביטחון העצמי של התלמיד. יש המון תלמידים בעלי ביטחון עצמי ירוד מאד. אני חושב שזה גורם מאד מאד משמעותי בדברים האלה. במיוחד אם אנחנו צריכים לעבוד על זה ברצינות.

אנחנו צריכים מודל נוער, חברים שהם בני נוער. בקשר לנוער בסיכון, אני חושב לטפל בנוער בסיכון וגם לקדם נוער נורמטיבי. להשקיע בנוער נורמטיבי כמה שיותר, שלא ייווצר מצב שהם ישתמשו בסמים או אלכוהול, אחרת, אנחנו צריכים עוד פעם לטפל בנוער בסיכון. אנחנו צריכים לעבוד שלא יהיה נוער שילך לדברים האלה. אנחנו צריכים לתמוך, לתת להם להרגיש שיש להם את המעמד שלהם, לתת להם כל מיני מסגרות, צריך שיהיה גם יותר תקציבים, עוני ונשירה מבית ספר זה גם גורם מאד משמעותי בדברים האלה.

תודה רבה, הצגת את הדברים בצורה יפה. אנחנו נשמע את ד"ר וליד חדאד בבקשה.

כבוד יושב ראש הועדה, כבוד ראש העיר. תודה רבה על הדיון. לפי דעתי זה דיון מאד חשוב בתקופה הנוכחית.לפני שנה היה לנו דיון בשפרעם בועדת הסמים. אני חושב לפחות פעם ראשונה של הדיון על המגזר הערבי, אני חושב שזה מאד מבורך.
החברה הערבית, כידוע, מוגדרת כחברה במעבר מבחינה סוציולוגית. חברות במעבר מבחינה סוציולוגית סובלות מהרבה בעיות אלימות, גם המשכילים שבינינו עוברים את המשבר הזה. אנשים אחרים שאין להם את הכלים להתמודד עם זה. הבעיה המרכזית אצלנו במגזר הערבי, בחברה הערבית, זו מצוקה כלכלית תעסוקתית. מי שמנהל את העניינים, ראש העיר, משאיר את זה לאנשים אחרים.

לעניין השימוש בסמים, זה עלה בחלק מהמקומות, אבל זה אולי עניין יותר למשטרה אם הוא עובר חוקים, מבחינתנו, אנשים שעוסקים במניעה. ערבות ועזרה הדדית, אנחנו היום מדברים במושג של "גמישות תרבותית". אין התייחסות לזה כמעט בארץ. היום אתה לא יכול לטפל בבחור בסמים ברהט על פי דעות פסיכולוגיות שמבוססות על תיאוריות מערביות. צריך להתאים את זה תרבותית. אנחנו מנסים, ברשות למלחמה בסמים, במיוחד בטיפול ומניעה, ואני גם אתייחס לזה בהמשך, להתאים את זה למרכיבים התרבותיים של החברה הערבית.
גם הרשות לשיקום האסיר, אתה דיברת על זה, הרי אסיר בכלא שנמצא, אני לא יודע, על פשע מסוים, נניח אלימות במשפחה. אם אתה מכיר את התרבות שלו, זה כן מהדברים שאני אומר: סכסוך תרבותי, כל מיני עבירות וגם העובדים הסוציאליים שמטפלים, זה חמור מאד אם עובד סוציאלי מבאר שבע, אין מי שהוא דובר השפה, אין מי שהוא מתוך החברה. אתה לא יכול לבוא ולהגיד שהוא מרגיש שהממסד מתנכל לו, לא יודע, דופק אותו, כל מיני מושגים, והוא נענש. שני דברים אמרנו ויאיר התייחס לזה: זה שינוי במדיניות ורגישות אמיתית. אם אין שינוי במדיניות, אנחנו התייחסנו לשינוי במדיניות וגם התאמת המדיניות לתכניות. נסתכל על חלק מהדברים, על המגזר היהודי, מגזר ערבי, זה כל המגזר הערבי בארץ. זה כולל הנוצרים, המוסלמים והדרוזים אם נסתכל זה מה שמבחינתי אומר הרגישות האמיתית. 61.23 מהמגזר היהודי שותים אלכוהול, במגזר הערבי – 16.3. זה מתחיל להשתנות - 10.3 אצל היהודים משתמשים בסם הקוקאין, אצלנו 16 אחוז. האחרון, שזה סמים אחרים, אני מדבר על הסמים הקשים: הרואין, אקסטזי, טריפים – 4.9, בחברה הערבית 9.3, אם החברה היהודית המשתמשת באלכוהול, 61 אחוזים מהיהודים שותים אלכוהול לעומת הערבים. אבל אצלנו, החברתית אז אותם נערים שהתחילו בשתיית אלכוהול בגיל בית ספר ממשיכים אני מקווה שאנשי המקצוע, במיוחד משרד החינוך, משרד הרווחה, עושים הכל כי אסור להסתכל, אסור להשתמש באלכוהול בחברה הערבית, אצלנו היא מתחילה עם שתיית אלכוהול. אני הייתי קצין מבחן לנוער עברתי במוסדות לנוער עבריין. ראיתי נערים, כי האבא 15 שתה בירה בגיל 15, אצל היהודים זה פשוט מאד שהבעיה מתחילה אצלנו עם שתיית אלכוהול.
תחום קהילה – התחום שאני עובד בו, תחום קהילה ברשות, אנחנו בארץ נמצאים ב – 16 רשויות.

16 מתוך כמה רשויות?

מתוך כמעט 60 ומשהו רשויות בתחום קהילה, אנחנו ב – 16, אבל אנחנו מתקצבים תקציבי פעולה, לצורך העניין רשות שמקצה תקציבים לרשויות נוספות. מועצה אזורית גלבוע, בשמת טבעון, טובא סנגריה, תל שבע, תקציבים - - -

אני רוצה להגיד למנכ"ל הרשות שאנחנו רוצים לראות את היישובים הבדואים, לאור המצב החברתי, רוצים לראות אותם ברשימה של 16 הרשויות.

בשקף הבא. אנחנו מכשירים עובדים סוציאליים, אנשי חינוך, אנשי רווחה מכל התחומים. מכשירים אותם איך לעבוד בתחום הסמים - - -

הסמכויות שאתה מציג, דברים נפלאים. השאלה: זה רק דברים תיאורטיים? זאת אומרת, אתם מתכננים, או זה מיושם? בכמה יישובים זה מיושם? איפה זה פועל?

זו תכנית שקשורה בתחום הספורט הימי, זה קיים ב – 4 יישובים בצפון.

למה התכניות האלה לא מיושמות בנגב?

תיכף אגיע לזה. אני מדבר על מה שיש היום.

אדוני, יש אקדמאים מובטלים.

מי שעושה את המכרז זה עיריית רהט. זה לא אנחנו.

אמרו לי שפרסמו בעיתונים. ניגשו 5 אנשים. 2 מתאימים, אבל אמרו שיש לנו תואר - - -

מי שמפרסם את המכרז זה הרשות המקומית, כן.

... עד שיגיע מישהו, כבר אתם מתחילים ... בתפקיד. זה כבר ייפול. אז אני מבקש מכם שתפרסמו ארצי ... ואסור שיהיה דבר כזה כל כך מסוכן, ותחכה שמישהו עדיין יסיים את התואר שלו. אני אומר לך יש אקדמאים מובטלים במגזר הבדואי.

כן, אבל הטענה שלך היא לא לכיוון של וליד. ראש העיר פה - - -

זה חמור, אתה בשבילנו אתה - - -

וליד, כן, בסדר,לא להיכנס לויכוחים.

ביום רביעי שעבר, היה כנס ה – 6 למאבק בסמים, בחברה הערבית. השתתפו 220 אנשי מקצוע. המחקר שהציג אותו ד"ר שחאדה, מי שמעניין לשמוע, הוא מרצה באוניברסיטת באר שבע, ומרצה במכללת לוינסקי, עשה מחקר על הנוער הערבי שבמצוקה, אני אישית הופתעתי לראות שהמורה והיועץ תמיכה בעמותות – אנחנו תומכים בעמותות שמגישות בקשות לאגודה למלחמה בסמים, לא רוצה להגיד עוד פעם, מי שמגיש, יש עמותת הגליל.

סליחה, וליד, לגבי עמותת אל ג'ליל, אגודת אל הגליל, איזה תכנית הם הריצו והאם הם ממשיכים בתכנית, ולמה הם לא מתוקצבים?

הם לא מתוקצבים.

אני יודע שהם הריצו תכנית, שהתכנית היתה מוצלחת והשנה הופסקה הפעילות מסיבות תקציביות. איפה זה עומד?

תשובות אצל יאיר. מבחינתי הם עשו עבודה נפלאה. נכנסו ליישובים, עשו פעילות בכפרים שיש להם פעילות, עשו עבודה נפלאה. מבחינתי, אני בעד.

בסדר. אתם קיבלתם את הערכה הזו? אתם מודעים לקיום שלה?

תכניות 2012 – אנחנו נמצאים בתהליכים מתקדמים. לפני חצי שנה, היו ברהט, בטייבה, כפר קאסם, דלית אל כרמל, ... משרד ראש הממשלה, הם ... אנחנו לא עושים את המכרז ... יצאו למכרז. משרד ראש הממשלה, הם החליטו על יישובים. אנחנו כרשות למלחמה בסמים ... אני לא יודע איך החליטו על היישובים, אבל אלה היישובים ... תכנית עם ברוורמן.

זה התכנית של 13 היישובים הערביים במדינה.

אז כל היישובים כבר שמה, חוץ מהיישובים האלה שאני מקווה, הכסף נמצא. הרשות למלחמה בסמים היא גוף מקצועי, התכנית החדשה שלנו עכשיו זה תכנית של המשרד לביטחון פנים, תכנית המתחמים. יש לנו 4 מתחמים, עיירות בנגב שזה מועצה אזורית אבו בסמא, לקייה, שגב שלום, תל שבע אנחנו שם ניכנס ברגע שנקבל את האות הירוק. מתחם נצרת, כפר קאנא, טייבה, טירה, קלאנסווה, יקבלו תקציב כפול.

או.קיי. תודה רבה. אנחנו ניתן למנכ"ל הרשות, מר גלר שישלים את ההתייחסות, ואחר כך, עטא, ניתן לך זכות לשאול שאלות בצורה מסודרת.

קודם כל תכנית המתחמים – התקציב אמור להגיע ממש בתוך ימים ספורים. זה תוכנן על ידי המשרד לביטחון פנים. כלומר, כאן אפילו לא צריך אישורים של כל הממשלה, התכנית הזאת כבר אושרה. בדרך הנה ניסיתי לברר אם כבר הכסף הגיע. בכל מקרה, הערכה שלי שזה עניין של ימים והכסף יגיע. כלומר גם ניכנס לאותם יישובים שציינתי.
עמותת הגליל, אני שוב, בלי להתחייב, אבל בתחילת 2012 יקבלו כסף דרך מקור תקציבי נוסף. אני מאד מעריך את מה שהם עושים. עושים עבודה בהחלט יפה. התחלנו איתם בשנה שעברה, גם השנה ב – 1012 אנחנו נתקצב אותם.

תודה רבה. עטא, בבקשה.

אני רוצה להפנות את השאלות יותר לכיוון המפקח הארצי: מדוע אין הסברה לנוער? או קו חם בערבית? ואפילו לעודד קו חם ומודיע? אני מעודד דווקא להיות מודיע לסמים הזה, אין בזה שום בושה. עכשיו, איפה אתם בקטע הזה? בקטע של ההסברה מבחינה תקציבית בתקשורת הערבית, בעיתונות? מה החלק היחסי שאתם בקמפיינים ארציים במלחמה בנהיגה בשכרות, או במיגור תופעות שימוש בסמים, איפה זה מתבטא - - -

המנכ"ל יענה לשאלות האלה, זה בעניין של מדיניות, אז המנכ"ל יענה.

או.קיי. המצלמות שדיבר עליהם, חלק מהמקומות שהם מקומות פשיעה בלילה, אנחנו רוצים שנקבל תשובה האם אתם מממנים יחד עם הפרוייקטים - - -

זה לא אנחנו.

אז אנחנו מבקשים גם לדעת, אם אפשר מהעירייה, היא עובדת טוב ונאמנה - - -

אני אתן לך את התשובה.

המצלמות, ממש אנחנו חיים בכפר הזה, בעיר הזו, ממש המקומות שאין בהם מצלמות מנוצלות לפעמים, וגם יש לנו מקום שהוא באמצע היישוב שהוא לתפארת בלילה, אבל מאחר ואין מצלמות, יש נערים שיכולים לנצל את זה לרעה.
האם אתם מתכוונים שזה יהיה עובד מתנ"ס? או עובד עיריית רהט? אם זה עובד עיריית רהט, מדוע המכרז מפורסם על ידי עיריית רהט, ושיהיה העובד ייקלט בוועדת מכרזים ... והאם אתה השתתפת בדיון הראשון עם נציג הרווחה של עיריית רהט, היה שותף בישיבה, או לא? והוא לא היה שותף.

או.קיי. תודה רבה.

זה חמור מאד.

אז אנחנו נקבל התייחסויות אחרי שנשמע את נציג הרשות לשיקום האסיר.

אני רוצה להתייחס לאיזה שהוא פן שאולי הוא לא כל כך עלה. אני חושב שהדבר העיקרי שעולה מכל מה שאומרים, מציגים תכניות מאד יפות, ובאמת נעשות תכניות מאד יפות. משרד החינוך והרשות למלחמה בסמים, תכנית אופי כאלה ואחרות. אבל אני רואה את זה בקצה קו הרצף. אני רואה את זה בכלא. אולי זה לא לגבי כל האוכלוסייה הנורמטיבית, אבל זה בהחלט מעיד על המגמות. המגמה היא מגמה של עלייה. לא שום ירידות, אני לא יודע מאיפה זה נלקח. הפן שחסר לי, זה קצת חשיבה ביקורתית. תשאלו את עצמכם, גם משרד החינוך גם הרשויות שעוסקות במניעה, ועוסקות בחינוך, והכל, האם ההתערבויות שאנחנו עושים היום רלוונטיות לדור הנוכחי? האם הם אלה כלים?

דיברנו, כבר יש תקציבים, לא מממשים, כי לרשויות חלשות אין. דיברנו על מקומות שאין תקציבים, צריך להגביר. זה נכון. זה הדבר הדומיננטי. אבל יכול להיות שיותר תקציב זה יותר לעשות מה שעד עכשיו לא עובד יותר? אז אולי קצת להחליף את הדיסק ולחשוב על דרכי מניעה שיהיו רלוונטיות להיום? ואני אומר את זה באחריות. אני עובד סוציאלי, אני מכיר את העבודה. ישנן הרבה דרכים שהם לא רלוונטיות, דרכי מניעה שמשתמשים בהם היום, ומי שירצה אני מוכן להעביר לו לא מעט רעיונות להתערבות מול החבר'ה הצעירים האלה, איך מתחברים אליהם. מי שהיה שומע אותם רק קצת יודע איך מתחברים. הכל מתחיל באחרים משמעותיים. מי היום משפיע על החברים שלהם. דיברנו על ירידה, גיל 11, 10. חוכמה גדולה. זה הגיל היחידי שעדיין מקבל סמכות הורית.

לא, גם נוער. זה לא נכון, גם בנוער יש נתונים יפים.

חבר'ה, בואו נחליף דיסק.

אז תיכף אני אספר לך.

השיטות של היום, התערבות ומניעה לא עובדות. בואו נהיה ביקורתיים. אני מרשה לעצמי להיות ביקורתי, ואני יכול לבוא ולהגיד שאני מגיע לכלא, אתה הערת הערה מאד חכמה, לגבי העובדים הסוציאליים מסתכלים בהיבט של הפער התרבותי. אחד הדברים שאני, לפחות, מנסה להנחיל אצל עובדים סוציאליים בכלא: אל תספר לי שההוא לא משתף פעולה. הרי זה לא בתרבותו. תמצא את הדרך איך לעבוד איתו. זאת הביקורת. ובואו פעם אחת נעצור, נפסיק ... את התקציבים ובואו נחשוב מה שאנחנו עושים נכון להיום. תודה.

מאה אחוז, תודה רבה.

אני אעשה את זה מאד בקצרה, כי זמננו באמת קצר. אני רוצה להגיד לך שבחצי שנה האחרונה כל מערכי ההסברה שלנו השתנו. לא כל, אבל חלק. פעלנו דרך "כוכב נולד". השלב הבא של הקמפיין יהיה דרך "האח הגדול". הקמפיין האינטרנטי שנעשה עכשיו לנוער, רק באינטרנט, נעשה בינם לבין עצמם. זה נקרא: "חברים בלי להגזים". חבל, אתה לא נתקל בזה, כי ממרום גילנו אתה כבר לא כל כך מסתכל בדברים האלה. אבל התקציבים, אותם תקציבים שהיו הבסיס בדיוק שימשו לחשיבה ההפוכה שלא לעשות מודעות גדולות בעיתונים שהילדים לא רואים אותם, אלא ללכת אליהם לפייסבוק ולגוגל ולאינטרנט ושמה אתה יכול לראות אותנו היום ואתה יכול לראות אותנו בענק. זה בדיוק מה שעושים היום. זאת אותה חשיבה שונה ממה שהיתה.
מילה נוספת אחרונה שעלתה פה – נהיגה. אנחנו לא מטפלים בזה, אבל עכשיו אנחנו בונים תכנית יחד עם הרשות לבטיחות בדרכים, ביחד עם הרשות למלחמה בסמים אנחנו בונים תכנית ל – 2012. גם שם אנחנו נכנסים. קו חם לנוער נוסה בעבר בשפה הערבית, לא צלח. היו אלינו, נדמה לי, או פניה אחת או שתיים. אנשים לא, מסתבר שהם יודעים כבר לדבר עברית, או בשפות אחרות. פונים אלינו, יש לנו היום גם בערבית וגם ברוסית,וגם באנגלית וגם בעברית. אין שום בעיה. אם יהיה צורך – אנחנו מיד נעשה את זה. חבל על הכסף. הוקצה אדם, ישב מוקדן במיוחד לשפה הערבית, לא היו פניות. פשוט אנשים מסתבר שהם מוצאים את הדרכי קשר או דרך האינטרנט בכתיבה, או בעברית, כאשר מדובר בטלפון, כי יש לנו 7 ימים בשבוע קו חם.
תקציבי הסברה – סומנו גם ל – 2012, כמו גם בשנים האחרונות. יש 300, 400, אני כבר אומר לך: אין מגבלה. וליד אומר שהוא צריך – אז הוא יקבל. ואם צריך מחר להדפיס עוד, כי כאן עלה איזה מישהו שאמר שחסר חומרי הסברה. תאמין לי, הלוואי וזאת תהיה הבעיה. ב – 5 דקות אני עושה, נותן לו עוד תקציב שיעשה. זה כסף קטן כל הנושא של חומרי הסברה. גם היום מסומן תקציב ל – 2012, ו – 2013. אין בעיה של כסף בנושא של הסברה. חבל אפילו לפתח את העניין הזה. רק אני אומר, אני דבר אחד לא מוכן לשנות, למרות שאתה לוחץ עלי: הוא יהיה עובד עירייה המתאם. כי חשוב לי שראש העיר ייקח אחריות. סליחה שאני אומר את זה. חשוב לי שהעירייה תיקח אחריות. הוא חייב להיות עובד המקום. גם אם אני משלם את שכרו זה יהיה דרך העירייה. אני נותן לעירייה והעירייה תשלם לו את הכסף.

העובד הזה ברוב המקרים לא משלבים אותו ברווחה.

זה אחריות של ראש העיר. קטונתי מלתת לו עצות.

כי זה עיקר העבודה זה עם רווחה.

רווחה, חינוך ובריאות. בדיוק. התפקיד של מי שיגיע הנה הוא לתאם בין כולם, אבל הוא צריך להיות מומחה וכפוף לראש העיר.

תודה רבה. יש הערה לראש העיר בבקשה?

כן. קודם כל, את התקן הזה, בגלל הבירוקרטיה שאנחנו נתקלים בה כרשות, ואישור משרד הפנים לכל תקן, אפילו אם זה מסובסד במאה אחוז, אני צריך לשלוח מכתב לשפיצר, זה יכול לקחת שבועיים. אתה בתכנית הבראה. זה לא שלך. תשמע, אז אני בחרתי באמת להפעיל את זה דרך המתנ"ס. אני חושב שזה גם צעד טוב על מנת לחסוך כל הבירוקרטיה הזאת. הרי אני יושב ראש עמותת המתנ"ס, וגם כל עובד המתנ"ס הוא כפוף אלי, אז הוא ממילא כפוף אלי, גם מנהל המתנ"ס. לכן אני לא חושב שזאת בעיה. אבל מה שחשוב שאנחנו כרשות אנחנו הולכים גם לרשת כל מרכז העיר במצלמות. כבר הוצאתי הזמנה, והחלטתי שנעבוד על כל העניין הזה, וגם יש לנו מוקד עירוני דרך המשטרה, דרך גם "עיר ללא אלימות". אנחנו גם הולכים בתחילת ינואר לאייש אותו בתצפיתן שינווט באמת את הכל, ויעקוב אחרי כל הפעילות במרכז העיר.

יפה. תודה. נג'וא.

כן, אני רק אתייחס ממש בקצרה לכמה נקודות. אני רוצה להרגיע את כל האנשים שהעלו את כל הנושא של הלאמה תרבותית. אף תכנית התערבות בבתי ספר לא נעשית בסגנון של "העתק – הדבק" מהמגזר היהודי. אנחנו מתייחסים למציאות בה חיים בני הנוער. כשתלמידה באה ואומרת: לי מותר לי לעשן, כי סבתא שלי יושבת ומגלגלת בבית סיגריות. אז אנחנו מתחברים לאותה ילדה מאותו מקום. גם כל הנושא של תרבות הבילוי אצל הנערים ואיפה שהם יושבים ומעשנים סיגריות. כמובן שתכנית אופי, או כל תכנית אחרת שבאה מהמגזר היהודי, מהאוריינטציה המערבית לא מתייחסת לזה, והאנשים כן מתייחסים לפן התרבותי.

עוד משהו, יוצאים מתוך הנחה פשוטה שכל הדיווחים שמגיעים לרווחה הבית ספר יודע. בית ספר של 1,000 תלמידים עוברים, בטוח עוברים הרבה התנהגויות סיכון והרבה תלמידים בסיכון שלא מגיעים ליועצת הבודדת שנמצאת בבית הספר. אז זרימת המידע אנחנו מאד מקווים שתהיה בין המסגרות זרימת מידע הדדית: הבית ספר מודיע לרווחה, והרווחה גם מודיעה. אני עדה, כמפקחת על היועצים, אני עדה להרבה מקרים של דיווחים ושיתופי פעולה מצויינים, עדיין חסר ואנחנו גם, אנחנו ואתם גם פועלים בנושא.
עלה פה נושא ההורים בצורה מאד חזקה. בכל היישובים, בכל בתי הספר יש ניסיון בלתי נלאה להביא הורים לסדנאות. אבות ואמהות. אנחנו אפילו עושים את הסדנאות בנפרד. מזמינים אמהות בנפרד, ואבות בנפרד. אני לא אשקר את הנמצאים ואני אגיד שאנחנו מגיעים ל – 100 אחוז הורים. לא. אנחנו לא מגיעים, לצערי, ל – 100 אחוז הורים. מתוך 1,000 תלמידים אנחנו מגיעים אולי ל – 60, לפעמים 70 הורים שמגיעים. אבל כל, מבחינתנו כל הגעה של הורה לבית ספר הוא ניצחון אדיר ואנחנו, בגלל הילדים, אנחנו מגיעים ככה לגני ילדים, לבתי ספר, לבתי ספר על יסודי. אותה אמא היא אמא ל – 6, 7 ילדים, אז כשאנחנו מביאים אותה לסדנא, בעצם אנחנו כוללים בתי ספר, אבל שוב, לשיפאא וגם לאחרים, אני חושבת שמשרד החינוך הוא לא לבד פה. נכון שעיקר המאמצים אמורים להיות במערכת החינוך, ואנחנו באמת משקיעים מאמצים אדירים. אבל בלי שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה על כל הבריאות, רווחה, הרשות למלחמה בסמים, אף אחד לא יכול את זה לבד. תודה.

תודה רבה רבותיי.
אני רוצה לציין שישיבה זו חשובה. גם אנחנו נחשפנו, גם הצפנו את הבעיה. אני רוצה לברך את ראש העיר שאירח את הדיון החשוב הזה ולדעתי במסגרת המסקנות של הועדה בישיבתה היום אנחנו מודעים יותר לבעייתיות של המצ'ינג שגורם לכך שהרבה תכניות חשובות מאד אינן מיושמות, ולכן נפנה למשרד האוצר. בכל מה שנוגע ליישובים שנמצאים באשכול 1 מבחינת מצב סוציואקונומי לפטור אותם מהבעיה של המצ'ינג בתחום של חינוך, רווחה ובריאות.

הדבר השני – יש חשיבות רבה לטיפול מערכתי משולב של כל המערכות. לכן להירתם, ההערה שצוינה לגבי שיתוף פעולה עם הקהילה, עם ההורים, לקיחת אחריות, זה עניין חשוב. אני רוצה לברך את משטרת רהט, ראש העיר, שיתוף הפעולה. זה דוגמה כאשר רואים את העלייה מבחינת ההישגים שגרמה לירידה בקטטות, בירי, בכל מיני תופעות שליליות. אלא מה? הדברים, הנתונים שאנו יוצאים מהם מזועזעים מאד, עניין אחוז האסירים והעבריינות שבמהלך 10 השנים האחרונות, עליה של 500 אחוז. זה נתון מזעזע, זה נתון מדהים. אנחנו מאבדים את הנוער שלנו. אנחנו מאבדים את הצעירים. במקום שנפגוש אותם באוניברסיטאות, אנחנו הולכים לפגוש אותם בבתי סוהר. זה דבר מזעזע.

מדוע 50 אחוז מהאסירים האלה עבירות תעבורה, רבותיי. לכן זו שאלה שמופנית למשטרה. צריך לבחון מה קורה? מדוע הנתון הזה קיים אך ורק לגבי הנגב? אולי המשטרה, באיזה שהוא מקום, יש הגזמה בעניין של התייחסות. לא כל מקרה צריך להפוך אותו לפושע, עבריין, ציית – לא ציית, ואנחנו נחשפנו בעבר, במהלך הביקור שלי בבית הסוהר, אולי נדבר על זה עם מפקד המרחב, מפקד המחוז בעתיד, מבלי להקל ראש בהתמודדות עם העבריינות והפשיעה. אנחנו מבחינים בין מידע לבין פשע ועבריינות.
עניין של התכניות של הרשות למלחמה בסמים – וליד הציג תכניות מצוינות בכל מיני תחומים איך להגיע ולהציף בעיה דרך התרבות, דרך מוזיאונים, דרך ספורט. זה לא נמצא בנגב. וביישובים הבדואים שהם הכי יישובים שנתונים במשבר של מעבר קשה מבחינה חברתית, מבחינת הזהות ויש השלכות ויש משברים ויש נשירה ויש אנשים שנופלים, ולכן אנחנו רוצים לראות את התכניות האלה מיושמות. במהלך הדיון שלנו שיהיה מעקב בעוד 6 חודשים, אנחנו רוצים לקבל דיווח מה התקדם מהיום לעוד 6 חודשים.

לעניין של מתאמים – אני רוצה לציין שזה דבר מזעזע שאין מתאם סמים בשום יישוב ערבי בנגב? איך יכול להיות דבר כזה? זה לא מתקבל על הדעת. לכן אנחנו רוצים לראות ברהט, אבל לא רק ברהט.

יש מקום לבחון מבנה שהוא רב תכליתי משולב שייתן מענה לסוגיה הזו בהיבטים רבים ואם ייבחן הדבר שיהיה ברהט, כי רהט היא העיר המרכזית ליישובים הבדואים, ולדעתי צריך להתמודד ולהתמקד ברהט בהיבט הזה.

עניין של השירותי רווחה – אני חושב שהמענה שניתן למסגרות טיפוליות איננו הולם, איננו מהווה מענה אמיתי לצרכים של הקהילה, ולדעתי צריך להקים מסגרת טיפולית הולמת את מסגרת רהט בכל צורה שתימצא. זה נכון, כי יש בעיה תרבותית של המטופלים. מגיעים לבאר שבע. יש כאלה שמגיעים לבאר שבע ומתמכרים שם. זה לא אומר שהסיבה היא באר שבע, אבל יש בעיות אמיתיות, ולכן חוסר התאמה. לכן הולכים למסגרות טיפוליות בתמרה, במקומות אחרים. צריך לכאן שיקבלו. כי עד שמגיע לתמרה, חוזר, אני לא יודע מה קורה איתו בדרך. לכן צריך לפתח מסגרות כאן, בחברה הערבית הבדואית בנגב.
אנחנו נמשיך ונעקוב אחרי הנושא הזה.

אני מודה לכל המשתתפים ושיהיה לכם בהצלחה במלאכה שאתם עושים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:37.>