PAGE
9
ועדת החוקה, חוק ומשפט
14/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 501>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"ח בכסלו התשע"ב (14 בדצמבר 2011), שעה 9:00

<1. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון - שחרור אסירים שפעלו על רקע לאומני), התש"ע-2010>
<2. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר

דני דנון

>
אודית קורינלדי-סירקיס - היועצת המשפטית לנשיא המדינה

ר' - נציג משרד ראש הממשלה

חיים אמיגה - עוזר יועמ"ש בט"פ, המשרד לבטחון פנים

נעמה פויכטונגר - מחלקת ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

אמי פלמור - מנהלת מחלקת חנינות, משרד המשפטים

דרור קלייטמן - קצין מדור חקירות, משטרת ישראל

שלי סבג - עוזר יועמ"ש, שירות בתי הסוהר

ישי שרון - סנגור ציבורי, סנגוריה ציבורית

אבי חביב עמירם עמרה - נציג לשכת עורכי הדין

נסים עוג'ר - נציג משמר חברתי

נעמה מנחמי

דורית ואג

ירון קוונשטוק
<1. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א-2011>
<2. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון - שחרור אסירים שפעלו על רקע לאומני), התש"ע-2010>

אני פותח את ישיבת הוועדה. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א-2011. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (שחרור אסירים שפעלו על רקע לאומני), התש"ע-2010, של חבר הכנסת דני דנון.
את רוצה להסביר לנו מה כתוב בחוקים האלה?

קודם כול, אגיד אולי את מה שהנוכחים פה יודעים, אבל נגיד לפרוטוקול. מדובר כרגע בהצעת חוק ממשלתית, שמשולבת יחד עם הצעת החוק של חבר הכנסת דנון.

שצורפה להצעה.

שצורפה לה. הצעת החוק שלנו מתייחסת לסעיף שכבר קיים היום בחוק שחרור על תנאי ממאסר. מדובר על סעיף 30(ב), שבו כתוב היום, ש"אסיר עולם ששוחרר ממאסרו מכוח סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, רואים אותו כאילו שוחרר על תנאי" – לפי החוק הזה – "והוא יובא בטרם שחרורו לפני ועדת שחרורים מיוחדת לשם קביעת אורך תקופת התנאי ותנאי השחרור, אלא אם כן קבע נשיא המדינה אחרת בהחלטתו".
אגיד כבר בסוגריים, כדי לפטור את עצמי מלהגיד את זה כל שאר הדיון: כל מה שנאמר, גם היום בחוק, וגם בהצעת החוק החדשה, הכול כפוף ל: "אלא אם כן קבע נשיא המדינה אחרת בהחלטתו", מכיוון שמדובר בסמכות של נשיא המדינה לפי חוק יסוד, וכמובן שהוא תמיד רשאי להחליט אחרת מברירת המחדל שקבועה בחוק בעניינים האלה.
בכל מקרה, היום החוק קובע, שאסיר עולם שקיבל איזושהי חנינה מיוחדת או הקלה מיוחדת בעונשו, מובא בפני ועדת שחרורים מיוחדת, שקובעת לו תנאי שחרור. בהצעת החוק שלנו, בהיבט אחד אנחנו מבקשים להרחיב את העיקרון הזה, ובהיבט אחר אנחנו מבקשים קצת להצר אותו. אנחנו מבקשים להרחיב אותו לגבי האסירים שעליהם תחול ההוראה. אנחנו מציעים שההצעה הזו תחול לא רק לגבי אסירי עולם, אלא לגבי כל אסיר ששוחרר ממאסרו לפי החלטת נשיא המדינה. זאת אומרת, אסיר שמאסרו קוצר – לא לפי המסלול הרגיל של שחרור על-תנאי, אלא בהחלטה של לפנים משורת הדין על-ידי הנשיא, אנחנו חושבים שראוי שהתקופה הזאת, שבה הוא צריך היה להיות במאסר - - -

זה גם כן לפנים משורת הדין? אני רוצה לוודא שגם זה לפנים משורת הדין.

אני חושבת שזה לפנים משורת הדין יותר מכל הגדרה אחרת. זאת אומרת, לא כי הוא היה זכאי לכך, אלא כי הוא קיבל חסד מיוחד.

זה חסד?

גם אני לא הייתי קוראת לזה חסד.

זה לא בדיוק חסד. זה נקרא סחיטה באיומים.

יש מקום להטיל עליו מגבלות מיוחדות בתקופת התנאי. אני כבר אסייג את הניסוח שאני עצמי אמרתי: למעשה בהצעה שלנו – זו הנקודה השנייה – לא מדובר בהגבלות מיוחדות. זאת אומרת, בניגוד לסעיף היום, שמאפשר לוועדת השחרורים המיוחדת לקבוע כל תנאי, בדומה לסעיף 13 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, אנחנו מציעים לקבוע שתי ברירות מחדל. דבר ראשון, לקבוע שהתנאי הקבוע הוא שהוא לא יעבור עבירה מסוג עוון או פשע בתקופה הזאת. זה התנאי הבסיסי שנמצא בסעיף 13. מדובר כמובן לא בתנאי חריג, אלא בסטנדרט, שכל אזרח במדינה מחויב אליו. על אחת כמה וכמה שאנחנו מצפים מאדם שהיה אמור להיות אסיר, להקפיד עליו ביתר שאת.

דבר שני, מבחינת הפרוצדורה, אנחנו מבקשים לקבוע שברירת המחדל הזאת – אם אדם אכן עבר עבירה מסוג עוון או פשע בתקופת התנאי, יחולו עליו ההוראות הרגילות של הבאה בפני ועדת השחרורים, וממילא אין צורך בוועדת שחרורים מיוחדת לפני שחרורו, שתקבע תנאים מיוחדים. אני גם אעיר בסוגריים, שהמציאות מלמדת, שבמקרים של שחרור מספר רב של אסירים בעת ובעונה אחת, כמו שראינו לא מזמן, התנאי הזה כמעט בלתי אפשרי ליישום, מפני שוועדת השחרורים המיוחדת אינה יכול לדון בכל כך הרבה אסירים בפרק זמן קצר.

יש לי בעיה יותר מכך, אודית, שעליה את צריכה לתת לי תשובה. חנינה או שחרור מוקדם וכל הדברים האלה הם סמכות שטבועה בנשיא המדינה. אתם בעצם אומרים לי, שוועדת שחרורים יכולה לבטל את ההחלטה של הנשיא.

>
זה אומר שבתוך החלטת הנשיא – בהנחה שהנשיא לא אומר אחרת – טבועה בעצם התפישה, שאם אסיר חוזר ומבצע עבירה, אז החנינה שניתנה לו למעשה תלויה בהחלטת ועדת שחרורים. זאת אומרת, בעיקרון בטלה, אלא אם כן ועדת השחרורים תקבע אחרת. זה מובנה לתוך שיקול הדעת של הנשיא. זו המשמעות של ההצעה.

אני רוצה להעיר הערה, מכיוון שדיברתי על זה גם עם נעמה. צריך לזכור, שבאופן תיאורטי ומעשי, כשיקרה מקרה שהנשיא לא יכול לשאת את התוצאה הזאת, תמיד פתוחה בפניו הדרך לתת הקלה נוספת בדרך אחרת, כלומר בהקשר אחר, לאותו אדם. כלומר המצבים שבהם נראה שהפתרון הזה מביא לתוצאה קשה מדי, יש להם מוצא, שוב, בפני הנשיא.

הבעיה שלי היא לא שהתוצאה קשה מדי. הבעיה שלי היא שאני מוכן לפגוע בכל מיני גופים. במוסד הזה שנקרא נשיא אני עוד לא פוגע.

אני מוכרחה לומר, יש משהו בזה, אבל ההצעה הזאת היא הצעה שלא היינו צריכים אותה. לא היינו צריכים אותה כיוון שיש לנשיא כוח בכתבי הקלה להתנות תנאים ולקבוע, שאם לא התקיים אל"ף, בי"ת, גימ"ל, או אם אסיר יעבור עבירה – עוון או פשע וכולי, אז ההקלה בטלה. הנשיא עושה גם את זה. ולכן ההצעה הזאת היא לא הצעה שהיינו זקוקים לה. בוא נגיד, שמאחר וההצעה הזאת התגלגלה דרך הצעת החוק הפרטית, אנחנו יכולים לחיות אתה.

כשאנחנו מדברים על שחרור המוני, אז בסדר, אפשר לספר לי שבלשכת הנשיא ישבו שלושה לילות לפני כן, ועברו על כל תיק וקיבלו החלטה. אז אני יודע שישבתם כל הלילה. אבל הרי אי-אפשר להגיד לנשיא: אדוני, כל תיק תחליט בו באופן ספציפי, אם אתה משנה או לא משנה. זה הרי דבר שלא יתקיים לעולם. זו פשוט הוראת חוק שכתובה, אבל - - -

ההצעה הזאת מתייחסת לאסירים באשר הם. זאת אומרת, בין אם הם ביטחוניים ובין אם הם פליליים. ולא משנה מאיזו סיבה הם שוחררו על-ידי הנשיא, זאת אומרת מאיזו סיבה הם קיבלו חנינה. אבל כשמדובר באסירים ביטחוניים, בעסקאות, אין עניין בדרך כלל להחליט אחרת בתיקים שונים. זאת אומרת, יש איזה סטנדרט. קביעת סטנדרט שאומר, אני נאלץ לתת פה חנינה. אני לא נותן אותה מטעמים רגילים של חסד, שחנינה בדרך כלל נועדה להם. ולכן אני קובע כסטנדרט, שכל אחד שיעבור איזושהי עברה, אז ההקלה בטלה. עשינו את זה גם בלי החוק הזה. לא היינו צריכים את החוק הזה. ודווקא פה, לא צריך להפעיל שיקול דעת מיוחד לגבי כל תיק ותיק, כי זה לא תלוי בנסיבות של האיש הספציפי, אלא זה הסיפור הכללי.
לעומת זאת, כשמדובר באסירים פליליים, במעט מאוד מקרים בשנה הנשיא משחרר, נותן חנינה לאסירים ממאסר. במקרים האלה, המשמעות של החוק הזה, שזו ברירת המחדל, ואם הנשיא ירצה לקבוע אחרת, הוא יקבע אחרת בכתב ההקלה שלו. זאת אומרת, הוא יקבע, שרק אם הוא יעבור עברה מהסוג שבגינה הוא נכנס לכלא או כל מיני דברים אחרים. זו המשמעות של החוק. אני שוב אומרת, אנחנו לא זקוקים לחוק הזה. אנחנו יודעים לעשות את זה לבד בכתב ההקלה, אנחנו עושים את זה גם היום, כולל באסירים הביטחוניים. אבל אנחנו מוכנים לחיות אתו.

אני רק מבקשת להוסיף על מה שעורכת-דין קורינלדי אמרה: בהיבט אחד הצעת החוק הזאת כן מסדירה דבר שהוא חסר היום, והוא קביעת ברירת המחדל לגבי תקופת התנאי ולגבי המנגנון. כמובן בעניינים האלה הנשיא גם יכול להחליט כפי שהוא ימצא לנכון, אבל כן חשובה לנו ברירה מחדל ברורה בחוק עצמו, לגבי מקרים שבהם הנשיא מאמץ את הקביעה הכללית.

טוב. עוד מישהו רוצה להעיר?

לנו יש רק הערה ספציפית לגבי אחד הסעיפים.

כן, אני יודע. מה אתם רוצים? שזה לא יהיה 40 ו-50, שזה יהיה 20 ו-30?

30 ו-40.

למה 40 ו-50 לא טוב?

זאת הערה שהיא לא בנפשנו.

גם אם היא בנפשכם, הייתי מציע שלא תעירו אותה. זה לא בדיוק מתאים לי .

אני מבין לאן אתה מכוון, אבל אני אומר ממש במשפט, למה אני חושב שזה צריך להיות 30 ו-40. ההערה היא יותר במישור של הרמוניה חקיקתית ואחידות בחקיקה, כדי שלא יהיה מצב של דיבור בשני קולות. בדברי החקיקה שלנו, גם העכשוויים וגם העתידיים, הכימות של מאסר עולם הוא 30 שנה – אם זה בסעיף 29א לפקודת בתי-הסוהר, זאת התקופה המינימלית שנקבעה לקציבת מאסר עולם. וגם שני דברי חקיקה שעתידים לבוא בפני הוועדה.

עתידים לבוא, אתה יודע, "מזמור שיר לעתיד לבוא". למה לך לדבר אתי על דברי חקיקה שאולי יבואו?

הם כבר בשלבים די - - -

אם הם יבואו, זה יתקן אוטומטית בכל המקומות.

אדוני, דווקא בהקשר הזה, אני רוצה לדעת לאיזה הצעות חוק כיוון - - -

הוא מתכוון לוועדת קרמניצר.

לא, יש הצעת חוק, קודם כול, של תיקון לחוק חולי-נפש, שם התקופה המרבית של אשפוז של נאשמים ברצח היא 30 שנות מאסר. וגם בוועדת קרמניצר, העונש על עבירת הרצח הבסיסית יהיה מאסר עולם או 30 שנות מאסר.

אז מצד שני, אני רוצה רק להעיר, שבהצעת חוק מאבק בטרור – שעתידה, אני מקווה, לעלות בקרוב בפני הוועדה – דווקא שם הוצע לקבוע, שלגבי אסיר עולם בעבירת טרור, המינימום של הקציבה יהיה 40 שנה. אומנם זה לא עבר, ואנחנו לא יודעים מה יוחלט, אבל מבחינת הצעות החוק שלנו דווקא יש יישור קו בין ההצעות.

שוב, זאת לא הערה מהותית, רק היה חשוב לציין אותה.

אתם צריכים לפעול שבתי-המשפט לא יפסקו עונשים כאלה בכלל, כי מאסר עולם צריך להיות מאסר עולם. לא 40, לא 30, לא 20 ולא כלום, זה מאסר עולם.

אגב, כשבתי-המשפט פוסקים מאסר עולם, זה מאסר עולם. מאסר עולם כשמו כן הוא.

הם מתכוונים מאסר עולם עם ניקוי שליש.

חבר הכנסת דנון, אתה רוצה להסביר לנו את הצעת החוק שלך?

אני לא ארחיב. באתי ממניעים של טיפול באסירים על רקע לאומני. על החזרה שלהם, שתהיה באמת חנינה על תנאי. עמדת המשרד מקובלת עלי – להרחיב את היריעה לכלל האסירים, ולכן אני חושב, ברשות היושב-ראש, שנוכל להתקדם בחקיקה הזאת. ובאמת, מי שיוצא ומקבל את החסד או מקבל חנינה מנשיא המדינה, טוב שיידע, שאם הוא חוזר לפשע, באופן מיידי הוא חוזר גם לבית-הסוהר.

אנחנו צריכים לצרף את ההצעות, נכון?

לפי סעיף 84(ד).

יופי שאת זוכרת. כשהייתי מרצה באוניברסיטה לימדתי את הסטודנטים שלי, שצריך לדעת איפה לחפש, לא צריך לזכור שום דבר.

אז היא חיפשה.

אז חיברנו. זה דבר אחד.

דבר שני, מה זה עבירות על רקע לאומני?

הכוונה לאסירים ביטחוניים, אדוני היושב-ראש.

אז זה לא עבירות על רקע לאומני. אני מכיר בזמן האחרון עברות על רקע לאומני, שכשיתפסו אותם ויכניסו אותם לכלא, וייתנו להם חנינה, ואחר כך הם יעברו עוד עברה כזאת, אתה תגיד שהחוק הזה לא חל עליהם.

גם אותם צריך להחזיר.

בסדר. מישהו רוצה להעיר עוד הערות? אני יכול להצביע, אם כך. עברו אומנם רק 25 דקות, אני צריך לחכות עוד חמש דקות.

אנחנו לא נתרעם.

אתם לא תתרעמו, אבל יגיעו פתאום חברי הכנסת מהאופוזיציה, ויגידו, שעשיתי מחטף.

אתה לא מחויב, אדוני היושב-ראש.

אני שמח על ההדרכה שבזמן האחרון אני מקבל ממך.

נעמה, את רוצה לקרוא את החוק?

הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 12) (שחרור לפי החלטת נשיא המדינה), התשע"א–2011
תיקון סעיף 13
1.
בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 13(א), בהגדרה "תקופת התנאי", במקום "התקופה שקבעה ועדת שחרורים מיוחדת לפי הוראות אותו סעיף", יבוא "התקופה הקבועה בסעיף האמור, לפי העניין".

תיקון כותרת פרק ה'
2.
בכותרת פרק ה' לחוק העיקרי במקום "והקלה בו" יבוא "והקלה בעונש בידי נשיא המדינה".

תיקון סעיף 30
3.
בסעיף 30 לחוק העיקרי –



(1)
בכותרת השוליים, במקום "וקביעת תקופת התנאי על ידי ועדת שחרורים מיוחדת" יבוא "ומעמד אסיר ששוחרר לפי החלטת הנשיא";



(2)
במקום סעיף קטן (ב) יבוא:




"(ב)
(1)
אסיר ששוחרר ממאסרו בטרם סיים לשאת את כל תקופת המאסר, לפי החלטת נשיא המדינה מכוח סמכותו לפי סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה‏, יראו אותו כאילו שוחרר על-תנאי, ויחולו עליו הוראות חוק זה החלות לגבי אסיר ששוחרר על-תנאי ובכלל זה הוראות סעיפים 13(א) ו-20, בשינויים המחויבים ובשינוי המפורט בפסקה (2), והכל אלא אם כן קבע הנשיא אחרת בהחלטתו.





(2)
לעניין אסיר ששוחרר כאמור בפסקה (1) תהיה תקופת התנאי כמפורט להלן, לפי העניין:






(א)
לגבי אסיר שאינו אסיר עולם, ולגבי אסיר עולם שעונשו נקצב בידי נשיא המדינה – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אלמלא שוחרר כאמור;






(ב)
לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, למעט אסיר כאמור בפסקה (3) – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל-40 שנים;






(ג)
לגבי אסיר עולם שעונשו לא נקצב בידי נשיא המדינה, והנושא עונשי מאסר עולם מצטברים – יתרת המאסר שהיה עליו לשאת אילו נקצב עונשו ל-50 שנים.





(3)
הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אסיר עולם ששוחרר ממאסרו לאחר שסיים לשאת את מלוא תקופת המאסר שנקצבה לו בידי נשיא המדינה."


פסקה (3) היא בעצם רק פסקה מבהירה, שמטרתה להבהיר, שאסיר שנקצב עונשו, סיים את תקופת המאסר שנקצבה לו, ואחרי שסיים אותה תקופה שוחרר ועבר עברה נוספת לדוגמה, לא יוחזר ליתרת העונש שהיה לו מלכתחילה, עונש המאסר הראשוני.

הוא לא יוחזר ליתרה, אבל הוא יקבל אותה, משום שבהבניית שיקול הדעת קבענו שזה סעיף שצריך לקחת בחשבון.

חבר הכנסת מקלב, שאלות? אפשר להצביע?

זה גם יחול על פעילי טרור מצד הימין?

כן.

אם המשטרה תתפוס פעילי טרור מימין, אז זה גם יחול עליהם.

ואם הם יקבלו חנינה, ויחזרו לפעול.

טוב. מי בעד?
הצבעה
בעד הצעת החוק – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה.

פה אחד. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:27.>