PAGE
5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
07/12/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 493>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"א בכסלו התשע"ב (07 בדצמבר 2011), שעה 9:00

<הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר

דורון אביטל

מיכאל בן-ארי

אברהם מיכאלי

אורי מקלב

חנא סוייד

>
ז'קלין ברכה - סגנית ראש רשות הפטנטים, משרד המשפטים

הווארד פולינר - ממונה בכיר קניין רוחני, משרד המשפטים

סימונה אהרונוביץ' - ראש מינהל - בוחני פטנטים, משרד המשפטים

שמרית גולן - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נעמה דניאל - משפטנית, משרד המשפטים

אסא קלינג - ראש רשות הפטנטים, משרד המשפטים

גלעד בוק - עו"ד, משרד הבריאות

דבורה מלשטיין - לשכה משפטית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

יהודה ליבנה - יו"ר ועדת פטנטים, התאחדות התעשיינים

זבולון תומר - חבר ועדת פטנטים, התאחדות התעשיינים

גיל תומר - חבר ועדת פטנטים, התאחדות התעשיינים

רון תומר - חבר ועדת פטנטים, התאחדות התעשיינים

רועי מלצר - נציג, לשכת עורכי הדין

גיא גורצקי - מנכל, פארמה ישראל

מאיר פוגטש - קניין רוחני, פארמה ישראל

חן בן דורי אלקין - עוד, פארמה ישראל

ערן ברקת - עוד, פארמה ישראל

יואב שכטר - מנהל קשרי חוץ, פארמה ישראל

טסה מרים מלמוד-כהן - ביוטכנולוגיה כללית - פרינג, Senior Patent Counsel, מוזמנים שונים

עדי לויט - משרד עורכי דין עדי לויט

טל בנד - שותף במשרד

מיכל חכמי



יאיר זיו



נסים עוג'ר

נעמה מנחמי

דורית ואג

הדס צנוירט
<הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע"א-2011>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום: הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע"א-2011. מי יציג לנו את החוק? בבקשה.

כפי שאתם יודעים, מטרת הצעת החוק היא להקדים את מועדי פרסום הבקשות במתן פטנט, המוגשות בישראל, ואת מועד פתיחת תיק הבקשה לעיון הציבור, ולהתאימם למועדים המקבילים במדינות אחרות ולמועדים על-פי האמנה, בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים.
כמו כן, מוצע להוסיף סעד רטרואקטיבית לבעל הבקשה למתן פטנט בעד שימוש בהמצאתו על-ידי צד שלישי בתקופה שבין פרסום הבקשה כאמור לבין קיבולה.
מטרה נוספת של הצעת החוק היא ליישם את מסמך ההבנות שנחתם בין ממשלת ישראל לנציג הסחר של ארצות הברית ביום 18.2.10, בעניין הגנת הקניין הרוחני בתחום התרופות.

אני מזכיר לכולם שחוק הפטנטים מתייחס לא רק לתרופות אלא גם לתחומים אחרים של טכנולוגיה.

ההסכם עם ארצות הברית קובע תאריך תחילה לגבי עניין 18 חודשים, ודורש מאתנו כמה דברים, אבל לא קובע לנו את המתווה המלא של החקיקה בתחום הפטנטים.

ההסכם הזה נחתם לפני שה-OECD החליט לקבל אותנו. למה אנחנו צריכים לשמור על ההסכם הזה?

<הווארד פולינר>
התזכיר שלנו פורסם לפני ההסכם עם ארצות הברית, לפני ה-OECD, אז כל הליך התיקון הזה התחיל שנתיים לפני את העניינים של ה-OECD ואת ה-USPR.

אני מבקשת להבהיר, שהמזכר עם ארצות הברית היה חלק מתהליך ההתלוות לארגון, ובעצם היווה תנאי מקדים, הייתי אומרת, להסכמת המדינות שישראל תצטרף, ולכן חשוב לנו מאוד להיצמד להצעת החוק, שהיא בעצם היישום של אותו מזכר.
במהלך 2012 הארגון יערוך בחינה על העמידה של ישראל במחויבות בתחום הזה, ולכן חשוב מאוד שנעביר את ההצעה כפי שהיא.

באיזו שנה תהיה הבדיקה הזו?

<דבורה מלשטיין>
2012 – ספטמבר, אם איני טועה.

עוד מוצע לקבוע ייחוד עילה לגבי המצאות שאינן מוגנות מכוח חוק העוולות המסחריות, וזאת כדי לא להרחיב את המונופול הניתן לבעל ההמצאה מעבר להסדר המאוזן הקיים בחוק הפטנטים. עמדה זו גם מתבטאת בפסק דין של בית המשפט העליון בשנה שעברה בעניין מרק נגד טבע ואוניפארם. אלה דברי הפתיחה.

מי רוצה להסביר לנו מה כתוב בחוק? אתם לא חייבים – אפשר לעבור ישר לדיון.

אדוני, אני מייצג כאן הבוקר את התאחדות התעשיינים, ענף הכימיה והפרמצבטיקה. אין לנו מחלוקת, שהמצאות אמיתיות שעומדות בתנאי חוק הפטנטים זכאיות להגנה מלאה ואפקטיבית. פטנטים הם אמנם מונופול, משמעות הדברים צמצום חופש הפעלה של הציבור והמתחרים ומתן אפשרות לבעל המונופול לקבוע את המחיר בשוק, אבל זה חלק מהשיטה, והיא נועדה לאזן בין עידוד של הממציאים בדרך של מתן מונופולים לבין שמירה על חופש העיסוק ועל התחרות, ובהקשר של שוק התרופות, אדוני, גם נגישות ראויה של חולים לתרופות גנריות.
שמענו שהחוק הזה לא נועד רק לתרופות, אבל כעניין אמפירי, לפי דוחות רשות הפטנטים, למעלה ממחצית הפטנטים, והרבה מעבר לאותם פטנטים שמעניינים את הציבור ושעליהם יש מלחמות בציבור, עוסקים בתחום הזה של התרופות. לפני מספר חודשים בית המשפט העליון קבע בסכסוך שנגע בדיוק לסוגייה שמגיעה לשולחן כאן של בקשת פטנט – קבע שקיימת רתיעה טבעית מיצירת מונופולים בשוק, משום שאלה פוגעים בתחרות, בחופש העיסוק, מסבים נזק לצרכן בהעלאת מחירים, ובית המשפט כבוד מפי כבוד השופטת פרוקצ'יה מדגיש שהדברים נכונים במיוחד בתחום התרופות, ששם נקודת האיזון באינטרסים של הפטנטים עוסקת בחיי אדם ובבריאות האדם.

באיזה פסק דין אתה מדבר?

<טל בנד>
מרק נגד טבע, שניתן במאי 2011 – רשות ערעור אזרחי 6025/05.

לא מבקשים לשנות את פסק הדין.

<טל בנד>
לא, אנחנו מבקשים להסב את תשומת הלב, שגם בית המשפט העליון הכיר בכך שאין לערער את האיזונים שקיימים בשיטה, ואומר אילו דברים הוא אמר על הדברים שנמצאים כאן על השולחן, יש להיזהר מלפגוע בתחרות בכלל ובתחרות התרופות הגנריות בפרט, משום שמי שמשלם את המחיר על זה הוא ציבור החולים, וזה עוד לפני שאנחנו ברוח החברתית של תשומת הלב הציבורית שמופנית לשכבות החלשות, וכמובן, נושא התרופות הגנריות מאוד מרכזי בהקשר הזה.

נקודה שנייה היא להעמיד את הדברים – כמובן, אלה שיושבים בצד הזה של השולחן, ממשרד המשפטים, מכירים את הדברים היטב, אבל לא כולם יודעים שתרופה לא מוגנת על-ידי פטנט אחד. מה שאנחנו מלמדים, ואולי פעם לימדנו באוניברסיטאות, שיש ממציא, הוא המציא תרופה, מקבל עליה פטנט, מחכים שהפטנט ייגמר, ואז כולם יכולים להתחרות בו - זה לא עובד כך. בפועל יש בדרך כלל פטנט בסיסי, ראשוני, מוקדם, שמגן על המולקולה הראשונה שהממציא המציא, הפטנט הזה בדרך כלל מוגש לפני שיש תרופה, ואחר כך לאורך שנים מוגשת שורה של פטנטים נוספים, פטנטים משניים, שמטרתם היא לדאוג שלא תהיה שלכת בהכנסות מהתרופה – יש תרופה, וצריך לדאוג שההגנה הפטנטית עליה תתחדש כל הזמן, שוב ושוב.

את הדברים האלה אנחנו אומרים וצועקים מעל כל במה בתעשייה הישראלית ובציבוריות הישראלית מזמן, וכמובן, אומרים לנו שאנחנו צד מעוניין ואינטרסנטי. לפני שנה או שנתיים התפרסם דוח – לא שלנו; דוח של נציבות האיחוד האירופאי, שעשה מחקר מקיף על תעשיית התרופות באירופה במשך קרוב לעשר שנים, והוא התמקד בשוק התרופות האירופאי – בדק למעלה מ-200 תרופות, והמסקנות של הדוח הזה תומכות במה שאנחנו אומרים פה לממשלה כל הזמן. הדוח הזה בעצם מציב תמונה מאוד עגומה, והוא אומר שציבור הצרכנים והחולים והממשלות באיחוד האירופאי נפגע בסכומים של ביליוני דולרים בעלויות של תקציבי בריאות, משום שהחברות שמייצרות את תרופות המקור הצליחו לעשות שימוש במה שהם קוראים ארגז כלים כדי לעכב שלא כדין – לעשות שימוש לרעה בשיטה, ולעכב את התחרות הגנרית. כל יום שבו מעכבים את התחרות הגנרית, משמעו הרבה מיליוני דולרים.
עוד יש לדעת, שהנתונים בחו"ל, וגם פסיקת בית המשפט בארץ מלמדת, שמרבית בקשות הפטנטים שמוגשות וגם מרבית הפטנטים שניתנים, לא עומדים בדרישות החוק. זה קורה כי הרשויות לא מצליחות לבחון כהלכה את בקשות הפטנטים. מי שאמור, לפי חקיקה שלנו ולפי בית המשפט העליון, לעשות את זה, זה המתנגד – התפקיד שאנחנו ממלאים, כמובן, לטובת העסקים של החברות המתחרות, אבל הן ממלאות בזה תפקיד ציבורי משמעותי.

לא נכון. אסא הוא נציג הציבור; הוא צריך להתנגד.

<טל בנד>
נכון, אבל עם כל המשאבים שנותנים לו מהאוצר, בסופו של דבר הוא לא מצליח, ולא רק אסא, עם כל הכבוד לאנשים הטובים שעובדים אתו; גם משרדים שיש להם משאבים רבים הרבה יותר כמו משרד הפטנטים האירופאי, לפי הסטטיסטיקה שלו, מרבית הבקשות שהוא משחרר החוצה ושמנסים גם לאכוף אותן, לא תקפות. הסטטיסטיקה מדברת על כך שרק רבע מהבקשות באירופה ובארצות הברית עומדות בדרישות הדין, כלומר כשאנו מסתכלים על בקשת פטנט, וזה רלוונטי לדיון שלנו היום, כי בו אנחנו מתבקשים לתת הגנה יתרה על משהו שאפילו עוד לא נבחן – ודאי לא ניתן, כמו שאנחנו רואים את זה, על פיסת נייר.

תודה רבה. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לנתב את הדיון ואת הדברים שאנחנו רוצים לשמוע ולהחליט לפיהם, כי בכל מקרה כשמדובר בעניין של הגנה על זכויות יוצרים ועל פטנטים, בעצם צריך לקבוע את נקודת האיזון בין שני גורמים עיקריים: מצד אחד, לשמור לפיתוח, להמצאה את הזכות בכל זאת להרוויח כסף ולקבל תמורה להשקעה הגדולה שנעשתה כדי להגיע לאותו פטנט – אחרת אנשים יקבלו רגליים קרות, ולא ישקיעו בפיתוח תרופות ודברים אחרים, כי אנחנו מדברים על פטנטים באופן כללי. מצד שני, יש העניין של הנאת הציבור, הורדת מחירים, כך שהאזרח הפשוט והרגיל - אם זה חולה, במקרה של תרופות, ואם זה אזרח רגיל בכל מוצר אחר - שייהנה מהדברים שמפותחים בתעשייה במחירים סבירים. צריך למצוא את נקודת האיזון בין שני הדברים האלה. במקרה שלפנינו מדובר גם על יישום הסכמים שדיברו עליהם, וכמובן, הסכמים צריך לקיים, אדוני היושב-ראש.

אני גם בהקשר הזה רוצה להוסיף עוד נדבך, ואני מבקש התייחסויות על העניין הזה, במיוחד בתקופה הזו של מחאה חברתית, כאשר ה-intellectual property נחשבת לאחת הדרכים, איך עשירים שומרים על העושר שלהם ולא מאפשרים את חלוקת העושר הזה – איך כל העניין הזה מסתדר במסגרת הצעת החוק הזו. אני רוצה להבין את ההתייחסויות של הגופים השונים – האם הצעת החוק שישנה כאן, איפה היא מציבה את נקודת האיזון? איך המצב הקיים פועל ועובד, והאם באמת יש נתונים אמפיריים שמחייבים את השינוי של נקודת האיזון הקיימת כיום – כמובן, בהתאם לפסק הדין שהוזכר כאן ולמצב הכללי בתעשייה, במיוחד בתעשיית התרופות.
כדי שנשכיל מהדיון הזה- - -

יש רק בעיה אחת – יש אמרה: לא תחסום שור בדישו. אתה יודע כמה היום באו הנה עם בטן מלאה כדי שיוכלו לדבר? אתה רוצה שלא אתן להם לדבר?

להפך – כולנו מעוניינים לנתב את הדיון הזה, לענות ולגעת בנושאים שעל הפרק.

זה כמו לקחת חבר כנסת שמגיש הצעה לסדר-היום, ולומר לו: אדוני, דבר לעניין... יש דברים שהם בלתי-אפשריים... בבקשה.

אני מפארמה ישראל, שמייצגת את חברות התרופות האינובטיביות. אני רוצה להתייחס לדבריו של עו"ד בנד לגבי פסק הדין שניתן בבית משפט עליון, ולומר שפסק הדין משולב בהצעת החוק. אכן זה מרכיב שתעשיית התרופות האינובטיבית חשבה שבחוק, הוא לא משרת אותנו, מבחינתנו, ושבמבחן האינטרסים פועל לטובת התעשייה הגנרית, אך בסופו של דבר ההצעה הזו הינה מכלול של איזונים ותוצאה של עבודה רבת שנים ושל מאמצי הידיינות של כל הצדדים, ולכן כתעשייה אנו חושבים שההצעה הזו משקפת את מה שסוכם, ומקדמת את החדשנות בישראל, ולכן, למרות שיש מרכיבים שאנו לא אוהבים בה, אנו תומכים בהצעתה הממשלתית כפי שהיא.
דבר שני – מדובר פה רבות בשאלת האיזון. טל בנד התייחס באריכות לדוחות מהאיחוד האירופי ולרשות, ואגב, אותם דוחות התייחסו להתנהלות חברות גנריות באותה נשימה. לא אצטט, רק אשאל – נקודת האיזון היא גם מבחן של סטנדרט. כאן אפשר לבחון, מה הסטנדרט הישראלי מול הסטנדרט המקובל בעולם; מה הסטנדרט של פרסום בקשות מול אותן מדינות שעו"ד בנד התייחס אליהן כאל רפרנס, ואנחנו וטוענים שהצעת החוק הזו לא נועדה לחזק או להגדיל את ההגנה מעבר למותר אלא לקדם אותה יותר לכיוון הסטנדרט הקיים במדינות המפותחות. תודה רבה.

תודה. בבקשה.

אני נמצא פה כמייצג של פארמה, ואני גם עוסק 20 שנה בתחום של קניין רוחני, מטפל בתחום הזה עבור כלל הסקטור של החדשנות בישראל. עו"ד בנד אמר שאין מחלוקת שהמצאות אמיתיות זכאיות להגנה, וזה נכון. העניין הוא שחלק מההצעות שעלו כאן מחוץ לחדר הישיבה, כרעיונות של תיקונים נוספים, שנשמע עליהם היום, זה הצעות שמטרתן ותוצאתן תהיה פגיעה בשיטת הפטנטים, פגיעה בהמצאות אמיתיות ופגיעה בחדשנות שמדינת ישראל מבוססת עליה – לא בתחום הפארמה; בתחום הפארמה החדשנות זה המיעוט של התעשייה. בתחומים אחרים המדינה הזאת נבנית על חדשנות, ובתשובה להערה של חבר הכנסת סוייד, יש הרבה אנשים יחידים, שהתחילו ממעמד כלכלי לא גבוה מאוד, והצליחו להתקדם באמצעות חדשנות, באמצעות חברות שהם יצרו, גם שיפרו את רווחת חייהם וגם שיפרו את רווחת חייבם של הרבה מאוד עובדים שמצאו תעסוקה כתוצאה מהחדשנות הישראלית. חשוב להיזהר - לא לקבל בחטף תיקונים כאלה ואחרים, שלא נמצאים בהסכם עם ארצות הברית, אלא שעל השולחן מסביב, שיכולים לערער את התמריץ האמיתי של שיטה מאוזנת.
עו"ד בנד אמר שיש להבטיח נגישות ראויה של חולים לתרופות גנריות. גם על זה אין מחלוקת, אבל יש לזכור, שבלי שיטת פטנטים מאוזנת ונכונה, לא תהיה חדשנות מלכתחילה ולא תהיינה תרופות מלכתחילה, וגם הגנריקה בסופו של דבר זו תעשייה שממלאת תפקיד חשוב במשחק הכולל, אבל בסופו של דבר נועדה לקדם את האינטרסים של בעלי המניות, להרוויח כסף לבעלי המניות. התעשייה הגנרית לא תבחל בשימוש לרעה בשיטה כדי להביא כסף הביתה. יש מקרים כאלה בכל מקום.

הדוח של הנציבות האירופית שעו"ד בנד התייחס אליו, אמר: תיזהרו מללכת שולל מאחורי הסיסמאות האלה; כל מקרה לגופו. יש חברה ישראלית מובילה, מובילה בעולם, שאחד המוצרים הנובט יביים החדשניים המובילים שלה הוא חומר שהומצא בשנות ה-60, ועד היום הם רצים בכל העולם עם פטנטים. יש ניצול לרעה בכל מקום. יש מקרים בודדים של ניצול לרעה, אבל השיטה צריכה להיות שיטה הגיונית. תודה.

תודה. בבקשה.

אני התחלתי להתעסק בהצעת החוק הזאת מטעם עצמי, והיום באתי יחד עם יוניפארם, ואני עדיין חובש שני כובעים ואני מתנתק לרגע זה מיוני פארם. ההסכמים עם ארצות הברית כבודם במקומם מונח. יש בהם טולרנסים לשיקול דעת של המחוקק הישראלי. ארצות הברית מעודדת וחיה מכספיה של התעשייה האינובטיבית, במיוחד בתרופות, לכן ברור למה יש לה אינטרס, להכניס אותנו לכל מיני רשימות שחורות, ולבקש מאתנו לשנות את החקיקה כך שתתאים לאינטרסים של החברות האינובטיביות. ככל שהדבר נוגע אלינו, אני חושב שלמדינת ישראל יש אינטרסים אחרים, ובהרבה מובנים כדאי שמדינת ישראל לא תעתיק מהגויים, ושיטת הפטנטים בארצות הברית היא פסולה עד כדי שעושים בה כעת שינויים, אלא דווקא תנסה לעשות שינויים שיהיו בגדר אור לגויים, ולעשות את האיזונים הנכונים בהתאם לשאלה של חבר הכנסת סוייד.

השאלה שאני שואל פה – המחוקק הישראלי שעוסק בתיקון לחוק הפטנטים, ראה פעם בחיים שלו איך נראית בקשת פטנט? כדאי שמישהו ישלוף בקשת פטנט, והיום הן הולכות ומשתכללות, כי היום יש מעבדי תמלילים, ואפשר לפרוס אותן על פני 500 עמודים, עם 700 תביעות שמגדירות את המונופול, ותיאור שמשתרע על 420 עמודים, שכביכול מגדירים את ההמצאה, ולא רשם הפטנטים הנכבד, לא הבוחנים במשרד הפטנטים וגם לא עורכי הדין, שעוסקים בתחום הזה, כמוני, יודעים בכלל מהי ההמצאה בתוך הפטנט הזה, מהי ההתקדמות ההמצאתית בתוכו, ומה הוא רוצה מאתנו, הפטנט הזה, במיוחד כשמדובר בפטנט שבא להגן פעם נוספת על המצאה שהיתה ראויה לפני עשרים שנה. אני יכול לתת לכם ערב רב של דוגמאות בתחום הפארמצבטיקה. בעניין הזה חוק הפטנטים עושה - ואולי רשם הפטנטים יוציא בקשת פטנט, וכדאי לעיין בה כדי לראות, מה זה פטנט. המצאות דבר אחד אבל פטנט זה דבר אחר - זה מסמך משפטי, שאמור ללמד את הציבור מה המציא הממציא, כיצד לבצע את ההמצאה, ונותן לממציא מונופול של עשרים שנה, כי הוא לימד את הציבור מה לעשות בעוד עשרים שנה. יש פה טרייד אוף. אולי כדאי שנעיין אחת ולתמיד במסמך שכזה, ונבין את הבעייתיות שאני ראיתי גם בדבריה של היועצת המשפטית, שאומרת: אפשר להרחיב תביעות פטנט, למשל, גם בתיקון לפטנט, ובלבד שההרחבה תשקף את ההמצאה המתוארת בפטנט, ואני אומר שוב – אולי כדאי שהמחוקק יסתכל בבקשת פטנט רגילה, באופן אקראי, ויבין שאי-אפשר לדעת מהי ההמצאה המתוארת בפטנט. הדבר מאפשר הרחבה הולכת ונמשכת – דבר שהוא בלתי אפשרי.

האיזון בחוק הפטנטים הוא ברור, ואכן הוא נזכר בפסק הדין של מרק נגד טבע ואוניפארם, והאיזון הזה הוא ברור – מבקש פטנט מגיש בקשה לפטנט, אף אחד לא יודע מה כתוב בה, אף אחד לא מבין באמת איזה מונופול נתבע בה, אבל היא מונחת במשרד הפטנטים. כיום היא נבחנת על-ידי הבוחנים, וגם הם לא מבינים לגמרי מה כתוב בה ומה נתבע בה. אף אחד לא מבקש ממבקש הפטנט תצהיר, כמו שיש בארצות הברית, שאומר: אני מצהיר בזאת שלמיטב ידיעתי ואמונתי, ההמצאה המתוארת בפטנט שלי היא חדשה, ויש בה התקדמות המצאתית, שזה התנאים הבסיסיים לקבלת פטנט.

זו ההמצאה – אני לא יודע מה כתוב בדיוק, ואני לא מבין מה כתוב בה בדיוק, והרבה פעמים הדבר משתנה כשמתחילה התנגדות, כי מבקש הפטנט מתחיל לנסות להסביר מחדש, מה המציא, כשהוא מבין שמה שהוא באמת המציא, בכלל אינו ראוי לרישום. האיזון היום בחוק הפטנטים הוא כזה שברגע שהבקשה מוגשת, היא מתחילה להיבחן יסודית – יש פרסום רק של עיקר ההמצאה, אבל מה זה עיקר ההמצאה – תביעה מס' 1 של הפטנט, מעתיקים אותה לתוך הפרסום הראשון שנעשה, ואז מתחיל הליך בחינה, וכאשר הבוחנים, שמנהלים דו-שיח שוטף וחד-צדדי עם מבקש הפטנט, משא ומתן שמתקן את תביעות הפטנט ומתקן דברים נוספים, מחליטים לתת את הפטנט, יש קיבול פטנט, ואז יש פרסום של הקיבול, לפי סעיף 26 לחוק, ואז נפתחת תקופה של שלושה חודשים, למי שרוצה להתנגד לבקשת הפטנט.
על-פי סעיף 179 לחוק הפטנטים, שנזכר בפסק הדין של טבע נגד מרק ואוניפארם, ניתן לתבוע, אם בסופו של דבר ההתנגדות נדחית והפטנט ניתן, בעל הפטנט יכול לתבוע את מי שהפר את הפטנט ממועד הקיבול עד מועד פסק הדין. יש פה מאזן אימה, שאומר שמרגע שהפטנט קובל, לא יכול אף אחד להפר אותו, בהנחה שבסוף הוא יינתן, מהרגע שבו נעשה הקיבול.

הצעת חוק זו משנה את מאזן האימה הזה, כי היא אומרת שהפטנט יפורסם 18 חודש לאחר שהוגש, באופן אוטומטי, וממועד הפרסום הזה מתחיל מאזן האימה, כלומר אם היום 36 או 75 חודשים לאחר שהוגשה בקשת הפטנט יש קיבול, ורק משם מתחיל מאזן האימה לרוץ קדימה, היום זה זז אחורה עד מועד הפרסום הראשון האוטומטי על-פי התיקון לחוק, ומי משלם את מאזן האימה הזה – הציבור, אנחנו, אני, נציג הציבור. מי משלם את זה - כל מי שלוקח סיכון, ובתקופה של מהפרסום ועד סוף הדרך יפר את הפטנט הזה, לוקח על עצמו סיכון רציני, ויש להניח שבמקרים רבים הוא לא יעשה את זה, מה קורה – התחרות מצטמצמת. פגיעה בתחרות, פגיעה בחופש העיסוק. בימים של מחאה חברתית, לטעמי, זה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים לעשות. תודה.

תודה. לשכת עורכי הדין, בבקשה.

אני לא מבין על מה עו"ד לויט מדבר. חוק הפטנטים הישראלי מחייב כל מגיש פטנט, ואני עושה את זה בשביל מאות לקוחות כל שנה – מחייב לדווח על כל מה שהם יודעים, על כל מסמך שהוגש, על כך פרסום שהיה, שנוגע לפטנט. כשהמסמך מגיע לבחינה, ויש תיקי בחינה במשרד הפטנטים – היום זה אלפי מגה בייטים, פעם זה היה תיקים ענקיים, שמכילים מידע, שנוגעים לכל תיק, וזו חובה, שאם המגיש עובר עליה- - -

יש כ-40 אלף בקשות, ותשאל אותם כמה זמן לוקח להם לעבור על כל בקשה.

<רועי מלצר>
כי צריך ללמוד בקשה, וזה מה שכל מי שרוצה להיכנס לתחום, יכול לעשות. הפרסום, ששופך את האור על מה שקיים בתחום, ומצרף אותנו למדינות המפותחות – כשאני מדבר עם עורכי פטנטים ברחבי העולם, ואומר להם שבישראל הבקשות לא מתפרסמות, הם בשוק. הוא מאפשר לכל מי שמעוניין להיכנס לתחום, לקבל תמונה מלאה של מה קיים, האם יש סיכוי לקבל את הפטנט הזה, מה הסיכוי להעריך – כל המידע חשוף לציבור, ואני לא מבין את ההגדרה של מאזן אימה, כי אין אימה; כל החומר פתוח לציבור, וכל אחד יכול לחקור ולוודא מה יהיה בדיוק היקף הפטנט.

בנוגע לטענה שפטנט הוא מסמך לא ברור – הטענה הזו לא מובנת לי; הפטנט בכוונה מוגדר כחלק שמאפשר לאיש מהתחום, והאיש מהתחום מבין אותו, איך לייצר את ההמצאה, ואם לא, הוא לא עומד בדרישות החוק, ומעבר לזה יש עוד חלק, תביעות, והן מגדירות את היקף ההמצאה. נכון שהיקף ההמצאה יכול לזוז שמאלה ולזוז ימינה במהלך הבחינה, אבל את זה כולם יודעים ומכירים, ולגבי היקף ההמצאה, ככל שאתה מגדיר את היקף ההמצאה רחב יותר, אתה מקבל דחיות רחבות יותר, כי מצטטים נגדך את מה שידוע, ואיך יודעים מה ידוע - בזכות אותו פרסום, ולכן החוק, כפי שאני רואה אותו כרגע, יש בו איזון, ואיני מבין את הטענה הזו על אימה ועל פגיעה. הרי את כל הדברים האלה אפשר לחקור ולמצוא להם פתרון - אני מדבר על הצעת החוק.

תודה. בבקשה, מיכל חכמי, יו"ר אגודת עורכי הפטנטים.

בתור שכזו אני מזוהה כאן עם ציבור עורכי הפטנטים, שמייצג את בעלי הבקשות לפטנטים והממציאים. אני רוצה לחדד משפט אחד שאמר עו"ד ברקת, שאני חושבת שהוועדה צריכה לזכור, שהתיקון הזה יחול על כל ההמצאות בכל התחומים הטכנולוגיים ולא רק על תחום הפארמה, וצריך לתת את הדעת על כך, כשמדברים על התיקון.

הערה קטנה לידידי עו"ד בנד, שדיבר על כך שרק 25 אחוז מהפטנטים תקפים, אני מניחה שהתכוונת לומר – 25 אחוז מהפטנטים שעברו התנגדות או כולם.

אשמח לקבל את רשות הדיבור, להשיב.

לא תקבל את רשות הדיבור עכשיו.

מה ההשלכות לגבי אחרים? את אומרת שיש עוד ממציאים, וכלפיהם, מה משמעות התיקון הזה?

נדבר עליהם כשנגיע לסעיפים – יש פה כמה סעיפים וכמה תיקונים מוצעים שהם בעייתיים - למשל, התיקון לסעיף 19 לחוק. יש פה דוגמאות. רציתי רק להשלים את המשפט שאמרתי לגבי ה-25 אחוז – אני בטוחה שרוב הציבור וגם חברי הוועדה יודעים, שאחוז הבקשות לפטנט שעוברות הליך התנגדות הוא בטל - אם לא בששים, אז בשלושים.

תודה. בבקשה.

אני מחברת אוניפארם – אנחנו יצרני תרופות גנריים. אישית אני מתעסק בין היתר כמנכ"ל החברה, אבל למעלה מ-40 שנה אני מתעסק בשטח הפטנטים, וראיתי את ההבטחות בשטח הפטנטים שהיו במשך למעלה מ-40 שנה.

ראשית, התיקון מקובל עלינו. מקובל עלינו פרסום כעבור 18 חודש. ישראל התחייבה לארצות הברית וגם במסגרת ה-OECD, לתקן את החוק שיהיה פרסום, והיה העניין הנוסף – עניין הפיצוי רטרואקטיבית מיום הפרסום. אלה שני הדברים היחידים שישראל התחייבה אליהם. ישראל לא התחייבה שלא להכניס לתיקון כל מיני נושאים אחרים שיאזנו טוב יותר את מצב הפטנטים לאור הפרסום של 18 חודש.
המצב כיום, וגם בעבר היה, במידה פחותה אולי, שלגבי מבקש פטנט יש רק מצב אחד, והוא WIN-WIN. במילים אחריות – שיטת מצליח: הגשתי בקשה לפטנט וקיבלתי – מה טוב; הגשתי בקשה לפטנט ולא קיבלתי - לא הצלחתי. כל מה שעלה לי, זה האגרה.

בדיון משפטי שהיה בעליון בשנת 85' קבע בית המשפט העליון שכל נושא בחינת הפטנט אולי מיותר לחלוטין, כי לבוחן לא בארץ ולא בארצות הברית – והדגישו ארצות הברית ולא במקומות אחרים – יש הכלים להתמודד עם התחכום של מבקשי הפטנטים, ואני לא מתכוון למבקש הקטן אלא לחברות הרב-לאומיות, ואז נוצר מצב, שאמרה השופטת נתניהו, שהיתה בראש ההרכב אז, שספק אם בחינה יכולה לענות משהו, תוקפו של פטנט בא כששני צדדים אינטרסנטיים, יש להם עניין בפטנט הזה.
המצב הוא כזה שהיום, ואנחנו בחברה הגשנו, אני חושב, עשרות התנגדויות, שמתוכן למעלה מ-80 אחוז נגמרו או בזה שמבקש הפטנט משך את בקשתו או בזכייה או בשינוי הפטנט. זה רוצה להראות, שמתוך הארסנל של הפטנטים שלגביהם יש עניין לציבור, ומוכן להילחם בהם, 80 אחוז הם בסופו של דבר מוגדרים כלא מתאים.
כאן אני מגיע לעניין העיקרי. אנחנו היום אומרים: מבקש פטנט יהיה זכאי לפיתוי אם הפטנט התקבל בסופו של דבר מיום הפרסום. איזה סוג של פיצוי – יש בהגדרות. אנחנו אבל אומרים דבר אחד: לא ייתכן שיהיה מצב של WIN-WIN; חייב להיות מצב של WIN AND LOSE. במילים אחרות, אם מבקש פטנט הגיש בקשת פטנט, וכתוצאה מכך הוא הטיל אימה, ואימה מתבטאת בכך שאני או מישהו אחר לא מוכן לקחת את הסיכון לצאת עם התכשיר, שמא אצטרך לשלם פיצויים- - -

כמה זמן לוקח לייצר תרופה שאפשר למכור אותה?

<זבולון תומר>
אם מדברים על תרופה אינובטיבית, לוקח הרבה זמן, ואם מדברים על תרופה גנרית, זה עניין של כשלוש שנים.

מתי מגישים את הבקשה לרישום פטנט?

<זבולון תומר>
אני רוצה להבחין בין פטנט אינובטיבי, שמוגש בשלב ראשון, לבין פטנט שמבקשים אותו, וכפי שאמר טל- - -

כשאני מגיש את הבקשה לרישום פטנט - אתה הרי לא יכול למכור אותה אלא לייצר אותה.

<זבולון תומר>
אינו בטיבי- נכון, אני צריך אישורים, צריך לעשות עוד הרבה בדיקות. יצרן שכבר נמצא בשוק עם התרופה, ואומר: עכשיו אני רוצה למנוע מאחרים שייכנסו לתרופה הזאת, הוא מגיש את זה בשלב שהתרופה כבר בשוק. אני רוצה להמחיש את הניצול לרעה של חוק הפטנטים, ויושב פה הרשם ואנשים מהלשכה: יש סעיף 44 בחוק הפטנטים, שנקרא פטנט מוסף – זה פטנט שלא צריך לעמוד בכל הדרישות של הפטנטים, כלומר יכול להיות שלא תהיה התקדמות המצאתית, אלא מאי- - -

תסביר לי שוב את מה שהסברת לי אתמול.

מהרגע שהתחלת את פיתוח התרופה עד שהבאת אותה לשוק, לוקח כ-14 שנים - אינובטיבי, בעלות ממוצעת של מיליארד וחצי דולר. הסיכון של 1 ל-5,00 להצלחה. בתקופה הזאת אתה מגיש את הפטנט, ואתה מקווה לטוב, שהמוצר שלך יגיע לשוק. באותה תקופה חברה גנרית בהגדרה לא יכולה לייצר דבר, כי עוד אין אישור לתרופת המקור. אם אין אישור לתרופת המקור, לא תהיה תרופה גנרית. לכן באותו זמן של התנגדויות ודברים, אותה הרתעה או מאזן אימה, שלכאורה איני יכול לייצר משהו שהוא לא קיים, מבחינתנו, היא שאלה היפותטית.

תודה. על זה תן לי תשובה.

אני לא מדבר על הפטנטים שדיבר מר פוגטש – זה הפטנט הבסיסי. הפטנטים האלה הם בדרך כלל לא נושאים להתנגדויות, כשמדובר על דברים אינובטיביים. אני מדבר על הנוהג שפשע בעשרים השנים האחרונות. יש לחברה האינובטיבית פטנט, היא מנצלת אותו, היא מוכרת אותו במיליארדי דולרים, ועכשיו החברה אומרת: הבה נתחכמה לו – נבקש עוד פטנט, שימנע ממתחרים, הווה אומר שמה שנעשה כאן זה על חומר שקיים כבר בשוק, חומר שאני יכול לצאת אתו לשוק ברגע שאגמור את הפיתוח, למחרת. התרופה בשוק - אני רק צריך להתאים ולענות אחרי דרישות משרד הבריאות, כדי שאוכל לשווק אותו מחר, וכאן מגיעים פטנטי ההמשך האלה, ולמה הזכרתי את סעיף 44 לפטנט מוסף - כי פטנט מוסף הוא פטנט שלא דרוש לגביו דברים מסוימים. במדינת ישראל במשך שני עשורים שאני לפחות מכיר, ניתן למנות על כף יד אחת בקשות לפטנט מוסף. מדוע לא מגישים בקשות לפטנט מוסף - כי פטנט מוסף לא מאפשר את הארכת המונופול, הוא אומר: אתן לך אותו, אבל תקבל אותו לתאריך של הפטנט הבסיסי. עצם העובדה שאנו רואים ששום פטנט מוסף לא התבקש במדינת ישראל, למעט שניים-שלושה שאולי לא ידוע לי, זה מעיד שיש כאן ניצול לרעה. כל מה שאנחנו אומרים מבחינת ה-win-win לבעל פטנט – לא ייתכן שיהיה רק win-win; צריך שיהיה win and lose, הווה אומר - אם ביקשת בקשת פטנט שאתה לא ראוי לה, ובדרך כלל אני מדבר על אותם פטנטי המשך, ומנעת אחרים או הרתעת אחרים מלייצר את התרופה ולשרת את הציבור, שיהיו לו תרופות זולות, אנא ממך – עכשיו אתה חשוף לשלם את הפיצויים, לשלם את הנזק שנגרם. אני מדבר על נזק מוכח, לא על דברים תיאורטיים, ואני חושב שגם הציבור, אם זה משרד הבריאות ואם זה קופות חולים ואם זה גופים אחרים, יוכלו להיפרע בנושא הזה. לא ייתכן שחברה, נניח, במדינת ישראל – אני מדבר רק על מדינת ישראל – כתוצאה מפטנט המשך תקבל מונופול שיאפשר לה הכנסות של 100 או 200 מיליון דולר, וברגע שיתברר שלא הגיע הפטנט הזה עם ה-100 מיליון נשארה בכיס, או לפחות תחזיר 2 מיליון, אבל תישאר עם 98. זה לא בריא, זה פוגע בטוהר המידות, בכל אינטרס כלכלי בטוהר מידות גם כן. זה לא ייתכן. כנגד win-win חייבת להיות גם אימה לגבי מבקש הפטנט ל-win and lose. הוא חייב לדעת, שאם תהיה בעיה, הוא עשוי להפסיד, ולהפסיד בגדול.

תודה. בבקשה.

גם אני מאוניפארם. אני חושב שנחשפה פה הסוואה ותרגיל שעושים לוועדה - אם לוקח 14 שנים לפתח תרופה, במילא לא תהיה לה תחרות, אז מה ענייננו בפרסום מוקדם של בקשת פטנט? הרי אנחנו דנים פה על צורך לפרסם מוקדם, שלא ינצלו. אם מה שמספרים לנו נכון, וידידי פוגטש אולי חשף את התרמית הגדולה – אם 14 שנה לוקח לנצל תרופה, מה זה משנה אם יפורסם אחרי שנה או 12 שנים? זה משנה, כי לא מדובר על הפטנט הבסיסי אלא אחרי שהמחסום הראשי של הפטנט הבסיסי, כל אותם פטנטי המשך – זה בדיוק הטקטיקה בפטנטים האחרים, לפרסם מוקדם ולהרתיע תחרות, אחרת אין תרופה, אין תחרות 14 שנה, לדברי חברי – תהיו מודעים לכך.

תודה. צריך להתחיל לקרוא את החוק, בבקשה, הנוסח המשולב.

התיקון הראשון הוא סעיף 10א3 – יש פה תיקון טעות: במקום "במדינת האיגוד" יבוא: "במדינה החברה". זו שארית של תיקון קודם, ששכח לעדכן את המונח הזה, אחרי שישראל הצטרפה.

טוב.

הסעיף הבא הוא תיקון לסעיף 11 לחוק.

תקריאי את הנוסח המשולב בבקשה.

<שמרית גולן>

בקשת פטנט תוגש ללשכה בדרך ובצורה שנקבעו, ובצירוף האגרה שנקבעה.

איזו אגרה?

<שמרית גולן>
יש אגרת הגשה.

ומה עוד אתם גובים חוץ מאגרת בקשה? אתם גובים או לא גובים אגרת פרסום? את המשחק הזה היום אנחנו גומרים. אתם תעמדו בהתחייבויות שלכם, לפחות שהן ניתנו פה בוועדה.

<שמרית גולן>
נעמוד בהן, כפי שניתנו בוועדה, וכפי שסוכם, אני חושבת, בינך לבין מנכ"ל המשרד.

שלא יגבו אגרות פרסום?

<שמרית גולן>
לא יגבו אגרות פרסום ברגע שנצליח להעביר את תקנות הפטנטים החדשות, שעושות מערך אגרות חדש, שמבטל את כל אגרות הפרסום.

מיום שנתברר שהגבייה שלכם היא לא חוקית, הייתם אמורים להפסיק לגבות אגרות פרסום, כי אתם לא מפרסמים.

<שמרית גולן>
אנחנו מפרסמים.

הדיון הזה רלוונטי?

כן, כי פה אני אקבע, שלא תיגבה אגרת פרסום, כי אין פרסום. זה ישן, זה תיקון שעשינו מזמן, רק יש התחכמויות.

למרות שבמפורש תיקנו את החוק, כדי שלא תיגבה אגרת פרסום, משרד המשפטים ממשיך לגבות אגרת פרסום.

קחו בחשבון – אתם יכולים ברגע זה לומר שאתם מבקשים למחוק את החוק. יהיה סעיף שיאמר: בצירוף האגרה שנקבע, אך לא תכלול תשלום בגין אגרת פרסום.
אתם רשאים למשוך את החוק. זה מה שיתקבל. אני יודע איך מארגנים לי את הרוב פה.

זה נשמע לי לא ענייני.

יכול להיות – זה מה שיהיה. אתם יכולים למשוך את החוק – זה החוק שלכם. הסעיף הזה יהיה כך.

לשם שינוי אני תומך ביושב-ראש.

היא צודקת במובן הזה, שלא מקובל לכתוב דברים כאלה, אבל אנחנו נאלצים לכתוב את זה, כי אחרי שתיקנו את החוק, ומחקנו בכל מקום שהיה כתוב "אגרת פרסום", עדיין ממשיכים לגבות, אז אין לנו ברירה לכתוב ברחל בתך הקטנה תיקון מבהיר, שאי-אפשר לגבות אגרת פרסום.

אדוני, רק לתקן – לפי הוראות החוק, פרסום נעשה באינטרנט.

אני תיקנתי לכם את החוק רטרואקטיבית בגלל התחייבות שלכם, אחרת לא הייתי מתקן את החוק – לא רטרואקטיבית ולא קדימה. בוא נאמר, אני יודע שיש פה זהות עניינים בין משרד המשפטים ועורכי הדין שעוסקים בפטנטים. אני אדאג לציבור.

לא הציבור שיושב פה.

נכון. הציבור שיושב פה – יש לו איחוד עניינים הרשם בנושא.

אולי אתם צריכים לתקן את סעיף 194, שמסמיך את שר המשפטים לקבוע את האגרות.

יכול להיות שגם אתקן שם.

<שמרית גולן>
כרצונכם. אם זה יעבור את נוסח החוק שלכם, אין לי בעיה עם זה.

זה יעבור, כי אם זה מה שהוועדה תחליט, זה מה שיהיה כתוב שם.

<שמרית גולן>
הבקשה תכלול את שם המבקש, מען למסירת מסמכים בישראל, פירוט ההמצאה ותיאור תמציתי של ההמצאה. כמו כן, יוגש ללשכה עותק של הבקשה על גבי התקן המשמש לאחסון חומר מחשב. אגב, זה צריך להיות: מנהל הרשות – כפי שיורה הרשם, לעניין זה חומר מחשב, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

לא ברור לנו למה רק בהתקן הזה, בעוד שבקשות בין-לאומיות, למשל, יכולות להיות מוגשות בצורות שונות? למה להגביל רק לאופן התקן המשמש- - -
<שמרית גולן>
אנחנו לא מגבילים. האם השאלה היא למה אנחנו מחייבים להגיש על התקן מחשב, או למה אנחנו לא מאפשרים הגשה באינטרנט?

למה אתם מחייבים על התקן מחשב, קודם כל.

<שמרית גולן>
דבר ראשון, התיקון הזה הוא מאוד נחוץ ואולי אף הכרחי כדי לאפשר את פרסום הבקשות. פרסום הבקשות עומד להיעשות דרך אתר האינטרנט, כלומר בצורה מקוונת על דרך של קישור למסמכי הבקשה. אם רשות הפטנטים תקבל את הבקשה בנייר, וכמו ששמענו כאן, אלה בקשות של מאות עמודים, פעולת הסריקה תהיה מוטלת עליה, והיא לא תוכל לעמוד בעומס ובלוח הזמנים שמחייבת העלאה של המסמכים לפורמט אלקטרוני ולאתר האינטרנט.

אז תיקחו את החומר ממני ותעבירו אותו לאתר?

<שמרית גולן>
התקן מחשב - היום זה יכול להיות תקליטור, זה יכול להיות USB.

כלומר לא תצטרכו לעשות כלום – תכניסו למחשב, תעבירו לאתר, והנה הפרסום.

<שמרית גולן>
יש בחינה פורמלית של הבקשה. בדרך כלל הפרסום, שעתיד להיעשות לאחר 18 חודשים, נעשה לפני שהחל תהליך הבחינה, ולכן הבקשה מתפרסמת כפי שהיא הוגשה.

אז למה אני צריך לשלם לכם אגרת פרסום, בשביל להכניס את התקליטור למחשב?

<שמרית גולן>
לא תשלם אגרת פרסום.

שאלת אותי קודם, מה זה קשור משפטית, אז אני מקבל ממך את התשובה.

<שמרית גולן>
מבחינת הנטל שזה מטיל על ציבור המגישים, כיום – אני לא יודעת אם 100 אחוז מהבקשות או קרוב לזה, מוכנות בפורמט על מחשב, כלומר לא מגישים בקשות בכתב יד, לכן אין עומס מיוחד בזה שהמבקש ישמור את הקבצים שלו על דיסק, ויגיש אותם כך ללשכה.

ואם זה אדם פשוט שרוצה להגיש המצאה פשוטה - מגיש לכם שלושה עמודים – זה כל הפטנט שלי.

כל הבקשות מוגשות מודפסות, ובימינו כנראה, מוקלדות באמצעות מחשב, גם על-ידי מבקשים פרטיים. בנוסף, יש תקנות מפורטות לגבי אופן ההגשה, איך נראה אותו מסמך - אפשר לרדת לרמת השוליים במסמך, אם זה חשוב. הכי קל לעשות את זה היום באמצעות מחשב. ככלל, אותם מבקשים פרטיים בודדים, באמת בודדים, הלשכה עוזרת להם בפועל גם באמצעים טכניים, אם צריך.

אבל אז היא עושה את זה לפנים משורת הדין. יכול להיות שיש מקום לעודד אנשים להגיש בפורמט אלקטרוני או על התקן המשמש לאחסון חומר מחשב במסגרת האגרות שאתה גובה מהם.

לא יהיו אגרות. זה לא קשור לאגרות.

אגרת הגשה יש, אז יכול להיות שאגרת ההגשה לאדם שמגיש בפורמט אלקטרוני צריך לקבל הנחה לעומת אדם שמגיש בנייר. אולי אדם שמגיש בנייר, ישלם אגרת סריקה.

אני לא רוצה לתת להם אותה, כי אין להם ממילא כוח אדם – הם לא עושים את מה שהם צריכים לעשות, אז אתן להם עוד עבודה?

היום יש להם המון כוח אדם.

<אסא קלינג>
גם בטיפול בבקשות הללו – הטיפול הזה כרוך בעבודה. כאשר נוכל לאפשר הגשה מקוונת באמצעות האינטרנט, זה יהיה דבר אחר. כרגע הבקשה להגשה באמצעות התקן מחשב היא כדי לאפשר, כפי שנציגת משרד המשפטים אמרה, את הפרסום לפי 16א, כפי שמתבקש כאן. רשות הפטנטים לא ערוכה להציב את כל המסמכים הללו לעיון ללא מחשוב כלל המערכת. בקשות PCT, למשל, שהן חלק ניכר מהבקשות שנכנסות אלינו, ממילא מוגשות- - -

למה? יש אפשרות להגיש בנייר.

<אסא קלינג>
רובן בפועל מוגשות- - -

מה קורה בפועל זה דבר אחד, ומה שאתה מחייב את הציבור זה דבר אחר. אם לפי האמנה, בקשות יכולות להיות מוגשות גם בנייר, גם בפורמט אלקטרוני וגם במתקן אחסון, לא ברור לי למה דווקא במסלול הלאומי שלנו אנחנו צריכים להגביל אנשים לפורמט אחד מתוך השלושה, לעומת מה שקורה בבקשות בין-לאומיות.

אדוני, לגבי בקשות PCP, ידוע שמי שמגיש בצורה אלקטרונית, ושמענו את זה מד"ר ברט ביום שני כאן, משלם הרבה פחות כסף. ההגשה האלקטרונית ראויה לעלות פחות כסף, כי היא מקלה על כל הרשויות.

כאשר זה יהיה באמצעים מקוונים מלאים, יכול להיות שיהיה מקום לשקול את זה. נכון לעכשיו תשומת העבודה על הרשות לא פוחתת. התקן מחשב אינו חייב להיות דיסקים; יכול להיות גם דיסק און קי, יש הרבה אמצעים ועזרים כיום.

טוב, ניתן לכם את זה.

מוזר לי שדווקא הרשות הלאומית מחמירה יותר – נותנת שירות גרוע יותר מאשר רשות חיפוש בין-לאומית.

הוועדה החליטה. הלאה.

יש פה הנושא של תיאור תמציתי של ההמצאה.

נועצתי בחברתי, הגב' מיכל חכמי. ב-PCT יש האבסטרקט של ההמצאה – זה יכול להיות רבע עמוד או שלוש שורות – לא משנה. מה שהייתי אומר, שמה שמקובל על ה-PCT, צריך להיות מקובל בישראל. זה עיקר ההמצאה. לא ייתכן במדינת ישראל, שהמבקש יכתוב משהו אחר ממה שהוא כתב ב-PCT.

אנחנו לא מדברים רק על עיקר ההמצאה אלא על תיאור תמציתי של ההמצאה.

כן. זה אבסטרקט

תיאור תמציתי יהיה אבסטרקט וההפך, ולא עיקר ההמצאה בהכרח.

אולי כדאי שמשרד המשפטים יסביר את הסיטואציה, ולמה דווקא תיאור תמציתי לעומת עיקר ההמצאה.

אני רוצה לשמוע את גב' חכמי.

אם הכוונה היא למה שמכונה אבסטרקט, בחלק גדול מהמקרים אין שום קשר בין עיקר ההצעה ותמצית ומהות ההמצאה לבין מה שכתוב באבסטרקט, כך שיש פה בעיה.

המונח "עיקר ההמצאה" מופיע בחוק בשני מקומות: הראשון, סעיף 26(5), שבו נאמר שהפרסום שנעשה לאחר הקיבול כולל גם את עיקר ההמצאה, תיאור עיקר ההמצאה לדעת הרשם, ומייד לאחריו בא סעיף 27, שקובע שתיאור עיקר ההמצאה, כפי שפורסם לפי סעיף 26ב5, לא ישמש לבית המשפט או לרשם כחומר ראיה בבואם לפרש את הפירוט בכל הליך משפטי.

סעיף 49, שמדבר על זכויות בעל הפטנט, בסעיף קטן (א) נאמר: בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו שלא כדין את ההמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך, שיש בה לנוכח המוגדר באותן תביעות עיקר ההמצאה שהוא נושא הפטנט.

יש הבחנה בין המונח של סעיף 26 למונח של סעיף 49 שבא לידי ביטוי בסייג שבסעיף 27, שקובע שמה שפרסם הרשם כעיקר ההמצאה לא משמש לפרש את עיקר ההמצאה לפי סעיף 49.

כאן אנחנו מדברים על תיאור תמציתי של ההמצאה, ובכוונה נבחר מונח אחר. תיאור תמציתי של ההמצאה הוא הדרך שבה מגיש הפטנט בוחר לתמצת את ההמצאה שלו. קבענו את זה כדי לאפשר בסעיף 16א המוצע – במקור קבענו את זה כדי לפרסם גם בבקשה שתפורסם לפי סעיף 16א המוצע, תפורסם תמצית ההצעה, כפי שהגיש אותה המבקש.

לצורך כך גם הוספנו סייג בסעיף 27, שאומר שגם מה שהוגש כתמצית ההמצאה מטעם המבקש לא ישמש כדי לפרש- - -

מה קורה במדינות אחרות? לפי 16א, פרסום 18 חודש, מופיע תיאור תמציתי של המבקש או של הרשות עצמה?

<שמרית גולן>
בדרך כלל זה לפני שהחלה הבחינה, בטח לפני שהסתיימה, לכן עדיין לא הגיע מועד הקיבול.

האם בשלב מאוחר יותר הרשות מוציאה תמצית שלה?

לא.

מדוע אין מקום לתת למבקש שיתאר את המצאתו התמציתית, כמו שההמצאה? אחרת מה הטעם של תיאור תמצית ההמצאה, כי היא לא מחייבת את המבקש לשום דבר? אני יכול מחר להגיד X ולהסתיר את העיקר.

אדוני אמר כבר פעם, שמהוועדה של אדוני לא יוצאים חוקים לא ברורים, ופה הכניסו מונח חדש, לא מוגדר, שכרגע שמענו שכנראה, הוא חסר משמעות, של תיאור תמציתי של ההמצאה. את המונח הזה הכניסו במהלך משולב, כמו שהסבירה עו"ד גולן, שמבטלים את החובה שמוטלת על הרשם בסעיף 26 לחוק לקבוע, לנסח בעצמו את עיקר ההמצאה – זה מה שמוחקים לנו בסעיף 26, ומטילים את הנטל הזה על מבקש הפטנט בשלב שבו הוא מגיש את הבקשה. עם זה כשלעצמו אין לנו שום בעיה – מי שמגיש את הבקשה, במקום הרשם, שהוא ינסח בעצמו מה ההמצאה שלו – זה בסדר גמור.

לא שמעתי ממשרד המשפטים שום הסבר, איך במעבר מסעיף 26, ששם החובה היתה לומר מה עיקר ההמצאה, לסעיף 11, התחלף המונח – במקום "עיקר ההמצאה", שהוא מונח ידוע, מוגדר בחוק, יש לו משמעות, למשהו שאנחנו לא יודעים מהו? המטרה מאחורי הפרסום הראשון הזה זה לא סתם אלא כדי שציבור המתחרים יבינו מה מחכה להם, מה בעצם עומד בפניהם, מה ההמצאה הזו – הסבר ראשוני. אומרת לנו גב' חכמי שהאבסטרקט הזה לא קשור- - -

לפעמים.

לא צריך להיבהל. אז במקום להכניס מונח שאין לו שום משמעות, שלא ילמד את הציבור ואת המתחרים על התוכן האמיתי של ההמצאה, יתכבד מבקש הפטנט כמו שהטילו עליו, וייתן את אותו עיקר ההמצאה. אם יש בזה קושי, אולי נשמע ממשרד המשפטים, מה משרד המשפטים מגדיר תמצית, ומה ההבדל בין תמצית לעיקר ההמצאה, ולמה צריך עכשיו להפחית את הרף של המידע שנמסר לציבור, ובמקום לומר לו באמת על מה מדובר, לומר לו משהו כללי ובלתי מחייב. תודה.

יעזור לוועדה להבין את ההבדל בין עיקר ההמצאה לבין תיאור תמציתי. המונח "עיקר ההמצאה" מופיע בחוק שלנו בסעיף 49, כשמדברים על הפרת פטנט. כשבית המשפט בא לאכוף פטנט של ממציא, הוא רוצה לתת הגנה על ההמצאה האמיתית. הבעיה היא שההמצאה שייכת לעולם הטכנולוגיה – לכימיה, לפיזיקה, לאלקטרוניקה, ופטנט זה מסמך של נייר, שכותבים אותו עורכי דין, ואפשר לכתוב אותו כך או אחרת. הבעיה שבתי המשפט מנסים להתמודד אתה, וסעיף 49 בא לעזור להם, הוא המתח שבין ההמצאה האמיתית מבחינה טכנולוגית ובין הלינגוויסטיקה. זו המטרה של עיקר ההמצאה בסעיף 49.

בחוק הקיים, בסעיף 26, מוטלת חובה על הרשם לפרסם את עיקר ההמצאה, ואני מוסיף, ניסוח לא מדויק של המהות של מה שמטילים על הרשם לפרסם, ואני מוסיף זאת, כי מייד בא סעיף 47 ואומר: זה שהרשם יפרסם את מה שהוא חושב שהוא עיקר ההמצאה, לפי סעיף 26, לא אומר שזה עיקר ההמצאה לעניין סעיף 29, כלומר המטלה שהטילו על רשם הפטנטים לעניין סעיף 26 היתה לתת תיאור תמציתי ולא משהו רלוונטי לעניין סעיף 49, לעניין היום שבו בית המשפט ישמע עדויות מומחים ויבין מה ההמצאה האמיתית שצריך להגן עליה, מה שראוי להגנה - יגנו, ומה שלא – לא, ובית המשפט לא כבול בנוסח המילולי של התביעה של הפטנט.

מה מטרת הפרסום בין סעיף 26 לבין, כפי שמוצע היום, לפי סעיף 16א, לאחר 18 חודש – המטרה היא לא שהמפרסם, בין אם זה משרד הפטנטים ובין אם זה המבקש, יעשה שיעורי בית עבור המתנגד; המטרה היא להסביר במה באופן כללי מדובר, ואם מתנגד רוצה להתנגד, יקרא את הפטנט - לא תיאור תמציתי – אף אחד לא מסתמך על זה. כדי להבין במה מדובר, כדי להחליט אם להתנגד או לא, אף אחד לא מסתכל על האבסטרקט אלא קוראים את הבקשה, לכן ההצעה, כפי שאני מבין אותה, אומרת: בואו נעביר את שלב הפרסום כאבסטרקט שהוא לא משפיע על הנושא של קביעת עיקר ההמצאה אחר כך לשלב הפרסום המוקדם.
יש לזכור את ההשלכות של התיקונים שאנחנו עושים בשלב הראשון למה שקורה אחר כך. אם היום יטילו חובה חדשה לפרסם את עיקר ההמצאה כמשמעו בסעיף 49, שזה לא הדין היום ולא הכוונה, אחר כך אנשים יגידו: ביום ההוא, כשהגשת את התיאור של עיקר ההמצאה, בעצם לא דייקת, הטעית את משרד הפטנטים, וייפתח ים של הידיינויות על הדברים האלה. אחד המסרים שאני משתדל לחזור עליהם – בואו נשאיר את השיטה פשוטה. כמה שיותר פשוט זה יותר טוב לכולם – נגד האינטרס של עורכי הדין, אבל יותר טוב לציבור.

לשכת עורכי הדין.

מזווית היסטורית – האבסטרקט נוצר, כשיצרו אותו, לאפשר למשרדי הפטנטים למיין - לאיזה תחום זה מגיע. מאחר שיש פרסום של המסמך כולו, וההמצאה, גם התביעות שמגדירות מה למעשה נתבע, כבר אין צורך באבסטרקט, וראה באירופה, שכבר לא משתמשים, כלומר זה נשאר בעקבות ההיסטוריה.

באופן מעשי הפרסום של עיקר המצאה, על-פי סעיף 26, לאחר קיבול הבקשה, הוא פרסום של התביעה ראשונה, ואם יש לנו תביעה בלתי-תלויה, שחשובה לא פחות מהתביעה הראשונה, היא לא מפורסמת, כך שאנחנו מדברים פה על מונחים מאוד שונים. כמו שאני רואה ומתייחסת להערה של עו"ד רועי מלצר, אחד התפקידים החשובים של האבסטרקט – התקציר, כמו שאני קוראת לו, ולא תיאור תמציתי - הוא שהוא גם כלי לחיפוש, כשמחפשים לקבוע התקדמות המצאתית וכו', וברור שכל הפרסום של 18 חודש נועד לאפשר למי שמעוניין לראות את כל בקשת הפטנט, ואני לא חושבת שמישהו עד כדי כך תמים, שהוא לא ילך לראות לפחות את התביעות, ויסתפק בתקציר.

עד לפני כמה שנים פרסום 26 כלל את תביעה מס' 1 – העתיקו מה היתה תביעה מס' 1, כי התביעה הזו היתה תביעת הגג.

אני סבור שכדי למנוע את כל הוויכוח הזה יש לחזור לפרסום תביעה מס' 1, וכמו שאמרה גב' חכמי, שאם יש תביעות בלתי-תלויות בתביעה מס' 1, גם אותן יש להכניס. זה דבר טכני לחלוטין. מבקש הפטנט ייתן למשרד הפטנטים מה לפרסם, מה התביעה מס' 1 שלי, מה התביעות הבלתי-תלויות- זה יפורסם.

לאור התיקון המוצע, סעיף 16א, כל הבקשה תהיה פתוחה לעיון, והחיפושים ייערכו על כל הבקשה, לכן איני רואה בלהתחיל לפרסם רשימות ארוכות של תביעות, בין אם תלויות, בין אם בלתי תלויות, מאחר שהן בין כה מצויות לעיון הציבור באופן מלא, ואין פה ערך מוסף, גם לא לציבור וגם לא לציבור המקצועי אליו ממוען בקשת הפטנט, ולא כפי שאמרו כאן – לא הציבור הרחב ובהחלט לא הציבור הלא מקצועי.

כמו שאמרתי, אני היחיד כאן שהוא הציבור. דיברנו על בקשות פטנט של 500 עמודים, ושמענו מנציגת משרד המשפטים, שאכן כך הם פני הדברים.

אם אדוני ייתן לי סטטיסטיקה, של כמה בקשות של 500 עמודים, כמה בקשות של 700 תביעות יש – אשמח לראות. אני חושב שכדאי שנעסוק בעניינים לגופם ולא באיזוטריה.

אני הציבור, ואני לא מעסיק אצלי אנשים שיושבים וקוראים בקשות שלמות של פטנטים. אמר עו"ד ברקת, שמה שיקבע בסופו של דבר בית המשפט, אחרי שיבחן את עיקר ההמצאה, היא מהי ההמצאה האמיתית באמת. אדוני, אני מבקש פטנט ממדינת ישראל, מהציבור, ואני אומר לציבור: אני המצאתי המצאה אמיתית, היא חדשה, יש בה התקדמות המצאתית – אני רוצה עליה פטנט. אני רוצה שהפטנט יגן קצת יותר מאשר ההמצאה האמיתית באמת שלי; אני רוצה שהוא יגן גם על אפליקציה אחת, אם המצאתי טלפון סלולרי, גם אם יש בו מצלמת וידאו, גם אם הוא יודע לעשות GPS, גם אם הוא יודע לעשות עוד כל מיני דברים, אבל אני רוצה לבוא אליך, משרד המשפטים, ולקבל פטנט על מה שבאמת המצאתי. איך יכול להיות, שבקשות פטנט לא אומרות מהי ההמצאה האמיתית, וצריך שנים של ליטיגציה כדי להבין מהי?

תמצית ההמצאה – תהיה גבר, אדוני, מבקש הפטנט, תציג לנו את ההמצאה האמיתית באמת שלך.

לכן יהיה כתוב: פירוט ההמצאה ותיאור תמציתי של ההמצאה. הלאה.

התיקון הבא הוא עוד תיקון קטן בסעיף 16א לחוק. פרסום שהוא לא הפרסום נושא הדיון הוא פרסום שנעשה מייד אחרי הגשת הבקשה. אנחנו מוסיפים לפרסום הזה את מספר הבקשה. בפועל זה נעשה כבר היום – כשבקשה מוגשת, היא מקבלת מספר, אבל אין לו מעמד בחוק, ומכיוון שאנחנו רוצים מאוחר יותר לעשות את הפרסום לפי מספרי בקשות פטנט, אנחנו נותנים למספר הבקשה מעמד.

מה זה "סמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה בלשכה"?

בפועל זה נעשה ביומן הראשון מייד לאחר הגשת הבקשה, כלומר היומן הממוחשב.

טוב.

את רוצה לקרוא את סעיף 16א שלכם?

16א – סעיף שאנו מציעים להוסיף – סעיף (א): הרשם יפרסם הודעה באינטרנט, כאמור בסעיף 166א, סמוך ככל האפשר לאחר המועד הקובע, ובה רשימת בקשות שכל המסמכים הנוגעים להן יהיו פתוחים לעיון הציבור באופן שיורה ממועד הפרסום ואילך.

בסעיף זה – הודעה, ואולם לא יפרסם הרשם בהודעה כאמור: (1) בקשה שסורבה או בוטלה לפני המועד הקובע; (2) בקשה שדבר קיבולה פורסם לפי סעיף 26 לפני המועד הקובע.

אני מבינה שהכוונה היא להעלות את כל המסמכים לאתר, אז למה זה לא מופיע, אלא רק רשימה של הבקשות שיועלו לאתר?

<שמרית גולן>
אנחנו לא מדברים על קובץ או נייר שבמסגרתו תפורסם הבקשה במלואה אלא תפורסם הודעה עם רשימת בקשות שיהיו פתוחות לעיון הציבור החל מרגע זה, כלומר גם הבקשה וגם כל מסמך אחר בתיק הבחינה שיתוסף אחר כך לתיק עם הבקשה. הפורמט שבו הכוונה לעשות את זה, והוא לא כתוב במפורט בחוק, כי טכנולוגיה היא משתנה, ואנחנו לא יודעים מה יהיה עוד כמה שנים - הכוונה היא להעלות לאתר האינטרנט רשימה של מספרי בקשות או אולי גם שמות בקשות, שדרך קישור ניתן יהיה להקליק על המספר ולהיכנס לתיק הבקשה, ולכן מה שיפורסם באתר הוא רשימה של הבקשות הפתוחות ולא הבקשות במלואן; הבקשות במלואן יפורסמו על דרך ההפניה אבל לא בעמוד הפותח.

אולי לא יפורסמו, אבל ניתן יהיה לעיין בהן על דרך ההפניה – אפשרות לעיין באופן ממוחשב. אציין, למשל, זה אופן העיון במשרד המשפטים בארצות הברית – יש להם כלי דומה, ואליו אנחנו פחות או יותר מכוונים.

אני סבורה שפרסום כזה אינו פרסום ראוי. כפי שאמרתי, הבקשות שמתפרסמות, כל בקשה שמתפרסמת תהווה ידע קודם לגבי איזושהי המצאה שנולדה אחריה, ובתור שכאלה הבקשות האלה צריכות להופיע במלואן, ובקשות אמריקאיות מתפרסמות כמסמך שלם, עם כל הפירוט, עם שרטוטים, עם הרצפים, עם התביעות , ופה אם יהיה לי לינק, כפי שאני הבנתי, ואולי הבנתי לא נכון, אני אצטרך לחפש, כמו היום, כשאני צופה במסמכי בקשות, יהיה פירוט, יהיו שרטוטים, או זה יהיה מסמך רך, ראוי לחיפוש?

בימים אלה אנחנו בעיצומה של הקמת המערכת. כפי שציינתי, אנחנו בהחלט מכוונים למערכת דומה ביכולות שלה למערכת של משרד הפטנטים האמריקאי, שגם שם את צריכה לחפש, לעבור מסמך-מסמך ולראות מה את רוצה. אם את רוצה מסמך לפרסום, להשתמש בו כראיה, את מוזמנת גם שם להזמין אותו ולקבל אותו. גם בארץ תוכלי לקבל כל רשומה מסודית שרק תרצי בנהלים הקבועים. אני חושב שהכלי הזה אמור להיות יפה ולאפשר את החיפושים הנדרשים.

אני מתכוונת למסמך שאנחנו מחזיקים אותו הרבה פעמים, כמו מאמר מדעי, שהוא פרסום שכתוב – פרסום כך וכך מתאריך X שמופיע על גבי הפרסום וכולל את כל הפירוט.

רבותיי, מכיוון שאני רואה שלא נגמור את הדיון היום, אפסיק אותו עכשיו, אבל יש לי בקשה - את כל הנושאים הטכניים אל תביאו אלינו. אני בטוח שבשיחות ביניכם תוכלו לפתור את כל הבעיות. אלה דברים טכניים.

כבוד היושב-ראש, נפסיק את הדיון לפני שסיימנו את הדיון בסעיף 4 של החוק, נכון?

אני מפסיק את הדיון ב-16א, לפני שהדיון בו הסתיים. את הנושאים האחרים תסיימו ביניכם.

נשמח לענות לכל שאלה שתועלה בפנינו. אני רק רוצה להודות ליושב-ראש על הדברים החמים שנאמרו במליאה, תיקון 11 לרשות הפטנטים – אמרת שהתיקון חשוב לפעילות הרשות.

אדוני, נאמרו פה דברים באשר לפעילויות הרשות ויכולות הבוחנים, ואני בטוח שאף אחד מהדוברים לא התכוון לפגוע באף אחד מהבוחנים.

ודאי שלא. התכוונו לפגוע רק במשרד המשפטים, שלא נותן לכם מספיק כוח אדם.

לאחרונה אנחנו נתקלים בהרבה מצבים שבהם איכות הבחינה של משרד הפטנטים הישראלי עולה על זו של האירופאי.

זה ה-OECD.

<ערן ברקת>
לא, היה שינוי דרמטי באיכות הבחינה בישראל.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:35.>