PAGE
22
ועדת החינוך התרבות והספורט
29/11/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 503>
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ב (29 בנובמבר 2011), שעה 9:00

<1. פעילות משמרות הזה"ב במוסדות חינוך לציון יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים>

חברי הוועדה: >
אלכס מילר – היו"ר

נסים זאב

אנסטסיה מיכאלי

איילת בכר - ראש צוות זה"ב מתנ"א ת"א, משטרת ישראל

רחל רותם - מנהלת האגף לזהירות ובטיחות בדרכים, משרד החינוך

טארק קסיס - ייעוץ וחקיקה- כלכלי פיסקאלי, משרד המשפטים

שירית כהן - ק' אמ"ש מטה את"ן, המשרד לביטחון פנים

רון מוסקוביץ - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אבישג בן עמי - רכזת מינהלית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נורית אור - בוריה - מנהלת אגף קהילה וחינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאיר אלרם - מנהל אגף נהגים ואכיפה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נעמה הראל - עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

בתיה לוי - מנהלת חטיבת אוכלוסיות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ריקי ניאזוף - רכזת מינהלית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אכרם סרור - מנהל אגף מגזרים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אורלי קופפר - רכזת מנהלית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מיטל תורג'מן - מנהלת תחום חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

משה בקר - יועץ לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

גיא גריאני - דובר המועצה, מועצת תלמידים והנוער הארצית

גל פליישמן - נציג, מועצת תלמידים והנוער הארצית

עמית קפטה - נציג, מועצת תלמידים והנוער הארצית

עידן צפניה - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

א.גרשון בינט - מ"מ מנהל האגף לחינוך חרדי, עיריית ירושלים

ורדה לבנון - רכזת מידע ונתונים, עמותת אור ירוק

דן קדרון - דן קדרון

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום

<פעילות משמרות הזה"ב במוסדות חינוך לציון יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים>

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. התכנסנו כאן לציין את יום בטיחות בדרכים, כמו שכל הכנסת מציינת היום. אין ספק, שיש עלייה במספר הנפגעים בשנה האחרונה. כאשר ועדת חינוך מתכנסת כאן לדון בסוגיות האלה – וגם דנו בעבר על העניין הזה - חשוב לנו להבין מה קורה במערכת החינוך: איך היום העניין הזה מועבר לילדי ישראל. דבר שני, אני יודע שבעבר זה היה שיעור חובה וחלק מציון בבגרות. היום זה משהו שניתן לשיקול דעתו של כל מנהל ומנהל. אנחנו נשמח לשמוע ממשרד החינוך, איפה הדברים עומדים היום, מבחינתכם.

התקציב – לפי דעתי יש איזשהו תקציב, קרוב ל-30,000,000 שקלים, שנועד לכל הסוגיה הזו. חה"כ עמאר חמד, יו"ר השדולה לבטיחות בדרכים, תן לנו פתיחה כמארגן הכנס. אחר כך נשמע את כל האורחים שהגיעו, וכך נתקדם הלאה.

בוקר טוב לכולם. אדוני היו"ר, אני רוצה להודות לך על קיום הדיון החשוב הזה. אני יודע, שיש לך היום יום עמוס ואתה צריך לנסוע גם לשדרות, אבל בכל זאת פינית את הזמן שלך, הגעת בבוקר ואנחנו מקיימים את הדיון החשוב הזה. אני רוצה להודות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, על הארגון של היום הזה, על העזרה שלהם, על כל מה שהם עושים למען קידום בטיחות בדרכים בישראל.
הנושא של הבטיחות בדרכים הוא נושא חשוב מאוד. זו משימה לאומית. זו משימה לכל אחד ואחד מאיתנו – לשמור על חיי אדם. משמרות הזה"ב זה דבר שאתה מתחיל עם הילדים בכיתה ה-ו'. זה הגיל שבו אתה מתחיל לחנך, מתחיל לתת לילד להתנסות. אני אישית מכיר את התוכנית הזו דרך הילדים. הילדה שלי בכיתה ה. כאשר אני לוקח אותה בבוקר, אני רואה את הילדים עומדים שם. גם היא לפעמים עומדת שם. הם עוצרים את התנועה, ונותנים לילדים לחצות את הכביש בבטחה. הנהגים כבר התרגלו. הנהגים מושמעים, עומדים ונותנים לילדים לעבור. תוכנית כזו צריך לתקצב כמה שיותר, ולתת לה להתפשט בכל בתי הספר בישראל. לא יכול להיות שבית ספר אחד יקבל את זה ובית ספר אחר לא יקבל את זה. אני גר בשפרעם, ואני לא רואה את זה בכל בתי הספר. אני רואה את זה בחלק מבתי הספר. לכן, בתוכנית הזו צריך יותר להשקיע מבחינה תקציבית, דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני יודע שאתם מוגבלים מבחינה תקציבית, ולכן אני אדבר עם השר להחזיר את התקציב שלכם למה שהיה פעם – 550,000,000 שקלים ולא 320,000,000 שקלים כמו עכשיו. אתם עושים עבודה מאוד-מאוד טובה בנושא.
אני רוצה לתת לכם דוגמא. בתחילת השבוע, ביום ראשון האחרון הייתי באחד היישובים. אני עובר ליד בית הספר, ואני רואה 4 ילדים יושבים באוטו ואחד נוהג. ראיתי אותו עם בגדי בית ספר. זה סימן שהוא תלמיד בבית הספר הזה. זה בית ספר תיכון. עמדו שם אנשים כדי לעלות לאוטובוס, ילדים בגיל שלו, ואני רואה שהוא במהירות מופרזת מכוון את האוטו לכיוון שלהם, כאילו להפחיד אותם, וחותך לצד השני. אני רואה את האוטו שלו הולך ככה וככה, ואני אומר: "אלוהים, רק בנס זה לא נגמר כאן עם הרוגים". כל זה מה אומר לי? כמה שנדבר על תשתיות – וצריך להשקיע בתשתיות – אם לא נשקיע בחינוך ובהסברה, נפסיד ולא נצליח ולא נתקדם.

לכן, אדוני היו"ר, חשוב לשמור על הנושא של משמרות הזה"ב. צריך לנסות להגדיל את התקציב לתוכנית הזו, בשיתוף המשטרה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולרוץ קדימה עם כל בתי הספר בישראל. תודה רבה.

אדוני, אני אבקש לפתוח, כי אני צריך לעבור גם לוועדת הפנים.

בסדר.

בוקר טוב. תודה רבה לך, אדוני היו"ר, על כינוס הישיבה הזו. גם לך, חה"כ עמאר. אני רוצה לפתוח בנושא היותר רחב של החינוך בכלל. ציינתם פה סכומים, חשיבות החינוך ותעודת הבגרות. אחר כך אני אגע, בקצרה, בנושא של משמרות הזה"ב, וההמשך יהיה באמצעות האנשים שלנו שאמונים על התחום, שירחיבו ויפרטו באמצעות המצגת.
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים רואה בחינוך כלי מאוד חשוב לטווח הבינוני והארוך. בסך הכל מערך ההכשרה של הילדים, תלמידים, נערים, הוא מאוד רחב. בחינוך היסודי, הדבר נעשה ברובו על ידי משרד החינוך. נמצאת פה ד"ר רחל רותם, שאמונה על התחום הזה. אנחנו מדברים על ילדים בגילאי בית ספר יסודי. החינוך התעבורתי, שהזכרתם, ממומן באופן ישיר על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הסכום הנכון לשנה הזו, לאחר שהוספנו עוד כ-2,000,000 שקלים בחודש האחרון, הוא עומד על 18,000,000 שקלים בלבד. לכן, אנחנו מגיעים בסך הכל רק ל-70% משנתון של תלמידי כיתות י"א. בימים אלה אנחנו מדברים על הרחבת הלימודים לכיתות י' ו-יא', כאשר בסוף כיתה יא' אפשר יהיה לערוך מבחן בגרות פנימי, כך שהציון יהיה ציון חובה לכל תלמיד ותלמיד. הדבר דורש הכפלת התקציב ל-40,000,000 שקלים. אנחנו רוצים להגיע לכל הילדים בקבוצת הגיל הזו, וגם להגיע למוסדות חינוך, שכרגע לא כל כך מעודדים או שמים בראש סדר העדיפות את החינוך התעבורתי.

בנוסף, אנחנו שוקדים בימים אלה על לימוד, בחלק מהשנה, של תלמידי כיתות י"ב, שרובם כבר מחזיקים ברישיון נהיגה, על מנת לתת להם הכשרה נוספת, מעשית יותר. בגיל הזה הם נחשבים נהגים צעירים, ואנחנו יודעים שההיפגעות של הנהגים הצעירים היא גבוהה הרבה יותר מאשר הנהגים בגילאים היותר בוגרים.

כל המהלך הזה של התקצוב והרחבת טווח הגילאים, הוא מהלך שנעשה היום באמצעות המומחים ואנשים שעובדים עמנו, אבל מי שמוביל את זה הוא שר התחבורה והבטיחות בדרכים. לצורך כך, הוא ביקש מד"ר יעקב שיינין להוביל כתיבת תוכנית רב שנתית, שבתוכה החלק של החינוך יהיה נדבך מרכזי, כולל הקצאת המשאבים. אני מניח, שהנושא הזה, בשבועות הקרובים ממש, יבוא גם לפתחה של הממשלה וגם לפתחכם, חברי הכנסת.

לגבי משמרות הזה"ב – אנחנו מאמינים גדולים בחינוך החווייתי, בהתנסות, ביכולת להפגיש את הילד בגילאים הרלוונטיים, שאנחנו מדברים עליהם, עם הכביש, עם המדרכה, עם הרכב הנוסע ועם לקיחת האחריות. גם אני באופן אישי זוכר את עצמי כתלמיד. נכנס אז שוטר – זו לא היתה אז שוטרת – והעביר לנו את השיעורים. אני זוכר גם את היציאה. מסתבר, שהעניין החווייתי מטביע חותם. אנחנו רואים את זה גם בדברים אחרים הקשורים לחינוך. אנחנו מדברים על מעל גיל 9. לפני כן, אנחנו מדברים על כך במפורש: אסור לילד לחצות לבד כביש. אנחנו מדברים גם על הכשרה בכיתות וגם על היציאה. הדבר הזה נעשה, כמובן, עם משטרת ישראל.

הבעיה המרכזי שלנו, היא שאנחנו לא מגיעים לכל בתי הספר. מגבלת התקציב – ואני אומר את זה פה בזהירות – היא לא החסם העיקרי. אנחנו מדברים על התוכנית הנוכחית, שהיא בערך ב- 950 בתי ספר יסודיים כרגע. זה בפחות מ-5,000,000 שקלים. זה לא שאני מזלזל, אבל אם אנחנו נוכל להגיע לפריסה מלאה בכל בתי הספר - - -

מה מונע מכם לעשות את זה? אם זו לא בעיה תקציבית, אז מה הבעיה?

אני לא אומר שאין בעיה תקציבית, אבל היא משנית. הבעיה המרכזית כרגע, היא היכולת של המשטרה לגייס את כוח האדם הדרוש. יש פה בעיה, המשטרה מתאמצת, אנחנו בקשר שוטף, אבל קשה מאוד לאייש את המשרות. לא מדובר פה במשרות מלאות, והשכר של מי שעושה את זה – אני מדבר על השוטרים והשוטרות – הוא לא שכר גבוה. אנחנו מתמודדים, ומנסים לאייש את המשרות. גם היום, בתקציב הנוכחי, ישנם פערים.

למה, מי שעושה את זה הוא לא שוטר מן המניין?

לא. זו יחידה נפרדת. אני מניח שהמשטרה תפרט. ישנה יחידה, שמונה בסך הכל קרוב ל-40 שוטרות, עם מפקדת וכל המערך התומך. אנחנו מסייעים ומממנים באופן מלא את הנושא הזה, כולל אמצעי עזר, כולל מעטפת שנדרשת. אני אומר: אנחנו מוכנים להרחיב את הדבר הזה גם לבתי הספר, שבהם אין בדיוק מעבר חצייה המביא את התלמידים אל בית הספר וממנו. בסופו של דבר, בכל יישוב, בכל מקום, ישנה סביבה שאפשר לערוך בה את ההתנסות המעשית. אנחנו היום שוקדים על כך. אני לא רק מביא את זה לפתחה של הוועדה. אני רוצה לעדכן, שיש אצלנו כרגע מהלך של חשיבה, כיצד אנחנו מרחיבים את הדבר הזה, גם באמצעות רשויות מקומיות, גם באמצעות החזרת שוטרים שפרשו לגמלאות לתוך המערך, ואולי גם באמצעי אחר. לנו מאוד חשוב, שדמותו של השוטר וסמכותו הן אלה שתהיינה מובילות, והוא ייכנס לתוך הכיתות.
לסיום – אני רוצה לעדכן, שאני פניתי לראש אגף התנועה ואמרתי לו, שאנחנו מוכנים גם לממן את ההכשרה של שוטרים, שיוכשרו לטובת העניין הזה, או רענון לשוטרים שכבר פרשו ומוכנים לבוא ולשרת. לדעתי, זו משימת קודש, מעבר לעניין של תשלום.
הנושא של משמרות הזה"ב, הוא נושא בעל השפעה אדירה על התלמיד, מבחינת ההכשרה שלו. אגב, מניסיון ומחקרים, אנחנו רואים שילדים בגילאים הללו משפיעים גם על התנהגות ההורים. פה יש לנו רווח כפול. אני מקווה, שתצא קריאה מהוועדה, לחזק את הפרויקט הזה ולתת לנו את הרוח הגבית להרחיב אותו, למרות הקשיים שציינתי.

נציגת משרד החינוך, בבקשה.

אני רוצה להצטרף לברכות. אני אתחיל לדבר באופן כללי. החינוך לבטיחות בדרכים נלמד במערכת החינוך מהגן ועד למכללות להכשרת עובדי ההוראה. אנחנו מקיפים את כל המערכת, כולל הכשרת גננות ומורים להוראת בטיחות בדרכים. אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה מלא עם הרשות לבטיחות בדרכים. אנחנו שמחים על השיתוף הזה, אבל האחריות החינוכית היא שלנו: הכנת התוכניות והכשרת המורים, וכמובן ההוראה בכיתות, בגנים ובמכללות.
לגבי חינוך תעבורתי – זה לא הנושא היום, אבל חשוב לחנך את הנהגים הצעירים. אנחנו קוראים לנושא הזה חינוך לזהירות ולבטיחות בדרכים. חינוך תעבורתי אנחנו קוראים ל-3 השנים בהם אנחנו מכשירים את הנהג הצעיר. בעצם זה 4 שנים: בכיתות ט'- יב'. בהיסטוריה רבת השנים, התקציב מחולק כך שמשרד החינוך מממן את הגנים, בתי ספר יסודיים, כאשר לפני כ-5 שנים לקחנו על עצמנו גם את המכללות ואת המגזר החרדי שלא היה בתמונה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מממנת את החינוך התעבורתי, כי זה יותר מתמקד בנהג צעיר.

חלק מאיתנו היה אתמול בטקס אזכרה לנפגעי תאונות הדרכים, ושוב קיבלנו את העוצמה והייעוד של התפקיד שלנו לחנך את הצעירים לנהוג אחרת, להתנהג אחרת ולשמור על החיים שלהם ושל זולתם.
למשרד החינוך מאוד חשוב החינוך התעבורתי. הוא ערוך לכך מקצועית, הוא עושה את זה שנים, אבל ישנה בעיה תקציבית. לגבי הבגרות – מעולם זה לא היה מבחן בגרות. זה היה ציון לבגרות. אנחנו תומכים בכך שזה יהיה ציון כמו בחינוך גופני. ציון בצד השמאלי של התעודה.

מתי זה בוטל?

היו שנתיים בהן הרשות הלאומית העבירה למשרד החינוך 40,000,000 שקלים בכל שנה.

לפני כשנתיים זה היה.

לא. טיפה יותר.

אני שמעתי, שיש תקציב שצריך לעבור או הועבר למשרד החינוך – 30,000,000 שקלים לעניין של החינוך התעבורתי.

לא עבר.

אז איפה התקציב הזה?

כמו שאמר המנכ"ל, עברו רק 18,000,000 שקלים. מדובר בשעה שבועית.

רבותיי, אני רוצה להבין איפה נמצא הכסף לחינוך תעברותי, ברשות או אצלכם.

הרשות מעבירה אלינו. הרשות מתקציבה, שהוא צומצם כמעט לחצי, מעבירה אלינו כפי יכולתה. כפי שאמר המנכ"ל, חוזרים עכשיו דיבורים להחזיר את התקציב ל-40,00,000 שקלים. בשנה שעברה התקציב היה 15,000,000 שקלים, והשנה היא הצליחה לגייס עוד 3,000,000 שקלים, כך שהתקציב הוא 18,000,000 שקלים. כמו שאמר המנכ"ל, זה לא מכסה שנה. אנחנו מדברים על שעה שבועית. שעה שבועית בכיתות יא' עולה מעל 6,500 שקלים. כפול 3,000 כיתות, מדובר מעל ל-18,000,000 שקלים.

אדוני המנכ"ל, אני שמחה להגיד לך – ואני חושבת שאתם יודעים – שהשנה אנחנו מכסים חלק מתקציב משרד החינוך ומגיעים לכך ש-95% מכיתות יא' מקבלים חינוך תעבורתי.

האם זה לשיקול דעתו של המנהל?

לא. כתוב בחוזר מנכ"ל: שעה חובה.

קיימנו כמה ישיבות בנושא, והתברר שכמה בתי ספר בכלל לא נוגעים בזה ולא עושים את זה. מי אמור לפקח על כך, שהנושא הזה מועבר לתלמידים או לא מועבר לתלמידים, אבל לא בשיקול דעתו של המנהל אם להעביר או לא להעביר את הנשא?

תודה רבה על השאלה. זה כתוב בחוזר מנכ"ל כבר הרבה מאוד שנים. אגב, מי שהכניס את זה לחוזר מנכ"ל זו רונית תירוש – היום חברת כנסת, ואז היא היתה מנכ"לית משרד החינוך - היא הכניסה למשרד החינוך חובה ללמד זאת בגנים, כחלק מהמערך הכולל, שעה שבועית בכיתות א', שעה שבועית בכיתות ה, שעה שבועית בכיתות יא'. זה לפי חוזר מנכ"ל.

אבל אנחנו יודעים שזה לא מתבצע. מה אתם עושים על מנת לבצע את זה? יש חוזר מנכ"ל, ויש ביצוע. אין ביצוע. בהרבה בתי ספר זה לא מבוצע. אני שמעתי את זה מתלמידים שהגיעו לוועדות ודיברו על זה.

הייתי בחלק מן הוועדות. התלמידים שדיברו היו בשנים שבאמת היה חסר כסף. לפני שנה היה רק 15,000,000 שקלים. כמו שאמר המנכ"ל, הגענו רק ל-70%. אני רוצה להודיע, שהחינוך החרדי לא נכנס לזה. קודם כל, החינוך החרדי לא מוכן ללמד חינוך תעבורתי. בחינוך הכולל, כולל במגזר הלא יהודי, בכל הארץ מדובר על כך ש- 95% זו אחריות שלנו שזה יילמד, גם מבחינה מקצועית.

אני רוצה לשאול אותך שאלה: מה התקציב היום של משרד החינוך להוראה של החינוך התעבורתי?

היום זה רק בכיתות יא'. יש לנו 18,000,000 שקלים, שאנחנו מקבלים מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כאשר משרד החינוך מוסיף עוד 4,000,000 שקלים. למשרד החינוך יש תקציב של 42,000,000 שקלים לגנים וליסודי.

22,000,000 שקלים זה רק לתיכונים או להכל?

לתיכונים – 22,000,000 שקלים.

אני רוצה להבין ממך, כמה עולה למשרד החינוך להחזיר את ההוראה, כך שיהיה ציון בתעודת בגרות בחינוך תעבורתי, כמו שהיה?

20,000,000 שקלים לשכבת גיל. אם אנחנו רוצים ללמד רק בכיתה יא', זה 20,000,000 שקלים. אם אנחנו רוצים ציון בבגרות, מוכרחים ללמוד שנתיים ברצף, לפחות. זאת אומרת, 40,000,000 שקלים. על זה יש לנו דיונים עם משרד התחבורה.

זאת אומרת, חסרים לך עכשיו 18,000,000 שקלים בשביל להכניס את העניין הזה כחלק מהבגרות.

יותר מ-18,000,000 שקלים, כי 4,000,000 שקלים אני נותנת ממשרד החינוך, וזה על חשבון דברים אחרים. חסרים לי היום 22,000,000 שקלים, כי אני מקבלת רק 18,000,000 שקלים מהרשות הלאומית.

אבל יש לך תקציב כרגע ללימוד בטיחות בדרכים בתיכונים, של 22,000,000 שקלים. אני אומר, שאנחנו רואים לנכון שזה יהיה חלק מציון בבגרות, כמו שזה היה, כי אז המודעות היא הרבה יותר גדולה. בשביל לעשות את זה, את צריכה 40,000,000 שקלים. כלומר, צריך להשיג עוד 18,000,000 שקלים לתקציב הזה. זה בעצם מה שאתם אומרים. חסרים היום למשרד החינוך 18,000,000 שקלים בשביל שכל ילדי ישראל ילמדו את זה בצורה כללית. זאת אומרת, שכולם ילמדו את זה. יהיה מבחן, כמו בחינוך גופני. כאשר יש מבחן, המודעות היא הרבה יותר טובה. התקציב הזה נועד לכך שאותם התלמידים בתיכונים יהיו מודעים לתעבורה ולכל מה שקשור לתוכנית הלימודים שלכם. האם התקציב של 40,000,000 שקלים כולל גם הכשרת מורים או רק שעות הוראה?

כן.

מי מעביר את החינוך התעבורתי בבתי הספר?

מורים עם תעודת הוראה, עם B.A לפחות. רובם עם M.A, שעברו אצלנו במשך שנים הכשרה. יש לנו מורים מקצועיים מצוינים.

האם היום כל בוגר מכללה או אוניברסיטה יוצא עם העניין הזה? האם אחרי שהוא יוצא ממערכת ההשכלה הגבוהה, הוא יוצא כאדם שיכול ללמד חינוך תעבורתי?

יש שני תנאים. אל"ף, הוא חייב להיות מוכשר ללמד בכיתות הגבוהות של על יסודי.

זו תעודת הוראה.

לא. יש תעודת הוראה ליסודי, יש תעודת הוראה לחטיבות ביניים ויש תעודת הוראה לחטיבה עליונה. הוא צריך להיות בעל תעודת הוראה לחטיבה עליונה. בדרך כלל זה בוגר אוניברסיטה. בי"ת, הוא צריך לעבור הכשרה שלנו, שהיא לפחות 250 שעות לימוד.

האם שעות הלימוד האלה הם מעבר לשעות הלימוד? זאת אומרת, האם השעה שאתם נותנים בכיתות יא' היא מעבר לשעות הלימוד או במסגרת השעות?

הן תוספת לשעות ההוראה. היום כאשר יש "עוז לתמורה" ויום הלימודים התארך, אין קושי להכניס את השעה הזו.

אין קושי מבחינה תקציבית. זאת אומרת, זו תוספת לשעות הלימוד ולא בתוך המסגרת.

כן.

מה החלק החרדי בכל זאת? את אומרת שהם השתלבו, משתלבים או עומדים להשתלב.

החינוך החרדי לא מוכן ללמד בעל יסודי. בסיוע של הרשות הלאומית לדרכים, אנחנו מממנים היום 9,000,000 שקלים בחינוך החרדי בבתי הספר היסודי, בכיתות ב'-ו'. יש פעילות מאוד יפה, שלא היתה עד 5-6 שנים. אנחנו מאוד גאים בכך. בענייני נהיגה, הם לא מוכנים. אגב, הם גם לא מוכנים להכניס את עניין משמרות הזה"ב.

לפי מה שהבנתי ממך, משרד החינוך, כרגע, במשא ומתן עם משרד התחבורה ומשרד האוצר, בשביל להגיע למצב בו אתם תוכלו להחזיר את חובה הבחינה בעניין הזה.

לא חובת בחינה. זו יכולה להיות עבודה. זה ציון בית ספרי.

כחלק מתעודת הבגרות.

כציון בתעודת הבגרות.

בספח.

במקום שבו כתוב חינוך גופני.

זה כרגע לא מעניין איפה זה יופיע: בצד שמאל או בצד ימין. מה שמעניין, הוא שכל תלמיד בכיתה יא' במדינת ישראל יהיה חייב ללמוד ולהיבחן. יש הבדל בין להגיע לשיעור, לשמוע, מפה נכנס ומכאן יצא, לבין לשבת, ללמוד ולהיבחן. אז המודעות, הידע, ואולי 25% ממה שנלמד, נשאר בראש. זה בעצם השינוי עליו אנחנו רוצים לשמוע. מתי מסתיים המשא ומתן?

זה לא תלוי בנו. זה תלוי באוצר ובמשרד התחבורה.

הבנו.

לא דיברתי על משמרות זהב.

כן, בבקשה.

משמרות הזה"ב הוקמו בשנות ה-50. משרד החינוך לאורך כל השנים מלווה את משמרות הזה"ב. לאורך כל השנים המשטרה מדריכה את פעילות משמרות הזה"ב. זו פעילות חשובה ולא רק חווייתית. זו פעילות שנותנת לילדים דוגמא אייך להתנהג, ומלמדת אותם להיות אחראיים ומחויבים לבטיחות בדרכים, וגם מחויבים לאחרים.

לא לכל בתי הספר יש משמרות זה"ב, וזה מכמה סיבות. ל-20%-25% מבתי הספר יש הסעות תלמידים. בבתי ספר עם הסעות תלמידים אין משמרות זה"ב. יש לנו "נאמני הסעות". יש בתי ספר, שנמצאים ביישובים כפריים, וגם להם לא מתאים משמרות זה"ב. אני מדברת על קיבוצים ועל בתי ספר קטנים מאוד, שבהם לא מופעלים משמרות זה"ב. יש בתי ספר שנמצאים על כביש ראשי, והמהנדס המקומי ואיש הבטיחות המקומי לא מסכימים שיעמוד שם ילד בכיתה ו'. בכל זאת, זה ילד די צעיר. לכן, זה לא מתאים שם. מתוך כלל בתי הספר שנמצאו מתאימים, בערך 60% פועלים, וזאת בגלל העדר שוטרות הדרכה. היום חסרים 5 שוטרי הדרכה בחינוך הרגיל. בחינוך החרדי יש מעט בתי ספר שפועלים עם משמרות זה"ב, אבל עדיין שוטרי הדרכה נכנסים ונותנים להם הדרכה כללית להתנהגות בטיחותית. שם חסר שוטר אחד. הבעיה הקשה היום היא במגזר הלא יהודי. במגזר הלא יהודי, לשמחתנו, יש שינוי טוב בתשתיות. אם אין תשתית, אי אפשר להעמיד משמרות זה"ב.

חוץ ממשמרות הזה"ב, מבחינת שעות ההוראה ב-22,000,000 שקלים, האם יש לך חלוקה, לפחות באחוזים, כמה מתוך השעות מנוצלות במגזר הערבי, במגזר היהודי, במגזר הממלכתי-דתי, במגזר החרדי? האם יש לכם את הנתונים האלו? האם תוכלי להתייחס לעניין של הנפגעים? האם יש לכם חלוקה לפי מגזרים? אני רוצה לראות, האם קיים קשר מבחינת המודעות והלמידה במערכת החינוך, לבין אחוז הנפגעים, שעות ההוראה שמעבירים והעניין של התשתיות. השאלה היא, האם אנחנו יודעים להתמקד ולהציל כמה נפשות במגזר כזה או אחר, בגלל השקעה בתשתיות ובחינוך. הכל חשוב, אבל השאלה היא איפה אפשר לזהות את זה. האם אתם יודעים, מבחינת בתי הספר, איפה הניצול הגדול יותר ואיפה הניצול הקטן יותר מבחינת השעות שאתם כרגע נותנים?

מבחינת שעות, כמובן שיש לנו. אין לנו סטטיסטיקה של נפגעים.

זה לא מופנה אלייך. נניח שהקצת היום למגזר הערבי מספר שעות מסוים. כל מנהל יודע שהוא יכול להעביר את השעות האלה אצלו בבית הספר. השאלה היא מי מנצל ומי לא וכמה, מבחינת האחוזים, אם אנחנו משווים. האם יש לכם נתונים כאלה?

המגזר הלא יהודי מקבל אותן שעות הוראה בדיוק כמו במגזר היהודי, גם ביסודי וגם בעל יסודי.

וזה מנוצל או לא מנוצל?

מנוצל טוב. המגזר הלא יהודי מנצל מאוד טוב את השעות. כל המגזר הלא יהודי, גם הדרוזי. הבעיה היא משמרות הזה"ב. משמרות זה"ב אין כמעט במגזר הלא יהודי, וזאת בשל העובדה שעד לפני כשנה התשתיות לא היו מוכנות לכך. היום התשתיות יותר טובות ביישובים הערביים. חסרים היום 5 שוטרי הדרכה במגזר הלא יהודי. שם יש אפליה.

אדוני היו"ר, אפשר לשאול אותך שאלה?

לא. אני אתן שיציגו לנו קודם כל את המצגת, ואז אנחנו נתקדם הלאה.

משמרות זה"ב נועדו לאפשר ולסייע להולכי הרגל, בעיקר לילדי בתי הספר הצעירים, לחצות כביש במעברי החצייה הסמוכים לבית הספר, בביטחון, תוך שימוש בתמרור עצור נייד ובהתחשב בתנאי הדרך והתעבורה. כלומר, במקום בו אין תשתית מתאימה בסביבת בית הספר אי אפשר להציב משמרות זה"ב.

משמרות הזה"ב אלה אותם ילדים שעומדים בחוץ.

ילדים בכיתה ו', שעומדים עם הווסטים הצהובים והתמרור. הלימודים במסגרת ההכשרה מקנים לתלמידים ידע ועמדות בתחום הבטיחות בדרכים, ופיתוח מיומנויות התנהגות בכביש. הלימוד התיאורטי עם התנסות מעשית חווייתית מקנים לילדים מסגרת לפיתוח, משמעת עצמית, אחריות אישית ומחויבות לפעילות חברתית בבטיחות בדרכים.

חוץ מלעמוד חצי שעה מ-7:30 עד 8:00 בבוקר עם האפודים, מה עוד נעשה?

בכיתות ה שוטר או שוטרת נכנסים לכיתה ומעבירים הכשרה של 10 שעות: המשמעות של לעמוד, תמרורים, זכות קדימה וכו'. הם לא סתם עומדים בשביל השעשוע, אלא על סמך למידה עיונית. הם עוברים מבחנים, ורק הילדים שעוברים את המבחנים בהצלחה נבחרים לעמוד בשולי המדרכה ומעבירים את הילדים היותר צעירים. מבחינת המדיניות של בית הספר – ילדים צעירים רואים בבוגרים, בתלמידי כיתה ו', מודל לחיקוי. הם יודעים שיש להם אופק, שבכיתה ה הם ילמדו ובכיתה ו' בית הספר ייתן להם אחריות.

מתוך המחקר של ד"ר טובה רוזנבלום, פעילותן של משמרות הזה"ב תורמת להגברת הבטיחות של תלמידי בתי הספר והולכי רגל אחרים החוצים כבישים בסמוך לבתי הספר. גם הידע והעמדות שלהם בנושאים ספציפיים הקשורים לחציית כבישים, עולים בבתי הספר בהם ישנן משמרות זה"ב.

מערך שוטרי הזה"ב – מדריך את הילדים ומכשיר לתפקיד, פועל בקרב כ-950 בתי ספר בהם פועלות משמרות הזה"ב. בשנת הלימודים תשע"א נערכו הכשרות והדרכות רענון בכ-1,600 כיתות ה ו-ו'. פעילויות נוספות: הדרכות בגני ילדים, חינוך מיוחד, קייטנות, בתי חולים. גילויי מצב – לפני תחילת שנת הלימודים, צוות של שוטרות זה"ב עם הרשויות המקומיות בודקים ליקויים לקראת פתיחת שנת הלימודים ורואים שהכל תקין, ואם יש מקום לשיפור מכינים את בית הספר.
המגמה שלנו היא העמקת הכשרת משמרות זה"ב במגזר הערבי והחרדי, שבשנים האחרונות תופסות תאוצה. בשנת הלימודים האחרונה נערכו לראשונה הדרכות זה"ב במועצה אזורית אבו בסמה, דייר אל אסד, דייר חנא, כפר חב"ד ובית הספר חב"ד ברחובות.

חולשת המערך – מחסור בשוטרים. המערך אינו מאויש באופן מלא. אנחנו ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ביחד עם משרד החינוך, מבקשים להרחיב את פעילות משמרות הזה"ב בפריסה ארצית, בכל המגזרים. הרשות מבקשת מהוועדה לפעול לחיזוק מערך שוטרי הזה"ב, ולבחון דרכים ואפשרויות נוספות לעיבויי מערך ההדרכה וההכשרה.

אין בעיה. האם יש הצעה קונקרטית? אני נהנה שבאים אליי ואומרים לי: אנחנו מבקשים את תמיכתך. אני אומר: אני תומך.

תמיכה זה חשוב. נתחיל עם זה.

תמיכה זה תמיד חשוב, אבל אנחנו צריכים להיות יותר פרקטיים. אנחנו פה בכנסת צריכים להבין מהי דרישתכם: דרישת תקציב לרשות, דרישה לתקציב למשטרת ישראל, דרישה לתקציב למשרד החינוך.

מה שקורה אצלנו – וזה דבר מדהים, ולדעתי זה רק במדינת ישראל – זה שבכל דבר יש לפחות שלושה משרדים שמתעסקים. זה פשוט לא יאומן. יש לנו שלושה משרדים שמתעסקים בחינוך ילדים בגני ילדים: תמ"ת, משרד החינוך, משרד הבריאות, ויכול להיות שתמצאו עוד כמה. אני חושב, שהגיע הזמן שבעניין הזה יהיה איחוד כוחות. מה זה איחוד כוחות? שיהיה תקציב אחד מסודר, שיהיה מנגנון של עבודה. שתקבע הממשלה שיש תקציב, וילדים בכיתות יא' צריכים ללמוד מספר שעות ולעבור מבחן חובה. ילדים בכיתות ה יעברו הדרכה ובכיתות ו' יעברו את החוויה. כל המשאבים לכל העניין הזה צריכים להיות מחולקים בצורה מסודרת. מצד אחד, אתם יכולים לקבל עכשיו תקציב להוראה בכיתות ה ולהפעלת ילדים, ומצד שני למשטרה לא יהיו מספיק שוטרים להוציא לעניין הזה. משרד החינוך יכול לקבל שעות הוראה, ומצד שני החוויה שהילדים אמורים לעבור בכיתה ה ו-ו', שזה חלק מתמשך כדי להגיע לכיתה יא' למבחן, לא יהיה קיים. יש פה, לדעתי, פגע מערכתי שלא קובע את המנגנון הכללי.
אני מציע, שהוועדה תפנה לראש הממשלה עם בקשה לעשות דיון בממשלה בכל העניין הזה של חינוך תעבורתי, כדי להסדיר את העניין בצורה אסטרטגית, כך שכל אחד יידע מה צריך ומי אחראי על מה, ולא לחלק את זה בין 20 משרדים. זאת אומרת, הרשות הלאומית לא צריכה להיות צינור של כסף שמועבר מהאוצר. צריך להיות תקציב במשרד החינוך, שנועד להוראה של בטיחות בדרכים. זה לא צריך להגיע מהרשות. אתם ברשות גם כן מקבלים כסף לעניין הזה. אותו דבר משטרת ישראל. כל אחד יתעסק במה שהוא צריך להתעסק.

זה קיים בכל התחומים: ברווחה, בבריאות. תמיד יש את החלק של הרשויות ואת החלק של המשרדים. זה קיים כל הזמן. מה שחשוב זה התיאום, אדוני היו"ר.

אבל ברגע שאתה בונה מהלך ויש לך המון שלבים שאתה צריך לעבור, מספיק ששלב אחד מתפרק וכל מה שרצית לבנות מתפרק. יש פה עניין שאתה רוצה להגיע אליו. שיהיה מינימום של ידע שילדים צריכים לקבל היום במערכת החינוך, בכל מה שקשור לתעבורה. בשביל לסדר את זה צריך לעשות סנכרון בין כל המשרדים, ולהוסיף 18,000,000 שקלים למשרד החינוך, להוסיף עוד כמה שוטרים – תיכף המשטרה תגיד לנו כמה – ואז הכל מסודר. האם אתה חושב שהתקציב של מדינת ישראל יקרוס מהדבר הזה?

זה לא יעבוד. אני הייתי יו"ר הוועדה למלחמה בסמים ובאלכוהול. גם שם נשמעה בדיוק אותה טענה, כאשר הרשות היא המממנת, משרד העבודה מממן את החלק שלו, משרד הבריאות מממן כאשר מדובר בגמילה, משרד החינוך כאשר מדובר בנושא חינוכי שבו משרד החינוך מעורב. כך גם משטרת ישראל. יש לפחות 4-5 גורמים שותפים, כאשר כל אחד נותן את חלקו בכיוון שהוא אחראי עליו. אני לא רואה איך משרד החינוך לוקח אחריות ומטפל בהכל, כאשר התקציב נמצא ברשות. אני גם לא מאמין, שהרשות תסכים לוותר על תקציבה. אנחנו מכירים איך המערכת פועלת.

יש לנו גם את דרך החקיקה. אנחנו יכולים בחוק לחוקק, שכל התקציב הקשור לחינוך - - -

אפילו בנושא של מעונות יום, לגביו יש חקיקה, זה לא עוזר כי יש התנגדות של השרים. לפעמים האינטרסים של שרים - כל אחד אומר: "שזה יישאר בחלקי, שזה יישאר אצלי" - לא נותנים לעשות את השינויים.

חה"כ זאב, אתה מפתיע אותי על הבוקר. אתה באת מאוד פסימי.

אני לא פסימי. אני שעה לא מדבר. אני לא בתענית דיבור, ובכל זאת אני שותק.

נציגי משטרת ישראל, האם תוכלו להתייחס לסטטיסטיקה מבחינת הנפגעים?

יש לי שאלה. לי יש בתי ספר, ואני מכיר את המערכת טוב. בעבר, לבתי ספר לבנות היו שולחים שוטרות ולא שוטרים, עם לבוש מיוחד: דאגו שלא תבוא השוטרת עם מכנסיים אלא רק עם חצאית. זה היה בכבוד רב. אני מאוד מעריך ומוקיר את זה. הם התאימו את עצמם למערכת. האם יש היום פנייה רשמית, שאתם מוכנים להתאים את עצמכם לבתי הספר, על פי בקשתם, להתאים את עצמכם למגזר החרדי? האם בתי הספר מתייחסים ונותנים את תשובתם? אני יודע, ששם יש את הבעיה המרכזית.

לפני הנתונים הסטטיסטיים, אני רוצה שתאמרי לנו מה מצבן של משמרות הזה"ב מבחינת השוטרים. מה חסר לכם מבחינת ההפעלה. האם נבדקה אפשרות להשתמש גם בצה"ל לצורך העניין? יש שם משטרה צבאית או מנגנונים אחרים, שיכולים להיות חלק מהעניין הזה. הם גם מוכשרים, ועושים עבודה לא פחות טובה מזו של שוטרי התנועה. האם היתה פנייה למשרד הביטחון, לשלב את צה"ל בכל הסוגיה הזו? יכול להיות שזה יכול לעזור בחלק מהדברים. מה קורה ביתר המגזרים: המגזר הערבי, המגזר החרדי? כמו שצוין כאן, יש שם משבר לא קטן סביב העניין הזה.

נתונים לגבי סטטיסטיקה של תאונות וחלוקה לפי מגזרים, אין לי כאן. אני יכולה לומר, שמבחינת החוסר יש דגש במגזר הערבי ובמגזר החרדי. לכן, התקינה הקיימת היום במגזר הערבי היא של 6 שוטרים. זה לא מספיק. אני מדברת על פריסה ארצית. במגזר החרדי: יש בירושלים 2-3 תקנים, וזה לא מספיק.

הבקשה שלנו היא להוסיף 2 תקנים למגזר החרדי ו-6 תקנים למגזר הלא יהודי. מעבר לזה, יש חוסר של כוח אדם היום, שאנחנו מנסים במלוא המרץ לאייש אותו. הבעיה היא בלאייש את המשרות של מדריכי זה"ב.

האם אתם גם מקבלים תקציב מהרשות?

התקציב הוא למשמרות זה"ב. הוא חלק מהתקציב שעובר למשטרה.

מאיפה אתם מקבלים תקציב, מהמדינה?

בוודאי.

אז אני לא מבין, למה אתם צריכים להיות צינור לכל העניין הזה? תסבירו לי.

אל"ף, אנחנו לא צינור. אנחנו גוף שהוקם על מנת לרכז את כל העבודה של כל הארגונים ומשרדי הממשלה.

מצוין, אבל למה אתם צריכים לתקצב שוטרים? למה אתם צריכים לתקצב שעות הוראה? למה זה לא יכול להיות ישירות למשרד החינוך?

זה חלק מחוק הרשות.

זה חלק מחוק הרשות.

רוב המשמרות ממומנות על ידי הרשות, וחלק מאוד קטן ממומן ישירות על ידי משטרת ישראל. החוסר שלנו כרגע: יש 6 תקנים לאיוש, כאשר הבעיה היא לגייס שוטרים. רוב השוטרים הם לא שוטרי קבע. אלה שוטרים בתפקידים מיוחדים, המתגייסים ספציפית לתפקיד הזה. זה לא שוטר ורסטילי. הבעיה היא שכר. אנחנו בוחנים כל מיני אופציות, כדי לנסות להעלות את השכר של מדריכי זה"ב, על מנת שזה יעודד גיוס.

האם שוטר שהוא מדריך זה"ב הוא לא שוטר רגיל?

לא. לא מבחינת המעמד. זה לא שוטר קבע. אתה לא יכול לנייד אותו לכל תפקיד במשטרה, כמו שוטר אחר. זה איש משטרה, שמתגייס לתפקיד ספציפי.

זאת אומרת, התפקיד שלהם הוא רק להסתובב בבתי ספר כל היום וללמד.

אמת. מי שבעצם נמצא במשרת קבע, אלה הם ראשי הצוותים. רוב המדריכים הם במעמד שת"מ.

אם הוא שוטר, למה השכר שלו הוא לא כמו של כל שוטר אחר.

לא הבנתי את השאלה.

אם הוא שוטר לכל דבר ועניין, למה יש הבדל בשכר?

השוטר שהוא מדריך משמרות זה"ב מתגייס עם דף מקצוע של פקיד כללי. אני לא יודעת אם זה אומר לכם משהו. אין תוספת תמריץ ואין תוספת שיטור. זו משכורת מאוד נמוכה.

הוא מועסק על ידי המשטרה או על ידי הרשות?

הוא מופיע בתקנים של המשטרה, כאשר המימון הוא של הרשות.

אבל הוא כביכול איש משטרה.

כן.

האם אתם בתוך המערכת יודעים להפריד בין שוטר כזה לשוטר אחר? זה עניין שלכם בפנים.

אנחנו בוחנים, איך להעלות את התוספות הכספיות של אותם שוטרים. כרגע מתנהלת עבודה בתוך אגף התנועה, שטרם הוצגה לראש האגף, ולאחר מכן היא תועבר לבחינת הרשות והסכמתה.

זאת אומרת, אם אתם רוצים עכשיו להשוות את התנאים של השוטר שמלמד ילדים לשוטר אחר, אתם צריכים לקבל את אישור הרשות, כי הם המממנים.

כן. רוב המשרות ממומנות על ידם.

על איזה סכום אנחנו מדברים?

כרגע הם מקבלים - - -

לא, אני לא צריך לדעת מה השכר של כל שוטר. אני רוצה לדעת מה הסכום של התוספת.

הרשות מתקצבת 5,000,000 שקלים.

זה בשביל להגיע לתוספת שכר.

לא, לא.

זה מה שהם מקבלים היום.

נכון להיום, 5,000,000 שקלים מועברים למשטרה לטובת הנושא של משמרות זה"ב. חשוב להגיד, שאנחנו בתת ביצוע של מיליון ורבע. כלומר, המשטרה לא הצליחה לגייס שוטרים ולהשתמש בכל הכסף. לפני שמבקשים תוספת, צריך להשתמש בכסף שאנחנו מקצים ולאייש את התקנים. הבעיה המרכזית היא הבעיה של שכר השוטרות, כמו ששירית הציגה.

האם יש בעיה של גיוס שוטרות או שוטרים?

כן.

כיוון שזו חלקיות משרה, יש קושי לגייס. מכאן גם השכר הנמוך יחסית.

הם לא מקבלים תנאים של שוטרים רגילים.

האם יש עוד משהו שרצית להוסיף, שירית? האם סיימת?

כן.

בעניין הזה אני קצת מתמצא. שוטרת מגיע לבית ספר בשעה 09:00 ואחר כך בשעה 10:00. האם אי אפשר שיהיה רצף שעות לאותה שוטרת?

יש רצף. שוטרת שמגיעה לבית ספר, עובדת את כל השעות שלה. העניין הוא, שיום הלימוד בבית הספר נגמר בשעה 14:00, ואז צריך לראות איך משלימים לה שעות למשרה מלאה. לכן, הן עובדות בחלקיות משרה. זה משהו שהמשטרה צריכה לתת עליו מענה.

מי מחליט באיזה בית ספר עושים או לא עושים משמרות זה"ב? איך זה עובד.

הטבת משמרות הזה"ב נקבעת על ידי ועדת בטיחות מקומית. זה כולל את המהנדס, איש בטיחות ומנהלי בתי הספר. הוועדה הזו מחליטה, איפה אפשר להציב משמרות זה"ב.

האם יש תקציב שבא מהשלטון המקומי לטובת העניין הזה?

לא. יש רק 5,000,000 שקלים.

זאת אומרת, זה תלוי בראש העיר אם יהיו אצלו בעיר משמרות זה"ב או לא.

בדרך כלל, רוב ראשי העיר מאוד רוצים את משמרות הזה"ב.

האם יש כרגע בקשות, שאתם לא יכולים פיזית לעמוד בהן?

הרבה מאוד.

ד"ר משה בקר, בבקשה.

אני מלווה את הכנסת הרבה מאוד שנים, ועמדתי בראש ועדת המשנה של ועדת שיינין, לנושא החינוך לבטיחות בדרכים. עמדתי בראש הוועדה, שהכינה תוכנית לבטיחות בדרכים מגיל הגן ועד סוף בית ספר תיכון.

במשרד החינוך.

למרות שעל סדר היום משמרות הזה"ב – ואני אתייחס בכמה משפטים לעניין – זהו יום המחויבות לבטיחות בדרכים. זאת ההזדמנות לבוא ולומר, מה קורה לנושא של החינוך לבטיחות בדרכים במערכת החינוך. זה הנושא של הוועדה הזו. בשנת 1993 התקבלה החלטת ממשלה, שנושא בטיחות בדרכים יילמד מהגן ועד סוף בית הספר התיכון, בהיקף של שעה שבועית לאורך כל שנות הלימוד. כלומר, אנחנו מדברים על 13 שנתונים. כמו שיש חינוך גופני, כך יש שעה של בטיחות בדרכים. לצורך זה גם הוכנה התוכנית של הוועדה שאני עמדתי בראשה.

היות והממשלה לא עמדה בהחלטה הזו – למרות שהיו שנים בהן היה גידול בתוספת שעות והוספה של שנתונים נוספים ללימוד הנושא של בטיחות בדרכים - היא קיבלה החלטה שהיא מבטלת את החלטתה משנת 1993.
בשנת 1995 אני הייתי בין היוזמים של חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים. חתמו עליו 93 חברי כנסת, והוא עבר בקריאה טרומית. היה שם סעיף מוגדר, הנותן תוקף למה שהממשלה החליטה בשנת 1993. אנחנו נמצאים בנסיגה. לפני שאני אגיד מה הוועדה והיו"ר יכולים לעזור בעניין, אני רוצה להבליט נקודה מסוימת שקשורה לשאלה שהעלית: למה שלא כל אחד ממשרדי הממשלה השונים יעשה את חלקו והרשות לא תהיה צינור, שמעביר את הכסף למשטרה, למשרד החינוך, לרשויות המקומיות וכו'. הנושא הוא מאוד בעייתי, מפני שהבטיחות בדרכים הוא נושא רב-תחומי. כנושא רב תחומי, הנטייה לאורך שנים – ואני אומר את זה בפרספקטיבה של 43 שנים – היא שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות. לכן, זה נזרק מאחד לשני. אלה אומרים: "החינוך", אלה אומרים "המשטרה", אלה אומרים "הנהגים", אלה אומרים "בתי המשפט", אלה אומרים "כלי הרכב", ואלה אומרים "התשתית". כל אחד זורק את זה מאחד לשני. זו גם הסיבה שהוגדר חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הקמת הרשות.
בהקבלה למה שקורה בארצות מתוקנות אחרות בעולם, הראייה היא שחייב להיות גורם אחד שמייצג את האינטרס הזה. אגב, עשו פשרה. יש מדינות בהן הבטיחות בדרכים נמצאת תחת ראש הממשלה. במדינת ישראל עשו פשרה, ואמרו: נקרא לשר התחבורה שר התחבורה והבטיחות בדרכים. הוסיפו את התוספת של "בטיחות בדרכים". כדי לקדם ולהכניס את הרגל בדלת של משרד ממשלתי, כאשר אתה בא עם נדוניה יש סיכוי שיהיה לך על מה להילחם. לקח הרבה מאוד שנים עד שד"ר רחל רותם קיבלה הכרה שיש אגף שנקרא "בטיחות בדרכים". תמיד זה היה חיצוני למערכת. גם החינוך התעבורתי הוא חיצוני למערכת. עושה רושם שזה לא יעזור, אלא אם יגדירו מהם הצרכים לבטיחות בדרכים בכל משרד ממשלתי.

עכשיו אני רוצה להתייחס לנושא של מערכת החינוך. אין שום ספק ששתי קבוצות גיל – ויש לי נתונים, אם תרצה – הן מאוד קריטיות וחשובות לעניין של בטיחות בדרכים. החינוך לבטיחות בדרכים ממלא שני צרכים: הגברת הבטיחות ומניעת התאונות של הילדים והנוער, בשלב שהם נמצאים בתוך מערכת החינוך. תלמידים חוצים כבישים, עולים לאוטובוס, יורדים מאוטובוס, רוכבים על אופניים. יש הרבה תאונות של הילדים בגילאי בית הספר. המטרה היא להרביץ תורה לאותם ילדים בנושא של בטיחות בדרכים, כדי שהם ישמרו על החיים שלהם כאשר הם תלמידים, ולא ייפגעו.

הדבר השני – אנחנו מדברים על מדינת ישראל, והצורך לפתח את תרבות הנהיגה ותרבות ההתנהגות בכביש. כמובן שקודם אתה צריך לפתח תרבות לפני שאתה מפתח תרבות נהיגה. בנושא הזה יש לנו סדר קדימות, מפני שמזמן נאמר – זה מטבע לשון שבשנות ה-70 הוצאתי אותה לתקשורת - במדינת ישראל נהרגים יותר בכבישים מאשר בכל מלחמות ישראל, למרות שאנחנו מדינה ידועת מלחמות. זו עדיין חזית שבה אנחנו צרכים להתמודד בצורה רצינית.

לכן, טוב תעשה הוועדה אם תנקוט במהלך על בסיס התחלת החקיקה שהיתה בשנת 1995 – להחזיר את נושא החינוך לבטיחות בדרכים, על פי החלטת הממשלה בשנת 1993. דהיינו, שעה שבועית אחת לאורך כל שנות הלימוד. צא ולמד, כמה זה אומר. אם שכבת גיל אחת עולה 18,000,000 שקלים על ידי גורם חיצוני – כלומר, בממוצע, 12,000,000 שקלים - תכפיל את זה ב-13 ומדובר בסביבות 200,000,000 שקלים. הנזק הכלכלי מתאונות הדרכים הוא 13 מיליארד. כלומר, 200,000,000 שקלים זה אפילו לא שני אחוז. הפוטנציאל של המניעה בתקופת בית הספר כאשר מדובר באותם תלמידים, גם כאשר הם יהיו אזרחי המחר: נהגים והולכי רגל - לפחות 500,000,000 חיסכון בנזקי תאונות הדרכים. כלומר, מדינת ישראל תשקיע 200,000,000 שקלים, ותחסוך בשנה 500,000,000 שקלים. מה יותר טוב מזה?
אנחנו עושים המון פרסומת לביטוח של הרכב. בטלוויזיה יש תופעה: פרסומת של 555 ביטוח ישיר, אני קיבלתי מחיר כזה, כדאי לי לבטח או לא כדאי לי. אתם מכירים את הפרסומות האלה? יש בטלוויזיה פרסומת, שבה רואים נהגת יורדת במורד הדרך, על ידה יושב בעלה, ברגע מסוים היא לוחצת על דוושת הבלם, ופתאום נתפסת לפאניקה שאין לה ברקסים. אז הבעל שלה בנונשלנטיות מוציא את המחשב, פותח אותו, בעוד שהיא בפאניקה של הירידה, נכנס לאינטרנט ואומר לה: "אל תדאגי יקירתי, עשיתי כרגע ביטוח". זה תוך כדי הנסיעה, ואז הם נכנסים לתוך מדשאת אבטיחים. יש לנו המון כסף לבזבז בתקשורת על הביטוח. אני מדבר על הציבור הישראלי. כמה אנחנו רואים תוכניות המנתחות תאונה, המנתחות התנהגות לא נורמטיבית? כמה אנחנו משקיעים בעניין הזה למניעה?
הדבר הראשון הוא החינוך. ישבתי בוועדת שיינין כיו"ר ועדת המשנה לחינוך, והכנו 80 עמודים עם 40 המלצות, ואחר כך עשו מה שעשו. למה עשו מה שעשו והמעיטו מנושא החינוך? כי אומרים: חינוך זה לטווח הארוך. אתה תראה תוצאות אולי בעוד 10-30 שנה. בוא נשקיע עכשיו במשהו מיידי: אכיפה ופעולות אחרות, כדי שנראה כבר אקשן. זו אחת הטעויות הגדולות. אילו היו מקבלים את ההחלטות בשנת 1993 ומשקיעים את מה שצריך, היינו היום במקום לגמרי שונה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא בנושא של משמרות הזה"ב. בתוכניות שישנן היום, ההתייחסות של הציבור למשטרה היא כאל אלה שמחכים לנו בפינה: כאשר נעשה טעות או לא נשים לב, הם יגידו לנו: "תעצרו בצד", ויתנו לנו את הדוח. המשטרה נתפסת כצד השלילי, שנוקט באכיפה.

אבל זה לא נכון.

מה לא נכון, שאנשים רואים את המשטרה כגוף שמחפש אותם בפינה?

כן. זה לא נכון.

אם אני אעשה פה סקר, איך אתה תופס את המשטרה והצורה שבה היא תופסת אותך, האם היא תורמת לבטיחות בדרכים או האם היא באה לתת דוחות, יגידו לך: "תעזוב אותי מבטיחות בדרכים. אני קיבלתי דוח בלי שום קשר לבטיחות. הכביש היה בסדר. תפסו אותי וכו'". אני אומר לך את הדברים על בסיס ממצאים מחקריים, שמראים עמדות של הציבור כלפי המשטרה. הנה יש לנו כאן דוגמא מאוד חיובית - אגב, אני הייתי בקשר עם ראשי אגפים של המשטרה, וגם יעצתי למשטרה. עם שחר איילון עשינו הרבה עבודה טובה. אני מקווה, שכך יהיה גם עם ברונו – שוטר מופיע בתפקיד החיובי שלו: הוא בא למנוע תאונות ולא כדי לדפוק אותך ולתת דוח. הוא בא לעזור לך לשמור על עצמך מעצמך. הנוכחות של שוטר שנכנס לתוך מערכת החינוך, לבתי הספר, היא סופר חיונית. זו הפעם הראשונה שילד צעיר בכיתה ה נפגש עם הסמכות. הוא שמע מה אבא שלו אמר על המשטרה כאשר נתנו לו את הדוח, וכעת הוא רואה את השוטר בא אליו, מלמד אותו כמורה מתוך גישה חיובית. הגישה החיובית היא דרך הנושא של משמרות הזה"ב, חוקי התנועה והדברים האחרים. לדעתי, זה דבר שאסור לוותר עליו. כל בית ספר צריך לקיים במהלך השנה לפחות מספר פעמים בהם שוטר נכנס לכיתה. זו החיוניות והחשיבות של משמרות הזה"ב.

לכן, אם מדברים על תקציב – צריך למצוא תקציב, כדי למשוך כוח אדם טוב, שיהיה מחנך עם מדים של המשטרה, ייכנס לבתי הספר ויעשה את העבודה.
דבר אחרון בנושא של משמרות הזה"ב – ואני ראיתי את זה במספר ארצות בעולם – לדעתי, אנחנו פספסנו את התקופה שבה אנשים הלכו למשמר האזרחי. היום לילדים בגיל 10, שעומדים עם מקל ושלט עצור, זו אחריות כבדה ובעייתית במקומות מסוימים. הם צריכים לעשות את זה, אבל חייב להיות מבוגר לידם. אחד מהמתנדבים של המשמר האזרחי – ויש הרבה כאלה – צריך לאייש את אותם מעברי חצייה שבהם משמרות הזה"ב עומדות ועושות את העבודה שלהן. לילד זה חשוב מאוד, מפני שזה מראה לו את ההיגיון של מה שהוא למד ואיך זה משפיע עליו בחשיבה קדימה.
אמר רון מוסקוביץ', מנכ"ל הרשות, שהוא זוכר את זה בתור ילד. אני חושב, שבכל זאת צריך לגבות את העניין הזה. חלק מאותם 200,000,000 שקלים שצריך להשקיע בעניין – היום מדברים על 40,000,000-60,000,000 שקלים – צריך לטפח גם את הנושא הזה. לדעתי, יש הרבה מה לעשות. הופעתי לפחות 4-5 פעמים בוועדת החינוך והצגתי מצגות – ואני יכול להראות תאריכים, מתי עשיתי את זה. אני אהיה מוכן לעזור לכם לנסח חקיקה, להציע הצעות בנוגע לתקציב לשנים הבאות, כדי להעלות את נושא החינוך בצורה שיטתית ויסודית, כדי שעם ישראל שהוא עם של קיבוץ גלויות ובלי תרבות אחידה יוכל לדבר על תרבות ותרבות בדרך.

נציג מועצת תלמידים, בבקשה.

אני עברתי את אותו חינוך לזהירות בדרכים, ואני יכול לספר לכם שדווקא את אותו שוטר שנכנס לכיתה אני לא זוכר. החוויה של קבלת האחריות הזו: להגיע לכביש ולסדר את התנועה, להגיד לילדים מתי לחצות, לדעת שאני אחראי להגיד לילד בכיתה ג' מתי לחצות, או לילד בכיתה ב' שחוצה עם אמא שלו אני הוא זה שאומר מתי לחצות ודואג לבטיחות שלהם, היתה בשבילי חוויה מדהימה. חוויה שאני אזכור אותה כל החיים שלי.

ביום שישי האחרון לקחתי את אחי בכיתה ב'. אנחנו עוברים במעבר חצייה ומגיעים למשמרות הזה"ב. לי כמו לישראלי טיפוסי לא היה כוח לחכות עד שהם יסגרו או יפתחו – כל הנוהל והפרוצדורה – ובאתי לעבור את הכביש. עוד לא הספקתי לדרוך שם, ואח שלי עצר אותי ואמר: "גיא, לא. אנחנו מחכים. זה מה שלימדו אותנו בכיתה א'. אנחנו עוברים בבטיחות ובזהירות עם משמרות הזה"ב". ברגע שאני שמעתי את אח שלי הקטן, ילד בכיתה ב', בא ומחנך אותי ככה, אני הבנתי למה השעה בשבוע כל כך קריטית. אם אח שלי, ילד בן 7.5, יכול לבוא ולחנך אותי ואת אבא שלי ולהגיד לנו מה מותר ומה אסור, אנחנו את שלנו עשינו. אין פה שאלה בכלל. דקה אחר כך הוא ראה ילדים בכיתה ב' ו-ג' חוצים במעבר חצייה ללא ליווי מבוגר, ילדים שהם לא בני 9, הוא אמר להם: "זה אסור". הוא אמר לי, בתור האח הבוגר שלו: "גיא, תחצה איתם את הכביש, אסור להם לעשות את זה". השעה הזו היא קריטית בגילאים האלה, ויכולה לתרום להם כל כך הרבה.
שאלתי כמה בתי ספר מקבלי את השעה הזו. 95% זה מספר יפה, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים, שכל תלמיד במדינת ישראל יקבל את השעה השבועית הזו. זו חובתנו כמחנכים. נלסון מנדלה אמר: "החינוך זה כלי הנשק החזק ביותר, שבזכותו אפשר לשנות את העולם". אני לא מחפש לשנות את העולם, אלא את דפוסי ההתנהגות. אנחנו יכולים לעשות את זה.

אני רוצה לומר משפט אחד. אני חייב לצאת לוועדה אחרת. אני מסכים עם כל מה שאמר ד"ר בקר. אני מעריך ומוקיר אותך. שמעתי עליך רבות.

נפגשנו כבר כמה פעמים בעבר.

אני מסכים עם כל מילה שאמרת. אני חושב, שצריכים להכניס את זה יותר למגזר החרדי. יש רצון, יש היענות. אני חושב, שצריך לפנות אליהם ולומר: יש את התנאים, אנחנו ערוכים לכך. אני בטוח שאתם תמצאו את הפידבק.

לגבי מה שאתה הערת, שהשוטר מצטייר שהוא מחפש את הנהג בפינה, זה נכון. הרבה פעמים אתה רואה את המשטרה עומדת בצד, כאשר הכביש סואן, יש פקקים, יש ילדים שהולכים בצורה לא בטיחותית, וזה לא מעניין אותם. מה שמעניין אותם, זה אולי מישהו בסיבוב, כאשר המכונית נוסעת בקושי במהירות של 10 קמ"ש, היה בלי חגורה. זה כל מה שחשוב לו. מה שקורה 10 -20 מטר ממנו לא מעניין אותו. לכן, יש את הרושם הזה. אנחנו צריכים לתקן את זה בעשייה שלנו. אני מודה לכם.

אני סיימתי 34 שנות שירות בצבא, כאשר מתוכם 32 שנה התעסקתי בנושא של תאונות דרכים בצבא בהרבה יחידות שהייתי בהן. לדעתי, יש הרבה דברים שהמגזר האזרחי צריך ללמוד מהצבא. הצבא הצליח להוריד את מספר התאונות לפחות ב-40%. אני הייתי ערב לזה.

ב-90%.

אני אתן דוגמא. אני הגעתי לגדוד מסוים, שהיה מקום ראשון בתאונות דרכים. שירתי 5 שנים בגדוד הזה. יצאתי פעם ב-3 שבועות הביתה. הייתי קצין רכב של הגדוד, והנהגתי שיטה: כל בוקר, לפני שמתחילים את המשימות, בשעה 8:00 כולם נמצאים במשרד ומקבלים הרצאה בנושא תאונות דרכים, ומסבירים איך נוסעים. ראיתי הרבה תאונות באזרחות. הייתי עד לתאונה לפני שבוע. ליד בית ספר רנה קאסן ילדה ירדה מהאוטובוס, חצתה ובאה מונית ופגעה בה. את זה צריך להסביר לאנשים. יורדים מהאוטובוס, עוברים במעבר החצייה, מסתכלים ימינה שמאלה וחוצים. אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן מזמנה של הוועדה. אני מוכן להיות שותף, ולעזור לוועדה.

אין בעיה. תעביר לנו את הפרטים.

אני הגעתי לנשיא כנג"ד מצטיין. הגדוד שלי, לאחר שלוש וחצי שנים, הגיע בלי אף דוח משטרה צבאית ובלי אף תאונת דרכים.

מצוין.

אני אחד שמבין בזה. נתתי את כל החיים שלי בצבא לנושא הזה. הייתי גם חונך בכיר במרכז הובלה. הייתי סגן מ"מ במרכז הובלה, ואני הכשרתי נהגים. עקבתי אחרי כל הנהגים שאני הכשרתי. במשך שנה וחצי אף נהג לא היה מעורב בתאונה או בעבירת תנועה. אפשר וניתן להוריד את אחוז תאונות הדרכים.

אני מעמותת אור ירוק. רציתי להוסיף, שלילדים הנהדרים שעושים את העבודה של משמרות זה"ב – וגם אני זוכרת את החוויה לטובה. גם הילדים שלי עשו את אותה חובה – יש הורים. אנחנו באור ירוק מפעילים כמה תוכניות, שחלקן בתוך בתי הספר היסודיים, וחלקם עם ההורים של אותם הילדים. כמו שדובר פה קודם, העניין של דוגמא אישית הוא מאוד משמעותי. לכן, באישור משרד החינוך, אנחנו מפעילים הורים בבתי הספר, כחלק מהעניין של מעורבות אזרחית ופעילות קהילתית של אזרחים למען הקהילה של עצמם. הורים עומדים בשערי בית הספר ועוזרים לילדים לרדת מהרכב. כך גם מקילים על התנועה, גם נותנים דוגמא אישית וגם משפרים את הבטיחות. זה בסיוע משמרות הזה"ב יוצר מערך, בקרבת בית הספר, שבהחלט יכול להשפיע על בטיחות ההגעה אל בית הספר.

מעבר לזה, אנחנו פועלים בבתי ספר יסודיים בימי שיא, והכל באישור משרד החינוך. רציתי להגיד, שיש מקום לחשוב איך מערבים את ההורים, את המבוגרים. דובר פה על ידי ד"ר בקר על הדוגמא החיובית שהמשטרה נותנת באמצעות חינוך הזה"ב שהשוטרות נותנות. אני חושבת, שאפשר לבדוק אפשרויות איך להפוך גם את ההורים למעורבים.

חה"כ מיכאלי, בבקשה.

אדוני היו"ר, אני רציתי לברך על הדיון הזה. לצערי, חה"כ חמד עמאר יצא. אני רציתי לייחס כמה מילים לעבודה שהוא עשה. בתחילת הקדנציה, אני שמחתי לדעת שבמפלגת "ישראל ביתנו" יש אדם מסור ועקבי לנושא. הוא משקיע הרבה מאמצים לנושא. אני נשארתי לישון כאן בכנסת, ודפקה אישה על דלת לשכתי וביקשה להגיע לדיון. אני שמחתי מאוד. יש הרבה מאוד דיונים בכל מיני נושאים. כאשר מגיעים ומבקשים באופן אישי להגיע לדיון, זו צורת עבודה מאוד מקצועית. אני ממליצה לעשות כך. גם המצגת מאוד יפה. תמשיכו כך לפעול.
בשנת 2006, מאז שהוקמה הרשות לבטיחות בדרכים, נעשתה עבודה מאוד עמוקה ומאוד רחבה. ד"ר בקר התייחס בקצרה לנושא של רוכבי אופניים. זה הנושא שהייתי רוצה להגיד כמה מילים עליו. אני חזרתי עכשיו מחו"ל. הייתי שבוע עם משלחת של חברי הכנסת, וייצגנו בכבוד את מדינת ישראל, את הכנסת שלנו בפרלמנט האירופי. היינו בבריסל, ואחר כך קפצנו לעיר קטנה בהולנד, מידלברג, וראיתי את כמות האופניים שם. אני חושבת, שיש שם יותר אופניים מאשר מכוניות. אפשר לשכור אופניים ברחוב. כך גם בבריסל ובכל אירופה. אפשר לשכור אופניים במקום אחד ולהגיע למקום אחר, על ידי תשלום בכרטיס אשראי.

במדינת ישראל יש קבוצה גדולה של אנשים הרוכבים על אופניים. זה מאוד מתפתח. צריך לדאוג לבטיחות שלהם. אני תושבת ראשון לציון. לא מזמן היתה תאונת דרכים ונהרגו שני עורכי דין מכובדים, שהשאירו את הנשים שלהם והילדים שלהם לבד, בגלל נהגים מטורפים שחזרו מבילוי לילה. זה נורא, זה עצוב, זה כואב, שאנשים שיוצאים בשעה 05:00-6:00 בבוקר לכביש יכולים להיות הרוגים.

כתוב בחוברת, שהמטרה שלכם ברשות הוא להגיע תוך 10 שנים לרמת בטיחות של המדינות המובילות בתחום, ולהוריד את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים אל מתחת ל-360 הרוגים - 360 הרוגים בשנה זה נתון מאוד גבוה. לעומת כל המדינות האחרות, אנחנו במקום 4 - ואל מתחת ל-330 הרוגים עד סוף שנת 2012. אני מקווה, שיהיה מספר אפס, ושהנהגים שלנו ילמדו להתנהג בכבוד, לתת אפשרות לכל ילד לצאת בנחת לבית הספר, לכל רוכב אופניים לרכוב על אופניים בנחת ולדעת שהוא יחזור הביתה לילדים שלו. אני מקווה, שהוועדה הזו תמשיך לדון ולעקוב אחרי העבודה של הרשות. שיהיה לחה"כ חמד עמאר הצלחה רבה בתחום הזה.

אני רוצה לסכם.

יש לי כמה נתונים על מעורבות של ילדים בתאונות דרכים. אני מדבר על ילדים, בין שהם נפגעים כהולכי רגן ובין שהם נפגעים כרוכבי אופניים. יש לי נתונים על קבוצות גיל מאפס ועד 19. אני אקח את שתי הקבוצות היותר בולטות לעניין שלנו: מגיל 5 עד 14. החטיבה העליונה זה נושא אחר.
מגיל 5 עד גיל 9 יש לנו סדר גודל של 300 נפגעים בתאונות דרכים בשנה ביישובים. בשנת 2010 היו 269 נפגעים, ובשנת 2009 היו 324 נפגעים. היתה ירידה בשנת 2010 לגבי ילדים בקבוצת הגיל 5-9.

בקבוצת הגיל של ילדים מגיל 10-14: בשנת 2009 היו 326 נפגעים, ובשנת 2010 היו 376 נפגעים. בקבוצת הגיל הזו, כהולכי רגל ורוכבי אופניים, היו 6 נפגעים. אם אני מדבר על הרוגים: בקבוצות הגיל 5-9: בשנת 2009 – 8 הרוגים. בשנת 2010 היו 7 הרוגים. בגיל 10-14: היו 3 הרוגים בשנת 2009 ו-5 הרוגים בשנת 2010. כלומר, יש מאסה של 10-15 הרוגים בקבוצות הגיל הרגיש הזה של תקופת בית הספר. זה אתגר מאוד רציני להתמודד איתו ולהביא אותו לאפס. זה לא מתקבל על הדעת שילד הולך לבית הספר, חוזר, משחק ונפגע בתחום היישוב, לא רחוק מהבית בדרך כלל. זה אתגר שלנו. צריך לזכור, לא להתעסק רק עם ההרוגים אלא גם עם נפגעים: פצועים קשה, ילדים בבית לווינשטיין שהם צמחים, עם ולידים לכל החיים. זה נושא שהוא בהחלט אתגר.

אני רוצה לסכם את הישיבה.
ראשית, ועדת החינוך מברכת את כל העוסקים במלאכה בנושא של בטיחות בדרכים: הרשות, משרד החינוך, משטרת ישראל וכל מי ששותף במאבק הלא פשוט הזה בקטל בדרכים. אנחנו מברכים את חה"כ חמד עמאר, יו"ר השדולה לבטיחות בדרכים, על יוזמתו.
ועדת החינוך ממליצה, ליישם את התוכנית של משרד החינוך, שמדברת על החזרת הציון הפנימי בבטיחות בדרכים. זה מותנה בתוספת תקציבית שקרובה ל-18,000,000 שקלים. אנחנו פונים למשרד האוצר לתקצב את הפרויקט הזה. ועדת החינוך רואה חשיבות רבה בכך, שילדי ישראל לא רק ילמדו אלא גם ייבחנו בנושא של בטיחות בדרכים. ועדת החינוך רואה בעניין זה דבר חשוב, שיתרום בצורה משמעותית בכל מה שקשור למודעות של ילדי ישראל לבטיחות בדרכים.

בנוסף, אנחנו פונים להשוואת תנאי העסקה של אותם השוטרים האחראים על העברת שיעורי בטיחות בדרכים במערכת החינוך. בנוסף, אנו מבקשים להרחיב את הפרויקט, כך שכל אותם אלה המעוניינים להפעיל את הפרויקט ברשויות שלהם יוכלו לעשות זאת מבלי להתמודד עם בעיית תקציב. אני רואה לנכון, להקדיש תוספת תקציב גם לעניין הזה.

בעניין של כלל התוכניות – הייתי חושב לנכון לפנות לראש הממשלה לקיים ישיבה בממשלה בכל מה שקשור לנושא של בטיחות בדרכים במערכת החינוך, ולמצוא דרך להקצאה משמעותית בכל מה שנוגע לכל אותן הסוגיות שהעלינו כאן: משמרות הזה"ב, הציון בבגרות במקצוע בטיחות בדרכים, השוואת תנאי העסקה של השוטרים בכל המערכת הזו.
אני גם חושב, שכדאי לבדוק אפשרות לפנות למשרד הביטחון, על מנת לשלב אנשי צה"ל בכל הנושא של משמרות זה"ב. אני חושב, שגם משטרה צבאית יכולה לתת מענה בסוגיות האלה. לא חסרים לנו אנשים שיוצאים לגמלאות, שמתנדבים למשמר האזרחי, שיכולים למלא תפקיד בחלק מהעניין הזה.
כמו שצוין כאן, מספר הילדים הנפגעים מתאנות דרכים בכל שנה הוא בלתי מתקבל על הדעת. זה דבר, מבחינתנו, שחייב להיות מטופל באופן דחוף ומהיר. זה לא רק עניין הקשור לנהגים, אלא גם לאותם ילדים שצריכים לדעת איך לעבור את הכביש, איפה צריך לעבור ובאיזו דרך. מצד שני, ברגע שאותם התנאים שדיברנו עליהם יתקיימו, כאשר הילדים יהיו מבוגרים בגיל שהם כבר נוהגים, הם ינהגו בצורה זהירה הרבה יותר ממה שזה קורה היום. בזה סיימנו. נקיים ישיבת עדכון לאחר שנבדוק מה קורה מבחינת ההחלטות שלנו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>