PAGE
18
ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע
28/11/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 10>
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע
יום שני, ב' בכסלו התשע"ב (28 בנובמבר 2011), שעה 10:00

<המשבר המתמשך בתעשיית ההון סיכון הישראלית וההשלכות על תעשיית ההיי-טק>

חברי הוועדה: >
רוברט אילטוב – היו"ר
יוליה שמאלוב-ברקוביץ

>




אבי חסון - מדען ראשי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

דובי אולך - ראש מטה למדען הראשי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גדעון אריאלי - ראש תחום מדעי המחשב, משרד המדע והטכנולוגיה

אירוס הומינר - מנהלת אגף יזמות עסקית, המשרד לקליטת העלייה

נונו בן דוד - מנהלת תחום קליטה במדע טכנולוגיה, המשרד לקליטת העלייה

קלאודיה כץ - מנהלת אגף תעסוקה, המשרד לקליטת העלייה

אלון מסר - רפרנט מחקר ופיתוח באגף התקציבים, משרד האוצר

חני שטרית-בך - מנהלת המחלקה הכלכלית, בורסה לניירות ערך

מיכל שיק - מנהלת יחידת סטארטאפים, התאחדות התעשיינים

ברכיה רוזנברג - מנהל רגולציה, בנק לאומי, נציגי הבנקים

נורית פירני - מנהלת פיתוח עיסקי, בנק לאומי, נציגי הבנקים

ניר ענבר - פיתוח עיסקי, בנק לאומי, נציגי הבנקים

אסתי פשין - מנכ"לית, השדולה לקידום תעשיית ההיי-טק בישראל

אבישי פישמן - יו"ר, פורום חברות היי-טק צעירות

איל ליפשיץ - יו"ר פרגרין, נציגי חממות

איתי זנדבנק - מנהל פלטוניקס טכנולוגיות, חברות היי טק

טלי גוטלזון - מנהלת תפעול פיקסקאוט, חברות היי טק

כפיר חזז - מנכ"ל פרואישן בע"מ, בית השקעות

משה פרייס - דירקטור, פורום מנכ"לי ההייטק

נועה וילנסקי - הולה תקשורת, חברות הזנק

עופר וילנסקי - מנכ"ל הולה תקשורת, חברות הזנק

עמית פרי - סמנכ"ל כספים פיקסקאוט, חברות היי טק

עמנואל דואק - מנהל כספים, אלביט מערכות, חברות היי טק

דוד גוסרסקי - מנהל, קרן לייטספיד, קרנות הון סיכון

דניאל גימפל - חבר הנהלה, חברת השקעות תמיר פישמן, קרנות הון סיכון

חיים קופנס - שותף ו-CTO בחברת ג'י. וי. פי מדיה סטודיו, קרנות הון סיכון

חיים קרביץ - מנכ"ל חברת אנג'לנט, קרנות הון סיכון

יעקב סמבורסקי - שותף מנהל גלילות קפיטל פרטנרס, קרנות הון סיכון

לוקה ברקוביץ' - מנכ"ל אופטיווי, קרנות הון סיכון

יעקב נר - נציג ארגון המשמר החברתי

שני גולדברג - נציגת ארגון המשמר החברתי

עידית חנוכה

אור שושני
<המשבר המתמשך בתעשיית ההון סיכון הישראלית וההשלכות על תעשיית ההיי-טק>

אנחנו מדברים על תעשיית הון סיכון ועל המשברים שבהם אנחנו נמצאים. מחכה לנו גם משבר באירופה והמשך האטה בארצות-הברית, שמשפיעים על הגיוסים. עם זאת אנחנו רואים מהנתונים שהגיעו לידי הוועדה שאכן יש עלייה בגיוסי הון, אבל מצד שני יש ירידה בגיוסי הון של קרנות ישראליות. היום אנחנו נדון בהיבטים ובשאלות שעולים מהנושא הזה. הדובר הראשון יהיה המדען הראשי, שיציג את הדברים כפי שהם נראים מבחינתו. אבי חסון, בבקשה.

תודה רבה לך.

אתה פעם ראשונה אצלנו בוועדה, אז אני רוצה לברך אותך על תפקידך ולאחל לך בהצלחה. אני חושב שהתפקיד שלך מאוד חשוב למשק הישראלי והגישות שלך ישפיעו ישירות, ולכן חשוב שאנחנו נפעל פה ונתמוך בך ובתקציבים שאתה מנווט. אני אשמח להיות עזר בכל דבר בנושא הזה.

>
תודה ליושב-ראש. אני חייב להגיד שבזמן הקצר שאני נמצא בתפקיד כבר יצא לנו לדבר ולהיעזר זה בזה, ושיתוף הפעולה הוא טוב מבורך.

ניתנה הקדמה על ידי חבר הכנסת אילטוב. אני חושב שמספר נתונים שהתפרסמו לאחרונה בהחלט מעלים שאלה לגבי החוסן של שוק ההון סיכון הישראלי. אני רוצה להקדים ולומר משהו שהוא חשוב, במיוחד מנקודת המבט שלי, כמי שאחראי לייעץ לממשלה בנושא התעשיות עתירות הידע ואחראי על ה"אקו-סיסטם" הזה. בתוך ה"אקו-סיסטם" של החדשנות, המדע והטכנולוגיה, קרנות ההון סיכון הן רכיב מרכזי וחשוב לקידום והפיכת רעיונות לחברות בעלות תשואה כלכלית. התברכנו בישראל בשוק הון סיכון שהוא בוגר ומפותח ומוצלח. בהשוואה בין-לאומית מעטים המקומות, אם בכלל, מחוץ לארצות-הברית שיש להן שוק כזה.

אני לא אתאפק מלהזכיר שההתחלה של התעשייה הזאת התחילה בעצם מתכנית "יוזמה", תכנית ממשלתית בהובלת המדען הראשי דאז, בתחילת שנות ה-90. אבל הממשלה כבר מזמן לא שם, וטוב שכך. התפתחה פה תעשייה שעומדת על שתי הרגליים.
עם זאת העננים הם רבים, וחשוב להקדים ולומר שרבות מהבעיות שהשוק הזה נתקל בהן אינן ייחודיות לישראל. עולם ההון סיכון ככלל, ברמה הגלובאלית, נמצא היום תחת בחינה, עם הרבה מאוד שאלות לגבי המודלים, ועם הרבה מאוד משקיעי עוגן שמצמצמים את השקעתם ב-"asset class" הזה. רק השבוע התבשרנו על "קלפרס", קרנות הפנסיה של קליפורניה, גוף שהיה אחד המשקיעים הגדולים בעולם וצמצם מאוד את השקעתו בהון סיכון. גם הקרנות הישראליות נהנו מההשקעות של אותו גוף.
אבל ברור שרובן של התופעות שאנחנו עדים להן כאן איננו ייחודי לנו. גם בארצות-הברית למשל נתקלים בתופעה של צמצום השקעות, צמצום מספר הקרנות, צמצום משקיעים. כל הדברים האלה בהחלט מדאיגים.

עם זאת יש לנו בישראל כמה מאפיינים ייחודיים בנוסף לבעיות הגלובליות, וחשוב להציף אותם ולהתייחס אליהם. אחת מהעובדות – והיא עובדה מרכזית – היא ההשתתפות הנמוכה של המשקיעים המוסדיים בהשקעות בהון סיכון הישראלי. בעיניי זו אנומליה בעייתית. הממשלה כבר הבחינה באנומליה הזאת, ובתחילת השנה גם השיקה תכנית לעידוד המוסדיים להשקעות בהיי-טק או בהון סיכון. בעיניי, בנוסף לכל הבעיות שכבר תיארתי, האתגר של קרנות ההון סיכון הישראליות להתמודד גם עם היעדר ההשתתפות הזה, הוא מאוד מאוד משמעותי.
חשוב להבין פה גם את הדינמיקה האמיתית. כשקרן הון סיכון הולכת לגייס בחוץ-לארץ, אז בנוסף לכל ההסברים הברורים שהיא צריכה לעשות כחברה שמנסה לגייס כסף, היא גם צריכה לבלות לא מעט זמן בלהסביר על ישראל. למה ישראל, למה לבצע השקעות באותה טריטוריה, עם כל תשואות הסיכון שלה ועם כל האתגרים שבלבצע השקעות. בעוד שלמשקיע מוסדי בישראל לפחות הקטע הזה ידוע ומוכר.
כל דרך של הממשלה להעלות את השתתפות המוסדיים בהיי-טק – אני מכליל בכוונה בהיי-טק, לא רק בקרנות הון סיכון, אך בוודאי שגם בהן – היא מבורכת. אולי אתייחס לזה בהמשך, ברמת הצעדים הקריטיים.


אני רוצה לומר שמהפוזיציה שלנו חשוב להסתכל על קרנות ההון סיכון כחלק ממודל מימון לאומי שלם יותר, ולא להתמקד רק בבעיה הזאת. כשאנחנו, במדען הראשי, מנסים להסתכל על איך אפשר להצמיח פה תעשייה ומתמקדים לרגע בפן המימוני שלה – חברה שיוצאת לדרך נדרשת למספר תחנות מימון לאורך חייה. אני חושב שיש לנו עדיין הרבה מה לעשות גם בתחנות האחרות. זה כולל אגב הן מימון פרטי והן מימון ציבורי. לצערי השחיקה כפולה – בשני התקציבים.
אנחנו אגב, במדען הראשי, יכולים להיות ברומטר לא רע לירידה בהשקעות הסקטור הפרטי, כי באופן מידי הביקושים אלינו עולים. בעולם שבו בנוסף לירידה בסקטור הפרטי יש גם ירידה במקורות הממשלתיים, נוצרת לתעשייה בעיה כפולה.
אבל כשמסתכלים על מודל מימון לאומי כזה, חשוב להסתכל על כל הרכיבים שלו. זה אומר לבצע את הכלים הנכונים גם להשקעות של אנג'לים. אני מודע לחוק האנג'לים שחוקק, אבל אני חושב שיש מקום להתאים את החוק הזה ולעשות אותו טוב יותר. אנחנו מבצעים פעילות כדי להפוך את החוק הזה לישים יותר למספר רב יותר של חברות. זה כולל גם השקעות seed בחממות הטכנולוגיות וגם בקרנות ההון סיכון, וזה כולל גם השקעה בטווח מאוחר יותר, שהיא לא נושא הדיון היום ולכן לא נתמקד בה.

נכון שבזמן האחרון אנחנו עדים ליותר מעבר של קרנות להשקעה בעולם הזה, אבל עדיין יש לנו פער ביכולת להצמיח חברות בשלב המאוחר יותר כדי לבנות חברות חזקות ועתירות ידע. זה כולל גם הכנסה של שוק ההון בתל-אביב כמקור לגיוס כספים לחברות טכנולוגיות והפיכה של הבורסה ליותר טכנולוגית. ואני יודע שההנהלה הנוכחית מאוד "מיינדד" לעניין הזה. אנחנו רואים כבר הצלחות יפות, בעיקר בסקטור הביו-טכנולוגיה. אבל במסגרת של מודל למימון לאומי, גם לשוק ההון יש מקום. ואגב, למוסדיים יש מקום לשחק גם בתוך שוק הון ציבורי ולא רק במסגרת השקעות בקרנות הון סיכון. אז נדרשת הסתכלות שהיא גם ארוכת טווח וגם רחבה מבחינת הכיסוי שלה.
נסתכל לרגע על נושא הדיון גופא, שהוא קרנות ההון סיכון. אני רוצה להדגיש שהירידה הזאת היא ירידה מדאיגה. אם אנחנו מסתכלים על הנתונים האחרונים, חלקן של הקרנות הישראליות בהשקעות בהיי-טק ירד בכ-25%. היסטורית המספר היה בערך חצי-חצי, 55%-60% משקיעים זרים. בעולם שבו החלק של הישראלים יורד אנחנו מגיעים לאזורים שהם לא טובים לנו, במיוחד אם נזכור שזה בעיקר פוגע בחברות הצעירות, כי מסורתית חלקן של הקרנות הישראליות היה גדול יותר בחברות הצעירות.

אז מה צריך לעשות, לפחות מבחינתנו? אני רוצה לומר את תפיסת העולם שלי בכלל, שהיא נכונה גם לעניין הזה: מעבר לכל תפקידי הממשלה – ולממשלה יש תפקיד מרכזי בעולם המחקר והפיתוח – הכלל הראשון שלנו צריך להיות "do no harm". כמו שבועת הרופאים. צריך להיזהר: כל פעם שאנחנו מתערבים, ההתערבות צריכה להיות מוצדקת ובמידה.

אני חושב שהדברים העיקריים שאנחנו צריכים להתרכז בהם, מעבר למה שכבר אמרתי, זה קודם כול להגביר את היקף פעילות המוסדיים. אני אומר שוב: יש את התכנית הקיימת, שמנוהלת באגף החשב הכללי. אני רואה פה את אגף תקציבים ואני מניח שהם יחלקו חלק מהנתונים.
אני חושב שהתכנית הזאת צעירה ועוד מוקדם לשפוט אותה. חלק מהתוצאות הראשוניות שלה הן חיוביות, אבל היא עדיין לא נותנת את מלוא האימפקט. אני מקווה שהיא תעשה את זה. אבל בנוסף לתכנית הזאת, כל פעילות, צעד, רגולציה שיודעים לעודד את המוסדיים להיכנס להשקעות בתעשיות עתירות הידע, גם דרך קרנות ההון סיכון וגם דרך מבנים חדשניים – בעיניי הם מבורכים ורצויים, וצריך לקדם אותם.

הדבר השני שאנחנו בוחנים כרגע הוא הסתכלות על צורכי התעשייה, בעיקר בשלב ה-early stage , השלב המוקדם. אמרתי שזה המקום שנפגע מיד. אנחנו במדען הראשי מרגישים את זה בצורה מאוד אקוטית, בעיקר דרך החממות הטכנולוגיות, שהן היום המשקיע early stage הגדול במדינה. כ-200 חברות בכל רגע נתון מתנהלות במסגרת החממות האלה; כ-80 חברות חדשות מדי שנה. אנחנו רוצים לוודא שלחממות האלה יש אבא ואימא ויש מי שקולט את הילדים האלה כשהם מבשילים ויוצאים לעולם האמיתי. זה היה אחד התפקידים המסורתיים של קרנות ההון סיכון, והיינו רוצים לוודא שאם התפקיד הזה לא ממולא, יש מי שמחכה לחברות האלה כדי לאפשר להן לצמוח. אנחנו בוחנים כרגע שורה של מבנים שונים ותכניות שונות כדי להתמודד עם העניין הזה.

אני רוצה לסכם ולומר שוב את הדברים הבאים. ראשית, ההון סיכון ובריאות ההון סיכון הישראלי חשובים למערך החדשנות בישראל. זה חלק מהותי מה"אקו-סיסטם" של המדע והטכנולוגיה, ואנחנו רוצים לראות אותו בריא, צומח ומשגשג.
שנית, האיומים והטלטלות שהוא עובר הם חלק ממשבר עולמי רחב יותר. המשבר לא נמצא בשליטתנו, וחשוב לנו לנטר אותו בקפידה ולראות לאן נושבת הרוח, כדי להתאים את הצעדים ברמה ארוכת הטווח להתפתחויות שנוצרות, וכדי להיזהר מפעילויות נקודתיות אגרסיביות כאלה ואחרות.
מעבר לזה, התפקיד שלנו, כממשלה, צריך להיות וידוא של אותו מודל מימון לאומי שמסתכל על מחזור חיי המימון של חברה, החל מהשקעות של אנג'לים ועד לשוק ההון בבורסה; והתערבות נקודתית איפה שצריך, כדי לקדם סקטורים ספציפיים שנפגעים יותר. כי בעולם שבו יש פחות השקעות לא כל הסקטורים נפגעים באותה מידה. הסקטור הפרטי – לא חלילה מביקורת, אני ביליתי 20 שנה בסקטור הזה – נוטה להשקעות שהן נמוכות סיכון וקצרות טווח. חלק מהסקטורים שאיתם אנחנו מתמודדים הם בהגדרה עתירי מחקר, אי-ודאות וסיכון, וארוכי טווח. קלינטק, מדעי החיים – הרבה מתחומי העתיד הם כאלה. לכן חשוב שנעזור לסקטור הפרטי לגשר על תקופת האי-ודאות הזאת באמצעות הכלים הממשלתיים שאותם אנחנו נבחן. את זה אנחנו עושים כל הזמן. תודה רבה.

משרד האוצר, אלון מסר, בבקשה.

בוקר טוב. בהמשך לדברים שאמר המדען הראשי, משרד האוצר ומשרד התמ"ת השיקו בתחילת 2011 תכנית שהמטרה שלה היא לעודד גופים מוסדיים ישראליים להשקעות בתעשייה עתירת הידע, בין היתר בקרנות הון סיכון אך לא רק. חשוב לציין שהתכנית מאפשרת מודלים הרבה יותר גמישים, מאפשרת התפתחות של מודל גם לקרנות ציבוריות, שנסחרות בבורסה, וגם לקרנות קשורות. כל מיני מודלים אפשריים כדי שיהיה למוסדיים יותר נוח להשקיע בתעשייה עתירת הידע.
התכנית יצאה לדרך בתחילת ינואר. הוקצו לה 200 מיליון שקל מהממשלה, שאמורים בניצול מלא להגיע להשקעה של 800 מיליון שקל של הגופים המוסדיים בתעשייה עתירת הידע. עד היום – עוד לא הסתיימה השנה – נוצל כבר יותר ממחצית התקציב. הגופים המוסדיים הישראליים הצהירו והתחייבו להשקיע בתעשייה עתירת הידע במסגרת התכנית כ-450 מיליון שקל. עד כה כבר הושקעו בפועל במספר קרנות בערך 125 מיליון שקלים. אנחנו רואים שבעקבות התכנית יש דו-שיח מחודש בין הקרנות לבין המוסדיים, דבר שהוא אחת המטרות המוצהרות של התכנית. אנחנו יודעים שיש קרנות חדשות שנמצאות בתהליך, בין אם קרנות ציבוריות בין אם קרנות במבנים קצת שונים, והן מנסות להתאים את עצמן להשקעה של הגופים המוסדיים והתעשייה.
אלה הנתונים. כמו שאמר המדען הראשי, הנקודות האלו צריכות להיבחן לטווח הקצר, הארוך והבינוני. בטווח הקצר באמת יצאה תכנית ממשלתית שמטרתה לעזור ליותר הון מקומי להגיע לתעשייה הישראלית, משהו שלא היה קיים פה מכל מיני סיבות, חלקן כלכליות חלקן קצת פחות.

בטווח היותר ארוך צריך להבין יותר טוב מה קורה, לנתח. זה התפקיד של המדען הראשי, וכמו שהוא מציין, זה בדיוק מה שצריך לעשות.

תודה רבה. אסתי פשין, בבקשה. יש מצגת?

בוקר טוב לכולם. אני אסתי פשין, מנכ"לית שדולת ההיי-טק.

מי שלא מכיר את אסתי נא להירשם אצלי בבקשה.

אני מנכ"לית שדולת ההיי-טק בכנסת, תפקיד שהוא "פרו-בונו". המטרה של המצגת הנוכחית היא לשים על השולחן כמה נתונים שיאפשרו לנו אחר-כך לנהל דיון פתוח בשאלה האם קיים משבר בהון סיכון או לא קיים משבר בהון סיכון, ומה נדרש לעשות כדי לטפל בו. הנתונים כולם לקוחים מתוך הסקר שמבצעת חברת IVC בשיתוף הפעם עם KPMG. היא מוציאה את הסקר הזה פעם ברבעון. הסקר הוא בסיס המידע העיקרי שמשמש אותנו להבנת התעשייה. יש כאן כל מיני חתכים שאנחנו ביצענו, אבל הכול על בסיס הנתונים שלהם.
השקף הראשון מראה את גיוסי ההון על-ידי חברות ישראליות לאורך השנים. אתם רואים כאן שני צבעים: צבע אחד מראה את סך כל הגיוסים והצבע השני מראה את הנתח של גיוסים מהקרנות הישראליות. שני נתונים מעניינים ניתן ללמוד מתוך השקף הזה: מצד אחד שהיקף הגיוסים במגמת עלייה. ברבעונים 3-1 של 2011 גויסו בסך-הכול יותר כספים מאשר בכל 2010, בכמויות ניכרות. מצד שני אנחנו רואים המשך של מגמת הירידה בהיקף הגיוסים מקרנות ישראליות.

כפי שאמר המדען הראשי, ההשקעות נבדלות בסקטורים השונים. אנחנו יכולים לראות כאן את היקף ההשקעות לפי סקטורים. המספר לא מסתכם ל-100% כי יש גם סקטור שקוראים לו "אחר", אבל אלה ארבעת הסקטורים המעניינים. אנחנו רואים מצד ימין את היקף ההשקעות הכולל ברבעונים 3-1 ב-2010, ובצד שמאל את הרבעונים 3-1 ב-2011. אנחנו רואים את מספר החברות שבהן הושקע. אנחנו רואים את שיעור ההשקעות מסך כל ההשקעות, ואנחנו רואים את ממוצע הגיוס לחברה.

כמה נתונים מעניינים שכדאי לשים לב אליהם: אנחנו רואים עלייה בממוצע הגיוסים לחברה כמעט בכל הסקטורים, למעט בסקטור התקשורת, שבו אנחנו רואים ירידה מסוימת. אנחנו רואים עלייה בשיעור הגיוסים בתחום האינטרנט ובתחום התכנה. אנחנו רואים ירידה בתחום מדעי החיים. אגב, זה לא שונה משמעותית מהמגמה בעולם.

השקעות לפי שלב הן גם נתון מעניין. רואים את ארבעת הפילוחים: היקף ההשקעות הכולל, מספר החברות, השיעור והממוצע לחברה. כאן המספרים כן מסתכמים ל-100%. רואים עלייה משמעותית בממוצע הגיוסים לחברה בשלבי ה-seed, ועלייה עוד יותר משמעותית בשלב ה-late stage. כמו שאתם יכולים לראות, כמות החברות שגייסו בשלב ה-seed יותר מהוכפלה בין 2010 ל-2011. עדיין זה מספר זעום, שיעור של 5% מסך כל ההשקעות.
כמה נתונים לגבי קרנות ישראליות. דבר ראשון, נתון שלפעמים קצת מוצנע: היקף ההשקעות של קרנות ישראליות בחברות זרות. אלה מספרים שלא נכללים ב-393 מיליון שקל שהוזכרו, אבל אתם יכולים לראות שהסך הכולל שהושקע ב-2011 בחברות זרות שווה ל-18% כמעט 20%, מהיקף ההשקעות של הקרנות בחברות ישראליות. זה נתון מעניין, שאיננו מחווים לגביו דעה. קרנות הן גורם שמטרתו היא בראש ובראשונה להרוויח.

עוד נתון מעניין, גם כן בהמשך למה שאמר המדען הראשי, הוא היקף ההשקעות שלא משתתפות בקרנות ישראליות. לקרנות ישראליות יש תפקיד נורא משמעותי כשהן משתתפות בהשקעה – הן גורם מייצב. כמות או היקף ההשקעות שבהן קרנות ישראליות לא משתתפות יותר מהוכפלה. ב-2010 ברבעונים 3-1 ההיקף היה 232 מיליון, וברבעונים 3-1 ב-2011 567 מיליון. זהו גידול של 144%.
הנתון האחרון משקף איזושהי מציאות שהולכת ומחמירה, איזושהי מגמה. אם היו פה הנתונים של 2009, הייתם רואים את זה. שיעור השקעות הראשונות של קרנות ישראליות, כלומר השקעות ה-seed וה-early stage. אתם יכולים לראות שהמגמה היא מגמה של ירידה. ב-2011 26% לעומת 30% ברבעונים המקבילים ב-2010. עד כאן ניסיון לשים על השולחן נתונים שיאפשרו לנו לקיים דיון לאורם.

תודה רבה, אסתי. נציגת הבורסה לניירות ערך, חני שטרית בך, בבקשה.

מטבע הדברים אני רוצה לדבר על שיתוף הציבור וגיוס הון דרך הבורסה. אני חושבת שניתן לעשות הרבה. עשו את תכנית האוצר למוסדיים, אבל אף אחד לא דיבר על הציבור הרחב. אני חושבת שיש כאן ציבור רחב שיכול להשתתף. הציבור הזה אולי שונה במקצת, אבל בשנות ה-80, כשרצו להביא את חיפושי הנפט והגז למרכז הבמה, הביאו את זה דרך הבורסה. המוסדיים הגיעו בשלב השני. בשלב הראשון הגיע הציבור.

אני רק רוצה לעדכן אותך שאנחנו כן הכנו הצעת חוק בתחום ההיי-טק שהיא מאוד דומה לנושא של גז ונפט. אנחנו נגיש אותה בהקדם, אם אני לא טועה זה בייעוץ משפטי של הכנסת.

בוועדת שרים.

העוזרת שלי מעדכנת אותי שזה בשלב יותר מתקדם ממה שחשבתי.

אני אשמח להעלות כמה דברים, ואשמח לשמוע את העדכון. אני חושבת שאפשר לעשות משהו דומה כדי למשוך משקיעם פרטיים, אפשר לעשות בשביל הציבור הרחב משהו דומה לחוק האנג'לים. חוק האנג'לים, בגדול, לקח את ההשקעה ואִפשר לנכות אותה מרווחי הון שוטפים. אני חושבת שאפשר לעשות בשביל הציבור אותו דבר: לקחת את הוצאות רכישת המניות בהנפקה ולאפשר לציבור לנכות את זה מרווחי הון שוטפים באותה שנה.

אפשר לשקול שני סוגי תאגידים חדשים, שלא קיימים היום בבורסה: אחד, שותפויות מו"פ שישקיעו בחברות מו"פ. הרעיון כאן הוא כמו הנפט. שניים, חברה שקופה, שגם כאן זה יהיה יותר דומה לחברות ה-REIT. גם כאן – לא כפל מס, אלא מיסוי ברמת המחזיק. אלה שני הדברים שיכולים למשוך את הציבור על-ידי הטבות מס.
אני חושבת שחשוב למשוך את החברות הישראליות להשקיע קודם כל בבורסה בישראל. אנחנו רואים את החברות הישראליות, בייחוד את הטכנולוגיה, כל הזמן פוזלות לשוק האמריקאי. השוק האמריקאי סגור לרוב החברות, וחשוב להביא אותן לבורסה בישראל. כשהן יוצאות לחוץ-לארץ קשה מאוד להחזיר אותן, כמו למשל במקרה של "צ'ק-פוינט".

יש שני דברים שיכולים להקל על החברות: אחד, לאפשר US GAAP לחברות ההיי-טק, לשים את זה רק לחברות ההיי-טק, בניגוד לכל החברות. שניים, לאפשר דיווח באנגלית. אנחנו יודעים שכל קרנות ההון סיכון שדיברנו איתן הציבו את שני הדברים האלה כדברים מרכזיים כדי להיכנס לבורסה בישראל.
אני חושבת שאם הוועדה תפנה לרשות לניירות ערך, לאוצר, לרשות המסים ולבורסה שיעשו ועדה בטווח מאוד קצר, אפשר יהיה להריץ את הדברים האלה, בשיתוף פעולה של כל הגופים.

תודה רבה. אנחנו אכן נקדם את מה שאת מציעה ונגבש את עמדתנו. לוקה ברקוביץ', נציג איגוד תעשיות האלקטרוניקה, בבקשה.

אדונה היושב ראש, אני חבר נשיאות איגוד תעשיית האלקטרוניקה והתכנה. בעברי הייתי שותף להקמת שלוש חברות סטרט-אפ במימון מלא של המדען הראשי. בסוגריים: חברות שקיימות עד עכשיו.

למה בסוגריים?

<לוקה ברקוביץ>
כי זה לא שייך לדיון הזה, אבל אני מאוד גאה שאני מפרנס בצורה ישירה למעלה מ-300 משפחות בישראל.

"קיימות עד עכשיו" עם שלושה סימני קריאה.

<לוקה ברקוביץ>
באיגוד מכירים בחשיבות חברות ההון סיכון ודואגים למצבן היום. לנו באיגוד היו הרבה ישיבות, ולפי דעתנו חברות ההון סיכון בארץ לא מספקות את הסחורה לתקופה ארוכה. היה, וגם היום יש, צורך בשינוי גדול בקיבול של קרנות ההון סיכון לתעשייה. עד עכשיו לא היה, אלא רק בשם. לצערנו אין שינוי כזה, אלא רק שינוי קוסמטי של השם, שמבלבל וגרם לפירוק של כמה חברות.
אני פוגש הרבה אנשים בתחילת דרכם בהיי-טק, והם מבולבלים מהקשר בין חברות סיכון הון להיי-טק ואיך הן יכולות לעזור. המטרה שלהם לשים בישראל חברות להרבה שנים, לא למטרות אחרות. חברות הון סיכון חייבות להתחבר לתעשייה כדי לבנות חברות אמיתיות, בעלות קיום לשנים רבות, עם 100% הצלחה; ולא בשביל רווח מידי – מה שנקרא "הנפקה" – עם אחוזי הצלחה נמוכים בתור מדיניות.

מי שוותיק בתחום שלנו יודע שכל קרנות ההון סיכון היו מציגות בגאווה ש-30% מהחברות שבהן הן השקיעו הצליחו לצאת להנפקה. לפי דעתי – וגם אמרתי את זה ב-2001 וב-2002 – זה כישלון. אנחנו באיגוד התעשייה חושבים שטוב למשק הישראלי ללכת לעידוד השקעה פרטית, כמו שגברת חני שטרית-בך אמרה, וחברות הון סיכון צריכות להתחבר למאמץ להשקעה פרטית.

כשאנחנו מדברים על חיבור לתעשייה, לא מדובר על אגו, מדובר על שנים של מדיניות שגויה של קרנות הון סיכון, שראשיתה – למי שקצת מבוגר – בתקופת הבועה, כשהשקיעו בכל מה שזז בלי לבדוק; ואחר-כך, בתקופת הזוהר שאחרי הבועה, הייתה – סליחה על המילה – קצת יהירות.

היום, בתקופה לא פשוטה, יש מקום לשיתוף פעולה עם אנשים בעלי ניסיון ומשאבים, כמו באיגוד תעשיות האלקטרוניקה.
יש גם היבט לאומי, שדיברו עליו קודם. דובר על כסף שמושקע בחוץ-לארץ, 20%, שזה המון כסף. אני יודע על השקעות של חברות הון סיכון ישראליות ברוסיה ובסין.

אני מאמין בשיתוף פעולה. אני חושב שאנחנו ואיגוד התעשייה מושיטים יד לקרנות הון סיכון, כדי שישתמשו בידע שלנו, במחקרים שלנו ובהצלחות שלנו. כל מי שבחוץ-לארץ יודע שאנחנו, ביחד עם האנשים שהקימו את RAD, למשל יהודה זיסאפל... ישקיע בקלות יותר, במקום להגיד: אנחנו, בתור קרן הון סיכון, יצאנו לשלוש הנפקות. זה לא אומר כלום. אני בטוח שביחד נבנה בישראל תעשייה טובה יותר.

אני רוצה לדבר על הפעילות שלך: הרבה שנים אתה העוגן שלנו ב - - -

תודה. נציג או נציגת איגוד תעשיות ההיי-טק נמצא פה? עופר וילנסקי, בבקשה.

אני מנכ"ל חברת "הולה". זו החברה השלישית שהקמתי. החברה הקודמת הייתה "ג'נגו", שנמכרה ב-2006. אני גם חבר ב-HTIA, והכוונה שלי והסיבה שאני פה היא לראות איך אני יכול לתרום לכלכלת מדינת ישראל. אני עושה את זה במקום הקטן שלי, שזו החברה שהקמתי לפני שלוש שנים. זאת המטרה שלי, אני לא מייצג אף אחד.

רציתי לתת זווית ראייה של יזם, כי ראיתי את הכותרת.

תייצג את היזמים הקטנים.

<עופר וילנסקי>
אני לא יכול לייצג אותם כי הם לא נתנו לי את המנדט, אבל זווית הראייה שלי היא זווית של יזם אחד לפחות, שזה אני. ראיתי את הכותרת של הדיון הזה, ואני מסכים שכנראה יש משבר בתעשיית ההון סיכון. אני רוצה לראות האם זה מביא למשבר בתעשיית הסטרט-אפים. מה בעצם נעשה אם לא יהיה כסף? התשובה שלי אולי תהיה מפתיעה.

אז קודם כול, האם פחות הון סיכון אומר פחות סטרט-אפים? מה התשובה? התשובה היא כן, יהיו פחות סטרט-אפים. אבל האם פחות סטרט-אפים זה רע לישראל? התשובה שלי היא לא. מה שרע לישראל זה אם יהיו פחות סטרט-אפים טובים, לא פחות סטרט-אפים. סטרט-אפים זו לא תעשייה של "בואו נכניס 2,000 ואולי יצאו ארבע", אפשר אולי להכניס רק עשר ויצאו ארבע. זו לא תעשייה של הימורים. יש סטרט-אפים טובים ויש פחות טובים.

תמיד היו פחות טובים ויותר טובים, גרועים ומעולים. זה תהליך שקיים.

<עופר וילנסקי>
נכון, אבל זה לא תהליך של הימור.

אחד הדברים הטובים בישראל הוא שכל אחד שיושב בבית קפה מרגיש את עצמו יזם, וזה מצוין. כולם רואים בראש את התמונה של "מסודרים" ורוצים להיות יזם מסודר, אבל לא כולם מתאימים להיות יזם. זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר.

מה יקרה אם יהיה לנו למשל יותר מדי כסף? אם נשפוך המון כסף לתעשייה? כמובן שהיזמים הפחות טובים והרעיונות הפחות טובים יקבלו מימון, ואת זה אנחנו לא כל-כך רוצים. כולנו, אני חושב. היום, בזה שיש מעט כסף, יש בעצם תהליך של ברירה טבעית. המלחמה של הרבה יזמים על מעט כסף מייצרת מצב שאלה שיודעים יותר טוב למכור, והרעיון שלהם יותר טוב, והם יכולים להוכיח את היכולת שלהם יותר טוב, הם אלו שיקבלו את הכסף. זה תהליך די בריא. מה יקרה אם נשים המון כסף? הרבה רעיונות לא טובים גם ימומנו.
אז אם יהיה לנו יותר מדי כסף יהיו קבוצות פחות טובות, וחברות גדולות שאנחנו רוצים לגדל אותן פה ייפגעו. ב"צ'ק פוינט" – חברה מצוינת, שגם עבדתי בה לפני הרבה שנים – יושבים היום בין 1,000 ל-1,500 אנשים שרואים את עצמם יזמים, אבל אין להם מימון. תביאו להם מימון – כולם עוזבים את החברה ומקימים סטרט-אפים.

יש פה שבעה מיליון אנשים כאלה.

<עופר וילנסקי>
יש שבעה מיליון סטרט-אפים שאפשר לממן פה, אז תביאו עוד כסף. ככה החברות הגדולות ייפגעו, והסטרט-אפים הטובים גם ייפגעו. כי אם יש מעט רעיונות טובים ומעט צוותים טובים, יש גם מעט מהנדסים טובים ממש, והם לא יכולים לדעת אם זה סטרט-אפ טוב או רעיון טוב או לא טוב. הם ידוללו ויתפרשו על 2,000 או שבעה מיליון סטרט-אפים.

יש לי איזו הצעה להבין מתי אנחנו במשבר מבחינת עולם הסטרט-אפים. עולם הסטרט-אפים נמצא במשבר פיננסי כאשר אנחנו רואים צוות טוב עם רעיון טוב שלא מצליח להשיג מימון. זו הגדרה. אז אם בא אליכם יזם ואומר: "קשה, אין כסף" – אוקיי, אתה לא הצלחת להשיג כסף, איפה אתה בשרשרת המזון? זוהי נקודה שאולי מחדדת את המצב.
אני נפגש די הרבה עם יזמים, רק בשביל לעזור, "פרו-בונו". למדתי מילה חדשה. אני עוזר בחינם לכל מי שמוכן לקבל את העזרה, ואני כמעט לא רואה אף רעיון טוב או צוות טוב. זה מאוד נדיר. אנשים פה מההון סיכון יכולים להגיד לכם שרעיון טוב וצוות טוב זה דבר סופר-נדיר, למרות מה שחושבים.

אם חס וחלילה יהיה הרבה פחות הון סיכון בישראל, מה אז יזמים יעשו? מה אנחנו נעשה אם יהיה מעט מאוד כסף? אז קודם כול אפשר לעשות bootstrap, להקים חברה מאפס, להקים אותה בלי כסף. את החברה הראשונה שלנו הקמנו במרתף בבית שלי, כי אף קרן הון סיכון לא הסכימה לממן אותנו, ובצדק – היה לנו ממש רעיון מחורבן. אז אני והשותף שלי ישבנו אצלי במרתף וכתבנו את המוצר, ותוך חודש התחלנו למכור פה ושם ב-500 דולר לחתיכה. היום זה עסק שמוכר בערך בעשרה מיליון דולר. עסק קטן שלא שווה מימון של הון סיכון. למדנו, זה היה הסטאז' שלנו. טוב שלא מימנו אותנו. אפשר ככה להרים עסק. זה עסק קטן שמעסיק 40-30 איש.

בכל זאת יהיה עדיין כסף בישראל. גם אם הרבה קרנות הון סיכון לא יצליחו לגייס כסף. יהיה כסף, ואפשר לגייס מהן. יש לא מעט קרנות זרות – נציג שלהן, דודי, יושב פה בחדר – שמשקיעות בישראל. יש משקיעים אסטרטגיים כמו "אינטל", "סיסקו", "גוגל" וכולי. תבינו שאם סטרט-אפ עושה דבר חשוב שאין לו מימון, ברור ש"גוגל" או לקוח אחר יהיה מוכן לממן אותו בסופו של דבר.
בסטרט-אפ השני שעשינו, "ג'נגו", הלכנו שוב פעם לגייס כסף ממשקיעים. זה היה בדיוק במשבר של שנת 2000, כשהבורסה כבר הייתה בדרך למטה. לא יכולנו להשיג מימון הון סיכון, אבל את "אינטל" זה מאוד עניין, והיא שמה כסף בחברה. "Infineon", עוד חברת סיליקון, גם שמה כסף בחברה, ומיד אחריה באה קרן הון סיכון אמריקאית ושמה, ומשם זה כבר נהיה יותר קל.

דבר נוסף. יש פה המון המון יזמים שכבר גייסו כסף מקרנות זרות, מקרנות מקומיות וממשקיעים אסטרטגיים. היזמים החדשים גם יכולים להתחבר איתם, ואנחנו יכולים לעזור להם להגיע לשם, בין אם זה בחינם ובין אם זה בתשלום של מניות או מה שלא יהיה. יש, אגב, עוד כמה דברים: אנג'לים, המדען הראשי, האיחוד האירופי. יש המון המון מקורות של כסף. לא לשכוח שאפשר למכור מוצר, זו גם דרך להרוויח כסף.

אני מנסה להגיד שיש המון דרכים, ויזם נחוש שהולך לבנות חברה – זו רק ההתחלה, הוא ירוץ בדרך הזאת וישיג כסף ממי שצריך. כמובן שיהיה יותר טוב אם יהיה יותר כסף, אבל אם יהיה יותר מדי זה לא טוב.
לסיכום, יש יזמים מצוינים עם רעיונות מצוינים, ובהם כל מה שקורה לא פוגע. גיל שוויד הקים את "צ'קפוינט" בדירה של סבתא שלו עם הלוואה של 300,000 דולר, כפי שידוע לי. הוא נתן 50% מהחברה בשביל ההלוואה הזאת. 50% מהחברה הוא נתן תמורת 300,000 דולר, שהוא גם היה צריך להחזיר אותם. וקמה חברה ענקית, בלי הרבה כסף.

כדי לקבל הלוואה של 300,000 דולר, צריך ערבויות בהתאם. כנראה היו לו 300,000 דולר.

<עופר וילנסקי>

B, R ו-M.

ולסבתא הייתה דירה.

ולסבתא הייתה כנראה דירה מאוד גדולה.

היזמים של HP, היולט ופקארד, עשו את זה במחסן של היולט, ולא היה שם כסף. אפשר לעשות את זה בלי כסף. יכול להיות שאם יהיה פחות כסף, היזמים הבינוניים והרעיונות הבינוניים לא ימומנו. אבל זה לא נורא. 20 או 30 מיליון דולר אקזיט זה לא מה שיעשה את ישראל לא לכאן ולא לכאן, ולכן אין מקום לדבר על הבינוניות פה בכנסת. היזמים הגרועים לא יקבלו כסף, וזה דבר טוב.

לא, לא, בכנסת מדברים על הכול.

על הכול? אז הנה, אני אדבר על הכול: הטובים יקבלו גם ככה, מהבינוניים לא אכפת לנו, והרעים לא יקבלו. זהו, סוף.

אני מודה לך על הגישה. אני גם חושב שכשיש חוסר החושים מתחדדים ואנשים מתחילים לפעול באופן חד יותר ומחפשים פתרונות יצירתיים יותר. אבל המטרה של הוועדה הזאת היא למצוא ולשמור על מקורות מגוונים של מימון לאלה שהם טובים. מחובתם של אלה ששמים את הכסף לבדוק עד כמה הרעיון או הטכנולוגיה טובים. זה מהצד השני, של המשקיעים, מצריך את אנשי המקצוע הרלוונטיים שיכולים לבחון אם הרעיון הוא טוב. אף אחד מבין אלה שיושבים פה לא אומר לזרוק כסף לחברות בינוניות ומטה. אנחנו מדברים על כך שיהיו מקורות מימון. יש עדיין הרבה מאוד רעיונות טובים. המדען הראשי יכול להגיד לך שרק ב-50% מהפרויקטים שהוא בוחן הוא יכול לתת את המימון, לא יותר ואף פחות.

גם כשיש רעיונות טובים, סביר להניח שבאיזשהו מקום בעולם מישהו מפתח אותם. אתה יכול לפתח אחלה רעיון, אבל שבוע לפני שאתה מוציא אותו יוצאת חברה גדולה עם רעיון גדול, וכל ההשקעה שלך יורדת לטמיון. יש פה הרבה מאוד אפשרויות, הרבה מאוד דברים, הרבה מאוד אנשים מבריקים שרעיונות טובים שלהם יכולים ליפול לפח. אני חושב שגם את הדבר הזה צריך לתחזק ולממן, למרות שיש תחרות בעולם ולא כל אחד הוא המבריק ביותר. אבל עדיין יש אנשים טובים וחזקים עם רעיונות חזקים, והם יכולים להתפתח גם לכיוונים אחרים.

אני מסכים שלא רק צריך למכור חברות סטרט-אפ, אלא גם אפשר למכור מוצרים קיימים. אפשר לעשות מזה הרבה מאוד כסף. זה נושא לשיווק: האם המדינה צריכה או לא צריכה לעזור לחברות הקטנות בשיווק ברמה הגלובאלית. אבל זה כבר דיון אחר. אני מודה לך על הסקירה שלך. הגישה שלך מאוד מעניינת ואנחנו לא פוסלים אותה. זו גישה מאוד חיובית. אין לאף אחד מבין היושבים פה מטרה לממן חברות שהרעיונות שלהן לא יכולים להגיע למדף ולהצליח. תודה.

שוב, אסתי פשין, בבקשה.

מקודם סקרתי נתונים, עכשיו אני רוצה להביע דעה. ראוי לציין שיש ביני לבין עופר התערבות פתוחה סביב השאלה האם קיים צוות טוב שלא מצליח לגייס כסף. אני חושבת שיש צוותים כאלה והמקום הכי פשוט למצוא אותם זה בחברות בוגרות חממה. אני מניחה שהמדען יסכים איתי. אני בדעה שקיים משבר בהון סיכון ושנדרשות פעולות כדי לטפל בו.

עם זאת, אני חייבת להגיד שאני מסכימה ביותר מ-100% עם מה שאמר המדען. נדרש לפעול בזהירות, בצעדים קטנים, לא לשפוך את התינוק עם המים, לא להזיק לתעשייה בפעילויות אגרסיביות. אני חייבת להגיד שאני מופתעת – אולי מאוכזבת – מהיעדר הנוכחות של איגוד תעשיות ההיי-טק. כמו שהדברים נראים, הם בלב המשבר, וחבל שהם לא נוכחים כאן. יכול להיות שכדאי לקיים דיון נוסף בנוכחותם כדי להמשיך ללבן את העניינים.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשתי נקודות שנוגעות קודם כול ל-early stage ול-late stage של הגיוסים. ב-early stage אנחנו עדים לבעיה שחוק האנג'לים נועד לסייע לפתור אותה. אבל חוק האנג'לים, כפי שפורסם בחוזר מס ההכנסה האחרון בעניין, הוא מעט שונה מהסיכומים המקוריים שהוגדרו בהקשרו. זה בסדר, כי חוק עובר איזשהו תהליך עד שהוא יוצא לציבור, עד שהוא יוצא לפרקטיקה. אבל במקרה הנוכחי השינויים האלה מעיבים על היכולת לנצל אותו בצורה המתוכננת, ואני חושבת שראוי לפעול כאן בהקדם כדי להתאים את החוק למציאות בשטח. כ"ספוילר" קטן אני יכולה לספר לקהל שהיושב-ראש יחד עם צוות השדולה פועלים על מנת להסדיר כמה נושאים בחוק.

נושא שני הוא נושא גיוסי ההון מהציבור. זהו גם מקור ראוי ונדרש המתאים במיוחד לשלבים מאוחרים. היום בסוג מסוים של חברות מאוד קשה לגייס את הסכומים הנדרשים ב-late stage כדי להמשיך לפתח את החברה בארץ. אנחנו רואים כנגזרת של זה את מה שמכונה "תרבות האקזיטים" מצד אחד, או חברות שמגיעות למצב שהן לא מסוגלות לגדול מעבר למצב הנוכחי שלהן. אם שלמה וקס היה כאן, הוא היה אומר: אנחנו לא מצליחים לגדל כאן תעשייה. הדרך לגדל היא להגדיל את מקורות המימון. להגדיל את מקורות המימון אפשר בסט של פעולות, ואחת מהן היא לעודד השקעות בורסאיות על-ידי השתתפות של המוסדיים, על-ידי השתתפות של הציבור , ועוד כהנה כהנה.
ציינת, ואני ארחיב מעט, את הצעת החוק שהגשת, שזו בעצם הצעת חוק שמכילה את הטבות המס שהוחלו בשנות ה-80 על תעשיות הגז והנפט וגם על מגזרים מסוימים בהיי-טק. המטרה היא לעודד את הציבור לקחת את הסיכון ולהשקיע במיזמים דרך שותפויות מזכות, וליהנות מאותן הטבות מס שנהנו מהן משקיעי הגז והנפט. אני לא אכנס לפירוט של ההטבות האלה, אך עיניכם הרואות את ההצלחות שהחוק הוביל אליהן במגזרי הגז והנפט. לכן אנחנו יכולים רק לקוות שכאשר הצעת החוק הזו תתקבל - - -

אנחנו גם ראינו את הטבלה של יהודה זיסאפל, שמוכיחה שבאותה השקעה על גז ועל היי-טק, ההשקעה על היי-טק מביאה יותר. פי שניים.

<אסתי פשין>
זה לגמרי נכון. היות שראינו את התוצאות המאוד חיוביות בהקשר של הגז והנפט אין לנו אלא לקוות שכאשר הצעת החוק תתקבל – ואני לא רואה אפשרות אחרת, כי מדובר בהצעת חוק הגיונית ונכונה – אותן תוצאות ייראו בתעשיית ההיי-טק לאורך זמן. תודה רבה.

תודה רבה. משה פרייס, פורום מנכ"לי ההיי-טק, בבקשה.

תודה. אני פה בשני כובעים, אחד מהם הוא חבר בפורום של מנכ"לי ההיי-טק. אני רוצה בקצרה לחלוק על דבריו של עופר וילנסקי. אני הייתי שותף 12 שנים בקרן הון סיכון וראיתי יותר מפעם אחת חברות שכמעט טבעו או היו ב-"chapter 11", וכספי המדען וקרנות ישראליות עזרו לחברות האלה לצאת, ובסופו של דבר מכרנו חברה כזאת ב-180 מיליון דולר או ב-340 מיליון דולר. חברות שאני ישבתי בבית-משפט כדי להציל אותן מפשיטת רגל.

עופר, אני חושב שחבר הכנסת רוברט אילטוב צדק כשאמר שצריך להסתכל על היריעה כולה בספקטרום הרבה יותר רחב. ברור שהטובים בדרך-כלל מצליחים, אבל המדען מטפח רעיונות עם סיכון גבוה. אסתי אמרה נכון, שבעצם הבעיה היא של חברות שמצליחות להוכיח את הנכונות הטכנולוגית, אבל לא יכולות לקבל כסף אחר-כך. למשל חברת "פרוטליקס", שעושה חלבון מגזר. מי מקרנות הסיכון או אפילו משקיעים פרטיים היה משקיע בחברה כזאת? המדען הראשי השקיע, ותראה איפה החברה נמצאת היום.
דרך אגב, תיקון קטן ל"צ'ק פוינט": BRM, שאני מכיר טוב את השותפים שם, השקיעו בחברה 600,000 דולר, ולשמחת כולנו ,מבחינה לאומית, החברה נמצאת איפה שהיא היום. אז יש כל מיני צדדים לכל מטבע.

כמו שאמרתי, אני הייתי שותף לקרן הון סיכון שמאוד הצליחה, והיא מחלקת כספים. אני מאוד רוצה לציין, לענייננו, שבקרן הראשונה שלנו היינו קרן שנהנתה מכספי "יוזמה", ולעושרנו הרב קנינו את חלקה של הממשלה בסך שמונה מליון דולר, שילמנו לממשלה את הכסף בחזרה ותוספת ריבית, וראינו ברכה בעמלנו.
ופה אני מגיע לעניין שאני רוצה לדבר עליו. אני זיהיתי לאחרונה , כמו שאסתי דיברה על זה, פער או כשל שוק גדול מאוד לחברות בוגרות חממה ודומות להן שכבר הוכיחו את משפט הקיום שלהן מבחינה טכנולוגית, אבל חסר להן מיליון וחצי או שני מיליון דולר כדי להגיע לשלב הבא. זה פער שנוצר משום שבגלל המשבר שהחל באמצע 2008, חברות ההון סיכון לא משקיעות. למרות שהן אומרות שהן משקיעות בשלבים כאלה, בתכלית הן לא משקיעות, כי מצבן קשה.


לכן אני מנסה להקים קרן חדשה שמיועדת לעזור לחברות בוגרות חממה. עופר צודק, נכון שלא כולם מוצלחים וטובים, אבל יש מהן 30% טובות שאינן מצליחות לגייס כסף מקרנות הון סיכון. מהניסיונות שלי להקים קרן כזו ומהדיבור עם כל המוסדיים, שהמדען הראשי אבי חסון התייחס אליהם, עולה שהמוסדיים מתקשים היום להשקיע בקרנות הון סיכון, אבל הם אומרים שאם הממשלה תשקיע את חלקה בקרן, הם ישימו את חלקם. בשבילם זה מנוף שיעזור להם להשקיע.


לצערי הרב, החוק שאלון מסר דיבר עליו אולי עוזר, אבל להערכתי הוא לא מספיק עוזר לקרנות שמתכוונות להשקיע ב-early stage. הקרנות המסורתיות שאולי תיעזרנה בחוק הזה לא תשקענה בחברות בשלבים מוקדמים. לכן אני קורא, חבר הכנסת רוברט אילטוב, לעשות כל מאמץ לשכנע את האוצר להגדיל באופן כללי את התקציב של המדען הראשי. זה בנפשנו. אני חושב שאנשים לא רואים את גודל המשבר שהתחיל ורק מתעצם כל חודש בצל המשבר הכלל עולמי. חייבים לשכנע את הממשלה שתפעל יותר מהר ויותר חזק, כי השתתפות משמעותית של הממשלה בהשקעה בקרנות כאלה, שיכולות גם להיות ציבוריות, היא הדרך היחידה לעזור לחברות בוגרות חממה או לחברות צעירות שזקוקות להון הראשוני הזה כדי להמשיך ולהתקיים. תודה רבה.

אני מודה לך. יעקב נר, המשמר החברתי, בבקשה.

אני גם מהנדס אלקטרוניקה שעשה הסבה לתכנה, ויש לי בן וכלה בתחום התכנה. אני רוצה לדבר בשני מישורים. דבר ראשון, כמו כל הציבור פה, אני בעד הגדלת השקעה בתחום ההיי-טק – שהוא העיסוק שלי ושל בני משפחתי – מעצם העניין שזה טוב למדינה.
אבל אני רוצה להאיר שתי זוויות שלא דיברו עליהן. אתחיל מדוגמה אישית. אני ובני פיתחנו כשלוש-ארבע תכנות במשך עשרים-שלושים השנים האחרונות. כל פעם הבאנו אותן למצב שניתן להציג ולהדגים אותן, אבל פחדנו שיגנבו לנו אותן. עם הזמן כבר צצו דברים דומים בעולם. אני בטוח שאני לא היחיד, אני בטוח שיש עשרות אלפי מהנדסים ומתכנתים שיש להם רעיונות טובים שמתים אצלם. הם פשוט מפחדים להציף את זה, שמא יגנבו להם ברגע שיציפו. אולי אפשר לחשוב על רעיון שלא יעלה הרבה כסף, לעודד איכשהו אנשים בתוך החברות שהן עובדים בהן. פשוט לא הצלחנו לממש את זה, כי אני עסוק בעבודתי והבן היה סטודנט ואז בצבא ובעתודה. אולי אפשר לחשוב על השקעות לא גדולות לפרטים שמביאים רעיון, כאשר מבטיחים להם שאם הרעיון ייושם הם יקבלו תגמול נאה, ויוכלו למכור את הרעיון בעודו זעיר לחברה שהם עוסקים בה, שיש לה את המשאבים.

יעקב, שנייה רגע. דבר ראשון, לדעתי זה עניין של משא ומתן שלך מול אותם גורמים שעשויים להתעניין. יש מערכת שלמה של הסכמים והסכמות. אבל זה לא דיון למסגרת הזו.

אני זורק רעיון. זה חומר למחשבה. אני בטוח שאלפי רעיונות - - -

רק אם יורשה לי, קיימת כבר הרבה שנים במדען הראשי תכנית "תנופה", תכנית שיודעת לתת מענקים לפרטים שטרם התאגדו, לא לחברות. 200,000 שקל מענק לטובת כתיבת תכנית עסקית, בניית אב-טיפוס, רישום פטנט וכן הלאה. כמובן שהסיכון הוא עלינו – במידה שהפרויקט נכשל לא נדרשים להחזיר כלום. כך שיש מסלולים לפרטים לגשת ולקבל את ה - - -

מה שאני מציע, יעקב, שתוציא לנו מסמך ואנחנו נשמח מאוד לעזור לך. אני פשוט רוצה להחזיר את הדיון להון סיכון.

<יעקב נר>
סליחה. עכשיו ההערה שאיתה בעצם רציתי להתחיל. הייתה פה הצעה להכניס את שוק ההון לתמונה, למצוא את הרשות לניירות ערך. אנחנו רואים את הסיפור של תשובה. הון סיכון לא תצליח להסביר לאזרח הקטן מה הסיכון של ההשקעה.

לכן הוא מקבל הטבות.

כן, אבל עשרה אחוזים הטבה ו-100% כישלון זה לא ביג דיל.

זה שיקול של המשקיע. הוא יקבל הטבות אם החוק יעבור, ואז הוא שוקל אם להשקיע ולהסתכן או שלא להשקיע. ככה זה עובד.

אם יורשה לי, במקרה של תשובה רוב הציבור לא היה מודע שמיליארדים מכספו מועברים ללא ביטחונות למר תשובה ואחרים. אני מאוד חושש שדווקא בנושא ההון סיכון, ספינים של עיתונאים, בלוגים, טוקבקים, ופייסבוק יהדירו דבר שאין בו כלום, ואנשים ירוצו בעיניים עיוורות ויקנו אגרות חוב ללא ביטחונות. הכלים לבחון דבר כזה הם בידי אנשים מקצועיים, וגם כאן לא מצליחים הרבה. אני חושב שצריך מאוד להיזהר, ולא לשווק לציבור הטעיות. זאת ההערה שרציתי להעיר מטעם המשמר החברתי.

תודה רבה. ניר ענבר, בנק לאומי, בבקשה.

אני מרכז את תחום ההיי-טק בחטיבה המסחרית בבנק לאומי. אני ונורית וברי מהבנק הלאומי בכובע של הצד המסחרי, של מי שמלווה את חברות ההיי-טק בכל שלביהן בפעילות שלהן איתנו. נכון שלא פופולארי שבנק ידבר בנושא של השקעת הון סיכון. כשאנחנו פוגשים יזם או רעיון, אין לנו את היומרות להגיד אם זה יצליח או לא יצליח.
עם זאת אני חושב שיש לנו הרבה מאוד דברים שאנחנו כן יכולים לעשות ב"אקו-סיסטם". בגדול התפקיד שלנו – של כל נותני השירותים, אני חושב – הוא ליצור ערך מוסף לכל השחקנים בתעשייה הזאת.
אני יכול לתת דוגמה: בעשור האחרון של הפעילות שלנו החלטנו שאנחנו מטפלים בהיי-טק בצורה ייעודית והולכים להיות איפה שהתעשייה נמצאת. פתחנו שלוחה בפאלו אלטו בעמק הסיליקון שמלווה חברות היי-טק ישראליות בניו-יורק; יש לנו היום באזורי ההיי-טק הגדולים מספר דו-ספרתי של צוותים שמלווים סטרט-אפים מבחינה בנקאית; אנחנו מכשירים את הצוותים שלנו שידעו לדבר את הטרמינולוגיה; אנחנו מנסים לעזור כלל הניתן ולהיות "hub" של נטוורקינג לחברות האלה, גם בהיבט של בנק לאומי כלקוח של טכנולוגיה מאוד גדול במשק וגם בהיבט של להיות בקשר עם גופים ואנשים שאנחנו בקשר איתם ב"אקו-סיסטם". למעשה, אנחנו מנסים לפתוח דלתות ולעזור ללקוחות שלנו לקבל את כל מה שהם יכולים לקבל מהתעשייה.

אנחנו חברים ב-HTIA, איגוד ההיי-טק, ושותפים בפעילויות שלהם. פיתחנו מספר מוצרי מימון לחברות סטרט-אפ והיי-טק, בשלב הטבעי שלנו שהוא השלב המסחרי יותר, השלב שבו לחברה כבר מתחילות להיות מכירות, ואז אנחנו בעצם יודעים לממן על-פי מודלים מסחריים. אבל גם חברות שמתחילות את המכירות, והנתונים הכספיים שלהן עדיין לא מאפשרים מימון בנקאי – אנחנו יודעים איך להסתכל על החברות האלה. גם הלכנו עוד צעד ופיתחנו מודל מימון לחברות ממומנות מדען. אנחנו יודעים לתת היום הלוואות גישור על השוואות תקציביות לחברות שמקבלות מימון, מהרגע שהן מגישות את התכנית ועד הרגע שהכספים מתקבלים. אנחנו יודעים לתת להן את פרק הזמן הזה לגישור.

אנחנו יודעים לעבוד עם חממות ולתת פתרונות לחברות פורטפוליו כאלה ואחרות שמתוקצבות מדען; אנחנו יודעים לעבוד עם הקרנות הישראליות ולנסות לעבוד איתן ב-bridge loan או דברים כאלה, שמבחינתנו כבר מתחילים להתקרב לקצה של הסיכון שאנחנו יכולים לקחת.

יש היום נושא של כניסה של משקיעים זרים. אנחנו מדברים על הקרנות הישראליות וחלקן שיורד. אני חושב שחשוב מאוד שכולנו בעצם נפתח את החשיבה שלנו לאיך עובדים עם המשקיעים האלה ואיך מקרבים אותם לתעשייה הישראלית. יש להם תפקיד מאוד חשוב גם בבנייה של החברות וגם איך יותר נכון אחרי זה לבסס אותן מסחרית בעולם. יש כמה משקיעים כאלה שעובדים היום עם נציגים ישראליים, שגם מכירים את השוק טוב מאוד. אנחנו חושבים שגם חלק מהמאמצים שלנו זה לייצר את הקשרים ואת הנטוורקינג עבור הלקוחות שלנו ולדעת לחבר אותם כשאפשר. אנחנו עושים כל מיני מפגשים וכנסים כאלה, כדי לתת את החשיפה הזאת.

ככה שמבחינה בנקאית אני חושב שאנחנו לא יכולים להוות אלטרנטיבה מלאה בשביל חברות לנושא של השקעה ראשונית או השקעות בכלל, אבל בהחלט יש בארץ מחלקת בנקאות שאפשר להיעזר בה, בצוותים מתמחים, כדי לקבל עוד איזשהו סוג של מימון מסחרי לחברה. תודה.

חיים קופנס, בבקשה.

שמי חיים קופנס, אני שותף בקרן הון סיכון JVP, כאן בירושלים, ואני גם מנהל של חממה טכנולוגית. בתור שכזה אני רואה את כל הספקטרום של היזמים. החל מהיזמים שמגיעים אלינו עם מצגת פאוור-פוינט ורעיון מעניין וכלה בחברות שהן כבר גדולות, מבוססות ורווחיות שצריכות את כמות הכסף הנוספת כדי להגיע להצלחה.
קודם כול צריך לשים דברים על השולחן. אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר, והמשבר הזה הוא מאוד מאוד קשה. ובניגוד למה שנאמר פה על-ידי דוברים אחרים, זה לא איזשהו משבר מינורי שבו היזמים הטובים מצליחים לגייס כסף והיזמים הבינוניים והחלשים לא מצליחים. אנחנו רואים הרבה מאוד יזמים טובים שלא מצליחים לגייס כסף, במיוחד יזמים שנמצאים בתחילת דרכם.

בואו נסתכל רגע קצת על נתונים שאסתי הראתה. ראיני את הנתון שדיברנו עליו בהתחלה של ירידת החלק של המשקיעים הישראלים ועליית החלק של המשקיעים הזרים. יש עוד שני נתונים מעניינים שהופיעו במצגת של אסתי: הייתה עלייה מאוד גדולה בהשקעות בתחום האינטרנט, על חשבון השקעות אחרות; והייתה עלייה בהשקעות בחברות שהן late stage, על חשבון חברות שהן early stage.
שני הדברים האלה בעצם מראים שאלה השקעות לטווח קצר. השקעות אינטרנט הן השקעות לטווח קצר. החברות האלה מתבגרות מהר מאוד ויכולות להימכר ולהגיע לאותם אקזיטים שאולי לא יהיו אקזיטים של מאות מיליוני דולרים, אבל יהיו אקזיטים רווחיים מהר מאוד. לחברות בתחומים אחרים לוקח הרבה יותר זמן להתבגר. הירידה בהשקעות האלה בעצם אומרת שיש לנו כאן תעשייה שמתחילה להסתכל על הטווח הקצר.

אותו הדבר החברות המבוגרות יותר. דיבר כאן הנציג של הבנק וראינו גם בנתונים של אסתי. חברות שהן late stage, שכבר מראות גידול עקיב ורווחיות, יכולות לגייס כספים. לחברות שהן מאוד צעירות – דוּבר הרבה מאוד על חברות בוגרות חממה, אבל לא רק כאלה – הרבה יותר קשה, וראינו במצגת של אסתי ירידה מאוד גדולה של השקעות בעולם הזה. שוב – תעשייה שפועלת לטווח קצר.

לגבי המשקיעים הזרים שפועלים בארץ. אני חושב שאנחנו צריכים לברך את הפעילות שלהם והקיום שלהם, אבל צריך לזכור שהכסף הזה הוא כסף מאוד מאוד נזיל. בדיוק כמו שברגע נתון אחד הוא מגיע לכאן, ברגע נתון אחר הוא יכול לעזוב את מדינת ישראל ולהתפנות להשקעות בהודו או בסין, כי השווקים האלה יהפכו להיות יותר אטרקטיביים. בהיעדרם של משקיעים ישראליים שפעולים כאן לטווח ארוך, אנחנו לא נוכל לגדל כאן תעשייה.
אנחנו בעצם רואים כאן תהליך שבו הדלק, קטר ההיי-טק, הולך ואוזל. ואם דיברנו על ההיי-טק בתור הקטר שמושך את הכלכלה הישראלית, זו כלכלה שבעצם הדלק שלה הולך ואוזל.
אני לצערי הרב לא מסכים עם המדען הראשי לגבי הצעדים המינוריים שצריך לעשות. לצערי הרב, כמו שחולה מקבל בהתחלה טיפול אנטיביוטי, ולאחר מכן מאשפזים אותו במחלקה פנימית, וכשהמצב שלו מידרדר מאשפזים אותו במחלקה לטיפול נמרץ ומשקיעים בו הרבה יותר כסף לכל אורך הדרך - -

ולפעמים בכלל מתברר שהוא סופני.

אחר כך קוברים אותו.

<חיים קופנס>
- - אז לצערי הרב אנחנו כבר לא נמצאים במצב שצעדים מינוריים וקטנים בסגנון "do no harm" יכולים לעזור, אלא אנחנו צריכים לפנות לצעדים הרבה יותר מז'וריים. אסור לנו לדבר על הגדלת תקציב המדען הראשי, אנחנו צריכים להתחיל לדבר במונחים של הכפלת תקציב המדען הראשי.

ולפני שיקפצו עליי נציגים של משרד האוצר ויגידו שאין לנו כסף - -

יש פה שומר, אל תדאג, לא יקפצו.

<חיים קופנס>
- - אז צריך לזכור שעיקר תקציבי המדען הראשי מוצאים למימון כזה או אחר של משכורות של עובדים. כך שכשאנחנו מדברים על הכפלת תקציב המדען הראשי, 50% מזה יחזור מיד לקופת המדינה בתור מסים, וזה לפני שנדבר על מה התועלת שהדבר הזה יביא.

אז קודם כול, צריך לחשוב במונחים שהם קצת יותר דרסטיים וקצת יותר מהירים, כי אנחנו נמצאים כאן בעיצומו של משבר ש - - -

חיים, אבל המטרה של האוצר היא שאתם תמשיכו לגייס את העובדים ועדיין תשלמו את המסים.

<חיים קופנס>
נכון, אנחנו נעשה את זה, אבל נעשה את זה עם פחות חברות. נעשה את זה עם פחות חברות. נראה יותר חברות שהן בוגרות חממות וחברות שהן early stage, שלא מצליחות לגייס כספים. אנחנו נראה יותר יזמים שמנסים לגדל את החברה שלהם במרתף. אני, דרך אגב, בעד לפתוח חברות במרתפים, רק צריך לזכור: לחברה שנפתחת במרתף יש אופק מאוד מאוד מסוים. אם החברה הזאת לא תצליח לגייס כסף כדי למנף את הפעילות שלה, היא תישאר חברה מאוד קטנה ואף-פעם לא תהפוך להיות סופר-מרקט, פרט למקרים מאוד יוצאי דופן.

לגבי מה שאמר עופר. לצערי הרב אנחנו לא יודעים בשלבים הראשונים מה זו חברה טובה ומה זו חברה בינונית. אנחנו מניחים שכל חברה שאנחנו משקיעים בה היא חברה טובה. אנחנו משקיעים בממוצע באחוז אחד מהחברות שאנחנו רואים. בעולם ההשקעות של החממה אנחנו משקיעים בערך בארבע חברות בשנה מתוך יותר מ-400 חברות. אנחנו מניחים שארבע החברות שאנחנו משקיעים בהן הן חברות טובות. אנחנו לא יודעים לברור בשלב הראשון. בבינוניים אנחנו בוודאי לא משקיעים.

לכן ברגע שנגדיל בצורה מאוד דרסטית את היקף ההשקעות, נוכל להשקיע ביותר חברות וניתן ליותר חברות סיכוי להצליח. כי בהמשך הדרך מתברר מי הבינוניים ומי הטובים, ביום הראשון זה לא כל-כך ברור.

יחד עם הגדלה מאוד משמעותית בתקציבי המדען, אני חושב שצריך לקיים כמה דיונים. צריך לקיים דיון בשאלה: מה התפקיד של המדען הראשי? עד כמה הוא צריך להשקיע בחברות גדולות לעומת חברות מאוד צעירות, ומה צריכה להיות חלוקת הכסף בתוך תקציבי המדען הראשי?

האם המדען הראשי צריך להתייחס בכלל להשקעות במרכז לעומת השקעות בפריפריה? לטעמי התשובה היא כן, כי כרגע עולם ההיי-טק הישראלי מרוכז באזור גאוגרפי מאוד מסוים של מדינת ישראל. בתור מישהו שפועל בירושלים – שאף אחד לא חושב שהיא פריפריה – גם ירושלים היא אזור שמאוד קשה להביא אליו יזמים ומאוד קשה לגדל בו חברות. אני חושב שמדינת ישראל, דרך תקציבי המדען הראשי או דרך פתרונות אחרים, חייבת להתייחס לדבר הזה.

דובר הרבה מאוד על תכנית החממות – גם זו תכנית שחייבת לעבור רוויזיה. כרגע, בגלל היעדר מימון להשקעות המשך, אני חושב שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם עדיף להשקיע ב-200 חברות בשנה סכום כסף מסוים, או עדיף להשקיע ב-100 חברות סכום כסף כפול.

לא, לא, זה 80 היום.

80 בשנה.

עדיף להשקיע ב-80 סכום כסף מסוים - - -

אבל אם אמרת שצריך להכפיל, אתה מתכוון למספר ה - - -

80 מיליון מה שהוא - - -

<חיים קופנס>
אולי צריך להשקיע בחצי מהחברות, אבל פי שניים כסף, כדי שיהיה להן יותר סיכוי להצליח.

אז יש לנו בעצם סדרה של צעדים שאנחנו חייבים לעשות. אנחנו יושבים בוועדה הזאת כבר כמה שנים, וכבר כמה שנים אומרים את אותו הדבר. המצב מסביבנו רק הולך ומחריף. יש ירידה עקבית בהשקעות של קרנות ישראליות בתעשייה הזאת, ואם לא נתחיל לנקוט צעדים הרבה יותר דרסטיים ממה שדובר עליהם עד עכשיו, אנחנו נהיה פה בעוד שנה ובעוד שנתיים, והמצב יהיה הרבה יותר קשה.

אני מודה לך. המדען הראשי צריך ללכת, לכן הוא יתייחס בדקה למה שנאמר.

אני לא יכול להתייחס לכל הדוברים כאן ולדיון המעניין שהתנהל, אבל רק כמה מילים בכל זאת לחיים, שהוא מכר ותיק שלנו ועובד איתנו בשיתוף פעולה.

כמה נתונים שהוצגו פה וחשוב לי לתקן. ראשית, לגבי החברות הקטנות. זה נושא שאני שומע אותו שוב ושוב. רק כנתון: יותר מ-85% מתקציב המדען הראשי מממן חברות קטנות, בין אם חברות ללא מכירות בין אם חברות עם מיליוני דולרים ספורים של מכירות. גם ה-15% הנותרים מייצגים ברובם או מענקים של מו"פ גנרי, דרך תכניות מגנט ותכניות אחרות, או תכניות בפריפריה, דוגמת מרכז הפיתוח של ECI בנגב.
זה רק כתיקון טעות, כי אני פשוט שומע את זה שוב ושוב בכל דיון, וחשוב לי להגיד את הדבר הזה. אגב, זה פשוט נובע מתמונת ראי של התעשייה הישראלית. רוב התעשייה הישראלית היא חברות קטנות או בינוניות. זה לא נובע מתוך קיפוח או העדפת חברות גדולות, אלא מתוך ראייה של איפה נמצאות התכניות האיכותיות והחדשניות, אלו שאנחנו רוצים לדחוף ולקדם. גם לחברות גדולות יש מה לתרום בהיבט הזה. החדשנות לא ננעלת בתוך מסגרות כאלו ואחרות, אלא אחד הדברים היפים בה זה שהיא חוצת גבולות וחוצת חברות.

לגבי פריפריה, בוודאי שהיא אחד מיעדינו, ויש לנו מגוון תכניות שמקדמות את העניין. אני גם מברך את הקריאה שלך להגדיל או להכפיל את תקציב המדען הראשי. אתם מודעים, אני מניח, לפעילות שאנחנו נוקטים בדיוק באזורים האלה.

אבל חשוב להגיד שהמדען הראשי לבדו והממשלה לבדה לא ישיגו את המטרה, ללא סקטור פרטי חזק ומשגשג. אחד העקרונות הכי חשובים בפעילות שלנו במדען הראשי הוא עבודה שלנו לצד גורם פרטי שמשקיע. אנחנו לעולם לא משקיעים 100% מהמענק, וטוב שכך. אנחנו יודעים להגיע עד לאחוזים גבוהים מאוד – 85% בחממות, אבל תמיד חשוב שיהיה שם גורם פרטי, לא רק בגלל דמי הרצינות – במרכאות – והיכולות שלו לסנן, אלא כדי שיהיה מי שייקח את החברה הזאת כל הדרך הלאה וילווה אותה הן במישור העסקי והן במישור הפיננסי. והממשלה צריכה ליצור את הסביבה שגופים כאלה יפרחו וישגשגו.

אני שוב מתנצל על זה שאני לא אשמע את כל הדוברים.

אני מודה לך. דודי גוסרסקי, בבקשה.

אני עבדתי שמונה שנים בקרן ישראלית. בשלוש וחצי השנים האחרונות אני עובד בתור שותף בקרן הון סיכון, מה שמכונה פה: "הקרנות הזרות".
קודם כול חשוב להבין שחלקן הגדול של הקרנות הזרות מעסיקות אנשים כמוני, אנשים ישראלים שיש להם את האפשרות לראות גם deal flowואפשרויות השקעה ממקומות אחרים, ולראות את ישראל יחסית להודו, סין, ארצות-הברית וכו'.
אנחנו קרן אמריקאית עם 14 שותפים, שמשקיעה – כמו שאמרתי – בהודו, סין ארצות-הברית וישראל.

""Lightspeed, כן?
<דוד גוסרסקי>
כן. לכאורה אין לי פה שום פוזיציה. אתה יכול לחשוב שאולי יש לי אפילו שמחה בלב כשאני רואה שאחוז ההשקעות של המשקיעים הזרים הולך וגדל. אבל זה לא המצב. אנחנו בקשר עם קרנות זרות אחרות. אנחנו רואים את המשבר בהון סיכון הישראלי ואנחנו מאוד מודאגים ממנו.

על אף שאני ידיד טוב של עופר, אני רואה את הדברים אחרת. אני חושב שהיום יזמים טובים כמו עופר או אנשים מאוד מנוסים – אם הם יבואו עם עוד רעיון, הם יגייסו כסף בקלות. אבל לפני עשר שנים אי אפשר היה לדעת אם עופר טוב או לא טוב. אני חושב שבסביבה של היום, עופר 2 לא היה מגייס כסף.

הקרנות הזרות - - -

יכול להיות שאותו עופר לא היה מגייס כסף.

<דוד גוסרסקי>
יכול להיות גם כן.

הקרנות הזרות – ואני מדבר ממה שעובר עלינו בעבודה היום-יומית – לנו יותר נוח להתרכז בשלבים היותר מאוחרים. בעניין הזה אני לא מסכים עם אסתי, שחושבת שיש בעיה ב-late stage. אני חושב שהמקום שבו רואים את הקרנות הזרות אקטיביות זה ב-late stage, בסיבובים של B, C ואילך. יותר קשה לקרנות הזרות להשקיע בסיבובים הראשונים, במיוחד בשלב ה-seed, אלא אם מדובר ביזם יוצא דופן. אותו עופר 2, שהוא כבר מנוסה – סביר להניח שבמקומות האלה תהיה תחרות גדולה על העסקאות, וגם שם תראו את הקרנות הזרות פעילות. אבל ברוב המקרים אנחנו רואים שבחיי היום-יום הקרנות הזרות מוצאות את עצמן משקיעות בשלבים B ואילך, בסכומים הרבה יותר גדולים.

רק נקודת הבהרה: חשוב להשקיע בכל השלבים, זה לא שאנחנו מעדיפים להשקיע פה ולא שם.

לי כמחוקק חשוב שיהיה מגוון רחב גם של השקעות seed, גם של early stage וגם השקעות - - -

<דוד גוסרסקי>
נכון. ומה שקורה זה שאם אנחנו מסתכלים על אותו, כביכול, deal flow שמגיע לנו – הוא הולך ופוחת. כי מבחינה כמותית, הקרנות הישראליות הולכות ומתמעטות והולכות וקטנות, וכמות ההשקעות בשלבים הראשונים הולכת ופוחתת, למעט השקעות בנושאי אינטרנט ודברים שלא דורשים סכומים גדולים, ששם אנחנו רואים פעילות אפילו יותר אקטיבית של הקרנות הישראליות, כי פשוט קשה להן להשקיע במקומות שדורשים סכומים יותר גדולים.
מה שאותנו מטריד זו ההתייבשות האיטית הזאת של הנהר של האפשרויות שיגיעו בסופו של דבר לשלבים היותר מתקדמים. בשלבים המתקדמים, שוב, אני חושב שאין בעיה, גם מבחינת קרנות זרות שפועלות בישראל באופן ישיר וגם קרנות זרות שמשקיעות בלי שיש להן פה נציגות.

לכן המצב חמור וחייבים לפעול, כי אני חושב שעוד חמש שנים ההיי-טק ילך ויתייבש, ובסופו של דבר גם הקרנות הזרות. אם לא יהיו להן פה אפשרויות השקעה מספיק מעניינות, גם הן יפסיקו לפעול פה. אז לכאורה יש איזו עדנה מסוימת כשרואים את הקרנות הזרות הולכות ומגדילות את הפעילות שלהן. אבל אם לא ידאגו שהקרנות הישראליות ימשיכו לפעול, ולא יעודדו חברות והשקעות בשלבים יותר מתקדמים – המצב הזה ילך ויחמיר, והוא גם ישפיע בסוף על השקעות של קרנות זרות בישראל.

אני מודה לך. אבישי פישמן, בבקשה.

אני, קודם כול, מייצג את חברות ההיי-טק הצעירות. פורום חברות ההיי-טק הצעירות נוסד לפני שנתיים על מנת להסיט תקציבים של המדען הראשי לטובת חברות צעירות. התחלנו באזור ה-70%, היום אנחנו נמצאים ב-85%, כך שמענו מהמדען הראשי. אני יכול לברך על הפעולה שבוצעה ועל ההשקעה בחברות הצעירות. המאבק נושא פרי.

זה ברור שמקורות המימון הם הבעיה. השיטה הכי פשוטה והכי קלה היא להגיד: המדען הראשי, בוא תכפיל את התקציב, ממיליארד וחצי תגיע לשלושה מיליארד ואז יהיה יותר כסף. אבל הלוואי שזה היה ישים, הלוואי שלממשלה היה מספיק כסף. אני חושב שהמשבר גם קשור למשבר הכלכלי העולמי הקיים. כמו שיש פחות כסף לתעשייה הרגילה, יש גם פחות כסף לתעשיית ההון סיכון.

אני חושב שהמטרה שלנו היום ובכלל בתקופה הזאת היא לחפש את הדברים במצב הקיים; לנסות למצוא איך להסיט את מקורות המימון הקיימים, כמו שעופר אמר קודם, לברירה הטבעית; איך לשים את זה במקומות שבהם הסיכון הוא נמוך יותר, למרות שאנחנו מדברים פה על הון סיכון. אמנם יש סיכון גם בחברות יותר טובות ויותר בטוחות, אבל עדיין אפשר להשקיע במקומות שיש בהם פחות סיכון; עדיין בחברות מסוכנות, אבל שהתשואה שלהן, בסופו של דבר, תהיה יותר טובה גם למשק הישראלי וכמובן למדינה.
סיימתי מיזוג של החברה שעבדתי בה – חברת סטרט-אפ היי-טק צעירה – עם חברה אמריקאית, והיום אני סמנכ"ל כספים בחברה שנושקת להיי-טק אך מוגדרת "תעשייה מסורתית". שם אני רואה את היכולת למנף את התקציבים שמקבלים מהמדען הראשי.
המטרה שלי היא לעודד את הקשר בין ההיי-טק הישראלי, בין הסטרט-אפים, לבין התעשייה המסורתית, כמו שיש היום עידוד... חבל שהמדען הראשי לא נמצא פה, אבל הוא יכול להעיד שיש, למרות שזה לא כתוב בשום מקום. כאשר למשל יש חברה ישראלית שעושה שיתוף פעולה, מו"פ, עם חברה שוודית או קנדית או כל חברה – זה נקרא "קרנות דו-לאומיות" או "תכניות מו"פ דו-לאומיות" – תמיד המדען הראשי אומר: או.קיי. חברת סטרט-אפ באה עם חברה משוודיה למשל, ישר היא מקבלת הרבה נקודות כדי לקבל תקציבים מהמדען הראשי. למה? כי המדען הראשי, מבחינה פוליטית או הסברתית, אומר: כדאי לי להשקיע בחברה שיש לה שיתוף פעולה.

זה לא בדיוק ככה. זה בהתאם להסכמים בין-לאומיים, וברגע שיש התחייבות ממשלתית, אין לו הרבה מה לעשות. זו לא פוליטיקה שלו.

<אבישי פישמן>
נכון, אבל עדיין יש העדפה. אם אני בא עם שתי תכניות, תכנית אחת לבד והשנייה עם חברה קטנה מאירופה – יש לשנייה הרבה יותר סיכוי לקבל תקציבים של המדען הראשי.

פה אני רוצה להשליך על הקשר בין חברות סטרט-אפ או חברות היי-טק צעירות לבין התעשייה המסורתית. אני רוצה לתת את העדיפות בתקציבי המדען הראשי לחברות שמגיעות עם תכנית המשלבת בין תעשייה מסורתית לבין תעשיית ההיי-טק או תעשיית הסטרט-אפים. והסיבה היא מה שאמר קודם אבי חסון. הוא דיבר על המישור העסקי והמישור הפיננסי. המדען תומך איפה שהוא רואה שיש תכנית פיננסית סגורה, כי אז הוא מעריך שיש לאותה חברה יותר סיכויים. כאשר הוא רואה שיש קרנות שמשקיעות בחברה, הוא מעריך שאם הוא יוסיף כסף, לחברה יהיה יותר סיכוי.
אני אומר שהתעשייה המסורתית בחברות מבוססות – כמו זו שאני מייצג היום – יכולה לתת את הליווי העסקי, במקביל לליווי הפיננסי שחברות ההיי-טק הצעירות מקבלות מקרנות ההון סיכון. לכן המטרה היא למצוא בתוך השטף האדיר של הסטרט-אפים את היהלומים ואת הבינוניים, שצריכים דחיפה ושיתוף פעולה עסקיים מצד התעשייה המסורתית; להשקיע בחברות האלה ולעזור להן במסגרת התקציב הקיים. אני לא מבקש עוד תקציבים, ברור שאין. בתקציב הקיים, להפנות ולהסיט משאבים לכיוון הזה.

תודה רבה.

רק דבר אחד: יש במדען הראשי דבר שנקרא "מסורטק".

נכון, אבל זה לא מספיק.

אה, זה משהו אחר.

אז להוסיף תקציב או לא להוסיף?

בתקציב הקיים, לתת את העדיפות. אתה יודע שזה לא פועל בצורה הזאת.

תודה. עמנואל דואק, אלביט, בבקשה.

אני רוצה לתת חיבור, אבל בזווית נוספת ושונה ממה שנאמר כאן.

"סיכון". "סיכוי". אני רוצה להתמקד בקרן הון סיכון של המדען הראשי. מבחינתי זו קרן הון סיכון. השאלה אם זה סיכון או סיכוי. ההבדל בין סיכון לסיכוי זה יו"ד ונו"ן. נו"ן פחות יו"ד זה מ"ם. מ"ם זה מנהל. השאלה היא מה מנהל את מה? מי מנהל את מי? אם הסיכון מנהל את הסיכוי או הסיכוי מנהל את הסיכון?
אני ממליץ שהסיכוי ינהל את הסיכון, ואז יש הרבה אפשרויות למימוש הפוטנציאל. איך אפשר לעשות את זה? מדען ראשי. כי כפי שנאמר פה קודם: צריך לראות לא להשליך כסף טוב אחרי כסף רע. לא לפזר בנושאים שהם מעוטי סיכוי.

ההיבט שאני רוצה לתת כאן הוא חברות גדולות. טועה מי שחושב שהמדען הראשי נותן את הכסף לחברה גדולה. זה לא נכון. לא החברה הגדולה עומדת בפני ועדת המחקר של המדען הראשי, מי שעומד הוא הנושא, הנושאים. וחברה גדולה היא אוסף של חברות סטרט-אפ, אוסף של נושאים. וכל נושא עומד לדיון, ומתחרה ברמת החדשנות הטכנולוגית שלו, רמת החשיפה, העמידות הפיננסית וכדומה.

כאשר מדברים על נושא תחת מעטה ומעטפת של חברה גדולה, אז יש למעשה כמה פילטרים של התייחסות. אחד, הפילטר של החברה עצמה. יש לה את האמצעים לבחון ולבדוק ואת הניסיון רב השנים, העמידות הפיננסית והתמיכה הטכנולוגית. מצד שני יש את המדען הראשי, שהוא הפילטר השני. כאשר מאחדים את שני הפילטרים, הסיכויים גדלים. אני רוצה שהסיכוי ינהל את הסיכון.
נקודה נוספת. כאשר מדברים על משברים וכדומה, בייחוד עכשיו, השאלה מה זה משבר? מישהו בא ואומר: קטסטרופה. אבל אם מסתכלים בשפה העברית – "משבר" זה השם של המושב שהיולדת יושבת עליו. מהמשבר הזה יוצאים חיים. "משבר" זה השם של הכיסא. אנשים לא יודעים את זה. אני אומר עוד פעם: בואו ננהל.

לא ב-100% של המקרים.

<עמנואל דואק>
מה?

מהכיסא הזה. הסטטיסטיקה אומרת שלא 100% מאלה שיוצאים משם, יוצאים חיים.
<עמנואל דואק>
אני רוצה לאחל לכולנו סטטיסטיקה כזו בכל תחומי החיים שלנו. מעבר לזה, עדיין החיים שנוצרים – אין להם אח ורע בשום תחום אחר. אין משהו שידמה וישתווה ליצירת חיים של בן אנוש. לכן אני אומר שאנחנו נמצאים במצב שצריך לחפש השקעות. בראייה שלי, המדינה היא ההשקעה הכי טובה שקיימת.

לכן צריך – מישהו פה אמר "להכפיל" – אני אומר להגדיל בצורה משמעותית ולהבין שזאת השקעה שנותנת למדינה את התשואה הכי גבוהה שיכולה להיות. לא צריך לחפש בשדות זרים. קודם כול לחפש בשדה שלנו: המדינה, המחוקק. אנחנו צריכים להבין שזו ההשקעה הכי טובה. היא באה לידי ביטוי בפילטרים של המדען הראשי, בפילטרים של החברה עצמה, בעוצמה שלה. כאשר שמים אותם אחד על השני, אלה הנגזרות שבאות כתוצאה מהשקעה של המדינה: תעסוקה בפריפריה, חיזוק וליווי של חברות קטנות וקבלני משנה וספקים של החברה הגדולה, גיוס עובדים, הרחבת הטכנולוגיה והשתה שלה לאזורים כמו שנעשה בכרמיאל ושדרות.

אנחנו רואים שקרן ההון סיכון של המדען הראשי צריכה להיות מנוהלת על-ידי הסיכוי, ולא הפוך. צריך להבין שתעשייה גדולה היא תעשייה שמאגדת בתוכה מספר רב של נושאים, והם הסטרט-אפים. זאת השקעה הכי טובה למדינה, וצריך לטפח ולהגדיל אותה. והמחוקק – שאתה אחד המובהקים, המובילים והאיכותיים שבהם – צריך להמשיך בכיוון הזה. תודה רבה.

תודה. אני תמיד נהנה לשמוע את הקישור בין העברית לתעשיית ההיי-טק. אין כמוך. דניאל גימפל, קרן הון סיכון "תמיר פישמן", בבקשה.

תודה. אני רוצה לחלוק איזה שהוא רעיון, גם כן מזווית אחרת, מניסיון אחר. אני, כאמריקאי, הגעתי לארץ בסוף שנות ה-90. השתתפתי בהקמת קרן הון סיכון "דלתא ונצ'רס" בהרצליה פיתוח, ואחר-כך עברתי לחברת היי-טק והובלתי את המכירות הבין-לאומיות שלה כמעט ארבע שנים. ככה שיש לי את שני הכיוונים: גם השקעה בסטרט-אפים וגם תפעול שלהם.

גרתי ברוסיה כמה שנים, חזרתי ארצה ו - - -

אז למה יש לך מבטא אמריקאי?

<דניאל גימפל>
אני עדיין אמריקאי. והקמתי את הקרן שעכשיו אני מנהל אותה, שהיא בערך בגודל של 70 מיליון דולר. הקרן שלי פעילה בשנתיים האחרונות. עשינו כבר שלוש השקעות מתוך ה-70 מיליון דולר, ומה שמדהים הוא שהצלחתי לייצר יכולת להשקיע בחברות כאן בארץ – חברה אחת בפתח-תקווה וחברה אחרת במגדל העמק.
חבל שאבי חסון לא נמצא עכשיו, כי רציתי להתייחס להרבה ממה שדובר כאן על שינויים אפשריים במדען. כמו בכל משבר, אפשר לדבר על יעילות: איך לייעל את מה שקיים, את השיטות שקיימות היום. אבל זו גם הזדמנות להסתכל על הדברים בצורה אחרת לגמרי,paradigm shift – צורה אחרת.
אני כאמריקאי יודע שארצות- הברית , כמדינה, מציבה עכשיו יעד אסטרטגי, לא כלפי סין אלא כלפי הודו. למה? בגלל השפה, בגלל הדמוקרטיה, בגלל השוק הענק שם, שמאפשר לעשות scaling.

אני מבקש לא ליצור משברים דיפלומטים.

<דניאל גימפל>
לא דיפלומטיה, אני מדבר על זווית אחרת להסתכלות על ההזדמנויות שלנו. איפה שאני עובד עכשיו, ברוסיה, חבר העמים לשעבר, יש המון יכולות – יכולות של המהנדסים, של ה-scaling של חברות שאפשר לפתח, וגם כן של מימון. אנחנו מדברים על איך לייעל את המשאבים של הארץ שלנו, אבל אני מציע – רציתי שהמדען ישמע את זה – שאולי יש מקורות בעולם שאפשר לפנות אליהם. מקורות שיש בהם רצון ואינטרס.

בין רוסיה לארץ יש שלוש שעות נסיעה. ברוסיה מחפשים שותף אסטרטגי שאפשר לפתח איתו את התשתיות שיש להם שם. איפה שאני מתקשה הרבה פעמים זה עם החממות, שהן חברות טובות אבל המדען מגביל אותי מלהשקיע בחברות האלה בגלל העניין של ה-IP, שחייב להישאר אך ורק בארץ. אני אפילו לא מציע להוציא את זה לרוסיה, אבל שיהיה אפשר לשחרר יכולת לפתח IP חוץ מבישראל, על אותו בסיס. זה לא דורש כסף, ואני לא חושב שזה דורש שום מאמץ. אני אפילו לא מכיר שום מקרה – ואני בתעשייה יותר מ-13 שנה – של תביעה על IP שהציל בוכטה של כסף של המדען, שהם שמרו IP אך ורק בארץ.
משברים מאפשרים לנו לחשוב קצת אחרת. אמנם יש איזשהו עניין פוליטי כן לפתח IP בארץ, אבל כשזה מאפשר לנו לקבל עוד מקורות מימון; לעשות שיתופים של חברות בארץ עם רוסיה או חבר העמים; ולקבל מימון משותף מהמדען וממקורות זרים, כמו רוסיה והקרן שלי – אז לא מדובר רק על להכפיל את התקציב, אלא לעשות את זה כפול חמש. כי מקורות המימון ביעדים אסטרטגיים כמו רוסיה – ואני באמת חושב שזה יכול להיות יעד אסטרטגי לישראל, עם השפה והרוסים שנמצאים כאן – הם הזדמנות. רק רציתי להציע רעיון שיהיה דיון על תפקידו של המדען, כמו שדובר קודם.

דניאל, תודה. אתייחס ממש בקצרה למה שאמרת, אם להעדיף מדינה כזו או אחרת. אני חושב שבכל אחת מהמדינות שניקח יש הזדמנויות ויש יתרונות וחסרונות ויש סיכונים. אני חושב שהמשקיע הישראלי צריך להחליט לאן ללכת. השוק הסיני מאוד אטרקטיבי, השוק ההודי מאוד אטרקטיבי, גם השוק הרוסי והשוק הברזילאי מאוד אטרקטיביים. המשקיע הישראלי חכם, ולא צריך להגיד לו מה להעדיף, הוא יחליט מה לעשות.
<דניאל גימפל>
לגמרי. אני מדבר על איך אפשר לפתח את התעשייה כאן. משום שבחברות היי-טק כאן יש כל-כך הרבה רוסים דוברי רוסית, וברוסיה יש את כל האינסטיטוטים וכל תעשיית ההיי-טק שאפשר להפיק ממנה משאבים ו-scaling – זו הזדמנות. אמנם יש ברזיל, סין והודו, ויש שם את כל השפות השונות והכסף, אבל אני אומר משהו פרקטי, משהו שאפשר להציב כיעד אסטרטגי.

אני מודה לך. איל ליפשיץ, יושב-ראש פורום החממות, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו הוזמנו היום לכאן לדיון מיוחד בכנסת בנושא משבר ההון סיכון. זה שם הדיון פה היום. ואדוני היושב-ראש, אין היום תעשיית הון סיכון בישראל. אין דבר כזה. כדי שתעשייה תהיה תעשייה, היא צריכה שיהיו בה את כל המרכיבים, את כל המבנה. בתעשיית הון סיכון יש תחומים, יש תוכנה, יש תקשורת, יש מדעי החיים, יש קלינטק, ויש שלבים של השקעה: שלב מוקדם, שלב אמצע, שלב מאוחר.

יש לנו כאן נציגים מעולים של חלק מהנקודות האלה בפאזל, אבל בפאזל הזה יש הרבה חורים. וכשבמרקם כזה יש הרבה חורים – והיום זה כבר יותר חורים מקטעים שלמים – אין תעשייה.

אני שמעתי כאן הרבה דוברים אומרים דברים חשובים, אבל אני חושב שלזה צריך להתייחס. אני לא רוצה לבוא כאן עם הרבה תכניות חדשות, כי האמת היא שכשעבדנו על תכנית "יתרון יחסי"... מתי זה היה? ב-2008?

לא, לא.

יותר מאוחר.

2010.

היא כבר לא רלוונטית. יש בה קטעים טובים, אבל אז חשבנו שאנחנו נמצאים באיזשהו "פיק" של משבר, אלא שהוא רק הולך ומחמיר.
לכן צריך לשבת ולחשוב, ולקחת דברים טובים שיש בתכנית הזאת. יש ב"יתרון יחסי" הרבה מרכיבים חשובים מאוד. בעבודה של המדען הראשי בתכנית החממות ובפרויקטים אחרים יש הרבה מרכיבים חשובים. צריך לקחת אותם, אבל צריך לדבר במונחים אחרים. צריך לדבר במונחים של מה עשינו נכון כשיצאה תכנית "יוזמה" – ואני לא אומר שצריך לחזור לתכנית "יוזמה" – ומה אפשר לעשות היום. הכלים צריכים להיות שונים לגמרי.

במיוחד אנחנו מדברים על שלב בוגרות החממה, שלב שבו כבר יש שחקנים שמשקיעים בשלבים מאוחרים וצריך לשמור עליהם. במיוחד על הזרים, שאצלם זה כסף נזיל במיוחד, שיברח מהר. אבל זה שלב שאין בו עכשיו שום דבר, ממש שממה.

אני קורא כאן, כמו שעשינו באופן רציף בשנים האחרונות – אנחנו היום נמצאים בשלב שבו חייבים להחליט מה עושים. כי אם נמשיך לעבוד עם פיפטה, זה לא יעשה שום דבר. תודה רבה.

אני מודה לך. חיים קרביץ, יזם "אנג'לנט", מועדון האנג'לים, בבקשה.

תודה על ההזמנה. לאורך כל המצגות שמעתי על חוק האנג'לים, אבל שום דבר על אנג'לים בכלל.

לכן אתה פה.

<חיים קרביץ>
אז רק לצורך המחשה, מספר עובדות. בארצות-הברית אנג'לים משקיעים בין פי שניים לפי ארבעה מסך כל הכסף, ביחס לקרנות. עובדה שנייה: האזור שבו חייתי בקליפורניה, ה-graeter San Fransisco area, זה שטח ששווה לשטח מדינת ישראל ויש בו אוכלוסיה של 7.4 מיליון תושבים. זאת אומרת , מדינת ישראל.
אני חבר בקבוצת האנג'לים "KEIRETSU", שיחד עם ה-"Band of angels" מייצגים יותר מאלף אנג'לים מאורגנים. "KEIRETSU" לבדה השקיעה בשנה שעברה 32 מיליון דולר ביותר מ-60 מיזמים. זאת אומרת, במקום להסתכל על המדינה כמקור של מימון, הייתי מסתכל על המדינה כ-facilitator שיעזור לבנות תשתית של אנג'לים. כי כאן נמצא יותר כסף מאשר בכל יתר התחומים שהוזכרו.

אנחנו קוראים לזה "הון סיכון". האמריקאים קוראים לזה venture capital"", הם לא קוראים לזה "risk capital". אני חושב שאם נתייחס לזה כ-venture capital, אנחנו נמצא הרבה יותר אנג'לים. ואני יכול לומר שאני מוצא אותם פה. שמונה חודשים מאז הקמת "אנג'לנט", אנחנו מאגדים כרגע קרוב ל-60 אנג'לים. אז אני חושב שהעתיד של התעשייה הוא באנג'לים. הקרנות, כבודן במקומן נשאר, אבל צריך לפתח את התשתית של האנג'לים.

אני מודה לך. מר כפיר חזז, מנכ"ל "פרואישן" בית השקעות, בבקשה.

אני עוסק בעולם ההשקעות כבר כמעט 12 שנה. בית ההשקעות שלי נמצא בחברה הבורסאית הטכנולוגית. יש לי הרבה מה לומר בנושא הזה, אבל לא ארחיב פה כרגע. רק אגיד לך שהחיים קשים מאוד לחברת טכנולוגיה בעולם שוק ההון. מאוד מאוד קשים. התמחור בחֶסֶר והיחס בין מה שהשוק רואה. יכול להיות שהפתרון שעלה כרגע הוא פתרון מדהים, אבל יש לנו הרבה מה לעשות אם רוצים להביא חברות בכלל לשוק ההון.
כולם דיברו פה דברים יפים ומרשימים, ויש הרבה מה לעשות. רק נקודה אחת להתייחסות. ב-later stage, כמו שנאמר פה, מטפלות קרנות ההון סיכון. הן מעניינות את כולם, גם בחוץ-לארץ, גם בארץ וגם משקיעים פרטיים, כי אלה חברות בוגרות ורובן רווחיות או על גבול ה-break-even. הן גייסו, עברו, עושות – אז פחות קשה להן, נקרא לזה ככה.

חברות ה-seed , שיש לא מעט כאלה, מטופלות בארץ על ידי החממות בצורה יותר טובה או פחות טובה. היום הבעיה של כל החברות שאנחנו נפגשים איתן – ואנחנו נפגשים המון היא בשלב ה-series A, שזה אחרי הפוסט-חממה, או השלב שממש קרובים למכירות ואפילו שלב המכירות. כולם, גם הבנקים, זורקים את החברות האלה מבעד לחלון, כי אין פתרון בשבילן. יש המון חברות כאלה, והפתרון צריך לבוא מכמה ערוצים.
חוק האנג'לים ברובו – יכול להיות שהוא לא פוגע בול בחברות האלה, כי החלוקה של יחס המו"פ לא נוגעת בדיוק שם. זאת אומרת שחלקן גם לא רלוונטיות לשם. המדען הראשי חלוק, כי הוא צריך לשים גם ב-seed, שזה החממות, וגם בבוגרות. זאת אומרת שהחלק שמייצר לנו את החברות לקרנות הגדולות מחוץ-לארץ וגם לקרנות בארץ, ה-later stage, זה שיכול להפוך פה טכנולוגיה לביזנס, נמצא במשבר. ויש בו המון חברות מכל הסוגי והמינים.
השילוב האפשרי הוא שילוב בין שוק ההון לאנג'לים. האנג'לים כן רוצים להיות שם, כי אלה חברות עם המון פוטנציאל, אבל אין מישהו שיכול לתת להם את הבמה. חוק האנג'לים באמת יכול לעזור פה עם התאמה כזאת או אחרת.
אבל היום ה-serious A – לא יודע כמה מכם מכירים את הערוץ הזה ספציפית – הוא ערוץ מאוד מאוד בעייתי. בחוץ-לארץ, דרך אגב, קשה מאוד לגייס לו הון, כי בגלל המצב השוק הולך ומחפש פחות סיכון. בארץ כמובן נמשכים אחרי התהליך הזה.

איפה המשבר שלנו בכל הדיון הזה? אם אנחנו לא נייצר פתרון לאותו ערוץ נקודתי... אני בכוונה משאיר את ה-seed והגדולים, ומתרכז בשלב של לפני מכירות, אחרי פיתוח, ולפני ואפילו טיפה אחרי השוק עצמו. המקום הזה הוא מקום מאוד בייתי ורואים המון חברות שאין להן פתרונות. דרך אגב, הסכומים שנדרשים שם בשביל לקפוץ שלב, להגיע למחזור חיים ולהיות בעל יכולת לגייס מגופים גדולים יותר הם לא סכומים גדולים. לא מדובר פה על עשרות מיליוני דולרים, אלא על מיליון-שניים, שזה פחות או יותר מחזור החיים שזה דורש.
אז הפתרונות לערוץ הזה יכולים לבוא מהמון ערוצים שנאמרו פה, וצריך לייצר את זה, כי כפי שנאמר פה על-ידי אחד האנשים, אם לא נייצר את זה אז נחזור לדבר על זה בעוד תקופה מאוד קצרה.

תודה רבה. קובי סמבורסקי, בבקשה.

אני מקרן הון סיכון חדשה שנקראת "גלילות קפיטל". אני יזם במקור. אין ספק שיש משבר גדול. לא צריך להכביר במילים, יש משבר גדול, כולם אמרו וכולם צודקים. אבל אני חושב שממשברים צריך ללמוד ולהתפתח, וצריך מאוד להיזהר. אין ספק, אגב, שצריך גם איזושהי התערבות של הממשלה, הכנסת וכולי. אבל מצד שני צריך מאוד להיזהר לא לכוון את הדברים ולא לנסות לקבע מצב קיים, שהוא לפעמים מצב בעייתי.

אני חוזר פה לדיון בנושא של הון סיכון, כי לשם כך התכנסנו. תעשיית ההון סיכון בארץ במשבר, אבל חייבים גם להודות שתעשיית ההון סיכון בארץ עשתה טעויות גדולות, כמו שעשו חבר'ה אחרים בעולם. חלק מהמשבר הוא משבר שנובע מגורמים חיצוניים, וחלק מהמשבר בהחלט קשור להתנהלות בארץ. אני חושב שצריך מאוד להיזהר לא לייצר איזושהי תמיכה שבעצם תקבע התנהלות בעייתית או שתכוון לכיוון מסוים, אלא לנסות לייצר תמיכה שכן תאפשר לתעשייה הזאת להתקדם לאיפה שהיא צריכה להתקדם.

אני אסטה לרגע, ואדבר על דברים חיוביים, כי הדיון פה די עגמומי. אני יזם בעברי. אנחנו כבר שמונה חודשים רצים כקרן הון סיכון. אני דווקא מאוד אופטימי, לפחות ממה שאני רואה מהצד של היזמים. אנחנו מדינה מדהימה מבחינת האופי היזמי. אתה רואה יזמים מדהימים, וכמות היזמים לא יורדת. ראינו אולי 250 חברות בשמונה חודשים. מספרים מדהימים. כולל אנשים שיושבים במרתף ועובדים בלי מימון וכולי.

כמו שעופר אמר, בתי הקפה בתל-אביב משגשגים.
<יעקב סמבורסקי>

אנשים יושבים בשמונה שקלים על כוס קפה, וזה המשרד שלהם. אבל יש גם פחות מזה. הייתי השבוע או שבוע שעבר במשרד קטן של חבר'ה שיושבים במושב ליד ירושלים ועובדים. הפרות בחוץ וכולי, והם יושבים על המחשב ועובדים. הרוח היזמית במדינה הזאת לא פגה, וזה יתרון אדיר שלנו.
עוד משהו אופטימי. אני חושב שבגדול התכניות של המדען הן כן תכניות טובות. יש לי הרבה הערות עליהן. כיזם הייתי מעורב גם בחממות וגם במדען רגיל, ויש לי הרבה הערות, אבל בגדול אלה תכניות טובות. כיוון אחד שבהחלט יכול מאוד לעזור זה להגדיל בהרבה את התקציבים של המדען. אין ספק שזה מאוד יעזור.
עוד פעם, אלה פתרונות מצוינים. אני לא מתמצא בפוליטיקה, אז קשה לי לחוש מה הסיכוי לעשות שינויים דרמטיים. ואם אין דרך לעשות שינוי מבני מאוד גדול, אז צריך פשוט להכניס יותר כסף לגופים או המנגנונים הקיימים. הם לא רעים. יש להם הרבה חסרונות, אבל הם בהחלט לא רעים, ויכולים לשפר.
אני אחזור לנושא של הון סיכון. לדעתי אנחנו בין היחידים בארץ שהצליחו בימים טרופים אלה לגייס כסף להון סיכון. הקמנו קרן קטנה יחסית , קרן של 30 מיליון דולר, קרן ממוקדת, מאוד ישראלית באופייה. מהסתכלות בתעשייה הזאת בשנה האחרונה, יש עוד כמה גופים כאלה דומים לנו, שמקימים או מנסים להקים. אני חושב שבגדול זה הכיוון. אם מישהו חושב שהעולם של הקרנות ימשיך להיות קרנות ענק, עולם שבו יש בארץ 30-20 קרנות גדולות שמתחרות ראש בראש עם גופים אמריקאיים – אני חושב שהוא טועה.
אני חושב שיש פה מקום להתמחות. כמו שחברות טכנולוגיות יודעות היום שהן מתחרות בעצם בגופים בין-לאומיים וחייבות למצב את עצמן אחרת, כך גם התעשייה הזאת חייבת למצב את עצמה אחרת. היא חייבת לדעת שהיא מתאימה אולי לשלבים מסוימים –כמו שנאמר פה קודם – ובשלבים מאוחרים יותר נכנסים שחקנים יותר גדולים. היא חייבת לדעת שיש בה אלמנטים של התמחות וכולי.

התהליך הזה שהתעשייה עוברת – בסופו של יום אני מקווה שהוא תהליך חיובי, שיביא אותה לכדי הבראה, ולא, כמו שנאמר פה, למשברים ובסופו של דבר גם לתולדה של תקנות. צריך למצוא איך לעזור למשבר הזה לתקן את התעשייה, ולא איך מנסים לאלץ מצב קיים.

הכלים שקיימים היום אצל המדען הם כלים טובים, וזה בהחלט טוב וחיובי להכניס להם יותר כסף. יש כלים כמעט לכל השלבים ברמת החברות: חברות קטנות, אפילו אנשים פרטיים, תכנית "תנופה", חברות מאוד קטנות, חממות, חברות רגילות, תכנית מדען וכולי, אבל אני לא מכיר היום שום כלי שיודע לעזור באופן ישיר לקרנות, בטח לא קרנות חדשות וצעירות.

ולסיכום.

<יעקב סמבורסקי>
ולסיכום, אני חושב שיש מקום לכלי כזה. רק כהערת אגב, אנחנו היום דוחפים את החברות. עשינו כמה השקעות ראשונות, אנחנו דוחפים את החברות ללכת לכיוון של תכניות מדען רגילות. כקרן מאוד קשה לבנות על זה, כי אתה לא יודע אם החברה כן תקבל או לא תקבל, כמה זמן יהיה תהליך, אילו אחוזים יקבול וכולי. אני חושב שאם היה אפשר למצוא איזשהו מכניזם שבו קרן הייתה יודעת שאם היא משקיעה שקל, המדינה הייתה שמה שקל או חצי שקל – לא משנה כמה, כל אחד לשיטתו – והייתה יודעת שאפשר לקחת את זה מחשבון מראש, והייתה עוזרת לנו לבנות פירמידה יותר רחבה, זה היה מאוד מקל.

רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על השקעה של 30 מיליון דולר בעשר חברות, משום שאנחנו יודעים שהשוק הוא כל-כך קשה, ואנחנו לא רוצים לעשות השקעות קטנות, ואחר-כך החברות – כמו שדיברנו על תכנית החממות – בעצם ימצאו את עצמן נכנסות לקיר. ככל שתהיה יותר עזרה בהתחלה, יהיה אפשר להרחיב יותר את הפירמידה ולתת צ'אנס ליותר יזמים. תודה.

אפשר להגיב על דבר אחד שהוא אמר?

בבקשה.

<דוד גוסרסקי>
הוא דיבר על זה שאין מקום לקרנות הישראליות הגדולות. אז בוא נשים את הדברים בפרספקטיבה – הקרנות הישראליות הגדולות לא מתקרבות לגדלים של הקרנות הזרות הגדולות ואפילו הבינוניות.

יש רק עשר, ולא עשרים. יש מעט יותר ממה שהוא אמר.

מאוד חשוב שיהיו קרנות בסדר גודל יותר גדול מה-30 מיליון דולר המכובד שהם גייסו. כי אם הקרנות הישראליות ימשיכו להצטמק, אנחנו נראה אותן מתרכזות בחברות שדורשות מעט מאוד כסף, בדרך-כלל חברות אינטרנט. אני חושב שהרבה מאוד מהפיתוח בישראל נמצא במקומות שמצריכים סכומי כסף יותר גדולים.

אני מודה לך על ההערה. שיעור בעברית: סיכוי, סיכון סיכום. ולסיכום, הדיון היה מאוד מעניין. ראינו הרבה מאוד זוויות שבחלקן נמשיך וניגע בעתיד, אם זה בחקיקה, בהצעות לסדר, או בלחץ כזה או אחר על הממשלה, כדי לקדם את הנושאים.

אני חושב שחשוב להשקיע בכל השלבים של החברות, גם בשלבים ההתחלתיים, גם בשלבי ביניים, וגם כשחברות גדלות. גם אז יש צורך להשקיע, אולי לא בטכנולוגיה, אבל עדיין חייבים להשקיע בחברות, כי השווקים הגלובליים גדולים וההוצאות גדולות.
הירידה בהשקעות בשלבים המוקדמים היא עובדה מדאיגה, כי זה בסופו של דבר עלול לפגוע בכל מה שקשור לאקו-סיסטם של ההזנה שבאה מהתחלה, כשהחברות בשלבים התחלתיים, ועד לגידול לחברות בינוניות וגדולות. אם לה יהיו החברות הראשוניות האלה, הסטרט-אפים ההתחלתיים, אז לה יהיה גידול בתעשייה. לכן אני חושב שהממשלה צריכה לתת את הדעת, לראות איך מעודדים את הקרנות להשקיע בשלבים המוקדמים.
כמובן חוק האנג'לם שהתייחסנו רבות אליו בוועדה היום – אנחנו כבר היום רואים שצריך להעביר שם חלק מהתיקונים. אנחנו יושבים עם הצוותים המקצועיים. אנחנו מזמינים את האנג'לים להביא אלינו את הנושאים, ניירות עמדה, שאתם חושבים שצריך לגעת בהם. אנחנו נגבש את תיקוני החקיקה בנושא הזה ונקדם אותה. אני מעריך שגם המדען הראשי וגם נציגי האוצר מזהים כבר היום שיש קושי בנושא הזה. אין ספק שמטרת החוק היא כן לעודד משקיעים קטנים, אנג'לים, בשלבים המוגדרים יותר. יש לזה חשיבות מאוד רבה. אנחנו מתייחסים לזה, לא שכחנו לרגע.

כל מה שקשור לגיוס מהציבור – גם הנושא הזה הוזכר פה בוועדה. אנחנו כבר מגישים את הצעת החוק לוועדת שרים לענייני חקיקה. הצעת החוק הזאת לדעתי תקבל תמיכה, כדי שנוכל לפנות לציבור ולגייס כסף מהציבור. כמובן שאנחנו לא באים ואומרים: בואו נציף את השוק בכסף כך שכל אחד יכול לבוא ולקחת. אנחנו נדרוש גם איזונים וגם בלמים בנושא החקיקה הזאת, ככה שמי שראוי יקבל את הכספים, כדי שלא יהיה מפולות כאלה ואחרות בשווקים הפיננסיים.

אני גם ביקשתי ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת להכין מסמך. אנחנו נעשה מחקר רחב בנושא של תעשיית ההון סיכון. זה לא רק קרנות הון סיכון, אני עדיין רואה בזה תעשייה, אני חושב שזה חייב להיות תעשייה. זה צריך להיות פאזל שמורכב מהרבה מאוד גופים כשאחד משלים את השני. "שרשרת המזון" הזאת חייבת לתפקד, ואני רואה את הממשלה והכנסת כגופים שצריכים למצוא את החוליות החלשות ולחזק אותן בעידוד כזה או אחר. והעיקר לא להפריע.
אנחנו נמשיך את הדיון בנושא תעשיות הון סיכון. הדיון לא נשלם. אנחנו נזמן עוד ישיבה כאשר הדו"ח של מחלקת המחקר והמידע יהיה מוכן. נשמח מאוד אם יהיו התייחסויות של התעשייה לכיווני חקיקה או לדברים שיכולים לשפר את תעשיית ההון סיכון. אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:56.>