הכנסת השמונה עשרה

PAGE
35
הוועדה לקידום מעמד האישה

22.11.2011


הכנסת השמונה עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 114
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

יום שלישי, כ"ה בחשון תשע"ב (22 בנובמבר 2011), שעה 13:00

טיפול באלימות נגד נשים בין המדינה לבין המגזר השלישי

ישיבה לציון יום המאבק באלימות נגד נשים

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר

זהבה גלאון

חנין זועבי

דוב חנין

מיכל חנוך אחדות - מפקחת ארצית אלימות במשפחה,מקלטים ודירות מעבר, משרד הרווחה

איילה מאיר
- מפקחת ארצית בשרות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד הרווחה

רפ"ק אילנית קליימן
-
קמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לבטחון פנים

רחל גרייבי
- מדור נפגעי עבירה, המשרד לבטחון פנים

דבורה איציק
-
מנהלת המחלקה לאלימות במשפחה, משרד הבריאות

הילה סגל
- שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

מרים ברגיל
- שוויון בי המינים, משרד החינוך

ענת בהט
- הנהלת האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים

מימי אמסילי
- מנהלת תחום משפחה, הנהלת בתי משפט

עו"ד מורן פרוינד
- הלשכה המשפטית, הנהלת בתי משפט

רותי הורניק
- הרשות לקידום מעמד האישה

אפרת אורן
- דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד ליאת קליין
- יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

מיכל רוזין
- מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

דנה נאור
- רכזת פרויקט שתי"ל ואיגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

טניה קוסקין
- מנהלת פיתוח משאבים, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

לליב אגוזי
-
מנהלת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, חיפה והצפון

ד"ר גלית דשא
-
מנכ"ל שדולת הנשים בישראל

עו"ד מאירה בסוק
-
לשכה משפטית, "נעמ"ת"

רונית ארנפרוינד-כהן
- מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצ”ו

שרון צ'רקסקי
- מנהלת תחום קשרי ממשל, ויצ”ו

נורית קאופמן
- אחראית על אלימות במשפחה, "ויצ"ו "

עו"ד שחר רודובסקי
- נציגת "אמונה"

עו"ד קרן בר יהודה
- לשכת עורכי הדין

עאידה תומא
- מנכ"לית עמותת נשים נערות נגד אלימות

גיא ראביד
- ראש תחום מחקר, אנליסט חברתי בכיר, "מידות"

מורן קושניר
- נציגת ארגון המשמר החברתי בכנסת

רואן אבותאיה
- חברת הנהלה, "אית"ך –מעקי – משפטניות למען צדק חברתי

דנה נאור
- רכזת פרויקט "שתיל" ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

דוד בן גיגי

תמי סלע

אורלי אלמגור לוטן
- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

דלית אזולאי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ

טיפול באלימות נגד נשים בין המדינה לבין המגזר השלישי –
ישיבה לציון יום המאבק באלימות נגד נשים

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים לישיבה חגיגית של הועדה לקידום מעמד האישה, לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים,דיון שמתקיים מידי שנה.

בכל שנה הועדה לקידום מעמד האישה בוחרת לדון בנושא אחר, סוגיה אחרת שהועדה עוסקת בה. אני רוצה להגיד, לצערי, שקשה לבחור נושא. כל שנה, אני אומרת את זה בכאב וכמעט בשברון לב, אני מייחלת ליום בו המאבק באלימות נגד נשים לא יהיה מלווה בסיקור רצח של אישה על ידי בן זוגה ובכלל בסיקור מקרי רצח. תמיד כשזה מתקרב אני עם תקווה שזה לא יגיע כדי שאני לא אצטרך לסקר. לצערנו הרב, אנחנו עדים שוב לריטואל שאישה צעירה נרצחת על ידי בן זוגה, כאן במדינת ישראל בארץ שלנו שבה היינו כל כך רוצים לקוות ולהאמין שהיא צועדת לקראת שוויון. אבל ככל שהיינו רוצים להמשיך ולדבר, להמשיך לצעוד במרוץ הפמיניסטי, להתקדם ולדווח על נושאים חברתיים, להמשיך לדווח על שילוב נשים בעבודה, עדיין אלימות נגד נשים היא חלק בלתי נפרד מהתמונה שהחברה שלנו.


הדיון היום יעסוק אולי בדבר המרכזי שעומד ומפריד בין מדינה מתוקנת למדינה שאינה מתוקנת, כשנכנסתי לכנסת אמר לי מישהו, "הכל משל והנמשל הוא תמיד כסף" - זה הסיפור. הסיפור הוא שאנחנו מדברים על כסף, מי נותן אותו, איפה המדינה לוקחת אחריות בכל מה שנוגע בטיפול בכל תחום האלימות נגד נשים. כאן חייבת אני לציין שהנתון שזעזע אותי ביותר בתוך שלל הנתונים, אותם נשמע תכף מאנשי המקצוע, הוא הנתון על החלוקה הלא פרופורציונאלית בעליל בין האנרגיה שהמדינה משקיעה בענישה - 80% מהכסף, לבין האנרגיה שהמדינה משקיעה בטיפול ומניעה. אתם טובים בחשבון ואתם מבינים שמדובר ב- 20% מהאנרגיה התקציבית המוקצים לשם כך. אני לא מדברת על כך שהשמיכה התקציבית קצרה, אני לא מדברת על כך שאנחנו נמצאים במציאות שבה המדינה הפריטה, שלא לומר הפקירה, את הטיפול בסוגיות הכול כך חשובות כמו מניעת הטרדה מינית וסוגיות הנשים המוכות - היא ממש הפקירה את אחיזתה מהטיפול בנושאים האלה.

אני מסתכלת עכשיו על הנשים הנפלאות שהן חלק מהשולחן שמלווה את הוועדה, אני אומרת לכן, אתן עושות את מלאכתכן נאמנה, אבל אתן צריכות גוף מרכז לטובת המדינה. אין מנוס מכך מריכוז פעילות מערכתית, רשות למניעת אלימות נגד נשים, רשות לאומית כמו שקיימות במדינות אחרות בעולם. רשות שבאחריותה מניעת מקרים שיפלו בין הרשויות השונות של הרווחה. דבר לדעתי יותר מכל הכול מתחיל בשלבי הנעורים המוקדמים, בהבניית התפיסה הנפשית. אני מסתכלת על מיכל כי עברנו דרך כל כך הרבה יחד גם מהסיורים במרכזים השונים, אתן כל כך זקוקות לכלים ולמשאבים הוליסטיים, ולא רק של בניית בתי חולים מתחת לגשר אנחנו צריכים לסתום את החור בגשר.


מהמקום הזה נפתח הדיון היום, הוא ידבר על אחריות המדינה בנושא אלימות נגד נשים, בכל סוגי האלימות. אני אציין דבר שהיינו מעדיפים לשכוח, שנת 2011-12 תיזכר כשנה שבה נכנס נשיא לשעבר לכלא, שנת 2011 כן תכנס כשנה שאני בטוחה שהמסר ששלח בית המשפט העליון בעקבות הרשעתו של הנשיא קצב הוא מסר מאוד חריף לכל הנפגעות באשר הן, לא חשוב מי הפוגע, המסר נתן העצים המון נשים. אני בטוחה שאנחנו נשמע ממיכל על ההשלכות שלו בכל מה שנוגע לתלונות במשטרה וכדומה.


אני רוצה כעת לאפשר לחברי הכנסת לדבר, כמובן שאתם מוזמנים לדבר לפני ואחרי הצגת הנתונים. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

תודה גברתי יושבת הראש, אני מברך את כל המשתתפות בדיון, גם את המשתתף הנוסף חוץ ממני. זו אכן ישיבה חגיגית, אבל מבחינתי גם ישיבה מאוד עצובה, הנתונים הם נתונים מאוד קשים. אנחנו תקועים למדי בתמונה סטטית, אני לא מתייחס לעליות או ירידות של 3% או 2%, זו איננה התמונה. יותר מדי, הרבה יותר מדי מקרים של אלימות נגד נשים בתוך המשפחה ובמעגלים המשפחתיים, הרבה יותר מדי מקרי רצח של נשים על ידי בני זוגן או בהקשרים משפחתיים כאלה ואחרים. התמונה הזאת היא תמונה קשה, היא תמונה קודרת והיא תמונה שכמובן היא רלוונטית לנשים, מאוד רלוונטית לנשים, אבל היא מאוד רלוונטית למצבה של החברה בכלל. אוגוסטו פינושה המנהיג ההיסטורי של הסוציאליסטיים הגרמניים אמר עוד במאה התשע עשרה שהיחס לנשים הוא המבחן האולטימטיבי של הקדמה - אני חושב שזו אמירה נכונה. במקום שאין שוויון לנשים ואין התייחסות ראויה לנשים ויש אלימות נגד נשים ורצח נשים, אנחנו חיים בחברה לא מתקדמת.


אני רוצה להתייחס ברמה הנקודתית לשלוש נקודות: הנקודה הראשונה, אסור לנו להשלים עם המציאות הזאת כנתון של קבע. כדי לא לומר את הדברים רק בצורה אבסטרקטית, אני מרגיש מאוד נוח כשאני יושב לצידה של חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, הפעם את אשמה בכך שאת לקחת לפני יותר מעשור, אני לא הייתי בכנסת אלא עקבתי אחרי הפעילות שלך מבחוץ, לקחת את הנושא שנתפס אז כמגפת מדינה, אני זוכר גם את ההתבטאויות שזה נתון ושזה ובכל העולם כך - סחר בנשים. אתם זוכרים את התופעה הזאת? אני לא אומר שהיא נעלמה ​- - -

לא נעלמה.

לא נעלמה ויש עוד מה לעשות, אבל תמונת המצב שלנו היום היא שמצבנו הרבה יותר טוב ממה שהיה בזכות התמקדות בנושא הזה. עבודה, שלדעתי, חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון הובילה והפכה את הכנסת למוקד ההתעסקות בנושא הזה והובילה את כל רשויות המדינה האחרות, לפעמים אפילו גררה אותם להתעסקות, התמודדות, לטיפול ולאיגום מאמצים. יש לנו עוד מה לעשות, יש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל התקדמנו. אני אומר את הדברים האלה כדי לקחת מהמודל הזה דוגמה חיובית. אם אנחנו נדע, גם ברמה הפרלמנטארית, למקד מאמצים, עבודה, דרישה לעבודה משותפת, מעקב, ביקורת והתייחסות מכל גורמי המדינה השונים, אנחנו יכולים לעשות שינוי. אנחנו יכולים לעשות שינוי! זו לדעתי המטרה אליה אנחנו צריכים לשאוף.


הנקודה השנייה אליה הייתי רוצה להתייחס, היא היחס של המדינה לבין המגזר השלישי. אתם מכירים את גישתי האידיאולוגית, היא מוכרת לכולם. אני מאמין באחריותה של המדינה ואני חושב שהמדינה, כפי שאנחנו רוצים לראות, היא מדינה שאחראית לאזרחיה. היחס המרכזי בין המדינה לבין האזרח הוא לפני הנאמנות והוא יחס של האחריות. המדינה צריכה לקחת אחריות על האזרחים בהרבה מאוד מישורים, בוודאי היא צריכה לקחת אחריות בסוגיות קריטיות כמו טיפול באלימות, מניעת אלימות ומתן פתרונות לנשים שנתקלות בתופעות של אלימות. אז מתעוררת על רקע נקודת המוצא הרעיונית הזאת השאלה מה מקומם של ארגוני החברה האזרחית, של ארגונים הפועלים מחוץ למסגרת המדינה. אני חושב שיש להם מקום מאוד גדול, אני חושב שתפיסה שרואה אחריות מרכזית של המדינה איננה גוזרת שאין מקום ליוזמה, אין מקום להתארגנות, אין מקום לעמותות, אין מקום לפעילויות - - -

אולי נמקד את החלוקה, מה בעינך האחריות הראויה של המדינה, ואיפה המקום שבו העמותות נכנסות?

העמותות באות קודם כל מתוך הציבור עצמו, זה נכון גם לגבי נושאים נוספים כמו נושאים חברתיים, סביבתיים. העמותות באות מתוך הציבור עצמו, מבטאות צרכים ורגישויות, יש להן ידע מצטבר מתוך הקהילה, מתוך הציבור, ידע שאין למוסדות המדינה, עם כל הכבוד והעיקר, שיש לגורמים המקצועיים של המדינה.


אני חושב, שהמתכונת בה אנחנו נמצאים בה, יחסי גומלין שבהם מקלטים לנשים מוכות מופעלים על ידי עמותות וארגונים אזרחיים שלא למטרת רווח, אני אינני רואה בתחום הזה תחום שיכול להיות תחום כלכלי, הוא לא יכול להישלט על ידי נורמות כלכליות, הוא צריך להישלט על ידי השקפת עולם, על ידי תפיסות ערכיות. אני חושב שזה מודל שביסודו הוא נכון. המדינה צריכה לסייע, לתקצב, לקחת אחריות כלכלית, להיות גיבוי כלכלי לארגונים האלה, אבל לא לבוא במקום היוזמה האזרחית מלמטה אלא בתאום איתה ושיתוף פעולה איתה. בהקשר הזה אני רוצה לציין הצעת חוק שעולה הערב בקריאה ראשונה, הצעת חוק משותפת של חברת הכנסת זהבה גלאון ושלי בעניין הזכות של נשים במקלטים לנשים מוכות לקבל גמלת הבטחת הכנסה, התיקון הזה כדוגמה להתייחסות נכונה. זו הצעת חוק שנוסחה במקורה על ידי ויצ”ו וזו ההזדמנות להביע הערכה על היוזמה הזאת - - -

סליחה, ברשותך, אני רוצה לציין שבזכות חברת הכנסת זהבה גלאון, שטרחה לשתף אותי בכל הצעות החוק שלה כמישהי שפעילה הרבה שנים, גם לציין הצעת חוק חשובה שלנו להארכת תקופת ההתיישנות לעבירת הטרדה מינית בתביעה אזרחית, גם היא הצעת חוק מאוד חשובה.

אני נותן את הצעת החוק הזאת כדוגמה למנגנון לא נכון שהיה קיים. אישה כבר הגיעה למקלט לנשים מוכות אז לא הייתה עילה למדינה להתנער מהאחריות לגביה, היא כבר מטופלת, היא כבר נמצאת במקלט לנשים מוכות. זה שכל הכוונה וכל הרעיון הוא שהמקלט לנשים מוכות הוא לאפשר לאישה לחזור לשגרה של חיים ראויים, ההבנה שלנו שבפועל גם לאישה שנמצאת במקלט לנשים מוכות עדיין יש לחשבונות לשלם, גם לה עדיין יש עלויות על הילדים ועוד כל מיני דברים שאינם מטופלים על ידי המקלט. כל הדברים האלה הושמו בצד באותה תפיסה שאמרה "מקלט לנשים מוכות מאפשר למדינה לסגת אחורה מהאחריות ומהמחויבות שלה". אני חושב שהעברת הצעת החוק היום היא מהלך מאוד חשוב לתיקון בהיבט הזה. מבחינתי התיקון הזה הוא הרבה מעבר לנקודתי - לדעתי הוא תפיסתי. מקלט לנשים מוכות הוא מוסד חשוב, הוא מוסד ראוי והוא צריך להישאר מוסד אזרחי, אבל המשמעות של הדברים איננה נסיגה של המדינה מאחריותה. איננה נסיגה של המדינה מאחריותה, איננה נסיגה של המדינה מהמחויבות שלה לתת מענה, ולתת מענה לצרכים של נשים.


אני רוצה לסכם ולברך את כולכן, אני חושב שהמאבק שלכן, הפעילות שלכן, ההתגייסות שלכן עם הלחץ הציבורי שאתן מפעילות על מערכות הפוליטיות השונות מאוד מאוד חשוב. אני קורא לכן להמשיך במהלך הזה ביתר שאת. ככל שקולכן ישמע יותר חזק אתן תוכלנה לקדם יותר פתרונות. אני מבטיח לכן בשם לא מעט חברי כנסת לדעתי, שאנחנו נתגייס ככל יכולתנו למען הדברים החשובים שאתן עושות, לעזור ולהיאבק, לסייע ככל שנוכל. אני גם מתנצל שאאלץ לצאת במהלך הדיון כי יש לנו דיון מקביל על התקשורת.

תודה רבה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה. קודם כל אני רוצה להודות על שיתוף הפעולה בכל תהליכי החקיקה הקשורים בעניין. תודה לכל חברי הכנסת, לדב חנין על דבריו ולכל הנציגות, כמעט כולם נציגות, תודה לנציגי הארגונים שנושאים בנטל כל השנה.


לגבי הדברים שאמרת בפתח דברייך, בנוגע ליחס של ההשקעה של המדינה בין הענישה, מניעה ושיקום. אני רוצה לומר, שיש דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, אנחנו תומכים בכך שגברים אלימים יכנסו כמובן לכלא, שירצו את תקופת מאסרם. גברים אלימים מקבלים בכלא שיקום, טיפול, סיוע ואילו הנשים המוכות, הנשים הנאנסות, נשים מותקפות מינית לא זוכות לסיוע ולשיקום על ידי המדינה. יש כאן משהו מעוות. אני חושבת שהגיע הזמן שישתנה, בוודאי בפרופורציות.

הגיעה אלינו פנייה, ממש מזעזעת, אני חושבת שהיה ראוי שנזמין אותה לאחד מדיוני הוועדה, פניה של נערה צעירה שעברה התעללות מינית והיא דרשה סיוע וטיפול פסיכולוגי. אגב, זה גם עוד הצעת חוק - - -

נכון, זו הצעת חוק משותפת שלנו.


זה דבר בלתי מתקבל על הדעת שהנושא של טיפול פסיכולוגי, שיקום יהפוך לבעייתן הפרטית של נשים ולא יהיה חלק מאחריות המדינה. הרחיב בנושאים האלה חברי דב חנין.


דבר נוסף, שמתייחס להצעת החוק שעולה היום במליאה, הצעת חוק של שלושתנו ושל חברי כנסת נוספים, כמו שנאמר כבר קודם זו יוזמה של ויצ"ו שגיבשה כבר לפני הרבה שנים, מה הייתה רבה שמחתי, ואני אומרת כאן שהממשלה אחרי הרבה שנים החליטה לתמוך בהצעת החוק. אתמול היא עברה בוועדת הרווחה בהכנה לקריאה ראשונה, היום היא עולה לדיון. מדובר על מתן הבטחת הכנסה לנשים השוהות במקלטים. אני אומרת את זה כאן, אני חושבת שזה דבר ראוי לציון, התברר לי מהאוצר שהם מתכוונים לקצץ בהבטחת ההכנסה. אני מנהלת מולם מאבק קשה, אני אשתף אותך. אני אומרת את זה לוועדה. האוצר חושב שמתן הבטחת הכנסה לנשים מוכות עשוי להוות תקדים לגורמים אחרים שמקבלים הבטחת הכנסה - - -

כגון?

ישנן עוד כמה קבוצות כאלה, כרגע לא חשוב לציין אותן.

לאוצר יש תמיד חששות גם אם אלה דברים שלא קיימים בעולם.

הדבר הנורא, מדובר בהצעת חוק שמאוד חשובה לאותן נשים, אבל מבחינת האוצר מדובר בזוטות, זו ממש גזילת כבשת הרש. מדובר בפחות מארבעה מיליון שקלים. לאותן הנשים זה עולם ומלואו. משרד האוצר רואה לנגד עיניו רק מספרים, הוא לא רואה את הנשים, הוא חושב על תקדימים ועל השלכות. אמרתי אתמול לשר יובל שטייניץ, אני אומרת את זה כאן לוועדה כי לדעתי זו צריכה להיות הקריאה של הוועדה, אל תכו בנשים המוכות, בפעם שנייה. אמרתי לו: "אתה ,השר יובל שטייניץ, תהייה אחראי לדבר הזה".

אני אומרת את זה פה ובכל מקום. היום זה יעבור, אין סכנה, ההצעה תעבור בקריאה ראשונה והכנה לקריאה שנייה ושלישית. לדעתי הגיעה הזמן שהאוצר, אני לא יודעת אם תקום אותה רשות עליה את מדברת, אבל הערה להצעת החלטה, לא יכול להיות שכל פעם גם הארגונים וגם אנחנו המחוקקים, יש לנו יוזמות חקיקה תתקלנה בהתנגדויות. עוד הצעה שהעלו - מתן תגמולים לנשים מוכות שיוצאות למקלטים. כעת וועדת השרים דחתה אותה לעוד כחודש, שוב הם חוששים מתקדים. לדעתי הגיעה הזמן שיהיו תקציבים ייעודיים לטובתן של נשים מוכות, נאנסות, נרצחות - - -

בסופו של דבר, אנחנו רוצים להכניס לבסיס תקציב משרד הרווחה, את כל הנושא של טיפול ושיקום.

אני חושבת שזה קריטי, שזה לא יהיה נתון לשרירות ליבו, לחסד או לשבט של כל שר מתחלף ולא חשוב איזו מממשלה זו תהייה.

אנחנו, כמובן בשיתוף פעולה עם מנהלות המקלטים והארגונים, מעודדים נשים לברוח למקלט, כלומר מיד, זה ה- SOS המיידי. אני חושבת שצריך להמשיך במאבק הזה ולייעד תקציבים לטובתם של המקלטים.


רק לפני מספר שבועות, היינו אצלך בוועדה כשרצו לסגור שבעה מתוך שלושה עשר מקלטים, זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

זה באמת נפתר. כאן השילוב של כוחה של התקשורת וכוחה של הוועדה. שר הרווחה מיד התקשר ומסר שהוא יסדיר את הנושא והמנכ"ל אכן הסדיר את הדברים. אני אומרת כאן שמבחינת העבודה שלנו, אמרתי בעבר שאנחנו נשמח לקיים סיור יחד עם מנכ"ל משרד הרווחה במקלטים. בעצם הטענה הייתה שהתנאים במקלטים האלה איומים. אני חושבת שכדאי שנראה את זה בעיניים שלנו.

אני רוצה לומר שאם היה מישהו שאמר את זה אז כדאי שיעשה סיור, זו אמירה שאין לה מקום וזה לכבודה של המדינה שאלו המקלטים וכך הם נראים.


הערה אחרונה בהקשר הזה. אני רוצה לציין שלקח הרבה מאוד שנים לייצור מודעות ושינוי תפיסתי ביחס שבצורך לגרום שנשים תברחנה למקלטים.

סליחה, הערה קטנה, ברור לי שגם את חושבת שזה מצב מעוות, המצב המתוקן היה צריך להיות שגברים יכנסו למקומות בהם הם יקבלו טיפול ושהאישה תמשיך בסדר יומה.

אני רוצה להציע, מאחר שזה מסובך יותר, וכנראה שזה ייקח זמן, אני רוצה להציע הצעת ביניים. במקביל לכך שאנחנו מעודדים נשים להגיע למקלטים, אני חושבת שהגיע הזמן, גם הגשתי על כך הצעת חוק ולמיטב זכרוני את חתומה עליה, לדעתי הגיע הזמן להביא לכך שגברים אלימים, בעיקר כאלה שמפירים צווי הרחקה, אין למשטרה יכולת להציב שוטר על כל גבר שמוצא נגדו צו הרחקה, מוצאים אלפי אלפי צווי הרחקה בשנה – 15 אלף בשנה בערך, אני חושבת שהגיע הזמן לעצור אותם למעצר עד תום ההליכים במתקני משמורת ייעודיים או באגפי משמורת ייעודים לגברים מכים. אנחנו צריכים לשדר מסר שגברים יבינו שאי אפשר להכות נשים ולאנוס נשים ולצאת מזה בזול. בסופו של דבר כשרוצחים נשים המדינה מזדעקת ליום אחד ואחר כך עוברים לסדר היום.

תודה רבה חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, חברת הכנסת חנין זועבי.

תודה, שלום לכולם. ראשית, הערה שלא שברמה הקונקרטית, אבל כן בהגדרת הנושא. כאשר אנחנו מדברים על אלימות, אנחנו לא מדברים רק אלימות פיסית, ישנם סוגי אלימות שאינם מוגדרים בחוק והם קשים כמו אלימות כלכלית, אלימות חברתית, השכלה - - -

זה היה הנושא של "נעמ"ת", ביום המאבק באלימות נגד נשים.

אבטלה גם היא סוג של אלימות, חוסר בטחון תעסוקתי, הריסת בתים היא סוג אלימות, הפקעת קרקעות זו אלימות, בדרך כלל לא מתעסקים בתופעות האלה בוועדה לקידום מעמד האישה. פה אנחנו מרחיבים את ההגדרה. כשאנחנו רוצים להיכנס לרמה הקונקרטית ולרמת ההמלצות ודרכי פעולה אנחנו כן צריכים להתמקד בסוגיה מסוימת.


אני רוצה להגיש שתי הצעות, לדרך הפעולה של הוועדה הזאת. לגבי תופעת רצח נשים ערביות, אנחנו חוזרים על כך בשאילתות וגם דרך הוועדה לקידום מעמד האישה, גם בבקשות לקבלת סטטיסטיקה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. הקושי בסוגית רצח נשים בכך שתיקי הרצח אינם מפוענחים. אנחנו מפנים את הטענה הזאת בכל פעם כלפי המשטרה, כמובן שיש את גורם ההרתעה שהוא החינוך, ישנה גם האחריות של האוכלוסייה. אנחנו כן עושים הפגנות, ישנן עמותות שמטפלות בנושא. זה חלק מהעבודה והאחריות הפוליטית של המפלגות, אבל כשאנחנו מדברים על אחריות המדינה אנחנו לא יכולים להתחמק מהשאלה כיצד המשטרה מטפלת במקרי הרצח? אפשר להציג סטטיסטיקה ואם אני טועה תקנו אותי, למה, יותר מ- 90% ממקרי הרצח של נשים לא מפוענחים ותיקים נסגרים או שנשארים פתוחים?


ברשותך יושבת הראש, אולי ניקח כמה תיקים של מקרי רצח של נשים ערביות בשנתיים האחרונות ונעקוב אחרי המשטרה, נבדוק אחר מה קורה עם התיקים האלה. גורם ההרתעה הוא בנוסף לחינוך ואחריות החברה, אנחנו מסכימים. דעו ושאף אחד לא יגיד שזה חלק מהתופעה או שישנה הסכמה של החברה ויש קשר שתיקה. אני רוצה לומר, לא שותקים, מגנים את התופעה מכל צדי החברה. אולי ניקח מספר דוגמאות של מקרי רצח ונבדוק. נשאל קודם כל את השאלה למה הסטטיסטיקה עולה? למה כשאומרים לנו מהמשטרה שהסטטיסטיקה הכללית של האלימות בירידה, אבל בתוך הירידה הזו יש עלייה של מקרי - - -

מיד נשמע את אורלי אלמגור לוטן, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, לגבי הנתונים ונוכל לשמוע נתונים מפולחים מגזרית.

למה דווקא שם? אתמול היינו בסיור של וועדת הפנים בתחנת המשטרה רמלה-לוד, וגם שם העלו את הנושא של אי הטיפול במקרי רצח של נשים ערביות, העלנו את זה גם בוועדת הפנים, נפגשנו עם משטרת רמלה-לוד.


נמצא בידי מסמך של נשים נגד אלימות, הייתה המלצה של הוועדה הזאת להקמת וועדת משנה שתהייה משותפת לוועדה לקידום מעמד האישה עם וועדת העבודה, הרווחה והבריאות כדי לדון לעומק בסוגיית האלימות נגד נשים, לא רק באי טיפול המשטרה אלא גם על מצבם של המקלטים, תקצוב ליועצות בנושא. לדעתי לא עשינו צעד כלשהו למימוש המלצה זו. אני ברשותך אבקש מהוועדה שבסיכום הדיון נחליט שאנחנו כן נקים וועדה כזאת.

תודה רבה לך. אני מבקשת להעביר את הדיון לדיווח המקצועי, בבקשה אורלי אלמגור לוטן ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת.

בהמשך לדבריה של חברת הכנסת חנין זועבי, בנוגע לניתוח על פי מגזרים. המסמך הזה לעומת מסמכים משנה שעברה, מי שמכיר ויודע יוכל לשים לב לכך, הוא חסר מאוד מבחינת הנתונים. ממשטרת ישראל, לא מוכנים יותר להעביר לנו נתונים מפולחים על פי מגזרים, לא על פי מגזר ערבי ולא על מגזר העולים חדשים.

נציגת משטרת ישראל, מהי הסיבה? מאוד יעזור לנו להבין איפה הבעיות ואיך אפשר לטפל נקודתית על פי מגזרים, למה אתם מסרבים להעביר נתון כל כך חשוב?

בעניין הזה, אני יכולה להגיד שקיימת מדיניות של המפכ"ל וראש אח"מ, זה לא משהו שמדור נפגעי אלימות מחליט לבד.

על פי "חוק חופש המידע", לכנסת מחויבים להעביר מידע. דברי החקיקה האלה מחייבים, אנחנו נשלח מכתב - - -

זה לא קרה בעבר, זו מדיניות של החודשים האחרונים, שלא מעבירים מהמשטרה מידע לפי מגזרים.

יש מדיניות מוצהרת, אם יש - - -

אבל המדיניות הזאת נותנת גם לגיטימציה, לא לחקור רצח של נשים ערביות.

אני חושבת שלטענה הזאת אין מקום, כי משטרת ישראל חוקרת כל מקרה אלימות - - -

אני אישית חושבת שיש יש פערים.

אני חושבת שלטענה הזאת יש הרבה מקום, אין לי טענה אליך, יש טענה לקובעי המדיניות במשטרת ישראל, כי כשמדובר ברצח נשים ערביות הדבר הזה במשטרה - - -

אנחנו נשלח מכתב למפכ"ל ולשר, אין שום בעיה.

בכל מקרה, מקרי הרצח נחקרים ללא הבדל מגזרי.

הנתון שיש לי לגבי מספר הנשים הוא כנראה קטן יותר, אחר כך נוכל להרחיב עם נציגי המשטרה. הנתון שלי הוא על ארבע עשרה נשים, אישה אחת נרצחה אתמול בלילה ועוד שתיים, לפי מה שהבנתי, הן נרצחו ולא נכללות בנתון שלי, כלומר זה שבע עשרה.

אם איני טועה זה הנתון גם משנה שעברה.

הנתון הוא שמונה עשרה.

היום ספרנו עשרים וארבע. יש רשימה שמית של עשרים וארבע.

הפילוח לפי מגזר מתייחס לנתונים שמשרד הרווחה ומשרד הקליטה העבירו והוא מתייחס לארבע עשרה נשים, כאמור זה לפני העדכון, מתוך ארבע עשרה הנשים חמש היו עולות חדשות מחבר העמים, זה גבוה משמעותית משיעורם באוכלוסייה שהוא שליש - - -

אני חושבת, שזה הנתון המיוחד לנתונים של השנה שעברה.

שלוש נשים מאלה שנרצחו על ידי בני זוגן, היו מהמגזר הערבי.

מתוך העולות החדשות, יש פילוח של המגזר האתיופי?

במקרי הרצח הלילה, שתי נשים היו זרות וארבע היו ישראליות ותיקות. הנתון הזועק הוא הנתון של כל שנה של העולות החדשות מחבר העמים. מבחינת מספר התיקים שנפתחו, חבר הכנסת דב חנין כבר אמר שאין כמעט הבדל בנתונים. זאת אומרת, בשנה שעברה הייתה קצת עלייה, השנה יש ירידה.

תמסרי לנו בכל זאת את המספרים.

12,260 תיקים בגין תלונות נשים על אלימות במשפחה, לעומת 13,210 תיקים. אין לי נתון על המגזר הערבי - - -

לפני הפילוח של המגזרים, כמה מהתיקים האלה מגיעים לידי מיצוי, כלומר להעמדה לדין או כתב אישום? משהו מגיע להשלמה משפטית? מה אחוז מהתלונות מבוררות?

סליחה, אני חייבת לסייג, הנתונים שהמשטרה העבירה של תלונות, הם על אלימות בין בני זוג ולא במשפחה.

כן, בין בני זוג.

יש ערביות שלא נכללות רק באלימות בין בני זוג, אלא על ידי האח.

סליחה, יש נתון שאני חייבת תשובת המשטרה. בשנה שעברה, אני זוכרת כי התעכבתי עליו, כשאני רואה שמתוך 12,260 תיקים שנפתחו, 1,492, אני חוזרת על המספר, 1,492 נשים שעומדות מאחורי כל אחת ואחת מהתלונות האלה, הם תיקים שנסגרו "מחוסר עניין לציבור". איך אלימות נגד נשים, מסתדר אצלכם עם "חוסר עניין לציבור"? הרי אף אחת לא מתלוננת במשטרה, כי בעלה העליב אותה. הלוואי שהיינו במצב שכל אחת הייתה מרגישה בטחון מלא ללכת למשטרה. כשאישה הולכת למשטרה זאת אומרת שיש אלימות חמורה. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שתלונות הסרק בהקשר של אלימות במשפחה שיעורם מאוד קטן, תקני אותי אם אני טועה.

אני לא מדברת על תלונות סרק, כי תלונות סרק כולנו יודעים שיש.

אז מה עניין "חוסר עניין לציבור", באלימות נגד נשים?

סל התלונות "אלימות בין בני זוג", הוא סל יחסית מצומצם. אני לא מדברת על תלונות סרק וגם מצד שני לא על העלבה. מתוך ניסיון כחוקרת וכקצינת אלימות במשפחה, יש תלונות שאין עניין בלהמשיך את ההליך הפלילי, למרות שהצד השני נחקר. לדוגמה, תלונה חד פעמית, אין רציפות באלימות, אין משבר נקודתי, יוצרים קשר עם האישה, או שמאז האירוע נפרדו כבר דרכיהם ואז אין מקום להמשיך בהליך הפלילי ולהביא את הצדדים לבית המשפט.

אבל כמה מקרים היו של אישה שהייתה בהליך גירושין שהיא נרצחה? זה שהם נפרדו לא אומר שהאישה מוגנת.

בהקשר של מקרי רצח אין לי טענה, תסכימי איתי שלא כל אירוע אלימות במשפחה מסתיים ברצח.

נכון, אבל כל אירוע רצח מתחיל באלימות במשפחה, שהייתה בטוח פעם במשטרה.

בסגירת תיקי אלימות בין בני זוג, אני לא מדברת על אלימות חמורה - - -

מהי אלימות לא חמורה? את זה אני מנסה להבין, מה לתפיסתכם היא אלימות חמורה?

זאת לא תפיסה אישית. זו תפיסה, זו מדיניות שנקבעת על פי ספרות מקצועית.

אני מוכרחה להבין.

אני אומרת, שיש מקרים שבהם יש נסיבות מסוימות בתיקים ובהחלט יש מקום להבין, שהתיק הזה נסגר "מחוסר עניין לציבור".

האם מדובר בתיקים, שבהם הייתה אלימות פיסית כלפי נשים והתיק נסגר "מחוסר עניין לציבור?".

מעט מקרים שבהם הייתה אלימות פיסית חמורה, יסגרו בגלל "חוסר עניין לציבור".

את רוצה להגיד לי ש- 1,492 תיקים - - -

התיקים שנסגרו, נתונים לבדיקה ולפיקוח.

זה לא אומר כלום. אני כאן ועדה מפקחת, אני חלק מתהליך הפיקוח, 1,492 תיקים. תסברי לי על המאסה הקריטית שלהם, את אומרת שמיעוט קטן הוא על אלימות פיסית, אז מה השאר?

לא אמרתי שהמיעוט הוא על אלימות פיסית.

אני רואה לנגד עיניי 1,492 נשים, זה המון נשים, שמבחינתי כל אחת מהן היא פצצה מתקתקת שחייה אולי נתונים בסכנה, כשהתיק של הנשים האלה נסגר "מחוסר עניין לציבור". אני רוצה להבין, חוקרי המשטרה, מי שאחראי לסגור את התיק, מה עובר להם בראש כשהם סוגרים תיק כזה.

זה לא משטרת ישראל, זה מועבר מהפרקליטות. אני מסבירה שוב, לא כל ה- 1,492 מהמקרים האלה מצדיקים המשך הליך פלילי, אפשר להבין - - -

גברתי, את חוזרת על הדברים, אני שואלת למה? מהו הקריטריון?

נתתי דוגמה, למשל שזה אירוע נקודתי, לא רציף - - -

אתם רואים באירוע נקודתי, הבעל מאיים על האישה באקדח ובסכין - - -

לא, זה לא המקרה, בהחלט שלא. אני לא מכירה מקרה כזה ואני גם לא מאמינה שאת יכולה להצביע על מקרה כזה של תיק שנסגר "מחוסר עניין לציבור" שהוא איים עליה. אני מדברת על מקרים שהם לא חמורים, שהם לגמרי לא חמורים. בין בני זוג - - -

אני רוצה לסייע למשטרה. אני חושבת, שהעובדה שבכל שנה יש מאסה מאוד משמעותית של תיקים שנסגרים מחוסר עניין לציבור, דורשת שקיפות בפני הציבור, איזה סוג של אלימות נכלל בתוך התיקים האלה. זה מאוד פשוט, אנחנו רוצים לדעת, אנחנו כוועדה רוצים לדעת מה עלה בגורלן של הנשים האלה. יכול להיות שהן חיות באימה ופחד. לא תמיד המוות כשהוא מגיע בצורת מודעת אבל הוא הדרך היחידה שלנו להבין שהאישה הזאת הייתה נתונה בטרור אלים. לכן אני חושבת שנכניס איזה ממד של פיקוח על התיקים שנסגרים "מחוסר עניין לציבור" זה גם במסגרת הפניה שלנו לשר.

עבירות אלימות בין בני זוג, בעבירות מין ישנה קצת ירידה ביחס לתקופה המקבילה בשנת 2010 שהייתה שנת שיא - - -

אין עלייה במספר התלונות?

לא. ישנה ירידה של 7% במספר התלונות במשטרה. אני לא רואה סתירה - - -

יש עלייה בפניות למרכזים.

המספרים נעים קצת למעלה וקצת למטה. בשנה שעברה הייתה שנת שיא לעומת השנים שקדמו, השנה המספרים קצת בירידה. אני חושבת שהנתונים של התלונות של נשים על עבירות מין זה 42%, אלו הן תלונות שמוגשות על ידי קטינות. זה הנתון שהיה גם בשנה שעברה. 1,231 תלונות על עבירות מין היו של קטינות. אני בטוחה שלמיכל יהיה נתון מפורט לגבי הקטינות.


מתוך התלונות 98 תלונות היו על עבירות מין בתוך המשפחה, 67 תלונות היו בגין אינוס בכוח או באיומים, 31 תלונות על אינוס ובעילה שלא כחוק. אלו תלונות של קטינות ורק תלונות כאשר התוקף היה בגיר, כלומר, זה לא כולל מקרים בהם התוקף היה קטין. אלו הנתונים מהמשטרה. כנראה שישנן יותר קטינות שנתקפו מינית.


אני לא רוצה להלאות בנתונים, נמצא איתנו כאן מישהו מהנהלת בתי משפט? הנהלת בתי משפט העבירה אלינו נתונים על בקשות להוצאת צווי הגנה ועל מספר בקשות שאושרו. רואים בשנתיים האחרונות ירידה בבקשות לצווי ההגנה שמתקבלות. לא הצלחנו לקבל על כך הסבר ואולי מישהו יוכל להתייחס לכך, המספרים ירדו בכ- 5% עד 15% בשנתיים האחרונות.


אני מבקשת להעיר בנוגע לשירות בתי הסוהר. גם חלק מהנתונים הנוגעים לשירות בתי הסוהר לא קיבלנו לעומת שנים קודמות. למשל, יש לנו פחות נתונים על שיעור האסירים הנמצאים במעצרים חוזרים. מנתוני השנים הקודמות נמצא שבערך כשני שליש מהאסירים נמצאים במאסרים חוזרים. נתוני השנים הקודמות, כשני שליש מאסירים בגין עבירות אלימות במשפחה נמצאים במאסרים חוזרים, לא בהכרח על אותה עבירה של אלימות במשפחה, אבל הם חוזרים לבתי הסוהר.


הניסיון של תכניות טיפול באלימות במשפחה בבתי הסוהר מראה שהן אפקטיביות, כלומר שיעור הפשיעה החוזרת יורד ל- 12% שכוללים פשיעה חוזרת הכוללת אלימות במשפחה ופשיעה חוזרת בכלל. לדעתי יש מקום לבחון יותר את התכניות בבתי הסוהר, את היקף האסירים שמשתתף בהן ואולי להרחיב אותן, כי הן אפקטיביות ויכולות למנוע פשיעה חוזרת.


אני לא אכנס לנתוני משרד הרווחה והאיגוד, כי הם נמצאים כאן והם בוודאי יציגו את הנתונים שלהם. בנוגע למשרד הרווחה אבקש שתי הערות. שאלתי לגבי דירות הקלט, דירות שמיועדות לנשים, חלק מהנשים לא יכולות להיכנס למקלטים מסיבות שהן סיבות מהותיות ולא מחוסר מקום, כמו למשל בשל ילדים גדולים מדי, יותר מדי ילדים ומאפיינים אחרים שאינם מתאימים. עד לפני כמה שנים פעלו בדירות קלט שהן בעצם תחליף. דירות הקלט כבר לא פועלות כבר כמה שנים. אפשר לשמוע יותר על התחליפים בתוך הקהילה.


חברת הכנסת זהבה גלאון הזכירה את הסיוע הכספי לנשים שיוצאות מהמקלטים. בשנת 2003, הייתה הוראת שעה שדיברה על כך שאישה שיוצאת מהמקלט תקבל 8,000 שקל, ועוד 1,000 שקל על כל אחד מהילדים שלה, זה היה שנה ונפסק אחרי שנה. ישנן כמה הצעות חוק כבר כמה שנים, אולי תוכלו לספר קצת על זה. יש סיפור ספוראדי בשנים האחרונות, פעם מעבירים תקציב ממשרד כזה, פעם ממשרד אחר וקצת תרומות אבל שום דבר לא נמצא בבסיס תקציב.

תודה רבה. אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור למיכל רוזין, אחריה אני אעביר את רשות הדיבור לגיא רביד שיציג את דוח "מידות". מיכל רוזין, בבקשה.

תודה רבה. צהרים טובים לכולם. לפני תחילת הצגת הנתונים, שתי הערות קצרות וחשובות. כולנו פה נפגשות מדי שנה, כולנו קוראות את הכותרות הבוקר כאילו שנכתבו בדיוק, כמו שנאמר צירוף מקרים, אבל זה לא צירוף מקרים. אנחנו שבעים מהחלטות שלא מיושמות ומהצהרות כמה זה נורא וכמה זה קשה, כמה הנתונים שמרכזי הסיוע מציגים מדי שנה קשים. כולם מצקצקים בלשון ואומרים "זה מזעזע, זה נורא" ודברים לא נעשים.


אני רוצה לציין שתי דוגמאות, של דברים שכבר הוחלט עליהם ועדיין לא קרה דבר. אני יודעת שנעשה על כך מעקב, אבל חשוב לומר, נעשתה פניה ליושב ראש הכנסת משלושה ראשי וועדות, עבודה ורווחה, קידום מעמד האישה וזכויות הילד, בעקבות נתוני דוח משנה שעברה על נתוני סיוע לשנת 2009, דוח שדיבר על פגיעה מינית במשפחה באחוזים מאוד מאוד גבוהים, נעשתה פנייה ליושב ראש הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטארית בנושא. עדיין אין מענה מיושב ראש הכנסת למרות שאני יודעת שהוועדה עוקבת אחרי העניין. דוגמה נוספת: ישבנו שנתיים בוועדה בין משרדית - - -

גם לגבי המסקנות שלנו לקידום. הרבה פעמים דברים נופלים בין הכיסאות, זה מסוג המקרים. תודה שאת מזכירה לנו.

צריך לקדם את זה. יותר משנתיים ישבה וועדה בין משרדית, יושבת כאן חברה שישבה איתי באותה וועדה בראשותו של סמנכ"ל משרד הרווחה, שדנה במשך שנתיים על "יישום חוק זכויות נפגעי עבירה" וכל נושא פיצוי ושיקום. בנינו תכנית, ישבנו כל המשרדים, עם המוסד לביטוח לאומי, המשטרה, משרד המשפטים, האוצר וכולם הגיעו למסקנות. הדוח הזה התקבל מאוד יפה בלשכתו של השר על המדף ואינו מיושם. אלו שתי דוגמאות להחלטות שנלקחות אך אינן מיושמות על ידי השלטון, לא חשוב איזה שלטון. כמו שאמרה זהבה גלאון, השר מתחלף החלטות כאלה צריכות להיות מיושמות.


נמצאות כאן מנהלת מרכז הסיוע בחיפה, מנהלת עמותת נשים נגד אלימות של מרכז הסיוע נצרת וצוות ההיגוי שלנו, היועצת המשפטית של האיגוד ליאת קליין, הדוברת אפרת אורן, טניה קוסקין ודנה נאור. אני אומרת את זה, כי מדי שנה אנחנו מגישות את נתוני הפניות למרכזי הסיוע. חשוב לי לומר, שמאחורי הפניות האלה, מעבר לכך שכמובן כל פניה של אישה או גבר שסבלו מפגיעה מינית, מעבר לנתונים האלה יש המון עבודה, של מרכזי הסיוע, של הרכזות, של המנהלות, של המתנדבות בכל רחבי הארץ, בסיוע, בתמיכה, בלווי, בקבוצות תמיכה, בפעילות חינוך בהקהילה והכשרה מקצועית של נשות ואנשי מקצוע. לדעתי, חשוב ביום כזה להגיד את זה, הן עושות, כמעט כולן, בחצי התנדבות אם לא בהתנדבות מלאה.

הנתון שהכי חשוב לי בדיון הזה, הוא נושא התקציבי. ערכנו סיור בכמה מרכזים, ניהלו קמפיין ציבורי על הנושא הזה. אני אישית נפגשתי עם שר הרווחה בנושא הזה והובטח לי שלמעשה אתן תקבלנה יותר, שהתקצוב שלכן יעלה. נפגשתי איתו בצומת דרכים מאוד משמעותית בקריאת ההחלטה על התקציב. אני רוצה לדעת מה נעשה בפועל.

בנושא התקציבי השנה, אני חייבת להיזהר בלשוני, בעקבות כתיבת מבחן תמיכות חדש של משרד הרווחה והשירותים החברתיים שנוגע לרשויות מקומיות שהחליטו להקים קו חירום, מרכז סיוע ברשות המקומית, זה מבחן תמיכות חדש, לאחר אותה ישיבה בכנסת - - -

אני בכלל לא מכירה את הסיפור של הרשויות המקומיות, תפרטי בבקשה.

ברשות מקומית אין מרכזי סיוע. ישנם מרכזי סיוע וולונטריים, עמותות שמקבלות תמיכה מהמדינה. בתוך לשכת הרווחה באילת, קם מרכז סיוע שהוא קו חירום הנותן מענה לתושבות אילת. שוב אני לא יודעת לחלוטין את כל הדינאמיקות הפנימיות בתוך משרד הרווחה, אבל הוחלט לאפשר גם למרכז הסיוע בתוך לשכת הרווחה באילת להגיש בקשה לתמיכה. מאחר שהם אינם עמותה והם אינם יכולים להגיש בקשה על פי מבחן התמיכות שאנחנו עומדים בו, משרד הרווחה נאלץ לבנות מבחן תמיכות חדש עבור רשויות המעוניינות להקים מרכז סיוע ומבחן התמיכות מסתיים במשפט של "אין תוספת תקציב". מבחן התמיכות הזה, בנוי ומושתת על אותו תקציב של מרכזי הסיוע שהם עמותות. על מנת ליצור במידה מסוימת אולי שקט תעשייתי, או באמת מתוך כוונה מלאה להמשיך כך בעתיד, התקבלה תוספת של 500 אלף שקלים השנה, לתמיכות באופן כללי למרכזי הסיוע. מתוך זה ניתן התקציב למרכז הסיוע באילת על פי מבחן התמיכות של הרשויות והשאר חולק בין עשרה מרכזי סיוע.

זה בערך לחלק עשרה שקלים לעשרים אנשים, אני לא מבינה.

זה נראה כמו עשרה שקלים שהנשים מקבלות במקלטים כל יום.

אני באמת לא כל כך מצליחה להבין. יש כאן נקודה שצריכה להיאמר בדיון הזה. הדיון הזה הוא בדיוק על רקע המצוקה הנוראית שהמרכזים נמצאים בהם. אנחנו כאילו מקיימים את הדיון הזה בסוג של ניחוחות. אתם ארגונים מצילי חיים, באמת מלאים במוטיבציה אנושית וכוח אדם נפלא מלא כוונות טובות, אבל בסוף כוח אדם הזה צריך כסף. אני מגיעה למרכז שיש בו מתנדבות טובות שאומרות שאפילו את ההוצאות שלהם כמו למשל הוצאות נסיעה אי אפשר להחזיר להן. יש מציאות שזה עולה כסף לאנשים שמתנדבים במקומות האלה וזה לא יעלה על הדעת. אני אומרת לך שאני אגייס את כל חברות הכנסת לנושא הזה, אם זה באמצעות פניה לשר הרווחה, בין אם זה בפגישה ובין אם זה דורש חקיקה.

בואו נהייה קצת אסרטיביות, אני רוצה לשמוע לא בהתנצלות, מהם הצרכים האמיתיים מבחינת המספרים. זה נושא הדיון, זה בדיוק המקום לעלות את זה ולהציג את הדברים כהוויתם ולא להצטדק שנתנו לנו חצי מיליון שקל, כסף קטן, אז יופי. את יודעת שאני מלאת הערכה על העבודה הנהדרת שאתם עושים ושאתן פועלות בתבונה פוליטית, זה המקום לדפוק על השולחן.

יתכן שמשרד הרווחה שהבטיח להפריט את כל העובדים הסוציאליים ואת כל המרכזים האחרים מנסה דרך ייבוש העמותה הזאת להתחיל להעביר את זה לרשויות, כך בעצם הוא מפסיק - - -

אני חייבת להגיד בהערכה אישית על שר הרווחה שהוא איש נפלא, אני רוצה להגיד לך שלשמחתי יש שם איש, יש לי דיבור ישיר איתו, אני מנסה לומר שהדלת לשר הרווחה פתוחה, אני לא מרגישה שצריך לנתח כאן איזו קונספירציה מה מניע את משרד הרווחה. יש לנו שר שהוא כתובת מצוינת, יש לנו ארגונים. אני אומרת שאין מקום להתעסק בקונספירציות, בואו נתעסק בצרכים. מהם הצרכים ואנחנו נדרוש אותם, מהם הצרכים ואנחנו נמצא את הדרך להשיג אותם. זה הדיון.

בישיבה שאת כמובן קיימת, לאור המשבר הגדול של מרכזי הסיוע והמימון, כי למעשה עד לחודש יולי לא הגיעה התמיכה הממשלתית עבור שנת 2010, הראינו שבמהלך העשר השנים האחרונות, לא רק שהתקציב של מרכזי הסיוע לא גדל, אלא בעצם באמיתי הוא ירד.

אם איני טועה, אמרת שמספר הפונים עלה פי שבע או פי שמונה והתקציב נשאר כשהיה.

זה לא רק מסמך שלנו, זה גם מסמך של מרכז מחקר ומידע של הכנסת, החוקר הכלכלי שם הראה בצורה מאוד יפה איך בעצם ישנה ירידה כל הזמן בתמיכת הממשלה במרכזי הסיוע. אנחנו מדברים על 4 מיליון בשנה שמחולקים לכעשרה מרכזים ברחבי הארץ, אנחנו מדברים על כך שבממוצע 20% מתקציב של מרכז סיוע, מה שאומר שאת ה- 80% הנוספים אנחנו נאלצות, אמרה בפעם הקודמת מנהלת מרכז בנגב "אני נאלצת למכור נעליים בירידים ובשווקים על מנת לממן את הפעילות". היו הרבה מאוד קיצוצים בכוח האדם ובפעילויות שאנחנו יכולות לתת כמו לפתוח קבוצות תמיכה, קבוצות הכשרה והרבה מאוד פעילויות חינוך וכדומה. אין ספק שיש כאן צורך לעשות הפיכה ושינוי.

לדעתי, זה נוגע לכל נושא מאבק אלימות כלפי נשים ולא רק של מרכזי הסיוע, אבל בוודאי ובוודאי מהפכה בנושא הזה. אני בטוחה שאם היו יושבים פה המרכזים התפעוליים שהובטח להם על ידי המדינה תקציב הם היו אומרים לכם שהם בקריסה. אני בטוחה שאם היו יושבים כאן עוד מערכות של טיפול נפשי בנשים כמו יחידת האשפוז ב"איכילוב" – שאנחנו עדיין מחכים שהיא תפתח ועדיין לא נפתחה, הובטח שבספטמבר בשנה שעברה וזה עבר לינואר 2011. אנחנו עוד מעט בינואר 2012. אנחנו יכולים לפרוס הרבה מאוד - - -

מיכל, סליחה, לפני שתציגי את הנתונים. משרד הרווחה, אנחנו רואים את המספרים ואני יודעת שרבים הם צרכי עם ישראל, אבל בכל זאת, מדובר כאן בארגונים מצילי חיים שמקבלים פרוטות מהמדינה. 4 מיליון שקלים, זה אפילו לא מתחיל להיות כסף קטן, במושגים של תקציב של משרד הרווחה. הצעת חוק תקציבית, היא מעל 5 מיליון שקלים. אם מחר בבוקר חברות הכנסת זהבה גלאון, חנין זועבי ואני נחליט להחתים את כל חברות הכנסת להעביר הצעת חוק לא תקציבית, נעביר אותה כי מדובר בכסף כל כך קטן.

אני לא אומרת שאנחנו מנועים מלעשות את מהלך החקיקה, אבל בכל זאת, איפה המשרד?

לצערי הרב, אני לא יכולה להתייחס באופן ממוקד וקונקרטי למה שמיכל רוזין מארגון מרכזי הסיוע התייחסה, מאחר ומשרד הרווחה - - -

זה נושא הדיון היום.

הוא מאוד מורכב. המבנה שלו והטיפול בנפגעות פגיעה מינית על ידי הממונה על תקצוב המרכזים למיניהם, כולל איגוד מרכזי הסיוע, שלא נמצאת כאן - - -

איפה היא?

אני לא יודעת, אני לא אחראית עליה. זוהי ציפי נחשון גליק, השירות למתבגרות צעירות וצעירים, אני יושבת כאן כמפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, האחראית לכל נושא טיפול ותקצוב, אחראית בכל נושא הטיפול באלימות בהקהילה, מרכזי הטיפול מניעה והטיפול מניעה וטיפול ברשויות המקומיות וגם באמצעות ארגונים או חלקם, על זה אני יכולה להתייחס – ויש לי מה להתייחס. ספציפית לטענתה של מיכל רוזין, לצערי הרב כעת אין לי תשובות כי זה לא בידיי ולא באחריותי.

אני חוזרת, ניסחנו ניסוח מאוד מדויק של נושא הדיון של הישיבה הזאת. פניתי לשר באופן אישי וביקשתי את נוכחותו, הוא אמר לי שהוא בחוץ לארץ. כמובן שקיבלתי את זה, אני מניחה שהנסיעה נקבעה מראש. אנחנו עוד נקיים דיונים עם השר, אבל כשהמשרד שולח נציגים הוא חייב לשלוח נציגים שיתנו לנו נתונים ויתייחסו. תראי, יש כאן בעיה שיש לה כתובת אחת והיא משרד הרווחה. מבחינתי, ברמה האישית אני אפנה לשר, אבל בסוף יש גם אנשים הממונים ליישום ההחלטות שלו ואיתם הוא מתייעץ מה הוא נותן ומה לא. אני רוצה להבין מה נעשה במשרד.

"אנחנו נעלה את תקציבי מרכזי הסיוע", בדיוק מאותם הסיבות שמניתי. הפניות עלו פי שמונה והתקציב נשאר כשהיה, במילים אחרות התקציב שלהם קוצץ וקוצץ וקוצץ. מה נעשה במשרד בראיית ארוכת טווח, בראיית חומש כדי שהעמותות האלה תקבלנה כסף מהמדינה?

הדיון הוא, נושא האלימות כלפי נשים. אלימות כלפי נשים במשרד הרווחה לא מנוהלת על ידי יחידה אחת מקצועית אלא על ידי הרבה מאוד יחידות והרבה מאוד שירותים. הלוואי והייתי יכולה להתייחס לנושא.

זה קצת נראה שמי שאחראי על תחום במשרד הרווחה קצת כשל בטיפול ולא הגיעו - - -

אני מציע לכם לפנות שוב לגברת אפרת שרעבי שאחראית ומרכזת את נושא של קשר כנסת וממשלה, משרד הרווחה, היא זאת שדואגת לזמן את הרלוונטיים. אנחנו פה, אני ומיכל נמצאות בכובע של אלימות כלפי נשים במשפחה. אנחנו נתייחס לנושא הזה.

במסגרת הסיכומים שלנו, אנחנו נקבע באופן מפורש שכל אותן נשים יקרות שאחראיות על מרכזי הסיוע, נקבע פגישה מסודרת עם השר. אני חושבת שיהיה לו הרבה יותר קשה להתחמק מהבטחות אם הוא יסתכל על כל אחת ואחת מכן בעיניים, יבין את גודל המצוקה וייתן התחייבות מפורשת. אני אקיים את הפגישה עם הצוות המקצועי, עשינו את זה עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, עשינו את זה עם משרדים אחרים, אין סיבה שלא נעשה את זה גם בסוגיה הזאת. הדיון הזה, הנוכחות של משרד הרווחה, זה עניין קריטי וזה ממש מעציב אותי שזו הנציגות. אולי תתנו לנו מענה בנושא המקלטים.

אני רק רוצה לומר שאותן טענות שעלו מאיגוד מרכזי הסיוע רלוונטיות גם לגבי המקלטים. אני יודעת שחלק מהטענות הן אותן טענות, כמו למשל שהתעריף אינו ריאלי. ראשית אני חושבת שגם לגבי ה- 75% אפשר לעלות סימן שאלה אם המדינה על שירות שבאחריותה בהגדרה צריכה לשאת ב- 75%, זו כבר שאלה עקרונית ראשית קביעה אם התעריף ריאלי. לעניין טענות בגין עיכובים בתשלומים שהן טענות שעלו על שני סוגי הגופים, זה כן רלוונטי.

אני רק מקווה, שתהייה לנו הזדמנות להגיב לטענות שעלו קודם, שהן לא בהכרח במסגרת המקלטים.

אני בדיוק מגיעה מדיון בוועדת חוקה, ששם בסוף לא אושרו, אבל תקנות מרשם אוכלוסין שרוצים לחייב כל עשר שנים לחדש את תעודות הזהות, בחישוב על הדרך דיברו על 250 מיליון שקל, כך בתקנות, גם לא הביאו חישוב כמה זה יעלה. איפה ההשוואה? וכל העניין שהחליטו על הביומטרי שהוא משהו בוודאות שמתרחש כל שנתיים. מדהים.

מדהים, זה פשוט עושה סדר בראש על סדרי העדיפויות במדינת ישראל.


היינו באמצע סקירה של מיכל. אני רוצה למקד אותך, תמסרי את המספרים, תאמרי לנו מה בנוגע לעלייה במספר הפניות לאור מה שמתרחש מבחינה תקשורתית, מה לגבי קטינים וקטינות? בבקשה.

אלו בדיוק הדברים שלי, גזרנו את הדברים המאוד מאוד משמעותיים. ראשית מדובר על כך שישנה עלייה משנת 2009 לשנת 2010 של כ- 5,000 פניות שחוזרות על עצמן. אנחנו עושות הפרדה בין פניות של נשים שהתקשרו בעבר ומתקשרות שוב: עקב לידה, עקב מצב חיים כזה או אחר, לפעמים זה פעם בחודש ולפעמים זה פעם בשנה. לעומת כאלה שמצהירות על עצמן שבפעם הראשונה הן פונות למרכזי סיוע. אנחנו מוצאות 16% עלייה במספר הכללי. 3.5% בעלייה בפניות החדשות. 24% מהפניות מדווחות על פגיעה מתמשכת, לא חד פעמית. יש גידול של 12% במספר הפניות החדשות של גברים נפגעי פגיעה מינית.


בשקף זה רואים את פילוח הנתונים, אני חייבת להסביר, זה לא אומר שזו המציאות, כלומר לא תמונת המציאות במובן שיש יותר אונס וניסיון אונס מהטרדה מינית. אנחנו יודעים שהתמונה במרכזי הסיוע היא פירמידה שבמידה מסוימת הפוכה למה שקורה במציאות, כי אנחנו יודעים שכל אישה יודעת, חווה, יודעת מה זה להיות מוטרדת מינית בין אם זה ברחוב במרחב הציבורי, בין אם זה במקום העבודה. לעומת זאת פחות נשים תפנינה לרכזי סיוע עקב מעשים כאלה לעומת זאת תפנינה לגבי דברים אחרים. לכן התמונה במקרים רבים הפוכה. אנחנו יודעים שרוב הנשים חוות סוג כלשהו של הטרדה מינית ממילולית ועד פיסית.

זה מדהים, הנתון הכי דרמטי הוא על אונס וניסיון רצח, 42%, זאת אומרת - - -

בעצם, רוב הפניות הן על החמורה בעבירות המין.

אני דווקא חושבת, שהנתון המדהים ביותר הוא נושא גילוי עריות שנשאר עקבי, כל שנה הוא מדבר על רבע מהפניות.

אלו נתונים שמכילים האחד את השנייה? הרי גילוי עריות יכול להיות אונס.

גילוי עריות הוא בנפרד, אין חפיפה. אני חושבת שגילוי עריות, קודם כל הוא מתווסף כמובן לאונס כמו שאונס קבוצתי שגם הוא אונס ושגם הוא מתווסף, לכן המספרים הם הרבה יותר גבוהים, זה בעיקר רוב האנשים שפונים למרכזי סיוע. אנחנו רואים בפירוש שגילוי עריות נשאר מספר עקבי לאורך השנים. כמעט רבע מהפונות למרכזי הסיוע, מדווחות על פגיעה מינית בתוך המשפחה, ראה החלטה של שלושת הוועדות. אני חוזרת על ההחלטה, להקים ועדת חקירה פרלמנטארית בנושא הזה. המספר הזה שחוזר על עצמו, זה מספר בלתי נתפס.

24%, אלה נשים שפונות על רקע של גילוי עריות או שיש בפניות גם בנים?

גם בנים, הרוב נשים.

24% גילוי עריות זה בעיקר קטינות שפונות? לא בהכרח.

גם בנושא הזה, ישנה הצעת חוק בנוגע להתיישנות עבירות גילוי עריות, אני חושבת שגם זה למאבק. רוני סדובניק מאוד חסרה כאן, היא מאוד משמעותית בדיון הזה. גם זה נושא שצריך לקדם, הארכת התיישנות.

נקודה אותה אנחנו מעלות מחדש תמיד, בלי שתאמנו בינינו את המצגת, אלו בדיוק השאלות שהעלאת. הנושא של פגיעה מינית בילדים ובני נוער, אנחנו מדברים על כך שמרבית הפניות המגיעות למרכזי הסיוע, מדווחות על פגיעות עד גיל 18 – 67% מהנפגעות והנפגעים שפנו למרכזי הסיוע בשנת 2010 נפגעו בטרם הגיעם לגיל 18. 34% מהם בטרם הגיעם לגיל 12. אני אומרת את הנתונים ואני שואלת איך מישהו לא מזדעזע.

34%, אנחנו מדברים ממש על פדופילים.

פדופיליה ואלימות בתוך המשפחה.

יש לך נתונים כמה מהתקיפות המיניות היו על רקע הכרות באינטרנט, פייסבוק או כלי המדיה החדשים?

יש לנו פילוח מי הפוגע, מי התוקף. אנחנו מדברות, אנחנו אומרות את זה שוב ושוב, אנחנו אוהבות אמירות לתקשורת שיש להן תימוכין של נתונים, אנחנו אומרות באופן עקבי שהייתה עלייה, נרשם שיא בפניות למרכזי סיוע בחודש 2011 ביחס לינואר 2010. מיד לאחר הכרעת הדין של הנשיא לשעבר קצב אנחנו רואות עלייה מ- 650 בחודש לאורך שנים, הלכנו אחורה ובדקנו את ינואר לעומת ינואר 2011, יש הבדל משמעותי. גם לגבי מי שהתקשרה ודיווחה שהיא פנתה למשטרה, יש לנו עלייה של 36% ביחס לקודם.

יש לי שאלה לגבי תחילת השנה, מאחר והרבה פניות הן של קטינים, האם יש יותר תקיפות במהלך החופש הגדול?

אני מיד אתן ללוביב אגוסי לענות על כך. מאחר והדיווחים אלינו אינם כמו הדיווחים של המשטרה, אלו דיווחים שבדרך כלל מושהים ומדווחים אחרי שנים, לכן אנחנו לא יכולות לבדוק באיזו תקופה בשנה זה קרה. יתר המדווחים נשאלים לגבי הגיל ולא לגבי התקופה. יכול להיות שאנחנו צריכות לבדוק את הנתון הזה.


לעניין שיעורי הדיווח. אם הפגיעה בילדות, לרוב הדיווח הוא מעל עשר שנים ומעלה. ככל שהפגיעה מתבצעת בנפגע או הנפגעת בגיל צעיר יותר כך הדיווח יהיה בגיל מבוגר יותר, כלומר הפער גדול יותר. ככל שהפגיעה בגיל מבוגר יותר יש סיכוי שהדיווח יהיה בגיל צעיר יותר. שוב אני מדגישה, אנחנו מדברים על כך וגם כל המחקרים מראים ש– 90% מהנשים לא מדווחות על פגיעה מינית. גם כלל הפונים אלינו אנחנו מעריכות על פי מחקרים שמדובר על מקסימום 20% מתוך אוכלוסיית הנפגעות שהן הפונות למרכזי סיוע ופונות למשטרה, כך שאחוזי הפנייה למשטרה ודיווח לרשויות הוא נמוך עד מאוד.


יש סיבות רבות לשיעור הדיווח. דיברנו על זה בוועדת רבות, בעיקר חשוב לומר שככל שהפגיעה נעשית בגיל צעיר כך קשה יותר לנפגעת או הנפגע להגיע, לדווח על כך, לדבר על כך, להכיר בכך, להתגבר על תחושות הבושה והאשמה. מיהו התוקף ומי מדווח? רוב הפגיעות המיניות מתבצעות על ידי תוקף מוכר. שוב, 87% מהפונות והפונים למרכזי הסיוע נפגעו על ידי אדם מוכר. 30% בני משפחה, 10% בן הזוג, מטפל נפשי כלשהו, זה יכול להיות גם מטפל אלטרנטיבי 7%, מעסיק או בעל מרות אחר 7%, ידיד מכר או הכרות שטחית אחרת 34%, תוקף זר רק 12%.

גם 12% זה משקל רציני, האם זה מתרחש דרך הכרויות באינטרנט או ברשתות חברתיות?

ברגע שזו הכרות באינטרנט, זה בקטגוריה של הכרות שטחית. אדם זר, פירושו שאת הולכת ברחוב. אלו החלוקות שלנו - - -

אני בכל זאת ממליצה לכן לבדוק מאחר והמדיה הזאת מאד פופולארית בקרב בני הנוער, רוצי לפתח קטגוריה של נפגעי אינטרנט. לסווג את זה תחת "הכרות שטחית" זה מאוד לא הולם איש זר שמתחזה.

כשמדובר על תוקף זר, הכוונה למישהו שהולך ברחוב ותוקף אותה. זאת אומרת, שאין לה תקשורת איתו לפני. אני חייבת לומר שמרכזי הסיוע אוספים את הנתונים האלה, אני חוזרת על זה כל פעם, כולן שואלות את הפונות שאלות ואנחנו מקשיבות להן ממקום של סיוע ותמיכה ולאחר מכן ממלאות דוח עבור הסטטיסטיקות, עבור עצמנו, מסכמות את הדיווחים.


הנושאים שעולים בכל הסדנאות בבתי הספר, הם: האינטרנט, הפגיעה מינית, הטרדה מינית ברחוב, במרחב הציבורי, הטרדות מיניות באוטובוסים. אולי נשים לא מתקשרות לקו ומדווחות על כך, אבל בסדנאות ובקבוצות תמיכה, הנושאים האלה עולים באופן של כמעט 100%.


הטבלה האחרונה והחשובה היא על מיהו המדווח על תקיפה מינית של ילדים - רוב הדיווחים, רוב הפגיעות מדובר על קטינים, כאן ההתייחסות על מקרים שמדווחים בזמן אמת, כלומר לא בגיר או בגירה שמדווחים על פגיעה בילדות, אלא על כאלה שמדווחים על פגיעה מינית של ילדים. מדובר על כך שרק 7% מהפגיעות הן בילדי עד גיל 12 שמתקשרים בעצם למרכזי סיוע, בעיקר בזכות הסדנאות בבתי הספר. האחוז הגבוה ביותר מהדיווח הוא מההורים ומגורמי טיפול. לצערנו זה לא מספיק! כשאני אומרת גורמי טיפול הכוונה לעובדים סוציאליים, מורים, פסיכולוגים, רופאים, רופאי משפחה, זה לא מספיק. כמובן שדיווח על בני נוער האחוזים אף יורדים כי בדרך כל ההורים פחות יודעים.


ציינתי בעיקר בנוגע לשאלות ששאלת, במרכזי הסיוע אנחנו כל הזמן מדגישות שהכי הכי חשוב זה לעשות הכשרות. הכשרות למערכת ההוראה, הכשרות למערכות הטיפוליות, לעובדים הסוציאליים, לרופאים, לאחיות, פסיכולוגים. כל גורמי הטיפול חייבים לעבור הכשרה לזהות ולראות את הנפגעים ולדעת איך לגשת ולדבר. זה הא' ב', אלו ההנחיות שצריכות להיות מלמעלה, הנחיות של מדיניות, של כל משרדי הממשלה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מזכירה שוב את נושא התקציב, מבחינתי זה הנושא החשוב ביותר.

במערכות הרווחה שאנחנו מטפלים, הילדים שאנחנו מדברים שהם קורבנות פגיעה מינית, איך אמרה לי אימא כשנאלצנו לסגור את קבוצת התמיכה כי נגמר התקציב "אתם מייצרים כעת את הילדים שלי כילדים שצריכים לקבל טיפול ברווחה, כי כשאני כאן בקבוצת תמיכה אני צריכה להיות אימא נוכחת ומתפקדת בשבילם, וכשאני לא בקבוצת תמיכה אני בדיכאון ולא מתפקדת והולכת לסמים ולמה שלא שיהיה". אם נבדוק במקלטים, זה נתון ששמעתי מחיפה, אמרו שכמעט כל הנשים שנמצאות במקלט הן מנפגעות גילוי עריות. הפגיעה בילדות היא גורפת ומשפיעה על כל מערכות החיים שלהן, על ההורות שלהן, על התפקוד שלהן, של כולנו במהלך כל החיים. הטיפול בשלב הזה הוא מניעתי לכל המערכות והלוואי שמשרד הרווחה יטפל בזה בצורה מערכתית.

תודה רבה. כעת מר גיא רביד. תציג לנו את הדוח שלך. מיהו ארגון "מידות" בשתי מילים. ומהו הדוח שהכנתם?

תודה רבה להזמנה לוועדה. אני אנליסט בכיר וראש תחום מחקר ב"מידות". "מידות" הוא ארגון שמנסה לקדם את האפקטיביות במגזר השלישי בישראל, גם באפקטיביות של ניהל עמותות וגם אפקטיביות השקעות חברתיות של תורמים שונים. בין המשקיעים השונים הממשלה היא המשקיע הבולט במגזר השלישי בישראל.


הדוח הזה, או ההצגה שלי, מתבססת על דוח שנכתב לפני שנה שמתבסס על נתונים של 2009. "מידות" מוציאה מדי שנה כשני דוחות שמנסים למפות תחום פעולה במגזר השלישי, לסקור אותו, לנתח אותו, להבין מהם הפערים - - -

מה יהיה התחום השנה?

התחום השנה יהיה: "מנהיגות בקרב צעירים", כנראה גם על חלוקת מזון, זו אופציה.


אנחנו מנסים לבחון את התחום ולהבין מה מידת האפקטיביות של הארגונים הפועלים בו ומה מידת האפקטיביות של התחום כולו ולנסות לעמוד על פערים הקיימים בתחום, לנסות להסיק מסקנות ולאמץ המלצות לתחום כולו וכיצד הוא יכול להיות יותר אפקטיבי. כמובן שהיכולת שלנו לנתח את הנתונים נמוכים, אני רוצה להדגיש, אנחנו לא מומחים לא לנושא אלימות ולא מומחים לסוגיות מגדר, המומחיות שלנו היא בניתוח והערכה של ארגונים בתחומים חברתיים.


הדוח הזה נשען במידה רבה, על נתונים שסיפקו לנו גופים שונים, הן ה- 52 העמותות הפועלות בתחום, לשמחתנו, הם מסרו לנו את הנתונים, והן גורמי מחקר אחרים כמו מרכז מחקר ומידע של הכנסת וסקירת ספרות אחרת שערכנו.


הנתונים שאציג כעת בוודאי לא יפתיעו אף אחת בפורום הזה, אני חושב שאם נדגיש אותם זה יחבר אותנו לדרך בה אפשר להפוך את התחום לאפקטיבי יותר.

הנתונים מראים, שקרוב ל- 200 אלף נשים בישראל מוכות. אין נתון מדויק, אין מאגר נתונים, אין רישום מדויק בשום מקום, לא במשטרה, לא בשירות בתי הסוהר לא במשרד הרווחה, אין נתון מדויק. אלו הערכות שמסתמכות על אגרגציה של נתונים שנתנו הארגונים ועל הערכות סטטיסטיות דמוגרפיות כאלה ואחרות. כמעט כל אישה בישראל נפגעת מאיזושהי אלימות. דיברנו קודם על תקיפה מינית, אלימות פיסית אחרת, אלימות פסיכולוגית, כלכלית, חברתית וכדומה.

המדינה משקיעה סכום לא מבוטל בתחום הזה, אי אפשר לדעת כמה היא משקיעה בדיוק, גם את הנתון הזה קשה להבנה מתוך ניתוח תקציב המדינה. המדינה משקיעה קרוב לחצי מיליארד שקלים בתחום האלימות בכלל. אולי זה נשמע סכום גדול, אבל זה רק 0.12% מתקציב המדינה, זה מצביע על החשיבות שמקנה המדינה לתחום הזה בעינה. יותר מזה, ואמרה יושבת ראש הוועדה, מדהים לראות שסדר העדיפויות של הממשלה שקבעה ש- 80% מהכסף, מהמשאבים, מהזמן משוקעים בגברים המכים. כשאני אומר בגברים המכים זה באחזקתם כאסירים בבתי הסוהר, אני אפילו לא מדבר על השיקום, בלי תכניות השיקום, רק האחזקה של האסיר, תקנו אותי אם אני טועה, זה בערך כ- 100 אלף שקל בשנה. יש כ- 3,700 אסירים בארץ ששוהים בבית הסוהר בגין אלימות פיסית או תקיפה מינית. החלוקה: על חינוך מוציאה המדינה 1% בלבד, על שיקום 2%, על טיפול 7%, על מניעה 4%, הגנה 6%, כאמור כל השאר על אחזקת אסירים.

בכל זאת, צריך לזכור שהמדינה היא הגורם המרכזי בשדה הזה, היא מפעילה את כל התכניות, היא מממנת אותן בין באופן ישיר בין באופן עקיף. עקיף – הקצבות ותמיכות של ארגונים/עמותות, אבל עדיין חלקה בעוגה גדול יותר. אם אסכם את כל הכוחות יחד של הממשלה ושל הפלנטרופיה ושל העמותות, עדיין סדר העדיפויות, לדעתנו, בטעות יסודו. ענישה זוכה ל- 69% מהמשאבים בעוד פעולות אחרות כמו סנגור, חינוך, שיקום, טיפול, מניעה, הגנה, סכומם, כמעט ואינם רלוונטיים בהשוואה להשקעה בענישה.

זה יציב לאורך השנים.

נכון, אם כי רוב הנתונים מתייחסים בעיקר ל- 2009. רק נהייה יותר גרוע. צריך לזכור - - -

וזה כאשר רק 80% מהתלונות המוגשות על רקע אלימות, בעיקר בין בני זוג, רק אחוז קטן מאוד נכנס לכלא, נענש על זה, כלומר זה הרבה יותר חמור. אתה מדבר על 69%, זה רק בקרב אחוז מאוד קטן שצריך בכלל להעניש.

נכון מאוד. דובר קודם על נסיגה של המדינה למשל ממקלטים. לדעתי התמונה היא עוד יותר מאיימת או חמורה, זה מביא אותי להצביע על הנקודה שהארגונים שיושבים כאן, וארגונים בכלל שפועלים בשדה, הם אלה היוזמים, המחדשים, המרעננים את התחום, מציעים דרכי פעולה שהמדינה לא חשבה עליהם. הם בעצם משכנעים את המדינה לקחת אחריות על דרכי פעולה שלא היו קיימים קודם. ניקח את המקלטים לדוגמה, שם המצב הוא בכלל הפוך. המדינה בכלל לא חשבה על הצורך במקלט עד שנות השבעים המאוחרות. המקלטים הם אלה שיזמו את הרעיון הזה. ברגע שהמדינה לקחה על עצמה את החזקת המקלטים היא פתאום הכניסה רעיון של סטנדרטיזציה, פתאום כל המקלטים צריכים לפעול לפי סטנדרט מסוים. כלומר אין מקום לחדשנות, ליצירתיות. המקלטים נאלצו לכפות את עצמם לאותו מכרז, או לאותו סטנדרט, בעצם הלך לאיבוד כל הממד היזמי.


התקצוב שהמדינה מתקצבת את אותם ארגונים, את אותו סטנדרט, הוא תמיד תקצוב בחסר, ונדבר על כך בהמשך. הוא תמיד תקצוב מינימאלי אפשרי, אנחנו מדברים על אישה ושני ילדיה, על מיטה, לילה, נקודה. בלי טיפול בילדים, בלי טיפול פסיכולוגי, בלי טיפול הכנה לקראת יציאה מהמקלט, בלי הכנה לתעסוקה, בלי דירות קלט, בלי דירות מעבר, כל זה הולך לאיבוד.


ראינו שבמדינות אחרות, בעיקר באירופה, יש תכנית לאומית או משרד או איזה תיאום רציני בין משרדי הממשלה שיוצר תשתית, בסיס לאומי ותכנית שמטפלת בכל התחום שנקרא אלימות במשפחה. בישראל, זה לא קיים, לפעמים באותו משרד אין תקשורת בין אגפים שונים העוסקים בתחום. אין גוף בישראל שמטפל באלימות נגד נשים. יש אבחנה בין מאסר, הרחקה, ליווי בהליך הפלילי וכן הלאה.


רוב הארגונים הפועלים בתחום חסרי משאבים, הם פועלים בתנאי הישרדות, הם חושבים על המחר. ככל כשמדברים על היכולת שלהם להעריך את עצמם, למדוד את הדרך בה הם מקיימים את מטרותיהם ומשיגים תוצאות. כשעוברים אחד אחד, עוברים את רוב הארגונים בשדה, אני לא רוצה חס וחלילה להיכנס ללשון הרע, כשעוברים את כל הארגונים נדיר למצוא ארגון שמצליח להצביע על תוצאות. אני לא מדבר על תפוקות, אני לא מדבר על כמה נשים, כמה ילדים, כמה סדנאות, כמה מחשבים. אני מדבר על תוצאות, במה השתנה מצבן של הנשים מהיום שהגיעו ליום שעזבו? לא שנה מיום שהם עזבו את המקלט, אלא חמש שנים מאז שעזבו את המקלט. נכון שיש מחסומים ומכשולים שמקשים עלינו למדוד את התוצאות האלה, אבל יש דרכים ואני יכול לסייע ולכוון. להפתעתי גילתי שמשרד הרווחה נכנס לתחום הזה וכן מנסה להשיט את התפיסה של במדידת תוצאות על החלטה היכן להשקיע ובמה להשקיע.


יש פער גדול, וכולנו יודעים, בין מספר הנשים שנפגעות לבין מספר הנשים הנכונות לדווח על כך. זה מקשה על הגורמים המטפלים בכלל להגיע לקהל היעד. יד תיוג של הקורבנות ומתן לגיטימציה לאלימות, אפילו באירוע של הנשיא קצב ראינו שעדיין ישנם מגזרים שונים שנותנים לגיטימציה לאלימות נגד נשים. החקיקה בישראל היא מהמתקדמות בעולם בתחום אלימות נגד נשים.

יש פער גדול בין חקיקה לבין אכיפה, יש קושי גדול של המדינה ליישם את מה שהיא כבר החליטה עליו. לכן יש שירות מאוד נמוך של שירותים זמינים לאוכלוסיות באזורים שונים בארץ ובפריפריות שונות בערים. הפער המשמעותי ביותר, הוא העדר תכניות שיקום ארוכות טווח. ניקח לדוגמה את המקלטים. המקלטים בעצמם הם שירות נהדר, הוא שירות שכנראה עונה על צורך קיים. שוב, אני לא יודע אם הוא משיג תוצאות כי אין לי דרך למדוד את זה. הפער הגדול יותר הוא מה קורה לאישה מיום שהיא עוזבת את המקלט? אף אחד לא עוקב אחריה, מסיבות שונות. אם היא מעצמה רוצה לשתף פעולה, אז יש, אנחנו רוצים לחבר את הנתונים לגבר המכה וכן הלאה. בפועל, אנחנו לא יודעים, האם האישה ביום צאתה מהמקלט, אכן מימשה את העצמאות שניסו לתת לה ואת המיומנויות שניסו להקנות לה, על מנת שהיא תהפוך ליותר עצמאית ורחוקה כמה שיותר מהיד המכה. אין לנו מושג אם זה קורה. כל זה קורה בין היתר בגלל שאין תכניות שמטפלות ביום שאחרי. אין הכנה לתעסוקה, אין הכנה לדיור, אין הכשרה וכן הלאה.


לגבי תכניות לגברים אלימים, קיימות שתי תכניות במסגרת בתי הסוהר, רק שתיים, נראה שיש מקום ליותר. בקהילה יש רק אחת, יש את עמותת "נועם", היחידה שמאפשרת לגברים מכים לעבור תהליך מסוים של שיקום.


לגבי הכשרה, יש צוותים מסוימים שאנחנו מזהים, שנותנים חשיבות להכשרה. למשל במשרד הבריאות, בתי משפט, אבל עדיין יש כר נרחב מאוד, מיכל הזכירה את זה, הכשרה של פסיכולוגים, שופטים, שוטרים, עובדים סוציאליים כדי שיוכלו להקל על האישה שהותקפה, האישה שסובלת מאלימות, לעבור משלב הטראומה הראשוני לשלב האפשרי של שיקום.


לגבי מקלטים, דיברה על זה נציגת מרכז מחקר ומידע של הכנסת. יש מקלטים, הפריסה שלהם סבירה, אבל כל כך הרבה נשים מוכות לא מצליחות להיקלט בהם מסיבות שהן לא עונות על הקריטריונים. נראה לי לא סביר, שהמדינה תאפשר בכלל מצב כזה שאישה מוכה לא תתקבל בגלל קריטריונים, בגלל שיש לה יותר מדי ילדים, יש לה ילדים מעל גיל 12, שיש לה ילדים עם מוגבלויות, שהיא בעצמה עם מוגבלות פיסית ולא יכולה להיכנס למקלט, זה מצב בלתי סביר בעיניי. קיים מחסור במסגרות לגברים אלימים ויש תקצוב בלתי מספק לכל המסגרות שקיימות.


להרבה נשים מוכות יש גם בעיות אחרות, בין היתר בעיות נפשיות, אין כמעט מענה לנשים שסובלות גם מאלימות וגם מבעיות נפשיות, אין.


קיים העדר תיאום בין משרדי הממשלה, משרד הבריאות שמתקדם בכיוונים נהדרים ומשרד הרווחה שמתקדם בכיוונים נהדרים. כמעט, כמעט, אני לא רוצה להגזים, לא מדברים זה עם זה, זה בוודאי לא עם שירות בתי הסוהר והמשטרה. כמובן שיש שיחת תיאום, אבל אני חושב שרמת תיאום לאומי כדי לפתור את הבעיה – זה לא קיים. גם בין הארגונים, למעט קואליציה, למעט פורום ראשי המקלטים, כמעט שאין תיאום באופן שיכול לקדם ולמנף את התחום כולה. הנורא מכל שתורמים, פילנתרופים, תורמים חברתיים לא רוצים להיכנס לתחום מהחשש שיתייגו אותם עם התחום. פילנתרופ לא רוצה לתרום למקלט לנשים מוכות כדי שלא יגידו הוא נותן כי הוא בעצמו מכה את אשתו. זה כמובן מקשה על הארגונים לצאת מהמודל של ההישרדות.


יש כאלה שתורמים אנונימית, אני מכיר חברה גדולה מאוד שתורמת אנונימי.

יש צורך בראייה מערכתית, בתיאום בין משרדים, שנית המדינה צריכה לחדול מהתקצוב ברמה המינימאלית. היא צריכה להבין שלמקלט יש עלויות נוספות של הכנת האישה ליציאה מהמקלט, של עזרה פסיכולוגית לילדים, טיפול בילדים. כל אלה עולים כסף ובמצב הנוכחי העמותות הן אלה שצריכות לגייס את הכסף כדי לתת את השירות המלא. המדינה צריכה להשקיע הרבה יותר במניעה והרבה פחות במאסר של הגברים. יש צורך באיתור מוקדם ובהכשרת אנשי מקצוע לבצע את אותו איתור. שיקום ארוך טווח זקוק למשאבים רבים יותר. צריך להשקיע בקמפיינים לשינוי או לעידוד שינוי, מודעות הציבור כדי לפגוע בלגיטימציה הניתנת היום לאלימות. צריך להגדיל את ההשקעות בגברים מכים וגם בילדים.


מבחינת התנאים הפיסיים, אני חולק על מה שנרמז קודם, אני חושב שהתנאים במקלטים טובים מאוד, אבל שוב הכול יושב על הכתפיים של המקלטים, המדינה כמעט ולא נותנת לזה כסף. אני חושב שכולנו סובלים מהעדר נתונים. למרות הקושי והדיסקרטיות אני חושב שאיזה מאגר נתונים שיאפשר לעקוב חשוב, אם לא על המקרים הבודדים, לפחות על המגמות שמשקפות האם יש יותר אלימות במגזר מסוים, בישוב מסוים, בשנה מסוימת, אז היה אפשר בקלות יותר לנתח ולקבל החלטות, ידע הוא כוח.


הייתי רוצה להמליץ לכל מי שעסוק בהשקעה חברתית, גם למדינה, לא להשקיע בפרויקטים אלא להשקיע בארגונים. כשאתה משקיע בפרויקט אתה זונח את כל התשתית שיושבת מאחוריו. אתה לא יכול היום לעלות על מטוס שאין לו דלק והטייס נעדר הכשרה ושהדיילת שתתה עכשיו בקבוק וודקה. אותו הדבר אי אפשר להשקיע בארגון שאין לו את הטכנולוגיה המתאימה, שהמנכ"ל לא מוכשר והעובדים לא עברו הכשרה. צריך להשקיע בארגונים ולא בפרויקטים.


משהו מהאג'נדה של "מידות", טוב היה אילו הארגונים היו מצליחים להקצות משאבים למדידה והערכה.

אנחנו יודעים עד כמה התקציב דל, אנחנו לא נעמיס עליהם גם את הבקשה הזאת. קראתי את הדוח כמובן. יש כאן גם תקציבים, אני קיבלתי דוח מקוצר. בכל אופן לדעתי הנקודה המרכזית היא העדר ראיה מערכתית. לדעתי זו נקודת המפתח של המסקנות שלכם. בהעדר ראיה מערכתית, ועם כל הכוונות הטובות של כולם, לדעתי האנרגיה הזאת לא מתועלת למיקסום כל הכוחות הטובים הקיימים בשוק.

המלצה, להקים רשות.

אני אבחן איך אנחנו מקדמות את הנושא הזה של הקמת רשות. אני אמרתי בעבר שאנחנו נצטרך את עזרתו של ראש הממשלה. צריך החלטה שתגיע הכי גבוה ואם צריך לקבל גם דחיפה לשר האוצר שיואל להקצות כסף, נצטרך לחשוב יחד איך אנחנו משכנעים את ראש הממשלה ומביאים אותו לקבל החלטה בעניין הזה. זו תהייה טביעת חותם משמעותית של ממשלת הליכוד היה ונצליח בעניין הזה.


אני רוצה להעביר את רשות הדיבור, למיכל חנוך אחדות ממשרד הרווחה.

נאמרו כאן הרבה מאוד דברים שהייתי שמחה להגיב עליהם, אני לא אגיב על כולם, אבל לפחות על חלקם. חשוב לי מאוד לדייק ובעיקר לתקן עיוותים, פשוט דברים לא נכונים, עובדות. לא הייתה כוונה לסגור מקלטים, לא תהייה כוונה לסגור מקלטים.

הדברים שנאמרו לי על ידי השר, הכוונה הייתה להחליף את המפעילים.

לא הייתה שום - - -

את מסכימה איתי שהדיוק - - -

משרד הרווחה יוצא למכרז, או-קיי, מכרז להפעלת שלושה עשר מקלטים, זה השירות שהוא רוצה. האם הם יופעלו על ידי עמותה זאת או עמותה אחרת? זה סיפור אחר. אף אחד לא שולח אישה וילדה הביתה. אני רוצה לדייק בניסוחים כי הניסוחים הם מאוד חשובים. ממשיכים להפעיל מקלטים בין אם על ידי המפעילה הנוכחית, עד שמתבהרים הלאה. למשל, בשבוע שעבר ברוך ה' פרסמנו מכרז חוזר אחרי הפקת לקחים, אני חושבת שמאוד חשוב שכל הצדדים ילמדו, כל הגורמים הנכבדים שאני מאוד מעריכה שיושבים כאן, גם מהמשרד וגם מהמגזר השלישי, הפקת לקחים שאנחנו לפחות את חלקנו עשינו ויצאנו מכרז חדש להפעלת מקלטים במקומות שלא היה זוכה. אבל, לא הייתה, לא תהייה ולא יקרה מצב שבו יסגרו מקלטים. בינתיים עמותות שמפעילות את המקלטים ממשיכות להפעיל את המקלטים. חשוב לדייק בעובדה הזאת.


המשרד לא נותן רק גיבוי כלכלי אלא הוא משלם 1.8 מיליון שקל בערך לשנה לכל מקלט כ- 13 אלף שקל, תעריף לאישה ולילדיה לחודש, זה לא מעט ואני לא יודעת כמה אנשים כאן מרווחים.

חשוב להבין, לא לאישה, למקלט.

משרד הרווחה בנה מדיניות ברורה שמתייחסת לטיפול, אנחנו בעיקר מטפלים, אומנם אנחנו קודם כל מגנים במקלטים, אבל בעיקר מטפלים. אני אומרת אנחנו, כמובן העמותות, אנחנו מפקחים, אנחנו מעורבים, אנחנו מתווים מדיניות. חלק מהמדיניות היא גם הקביעה שאנחנו רוצים להרחיב מבנים כדי שאישה וילדיה יחיו, חוץ מהטיפול הנפלא והמסור הניתן על ידי אנשים שזכו במכרז והקימו מקלטים ובעלי חזון, אני מאוד מעריכה אותם, גם שהן תהיינה במבנים שהם מבנים הולמים. למדנו עם השנים שלא מספיק רק בית קטן, חום ואהבה אלא שצריך פרטיות, צריך יותר כבוד, שהמבנה מאוד חשוב. מאוד חשוב להגיד את זה.


אני רוצה להתייחס ולגעת בנקודה. בזמנו כשהיה דיון בוועדה על נושא נשים ערביות זרקתי הצעה בנוגע לנשים ערביות שמגיעות למשטרה מאחר ודיברנו על כך שהאלימות יכולה להיות לא רק מבני זוג אלא גם בתוך המשפחה, הצעתי שבמשטרה תהייה יחידה מיוחדת ושזה יהיה התחום שלה. יש בין בני זוג, ביחידה שאנחנו עובדים איתה באופן צמוד יש משהו שחסר. אז כבר הצעתי.

מדור נפגעי עבירות, מטפל באוכלוסיות מיוחדות וגם באלימות בין בני זוג ולא באלימות במשפחה, כלומר יש - - -

אם אח רצח לא מטפלים?

אני לא יודעת אם את זוכרת, הייתה גם המלצה בוועדה הזאת להרחיב את ההגדרה. זה היה בשנת 2001.

בעצם היחידה קיימת רק צריך לשנות את השם שלה ולהרחיב את זה.

בקרוב מאוד, לשמחתי הרבה, צריך להתפרסם מבחן תמיכות, זו הייתה הדרך היחידה של המשרד להעביר כסף שהגיע עבור שיפוץ מקלטים, מדובר ב- 3.5 מיליון שקל, זה הרבה ואני שמחה וגאה לבשר את זה. אני מקווה שכל העמותות שייגשו למבחן תעבורנה את המבחן ותוכלנה לקבל את התמיכה.


יש לנו 1.5 מיליון שקל שקיבלנו לטובת סיוע לנשים עוזבות מקלטים. נכון שהוא לא בבסיס התקציב. כ- 25 נשים כבר נעזרו ואנחנו יוצאים בקרוב במכרז להפעלת עוד מיליון ו- 50 שקל.


אולי אני אאפשר לחברתי איילה מאיר כי הרבה מאוד מהטיפול שנעשה בתחום האלימות במשפחה נעשה בקהילה.

ביקשתי תשובה לגבי דירות קלט.

זו בעיה אמיתית, לצערי אין לי נתונים מדויקים כמה נשים לא יכולות להגיע למקלטים. אולי מי שלא יכולה מראש לא פונה ולא מפנים אותה, לכן מאוד קשה למסור לכם נתונים. יחד עם זאת כן חשוב לציין שלמרות שהתקנות של העובדים הסוציאליים באיזה מקום מגן על המקלטים, מגן על הנשים והילדים שם, ואומר שהוא יקבל נשים עם בעיות פסיכיאטריות קשות רק אם יש דוח פסיכיאטרי, המשימה שלנו היא מאוד מורכבת, היא גם להגן על אישה שזוקקה להגנה עכשיו וגם להמשיך לשמור על ההגנה של הנשים והילדים בתוך המקלט. זו משימה מורכבת. מאחר ואין לי נתונים מדויקים , אבל אני כן יכולה לומר באחריות שגם היום בגלל המבנים הגדולים, למרות שבקריטריונים בנים גדולים לא טוב שיגיעו למקלטים ונשים עם מוגבלויות לא טוב להן, יש לנו למעלה מ- 30 בני נוער שהיו בשנה שעברה במקלטים. במקלטים כן מקבלים אותם בגמישות לקריטריונים שאתה ציינת.


חשוב לי לציין פרויקט יוצא מהכלל מוצלח עם משרד הבריאות, שמטפל אומנם רק בשני מקלטים, בנשים עם צרכים מיוחדים בתחום בריאות הנפש, ניתן לזה הרבה מאוד משאבים. אישה מקבלת תעריף הרבה יותר גדול מהתעריף שהוא גם לא מעט, יחד עם משרד הבריאות איתו אנחנו עושים שיתוף פעולה יוצא מהכלל עם פסיכיאטרית. אגב, לדעתי זה מודל שצריך ללמוד ממנו ולהרחיב אותו, אני מאוד אשמח שזה יהיה באחת ההמלצות, כי השיתוף הוא לא הרעיון להכניס פסיכיאטר לתוך המקלט כחלק מהצוות אלא לשתף את משרד הבריאות באופן שכל פסיכיאטר שנכנס למקלט הופך להיות משווק של התחום.

אני רוצה לשאול האם משקיעים גם בהכשרת הנשים, בהקניית כלים לנשים ליום שהן יוצאות מהקלט. הרי הן נשארות במקלט תקופה לא מאוד ארוכה ואחר כך הן אמורות לצאת ולמצוא עבודה, לפרנס את הילדים שלהן. אנחנו הרי יודעות שזה שלב שבו רבות חוזרות למעגל האלימות כי הן לא מצליחות לעמוד על הרגליים. אני שואלת אם משקיעים תקציב מעבר לטיפול במקלט בעניין הזה. בהקשר הזה גם בנוגע לדירות מעבר – לא דירות קלט, יש פרויקט אחד ואיני יודעת אם יש מעבר לכך, לנשים שיוצאות מהמקלט יש להן לתקופה מסוימת דירה שמעניקים להן כדי לעזור להן להשתלב בקהילה.

את שואלת ועונה.

אני שואלת אם יש כוונה להרחיב את זה.

אני בעד להרחיב, אם יהיה יותר כסף אז נוכל להרחיב. היום יש עשר מממונות. ארבע עשרה פועלות. עשר ממומנות ברחבי הארץ לצד מקלטים, אלו בדיוק הדירות שאישה יכולה לשהות בהן עם עוד משפחה. בכל דירה שתי משפחות. המטרה היא שיקום, הכשרה, לימוד, תעסוקה. המקלט הוא בסך הכול טיפול בשעת משבר למרות שהאישה יכולה להישאר בו כחצי שנה. חלק מהטיפול - - -

כמה דירות מעבר יש היום?

יש היום ארבע עשרה, עשר ממומנות היום על ידי המשרד.

רונית, כמה נשים מוכות יש במקלטים במדינת ישראל?

בשנת 2010 – 765 נשים.

המספר הזה הוא לא מספר הנשים המוכות בישראל. מקלטים לנשים מוכות זה לעג לרש, כשאני שומעת את המספר של הנשים המוכות במדינת ישראל, עם כל הכבוד אנחנו מטפלים בקצה קצהו של הקרחון של האלימות נגד נשים. עושים מזה עניין מאוד גדול – המקלטים לנשים מוכות. אבל צריך להבין שרוב הנשים הסובלות מאלימות בסופו של דבר כלואות בבית עם אותו בעל תוקפן ואלים. אני באמת חושבת שלא נוכל לשנות את כל העולם בבת אחת, בהרבה דברים צריך לשנות את סדרי בראשית, אבל תשמעו נושא צווי ההרחקה נגד גברים אלימים זה כל כך חשוב. במקום שהמדינה תבנה עוד מקלט ועוד מקלט שמערר את סביבת החיים הטבעית של האישה, את מקום הלימודים של הילדים, הרי מקלטים לא נמצאים מול הבית בסביבה הטבעית של האישה במקום שהיא רגילה לחיות - - -

יש טיפול נרחב בקהילה, אולי כדאי לשמוע.

אני מאוד מעריכה את עבודתכן, יש כאן נשים רבות שנרשמו לקבלת רשות הדיבור.

יש תגובה לטענות שאת משמיעה מתחילת הישיבה.

אני לא תוקפת שום גורם.

אמרנו שקיים רצף של תכניות טיפול ומסגרות בקהילה שמטפלות בלמעלה מ- 20 אלף נשים מוכות במדינת ישראל.

את שומעת מה שאת אומרת?

אני שומעת לחלוטין.

את מדברת על הנשים, אני מדברת על גברים. נשים מוכות הן תוצאה של גברים מכים. המדינה לא מרחיקה את הגברים המכים, היא מטפלת בהם יותר טוב.

יש לי מה לספר על גברים אלימים, יש הרבה מה לספר. אתם לא נותנים לדבר, אתם רק טוענים טענות חסרות שחר, אני מצטערת לומר.

אנחנו מדברים על מה חסר.

אני רוצה לדבר גם על מה יש ולא רק על מה חסר. בדבר הזה צריך לדבר גם על מה יש, וחסר הרבה.

נשמע שיש שלושה עשר מקלטים שנותנים מענה רק ל- 700 נשים.

אני מדברת, שבמקרי אלימות קשים המדינה לא נותנת מענה אמיתי בהרחקת הגברים, על זה דיברתי. לפני שאת מתפרצת, אני לא אתן לך להתפרץ כי כאן לא מנהלים דיון באופן הזה, אני אאפשר לנשים שנרשמו הרבה זמן. רונית אני מאפשרת לך כעת בשתי דקות. רוב הדברים לגבי המקלטים כבר נאמרו. תגידי במשפט אחד מה אתם צריכים. זה הדיון לשמוע מה צריך, זאת לא ישיבת של הלל ומחיאת כפיים. משרד הרווחה יישר כוח על העשייה.

ראשית אני מברכת על הדיון שהוא מכוון כסף. כשאנחנו מדברים על מכוון כסף אני אמנה כמה דברים. ראשית נתחיל ב"הועדה". אני לא רוצה בהתנצחות אישית, זה לא אישי. לדעתי חלק מהעניין הזה צריך אולי להפנות למשרד האוצר. ה"הועדה" במדינת ישראל – אישה פלוס שני ילדים הייתה בשנת 2002 בין 10,000 ל -14,000 שקל, כשהיו שלוש מדרגות שהבינוני היה 12,000 שקלים. לימים נשארה המדרגה הבינונית ובעצם משנת 2002 עד 2011 אנחנו עדיין עומדים על 12,500 שקלים. זאת אומרת - - -

בשנת 2002 הבינונית הייתה 10,000 שקל או 9,800 שקל.

רוצים לדייק, בשנת 2005 היה רב בינוני והבינוני היה 12,000 שקל, היום זה עומד עדיין על 12,000 שקל. זאת אומרת שכאילו לא הייתה כאן עליית מחירים, כאילו מחירי המזון אותו דבר, כאילו עלות המים אותו דבר, כאילו חשמל אותו דבר. יותר מכך, כאילו אותן נשים במקלטים הן בסל שירותים דומה. לא! – סל השירותים שאנחנו צריכים היום להעניק לנשים הוא הרבה יותר גדול, הוא דורש טיפול הרבה יותר גדול, גם לילדים. יותר פסיכיאטרי ויותר טיפולים. אמרת נכון, לצערנו רק שני מקלטים מקבלים מענה לעניין הזה. מדובר כאן בפער של אלפי שקלים. כשאורלי אלמגור לוטן מוסרת את הנתון שעמותות מקבלות רק 75% - זה בהגדרה. העמותות מקבלות, יש חלק מהעמותות, אני יכולה להראות לך שלא כארגון על אלא כויצ”ו מקבלות פחות מ- 0%, אם מתמחרים את עלות המבנה.


צריך לעשות שינוי, אני אשמח שמהוועדה הזאת אחת מההחלטות תהייה לקיים ישיבה מסודרת עם ארגון העל, עם כל העמותות עם משרד הרווחה על שולחן עגול, יחד עם חברי כנסת. אני מסכימה איתך שיש היום שר מאוד מאוד קשוב, לקיים ישיבה לבדיקת בנק "הועדה".


מענקי יציאה שהם אפיזודיים לחלוטין ורק בזכות מאבק של ארגון העל ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה העביר 5 מיליון שקל שכרגע דווחו: כמיליון וחצי למענקי יציאה ו- 3.5 למענקי בינוי. אני אשמח כיושבת ראש ארגון העל שהוועדה תערוך סיורים במקלטים ותבדוק שהמבנים ראויים ואף יותר מכך. זה דבר חשוב בפני עצמו. על דירות המעבר כבר דובר עליהן. אין מענה ראוי לטיפולים פסיכולוגיים. ה"הועדה" צריכה להיות בנויה מתוך מענה גם לילדים - אין מענה לילדים כמו שצריך.


מעבר לכסף אני רוצה להגיד שני מילים. אני חושבת שהוזכר שאין תיאום בין הארגונים. הארגונים מאוגדים מזה שנה בארגון על, הם מתואמים ולשמחתנו יש עבודה פורייה מאוד. אני הייתי שמחה מתוך האזכור שהיה כאן, על איך אנחנו נכפה על שופטים לקבל הכשרה בנושא הזה. רק בשבוע שעבר באחד מבתי המשפט במדינת ישראל היה אירוע ספציפי, אישה שהיא בעצמה עורכת דין שנמצאת באחד המקלטים, היא הגיעה לדיון בנושא שלה, הגיעה מהמקלט. השופטת נזפה בה חמורות, מה פתאום היא עושה דרמה מזה שפעם אחת הבעל שלה הרים עליה יד, היא עושה נזק לילדים. זה ציטוט שאפשר להוציא מהפרוטוקול של בית המשפט אם יהיה צורך בכך.

לכן אני מציעה, לתת לזה פומבי.

מאחר ויש שם רגישות מאוד מורכבת האישה תחליט אם לתת לזה פומבי. היום בשעה הזאת אנחנו עושים עם האישה דיון משפטי נוסף לראות עד כמה היא מוכנה - - -

הדברים מאוד חמורים. שופטת במדינת ישראל שמשמיעה דברים כאלה, הדיבור נורא. אני באמת חושבת שזה צריך להיות מובא לנציב קבילות שופטים. בבקשה זה צריך להגיע אליו. זה קיצוני.

הם לא מוכנים לקבל השתלמויות.

תודה רבה. גברת עיאדא תומא, בבקשה.

אני מצטערת שאני מתחילה אולי בביקורת על הישיבה עצמה, אני מאוד מצטערת, אבל לפעמים כשמגיעים לצפון לישיבה כזאת זה הופך אותה למשהו יותר חשוב. אני צפיתי שנדון היום על אחריות המדינה ומה עושה המגזר השלישי בנושא אלימות נגד נשים. לצערי הרב אנחנו נכנסנו למקום שהמדינה כל הזמן מכניסה אותנו, גם כארגוני נשים וגם כנשים באופן כללי. חותכים לנו פרוסות פרוסות ואנחנו מתחילות לפשפש בפרוסה עצמה ולנסות לחלק אותה מחדש.

אני מאוד מסכימה איתך, כל הנושא של הישיבה הזאת זה להגיד שאנחנו לא מקבלות את החלוקה של המדינה, עם כל הכבוד, לא מדובר אפילו בפרוסת עוגה אלא בפירורים.

חשוב לי מאוד להגיד שהנתון שאומר ש- 80% מההשקעה של המדינה בתחום אלימות נגד נשים הוא לאכיפה וענישה, זה כשלעצמו נתון שערורייתי.

אמרתי את זה פתח דבריי.

שמעתי. אני קושרת את זה לדבר אחר שאמרת ומה שארגון "מידות" אמר ועל מה שאנחנו צועקות שנים. מדובר על חוסר ראיה מערכתית. לדעתי זה שלא נמצאים בשולחן הדיונים הזה ממשרדי הממשלה, המדינה זה לא רק משרד הרווחה, המדינה היא לא רק המשטרה, המדינה היא גם משרד המשפטים, גם משרד האוצר -בעיקר משרד האוצר, גם משרד הבריאות זה המדינה, כל המערכות כולם.


לדעתי חוסר התיאום בין המערכות האלה, זה העניין.

עיאדה, אני שומעת שאת חוזרת משפט אחר משפט מדברי הפתיחה שלי. אני דיברתי על חוסר הראיה המערכתית של המדינה, זו התפרצות לדלת פתוחה. אני אשמח אם תוסיפי ערך מוסף.

אני אומרת את זה מאחר ואנחנו מגיעות בכל פעם לכאן וזה נראה כאילו אנחנו מקיימות מלחמת עולם בינינו לבין נציגות משרד הרווחה. לדעתי שלושת הנקודות האלה אם לא נטפל בהן ברמה הכללית ולא נתעסק איתן ברמה הנקודתית,לדעתי חוסר התיאום והראיה המערכתית צריך לחזור למה שהיה פעם והוא ועדה בין משרדית שבנתה תכנית שהפכה להיות תכנית לאומית כמו התכנית נגד אלימות נגד נשים. אם אתן מדברות על רשות, אז עד שתועבר חקיקה אולי בינתיים ניתן להקים וועדה בין משרדית.


בכל נושא ההפרטה לא ניתן לדבר על אחריות המדינה מבלי לעלות שוב ושוב את נושא הפרטה בשירותים. ישבנו כאן שעות רבות ולדעתי כדאי לחזור לסיכומים שהיו בישיבות הוועדה הזאת בנושא ההפרטה, לחזור אליהם ולבדוק עד כמה ניתן ליישם אותם. אני מתעקשת לומר שאני מאמינה לשר שהיה ניסיון להחליף כמה מהמפעילים תוך כוונה כזאת. זה היה מאוד ברור - - -

גברתי, אני דיברתי עם השר והוא אמר לי במפורש. זה כבר מקומם אותי וכדאי שהאמת תאמר. המנכ"ל אמר את זה במפורש, הוא אמר את זה בשידור רדיו אצל קרן נוייבך, הוא אמר בצורה ברורה שיש כאן כוונה להחליף למפעילים טובים יותר. לא להיתמם בעניין הזה כי הייתה כאן כוונה של המשרד להחליף, אלא אם דברי המנכ"ל לא מקובלים עליך. את רוצה פרוטוקול? את מנסה לומר כל הזמן לכסות ולכסות. היו פה כוונות מפורשות של המשרד. לי נאמר ישירות על ידי השר שהוא ייתן את זה למפעיל הטוב ביותר. אמרתי לו שעם כל הכבוד היה כאן איזה סוג - -

אמרתי שהפקנו לקחים ובנינו מכרז חדש.

המטרה היא לא להגיד עד כמה אנחנו טובים, המטרה היא לשנות ולהשתפר.

כל הזמן מופעל לחץ על איגוד מרכזי הסיוע ועל מרכזי הסיוע שאומר "אם אתן רוצות עוד כסף, אז תכנסו למכרזים, תעברו מתמיכות למכרזים". בכל נושא ההפרטה צריך לדון באופן הכי רציני ולעצור את התהליך הזה.


הנושא האחרון שאני רוצה להזכיר, אם נתסכל על מספר הנשים הערביות ששהו במקלטים. רואים ש- 30% מהנשים ששהו במקלטים, כולנו יודעים שהנתון הזה לא משקף את הצורך הקיים במגזר הזה. אחוז המקומות המיועדים לנשים ערביות, בין אם מדובר במקלטים לנשים ערביות או במקלטי חירום, רק 20% מהאחוז במקלטים - - -

סליחה, לא הבנתי את הנתון הזה.

מספר הנשים הערביות ששהו במקלטים, כלומר גם נשים ששהו במקלטים המופעלים על ידי נשים יהודיות הוא 30% מכלל הנשים. אם מחשבים כמה מקלטים יש לאוכלוסייה הערבית, שני מקלטים פלוס חצי ממקלט החירום בחיפה אנחנו מגיעים לכ- 20% מקומות לנשים מכלל המקומות. לדעתי זה בחוסר ביחס לצורך הקיים.


לגבי תפקוד המשטרה, חוסר המעש ומספר התיקים הנסגרים "מחוסר עניין לציבור", אנחנו יודעים שיש חוסר עניין לציבור בנושא אלימות נגד נשים, מי מחליט מה חומרת האלימות? – השוטרת, החוקרת או האישה עצמה שראתה במעשה דבר חמור וניגשה להתלונן? אחר כך סוגרים לה את התיק - - -

ההחלטה שתצא מהוועדה הזאת, תדבר על כך שלא תהייה העלמת עין מאף תלונה, אנחנו ננסה לקבל דיווח.

אחוז סגירת התיקים באוכלוסייה הערבית הוא הרבה יותר גבוה.

אין לנו נתונים.

היו לנו נתונים.

למיטב זכרוני זה לא היה נכון. הסיבות לסגירה היו שונות במגזר הערבי ובמגזר היהודי.

אני לא אמרתי "מחוסר עניין לציבור". צריך לראות את התיקים שנסגרים.

אני חושבת שנציגת מחלקת המחקר של הכנסת היא סמכות נאמנה שמוסרת את הנתון.

אנחנו אומרות את אותו דבר. אני אמרתי שאחוז סגירת התיקים באוכלוסייה הערבית הוא יותר גבוה. לא ציינתי את הסיבות.

בפעם האחרונה שבדקתנו את זה, לדעתי זה היה בתחילת שנת 2011 לבקשת חברת הכנסת חנין זועבי, למיטב זכרוני הוא לא היה יותר גבוה. אחוז סגירת תיקים היה די דומה, הוא אפילו היה יותר גבוה במגזר היהודי. סיבות הסגירה בשני המגזרים היו שונות, הוא לא היה יותר גבוה.

אני רוצה לומר שאנחנו רודפים אחרי המשטרה מעל לשנה, יש לנו תקציב לקורס הכשרה לשוטרים בתחום של אלימות נגד נשים ערביות והייחודיות לכך, המשטרה עד היום הזה מסרבת לשתף פעולה.

אני אבדוק את זה מיד עם נציגי המשטרה שיגיבו.


בבקשה איילה מאיר חשוב לי לשמוע את הדיווח שלך. אחר כך נציגת המשטרה רחל גרייבי ממדור נפגעי עבירה. מיכל תוכלי לומר בכמה מילים ואחר כך אסכם. זו הייתה ישיבה ארוכה והיא מסוג הישיבות של הרבה מידע עם צורך לעשות את חלוקת המשאבים של המידע, יש כאן הרבה מאוד גופים וארגונים שותפים. זו ישיבה הכרחית, זו ישיבה שבאה לאו דווקא לייצר כותרות אלא מבחינתי היא ישיבת עבודה, ישיבה שהמשוב שלה היא פגישה ממוקדת עם שר הרווחה כדי לענות לצרכים הבלתי פתורים. יכולתי לעשות דיון תוסס ושמח עם כל חברי הכנסת, עשיתי הרבה כאלה בשבועות האחרונים. דווקא לישיבה הזאת יש לה ערך מקצועי מאוד חשוב, היא ארוכה ונותנת ומאפשרת מבחינתי לכמה שיותר אנשים לדבר. אני מודה לכל המשתתפים.

תודה רבה וסליחה על ההתפרצות קודם. אני מבקשת להדגיש במעט הזמן שנותר כמה וכמה דברים. אני מצטרפת לגמרי לטענות או לתחושות שיש צרכים גדולים יותר מהמענים הניתנים. אנחנו מרגישים את זה יום יום בעשייה היומיומית שלנו, לנו זה מאוד ברור. יחד עם זאת, מאוד חשוב לי להדגיש שאחד מהמשפטים בסקירה של מרכז מחקר ומידע של הכנסת, חלק גדול מהמענים, מהמסגרות או התכניות המופעלות על ידי ארגונים וגופים חיצוניים. אני כן רוצה לתקן, אולי לנסח בצורה מדויקת יותר, ולומר, דווקא בתחום האלימות במשפחה עם דגש על אלימות בין בני זוג. ניתן לומר שבאופן חסר תקדים, ברמה בינלאומית, חסר תקדים ולומר שדווקא המדינה עושה בתחום הרבה מאוד באמצעות שירותי הרווחה הממלכתיים. שירותי הרווחה המקומיים. ולא בהכרח רק באמצעות ארגונים.


נכון שהמקלטים לנשים מוכות מופעלים כולם באמצעות ארגונים. חשוב לומר ש- 88 מרכזים לטיפול באלימות במשפחה פועלים ב- 95% על ידי הרשויות המקומיות, על ידי שירותי הרווחה והרשויות המקומיות. הרבה תכניות בין משרדיות וגם ועדות, מנגנונים של וועדות מחוזיות לאלימות במשפחה וגילוי עריות וכדומה בין משרדיות פועלים על ידי שירותי הרווחה הציבוריים. חשוב להדגיש ולומר את זה במיוחד לאור העובדה שרוב הטיפול נעשה בקהילה. אם אנחנו מדברים על נתוני 2010 רק במרכזים לטיפול באלימות במשפחה, ב- 88 מרכזים לטיפול באלימות במשפחה טופלו כ- 12 אלף נפגעים. רובם הן נשים, 25% גברים וכמובן יש מעט מדי ילדים.


חשוב ביום שמקיימים דיון כל כך חשוב ביום שכזה לציין גם את הטיפול שנעשה בקהילה. זה טיפול מאוד מאוד אפקטיבי. מכון "מידות" דיבר על תוצאות, אנחנו כן נכנסנו לנושא של מדידת תוצאות במרכזים לטיפול באלימות במשפחה בשלוש השנים האחרונות. אנחנו עושים הרבה עבודה על סטנדרטיזציה, בניית קריטריונים והגדרה של יעדים בצורה מסודרת ובצורה אחידה בכל הרמות.


אני מבקשת להתייחס, לנושא של התיאום וחוסר של הטיפול המערכתי. הוועדה הבין המשרדית שאיעדה התייחסה אליה, בשנת 1998 שהגישה את ההמלצות שלה בדוח עב קרס פועלת היום כפורום רכזים, מתכנסת אחת לחודש. זה לא נעלם ולא מתסמס, היא מתכנסת אחת לחודש בפורום רכזים מצומצם יותר בו יושבים כל נציגי המשרדים הרלוונטיים. לדעתי אנחנו עובדים בעבודה מתואמת מאוד, יש עוד הרבה עבודה של תיאום והסדרים. בוודאי משרד הבריאות, בווודאי משטרת ישראל, בוודאי משרד הקליטה וגם חלק מהתוצרים של הפורמים האלה נגזרים מהם תכניות והסברים ונהלים בין משרדים לטובת האוכלוסייה.


לגבי הטיפול בגברים, אנחנו יודעים גם ברמה העולמית בנתוני הטיפול בכלל ובפרט בנושאי האלימות במשפחה ובאלימות בין בני זוג, שלגברים יש פחות נטייה לצרוך את שירותי הטיפול, מהרבה מאוד סיבות, גם מאפיינים מגדריים וגם מסיבות שמאוד קשה. זו תופעה מאוד מורכבת, מאוד קשה להודות בה, הנטייה הראשונית היא להכחיש אותה כמובן. מי שמכיר את התופעה, וכולם כאן מכירים את התופעה של אלימות במשפחה, הוא יודע שזו תופעה שכרוכה ברגשות עזים של כאב ובושה, סוד.

הנטייה הטבעית של המשפחות היא התכנסות פנימה ולשמור על זה בפנים. ברגע שאישה סודקת את הנורמה, בדיווח על גילוי עריות ואלימות במשפחה, ברגע שאישה מסוגלת בזכות הרבה פעולות, גם פעולות קהילתיות וגם פעולות ברמה הבין משרדית, גם פעולות של ארגונים ועמותות, פעולות מקיפות, אישה שמגיעה ואומרת או לשירותי המשטרה או לשירותי הטיפול זה לא אומר שהגבר באותה שנייה מוכן להודות שיש לו בעיה. אנחנו עושים מאמץ מאוד מאוד גדול בשנים האחרונות, אגב לא רק באמצעות שירות בתי הסוהר והאכיפה וענישה, אלא גם הרבה מאוד בתחום הטיפול בקהילה - - -

סליחה, הייתי בסיור באחד המרכזים לשיקום גברים מכים. לצערי הטיפול של המדינה בעניין הזה הוא מזערי. יש משהו כמו 40 גברים "בבית נועם". היינו סיור של הוועדה, זה מקום מאוד מרשים מבחינת הטיפול, אבל הוא כל כך קטן וכל כך מזערי ביחס למספר הגברים המכים. בואו ניקח בפרופורציה גם את המספרים הקשים להם אנחנו נחשפים מדי שנה לצד המספרים שהמדינה מכסה בטיפול.


סליחה שאני עוצרת אותך, אנחנו לקראת סיום הדיון. תודה רבה.

אני יושבת בתחושה לא נוחה כי אני חושבת שהתמונה שמצטיירת לגבי הטיפול המשטרתי היא לא תמונה נכונה שמשקפת את המציאות ואת החשיבות שניתנת לנושא הזה, לא בכדי להסביר מה אנחנו כן עושים, אלא לגבי הדברים שהוזכרו על ההתייחסות, כל תיק אלימות בין בני זוג נחקר, אין תיקים שנסגרים בלי שיקול דעת מעמיק בהם.

אבל אין שקיפות.

שיקול הדעת מבחינת העדר נסיבות להעמדה לדין, רק מבחינת הנושא חשוב להבין שקשת העבירות שהמשטרה מתייחסת אליהן כשהיא מדברת על אלימות בין בני זוג, היא קשת מאוד רחבה. היא כוללת גם נזק לרכוש, כוללת גם הפרת צווים של הסדרי ראיה שהן תלונות הדדיות בין בני זוג. כשאנחנו מדברים על עבירות מהסוג הזה לפעמים ישנם שיקולים נוספים שיכולים לבוא לידי ביטוי. זו יכולה להיות תלונה ראשונה ואז הם מופנים לרווחה והם בתוך הליך טיפולי והמחשבה שזה לא - - -

החזון שלי הוא שתהייה רשות לאומית, מצב שאף אישה, אף תיק כזה לא ילך לאיבוד, יהיה סנכרון מלא בין תיק שהועבר בין המשטרה לרווחה ולהיפך. לא יתכן מצב שבו אישה שסבלה מאלימות פיסית כלשהי כולל כל סוגי האלימות האחרים, ציינו גם את העבירות האחרות הנקודתיות וכדומה, לא יתכן שאישה כזאת לא תקבל מענה. לא יתכן שאישה כזאת שלמחרת בבוקר כשפעם אחת היא קיבלה סטירה ופעם אחת יכול להרצח. אין לנו מחלוקת לגבי הערכות מסוכנות.


ראשית אני מתייחסת לשקיפות במשטרה ועל היכולת שלנו כוועדה לפקח על עבודת המשטרה, על היכולת שלנו להבין מה מתנהל בהליך סגירת תיקים "מחוסר עניין לציבור". לי אישית כיושבת ראש הוועדה זה מאוד חשוב כי היו מקרים והיו דברים מעולם. נאמתי על תיקים שנסגרו "מחוסר עניין לציבור" בשנים שעברו בנאומים ואחר כך הם הופיעו במודעת רצח גדולה בעיתונות.


אני לא חושבת שכל רצח ניתן למנוע, אני כן חושבת שאנחנו צריכים לגלות רגישות ובכמה שיותר מודעות. ידע בעניין הזה חשוב וככל שיותר ידע יגיע ליותר גופים נוכל לטפל בבעיות.


אני מבקשת לסכם את הדיון המאוד מאוד חשוב הזה שקיימנו ביום המאבק נגד אלימות כלפי נשים.


הוועדה לקידום מעמד האישה סבורה שסדרי העדיפויות שהמדינה נוקטת בכל הקשור בחלוקת המשאבים, הדלים גם כך, הם סדרי עדיפויות מעוותים. אנחנו פעם אחר פעם חוזרים לטיפול באכיפה וענישה במקום הטיפול המונע, טיפול משקם, כל הדברים שיסייעו לנשים. למנוע מהנשים את השנים הקשות של אלימות ולהקדים תרופה למכה, תתרי משמע יש כאן מכה. גם מבחינת האנרגיה שהמדינה משקיעה בחינוך, בתכניות חינוכיות, האנרגיה שהמדינה משקיעה במודעות, בהגברת מודעות, בחינוך לזוגיות בראיה, בחינוך לשוויון כלכלי. היה נתון מזעזע ש"נעמ"ת" הציגה שאומר שרוב הנשים בישראל אינן מודעות למצב חשבון הבנק שלהן מאחר והגבר הוא בעל השליטה המלאה בהתנהלות הכלכלית של הבית. זה נתון ממכלול שלם של מודעות כולל חינוך וכדומה. על כן אני חושבת שהמדינה צריכה להשקיע הרבה יותר אנרגיה לבניית תשתיות למניעת אלימות ובהרחקת גברים מכים.


אני חוזרת לנושא של אחריות המדינה בראיית רוחב, בטיפול מערכתי, לא ניתן לעשות אחרת לולא הקמת רשות לאומית למאבק באלימות נגד נשים. שוב, אולי יהיה במפעל הגדול הזה נציג מכל אחד מהמשרדים הרלוונטיים, אבל בסוף צריך לעמוד בראשו ראש, אני מניחה שזו שאישה היא זאת שטפל בסוגיה הזאת. לדעתי זה נושא חשוב מאוד ואנחנו נפעל בין חברות הכנסת כדי שהרשות תוקם.


בנוגע לתקצוב החסר לכל הגופים, המקלטים ומרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הוועדה תיזום פנייה לשר הרווחה לפגישה משותפת בין הארגונים עם השר. נשב איתו על שולחן עגול שיכלול את הצוות המקצועי של הלשכה שלו יחד עם נציגי הארגונים. אני אקח חלק בישיבה הזאת. אני בטוחה שנוכל להשיג הרבה יותר אם הדברים יהיו גלויים ושקופים לשר ומאחר ובמושגי תקציב של מדינה מדובר בכסף זעום, שלא לומר כסף קטן. אני מאוד מקווה שנמצא אוזן קשובה אצל השר ובעקבות כך יפתחו גם את הכיס וגם את הלב, מתוך נקודת מוצא שלא עושים טובה לאף אחד וזו אחריותה של המדינה. זה המסר החשוב שעלי להעביר בדיון הזה.


הוועדה פונה לשר לביטחון פנים, בבקשה לקבלת נתונים מפולחים לפי מגזרים כדי להבין את התופעה בקרב אוכלוסיות מסוימות. ראינו את העלייה בקרב נשים עולות ממוצא חבר העמים לשעבר, אני מבקשת להבין את התופעה. בשנה שעברה ראינו עלייה במספר המקרים מקרב העולים מאתיופיה. אנחנו מבקשים להבין איך המדינה מטפלת במגזרים המיוחדים. אין כמעט נתונים על דתיים, על ערבים, אין נתונים על חרדים, אין נתונים מגדריים.

לצערנו, היינו השנה עדים לגילויים לגבי רבנים וכל הדברים שהוצפו השנה. אנחנו דורשים התייחסות למגזרים ספציפיים. אני אומרת בסוגריים ולא לדיון הזה בכלל, פורומים אלטרנטיביים כדוגמת פורום תקנה, אני בכלל לא בטוחה שהם השיגו את מטרתם, אולי הם חיפו יותר מאשר הצליחו לסייע. זה לא הזמן לפתוח את הדיון בנושא הזה. אני אומרת שכל מגזר דורש התייחסות פרטנית.


הוועדה תקיים דיון עם שר הרווחה ועם שר האוצר בשיתוף הגופים המפעילים את השירותים השונים.
אני מחזירה את הכדור למשטרה ולנתונים. כל שנה אנחנו מתכנסות לסטטיסטיקה עם מספרים. מאחורי כל מספר מסתתרת אישה, מאחורי כל תלונה עומדת סכנת חיים – כך אני רואה את הדברים. חשוב מאוד שתהייה שקיפות בנוגע לכל מה שקשור בתיקים שנסגרים "מחוסר עניין לציבור".


הוועדה תדרוש מהשר, אם נגיע להבנות דרך פנייה לשר וקבלת אישור עם העתק למפכ"ל אני מאוד אשמח שהדברים יתבצעו בהבנות ובהתקנת תקנות כדי שהוועדה לקידום מעמד האישה תוכל לקבל את הנתונים מדי שנה לקראת ציון יום המאבק. היה וחלילה לא נקבל אותם נוכל על פי "חוק חופש המידע" לדרוש את זה כדבר המגיע לנו על פי חוק. לכן, אני חושבת ששיש צורך שהעניין של הגברת השקיפות, הגברת ההבנה היכן הדברים נתקעים, ולדעת האם הדברים באמת עוברים לרווחה או שהם נתקעים בצנרת ולא מקבלים מענה.
תודה רבה לכל המשתתפים והמשתתפות, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:25