2
21
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

24.11.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 213
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי כ"ז בחשוון התשע"ב (24 בנובמבר 2011), שעה 10:20

ישיבה בעיריית טירת הכרמל לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

ויקטוריה ניגרי
- מרכזת קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

ד"ר שרה רובינשטיין
- מפקחת ארצית, האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

ג'נה פטרוקובסקי
- מנהלת מרחב חיפה והקריות, המשרד לקליטת עליה

יצחק יואל
- מפקח מחוזי בשירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אריה טל
- ראש עיריית טירת הכרמל

בנימין מוריס
- סגן ראש העיר טירת הכרמל

נטליה יליסון
- חברת מועצת העיר טירת כרמל

נחמה אבירן
- רכזת עבודה קהילתית והתנדבותית, מחלקת הרווחה, עיריית טירת הכרמל

סבטלנה בריסקין
- מרכזת קליטה, עיריית טירת הכרמל

יעל שוורץ
- מנהלת שותפויות, מרכז הנוער, מחלקת הנוער, עיריית טירת הכרמל

ליאורה גוברין
- מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית טירת הכרמל

ארינה נמירובסקי
- תושבת טירת הכרמל

גלינה גלנד
- תושבת טירת הכרמל

צלילה פרנקל – פרסיקו
- מנהלת מרכז צעירים, המרכז לפיתוח ההון האנושי

דוד ביטון
- יו"ר ועד העובדים, מפעל סטארקיסט

סווטלנה
- עובדת במפעל סטארקיסט

דגה
- עובד במפעל סטארקיסט

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה בעיריית טירת הכרמל לבחינת קליטת העלייה

בוקר טוב לכולם. אנחנו שמחים מאד להיות פה היום. אנחנו ועדת עליה קליטה ותפוצות של הכנסת מקפידה גם לצאת מהכנסת. חברי הטוב אריה, אתה מגיע הרבה לכנסת לקדם נושאים חשובים של טירת הכרמל ובאמת אנחנו שומעים רבות על הפעילות בתחום הילדים, החינוך, אבל חשוב לנו כועדה גם, ולי באופן אישי, להגיע לשטח ולשמוע את הגורמים שפועלים, את הדברים הטובים, הבעייתיים. זה דבר שאני מאמין בו ולכן אנחנו היום מתחילים את הסיור שלנו בישיבה של הועדה פה בטירת הכרמל. אני מכיר את היישוב שנים רבות, והשנה אנחנו מציינים עכשיו את השנה לאסון, ועליתם לכותרות במובן הזה, למרות שביום יום, כמי שמלווה את הפעילות, הייתי גם יושב ראש הועדה לזכויות הילד, וגם שמה נחשפנו לפעילות, אנחנו רואים את הפעילות הרבה בפן החינוכי. אנחנו רוצים לשמוע באמת, אריה, גם על הדברים הטובים שאתם עושים, אבל גם על הצרכים, על הבעיות, שנוכל להציף אותם מול משרדי הממשלה.

טוב, תודה רבה לדני דנון. אנחנו מכירים הרבה מאד שנים. אחד היתרונות שיש, נאמר לתנועה שלנו גם, שיש לנו בחורים גם צעירים, גם נמרצים, ועם הרבה ניסיון, ואחד מהם זה דני בתפקידים השונים שהוא טיפל מהעבר כיושב ראש ועדת הילד. אתה עוד ממשיך להיות בתפקיד?

אני חבר.

לא משנה, כחבר, התעניין בכל מה שנעשה אצלנו. היה מעודכן אחד לאחד בכל הפעילות של הגיל הרך, והצגנו את זה בפורומים שונים, וקיבלתי במה בפורומים האלה והעלינו את הנושאים. גם סייע ומסייע בקידום נושאים שונים שמגיעים אליו.

מצד שני, בתפקיד הזה כיושב ראש ועדת הקליטה, אני מברך על זה שאתה מגיע לשטח, למרות שאתה כבר ביקרת מספיק בטירת הכרמל, הרבה מאד, לא מספיק, אבל הרבה מאד בטירת כרמל, גם בתקופה של השריפה, וגם אחרי, בנושאים שהעלינו בתחום הזה. מבצע את הסיורים שלו בשטח עם ועדת הקליטה, וזה חשוב לעשות וביישובים במיוחד כמו שלנו. ומיד אני אתייחס על טירת כרמל, על מה שקורה והצרכים.

יש בהרבה מאד תחומים, כפי שאתם יודעים, טירת כרמל משקיעה, אני אקח תמיד את החינוך, כי מהיום שנבחרתי זה היה הדגל שלי ובחזון שלי לקדם את החינוך בטירת כרמל. אנחנו במקום הראשון בארץ בהשקעה פר תלמיד, וברגע שאני מציין את זה, אף פעם אתה לא מצליח לבצע את מה שאתה מבצע לבד, אז לידי יושב פה הסגן שלי, מוריס בנימין. חברת מועצת העיר נטליה יליסון. נמצאים פה מנהלי מחלקות שלי, מנהל מחלקת הרווחה אצלנו, ליאורה נמצאת כאן, מנהלת הלשכה שלי יושבת איתנו כאן, אירמה. יש לנו מעבר לכך, ממרכז הון אנושי אצלנו, פרוייקט גדול מאד שעוסק גם באוכלוסייה של הצעירים בעיר מבחינת הקידום, אבל גם מחובר לעמותות שונות שפועלות. זה אחד הפרוייקטים בטירת כרמל. אנחנו נמצאים פה במרכז הנוער. כאן זה המבנה של מרכז הנוער. נמצאים פה גם נציגים של מרכז הנוער וכמובן הפעילות שלהם חותכת את כל סוגי האוכלוסייה שקיימים בעיר. זה אחד המקומות החשובים לפעילות הבלתי פורמלית שאנחנו עוסקים בה, מרכז הנוער וכמובן המשרדים שעובדים איתנו פה בשותפות זה משרדי הקליטה שנמצאים כאן, נציגות המחוז. אילנה נמצאת איתנו כאן מהמחוז, ועוד שותפים איתה לעבודה. במפגש הזה נמצאים - - -

משרד הרווחה. משרד הרווחה.

בוודאי, משרד הרווחה. במפגש הזה נמצאים איתנו כאן נציגים מאחד המפעלים שעובדים במפעלים האלה הרבה מאד מהעולים שאנחנו קולטים. מפעל לייצור טונה, מפעל "יונה", נדבר עליו קצת יותר מאוחר. נמצאים איתנו כאן. וכמובן נציגי משרד החינוך, ומשרד, במובן הרווחה. כשהצגתי את משרד הרווחה, ויש לנו גם תושבי העיר ואוכלוסייה מחבר העמים שנקלטו כאן אצלנו בטירת כרמל ונמצאים איתנו כאן גם במפגש הזה, ועל זה אני רוצה לברך.

כמובן כעיר שקולטת עליה, כפי שציינתי, אני הייתי מהעולים הראשונים שהגיעו פה לטירת כרמל בשנות ה – 50', ועדיין אנחנו קולטים עליה גם היום. כן, אנחנו קולטים עליה עדיין מחבר העמים, ועולי אתיופיה, ויש לנו, אפשר לומר שכאן בטירת כרמל אתה יכול לפגוש את כל החתכים של העליות השונות שהיו בארץ.

מתעוררת אחת הבעיות, ואני חושב בכל רשות כזאת שקולטת עליה יש כמה מאפיינים לבעיות שחופפות לכולם: אזורי הקליטה – אתה קולט את האוכלוסיות כשהם מגיעות לארץ באזורים מסויימים שיש את האפשרויות לקלוט אותם שם. בחלק מהם זה יחידות דיור ששייכות לחברות משכנות ואזורים שבהם מכירת דירות הם נמוכים, כי אותה אוכלוסייה שמגיעה אין לה עדיין את האמצעים.

עכשיו, מה שקורה, האזורים האלה זה הופך להיות שכונות שהם, אני קורא להם: שכונות קשות. שכונות עם בעיות שונות ואוכלוסייה חזקה עוזבת את המקומות האלה ואז המקומות האלה מתפנים לאוכלוסייה חדשה נוספת שנקלטת. אז קורה שהאזורים האלה הופכים ונשארים אזורים בעייתיים.

כשאתה חושב ברשות כזאת לפעול ולסייע, אתה צריך לסייע גם בהתאם למגוון האוכלוסייה שיש לך. אם אני אקח אוכלוסייה מחבר העמים, אתה לוקח ומפלח את האוכלוסייה הזאת, או כל אוכלוסייה אחרת, ואתה רואה את הגילאים שישנם, אנחנו נתקעים בבעיות מסוג מאד מאד, אני קורה לו, קשה כי יש לך אוכלוסייה בוגרת, יש לך קשישים, יש לך נזקקים בתוך האוכלוסיות האלה, ובשביל לטפל בהם אתה צריך שיהיו לך את אותו מנגנון שיכול לעבוד איתם בשפה שלהם, יכול לדבר, יכול לסייע להם, ויכול לתת להם את החוסרים שיש. זה מסוג אחד.

אם אני אקח דוגמא של ניצולי שואה – כשאתה רוצה לסייע להם בפעילויות ולהחזיק אותם ואחוזי הנכות שלהם גבוהים, אין לך את המבנים, אין לך את האפשרויות לתת להם סיוע. אם אתה רוצה להתייחס לתרבות של אותה אוכלוסייה – אז יש לך בעיה לתת להם את האפשרות לפעול מבחינה תרבותית, אין להם ספריה משלהם שיכולה לעמוד.

זה חשוב התרבות.

זה מאפיין את האוכלוסיות, ואפשר לומר את כולם. כי אם אני לוקח היום פעילויות תרבותיות, אתה רואה את פעילות יהודה קווקז, שיש להם את האופי התרבותי שלהם, מאתיופיה שיש להם את האופי התרבותי, מחבר העמים, אתה צריך לתת מענה לאוכלוסיות האלה, וקשה לך, והאמצעים היום הקיימים ובסיוע שמקבלים לתת כן מענה לצרכים האלה, וכמובן תעסוקה שאתה צריך לדאוג, ודיור שמדברים עליו היום. למרות שבעיר היום אנחנו בונים כל כך הרבה יחידות דיור, אבל אף אחד מהם לא יכול להגיע לרכוש יחידת דיור במקומות האלה. אז איך אתה הולך לסייע לפתור את בעיות דור העתיד שלהם?

אז אם אני היום, כראש רשות, שחושב שהחינוך זה הדבר החשוב ביותר, ומשקיע בכל סטודנט שהולך ללמוד באוניברסיטה או בטכניון. אני מדגיש את התחומים האלה, בשיתוף עם פר"ח, הוא מקבל תמיכה של 7,500 ש"ח לשנה, שזה שלושת רבעי מעלות הלימודים שלו, זה בשביל להביא אותם להישגים שלהם, כי הם לא יכולים ... הוא תורם את ה – 150 שעות ביישוב, וזה אחד הדברים החשובים, אבל הרשות לא יכולה לעמוד ולתת מענה לכל הצרכים החסרים שישנם, כי אנחנו לא יכולים לתת מענה לתפקידים של הממשלה, או למשרדי הממשלה. אלה מאפיינים, אני חושב, אלה מאפייני הבעיות שחופפות לכל סוגי העליות וגם לרשויות, לכל רשות שקולטת עליה. אז יש אפילו במיסוי, בכל מה שיש, גם במענקי האיזון היום, שצריכים לבוא לעזור לרשות בתחומים האלה, אז מה קורה לרשות שמנהלת תקציב נכון, והיא לא נכנסת לגירעונות, היא מקבלת עונש מהממשלה, כי אם אתה מבצע עבודה ללא גירעונות, ואם אתה עושה עבודה נכונה ואתה מציג תקציב מאוזן, אז אומרים לך: בסדר. אז אתה מסתדר טוב ואתה לא צריך את הסיוע ואת מענקי האיזון של משרדי הממשלה.

אז עכשיו אתה יושב, מצד אחד אתה אומר: רגע, בשביל לקבל סיוע אני צריך להיות ילד רע, תלמיד רע, ולעשות את הדברים השליליים, או להיכנס עם גירעונות ולהראות שיש לי מצב שאני לא יכול להמשיך להתקיים, ואז עוזרים לי, ואלה הם בעיות אקוטיות ועקרוניות.

עכשיו, אם הנושאים האלה, ואתה היום מסייר, אין לך מספיק זמן גם להיכנס לשכונות ולראות את השכונות הבעייתיות, אבל היום, אם אני נכנס לשכונה מסויימת לטפל במערכת ביוב וזה הצגתי גם לפני מבקר המדינה, או במערכת מים שאותה אוכלוסייה שגרה באותו מבנן אינה מסוגלת לבצע את העבודה, והנזילות מים רק העלויות שלהם הם לא יכולים גם אחר כך לשלם את הסכומים שמצטברים, ואני כראש רשות נכנסתי לבצע, עם עובדי העירייה, נכנסתי לבצע עבודה במקום ואני נתבע על זה שעשיתי עבודה בשטח פרטי.

כן, זה בעייתי.

ואני מגיע לרמה כזאת של רצון ומחויבות אישית. אז אתה אומר: רגע, עד איפה? ומה מותר לך, או איך אתה יכול לעזור וגם במקרים קיצוניים? אותם תושבים לא מבינים את זה, כי כל בעיה שיש מי שיכול לתת לה מענה זה השולחן של ראש העיר. זה מבעיה בין שכנים שיש, עד בעיה סביבתית, או בעיה של מתקני משחקים, או בתוך המבנן שלהם הבעיה שקיימת, או מהסביבה בתחום התרבות, או בכל מקום אחר, כן זה ראש העיר. או אפילו הם רוצים איזה שהוא מוזיאון קטן, להקים מועדון קטן לפעול בו כמו שצריך, גם בעיה, אז הרשות יכולה עד גבול מסוים, אבל לא יותר מזה. אני חושב שזאת מעטפת של בעיות שאני הצגתי אותם ומראה אותם.

כמובן אם אני מדבר על אוכלוסייה של צעירים, אז יש לנו פרוייקטים שאנחנו מנסים לסייע להם ולהדריך אותם ולכוון אותם למקומות עבודה, להשתלמויות מסויימות, או להכין אותם למבחנים כדי להגיע לאקדמיה, אבל כל זה זה מעבר לסיוע שאנחנו מקבלים. זה לתקציבים, אני קורא להם: הבלתי פורמאליים שאנחנו מעבירים. אתה לא יודע איפה לפעמים הגבול.

אם אני הגעתי לשיא בסיוע, ניקח עוד פעם, אני אחזור לדוגמא של הקצאה פר תלמיד בחינוך – אז כשמבקשים ממני עוד איזה שהוא כיוון בתוך החינוך, או בתחום מסוים למערכת החינוך לסייע, אני לא מסוגל. אם אני רוצה לעשות פעולה, לבצע פעולה אחרת, אני צריך להוריד, כי התקציב הגבוה ביותר הולך לחינוך, אחר כך הוא הולך לרווחה, ואחר כך לשאר הפעולות בעיר. אלה שני המובילים מבחינת אחוזים. תקציב החינוך מגיע למעלה מ – 50 אחוז מהתקציב הכללי. רווחה מגיע לסביבות ה – 40 אחוז. אנחנו משלימים את התקציב של הרווחה כמעט ב – 40 ומשהו אחוז. אנחנו משלימים אותו, כי אתה מקבל חלק ויש מצ'ינג של הרשויות.

בקליטת עליה מה התקציבים, אולי נטליה יכולה? מה התקציב שהרשות משקיעה וכמה המשרדים השונים משקיעים?

השנה אנחנו השקענו 728 אלף שקל, לעומת 668 אלף שקל בשנה שעברה. עליה כ – 100 אחוז. משרד הקליטה השנה יצא בפרוייקט חדש לאוכלוסייה יוצאת קווקז. פה בטירת הכרמל יש בערך.

יש שם מרכז? עכשיו פותחים.

עכשיו פותחים מוקד.

יש 3 נוספים.

נכון.

... שייפתחו.

נכון.

זה עד סוף השנה אמור להיפתח?

אנחנו כבר עשינו פה ועדת היגוי.

זה מחר בבוקר סוף השנה הזאת.

אנחנו סיימנו כבר את הועדה, הקלדנו הכל במרכבה. אנחנו ממתינים להסכם. בנינו כאן תכניות. אנחנו משקיעים, משרד הקליטה, 200 אלף שקל. זה נוסף למצ'ינג של 50 אלף שקל.

לרשות?

של הרשות, כמובן. עכשיו יוצרים לבחירת פרוייקטור ומתחילים להפעיל את התכנית.

כמה עולים יוצאי קווקז יש?

יש פה 1,058 עולי קווקז. מתוך 3,800 סך הכל עולים שהגיעו משנת 89' ועד היום לטירת הכרמל. שזה בערך, אני חושבת שכ – 20 אחוז מכלל התושבים שנמצאים פה. שזה הרבה.

והערכה שלך, עד סוף השנה, כמה כסף המשרד יעביר לטירת הכרמל?

אנחנו סגורים עד סוף השנה, השנה ההסכם הוא עד סוף פברואר במקום עד דצמבר, בגלל כל מיני קשיים שהיו, ואנחנו מעבירים 768,000 שקל עד סוף השנה למקום, לכל מיני סוגים של פעילות. זה יזמות וזה רווחה וזה קליטה בקהילה, לכל דבר.

או.קיי. הייתי מציע, גם אם יורשה לשמוע מנטליה, שמרכזת את הנושא?

משהו אפשר להוסיף, אני בלי מספרים שאנשים שלנו, ילדים צעירים, מבוגרים ונראים טוב. יש לנו וטרנים. יש מועדון וטרנים, והם זקוקים למועדון.

לא כפי שהוא נראה, את יכולה להגיד.

כן.

זה מועדון שהרשות מפעילה?

כן. והאמת, לא נעים. לא נעים לעמוד מול האנשים האלה. קודם כל אין תקציב טוב לוטרנים וכל האירועים שהם מארגנים זה מהכיס שלהם. כל האנשים, אפשר להגיד, ממעמד סוציו אקונומי נמוך.

אין פה מקבץ דיור, נכון?

מקבצי דיור אין לנו. יש המון "עמידר" ו"עמיגור", "עמיגור" לא, מצטערת, לא בטירת הכרמל.

רק "עמידר".

"עמידר" והם בוודאי קיבלו את עמידר מכל האזור, בגלל זה יש לנו שכונות. שכונות עם עולים. בוודאי יש לנו ... מאד רוצות להשיג משהו לגבי מועדון של עולים יש כאן, אני מדברת על וטרנים. הם רוצים להוסיף כמה מילים על מועדון שהם משתמשים יום יום.

בבקשה.

שמי נמירובסקי. אני גרה בטירת הכרמל כמעט 18 שנה ואנחנו מעירייה משנת 1990. אנחנו מאד מרוצים מהמקום, מטירת הכרמל. מאד מרוצים היום מראש העיר שלנו, הוא משקיע בנו הרבה, אבל יש לנו הרבה בעיות. נטליה עכשיו כרגע דיברה על וטרנים. אנחנו לא וטרנים. אנחנו סבתות צעירות. גידלנו פה ילדים שלנו בכבוד, עכשיו אנחנו סבתות, יש לנו נכדים. יש לנו מועדון. הוא מהתחלה היה מועדון וטרנים, היום הוא מועדון החברים. במועדון הזה באים אנשים מגיל 7, הילדים, עד גיל 70 פלוס. יש לנו הרבה חוגים. יש לנו חוג עברית, לימוד תורה, אנגלית, ספורט, מוסיקה, ציור וגם החוגים האלה באים אלינו ישראלים, גם זוגות ארגנטינאים שנמצאים פה בטירת הכרמל.

קודם כל אנחנו רוצים להתפתח. אנחנו רוצים לשמור על תרבותנו, גם להעביר את התרבות שלנו לילדים שלנו, לנכדים שלנו. בעיה אחת ומאד רצינית: אנחנו נמצאים במקום מאד קטן, מאד צפוף, עם שני חדרים סך הכל, והפעילות של המועדון שלנו מתחילה מוקדם ומסיימת כמעט בלילה בגלל שאין שעות ואין מקום פנוי.

קודם כל מקום יותר גדול, יותר סולידי, מכובד, שאנחנו, הקהל מאד נאמן ותרבותי ואם אפשר אפילו חדש, אם. זה בעצם הדבר הכי חשוב.

כמה שנים אתם פועלים במקום הזה?

15, 16 שנים ובאמת עכשיו זה כל כך גדל שנגיד שיעור ציור כבר יש לנו 2 קבוצות.

3.

3 קבוצות, ובאים גם ישראלים, וילדים ישראלים רוצים ללמוד גם א', ב' של רוסית, ומורה נהדרת. אבל אחרי גם הקבוצות ספורט, ואנגלית, ורוטציה בלי סוף, זה מאד קשה. ואחד מפריע לשני. אנשים מבוגרים וקטנים ביחד. אנחנו מאד מסתדרים, אבל זה בלתי אפשרי. אנחנו רוצים להקה רוסית, אנחנו רוצים אולי dancing רוסי, זה בעתיד, אבל אנחנו רוצים מקום.

מקום. אני רוצה לשאול את ליאורה, מחלקת הרווחה, כמה תיקי רווחה בכלל יש ברשות, וכמה מתוכם עולים?

ברשות יש לנו היום בערך, אנחנו עכשיו בדיוק בדיון סוף שנה, אבל בסביבות 2,450, 2,430.

מתוך כמה בתי אב?

בתי אב אנחנו באחוז מאד גבוה. אנחנו בסביבות 35, 37 אחוז. אחוז מאד גבוה.

מה אחוז החד הוריות?

חד הוריות אני לא יודעת לשלוף לך.

או.קיי. ואחוז העולים מתוך אחוז?

אחוז העולים הוא כ – 20 אחוז מטופלים. כשעולי אתיופיה – 90 פלוס אחוז. אני יכולה להגיד: כמעט 100 אחוז מטופלים. בעיה מאד קשה. יש לנו גם בעיה קשה, כמובן, של שפה איתם, אבל יש גם בעיה קשה של תלות. אנחנו קיבלנו אישור אחרי השריפה לאייש עוד חצי משרה של עובד סוציאלי דובר השפה, אבל לא הצלחנו לאייש את החצי משרה הזו. חלק מהבעיה היא בעקבות זה שזה חצי משרה וקשה למצוא עובד בחצי משרה. מגשרים – אין תיקצוב.

יש כ – 200 עולים מאתיופיה פה, לא?

יש כבר כ – 300. אנחנו מדברים על בתי אב.

בתי אב.

אנחנו מדברים על בתי אב.

העיר פתוחה מבחינת עולים שרוצים לרכוש דירה?

לא.

היא סגורה?

היא סגורה כי גם ככה זה כבר מעמסה מאד גדולה מבחינת מכלול הבעיות. היישוב הזה הוא יישוב שהיתה בו, עד נכון להיום, הגירה שלילית בגלל שלא היתה כאן בניה, והמשפחות היותר חלשות, מצוקות יותר גבוהות, נשארו כאן ביישוב, נישאו בתוך עצמם ואנחנו רואים את בתוצאות בתיקי הרווחה.

יש כאן הרבה מאד שירותי רווחה שהתפתחו. צריכת השירותים מתאפיינת בתוך היישוב, ובאמת התפתח כאן רצף של שירותים גם לילדים, גם למבוגרים, מכובד. יחד עם זה זו מעמסה מאד גדולה על היישוב, וכמו שאמר ראש העיר, גם על התקציב.

תודה.

משרד החינוך, ד"ר שרה רובינשטיין.

אני מוכרחה לומר כך שלפני כמה שנים אנחנו פעלנו פה, אם מבחינת מה שנקרא: אולפנים להנחלת הלשון, אולפנים לעברית, וגם מרכז להשלמת השכלה. כמה כיתות להשלמת השכלה ברמות של יסוד ותיכוני. עכשיו אנחנו בעצם לא פועלים כאן. ואני רואה גם את הנתונים פה של עולי אתיופיה וככה החלפתי כמה מילים לפני שהישיבה התחילה, יש יישובים שבכל זאת יש איזה שהיא עבודה עם יוצאי אתיופיה, עם עולים מאתיופיה במסגרת או של תגבור העברית, וגם השלמות השכלה. אבל אם תהיה פניה – אני מוכנה לבדוק, כי אני רואה שיש כאן 280 משפחות. זה מספר.

אחד הדברים שאנחנו רואים, אדוני ראש העיר, יישובים קטנים ... נופלים בין הרדאר. זה לא אלפי משפחות, אבל לא מספיק לקבל את התקן, או לקבל את התקציב. משרד הקליטה אנחנו הובלנו כמה מהלכים שאם יש פרוייקטים הם לא יהיו לריכוזים. כי מה לעשות? יש לך מקומות כמו טירת הכרמל שאין אלפים, אבל המאות האלה לא מקבלים מענה.

הבעיה היא של הצטברות של כמה סוגים של בעיות שאין מספיק אז אנחנו,

אם לוקחים את האחוז הכללי אז אנחנו ב – 20 אחוז. יש לנו ... בעיר ב – 20 אחוז. וה – 20 אחוז האלה במספרים שלנו, של תושבים, יש לזה השפעה מהותית כי אתה לא מסוגל לתת. בתוך האוכלוסייה הזאת הנתונים של הקשישים המטופלים ברווחה מבחינת, מאחוז מכל המשפחות שנמצאות פה, אנחנו נמצאים באחוז גבוה, גבוה מאד יחסית לרשויות אחרות. אלה נתונים שלא לוקחים אותם בחשבון הנכון, וזה אחת מהמצוקות שיש לערים בגודל שלנו.

זאת אומרת, הבעיות הם גדולות. מבחינת הנתונים כשאנחנו נבחנים על ידי משרדי הממשלה, אז הם עובדים כולם על בסיס של נתונים ומספרים, וחוק המספרים הקטנים לא עובר, זאת אומרת, מהבחינה הזאת לא עובר, אבל הבעיות אצלנו במספרים האלה הם גדולות מאד. זאת אחת הבעיות ברשויות מהסוג הזה, לכן גם ציינתי שהמאפיינים האלה ברשויות בגודל כמו שלנו הם בעייתיים, ואין מספיק מודעוּת לגביהם. אז כל הנטל נופל על הרשות.

כדוגמא, רק דוגמא עכשיו, אם ניקח את המפעל שנמצא כאן, שרוצים להעביר איזה שהוא חוק היום בהורדת המיסוי על היבוא, וכמות העובדים שישנה שם, אז אם זה היה מפעל כזה שנמצא בעיר גדולה, או מקום גדול, אז.

מה הנתונים באמת? דיברו איתי נציגים, אחרי זה ניתן להם לדבר, אבל כמה עולים יש במפעל היום?

כל העובדים שנמצאים שם, כל העובדים במפעל זה מאוכלוסיית העולים. בודדים העובדים שהם לא קשורים לאוכלוסייה הזאת, כי זה מקום שקולט עובדים. השכר שם הוא לא מהשכר הגבוה ביותר, אבל אותן משפחות עם המודעות לעבודה הם מוכנים לעשות כל עבודה, ובאים לעבוד שם.

עכשיו, הם עובדים קשה מאד. מפעל שהעבודה בו היא פיסית, היא קשה, עם כל מה שיש ואנשים הולכים לשמה, וזה כולם תושבי טירת הכרמל, זה מפעל שמעסיק.

איך נקרא המפעל?

מפעל "יונה",

"סטארקיסט"

"סטארקיסט" אני זוכר אותו בשם המקורי.

זה הטונה היחידי שאני מכיר בארץ.

נכון. וזה, מחר יקרה משהו במקום הזה, הבעיה היא תחזור ישירות אל ראש העיר. כי כל בעיה מגיעה לשולחנו של ראש העיר מבחינת בעיה של תושבים. זה לא משנה, אם שמעת בעיות של מועדונים, פעילות וכל מה שיש, זה מגיע לשולחן של ראש העיר. גם נושאים ברשויות גדולות שהם לא מגיעות לשולחן של ראש העיר, כאן הנושאים מגיעים, גם בנושאים, ואני אומר, לא רק אישיים, אפילו מעבר לזה. הכל מגיע לשולחנו של ראש העיר.

לכן הבעיות, מחר תהיה בעיה במפעל כזה, אותה אוכלוסייה תתייצב אצלי וברווחה. אצלי בבקשה להנחות בארנונה, אצלי בבקשה אחר כך להנחות אני לא יודע איפה, ואחר כך תתמודד מול העיקולים על המשפחות האלה, ולא עומדים בתנאי המשכנתא שלהם. כל הבעיות האלה יגיעו לשולחן הזה כאן.

זה אחד הנושאים שגם דיברתי איתך עליו, וגם אנחנו נעלה אותו בעזרה שלך גם בפורומים אחרים שדיברנו עליהם אני רוצה להאמין שאולי גם את זה נצליח איכשהו, וזה חשוב, חשוב מאד, כי אין לנו מפעלים גדולים מהסוג הזה שנותנים עבודה לסוג מסוים של אוכלוסייה. הייטק זה הייטק. אין מה לעשות. סוגים אחרים של חברות שיש כאן, מהחברות מפעל כזה שנמצא אצלנו הוא מעסיק סוג מסוים של אוכלוסייה שאסור לנו לתת לה, אסור לשחרר את האוכלוסייה הזאת החוצה בלי מעש.

לא, לא, אתה כראש רשות שמושך עסקים לפה אתה עובד קשה מאד, עד שמקימים מפעל, ונותנים פטור, ובונים, ומגייסים עובדים, זה שנים.

נכון.

ולסגור מפעל, אחרי זה לפתוח אותו זה דבר שהוא בלתי אפשרי.

הנה, מאבק של כמעט 13 שנה – העתקת קו מתח, ועדיין מרימים לי משוכות בשביל לעבור אותו. וזה אחד הדברים שצריך לקחת לתשומת לב בקבלת החלטות מהסוג הזה, צריך לראות באיזה מקומות זה הולך לפגוע. אתה מסתובב, אני יודע, אתה מסתובב הרבה מאד בשטח, ולפי דעתי בפורומים הנכונים אתה צריך לקחת את הנושאים, למרות שהם נוגעים במקרה הזה לקליטה, אבל לפעמים זה גם לא נוגע לקליטה.

נכון.

אבל אין מה לעשות. אתה מייצג ברמת העל את התושבים, את המדינה, את אזרחי המדינה בבעיות ספציפיות, וזה סוג הבעיות הספציפיות שיש.

בהחלט. בוא ניתן לנציג המפעל. תציג את עצמך בבקשה.

אני ביטון דוד, יושב ראש ועד עובדים במפעל סטארקיסט.

אתה תושב טירת הכרמל?

לא. תושב עתלית. אני במפעל עובד כבר 15 שנה.

כמה עובדים יש במפעל?

היום אנחנו כל הזמן רק גדלים וגדלים, גם העלייה היום, הגענו קרוב ל – 110 עובדים קבועים.

מתוכם כמה תושבי טירת הכרמל?

מתוך ה – 110 יש איזה 70 אחוז מהם הם עולים חדשים. במקרה הבאתי שני עובדים פה, אחד אתיופי, ויש לנו גם אולפן במפעל, לעזור לעולים האל להשתלב בחברה, כמו שאומרים.

אולפן שמי מפעיל אותו? אתם?

כן. הבעל הבית הביא לאולפן מורה, מלמד אותם עברית. מי שיוצא הכי טוב מקבל גם כרטיס טיסה. גם לעודד אותם להשתלב בחברה כמו שצריך.

עכשיו, אצלנו במפעל, המפעל עובד 24 שעות, זה סביב השעון כל הזמן מייצרים, והחלטה הזאת שאם ייקחו את המפעל הזה ואת כל המכס שהיום רוצים להוריד את המכס מהמוצר המוגמר של הטונה. אני לא מדבר על הטונה. זה מה שמייבאים היום זה בקופסאות. יורידו מהם את המכס, זה מכת מוות לכל העובדים. פשוט. אתה לוקח את העובדים האלה, ואין מה לעשות, והם נמצאים מאד בשכר נמוך, ככה שאין פה בכלל מה לנגוע. אתה היום הורדת את המכס, עוד שנה זה יחזור לך בדלת השנייה, כמו שאומרים.

אז מה שאני רוצה להגיד פשוט, במצב הזה לחשוב איך את ההחלטה להעביר פעם אחת ולתמיד, ולשים אותה בצד. כי כל פעם זה עוד פעם קופץ איזה חבר כנסת, מוצא לו איזה טרמפ, הוא רץ עם הדבר הזה קדימה. הדבר הזה, יש 5 מפעלים. היום אנחנו 100 עובדים פה. בסך הכל כל המפעלים בארץ, יש קרוב ל – 600, 700 עובדים. אבל מה מסביב? כל האנשים שמתקיימים מהמפעלים האלה. מה לעשות אחר כך? וזה נמצא במקומות מאד רגישים. "פרי הגליל" כרגע חזרו לעבודה, אבל זה עד למכה הבאה.

זה חודש.

זה לא ייגמר כל כך מהר.

נכון.

יש את באר שבע, "פילטונה" זה מפעל חדש. גם הוא באותה סיטואציה. יש את "פוסידון" קריית מלאכי. אנחנו מחפשים כל יום איפה להוסיף.

מה המפעלים? תחזור על המפעלים?

יש את "פילטונה", זה בבאר שבע.

"פילטונה".

בבאר שבע. יש את "פרי הגליל" בחצור הגלילית.

"פרי הגליל גם מייצר טונה?

לא, לא מייצר טונה. אני מדבר על טונה. כן? טונה?

מייצר. מייצר. הוא קנה קו חדש.

כן? אז זה לא ידעתי.

מה עוד? אמרת "פוסידון".

יש את "פוסידון".

איפה הוא יושב? בקריית מלאכי?

בקריית מלאכי. ויש בבקעה, "זבת" מפעל שגם מייצר טונה.

בבקעה אל גרביה?

כן.

איך הוא נקרא?

"זבת".

או.קיי.

ואותנו, זה "סטארקיסט". הבעל בית שלנו זה מיכאל מיטלמן, בעבר הוא ייבא לארץ קופסאות. הוא אומר: אני לא צריך את כל זה. אני אתן פה תעסוקה ליהודים שלנו שיחיו מזה, ולא לגויים, כמו שהוא קורא לזה. אז למה לבוא ולהכניס לו מקלות, כמו שאומרים? כמה שאפשר לעזור לו, הוא רוצה, הוא ציוני, הוא עוזר לכל אחד, והוא שם דגש על כל עובד, הוא לא מוותר לאף אחד, עד שהדבר הזה יסתדר. אני מקווה שועדת הכלכלה של הכנסת, אצל שר התמ"ת, לסגור את הסיפור הזה פעם אחת ולתמיד.

או.קיי. את רוצה להתייחס? אתם רוצים להתייחס.

אני מהעובדים של "סטארקיסט",

מה את עושה במפעל? מה התפקיד שלך?

אני עובדת כל מקום. אני גם מייצרת, גם חותכת דגים, גם סוגרת דגים, כל העבודות מה שצריך אנחנו עושים, כל העובדים. אני מהעובדים שקיבלתי פרס חוץ לארץ.

לאיפה נסעת?

לפראג.

כמה שנים את במפעל?

אני כבר 16 שנה במפעל. אני מהעולים החדשים שבאתי לארץ, ואני כמה שנים כבר עובדת שמה. זה פרנסה שלנו שאנחנו עובדים קשה ורוצים שהמפעל יעבוד. כל העובדים רוצים שהמפעל יעבוד, כי זה באמת נותן הכל, גם אנחנו משלמים משכנתא, גם הכל. זה מאד עוזר.

או.קיי. ואתה אדוני?

גם אני עולה חדש. אני באתי פה לטירה. אני עובד. אני משלם משכנתא.

כמה שנים אתה עובד במפעל?

3 שנים.

או.קיי. זה לא המנדט של הועדה, אבל אנחנו בהחלטות נכניס התייחסות, ואנחנו נוביל דיון בועדת הכספים של הכנסת, שהיא אחראית על נושא מיסוי, שמה נזמין גם אתכם לבוא עם נציגים ולהציג את הדברים, ואנחנו נראה איך אנחנו יכולים לסייע בהחלט בנושא הזה יחד עם ראש העיר כמובן, אתה תגיע, גם אתה,

וודאי. וודאי.

לייצג את תושבי העיר. אני רוצה רק, התייחסות ויקטוריה?

כן.

בבקשה ויקטוריה.

משרד החינוך בעצם נותן המון סיוע לתלמידים העולים. השנה קיבלנו תגבור של כל ילד שעלה אחרי 1.7.2006 לקבל 1.75. זאת אומרת שזה נתן מענה באמת לצרכים של התלמידים העולים. זה איפשר לנו להכניס עוד מורות מקצועיות. פתחנו בעקבות זה גם השתלמויות למורים עברית כשפה שנייה, גם לממלכתי, גם ממלכתי דתי, וגם חינוך מבוגרים יש לנו מורים שמשתתפים בהשתלמות הזאת. יש לנו מספר פרוייקטים שעובדים בחטיבות הביניים וגם ביסודי – משעולים, ושפה, תגבור לימודי יהדות לכיתות ו' כדי לאפשר את המעבר לחטיבת הביניים ברמה הנדרשת, תכנית על"ה גם בנושא של המעברים. עוד נושא שנכנס השנה זה סמינריון בנושא של זהות יהודית. הרגשנו את הצורך באמת לחזק את הנושא הזה והתלמידים של חטיבה עליונה יוצאים, גם ממלכתי, גם ממלכתי דתי, יוצאים לסמינריון עכשיו בחנוכה באמת לתת כלים בשייכות ונושא של זהות יהודית.

כל בית ספר שיש מספר מכובד של עולים, גם ב"צמח" וגם ב"אריאל", בתי ספר יש מגשרת מטעם מרכז ההיגוי.

אנחנו רואים את בית הספר גם כמרכז קהילתי. אנחנו עובדים המון עם ההורים, אם זה סדנאות הורים גם בשיתוף הרווחה, וגם בקשר מאד רציף ואינטנסיבי, סדנאות הורים בנושא של גבולות וסמכות הורית, כי אנחנו יודעים שהבית זה מאד משמעותי. בבתי ספר אנחנו מאד עובדים על העצמה, למשל, לדוגמא: בבית ספר "צמח" יושב ראש מועצת תלמידים זאת ילדה מהעדה האתיופית שמובילה תהליכים יפים. ילדה מתוקה. משתתפים גם בפרויקטים באורנים של מצוינות, שזה אחד הבתי ספר שמביאים, יש להם הרבה מאד ילדים שם במצוינות במכללת אורנים שעובדים על חשיבה והעשרה במשחקי חשיבה.

בגרויות – למשל ב"אריאל" 9 ילדים מתוך 10 זכאים. גם העשירי, הוא ככה, חסר לו מבחן אחד, אבל באמת, העבודה היא מאד, עושים עבודה מאד טובה, וזה באמת יוצאים מנקודת הנחה מאד לא פשוטה. זה אחרי המון המון עבודה. הישגים מאד טובים ועובדים מאד קשה.

צריך להיות מודל להרבה מאד רשויות ההישגים שיש כאן.

בהחלט.

שמשיגים כאן עם העלייה, במיוחד בין עולי אתיופיה שמגיעים איתם להישגים מאד יפים גם בבגרויות.

יפה מאד. רציתי, ויקטוריה, לשאול אותך: אנחנו עסקנו בעבר בנושא השעות המיוחדות לעולים. עשינו דיון על כך שהיו מנהלי בתי ספר שלקחו את השעות האלה והשתמשו בהם לדברים אחרים, ואז המשרד התחייב שיהיה פיקוח, ויהיה סנקציות נגד מנהלים ששותים, נקרא לזה בלשון הרחוב, שותים את השעות האלה לטובת דברים אחרים. יש פיקוח? מה קורה פה בנושא הזה?

אנחנו מפקחים. גם אנחנו מגיעים לבתי ספר, גם יחד עם הפיקוח הכולל, וגם אנחנו, הרכזים ומפקחים של קליטת תלמידים עולים. אנחנו יודעים לאן השעות הולכות. עכשיו בעיקר כשמדובר על הרבה מאד שעות, כי כל ילד שעלה ב – 2006, יש לנו למשל ב"צמח" 25 ילדים, זה כמעט 40 משהו, 50 שעות. זאת אומרת, כל הנושא הזה בכלל בארץ אתה בטח שואל, ולא רק נקודה, כמות מאד גדולה. זה בעצם איפשר גם להכניס מורים, תקנים של מורים שמתמחים רק בזה, ומרכזים את כל הנושא.

אתם מוודאים שהמנהלים ומנהלות לא לוקחים את זה לדברים אחרים בבית הספר?

כן. בוודאי. אנחנו בודקים מערכות. אנחנו גם נכנסים, אנחנו רואים. אנחנו עובדים מול מורים. אנחנו יודעים מה המשרות שלהם, ואיך באמת השעות מנוצלות. ברגע שיש הרבה מאד שעות אז הרבה יותר פשוט לבדוק בעצם, כי זה לא משהו שיכול ללכת לאיבוד, אלא באמת יש מעקב, אנחנו מודעים שתהיה בקרת תקן. אנחנו הודענו את זה למנהלים, ואנחנו עובדים ממש בקשר עם בתי ספר, ודואגים שהילדים יקבלו את שלהם. אני רוצה להגיד לך שהיום הורים יודעים את הזכויות שלהם והורים יודעים לדאוג ובודקים שהילדים גם מקבלים את השעות שמגיע להם. אנחנו דואגים גם לעולים חדשים, גם מאתיופיה וגם עולים אחרים, דואגים גם לשתף אותם על הזכויות שלהם כדי שגם הם יהיו קול שבעצם דואג לזכויות של הילדים. אנחנו מכוונים אותם לחוזר ולאתר של משרד החינוך, של אגף קליטת עולים, שהכל שקוף, כל הזכויות בכל החוזרים, כדי שבאמת להיות גם שותפים בעניין הזה.

תודה.

אני רק אוסיף לנקודה הזאת, היות והרשות משקיעה הרבה מאד בחינוך הבלתי פורמלי, אני היום עורך איזה שהיא בדיקה כללית בכל מוסדות החינוך בכל המערכות, קודם כל איגום משאבים. אני רוצה לראות שלא מסתמכים על החלק שמעבירה הרשות ומורידים מהחלקים, או מהחובות שיש להם בבתי הספר, וזה אחת מהבדיקות שאנחנו הולכים עכשיו לערוך בכל המקומות, כי לפעמים אתה משקיע במרכזי למידה שהם לומדים שמה עד 8 בערב, ואז לפעמים זה מוריד מבתי הספר מעט את העומס, או את ההתחייבויות שלהם: הנה הם מקבלים את ההשלמות בפעילויות בקבוצות קטנות של תלמידים.

מה שאני הולך לעשות עכשיו זה בדיקה כללית של כל מערכת החינוך מול הפרוייקטים שאנחנו משקיעים ולראות איך אני מבצע גם איגום משאבים, ופה אני צריך לקדם תחומים אחרים עם אותם משאבים לראות מה אני יכול לקדם. זאת אחת העבודות והשאלה הזאת שאנחנו הולכים לבצע אותה גם לאורך וגם לרוחב, כדי לראות שכל השעות באמת מנוצלות מה שאנחנו מקבלים בתקציבים ובתוספות שאני נותן, אני רוצה שהתוספות האלה יגיעו באמת למה שאני רוצה להגיע. זה אחת מהעבודות שאנחנו עושים כרגע.

יפה. לפני סיום שאלה אדוני ראש העיר, לגבי הבניה, כמה נקלטו משפחות חדשות בשנה האחרונה? מה הצפי לשנה הבאה?

לבניה החדשה אתה מתכוון?

כן.

בבנייה החדשה – 70 אחוז ממה שמשווק היום זה מאלה שבאים מבחוץ ו – 30 אחוז זאת אוכלוסייה פנים.

בכמה יחידות מדובר?

אנחנו כרגע נמצאים אחרי מכרז 1,000 יחידות. ויש לנו עוד פוטנציאל גדול, רק סיפרתי לך מה מעכב אותו כרגע. ובפועל בבנייה כרגע יש לנו כ – 400, כמעט 500 יחידות כבר שיש את היסודות בכמה מקומות שכבר התחילו לעבוד. רואים את זה בכניסה לעיר. זה בפועל כרגע, ואלה שסיימו, זאת אומרת, עברו את המכרזים – הם כבר הגישו תכניות. זאת אומרת, כל הבניה אצלנו היא מואצת. אנחנו הפוטנציאל של כל האזור ואחת הבעיות הרציניות זה שהאוכלוסייה שישנה כאן היא לא תוכל להתמודד לרכישת דירות במקום בגלל העלויות הקיימות. כל עוד, אני גם הגשתי איזה שהיא תכנית לשר השיכון בנושא הזה שמפעילים אותה החבר'ה שלנו. יש לנו קבוצה במרכז הוא אנושי, קבוצת צעירים אצלנו, שפועלים בפרוייקט שנקרא: דיור בר השגה, ויש לנו כמה מודלים שאנחנו הולכים להציג אותם ולהוביל אותם כי הם כבר מוכנים מכל הבחינות, כך שניתן יהיה להוזיל מחירי דירות דווקא בשכונות שאני מדבר עליהן ששמה נוכל לעשות פינוי בינוי, או אפילו בינוי ופינוי אחר כך, ומה שאני יכול לעשות בעבודה הזאת זה לשדרג את השכונות האלה. אתה יכול למדוד לאוכלוסייה שתגיע, גם של צעירים למקום, כאשר עלויות ליחידת דיור, כי הקרקע היא מחיר אפס באזור הזה, במקום להשקיע בגדול, אני נותן לך את הנקודות, במקום להשקיע בשיקום שכונות מה שהשקיעו פעם, זה יבוא סיוע לרוכשי דירות שם, וזה לא משנה איזה אוכלוסייה שתרכוש שם, שתגיע למקום, הם יגיעו בהסכמים כאלה שבמקום הזה יוכלו לעזוב אותו, כאשר מקבלים את כל הסיוע, יוכלו לעזוב אותו רק אחרי 5 או 6 שנים, מי שירצה לעזוב אם לא יחזיר את המשכנתא.

פינוי בינוי היה פה?

אנחנו יש לנו את הפרוייקטים האלה, אבל עדיין לא נכנסים יזמים לעבודה הזאת בגלל המקום עצמו. זאת אומרת, עדיפות מקומית. אם זה בתל אביב הקרקע היא בערך גבוה מאד, כדאי להם להיכנס. כאן זה התלבטויות. פה צריך לקום, משרד שמוביל, משרד השיכון, זה לא משנה מה, נגיד אני יוצא בשני מבנים ראשונים כמודל, מספיק שיוצאים בשני מבנים ראשונים, אתה כבר מניע את כל המערכת. וזה דבר שיצטרכו להוביל אותו. בגדול, הפרוייקט הזה, מהנתונים שיש לי, עלות יחידת דיור תגיע, של 4 חדרים, 100 מטר, זה יגיע ל – 600 אלף שקל. כי אתה מקים את זה באזור בזה. 5 חדרים יגיע ל – 700 אלף, וזה יכול לתת מענה לאוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה. כל הפעילות שנעשית, את הנושא הזה, עבודות מושלמות, אני רק צריך עכשיו לבוא ולהעביר את זה ולנסות לדחוף את זה. אנחנו נצא במבנה הראשון, זה יהיה פיילוט ארצי, וזה כבר משדרג את האזורים הבעייתיים, משדרג אותם. משדרג את האוכלוסייה שמגיעה אליהם, כי אתה נותן להם לסבסד אותם בסיוע מסוים, וזה כל הכספים שזרקו על שיקום שכונות, והשכונות שלא היה יעיל כל כך, וכל מה שיש מסביב, אתה ... את זה ליצירה אחת שהאפקט שלה והתוצאות שלה הם משפרות בקנה מידה שאפשר לומר שלא יתואר, כי אתה משקם גם שכונה, גם מחזק את המשפחות, גם מצעיר את האזורים הבעייתיים, וגם מאכלס אותם, ואני קורא לזה בכוח רענן.

לעבודה הזאת, אני כשמביאים לי עבודה מסודרת, היא מוכנה מ – א' עד ת'. עבודה מכל הבחינות. אני הולך להציג אותה. היא בנויה, ואפילו יש כאלה שרוצים לקדם את הנושא. רק אני צריך לקבל את הסיוע הזה. זה יוצג בקרוב.

כן, רצית להתייחס?

עוד מאותו דבר מה שראש העיר דיבר, זה על הקטע הפיזי: כמו שאתה ראית ביישוב פה מאד מדגישים לראות את האדם בסביבה שלו ומענה הוליסטי. זאת אומרת, השיתוף פעולה והראייה הזאת, הוליסטית, זה משהו שמאד מאפיין את היישוב. עכשיו, הקטע הפיזי, אומנם אתה לא משרד השיכון, הקטע הפיזי הוא מאד משמעותי. אנחנו עובדים בתכנית "משעול". תכנית "משעול" תכנית של הג'וינט ומשרד הרווחה שלעולים בשכונות שיש מקבצי עולים, או ריכוזי עולים, גם כדי לשדרג את המעמד שהם, וגם כדי להיטיב את היחסים עם האוכלוסייה הותיקה, הבתים מוזנחים, הדירות שנקנו, בייחוד האוכלוסייה האתיופית רכשה דירות כי היו "מאכרים" כולם יודעים את הסיפור, וזה תוקע. זה תוקע את האוכלוסייה שהיא לא מצליחה לפתח מנהיגות מקומית, כי היא עסוקה בצרכים הבסיסיים, וזה גובל בבתים שמבחינה בטיחותית, מדרגות זזות, וכו', ואין היום, בגלל שהם ברכישה, אין היום מי שיכול לעזור להם, ולכן זה גם, בבנייה החדשה זה עוד יותר הפער בינם לבין אחרים עוד יותר מעמיק, וזה פשוט יפגע בכל היישוב. יהיה פה סלמס, וכבר היום באזור מסוים בשכונות הדרומיות אנשים מרגיעים מאד באחוריים של היישוב, וזה ממש צו השעה לעשות משהו.

מה את מציעה?

אני מציעה שיימצא תקציב, כדוגמת שיקום שכונות או משהו, שיאפשר, אנחנו נעשה את כל הארגון, שאנחנו נסייע לאנשים, כי גם היום יש התחדשות עירונית בשכונות שם, 356 יחידות דיור. ישבתי עם המהנדס, אבל הם לא מצליחים להתארגן, וגם אין להם את הכסף. זאת אומרת, לתת לאנשים זכויות בלי שהם יוכלו לממש אותם.

הפרוייקט הזה לא יקום בשום מקום. ההתחדשות העירונית וכל הפרוייקטים האלה שמדברים עליהם, העיבוי, וכל זה, זה דבר שלא יקום.

לא יקום.

כי אף אחד, ברגע שינסו, אף אחד לא הולך על הנושא הזה של עיבוי, לא יכלו על זה.

בדיוק. אז משרד השיכון מצהיר, ואנחנו נפגשנו.

התקציב שם ירד במשרד השיכון לנושא, הוא לא עלה.

ועכשיו זה סתם להגיד לתושבים, אמר לי מישהו ממשרד השיכון: לתושבים יש זכויות. הם יכולים לסחור בהם. אבל זה כלום. מה? א' – הם לא יודעים שיש להם את הזכויות. ב' – הם לא יודעים מה לעשות איתם. ואנחנו לא ניידע אותם כי רק נעשה אותם מתוסכלים, לכן חייב לבוא איזה גיבוי. כי עמידר היום אין לו תקציב, ואין, אין, זה שכונה ללא אבא ולא אמא מבחינה פיזית. חייבים. חייבים לעשות את זה, כי זה לא פיסית, זה איכות חיים של הבן אדם ושל כל היישוב. אז זה, אם יצליחו לקדם, עלינו העבודה השחורה, בכיף.

מבקר המדינה הוא היה בביקור, היה גם וצוות העבודה שלו הוא היה בשטח, והוא ראה את המבנים האלה שהיא מדברת עליהם. אני גם ציינתי שם שאני נמצא בחקירה אצלו על עבודה, והוא ראה על מה מדובר באזור, כי גם לידו נתתי הנחיות לעובדים שלי לטפל, כי ראיתי באיזה מדרגות. אמרתי לו: אחד שנופל מהמדרגות האלה, הוא בבית חולים. העלות של המדינה בטיפול של האדם הזה, זה עלויות כאלה אחר כך, זה עולה פי כמה מאשר לשפץ מבנה כזה.

אבל הבעיה בכל הנושא הזה שהציעו את העיבוי ומה שהיה שיקום שכונות, והתרגיל הגדול של עמידר. אתה יודע למה הורידו לי מענקי איזון? והבאתי את זה בועדת הכספים, עשיתי מזה בדיחה. אמרתי: אני הרשות היחידה שלא היתה בה בניה בכלל, וכמות הנכסים שגדלה בעיר היא היתה בכמות כזאת שאני בעצמי כראש רשות לא יודע מאיפה. כי פתאום בעיר נוצרו יחידות דיור, שהפכו לרכוש של תושבים, וזה שינה את המעמד של התושבים אצלי בעיר, הפכו לבעלי רכוש, ועל ידי זה ובעקבות זה הורידו לי מענקי איזון. שאל אותי יושב ראש ועדת הכספים: אני עוד לא מבין על מה אתה אומר? אז אמרתי: נעשה את זה יותר פשוט: "עמידר" שיווקה את הדירות שלה במחירים מוזלים, למשפחות שגרים שם, במחירים מאד מוזלים. אותם מסכנים, שהם בעלי הדירות של "עמידר" רכשו את הדירות על ידי תמיכה של הילדים, והפכו לבעלי הדירות האלה. פעם "עמידר" טיפל בצנרת, אז היום המסכנים הפכו להיות מסכנים יותר, הדירות, אני אראה לך דירה שנשרפה, נשערה ככה. שלחתי עובדי עירייה לצבוע את הדירות האלה, לתקן את החשמל, לעשות לו עבודה שהמשפחה הזאת תוכל לחיות, אז אמרתי למבקר המדינה: על זה אני נחקר אצלך, היה הנציג שלו החיפאי אצלו שעשיתי עבודה בבית פרטי. על זה עוד אני אחויב בחיוב אישי, כי אף אחד לא מבין זה, כי טיפלתי במטבח של המשפחה, עם עובדי העירייה. והמבנים האלה הפכו להיות מסכנים יותר, ואני הפכתי להיות רשות חזקה יותר במעמד גבוה יותר על ידי האוכלוסייה המסכנה. זה אבסורד שאין כמוהו. וככה זה המבנים האלה.

ומה אותה נוסחה אומרת? אם יש לך פחות מ – 50 אחוז בדירות "עמידר", הם צריכים לתת. מעל 50 אחוד "עמידר" נכנסת לעבודה בסכומים קטנים רק בחלק שלה, ואלה צריכים להשלים, בחלק היחסי. זה, אתה יודע מה? אמרתי למבקר המדינה: תבדוק את כל משרד השיכון בכל הנושאים האלה. זאת בדיחה אחת גדולה, והרשויות שנמצאות, אתה לא יודע איזה תשובות ואותם תושבים זה לא מעניין אותם. אתה ראש העיר, תן לו פתרון. הוא לא יכול לעלות במדרגות של הבית.

עכשיו, אם אני מתקן מדרגות של בית אני עושה עבירה. אם אני מתקצב את העבירה הזאת – אז אני לא יודע מה. ועוד מה? ובסוף אומרים לך, זה שמגיש נגדך את התביעות אומר שבבתים האלה אתה עושה עבודה כי יש לך, הבוחרים שלו גרים שם. אז נכון, בכל מבנה יש בוחרים שבחרו בי, אין מה לעשות. ומתרגמים את זה אחר כך כשוחד פוליטי. ואנחנו עומדים בתווך. ואלה בעיות שאין להם, אני לא יודע אפילו אם יש מודעות אפילו לשרים, והם מתחלפים כל כך מהר, והמשרדים, וכל זה, ומנכ"לים, אף אחד לא מתמיד אפילו בטיפול בבעיות מהסוג הזה.

זאת בעיה רוחבית.

היא רוחבית וצריכים למקד אותה וכל פרוייקט כזה, לא משנה מי שרוצה להוביל, תשבו עם ראשי הערים, אנחנו חיים ביום יום את הבעיות, ויש ראשי ערים שמבינים עניין, ויודעים איך לקדם, קידמו תכניות בסוגים שונים ומורכבים הרבה יותר, יכולים לסייע בתפיסות האלה, ולא בתאגידי מים. אני לא הקמתי תאגיד מים. אני פועל, ואני נקנס על זה, אבל בינתיים אני מוכיח שאני מתחזק את המערכות שלי מצויין ונותן מענה ובעלויות נמוכות יותר ומשלם קנס גם, כי אני עושה את זה בדרך הזאת.

אני רוצה ברשותכם לסכם את הישיבה.

אני הייתי רוצה, סליחה.

בבקשה.

הייתי רוצה באמת להתייחס לנושא מאד מאד חשוב, בנושא הדיור לעולים חדשים שהיום אני כמעט נקלעתי עם שתי משפחות, שלא יודע פשוט לעזור להם שבן בא מחוץ לארץ, זאת אומרת, מחבר העמים, נקלט אצל אמו, אמא נפטרה, הוא לא הספיק להירשם, ועכשיו, מחר או מחרתיים הוא ייזרק.

מדירת "עמידר" אתה מתכוון?

כן, מדירת "עמידר" הוא ייזרק לרחוב. עכשיו, לגבי העולים חדשים, לגבי הקליטה שלהם, לגבי הדיור, היום גם במצב הנוכחי, בגלל המחירים שבאמת בשחקים, הם לא יכולים להתמודד עם המחירים, והם כמוך, היום שמעת גם מהנציגים האלה שבעיית העבודות שלמעשה מצמצמים פה, מצמצמים שם ואז אותו הבן אדם, אותו עולה חדש שנקלע לקשיים הסוציו אקונומיים, ונניח ורכש איזה שהיא דירה במחיר מסוים, בוא נאמר כך, ופתאום הוא מוצא את עצמו מחוץ למערכת הזו, איך הוא מתמודד עם כל המצב הסוציו אקונומי שפשוט נקלע לקשיים ואז באופן אוטומטי אנחנו כבר מקבלים אותו מאחורי הדלת ואנחנו כבר מתמודדים עם כל הבעיות. איך אנחנו פותרים את כל הבעיות האלה?

תראה, אין לזה פתרון מיידי. הפתרון שנאמר פה, משרד השיכון בעבר הפעיל תכניות, היתה לו תכנית חומש ודרך זה אפשר היה לתת מענה. לצערי היום התכניות האלה צומצמו כל כך שגם אם הם נותנים, אז אתה יודע, מתקנים איזה דירה, או כמה דירות, וזה לא משפיע.

אז "עמידר" היום אומר: אין לנו דירות,

אין לו.

אנחנו ממש במצוקה. מה עושים? מה עושים?

כמה שנים מחכים בעלי זכאות לדירה? יש לי משפחות שכבר עבר התאריך של הזכאות שלהם, עבר התאריך של הזכאות, הם מחכים לדירה, מחכים, אין דירות. כבר עובר התאריך של הזכאות שלהם, כי יש להם איזה פרק זמן שיכולים, ואחר כך הם עוברים כבר, הזכאות הזאת עוברת למשרד השיכון לאותם זכאים וממשיכים לחכות, וזה מתסכל, כי הם יודעים שמגיע להם והם צריכים לקבל.

משרד הקליטה לא מחזיק את המפתחות של הדירות. עכשיו, גם הסיוע לשכירות שהם מקבלים סכום כזה זעום לעומת גודל השכירות.

740 שקל. כמה זה ליאורה? 740? 800 שקל?

אותו עולה חדש פשוט הוא מצטער על היום שהוא בכלל עלה. אנחנו ממש נלחמים יום יום במצבים האלה.

תודה.

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימה את ישיבתה בעיר טירת הכרמל. הועדה מברכת את ראש העיר מר אריה טל ואת סגנו, חברי המועצה על פעילותם בנושא קליטה עליה ושיתוף פעולה עם משרדי הממשלה השונים. הועדה תפנה למפעל הפיס לשקול סיוע נקודתי לבניה או שיפוץ מועדון העולים. הועדה תפנה לועדת הכספים לקיום דיון דחוף בנושא מיסוי מוצרי הטונה בישראל. הועדה תקיים ישיבת מעקב עם משרד השיכון בנושא בעיות דיור לעולים. הועדה מודה לכל העושים במלאכה בנושא קליטת העלייה בטירת הכרמל.

אני מודה לראש העיר, לכולכם. תודה רבה.

אני מאחל לך גם הרבה הצלחה.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:18