PAGE
36
ועדת חקירה פרלמנטארית בנושא העסקת עובדים ערבים בשירות הציבורי

22.11.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 22

מישיבת ועדת חקירה פרלמנטארית

בנושא העסקת עובדים ערבים בשירות הציבורי
יום שלישי, כ"ה בחשוון תשע"ב (22 בנובמבר 2011), שעה 12:00

המלצות דו"ח הוועדה לשינוי חברתי כלכלי לגבי עידוד תעסוקה במגזר המיעוטים

חברי הוועדה: אחמד טיבי - היו"ר
עפו אגבאריה

מסעוד גנאים

מגלי והבה

ראלב מג'אדלה

סעיד נפאע

חמד עמאר

ד"ר גיא רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים

מר עמיחי כץ, סמנכ"ל תעסוקה, משרד התמ"ת.

רן רידניק, רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

הניה מרקוביץ, מנהלת אגף בכיר תכנון ובקרה, נציבות שירות המדינה

ד"ר רביעה בסיס, מנהלת אגף חינוך דלית אל כרמל, מרצה במכללת גורדון ובמכללה הערבית

ד"ר רמזי חלבי, השלטון המקומי

רסול סעדה, ראש מדור קידום סטודנטים ערבים, התאחדות הסטודנטים

רועי אסף, הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

חיר עבד אלראזק, קו משווה – סמנכ"לית שיווק וחברה ערבית

עאידה תומא-סלימאן, עמותת נשים נגד אלימות

אימן סייף, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

עו"ד ג'נט שלום, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, תמ"ת

עו"ד סאמח עיראקי, מרכז מסואוא

אבו עראר טלב, מנהל סיעת "רעומית"

באסם כנאענה, יוזמות קרן אברהם

איה בן עמוס, יוזמות קרן אברהם

סאמי סעדי, שותף מייסד צופן מרכזי טכנולוגיה

סאמח עיראקי, מוסאוא

פרופ' אביה ספיבק, ועדת המומחים

רחל בנזימן, איתך, משפטניות למען צדק חברתי

גל אמיר, רכזת שכר וכ"א, רשות החברות הממשלתיות

נאדר אלקאסם, נציבות שירות המדינה

תומר עמר, יועץ בכיר למנכ"ל משפטים

מוחמד מסאלחה, עוזר משפטי, הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה

אימאן סלימאן, עיתונאית

דן מרזוק, היועץ המשפטי לוועדה

דני גרא, יועץ הוועדה

יעל פרימן, מתמחה של היועץ המשפטי לכנסת

אחמד חטיב, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יונה, חבר המתרגמים בע"מ

אמל ביבאר

המלצות דו"ח הוועדה לשינוי חברתי כלכלי לגבי עידוד תעסוקה במגזר המיעוטים

בוקר טוב. אני מברך אתכם, ועדת החקירה מתכנסת שוב, כדי לדון הפעם בנושא תעסוקה במגזר הערבי, דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי, המכונה דו"ח טרכטנברג.


נתונים כלליים. השתתפות המיעוט הערבי בכוח העבודה, 12.7%, נמוך ביחס לחלקו באוכלוסייה. שיעור תעסוקת נשים ערביות הוא נמוך, 26% בלבד. שכר העבודה המשולם לערבים, נמוך בכ- 40%, בהשוואה ליהודים. הגברת תעסוקת ערבים בכלל, נשים ערביות בפרט, ובשכר אשר אינו מתחת לקו העוני, הוא אינטרס ציבורי ולא אינטרס סקטוריאלי של המיעוט הערבי לבדו.


דו"ח הוועדה לשינוי חברתי כלכלי, הרי הוא דו"ח טרכטנברג, מקדיש חשיבות מיוחדת לעידוד תעסוקת ערבים ומייחד לכך פרק נפרד. ועדת החקירה הפרלמנטארית לקליטת ערבים בשירות הציבורי, ציפתה לדו"ח בתקווה שאכן יצביע על החסמים העיקריים, המונעים תעסוקת ערבים ומכאן גם מונעים את תרומתם למשק וימליץ לממשלה על צעדים ממשיים ואופרטיביים, לתיקון לטובת האזרחים הערביים והמשק כולו.


לצורך לימוד תוכנית הדו"ח, הוועדה מבקשת מכותבי הפרק על עידוד תעסוקה במגזר הערבי, להציגו בפניהם, כולל נתונים או בעיות שניצבו בפניהם ולפרט בין השאר: א. תמונת המצב הקיימת לגבי תעסוקת ערבים במשק. מאפייני תעסוקה, כלומר השתקפות בכוח העבודה, השכלה, ענפי תעסוקה, שכר, מגזרי תעסוקה. חסמים עיקריים לפי סדר עדיפות, תוך ציון המקורות והנתונים, הערכות. ב. יעדי התעסוקה בהתאם לתוכנית פיתוח בחתכים הבאים: תאריכי יעד, תוספת מועסקים, נפשות, שיעור מועסקים, גברים ונשים, יעדי תעסוקה, צורת תעסוקה, משך תעסוקה, מקצועות עיקריים, הכנסה ממוצעת למועסקת ולמועסק. ג. אילו פעולות נדרשות להתגבר על החסמים, המצויים כיום – חוסר אמון הדדי, רמת שכר נמוכה, הדרה משירות ציבורי בכלל וממשלתי בפרט. מה תפקידה של הממשלה בכל התהליך ומה האחריות הנובעת מכך.


הוזמנו לישיבה אנשים רבים, מהם פרופ' טרכטנברג, שלא מצא לנכון להגיע, מה היתה הסיבה הרשמית? מה הוא אמר?

הוא לא יכול להגיע, הוא עסוק.

עסוק. תעסוקת טרכטנברג. הוזמן גם נציג של בנק ישראל, מה הוא אמר?

רק אחרי השעה ארבע.

הכנסת תעבוד על-פי צרכיו של נציג בנק ישראל. הוזמנה הגברת אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי. מה היא אמרה?

משתתפת בדיון בתל-אביב.

דיון בתל-אביב. אני אסתפק בשלוש הדוגמאות האלה ונמשיך בדיון.

מה, הם לא אישרו הגעה קודם?

לא, הם לא אישרו. ניסינו להסתגל, אפילו, ללו"ז שלהם, כדי להביא אותם, והם לא מצאו לנכון. אגב, על-פי חוק, ואתם מכירים את החוק, פקיד ממשלה המוזמן לדיון של ועדה בכנסת, חייב להתייצב, אלא אם השר הודיע שהוא יבוא במקומו. זה התקנון. ושני המקרים לא התקיימו, במקרה זה, וצר לי על כך. אני חושב שזה מראה, אולי, אולי, לכאורה, על היחס לנושא.


נמצא כאן, הגיע נציג אגף התקציבים, רן רידניק, רפרנט התעסוקה באגף התקציבים. אני מברך אותך. נאמר לנו שאתה האיש שניסחת את הפרק הרלוונטי או פרקים רלוונטיים בדו"ח ולכן אחרי ההקדמה שלי, אני מבקש ממך לפתוח ולהציג את הדברים מנקודת ראות שלכם. בבקשה.

שלום. שמי רן רידניק, רפרנט תעסוקה באגף תקציבים במשרד האוצר. ברשותך, אני אתן שתי דקות טיפה תפישת מדיניות כוללת בשוק העבודה, אני חושב שגם ממנה התחילו לעסוק בנושא הזה באופן ספציפי בדו"ח, לאחר מכן טיפה אפרט את הצעדים שכבר נעשו בשנה וחצי, שנתיים האחרונות, ולאחר מכן ננסה להגיע ליישום, להמלצות הדו"ח וליישומן.


מבחינת תפישת מדיניות כללית, אני חושב שגובשה באופן מקיף, במסגרת דיוני הוועדה לבחינת מדיניות תעסוקה של פרופ' אקשטיין, שנת 2010, נקודת המוצא העיקרית שאל"ף, השיפור שחל בשוק העבודה, בשנים האחרונות, וחל שיפור מהותי, עדיין שיעורי ההשתתפות בתעסוקה בישראל נמוכים באופן מהותי לעומת המדינות המפותחות בעולם ואחד ממנועי הצמיחה העיקריים, אם לא העיקרי שבהם, הוא הגדלת שיעורי ההשתתפות כמו במדינות המפותחות, זה המטרה לשפר את רמת התוצר והצמיחה במשק, ובמטרה לשפר את מצבן של האוכלוסיות עצמן, שמשתתפות פחות. רק בשביל לסבר את האוזן, אז תחולת העוני בקרב משקי בית שיש בהם שני מפרנסים, היתה בשנת 2009 פחות מ- 4% ותחולת העוני בקרב משקי בית שלא היה בהם אף מרנס עמדה על כ- 70%, 69%. מזה אפשר ללמוד שהגדלת שיעורי התעסוקה, תורם במידה רבה גם להטבת מצבם של האוכלוסיות עצמן, שמתחילות לעבוד יותר, וכמובן לרווחתה של המדינה וליכולת שלך להשקיע במנועי צמיחה במקום לתשלומי העברה. זה מבחינת תפישת המדיניות הכללית.


ניתוח ספציפי של שיעור ההשתתפות בתעסוקה בקרב אוכלוסיות ספציפיות, אפשר לראות שיש שיעורי השתתפות בתעסוקה נמוכים מאוד בקרב גברים חרדים, נשים בנות מיעוטים, אנשים עם מוגבלות. זה שלוש אוכלוסיות שוועדת אקשטיין שמה עליהן דגש מיוחד במהלך דיוניה. בנוגע לנשים בנות מיעוטים, שיעורי התעסוקה בגילאי 25 – 64 עמדו על כ- 25% בשנת 2009, שיעורי תעסוקה נמוכים במיוחד, אני חושב שעל כך אין מחלוקת ועל כך שצריך לטפל בכך, אני חושב שגם אין מחלוקת. לא ארחיב הרבה בנושא הזה, אני חושב שזה די ברור.


מבחינת יעדי תעסוקה, הממשלה אימצה לפני כשנה, ב- 15 ביולי 2010, יעדי תעסוקה מקיפים, הן למשק כולו והן לפי יעדי משנה לפי קבוצות אוכלוסייה, כשהמטרה היא שוב להגיע לרמת תוצר של המדינות המפותחות ביותר. בין היתר היעד לקבוצת האוכלוסייה של נשים בנות מיעוטים, היה 41% בשנת 2020, לצורך הגעה ליעד, יש פעולות אקטיביות רבות שעלינו לבצע. זה מבחינת מדיניות כללית שאני חושב שאליה, אני חושב שיש הסכמה, יש מספר רב של החלטות ממשלה בנושא.

טיפה על הצעדים שבוצעו. בשנה וחצי האחרונות בוצעו צעדים לא מבוטלים בנושא הזה. אז התקבלו, אני יכול לפרט, חמש החלטות ממשלה גדולות בשנה האחרונה, ואני טיפה אפרט, ברשותכם, בנוגע להגדלת שיעורי התעסוקה בקרב המגזר הערבי, באמצעות מספר רב של זה, החלטה ראשונה היתה החלטה שאיימן היה שותף אליה, מלפני כשנה וחצי, תוכנית החומש למגזר הערבי. החלטה שנייה התקבלה מספר חודשים לאחר מכן גם כן לגבי עידוד תעסוקה, וזו היתה החלטה בסך של 780 מיליוני ש"ח על פני חמש שנים, החלטה 1539.

מה הקודמת?

שוב, אני אפרט. החלטה ראשונה, 1539, התקבלה במרץ 2010, הקצתה 780 מיליוני ש"ח, לטובת בין היתר פעולות לעידוד תעסוקה למגזר הערבי. ההחלטה השנייה התקבלה ב- 13 לפברואר 2011, החלטה 2861, והקציבה 680 מיליוני ש"ח, להפעלה של מגוון יישומים לתמיכה בין היתר לעידוד תעסוקה, ביישובי הדרוזים והצ'רקסים. ההחלטה השלישית התקבלה ב- 15 למאי 2011, והקצתה כ- 350 מיליוני ש"ח, לשיפור מצבם ועידוד תעסוקה של אוכלוסיות הבדואים בצפון. החלטה רביעית התקבלה לפני מספר חודשים בנוגע, בין היתר, לעידוד תעסוקה, של אוכלוסיות הבדואים בדרום, הקצתה כ- 1.2 מיליארד ש"ח, לטובת הדבר הזה. ההחלטה החמישית, החלטה שעסקה בהרחבת מערך המתנדבים בשירות האזרחי בקרב המגזר הערבי, היא יותר מהכפילה את מספר התקנים לטובת העניין, במטרה להגיע לכ- 3,200 מתנדבים בשנת 2013 – 2014.

מה הסכום שלה?

העלות התקציבית בשנה נתונה, כתוצאה מתוספת התקנים, עמדה למיטב זיכרוני על למעלה מ- 100 מיליון שקלים שנה. אם תרצה, אני יכול מספר מדויק, תשלחו לי, אני אשמח לפרט בנושא.

בבקשה, תמשיך.

ה- 100 מיליון זה התוספת או העלות הכוללת?

אני חושב הגדלה של אותם, היום, ברגע שהתקבלה החלטה, היו כ- 1,550 מתנדבים בשירות אזרחי לאומי. ההחלטה עצמה אמרה שתוך שלוש שנים, מספר המתנדבים יגדל לכ- 3,200. הגידול עצמו הוא יותר מהכפלה, סדר גודל של 100 מיליון שקלים. אם תרצו, אני מבטיח לבדוק את זה בצורה יותר מסודרת, אתן לכם מספר מדויק מה העלות התקציבית של הצעד הזה.

כמה בנות נמצאות היום בשירות לאומי?

כיום, נכון לשנה שעברה, היו 1,550 מתנדבים בשירות אזרחי לאומי, מתוכם כ- 90% היו בנות. הרוב זה בנות. דיברתי עם מנהל המינהלת לפני מספר ימים, הוא אמר לי שהנתון לשנה הנוכחית, יש גידול מהותי, על סדר גודל של 2,100 מתנדבים. מתוכם, קרוב ל- 90% זה בנות.

אני מבין מהצגת הדברים שלך בנקודה הזאת שאתה מתייחס לנושא מתנדבים, כאל מועסקים, ערבים.

לא לא לא, בוודאי שלא. אני מתייחס.

מה הקשר לנושא שאנחנו דנים בו בכלל? לא קשור. אני מבקש לדלג על הנקודה הזו.

אני, ברשותך, אגיד על זה שלוש מילים, או חמש.

אין קשר בין תעסוקה לבין מה שאתה מכנה מתנדבים.

רק אני אגיד, לתפישתנו, השירות האזרחי משמש כמנוף תעסוקתי. הן בגלל שאתה יכול לספק מעטפת תעסוקתית לאותם מתנדבים במהלך השירות ועם תום השירות, הן בשל ההטבות ללימודים אקדמאיים ולהכשרות שמתקבלות בתום השירות. מעבר להליך עצמו, מאחר וזה לא הנושא, כמנוף תעסוקתי, אני חושב שזה ערך לא מבוטל, אבל זה לא הנושא של הדיון.

בבקשה. תמשיך.

בסדר גמור. אז בהמשך למה שתיארתי, התקבלו חמש החלטות ממשלה בשנים האחרונות שמקצות מעל שלושה מיליארד שקלים לנושא. ועדת טרכטנברג, שוב, בייחוד צוות השירותים החברתיים, בראשות הממונה על התקציבים, דן בנושא והחליט להציב את סוגיית הטיפול בשוק העבודה בראש סדר העדיפויות שלו. במסגרת זה, סוגיית הטיפול ועידוד תעסוקת מיעוטים, כאחד הנושאים החשובים ביותר שם.


שוב, מבחינת ניתוח נתונים, טיפה נתתי תיאור רקע ונתונים. אם תרצו יותר – אפשר לפרט. אתם יכולים לפרט את המחקרים שנסקרו והוצגו בוועדה, במהלך הכתיבה. אתם רוצים שאני אפרט?

OK.

בסדר גמור. בין היתר, התבססנו על, כמו שאמרתי, דו"ח אקשטיין 2010, שעסק באופן נרחב בנושא. התעסקנו עם מחקריו של ערן ישיב וניצה קסיר, לגבי דפוס ההשתתפות של ישראלים בשוק העבודה. למען הגילוי הנאות, אני בעבר עבדתי בבנק ישראל, עסקתי במחקר הזה מטעמם. עוד מספר רב של מחקרים, מספר רב של נתונים שסופקו על-ידי הרשות לפיתוח כלכלי, שעשו עבודת מחקר מאוד מקיפה לגבי איסוף נתונים, נתונים של הלמ"ס, נתונים של זה, מחקרים למשל של השפעת מתן חינוך חובה בגילאים האלה. מחקר של מומי דהן וצביקה אקשטיין על צעירים ערבים, תמונת מצב ועוד כהנה וכהנה. מבחינת תמונת המצב המחקרית.

תודה.

לעניין ההמלצות עצמן.

אחריך ידבר עימאד.

אני מציע פשוט, אז אני מאימאן ידבר.

אימן סייף הוא, בהקשר הזה, הוא היה גם חבר בוועדה המייעצת של ועדת טרכטנברג. ראשית כל, אני רוצה, אני הבנתי אז שבהתחלה, לא מינו ערבי לוועדה, ל- 14 החברים, אחר-כך זרקו שם של ד"ר רביעה בסיס. היא הגיעה, היא תדבר אחר-כך. בבקשה.

אני הייתי חבר בוועדת השירותים החברתיים של ועדת טרכטנברג וד"ר רביעה היתה חברה בפורום ה- 15, בעצם המליאה של ועדת טרכטנברג, בנושא של עידוד תעסוקה. בהחלט כפי שרן ציין, הנושא הזה היה אחד הנושאים החשובים שהוועדה דנה בהם. דנו בנושא הזה של נתונים, של חסמים, שמונעים השתלטותה הנאותה של האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה. דיברנו גם על החסמים וד"ר טיבי, שאלת לגבי בעצם החסמים, דרך אגב יש גם מצגת שהצגנו בפני הוועדה, נשמח להעביר אותה לוועדה.

בהחלט.

היא כוללת נתונים, כוללת גם ניתוח של חסמים. אבל אני חושב שאחד החסמים המרכזיים שהיום מונעים השתלבות נאותה של האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה, זה היעדר מקומות עבודה זמינים. זה הדבר הכי חשוב והכי בולט בעצם, לאי-השתתפותה של האוכלוסייה הערבית וכמובן כל מה שקשור בנגישות התעסוקתית של האוכלוסייה הזאת. כמובן, הסוגיה של ההכשרה המקצועית וההתאמה של כוח האדם הזמין, לדרישות של שוק העבודה.


הוועדה שמה דגש מיוחד על שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה ובחנו לעומק מהם בעצם החסמים המרכזיים שמונעים השתלבותן של נשים לשוק העבודה.


חשוב לי גם לציין, מי שקרא את הדו"ח, שהשילוב של האוכלוסייה הערבית בכלכלה הישראלית זה היה גם אחד מעקרונות היסוד של הוועדה ואני מניח שד"ר רביעה תדבר על הדבר הזה וזה היה בהחלט מאוד קל לנו כאנשים שהציגו בעצם את הבעיות של המגזר הערבי, לשכנע את חברי הוועדה במצוקות של האוכלוסייה הערבית בכל מה שקשור לשירות תעסוקתי וגם כן לקבל מענים.


אנחנו בוועדה, דנו בעצם גם בצד של ההיצע וגם בצד של הביקוש. זאת אומרת, איך משפרים מצד אחד את ההיצע, של כוח האדם שנמצא בתוך המגזר הערבי עם דגש על נושאים, אבל גם איך מעודדים ביקוש, איך יוצרים בעצם יוזמות כלכליות בתוך היישובים הערביים.


אז אני ברשותכם רוצה כאן לפרט את ההמלצות האופרטיביות שהתקבלו בעצם בהחלטה. בסך-הכל התקציב שהוקצה לטובת המגזר הערבי, האוכלוסייה הערבית, בחמש השנים הקרובות זה 785 מיליון שקל, שיוקצו בחמש השנים הקרובות, לשילוב האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה. אני מדבר על תקציבים חדשים. תקציבים שהם מעבר לתוכניות קיימות, מעבר לתקציבים קיימים במשרדי הממשלה. זה דבר אחד.


המרכיבים העיקריים של התוכנית הזאת, אחד הדברים המרכזיים, ואני עכשיו מדבר על צד ההיצע. הפרישה של מרכזי הכוון תעסוקתי. אז בדו"ח אנחנו בעצם קיבלנו עוד שני מרכזים חדשים, מעבר ל- 20 מרכזי הכוון תעסוקתי שהממשלה מתכוונת לפתוח בעצם בשנים הקרובות.


חברים, מרכזי ההכוון התעסוקתי האלה, זה פלטפורמה חדשה, מאוד מאוד חשובה, שהיא לא קיימת היום במגזר הערבי. זה מרכזים פיסיים בתוך היישובים הערביים, שמטרתם להגיע לאותן נשים, צעירים, ערבים, להביא אותם בעצם לתוך המרכזים, לבנות תוכנית אישית עבור כל אחד בעצם מהאנשים שמגיעים לתוך המרכזים האלה ובסופו של דבר, אם ה- Soft skills ו- Hard skills וכל הכלים האחרים שאנחנו בעצם ניתן למרכזים האלה לשלב אותם גם כן בשוק העבודה, זאת אומרת מדד ההצלחה יהיה בעצם השמה בשוק העבודה. אני רואה חשיבות מאוד גדולה למרכזים האלה ויש לנו תקציבים ממשלתיים מאוד גדולים לטובת הנושא הזה.


הדבר השני שהוא מאוד מאוד חשוב, זה הסוגיה של השוברים להכשרה וההכשרה המקצועית. אנחנו מכירים את החולשות הקיימות בכלים הקיימים בכל מה שקשור להכשרות מקצועיות ולכן אנחנו כאן בעצם פיתחנו כלים חדשים, כמובן התמ"ת הוא המוביל בקטע הזה, של המתן שוברים לאוכלוסייה הזאת. זאת אומרת, נותנים כאן שובר לאותה אישה והיא יכולה בעצם לבחור איזה הכשרה היא רוצה לעשות באיזה מוסד בעצם שהיא רוצה ופה יש לנו כאן 55 מיליון שקלים, שהולכים לטובת השוברים האלה.


הדבר הנוסף זה הרחבת אשת חיל, למי שמכיר, אשת חיל היום, טבת שנמצאת כאן בג'וינט יחד עם משרד התמ"ת ואתנו, מפעילה תוכנית אשת חיל עבור נשים שיש להן השכלה של אפס עד שמונה שנות לימוד ומכניסה גם אותן לשוק העבודה. הולכים להרחיב את התוכנית הזאת ל- 36 קבוצות נוספות, בעלות כוללת של 45 מיליון שקל.


דבר נוסף שהוא מאוד מאוד חשוב לתעסוקה של נשים ערביות. חברים, זה הסוגיה של סבסוד מעונות יום לנשים ערביות. היום, אישה ערבייה וזה דרך אגב רוב הנשים הערביות היום. רוב הנשים הערביות היום עובדות במשרה חלקית והיום על-מנת לקבל סבסוד במעון היום, אתה צריך לעבוד בעצם 24 שעות לפחות והנשים הערביות שעובדות במשרה חלקית, הן מקבלות בעצם קנס על זה שהן עובדות משרה חלקית ולכן השינוי המשמעותי ביותר כאן ולדעתי גם הבשורה המשמעותית ביותר עבור הנשים הערביות זה שהיום, גם אם אישה ערבייה עובדת במשרה חלקית, היא תקבל סבסוד בגובה של אישה מהמגזר היהודי שעובדת ב- 36 שעות, זאת אומרת במשרה מלאה. היא תקבל בדיוק אותו סבסוד.

אתה מתייחס למעונות יום, כמה מעונות יום יש במגזר הערבי?

זה גם אחת מההמלצות, אני תכף אתייחס לזה, ברשותך.

זה עכשיו לא קיים?

לא לא, זה קיים, אבל יש גם בהמלצות של טרכטנברג, גם כן הרחבה מאסיבית של מעונות היום. אז תכף אני אתייחס גם לכל הסוגיה של מעונות היום. אני רק אסיים פה את הקטע של הסבסודים. והדבר הנוסף, אז אמרתי כאילו לגבי הסבסוד הזה, זה בשורה מאוד מאוד חשובה, למגזר הערבי. יש עוד דבר בצד של הביקוש. אמרתי עכשיו כל מה שאמרתי כרגע זה בעצם בצד של ההיצע.


בצד של הביקושים, איך אני מעודד יזמים לבוא ולהשקיע בתוך היישובים הערביים? איך אני מביא מפעלים לתוך היישובים הערביים? באנו והקצינו 250 מיליון שקל, מתוך הסכום הזה, לעידוד ביקושים. על מה ילכו ה- 250 האלה? קודם כל, יש ועדה. אנחנו, יחד עם אגף התקציבים במשרד התמ"ת, שיגבשו את התוכנית הזאת ויגישו ובעצם ליישום. זה ילך על אזורי תעשייה ודיברנו על הבעיה בעצם המרכזית במגזר הערבי שזה בעצם הסוגיה של אזורי התעשייה. זה ילך על נגישות לאשראי, על עידוד יזמים, על עידוד העסקת סטודנטים ועוד כלים כאלה שמעודדים בעצם ביקושים. אז זה דבר נוסף.


בנוסף לדברים האלה, יש תוכנית גם כן שמשרד הבריאות מוביל אותה, זה לתמרוץ ועידוד של לימודי סיעוד לבנות מהמגזר הבדואי בדרום לשם כך הוקצו 20 מיליון שקלים. השלמת השכלה למבוגרים והשכלת יסוד, תוכנית שמשרד החינוך מוביל אותה. היום, חברים, אמרנו, הסוגיה של היעדר מקומות עבודה זה אחד החסמים, אבל גם רמת ההשכלה הנמוכה של אנשים, זה גם כן חסם ולכן בתוכנית הזאת, אנחנו בעצם כאן רוצים להשלים השכלה למבוגרים ולתת בעצם לנשים להשלים את ההשכלה שלהם וזה יעזור להם בעצם בשילוב בכוח העבודה והדבר הנוסף גם כן, החינוך הטכנולוגי, לצורך כך יש כ- 150 מיליון שקל, לעודד חינוך טכנולוגי במגזר הערבי ועוד דברים נוספים.


לגבי סך-הכל העלות הזאת, 785 מיליון שקלים, כפי שאמרתי, לפי הפירוט כאן ועכשיו, כיום, כותבים את המחליטים לממשלה ומביאים אותו ב- 4 לדצמבר בעצם להחלטת הממשלה.


מילה אחת, ברשותכם, על מעונות היום.

התקציב הזה, לכמה זמן?

חמש שנים. חמש שנים. ברשותכם, רק מילה אחת לגבי מעונות היום. וכל מה שציינתי כאן זה ייעודי למגזר הערבי, אבל ההמלצות של טרכטנברג דיברו גם כן על האוכלוסייה הכללית ופה גם המגזר הערבי נהנה, כמובן, מההמלצות האלה. למשל, הסוגיה של מעונות היום. יש כאן תקציב מאוד משמעותי שהממשלה הולכת להקצות לבנייה של מעונות יום. היום, לשאלתך, חבר הכנסת חמד עמאר, יש 56 מעונות יום במגזר המיעוטים, מתוך 1,600 מעונות יום שקיימים במדינת ישראל. אחוז מזערי, קטן, אין לנו בעצם מעונות יום במגזר הערבי, אז לכן התוכנית הזאת עכשיו שמה דגש על בניית מעונות בתוך המגזר.

איזה תקציב הושקע בנושא?

יש, לדעתי, אם אני לא טועה, כמעט מיליון שקל.

הסכום שהוקצה לבינוי מעונות יום חדשים הוא בדיוק מיליארד שקלים על-פני חמש שנים. יוקצה, סליחה, ועל פני החמש השנים הקרובות, לבינוי מעונות יום. יש אמירה ברורה של הוועדה לגבי מחליטים, שיהיה בין היתר מיקוד ביישובים בהם יש מעט מעונות יום, בעיקר יישובי מיעוטים.

לאיזו תקופה-?

כל ההמלצות של ועדת טרכטנברג, מדובר על תוכנית חומש.

מתי מתחילה התוכנית הזאת?

2012.

ככל שתתקבל החלטת ממשלה בדצמבר, בעוד כשבועיים, אז זה יהיה החל מ- 2012, כאשר כבר עכשיו היתה הקצאה לבינוי מעונות יום של כ- 190 מיליון שקלים שאושרה לפני כמה שבועות. אני יודע שהיה גידול בכמות יישובי המיעוטים שאליהם הוקצו מעונות יום במסגרת בינוי, אני יכול לברר בדיוק בכמה מדובר.

תמשיך.

חינוך חינם מגיל 3, בטח אתם מכירים את זה, זה כמובן תקף לכולם, אז זה גם כן יחול משנת 2012 וכמובן שהמגזר הערבי ייהנה מזה. יום לימודים ארוך.

זה קיים, לא?

לא. זה קיים באשכולות 1 עד 2. אבל לא ברוב האשכולות. אתה יודע שיש גם, כמובן, יישובים ערביים שהם באשכולות 3 ו- 4 וזהו, אין באשכולות יותר גבוהים. אז זה גם יחול, כמובן, עליהם, וכך בעצם היישובים האלה ייהנו מחוק חינוך חינם. ויום לימודים ארוך, כפי שאמרתי, גם תקציב מאוד מאסיבי לטובת העניין הזה, צהרונים ועוד דברים אחרונים.


נקודה אחרונה זה גם לתת שתי נקודות זיכוי לגבר שעובד, עבור כל ילד שהוא בגיל של אפס עד שלוש. היום, חברים, זה לדעתי הטבה מאוד מאוד משמעותית.


זו הטבה כללית.

היא קיימת ליהודים גם.

לכולם, זה לכולם. וזה כמובן יעזור, ד"ר טיבי, במיוחד לגברים ערביים, כשנותנים נקודת זיכוי לנשים, שזה מה שקיים היום, אז אתם יודעים שנשים ערביות אצלנו כמעט ולא עובדות, אז כשנותנים את זה לגבר, זו בהחלט הטבה מאוד משמעותית.

תודה רבה.

רק להוסיף דבר נוסף, גם מס הכנסה שלילי. היתה כאן הגדלה של בדיוק 50% מסכום המענק הניתן לנשים עובדות, כך שאם עובדת, למשל, מרוויחה שכר מינימום, אם יש לה שלושה ילדים, יכולה לקבל סכום מענק שגדל ב- 50%, מקרבם 800 שקלים מדי חודש, במסגרת מענקי מס הכנסה שלילי, זה רלוונטי לכל האוכלוסייה, כמובן, אבל גם כמובן לנשים בנות מיעוטים, עובדות.

אני מודה לאיימן סיף. לפני שאני מעביר את זכות הדברים לד"ר רביעה בסיס, אני רוצה להקריא כמה נקודות מהדו"ח עידוד התעסוקה במגזר המיעוטים שבזמנו התייחסנו אליו, גם הוועדה וגם ד"ר דני גדירה, באופן ציבורי. אחר-כך אולי ד"ר רביעה תתייחס אל ההערות האלה.


בנקודה הראשונה כתוב ככה – ניתן לזהות מספר חסמים לצאתן לעבודה של נשים מהמגזר. העיקריים שבהם: אחד – טיפול בילדים רבים ובגיל צעיר, יחסית. למה אני רוצה לומר את הנקודות האלה? כי יש רושם מהקריאה בדו"ח, שהוועדה אמנם אומרת שיש מצוקה, אבל היא מטילה את האשמה על האישה הערבייה עצמה. כלומר, איך היא מטילה את האשמה על האישה הערבייה או על הערבים עצמם? אל"ף, טיפול בילדים רבים ובגיל צעיר יחסית. אל"ף, אני לא יודע אם הוועדה יודעת, יש ירידה דראסטית בשיעור הילודה בקרב ערבים, במיוחד אצל נשים אקדמאיות ערביות. שנית, גם יהודיות הן אימהות לילדים. שלישית, דווקא בציבור הערבי, מגורים דווקא בקרבת המשפחה – הסבתות, מאפשר שמירה קלה של בייביסיטר יותר על הילדים, מאשר בחברת הרוב.


שתיים. בעיית השכלה, שפה וכישורים מקצועיים, ככה כתוב. לאחר שהנציבות, זה מה שאנחנו אומרים, לאחר שהנציבות טענה כי מועמדים ערביים אינם בעלי כישורים טובים לפחות כמו של היהודים, ואף למעלה מזה ונמצאת כאן הגב' הניה מרקוביץ', והדברים האלה נאמרו כאן לוועדה על-ידי הנציבות, חסם זה נראה כניסיון נוסף לאפיון של עולם שלישי, שלישי פלוס רביעי. הפיתרון לאור חסם זה הוא כמעט להסב ערביות למקצועות בעלי כישורים נמוכים בלבד. יש 60% מהסטודנטים הערביים באוניברסיטאות זה סטודנטיות. 40% הם סטודנטים. יש שינוי חברתי ברור, מובהק, שמתרחש בחברה הערבית, לאורך העשור האחרון ואני מקווה, אני לא יודע אם החברה, אם הוועדה שמה את הנתונים החדשים האלה מול עיניה.


נקודה שלישית זה פריפריאליות והיעדר נגישות תחבורתית מספקת למוקדי תעסוקה. פריפריאליות – זה נכון, ערבים גרים בפריפריה, אבל הערבים הם הפריפריה של הפריפריה, במדינת ישראל. כלומר, תהמיש, תהמיש, תהמיש אל מהמשין, ולכן, סכנין למשל, היא הפריפריה של כרמיאל וכרמיאל, כאילו, היא פריפריה, אבל יש יחס אחר לפריפריה כזאת מאשר לפריפריה השכנה, של נחף, של סכנין, של בענה, דיר אל אסד ויישובים אחרים. מאפיינים תרבותיים וערכיים, ככה כתוב, מאפיינים תרבותיים וערכיים. זה מה שכתוב, זאת הכותרת שכתובה.


אני לא מצליח, אני כמובן יכול לנתח את זה בעצמי, אני בשלב זה לא רוצה, ואני אתן לחברי הוועדה להסביר לנו מה זה מאפיינים תרבותיים וערכיים, כאשר מדברים על תעסוקה או תת תעסוקה, שיעור תעסוקה נמוך.


אפליית מעסיקים בלתי פורמאלית, ככה כתוב, חמש. מחקרים רבים מצביעים על כך שקיימת אפליית מעסיקים בלתי פורמאלית, המתבטאת הן באי-קבלה לעבודה של בני מיעוטים והן בפערי שכר של עובדים בני מיעוטים לעומת עובדים אחרים. אל"ף, זה לא רק בלתי פורמאלי, האפליה היא פורמאלית ובפועל. לא של מעסיקים בעלמא, אלא גם ובעיקר של המעסיק הגדול ביותר במשק – שזה הממשלה. אנחנו 20% מהאוכלוסייה, אנחנו רק כ- 7% מהמועסקים ואם זה לא אפליה פורמאלית בילט-אין, אני לא יודע מה זה אפליה. בגלל זה גם הוועדה הזאת, אגב, בגלל האפליה הפורמאלית הזאת. שכר נמוך והיעדר אכיפת חוקי עבודה – זה נכון. וכדומה, אחר-כך נתייחס לצעדים המומלצים.

אני חושב שמר סיף לא בכדי אתה דילגת על מה שכתוב בסעיף ד' בהמלצות שלכם. נדמה לי שעשית את זה בכוונה תחילה. בכל אופן, אני מדבר על כל מה שקשור לעניין השירות האזרחי. אני לא אכנס כאמור, אני לא אכנס לעמדת הרוב במגזר הערבי לגבי השירות האזרחי, הלאומי. אבל לפחות אחת הסיבות העיקריות, להתנגדות לשירות האזרחי הוא דווקא שזה בא על חשבון האפשרויות למתן תעסוקה בכלל, במגזר הערבי, גם לגברים וגם לנשים. אותה מתנדבת או מתנדב, שהולך לתפוש איזה שהוא מקום עבודה במתנ"ס בסכנין, זה יבוא על חשבון איזה שהוא בחור שזקוק לעבודה הזו. לכן, אני רואה שפה נכנס מין בשאינו מינו, וזה ממש דבר והיפוכו. אנחנו באים לעודד תעסוקה, אני לא יודע איך בכלל משחילים את כל עניין השירות האזרחי בנושא הזה.

נתרכז בנקודה הזאת. תסתפק בהערה הזאת שלך, אחר-כך תרחיב. רביעה, בבקשה.

צהריים טובים לכולם.

תציגי את עצמך לפרוטוקול. מאפיינים. מאפיינים ערכיים ותרבותיים, בבקשה.

קוראים לי ד"ר רביעה בסיס, אני מלמדת בשתי מכללות להכשרת מורים – במכללת גורדון בחיפה ובמכללה הערבית וזה שבוע ימים אני גם מנהלת אגף החינוך בדליית אל כרמל. אני הייתי חברה מן המניין, אמנם באיחור של שבוע נכנסתי, ויש לי כאן השגה, חבר הכנסת טיבי, על השימוש במילה נזרק שם. לא אהבתי את השימוש הזה.

לא, נזרק שם, לא שלך. אלא של מישהי מנחף, גברתי. נזרק שם והשם הזה נזרק בגלל הלחץ הציבורי שלנו, שהקימו ועדה 14, נטולת ערבים, תרתי משמע.

והיתה עתירה.

והיתה עתירה ובתשובה לעתירה אמרו – נמנה אישה, אחר-כך זרקו שם של גברת מנחף, לא השם שלך, ולכן אמרתי והשם הזה נזרק ונשאר באוויר.

אני רוצה להתייחס גם כן למנדט, בוא נאמר, שהוועדה היתה אמורה כן לעסוק בו. המנדט של הוועדה בעצם היה על בסיס המחאה החברתית שהיתה וכל מה שנקרא המחאה הציבורית שהיתה בקיץ האחרון.


אני יכולה להגיד ולצערי הרב, למרות המצוקות ואני, איך אומרים? בתוך עמי אני חיה, אני בת המגזר הערבי ואני מכירה היטב את המצוקות של המגזר הזה. המגזר הערבי, לצערי הרב, ויכול להיות שיש סיבות מוצדקות, אני לא חולקת על זה, אבל הוא לא היה שותף על אף המצוקות הקשות שמהן הוא סובל ועל אף האפליה במה שנקרא וחוסר השוויוניות. וכשאני נכנסתי, בעצם היתה הצגה מה שנקרא של במה תעסוק, כל הנקודות שתעסוק בהן הוועדה, ובעצם, האמירה היתה שעיסוק הוועדה יהיה מה שנקרא בבעיותיו של מעמד הביניים, ובהדגש גם על משפחות עובדות, כששני ההורים עובדים ויש להם ילדים קטנים. זה היה עיקר העיסוק שהוועדה שמה לנגד עיניה. וכשאני בעצם השתתפתי במפגש הרשמי הראשון של הוועדה, אני קמתי אחרי דבריו של פרופ' טרכטנברג ואמרתי – לא ייתכן שהמגזר הערבי, שיש לו בעיות ייחודיות והוא סובל מהרבה בעיות, שמקורן בחוסר השוויוניות, לא יתייחסו לבעיות שלו ולא יהיו המלצות לפתרון בעיותיו. ואני יודעת שפרופ' טרכטנברג ועוד הרבה מחברי הוועדה שהיו, גילו באמת אוזן קשבת והנושא הזה נלקח בחשבון וההמלצות גם התייחסו למצוקות של המגזר הערבי.


אני יכולה גם להגיד, כמי שכיהנתי בוועדה הזאת 50 ימים, הוועדה לא יכולה, מה שנקרא, לתת המלצות ולפתור את כל התחלואים של 62 שנים של קיומה של מדינת ישראל, שבעצם המגזר הזה אפשר להגיד תמיד נשאר בצד, אולי לא לקחו את מצוקותיו כראוי ולא היתה התייחסות שוויונית. אני חושבת שגם יש כאן מקום, חברי הכנסת, שזה באמת לדעתי התפקיד גם שלכם ושל כל אדם שממלא תפקיד בכיר מהמגזר הערבי, שהוא באמת יטפל בזה, להתייחסות לחסמים.


לגבי הנקודה הראשונה, טיפול בילדים רבים, היתה בעצם מה שנקרא נקודת מוצא שהמשפחות הערביות במרביתן זה נכון, הנתון.

אני רוצה לשאול כאן, אני אחתוך אותך.

כן-?

האם נעשתה בדיקה היום, במספר ילדים? או שלפתם את זה. כי אני באמת, אני קורא את החסמים, אני חושב שהחסמים האלה נכתבו אולי לפני עשר, 15 שנים, לא עכשיו. כי לא נעשתה שום בדיקה. בדקתם את הגידול הטבעי במגזר הערבי היום?

את הילודה, בזמן האחרון.

את הילודה, בדקתם את זה, בעשר השנים האחרונות? כי אני מכיר את זה וכולנו כאן שיושבים כאן מכירים את זה, שבעשר השנים האחרונות, הגידול הטבעי, אצל הדרוזים, זה פחות מ- 2%.

נכון, חלה ירידה ואני העליתי את הנקודה.

אז לא יכולים לשים אותו כחסם.

זה נכון. אבל עדיין, בעצם, התייחסו למשפחות הערביות, כמו משפחות חרדיות. הם הסתמכו על נתונים שכן קיימים.

מאיזה שנה?

בוועדה נבחנה מדיניות תעסוקה בשנת 2010, נעשתה עבודה מאוד מקיפה ויסודית. זה תואר כחסם רציני.

הנתונים של ילדים, אני מדבר עכשיו, נעשתה ב- 2010?

הבדיקה נעשתה ב- 2010, על תעסוקה.

על איזה שנה?

אשמח להשלים. נכון שיש ירידה בילודה, תכף גם המגזר החרדי וגם במגזר הערבי, זה עדיין מתואר כחסם אפקטיבי. יש מחקר.

במגזר החרדי יש ירידה? יש גידול, אין ירידה.

בסקר האחרון של הלמ"ס, מראה ירידה קטנה.

אנחנו מבינים גם בחרדים קצת. אנחנו מסתובבים, בחרדים יש עלייה.

אני רואה סקרים.

הראיה – ראש המוסד לשעבר אמר, הבעיה של מדינת ישראל זה החרדים, לפני שבוע.

אני בבעיות מבין מעט מאוד.

הוא לא דיבר על הריבוי הטבעי, אכן, יש סקר שהראה ירידה קטנה קטנה, בפריון, גם אצל החרדים, יכול להיות שזה זמני.

לא ירידה בפריון, ירידה בילודה.

בילודה, סליחה. בילודה.

שוב, יש כאן שאלה רצינית, האם זה חסם אפקטיבי ואם לא, למה אתם משקיעים בכך כסף בכלל, אולי היה עדיף להשקיע במשהו אחר. למה להשקיע במעונות יום.


כמו שאמרתי, גם ועדת אקשטיין הצביעה על זה כחסם אפקטיבי, שאין מעונות יום. גם יש מחקר של ד"ר אנליה שלוסר, מ- 2006, שבדקה במגזר הערבי את ההשפעה.

2006, זה לפני כמה שנים.

פריון – זה נכון, פוריות – זה לא נכון.

שש שנים, מה אתה מדבר אתי על 2006?

שנייה, אני אתאר מה המחקר הזה אמר.

השאלה היא מה הסיבה, הסיבה היא תעסוקה או ילודה? חוסר התעסוקה הוא כנראה מביא הרבה ילדים.

מישהו הפקיע את זכות הדיבור?

השאלה אם נעשתה בדיקה, אם זה חסם אפקטיבי, נעשתה בדיקה מקיפה ב- 2010. יש תמיכה מחקרית ולכן הוחלט להשקיע כסף בבינוי מעונות יום.

של מי? מי עשה את הבדיקה המחקרית הזאת?

המחקר, יש מחקר.

של מי?

ד"ר שלוסר, בנוגע להשפעה.

והוא הסתמך על נתונים של 2004.

הוא מתייחס לתחילת העשור הקודם.

יש רושם בוועדה שהנתונים או היחס המאפיין, האפיונים של הערבים ושל החברה הערבית, הם אנכרוניסטיים.

אני רק אסביר. זה גם חסם אפקטיבי לנשים יהודיות, שלא יהיה ספק.

אני יכול להפקיע דקה מהגברת, להסביר את זה?

לא לא. תן לה, אתה תדבר אחר-כך. תן לה. תמשיכי, בבקשה.

נקודת ההנחה היתה באמת, בהשוואה למשפחות יהודיות, אני לא מדברת על המגזר החרדי, שעדיין המשפחות הערביות, מה שנקרא משפחות שיש להן מספר ילדים גדול יותר והאם עסוקה יותר או שקועה יותר, מה שנקרא, בגידול ילדיה הקטנים. מה עוד שאין מסגרות גם לאותם ילדים, וזה בהחלט חסם רציני, כשלעצמו.


בעיות השכלה, שפה וכישורים מקצועיים, אנחנו, נכון, יכולים להגיד שהנתונים האחרונים מצביעים על כך שבמיוחד במגזר הערבי, ואם אני כבחורה דרוזית גם כן יכולה להגיד בסקטור הדרוזי, כ- 60% אם לא יותר, זה דווקא בנות שבאמת הולכות ולומדות.

אני אתקן אותך, 72% של בנות במגזר.

לומדות, כן, וממשיכות את השכלתן הגבוהה. אבל עדיין, בואו נאמר, אנחנו לא נייפה את המציאות. המציאות מדברת בעד עצמה. עדיין יש לנו בעיות במגזר הערבי בכללותו, מה שנקרא בעיות של השכלה, במיוחד, לא מדברת על הצעירות כיום, אני מדברת על דור שהוא מה שנקרא דור לפני או דורות לפני.


לגבי היות המגזר הערבי בפריפריה, אנחנו יודעים שבעצם כמעט או כל הכפרים והיישובים הערביים, אכן נמצאים בפריפריה. נגישות תחבורתית ונגישות למקומות תעסוקה, לא קיימים ואני הוספתי עוד דבר – שבעצם, הועלה הנושא הזה, אני לא הייתי, אגב, חברת משנה בוועדת החינוך והרווחה או התעסוקה, הייתי דווקא בוועדה עוד יותר מסובכת וקשה – ועדת הדיור.


לגבי הנושא הזה, בעצם אני אמרתי עוד דבר. אתם רוצים שהנשים הערביות תצאנה ותצטרפנה למשק העבודה? אז בבקשה, צריך באמת להקים מה שנקרא מקומות עבודה. לדאוג לכך שיהיו מקומות עבודה ביישובים הערביים ואז הנשים גם כן לא תצטרכנה לצאת מהיישובים שלהן וכאן מגיעה הנקודה, חבר הכנסת טיבי, המאפיינים החברתיים והתרבותיים.

בבקשה.

יש נשים שמרניות במגזר שלנו, אנחנו עדיין מה שנקרא מגזר שהוא שומר ולא כל אישה, במיוחד נשים דתיות ונשים שמרניות או מסורתיות, קשה להן באמת לצאת אל מחוץ ליישוביהן ולהשתלב במשק העבודה וזו בעצם הנקודה הזו, לזה התייחסו.


אפליית מעסיקים בלתי פורמאלית או פורמאלית, אפשר גם להגיד, בהחלט, כי בעצם יש פערים בשכר שמקבלים עובדים ערביים, גם גברים וגם נשים, ובמיוחד בקרב נשים, ואני יודעת אפילו כשהיו בתוך היישובים הערביים מפעלים, לצערי הנשים הופלו לרעה, מבחינת שכר.


אני רוצה גם כן, ברשותכם, להתייחס לנקודות שאיימן העלה לגבי המלצות. אני חושבת שנכון שהיו המלצות ספציפיות למגזר הערבי, וזה בגלל שבאמת יש מצוקות ייחודיות, אבל גם ההמלצות הכלליות בנושא החינוך, אני חושבת שהן באמת יכולות להיות טובות גם למגזר הערבי. זה שיהיו מסגרות חינוך לילדים מגיל אפס עד שלוש, שלצערי לא, במרבית היישובים אולי לא קיימים, אבל צריך באמת על-פי המלצות של הוועדה, שידאגו לבנייתם ולהתאמתם, של מסגרות כאלה. מצד שני, החלת חוק חינוך חינם מגיל שלוש-ארבע, שהיום גם אם יש מסגרות, זה בעצם בתשלום בהרבה יישובים, וגם דאגה לילדים מגיל שלוש עד תשע, למה שנקרא צהרונים או מסגרות של אחר-הצהריים.

אגב, היישובים הערביים היו כבר בפנים בגיל שלוש, כבר מזמן. מרבית היישובים הערביים, היו בחינוך מגיל שלוש מזמן, משום שהם באשכולות 3, זה מוחל עכשיו על 4 וזה כמעט כל היישובים הערביים.

לא כולם. לא כולם.

אבל זה יום חינוך ארוך, אתה מדבר, זה לא מעונות. אתה מדבר על יום חינוך ארוך. אתה מדבר על יום חינוך ארוך?

נא לסכם, בבקשה.

כן. מה שאני חושבת, למרות אולי הנימה הביקורתית הנשמעת בעצם נגד ההמלצות, לדעתי כחברה בוועדת טרכטנברג, אני חושבת שההמלצות במאה אחוז לא יפתרו את הבעיות והמצוקות שהן הצטברו במשך עשרות שנים במגזר הערבי, אבל עדיין אפשר להגיד שהן המלצות טובות ואולי באמת איזה שהוא פתיח להתחלה טובה יותר והתחלה שוויונית יותר. זה מה שאני מקווה. תודה.

אני מודה לך. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קודם כל, אני רואה בחומרה את אי-הגעתם של הנציגים שהוזמנו והנתונים מדברים בעד עצמם. אני חושב שהוועדה צריכה להשתמש בכל הסמכויות שלה על-מנת לחייב את האנשים שיוזמנו לוועדה, שיגיעו וזה נושא שנוגע ל- 20% מהאוכלוסייה. זה לא נוגע לאחוז בודד, זה נוגע ל- 20% מהאוכלוסייה, ומסקנות ונתונים קשים, 25% בלבד מהנשים המועסקות, אם אני אגיד לך במגזר הדרוזי פחות מ- 10%, מישהו שיתקן אותי.


כשאני אמרתי החסמים שקראתי כאן ואני באמת קראתי את החסמים, קראתי את כל הדו"ח, אני חושב שנכתבו, חשבתי שנכתבו לפני עשר שנים. לא חשבתי שנכתבו עכשיו. ואם אני שומע שהסתמכו על נתונים מ- 2006, נכתבו על מחקר שנעשה ב- 2006, שהסתמך על נתונים שנעשו בשנת 2000. לכן אני חושב החסמים, טיפול בילדים רבים, זה אנחנו הוכחנו היום והנתונים מעדיים שזה לא חסם.


השכלה של בנות. אני מסתובב הרבה אצל סטודנטים ואני נפגש הרבה עם סטודנטים, במיוחד במגזר הדרוזי ואני אומר לכם, רק לא מזמן ישבתי עם 120 לא סטודנטיות, שסיימו, עם תואר אקדמאי, ביישוב במרר. בוגרות. 120 לא מועסקות. זה שהצלחתי לשבת איתן ואני לא מדבר על מספרים. אני ביקרתי במכללת צפת, ראיתי שיש לי יותר מ- 320 בנות דרוזיות לומדות במכללת צפת. אני לא רוצה לדבר על כל המגזר הערבי, אני מתמקד עכשיו במגזר הדרוזי, יש 320 סטודנטיות לומדות במכללה.

כמו תחום ההתמחות שלך.

תחום ההתמחות שלי. אני ידעתי להתמחות. אם כל אחד מאיתנו ייקח משהו ויתמחה בו, אולי יעזור בתחום ההתמחות.


אני שמעתי גם צעדים והמלצות לעשות. לא שמעתי על להמליץ לסטודנטים. כי אני יושב עם סטודנטים ואני רואה, אצלנו במגזר, בנות הולכות ללמוד מודה. מורה, מורה, ועוד מורה. מורה ועוד מורה, מורה ועוד מורה, ואחרי זה צריך לדאוג להן לעבודה, איפה יעבדו? היא למדה, סיימה תואר אקדמאי והיא לא עובדת. אני חושב, אחת ההמלצות שצריך לקחת אותן ולרשום את זה, גם הכוונה לסטודנטים, מה ללכת ללמוד, מה הדרישה.

זה מופיע.

זה מופיע.

הכוון השכלתי וגם תעסוקתי.

ומתי אתם מתחילים עם ההכוונה?

2012.

בכיתות י"ב?

בכיתות י"ב, כן.

זה מאוד חשוב, לקחת את הנושא הזה ולקדם אותו.

נכון.

הכשרה מקצועית. הכשרה מקצועית, זה מאוד טוב, אבל הכשרה מקצועית, ישבו כאן חברת החשמל לפני אולי חצי שנה ודיברו על הכשרה מקצועית שהם עשו לקבוצה של 40, 50, מהמגזר הערבי, וקלטו אותם בחברת החשמל. אני חושב, אחת ההמלצות שלכם עם ההכשרה המקצועית, שתהיה חברה שמוכנה לעשות את ההכשרה במימון שלכם, ותתחייב לקלוט את אותם אנשים. כך אנחנו יכולים לעודד יותר קליטת עובדים מהמגזר הערבי.


לעניין אזורי תעשייה, אני לא אוהב לשמוע כי אנחנו יודעים, אזורי תעשייה, לפתח אזורי תעשייה. רוב היישובים, הייתי בפקיעין, קסרה, סמיה, יש אזור תעשייה שם, מאוד יפה. הושקע בו, אני אגיד לך, מיליונים. אפילו מפעל אחד אין שם. אני לא יודע למה השקיעו את המיליונים האלו. מפעל אחד אין שם. מה זה לעודד אזורי תעשייה? הרי אנחנו יודעים, כל משקיע שבא להשקיע, אם לא משתלם, אם אני לא נותן לו 50% הנחה במיסים, אם אני לא נותן לו את הטעם לבוא ולהשקיע באזור תעשייה במגזר הערבי, הוא לא יבוא. הוא לא יבוא. ולא ה- 250 מיליון שקל שאנחנו מדברים עליהם. מדובר על מיליונים, על הטבות, שצריך לבוא בשביל לעודד אזורי תעשייה. אחרת – לא יהיה אזורי תעשייה במגזר הערבי ואנחנו רואים שאין כמעט אזורי תעשייה. יש מקומות בודדים שיש בהם אזורי תעשייה ואם יש אזורי תעשייה ואזורי מסחר, זה יוזמה עצמית שלהם. קח את ירכא, זה יוזמה עצמית של התושבים, של האנשים, לא של המדינה ולא של אף אחד. זה שלהם.


תחבורה ציבורית. אני מסכם את דבריי בתחבורה ציבורית. אם לא תהיה השקעה בתחבורה ציבורית, שלא אוטובוס יצא בחורפייש או מבקה אל גרבייה בשעה שש בבוקר ושבע בבוקר, ויחזור אוטובוס בחמש בערב וזהו. לעודד תחבורה ציבורית ואנחנו יודעים את כל הנושא של ההפרטה של התחבורה הציבורית. להגיד זה יפה, לעודד תחבורה ציבורית ויש הפרטה.


מי יעודד את התחבורה הציבורית? אם לא תהיה תחבורה ציבורית אינטנסיבית, שכמו שנוסע לקריית אתא כל חמש דקות יש לי אוטובוס מחיפה לקריית אתא, כל חמש דקות ואני לא דורש כל חמש דקות, שיהיה לי אוטובוסים שיגיעו למגזר הערבי וייתנו את השירות הזה של תחבורה ציבורית, אנשים לא יצאו לעבוד ובנות לא ישתלבו בעבודה. וזה אחד הדברים החשובים ביותר ושצריך לשים עליהם את ההדגש. תודה רבה.

אני מודה לך.

ברשותך, אפשר להגיב על דבריו?

אני אתן לך, אני אתן לך. פרופ' אביה ספיבק, אחר-כך חבר הכנסת מג'אדלה.

כן, אני אחד משני יושבי-הראש של צוותי המומחים ואנחנו היינו שמחים אם היו קוראים לדיון הזה דיון בדו"ח טרכטנברג ובדו"ח האלטרנטיבי. אני אתן ממש קצת, על קצה המזלג, לא רוצה לעייף אתכם.

בבקשה, אדוני.

ממה שאני שומע פה, קודם כל, אנחנו באמת היתה לנו הרבה ביקורת על הדו"ח של טרכטנברג, נתנו לו הרבה ביקורת. אבל היו כמה חלקים לביקורת הזאת. חלק אחד היה שלא השתנתה הגישה, זאת אומרת, אם קוראים את הצעדים שמציעים, אז חלק מהם זה המשך של מה שהיה מקודם. למשל, עוד הפרטה ועוד הפרטה ועוד הפרטה, כפיתרון לתחלואי הממשלה, שזה דבר די מוזר, אם אתה רוצה ממשלה יותר טובה, אז אתה צריך לשפר את הממשלה ולא להוציא את הפעולה שלה החוצה. אז פה יש הרבה המשך של הביקורת שניתנה להמשך הדבר הקודם. חלק מהמשך הדבר הקודם הוא למעשה ההקטנה של ה, המשך ההקטנה של הסקטור הציבורי, כאשר ברור שכל האנשים שיצאו לרחובות ובתוכם היו מיוצגים, הייתי אומר, כל השכבות בחברה הישראלית, כולל ערבים, כולל דתיים, אמנם פחות ממה שקיווינו אבל היו, וכולם, כולם רוצים בעצם ממשלה שתתפקד יותר טוב ותפתור את הבעיות ומבחינה זאת, אנחנו לא ראינו את שינוי הגישה.


אבל בכל-זאת, זה לא שכל מה שכתוב בדו"ח הוא גרוע. זה פשוט מאוד מעט, מאוד מאוד מעט והבעיה היא שאפילו המעט הזה, כמו שזה נראה כרגע, כמו שזה נראה בעצם מלכתחילה, כי הבעיות היו ידועות מלכתחילה, אפילו המעט הזה, יש סימן שאלה גדול אם הוא יבוצע. וסימן השאלה מורכב משני חלקים. חלק אחד הוא התוכנית החמש-שנתית. מה שקרה בעצם בתוכנית הזאת, זה שוועדת טרכטנברג החרימה, אפשר לומר, את כל הגידול בהוצאות האזרחיות. היא לקחה לעצמה את כל הגידול בהוצאות האזרחיות. זה לא כל-כך, לא כל-כך סביר שהכוחות מסביב יתנו להם באמת להמשיך עם הדבר הזה. זה חלק מההוצאות האזרחיות, אנשים ירצו בעצמם למקומות אחרים. זה דבר אחד.


דבר שני, האמצעים של ועדת טרכטנברג, לפי איך שזה נכתב, הם למעשה אמצעים שבאים על חשבון מקומות אחרים בתקציב, מקורות אחרים בתקציב. לתקציב 2012, צריך לקחת מתקציב הביטחון וצריך לקחת מתקציבים אחרים. מתקציבים אחרים לא ברור לנו מאיזה תקציבים לוקחים. יכול להיות שלוקחים מתקציבים טובים, יכול להיות שלוקחים מהתקציב של פיתוח הרכבת או פיתוח הכבישים או מה, לא, לא היה כתוב מאיפה לוקחים, והחצי השני זה מתקציב הביטחון. החצי מתקציב הביטחון, אני לא, לא מומחה לתקציב הביטחון ואני לא יודע אם צריך להוריד את תקציב הביטחון או לא, אבל מבחינת ההיתכנות, מבחינת המעשיות, יש סימן שאלה גדול אם באמת זה יקרה.


לכן, מה שאנחנו הצענו זה, ואנחנו הולכים להציע את זה עכשיו כשטרכטנברג יגיע לממשלה, אנחנו שומעים ב- 4 בדצמבר, קודם לכ לפני כן זה היה מיועד לבוא בשבוע הבא, אני מבין שזה נדחה בשבוע אחד. מה שאנחנו הולכים להציע זה, תראו – אתם הרי העליתם מיסים בתוך התוכנית של הוועדה, העליתם מיסים ב- 5.7 מיליארד שקל, חלק מהמיסים האלה אפשר פשוט לקחת ולהוציא אותם כדי שלפחות נהיה בטוחים שמשהו מהתוכנית ממומש.


אם אני מסתכל על – 785 מיליון שקל לחמש שנים, אז זה סובל משתי הבעיות האלה. אחת – זה לחמש שנים. צריך לחלק לחמש, בשביל לדעת על מה מדובר. רבותיי, גבירותיי ורבותיי, צריך לחלק לחמש. חשוב מאוד לחלק לחמש, כי אנחנו חיים בעולם שנתי. אז אם אתם מחלקים לחמש, זה 150, נכון? 750 לחלק לחמש זה 150. 150 מיליון שקל בשנה, לפיתרון הבעיות, זה לא הרבה כסף.


יש אנשים שאני מכיר שהיו באגף התקציבים ואמרו לי במין חצי בדיחה, אבל זה מבטא את רוח המקום, שמספרים פחות ממיליארד הם מעגלים למטה או למעלה, אז 150 מיליארד שקל, 150 מיליון שקל, זה סדר גודל קטן. ממש מועט, בתוך התקציב. אם תקציב ההוצאות שלנו הוא בערך 270 מיליארד שקל בשנה, אז 150 מיליון, ממש מעט. וזאת בעצם הבעיה הכוללת.


זה לא יכול לפתור בעיות, ה- 150 מיליון. זה לא יכול לפתור בעיות. איך שאתם מסתכלים על זה. זה נכון שחלק מהכסף מגיע גם מהתוכניות האחרות ואת הגישה הזאת של הוועדה אני מאוד מברך, זאת גם הגישה שלנו.


הגישה שלנו אומרת שחלק מהבעיות של החברה הערבית ייפתרו כמכלול. אם אתם מסתכלים, אז באמת הסכום הזה הוא לא מספיק.


אני מתחבר למה שנאמר פה, שבעצם הבעיות הגדולות הן הביעות של נגישות, בעיות של תחבורה ציבורית, כדי שאנשים יוכלו לצאת מהיישוב. יש סימן שאלה לגבי הנושא של תעסוקה, האם התעסוקה צריכה להיות בתוך היישוב או מחוץ ליישוב, זה לא כל-כך בטוח. זה גם לגבי האופי של היישוב, וכן הלאה. ומה שחשוב להבין פה, עוד דבר, וזה משהו שאנחנו גם כן נכתוב לממשלה ולכנסת, לעניין של גני הילדים ואני אדבר על גני הילדים את הדקה האחרונה שיש לי.


תראו, מצד אחד זה טוב מאוד להרחיב את גני הילדים. באמת טוב. הכמות שיש שם, של הבינוי וזה מדובר בהרבה מאוד כסף, אם כי לחמש שנים יש לה, יש לה גם בעיה שזה גם לא מספיק לכל האוכלוסייה וזה גם הרוב הוא בחלק השני של החמש שנים, שזה עושה אותו פחות ופחות בטוח. אבל הבעיה השנייה זה שהתקנים של כמה ילדים יש לגננת, מהו הכוח וכן הלאה, כוח-האדם וכן הלאה, התקנים של מה שקורה היום, הם מאוד מאוד נחותים בהשוואה בינלאומית, יש לנו דו"חות של מומחים בינלאומיים לילדים בגיל הרך והם ממש מראים את זה.


המחקרים החינוכיים מראים בשנים האחרונות, ב- 20 השנים האחרונות, מצאו שההתפתחות בגיל אפס עד שלוש היא התפתחות קריטית ולכן, גן הילדים צריך להיות גן ילדים טוב, עם תקנים טובים ומילה אחרונה בעניין הזה – אם צריך לעשות דירוג, כי אין מספיק כסף, אז קודם כל צריך לתת את הגן, גני הילדים האלה, למקום שהאוכלוסיות יותר חלשות כי במקום שהאוכלוסיות חזקות, הבית מפצה על זה. תודה רבה.

אני מודה לך. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה.

אני בתחושה שהממשלה עובדת תחת לחץ ציבורי וגם תחת לחץ שלנו. ואסור שנעבוד תחת לחץ, כי תצא מתחת ידינו עבודה לא טובה. קודם כל, אנחנו לא מטילים ספק בכוונות הטובות של כל אלה שיושבים כאן ובנציגיהם, שבאמת רוצים לעשות לטובת העניין. אני גם מכיר את כב' הפרופסור טרכטנברג, שכן שלי שנתיים בממשלת אולמרט, שכנות יש לה גם זכויות, כך שיש לו גם זכויות אצלי. אבל תראו, אנחנו מחפשים משהו מתחת לסלע. הרי זה מונח פה על השולחן, למה לחפש מתחת לסלע?


אמר אימן, מקומות עבודה זמינים ויצירת מקומות עבודה. אני יכול לתת לך את זה הרבה יותר קל. קח, וכאן נגעו בזה מזוויות שונות, קח את ציבור המורים והמורות, ששם 70%, אפילו יותר, מורות. תקלטו אותם בהוראה. יש לך 13,000 בית, משכונת נוספת, 13,000 בתים, עלו מייד מתחת לקו העוני. אוטומאטית. בלי להזמין סקרים אצל שום סוקר וחוקר. כדי לקלוט אותם, תעשו חשבון כמה זה עולה לקלוט אותם. אבל כדי לקלוט אותם צריך כיתות ואז מפחיתים את מספר התלמידים בכיתה, כמו שאמר כבוד הפרופסור, מ- 40 ל- 30. ואז צריך לבנות בתי-ספר וכאן יצרת מקומות עבודה – בנית עוד איזה 70, 80 בתי-ספר, יצרת מקומות עבודה.


אם אתה לוקח גם את הגנים, כדי שלאימהות יהיה מקום שייקלטו הילדים, כשהן הולכות, אגב, כל אלה מרביתן, ה- 13,000 שאני אומר לך, אין להן בעיות של גנים, מרביתן צעירות, מרביתן עוד לא התחתנו, כך שאין בעיית ילדים. אבל הבעיה של הילדים תמשיך להיות כאלה, לאלה שיותר מבוגרות. אז אם אתה תבנה, חסר ביישוב הערבי, קרוב ל- 700 ומשהו, בזמנו, כשפרופ' יולי תמיר היתה שרת החינוך היו לי הנתונים, 700 ומשהו גני ילדים. אתה יודע מה זה, אם אתה בונה 4,000 כיתות לימוד, ועוד 700 גני ילדים ואתה קולט 13,000 מורים ומורות במערכת החינוך, אתה עשית מהפכה. בלי חמש החלטות, בדיון צפון, בדיון דרום, אוכלוסייה ערבית, חמש שנים, תוכנית משלימה עוד 250 מיליון שקל, רק אתם מבלבלים את עצמכם ואותנו, ויד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל והכוונה הטובה שלכם, באיזה שהוא מקום, אם אני שואל אותך, איימן, שאלה בעייתית, מורכבת, סבוכה, ביצוע. מאז שנתיים, מאז כהונת נתניהו, והחלטתם על התוכנית של החומש, שאבישי ברוורמן היה השר לענייני ערבים, מה הביצוע? לא תוכל לתת לי תשובה, כי כמעט לא היה ביצוע, כי יש חסמים ויש ויש. הנה, אני אתן לך נושא.

אני יכול לתת לך תשובה, אם אתה רוצה.

התשובה היא לא טובה. הביצוע לא היה טוב.

איך אתה יודע?

אני אומר לך.

אני אחראי על הביצוע. איך אתה אומר שהוא לא טוב?

אני אגיד לך למה.

חבר הכנסת מג'אדלה הוא רשאי להשמיע את התשובה.

לא, להשמיע – בוודאי. איזה שאלה, הוא אומר לי את זה, להפך.

בוא אני אעזור לחבר הכנסת מג'אדלה, הרי אתה חבר ועדת הכספים, או שנינו, בעצם, ויודעים על כל שקל שעובר, מאותה תוכנית.

אני רוצה להגיד לך שהיום הביאו.

כמה כסף עבר, זו השאלה.

עזבו כסף, מה נעשה? מה אתה רואה?

אתם רוצים תשובה או ככה סתם באוויר?

אל תקלקלו. איימן, היום, היום, הנה, אין לי את החומר, שלחתי אותו כבר. היום, מהרשות לבדואים, רצו להעביר כסף מהסעיף הזה, כי לא נוצל הכסף, למקום אחר. היום, עכשיו, בעשר בבוקר. כי השנה נגמרת, לא נוצל הכסף, מעבירים אותו לפריט אחר שהוא רץ. לכן אני אומר – בואו נחזור לסדר היום. יש לך נושא אחד, מקומות עבודה זמינים. אתה יודע מה לעשות. הכל ברור. רק צריך לתת את התקציב. שם התקציב הוא לא 700 מיליון, שם שני מיליארד ומשהו. בשביל לבנות 4,000 כיתות לימוד שחסרות, ובשביל להוריד את התלמידים מ- 40 ל- 30, ובשביל לקלוט 13,000 מורים ומורות, שאגב, נתון של משרד החינוך, 13,422 מורים ומורות מוסמכים בכירים, בוגרי סמינרים למורים ערביים ואחרים, כמו אורנים ואחרים, יושבים היום בבית, מובטלים, עם b.e.d ביד. זה עוול וחטא על פשע, שאחרי שלמדה ארבע שנים, ולא צריך להגיד לך כמה היא עוברת בארבע השנים האלה, וגם משלמת, היא גם יושבת בבית מובטלת. הנה, זה נושא אחד, בשביל מה ללכת להתפרש, על כל העולם ובנו. יש לנו משימה ואני אין לי צל של ספק, שד"ר בסיס תרמה רבות בהיותה בוועדה ואני חושב שטרכטנברג ניסה להתמודד עם הבעיה. הוא לא יכול להתמודד עם בעיה של 64 שנים, בוועדה אחת, עם כל הכבוד.


ויותר חשוב מזה, הוועדה הזאת סיימה, נתנה את ההמלצות, והלכנו שלום ולהתראות. וגם אמרו שם בוועדה דבר שמגן עליהם. פתרונות ייחודיים ליישוב הערבי.

נא לסכם, בבקשה.

כלומר, הם אומרים בעצמם, הוועדה אומרת – פתרונות, ככה כתבתי, אני עכשיו מצטט. פתרונות ייחודיים. זאת אומרת, שלחו אחרים להציע את הפתרונות הייחודיים בוועדות משנה אחרות או צוותים נוספים, בצדק, כי הם רצו להיות ביושר עם עצמם. בצדק. לכן אני אומר, חברים יקרים, אני יודע שאתם רוצים, יש לכם רצון טוב ויש לכם את כל היכולת להתמודד עם הבעיות. אבל אנחנו צריכים ללכת לתפוש את השור בקרניו. לקחת, מה שאמר חמד עמאר, אזורי תעשייה, אין אזורים ואין תעשייה. יצירת מקומות עבודה ברמה של יישובים, איימן, כמו שאתה מכיר, זה דבר, למה עוברים, מוסך בנצרת הערבית, למה עובר לנצרת עילית? כי שם יש תשתית. המוסך בנצרת הערבית ייראה עלוב, הלקוחות לא יבואו. בנצרת עילית, שם אזור תעשייה, עם תשתיות, מסודר. אתה באת כאילו נכנסת לבית מרקחת. לכן, הוא נאלץ לעבור במוסך שלו, מנצרת הערבית לנצרת עילית. לא מפני שהוא רוצה ליצור מקום עבודה בנצרת עילית, אלא מפני שהתנאים שם יותר טובים. יש גם הקלות, יש גם הלוואות, יש גם מענקים. אנחנו צריכים לתת כלים.


עכשיו, מילה אחרונה. תראו, חבר'ה, קודם כל משפחות ברוכות ילדים זה ברכה. למרות שאני לא הלכתי בדרך של אבא שלי, אבי, עליו השלום, ואמי, שתיבדל לחיים ארוכים, הביאו לעולם 14 ילדים. ואני בן בכור. אני – ארבעה. תתחילו לחיות עם הנתונים החדשניים, העדכניים, של החברה הערבית. הרבה יותר, הנתונים הם הרבה יותר עדכניים וחדשניים מהסוקרים אפילו. תודה רבה.

תודה רבה. דני גרא, יועץ הוועדה, בבקשה בקצרה.

כמה וכמה דברים שנוגעים לחומר שאנחנו רואים. כשמתכננים עוד תוכנית, אדוני יושב-ראש הוועדה, קודם צריך לצלם את המצב ולראות אותו כמו שהוא. גם אם הוא לא יפה. כשמנתחים אותו, אז צריך לראות מה היעדים ולראות מה הכלים. ומה שאנחנו רואים כאן, יש לנו כמה בעיות. הבעיה הראשונה היא שצילום המצב הוא לא נכון. למה צילום המצב הוא לא נכון? משום שהחברה, משום שאו הנתונים לא נכונים, בבסיס, חלק מהנתונים שציינת, הם, אנחנו יודעים, שיש בהם אי-דיוקים, ולא איכנס כאן, מי שיודע – יודע. בזה אמרתי מספיק. ובמקומות אחרים, פשוט לא מתמודדים עם המצב כמו שהוא. אתן דוגמה. הרי מה הבעיה של תעסוקה ערבית? האם הבעיה היא שאישה, אין לה סידור לילדים? לא, זו לא הבעיה. ומי שאומר את זה, פשוט לא יודע על מה הוא מדבר. אין לו מושג. הבעיה היא שאין לה עבודה. בואו נדבר דוגרי. ולמה אין לה עבודה? משום שהיא לא מוכשרת? שיעור בוגרות התיכון גבוה משיעור בוגרי התיכון בחינוך הערבי, 60% סטודנטיות. אז רגע, מה קורה כאן? אולי האוניברסיטאות נותנות להן, עושות איזה סחר בתארים ונותנות לבנות ערביות תארים מבלי שהן עוברות מבחנים? לא. לא סביר. אז למה הן לא עובדות? ולמה? רגע אחד, זה רק נשים ערביות? לא, זה גם גברים ערבים. רגע, אז מה קורה כאן? כלומר, לא מקבלים אותם לעבודה. מי לא מקבל אותם לעבודה? הממשלה, אדוני היושב-ראש, זה לא 7%, תיקח את החברות הממשלתיות פנימה, תגיע ל- 5%. בעיריית עכו – לא, תת ייצוג, בעיריית רמלה, בעיריית לוד. רגע. איפה כן? איפה שצריכים אותם – מטפלות, עובדות סיעוד, עובדות ניקיון, רגע. מעט בתחום הרפואה. מה קרה? בתחום הסיעוד, משרד הבריאות מקבל אותן. מדוע משרד הבריאות מקבל אותן בתחום הסיעוד, ולא מקבל במשרד האוצר, שבו אתה עובד? כמה עובדים עובדים אצלכם, במשרד האוצר? מעט מאוד. אנחנו יודעים את המספרים. כלומר, יש כאן בעיית אמת. אותה צריך לשים על השולחן.


אז מה עשו? במקום, ישנה בעיה בתחבורה, במקום רכב, נתנו צעצוע, נתנו מעון ילדים. אבל זו לא הבעיה. הולכים להוציא כסף על מעונות ילדים, זו הבעיה, איימן? לא. עולה כאן עוד נקודה אחת חשובה והיא נקודה שהיא בסופו של דבר, בשביל מי אנשים עובדים? אני בטוח שאתם אנשים טובים ואם קווי מדיניות נכונים, אדוני היושב-ראש, אני מניח שהאנשים האלה היו יודעים גם לתת תוכנית טובה. מהתוכנית הזו מצטיירים קווי מדיניות לא נחמדים. הם לא טובים משום שמדובר כאן בעיקר על האוכלוסייה, העדפה ברורה לאוכלוסייה שמשרתת שירות לאומי ונשאלת השאלה אם זה נכון, מה פתאום לימודי שפה רק לכאלה שמתנדבות בשירות הלאומי? האחרות לא בסדר? תגידו את זה. אז תעשו תוכנית לשירות האזרח. לשירות הלאומי. תגידו שאחרות לא בסדר, זה בסדר.


עוד דבר, הקצאת התקציבים היא שלושה מיליארד שקל. שלושה מיליארד שקל, נכון, הוקצו למגזר הערבי, למעלה מ- 75% ממנו, לאוכלוסייה המשרתת שירות חובה. כלומר, מאחר שמרבית האוכלוסייה הערבית איננה משרתת שירות חובה.

על מה אתה מדבר?

אני אסביר. אם עשית את זה ככה, אני אסביר. מרבית האוכלוסייה הערבית איננה חייבת בשירות חובה.

אבל הלוואי, הלוואי, כמו שאתה אומר, ש- 75% מהשלושה מיליארד, הולכים.

רגע אחד. רגע.

הוא לא מדבר נגד ההקצבה. הוא שואל אותך איך. תסביר איך, ותסיים.

אז אני אסביר. שלושה מיליארד. ישנה התוכנית של בדואים צפון, נכון? מה- 15 למאי. 350 מיליון. שירות צבאי. אוכלוסייה שמשרתת.

זה ייחודי עבור אוכלוסייה בדואית, מה זה קשור? אני לא מבין.

רגע. אבל האוכלוסייה הבדואית, היא אוכלוסייה שחייבת בשירות צבאי.

לא חייבת.

אבל היא משרתת. לא חייבת, אבל משרתת.

אחוזים מזעריים, אני חושב בזה אתה טועה.

קצת פחות מהאחוזים מאשר אצל הדרוזים.

לא, הרבה פחות. הרבה פחות. הדרוזים זה חובה.

אבל משרתים, אתה יודע שלא משרתים. לא מגיע ל- 50%.

תמשיך.

רבותיי, בואו נעשה את זה ראש לראש. בתוכנית לדרוזים ולצ'רקסים, מפברואר השנה, 73,000 איש קיבלו 680 מיליון ש"ח. אוכלוסייה של 73,000 איש, שכלולים בתוכנית הזאת, יישוב אחרי יישוב אחרי יישוב, בדקתי את זה, 73,000 איש בסך-הכל, כי חלק לא נכללים בה. קיבלו 680 מיליון ש"ח. בתוכנית ברוורמן, ההחלטה 1539, שבה כלולים כ- 400,000 איש, שבהם 15% חלוקה של גם דרוזים, אם מוציאים את זה החוצה, ישנם פחות מ- 800 מיליון. כלומר 2,000 ש"ח לאדם. זאת בעצם החלוקה.


כשאתה רואה את זה מצד אחד, ואז כשאתה רואה שישנה כאן העדפה לשירות לאומי וזה בסדר, אין לי בעיה שהממשלה תחליט לתת לשירות לאומי, זה בסדר גמור. אבל שיאמרו את זה. אבל זו לא התוכנית למגזר הערבי. הבעיה שלמגזר הערבי אין עבודה, לא רוצים לקבל אותם לעבודה, לא משנה מה ילמדו, כמעט. במרבית המקצועות ישנה בפועל אפליה.


לא את זה אני אומר. מנשיא המדינה ומטה. נא לטפל בזה. זו תפקידה של ממשלה ולזה היא צריכה, את זה היא צריכה לעשות.

תודה רבה. אני רוצה לאפשר עכשיו לרסול סעדה, ראש מדור קידום סטודנטים ערבים בהתאחדות הסטודנטים בישראל. בבקשה.

שלום, אדוני. ברור ממה שעלה עכשיו וברור ולא צריך להתווכח על זה, שתעסוקה והשכלה כיום הולכים ביחד. אבל למרות זאת, כשמדברים על תעסוקה, לדעתי, יש לדבר בשני סקטורים, הראשון זה תעסוקה לאותו דור מבוגר, אני אקרא לו, שפספסו או עדיף להשתמש במונח הזה, פספסו את הזדמנות ההשכלה והדור היותר צעיר שכיום רובו משכיל.

לא פספסו, נאלצו, זה היה אילוצים.

כן, בגלל זה אני אמרתי.

בבקשה, תמשיך, רסול.

שיעור התעסוקה באוכלוסייה הערבית היא 33% לעומת 50% בקרב יהודים, לא כולל חרדים. הסיבה לפער היא שיעור ההשתתפות נמוך יחסית של נשים ערביות, זה נכון, שעולה ככל שרמת ההשכלה עולה.


השתלבות הנשים נעשתה במקצועות "נשיים" כגון אחיות, מורות, עובדות סוציאליות. ישנן כיום כ- 13,500 אקדמאים ערבים בלתי מועסקים, מתוכם 9,000 נשים. תוך חמש שנים יהיו 30,000 אקדמאים ערבים בלתי מועסקים. ליהודים יש פרמיה גבוהה יותר להשכלה מאשר לערבים וההבדל הזה משמעותי יותר בסקטור הפרטי, מאשר בסקטור הציבורי. האקדמאים הערביים אינם מצליחים למצוא עבודה מחוץ לשוק העבודה הערבי, עקב חוסר הזדמנויות בסקטור היהודי. חלק מבעלי תעודות הבגרות נמנעים מלימודים גבוהים מתוך ידיעה שההשכלה לא תיפתח בפניהם הזדמנויות משופרות בשוק העבודה. סטודנטים ממעטים לבחור במקצועות המדעיים והטכנולוגיים בשל היעדר אמון ונכונות הקליטה של שוק העבודה הישראלי.


לעומת כל הנתונים שאני מציג עכשיו, יש לנו כיום כ- 11% של סטודנטים ערביים במערכת ההשכלה הגבוהה, היא עומדת על 11%, עדיין נמוך בהרבה משיעורם בקבוצת הגיל שהיא מעל 20%. אחוז הסטודנטים הערבים הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות עדיין נמוך יחסית, פחות מ- 10% ואילו שיעור הלומדים לתואר שני ותואר שלישי, נמוך מאוד, 6.6% ו- 3.27%.


אי-השוויון במערכת החינוך הקדם אוניברסיטאית המתבטא בפערים גדולים בזכאות לתעודת בגרות, רק אחד מכל שלושה בוגרים ערבים בממוצע זכאי לתעודת בגרות, לעומת שניים מתוך שלושה יהודים. בייחוד תעודת הבגרות, רק 70% מהזכאים הערבים בממוצע עומד בתנאי הקבלה, לעומת 90% מהיהודים ובבחינת הפסיכומטרי, פער יותר של 100 נקודות בממוצע. אי-שוויון זה מציב את המועמד הערבי בנקודת זינוק נחותה מזו של עמיתו היהודי.

נא לסכם, רסול.

כן. גם אותם מועמדים ערביים, אשר עוברים את המשוכה של הבגרות והפסיכומטרי, נתקלים בקשיים נוספים, אקדמאיים, תרבותיים וחברתיים כלכליים, הן בהליך הקבלה והן במשך הלימודים.


אדוני, אני רוצה להזכיר רק ניסיון שהיחידה לקידום סטודנטים ערביים בהתאחדות פעלנו בו שנה שעברה והיא הקמת ירידי תעסוקה באוניברסיטאות. הצלחנו להקים אחד יחסית מוצלח, שאז היה בתמיכתו של השר ברוורמן, השר לענייני מיעוטים דאז, באוניברסיטה העברית, אבל למרות זאת, אין לנו נתונים מדויקים ורואים ואני משער שלא היתה השמה של ממש בידי החברות וגם בנציבות, נציבות שירות המדינה. ניסינו עוד וכאן אני פונה גם לאיימן, שאנחנו פניו שוב לרשות ולא היה מענה חיובי לתמיכה בירידים כאלו בשנה שעברה ועל כן מתבקשים בוועדה גם לתמוך בפרויקטים כאלו.

תודה רבה לרסול סעדה. אם שמתם לב, יש השתתפות ערה של חברי כנסת ממוצא מסוים, חברי כנסת ערבים בלבד. אני מברך על כך, אבל צר לי שאף חבר כנסת יהודי לא מצא לנכון, ואני אומר את זה לשידור, להשתתף בדיון החשוב הזה על ועדת טרכטנברג. אמנם לערבים, אבל גם זה חשוב. חבל. חלק מהם יושבים במזנון, חלק בלשכות. זה גם חשוב.


חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, האמת, צריך לברך על קיום הישיבה הזאת, ואני, חשוב לי להזכיר שרצו להקים את ועדת טרכטנברג, לא היינו על המפה, לא רשמו אותנו ולא רצו. הודות ליושב-הראש, היינו אצל ראש הממשלה בוועדת הכספים, אצלו בלשכה, הזמין אותנו, חשב שם שהחיים יותר קלים, ושם היתה הבקשה של חבר הכנסת טיבי וחבר הכנסת מג'אדלה, איך זה יכול להיות שאתה בא לדון בעצם באוכלוסיית מדינת ישראל ואין אפילו נציג של האוכלוסייה הערבית. ולשמחתי, הוא נענה והיתה נציגה, ד"ר בסיס, שהיא באמת עשתה את העבודה.


חברים, בואו נגיד את האמת, אנחנו ראינו את הדו"ח והביאו אותו לוועדת הכספים. אין לנו הרבה, לא תולים הרבה תקוות בדו"ח הזה, כי הוא באמת הונח ואני לא יודע את שלבי היישום שלו, מתי יהיו. במיוחד, כל עוד שאנחנו מכירים, הרי יש פה ד"ר לכלכלה, ומכיר את הנושאים האלה שאם אין לך תקציב, אז אתה יכול לדבר ולהביא הרבה מחקרים, אבל אם אין כיסוי תקציבי, אז יש בעיה. וראינו שהממשלה, בהרבה תחומים, היא מבטיחה על הנייר הרבה מספרים, ובפועל זה לא מתקיים. אני שמעתי את מנהל הוועדה או היועץ המקצועי, הוא הלך, דיבר על שלושה מיליארד והוא זרק מספרים. אז הוא זרק 680, אני אתקן אותו, 681 מיליון למגזר הדרוזי. זו תוכנית ארבע שנתית, שהממשלה החליטה עליה ושאנחנו עושים חשבון פשוט, תכף נרחיב את זה, אבל 681 חלקי ארבע חלקי 12, אז עשינו את החשבון, זה 10.24 מיליון ש"ח, למועצה או לרשות מקומית, בשנה. אני לא יודע אם ד"ר טיבי יסתדר עם עשרה מיליון שקל בתנועה שלו, בשנה. הלוואי.

אנחנו נסתדר. עשרה מיליון? אנחנו נסתדר.

מאה אחוז.

קודם תביא.

חד"ש, אנחנו נסתדר. טוב מאוד.

מה שאני מנסה להגיד, שאיך ממשלה ואיך עושים את התוכניות האלה, דרך אגב? אוספים את התקציבים ממשרדי הממשלה הייעודיים, זה לא תקציב בבסיס התקציב, דרך אגב, אלא אוספים במשרדי הממשלה את המשימות והתוכניות ואומרים – הנה, יש לכם תקציב. זה נקודה חשובה ומצערת ותעודת עניות לכל ממשלה. ואם לא יהיה פה שינוי סדר עדיפויות ברמה הלאומית, שינוי סדר עדיפויות זה להניע תקציבים ממקום למקום, מסעיף לסעיף. אותו דבר, דרך אגב, עם התוכניות של ברוורמן. שמענו וראינו. אנחנו שואלים את ראשי הרשויות שבאים אלינו לוועדת הכספים ואנחנו מסתכלים בוועדת הכספים, גם אין מימוש לתוכניות האלה. יש פה פסיק, שם פסיק, זה לא מי שרוצה לפתור את הבעיה הכללית. וכשאנחנו היום מסתכלים על בעיה של תעסוקת נשים וכשאנחנו מסתכלים על בעיית הדיור ועל בעיות אלה שלא מסיימים את החודש, ששני האנשים עובדים במשפחה ולא מסיימים את החודש, ואני מדבר על כל החברה הישראלית וכשאנחנו מסתכלים על דו"ח העוני, שקרוב ל- 1,800,000 אזרחים ישראלים מתחת לקו העוני, כאשר 35% מילדי ישראל מתחת לקו העוני, אז נכון, הוועדה היא חשובה, אבל כשאנחנו באים ורואים ומנתחים, לכן הדיון היה חשוב, ולא רואים תוצאות, אז אני פסימי והפסימיות הזאת תוכל להשתנות אם אנחנו נראה לא רק בהצהרות, שינוי סדר עדיפויות. הרי ראש הממשלה כל הזמן, שינוי סדר העדיפויות ואני רוצה, לא, אדוני ראש הממשלה, בשביל לרצות צריך לשים בבסיס התקציב את התקציב המיוחד שאפשר באמצעותו נראה שינוי הלכה למעשה.


אני מתנצל בפני אלו שלא אוכל לשמוע את תשובותיהם. תודה.

אנחנו מאפשרים לך. סאמי סעדי, בבקשה, ואחר-כך עפו.

שלום רב לכולם. אני מצופן, ארגון צופן בנצרת, שהוקם לפני כשלוש שנים שמטרתו לשלב את האקדמאים והאקדמאיות הערביות בתעשיית ההיי-טק הישראלית ופיתוח תעשייה זאת בתוך החברה הערבית.


תרשו לי קודם כל, כי דיברתם על זה שאנחנו נכנסנו בדקה ה- 99, לוועדה, וכנראה שאנחנו לא היינו צריכים להיכנס לשם ויסלח לי ידידי איימן וחברי ממשרדי הממשלה, כי כנראה אנחנו באמת לא היינו צריכים להיות בוועדה הזאת, כי אני לא רואה שום בשורה, לא שום בשורה, אבל אין, אין בשורה בתוך, בהמלצות האלה, כי אני, עם כל הכבוד, אנחנו בשטח כבר יותר משלוש שנים, כפי שאמרתי, הבעיה העיקרית, העיקרית, שאין מקומות עבודה. לא מייצרים מקומות עבודה בתוך מה שנקרא הפריפריה, ועם כל הכבוד למכוני הכוון ועם כל הכבוד לשוברי הכשרה ולכל הדברים בהמלצות היפים שהגענו, אני לא יכול לכוון את האנשים לשום מקום. אם יש לי מקומות תעשייה בהיי-טק, בחברה הערבית, אז אני יכול לעשות הכשרה לכיוון ההיי-טק. אם יש לי תעשייה מתקדמת של טבע או של מזון או אלקטרוניקה, אז אני יכול לכוון את האנשים לשם. כרגע, אנחנו כל העמותות, אפילו הארגון שלנו, צופן, וארגונים אחרים שפועלים בכיוון הזה, יש לנו בעיה עיקרית שאין מקומות עבודה ואין ייצור של מקומות עבודה.


אני רוצה להגיד, אנחנו, עם כל הכבוד להצעות של שילוב האקדמאים והמורות שלומדים חינוך ומדעי הרוח ובבתי-ספר. אנחנו צריכים לעבור משלב האוכלוסייה הערבית, החברה הערבית, משלב של נותני שירותים שאנחנו מסדרים לנו את מקומות העבודה, לחברה יצרנית. אנחנו חייבים לצאת מהקופסה הזאת של כל הזמן יאללה, כאילו העיריות והמועצות המקומיות הן המעסיק הגדול בתוך החברה הערבית ומוסדות הממשלה, לא. אם אנחנו רוצים להגדיל ולהשתלב בכלכלה של החברה הישראלית, אנחנו חייבים להפוך לחברה יצרנית. בשביל להפוך לחברה יצרנית, חייבים להקים מפעלי עוגן, חייבים להקים את אזורי התעשייה שיהיו אזורי תעשייה נקיים ואני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת מג'אדלה בקשר לאזור תעשייה נצרת. אני מכיר כמה חברות הייטק שעברו מאזור נצרת לאזור נצרת עלית ופתחו שם את הסניפים שלהם, כי לא מתאים להם. אני יודע שאנחנו כבר שלוש שנים מביאים חברות לנצרת ולכפר קאסם, ומראים להם את אזור התעשייה. עם כל הכבוד, פוגשים אותנו ויש להם כוונות טובות, בסוף רואים שאין אזור תעשייה וחסר איזה 60 – 70 מיליון שקל, בשביל לקדם את אזור התעשייה בנצרת, ואומרים – בסדר, עד שיהיו תשתיות מתאימות ועד שאנחנו נהיה מוכנים, אז תבואו אלינו.


דבר אחר שאני רוצה לשים את הדגש עליו – אנחנו מדברים על 54% מתוך האקדמאים הערביים, שהם לומדים מדעי רוח ומדעי החברה.

הרוח אולי לא שאר רוח.

רק כ- 9%, שהם לומדים מדעים מדויקים ואני אתמול הייתי במפגש בטכניון, אנחנו מעודדים, אני לא רואה ועם כל הכבוד, היתה תוכנית לסבסוד ושילוב האקדמאים הערבים בתוך התעשייה בזמן הלימודים שלהם, אני למשל בהמלצות האלה לא ראיתי שזה ממשיך וגם לצערי הרב זה לא כל-כך עבד בגלל כל מיני אילוצי זמן ואילוצי בירוקרטיה וכל מיני תנאים שהם לא כל-כך מתאימים לסטודנט הערבי, אני לא ראיתי את זה.

זה נמצא בדו"ח.

אני לפחות, מהדו"ח שאני הדפסתי, אני לא ראיתי.

אני אראה לך את זה.

בסדר, זה יהיה מצוין. אז אני אומר, אנחנו צריכים לעבור בשלב הזה גם לעודד את הלימודים הטכנולוגיים, גם בבתי-הספר שהמגמות של הלימודים, לימודי טכנולוגיה בבתי-הספר יהיו הרוב ולא..

חינוך והוראה.

כן. ואני אתן דוגמה. זהו, משפט אחרון. לפני שבועיים-שלושה, במקרה ראיתי בטלוויזיה תוכנית על יקנעם. אני אתן דוגמה, איך הממשלה יכולה באמת להפוך את אזורי החברה הערבית לאזורי תעשייה מתקדמים ולשפר את הכלכלה. ראיתי תכנית על יקנעם וראש העיר סיפר על יקנעם איך בזמנו ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, בא אליו ואמר לו – מה אתה רוצה? מה אתה רוצה בשביל להעביר את יקנעם מעיירת פיתוח באמת לעיירה משגשגת ומתפתחת. אז הוא אמר לו – בוא נעשה כבישים, בוא נעשה אזורי תעשייה, בוא תיתן מענקים לחברות שיגיעו לכאן וכיום 15,000 מכוניות נכנסות כל יום לאזור התעשייה של יקנעם. ולצערי הרב, אנחנו עדיין לא במצב הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.

אני קודם מצטער שהייתי צריך לעזוב, אבל בקצרה. אנחנו כבר שנתיים דנים בעניינים האלה וכל פעם אנחנו מקבלים רק מספרים, אבל בשטח שום דבר לא מתקדם. וכנראה מה שהיה במשך 60 ומשהו שנה, אי-אפשר לפתור אותו רק במספרים. הבעיה של המגזר הערבי שבאמת אין מקומות תעסוקה ואם אנחנו מדברים על זה שאיפה יעבדו האנשים, למרות כל המספרים מה שאתם נתתם וכמה מיליונים פה וכמה מיליונים שם, אבל אין איפה להשקיע את הכספים האלה. איך אפשר להציל את הדבר הזה? זה בעצם, שצריך אזורי תעשייה וכולם אומרים על הדברים האלה.


אבא שלי, זיכרונו לברכה, לפני 26 שנה נפטר, הוא היה סגן ראש עיר באום אל פחם, אז דיברו על אזור תעשייה באום אל פחם, שעד היום איננו. לא קיים. עד היום. זה כבר 30 שנה.

ה- 500 שמה.

אז איפה זה? דבר שני, לא מזמן אני וחבר הכנסת טיבי ביקרנו באזור התעשייה בטייבה. זה אזור תעשייה? שהיה צריך חצי שנה להתחנן בשביל שיסדרו את המרכזייה לטלפונים? אז זאת אומרת, יש הזנחה, מבחינה זו שאין איפה שיעבדו האנשים, למרות שאתם רוצים להפנות, אבל לאן להפנות אותם?


דבר שני, מה לומדים הסטודנטים הערביים? בדרך-כלל לומדים רפואה, או בנות לומדות הוראה. בהוראה זה כבר כמעט יש איזה שהיא אבטלה פי כמה בין הבנות האלה, שלומדות הוראה, ממה שברפואה. כמה ברפואה יש ערבים? בסקטור האחיות יש כ- 18%, זה נכון. בסקטור הרופאים יש כ- 10% או אפילו פחות.


יש מצוקת אחיות, שגם לזה לא נותנים מענה. לא מזמן היה עוד איזה שהוא מסלול להכשרת אחיות בנגב, איפה שאנחנו רואים שבאמת יש מחסור גדול, וגם זה נסגר, אולי זה היה אתגר לעשות את זה ולהמשיך את זה, לפתוח. עובדה שזה עוד לא נפתח וביקשנו עוד משנת הלימודים הזו שזה ייפתח וזה לא נפתח.


דבר שני, בקשר לרופאים. הרופאים שחוזרים חזרה לארץ, הם לומדים בחוץ לארץ, משקיעים כספים רבים, המדינה לא משקיעה בהם, וכשחוזרים בחזרה, אז המדינה מתחילה לעשות להם כל מיני בעיות בשביל שהם לא יעברו את הבחינה. הממשלה. ואף אחד לא מאשים ולא רוצה שרמת הרפואה תרד. אבל בממשלה או מדינה מתוקנת שדואגת לאזרחים שלה, אז היא גם דואגת להעביר אותם קורסים מסוימים, להתאים אותם פחות או יותר למצב פה. ועובדה שיש עכשיו מצוקה של מעל 1,000 רופאים ויש לנו מעל 1,000 רופאים שהרוב רובם ערבים, שניגשים לבחינות, ולא עוברים את הבחינה ויש את המצוקה הזו. אז מה, באמת, משרד ראש הממשלה או האוצר, יכול לעזור בעניין הזה?


דבר אחרון למה לא הולכים למקצועות אחרים, למשל, מהנדסי חשמל ומהנדסי מחשב? כי כל אחד חושב – מה אני יכול לעבוד אחר-כך? איך אני אתפרנס? הוא מתפרנס מרפואה, מתפרנס ממשפטים, מתפרנס מדברים שהם לא שייכים לממשלה. ברגע שהוא חושב שהוא צריך לעבוד, שהוא מהנדס חשמל והוא צריך להיקלט באיזה שהוא מקום, אז הוא לא נקלט. ועובדה, אחרי שאנחנו דיברנו, כבר לפני שנה, היו מספר אנשים שפנו אלינו עם Record מאוד גבוה, מבחינה גם הנדסית וגם מבחינה מדעית, וגם מחקרים וזה גם הגיע אליך, החבר איימן, ועד עכשיו האנשים האלה לא קיבלו מענה. לא קיבלו מענה, הגיעו עם התולדות והקורות חיים למקומות במשרדי הממשלה ולא קיבלו שום מענה. אז זאת אומרת, כל המספרים הם רק מספרים בשביל להראות שזה יכול אולי שזה קיים, אבל בפועל, שום דבר לא נעשה.


אני חושב שמה שדיבר היועץ הוועדה, שבאמת את המיפוי הנכון לעשות את זה ולהשקיע במקום הנכון, כדי לפתור את הבעיה בצורה אולי קצת יותר טובה ממה שעכשיו.

אני מודה לך. ג'נט שלום, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

שלום. אני חייבת להגיד שהיה חסר לי פה בדיון דבר אחד, באחד החסמים שמצוינים בדו"ח זה אפליה שצוינה כמה פעמים על-ידיכם, אני לא ראיתי בצעדי מדיניות שנבחרו גם לא להציג פה וגם מתוך הצעדים, בהצעת המחליטים שאני מכירה אותה, התייחסות להגברת האכיפה בנושא של שוויון הזדמנויות ואפליה פורמאלית ובלתי פורמאלית. אני חושבת שזה חשוב שזה יצא גם מהוועדה הזאת, שתהיה הגברה של אכיפה במובן הזה בשירות המדינה, כשאני מציינת ואני מציינת פה בצורה ממש ברורה, שהאגף לאכיפה במשרד התמ"ת, לא עוסק כמעט באכיפה של אפליה כי יש קושי מאוד מאוד גדול להוכחה ומי שעושה את זה, זה נציבות שוויון. אז כן חשוב שתהיה התייחסות ותהיה הגברה של האכיפה הזאת, כי זה לדעתי אחד החסמים המרכזיים שיש שם במשק להשתלבות של האוכלוסייה הערבית במשק שהוא די רחב מבחינת הצעות עבודה.

תודה רבה. באסם, קרן אברהם, בבקשה.

שלום. אם ועדת טרכטנברג באה לתת מענה או לפתור את סוגיית התעסוקה בחברה הערבית, לצערנו היא לא עושה את זה, בהמלצות שלה היא מחטיאה את המטרה. הסיבות, אני רק מתייחס להמלצות שמופיעות בדו"ח. אל"ף, במצב הטוב, במצב המקסימאלי, הוועדה מתייחסת לפחות מחצי מהאוכלוסייה הערבית, מהתושבים. כי אם ניקח את ארבעת התוכניות הקיימות, איימן, הן מכסות לכל היותר אולי שליש אולי יותר, פחות מחצי מהיישובים הערביים. כל ארבע התוכניות שהוזכרו. זה דבר אחד. דבר שני, גם הפיתרון שמציעה הוועדה היא מתייחסת גם לכישורי השפה, לכישורי התעסוקה. היא ממוקדת בעובד או בעובדת הערבי, כאילו חצי, רק חצי הדבר. החצי השני הוא באמת תפקידה של הממשלה, איך היא מביאה עסקים, איך היא פותחת את שוק העבודה החסום, בפני האזרחים והאזרחיות הערביים. למשל דוגמה, הזכרתם את העניין של האקדמאים, 13,000 מובטלים. אם רק נעשה שני דברים.

זה לא אקדמאים, זה מורים ומורות. אקדמאיים זה 21,700 ומשהו.

OK, מורים ומורות. אפשר לעשות שני דברים מיידית, אם הוועדה תתייחס אליהם. אל"ף, לפתוח את שוק העבודה היהודי, את בתי-הספר היהודיים. יש מקצועות שיש חסר. למשל מתמטיקה, אנגלית, שמורים או מורות ערביות ילמדו בבית-ספר. דבר שני, לעשות את זה, וזה כל דו"חות החינוך מדברים על זה, למשל, להקדיש שעות הוראה בבתי-הספר הערביים ולפצל כיתות או לצמצם, לצמצם מספר. זה יוצר אלפי מקומות עבודה.


ידידנו איימן הזכיר לא מעט דברים חיוביים שקורים בדו"ח, אם כי באמת יש, אבל בואו נזכיר שרוב מה שהזכיר ידידנו איימן, זה לא שייך לטרכטנברג, זה קיים ממילא. כי קיים לפני טרכטנברג. כל מה שהזכיר איימן, הוא קיים, הוא עושה את זה לפני כמה שנים. הוא עושה את זה. אולי יש תוספת, אבל התוספת היא כל-כך שולית. פרופ' ספיבק דיבר עליה. כי 750 מיליון שקל לחמש שנים תוספת, על שלושה מיליארד שקיימים, זה נשמע ממש מחטיא.


הערה אחרונה, בבקשה. שני דברים, אולי הם לא קשורים, אולי קשורים. אולי הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, הטרמינולוגיה של הדו"ח. בני מיעוטים, לשנות אותה. אנחנו חברה ערבית, זה דבר אחד. והזיקה שעושים כל-כך ברור וכל-כך צורם בין שירות אזרחי לתעסוקה, זה נורא.

ברור.

ואולי דבר אחרון, כדאי לוועדה, אני מאוד מבקש ומציע, שתזמינו דו"ח של בדק צרכים על מצב התעסוקה. אנחנו גם מוכנים, כקרן, להירתם לעניין הזה. לעשות בדק מאוד מקיף וחלקם קיימים בשטח, כמו תעסוקת נשים. אבל אפשר לעשות את זה, הוועדה, ואז לפי זה לתת מענה על הצרכים. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר רמזי חלבי, שלטון מקומי, בבקשה, אדוני.

אני רוצה להציג כאן את עמדת השלטון המקומי לגבי העניין של שילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה ובתעסוקה. כאשר הבעיות ידועות, אבל אני רוצה לדבר רק על עניין אחד והוא עניין הפערים. לצערנו הרב, יש גם פערים בין הרשויות המקומיות עצמן ויש רשויות שיש להן עודף של כספים ויש רשויות שאין להן הכנסה, גם המצב הסוציו אקונומי של האוכלוסייה הערבית בתוך הרשויות המקומיות הוא רוב הרשויות הערביות הוא מסולם 4.

לא הבנתי. יש רשויות ערביות שיש להן עודף כספים?

בסך-הכל, כן.

יישוב ערבי?

לא, לא ברשויות הערביות.

אני מדבר על יישוב ערבי.

לא לא, אני אומר, מרבית, מרבית הרשויות הערביות נמצאות במצב לא טוב מבחינה כספית, כאשר אחת הבעיות זה גם שהמצב הסוציו אקונומי של האוכלוסייה הוא מארבע ומטה, בסולם הסוציו אקונומי במדינה וזה כמובן לא מאפשר לרשות לקבל הכנסות עצמיות קבועות, כדי לתת את השירות.


אני גם אומר אמירה כללית – כל העניין של המחאה החברתית ושל Occupying wall street והדברים האלה כנראה בינתיים לא חלחלו לעניינים. מה אנחנו מציעים? אנחנו מציעים שלוש רמות של טיפול. אחד – ברמת הממשלה. אני ספרתי שבע תוכניות רב שנתיות משנת 2006 עד עכשיו והבעיה המרכזית בתוכניות האלה היא המימוש של התקציבים. גם כשדובר כאן על 680 מיליון, לא תמיד ה- 680 מיליון או השני מיליארד, או ארבעה מיליארד.

היה 2.7.

נכון. אחוז המימוש במקרים מסוימים, למשל במשרד התמ"ת, היה קרוב ל- 22%. אז ככה שכשמדברים על המספרים, צריך לקחת גם בחשבון את העניין של המימוש.


הנקודה השנייה, הרמה השנייה היא ואני אעשה את זה קצר, היא הרמה של הרשויות המקומיות. אנחנו רואים ברשויות המקומיות הערביות כקטליזאטור לפיתוח כלכלי. אם הרשויות המקומיות הערביות ימשיכו לעסוק רק בדברים הפשוטים ובענייני פוליטיקה ובעניינים רק איך משלמים את המשכורות בסוף החודש, לא יהיה פיתוח כלכלי ברשויות הערביות, אבל כמובן שזה מחייב תוכנית של הממשלה ואנחנו יודעים שאם לא תהיה השקעה ברשויות המקומיות, מבחינת שחרור קרקעות מהמועצות האזוריות שמקיפות אותן ופיתוח תשתיות, משיכת יזמים, הקמת מסגרות כלכליות כמו חברה כלכלית, כמו עמותה לתיירות או עמותה למסחר, שיתוף פעולה בין רשויות מקומיות. אנחנו כבר הגענו למסקנה שלא כל רשות מקומית, לא כל כפר ולא כל עיר יהיה לה את אזור התעשייה משלה. אבל שיתוף פעולה אזורי בין רשויות מקומיות, הוא דבר הכרחי, כולל שחרור קרקעות. ועל זה דיבר טרכטנברג. אמר – צריך להרחיב את גבולות היישוב הערבי, כדי שיהיה אפשר להקים אזורי תעסוקה.


נקודה אחרונה היא עידוד היזמות והגדלת ההיצע של העבודה ובזה אני מתכוון, רק בכותרות, לקביעת יעדים שנתיים ומדידים במשרדי הממשלה לגבי קליטת אוכלוסייה ערבית. נשים ערביות בשוק העבודה, 43% מאלה שלא עובדות לפי המחקר האחרון שלנו, רוצות לעבוד. מפעלי עוגן, אנחנו מכירים את מפעלי העוגן של אינטל בקריית גת או שבמקומות אחרים, שני מפעלי עוגן ברשויות הערביות, טיפוח היזמות, גם בבתי-ספר יזמים צעירים וגם הרחבה של שירותי מט"י – מרכז טיפוח יזמות. אנחנו הגשנו את התוכנית הזאת לשר התמ"ת לשלום שמחון, הבטיח שבחודש הבא זה יובא לוועדת שרים בעניין הזה. אני מציע שאנחנו נהיה במעקב.

איזה ועדת שרים?

יש ועדת שרים, תוקם בדצמבר ועדת שרים למעקב אחר שילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה.

תודה רבה. סאמח עיראקי, מוסאוא, אחר-כך מסעוד גנאים ובסוף תינתן זכות התגובה גם לאיימן וגם לד"ר בסיס. בבקשה.

אני אגיד את דבריי בקצרה. אני אומר שבאמת אנחנו מחפשים את המטבע בחושך כאשר אנחנו גם מתרחקים מהפנס. אני חושב שהדו"ח הזה של טרכטנברג הוא בעצם עוד ראיה, עוד חולייה נוספת בשרשרת של המדיניות שהולכת והתמשכה משך הרבה שנים. הוועדה לשינוי לא הביאה כל שינוי, למרות שהיא הצליחה לסקור כמה תוכניות ואני צריך גם פה לעשות את ההבדל בין השינוי שהיה מיוחל בעקבות הגל הסוחף של דרישה לצדק חברתי, לבין לעסוק בתוכניות שכבר היו ואושרו בתוך הממשלה, כמו תוכנית החומש שבין יתר מנהיה חברנו איימן סיף, שכבר היא פעלה והיא, אגב, בתוך רק 13 יישובים במגזר הערבי ואני אומר שתמשיכו, תצליחו, ואני יכול גם להעיד על חלק מההתקדמות בתוך התוכנית הזו, בכובע אחר שלי כסגן ראש עיריית טירה. אני אומר, הדברים שם נעשים בצורה טובה, יחסית. אמנם גם נתקלים בהרבה חסמים, אבל בין זה לבין להגיד שבעקבות הדרישה של האנשים שיצאו לצדק חברתי והתקוות, אמנם לא תליתי תקוות בדו"ח טרכטנברג, אבל התקוות שכביכול הוטלו בוועדה הזו, הדברים מדברים בעד עצמם.


אני חושב שהדו"ח הוא בעצם גם המשך לאותה מדיניות של האוצר, שמתייחס לחברה הערבית. אין שינוי בקונספציה. אנשים רואים וגם כל העניינים שבאו כעניין של לקשור בין השירות האזרחי לבין עידוד תעסוקה, דבר שלא מובן, האבסורדי הזה, שאנחנו לא רואים כל קשר. גם העניין של לחזור שוב ושוב על העניין של החסמים החברתיים בקרב החברה הערבית, זה קונספציה שבנו במשך כל השנים בנק ישראל וכל הדו"חות והמחקרים נבנו על הקונספציה הזאת שישנם, קיימים, חסמים חברתיים. אני גם במקרה התעסקתי בדו"ח שהוזכר, של ערן ישיב ושל בנק ישראל ואני יודע שיש שם בסיס הדברים היה בדיוק כי קיימים חסמים חברתיים בקרב החברה הערבית, וזה קונספציה שהנחתה את הדו"ח של טרכטנברג כשהתעסקו בעניין של המגזר הערבי.

נא לסיים.

אני חושב שמתבקש שינוי קונצפטואלי בלי השינוי הזה, אנחנו נמשיך באותן תוכניות קלאסיות, באותה התייחסות ואני חושב ששוב אני אצטרף לבקשה של באסם. אני חושב לא בנק ישראל ולא האנשים בתוך האוצר, הם המומחים לנתח את המצב ואת הדיאגנוזה של המצב במגזר הערבי ולהציע את הפתרונות. אני חושב שנציגי הציבור, החברה האזרחית שפועלת בקרב החברה הערבית, הם המומחים שיכולים להכין דו"חות ואפשר שהוועדה תקדם להכין דו"ח כזה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מברך אותך ואת הישיבה ומברך את כל החברים והאורחים. לפי דעתי, שורש הבעיה, אתה יכול לעשות את התוכנית הכי טובה לפני משחק הכדורגל על הנייר, אבל המציאות של המגרש בסוף היא זו שקובעת.

המגרש ומזג האוויר.

המגרש ומזג האוויר, יופי, את כל התנאים.

אנחנו יודעים שבמקרה זה גם תמיד מזג האוויר קודר.

לפי דעתי, שורש הבעיה זה במדיניות במנטאליות. אנחנו יכולים ללמוד רפואה, יכולים ללמוד הכל, אסטרונאוטים, אבל בסוף, אם אין פניית פרסה שהיא אמיתית במדיניות, של פוליטיקאי אמיץ, של ראש ממשלה אמיץ, המציאות לפי דעתי לא תשתנה. נקודה שנייה והיא חשובה, לפי דעתי החינוך הוא המנוף בסוף. לפי דעתי, הוא המנוף לשינוי. והזכיר מישהו את התוכנית שהיתה על רבין וראש עיריית יקנעם. הוא שכח להגיד שם שכמה הוא השקיע במערכת החינוך, כדי בסוף לשנות את התעסוקה ואת הכל. לצערי הרב, הכל אצלנו על תנאי, אדוני היושב-ראש. תעסוקה על תנאי, חינוך על תנאי, דמוקרטיה על תנאי. בלי שייפסק התנאי הזה, לפי דעתי המצב לא ישתפר.


נקודה אחרונה, בקשר ללימוד הטכנולוגי. גם לנו יש בעיה, גם אנחנו, כחברה ערבית, יש לנו בעיה בהכוונה המקצועית וההדרכה המקצועית בבתי-הספר שלנו. אני אומר את זה גם כמורה בתיכון לשעבר, כולם רוצים להיות מורים ומורות, כולם רוצים להיות כאלה.

או רופאים.

וגם כאשר מדברים על חינוך טכנולוגי, איך אנחנו צריכים לדייק, עם חינוך טכנולוגי לפי מה שקורה אצלנו או מה שחושבים שזה חשמלאי רכב או טכנאי, לא החינוך הזה, הכוונה לא לזה. במדינות ה- OECD, שישראל הצטרפה אליהן, 50%, קרוב ל- 50% זה חינוך טכנולוגי. אבל איזה טכנולוגי? זה לא טכנולוגי של הרכב ושל החשמל ושל האחר, למרות שזה חשוב, אני לא אומר שזה לא חשוב. בטח, זה חשוב.


נקודה אחרונה בקשר לטרכטנברג. נכון, לא מספק את כל הדו"ח הזה, אבל יש שם לפחות את ההחלטה בקשר לחוק ה- ח.ח.ח.ח. של החוק טרום חובה חינם, נכון? יש ליישם את החוק הזה בכל הכפרים, בכל הערים הערביות. אני מקווה שאת זה יישמו. משום שאם הם מיישמים את זה באשכולות לא רק 1 ו- 2 אלא ב- 3 ו- 4, ביישובים הערביים, זה לפחות יתרום קצת.

אני מודה לך. בבקשה, גברתי, הבמה שלך.

לא אוכל להתייחס לכל הדברים שהועלו, אבל מספר נקודות שבעיני הן חשובות. חבר הכנסת חמד עמאר אמר שבעצם כביכול הוא הפנה את הדברים לוועדה שבעצם יש לשפר ולשדרג כמה דברים שניתנו או כמה המלצות ואני אומרת – הוועדה כבר סיימה את תפקידה ואני חושבת שהשרביט בידיכם, חברי הכנסת, באמת, גם להוסיף וגם לשפר ולשדרג ולאמץ את ההמלצות האלה כי הוועדה לא תדון יותר ולא תקבל יותר המלצות.


באשר למה שאמר נציג הוועדה המקבילה, בעצם, פרופ' ספיבק. לגבי גני ילדים איכותיים, גילאי אפס עד שלוש, באמת הוועדה בעצם הציפה את הנושא הזה ונתנה לו נתח מאוד מאוד גדול ובעצם גם בהמלצות של ועדת טרכטנברג, היתה אמירה מאוד חזקה לגבי חשיבות ההשקעה בחינוך גילאי אפס עד שלוש וזה גם תקף לגבי המגזר הערבי.


חבר הכנסת מג'אדלה דיבר בעצם על נושא ההשתתפות אולי או בכלל המלצות וכו'. אני רוצה להתייחס גם לדבריו וגם לדברים אחרים. אל"ף, רציתי להתייחס לנושא שנקרא ההוראה או שמרבית הסטודנטיות לומדות הוראה. אני באמת הייתי רוצה שמה שאמר נדמה לי מר סעדי, שבאמת נהפוך למה שנקרא חברה מייצרת ולא רק חברה שנותנת שירותים ואני חושבת שגם יש אחריות עלינו כחברה, איך אנחנו נעשה זאת. כי יש המלצות גם להכוון תעסוקתי והכוון השכלתי ושיהיו באמת במגזר הערבי מקצועות אחרים מלבד אלה.


באמת נקודה אחרונה, רציתי להתייחס אליה, זה מה שגם אמרתי בתחילת דבריי. לצערי, המגזר הערבי לא היה שותף במחאה הציבורית, לא השמיע את דבריו. היו ערוצים פתוחים בוועדה, הוועדה קיימה מספר מה שנקרא שיחות שיתוף עם הציבור והיתה אפשרות גם להעביר לוועדה הרבה מההמלצות, מהדברים שאנשים מקצועיים יכלו להעביר ולצערי, אני ביוזמתי ומר רמזי חלבי יכול להעיד, הוא נמצא כאן, אני פניתי להרבה אנשים והרבה גורמים, חלק מהם אמרו לי – אנחנו לא מאמינים, עוד ועדה ואז בעצם אין סיכוי שיהיו המלצות שהן לטובת המגזר וכן הצלחתי, הצלחתי גם להזמין מספר אנשים שיבואו וישמיעו את דבריהם, אבל עדיין זה לא היה מספיק. לדעתי, באמת המגזר הערבי היה צריך כן להשמיע את דבריו, כן להשמיע את מצוקותיו ואז באמת יכולנו לקבל המלצות הרבה יותר טובות גם כן. תודה.

תודה רבה. מר אימן סייף, בבקשה, אדוני.

אני אהיה קצר. עלו כאן הרבה הערות, אני לא אתייחס כמובן לכל ההערות, אבל בהחלט יש לי תשובות לכל השאלות שעלו כאן. לגבי התוכנית של עידוד תעסוקה במסגרת טרכטנברג. אני חושב שלקבל 780 מיליון שקל לחמש שנים, כסף חדש נוסף, לטיפול בבעיה המאוד כאובה הזאת זה דבר מבורך וצריך לברך עליו ואני מסכים בהחלט עם ההערה, עם הטענה, שזה לא מספיק, כי זה צריך להיות כסף הרבה יותר גדול אבל בהחלט ציפור אחת ביד ולא עשר על העץ, אז ניקח את ה- 780 האלה והמבחן שלנו בעצם יהיה בקטע של היישום של הדברים האלה ועל זה אנחנו כמובן ניבחן כמשרדי ממשלה.


דבר נוסף, חברים, התוכניות האחרות שעלו כאן, אני אחראי כאן על התוכנית של ה- 800 מיליון שקל, 13 יישובים, רוצים בהזדמנות, נדווח גם לכם על היישום של ההחלטה הזאת. יש דברים שבהחלט קורים בשטח, יש עבודה ספציפית לגבי אזור תעשייה נגיד באום אל פחם, אז בחודש הבא, בחודש הקרוב, סוף-סוף אני מסכים אתך לחלוטין, אחרי המון שנים, ישווק איזור התעשייה הזה בעצם באום אל פחם, פתרנו כאן את כל הבעיות, יש לנו כאן תקציבים ויש לנו גם הישגים אחרים.


דבר נוסף, חברים, שצוין בדו"ח ועלה גם כאן, יש גם פיתרון לסוגיה של התחבורה הציבורית לכל יישובי המיעוטים בדו"ח טרכטנברג ויש כאן התייחסות מאוד מאוד מאסיבית של הגברת התחבורה הציבורית וגם הפרק של הדיור, שלא דיברנו עליו כאן, וד"ר רביעה היתה גם חברה בצוות הזה אז גם שם יש 250 מיליון שקל ליישובים שלא נכללים בהחלטות הממשלה, לפיתרון בעיות הדיור. כרגע, הממשלה, היום כותבים את החלטות, את הצעות המחליטים. כפי שציינתי קודם, זה יובא לדיון בממשלה, אני מקווה, מניח, ההערכות הן שזה יהיה ב- 4 לדצמבר ותחילת היישום בעצם מתחילת השנה הבאה.


תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה ונשמח לעמוד ברשותכם בכל שאלה.

תודה רבה. לסיכום, אל"ף, אני רוצה להודות לאתר בוקרא שמשדר בשידור חי את הדיון הזה מתחילתו והם עושים את זה הרבה לאחרונה, אני מודה להם.


לסיכום, האוכלוסייה הערבית חיה במציאות של אפליה גם בתעסוקה במגזר הפרטי, אבל גם בציבורי ובעיקר בממשלתי. שכר הערבי, למשל, הוא נמוך ב- 40% משכר היהודי, ותלמיד ערבי זוכה ב- 16% פחות שעות הוראה מתלמיד בחינוך היהודי. ומכאן, שיעור הצלחה נמוכים יחסית בבגרות. אין אזורי תעסוקה או פארקי תעשייה בגושי היישובים הערביים, המהווים את הפריפריה של הפריפריה. בקצרה, בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, שוררים יחסי אי-אמון הדדיים, דבר שפוגע באפשרויות של קליטה ותעסוקה.


התוכנית המוצעת של טרכטנברג, באספקטים רבים, יש בה מאפיינים מאכזבים ולכן ועדת חקירה פרלמנטארית, אחרי שהדברים כאן נסקרו גם על-ידי חברי כנסת, גם על-ידי נציגי החברה האזרחית וגם שמעה את התשובה של נציגי הממשלה ונציגי הוועדה, מציעה שתהיה רוויזיה מחשבתית לתוכנית אולי אחרת, אנחנו כוועדה נשמח לספק נתונים לעיקרי התוכנית. במצב הנוכחי, אני מטיל ספק אם ועדה כלשהי בכנסת בעיקר, ועדת הכספים, תאשר את מסקנות ועדת טרכטנברג. אני שב ואומר ומציין את ההסתייגות שלי מאזכור של שירות אזרחי בהקשר של תעסוקה, לדעתי זה דבר והיפוכו, זה קונטרדיקציה. יש שאומרים ובצדק, כי הדבר בא כדי למנוע תעסוקה ולא כדי לשלב אנשים בתעסוקה אמיתית שבמקורה היא לא התנדבותית כפי שמציעים בממשלה, מלבד ההסתייגויות האידיאולוגיות מהדבר ברבדים רחבים של החברה הערבית. דובר על תקציבים של 785 מיליון שקל. הצרכים הם הרבה יותר גדולים. גם בנושא קרקע, בנושא מצוקות דיור, שהערבים הם האוכלוסייה הסובלת ביותר בנושאי דיור, שיכון וקרקע, שבעטיים צצה ופרצה המחאה החברתית בישראל.


אגב, צדקת במה שאמרת, ד"ר בסיס, היו ערבים רבים גם מפלגות שהשתתפו ותמכו בהשתתפות במחאה החברתית. היו שהתנגדו ויצאו נגד. אני חושב שבסופו של דבר, כל דבר שמתקבל באופן אוניברסאלי לכלל הציבור בישראל, לכלל הציבור במדינת ישראל, בסופו של דבר עשוי להיטיב גם עם האוכלוסייה, עם אוכלוסיות המצוקה, עם המיעוט הערבי. מעונות יום, שיכון לצעירים. אלא אם אומרים – זה רק ליוצאי צבא והדברים האלה לא נאמרו עד כה. ולכן, אנחנו נמשיך לדון בנושאים האלה.

ד"ר טיבי, אני מציע שבסיכומים שאתה כרגע ציינת, תוסיף פקטור נוסף, שאנחנו רוצים שאיתו ייפתח ערוץ שיתוף פעולה פורה, זה מרכז השלטון המקומי. כי זה הפרטנר האמיתי שלנו, שנוגע לחיי האוכלוסייה שלנו, יום יום, שעה שעה, דקה דקה.

הם נמצאים כאן כל פעם.

זה השלטון המקומי, זו הזרוע האמיתית שנוגעת בחיי האזרחים בחיי היום יום.

תודה.

אבל אנחנו לא כל-כך רוצים שהשלטון המקומי, הוא יהיה המעביד העיקרי במגזר הערבי.

לא מדבר על מעביד.

אז העובדה שהוא המעביד העיקרי.

ד"ר עפו, לא אמרתי מעביד. מעסיק.

טרכטנברג ומה שהוא מכתיב, הם נמצאים כאן בכל דיון. רבותיי, חברי הכנסת. הם נמצאים, השלטון המקומי נמצאים, אנחנו בשיתוף פעולה אתם בוועדה, הם מגזר חשוב בחיי כל האזרחים במדינת ישראל, בעיקר המגזר הערבי. אני מודה לכם שהואלתם להשתתף בדיון, תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05