PAGE
17
הוועדה לזכויות הילד

16.11.2011


הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 146
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום רביעי, י"ט בחשוון תשע"ב (16 בנובמבר 2011), שעה 09:30

מחאת ההורים על המחירים הגבוהים של אירועי תרבות ופנאי לילדים בחנוכה

חברי הועדה: זבולון אורלב - היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

שרת התרבות והספורט לימור ליבנת

רינת גל-און

מנהלת "תרבות ישראל"

לימור בר-און

ראש מטה השרה, משרד התרבות והספורט

שמעון אלקבץ

ראש מינהל תרבות משרד התרבות והספורט

אור דורון

דוברת משרד התרבות והספורט

מאיר ברדוגו

יועץ לשרת התרבות והספורט

יהודית קדש

מנהלת האגף לחינוך יסודי, משרד החינוך

דר' יצחק קדמן

מנכ"ל המועצה לשלום הילד

אתי בנימין

יו"ר ארגון ההורים

רינה כהן

ועד מנהל, המועצה הציבורית להורים בישראל

לילי הלפרין

מפתחת תכנית אמ"ת לנוער בסיכון

אתי גלבוע

החברה למתנ"סים

קלייר קלדרון

החברה למתנ"סים

רחל סעדה

רות לובין - חבר המתרגמים בע"מ
מחאת ההורים על המחירים הגבוהים של אירועי תרבות ופנאי לילדים בחנוכה

חברים, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא עוסק היום, במחאת הורים על המחירים הגבוהים באירועי תרבות ופנאי לילדים בחנוכה. אנחנו קיבלנו מספר פניות, לאחר מכן הדבר הזה פורסם בכלי התקשורת, שהורים מתלוננים על מחירים מאד מאד גבוהים של אירועי הפסטיבלים, פסטיגלים, כל אחד עם השמות שלו, וכשהזמנו את ההורים התברר שכנראה -האמהות לפחות, לא רוצות לחסוך יום עבודה ולכן, הם אמרו: "אנחנו בעצם סומכים עליכם", לכן אנחנו לא רואים אותם כאן. אנחנו מאד מאוכזבים מאיגוד האמרגנים והמפיקים של הפסטיגל שבחרו לתת תגובה בכתב ונעדרו. אתקן, איגוד האמרגנים והמפיקים של אמנויות הבמה בישראל.

אני אומר זאת כחבר ועדת החינוך והתרבות בערך כעשר שנים ושתי קדנציות כיושב ראש הועדה הזו תמיד נעניתי לכל פניה שהאיגוד הזה פנה אלי, כדי להבטיח תרבות במדינת ישראל, וכשאני מזמין אותם -וכנראה בענין ש"לא נעים להם" אז הם בוחרים להגיב בכתב. אני בהחלט לא אעבור על הדבר הזה לסדר היום, הם יקבלו גם את הערת הועדה שדעתנו לא נוחה מכך בלשון המעטה.


ביקשתי וקיבלתי סקר של המחירים. במה אנחנו עוסקים? ובכן, מן הנתונים שאספה מנהלת הועדה שלנו, פסטיגל "גיים און" - מחיר מלא לכרטיס 210 שקלים. יש כמובן גם מבצעים והנחות. אבל, אם אתה לא עובד דוקא פה ואתה לא מנוי ב"הוט" ואין לך אישראכארד ואתה עובד קבלן אז אתה כמובן צריך לשלם 210 ₪. לאירוע של "מותק של פסטיבל 4" מחיר מלא לכרטיס בין 189-210 ₪, "מומנטיטו" - מחיר מלא לכרטיס 210 ₪. "שובו של הג'יני" - מחיר מלא לכרטיס 189 ₪. "הצילו, שכחו אותי בבית" - מחיר מלא ל כרטיס 180 ₪. לכולם יש גם מבצעים. "סינדרלה - הבלט הישראלי: - מחיר מלא לכרטיס 180 ₪. "טרם קידס-כח המשאלות" - מחיר מלא לכרטיס - 149 ₪. "שודדי הקריביים" - מחיר מלא לכרטיס - 145 ₪, פיטר פן" - 149 ₪, "עוץ לי גוץ לי" - 120-155 ₪ לכרטיס אחד, "גיבורי האור" - 129 ₪, "הכבש הששה עשרה" - מחיר מלא 99 ₪, "אלאדין ומנורת הקסמים" - מחיר מלא לכרטיס 90 ₪.


אין ספק שמדובר פה בסוגיה שראוי מאד לדבר בה. כיוון שכולנו יודעים שילדים לא עוסקים בכלכלת הבית, הם שומעים, קוראים, יש אופנה בין חברים ומתחיל הלחץ של הילדים על ההורים שלהם, בעיקר בחופשת חנוכה, לחץ כבד מאד של הילדים על ההורים, שרוצים ללכת כי "החבר הזה הולך והחבר הזה הולך" וכנראה גם יש שיווק מאד מאד יעיל מבחינת המפיקים והמארגנים ויש תמיכה ויש פרומואים ויש השקעות מאד מאד גדולות, ופירושו של דבר שמשפחה עם שנים או שלושה ילדים, אירוע אחד הוא מחירים של מאות שקלים שכמובן אי אפשר לעמוד בו.


לאחר שקבענו את הישיבה, שמחנו מאד כשנודע שהשרה תגיע ואני מאד מעריך את זה, כי היתה חולה ולא היתה גם בעשור לקולנוע הישראלי, אני מאד מעריך את זה שהיא באה. היא תדבר על זה והיא ודאי תזכה לברכה מן הוועדה, אבל, אנחנו כרגע עוסקים בדבר שהוא לכאורה השוק הפרטי, השוק המסחרי שלכאורה למערכת השלטון אין פיקוח על המחירים בו. אבל, מותר לנו -כמבקרים של המערכת, לבוא ולומר גם את דברינו, גם אם אנחנו חושבים שמדובר בשוק פרטי ולא צריכים שאדם פרטי יקום ויעשה את מחאת הקוטג', גם לוועדה בכנסת יש את הזכות המוסרית המלאה לבוא ולומר: "הדבר הזה לא ראוי".


אנחנו קיבלנו תשובה מאיגוד האמרגנים ומפיקי אמנויות הבמה והם כותבים לנו כך: "לצערנו לא נוכל להשתתף בישיבת הועדה" וכפי שאמרתי, אנחנו לא מקבלים את ה"צער הזה" ולא לכבודו של אותו איגוד, שמכיר היטב את הסיוע של הבית הזה, גם של ועדות הכנסת לתרבות בישראל וזה דבר שמאד מצער אותי. "להלן תגובתנו: המפיקים הינם גופים יזמים פרטיים אשר לא נהנים מאיזושהי תמיכה ממשלתית או סיבסוד כלשהו. על מנת להפיק מופעים מושקעים ברמת ההשקעה של הפסטיגל, לדוגמה, מעל עשרים וחמישה מליון, עלינו לתמחר את הכרטיס במחיר ריאלי אשר יאפשר לנו לכסות את ההוצאה העצומה. המופע גם מייצר פרנסה לכמאתיים משפחות בישראל", שוב, מחיר מלא של כרטיס אחד לפסטיגל הוא 210 ₪ בלי המבצעים. "לרווחתו של ציבור רוכשי הכרטיסים, ועדי העובדים הגדולים במדינה וגופי התקשורת כמו חברת "הוט", נרתמים בכל שנה ומסבסדים את מחיר הכרטיס לרמה הקרובה מאד למחיר כרטיס לסרט בקולנוע, בין 40-70 ₪."

אגב, במידע שאספנו לא מצאנו אף כרטיס בארבעים ₪. "פרט לפסטיגל מתקיימות עשרות הצגות לילדים ברחבי הארץ כשעלות כרטיס נעה בסביבות 50 ₪ ואף פחות מכך. אנחנו מברכים על היוזמה של משרד החינוך לסבסד במלואה..." כנראה התכוונו למשרד התרבות. טרם הטמיעו ההפרדה בין משרד החינוך לתרבות. ולי היתה הזכות להיות מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט וגם יושב ראש החינוך, התרבות והספורט. "אנחנו כמובן מברכים על היוזמה של משרד התרבות, התכוונו לומר, לסבסד את עלות כרטיסי המופעים בישובי הפריפריה. כן ירבו. רצ"ב קובץ ובו תגובה מלאה של מפיקי הפסטיגל". מי שכתב הוא יוסי פלג מנכ"ל איגוד האמרגנים והמפיקים.

"...בכל שנה לקראת חנוכה, כמו על פי סימן מוסכם מראש, מגיחה אמירה פופוליסטית בנוגע למחירי הכרטיסים של הפסטיגל." אנחנו מואשמים בכך שאנחנו פופוליסטים. "להלן העובדות. ... הבעיה המרכזית וזעקות השבר שמגיעות בכל שנה, לבין העובדות, אין קשר אפילו מקרי. ראשית, קצת פרטים על הפסטיגל למען אלה הממהרים להגיב ולקפוץ בראש. ...שלושים ואחד שנה, השקעה של עשרים ושבעה מליון ₪ היתה השקעה חסרת תקדים, ... המופעים היחידים..."

שלום לשרת התרבות, אנחנו מקדמים אותך בברכה ומאחלים לך רפואה שלמה והחלמה מהירה. אתמול הודיע לי אריאל שלא תגיעי אל ההצעה לסדר ולא היית באירוע אתמול. שתהיה רפואה שלמה, מאד מעריכים את זה שטרחת והגעת. אנחנו פתחנו את הישיבה בכך שקיבלנו פניות של הורים, בוקר טוב גם לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וכפי שאמרתי, קיבלנו פניות מהורים שאגב, אמרו שחבל להם להפסיד יום עבודה ומספיק גם כך יש להם הוצאות, "סומכים עליכם שתעשו מה שאתם יכולים". מזכירות הועדה עשתה עבודה ובדקה את המחירים של האירועים הפרטיים למיניהם, הקראתי הכל, תראי כאן, כרטיס בודד לפסטיבל, בלי מבצעים, עולה 210 ₪, "מותק של פסטיבל 4" הוא 189 ₪, 210 ₪, רואים את המחירים. יש גם מבצעים אבל אלה הם המחירים וכמו שנאמר כאן, עובדי קבלן - אלה המחירים שהם צריכים לשלם.

איגוד המפיקים, אמרתי שאת ודאי יודעת, שהוא יודע להגיע אל בית הזה כשהוא צריך ולקבל את העזרה של הועדות אבל הוא מתנצל שהוא לא יוכל להשתתף בישיבה. והתחלתי להקריא את התגובה של הפקת הפסטיגל, על השקעה של 27 מליון שקל ומופעים כאלה שמגיעים מחו"ל, משלמים עבורם בין 400-1,000 ₪ וכו'. הם נותנים הנחות ומבצעים שונים ומפרטים כאן את ההנחות שהם נותנים ללקוחות "הוט", ועדי עובדים, אישראכארט וכו' וכו'. הם מתכוונים ש"הפעם לא תתנו לעובדות להפריע לכם". אני חושב שאם הפקת הפסטיגל היתה באמת רוצה וסבורה שיש לה טענות שיכולות לעמוד במבחן ציבורי, מן הראוי היה שהם יגיעו לכאן והיינו שומעים אותם בתשומת לב, כמו שאנחנו מקריאים את תגובתם המלאה בתשומת לב אבל, מה שברור לחלוטין הוא שהמחירים האלה בעצם שוללים באופן מעשי את האפשרות מילדים להשתתף באירועים כאלה.

ציינתי שקראתי בעיתון על המבצע שעושה משרד התרבות ואמרנו גם בהיעדרך שהוא ראוי לכל שבח ותמיכה ואם משרד התרבות -אני לא יודע את ההיקף ומיד נשמע את הדברים האלה, באמת יצור אלטרנטיבה, אז הלחץ של הילדים על ההורים -כי הם הלוחצים העיקריים, באמת יפחת, אם כי אני חושב שעדיין אותם ילדים יאמרו: "שמע, אבל לא הייתי בפסטיגל, לא הייתי בפסטיבל", עדיין, יש מקום ללחץ על הורדת המחירים וגם להורדת רמת ההפקה ואם במקום 27 מליון ישקיעו קצת פחות זה גם לא יהיה כל כך נורא. המופעים שאתם מציעים, אני חושב שהם באיכויות שלא נופלות כהוא זה ואני מקבל את הטיעון הנכון הזה וזאת ההוכחה שאפשר גם אחרת.

תודה רבה ליושב ראש הועדה חבר הכנסת אורלב, חברת הכנסת אבקסיס, וכל אלה שנמצאים כאן. קודם כל הנושא באמת ראוי שידון כאן וטוב שעלה בוועדה לזכויות הילד. הנושא הזה כבר ותיק ועתיק יומין, משום שבכל שנה במהלך החגים -חנוכה וחגים אחרים, אנחנו נתקלים מחדש עם מחירים מאד מאד גבוהים שניגבים ועם חוסר יכולת של משפחות רבות מאד להתמודד עם הדרישה של הילדים, הדרישה הטבעית מאד יש לומר, כל כך טבעי שילדים ירצו ללכת ולהיות חלק מחבריהם או הילדים האחרים והפרסומות הבלתי פוסקות -בטלויזיה כמובן, מחוץ לטלויזיה, שקוראות להם לבוא, לצפות במיטב הטאלנטים והכוכבים והנוצצים וכו' וכו' בימי החנוכה - - -

סליחה, האם אלה אותם טאלנטים שמופיעים גם באירועי המחאה?

כן, חלק מהם הוא באמת אותם אלה שמופיעים ויש להם מה לומר.

באירועי המחאה זה בחינם אבל אם זה ביד אליהו אז - - -

גם הם צריכים להתפרנס השאלה היא אם כולם צריכים להיות על אותה במה באותו אירוע.

אנחנו רוצים מאד לאפשר להם להתפרנס אבל יש איזשהו קו, כאשר מצד אחד באים ואומרים כמה קשה לחיות, כמה יוקר המחיה גבוה ומן הצד השני גובים מחירים שמאד מאד מכבידים על הכיס המשפחתי ועל ההכנסה המשפחתית, כשיש ילד או שנים, לפעמים שלושה וארבעה ילדים, וצריכים כמובן לספק את כולם וכמובן שהכרטיסים הם רק ההתחלה כי יוצאים מן הבית אז צריך, כמובן, שתיה ואוכל ומיני מתיקה, דיסקים וכל היתר.

אנחנו כמובן לא יכולים לפקח על הדברים האלה, למשרד התרבות אין שום דרך, כלי או סמכות לכך ובעצם, לאף אחד אין, זה שוק חופשי אז גם משרד התמ"ת לא יכול לפקח על הדברים האלה. זה שוק חופשי וכל אחד עושה כפי שעולה על דעתו אבל, השנה חשבנו שיש, בכל זאת, יש לנו דרך אחת לטפל בשני ההיבטים שיש כאן: האחד הוא האיכות והשני הוא העלות.

כאן אנחנו יזמנו מבצע ששמו הזמני הוא "נס חנוכה" אבל אנחנו לא יודעים אם זה יהיה השם הסופי או לא, אבל הוא מעין "נס חנוכה" שבו אנחנו קודם כל מציעים הצגות איכות, ממיטב תיאטראות הילדים, אלה שפעילים בכל ימות השנה, הם תיאטראות נתמכים על ידי משרד התרבות ומופיעים אפילו בסל תרבות, כך שאנחנו יודעים שהם באמת באיכות הטובה ביותר שיש בכל ימות השנה עבור הילדים, ואולי אבקש מרינת שתתן את הפרטים של המבצע הזה ומצד שני, אנחנו, בעצם מסבסדים ומממנים את ההצגות האלה. כל הילדים יוכלו לזכות בהצגות חינם, כל הילדים שיוכלו לזכות בכך, לא מדובר בכל ילדי הארץ כי אין לנו מספיק כסף בשביל הזה, וההורים ישלמו בין 10-20 ₪ לכרטיס. מדובר במאה הצגות במאה ישובים, הצגה לישוב, יותר מזה לא נוכל, יש ישובים שבהם יש אולמות עם מאתיים וחמישים מקומות, אנחנו לא מדברים על אולמות שיש בהם פחות ממאתיים וחמישים מקומות ויש ישובים שיש בהם שש מאות מקומות, חמש מאות מקומות ואפילו יותר, וכמובן שבענין הזה "כל הקודם זוכה".

מדובר במשהו כמו מאתיים וחמישים אלף כרטיסים. עשינו את המבצע הזה באמצעות "תרבות בישראל" שהיא למעשה חברה שמשותפת למשרד התרבות ולהסתדרות הציונית, כי היא הגורם המבצע את הפרוייקט הזה, ונמצא אתנו שמעון אלקבץ, ראש מינהל תרבות במשרד.

ברוך הבא, תבורך על כהונתך בתפקידך החדש.

תודה רבה.

רינת גל-און, שהיא המנהלת של "תרבות לישראל". אני אבקש מרינת, כי אני מעודכנת רק עד לפני מספר ימים, לפני שחליתי ורינת תוכל עדכן אותנו, גם במספר הישובים שמדובר בו ואולי אף תתן דוגמאות של ישובים. מדובר, כמובן, בפריפריה בעיקר, כמובן, וגם דוגמאות של הצגות, שמות ההצגות לילדים ואיפה אנחנו עומדים כרגע, בכמה ישובים מדובר כרגע, כי לאחרונה, כשאני קיבלתי את הדוח האחרון, היה מדובר ב-72 רשויות ובינתיים אני מבינה שנוספו עוד.

באיזו עלות מדובר?

ההשקעה שלנו היא שני מליון שקלים, זה סכום בהחלט מכובד.

שלכם או גם של ההסתדרות הציונית?

לא, השקעה כולה של משרד התרבות ושני מליון השקלים האלה מיועדים לכך ואולי רינת תאמר לנו במה מדובר. אנחנו, כמובן, מתכננים, מקווים שהמבצע מצליח והכל מתנהל כשורה, היו גם תלונות כאלו ואחרות אבל, אנחנו מטפלים גם בתלונות האלו. נשמע ממך. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות.

בחלק מן הרשויות, התוספות קטנות יותר, הן לא באותו סדרי גודל, אנחנו כבר בקצה גבול היכולת התקציבית שהקדשנו לענין הזה, סוף השנה - הכסף נגמר, אבל, רינת תתחיל ואחר כך נוסיף.

מספר מלים לגבי הפרוייקט הזה, אבל כהערת פתיחה אציין שמשרד התרבות לא דואג רק בימי החג לכרטיסים האלה כי במהלך כל השנה -והבאתי אתי הרבה מאד דוגמאות, בכל ישובי הפריפריה מתקיימות סדרות של הצגות ילדים במחירי כרטיס מינימאליים, 25-30 שקל לכרטיס שזה משהו שתושב יכול לשלם ולא רק בחנוכה ולא רק בפסח אלא באמת במהלך כל השנה, כל ילד בפריפריה יכול ליהנות מחמש או שש הצגות לפחות, חוץ מכל המבצעים והמתנות. מושקע כאן הרבה מאד כסף, אם השרה דיברה על שני מליון שקל שמושקעים כאן אז אנחנו מדברים על הרבה מליוני שקלים שמושקעים באותם ילדי פריפריה במהלך כל השנה.


אחד הדברים שמשרד התרבות גילה, ויושב הראש רמז על כך, שאין כל כך פיקוח -לא על המחירים של הכרטיסים וגם לא על איכויות ההצגות. אני לא רוצה חלילה לומר משהו על איכות לא טובה אלא שבאמת הדברים לא נבדקים. מה שמשרד התרבות עשה בפרוייקט הזה הוא שהוא לקח את כל רשימת ההצגות הנתמכות זאת אומרת, הצגות של תיאטראות שעברו כבר את הביקורת הראשונה ואת המסננים הראשונים של משרד התרבות שאומרים: "או.קיי, התיאטרון הזה בנוי משחקנים, לא כל אזרח יכול לקרוא לעצמו שחקן, אלה אנשים שהם בוגרי בתי ספר למשחק, אלה תיאטראות ממוסדים שפועלים הרבה שנים ודואגים להגיע לאיכות הגבוהה ביותר.

אלו אמות המידה, למעשה, של משרד התרבות.

מעבר לזה, על מנת כן לעזור גם לתיאטראות היותר קטנים, שעדיין בונים לעצמם את העמותות עכשיו וכן מִתְכַּווְנְנִים לכיוון של תיאטראות נתמכים אז פתחנו לתיאטראות נוספים, שוב, באמירה מאד ברורה של משרד התרבות שלא נתפשר על איכות, הכל עבר את ועדות הרפרטואר המקצועיות, אבל, כשיש היצע שהוא עם פיקוח על מחירים וכמובן על איכות, ואני לא מדברת על שום ענין תְּכני אלא באמת על איכות מקסימלית, אלה התיאטראות המצטרפים ויש לנו עשרה תיאטראות נתמכים, תיאטראות ילדים ומעבר לזה עוד תיאטראות נוספים.

תיאטרון ארצי לנוער, תיאטרון הקרון, תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, שהם תיאטראות שעובדים הרבה שנים ובאופן טבעי, כשאנחנו עושים את עבודת ההפקה מול הישובים, אז באופן טבעי הם ישר מבקשים את הדברים האלה כי הם מכירים את האיכויות, הם מכירים אותם מ"סל תרבות ארצי", הם מכירים אותם מן הסדרות שמתקיימות אחר הצהרים במהלך כל השנה ומאד מעוניינים, אלה תיאטראות גדולים.

רוב ההצגות מיועדות לאולמות הגדולים, לקחנו גם הצגות קטנות למקומות שיש בהם אולמות יותר קטנים ואדגים בכוונה את קרית שמונה, שמאד חשוב לנו להגיע לשם ולמרות שההיכל עכשיו באיזושהי בעיה אז מצאנו פתרון דרך תיאטרון מראה, וייתכן שיהיה עוד הסכם עם ההיכל אבל לעיריה חשוב להגיע לתושבים ולכן משרד התרבות יאפשר את זה בכל דרך אפשרית זאת אומרת, אם אמרנו מינימום של מאתיים וחמישים איש אז זה באמת כדי לאפשר לכמה שיותר.

יש גם תיאטראות שנתנו הצגות במחירים מאד אטרקטיביים והבינו שכשיש אולם של מאתיים וחמישים איש, בישוב קטן אבל יש שם חמש מאות ילדים, הם מוכנים לתת את אותה הצגה פעמיים כדי שכמה שיותר ילדים יהנו מזה. זה אומר, שאנחנו נוגעים ממש בכל ישוב מן הפריפריה. ציינת מאה ישובים ואני חושבת שנגיע ליותר בזכות זה שיש לנו גם הצגות קטנות וגם ישובים מאד קטנים שרוצים להשתתף במבצע הזה.

איפה אנחנו עומדים עכשו, באיזה מספר?

עכשיו אנחנו עומדים על תשעים סגורים וחמישה עשר עומדים לסגור, זה רק ענין של תאריך. אציין שקיבלתי טלפונים מן התיאטראות שאומרים לי: רגע, תני לנו זמן, כי המבצע התחיל ובבת אחת פרצו הצגות. הם מחפשים סיוע של מתפעלים ושל מובילים כי הם לא רגילים לכמות כזו בבת אחת, כל הפרירפיה מוצפת תרבות, ממש כל הארץ. אנחנו מדברים על פריפריה גיאוגרפית, אנחנו מדברים על פריפריה חברתית, שמענו הרבה בשנה האחרונה על לוד ועל אור יהודה.

כל הגדרת הפריפריה שזה כמובן למעלה ממאה ישובים, בהחלט. קצת לשבר את האוזן, שמות ישובים, בית שאן, אופקים, נתיבות, שדרות, מעלות, קרית שמונה, אנחנו מדברים באמת על כל הפריפריה, ירוחם, אילת, כל מה שמצטייר הכי פריפרי אבל באמת גם רמלה ולוד, וכל המתנ"סים הקטנים וכל הישובים הקטנים, באמת נכנסים. אנחנו שומעים את התגובות - - -

כמה ילדים את צופה שזה יקיף?

זה יגיע להרבה מאד.

התכוונתי למספר.

עכשיו מדברים על בערך חמשים אלף, לדעתי זה יגיע ליותר. זו כמות מאד גדולה. אני יכולה להגיד שהתגובות מן הישובים, ממרכזי התרבות, ממנהלי מחלקות התרבות בישובים, שפתאום יכולים לאפשר משהו בחנוכה לילדים שלהם - - -

זה בעיקר מכוון לילדים בחינוך יסודי ובחטיבות ביניים!?

לא. ממש לקטנים, כדי לכסות את כל הילדים ברחבי הארץ.

האם אלו הצגות בשעות העבודה?

בחופשת חנוכה. הבחירה היא של הישוב, זה יכול להיות אחר הצהרים, יכול להיות לפני הצהרים, בדרך כלל מובילי התרבות בישוב יודעים מה נכון להם.

הם מסתדרים ישירות, האם ההצגה לילד היא חינם?

לילד היא חינם, בהחלט.

סליחה על השאלה שלי, למה זה חינם ולא נגבים עשרה או עשרים שקלים?

אגיד, המלווה משלם את העשרה או עשרים השקלים והשיקול היה שכשיש כמות גדולה של ילדים -ולפעמים זוג הורים מגיעים עם חמישה ילדים אז גם העשרים שקלים שכל הורה נותן - - -

האם זה לא פֶּר ילד? את אומרת שהמלווה משלם.

המלווה משלם, הילדים חינם.

רינת, את ההצגה בוחר הישוב עצמו כלומר, לפי אופי הישוב, אני מניח שעירית קרית ארבע תבחר הצגה אחרת מאשר יבחר - - -

אנחנו מאד מתגמשים עם מה שמתאים לקהלים. אדגים. ברכסים שהוא חרדי, אנחנו עושים שתי הצגות ברצף, אותה הצגה, מתחילה הצגה קטנה לבנים ומשיכה הצגה קטנה לבנות. זאת אומרת שאנחנו מאפשרים לכל ישוב - - -

תודה רבה. אני חושב שבשלב הזה -אני בטוח שגם חברת הכנסת לוי אבקסיס תסכים, שהשרה והמשרד ראויים בהחלט להוקרה, גם על הרעיון וגם על ההיערכות המאד מאד מהירה וכמובן גם עמותת "תרבות ישראל" שנערכת למבצע ואין ספק שזו תשובה נכונה, ראויה, תרבותית ואיכותית, שבהחלט מאפשרת להורים לבחור אלטרנטיבה אחרת במקום - - -

לא לרוץ כל כך רחוק. כשהצגתם את הנתונים כאן של מחיר פֶּר כרטיס ולפני הנחות לוועדי עובדים וכדומה, הרי יש הוצאות נילוות, בעיקר למי שגר בפריפריה, כי רוב ההצגות הן בערים מרכזיות, הנסיעות -כמו שציינה השרה, לפעמים צריך לדאוג להסעה ויש להם והנושא הזה, שהתרבות מגיעה אל האנשים, יש את האפשרות לעשות דברים נוספים וכן לספק לילד בילוי בחופשת החנוכה, שכן יוכל לבוא עם חוויות -וחוויות חיוביות- לבית הספר ולספר ילדים שגם הוא היה בהצגה, גם אם להוריו יש פחות מזומנים בכיס, זה משהו שהוא בהחלט מבורך וכן ירבו פרוייקטים כאלה.

אני יודעת שהמשרד שלך עושה הרבה בתחום הזה -בעיקר בפריפריה, נותר לברך, והאלטרנטיבה הזו תביא אולי בהמשך לכך שגם ההפקות הגדולות, שהן באמת הפקות גרנדיוזיות, אי אפשר להגיד שהכספים נזרקים, אבל לוקחים שם את כל הטאלנטים המאד פופולרים, שמים את כולם על במה אחת וזה מביא לעלויות נוספות וזה מביא לכך שהמחירים מאד גבוהים, אתה לא יכול לבוא בטענות לחברה פרטית שהיא לא נתמכת ובמקביל להגיד לשחקנים שלא יתפרנסו, זו לפעמים התקופה שבה הם באמת עושים את הכסף, אנחנו לא יכולים לדרוש מן השחקנים שלא יתפרנסו אבל אנחנו צריכים להציע אלטרנטיבה, וכשתהיה אלטרנטיבה אולי לא יהיה צורך לעשות הפקות כאלו גרנדיוזיות לילדים, בעלויות של 27 מליוני שקלים להפקה כזו בזמן חנוכה, ושההורים יעשו צרכנות חכמה בבית, לא חייבים לספק את כל מה שרוצים.

אני באופן קבוע, לא לוקחת את הילדים שלי לשם ולא בגלל שאין לי את היכולת, אבל, שנים לא שלחתי את הילדים שלי לפסטיגל ואני לא מתכוונת לחרוג אף הפעם מן הסיפור הזה. אני חושבת שלהצגות האלו יש מסר נוסף, אלו קלאסיקות, אלה סיפורים שהילדים מכירים, חלקם מופיעים בספרית "פיז'מה" שהילדים מקבלים בגיל הרך, גם כן פרוייקט נהדר וצריך לברך אותו, מקבלים בחינם ספרים שנשארים אצלם בבית והם יכולים גם לזהות את הסיפורים שזה משהו שמאד חשוב לילדים, משהו שהם יכולים להתחבר אליו ואנחנו יודעים מה המסר איתו הילד יוצא.

יהודית קדש ממשרד החינוך, כמה זמן את בתפקיד? מה עשית קודם?

הייתי מפקחת של החינוך היסודי בחינוך דרום.

עכשיו המנהלת החדשה של האגף לחינוך יסודי. כמו שאנחנו יודעים, כמו שאנחנו מבינים, גם השרה וגם חברת הכנסת לוי אבקסיס דיברו על זה, הלחץ בא מן הילדים.

הלחץ בא מן המשווקים. הם באים ואומרים לילדים: "אתה לא שווה, אם אתה לא הולך".

המשווקים מדברים אל הילדים ולא אל ההורים, הילד שהוא בעצם יוצר את הלחץ בעקבות הלחצים האלה. האם המערכת התרבותית ערה לזה, האם מדברים על הדבר הזה? כי אם הילדים יגידו: אבא, אמא, אנחנו רוצים אירוע תרבות אבל זה בסדר גמור אם נלך להצגה איכותית במקום להצגה הגרנדיוזית עם ההשקעה המאד גדולה, עם הרבה נוצצים והרבה תאורה ובמה מסתובבת וכל מיני פירוטכניקות, האם זה יכול לפתור את הבעיה?

זה המקום שבאמת החינוך הערכי-חברתי צריך להיכנס. בחינוך היסודי פועלת -ואני לא יודעת כמה יודעים, פועלת תכנית ערכית-חברתית שנקראת "מפתח הלב". לקראת החופשה הגדולה יש לה פרק מיוחד שעוסק בצרכנות נבונה, ואנחנו חשבנו שגם לקראת חופשת חנוכה יש מקום בהחלט להקדיש שיעור מחנך אחד לפחות לנושא של חינוך לצרכנות נבונה. כשיש נקודות מובְנות, לניהול שיח עם התלמידים. אנחנו מדברים על מספר נקודות לשיח: למשל, חשיפה למגוון פעילויות פנאי שאפשריות -ויש כאלו, הרבה. אנחנו צריכים לכוון את הילדים למצוא את המידע על פעילויות הפנאי האלו, לאתר אותן, כאלו שאינן כרוכות בעלויות גבוהות, הדרכים האפשרויות לקבל מידע על פעילויות כאלו, אם זה חיפוש באינטרנט אז אנחנו מרוויחים עוד משהו, אם זה קבלת המלצות מחברים ועוד.

ההתבוננות הביקורתית הזו על פרסומים שונים שמציעים פעילויות פנאי, מי עומד מאחורי הפרסום? מה המטרה שלו? עד כמה המידע אמין? מהימן? זה התפקיד של מערכת החינוך וכמובן, הענין של השאלה: איך אנחנו משתפים את המבוגרים? איך אנחנו מנהלים שיח גם בתוך הבית על בחינת האפשרויות האלו?

זו הזדמנות נהדרת, ילדים בחלקם מקבלים דמי חנוכה, איך מנהלים את התקציב הזה שעומד לרשותם? כמו שאמרת לפני כן "הצגה אחת גדולה שווה מספר מופעים קטנים" וזה בדיוק הענין של החלופות ושל שיקולי הדעת ואנחנו מגבשים עכשיו יחידה כזו ואנחנו מתכוונים להנחות את כל המנהלים באופן ארצי, להנחות את המחנכים להקדיש שני שיעורים.

שְאְלתי, שרת התרבות היתה גם שרת החינוך, האם היית גם שרת החינוך והתרבות?

חלק מן הזמן.

גם אני עבדתי בַּמשרד, שְאְלתי: אנחנו נמצאים היום במחצית חודש חשוון, כלומר, יש בערך כחודש וחצי עד חנוכה, האם כדאי ואפשרי לעשות משהו יותר זריז, להקדיש שעה אחת, לדבר עם הילדים על המחאה, על יוקר המחיה, ולהגיד להם: ראו, זה לא רק קוטג', זה גם אֲתם, זה גם אֲתם, ולדבר אתם על המשמעות של הדבר הזה, המשמעות של הלחץ, האם אפשר לבקש כזה דבר? כי זה תלוי מאד מאד בכם.

בתחילת השנה, עם החזרה מחופשת הקיץ התלמידים חזרו, למעשה, למציאות אחרת, הרי המחאה החברתית התנהלה בקיץ ואנחנו הוצאנו הרבה מאד חומרים והנחיות ותכנים שבתי הספר השתמשו בהם אבל, בהחלט יש מקום לקשור גם את אלה שהיו בתחילת השנה אל אלה שאנחנו נוציא עכשיו.

לא הבנתי את התשובה.

אנחנו רוצים לקשור את התכנים של המחאה החברתית - - -

שְאְלתי, זה מה שאני שואל, האם לקראת חנוכה, האם בחודש הקרוב יש לצפות שיצא חוזר של המנכ"ל או שלך, בעיקר לבתי הספר היסודיים: ראו, יוקר המחיה הוא לא רק כותרות בעיתונים, ולא רק הפגנות והצהרות אלא בעיית חיים שקשורה לילדים שלנו, והנה, יש כאן הזדמנות, לקראת חנוכה, לטפל בסוגיה הזו, האם אפשר לצפות לדבר כזה?

אנחנו מפנים את המערכים שאנחנו דורשים אל המנהלים, המנהלים מנחים את המורים, בוודאי.

האם יש מהלך מגובש כזה?

אנחנו עכשיו מגבשים אותו, אני מאמינה שהוא יגובש תוך שבוע. ברגע שאתה דיברת אתנו כבר הרמנו את הכפפה.

זה היתרון למועד הישיבה, ואנחנו גם מנוסים בזה, חברי הכנסת שקובעים דיון בוועדה אז אנחנו יודעים שזה כבר בעצמו מתניע. כשהייתי יושב ראש ועדת ביקורת המדינה היינו מודיעים חודש מראש בכוונה, כי אז בדרך כלל חמישים אחוז כבר נעשה וכבר לא היינו צריכים לקיים את הדיון. אבל, אני משבח את זה, אני חושב שיש פה באמת הזדמנות חינוכית להראות לילדים שאנחנו לא מדברים פה על כותרות ועל הפגנות אלא שזו מציאות חיים שאפשר להתמודד אתה לגבי יוקר המחיה וכלכלת המשפחה, והנה, אתה ילד, מה אתה יכול לעשות למען הענין הזה? אני חושב שזה חשוב מאד, חשוב מאד הדבר הזה.

אדוני יושב הראש, מספר הערות והצעות. הערה ראשונה, לכבוד ההתכנסות של הועדה עשיתי הבוקר בדיקה ומצאתי נתון מאד מעניין, דיברתי עם אנשי משרד התמ"ת שאחראים על מתן אישור להעסקת ילדים הרי בחלק גדול מן המופעים הללו מועסקים גם ילדים. לפעמים בתנאים מאד לא פשוטים כי מדובר על הרבה מאד חזרות, על הרבה מאד מופעים, לפעמים מספר מופעים ביום אחד, היו לנו תמונות משנה שעברה על ניצול קשה מאד של ילדים בענין הזה ולהפתעתנו המוחלטת אמרה לי מי שאחראית על הנושא הזה שהשנה, למרות שאנחנו כבר חודש לפני חנוכה, לא התקבלה אף בקשה מאף מפיק ואף אמרגן להעסיק ילדים אז אחד מן השניים, או שאין ילדים מועסקים השנה -ואני אתפלא על כך, או שיש ילדים ולדעתי כבר עושים חזרות, אי אפשר להתחיל ברגע האחרון אז או שיש ילדים והם מועסקים שלא כדין, כי אסור להעסיק ילד בלי אישור מיוחד ואני מביא את זה לשימת לב הועדה.

אני חושב שאנחנו נפנה לארגון המפיקים, נאמר להם את הידיעה שלך ונבקש לעשות בדיקה בהולה כדי להבטיח שאף אחד לא עובר כאן על החוק.

כמובן שאני מצטרף לכל הברכות לשרה ולמשרד התרבות והספורט, אני רק רוצה שעל בסיס מה שהתחלתם לעשות, יכול להיות שאפשר להרחיב את זה, לאו דוקא מתקציבי המשרד. אני רואה את "לאומי כארד" ו"ויזה" וכל מיני חברות שיש להן מספיק כסף כדי לסבסד כרטיסים, מדוע לא לפנות לחברות האלו, שבאות מידה שהן מסבסדות מוצרי יוקרה ומותגים של פסטיגלים, למה שהן לא יסבסדו גם אותה אוכלוסיה עליה את מדברת? אפשר, לדעתי, בלי הרבה מאמץ להכפיל את מספר הילדים שיוכלו ליהנות מן הענין אז אני לא יודע אם המשרד יכול לפנות לחברות פרטיות או לא.

אסור לנו.

יכול להיות שמישהו אחר צריך לפנות. אני הייתי רוצה שארגונים כלכליים מכובדים כמו אלה שנמנו פה כנותני הנחות, שיצטרפו גם לענין הזה, למה לקפח את חלקם של הילדים האלה?

הם לא נותנים שום הנחות, יש להם - - -

מתוך 210 ₪ שעולה כרטיס, אם הם מסבסדים מאה שקל, לפסטיגל, והם מסבסדים, הם נותנים את המחיר כמחיר הנחה, אז את אותו הדבר הם יכולים לעשות גם באמצע השנה.

אם הם מקבלים את הפרסום, אם "ידיעות אחרונות", למשל, נותן הנחה שלמנויים שלו, לכרטיסים האלה, יכול להיות שהוא לא מוציא כסף ורק מעצם זה שהוא מפרסם את המינויים של "ידיעות אחרונות" - - -

אז שיפרסמו שהודות ל"ידיעות אחרונות" או "ויזה כאל" או מי שלא יהיה, לא אכפת לי - - -

ראוי לבדיקה.

שווה שגם חלקם של הילדים האלה יתכבד. הדבר האחרון שרציתי להגיד, שמחתי לשמוע את נציגת משרד החינוך, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות דברים מעבר למשרד החינוך. יש בעיה קשה מאד של כל הנושא של מיסחור עולם הילדות. בענין הזה גם באים לא מעט ילדים -ואני אומר שוב, זה לא כי הם נולדו כך אלא כי שוטפים להם את המח כל היום וכל הלילה, וזה כך גם בג'ינס, שהם לא רוצים ג'ינס רגיל אלא רק ג'ינס שעולה שש מאות שקל כי יש לו את התווית של המותג המסויים וכך זה עם נעלי ספורט וכך זה כמעט עם כל דבר.

אני חושב שאנחנו צריכים לעשות פעולות הסברה רציניות, גם במשרד החינוך אבל גם במערכות אחרות, יש פה תפקיד אדיר להורים כי ההורים שעומדים בלחץ, אילו הם ידעו שהם לא היחידים, הרי אחת הטענות של ילדים היא "אבל למה כולם הולכים? אבל למה לכולם יש את זה?" ואז נוצר לחץ אדיר, אם תהיה התארגנות שלה הורים שאומרת: זה לא כולם, להיפך, כל ההורים של הכיתה שלנו החלטנו שאנחנו הולכים על no logo, על "בלי מותגים", אפשר לעשות דברים, אני לא אומר להושיב את הילד בבית: לא תלך לשום הצגה, לא תקנה שום בגד אלא שאפשר לעשות דברים במידתיות, אפשר להגיד כן לילדים אבל אפשר גם לשמור על "הצנע לכת" ובמיוחד כשאפשר לקנות מוצרים, שמענו פה על הצגות לא פחות טובות מאשר מוצרים אחרים, גם אם אין להם את ההילה של מותג כזה או אחר.

אני רוצה להודות לָךְ, השרה לימור לבנת, על המיזם היפה הזה, אנחנו נמצאים בימים של צדק חברתי ומה יותר נכון מלעשות מיזם כזה לילדי מדינת ישראל? ואני רוצה להודות לךָ, חבר הכנסת זבולון אור לב שהעלית את הנושא הזה פה לדיון בוועדה כי זה לא מובן מאליו.


אותן משפחות, אותם זוגות, אותם הורים שיצאו לרחובות במחאת העגלות, אותם אלה שזעקו על מחירי הקוטג', הם אלה שצריכים לרכוש את הכרטיסים היקרים האלה להצגות האלו והם צריכים לעמוד בלחץ של הילדים שלהם: "למה לזה יש ולמה להוא אין" ו"כל הכיתה הולכת וכל החברים הולכים וכל הילדים בגן הולכים ולמה אני לא הולך?" וההורים האלה צריכים לעמוד בלחץ של הילדים. נכון, מר קדמן, שצריך לקרוא להורים להפסיק ולא לקנות מותגים ולא ללכת להצגות אבל, יש גם את הלחץ של הילדים ואני מבינה את ההורים, לא שאני מצדיקה אבל, אני בהחלט מבינה את הלחץ שהם עומדים בו, זה לא תמיד אפשרי.

לכן, אני אומרת, אנחנו צריכים לעשות יותר, דווקא בימים האלה של צדק חברתי, אולי באמת לקרוא, מפה, מן הועדה, להחרים את המופעים היקרים, ולא ללכת למופעים היקרים, ולקרוא להורים מפה, מן הועדה, לעשות כלכלה נבונה, וללכת ליותר הצגות ולא ללכת לאותה הצגה יקרה, אותה הצגה שהם צריכים לרכוש ב-210 ₪ לכרטיס, כי זה לא יעלה על הדעת שמשפחה עם שלושה או ארבעה ילדים צריכה להוציא קרוב לאלף שקל רק על הצגה, ואם נקח בחשבון את הנסיעות ואת מה שצריך לקנות ילדים שם באותו המקום.

מה קונים שם?

קונים פופקורן וקונים שתיה, שגם על זה אולי הגיע הזמן לעשות איזשהו פיקוח. גם בלי דיסקים, אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת לוי אבקסיס, לא נותנים להורים לא לסבים ולסבתות, חברי הכנסת ואני במועדון של הסבים והסבתות, לא נותנים לנו להכניס בקבוקי שתיה קטנים לילדים, שקית פופקורן אנחנו לא יכולים להכניס לשם, לא נותנים, כי צריך לפרנס את המקום.

האם לא נותנים להכניס בקבוקי שתיה? גם אם זה בקבוק פלסטיק?

לא נותנים לנו להכניס לשם, זה לא ייתכן. אני מקבלת פניות מהמון הורים, מהמון סבים וסבתות שאומרים: לא יכול להיות שאנחנו צריכים לממן את המחירים הגבוהים האלה בתוך בית הקולנוע או תיאטראות עבור שלושה או ארבעה נכדים. זו פשוט קטסטרופה.

אני חייבת לתת דוגמה. ילדים שצורכים או רוצים לצרוך, אפילו לראות בעלי חיים, למשל, ההנחות במקומות האלה, שנמצאים בדרך כלל רק במרכז, ההנחות הן לתושבי המקום. אלה שמגיעים מן הפריפריה לא זוכים להנחות, אולי גם על זה נצטרך לעשות איזושהי ועדה, כוס ברד עולה כמעט 18 ₪, שלא לדבר על זה שאם זה בטעם של פסיפלורה זה כמעט מכפיל את המחיר.

18 שקלים, כן, בספארי.

אין שם פיקוח על מחירים, כשאתה בא עם מספר ילדים - - -

לשם כך הלכתי לטייל עם הנכדים שלי בואדיות ובהרים.

גם העלויות האלו, ובטח שזה לא נגמר בכוס ברד אחת וגם אם יש לך מספר ילדים אז ההוצאות הן מטורפות ושוב, אלה שרחוקים מן המרכז משלמים מחיר מלא. מי שתושב האיזור מקבל את ההנחה, מרמת גן, מתל אביב, מקבל כרטיסי כניסה מוזלים לכל המיתחם וזה משהו שהוא לא צודק.

שקית פופקורן בקולנוע, עולה בין חמישה עשר לעשרים שקלים שזו פשוט שערוריה.

עשרים וששה שקלים.

עשרים וששה שקלים, בבקשה, אז אתם יותר מעודכנים. עשרים וששה שקלים. זו פשוט שערוריה.

כמה עולה שקית פופקורן בסופר? כגרגרים? ששה-שבעה שקלים. שקית של פופקורן בסופר, כגרגרים, עולה ששה או שבעה שקלים. ממנה עושים המון.

מציעה שאולי באמת תצא קריאה מן הוועדה לגבי הנושא הזה, גם למשרד המסחר והתעשיה, לעשות ביקורת ולעשות פיקוח גם על הדברים האלה. תודה רבה.

החברה למתנ"סים פרוסה על פני מאה ששים וארבעה מתנ"סים ברחבי הארץ, לא לכל מרכז יש פעולה.

נכון, אבל יש לנו מרכזים יותר קטנים, יש אשכול הפיס.

מה אתם עושים בענין? מה תפקידך בחברה?

מנהלת שיווק. אני מהצד של השיווק, אבל מהשיווק הערכי.

החיבור בין המלים תמוה משהו.

אנחנו מברכים את משרד התרבות ואת "תרבות לישראל". אנחנו זרוע הביצוע של משרד החינוך בהסדר הזה של הבאת ההצגות אל הפריפריה ויש לי כאן מיני דוגמאות להצגות כאלו, שאנחנו עושים ללא עלות לילדים ועם עלות מזערת להורים וזו זכות גדולה, אני מרגישה שהיום זו זכות להיות חלק מן הפריפריה, לא להידחף בין הקהל ובין התורים.

החוויה בפסטיגל, בתור אמא, היא לא תמיד נעימה, יש תורים ויש דוחק והמון המתנות, זה להרגיש חלק מעדר, היום, להיות בפריפריה זו זכות, בעיניי, גם בזכות הסיבסוד הזה וגם בזכות פעילויות אחרות.


בחברה למנ"סים אנחנו דואגים לאפשר מגוון מאד גדול של פעילויות, גם את ההצגות וגם את המופעים אבל גם טורנירים של ספורט וגם טקסים של הדלקת נרות, ויש לנו פרויקטים כמו "נר מחבר" שבו משפחה מארחת משפחה אחרת ממיגוון אוכלוסיה אחר והן מכירות וביחד מדליקות נרות ויש לנו סדנאות לנוער וטיולים ואני שמחה להצטרף לאמירה הזו ולומר: אין רק אופציה אחת לבילוי בחנוכה.

תודה.

ני רוצה להצטרף לברכות. כל כך נהניתי לשמוע על המיזם הזה שמשרד התרבות מוביל, זה יופי, זה מחמם את הלב.


אני רוצה להגיד משהו על רגישות בינ-תרבותית, כולנו, ואני -כמנחה קבוצות של הורים גם מן הפריפריה וגם מן המרכז, נתקלת בהרבה אהבה לפסטיבלים למיניהם, הורים אומרים לי שהם עצמם, זו חויה תרבותית עבורם, הם מאד נהנים מן המופע של הפסטיגל, ההורים עצמם, לאו דוקא שהלחצים מן הילדים, אני מרגישה שאנחנו קצת שיפוטיים פה לגבי טעמים מסויימים. הייתי בחתונה לא מזמן והאורחים ישבו עם המצח הגבוה ואמרו: איך משפחה כזו מוציאה כל כך הרבה על ניצוצות ועל בגדים וכו'. זו שאלה של סגנון, של טעם, של בחירה, של דברים ערכיים תרבותיים ואנחנו חברה רב תרבותית וצריך לכבד גם את הבחירה הזו.

למרות שמעולם לא לקחתי את בתי להופעות האלו כי זה לא הטעם השלי אבל אם ההורים נהנים מזה ואם ההורים אומרים לי שזה עושה להם כייף והם נהנים להיפגש עם איכות כזו של שחקנים, לטעמים, אני חושבת שאנחנו לא צריכים להיות כל כך חמורים עם הענין הזה ולאפשר את הבחירה, מי שירצה ילך לשם ולכבד את השונות התרבותית.

רינה כהן, את המייסדת של מועצת ההורים הארצית, איפה אתם בתמונה הזו?

המועצה הציבורית. אני כרגע המועצה הציבורית להורים בישראל. אני מצטרפת לברכות. המיזם הוא נהדר וזה שהועדה מקיימת ישיבה בנושא הזה, ההורים, המועצה מברכת על זה.

המועצה הציבורית היא הורים, אנשי חינוך, אנשי מקצוע, ארגונים חברתיים ומכללות חינוכיות. כולנו חברנו יחד והקמנו את המועצה הציבורית להורים בישראל.


עלה כאן, בדברי האנשים "ההורים צריכים", "ההורים צריכים לנהל את התקציב", ו"לחנך את הילדים" ו"האחריות היא על ההורים" - ואין ספק שהאחריות היא על ההורים, האחריות הראשונה לחינוך וגידול הילדים היא על ההורים, זה מקדמא דנא וכנראה עד סוף הימים, וכל הארגונים מצטרפים ועושים כמיטב יכולתם. המשרדים -ואני גם חלק מהם, עושים כמיטב יכולתם כדי לעזור.

האחריות על ההורים ואני רוצה להציב פה שאלה לוועדה ולמשתתפים: מי אחראי לאחריות ההורית? מי אחראי לאחריות ההורית? ההורים אחראים. הם באים מתרבויות שונות, הם באים ממקומות שונים, הם ברמות השכלה שונות ובידע שונה בנושא חינוך וגידול ילדים, אני רק רוצה להציב את השאלה כאן. מי אחראי?

התשובה יחסית מאד פשוטה, שנחלקת למספר תחומים. אם את שואלת מי אחראי לאחריות ההורית ומי ימלא את חוק לימודיו אז זה ההורים, ואם את שואלת לגבי שעות הפנאי אז זה ההורים. החוק מחייב את ההורים.

החוק מחייב את ההורים ומי מסייע להם? אנחנו מסתכלים ובוחנים ורואים שקשה להם למלא את אחריותם. זה לא בדיוק מה שמסתייע לכולם, הכי טוב. ויכול להיות שצריך לחשוב איך מסייעים להורים לממש את אחריותם שלמעשה, היא זכותם. זכותם לממש את אחריותם לגדל את ילדם לטובתו. מי אחראי? האם יש מישהו אחראי לנושא הזה? האם יש כתובת להורים איפה שהוא?

האחריות חלה על ההורים.

נכון.

ברשותך, הייתי מנסחת את השאלה שלך אולי אחרת.

אשמח.

האם יש מי שיכול לסייע להורים?

נכון.

למלא את תפקידם ולמלא את אחריותם. השאלה היא אחרת, היא לא "מי אחראי?" האחריות חלה על ההורים. אם אנחנו יכולים לסייע להורים, האם יש לכלים שבהם אנחנו יכולים לעזור להם זו שאלה אחרת. השאלה היא לא מי אחראי.

השאלה היא, מי אחראי להורים? האם להורים יש כתובת?

אף אחד. להורים יש כתובת, אבל הכתובת - - -

האחריות חלה על ההורים.

החברה.

מי אחראי על ההורים?

איזה כלים המדינה נותנת?

אין להם כתובת.

איזה כלים המדינה נותנת להורים כדי לסייע להם למלא את האחריות המוטלת עליהם כהורים לילדיהם? השאלה אינה מי אחראי.

המדינה היא הכתובת. משרד הבריאות בתחום הבריאות, משרד החינוך בתחום החינוך, משרד התרבות בתחום התרבות, כל אחד בתחומו.

גם ארגונים אחרים, שהם בלתי ממשלתיים שגם הם מסייעים להורים ולילדים.

"כל אחד בתחומו", רק שאין שום קשר בין הגופים השונים.

איפשרנו לכל הגופים שמשתתפים כאן.

רק אעיר עוד הערה: יש כאן, בתגובה של הפסטיגל, משפט "הצגות ילדים עולות כשבעים שקלים לכרטיס", ואילו בבדיקה שאני עשיתי, לפי מיפוי שאני עשיתי בששים מתנ"סים - זה לא כך, מעבר להצגות שאנחנו יכולים לתת בחינם בזכות הפרוייקט, ההצגה הכי יקרה שהגעתי אליה עלתה 45 ₪ לכרטיס.

חברים, אנחנו רוצים לסכם את הישיבה.

1. הוועדה מברכת את שרת התרבות ומשרדה על המיזם להפעלת הצגות ואירועי תרבות איכותיים בכתשעים ישובים או למעלה מתשעים ישובים במדינת ישראל, שיקיפו למעלה מארבעים אלף ילדים, כשההשתתפות של הילדים תהיה ללא תמורה. מבצע תרבותי זה ראוי להערכה רבה. אין ספק שמבצע כגון זה מאפשר חלופה ראויה למשפחות ולילדים לבלות וליהנות מאירועי תרבות מבלי להזדקק להשתתפות באירועי תרבות בהם עלות הכרטיס הבודד, ללא מבצע, היא בין 190-220 ₪ לילד.
2. הוועדה מצטערת על כך שארגון האמרגנים ומפיקי אמנויות הבמה בישראל לא מצא לנכון להשתתף באופן פעיל בישיבה אלא רק באמצעות תגובה בכתב, תגובה שלא סיפקה את הועדה בהסבריה. הועדה סבורה שמן הראוי שארגון זה יבדוק את האפשרות להוזיל את האירועים, גם אם יש צורך לפעול בצניעות או בצמצום הוצאות הפקה וקוראת גם לאמנים -שחלקם הלא מבוטל השתתף ותמך במחאה החברתית להורדת יוקר המחיה, שגם הם ישאו בעול, יחד עם הארגונים המפיקים לבדוק איך ניתן להוזיל אירועים אלה.
3. הוועדה קוראת להורים לשקול את השתתפותם ולא להיכנס להוצאות מיותרות אם יש חלופה תרבותית אחרת.
4. הוועדה רשמה לפניה שמשרד החינוך נענה להצעה שעד חג החנוכה מערכת החינוך היסודית תקיים פעילות חינוכית -בין בשעת מחנך ובין בדרך אחרת, על מנת לשוחח עם התלמידים על השתתפותם במאמץ להורדת יוקר המחיה של המשפחות.
5. הוועדה רשמה לפניה את הערת המועצה לשלום הילד כי על פי בירור שנעשה עם משרד התמ"ת, לא התקבלה אף בקשה להעסקה של אף ילד באירועי התרבות של חנוכה, עובדה שהיא מעוררת מחשבה וצורך לבדוק אותה מחדש. לכן הועדה תפנה אל ארגון האמרגנים והמפיקים על מנת להבהיר להם שהיעדר בקשה מחד גיסא והפעלת ילדים מאידך גיסא הם עבירה של החוק ויש צורך להסדיר את הנושא הזה.
6. הוועדה מציעה שהחברה לתועלת הציבור -"תרבות ישראל", תבדוק את האפשרות לבקש חסויות על מנת שהן תינתנה לא רק לאירועים מסחריים אלא גם לאירועי תרבות שהם לתועלת הציבור, ואנחנו קוראים לאותם נותני חסויות לא להפלות את אירועי התרבות שניתנים דווקא בפריפריה ולסייע גם שם בסיבסוד שהם מעניקים.
תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45