PAGE
73
ועדת החוקה, חוק ומשפט
20/11/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 474>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, כ"ג בחשוון התשע"ב (20 בנובמבר 2011), שעה 10:00

הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק דין לפינוי מושכר), התשע"א-2011

חברי הוועדה: דוד רותם – היו"ר

אורי מקלב
חה"כ רוברט אילטוב

חיים זקס - עוזר ראשי, משרד המשפטים

עו"ד חיים אמיגה - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

סנ"צ ששון ששון - רמ"ד הוצל"פ באג"מ, המשרד לבטחון פנים

אריה כהן
- סמנכ"ל אכיפה וגבייה, רשות האכיפה והגביה

עו"ד ענת ליברמן - ס. יועמ"ש, רשות האכיפה והגביה

עו"ד שני רבינוביץ - "ידיד" - עמותה לסיוע הדדי וקידום פעולות חברתיות וקהילתיות

נסים אוג'ר - נציג המשמר החברתי

עו"ד יחזקאל סיבק

נעמה מנחמי

דורית ואג

קובי סימן טוב
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 35) (ביצוע פסק דין לפינוי מושכר), התשע"א-2011>

הצעת חוק ההוצאה לפועל, תיקון 35, ביצוע פסק דיון לפינוי מושכר, התשע"א-2011. רבותיי היקרים, אנחנו נמשיך.

מאחר שהדיון הקודם היה דיון עקרוני ואם אין עוד עניינים עקרוניים שאנשים רוצים להעלות, אני מציעה שנתחיל לקרוא את הנוסח ונעיר הערות.


אני קוראת מהנוסח המשולב – התיקון הראשון שמתבקש הוא תיקון הגדרה חדשה: "פסק-דין לפינוי מושכר" – פסק דין בתביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, אינו חל עליו, שהוגשה לפי פרקים ט"ז או ט"ז4 לתקנות סדר הדין". כלומר, שתחולת הצעת החוק של התיקון המתבקש, תהיה על פסקי-דין בתביעות לפינוי מושכר, שחוק הגנת הדייר לא חל עליו, שמבוצעים לפי סדר דין מקוצר, או תביעה לפינוי מושכר – שני הסדרים המצויים בתקנות סדר הדין האזרחי.


אני מבקשת להביא לתשומת לב הוועדה שסדר דין מקוצר יוצר סד זמנים והליכים מצומצם.

הארכנו את זה ל-30 יום לא מזמן, נכון? בסדר דין מקוצר קבענו שבקשת רשות להתגונן תהיה תוך 30 יום.

לא, אדוני מדבר על תביעה לסכום קצוב שמוגשת להוצאה לפועל, שמועד ההתנגדות יהיה כמו בשטרות. מדובר במשהו שונה. כאן אנחנו מדברים על הליך שהגיע מבית-המשפט.

לא עשינו את זה בסדר דין מקוצר? עד כמה שזכרתי בסדר דין מקוצר גם הארכנו ל-30 יום.

מה שאדוני אומר קשור לתקנות סדר דין אזרחי, והתיקון שבוצע בחוק ההוצאה לפועל - - - בהשוואת ימי ההתנגדות.

אז זה לא - - - תקנות סדר הדין האזרחי - - -

התקנה הרלבנטית בסדר דין מקוצר היא 213, לגבי מתן רשות להתגונן. אבל חשוב לשים לב שיכול להינתן פסק-דין בהיעדר הצד השני, בהליך מזורז וזה הרקע ליתר התיקונים שאנחנו מציעים.

התיקון הבא המוצע הוא תיקון סעיף 6 – בקשת ביצוע.

אם אני יכולה להוסיף על מה שאמר הייעוץ המשפטי – חשוב לי להגיד שגם בתקנות סדר הדין האזרחי, נתנו לסוג התביעות המסוים הזה איזה שהוא הליך מקוצר, או באמצעות פרק ט"ז4, או באמצעות פרק ט"ז, סדר דין מקוצר. לא כל תביעה לפינוי מושכר מוגשת באחת מסדרי הדין עליהן דיברנו. יש תביעות לפינוי מושכר שמוגשות בהליך רגיל.


התיקון שאנחנו מציעים לא מדבר על כל התביעות לפינוי מושכר, אלא רק על תביעות לפינוי מושכר שזכו לאותן הקלות, ושהזוכים השתמשו בהקלות כשהם היו בבית-המשפט.

מה מאפיין את אותם הליכים?

תקנות סדר הדין האזרחי דורשות קריטריונים: שחוק הגנת הדייר אינו חל, שיש ראיות בכתב – כדי שזה יהיה סדר מקוצר. אם זו תביעה לפי פרק ט"ז4, אז שלא יכרכו סעדים נוספים פרט לסעד הפינוי. יש סעדים שמובנים בתקנות סדר הדין האזרחי, אבל יש אנשים שעומדים בקריטריונים שקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, ובכל זאת לא משתמשים בהליכים המזורזים שהציעו להם בבית-המשפט, ובוחרים בהליך רגיל. האנשים שבחרו בהליך רגיל בבית-המשפט לא יזכו להליך המקוצר אצלנו, וחשוב לדעת את זה. מי שיזכה בהוצאה לפועל בהליך מקוצר מבחינת הזמנים, הוא מי שהגיש את התביעה בבית-המשפט בהליכים המקוצרים, כלומר לפי פרקים ט"ז ו-ט"ז4.

למה? סליחה, אתם עושים "מישמאש". תחליטו – אתם הוצאה לפועל, או מערכת בתי-המשפט?

אנחנו ההוצאה לפועל.

תודה רבה. עכשיו, אתם מזרזים פסקי-דין של פינוי? מה זה עניינכם?

בפינוי מושכר.

מה זה עניינכם איך הגשתי את התביעה לבית-המשפט? הגשתי תביעה בסדר דין רגיל, נשמעו עדים, עסקנו בנושאים רציניים כמו: תוקף החוזה, כן חזרתי בי, לא חזרתי בי – יש נושאים שלא יכולים להתברר בסדר דין מקוצר – ניהלנו תיק וניתן פסק-דין. עכשיו אני בא לממש אותו. אז אם יש לכם עניין לקצר את הפסקי-דין של - - -, אז זה יחול על זה. אם אתם רוצים רק על סדר דין מקוצר? – בקיצור, אתם רוצים גם להתערב איך אני אגיש את התביעות. אתם דואגים שם.

אנחנו לא דואגים שם, אבל ההנחה שלנו היא שתביעות שהתבררו בדרך הזו, הן פשוטות וקלות.

מה קשור ביצוע פסק-הדין? מה הוא קשור?

אם אדוני ירצה - - -

אני לא רוצה כלום, אני רוצה להבין.

- - -

יש קושי טכני כשהליכים מתנהלים לפי פרקים ט"ז, ו-ט"ז4, אז מבחינה פרוצדוראלית ההוצאה לפועל יכולה לזהות את סוג ההליך, והיא יודעת לאיזה מסלול להעביר את זה – המסלול המיוחד של פינוי, או המסלול הרגיל של פינוי. יש גם קושי טכני לזהות איזה סוג הליך - - -

לא הבנתי. אתם מקבלים פסק-דין לפינוי, נקודה. מה אכפת לכם באילו הליכים זה היה? אתם מקבלים פסק-דין שכתוב עליו: הריני מורה לפנות את הנכס.

לא, אבל אם זה לא פינוי מושכר, אם זה פינוי בעלים מהבית?

מה זה פינוי בעלים של הבית?

לא, אז אנחנו לא פה.

אז אני לא פה.

אנחנו לא יודעים לזהות את ההליך.

צריך לקרוא את פסק-הדין.

אם זה פסק-דין בסדר דין מקוצר, אז אתם לא צריכים לקרוא את ההליך?

לא, אבל - - -

באמת? אולי זה בנק שתובע את הכסף ופינוי המושכר כי הוא רוצה לממש את הדירה? אם אתם לא יודעים מה פסק-הדין, אתם צריכים לקרוא אותו.

- - -

אדוני, אם אפשר להעיר הערה?

מי גברתי?

עורכת-הדין רבינוביץ' מעמותת "ידיד".

בסוגים אחרים של פינויים – כמו למשל, מה שאדוני אמר עכשיו, מימוש משכנתא – יש הגנות אחרות בנויות בחוק, כמו סעיף 38. יש ניסיון לקצר את ההליך ואני לא חושבת שזה נכון, לנסות להרחיב את - - - לכל הפינויים שיש.

זו לא הכוונה שלו.

לא לכל הפינויים שיש, רק לפינוי מושכר ולא חייב להיות בסדר דין מקוצר - -

אבל לא רק לפי פרקים ט"ז וט"ז4.

- - ניהלתי משפט, בדרך רגילה וקיבלתי פסק-דין לפנות את המושכר שלי.

אז אתה רוצה להגביל את זה רק לפינוי מושכר, אבל לא ב - - -

כל החוק הזה עוסק רק בפינוי מושכר. איך הוא נקרא?

החוק הזה, נכון לעכשיו, עוסק רק בפרק ט"ז4.

פרקים ט"ז ו-ט"ז4.

לא, אני לא מוכן שזה יהיה רק בסדר דין מקוצר.

זה לא רק בסדר דין מקוצר. זה שני - - -

כן, זה גם פרק ט"ז4, שזה - - -

זה פינוי מושכר. זה החלק הזה - - -

לא אכפת לי באיזה הליך זה. החוק הזה צריך לחול על כל פסק-דין לפינוי.

אני יכולה לראות הגיון בלעשות את זה דווקא על פרקים ט"ז ו-ט"ז4, מאחר שההנחה היא שבתביעות קלות יותר, אולי הצד השני יכול לצפות שפסק הדין יהיה לרעתו. בעוד שכשמנהלים הליך שלם עם הוכחות, כנראה שיש שאלות קשות יותר, ויכול להיות שצריך לתת לאותו אדם יותר זמן להתארגנות לאחר מתן פסק-הדין.

אני לא חושב כך. כשאדם מקבל פסק-דין, אז יש לו פסק-דין, וזה לא חשוב אם זה נעשה בסדר דין מקוצר, או לא. גם בסדר דין מקוצר – הרי הגשתי בקשת רשות להתגונן וקיבלתי רשות להתגונן ומתנהל משפט, אז במקרה זה החוק יחול, או לא?

יחול. לא רק שלא מתקיים משפט, גם בפרק ט"ז4 מתנהל משפט.

יחול? אז אתם מבינים שהנימוקים שאומרים: עד עכשיו לא ידעתי, ויכול להיות שיש בעיות אמיתיות – אם קיבלתי רשות להתגונן, יכול להיות שיש בעיות אמיתיות.

אדוני, גם בהליך לפי פרק ט"ז4 יש דיון. כלומר, זה לא רק - - -. התביעות פשוטות יותר כי - - - צעדים מובנה.

אני לא מבין מה זה עניינכם, כהוצאה לפועל, אם התביעות פשוטות יותר או פחות? אתם צריכים לבצע פסקי-דין, ולא להתעסק עם מה התביעה.

נכון, אבל ברגע שמגיע אלינו פסק-דין שבכותרת שלו, לפי הסימון של התיק, ידוע שהוא התנהל לפי פרקים ט"ז, או ט"ז4, אנחנו יודעים שמדובר בפסק-דין לפינוי מושכר. אם יגיע אלינו פסק-דין - - -

תקראו את פסק-הדין, ריבונו של עולם.

- - - פרק ט"ז לא חייב להיות פינוי מושכר.

סליחה, תקראו את פסק-הדין. אתם רוצים להגיד לי שבפסק-הדין זה לא כתוב?

אדוני, מדובר בפקידים שיצטרכו לקרוא פסק-דין אזרחי כדי לדעת אם מדובר ב- - -

הבנתי. אז אתם יודעים מה? לא יהיה פינוי מושכר מהיר. זה יישאר כמו שזה היום.

אבל הזוכה, ממילא, אמור לבקש את ההליך. זאת אומרת שמראש הוא אמר לכם שמדובר בפסק-דין לפינוי מושכר. אתם צריכים לוודא את זה לפעמים.

אתם מבינים? האיש המסכן הזה, שאתם רוצים לזרוק אותו מהבית ועברו 20 יום והוא לא הגיש בקשת רשות להתגונן, ניתן פסק-דין ונגמר הסיפור – תוך 20 יום תעיפו אותו מהבית. לא. או שאתם מתעסקים בפינויים, או שאתם - - -

אוקיי.

זה לא משנה באיזה סדר דין זה מוגש. הרי כשפותחים תיק בהוצאה לפועל, זה נכנס לקוד מסוים בהוצאה לפועל. ההוצאה לפועל לא אדישה לזה. היא יודעת מה קורה בהוצאה לפועל.

לא הבנתי. עו"ד סיבק, הם הסבירו לי שזה לא כך, שהם לא קוראים את פסק-הדין.

לא, אבל כשהם פותחים את התיק, הרי סוג הבקשה לביצוע הוא בקשה לביצוע שמותאם לפסק-הדין הזה – אין דבר כזה שהם לא קוראים. - - - את פסק-הדין, הבקשה לביצוע מראה להם מה זה, וזה לא משנה באיזה סדר דין זה היה בבית-המשפט. אם אדם לא יוצג ולא ידע שמגישים בסדר דין מקוצר – דווקא האומללים שלא יזכרו את הכללים המשפטיים הרבים והמשתנים כל יומיים בערך – אדם סתם יכתוב בקשה לפינוי, יקבל פסק-דין לפינוי, אז לא יקבלו אותו? מה ההבדל המשפטי? מה ההבדל הפרקטי? ממילא המחסום נמצא בהוצאה לפועל ולא בבית-המשפט.

אתה צודק שאנחנו לא צריכים לעשות פה - - -. אנחנו צריכים לטפל בכל מקרה. אבל מה שרוצה להעיר עו"ד סיבק זה שהמערכת יודעת לפתוח רק לפי צו - - - לפינוי. היא לא יודעת אם - - - מושכר או לא מושכר. לא חשבנו על מה שאתה כרגע מציין, ונצטרך למצוא פתרון איך נדע לזהות, על מנת שלא נעשה טעויות ותקלות, שנפתח פינוי מושכר שלא מתייחס לאותו סוג של פינוי מושכר.

אבל זה יכול להיות או בסדר דין מקוצר, או לפי פרק ט"ז4. זה לא משנה באיזה הליך זה יתברר – זה יכול להיות, בכל מקרה, או זה או זה.

לא, אתה מציע הליך נוסף - - -

לא, הוא מציע שכל פינוי מושכר, לא משנה - - -

כל פסק דין של פינוי מושכר - - -

- - - אופציה לפינוי מושכר.

לא רק פרקים ט"ז ו-ט"ז4 - - -

כל פסק דין לפינוי מושכר.

אוקי, אז נשנה את ההגדרה כך ש- - -

להוריד את הסיפא.

בדיוק. "- - - פסק דין בתביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, אינו חל עליו - - -".

בהמשך להגדרה אני מבקשת להזכיר שההגדרה הזו כוללת גם דירות, בתי-עסק, השכרה לטווח קצר וחכירה לטווח ארוך. כלומר הכול נכנס באותה הגדרה.

חכירה לטווח ארוך?

גם חכירה לטווח ארוך נחשבת במסגרת ההגדרה.

אי פעם ביצעתם פסק דין של פינוי לחכירה לטווח ארוך?

בטח בעסקים, לא בדירות.

תסתכל על מינהל מקרקעי ישראל, מר כהן היה לכם מינהל מקרקעי ישראל?

בדיוק, זה מינהל מקרקעי ישראל.

יש לנו את מינהל מקרקעי ישראל. מינהל מקרקעי ישראל פותח אצלנו הרבה תיקים לפינוי. "עמידר" וזה פותחים הרבה תיקים.

לא "עמידר" – מינהל מקרקעי ישראל. חכירה לטווח ארוך. חכירה זה מינהל מקרקעי ישראל.

גם מינהל מקרקעי ישראל פותח אצלנו.

מינהל מקרקעי ישראל זה גם דירות, או בעיקר עסקים וכאלה?

גם דירות.

על "עמידר" זה החוזה חכירה לטווח ארוך? אני לא בטוח. אני חושב - - -

"עמידר" זה גם חוזה - - -

"עמידר" זה לא חכירה לטווח ארוך.

- - - החוזים המתחדשים.

מינהל מקרקעי ישראל זה בטח קרקעות שהוא החכיר לחקלאים, ודברים מסוג זה.

גם זה וגם זה.

וגם מה?

וגם דירות, יש להם גם למינהל מקרקעי ישראל. יש להם כמות לא קטנה של מינהל מקרקעי ישראל. אבל הרוב זה קרקעות - - -

מינהל מקרקעי ישראל מפנה דירות? באיזה מצבים?

אני יכול לבדוק לך.

משונה בעיניי שמינהל מקרקעי ישראל מפנה.

אז התוספת היא חכירה לטווח ארוך?

אין תוספת. אני הבהרתי שהמשמעות של מה שכתוב כרגע כולל גם חכירה, דירות - - -

"- - - פסק דין בתביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], - - - אינו חל עליו - - -".

כל השכרה לרבות - - -

לא, כי חכירה - - - צריכה להבהיר שגם ברי רשות, והסכמים משולשים.

ברי רשות – אני לא בטוח, אם בכלל יש בר רשות בארץ.

יש ברי רשות להסכמים המשולשים, הרי של הסוכנות, אפרופו מינהל מקרקעי ישראל - - -. אם זה מינהל בא', אז מינהל - - -

לא יכול להיות, כי חוק המקרקעין קבע שאין זכויות שביושר, ובר רשות זו זכות שלא מופיעה בחוק המקרקעין.

אבל כבר החזרנו את הזכויות שביושר בפסק-הדין בעניין אברמוב, במידה מסוימת.

החוק לא החזיר אותן. בר רשות זה בעייתי. אני לא חושב שיש, גם בחוזים המשולשים - - -. זה הכול חל.

אדוני, אני ציינתי את זה גם בישיבה האחרונה, אני חושבת שנכון להחריג כאן גופים כמו: מינהל מקרקעי ישראל, או "עמידר", או "עמיגור".

למה?

כי הנושא כאן הוא לנסות להגיע לאיזה שהוא - - -, וחובה על החוק לאזן בין זכויות החייבים לבין זכויות הזוכים.

איזה חייבים? אין פה חייבים?

הדייר, הוא החייב במונחים של ההוצאה לפועל.

הבנתי.

בדיון העקרוני בישיבה האחרונה עלה שהרבה אנשים דואגים לזכויות הזוכה, לבעלת הדירה המסכנה, הסבתא, שמקבלת את ההכנסה מזה. אני יכולה להבין שחייבים לאזן בין הזכויות, ולכן יש כאן רצון לזרז.

אני חושבת שאם הזוכה הוא גוף ממשלתי, אז האיזון מוצא את הביטוי שלו באופן שונה. ההליכים הרגילים טובים מספיק בשביל "עמידר", "עמיגור" ומינהל מקרקעי ישראל, ולא צריך לזרז את זה.

למה זה צריך לקחת יותר זמן? למה לא צריך לקבוע שאם אדם שכר דירה, לא חשוב ממי, וגרם לה נזקים והפסיק לשלם וכו' – הוא לא צריך לגור בדירה הזאת.

השאלה היא לא למה זה צריך להיות יותר זמן, השאלה היא למה זה צריך להיות פחות זמן? המחוקק קבע זמנים, אילו אותם זמנים - -

המחוקק עכשיו ישנה את הזמנים.

- - לביצוע כל מיני פסקי דין. אפשר להגיד גם: למה צריך לחכות לעיקול רכב, אבל קובעים שצריך לחכות – צריך לתת הודעה מראש של 20 יום.

זה יפה, אבל אני שואל אותך למה אדם ששכר ממני דירה אז יהיה לו מהיר, ואדם ששכר מהמדינה לא יהיה לו מהיר?

כי למדינה אין את אותם אינטרסים שהיא צריכה את הדירה באופן מהיר כדי להשכיר לאחר בעבור פרנסה.

זה לא עניין של פרנסה.

זה האינטרס של בעל הדירה הפרטי, שלא קיים אצל המדינה.

קיים.

ל"עמידר" יש הרבה פולשים לדירות, וחלק גדול הם אנשים שהיו צריכים להתפנות והם לא יכולים לתת לזכאים לדיור את הדירות, ולכן הם פונים אלינו.

חלק גדול הם אנשים ש"עמידר" קבעה שהם פולשים בלי שהיה דיון, ואז כשהאדם מקבל את זה - - -

אבל יש פסק-דין קודם.

כן, אבל מדובר בפסק-דין שניתן, במקרים רבים, מבלי שניתנת הרשות להתגונן. ישנם הרבה מקרים שהחייבים לא ידעו על ההליכים, וכשהם מקבלים את הודעת הפינוי זו הפעם הראשונה שזה נודע להם.

אבל יש פסק-דין?

יש פסק-דין.

הם לא יודעים על פסק-הדין? הם לא קיבלו מסירה והשופט נותן פסק-דין בלי מסירה?

בהרבה מקרים לא.

אז זו בעיה של השופטים.

לא, בגלל זה יש את הזכות לערער או להגיש בקשה לביטול פסק-דין, וזירוז ההליכים כאן לא נותן אפילו את האפשרות הזאת.

בבקשה, נותן את האפשרות.

לא, הוא מאפשר ביצוע פסק-דין לפני שזה הפך להיות חלוט.

לא נכון.

אנחנו נגיע להליכים ולזמנים ואז תוכלי לחזור להערה הזו.

אני שוב מדגישה שכל ההליך הזה לא צריך לחול כשהזוכה היא המדינה.

הבנתי.

התיקון המוצע הבא הוא בסעיף קטן 6(ג) – אני אקרא את הנוסח המשולב:"על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי זוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין למזונות או פסק דין לפינוי מושכר בטרם חלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו לחייב כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שאם נקבע בפסק הדין מועד לביצועו – חלף אותו מועד".

ההנחה היא שכאשר בית-המשפט לא קבע מועד לביצוע, כוונתו היתה שפסק-הדין יבוצע לאלתר. אני מזכירה שמדובר רק במקרים שבהם ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט, וההנחה שלנו היא שכאשר בית-המשפט נתן פסק-דין וקבע מועד לביצועו, הוא שקל את מכלול השיקולים שהיו בפניו והביא בחשבון את כל הנסיבות. אם הוא מצא לנכון שיש הצדקה לדחות את מועד ביצוע פסק-הדין, הרי שהוא היה קובע מועד מאוחר. אם הוא לא מצא שיש הצדקה לדחות את מועד ביצוע פסק-הדין, אז אין סיבה לדחות את מועד הביצוע ויש לאפשר לקיים אותו לאלתר.

חשוב לזכור שלהבדיל מפסקי-דין אחרים שבהם הדחייה של 30 ימים קשה לזוכה, אבל מצטברים לו הפרשי הצמדה וריביות על החוב שנפסק לזכותו, בפסק-דין לפינוי כל דקה שחולפת מחמירה את הנזק שלו עוד ועוד: מצד אחד, החייב לא מתפנה מהדירה והוא לא יכול להשכיר אותה לאחר, כך שהנזק גדל, ומצד שני, בהרבה פעמים מתווספות לו הוצאות שהחייב יוצר בנכס כמו חשמל וכו'.
לכן, יש חשיבות במקרה הזה, אולי אפילו יותר מאשר בדרך-כלל, לאפשר את ביצוע פסק-הדין באופן מיידי.

נבהיר שוב, כוונת התיקון היא שזוכה שקיבל פסק-דין, יוכל לפנות מיד ללשכת ההוצאה לפועל, ולא יצטרך להמתין 30 יום כפי שהיה קודם.

שוב, אלא אם נקבע מועד מאוחר לביצוע פסק-הדין.

לא נקבע מועד מאוחר.

אלא אם כן נקבע.

רק אם לא נקבע.

לא נקבע מועד מאוחר – לקחתי את פסק הדין, רצתי להוצאה לפועל, פתחתי - - -

מה שבפועל לא קורה?

לא, אנחנו עדיין לא - - - ביצוע לפני.

מה שבפועל לא קורה. את יודעת, זה בדיוק העניין, מה שבפועל לא קורה – זה בדיוק מה שיודעים בתי-המשפט, ולכן בתי-המשפט אומרים: מה אנחנו צריכים למהר? הרי אם ניתן היום פסק-דין, עד שההוצאה לפועל תקבל ותעשה וכו', ייקח זמן. לכן בית-המשפט לא דוחה את ביצוע פסק הדין – הוא כותב: מצווה לפנות. עד שייכנס לראש של בתי-המשפט שאפשר לפתוח את זה מחר בבוקר ולזרוק את האיש, אז הדברים יתחילו להשתנות.
אני רוצה להבין, רצתי ופתחתי תיק בהוצאה לפועל – מה שבפועל לא קורה – ובינתיים הגיעה עמותת "ידיד" והגישה ערעור, או בקשה לביטול פסק-דין, אז מה יקרה עכשיו?

בדיוק מה שקורה היום. הרי - - -

נצטרך לרוץ ולהודיע להוצאה לפועל – תראו, ואתם בינתיים עשיתם הליכים.

אנחנו לא עשינו הליכים - -

עשיתם מסירה.

- - כי יש את תקופת האזהרה והודעת הפינוי.

צריך למסור את האזהרה ואת הודעת הפינוי?

כן.

יופי. בינתיים חבל על הזמן כי יש ערעור.

ואתם מוסיפים אגרה, הוצאות ושכר טרחה לחייב, ויכול להיות שהוא התכוון להגיש ערעור, או להתפנות מחר בבוקר. איך אתם יודעים? אתם לא נותנים הזדמנות לערער או לבצע את פסק-הדין – יש פסק-דין, למחרת פותחים תיק.

מה זאת אומרת? הרי יש פסק-דין. או שבית-המשפט קבע מועד לביצוע פסק-הדין – שהוא מועד מאוחר יותר – ואז יהיה לו זמן להתפנות. או שכשיתנהל ההליך, והאדם חושב שהוא לא יכול להתפנות מחר, אז הוא מבקש לדחות את מועד ביצוע פסק-הדין אם הוא לא עשה את זה - - -

נניח שהוא לא התגונן – הזוכה הלך לבית-המשפט וקיבל את פסק-הדין שלו. קיבלתי ב-12:00 בצהריים את פסק-הדין, עוד היום ב-13:00 אני דופקת על דלתה של לשכת ההוצאה לפועל ופותחת בהליך. נציגת עמותת "ידיד" אומרת שפתיחת ההליך גוררת הוצאות של החייב, כשעדיין לא נתנו לו אפילו יום אחד להגיד: בסדר, קיבלתי פסק-דין, אני מכבד פסקי-דין ומחר אתפנה. זה הקושי שהנציגה מעלה, ואני חושבת שהוא נכון.

למה צריך שהוא יפתח תיק בהוצאה לפועל באותו היום? מה רע במצב הקיים היום שאומרים: את תיק ההוצאה לפועל תפתח תוך 30 יום, כי הזמן להגשת ערעור הוא 30 יום; הזמן להגשת בקשה לביטול הוא 30 יום, אז שיגיש את הבקשה. אם הוא יחכה עוד 30 יום – אחרי התקופה הזו, אם תפעלו לפי הספר, לא קרה שום נזק. הרי הבעיה היא לא מתי פותחים את התיק, אלא כמה זמן לוקח להוצאה לפועל לבצע אותו לאחר שפותחים את התיק.

אז נבטל את האזהרה ואת הודעת הפינוי כדי שמייד אחרי פתיחת התיק אפשר יהיה לפנות אותו?

מה פתאום?

אבל אנחנו חייבים לקצר את הזמנים באיזה שהיא צורה.

את מדברת על קיצור הזמנים וזה עניין אחר. אני מדבר על העיקרון שאם קיבלתי פסק-דין היום, יש לי זכות לערער?

כן.

תוך כמה זמן?

30 ימים.

יש לי זכות להגיש בקשה לביטול פסק-דין?

כן.

יופי, מה אתם כבר מפנים אותי?

אנחנו לא כבר מפנים אותך.

אתם כבר מפנים אותי. אתם נותנים לפתוח תיק הוצאה לפועל – תרוצו נגדי.

אנחנו פותחים את התיק כדי לאפשר פינוי בזמן סביר. ככל שאנחנו דוחים - - -

סליחה, מה זה לפתוח תיק?

האם יש אגרה לפתיחת התיק?

לפתוח תיק עולה כסף.

על מי הולכת האגרה?

עליי.

הזוכה בהתחלה, ואחר-כך זה מגולגל על החייב - -

מתי זה לא יגולגל?

- - אבל אם אפשר להעיד פה – מר כהן – במקרים של פינוי שוכר, בדרך-כלל לא הולכים לגבות את הדברים האלה, כי ברגע שהוא מתפנה מהנכס אומרים: תודה ושלום.

סליחה, לא הולכים לגבות? מי שואל אותך? זה תלוי בי כזוכה אם אני רוצה לגבות או לא. זה לא תלוי בכם.

נכון.

אתם מחייבים אותו בכסף. את דיברת קודם שכל זמן שאני בדירה יש הוצאות כי אני מבזבז חשמל וכו', וכשאתם באותו היום פותחים את התיק אז יש הוצאות שמגלגלים עליי.

למה הוא לא מגיש בקשה לעיכוב ביצוע?

הוא בכלל לא היה שם. הוא לא הגיע לדיון – ניתן פסק-דין בהיעדר.

אפילו אם כן, הוא לא חייב - - -

- - - רשות להתגונן.

למה הוא לא ביקש רשות להתגונן? לא רוצה. אני רוצה לשחק את המשחק בדרך שלי, אל תחליטו בשבילי איך אני אנהל אותו. זה משפט נגדי – אני יודע איך אני רוצה לשחק אותו.

אז מה אפשר לעשות שבסופו של דבר ניתן פסק-דין נגדו?

אין בעיה.

אם הוא רוצה לשחק את המשחק ככה ולא - - -

אז עכשיו, אחרי שהוגש פסק-דין הוא מחכה ליום האחרון ומגיש ערעור.

אז אם הוא מחכה ליום האחרון ומגיש ערעור, הוא צריך לדעת שיכולות להיגרם לו - - -

למה? הרי אילו הייתי חושב שאם הוא מחכה 30 יום ואז פותח תיק בהוצאה לפועל, ובתוך חודש ההוצאה לפועל תפנה, הייתי אומר: בסדר, אני מבין את הזריזות. אבל זה ייקח לכם יותר מחודש לפנות.

זה ייקח יותר מחודש לפנות בגלל ההתחשבות הזו - - -

לא, עזבי את ההתחשבות. קבענו שאחרי 30 יום הזוכה יכול לפתוח תיק הוצאה לפועל. פתח תיק הוצאה לפועל – כמה זמן אחר-כך אתם תפנו? והוא עשה מסירה באותו יום?

זה תלוי בקבלן.

נכון למצב החוקי שקיים היום? צריך קודם אזהרה ואחר-כך הודעת פינוי, ונכון להיום הדבר הזה יכול לקחת יותר מ-65 ימים, רק בגלל החוק.

יכול לקחת יותר מ-65 ימים. כמה בפועל זה לוקח כשהגשתי את הכול?

לוקח - - - עד שיוצאת - - -

הרבה יותר.

חודשיים?

בטח.

יותר.

נו, אמרתי 65 ימים, זה יותר אפילו.

עו"ד סיבק, חודשיים? בוא נאמר כך: חצי שנה זה מינימום.

לא, כמינימום.

לא, אנחנו מדברים על ממוצע, מה הממוצע?

עזוב אותי - - -, אני אומר כמה בפועל לוקח להם לפנות דייר?

לוקח כמה חודשים.

כמה חודשים.

אני מציג את המצב הדרוש שיפור, ועכשיו אומר: אז נרד טיפה ממנו. אבל - - - פתרון.

השאלה היא אם זה המקום הדרוש שיפור?

השאלה היא האם אני צריך ללכת עם גרזן ולקצץ – אני לא מקצץ עם גרזנים. אנחנו מדברים פה, בסופו של דבר, על כך שזורקים אדם מהבית: אז זה לא הבית שלו; והוא לא שילם; והוא מנוול; והוא רשע, הכול טוב ויפה, אבל זורקים אותו לרחוב.

אני יכול להציע הסתכלות אחרת?

כן.

להעביר את כובד המשקל להוצאה לפועל לעצור את ההליך, לעכב את ההליך – אגב, המקום היחיד שנתנו להוצאה לפועל את הסמכויות האלה זה במימוש משכנתאות. אז בגלל שההוצאה לפועל במימוש משכנתא היא ערכאה ראשונה – היא לא ערכאה שנייה, ולא ערכאת ביצוע, כי היא היתה חצי שיפוטית במובן מסוים. אבל פה נקודת המוצא צריכה להיות בית-המשפט. נניח הנחה דמיונית שאדוני מצליח לסגל לבתי-המשפט רוטינה סבירה של אדם סביר – מה אתה עושה כשאתה מפנה אדם? איך אתה נותן את פסק- הדין? מה אתה כותב? בדיוק כמו ששופטים כותבים למטה:"זכות ערעור תוך 45 יום".
בית-המשפט שקל את התיק. נניח שבית-המשפט ניהל אותו שנתיים – שקל כל דבר, ניהל דיונים, הביא עדים ואמר: אני רוצה שהאדם הזה ייצא מחר, זה מה שבית-המשפט החליט.

טוב.

עכשיו אנחנו אומרים - - -

לא, נגמר. אמר בית המשפט: תפנה מחר. העניין הוא שאילו הייתי חושב שכל התיקים האלה מתנהלים במשך שנתיים, והנתבע נמצא ומנהל את הדיון, זה בסדר. להגיד להם: יש הבדל בין פסק-דין שהתנהל, לבין סדר דין מקוצר שניתן פסק-דין בהיעדר בקשת רשות להתגונן – אני לא יכול, כי הם לא יעמדו בזה. אילו הייתי יכול, הייתי שמח לעשות את זה.

אבל ההבחנה היא פה לא - - - בחוק סדר הדין הפלילי.

יש הבחנה גדולה, כי אני מסכים שכאשר אני מסכן – אני גר בדירה והפסקתי לשלם שכר-דירה משום שפיטרו אותי מהעבודה, אין לי אפשרות לשלם ויש לי שמונה ילדים שאני צריך להאכיל. זה מגיע לבית-המשפט, ואני אומר לשופט: זה וזה מצבי. השופט אומר: אוקיי, את זה אני לוקח בחשבון. אני אתן נגדך פסק-דין לפינוי, אבל אני אתן לך שלושה חודשים להתארגן כדי שתמצא משהו – הבנתי.
אבל מה קורה כאשר אני מקבל פסק-דין כזה? אני מסכן, חולה, ואני לא מגיש בקשת רשות להתגונן, כי אין לי עורך-דין ואין לי כסף, ואז יש פסק-דין. למחרת בבוקר פותחים תיק בהוצאה לפועל – תפנה.

אני אומר לאדוני איפה התשובה שלי? התשובה שלי נמצאת בסדר הדין האזרחי. אם זה החשש – הוא חשש אמיתי. אני גם לא אוהב גרזנים. אגב, לעניין "עמידר" גם אם כתוב בחוק משהו, זה לא אומר שצריך לקיים אותו. אפשר להיות נוח וגמיש.

עו"ד סיבק, אם כתוב בחוק אז לא לקיים? את החוק צריך לקיים.

לא במובן הזה, לא במובן שאדוני אומר. ההיפך – כשקנויה לאדם זכות שהיא שוט כלפי אדם שני, אותו אדם לא תמיד חייב להפעיל את השוט במלוא המרץ – זה מה שאני אומר, זה דבר אחר. ההיפך, חוק צריך לקיים.

אבל אני חוזר ואומר שהתשובה לחשש של אדוני חייבת להיות בתקנות סדר הדין האזרחי, אנחנו חייבים להסתכל כל הזמן על שני דברי החוק האלה במקביל.

אני מסכים איתך במאת האחוזים. רבותיי, אתם רוצים לתקן את החוק הזה? תביאו לי תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי כדי שהכול יהיה מושלם. אבל אין לי את תקנות סדר הדין האזרחי, ואין לי סמכות לתקן אותן.

יכול להיות, אבל זה צריך להיות קורלטיבי כדי לא להעמיד אותם במצב שבו הם נמצאים במין ערכאה – חצי ערעור - - -, הם לא יודעים מה לעשות עם זה.

אני לא רוצה שהם יהיו ערכאת ערעור, ואני לא רוצה שרשם יבדוק פסק-דין של שופט. לכן כשהיתה פה לפני שבוע הצעה שלפני שהרשם יצווה על פינוי, הוא יזמין את הצדדים ויביא את המדינה וימצא להם דירה אחרת – לא על זה אני מדבר. אני מדבר על הצד הטכני, ושם אני לא צריך ערעור כרשם. אני כמחוקק אומר: את התיק יפתחו כך וכך, ואז אני יודע כמה זמן אני מרוויח עבור הדייר המסכן עד שזורקים אותו מהבית.

אתה יודע מה? לא הדייר המסכן – טעות שלי, הדייר הרשע. אבל אני צריך לתת לו את הזמן הסביר להתפנות.

מה זה הזמן הסביר לדעת אדוני?

אתה עכשיו תופס אותי בגרון ושואל מה הזמן הסביר – אני לא יודע. אבל יכול להיות שאני צריך לתת לו 15 יום אחרי פסק- הדין כדי שיתחיל - - -. אתה יודע מה? אין בעיה – קיבלתי פסק-דין, אני צריך לפנות. אני יודע, אני לא בסדר. אני צריך למצוא דירה, להזמין מובילים. הרי אתם אומרים בחוק הזה שהמשטרה צריכה 30 יום כדי לבצע את הפינוי. היא לא יכולה להגיד זמן קבוע, היא לא יכולה להגיד: אני אבוא בראשון לינואר, אלא בין היום לבין הראשון לינואר – כל אחד מ-30 הימים. למה? כי צריך להתארגן עם מובילים ועם מחסן ועם כל הדברים האלה – תנו גם לי להתארגן.

בהתארגנות יש שני שלבים: עד פתיחת התיק, ומפתיחת התיק עד המועד שאפשר להתחיל בביצוע פסק-הדין. אז המועד שאפשר ממנו להתחיל בביצוע פסק-הדין הוא מסיום תקופת האזהרה, שזה לפחות 20 יום. אנחנו עדיין בשלב הראשון שבו אי אפשר להיכנס לפתחה של לשכת ההוצאה לפועל - - -

נכון, כי אני שומר חוק, קיבלתי פסק-דין ואני מתחיל להתארגן לצאת. למה שתפתח לי הוצאות נוספות?

השאלה היא באיזה דרכים אפשר לדאוג לאותו חייב, לאותו שוכר, שלא מתפנה מהדירה, וצריך לתת לו את השהות.
השאלה היא אם זה אמור להתנהל בדרך של בקשה לעיכוב ביצוע – שיכול להיות בבית-המשפט. או בקשה לעיכוב ביצוע, שיכול להתנהל גם מול רשם ההוצאה לפועל. השאלה היא אם אנחנו צריכים לסגור את האפשרות בפני הזוכה להגיע בכלל, תוך תקופה מסוימת, ללשכת ההוצאה לפועל.

אני אגיד לך למה – שלא יפתח תיק מסיבה פשוטה: ראשית, זה עולה כסף. שנית, כל הזמן אני שומע איך ההוצאה לפועל הופכת ליותר משוכללת, והכול עובד שם כמו שעון – אני בא יום אחר-כך, פותח תיק, תוך שלושה ימים ממציאים את זה עם אזהרה והכול, אחרי כך וכך זמן יש הודעת פינוי ונגמר הסיפור. אז אני אומר: תירגעו, עוד שבועיים לא יקרה כלום.

כשאנחנו מדברים שזה עולה כסף, יש לכך שני צדדים: צד אחד, כנראה שהעלויות שכרוכות בשהות הזאת, נופלות רק על הזוכה. ההמתנה הנוספת הזאת עולה לו כסף – זה כסף שהוא לא יכול לדרוש את השיפוי עליו. בכל מקרה ההליך שמתנהל כרגע, הוא הליך נפרד מהליך התביעה הכספית נגד השוכר.

לפי פרק ט"ז יש שני הליכים נפרדים – הליך פינוי והליך תביעה כספית. בדרך כלל ההליך העיקרי שאני רוצה לנהל הוא הליך הפינוי. כל התביעות הנוספות של השהות הנוספת, זו עלות שנופלת על הזוכה שצריך לנהל הליך נוסף על הנזקים שנגרמו לו – גם על הנזקים הנוספים שנגרמו לו בגלל שהוא לא יכול לפתוח תיק בהוצאה לפועל. נכון שיש עלויות פתיחת תיק – שהן זניחות – מול העלויות, נניח שאם זה 30 יום, אז 30 יום של שכירות ועלויות נוספות שנופלות על הזוכה.

אני מבקשת להוסיף שאי-אפשר לשכוח שהעלויות הראשונות של פתיחת התיק מוטלות על הזוכה. אני יכולה להניח, ולצערי הרבה פעמים הם לא רואים את החזר ההוצאות האלה. אני חושבת שאם מדובר בהליך שהתנהל כמו שצריך, הוא לא יחשוש לפתוח את התיק – גם אם הוא לא יקבל אחר-כך את החזר ההוצאות. אבל אני כמעט בטוחה שכל זוכה הגיוני, גם אם ניתן פסק-דין בהעדר וכו' – ואני חושבת שגם לפסק-דין שניתן בהעדר, קדמו הליכים והחייב ידע שמתנהל נגדו הליך ויכול להיות שהוא יצטרך לצאת מהבית. אבל בכאלה מקרים אני בטוחה שהזוכה יחשוב פעמיים לפני שהוא ישלם את הוצאות פתיחת התיק – לפני שהוא יודע שהאדם יודע שהוא צריך להתפנות.

כלומר, גם זוכים לא ממהרים – ולו רק בגלל שיקולים רציונאליים – שאולי הם לא יקבלו את כספם.
דבר נוסף, אני חושבת שגם אם מדובר בסדר דין מקוצר, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהיה הליך בבית-המשפט והחייב היה מודע לו. זה שהוא מתחמק; לא מבקש רשות להתגונן; לא מגיע לדיון ולא עושה דבר – כל זה לא מאפשר לתת לו עוד הקלות ולעודד את ההשתמטות הזו.

אבל גם אם הוא הגיע והיום ניתן פסק-דין - - -

אז אם הוא הגיע שיבקש עיכוב ביצוע, שיבקש לערער.

את צודקת במאת האחוזים. אנחנו נקבע להוצאה לפועל, ולא לחייב, זמנים נוקשים. כי אי-אפשר שבית-המשפט פסק, וההוצאה לפועל תחכה ותדון וכו'.

בעניין סעיף קטן 6(ג), האם אתה מציע שלא להוסיף את התיקון המוצע, או שאתה מעוניין לקבוע זמן מקוצר יותר, כמו 15 ימים?

אני רוצה זמן מקוצר יותר – 15 ימים.

אוקי, אז אנחנו ננסח את זה מאוחר יותר – 15 ימים להגשת בקשה.

אפשר לשאול שאלה לגבי סעיף קטן 6(ג)?

כן.

היות שהחוק הזה מתוקן אחת ל-, יכול להיות שדווקא התיקון הזה מכין את התיקון הבא. כי מה ההבדל בין צו פינוי, לבין למשל, פסק-דין של צו עשה למסירת חפץ אחר? כלומר, האם כשנגיע למקרים של פסק-דין לביצוע – פסק-דין בעין – למסירת חפץ, שגם נקבע בו מועד, שהוא זהה לחלוטין במהות שלו, לפסק-דין לפינוי – אז נתקן את הסעיף הזה מחדש?

כן.

ונוסיף גם את - - -

כן, הם נהנים לשבת פה. הם נהנים לבוא לוועדה הזאת. הם כל הזמן מגישים חוקים.

כדי לוודא שהבנו, כי אנחנו נצטרך לדווח על העניין הזה ולבקש את ההסכמה – אז במקרה שנקבע מועד לביצוע - - -

אתם לא צריכים לבקש הסכמה. אתם יכולים להודיע לי שאתם מתנגדים.

אנחנו לא רוצים להתנגד מעכשיו. אנחנו רוצים - - -

אני רוצה להזכיר לכם שאני מצביע ולא אתם.

אוקי. אבל רק שנבין, מה היתה החלטת הוועדה?

15 יום.

15 יום, אבל אם נקבע מועד לביצוע אז בסמוך למועד - - -, מיד לאחר שחלף המועד לביצוע.

כן.

זאת אומרת שתיאורטית, לפחות, יכול להינתן מועד ביצוע למחר - - -

הם לא ערעור על בית-המשפט. אם השופט קבע - - -

תשומת-לב הוועדה שטכנית, אם בית-המשפט ירצה - - -

אם בית-המשפט יקבע פינוי מהיום, אז מחר אפשר לפתוח תיק הוצאה לפועל. אני לא מאפשר לעקוף פסקי-דין של בית-משפט.

זה קיים כבר היום.

סליחה?

זה המצב היום.

אני רק רציתי להבהיר.

בסעיף קטן 7(א) אני מבקש לעשות תיקון – "משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה, בתוך שבעה ימים - - - ".

שבעה ימים עוסקים בכל המצאת אזהרה, אז בוא נגיע לדבר הספציפי.

לא, מכיוון שלהוצאה לפועל אין בעיה. לא רוצה לגרום נזקים לאדם – אז תגישו את זה בזמן.

כן, את זה הם ממציאים.

כתוב שהכול בתקופה של 20 ימים. אה, סליחה.

אני לא רוצה 20 ימים. לא, 20 ימים זה התקופה שבה אני צריך לקיים. לא כתוב תוך כמה זמן הם ימציאו.

כן.

אבל אדוני, לא אנחנו ממציאים. בחלק גדול מהפעמים מי שממציא את האזהרה – שבמקרה שלנו היא גם הודעת פינוי, אבל זה לא משנה – זה בא-כוח הזוכה.

בא-כוח הזוכה הוא במקרה זה שליח שלכם.

לא, אם יש לו עורך-דין, אז העורך-דין עושה את זה עבורו, לא אנחנו.

"משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה - - - ". על פי החוק - - -

כן, "- - - או מי מטעמו". לפי סעיף 5 לחוק אז הדברים האלה - - -

"- - - או מי מטעמו". זאת אומרת שאתם אומרים לעורך-הדין של הזוכה: תמציא במקומי. אבל הוא ממציא בשמכם – תדאגו שהוא ימציא את זה תוך שבוע.
היום, כשמוציאים צו מניעה או צו עיקול, אז יש בתקנות סדר הדין האזרחי - - -

עיקול לפני הגשת תביעה.

שצריך להגיש את זה - - -

עיקול לפני הגשת תביעה – אתה צריך להגיש את התביעה תוך שבוע.

לא, שצריך למסור את הצו - -

תוך 3 ימים.

- - תוך שלושה ימים.

באיכון.

ואם לא, הצו מתבטל.

- - -

אין בעיה – אז אתם תפקחו תוך כמה זמן מגישים. הרי אי-אפשר לגרום נזקים. אני פתחתי תיק הוצאה לפועל – אי-אפשר לגרום לי נזקים.

אדוני צודק, אבל יש כמה דרכים להמצאת אזהרה: יש המצאת אזהרה בדואר רשום עם אישור מסירה, שזה תלוי בבנק הדואר.

לפי הקריטריונים של בנק הדואר.

לפי הקריטריונים של בנק הדואר. יש את המסירה האישית שעורך-דין יכול לעשות, ואנחנו יכולים להגיד לו. ובסופו של דבר, אם לא הצליחו להמציא, יש את ההדבקה שצריכה להיות ב"שקידה ראויה": הוא צריך להגיע שלוש פעמים, בשעות שונות של היום – אז קצת קשה להגביל את זה לשבעה ימים.

למה? את יודעת מה אפשר לעשות בשבעה ימים? אפשר להגיע כל יום.

אבל צריך להגיע בשעות שונות, וצריך שיהיה - - -

שעות שונות – אני פתחתי ביום ראשון, אז ביום שני ילכו פעם אחת; ביום שלישי ילכו פעם שנייה; ביום רביעי ילכו פעם שלישית ופעם רביעית; וביום חמישי ידביקו. אני מסכים אתכם שזה בלתי אפשרי, אבל אתם מבינים שאתם לא יכולים להציג את העניין הזה, שכאילו לבעל הדירה – הזוכה – נגרם נזק, ולכן צריך לקצר את המועדים, כי אתם לא מוכנים לקחת על עצמכם חובת מועדים.

זה גם אומר משהו על ה-15 יום.

15 יום אפשר להתארגן.

אולי חלק מהפתרון של קיצור המועדים, מעבר לזה שאפשר לחשוב על הוצאה לפועל - - -, כמו שעושים ב"פירוק שיתוף". כלומר, לו הליך הפינוי היה נמשך בצורה מסוימת בתיק האזרחי, זה היה מקצר משמעותית את התהליך. אבל אני שם את זה בצד – זה לא הדיון היום.
יכול להיות שאפשר לקצר את הטווחים מבחינת החשש שלא יודעים על פסק-הדין, לזה שנכניס כאחת מהנקודות, milestone, לאורך הנתיב את המסירה של פסק-הדין, גם לפני שנפתח תיק ההוצאה לפועל. כי נפתח תיק ההוצאה לפועל, הרי יש את הזמן לאזהרה – זה ייקח זמן, ועד שהמערכת תשתכלל ותוכלו להפיק את זה בלשכה, זה יהיה פרק זמן לא קצר. כלומר, מי שזכה בפסק-הדין, למסור את פסק-הדין לנתבע.

אבל זה צריך להיות בשלב הקודם להוצאה לפועל – בבית-המשפט.

זה בשלב הקודם, אבל זה נותן לך שקט נפשי – כהוצאה לפועל – שזה נמסר לו. זה מאפשר לך לקצר טווחים.

אני מסכימה, לדעתי זה תיקון הכרחי, אבל זה בתקנות סדר הדין האזרחי. לדעתי כל פסק-דין צריך להיות מומצא לצדדים – לא רק פסק-דין של פינוי.

אבל פה האינטרס שלך הוא שזה יקרה. כי את אומרת: אני צריכה לבצע את מה שהם שלחו אותי לבצע, ואני חוששת שלא קיבלו.

גם בפסק-דין כספי זה ככה. אני אשמח לתיקון בתקנות סדר הדין האזרחי שיחייב לשלוח כל פסק-דין.

אל תתחילי עם כל פסק-דין לשלוח.

למה לא?

אין לזה סוף.

גם פסק-דין כספי שמגיע לביצוע בהוצאה לפועל, לא ראוי שלפני-כן, בוודאות, הוא יקבל אותו.

- - - לא כזאת, כי את לא מקצרת את תקופת האזהרה. את לא מבצעת הליך של ביצוע בעין. הרי התהליך בפסק-דין כספי הוא לא של ביצוע בעין – הוא לא פעולה של עשייה מיידית – הוא פעולה של תהליך - - -.

אבל גם פה הוא מקבל אזהרה ובה הודעה שיש פסק-דין.

אני מעלה את זה כנקודה למחשבה, כי זה יכול לעזור לך לקצר את טווחי הזמן בהוצאה לפועל. אם את יודעת שמסרו לו – זה לא משנה שעוד לא יצאה לו אזהרה – אבל כבר מסרו לו את פסק-הדין.

אבל זה לא במגרש שלנו. אם היתה לי אפשרות - - -

אבל את יכולה לכתוב אצלך: ובלבד שנמסר לו פסק-הדין לפחות 15 ימים - - -

איך אני - - -

עורך-הדין סיבק, אל תתקן ככה את תקנות סדר הדין האזרחי.

לא, אני מדבר על ההוצאה לפועל, בלי לתקן את תקנות סדר הדין. גם בחוק ההוצאה לפועל אפשר להגיד את המשפט: ובלבד שנמסר לו פסק-הדין x ימים לפני.

איך הוא יידע? איך ההוצאה לפועל תדע אם נמסר לו?

מה זאת אומרת? יביאו אישור מסירה. בדיוק כמו שעושים בכל דבר.

אישור מסירה מאיפה?

איך ההוצאה לפועל - - -

אישור מסירה של ההוצאה לפועל, או של בית-המשפט, או של מי?

בית-המשפט.

זה לא משנה איך - - - את אישור המסירה הזה.

זה משנה, כי צריך לפתח את זה באיזה שהיא צורה.

זה מאד משנה, כי אם אני לא מאפשר לפתוח תיק הוצאה לפועל, אז לא יהיה אישור מסירה של ההוצאה לפועל.

אישור המסירה של ההוצאה לפועל ייצא בכל מקרה – הרי זה לא יעצור את מסירת האזהרה. אבל כולם פה חוששים שאדם מקבל פסק-דין לפינוי – והחשש הזה אמיתי – וכל העולם נוחת עליו. אז דבר ראשון, אני רוצה, בתור חברה, שהוא יידע הכי מוקדם שאפשר שיצא נגדו פסק-דין. ברגע שהוא יידע, אני יכול לעשות לו דברים יותר חמורים. אז זה חייב להיות milestone. אפשר לשלב את זה בכל מיני נקודות לאורך הציר, אבל ברור שמסירת פסק-הדין היא נקודה קריטית.

אפשר לומר משפט?

כן.

במצבים בהם בתי-המשפט נותנים פסק-דין לפינוי, הם כותבים: ובלבד שפסק-הדין נמסר אישית לחייב, ואז זה יכול לענות על מה שהוא - - -

כן, אבל אני לא יכול להכריח את בתי-המשפט איך לכתוב. נאמר ככה – בסוף סעיף קטן 7(א) כתוב:"לאזהרה יצורף העתק מאושר של פסק-הדין - - - אם לא הומצאו לחייב קודם לכן, וכן העתק הוראת תשלום - - - "העתק" של פסיקתה - - -" וכו'. זאת אומרת, בכל מקרה פסק-הדין יהיה לו באזהרה.

אבל עכשיו בוא - - - זמן.

עכשיו אני רוצה שיחכו 15 יום, עד שמוציאים לו את האזהרה.

יפה. זה 15 יום להוצאת האזהרה, והאזהרה יוצאת מהרגע שביקשתי אותה, תוך כמה זמן נוסף?

בדרך כלל יוצאת תוך שבעה ימים.

אופטימי – שבועיים, בואי נגיד, וזה לא - - -

לא, מה קרה לך? ההוצאה לפועל הולכת ומשתכללת, הכול מחשבים היום – שבעה ימים

לא, אני לא אומר שלא, אני בטוח שכן, וגם שתהיה אפשרות להפקה - - -. היום זה לא עובד ככה. היום פרק הזמן הרלבנטי להפקת אזהרה לוקח זמן, ואם דפוס "בארי" שולח את זה בדואר, זה יגיע אחרי חודש ולא אחרי שבועיים.

זה כבר לא עובד - - -

לא, אחרי שבעה ימים זה מגיע.

לא, גג שבועיים.

לא, עורך-הדין סיבק נאמר ככה: אפשר לזרוק הרבה על ההוצאה לפועל, אבל אתה רוצה לבצע מהר את פסק-הדין?

כן.

לך תבצע מסירה אישית.

נכון.

אבל אין לי את האזהרה, זו הבעיה.

מה זה אין לך את האזהרה? כשאני פותח תיק בהוצאה לפועל – אני לא יודע מה היום – אבל כשהייתי צעיר היינו פותחים תיק, מכינים אזהרה, - - -

זה לא קיים היום אדוני, זה רק דרך דפוס "בארי", זה מה שאני אומר. המצב יחזור ככה, צריך להבין את זה – אין דבר כזה לקבל אזהרה בלשכה.

אנחנו שולחים את הבקשה לדפוס "בארי" שמכניס אותה, ושולח לנו ללשכה - - -

אם זה לא נמסר דרך דפוס "בארי", אתה יכול לעשות אישית – זה הנוהל.

- - -

למה אתם לא עושים את זה בעצמכם?

כי זה טופס מיוחד – זה לא - - -.

לקנות.

יש מיליונים.

האזהרה זה טופס מיוחד.

כמה זמן זה לוקח?

אמור להיות לא יותר משבעה ימים – דפוס "בארי" אמור להדפיס, לקבל - - - את הקובץ בעיבוד לילה. הם מפיקים, צוברים אצלם, עושים פרה-פרינט ושולחים לנו.

מר כהן, זה לא שבעה ימים.

אז אם יש תקלות, אנחנו - - -. על פי החוזה איתם, הם צריכים לעשות את זה בשבעה ימים.

התיקון הבא המוצע, נועד לקצר את הזמן המצטבר של הליך האזהרה והליך הודעת הפינוי, ומוצע לאחד אותם להליך אזהרה והודעת פינוי ביחד. כלומר, כבר בעת האזהרה תינתן הודעה על פינוי.

מוצע שהמועד לפינוי יהיה 20 ימים מיום ההמצאה. נזכיר שקודם לכן, האזהרה נשלחה 20 יום מראש, והודעת הפינוי עוד 21. כלומר, אנחנו מקצצים ממועד של 41 יום למועד המוצע כרגע של 20 יום. על רקע זה נקרא את התיקון של סעיף 7.

אז צריך תיקון מקביל בתקנות, כי נוסח האזהרה בתקנה 12 לא מתאים - - -

נכון.

בעיה שלהם.

אנחנו נתקן את התקנות ונתאים את זה.

סעיף קטן 7(א) – "משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה שעליו למלא אחר פסק-הדין, או לשלם את החוב הפסוק בשיעורים שנקבעו בהוראת תשלום לפי סעיף 69א או בצו לפי סעיף 69(ב), או להגיש בקשה לצו תשלומים לפי סעיף 7א, והכול בתוך תקופה של 20 ימים מיום המצאת האזהרה ואולם לעניין בקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר רשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע תקופה אחרת [ובלבד - - - שלא תפחת ממועד זה - - - אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו]". זה הנוסח המוצע האחרון – הוא לא הנוסח שהופיע בהצעת החוק. כלומר, כרגע אנחנו מדברים על מינימום של 20 יום, אבל ניתן יהיה לקצץ אותו, ובלבד שזה יהיה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

זה לא יפחת מ-10 ימים בכל מקרה.

אוקי, אז נכתוב.

כמו שכתוב – "- - - [ובלבד שלעניין פינוי דירת מגורים, לא תפחת התקופה מ-10 ימים, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו].

אז יש פעמיים "[- - - אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו]", ואין לזה משמעות.

לא.

אפשר להוריד את ה"[- - - אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו]", אבל אז אתה מגביל את הרשם, כך שלא יהיו לו עשרה ימים.

לא. אני רוצה שזה לא יפחת מעשרה ימים, ושלרשם יהיו טעמים מיוחדים להוריד מ-20 לעשרה.

אוקי. זאת אומרת, זה לא יפחת מ-20 יום, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולעניין דירת מגורים – לא יפחת מעשרה ימים.

נכון. זה מה שאני רוצה.

אוקיי.

אדוני, נחזור למה שאמרתי לפני כן שאני חושבת שצריך לתת הזדמנות, ולא לבצע שום דבר לפני שפסק-הדין הפך לחלוט. אם אנחנו לוקחים בחשבון את ה-15 יום, אז אני חושבת שההודעה לפינוי – גם אם מאחדים את זה עם האזהרה – זה צריך להיות לפחות 30 יום, כך שביחד יש את ה-45 יום שיש למישהו זכות לערער.

התשובה צריכה להיות, בסופו של דבר, צמצום זמן הערעור על פסקי-דין. אין מה לעשות.

סך הכול, עדיין מקצצים הרבה – הופכים את זה - - -

- - - חייב להגיע לזה.

אבל זה לא כאן.

אדם שמחכה 45 יום עד סוף התקופה - - -

כאן מדובר ב-45 יום. אתם מקצצים את זה ממה שזה היום – 30, פלוס 20, פלוס 20. זה עדיין קיצוץ משמעותי.

אבל זה לא הגיוני לאדם - - - שגם מחכה 45 יום וגם לא מגיש בקשה לעיכוב ביצוע – זה לא מסתדר.

המציאות היא לא שאנשים מחכים, אלא אנשים שלא יודעים מה לעשות, שלא מיוצגים.

- - - את המציאות. אז שהסיוע המשפטי, במקרים של פינוי מושכר, לא יחכה חצי שנה, אלא ייתן סיוע בתוך שבועיים.

נכון, אבל האדם צריך לדעת לפנות לסיוע משפטי, שזה לא תמיד קורה.

<אז יהיה כתוב בכל פסק-דין לפינוי, כרוטינה של הנהלת בתי-המשפט - - ->

בכל מקרה, תקנות - - -

לא. לא יהיה כתוב בשום פסק-דין. אתה מבין? אתה מכתיב לשופט מה יהיה כתוב.

לא, חלילה וחס.

לא, רבותי, בואו נאמר ככה: איש לא יודע מה לעשות, זה נכון. אבל גם אם אני אתן לו 60 יום, הוא לא יידע מה לעשות.

אבל תקנות סעד נותנות לו 45 יום – לפחות ניתן לו את זה.

לא, אני לא אתן לו את זה. אני רוצה לשנות את זה, כי האיש הזה עדיין גר בדירה של מישהו אחר וגורם לו נזק.

אבל אתה פוגע בזכותו לערער. יש לו - - -

אני לא פוגע בזכותו לערער – אני נותן לו 15 יום, את מבינה? את יוצאת מתוך הנחה - - -

לא, אבל יכול להיות שה-15 יום לא אפקטיביים, מבחינתו, כי הוא עדיין לא קיבל את פסק-הדין, ולכן הוא - - -

רבותי היקרים, אתם מבינים? אתם יוצאים מתוך הנחה - - -

- - -

יש לי הצעה - - -

אתם יוצאים מתוך הנחה כזו: שהאיש לא קיבל הזמנה לדיון; שהאיש לא קיבל כתב תביעה; ששופט נתן פסק-דין בהיעדר מסירה; שהאיש לא קיבל את פסק-הדין; שהאיש לא יודע משום דבר. וואלה, אני מוכרח לומר לכם: הרבה שנים עסקתי בעריכת דין – אף פעם לא היו לי כאלה שלא ידעו על כלום.

הם גם לא יודעים שהם גרים בבית שהוא לא שלהם - -

יש עידן חדש.

- - והם לא משלמים שכר-דירה כבר שנתיים.

אני למעלה מ-20 שנה עסקתי בעריכת-דין, אני רואה דברים שלא ייראו.

אדוני, בדרך כלל אדם כזה – לפני שהוא מוזמן לדיון – הוא יודע שכבר כמה זמן הוא לא משלם את שכר-הדירה, אז הוא לא צריך להיות מופתע מזה שהוגש נגדו הליך. בדרך כלל, רוב המשכירים לא רצים ופותחים הליך בבית-המשפט – גם להם לא משעמם בחיים, זה לא שהם מחפשים הליכים – בדרך כלל, כן מנסים לקבל את מה שמגיע להם. אז זה לא שהוא חי באיזה מקום ולא יודע ממה שקורה סביבו. אז גם זה, וגם זה וגם זה – זה קצת מוגזם.

לא חושב.

אני חישבתי את ה-15 יום, אני לא אומרת: בואו נניח שהוא לא קיבל - - -

אז יש 15 יום, ואחר-כך יש לו עוד 30 יום.

נכון. בואו ניתן לו - - -

לא, כרגע יש לו עוד 20. אם אתה רוצה לתת לו 30, אנחנו צריכים לשנות את זה.

אני אתן לו 30. זה יהיה 30.

- - - בואו ניתן לו לפחות עוד 30 יום, ככה יש לו - - - חודשיים - - -

זה יהיה 15 יום ועוד 30 יום, וזה הכול – אז יש לו 45 יום פלוס חמישה ימים במתנה.

זה מה שאני מציעה.

אבל אדוני, ההצעה שלנו היא לא ל-30 יום, היא ל-20 יום.

אני יודע. אז ההצעה שלכם וההצעה שלי היא 30 ימים.

אני לא מוצאת למה צריך לאבחן את פסק-הדין הזה מפסק-דין רגיל? הרי גם בפסק-דין רגיל - - -

כי זה פינוי דירה. אני זורק אדם מהדירה שלו.

אדוני, זו לא הדירה שלו - -

דירה שהוא גר בה.

- - זו דירה שכורה.

נכון, היא שכורה והוא גר בה.

יכול להיות שהוא גר בה 20 שנה.

אם הוא לא מקיים את פסק-הדין כבר - - - מה?

את יודעת כמה שנים יכול להיות שהוא גר בה?

אז שיערער. בשביל זה ניתן פסק-דין.

אז אני רוצה לתת לו – אני צריך לתת לו 45 ימים בשביל לערער. אז בואו ניתן לו 45 יום לערער.

בפסק-דין - - -

אני לא כל כך מבינה מה זה שונה מפסק-דין - - -

זה לא שונה - - -

- - - יש גם - - - להשעיית הליך.

כן. - - -

- - - בהוצאה לפועל.

לא, אבל בפסק-דין רגיל אין - - -

רבותי היקרים, הכול טוב ויפה, אבל צריך לקבוע זמנים. אני הרי לא מדבר פה באנשים שגרים ברחביה – אלה אנשים שבקושי יודעים מה נעשה איתם. אז בואו ניתן להם קצת זמן, לא יקרה כלום – עוד העשרה ימים האלה.

- - - יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים.

אם אנחנו משנים ל-30 יום, אז אנחנו משנים את סעיף 7 שיש לו משמעויות נוספות. לכן יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות את זה כסעיף נפרד, מה אתם ממליצים?

לא. "- - - ואולם לעניין בקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר - - -".

אוקיי, ננסח את זה – תהא התקופה 30 יום.

כן, נכון.

אדוני, אפשר להעיר?

כן.

ההליכים של תקופת האזהרה והתקופה של עד פתיחת התיק, לא נועדו לאפשר לפסק-הדין להיות חלוט, עד לתחילת ניהול ההליכים נגד החייב – זאת לא המטרה. 30 יום זה משהו חדש בהוצאה לפועל, זה מתיקון 29. עד תיקון 29 היה אפשר לפתוח תיק מייד עם מתן פסק-הדין.

בנוסף, יש את תקופת האזהרה. לתקופת האזהרה אין קשר לשאלת הפסק-דין חלוט או לא פסק-דין חלוט. לכן, כל התקופות האלה, כדי לדאוג לזה שפסק-הדין יהיה חלוט, זאת לא המטרה. המטרה היא: אם אדם רוצה להגיש ערעור, הוא יכול עם מתן פסק-הדין לבקש עיכוב ביצוע – הוא לא מוגבל לעשות את זה, הוא יכול לבקש השעיית הליך בהוצאה לפועל. זאת אומרת, הוא יכול לפנות או לבית-המשפט, או להוצאה לפועל לבקש השעיית הליך, או עיכוב ביצוע פסק-הדין ולכן אין טעם - - - את כל המערכת.

אני מסכים איתך, אתה צודק בהחלט. כמה זמן היום עד שהוא פותח תיק הוצאה לפועל?

כמה זמן היום?

כן.

תלוי. אם ניתן - - -

אם לא ניתן מועד, זה 30 יום.

30 יום.

נשאיר את זה 30 יום, ואז לא נוריד בסעיפים למעלה ונלך בדרך שקיימת היום. אתה מבין? תשלח לו אזהרה, אחר-כך תשלח הודעת פינוי. אתה מבין? מצד אחד, אתה רוצה לקצר ומצד שני אתה אומר – לא חשוב, אני רוצה לקצר, עזוב את ה-30 ימים.

כשאנחנו בחנו את המצב – קודם כל, כשדיברנו על המצב עם הסיוע המשפטי ועם עמותת "ידיד" לפני שהגשנו את ההצעה, כולם אמרו שהמצב היום לא טוב. כולם הבינו שכיום, אם לוקח סטאטוטורית לפחות 70 יום כדי להתחיל לנהל הליך נגד מישהו - - -

זה לא טוב.

זה לא תקין. בדקנו את כל השלבים ואמרנו: נראה האם ההשהיות, כל התקופות, רלבנטיות להליך הספציפי הזה, או שההליך הספציפי הזה שונה. כשהסתכלנו על ה-30 יום של פתיחת התיק, אמרנו שיש הבדל: קודם כל, המטרה של 30 יום היא לאפשר לאדם להתארגן – בדרך כלל זה במקרים של - -

תשלום כספי.

- - תשלום כספי, שהוא עכשיו, מהיום למחר, צריך להתארגן והוא לא יכול לעשות את זה – ללכת לבנק מחר ולתת את הכסף.
כשמדובר בפסק-דין לפינוי, בנוסף לזה שברור שאתה יודע מה אתה צריך לעשות – אתה לא צריך ללכת לבנק, אתה צריך להתפנות מהדירה - - -

לא, אתה צריך להעביר את המשפחה לדירה אחרת.

- - - נכון, אבל בשביל זה יש את תקופת האזהרה – לא צריך תקופת התארגנות מעבר לתקופת האזהרה.

מעבר לזה, אמרנו שיש הבחנה - - -

תקופת האזהרה – כמה היא?

21 ימים.

20 ימים.

21 ימים. אני צריך בתקופה הזאת למצוא דירה, לחתום חוזה ובדרך כלל להביא מקדמה על החשבון, כי האיש יודע שזרקו אותי מדירה אחרת, כי אני ממהר.

אבל אדוני, אנחנו שוב חוזרים לזה - -

אני יודע.

- - שזה לא תלוש. לפני כן היה פסק- דין – זה לא תלוש. זה אפילו לא כמו משכנתא – זה לא פינוי של משכנתא.

הכול טוב ויפה. את יודעת מה? תגידו, למה אתם מתעקשים? מה זה כל כך כואב לכם? הרי אתם לא מוכנים שאני אקבע לכם לוחות זמנים, אתם מבינים? אתם לא רוצים שאני אשנה את ההסכם שלכם עם דפוס "בארי".

אנחנו רוצים הסדר שאנחנו חושבים שהוא ראוי.

אתם תשלחו את זה לדפוס "בארי", הוא יחזיר לכם, אחר-כך נעשה מסירה. אתם מבינים? אצלכם הכול יכול להימשך זמן. אני צריך מהר.

זה לא מדויק, כי גם אנחנו מנסים להתייעל, ובעזרת ד' נדפיס את האזהרות האלה, באופן מיוחד, בהדפסה מקומית כדי לחסוך גם את שבעת הימים האלה.

עשו לי טובה, עזבו אותי מ"בעזרת ד'".

- - - עזר הרבה מאד בשנתיים האחרונות.

דווקא הוא עזר מאד בשנים האחרונות, יש תוצאות אדוני. יש הוכחות.

אדוני, אני רוצה להעיר שבדקנו איך ההליכים האלה מתנהלים במדינות אחרות בעולם, ומצאנו - - - זה חשוב - - -

איפה בעולם? תגיד לי איפה.

אוסטרליה, ארצות הברית, אנגליה. מדינות מחוץ - - -

איך זה מתנהל בארצות הברית ובאנגליה?

לדוגמא, אם בארצות הברית ניתן פסק-דין, אין עיכובים – תוך שבעה ימים אפשר, זה תלוי ממדינה למדינה, כי החוקים מדינתיים – אז נניח בניו-יורק, בתוך שבעה ימים מדביקים על הדלת שאתה צריך להתפנות ואפשר לפנות אותך.

אנחנו אמרנו - - -

תביא את המשכורת של ניו-יורק.

לא קשור.

גם שכר הדירה הוא - - -

מה הדרישה לקבל פסק-דין בארצות הברית? בניו-יורק?

אגב, נניח באוסטרליה, לצורך - - -

עזוב אותי מאוסטרליה, אתה מבין? – את הקנגורואים, תעזבו אותי – אני רוצה ניו-יורק. אני רוצה לדעת כמה זמן אני צריך לחכות בניו-יורק כדי לקבל פסק-דין?

אני לא יודע, אבל אני מניח שזה יותר קצר מישראל. אני יכול להביא לאדוני, יש מחקר השוואתי שבוחן את התקופות של הליך שמתנהל בבית-משפט לפינוי שוכר, והליך שמתנהל בהוצאה לפועל והמצב שראינו הוא שמדינת ישראל נמצאת במצב מאד לא טוב גם מבחינת ניהול ההליך בבית-המשפט, וגם מבחינת - - -

נעזוב את ארצות הברית ונתקרב לאנגליה. קרוב. איך שם זה הולך? עד שאני מקבל פסק-דין, מה אני צריך להראות לבית-המשפט?

אני לא יודע, לא בחנו את זה. בחנו את התקופה בהוצאה לפועל, ומצאנו שהתקופות לביצוע קצרות באופן משמעותי, ואין הליכים של עיכוב עד פתיחת תיק. נניח באנגליה, אין לשופט שיקול דעת להחליט מתי הוא יוכל לפנות את הדייר. הוא צריך לקבוע פסק-דין שתוך 15 יום צריך לפנות אותו. בארץ לדוגמא, אם נכמרו רחמיו של השופט הוא יכול לקבוע 30 יום, גם אם אותו שוכר הפר את פסק-הדין.

באנגליה, תוך 15 יום צריך לפנות אותו?

אני לא - - -, זה קצר יותר.

כולל ההוצאה לפועל?

כולל.

אתה יודע מה? אין בעיה, תביאו הצעת חוק כמו באנגליה ואתם תעמדו ב-15 יום. אתה מבין? אל תתפוס רק צד אחד. אם החוק באנגליה אומר שההוצאה לפועל חייבת תוך 15 יום, קבלו את זה גם כן.

אבל לא ההוצאה לפועל חייבת תוך 15 יום, מערכת ההוצאה לפועל צריכה לאפשר לזוכה לבצע את פסק-הדין שניתן לזכותו תוך תקופה מסוימת. כרגע המערכת מאפשרת, היא לא מערכת כופה. היא לא תכפה על הזוכה לבצע את פסק-הדין, או לא לבצע את פסק-הדין. כרגע המצב הוא שהזוכה מגיע עם פסק-הדין ואומרים לו: חכה 30 יום; אחרי זה תחכה עוד 20 יום; ואחרי זה תחכה עוד 21 יום. זה מצב לא סביר.

לפי ההצעה שלכם, מועד ביצוע הפינוי בתוך 30 יום – כל אחד מ-30 הימים הבאים. אם עברו ה-30 ימים ולא ביצעתם?

אז צריך לבקש עוד פעם.

אז הרשם יקבע ב-30 הימים הבאים.

נכון.

זאת אומרת, לכם אין בעיה עם 30 הימים האלה. לכם יש בעיה עם ה-21 יום שבהם אני בעל הזכות.

מהבחינה הזאת ההוצאה לפועל היא לא המערכת שיוזמת את ההליך, והיא זו שמוציאה את האדם מהבית. היא צריכה לאפשר באופן תקין את היכולת שלי לתאם עם הגורמים הנוספים שאני צריך לתאם איתם – עם גורמים בהוצאה לפועל והמשטרה – והתיאום דורש זמן, הוא לא פשוט, ואם אני צריך לקבוע מועד מסוים ומשהו "מתפקשש", אז אני צריך להתחיל את ההליך מההתחלה: לפנות לרשם ההוצאה לפועל, לבצע מסירה נוספת – כל הדברים האלה לוקחים זמן.
כדי למנוע את הטרטור הזה, ושכל המערכת צריכה להתכוונן ליום אחד ספציפי שהרשם קבע, שהוא לא יודע אם המערכת יכולה לבצע את זה באותו יום – זה לא ישים.

אני אגיד לך מה ישים מאד – שההוצאה לפועל תעבוד ותעמוד.

אבל זו לא ההוצאה לפועל, בשלב הביצוע זה קבלנים והמשטרה.

אין שום בעיה. תתאמו עם המשטרה מראש שבכל 25, 26, 27 ו-28 לחודש, הם מעמידים לרשותכם שוטרים לפנות. קבלנים? תחתמו עם הקבלנים על חוזים כאלה שהם חייבים לתת לכם את זה תוך שבועיים. אתם לא יכולים לחתום איתם על חוזים חדשים? הבנתי, אז אל תבואו אליי בטענות.

לגבי ה-30 יום, ממילא המשטרה אמרה שהיא זקוקה ל-21 יום לפחות. אם אנחנו מקצרים את התקופה מאזהרה והודעת פינוי - - -

הגברת מנחמי, את קופצת לסעיף האחרון. חכי, בואי נלך לפי הסדר.

לא, אני חזרתי אחד אחורה.

אנחנו באזהרה והודעה.

נכון, האזהרה וההודעה שמוצע להחליף באזהרה והודעה משולבת, המשטרה הודיעה שהיא זקוקה ל-21 יום לפחות.

קודם כל, לא צריך את המשטרה בכל הליך. - - - צריך את המשטרה כדי לבצע כל - - -

הרגע הסברתם שצריך לתאם עם הקבלנים והמשטרה, עכשיו לא צריך - - -

- - - לא בכל אחת - - -

לפעמים צריך ולפעמים לא צריך.

עם המשטרה רק במצב שיש חשש.

אבל החוק צריך להסדיר את האפשרות שבמצבים שצריך את המשטרה, יהיה אפשר לתאם איתם ויהיה אפשר לבצע את הפינוי.

נכון, אבל מכיוון שהם צריכים לפחות 21 יום, אז צריך לתת להם את זה כי אחרת יהיו עוד ועוד פניות לרשם מכיוון שצריך תאריך חדש.

בהנחה שאין מועד לפינוי. אם יש תקופת פינוי, אז הרשם - - -

תקופת הפינוי לא תהיה 30 ימים, אם זו כוונתכם.

אוקיי, השארנו 30 ימים. ניתן להפחית את זה מטעמים מיוחדים שיירשמו, אך לא פחות מעשרה ימים במקרה של דירת מגורים. זה השינוי שהוועדה אישרה לגבי סעיף 7.
סעיף 7(א1), מוצע למחוק את הסיפא החל מהמשפט "- - - שר המשפטים - - -". אני אקרא את הכול, כדי שזה יהיה בקונטקסט: " האזהרה תכלול, לפי העניין, הודעה לחייב בשפה פשוטה וברורה כי אם אין ביכולתו לעמוד בתשלום החוב הפסוק במלואו או בתשלומים שנקבעו לו, עליו להתייצב לחקירת יכולת בלשכת ההוצאה לפועל, בתוך 21 ימים מיום המצאת האזהרה או בתוך מועד אחר שנקבע באזהרה, ולהמציא מסמכים שיפורטו באזהרה;", כלומר, מדובר גם על אזהרות כלליות, זה לא על פינוי מושכר. "החייב יוזהר, בין היתר, כי אם לא ישלם את החוב הפסוק או את התשלומים ולא יתייצב לחקירת יכולת, יראו אותו כחייב המשתמט מתשלום חובותיו וניתן יהיה לדרוש מסירת מידע עליו בלא הסכמתו מרשימת גורמים, להטיל עליו הגבלות כאמור בפרק ו'1 או לנקוט הליכי הבאה ומאסר לפי פרק ז'2; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר מידע נוסף שיש לכלול באזהרה".
ההצעה היא להוריד את הסעיף הזה, כך שהוא יחול גם על סעיף 7(א2).

אדוני, אם אפשר לחזור לנקודה הקודמת? מפריע לנו שיהיו אזהרות של 20 ימים ושל 30 ימים – זה מסרבל את המערכת, ולא נוח לזכור את זה. אנחנו מנסים שהדברים יהיו פשוטים ואולי עדיף שבפתיחה יהיו 30 ימים ולא 15 ימים, למרות שקשה לנו עם זה מבחינה עקרונית, ולהשאיר את 20 הימים של האזהרה, כדי שתהיה הקבלה להליכים אחרים, כי זה מאד קשה. גם בפתיחה, אז יש כאלה שאפשר לפתוח מייד כמו מזונות, כאלה שצריך לחכות 15 ימים וכאלה שצריך לחכות 30 ימים, וגם האזהרה. ההוצאה לפועל הופכת למורכבת.

אבל אתם יוצרים את זה עם הסעיפים - א, ב(2), ג שמפנה לסעיף 36 ד, ה.

אבל זה מסובך.

מי - - - פה את זה בכלל?

בסדר, אבל - - -

עו"ד ליברמן, אני צרכן של זה ואני לא מסוגל לקרוא את החוק.

אני אומרת להיפך – אנחנו מנסים לעשות משהו יותר פשוט. אם יושב ראש הוועדה אמר לפני כן: בסדר, צמצמנו שם 15 ימים ועשינו רק 15, אז פה נאריך ל-30 ימים במקום 20. אני אומרת, במקום לעשות את החלוקה הזו, נשאיר את הדברים כמו שהם – נשאיר 30 ימים בפתיחה, שלא מתווספות אליו הוצאות פתיחת תיק – ואני לא מתקטננת על הימים, כי זה יוצא פחות חמישה ימים – ופה זה יישאר 20 ימים. לנוע כל הזמן בין הליכים כאלה שזה ככה, והליכים אחרים שזה ככה, זה יוצר סרבול – אנשים לא זוכרים האם באזהרה הזו יש 20 ימים או 30 ימים?
אנחנו מנסים ליצור אחידות, כמו שעשינו עם השטרות והתביעות על סכום קצוב שאיחדנו את ימי ההתנגדות.

יש קושי עם זה. אני מסכימה שצריך לנסות לאחד ולעשות את הדברים בצורה יותר קלה מבחינת היכולת לזכור אותם, אבל אני רואה שוני עקרוני בין הזמן שאנחנו נותנים לפתיחת תיק, לבין המועד לאזהרה והודעת הפינוי. אני יכולה להניח שייתכן מצב שהאזהרה והודעת הפינוי הם נקודת הזמן הראשונה שבה החייב, או המפונה העתידי, שומע על פסק-הדין. זאת אומרת, זה לא עזר לו שהמתינו 30 יום בפתיחת התיק.

אנחנו חוזרים לטיעון הנגדי שהעלו פה. אבל ככה, אם אנחנו מחכים 30 ימים, אז יש לו 30 ימים לפני שמוטלות עליו הוצאות פתיחת התיק בהוצאה לפועל. - -

נכון.

- - אז לכל דבר יש את ההיגיון הזה וההיגיון הזה.

אבל אולי הוא לא יודע את זה.

תעשי אגרה נדחית 30 יום.

אז אני אצור גם הליך של אגרה נדחית? אין לי מספיק - - - לבין אגרה נדחית?

במזונות יודעים להמציא הכול, תעשו גם פה אגרה נדחית.

אז שוב הבחנה של הליכים.

- - - קיצצנו לו מ-41 יום - - -.

לא, לא - - - לו.

לא, היא רוצה את זה ל-20.

לא את זה, את זה. היא רוצה - - - ב-30.

לא, היא רוצה להגדיל את זה, כדי לקצץ את זה ל-20. להגדיל את הבקשה, כדי לקצץ את האזהרה.

כלומר, לא יהיה שינוי בסעיף 6. על תביעה לפינוי מושכר יחולו אותם הכללים של פסק-דין רגיל.

כן, אבל זה רציונאלים שונים. כאן, יכול להיות שהוא עדיין לא שמע על פסק-הדין. אם היית מתקנת את תקנות סדר הדין האזרחי, זה היה יותר פשוט.

לא, בסדר. אז פה הוא יקבל 20 יום.

אבל אם הוא מקבל פה 20 יום, אז יכול להיות שזה ה-20 יום שיש לו - -

אלה 20 הימים שיש לו - -

- - הוא לא ידע על - - -. הוא נחת עליו כרעם ביום בהיר.

- - אבל 30 יום כבר עברו.

אבל הוא לא יודע על 30 הימים האלה.

בואי נניח שהיום אנחנו לא משנים את החוק.

זה המצב הרגיל, זה המצב היום.

לא, היום יש לו 20, פלוס 20, פלוס אזהרה. אזהרה פלוס הודעה.

היום יש לו - - -

נניח שאנחנו לא משנים את החוק.

אז יש לו 40 יום מהרגע שהוא מקבל את ההודעה הראשונה.

בסדר.

פה, אתה לא נותן לו אפילו את ההודעה הראשונה.

אבל אחרי 20 יום - - - אני לא יודע אם זו הודעה ראשונה, כי יכול להיות שהוא קיבל את פסק-הדין קודם. זה לא מטריד אותי.
אז מה אתם רוצים? 30 יום עד פתיחת התיק?

זה הרגיל. להחיל עליו את הכלל הרגיל.

אתם רוצים להשאיר את זה?

כן.

אנחנו לא נבצע שם תיקון. אבל שגם בימי האזהרה - - - זה יהיה 20, הרגיל.

תיכף נראה.

עורך-הדין סיבק, דבר.

הסבירו למה זה קריטי – וזה באמת חשוב – ועכשיו זה רוורס לאחור טוטאלי. אני חושב שחלק מהבעיה זה שלא עוצרים רגע, ומסתכלים על המכלול של המסלול – זה יעשה לכולם יותר קל. להתחיל להסתכל משלב התיק האזרחי, מה קורה בפסק-הדין? מתי אני מוסר את פסק-הדין? מתי אני פותח הוצאה לפועל? – זה יפשט את הדברים, כי אנחנו כאילו מתחילים את ההליך בהוצאה לפועל. ההליך לא מתחיל בהוצאה לפועל.

כן, אבל אני כרגע לא יכול להתעסק עם מה יהיה כתוב בפסק-הדין.

נכון, אבל כשאדוני רוצה לפתור בעיה, או להסתכל על בעיה, הוא צריך להסתכל על המכלול שלה, אני מניח. זאת ההסתכלות הנכונה – גם הם צריכים להסתכל עליה ככה. כמו - - -

אני מסכים איתך במאת האחוזים, אבל אם הייתי רוצה להסתכל על המכלול כולו, הייתי כותב לשופט תוך כמה זמן הוא יכתוב את פסק-הדין, תוך כמה זמן הוא ינהל את התיק.

כתוב – יש את תקנה 193.

אני יודע. ועומדים בה?

לא עומדים בה. אין לאדוני ערעורים על תקנה 190? גם ערכאת הערעור מתעלמת מקיומה של התקנה הזאת.

תודה רבה לך. אז מה זה יעזור לי?

אני אגיד לאדוני מה כן יעזור: יש פה הנחת יסוד שרוצים לקצר את הזמן לפתיחת תיק.

הנחת היסוד היא שכאשר ניתן פסק-דין, צריך לבצע אותו – או שאתה מבצע אותו מרצונך, או שאני כופה עליך.

זאת הנחת יסוד חלקית כי היא נכונה פה רק לפינוי – יש פסקי-דין מכול מיני סוגים.

אם היית שואל אותי אני חושב שזה נכון לגבי כולם, אבל כרגע אני מתעסק בפינוי.

אז או שהולכים לרמת העיקרון ואומרים: פותחים תוך 30 ימים – לא עשרה סעיפים – אבל לרשם יש סמכות מטעמים מיוחדים לצמצם את התקופה, כמו שעושים באזהרות בבית-המשפט. בבית-המשפט – המועד הקבוע בתקנות ניתן לשינוי. אז פה אפשר להגיד את אותו הדבר בדיוק: חלק מהטעמים המיוחדים יהיו – קביעת פסק-דין לפינוי, פסק-דין למזונות, או פסק-דין לביצוע בעין. זה הכול, לא צריך - - -. כך אפשרנו את הדבר הזה בהוצאה לפועל ולא שינינו את העיקרון הכללי, ועכשיו נעבור לבעיית האזהרה שלה יש פתרון אחר.

דבר, מה הפתרון?

לפני שאני מגיע לאזהרה, אני צריך לטפל בנושא אחר: בסמכויות העזר של רשם ההוצאה לפועל בתקופת הביניים. אחת הטכניקות הקריטיות בפסקי-דין לפינוי – איך אתה מקצר את התקופה של חלק מפסקי-הדין לפינוי? אתה מגיש סעדים זמניים. חלקם המצאות מוחלטות. שוברים את הראש איזה סעד זמני להמציא. למה? זה יוצר שני דברים: דינאמיקה של מפגש בין הצדדים – יש דיון, וזה יוצר דינאמיקה והצד השני מבין שפרק הזמן התחיל לרוץ. לא מחכים עכשיו לסוף התקופה, של פסק-הדין. יש כבר צו זמני: סגירת חשמל, איסור שימוש בחנייה, כל מיני דברים מהסוג הזה. כלומר, יש פה תקופת ביניים שצריך להסתכל על סמכויות הרשם בה. היום, לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות ביניים בפסק-דין לביצוע בעין. זה נושא שצריך להסתכל עליו.

עכשיו נעבור לאזהרה שזה משהו אחר. הפתרון שאדוני הציע באזהרה הוא פשוט, כי מה הפתרון שאדוני אומר: אם תפנה תוך x זמן, אז בסדר – יצאת, ובזה הסתיים העניין. אם לא רשאים תוך אותו פרק זמן – זה לא יבלבל אף אחד. תאמיני לי, זוכים שרוצים לפנות יקראו טוב. אדם שנמצא במצב של רצון לפנות פולש, או לפנות אדם שלא שילם לו חצי שנה, יקרא כל הוראה שצריך. מקסימום תכינו לו דפים, ואני חייב להגיד שבזה הרשות עושה עבודה נפלאה – יש דפי הסבר פשוטים באתר ובלשכה ויסבירו לאדם מה הוא צריך לעשות.

כן, אבל איך המתמחים - - -

אני רוצה להגיד: אתם אומרים יבלבל ולא מבלבל. אני עדיין מציע לכם את ה-15 יום; את ה-20 ימים - - -

20 ימים או 30 ימים?

פה לא אכפת לי שיהיה 20 ימים.

באזהרה.

במועד הפינוי זה לא יהיה כל אחד מה-30 ימים – יהיו חמישה ימים בתוך ה-30 ימים הבאים. תודיעו לי מתי זה.

טווח של חמישה ימים.

טווח של חמישה ימים. הרי מה יקרה? הודעתם לי: תוך 30 הימים הבאים, ואני ממשיך ללכת לעבודה בבוקר. אתם לא תבואו ביום הראשון ולא ביום השני ופתאום אתם מגיעים, ואני לא בבית – מה תעשו עם המיטלטלין שלי?

השאלה היא מה קורה היום?

עזוב אותי מה קורה היום. היום לא מעניין אותי. אתה מודיע לי - - -

- - - גם אם יש יום - - -

אבל גם אם האדם בבית, זה לא משנה – צריך לקחת את הדברים שלו.

אתה תיקח את המיטלטלין שלי ומה תעשה איתו?

תשים במחסנים של ההוצאה לפועל.

תשים במחסנים? אני לא יכול לשחרר, עד שלא שילמתי את הוצאות האחסון ואת הוצאות ההובלה - -

אמצעי לחץ.

- - עכשיו, אני לא רוצה שתגדיל לי את ההוצאות. תודיע לי באיזה יום אתה בא, כדי שאני אהיה שם ועוד קודם אוציא את הדברים.

אבל זו הבעיה שלנו, אנחנו לא יכולים - - -

סליחה, מה הבעיה שלכם? הרי 30 יום אתם צריכים לתאם עם המשטרה. המשטרה צריכה 21 יום. אז זה לא כל אחד מ-30 הימים הבאים, כי ב-21 הימים הבאים - - -

<אפשר לדבר על ה-30 ימים, אבל חמישה ימים זה מעט מאד.>

זה מ-21 עד 30, זה הכול. זה חמישה ימים, כי יש שבת באמצע.

אבל למה הכול צריך להיות לפי המשטרה? נניח שצריך משטרה - - -

עורך-הדין סיבק, אי-אפשר. הם צריכים משטרה.

אני אסביר מה אפשר לעשות.

צריכים גם בעלי תפקיד, להתארגן עם ציוד, עם דברים, משאיות.

21 יום - - - להתארגן עם ציוד?

איזה ציוד?

לפעמים, אם הוא צריך - - -

צריך לתאם - - -

אין בעיה, אתה צריך ציוד? אני אומר לך ככה: ב-21 הימים הראשונים לא יהיו לך משטרה, ציוד, מחסנים ושום דבר. תפנה אותי בין ה-21 יום, עד ה-30 יום. אבל מכיוון שיש שישי שבת באמצע, שאתה לא עובד בהם - - -

אם יש חגים, זו גם בעיה.

מה?

אם יש חג, זו גם בעיה.

לא כולל חגים ושישי שבת.

לכן זה הופך להיות חמישה ימים.

אדוני, אולי אפשר לתת 20 ימים?

- - -

למה 20 ימים? אני לא מבין, למה אני צריך 20 ימים? אני לא מבין, למה אתם לא יכולים לתאם את הדברים? ריבונו של עולם, כמה ימים צריך?

- - - את הדברים, הוא מפנה את הציוד שלו.

עורכת-הדין ליברמן, הוא נותן לך אופציה: את יכולה חמישה ואת יכולה גם 21, אבל שתהיה לך האפשרות - - -

לא, תוך עשרה ימים, חמישה ימים.

עורך-הדין סיבק, אתה לא יכול לבוא לקבלן שלך, אפילו שעובד אצלך - - - יש לו עבודות - - - מהרגע להרגע, עומד רק - - -

אני אגיד לקבלן שהוא מפנה ואני מקבל 5,000 שקל פלוס מע"מ על הפינוי?

רגע, אני לא מבין – המפנים, לא מפנים ב-30 יום. אתה רוצה לפנות את הדירה? תודיע לי: אדוני, בין הראשון לחמישי, בין העשירי ל-15. תן לי את החמישה ימים שאתה רוצה לפנות אותי בהם, ואתה תתאם את זה לפני שאתה מודיע לי.

אני לא הבנתי למה חזרנו ל-20 יום, או ל-21 יום? אני חושבת ש - - -

כי ה-20 האלה נראו לי כל הזמן.

לא, לפני כן זה היה 20 יום, פלוס 20 יום. זה היה 40 יום. עכשיו אנחנו מקצרים את זה - - -

ל-20 יום.

אני חושבת שצריך לחשב את שתי התקופות ושזה יהיה לפחות 45 ימים ביחד.

אוקיי, אני מקבל את זה שאת חושבת כך. אני לא חושב כך.

הבנתי שקיבלת את זה לפני כן, לכן אני שואלת.

לא, לא קיבלתי את זה.

אדוני, אני חושבת שרק בשביל הקשיים הטכניים – כי צריך ללכת למשטרה ולתאם את הדברים – ואם הומצאה אזהרה שהיא הודעת פינוי ביום חמישי בערב, אז הוא יוכל לגשת למשטרה רק ביום ראשון, וכבר הלכו לו יומיים מה-21 ימים. אז אולי אפשר להגיד שהפינוי יוכל להתבצע בכל אחד מה-14 ימים שאחרי תום תקופת האזהרה?

עורכת-הדין ליברמן, לא יותר משבעה ימים.

שבעה ימים? קודם אמרת מה-20 עד ה-31?

אני אמרתי כי לקחתי בחשבון שיש שם שבת – ששה ימים ושבת באמצע.

כלומר, שבעה ימים נטו.

אני יודע לעשות חשבונות. אז אם את רוצה שבעה ימים נטו, אני אתן לך שבעה ימים נטו.

נציג המשטרה, אתה חושב שזה בסדר?

אני מהמשרד לביטחון הפנים. אני חוזר על מה שהגורמים המקצועיים של המשטרה אמרו: הם צריכים 21 ימי התרעה או הכנה מראש, כדי שהם יוכלו לספק את הכוחות בזמן ולבצע את הפינוי.

מצוין.

ברגע שיש להם 21 ימים, אני מניח שלמשטרה לא תהיה בעיה.

לא, הם לא מפנים בתוך ה-21 יום. הם צריכים לקבל הודעה מראש של 21 יום – יוצא מן הכלל, הנה קיבלתם. המשטרה צריכה 21 יום, ולכם יש שבוע כדי לפנות בין ה-21 ל-30.

אם המשטרה צריכה 21 יום, למה צריכים תקופה של שבעה ימים נוספים? מה הבעיה עם מה שיש היום?

אין שום בעיה.

הם טוענים שיש בעיה.

הם לא טוענים. אני רוצה לתת להם את ה-30 יום.

אדוני, אם לא מצליחים אז אחר-כך אפשר – כמו שקבענו בהצעת החוק – לבקש מהרשם להאריך את זה בתקופה נוספת? כלומר, עם הודעה שנשלחת כמובן.

מה זו הודעה נוספת? עוד פעם להגיד: תוך 30 יום? לא.

לא, עכשיו זה תוך שבעה ימים.

תוך עשרה ימים. תוך עשרה ימי עבודה.

תוך שבעה ימים, כן. אני רוצה שהאיש יקבל הודעה: בשבעה ימים האלה יבואו לפנות אותך. אבל זה לא יקרה בשבעה ימים האלה, כי אם תיאמתם עם המשטרה בין ה-21 ל-30 ולא ביצעתם - -

יצטרכו לבקש מחדש.

- - יצטרכו עוד פעם 21 יום כדי לתאם איתם – אז זה יהיה בסוף החודש הבא.

לא, נראה לי שהמשטרה לא תתעקש על ה-21 ימים במקרה - - -

המשטרה לא תתעקש על כלום, היא רק לא מסוגלת לעשות את זה בפחות.

יש כאן קושי שככל שתקופת הזמן קצרה יותר וקשה יותר לבצע – קשה יותר לתאם את הביצוע – אז אנחנו נמצאים במצב שהזוכה צריך לפנות לרשם להוצאה לפועל עוד פעם, ולהמציא - - -

<אני לא רוצה שהוא יפנה, אני לא מבין אתכם? המשטרה צריכה 21 יום – בראשון לחודש תיאמתם איתם שבין ה-21 ל-30 לחודש עושים פינויים. לא צריך יהיה לפנות, צריך לבצע בין ה-21 ל-30.>
<(הישיבה נפסקה בשעה 11:49 ונתחדשה בשעה 11:57.)>

מה הוכרע 30 יום, או 20 יום?

על איזה סעיף את מדברת?

אני מדברת על הסעיף של "האזהרה והודעת הפינוי".

20 יום.

אתה משאיר 20 יום?

כן.

ונשארו 15 ימים בהתחלה, או 30 ימים?

15 ימים בהתחלה.

סעיף 7(א2) – "הוגשה בקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר, תכלול האזהרה הודעה לחייב בשפה פשוטה וברורה, כי אם לא ימלא אחר פסק-הדין בתוך התקופה כאמור בסעיף קטן (א), תהיה למנהל לשכת ההוצאה לפועל סמכות להיכנס למקרקעין האמורים, לפנותם ולמסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק-הדין, בהתאם להוראות סעיף 64".
הערות לסעיף הזה?

יש לי הערה כללית לגבי פסק-דין רגיל לביצוע בעין. כלומר, אין שום הבדל בין זה לזה.

בסדר, אנחנו נחשוב על תיקון כזה, אבל לא חשבנו על זה עד עכשיו, אז אנחנו לא ערוכים לחשוב מה ההשלכות של זה.

טוב, זה לא - - -

סעיף 7(א3) – "שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר מידע נוסף על האמור בסעיפים קטנים (א1) ו-(א2), שיש לכלול באזהרה".
אגב, איזה - - -?

זו ההוראה שקיימת גם היום.

לא חשוב. כשיבוא שר המשפטים, אנחנו - - -

בדיוק. - - - ועדת חוקה. זה קיים גם היום, אז זה לא משנה.

את סעיף קטן 7(ב) הנוכחי, מוצע לסמן כסעיף קטן 7(ב)(1) – "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין; לעניין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית-המשפט או לרשם, יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל".
סעיף קטן 7(ב)(2) הוא סעיף חדש שמוצע – "על אף הוראות פסקה (1) המצאת אזהרה בבקשה לביצוע פסק-דין לפינוי מושכר תומצא לחייב וכן לצד שלישי המחזיק במקרקעין או בחלק מהם, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירתו על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל; היו המקרקעין נעולים או שלא היה אפשר להמציא את ההודעה כאמור ידביק מנהל לשכת ההוצאה לפועל את ההודעה על פתח המקרקעין או יקבע אותה אליהם ויערוך דין וחשבון על פעולתו".
זה אותו נוסח בדיוק - - -

לא, בדרך-כלל יש "שקידה סבירה", לא?

<זה כתוב בנהלים, ולא בתקנות או בחוק.>

הסעיף החדש מבטל את סעיף קטן (ב) הנוכחי שמפנה לפרק ל"ב – תקנות סדר הדין. הוא צמצם לאפשרויות סטנדרטיות לחלוטין שנמצאות בתקנות סדר הדין, כמו מסירה לבן משפחה בגיר שגר איתו. המסירה פה אינה ברורה. מסירה בדואר רשום זו אופציה שנמצאת בפרק ל"ב היום. מסירה על-ידי מנהל ההוצאה לפועל - - -

זה מה שקיים היום.

בסדר, זה נמצא בתקנות, בהפניה. את ביטלת לחלוטין את כל אופציות המסירה במה שכתבת. כתבת: על אף האמור בסעיף קטן (ב) הנוכחי, שהופך לסעיף קטן 7(ב)(1). אין. אני עכשיו כותבת איך מוסרים את האזהרה הזו.

בגלל שהיא הודעת פינוי אז קבענו המצאה שהיא - - - הודעת פינוי.

בסדר גמור. אופציה אחת זו מסירה בדואר רשום.

מאישור מסירה. מסירה אישית.

בסדר. אופציה שנייה נקראת "מסירתו על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל". עכשיו, אני שואל אותך: בתקנות סדר הדין יש כל מיני מסירות – לנמען גופו; לבן משפחה הגר איתו; למורשה מטעמו; מה זאת המסירה הזאת? האם זה רק לנמען גופו וצריך לציין את זה? האם זה לבן המשפחה - - - ?

זה אותו - - -

כי הרי ביטלת את ההפניה. אין לי עכשיו במה להיעזר.

זו אותה מסירה כמו - - - זו אותה מסירה.

זאת המסירה.

כן.

למה? בואו נאמר כך: היא תומצא לחייב באותם תנאים כפי שכתוב בסעיף קטן 7(ב)(1).

לא, אבל כתוב "על אף - - -".

אז מה?

"על אף - - -" כי זה מצמצם, אבל זה לא אומר שאתה מבצע את דרכי ההמצאה האלה באופן שונה מאשר איך שהן קבועות בתקנות סדר הדין האזרחי.

ברור ש"על אף - - -" זה באופן שונה.

לא, "על אף - - -" מהבחינה שאם לגבי כל אזהרה קבענו שאפשר להמציא אותה בדרך שממציאים כתבי בית-דין – כל הדרכים – כלומר, כל מה שקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי שאפשר להמציא, אז פה – אזהרה שהיא גם הודעה – אנחנו מצמצמים את זה רק לחלק מהשיטות שבהן אפשר להמציא.

- - - לא, פה משהו אחר.

נכון, היא תומצא לחייב. איך היא תומצא לחייב? או על-ידי מסירה לבן משפחה שגר איתו, או שהוא מעל גיל זה, או לזה, או לזה. זה בוודאי - - -

אני - - -. אני קורא את מה שכתוב בסעיף. בסעיף יש שתי אפשרויות למסירה: אחת, דואר רשום עם אישור מסירה; שתיים, מסירה על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל.

נכון.

אם אומרים לי שאנחנו מכירים את ההגדרות האלה – כי הן נמצאות בחוק, בתקנות או איפה שהוא – אז שיגידו לי איפה זה כתוב. דואר רשום עם אישור מסירה אני יודע כי זה קיים לי, אבל איפה כתובה ההגדרה של מה זה מסירתו על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל?
אני אגיד לך למה, כי זה קריטי: יבוא מחר החייב - - -

אבל זה מה שקבוע היום בתקנה 97, ואף אחד לא בא.

הרי זה סעיף שיתווכחו עליו מכאן ועד להודעה חדשה – יפרנס ערעורים nonstop. החייב יגיד: מסרו לבני בן ה-19, החייל, שגר איתי בבית, אבל זה לא מה שכתוב בסעיף, נכון? כתוב: "- - - מסירתו - - -". אני אומר: זה לנמען גופו. עכשיו, תגידי לי שלא.

כמו שמפרשים את זה בתקנות סדר הדין האזרחי - - -

למה צריך לפרש כשכותבים חקיקה חדשה? למה אני בתור צרכן חוק - - -

אז אתה רוצה שיהיה כתוב פה בצורה מפורשת?

אני לא רוצה כלום. אני רוצה - - -

אני שואלת איך אתה חושב שזה מבהיר?

אני בתור צרכן חוק מצפה שכמות הפרשנות שבית-המשפט יצטרך לתת לי תהיה מינימאלית.

מה שעורך-הדין סיבק רוצה זה שתמחקי את המילים "על אף הוראות פסקה (1) - - -".

או שתכתבי: מסירתו כאמור בתקנה כך וכך, או מסירתו בסעיף - - -

למה אי-אפשר להפנות לתקנות הספציפיות? הרי אנחנו יודעים לאיזו תקנה אנחנו מפנים.

כותבים: כאמור ב-.

הלאה.

אתם תבדקו ותחזרו?

אני רוצה לדעת מה עורך-הדין סיבק מציע, כי אני חושבת שזה פשוט. היום, בתקנה 97 זו הלשון ומעולם לא היתה עליה מחלוקת. בתקנה 97 כתוב שאת ההודעה לחייב על מועד הפינוי ממציאים או בדואר רשום עם אישור מסירה, או במסירה על-ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל.

עכשיו זה הכי גרוע שיש, כי את אותה ההוראה יש בחוק ובתקנות.

לא, עכשיו היא לא תהיה בתקנה 97, כי אנחנו נתקן את התקנות ובתקנה 97 היא לא תהיה לפינוי מושכר. אבל התקנה שהיום היתה רלבנטית לפינוי מושכר – זו הלשון שלה.

לא, את מבטלת את ההפניה. את תקנה 97 את אומרת שתתקני. כלומר, בנוסח הבא של החוק לא תהיה תקנה 97 - -

תקנה 97 תהיה, אבל היא לא תהיה לגבי פינוי מושכר.

לא לגבי פינוי מושכר. אני עכשיו רוצה לקרוא, להכין את התיק שלי ולבצע מסירה ואני צריך להגיד לפקיד המסירה למי למסור – ל-x, y, ו-z כדי שלא יהיה מצב שבו - - -

איפה ההוראה שאומרת שאני יכול למסור את זה לבן משפחה שמעל גיל 18 וגר איתו?

בהפניה בתקנות סדר הדין האזרחי, בפרק ל"ב.

ב-475.

הרי חוק ההוצאה לפועל עשה דבר חכם – הוא אמר עזבו, אלא אם אני אומר אחרת, אני אלך - - -

צריך פה להוסיף את תקנות סדר הדין האזרחי.

בדיוק, כמו שכתוב בסעיף של אזהרה רגילה.

נכון. תבדקו, הלאה.

זה לא כמו באזהרה רגילה. להפנות - - -

לא, לייחד את זה, אבל שהפרשנות של דואר רשום עם אישור מסירה ושל המצאתו וההדבקה יהיו כמו שמתפרשות בתקנות סדר הדין האזרחי.

טוב.

למה מתפרשות? כאמור ב-, למה - - - מקום לפרשנות?

כאמור ב-.

ילכו הביתה ויחשבו, הלאה.

התיקון המוצע הבא הוא בסעיף קטן 64(א) – "ניתן פסק-דין לפינוי מקרקעין, לרבות סילוק-יד ולא מילא החייב אחרי פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה שהומצאה לפי סעיף 7(א), יקבע רשם ההוצאה לפועל מועד לפינוי בהודעה, שתומצא לחייב ולצד שלישי אשר לידיעתו של רשם ההוצאה לפועל מחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; - - -". וכו', את רוצה להסביר את התוספת?

את סעיף קטן 64(א) הרגיל?

סעיף קטן 64(א).

בסעיף קטן 64(א) הקיים היום עשינו הבהרה שלא קשורה לתיקון שלנו. זו הבהרה שהיתה צריכה להתבצע ממילא, כי מסעיף 64, כפי שהוא קיים היום, זה נראה שכאילו ברגע שלא מבוצע פסק-דין לפינוי – אגב, כל פינוי, לאו דווקא פינוי מושכר – ניתן מייד לשלוח הודעה על פינוי. כמובן שאנחנו יודעים שזה לא המצב, כי לפני כן יש את שלב האזהרה. לכן, אנחנו מבקשים רק להבהיר שאם פסק-הדין לא בוצע ולא מילא החייב אחר פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה, כלומר יש גם את שלב האזהרה, רק אז יש הודעה על פינוי. זו הבהרה של המצב הקיים היום לגבי כל הפינויים, לא על פינוי - - -

היא לא רלבנטית כי אצלנו אין אזהרה ופינוי, אלא אזהרה ופינוי ביחד.

היא לא רלבנטית אלינו, נכון. זה רק כדי להבהיר שבכל הפינויים האחרים יש אזהרה ויש הודעה על פינוי.

סעיף קטן 64(א1) המוצע – "על אף הוראות סעיף קטן (א), הומצאה אזהרה כאמור בסעיף 7(א2) לעניין פסק-דין לפינוי מושכר, ולא מילא החייב אחר פסק-הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה, ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק-הדין, בתוך - - -".

אין בתוך 30 ימים. זה בלתי אפשרי.

20 ימים, אדוני?

לא 20 ימים. המשטרה אומרת לך: את צריכה - - -

דיברתי עם המשטרה בהפסקה. הרי הימים מתחילים להיספר מרגע שהמציאו את האזהרה שהיא הודעה על פינוי. אם, נניח, המציאו את האזהרה שהיא הודעה על פינוי ביום חמישי בערב, אז בימים שישי ושבת הוא לא יכול לגשת למשטרה. הוא הגיע ביום ראשון – כבר עברו לו שלושה ימים על חשבון האזהרה.

אבל זה מהתקופה שנקבעה באזהרה. זה לא 30 ימים - - - מיום האזהרה, - - - המועד שנקבע באזהרה.

לא, הספירה של הימים האלה שבהם אפשר לבצע את הפינוי, מתחילה מתום תקופת האזהרה.

נכון.

אני רוצה לשאול את המשטרה: כמה זמן אתם צריכים לדעת מראש בכדי לבצע פינוי?

<21 יום זה מאד מקובל.>

21 יום ממתי? מהרגע שתיאמתי איתכם?

כן.

תודה רבה. אז את מבינה שה-21 זה מיום ראשון?

לא, אבל הימים של הפינוי בחוק הם אחרים. הימים של הפינוי בחוק מתחילים להיספר מתום תקופת האזהרה והם מתחילים להיספר מיום חמישי.

אין לי בעיה שתתחילי לספור ממתי שאת רוצה – מצידי תספרי אותם מיום ראשון בשבוע הקודם. הוא לא יכול לבוא לפנות, אלא אחרי 21 יום.

אני יודעת.

זאת אומרת שב-21 ימים הראשונים לא יהיה פינוי.

נכון.

אז תודיעי לחייב: אני אבוא לפנות אותך בתשעה ימים.

אבל אני לא מודיעה לו תקופה. כשאני ממציאה לו, הוא יודע שמהרגע שהמציאו לו אזהרה שהיא הודעה על פינוי, הוא סופר 20 ימים ואז מתחילים העשרה ימים שבהם אפשר לפנות אותו.

נכון, זה מה שאני רוצה.

אם המציאו לחייב את ההודעה ביום חמישי, אז הוא מתחיל לספור את ה-20 ימים. הגעתי למשטרה רק ביום שני, בגלל שהיה שישי, שבת וחג ביום ראשון, ואז אני צריכה עוד 21 ימים.

אבל היה חג של שלושה ימים, אז הגעת רק ביום חמישי.

לא משנה. ניקח מצב רגיל שהיה שישי שבת, ואז אני מתחילה לספור מעכשיו את ה-21 ימים למשטרה. אז חלק מהימים שלאחר תום תקופת האזהרה אבודים מבחינתי – אני לא אוכל לבצע שם את הפינוי.

את לא תוכלי לבצע את הפינוי בכל מקרה, אלא 21 יום אחרי שתיאמת עם המשטרה.

נכון.

אז את זה אני רוצה שתודיעי לחייב – לזה שהולכים לפנות אותו. תגידי לו מתי את באה לפנות אותו, ותגידי לו: זה יהיה אחרי 21 יום מהיום. אוקיי?

אבל זה מה שאנחנו אומרים.

בסדר. בעצם 21 יום מהיום, זה אותו הדבר.

מה שאפשר להגיד - -

זה לא בתוך 30 יום.

- - ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל וכו', לא מוקדם מיום כך וכך, ולא יאוחר מיום כך וכך.

זה יהיה בתום 21 יום - - -

לא לפני 21 יום, ולא יאוחר מ-30 יום.

נכון, זו התקופה שיש לך. אין לכם ברירה כי אתם צריכים לתאם עם המשטרה, אחרת אין לכם פינוי.

נכון, ואני אומרת שאם אפשר שזה יהיה לא מוקדם מ-21 יום, ולא יאוחר מ-35 ימים.

מה פתאום 35 ימים? אתם ביקשתם 30 יום? אני לא מבין?

לא, זה 35 ימים מהאזהרה, זה יוצא כאילו 15 ימים.

אין לי בעיה – אתם מיום האזהרה סופרים 21 יום ו-30 יום. בתקופה הזאת תבצעי.

זה מה שביקשנו.

אין שום בעיה, אבל אתם תודיעו לו שתבצעו את זה בין 21 יום, לבין 30 יום.

כן.

לא.

ודאי לא טוב, אבל זה מה שרציתם.

אבל זה מה שאני אומרת – השאלה היא אם אפשר לתת עשרה ימים?

מה פתאום שאני אתן עשרה ימים?

הרגע נתת תשעה ימים.

אני לא נתתי לך כלום – נתתי בין 21 ל-30. זה מה שביקשת.

השאלה היא אם אפשר בין 21 ל-35?

לא, למה?

לאפשר מרווח של תיאום עם המשטרה ועם יתר הגורמים.

אני לא מבין? אני נותן לך 21 יום מתום האזהרה.

21 יום מתום האזהרה? זה לא מה שאמרת הרגע.

זה מה שאמרתי.

21 יום מתום האזהרה זה מצוין.

מצוין. 21 עד 30. זה הכול.

מתום האזהרה?

לא, לא.

זה משהו אחר. מתום האזהרה – זה מה שאנחנו רוצים.

אז מה שתקבלו – 21 עד 30 מתום האזהרה, כמו שאת רוצה.

לא, את לא רוצה מתום האזהרה.

עורך-הדין סיבק, היא רוצה. היא יודעת מה היא רוצה. אתה לא צריך לעזור לה, והיא מקבלת את מה שהיא רוצה.

- - - חזרה - - - לא, לא. סליחה, אדוני.

אה, לא.

מה שעורכת-הדין ליברמן מנסה להסביר זה שבמידה ואנחנו מסרנו ביום חמישי את האזהרה לחייב, אנחנו צריכים להודיע למשטרה – לא נוכל להודיע באותו יום למשטרה, נודיע לו ביום ראשון. כעת, יכול להיות מצב שייצרנו 3 ימים שאנחנו נמצאים במינוס כי למשטרה יש 21 יום, ולאותו אדם שנתתי לו בין 21 יום ל-30 יום, נהפכו לו שבעה ימים שיש לו, ולכן עורכת הדין ליברמן אומרת: תגדיל לי את המרווח הזה.

סליחה, האזהרה נגמרה ביום חמישי - -

מסרתי, ולמשטרה אני יכול - - -

- - ביום ראשון התחלת לתאם עם המשטרה שאומרת: בעוד 21 יום. אילו היית מדבר איתם ביום חמישי, אז יש לך 21 יום מיום חמישי. אבל יש לך עדיין בין ה-21 ל-30. יש לך עוד זמן.

יש שבעה ימים.

אז ממה אתה חושש?

שאם ה-21 ימים נופלים בסוף, גם על שישי שבת, אז נשאר לי יום אחד.

אני לא מבין? 21 יום מיום חמישי זה יום חמישי. 21 יום מיום ראשון זה יום ראשון. הם לא נופלים על שישי שבת – הימים לא זזים. שלושה שבועות זה שלושה שבועות – בלוח שלי לפחות.

אם המשטרה יכולה להתחייב לנו שמבחינתם אין בעיה, אז אנחנו - - -

אני לא מבין? אני לא יודע אם המשטרה מתחייבת או לא. אם המשטרה אומרת: אני צריכה 21 יום, ואחר-כך היא תגיד: אני מצטערת, בדיוק מגיע נשיא ארצות הברית ואין לי כוחות, אז יפנו עוד פעם לרשם ויבקשו עוד פעם 21 יום.

בגלל זה אנחנו רוצים - - - להרחיב את - - -

זה לא יעזור לך. את כתבת 30. היית נותן לך את מה שאת רוצה ומה היה קורה?

אדוני, שכחתי פרט, אני מתנצלת. לא מייד אחרי שיש המצאה אני יכולה ללכת למשטרה, כי אני צריכה לאשר את דרך ההמצאה אצל הרשם – זה הסעיף שעוד מעט נדבר עליו, בקשת הפינוי. רק אחרי שהרשם נתן בזה החלטה, אני יכולה ללכת למשטרה. אגב, חבל שהמשטרה פה והם שלחו את המכתב הזה עם כל הדברים שהם צריכים לבחון – רק אחרי שנגיע עם אישור הרשם על הפינוי וכל הדברים האלה, שזה לוקח עוד 24 שעות, רק אז הם מסכימים להתחיל לתאם. כלומר מראש - - -

לא הבנתי? אתם יכולים לגשת ביום ראשון בבוקר אל הרשם.

אבל ייקח לו גם 24 שעות עד שהוא ידון בהחלטה ועד שתינתן החלטה.

למה?

תעשי את זה מהיום ה-30 עד היום ה-40, במקום מהיום ה-21 עד היום ה-30 ואז יהיה לך מרווח יותר גדול.

אני חושבת שפה זה הרבה יותר מבלבל. אם אנחנו נותנים - - -

מה שאתם רוצים מבלבל את כל העולם. 30 יום לפינוי – בכל יום מה-30 יום, זה לא מבלבל אף אחד - - -

אז לא אמרנו 30 יום.

את אומרת 15 יום.

אדוני, אנחנו מסכימים לרדת מזה.

אני לא מבין? אתם כתבתם - - -

אנחנו מסכימים לרדת מזה, הבנו. אנחנו אומרים 15 ימים – מהיום ה-20 ועד היום ה-35.

אבל ב-20 גם ככה זה לא יהיה. סתם, סתם. זה לא יהיה אפקטיבי - -

זה לא יהיה יותר מ-30. את יודעת מה? אני אכתוב בין ה-20 - - -

- - למה לך להיכנס ל-20? זה לא נותן לך כלום.

אז עורכת-הדין מנחמי, מה המשמעות שהאזהרה היא של 20 ימים, אם אני אומרת שממילא אתה תוכל לבצע את זה רק מהיום ה-25?

בגלל זה אמרתי לך שמראש תלכי על 30 כי את לא יכולה לבצע את זה. אתם התעקשתם על ה-20.

אבל את לא יכולה לבצע - - - את רוצה בין 20 ל-30?

לא, אני - - -

כי את יודעת שאת לא יכולה לבצע את זה אחרי 20.

אז תעשי 30 לאזהרה והודעה - - - 30 עד 40.

לא, אני יודעת - - - שבהם תהיה לי בעיה. כי עד שילכו לבקש אישור מהרשם לביצוע הפינוי, ועד שיקבלו את החלטת הרשם שזה החלטות דחופות – זה תוך 24 שעות, אבל זה יום – ועד שילכו למשטרה עם הדבר הזה, אז אני נוגסת בימים שאני יכולה לבצע את הפינוי ונשארים לי יומיים לתאם את הפינוי. בגלל זה אני אומרת שזה יהיה מהיום ה-20 ועד היום ה-35 – גם זה סד זמנים מאד קשה לביצוע.

מתי את רוצה לפנות? בין איזה ימים לאיזה ימים?

בין היום ה-20 ליום ה-35. כלומר, 15 ימים.

את רוצה להרוויח חמישה ימים?

אני לא מרוויחה את זה. אני מנסה שבימים האלה אפשר יהיה לתאם עם המשטרה.

אבל זה לא אפקטיבי. החמישה ימים הראשונים הם ממילא - - -

אני מוכן לתת לך בין ה-27 ל-35.

לא צריך תמיד - - -

שוב, מה משמעות האזהרה של 20 ימים?

המשמעות פשוטה. אתם ביקשתם: בתוך 30 ימים מתום התקופה שנקבעה באזהרה, ואני נותן לך בתוך ה-30 ימים האלה. אני רק אומר שבתוך ה-30 ימים אל תשאירי אותי לא ישן בלילות, כי ב-21 ימים מתוך ה-30 את לא יכולה לעשות כלום. לפחות 21 יום.

זאת לא היתה הכוונה כאן.

זאת לא היתה הכוונה? אני יודע לקרוא, יותר מלקרוא אני לא יודע.

מה שניסינו לומר הוא שאפשר להתחיל לבצע את פסק-הדין – לפנות את הדייר – רק אחרי 21 יום מתום המצאת האזהרה. אני לא יודע מתי אני מצליח להמציא את האזהרה. אני לא יודע את זה מראש.

לא, אתה כתבת: ש"- - - ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין - - - בתוך 30 ימים מתום התקופה שנקבעה באזהרה - - -", מה זה תום התקופה שנקבעה באזהרה?

היום ממציאים את האזהרה ומחכים 20 ימים של האזהרה. כשנגמרו ה-20 ימים של האזהרה, אז ביקשנו 30 ימים לפינוי. את 30 הימים האלה, אנחנו אמורים לקצר.

את ה-30 ימים האלה קיבלתם, אבל ב-30 הימים האלה אתם לא יכולים לפנות.

למה?

כי אתם צריכים קודם ללכת לרשם, ואחר-כך ללכת למשטרה - - -

לא, הולכים לרשם עוד לפני – בתקופת האזהרה אפשר ללכת לרשם.

אבל אולי פיניתי? מה אתם הולכים לרשם?

הוא רק מאשר את זה. אם פינו אז לא - - -

ואז תיאמתם עם המשטרה?

אחרי שמאשרים את זה אצל הרשם, הולכים למשטרה.

מבטלים אחר-כך? כי אומרים להם: לא צריך, האיש פינה. בקיצור, אתם תטרטרו את כל העולם רק כדי להרוויח עוד יומיים.

אדוני, זה קורה גם היום – מתאמים עם המשטרה 21 ימים מראש ואם פתאום האדם מחליט להיות נחמד ולצאת מהדירה, אז מבטלים את הפינוי. ככה זה. גם מבטלים את הקבלן, אבל זה גם מה שקורה היום. לא צריך להמתין את כל ימי האזהרה ורק אז ללכת לפרוצדורה.

תנו לי לחשוב על איזו תקופה תקבלו.

אפשר לנסות להסביר עוד פעם מה ניסינו לעשות כאן?

הבנתי.

אוקיי.

לעניין ה-15 יום שאדוני הציע, אני שואל שאלה: איך כולם נותנים, למשל, לחברת ביטוח לחתום על צ'ק? אומרים עד שהיא תחתום על צ'ק, היא צריכה 21 יום. אדם שאומר: אני רוצה לקיים את פסק-הדין, פסק-הדין מקובל עליי, לא הצלחתי בניהול ההתדיינות המשפטית שלי ואני רוצה לפנות את המושכר.

זה 21 ימים.

15 יום בשבילו מיום שהוא - - -

לא מספיק.

לא מספיק למצוא דירה. לא מספיק לארגן קבלן.

לכן, יש לו 15 יום עד שאפשר לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. אחר-כך יש לו עוד 20 יום של האזהרה.

נכון, אבל אחרי 15 יום התווספו לו שכר-טרחת עורך-דין, אגרה והוא אומר: גם ככה אין לי לשלם את שכר-הדירה. אז אני עכשיו רוצה לפנות את הדירה ולהיות אזרח הגון.

אם הוא יודיע: אני מפנה את הדירה, לא יפתחו לו תיק בהוצאה לפועל.

השאלה שלי היא: כמו שלחברות ביטוח נותנים 21 יום לחתום על צ'ק, למה אזרח הגון שרוצה לקיים את פסק-הדין לא יקבל 21 יום?

גם לחברת ביטוח אני לא נותן 21 יום.

אבל בסעיפים 16 ו-17 אנחנו מאפשרים בכל מקרה לבוא לרשם ולהגיד בכל נקודת זמן לעכב את ההליכים.

אז יבקשו לתת ערבויות.

אבל אם יש לו תירוץ שמצדיק את זה, אז הוא יבוא לרשם ויבקש את עיכוב הפינוי. אבל אם אין לו תירוץ שמצדיק - - -

התחייבות בערבויות. כל הסכמה של רשם בעניין הזה - - -

לא, יש פה גם מ"טעמים מיוחדים" שהוא מוותר לו על ערבויות.

כן, זה מכניס אותי לשיקול הדעת של הרשם. זאת לא הבעיה של החייב.

אדוני, לא הבנתי מה ההצעה האחרונה שלך?

ישקול את זה.

תשקלו. אני הצעתי לכם בין היום ה-21 ליום ה-30. אם תרצו בין היום ה-25 ליום ה-32 אני אתן לכם.

טוב, תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:04.>