PAGE
60
ועדת הכלכלה
14/11/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
<פרוטוקול מס' 654>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ז בחשון התשע"ב (14 בנובמבר 2011), שעה 12:30

<תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), התשע"א-2011>

חברי הוועדה: >
רוברט אילטוב – מ"מ היו"ר
חמד עמאר – מ"מ היו"ר

>
אהובה זקן - סמנכל"ית בכירה למוצר התיירותי, משרד התיירות

עובד קדמי - יועץ משפטי, משרד התיירות

רם ליסטמן - סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד התיירות

שרון מאיר - לשכה משפטית, משרד התיירות

מאיה אלקריף - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד התיירות

יעל מזרחי - ממונה בתי מלון ומסחר תיירותי, משרד התיירות

תמר קלהורה - עו"ד, משרד המשפטים

שיר כהנוב - עסקים קטנים ובינוניים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

איתן אביבי - יושב ראש, איגוד ארצי למסחר

אריאל סטולר - סגן יו"ר, אגודת מורי הדרך

פניה שטרול - חברת מזכירות, אגודת מורי הדרך

לינור דויטש - יועצת משפטית, התאחדות האיכרים

אתי בנדלר
אביגל כספי

לאה ורון

ירון קוונשטוק
<תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), התשע"א-2011>

אני מבקש לפתוח את הדיון על תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), תשע"א-2011. בבקשה, משרד התיירות.

ראשית, תודה רבה על זימון הוועדה. הנושא שלנו הוא תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר) – זה צריך להיות תשע"ב, על אף שכתוב שם תשע"א עדיין – 2011. הבקשה לוועדה היא בהתאם לסעיף 3 לחוק שירותי תיירות, המצריך את אישורה של הוועדה.
אשר לעניין, תעשיית התיירות בכלל, והמסחר התיירותי, הם אחד מגורמי ההכנסות החשובים במטבע החוץ בישראל, ומהווה מנוף, גם ליצירת מקומות עבודה וגם להכנסות – מקומות עבודה הן בייצור והן במכירות. מאגף הסטטיסטיקה במשרד התיירות, המסתמך על נתוני הלמ"ס, נמסר לנו לגבי הקניות בשנת 2010, שכלל הוצאות התיירים בישראל הסתכמו ב-3.7 מיליארד דולר, מתוכם כ-556 מיליון הם רק בקניות של תיירים, שזה פחות או יותר 2 מיליארד שקל.
התקנות שלפנינו נועדו למעשה להסדיר את אישור בית עסק מאושר לתייר, וזאת בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנון. התקנות לא חדשות.

תסביר בבקשה מה פרוש הדבר, גם לפרוטוקול וגם לי. אני לא איש תיירות מובהק.

להבהיר במה המדובר? מה היה קודם?

אמרת: עסק מאושר לתייר. אתה יכול להסביר לוועדה, לי, מה זה אומר?

מה זה עסק מאושר לתייר?

כן. זה פתגם משפטי שלא אומר לנו הרבה.

התיירים שמגיעים לארץ רוכשים מוצרים, טובין, שזה כולל הרבה מאוד דברים שמופיעים כאן בתוספת השנייה לתקנות המוצעות. זה אביזרי אופנה, אופטיקה, אפילו אלקטרוניקה, בולים, גלריות לאומנות, הלבשה, אפילו ביקבים, יודאיקה ותשמישי קדושה, תכשיטים, מזכרות ומתנות כמובן, כמעט כל דבר. והרכישות האלו הן למעשה הכנסה טובה מאוד, הן משום שהן יוצרות מקומות עבודה, כמו שאמרתי, למוכרים, והן משום היצרנים עצמם – לכל אותם יצרנים זה נותן פרנסה.
התקנות האלה באות להחליף את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (זיהוי עסקים למכירת טובין ומתן שירותים לתיירים) הוא משנת 1967. הצו עצמו מחליף צו משנת 1957, והצו הוא מכוחו של חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957. החוק הזה נועד להסדיר מתן שירותים ברי פיקוח ו/או מכירת שירותים ברי פיקוח בכל זמן שמוכרזת במדינה תקופת חירום.

מרבית החקיקה וחקיקת המשנה בישראל להסדרת מכירה של שירותים וטובין הוסדרה על-ידי החוק הזה, וכל שר היה ממונה בתחומו להוציא את חקיקת המשנה, שזה היה צו, ולא היה צריך אישורה של הכנסת בשביל זה. הוא היה מנסח את הצו, הצו היה מאושר על-ידי משרד המשפטים, וכך הוסדרו הנושאים.
עתה, משנדרשו משרדי הממשלה להחליף אותם צווים בתקנות על-פי חוק, או לבטלם כליל, גם משרד התיירות נדרש לכך, והוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת חוק חוקה ומשפט, בראשותו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שעמד בראש צוות מעקב לעניין זה, דנה בצווים האלה של כל משרדי הממשלה, ובין היתר בצווים של משרד התיירות.

לצורך נתונים, התוקף של האישורים שאנחנו נותנים – לכמה זמן הם?

כאן יש הבדל בין הצו לבין התקנות דהיום. הצו הישן, שאנחנו מחליפים אותו, למעשה לא קבע מועד תחולה. משניתנה תעודה – התוקף שלה היה עד ה-31 בדצמבר של שנת נתינתו, זאת אומרת שנה, והוא התחדש מאליו כמעט. אנחנו היום רוצים לקבוע את ה-31 בדצמבר של השנה שלאחר נתינתו. זאת אומרת, זה יכול להיות עד שנתיים. אם באמצע שנה, אז זה שנה וחצי.

למה לא לתת כל עוד העסק פועל? למה לא לתת את זה ליותר זמן? מה הסיבה שאתם מגבילים את זה? הרי הפעילות של העסק לא משתנה? אם הוא מצהיר לשלטונות המס שהוא משנה את הפעילות, אז תיקח ממנו את האישור. אבל כל עוד העסק ממשיך לפעול, מה זה משנה?

אנחנו מעוניינים בהגנה על התייר בעניין הזה, ואני תיכף אסביר גם איזה טובת הנאה, או יתרון, יש לאותו עסק בכך שהוא מקבל את אישור משרד התיירות. יש לו יתרון עצום. לא סתם יש לנו היום 7,200 עסקים - -

7208.
<עובד קדמי>
- - שהם בעלי אישור וסמל. ועוד כ-400 בתי עסק.

השנה נוספו 450 בתי עסק – מתחילת השנה עד היום.
<עובד קדמי>
פתחנו את אוקראינה, אז באים יותר תיירים.

ישנן בקשות שהוגשו וסורבו?

<עובד קדמי>
כמעט ולא, אבל היום התקנות מסדירות את זה קצת יותר טוב ממה שהיה קודם, כי הן קובעות אמות מידה, קריטריונים ברורים יותר מקודם.

אולי קצת יותר מידי, אנחנו נדבר על זה.

אוקיי. נדבר על זה. בכל אופן, יש קריטריונים בתקנות האלה שלנו, כך שלא כל אחד שמגיש בקשה יוכל לקבל את האישור והסמל. אנחנו רוצים לעשות מעקב אחר אותם עסקים.

אני אגיד לך למה אני שואל את זה. אני זוכר את שר התיירות – כשהוא היה יושב-ראש ועדת הכספים הוא קידם שדולה לעסקים קטנים, וזה בנפשו. לכן אני אומר למה שלא נקל על עסקים, רובם בדרך כלל עסקים קטנים, תכשיטים ואופנה, אלה לא עסקים גדולים. היום אתם מקלים עליהם. למה לא לתת להם באופן קבוע? תעשו פיקוח בצורה שאתם חושבים לנכון, ותיתנו להם.

לחלק מהעסקים נדרש גם רישיון, כמו למשל חנויות תכשיטים, חנויות למכירת יהלומים, או גם מוצרים ארכיאולוגיים.

שמי נותן את הרישיון הזה?

העיריות.
<עובד קדמי>
העירייה נותנת את הרישיון הזה, ולמכירת עתיקות צריך רישיון נוסף.

אבל לפי מה שאני יודע, העירייה, ברגע שהיא נותנת רישיון לבית עסק, היא לא לוקחת אותו אחרי שנה וחצי שנתיים.

זה לא לצמיתות, זה מוגבל לתקופה.

זה טוב לצורך המעקב. למרות שזה מטיל עלינו יותר חובה של פיקוח, ואחת לשנה לבדוק את העסקים, אנחנו לוקחים את זה על עצמנו, כי אנחנו חושבים שהפיקוח הזה טוב וראוי. מה גם שעוד מעט אסביר את הקשר שלנו עם רשות המיסים בעניין הזה, וטובת ההנאה של אותו עסק עם רשות המיסים.

מה האגרה השנתית?

היא מאוד נמוכה. היא 150 לחדש, ו-70 למי שמחדשים לו את האישור. וכל ה-7,200, ואם עוד 400 יקבלו את זה במהלך התקופה הזו, אז מדברים על 7,600 שכבר קיימים, ויצטרכו לשלם 70 שקל כמעט לשנתיים, שזה באמת לא משמעותי.

הבעיה לא כל כך בתשלום במקרה הזה, אלא הבעיה יותר בבירוקרטיה. יש לי מספר הערות תוך כדי קריאת התקנות בדיוק בכיוון של אדוני – לזכור שאם לא הגשת את זה שלושה חודשים מראש, אז זה כבר לא נקרא חידוש, ואז צריכים את כל האישורים כל פעם מחדש. זו הרבה מאוד בירוקרטיה סביב העניין.

אנחנו אומרים: יכול שתוגש תוך שלושה חודשים לפני.

לא "יכול", זה המועד המאוחר ביותר להגשת בקשה לחידוש, שאם לא כן זו כבר לא בקשה לחידוש אלא בקשה לרישיון חדש. נדבר על זה תוך כדי הקריאה.

אנחנו פתוחים לשמוע הערות, למרות שישבנו על התקנות האלה הרבה מאוד זמן. ואני חייב להגיד תודה גם למשרד המשפטים, לתמר קלהורה, וגם לאיילת גדי שטרחו איתנו, בהכנת התקנות האלו. אני חושב שהן תקנות טובות, ולמרות זאת אנחנו פתוחים כמובן עדיין להערות של הוועדה.
בנוסף, במטרה לעודד את המכירות לתיירים, קובע סעיף 43ב לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הסדר לעניין החזר מע"מ לתייר. זאת אומרת, כל תייר הנכנס לאותה חנות שיש לה אישור וסמל של משרד התיירות, זכאי בעת יציאתו מישראל להחזר מס ערך מוסף ששילם על רכישת הטובין בבית העסק המאושר, ובלבד שיוכיח בעת יציאתו מישראל שני דברים: שהוא יוצא מישראל עם הטובין ולא השאיר אותם פה, ושבידיו חשבונית מס לרכישה.
כמו שאמרתי, בעיקרון התקנות החדשות ממשיכות בהסדרת המצב הקיים למתן התעודה לבית עסק עם מספר שינויים, ובהתאמה לחוק שירותי תיירות, ובהתאמה למצב דהיום, המודרני.
במקביל לחתימת שר התיירות על התקנות יהיה צורך בחתימתו על צו שמבטל את הצו. למרות שאין צורך באישור של ועדת הכלכלה, הבאנו את זה בפניכם, לצורך הידיעה שהדברים יצטרכו להיעשות במקביל.

מה הם עיקרי התקנות שלפנינו? אומר אותם בתמצית, כי אני רואה שאחר כך נשב ונדון על הסעיפים אחד לאחד. בעל עסק כהגדרתו בתקנות, ויש לנו הגדרה בתקנות מה הוא בעל עסק, זכאי או רשאי לקבל אישור לתעודה של עסק מאושר לתייר אם הוא עומד בכמה תנאים הקבועים שמה, ובכלל זה באמות המידה המפורטות בתוספת חמישית.

תוקפו של האישור הוא עד ל-24 חודשים, והוא ניתן לחידוש. אם נדחית בקשה או אם מותלה או מבוטל אישור רשאי המבקש לפנות בערעור על כך – על החלטה של הממונה – לשר, לפי טופס המצורף גם הוא בתוספת השישית.

האגרות הן, כמו שאמרנו, 150 שקל לחדש, 70 שקל לחידוש. בית עסק שהוא רשת, שיש לו יותר מ-10 חנויות, או 10 עסקים, משלם למעשה את מחצית האגרה. ועדת האגרות המשרדית אישרה את האגרות האלו, ושר האוצר אישר את האגרות במכתבו מ-19.12.2010.

כמו שאמרתי, כיום יש לנו מספר רב של בתי עסק, ונצטרך לתת הוראת מעבר, ואכן יש הוראת מעבר בסעיף 13 שבתקנות.

שאני מניחה שתבקשו לשנות אותה?

בוודאי. אני מיד אומר גם את התאריך. אנחנו צריכים לדחות את המועד הזה.

אני מבקש לסיים, כי אני חייב לסגור עוד רבע שעה את הוועדה.

אין שום סיכוי שהוא יגמור את התקנות בתוך רבע שעה.

אין בעיה. חבר הכנסת חמד עמאר יחליף אותי.

אני סיימתי את הסקירה של הצורך בהחלפת הצו בתקנות. הסברתי מה התועלת שבתקנות, והתקנות האלה יסייעו בשורה התחתונה לעידוד התיירות לישראל ועידוד רכישת מוצרים, טובין, על-ידי תיירים בישראל, ובכך יסייעו לכלכלתה של ישראל.

תודה רבה, האם יש למישהו הערות – משרדי ממשלה או מי שנמצא פה? אין הערות. אנחנו נתחיל בהקראת התקנות. כפי שאמרתי, אני ב-13:00 חייב ללכת לישיבת קואליציה, לכן חבר הכנסת חמד עמאר יחליף אותי. בבקשה, מי מקריא?

<עובד קדמי>
בסדר, אני יכול להקריא, עם הקול הלא כל כך טוב שלי דהיום, אם אתם תסבלו אותו.

העיקר שאתה קורא מהר. בבקשה.

<עובד קדמי>
"תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), תשע"א – זה צריך להיות תשע"ב – כמובן, 2011. בתוקף סמכותי לפי סעיפים 3(5), 10, 11, 12 ו-24 לחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 (להלן – החוק) ולעניין תקנה 11 – הכוונה היא לעניין האגרות – באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, 1985, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלו."

סיימת את הסעיף?

<עובד קדמי>
זו הכותרת.

הגדרות
1.
בתקנות אלה -



"אישור"-תעודה שניתנה על ידי הממונה לבית עסק, המאשרת כי הוא ראוי למכירת טובין או מתן שירות לתייר, הערוכה לפי הנוסח שבתוספת הראשונה;



"בית עסק" –מקום שעיסוקו העיקרי הוא מכירת טובין או שירות תיירות, או שירות אחר מהסוג שמפורט בתוספת השניה;



"בעל בית עסק" –מי שבידו השליטה על בית עסק או ניהולו;



"מבקר" – מי שהשר מינה לכך לפי סעיף 19 לחוק;



"הממונה" – מי שהשר מינהו מבין עובדי משרדו, להיות הממונה לענין תקנות אלה, כולן או חלקן;



"סניף" – שלוחה של בית עסק הנמצאת בבעלותו ונושאת את שמו ופועלת בכתובת אחרת;



"עסק מאושר לתייר" – בית עסק שקיבל אישור לפי תקנות
אלה.

אני מעלה את סעיף 1 להצבעה. מי בעד?
הצבעה
בעד סעיף 1 – פה אחד

הסעיף אושר.

פה אחד. אין נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר.

בקשה למתן אישור
2.
(א)
בעל בית עסק יגיש לממונה בקשה בכתב באמצעות הדואר או האינטרנט למתן אישור הערוכה לפי הטופס שבתוספת השלישית;



(ב)
בית עסק בעל סניפים יגיש בקשה עבור כל סניף בנפרד;



(ג)
לבקשה יצורפו אישור ממשטרת ישראל על העדר רישום פלילי, של בעל העסק ומנהל כל סניף בנפרד צילום תעודת עוסק מורשה, אישור מרואה חשבון כי לעוסק אין חובות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 (להלן – חוק מס ערך מוסף), ודוחותיו מוגשים בזמן ואישור ניהול פנקסי חשבונות ורשומות לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו- 1976 (להלן – חוק עסקאות גופים ציבוריים).



(ד)
בית עסק המנוהל באמצעות תאגיד, יצרף מסמכי התאגדות לרבות שמות בעלי זכות החתימה בחברה.

אני רק מבקשת שתתייחס לנושא של היעדר הרשעות פליליות. אני ערה לכך שבחוק שירותי תיירות בסעיף 12(א) נאמר ש"מי שמוסמך ליתן רישיון או תעודה אחרת (להלן – רישיון) לפי חוק זה, רשאי לסרב לתיתו או לסרב לחדשו או להתנות נתינתו בתנאים מוקדמים או לקבוע בו תנאים; ורשאי הוא לבטלו, לשנותו, או לשנות תנאים שנקבעו לגביו אם אירעה אחת מאלה:", וכאן פסקה (4) – "בעל הרישיון הורשע בעבירה שיש עימה קלון או בעבירה על חיקוק הנוגע לעיסוקו".

אני מניחה שלצורך בדיקת הנושא המבקש מתבקש לצרף את התעודה שאתם מדברים עליה, דהיינו: היעדר רישום פלילי של בעל עסק. אבל יכול להיות שיש למאן דהו בכל זאת רישום פלילי, זה לא שיש לו היעדר רישום פלילי, אלא שיש לו הרשעות פליליות, אבל אלה לא הרשעות שבהכרח מונעות אותו מקבלת רישיון לפי החוק הזה. זאת אומרת, לכאורה, נוסח התקנות כפי שאתם ניסחתם אותם כאן, קובעות שהוא חייב להביא אישור על היעדר רישום פלילי. אם יש לו רישום פלילי הוא פסול מקבלת רישיון בכל מקרה, ואני חושבת שלא זו ההסמכה.

נכון. נכון שלא זאת היתה הכוונה. לא כל היעדר רישום פלילי ימנע ממנו מלקבל את אישור העסק. הכוונה היא לאישומים פליליים - -

שהם רלוונטיים.

- - שרלוונטיים – מי שהורשע בזיוף, במרמה, זיוף תכשיטים.

אז אני מציעה שאולי תכתבו כאן: יצורפו אישור ממשטרת ישראל על רישום פלילי, או היעדר רישום פלילי. גברת קלהורה, אני רואה שאת מרימה את ראשך בתנועת "מוקצה", אז תציעי משהו אחר, את ההערה שלי הבנת?

אני שואלת את עצמי אם יש דבר כזה – אישור ממשטרת ישראל.

על גיליון הרשעות אולי, אני לא יודעת.

יש תעודת יושר.

תעודת יושר זה היעדר רישום.

זה היעדר רישום.

לא, בתעודת יושר כתוב גם אם יש - - -

מה שאני מציעה: את הנוסח לא נסכם כרגע, את הנוסח תמציאו לוועדה במועד מאוחר יותר. הרעיון שצריך לבוא לידי ביטוי בתקנה 2(ג) הוא שהוא צריך להמציא, ככל שיש לו הרשעות פליליות, איזושהי תעודה, איזשהו מסמך, בעניין ההרשעות האלה, כדי שהממונה ישקול אם יש בהרשעות האלה כדי לפסול אותו מקבלת רישיון.

אם בהרשעות האלה אין מניע שהוא יפעל, אז אין מניע שיפעל.

בדיוק ככה.

אנחנו רוצים להרחיב את הפעילות.

לא, השאלה היא – שוב, אני לא יודעת בכלל, זה משהו שאין לי מושג, אבל האם יש לאדם זכאות לקבל ממשטרת ישראל גיליון הרשעות?

אני לא יודעת, אני מוכרחה לומר שלא הספקתי לבדוק את הנושא הזה. מכל מקום, הנוסח כפי שהוצע לנו כאן, איננו תואם לסעיף המסמיך בחוק, זה אני חושבת צריך להיות ברור. אם יש אפשרות להביא אישור כזה, שכולל את ההרשעות הפליליות, כדי שהממונה יבדוק אם יש בהן כדי לפוסלו מקבלת רישיון – בסדר. אם לא, אז תביאו הצעת נוסח אחר.

אני רק אומר לך איך הפרקטיקה במשרד התיירות. במקרה אחר, כאשר אנחנו נותנים רישיון למורה דרך, אנחנו מבקשים תעודת היעדר רישום פלילי ומעבירים את זה אלינו ישירות, את הרשימה מהמשטרה, עם הרשעות, ואם יש חקירות וכולי. ואנחנו עושים שקילה האם בתעודה זו יש כדי לפסול אותו. לפעמים יש מישהו שהשתתף בהפגנה לא חוקית, למשל.

זאת אומרת שיש כן דרך להציג בפניכם אישורים על רישום פלילי או על הרשעות?

בוודאי. אנחנו מקבלים אותם, ואז בודקים את העבירות, אם הן באמת פוסלות אותו, אם הן רלוונטיות.

אבל כאן אתם לא רק מקבלים, אלא כאן מדובר על כך שהוא צריך.

גם האזרח עצמו יכול לקבל את זה?

היום הוא כבר יכול.

אני לא מתמצאת בסוגיה, לכן אני מדברת במלוא הזהירות. אם יש אפשרות שהוא יגיש לכם תעודה, איזשהו מסמך שכולל את הרשעותיו הפליליות, ככל שיש לו – בסדר. ואם לא, אז צריכים - - -

השאלה היא אם גם לזמן יש משמעות, ואני אסביר למה. בן-אדם ששילם את חובו למדינה, ישב בכלא, לא משנה כרגע על מה, והוא משתקם, הוא חזר לפעילות עסקית, מרוויח ומשלם מס והכול בסדר – אנחנו צריכים לתת לו גם את הזכות לחזור למעגל החיים הנורמאליים. אנחנו לא רוצים להעיף אותו חזרה.

בעניין זה יש חוק השבים.

חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים.

כן, שהוא קובע מחיקה של הרשעות אם עברה תקופת ההתיישנות מיום סיום העונש. אם זה מאסר על תנאי, אז זה היום האחרון של המאסר על תנאי.

כדי שלא ניאלץ להביא את התקנות פעם נוספת לוועדה, שאני מציעה שהוועדה תאשר לגבי אזרחים שאינם יכולים לקבל מהמשטרה רישום פלילי או הרשעות, שמשרד התיירות יפנה ויבקש, שזה מה שאמרת שנהוג לגבי מורי הדרך.

ככל שזה מתאפשר.

אנחנו נעשה את זה. אנחנו מסייעים לבעלי עסקים. מה שהוועדה יכולה לעשות זה להסמיך את היועצים המשפטיים כדי לנסח את הפסקה הספציפית, הרלוונטית הזאת.

כך אנחנו עושים בדרך כלל. הוועדה מאשרת את העיקרון, ואחר כך אתם מעבירים לי הצעת נוסח.

העיקרון ברור. אני מעלה את סעיף 2 להצבעה. מי בעד?

הצבעה
בעד אישור סעיף 2 – פה אחד

הסעיף אושר.

הסעיף אושר פה אחד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הסעיף התקבל. אנחנו ממשיכים.

חידוש אישור
3.
(א)
· בעל בית עסק יגיש לממונה בקשה למתן חידוש האישור הערוכה לפי הטופס שבתוספת הרביעית ויצרף לה אישור מרואה חשבון כי לעוסק אין חובות לפי חוק מס ערך מוסף ודוחותיו מוגשים בזמן ואישור ניהול פנקסי חשבונות ורשומות לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים .



(ב)
בקשה לחידוש אישור יכול שתוגש עד שלושה חודשים לפני תום תוקפו של האישור.

הנה ההערה שהערתי קודם – "עד שלושה חודשים לפני תום תוקפו של האישור", דהיינו: אם הוא פספס את המועד הזה, מה הדין? אם הוא הגיש חודשיים לפני, או חודש לפני, או חודש אחרי, זה ייחשב כבר כרישיון חדש, ואז כרוכה בכך כל הבירוקרטיה של הגשה מחדש של כל המסמכים. זה מה שאמרתי. זה לא רק העניין של האגרה, אלא כל הנלווה לזה. האם זה לא קצת מוגזם, שלושה חודשים מראש?

האם ניתן להקל בנושא הזה?

אנחנו יכולים להקל בעניין, אבל אנחנו לא רוצים שאותם עסקים יחכו לדקה האחרונה, ואז נהיה מוצפים בהרבה מאוד בקשות.

שלושה חודשים זה לא דקה אחרונה.

כי מדובר על אלפי בקשות. שלא נהיה מוצפים, אנחנו אומרים להם: תראו, עד שלושה חודשים.

אתם עושים להם תזכורת? איך הדבר הזה פועל? או שהם אוטומטית צריכים לדעת?

כל שנה הוא צריך לחדש.

כל שנתיים.

זה לא בדיוק שנתיים. תיכף אנחנו נראה. תקופת הרישיון הכי ארוכה לפי מה שמוצע כאן זה 23 חודשים ו-29 ימים אולי, במקרה הטוב, אבל אלה מקרים מאוד חריגים. בדרך כלל הממוצע יהיה שנה ומשהו.

אז כל שנה הוא צריך לעשות את כל התהליך?

אם הוא פספס, הוא צריך לעשות את כל התהליך.

בסעיף 6 הוא מדבר על תוקפו של האישור: "תוקפו של אישור יהיה עד ל-31 בדצמבר של השנה האי זוגית". זאת אומרת, עכשיו מי שיקבל בתחילת 2012, יקבל את זה עד סוף 2013.

עורך-דין קדמי, השאלה היא האם יש דרך להקל פה על האזרח? כי בסופו של דבר, תוך שנה וחצי הוא צריך להגיש בקשות מחדש. להתחיל את תהליך הטיפול מחדש בעצם, לפי הלוח-זמנים שאתם קובעים פה.

יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת, לקצר את התקופה הזו, ולהגיד במקום שלושה חודשיים – חודשיים.

או חודש.

או חודש.

או שבועיים.

לא להגזים.

לא, הם צריכים גם להיערך.

אפשרות אחרת היא לתת למנהל את האפשרות לאשר מועד קצר יותר בנסיבות המיוחדות, אבל, עוד פעם, זה בקשות - - -

אפשר גם וגם.

לא ללכת לכיוון של המנהל.

לא זה מה שמציעים חברי הכנסת.

אני לא אמרתי: חברי הכנסת מציעים. אני אומר רק את האפשרויות.

אנחנו לא רוצים לתת אפשרות בחוק לפקיד – אם הוא אהב או לא אהב. אנחנו רוצים שהנושא יהיה אוניברסלי וסגור. לכן אנחנו רוצים שיהיה כתוב בחוק או שזה יהיה חודשיים, או להאריך את התקופה של האישור לשלוש שנים.

אפשר הכול – גם וגם וגם.

אפשר גם וגם וגם. השאלה היא, עוד הפעם, עד כמה זה מפריע למשרד? עד כמה אתם רוצים את הפיקוח?

אני אשאל את מי שצריך לעשות את העבודה בפועל – חודשיים יהיו בסדר?

גבולי.

ואם נאריך את זה מכמעט שנתיים לכמעט שלוש שנים?

אבל זה כבר לא ישנה הרבה. כי הוא ממילא צריך לחדש את זה.

אבל הוא צריך לחדש את זה לא כל שנתיים, אלא כל שלוש. אם יש קושי מבחינת הביצוע האדמיניסטרטיבי – רישום ובדיקה, אז אולי לא צריך לגעת בשלושה חודשים.

ההיפך הוא הנכון, זה יקל על אנשי המשרד. הם לא יצטרכו לטפל בבקשות חדשות לבקרים.

חדשות, בכל מקרה אנחנו - - -

בחדשות הם - - -

חדשות ברור. אני מתכוונת שהם לא יצטרכו - - -

זה כמויות אדירות, פלוס המחדשים, שזה - - -

אז אם אנחנו נאריך את זה לשלוש שנים, זה יפתור את הסוגיה הזאת?

זה יוריד מהעומס.

יתירה מזאת, אם תכתבו שכל תוקפו של רישיון הוא עד תום השנה שלאחר מכן, או שנתיים שלאחר מכן, זה לא יהיה תמיד באותו תאריך בשנה פרדית לגבי כולם, כפי שאתם הצעתם. אז לא יהיה עומס של כל הבקשות בשנה אחת.

וזה גם יקל על העוסקים, כמובן.

זה יקל על המשרד, וגם על היזמים.

לא ברור שזה יקל על המשרד, כי לכל עוסק זה יהיה בתאריך שלו.

לא, זה תמיד יהיה, נניח, חודשיים לפני תום שנת כספים כלשהיא, אוקיי? אבל זה לא יהיה לגבי כולם אותה שנת כספים כפי שמוצע כאן.

זה יכול להתפרס.

אבל כל ההצעה כאן היא לא רלוונטית לסעיף הספציפי הזה, כי הסעיף הזה אומר עד מתי אתה מודיע לי שאתה רוצה לחדש את הרישיון.

נכון, אז השאלה קודם כל, אם זה חייב להיות שלושה חודשים, אם אפשר חודש או חודשיים.

לא, אבל ההבדל בין בית עסק שבא להקים רישיון, ובין בית עסק שבא לחדש רישיון זה עניין של טופס ועניין של בדיקה שלנו. העומס לא עליו אלא עלינו כמשרד. זאת אומרת, שגם אם הגבלנו אותו בזמן לגשת אלינו, מבחינתו זה לא בזבוז זמן.

זה מובן, אבל אם הוא פספס שלושה חודשים לא אמרתם מה תעשו. אם במקום שלושה חודשים הוא הגיע חודש לפני, הוא צריך להגיש בקשה חדשה, למלא את כל הטפסים מחדש.

גם אם הוא רוצה לחדש, הוא צריך להגיש אותו טופס.

על זה אנחנו דנים.

אנחנו שמענו והבנו שאתם רוצים איזשהו מעקב, אתם לא רוצים לתת רישיון לצמיתות. מצד שני, אין צורך להריץ אנשי עסקים, וצריך להאריך את התקופה. צריך למצוא את האיזון בין התקופה הארוכה והצורך שלכם לבדיקה, לבין הריצות של אותם היזמים. לכן אנחנו אומרים: אוקיי, אתם אומרים שיהיה עומס – אנחנו לא רוצים להעמיס על המערכת, אנחנו רוצים שהמערכת תעבוד מסודר. אני לא רואה בעיה בסעיף אחר להאריך את תקופת הרישיון משנתיים לשלוש. אם הדבר הזה מקובל, נמשיך עם הסעיף. אם לא, נקצר את זה לחודשיים, ואז תגידו שזה גבולי. אני לא רוצה שזה יהיה גבולי, אני רוצה שיהיה לכם פיקוח.

אז עדיף לקצר את זה לחודשיים, אני אגיד לך גם למה. אנחנו קשורים פה עם רשות המיסים. אנחנו עובדים בצמידות עם רשות המיסים, כי כל אותם 7,000 העסקים האלו נרשמים מיד ברשות המיסים. זה נוח להם הרבה יותר להיכנס אצלנו למחשב, לראות את התאריכים ולקבל אותם.

רשות המיסים הוזמנה לישיבת הוועדה. אני מניחה שהם יצאו מתוך הנחה, שיכול והוועדה תהיה מעוניינת להכניס שינויים בתקנות, ולפיכך הנימוק ביחס לרשות המיסים הוא לא נימוק בנושא הזה.

אני לא מתווכח על העניין הזה.

אני רוצה לומר עוד משהו. מדובר כאן על בירוקרטיה הנגרמת לעסקים. אפילו לבקשה לחידוש אישור צריכים להביא אישור מרואה חשבון, אישור כזה ואישור כזה. אני לא יודעת מי מכם הלך בפעם האחרונה לרואה חשבון, וכמה כסף גבו ממנו על כל אישור כזה. זאת אומרת, זה גם טרטור, זה גם הוצאות נלוות.

זה לא אישור שהוא ממציא בשבילנו, זה אישור שהוא במילא צריך כדי לקיים את העסק שלו. הוא בסך הכול ממציא לנו העתק. זה לא משהו שאנחנו מעמיסים עליו.

זה אוטומטי, האישורים האלה. זה אישור מקצועי.

אוקיי. מצוין.

אז חודשיים. נקבל את ההערה של הוועדה.

חודשיים זה מקובל? זה זמן סביר?

<אנחנו נצטרך להתארגן.>

אז בסעיף 4 יש בעיה.

מה הבעיה בסעיף 4? לפני שאנחנו מצביעים.

"הממונה יודיע על החלטתו למבקש בכתב בתוך שישים יום". אז אם אנחנו מקצרים את המועד - -

תוך 45 יום.

- - צריך יהיה לקצר את ה-60 יום.

עוד לא הגענו.

אז תיכף אנחנו נגיע.

איפה? באיזה סעיף?

היא מדברת על 4(ב).

אנחנו ב-3 עדיין.

הוועדה עוד לא אישרה את 3, עורכת-הדין קלהורה.

אני יודעת, אני רק - - -

הבנתי את מה שהיא אומרת. אנחנו תיכף נטפל בזה.

דקה אחת להתייעצות קלה, ברשות הוועדה, אדוני היושב-ראש. היא אומרת שזה יהיה לה יותר נוח שזה יהיה שלוש שנים.

גם אני חושב שזה יהיה יותר נוח. אז נשאיר את זה שלושה ונתקן - - -

בסעיף 6 נתקן.

ככה זה נראה יותר הגיוני.

אני מקבל את ההערה של אדוני. תודה רבה.

אני מעלה את סעיף 3 להצבעה. מי בעד?

הצבעה
בעד אישור סעיף 3 – פה אחד

הסעיף אושר.

אין מתנגדים, אין נמנעים, הסעיף אושר.

לכן אין צורך לתקן את סעיף 4, אבל אנחנו נקריא אותו לפני הצבעה.

החלטה בבקשה
4.
(א)
אישור לבית עסק או חידושו, יינתן למבקש אם מילא אחר כל אלה:
(1) עמד באמות המידה שבתוספת החמישית;

(2) שילם את האגרה לפי תקנה 11 וצירף את האישור על תשלומה.



(ב)
הממונה יודיע על החלטתו למבקש בכתב בתוך שישים יום מיום קבלת הבקשה.

יש למישהו הערות, הסתייגויות? אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד?

הצבעה
בעד אישור סעיף 4 – פה אחד

הסעיף אושר.

אין מתנגדים, אין נמנעים, סעיף 4 אושר.

מי ביקש לדבר? מר אריאל סטולר?

סגן יו"ר ארגון מורי הדרך לתיירות בישראל.

בבקשה, רצית להתייחס?

כן. כל הנושאים שעולים – אין מה להיכנס, אלה דברים מאוד טובים ויעילים. הבעיה העיקרית היא: יש הרבה מאוד עסקים שמוכרים מזכרות לתיירים, שפשוט לא מעניין אותם הנושא הזה. הם באים לתייר ואומרים: אצלי אין מע"מ, אני מוכר לתיירים במחיר הזה. הם לא יעשו את כל הפרוצדורה הארוכה, כמו שהזכרתם. זו פרוצדורה מאוד ארוכה, שתבוא רק כנגדם, כי ברגע שיעשו את כל זה יהיה עליהם פיקוח. כרגע אין עליהם פיקוח. הם מוכרים לתיירים – בצורה מאוד עדינה נגיד את זה, הם לא אומרים להם אמת. מחירים מאוד מאוד גבוהים. אין פיקוח על מה הם קונים, איך הם קונים. אתה יכול לקנות משהו שאומרים לך שהוא כסף ובסופו של דבר הוא לא, וכל מיני דברים כאלה.

ברגע שהדברים האלה לא יהיו מפוקחים, רוב בתי המסחר שמוכרים מזכרות לתיירים לא שייכים לנקודה הזאת. הם לא יבקשו את זה ממך.

אבל לא הבנתי מה הטענה. הם לא מציגים את עצמם כבתי עסק מאושרים שאפשר לקבל - - -

זה נכון. אני אשאל אותך שאלה: את הולכת כתייר בחו"ל, את מסתכלת על חנות ואומרת: האם יש לה איזשהו סימן והיא מוכרת? לא, את נכנסת לחנות כי את רואה מזכרות. אתה רואה מזכרות, אתה רואה יופי של צלבים או פסלים או כל מיני דברים אחרים.

מגני-דוד.

אתה שואל: כמה עולה? אומרים לך. אתה שואל אם זה עץ זית, אתה שואל אם זה כסף, אתה לא שואל אותם: יש לך תעודה? אתה רואה במקום אחר שיש החזר מע"מ, אתה שואל: אצלך אין החזר מע"מ? הוא אומר: לא, אני חנות פטורה ממע"מ, אצלי אתה בכל מקרה לא מקבל את המע"מ. אני נותן דוגמאות מהשטח.

לא משלם את המע"מ.

אם הם משקרים, מזייפים, או אינני יודעת מה, צריך להגיש תלונה למשטרה.

מר סטולר, הדברים ברורים, אני לא חושב שכרגע זה הזמן. ברמת העיקרון אנחנו צריכים לדון מה עושים.

אנחנו רואים דווקא מגמה הפוכה. כפי שציינתי, 7,200 היו בתחילת השנה, כבר יש 400 שצריכים - - -

כן, כי התיירים שואלים. ואם אתה רוצה למכור להם והם לא קונים, אז יש אינטרס.

אני מניחה שמה שרוצה מר סטולר הוא שהמגמה הזאת תימשך.

עצתי למר סטולר היא שגם כשמורי הדרך לוקחים את התיירים, ויש שתי חנויות: חנות אחת שנמצאת בהסדר, וחנות שאיננה בהסדר – הַעֲדיפו את זו שבהסדר, ואז התיירים ייהנו.

תמיד, בוודאי.

כמעט בכל עיר ובכל מרכז שבו מוכרים מזכרות לתיירים ותכשיטים וחפצי אומנות, יש להם את האישור הזה.

אשמח לקחת אותך איתי לסיור, ליום עבודה.

אשמח לבוא איתך.

חברים, מעכשיו אתם מדברים איתי, לא ביניכם, בסדר? בואו נעשה סדר. אני פשוט רוצה לסיים את הסעיף הבא.

יש לי הערה גם לסעיף הזה.

מה ההערה?

לא, קודם שהוא יקרא ויסביר.

סעיף 5?

כן, תקנה 5.

אז סעיף 4 אושר.

סעיף 4 אושר.

ערר על החלטה
5.
ערר על החלטה על שלילה, התליה או על החלטה לפי תקנה 4, יוגש בכתב לשר תוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה; הערר יהיה ערוך לפי הנוסח שבתוספת השישית.


אני רק חייב לציין, ששלילתו או התלייתו של אישור היא לא לפי התקנה כאן, אלא לפי סעיף 12 לחוק שירותי תיירות, בחוק העיקרי. שם יש את הסמכות לממונה, למנהל, איך לשלול את האישור, רישיון כתוב, כולל אישור ותעודה.

ושם גם מעוגן שניתן להגיש את הערר בתוך 30 ימים?

לא, זה מה שקובעים עכשיו בתקנות.

סעיף אחר בחוק קובע ש"השר יסדיר בתקנות", אז זה מוסדר בתקנות "תוך שלושים ימים". אפשר להגיד 40 יום, 50 יום, 60 יום, אבל בדרך כלל מי שמגיש בקשה ושוללים לו, רוצה להזדרז בבקשה שלו, הוא לא רוצה להתעכב בה.

ואם הוא היה בחו"ל? אם הוא היה במילואים? אם הוא חלה, חלילה וחס?

בבקשה, היועצת המשפטית.

השאלה שלי היא באמת שאלה משפטית, והייתי רוצה לשמוע את ההתייחסות שלכם. אותו סעיף 12(ג) לחוק, שאתה מפנה אליו, מר קדמי, אומר: "בוטל רישיון או נשללה דרגה". אני מניחה שדרגה זה דירוג בתי מלון שהיה.

זה לבית מלון, כן.

המדובר כאן בפירוש על ביטול רישיון "שלא בידי השר, רשאי בעל הרישיון לערור לפני השר, בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות". מדובר כאן על סמכות ערר בפני השר רק במקרה של ביטול רישיון. וכאן אתם מקנים – ואני לא בטוחה שיש סמכות לזה, אני מבקשת שתבדקו שוב – סמכות לערור בפני השר על עצם אי קבלת רישיון, לא על ביטול, אלא שמישהו מגיש בקשה לראשונה, ולא נותנים לו.

סעיף 12(א) אומר: "מי שמוסמך ליתן רישיון או תעודה אחרת". ב"רישיון" הכוונה היא גם תעודה אחרת, שזו גם התעודה שלנו.

ברור.

"רשאי לסרב לתיתו או לסרב לחדשו או להתנות נתינתו" וכולי.

זה שיש סמכות לא לתת - - -

"ורשאי הוא לבטלו".

מר קדמי, אין ספק. מה שאני אומרת זה לא שאין סמכות לא לתת רישיון. זה ברור שמישהו יכול להגיש בקשה לקבלת רישיון או תעודה, והממונה רשאי לסרב לה. אני שואלת לגבי ערר על החלטה כזאת, אני לא בטוחה שהיא נכנסת לגדרי סעיף 12(ג). אני מציעה שתבדקו את זה שוב. זה מאוד בעייתי במקרה כזה, אבל אז אפשר לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים לערור על ההחלטה. זה לא שהוא נשאר ללא מענה.

עדיף לו - - -

עדיף כן, השאלה היא אם יש סמכות. את חושבת שיש סמכות, גברת קלהורה?

למה זה לא נכנס בסעיף 24?

אולי זה נכנס בסעיף אחר, לא בדקתי.

סעיף הביצוע.

מה, סמכות ערר? תבדקו את הנושא. אם תשתכנעו שהנושא מגובה בסעיפי הסמכה, אין לי בעיה.

בנוגע ל"תוך 30 ימים" – אם נניח בן-אדם היה חולה בבית חולים, או במילואים, מה קורה? אם הוא לא יכול היה להגיש, יש נסיבות מקלות?

אומנם בתקנות לא קבועה דרך להארכת התקופה, אבל יש להניח שנסיבות מיוחדות מאריכות את התקופה.

איך מתנהל המשרד באופן כללי במקרים כאלה? יש לך תקנות שבהן כתוב זמנים ותאריכים. בא בן-אדם ואומר הייתי חולה, לא יכולתי לקום מהמיטה. מביא לך אישורים. מה אתה עושה? אתה פועל בניגוד לתקנות? אתה לא יכול.

הארכת תקופה? לא יודע. מה את אומרת, תמר? הארכת תקופה בידיו של הממונה – האם הוא יכול להאריך את התקופה בנסיבות מיוחדות?

אפשר להסמיך אותו באופן פורמאלי.

שהממונה או השר רשאי להאריך?

השר.

אולי השר, משום שזה ערר אז השר רשאי להאריך.

אני הייתי אומרת: השר והממונה – רשאים לתת את הסמכות הזאת לכל אחד מהם.

לשניהם יחד?

לא, לכל אחד מהם.

השר או הממונה רשאים להאריך תקופה זו בנסיבות מיוחדות.

למה לא להאריך את זה באופן מוחלט ל-45 יום ואז לפתור את כל הנסיבות?

לא, 30 ימים זה זמן ראוי.

30 ימים זה סביר. אבל אם באמת יש נסיבות לבן-אדם אז למה לא ללכת לקראתו?

אוקיי? השר או הממונה רשאים להאריך את התקופה האמורה בנסיבות המיוחדות. את יודעת מה – אם חס וחלילה מישהו אושפז ונמצא בטיפולים ועניינים, אז למה להגביל?

שהם יאשרו או לא יאשרו, לפי הנסיבות.

בסדר. אני אקריא את הסעיף הזה עם תיקונו.

לא צריך. אנחנו מצביעים עם התיקון. לא צריך להקריא כבר. אני מעלה את זה להצבעה עם התיקונים. מי בעד?

הצבעה
בעד סעיף 5– פה אחד

סעיף 5, כולל התיקונים, אושר.

פה אחד. אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 5 אושר. אני מבקש שתחליף אותי. אני מצטער, אני נאלץ ללכת לקואליציה.

סעיף 6.

תוקפו של אישור
6.
תוקפו של אישור יהיה עד ל- 31 בדצמבר של השנה האי זוגית הבאה אחרי מועד קבלת האישור.


הערת הוועדה היא לעשות את זה לשלוש שנים, אז אם כך זה לא השנה האי זוגית, זה צריך להיות - -

גם לא זוגית, כי אז זה יהיה שנתיים.

- - של שנתיים.

31 בדצמבר בשנתיים שלאחר - - -

אבל דיברנו שבשביל שלא יהיה עומס, שלא יהיה תאריך כזה. מהרגע שהוא מוציא את הרישיון – שלוש שנים, בוא נגיד.

הם רוצים שתמיד זה יהיה בסוף שנה קלנדרית.

אה, אתם רוצים בסוף שנה?

כן.

צריך לנסח את זה כך: ממועד שהוא קיבל, סופרים עד סוף אותה שנה, ואז עוד שנתיים.

תכינו את הנוסח אחר כך, הרעיון ברור.

יש הערות לסעיף?
הצבעה
בעד סעיף 6 – פה אחד

הסעיף אושר.

אני מאשר את סעיף 6.

פקיעת תוקפו של אישור
7.
(א)
פג תוקפו של מסמך מהמסמכים המפורטים בתוספת החמישית, יפקע תוקפו של האישור; חודש תוקפו של המסמך האמור , רשאי בעל בית עסק להגיש בקשה חדשה למתן אישור לפי תקנה 2.



(ב)
שינה בית העסק את כתובתו, יפקע תוקפו של האישור.


מדוע? משום שאם בית עסק משנה את הכתובת שלו, לפי התוספת צריך לראות את המקום, לוודא שהוא אכן ראוי ומתאים לעסק המאושר וכן הלאה. ואם פג תוקף של אישור מסוים, מן הסתם גם האישור שלנו צריך לפוג תוקפו.

יש רק בעיה שחלק מהאישורים, אני חושבת, שבתוספת החמישית, יכול להיות שהם אישורים שנתיים, ואז באופן אוטומטי תוקפם של אותם אישורים פג.

אדרבה ואדרבה. אם למישהו יש רישיון עסק או רישיון לעסוק - - -

אני אתן לך דוגמה: אישור על ניהול פנקסי חשבונות ורשומות הוא לא אישור שנתי? אם אני מגישה אליכם בקשה, בשנה מסוימת, בשנת 2011, ואני מצרפת את האישור שמתייחס לשנת 2011, כמובן שבתום 2011 תוקף האישור הזה פג. ואז, מה אתם אומרים? שגם תוקף האישור שלכם יפוג יחד עם זה.

<אני אסביר את ההיגיון שבדבר. אם לעסק שמוכר עתיקות יש רישיון לשנה, או לשנה וחצי מהיום, ואנחנו נותנים לו את התעודה לשנתיים וחצי מיום הבקשה, כמובן שבתום שנה וחצי יפוג תוקף האישור שלנו, כי אסור לו לעסוק במכירת מוצרים.>

קודם אמרתם – לשיטתה של עורכת-הדין בנדלר לגבי אישור מרואה חשבון – שממילא העוסק מקבל את האישור לשנה מרואה החשבון לצורך ענייניו האחרים מול שלטונות המס ככל הנראה וכולי. מה שיקרה כעת זה שהאישור הזה יפוג ואיתו יפוג הרישיון שלכם.

צריך לחדד את זה באופן כזה, שאם הוא פג ולא חודש, אז - - -

איך אתם תדעו אם הוא חודש?

הוא כנראה יידרש לשלוח אלינו את האישור המחודש.

אז אולי צריך לכתוב את זה. זאת אומרת, יש עם זה איזושהי בעיה כפי שזה הוגש, אם כך.

השאלה אם זה לא מוגזם קצת.

מה? לדרוש ממנו כל שנה להביא את כל רשימת - - -

מצד אחד אני מבינה את זה. הרי נניח שיש עסק ששללו ממנו את רישיון העסק כי הוא הפר את תנאי הפעולה שלו, אז הוא לא יכול לפעול בכלל וכולי. האישור של משרד התיירות הוא תפל, כי אין לו את הרישיון העיקרי שלו. אבל מצד שני, להתחיל עכשיו שכל עסק שחל איזשהו שינוי אצלו, יתחיל כל שנה - - -

ימציא את רישיון העסק וכולי. זה בדיוק מה שאתם דורשים בחידוש.

זה נכון שאישור שפקע, אם אין יותר אישור למכור עתיקות, אז במועד חידוש - - -

אז אולי במקום לעשות את זה באופן גורף כל כך, צריך למפות את האישורים שתוקפם פקע, לא בשל כך שתוקף אותם אישורים היה שנתי מלכתחילה ומתחדש כמעט באופן אוטומטי, אלא באמת מה שהתבצע באמצעות איזשהו הליך בדיקה. אני חושבת שבצורה כזאת התקנה הזאת היא מאוד גורפת, ולמעשה תגרום לכך - -

הרבה בירוקרטיה.

- - שצריכים להתייצב במשרדיכם מדי שנה עם כל המסמכים.

אני מסכימה. אני חושבת שהניסוח צריך להיות יותר מדויק בעניין הזה, כי אם אין בעיה עם האופן שבו העסק מנהל את ספרי החשבונות שלו, אז לא אמורה להיות בעיה עם אישור רואה החשבון. אבל לעומת זאת העניין של רישיון עסק - - -

אבל מה שאת אומרת זה שממילא הוא יצטרך בכל שנה ליצור קשר עם משרד התיירות.

לא, אני רוצה למנוע את זה.

בין אם לפקסס לו, בין אם - - -

היא אומרת שההערה צודקת.

אני מציע למחוק את הסיפא של סעיף 7(א): "חודש תוקפו של המסמך, רשאי בעל בית העסק להגיש בקשה" וכולי, ולהשאיר: "פג תוקפו של מסמך מהמסמכים המפורטים - - - יפקע תוקפו של האישור." אנחנו נעשה את הביקורות שלנו, והוא צריך לדעת שהאישור שלנו מותנה באישורים האחרים.

אז הוא לא צריך לשלוח לכם את האישורים?

לא, הוא חייב יהיה לבדוק אותם.

זה עוד יותר גרוע.

הוא לא יצטרך לשלוח את האישורים, אבל הוא יודע שהא בהא תליא.

עד שיגיע מפקח מטעמכם שיבדוק אותו.

לא, זו גם אחריות שלו. האחריות שלו היא לוודא שיש לו את האישורים האחרים. הוא לא יכול לפעול ללא רישיון עסק. הוא לא יכול לפעול ללא היתר למכירת עתיקות, למשל, אז הוא צריך לדאוג לזה.

כמה פקחים מועסקים אצלכם בנושא?

מעט. לא מספיק.

כמה עסקים יש?

7,000.

ההצעה שלך לא - - -

אנחנו לא נשלול.

לא, אם נשלול אחד מהמסמכים, זאת אומרת אם יודעים שלקחו לו את הרישיון עסק אז אתה יכול שהרישיון - - -

את מדברת על בוטל, לא פקע, לא פג תוקפו - -

אם בוטל האישור.

- - אלא ממש ביטלו לו.

אז זה נשמע יותר טוב.

אוקיי. אז במקום "פג תוקפו" – בוטל.

כן.

בוטל תוקפו.

זה לא - - - מסמך. רגע, לא, לא.

אם בוטל אחד מהאישורים.

"מסמך מהמסמכים המפורטים בתוספת החמישית".

לא, זה לא מסמך.

בוטל אישור או רישיון מהמפורטים.

בתוספת החמישית אנחנו אפילו לא צריכים לכתוב את זה. בסעיף 10 לתוספת החמישית מדובר על רישיון עסק בתוקף, או אישור מאת הרשות. אישור מרואה חשבון אין כאן מה לבטל, נכון?

כן.

אישור על ניהול פנקסי חשבונות – יש ביטול של אישור?

לא, אין ביטול. הוא כל שנה צריך לחדש את זה.

ואישור על היעדר רישום פלילי גם אין כאן.

אין אישור כזה.

אז בעצם אנחנו מדברים רק אם בוטל רישיון עסק, אם אני לא טועה.

אבל עורך-דין קדמי ציטט קודם שיש לגבי מוצרים מתחום הארכיאולוגיה.

אבל זה לא מופיע בתוספת החמישית.

זה מופיע בתוספת השלישית.

השלישית זה לבקשה הראשונית, נכון? טופס בקשה לקבלת אישור. התוספת החמישית זה רק אמות מידה.

כן, בסעיף 4 לבקשה כתוב שלחנות המוכרת עתיקות צריך לצרף רישיון לסחור בעתיקות.

והאישורים האלה ניתנים לשנה בלבד? הם יודעים?

לגבי רישיון עתיקות אני לא בטוחה שזה לשנה.

לשנה. 1,800 שקל.

לתכשיטים זה משתנה.

לפי מה שהצעת – בוטל.

כן, השאלה בוטל מה.

בוטל אישור או רישיון. אני גם אגיד לך למה.

אבל זה מגוחך, זו לא התוספת החמישית.

אפשר לבטל אישור של רואה חשבון. אם, נניח, העסק לא עמד בתנאים, ורשויות המס החליטו לבטל לו.

אז זה לא הביטול של רואה החשבון שבוטל במקרה הזה, אלא האישור של רשויות המס.

כן, שעל סמך אותו אישור בעצם אין תוקף לאישור שלו.

אז זה ממש לא.

אז קודם כל, אם בכלל, זה צריך להיות מופנה לתוספת השלישית ולא לתוספת החמישית.

זה גם וגם.

לא.

לא, כי השלישית מפורטת יותר.

לא רק שהיא מפורטת יותר, זה גם יותר נכון להפנות אליה, כי החמישית זה אמות מידה לשיקול דעת.

השלישית זה לא הטופס?

זו הבקשה.

השלישית זה הטופס.

כי עליה מתבסס הרישיון.

אבל זו בדיוק הנקודה: השלישית זה הטופס שאליו מצרפים את כל המסמכים.

סעיף 9: "לבקשה יצורפו המסמכים הבאים".

איפה מופיע כאן הנושא של - - -

עתיקות בסעיף 4: "רישיון עסק" ו"רישיון לסחור בעתיקות". האמת היא שאלה שני הרישיונות החשובים.

אז אנחנו מדברים רק על סעיף 4. אם כך, צריך להיות: בוטל אחד הרישיונות המפורטים בסעיף 4 לתוספת השלישית.

נכון.

בסדר.

"חוּדש תוקפו של המסמך". אז זה לא "תוקפו", אלא: חוּדש המסמך.

זה גם מתייחס למספר קטן יותר של בתי עסק. לא כל בתי העסק הם כאלה שצריכים רישיון או רישיון למכירת עתיקות.

כל עסק במדינת ישראל מחויב ברישיון עסק.

רישיון עסק בעיקר לתכשיטים, יהלומים, מעל סכום מסוים: 200,000 ש"ח, וזה משתנה מעירייה לעירייה.

לא בכל מקום הם דורשים רישיון עסק. להלבשה, למשל, אין צורך ברישיון עסק.

אופטיקה – אין צורך. בשמים, קוסמטיקה – אין צורך. רוב הענפים לא מחויבים.

זה חלק קטן.

אדם יכול לפתוח חנות ברשות מקומית מבלי לקבל אישור של רישוי עסקים?

הוא משלם על השילוט, הוא משלם ארנונה, אבל הוא לא משלם על - - -

אני לא מדברת על התשלומים, אני מדברת על האקט של רישיון עסק. זה היה ככה בעבר. כבר אין צורך?

אין.

צריך להביא אישור מכיבוי אש, צריך להביא את כל האישורים האלה. לא יכול להיות. העירייה לא תאשר עסק בלי רישוי עסק.

גם לדעתי, אבל כיוון שאני לא מתעסקת במטריה הזאת - - -

כשאני מבקשת מבתי עסק שעוסקים למשל באופנה רישיון עסק מהרשות המקומית, הם שולחים לי מכתב שאותה רשות לא מבקשת מהם את הרישיון. זה מספיק עבורי.

אז את מקבלת אישור מהרשות המקומית?

בוודאי.

אם כך, אז בתקנה 7(א), במקום האמור: "פג תוקפו של מסמך מהמסמכים המפורטים בתוספת החמישית," יבוא: בוטל אחד מהרישיונות המפורטים בסעיף 4 לתוספת השלישית, יפקע תוקפו של האישור; חודש תוקפו של רישיון כאמור, רשאי בעל בית העסק להגיש בקשה חדשה למתן אישור לפי תקנה 2.

חודש הרישיון, לא תוקפו?

חודש הרישיון, או חודש תוקפו?

חודש תוקפו של רישיון כאמור – של רישיון שבוטל.

לא, אז זה חודש תוקפו של רישיון, או שחודש הרישיון?

זה לא תוקף, זה חודש הרישיון.

שאלה של נוסח.

חודש הרישיון אולי, אני לא יודעת. תבדקו את זה שוב.

חודש הרישיון האמור, רשאי בעל בית העסק להגיש בקשה חדשה.

אני חושב שחודש הרישיון.

אחרי שהוועדה תאשר את כל התקנות, תעבירו לי נוסח שכולל את כל השינויים שהוועדה אישרה.

אתה יכול להסביר לי את סעיף (ב)? למה הוא צריך לעשות את כל האישורים מחדש?

אם זה בית עסק חדש, הוא חייב לקבל את האישורים, את הרישיונות של בית העסק החדש. יכול להיות שהוא עבר מעיר לעיר.

אם הוא העתיק את הכתובת לאותו רחוב, שני מספרים ליד, או עבר בקניון ממקום למקום?

אני אסביר לך למה. אם אתה רואה את טופס הבקשה שלו, בתוספת השלישית, אתה רואה איזה דברים בא המפקח ובודק. אחד מהדברים זה הוויטרינה.

השילוט, הוא צריך שילוט בעברית ובשפה נוספת, אנגלית או אחרת.

המפקח גם צריך לבדוק – אנחנו נדבר על זה – אם חלון הראווה נאה ומסודר.

בוודאי.

ומי יקבע מה זה נאה, לצורך העניין?

שיהיה שילוט מתאים.

הנאה חלון הראווה בעיניך, אדוני המבקר?

אבל זאת בעיה. ראינו כבר חנויות שחלון הראווה שלהן הוא מין מחסנון כזה.

אז "מסודר" עוד אפשר להגיד, אבל הרי "נאה" זה דבר כל כך סובייקטיבי. בסדר, נגיע לזה.

נגיע לזה. יש עוד הערות לסעיף 7?

האם אדוני משאיר את הנושא "יפקע תוקפו של האישור" במקרה של שינוי בית עסק?

שכנעו אותנו.

הצבעה
בעד סעיף 7 – פה אחד

הסעיף, בכפוף לתיקונים, אושר.

אני מאשר את זה.

בכפוף לתיקונים, כמובן, בתקנת משנה (א).

8.

זיהוי בית עסק מאושר לתייר
8.
(א)
בעל בית עסק שברשותו אישור תקף, רשאי להציגו בבית העסק שלגביו ניתן האישור ולציין בפרסומיו כי בית העסק הוא עסק מאושר לתייר.



(ב)
לא יציג אדם בבית עסק אישור, מדבקה, שלט, מדגם או סימן הדומה להם או הנובע מהם, לרבות אישור החזר מס ערך מוסף לתייר, העלול להטעות, ולא יתחזה כבעל אישור אלא אם כן בידו אישור תקף לגבי בית העסק .

זה במענה למה שנאמר קודם.

למה שאמר מר סטולר.

כן, שלא יציגו אישורים מתחזים.

ואם מגישים לכם תלונות על כך שמישהו ביצע עברה, לכאורה, לפי חוק שרותי תיירות, שהוא עבר על התקנות האלה, אתם מטפלים בזה באמת?

כן.

אז הנה, מר סטולר, יש לך תשובה מצוינת.

יש אפשרות של הטלת קנסות.

לא, כי הוא לא עבר על - - -

הוא עבר. לפי תקנה 8(ב).

הוא לא הציג איזושהי תעודה שבה הוא אומר שכאילו יש לו תעודה.

הוא התחזה לבעל אישור.

הוא לא התחזה לבעל אישור. הוא סתם נוכל.

הוא אומר: אצלי אין מע"מ, אתה לא צריך.

הוא סתם "צדיק".

כן, הוא פשוט לא רוצה להיות בזה. אף אחד מבתי העסק שאני מדבר עליהם לא יציג את עצמו כאחד שיש לו אישור.

אבל זה לא בבקשות לתקנות?

צריך ליצור לזה תקנה מתאימה.

צריך לזכור, מר סטולר ואדוני היושב-ראש, שזה לא אובליגטורי, זו לא חובה על בית העסק לקבל את האישור. זה וולונטרי. זה כדאי לו. עובדה היא שיש לנו עוד מעט 8,000 עסקים כאלו. זאת אומרת, זה כדאי להם והם רוצים ומעוניינים. והם נלחמים בשיניים – אם אנחנו אומרים להם שחלון הראווה שלהם לא ראוי, שבוע לאחר מכן אנחנו רואים שחלון הראווה מסודר והוא כבר יותר יפה, וכן הלאה. אנשים רוצים את האישור הזה, הוא חשוב להם, הם מציגים אותו בגאווה בעסק.

בעל העסק – משתלם לו.

פרט לזה שיש החזר על מע"מ, והם אומרים: אתה חוסך אצלי 16%.

הצבעה
בעד סעיף 8 – פה אחד

סעיף 8 אושר.

אני מאשר את סעיף 8.

תקנה 9.

חובת הצגת אישור
9.
בעל בית עסק שקיבל אישור חייב להראותו לפי דרישה לממונה, למבקר, לשוטר או לכל אדם אחר המוסמך לפי חוק.

למה התכוונתם: "לכל אדם אחר המוסמך לפי חוק"?

לפי חוק מס ערך מוסף. כאשר הם באים לביקורת, הם אומרים לו: אצלנו אתה רשום כבעל עסק מאושר. הראה לנו את האישור שלך ממשרד התיירות.

הם לא זכאים בלאו הכי לדרוש שיציגו כל מסמך וכולי לפי חוק מס ערך מוסף?

כשהם עושים את הביקורת הם רוצים את שני האישורים האלה גם יחד, אחד מול השני. ואם הם רואים את שניהם, הם ממשיכים הלאה בבדיקה שלהם.

גם שוטר צריך לבדוק את הנושא הזה?

לפעמים, כשלא רוצים לתת לנו להיכנס, יש וויכוח. אז אנחנו מבקשים מהשוטר: אנא, תסייע בידינו, כדי שיראה לנו, כי התלונה של התייר שנמצא בחוץ היא כזו וכזו, ואנחנו רוצים את זה מיידי. יש מקומות מסוימים שהמשטרה נמצאת בהם באופן כמעט קבוע: ליד אתרי התיירות, אתרי מכירה של מוצרים לתייר, מזכרות וכיוצא באלה. זה חשוב, זה טוב.

יש הערות?

הצבעה
בעד סעיף 9 – פה אחד

סעיף 9 אושר.

מאשר את 9. סעיף 10.

השבת האישור
10.
בעל בית עסק שאישור שניתן לו פקע, בוטל, נשלל או הותלה, יחזירו לממונה לא יאוחר מתום שבעה ימים מקבלת ההודעה על הביטול או ההתליה, או לפי דרישת מבקר, במועד מוקדם יותר.

למה צריך לרוץ להשיב אליכם תעודה שפקעה?

כדי שלא יציג אותה אם היא פקעה.

אתם לא רושמים על התעודה את מועד פקיעתה?

בוודאי. אבל אנחנו לא רוצים שמישהו יציג שפג התוקף שלה, והוא מתחזה כאילו היא קיימת. אם היא פקעה, תחזיר אותה. זה מהניסיון שלנו, שהוא רב שנים – משנת 1957, לפי הצו. אז אנחנו מעדיפים שיחזיר לנו אותה, ולא יגיד: שכחתי אותה על הקיר, מצטער, שכחתי לחדש וכולי.

איך הוא צריך להחזיר אותה? הוא יכול לשלוח לכם אותה בדואר?

כן.

הדגש הוא לא על פקע, אלא על בוטל ועל נשלל.

אבל גם אם הוא פקע. גם אם פקע, שיחזיר אותו.

אז אולי תוסיפו להוראה הזאת: לא יעשה בו שימוש, ויחזירו לממונה.

אולי באמת אפשר להוריד את "פקע"?

אני הייתי מוריד את "פקע" פה, מכיוון שבכל חידוש הם אמורים לשלוח את זה.

אבל אם הוא לא חידש? הוא לא הגיש בקשה לחידוש, והוא עבר, נניח, מחנות לחנות.

הוא לא ישתמש בו, זה הכול, לא צריך להחזיר גם מה שפקע. תמחק את ה"פקע".

אוקיי. רשמנו.

בוטל, נשלל או הותלה.

הצבעה
בעד סעיף 10 – פה אחד

סעיף 10 אושר.

מאשר את 10. 11, בבקשה.

אגרות
11.
(א)
בעד מתן אישור תשולם אגרה של 150 שקלים חדשים;



(ב)
בעד חידוש אישור תשולם אגרה של 70 שקלים חדשים;
בית עסק שבשליטתו או בניהולו יותר מעשרה סניפים בעלי אישור, ישלם מחצית האגרה עבור חידוש אישור לכל סניף נוסף.



אני רוצה לציין, שפה עשינו להם הנחה גם באגרה, אם מאריכים את התקופה לשלוש שנים. אבל זה בסדר, אין לנו בעיה עם זה, אנחנו נתגבר.

איך אומרים "לארג'" בעברית?

חסכנו כמה עצים.

המטרה של התקנות האלה היא לא האגרה?

לגמרי לא. אנחנו רוצים שתהיה התייחסות קצת יותר רצינית לתעודה שהם מקבלים.

עובד, נדמה לי שלא קראת את סעיף (ג).

אה, סליחה.



(ג)
חל שינוי בשיעורי האגרה כאמור, תפורסם על כך הודעה ברשומות.


והשינוי בשיעורי האגרה בסעיף 12.

אולי כדאי גם, או שאין צורך, ששיעורי האגרות יפורסמו גם באתר שלכם?

הם ממילא מתפרסמים כשאנחנו עושים את השינויים.

אז תכתוב.

ברשומות ובאתר המשרד.

ובאתר האינטרנט של המשרד.

אבל למה לכתוב את זה בתקנות? ממילא מפרסמים את זה.

אנחנו נוהגים הרבה מאוד פעמים.

כדי להבטיח את זה.

באתר, או באתר האינטרנט?

באתר האינטרנט של המשרד.

למה קבעתם עשרה סניפים?

"המשביר לצרכן", אני חושבת, הם היחידים, לא? ו"שופרסל", ומה עוד?

לא, "קסטרו" ו"פוקס".

"קסטרו", "זארה", "הוניגמן". מעל 25 חברות עובדות בסניפים, שלא נדבר על זכיינים של אותה חברה.

וזה עובד יפה מאוד.

זה ברחבי הארץ.

הערות?

הצבעה
בעד סעיף 11 – פה אחד

סעיף 11 אושר.

אני מאשר את 11. בבקשה, 12.

אבל ההנחה היא רק על החידוש, לא על הבקשה?

כן.

אם נכנסת רשת מסוימת לארץ ויש לה מיד עשרה סניפים, אז היא לא מקבלת הנחה?

לא, רק על החידוש.

אבל זה לא קורה.

זה לא קורה? למה, עם כמה סניפים "גאפ" נכנסה לארץ?

שלושה סניפים. בהתחלה שניים, והוסיפה עוד אחד.

לא נכנסים. ישראל היא מדינה שלא נכנסים - - -

לדאבוננו.

אם זה היה בסין.

בואו נתקדם.

אפשר 12?

רצוי.

גם זה יותר מדי.

יש לנו עוד רבע שעה.

אנחנו כבר לקראת הסוף, כי זה סעיף טכני.

הצמדה למדד
12.
(א)
האגרות לפי תקנה 11 יעודכנו מידי שנה ב- 1 בפברואר (להלן-יום העדכון) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי וכשהיא מעוגלת לשקל החדש השלם הקרוב.



(ב)
בתקנה זו-
"מדד" - – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

"המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;

"המדד היסודי" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון הקודם ולעניין העדכון הראשון, שלאחר פרסומן של תקנות אלה, המדד שפורסם לאחרונה לפני י' בשבט התשע"א (15 בינואר 2011)


אנחנו נצטרך לשנות את זה ולעדכן את התאריך.

ל-15 בינואר 2012? וכמובן, לעדכן את התאריך העברי.

כן, אנחנו נשנה את זה. זה לא יצא י' בשבט, צריך לבדוק את זה, להתאים את התאריך העברי. אנחנו נתאים אותו.



(ג)
המנהל הכללי של משרד התיירות יפרסם בהודעה ברשומות את נוסח תקנה 11 כפי שהשתנתה עקב האמור בתקנה זאת.

אז מתייתר מה שהיה קודם. קודם אמרנו שצריכים לפרסם באתר האינטרנט, אז הנה – כבר יש פה הודעה מהמנכ"ל על כך.

לא, הוא יפרסם בהודעה ברשומות את נוסח תקנה 11, אם אנחנו משנים את האגרות.

האמת היא שהיא צודקת. 11(ג) בדיוק מדבר על שינוי בשיעורי האגרה.

אבל אין פה את העניין של אתר האינטרנט?

לא, ברשומות ובאתר האינטרנט, ב-11(ג). מה זה בא להוסיף? זה פשוט מיותר לדעתי. למחוק את (ג).

למחוק את (ג) ב-12.

15 בינואר 2012 יוצא כ' בטבת.

איזה יום בשבוע?

יום ראשון.

מצוין.

זה לא שבת, אז זה טוב. אנחנו נבדוק את זה עוד פעם, כמובן.

אז תקנה 12 מאושרת, אדוני?

(ג) נמחק?

הצבעה
בעד סעיף 12 – פה אחד

סעיף 12, בכפוף לשינויים, אושר.

אז אני מאשר.

הוראות מעבר
13.
אישור שניתן לפי הצו יישאר בתוקפו עד יום כ"ד בטבת התשע"א (31 בדצמבר 2011) או עד למועד פקיעתו, המוקדם מביניהם.

אז אנחנו מדברים שוב על 2012, אותו דבר? את רוצה לבדוק את התאריך, תמר? התאריך העברי בהתאם. 31 בדצמבר 2012.

העברי, העברי. זה לא יהיה תשע"ב גם, זה כבר יהיה תשע"ג, אני חושב.

זה כבר יהיה תשע"ג, כן.

13?

הצבעה
בעד סעיף 13 – פה אחד

סעיף 13, בכפוף לשינויים, אושר.

אני מאשר את 13. 14?

תחילה
14.
תחילתן של תקנות אלה שלושה חודשים מיום פרסומן.


אני חושב שזה די סביר, שלושה חודשים.

זה י"ח בטבת, תשע"ג.

הצבעה
בעד סעיף 14 – פה אחד

סעיף 14 אושר.

אני מאשר את 14. תוספות, בוא נראה.

אנחנו עוברים לתוספות. התוספת הראשונה על-פי תקנה 4 – "דוגמת כתב אישור".
זו דוגמה. להציג לכם את זה בצבע? כי שלחנו את זה בשחור לבן, אם אינני טועה.

אל תשכחו רק לשנות את השם של התקנות שם, את השנה בשם התקנות.

כן, אנחנו כבר נעשה את זה.

גם בתעודה עצמה.

בתעודה עצמה צריך.

בתעודה עצמה הכוונה, כן.

יפה מאוד. אני, ברשותכם, עושה על זה ב', כדי שתזכרו. זה לתיק הוועדה?

אנחנו מתקנים את זה כאן על השחור לבן שלנו. נשנה את זה כבר שם.

הצבעה
בעד התוספת הראשונה – פה אחד

התוספת הראשונה אושרה.

אני מאשר את התוספת הראשונה. תוספת שנייה, בבקשה.

התוספת השנייה היא על פי תקנה 1 – "רשימת סוגי בתי העסק". פה אנחנו מונים את 32 סוגי בתי העסק. תראו כמה שזה רחב.

האם "הנעלה" ו"הלבשה" לא נכנסים לאופנה?

לא תמיד באותה חנות.

לא תמיד.

מה זאת אומרת, יש חנות אופנה בלבד?

של בגדים, הלבשה בלבד.

לא, אבל היא אומרת אופנה והלבשה.

"אופנה" זה יותר אביזרים.

אבל יש לכם, נדמה לי, גם אביזרים. הראשון הוא "אבזרי אופנה".

"אביזרי אופנה", "אופנה", "הלבשה".

ו"הנעלה". תראו את 1, 3, 11 ו-12.

אני איתכן לא מתווכח.

עם הנשים, הכוונה.

"אופנה" ו"אבזרי אופנה", לדעתי, כולל הכול. אלא אם כן אלה חנויות הלבשה יד שנייה, שאז זה אולי פחות אופנתי.

למה, זו אופנה חוזרת.

כל הווינטאג' חוזרת.

אתי, אולי פשוט נמחק את 3?

לא, להפך, 3 רחב יותר כי הוא כולל אולי גם תיקים, אם זה לא אביזרים. אני מציעה "אופנה" ולמחוק את "הלבשה" ו"הנעלה".

מה זה חשוב? למה שלא יהיה "אופנה"?

כי "אופנה" יכול להיות חנות תיקים בלבד, למשל.

נכון.

"אקססוריז".

"אקססוריז" זה האביזרים.

"אופנה" ו"אבזרי אופנה" כולל את הכול, לדעתי.

אני הייתי מוחקת דווקא את "אופנה", והייתי אומרת "אביזרי אופנה, הלבשה והנעלה," ואז סגרנו את הכול.

תבדקו, הרעיון ברור.

אני מציע שתבדקו את הנושא הזה.

הצבעה
בעד התוספת השנייה – פה אחד

התוספת השנייה, בכפוף לבדיקה, אושרה.

אני מאשר את זה, ותבדקו את זה.

אין לי עוד הערות לתוספת השנייה.

התוספת השלישית?

בתוספת השלישית יש לי הערות.

התוספת השלישית על-פי תקנה 2, היא טופס בקשה לקבלת האישור. מי שמבקש בקשה יכול למלא את הטופס ולשלוח אותו באינטרנט או בדואר, לאחר שמילא את כל הפרטים וצירף את המסמכים המנויים בסעיף 9 שם.

אני מבקשת לדעת – יש כאן פרטים שצריכים למלא – האם זה כדי שמשרד התיירות, גברת מזרחי או מי שממלא את מקומה ידע, זאת אומרת שהמאגר הזה יהיה רשום באיזשהו מקום, או שיש לזה איזושהי משמעות נוספת? אני אתן דוגמה למה אני מתכוונת. מדובר כאן בסעיף 5: עובד הדובר שפה זרה – כן או לא? נניח שהתשובה היא לא, אז מה? תיאור בית העסק: מיקום השירותים – ואם אין שירותים? מספר מפלסים – למה זה חשוב? יש כאן פרטים שאני לא הבנתי מה המטרה שלהם בכלל.

זה יותר מתייחס לרשתות. לרשתות יש את כל הפרטים האלה.

נניח שאין, מה המשמעות של זה?

אני לא אפסול.

אז לאיזה צורך אתם צריכים בכלל את המידע הזה? מה זה משנה אם יש מפלס אחד או חמישה מפלסים, בין אם מדובר ברשת, בחנות כלבו, ובין אם מדובר בחנות אחרת? מה המשמעות של זה בכלל לצורך קבלת האישור? למה מישהו צריך בכלל למסור את הפרטים האלה?

ראשית כול, הטופס הזה מאמת פרטים. כשאנחנו באים עם הטופס, אנחנו בודקים אחד לאחד אם מה שרשום אכן קיים.

אפשר לשאול גם מה שם האבא, ולבקש תעודת זהות ולראות אם הוא דובר אמת או לא. מה הרלוונטיות של זה לצורך קבלת האישור? זה מה שאני שואלת.

הטופס הזה היה בנוי שנים בצורה כזאת.

זה שהוא היה שנים, אני מניחה.

אולי תחשבו באמת על איך לרענן אותו.

אני חושבת שהעניין של השפות נובע מזה שאנחנו באים להתקין תקנות לטובת תייר. תייר, מן הסתם, דובר שפה זרה. אנחנו רוצים לדעת שבאמת יש איזושהי אוריינטציה לטובת התייר.

ונניח שהתשובה היא שאין לו? יש עובד הדובר שפה זרה – הוא ממלא: לא. מה המשמעות האופרטיבית של זה? האם בשל כך הוא לא יהיה זכאי לאישור?

לא, כי גם בתקנות זה לא רשום.

נכון, לכן אני אומרת שזה לא רלוונטי.

היא צודקת. יש לו היום עובד שדובר שפה זרה. למחרת הוא לא עובד. הוא רשם כן, למחרת הוא לא עובד, הוא התפטר. מה זה רלוונטי לנושא?

אפשר לוותר על זה.

השאלה אם גברת מזרחי צריכה את זה לאיזשהו צורך.

יש כאן כמה פרטים שאני לא כל כך הבנתי מה המשמעות שלהם.

על מה את יכולה לוותר מפה? האם את צריכה את כל הפרטים האלה?

פעם נתנו להם דירוג. פעם עסקים היו מדורגים – זה מ-1957 – למשל מסעדות היו מדורגות כמזלגות: היה מזלג אחד, שתיים, שלוש, ארבע. ולבתי עסק היו כוכבים.

ולבתי מלון.

זה ממש היסטוריה. אז יכול להיות שמאחר שביטלנו את הדירוג שלהם - - -

יש כל מיני פרטים, שלדעתי הם פשוט מיותרים.

אבל אי אפשר לשכוח שהתקנות האלה נובעות מחוק שירותי תיירות. הרעיון של חוק שירותי תיירות זה להשביח את המוצר התיירותי. אנחנו רוצים לדעת איזה מוצר אנחנו מקבלים.

אם זה לא חלק מאמות המידה לשיקול הדעת למתן האישור, אז אולי לא צריך אותם. אם בעתיד יחזרו לדרג עסקים, אז תמיד אפשר יהיה להוסיף. אנחנו נעבור על זה, נראה מה לא - - -

פרטים אישיים – ברור שצריך. פרטי עסק – אוקיי. צורת הפעלת העסק – יכול להיות שגם צריך.

בשביל האישור של רואה החשבון.

כן, זה נאמר קודם.

רישוי – ברור שצריך. הפעלת בית העסק – האם מספר הימים שהוא עובד הם רלוונטיים לצורך העניין?

כן, יש שילוט. כתוב בשילוט.

לצורך הביקורת, למשל.

אה, לצורך הביקורת. אוקיי. עובד הדובר שפה זרה – צריך?

אוריינטציה תיירותית, זה הכול.

ואם אין לו אוריינטציה תיירותית?

נשמח, אבל זה לא ייתן לנו כלום.

אני מציעה למחוק את זה.

למחוק.

וגם את תיאור בית העסק.

תיאור בית העסק – שטח בית העסק רלוונטי לצורך העניין? אם יש לו בית עסק שגודלו שמונה מטרים או 80 מטרים רבועים – זה משפיע באיזושהי צורה על קבלת האישור?

לא.

אז נא למחוק. מספר מפלסים – ודאי שזה לא רלוונטי.

חלון ראווה זה כן.

כן.

שילוט – בסדר.

שילוט, חלון ראווה – מאוד חשוב.

שירותים?

לא בהכרח, כי הרבה חנויות נמצאות בקניון.

אז אפשר למחוק את הנושא הזה.

לא, אז כתוב: "בתוך העסק" או "מחוץ לעסק".

So what? נניח שזה מחוץ לעסק, או שבכלל לא.

זו לא אינפורמציה שיכולה להוסיף.

זה לא רלוונטי כלל לקבלת אישור, אז למחוק את נושא השירותים.

אולי גישה לנכים במקום שירותי נכים.

ואז מה?

יש עוד משהו?

פחות מסובך – הצגת מחירי טובין בוודאי שכן.

אז שירותי נכים נמחקו גם?

כן, כל השירותים.

8. שילוט – ברור שצריך.

9?

גודל השילוט וודאי לא רלוונטי. יש שילוט, אתם רוצים לדעת את גודלו? מה זה משנה?

זה שייך לעירייה.

זה שייך לעירייה – בדיוק ככה. הם לוקחים אגרה לפי גודל השילוט. מואר – כן או לא, גם לא רלוונטי. אתם רק רוצים לדעת שיש שילוט, כדי שניתן יהיה לזהות את בית העסק.

רובם שמים את השילוט הזה בחלון ראווה.

יש עוד הערות?

על זה דיברתי קודם, שאתם צריכים לבדוק בסעיף 9 – "לבקשה יצורפו המסמכים הבאים - - -אישור מהמרשם הפלילי על העדר עבר פלילי", וצריכים להתאים את זה.

אני לא יודע אם העדר, אבל - - -

בהתאם לניסוח שיהיה לנו בתקנות – ננסח כאן.

גם כאן לשנות את שנת התקנות למטה כמובן.

יש עוד הערות?

הצבעה
בעד התוספת השלישית – פה אחד

התוספת השלישית, בכפוף לשינויים, אושרה.

מאשר, בכפוף לשינויים.

תוספת רביעית?

את טופס ארבע אנחנו צריכים להתאים - - -

בהתאמה לקודם.

ככל שיש צורך, צריך להתאים אותו.

כן, כי זה החידוש.

בהתאמה לתוספת השלישית.

תוספת רביעית לפי תקנה 3 זה טופס הבקשה לחידוש האישור, והפרטים פה הם קצת יותר מצומצמים.

נתקן בהתאמה.

גם פה – "הדובר שפה זרה" וכולי.

מבחינתי, הם לפי אותו הסכם.

נמחקו בתוספת השלישית.

להתאים את זה לפי הקודם.

הצבעה
בעד התוספת הרביעית – פה אחד

התוספת הרביעית אושרה.

אני מאשר את התוספת הרביעית, בהתאם לשינויים. תוספת חמישית?

אמות המידה.

תוספת חמישית – "אמות המידה לקבלת אישור לבית עסק" לפי תקנה 4(א). להזכיר, שתקנה 4(א) אומרת, ש"אישור לבית עסק או חידושו, יינתן למבקש אם מילא אחר כל אלה: (1) עמד באמות המידה שבתוספת החמישית". מה הן אמות המידה?

אישור לבית עסק יינתן במידה ועמד בכל אמות המידה המפורטות להלן:


1.
עיקר עיסוקו של בית העסק הוא באחד הסוגים המפורטים בתוספת השניה;


2.
בית העסק נמצא במקום ציבורי ונגיש לקהל;

מדוע מוכרח שהוא יהיה "במקום ציבורי"? אולי מספיק שהוא "נגיש לקהל"?

אני אסביר. קיבלנו בקשה מאדם שמכר בבני-ברק, וכשהלכנו לראות איפה זה, הסתבר שזה בחדר הילדים, פינה קטנה, באיזה ארון, והוא שולח את זה בדואר. הוא אומר: מה, איפה כתוב שאני צריך לעשות את זה פה ופה וכן הלאה? מותר לי גם מכאן לנהל את העסק שלי. תנו לי את הפטורים.

כן, אבל לפי הדרישות שלכם הוא לא יכול לקבל את האישור.

עכשיו הוא לא יכול.

יש עניין של "נגיש לקהל", אני מקבלת את זה, אתה צודק. אני שואלת למה זה צריך להיות "במקום ציבורי"?

יכול להיות "נגיש לקהל" גם בבית?

כן, יכול להיות שיש אישור לבית עסק בסטודיו שהוא צמוד לבית. יש הרבה מאוד תכשיטנים שעובדים בצורה כזאת.

אז הוא "נגיש לקהל".

"נגיש לקהל" – בסדר, אני מציעה להשאיר, אבל לא מקום ציבורי.

רצינו להדגיש שזה לא יהיה בבית. תגידי לי את איך אני יכול להדגיש את זה, כדי שהוא לא יעשה את זה בביתו, ויגיד: אני פתוח לקהל, שמתי פתק למטה, מי שרוצה לקנות אצלי כך וכך, תכשיטים ויהלומים, יעלה לגברת כך וכך.

יש ביפו, שכחתי את שמה של האומנית המפורסמת, שהגלריה שלה בתוך הבית.

זה מרכז מבקרים, זה משהו אחר.

אבל זה "נגיש לקהל".

אבל את עדיין יכולה לבוא ולפתוח את הדלת בעצמך.

"נגיש לקהל" תשאיר, אבל השאלה היא למה "מקום ציבורי"?

ברגע שהוא פתח את זה ושם שלט, זה הופך להיות ציבורי, זה לא בבית שלו, הוא לא גר שם.

זה לא נחשב למקום ציבורי.

עובד, בדוגמה שלך, יש לו בכלל רישיון עסק?

אם זה לתכשיטים, אז אין לו, אבל אם זה למשהו אחר?

אבל השאלה אם בכלל יש לו רישיון עסק מהרשות המקומית.

אני אומר לך, אנחנו נתקלנו בדבר הזה.

יש הרבה עסקים שלא זקוקים אפילו לרישיון.

הוא לא זקוק לרישיון עסק, והוא מכר.

אני מבינה את זה, אבל אפשר לחשוב על כל מיני דוגמאות, על כל מיני חוות שמוכרות ספינות או מוכרות מזכרות.

ברגע שרשום לך: "נגיש לקהל", למה אני צריך "במקום ציבורי"? אם הוא בבית, אין לו את הדברים שאתם דורשים בשביל לקבל את האישור, אז הוא לא יכול לקבל את האישור. אני חושב שצריך למחוק "מקום ציבורי".

אז אתה מחליט, אדוני, למחוק את "במקום ציבורי"?

כן.

אז אני חוזר רק ל-2: בית העסק נמצא במקום נגיש לקהל. במקום נגיש לקהל – זאת אומרת, לא שהוא נגיש, אלא במקום נגיש לקהל.

תראו, אני הייתי מחוקקת חוק כללי, שכל חלונות הראווה במדינת ישראל יהיו נאים, אבל אני חושבת שזה מאוד בעייתי, כי אתה מדבר כאן על אמת מידה, ומדובר על משהו מאוד סובייקטיבי. אני מדברת באמת עכשיו, לא לצחוק, מה שנאה בעיני האחד איננו נאה בעיני האחר. אז כשמדברים על "מסודר" ניחא, עוד אפשר לבלוע את זה, אבל אני חושבת שחלון ראווה "נאה" זו אמת מידה אולי קצת - - -

כבר נתקלתי במקומות שחלון הראווה היה מגובב בדברים.

אז הוא לא מסודר.

והוא טען שזה נאה.

הוא יכול לטעון. בשביל זה צריך "מסודר". למחוק את המילה "נאה".

הגברת בנדלר מעירה, שיהיה "מסודר".

כי "נאה", זה כל אחד לפי דעתו.

"נאה" זה סובייקטיבי, "מסודר" זה אובייקטיבי.

אם זה בערימה כזאת, זה לא מסודר.

"מסודר", בסדר. 4.

הצגת מחירים בשקלים חדשים לפי חוק הגנת הצרכן, לא "כמתחייב". כי זה נקבע בתקנות – הצגת מחירים לתיירים, וחנויות תיירים וכולי.

סליחה, את ב-6?

ב-6: הצגת מחירים בשקלים חדשים לפי חוק הגנת הצרכן.

במקום "כמתחייב ב" – לפי.

מה זה סעיף 9, אחרי שמחקנו את השאלות בטופס?

צריכים למחוק גם את 9, את צודקת.

רגע, עוד לא הגענו. אוקיי, אז 7 ו-8 זה בסדר. 9 – למחוק.

בהנחה שאתם בודקים את זה באמת. גם יחס אדיב ללקוחות, נו בסדר.

אנחנו עושים את הבדיקות המדגמיות שלנו, אין מה לעשות. בדרך כלל, אנחנו לא שוללים אוטומטית את ההיתר. קודם כל מזהירים, מעירים, כותבים.

מצוין.

בואו נתקדם.

לי אין הערות נוספות לתוספת הזו.

הצבעה
בעד התוספת החמישית – פה אחד

התוספת החמישית אושרה.

אני מאשר את התוספת החמישית, בהתאם לשינויים. תוספת שישית?

התוספת השישית היא לפי תקנה 5 – בקשת ערר על החלטתו של הממונה. היא מוגשת לשר התיירות. שם מפרטים את הפרטים האישיים, פרטי בית העסק והנימוקים של הערר כדי שזה יהיה מסודר, בטופס.

בסדר גמור, רק תבדקו את נושא עצם הגשת הערר על סוגי החלטות מסוימות, כפי שביקשנו קודם.

כן.

ודבר נוסף אני מבקשת, שכל הטפסים יהיו זמינים להורדה באתר האינטרנט של המשרד.

וודאי, וודאי.

הצבעה
בעד התוספת השישית – פה אחד

התוספת השישית אושרה.

אני מאשר את התוספת השישית.

וכמובן, לשנות את הכותרת של תשע"ב-2011.

ולמסור את ברכותינו לשר התיירות, סטס מיסז'ניקוב.

תודה רבה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:58.>