PAGE
21
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

10.11.11

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 209
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, י"ג בחשוון התשע"ב (10 בנובמבר 2011), שעה 10:00

בחינת מיגון העולים לאור מצב הביטחוני בדרום

1. סיור בבי"ס נווה דקלים באשקלון

2. סיור במבני בנייה קלה בשכונת נווה דקלים ומפגש עם עולים המתגוררים במקום ונציגי הרשות המקומית

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר
דניאל בן סימון

מרינה סולודקין

רס"ן יאיר אדרי

ראש ענף אוכלוסייה מחוז דרום, משרד הביטחון-פיקוד העורף

רס"ן שרון נוימן

ראש מדור היערכות ופרויקטים, משרד הביטחון-פיקוד העורף

חנניה מרמור

מנהל מרחב השפלה, המשרד לקליטת עלייה

נחמיה חתוכה

מנהל מחוז דרום וירושלים, המשרד לקליטת עלייה

שרה וייסלר

מפקחת על קליטת תלמידים במחוז דרום, משרד החינוך

רות אהרוני

מפקחת יישוב, משרד החינוך

אריה וקנין

מנהל תחום חירום, המשרד לאזרחים ותיקים

קטרינה אפשטיין

פסיכולוגית, השירות הפסיכולוגי החינוכי, אשקלון

סופיה ביילין

סגנית ראש העיר, עיריית אשקלון

לב ברדני

מנהל מחלקת עלייה וקליטה וחבר מועצה, עיריית אשקלון

יהודה ישראל

קב"ט מוסדות חינוך, אשקלון

שרה אילן

מנהלת בי"ס נווה דקלים

אלינה לייפמן

מורה למוסיקה, בי"ס נווה דקלים

ורה זחרין

מורה לאמנות, בי"ס נווה דקלים

לובה יוכביד

מורה למתמטיקה, בי"ס נווה דקלים

עינת בורשטיין

יושבת ראש ועד ההורים של בי"ס נווה דקלים

אילנה גרשמן

יועצת, בי"ס נווה דקלים

מלכה דהאן

סגנית מנהלת בי"ס נווה דקלים

יגאל אמיתי

דובר הוועדה

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

בחינת מיגון העולים לאור מצב הביטחוני בדרום

1. סיור בבי"ס נווה דקלים באשקלון

2. סיור במבני בנייה קלה בשכונת נווה דקלים ומפגש עם עולים המתגוררים במקום ונציגי הרשות המקומית

בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת עלייה, קליטה ותפוצות באשקלון, בבית ספר נווה דקלים. הייתי מבקש שהמטרה של הישיבה היא באמת להתמקד בנושא של המיגון של תלמידי בית הספר, מערכות החינוך, בקשר לעולים. אנחנו קיבלנו פניות מסגנית ראש העיר, סופיה ביילין, מנציגים רבים אחרים מאשקלון, בייחוד על השכונה הזאת שיש בעיות מיגון קשות ואם היינו צריכים לבוא ולומר איפה לשים את האצבע, אז נווה דקלים זה במקום הראשון. העמדה האישית שלי והיא לא נושא לדיון היום, שאנחנו צריכים לתקוף ולא להתגונן, זאת אומרת לא לשפוך בטון על הגגות, אלא לשפוך דברים אחרים במקומות אחרים, אבל את זה, חברים, לא נפתח פה בדיון הזה, אנחנו רוצים לדון רק בנושא שקשור לנושא של המיגון של בית הספר, מוסדות חינוך, ההשפעה על הילדים, המצב הפסיכולוגי של הילדים וילדי עולים. סופיה הציגה את האינטגרציה אבל בית הספר ידוע כריכוז גדול של עולים חדשים, למרות שאני חייב לומר לכם, כאב לשלושה ילדים, כשנכנסתי לבית הספר, לראות את הילדים המקסימים, אין, כבר אי אפשר להבדיל בין ילדים של עולים ולא של עולים, כולם ילדים ואני שמח שזה כך. זאת אומרת שאין פה שום דבר שמאפיין.

הם נולדו כאן, זה דור שני שלנו.

נכון, חברת הכנסת סולודקין, והייתי מבקש, כמי שהתחנך בבית ספר לפחות 12 שנות לימוד ואחרי זה אוניברסיטה, קודם כל לתת למנהלת בית הספר להציג בקצרה את הדברים ואני מבקש להתמקד בנושא המיגון, זה הדגש, בשביל זה אנחנו פה ולא בבתי ספר אחרים. בהרבה בתי ספר יש עולים, יש פעילויות יפות כמו שאתם עושים, אבל הקטע של המיגון הוא קטע ייחודי ולזה יש נציגי פיקוד העורף וזה הדגש בדיון פה היום.

אני אדבר על המיגון, אבל אני חייבת להציג קצת את בית הספר, כי אנחנו מדברים על מיגון פיזי, אבל לא פחות מזה, על מיגון פנימי, על מיגון חברתי, על מיגון תרבותי, על לתת למשפחות של העולים את אותו חוסן שהם זקוקים לו כדי להשתלב ולהיטמע בחברה הישראלית. קראנו השבת את פרשת לך לך ובחרתי לפתוח דווקא בפסוק מתוך הפרשה, ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ו אברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. רוב התלמידים בבית הספר שלנו מגיעים ממשפחות עולים, בית הספר הוא המוסד המרכזי בתהליך הקליטה וההשתלבות של המשפחות בחברה הישראלית. המשפחות שלנו הגיעו לבית הספר מאור כשדים, שהיתה בזמנו מרכז תרבות ועברו לארץ כנען בחיפוש אחר זהות חדשה במקום הזהות הסובייטית שהם עזבו. אנחנו רואים את תפקידנו כבית ספר לעזור להם לגבש את הזהות החדשה שלהם, לעזור להם לראות את ארץ ישראל כארץ המובטחת, כארץ שהם רוצים להיות בה, ואת התפקיד שלנו לדאוג, כפי שאמרתי, למיגון הפנימי שלהם, לחוסן התרבותי והחברתי.

בית הספר נוסד ב-1992, עם גלי העלייה הגדולים לארץ. מאז היווסדו אוכלוסיית בית הספר עתירת עולים, בהתחלה היינו 95%, אנחנו פתחנו את בית הספר עם 185 ילדים בשנה ראשונה וסיימנו אותו עם 485 תלמידים. היתה לי הרגשה שנמל התעופה בן גוריון עבר לחצר בית הספר, כי כל יום הגיעו עולים חדשים וכל יום פתחנו עוד כיתות ועוד כיתות וקלטנו מורים עולים ומורים ותיקים וממש הרגשנו כמו חלוצים. כיום בית הספר מונה 418 תלמידים, בגלל שחילקו את בית הספר לשתיים, אנחנו היינו מאוד גדולים, חילקו את בית הספר לשתיים, עד היום אנחנו מונים 418 תלמידים, 12 כיתות רגילות ו-3 כיתות חינוך מיוחד.

המצב הסוציו אקונומי של המשפחות בבית הספר הוא בינוני נמוך. חלק גדול מהמשפחות, אני רואה את זה כמי שנמצאות במצב של הישרדות, הישרדות כלכלית והישרדות חברתית ותרבותית.

אופיו של בית הספר עוצב במידה רבה בזכות אותה אוכלוסייה שהגיעה בשנות ה-90. כל מה שעשינו וכל מה שאנחנו עושים עד היום, אם כהצהרה ואם כאורח חיים, הוא פועל יוצא של אותן שנים ראשונות של בית הספר. מה שאני רוצה לומר, שההתחלה של בית הספר הפכה להיות חלק מהפילוסופיה החינוכית שלנו.

קצת על הפילוסופיה החינוכית שלנו ועל המטרות שלנו - חיזוק מעגלי השייכות של התלמידים, של המשפחות, של המורים. חיזוק כל מעגלי השייכות שלהם זאת מטרה שאנחנו שמים אותה לנגד עינינו, כל הזמן, כל יום. היא משפיעה לא רק על הפעילויות שאנחנו מקיימים בבית הספר, אלא גם על מסגרות ההשתייכות של בית הספר. בית הספר, בצד המטרה הגדולה הזאת של חיזוק מעגלי השייכות, הוא גם פועל כמובן לקידום ההישגים הלימודיים, החינוכיים והערכיים. בשביל זה אנחנו פה, בשביל זה זה בית ספר. אנחנו שואפים להוביל את התלמידים שלנו למצוינות אישית וחברתית, לטפח את תחושת השייכות שלהם, כפי שאמרתי, לבית הספר לעיר, לעם ולארץ, לפתח מנהיגות חינוכית ולהיות כל הזמן בשיפור מתמיד של תהליכי ההוראה שלנו, בהתמקצעות של הצוות החינוכי וטיפוחו.

איך אנחנו עושים את זה? אני חושבת שאנחנו פיתחנו מודל כאן בבית הספר, אמנם לא כתבתי אותו כי אני לא מספיק מתפנה לזה, אבל אולי כשאני אצא לפנסיה אני אכתוב את המודל הזה, בינתיים אני מוכנה לספר עליו, איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו מחזקים את החוסן הפנימי של הילדים ושל המשפחות. לוח השנה מזמן לנו הרבה מאוד אירועים, הרבה מאוד חגים וימי זיכרון שבהם אנחנו מקנים לילדים את אותם ערכים, אותם דברים שקשורים בזהות היהודית הישראלית החדשה שלהם. אנחנו כל הזמן מחפשים את נקודות החיבור. אם פתחתי את הדברים שלי בפסוק מפרשת לך לךָ, זאת היתה אחת הפעולות הראשונות שעשינו בבית הספר, קראנו לה, אברהם העברי, היהודי הראשון, העולה הראשון, והשווינו בין המעבר מתרבות לתרבות אצל אברהם אבינו למעבר שעשו המשפחות שלנו כשהם עברו מחבר העמים לישראל. כך גם עשינו בהרבה מאוד חגים, חיפשנו כל הזמן את הנקודות הרלוונטיות, כי אמרנו שאם ילד מגיע אלינו וזאת הפעם הראשונה שהוא לומד על החג הזה ואולי גם בפעם האחרונה, אם הוא בכיתה גבוהה, אז איזה טביעת אצבע נשים על אותה דיונה חלקה שהם הגיעו איתה אלינו בכל מה שקשור בזהות יהודית וישראלית.

חלק מהמפגשים האלה היו עם הורים וילדים, לא רק מה שאנחנו עושים עם הילדים בכיתה, כי אנחנו ראינו שנוצר פער בין הילדים וההורים במשפחה והמעמד של ההורים נחלש כתוצאה מזה שהילדים נטמעו מהר יותר בחברה הישראלית וההורים נשארו מאחור. לכן בנינו סדרה של מפגשים של הורים וילדים, חלקם היו חווייתיים בצורה של סדר ראש השנה, סדר ט"ו בשבט, סדר פסח, אבל זה תמיד לווה בקריאה של טקסטים ממקורות יהודיים.

תחרויות ותערוכות משפחתיות בנושאים שקשורים לחגי ישראל - תמיד מלווים בלמידה מקדימה, תחרויות של בניית דגם בית המקדש, של סוכה, תחרויות אפילו של תקיעה בשופר. לימדנו את הילדים איך לתקוע בשופר ועשינו תחרות ביניהם, תחרות חנוכיות, דברים שאולי עושים אותם גם בבתי ספר אחרים, אני מניחה, אבל כאן זה מקבל משמעות חזקה יותר בגלל שזאת היתה הפעם הראשונה שהם חוו את החוויה הזאת. לפעמים הנושאים לקוחים מתכנית הלימודים, לא רק מחגים, כמו למשל בנייה של תיבות נוח בכיתות ב'.

דרך נוספת לחבר את הילדים לתרבות הישראלית והיהודית זה דרך ספרים. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות לעידוד קריאה, מפגשים עם סופרים מדי שנה, מופעי תרבות שאנחנו לפעמים אפילו כתבנו מופעים מקוריים משלנו. כשכתבנו מחזמר למלכת השלג, לקחנו פלייבקים משירים ברוסית שההורים הכירו וכתבנו להם מלים חדשות על פי הסיפור, בנינו מחזמר שהעלינו אותו על הבמה. ההורים שישבו בקהל אולי לא הבינו את כל הטקסט, אבל הם שמעו את המוזיקה שהיתה מוכרת להם וזה כבר חיבר אותם לילדים שלהם, חיבר אותם לבית הספר וחיזק את מעגלי השייכות שלהם לבית הספר.

ימי שיא בעקבות ספרים, השתתפות במצעד הספרים, חידונים, פסטיבל מספרי סיפורים, דברים שיש להם אפקט מצטבר. שוב, עושים את זה גם במקומות אחרים, אבל כשעושים את הכל ביחד, אז יש לזה אפקט מצטבר.

האוכלוסייה שמגיעה מארצות חבר העמים, יש לה תחומים שהיא בולטת בהם, שהיא חזקה בהם, כמו למשל מחול, דרמה ומוזיקה וזאת היתה ההזדמנות שלנו להביא לידי ביטוי את נקודות החוזק של הילדים ולהביא אותם לקדמת הבמה. להעצים אותם ובכך גם לחזק את גאוות היחידה שלנו, גם המשפחות שהן ותיקות וגם המורים שהם ותיקים, ולא רק העולים, גאוות היחידה שלנו הולכת ומתגברת כשאנחנו רואים כאלה דברים יפים והישגים בולטים.

שרה, את יכולה גם להדגיש את הקשר למרכז המחוננים.

נכון. בשנתיים האחרונות נפתח כאן מרכז למחוננים, שהילדים לומדים מקצועות כמו פיזיקה ואסטרונומיה וקבוצה גדולה מבית הספר לומדת במרכז למצוינות, בהמשך ליום הלימודים, פעם בשבוע, בתקווה שהם ימשיכו עם זה גם בחטיבות הביניים.

של בית הספר?

של בית הספר. יש לנו קבוצה שלנו פה, 25 ילדים מכיתות ה'-ו'.

מי מאתר אותם?

יש קריטריונים לאיתור המחוננים והמצטיינים והם מגיעים לאיזה שהיא פעילות בסוף יום הלימודים. פשוט זה אחד המבנים היפים ביותר.

הילדים שממוצע הציונים שלהם במתמטיקה, אנגלית, כישורי שפה ומדעים הוא מעל 90.

דרך אגב, כבוד היושב ראש, משרד הקליטה נתן תקציב מיוחד לעידוד מצוינות, השנה הראשונה 30,000 שקל ועל סמך זה קיבלנו גם את המכסה של העולים ילדים, מצוינות דרך משרד הקליטה.

שרה, אני רוצה לחתוך אותך, ברשותך, אם עכשיו חס ושלום יש התראה ונופל טיל, מה קורה כרגע בבית הספר?

אם עכשיו יש, הילדים רובם ייכנסו מתחת לשולחנות.

ומה אנחנו אמורים לעשות?

להיכנס מתחת לשולחנות פה או לצאת למרחב המוגן שנמצא כאן קרוב.

והילדים מתחת לשולחן, זה הנוהל כרגע?

רובם, מי שקרוב למרחב המוגן מגיע למרחב המוגן. העיקרון הוא להגיע למרחב מוגן הכי קרוב שיש בטווח של 30 שניות. הם לא יכולים להספיק להגיע ב-30 שניות למקלטים, בדקנו את זה הרבה פעמים, זה לא הצליח ולכן זה הכי טוב שיש.

ב-2008 נפל טיל בחצר בית הספר. תיכף תראו את התמונה.

זה היה בשבת, אני חושב.

זה היה בחופשת חנוכה, זה היה ב-22:00 בלילה, יש כאן תמונות מאותו טיל שנפל בחצר בית הספר ועשה נזקים אפילו בתוך הכיתות. הרסיסים חדרו את החלונות, חדרו את הקירות. זה נפל בחול, כלומר תארו לעצמכם אם זה היה נופל בפגיעה ישירה בבית הספר, אני לא רוצה לחשוב על זה. אבל זה עשה מספיק נזק גם כשזה נפל בתוך החול. טיל אחר נפל ב'עופרת יצוקה' בקצה הרחוב, ברחוב אקסודוס, בכיכר השנייה, נפל שם טיל. לאחרונה, כשנהרג תושב העיר, לצערנו, זה היה כאן, ליד הכיכר הזאת של בית הספר. יש לי הרגשה שהזווית שלהם מכוונת לפה. אז אנחנו יכולים לדאוג למיגון הפנימי של הילדים, למיגון החיצוני---

מה מוגן במרחב? אלה קירות בטון?

שיש תקרה שנייה, כלומר זה לא בקומה עליונה, הילדים מלמעלה יורדים למטה, אז יש תקרה אחת שהוא צריך לעבור ועוד תקרה, ואין חלונות ליד.

זה לא מרחב מוגן, זה הכי מוגן שיש.

כן, ההגדרה היא לא---

זה לא מוגן בכלל. הבאתי כמה ציטוטים ממה שילדים אמרו בעקבות הטיל שנפל בחצר בית הספר. 'הבית שלי קרוב לבית הספר, כשהטיל נפל בחצר בית הספר, כל החלונות התנפצו, הבית רעד, זה היה ממש מפחיד. אחותי בכתה המון, רציתי לבכות, אבל לא יכולתי'. 'אני לא רוצה להתחבא במקלט, בבקשה, אלוהים, תעשה שלא ינחתו עלינו טילים'. 'טיל נפל בחצר שלנו, כל החלונות נשברו, יש חורים בקירות של הכיתה, אני פוחד להסתכל עליהם'. 'אמא שלי לקחה אותי לרופא שדיבר איתי וסיפרתי לו כל מה שראיתי. אני לא רוצה יותר לישון בחדר שלי'. אלה רק נגיעות קטנות ממה שילדים אומרים בעקבות החוויות שלהם כאן. 'הטיל נפל ליד הבית שלי למסך המחשב נשרף, לא יכולתי להשתמש בו ולא יכולתי להיות בקשר עם החברים או עם המורה שלי. לאמא שלי אין כסף לתקן אותי, כך שעכשיו אין לי מחשב'. 'אמא שלי דואגת לנו כל הזמן וכל פעם שיש אזעקה היא מתקשרת מהעבודה ועוזרת לנו להיכנס לממ"ד. אחד הטילים נפל ליד העבודה שלה', והילד דואג שמא יקרה לאמא שלו משהו. כלומר הם בחרדה כל הזמן. יש לא מעט ילדים שאנחנו טיפלנו בהם בשנה שעברה במסגרת פרויקט טראומה שהיה לנו כאן בבית הספר, היה לנו כאן פסיכולוג שהגיע למשהו כמו 8 שעות שבועיות והוא טיפל בלא מעט ילדים שעברו חוויות לא נעימות כתוצאה ממבצע 'עופרת יצוקה'.

בשלושה ימים שלא היו לימודים לאחרונה, הרבה ילדים שהו במקלטים הציבוריים, כי הבתים שלהם לא ממוגנים. יש כאן הרבה בתים שנבנו בבנייה קלה ולהרבה ילדים אין ממ"ד בבית, אז הם שהו במקלט השכונתי מהבוקר עד הערב. במבצע 'עופרת יצוקה' היו ילדים ששהו במקלט שלושה שבועות. גם ההורים שלהם, רובם נמצאים בעבודה מהבוקר עד הערב, כמו שאמרתי, הרבה משפחות נמצאות כאן במצב של הישרדות כלכלית, אין להם הרבה בררות, אז יש הרבה מאוד ילדים שצריכים להשגיח על עצמם או להשגיח על האחים הקטנים שלהם וזה משאיר אותם עוד יותר חשופים, אז הם מעדיפים להיות במקלט השכונתי. אנחנו בבית הספר ערוכים ללמידה מרחוק בעיתות חירום. גם בעיתות שגרה אנחנו משתמשים בלמידה מרחוק כדי שבעתות חירום זה לא יהיה לילדים זר, אבל אם יש לנו כ-420 תלמידים בבית הספר, אני בדקתי אחרי השלושה ימים שהיינו בבית, כמה ילדים נכנסו לאתר הבית ספרי והשתתפו בלמידה מרחוק, היו כ-120 תלמידים בלבד, שאולי זה יפה, אני לא יודעת, ש-120 ילדים למדו, אני הייתי רוצה שיותר ילדים ישתתפו בלמידה מרחוק. יכול להיות שיש מקום לשים מחשבים במקלטים, אם הילדים לא נמצאים בבית אולי יש מקום למחשב את המקלטים השכונתיים. יש הרבה ילדים שאין להם אינטרנט בבית, תרמו להם מחשב ישן אבל אין להם אינטרנט בבית ויש ילדים קטנים שאולי לא כל כך יודעים עדיין איך להיכנס לאתר ולענות על המשימות, אנחנו נצטרך את העזרה של ההורים שלהם לצורך זה וההורים שלהם עובדים, אז הם לא בבית.

תודה, שרה, אני רוצה להסתפק בזה ולפנות לפיקוד העורף.

אתם תוכלו לקרוא בחוברת את כל מה שלא אמרתי. נמצאות כאן גם מורות מצוות בית הספר וגם היועצת וגם הפסיכולוגית וגם יושבת ראש ועד ההורים, תרגישו חופשי לשאול אותן שאלות.

מאה אחוז.

אני רוצה לפנות לפיקוד העורף. קודם כל מה התכנית שאתם נערכים כרגע למיגון מוסדות החינוך? מה התכנית לבית הספר שאנחנו נמצאים בו?

ביחס לתכניות מיגון לבית הספר הספציפי הזה, נכון לעכשיו אין איזה שהיא תכנית למגן את בית הספר.

היתה החלטת ממשלה.

היתה החלטת ממשלה לבצע, עד היום בוצע מיגון ל-0 עד 7, עכשיו יש תכנית למגן את 7 עד 15---

מה זה 0 עד 7?

קילומטרים מרצועת עזה. אשקלון נכנסת בטווח הזה. בוצע כאן סקר ברשות, על ידי מהנדסים שעברו מבית ספר לבית ספר, סקרו את בתי הספר ואת רמת המיגון שיש בו. באשקלון ספציפית סומנו 13 בתי ספר ועוד גני ילדים שלמעשה התכנית באה לתת להם מענה של הצבת מיגונים ושיפור המיגון בבתי הספר. איך שהתכנית תתנהל בפועל, הביצוע והתכנון יתבצעו על ידי הרשות עצמה, כשפיקוד העורף מממש ומנהל את התקציב שהוא קיבל מהממשלה לטובת הנושא.

מה זה המיגון?

המיגון במקרה הזה זה השלמה של ממ"ד, כלומר יחידת מיגון לכל כיתה. בנוסף לזה אני יודע שאתמול היתה פגישה עם ראש העיר, שהוא העלה אתרים נוספים. אני לא יודע להגיד אם בית הספר הזה ספציפית היה שם או לא, אבל מה שסוכם זה שיבוצע סקר משלים, לראות אולי במקרה... סך הכל התכנית בודקת את רמת המיגון שקיימת בבית הספר, כלומר אם יש עכשיו מקלט בבית הספר, שמבחינת השטח שלו נותן מענה לשהייה לילדים, אז בית הספר הזה מוגדר כמוגן. יכול להיות מצב שלמרות שיש מיגון, יכולת ההגעה שלו היא נמוכה מאוד, ואז זה ייבחן שוב ואולי ייתן לו מענה. אבל כרגע בית הספר הזה לא נכנס לתכנית. התכנית באה לתת מענה על בסיס כיתות אם. למעשה כל גן ילדים יקבל מענה מיגון של 12 מטר מרובע, סדר גודל של כיתה קטנה, כיתת בית ספר א'-י' תקבל מענה של 15 מטר מרובע והכיתות הגבוהות י' עד י"ב, יקבלו מענה לפי 7.5 מטר מרובע לכיתה. המענה שיינתן – תיבנה תכנית הנדסית על ידי---

במספרים כמה בתי ספר יהיו מוגנים וכמה לא יהיו מוגנים?

הרעיון הוא להביא את כל בתי הספר לרמה של ממוגנים. שוב, לפי הסקר שבוצע, הפער הוא 13 בתי ספר באשקלון והתכנית אמורה לכסות את זה. כמו שציינתי, יבוצע סקר משלים, לראות אולי באמת יש באמת יש איזה שהוא בית ספר נוסף, אל מול הטענות שהעלתה הרשות, שיבואו וישלימו את הפערים האלה.

לפני שאני אבקש מסגנית ראש העיר וממר לב ברדני ומחברי הכנסת, רציתי לשמוע מנציגות ועד ההורים ואחרי זה נשמע את הילדים. אתם פעלתם בנושא כוועד הורים, או מה התחושות, מה הפעילות בנושא של המיגון של בית הספר?

בינתיים לא פעלנו ועשינו משהו, אבל---

ראש העיר פועל, כל יום.

יש לנו מפגשים בעירייה, גם עם פיקוד העורף, גם עם בני וקנין, דנים במה ניתן לעשות כדי שנחליט אם נעשה משהו.

בית הספר הזה לא מתאפיין בהרבה רעש. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים במסגרת שלנו, אז זה הגיע לבתי ספר שוועדי ההורים הם כאלה שיוצאים בכותרות לעיתונים בכל סוף שבוע, וזה עושה את שלו, אני חושבת.

אותם בתי ספר שעשו את הרעש קיבלו מיגון?

כן.

וגם בטווח יותר קרוב ל---

אני לא יודעת את הקריטריונים האלה, אני לא מקצועית, אבל יש לי הרגשה שזה לא הגיוני שבית ספר כזה, שכבר נפל טיל בחצר בית הספר, שכבר ספג, שנפלו טילים בקרבת בית הספר, שאדם נהרג בקרבת בית הספר, שאין סיכוי שהילדים יגיעו ב-30 שניות למקלט, אין שום סיכוי שהם יספיקו, שהוא נחשב לממוגן מספיק. תמוה בעיניי.

חברת הכנסת סולודקין, בבקשה.

אז קודם כל אני רוצה סוף סוף לומר תודה למנהלת בית הספר ולסגל של המורים. הבן שלי ב-95' עד 2001 היה תלמיד של בית הספר הזה, לפעמים שרה הזמינה אותי לשיחה. הזמינו אותי בגלל שהבן שלי היה שובב, אבל זה לא הפריע לו להיות בוגר של בית ספר אחר בהצטיינות, אחרי צבא במודיעין, ערבית, אצלנו רק ערבית, ועכשיו באוניברסיטת תל אביב בפקולטה לכלכלה, אז אני מאוד מודה לכם, מכיוון שהכל מבית הספר היסודי.

דבר שני, הגעתי עם חבר הכנסת דנון לכאן כי אני חושבת שאתה, דני, כרגיל צודק. בית ספר יסודי בלי מיגון זה נונסנס. כש-120 רקטות נפלו על אשקלון בזמן 'עופרת יצוקה' ואני ישבתי במקלט שלי בבית, אני חשבתי מה עושים מורים בבתי ספר לא מוגנים, כי יש לנו רק כמה שניות להגיע ובטוח שאנחנו שמענו שתחת השולחן או מרחב מוגן זה לא מספיק ובטח בכל הישיבות של הוועדה לביקורת המדינה, שאני חברה, אני כל הזמן אומרת שבערים כמו אשקלון היו צריכים לקחת כדוגמה את שדרות, לפחות לבתי הספר היסודיים, שהכי קשה למורים לתת מענה בזמן אזעקה. בגלל זה אני אומרת, חבר הכנסת דנון, שאני לא מרוצה ממה ששמעתי. אני מאוד מוקירה שראש העיר לוחם כל הזמן למען מיגון של בתי ספר בעיר אשקלון. כיפת ברזל זה דבר טוב כשהיא במקום, אבל אחרי ההתקפה האחרונה זה לא היה במקום ואני וסופיה הלכנו וליווינו בדרך האחרונה את תושב העיר שנהרג בהתקפה האחרונה. בגלל זה אני חושבת שאנחנו, אני, אתה והוועדה שלנו, של עלייה וקליטה, יחד עם ועדות אחרות, חייבים לתת מענה לנושא הזה.

שאלה לפיקוד העורף. ההחלטה על הטווח, הרי לטילים של היום אין בעיה של טווחים, לא שקלתם את העניין של הגיל? של ילדים ביסודי לפני תיכון?

קודם כל מבחינת הטווח אשקלון כולה מוגדרת כ---

בדיוק, אין הבדל בין דרום לצפון.

ממש לא, המרחק של 11 קילומטרים כולל את כל אשקלון. דבר שני, התהליך הוגדר קודם כל ברמה של גני ילדים, כיתות א' עד ו', ז' עד ט' ו-י' עד י"ב, זאת אומרת השלבים האלה מתוך הבנה שהילדים בכיתות הקטנות והגנים יזדקקו ראשונים למענה הזה של להיכנס למרחבים מוגנים והתכנית נבנתה---

אז כרגע מוגנו רק א' עד ו', אם כך.

לא, התכנית פרושה, לצורך העניין, לכל בתי הספר לפי המדרגים האלה. הכוונה בעבודה אל מול הרשות, ובאמת יש פה עבודה מאוד משותפת עם הרשות, בתי הספר לא נבדקו על ידי פיקוד העורף, זה בשילוב, זה סקר משותף, זה ללכת בית ספר-בית ספר, ואם יש פערים, ובדיון אתמול, אם יעלו פערים, הדברים ייכנסו לתכנית והמטרה היא בסוף שהרשות תבצע את התכנית הזאת עם מספר קבלנים במקביל, כאשר הכיתות הקטנות יקבלו עדיפות, בדגש על גני ילדים ו-א' עד ו'.

תודה. זה צלצול, נכון, שרה? זה לא מתחת לשולחן.

הצלצול הוא בשבילי, מה שנקרא.

אני רוצה לבקש מסגנית ראש העיר, סופיה ביילין. קודם כל זה הביקור השלישי של הוועדה באשקלון. היינו בכפר הנופש, היינו בעירייה בדיון מקיף והפעם אנחנו פה, ורציתי לשמוע את עמדת העירייה בנושא. אני יודע שהקטע התקציבי הוא המהותי, אבל מצד שני אני שומע שיש ישיבות, יש התקדמות, אתם לא הופכים שולחנות בנושא, השאלה מה עמדת העירייה היום מול הממשלה, בקטע של מיגון מוסדות החינוך.

אצלנו השולחן מפלסטיק, אז הפחד שהוא יישבר.

זה לא סוד אם אני אגיד לכולם שבראשות ראש העיר שלנו אנחנו מקדמים את הנושא, בכל הכוח, כל הזמן, ממש מכל הכיוונים ובכל הנקודות. איפה שאפשר לגעת ולדון על זה ולהגיש את זה, אנחנו עושים, וראש העיר, האמת, כל הכבוד, עושה המון דברים, מוביל את הנושא וידוע לו על הבעיות של השכונה שלנו, מהתחלה הקדנציה שלו. לפני שלוש שנים כבר דיברנו על זה. זה גם ידוע לראש הממשלה, בכלל הבעיות של נווה דקלים, הבתים קלים, ואני מתעסקת בנושא הזה כבר כמה שנים. יש קצת התקדמות בנושא הזה, אבל אם מדובר עכשיו בנפרד רק על בית הספר, אי אפשר לקחת את בית הספר היסודי בנפרד, דווקא בשכונה הזאת. למה? מי הילדים האלה? אלה תושבי נווה דקלים, אז אם בבית לא מוגן ופה לא מוגן, מה הם צריכים לעשות? באמת זה אבסורד. למשל אם יש לנו ימים, על פי הניסיון שלנו זה כבר כמה שבועות שאנחנו לא למדנו, אז הם יושבים בבית ואין להם בכלל תקווה לאן לברוח. בסדר, אזעקה, מה הם עושים בבית? רק מתפללים? מה הם עושים כשהם לומדים? גם אותו דבר, עם המורים שלהם. אז יש בעיה בכלל בשכונה הזאת. אז אני יכולה להגיד שנווה דקלים, אני דווקא לא מזכירה את שכונת נווה דקלים, אני לא יודעת, אולי שומעים אותי מחמאס, אני לא יודעת את מי הם מחפשים פה, אבל כל הזמן אין התקפה בלי נווה דקלים, ממש אין התקפה בלי נווה דקלים, זה ממש כואב. למה אני הזמנתי אתכם לפה? למה הדגשתי דווקא את נווה דקלים? למרות שיש פה, אנחנו נראה עוד מעט בסיור, שאי אפשר להגיד שבכלל לא מוגן, יש לנו מספר בתי ספר בכלל לא מוגנים, עם גג רופף בכלל, אז פה המצב קצת אחר, אבל אני לא חושבת שהמצב קצת יותר טוב מכמה בתי ספר, שבית הספר נווה דקלים לא ייכנס בתכנית הקרובה לגבי מיגונים. אז אני חושבת שכדאי לנו לראות וכדאי לשנות גם את המצב של נווה דקלים, שיהיה לפחות פה עתיד, גם לבית הספר וגם לדיירים פה. ממש חבל איתם.

בנוסף, אני תושבת נווה דקלים ואני ללא מיגון, ואני אגיד לך, ההרגשה, ואני לא חלשה, אני לא שמפחדת, היה לא כל כך נעים לעמוד וממש להתפלל שלראש העיר תמשיך להיות סגנית.

מה את עושה בבית כשיש אזעקה?

מה אני עושה? מתפללת שראש העיר לא יישאר בלי סגנית. האמת היא שאין מה לעשות. לא בשביל שאני לא יכולה... זה משהו אחר, אבל אני מדברת על ההרגשה. אם אני מרגישה מה שאני הרגשתי, אז אני מבינה מה מרגישים ילדים, הורים של ילדים קטנים. הילדה שלי בתל אביב, אבל הילדים הקטנים, מה הם מרגישים, איך הם דואגים. אז אני חושבת שבוא נתחיל בסיור, אני חושבת שצריך לראות, כדאי לראות בשביל אחר כך לקבל את ההחלטות. אם, שרה, תתני לנו פה מקום, אז אנחנו פה נקבל את ההחלטות אחרי סיום הוועדה, בשביל לא לנסוע.

ראש העיר מסר ד"ש והוא איתנו, הוא באמת עסוק והוא אמר, 'את מכירה את כל הבעיות, אז אני מבקש במקומי גם לדבר'.

מצוין, תודה.

מר לב ברדני, מנהל מחלקת עלייה וקליטה, חבר מועצת העיר.

אני לא חבר מועצת העיר, בינתיים לא הגעתי, תודה לאל, לדברים האלה.

אני רציתי קודם כל לתת לכם תמונה איפה אנחנו נמצאים. זה אזור שהוא קצת שמאלה, זה כמו העיר קרית מלאכי, כמות התושבים, האוכלוסייה, זה כמו מקרו של העיר קרית מלאכי. קודם כל האוכלוסייה פה למעשה, כמעט עד 70%, כל האוכלוסייה באזור הזה היא מבוגרים עולים מחבר העמים, 65%-70%. יש לנו שני דברים מאפיינים מאוד---

אתה מתכוון לנווה דקלים, נווה הדרים?

אין לנו נווה הדרים.

רוב האוכלוסיות גרים בבתים עם הסבים והסבתות, אלה אוכלוסיות שההורים גרים עם הילדים.

דבר שלישי, בכל המרחב הזה כמעט אין מקום שאתה יכול, לצערנו הרב, באיזה שהוא מקום, חוץ מהעצים, להיכנס לאיזה שהוא... כי כל הבתים האלה פה למעשה הם בתים מאוד מאוד קלים. אני לא נכנס לפן המקצועי או הניהולי, רק אני אומר שאני זוכר שבתקופת 'עופרת יצוקה' היינו מאוד פעילים עם מטה הקליטה ביחד, כל האזור, כל המרחב, והיו מקרים גם, רבותיי, שהתושבים עזבו את הבתים ונסעו לקרובים שלהם בראשון, במקומות כאלה, לקחו את הילדים שלהם מפה. דווקא באזורים האלה אנשים כן יצאו מאשקלון, כי לא היתה להם בררה, לא היה מענה אובייקטיבי מבחינת ההגנה.

אני אספר לך סיפור אישי. לנו יש משפחה מאשקלון, לא מהשכונה, הם ישנו אצלי בבית שבועיים. פינינו את הילדים מהחדרים ונתנו לכל משפחה חדר, אבל הבת האמצעית שלי שישנה איתנו במיטה, מאז היא לא מוכנה לחזור לחדר שלה. אז כל פעם שהיא באה בלילה, אני חושב על אשקלון.

מה שכן חשוב, החוויה שהם עוברים זאת חוויה קצת אחרת מאשר ילדים ישראליים. ילדים ישראלים שנמצאים בתוך המערכת החינוכית קצת שונים, ההורים שלהם היו בצבא, היו פה, היו שם, אצלם זה קצת יותר קהילתי והחוויה הפסיכולוגית בשבילם היא יותר קשה. יש מקרים שגם התהליכים האלה כנראה יותר קלים, גם לוקח הרבה זמן---

הם גם הגיעו ממעצמת על, שאף פעם מישהו קטן לא יכול לאיים. זה גם מצב אחר לגמרי. שם היתה מטרייה גרעינית על כל המדינה.

גם אנחנו מעצמת על.

אזורית.

מרוב שאנחנו מעצמת על, אנחנו מבליגים על הדברים הקטנים האלה.

למה אני אומר את הדברים האלה? לפני שבועיים החלטנו שפותחים את מרכז החירום פה, ודווקא המודעות של ההורים, שמגיעה איזה שהיא אזעקה, אצלנו במרכז החירום בעירייה, הפניות באחוזים הכי גבוהים זה של ההורים. בשתיים, בשלוש, 'מה קורה? מה אני עושה? אני גר בנווה דקלים, בנווה כוכב צפון', קשה מאוד שאתה לא יכול להגיד לו, תראה, אין לך תשובה אבסולוטית.

אז קודם כל תודה לך שהקדשת מזמנך כיושב ראש ועדת הקליטה ואתה כבר בפעם השלישית באשקלון וזה מראה את האחריות והמודעות שלך כלפי התושבים, תודה לך על זה, ואני רוצה להגיד משפט אחד לגב' שרה אילן. כשחזרתי ארצה ב-96' התחלתי לעבוד בעיריית אשקלון, פתאום טלפון, 'תיגש לנווה דקלים', באתי אליה, נפתחו השערים וצד אחד בטיסה פה ערמה של רוסים, גם הצרפתים נדמה לי שהתחילו אז לעלות, ישבתי איתה והיא אומרת, תשמע, יש לי פה דבר, אם תרצה לעזור, זה יהיה מדהים. זה באמת דוגמה, אני אומר לך את זה, דני, הגשמה של ציונות של המאה ה-20 והמאה ה-21, מה שעשה פה בית הספר הזה. תודה, שרה.

תודה, לב.

בבקשה, נחמיה חתוכה, מנהל מחוז דרום בירושלים, משרד הקליטה.

אני רוצה כמה התייחסויות, למרות שעניין המיגון---

המיגון הוא לא אליכם.

אני אומר, עניין המיגון לא קשור אלינו. קודם כל, מחמם את הלב ההצגה... רק להוסיף לך, כשאת מתארת, אתם הופכים את אברם לאברהם בבית הספר, תרשמי לך את ההערה הזו. ראיתי את הפעילות והחיבור למסורת וזה פשוט מחמם את הלב.

אנחנו פה כמובן בגלל היקף העולים שגרים בשכונה הזאת ונמצאים בבית הספר. אני מניח, אני לא מדבר בשם הוועדה, שהוועדה אמנם מתארחת בבית הספר, אבל הראייה היא ראייה על כלל אשקלון וההסתכלות על כלל אשקלון. אם אני הצלחתי להבין מעניין המיגון, אז קודם כל תבורכי על מה שאת עושה. יש פה מקלט בבית הספר שכנראה מכיל את כל התלמידים, הבעיה היא הנגישות אל המקלט הזה בזמן התראה, בפרק זמן של 30 שניות. זאת הבעיה שמוצגת. אז יכול להיות שיש מקומות שאין להם אפילו את הזמן הזה לרוץ, אז אני מניח שהתכנית היא בסך הכל תכנית עירונית וכמו שאני מבין מהדברים, היא נעשית פה בשיתוף פעולה עם הרשות ובאמת כל הערה שווה בדיקה.

לגבי השכונה עצמה, שמענו רעיונות כאלה בשכונת נחל עשן בבאר שבע, כשהיינו על מיגוניות במקום, להגן על אנשים ברחוב.

בבאר שבע יש דברים שונים מאשקלון?

בבאר שבע הם נכנסו לאיזה שהוא תהליך, אני לא יודע איפה זה עומד, אתה היית בישיבה הזאת. יש שכונה שיש בה בנייה קלה, לפחות הציבו מיגוניות כדי שאנשים גם בתנועה בתוך השכונה יהיה להם לאן ללכת. יש להם התייחסות לעניין הזה. חשוב להתייחס לעניין.

והשאלה האחרונה שלי, כשיש שלושה ימים השבתת לימודים, משתמשים במקלט הזה התלמידים של השכונה?

בית הספר סגור.

אפשר לפתוח אותו, זה מנעול פשוט.

אני יודעת שזה מנעול פשוט, אבל לא, יש מקלטים בשכונה.

גם כשיש אירוע, בשכונה כזאת, כשאין שום דבר, האם יש---

יש 30 שניות.

לא, לעשות את הפעילות בתוך המקלט בבית הספר, אפשר לחשוב על זה? זה מסובך? אני סתם שואל.

אני לא יודעת מה יקרה בדרך שלהם להגיע לבית הספר.

זה בטח פחות חמור ממה שיהיה כשהם נשארים בבית ללא מקלטים, אם אני מבין נכון. צריך לחשוב על זה, על ניצול המקלטים בבתי הספר בימים שבהם---

איך הם יגיעו לבית הספר?

זו נקודה למחשבה, לא יותר מזה.

תשובה קצרה למיגוניות.

כן. קודם כל אני ארצה לציין כמה נקודות בתפיסה הכוללת כדי להבהיר קצת. בית הספר נבנה בשנת 92', כמו כל השכונה, אז לא היתה דרישה לממ"דים, היתה דרישה למקלטים, אל מול האיומים שהיו דאז. ויש פה מקלטים.

בהיבט הנוסף, יש את הנושא של מדיניות ההתגוננות שפיקוד העורף מנחה את האזרחים שלכאורה זה לא להישאר בבית ולהתפלל, גם אם אין מקלט, זה למצוא את החדר הטוב ביותר, ואם אין חדר, אפילו לשכב על הרצפה. אז אולי יש כאן את העניין שצריכים האזרחים קצת יותר הנחיות.

בהיבט של השכונות, אנחנו התחלנו לפני יותר מחצי שנה פעילות עם משרד השיכון לגבי שכונות, מה שאנחנו קוראים להם שכונות עם בנייה קלה. מרבית השכונות האלה נבנו ב-92', כשהיתה העלייה הגדולה לארץ. חלק גדול מהשכונות שהוקמו, הוקמו באזור הדרום, יש באופקים, באר שבע, נתיבות, אשקלון, ערד, דימונה. כל השכונות האלה נבנו בסוג של וד"ל, כלומר אישור מהיר של התכניות, הם נבנו עם פטור ממיגון של ממ"ד, שכבר אז החוק התחיל הלכינס, והם נבנו עם מקלטים ציבוריים. כלומר בכל שכונה יש מקלטים ציבוריים שנותנים מענה לאותה אוכלוסייה. נכון, האיום השתנה עם הזמן ומה שפעם היה לאזרח שלוש דקות לרוץ למקלט הציבורי, היום זה קצת פחות זמין לו, כי אל מול איום הרקטות הוא צריך תוך דקה או חצי דקה, תלוי במרחק. לאור זה קיבלנו פירוט על שמונה שכונות, אני חייב לציין שנווה דקלים לא היתה אחת מהן, אבל עכשיו למדנו להכיר, נשלים את הסקר. בוצע סקר בטווח של ה-0-40 קילומטר, בשכונות עצמן, לכל שכונה נבנתה איזה שהיא תכנית של מתן מענה לחירום על ידי פיזור של המיגוניות. לא מדובר כאן על מתן מענה לאזרח עצמו, כלומר אנחנו לא באים ומציבים ממ"ד בכל דירה, אלא אנחנו פורשים סוג של מענה מיגוני במרחב הציבורי, שאם האזרח מסתובב או הולך בשכונה, יש לו אפשרות להגיע. התכניות האלה מומשו עד היום, אפשר להגיב, בנתיבות ואופקי םבזמן עופרת יצוקה, ששם היו נפילות מרובות ומי שעובר היום ברחובות שם יכול לראות את המיגוניות האלה. נכון שעם הזמן גם השתנו והתפתחות למשהו יותר נוח, יותר ויזואלי, יותר עמיד. יש תכנית, נקרא לזה סוג של תכנית מגרה לשעת חירום, שבנינו לשכונת נחל בקע, או נחל עשן, בבאר שבע, וגם לשכונות האחרות, ותכנית נוספת אנחנו נשלים פה.

נווה דקלים יכול להיכנס.

אפשר לומר היום שנווה הדקלים היא השכונה הכי פחות ממוגנת באשקלון?

אני לא כל כך מכיר ב---

זה מה ששמעתי מגורמים בעירייה.

אני אגיד לך, יש לנו שכונות ישנות כמו עתיקות, יש שם בתים כמעט מגבס, המיגון ישן, חלק לא זה---

דרום אשקלון.

זו שכונה חלשה וגם זקוקה ל---

אגב, אם יש חדר מדרגות, זה כבר חצי נחמה.

קודם כל אני אגיד לך מספרים, 620 משפחות גרות בבתים קלים, חלק, מי שיותר חזק, כבר בנויים כתוספת, אבל אנשים חלשים לא יכולים לבנות, לא מיגון, לא שום כלום אחר. הבתים האלה זה שלד, מדי פעם ברזל, מדי פעם אבן וגבס. זהו. אין שום כלום, זה כאילו אתה עומד מתחת השמים.

אני רוצה לנזוף בפיקוד העורף. בסדר העדיפויות. איך אתם לא רואים שהבנייה הקלה זו הסכנה הכי גדולה.

בפועל את סדר העדיפויות כתבה הממשלה, היא קובעת את המדיניות, אנחנו גוף מבצע בהיבט הזה. אבל לפני כן אני רוצה לציין עוד נקודה אחת---

אתה יודע למה הקודם שלכם היה צריך להתפטר? ראש קטן בפיקוד העורף זה דבר פסול.

אנחנו התחלנו לסקור ולתת פתרונות, לבנות מענה לשכונות של בנייה קלה לפני שמישהו פנה אלינו מתוך ראייה רחבה והגדלת ראש, נקרא לזה.

המיגוניות?

אני אענה גם על המיגוניות. בפועל יותר משנה פיקוד העורף פועל עם הרשויות בדבר שנקרא תכנית תמי"ר, תכנית מיגון ראשותי. תכנית שבה אנחנו סוקרים את כל הרשות בהיבט המיגוני ותופרים מעין חליפת מענה מיגונית לכל רשות. גם באשקלון בוצע סקר, עברו מבית לבית ובדקו, תוך גיבוי מלא של הרשות, על בסיס האוכלוסייה. נכון היום, למיטב ידיעתי, באשקלון יש

סדר גודל של 28% אוכלוסייה ללא מיגון.

28%? איך זה ביחס לערים אחרות?

זו פחות או יותר התמונה בכל הארץ, למעט ערים חדשות כמו אלעד או משהו כזה.

ברשות יש גם מקלוט ציבורי. אחרי 'עופרת יצוקה' בוצע כאן שיפוץ של כל המקלטים. כולם אמורים להיות כשירים, לא אמור להיות איזה שהוא פער, אם יש פער זה אולי עניין נקודתי של האחזקה של הרשות.

בנוסף מוגנו כאן חניונים תת קרקעיים ו---

מה לגבי המיגוניות שהוצבו בבאר שבע?

בבאר שבע לא הוצבו מיגוניות. הוצבו מיגוניות, כמו שציינתי, באופקים ונתיבות, שזה היה בזמן 'עופרת יצוקה'. נכון להיום יש אולי השלמה קטנה שאישר אותה השר להגנת העורף, להשלים עוד כמה מיגוניות באופקים. המיגוניות עצמן זה לא ממ"ד, זה לא משהו שמאפשר מחיה או שהייה בתוכו, זה מבנה בטון שאפשר להיכנס אליו ולשהות בתוכו בזמן הנפילה וזהו. זה משתנה בין סוג המיגונית, זה יכול גם להשתנות אם מדובר על ילדים או מבוגרים, אבל זה סדר גודל של 15-20 איש, משהו כזה. זה מבנה קטן.

אבל כבר משהו.

אני רוצה לציין שאשקלון היא הרשות הראשונה שסיימה את תכנית המיגון הראשותית, זאת אומרת היא תהיה הרשות שאיתה התחלנו את הפיילוט. כלומר שהרשות עצמה גם יודעת את כל פערי המיגון שקיימים, רשמתי גם איך זה שנווה דקלים, בהיבט של שכונה בבנייה קלה, לא הוצף כאן כפער, כי אנחנו בסוף עובדים מול כל הקב"טים, ואני חייב לציין שבהיבט של העשייה גם, מכיוון שגם דיברנו על תכנית 7-15, אנחנו התחלנו יחד עם משרד החינוך סקר של כל טווח ה-40 קילומטר, מבחינת בתי הספר, בסדרי עדיפויות, איזה בתי ספר יש, כי היום זה אשקלון ומחר אנחנו יכולים להיפגש בקרית מלאכי.

השכונה הזאת עם הבנייה הקלה לא עלתה כפער?

היא עלתה כפער בתכנית המיכון הראשותית ונבחן לה מענה. בסקר שעשינו היא לא הוצפה על ידי הרשות. אני לא רוצה להאשים את הרשות---

תודה.

אני רוצה לבקש מחבר הכנסת בן סימון ואנחנו רוצים ללכת לראות את הבנייה הקלה. בבקשה, חבר הכנסת בן סימון.

אני מכיר את דרום הארץ, אני חושב קצת יותר טוב גם מהתושבים, עקבתי אחריו כעיתונאי, כתבתי ספר אחד או שניים. אני חייב לומר, לא העליתי על דעתי שאני אשב בבוא היום ואני אדבר על המיגון של אשקלון. כל מה שעשיתי במשך כל השנים היה לעקוב אחרי ההתפתחות הכלכלית וההשתלבות של העולים, ואשקלון היתה בעיניי הפנינה של הפיתוח המואץ, מעיר פיתוח של שנות ה-50 וה-60 עד לזינוק שלה באמת לעשירייה הפותחת בארץ, ולכן זה עצוב לי באופן אישי, לשבת עם פיקוד העורף ולדון על המיגון, על בעיה שלא קשורה לאשקלון, אלא בעיה מדינית שמכסה את כל הדרום, כמה מיגוניות לשים? מיליון... לכן זו בעיה גדולה של הממשלה שלך ומה שקורה בצד השני---

גם שלך.

מה שאני אומר, דווקא בשכונת העולים, שבאמת אשקלון הצטיינה, העיר הראשונה שקלטה בצורה יוצאת דופן והתפתחה, ולכן אני אומר, מעבר לעניין הביטחוני, שאני מקווה שהוא יסתיים, אין לנו תשובה הרמטית, תשכחו מזה, בסופו של דבר יבוא פתרון מלמעלה, כשיש דיבור יש שקט, כשאין דיבור יש טילים. אין פתרון הרמטי. כתבתי ספר על הדרום ואמרתי שאשקלון שייכת לערים המבוססות של מרכז הארץ, היא כבר לא עיירת הדרום. המחשבה שתלמידים צריכים להיכנס מתחת לכיסא ולרוץ, המחשבה הזאת פשוט נראית לי כסיוט שאי אפשר לתאר אותו, שילדים בני 6-8 ירוצו. אין מדינה בעולם שילד יימצא באיום כזה, זה גם לא מוצדק ולא שום דבר, לכן ההתרגלות בלמצוא פתרון לכל ילד היא דבר כמעט... זה דמיוני, מה שאנחנו מדברים פה עכשיו, זה דמיוני, איך ילד יגיע למיגונית. אתה מעלה על דעתך ללמד ילד בן 7 איך לרוץ למיגונית? לכן מעבר לדיבורים של---

סליחה, כבודו, צריך פתרון ביניים.

לכן אני אומר, מעבר לבעיה שדורשת פתרון כמובן מקומי ומיידי לכל דבר, אני מאוד מקווה שנגיע לפתרון כזה שהעיסוק של אשקלון יהיה בהמשך הפיתוח שלה ושל התושבים, כפי שהיא היתה, עם כמה ראשי ערים מאוד מוצלחים, שעשו עבודה טובה והביאו אותה לעשירייה הפותחת בארץ. המצב הביטחוני הזה קצת מחזיר אותה אחורה, ואת אשדוד ואת קרית גת ובאר שבע, ואת כל היישובים האלה שצמחו. לכן אני אומר שזה מצב שהלוואי שהוא יסתיים כמה שיותר מהר. הפתרון הוא לא דווקא אצל האנשים האלה, זה גם לא בידי הרמטכ"ל, ולכן אני אומר, הלוואי ונגיע למצב כזה, אני רק אומר שבאופן אישי עצוב לי, כמי שליווה את הפיתוח של המקום הזה, לשבת כדי למצוא פתרון לילד בן 6 שרץ ממיגונית למיגונית.

תודה רבה.

משפט קצר, גב' סופיה ביילין, בבקשה.

על המדיניות אני מסכימה, אבל כתושב אשקלון, לא סגנית אפילו, אני גרה פה, הילדים שלנו פה, אנחנו צריכים לפתור את הבעיה עכשיו, אנחנו לא יכולים לחכות עד ש... אז כמה אנחנו יכולים להיות סגורים? אז כל בן אדם חי ולממשלה, למדינה, לחברי הכנסת, צריך להיות אכפת על כל בן אדם שהוא היום נפגע.

סופיה, הוא לא סתר את זה, להיפך, הוא אמר שצריך לפתור את הבעיה. כואב לו על המצב שהגענו.

אז עכשיו אנחנו נלך לסיור. יש לנו בית לראות. איפה הנקודה האחרונה של הוועדה?

באחד הבית שנלך לראות עכשיו.

אז אם ככה, ברשותכם, אני רוצה להודות לוועדת הכנסת, בראשות חבר הכנסת דני דנון, זה הסיור השלישי באשקלון ואני חושבת שההחלטות האלה, ישירות או במעקב או ככה, תמיד הן עוזרות לקבלת החלטות כלליות. ואני מודה מאוד למר דניאל בן סימון, שהוא פה, גב' מרינה סולודקין, גם תושבת אשקלון, אין מצב, מרינה, שאת לא תבואי, ושוב, לחבר הכנסת דנון, יושב ראש הוועדה שעושה באמת המון בשביל אשקלון, וגם לנציגי משרד הקליטה, מנהל המרחב, נחמיה וגם נציגי פיקוד העורף, הייתי מרוצה לשמוע שאתם אמרתם ש... הסיור טיפה כבר עזר והנוכחות של החבר'ה, שאתם אמרתם עכשיו ש'עכשיו אנחנו גם נחשוב על נווה דקלים'. תודה לכולם, גם למורים.

סופיה ביילין: אלה שני מבוגרים שגרים, רוזה (רוסית).

אפשר לשאול שאלה את רוזה? אם יש אזעקה עכשיו, מה את עושה?

פה.

את לא יוצאת החוצה?

לא, פה.

(רוסית).

(רוסית).

(מתרגמת): מפחדים.

מה הפתרון לבית כזה?

הפתרון האידיאלי זה לבנות לו ממ"ד. במקרה הזה---

לבנות ממ"ד? למגן חדר קיים או להוסיף חדר?

או-או, אפשר למגן חדר קיים, בתוספת שיפורי מיגון.

כמה זה עולה לקחת חדר כזה ולמגן אותו?

אני לא רוצה לזרוק מחירים לאוויר, אבל זה כמה עשרות אלפי שקלים. זה יכול גם להגיע ל-120,000 שקל, תלוי איזה שטח, איזה גודל.

מי שחי בתנאים בסיסיים, רוצה לקחת חדר שינה אחד ולמגן אותו. החדר הכי קטן.

הייתי אומר אולי 60,000 שקלים, משהו כזה.

היא אומרת: 'אנחנו לא יכולים לבנות, בגלל שאין לנו כסף'. היא אומרת שזה 80,000 שקלים. כולם חושבים על זה, אבל לא כולם יכולים.

ב-80,000 שקל לבנות עוד חדר או למגן חדר?

(מתרגמת): רק ממ"ד.

רק להפוך חדר לממ"ד?

(מתרגמת): לא, לבנות בנפרד. ויש אופציה כזאת. כל אחד יכול---

יש להם שטחים כאן, יש להם את היכולת להרחיב את הבניין.

יש עלות של השבחה, עירייה?

לא, פטרנו את זה מהתשלום.

אני באמת לא יודע, זה עניין של הרשות והתקנות שלה.

לא פטרנו.

אין פטור לעניין?

היא מבקשת להיכנס קצת פנימה.

בבקשה.

הנושא עלה בין ראש העיר לשר לפיקוד העורף בפגישה ביום שלישי, הוא אמר שזה נושא שהוא יעלה אותו בהיבט של קודם כל הלוואות, מה שדיברה פה הסגנית, וגם בהיבט של התשלום של הוועדות וכל התשלום שצריך לנושא השבחה ו...

מישהו יכול לתת לנו נייר, נגיד בבית כזה להוסיף חדר, כמה עולה, מה עלות קבלן?

השר ביקש מראש הרשות, מהמנהל הכללי, שמעון, שיכתוב לו נייר בנושא כדי שהוא יוכל להעלות את זה---

ואני רוצה, סופיה, אם אפשר לקבל נייר, כמה עולה להוסיף חדר 9 מטר. מה המינימום לפי החוק היום?

9.

כמה עולה להוסיף חדר, ואז אם יש עלות של הרשויות, או מסי מדינה וכל זה, אפשר בחקיקה להוריד את זה, ואז זה יירד מ-80,000 ל-50,000, ואז עם ה-50,000, יש הלוואת מדינה בתנאים מועדפים או משהו, אז אפשר יהיה לדבר עם אנשים. היום עם 80,000 שקל, הם בכלל לא חושבים על זה.

לראש הממשלה הבעיה לגבי תושבי נווה דקלים ידועה מלפני הבחירות והוא הבטיח שהוא יפתור את הבעיה. אז חלק הוא פתר את הבעיות, למשל הוא ביטל, מישהו כן יכול לבנות ולשפר, חוץ מהממ"דים יש עוד בעיה שהבתים האלה על פי תקן הם לא קיימים, אלה היו בתים שבנויים ל-15 שנה.

רציתי לשאול את רוזה, אם את יכולה לתרגם, אם היום היו אומרים לה שלבנות עוד חדר היה עולה בסביבות 50,000 שקל משכנתא של המדינה בתנאים טובים, זה היה גורם לה לחשוב על זה, או שבכלל מבחינה כלכלית היום אי אפשר לחשוב על שום השתתפות.

אנחנו יודעים, לצערי הרב, את התשובה.

אבל בואו נשמע אותה.

50,000 שקל זה יותר מדי.

אבל השאלה אם יש פה משכנתא.

אם יש לה ילדים שהם ייקחו את המשכנתא וייבנו, ואני אגיד לך גם---

צריך למצוא תנאים שגם המדינה לא כל כך תיפגע, אבל לתת להם פתרון לצאת מהברוֹך הזה. יש כאלה שמוכנים על חשבונם לבנות, אולי הלוואה ללא ריבית, אולי בלי אישורים שמשלמים ים כסף על אישורים, למשל מולנו עכשיו יש בית שבגלל 7 מטרים בנוסף הם שילמו 70,000 שקל למינהל מקרקעי ישראל. אתה יכול לבדוק. אני ניסיתי לעזור להם ולא הצלחתי.

אבל ברגע שיהיה פטור גורף, העירייה לא יכולה גם.

זה לא קשור לעירייה, זה קשור למינהל מקרקעי ישראל. מה ביבי כן עשה דווקא בעזרתו? זה ביטול האגרה על התוספת למינהל מקרקעי ישראל. כל בית היה צריך לשלם, זה היה קיים ארבע-חמש שנים ועכשיו זה בוטל, אבל זה לא מספיק.

אני רוצה שתשאלו אותה. אם עכשיו להוסיף חדר היה עולה לה במקום 80,000, 40,000 שקל והיתה משכנתא בתנאים נוחים, האם היא היתה בכלל שוקלת את זה, או שזה גם לא רלוונטי?

(רוסית ומתרגמת): לא, זה לא מספיק.

(מתרגמת): יש לה משכנתא על זה והיא ממשיכה לשלם.

אבל הילדים. אין פתרון אחר.

ואת תומכת ב---

בטח. אני תמיד אמרתי, קודם כל להוריד את המס.

רוזה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00