PAGE
20
ועדה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי

27.6.2011


הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי

יום שני, כ"ה בסיוון תשע"א (27 ביוני 2011) שעה 12:30

תעסוקת עובדים ערבים במערכת ההשכלה הגבוהה

חברי הוועדה: אחמד טיבי – היו"ר

עפו אגבאריה

סעיד נאפע

חמד עמאר

שר החינוך גדעון סער

נח גרינפלד

מנהל אגף הכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

דר' כמאל חוואלד
מפקח על מכללות, אגף הכשרת עובדי הוראה במגזר הערבי, משרד החינוך

משה ויגדור

מנכ"ל מל"ג וות"ת

שרון אחדות

דובר המועצה להשכלה גבוהה

דנה אהרון

ממונה על תחום שכר וסגל, ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

נועה נוף-שטיינר

ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

עו"ד נדב שמיר

לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

אמיר גת

ממונה על תחום תקצוב אוניברסיטאות, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' רבקה כרמי
יו"ר ור"ה ונשיאת האוניברסיטה ע"ש בן גוריון

פרופ' פאול פייגן

משנה בכיר לנשיא הטכניון

מוטי כהן

יו"ר ועדת המנכ"לים של ור"ה ומנכ"ל אוניברסיטת תל אביב

דר' יצחק שריב

סגן הנשיא למינהל וכספים, מכון ויצמן למדע

רוני לרס

ראש אגף משאבי אנוש, , מכון ויצמן למדע

מלי כהן ברייר

יח"צ של ור"ה

פרופ' אסתר שוהמי
דיקנית סטודנטים, האוניברסיטה העברית

ליית' ג'יוסי

רכז שוויון הזדמנויות לסטודנטים ערבים, האוניברסיטה העברית

דר' דאוד דאוד

יועץ לקידום הלמידה, מכללת אורט בראודה, כרמיאל

דר' גיל בצלאל

מרצה בכיר

דוד בגלייטר

מכללת סמי שמעון sce להנדסה

רעות בר גיל

מתאמת פעולות ועד ראשי המכללות

דר' יואב כהן

מנכ"ל המרכז הארצי לבחינות והערכה

דר' נעמי גפני

מנהלת מחקר ופיתוח, המרכז הארצי לבחינות והערכה

כרמל אורן

ראש מדור מחקר, המרכז הארצי לבחינות והערכה

אוריאל בן עמי

דובר המרכז הארצי לבחינות והערכה

פרופ' מחמוד חליל
נשיא מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה

יאסר עואד

פרוייקטור - מכללת סכנין, ייצוג הולם - עמותת "סיכוי"

פרופ' ריאד אגבאריה
יו"ר ו.הוראה, ביה"ס לרוקחות, האוניברסיטה ע"ש בן גוריון, מנהל "אקדמיה"

אמנון בארי סוליציאנו
מנכ"ל שותף, קרן אברהם

דדי קומם

ראש אגף חינוך, קרן אברהם

רוני שוקן

מנהל מחלקת קשרי ממשל ושכנוע ציבורי, יוזמות אברהם

איה בן עמוס

רכזת פעילות פרלמנטרית, יוזמות אברהם

סלימה מוסטפא-סולימאן הרשות לפיתוח כלכלי

רג'א זעאתרי

ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי ומרכז מסאווא

עו"ד רע'יד חדאד
אחראי קידום מדיניות, מרכז מסאווא

בק בצלאל גיל

מכללת "אחוה"

עו"ד עירית תמיר
מנכ"לית "קו משווה"

דני גרא


יועץ הוועדה

אימאן סולימאן

עיתונאית

דן מרזוק

איילת דיין

טרם מונה

רות לובין, חבר המתרגמים
תעסוקת עובדים ערבים במערכת ההשכלה הגבוהה

צהרים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי, נושא הדיון הוא העסקת עובדים ערבים במערכת ההשכלה הגבוהה, והמוזמנים: שר החינוך, מר גדעון סער, המל"ג, ראשי האוניברסיטאות, המכללות והמרכז הארצי לבחינות והערכה.

7% מכלל העובדים בשירות המדינה הם ערבים. אולם, בשירות הממשלתי, קרי, עובדי מדינה בחברות ממשלתיות שיעור העובדים הערבים עומד על 4.4% בלבד.

גם בשירות הציבורי בהגדרתו הצרה, עובדי השירות הממשלתי והמוניציפאלי רק 6% מן המועסקים הם ערבים.

החלטת הממשלה לפיה 10% מעובדי המדינה בשנת 2012 יהיו ערבים לא תושג ככל הנראה. במדינות רבות מערכת ההשכלה הגבוהה נכללת בשירות הציבורי, כמו גם בסקטורים אחרים כמו מדיה או טלקומוניקציה. ראוי שכך יהיה גם במדינת ישראל כי מערכת ההשכלה הגבוהה נתמכת ברובה על ידי תקציב המדינה בבחינת שירות ציבורי שוויוני, פתוח לכלל אזרחי המדינה.

כך גם התכנית השש-שנתית שהוצגה לממשלה ולכנסת, הכוללת תוספת תקציבית של 7.5 מיליארד שקל למערכת ההשכלה הגבוהה. אחד מיעדי התכנית יהיה הרחבת הנגישות לאוכלוסיות יחודיות בדגש על האוכלוסיה הערבית, ונקבעה תוספת מיכסות מוגדרת לסטודנטים מן המיגזר הערבי, של 3,600 סטודנטים.

כ-10% מן הסטודנטים הם ערבים לפי נתוני 2009, מלבד האוניברסיטה הפתוחה. באוניברסיטאות 121,029 סטודנטים ומתוכם 10.1% הם ערבים. במכללות 84,787 סטודנטים ומתוכם 5.4% הם ערבים ומתוך 18,898 עובדי הוראה כ-26% מתוכם הם ערבים. סך הכל 224,714 עובדים ומתוכם 9.7% הם ערבים.

כמצופה, שיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה גבוה מזה שבשאר האוניברסיטאות בשל קירבתה לאוכלוסיה ערבית בצפון.

לגבי סטודנטים, אדוני השר ורבותי האורחים, באוניברסיטה העברית 20,635 סטודנטים ומתוכם 9.2% ערבים, בטכניון 12,424 סטודנטים ומתוכם 13.2% ערבים, באוניברסיטת תל אביב 25,145 סטודנטים ומתוכם 6% ערבים, בבר אילן 25,930 סטודנטים ומתוכם 9.6% ערבים, בחיפה 16,549 סטודנטים ומתוכם 22.9% ערבים, באוניברסיטה על שם בן גוריון 19,350 סטודנטים ומתוכם 4.5% הם ערבים.

לגבי תואר ראשון, 12.2% מסך כל הלומדים לתואר ראשון הם ערבים, שהם 75,437 סטודנטים, לתואר שני 6.6%, לתואר שלישי 3.7%, לימודי תעודה 26.5%.

כך גם במכללות. שיעור התלמידים הערבים בעמק יזרעאל, בראודה-כרמיאל, ובתל חי, גבוה מאשר במכללות האחרות שהן רחוקות ממרכזי אוכלוסיה ערבית.

למרות שקירבת המוסד למרכזי האוכלוסיה מהווה גורם בבחירת המוסד, קיימים מוסדות אקדמים הרחוקים מריכוזי אוכלוסיה ערבית למרות שלומדים בהם סטודנטים ערבים רבים כמו מכללת ספיר, למשל.

מערכת ההשכלה הגבוהה מצטיינת ברובה באוניברסאליות –במיוחד באוניברסיטאות, ויחד עם זאת למיקומה הגיאוגרפי של מדינת ישראל, במזרח התיכון השלכה על הקוריקולום האקדמי. כך למשל, קיים דגש בארץ על לימודי האיזור, כלכלתו, מבנה החברה ואפילו הגיאוגרפיה.

נתונים חשובים לגבי הסגל האקדמי באוניברסיטאות -מלבד מכון ויצמן שלא העביר למל"ג את הנתונים.

7,903 משרות מתוכן 212 ערבים, כלומר 2.69% ערבים. וזה בדרגות ראשונות –ממ"ה, פר"ח, מרצה בכיר, דרגות מקבילות בלבד כולל בעלי תפקידים אקדמיים וכד'.

לגבי בכירים, סגל מינהלי ללא "כח אדם" כולל תפקידים מינהלים בכירים, ראש אגף ומעלה, ראש אגף, סמנכ"ל ומנכ"ל, 56 משרות ומתוכם 1.79% מאויישות על ידי ערבים.

נתוני הסגל בכלל המכללות המתוקצבות, מתוך 1,787 2.04% הם ערבים, בכירים - 84.5 משרות ואין ביניהן ערבים, נתוני הסגל בכלל המכללות הלא מתקוצבות, 823 משרות, 3.46 ערבים, בכירים 12 משרות ואחת מאויישת כלומר 8.3% ערבים.

85 עובדים במינהל של המל"ג מתוכם סטודנטים, עובדים זמניים, ממלאי מקום ועובדות חל"ג וכד', 6 עובדי מל"ג בכירים, אפס עובדים ערבים, חברי מועצה ועדה במל"ג 22 חברים מהם שני ערבים, בות"ת 7 חברים ומהם ערבי אחד.

המספרים מדברים בעד עצמם.

האם אדוני שר החינוך, ראש המל"ג מרוצה מן התוצאות ומן המספרים שהקראתי עכשיו?

אדוני יושב הראש, לא ניתן כמובן להיות מרוצה מן הנתונים אותם סקרת. הנתונים רחוקים מלהניח את הדעת אבל אני חושב שאנחנו היום פועלים -ואני אפרט בהמשך, בכיוונים הנכונים כדי לשנות את המציאות.


אפתח בעובדות שנוגעות לשנים האחרונות ואמנם אין בכך שינוי דרמטי באחוזים אבל יש כאן מגמה משמעותית. ב 2007 היו 1.5% חברים בסגל אקדמי ואילו היום הם מהווים 2.7%, השינוי חל במשך ארבע שנים ומהווה כמעט הכפלה. במספרים מדובר על 280.

אלו שנים שעבור המערכת האקדמית היו לא קלות, שהיה בהן צמצום של מצבת וקבלה לא גדולה של חברי סגל. לעומתן, במסגרת התכנית הר-שנתית שנכנסה לבסיס התקציב הדו שנתי הנוכחי, של 2012, תהיה התרחבות יותר משמעותית בכל הנושא של קליטת סגל אקדמי והיא, מן הסתם, תשפיע גם כאן.


לכל זה היתה השפעה על תכנית "מעוף" ומנכ"ל המל"ג יוכל להרחיב לגביה, גם לגבי מלגות "מעוף" למדענים מצטיינים מקרב בני המיעוטים ואני משוכנע שלאותה עלייה שאני מזכיר כאן תהיה השפעה גם שם.


המגמה שקיימת בשנים האחרונות היא שיותר סטודנטים -ויותר סטודנטים לתואר שני הם בני המיעוט הערבי. להלן נתון אחד שתקף לשנת תשס"ט. אנחנו היום בשנת תשע"א, כך שזה שינוי שהוא קרוב לתאריכי נתונים. בשנת תשס"ט עמד שיעור הסטודנטים הערבים על 6.6% מכלל הלומדים לתואר שני באוניברסיטאות לעומת כמחצית או קצת למעלה ממחצית מזה במשך שנות ה-90.


מספר הסטודנטים הערבים יהיה יותר גבוה ככל שמספר הסטודנטים לתואר שני יהיה יותר גבוה כי כך ובסופו של דבר הפוטנציאל לדוקטוראט וכניסה לתפקידים אקדמיים גדל.

לכן, אנחנו, כיעד של המערכת, יעד שהוצג בוועדה הזו שאנחנו יושבים בה, בוועדת החינוך, במסגרת הצגת התכנית הרב-שנתית, שמנו את הגדלת הנגישות להשכלה גבוהה לחברה, ובתוך כך הצבנו שני יעדים הכוללים יעדים מספריים לגבי האוכלוסיה הערבית והחרדית, שתי אוכלוסיות שמהוות נושאים שונים אבל במידה כזו או אחרת סובלות מתת ייצוג במערכת ההשכלה הגבוהה. המיעוט הערבי בכללותו קרוב ל 20% מן האוכלוסיה והיקף ההשתתפות -דהיינו, מספר הסטודנטים הכללי בו, הוא כ 10% כלומר, מחצית ממה שהיינו מצפים בנתונים שוויוניים.


לכן אנחנו עושים מאמץ גדול ואין ספק שיש לכך השלכה בסופו של דבר לא רק על אחוזי בעלי ההשכלה האקדמית בקרב ערביי ישראל אלא בסופו של דבר, מאחר שאנחנו יודעים שהשכלה היא גם מנבא טוב של השתכרות ושל רמת החיים, יש לכך גם השפעה גם על רמת החיים האישית והחברתית וגם על הכלכלה הישראלית בכללה.


ולכן, הגדלת הנגישות היא יעד אחד משני יעדי על של המערכת, כשהשני הוא חיזוק המצויינות ולא נרחיב כאן לגבי המקומות בהם הדבר יבוא לידי ביטוי כי עשיתי את זה כבר בפני הועדה הזו.

עוד לגבי הגדלת הנגישות, אין לי שום ספק שהגדלת הנגישות תביא להגדלת אחוז הסטודנטים הערבים מכלל הלומדים לתואר שני, מן הדוקטוראנטים והסגל האקדמי בהמשך. זו בדיוק המטרה שלנו.


לכן אני מרשה לעצמי להיות אופטימי כי הצגת היעדים מבססת אותה והפעילות תהיה בהתאם להם.


אני יכול גם לומר שאני הייתי שר החינוך הראשון ויושב ראש מל"ג הראשון שמינה ערבי לחבר ועדה. וזה אפילו היה לי מוזר שהדבר הזה לא קרה קודם, משך כל שנות קיום המדינה אבל בקרב אותה חבורה מכובדת של שבעה חברים, נמצא פרופ' פייסל אזאייזה -שלא יכל, לצערי, להגיע אל הישיבה כאן, אבל, אני חושב שזה חשוב מאד מבחינת המסר שזה מעביר, גם מבחינת החשיבות של ות"ת כגורם מתקצב את כלל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל וגם כאחראי על התכנון ועובדה היא שהיום הרכב הות"ת מגוון יותר מבעבר, גם בנושא של ייצוג הנשים אבל גם בכך שיושב בה חבר ערבי וזה מסמן מדיניות שאנחנו מאמינים בה.


אני שמח על קיום הישיבה. זו גם הזדמנות למוסדות עצמם להפנות את שימת הלב לבחינת הנושא הזה, כל אחד במוסד שלו, ולהעלאת הנושא הזה על סדר היום הלאומי ברמה הגבוהה ביותר. מה שאנחנו בשנים הקרובות נראה -ולמעשה אנחנו כבר התחלנו לראות, אמנם במספרים צנועים אבל כמגמה, הוא מגמת עלייה וגם אם נסתכל על המספרים עצמם היא עדיין מגמה משמעותית.


אני מציע, אדוני יושב הראש שמנכ"ל מל"ג וות"ת ויושב ראש ועד האוניברסיטאות ירחיבו בענין במידת הצורך, ככל שיהיה צורך להוסיף לפי מה שתקבע.

תודה רבה לשר. לפני שראשי האוניברסיטאות ידברו נשמע נתונים בקצרה.

הדיון משודר בשידור ישיר בפורטל של הכנסת וגם באתר, בשפה הערבית.

מספר נתונים שיש לשים לב אליהם. דבר ראשון, שאין בהכרח קורלציה בין מספר אנשי הסגל הערביים לבין מספר התלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטאות. לדוגמה, באוניברסיטה העברית -שיש לה מספר די גבוה של תלמידים לתואר שני, שיעור הסגל האקדמי הערבי הוא קטן ביותר, לעומת זאת, באוניברסיטה על שם בן גוריון, ששם יש שיעור נמוך יחסית של תלמידים ערבים,שיעור הסגל האקדמי כמעט דומה לשיעור הסטודנטים כלומר, אין קורלציה בין הדברים ולכן, חרף הדברים שאמרת והם בוודאי נכונים -שככל שמספר הסטודנטים לתארים מתקדמים יגדל כן יהיה מאגר יותר גדול, זה נכון אבל לא תמיד יש קורלציה.


דבר נוסף הוא המאגר של הסטודנטים כלומר, מהו ההיצע? מה משפיע על ההיצע? אז כמובן שהדבר הראשון שמשפיע על העיצה הוא הסטודנטים במערכת החינוך, והוא אמנם לא נושא הדיון כאן אבל נוכח כאן לפחות אדם אחד שזה כן עניינו וללא ספק, מאפיינם מסויימים במערכת החינוך הערבית והפער בינה לבין זו העברית כן משפיעים על מספר הסטודנטים הערבים.

נקודה שניה שמשפיעה על ההיצע היא המבחנים הפסיכומטריים, הטייתם התרבותית ואנחנו רואים את זה גם במבחני מיון למערכת עובדי המדינה. יש כאן בעיה לא פשוטה.

הדבר השלישי הוא היצע של מקום לימודים קרוב במדינות ערב, במקצועות מסוייימים ואנחנו מדברים היום על קרוב ל 7,000, 8,000 סטודנטים ערבים ישראלים שלומדים במדינות ערב. כלומר, יש כאן תחרות וכמובן שגם את זה צריך לקחת בחשבון.


מרבית הלימודים שם הם לימודים יישומיים. מאידך, צריך להסתכל גם על התוצר. כלומר, אדם הולך ללמוד והוא כמובן רוצה לעסוק במקצועו. כאן החברה והמשק הישראלים לא קולטים אותו ואז -במיוחד כשמדובר על לימודים ישומיים השאלה היא מדוע. אם שכר עובד ערבי הוא נמוך ב-40% משכר שעה של עובד יהודי, ואם 41% מן הציבור הערבי עובד במקצועות ובענפים שהם מיעוטי שכר ובלתי מיומנים כמו חקלאות או בינוי, גם הדברים האלה משליכים בסופו של דבר על הענין שבפנינו.

התשובה היא לא רק הגדלת מספר הסטודנטים אלא גם יצירת התנאים להגדלתו וכאן, למערכת החינוך יש חלק נכבד מאד.

כבוד יושב הראש, כבוד השר, תודה רבה על ההזדמנות ואני רוצה לומר שיש כאן נציגות מאד נכבדה של ההשכלה הגבוהה, גם יו"ר ור"ה וגם חברים מן האוניברסיטאות והמכונים שנמצאים כאן, דבר שבעצם מייצג ומדגיש את החשיבות שבה אנחנו רואים את הדיון הזה. ואני שמח על ההשתתפות הערה הזו.


אתייחס בקצרה במספר מישורים. קודם כל אזכיר במספר מלים את התהליכים הקיימים והמצב הקיים, שכל הזמן עובר שינוי. לאחר מכאן אזכיר את הדבר העיקרי שמאד מעסיק אותנו במל"ג והוא התכנית הרב שנתית למיגזר הערבי.

יש לעשות הפרדה בין סגל אקדמי וסגל מינהלי והפרדה בין אוניברסיטאות למכללות. יש להפריד גם את ההתייחסות למערכת המתוקצבת מזה של המערכת הלא מתוקצבת כי גם שם צריך להיות טיפול שונה לכל אחת ויש גם להתייחס לענין הקורלציה וההיצע, שהם חלק מן התכנית.


מבחינת הרקע, כבר ב 2002 המל"ג סיימה עבודה של ועדה להרחבת הנגישות, זו היתה ועדה שקמה בעקבות דוח שנערך באוניברסיטת חיפה ודיבר על הצורך לעשות תכנית מיוחדת ובעקבותיו תוקצבו עשרות מליוני שקלים לסיוע לסטודנטים מן המיגזר הערבי, בעיקר לתואר ראשון. שיעורי עזר, יועצים אקדמיים וגם סיוע בדברים נוספים, עם מרכזי מידע למועמדים ודברים נוספים כולל מילגות לדוקטורנטים מצטיינים מעבר לתכנית "מעוף" וכל זה יחד נתן את אותותיו, כי בין השאר אנחנו רואים גידול מאד משמעותי בשנים האחרונות במספר הסטודנטים בעשור האחרון מ 6.7% ל 10% בעיקר בתואר השני שהכפיל את עצמו מ 3.3% ל- 6.6%. והתואר השני בענין הזה הוא חשוב ביותר משום שהתואר השני מייצג בעצם את היכולת להמשיך לדוקטוראט ולהיקלט אחר כך במסגרת הסגלים באוניברסיטאות ופה אנחנו מדברים על השאלה מי יכול היות המאגר שייכנס לסגלים.


המספרים שנאמרו פה היום -לפיהם חלו שיוניים בשנים האחרונות מבחינת אחוז חברי הסגל, מראים בהחלט שהיתה פעולה ושהפעולה הזו מתמשכת. והיא בהחלט מתמשכת. בתכנית הרב שנתית של הסכם שאנחנו חתמנו עם משרד האוצר, שמנו דגש רב על הנושא של הנגשת המערכת לסטודנטים מן המיגזר הערבי והבנו שהענין הזה דורש התייחסות מיוחדת, הוא דורש גם כסף אבל הרבה חשיבה, הרבה יוזמה והרבה תעוזה.


נזכיר פה את הנושא הזה כנושא מרכזי שלמל"ג ושל הות"ת, ויושב ראש ות"ת, פרופ' עמנואל טרכטרברג משקיע בנושא הזה הרבה אנרגיה, הרבה חשיבה והרבה יוזמה. כולנו רואים את זה כאחת מן המשימות של המל"ג וגם של ות"ת.


בהקשר הזה אנחנו כן מתחילים כבר לעבוד עם בתי הספר התיכוניים. יש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל שמתחיל להתגבש ונמצא עכשיו בתהליכי עבודה מתקדמים כך שאנחנו ממל"ג –למרות שאחנו לא עוסקים עם בתי ספר תיכוניים, נהיה בבתי הספר כבר בכיתות י"א וי"ב על מנת להביא פרופסורים ומרצים מן האוניברסיטאות לבתי הספר ובענין הזה גם פרופ' כרמי, יושבת ראש ור"ה תוכל להרחיב, לגבי מה שנעשה גם באוניברסיטה על שם בן גוריון, אבל, יש תכנית כוללת להיות בבתי הספר גם בכיתות מוקדמות יותר כדי להראות ולפרוס את האפשרויות שיש באקדמיה ובמערכת ההשלכה הגבוהה. בתוך זה, כפי שאמרתי, להביא מרצים ולקחת תלמידים מכיתות י"א י"ב לסיורים באוניברסיטאות וכבר להראות את האפשרויות.


במקביל, הקמה של מרכזי יעוץ במועצות המקומיות ובכפרים, אותם מרכזי יעוץ יעבדו גם עם בתי הספר התיכוניים ועם המערכת של ההשכלה הגבוהה וגם יהיו הכלי שבאמצעותו אפשר יהיה להגיע -מה שקרוי out reach, להגיע לסטודנטים ערבים פוטנציאליים שנמצאים בבתי הספר התיכוניים ולהראות להם מה האפשרויות כולל חשיבה להשמה בעתיד ועל אפשרויות התעסוקה בעתיד, כי נושא השמה הוא אחד הנושאים שהוא כאילו לא שייך אבל הוא שייך כי צריך לקחת בחשבון את הכל. והוא בהחלט חלק מן הענין.


בתוך זה אנחנו מכניסים גם את האלמנט של הבחינות, להגביל את נושא הבחינות והוצאנו עכשיו, אחרי ועדה שעשתה שינוי בתפיסת העולם של הבחינות הקדם האקדמיות, החלטות לפיהן יהיו מכינות יעילות לסטודנטים שבאים מן המיגזר הערבי תוך השמת דגש על אותן נקודות שדורשות חוזקה כמו אנגלית, עברית במקצועות מדוייקים ועוד. יש גם חשיבה שטרם התגבשה לגמרי על הצורך לטפל בנושא הפסיכומטרי שהוא יפעל בלי לפגוע ברמת הלימודים בכניסה לאוניברסיטה. עדיין צריך לקחת חשבון גם את התוצאות ואת ההישגים בבחינות, כך שהמכינות יהיה להם תפקיד חשוב בתוך הענין הזה.

מעבר לזה אנחנו מדברים גם על מניעת נשירה במהלך התואר הראשון. יש תופעה לא פשוטה של נשירת סטודנטים וסטודנטיות במהלך התואר הראשון וצריך לשים דגש גם על הענין הזה, על המאפיינים המיוחדים ויהיו גם יועצים, מסייעים, מדובר פה בתכנית של עשרות מיליוני שקלים שתופעל כבר החל משנת הלימודים הקרובה וכבר נמצאת לקראת התגבשות, היא נוגעת לכל הגורמים והיא תעשה שינוי גדול מאד.

אנחנו רואים במערכת האקדמית את הפעילות של סטודנטים שבעתיד גם יביאו ליותר חברי סגל, גידול משמעותי של לפחות שלשת אלפים סטודנטים בחומש הקרוב, שהמטרה שלהם היא גם לבוא, גם להיכנס גם לבחור במקצועות הרלבנטים, גם לשקול את מקצועות שיבטיחו תעסוקה וגם בסופו של דבר לא לנשור אלא לעבור את הכל ובתקוה שכולם -או רובם, יוכלו להמשיך לתואר שני וחלקם לתואר שלישי. מכאן יהיה המאגר שנוכל אחר כך להשתלב בו.

בתוך זה משתלבת מצוין תכנית "מעוף" שהיא תכנית מלגות, שמאפשרת כל שנה לשבעה דוקטורנטים להשתלב במשך שלש שנים –וזו הבטחת תעסוקה לשלש שנים, במימון מלא לשלש שנים, גם קרן מחקר של קרוב למאה אלף שקל לשנה למי שחוקר במדעים הניסויים, משהו כמו שלושים וחמישה אלף שקל לשנה, גם במדעים העיוניים אפשר לעשות את השלב הזה כאשר המערכת האוניברסיטאית, בין אם זו אוניברסיטה או מכללה, חייבת לקלוט אותם בסוף התקופה כך שמדובר שוב, בעוד מערכת שמבטיחה ומאפשרת לפוטנציאל הקיים של אותם סטודנטים שבאים מן המיגזר הערבי, להתממש בקליטתם למסגרת הזו.

בסך הכל רואים שיש תהליך שרואה קדימה ורוצה בהחלט להוסיף, להגדיל ולערב את הפוטנציאל שבא מן המיגזר הערבי, בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה.

זו תכנית חמש שנתית, בתוכה יש הרבה מאד מרכיבים שלא אזכיר כאן אבל יש לזכור, כפי שאמרתי קודם, שזה בהחלט מהפכני, שמערכת ההשכלה הגבוהה מתחילה כבר בבתי הספר התיכון ומביאה כבר משם את ההיצע ומגדילה אותו ומרחיבה אותו. זה מאד משמעותי שיש סיוע פרטני מיוחד לאנשים, והסיוע כולל אפילו הסעות, למשל, כי אנחנו יודעים שיש מקומות ויש כפרים שקשה להגיע מהם וצעירים בו רוצים להגיע להשכלה ולכן צריך להבטיח שיהיו הסעות וצריך לתת הרבה מאד פתרונות שהם לא טריוויאליים, שאנחנו לא מפעילים אותם במערכת ההשכלה הגבוהה הרגילה, אבל פה, המסגרת של המגיזר הערבי מחייבת לתת להם תשובה וגם, כפי שאמרתי, ליישם את הנושא של השמה.

מספר מלים לקראת סיום, בנושא של הקורלציה אני מסכים - אין קורלציה ישירה אבל אין גם קורלציה ישירה בין מסיימי תואר שני ושלישי באוניברסיטה מסויימת לבי הסיכוי שלהם להיקלט באותה אוניברסיטה, ההיפך הוא הנכון, המערכת רוצה שיהיה עירבוב ולא אוהבת את הרעיון שמי שלמד תואר שני ושלישי במוסד מסוים ימשיך להיות בו גם חבר סגל, ההיפך, תפיסת העולם היא שיהיה עירבוב בין המערכות, זה נותן הרבה מאד גיוון, זה נותן מקום לתפיסת עולם רחבה יותר ובסך הכל משפר את החיים האקדמיים, על אף שצריך לראות את התמונה הכוללת ולא דוקא את נקודת המבט של מוסד זה או אחר, חשוב מאד לראות את זה.

לגבי הנושא של הסגל המינהלי, המספרים של הסגל המינהלי הם נמוכים ואני חושב שבנושא הזה אנחנו צריכים לעשות עבודה, צריכים בענין הזה להגביר את המודעות, צריכים בענין הזה לעשות תהליכים שיאפשרו קליטה של יותר עובדים מן המיגזר הערבי במערכת המינהלית של ההשכלה הגבוהה וזה דבר שאני חושב שאפשר להבין אותו היטב מתוך העבודה הזו ואפשר לנוע ולעשות לקידומו. אנחנו רואים כבר עכשיו שיש מודעות אבל היא לא באה לידי ביטוי. יש לראות אותה גם במספרים. אני מאמין שבזמן הקרוב נראה אותה גם במספרים.


לסיכום, בסך הכל מבחינת התכנית שאנחנו הולכים אליה, אנחנו ללא ספק נראה עלייה במספר חברי הסגל הערבים ומה שראינו בארבעת השנים האחרונות הוא ממש הכפלה אחוזית ואנחנו נראה תהליכים שימשיכו בכיוון הזה. לגבי הענין של הסגל המינהלי אני משוכנע שיהיה גם שם גידול של מספר המועסקים, על פי המדיניות שקבעה הממשלה ואנחנו ללא ספק בתוך מספר שנים נוכל לראות בענין הזה שינוי משמעותי. תודה רבה.

איני רוצה לקלקל את התמונה האופטימית אבל רק לשם השוואה, הרי הגוף המושמץ ביותר במדינה לגבי הדרת ערבים הוא חברת החשמל, זה הפך להיות סטריאוטיפ ושיעור העובדים הערבים שם הוא כמעט כמו שיעור העובדים הערבים במינהל של האוניברסיטאות. בחברת חשמל עלה לאחרונה שיעור הערבים ל 1.7, שם המחשבה היא שמדובר בגוף סגור ומסוגר ומדיר ערבים וזה נכון אבל התמונה של האוניברסיטאות היא שהן גוף נייטראלי, פלורליסטי, רב תרבותי אבל המספרים לצערי הרב טופחים על פנינו והתמונה היא עגומה. יש להביא לשינוי מיידי של השיעור המביך הזה של 1.7% ערבים עובדי מינהלה, שלא לומר ש 2.7% בסגל האקדמי הוא תת יצוג ברור.

תודה רבה גם על ההזדמנות להופיע בפני הועדה הזו. לא אחזור על דברים שנאמרו כבר אלא אדבר על דברים שנוגעים לנושא האקדמי, על שיעור האקדמאיים מקרב המיעוט הערבי באוניברסיטאות. אדבר על שני היבטים: האחד, נושא הסטודנטים -שאם נרצה או לא נרצה הם ה"פול" העתידי של מרבית הסגל האקדמי ואומר מספר מלים גם עליו. אדגים מאוניברסיטת בן גוריון שגם שינו מציאות בהווה ולדעתי ישנו גם בעתיד הקרוב. אלו דוגמאות מקומיות אבל יש דוגמאות לא מעטות גם מאוניברסיטאות אחרות.

אקדים ואומר שיש מודעות, יש הבנה, יש מבוכה -ואני מוכרחה להודות בה, אל מול המספרים האלה שנראים כפי שהם נראים. מה שכן, יש היערכות מכובדת להתמודד עם הבעיה הזו.


באשר למספרי סטודנטים, הם עלו עם השנים, אם אנחנו מדברים על האוניברסיטה שלי באופן ספציפי, שמראה את האחוז הנמוך ביותר והוא נמוך כי היא רחוקה מן הצפון ובאופן טבעי ערביי הצפון מעדיפים את המוסדות בצפון, היא מרוכבת בעיקר מתלמידים בדואים ובעשר או שתים עשרה השנים האחרונות העלינו את מספרי הסטודנטים הבדואים ממספר עשרות למספר מאות והיום יש קרוב לחמש מאות סטודנטים בדואים מתוך אלף ערבים מתוכם, אגב, הרוב בנות.

פרוייקט מאד מרשים, מאד משמעותי. פרופ' אגבאריה שיושב כאן מוליך את המהלך הזה במשך שנים ותרם לשילוב ולשינוי המציאות באופן מאד משמעותי. ירבו כמותו.


מזה שתים עשרה שנה, בנגב, יש תכנית להגברת נגישות להשכלה גבוהה עבור אוכלוסיות חלשות, בתוכן -באופן טבעי, האוכלוסיה הבדואית. שותף בכיר לתכנית הזו הוא משרד החינוך והוא אפילו השותף הבכיר ביותר. במסגרת הפרוייקט הזה יש מעל אלף תלמידים מתוכם שלש מאות תלמידי ערבים, 30% מן הפרוייקט הזה הוא תלמידים ערבים וכל אלה הם העתודה של התלמידים באוניברסיטה שלנו ולדעתי גם באחרות, כי עם הזמן האנשים האלה יוצאים גם מאיזור הנגב למקומות אחרים. זה שינוי מהפכני, זה שינוי ענק, המספרים הם גדולים מאד. ואני לא רוצה לדבר על הבונוסים הנוספים שיש לעובדה שתלמידים יהודים בכיתה י'-י"ב יושבים עם תלמידים ערבים, הם מדברים ודנים באותם נושאים, מתימטיקה, פיזיקה, אנגלית, רפואה מדעים וכך הלאה. פרוייקט אדיר שלדעתי יעשה שינוי.

ישנם עוד פרויקטים שמטרתם לאתר את אותם תלמידים מצויינים בשביל ליצור את ה"קאדר" של האקדמאים ואנשי המקצוע במיגזר. פרוייקט כמו "ניצני הרפואה" שהוביל היום לע-לייה במספר התלמידים לרפואה. ויש להבין, להיכנס לבית הספר לרפואה במדינת ישראל
זה פחות או יותר כמו לכבוש את האוורסט, גם לתלמיד יהודי ובמיוחד לתלמיד מן המיעוט הערבי. אנחנו יצרנו מצב שבו מבית ספר תיכון מביאים תלמידים מוכשרים לפרוייקט "ניצני הרפואה", במקביל היה לנו גם "ניצני המדע", פרוייקט של שנה א' ברפואה ובסופו של דבר אנחנו מדברים היום -בכל רגע נתון, על בין 6-8 תלמידים בבית ספר לרפואה. לא כולל רוקחות, פיזיותרפיה, סיעוד שאלה מקצועות שאליהם קשה להיכנס, שרף הקבלה שלהם הוא גבוה ביותר ושתלמידי הרפואה והמדע ישנו מציאות. כמות האקדמאים שיהיו באוכלוסיה הזו -בטווח זמן קצר ביותר, תהיה ללא ספק גדולה במיוחד. שלא לדבר על פרויקטים של תמיכה -גם אקדמית, גם חברתית שהיא קריטית ומשה דיבר עליה. כי הכניסה איננה סוף הדרך אלא יש לראות איך מונעים נשירה ובעיקר איך עוזרים לאנשים האלה לסיים -ולסיים בצורה טובה, עם ציונים גבוהים כך שיוכלו לעבור לתואר שני ושלישי.

מה שמיחד את האקדמיה בהשוואה למקומות ציבוריים אחרים הוא העובדה שקליטה של חברי סגל היא על בסיס מצויינות. פותחים את קורות החיים ומסתכלים היכן האדם למד, היכן התמחה לפוסט דוקטוראט, כמה פרסומים יש לו, כמה מענקי מחקר קיבל, מהם מכתבי ההמלצה שלו - זו הקבלה וגם זו גם דרך הקידום. אין מערכת אחרת בעולם שבה גם נכנסים לתוכה וגם מתקדמים בה לאורך השנים בהתבסס על מצויינות. וזה הדבר החשוב ביותר.

עלינו להגיע למצב שבו יש לנו -קודם כל, מספר גדול של דוקטורנטים מקרב המיעוט הערבי וזה דבר שאני חושבת שהוא בידינו, הוא לא קשה, הוא לא מסובך ואני מכירה תלמידים –אני מעורבת בנושא הזה שנים רבות, מוכשרים בצורה בלתי רגילה, מוכשרים ביותר הבעיה היא לא הכשרון אלא בסוף הדוקטוראט. שם יש פוסט דוקטוראט ויש לנסוע לחוץ לארץ, זו אחת מאבני הנגף גם לישראלים ובעיקר לנשים באקדמיה. ולכן הדרך לאפשר לתלמידים לנסוע לפוסט דוקטוראט לתקופה של שנתיים לפחות כשבשלב הזה יש לסטודנט משפחה וילדים זה אומר השקעה לא מבוטלת. יש צורך לאתר איזשהו מקור של תקציב לצורך הנקודה הזו כי היא קריטית לקבלה לאחר מכן.

לגבי מלגות "מעוף", לא אדבר עליהן באופן כמותי אלא איכותי כי אם משהו עשה באמת שינוי גדול מאד הוא מלגות "מעוף". יש מלגות "אלון" שעליהן כל אקדמי יכול להתחרות אבל לפחות עד שוויון -וזה יקח זמן עד שיהיה שוויון, עד אז צריך שיהיה מקור קבוע ומשמעותי עבור הקבוצה הזו כדי להתמודד בתוך עצמה, בינה לבין עצמה והנושא של מלגות "מעוף" הוא קריטי ביותר. אם יהיה היקף גדול יותר אפשר יהיה לקלוט יותר אנשי סגל במערכת, ומן הבחינה הזו המערכת פתוחה מאד. שוב, "לא אעיד על עיסתי" אבל בשנים האחרונות -וגם כאן ריאד יתקן אותי אם אני טועה, מספר הקליטות שקלטנו אל הסגל הצעיר מתוך המיעוט הערבי הוא גדול יותר מאי פעם, כולל נשים. אנחנו שולחים על חשבוננו לתקופות פוסט דוקטוראט ואנחנו מתארים את המועמדים בזמן הלימודים וזה מה שצריך לעשות. לאתר באופן פרואקטיבי תלמידים מצטיינים ולבנות להם את תכנית ההתמחות שלהם. מקום הנסיעה, תחום ההתמחות על מנת שיוכלו לחזור אל מישרות באוניברסיטה.

אני אופטימית ויש פה מהלך שהוא לא נקודתי אלא מערכתי והוא מהלך מאד רציני, החל ממשרד החינוך דרך ות"ת-מל"ג ודרך האוניברסיטה עצמה ואם נשב פה בעוד שנים מועטות נראה שיש קפיצת מדרגה משמעותית ביותר.

מה שהשר עשה עכשיו יהיה לו אימפקט בעוד עשר שנים ויותר כי מה שנעשה בשנה שנתיים האחרונות הוא תהליכים משני מציאות וזו עובדה מאד משמעותית.

כמה שנים עובדת ועדת החקירה הזו?

שנתיים במצטבר.

תודה. נדמה לי שהשאלה המרכזית שצריך להניח על השולחן היא למה האחוז הזה נמוך? כבוד השר בתחילת דבריו התייחס לאיזשהו נתון משנת 2007 ובכן, מונח לפניי מחקר שפורסם בעיצומה של שביתת האוניברסיטאות לפני זמן לא רב, ושהוא "שם את האצבע" על הסיבה העיקרית לאחוז הנמוך הזה.

כדי להיות נאמן למחקר אקריא מספר שורות מתוכו, ולכן ביקשתי לדבר בשלב הזה של הדיון כדי לשמוע את דעתכם גם על זה כי הדברים סותרים את הנאמר כאן לגבי הסיבה לאחוז הנמוך.

"חזר חוקר ישראלי ממוצא מזרחי מחוץ לארץ אחרי תקופת מחקר באוניברסיטת הווארד לאוניברסיטה העברית וביקש לסדר עבורו מקום חניה קבוע כמקובל. הפקידה האחראית הודיעה לו ששמו לא מופיע ברשימה של זכאי החניה וקראה לאחראי וגם הוא הודיע לו ששמו נעדר מן הרשימה. מבדיקה מעמיקה התברר שהן הפקידה והן הממונה סיווגו את האדם על פי השם באופן אוטומטי לעובדי התחזוקה ושם חיפשו את שמו ולכן לא מצאו". המחקר הזה הופיע בעבודת מאסטר של ישראל בלכמן והוא ממשיך ואומר: "המרצים המערביים באוניברסיטאות מהווים 90% ואילו המרצים המזרחים הם 8.9% והערבים הם 0.93%."

במחקר קודם של גב' זריניק, אנו למדים שמתוך 675 פרופסורים, 23 הם מזרחיים ולא ערבי אחד.

לפי דברי דר' נסים מזרחי מן החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, "אפליה זו מקורה באלה היושבים בראש ועדות הקבלה ובדרכי הקבלה. מדובר כאן על כך שהקריטריון המרכזי הוא ענין של מצויינות ועכשיו נאמר כאן ש"הוועדת הן אליטיסטיות, סגורות, שמו לנגד עיניהן כללי קבלה סמנטים כמו למשל מספר המאמרים שפירסם המועמד" -ושמענו את זה גם עכשיו "אבל, לאמיתו של דבר, קיימים גופים ממליצים" –וגם על המלצות שמענו, "נסתרים לדוגמה: הגופים המנפיקים כתבי ההמלצות לחברי ועדות הקבלה אשר עושים על מנת להביא למערכת את דומיהם בדרך של שכפול עצמי."

"אין להתעלם מקיום גופים אנונימיים כשומרי סף ורשתות סוציולוגיות ושוני ביכולת הגעה למאגרי הכח בבחירת הדומים להם. אם הם ערבים או מזרחיים שלא מוערבו דים הם נותרים בחוץ."

דיברנו ברוב הישיבות על החסמים ונדמה לי, אם מה שנאמר כאן הוא נכון, אז זה החסם העיקרי העלאת האחוז, הן בקרב המרצים והן בקרב שאר התפקידים באקדמיה. תודה רבה.

כבוד השר, אדוני יושב הראש. לא אכנס לאחוזים אבל אדבר על המגמה שקיימת לפיה בכל פעם אנחנו דנים ומדברים על האפשרות של שילוב אקדמאים ערבים במשרות אקדמיות ואנחנו תמיד נתקלים באותם המספרים ובכל פעם אנחנו מדברים באופטימיות על עלייה של הייצוג ועל העלייה במספר המישרות אבל בסופו של דבר הדברים לא מתאפשרים כמו בתכניות וכל פעם אנחנו מתאכזבים מחדש.

כנראה שכדי להגיע למספרים יותר גדולים יש להתחיל את הענין כולו קצת יותר מוקדם והמחקר שהציג חברי חה"כ סעיד נאפע גם מדבר בעד עצמו לגבי אוכלוסיות אחרות ואין זה במקרה כי לפני ששים שנה מי שהיו יותר מלומדים הם אלה שבאו מן המערב. יחד עם זאת, הגיע הזמן, שאחרי ששים שנה נתחיל לזוז והמדינה היתה צריכה לדאוג לאוכלוסיות שלא היו בקטגוריות האלה. וזה אפשרי. במקום בו נמצא האדם -בלי קשר לדת שלו או לגזע שלו, כל עוד הוא נמצא במדינה שהיא מתורבתת ומתקדמת הוא גם יהיה מתורבת ומתקדם ויוכל לרכוש השכלה גבוהה אבל, אם הוא נמצא בחברה יותר מפגרת אז אפילו אם הוא נחשב לאיזושהי אליטה עדיין הוא גם יהיה פחות או יותר מתאים לחברה ממנה הוא בא.


לגבי מערכת החינוך ומערכת הבריאות, אם במערכות אחרות לגבי האוכלוסיה הערבית אפשר עוד לקבל את ההקשרים שעושים לשירות הצבאי ולכל מיני מערכות בטחון אז זה כמעט ולא צריך להיות קיים לא במערכת הבריאות ולא במערכת החינוך.

במערכת הבריאות אנחנו רואים למשל, שאחוז האחיות הוא כמעט זהה לחלקן באוכלוסיה אבל יחד עם זאת, בעוד עשרים שנה האחיות לא תהיינה באותן תפקידים, ודאי לא ביחס להיקפן באוכלוסיה. הרופאים הערבים מהווים כ 10% מן הייצוג שלהם באוכלוסיה וגם הם לא מיוצגים בעמדות מינהליות למרות שיש פוטנציאל אדיר לאנשים האלה ושהם יכולים להתקדם אבל תמיד יש מכשולים בפני פרופסור ערבי שרוצה להתקדם ולהיות מנהל מחלקה.

אותו הדבר לגבי מערכת החינוך, יש להתחיל את הפתרון מבתי הספר היסודיים ובהם, ההתערבות של משרד הבריאות בבתי הספר היסודיים היא שונה בין המיגזר היהודי לערבי. צריך להשוות את מערכת החינוך במיגזר הערבי למיגזר היהודי ושלא יתערבו כל מיני מוסדות מסויימים וכולנו יודעים למה הכוונה.


לגבי מכשולים נוספים, למשל המכשול של הגיל, אני עד היום לא מבין מדוע צריך להגביל גיל? וההגבלה היא לא של משרד החינוך. בפקולטות מסויימות באוניברסיטאות מסויימות מגבילים.

אסביר. מקצוע כמו רפואה –לדוגמה, שהוא מקצוע טיפולי, צריך להיות כרוך בבשלות מסויימת מבחינה מנטלית –ויש ועדה שדנה בזה וההמלצות שלה מונחות בפני המועצה להשכלה גבוהה ואגב, זה לא קיים רק במדינת ישראל אלא במדינות ערביות רבות שלא מתמודדות עם הסוגיה של השירות הצבאי אבל מכירות בצורך הנדרש מאדם שמטפל באנשים –טיפול נפשי או רפואי, לפיו עליו להיות ברמת בשלות מאד מסויימת.

בארצות אירופה למשל, הם לא צריכים להיכנס אפילו לא למבחן פסיכומטרי כל סטודנט יכול להירשם לשנה ראשונה לאוניברסיטה וזה כבר מבשיל אותו לקראת ההרשמה לרפואה, אבל פה יש דבר שהוא בלתי הוגן לפיו כאשר אתה לוקח את התלמידים האלה, שגמרו רק עכשיו את בית הספר ויצאו מן הכפרים, ואתה מכניס אותם לוועדות האלה של מבחן מור אז הם לא יכולים להיות שווים בידע שלהם ובבגרות שלהם אל מישהו שכבר יוצא יחידה קרבית, וזו אחת השאלות שנשאלות שם אז כבר, נקודת הזינוק שלהם היא מורחקת לעומת זו של הסטודנטים היהודים ודברים כאלה יש לקחת בחשבון ולא רק לדבר עליהן בצורה עמומה.

בנוסף, יש לנו בעיה עם מחסור בפסיכולוגיים קליניים שכמעט ואין במיגזר הערבי פסיכולוגים קליניים למרות שאפשר בתכנית פשוטה לאפשר לצמצם את הפערים האלה. או אז אולי הגב' כרמי תהיה צודקת ואני אהיה הראשון לשמוח בכך.

מדובר בנקודה אחת מני רבות שמצריכות תכנית כוללת וזה מה שהמל"ג מנסה היום לעשות. יש תכנית שש-שנתית לקידום השכלה גבוהה בחברה הערבית. היתה ועדה, ועדת אל חאג' והייתי חבר בה כיו"ר התאחדות הסטודנטים. חלק גדול מהמלצות הוועדה לא הושמו עד היום הזה, אפילו המלצות שלא עולות כסף כמו שפה או הכרה בחגים של העדות הערביות לא הושמו. הגשנו לפני שבועיים דוח מפורט שנמצא גם על שולחן יושב ראש הועדה, כבוד השר ומנכ"ל ות"ת שבה פירוט של כל הנושאים.

יש להסתכל על התמונה הכוללת כי זה לא רק ענין של תנאי קבלה, אלא שיש גם עניינים סוציו אקונומיים, הדיור, ענייני קליטה, ההלם התרבותי שבו נתקל הסטודנט הערבי ואחרים.

אדגים דברים שלא יושמו, למרות שעברו כבר עשר שנים מהפקת המלצות ועדת אל חאג', המבחן הפסיכומטרי, למשל, היתה שם המלצה שהפסיכומטרי יהווה לא יותר מ 50% מן הציון המשוקלל וזה לא יושם. היתה המלצה מאד חשובה שאומרת הרבה מבחינה תקציבית –כי זה מה שבפועל
הות"ת שולטת בה, הגדרת הסטודנטים הערבים כאוכלוסית טעונת קידום ועוד.

אמנם יש עלייה מאז שנות התשעים ועד היום אבל במספרים אבסולוטיים העלייה היא במכללות ובמכללות להכשרת מורים. לעומתן, באוניברסיטאות יש קבעון ובחוגים מסויימים יש אפילו ירידה.

לגבי השתלבות בסגל אקדמי, נכון שיש חוסר מסוים בהיצע אבל בכל זאת יש תופעה של צואר בקבוק. באוניברסיטאות שונות יש בחוג מסויים או בפקולטה מסויימת, מרצֶה או מרצָה -בעיקר בתחום של מדעי הרוח או החברה והחוג מסתפק במרצה ערבי אחד. ויש היום הרבה דוקטורנטים, מאות דוקטורנטים מדי שנה ויש היצע ולכן, רובם פונים למכללות להכשרת מורים ולכן, אם מסתכלים על המספר 2.7% ומחלקים אותו ורואים היכן המורים מלמדים אז רואים שבדרך כלל מדובר במכללות להכשרת מורים. וזה טוב אבל יש צורך בנוכחות הזו גם באוניברסיטאות.

הדבר חשוב גם לסטונדטים הערבים, שיראו שגם ערבי יכול להיות מרצה. כשלמדתי באוניברסיטה, עובדי המינהלה הערבים היחידים שעבדו באוניברסיטה היו עובדי נקיון. נכון שכל עבודה מכבדת את בעליה אבל לא ייתכן שגוף מלכתי שמתוקצב מכספי מדינה ויש בו אלפי עובדים מינהליים לא יהיו בו עובדי מינהלה ערבים.

במכללת צפת, למשל, שם יש -מתוך שמונה יועצות אקדמיות שלש מהן ערביות, הספרנית ערביה וזה גם תורם להשתלבות הסטודנטים הערבים וזה תורם גם להפחתת הניכור.


אני מקווה שהתכנית של מל"ג תגובש בקרוב. אמורה להיות ישיבה משותפת בקרוב. הגשנו את הדוח שלנו ואני מקווה שהפעם הכסף ימומש לכדי תוצרים ותמורות שנראה כבר בעוד שלש שנים, שלא ניתקע שוב בעוד שלש או עשר שנים עם אותם אחוזים.

הנתונים מדברים בעד עצמם ואין צורך להיכנס לפרטים. אפילו מספר הסטודנטים לתואר שלישי גדול יותר מן הסגל האקדמאי שנמצא וזו נקודה שצריך לקחת בחשבון.


לגבי משרד החינוך, רוב העובדים במיגזר הערבי הם בהוראה ואילו במישרות הבכירות כמעט ואין ערבים במשרד. רק 3% מן המשרות הבכירות מאויישות על ידי ערבים וזה אחד הנתונים המביכים שראינו כאן.


אתמקד בנושא הסטודנטים הערבים שעוזבים לחוץ לארץ. הרבה סטודנטים ערבים יורדים לארץ, נוסעים, מוציאים הרבה כסף מן הארץ החוצה ולכן, הנושא הזה צריך לבדוק ולראות איך גורמים לכך שכמה שפחות סטודנטים ערבים יהיו בחוץ לארץ, ישארו ללמוד כאן ולדוגמה, ברפואה, צא ובדוק, תראה הרבה סטודנטים ערבים מצליחים להתקבל לאוניברסיטאות הכי יוקרתיות בעולם אבל בארץ יש להם קושי להתקבל ולכן, הם מעדיפים ללכת ללמוד בחוץ לארץ וזה גם הפסד למדינה כי כסף יוצא ממנה החוצה. יש לבדוק את הנושא הזה, להקים ועדה שתבדוק את הנושא.

בירדן, שזו המדינה שיוצאים אליה הכי הרבה, הם מתקבלים ללא פסיכומטרי אבל שיעור ההצלחה בבחינות הרישוי ברפואה יותר גבוהים, מעל 90% בירדן בהשוואה ל 70% בהונגריה וב 60% בגרמניה.

אפילו אלה שלמדו בסוריה, שיצאו מרמת הגולן - אחוז ההצלחה שלהם במבחנים הוא מאד גבוה.

עלינו לקחת בחשבון -והדברים מופנים למועצה להשכלה גבוהה, שסטודנטים ערבים שמתחילים ללמוד בארץ, באים מבתי ספר בהם למדו בשפה הערבית ותלמיד שלמד בשפה הערבית עד כיתה י"ב ועובר לאוניברסיטה אז תנאי הקליטה שלו שם הם קשים והיכולת שלו להשתלב היא נמוכה ולכן, יש להשקיע כאן הרבה על מנת למנוע נשירה. להעשיר את השפה העברית אצל הסטודנטים וכך תימנע נשירה. יש אוניברסיטאות שעושות את זה ויש תקציב לכך אבל הוא לא מספיק. יש להשקיע יותר בתקציב הזה של לימוד השפה העברית וחיזוק השפה העברית על מנת שלא לגרום לכך שסטודנט לא מצליח ללמוד בגלל השפה.


לגבי קליטת מורים, קליטת מורים מן המיגזר הערבי, והדבר ידוע, מי שיש לו קשרים יכול להיקלט במערכת החינוך בבתי ספר ולכן, צריך להיות מנגנון שבודק את תנאי הקבלה של המורים.

הכנסנו שני שינויים משמעותיים בנושא קבלת מורים למשרות הוראה, בהתחשב גם בפערים הגדולים בין המישרות הפנויות לבין הביקוש הגדול, פערים שלא קיימים במגזרים אחרים, הכנסנו מבחן שפת אם חובה, והכנסנו שיקלול משמעותי של הממוצע של התואר האקדמי וזה אמור לעבוד. אמנם שנה אחת אין בה די כדי לקבוע תוצאות אבל זה אמור לעבוד לכיוון של קבלה משיקולים שמבוססים על איכות ולא מאלו שאתה מנית.

תודה. מקוה שזה יעבוד כי זה כואב לאנשים רבים ויש לנו פניות רבות בנושא.

היתה הצעת חוק לגבי הקלות במימון שכר לימוד עבור יוצאי צבא, ההצעה נדונה בוועדת שרים לפני שבוע או שבועיים.

היתה הצעה יותר מרחיקת לכת, של מניעת תיקצוב ממשלתי למוסדות עבור מי שלא שירת בצבא.

מה עלה בגורלה?

היא נפלה. חשבתי שעם התמיכה שיש לי –ויש להדגיש, מול אלה שמשרתים בצבא, בין אם זה במלגות ובין אם זה במהלך שביצענו בנושא שכר לימוד חינם במכללות ליוצאי צה"ל, התוצאה של מניעת תיקצוב עבור מי שלא משרת ואגב, לא רק בהקשר של המגזר הערבי אלא גם מן הסתם בהקשר של מהמגזר החרדי ועוד, היתה מביאה לתוצאה לא נכונה לפי דעתי וההצעה אכן נדחתה על ידי ועדת שרים לחקיקה.

אני רוצה לברך על הדיון הזה ועל הקידום הרב של הנושא באוניברסיטאות, בהמשך לדברים שאמרה פרופ' רבקה כרמי, באוניברסיטה העברית, אנחנו מאד ערים לנושא של קליטת הסטודנטים, לא רק קבלה אלא גם לאפשר להם לעבור את המשוכות שהזכירו כאן, הבעיות החברתיות, התרבותיות, הנפשיות והאקדמיות שפוגשות אותם כשהם מגיעים ויש לנו תכנית ושלש שנים –כבר העלה את זה ליית' ג'יוסי, שהיה סטודנט לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, סיים תואר שני והוא מנהל את היחידה לשוויון הזדמנויות לסטודנטים ערבים, הוא הגיע מקלאנסווה ללמוד בירושלים ובעזרתו אנחנו מעניקים לסטודנטים הערבים את מכלול התמיכה. אני שמחה לציין שבשנה הראשונה להפעלת התכנית 37% מן הסטודנטים הערבים נעזרו בתכנית, בשנה השניה 50% ובשלישית 75% זאת אומרת שהם מבינים את העזרה שבכך וזה מתבטא גם בירידה בנשירה ובשיפור הציונים שלהם בנוסף להנגשה הטובה שלהם.

עם זאת אנחנו עוקבים וליית' מכיר ומראיין כל אחד מן הסטודנטים ואת הבעיות שלו וכדאי שהוא יאמר כיצד הוא ממפה את הבעיות העיקריות של הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית -והדבר נכון, כמובן, לכל האוניברסיטאות. מתוך כך אולי יעלה פתרון שיקדם עוד את כניסתם לאוניברסיטה.

אני רוצה לחדד שתי נקודות משמעותיות שעלו מתוך ההיכרות שלי עם סטונדטים משנה ראשונה בעיקר והראשונה היא ההכוון המקצועי. סטודנטים ערבים שמגיעים –במיוחד לאוניברסיטה העברית באים בגיל מאד צעיר כמו שמונה עשרה ותשע עשרה ואין להם את ההכוון המקצועי לגבי השנים שאחרי הלימודים אז הם באים למקצועות כמו חשבונאות, כימיה, עבודה סוציאלית, סיעוד או רפואה ואילו כל מדעי הרוח והתחומים האחרים לא נמצאים אצלם במודעות. הם לא מודעים גם לחשיבות של התחומים האחרים ועל השפעתם על תואר שני ושלישי. לכן יש נשירה סמויה וגלויה וגם משיכת תואר עם מעבר מחוג לחוג. אנחנו מוצאים סטודנטים בשנה ב' שמשלימים קורסים משנה א' בגלל היעדר הכוון מקצועי וגם תעסוקתי, הרבה סטודנטים נופלים בין הכסאות ולא מצליחים להמשיך לתארים מתקדמים.


הנקודה השניה היא קורסי ההכנה בקיץ. סטודנטים באים ואין להם את הבסיס במדעים. הרבה מהם, שלומדים מדעי הטבע –כימיה, ביולוגיה או מדעי החיים, אין להם את היסודות כמו לשאר הסטודנטים שבאים מן החברה היהודית ולכן, הם מתחילים בתחילת השנה להשלים את החומר החסר. בכימיה, במתמטיקה וכד'. הדבר גורם לאחוז נשירה גבוה.


בנוסף, לגבי העבודה עם תלמידי תיכון צריך לעבוד עם הסטודנטים לפני תחילת שנת הלימודים ולבחון אתם את קורסי הקיץ, במיוחד במדעי הטבע והרוח.

שמענו הרבה על המבחן הפסיכומטרי כחסם תרבותי ועל היותו מוטה מבחינה תרבותית, נא התייחס לכך. יש גם הצעות חוק ודרישות לבטל את המבחן הזה או לשנות אותו.

קודם כל מודה על ההזדמנות לומר כאן את הדברים. דבר שני, ההתפתחות במשך השנים היא במגמה של שיפור, למרות שאין בה די. בשנים 2000-2010 עלה מספר הנבחנים בבחינה פסיכומטרית בערבית מ 11,000 ל 22,000 זאת אומרת גדל מספר האנשים שעומדים להיכנס להשכלה הגבוהה.


עיקר הגידול הוא בקרב נשים ומספרן עלה ב 200%. ביחד עם הכפלת המספר ובניגוד לתחזית שמישהו היה מצפה לה אם היה מתבסס על עלייה במספר הנבחנים, ההצלחה בבחינה הפסיכומטרית עלתה במשך עשר השנים הללו וההישגים של הנבחנים בערבית עלו ב- 34 נקודות.


לגבי הטענה שבבחינה הפסיכומטרית יש הטיה תרבותית אומר כך: הבחינה הפסיכומטרית לא מכוונת לשום תרבות אתנית מסויימת, לא לתרבות עברית ולא לתרבות צרפתית ולא לתרבות ערבית. התרבות היחידה שהבחינה מכוונת אליה היא התרבות האקדמית; תרבות של פתרון בעיות, של יכולת חשיבה רציונאלית, תרבות של שליטה בשפה זרה לצורך קריאת ספרות מדעית וכו'. זה לא רק שאנחנו מכריזים על זה אלא שאנחנו בודקים את זה במשך השנים ברצינות רבה. יש מדור מחקר במרכז הארצי לבחינות וכרמל אורן הקדיש חדשים רבים מחייו לחקר הנושא הזה כאשר אנו עושים בודקים את זה בצורה הבאה: אם יש שני אנשים שמקבלים את אותו הציון בבחינה הפסיכומטרית, אחד מהם יהודי ואחד ערבי, אנחנו מצפים ששניהם יצליחו באותה מדידה בלימודים האקדמיים. אם אחד מהם מצליח פחות פירושו של דבר שהבחינה הוטתה לטובתו ולרעת האחר. ממחקרים שעשינו לגבי ציבור גדול של נבחנים בערבית ובעברית ואחר כך בהשוואות ביניהם, ונקטנו במחקרים האלה בשיטות מחקר שונות, עלה שהיום אין אפשרות לפיה הציבור הערבי -שנבחן בערבית מופלה לרעה. אם יש משהו אז הוא מופלה לטובה, בעיקר בגלל המרכיב של תעודת הבגרות שנכנס לתוך ציון הקבלה לאוניברסיטה.


יש עדיין פער גדול בין הציבור הערבי ליהודי מבחינת ההישגים בבחינה הפסיכומטרית, הוא עומד על מעל מאה נקודות וזה פער גדול מאד אבל, אנחנו שאלנו את עצמנו מה מקור הפער, הלכנו אחור ובדקנו את הפערים בין שני המיגזרים בכל מערכת החינוך והתוצאות הן ברורות, את אותם הפערים רואים בכיתות ד', בכיתות ח' בסוף בית ספר התיכון ובהצלחה באוניברסיטה. זאת אומרת שלאורך כל הדרך יש פער גדול בין שני הציבורים. זה לא המבחן הפסיכומטרי שיוצר את הפער הזה אלא שיש גורמים אחרים שבהם צריך לטפל.

שלש שאלות: האחת, רוב השאלות בבחינה הן בעברית וכשהן מתורגמות לערבית נוצר פער ביכולת לענות. האם זה נכון?

שאלה שניה לגבי התעשיה שמסביב לבחינה, תעשיה שהתחילה ללמד את האנשים לקראת הבחינה רק כדי לעבור אותה - האם היא תורמת או שלא?


האם יש סטטיסטיקה שמשווה בין מה שהיה לפני עידן הפסיכומטרי לבין מה שקורה אחריו, בשאלה האם זה שיפר את ההישגים המדעיים של הסטודנטים?

אפתח בתשובה לשאלה השלישית, ואין לי מספיק נתונים כאלה, מה גם ש"עידן הפסיכומטרי" נמשך כבר למעלה מעשרים וחמש שנה.

לגבי תרגום הבחינה, בבחינה יש שלושה חלקים, הכמותי, המילולי וחלק האנגלית. חלק האנגלית לא מתורגם. החלק הכמותי מתורגם מעברית לערבית ויש תהליך ארוך של תרגום על ידי שני אנשים בלתי תלויים, תרגום חזרה לעברית, השוואת המקור לתרגום השני וכן הלאה.

לגבי התרגום של הפרק הכמותי, לא נראה לי שיש מקום לבעיה בתרגום. בפרק המילולי עלולה אולי להיות בעיה כזו אבל אנחנו דואגים שחלק מן השאלות ייכתבו במקור בערבית, כמו בכל השפות האחרות וחלק גדול מן הבחינה נכתב במקור בערבית ואגב, חלק מן הקטעים שמשמשים להבנת הנקרא בעברית, גם הם מתורגמים משפות אחרות כמו צרפתית ואנגלית למשל. כך שלא נראה שיש איזושהי בעיה.

לגבי השאלה על קורסי ההכנה, לפי מה שאנחנו יודעים היום, כמעט כולם עוברים קורסי הכנה, למעלה מ 80% מן הניגשים לבחינה ניגשים גם לקורסי הכנה ועד כמה שאנחנו בדקנו, דווקא אלה שלא ניגשים לקורסי הכנה הם אלה שמשיגים ציונים יותר גבוהים ולא זקוקים לקורסי הכנה. התעשייה הזו, כמובן, אינה בשליטתנו.

אתחיל מן המקום בו סיים מר יואב כהן. ידוע שהמבחן הפסיכומטרי בא למדוד תוצר חינוכי ותרבותי שנעשה במשך שתים עשרה שנים וכמו שאמר מר כהן, אם ניגש לבחינות המיצב בכיתות ג' ו-ד', נמצא ששם צריכים להקים ועדות חקירה שתבדוק מדוע ההישגים של המיגזר היהודי גבוהים פי חמש מאלה של זה הערבי. מדוע לחכות לכיתה י"ב כדי לשאול את זה? יש לבדוק את המשאבים ואת המעבדות, את המורים ואת שיטות הלימוד ורק אז, אחרי הבדיקה, כשנגיע לשוויון בין ההוראה של היהודים לזו של הערבים, אם יהיה עדיין פער בהישגי המבחן הפסיכומטרי או אז נתלונן עליו.

מכל מקום, כשהגעתי לבאר שבע הזדעזעתי, פרופ' ברוורמן היה אז הנשיא וראיתי שאין אף סטודנט ערבי בכיתה שבה נכנסתי ללמד רפואה אז הודעתי לו שאני לא אלמד בכיתה שאין בה סטודנט ערבי ואז נפקחו העיניים של פרופ' ברוורמן ובהיותו איש טוב הוא בדק את הסטטיסטיקות ועשינו מהפיכה בנגב וכדאי לשאר האוניברסיטאות לבוא וללמוד מאתנו איך להגביר את הנגישות.

בכל מקרה, הנשיאה שלנו, שהיא שותפה לכל העשייה שעשינו, יודעת שעדיין יש בינינו מחלוקות רבות לגבי מספר העובדים במינהלה.

סטודנט בבאר שבע או בירושלים או בטכניון נמצא באוניברסיטה שהיא זרה לו מבחינה תרבותית, מבחינה מנהלית, אין לו מועדון שיבטא את התרבות שלו, את השפה שלו, כשהוא הולך למדור רישום אין שמות כמו פאטמה או מחמוד או מוחמד ובספריה אותו הדבר. האוניברסיטה היא מקום אינטלקטואלי ועל האדם להרגיש שייכות אליו. אם הוא לא שייך אליו הוא לא יוכל להיות יצירתי. יש לנו תכניות ויש לנו מחשבות לגבי העתיד.

היום יש לנו אלפיים בוגרים וחלקם הגדול מסתובב בכל העולם אבל הם ה"פול" שאנחנו צריכים לתת לו את המענה כי זוהי שרשרת שחוליותיה מושכות אחת את השניה.

אני עושה כדי לבנות את הבסיס ואני אישית הלכתי לכיתה י', הבאתי תלמידים מן התיכון, 1,200 תלמידים בכל יום ששי באים אל האוניברסיטה שלנו, ואנחנו פותחים בפניהם את האוניברסיטה, את הספריות, את המעבדות, את בית החולים ונותנים להם את התקווה שהנה, הם יבואו לכאן ללמוד.

לגבי הציון בפסיכומטרי, יש שש עשרה בנות בדואיות שלומדות רפואה בהצלחה ואחת מהן אפילו סיימה בהצטיינות, אבל הציון בפסיכומטרי היה חמש מאות ולא שבע מאות חמישים.

אסיים, בין אלפיים האלה, כולל אלה שיש להם זכות למילגת "מעוף" ונודע לי שמעוף נסגרת - - -

לא סוגרים.

זה מה שנודע לי. לגבי הועדה שהיתה במל"ג, לקידום הנגישות להשכלה גבוהה למיגזר הערבי, ישבתי שם שנה וחצי והגשתי התפטרות כי מה שנעשה שם הוא טיפה בים.

איזו ועדה?

הועדה שבראשות פרופ' פארס. אחרי שנה וחצי הגשתי התפטרות. הועדה לא עושה מספיק ולא יכולה לעשות מספיק.

האחד, הקמת רשות לקידום השכלה ערבית בה יהיו מעורבים המומחים, ערבים ויהודים כאחד, ולקחת את הענין ברצינות. די עם ההתבכיינות.

הדבר השני הוא ששמונת אלפים סטודנטים ערבים שנוסעים לירדן ללמוד הוא בערך מספר הסטודנטים שיש באוניברסיטאות בארץ, בערך אותו המספר, עשרה מול שמונה. גם אם הם חוזרים יש עדיין בחינות רישום שיש עליהם לעבור, הדבר מוריד את המוטיבציה ללמוד.

יש רשימות של כמאתיים אקדמאיים ערבים שנמצאים באירופה ובארצות הברית, עם דרגת פור פרופסור, הם לא חוזרים דרך "מעוף" ולא בתור חלק מ"חוקר צעיר" ולא דרך "גינוסר" ולא באמצעות שום תכניות מן הסוג הזה. המקום היחיד אליו אפשר להחזיר אותם הוא אוניברסיטה ערבית לאוכלוסיה הערבית שנמצאת כאן והאוניברסיטה הזו תשרת גם את האוכלוסייה העולמית גם במחקר וגם במשיכת סטודנטים מירדן שיבואו ללמוד בה.

אדוני יושב הראש, אדוני השר, אנחנו, במכללת סכנין, מוכנים להיות חלק מן הפתרון לבעיה שהוצגה. מכללת סכנין שוכנת בלב הגליל בצפון ומשרתת כ-60% מכלל האוכלוסיה הערבית בארץ ובהיותה המכללה היחידה בצפון לעובדי הוראה, עצם פיתוח והרחבת המכללה יכול לענות על הרבה דברים, לרכז ולשלב פתרונות גם לסטודנטים וגם לסגל.

אחת הבעיות שהוזכרו כאן ולא פורטה הוא ההיבט הגיאוגרפי של ענין הנגשת ההשכלה הגבוהה. ידוע שבאוכלוסיה הערבית -בעיקר בתחום ההשכלה הגבוהה, ובעיקר עבור הבנות והאמהות, האלמנט של המרחק הוא מהותי מאד כי בנות ואמהות יש להן קושי לנסוע מרחקים גדולים וללון מחוץ לביתן ועל כן הרחבת מכללת סכנין יכולה לעזור בפתרון הבעיה.

תודה. אקצר. תת הייצוג שאנחנו שומעים עליו, משפיע על השיח האקדמי המחקרי שאנחנו רואים בישראל בכלל ובעיקר בנושאים שהם בעלי חשיבות לחברה הערבית כמו חינוך, רווחה, תיכנון עירוני, פיתוח כלכלי, תחבורה ועוד. גם בגלל זה הענין צריך להדאיג אותנו כחברה.

מיעוט החוקרים והמרצים הערבים מצמצם את הסיכוי של ערבים להשתלב בסקטור הציבורי וגם בסקטור הפרטי וגם לזה כמובן יש השפעה משמעותית.

הרחבת הסגל האקדמי הערבי היא מעגל קסמים, כי כאשר יהיה יותר סגל אקדמאי ערבי באוניברסיטאות ובמכללות זה ישפיע גם על האופן שבו המוסדות האלה מתעצבים בצורה שתוכל להתאים יותר לסטודנטים ערבים. מדובר פה גם על הנגשה ככלל אבל גם על שפה וגם על התאמת המערכת לחגים. ואנחנו שומעים מכל המוסדות על הקושי של סטודנטים ערבים שגורם לנשירה, מעבר למה שדובר פה על קבלה לאוניברסיטה.

גם כמרצה במכללת סכנין וגם כאקדמאי לקראת סיום דוקטוראט, אומר את הדברים מנקודת המבט שלי. גם במחקר האחרון שעשיתי בשנת 2008 לגבי הסגל האקדמי הערבי במרחב האקדמי של ישראל, מסתבר, כמובן שהמספרים הם נמוכים מאד. לא אפרט כאן את הסיבות אבל אני כן אצטרף לדברים של פרופ' מחמוד ופרופ' ריאד, קודם כל יש לעשות את המהפיכה הזו, צריך להרחיב את המכללות הערביות ולתת להן אפשרות להעניק גם b.a. ו m.a. לא רק b.e.d. והמכללות הערביות גם יקדמו חלק גדול מן האקדמאים הערבים שהם לומדים לתואר שלישי.

יש ליישם גם את ההמשך לתכנית של המל"ג, להיכנס לתוך בתי הספר, לשתף את הסגל האקדמי הערבי, לא רק את היהודי, שייכנסו לבתי הספר ויעשו את ההכוון הלימודי הדרוש.


בכל פתרון שהמל"ג מציעה ושהועדה הזו מציעה, שיקחו בחשבון את האוכלוסיה הערבית ואת האקדמאים מן האוכלוסיה הזו וגם את הסגל האקדמי הערבי, אחרת לא נתקדם לשום מקום.

בקשה לשר ובקשה לנשיאים של האוניברסיטאות. יש שתי תכניות אצלך, כבוד השר, תכנית התיכונים קיימת, הכנה לקריירה בתיכונים, לרבות הכנה לקראת ההלם התרבותי, החלל התרבותי, ולשאלתך, התכנית היא של "קו משווה" במשרד החינוך, ובסך הכל צריך קיצור מהלכים בירוקרטים כדי לעבור את ועדת המכרזים. אנחנו רצים כבר בעשרים בתי ספר תיכון ערבים עם תוצאות מדהימות של הערכה.

אל האוניברסיטאות אני פונה בענין הבא: יש מרכז קריירה שרץ באקדמיות של "קו משווה" ומכין את הסטודנטים הערבים לשוק התעסוקה, בין אם הם עורכי דין לקראת הסטאז' ובין אם אלה מהנדסים בשנה שלישית ורביעית.


אנחנו רוצים להטמיע את הידע אצלכם, להעביר לכם, אנחנו חושבים שאתם האחראים על זה שהסטודנטים שלכם יקבלו תעסוקה, תשתפו אתנו פעולה משך שלש שנים של מהלך של העברת כל הידע אליכם, ואז האוניברסיטאות תהיינה אחראיות ויקבלו את הכל בחינם, רק תשתפו אתנו פעולה.

לפני שאסכם, אומר לגבי הנגשה: במשולש בכפר קרע, ישנו מחקר ופיתוח, יש להם צורך בתמיכה כדי לעזור בהנגשה ובמסגרת התכנית המוצהרת שלך, כשר החינוך, - - -

הדברים נרשמו לפניי עוד קודם. האיזור קרוב ללבך.

לסיכום, המיעוט הערבי רואה בגופים המימסדיים –בין אם הם הממשלה או מוסדות ציבור אחרים, כמו גם בחברות העסקיות הגדולות, ארגונים אשר אינם ששים -בלשון המעטה להחזיק בכלל - - -

כיצד ייתכן שיושב הראש מקריא סיכום דיון שהוא מודפס?

הנתונים לא משתנים בזמן ישיבה. אמשיך. לגבי שיעור תעסוקת הערבים באוניברסיטאות ובמכללות, במישור האקדמי והמינהלי, הנתונים מראים שלמרות שמערכת השכלה גבוהה אינה שונה מגופי המימסד והשירות הציבורי האחרים, הרי שבמבחן התוצאה היא מעסיקה שיעור ערבים נמוך עוד יותר.


באוניברסיטאות הגדולות, האוניברסיטה העברית וזו שבתל אביב, שיעור חברי הסגל הערבים קטן משמעותית מאשר באחרות -אוניברסיטת חיפה והטכניון בצפון והאוניברסיטה על שם בן גוריון בדרום. מגמה זו משתקפת גם ביתר סוכנויות השירות הציבורי. לענין זה נציין שבעוד שקירבת המוסד למרכזי אוכלוסיה ערבית משפיעה על שיעור הסטודנטים הערבים בו הרי שלגבי חברי סגל בכלל וסגל בכיר בפרט, השפעה זו שולית אם בכלל היא קיימת.

מערכת ההשכלה הגבוהה מהווה פלטפורמה שעל גבה מיגזרים ומיעוטים חלשים בחברה יכולים לקבל -באמצעות לימודים, כלים לשינוי חברתי וכלכלי, ובאותה המידה, השותפות שלהם במערכת כחברי סגל מהווה הכרת של המערכת באותה אוכלוסיה ויש מספר גדל והולך של תלמידים לתארים מתקדמים בכלל ולתואר שלישי בפרט, כך שקיים מאגר של ערבים שיכול להצטרף לסגל ההשכלה הגבוהה אבל לא מתקבל.

מערכת ההשכלה הגבוהה היא, מטבעה, פלורליסטית ופתוחה והמאמץ לקלוט 3,600 תלמידים ערבים בשנים 2011-2016 מהווה צעד בכיוון הנכון. עם זאת, נשאלת השאלה כיצד במערכת פתוחה ופלורליסטית, שיעור חברי הסגל הערבים הוא כה נמוך באופן מביך? איזה מסר שולחת מערכת ההשכלה הגבוהה לתלמידים הערבים הפוטנציאליים, אותם מבקשת היא לגייס?

מערכת ההשכלה הגבוהה מהווה מנוף להפצת ידע, תרבות, חשיבה וגם ערכים ומתוך כך יוצא שמיעוט חברי סגל ערבים מעיד על הדרה של המיעוט הערבי בארץ, הדרה יחסית מן התרומה שמערכת ההשכלה הגבוהה עשויה לתרום לו.

הוועדה ממליצה שיושב ראש המל"ג יעשה כדי שעד סוף 2012 המל"ג יקלוט בין שלושה לחמישה עובדים ערבים כאשר שניים מהם הם עובדים בכירים.

יושב ראש המל"ג יציג לוועדה תוך שלושה חודשים הצעה, שיעלה במועצה, לאמץ החלטה לפיה, לפחות 6% -וזה נתון מאד צנוע, מן הסגל המינהלי, יהיו ערבים עד סוף 2013 ולפחות 15% מהם עובדים בכירים.

יושב ראש המל"ג יזום דיונים עם ראשי האוניברסיטאות והמכללות המתוקצבות על מנת להכין תכנית להגברת קליטת עובדי סגל ערבים -כולל בכירים, לשנים 2011-2016, בצמוד לתכנית השש-שנתית, ולקבוע יעד לפיו שיעור חברי הסגל האקדמי יהיה 8% לפחות.

המל"ג מתבקשת להעביר את התכנית לעיון הועדה תוך שלושה חדשים.

שר החינוך, זכות הסיום לך. אני מודה לך על העובדה שנענית לבקשה לבוא לכאן. מודה לך על שנשארת והקשבת לכל החברים ואנשי המקצוע שהשתתפו כאן. מקווה שתהיה קשוב למסקנות הועדה.

הנושא הוא נושא רחב ובמהלך הדיון הזה רשמתי לעצמי דברים שנאמרו. אין מימד אחד בלבד שאתו צריך להתמודד כדי לקדם את הנושא אלא מספר מימדים, העבודה היא רבה ואנחנו מתייחסים לנושא במלוא הרצינות.

לא הוזכר –גם לא על ידי, נושא שהוא בעיניי מרכזי, שטרם מצאנו את הדרך הטובה ביותר להתמודד אתו והוא סוגיית השפה. האוכלוסיה הערבית מתמודדת עם הצורך לרכוש מיומנויות שפה ברמה הגבוהה ביותר בשפת האם דהיינו בשפה הערבית -שהיא אינה השפה הרלבנטית ללימודים אקדמאיים וגם בשפה העברית, שהיא שפת החברה שבה הם חיים ושפת הלימודים האקדמית בדרך כלל. בנוסף, עליהם לרכוש מיומנויות בשפה האנגלית שהיא שפה אקדמית בינלאומית. הקושי הזה איננו נחלת ציבורים אחרים במדינת ישראל.

הוא סוגיה אסטרטגית במערכת החינוך של המיגזר הערבי ואולי זה גם מסביר מדוע בלימודים בשפה הערבית בירדן אנחנו רואים תוצאות אחרות. אינני יודע את כל התשובות אבל זה מוקד של בעיה. השקענו הרבה מאד בשלב הזה בשיפור המיומנויות בשפת אם כמפתח להישגים לימודיים בכלל במיגזר הערבי, הוספנו גם שעות לימוד בהקשר הזה, זה עדיין לא נותן לנו מענה על נושאים אחרים וצריך יהיה למצוא את האיזון המיטבי בין שלש השפות האלו וזו סוגיה מאד מאד לא פשוטה והיא הפכה להיות יותר קשה משעה שיש –ואני מדבר כרגע על הבקיאות בעברית, יותר צפיות בערוצי הלווין בערבית ופחות בשידורים בעברית כבתקופות קודמות ויש לכך בוודאי השפעה –לפחות על רמת השליטה בשפה העברית.

שמעתי בקשב רב את המלצותיך בתום הדיון, שהיו בעצם גם בראשיתו של הדיון, ומה שאני יכול לומר לקצירת העומר הוא שלושה דברים: אחד, ועדה פרלמנטרית אינה יכולה ולא אמורה לתת הנחיות ביצוע לרשות המבצעת. ההמלצות רלבנטיות אבל זה לא שאנחנו עכשיו קיבלנו הנחיה מן הועדה שהיא ועדה פרלמנטרית שהתפקיד שלה הוא פיקוח על הרשות המבצעת אבל היא מציבה את היעדים לרשות המבצעת.

יש גם מרחבי גמישות שונים למוסדות בסוגיית סגל מינהלי ולא אכנס לפרטים אבל לחלק מן ההצעות ודאי שיש וגם אם היינו מתייחסים אל הענין כאל משהו מנדטורי אז גם כאשר חברי הכנסת מביאים הצעות חוק לוועדת חקיקה, כאשר אני רואה התערבות לפי סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה דהיינו, החופש האקדמי והיכולת של המוסדות להשכלה גבוהה לנהל את ענייניהם בנושאים האקדמיים – כמו ששם אני שומר על כך אז בוודאי שלא אוכל להתייחס באופן שונה לדבר הזה.

יחד עם זאת, מציאות של תת-ייצוג -בין אם זה בנושא הסגל האקדמי ובין אם זה בנושא הסגל המינהלי, אנחנו חייבים להתמודד אתה, לבחון במה ניתן להציב יעדים מספריים, במה זה פחות ניתן, לבחון מהו יעד ריאלי, לעסוק בנושא הזה ברצינות.

מבקש לקיים בנושא הזה ישיבה במשרדי עם יושב ראש ור"ה, עם יושב ראש הות"ת, עם המנכ"ל ועם יושב ראש ור"מ ולגבש עמדה שהיא תהיה עמדה אשר תהיה משותפת גם למוסדות האקדמיים בראש ובראשונה.

אני מודה ליושב הראש על שהוזמנתי לדיון על אף שנאלצתי להפר הבטחתי לצאת מכאן בזמן המתאים למחוייבות השניה שלי, הדיון היה רציני ושמר על רמה אחידה של רצינות. על כך אני מודה ליושב הראש.

מודה לאדוני השר. אשבר אזנך במילת סיום לגבי השיעור – בהקשר של אזורי סכסוך לאומי, בהודו יש סכסוך לאומי ושיעור המוסלמים בהודו הוא 13.4% כאשר שיעורם באוניברסיטאות הוא נמוך יותר מייצוגם באוכלוסיה אבל הוא קרוב ל 6%, הרבה יותר מאשר כאן וגם, שיעורם בקרב הדרגות הבכירות באוניברסיטאות הוא גדול יותר מאשר כאן ומתקרב ל 4%.

מודה שוב לעתאר בוקרא על השידור הישיר. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45

PAGE
20