PAGE
27
הוועדה לזכויות הילד

21.11.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שרביעי
פרוטוקול מס' 147


מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ד בחשוון תשע"ב (21 בנובמבר 2011), שעה 11:00

פערים בנגישות וזמינות בפעילויות פנאי לילדים ובני נוער (חברה, העשרה, תרבות וספורט) – לציון היום הבינלאומי לזכויות הילד

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
אורלי לוי אבקסיס

דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך

יעקב טוויל, מנהל אגף שח"ר, משרד החינוך

יוסי לוי, מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

רינה כהן, ועד המנהל, המועצה הציבורית להורים בישראל, משרד החינוך

תמר פתחיה, מדריכה ארצית לנושא רווחה חינוכית ושיקום

עופר בוסתן, מפקח מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

דנה גובי, מנהלת שירות הסרטים, משרד התרבות והספורט

שלומית ניר טוב, מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

מימי אקרמן, מרכזת בכירה – התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נעמי אבוטבול, מפקחת ארצית מועדוניות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רותי ויינשטיין, מנהלת המחלקה לקידום בריאות, משרד הבריאות

ינאי קרנצלר, המחלקה לחינוך וקידום בריאות, משרד הבריאות

רפ"ק ויקי אלעמרי, קמ"ד נוער באח"מ, המשרד לביטחון פנים

עפרה מתתיהו, מנהלת תחום חינוך, המשרד לביטחון פנים

אתי אלוני, ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

זיו בר, עוזר לחינוך, מרכז השלטון המקומי

יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

לאה בלס, מדריכה אזורית, החברה למתנ"סים

נפתלי דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער בישראל

יאיר ליבל, רכז קן הסתדרות השומר הצעיר

גל פליישמן, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

דין זהר, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

אתי וייסבלאי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
פערים בנגישות וזמינות בפעילויות פנאי לילדים ובני נוער (חברה, העשרה, תרבות וספורט) – לציון היום הבינלאומי לזכויות הילד

בוקר טוב. ציינו אתמול את היום הבינלאומי המציין את זכויות הילד ובישראל אנחנו מציינים 20 שנה לאשרור האמנה על-ידי מדינת ישראל. מדינת ישראל אשרה ואשררה את השתתפותה בסוגיה הזאת של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. בקשר לאמנה, אנחנו קיימנו דיונים עם משרדי הממשלה, עם כל משרד ממשלתי בנפרד וכמו בכל נושא, יש לנו הרבה מה לתקן והרבה מה לשפר ועדיין הדרך ארוכה ואני מקווה שגם נגיע יום אחד לכך שמדינת ישראל תקים גם בתוך משרדי הממשלה את נציבות זכויות הילד, כדי שיהיה שולחן עגול אחד שמשרדי הממשלה שמטפלים בזכויות הילד, כיוון שכמעט בכל דיון שאנחנו מקיימים, אולי גם בדיון הזה, נראה שהואיל וסוגיית הילדים בישראל פזורה על פני משרדי ממשלה רבים, לפחות שישה משרדי ממשלה, אין היום בעצם מסגרת אחת שמאחדת, מלכדת, אוספת את הנתונים, מעבירה מידע, יוזמת חקיקה, לכל משרדי הממשלה ואנחנו בהידברות עם משרדי הממשלה על הצעת חוק בעניין הזה, ביוזמה של מנכ"ל משרד המשפטים בסוגיה הזאת.


אני גם רוצה לקדם בברכה את הגב' דלית שטאובר, המנכ"לית החדשה של משרד החינוך ולאחל לה הצלחה רבה. מי כמוני, כתבתי לה שמי כמוני, כמנכ"ל לשעבר, יודע מהם האתגרים הקשים שעומדים בפני מנכ"ל ואנחנו מבטיחים לה שבכל מה שקשור בכנסת, היא תמצא בנו שותפים מאוד מאוד נאמנים לקידום המטרות החשובות של מערכת החינוך במדינת ישראל.


נמצאים אתנו גם שני בתי-ספר חשובים. נמצא אתנו בית-ספר הרטמן לבנות, כיתה י"א, מירושלים ונמצאת אתנו כיתה י' מתיכון מקיף אבו גוש. כולם ברוכים הבאים. והיחידה לדמוקרטיה, ועוד תלמידים נוספים שהובאו על-ידי היחידה לדמוקרטיה של הכנסת. כולם ברוכים הבאים והתלמידים שירצו להשתתף אז בשונה מהכיתה שמרימים יד, אם אפשר להעביר לנו פתקים. אחד התלמידים יהיה פה הסדרן ויעביר לנו את הפתקים של אלו שרוצים להגיב ורוצים לדבר.


הנושא שאנחנו בחרנו לעסוק בו הוא הסוגיה של הפערים בנגישות וזמינות בפעולות פנאי לילדים ובני נוער. הכוונה לפעולות חברה, העשרה, תרבות, ספורט וכל כיוצא בזה. נדמה לי שכל איש חינוך היום וגם בעבר, מבין היטב שהחינוך לא נגמר בשעות המערכת. מערכת חינוך ראויה לא מסיימת את תפקידה בשעות שבו התלמיד לומד בבית-הספר, אלא היא מתפרשת על פני כל היום ולעתים, בפעילויות של חינוך בלתי פורמאלי, בפעילויות של תרבות הפנאי, יש השפעה חינוכית לעתים הרבה הרבה יותר דרמטית מאשר דווקא במערכת החינוך הפורמאלי ואני אומר גם ביקורת עצמית כלפיי, ההרגשה שלי שהמערכת הזאת, הבלתי פורמאלית במובנה הרחב ביותר, לא רק במובנים של מינהל, חברה ונוער, אלא במובנים הרחבים יותר, היא מעין ככה מתחת לרדאר של המערכות שלנו. הואיל ואין רק חוק חינוך חובה, שמחייב את החינוך הפורמאלי, שיש רק חוק חינוך חובה שמחייב את החינוך הפורמאלי, ואין שום חובות חקוקות מצוות שהן מחייבות את מדינת ישראל, אז לכן במסמך שהכין מרכז המחקר של הכנסת על-ידי אתי וייסבלאי ואושר על-ידי ראש הצוות שרון סופר, מסמך מאוד חשוב, בעצם התברר דבר אחד – שאין למדינת ישראל תמונת מצב מה קורה. לא יודעים. אין לאף אחד במדינת ישראל מידע מקיף, כולל, לדעת מה קורה. איפה בני הנוער שלנו, מה קורה עם תרבות הפנאי שלנו. מה קורה עם המערכת הבלתי פורמאלית. כל אחד יודע את הקטע הקטן שלו, אבל אין מי שאסף את כל הנתונים האלה וזה דבר מאוד מטריד, כי אם מי ששותף לדעה שלי, שלמערכת הזאת, מחוץ לבית-הספר, יש השפעה דרמטית משמעותית, הרבה יותר ממה שנעשה בתוך בית-הספר, על דרך חינוכו, עיצוב אישיותו, הערכים שלו, האישיות שלו, וכל אורח חייו, הרי הדבר הזה צריך להדאיג מאוד. לעתים אנחנו פוגשים את זה בצד השני של המטבע, בדפוסי עבריינות. וכמי שהיה גם שר הרווחה, ראינו את זה גם בהיבט השני. כשאתה פוגש פתאום את אותם בני נוער עם תת תרבות עבריינית, אז אתה רואה פתאום את כל החסכים ואת כל הבעיות שהצעיר או הצעירה הזאת צברו לאורך כל חייהם, ואומר אנא אנו באים.


אתה גם רואה, מתוך הנתונים האלה, שהמדינה כמעט לא משתתפת בהוצאות לכל הסוגיה הזאת. לאותן שעות שנמצאים בבית-הספר, מדינת ישראל מקצה סכומים ראויים, מכובדים, תמיד חסר, אבל צריך להודות על מה שקיים, 30 מיליארד שקלים זה לא הולך ברגל, הסכומים האלה. ואילו למערכות האחרות, שהן מחוץ לבית-הספר, שם כבר אתה רואה שההורים משתתפים כמעט ב- 90% מההוצאות. ואם יש מישהו שטועה, זה הרשויות המקומיות. אבל גם, 10%, וגם שם בשונות מדהימה, לא הרי עיר מבוססת שיש ביכולתה לסייע ולתרום, ולקיים פעילויות כאלה, כעיר שהיא בקושי משלמת משכורות לעובדיה ובוודאי אין מה לחלום על כך וזה גם שאלת הזמינות והנגישות, האם קיימים כאלה דברים לבני הנוער באופן שווה לכל חלקי הארץ והתמונה היא תמונה לא טובה.


מהמסמך הזה עולה שכאילו לא רוצים לדעת. זה לא חובתנו, למרות שכל הורה, וכל סבא וסבתא, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס מדברת תמיד בשם ההורים ואני מדבר בשם הסבים והסבתות.

פער הגילאים.

כולנו יודעים, כולנו דואגים לילדים. זה מחייב. אבל השאלה אם זה רק נשאר באמת באחריות הורים, איפה המערכות השלטוניות בעניין הזה. המדינה, המשרדים, רשויות מקומיות. על זה אנחנו מקיימים היום את הדיון, על רקע הנתונים שהם מאוד מאוד בעייתיים. אני יודע שיבוא מישהו ויגיד – תשמע, כל דבר אנחנו משווים את עצמנו למדינות המפותחות, ה- OECD. ולפי הנתונים פה, אנחנו לא אחרונים בתור. לא בדיוק האחרונים בתור. למרות שאנחנו בחבורה של מדינות, לא הכי מכובדת, בואו נאמר את זה כך. אני רוצה לומר נתון אחד שכולם יודעים אותו אבל שוכחים אותו לעתים. במדינת ישראל באופן יחסי, אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה הוא גבוה באופן דרמטי מאחוז הילדים שיש במדינות ה- OECD. ולכן, אי-אפשר להסתכל על התקציב הכולל. יכול להיות שבתקציב כולל כמו שיש שם, אם היו מחלקים אותו פר תלמיד, התקציב שלנו היה צריך להיות בשמיים. לכן, לא הייתי לומד בעניין הזה ממדינות ה- OECD, אלא המדינות המפותחות שאנחנו מתגאים להיות חלק מהעולם המפותח הזה. אנחנו צריכים לדון לגופם של דברים באשר לנוער ולצעירים שלנו, מה צריך להיות.


אני מברך על כך שמנכ"לית משרד החינוך ראתה בדיון הזה דיון חשוב והחליטה להשתתף בו ואני מכבד אותך בפתיחת הדיון. בבקשה.

קודם כל, אני מאוד מאוד שמחה לראות כל-כך הרבה נוער, נמצאים כאן, נציגים של שני בתי-ספר ואני מברכת אתכם על הנוכחות, גם בנושא החשוב שעומד על הפרק וגם בעצם החוויה של לראות את המוסד הזה בפעולתו ובעבודתו.


אני רוצה להתייחס לסוגיות האלה שאתה העלית, אדוני היושב-ראש, ולהתייחס למקומו של משרד החינוך בנגישות של ילדים ובני נוער לפעילויות פנאי. אכן, בכל מה שקשור להוראה הפרונטאלית, משרד החינוך כפי שאתם יודעים, מממן מימון מלא את שעות הלימוד. יחד עם זה, נעשו צעדים רבים במהלך השנים וגם תוספות שאני אוכל להצביע עליהן במהלך השנה הזאת, כדי לתמוך בהנגשה של פעילויות לבני נוער וגם לפעילויות חינוכיות, גם לפעילויות בתוך תנועות הנוער וגם לפעילויות פנאי, באופן דיפרנציאלי, כך שאוכלוסיות שידן אינה משגת, תוכלנה להשתתף. הדבר הראשון שאני רוצה להדגיש אותו, כי אתה דיברת על אחרי הצהריים, אדוני היושב-ראש, זה השתתפות המשרד בתקצוב תנועות הנוער בישראל. קודם כל, 65 מיליון שקל נמצאים בבסיס התקציב. אני רוצה לציין בסיפוק שהשנה, לקראת שנת 2012, בסיס התקציב גדל בעוד 20 מיליון ש"ח, כתוצאה מהחלטת ועדת טרכטנברג, שגם את המשאב הנוסף הזה, אנחנו נחלק באופן דיפרנציאלי כך שהפריפריה, אוכלוסיות פריפריאליות, יקבלו השתתפות גבוהה יותר.


נושא נוסף שיש בו שינוי מאוד מאוד משמעותי בהנגשת הפעילות לבני נוער שידם אינה משגת, הוא גידול מקיף בתקציב המלגות לנסיעה לפולין, למסע לפולין. משרד החינוך הגדיל השנה והחל מחודש ינואר זה כבר יימצא בתוך בתי-הספר, למשלחות הבאות, ב- 35 מיליון שקל נוספים, את בסיס התקציב, כשלסכום הזה, נמצאות כאן הרשויות המקומיות, גם הן מוסיפות עוד 15 מיליון ואנחנו מקווים שההגדלה המאוד מאוד רחבה הזאת, תאפשר לאוכלוסיות רבות שעד כה המחיר הגבוה של המסע מנע מהן השתתפות, לקחת בו חלק, לכל תלמיד. אני מדגישה בכוונה את הנושאים החדשים, כדי לא להלאות בכל הנושאים שתוקצבו לאורך השנים.


נושא נוסף שהוא מאוד מאוד משמעותי זה הנושא שבאמצעות מינהל חברה ונוער, יש מענים לתלמידים שנשרו ממערכת החינוך ולומדים במסגרות הלה. האוכלוסיות האלה מתוקצבות על-ידי מינהל חברה ונוער כך שהם יוכלו לקחת חלק בכל הפעילויות החברתיות שמונגשות לתלמידים שלומדים במערכת הבית-ספרית הרגילה בסבסוד מלא. למשל, נעלה לירושלים שתקצבנו אותו באופן מקיף, האוטובוסים של האוכלוסיות האלה מתוקצבות באופן מלא על-ידי מינהל חברה ונוער.


תוספת משמעותית נוספת היא שבשנה שעברה, ביוזמת שר החינוך, התקבל בכנסת חוק שמחייב מנהל משרה, של מנהל יחידת נוער, בכל אחת מהרשויות, שהמשרד משתתף בשכרו, וכמובן חובה למועצת תלמידים רשותית באמצעות חוק זה וגם כאן הסבסוד הוא דיפרנציאלי, לפי חוזקה של הרשות המקומית. אנחנו תומכים לפי אשכול הלמ"ס.


הנושא המאוד מאוד ערכי וחשוב של הנוער בוחר בדרך כערך, שסביבו פועלים שולחנות עגולים, הוא מתקצב גם כן עשרה מיליון ש"ח לכלל היישובים, על-פי אשכולות למ"ס, כדי לתת תמיכה להגדלת הנגישות. כנ"ל גם לעיר מתנדבת נוער, שיש תקציבים מועדפים לערים שנמצאות באשכולות הנמוכים של הלמ"ס.


בהקשר של עידוד מנהיגות צעירה קהילתית, גם כאן, המשאבים שעומדים לרשות מינהל חברה ונוער מחולקים כך שאם ילד רוצה לקחת חלק בפעילות הקיץ בקורסי ההדרכה, כל ילד שאינו, ידו אינה משגת, מסובסד כלכלית כך שהוא יוכל לקחת חלק בסמינר הזה, והמצוקה הכלכלית לא תהיה חסם.


בנוסף לכך, אני רוצה לציין גם פעילויות שנעשות באמצעות אגף שחר שכל כולו כמובן בא כדי להגדיל את הנגישות לאוכלוסיות שהן אוכלוסיות חלשות יותר בחברה. אני רוצה לומר שהשנה, באמצעות התוכנית, תוכנית שמידט, נפתחו 75 מרכזים חדשים שכבר פועלים, אמנם בדו"ח של התוכנית מדובר על רישום של 84 מרכזים יישוביים לנוער, אבל אנחנו יכולים להגיד בביטחון ש- 75 מרכזים כבר פועלים, שהם נותנים מענה לימודי, רגשי וחברתי, לכל קשת בני הנוער ביישוב. בנוסף, 67 מרכזי למידה שכונתיים, על-פי מודל של תוכניות רווחה ושיקום שפועלים בערים שונות ומועדוניות משפחתיות שמתוקצבות גם כן כדי לתת הנגשה, עד השעה שבע בערב, לאוכלוסיות רחבות.

זה בשיתוף עם משרד הרווחה?

בשיתוף עם משרד הרווחה, כמובן, זה תוכנית שמידט, היא תוכנית משותפת, שהיא תוכנית, ועדה בין משרדית שזאת העוצמה והחוזק שלה, כמו שאתם יודעים, בחלק מהמקומות מובל על-ידי הרווחה, בחלק על-ידי החינוך.


כפי שאתם רואים, זה בהחלט מדיניות מוצהרת של שר החינוך שלנו, שאומר אותה מעל כל במה, שהוא נותן תעדוף לאוכלוסיות פריפריה, רואים את זה גם בתוכנית התקשוב ובכל פעולה ופעולה ובאמת הנושא נמצא בראש מעינינו, ליצור הנגשה לאוכלוסיות מוחלשות, לכלל הפעילויות של משרד החינוך.

תודה רבה.

נמצאים כאן גם אנשי מקצוע של המשרד שיוכלו לענות, כמובן, על שאלות, ולתת יותר פרטים.

בבקשה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

תודה. שמעתי בקשב רב את דבריה של המנכ"לית החדשה של משרד החינוך ואני גם מאחלת לך בהצלחה בתפקיד ובאמת, זה העלה לי איזה שהוא חיוך פנימי, גם ראו את זה חיצוני, אבל אני באמת מצפה לראות את זה בשטח, באמת, כי כאשר אני מסתובבת, ואני מסתובבת לא מעט, אני חייבת להודות וגם במסמך הזה, ואחד הנתונים פה הוא שדווקא בקרב בני הנוער, מהמצב הסוציו אקונומי הנמוך וילדים בסיכון, אינם יכולים לקחת חלק בחוגים שהם, בואו נגיד ככה, חוגים שיש אתם גם העצמה אישית, אבל גם איזה שהוא אופק למצוינות. כאשר אנחנו מדברים על חוגי ספורט, אנחנו יודעים שרוב המתנ"סים משתמשים היום במה שנבנה בעבר כמקומות לפעילות מסובסדת אמיתית לעומק. כשאני הייתי ילדה, כמעט ולא היו, ואני באתי מבית שאן, אז היה את שיקום השכונות החברתי, כמעט ולא היה ילד בחתך רוחבי, שלא לקח חלק בפעילויות הללו. הטניס צמח והיו שם כישרונות מאוד גדולים. אבל ההתעסקות הזו באמת בחוגים של אחר-הצהריים, בכל החינוך הבלתי פורמאלי, גם מנע מאותם ילדים לשבת על הברזלים ולהוות איזה שהוא טרף קל לכל אותם משחרים לדור חדש לעבריינות.


באמת, ככל שהילדים היו עסוקים בתרבות שהיא מסובסדת, אין מה לעשות, אנחנו נמצאים גם עם הדו"ח החדש של מצב העוני וגם כאשר אנחנו רואים שישנם, גם אם אנחנו, מצב הילדים משתפר, זה ממש בפסיקי נורא קטנים. בשורה התחתונה, גם כאשר שני ההורים עובדים, זה לא פוטר אותם מלהיכנס למתחת לקו העוני, מה שאומר שמצמצמים במותרות. מותרות זה חוגים. זה חינוך בלתי פורמאלי, אין מה לעשות. כשאתה עושה את החלוקה התקציבית, אז כמובן שזה הדברים הראשונים שחותכים בהם, למי שאין בידם.


המועצה לשלום הילד מציינת פה כי המסגרות הקיימות בתחום החינוך הבלתי פורמאלי הן דלות, הן לא מתאימות, הן לא מספקות, הן לא נגישות. והמסגרות הקיימות בתנועות הנוער אינן מגיעות לפריפריה ולאוכלוסיות חלשות ונדרשים תשלומים יקרים כדי להשתתף בפעילויות שלהם.


אני עשיתי סקר קטן עם הילדות שלי ועם החברות שלהן, כדי לבדוק מה הפעילויות שבאמת מעניינות אותן. אתה אמרת מהמבט של הסבא, אז אני אומרת מהמבט של אימא לילדות צעירות. אז כמובן שאין מה לעשות, מה שמעניין היום את הילדים זה דווקא החוגים היותר יקרים בטבלה. אם אנחנו מסתכלים, אף אחד לא רוצה להיות בתוך מסגרת שמצוין עליה נוער בסיכון. אבל כאשר אתה נותן לזה איזה שהוא משהו נוסף, למשל, תיאטרון, אמנות פלסטית, מוסיקה, תנועות נוער מקומיות, מחול, אנחנו רואים שהעלות השנתית פה היא מטורפת, למשפחות שאין להן. וזה בנוסף לתשלומים שהם נדרשים לשלם, שאין להם פטור, גם אם יש להם הנחות מסוימות, שהם נדרשים לשלם לחינוך החינם הפורמאלי. זאת אומרת הספרים וההוצאות שגם אם יש את ההזנה באמצע היום אז גם שם יש השתתפות. אני לא אומרת שלא, עשיתם דרך, אבל זה בהחלט לא מספיק. כאשר אנחנו מסתכלים כאן, אז באמת אחד מהנתונים הם מימוש הפוטנציאל בקרב אוכלוסיות מוחלשות בהם נוער בסיכון, נוער עולה, נוער ערבי ונוער עם צרכים מיוחדים, נמוך מאשר באוכלוסיות אחרות. זה אומר שאנחנו עוד פעם נמצאים במצב שבו יש פערים והפערים האלו הם נראים לעין, בעיקר בקרב אותם ילדים.


כאשר אתה רואה שהחוגים המבוקשים הם חוגים שעולים המון כסף ואין מה לעשות, בואו נגיד ככה, ישנן ערים בפריפריה שנאבקים כל יום על תקציב כזה או אחר וגם כאשר יש כבר איזה שהיא תוכנית, אז הם נאלצים לתת את ה- Matching של 25%, מהכיס שלהם, פר כל ילד או פר כל טיפול וצריך להבין שהרבה מהעיירות האלו גם ככה קורסות ומקצצים להם במענקי האיזון והם צריכים לחפש מאיפה להביא ומה להביא ואותם ילדים פשוט נשארים בלי מסגרת אמיתית, שגם תספק אותם וגם תהווה להם איזה שהוא רצון לצאת מהבית או מהמחשב, למי שיש את האינטרנט בבית, וזה לא כולם, גם אם יש להם מחשב, הרבה מהם גם לא מחוברים.


צריך לזכור שיש ונמצא קשר ישיר בין המעמד החברתי כלכלי של ישוב המגורים לבין ביקור במופעי בימה, במוזיאונים, בקולנוע. חברים, אם אתה צריך לקחת ילד, סתם דוגמה, מבית שאן, למוזיאון, אתה צריך לשלם את העלויות של ההסעה, אתה צריך לשלם את העלויות של הכניסה, אני נותנת לכם דוגמה, אני לוקחת את הילדים שלי למרכז הארץ אז יש הנחות למשל אם אתה נכנס לספארי, אז אם אתה תושב האזור, יש לך הנחה, אתה לא תושב האזור, אין לך שום הנחה. תחשוב על אותם הורים שצריכים לעשות את זה באוטובוסים, כמה זה יוצא להם, שלא לדבר על המחירים המופקעים שכבר בתוך המקומות האלו.


לכן, אותם ילדים גם לא נחשפים לצד הזה של התרבות ואני הייתי מאוד רוצה לשמוע איך המשרדים השונים כן יוצרים תוכנית אחת שאולי תעשה בתוכה כל מיני אופציות שאפשר יהיה לבחור מתוכם באמת לאותם ילדים ולאותן אוכלוסיות חלשות שההורים שלהם לא יכולים להשיג את זה בעבורם, אבל מתוך התוכניות האלו, שיהיו מסובסדות, אבל מסובסדות באמת, להרבה הורים אין את היכולת, גם אם היו רוצים בכך. תודה.

תודה רבה. קודם משרדי הממשלה, בסדר? גם שלטון מקומי, בסדר. בבקשה.

אני רוצה להתנצל מראש, כי אני צריכה ללכת ב- 12 לנשיאות, זה לא שחלילה אני לא מעוניינת לשמוע את כולם.

מינהל הספורט, בבקשה.

אני מספורט ותרבות. רציתי לציין שמינהל הספורט מתקצב את הפעילויות ברשויות המקומיות באמצעות סל הספורט. זה לא סוד שהתקציב הוא קטן, תקציב הספורט במדינת ישראל הוא קטן ובמסגרת סל הספורט, ניסינו לעשות העדפה.

גם ההישגים לא אי-אי-אי.

אתה מדבר על הספורט ההישגי, אני מדבר כרגע על הספורט בפעילות הכללית, הספורט העממי. אנחנו באמצעות סל הספורט, שאני לא אפרט מה הוא, אבל אני אגע בשני מרכיבים שלו, אחד זה סעיפי יוזמות ואנחנו בסעיפי היוזמות מנסים לגעת בכל האוכלוסיות שאת דיברת עליהם ולתת פעילויות מוזלות. אני אתן דוגמה, פתחנו בכ- 67 רשויות מקומיות מועדוני אופניים. מועדוני אופניים עממיים, לא הישגיים, שבהם הקמנו מקום שבו יהיו אופניים שהילדים יהיו נגישים לפעילות הזאת בחינם. עם הזמן, אני מניח שהילדים ירכשו, אם הם יוכלו, את האופניים ויממשו את עצמם בפעילות עצמאית.


חלוקה של תקציבי הספורט. אנחנו נותנים מקדמים לפי מצב סוציו אקונומי. כל רשות שבמצב סוציו אקונומי 1 או 2, סל הספורט שלהם מקבל מקדם של 60%, 3, 4 – מצב סוציו אקונומי 3, 4, מקבל מקדם של 40% ו- 5, 6 מקבל מקדם של 20%. הנוהל הזה של לתת מקדמים לאזורים שהם מוגדרי חלשים מבחינה סוציו אקונומית, גם בנושא המתקנים. מינהל הספורט תומך במתקנים עד מצב סוציו אקונומי שש, מעל שש אנחנו לא תומכים במתקנים, בעיקר באזורים החלשים יותר. אנחנו מנסים לחשוף את הילדים האלה לפעילויות ואני לא רוצה להגדיר רק נוער בסיכון. אנחנו לוקחים את כל בני הנוער שידם אינה משגת ומנסים להגיע. כמובן שהתקציב הוא כמו שהוא, אז גם התמיכה היא קטנה. אנחנו נשמח אם התמיכה הזאת תגדל.

אנחנו תומכים במתקנים שהם מתקנים קהילתיים. זאת אומרת, אנחנו לא בונים, לא מקרים מגרשים משולבים אלא התמיכה המרכזית הולכת למגרשים משולבים, מגרשי כדורגל בשוליים, יותר שדרוג ובנייה של שיפוץ אולמות ספורט והנגשתם לפעילות כללית.

האם יש נתון כמה בני נוער משתתפים בפעילויות ספורט מחוץ למערכת החינוך? באיגודים, באגודות? בכל ענפי הספורט, יש כזה נתון?

יש, יש, אבל ספורטאים, באמת ספורטאים.

שלחנו לכם בדו"ח הספורטאים זה 9,381, אם אני לא טועה, של ספורטאים.

רגע, אבל יש להם גם הוצאה אישית מאוד גבוהה. זאת אומרת שהילדים בסיכון בכלל לא יכולים להגיע לספורט הישגי, כי אז הם נדרשים לשלם אלפי שקלים.

לא מדברים על ספורט הישגי.

לא, לרגע הם אמרו שבספורט הישגי, אז יש להם נתונים.

כן, המדידה היא יותר קלה.

ספורט עממי, אין לכם נתון?

אין נתון. אנחנו יוצאים עכשיו לסקר, צריך לסיים סקר מאוד גדול ואנחנו בשלבי סיום של הסקר ויהיו לנו נתונים כלליים.

תודה רבה. משרד הרווחה, מימי אקרמן? מי זאת?

אני מהתוכנית הלאומית, נעמי, מהמשרד.

בבקשה.

אם אתה רוצה את משרד הרווחה, רק משרד הרווחה זה נעמי, אם אתה רוצה את התוכנית הלאומית, זה אני.

התוכנית הלאומית קמה בזכותי.

אני יודעת. אבל כשאני מדברת, אז אני מתייחסת לכל המשרדים.

משרד הרווחה, בבקשה, גב' אבוטבול.

משרד הרווחה כמובן אמון יותר על הצד של נוער, ילדים ונוער בסיכון ולאחרונה אנחנו יותר מדגישים באמת על פיתוח של מסגרות לנוער בסיכון, ששם באמת ראינו שחסר בעיקר ועדיין אין מספיק.

נדמה לי שהיקף הנוער בסיכון הוא בסדר גודל של 350,000.

ילדים ונוער בסיכון.

ילדים ונוער בסיכון. מה, בכמה, כמה מהם נמצאים במסגרות שאתם קשורים אתם?

אין לי את הנתונים המדויקים.

ידעתי. אני גם לא מצפה שמפקחת ארצית של מועדוניות תדע.

הנתונים הם לא מדויקים, לכן אני לא רוצה להגיד במספרים, אבל חסר, זה ברור שחסר ואין לנו בהיקפים. מה שיש לנו בתחום של ילדים ונוער, אז השירות העיקרי שהוא לילדים ונוער בסיכון שהיא מתחילת הרצף עד אמצע רצף, כרגע אני לא מתייחסת לקצה, לאוכלוסיות קצה, יש לנו בסדר גודל של כ- 1,000 מועדוניות לילדים ונוער בסיכון שזה בסדר גודל של 13,000 ילדים שנמצאים בשירותים האלה. יש שירותים נוספים.

אבל הם מתחלפים, כי הרי כל שנתיים צריכים להכניס מישהו חדש, אז עד שמישהו כבר נכנס לאיזה שהוא תהליך ורווה ממנו איזה שהוא פלוס ותועלת, אז הוא צריך לפנות מקום, כי צריך להכניס מישהו אחר לתוך זה.

זה משתנה.

ואז זורקים אותו שוב פעם לאותה קטסטרופה שהיתה לפני.

נכון, אין ספק שיש הרבה יותר צורך ומעט תקציבים לצורך העניין. בכל אופן, אני אמנה את מה שיש. מה שחסר, אנחנו יודעים שחסר. זאת אומרת, אם היה אפשר להכפיל ורשויות מקומיות מבקשות להקים את הדברים האלה יותר ויותר, לצערי התקציב שלנו מוגבל, אנחנו לא יכולים לתת עוד ועוד. זה מה שיש בבסיס התקציב שמקבלים מהאוצר, הוא מחולק בין הרשויות המקומיות והם בוחרים בעצם איזה שירותים להקים. אבל לדיון הזה, בעצם מעבר למועדוניות לילדים בסיכון, יש שירותים נוספים של מעונות, אנחנו מדברים פה על גיל רך אמנם, יש מעונות רב תכליתיים שזה פיתרון עד שבע בערב, אמנם משם המניעה תתחיל, יש מרכזי הורים ילדים, מרכזי הורים מתבגרים.

זה לא הדיון.

בנושא נוער, אני רק רוצה להגיד.

אנחנו בדיון של תרבות הפנאי.

נכון, אתם שאלתם.

תרבות הפנאי, דווקא לנוער בסיכון שבעיני, זה קריטי. קריטי. אין אלטרנטיבות אחרות.

הדבר המרכזי, מבחינת נוער, בשנתיים האחרונות, שמזה התחלתי אבל שאלתם אותי קצת יותר על זה. מבחינת נוער בסיכון, אנחנו בשנים האחרונות עושים באיזה שהוא פיילוט משותף עם אשלים, עם משרדים. חברנו עם מספר משרדים, משרד התרבות והספורט, איכות הסביבה, בריאות וחינוך, והקמנו בחמישה יישובים כרגע בתוכנית פיילוט מרכזי נוער שהם בעצם קצה עד אמצע רצף שהם בעצם נותנים מענה מזוויות שונות, לא רק רווחתיים אלא גם למשל תרבות והספורט, שהם לא אמרו את זה, את הנושא של האופניים הם הכניסו גם למרכזים האלה. הבריאות מוסיפים כל מיני דברים של רפואה ותזונה בריאה וזה בעצם מאגד.

באיזה מקומות מתקיים הפיילוט?

בערד, יפיע, תל-אביב, כרמיאל.

יש לכם נתון, בערד, כמה בני נוער משתתפים בזה?

בכל מועדון כזה – 80. כ- 80.

זה עד 100. זו תוכנית פיילוט פיתוחית. שיתופי הפעולה כרגע.


מה שאנחנו ניסינו זה לחבור ל- 75 מועדונים שקמו דרך התוכנית הלאומית, שזה עדיין בניסיון וזה לא פשוט הולך, אבל הרצון הוא לחבור למועדונים שקמו מכספי התוכנית הלאומית ושם באמת לעבות את המענים לאותו נוער בסיכון, בעצם לחבור בין המשרדים כדי באמת לתת את המענה המקסימאלי לאותם נערים ולמנף את זה.

תודה רבה. גב' אקרמן, בתמציתיות.

ביישובים של התוכנית אנחנו איתרנו 156,000 ילדים ובני נוער בסיכון מלידה עד 18, בתוכניות בכלל של התוכנית, משרתים כ- 50,000 ילדים. יש לנו פילוח של סוגים שונים של פעילויות.

עדיין, 130,000 ילדים.

התוכנית הלאומית זה תקציב תוספתי, הוא לא יכול להכיל את כל הילדים, יש גם תוכניות ביישובים שהן אינן במסגרת התוכנית הלאומית אבל אני רוצה להגיד משהו על פעילות הפנאי. אני חושבת שחשוב לא לדבר רק על בני הנוער. כשאנחנו מסתכלים על הילדים ונוער בסיכון, אנחנו מסתכלים על היכולת של ההורים לספק העשרה לילדים, שזה מתחיל מלידה, יש המון המון פעילויות בגיל הרך שמכוונים לכיוון הזה. קמו, גם בתוך הפורמאלי, כי אני חושבת שילדים צריכים גם ללמוד לצרוך את השירותים האלו ולהיחשף אליהם וכשהם קטנים המקום לפעמים יותר יעיל לעבוד בתוך הגן. יש גם הרבה מאוד משחקיות שקמו, כדי לעודד את היכולת של ההורים גם לשחק עם הילדים שלהם וגם להבין את תחומי ההעשרה. אנחנו שמים דגש מאוד גדול על זה שיכירו את הילדים, שידעו מה הצרכים שלהם, שיחפשו את החוזקות שלהם, את הכישורים שלהם כדי לשלב אותם, אם לא בתוך התוכנית שהם משתתפים בה, למצוא את השיתוף במערך הבין מקצועי והבין ארגוני שכן יכול לכוון לחוגים ולחבר את המימון.

תודה רבה. במסמך שהכינה אתי, ציינו שבני נוער עולים מברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה, משתתפים בפעילויות פנאי באופן מופחת באופן יחסי לבני הנוער היותר ותיקים. נמצא פה גם המשרד לקליטת עלייה? לא.

ושוב פעם, השיבה היא עלות פעילויות הפנאי.

מה שרציתי לשאול. אין פה אף אחד? הודיעו? רשומים? מכתב נזיפה. משרד הקליטה נרשם ולא הופיע.

אצלנו, דווקא העלייה הרוסית מאוד פעילה. בתחום הספורט, מאוד פעילה.

המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

אני נציגת המשרד לביטחון פנים. אני רוצה לציין, במשרד לביטחון הפנים יש אגף חברה ומניעת פשיעה, יש את עיר ללא אלימות, אלו גופים שעוסקים גם בנושא הפנאי. היום אני בעיר ללא אלימות, בעבר הייתי מצילה, ואני יכולה להגיד לכם שבשנה האחרונה הכנסנו לעוד 66 יישובים של עיר ללא אלימות. עבדנו ב- 12 יישובים בשנת 2010, השנה נכנסנו לעוד 66 יישובים, כך גם במצילה, הכוונה בשנה הבאה להיכנס לעוד כ- 20, גם במצילה וגם בעיר ללא אלימות. זאת אמירה מאוד רצינית. זאת היערכות מאוד רצינית מבחינתנו. הנושא של החינוך הבלתי פורמאלי בעיר ללא אלימות, כשאני בעצם אחראית עליו, הוא נושא שמאוד מאוד היה חשוב לי. נכנסתי לשם וראיתי באמת הרבה מאוד פעילות של מגרשים מוארים, דברים רחבים, פחות ערכיים ואני באתי ובאמת שינינו עכשיו את הדפוס בצורה מאוד משמעותית, לתיאטרון, לכל מה שקשור.

על איזה היקף בני נוער מדובר?

תראה, עיר ללא אלימות זה בעצם המטרה שלה זה להתעסק עם נוער נורמטיבי, בעיקר. בניגוד למצילה.

עיר ללא אלימות, המטרה שלה היא להתעסק עם אלימות ולא עם בני נוער.

זה העניין. זאת אומרת, הרעיון הוא לדבר באמת, לקחת, להביא כמה שיותר בני נוער נורמטיביים. אנחנו באנו ונלחמנו ואז החלטנו שכל הנושא של תקציב הפנאי יקבל משמעות גם מבחינת בני הנוער בקצה הרצף, שליש מתקציב הפנאי הולך כרגע לבני נוער בקצה הרצף שגם שני שליש האחרים, אנחנו בעצם רוצים לשלב קבוצות של נוער בסיכון ונוער נורמטיבי. מדובר בכמה שיותר בני נוער, הרצון הוא להביא כמה שיותר וליצור כמה שיותר אטרקציות ולהביא ערכים.


דיברה פה אורלי, עכשיו יצאה, אבל כל הנושא של תיאטרון, פיסול סביבתי, מנהיגות נוער, כל הדברים שעלו פה, נכנסו בצורה מאוד מאסיבית לתוך הפעילות ואני מאמינה שלשנה הבאה אנחנו נראה שינויים מאוד דרמטיים בנושא הזה ברשויות.

עכשיו אני רוצה לעשות רגע הפסקה מתודית. בני הנוער שמעו את כל מה שדיברו משרדי הממשלה.

טוב, סליחה. משרד התרבות, זאת אומרת, יש עוד פן אחד למשרד התרבות, לא רק ספורט.

איזה עוד פן יש?

של תרבות.

לא רשום לי, פשוט. כתוב שאת מנהלת שירות הסרטים.

אני מנהלת שירות הסרטים שיושבת במינהל התרבות.

ראיתי מנהלת שירות הסרטים.

כדאי לשמוע כי משרד התרבות עשה כמה דברים מדהימים.

אני התפלאתי שמינהל התרבות לא נמצא פה.

אני הנציגה פה.

בבקשה, לא ידעתי שאת מייצגת פה את מינהל התרבות. בבקשה.

אני מייצגת את מינהל התרבות, זה קצת מבלבל, אכן. אני רוצה לציין שאל"ף, במשרד התרבות האוריינטציה היא יותר בתחום המבוגרים ולא בתחום הילד, אבל יחד עם זה, אני קיבלתי נתונים שאותי די הרשימו, אני לא יודעת, יכול להיות שזה לא מספיק. לגבי בני הנוער שמבקרים באותם אתרים לאומיים תרבותיים, כמו מוזיאונים, תיאטראות, קונצרטים וכו', שנאספו על-ידי חברת פיל"ת ומגיעים לכמה מיליונים בשנה, בני נוער שמבקרים באותם מוסדות.


שני פרויקטים שבעצם לימור לבנת ייסדה וקידמה.

מעירים לי, אתי שהכינה, היא עוזרת המחקר שלנו, שהנתונים האלה לא מבחינים בין מי שמגיע למוזיאונים במסגרת בית-הספר סל תרבות, לבין מי שפעילות תרבות הפנאי.

זה נכון.

במערכת החינוך יש 1,800,000 תלמידים, אז זה יכול להיות המיליונים.

ויחד עם זה, זה עדיין די מרשים. בעיני. אני רוצה עכשיו לציין שני פרויקטים שכפי שאמרתי בעבר, משרד התרבות, האוריינטציה שלו, ההסתכלות שלו, המטרות שלו, הם למבוגרים, לא לילדים ושני הפרויקטים שאני רוצה לדבר עליהם זה תרבות לישראל, שחבל שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לא נמצאת פה. תרבות לישראל עכשיו היא אחד הפרויקטים הממש ממשיים שממש יוצא לימים אלה, זה פרויקט חנוכה.

תקצרי, כי הוועדה דנה בפרויקט חנוכה עם השרה ושיבחה מאוד, שמענו את זה. קדימה.

שיציג בפני 76 יישובים בפריפריה.

40,000 בני נוער, הוועדה קיבלה על זה דיווח ישירות מהשרה, תתפלאי.

בסדר גמור. ועוד פרויקט אחד ראוי לציון זה הפרויקט של נותנים במה. זה גם כן השרה בטח דיברה על זה, נותנים במה זה אותה מסגרת שחושפת בפני הפריפריה את אותם מוסדות תרבות עיקריים שגם נותנת הזדמנות עם הפנים לילדים, נותנת הזדמנות לאותם ילדים להיחשף לאותם אירועים.

תודה רבה. עכשיו אני רוצה רגע לחזור לתלמידים.

אני גם רשומה. משרד הבריאות.

מה, תרבות ופנאי שבאים לבתי-החולים?

אנחנו בריאות, לא חולי. אני מהמחלקה לקידום בריאות.

ואתם עוסקים בתרבות הפנאי-?

עוסקים בתרבות הפנאי.

מעניין.

יש לנו היום תוכנית לאומית, קודם כל, אתה מוזמן עם כולם, אנחנו היום עושים מן השקה לתוכנית לאומית לאורח חיים בריא ופעיל, שגם דורית היא חלק מזה, זה משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט והדגש זה על ילדים והדגש אנחנו רואים את הבעיות הבריאותיות.

זו תוכנית שתהיה-?

זו תוכנית שהתחילה כבר. התחלנו כבר. אנחנו כן יש נתונים דרך סקר של משרד הבריאות ומשרד החינוך, של התנהגויות בריאותיות של ילדים ונוער, שיש יותר מחמש שעות ביום צפייה בטלוויזיה ומחשב. ילדים לא זזים. ילדים לא יוצאים מהבית.

לא נכון, הם הולכים לקניון.

זה גם אנחנו רואים. מה שאנחנו מודאגים זה גם מהבריאות, מה יהיה.

ההורים מסיעים אותם לשם, הם לא הולכים.

ביחד, אנחנו מחפשים גם בבתי-הספר שהשנה זה שנת אורח חיים בריא במשרד החינוך, אלא גם אחרי זה, שיהיה את כל הפעילויות, אנחנו נותנים יותר דגש לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, יותר מחצי מהפעילות של משרד הבריאות בקידום בריאות זה במגזר הערבי, כדי לעשות אפליה מתקנת. זה כולל תמיכה בחברה למתנ"סים, לפעילויות בלי כסף לילדים ונוער. הפעילות בהפוך על הפוך, גם של פעילות גופנית. עם הרשויות המקומיות אנחנו עכשיו לוקחים הרבה. זה כדי להכניס אותם יותר לנושא של פעילות גופנית.

תודה רבה. אני רוצה לשאול את התלמידים והתלמידות כאן, כמה שאלות. מי הולך לתנועת נוער באופן קבוע, ירים את ידו. איזה בית-ספר אתם? אפשר להוריד.

זה מדגם מייצג.

מי הולך לאיזה שהיא פעילות במתנ"ס? פעם בשבוע, באופן קבוע, לפחות פעם בשבוע, באופן קבוע-?

אם יהיה מתנ"ס.

באבו גוש יש מתנ"ס ובירושלים יש מתנ"ס. ובעוד כמה מקומות יש 160 מתנ"סים במדינת ישראל. גם בשיתוף עם הרשויות המקומיות.


שאלה נוספת. מי מקיים פעילות שבועית סדירה בתחום הספורט? חדר כושר. חוץ מחדר כושר, עוד מישהו מקיים פעילות? טניס. מחול.


מי ביקר לא דרך בית-הספר, באירוע תרבות, מוזיאון, ראיתי, אפשר להוריד. מוזיאון, אפשר להוריד. הצגה, לא במסגרת בית-הספר. הצגה, תרבותיים פה. אפשר להוריד. מוסיקה, מחול, אחת מאמנויות הבמה. תגידו, יש לכם זמן ללמוד? אתם בית-ספר הרטמן? הבנות של אבו גוש. יש איזה פעילות תרבות הפנאי שאתן מקיימות באופן קבוע? מה? במתנ"ס? קודם שאלתי על המתנ"ס. את הולכת, יש איזה פעילות קבועה שאת הולכת פעם בשבוע? לא. אלא-? מה, אם יש הצגה או משהו? מתי הולכים למתנ"ס? מה אתם עושים בזמן הפנאי? רק לומדת, כל היום? או טלוויזיה. זהו, טלוויזיה, מחשב, כן? הבנתי.


איפה הבנים שלכם, פה? איפה הבנים של אבו גוש יושבים. שם? מה עם הבנים? יש מישהו מהבנים שמשתתף באיזה פעילות ספורט קבועה, פעם בשבוע? מה יש באבו גוש? הפועל? מכבי? מה יש שם? בית"ר, אני בטוח שאין.


טוב, אתי אלוני, שלטון מקומי. בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לבוא ולומר שאני חושבת שהשאלה העקרונית מתוך הסקירה שניתנה כאן, מעלה שאלה אסטרטגית בעיני, שאני מבקשת להעלות אותה כאן, שעוסקת באמת באחריות וברצון שלנו לראות את החינוך הבלתי פורמאלי, האם הוא מותרות. אני חושבת שזאת השאלה. השאלה האם אנחנו לוקחים אחריות על המרחב הזה, שקוראים לו שעות הפנאי של הילד, של החברה, של הקהילה. אני חושבת שזה, מכל מה שעולה כאן. אני חושבת שאם אני ואני אחרי שיחה עם שלמה בוחבוט, יושב-ראש השלטון המקומי, שהגדיר כיעד לשנת 2012 תקצוב הנושא הבלתי פורמאלי, הוא אמר לי – זה המשימה שלך לצד צו החינוך וזאת אמירה אחרי אסיפת ועד מנהל, של השלטון המקומי. אני רוצה לבוא ולומר שהרשויות המקומיות רואות בדבר הזה לא פחות חשיבות, השקעה, רצון ותרומה, ועומס בנטל הכספי, שלהן, לא פחות מהפעילות הפורמאלית ואני יושבת ככה ושומעת פה את הסקירה, ואני מכירה פה את רוב המערכות ואני שואלת – רגע, איפה אנחנו? אנחנו רואים פה מצילה, רואים נוער בסיכון, רואים תוכנית ואיפה ה- Main stream ? איפה המסה הקריטית הרגילה, הגדולה, ה- Main stream?

עיר ללא אלימות.

ואני רוצה לבוא ולומר שכל עוד לא נחליט אסטרטגית, כמדינה, שהנושא הזה לא פחות חשוב ממה שקורה עד 12 או עד שתיים בצהריים בין כותלי בית-הספר ושלמרחב הבלתי פורמאלי יש לא פחות השפעה, אולי לפעמים במקרים אחרים אולי יותר, על עיצובו של הילד, על עיצובו של מרחב החברתי תרבותי שלו, אני חושבת לא יקרה פה כלום. ואז חלוקת התקציבים תהיה בהתאם ואז כל חלוקת הנטל תהיה בהתאם. כל עוד אומרים שזה מותרות, אז במותרות מתעסקים בגובה ובגודל הכיס. מי שיש לו – יש לו, ומי שאין לו – אין לו. ואני חושבת שאנחנו כמדינה מתקדמת, מדינה שרוצה ורואה ברצף, באורך היום, משמעות שהיא לא רק מ- ש.ג. בית-הפר החוצה או פנימה, אלא רצף שלם שגם החוגים יש להם מימד חינוכי וגם תנועות הנוער יש להם מימד ערכי חינוכי וגם קבוצות המנהיגות וגם הספורט וגם התרבות, אני חושבת שכל המכלול הזה ביחד, אם לא נגדיר אותו ונתקצב אותו בצורה פורמאלית, בפורמאלי של הבלתי פורמאלי, לדעתי לא יקרה פה כלום. ואני רוצה לומר שיש הרבה מאוד רשויות מקומיות ואתה אמרת את זה בדבריך בפתיחה ואני מודה לך על זה, שמשקיעות רק כי יש להן או רק כי הן מבינות שזה חשוב. ואני חושבת שאנחנו כחברה לא יכולים לחיות רק על-פי מי שנראה לו או לא נראה לו. אם זה בסדר היום החברתי, ציבורי, לאומי שלנו, זה חשוב שזה יהיה שם. ואני רוצה פה לומר על עבודה טובה של משרד החינוך יחד אתנו לקידום חוק הנוער, ששם את זה ב- Front priority, בפורמאלי ואמר – זה לא יותר לגחמתו של ראש עיר נבחר או לא נבחר, הטיפול בנוער. זה ב- Priority, זה נמצא ב- Front line. ושם אנחנו. ושמו תפקיד סטאטוטורי, לא עוד הוא מחליט אם בא לו להשקיע בזה או לא.

ייכנס לתוקפו ב- 2013, מנהל יחידת נוער.

אמת, שבמקומות מסוימים, ההחלה היא תוך שלוש שנים.

צריך להסתיים.

נכון, אבל ההחלה שלו יכולה להיות מיידית במקומות שעומדים בקריטריונים.

זה חשוב מאוד.

בזה אני מבקשת לסיים.

זה השיג את חוק תנועות הנוער.

נכון, נכון.

עוד נחזור אליו.

תודה רבה. יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש.

ואחריו יתכונן, מועצת התלמידים ונוער, תתכוננו.

אני רוצה קודם כל לנצל את ההזדמנות לברך את המנכ"לית הנכנסת של משרד החינוך, לאחל לה הרבה בהצלחה. אני רוצה להזכיר לך שכשטייס עושה את טיסת הסולו הראשונה שלו, כשהוא יורד מהמטוס, חברים שלו שופכים עליו דלי עם מים קרים. אז אני לא, והדברים שאני אומר, אני לא מתכוון לעשות את הטקס הזה שמקובל אצל טייסים. אבל בכל-זאת, אני רוצה קצת לשפוך מים קרים. שמענו פה הרבה מאוד דברים שנאמרו ואם היה נוחת פה חייזר, הוא היה אומר – יש פה יותר פעילויות לבני נוער מאשר בני נוער. התמונה הזאת היא תמונה לא נכונה. אני מעריך את כל מה שנעשה בכל משרד, אבל אני מפנה אתכם לדו"ח מבקר המדינה מלפני שנה. דו"ח מבקר המדינה הוא דו"ח קשה מאוד בנושא הזה. ואומר מבקר המדינה נכון, יש קשר בין עלייה בשיעור התנהגויות סיכון, לבין היעדר מסגרות פנאי להפעלת בני נוער לאחר שעות הלימודים. הדברים האלה הם נכונים ובלי שהגברת מהמשרד לביטחון פנים תקפוץ, אני אומר שלדעתי, כל התקציבים להפעלת בני נוער היו צריכים לבוא מהמשרד לביטחון פנים זה אמצעי המניעה הטוב ביותר למנוע התנהגויות מסוכנות בקרב ילדים. לא רק של ילדים שנמצאים בתוכנית הלאומית ומוגדרים כילדים בסיכון, אלא של כלל הילדים בישראל.


היום, בכנסת, מתקיימת בוועדה אחרת, ועדת המדע, מתקיים דיון על הסכנות לבני נוער מהפייסבוק וקריאת הביניים שלי לא היתה מקרית קודם, מפני שחלק גדול מבני הנוער בישראל, תרבות הפנאי שלהם נעה בין הפייסבוק לקניון.


אנחנו לא יכולים לאסור עליהם להשתמש בפייסבוק, וזה גם לא נכון, גם לא ללכת לקניון. השאלה היא אם אנחנו מציעים להם משהו כתחליף. בגדול, התשובה היא לא. תבדקו כמה מגרשי ספורט מוארים מצוידים, עומדים לרשות בני הנוער במדינת ישראל. אפילו בבתי-הספר, גברתי המנכ"לית, ואני אומר את זה גם לאנשי משרד הספורט, ראיתי במסמך של מרכז המחקר שעושה עבודה מצוינת כל פעם מחדש גם במסמך שהוא הגיש היום, שב- 70% מבתי-הספר אין אולמות ספורט תקניים שעומדים לרשות התלמידים. אז אפשר לדבר גבוהה גבוהה על ספורט ואפשר לדבר על פיילוט פה ופיילוט שם, אבל השאלה היא איזה אלטרנטיבה אנחנו מציגים לבני הנוער.


אמרה לי פעם מי שהיתה קצינת הנוער הראשית של משטרת ישראל משפט שאני מציע שנחרוט על לוח ליבנו. היא אמרה כך – הפטנט הוא מאוד פשוט. אם לא נעסיק אותם, הם יעסיקו אותנו. וזה נותן את הכל בקליפת אגוז. אם אנחנו לא ניתן לבני הנוער ולילדים את הכלים ואת האפשרויות, ואגב, אני מדבר לא רק על השאלה מה נמצא או מה לא. בדו"ח מבקר המדינה, מוזכרים עוד כמה דברים מעבר לקיפוח של אוכלוסיות של עולים חדשים והמגזר הערבי ועוד, מוזכר שם, וסליחה שאני אומר את זה, אני לא מתכוון להעליב אף אחד. הדלות של הדברים שכן פועלים. אם אנחנו רוצים להתחרות על ליבם של בני הנוער, צריך להציע להם פעילות אטרקטיבית.


מוזכר בדו"ח מבקר המדינה הרמה הנמוכה של אלה שמעבירים באותם מקומות שיש תוכניות תרבות ופנאי. מוזכר חוסר ההתאמה לתפקיד, מוזכר דלות, מה שאנחנו נותנים להם. אני שמעתי פה על מילה שאני פשוט אלרגי אליה, אני לא יכול לסבול אותה, וזאת המילה פיילוט. אנחנו הפכנו להיות מדינה שנקראת פיילוט-לנד. כל הזמן עושים אצלנו פיילוטים. תפסיקו כבר עם הפיילוטים. משך עשרות שנים, היו בישראל בתי תלמיד ובתי נוער, לא קראו לזה פיילוט. הם נעלמו.


אני קראתי, באמת שוב, בלי לפגוע באף אחד, קראתי שעומדים או שהתחילו כבר לעשות פיילוט חדש, אתם יודעים של מה? של עובדי חבורות רחוב. פיילוט חדש. ריבונו של עולם, 30, 40 שנה, היו לנו עובדי חבורות רחוב שהתעסקו עם נוער מנותק וזה היה התפקיד שלהם, הם היו בכל רשות מקומית, עד שמישהו החליט שלא צריך יותר וביטלו את זה. אז עכשיו מקימים פיילוט של עובדי חבורות רחוב בכמה יישובים. אנחנו הולכים אחורה ואחר-כך מכריזים על כל פעילות שהיתה בתשתית שלנו, כפעילות של פיילוט.


אנחנו מוכרחים לחזור ולראות, להבין, זה בדיוק כמו טיפות חבל. ואני מושפע גם מישיבה שהייתי הבוקר, בוועדת העבודה והרווחה. איך הקטנו את התמותה של תינוקות במדינת ישראל? איך מנענו מחלות מדבקות? על-ידי זה שהקמנו רשת מפוארת שיש מי שרוצה להפיל אותה עכשיו, רשת מפוארת של טיפות חלב שעסקה במניעה. כשיש טיפת חלב, כשיש חיסונים, שיש חינוך לבריאות, אז יש פחות תמותת תינוקות, זה מוכח, זה עובד. זה זול. אותו דבר אנחנו צריכים לעשות גם בנושא תרבות הפנאי.


מילה אחרונה, אני לא יכול להתאפק, להזכיר את זה. מבקר המדינה בדו"ח שלו, ציין למשל את הדלות של השירותים בעיריית ירושלים. עיריית ירושלים היא עירייה לא קלה ולא פשוטה, עם אוכלוסיות מצוקה גדולות והוא טוען שבתשובתה של עיריית ירושלים למשרד מבקר המדינה צוין כי הסיוע השנתי שהעירייה קיבלה ממשרד החינוך לצורך הקניית חינוך לערכים לבני נוער, מגיע ל- 30 אגורות לילד לשנה. ככה לא בונים חומה.

תודה רבה. מועצת התלמידים.

אני מנתניה, מועצת תלמידים והנוער הארצית. אני תלמיד בכיתה י"ב בבית-הספר אלדד. אנחנו נשתדל לא לחזור על הדברים שנאמרו, באמת נאמרו פה, בין אם עובדות ובין אם הצעות שהן נכונות וחלקן גם קשות. דבר ראשון, אנחנו מברכים על הכינוס הזה. הכינוס הזה מראה שבאמת כל השיח כלפי חינוך בלתי פורמאלי, חינוך שהוא ערכי, חינוך שהוא מעבר לשעות הלימוד, הוא משהו שתפש את השיח הציבורי ואת השיח של מקבלי ההחלטות וזה חשוב שזה יהיה כך ואסור שזה ייפסק פה. לגבי העניין הכספי, אנחנו שמחים לשמוע מהמנכ"לית שבאמת נעשים דברים בנושא וזהו, ובאמת חשוב, אנחנו רוצים לראות את זה בשטח.


דבר אחד שמפריע לנו זה עניין של שוויון הזדמנויות. היום אנחנו נמצאים במצב שלרשויות המקומיות יש מקום מאוד משמעותי בהחלטה מה ייכנס ומה לא ייכנס. מה יהיה ומה לא יהיה. איפה הם יכניסו תקציב ואיפה לא. מה שגורם למצב שיש רשויות שיש בהן חינוך ערכי וחינוך בלתי פורמאלי שאפשר להתגאות בו מפה עד להודעה חדשה, וכאלו שאין להם בכלל כלום ואתה, אדוני היושב-ראש, שמעת ואתה בטוח מכיר את המקרים האלו ואני חושב שזה המקום של הוועדה באמת לעשות צעד בנושא הזה. והצעד, לפי דעתנו, אחד הצעדים באמת המשמעותיים, זה באמת עניין החקיקה, עניין התקנות. ראינו את זה כבר בחוק הרשויות המקומיות שבאמת צובר תאוצה ומשפיע על כל התהליך הזה של חינוך בלתי פורמאלי ואני חושב שאין סיבה שאם יש חוק שמדבר על החינוך הפורמאלי, לא יהיה חוק שמדבר על החינוך הבלתי פורמאלי וייצור רצף חינוכי שאנחנו במועצת התלמידים והנוער הארצית מאוד מאמינים בו. חינוך שהוא משמונה בבוקר, עד שמונה בערב וכן, גם אחרי. וחשוב להדגיש את זה.


עוד דבר אחד שגל יציין, שעלה במועצה, בבקשה.

אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית, אני מגבעתיים, תלמיד בשמעון בן צבי. דיברה קודם חברת הכנסת אורלי לוי ונחשפנו לזה קודם בשאלות שהפנית כלפי הנוער, זה העניין של ביקור במוזיאונים או בהופעות, בהצגות, לאחר שעות הלימודים. עולה באמת שבני הנוער לא נחשפים לזה, לא מבקרים במוסדות תרבות מספיק, מחוץ לשעות הלימודים. הונחה בעבר הצעת חוק שהיא נקראת חוק אזרח צעיר, שמטרתה בעצם לתת הנחה של 50% לאוכלוסיית בני הנוער, אם זה על מופעי תרבות או מוזיאונים וגם לתחבורה ציבורית. כשאנחנו במועצת התלמידים הארצית דנו עליה הרבה והגענו למסקנה שאם באמת יהיה הדבר הזה, אז בני נוער גם מהמרכז וגם מהפריפריה, שיש להם פחות, יגיעו למופעי תרבות ויותר למוזיאונים, מה שלא קורה כל-כך עכשיו.

דבר נוסף רק זה לגבי הפעילויות. יש בהרבה מאוד ערים פעילויות התנדבות, פעילויות של, אם זה בוגרים, אם זה מי שמכיר את תנועת תרבות שפועלת היום בארץ מתוך התנדבות.

זה תנועה של חבר'ה, זה גרעיני אמנויות שבזמנו עבדו בכל מיני מקומות והם יצרו לעצמם היום גוף משלהם, גם לשנת שירות וגם לצבא, גם כתנועת בוגרים.

וזו רק דוגמה פשוט לפרויקט שבאמת העשייה ההתנדבותית, בני הנוער לא צריכים לשלם, לא צריכים לעשות כלום, פשוט להגיע ולחוות משהו יותר ערכי, משהו אחר, בחינוך הבלתי פורמאלי והדבר היחידי שהם צריכים זה תמיכה כספית מהרשות או בכלל, וגם זה לא נותנים להם וחבל שהדבר הזה, הדבר הבסיסי הזה של כאלה שרוצים לעזור, לא תהיה להם את האפשרות הזאת.

תגידו, הבעיה שבני נוער לא הולכים לפעילויות של תרבות הפנאי היא בעיה כספית או בעיה של חוסר תרבות?

היא גם בעיה כספית, כי בני הנוער, באמת, אמנם כן, חסרה התרבות, כמו שאתה אומר, אבל לבני הנוער, אנחנו אוכלוסייה דלת אמצעים. רובנו לא עובד וגם אם כן, אין לנו הרבה כסף והכסף שכן יש לנו, בדרך-כלל מעדיפים להשקיע אותו בדברים אחרים. ואם תהיה, לפי מה שאנחנו בדקנו, ראינו שאם תהיה כן איזו שהיא הקלה, אז בני הנוער דווקא יותר יגיעו וכן ירצו להיחשף ולראות. ברגע שיגיעו וייראו שכן טוב להם וכן מקבלים איזה שהוא ערך תרבותי, לפי דעתנו, כן ימשיכו ויבואו.

מה אחוז התלמידים בכיתה שלך שהולכים לתנועות נוער?

לתנועות נוער, בכיתה שלי? אני יכול להגיד לך בגבעתיים, בערך 60% מבני הנוער, נמצאים בתנועת נוער.

ואצלכם-?

גם, בערך 50% - 60%. לגבי השאלה שלך, אני ישבתי עם אחת מהמורות אצלי בבית-הספר ובאמת העלינו את השאלה הזאת, מה הבעיה מבחינת התרבות, אצל בני הנוער והגענו באמת לסוג של מסקנה שהיום בני נוער רואים חשיבות מאוד גבוהה בכל מה שקשור לציונים ולבגרויות ולא באשמתם, זה מה שמלמדים אותם.

זה המסר שהם מקבלים.

זה המסר שהם מקבלים ואני אתן את הדוגמה הכי טובה, שהיה לנו סיור בכנסת, יש תלמידים שהם תלמידים מצוינים מבחינה התנהגותית, מבחינה חברתית, הכל, העדיפו ללכת הביתה וללמוד לקראת מבחן שהיה להם יום אחרי זה, מאשר לבוא לפעילות כזאת או כל פעילות אחרת. שוב, לא בגלל, אני בטוח שזה מעניין אותם, פשוט הם רואים חשיבות לעבור את המבחן הזה, כי זה מה שהמערכת מראה להם.

יש עכשיו ארבע בנות מהרטמן שרוצות לדבר, אז מי שמדברת, תשב פה ליד השולחן, כדי שהיא תיקלט בפרוטוקול. ליאל עזרא, בקצרה, בבקשה.

אני בכיתה י"א.

מה את עושה חמש יחידות?

היסטוריה ומשפטים.

ותורה שבעל-פה?

וגמרא. אני מדריכה בתנועת נוער בבני עקיבא ואני חושבת שעיקר התקציב שהמדינה צריכה לתת כדי לפתח את הנוער זה לתנועות הנוער. בגלל שבני נוער בעצם יודעים מה מעניין בני נוער אחרים. אנשים מבוגרים, לרוב, לא כל-כך, אולי כן, לרוב לא כל-כך מבינים מה מעניין בני נוער. אני חושבת שבני נוער הם יכולים לתת, זה נותן, תנועת נוער נותנת גם למדריך וגם לחניכים וגם לשכונה.

לא הבנתי, בגלל דמי החבר, אז ילדים לא נרשמים?

יש לשלם דמי חברות ולטיולים ולפעילויות, עולה הרבה כסף. אני יודעת שחניכים שלי, קשה להם לבוא, יש חודש ארגון, יש, אנחנו עושים דברים מאוד גדולים, קשה להם לבוא.

שבת ארגון?

שבת ארגון, בשבת הקרובה.

אני כבר יודע איך קוראים לשבט החדש.

גם אני יודעת.


הם לא יכולים לבוא, לא נעים להם להגיע, כי אין להם כסף לשלם. אין להם מאיפה. להורים אין תקציב ואני חושבת שנוער, יש לו יוזמות גדולות. נוער חושב בגדול – אני רוצה לעשות ככה וככה, אני רוצה להרים פה דברים, להרים שם דברים, ואין לו כסף. אין לו מאיפה. אין לו תקציב. המדינה לא מטפלת בזה, אין מי שישלם. לבני נוער יש יוזמה, אני יודעת שאנחנו אישית, כשיש לנו יוזמה שהיא קצת עולה כסף, אנחנו צריכים ללכת ולמכור עוגות ברחוב, כדי שיהיה לנו כסף לעשות דברים. בעצם, זה דברים לקהילה.

מה רע בזה?

זה טוב, באיזה שהוא מובן, כדי שנשתתף, אבל לא כל התקציב צריך להגיע ממכירת עוגות. זה לא צריך לעבוד ככה.

טוב. קדימה, בני עקיבא, למקום. בבקשה, יסמין, מאבו גוש.

אני תלמידה בכיתה י'.

את כבר יודעת באיזה מקצועות תיבחני בבגרות?

לא.

בסדר. תיהני קצת.

קודם כל, אני רוצה לדבר על המגזר הערבי. במגזר הערבי שלנו, יש פחות פעילות שמקיימים באזור שלנו. קודם כל, יש פחות חוגים, פעילויות לבני נוער, בהשוואה לבתי-הספר היהודים. לדוגמה, בבתי-הספר היהודים, מקיימים משלחת, הם מתוקצבים על-ידי הממשלה.

את מדברת על פעילויות של בית-הספר או של המתנ"ס?

גם בית-הספר וגם המתנ"ס.

את חושבת שבמתנ"ס באבו גוש יש פחות חוגים מאשר במתנ"ס בכל מקום אחר בארץ?

כן, כן.

טוב.

אז בקשר לזמן הפנוי, רוב הזמן הפנוי, בני נוער ערבים, יושבים מול הטלוויזיה, וגם מול המחשב. כי פשוט להורים אין את התקציב לקיים להם פעילויות כמו שצריך. וגם אני קוראת רוב הזמן בעיתונים וגם באינטרנט על פעילות שמקיימים תלמידים יהודים ואני רואה שזה חסר לנו בבתי-הספר ובמגזר שלנו.

מה היית רוצה שיהיה באבו גוש? הנה, יושבת פה מנכ"לית משרד החינוך.

פשוט אין לנו כל-כך פעילות שמקיימים כמו פעילות ספורט.

מה היית רוצה?

כמו, למשל, פעילות של ספורט. אין לנו משלחות כמו שעושים בבית-ספר יהודי. פעילויות תרבותיות.

אכן, גם העבודה של מרכז המידע והמחקר של אתי שנמצאת כאן, באמת מצביע על זה שהזמינות והנגישות של פעילויות תרבות הפנאי במגזר הערבי, היא פחותה מאשר במגזר היהודי וגם פה יש פער באמת שצריך לצמצם אותו.

אם אנחנו, בדפים שחילקתם אלינו היום, בעמ' 16, רואים את הפערים.

זה מה שאמרתי עכשיו.

כן.

אז לכן יש דיונים כאלה, חושפים את זה ואולי דרך הדיון הזה יבוא איזה תיקון. תודה רבה, שתצליחי בלימודייך, יסמין. רחל קפויה, בבקשה.

אני גם מדריכה בבני עקיבא, בסניף לב העיר. זה בבית-ספר לדוגמה, במקלט שם. גם לב העיר הוא סניף די בפיתוח.

את מדברת על הנחלאות?

כן. הוא סניף שהוא די בפיתוח ואין לו הרבה כסף.

נפתלי דרעי הוא המנכ"ל של מועצת תנועות הנוער, הוא מקשיב לך בתשומת לב ועל-ידו יושב יוסי לוי, שהוא ראש מינהל מינהל חברה ונוער שאחראי על תנועות הנוער במדינת ישראל, טוב שאתם מדברים, תכף הם יתייחסו לדברים האלה.

בעיקרון, ליאל אמרה מה שצריך להגיד, אני חושבת שצריך להשקיע בתנועות נוער כאלה בגלל שברגע שאתה משקיע במתנ"ס ויש לך שם, רוב האוכלוסייה שבאה לשם, זה סוציו אקונומי די נמוך. אבל ברגע שאתה בא לתנועת נוער שאחד בא מפה ואחד בא מפה, יש גיוון, יש לי חניך שבא ממקום שהוא אזור טוב יותר, שהוא בית יותר טוב, אחד שהוא בא מבית שהוא לא טוב. ברגע שאתה מחבר אותם, ברגע שאתה מביא להם מקום להיות ביחד, האחד פורח בגלל השני, האחד לומד בגלל השני והם פשוט כאילו סוג של ערבוב מאשר לשים את כולם באיזה מתנ"ס וכל אחד עם אותו רקע, אותו דבר ואין גיוון, אתה לא מעלה, אתה לא נותן להם לפרוח.

תודה רבה, רחל. אביטל גודמן, לא חייבי לחזור איש על דברי רעהו, רק אם את רוצה משהו להוסיף.

כן, אני לא בשום תנועת נוער.

את בהרטמן?

כן.

את לא בתנועת נוער?

אני לא בתנועת נוער. שוק?

הלם.

אז למרות שזה יכול להיות מפתיע, לא כל בני הנוער מהמגזרים שנמצאים במגזר הסוציו אקונומי היותר גבוה, לעומת בעצם מה שדיברו עליו קודם, שזה המגזר שהוא נמצא בסיכון, הילדים שאין להם לאן ללכת בגלל שלהורים שלהם אין כסף, אבל הבעיה שאני רוצה לדבר עליה היא לא בעיה כלכלית, היא בעיה שבעצם, אין מה לעשות, בגלל שיש עומס מטורף מהבית-ספר, בגלל שיש לנו בגרויות, בגלל שיש לנו שיעורי בית, עבודות להגשה ונכון שיש את יום החמישי שלפעמים בערב אפשר לצאת, ולאנשים שאין להם מחר בבוקר מגמה, אפשר לצאת, אבל לאן? תלכו לעיר, מה אתם תראו שם? ילדים בני 13, 14, בגיל של אח שלי הקטן, שמסתובבים עם בקבוקי קולה וכולם יודעים שזה לא קולה, כולם יודעים שזה אלכוהול שמישהו גדול מהם קנה להם. מעשנים, בצורה מגעילה, וכולם יודעים שזה לא בריא. ואומרים להם את זה, אבל הם בגיל מרדני ובא להם, בגלל שהם יכולים ובגלל שאין להם משהו אחר לעשות, חוץ מלשבת בבית וסתם, לראות פייסבוק.

איזה פעילות היית מציעה להם?

נאמרו פה דברים על מתנ"סים, ותנועות נוער, אבל הם דברים שדורשים התמדה. הם דורשים סוג של מחויבות.

אין מה לעשות אתם?

אני לא אומרת שהילדים שאין להם מה לעשות הם חייבים עכשיו ללכת ולהירשם למקום שהם מחויבים אליו, שהם יצטרכו להגיע אליו כל שבוע. לא בא לי להגיע בשבוע הבא לאותו דבר, אני רוצה בשבוע הבא לעשות משהו אחר. יכול להיות שגם בשבוע הבא אני לא ארצה לצאת, כי יש לי מבחן גדול או בגרות ביום ראשון. יכול להיות שאני לא ארצה לצאת ואני רשומה בתנועת נוער ואני אהיה חייבת להגיע כי יש לי בנוסף לאחריות שיש לי גם מהבית-ספר, גם יש לי עוד אחריות לחניכים? יש אנשים שמסוגלים לעמוד בזה, אבל אני לא חלק מהם.

תודה רבה, אביטל. שני יהושע, בבקשה.

היא אמרה דברים נורא חכמים.

דיברו כבר רחל וליאל על תנועות הנוער ורציתי לדבר על הצופים, אני אגיד את זה בקצרה. אני באמת חושבת שכמו שליאל אמרה, תנועות הנוער הם באמת מקום שיש הרבה הרבה יותר נהירה של ילדים ונוער למקום הזה. 300,000 ילדים בתנועות נוער בארץ, 60,000 בצופים וזה באמת מקום ממש טוב ללכת אליו. אני חושבת שיש בזה הרבה, סוג של הצלה ממקרים של אלימות ושימוש באלכוהול. גם בגלל שזה ממלא את הזמן וגם בפירוט שתנועת הצופים באמת יש לה אידיאולוגיות וערכים כמו זהות יהודית, שוויון, רב תרבותיות ומעורבות חברתית, שבאמת ממש ממש עוזרים לאנשים להתקדם ואני אישית מכירה הרבה אנשים שאני יודעת שאם הם לא היו מגיעים למקום הזה ולשבט שלי או לצופים, תנועות נוער באופן כללי, הם היו נמצאים היום במקום מאוד לא טוב, בין אם זה שימוש באלכוהול, או אלימות, מקרים אחרים.


באמת, חבל לי שהתשלום שצריך לשלם מדי שנה גבוה בצורה לא לגיטימית. במקרה שלנו זה 650 שקל בשנה, לא כולל טיולים ופעילויות אחרות ובאמת יש חניכים שלא מגיעים מהסיבה הזאת, שזה הפסד גדול ואנחנו בניגוד לבני עקיבא גם בגלל שאנחנו תנועה א-מפלגתית, אין שום מימון משום מקום אחר וזה באמת חבל כי אני באמת מחכה לשנה שבה אני והאחים שלי והחניכים, שאני אישית מדריכה של חניכים עם צרכים מיוחדים, לא יצטרכו, אנשים שאין להם כסף, למלא טופס סבסודים שזה לא נעים בכלל למלא אותו וזה משפיל. זה לא משהו שטוב להתמודד אתו, אלא שהמחיר מההתחלה יהיה מחיר לגיטימי ושתהיה לנו תמיכה מהמדינה.

תודה רבה. עכשיו המבוגרים. בבקשה, בתמציתיות.

באמת, אני רוצה להגיד לכם, צריך להיות גם אופטימיים. אני הרבה הרבה שנים נמצא בארץ הלא זרועה הזאת, אני כל חיי עסקתי במערכת החוץ בית-ספרית, בכל מיני תפקידים ואני רוצה להגיד לכם שהיום, ההזדמנויות של כולנו הן הרבה יותר ריאליות, היכולת היום להגיע למקומות במערכת החינוך הלא פורמאלי, היא הרבה יותר סבירה ונכונה. יש הרבה דברים מה לעשות, ראינו פה. הלכה אתי, אבל נמצא פה זיו. אני רואה, ראש רשות מקומית היום, אני אפילו אציין את שמו, למרות שלא שאלתי אותו, כמו אלי ברדה, ממגדל העמק, שיודע לנתב נכון את כל המערכות שמגיעות אליו מכל המשרדים, אולי אנחנו לא במשרדים לא יודעים קצת לתאם, אבל אליו מגיע בסוף הכל. והוא יודע לחבר את העיר ללא אלימות ביחד עם צהלה ויודע לחבר את קידום נוער ביחד עם מחויבות אישית, והוא יודע להוביל את זה נכון בשולחן עבודה נכון ואני באמת אומר לכם, אין דומה ראש עיר כזה, אמרה מקודם דין במילים אחרות את זה, אין דומה ראש עיר כזה לאחרים. ואני חושב שגם אצלו נמצא רוב הכוח, הוא בעצם הרמזור, המסוף שאליו מתרכזים כל הדברים האלה ושם זה בהחלט ייתכן.


יש היום לא מעט תקציבים. דיברו פה הרבה על כסף, אפשר לגמור את זה בכסף, להגיד אין כסף, אין פעילות. יש הרבה, לא מעט כסף היום, שלא היה פעם. זה מה שאני רוצה להגיד, שלא היה פעם. יש הרבה אפשרויות, ועם זה צריך לדעת את הניצול הנכון.


הדבר השני שאני רוצה להגיד, אני לא אענה לקדמן, הוא לא פה. אז אני אתייחס לנקודה השלישית. הזכירה קודם המנכ"לית, גם את התגבור של תנועות הנוער, דיברו פה הרבה על תנועות הנוער. תפישתי האישית בכל אופן שתנועת הנוער זה לא תרבות פנאי. תרבות פנאי היא תרבות, כמו שאמרה קודם הילדה האחרונה, אני רוצה ללכת לחוג היום אני הולכת, מחר אני לא הולכת, זה מאוד וולונטארי. בתנועת נוער כמו בדברים אחרים, שלארגונים יש איזה דפוס של מחויבות אישית של הילד לתנועה ואני חושב, בגלל זה גם שורדים בו ונמצאים בו הרבה חניכים. המשרד מכיר בזה מאוד, אמרה המנכ"לית, אנחנו נמצאים היום במקום אחר לגמרי בבסיס התקציב של התנועות, אחרי זה נפתלי יכול להגיד על זה עוד כמה מילים, אין את התוצאות, המספרים שקיבלתם עכשיו, של 300,000 הם מספרים שכמעט גדלו ב- 40% או 50% מהאומדן האחרון ומילה לכל אלה שדיברו על תשלומי חניכים, אמרו את זה לא מעט. דווקא בתנועות הנוער, שזה בעצם ארגון החינוך הלא פורמאלי, הכי גדול היום במדינה. שני דברים אנחנו עושים עם הנושא הזה. אחד, בכסף שהתווסף עכשיו, ב- 20 מיליון שהתווספו ב- 2012, אנחנו הולכים להעביר את מרבית הכסף לצד המוניציפאלי, לא לצד של המרכזים, אלא לצד העירוני, לסבסוד חניכים עד למדד טיפוח אישי של חניכים שיוכלו לבוא ודבר שני, שמענו את זה גם בוועדה אחרת, לפני שבוע, אנחנו הולכים לנקוט עמדה, מה שהמשרד לא נקט היום, לגבי תשלומי הורים, זה לא היה עד היום. אנחנו חושבים שזה דבר שהוא יהיה נכון וראוי ואני חושב שגם עם הנושאים האלו יבואו פתרונות טובים ואחרים. אני אסתפק בזה, בינתיים, מפני שהזמן קצר. בבקשה.

תודה. נפתלי דרעי, מנכ"ל מועצת תנועות הנוער.

ראשית, היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על הדיון הזה, החשוב, שאתה מקיים בנושא תרבות הפנאי של הצעירים ובני הנוער ולהצטרף לאיחולים לגב' שטאובר, מנכ"לית המשרד, והרבה הצלחה בתפקיד.


אני לא אחזור על דברים שנאמרו. אני אומר שמאז ימי זבולון המר כשר החינוך באמצע שנות ה- 90, כשהוא קיבל החלטה אסטרטגית להכפיל את תקציב תנועות הנוער, בשלוש שנים.

אתה זוכר מי היה המנכ"ל שלו?

כן. שהיא היתה החלטה היסטורית מבחינת תנועת הנוער. אנחנו זוכרים אותה. עד השנים האחרונות, עברנו תקופה של יובש, של יובש ושל יחסים לא טובים עם המשרד ועם כל הגורמים האחרים. לשמחתי, אנחנו נמצאים בשבע השנים הטובות. שר החינוך בהחלט שם את תנועות הנוער בקדמת הבמה ואנחנו חשים את זה גם בנושא התקציב וגם ביחס של משרד החינוך ומשרדים נוספים ובהחלט אנחנו מברכים על זה. אנחנו הצגנו לשר החינוך בפגישה שהיתה הקיץ, את ההתפתחות בשנים האחרונות של הגידול בפעילות תנועות הנוער ולשמחתי יש גידול בפעילות הקיץ של כ- 30%. הדברים האלה הם תוצאה ישירה של הסיוע התקציבי שתנועות הנוער מקבלות וההחלטה בטרכטנברג להגדיל את תקציב תנועות הנוער בעוד 20 מיליון היא נגזרת מהנתונים האלה, על-מנת להמשיך ולהרחיב את פעילות תנועות הנוער ולצרף כמה שיותר חניכים חדשים. הדגש, כמו שנאמר קודם, יהיה בשנים הקרובות לפריפריה. ב- 2010 השר קיבל החלטה להפנות חלק מהמשאבים בתוך תקנת תנועות הנוער לפריפריה ואנחנו ראינו בשנתיים האחרונות גידול של פתיחת סניפים חדשים בפריפריה, על חשבון יישובים במרכז והמגמה הזאת, לדעתי, תמשיך ואנחנו נראה בשנים הקרובות יותר ויותר פתיחה של סניפים חדשים בפריפריה והצטרפות של ילדים גם אם אין להם משאבים, לפעילות תנועות הנוער כי הסבסוד יהיה על-פי מדד אישי וזה יאפשר לתנועות הנוער לצרף באמת חניכים שאין בידם לשלם עבור הפעילות.

יהיה מבחן הכנסה לצורך קביעת התשלום?

כל ילד על-פי הנתונים האישיים שלו. קיים במשרד היכולת לזהות אם על-פי איזה מדד הוא נמצא ומזה ייגזר הסבסוד שיינתן.

יש מדד הטיפול האישי שלו, מדד שטראוס.

שטראוס. אבל יחד עם הדברים הטובים שאני אומר, אני רוצה להעלות נקודה שהיא כואבת ושמענו קודם את החברה מבני עקיבא שדיברה על כך שהם פועלים במקלט של בית-הספר. נושא המבנים בתנועות הנוער הוא עדיין רעה חולה.

נסגר סניף של בני עקיבא
באשקלון.

מה??

מה שאתה שומע. בגלל חוסר מקום. אי-רצון של הרשויות המקומיות להמשיך לתת להם לפעול בתוך בית-הספר והם פעלו ברחוב במשך שלושה חודשים ואתמול הם אמרו עד כאן והם החליטו לסגור את זה. אנחנו מטפלים בזה, זה הגיע אלינו אתמול.

מאוד מוזר שאף אחד לא אמר לי, לא שמעתי.

הנושא של מבנים בתנועות הנוער הוא בעיה שצריך לתת עליה את הדעת. ניסינו עם המרכז לשלטון מקומי דרך מפעל הפיס, פעם מפעל הפיס הקצה לתנועות הנוער הקצאה מיוחדת של בניית סניפים חדשים, לצערי הם הפסיקו את זה והיום שיטת התקצוב שלהם היא אחרת. צריך לתת על זה את הדעת, איך מוציאים את תנועות הנוער מהרחובות ומכניסים אותם לסניפים במבנים שראויים בשנים האלה לפעילות של ילדים ובני נוער.


משפט לסיום. ככל שיהיו יותר חניכים בתנועות הנוער, כך ייטב לכולנו. זה כולם יודעים ואנחנו צריכים לעשות מאמץ להגביר את הפעילות של תנועות הנוער. תודה.

השומר הצעיר, מי זה יאיר ליבל? בבקשה, ממש בקצרה. אנחנו מעבר לזמן.

אני מרכז את הפעילות באשדוד. המנכ"ל פה אמר את רוב הדברים, אני לא אחזור. אני אגיד שבמפגש שלי עם מערכת החינוך הפורמאלית, קצת קשה לי עם ההפרדה שעושים כאן בין מערכת החינוך הפורמאלית לבלתי פורמאלית. נאמר פה בהתחלה, בפורמאלית מושקעים הרבה תקציבים, בבלתי פורמאלית פחות, אז דיברו איך משקיעים יותר בבלתי פורמאלית. מבחינתי, מערכת החינוך הבלתי פורמאלית היא מראה של מערכת החינוך הפורמאלית, כמו שמערכת החינוך הפורמאלית היא מראה של החברה שאנחנו חיים בה. זה מגיע לנקודות שכאשר משרד החינוך, דרך המנכ"ל הקודם שלו, מר שושני, חורט על דגלו את ערך המצוינות, מקדם תוכניות על מצוינות, מביא את החניכים שלי ליום לימודים עד חמש. יום לימודים לא נגמר בחמש, יום לימודים ממשיך אל תכנים, מבחנים, כמו שנאמר פה יפה, שזה מאוד מקשה. גם ביום שלישי, אנחנו לא חווים את ההפרדה. ילדים אצלי לא מגיעים כי הפעילות שלהם מתבטלת, בגלל שהם לא מגיעים, בגלל שמשרד החינוך הצליח לעשות הד מטורף, סביב מה זה בית-ספר ומה מידת ההשקעה שדרוש לשים בבית-ספר. הבגרויות הן קודש. הבגרויות זה הדבר המרכזי בחיים של הילדים האלה. מחקרים גדולים בעולם, של קן רובינסון, אני ממש מסיים, חצי דקה, הראו שאין קשר ישיר כבר בין בגרות עם ממוצע גבוה לאזרחות טובה. כל עוד מערכת החינוך לא תבחר להשקיע גם בזה, כערך מרכזי, זה מפספס.

הערות סיכום למנכ"לית ונסכם את הדיון.

רק כתוספת, אני רוצה להדגיש וזה בוודאי ישמח לשמוע את זה גם השלטון המקומי, גם תנועות הנוער וגם כל השותפים האחרים שנמצאים פה, ששר החינוך הודיע על קדימות נוספת לתוכנית האסטרטגית והוא הנחה אותי וכבר הקמתי צוות בימים אלה לגיבוש תוכנית מקיפה לתרבות פנאי, קדימות שתיכנס כבר בשנת הלימודים הבאה למערכת החינוך, בשיתוף עם השלטון המקומי, עם חברת המתנ"סים, עם תנועות הנוער, עם מועצות התלמידים והנוער וכמובן מועצת התלמידים והנוער הארצית וכבר בימים אלה אנחנו עובדים על כך ואני מקווה שתהיה בכך אינטגרציה ואמירה ברורה ואסטרטגית, כפי שעלה כאן הצורך. תודה.

תודה רבה. אני קודם כל רוצה להודות לכל המשתתפים, לנסות לסכם קצת את הדיון לאור המסמך שהוגש לנו ולאור הדברים שהושמעו כאן ולומר דבר ראשון שמאחר והתברר שאין במדינת ישראל, אין למדינת ישראל נתונים מעודכנים אמינים, זמינים, באשר לדפוסי הפעילות של בני נוער מחוץ לבתי-הספר, לא רוצה לקרוא לזה רק תרבות הפנאי, אין נתון כזה, אנחנו נפנה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונבקש לעשות סקר בנושא דפוס הפעילות של בני נוער בכל הפעילויות שקשורות מחוץ לבתי-הספר, כמובן פעילות שעות הפנאי, תנועות נוער וכדומה, על-מנת לקבל איזו שהיא תמונת מצב לאומית, באשר לנושא הזה, מתוך תקווה שאם משרד החינוך יצטרך לסייע לנו מול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו נבקש את עזרת משרד החינוך, בדרך-כלל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רוצה גם שתהיה איזה פנייה של משרד ממשלתי לעניין הזה, אני חושב שזה גם יעזור למשרד החינוך לקבל תמונת מצב לאומית.


דבר שני זה שאנחנו מברכים את הגישה של משרד החינוך ושר החינוך, כפי שאמרה גם המנכ"לית וגם מופיע במסמך שקיבלנו על-ידי הודעת דובר המשרד מ- 10 בנובמבר, ואני מצטט – משרד החינוך אמר שתגובש התוכנית בנושא הזה שאנחנו עוסקים בו בשיתוף עם השלטון המקומי, חברת המתנ"סים, תנועות הנוער ומועצת התלמידים והנוער הארצית ומברכים על כך שהמנכ"לית מדווחת שהוקמה ועדה לטיפול בנושא הזה, ואנחנו בוודאי נרצה לקיים ישיבת מעקב, עוד חצי שנה, כדי לקבל דיווח ואולי ההערה הראשונה שאנחנו צריכים, הסיכום הראשון, זה שבאמת מהדיון עולה, זה צריך להיות א', מהדיון עולה חשיבות הפעילות של בני הנוער בכל מה שקשור לשעות שהם מחוץ לשעות הלימודים בבית-הספר, בין אם השעות הן רבות, כמו שאמר נציג השומר הצעיר, ומעטות, כמו שלפעמים אנחנו מתלוננים בוועדת החינוך, יש לפעילות הזאת חשיבות ומשמעות גדולה מאוד על בני הנוער, על התנהגותם, על ערכיהם, על מעשיהם, על אורח החיים שלהם והם בוודאי ערובה להתפתחות תקינה, נורמטיבית, של בני הנוער.


אנחנו גם נגענו ולא טיפלנו עד הסוף בסוגיה של הזמינות והתשלומים לפעילויות האלה ואני בעצם מסכם שבמסגרת הסקר שאנחנו נבקש, נבקש גם לבדוק את הסוגיה הזאת, את הזמינות והנגישות, כדי לברר אם הסוגיה הכספית היא באמת הבעיה הגדולה שמעכבת בני נוער מלהשתתף, כמו ששמענו כאן עדויות כאלה ואחרות או שהבעיה הכספית היא לא הבעיה המשמעותית, אלא יותר התרבות של הטלוויזיה והמחשוב, כמו ששמענו כאן, היא הבעיה היותר מעכבת.


כאמור, הדיון הזה הוא דיון חגיגי, מותר לומר, לרגל ציון היום הבינלאומי לזכויות הילד ונקווה שגם לדיון הזה, תהיה תרומה כזו או אחרת, לקידום עולמם של הצעירים, התלמידים ובני הנוער.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:53