הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 634

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, ב' בחשון התשע"ב (30 באוקטובר 2011), שעה 10:20

חשש לייקור עמלת החלפת המטבעות בנתב"ג.

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

ברוניסלבה חירמן – מרכזת בכירה כלכלת תחבורה, משרד התחבורה

יואב צבר – מנהל יחידת נותני שירותי מטבע, אגף שוק ההון, משרד האוצר
אהובה זקן – סמנכ"לית בכירה למוצר התיירותי, משרד התיירות

יעל מזרחי – ממונה בתי מלון ומסחר תיירותי, משרד התיירות

דורית מרקוביץ' – אחראית תחום עמלות, בנק ישראל

סוניה בוגוסלבסקי – פיקוח על הבנקים, בנק ישראל

יורם שפירא – סמנכ"ל מסחר ופיתוח עסקי, רשות שדות התעופה

רונית אקשטיין – יועצת תקשורת, רשות שדות התעופה

אדר אבישר – דובר, רשות שדות התעופה

אברהם גרינר – יו"ר, חברת צ'יינג' פלייס

ענת גרינר – מנכ"לית, חברת צ'יינג' פלייס



עו"ד אסף שפירא – חברת צ'יינג' פלייס
רונן ישראלי – מנהל, חברת צ'יינג' פלייס



עו"ד איתי דויטש – חברת יורו דיוייסס

לאה ורון

יעקב סמן טוב

<
חשש לייקור עמלת החלפת המטבעות בנתב"ג>

בוקר טוב. אנחנו פותחים ישיבה של ועדת הכלכלה. על סדר היום: המכרז להמרת מטבע חוץ בנמל התעופה בן גוריון, בדיוטי-פרי. הדיון נולד בעקבות מכרז חדש שערכה רשות שדות התעופה, לזיכיון להמרת מטבע לעוברים ושבים בנמל התעופה בן גוריון.

המרת מטבע הוא נושא בסיסי בתנועת נוסעים לחוץ לארץ. אני רואה בו נפרד ונבדל מדברים אחרים שנמכרים בדיוטי-פרי, ברחבי רשות שדות התעופה. שם יש רעיון והיגיון במיקסום ההכנסות והרווח, אבל המרת מטבע לנוסע לא כמוה כרכישת סיגר, ולא רכישת בגד יקר ולא מוצר אלקטרוניקה, אלא זה חלק בלתי נפרד מהנסיעה, ויש לו מחיר מקובל. ברחבי הארץ לא חסרות חנויות להמרת מטבע, והאחוזים במצב הנוכחי, עוד לפני השינוי שרשות שדות התעופה מעוניינת לבצע, הם פחות מ-0.5%, לעיתים 1/3%, ואפילו 1/4% מעלות המרת המטבע.

לכן כששמעתי שרשות שדות התעופה מסירה את עמלת המקסימום הקיימת היום בדוכני המרת המטבע בטרמינל, הדבר עורר אצלי סימני שאלה. שוחחתי עם מנכ"ל רשות שדות התעופה, נפגשתי גם עם צדדים נוספים לתהליך, למדתי את החומר לעומק ואין לי ספק שהמהלך לא נכון מבחינה צרכנית. אנחנו, בוועדת הכלכלה, לא עוסקים באספקטים אחרים שיכולים להיות במכרז, או עלולים להיות. לזה יש ועדות אחרות: ועדה לביקורת המדינה, אולי ועדת חוקה. אני מדבר מבחינה צרכנית. אנחנו לא נאפשר שיעשקו את הצרכן הישראלי ואת התייר. אני זוכר חוויה שנתקלתי באותה סיטואציה במדינה זרה, ובלי לשים לב שילמתי עמלה לא פרופורציונאלית ולא מקובלת. אני ראיתי את אותה מדינה אשמה באותו רגע. התדמית של אותה מדינה נפגעה בעיניי.

אפשר לעשות הקבלה למקרים אחרים. הכול מחוויות שהרגשתי על בשרי: כולם מכירים את המחירים בדיוטי-פרי באנטליה. פעם נתקעתי שם ורכשתי שתייה וסנדביצ'ים לילדים, ושם עושקים את הנוסעים בגלל שהם נמצאים במקום סגור ואין תחרות, ובאותו הרגע אמרתי: אני למקום הזה לא אגיע, כי לא מכבדים אותך. אנחנו לא רוצים שהישראלים ישלמו יותר ממה שהם צריכים לשלם, ואיננו רוצים שהחוויה האחרונה של התיירים היוצאים מהארץ תהיה שעושקים אותם בעת שהם ממירים מטבעות.

עשיתי בדיקות למכרז הזה ולרציונאל שלו, וגם לשוק המרת המטבע המקובל בישראל, שבו אין עמלות, יש רק הפרשי שער. הפרשי השער במטבעות המובילים – דולר, יורו, לירה סטרלינג – הם בגבולות של 1.5%-1% עמלה. לכן כשמציגים לי תחשיב שהעמלה עלולה להאמיר בנמל התעופה בן גוריון ל-10%, זה מזעזע. גם הרבה פחות מזה מבהיל, אבל אם תמחור ההצעות שהתקבלו במכרז – בכדי להגיע לאיזון או לרווח תפעולי מינימאלי – יחייבו את המפעילים להגיע לרמות כאלה של עמלות, זה לא מתקבל על הדעת.

ועדת הכלכלה אינה הסמכות לאשר או לא לאשר את גובה העמלה או את תנאי המכרז, אבל אני, ועל דעת שאר חברי הוועדה, איפה שצריך ניכנס לפיקוח, גם אם צריך חקיקה. לא נתיר עמלות בשיעורים כאלה. יכול להיות שהעמלה צריכה להיות יותר יקרה, למרות שלדעתי היא אמורה להיות יותר זולה כי בדיוטי-פרי אין שיקולי אבטחה כמו ברחוב הישראלי. זה שירות שהמדינה ורשות שדות התעופה חייבים לתת לכל מי שעובר בשדה התעופה, גם אם האלטרנטיבה היא בין השכרה לעסק להמרת מטבע, לבין עוד חנות בגדים שאולי תכניס עוד כסף לרשות שדות התעופה.

שמעתי שרשות שדות התעופה עשתה חושבים, הגיבה, ולפחות את אחד הזכיינים הכניסה בחזרה לגבולות המקסימום של העמלה. גם היא לא זולה, אלא בגבול הסביר ואנחנו לא בכל דבר נוטים להתערב, אלא אם כן הוא חורג מגבולות הסביר. עדיין זכיין אחד יוכל לגבות ככל שהוא רוצה. התלות בתחרות, כשיש שני מפעילים בבניין אחד לא תמיד אפשר לסמוך על תחרות. מה עוד שיש עשרות מטבעות. יכולה להיות תחרות בדולר, ביורו, אבל במטבעות האקזוטיים, הפחות נפוצים, שם מסכן מי שיגיע. בבנק הפועלים יגידו לו: אין לנו את המטבע הזה, ואז הוא יצטרך לגשת לזכיין השני ושם, השם ירחם על התוצאה.

לא קיבלתי הסבר למה השינוי הזה נדרש. למה היה צריך להסיר את המקסימום, שהיא לא דרקונית, שנקבעה על-ידי המועצה לצרכנות או על-ידי ועדת הכלכלה. זה נקבע בעבר על-ידי רשות שדות התעופה, משיקולים שלה. היא לא שיא ההגינות, אבל היא בסדר. בקצה הסבירות. העמלה עדיין יקרה, אבל בהתחשב בנסיבות אפשר לחיות איתה גם אם לא באהבה.

המצב הנוכחי בלתי מתקבל על הדעת, בעליל.
ראשון הדוברים נציג רשות שדות התעופה. תציג לנו מה היה? מה יהיה? למה עברתם ממצב למצב, ואיך אתם רואים את המצב?

בוקר טוב. אני סמנכ"ל מסחר ופיתוח עסקי של רשות שדות התעופה. ראשית, אני רוצה לברך על הדיון כי אני חושב שצריך את הפלטפורמה הנכונה כדי להציג את העובדות. אני חושב שרשות שדות התעופה, רואה את האינטרסים של הציבור יותר מרוב היושבים בחדר הזה שאינם נציגי ציבור. רשות שדות התעופה תמיד רואה בכמה מישורים את השירות שהיא נותנת: במישור הציבורי, הבטיחותי, הביטחוני ובהגינות המסחרית. מי שאמון על התשתיות התעופתיות במדינת ישראל זו רשות שדות התעופה, והמקורות הכספיים שלה לא באים יש מאין, אלא באים ממקורות עצמיים, משני מישורים: מישור האגרות מהווה כ-50% מההכנסות, והמישור המסחרי שגם הוא מהווה כ-50% מההכנסות.

רשות שדות התעופה תשקיע בשנתיים-שלוש הקרובות בתשתיות התעופתיות – בייחוד בתחום הבטיחות – למעלה מ-3 מיליארד שקלים. הסכום לא מגיע משום מקור תקציבי, למעט מקורות פנימיים של רשות שדות התעופה.

אתה מדבר על מסחר הוגן.

אני מבקש מהיושב ראש לשמור על זכותי לדבר.

תישמר באופן מוחלט.

על מנת שרשות שדות התעופה תוכל לאזן בין הצרכים התשתיתיים, הבטיחותיים והביטחוניים לבין צרכי הציבור, שאני לא חושב שהצד הזה של השולחן, רובו ככולו, למעט משרדי הממשלה, מסתכל בעיניים האלה, אלא הוא מסתכל רק בעיניים מסוימות וזה בסדר. נמל התעופה בן גוריון בנה את אחד ממתחמי המסחר הטובים בעולם בכל התחומים. אין אח ורע בעולם לתוצאות במכירות ובפעילות העסקית המתבצעות במתחמי המסחר ברשות שדות התעופה, והקהל מצביע ברגליים בכיוון החיובי. זה בכל המתחמים, לרבות מתחמי המרות מטבע חוץ.

רשות שדות התעופה רגישה, וברגע שפנית אלינו בנושא המכרז הראשון – שוחחתי איתך ביחד עם קובי – והחזרנו מיידית את המגבלה לבנק הפועלים. אבל על מנת שתהיה תחרות הזדקקנו לגוף נוסף, אחרת היינו נשארים עם בנק הפועלים בלבד. כשאין תחרות, ישנם מטבעות מפוקחים במדינת ישראל ומטבעות לא מפוקחים, שלא נסחרים בבנק ישראל. כמעט על כל המטבעות האלה יש תחרות בנמל התעופה בן גוריון, וזה כמעט המקום היחיד שבו אפשר להשיג את המטבעות האלה והתחרות בריאה וטובה בלי קשר לרשות שדות התעופה - - -

מר יורם שפירא, תציין שניים שלושה סוגי מטבעות.

בוודאי. נתחיל מהלירה הטורקית, נמשיך לבאט התאילנדי, נעבור למדינות מזרח אירופה המרכזיות שהישראלים נוסעים אליהן – אלה מטבעות שלא מפוקחים על-ידי בנק ישראל. יש תחרות מלאה בין הזכיינים ברשות שדות התעופה, ובכדי לסבר את האוזן – המרחק בדלפקים דומה למרחק שבין מנהלת הוועדה ליושב ראש הוועדה. גם אני שנוסע לחוץ לארץ, עובר בין דלפק אחד לדלפק שני. מי שנותן לי דיל טוב יותר – שם אני קונה.
התחרות קיימת והיא אמיתית. לא במקרה ממוצע הקניות של התייר במדינת ישראל גבוה מממוצע הקניות בעולם. למה? נעזוב את הישראלים, נניח שתרבות הצריכה שלהם שונה. נדבר על התייר שתרבות הצריכה שלו בישראל, גרמניה, ארצות הברית ובכל מדינה אחרת דומה. למה בישראל הוא קונה יותר? כי מדינת ישראל אטרקטיבית יותר בנמל התעופה בן גוריון. זה לא יש מאין. זה קיים כי רשות שדות התעופה מצאה את האיזון.

מה קרה במכרז הנוכחי?

היו שני מכרזים, נכון?

אני אתן סקירה מלאה.

היה מכרז אחד, ואחריו מכרז שני. צילמנו מצב ויצאנו למכרז. מצד אחד הקפדנו שבמכרז הזה יהיה אחד מהשוק המוסדי, קרי בנקים, חברות ממשלתיות ודומיהם, ומצד שני גוף פיננסי, חלפן או גוף אחר שיתחרה בשוק, משני טעמים: אחד, הבנק או הגוף המוסדי שומר על כללים שונים, ובנק ישראל מפקח עליו. השני, גמישות גדולה יותר של החלפן. הליך קבלת החלטות בבנק שונה מגוף פרטי. בגוף פרטי ההליך יותר מהיר מאשר בבנק.

אני חייב לציין שבמהלך 7 השנים האחרונות, מאז פתיחת טרמינל 3, בנק הפועלים הביא כמעט את כל המטבעות ואת כל שיטות העבודה של החלפן הפרטי. זאת אומרת שהתחרות מלאה, והשוק כמעט מאוזן בחלקים היחסיים של המכירות בנמל התעופה בן גוריון.

יצאנו למכרז והתקבלה הצעה אחת כשרה של בנק הפועלים.

במכרז הבנקאי?

לא, המכרז היה לשני גורמים: גוף פיננסי וגוף מוסדי - - -

בתוך התהליך?

באותו הליך. כאשר אמרנו שלא יוכלו שני בנקים לזכות, ולא יוכלו שני גופים פיננסיים לזכות.

בבוקרו של יום היו שתי הצעות בתיבה. אחד הגופים הפיננסיים החליט למשוך את הצעתו ברגע האחרון. הוא הכניס מכתב לתיבת המכרזים בבקשה למשוך את הצעתו, מסיבותיו שלו. ועדת המכרזים דנה והחזירה לו את הצעתו. אני לא נכנס אליהן ולא אמור לשפוט את החלטותיו העסקיות.

בשלב הזה כבר אין עמלת מקסימום בדרישות המכרז?

יש עדיין עמלת מקסימום.

מי שזכה במכרז בגוף הבנקאי היה בנק הפועלים, שנתן הצעה גבוהה ב-4 מיליון שקלים מהצעה ש - - -

מהמינימום.

מהמינימום.

כמה זה המינימום?

14 מיליון שקלים. על מנת לסבר את האוזן – שני הגופים, יחד, שילמו למעלה מ-28 מיליון שקלים בטרום המכרז, בימים האלה עד גמר המכרז, ב-1/11/2011.

אבל הם שילמו 28 מיליון שקלים לא - - - שכר דירה, אלא דרך הפעילות?

כן. זה אותו דבר, זה לא שכר דירה.

לא, 14 מיליון שקלים זה מחיר קשיח שלא מותנה, גם אם הוא לא מרוויח, או לא עושה פעולה אחת.

אני רוצה להבהיר. התשלומים לרשות שדות התעופה כוללים את כל המרכיבים. זה לא שכר דירה, אלא דמי הרשאה משולבים, בסיסיים הכוללים שכר דירה ועוד תשלומים, לרבות דמי הפעילות - -

אבל זה לא תלוי מחזור.

זה לא תלוי מחזור.

- - מול זה עומד אחוז מהמחזור.

הגבוה מביניהם.

הגבוה מביניהם.

במקרה שציינת הם נפלו לגבוה מביניהם לפעילות.

בוודאי, אבל הם שילמו את זה בפועל בשנים האחרונות - - -

במכרז הקודם כמה היה הסכום שעכשיו ציינת – 14 מיליון שקלים?

אני רוצה שנבין שכאשר פתחנו את טרמינל 3 בשנת 2002 כשהיו המכרזים, עמדנו על תנועת נוסעים שהיא כמעט חצי מתנועת הנוסעים היום. הטרמינל היה שונה לגמרי במבנה שלו. טרמינל ליניארי – שזה רוב שדות התעופה בעולם, שבו הפעילות מתפצלת באזורים רבים – או שאתה פונה ימינה, שמאלה או הולך ישר ואז צריך לשכפל את כמות הדלפקים לכל מוצר. זאת אומרת צריך 4-3 חנויות בשמים. המרות מטבע חוץ – במקום 6 דלפקים צריך 18 דלפקים, וזה מעלה משמעותית את הוצאות הזכיין. לעומת זאת עברנו לטרמינל עגול, כאשר כל הקהל עובר באותו מקום. זאת אומרת שלא משכפלים חנויות, אלא מגדילים את הפוטנציאל של הזכיין ומורידים לו את ההוצאות. בצורה הזאת הוא ממקסם את התועלת, ורשות שדות התעופה ממקסמת תועלת, והאזרח מרוויח. למה? הוא מקבל מחירים טובים יותר, בזמן קצר יותר ובכמות גדולה יותר. במקום שיהיו 3 חנויות של 1,000 מטר, יש חנות של 3,000 מטר. אז בחנות של 3,000 מטר, במקום לשים 3 בשמים זהים, אני שם 3 סוגי בושם שונים ואותו הדבר גם במוצרים האחרים.

דברים שממקסמים את התועלת לצרכן. הדבר הזה מביא לכך שסל הקניות הממוצע בנמל התעופה בן גוריון גדול משמעותית מהעולם. עזוב את הישראלים, אני מדבר גם על התיירים. לא רק הסל: אחוז הכניסה לחנויות, אחוז המעבר מצרכן פוטנציאלי לצרכן בפועל. כל אלה נמדדים בכל מתחמי הפעילות.

אני מניח שביקרתם בנמל התעופה בן גוריון, ואתם יודעים את מה שאני מדבר. אין הרבה מקומות שמקבלים את רמת התהליכים והשירותים כמו בנמל התעופה בן גוריון.

אני חוזר למכרז – התקבלה הצעה של בנק הפועלים. הצעה כשרה כדת וכדין. דרך אגב, לא מתפקידה של ועדת המכרזים של רשות שדות התעופה לדון במניעים המסחריים, הכלכליים של כל גוף שמגיש הצעה. כל אחד עושה את השיקולים המסחריים והכלכליים שלו. עמדו בפני רשות שדות התעופה הצעה אחת כשרה. הצעה אחת שנמשכה מתיבת המכרזים – הודיעו שהם מושכים אותה. אז עומדות בפני רשות שדות התעופה 4 אפשרויות: אחת, להגיד בסדר – יש זוכה כשר. הוא יעבוד לבד, עם כל המגבלות. איפה הבעיה? לא תהיה תחרות במטבעות האקזוטיים. יהיה זכיין אחד, כל השוק יהיה שלו. אני מניח שבאחוזים, בלי לעשות כלום, נקבל את אותו הכסף. האם אפשרות אחת טובה? לא. לא בגלל רשות שדות התעופה, אלא בגלל הצרכן.

בדקתם למה לא ניגשו אנשים?

מיד אומר. אפשרות שנייה היא לצאת למכרז. את המכרז אפשר לראות ב-3 אפשרויות שונות: אחת, לצאת למכרז כמו שהוא. כלומר מה הרוויחו חכמים? הרי אם לא ניגשו במכרז הראשון, למה שייגשו במכרז השני? כלומר, אפשרות לא הגיונית.

המפעיל הפרטי הקיים, לא ניגש במכרז הראשון?

המפעיל הקיים הוא זה שביקש להוציא את הצעתו מתיבת המכרזים.

המפעיל הלא בנקאי.

המפעיל הפיננסי – צ'יינג' פלייס. הם יושבים פה.

למה משכתם את ההצעה שלכם? אתם לא חייבים לענות, אבל אולי זה יעזור לדיון.

אני יושב ראש חברת "צ'יינג' פלייס". אנחנו מפעילים ב-14 השנים האחרונות את כל היציאות ומעברי הגבול במדינת ישראל, כולל בנמל התעופה בן גוריון. 14 מיליון השקלים זה מחיר מינימאלי, שעל פניו יש בו הפסד גולמי, ובהמשך נסביר למה. משכנו את ההצעה כי הרגליים רעדו. מר יורם שפירא יודע את זה – שלחתי לו אס.אמ.אס והסברתי לו למה. ב-14 מיליון שקלים יש הפסד גולמי של 4-2 מיליון שקלים בכל שנה. בנק הפועלים, עם ה-18 מיליון שקלים שלו ועם ההגבלה, יפסיד בין 12-10 מיליון שקלים בכל שנה. אני לא בנק הפועלים. לנו אין אפשרות לספוג הפסד גולמי ואני אסביר: כל עסקה מעל 350$ בשדה התעופה, עם ההגבלה, היא 2%. איך אדם יכול לתת 5.6% - - - ?

מה הרווח הגולמי הממוצע שלך?

הממוצע על עסקה הוא 330$-340$ בשדה התעופה. הרווח הממוצע שם הוא 3.8%-3.9%.

4% ומטה.

4% ומטה. אין מעל 4%. איך יכול בנק להציע 3.65% פלוס מס ערך מוסף, שזה 4.25%? איך הוא מרוויח? על כל עסקה הוא מפסיד 0.25% בממוצע.

אולי שווה לו הנוכחות במקום?

זה הפסד גולמי, בלי ההוצאות. אנחנו מכירים את רשות שדות התעופה. יודעים כמה הם קפדנים ורציניים.

אתם משכתם הצעתכם, כי בתנאים המינימאליים שהציבה רשות שדות התעופה, זה להפסיד כסף?

בדיוק. אנחנו מאד רוצים לעשות את העבודה. אנחנו מאד רוצים להמשיך לפעול בשדה התעופה. הגשנו את ההצעה וידענו שאיש לא ייגש. ההצעה שלנו הייתה 14,000,001 שקלים, בשקל אחד יותר. משכנו אותה כשידענו מראש שאין אף אחד. זה לא מתוך טריק. זה מתוך חשש.

משכתם את ההצעה כי לא יכולתם לעמוד בתנאים התפעוליים.

אי אפשר לעמוד.

מר יורם שפירא לא אומר שמה שהיה טבעי לעשות הוא: יש זכיין אחד. מורידים את תנאי הסף, משאירים את ההגבלה ויוצאים למכרז נוסף. ביחד איתנו היו 7 זכיינים, או 8 – אף אחד לא ניגש ב-14 מיליון שקלים. בנק הפועלים, מתוך שיקוליו, שאחרי זה הבנו למה - - -

עזוב את הבנק. למה לא ניגשת בשלב השני?

תיכף אסביר. בנק הפועלים הגיש 18 מיליון שקלים, ואנחנו חשבנו: יש פה פרסום, הוא ישים שלט, כדאי לו. אבל אחרי שבוע הבנו למה הוא עשה את זה – פתאום אין הגבלה. אמרתי למר יורם שפירא: בלי הגבלה אני מציע 35 מיליון שקלים במכרז הראשון, למה 18 מיליון שקלים? בלי הגבלה, תעשה מה שאתה רוצה. הציבור משלם, אתה יכול לעשוק אותו.

אתה לא ידעת שהסירו את ההגבלה?

ההגבלה הוסרה בדיעבד.

לא נראה לי הגיוני שההגבלה הוסרה בדיעבד.

אני לא רוצה להגיב לדבריו של מר אברהם גרינר. אני רוצה להגיד את עמדתנו. כמו שאמרתי היו לנו 4 אפשרויות: אחת, שב ואל תעשה – טוב לרשות שדות התעופה ורע לציבור. החלטנו לא לעשות את זה.

תתייחס לשאלה שלו אם זה הוסר בדיעבד.

אני צריך לענות לך? מי אתה שאני יענה לך?

אפשרות שנייה, לצאת למכרז כמו שהוא, ולהפחית את דמי ההרשאה, אבל יש גוף שזכה.

אתה מדבר על בנק הפועלים?

כן.

האם רשות שדות התעופה תיתן לגוף שזכה תנאים קשים יותר מגוף אחר שזכה? איפה נשמע דבר כזה? אנחנו גוף ציבורי. זה לא עומד במבחן משפטי וציבורי, בייחוד כשעומדת האופציה לא לצאת למכרז נוסף.

אפשרות שלישית, לצאת למכרז פתוח לכל – כלומר, כל אחד יכול להשתתף במכרז הזה. להסיר את מגבלת החלוקה בין מפעיל פיננסי לבין בנק. זו אפשרות מצוינת. זאת אומרת, אנחנו פותחים את התחרות עוד יותר. מאפשרים לבנקים נוספים להשתתף ולא להגביל את בנק הפועלים מלהשתתף. אמרנו: עד כאן. אנחנו רוצים לשמר את התחרות והחלטנו לא לאפשר לבנק הפועלים להשתתף. זאת אומרת לפתוח את התחרות לכל הגופים, אבל לא לאפשר לבנק הפועלים להשתתף כדי שתהיה תחרות.

האפשרות להוציא מכרז רק לגופים פיננסיים, לא עמדה בפניכם?

הייתה, אבל הגופים הפיננסיים לא ניגשו למכרז. רצינו להגדיל את מגוון הגופים שישתתפו במכרז, כדי שתהיה תחרות אמיתית.

לא, בלי התנאי של מינימום 14 מיליון שקלים.

שקלנו את זה. אמרנו: אנחנו רוצים להגדיל את פוטנציאל המשתתפים במכרז, על מנת שייגשו למכרז. יכולנו לא לעשות דבר, המכרז יסתיים והכול בסדר – אף אחד לא אמר שצריכים להיות שניים. אנחנו רצינו שיהיו שניים.

היה לנו ברור שאחת מאבני הנגף המרכזיות זה נושא עמלת ההמרה. אני רוצה להבהיר: עמלת ההמרה היא החלק הקטן, מה שגדול זה הפרשי השער.

הפרשי השער לא מפוקחים?

לא. יש שער קנייה ושער מכירה - - -

אין לזה מקסימום ומינימום?

רשות שדות התעופה לא קובעת שערי קנייה ומכירה. אנחנו מתעסקים רק בעמלה. זה לא נכון שבעיר לא לוקחים עמלה. זה משוקלל בשערים.

ביררתי בעיר ואמרו לי שהעמלה אפס. נכון שניתן לקחת את העמלה ולזרוק אותה להפרשי השער, אבל שאלתי מהו מרווח השער, וקיבלתי תשובה ברורה – בעיר, אחוז בדולר.

לא. המרווחים הם 8%-7%. תנסה לקנות ולמכור.

לא. בדקתי באופן אישי, אין כאלה דברים. המרווחים בדולר הם 5-4 אגורות, ביורו 6 אגורות. אותו הדבר, פחות או יותר, בלירה סטרלינג, וזה מביא ל-1.25%-1%.

אני עדיין לא מבין למה לא לקחתם את זה למקום, ואני מבין את הרצון בתחרות, ואני איתכם כל הדרך, להוריד את ה- - -?

דרך אגב, חברת "צ'יינג' פלייס" לא מזכירה שהיא עתרה לבית המשפט ו-70% מהדברים עורכי דינם יגידו להם שאסור להם לדבר פה, כי זה בדיון מחר בבית המשפט. אני פה בלי עורכי דין. שהם ישמרו על מה שמותר ואסור.

אני לא מעודכן בזה.

אז אני מעדכן שמחר יש דיון בבית-המשפט על עתירה שהגישה חברת "צ'יינג' פלייס" על 90% מהדברים שהם רוצים לדבר עכשיו. זה בניגוד לכל כלל אתי של בתי-משפט. אני לא יודע מה מותר ומה אסור.

שאף אחד לא יגיד משהו שלא מותר.

מדובר בעתירה מנהלית?

כן.

שכל צד ישמור על הכללים.

אמרנו שנפתח לכל השוק ונסיר את המגבלה כדי שייכנס עוד גורם. אני חוזר, במטבעות האקזוטיים יש תחרות מצוינת בנמל התעופה בן גוריון. אני מניח, שכמו רבים בחדר הזה, כשנסענו לתאילנד קנינו מטבעות בשדה התעופה, ולא במקום אחר. רצינו עוד מתמודד, וידענו שהמגבלה היא עמלת ההמרה, ושחברת "צ'יינג' פלייס" לא תיתמם כי גם הם טענו את זה כל הזמן.

במהלך - - - הקודמות?

בוודאי. במהלך השנים, במכרז ולאחר המכרז.

never.

לכן זה מה שעשינו. אמרנו: קודם כל שיבוא גוף פיננסי נוסף והתחרות תעשה את שלה. על מנת לשמור על ההגינות, אמרנו שנסיר את המגבלה גם מבנק הפועלים, כי יש עליו פיקוח של בנק ישראל. לאחר שפנית אלינו החזרנו את העמלה לבנק הפועלים. לא שיש עם זה בעיה משפטית, אבל זו לא הסוגיה.

החזרתם את העמלה רק לבנק?

באותו מכרז שהייתה מגבלה על העמלה.

איפה אנחנו עומדים כרגע? גוף פיננסי נוסף הגיש הצעה. יש שתי הצעות כשרות, שוועדת המכרזים החליטה עליהן כזוכות במכרז. בנק הפועלים תחת המגבלה. הלקוח בודק ומתוחכם – הישראלי והתייר. כשהוא מקבל דיל טוב, העסקאות בנמל התעופה בן גוריון מצוינות. כשאין דיל טוב, העסקה לא טובה ופונים אלינו על כל צעד ושעל. דרך אגב, היו מעט מאד תלונות בנושא המרת מטבע חוץ ב-7 השנים האחרונות. למיטב זכרוני ניתן לספור על כף יד אחת את כמות התלונות שהיו, כי המסחר ברשות שדות התעופה, בשוק המרת מטבע חוץ, במטבעות המפוקחים והלא מפוקחים, הוגן.

מה שהיה.

התחרות עובדת. לא סתם אמר מר אברהם גרינר: אני מוכן לשלם 35 מיליון שקלים אם אין עמלה ואני אשב בדלפק אחר.

- - - לראות את העושק של הציבור.

מר אברהם גרינר, אתה לא אחראי על עושק הציבור.

זה נכון. אתה אחראי.

אם אתה עושה מכרז ב-18 מיליון שקלים, ומשנה אחרי זה את תנאי הסף – אם היית עושה את זה מההתחלה, אמרתי שהיית יכול לקבל כפול מה-18 מיליון שקלים. אבל אתה עושה בדיעבד ואחר כך אתה אומר: רק 18 מיליון שקלים. אם היית מוריד את ההגבלה מראש, אז לא היית צריך להסביר שיש לך 26 - - -

בשלב השני, כשהמתחרה הספרדי מגיע, ברור לכל העולם שכבר אין עמלת מקסימום?

נכון.

כלומר כל אחד היה יכול להשתתף?

כל אחד היה יכול להשתתף.

אז אני לא מבין למה לא השתתפתם, כשלא הייתה עמלת מקסימום?

ביקשנו מהרשות - - - יש שני דלפקים בשדה התעופה. זה נכון שאחד ליד השני, אבל דלפק אחד נחות ובשני יש יותר פעילות. הפעילות היא שזה 60% וזה 40%. זה מה שנוצר לאורך השנים. לא סתם הבנק הלך למכרז כדי להוציא אותנו מהדלפקים שלנו, כדי להגיע למצב של 60% ולא 40%.

במכרז השני ביקשנו מרשות שדות התעופה: אם אתם פותחים הכול, תביאו למצב שגם התחרות על הדלפקים תחזור, ואז - - - למכרז. הם לא ענו, והחלטנו שצריכים ללכת לבית-המשפט כדי שישמור עלינו.

כלומר הויכוח עבר להיות על המיקום?

גם על המיקום.

אני עורך הדין של חברת "צ'יינג' פלייס". במכרז הראשון על פי תנאיו, במכרז שבנק הפועלים הגיש את ההצעה לבד, אחרי שהיה נבחר זכיין בנקאי וזכיין מתחום נותני שירותי המטבע, עשו תחרות פנימית ביניהם והגבוה היה יכול לבחור את הדלפק המועדף עליו. אחרי שבנק הפועלים זכה בסיבוב הראשון לבד, הוא בחר את הדלפק המועדף. אחר כך, כשמדבר מר יורם שפירא על זה שביטלו בדיעבד כדי ליצור שוויון, זה כבר במצב נתון שבו הבנק – עם הצעה נמוכה של ה-18 מיליון שקלים, שניתנה בידיעה שיש מגבלה – בחר כבר את הדלפק המועדף. העתירה שהגשנו והסיבה שלא ניגשנו, מכיוון שאמרנו לרשות שדות התעופה שאם אתם פותחים אחורה את כל הגלגל, תפתחו גם את התחרות על הדלפקים. במחזורים שרשות שדות התעופה הציגה במכרז – מיליארד שקלים בשנה מחזורי המרה – יש הבדל גדול בין דלפק שעושה 60% לדלפק שעושה 40%. אם התחרות שוויונית, אז מההתחלה.

לשאלה הזו לא ניכנס. זה לא מעניין אותנו.

זו שאלה משפטית שתדון מחר בבית המשפט. דרך אגב, הנתונים על 60% ו-40%, אינם נכונים. היחס כמעט זהה בין ההמרות שמתבצעות בסניף בנק הפועלים - - -

השאלה היא מי קרוב יותר לכניסה?

מר יורם שפירא, זה נתון שפרסמתם במכרז.

אני יודע את הנתונים של 2011. היום אין כמעט משמעות למיקום הדלפק. כשאני רואה שני דלפקים שצמודים אחד לשני, אני מסתכל. הלוח הוא כמו המרחק בין שני הדגלים. יש רק מקום אחד שיש מרחק יותר גדול – שאחד בצד ימין, ואחד בצד שמאל.

אני מכיר את הדלפקים.

נשים הכול בפרופורציה. כל דבר שאפשר היה להראות כלא בסדר, רצו להראות לא בסדר. אני מאמין לחברת "צ'יינג' פלייס" שאין כדאיות כלכלית. אני בטוח שהם לא רוצים לצאת.

זה נכון שבנק הפועלים מוכן להשקיע כסף כדי לעבור לדלפק ליד? הוא בחר את הדלפק - - -

אני לא יודע מה בנק הפועלים מוכן. בנק הפועלים נתן הצעה במכרז היחיד - - -

זו שאלה עובדתית. האם הוא עובר לדלפק השני?

הוא עובר כי הוא זכה במכרז, שאתם לא זכיתם בו.

כנראה שגם בעיניו יש הבדל בין שני הדלפקים הסמוכים.

אני אתן לך עוד כמה סיבות.

כבוד היושב-ראש, המכרז הזה אינו בבלעדיות. אני חייב לציין שאנחנו באותו צד, אני לא רואה אותנו מצד נפרד.

גם אני לא.

אתה ואנחנו חוששים באותה מידה. הלקוח הוא הדבר המרכזי ברשות שדות התעופה, ואתה יודע כמה אנחנו משקיעים בנושא הזה. לא כל גוף משקיע היום בתשתיות בטיחות ובשיפור השירות בשדה התעופה, כמעט 3 מיליארד שקלים. אני לא מדבר על הוצאות נוספות של תמנע ואחרים. מדובר במסלולים, מסלולי הסעה, מגדל פיקוח, בודקים אפשרות של זרוע נוספת. הכול לטובת הציבור, חברות התעופה והבטיחות.

יש שתי הצעות כשרות. יש אפשרות, במידה ונראה שהמסחר אינו הוגן - - -

איפה האפשרות הזו? במה היא מגובה?

במסמכי המכרז.

מה היא אומרת?

אני אומר. במידה והמסחר אינו הוגן, יש לנו אפשרות להכניס זכיין שלישי. יושב פה נציג החברה הספרדית. נציג הבנק לא פה, ודרך אגב הבנק לא התכוון להעלות ברבע פרומיל את העמלות. יש לנו את הכלים לעשות את זה. אם אתה תפנה אלינו ותגיד: בדקתי, ואכן חששותיי התממשו, אנחנו מיד נשקול זאת.

יש לך נתונים מתועדים, נכון להיום, מהם המרווחים של העמלות ושל השער?

יש לנו נתונים. עשינו בדיקה מעמיקה בשנים האחרונות. חברת "צ'יינג' פלייס" יודעת זאת כי זה בא ממקור עסקי אחר. יש לנו הכל – כל הנתונים, ניתוח הנתונים, הפרשי השער, העמלות, בכל סוג מטבע, לפי קבוצות. יש סוגי לקוחות שונים: הלקוח המזדמן, חברה עסקית שמזמינה מראש וכהנה וכהנה. שמשלם בדלפק, או משלם בהתחשבנות - - -. זה מורכב. ראשית, אני מודה לך על החשש שאתה מעלה, כי זה גורם לנו לחשוב שוב. שנית, אנחנו יודעים שיש לנו פתרון במידה וזה יקרה.

היום יש לך זכות ברורה, והודעת לכל הצדדים, להכניס זכיין שלישי גם בשנה הבאה אם אתה רואה משהו?

בוודאי. הם יודעים שאין בלעדיות. דרך אגב, זה כמעט בכל התחומים. אני זוכר את הגברת לאה ורון משנים קודמות, כשהשתתפנו בדיוני הוועדה הזו, ואמרנו את זה ובחלק מהמקרים עשינו את זה. איפה שראינו שיש חולשה ברמת השירות או ברמת המחיר או דברים נוספים שאנחנו צריכים לשפר – בצורך, בהשתנות הטעמים – אנחנו שינינו. ב-95% מהמכרזים יש לנו אפשרות להכניס זכיין נוסף.

אין לך מגבלת מיקום?

מיקום זה דבר טכני. אם אראה שחששותינו יתקיימו – ואני לא חושב שזה יקרה – עומדת בפנינו האפשרות הזו. כמובן שאתה יכול להגיד עוד חודש - - -

הציבור יבחן.

הציבור.

מאיפה יממנו את ההוצאות הגדולות? הרי תנועת הנוסעים בנמל התעופה בן גוריון קבועה. היא עולה בצורה זוחלת.

לא, היא עולה יפה מאד.

אבל היא יכולה להסביר ולשרת עלייה בשכר דירה ברמה כזו?

כן, ואני אכנס לזה מיד. האיום שקיים על הזכיינים שניתן להכניס מתחרה, עושה אותם הכי כלכליים שאפשר. זו נקודת מבט אחת. נקודת מבט שנייה היא מהתחום הכלכלי: אנחנו מתחרים על התשלום הקבוע, שאתה קורא לו שכר דירה – שאינו שכר דירה, אבל הוא מגלם בתוכו גם את שכר הדירה. זה ההבדל המשמעותי בין הראייה העסקית לראייה הציבורית. מאיפה זה נובע? ככל שהזכיין יגדיל את המחזור – שזה האינטרס הציבורי, הוא רואה אינטרס אחד – מקסימום רווח. כשקיים הפרש בין האחוז לבין דמי המינימום, ונניח שהאחוז הוא x, ודמי המינימום מסתכמים ב-x וחצי, יש לו אינטרס להגדיל את המחזור. למה? ככל שהוא יגדיל את המחזור, החלק היחסי שלו מהתשלומים לרשות שדות התעופה הולך ופוחת. המשמעות היא כשהזכיין יגיע לנקודת האיזון – דרך אגב, כמו שהם היו בתקופת החוזה הנוכחי – יש להם אינטרס להגדיל את המחזור.

המשחק של רווח, שהוא יודע שהגדלת המחזור ב-100 ויישאר לו מזה כתוצאה מכך שהוא ישלם לרשות שדות התעופה פחות אחד, יש לו עוד אחד בכיס – רק בהגדלת המחזור. עד אותה נקודת איזון שהוא יכול להכניס שיקולים נוספים.

טוב שיש הפסד גולמי.

לכן כאשר הזכיין עושה את חישוביו, אנחנו יודעים שיש לו מקסימום רווח ואנחנו רוצים מקסימום מחזור, וזו הסיבה שהולכים על המינימום. כך מ-10% מחזור הוא יכול לרדת ל-2.5% מחזור, או ל-3% תשלומים לרשות, ככל שהוא מגדיל את המחזור. איך הוא מגדיל את המחזור? כשהוא תחרותי ואטרקטיבי ללקוח. לכן אני בטוח שבעוד שנה נדבר, ואני אשמח להציג בפניך את הנתונים ואתה תראה שהחשש שלנו היה לשווא. כי האינטרס של הגופים הפועלים, לא רק בתחום הזה – יש לי עשרות שנות ניסיון בתחום הזה ברשות שדות התעופה – ואני יכול להגיד לך שב-99% מהמקרים הנוסחה הזו עובדת. לראייה אנחנו רואים את התוצאות העסקיות בנמל התעופה בן גוריון ובמתקני רשות שדות התעופה.

אני רוצה לסכם את נקודת מבט רשות שדות התעופה: אחת, אנחנו רגישים לנושא השירות לציבור. לא רק בגלל הקטע הכלכלי, אלא גם מעצם היותנו גוף ממשלתי. שתיים, החוסן הכלכלי של רשות שדות התעופה חשוב לנו. שלוש, כל הכסף שנכנס לרשות שדות התעופה חוזר לציבור. שום דבר לא מחולק לבעלי המניות. המדינה היא בעלת המניות. ארבע, יש תחרות בין שני הגופים הקיימים. יש מגבלה על בנק הפועלים, ולא תהיה ברירה לספרדים – הם יצטרכו להתאים את עצמם לעולם של בנק הפועלים, אחרת הם יפסידו את השוק. חמש, עומדת בפנינו אופציה עתידית, במידה ומה שנאמר כחשש, אכן יקרה.

יש גם חשש שהם יחלקו בניהם את השוק.

אתה יכול להגיד: גוף פיננסי זה בן אדם פרטי. בנק הפועלים זה גוף ציבורי - - -

לא, לא בתיאום ברמה של קרטל במובן הפלילי, אלא המשחק פה ברור: בנק הפועלים מוגבל במטבעות - - -

סליחה, בנק הפועלים לא מוגבל בשום מטבע. בנק הפועלים מביא את כל המטבעות.

לא, הוא מוגבל בעמלה במטבעות העיקריים.

כן.

הוא לא מוגבל במטבעות האחרים. בנק הפועלים ירצה להגיע למקסימום שלו במטבעות העיקריים, ולא לקיים שם תחרות.

לא. אני יורם שפירא, לקוח, ובאתי לסניף בנק הפועלים וביקשתי להמיר 500$. הוא לא יגיד לי: אתה לא יכול להמיר 500$. אסור לו.

אני אחדד. ברור, לא על זה. בנק הפועלים יכול לקחת את המקסימום על המטבעות העיקריים וזו כוונתי.

לא, יש לו תחרות, הוא לא יכול. יושב מולו גוף שני. היה להם את אותו דבר היום.

תודה רבה לרשות שדות התעופה. בבקשה.

אני מבקש להכיר לכם את מר רונן ישראלי. יש לו רקע בנקאי, כ-20 שנה, בבנקאות הישראלית והבינלאומית. אני אבקש ממנו להציג את העניין הזה כדי שנבין כולנו, את כל הקטע.

ברשותך, אני חושב שלא מתפקידינו לדון בהיבטים הכלכליים. עובדה היא שיש שני גופים. אני לא מצליח להבין מה חברת "צ'יינג' פלייס" רוצה מהוועדה. הרי יש שתי הצעות, כל אחד שקל את שיקוליו העסקיים - - -

מר יורם שפירא, הם קיבלו את רשות הדיבור מהיושב ראש.

אני שואל.

אנחנו עוד לא יודעים מה הם רוצים לומר.

רק רציתי שהנקודה הזאת תהיה ברורה.

אם אתה שואל, לפני שאני מבקש ממר רונן ישראלי שידבר, אנחנו חושבים שרשות שדות התעופה חייבת להגביל גם את המכרז השני וגם את הזכיין השני ותיכף אני אסביר, כי זה מה שיעשה מר רונן ישראלי.

לפני שאתחיל בדבריי, אני אתייחס למה שמר יורם שפירא שאל. בתשובה של רשות שדות התעופה לבית המשפט הם קידשו את עקרון השוויון ואמרו ואני מצטט, ואני יכול להיאחז בזה, זה הדבר שמשרת אותי הכי יפה: "כדי שתהיה תחרות, שני הזכיינים צריכים לפעול בתנאים מסחריים שווים". אנחנו נסתפק בזה שהרשות תיישם את מה שהיא אומרת – אחד בפה ואחד בלב.

אני חייב להתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן. אני לא עורך-דין, ואני לא מייצג את הציבור, אבל אני רוצה שנבין בשפה כלכלית פשוטה את משמעות הדברים. כאשר אנחנו רואים שהרשות משקיעה 3 מיליארד שקלים לרווחת הציבור, והיא אומרת: אני אגלגל את העלויות האלה על הזכיינים ועל המפעילים השונים בשדה התעופה, המשמעות היא אחת – העלות הזאת תתגלגל על הציבור. אם אנחנו מדברים בשם צדק ציבורי וצדק משפטי וכל שאר הדברים שנאמרו כאן, ואני בטוח שזו כוונת הרשות, צריך ליישם את זה, הלכה למעשה. כשאני אומר למפעילים, ובצורה אפקטיבית אני מנסה להעלות את דמי ההרשאה ואת תמלוגי המדינה מהזכיינים, זה דבר מבורך עד לגבול מסוים. בנקודה מסוימת, כאשר אנחנו גורמים לזכיין להפסיד כסף, המשמעות היא אחת: או שהוא לא יכנס – דוגמא חיה, וימשוך את הצעתו, כי זה לא כלכלי ואנחנו לא מלכ"ר ולא גוף ציבורי, אנחנו רוצים להרוויח כסף ביושר. או שהוא ניגש ומגלגל את העלות על הציבור, אין לו דרך אחרת. אלא אם הוא נמצא כאן ממניעים ציוניים – שהספרדים יתנו תשובה על זה.

אני אסכם בקצרה את מה שקרה בשבועות האחרונים – התחלנו במכרז שאמר: שני מפעילים עליהם תחול המגבלה. כמו שהיה ב-14 השנים האחרונות, ולזכות רשות שדות התעופה יאמר: הם השכילו לנהל שירות לציבור עם שני זכיינים, שפעלו תחת אותן מגבלות. נתנו שירות, הייתה תחרות. גם חברת "צ'יינג' פלייס" וגם בנק הפועלים נלחמו על ליבו וכיסו של הצרכן. מר יורם שפירא אמר שחברת "צ'יינג' פלייס" ניהלה את זה בצורה אתית, מכובדת, הוגנת ולא היו תלונות. אז כנראה שאין תלונות על חברת "צ'יינג' פלייס".
היה זוכה במכרז – רק בנק הפועלים ניגש. כנראה שהמכרז היה בתנאים גבוהים מדי. מתוך 8 אנשים שהתעניינו במכרז, רק גוף אחד הגיש הצעה. יום לאחר מכן אמרו: אופס, התבלבלנו, נחזיר את התנאים. אנחנו מסירים את המגבלה.

הסבירו למה.

הסבירו למה. דרך אגב, לכל אורך הדרך היה זיגזג מטורף של רשות שדות התעופה. על כל אחד מהתרחישים שהיו הם יודעים להגן בחירוף נפש. הם יודעים להסביר את עצמם מצוין. מבחינה כלכלית, ציבורית, עניינית – מכל הבחינות. הם יודעים להסביר שני דברים הפוכים ולדבוק בעמדתם. לאחר-מכן אמרו: אנחנו מסירים את המגבלה משני הגופים, ואז אמרו שזה לא הוגן – אי אפשר לפרסם מכרז - - - אחד, ולאחר-מכן לשנות את התנאים. אמרו אוקי – בנק הפועלים יישאר עם המגבלה והמפעיל הזר יישאר ללא מגבלה.

לא המפעיל הזר, למשתתפים האחרים במכרז. המפעיל הזר זכה במכרז.

המפעיל הזר זכה.

איפה אנחנו נמצאים היום? אנחנו נמצאים במצב שבו בנק הפועלים זכה במכרז וחלה עליו המגבלה – עמלת המקסימום – והמפעיל הזר ללא עמלת מקסימום. בכלכלה, כאשר שני גופים פועלים באותו מישור, שלא חלים עליהן אותן מגבלות, אזי אין תחרות. מי משלם כשאין תחרות? הציבור. חד משמעית. יכול להיות שהתמלוגים שהמדינה תקבל, יגדלו, אבל הציבור ישלם על זה וביוקר. מה קרה? אתה נגעת בנקודה הזו – כשבנק הפועלים יודע שהמתחרה שלו לא מוגבל במחירים שהוא יכול למכור, אין שום סיבה שהוא ירד בעמלת המקסימום. באותו רגע שהמתחרה שלי לא חלה עליו מגבלה, עמלת המקסימום זה מחיר המינימום שלי. זה נכון בשוק הכרמל, וזה נכון בשדה התעופה. זה נכון בכל מקום כלכלי.
אנחנו נמצאים במצב שיש כשל שוק, סטאטוטורי, שהגוף השלטוני יצר אותו. הוא אמר: שני גופים פועלים באותו מתחם גיאוגרפי, בין שני הדגלים האלה, זה אחד וזה שניים. לא יעלה על הדעת.

למה אני אומר את זה? אני לא צריך להסביר את זה. יסביר את זה המפעיל הזר – כשהיה ב-14 מיליון שקלים עם מגבלה, הוא לא ניגש. היום, כשאין מגבלה, פתאום הוא מוכן לשלם 28 מיליון שקלים? פי שניים.

24 מיליון שקלים.

פלוס מע"מ.

אין סיכוי על מע"מ.

כולל מע"מ.

כן, אבל גם ה-14 מיליון שקלים היה לא כולל מע"מ.

כן.

24 מול 4.

קצת יותר.

מה קרה בין שבוע אחד, לשבועיים אחרי זה? לא הייתי מוכן לשלם 14 מיליון שקלים, והיום אני מוכן לשלם 28 מיליון שקלים?

מה המחזור של זיכיון כזה?

מה זאת אומרת מחזור?

מחזור ההמרה השנתי.

מיליארד ומאה מיליון שקלים, כל המחזור.

כלומר חצי מיליארד בערך.

כן, כל גוף.

אני רוצה להסביר את ההפסד הגולמי - המפעיל הזר הציע 5.6% מהמחזור פלוס מע"מ, סה"כ 6.5%, כמעט 6.6%. העמלה האפקטיבית בבנק הפועלים – שחלה על הכול: על השערים ועל עמלת החליפין, על העלות האפקטיבית של העסקה – היא 2% הפרשי שער, פלוס 0.2%, סה"כ 2.2%. גרוסו-מודו. זאת אומרת שהנוסע הישראלי או התייר הנכנס מגיעים לשדה התעופה, לבנק הפועלים, רוצה לקנות 400$ ומשלם 2.2%. עובר את הדגל, מגיע למפעיל הזר ושם הוא ישלם לפחות 6.6%, ואני לא מתייחס לאופרציה ולעלויות של המפעיל.

10%.

עם העלויות של האופרציה זה 9%-10%.

מהו אחוז העלות התפעולית של עסק כזה?

3%.

3%? זה מקובל?

3%-2.5%.

לא מעניין, לא מקובל, אין אופרציה. כולם עובדים בהתנדבות. 6.6% זו העלות הגולמית של הכסף. הוא קונה אותו, כי זה מה שהוא התחייב לשלם לרשות שדות התעופה.

הוא התחייב לשלם לרשות שדות התעופה 6.6%?

לא.

כולל מע"מ.

5.655% פלוס מע"מ.

אני חש שיש פה חברה עסקית שקיבלה החלטות עסקיות, ומנסה למשוך את הוועדה לתוך דיון שמשמעותו החלטות עסקיות של חברה. יש פה חברה שהחליטה להביא כסף מהבית, סתם אני אומר, הם דנים את החברה? אני לא מבין.

- - - על ההגבלה, לא על החברה.

חד משמעית הציבור מטריד אותי. עם ההגבלה, בלי המגבלה, גם עם המגבלה שהם מדברים – 6.6% קיימים, או 5.5%, או 4%, מה הרלבנטיות?

- - - רלבנטיות.

יש פה גוף עסקי שמנסה למשוך אותנו לויכוח שאנחנו לא צריכים להיות בו. דרך אגב, הוא פנה לבית-המשפט בנושא – הוא טען לבטל את המכרז, להפחית את דמי ההרשאה מאותם נימוקים שהוא מעלה עכשיו.

אני כגוף מסחרי מודיע קבל עם ועדה שאנחנו פה כדי להרוויח, וכנראה שגם הגוף הספרדי. זאת אומרת שאם אני קונה ב-6.6%, אני חייב למכור ב-6.6% לפחות, ואין עוד אופרציה, משמעות הדבר – הציבור ישלם הרבה יותר. אני יודע איך לנהל עסק כלכלי – ככה מנהלים עסק – כמה עלה לי וכמה אני מוכר, זה הרווח שלי. אם אני קונה ב-6.6%, אני לא יכול למכור בפחות מזה, אלא אם אני רוצה לתרום. אני לא חושב שגוף מסחרי, עם שיקול דעת ועם רצון להרוויח כסף, עושה מהלך כזה. לא יכול להיות.

ישחקו הנערים לפניי, ואם יפרעו את החוקים, נכניס מתחרה שלישי. אותנו לימדו שחכם לא נכנס לבור שפיקח לא יודע לצאת ממנו – למה לעשות את הדבר הזה? ניתן לשניהם תנאים מסחריים שווים, נציג את אותן מגבלות, כמו שזה עבד 14 שנה פיקס. למה לעשות ניסיונות על גב הציבור? הנקודה היחידה המשמעותית היא שהמחיר יתגלגל רק על גורם אחד – זה מס נסיעות, בוא נקרא לילד בשמו. ה-3 מיליארד שקלים לתשתיות ובטיחות, יתגלגלו על הציבור, בצורה מתוחכמת. להגיד לזכיינים: היום 14 מיליון. נגיד שיש רווח, 15 מיליון. ב-15 מיליון מרוויחים, שני הגופים. להגיד להם: תשלמו 18, ו-28 בהתאמה, זה לא מסתדר.

האם בנק הפועלים לא יתנגד שתוציאו מכרז חדש בתנאים, שכביכול, מפלים אותו, אתם מוכנים לשקול את זה?

מתי?

היום.

אני לא יודע. יש מכרז שיש בו זוכה. בנק הפועלים אינו הסוגיה. יש הליך מסודר שעברנו. הקפדנו שתישמר התחרות, שיהיו שני גופים ושבנק הפועלים לא יזכה שוב – מנענו ממנו להשתתף במכרז הנוסף. בפועל יש שני גופים: אחד עם מגבלה, וברור שהגוף השני יצטרך להתאים את עצמו במסגרת התחרות. הוא לא יוכל לקחת יותר.

- - - תחרות הוגנת?

אמרת משפט נכון. אני לא עושה את השיקולים והתחשיבים של החברה הספרדית.

גם אני לא.

אבל יש דברים ברורים, שהם באים להרוויח. אין להם עסקים אחרים בישראל. בבנק הפועלים יכולנו לחשוד שהוא רוצה מיתוג, נוכחות. פה מדובר בחברה שרוצה להרוויח. אם היא משלמת 24 מיליון שקלים פלוס מע"מ, ואני מחלק את זה במחזור הצפוי, זו העמלה הבסיסית, עוד לפני ההוצאות האחרות – כוח אדם, ביטוח, כל מה שיש, איך נחמוק מכשל שוק?

אתן דוגמא – חברה בינלאומית שנמצאת באותן מדינות, חלק מהמדינות, שבהן זה המטבעות האקזוטיים. היא קונה ומוכרת את המטבעות גם בצד השני. היא לא צריכה לקנות את זה בבנק - - -. היא המירה שקל בישראל, ולקחה את השקל לתאילנד - - -

המטבעות האקזוטיים הם בערך 7% מהמחזור - - -

אותו הדבר במטבעות האחרים. היא פרוסה, משיקולים שלה שאני לא יודע אותם. אני מנסה לנחש כמוך, גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת.

אתה אומר שאולי היא יותר יעילה, אבל יש משהו שהיעילות שלה לא תעזור לה – לחמוק משכר הדירה.

לחברה יש תחרות בשוק, בדלפק שצמוד אליה. היא לא תיקח אגורה או שתיים יותר, ממי שנותן אגורה או שתיים פחות. אני לא נכנס לשיקולים העסקיים שלה. אני יודע דבר אחד: היו שני מכרזים, יש זוכים, יש גוף עם מגבלה שהשני לא יוכל להתמודד בשוק אחר. יש לנו את הכלי השיפוטי, הערכי, הציבורי לבדוק שזה מתבצע. במידה ולא, יש לנו שיקול דעת נוסף להחליט מה עושים.

מה היה השיקול שלא ללכת למכרז שאומר – תתחרו על העמלה הנמוכה יותר? - - - הציבורית.

לנמל התעופה בן גוריון יש יתרונות גדולים בהיבט המסחרי, שמייצרים תועלת כלכלית גדולה לזכיין.

זה בלי מע"מ. אין את זה במטבע חוץ.

לא דיברתי על זה, מר אברהם גרינר. יש הרבה יתרונות בנמל התעופה בן גוריון, ולכל תחום יש את היתרונות העסקיים שלו. ברגע שניתן יתרון לזכיין, הוא ייקח את זה לכיסו, ושאף אחד לא יהיה תמים. הזכיין יהיה בתחרות עד המקסימום שהוא יכול לקחת את המחיר – המחיר המקסימאלי שהוא היצע וביקוש.

כנראה שלא הסברתי את עצמי היטב. במכרז אתה אומר שייבחרו זכיינים שיציעו את עמלת המקסימום הנמוכה יותר.

אנחנו נכנסים לתחום שהוא החלק הקטן בכל הליך המרות מטבע חוץ – הקנייה, המכירה, העמלה והתפעול. כל אלה משולבים יחד. אנחנו אמונים גם על הכסף הציבורי, לא רק על הרווח של הזכיין. היו לנו מכרזים כאלה שבהם הלכנו על תחרות - -

מי יהיה זול יותר לציבור.

- - מי יהיה יותר זול, הסתבר שזה היה מקרה הפוך, בסופו של דבר. למה? הכסף הזה התגלגל לכיסו של הזכיין. לא במקרה הזה, במקרים אחרים. הלקוח לא נהנה מזה.

לא, אחוז הנחה גבוה מבין הסכום הקבוע.

מי אתה?

אני מנהל יחידת נותני שירותי מטבע במשרד האוצר.

תזרים המזומנים של רשות שדות התעופה הוא מאבני הבסיס של היכולת שלנו לנהל ולתת שירות. אני צריך לדעת בכל יום איפה אני נמצא מבחינת תזרים מזומנים, כי אני מנהל תשתית ציבורית. לכן אנחנו מתמקדים בתחום דמי ההרשאה הבסיסיים. אמרתי שההבדל בין ראיית הזכיין לראיית רשות שדות התעופה, במחזור ורווח, בהבדלים המהותיים ביניהם, אנחנו הולכים על התחום הזה. אנחנו מאמינים כמו שהאמנו ב-14 השנים האחרונות. דרך אגב, יש מקומות שאין תחרות בהמרות מטבע חוץ, ובכל זאת המקום אטרקטיבי, כי הלקוח חכם.

לא, לפני 14 שנה לא היו המרות מטבע חוץ עד שבאנו - - -

היה. אני אקח את מעברי הגבול לצורך העניין – אין שם תחרות - - -

אנחנו עשינו אותה מגבלה.

כן, אבל שם אתה יכול לקחת את המקסימום.

אבל אני לא לוקח כי אני עובד עם אותה מגבלה. - - - אותה מגבלה.

לא, אתה יכול לקחת את המגבלה המקסימאלית. מר רונן ישראלי אמר שהמקסימום הופך למינימום. יכולת לפעול אותו הדבר במעברי הגבול ואתה לא עושה.

אתה מרוויח מזה.

למה אתה לא עושה את זה? כשאתה הולך לטאבה, יש גם באילת. כשאתה הולך לנהר הירדן, יש גם בקריית שמונה, בטבריה או בנצרת. הלקוח מתוחכם. הדבר הנכון הוא לבחון מה קרה, ואם מה שחוששים פה יקרה, אנחנו נפעיל שיקול דעת. אתה מכיר את רשות שדות התעופה. אני בטוח שהחששות יתפוגגו.

אם בעוד חצי שנה יציגו לך מצב דברים שבו הציבור משלם הרבה יותר ממה שהוא משלם - - -?

יש לנו את שיקול הדעת.

שיקול דעת בלעדי, בלי שום הליך של - - -?

בלעדי. זה לא אומר שהגופים לא יתקפו את זה בבית-המשפט.

הסעיף היום בנוי כך?

כן.

איך הוא מגדיר - - - לא הוגנת?

ללא בלעדיות, בצורה חד משמעית.

הם יגידו בבית-המשפט: נתת לנו תנאים כאלה במכרז, שכדי להרוויח רווח סביר, אנחנו חייבים לגבות מחיר מסוים מהלקוחות, אני אגיד: "לקרוע את הלקוחות". למה אתה תוקף אותנו? יש לך סעיף כזה ודרשת מאיתנו התנהלות הוגנת, אבל אם מראש אין לך תום לב, שאתה דורש שכר-דירה של 28 מיליון שקלים, אל תבוא בטענות שאנחנו לוקחים עוד מרווח של 2%?

זה טיעון שיישמע.

ברור.

אבל אנחנו, ולא אחת נאמר בבית המשפט, שהראייה הציבורית היא אחד הדברים המובילים באושיות ההחלטה של רשות שדות התעופה ושל גופים הנותנים שירות לציבור.

לכמה זמן המכרז?

6 שנים פלוס שנתיים.

היו הרבה טענות של גופים, כמו חברת "צ'יינג' פלייס", שהלכו לבתי-המשפט, בשנתיים האחרונות ואמרו: הדרישות של רשות שדות התעופה לא סבירות, ראייתה לא נכונה ונתנו נימוקים מכובדים. בית-המשפט אמר 3 דברים: אחד, אני לא מחליף את ועדת המכרזים. שתיים, רשות שדות התעופה צריכה תמיד לשקול שיקולים ציבוריים ולא רק כלכליים. שלוש, בית-המשפט תמיד פתוח לגופים לטעון טענותיהם, במידה ומה שהם טענו קרה.

אל תיקח אותנו לבית-המשפט. בוא נדבר על 3 הדברים העיקריים.
הזיגזג שאתה יכול להסביר כל דבר במשך השבועיים האחרונים, שאתה הולך למכרז סגור עם מגבלה לשני הצדדים – אתה יכול להסביר מצוין. אחר-כך אתה הולך למכרז שפתוח לצד אחד – אתה מסביר זאת מצוין. אחד סגור שאתה פותח לשניים – אתה מסביר מצוין. הזיגזג – שאתה יכול להסביר כל דבר – זה בסדר. אבל אנחנו אומרים לך דבר פשוט: בנתונים הקיימים, אין ספק שיהיה משהו שלא היה ב-14 השנים האחרונות. הציבור ישלם מינימום - - -

מאיפה אתה יודע?

אתה הנציג הספרדי?

כן.

את הנציג הספרדי לא שמעתי.

אני עורך-הדין של חברת "יורו דיוייסס". זו חברה זרה ואין לה עדיין נציגים ישראלים, ואני פה כדי להשמיע את קולה. אני לא יכול להיכנס לשיקולים העסקיים, כי אני לא מכיר אותם לעומק, אבל אני יכול להגיד שזו חברה בינלאומית, לא ספרדית, השלישית בגודלה בעולם - - -

בדרום אמריקה.

בגודלה בעולם. פועלת בעיקר בדרום אמריקה, אבל יש לה פעילות גם במדינות אחרות, זה לא רלבנטי. אני מניח שהם יודעים איך לנהל את עסקיהם.

לעשוק את הציבור.

אחת, אין כוונה לעשוק את הציבור. זו חברה כלכלית, שאינה פה לשם שמיים, אבל היא תפעל בהתאם לכוחות השוק. מר יורם שפירא הציג את זה יפה – אין סיטואציה שבה מישהו מגיע לדלפק, ואין לידו דלפק אחר של בנק הפועלים שמוגבל. אז לטעון שאנחנו נפקיע מחירים – זו טענה קצת קשה, לפחות מבחינה כלכלית.

שתיים, בשום שירות או מוצר - - - הגבלה, ככל שידוע לי – לא כוס קפה, לא ארוחות ולא שום דבר.

לא, יש.

על מה יש הגבלה?

אין דבר שאין בו הגבלה.

מה זאת אומרת? במכרז?

- - - גם קפה, גם סנדוויץ'. הכול מוגבל.

לא יודע.

מר יורם שפירא יגיד לך. אין דבר שלא מוגבל.

רק לעשות סדר – בחלק מהמקרים יש, ובחלק מהמקרים אין, זה בדיוק כמו המקרה הזה. זה מה שקורה בפועל. התחרות מנצחת.

אבל אין תחרות במקרה הנ"ל. לא יכולה להיות תחרות. כשיש זכיין שלא יכול להרוויח פחות מ-7% - - -

אבל יש להם שיקולים שאתה לא מכיר.

אמרנו שאם הם ציונים טובים, אנחנו לא יכולים - - - כסף מהארץ.

הם כנראה יודעים לנהל - - -. יש להם שיקולים בינלאומיים שקצת מעבר לשוק הכרמל פה. הם עשו את החשבון שלהם.

אולי הם באו לתרום? יש מצב אחד ברור – אם מחירי ההמרה לא יעלו בצורה חדה בנמל התעופה בן גוריון, החברה הספרדית תפסיד כסף.

ברור.

נכון.

כי שכר הדירה קבוע.

הם לא יודעים את זה.

שכר הדירה שלך קבוע. התחייבת עליו במכרז, יש לך מינימום. שכר הדירה חלקי המחזור הצפוי, שאין פה קפיצות דרמטיות, נותן אחוז מסוים.

למה לא?

בסדר.

למה לא? זו חברה פעילה בכל העולם. בכל מדינה שהיא פועלת היא מקפיצה את המחזור. היא יודעת לעשות את זה, תנו לה.

לא, אותם נוסעים צפויים לעבור גם בשנה הבאה בנמל התעופה בן גוריון, אתה לא מתכוון להוריד להם את העמלה.

מה זה קשור "מחזור"?

אנחנו מנסים לעשות פה ספקולציות. צר לי שהעורך-דין - - -

נציג משרד האוצר, בבקשה.

אנחנו אחראים כמעט על 2,000 נותני שירותי מטבע, אנחנו לא קוראים להם חלפנים.

כמו תיווך פיננסי, חלפנים זה רק לצורך האמירה. זה לא בקונוטציה שלילית.

אנחנו לא מגבילים את עמלת הגבייה, וכוחות השוק עושים את זה – הם גובים בין 1%-0.5%, המתפרעים גובים 1.5%.

זה מה שאמרתי.

אני חושב שהדיון הזה, במה שקשור למכרז, הוא יותר בעיה משפטית, כי בעיות משפטיות של המכרז – יצא מכרז, לא יצא מכרז, איך הוא יצא, איך הוא לא יצא, מי נדפק, שינו מקומות, לא שינו מקומות. אנחנו לא קובעים עמלות, אלא נותנים לשוק לעשות את שלו. אני חושב שאם החברה הספרדית נכנסה במינימום של 6.5%, והיא לא תגבה יותר מזה, היא תפסיד. אם היא תפסיד היא תעזוב, כי כל הלקוחות יפנו לבנק הפועלים. אני לא חושב שיש מקום לעשות עמלה, אבל צריך לשקול אולי יש בעיות במכרז, ואת זה יקבע בית-המשפט.

יש לכם סמכות לפקח על גובה העמלה?

לא.

אנחנו לא עושים את זה, ואין לנו את הסמכות. אין בזה גם צורך.

אתה מדבר על השוק הפתוח, פה מדובר על שוק סגור. למי שנכנס לדיוטי-פרי, אין אפשרות להגיד לבן שלו: לך תקנה ברחוב ממול. אנחנו מכירים את זה.

לקוח שבוי.

נכון, אבל לך כאזרח יש את האפשרות לבחור - - -

לא, יש דלפקים חיצוניים. יש אתרים שיודעים - - -

מי בדלפקים החיצוניים?

- - - אבל זה בשרשרת. הוא יכול להחליט בחוץ אם הוא קונה או לא.

אבל אלה אותם זכיינים?

כן.

אבל עדיין זו אותה עמלה.

אותם זכיינים באותו מרחב.

אז זה אותו משחק?

ברור.

כן, ויש עוד בנק שיושב בחוץ, שהוא לא במשחק הזה, באותו אולם.

לא קשור למחזור.

פתוח 4 ימים בשבוע.

איזה בנק יושב שם?

בנק לאומי. יושב באולם מקבלי הפנים.

מתי הם נכנסים לפעולה?

בשני לנובמבר.

הזה?

כן.

כלומר כבר בעוד כמה שבועות נדע.

השני לנובמבר זה השבוע.

כן, בעוד יומיים.

המכרז הסתיים. מחר יש דיון בבית-המשפט, ובמידה ובית-המשפט יקבל את עמדת רשות שדות התעופה - - - שלא ישתמע שיש לנו משהו נגד חברת "צ'יינג' פלייס", שנתנה ונותנת שירות מצוין. אבל אנחנו גוף ציבורי, כפופים לחוק חובת המכרזים, מתנהל והתנהל הליך ציבורי. יש זוכים במכרז, ואלה החיים עם כל העצב והצער. התפקיד שלנו זה לוודא שהלקוח לא נדפק, וזה מה שנעשה.

אני מקווה שתעשו כך, כי אתם נמצאים בניגוד עניינים מובנה.

מי?

מצד אחד אתם רוצים מקסימום הכנסות. זה לא רע, אבל אתם צריכים לפעול בין המשקלות.

אנחנו מחפשים תמיד את האיזון.

מה שברור פה שמישהו הולך לשלם את המחיר.

כן.

או שהספרדים ישלמו את המחיר, או הציבור. אין יש מאין. לא יכולה להיות פה המצאה טכנולוגית שתגדיל את הפריון ותשנה את ה- - -

שלום, אני סמנכ"ל למינהל המוצר התיירותי במשרד התיירות. במסגרת תפקידי אני אחראית על השירות לתייר מרגע הגעתו ועד רגע עזיבתו את הארץ. כמות התיירים בשנה שעברה הגיע לשיא של 3,400,000. התחזית השנה לא ורודה – יהיו כמה פחות אחוזים, אבל לא פחות בהרבה.
אני בכוונה נוגעת גם בנושאים מעבר לסוגיה שעליה אנו דנים היום. אני לא אגע בנושא המכרז ותקינותו, כיוון שאין לנו אמירה בנושא. יחד עם זאת מה שעומד מול עינינו זו טובת התייר – השירות והשקיפות שצריכים להיות מרגע הגעתו, בכל השירותים שהוא מקבל בשדה התעופה ובכל המעברים. משרד התיירות אחראי על השירות לתייר בכל המעברים הימיים, היבשתיים ובשדה התעופה.

שדה התעופה, מבחינתנו, הוא במקום הכי חשוב, כי הכמות הכי גדולה של תיירים – 80% מה-3,400,000- מגיעים לשדה התעופה בן גוריון. לצערנו, נכון להיום, אנחנו מקבלים המון תלונות והשירות לתייר יורד. שביעות רצון התייר יורדת, ומבחינתנו כל מהלך שיכול לפגוע ברמת השירות לתייר, מצוי ברמת חשיבות גבוהה. כל תלונה כזו מתקבלת ברצינות הכי גמורה, כיוון שזה גורם נזק לתדמית המדינה.
לנו חשוב שהליך המכרז יהיה תקין, והמידע יגיע לתייר, באמצעות 17 אתרי תיירות שיש לנו, בשפות שונות, והתייר ידע שיש לו אפשרות להחליף מטבע בנמל התעופה בן גוריון ובמקומות אחרים. זאת אומרת לאפשר לו לבחור היכן טוב ומתאים לו להחליף את כספו.

אני מתחברת לכל מילה שאמר היושב ראש בתחילת דבריו, כי מה שחשוב, מבחינתנו, שהמהלך יהיה נכון צרכנית.

האם מישהו שלא דיבר מעוניין לדבר?

אנחנו מנסים לענות בשם המפעיל הזר, ועורך-הדין לא יודע לענות על השאלה המסחרית, אבל לא צריך לשאול את השאלה – כשהיה מכרז עם מגבלה ב-14 מיליון שקלים, הוא לא ניגש. בלי מגבלה, ב-24 מיליון שקלים, או 28 מיליון שקלים, הוא ניגש, אז התשובה ניתנה. אין לו כוונה לספוג את ההפסדים.

הוא היה מודע למכרז הראשון?

כן.

הוא קנה.

אני יכול לענות על זה. מה שאני אומר זה מנקודת מבטי. היו להם הרבה שיקולים ואני לא מכיר את כולם. הם היו מוטרדים מהמגבלה, והם שאלו – לדעתי זה היה בשאלות ההבהרה – נניח אם בנק דיסקונט מחליט לא לגבות עמלות, הם אמרו: מה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו כפופים לממוצע בין 3 הבנקים ונצטרך לגבות עמלה נמוכה. אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון שבחוסר הוודאות.

התשובה נמצאת בשאלה.

כאשר יש סיטואציה של כשל שוק, השאלה היא איך רשות שדות התעופה מסבירה למה היא פועלת בניגוד לעמדתה שעקרון השוויון מחייב תנאים מסחריים שווים לשני המפעילים. זו אמירה שלהם בבית-המשפט, והיום הם מתנהגים הפוך.

בעתירה שלכם העלתם גם את הטיעון של המחיר הצרכני?

לא.

אני מודה על הדיון. הפלטפורמה הזו חשובה להראות את עמדת רשות שדות התעופה. כמו שאמרה הגברת אהובה זקן ממשרד התיירות, אנחנו רגישים למה שקורה עם התיירים, וכל "פיפס" קטן שאנחנו מקבלים, אנחנו בוחנים מיד מול משרד התיירות, מול לשכת מארגני התיירות וכל הגופים שפועלים בשדה התעופה ובכל המתקנים של רשות שדות התעופה. אנחנו גמישים במתן הפתרונות, כי הלקוח הוא המרכז והתייר פי שניים.

לכן, העמדה שהצגתי היא העמדה הציבורית. אנחנו לא נכנסים לשאלות הכלכליות של גוף כזה ואחר. תפקידינו לוודא שהם יתנו שירות ברמה גבוהה, ובמחיר הוגן ללקוח.

גם אני רוצה להודות על הזימון. כל הכבוד שיש אנשים שרואים, דנים ומנסים לעזור בעניין הזה. אנחנו קוראים לרשות שדות התעופה שהיא חייבת להחזיר את המגבלה גם לזכיין השני, על מנת שתהיה תחרות הוגנת ומחיר הגון ללקוח בשדה התעופה ובכל מעברי הגבול.

לפי מה שאני מבין זה כבר לא בידיים שלהם.

לא, הכול בידיים שלהם.

מרגע שוועדת מכרזים הכריזה על זוכים כדין, כדי לשנות משהו זה בהסכמה. הם לא יכולים לעשות משהו חד צדדי.

אם הוועדה תקרא לרשות שדות התעופה את הקריאה הזאת, שיחזירו את המגבלה, אני חושב שהם ייענו על זה. כמו שהם נענו לבקשה הראשונה שלך, הם ייענו גם לבקשה השנייה, כי הם יבינו שיש בעיה צרכנית. למרות מה שמר יורם שפירא אמר, הם יבינו שצריך להחזיר את זה.

הדיון נולד מתוך חשש כבד לפגיעה בנוסעים הישראלים והתיירים בנמל התעופה בן גוריון, בכל האמור לעלות המרת המטבע שהוא מצרך בסיסי בתנועת נוסעים.

מצד אחד, החשש לא הופג בדיון. מצד שני, מוצבת לפנינו תמונה של מכרז גמור שעומד בפני ערכאה משפטית. נקודת האור היחידה שראיתי היא האפשרות של רשות שדות התעופה להוסיף גורם נוסף, היה ומישהו ינצל כשל שוק וינהג באופן לא סביר.

ועדת הכלכלה, ואני מתחייב לעקוב אחר הנושא ולהכין הצעת חקיקה, שתהיה בצנרת ותהיה תחליף לשיקול דעת של רשות שדות התעופה לפיקוח על עמלת המקסימום. הכנסת עשתה צעדים כאלה בשנתיים האחרונות, ולא מן הנמנע שתצטרך לעשות זאת גם הפעם.

שמחנו לשמוע שעמלת המקסימום מוחזרת, בין אם על-ידי רשות התעופה, ובין אם על-ידי בית המשפט. נעקוב גם אחר תוצאות העתירה ואחרי תוצאות המכרז, והכי חשוב – התוצאות בפועל – המחיר שהצרכן יצטרך לשלם.

מאחר והעמלה ברשות שדות התעופה ותנאי המכרז אינם תחת הכרעה ישירה של ועדת הכלכלה, אין לנו בשלב זה משהו מרחיק לכת יותר או אופרטיבי. אלה אמירות ברורות ועם כוונות ברורות. אני לא אומר את זה רק בשם הוועדה, אלא גם באופן אישי, כי ועדת הכלכלה אחראית גם על תחום הצרכנות וגם על תחום התיירות. יש כאן שילוב אינטרסים שעלולים להיפגע. מבחינתי זה יהיה בסדר עדיפות גבוה: הפיקוח על הנושא, ותיקון, איפה שיצטרך, אם רשות שדות התעופה לא תבצע את הצעד.

נושא הזיכיונות בנמל התעופה בן גוריון, בטח בכל מה שקשור בהמרת מטבע, לא אמור להיות תחליף למס. אני מזדהה עם האמירה, שבמצב דברים שאנחנו חוששים ממנו, עלול להיות סוג של מס נסיעות. כי מי שעובר לא יכול, ברוב המקרים, לחמוק משירותי המרת מטבע, לרבות האמצעים הקיימים היום: כספומט, משיכת מטבע - - - , לא לכולם יש את האפשרות הזאת. זה בסיסי. הוא צריך להינתן לא רק משיקול של מיקסום הרווח לצורך המטרות הטובות, כפי שנאמר על-ידי הסמנכ"ל, מר שפירא. רשות שדות התעופה נותנת שירות טוב, וכמי שמסתובב בעולם שדה התעופה שלנו מתוחזק ונותן שירות טוב לנוסע, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון הנושא שאנחנו עוסקים בו.

היינו שמחים לשמוע שבאיזה שהיא דרך – אם על-ידי בית-המשפט, או על-ידי הסכמה של רשות שדות התעופה, או הזכיין הספרדי – להכיל עליכם את עמלת המקסימום. כך דברים צריכים להיעשות. אני לא שוכנעתי למה עמלת המקסימום צריכה להיות מוסרת, וצר לנו על כך.

הישיבה ננעלה בשעה 12:28