PAGE
40
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
27/09/2011

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 203>
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, כ"ח באלול התשע"א (27 בספטמבר 2011), שעה 9:00

1. ענייני מינהל וארגון - דו"ח מבקר המדינה 61 ב' עמ' 395
2. מצב רשות השידור כיום

חברי הוועדה: >
רוני בר-און – היו"ר
נינו אבסדזה
שלמה מולה

נחמן שי

יובל חיו - מנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

לאה עוזיאל - מנהלת אגף בכירה, משרד מבקר המדינה

עידית דניאל - סגנית מנהלת אגף, משרד מבקר המדינה

אפרים מלכין - ראש ענף באגף השכר, משרד האוצר

ד"ר אמיר גילת - יו"ר רשות השידור

יוני בן-מנחם - מנכ"ל רשות השידור

מיקי מירו - מנהל חטיבת החדשות, רשות השידור

מוטי אמיר - מנהל רשת ב', רשות השידור

מנשה רז - עיתונאי, רשות השידור

מרדכי שנבל - נשיא הלשכה, לשכת המבקרים הפנימיים

איתנה גריגור - מבקרת רשות השידור, לשכת המבקרים הפנימיים

אריה אבנרי - יו"ר התנועה, תנועת אומ"ץ

יוסי בר-מוחא - מנכ"ל, אגודת העיתונאים

דני זקן - יו"ר אגודת העתונאים בירושלים

גדי בן-יצחק - יו"ר ועד העיתונאים ב"קול ישראל" בירושלים

ליאור עמית - יו"ר איגוד הבמאים והתסריטאים

עידן אור - ארגון היוצרים

מיטל בשרי - מנהלת תחום טלקומוניקציה, המועצה הישראלית לצרכנות

נילי בן גיגי - וולף - מנכ"לית האגודה, האגודה לזכות הציבור לדעת

חני לוז - מנהלת, מרכז תדמית לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית

דניאל באומגרטן (מתמחה)

חנה פריידין

ירון קוונשטוק
1. מעקב אחרי ביצוע הוראות ומסקנות דוח המדינה לענייני המנהל והארגון
2. מצב רשות השידור כיום

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, שעניינה מעקב אחרי ביצוע הוראות ומסקנות דוח מבקר המדינה 61ב לענייני המנהל והארגון, והחלק השני שלה ייוחד לדיון במצב רשות השידור היום. אני מודה לאלה שהתייצבו בזמן, במיוחד לכל חברי הכנסת שנוכחים באולם.

הנושאים שאנחנו עתידים לדון בהם היום עניינם שניים, כמו שאמרתי. אחד, תמצית דוח המבקר 61ב, כי בעניינו כבר התקיים דיון בוועדה בתאריך 30.5.2011. בדיון הוצגו ממצאי דוח המבקר שנגעו בליקויים חמורים בתשתיות בנושא רשות השידור, בעיקר בנושאים של איוש המוסדות המנהלים והפוליטיזציה בהם, פעילות ללא תקציב מאושר, ניהול כוח אדם והתקשרויות בצורה שחורגת מסדרי מנהל תקין. בדיון הזה, שהתקיים ב-30 למאי, הוצגו בעיקר עמדות רשות השידור. המנכ"ל הציג את טענותיו. גם היושב ראש טען כי ממצאי המבקר מולאו, והרשות החלה בתהליכי יישום הממצאים. עלו טענות על פוליטיזציה של אופי המשדרים, וחוסר בתמחור של שעות עבודה כתוצאה מאילוצי הרשות, שמוביל בעצם לבזבוז כספים.

הדיון סוכם בכך שנקבע כי יתקיים דיון מעקב – מה שאנחנו עושים היום – לבחינת ההתפתחות של הרפורמה, ולבחינת התערבות השיקולים פוליטיים במינוי בעלי התפקידים. אנחנו נדון היום בעיקר בנושאים הבאים: 1. התפתחות היישום של ממצאי המבקר; 2. הטענות בדבר מינויים פוליטיים ברשות;3. הטענות בדבר האופי הפוליטי של השידורים בערוצים.
ככל שיימצאו כאן אנשים שביקשו להשתתף בדיון על נושא התיקונים בהצעות חוק רשות השידור, והבחינה של יישום הרפורמה, ולראות כיצד אנחנו ממשיכים לדון ולעקוב אחרי כל הנושאים האלה.

אני מציע שנפתח במספר דברים מצד נציג ביקורת המדינה – ככל שאתה רוצה להתחיל בדיון, להציג את השאלות שאתה מעוניין לקבל עליהן תשובות בשלב הזה. אחר כך נעבור לשמוע גם את חברי הכנסת וגם את האורחים הנכבדים שיש לנו כאן, שכל אחד, כמובן, יציג את עמדותיו וטענותיו לפי העניין. אני מבקש מלכתחילה, גם אם הדיון נועד להיות טעון, לא אסבול התערבות של אחד בדברי משנהו. מי שלא יוכל לשאת במגבלה הזאת יצטרך ללמוד לשאת בה, או לא להמשיך להשתתף איתנו.

תודה, אדוני היושב-ראש. לא אחזור בהזדמנות הזו על פירוט מכלול הממצאים שהוצגו בצורה מפורטת בדיון הקודם שקיימה הוועדה, אבל אדבר על מספר מכלולים שהופיעו בדוח הביקורת שפורסם במאי האחרון, ואומר מילה לגבי עדכונים שקיבלנו לפעולות שנעשות בתחום הזה. דוח הביקורת – אמרתי גם בדיון הקודם – עוסק בעניינים יסודיים. גם אם בתוכו יש פרוט של דוגמאות כאלה ואחרות, בסופו של יום הדוח הזה מכוון לנושאים תשתיתיים בתפקוד של רשות השידור – תחומים של איוש מוסדות תחומים של תקציב ותחומים של ניהול כוח-אדם. אלו בסופו של דבר נושאים בסיסיים, שהבחינה שלהם צריכה להיעשות באופן שורשי.
עיקר הממצאים נגעו לארבעה נושאים שמפורטים בדוח. הנושא הראשון הוא איוש מוסדות רשות השידור. הצבענו על בעיה מתמשכת – כמעט כרוניקה – של היעדר איוש מוסדות רשות השידור או תקופות ממושכות בהם המוסדות מאוישים באנשים חסרים.

התחום השני שעסקנו בו הוא הממשק בין המערכת הפוליטית לבין רשות השידור. בפרק הזה בהחלט הצבענו על חשש לכך שקרבה בין המערכת הפוליטית לבין רשות השידור ראויה לבחינה אמיתית. בתוך הפרק מפורטות דוגמאות מסוימות שיכולות ללמד על אותה מסקנה שדיברה על חשש בתחום הזה.

התחום השלישי הוא תחום התקציב. אין מדובר על בעיה של שנת תקציב מסוימת. גם בתחום הזה יש כרוניקה. לכרוניקה הזו יש השלכה על מערכות תפקוד שלמות עד לרמה של מה שמקבל בסופו של יום האזרח. הביקורת נעשתה בתחום הזה במקביל לפעולות שנעשו בתחום הרפורמה. אנחנו אומרים, ואמרנו את זה במהלך הביקורת: הרפורמה והעבודה על הרפורמה היא לא נסיבה מקילה בעניין הזה. בעיקר כאשר אנחנו מדברים על הליך מתמשך של גיבוש רפורמה, וככל הנראה גם יישומה. לכן מצאנו לנכון להעלות את הממצאים האלה למרות שהמערכת עסקה בגיבושה של רפורמה די מקיפה ברשות.

התחום האחרון הוא ניהול כוח האדם. בעניין הזה הצבענו על כך שעשרות משרות ברשות השידור, שהן משרות מחויבות על-פי הנורמות הקיימות בקיום הליך בחירה שוויוני, אוישו במודל העסקה של מינויים זמניים. אמרנו: כל זמן שאלה הן הנורמות, והרשות מתפקדת כרשות ציבורית, יש צורך לעשות שינוי יסודי בעניין הזה ולהיכנס למהלך של איוש המשרות האלה על פי הוראות הדין – בהליך שוויוני, אם נדבר על המכרז.
אלה עיקרי הממצאים. הנחנו אותם בפברואר על שולחן ראש הממשלה. מבקר המדינה – לפי סעיף 14 לחוק מבקר המדינה – שלח מכתב לראש הממשלה, שבו הוא מבקש לפעול לתיקון הליקויים האלה. בעיקר נוכח העובדה שמצאנו את עצמנו בחודש פברואר 2011 לפני הליך של מינוי מוסדות לרשות השידור.
אומר משפט אחרון. אנחנו מקבלים דיווחים בשבועות האחרונים מהנהלת רשות השידור – מיושב-ראש רשות השידור – על פעולות שנעשות לתיקון הליקויים. עדיין לא נכנסנו לפעולת מעקב פורמלית כלשהי בנושא הזה.

תודה רבה לך, מר חיו. נתחיל לפי המודל שבו התקיימה הישיבה הקודמת. נשמע קודם חלק מנציגי הרשות כדי שיעדכנו אותנו. אני מבקש לעדכן, ככל הניתן, במתווה או בראשי האב של הדיון שהציג נציג הביקורת, כדי שנוכל כולנו להסתנכרן, ולעבוד על בסיס מצע לדיון משותף. אני מזכיר, ארבעה ראשים לדיון הזה: הראשון, נושא איוש המוסדות. השני, הממשק בין הדרג הפוליטי ורשות השידור. השלישי, הפעילות בהיעדר תקציב או תחת המטריה של אין רפורמה או יש רפורמה. הרביעי, תחום ניהול כוח האדם. מי נמצא פה מרשות השידור? המנכ"ל החדש, בבקשה.

אני אפתח קודם, בסדר? כיושב ראש הרשות.

- - - בבקשה, יושב ראש הרשות.

קודם כל, אני שמח על הדיון שמתקיים – דיון מיוחד, אני מבין– ערב החג. אני מניח שזה מצביע על העניין שיש לוועדת הביקורת במעקב אחרי היישומים.

לציבור. הוועדה היא רק מכשיר – לוועדה אין לא עניין ולא רגשות – שמשקף את מה שהציבור מרגיש.

אני באמת שמח, אדוני, להציג את שורת הפעולות שננקטו ברשות השידור מאז פרסום דוח המבקר, ואולי אף קודם לכן. צוות לתיקון ליקויים הוקם עוד בימיו של המנכ"ל היוצא, מר מוטי שקלאר. הוא התכנס ביוני ודן בממצאי הדוח. נעשו כבר מספר פעולות שמיד אפרט, אבל יש צוות לתיקון הליקויים. המנכ"ל הנכנס, מר יוני בן-מנחם – שנכנס לפני שבוע לתפקיד – כבר קבע מועדים ל-6 ישיבות, כדי להמשיך את הטיפול בנושא הזה.
עיקר הביקורת היא – כמו שהזכרת – בנושא מינויים של כוח אדם, בעיקר נושא של מינויים בפועל – תופעה פסולה שהיתה נהוגה ברשות השידור במשך שנים רבות, אולי רבות מידי. הדוח הצביע על 57 מינויים בפועל. אני שמח שלגבי כשליש מהם כבר יצאו מכרזים. יש גם בעלי תפקידים שכבר אוישו במכרזים. 3 מתוך 4 מנהלי מדיה, כלומר: מנהל "קול ישראל", מנהל הטלוויזיה בערבית ומנהל "קול ישראל" בערבית כבר נבחרו במכרזים. נערך גם מכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית. לא מצאנו מועמד מבפנים, ולכן החלטנו להגדיל את מאגר החיפושים ולהוציא את זה למכרז פנימי-חיצוני – לאפשר גם לאנשים מבפנים וגם לאנשים מבחוץ להתמודד על התפקיד. מדיה זה ההיררכיה הכי גבוהה ברשות השידור –זה מקביל לסמנכ"ל. כלומר, שלושה מתוך ארבעה תפקידים אלה כבר מאוישים. הרביעי בדרך.
במקביל נערכו מכרזים גם לסמנכ"לים. לסמנכ"ל משאבי אנוש נערך מכרז פנימי. שוב, הוצאנו את זה למכרז חיצוני-פנימי. נערך כבר מכרז לתפקיד חדש: סמנכ"ל שיווק ואסטרטגיה – יצא החוצה, לא מצאנו מבפנים. גם ניגש רק מועמד אחד, לכן החלטנו להרחיב את היריעה.

מנהל חטיבת מורשת ב"קול ישראל" ובעלי תפקידים נוספים. אחרי שאוישו בעלי התפקידים הבכירים יותר – מנהלי מדיה – אנחנו יורדים למטה, לשדרת הניהול השנייה והשלישית, ואני מניח שבשבועות עד החודשים הקרובים – ביותר, אני לא מדבר על הרבה חודשים – נערוך את המכרזים לשאר בעלי התפקידים, ובכך נשים קץ לתופעת המינויים בפועל. זו היתה החלטה ראשונה של הוועד המנהל כבר בישיבתו הראשונה בשני במאי.
בישיבה הזאת גם נתקבלה החלטה להאיץ את הכנת תקציב רשות השידור, שכזכור פעלה שבע שנים ללא תקציב מאושר. הוועד המנהל כבר אישר בהליך מזורז לפני כחודשיים את תקציב רשות השידור לשנת 2011. התקציב הזה מונח כרגע על שולחנו של שר האוצר לאישור מטעם המשרד, אבל רשות השידור סיימה מטעמה את הטיפול בעניין, ויש תקציב מאושר – מבחינתנו, לפחות – ומאוזן לרשות השידור.
זה באשר לנושאי התקציב. אומר משהו על הרפורמה, שגם מוזכרת פה. כפי שכולכם יודעים - - -

למה שר האוצר לא מאשר את התקציב שלכם בחודשיים האחרונים?

הוא עדיין לומד אותו, למיטב ידיעתי. נמצא פה נציג האוצר. הוא יכול לענות.

- - -

מי אדוני?

גדי בן-יצחק, יושב ראש ועד עיתונאי ירושלים.

לא אתה מוסמך לתת תשובות מטעם שר האוצר, למיטב זכרוני.

אני שמעתי מהאוצר השבוע שהם עדיין לומדים את התקציב, ואני מניח שהוא יאושר.

אין אתם עובדים בינתיים? אחד חלקי 12 מלפני 8 שנים?

ממש לא. עובדים לפי התקציב שאנחנו אישרנו, כלומר הגדרות התקציב שלנו.

המבקר קבע לפני שנה שזה דרך פסולה לעבוד.

זו הדרך היחידה כרגע. לפחות יש לנו איזו מסגרת תקציבית שאנחנו יודעים מהי, גם אם היא לא אושרה מלמעלה. אנחנו מחכים כרגע לאישור הפורמלי. זו הדרך הטובה ביותר. עדיף לעבוד ככה מאשר בכלל ללא תקציב. כדי שוב לא להגיע לאותן מסורות ישנות וקלוקלות, הנחינו את המנכ"ל להתחיל בהכנה של תקציב 2012 לצד תוכניות עבודה. זה גם חידוש ברשות השידור שלא היה נהוג עד היום: תקציב 2012 יאושר רק כנגד תוכניות עבודה של כל אחד ממנהלי המדיה.

אני די חושש שאתם לא תתכנסו בלוחות הזמנים. אם אנחנו באוקטובר, ולשר האוצר לוקח לעיין בתקציב הקודם שלכם לפחות חודשיים, אז אתם צריכים לעבור עכשיו תהליך של תוכניות עבודה. ככל שאני מכיר מערכות מהסוג הזה, זה לא תהליך פשוט. מתוך תוכניות עבודה – אם יאושרו – לגזור את התקציב, ואחרי שאישרתם את התקציב ללכת לממשלה. הנה אני מודיע לך שאין סיכוי שאתם עושים את זה לפני סוף שנת הכספים הזאת, כפי שאתם מחויבים לעשות.

אתה צודק בעיקרון, אבל לא תמיד הרצוי הוא המצוי. המנכ"ל הנכנס נכנס רק ביום ראשון שעבר לתפקידו, והרשות היתה כחודשיים ללא מנכ"ל – אני לא מדבר על התקופה שלפני כן.

וגם את החגים אתם לא קובעים, כמו שאתה אומר?

לכן לא תמיד הרצוי מצוי, אבל בהחלט עושים מאמץ.

לקראת ישיבת המעקב הבאה, אני מודיע לכם שהעניין הזה של הדחיות – לפחות בעיני – לא יהווה תירוץ, בוודאי לא סיבה לשום מהלך שהוועדה תחליט לנקוט. אותנו לוחות הזמנים המרווחים – לא שלכם ולא של שר האוצר – לא יעניינו.

גם לקחנו בחשבון את נושא הרפורמה, אבל התעלמנו ממנו כשהכנו את התקציב. כלומר הלכנו על תקציב פסימי, שאומר שהנחת העבודה שלנו שאין רפורמה. עובדה ש-2011 מגיעה לסיומה והרפורמה עוד לא הגיעה. הזכרת את הרפורמה ואת ההתנהלות בצל הרפורמה. אני חושב שהפקנו את הלקחים של השנים האחרונות שרשות השידור היתה בקיפאון מוחלט – אולי זה גם טבעי, אני לא מאשים אף אחד – כיוון שחשבו שתיכף תבוא הרפורמה, ולכן בואו נחכה. החלטנו כרגע – החלטה שהתקבלה כבר לפני מספר חודשים – לא לחכות לרפורמה, תחת הפרפראזה: להילחם בשגרה כאילו אין רפורמה ולהילחם ברפורמה כאילו אין שגרה. להמשיך את הפעילות השוטפת של רשות השידור: תקציב מאושר שלא לוקח בחשבון את הרפורמה, לוח שידורים חדש שלא לוקח בחשבון את הרפורמה. כאשר תגיע הרפורמה נדע היטב כיצד ליישם אותה.

בנושאים של כוח אדם יש סעיף חשוב נוסף בדוח המבקר: נושא העסקת אנשי תקשורת בכירים – העסקת נותני שירותים. כל המקרים שהוזכרו בדוח טופלו עוד בתקופת המנכ"ל הקודם, אם אינני טועה.

בנושא של עבודה פרטית. זו תופעה חמורה מאוד. בדרך כלל הדוח מצביע על היקף של עבודות רבות שנעשו ללא אישור כדין. חידדנו כבר בישיבה הראשונה של הוועד המנהל את הנוהל הזה. קבענו נוהל חדש ומתוקן. אין יותר אישורים במסדרון או באקראי. כל עובד של רשות השידור שיבקש לעבוד בעבודה פרטית יתייצב בפני ועדה שמורכבת מסמנכ"ל משאבי אנוש, נציג הלשכה המשפטית, מנהל המדיה והמנהל הישיר. הוועדה הזאת ורק היא תאשר את העבודה הפרטית, אם תמצא לנכון.
במקביל ביקשנו מהמנכ"ל – ולדעתי, הוא כבר התחיל לעשות זאת – למפות את כל נושא העבודה הנוספת ברשות השידור. לדעת מה היקף התופעה, למפות מי עובד בעבודה פרטית: מי עובד ללא אישור, מי עובד בכלל. אנחנו מקווים לקבל את הממצאים בשבועות הקרובים ולטפל בהם, כך שעד סוף השנה האזרחית הקרובה נדע בדיוק מה המצב מבחינת המיפוי, והחל מה-1.1.2012, ולא יאוחר מהתאריך הזה, לא יהיה עובד ברשות השידור שיעבוד בעבודה נוספת ללא אישור, ואם כן, יינקטו נגדו צעדים משמעתיים.

החתמה של עובדים שכאלה על הסדרי ניגוד עניינים. לא די שהיו עבודות פרטיות, באישור או שלא באישור, אף עובד לא חתם על הסדר לניגוד עניינים, ובמקרים מסוימים זה ממש זעק לשמים. לכן קבענו – ואנחנו מתכוונים להחיל את זה על כלל עובדי רשות השידור, אבל בשלב זה בוודאי על כאלה שעובדים בעבודות נוספות – שהם יחויבו לחתום על הסכם ניגוד עניינים.

הדוח מצביע גם על העסקת פרויקטור לטכנולוגיות. הפרויקטור אינו ממונה על עובדים. הוא מתרכז רק בהערכות לשדרוג המערך הטכנולוגי של הרשות במסגרת הרפורמה: המכרזים השונים, הציוד. בימים אלה פורסם מכרז לתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיות שייתר בעצם את תפקיד הפרויקטור, ובכך גם הפרשה הזאת תגיע לסיומה.
זה באשר לנושא של כוח אדם ותקציב. נושא מינוי המוסדות הוא לא באחריות הרשות. אני מציע שאם יש פה נציג של המשרד הממונה - - -

יש לך משהו להגיד לפורום על הטענות העולות – השאלות, כדי שלא נתייג את זה מיד בתחום הטענה - - -

אני ער לטענות.

הרשה לי להשלים את השאלה למרות שאתה ער לה כבר. אני עוד לא מגובש איתה, אני שמח שאתה כבר ער לה.

השאלות העולות בתחום הממשק בין הדרג הפוליטי לרשות השידור. אתה מכיר דבר כזה, אתה לא מכיר דבר כזה? אתה מוטרד מזה, לא מוטרד מזה? שומע טענות, לא שומע טענות? יש לך דעה, אין לך דעה?

אני ער לטענות, בין השאר כי שמענו אותם בשבוע שעבר במועצת העיתונות. הנושא הזה הועלה לפתחה של מועצת העיתונות שדנה בזה בשתי ישיבות. אני חושב שחברי מועצת העיתונות שוכנעו שמדובר בסכסוכים אישיים, במחנאות בתוך רשות השידור, ולא בעניינים פוליטיים. זו גם רוח ההחלטה שקיבלה מועצת העיתונות.

לי הוצג דוח – לא יודע איך קוראים לזה, אם אני טועה בשם המסחרי של המכון הזה אני מבקש סליחה מראש – של מכון שאוסף - - -

אני מניח שאתה מדבר על "יפעת".

"יפעת", יכול להיות, שהציג נתון – אני לא זוכר אותו גם מספרית, אבל הוא נתון שמשך את תשומת הלב שלי – לגבי שינוי דרמטי במופעי תקשורת של חברי קואליציה, בהשוואה למי שאינם חברי קואליציה מאז כינון המוסדות החדשים. יכול להיות שזה נתון מקצועי, אני ראיתי את זה בתקשורת. אתה יודע להגיד על זה משהו, בדקת את זה?

גם אני כמוך ראיתי את זה בתקשורת. אני, כפי שאתה גם מניח, לא מתערב בתכנים, ולכן ניזון פה רק מהתקשרות. אני יכול כעיתונאי מנוסה להגיד לך - - -

לא מעניין אותי. עם כל הכבוד לניסיון שלך כעיתונאי, אני לא מכניס את הניסיון שלי כאיש ציבור.

לא מכיר את זה ברמה המקצועית.

אתה לא מכיר את זה. האם העובדה שאתה מכיר את הפרסום הזה לא גרמה לך לנסות לבדוק את זה אמפירית, כמובן בלי להתערב בתכנים. יכול להיות שמעלים אנשי קואליציה שמדברים נגד הממשלה, ולעומת זאת אנשי אופוזיציה שמדברים בעד הממשלה – זה תכנים. אני מדבר אמפירית. אם מספר מופעים מבחינתך הוא התערבות בתכנים, אז אנחנו חולקים מה זה תכנים. אם מספר מופעים בתקשורת, מבחינתך הוא לא סוג של אינדיקציה לממשק בין פוליטיקה לרשות שידור, גם אז אנחנו בשני תחומים נפרדים. אם לא בדקת לא בדקת, זה בסדר.

פה אני בכל זאת מכניס את הניסיון שלי, כי זה מה שגרם לי לא לבדוק. אני יודע שבתקופה שכזאת – של מחאה חברתית – בוודאי ובוודאי שיש יותר אזכורים של ראש הממשלה, ואנשי הממשלה, והקואליציה בתקשורת. אגב, הנתון הזה מדבר על מספר האזכורים בתקשורת. הוא לא אומר אם הם חיוביים או שליליים. אני מציע שנבדוק גם את התוכן של האזכורים.

אני מדבר איתך על מספר מופעים, לא אזכורים. אם זה היה אזכורים גם אני הייתי יודע - - -

"יפעת" בודק אזכורים.

אני מבקש לשאול אם מבחינת רשות השידור הנתון הזה ניתן לבדיקה: מופעי תקשורת, קרי: מופעי אולפן, מה שאתם קוראים "סינקים", מה שאתם קוראים מופעי תקשורת. אני שואל אותך: בהכירך את הרשות אתה יודע לבדוק את זה?

יש פה את איש המקצוע. נשמע את המנכ"ל – אתה יודע לבדוק את זה?

רק לנקודה הזאת, יוני, אל תחזור על הדברים שאמר אמיר.

כל מה שנעשה במסגרת יומני החדשות ברדיו ובטלוויזיה מתועד, כי יש לנו "ליין-אפים" ממוחשבים. כתוב תמיד שם המרואיין ואפילו אפשר לבדוק כמה דקות הוא דיבר. אז הנתון הזה ניתן לבדיקה.

מאה אחוז. אז אני מבקש לבדוק את זה מראשון בינואר עד יוני – לעשות טבלה עבור הוועדה. ומראשון ביוני עד תאריך הבדיקה שלכם. מספרים מדברים בעד עצמם, ואם הטענה מצוצה מן האצבע, אני מניח שהוועדה תמצא את הדרך להביע את דעתה על האמירה הלא מבוססת הזאת. ואם יתגלו דברים אחרים אז נשאל שאלות, נקבל תשובות, ונקיים דיון בעניין הזה. מכל מקום, כמה זמן אתה חושב שייקח לך לבדוק את זה ולמסור לנו?

נטיל את זה על מבקרת הפנים.

חבר'ה, אל תתחילו. אמיר– אליך; אתה – אליה.

לא אמרתי "אמיר". כבודו יקשיב - - -

לא, אמיר העביר אליך. ואתה מעביר - - -

לא, אמיר ביקש שאני אשיב לך, ואני אטיל את זה על מבקרת הפנים של רשות השידור. היא צריכה לתת את ההערכה המקצועית: כמה זמן ייקח לה לבדוק את זה.

כמה זמן ייקח לך לבדוק את זה?

אני צריכה להעריך. בזמנו, לפני 3 שנים, בדקתי את הנושא הזה, וזה לקח לי למעלה מחצי שנה.

לבדוק חצי שנה לוקח חצי שנה?

כן. היקפים - - -

טוב, זו בדיחה. אני מורה את רשות השידור, אדוני היושב-ראש ואדוני המנכ"ל, להמציא לנו את הנתון הזה עד 15 בנובמבר ולא לאחריו. בהתחשב בעובדה שעכשיו אנחנו בחודש חגים, שגם בו יש חצי חודש ימי עבודה. עוד חצי חודש – ואני לא מקבל סיפורים. אני עצמי – אם תתנו לי את האולפנים – בודק את זה תוך שבוע. אז אתם יודעים לעשות את זה יותר מהר. ב-15 בנובמבר, הנתון – הגדרתי אותו טוב – מופעי תקשורת מחולק לפי אופוזיציה-קואליציה, מראשון בינואר עד 30 ביוני, ומ-30 ביוני עד 30 בספטמבר, כדי שלא תתברברו עם תאריכים אחרים.
אדוני היושב-ראש, יש עוד מישהו מהרשות שאתה רוצה שידבר, שיכול להוסיף דברים שאתה לא אמרת? כי אין טעם בלחזור על הדברים. אני מצטער. אין לי פה רשימה מעודכנת של הנוכחים באולם למרות שביקשתי את זה. לפני שאני נותן את רשות הדיבור לחבר הכנסת מולה, אני רוצה לדעת מי פה באולם מבקש גם לדבר. יוסי בר-מוחא, נכון? מנכ"ל אגודת העיתונאים. בבקשה, אדוני.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת שנמצאים פה, ובעיקר נציג מבקר המדינה שנמצא במקום. ההתנהלות של רשות השידור מאז כניסת הוועד המנהל החדש, ועוד קודם לכן, זו התנהגות של מאפיה פוליטית בחסות לשכת ראש הממשלה. אמרתי את זה בבית המשפט, אמרתי את זה בבית הדין לעבודה, ואני חוזר ואומר את זה פה, בוועדה לביקורת המדינה בכנסת.
ומדוע אני מדבר בלשון הזאת, ובאופן בוטה וברור כל כך? וזה ברור לחלוטין. הוועד המנהל מורכב מחברים שחלקם שימש בתפקידים שסייעו לראש הממשלה הנוכחי בתפקידים שונים אותם הוא מילא: יש לנו את יואב הורוביץ, שהיה ראש המטה שלו כשהתמודד מול מר שרון בפריימריז. יש לנו את אמיר גילת, יושב-ראש רשות השידור, שהיה יועצו של בנימין נתניהו כשר אוצר, ואף ליווה אותו תקופה מסוימת לאחר סיום תפקידו כשר אוצר. יש לנו גם את ניצב בדימוס, יעקב בורובסקי, שלא נמצא איתנו פה, שהתמודד לראשות עיריית חיפה בתמיכת הליכוד כשלליכוד יש מועמד. בדקתי את זה. אבל ראה זה פלא, בעוד בורובסקי אומר: לכאורה, זה לא נכון, ראש הממשלה מעמיד אותו כמועמד ליושב-ראש רשות שידור. זה שהוא נפסל לאחר מכן על ידי היועץ המשפטי לממשלה בדרך כזו ואחרת זה עניין אחר.

יוסי, יש לי בקשה אלייך. תמנה את העניינים, תמנה את האנשים – אתה מוכרח להגיד את הזיקה. לא לכל אחד לתת את כל הנרטיב עד 6 דורות.

כבוד היושב-ראש, רציתי להדגיש עד כמה - - -

בוא תתקדם. אתה מפזר את העוקץ של הטענה.

כשאתה רואה את המהלכים האלה. אנשים – יש עוד כאלה – שהיו בתפקידים כאלה ואחרים שנשקו לבנימין נתניהו – האנשים בתפקידים הניהוליים היום – זכו כביכול במכרזים, או ועדת האיתור שבחרה בהם. וראה זה פלא, כולנו ידענו: מי יהיה מנכ"ל רשות השידור? יוני בן מנחם. מי יהיה מנהל "קול ישראל"? מיקי מירו. ידענו כולנו כבר חודשים ספורים לפני כן. אני יושב עם אמיר גילת עוד קודם כניסת הוועד המנהל ולאחר מכן, ואומר לי אמיר גילת: בנימין נתניהו ראש הממשלה אמר לי במפורש – ואין אדם מעיז בפניו של אדם, והוא פה, ואני מסתכל עליו בעיניים – אני רוצה את יוני בן מנחם מנכ"ל רשות השידור. הלכה למעשה. ואכן, התבצע הלכה למעשה.
לגבי ועדת האיתור. יושב-ראש ועדת האיתור: אמיר גילת. יושב שם יואב הורוביץ, שוב ראש המטה של בנימין נתניהו בפריימריז. איש עסקים, אדם חכם, אדם נבון, אבל מה לעשות, צריך לבצע הנחיות. אלה יושבים וקובעים עמדות: מי יהיה, ומה יהיה, ואיך תהיה חלוקת התפקידים. מעל לכולם, מאחורי הקלעים עומד שעיה סגל, איש יחסי-הציבור והיועץ האסטרטגי, שהוא גם יועץ הסקרים של משפחת נתניהו.

הוא לא נמצא פה. הוא לא שחקן בזירה הזאת. מי שנמצא פה יודע להגן על עצמו.

מקובל עלי. כל הדברים האלה נעשים באופן ברור בצורה הגסה והבוטה ביותר כשאין פוצה פה ומצפצף.

מה זה אין פוצה פה ומצפצף? הלכת עם זה לבתי-משפט.

הלכנו עם זה לעתירה לבג"ץ. הגענו לעתירה בעניין בחירת מיקי מירו.

ואיפה זה עומד?

כרגע זה לפני סיכומים. השופט בבית הדין לעבודה - - -

עזוב. זה הליך תלוי משפטית?

רק אומר מה הציע השופט. כבר בתחילת הדיון, יום רביעי שעבר, הציע לבטל את המכרז ולקיים מכרז חדש. כמובן, רשות השידור התנגדה. זה בעניין של "קול ישראל".

עכשיו נניח לבית המשפט לעשות את זה. יש עוד עתירות תלויות ועומדות?

זה בבג"ץ. כנגד מינויו של יוני בן-מנחם למנכ"ל רשות השידור.

איפה זה עומד?

ב-7 בנובמבר יתקיים הדיון הראשון בבג"ץ.

אבל לא ניתנו צווי ביניים?

לא ניתן צו מניעה או צו ביניים.

אז בוא נניח לבית המשפט לברר את הדברים.

בסדר. אבל רק אתן עכשיו תמונה כללית לגבי הפוליטיזציה.

ברמת המקרו אמרת שמכיוון שהמוסדות ממונים בזיקה לשלטון, ואחר כך גם דרגי הניהול ממונים על ידי המוסדות הממונים. הטענה שלך מאוד ברורה. אל תיכנס לנקודות או למקומות שבהם כבר פנית לבית-משפט.

זה כבר לא בית-המשפט. אני עכשיו אומר דברים קצרים מאוד, מתומצת.

כי זמנך באמת מוגבל. דקה - - -

מקובל עלי. אנחנו רואים איך הפוליטיזציה מתבצעת בפועל ברשות השידור. רואים זאת בהנחיות לשדרנים כיצד לא לומר דברי הקדמה.

אתה אומר את זה כמנכ"ל אגודת העיתונאים? את האינפורמציה הזאת אתה מכיר מחברי האגודה?

בוודאי. חברי האגודה שהתקשרו אלי. היתה אחת שבכתה בכי תמרורים של ממש, וסיפרה לי את הדברים. היו דברים חמורים ששמעתי. עובדים מתהלכים מתוך פחד וחרדה. כותב יוני בן-מנחם בפייסבוק יחד עם זליג רבינוביץ', שהוא האיש החולש על הכול – האיש לא נמצא פה.

אתה מניח שאני לא מכיר את האנשים. אז תעשה לי את הטובה הזאת, כשאתה מסתכל ורוצה להגיד שם, אם אתה לא רואה אותו, אל תגיד.

אני מדבר כרגע על עובדות לגבי יוני בן-מנחם: "תגייס את הכוחות המזוינים", כותב אחד לשני. אלה דברים שמתרחשים. העובדים מתהלכים בפחד ובחרדה.

יוסי, הטענה בתמצית – אם אני מכניס אותה לקליפת אגוז – שאתה מוסמך לטעון כמנכ"ל אגודת העיתונאים, שיש תלונות של עיתונאים ושל עורכים ברשות השידור על – ניקח את המילה הכי פשוטה שאני מכיר – פוליטיזציה של רשות השידור.

על פוליטיזציה, ועל כך שמהלכים אימים על עובדים.

תודה רבה. סליחה, אנחנו לא עושים את זה בהצבעות. מי שמבקש לדבר נא להעביר לי פתק, כי אני לא זוכר את ההצבעות, ולא את השמות של כולם אני מכיר. אז זה לא נעים לפנות אל אלה שאני לא מכיר ולבקש את שמם, כי הם יבינו שאת האחרים אני כן מכיר. אם חברי הכנסת שנמצאים מבקשים להתבטא או שהם מעדיפים קודם לשמוע – ברגע שתרצו תודיעו לי. הגברת מיטל בשרי, מנהלת תחום טלקומוניקציה של המועצה הישראלית לצרכנות, בבקשה.

אני רוצה להתייחס גם לרפורמה, וגם להשלכה של איוש כל המוסדות.

יש לך 4 דקות. תחלקי את זמנך לפי זה.

הדברים האלה במכלול מביאים לכך שכספי הציבור אינם מגיעים למטרות להם נועדו. בשנים האחרונות הגענו לכאן שנה אחרי שנה, כאשר מנכ"ל רשות השידור ביקש להקפיא את האגרה, וכספי הציבור האלה נועדו על מנת להבריא את הרשות. בפועל, אנחנו רואים שהרשות לא הובראה, הכספים מוזרמים לרשות, והצרכן לא מקבל את מה שהוא צריך לקבל הן מבחינת הפקות מקור, והן מבחינות אחרות. הכספים האלה פשוט "הולכים". זה לא ערוץ ממלכתי, אלא בזבוז ממלכתי, מה שנעשה פה בפועל.
יש לשקול אולי בכלל להקפיא את האגרה, או לבטל את האגרה בשלב זה. המועצה לצרכנות רואה חשיבות בשידור הציבורי, אבל לא בדרך שבה נעשים הדברים. ב-2007 התחילה לצאת הרפורמה. ב-2009 סוכם עם רשות השידור על פרישה של 700 עובדים. עד היום לא יצא שום דבר. מגיע יושב-הראש החדש ומתייחס למינויים החדשים שהולכים להיות במכרז. הוא לא מדבר על ההבראה. הכספים של הציבור ממשיכים ללכת למטרות להם לא יועדו.

פה אני יכול להביא חלק מהידע האישי שלי, משום שהקציתי את הכסף, וקבעתי את התנאים.

נכון.

בעניין פיטורי העובדים, או שחרור העובדים, לא כל החטאת מונחת לפתחה של רשות השידור. מונחת לפתחה חלק קטן מהחטאת, בהחלט לא חלק גדול. את זה אני יכול לומר לך מיידע אישי.

בשלב זה אנחנו רואים שכספי הציבור לא מגיעים למטרה להם יועדו, ולכן אולי יש לשקול בכלל להקפיא את האגרה או לבטל אותה בשלב זה.

ואת זה את אומרת כנציגת המועצה הישראלית לצרכנות?

המועצה לצרכנות. כי הציבור לא מקבל את השירות.

זאת אומרת, אם ממילא לא מקבלים את השירות, אז למה לגבות מהם כסף?

הגענו בשנים האחרונות לדיון בוועדות השונות – גם לוועדת הכלכלה – כאשר מנכ"ל רשות השידור, מר שקלאר, ביקש להקפיא את האגרה – מדובר בעשרות מיליוני שקלים שנלקחו מהציבור כל שנה – והתואנה היתה שהרפורמה יוצאת לדרך, והכל הולך להסתדר, מה שבפועל לא קרה. אתה רואה גם לגבי הפקות המקור שהציבור לא מקבל את כל הפקות המקור.

יש לך עוד משהו לחדש, כי את זה את כבר אומרת פעם שנייה?

לא.

תודה רבה לך. אפי מלכין ממשרד האוצר. מי זה? קודם כל תענה לי לשאלה. האם אתה יודע להגיד לי למה תקציב רשות השידור, שנולד בעקבות 7 שנות הריון – לא 9 ירחי לידה אלא 7 שנות לידה – מונח כבר חודשיים על שולחנו של שר האוצר, לא מאושר, באופן שגם מפריע להם להתקדם ולהכין תקציב 2012? אתה יודע לענות על זה? אתה לא מוכרח לדעת. אם אתה יודע תענה, אם לא תגיד לא.

בכנות, לא אני מתעסק בתקציב רשות השידור.

הפוך, זה לא צריך לעבור את משרד האוצר.

טוב, אבל יכול להיות שזה תקלה אחרת. אולי זו מסקנה גם כתוצאה מהתקלה הזאת. אז מה כן רצית להגיד לנו?

רציתי להגיד בקצרה: רוב גורף של הבעיות שמעלה דוח מבקר המדינה אמורות להיפתר על-ידי הסכמי הרפורמה. הסכמי הרפורמה שנחתמו בתחילת השנה מסדירות מאלף ועד תו - - -

גם את הפוליטיזציה?

יש ילדים שנולדים ב"הדסה" וכתוב להם רפורמה על הראש.

סליחה, אני מבקש ממך לא להיות פרשן לענייני מנהל ציבורי. תגיד ש"לדעתי" ולא באופן כזה. יושבים פה הרבה מאוד אנשים שהטענות שלהם לא מונחות בצד של הרפורמה. 75% מן הדברים ששמענו עד עכשיו אין להם שום קשר עם הרפורמה. אז אל תיקח אותנו למקומות שמילת הקסם "הרפורמה" תפתור את הכול. קודם תעשו שתהיה רפורמה ואחר כך נראה איך מתמודדים עם הבעיות המרכזיות של הרשות.

לעניות דעתי חלק גדול מהבעיות שמועלות אמורות להיפתר. ההסכמים מסדירים גם בהיבט יחסי העבודה את כל נוהל קבלת העובדים, רמות השכר, מייצרים אחידות, וסטנדרטים וקריטריונים ברורים לחלק גדול - - -

נו, אז למה אין רפורמה?

עוד שנייה אני אגע בזה. מעבר להסכם בין הרשות לבין העובדים יש גם הסכם מימון שאמור להיחתם בין משרד האוצר לבין הרשות. החלטת הממשלה בזמנו דיברה על זה שהמימון אמור להגיע מ-3 מקורות: חלק מענק ממשרד האוצר, חלק הלוואה ועוד חלק מהעלאת אגרה. זו היתה החלטת הממשלה המקורית. ובנוסח ההחלטה - - -

אתה מדבר על ההחלטה שאני הובלתי, ה-850 מיליון?

כן.

אז אני מכיר אותה. אבל היא היתה יכולה להיות מבוצעת כבר לפני שנתיים וחצי-שלוש. היא נתקעה רק על המחלוקת בדבר מספר העובדים שצריך לשחרר. כל פעם זה עלה וירד, עלה וירד. ככל שאני הייתי חשוף לזה. יכול להיות שאחרי זה - - -

הדברים האלה נסגרו. יש כבר הסכמות בין הרשות לבין ארגוני העובדים בדיוק על המספרים, על המועדים, על התמהיל וכל הדברים האלה.

אז למה זה לא נגמר?

זה נגמר, זה חתום. הבעיה עכשיו היא שהעלאת אגרה – נכון ללפני בערך חודש וחצי-חודשיים – ראש הממשלה החליט שהיא לא רלוונטית, והוא הנחה את רשות השידור לבנות תוכנית עסקית חדשה על מנת לממן את הרפורמה, כשחלק מהתוכנית העסקית אמור להתבסס על מכירת נכסי הנדל"ן של הרשות.

זאת אומרת, מה שהאוצר סיכם עם רשות השידור, שמקורותיה של רשות השידור במסווה של האגרה יהיה חלק מאותו bulk של הכסף שעושה את הרפורמה, אמר לו ראש הממשלה: סליחה, אני לא מרשה לך להעלות אגרה, תביא לי מקורות אחרים.

נכון מאוד.

ועל זה אין רפורמה.

בינתיים הרשות - - -

אתה יודע להגיד לנו כמה זה היה? הסכום הסופי עבר את ה-850 מליון?

לא.

מתוך זה כמה היה מדובר שיבוא מהמקורות של האגרה?

בערך 380 מיליון דולר.

אז את זה הוא שלח את הרשות להביא?

הלוואי.

לא אני שלחתי, ראש הממשלה הנחה את רשות השידור.

אדוני, אני - - -

אז תגיד לי, אמיר. אז לא תהיה רפורמה, נו?

חייבים להדגיש: רשות השידור מילאה את חלקה בעסקה. כל עובדי רשות השידור - - -

בסדר, עזוב. הלאה.

לא, זה חשוב להגיד את זה.

הלאה. עכשיו מה - - - החדש הזה?

כרגע חסר המימון החיצוני שהאוצר היה אמור להביא באמצעות העלאת האגרה. אנחנו מחפשים עכשיו את אותו מקור - - -

או משהו אחר.

אוקי, בסדר.

במתווה המקורי דובר על העלאת האגרה.

לגבי ה-380 מתוך ה-850?

כן. יש 330 לטכנולוגיות והשאר - - -

אבל אומר נציג האוצר שראש הממשלה שלח אתכם להביא את המקור.

הדבר היה לפני חודש ימים. היתה ישיבה לגבי עתידה של הרפורמה, ואחת האפשרויות שהועלו היתה מימוש הרפורמה באמצעות נכסים – אני לא אומר "הנכסים", כל הנכסים – של רשות השידור – כמו 242: שטחים תמורת שטחים. אנחנו מאמינים שחלק מהנכסים שברשותנו – בבעלותנו המלאה – יכולים לממן את התהליך הזה.

טוב, יפה. תודה רבה לך. גברת נילי בן גיגי, מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת, בבקשה.

אני מבקשת להתייחס לסוגיה של הפוליטיזציה ברשות השידור, ולנסות להאיר אותה דווקא מכיוון אחר. גם לטעמנו יש פוליטיזציה ברשות השידור, אבל היא מגיעה מכיוון של מגישי חדשות שמביעים את דעתם הפרטית במסגרת שידורי האקטואליה: בתוכניות הבוקר, תוכניות הצהריים,תוכניות חדשות, תוכניות אקטואליה. מגישים בשכר בכירים – בשכר כוכבים – מביעים את דעתם הפרטית, בשעה שזה בניגוד מוחלט ל"מסמך נקדי" אליו מחויבת הרשות.

באיזו שנה נכתב "מסמך נקדי"?

1973.

סליחה, אבל מאז הוא עודכן במשך השנים. הוא מעודכן כל שנה.

גם בנקודה הזאת?

וודאי.

למיטב ידיעתנו, הכלל שלרשות השידור אין קול משלה – הבאתי לכאן ואני יכולה להקריא אם אתם רוצים: "אין לרשות כל מדיניות או השקפות משלה. אין הרשות משדרת מאמרי מערכת. תפקידם של הרשות ועובדיה הוא להניח לקולות שונים לדבר בעדם. יש הכרה בציבור שכל מה שנשמע או מוצג ברדיו או בטלוויזיה בנושא רגיש הוא דברה של הרשות ולא דברו של עובד זה או אחר".

אני שם את נפשי בכפי, שהסעיף הזה לא שונה מיום יציאתו לאוויר העולם.

נכון.

העולם קצת השתנה מיום יציאתו של המסמך הזה לאוויר העולם, אבל תמשיכי.

אני מנסה להוביל כאן איזה מהלך. כשנכנסה מליאת רשות השידור הנוכחית אחד הדברים המבורכים בעינינו שהיא עשתה – אני צריכה להסביר: אנחנו אגודה שעוסקת בביקורת על התקשורת הישראלית, ואחת התלונות החוזרות ונשנות שאנחנו מקבלים מהציבור הרחב, זה בנושא הבעת דעה פרטית על-ידי מגישים ברשות השידור. אחד הדברים שהם החליטו להחיל ולאכוף – פורסמה החלטה כזו שהכעיסה אנשים מסוימים ברשות השידור – זה להילחם בתופעה הזו של הבעת דעה אישית. ומכאן קפצה אותה טענה של פוליטיזציה.

ההחלטה הזאת עוד לא בוצעה. אנחנו דיברנו על איזון מיידי. אני רק מתקן.

מר גילת, אתה לא "רק תתקן". אני ביקשתי לא להיכנס אחד לדברי השני. למיטב זכרוני, איש לא נכנס לדבריך. פרט לי, שלי יש בעניין הזה גם זכות וגם חובה.

אני מתנצל.

הגיעה הנהלה שמאיימת על הנחלות הפרטיות של אותם שדרים שמשתמשים בשידור הציבורי לקידום עמדות פרטיות, ואני מניחה שזה מאוד מפריע להם וכואב להם, ולא מתאים להם שאוכפים את הכלל הזה. אז אם יש פוליטיזציה היא בכיוון ההפוך, ואנחנו מברכים מאוד שההנהלה הנוכחית החליטה להחיל את הכלל הזה ולאכוף אותו, ומייחלים ליישומו ולהקפדתו ככל שניתן. אנחנו חושבים שזה יהיה לטובת השידור הציבורי. זה מה שהופך את השידור לציבורי ולא לפרטי, ולא למיקרופונים ככלי שרת פרטי של אותם אנשים שמגישים איתם. אם יש טענה לפוליטיזציה היא בכיוון הזה, ואנחנו מצטערים שזה שונה ממה שאותם מגישים היו רגילים אליו, ולכן הם מתרעמים על כך, אבל הדבר הוא מבורך.

לא לחזור על הדברים. תודה רבה לך. מר עמית ליאור, ארגוני היוצרים, בבקשה.

אנחנו מחכים כבר הרבה שנים לרפורמה הזאת. אנחנו מחכים לרשות השידור. זו התקווה הלבנה של היוצרים בישראל. למול כל מה שאנחנו מקבלים מהטלוויזיה המסחרית התקווה הגדולה שלנו היתה – ובאמת ניסינו ללכת לאיזושהי רפורמה – שיהיה פה ערוץ שבאמת משרת את הציבור, ולא את הממשלה. שבאמת משרת את צרכי הציבור. מה שאנחנו מקבלים עכשיו מול העיניים שלנו זו פוליטיזציה הכי חמורה שהיתה יכולה להיות בשתי ועדות.
זה מתחיל בוועדת הכלכלה, ששם הרפורמה שכתבנו – כתבנו, איגודי היוצרים, חוק חדש – כדי להפריד את הפוליטיקה מרשות השידור. הגשנו אותו לכנסת. זה עבר בסופו של דבר בתור תיקון 18. היום תיקון 25 שהולך לעבור בוועדת הכלכלה לוקח את רשות השידור לחוק יותר גרוע מ-1965. זאת הולכת להיות הרשות הכי פוליטית שיכולה להיות. הדבר קורה בריש גלי. עושים את זה אנשים שיושבים בוועדה. תוך כדי זה חברי הכנסת צוחקים שם: רגע, יש לנו את זה עכשיו זמנית. למה שניקח את זה לשנתיים? בוא ניקח את זה ל-3 שנים. בלי שום בושה הרשות הזאת נחטפת מהציבור. מיליארד שקל של הציבור נלקחים באופן ברור לחלוטין, על-פי המינויים, ועל-פי כל מה שאנחנו רואים – על-פי החוק שמתחלף – הולך להיות פה חוק גרוע יותר ורשות הרבה יותר גרועה מאשר היתה, על-פי החוק של 1965. כבודו ירצה, יש לנו את כל הסעיפים, נראה לכם. לא נלאה את היושבים כאן. אין סעיף שם שלא לוקח אותנו אחורה לימי החושך, ויותר גרוע.

הפוליטיזציה ברשות היא נורא ברורה. אפשר לשחק משחקים. אמיר גילת – עם כל הקישורים שלו – היה הדובר של ראש הממשלה.

מה ששמענו.

מה ששמענו וראינו. אפילו למען הנראות הוא לא היה צריך למנות את עצמו לוועדת האיתור, ולתת לשופט בדימוס לצורך העניין – בעניין של יוני בן-מנחם – להיות שם. אפילו את זה הם לא עושים. אפילו מראית עין אין פה. כרגע הרשות עובדת גם שלא על-פי חוק. סעיף 16 לחוק רשות השידור אומר שעל רשות השידור חל חובה להקצות 36% מהכנסותיה השנתיות למימון רכישה של הפקות מקומיות.

ראיתי את המספרים פעם קודמת. הם אומרים שזה לא מגיע ל-3%.

זה לא מגיע ל-3%.

זה עדיין המספרים היום?

זה עדיין המספרים היום. היום הם הקצו 16% - - -

ממאי, אדוני היושב-ראש, שהטענה החריפה הזאת עלתה, אני מניח שאי אפשר היה לסדר את זה לא ביוני, ולא ביולי, אבל אחרי חודשיים הפער בין 36 ל-6% – לפי הטענה, כמובן, אני לא בדקתי –הוא פער בלתי סביר בעליל. נעשה בעניין הזה משהו? אתה יכול להעיד על עצמכם ששמעתם את זה, נזקקתם לזה, פעלתם בכיוון הזה? בשני משפטים.

למרות המצוקה התקציבית התשובה היא כן. עשינו שתי פעולות: לגבי תקציב 2011 העלינו את שיעור ההפקות ל-21 מיליון, כמעט פי שתיים מהסכום המקורי שתוכנן. עשינו התייעלות פנימית ומצאנו מקורות - - -

אבל יש לכם פרמטר בחוק. יש סעיף בחוק שמדבר על הפקות מקור, למיטב הכרתי.

תן לי רק להשלים, ברשותך. 21 מיליון שקל ב-2011, שזה מספר שמאוד הגדלנו אותו, וכדי לא להסתפק בכך, כי אני חושב שרשות השידור קיימת רק בשביל דבר אחד, בשביל לשדר. אנחנו גוף תוכן, והתוכן צריך להיות במרכז מעיינינו. ולכן לקחנו כבר מתקציב 2012 – הנחת העבודה שלנו היא שגם בשנת 2012 רשות השידור תוציא כסף על תכנים – וכדי לשחרר את אותו לחץ שנוצר בהתקשרויות עם מפיקים לקחנו 16 מיליון שקל על חשבון תקציב 2012 וכבר שחררנו אותו, כדי שהמפיקים יוכלו כבר עכשיו להתחיל לעבוד.

בהשוואה למה שהיה ב-2010, כמה עשיתם אז הפקות מקור?

10-9 מיליון. סדר גודל כזה.

מיליון שקלים. טוב. תודה.

שאלת לגבי החוק.

כן, מה אומר החוק?

ההערה היא נכונה. החוק אומר 36% מהכנסות התקציב.

מה שאומר –

כרגע, הרשות לא יכולה עם התקציב שלה לעמוד בזה. הרפורמה מטפלת בזה.

הבנתי. אבל עדיין ההבדל בין 36% ל-3% הוא סדרי גודל שאפילו אנחנו שרגילים בעיוותים לא רגילים - - -

אתה צודק. לכן ברפורמה יש מתווה - - -

תודה רבה לך. כן, בבקשה, תמשיך.

ה-21 מיליון האלה הם מתוך 313.2 מיליון שצריכים לצאת.

אני יודע לעשות את החשבון. אני אומר לך, שכרגע מכיוון שאין לו את ההכנסות הוא לא יודע לסדר אותך ב-36. אם אני מנסה לנער אותו שזה לא יהיה ב-3, אלא יתקרב יותר ל-9, או שהוא אמר 10 אחוז, זה כבר משולש ממה שאתה הצגת בישיבה.

אבל כרגע הוא עובד שלא לפי חוק. וראש הממשלה שעומד מעליו. החוק שקיבלו לגביו הארכה עד 2010 - - -

אני יכול לשאול אותך שאלה? אם הוא לא עובד לפי החוק, מה עדיף: שהוא לא יעבוד לפי החוק ב-3% או ב-9%? אנחנו רוצים שהוא יעבוד לפי החוק. הוא אומר: "אין לי כרגע. אני לא יכול לכבד את החוק. יש לי בעיות שאתה לא יודע לפתור אותם, ואני לא יודע לפתור". אבל אם הוא עובד ב-3% או ב-9%, אתה מעדיף שהוא יעבוד ב-9%?

אני מעדיף לחיות במדינת חוק, שבה לפחות השר הממונה מבקש הארכה – כי הוא קיבל את זה עד 2010, את סעיף 44 – והוא לא ביקש את זה ב-2011, והוא פועל שלא על פי חוק עכשיו.

הבנתי. אני לא יכול לגרום לו לעבוד ב-36%. אני משתדל שבפעם הבאה הוא יגיד שהוא כבר עובד ב-18%, ועוד פעם ב-27%, ובפעם הרביעית שניפגש הוא יגיד: "בינגו, הגענו למספר".

אני רוצה לסכם את דברי. אני חושב שהציבור, שאמור לקבל רשות ציבורית, הולך לקבל עכשיו שופר של ראש הממשלה, שמנוהל תחת המשרד שהוא מנהל. הציבור לא ראוי לא לחוק, ולא לאופן שבו זה מתנהל. הולכים לחטוף עוד פעם השנה מיליארד שקל מהציבור. אנחנו – היוצרים – נעשה כל מה שביכולתנו לא לתת לדבר הזה לקרות. אנחנו בימים של צדק חברתי, שהממשלה אמורה להסתכל באופן ישר יותר לציבור בעיניים. אני מכריז פה: אם הולך להיות המחטף הזה, כולל החוק הזה שהולך לעבור, אנחנו לא ניתן לזה לקרות.

אתה יודע שלא בסמכותה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לעצור תהליכי חקיקה בוועדות אחרות. מקווה שהדברים נשמעו, ומישהו ייקח אל ליבו גם את הדברים שאמרת. בבקשה, מר בן-יצחק, יו"ר ועד אגודת העיתונאים.

יושב-ראש ועד העיתונאים ב"קול ישראל" בירושלים, וחבר הנהלת אגודת העיתונאים בירושלים.

כמובן שהתואר בפרוטוקול יהיה כפי שאמר זה שנושא בו, ולא זה שטעה בו.

אני מודה לך, אחת, על ההזדמנות לדבר, ושתיים, על העלאת הנושא לדיון, כי זה חשוב מאוד. אני רוצה לדבר קודם כל בעניין כבוד היוצרים ברשות השידור. דיבר קודמי בשם היוצרים הישראלים. אני רוצה להגיד שמי שעובד ברשות השידור הוא לא יוצר סיני אלא יוצר ישראלי גאה. אני עובד ברשות השידור קרוב ל-40 שנה, אני רואה בזה כמעט ייעוד בחיים. זה שירות ציבורי. וצר לי שמגינים רק על היוצרים מחוץ לבית שלי, ולא על היוצרים מתוך הבית. הבעיות הכלכליות של רשות השידור הן ברובן –לא כולן, חלקן גם של העובדים – בגלל מוסדות המדינה שהיתה צריכה לטפל בנו כמו שצריך, ועל זה הדיון הזה, לא מעניינות את היוצרים הישראלים. אנחנו אמורים על-פי החוק לקבל כמו עובדי המדינה. תנאי השכר של עובדי רשות השידור הם כשל עובדי המדינה. אנחנו לא מקבלים את זה כי יש בעיות כלכליות ברשות השידור. לא שמעתי אותך מגן על זה.

בעניין הפוליטיזציה. אני באמת מגן על כבוד החברים שלי לעבודה. יכול להיות שהחוק הישן באמת טוב יותר מהחוק המוצע כרגע, תיקון 25, היוצר מראית של פוליטיזציה ברשות השידור. "הממשלה תמנה", זה מה שכתוב. הם עוד עשו ועדת איתור. זה נורא נחמד. קיבלנו לא מן המגזר את אורי פורת כמנכ"ל. טומי לפיד עליו השלום גם כן בא לא מהמגזר. זה היה טוב, זה היה רע, שני דברים עקומים לא עושים אחד ישר, זה מה שהיה. זה הופך את רשות השידור לשופר הממשלה ולא הציבור? לא נכון. לאחר 40 שנה ברשות השידור – כיושב-ראש ועד עובדים ב"קול ישראל", רכז כתבים ברשת ב' – אני אומר לך: לא היה ואין כזה דבר. וכל מי ש"זורק" את זה זורק עלינו בוץ, וזה לא בסדר. היו דברים לא על-פי הנוהל? כן. בוא נדבר על זה. זה היה במועצת העיתונות, ואני לא אפתח את היריעה. יריבויות בפנים, דברים שכבודו הכיר אותם אישית על מינויים במקום אחר. האם זה פוליטי? האם זה אישי? האם זה לעניין? אבל מכאן להגיד שכל פרקליטי המדינה לא בסדר, או כל עיתונאי "קול ישראל" לא בסדר? יש הבדל בין הדברים, אז לאט לכם.

ביקורת המדינה לעניין המינויים. לא שמעתי את עמיתי בר-מוחא קופץ לפני 3 שנים או לפני 7 שנים, על כך שברשות השידור יש מינויים – לא מכרזים שאינם בסדר., היו דברים לא בסדר אולי בהליך המכרזים – אלא מינויים. 15 שנה אני מתנהל עם מנהלים שהם במינוי. מנהל במינוי הוא חצי מנהל. הוא לא יודע כמה זמן הוא ישב על הכיסא. אז איך הוא ידרוש תקציב? איך הוא יעמוד על שלו? ולא שמעתי ביקורת מאגודת העיתונאים בתל-אביב, שאגב אין לה מעמד להגן על העיתונאים העובדים ב"קול ישראל" - -

יוסי, אני - - -

לא, הוא משקר.

סליחה.

הבנתי, בסדר.

- - ויתרה בהסכם בין האגודות על ייצוג עיתונאי רשות השידור - - - אגודת העיתונאים בירושלים. וזה לא בסדר.

מר בן-יצחק, הוועדה היא לא בית-משפט, שצריך אצלו מה שנקרא זכות עמידה. הוועדה היא מה שנקרא כיכר השוק. אם היה עובר פה - - -

דיברנו על רפורמה 4 שנים. שילמנו הרבה מאוד כסף כדי להתכונן לרפורמה וכדי לוותר. אחד משני עובדים ידע שילך הביתה, ובכל זאת חתמנו. לא קיבלתי גרוש מהאגודה מתל-אביב.
אבל לענייננו, ביקורת המדינה. לא שמעתי שום דבר מחברי הכנסת שהסכימו, חתמו והצביעו על תיקון בחוק ההסדרים לחוק רשות השידור, שהביא את רשות השידור אל פי-פחת. קודם חתכו לנו את התקציב ואחר-כך ספרו. מספר העובדים נשאר אותו דבר, מספר המטלות על-פי החוק – ואומר הציבור, ובצדק: רוצים את זה – אותו דבר. התקציב היום קרוב לחצי ממה שהיה ב-2004. האם חקיקה ראשית יכולה להיות מתוקנת על-ידי חוק הסדרים? לא יודע, קטונתי. אני רק שואל את השאלה על-פי נקדי. גם על זה לא דיברנו.

דבר אחרון, לעניין הפוליטיזציה. אני באמת חושב: לא שאין עניין לדון במינויים ברשות השידור, אבל אם בית-המשפט מטפל בזה, חבל לוועדה הזאת, שזמנה יקר ותפקידה חשוב, לעקוב אחרי זה. צריך לראות איפה הבעיות האמיתיות ברשות השידור.
דיברנו על התקציב. האוצר התחייב מולנו לתת כסף, והוא לא נותן. האם לוועדה הזו אין משהו להגיד על זה? לפני שמבקר המדינה יכתוב משהו בעוד 10 שנים. כל פקיד ציבורי במדינה הזאת קיבל פיצוי שחיקה של 5% ועוד 7%, ועובדי רשות השידור לא קיבלו כלום. 15 שנה לא היה לנו - - -

תודה, מר בן-יצחק. הבהרת את העמדה שלך בצורה יוצאת מן הכלל. מר אריה אבנרי, תנועת אומ"ץ.

לצורך דברי הקצרים אני חובש שני כובעים: כובע אחד של יושב-ראש הנהלת אומ"ץ, וכובע שני של יושב-ראש חטיבת ותיקי התקשורת של אגודת העיתונאים תל-אביב. אני גם מצטער שהנוכחות של חברי הוועדה היא מינימלית, אבל כנראה שהנושא הוא לא כל-כך חשוב - - -

אבל היא איכותית מאוד, אני יכול להגיד לך.

אני יודע שהיא איכותית, אבל מינימלית.

אפשר להצטרף לחטיבה שלכם אולי?

מהיכרות אישית אני יכול להגיד לך שכל מצטרף נוסף על אלה שנמצאים כאן רק היה מדלל את ה - - - . לא כולל את היושב-ראש, כדי שלא יחשבו שאני חולק לעצמי מחמאות. זה אנשים שמעוניינים בשידור הציבורי, ומעוניינים באינטרס הציבורי, ומעוניינים במה שהקהל מקבל ושומע, ומעוניינים באיזונים בין כל הדברים שנמצאים על השולחן. ולכן הם באו. כל אחד מהם הפסיד משהו אחר, אני מבטיח לך.

כאיש אומ"ץ אני רוצה לומר כך: בשנים האחרונות העברנו למבקר המדינה חומרים רבים מאוד, שקשורים בהתנהלות של רשות השידור. דברים שגובלים בפגיעות במנהל תקין ובטוהר המידות. לצערי הרב – אני ברכתי בדיון הקודם על הדוח – הדוח לקה בחסר. היו תופעות שעדיין נמשכות ברשות השידור.

אני רוצה לגלות לך בסוד, שכשנציג המבקר יושב פה וקורא את הפרוטוקולים של הוועדה שום דבר לא מונע ממנו להמשיך לחקור, להסתעף בחקירות, בבדיקות ודברים כאלה, ולכתוב דוחות נוספים ככל שיידרש.

יש עדיין תופעות מאוד קשות שהתרענו עליהם, ולא מצאנו אותם בדוח המבקר. אני מניח – לפי בדיקה – שחלק מהן עדיין נמשכות, לא באשמת הניהול החדש, אלא כפועל יוצא. הייתי מבקש שמשרד מבקר המדינה לא יסתפק רק במעקב הדוח אלא ימשיך ב"חפירות". יש עוד הרבה דברים שיש מה לעשות לגביהם. אם נתבקש להגיש איזה מסמך למשרד מבקר המדינה, נרכז את כל הטענות שלנו ונפרט אותם.
אני רוצה לעבוד לכובע השני שלי. גם כיהנתי בשעתו כיושב-ראש איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות. ברוב משרותיי אני חתום גם על האמנה. באמנה כתוב, בין היתר, סעיף מפורש על-כך שמועצת העיתונות מנועה מלדון בנושא שתלוי ועומד בבית-משפט חיצוני. נדהמתי שנשיאת מועצת העיתונות, שאיננה כאן, אבל היא שופטת עליונה בדימוס, נכנעה ללחצים.

אבל אנחנו לא עוסקים - - -

לא, זה שייך לעניין, ואני רוצה שזה יהיה בפרוטוקול. נאמרים כאן הרי כל מיני דברים.

אבל הפרוטוקול זה לא איזה מכשיר בשבילך. הפרוטוקול זה מכשיר בשבילי.

זו הערה ראשונה שלי.

בשם חטיבת ותיקי התקשורת, אני רוצה להסתייג מהמושג מאפיה. אני לא מכיר מאפיה ברשות השידור.

הסתייגת.

אני זוכר שבזמנו היה מושג: "מאפיה שמאלנית". אני לא מכיר מאפיה.

גימ"ל, אנחנו לא צריכים להיתמם. אנחנו מכירים את המציאות הפוליטית, ואת המציאות של רשות השידור. אנחנו יודעים מה היה אצל כל ראשי הממשלה לשעבר: מי מונה ואיך מונה, ומה היה לדוגמא בתקופתו של ראש הממשלה אולמרט: את מי הוא מינה ואת מי לא מינה, איך עשה, ולמי נתנו תוכניות שידור, ולמי לא נתנו תוכניות שידור. בעיקר, דרך אגב, נתנו תוכניות לשרים שהיו ממונים על רשות השידור. לפי דעתי, צריך גם לתת תוכנית לנתניהו עצמו, כי אני יודע שרענן כהן למשל, שהיה אחראי פעם על רשות השידור מטעם הממשלה, יש לו עד היום תוכנית.

אתה לא מתגעגע לתקופה שלו.

אני לא מתגעגע.

יכול להיות שמבקר המדינה ימליץ לעשות את זה בדוח הבא שלו. הוא שומע אותך.

אם ראש הממשלה יפסיק להיות ראש ממשלה, אין בעיה שיקבל תוכנית.

הוא מדבר טוב.

באנגלית.

הצעה אופרטיבית: היום ראש הממשלה הוא השר הממונה בפועל על רשות השידור.

נכון.

נדמה לי שהמנכ"ל שלו שפרש, אייל גבאי, היה מטעמו גם כן. אני חושב שהוועדה צריכה לדרוש שהממשלה תמנה שר – אחר, לא ראש הממשלה – שיהיה אחראי על רשות השידור.

היה שר, היה אדלשטיין. נדמה לי שהוא פרש בנסיבות שהעניקו לו תפקיד בלי לתת תוכן ליכולת שלו לתפקד.

לא רצו למנות יושב-ראש שהוא המליץ עליו.

אריה, למה צריך שר ממונה?

למראית עין לפחות שלא יהיה ראש הממשלה כי זה צורם. הייתי מציע לוועדה לפנות לממשלה. לא חשוב אם אותו שר יהיה בובה או לא בובה. לפחות למראית עין. המצב כיום הוא בלתי נסבל.

תודה רבה . חבר הכנסת שלמה מולה צריך לצאת. הוא ביקש לדבר. רשימת מבקשי רשות הדיבור מלאה, ולא נוסיף יותר כי לא נספיק לעמוד בזמנים. בבקשה, מר מולה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הנהלת רשות השידור. קודם כל, שני הנבחרים החדשים, שיהיה לכם בהצלחה. אני מקווה שלמרות הכול לא תפקירו את תפקידכם העיתונאי כבעלי מקצוע, וגם אם יפעילו עליכם לחצים פוליטיים לא תשברו כדי לרצות מישהו, אלא תיקחו את המקצועיות שלכם עד תום.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין חולקים, שאנחנו מצויים בתקופה של תקשורת רדודה, ויש תפקיד מכריע אולי לשידור ציבורי, וחשוב ביותר שיהיה שידור כזה, בעידן שבו יש פרסומות ורדידות תוכן. אני חושב שהשידור הציבורי זה אולי הדבר הנכון ביותר, שגם מביא צדק חברתי, שהציבור יקבל שידורים לא רק באמצעות אנשי הון – שמה שמעניין אותם זה רק להביא רייטינג. לא בטוח שיש קשר בין רייטינג לאיכות החיים, וגם לא למה שהציבור היה רוצה לראות. לכן יש דאגה אמיתית גם של חברי הכנסת וגם של רבים בציבור, שהיו רוצים שרשות השידור תהיה רשות שידור ציבורית אמיתית ללא כחל ושרק, ותשרת את הציבור במלוא מובן המילה.
קראתי את ממצאי המבקר לפני שבאתי לדיון. אנחנו חיים בתוך הבית הזה. אנחנו שומעים גם את הצהלות והתופים שמתופפים חברים שמחוקקים חוק בחדרי ועדה אחרת, ובאים ואומרים אנחנו רוצים להתאים את החקיקה לאג'נדה הפוליטית שלנו: מה שישרת אותנו, מה שישרת את ציבור הבוחרים שלנו. גם אם לא אומרים את זה בקול רם לפרוטוקול, מאחורי הקלעים כן אומרים את זה. חובתה של הנהלת רשות השידור לעמוד בפרץ, ולהגיד: לא. אנחנו שליחי ציבור מקצועיים. לא נבחרנו.
לראש הממשלה הצליח. צריך להגיד את האמת, ולהגיד את זה ביושר. יש לו את החינמון "ישראל היום" – שופר אישי של ראש הממשלה.

"דוגרי". אמת, יושר, כל זה קוראים היום "דוגרי".

יש לו את החינמון "ישראל היום" שממומן על-ידי מיליארדר בחוץ לארץ, שלא עושה שום דבר לצורך חסד, ויש לנו עם זה בעיה מוסרית: האם העיתונות צריכה להיות בידי מיליארדרים, שכל עניינם להשפיע פוליטית על מה שקורה בישראל? אז הצליח לו. צריך להגיד את האמת. יש גם עיתונאים שמשתפים פעולה דרך החינמון הזה. זה יותר גרוע מהמממן עצמו.

לאן הגענו? לרשות השידור. אני מכיר את יולי אדלשטיין, הוא ידיד טוב שלי. אני חושב שהוא בן-אדם הגון, בן-אדם ישר. כאשר מינו אותו חשבתי שרשות השידור תצעד לכיוון שבו לא תהיה פוליטיזציה. והאמת, שאלתי אותו: "תגיד לי, למה אתה עוזב את רשות השידור?" הוא אמר לי: "לשכת ראש הממשלה לא נותנים לי לעבוד".

הוא לא חבר במפלגה שלי, ואני לא יודע לשפוט, ואני מקווה שזה בכלל לא נכון. היתה אמירה שלפני שעולים לשידור לשכת ראש הממשלה מבקשת את ה"ליין-אפים", מי עולה מי לא עולה. שאלתי חבר שלי ברשות השידור אם זה נכון, והוא אמר לי שלא. האמנתי לו. אני מקווה שזה נכון עד היום. אבל בסוף-בסוף אסור לאפשר פגיעה ברשות השידור. וזה לא משנה עכשיו אם זה שלטון הליכוד. מחר זה שלטון אחר, וכן הלאה. אני חושב, ואני אומר את דעתי: כולנו יחד צריכים לעשות כל מאמץ להוציא את רשות השידור מפוליטיזציה. אני חושב שבכלל לא צריך שר ממונה לרשות השידור. צריך לשנות את החוק, שאנשים ייבחרו באמצעות מכרז.
שמעתי את אמיר. אתה אומר שהפוליטיזציה לא קיימת אבל יש מחנאות. אתה ראש רשות השידור, אתה צריך לעשות כל מאמץ שלא תהיה מחנאות. זה באחריותך. אבל אם אתה משתתף בפסטיבל של מחנאות אתה לא מקדם את רשות השידור. אני לא אומר שאתה עושה את זה. שמעתי אותך, ובמקום לתת תשובה עניינית אתה אומר: זה תוצאה של מחנאות. אני לא חושב שזה רלוונטי.

אני מודאג מזה שאתה בא ואומר: "נציג האוצר אמר לי שימכרו את נכסי רשות השידור כדי לממן את הרפורמה" וכן הלאה. רבותי, אני לא מכיר את הנכסים של רשות השידור, אני לא יודע מה עומד על הפרק, ואני לא יודע כמה כסף זה שווה, אבל אני חושב שזה לא חכם. אני חושב שזה לא נכון. אני חושב שהאוצר צריך להעמיד את התקציבים, ואני תמה איך שר האוצר לא חותם חודשיים. העברנו תקציב דו-שנתי בכנסת – בעיני, התקציב הדו-שנתי הזה הוא בכלל מפלצת שאיננו יודעים מה התוצאה שלה, אבל יש תקציב למדינה הזאת.
אני רוצה להגיד דבר אחרון, אדוני היושב-ראש: אני לא מוכן לקבל שארגון שמכבד את עצמו יבוא ויאמר: אין לי אנשים מתאימים לתפקיד בתוך רשות השידור. זה נראה לי דבר לא חכם. לא נראה לי שזה יכול להיות. אם אין לכם מישהו שמתאים לאג'נדה הפוליטית שלשכת ראש הממשלה מבקשת אז אתם לא צריכים להוציא למכרז תפקידים מסוימים. תגידו לנו את האמת. לא יכול להיות שמתוך מאות עובדי רשות השידור לא יימצאו בעלי תפקידים. ודווקא עובדי רשות השידור צריכים להיות אינטרסנטים. אותם אנשים - - - שלא יופעלו עליהם לחצים. אבל ברגע שאתה מפרסם מכרז, אתה פוסח על העובדים שעובדים שנים רבות. במקום לזרוק אותם, סליחה על הביטוי, להפריש אותם לפנסיה – יכול להיות שיש שם אנשים איכותיים – צריך להשאיר אותם שיעמדו בפרץ.

זכותו של העיתונאי גם להביע את עמדתו ודעתו. אם נגיע ליום בו עיתונאי יצטרך לסתום את הפה שלו, לא נימצא בשמירת הדמוקרטיה, ונשתתף בפסטיבל הפגיעה בעיתונאים ובתפקיד העיתונות. תפקידו האמיתי של עיתונאי הוא לשמור על הדמוקרטיה ולייצר איזונים, אבל מה ששמעתי ממך זה לגבי הפוליטיזציה של הצד ההפוך. אני לא יודע. אני שומע עיתונאים, ואני מציע שלא נצר את צעדיהם של עיתונאים. שהעיתונאים יעשו עיתונות הוגנת, זה נכון, אבל לדרוש מהם לסתום את הפיות לא נראה לי נכון.

תודה רב חבר הכנסת מולה. תודה שבאת ושינית מסדר היום הרגיל שלך. אתה רוצה לדבר עכשיו, נחמן, או שאתה רוצה לשמוע קודם את מוטי, או שיש עוד כמה אנשים שחשוב שנשמע אותם כדי שתוכלו גם להתייחס ולסכם על-פי הדברים שלהם?

בשמחה. בסדר.

מר מוטי אמיר, מנהל רשת ב', בבקשה.

שלום, בוקר טוב. אני רוצה להביע דאגה ב-3 רמות: בעניינה של הרפורמה, שמכונה כאן "רפורמה" בגדול. אני חייב להגיב על מה ששמעתי פה. הרפורמה היא לא רפורמה, היא קיצוץ רוחבי שאינו קשור בייעול רשות השידור, אבל אף אחד לא בדק מה בדיוק היא אומרת. אני לא מדבר על כבוד היושב-ראש, אבל בתוך רשות השידור, אני מניח – שעוד אנשים יבדקו עם ההנהלה החדשה מה הרפורמה אומרת באמת ומה היא תביא. חבר הכנסת מולה דיבר על חשיבות הידענים המבוגרים יותר, למה לזרוק אותם. קראתי מאמרים עכשיו על ארגונים החושבים איך לקחת את הידע של הוותיקים מאוד ולהשאיר אותו בארגון. זו אמירה אחת על הרפורמה.

בעניין ארגונים כמו אומ"ץ, וארגונים כמו זה של הגברות בן גיגי ובשרי, וגם ארגוני היוצרים. אני לא כל כך קשור לארגוני היוצרים כי אני רדיו. אז יש פחות טענה אלינו, אני מניח. אני מייצג את רשת ב', אני לא מדבר על כל רשות השידור. אני לא יודע בדיוק מה קורה במקומות האחרים ברשות. קיבלתי מהארגון של גברת בן גיגי כמה פעמים תלונות, וטיפלנו בתלונות האלה. אנחנו מטפלים באופן קבוע בתלונות. אני קורא לפחות מאה מיילים של תלונות ביום, או מיילים אחרים. מנסה לטפל בזה. בין הדברים שכתבו האנשים של הגברת בן גיגי זה למשל תלונות בסגנון: "אתם לא יודעים שהשלטון התחלף? השלטון התחלף אז אתם צריכים ליישר קו עם השלטון עכשיו". מי שכותב דברים כאלה פשוט לא מבין איך אנחנו עובדים. כמובן שענינו בנימוס, אבל יש גם כאלה דברים. יש גם תלונות על איזון, שצריך לטפל בהם, אין מה לעשות, ואנחנו מטפלים בהם ביום-יום. זה בקשר לזה.

עכשיו אני רוצה לדבר על רשת ב', ועל התהליכים שהיו ברשת ב'. אקדים ואומר דבר אחד: עוד לפני שהתקיימו המכרזים ברשות השידור, כמו שאמר יוסי בר-מוחא, כולנו ידענו ברמה כזו או אחרת מי ייבחר. אני למשל קיבלתי טלפון ממישהו בליכוד, שאמר לי: "משפחת המלוכה החליטה שיוני בן-מנחם יהיה מנכ"ל, מיקי מירו יהיה מנהל הרדיו, ונסטלבאום יהיה מנהל הטלוויזיה, וחבל לך להתנגד". ככה נאמר לי במפורש. זה היה לפני המכרז. שבוע לפני המכרז הראשון אני הודעתי בישיבת מערכת, שכולם היו נוכחים בה אצלי ברשת ב', שאנחנו מסיימים עידן ניהול אחד, עוברים לעידן ניהול אחר, כי כולם יודעים מי המנהל הבא. ואמרתי יותר מזה: רק ברשות השידור כולם יודעים מי המנהל הבא ואף אחד לא מבקר את זה. כי אם זה היה במשרד אחר, אני מניח שעיתונאי רשות השידור היו מבקרים את זה. גם את זה אמרתי בישיבת מערכת. המינויים אכן יצאו לפועל. ועדת מכרזים התקיימה. אין לי טענות לעבודה של הוועדה. אני לא יודע איך היא התנהלה, כי אני לא הופעתי, ולא הגשתי מועמדות למשרות האלה.
התוצאה היתה שכבר בשבוע הראשון התחלנו להרגיש את השינוי הגדול. השינוי הגדול בא מהמנהל הנבחר שאמר: "אני שולט ברשת ב', אני שולט בסידור עבודה, אני אחליט מי ישדר מה". וכבר הוזזו מתוכניות חשובות ברדיו עורכים ומגישים הצידה, והוצבו במקומם אחרים. בדקתי עוד הבוקר עם שניים-שלושה מהאנשים האלה, ונאמר לי שעד היום לא הוסבר להם מדוע הם הוזזו הצידה. לא ניתן להם נימוק מקצועי. לא התקיים דיון מקצועי. אני רוצה לספר, שבהיותי בחודשים הראשונים ברשת ב' בדקתי את לוח השידורים, והחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי קטן בלוח השידורים. מה היה משמעות השינוי? להזיז תוכנית על טבע ששודרה ב-09:00 בבוקר בשבת ל-07:00 בבוקר, כדי להעביר ל-9:00 בבוקר את תוכניתו של איציק נוי "שבת עולמית" – אני סתם אומר לכם דוגמה.

זה בעיני פסול. אני ב-07:00 בבוקר עדיין לא ער. ב-09:00 אני מאזין לתוכנית הזו.

של הטבע, או של "שבת עולמית"?

של הטבע. לא הצליח לך?

לא, הצליח לי. אני רוצה להגיד משהו. מבחינת לוח השידורים, לא חשוב מה טעמי, או טעמך – סליחה, עם כל הכבוד - -

בהחלט.

- - או טעמם של אנשים אחרים. כשבונים לוח שידורים צריך לבנות המשכיות של שידור, ושל החזקת המאזין, כי אחרת אם נופל איזה "בור" וכולם בורחים, אז התוכנית הבאה מתחילה באפס. ואז מתחילים עליות וירידות בלוח השידורים, ואתה מאבד את המאזינים שלך, וזה אחר-כך מתבטא ברייטינג. ואצלנו, גם בהכנסות של רשת ב' מפרסומות. אז רק הזזתי את התוכנית של מנהל הרדיו הקיים היום, מיקי מירו, משעה 09:00 ל-07:00 בבוקר, וקיבלתי מאות תלונות. היו לי משפטים, היו עורכי-דין ש"התיישבו עלי", ועדי עובדים שהתנפלו עלי. לכולם הסברתי שבסך-הכול הזזתי משהו שקשור ללוח השידורים שמייצר לי - - -

זה היה עוד לפני שהוא היה מנהל הרדיו?

מה לעשות? אני הייתי מנהל רשת ב', והוא היה עובד שלי. עכשיו זה התהפך, והוא נהיה המנהל שלי. זה בסדר, אין לי שום בעיה.

זו דמוקרטיה במיטבה.

נכון. בדמוקרטיה צריכים להבין שהכול מתחלף.

אותי לא צריך ללמד - - -

רק עוד משפט אחד. כשנכנס לתפקידו מנהל הרדיו הנוכחי – שאני מכבד אותו, אני מכיר אותו 30 שנה, ולא חושב שיש לנו בעיות אישיות, מעולם לא היו לנו – נאמרו הדברים ביושר. אמרתי לו שאני מוכן להניח את המפתחות ולעזוב את תפקידי ביום הראשון שפגשתי אותו, שזה היה למחרת הבחירה שלו. והוא אמר לי שהוא מוכן שאני אשאר בתפקידי. וככה זה התנהל. אלא מה? הוא עשה שינויים. וכשביקשתי דיון מקצועי על השינויים נתקלתי במשפט שאני הולך לצטט אותו עכשיו – אחרי ניסיונות רבים להגיע לאיזו שהיא צורת עבודה בינינו: "מה איכפת לך? אני שולט ברשת ב', בסידור העבודה. קבל את זה. לך תטייל, תחתום על מסמכים. אני אנהל".
אני כבר עובד 40 שנה ברשות השידור – ups and downs – והייתי פעם בחופש ועוד פעם בחופש. לא משנה. עשיתי ברשות הרבה דברים – גם מנהל 15 שנים – והכול במכרזים, לא במינויים. עשיתי הרבה פרויקטים. אני גם היום עושה הרבה פרויקטים. אני לא חושב שיש בעיה מקצועית איתי, לא עם ההנהלה הזאת ולא עם ההנהלות הקודמות. הבעיה היא אחרת. השאלה מה אנחנו עושים. כולנו יודעים שהיתה תמיד מעורבות פוליטית כזו או אחרת ברשות השידור, והיא תמיד נעצרה או אצל מנהל הרדיו, או אצל מנהל רשת ב', תלוי על מה מדובר. כלומר, כמו שאריה אמר, אם רצו איזון, אז תיקנו. אם התקשר אלי מישהו מהפוליטיקה ואמר לי עשו לי עוול כזה וכזה – עמדנו ותיקנו. אם צריך לתקן מתקנים, אין מה לעשות. עיתונות – אנחנו לא אלוהים, אנחנו טועים.

תודה, מר אמיר. אני רוצה לשאול אותך שאלה. היא מפלאי הטכנולוגיה. בעודך מדבר – הדיון שלנו משודר – התקבל בלשכה שלי מייל – אני לא בטוח שזה תחום אחריות שלך – שהזכיר לי ציטוט שלך בכנס העיתונות באילת, לפיו אתה, מוטי אמיר, אמרת שלשכת ראש הממשלה פעלה למנוע מערוץ אחד לסקר באופן חופשי את הפגנות המחאה החברתית.

זה היה במועצת העיתונות, ולא הוא אמר את זה.

כמו אופיים של מיילים אחרים, המייל לא כל-כך מדויק.

תודה על הפרסום על כנס אילת.

טעית טעות גדולה. טעית והטעית. מי אמר את זה?

בצעקה הגדולה שלי, כשקמתי בניסיון למנוע את מה שקראתי פוליטיזציה בגדול – על הקטן כבר דיברנו קודם – וצעקתי שאני לא מוכן. זה היה כשמנהל הרדיו ניסה למנוע ממני לשדר את המחאה הציבורית באותו מוצאי שבת. הוא אמר לי: "תבטל את השידור". אמרתי לו: "אני לא אבטל את השידור". "לא אישרתי לך", "כן אישרתי לך".

זאת אומרת, אתה צעקת בעניין הרדיו? היה מישהו אחר שאמר שלשכת ראש הממשלה התערבה בערוץ הראשון, וזה שידורי טלוויזיה?

בדיון שלי לא הזכרתי את ראש הממשלה, הזכרתי את מנהל הרדיו.

מה שנקרא: "ירבו שמחה בישראל".

כן, זה המיילים, ככה הם מגיעים. משם קמה צעקה גדולה.

היה מישהו במועצת העיתונות שאמר את זה.

תודה רבה לך. דני זקן, בבקשה.

תודה. בהמשך לדברים של מוטי, יש לי עוד עניין אחד או שניים - - -

אם יורשה לי, משפט אחד קצר. באותו בוקר שבת - - -

כשאני עושה את זה ברדיו - - -

אתה עושה לי את זה גם כן. באותה שבת שהונחיתי לא לשדר את המחאה, שידר מנהל הרדיו את התוכנית שלו "בדרך אל הטבע" ב-07:00 בבוקר, וסיפר ברדיו לכל העולם את משנתו: למה המחאה היא מחאה של טייקונים, ואין לה מקום.

טוב. תודה.

אני יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים, הנציג של כל עיתונאי רשות השידור, 1,200 במספר, מתוך 1,900 עובדי הרשות. קודם כל, כדי לעשות המשכיות לדברים, קצת אשנה מסדר הדברים שרציתי להגיד ביחס למה שקורה ברשת ב'. בראשית יולי נבחר מנהל - - -

רק שנייה, בלבלת אותי, מוטי. זה בכל אופן משהו שכן בתחום האחריות שלך. משהו שמישהו רשם לי לשאול. יש דיון, או חוסר ודאות בנושא ההתנהלות מול השעות הנוספות. אתה יודע לספר לנו משהו על המספר הזה? מה המספרים שם? בכמה החריגה, אם יש חריגה? קיבלנו, נדמה לי מאמיר או מיוני, שלפחות בעניין הזה הוראות המבקר מבוצעות.

אני יכול להגיד מהניסיון שלי ברשת ב' - - -

שעות נוספות או עבודה נוספת פרטית? יש הבדל.

שעות נוספות.

מהניסיון שלי בשנים האחרונות, ממוצע השעות הנוספות ברשת ב' בחודש היה בערך 5,400. בחודשים האחרונים הוא מגיע ל-6,400.

בחודשים האחרונים זה 6,400.

בחודשים האחרונים אני מתכוון: מאז היבחרו של המנהל החדש.

מה הקו הכחול? איפה זה צריך לעמוד?

יש מכסה מוכרת של 6,400, אבל אנחנו מעולם לא הגענו אליה, על-ידי התנהלות נכונה של הפעלת עובדים על-פי מכסות העבודה שלהם, ולא על-פי צבעם הכזה או אחר.

טוב, תודה רבה. בבקשה, דני.

תודה. בהקשר למה שהתנהל ברשת ב'. בראשית יולי נבחר מיקי מירו לתפקיד מנהל הרדיו. אנחנו ערערנו, ולא אתייחס לערעור שעדיין מתנהל בבית-הדין לעבודה. לא לגופו של אדם, אלא לגופו של מכרז. שיטת המכרז היתה לשיטתנו פסולה, ועליה ערערנו. אני ביקשתי – התחננתי – עם כניסתו של מיקי לתפקיד שלא יעשה את השינויים הדרסטיים, ואת הדברים שחששתי שייקרו. העברתי מכל הכיוונים ובצורה הכי נעימה שיש – לא כדרישה, לא כאיום, לא ככלום – התחננתי שלפחות עד שההליך המשפטי ייגמר. וגם אם כן שהכול ייעשה בצורה סבירה, והובטח לי שכך ייעשה. כך לא נעשה. יום לאחר היבחרו של מנהל הרדיו לתפקיד, או יומיים אחרי, הוא עשה ישיבה עם העובדים ברשת ב', הבטיח שלא יקרה שום דבר. יומיים אחרי התחילו הדברים ליפול. הדברים כללו בין היתר: העברה של עובדים מתפקידם ללא נימוק מקצועי אמיתי, ללא מתן הסבר מקצועי אמיתי גם אחר כך. לפחות לא אנחנו ולא העובדים עצמם שמעו על העניין הזה. אולי זה נשמע במקומות אחרים. הצעות שלנו לפשרות, הצעות שלנו לעשות ועדת הגשה שתקבע מי ראוי להגיש או לא ופתרונות אחרים לא נענו עד היום. והדברים האלה נמשכים.

בהקשר של הדעות האישיות וכולי, כבר באותו שבוע ניתנה הנחייה – יש ויכוח איך בדיוק היא ניתנה – לכל המגישים להימנע ממתן פתיחים אישיים בחלק מהתוכניות. יש ויכוח על "מסמך נקדי" – אתה הערת על זה – על ארכאיותו, ועל ההקשר שלו לעיתונות מודרנית ולתקשורת מודרנית. זה כבר לא מה שהיה פעם, אנחנו יודעים. היה דיון על זה במליאת רשות השידור. אני ביקשתי, ונדמה לי שכך קורה – שיש הליך של בדיקת הנושא הזה, והוא עדיין לא נסגר. ומתן ההנחיה הזו 3 ימים לאחר היבחרו של אדם - - -

מה מצב הביניים כרגע, מותר להגיד? חוץ מהשם, מותר להם להגיד עוד משהו?

המגישים שאליהם זה הופנה ידעו לעמוד על דעתם, עמדו על העצמאות שלהם בשידור, ולשמחתי הרבה ההנחיה בוטלה, אף שאחר-כך אפילו נאמר שהיא לא ניתנה בכלל, אבל זה סיפור אחר.

אבל כרגע המצב לא שונה לרעה.

לגבי העניין הזה ספציפי המצב לא שונה לרעה.

בוא תרוץ, כי הזמן שלנו אוזל, וחשוב לי לשמוע אותך.

כן, זה חשוב, כי זה מהות העניין. לגבי הדברים של דוח המבקר שהציג מר חיו, אמר נציג האוצר – אומנם ביקרת אותו בעניין הזה – הרפורמה כן מטפלת ברוב הליקויים הללו, כולל, אגב, בעניין העבודה הפרטית שדיבר עליה אמיר. עובדי רשות השידור הם לא פקידים במשרד האוצר או כל משרד אחר. יש להם אפיון לעבודה, והגענו לסיכום ברפורמה, וחתמנו על כך, שיהיה נוהל חדש שיתייחס. אין דין מגיש כוכב ב-what ever, שיכול לעשות גם דברים אחרים: להרצות, ללמד, וגם לפאר את שמה של רשות השידור, כדינו של עובד מדינה רגיל, ולכן אני מקווה שנעבוד גם על העניין הזה. לא צריך להציג את העובדים בצורה כזאת, אמיר. ניתן הרושם כאילו כולם עושים עבודה פרטית.

לא האשמתי את העובדים.

בקטע הזה, גם בדוח הביקורת צריך לדעת שמדובר במצב קצת שונה. יש כאלה שמנצלים את המצב לרעה, זה - - - תמיד בכל מקום, ואני לא אתן גיבוי לאף אחד שעושה את זה. אבל צריך גם להיזהר מלפגוע בעובדים באופן כללי.

<לגבי הסיפור של הרפורמה. מה שקרה זה שהובטח עניין האגרה – ואגב, סליחה, גברתי מהמועצה לצרכנות: את רוצה לשלוח עכשיו 1,900 עובדים שיאבדו את הפרנסה שלהם? אל תעני לי. תודה.>

היא לא רוצה.

האגרה הופחתה על-ידי ועדת הכלכלה לאורך שנים, מה שגרם בין השאר למשבר ברשות השידור. מוכר לך העניין הזה? שר האוצר דאז – ראש הממשלה בנימין נתניהו כיום. לא הסכימו להעלות אותה חזרה מנימוקים שונים. ללא הרפורמה – ובזה אני מסיים - - -

היא ממשיכה לרדת - - -

חבר'ה, סליחה. - - - ברדיו אומרים: כששניים מדברים לא שומעים אף אחד.

<דני זקן>

מכיוון שאנחנו מאמינים שללא הרפורמה אין תקומה לערוץ הראשון – הוא פשוט יתאפס לגמרי – וגם לרשתות האחרות, אני מודיע כאן, אדוני היושב-ראש, שאם בתוך התקופה הקרובה לא יימצא הפתרון הכלכלי-הכספי למימונה של הרפורמה ברשות השידור, אגודת העיתונאים בירושלים תפעל בצעדים הכי קשים והכי חמורים שאפשר כדי לנסות להביא ליישומה.

אין לי מקום על הגב לצלקות של האיומים האלה.

אדוני היושב-ראש, אני יכולה להגיב?

לא, את לא יכולה. עוד מעט תצאו החוצה, תעשו אחד לשני מה שאתם רוצים. מיקי, הייתי נותן לך ממילא, אתה לא צריך לכתוב את הפתק. כל אחד יקבל זכות תגובה בקצרה. יש לי פה את עידן מארגוני היוצרים. לא, ארגוני היוצרים דיברו. לא נרחיב בעניין הזה. רק בדקתי שאתם מה שנקרא "מאותה מחלקה".

זו חני לוז, מנהלת מרכז תדמית לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית, דקה וחצי לא יותר מזה. אחרת זמננו תם. במהירות רבה ביותר. שבי לך על יד מיקרופון כדי שדברייך ייכנסו לפרוטוקול. אני לא אתן יותר מדקה וחצי.

שלום. תודה רבה. אני רוצה להקדים ולומר, שבתור עיתונאית במשך יותר מ-10 שנים סיקרתי את הרפורמות שהיו צריכות להיות, ונדמה לי שאנחנו כבר יותר מ-10 שנים אחרי, והרפורמות עוד לא הגיעו.
בהמשך למה שדיברו על פוליטיזציה מהכיוונים האחרים: יש חוק רשות השידור. החוק הזה קיים וגם הסעיף שאני הולכת להקריא יהיה קיים בחוק החדש: "הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור, ותשודר אינפורמציה מהימנה". אנחנו טוענים מזה כבר, שהרשות מתעלמת מהסעיף הזה. אנחנו דורשים שברפורמה לא רק שיהיה הסעיף הזה – והוא כן הוכנס – אלא שיהיה תקציב מיוחד שייועד למטרה הזאת, וייבדק מה מצב הגיוון. כי אם משמיעים דעות בעיתונות – ואני מסכימה שיכול להיות שיש עניין להשמיע דעות – הן חייבות להיות עם איזון. כי הבחירות הדמוקרטיות משקפות את דעות הציבור, והן צריכות לבוא לידי ביטוי גם ברשות השידור. לא ייתכן שאג'נדה מסוימת תהיה מושמעת מבוקר עד צהריים אצל שדרן אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ת, ה"א, מ-07:00 בבוקר עד 14:00 בצהריים. אנחנו מבקשים סעיף כזה עם תקציב מיועד, ושיהיה דוח שנתי של איזון, וכמו-כן סקר של הציבור, לשמוע מה הציבור אומר על השידור שלו, שזה יהיה מעוגן ברשות השידור.

תודה רבה לך. כן בבקשה, בוגר רשות השידור, מר מנשה רז.

אני חושב שיובל חיו הניח פה את המפתח, ואף אחד לא מרים אותו, לצערי הרב.

תודה על המחמאה – אני באמת מתרגש – שלא ידעתי לנהל את הדיון.

לא דיברתי עליך. זה הניתוק המוחלט שהגיע הזמן שיקרה פה בין רשות השידור לבין הדרג הפוליטי, והוצאת השידור הציבורי לעצמאות. יש חוק שעל פיו עובד ה-BBC באנגליה. כל מה שצריך לעשות, זה לתרגם את החוק, ופשוט להביא את רשות השידור למקום אחר. ואז לא צריך רפורמה. לפי דעתי, 60% מהדברים שנשמעים פה בדיון לא יהיו בכלל, מכיוון שכל העסק הזה יעבוד אחרת לגמרי. ואני חושב שבדוח מבקר המדינה יש הצבעה על הדבר הכי חשוב והכי מהותי שהולך לאורך דורות ברשות השידור, ולא מתחיל אצל אמיר גילת, ולא אצל יוני בן-מנחם, אלא באמת דבר שהוא, בעיני, אבי אבות הטומאה של השידור הציבורי – ואהיה הכי קצר בעולם: צריך להוציא את רשות השידור לעצמאות. רשות השידור לא זקוקה לשום שר ממונה. יש אמצעים אחרים כדי לפקח על השידור של הציבור, ועל השידור הציבורי, וכך צריך לקרות. ולפי דעתי, זה צריך לקרות כמה שיותר מהר, כדי שלא יהיו יותר טענות על זה שראש ממשלה כזה, או ראש ממשלה אחר שולט ברשות השידור, ומגישים לו את ה"ליין-אפ" כל בוקר.

לא לשר ולא לקומיסר.

ממש לא.

עוד בוגר של רשות השידור, חבר הכנסת ד"ר נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב. קודם כל, אני רוצה לציין שרשות השידור נכנסה לתקופה חדשה, וגם ההנהלה הציבורית היא חדשה, וגם ההנהלה המקצועית היא חדשה. זה בעיני מחייב מאוד. אמרתי את זה לאמיר בהזדמנויות קודמות, ואני רוצה להגיד את זה גם למנכ"ל החדש: התפקיד הזה הוא תפקיד בעל אחריות כבדה ומשמעות ציבורית. לא רק בגלל ששנים ארוכות מחיי הייתי שם, אלא מפני שאני חושב שכל הנוכחים בחדר הזה מסכימים שמשקלה, מעמדה, מקומה של הרשות בחיים הציבוריים בארץ הוא גדול מאוד. אני שמח לומר שהוא לא הצטמצם גם בעידן שיש בו טלוויזיה ורדיו מסחריים שהצלחתם הכלכלית ואולי הרייטינגית גבוהה, אבל הם לא דחקו את רשות השידור מהמשקל והמעמד שהיה לה. אני אומר את זה כי זה חשוב, ושיעמוד נר לרגליכם כל הזמן.
ראיתי שעשיתם מאמץ להגדיר את תפקידיה של הרשות לאחרונה – לא נכנסתי לפרטים, ואני גם לא יודע אם זה הוצג פה – ולתת לה מסר חדש. כל אלה הם פעולות בכיוון הנכון, ותמשיכו בהן, אבל תזכרו מעל הכול את האחריות הציבורית שיש לכם. בעולם שהוא כולו מלא התרגשויות אתם צריכים להקפיד על אמות מידה מקצועיות. אני אומר את זה גם למנהל הרדיו – אני לא יודע: מנהל טלוויזיה כבר נבחר? בסדר. כשתהיה שדרת ניהול חדשה זה מה שצריך להנחות אתכם. ילכו שרים, יבואו שרים, תלך כנסת, תבוא כנסת – הרשות נשארת, והאחריות הכבדה הזאת מוטלת על כתפיכם. אני רוצה לאחל לך הצלחה, יוני, והחיים שלך הולכים להשתנות מן הקצה אל הקצה, אם אתה עוד לא יודע.

בעקבות איחולי ההצלחה האלה, כמובן.

זה בא ביחד. אי אפשר אחרת. כמה נקודות שהוזכרו פה. לגבי הפוליטיזציה: המבקר ניסח משפט – שאני מקווה שילמדו אותו בבתי הספר לתקשורת – לגבי ההפרדה הראויה בין הדרג הפוליטי לבין רשות השידור. לצערי הרב, זה עוד לא מוצא את עצמו בחוק החדש שתקוע במקום שתקוע. אם אפשר היה לזרז את זה – אני לא יודע מה משקלה של הוועדה הזאת –להביא סוף-סוף את חוק רשות השידור החדש. מנשה, אי אפשר יהיה לעשות את מה שאתה רוצה, יהיה שר ממונה, תהיה איזושהי אחריות מיניסטריאלית.

למה אי אפשר לעשות את זה, נחמן?

כי כל רשות או כל חברה – יסביר לך את זה יושב-ראש הוועדה – יש לה בסופו של דבר למעלה איזה שהוא שר שאחראי מיניסטריאלית למה שקורה בה. זה לא אומר שהוא צריך להתערב בה או שהוא יכול להתערב בה, אבל בכל זאת נדרשת ממנו אחריות. החוק הזה צריך להסתיים. זה לא בידי רשות השידור, זה בידי הממשלה.

יש הצעת חוק שלך, או שלא קודמה הצעת החוק?

לא, שלי כבר נפלה כי אנחנו רצינו להביא את החוק מחדש. האוצר אמר שזה בידיו. הוא מעכב את זה, תולה את זה ברפורמה – כל העולם תלוי ברפורמה. החוק הזה אפילו אם כבר השלימו את המינויים בשיטה הישנה, שאני חושב שהיא לא היתה נכונה, לפחות צריך ליצור את ההפרדה הזאת סוף-סוף. אפילו החוק המתוקן הוא יותר טוב מהיעדר. בכלל זה לא בידינו. זה בידי משרד ראש הממשלה. זאת האחריות שלהם – אני לא יודע אם יש פה נציג שלהם: תוציאו את זה לפועל, ותעשו סוף-סוף משהו שכבר כל-כך הרבה שנים מדברים עליו.

העניין השני הוא העניין הכלכלי. צריך לתת לרשות השידור כלים לפעילות כלכלית עצמאית. זה שהתקציב הונח על שולחנו של שר האוצר זה הדבר הכי מעוות בעיני. כי אז הוא מפעיל את כל המנופים שבידיו – גם בתחומים אחרים, שאנחנו מכירים אותם – והוא מחזיק אותם שבויים. אני יודע שיש בעיה של איזון, בגלל שאין מקורות, בגלל שלא מעלים את האגרה וכולי. אבל לא יכול להיות ששר האוצר יעכב את התקציב. יש לי גם זיכרון שהיו בעבר שנים ארוכות שהרשות התנהלה בלי תקציב מאושר. איך זה יכול להיות? ואיך היא מוציאה? על סמך מה? אם אין לה תקציב מאושר. וכך נוצר הבסיס לדוח הבא, שיבוא ויגיד: לפי מה הוצאתם? יגידו: לפי השנה שעברה. זה לא בסדר. צריך להיות תקציב מאושר שרשות השידור תפעל לפיו. ואז יהיה אפשר גם לשפוט אותם. אפשר יהיה לדעת אם הם עמדו בתקציב, לא עמדו בתקציב, חרגו מהתקציב, או לא חרגו מהתקציב.
אני רוצה להאיר שתי נקודות, ואני חוזר כמו קאטו הזקן: דבר אחד שיושב-ראש הרשות הבטיח לקדם, ועוד לא ראיתי אותו, זה נושא השידורים באנגלית ובערבית. לך, יוני, לא צריך להסביר את חשיבות השידורים בערבית. זה דבר שנראה לי ברמת עדיפות גבוהה, עם ההוצאה הכרוכה בזה. קחו את זה, תעשו את זה. זה חיוני מכל בחינה שאני יכול לדבר. אני לא יודע מה המקורות שלכם לעניין. יכול להיות שתמצאו מקורות נוספים, אבל תפעילו את השירות. אתה קורא לזה שירות בינלאומי, אתה רוצה עוד שפות, אני לא בטוח שצריך. ערבית ואנגלית הן שפות שמדברים במזרח התיכון. אם רשות השידור רוצה לשרוד בזירה הזאת, שנעשתה עמוסה בשידורים, היא צריכה להיות שם. היום אתם לא שם. וזה לא רק אתם, זה ישראל כמדינה. אני לא מדבר על גוף פוליטי כזה או אחר. ישראל כמדינה לא נמצאת שם. זה חל גם על הטלוויזיה וגם על הרדיו, שניהם נחלשו, אתם יודעים למה, לא נבזבז את הזמן, תעשו את זה. אם יש עלויות – העולם גדול, אפשר לעזור. אבל זה נראה לי דבר ממלכתי ממדרגה ראשונה.
הנושא השני זה משדרים. יש חלקים בארץ שלא קולטים שידורים. זה לא הוגן, זה לא נכון, זה מזמין אפילו מרד של תשלום דמי מנוי. חברי בערבה – יש לנו חברים רבים בערבה – לא קולטים את שידורי הטלוויזיה. ענית לי מה שענית, אמיר, זה לא נכון. אי אפשר לחכות לרפורמה. תפעילו שם משדרים, אפילו לטווח קצר. אזרחי מדינת ישראל גרים באזור הכי חם, הכי קשה, הכי מרוחק, ולא קולטים את שידורי הטלוויזיה. זה לא דבר שאתם יכולים לעבור עליו לסדר.

דבר אחרון – הוא חשוב, אבל אני שומר אותו לסוף – זה מבחן השידורים. השידורים של רשות השידור הם טובים, אני אומר את זה. אבל גם בנסיבות האלה – ואני יודע את כל הדברים שאפשר להגיד באמצע – אתם חייבים לפעול שם מתוך אחריות ומתוך עקרונות מקצועיים, ולדעת שיותר מכל גוף תקשורת אחר העיניים מופנות אליכם. בגלל הציפיות שיש לנו מרשות שידור ממלכתית.

תודה רבה, חבר הכנסת הד"ר נחמן שי. חברת הכנסת נינו אבסדזה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. דיברו כבר לפני על חשיבותו של השידור הציבורי, ואני בהחלט לא הולכת לחזור על זה. אני יודעת שמה שמנשה אמר נשמע כיום פנטזיה, אבל אני לא בטוחה שזה בהכרח פנטזיה שאי אפשר להגיע אליה. יש מודל פנטסטי, והמודל הזה נמצא בבריטניה. אם אנחנו יכולים, אדוני היושב-ראש, לקחת, למשל ממדינת וויסקונסין, את "תוכנית וויסקונסין" ולממש אותה במדינת ישראל.

ולא לבצע אותה.

אתה יודע מה? אפשר לעשות על זה דוקטורט. לא לבצע אותה טוב, לבצע רע כן השכלנו, לצערי הרב. אז אולי בהחלט אפשר לקחת דבר כזה – המודל הזה קיים – אבל היום זה כפי שזה היום. אנחנו מכירים כבר כל-כך הרבה שנים – אני עוד לא דיברתי עברית כשאתה כבר היית בתקשורת – וכמובן שאני מאחלת בהצלחה. ועוד פעם, ברורה לי החשיבות, וברור לי שהשידורים הם טובים, וככל שיש יותר תקשורת מסחרית – אגב, אני רואה זאת כל השנים – כך רואים את החשיבות של השידור הציבורי.
עוד משהו אחד – ותודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הנושא הזה – זה בא בהחלט מהציבור. כי אנשים שאנחנו פוגשים ברחוב – ואני מניחה שגם אתה פוגש אותם – אומרים: מה בדיוק קורה שם? יש לזה רקע רע ורקע טוב. רקע רע, שאם שואלים מה קורה, אז כנראה קורה משהו. מצד שני, זה רק מוכיח שרואים וצופים, ומקשיבים ומאזינים, וזה טוב מאוד. אבל אפילו אם אין סיטואציה שיכולים לשכנע אותי שמישהו באמת מראה את ה"ליין-אפ" למישהו בלשכת ראש הממשלה, העובדה שמדברים על זה היא כבר קטסטרופה. ואני אומרת לכם את זה כבן-אדם שעבד בטלוויזיה ממלכתית במדינה טוטליטרית. ידענו שם לקום ולעשות מהפכות ברגע שביקשו – לי זה קרה אישית, לשכת ראש הממשלה ביקשו ממני "ליין-אפ". אני לא מאמינה שזה קורה, אבל תיקחו בחשבון - - -

פה, או ב -

אני אומרת שאני עם רקע של בן-אדם שבא משם עוד הספקתי לעבוד בטלוויזיה ממלכתית במדינה טוטליטרית.

בסדר, די, נינו.

לפרוטוקול. זה פשוט כואב הלב, רוני, שאני שומעת את זה אפילו רק בתור שמועה. אני לא מאמינה שזה נכון. אני מאמינה שאין בזה שום דבר, אבל תעשו הכול כדי שזה לא יהיה. המכתבים, כמו שמספר מוטי אמיר – וכמו שאתה חבר שלי, באותה מידה אני מכירה את מוטי מיליון שנה כבר – שמקבלים, דוגמת: "לא שמתם לב שהשלטון השתנה פה?" – אסור שזה יקרה, או "אני אדע כבר לנהל ולשלוט", או איך שזה היה – אני לא רוצה לטעות בציטוט – זה גם לא יכול להיות.
וכמובן, הסיפור של הפתיח האישי. למה אני משווה לתקופות הקשות שאני עברתי? אגיד לך למה, אדוני היושב-ראש. כי להגיד למנחים – אני גם מאמינה שזה לא היה ולא יהיה אף פעם – או למגישים: "זה לא יכול להיות פתיח אישי" – אני לא צריכה לספר לכם איך זה היה. היה לי בהחלט חשוב לבוא ולומר את כאב הלב שלי. טוב מאוד, אגב, שדיון בנושא כל-כך קשה – ואני יודעת שיש מתח באוויר – מתנהל כאן בצורה אינטליגנטית.

דבר אחרון, ובעיני אחד הדברים החשובים. אני יודעת שרשות השידור היא בהחלט התקווה הלבנה של היוצרים במדינת ישראל. בזה אין ספק. אני יודעת שגם פה הפנטזיות והאילוזיות שלנו על כמה אפשר באמת לתת להם – זה לא יתממש מחר או מחרתיים. אני גם יודעת שתפקידנו להילחם בשביל זה. אבל לפחות במידת האפשר תעשו את כל מה שאפשר – זה בידיכם עכשיו. הכדור בצד המגרש שלכם. תעשו עם זה משהו, כי זה לא נשמע טוב, ושומעים את זה ומדברים על זה. תודה רבה.

תודה נינו. מיקי, אחר-כך יוני, לגבי דברים שנאמרו פה ברמה האישית. אבל אני מבקש: במשפטים ספורים. אחר כך אמיר, גם כן טלגרפית – מענים לטענות שעלו פה, ואז נסכם את הדיון.

יפה נאמר שמדובר בשמועות. אני אומר משהו יותר טוב: המצאות. פשוט גיבובי שקרים, הדלפות מכוונות במסגרת מאבק אישי בין אגודות העיתונאים. מה לעשות? הם לא אוהבים לא את יוני, לא אותי, קשה להם. אין לנו מחנה, ליוני ולי. אנחנו לא מחנה. אנחנו אנשים מקצועיים. יוני הרבה שנים – יש לו קבלות. אגב, גם לאמיר גילת יש הרבה קבלות. הוא בא כעיתונאי. אני לא זוכר שהיו מצבים שגם מנכ"ל וגם יושב-ראש הם עיתונאים. זה לא פקידים. הם לא באו מאיזשהו מעוז פוליטי ונכנסו לתפקיד. אנחנו צריכים לתת כבוד גם לאנשים האלה שעשו הרבה הרבה שנים בתוך השדה העיתונאי. כנ"ל גם אני.

אין כזה דבר איזשהו מעוז פוליטי. ברגע שזה מעוז זה הבית שלי, זה בית"ר. כל היתר: קינים וגדודים, מעוז זה בית"ר.

אז המעוז של החברים היקרים ושלי זה העיתונות. זה המקום שלנו. אני הגעתי למקום הזה לאחר 33 שנים של שרות כעיתונאי אזרחי – אני קורא לעצמי – עיתונאי שמשרת את האינטרס הציבורי על כל גווניו. הייתי זה שמוביל את זה. אז קשה לומר עלי שאני בעל צבע כזה או אחר. כל הטענות האלה, חבל שהן מועלות, זה פוגע בשידור הציבורי. היום השידור הציבורי הוא האלטרנטיבה, זאת החלופה הטובה ביותר שיש עלי אדמות כאן במדינת ישראל: הגונה, מביאה את השרות לציבור. כך צריך לראות את זה, ולא חלילה לראות כל מיני דברים כאילו אנחנו משרתי אינטרסים. אנחנו משרתי הציבור. בדיוק כמו שאתם משרתי הציבור. ואסור לנו לשפוך את התינוק עם המים. ברגע שאנחנו עושים את זה, אנחנו פוגעים בדמוקרטיה שכולנו חרדים לשלומה. זה גם אתם חברי הכנסת, וגם אנחנו כעיתונאים בשידור הציבורי. מה שעומד לנגד עינינו, זה פשוט האינטרס הציבורי על כל גווניו. אנחנו נעשה גם טלוויזיה נפלאה, וגם רדיו נפלא, ובהחלט תהיה רשות שידור שתוביל את העניין שיש שידור לציבור.

רק שאלה קצרה, אדוני.

נינו, אי אפשר. לא נגמור את הפינג-פונג הזה. הם מגיבים על הדברים שלך. אם את לא פותחת לי פה "לופ" לדיון חדש, אם זה כל-כך חשוב תשאלי.

אין לי ספק – ואני האחרונה שאפגע בעיתונאים הקולגות שלי – שאתם משרתים את הציבור. אבל שמענו דוגמא לפני 5 דקות, על כך שסיפרת ב-07:00 בבוקר לציבור – היו שם כמעט 400 אלף – שזה ההפגנה של הטייקונים. זה גם לשרת את הציבור? רטורית.

אם גברתי היתה מקשיבה לתוכנית, היא היתה מבינה למה היתה הכוונה. וזה לא נכון.

בזה תם הפרק הסוער הראשון והאחרון בדיון הזה. ועכשיו יוני, ממש טלגרפית, ואחר-כך מוטי, ואם תישארו אז גם אני אגיד כמה מילים בסוף.

קודם כל, אני רוצה להודות לחבר הכנסת נחמן שי על הברכות, ואני מסכים במאת האחוזים עם דבריו. אני חושב שהוא אדם שמכיר היטב את רשות השידור, וגם מכיר אותנו, העיתונאים, ואני חושב שמה שהוא אמר נכון. אני יכול לומר בקצרה: מאז שנכנסתי לתפקיד – לפני שבוע – אני בודק גם את הטענות שהושמעו כלפי מיקי מירו. יכול להיות שיש מקרה אחד או שניים שצריך עוד לבדוק, אבל בסך-הכול אני יכול לומר לכם – לא רוצה להיכנס פה לשמות ולהאשמות אישיות – שכל הספינים האלה התחילו בעקבות דוח מבקר המדינה שכתב שמדובר במינויים זמניים, לא חוקיים. ואנשים שהוזזו, ואנשים שיוזזו - - -

יש לי בקשה. אני עושה את זה לפנים משורת הדין משום שאני אמון על השוויון. אני נותן הזדמנות לאנשים כפרטים. מי שעמד באופן כללי בליבת הדיון - - - והשם של מיקי. אם יש לך משהו – אמרת תודה, זה בסדר – לנקות או לסדר עם משהו שמישהו טען כלפיך, אנא בטובך עשה את זה ב-3 משפטים.

התכוונתי לעשות את זה ב-3 משפטים. עמדתי לסיים. הספינים וההאשמות האלה החלו בעקבות דוח מבקר המדינה. אותם אנשים שהוזזו, ואותם אנשים שיוזזו – בעקבות הדוח שאנחנו חייבים ליישם אותו – הם מחוללים את המחול הזה, וחלקם עוד מנסה להיאחז בתפקיד שנקבע על-ידי המדינה כלא חוקי. לכן אני מציע לכם להיזהר בדברים האלה. יש פה גם עניין של שנאות אישיות ומחנאות אישית. זה נובע בעיקר מהדבר הזה. איפה שהדברים הם ענייניים נטפל בהם, ונחזיר את הדברים למה שהם היו, אם הטענות האלה יימצאו נכונות. השורה התחתונה: זה ניסיון לייצר הגנה מסוימת לאותם אנשים. אנחנו לא יכולים להפר את הקביעה של מבקר המדינה. חייבים ליישם את הדוח החמור ביותר בתולדות רשות השידור, ואנחנו נחושים לעשות את זה. גם המנכ"ל וגם מוסדות רשות השידור.

תודה רבה. אמיר, יש לך דקה וחצי עד שתיים, אם תהיה לי סבלנות.

אני אעשה טלגרפית. קודם כל, לגבי הדברים של בר-מוחא שנאמרו, אני לא רוצה להתייחס, אבל נאמרו לפרוטוקול.

אתה לא מסכים אליהם, אני מניח.

יש שמה האשמות אישיות כלפי. אני פשוט אומר לפרוטוקול שאני לא מתייחס מכיוון שהדברים האלה מופיעים ככתבם וכלשונם בתצהירים שהוא הגיש לבתי-הדין, והם מתבררים שם, אבל אני דוחה אותם מכול וכול. כך גם לגבי הנושא של הרכב ועדת האיתור. כשהיינו ילדים שיחקנו "בול פגיעה", אז יש כמה "בולים" וכמה "פגיעות". כך גם בנושא המינויים הצפויים. במקרה אחד נבחר במקרה האיש שהיה הכי טוב במכרז ובו נקבו תחילה. במקרה אחר, שהוזכר פה, האיש לא נבחר. כך שצריך להציג את התמונה המלאה. אם אנשי אגודה העיתונאים היו יושבים בתוך ועדת המכרזים, הם היו רואים את הדיון הענייני שהתקיים, ושמיקי מירו היה הטוב ביותר מבין שלושת המועמדים שניגשו למכרז הזה. הם ישבו השבוע במכרזים אחרים וראו את הבחירה העניינית שנעשתה - - -

רק אחרי שנכפתה עליכם - - - בוועדה.

אני לא הפרעתי לך. הם היו חלק מהדיון, וחלק מהבחירה של מנהלי המדיה החדשים.

לשאלתך, חבר הכנסת מולה, גם אגודת העיתונאים היתה בין אלה שתמכו בהוצאת מכרזים מסוימים החוצה, כי גם הם הגיעו למסקנה – כמו גם ההנהלה – שלא היו מועמדים ראויים מבפנים. אנחנו עושים כל מאמץ כדי לקדם אנשים מבפנים, אבל לא תמיד אתה מוצא את האדם המתאים לתפקיד המתאים, ולכן יש גם את המוסד של מכרז חיצוני.
בהקשר של העובדים. העובדים הם הנכס האמיתי של רשות השידור. אני מצטרף לזה. אומרים שאם נמכור את נכסי הנדל"ן נהיה בבעיה. אני לא מודאג, כי הנכס העיקרי של רשות השידור זה העובדים.

- - - גם בדברים על העבודה הנוספת. אני לא האשמתי ולו גם עובד אחד. האשמה היא במנהלים דאז שפעלו כפי שפעלו ביחס לעבודה הנוספת.

תודה רבה.

רגע, רגע, עוד שנייה.

לא רגע, רגע. חצי רגע.

שתי דקות הבטחת. הפקות – יש מתווה הדרגתי.

שוב, אני חושב שאין פה שום עניינים פוליטיים. יש פה עניינים אישיים בין אנשים, ויכוחים בין מנהלים חדשים, עורכים חדשים שנכנסים, כמו שקיים בכל ארגון, בכל עיתון. גם עורך "מעריב", או עורך "ידיעות אחרונות", כשהוא נכנס עושה שינויים, וזה לא מגיע לדיון בוועדה לביקורת המדינה. עצם העלאה של הטענות האלה כפוליטיים היא הפוליטיזציה האמיתית ברשות השידור.

את זה אתם תוכיחו לנו כשתגישו לנו את המסמך ב-15 לנובמבר.

"מעריב" זה לא שידור ציבורי.

מראשון בינואר עד 30 ביוני התפלגות לפי קואליציה-אופוזיציה, מופעים, ח"כים, שרים וכיוצא בזה, ברדיו ובטלוויזיה. ומראשון ביולי עד האי עידנא וזהו. משפט הבהרה שלך - - -

משפט הבהרה: היתה פה התייחסות לממשק בין פוליטיקה לבין רשות השידור. חשוב להבהיר: ביקורת המדינה לא עוסקת במודל הממשק הזה. המודל הזה ייקבע על-ידי "כנסת ישראל". קו הזינוק של ביקורת המדינה היא הנורמה שקבעה "כנסת ישראל", ולפי זה ייבחנו הדברים.

תודה רבה. אני רוצה לומר מספר מילות סיכום. אני חושב שחלק מהדברים כבר עלו בדברי חברי הכנסת. הדיון שלנו התמקד בארבעת הנדבכים: איוש המוסדות – אותו ממשק בין הדרג הפוליטי לרשות השידור, כפי שבא לידי ביטוי גם בטענות תחת תת-הסעיף פוליטיזציה ברשות – גם פנימית וגם חיצונית: גם שמשפיעה על הבחירה ועל ההעדפה של האנשים, וגם שמשפיעה וקובעת את ההעדפה של המרואיינים. על הפעילות בהעדר תקציב/רפורמה אם בכלל, ובנושא של תחום ניהול כוח-אדם. קיבלנו דיווחים בהחלט ממצים על המצב הנוכחי מיושב-ראש הרשות וממנכ"ל הרשות, ככל שיכול היה לדווח מכיוון שהוא חדש בתפקיד. אנחנו מצפים לקבל המשך לדיווחים האלה.
לגבי הטענה של עיוות הממשק בין הדרג הפוליטי לרשות השידור: יש טענות כבדות משקל גם מצד גורמים ברשות, גם מצד אנשים שנכחו כאן, וגם מצד הציבור. התשובות בחלקן עונות, ובחלקן לא. נמשיך לעקוב אחרי הדברים האלה. נהיה אוזן קשבת גם לאנשים ברדיו ובטלוויזיה ברשות השידור שיחושו שהדברים אינם מתנהלים באופן הראוי, ויבקשו מאיתנו להתערב. כמובן שהציבור ו/או הארגונים הלא ממשלתיים יוכלו לפנות אלי. אני מקווה שחלק מהטענה יובהר בעקבות הדוח שביקשנו מיושב-ראש הרשות לבצע בדיקה אמפירית. כי המספרים הם התשובות הניצחות לכל מה שמנהל הרדיו קבע כשמועות, ורכילות, והאשמות שווא וזדונות שווא. ליתי סקר ונחזה.

אני יכול לומר שכשלעצמי יש לי תחילה של שביעות רצון מהעניין של ניהול כוח-האדם, ובלבד שהדברים האלה ימשיכו להיות מבוקרים. לא ניתן לדברים האלה לגלוש למחוזות שבהם עין הביקורת לא תשזוף אותם, ואחת ל-10 שנים תקום צעקה גדולה. ואז יגידו: "סליחה, אבל זה התחיל לפני 10 שנים". אנחנו נעשה את זה – אני מודיע לכם – על בסיס רוטיני. הרשות תעמוד תחת הזכוכית מגדלת, או "אור השמש", אם תרצו בביטוי הנפוץ הזה, של השקיפות, גם ככל שהדברים תלויים בוועדה, גם ככל שהדברים תלויים במבקר המדינה, שלא לנו להתערב כמובן בקצב ההתנהלות שלו, ובקצב הפעילות שלו.

אנחנו מכאן דורשים משר האוצר לסדר את עניין תקציב הרשות לאלתר, ולהעביר עותק מההחלטה הזאת גם לראש הממשלה וגם לשר האוצר. לא עולה על הדעת שרשות שמתנהלת 7 שנים בלא תקציב, כשהיא סוף-סוף משנה את מוסדותיה, ונחלצת ומעבירה תקציב בשלהי 2011 לשנת 2011 – זה צריך להתחמם לו על שולחנו של שר האוצר עד שהוא יסדיר את כל ענייניו, לפי דעתי בעניינים שלא קשורים ישירות לתקציב, אלא קשורים לדברים אחרים שאני לא רוצה למנות אותם כאן. כמובן, עבירה גוררת עבירה, וההתנהלות הזאת תפגע גם בהכנת התקציב לקראת 2012, ואז שוב תימצא כתובת לנזוף במוסדות של רשות השידור, ובעובדי רשות השידור, שהם לא עובדים עם לוחות זמנים ולא עובדים עם תקציב. ועותק מהקביעה הזאת יש להעביר עוד היום לראש הממשלה ולשר האוצר.
אני רוצה להודות לכל המשתתפים.

אפשר איזה אמירה בעניין הרפורמה? אם תוכל להפנות אליהם קריאה גם בעניין הרפורמה. היא פתרון להרבה מהדברים.

למה לך?

כי זה חשוב.

קריאות שלי לראש הממשלה ולשר האוצר ממילא מידת העזרה שלהם היא מוגבלת, בהכירנו את הנפשות הפועלות. תוסיפי פה, שבשולי הדברים ברור לחלוטין שההתמהמהות בעניין הרפורמה היא - -

הרת אסון.

- - חלק בלתי נפרד מכל התקלות שאנחנו נקלעים אליהם. חלקם בטובת מי שמבקשים להיות בעולם של תקלות, וחלקם בטובתם של אלה שלא מבקשים להיות בעולם של תקלות.

תודה.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים כאן בדיון שהקפידו – איש כפי הקפדתו, מכל מקום, לפחות במידה שאני יוצא ממנה שבע רצון – בכבודם של המתדיינים האחרים. אנחנו לא ננסה ליישר את ההדורים בין כל המתדיינים בישיבה אחת, אבל אני חושב שהעובדה שהדיון מתנהל כאן ולא ב"טילים ארוכי טווח" בכותרות של העיתונים יכול לפחות להועיל לרשות השידור, אני לא יודע אם לפרסונות כאלה או אחרות. אבל מכיוון שאם יש איזשהו מכנה משותף אחד בחדר הזה ובמקומות אחרים, זה חשיבות של השידור הציבורי ושל רשות השידור לשידור הציבורי, אם מנקים את כל האהבות והשנאות האישיות מהעניין הזה, אני חושב שעל האינטרס הזה – האינטרס הציבורי – כפי שמגולם בשידור הציבורי וברשות השידור צריך לשמור וצריך להקפיד.
אני מודה לאלה שעשו מאמץ בעניין הזה, ואני מאחל לכל הנוכחים שנה טובה ותודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:02.>