הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 456

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ו' בתשרי התשע"ב (04 באוקטובר 2011), שעה 10:00

1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104) (החמרת הענישה בעבירת הפקרה), התשע"א-2011 (פ/2308), של חברי הכנסת משה (מוץ) מטלון, זאב בילסקי, אנסטסיה מיכאלי, רונית תירוש, זבולון אורלב, אורי אריאל, שלמה מולה, אורית זוארץ, חמד עמאר, רוברט אילטוב, נחמן שי, יואל חסון, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, ישראל חסון, רוברט טיבייב, אלכס מילר

חברי הוועדה: דוד רותם – היו"ר
אורי מקלב

חה"כ זאב בילסקי

חה"כ משה מטלון

עו"ד יפעת רווה – מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עדי שמחוביץ – עוזרת דובר, משרד המשפטים

עו"ד חיים אמיגה - עוזר יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ דן שני – ראש מדור תביעות באת"ן, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק דוד כתר – תובע באת"ן, המשרד לביטחון פנים

עו"ד חוה ראובני – סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה

ברכה וייס – מפקחת ארצית, משרד הרווחה

אתי סגל - מפקחת מעצרים, משרד הרווחה

עו"ד עמי רוטמן – יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עו"ד ישי שרון - סנגור, סנגוריה ציבורית

אילן גרודסקי - מנהל תחום טכנולוגיות בטיחות, עמותת אור ירוק

נורית גרוסמן – יו"ר עמותת אנשים באדום

ד"ר יעקב אדלר – עמותת אנשים באדום

אפרת חקאק

דורית ואג

קובי סימן טוב
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104) (החמרת הענישה בעבירת הפקרה), התשע"א-2011 (פ/2308)

בוקר טוב. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, החמרת ענישה בעבירות הפקרה של חברי הכנסת משה מטלון, זאב ביילסקי, אנסטסיה מיכאלי, רונית תירוש ועוד.

צריך לתקן את החוק באופן כזה, שלמרות שזה יהיה בטיפול הפרקליטות, יהיה דן יחיד. אני מבין שיש הסתייגות של פרקליט המדינה בעניין.

אני לא יודעת.

בסדר.

מה, שזה יהיה בפרקליטות? הם מסכימים.

מצוין.

לעניין של - - - של נוסע.

כן.

הם אמרו לי שהם מסכימים.

מצוין. בבקשה, גברתי.

נתחיל בסעיף 64א, שבו מוצע להחליף את סעיף 64א הקיים בסעיף חדש. הסעיף בניסוחו הנוכחי מערבב בין יסודות נפשיים ועובדתיים שונים, ואנו רוצים להגדיר בדיוק באיזה יסוד מדובר בכל עבירה, בכל תת-סעיף. היום יש שני סעיפים: אחד נוגע להזעקת עזרה, ואחד לעצירה, שזה לא תמיד נכון במציאות. אנחנו מציעים לאחד את שני היסודות העובדתיים, ולהבחין בין עבירה בסיסית, של הפקרה, לבין עבירה בנסיבות מחמירות, בהן נפגע אדם בחבלה חמורה, או שנהרג.

אקריא את הסעיף, ויש כאן גם כמה שאלות נוסח.

אל תעלו בוועדה שאלות נוסח – את זאת תפתרו עם הנסח.

לעיתים בשאלות נוסח יש גם שאלות מהותיות.

אם זה מהותי, זה בסדר.

בסעיף קטן (א) אנו מציעים - - - עבירה של הפקרה ברשלנות. אקריא את הסעיף: "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם" – מדובר בעבירה ביסוד נפשי של רשלנות. הנוסח המצוי בחוק העונשין היום אומר: "היה עליו לדעת" – "ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה". קיבלנו הערות ולדעתנו כדאי לחשוב שוב על המונח "להזעיק עזרה", מול "להגיש עזרה".

כתוב פה – "כדי לעמוד על תוצאות התאונה". מצידי שלא יעמוד על תוצאות התאונה, אלא שיתקשר ויזעיק עזרה. נפגע אדם – תזעיק עזרה. כי הוא יעצור ויגיד: הסתכלתי על תוצאות התאונה, וראיתי שלנפגע לא קרה כלום- - -

חשבתי שהוא מנמנם.

לא, לא חשבתי שהוא מדמם.

מנמנם.

אבל אתה לא רוצה שהסעיף הזה יחול על מי שעצר, והנפגע יאמר: אני בסדר, אני הולך בעצמי הביתה. מה אתה מצפה מהנהג לעשות? הוא לא יזעיק עזרה בכל תאונה.

כמדומני שאם אדם נפגע, אז גם אם הוא קם והוא מרגיש בסדר, חייבים להזעיק עזרה. נכון?

הניסוח הזה קיים היום. יש בעיות בסעיף הזה, אבל לא ידוע לי, ויתקנו אותי אנשי האכיפה, שזו הבעיה. שאנשים אומרים: חשבתי שהוא בסדר. אנשים בורחים – זו הבעיה. לכן ניתן להשאיר זאת, כי זה לא גורם בעיות, למיטב ידיעתי.

טוב.

אם כי זה מצר את היקף החובה, כי כך זה מחייב אותו לעצור, וכך זה נותן לו פתח, כפי שאמר היושב-ראש, לומר: בסדר, תהיתי על תוצאות התאונה. זה לא מנוסח טוב, כי גם אם הוא תהה על תוצאות התאונה וראה שזו תאונה חמורה, אז מה?

לא, כתוב "ולהזעיק עזרה".

אבל יש לו שתי חובות.

יש שתי חובות.

תגידי, היום לפי החוק, אדם המעורב בתאונה שיש בה נפגע, לא חייב לעצור ולהזעיק משטרה? אסור לו לזוז משם?

לא משטרה.

היום. תאונה שנפגע בה אדם.

יש גם חובה כללית יותר מכוח תקנה 144 עם "אחריות קפידה".

נכון. שאני חייב להזעיק, נכון?

נכון.

אבל זה לא "להזעיק", זה "להגיש עזרה" היום.

שלא יגישו עזרה. דיברנו על כך בישיבה הקודמת – אל תתקרבו להזעיק עזרה, אתם גורמים נזק.

אני כרופא יכול לומר שאדם שאיננו איש מקצוע, לא יכול לקבוע אם אדם נפגע או לא, אם אין לו שבר פתוח, או דימום חיצוני. אם קיבל מכה בבטן ויש לו דימום פנימי, הוא יכול להיות במצב קשה ביותר, והוא נראה נורמלי. הוא אומר - בסדר, הוא נפל. איך אתה מרגיש? הפצוע יכול לומר: בסדר, והוא נוסע. "להגיש עזרה" זה גם לא טוב לומר מכיוון שבחקיקה הקודמת קבענו שאדם יכול להגיש עזרה רק בתנאים מיוחדים – כשאין עזרה מקצועית קרובה, או שהאדם מצוי בסכנה מיידית. למשל הרכב בוער, אז עליו להשתדל להוציא את האיש מהסכנה כדי שלא יגרם לו נזק נוסף. אבל "להגיש עזרה" זה מסוכן.

אנו לא מתכוונים להגשת עזרה רפואית. השאלה היא האם אנחנו רוצים לקבוע בחוק, גם בסעיפים של 7 שנים, ואולי 14 שנות מאסר, שתמיד חייבים להתקשר- - -

נגיע לזה.

אז ברשלנות נשאיר את זה - "להזעיק עזרה".

היו"ר דוד רותם
אין לנו בעיה. והעונש - - - 3 שנים.

שזה המקסימום.

עורך הדין ישי שרון, אני יודע שאתה לא מסכים.

דווקא בעניין זה העלנו הסתייגות, אבל אמרנו שלדעתנו זה עלול להחטיא את מטרת התיקון, ולא לשדר מסר של הקלה.

אנחנו לא רוצים להקל.

לא רוצים להקל.

זה מה שאני אומר – שבעיניי המסר שצריך לצאת מפה אינו מסר של הקלה, גם אם זה לא מסר של החמרה. בגלל זה אנחנו לא מתנגדים לעונש של שלוש שנות מאסר.

טוב. יש מישהו שמתנגד לשלוש שנות מאסר? לשכת עורכי הדין? אין כאן איש מלשכת עורכי הדין? לא הגיעו. טוב, אז הם בטח מסכימים.

מישהו רוצה להעיר על העניין? משרד הרווחה?

לא בעניין הזה.

אוקי. נעבור לסעיף קטן (ב).

סעיף קטן (ב) – מדובר בעבירה הבסיסית של הפקרה. איחדנו את היסודות העובדתיים בסעיף הקיים. אני אקרא את הסעיף: "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים".

גם פה יש שאלה של "הזעיק עזרה", או "הגיש עזרה".

"הזעיק", אחר כך נגיע לסעיף קטן (ה).

רבותי, מישהו רוצה להעיר על הסעיף הזה? אין הערות.

תודה, סעיף קטן (ב) אושר.

בסעיף הבא מוצע לקבוע עבירת הפקרה בנסיבות מחמירות. אני אקרא את סעיף קטן (ג): "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים. הערה אחת – אם, כפי שעשינו, בקריאה הראשונה, הוועדה תחליט להחמיר את העונש יותר מ-10 שנים, אז נצטרך לעשות תיקון עקיף של חוק בתי המשפט כפי שעשינו- - -

כן, שזה יהיה דיון בדן יחיד.

שזה יהיה דיון בדן יחיד במחוזי.

כפי שהבענו את דעתנו בנייר העמדה ובדיונים הקודמים, אנחנו מתנגדים להחמרה ל-14 שנים. דיברנו הרבה על נושא ההרתעה, והשאלה שעומדת לנגד עינינו היא האם קביעת עונש של 9 שנות מאסר, או 14 שנות מאסר, תסייע בצמצום התופעה, בהרתעת הנהגים. אני חושב שהיום יש יותר תשתית מקצועית, בעקבות נייר העמדה של שירות המבחן, לומר שקיים סימן שאלה גדול על ההנחה המקדמית הזו. יש דברים חדשים שלמדתי מנייר העמדה – ידענו שההפקרה מבוצעת ממצב קיצוני של דחק או חוסר אונים, ואולי תסמונת טראומה. אני התעניינתי בהקבלה למצב מלחמה. זה הזכיר לי תקופה ישנה בשירות הצבאי שלא משנה כמה התאמנת וניסית לדמות מצב קיצוני שייראה אמיתי, ברגע האמת התוצאות היו בלתי צפויות ובלתי אחידות. בסיטואציה אחת יכול להיות שחייל טוב במירכאות היה מתפקד, ובסיטואציה אחרת הוא לא היה מתפקד.

אתה מאמין שההשוואה דומה?

בהחלט, יש תשתית - - - לעניין הזה.

יש גם תשתית מקצועית אחרת - - - בעניין הזה.

חבר הכנסת משה מטלון.

לא ראיתי תשתית מקצועית אחרת- - -

חבר הכנסת משה מטלון, זה תפקיד הסנגור.

אני חושב ששירות המבחן הוא המסגרת הטיפולית המרכזית, אם לא היחידה, שמטפלת בנושא. נראה ששאלת ההרתעה לא שנויה במחלוקת גם בגלגולים קודמים בוועדת שרים לחקיקה וגם גורמים מקצועיים נוספים ממשרדים אחרים הביעו דעה דומה. גם נהגים שמפקירים היום, אני לא בטוח שהם חושבים על 9 שנים או 14 שנים. יכול להיות שחלקם חושבים שיטילו עליהם 20 שנות מאסר.

לא, רובם רעבים אז הם הולכים למסעדה.

כאן לא נעוץ המסמר, לדעתי. השאלה המעניינת היא בנושא ההלימה. המחוקק יכול לחשוב: האם חומרת העונש הזה, והמסר שאני רוצה להביע, הולמים את חומרת העבירה?

עורך הדין ישי שרון, אם אנחנו מדברים על הלימה, תאמין לי הייתי עולה מעל 14 שנים. משום שאנחנו גם צריכים להסתכל על ההיבט המוסרי – אדם נוסע, פוגע במישהו ומה עובר לו בראש? יש שתי אפשרויות – או שהאיש הזה ימות, או שאני אברח ולא יתפסו אותי. זה מגיע למצב שראינו בטלוויזיה שמחנים אוטו פגוע, משאירים תינוקת ובורחים מהארץ. זה לא יכול להיות. אנחנו צריכים להסתכל בהלימה על הרתעת הרבים, המוסריות ועל איזו חברה אנו רוצים להיות.

בעניין הזה, אם יש נקודה שבה הנימוקים משכנעים, זה בסיטואציה שעליה דיברנו בנייר העמדה, שיש קשר בין מעשה ההפקרה לבין המוות, או להחמרה בחבלה.

איך מוכיחים שאילו הייתי מזעיק עזרה הוא היה ניצל, ומכיוון שלא הזעקתי עזרה- - -?

הוכחת קשר סיבתי זה דבר שעושים יום ביומו- - -

לא, קשר סיבתי אינו יסוד - - -. אני מדבר על תוצאה.

זה תוצאתי.

אני לא יודע אם כתוצאה מהזעקת עזרה, זה היה עוזר או לא. אתה אדם מוסרי? אתה אדם שחי בחברה? תעצור, תזעיק עזרה. לדוגמא, אתה רוכב על האופניים ורואה בצד השני של הכביש תאונת דרכים ונפגע בה אדם – אילו היה בכוחי הייתי מטיל עליך מאסר אם לא תזעיק עזרה.

אני רק אסיים את דבריי. אני חלוק עליך בנושא הזה. בסיטואציה שבה אין קשר סיבתי ויכול להיות שאין אשמה בגרימת התאונה, במצב שהנהג רק מעורב בתאונה ולא אשם בה. בהשוואה לעבירות אחרות בחוק העונשין ובספר החוקים, אני חושב ש-14 שנות מאסר זה עונש קיצוני מאד. גם בהשוואה למשפט המשווה – ואני לא רוצה להיות דומה בכל דבר ויש לנו ערכים משלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית – אין שם רמות ענישה כאלה.

בסופו של דבר אני חושב, שכדי להשיג הבעת מסר בראייתנו את העניין כחמור, קמפיין חינוכי כדוגמת ראיון עם חבר הכנסת זאב בילסקי, או תמונה של אמיר בלחסן, יועיל פי 100 מ-10 גזרי דין שבהם יטילו 5 ו-6 שנות מאסר. אגב, באנגליה קמפיין כזה נחל הצלחה, לפי המחקרים שנעשו.

כאשר אני מסתכל על רמת הענישה בעבירות אחרות – ובכדי לסבר את האוזן אומר שהיתה ועדה שעסקה בעבירות ההמתה – שבראשה עמד פרופסור קרמניצר, והיו בה נציגים מהסנגוריה, מייעוץ וחקיקה ומהפרקליטות – הוחלט לפצל את עבירת ההריגה לעבירה של - - - והמתה בקלות דעת. העונש המומלץ על עבירת הריגה בקלות דעת הוא 9 שנות מאסר. זה נראה אנומלי שבגין העבירה העיקרית יהיה עונש של 9 שנות מאסר, ועל העבירה הנלווית, שהיא חמורה ובזויה, יהיה עונש של 14 שנות מאסר.

אדוני היושב ראש, ידידיי הנכבדים, אני בעסק הזה מהמקרה של אמיר בלחסן. למדתי הרבה על תאונות של פגע וברח, וניסיתי ללכת לכיוון שאתה וחבריך מעלים, והם אומרים: אין פה כוונה, אלה אנשים נורמטיביים. אתה מטיל עול על החברה, בתי הסוהר ומשפחותיהם. אתה הורס אותם.

דבר שני, דיברת על הלומי קרב ועל הבלבול. גם את זה בדקתי, ובכל המקרים יש תחכום של האנשים מהרגע הראשון. נלך למקרה האחרון של לי זיתוני. אתה יודע איזה תחכום היה פה? תשאל את המשטרה. אם הם היו פחות מתוחכמים, היו תופסים אותם בשדה התעופה. אתה לא יודע מה הם עשו: ללכת, לארוז מזוודות, לקחת משפחות, לנסוע לשדה ואין לו כרטיסים לפריז. אומר: לאיפה יש לך? אומרת: ז'נבה. תן לי ז'נבה וניסע משם לפריז. עוד לא הגיע לשם וכבר התארגן לגבי הסגרה, מהן זכויותיו. זה הלום קרב? זה אדם שלא מבין מה הוא עושה?

החבר'ה של אמיר בלחסן – אגב הם יושבים בבית הסוהר רק על ההפקרה. אם הם היו עומדים, לא היה קורה להם דבר. הבוחן המשטרתי הסיק שהוא לא יכול היה למנוע את התאונה וזה קורה ואנו מכירים בזה. איך יכולים האנשים האלה - - - דווקא במקרה של לי זיתוני היו הרבה אנשים, ולצערנו לא היה מה לעשות. במקרה של אמיר בלחסן, כפי שאמר היושב ראש, איש לא ידע כמה זמן הוא שכב עם הקורקינט. הייתי בביתו. אני מציע לכל מי שרוצה, לנסוע לבתיהם של אמיר בלחסן ושחר גרינשפן ולראות ילדים בני 12 ששוכבים כצמח והאבא צריך לקחת אותם, כי לרשויות נדרש זמן לתת אישור למעלית.

מה אני רוצה לעשות? יש חינוך, אכיפה וחקיקה ושלושת הדברים הללו חשובים וחבל שאין עם מי לדבר. אינני חושב שתמונתי יכולה לעזור, אבל תמונותיהם של אמיר בלחסן ושחר גרינשפן יכולות, ושל אחותה יעל שהציפה את העניין בבלוג, בפייסבוק, ולצערי רשויות החקיקה לא עשו דבר עד שהיא התעוררה. זה עסקאות הטיעון שלגביהן יש לי דיבור עם היושב ראש, ואני בטוח שכמו שהוא מקדם את הדברים האלה, נקדם גם את הנושאים האחרים.

לכן אני מבקש שנלך על מסר. השופטים לא עובדים אצלנו, אבל ברגע שיש מסר לציבור, ובמקרה של לי זיתוני, ונניח לשכרות ולפראות ונתייחס להפקרה – האם אתה חושב שעונש של 7 שנים מתאים לחומרת העבירה? יש פה הלימה? אני אומר שאין. השופט צבי גורפינקל הטיל על הפוגעים במיטל אהרונסון 20 שנה. הוא ראה את ההתנהלות העבריינית, ומי האנשים האלה. לכן אמרו בסנגוריה הציבורית שלא אלך לקיצון. אני לא הולך לקיצון, אני הולך למסר. כאשר השופט ידון במקרים, הוא יחליט עם אילו מקרים להחמיר ועם אילו פחות.

לסיום, יש מאות מקרים בשנה של פגע וברח – תשאל את משטרת ישראל. אנשים מסתלקים מהתאונה. המסר שנוציא מכאן הוא סוף להפקרת אנשים המתבוססים בדמם. ידע אדם שבנוסף לכל מה שאמרתי לפני כן, הוא יעמוד לדין ועונשו יהיה חמור, שזה יהלום את חומרת המעשה. זה ביהדות, באנושיות וזה גם חוק שיצא מכנסת ישראל.

תודה. משרד הרווחה.

השאלה המוסרית היא כבדת משקל. אולם חשוב להבין שבהיבט המקצועי וההיכרות של שירות המבחן עם סגנונות התגובה השונים, הבעיה הופכת למורכבת יותר. הגשנו מסמך שמתאר זאת באופן רחב, אבל חשוב לי שהמומחית לנושא – הגברת אתי סגל, תרחיב על העניין.

אני עובדת כשני עשורים עם נהגים פוגעים ופגשתי רבים כאלה- - -

במסגרת היותך- - -

במסגרת היותי קצינת מבחן למבוגרים במחוז תל אביב. היום מפקחת מעצרים מחוזית ומדריכת עובדים. פגשתי נהגים רבים וגם נהגים שהפקירו. לנו חשוב לצרף את המקצועי, מבחינה טיפולית, לדיון בוועדה בכדי להביא את החוויה שאנו פוגשים בשטח. אין ויכוח על חומרת העבירה, הפגם המוסרי ושהעבירה מעוררת שאט נפש. כך שאנו שותפים לתחושה הקשה שהמפגש הזה מעורר ולמסר שצריך לצאת.

לנו חשוב להמחיש לחברים בוועדה את ההפרדה המלאכותית הקיימת בחלק מהמקרים. כאשר אופי ההפקרה טומן בחובו אלמנטים עבריינים נוספים כמו בריחה והסתרת הרכב, לקחת למוסך, בידוי ראיות ועבירות אחרות – אין ספק שלהפקרה מתלוות עבירות נוספות שמחמירות וצריכות להחמיר את היחס.

אבל פגשתי לא מעט נהגים, בעיקר צעירים, בני 20-25, שאני חושבת שהחוסן שלהם להתמודד עם טראומה ומצב כאוטי קשה בגיל צעיר יחסית, אינו דומה למבוגר שעבר כמה דברים בחייו, כולל שירות בצבא. ראיתי הפקרות של לרוץ הביתה ולקרוא להורים, או לרוץ ולהתקשר כעבור שעתיים. לא כל הפקרה היא באותו סגנון.

כל הפקרה חמורה דורשת תגובה מחמירה. אבל חשבתי שלפני שמחליטים על רף וגובה ההחמרה, ניקח בחשבון שאנו יכולים לשלוח למאסר ארוך צעיר – לדוגמא בן 19 או 20, חייל ביחידה מצטיינת, בחור נורמטיבי, הבן של כולנו – שהיה במצב של הפעלת שיקול דעת מצומצם.

זה הבן של כולנו, שנתנו לו שעה קודם את מפתחות כלי הרצח. אז אם כך גם אותנו צריך להכניס לכלא.

שלא ישתמע מדבריי שבגלל שמדובר בצעיר הוא פטור. אולם אני לא חושבת שנהג צעיר שנקלע לסיטואציה קשה רגשית, מפעיל שיקול דעת שאם זה 14 שנים הוא לא יעצור, ואם מדובר ב-9 שנים, או 3 שנים הוא יעצור. אם הוא היה יכול להפעיל שיקול דעת הוא לא היה בורח.

בפעמים רבות, וכך הם מספרים ומתייסרים, הם לא חשבו. האנשים האלה לא חושבים שלא ימצאו אותם. רובם – זה לא המקרה של לי זיתוני שאנשים בורחים לחוץ לארץ – נתפסים אחרי יומיים, או מסגירים את עצמם, או המשטרה מגיעה אליהם בתוך שעות.

רובם מסגירים את עצמם כיוון שהם התייעצו. יש משטרה מצוינת והם יודעים שזה עניין של זמן. אילו ידעו שאיש לא יתפוס אותם לעולם- - -

אבל הם מתעשתים – יש משהו בלהגיע הביתה, ההורים רואים אותך, עוברות כמה שעות ואתה קולט מה קרה. חלק גדול מהאנשים מתקשרים לעורך דין. חלקם אובדי עצות. חלקם לא מנוסים ולא יודעים. יש בהלה עצומה. יתרה מכך – יכול להיות שרף ענישה גבוה, אם יקבע, עלול להשיג מצב שלאחר ההפקרה, הנהג יפחד יותר להסגיר את עצמו.

לנו חשוב לסמן את טווח ההפקרות, ולקחת בחשבון נזקים שיכולים להיגרם משליחת צעירים נורמטיביים לשנים ארוכות בכלא, הטומנת בחובה מפגש אינטנסיבי עם אוכלוסייה עבריינית שאינם חלק ממנה- - -

אל תטעי, הם עבריינים. זה הוויכוח התמידי עם העובדים הסוציאליים והקצינים שלכם. אתם מנסים לייפות את העניין – הוא לא חשב, הוא לא עשה. זה עבריין שפגע וברח. אל תציגו אותו כשה תמים.

אני לא אמרתי שה תמים, אולם אנחנו מבחינים בין אדם שעבר עבירה, אפילו עבירה קשה, לבין עבריין שהעבריינות זה משהו מושרש וחוזר על עצמו. הרבה אנשים כשלו בעבירה והם אינם עבריינים מבחינת תפיסת עולם, ערכים, עמדה כלפי חוק. יש עבירות שהן תוצאה של מצב, של משבר נקודתי. - - - ההפקרה היא עבירה מאד קשה.

הפקרה זו עבירה. תחשבי- - - על זה אנחנו מדברים.

בהחלט. זו לא רק עבירה. היא קשה ולא מוסרית.

אז חייב לצאת מפה מסר מאד משמעותי בנושא ההפקרה.

השאלה אם זה חייב להיות - - - עונש כל כך גבוה.

מכיוון שהעונש הזה אינו עונש חובה.

זה נכון.

עונש מקסימום.

זה עונש מקסימום. ומכיוון שאנחנו יודעים שאתם תגנו עליו, והסנגוריה תשלח- - -

לא תמיד.

לא תמיד. אבל ברוב המקרים כשהבחור ברח מכיוון שלא לקח בחשבון, ולא שקל והיה בטראומה ובפוסט טראומה, אני סומך על חוות דעתכם – אתם תשכנעו את השופט. אני רוצה שהשופטים ידעו מה אני חושב על העניין, ולא מה אתם חושבים.

אין ויכוח שחמורה ככל שתהיה עבירת ההפקרה, תמיד יכולות להיות נסיבות חמורות יותר ופחות, וזה תפקידו של השופט לאזן ולבודד מהמקרים החמורים יותר את המקרים החמורים פחות.

אנו תומכים בענישה מרתיעה של 14 שנות מאסר במקרים החמורים והמאוזנים, כי קבעו זאת רק למקרה של חבלה חמורה או מוות, ולא בכל הפקרה. החשיבות היא להתמודד עם האנשים הבלתי מוסריים, ועם האנשים המוסריים המצויים בסערת רגשות ומתחוללת בקרבם דילמה. לגבי אותם אנשים – חובה שהדילמה תהיה וקטור חזק שירתיע אותם מלברוח מזירת התאונה, ושידעו שהם צפויים לעונש מרתיע.

תאונה שבה נגרמה חבלה חמורה, או כשאדם נהרג, הבום הוא כזה בום. זו לא שריטה באוטו. זה מעיר אדם כמעט מת.

להיפך.

אני תומכת בענישה מחמירה בגלל המסר החשוב שצריך להוציא מפה. יחד עם זה אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לכך שהנאשם שלנו הוא לאו דווקא זה שגרם לתאונה. אנו מדברים על נוהג רכב "המעורב בתאונה". יכול להיות שהוא קורבן תאונה בעצמו, במקרה של תאונת שרשרת. יכול להיות שהנפגע שמופקר, גרם לתאונה. אנו נמצאים במצב שלפעמים גרם, לפעמים לא גרם. הוא מעורב. לא לערבב בין האשמה בגרימת התאונה, לבין האשמה בהפקרה.

אבל עדיין, לפי הסעיף הזה, תהיה לו מודעות לתאונה החמורה.

בוודאי. דובר כאן שהוא גרם לתאונה וגם הפקיר, אז הוא לאו דווקא גרם. לפעמים הוא נפגע, או צד שלישי כלשהוא- - -

על הגרימה - - - עונש בנפרד.

כשמדובר בצד שלישי או בנפגע, כל הטראומות לא קיימות.

בוודאי שקיים. להיות מעורב בתאונה- - -

נסעתי בכביש. מאחוריי מישהו נסע כמו מטורף, נתקע בי ודחף אותי לרכב לפניי. יצאתי מהאוטו וצעקתי על הנהג שפגע בי שייתן פרטים, כי הוא גרם נזק. מה הבעיה להתקשר?

.

אני לא אומרת שיש בעיה, ואני לא מתנגדת לסעיף, אולם רציתי להפנות את תשומת הלב מבחינה ניסוחית למהות, כשאנו מדברים על מגוון סיטואציות- - -, גורם תאונה שהפקיר, אלא גם, יכול להיות, מעורב בתאונה שלא גרם, שהפקיר.

צודק.

זה גם קיים היום.

נכון.

העניין של עונש מרתיע, ואני חושבת שהאדון צודק כשהוא אמר: זה נראה עונש גדול לעומת העונש הקיים, וזה חלק מהבעיה. יחד עם החינוך, עונש מרתיע לא נמצא כמעט בארץ. הלוואי שכן. עמותת "אנשים באדום" מורכבת בעיקר ממשפחות שכולות, ואחד הדברים שאנו עושים הוא ליווי משפחות שכולות לבתי משפט. אני רוצה להבליט את מה שחבר הכנסת זאב בילסקי אמר – האם אתם חושבים על הקורבן והמשפחה? אני שומעת שופטים – המת מת, מה אפשר לעשות? אבל צריך לדאוג לשיקום למבצע העבירה. מה עם השיקום של המשפחה השכולה?

אנו לא עוסקים עכשיו בשיקום.

אוקי. אני רוצה להסביר – לפני יומיים מישהו פגע בעוצמה ברכב של הדוברת של עמותת "אנשים באדום", והיא בטראומה. גם נהג ששתה, התעסק בסמים, אי אפשר להגיד שהוא לא יודע שהוא יכול לסכן חיי אנשים. כפי שנאמר כאן – הוא לא נורמטיבי. והמסר צריך להיות ברור, כי בארצות שקיים בהן עונש מרתיע – זה משפיע. אני מכירה את המצב באנגליה, אני משם. ההתקדמות בעניין הבטיחות בדרכים נבעה, רבות, מעונש מרתיע.

חבר הכנסת נתן את הדוגמאות של הילדים. אני חושבת שרק זה צריך לשכנע אותנו שעונש מרתיע חייב להיות.

חבר הכנסת דוד רותם, אפשר?

כן, בבקשה אדוני.

אני מחזיק מכתב שכתבה הגברת מלי יזדי, שנפגעה ונותרה נכה לכל ימי חייה. המכתב התפרסם, ועמותת "אור ירוק" ביקשה שאקרא אותו. אני מבקש להמחיש את התחושות בנושא הזה.

"ברגע ששמעתי על התאונה של לי זיתוני, זכרה לברכה, חזרתי שלוש שנים אחורה, לאותו לילה מקולל – 17/10/2008. לאותו מעבר חצייה ארור, למפלצת השחורה, לפנסים המסנוורים. לפחד, לבהלה, לשניות האחרונות בחייה של מיטל אהרונסון, זכרה לברכה. נפשי לא מצאה מנוח במשך שלושה ימים לפחות. הרצון לשוחח עם אימה של לי זיתוני היה ענק, והצורך לנסות לנחם היה גדול. הרגשתי הזדהות גדולה איתה כאילו איבדתי את מיטל שוב.

השגתי את הטלפון של משפחת זיתוני, דרך עמותת "אור ירוק" שבה אני מתנדבת כחצי שנה. מספר ימים לאחר ההלוויה התקשרתי. ענתה לי אישה שבורה, אישה שחרב עליה כל עולמה, אבל אישה חזקה. המילים שלה היו קשות ולצערי הרב גם מוכרות לי מהעבר. אני, את הבת שלי לא אראה יותר. היא מתחת לאדמה. אני רק רוצה שהם יקבלו את עונשם. שהם לא ימשיכו בחייהם – יצאו, יבלו ולא ישלמו על המוות של לי. אני לא רוצה נקמה, רק צדק. אולי צדק ייתן קצת מנוח לנשמה הפצועה.

בסופה של השיחה ניסיתי לחזק אותה ויצאתי מאד מחוזקת. אני מאד מקווה שהם יגיעו לארץ, בדרך זו או אחרת, והם יעמדו למשפט ויקבלו את עונשם. אני מאמינה שריבוי תאונות פגע וברח מצריך חקיקה חדשה, שמעלה את רף הענישה לתופעה המכוערת והבלתי נסבלת הזו.

גם המחוקקים, גם השופטים צריכים להוקיע את התופעה הנבזית הזו, ולהענישם בהתאם".

זה מכתב שנוגע לכולנו ומדבר בעד עצמו. אני מודה לך אדוני היושב ראש על האפשרות לקרוא אותו.

אני מבקש לתמוך בהחמרה.

העונש בסעיף קטן (ג) נשאר כמו בקריאה הראשונה – 14 שנים.

ההחמרה היא מעונש של 7 או 9 שנות מאסר היום, ל-14 שנות מאסר.

סעיף קטן (ד) – בסעיף מוצע לשמר את העיקרון הקבוע בחוק היום של עונש מזערי, אבל העיקרון מנוסח מחדש. אני אקרא – "הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג)" – לא בעבירת הרשלנות, רק בעבירה הרגילה של הפקרה ועבירה בנסיבות מחמירות – "יוטל עליו עונש מאסר, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר כאמור לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו, כולו על תנאי".

האם הוועדה רוצה להשאיר את הסעיף?

כן, נשאיר את הסעיף.

במצב הקיים אסור להטיל מאסר על-תנאי, והמשטרה הביעה את רצונה שזה יישאר כך, כי מאסר על-תנאי חסר ערך לחלוטין. זה לא כמו גנב שביכולתו להחליט אם לגנוב או לא. השאלה אם תתרחש עוד תאונה בתקופת התנאי, היא שאלה אקראית לחלוטין.

סגן ניצב דן שני, תקרא את הסעיף. כתוב "עונש מאסר כאמור לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי".

בחוק הנוכחי אסור להטיל מאסר על-תנאי בין כעונש יחיד, ובין כעונש נוסף. אנחנו מעדיפים שהשופט לא יוכל להטיל בכלל מאסר על-תנאי, כמו היום. מכיוון שמאסר על-תנאי זו בריחה של בית המשפט מאחריות. אין לכך אפקטיביות בעבירת הפקרה שתלויה רק במזל – אם תהיה תאונה נוספת, או לא, בתקופת התנאי. לכן צריך להשאיר את המצב על כנו.

לא יהיה מאסר על-תנאי מכיוון שישללו לו את הרישיון לשנים רבות, כך שאין סיכוי שהוא ינהג שוב ויעשה תאונה.

גם את זה ראינו. אנשים נוהגים בלי- - -

- - - בזמן פסילה?

מה זה? על נהיגה בפסילה הולכים ישר לכלא.

רק השבוע נתפס מישהו על ידי אותם שוטרים שפסלו אותו בפעם הקודמת.

אז מה אתם מבקשים? להוריד- - -

כן, שיהיה כמו במצב הנוכחי. שלא יוטל עונש מאסר על-תנאי על העבירה הזו, בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף. זאת אומרת מאסר בפועל.

אוקי. אז צריך להוריד את הסיפא "עונש מאסר כאמור לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים" - - -

יש הרבה עבירות שאתה יכול לומר עליהן את אותו הדבר. השאלה היא אם אתה רוצה להכניס משהו חדש בעבירה הזו?

זה לא משהו חדש, זה קיים, וטוב שזה קיים. המיוחד בעבירה הזו שההחלטה האם לעבור עבירה בעתיד, או לא לעבור, אינה בשליטת הנאשם, מכיוון שזה תלוי בהתרחשותה, או באי התרחשותה, של עוד תאונה בעתיד. אז התנאי יחול רק אם תתרחש עוד תאונה. זאת אומרת שהתנאי לא יחול. זה רק נותן לשופט מסלול מילוט מחובתו האמיתית להטיל מאסר בפועל במקרים האלה.

סגן ניצב דן שני, היום בכל המקרים זה מה שקורה בפועל- - -

אנו משתדלים להזכיר לבית המשפט שאין לו את מסלול הבריחה של מאסר על-תנאי בעבירה הזו.

זה מקל וזה הרבה יותר חשוב מאשר עונש המקסימום, כי בסופו של דבר אנו יוצרים הקלה – רצינו להחמיר ויוצא שהקלנו משמעותית בעבירת ההפקרה. כי אף אחד לא יתייחס לעונש המקסימום, אבל יתחילו להטיל מאסרים על-תנאי.

סגן ניצב דן שני, איך כתוב היום?

היום כתוב: "לא יוטל מאסר על תנאי, בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף".

אפשר למחוק את ה"כולו", בסעיף- - -

לא. הניסוח הנוכחי נכון. הוא מונע מהשופט אפשרות לברוח אל מסלול המאסר על-תנאי.

אפשר להוריד את ה"בהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו".

"הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), יוטל עליו עונש מאסר, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים, להקל בעונשו. ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי – בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף, ולא יינתן עליו צו מבחן".

למה כ"נוסף"?

המצב היום הוא שניתן לתת עונשים אחרים, תקן אותי אם אני טועה. זאת אומרת זה לא על-תנאי, אבל זה יכול להיות רק קנס.

זה מתקשר ל- - -בנפרד. האם הוא, למשל, הוענש- - -

אפשר להוסיף קנס. מה זה עונשים אחרים? בסעיף 64א(א) זה מה שכתוב – עם קנס או בלי קנס, ובלבד שלא יוטל עליו - - -

המצב היום עקום קצת.

נכון, אפשר בלי מאסר. אנחנו נקבע אולי מאסר מינימום, אבל- - -

הרי גם בסיטואציות - - -, זאת הפקרה. לפעמים אתה רוצה להטיל עונש מאסר על-תנאי שנוגע לעבירות תעבורה אחרות. עונש המאסר על-תנאי לאו דווקא נוגע ספציפית רק לעבירת ההפקרה.

מדברים על העבירה הזאת.

לא. הוא יכול להיות מועמד לדין רק על עבירת ההפקרה, ועדיין תרצה להטיל עליו מאסר על-תנאי על נהיגה בפסילה, או עבירות אחרות לפי פקודת התעבורה. אני לא מבין למה למנוע מבית המשפט כלי נוסף של הטלת מאסר על-תנאי.

בגלל שבפועל בתי המשפט יברחו מהחובה שלהם להטיל מאסר.

עורך הדין ישי שרון, - - - שהוא יושב 14 שנה, לא צריך שיהיה לו על-תנאי.

אנחנו דווקא מדברים על סיטואציות פחות חמורות. נראה לי שזה גם מה שיותר מטריד את- - -

אגב סגן ניצב דן שני, משרד המשפטים מתנגד טוטאלית לעונשי מינימום. אז אל תזכיר את זה, כי אחרת מה שיעשו לי, יעשו גם לך.

בדיון הקודם הבנתי שיש היום מאסר מינימום בסעיף הזה.

במצב הנוכחי אין מאסר- - -

בואו נדייק - יש מאסר חובה, ונאמר שלא יוטל עונש מאסר על-תנאי. המצב היום קצת עקום, כי אסור להטיל מאסר על תנאי, אבל מותר להטיל קנס.

אז אין חובת מאסר היום.

במצב הנוכחי אין מאסר מינימום.

אין חובת מאסר.

למה? יש חובת מאסר.

אין חובת מאסר.

במצב המוצע.

בדיון הקודם אמרנו שיש היום חובת מאסר.

בדין המוצע יש חובת מינימום. בדין הקיים אין מאסר מינימום.

לא בדיוק. היום אסור להטיל מאסר על-תנאי בלבד.

רבותי, אין בעיה. אם השופט שמע את התיק והגיע למסקנה שהוא רוצה להטיל רק קנס – יטיל רק קנס. יש ערכאת ערעור. אגרות בערעורים פליליים לא עולות כסף. אני מניח ששופטים לא יטילו רק קנס בעבירות החמורות.

נכון, זה המצב וטוב שכך.

אוקי, אז בסעיף הזה נשאיר את המצב הקיים. אולי ננסח זאת מחדש עם הנסחית, אבל מה שנגיד זה – אין מאסר חובה, יש אפשרות להטיל מאסר או קנס, אבל אי אפשר להטיל רק מאסר על-תנאי.

כן, צריך למחוק את המילים "בהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו".

רק או גם? אנחנו מבקשים שלא יהיה בכלל מאסר על תנאי. לא רק - - - עונש נוסף.

יהיה כתוב – "ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על-תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף".

גם לא חלקית?

זה יזיק - - -

גם לא חלקית, סגן ניצב דן שני?

גם לא כנוסף. - - - יזיק וזה יגרום בריחה. אם יתנו לו יום אחד בפועל ואת היתר על-תנאי.

לא. לא יהיה על-תנאי.

לא יהיה על-תנאי, אבל זה לא עונש מאסר חובה.

זה לא עונש חובה, אין עונשי חובה.

אז הנוסח המוצע לא נכון, כי בנוסח המוצע כתבנו "יוטל עליו עונש מאסר", ואת זה הוועדה לא רוצה. היא רוצה להגיד – או מאסר או קנס.

לא.

לא.

זה כתוב היום ככלל, "אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו". הסיפא מדברת על המאסר על-תנאי.

נכון. ואז הוספתי - - -

לא, אבל הרישא זה הנוסח- - -

זה נוסח מוצע – "יוטל עליו עונש מאסר".

זה הנוסח היום למאסר חובה.

אם הוא מטיל עליו עונש מאסר- - -

אני לא מכירה מקום אחר עם מאסר חובה חוץ מרצח, פרט לעבירת ההפקרה.

לא, אבל זה לא - - - בנקודת זמן.

אם אתה מטיל עליו עונש מאסר, זה מאסר בפועל, ואתה לא יכול להטיל מאסר על-תנאי.

אבל אתה לא חייב להטיל עליו עונש מאסר- - -

כתוב – "אלא אם כן החליט בית המשפט להקל בעונשו". הוא לא חייב להטיל עליו מאסר.

לא, אבל כאשר אנחנו - - - את זה ככה, מה שהמחוקק אומר לשופט במצב הרגיל – אתה חייב לתת עונש מאסר.

כן, זה מה שאני רוצה.

בפועל.

בפועל, זה שונה מהמצב הקיים.

וניתן בנימוקים מיוחדים לא להטיל.

לא, זה לא מה שיש - - -, אבל זה שונה מהמצב הקיים.

נכון, אני רוצה להגיד לשופט – שלח אותו למאסר. לא שיקום ולא סיפורים.

נעבור לסעיף קטן (ה).

סעיף קטן (ה) – אנו חוזרים לשאלה של "הזעיק עזרה", או "הגיש עזרה". בנוסח המוצע כתבנו – "בסעיף זה ובסעיף 64א1, "הזעיק עזרה" – הגיש עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה, הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו".
הכנסנו לכל מקום את – "נסיבות המקרה", "לפי הכשרתו". שיהיה ברור שלא צריך להזיז אותו, אם הוא לא יודע מה הוא עושה.

אלא אם כן הוא רופא.

או חובש.

אז כתוב "לפי הכשרתו".

אלא אם יש סכנה נוספת לאותו פצוע – אם הוא שוכב בכביש ועוברות מכוניות- - -

כתוב – "המתין ליד הנפגע, דאג למניעת כל נזק נוסף".

כל "נזק נוסף" זה מספיק.

הוא יכול להחנות את רכבו ולחסום.

אני רוצה להעיר שבנוסח שהצעתי יש משהו מסורבל כי אנחנו כותבים – "הזעיק עזרה" ובהגדרה "הגיש עזרה".

לא, אנחנו כותבים – "הזעיק עזרה", ואנחנו כותבים – "הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים". אנחנו מדברים על שניהם.

אבל המילים "בהתאם לנסיבות" הן הקובעות, כי לא ניתן לחזות את כל המקרים והוא צריך להפעיל את השכל הטוב ולעשות מה שצריך.

אולי אפשר - - - לסעיפים (א), (ב) ו-(ג), לא להגיד "הזעיק עזרה", אלא "הושיט עזרה", ואז המונח "הושיט עזרה" יכלול גם הגיש וגם הזעיק.

זה מטעה, כי אנשים יחשבו שהם צריכים להושיט ממש---

תהיה לי בעיה עם מה זה "להושיט"?

הבנו שמטרת הצעת החוק אינה רק הגשת עזרה, אלא לקיחת אחריות של המעורב בתאונה, והניסוח של סעיף קטן (ה) נותן זרקור רק לגבי הגשת העזרה.

האם התכוונתם שכאשר יגיע שוטר, הוא יגיד לו: אני מודה באשמה?

לא מודה באשמה, אבל שידווח על מעורבותו בתאונה.

הוא לא צריך לדווח על מעורבותו בתאונה.

למה לא?

חזקת החפות וזכות השתיקה קיימות. אם המשרד לביטחון הפנים לא מכיר בזה, כדאי שהוא יבין זאת.

אולי הכוונה להמתין לשוטר, ולא רק לאמבולנס?

הוא לא צריך להמתין לשוטר, אלא להזעיק עזרה. אם האמבולנס הושיט עזרה והציל אותו, וההוא ברח – שהמשטרה תחפש אותו.

בשביל זה יש תקנות, וניתן להעמידו לדין לפיהן. זו לא עבירת ההפקרה. עבירת ההפקרה - - - להגן על ערך מוגן ומסוים.

יש חובות ותקנות. תקנה 144 - - -

מדובר בשני דברים שונים, מר חיים אמיגה.

האם חסמנו אפשרות מבית המשפט להטיל מאסר על-תנאי בכל סיטואציה?

בעבירת הפקרה. זה המצב הקיים היום.

זה נראה לי מוזר.

זה חריג.

הוא לא חייב לשלוח אותו למאסר ארוך. ניתן לשלוח לשעה מאסר, או לא לאסור כלל.

זה לא חל בלי רשלנות.

ומה עם צו מבחן?

לא רוצה צו מבחן.

זה נראה יותר מוזר, כי יש מצבים שנרצה - - - שהליך טיפולי בפיקוח של שירות מבחן. אבל לחסום את האפשרות - - -

גם היום האפשרות חסומה.

אי אפשר לתת מעצר בפועל וצו מבחן בו-זמנית. ביקשנו - - - יהיו נסיבות מיוחדות. נניח שבית המשפט יבחר בעונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, שיהיה אפשר לצרף צו מבחן.

צריך שהניסוח לא ימנע את זה.

הניסוח לא מונע זאת. נאמר – "לא ייתן מאסר על-תנאי".

אולי כדאי לחזור לניסוח שהיה עד היום?

בסעיף קטן (ד) יהיה הנוסח המקורי הקיים היום בחוק, ולא נשנה.

אני מבקשת לעבור על התיקונים העקיפים שצריך לעשות בסעיף 62(7) וגם הצעה לתיקון התקנות. חשוב שאם יש את עבירת ההפקרה בסעיף 64א, לא תהיה חפיפה עם עבירות אחרות שעונשן נמוך – שנתיים מאסר בדרך כלל.

זה בתקנות.

כן. לכן אני רוצה שמשרד התחבורה יתחייב לתקן את התקנות, ושיוצאו הנחיות עד לתיקון התקנות.

משרד התחבורה לא יכול לתקן הנחיות אכיפה. אנו מסכימים שנוסח התקנות צריך להיות מותאם לנוסח החקיקה. בעניין זה נעבוד בשיתוף פעולה עם המשטרה בכדי לוודא שלא נשמיט או נשנה דברים שישאירו חסרים.

מרבית התיקונים שהוצעו בניסוח הנלווה, אמנם הוא לא מחייב את הוועדה כי זה תקנות, אבל הם מקובלים על המשטרה ומשרד התחבורה, ושיתפנו את היועצת המשפטית של הוועדה. יש ניואנסים קטנים שנפתור. אילו הניסוחים המוצעים, וברגע שיתקבל התיקון הנוכחי ננהג לפיו.

ובינתיים תוציאו הנחיות?

כן, ברגע שהחוק יתקבל.

מתי ניסוח התקנות יהיה אצלנו?

הניסוח קיים בטיוטה , למעט משהו קטן.

אדוני מבקש שנעדכן את הוועדה כשאנו מגישים נוסח תקנות לוועדת הכלכלה?

לפעמים בכדי לוודא שהגישו לי את התקנות, אני מעכב את אישור החוק.

זו הצעה פרטית.

אז מה אם זו הצעה פרטית? הממשלה לא רוצה אותה?

הממשלה רוצה אותה.

בהצעות ממשלתיות אני לא דן עד שאין תקנות.

אני מקווה שבתוך חודש ימים, אם מביאים בחשבון את מיעוט ימי העבודה שבדרך, אעדכן את הוועדה בדבר הנוסח שנגיש לוועדת הכלכלה.

יוצא מן הכלל.

הדבר הכי חשוב בתיקון התקנות הוא למחוק את תקנה 144(2) כיוון שיש חפיפה מלאה בין הסעיף בפקודת התעבורה לבין התקנות. זה מסרבל, ומדגיש לשופט שבתקנות אנחנו מגנים על ערך מוגן שאיננו רוצים להגן עליו.

דבר נוסף, ביקשנו להדגיש בתקנה 144(1) שהערך המוגן הוא למנוע שיבוש חקירה. לכן הצענו להוסיף - - -

בתקנה.

את התקנה, עד לעריכת דו"ח - - -

המינוח בעייתי, אבל צריכים לחשוב על דרך אחרת להדגשת הערך הזה. דיברתי עם הבוחנים וזה לא מתאים מבחינה טכנית, כי דו"ח בוחן לוקח יותר זמן מאשר רגעים.

שיחכה עד שהשוטר מגיע, או מרשה לו לזוז.

יש תיקון עקיף שהצענו לסעיף 62(7). אני יודעת שזה סעיף בעייתי באופן כללי. אנחנו לא רוצים לתקן היום את הסעיף, אבל אנחנו רוצים למנוע חפיפה בין סעיף 62(7), לבין סעיף 64א. לכן הצענו להוריד את המילים "לאדם, או", ואז הסעיף יהיה רלבנטי רק כשיש תאונה לבהמה או לרכב.

אבל זה סעיף של מסירת פרטים.

כן, זה רק מסירת פרטים.

אבל זה מוריד את זה אם נפגע אדם - - -

יש את זה בתקנות.

אבל אם את משאירה את "האדם", אם "נפגע אדם" – יש סעיף חדש שמחייב לעצור.

ואם זה רק אי מסירת פרטים- - - בתקנות.

לא, את החלק של מסירת הפרטים אני מפספסת. זה כאילו חייב לעצור, לעמוד - - - את הפרטים הוא לא חייב למסור.

יגיע שוטר, הוא ימסור - - -

לא, זה צריך להיות מעוגן בחוק. אני לא מסכימה איתך. אי אפשר לפספס את הנקודה הזו. זה לא - - -ש"יגיע שוטר".

אבל זה קיים בתקנות.

הבנתי. זאת אומרת שזה מכוסה על ידי התקנות. עורכת הדין חוה ראובני, זה מכוסה בעינייך?

זה נמצא - - - תקנה 144. אנחנו נוודא שזה נמצא.

סעיף 62(7) קצת בעייתי. לכאורה חובה לעצור גם אם דורסים חתול.

אנחנו יודעים שהסעיף בעייתי, אבל היום אנחנו רוצים רק למנוע את החפיפה. מקובל על הוועדה?

כן. סעיף 64א(1) – "חובת נוסע".

בקריאה הראשונה הצענו חובה חדשה – הנוסע ברכב. לפני שנדבר על הפרטים, נעסוק בעניין שלא היה קיים בנוסח שהסנגוריה העירה, והוא שנדרש לחשוב מי מטפל בתיקים האלה – המשטרה או הפרקליטות. היום עבירת ההפקרה ועבירות לפי חוק לא תעמוד על דם רעך מטופלות על ידי הפרקליטות.

ימשיכו להיות מטופלות - - -

שיהיה ברור - אין לנו עמדה בנושא - - -

הפרקליטות הודיעה לי שהיא מסכימה ותמשיך לטפל בהם.

נעשה טיפול עקיף לחוק סדר הדין הפלילי, כדי שכל הסעיף יהיה בטיפול הפרקליטות.

אבל עם דן יחיד. גם אם זה הולך לבית-משפט מחוזי, זה דן יחיד.

נבדוק. אם זה רלבנטי נעשה גם תיקון עקיף שיהיה דן יחיד.

הוספת סעיף 64א1 – "נוסע ברכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, חייב", בקריאה הראשונה כתבנו "להזעיק עזרה" וניתן לצמצם זאת להתקשרות לגופי ההצלה, כי אנחנו לא רוצים להפנות להגדרה הכוללת של "להזעיק עזרה" שכתבנו בסעיף הקודם.

כן, יש לו יכולת פיזית רק להתקשר.

החובה על הנוסע היא רק להתקשר. אין לו אפשרות לעצור, או להמתין.

האם זה מקובל על הוועדה?

כן.

"להתקשר לגופי ההצלה המתאימים בהקדם האפשרי בנסיבות העניין", משמע שאם הוא מרגיש מאוים, אז "בהקדם האפשרי" זה רק כשהוא מגיע הביתה. "אלא אם כן נוהג הרכב עצר והזעיק עזרה כאמור בסעיף 64א(ב); העובר על הוראה זו, דינו", ובקריאה הראשונה אמרנו "מחצית העונש הקבוע בסעיף 64א (ב) או (ג), לפי העניין". דהיינו, מקסימום 3.5 או 7 שנים.

מכיוון שזו חובה חדשה, אנו צריכים להיזהר במה שנקבע בסעיף הזה. לכן יש כמה שאלות: ראשית, רמת הענישה – מה רמת הענישה המתאימה. שנית, יש אפשרות לצמצם את החובה החדשה בתנאים ובסייגים. הצענו כמה אפשרויות לתנאים. התנאי הראשון האפשרי הוא להחריג את החובה החדשה רק בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שנהרג.

אי אפשר לדעת.

הפסקה הזו היא החשובה ביותר בכל החקיקה שאנחנו עושים היום.

את תנאי 1 - - - זה לא נראה. כי אי אפשר לדעת אם הוא - - -. אתה אומר – לאיש יש דימום פנימי בבטן, או בראש ואתה לא יודע - - -

לא רק זאת. השותפות של האדם שנמצא ברכב, בלתי מתקבלת על הדעת.

זה לא מונע העמדה לדין בסיוע במקרים המתאימים כמו במקרה של שלום ימיני. יש מקרים שזה ממש שותפות לעבירה. זה בנוסף.

הסיוע יכול להיות בשתיקה, זה עדיין נפרד. גם מי שנוסע ברכב ושותק, ומשרה אווירה שזה בסדר, כמו בפרשת שלום ימיני, זו עבירת סיוע להפקרה. זה משהו אחר. זה פחות מסיוע. גם מישהו שלא היה שותף או סייע בשתיקה, רק נכח במקום.

זה לא קשור – מרות, לא מרות. מה זה קשור?

לחבר הכנסת זאב בילסקי היה נהג?

כן.

תאר לך שאתה נוהג והנהג יושב לידך. אתה גורם לתאונה ואומר לו: סתום את הפה, אנחנו נוסעים.

אלוהים ישמור.

אם אמרת, תהיה מבצע בצוותא.

מה זו מרות? אני תחת מרותך. יעלה על הדעת שאתה תגיד: חבר הכנסת זאב בילסקי, נעשה משהו. לא יעלה על הדעת.

אנחנו מדברים על מרות הפוכה. למשל הורה וילד, או אם אתה מסיע ילדים של חברים שלך.

אתה לא יכול. מדובר בחיי אדם ואינך יכול לפטור מישהו בגלל שזה בן, חייל או נהג.

עורך הדין ישי שרון, נתת דוגמא של פקודה מהצבא. לפקודה בלתי חוקית בעליל מותר לסרב?

זו לא פקודה בלתי חוקית בעליל.

יש כאן משהו אחר. לדוגמא, אדם מסיע את בנו ברכב. לצפות מהבן שירים טלפון - - -

יסגיר את - - -

ישי שרון
לא יודע אם יסגיר או לא - - -

אתה מדבר על ילד קטין?

זה לא חייב להיות קטין. זה יכול להיות מישהו בן 19 ואביו. יש מספיק מנגנונים שיכסו אותנו. הדבר הזה לא לוטה באפילה. יש עבירות של סיוע לאחר מעשה, אי מניעת פשע, חובת הזעקה כללית של חוק לא תעמוד על דם רעך. יש סיוע להפקרה שמספיקה הסכמה שבשתיקה. בגלל זה חשוב שכאשר עולה רעיון חדש, שלא קיים בעולם, לשים לזה סייגים - - -

מצאת עוד מדינה יהודית ודמוקרטית בעולם? אתם הולכים עם הדגל הזה, אז מותר לנו להיות אור לגויים.

נדרש לזכור שאנחנו לא אומרים שאין חובה מוסרית על הנוסע ברכב, גם אם נחריג מישהו ספציפי. זה עניין של העמדה לדין.

תנאי 2 נראה לי כנכון. ניקח דבר חמור מזה – השר ממהר הביתה, ואומר לנהג סע. הנהג עובר את המהירות המותרת, וזה קרה. מה אתה רוצה מהנהג?

אלוהים ישמור. המקום היחיד שאני יכול לחשוב זה בקשרי משפחה – אבא ובן. אם היושב ראש דוד רותם רוצה, נעשה את זה יחסי משפחה. לבקש מבן 16 לפעול כנגד אביו, מילא. אבל הדוגמאות שלך, יושב הראש דוד רותם, מחזקות אותנו. אנחנו חייבים להגיד, כמו שאמר חבר הכנסת משה מטלון – פקודה בלתי חוקית.

אלוף בצה"ל נוסע עם הנהג שלו - - -

אלוף בצה"ל, שר בממשלה, ראש הממשלה. מיד צריך להגיד: עשינו תאונה, קודם כל אנחנו עומדים בדרישות החוק.

חשבתי על סיטואציה שבה אלוף אומר: תן לי לנהוג.

כן.

האלוף הוא המפקיר, והנהג הכפוף לו - - -

נסייג את סעיף - - - 2 לקשרי משפחה בלבד.

גם בת זוג.

לא, זה תנאי 4.

זה לא רחב מדי – כל קשרי משפחה? קשרי משפחה זה גם בן זוג.

אישה או בעל.

אם מדובר באישה ובעל, אז פוטרים אותם?

לא.

הרציונאל שבהחרגה יוצא מתוך הנחה שבהזעקת עזרה יש הפללה כלפי הנהג, בעוד שאנו מנסים להגן על ערך הושטת העזרה. אולי צריך לפתור את בעיית ההפללה בדרך אחרת, שלא על חשבון הזעקת העזרה.

אם הבן בגיל 50 והאבא בן - - -?

- - - זה קשור למידת הציפייה.

- - - והבן בגיל 25 יהיה גם כן, והאישה שיזעיקו עזרה. אולי צריך לוודא שזה לא יגרום להפללה.

איך אפשר לגרום שלא תהיה הפללה? הרי אם את מטלפנת למשטרה, או למגן דוד, מטלפון חסוי – המספר מופיע ויודעים מי טלפן. אז חוקרים אותי ושואלים מי נהג.

אבל יש אי קבילות של ראיות.

זו לא רק ההפללה, זו מידת הציפייה. אתה מצפה שאדם יפעל בסיטואציה באופן מסוים, ושאתה רוצה להטיל עליו חובה - - -. חובה פלילית.

להטיל עליו חובה - - -, להזעיק עזרה למישהו שהרגע בן הזוג פגע בו בתאונה. זה כל כך מרחיק לכת?

באותה נקודה זו נראית סיטואציה קשה לאדם.

יש על זה פסיקה.

אוקי. יש הבדל בין קטינים - - -

שוב, יש את העבירות הקיימות. בסיטואציה שבה יש שתיקה – קיימת הלכה. אם אתם רוצים להשתמש בעבירה הזו כדרך לעקוף את העבירה הזו, זה משהו אחר.

העבירה הזו נועדה לשפר את הסיכוי של הנפגע לקבל עזרה, גם אם הנהג מפר את חובתו. הנהג הפר את החובה, אבל יש שם עוד מישהו.

היא עשויה לעזור לנהג. פה הוא יוצא מפקיר - - - שהוא מבוגר אחראי.

אני חושב שתנאים 3 ו-4 מכסים את כל מה שדיברנו.

עזוב את תנאי 3. אני מדבר על תנאי 2.

אני מדבר על תנאי 2. אם נוריד את תנאי 2, יש לנו כיסוי בתנאים 3 ו-4. החרגנו בני משפחה וקטינים.

תיכף נצביע על תנאי 2, כי אני מעוניין בו.

אז כל השאר מתייתר.

למה אתה תומך בתנאי 2?

אם מדובר בנהג של קצין בכיר, או איש - - -, ופרנסתי תלויה בו, - - -

אבל ניתנת כאן לגיטימציה לאותו איש חשוב, שאני לא חושב שאני - - -

לגבי תנאי 2, יושב הראש דוד רותם מדבר על דוגמא קיצונית של אלוף. אבל יכול להיווצר מצב של מפקד טירונים, או פער יותר נמוך. למשל שני עובדים שאחד ממונה על השני. גם במצבים האלה חשוב לא לשדר מסר של פטור מאחריות, ואם יהיה פטור אנחנו ניתן לגיטימציה. מנגד, ככל שתהיה סנקציה פלילית על מקרה כזה, יהיה לו תמריץ לדווח והצדקה מול המפקד שלו. אם יהיה פטור, המפקד שלו יהיה זכאי לצפות ממנו שלא ידווח.

השיח פה רציונאלי, כאילו יש לו - - -

חבר הכנסת משה מטלון מצביע איתי.

חבר הכנסת משה מטלון לא יכול להצביע.

למה הוא לא יכול להצביע?

נכון, הוא יכול להצביע. במקום חבר הכנסת דני דנון.

אז תנאי 2 יורד בשלב זה.

עניין הגיל משמעותי יותר.

נגיע לגיל, עכשיו אני בתנאי 2. מי בעד להוסיף את החריג הזה?

אל תעלה להצבעה.

אני מעלה להצבעה, מי בעד?

הצבעה

בעד תנאי 2 לסעיף 64א1 – 1
נגד – 2

נמנעים – אין

התנאי לא נתקבל.

תנאי 2 לא התקבל.

תנאי 3.

התנאי השלישי האפשרי הוא להחריג קטינים מתחת לגיל 16. אפשר גם להחריג קטינים מתחת לגיל 16 רק כאשר הנהג מבוגר יותר, לדוגמא ילד בן 15 שנוסע עם ילד בן 17, אולי לא נרצה להחריג אותו.

זה לא ריאלי.

זה לא רלבנטי.

אפשר גם להחריג כל קטין מתחת לגיל 16. יש כמה אופציות.

זו החרגה הגיונית.

אם מחריגים קטין מתחת לגיל 16, או קטין שהנהג הוא ההורה שלו.

אם זה לא ההורה שלו, תעמיד ילד בן 14 לדין?

אם הוא בן 16.5, תעמידו אותו לדין? אתם תעשו עסקת טיעון.

אני לא מעמידה לדין.

אני יודע. את מבחינתי המדינה.

זה בסדר, יושב הראש דוד רותם, ניתן להשאיר את זה כך.

איך להשאיר?

כמו שזה.

כל קטין מתחת לגיל - - -

גם בתנאי 3, וגם ב - - -

מה עם תנאי 4?

אני חושב שאפשר להשאיר את תנאי 4.

דהיינו להחריג הורים, ילדים ובני זוג. כאן לא צריך להתקשר.

זאת החרגה רחבה מאד.

להחריג שהם לא יצטרכו להעיד?

הם לא יחויבו לדווח. נסיעות של בני משפחה יחד, שכיחות מאד.

זה מוגזם. נוצר מצב הפוך שאנחנו מחמירים יותר מהמציעים אבל אם מישהו שוכב שם ובגלל זה הוא עלול למות, אז גם אשת הנהג, או בעלה של הנוהגת, מבקשים בסך הכול להודיע. זה לא אומר שהם יעידו.

ברור שיש מתח בין החובה המוסרית על בן הזוג, והוא חייב להתקשר.

כאן ההצעה להחריג גם בן זוג.

נכון, השאלה למה אנו מצפים מבן הזוג, מההורה, או מהילד כשהוא יודע שההתקשרות שלו תפליל את קרובו.

אינני משפטן, אבל האם במקרים של אלימות במשפחה, או סטייה מינית חריגה במשפחה, יש חובת דיווח על הילד? אז צריך להחיל אותו גם בתאונת דרכים.

על הילד יש חובת דיווח?

אין חובת דיווח.

הרבה מהסיטואציות זה כאשר שני בני הזוג יושבים ברכב - - -

אני רוצה להקל על יושב הראש דוד רותם.

אז תוריד את הסעיף הזה.

בבקשה.

אז התנאי היחיד שהוועדה הוסיפה זה שכל קטין מתחת לגיל 16 לא יעמוד לדין.

אנחנו מדברים על קמפיינים חינוכיים ומודעות. אולם העבירה הזו, אינני יודע מי האחראי על זה, חייבת להגיע למודעות הציבור.

אתה צודק.

יש את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. - - - הרשמי של המדינה.

זה יפה לומר, אבל אנשים צריכים לדעת אילו חובות מוטלות - - -

אתה צודק. כל זה לא יהיה שווה, אם לא נביא למודעות.

עמותת "אור ירוק" עושה קמפיינים.

אני שב ומזכיר את הגוף של המדינה – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

מדוע שאטיל חובות על המדינה? יש עמותות שאני רואה אותן בתקשורת, אז אני מטיל עליהן.

הן עושות את זה בהתנדבות.

אין בעיה. ההתנדבות חשובה.

יושב הראש דוד רותם החליט על העונש לגבי סעיף 64א - - -?

תיכף נגיע לעונש. אני חושב שמחצית העונש הקבוע בסעיף 64א(ב) ו-(ג), זה נכון.

יש בעיה בעניין הזה. אם אנחנו מסכימים שאנחנו קובעים עבירה הפחותה מעבירת סיוע להפקרה, שבה יש תרומה ומודעות לביצוע העבירה. זו עבירה פחותה יותר. הרי העונש היום על סיוע הוא מחצית מהעונש על העבירה. לכן יש פה חוסר התאמה בין עונש זהה, בעצם, בין הסיוע, שתורם לביצוע העבירה, לגבי עונש שהוא פרופר על חובת דיווח, במיוחד כשאני מסתכל על חובות דיווח אחרות.

הבנתי את דבריך, אתה צודק. פה העונש צריך להיות מחצית מהעונש הקבוע בסעיפים 64א(ב) ו-(ג) פלוס 90 יום. זה לא יכול להיות כמו בסיוע רגיל. זו עבירה בפני עצמה שאני רוצה להטיל בגינה עונש.

במקום לכתוב – 3 שנים ו-9 חודשים, דיברתי על מחצית. זה יותר נוח ניסוחית. זו עבירה לא כסיוע, ואני רוצה להפוך אותה לעבירה חמורה בפני עצמה.

לעניין סעיף 3, הוחל החריג של עד 16 שנים?

כן.

- - - מתחת לגיל 16. בלי התוספת של - - -

בלי כשרות - - -

אני אציע להחמיר את העונש מעבר למחצית, בכדי לפתור את הבעיה של - - -

לא, אני חושב שהעבירה הזו פחותה מחומרתה מעבירת סיוע.

היא פחותה?

כן.

אני חושב שהיא הרבה יותר.

היא פחותה בחומרתה ממעשהו של שי ימיני - הוא תרם לביצוע העבירה, תוך ידיעה שמעשיו תורמים לביצוע העבירה ואף התכוון לתרום לביצוע העבירה. התכוון לתרום להפקרה. אני חושב שסיוע להפקרה, למשל אנשים שעוזרים בטשטוש האוטו, או עוזרים בארגון כרטיס טיסה ונוסעים איתו לצרפת – כן, הם עושים מעשים יותר חמורים.

לו אני התביעה הכללית – אם האדם דימם למוות, הייתי מעמיד אותו - - -

זה כמו שאקח חובת דיווח אחרת, למשל על ביצוע עבירת מין במשפחה.

זה לא דומה.

אם ידוע לי על ילד שפוגעים בו, אני חייב לדווח לרשויות. אני חושב שהמעשה שלי חמור, אבל חומרתו פחותה אם אני מסייע לאותם מעשים.

אין ספק. אבל כאשר נחיל את זה רק על העבירות החמורות, אז אתה הופך להיות שותף לעבירה החמורה כי האיש דימם למוות, ועל זה אני רוצה להעניש. הרי אני לא מחיל את זה בעבירת הרשלנות – רק בסעיפים 64א(ב) ו-(ג).

אפשר להצביע?

חבר הכנסת אורי מקלב עזב את ישיבת ועדת הכספים באמצע הדיון על דו"ח ועדת טרכטנברג.

חבר הכנסת זאב בילסקי, אתה רוצה לנהל את הישיבה?

אמרתי זאת לחבר הכנסת זאב בילסקי, ואני אומר בקול – עזבתי את ועדת הכספים שדנה בדו"ח טרכטנברג. לדעתי הדיון של מי יחיה ומי ימות, חשוב יותר מהדיון – על מי יהיה עני ומי יהיה עשיר. לכן באתי לכאן לתמוך בהצעת החוק.

מי בעד הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית?

הצבעה

בעד הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 104) (החמרת הענישה בעבירת הפקרה), התשע"א-2011 – 4

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה נתקבלה.

הצעת החוק נתקבלה פה אחד.

חבר הכנסת משה מטלון, מה רצית להגיד?

אני רוצה להודות לך. אנחנו רואים הפקרה שהפכה להפקרות. תופעה שאנחנו לא יכולים לחיות איתה כחברה. החוק הזה יביא מסר אמיתי, חינוכי, ראוי. ביקשנו יותר, אבל הסתפקנו בהחמרה כפי שהיא. אני מקווה שמיד עם כינוס המושב הבא, החוק הזה יעלה לקריאה שנייה ושלישית ואין לי ספק שהוא יעבור פה אחד במליאת הכנסת.

אתם מבקשים הסתייגות דיבור, כי אחרת במליאה לא תוכלו לדבר.

אוקי.

חבר הכנסת זאב בילסקי, מה אתה רוצה להגיד?

אני רוצה להודות לך היושב ראש דוד רותם על אופן ניהול החקיקה ועל המהירות. עשית זאת כמו שאתה יודע לעשות כשאתה מחליט.

היום יצא מפה מסר חד וברור. עד היום היתה חובה מוסרית והומאנית, ומהיום ידע כל נהג העולה על הכביש שאם יהיה מעורב בתאונה, מוטלת עליו גם חובה חוקית לעצור, להגיש עזרה - - -

להזעיק עזרה.

להזעיק עזרה. בנסיבות העניין להגיש עזרה, לפי החוק. זה מסר שאנחנו חייבים לדאוג שמשרד התחבורה, באמצעות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יעביר אותו הלאה.

יחד עם זאת אני רוצה לומר כי החוק הזה מביא לראשונה – וכפי שאמרת: אין לכך תקדים בעולם – שמי שיושב באוטו, חלה עליו חובה לדווח. זה לא היה, והמסר יצמצם את ההפקרה, מכיוון שהיושב באוטו ידע שמוטלת עליו חובה, והוא לא מסתכל על מה שקרה ועובר על כך לסדר היום.

זה מסר מאד חשוב, ולו גם בהיותי יושב באופוזיציה, אם זה הדבר היחידי שהייתי עושה עד עכשיו, זה היה שווה את כניסתי לכנסת.

בימים אלה שאנשים רוצים לצבור זכויות, אז מגלגלים זכות על ידי זכאים. חברי הכנסת זאב בילסקי ומשה מטלון אינם נוהגים באופן של פגע וברח, והם לא מציעים הצעת חוק שאינה שייכת להם ונעלמים. הם מלווים את נושא תאונות הדרכים לאורך השנים בהתמדה ראויה לציון, וזה חלק משרשרת פעולות שהם עושים בנושא.

החוק עבר בזמן קצר. יש חוקים שנוצרים בגלל תופעה שמתרחשת, ועם הזמן הדברים חולפים. לצערנו, אנחנו רואים שהתופעה אינה חולפת אלא מתעצמת, ולכן החוק נוגע גם לימים האלה. נקווה שזה ישפיע.

גמר חתימה טובה ושנה טובה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40