PAGE
19
ועדת הכלכלה

10.8.11


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 618

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, י' באב, תשע"א (10 באוגוסט, 2011) בשעה 11:00

מחירי מוצרי מזון במקומות בילוי

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

יואל חסון

משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה: נעמי הימיין רייש – הסוכנות לעסקים קטנים

אימאן טרביה אלקאסם – אגף הדוברות

ד"ר מיקי דור – ראש אגף רפואה כללית, מנהל הרפואה

עו"ד זיו גילעדי

אברהם רבינוביץ – סמנכ"ל מועצה אזורית חוף הכרמל

דיקלה בוכניק – מנהלת נכסים,חברת אתרים, עירית תל אביב

משה (מוקי גרדינגר) – מנכ"ל רשת רב חן ויס פלאנט

עמוס וללטש – סמנכ"ל תפעול

פיני קבלו

עו"ד סלעית קולר – יועמ"ש מועצה ישראלית לצרכנות

עו"ד ירון לוינסון – מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

אהרון (רוני) כהן – סגן יו"ר הסתדרות הגמלאים, יו"ר מרחב ירושלים

כרמית אבישר – מנהלת תחום רגולציה

קרן שינמן – מנהלת רגולציה, משבלות בירה בינ"ל והחב' המרכזית לייצור משקאות קלים

לאה ורון

לאה קיקיון
מחירי מוצרי מזון במקומות בילוי

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה השניה היום של ועדת הכלכלה. על סדר היום – מחירי מוצרי מזון במקומות בילוי. מטרת הישיבה להתחיל תהליך לבחון ולהסדיר את הסוגיה שפרוצה ולא זוכה לטיפול של מחירי מוצרי מזון במקומות שלאנשים אין יכולת בחירה ויש אפס תחרות. אני אסביר. אנחנו עוסקים, בטח בימים אלה, בכל מה שקשור לריכוזיות – קרטלים, מונופולים והגברת תחרותיות, בעיקר כלפי התאגידים הגדולים במשק. כשאני מסתכל על מזנונים בחופי הים, בתי קולנוע​​, באצטדיונים, בהופעות ובתיאטראות - זה סוג של מקום סגור שאדם ברגע שנכנס אליו הוא פוגש סוג של מונופול כשאין לו יכולת להתמחר על מוצר, לערוך הליך צרכני ראוי. הוא לקוח שבוי שחייב לרכוש- פופקורן או שתיה. רק בשבוע שעבר היה פרסום על בקבוק מים מינרליים באתר מצדה במשהו כמו 12 שקל לבקבוק. בקבוק מים. מדובר ברווח של אלפי אחוזים. אני מבין שמקומות בילוי שלא פועלים בצורה רציפה צריכים לקבל פרמיה כלשהי על המוצרים שהם מוכרים – על היערכות מיוחדת, על שעות מיוחדות. אבל בין זה לבין המחיר שמשפחה צריכה לשלם כשהיא הולכת לקולנוע והופכת את הבילוי הזה שאמור להיות נגיש למשהו שהוא כבד מאד, בטח למשפחה עם שני ילדים ויותר, ואם אנחנו לוקחים – אמנם כל קניה היא קטנה, אבל בין 100 ל-200 ₪, אם לוקחים את סך כל העסקאות האלה במשק, הפגיעה במשקי הבית ובצרכנים מגיעה לסכומים לא מבוטלים.


היו לי שיחות, גם עם הממונה על הגבלים עסקיים, גם עם התמ"ת, איך אפשר לעקוף את הבעיה הזו. גישה אחת תבוא ותגיד- אתה בעצם רוצה לבוא ולפקח על המוצרים האלה, וזה לא פשוט להכניס את כל המוצרים האלה לפיקוח, להגדיר אותם ולפקח על זה. מצד שני יש אפשרות לראות בזה מסחר לא הוגן שנופל לאחד הסעיפים בהגבלים עסקיים, שאולי היה צריך לחדד אותו וללטש אותו אבל המצב הזה שבו הצרכנים בישראל ניגשים לבלות- שוב, כמו שאמרנו, זה יכול להיות בקולנוע, במשחק כדורסל, כדורגל, הופעה של אומן או בילוי בחוף הים, גם אם המקום לא סגור עם שער לפעמים אין לך אפשרות לחזור אחורה, או אין משהו אחר באזור, והניצול פה הוא רב. זה בולט במיוחד במכונות האוטומטיות. אותה מכונה – כשהיא עומדת במקום אחד או במקום אחר, במקום אחד המחיר של פחית שתיה הוא X ובמקום אחר – פעמיים או שלוש פעמים X. אתה אומר – זו אותה מכונה, אין פה היערכות מיוחדת, למה ההבדל הזה? כשאתה בודק ורואה, זה בדרך כלל במקומות ציבוריים. תבדוק את דמי הזכירות שמשלמים הזכיינים ואתה רואה דמי שכירות שהם לא הגיוניים. אתה בודק את ההתפתחות שלהם לאורך השנים, אתה רואה שכבר מגיעים בחופי הים בתל אביב למיליוני שקלים לשנה שכר דירה. למה? פשוט אפשר להעמיס הכל, לשרשר את הכל על מי שבא לבלות בחוף. אז אנשים מתחרים, העיריה חוגגת, או אם זה בית חולים שנותן את הזיכיון – הוא חוגג, או כל מקום אחר. מי שמשלם את המחיר זה הצרכן. לכן, אולי יש מקום להכיל שמקומות כאלה, שנותנים זיכיון, זה יהיה מלווה, לפחות לגבי המוצרים הבסיסיים - מים, כריך, מחיר מקסימום שמובנה בתוך המכרז ואז יש לזה מחיר, זה ברור. זה אומר שאותה עיריה, אותו בית חולים, יקבל פחות כסף עבור המכרז, כי לא נותנים לזכיין להתפרע ולהשתולל על חשבון הצרכן, אבל זה משהו שחייב הסדרה.


לכן אמרנו שהדיון הזה הוא ראשוני, אין לנו כרגע הצעת חוק גמורה שמונחת על השולחן. יש את חוקי ההגבלים העסקיים שאולי אפשר לעשות בהם שימוש, עם תיקון כזה או אחר, ויש טיוטות של הצעות חוק שטרם הונחו על שולחן הכנסת,שיש בכוונתנו לקדם מייד עם חזרת הכנסת מהפגרה.


חבר הכנסת יואל חסון שהצטרף אלינו – אתה רוצה להעיר?

כולנו יודעים שיש בעיה, אני יותר רוצה להקשיב ואחר כך אתייחס.

אוקיי. נציג הרשות להגבלים עסקיים? איך אתם רואים את הסוגיה הזו?

האמת שאין לי הרבה להוסיף על מה שנאמר, בנוסח הנוכחי של החוק. הסעיף הכי מתאים לכאורה זה סעיף של מונופולים. יש באמת שאלה האם אנחנו רואים כאן איזושהי בעיה תחרותית – אם בכלל יכולה להתפתח תחרות במצבים כאלה. זה בנוסח הנוכחי של החוק.

מה, אתה אומר שניתן לראות, נניח בתוך אצטדיון מסוים- את המזנונים כמונופולים? אני אכוון אותך – בשיחה שקיימתי עם הממונה הוא הפנה לסעיף אחר שמדבר על מסחר לא הוגן, עסקה בתנאים לא הוגנים, יש דבר כזה?

בחוק ההגבלים העסקיים? יש ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי. זה דורש מעמד מונופוליסטי כדי בעצם לעורר חשש לניצול לרעה.

אתם בחנתם פעם את הסוגיות האלה באופן מעמיק ומסודר אצלכם?

באופן נקודתי אני לא חושב שנבדק, אבל אני לא רוצה להתחייב, לא בדקתי את זה קודם.

הסוגיה הזו של מונופולים זעירים – כך אני קורא להם, סדר היום שלכם מוכתב על המונופולים הגדולים ועל השווקים היותר כבדים. הנושא הזה נדחק הצידה. היינו רגילים בעבר, וגם זכו לכינויים "גזלנים" אותם מוכרים במקומות האלה. היום זה כבר די מוסדר. בתוך בתי הקולנוע, זה כבר חלק מחופי הים, זה כבר לא אותו אחד שהולך עם קלקר, צועק "ארטיק-ארטיק" וקובע את המחיר. היום זה זה כבר מוסדר, בדרך כלל יש להם חוזי שכירות או זיכיונות מגופים ציבוריים-ממשלתיים, עירוניים, כאלה ואחרים. איך אנחנו יכולים להיכנס לתוך זה? ראיתי באילת שלטים בחופי הים על מחירים בסיסיים. דברים בסיסיים. אותי לא מעניין בכמה ימכרו וודקה על חוף הים. מי שרוצה – שישלם גם 100 ₪ לכוס. מעניין אותי המחיר של הקרטיב והמים המינרליים. דברים אלמנטריים.

יש גם בעיה שהמונופול לא קיים במקום עצמו אלא גם שלפעמים יש זכיין אחד במקומות דומים אחרים. זאת אומרת, יש חברה אחת שמצליחה בצדק או לא לזכות במכרזים, והיא למעשה מחזיקה כמה נקודות, למעשה: כמה אצטדיונים, כמה בתי קולנוע, או כמה מרכזים המוניים למכירה. לכן נוצר כאן מונופול בסדר גודל ארצי. אני לא יודע עד כמה יש פיקוח על הדבר הזה.

אבל זה לא כל כך משפיע על הצרכן כי אצטדיון לא מתחרה עם אצטדיון. זה אולי משפיע בתוך המזנונים עצמם, בתוך ענף המזנונים.

בדיוק. זה קובע רף מחיר. הוא, עצמו – אין לו מתחרה. נניח שאדם היה הולך לאצטדיון "נוקיה" ואחר כך לאצטדיון "בלומפילד" – הוא רואה שהמחירים שם הם אותו הדבר. אין באמת תחרות – או בגלל שזה אותו זכיין או בגלל שהרף נקבע מראש - -

אבל הם במילא מתחרים על מחיר השכר דירה, הם לא מתחרים על המחיר לצרכן. הם מתחרים על המחיר מקסימום לשכר דירה.

המחיר בסוף הוא אותו הדבר, או בגלל שזה אותו זכיין, וגם אם הוא משלם פחות שכר דירה- הקרטיב ב "בלומפילד" וב "נוקיה" יעלה אותו הדבר.

מתיישרים לגבוה.

זו הנקודה שצריך לראות איך פותרים אותה. זה רק הולך ומתייקר. אני עשיתי בדיקה וראיתי שעלות הפופקורן, עלות - - זה רק עולה למעלה, ובקצבים דרמטיים. זה לא עולה בצמוד למדד יוקר המחיה - -

זה 160 עד 200 שקל לפופוקורן. זה 8 עד 10 ק"ג לסל של 50 גרם. אני שקלתי ובדקתי.

כן. העניין כאן שזה רק הולך ומתייקר. המדינה, לפני שחברי הכנסת יטפלו בזה – כי בסוף, מה שיקרה זה שיהיה פה קונצנזוס, תהיה חקיקה, וחקיקה תעצור את זה וזהו. אני חושב שהמדינה צריכה להתעורר לפני המחוקקים ולעשות מעשה. לבחון - אל"ף, אם יש כאן מונופול אמיתי, ואם יש כאן גם, אולי, תיאומי מחירים או דברים כאלה.

ודאי. לא רק שיש פה מונופול אמיתי. בחלק מהמקרים, אם אתה רוצה להביא מהבית – שזה לא התהליך הנורמלי שאדם צריך להביא אתו את השתיה ואת הסנדויץ' מהבית. גם לא נותנים לך להכניס. לא רק שאתה חייב לקנות אצלם כי לא תצא החוצה בהפסקה, אתה גם לא יכול להכניס אתך דברים. בטח ובטח שאתה לא יכול להביא אלכוהול. זה גם פרקטית בלתי אפשרי. לכן הניצול פה של הצרכן הוא מקסימלי. אני שואל את עצמי איך לא פתרנו את זה עד היום. יש מצב שאתה נותן לנו פה אמירה שאתם נכנסים לעבודה סביב הנושא הזה שלנו יהיו כלים מקצועיים, מבחינת ההגבלים העסקיים? תבחנו את החקיקה הקיימת, את התופעה הכללית, תגישו לנו מסקנות. אנחנו יכולים לקדם. יש לנו הצעות חוק. לא צריך להיות פה גאון גדול כדי להגיד- בואו נכניס את זה לפיקוח, נקבע כך או נקבע סנקציות כאלה ואחרות. מאחר ומולנו עומדים הצרכנים, והעוסקים, אנחנו לא רוצים לפגוע בהם פגיעה מיותרת שאינה מדתית. אולי יש כלים שכבר קיימים שאפשר להשתמש בהם. לכן – אתם הגוף שהוא מקצועי, אי אפשר להאשים אתכם בפופוליזם. אם תבוא ותגיד לנו – יש לכם שלושה חודשים עד שאנחנו חוזרים מהפגרה, לעשות עבודת מטה אצלכם, בעניין הזה. אנחנו נברך על כך.

אני לא בעל סמכות להתחייב שנבדוק את זה. אני אעביר את זה לממונים עלי. במסגרת הרבה משימות נוספות שקיבלנו בזמן האחרון אני לא רוצה להתחייב שנעשה את זה, אבל אעביר את זה לממונים עלי.

יש לנו בערך שעתיים לדיון הזה. תפנה לממונה, כי אני קיימתי או שיחה בעניין הזה. הוא מכיר את העמדה שלי. אמרתי לו שזו אחת המטרות הראשיות שלי בכנס הבא, לגמור את הסיפור הזה. אולי תביא ממנו בשורה. תפנה אליו, תציג לו את הפניה כדי שנהיה תכליתיים.

הנושא מורכב ואינו פשוט בכלל. קודם כל צריך לשים לב בענייני חקיקה שלא תמיד אוכפים את החוקים שמחוקקים פה. יש פה חוקים יפים, חוקים נפלאים שהיו יכולים לפתור חלק מהבעיה ולא אוכפים אותם – יש חוק מים צוננים, שמחייב הכנסת קולרים לכל המוסדות הציבוריים, כולל מתקני ספורט. אם היו מאפשרים לשים קולרים לא היינו יכולים לדבר על דבר בסיסי כמו מים, אבל מים זה דבר בסיסי, ברגע שאין לך אופציה אחרת. לכן, כשמדובר במשהו בסיסי, יש יותר מקום לבחון התערבות. הבעיה היא שאם נכניס כל דבר לפיקוח לא יפקחו עליו. אנחנו יודעים את זה. זה כבר ברור. נסו לקנות חלב בפיצוציה ותראו כמה זה עולה. וזה מחיר בפיקוח. הדבר השני הוא שיכול להיות שנכרות את הענף שעליו אנחנו יושבים, כי אותם דמי שכירות, שאמרת – ואותם תנאים שמוצבים לאותם מוכרים במקומות, יוצרים את הסיטואציה שבה הם צריכים להרוויח הרבה הרבה יותר כדי לכסות את ההוצאות. אז אולי הטיפול באמת צריך להיות במסגרת אותם גופים ציבוריים כמו בתי חולים - להיכנס לעניין של המכרזים של בתי החולים ולבדוק אותם, להיכנס לעניין של גופים ציבוריים כמו אצטדיונים, שהם גופים ציבוריים, לא של אנשים פרטייםי, בדרך כלל, ודברים כאלה, להיכנס ולבדוק מה התנאים מסוימים. אבל להכניס את הכל לפיקוח – אני לא חושבת שמישהו יפקח על זה.


דבר שני – הבעיה שלא נותנים לך להכניס. הבעיה שבחלק מהמקרים לא נותנים לך להכניס. היום, בתי קולנוע במתחמים, כמו סינמה סיטי, כמו מקומות אחרים, שבהם בעצם אתה יושב בתוך הקניון, אז אף אחד לא מוציא לך את האוכל שקנית מהתיק, וגם לא יוציאו לך את האוכל שהבאת מהבית, אבל –במקומות שבהם אי אפשר לקנות אז צריך להפריד בין אוכל ובין שתיה. יש בעיה להכניס בקבוקי שתיה, וזו בעיה שהם קוראים לה של ביטחון. יש חשש ויש תקנות, אפילו, בעניין הזה, שאפשר להחרים בקבוקי שתיה. יש חשש שעלולים ל הכניס בהם דברים שעלולים לפגוע בציבור ולכן מותר להם להחרים אותם. בדקתי את זה לפני הופעות. לצערי הרב, על פי החוקים שחוקקו פה ועל פי תקנות שאושרו כאן מותר להם להחרים את הבקבוקים.


בסיטואציה כזו אני חושבת שהמצב הרבה יותר בעייתי. אז יש מקום להגיד - -

גם בקבוקי פלסטיק?

את הבקבוקים המלאים. את החומר שבפנים. הבעיה היא החומר שבפנים. הם לא נותנים להיכנס גם עם בקבוקים ריקים וכאן אני אומרת שוב – אם היו אוכפים את חוק המים הצוננים והיו מאפשרים בקבוק מים ריק, אז יכול להיות שחלק מהבעיה היתה מצטמצמת. אבל ברגע שיש חוק שאומר שאסור להכניס בקבוקים וכולם מנצלים את זה לכך שאחר כך מוכרים בפנים במחיר מאד גבוה, החשש הוא לא שיזרקו את זה על השחקנים או משהו כזה, אלא פשוט החומר בפנים - יש תפיסה שבגלל שחושבים שאולי יזרקו את זה על השחקנים, אז לא נותנים לך להכניס את זה פנימה עם נוזל. זה לא נכון.

מה ההבדל אם אני קונה בקבוק - -

לכן אני אומרת – זה לא החשש. החשש הוא שיכניסו נוזלים – או אלכוהול, שזה בעייתי, זה יכול ליצור בעיה בטיחותית לאנשים שנמצאים שם, אם אנשים ישתכרו, והדבר השני שיש בעיה אתו זה נוזלים שהם נוזלים מסוכנים שאי אפשר לזהות אותם מתוך הבקבוק, ולכן לא נותנים להכניס אותם. אז בסיטואציות כאלה כמו הופעות, כמו מגרשי ספורט, כמו זה – צריך ליצור את האלטרנטיבה, וצריך לתת את האפשרות לקנות לפחות מים במחיר נמוך.


אני לא רואה איזו חקיקה יכולה לאסור או לחייב מקומות שאתה מוכר בהם כרטיסים להכניס אוכל מהבית. כלומר, במקום שבו לא נותנים לי להכניס אוכל מהבית לאולם עצמו וגם לא מוכרים לי – כמו תיאטראות, אני מניחה שלא נדרוש את זה בכלל.

אני גם לא רוצה ש - - אוכל מהבית, זה גם לא המטרה. כנראה פספסת את רוב הדברים שדיברנו עליהם.

לא, לא. יש לי דרך לייצר תחרות. הדרך שלי לייצר תחרות היא שאני אביא את האוכל מהבית.

אמרתי שזו לא הדרך שאני רוצה.

יכול להיות.

הצרכן הישראלי לא צריך להיות סבל.

גם נכון, והצרכן הישראלי צריך לגלות חלק מהאחריות ולא לקנות במחיר כזה מופקע. זה גם צריך להיות חלק מהעניין.

חלק מבילוי זה גם תרבות צריכה והרעיון של צריכה. אני לא רוצה שאת הרצון הזה לצרוך ולבלות מישהו ינצל.

אני לא רואה בפופקורן מוצר בסיסי, אבל – ניצול מצוקה. נתייחס לסעיף בחוק הגנת נצרכון - -

זה עניין של fun. חלק מתרבות של fun זה גם צריכה, גם לקנות משהו. זה חלק מהקטע של לשבת בקולנוע – ולאכול פופקורן, ומה עושים כשיש השתוללות בעניין הזה.

אתה יכול לחוקק חוקים טובים ולא יאכפו אותם. לכן הרעיון שבמקומות בהם זה בסיסי, המדינה צריכה להתערב. במקומות שהדברים הם לא בסיסיים אפשר לאפשר לאנשים להביא מהבית, ולדאוג לתרבות צריכה מצומצמת יותר, לא קרה כלום אם נצרוך פחות.

אנחנו באמת, לאור כל ההתעוררות הזו, כולנו – אי אפשר לצפות שרק הממשלה או חברי הכנסת יעשו. כל אחד בשטח הקטן שלו באחריות שניתנת לו בציבוריות צריך לעשות. לכן אנחנו רוצים להרים את הכפפה הזו. לא כל מה שקורה בבתי תיאטרון וקולנוע שייך לעיריות, אבל במקומות שאנחנו שוכרים אותם, אם זה אצטדיונים לגופים מסוימים, אנחנו באמת נקבע אתם בחוזה שאותם זכיינים שיפעילו את המזנון, המסעדה, או כל גוף אחר – כמו שאנחנו נוהגים לעשות בבתי ספר, ששם יש מזנונים בהם נקבעים המחירים, כמו שעושים באוניברסיטאות – ששם מוכרים בצורה שהמחיר יהיה לכיסו של הסטודנט, אנחנו באמת נעשה את זה גם לאזרחים לנו. אנחנו רוצים להירתם לזה. אנחנו ננחה את הרשויות המקומיות שיכניסו בחוזים שלהם קביעת מינימום ומקסימום לאותם מוצרים בסיסיים, כמו שאמרנו. כמובן שמי שרוצה לשווק שם משקאות חריפים זה לא נושא שנקבע אותו מבחינת מחירים, אבל מים, ארטיקים, כריכים, קפה - אנחנו באמת רוצים לקחת, אדוני היושב ראש, את הפניה שלך ואנחנו נוציא את זה בחוזר מנכ"ל, שכל החוזים שיסתיימו ויחודשו - הרשויות ידאגו בחוזים לקבוע פיקוח על מחירים של אותן רשתות.

אני סקפטי לחלוטין שהרשויות יעשו את זה. זה חלק מהדרך להכניס כסף לרשויות. אני לא רואה את הרשויות היום מגבילות את הסוחרים בתחומן. אני הייתי בקפיטריות של מרכזי תרבות עירוניים וראיתי את המחירים שאנשים נאלצים לשלם שם. כשאני שאלתי את הזכיין הוא אמר לי: אני אראה לך את השכירות שלי שאני משלם, אראה לך שאחוז הרווח שלי מאד מוגבל. אני גם מוכן לומר איפה זה היה. אני סקפטי כרגע. הלוואי שתשכנע את הרשויות המקומיות בעניין הזה, להכין חוזים חדשים שיאפשרו מחירים יותר זולים. אני המום מהעובדה שתושבים שבאים למרכז תרבות עירוני, שמימנו אותו מכספי הארנונה שלהם, עדיין, כשהם באים לראות הצגה שם, נאלצים לשלם סכומים עצומים עבור קפה, מים מינראליים, סנדוויץ' או יותר מזה.

תראה, קרה משהו עכשיו. אני חושב שההתעוררות היא של כולנו. אני נכנס ברחוב איפה שאני עובד וראיתי הבדלים של מחירים. אמרתי - אנחנו כמוסד כבר לא נקנה ממך, נקנה במקום אחר. יש היום מודעות לעניין. לכן צריך היום לבדוק. יש היום מקומות – למשל קולנוע ביישוב מסוים, הכניסה היא לחצי שעה, בדיוק לחצי שעה, הוא סוגר ופותח רק למחרת.

זה כבר משהו אחר. תראה, חבר הכנסת חסון. החוזר מנכ"ל שלהם זה יותר טוב מכלום. זה המקסימום שהם יכולים לעשות. אנחנו נפעל גם בכלים שלנו אבל זה משהו שבהחלט יעזור. נצפה לראות לפחות את החוזר מנכ"ל הזה.


משה גרדינגר, מנכ"ל רשת רב חן וי- יס פלאנט.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שעלו פה. בחלקם אלה דברים שמייצגים את הענף, אבל זה בוודאי דברים, העובדות הם דברים שקיימים אצלנו ברשת. אז אל"ף, באופן כללי, אני חושב שצריך להבדיל בוודאי בין סקטור ציבורי לסקטור פרטי. אנחנו סקטור פרטי. ענף הקולנוע ניהנה מהדימוי השלילי הזה של הפופקורן שכל כך ניהנים לדבר עליו אבל באופן כללי צריך לזכור אלמנט אחד מרכזי והוא: הפעילות שלנו פר הצגה במזנון היא בסדרי גודל של בין 10 ל-15 דקות. מצד שני, אתה לא יכול להגיד לעובדים שלך – תבואו מ-15:00 עד 15:15, תצאו ואחר כך תחזרו מ- 16:00 עד 16:10 וכן הלאה. מטבע הדברים, לאורך כל השנים, ואני גדלתי בבית קולנוע מגיל אפס - -

אבל זה לא בתי קולנוע של היום, זה בבתי קולנוע של אולם אחד, של פעם. אני זוכר, כשהייתי ילד, בקולנוע "אורדע" - -

תן לי, אני אגיע לכל. בבתי הקולנוע האלה, שעליהם אתה מדבר כרגע – המתחמים הגדולים, התחרות קיימת. זה לא קולנוע "אורדע" של פעם שכבר לא היו נותנים לך לצאת, אחרי הבידוק הביטחוני, ומה שבפנים אתה צריך לקנות. היום אנחנו מוקפים בקניונים או במרכזים כמו "סינמה סיטי", שמוקף בעשרות מסעדות ובתי אוכל, ובסך הכל, האיזון שם צריך להתקיים. הקולה, במסעדה, 2 מ' לפני הכניסה ל – YES PLANET בחיפה תעלה 2 שקל, אנחנו לא יכולים למכור ב-10 שקלים. יש תחרות וכמובן ששמים לב למחירים האלה.

אבל אתה יודע כמה עולה - - ב -
YES PLANET, שזה מקום שאני מגיע אליו לעתים תכופות, אני יכול להגיד לך שיש הבדל בין כוס הקולה שאתם מוכרים לבין כוס הקולה שמוכר "סבארו" או "מקדונלס".

אז תקנה שם, אני לא מונע ממך.

אתה תיתן לי?

כן, בוודאי.


דבר שני, אני חושב שאחד הדברים שעשו וכל הנושא שהתחיל מהקוטג', הדברים שראינו אותם, ההשוואה לחו"ל -אני אומר לכם בצורה חד משמעית: אנחנו זולים, גם במחיר הכרטיס וגם במחירי המזנונים לעומת אנגליה וארצות הברית, בצורה מובהקת, בסדרי גודל של 14-15% לפחות במחירים ולא לקחנו רק את ניו יורק ואת לונדון לקחנו את מנצ'סטר ואת דנוור. אין לנו מצב כמו שקוטג', שעולה 4 שקל בניו יורק ו-7.5 שקל בתל אביב. אז זו גם נקודה שהיא משמעותית. אנחנו יודעים להכניס, למעט מאכלים שבושלו בבית, כי אנחנו לא יודעים אך כך איך לנקות אם זה נשפך על המושבים - אפשר להכניס קולה ומה שרוצים.

זאת אומרת, אם מחר דפני ליף וסתיו שפיר יבואו ויחלקו בחינם פופקורן.

אין בעיה. הבעיה היא עם הקניון

יתנו להם להכניס את הפופקורן.

אין בעיה. אם הקניון נותן להם להעמיד מכונה - -

הם כולים להכניס את הפופקורן.

בוודאי. אין שום מניעה. ברשת שלנו אין שום מניעה להכניס שום מוצר.


מים צוננים. בבתי הקולנוע של רב-חן ו – YES PLANET, בכולם, עד האחרון, מותקן קולר, והקהל יכול לגשת ולשתות מים קרים בלי תשלום. אני אומר לגבי הרשת שלנו. אז דיברנו על זה שהקהל הוא לא שבוי, זמן המכירה שישנו - -

מה הם מחירי הפופקורן היום בבתי הקולנוע שלכם?

פופקורן בינוני עולה 24 שקלים.

כמה רווח גולמי יש במוצר כזה?

אני מניח 80%. אבל לאט לאט. אנחנו, במקרה, חברה ציבורית. יש לנו גם דוחות. שלא תתבלבלו. בניגוד ל "סינמה סיטי" בישראל, שלנו אין קשר אליהם, אנחנו "סינמה סיטי אינטרנשיונל", חברה שמפעילה היום בתי קולנוע ב—7 מדינות. זו חברה הולנדית שנסחרת בבורסה הפולנית. אנחנו מפעילים בתי קולנוע הגדולים ביותר היום בפולין, צ'כיה, הונגריה, סלובקיה, רומניה, בולגריה, וגם בישראל. מישראל באנו, מפה יצאנו.

ברומניה עולה 5 יורו הפופקורן?

ברומניה עולה יחסית למחיר הכרטיס אותו הדבר כמו בארץ. ברומניה היום המחירים יותר זולים. בפולין המחירים כבר ישראלים, בהונגריה המחירים קרובים ישראל, המדינות האלה מתפתחות. היום ההכנסה הממוצעות ברומניה זה סדר גודל של 50 יורו לחודש. זה מדינות מסוג אחר. השכירות שאני משלם ברומניה לבעל הקניון היא בסדרי גודל של 4-5 יורו למטר. אני לא רוצה להיכנס למחירים שאנחנו משלמים פה. לכן אני בא ואומר: זה נורא קל לזרוק את הרווח על הפופקורן - -

מה הרווח שלכם?

הרווח שלנו היום, בחברה הציבורית, בסך הכל אנחנו עושים על ה - -סדרי גודל של 17-18% על מחזור המכירות שלנו. יש בענף הקולנוע גם חברות ציבוריות שלא מגיעות לזה. יש כאלה שאולי עושות אחוז אחד או שניים יותר טוב מאתנו.

מה המשקל של הפופקורן במחזור שלכם, באחוזים?

לא מאד גדול. אני יכול לומר לך שסך הכל המזנון יחסית לכרטיסים – המזנון מהכרטיסים הוא בסדרי גודל של 20-25% ==

ומתוך זה – הפופקורן?

שליש, אני מניח.

כלומר, 7% מכל המחזור.

יכול להיות. משהו כזה.

כלומר, אם מחיר הפופקורן, נניח, ייכנס לפיקוח, זה לא דרמטי מבחינתכם.

ישפיע לנו מאד על הרווח, בוודאי. אם כל המזנון מרוויח בסדרי גודל של בערך 25% כי הקולנוע כולו, אמרנו, עושה בערך 18% - המזנון יותר רווחי מהכרטיסים, צריך לזכור שבמחירי כרטיסים, חצי ממחיר הכרטיס הולך לחברת הסרטים. כלומר, לפני שאתה מתחיל לזוז, אתה מסתכל על מחיר של כרטיס, 37 שקלים? דווקא אתמול היתה כתבה מוצלחת שהראתה עד כמה יש מבצעים, עד כמה המחיר הזה הוא - - אבל ב-37 שקלים, אחרי שאתה מוריד את המע"מ, מוריד 2.5% של עידוד הסרט הישראלי, מוריד חצי אחוז לאקו"ם, מוריד אלף ואחד דברים מסביב, אתה משלם עוד חצי בערך לבעל זכויות הסרטים, שזה הסטודיואים האמריקאים, מפיקי הסרטים הישראלים - הקולנוע, ככה המבנה העולמי, זה לא משהו שהומצא בישראל.

בחנתם פעם לנסות להקל? זה מאד כבד כשמגיעה משפחה עם ילדים. הורים עם שניים או שלושה ילדים. זו הוצאה לא פשוטה. אן - להקל על חיילים או על נוער – אנחנו רוצים שהאוכלוסיות האלה יגיעו לקולנוע. מי שרוכש,נניח, 3 פופקורן, שזה כבר מתחיל להיות הוצאה כבדה - -

אל"ף, חיילים מקבלים הנחה קבועה בבתי הקולנוע. משלמים 11 שקלים פחות.

במזנון – מחיר מלא. הכתבה של אתמול ב "גלובס" עובדת יפה, אבל – מבצעים, עם חברות כרטיסי אשראי ועם חברות מסחריות שונות, מבצעים פר סרט, פר בית קולנוע, יש הרבה. אנחנו נותנים מנויים לאנשים באים הרבה. אנחנו מאפשרים מנויים של 10 כרטיסים שמלווים ב- 25% הנחה. רוב ההנחות נמצאות בכרטיסים, לא במזנונים. מאד קשה במזנון בלחץ שנמצא- שוב, מדברים על 10 דקות של לחץ ו-40 דקות רגיעה, רבע שעה לחץ ושוב רגיעה. קשה מאד להתחיל לתת הנחות במחיר. זה כמעט בלתי אפשרי. אנחנו עושים את ההנחות בעיקר בנושא מחירי הכרטיסים.

לנוער אין הנחה, נכון?

יש מבצעים, למשל בקיץ, עכשיו, ביחד עם הרשויות המקומיות, לא בכולן. נניח, עירית חיפה. היא מאפשרת יומיים בשבוע במחיר כרטיס שהיא מסבסדת, ובחלקו אנחנו מסבסדים, בפתח תקווה יש לנו כזה דבר. תלוי בכל מקום. "לאומי קארד" של צעירים – מקבלים כרטיס אחד בחינם אצלנו.

במבצעים האלה – מי סופג את העלות, אתם או חברת האשראי?

אנחנו סופגים את כל העלות. הם מסבסדים, אבל במעט. דרך אגב, לגבי הבקבוקים, למיטב ידיעתי - חוץ מבקבוקי זכוכית מותר להכניס לבתי קולנוע בקבוקים. לא מזכוכית. זכוכית אסור, בכל מקום, לפי החוק. זכוכית אסור בכל מקום כי זה יותר מסוכן, מבחינת האלימות.

יש עליה בכמות הצופים בקולנוע?

מ-2009 ל-2010 היתה עליה במדינת ישראל של בערך 17%, עליה אדירה, הרבה בגלל הסרט "אווטר". השנה אנחנו כרגע מחזיקים פלוס מינוס מספר דומה לשנה שעברה, שזה מאד יפה, כי אין "אווטר" השנה, אבל לא יודעים עוד איך השנה תיגמר.

ביחס למדינות אחרות – אנחנו צופים הרבה או מעט בקולנוע?

אנחנו צופים בקולנוע ברמה אירופאית ממוצעת. זאת אומרת, הביקור הממוצע בישראל לתושב, אם אתה מנכה את האוכלוסיות החרדיות וחלק גדול מהערבים המוסלמים שבכלל לא הולכים לקולנוע – זה בסדרי גודל של מערב אירופה, קצת פחות.

כולם מדברים על הפופקורן. קיבלתי תלונות למשל - - זה לא רק חוצפה

שאפילו כשילדים או נוער ומבקשים לחלק לכמה כוסות, גם על הכוס

אצלנו לא עושים את זה. אבל אני רואה שאתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.

זה לא קשור אליו.

אני מנכ"ל ההסתדרות לצרכנות. אני שמעתי את אנשי הסרטים. כמו שאדוני ציין בתחילת הישיבה, הניצול הציני של הסיטואציה של חופש, ילדים, פיתוי, הורים, זה משהו שבלתי ניתן לתאר. אנחנו מקבלים כל יום תלונות בנושא ואנחנו חסרי אונים כי פשוט המחירים הם שערורייתיים. כולם מדברים על הפופקורן. זו לא רק הוצפה לקחת את המחירים האלה, וזה קהל שבוי, כמו שנאמר כאן, החוצפה היותר גדולה היא שאפילו אם רוצים לחלק את הדלי בין שניים גם על הקלקר לוקחים על כל כוס קטנה 2 שקלים. זה נכון לאתמול.

איפה?

ב"סינמה סיטי".

זה לא קשור אליו.

התופעות האלה קיימות. גם מנצלים את המצוקה.


התופעות – במגרשי הכדורגל זה בכלל שערוריה. על מתקני מים בכלל לא שמעו. שם בכלל אין דבר כזה. התנאים הם בכלל תת רמה. תחת השמש הקופחת שם יושבים. נעזוב את הכל, לא משנה. הרי אסור להכניס מים. המחירים בפנים הם שערוריה. פשוט מוכרים שם במינימום 10 שקלים כוס שתיה, ואין דבר כזה "קולר". בגנים הציבוריים, במקומות ממשלתיים, גם בבתי קולנוע ותיאטראות. גם בכל המקומות לא רק הפרטיים, אלא גם אלה שקשורים לממשלה ולעיריות, גם שם, המחירים הם מה שנקרא –חופשי. כל מחיר שיתנו. אנשים מגיעים לפרקים והיום משפחה שיוצאת – לא ייאמן איזה מחירים הם משלמים. זה הגיע למצב שהוא פשוט ניצול ציני. אתה הולך לפארק מים, אתה רוצה את הדבר העיקרי, אבל התעשייה שמסביב – אתה תשלם כל מחיר, אתה כבר שם. הארטיקים והמוצרים הנילווים יכולים להגיע לפערים של מאות אחוזים. אין ברירה, ההורים ישלמו. אלה תופעות שכל הורה מכיר. אני לא יכול להגיד שזה לא חוקי. זה חוקי, אי אפשר להגיד שלא, אין פיקוח על המוכרים האלה. ההגבלים העסקיים מעולם לא פתרו לנו את הבעיות. אני לא מתלהב מחקיקה, אבל כנראה שאין ברירה. אנחנו כהורים חסרי אונים. אין חקיקה, אין פיקוח, אין כלום. יש מצוקה בעניין. מדובר בהוצאות אדירות. אין לך אלטרנטיבה. אתה שבוי, אתה לא יכול. דיברנו על קולרים שהחוק מחייב – אין דבר כזה, אין פיקוח. על מה שיש כבר חוק אין פיקוח. אז צריכים לפקח שתהיה אלטרנטיבה. בקיצור,הנושא אקוטי וטוב שהעליתם אותו על סדר היום.

זה מאד בולט, דרך אגב, במיוחד לגבי מכונות שתיה. רואים את זה בבסיסי צבא. צה"ל לא מחפש להרוויח על מכונות שתיה. הוא גם לא מסבסד את המחירים שם. ואז אתה רואה בבסיסים מחיר מסוים לפחית של "קוקה קולה", לעומת זאת – אותה מכונה שעומדת בסופרלנד, המחיר הוא פי כמה. אתה אומר – מה ההבדל בין מכונה לאותה מכונה? זה הניצול. זה יכול להיות או מזה שבעל המקום גובה את הרווחים אליו או שהוא גובה שכר דירה על הצבת המכונה, שהוא גוזר את זה מהמחיר המופקע שבו ימכרו המוצרים לציבור. זה דבר שאי אפשר להסכים לו לאורך זמן.

אני לא נציג של הסופרלנד , אין לנו שום קשר ללונה פרקים אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבך שהסופרלנד והלונה פארק עובדים 3-4 חודשים כל השנה. אם זה לא בחופש –לא באים.

אין בעיה, תתמחר את זה בכרטיס. יש גם חלק מבתי הקולנוע שטוענים שמחיר הכרטיס מסובסד על ידי מחיר הפופקורן. אני לא אוהב את הבלבול והערבוב – זו הטעיה של הצרכן. יקר לך? יש לך עלויות שאתה לא יכול להתחמק מהן? תמחר את הכל בכרטיס הכניסה. כל מוצר, תתמחר אותו באופן הוגן. סבסוד צולב כזה הוא מטעה, הוא פוגע בצרכן. אם אתה אומר שמקום מסוים פתוח חודש בשנה, ויש לו עלויו על התקופה שבה הוא לא פועל, אז שכרטיס הכניסה יהי ה יותר יקר.

סליחה. במחיר יותר יקר הגענו למצב שאנחנו לא הולכים לבריכה. אני בעד להסדיר את הנושא הזה אבל צריך לעשות הבחנות בין מקומות שונים ודברים שונים ולמצוא את הפתרונות הנכונים לכל מקום בהתאם למבנה שלו.

בניגוד לאקט הראשוני של רכישת הכרטיס שם יש תהליך שאדם יכול לבחור, לבדוק את האפשרויות. ברגע שהגעתם למקום אתה מאבד את יכולת הבחירה, ושם, מול המוצר - פה הכשל. לפני כן אין לי בעיה. שיקבעו מחיר יקר לקולנוע.

זה לא מגן על הצרכן.

בית קולנוע לידו ימכור בפחות.

הוא יעמוד בדיוק באותה בעיה שלנו, אז הוא לא יעבוד בפחות, כי כולם עומדים בפני אותה בעיה.

אל תשכח שבכל שקל שאתה מעלה את מחיר הכרטיס בקולונוע, זה מעלה ב-2 שקלים כי צריך לתת חצי מזה למפיצי הסרטים. אתה לא יכול לתת פחות מזה. זה לא כל כך פשוט, זה מה שאני מנסה להגיד, ויש הבדל גדול בין בית קולנוע לבין אצטדיון עירוני.

אם זה היה פשוט לא היינו מקיימים את הישיבה הזו בפגרה ומטריחים את כולם. מאחר וזה לא פשוט, לפני שהולכים לעשות צעדים ואנחנו רוצים לעשות צעדים מדודים – בגלל זה ביקשנו מגורמים אחרים גם לתת לנו חומרים. אבל לא נשאיר את המצב כמו שהוא. יכול להיות שסקטור כמו שלכם מצדיק התייחסות מיוחדת. אנחנו נבחן את זה. אבל לא יכול שיהיה מצב שנמשיך ללכת לבלות ועל הדרך יגזרו מאתנו משהו שלא צריך לגזור. בטח היום כשיש כבר תרבות ישראלית שלא היתה עד היום – של התארגנות צרכנים, של אקטיביזם צרכני. עוד יחלקו פופקורן חינם.

זה יוריד את המחיר, תתפלא לשמוע, יותר מאשר יוריד חוק של הכנסת.

אני רוצה לחזק את דברי היושב ראש, אני חושב שהוא עשה נכון, ועשה, במיוחד לבעלי עסקים – היטבת אתם. נתת להם התרעה, נתת להם סיכוי להתארגן על עצמם ואני אומר לכם בוודאי באווירה הציבורית הנוכחית, ובוודאי כשמדובר כאן במוצר שאתה בעצמך אמרת, אדוני, ואני מעריך שבאת לדיון, שזו תעודת כבוד עבורך, כבעל עסק. אני חושב, כמו שאתה הצגת את נושא הפופקורן, שיש בו מתח רווחים מאד גבוה, יהיה עליכם בסופו של דבר לחץ, וכן – יש מדד פופקורן, זה יהיה סוג של סמל ביעד הבא. אם אתה בקיא ברשתות חברתיות אתה יכול לדעת שכבר היום ברשתות חברתיות קיימות קבוצות שמוחות על מחירי הפופקורן מחירי המזנונים בבתי הקולנוע, של עשרות אלפי חברים ואני בטוח שזה יילך ויתעצם. לכן אני מציע, באהבה גדולה: תקדימו את החרם הצרכני, תקדימו את פעולות הכנסת , ותעשו אתם מהלכים שיובילו ויראו שאתם גם רגישים לציבור, רגישים לעניין, ומתח הרווחים של הפופקורן יכול גם לרדת ל-40%. אף אחד לא רוצה שתפסידו, ואין כאן פילנתרופיה של קולנוע, אנחנו רוצים שעסקים יצליחו וגם ירוויחו. אבל יש גם מסחר הוגן – ואני אומר לכם: תעשו את זה אתם לפני שהכנסת תעשה את זה ולפני שיבוא הציבור ויחרים ותהיה מחאה אמיתית, ובסוף תעשו את זה בכוח. עד היום "תנובה" מלקקת את הפצעים על תדמיתה ועל התנהלותה, על זה שהיא לא ידעה לקרוא את המפה בזמן, והיא שילמה מחיר יקר על הפגיעה במותג ועל החיבור של הציבור במותג. עד המחאה היה חיבור כמעט אולטימטיבי. רגשי, אפילו. "תנובה" שילמה מחיר יקר על כך שהיא לא קראה את המפה בזמן. אני מציע לכם ללמוד מכך לקח.

אני מחברת "אתרים". החברה היא תאגיד עירוני של עירית תל אביב וחברה ממשלתית. אנחנו מפעילים מזנונים בכל רצועת החוף בתל אביב, בסך הכל 13 מזנונים, במסגרת זכיינים. יש פיקוח על המחירים של מוצרי היסוד. במסגרת המכרז ובמסגרת ההסכמים שנערכים אתם, לא במסגרת חקיקה, 5 שקלים לקרטיב, 5 שקלים לבקבוק מים מינרלים, ו-12 שקלים לפיתה עם סלטים.

זה משהו ששיניתם ממש לפני כמה חודשים. היתה שם התארגנות מחודשת שאיתר שמעוני, המנכ"ל שלכם, לקח על עצמו את העניין הזה, וזה היה גם כתוצאה מסוג של בדיקה שהיתה לכם ואתם נעניתם מהר מאד.

איך בכלל עלה לי הרעיון, אפרופו הסיפור הזה, שכבר לפני יותר מחצי שנה עליתי אותו? ישבתי בחוף הים, ודיברתי עם זכיין שלכם. אני גם שמאי מקרקעין ושאלתי אותו - כמה שכר הדירה. הוא אמר לי משהו דימיוני. שאלתי כמה היה קודם, וזה היה משהו כמו שליש או רבע. מחירי הנדל"ן לא עלו בצורה כזו אבל הוא אמר לי – כן, אבל יש פה תחרות. שאלתי איך זה מסתדר עם התכנית העסקית שלו, והוא אמר לי – מה הבעיה? העליתי מחירים ואני בינתיים רווחי. משם, דרך אגב, התחיל הרעיון, וזה התחבר לי עם מה שקורה במקומות אחרים. אמרתי – אפשר לשרשר הכל לצרכן. כל הכבוד שתיקנתם את זה.

קודם כל, זה קיים תקופה ארוכה. החופים, בעצם, התרחבו במתכונת שלהם ממזנונים למסעדות, כך שאפשר לעשות את אותה הנחה לצרכנים במסגרת המוצרים האלה.

אני גר ממש באזור שם ואני חייב לומר שהמחירים הפכו להיות הרבה יותר הוגנים, וגם יש שם תחרות מאד רחבה באזור, וזה מאפשר, באמת – סחר יותר הוגן ותחרותיות לאזרח, לצרכן.

אז זו דוגמה לא חדשה, כי זה במסגרת המדיניות של עירית תל אביב - -

זו דוגמה למנהיגות שלקחה אחריות בזמן, קראה את המפה, והבינה שאם לא ייעשה מעשה - - במיוחד כשמדובר בגוף שהוא ציבורי.

מעבר לזה, לא קשור למוצרי מזון. יש גם פיקוח על מתקני חוף, ועד כמה שאני יודעת, עירית תל אביב ה- - מכל יתר החופים בארץ.

אתמול היתה ב "מעריב" טבלה שהשוותה חופים בארץ.

דיברתי עם היועץ המשפטי, הממונה על הגבלים עסקיים בפגישה. יהיה לנו קשה להתחייב לעשות דבר כזה, בטח בסיטואציה הנוכחית שלקחנו על עצמנו גם לאור בקשות הוועדה הרבה תחומים, גם בתחום החלב, גם בתחום הגז, גם הכלכלן הראשי הוא חבר ועדת טרכטנברג. אז הרשות, כרגע, וכוח האדם שלה – מעט מוגבלים. אז אני לא רוצה להתחייב שנעשה בדיקה מקיפה של הנושא הזה. מה שכן, אני חושב שהדברים שהועלו כאן, למשל – שבעל המקרקעין, שהוא רשות מקומית, ויכול לדאוג לעניין הזה, זה דרך אחת לדאוג לזה.

אתה אומר שיש לכם עומס?

ודאי שכן.

מה העומס? תסביר לוועדה מה העומס.

כשהיו לכם דברים שהיו חשובים לכם, כמו חוק של קבוצות ריכוז, באתם לוועדת הכלכלה ואמרתם שאתם רוצים שנסיים את זה מהר. ועדת הכלכלה, הלו"ז שלה הרבה יותר עמוס מסדר היום של הרשות להגבלים עסקיים, אני יכול לומר לך את זה בוודאות. אנחנו הבנו גם את החשיבות וגם נענינו לבקשה שלכם. אצלנו זה נעשה מהר, מתוך היענות, ונדמה לי שגם עמדנו על האינטרסים שלכם, בחקיקה, מול אינטרסים אחרים. אני חושב שאם ועדת הכלכלה מבקשת מהרשות להגבלים עסקיים אתם צריכים למצוא את הזמן, ולעשות את העבודה הזו עבורנו, כי אנחנו צריכים להמשיך ולעבוד בשיתוף פעולה, מה עוד שאני דיברתי באופן אישי עם הממונה, בפגישה שהיתה לנו בנושא אחר, אבל מאחר והנושא הזה חשוב לי, אני בחרתי בו, ואני רוצה אתכם כשותפים לדרך וככלי עזר מקצועי להכוונה. אז אני מבקש שתרשום את הדברים ותפנה אותם למי שצריך, אצלכם. התשובה הזו לא מקובלת עלינו.

אני רק רוצה להגיד שגם סדר העדיפויות של הוועדה שם בראש סדר העדיפות מוצרי יסוד. השאלה היא אם לבדוק את משק החלב או המחירים בבתי הקולנוע - -

למה זה או-או?

כמו שאנחנו לא אמרנו לכם או-או, וכמו שלא נגיד לכם את זה בדברים האחרים, הרי ניפגש פה עוד בעוד הזדמנויות בנושאים אחרים, בטח בנושא מסקנו ועדת הריכוזיות, שעוד יגיעו לוועדת הכלכלה. הנושא הזה מאד חשוב לנו, אם להתבטא בצורה עדינה. אנחנו רוצים את עזרתכם. יותר מזה אני לא יכול לומר, תעשו את השיקולים שלכם. אבל מאד מאד חשוב לנו.

אופוזיציה וקואליציה, אחדות. זו הופעתי הראשונה בוועדה כחבר הוועדה.

חבר הכנסת חסון עזב את תפקידו כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה והפך להיות קבוע בוועדת הכלכלה ומרכז האופוזיציה בוועדה.

אז כבר יש אחדות, בישיבה הראשונה.

אצטדיונים יש כאן? הוזמנו ולא הגיעו.

אצטדיונים גם שייכים לעיריות.

חוק חברות ממשלתיות קובע שחברה ממשלתית תפעל לפי שיקולים עסקיים ויש שאלה אם דבר כזה נחשב שיקול עסקי. עיריה יכולה לפעול לפי שיקולים עסקיים, לא בטוח שחברה ממשלתית יכולה.

גם שיקול עסקי הכי פרטי שיש – אנחנו רוצים שהוא ייעשה בצורה הוגנת.

יש רגולציה, לא?

מפעילי מכונות אוטומטיות, יש כאן?

מכל מה ששמעתי פה אין לנו הרבה מה להוסיף. זה כמו שכבודו העיר –המחירים, יש מכרזים של הצבת מכונות שמבוססים על מחיר לצרכן, בדרך כלל באוניברסיטאות, בבסיסי צה"ל.

אז באוניברסיטאות יש לכם מחיר קבוע לצרכן או שאתם מתחרים עליו? מתחרים על מחיר. אוקיי

ויש מחירים שמבוססים על העמלה של המקומות שבהם אנחנו מציבים – כמו בתי חולים, אצטדיונים.

בבתי חולים התחרות היא על מקסימום מחיר שבית החולים מקבל?

כן, על העמלה שבית החולים מקבל על הצבת המכונה. ואז זה מגולגל, כמובן, על מחיר הפחית או הסנדוויץ'.

דווקא בתי חולים, מקומות עם שיא הרגישות - -

תחנות רכבת. שכחתם.

הרכבת היא לקוח שלנו, של הוועדה. ברכבת גם התחרות היא על מקסימום תמורה?

על העמלה, כן.


כדאי גם, בהזדמנות זו, שהוועדה בוחנת את זה - כי אנחנו, כמובן, מעדיפים שהמחיר לצרכן יהיה כמה שיותר נמוך כדי שיקנו יותר. אני חושבת שזה גם קשור למחירי חניה. חשוב שגם את זה הוועדה תבדוק. כשאתה נכנס לחניון ב "איכילוב" אתה משלם 15-20 שקלים לשעת חניה - - -

אבל הבעיה במקום כמו "איכילוב", בניגוד לתל השומר, לדוגמה, שזו חניה שלא משמשת רק את באי בית החולים. זה משמש גם את באי בית המשפט, וכו', ואז זה מחירי השוק. יש פה בעיה. אי אפשר במנגנון החופשי והפתוח להפריד את זה ממחירי השוק. יש מקומות אחרים, כמו "אסף הרופא", כמו תל השומר, ששם זו שערוריה, מחירי החניה. היתה הצעת חוק של חבר הכנסת מאיר שטרית לפקח על מחירי החניה בבתי החולים, ושר התחבורה התנגד.

אנחנו העברנו הצעת חוק בכנסת הקודמת שקובעת שחניה, פעם זה היה שאם היית חונה את - -אז היום חילקנו את זה לרבע שעה. זו הצעת חוק שאני הייתי שותף לה, אני מאד גאה בה. היא שינתה את המציאות לטובה.

היא שיפרה.

תן את הקרדיט למשה כחלון.

משה כחלון ואורית נוקד, גם.

אתה יכול להוסיף גם את נתב"ג מבחינת המזנונים.

לתמ"ת אין מה לומר בעניין?

אני אעביר את הדברים הלאה לגורמים שיכולים להיות מעורבים בעניין.

עסקתם בזה פעם? קיימתם דיון פנימי בנושא?

אני לא יודעת. יכול להיות. אני לא מכירה. לכן אני אומרת שאני שומעת את הדברים ואעביר אותם.

נסכם את הדיון – 1. נחזור בסיכום על הפניה, גם לרשות להגבלים עסקיים וגם למשרד התמ"ת, יש לכם אגף שלם שעוסק בעניין, נכון? פעם יצא לי לדבר עם ראש האגף בעניין הזה, לקבל את כל המידע שמצוי ברשותכם או שאתם יכולים לאסוף, לחקור ולהסיק לגבי הסוגיות שדנו בהן היום, עד סיום הפגרה.

אנחנו קוראים גם, במיוחד בתקופה הזו של הקיץ, של חופשות של משפחות, לגופים הרלבנטיים לקיים רגולציה עצמית של הנחות על המוצרים האלה. הוועדה תגבש הצעת חוק מוסכמת על הוועדה שתפסיק את הניצול והעושק של צרכנים במקומות בילוי, דבר שפוגע גם בכיסם של משקי הבית וגם בהנאה שלהם מהבילוי, כי זה תהליך שהוא מאד מעצבן. הוא מקומם מעבר לחוסר הכיס ולהרחקת אוכלוסיות מסוימות מבילויי פנאי ותרבות, הדבר גם פוגע ברגשות הציבור במובן הזה שהישראלים מרגישים פה פריירים, בניגוד לדימוי שלהם. אנחנו גם נותנים עצת חיני שלאור הדינמיקה הציבורית שכמובן גם תשתקף לתוך הפעילות פה, בבניין - אני לא רואה את המצב נשאר כמו שהוא בחודשים הקרובים, ולכן- מי שיהיו לו רעיונות של רגולציה עצמית או כיצד פותרים את הנושא בצורה מדתית, אולי גם בהסכמות, זו הדרך הראויה. אפשר ללמוד מההיסטוריה הקרובה, גם מחברות הסלולאר, גם מחברות הכבלים והלווין, YES ו- HOT, גם מחברות הגז, שבהסכמה אפשר בסוף אפשר להגיע לפתרונות שמשתלמים לכולם. מי שינסה להיאבק בגל הזה, בצונאמי הצרכני שהתרומם, פשוט יטבע תחתיו וישלם, לדעתי, מחיר יותר יקר, אבל זו רק עצה.


משהו להוסיף?

לא. מסכים.

בזה אנחנו מסכמים את הדיון. אני מודה למי שהגיע. הישיבה נעולה, וניפגש בעניין הזה כנראה אחרי הפגרה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30