הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
35
הוועדה לקידום מעמד האישה

2.8.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 104

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ב' באב התשע"א (2 באוגוסט 2011), שעה 11:00

דיון בעקבות מחאת העגלות – מחיר ההורות

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר

עינת וילף

אורלי לוי אבקסיס

שלמה מולה

אנסטסיה מיכאלי

דוד שטיינמץ, מנהל אגף בכיר לתקציבים, משרד התמ"ת

ליאורה כהן, משרד התמ"ת

רותם רולף, משרד האוצר

רן רידניק, רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

צחי דיקשטיין, יועץ השר, משרד החינוך

אורה גולדהירש, רכזת טיפול בפרט ואכלוסיות, משרד החינוך

סימה חדד, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך

דלית שטאובר, משרד החינוך

גילי קניגסבוך, מנהלת אגף פיקוח פיננסי, משרד התחבורה

ורד סוויד, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה

עו"ד שירלי בבאי, מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

גלי עציון, ארגון נעמ"ת

עו"ד מאירה בסוק, לשכה משפטית, ארגון נעמ"ת

עו"ד מיכל אקסלרוד, ראש מטה יו"ר נעמ"ת

כרמל איתן, דוברת נעמ"ת

עו"ד טליה לבני, יו"ר נעמ"ת

שרון צ'רקסקי, לוביסטית ומנהלת תחום קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

ליאורה מינקה, אמונה

עו"ד סלעית קולר, יועצת משפטית לצרכנות, המועצה הישראלית לצרכנות

חנן דגן, מנכ"ל איחוד גני הילדים

ליאת ורדי בר, יוזמת מחאת ההורים, מצעד העגלות

יעל ברדה, מחאת ההורים, מצעד העגלות

נגה קלינגר, מחאת ההורים, מצעד העגלות

טלילה שחר רוזנפלד, נציבות שירות המדינה

תמי בן חמו, עובדת סוציאלית, אגף רווחה, עיריית נצרת עלית

ליאורה לורי, מנהלת אגף הרווחה ויועצת ראש העיר לקידום נשים בעיריית נצרת עלית

מיה פולק דה מרקר, חיב"ה – איגוד הגנים הפרטיים

אלעזר שוורץ, מ.מ.מ.

אורלי לוטן, עוזרת מחקר ומידע

דלית אזולאי

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
דיון בעקבות מחאת העגלות – מחיר ההורות

שלום לכולם. אני רוצה להתחיל. חברים, אנחנו כאן בכינוס חירום של הוועדה לקידום מעמד האישה, בעקבות מחאת האימהות. חשוב לי לומר דבר בפתיחה, שהוא כדי להבהיר לכולם לאן אנחנו צועדים. יש מטרה אחת גדולה, זאת שבתוך שלל המטרות, יש מטרה אחת גדולה והמטרה הזאת היא חינוך חינם לגיל הרך, זה נורא פשוט. ארבע המילים האלה, זאת לא סיסמה, זה משהו שאנחנו דוגלים בו, טליה וליאורה, בעצם כל מי שכאן נציגות ארגוני הנשים, אמירה, כולכן יודעות שמהרגע שנכנסתי לתפקיד הזה, זה הדבר הראשון שדיברנו עליו, בגלל זה הרחבנו את בסיס התקציב לסבסוד מעונות יום בעוד תוספת של 320 מיליון שקלים. אבל מי שעוקב אחרי ההתנהלות של הסיפור הזה יודע דבר אחד – אסור להשאיר את הנושא הזה במשרד התמ"ת. זה חייב לעבור למשרד החינוך. אם אנחנו רוצים חינוך חינם לגיל הרך, זה חייב לעבור את המהפכה הזאת.


אני הזמנתי את שר החינוך, אני רואה כאן את העוזר שלו. צחי, תמסור.

אנחנו נציגות שלו כאן והוא תומך בזה במאה אחוז.

יש נציגים של המשרד, אני יודעת. אבל יש כאן מסר חשוב שאנחנו רוצות להעביר. יש כאן שתי מהפכות שצריכות להתרחש, מהפכה אחת זה שמדינת ישראל צריכה לכבד את נושא הגיל הרך ולהעביר אותו למקום שראוי לו – משרד החינוך. הדבר השני הוא באמת הנושא הזה של תקצוב. בואו נקרא לילד בשמו. אין במדינת ישראל מספיק מעונות יום שיכולים לקלוט את כל הילדים במדינת ישראל שרוצים להגיע. אין לי שום בעיה, אם אישה רוצה לשלם הרבה כסף לגן פרטי, אני לא אמנע ממנה. אני רוצה אבל לאפשר לכל אישה עובדת במדינת ישראל את הזכות לשלוח את הילד שלה לחינוך ציבורי ראוי, כי יש כאן חינוך ציבורי ראוי. החינוך שמעניקים הארגונים במעונות היום הוא חינוך ראוי, הבעיה היא שהוא לא מספיק. היום אין מקום, אין מקום במעונות היום. מדינת ישראל לא משקיעה מספיק כדי לבנות מעונות יום חדשים. אני רוצה לומר לכם שפניתי אתמול לראש הממשלה ואמרתי לו שזה הדבר המרכזי שצריך להיות על סדר היום של אותה ועדה שהוא מקים. אני רוצה לומר לכם משהו. הוועדה הזאת תהיה חסרה אם לא תהיה בה שרה, לא מספיק שיהיו בה גברים שרים, אנחנו צריכים לדאוג לכך שבוועדה הזאת תשב שרה. אני אמרתי, אמרתי היום, בעצם העברתי מסר מאוד ברור לראש הממשלה.

למה צריך ועדה, ציפי, למה לא להחליט? ממש לעשות, חינוך חינם, להתחיל בזה.

לא, אני מדברת, הוועדה הרי לא מדברת רק על חינוך חינם, הוועדה מדברת על שלל הסוגיות החברתיות.

אבל חינוך חינם יתחילו ואחר-כך ימשיכו עם ועדה. אני עם ועדות יש לי ניסיון.

אני חושבת שהרצון לבדוק לעומק את הבעיות החברתיות שעלו כאן, כולל בעיית הדיור, זה דבר אמיתי, זה לא בעיות שאפשר לפתור בהינף החלטה כזאת או אחרת. אני חושבת שזה ראוי. אני חושבת שבכל מקרה, בכל ההחלטות האלה שיש נגיעה אישית לחיי המשפחות, אני חושבת שראוי שתשב שם אישה. אז לכן, אישה מהממשלה, שתהיה שם שרה שתשב שם ולכן אמרתי את זה כבר.


נמצאות כאן נשים יקרות משני צידי השולחן. נמצאות כאן יושבות ראש הארגונים, שמאוד חשוב לי לשמוע ביחד, הישיבה הזאת היא לא ישיבת קיטורים. היא ישיבה מעשית, שהתוצאות שלה אמורות להיות מזכר שראש הממשלה יקבל מאיתנו, כהמלצות הוועדה ואנחנו נעשה את זה ביחד. בסוף הדיון הזה, יהיו המלצות מעשיות שאנחנו נשגר לראש הממשלה. מכתב חגיגי, חתום על-ידי כל ארגוני הנשים ועל-ידי הוועדה לקידום מעמד האישה.


נציגות מחאת האימהות היקרות, אתן בעצם הובלתן מאבק ציבורי שאנחנו מגבים אותו כאן. אני חושבת שזה מאבק חשוב, מאבק נכון ואתן מקבלות את הרוח הגבית של הוועדה הזאת היום, בנושא הזה של חינוך חינם לגיל הרך, אני מאמינה בזה אידיאולוגית, אני חושבת שזאת הדרך הנכונה. לא יכול להיות שסטודנט, בעצם פעוט עולה פי שניים מאשר סטודנט במדינת ישראל, אלה הסכומים. ואני חושבת שצריך לאפשר כרגע גם לארגונים וגם לנציגות המחאה לדבר. אז אני אתן לכן לעשות את זה באופן של צד וצד. נתחיל עם נציגות מחאת האימהות, בבקשה, נשמע את יעל, בבקשה.

אנחנו ממש שמחות שהוועדה מקיימת ישיבה בנושא מאבק ההורים. המצוקה היא כל-כך גדולה, יש זעקה בכל הארץ. אנשים סוף סוף מצאו את קולם והם יוצאים לרחובות והם אומרים את דברם. אנחנו חושבים שלצערנו, הבעיה היא לא בחקיקה וחברות הכנסת שיושבות כאן וכל הארגונים שיושבים כאן, יודעים שבמשך 15 השנה האחרונות, היתה חקיקה חברתית ענפה בנושא הזה. חוק אחרי חוק, חוק אחרי חוק, שנה אחרי שנה, ממשלת ישראל הקפיאה את החוקים החברתיים בחוק ההסדרים ויחד אתם היא הקפיאה גם את הזכות שלנו לגדל ילדים בכבוד בישראל. ולכן אנחנו לא יכולים שתהיה עוד ועדה. אנחנו לא יכולים. אנחנו חייבים החלטות ממשלה ואנחנו רוצים שהדרישות שלנו ייענו במסגרת של החלטות ממשלה ואנחנו מבקשים מהוועדה הזאת את העזרה להגיע לראש הממשלה שזה תפקידו לפתור את הבעיה שלנו, כחלק מהמאבק הכולל, מאבק על צדק חברתי בישראל. מאבק ההורים הוא חלק מהמאבק על צדק חברתי בישראל, הוא לא נפרד לרגע. ולכן, אנחנו שמחות מאוד להיות פה ואנחנו מודות לכן ולכם על כל הסיוע ועל כל האנשים שעושים במלאכה שנים, ועכשיו קצה הנפש. כולם יוצאים לרחובות ודורשים את הדרישה שלהם ואנחנו מאוד מאוד זקוקים לכם.

תודה רבה. נגה, בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף, מלבד זאת – יושב-ראש ההסתדרות, עופר עיני, אמר אתמול שחינוך חינם זו דרישה לא פרקטית. הוא אמר שזה שטויות, במילים אלה, הם חושבים שזה אפשרי, האם יש מישהו במדינת ישראל שחושב שבאמת מתישהו יהיה כאן חינוך חינם לכולם מגיל אפס? זה שטויות. ציטוט מדויק. אני חושבת שלקרוא לכך שטויות זה חוסר הבנה על מה זה אומר חינוך חינם בגיל הרך וגם הלאה מהגיל הרך. הילדים האלה הם באמת העתיד והעתיד זה אומר עתיד מדינת ישראל בכלל.

מי שאומר דבר כזה, לא מבין כלום באיך מוציאים נשים לעבוד. הדבר הזה פשוט מעיד על ניתוק מוחלט.

יש פה משהו, אני לא מאמינה שהוא ממש כך אמר.

במילים אלה.

זה כל-כך לא מתקבל על דעתי. כי אותו יו"ר הסתדרות, בהסכם הקיבוצי של המגזר הציבורי, הביא הישג של 300 שקל לאימא, על ילד ראשון, ועוד 200 שקל על ילד שני. זאת אומרת, וזה, הוא יודע, שזה רק המעט שבמעט, לעניין של השתתפות המדינה בחינוך, בעלות חינוך הילדים. הוא שומע מאיתנו, מנעמ"ת, ואני לא מאמינה שהוא לא זוכר. הוא שומע מאיתנו במשך שנים את הדרישה לחינוך חינם לגיל הרך. לכן, אני מקווה שיש פה רק עניין של הוצאה מהקשר.

אנחנו לא מנסים פה להגן עליו כרגע.

לא, זה כל-כך לא נשמע לי הגיוני.

זה מה שהוא אמר. אמר את זה הבוקר.

מה שאנחנו אומרים זה שבאמת זאת מצוקה אמיתית, זאת מצוקה רחבה, זו מצוקה מקיר לקיר. לא מדובר פה בצד פוליטי מסוים, לא מדובר פה במקום מסוים בארץ. אין מספיק מעונות, גם המעונות עצמם לא מספיק מסובסדים. אנחנו לא מסכנים, אנחנו אנשים עובדים. אנחנו אנשים שגם אנחנו וגם בני הזוג שלנו עובדים ועובדים קשה. אנחנו לא מבקשים צדקה. אנחנו מבקשים לגדל את הילדים שלנו בכבוד, אנחנו מבקשים להצליח להמשיך לחיות פה כי יש פה הרבה אנשים שחושבים פעם, פעמיים, לפני שהם, האם הם יכולים בכלל להביא לעולם ילד שני ויש הרבה אנשים בדור שלנו שחושבים פעם פעמיים האם להמשיך לחיות כאן. כי כרגע, אי-אפשר. זה הדבר העיקרי.

אני באמת חושבת שלא צריך לסגור את הציונות.

להפך, אנחנו כאן כי אנחנו רוצים ומאמינים. אני, לפחות, מאמינה בזה. אני בן-אדם ציוני, אני רוצה לחיות כאן.

אני לא חושבת שאנחנו מתנים את הקשר שלנו לארץ הזאת בעלות מחיר גידול הילדים, אני כן חושבת שזה שיש לנו כאן אחריות ציבורית לקדם את הנושא הזה, אז בואו נדבר באופן מעשי.

אני כאן בשם הילדה שלי שהיא עוד לא מדברת, היא בת שנה וחצי. לפני הכל, ממש תודה שהזמנתם אותנו, אותי לפחות זה תפש ממש בהפתעה גמורה, זה לא קשור לחיים שלי בשום צורה, אבל אז הבנתי שזה החיים שלי בעצם, בשביל שאני אוכל להביא אחים ואחיות לבת שלי, אני חייבת לצאת ולעשות מעשה כי היום אנחנו פשוט קורסים. שנינו עצמאיים, עובדים מאוד מאוד מאוד קשה, ולא מצליחים לחיות מעבר.

הילדים שלכם כולם בגנים פרטיים?

כן. שלי בגן פרטי, ניסיתי להתקבל למעונות המסובסדים, לא התקבלתי.

למה?

על בסיס מקום פנוי.

כי השנה, על-פי הקריטריונים של משרד התמ"ת, רק אימהות חד-הוריות התקבלו למעונות. אין מספיק מקום, מדיניות משרד התמ"ת זה לעודד אימהות חד הוריות ורק אימהות חד הוריות התקבלו בכל המעונות הציבוריים.

זה הקרב שלנו על בניית מעונות.

רק כדי לעשות סדר, אני רוצה לפנות אל נציגות הארגונים שהגיעו לכאן. אני רוצה שתדברו בקצרה באופן ממוקד על איך לבנות תוכנית שהיא אפשרית ותכף נשמע את נציגי האוצר, שהם בעצם הגורם המשמעותי ביותר כדי שהמהפכה הזאת תצא לדרך. טליה לבני, בבקשה. קודם כל, תני לנו נתון בסיסי לגבי כמה ילדים כל שנה יש במעונות, לעומת כמה ילדים מתדפקים על דלתות המעונות ואי-אפשר לספק להם.

את מדברת על המעונות המסובסדים.

כן.

דבר ראשון, אנחנו המעונות המסובסדים, הם 1,600 מעונות, מתוכם 700 זה הארגונים הגדולים שהם מעונות שנמצאים בהם, בכל אחד מהם, פעם היו 90 ילדים, משרד התמ"ת הוריד בשנים האחרונות את מספר הילדים, והיום מותר לנו לאכלס מעון ב- 80, 77 ילדים. משרד התמ"ת עשה צעד, על-מנת לשפר את השירות, שיהיו פחות ילדים במעון, אבל לא עשה במקביל את הצעד ההכרחי והנוסף, של בניית מעונות. דרשנו כבר כמה שנים שייבנו עוד מעונות, או שייתנו לארגונים תקציב, על-מנת לבנות. לא ייתכן שהמכונות היחידים שנבנים במדינת ישראל, זה מעונות שהארגונים אוספים מתרומות בחו"ל. ואם אין תרומות, אין מעונות. התמ"ת קיבל כספים ולא הצליח להעביר את הכספים לביצוע. עד היום, 30 מיליון של תקציב 2009, עדיין לא בוצעו. עוד 50, 60 מיליון מתקציב 2010, לא יצאו. זה לוקח, לבנות מעון, לוקח תשעה חודשים. אם היו נותנים לארגונים את הכספים, בערך תשעה, עשרה חודשים. אצל התמ"ת זה לוקח ארבע-חמש שנים. אני חושבת שמשהו בקטע הזה, חייב להיעשות.

רעיון טוב. אנחנו נעשה חוק וד"לים למעונות.

לא לא לא, דבר ראשון, מה שנקרא, חירום, בניית חירום של מעונות. הרשויות מבקשות, הרשויות מבקשות, הרשויות מקצות שטחים, משהו בקטע הזה צריך להיות זריז, מהיר והכרחי.

ואני רוצה לומר לך שמבקר המדינה התריע על זה ואנחנו כאן בוועדה כבר שנתיים עוקבים אחרי המחדל הזה. חצי מוועדות המשכן מתעסקות בזה.

התרענו, אבל בפועל, בפועל, יש אלפי אימהות שצריכות לצערי להחליט לא לצאת לעבודה, או שהן צריכות לשלם סכומים של 4,000 או למעלה מזה, שקלים, לחודש. לא ייתכן לגדל ילדים כאשר צריך לשלם עבורם 4,000 שקלים לחודש. אם אתה מגדל שני ילדים, אתה לא יוצא לעבודה.


כל המחקרים מראים שהנושא של עלות הטיפול בילדים והיציאה לעבודה הם שני הדברים הקריטיים והייתי אומרת, בחייהם של מעמד הביניים. זו השדרה המרכזית. אנחנו מדברים על השדרה המרכזית של מדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת לתת לה דבר ראשון, חינוך חינם לגיל הרך. חינוך חינם לגיל הרך זה אומר חינוך שוויוני, חינוך איכותי ואפשרות לצאת לעבודה. שלושת הדברים האלה, זה הדבר הראשון, כאשר זוג מתחתן, הוא צריך לקבל מהמדינה את ההבטחה הזאת. ומדינת ישראל לא עושה את זה. הנושא השני, כמובן, הוא הדיור. אבל אנחנו נמצאים פה בנושא של חינוך חינם.


לדעתי, החלטת ממשלה צודקת, החלטת ממשלה מיידית, מדובר על תקציבים. לא צריך עבור זה חוק. כל הנושא של סבסוד המעונות כיום, לא מצוי בחוק. הוא מצוי בהחלטת ממשלה. ניתן בהחלטת ממשלה להגדיל את הסבסוד עד 80% ואם במקביל בונים מספיק מעונות, עד אשר חוק יבוא ויגיע וכו', אפשר לפתור את זה בהחלטות.

אבל המדינה לא מחויבת היום, על-פי החוק, לבנות מעונות.

המדינה לא מחויבת היום בכלום. המדינה לא מחויבת לבנות מעונות, המדינה לא מחויבת.

אבל יש 80 מיליון פשוט, שהם יושבים, שוכבים באיזה שהיא ועדה של תמיכות וכאלו.

יש הרבה יותר.

אבל אנחנו מדברים על השנתיים האחרונות.

אבל הכסף קיים.

אותם 320 מיליון שהועברו לתקציב התמ"ת, רק, בקושי 100 שקלים, הגיעו למשפחה ממעמד הביניים. תביני. מעמד הביניים הוא מקופח בקריטריונים של הסבסוד. תודו, רק 100 שקלים. למעמד הביניים. אני לא מדברת על השכבות החלשות. אבל זה מעמד שהוא גם לא מסובסד. היום משפחה, שמרוויחה 12,000 שקל, עם שני ילדים, גם לא מסובסדת על-ידי התמ"ת. אולי היא מקבלת, ואלה שמרוויחים מה שנקרא קטגוריה אחת פחות, מקבלת 50 שקלים. שזה חסר משמעות, למול ה- 4,000 שקלים. הנושא לא פתור. רק חינוך חינם לגיל הרך. מהר, עם מספיק מעונות, ומיידי, אפשר יהיה לתת להם מענה ולומר להם – תביטו, מדינת ישראל רוצה אתכם, מדינת ישראל רואה אתכם. העניין הוא שהמדינה לא רואה אותם. לא רואה אותם. היא רואה אותם עובדים, היא רואה אותם במילואים, היא לא רואה אותם באמת את הצרכים. אז הגיע הזמן לראות אותם, להתחשב בהם ואני מודיעה לכם, אנחנו תומכים בכם בכל ליבנו, בכל ליבנו. תמשיכו, תהיו חזקות, תהיו חזקים, זה העתיד שלכם ושלנו. גם לי יש נכדים.

אתם כל הזמן דוחקים את נציגי האוצר.

זה גם נוח להם, האמת.

אני רוצה להחזיר אותם פה למרכז העניינים, כדי שהם יוכלו לדבר. אז תפשו כאן מקומות, בבקשה. ליאורה, בבקשה. רק אם אפשר משהו גם מעשי לגבי המדרג שבו אפשר לבנות את היישום של זה.

בסדר גמור, אני אנסה. אני יושבת-ראש תנועת אמונה, 9,000 ילדים במעונות שלנו, 2,000 ברשימת המתנה. כדי שתבינו על מה אנחנו מדברים וזה אחרי שאלפים לא באים, כי הם יודעים שאין להם סיכוי, אז הם לא מגיעים מראש.


אני רוצה קודם כל, באמת לברך אותך, ציפי, על הקיום של הדיון הזה. אני יודעת שזה לא הדיון היחיד, כי גם לי יוצא להשתתף ואני רוצה לברך פה גם חברות כנסת אחרות שמאוד מאוד פעילות בעניין הזה. אני, יוצא לי הרבה לעבוד עם אורלי לוי, שאני חושבת שמבינה את המשמעות של החוק שהיא עוסקת בו, של חוק הפיקוח. כלומר, את המשמעות החברתית בדיוק על הנושאים שלכם.


אני רוצה להגיד לכם משהו אישי. בשבילי זו התרגשות עצומה לראות התעוררות של נשים שכל-כך עסוקות בחיי היום-יום שלהן, זה מרגש וזה מעורר השראה לנו כארגון חברתי, זה באמת מעורר השראה ואני רוצה לדבר קצת על דברים אופרטיביים. קודם כל, אני כן רוצה לברך את הקמת הוועדה על-ידי ראש הממשלה.

שאין בה אף אישה.

דקה. אני ציינתי שאפילו אני אישית.

אתם פספסתם את הפתיחה שלי, אני אמרתי, אני רוצה לומר לכם שמאחר והרכב הוועדה טרם נקבע, אני מאמינה שבסופו של דבר תהיה אישה.

אני רוצה להדגיש שאני אישית פניתי ללשכת ראש הממשלה וציינתי והעליתי את הנקודה הזאת של היעדר אישה ואני, אגב, לא אומרת אישה, אני אומרת נשים, למה אישה? אנחנו מדברים על נשים. אז אני בטוחה שהנושא הזה יטופל, אם גם חברות הכנסת, חברות הקואליציה יעלו את זה וגם אנחנו כארגונים חברתיים נעלה את זה, זה בוודאי יטופל.


אני חושבת שבסך-הכל אנחנו הרי לא מדברים פה על סיסמאות ולא על לתת פתרונות שהם לא רלוונטיים אלא פתרונות רחבי עיסוק ועמוקים ולכן כן צריך לראות את ההשלכות של כל נושא ונושא. אבל אני כן חושבת שכיעד אסטרטגי צריך להגדיר, כיעד אסטרטגי להגדיר את נושא החינוך חינם לגיל הרך. זה נושא שאנחנו מדברים עליו כבר שנים רבות. אני חושבת שהוועדה צריכה לייצר את הצורה ואת הטכניקה ואת המתודולוגיה איך מגיעים ואיך מממשים את זה בטווח זמן.


אני רוצה, ציפי, לדבר על כמה עקרונות מעשיים. דבר ראשון, חייבים להכניס בצורה כזאת או אחרת, בתוך החוק המוצע ובדרכים אחרות גם של החלטות ממשלה, את סוגיית המחיר בפיקוח. עד היום, לא שמענו התחייבות מסודרת של התמ"ת שכאשר, כפי שאנחנו מקווים שייקרה, יצטרפו עוד ועוד ועוד ילדים למעגל המסובסדים, עדיין המחיר המסובסד יישאר מחיר משמעותי.

הממשלה אבל הקצתה עכשיו מיליארד שקלים לנושא.

המיליארד הוא לנושא של בטיחות, שיפור ושדרוג בטיחות.

כל החוק הזה היום, זה הטעיה.

לא לא, הוא לא מסובסד מספיק וזה אומר שה- 1.4 מיליארד הנותרים יתגלגלו על כתפי ההורים. את זה הצלחנו לעצור בינתיים. אני מקווה מאוד שהמחאה הזו תעזור לנו לא רק לבלום לחלוטין את נושא ההשתתפות העצמית ובטח לא להעלות אותה, אלא אפילו להביא לידי כך, אם לא נצליח בפעימה אחת לעשות את הנושא של החינוך חינם לגיל הרך, אז לפחות להוריד באופן משמעותי ואמיתי את ההשתתפות ההורית. ולא משנה מאיזה קטגוריה אתה, כי לחלשים ולאימהות חד הוריות יש להם את הקושי שלהם, את החולשה שלהם. בואו לא נילחם אלה באלה ונפספס את המאבק. גם להם יש את הקושי שלהם, הממשי.

תשאלי כל אימא פה, מה יותר חשוב לה, העמקת הסבסוד או תוספת מחסן לכיתת התינוקות במעון של הילד שלה. תשאלי כל אימא פה, מה יותר חשוב לה, העמקת הסבסוד או תוספת של אסלה במעון. ולכן אני אומרת, הנושא הזה, להפך, הסיבה שאנחנו ביקנו To hold it, את החוק, היא בדיוק בגלל זה. כי מוקצה כסף ולטעמנו, הוא לא מוקצה לנושא הנכון. לכן, אני מאוד שמחה שהממשלה התעשתה והכנסת התעשתה ועשו רגע Hold it, כדי להחליט באמת לאן ילכו התקציבים.


אז אמרתי, מחיר בפיקוח, העמקת הסבסוד, כי צריך להבין שברגע שיש תקציב והוא אמור להיות מחולק על יותר אימהות, הסבסוד ילך ויקטן. אלא אם כן התמ"ת יבוא ויגיד לנו – יש לנו מקורות או הבטחה מהאוצר. מה שאנחנו לפחות עד היום לא שמענו. והנושא הקריטי שאת הזכרת אותו וכמו קאטו הזקן אני אמשיך להעלות את זה, הנושא של בניית מעונות. צריך להבין, אנחנו באנו בהצעות אופרטיביות. כשאני אומרת באנו זה הארגונים, באנו ואמרנו תעשו אתנו Matching. אני, מאז שהם עוד לא הוציאו את הקריטריונים, כבר הצלחתי להכניס מאות ילדים, או להרחבות או למעונות חדשים. הייתם עושים אתי Matching, הייתי עושה מאות כפול שניים. זאת אומרת, תעזרו לנו בדברים האלה, באנו עם הצעות אופרטיביות. לצערי, הדברים תקועים במשך שלוש שנים שאני חוזרת ואומרת, בזמן הזה, נעמ"ת, אמונה, ויצ"ו, בנו מעונות על חשבון הכספים של העם היהודי. אז לו היו מקבלים חלק מההצעות שלנו. אבל כאשר יש אנשים שהם יודעי הכל ולא מקשיבים, לא להורים, לא לנו כמפעילי ארגונים, אז לצערי לא ממקסמים את האפשרויות.


אני קוראת לעניין הזה, שאתם באמת תובילו את הנושא של בניית מעונות יום. אנחנו ניתן את הידע המקצועי שלנו ואת הכספים שאנחנו מגייסים מהעולם היהודי.

אני מודה לך מאוד, ליאורה, על הדברים האלה. עכשיו אנחנו צריכים להגיע לנושא של הכסף. אני רוצה לשמוע. נציגי האוצר עוזבים ב- 12.

מפעל הפיס הפסיק בכלל בשנים האחרונות לתמוך בבניית מעונות. אם הממשלה תפנה למפעל הפיס ותאמר לו – משריינים את כל ההכנסות שלך, למשך השנתיים הקרובות, רק לבניית מעונות יום לגיל הרך, ניתן, יכול להיות שעם Matching של המדינה, אפשר יהיה לתת מענה. הם עשו כך לגבי כיתות בבתי-ספר. לכן, אילו החוק היה, אילו הנושא של חינוך חינם היה במשרד החינוך, היו מתנהגים באותן אמות מידה של חינוך גם לגיל הרך ואם יש צורך בכיתות לימוד, אם יש צורך במעונות, אז מפעילים את מפעל הפיס, מפעילים תקציבים ממשלתיים. לכן, האחדה של הנושא, היא תיתן אפשרות לדון את הדברים באותן אמות מידה. זה דבר אחד, אופרטיבי.


דבר שני, אני רוצה לומר. אסור לבלבל עם החוק הזה. החוק שהיום מדברים עליו, חוק הפיקוח, הוא לא חוק פיקוח, הוא חוק לרישיון למעון. אני מבקשת לקרוא לו בשם הנכון. כי אחרת יש בו הטעיה. אומרים חוק הפיקוח על מעונות, חושבים שיש שם פיקוח על המחירים. אין שם פיקוח על המחירים. בחוץ, הציבור, מבין את זה כך. זה חוק לרישיון למעון. רישיון שהחשמל בסדר והאסלות בסדר והביוב בסדר.

זה חשוב מאוד, אבל מישהו צריך לממן את זה ולא ההורים. גם ככה המחירים בשמיים.

אני חושבת שזה מאוד חשוב, מאוד חשוב, רק אני חושבת שאין לזה ולחינוך חינם או לפיקוח על המחירים, שום דבר, להפך. ביקשנו, ואני באמת מברכת את חברת הכנסת אורלי לוי ששומרת על העניין, שגם כאשר החוק יעבור, יהיה ברור שעוד יישמר המחיר בפיקוח. כי אחרת, העלויות של החוק הזה, בעיה.

אבל אנחנו מערבבים. החוק הזה, החוק של הפיקוח הוא בנפרד. אנחנו מדברים עכשיו על חקיקה של חינוך חינם ואני רוצה שאנחנו נתקדם בעניין הזה. אני רוצה לשמוע את נציג האוצר. בואו נדבר בעצם על הערכות תקציביות. הנושא הזה של חינוך חינם, זו לא פעם ראשונה שזה עולה. אני רוצה שנשמע מכם מה ההערכה התקציבית של הנושא הזה, כאשר יש כאן כמה דרגות. יש דרגה אחת של הורים עובדים. בואו נתחיל מזה. כמה יעלה לקופת המדינה הסיפור הזה שנקרא חינוך חינם להורים עובדים?

שיגידו כמה ילדים יש לאימהות עובדות ויכפילו את זה ב- 2,000 או ב- 1,600.

אם לוקחים בחשבון שיש בערך 150,000 ילדים בכל מחזור גיל, זאת אומרת שנולדים בערך 150,000 ילדים בשנה ומכפילים את זה בעלות חודשית של מעון יום, אז מגיעים פה ללמעלה מעשרה מיליארד שקל בשנה. אבל יש כן פעולות שאם תרצו, אני יכולה לפרט, שהמדינה עושה.

כמה מתוכם ילדים ממשפחות ששני ההורים עובדים?

ששני ההורים עובדים?

כן.

אני לא יודעת להגיד לך את המספר כרגע בשלוף, מבחינת הנתונים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת כמה ילדים נולדים בשנה, כמה ילדים להורים עובדים, אני מוכנה לנסות לבדוק אם הנתון הזה קיים. בכל מקרה, אבל אם אנחנו מדברים פה על ילדים להורים בודדים, אז יש את הנקודות זיכוי שמקבלות אימהות באופן כללי עד גיל חמש נקודת זיכוי לכל ילד אז יש כמה אוכלוסיות שאנחנו מדברים עליהן. יש את האימהות שכן מגיעות לסף המס שיש את נקודת הזיכוי לכל ילד.

רותם, אני רוצה שתתמקדי בשאלה ששאלתי. מה הערכת האוצר לגבי העלות.

למעלה מעשרה מיליון שקלים.

זאת עלות שהיא לחלוטין לא מבחינה בין הורים עובדים לבין הורים שלא עובדים. יש לנו הערכה של ה- מ.מ.מ. בעניין הזה?

הערכה ראשונית. אם עושים את ההכפלה הפשוטה של 1,600 בחודש, כפול 400,000 ילדים במקסימום, עם חופשת לידה וכו', כפול 12 חודשים בשנה, זה יוצא באזור השמונה מיליארד.

אבל צריך להפחית את מה שגם ככה נמצא היום בתמ"ת וברווחה שמכסה. אבל זה עולה בברוטו. כשאנחנו מסתכלים כמה המדינה היום נותנת, כדי לסבסד או כדי לתת מול משרד הרווחה, תוריד מהשמונה מיליארד לפחות עוד שני מיליארד.

לא לא לא.

למה? תקשיב – 1.40 מיליארד של משרד התמ"ת, שהיום נותן סבסוד לגיל הרך ותן מה שמשרד הרווחה נותן, יכול להיות שזה עולה שישה מיליארד. וזה גם בהערכה גסה שכולם יהיו שם.

הכי טוב שאנחנו נשמע את התקציבן של התמ"ת.

וזה לכולם, בלי עובדים.

זה לא כצעקתה.

אני הממונה על התקציבים במשרד התמ"ת. כמו שאמר האיש שדיבר לפניי, אני מעריך שסך-הכל העלות היא בערך שמונה מיליארד. מתוך זה, בערך, בגדול, מיליארד, מיליארד וחצי כבר נמצא בבסיס התקציב. כלומר, זה בעצם בסביבות שישה, שישה וחצי מיליארד נוספים. אבל זה בהנחה שכל 400,000 הילדים האלו זה לאימהות עובדות. אז אם ניקח כמה? 50%, אז זה מחצית מזה.

מתוך זה שניים בפנים, מדובר על שני מיליארד. בשני מיליארד אתה פותר את הבעיה של האימהות.

אני רוצה שהדיון הזה יתנהל בצורה מסודרת. טליה, אני לא אאפשר לדיון הזה להתפרע. סליחה. אני רוצה לנהל את הדיון הזה בצורה מסודרת.

שאלה לי, האם נבחנה אצלכם שאלת המקורות, אחד – קצבאות ילדים, האפשרות להמרת קצבאות הילדים לטובת חינוך חינם לגיל הרך, ו/או האפשרות להמרת נקודת זיכוי במס, לטובת הנושא הזה. מה המקורות בתחום הזה, והאפשרות שבעצם הורה בישראל יוכל לקבל את האופציה – קצבאות ילדים, נקודת זיכוי, או חינוך חינם לגיל הרך.

בקטע הזה, למיטב ידיעתי, אני לא זוכר שזה דובר המקורות כי הנושא הזה עוד לא עלה.

זה מדהים שעד עכשיו הנושא הזה לא עלה.

מה התקציב של קצבאות ילדים? רותם-?

זה לא, פשוט אני יכולה לבדוק, אני לא אחראית על התחום של ביטוח לאומי. אתם רוצים שאני אנסה לבדוק ואחזור אליכם עם תשובה?

אנחנו מדברים, נציגות הארגונים. יש כאן רעיון של המרה של נושא קצבאות הילדים.

לא לא, אני לא חושבת שזה נכון לעשות המרה של קצבאות הילדים. זו אחת הטעויות. אנחנו נעשה טעות, כדי לתקן טעות אחרת. העניין של נקודות זכות זה בהחלט יכול להיות המקום הנכון. אבל הנקודות זיכוי זה בהחלט משהו שכדאי לבדוק אותו.

אני רוצה לענות לחברת הכנסת עינת וילף. תקציב המדינה לא מחולק בהתאם למספר הנשים והגברים. הוא לא מחולק מגדרית. הוא גם לא מחולק, הנושאים המגדריים אין להם ביטוי. לכן, אני לא חושבת שזה צודק לבוא אל ציבור הנשים ולומר – אתן רוצות חינוך חינם אז תנו משהו אחר שיש לכן. לא. מה שיש לנו, זה את כל תקציב המדינה ואת מתמצאת טוב בתקציב, תמצאי סעיפים אחרים. לא לגעת, אנחנו לא מקבלים מספיק, לא מקבלים מספיק, מתקציב המדינה, ביחס לתרומה שלנו, אנחנו 50% משוק העבודה, אנחנו 52% מהאוכלוסייה, ואנחנו לא מקבלים את החלק בתקציב. ביחס למדינות ה- OECD.

יש שאיפה להציג תוכנית כוללת.

לא מקצבאות הילדים.

שיש בה מקורות תקציביים. כי לבוא ולהגיד – אני רוצה, אנחנו עוסקים בזה הרבה זמן. חינוך חינם לגיל הרך צריך להיות. האמירה של יושב ראש ההסתדרות היא לא נכונה, לא אחראית ואני מקווה שהוא אכן לא אמר אותה. אמרו את זה גם פעם על החינוך העל יסודי. אבל כדי לבוא ולעשות את הדברים האלה, צריך גם לבוא וזה גם התפקיד שלנו, לבוא בצורה אחראית ולהגיד – בוא נחשוב על מקורות. נקודת המיסוי יכולה, הזיכוי במס, יכולה להיות מקור ואני כן חושבת, צריך לפחות לבדוק את הרעיון שהורים יכולים לקבל אופציה, למשל, להמיר את קצבאות הילדים בנושא הזה. אני חושבת שצריך לבדוק את זה.

אני לא חושבת שזה הוגן. נקודת הזיכוי היא על גידול ילדים, ילדים עולים מעבר למעון ויש עוד נקודה שכולם עוצמים עיניים אליה, שהמשמעות הכלכלית שכל הנשים האלה תוכלנה באמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלהן ולצאת לעבודה בצורה מסודרת. תקציב המדינה ירוויח ולא יפסיד. זה לא בזבוז, זה השקעה וכך צריך להסתכל על זה.

זה מפנה כסף.

יש לי שאלה. מדרגת המס העליונה, אם היתה גדלה באחוז, אני בטוחה שכולם היו מסכימים שזה ילך לחינוך חינם.

יש כאן חברי כנסת ואני רוצה לחזור רגע לעוד כמה סעיפים שעלו במחאה הזאת וחשוב לי שניתן עליהם את הדעת כי מדובר בסך הכל בכמה סוגיות שיש כאן גם נציגי ארגוני ממשלה שיכולים לתת עליהם מענה. אתם דיברתם על סוגיה של מוצרי יסוד לתינוקות ודיברתם על הנושא של תחבורה ציבורית, על הנושא של עגלות בתחבורה ציבורית.

ועל חופשת לידה.

וחופשת לידה, נכון. אז אני רוצה שנדבר גם על הסוגיות האלה. אני חושבת שהנושא של חינוך חינם, זה הנושא הכבד המשמעותי הגדול ביותר ובעצם זה שייתן את ההקלה הטובה ביותר עבור ציבור ההורים במדינת ישראל. אני רוצה לאפשר רגע לנציגת משרד החינוך לדבר. אנחנו מדברים על הנושא של העברת כל התחום ממשרד התמ"ת למשרד החינוך. מה התפקיד שלכן?

אני מנהלת מחוז תל-אביב במשרד החינוך.

אנחנו מדברים על הנושא הזה. גם כאן, אנחנו צריכים הערכות תקציב של הנושא של פיקוח. שר החינוך מדבר כל הזמן על הנושא של פיקוח על הגיל הרך. מה ההערכות התקציביות לנושא הזה?

חשוב לנו קודם כל לומר שגם אנחנו תומכים בהעברת המעונות למשרד החינוך לגיל הרך למשרד החינוך.

כן, הם אמרו את זה גם בוועדת השרים האחרונה, השר אמר את זה בצורה הכי ברורה שיש. כמובן, שהתקציב ילך אתו. כן, גם שלום שמחון אמר שהוא לא יתנגד.

כולם מסכימים.

רק האוצר לא.

אני רוצה לומר לכם שאני דיברתי אתמול עם שר החינוך.

הוא רוצה את זה עם תקציבים וסמכות.

בואו נעשה הבהרה של העניין הזה. מי שמייצג את שר החינוך פה זה אנחנו, אנחנו יודעות את העמדה שלו מפה ראשון. שר החינוך תומך בזה באופן חד משמעי, כולל שהוא נפגש עם שר התמ"ת בעניין הזה. שר התמ"ת לא הביע התנגדות כמו השר הקודם, הוא אמר שהוא יבדוק את זה. והשר שלנו גם יעלה את זה בוועדת השרים. יש תמיכה גורפת שלו בעניין הזה.

בוועדת השרים הקרובה? ועדת השרים המיוחדת, שלנו.

כפי שאמרתי קודם, אנחנו נשמח לקבל את המערכת הזו, אבל בתקצוב המתקנים. אנחנו אמונים על החלק החינוכי, הפדגוגי, אתם מדברים הרבה מאוד על המסגרות, רק על מסגרות. אנחנו רוצים לדבר על המהות ועל מה שקורה בתוך המערכת. כדי שהמערכת תהיה איכותית, היא מחויבת בפיקוח, בהדרכה, בתנאים. גם תנאים פיסיים הם חלק מתוך המערך הזה. אנחנו הגשנו הצעה תקציבית שכוללת גם פיקוח וגם הדרכה. אנחנו מתנגדים למבדקות פדגוגיות.

הצלחנו לעצור את זה סוף-סוף.

באיזה סכום מדובר?

של ישראל ביתנו. עצרנו מלעשות Outsourcing לכל העניין של המבדקות הבריאותיות והחינוכיות ואני חושבת שפה היינו קרש הצלה ממש למשרד שלכם.

באיזה סכום מדובר?

מאות מיליונים.

אני לא יודעת להעריך תקציבית. אני יודעת לומר שאנחנו דרשנו 300 תקנים. אנחנו מדברים על מערכת, זה המצב האופטימאלי.

גם לאחיות בית-ספר חסרים תקנים, הלוואי ויקבלו גם את זה וגם את זה.

זה מצב אופטימאלי.

לא, אין לה תקנים בכלל. כמה תקנים יש היום? 15.

בואו נפריד בין הפיקוח, בואו נפריד.

אבל בגלל זה הפיקוח נראה כמו שנראה.

בואו נפריד בין הפיקוח שיש.

הרי על-פי חוק הם היו יכולים לפקח.

לא, אנחנו דיברנו על הפיקוח של התמ"ת, לא על הפיקוח שמבקש משרד החינוך. יש הבדל גדול.

בואו נפריד בין מה התמ"ת חושב שזה פיקוח לבין מה משרד החינוך מעריך פיקוח. הפיקוח בתמ"ת, בעיקרו, הוא טכני לחלוטין, לבין המקום של ארגוני הנשים שמעסיקים מפקחים ומדריכים פדגוגיים בתוך המערכת. משרד החינוך מחזיק ומעסיק מפקחים פדגוגיים לצד הדרכה תוך גנית. זאת אומרת יש מערך כולל, תומך, לצוותי החינוך, וזה מה שאנחנו דורשים עבור המסגרות. אנחנו ניקח את זה בתנאים האלו.

אני לא קיבלתי תשובה לשאלה. 300 תקנים, מה הערך הכספי של זה?

אני לא יודעת לומר.

משרד האוצר, אתם יודעים?

משרד האוצר יעדיף להמיר את התקנים בכסף, גם אם זה יעלה לו יותר. כי הרעיון של תקן, זה בעצם להחזיק מישהו במשרה שיהיה בעצם עובד מדינה, בצורה כזו או אחרת, וזה הפחד הגדול ביותר של משרד האוצר, זה האג'נדה. הם לא נותנים תקנים, הם מעדיפים להכפיל את זה בכסף ולא לתת תקנים. בגלל זה עושים את המבדקה. ואני חייבת להגיד לכם שבחוק הפיקוח על מעונות היום, יש שם את הנושא של המבדקה, גם הבריאותית וגם הפדגוגית, אבל זה יהיה סוג של צ'ק-ליסט. למה? יש שם רשימה של דברים שהם צריכים לבדוק. כל דבר נוסף, שיירצה משרד החינוך או משרד הבריאות להכניס לאותה רשימה, זה יהיה אקסטרה. אנחנו יודעים ששום יזם פרטי, שייכנס לתוך המכרז הזה, לא יעשה את זה ממקום של פילנטרופיה. הוא יירצה להרוויח כסף, הוא יירצה שיישאר לו משהו ביד. כל דבר נוסף שתוסיפי עליו, הוא יגיד – רגע, זה אקסטרות? זה מתומחר בנפרד. לכן, הרבה יותר יקר לעשות את זה ב- Outsourcing מאשר לעשות את זה בחסות המדינה. אבל העיקרון פה, של האוצר, צריך להישבר. כי יש פה איזה שהוא ערך לא רק חברתי, אני חושבת ערך של בריאות ילדינו – הנפשי, ההשכלתי והבריאותי של הילדים. ופה זה עולה על העניין של רק להוציא מחסות המדינה. זה בסדר, מה גם שצריך לזכור שאין היום פנסיה תקציבית, יש פנסיה צוברת. אז תקנים היום זה לא תקנים כמו שהיו פעם. תשנו את הדיסקט. זאת אומרת, בן-אדם צובר לו פנסיה ותנאים סוציאליים לפי מה שהוא עובד, לפי מה שהוא מפריש. אז לכן זה לא כזה נורא להעסיק אנשים תחת הכיפה הזו ולהיות עדיין מעסיק. אבל הכי חשוב, אחיות בית-ספר, ראינו את הקטסטרופה.

אני רק רוצה למקד אותנו. מאחר והדיון הגדול, לגבי העברת הנושא, הוא צריך לדעתי להיות כאן בנוכחות שר החינוך.

נכון. והתמ"ת, שניהם ביחד. אין ספק.

צריך לעשות כאן דיון גדול, אני חושבת שנחזיר את הדיון לנושא הזה של חינוך חינם לגיל הרך. את נציגת האוצר, עוד הערכה תקציבית, נושא של הארכת חופשת לידה, בשבועיים. יש היום הערכות של 16 שבועות.

אז בואו, אם יש לכם עוד שאלות פשוט, בגלל שאני לא אחראית על כל התחומים, אז אני אשמח לבדוק. אתם רוצים שאני אבדוק לגבי עוד הערכות תקציביות?

אנחנו הגשנו אתמול, יושב-ראש הוועדה ואני, בקשה למרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני אשמח אם תתחילי להתארגן. ביקשנו לעשות בהשוואה בין לאומית ל- OECD את החבילה הכוללת שניתנת להורים לילדים מגיל אפס עד שש. קצבאות, נקודות זיכוי, חינוך חינם. כל דבר שניתן בחבילה, או כל דבר אחר, כל שירות אחר. ביקשנו שהדבר ייחקר, שתהיה לנו התמונה הכוללת של סך החבילה וסך השירותים שמקבלים הורים לילדים בגיל אפס עד שש במדינות ה- OECD, כדי שנוכל אחרי זה לבוא עם זה לפה ולדון בצורה רצינית והשוואתית בשאלה של חינוך חינם לגיל הרך, כולל העלויות וכולל המקורות.

אני מניחה שנראה את זה. אבל עכשיו לגבי חופשת לידה של שבועיים, בכל מקרה, בדקתי גם לגבי, שאלתם כמה ילדים לאימהות עובדות, אין נתון מסודר. זאת אומרת, אין נתון כזה שמפורסם. אם אתם מניחים שיעורי תעסוקה מסוימים זה למעלה מ- 70%, אז מדובר בלמעלה מ- 100,000 – 110,000 ילדים אבל שוב, זה לא, אין מעקב ופרסום של נתונים כאלה. אני גם לא יודעת אם יש פה נציג של משרד המשפטים, אני לא יודעת אם זה יהיה אפשרי לתמוך רק בילדים של אימהות עובדות.

זה מה שעושים היום, למה זה לא אפשרי?

אבל היום זה גם לפי רמות הכנסה וקריטריונים נוספים, זה לא איזה שהיא זכאות אבסולוטית.

סדר הדיון, סדר הדיון. רק כדי שזה יהיה בצורה מסודרת. אני רוצה לאפשר גם לחברי הכנסת שהגיעו לכאן וגם לארגונים שעדיין רוצים לדבר וגם להחזיר אותנו לנקודות הבאות. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה, בקצרה.

אני אהיה מאוד קצר. תראו, העניין הזה של הנושא של המעונות וההתייחסות של המחוקק ובאמת העלויות התקציביות, זה נושא שמלווה אותנו כבר הרבה זמן, לפחות מאז שאני בכנסת פה, אני עוסק בעניין הזה באופן אינטנסיבי.


אני חושב שצריך לעשות איזה שהן הפרדות טוטאליות, גם בדיון, גם במהות הדיון שאנחנו רוצים לקיים. אל"ף, העניין של חוק הפיקוח על המעונות, כמו שנאמר כאן, זה באמת חוק שהוא עוסק בעניינים של פיקוח טכני בלבד וחוק הרישיון והאם כדאי להתמודד, מספר המשתתפים יגדל, מה צריך לעשות, איפה חלקם של הארגונים המקצועיים שעוסקים ביום יום, מה חלקן של הרשויות המקומיות, מה חלקה של המדינה, זה חלק אחד, אני יודע להגיד שאורלי ולפחות אני והחברים שלי, בעניין הזה של הפיקוח, עובדים בצמידות רבה מאוד כדי שיצא טוב.

שלא יהיו עוד תשלומים להורים.

כדי שלא ייפלו עוד תשלומים על ההורים, זה דבר אחד.

אופוזיציה וקואליציה שעושים טוב ביחד.

כאשר יש משהו שהוא טוב לעם ישראל, אז עושים את זה ביחד. אז זה דבר אחד.


הדבר השני, אני פעם ראשונה דרך אגב שומע בצורה פורמאלית, שמשרד החינוך בא ואומר – אנחנו מוכנים לקחת את המעונות. אני אומר לכם, אחרי 60 שנה, דיברנו על זה גם בוועדה למעמד האישה, גם בנושא של הפיקוח על המעונות. אני אומר לכם, המעבר, אם אנחנו נצליח להעביר, גם יהיה פיקוח מבחינה טכנית, גם משרד החינוך ייקח את החינוך של הילדים מבחינה מהותית ואני באתי לכאן, לפני שבאתי לכנסת, ובתפקידי הקודם אנחנו זימנו, הזמנתי מחקר שעוסק בענייני עולי אתיופיה, במיוחד מה קורה לילד שהולך לגן, כשהוא הולך לכיתה א', בהשוואה לילד שבכלל נשאר בבית, עם המשפחה שלו, וזה פשוט מדהים. נוצר פער עצום ביכולת של הילד, בגירויים שהוא מקבל, במוכנות הנפשית שלו. לא רק לדעת לקרוא ולכתוב, זה פשוט עצום. אני תיארתי לעצמי, אם היתה אשת חינוך שלוקחת את אותם ילדים שמשתתפים במעון, ונותנים להם את המעטפת החינוכית, אני מדבר על המעטפת החינוכית, לא רק לתת להם ארוחת צהריים ולהשאיר אותם להיות בסביבה, לפי דעתי אנחנו יכולים להגיע למצב של מהפכה חברתית אמיתית.


הדבר הנוסף, הנושא של העלויות, זה כל המאבקים של הנשים וכן הלאה. אני לא חושב שזה המאבק של נשים שמסתובבות עם עגלה, זה לא רק המאבק שלהן.

זה מאבק הורים, לא נשים שמסתובבות עם עגלה.

אמרתי, אמרתי. אל"ף, אני מקבל את התיקון, אפילו מקבל את זה באהבה. אבל המאבק הוא מאבק שבו באמת הגיעו באמת מים עד נפש, אי-אפשר. זאת אומרת, דיברו על מעמד הביניים. אני לא חושב שרק מעמד הביניים. תראו מה אנחנו עשינו לפני שנתיים. אפילו נקודות זיכוי לנשים שעובדות, שבג"צ בא ואומר – תכירו בנקודות הזיכוי.

פספסנו בגדול.

הפספוס התחיל שם, בעצם. יכולנו להקל בהרבה מאוד. היה ויכוח, אני זוכר את הוויכוח שהיה, האם אנחנו רק נלך על נשים או גם על גברים שעובדים. למי נלך, או שניתן כפל הנחה וכן הלאה וכן הלאה. כאן התפספס ואני זוכר, אמרנו לכם – אל תסכימו רק לקבל קמצוץ של 60 מיליון שקל, הזהרנו אתכם, מזה לא יצא כלום, האוצר ינפנף ויגיד – הנה, השתתפנו. השתתפנו בעלויות.

מה גם שהיה על הגב של בג"צ.

זו היתה כזאת הזדמנות יוצאת דופן. ואני מסכם. מה אני רוצה לבוא ולהגיד? אני חושב, אני חושב שאנחנו במיוחד כנבחרי ציבור, על נבחרי הציבור, אנחנו ניבחן בעמידות שלנו, בקביעת סדר העדיפויות, בזה שאנחנו נבוא ונגיד – אנחנו רוצים לייצר חברה בריאה עם שאיפה מלאה לשוויון חברתי, זה לא יכול ללכת אם העומס ייפול רק על ההורים בלבד. ולכן, אני יודע שבסוף מגיעים לחלוקה תקציבית, סדר עדיפויות למי נותנים או לא, הנושא הזה חייב להיות נושא לא פחות חשוב מבעיית הדיור, לא פחות חשוב.

הנה, אנחנו מדברים על זה.

בעיית הדיור זה עוד שנה-שנתיים, יפשירו קרקעות, ילכו ויפתרו. אבל את הבעיה הזאת אם לא ניתן לה פיתרון מיידי, זה בעוכרינו. זה לאו דווקא רק בתקופה הזאת בלבד, אלא ההשפעות של זה הן לטווח רחוק, השפעות הרסניות.

יש לזה גם השלכות. תראה, בסוף הכל מתחיל מהבינוי.

נכון.

אין מעונות יום, אין מקומות לילדים. יש לנו כאן, לדעתי, יש לנו כאן הזדמנות. אני רוצה כאן לבקש את עזרת הארגונים. אם צריך ללכת כאן על איזו חקיקה או איזה מהלך מול הממשלה, אנחנו צריכים להגיש את זה בבקשה מסודרת. אני אומרת לכם, מכאן יצא מזכר לראש הממשלה. ואני מתכוונת לקחת אותו במלוא הרצינות. לכן, אני חושבת שאנחנו צריכים להתגבש אחרי הישיבה הזאת אצלי בחדר, כדי להחליט מה בדיוק הם התהליכים שאנחנו רוצים לקדם, כדי שבסוף יהיה שחרור של כל החסמים האלה בבינוי.

אני רק רוצה לסיים את דבריי. תראו, לגבי הספינים שהיו לנו כאן, אמרו לנו – הנה, עכשיו יש מיליארד שקל בשביל הפיקוח למעונות.

כאילו זה הולך לאימהות.

אני רוצה לקבל את המיליארד, אבל בואו נפרוט את זה. אל"ף, למה לשבע שנים? שניים – כמה יעלה כל שנה, ובסוף בסוף בסוף, אני אגב, עשיתי חישוב בטלפון יחד עם אורלי, הגענו לסביבות של 130 מיליון שקל בלבד לשנה, מי ערב לי לשבע שנים?

זה יוצא בערך 30 שקל לילד.

בדיוק, זה הסיפור. לכן, אני רוצה שאנחנו נובן. אנחנו רוצים לתמוך, אנחנו תומכים בחוק, אנחנו רוצים להעביר את החוק. יש גיבוי תקציבי על הפיקוח, אבל בשום אופן, בשום אופן, אגורה אחת לא תיפול על הנשים או הגברים או המשפחות. תודה רבה.

אני רוצה להגיד רגע לחבר הכנסת מולה משהו אחד. יש משהו שמטעה את האימהות, מה שנקרא מחאת העגלות, היא גם על זה שאין מקום במעונות וגם על זה שאין חינוך חינם לגיל הרך. חוק הפיקוח, לצערי, לא בא לתת להם מענה, אלא בא להכביד עליהם. זה מכביד עליהם. כאילו אומרים יש מיליארד, תאמינו לי, לא.

אולי זו נקודת הזמן, אם נמצא מיליארד גם לזה ויש כבר מיליארד ומשהו בתמ"ת ויש עוד כמה ברווחה, וכשאנחנו עשינו את החלוקה, תשמעו, זה לא כזה סיפור בשמיים. כמה נשאר?

כלום, מיליארד וחצי.

אנחנו צריכים לשבת עם כלכליסט שיעשה לנו בן-אדם באמת, נעשה Outsourcing לשירותי ייעוץ, שנעשה חשבון באמת נכון ואנחנו נציג את הצד שלנו, לא ניקח את מה שהאוצר אומר כתורה מסיני, אלא באמת.

רגע, רגע, יש לנו כאן מחלקת מחקר של הכנסת, שהתפקיד שלה בין השאר, הוא לתת לנו הערכות תקציביות לדברים.

תוך כדי לקחת בחשבון אם והשירותים האלה יצטרכו לעבור, למשל, לקחת בחשבון את הכסף שכבר נמצא במשרדים השונים, ואת הכסף שייחדו למשל לחוק הפיקוח, כי זה כסף שהוא כבר נמצא, לא צריך לחפש לו מקורות תקציביים. לדוגמה. העניין הוא, איך הכל ביחד יכול להוזיל את העלות הכוללת, תוך אולי באמת לנסות לראות אם יש מקור נוסף שהוא משמש את המשרדים לדברים מקבילים או דברים שנוגעים בנושא הזה. ולאגד אותם תחת קורת גג אחת ואז נבין כמה באמת חסר.

מה שאני רוצה לציין, אנחנו את החישוב של השמונה מיליארד שקלים, זה חישוב מאוד פשוט. מה השכר לימוד היום במעונות, כפול מספר הילדים. זה לא כולל את הבינוי ולא כולל שום דבר נוסף. כל השמונה מיליארד שקלים, צריך להוסיף כמה לבנות. ה- 200 מיליון שקל שאנחנו מדברים עליהם עכשיו לבנות, יקלטו שם 5,000 ילדים, אולי. כלומר, לא מדובר פה בכלל על אותם סדרי גודל שאנחנו מדברים עליהם פה.

לכן זה יכול להיות בהדרגה ובחלק מזה אפשר להשתמש. שייכנסו מתחת לגג.

אני רוצה לקבל נתון, מתוך 150,000 ילדים, כמה כרגע נמצאים במעונות היום הציבוריים?

85,000 ילדים במעונות ומשפחונים, וזה לא 150, זה כנראה קרוב יותר ל- 200. כי גם הגנים הפרטיים, שזה חוק הפיקוח, המיליארד שקלים שמדברים על חוק הפיקוח, נועדו להעביר את המעונות הפרטיים לסטנדרטיים של המעונות הציבוריים. אם נסתכל עליהם, זה 200,000 ילדים, 190,000 ילדים, זה יוצא באזור השלושה-ארבעה מיליארד שקלים, השכר לימוד שלהם. על זה נוסיף את המיליארד שקלים.

אגב, אם זו המטרה, זה לא מה שכתוב בחוק.

אף אחד לא יעביר, המעונות הפרטיים נמצאים במבנים שכורים, אף מדינה לא תשקיע במבנים השכורים.

אבל את צריכה להבין שהשלטון המקומי, צריך לשמוע גם את דעתו של השלטון המקומי. יכול להיות שהוא יכול לספק לנו השלמה לפתרונות מסוימים. חלקם כבר נשמעו, אני חייבת להגיד. אל תשכחי שכבר היום השלטון המקומי משתתף. לכן אפשר להעמיק את ההשתתפות שלו בצורה כזו או אחרת.

כן, אבל אני רוצה להגיד לך, אורלי, שכאן בוועדה ראינו שהשלטון המקומי הוא לא מענה.

לא לא, לא כמענה, כחלק מפיתרון כולל.

אני רוצה לומר משהו, כי יש פה טעות בסיסית לדעתי בתפישה הכוללת. כיום, כמו שאמרה טליה, יש רק 1,600 מסגרות מפוקחות, מה שקורה היום, מתוך 15,000 פרטיים. אנחנו, איפה שהוא, כי המגזר הפרטי קודם כל, אנחנו כן תומכים בחינוך חינם ואני טוען שאפשר לשלב את כל המסגרת הפרטית בתוך המתכונת הזאת. ואני לוקח את זה בחשבון. כל ההליך של החינוך חינם, לדעתי זה דבר שייקח זמן. ואנחנו צריכים לחשוב קודם כל על הפרקטיקה, כי יושבות פה אימהות שרוצות לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה בכבוד, ואם האימהות האלה ישבו בבית, המשפחות יגיעו למעגל המצוקה כי לא ניתן היום לפרנס משפחה ממשכורת אחת. והפיתרון המיידי הוא, ואני אומר, מדינת ישראל לא רק שהיא לא נותנת היום חינוך חינם לגיל הרך, היא גם לוקחת כסף. שכר הלימוד בגנים הפרטיים הוא גבוה, כי המדינה לוקחת את זה כמיסוי עקיף. אם זה מע"מ, ארנונות, בעל הנכס שמשכיר היום לגן ילדים, משלם 30% מס הכנסה והוא גובה את זה מהגן. כל העלויות יכולות לרדת 30% במיידי, דבר שיקל על ההורים. לא צריך לחכות זמן, צריך לעצור את זה, אפשר את זה כבר לשנת הלימודים הבאה ולא לחכות זמן עד שזה יימשך.


כולנו מסכימים שהמחיר הוא פשוט מטורף וצריך לעצור אותו ואנחנו צריכים לבוא ולהבין את המצוקות והעלויות היום שסופגים גני הילדים בצורה איומה וצווי סגירה ומגרשים אותם מבית לבית וכל פעם צריך להשקיע מחדש ולשפץ מחדש, מאות אלפי שקלים, שזה מתגלגל בסופו של דבר על ההורים. זה גם עסק פרטי והוא צריך להרוויח. בואו נעצור את זה וניתן להם להתפרנס בכבוד ולקיים בכבוד, זה נשים ברובן ולהוריד את המסה הזאת מההורים, רק נחסוך מיסוי ונקל על המנגנון שנופל היום על הגנים. זה מספיק, לדעתי.

אני רוצה להגיד בהקשר הזה, תראה, יש לנו כאן לדעתי בעיה. כי מצד אחד, אנחנו יודעים שאין מספיק מקומות בעצם בהצעה של החינוך הציבורי והגנים הפרטיים, אני לא מוכנה כמדינה, לסבסד גן שעולה 3,000 שקל, 4,000 שקל. אני לא רוצה לסבסד עכשיו גנים אנתרופוסופיים וכל מיני גנים אקסלוסיביים.

זה לא לסבסד, זה פשוט לא לקחת. זה פשוט לא לקחת. כי ההורה, 16% מע"מ ההורה משלם.

השאלה, מנין לנו גם הביטחון שאתם תגלגלו את הרווח שלכם על ההורים? מנין לנו הביטחון שהמדינה שתוותר על חלק מההכנסות שלה, אותן הכנסות יגיעו בדיוק אליהם? יכול להיות שדווקא הפוך צריך להיות הגלגל. דווקא מה שאתם נותנים, להיות צבוע ולעבור ישירות אליהם. למה היא צריכה להקל עליכם? זה כמו עם הקבלנים והבניין. אנחנו נקל על הקבלן והוא ישית את זה על הדייר. זה לא קורה בדרך-כלל, בדרך-כלל זה מביא לעליית מחירים. כי מה, הוא מסתכל על זה כבר בתור עוד איזה שהוא רווח. לכן, השאלה, מנין הביטחון גם שמה שאנחנו נותנים, כי באיזה שהוא אופן זה גם כן אתה חותך מההכנסות שלך, יגיע לאן שאמור להגיע.

קודם כל, להוריד מע"מ זה לא לתת, זה פשוט לא לקחת מההורה.

אתה מוותר על הכנסה מסוימת. איך אתה מגלגל את זה עליהן, אני בטוחה. אתה מגלגל, בעל המעון הבא בתור לא יגלגל.

בצורה מאוד מאוד פשוטה, חברת הכנסת אורלי לוי. ברגע שאנחנו ניצור, נקל את המנגנון, ייפתחו לנו עוד גני ילדים. יש פה ביקוש והיצע. היום המצב הוא שאין למצוא גם גני ילדים, גם המחיר עולה. גם במחיר שהוא היום גבוה, אני יכול להגיד לך שרק אצלי בשנה האחרונה, בסוף שנה אחרונה, כ- 60 גני ילדים נסגרו. זה המכה וזה עליית מחיר עתידית. אם אנחנו לא נאפשר להם להתקיים.

ואם חוק הפיקוח יעבור, ייסגרו עוד אלפים.

ייסגרו עוד אלפים ואז כן יהיה, זה יהיה חינוך לעשירים בלבד. אנחנו מייצרים את החינוך לעשירים בלבד. אני אראה לך.

לא זה המנגנון, לדעתי.

אני אראה לך גננות שבקושי מסיימות את החודש.

חנן, תודה רבה.

אני רוצה לחדד רק נקודה אחת. מדברים על חוק חינוך חינם לגיל הרך, יש שתי אופציות. אופציה ראשונה, זה כמו החינוך הרגיל – המדינה בונה כיתות, היא בונה מעונות, מסבסדת את השכר של המורים. אופציה שנייה זה המדינה מממנת את שכר הלימוד במוסדות אחרים. אם רוצים משהו ריאלי שיקרה בזמן הקרוב, גם אם זה יעבור לאחריות משרד החינוך, אף אחד לא מדבר על לבנות מסגרות חדשות, כמו בתי-ספר, ולכן צריך להשלים עם המסגרות הקיימות. חוק הפיקוח נועד להתאים את המסגרות הקיימות, הלא רשמיות, הפרטיות, לסטנדרטים שהמדינה דורשת. עכשיו, יש שאלה גדולה אם בכלל אפשר לעשות את ההתאמה הזאת. יכול להיות שאחוז גדול מהגנים הפרטיים בכלל לא יעברו את ההתאמה הזאת.

חצי מהם זה בשימוש חורג.

אני יכול לציין רק שהוועדה לזכויות הילד שדיברה על העלויות, היא כן ניסתה למצוא פתרונות להקל על העלויות של הגנים הפרטיים, לפטור אותם מארנונה, לפטור מהיטלי השבחה, חשמל, תעריף מוזל. כן מנסים לחשוב על כל הפתרונות איך להוזיל את העלויות. עדיין, העלויות בגנים הפרטיים כיום, גדולות יותר מהמעונות המסובסדים. ולכן, החשש הגדול הוא שאם כולם ייכנסו למערכת, השאלה אם זה לא יגרום לעליית מחירים.

יגרום גם יגרום.

וזו השאלה שצריך לחשוב עליה גם. כלומר, זו לא חוכמה להגיד בואו נכניס את כל המעונות פנימה, בלי לחשוב על הצד של המחיר. וזה מוסיף עלויות. ההנחה שלי היתה, שהמסגרות הציבוריות היום משקפות את המחיר הריאלי.

אפשר להקנות להורים ואוצ'ר.

חשוב לי להדגיש שאני לא מציג עמדה, חשוב לי להדגיש שאני לא מציג עמדה, אבל מחירי השוק היום שונים ממקום למקום. חשוב שידעו.

אני הייתי מעוניינת, אם אפשר, גברתי היושבת-ראש, לשמוע עוד מהקשיים שהנשים מעלות ולראות כיווני פיתרון.

אני מסכימה, אני מסכימה. בבקשה, כן. אני חושבת שזאת נקודה חשובה. בבקשה. את רוצה להעיר על הנושא הזה?

אני רוצה להרחיב טיפה ואז אולי זה יהיה מתאים שתשלימו. כי הדיון הזה באמת מדבר על מחיר ההורות ועל הנושא של הגיל הרך, הוא בפירוש שם ומאוד מאוד כאוב וההוצאות הן מאוד רבות, אבל ההורות לא נגמרת בגיל חמש, ההורות ממשיכה וממשיכה ויש עוד המון הוצאות אחר-כך. הנושא של גיל חמש, שגם נקודות הזיכוי שהיא דיברה עליהם ניתנות רק עד גיל חמש, זה פשוט אבסורד. ילד היום לא מסוגל להישאר בבית לבד, יום החינוך הוא קצר, הוא נגמר בסביבות 12 וחצי, 12:45, הילד הולך הביתה או נשאר בצהרון וגם עלויות הצהרון הן מאוד גבוהות ומטורפות.

יש עלויות לקייטנת סבתא, תאמינו לי.

אני חושבת, אפרופו הדיונים על גיל הפרישה, סבתות יכולות להמשיך לעבוד, לא צריכות רק לעבוד בבתים. יש משמעות לעבודה של נשים ולתעסוקה שלהן ולכן זה נפלא ונהדר וכל הכבוד, אבל זו לא הנקודה. ולכן, אני מחזירה את העניין למה שחבר הכנסת מולה דיבר עליו לפני שנתיים, הנושא של הכרה בהוצאות טיפול, הכרה בהוצאות טיפול, הטענה שזה מדבר רק לאוכלוסיות החזקות היא לא נכונה, מה גם שיש מעטפת שלמה של מענה, נקודות זיכוי לא רק עד גיל חמש, הכרה בהוצאות טיפול, כל הנושא של מטפלת, של מעון, גם של צהרון שצריך להיכנס שם, האוצר מכר איזה שהוא דיל לפני שנתיים, הוא לא עומד בו, הסיפור הזה לא זז.

שירלי, אני רוצה להגיד לך כיושבת-ראש הוועדה, יש בינינו מחלוקת אידיאולוגית בעניין הזה.

זה נכון, אבל עוד משפט אחד.

ואני לא מתכוונת, באמת, אני לא מתכוונת, במשאבים מאבקיים מוגבלים, במשאבים תקציביים מוגבלים, אני לא מתכוונת להכניס את הנושא של חינוך סביב המעטפת של מיסוי. אני חושבת שזה לא רלוונטי. צריך להכניס את זה תחת הנושא של חינוך חינם. אני חושבת שיותר נשים ייהנו מזה.

גם לצהרונים וגם להמשך החינוך, יום לימודים ארוך, בסדר? נורת אזהרה, הכותרות של העיתונים, לנוכח צעדת העגלות ואני מברכת על זה באמת, כי סוף סוף האוצר מקשיב ויש איזה רחשים, פורסם שיש הכרה בהוצאות. שאלתי את נציגת האוצר, אין לה מושג על מה מדובר ולכן אני אומרת.

אני אומרת לך שאני דיברתי אתמול עם ראש הממשלה, יצא עיוות תחת ידיהם, הם בכלל לא התכוונו לזה. הם לא התכוונו לזה.

עוד נושא שצריך להעלות בנושא הזה זה גם הנושא של הסדרי עבודה גמישים. אנחנו דיברנו על זה גם בוועדה הזאת, הנושא שבאמת הורים היום, לא רק אימהות, עובדים בצורה מטורפת. שוק העבודה מטורף, הדרישה, התובענות של העניין הזה היא בלתי אפשרית ולכן גם נגרם כל הצורך הזה במערך תפעולי שהוא לא נגמר, גם אחר הצהריים, גם בשעות אין סופיות וגם לזה צריך לתת את הדעת.

תודה.

אני רוצה בדיוק מהנקודה הזאת להמשיך. קודם כל, הנושא הזה של היום באמת מערך העבודה הוא בלתי אפשרי, זה בין 12 ל- 14 שעות ביום, במקרה הטוב והרחבה למעבר לגיל חמש, מה שנאמר, ימי חופשה, ימי חופשה לילדים מול ימי חופשה של הורים, יש 12 ימי חופשה להורים בשנה, אני לא צריכה להגיד לכם כמה ימי חופשה יש לילדים. ימי מחלת ילד, מוכרים שמונה ימי מחלת ילד בשנה, תראו לי ילד אחד שחולה שמונה ימים וזה לכל הילדים.

לילד יש שני הורים ואם זה הורה יחיד, יש לו 16 ימים. מה שלא יודעים, שזה מימי המחלה שלנו. לא מוסיפים עוד ימים. זה מימי המחלה הצבורים של העובד עצמו. אימא או אבא לא יכולים להיות חולים, אם הם רוצים גם להישאר עם הילד החולה.

זה גם לא דבר שהוא לגיטימי היום, להישאר עם ילד חולה בבית זה לא לגיטימי. זה משהו שנראה למעסיקים כי המעסיקים סובלים מזה בעצמם, אבל זה נראה להם לא לגיטימי.

רק להסביר את העניין הזה, של ימי מחלה לעומת ימי חופשה. ימי מחלה של הורים, אחת הבעיות לדעתי, זה שאין קשר בין מספר הילדים לבין ימי המחלה שמותר לך לקחת.


אני כן רוצה להגיד משהו על עניין המס. רגע, רק תגידו כהצעה מעשית שלכם לגבי כל סעיף כי זה חשוב לי.

אני רוצה לענות לגבי העניין של ההצעה המעשית. אנחנו, לא תפקידנו להסתכל בתקציב המדינה.

לא דיברתי על תקציב. דיברתי על נושא חופשות.

רוצים להגיע לאיזון בין ימי חופשת הורים לבין ימי חופשת ילדים. כלומר, להוריד את ימי החופשה לילדים ולהעלות את ימי החופשה למבוגרים, באותה מידה. להגיע לאיזון בין ימי מחלת ילד לבין מחלת הורה. זה נשמע די פשוט, בסופו של דבר, אנחנו רוצים להפסיק להיות שוק עבדים. להמשיך לעבוד ולעבוד לעבוד ולא לראות את הילדים, וצריכים, זה גורם בעצם למעגל קסמים שכזה, שבעקבותיו צריך ליצור עוד ועוד מערכות שעולות עוד ועוד כספים ועוד ועוד מטפלות. תראו את החופש הגדול הזה. הוא בלתי אפשרי. זה אימה של כל הורה. זה ממש אימה. אני לא אומרת את זה בצחוק, אני אומרת את זה בלי ציניות.

אז במסגרת חינוך חינם אפשר גם במשרד החינוך אפשר גם לדאוג לזה, לכיוון הזה.

ואני כן רוצה, סליחה, פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות. קריטי חיוני מחר בבוקר. פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות, בסופו של דבר השוק הזה פרוץ לחלוטין, גוזרים עלינו קופונים בלי בעיה. גם על עלויות חיתולים, גם על עלויות תחליפי חלב. אנחנו לא מדברים פה על מותרות, אנחנו לא מדברים פה על צעצועים ולא מדברים פה על עגלות, למרות שגם שם, יש בהחלט שכבה נדיבה מאוד של שומן שנגזרת על הגב שלנו. אבל לא לשם אנחנו מכוונים, אנחנו מכוונים למוצרי יסוד. הרי חיתולים אי-אפשר לקנות יד שנייה.

כן, אבל יש הבדל אחד שאני חושבת שחשוב שנזכור אותו.

אין תקרת מחיר לדברים האלה.

OK. אני רוצה לדבר על הנושא הזה של פיקוח על מוצרים. יש כאן את נציגת המועצה הישראלית לצרכנות, עו"ד סלעית קולר, בבקשה.

קודם כל, צריך להבין משהו לגבי פיקוח על מחירים. זה לא מתאים לכל דבר ויש לזה סיבה מאוד ברורה. קחו את גני הילדים, למשל, עסק בפיקוח צריך להיות רווחי. פיקוח מחירים לא אומר אני נותן את המחיר הכי זול שאפשר, אלא הוא משקלל בתוכו רווח ולכן, גני ילדים, למשל, אם ההוצאות שלהם מאוד מאוד גדולות, עדיין יצטרכו לשקלל להם איזה שהוא מרווח רווח, ורק אחר-כך לקבוע את המחיר, את התקרה, ומי ששם לב, למשל, בעניין הדלק, רואים שעכשיו אמרו – אנחנו נוריד קצת מהמרווח של החברות, שזה אומר שיש להם איזה שהוא רווח שהמדינה נותנת אותו, אומרת – חייבים. לגבי תחליפי חלב, שם יש בעיה שצריך לבדוק את עניין הפיקוח. מכיוון שבפועל, שתי חברות שולטות על השוק, מאז 2003, סיפור פרשת רמדיה, הורים נורא נורא חוששים לעבור לתחליפי חלב אחרים, אם יש, יש עכשיו חברה יחסית חדשה, שלא מצליחה להיכנס לתוך השוק ברמות שתשפיע. שם יש איזה שהוא כשל שוק שנוצר בין מהסרת הפיקוח ב- 1999 ל- 2003, מה שקרה עם חברת רמדיה, התוצאה היא שבאמת מדובר פה בשתי חברות בלבד ושם יש מקום לבחון את שאלת הפיקוח. שם יש מקום לשאול את שאלת הרווחיות. זה מקום שבהחלט צריך, אנחנו קוראים לבדיקה של הנושא של הפיקוח בעניין הזה.

זאת נקודה שממש חשוב לי להבין אותה. את מדברת שבנושא תחליפי החלב יש כשל שוק?

נראה לנו שיש כשל שוק.

והייתם ממליצים להחזיר את תחליפי החלב לפיקוח?

מה שאנחנו ממליצים זה קודם כל לעשות בדיקה אמיתית לגבי עניין כשל השוק ואם אכן כן יימצא כשל שוק, לעשות, להכניס את החלב לפיקוח מהסיבה שתחליפי חלב זה לא מוצר, מה שקוראים לזה מוצר בסיסי, זה מים, זה בלתי אפשרי לחיות בלי זה וכל מי שחושב שאם הוא יכריח אנשים להיניק זה יעזור יותר, זה לא יעזור, זה עדיין יש שלב מסוים שבו זה נגמר. גם אם הייתי יכולה, OK? אז צריך להבין את זה וזה כל-כך, זה מוצר יסודי וחיוני, שצריך לבדוק אותו במשקפיים אחרות, גם בגלל העובדה שאין שם תחרות, מדובר בעצם בשתי חברות ששולטות בשוק.

ויש גם עניין של בתי-החולים, נכון?

אני שוב אומרת, כן פרסום, לא פרסום דרך בתי-החולים, הדברים האלה זה דברים שהם קצת פחות, לדעתי קצת פחות משפיעים, גם מהניסיון האישי שלי, כי כשיצאתי מבית-החולים וכולה הייתי שם שלושה ימים או שבוע, כמה שאנשים נשארים היום, ויכולתי לבחור אחרת, האופציות שהיו קיימות בפניי, האמיתיות, שסמכתי עליהן, היו רק שתיים. זאת אומרת, גם אם יש חברה אחרת, היא לא מצליחה. אולי עכשיו חברת טבע תצליח עם השם הרפואי שלה לעשות איזה שהוא שינוי בראש של ההורים, יגידו – אולי בכל-זאת ננסה, כי טבע זה חברת תרופות אז אולי אני אתייחס לאוכל הזה כאל תרופה ואולי הם בכל-זאת מקפידים יותר מחברות אחרות. אבל אל תשכחו, שב- 2003 נפל דבר והדבר הזה מפחיד את כולנו ומקשה מאוד על כניסה של תחליפי חלב נוספים לשוק. צריך לקחת את זה בחשבון ולכן מה שאנחנו ממליצים זה קודם כל לבדוק את הנושא ואם אכן יש כשל שוק כזה, כן את המוצר הזה להכניס לפיקוח.

מה הדרך לבדוק את זה, אבל?

יש משרד התמ"ת ויש הממונה על הגבלים עסקיים, יש לו את הכלים לבדוק את העינין הזה. היתה איזה שהיא החלטה לגבי מטרנה וההשתלבות של נסטלה אם אני לא טועה, עם חברה אחרת, והשאלה איך אפשר לחשוב לייבא משהו של נסטלה מבחוץ, אף אחד לא ייבא של נסטלה, כשנסטלה מוכרת את תוצרת הארץ פה בארץ.

מה לגבי הטיטולים?

לגבי הטיטולים זה כבר עניין יותר מורכב. קודם כל, יש יותר חברות. האיכות של החיתולים, אני לא יכולה לדעת אם זה איכות יותר טובה או זה איכות פחות טובה, אני יודעת שהנטייה הצרכנית שלנו היא, יש לנו איזה שהיא התנהגות צרכנית שאנחנו רואים מילים באנגלית, חברות מפורסמות מחו"ל ופרסומות, אנחנו נוטים יותר ללכת לכיוון הזה, רגע, אני לא אומרת שאין שם כשל, אני רק אומרת שיש יותר חברות, יש יותר אפשרויות והאם יש שליטה של גוף מסוים או שתי חברות יותר מאשר אחרות על השוק, את זה באמת צריך לבדוק במשקפיים של כלכלה, האם זה באמת המקום בכלל להכניס שם פיקוח.

יש לי רק שאלה חשובה בנושא הזה. עשיתי סקר בין חבריי וחברותיי ההורים הצעירים. מה שאני, הרושם שאני קיבלתי זה שכמעט בכל סופר יש אפשרות להשיג טיטולים במבצעים מאוד מאוד טובים ולכן הם חוששים מפיקוח. הם אומרים בעצם – תכניסו את זה לפיקוח.

יהיה מחיר אחיד. זה דבר אחד. צריך עוד לקחת בחשבון ששוב, כשמדברים על רשתות השיווק, יש את היצרנים ואת הרווח שהם גוזרים ואת זה, ויש גם את כל העניין הזה של רשתות השיווק. יש לנו בעיה בכלל במוצרי מזון ומוצרי בסיס בעניין רשתות השיווק. יש מעט רשתות שיווק, מעט מאוד יחסית, שהן שולטות על כל השוק, ושאר הנקודה היא הרבה יותר מהותית מבחינת הבעיה של ההגבלים העסקיים, בעניין רשתות השיווק וזה נושא שהולך לאורך כל הדרך בכל מיני סוגיות של החלב, בסוגיות של זה, זה לא רק בעניין טיטולים ואת הנקודה הזאת צריך להסתכל יותר בהיבטים האלה, כי עובדה שהם יכולים להוריד את הרווח שלהם ולמכור טיטולים שהם מכרו קודם ב- 70, 80, 90 שקלים, הם מוכרים פתאום ב- 45 שקלים ו- 39 שקלים, אז אתה אומר לעצמך – יש פה איזה שהוא משהו שנראה לי לא ברור. אבל אני שוב חוזרת ואומרת, יש הבדל מאוד מהותי בין שוק שבו ברור לנו לחלוטין שיש רק שתי חברות ומשום מה לא מצליחים זה, לבין שוק שבו הסוגיות הן יותר מורכבות וצריך לבחון אותן בראייה כוללת.


אני למשל, אם הם דיברו על עגלות, זה לא שאי-אפשר לקנות עגלות, אבל זה עניין של יש אופציות זולות יותר. כמה הן יעילות, כמה חיתולים יעילים יותר של חברה כזאת או של חברה אחרת, אני לא חושבת שזה האחריות של המחוקק. אני לא חושבת שזה התפקיד של המחוקק, הכנסת לבדוק.

התפקיד של המחוקק, בעיני, זה לדאוג לכך שאם לצורך העניין אנחנו מגישים הצעת חוק על פיקוח, שזה לא יפגע בסופו של דבר בצרכן. אני, התפקיד שלי לדעת זה שאני לא מונעת ממנו בסופו של דבר, הרי זה ימנע הוזלת מחירים.

זה הרבה יותר רחב. הסיפור של הטיטולים הוא נופל יותר בגדר הסיפור של כלל מה שקורה ב-כביכול שוק חופשי במדינת ישראל כשמדובר ברשתות שיווק ובקשר בינן לבין משווקים מסוימים.

אם הפיקוח הוא מחיר מקסימום.

לא לא, הפיקוח הוא לא מחיר מקסימום, לא לא לא. הפיקוח אמנם נותן איזה מחיר מקסימום ומישהו יכול להוריד מזה. יש חברות, יש תחנות דלק שמוכרות לך את הדלק במחיר קצת יותר זול ממה שהמדינה קובעת כמחיר המקסימום, אבל בתחום שבו הביקוש הוא קשיח, הביקוש הוא קשיח, אין לי ברירה, אני חייבת לקנות חיתולים, זה לא משהו שאני יכולה לבחור, המשחק הזה הוא הרבה יותר קטן. ולכן התמונה של טיטולים היא תמונה כוללת של בכלל מוצרי צריכה בסיסיים של אזרחי ישראל, להבדיל מהנושא הזה של תמ"לים, שזה, אני חושבת שמים ותמ"ל זה בערך שני הדברים שאי-אפשר להתווכח.

בשורה התחתונה, האם היית ממליצה לנו ללכת על נושא של פיקוח בשני המוצרים האלה?

אני, שוב, לגבי התמ"לים, אנחנו ממליצים ללכת לבדוק את זה ברצינות. לגבי החיתולים, אנחנו אומרים שצריך להסתכל בראייה כוללת על הוצאות משפחוה שכוללות גם את העניין הזה, במסגרת בחינת נושא הרשתות, רשתות השיווק והחברות שמשחקות בתוך מדינת ישראל לגבי מוצרים בסיסיים בכלל. הדבר הנוסף שאנחנו רוצים להכניס זה כמובן, כמו שאני אומרת, העניין של הפיקוח על גני הילדים. אתם מדברים על איזה שהוא משהו מקסימאלי, אופטימאלי, יום אחד יהיו לנו גנים מגיל אפס עד זה, זה ייקח, אם נצליח להעביר את זה ושיהיה לכם ושיהיה בהצלחה, זה ייקח עוד הרבה שנים עד שדבר כזה יעבור ובינתיים יש את הגנים הפרטיים. פיקוח על גנים פרטיים הרבה יותר בעייתי, כמו שאמרנו, גם מכיוון שהרווחיות שם היא לא באמת כזאת גדולה ומצד שני, אי-אפשר, כמו שאמרה חברת הכנסת לוי, אי-אפשר לדעת שאם אתם תורידו במחיר מסוים, אתם תצליחו להעביר את זה להורים. אבל, קודם כל, בכל הנושא של הבנייה והדיור, כן, אם רוצים לתת תשובה לראש הממשלה איפה צריך לשים לב כשבונים שכונות ומתכננים שכונות לילדים ומתכננים שמשפחות יהיו עם ילדים ויגורו שם, צריך לדאוג שיהיו מוסדות ציבור כמו גני ילדים. העיריות לא בונות היום. צריכה להיות דרישה בסיסית, בסיסית בתוך זה. זה בהחלט משהו שצריך לתת עליו את הדעת, כי עוד מעט יבנו שכונות. אז בנו עיר שלמה, מודיעין עיר שלמה מאוד מאוד מתוכננת, כדי שאנשים יגורו.

זה ממש כבר לא נאמר בבדיחה. צריך וד"לים למבני ציבור.

צריך מה שנקרא לעשות, כמו שעשו במשך הרבה שנים, עד שהגיעו למצב לפני כמה שנים. בשנים האחרונות הזניחו את הנושא באופן מוחלט, נקודה. זה הכל.

צריך לציין כי מדברים על לבנות בתים, לבנות דירות, לבנות דירות לזוגות צעירים, לבנות דירות לזה, כולם יבנו דירות, יגורו בכל מיני מקומות אבל לא יהיו להם שירותים בסיסיים לילדים.

כמו באם המושבות.

אז כן, יש מקום להגיד את זה.

אני רוצה, לפני שאנחנו מתקדמים, כן רגע לחדד את הנקודה של התמ"לים והחיתולים בתור אימא לילדה בת שנה וחצי, אני לא יכולה לעשות את ההפרדה הזו. אני לא רואה שום הבדל בין המופרעות של מחירי החיתולים לתמ"ל. אנחנו מדברות כאן על סדר גודל של 1,500 שקל בחודש לשני הדברים האלה, פחות או יותר וצריך לזכור שכשאת יוצאת מבית יולדות, את כן, אחת מהחברות עובדת עם איזה שהוא בית חולים והתמ"ל שאתו את מתחילה, אתו את ממשיכה.

אני חייבת להגיד שזה לא. זה לא ממש נכון. זה לא ממש נכון.

זה לגמרי נכון. לגמרי נכון.

מה זה תמ"ל?

תחליף מזון לתינוקות.

חשוב להבין שהורים צעירים הם גם צרכנים מאוד פגיעים. זו קבוצה צרכנית סופר פגיעה שלא יודעת בדיוק מה צריך ולא יודעת איך, והקושי שבגידול, במיוחד ילד ראשון, הקושי שבגידול הילד הראשון, הופך אותם לטרף קל, טרף קל מאוד. אני רוצה להגיד עוד משהו על המבצעים של רשתות השיווק. העניין הוא שבסופו של דבר גם אם המבצעים, גם ברשתות השיווק הזולות ביותר, אנחנו עדיין משלמים שקל לחיתול, כשבאירופה משלמים 60 אגורות לחיתול. שם הפער. יש שם 40 אגורות בינינו לבין אירופה.

הפער הזה מצטמצם מאוד מאוד במבצעים.

לא לא לא, אני מדברת אתך אחרי מבצע. הדוגמה הזאת היא אחרי מבצע. אנחנו קונים רק במבצעים. יש לנו לינקים.

יש משהו שצריך לדעת לגבי חיתולים ונתון שאתן מודעות אליו מאוד, אתן פשוט לא אמרתן אותו עדיין. החבילה מצטמצמת, הגודל של החבילה מצטמצם, המחיר לא מצטמצם, הוא מצטמצם כי צריך פחות, החיתול יותר גדול, יותר סופג, הילד צריך להחליף לו פחות, אבל בתכל'ס אתה מגיע מחבילה של 72 במחיר מסוים, אתה מגיע ל- 45, פלוס-מינוס אותו מחיר.

אני רוצה רגע לחזור דווקא לנושא של נטל המס, שאמרת ולא רוצה להיכנס אליו. אני לא רוצה לתת לזה שמות של הכרה במס או נקודות מס, אני לא רוצה לקרוא לזה בשמות כלכליים. אני רוצה להגיד דבר אחד – צריך לעשות שינוי בחלוקת נטל המס. כי מה שקורה זה שכן אנחנו בעצם משלמים פעמיים. אנחנו משלמים מיסים ואז אנחנו משלמים שוב. אז אין מה לעשות, אי-אפשר לברוח מזה, זה חייב להיות חלק מהעניין, חייב להיות שינוי בחלוקת נטל המס כי אנחנו מדברים פה על מעמד הביניים ומעמד הביניים משלם הרבה מאוד מס ואז משלם שוב.

אני רוצה לומר לך שבמסגרת התפקיד שלי בוועדה אני לא רואה את עצמי כמי שמחלקת מחדש את נטל המיסים. הדבר היחיד שאני מאמינה בו מאוד זה הנושא של הטבות מס שוויוניות דרך שני בני הזוג. זאת אומרת לא לתת, יש לי גם הצעת חוק בנושא הזה, שהרבה פעמים אישה לא נהנית מנקודות זיכוי כי היא לא מגיעה לסף, המס ואז לתת את זה דרך הסיפור שנקרא משפחה.


הנושא של תחבורה ציבורית, זה נושא קטן אבל הוא, נושא קטן אבל כואב.

הוא איננו נושא קטן.

אם תקני כרטיסיית נוער, אם תוציאי רב קו, לילד, ותסעי עם הרב קו של הילד ותחתימי את הרב קו על הילד כאן ואז תוכלי אולי לקבל את ה- 50%, זה הישג שכביכול מאוד יפה, זה מאבק במשרד התחבורה.

אין כאן בעצם מצב שזה אפשרי. זה עוד דוגמה לאותו מצב שבו גוזרים קופון על הורים צעירים. אנשים שנוסעים באוטובוס, אנחנו שלושתנו נשים שנוסעות באוטובוס, אין לנו רכב, הגענו לכאן בקו 480 מתל-אביב, ואנחנו, אני נוסעת הרבה באוטובוס, מאז שהילדה שלי נולדה, עוד יותר, וזה מחייב הורים בעצם, לא לקחת מונית, אם עולים לאוטובוס, אנשים בעצם צריכים לסכן את הבטיחות של הילדים שלהם. מאוד מאוד פשוט. ומעבר לזה, לקפל עגלה וכל הסיפור הזה.

אתן רוצות שהעגלות תעמודנה לצד המושבים? זה גם בעייתי באופן טכני.

בן-אדם שעולה עם קיטבג לאוטובוס לא משלם על הקיטבג הזה. אין מקומות למטה באוטובוסים עירוניים ויותר מזה, מישהו שעולה עם שני ילדים לאוטובוס, מחויב לשלם על אחד מהם מחיר מלא, כי זה יותר מדי שני ילדים. גם אם זה שני ילדים מתחת לגיל חמש. בוודאות. את מחויבת לשלם על ילד אחד. הגזמת, בדרישה שלך, לא לשלם על שני הילדים. גם אם עולים עם שני ילדים, מחזיקים אותם בידיים. עד גיל חמש מחויבים לשלם על ילד אחד.

לא לא לא, זה כמו לחיילים. הילדים הם החיילים של העתיד. זה דווקא יפה מאוד. פטור מתחבורה ציבורית לילדים עד גיל שמונה, למשל.

דבר נורא חשוב, זה מאוד חשוב לנו העניין הזה. כל עוד נמצא התמריץ שם לאימא, לקפל את העגלה ולהחזיק את התינוקת שלה ככה, אנחנו רוצים שזה יפסיק. אנחנו רוצים שיפסיק להיות התמריץ לאימהות לסכן את עצמן ואת הילדים שלהן.

שר התחבורה אמר לי שהוא גם הוציא הנחיה שלא בשעות העומס זה יהיה בחינם.

אני אתמול נסעתי בתל-אביב בשלושה אוטובוסים. בשניים מהם שילמתי מחיר מלא כי לא היה לי כרטיסיית נוער שלא ידעתי איך אני משיגה לרומי כי היא תשעה חודשים, אז גם את הכרטיסיית נוער זה לא בדיוק תקף בראש והפעם השלישית אמרתי לנהג – וואלה, אנחנו מנהלות מאבק פה וזה, אני לא רוצה לשלם על האוטובוס. הוא אמר לי – את יודעת מה? אני אתך, בסדר. זה המצב.

נציגת משרד התחבורה, בבקשה.

אני אשמח להתייחס לנקודות שעלו כאן. ראשית, עד ה- 1 באוגוסט, כלומר עד אתמול, באמת נסיעה עם עגלה פתוחה ותינוק בתוכה, חויבה במחיר מלא. ההנחיה האחרונה שלנו, כפי שהודיע שר התחבורה, שתינוק בעגלה פתוחה, התשלום הנו 50%.

למה לא פטור?

צריך לקחת בחשבון שעגלה זה כלי תחבורה שתופש הרבה מקום ובשעות העומס, כשעולים לאוטובוס, זה תופש שלושה מקומות. לפחות. אני חושבת שזה בעייתי לתת את זה ויש כאן גם את ההיבט התקציבי.

רגע, לפני ההיבט התקציבי, מבחינה בטיחותית, אין בעיה לשים עגלה פתוחה במעבר?

לא ידוע לי על בעיה בטיחותית, אבל אני לא רוצה להתחייב. לא ידוע לי, לא רוצה להתחייב.

הבעיה הבטיחותית היא ב-לקפל את העגלה תוך כדי.

זה דבר אחד. היום, נסיעה באוטובוסים, ברובה, המגמה של משרד התחבורה דווקא כדי לבוא לקראת הנוסעים, זה שלכל נוסע יהיה כרטיס חכם ולכן יש אפשרות לעשות כרטיס חכם לתינוק, כדי שגם אם סבים וסבתות או מטפלות ירצו לעזור ולהסיע את התינוק, יוכלו לקחת את התינוק בעגלה ולקבל 50% הנחה, מה שעד היום לא היה.

תסבירו לי רק דבר אחד, מה ההבדל בין ילד אחד לשניים. עד איזה גיל יש פטור?

עד גיל חמש. אני אבדוק.

אז מה ההבדל אם זה ילד אחד או שניים?

מסכימה אתך.

אפשר לצאת מכאן לפחות עם בשורה אחת?

אני חייבת להגיד משהו בין אוטובוס לרכבת. ברכבת אף אחד לא לוקח ממך שקל על העגלה.

אני מוכנה לבדוק את הנושא של שני ילדים עד גיל חמש, למה משלמים על אחד.

לא לא, צריך פשוט לדאוג לזה שהם לא ישלמו.

אני לא יכולה להצהיר כי אין כאן את נציג האוצר שמתחייב לצידי גם לתקצב אותי בגין הדבר הזה. מה שאני יכולה להתחייב זה לבדוק את הנושא הזה.

אגב, איפה זה מעוגן? זה מעוגן בחקיקה או בתקנות, הנושא של פטור עד גיל חמש?

אני לא בטוחה. אני לא יודעת. שוב, נבדוק את הנקודות האלה ונחזור לכאן עם תשובה.

טוב. סיכומים, סיכומים. אני חושבת שזה הרגע הכי חשוב ומשמעותי.

אני מבקשת להוסיף, לפני סיכום, אפשר?

כן, כן.

אני רק רוצה לספר שאתמול, כשישבנו בסיעה, שר התמ"ת אמר – נצברו כ- 140 מיליון שקלים עודפים במשרד התמ"ת, בתקציב של סבסוד המעונות.

זה לא נצברו, לא הצליחו.

לא מומשו. לא מומשו. הוא התחייב שאותם 140 מיליון שקלים, ילכו כולם לבינוי מעונות. אני אציין, הוא אמר שאחת הבעיות שהצורך המרכזי הוא בתל-אביב ויש כאילו בעיה לתת לתל-אביב. אני אמרתי לו שמבחינתי הגיע הזמן לתת לתל-אביב ולכן אני מבקשת גם מכם, הוא אתמול אמר את זה בצורה ברורה, הוא גם אמר לתקשורת ונתן התחייבות אישית, שהכספים האלה, שלא נוצלו, ילכו כולם לבינוי מעונות וזה יהיה באופן מרכזי בתל-אביב, ששם אחד הצרכים הכי גדולים.

עינת, הרשויות הגישו בקשות לשר התמ"ת. אני יודעת שתל-אביב הגישה לפחות על, באמת, למעלה מעשרה מעונות. אני יודעת שערים אחרות, הרי אנחנו מחוברים עם ראשי ערים, הגישו בקשות. זה עדיין תקוע בתמ"ת. כל מה שצריך, זה לזרז את כל ההליך.

ואני אומרת שהוא הודיע אתמול שהוא מוכן להעביר את כל הכספים האלה.

אני מודיעה לך שיש לו עוד.

בסדר, אבל למה לכעוס כשאומרים שהוא יעביר?

אני אגיד לך על מה אנחנו כועסים. כי אנחנו שמענו את זה בשנה שעברה ושמענו את זה לפני שנתיים.

את הסכום הזה?

כן.

צריך אישורי שטח, קרקע, משרד המשפטים, הכל.

זאת הבעיה.

בואי אני אגיד לך, השיטה של האוצר, ואומרים יש סכום ואחר-כך קובעים קריטריונים כאלה, ששום חוט לא נכנס בקוף של המחט הזאת. זה היה עם האימהות החד-הוריות, עם התמריצים, זה קורה עם הבנייה של המעונות, זה קורה עם כל דבר שנכנסים האוצר ומשרד ממשלתי וקובעים קריטריונים. בקטע הזה, זה התפקיד שלכם, לבוא ולשחרר. לשחרר. לא יכול להיות שיבקשו מאיתנו הסכמי חכירה כאלה שעוד לא קיימים, על מגרש שעוד לא קיים ואז אני בשום פנים לא יכולה להגיד ואני לא אוכל לבנות.

אגב, אנחנו לשר שמחון הצענו כמה דברים לפתור את הפלומבות האלה.

אני חושבת שיש נכונות עכשיו רק אומרת תלחצו.

זה לא אצלו, זה לא אצלו.

אני רוצה רק לסכם את הדברים, גם מול האימהות, גם מול הארגונים. תראו, הדיון הזה היה דיון מקיף, אני חושבת שהנושא המרכזי שבו, בואו לא נשכח עיקר וטפל. הנושא המרכזי שלנו הוא חינוך חינם לגיל הרך. כאן המאבק הציבורי רק החל. אנחנו בעצם נמצאים עכשיו בתקופה שיש מומנטום ציבורי נהדר להרים את הנושא הזה, אבל כולנו יודעים את זה, כדרכם של דברים, אנחנו יוצאים לפגרה, סדר היום הציבורי יכול להשתנות. מחר יבואו עניינים מדיניים על סדר היום. אסור לנו להרפות מהנושא הזה. הנושא הזה נמצא על סדר היום של הוועדה, אני חושבת שצריך לחשוב כאן באופן מעשי איך אנחנו בונים כאן באמת תוכנית עבודה ישימה שאנחנו מגישים לראש הממשלה ואומרים – כזה ראה וקדש.

דבר ראשון, החלטת ממשלה, דחוף. לדעתי, מהוועדה. אחרת תהיה פגרה, לא יקרה שום דבר, והמחאה ממשיכה. אז מה? צריך להביא את זה להחלטת ממשלה.

אנחנו נשב על העניין הזה של הדרישה.

עוד דבר שצריך זה הנושא של באמת הסתכלות ובדיקה אם זה ב- מ.מ.מ. או באוצר, של התמונה הכוללת, המספרים שהם זורקים שוב ושוב, וראינו את זה בהכרה בהוצאות, הם לא בודקים את התל"ג שעולה כשנשים יוצאות לעבודה, הם לא בודקים את כל התמונה. צריך סוף סוף שיפסיקו לבוא עם הצטל'ה הקטן הזה, זה משגע.

לא, הם לא באים עם ידיעה בכלל.

זאת נקודה מאוד חשובה, זאת נקודה מאוד חשובה.

הם לא רוצים להביא את הנתונים.

אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. התקציב הזה קיים, הכסף קיים, העניין הוא שינוי סדרי העדיפויות. כולנו יודעים את זה.

הנקודה הנוספת היא נקודת הבינוי. אני חושבת שכאן אנחנו חייבים לאחד כוחות בעניין הזה. תשמעי, אני לא יכולה יותר לעבור את הקטסטרופה הזאת, ישיבה אחרי ישיבה, עם מנכ"ל משרד התמ"ת.


לגבי הנקודה של תחבורה ציבורית, אני חושבת שזה יחסית דרישה פשוטה, היא לא דרישה מסובכת. צריך מהר מהר להכניס את זה לסיפור. אני רוצה להוסיף נקודה לגבי מעונות היום שאנחנו נאבקים עליה הרבה וזאת הזדמנות וכאן יש נציגות של משרד החינוך. הנקודה החשובה, אולי צחי, אתה יכול לתת לי את הנתון הזה? כמה מורות נכנסות לעוז לתמורה? יש לך את הנתון הזה? מתוך כל ציבור המורות? אנחנו דרשנו הנחה למורות במעונות היום. ההנחה הזאת ניתנה היום אך ורק למורות שנמצאות באופק חדש או בעוז לתמורה וזה מורות שעובדות 36 שעות על-פי התלוש שלהן. יש לך נתון, צחי? אני רוצה שבמסגרת הדרישות אנחנו נדרוש הנחה לכל המורות, לא משנה מה, כל מורה.

שעובדת משרה מלאה.

בוודאי. כל מורה שעובדת במשרה מלאה צריכה להיות זכאית להנחה.

אין לה מקום, אל תדאגי, אין מקום. היא לא חד הורית – אין לה מקום במעון. אני מציעה שתקראי לכל האימהות להיות חד-הוריות.

חס וחלילה.

לא לא, אבל אחרת לא יהיה להן מקום במעונות.

וגם לגבי הפיקוח אנחנו נבחן את זה מול המועצה לצרכנות, לגבי הנושא הזה.

יש דיונים, אני חייבת להגיד, יש דיונים עכשיו בוועדות אחרות, שמתעסקות בכלכלה, שדנות בעניין הזה של רשתות השיווק, זה משהו, זו הזדמנות טובה מאוד לבוא ולהגיד – גם אנחנו רוצים לבוא ולהגיד המוצרים הבסיסיים מבחינתנו, הם לאו דווקא המוצרים שמישהו אחר מגדיר אותם בסיסיים. בשבילנו חיתולים זה בסיסי. זה מעניין מי יושב בוועדה, איזה הרכב, ולפי ההרכב הזה קובעים מה זה המוצרים שהם בכלל דנים עליהם. זאת אומרת, שימו לב, לא במקרה וסליחה, אני מאוד מכבדת את עיני, לא במקרה נראה לי שזה יצא דבר שטות כזה, ממנו, ולא מאשתו.

טוב. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05